ועדת ערר לענייני ארנונה מס 0

בפני הוועדה לעררי ארנונה ערר מט' 9/13

שליד עיריית נצרת עילית

בפני וועדת הערר:

בעניין שבין:

עו''יד איהאב סח'/ניני - יו''ר הועדה

מר משה תוסיה כהן - חבר הועדה

עו''ד רות שמש- חברת הועדה

עו'/ד יעל אסיף - יועצת משפטית לוועדת הערר

שירותי בריאות כללית (רפואה משלימה)

אגודה רשומה מס' 611/99 (השירות לבריאות השן)

עור בייכ עו"ד אריה כהן ואחי העוררת

-נגד-

מנהלת הארנונה של עיריית נצרת עילית

ע"י בייכ עוה'יד אולגה גורדון ו/או מורן ברדה מלכה המשיבה

החלטה

רקע בללי וטענות הצדדים:

1. העוררת הנה המחזיקה בנכס המצוי בתחום שיפוטה של המשיבה ואשר סומן בפנקסיה כנכס מסי

23 (להלן: ''הנכסיי).

2. הנכס חויב על ידי המשיבה בארנונה, בהתאם לסיווג 302 לצו המסים של עירית נצרת עילית (להלן: יצו

המסיט") אשר הנו:

*מבנים המשמשים למשרדים ומתן שירותים, בתי תוכנה, סוכנויות, להנהתש, ביטות, פרסום, משלצי

עויד ודניה, בית מרקחת ולראגסטוד ומרפאות פדטיות לרבות מרפאות ש*ניים/.

3 העוררת הגישה למשיבה ביום 3.2.2013 השגה בגין חיוב הנכס בארנונה (להלן: ייההשגהי), בטענה כי המדובר בנכס המשמש כמרפאה בה ניתנים יישירותי רפואה משלימיםיי (לחלן: יישביץ'י) החל מראשית שנת 2007, ומרפאת שיניים וטוענת, כי יש לראות בשירותים אלה כחלק מהשירותים הניתנים מכח חוק

בריאות ממלכתי, תשנ"ד -1994 (להלן: ייחוק הבריאותי).

בשים לב לכך, ולאור זאת ששירותים אלה ניתנים על ידי העוררת שהנה קופת תולים, המאוגדת על פי חוק הבריאות והנה מלכייר, אשר חוכרה על ידי שר הפנים כזכאית לפטור חלקי מארנונה בהתאם להוראת סי 5 לפקודת מטי העיריה ומטי ממשלה' (פיטורין) 1938 (תיקון תשס"יג) (להלן: 'יפקודת הפיטורי"י, ייהפטורי) -וגם אכתה לאישרור הפטור ביום 10.6.04 לאחר פרסום הקריטריונים שהוציא משרד הפנים

1

לגבי מתן הפטור באפריל 2004 - לאור כל ואת יש לראות גס בפעילות השביין המתבצעת בנכס ומרפאת השיניים כחוסות תחת הפטור ועל כן יש להעניק הפטור גם לגבי הנכס.

במסגרת זו נטען, כי יש לראות בשביין כרפואה ציבורית, הניתנת בנכס שיש לראות בו כמרפאה ציבורית ולא פרטית, הניתנים על ידי העוררת שהנח מלכייר אשר תקציבה משולם על ידי חמדינה ומימונה נקבע בהתאם לחוק הבריאות ואינה מוסד עסקי כלל ועיקר. נטען כי הנכס בהחזקתה, בשליטתה ובניהולה של העוררת והעובדים בנכס הס עובדי קופת החולים.

העוררת מפנה לכך שסי 5(ו) לפקודת הפיטורין אינו אוסר על גביית תשלום בעד שירותים רפואיים המסופקים ע"י מי שפטור מארנונה ועל כן אין לראות בעוררת כגוף עסקי בשל גביית תשלום עבור שירותי השביין. העוררת אף מפנה לכך שהסמכות למתן השביין נקבעה בחוק הבריאות עצמו, בסי 10 שבו אף צון כי שירותים אלה יכולים להינתן לא רק על ידי הקופה עצמה אלא גס על ידי חברת בת מטעמה. כן מפנה העוררת לכך שבהתאם להוראות חוק הבריאות, אטור על שירותים אלה להיות ברוות.

בנוסף, העלתה העוררת טענה לפיה נפל משגה בנתוני המדידה לגבי חלק בתחום הנכס בו ניתנים שירותי רפואת שיניים.

עוד העלתה העוררת טענה נוספת, בנוגע להסכם פשרה אשר נחתם בין העוררת למשיבה וקיבל תוקף פטק דין (להלן: ייההסכטיי), ואשר לאורו, יש לראות בשומה החדשה כחזרה מהבטחה שלטונית שאינה חוקית.

כן נטען כי שינוי אופן חיוב העוררת מהווה תיקון בלתי הוקי ושינוי סיווג הנכס באופן בלתי חוקי וכן נטענו השתק ומניעות בתיקון השומה.

טענות אלו של העוררת נדתו בהתלטת המשיבה בהשגה מיום 20.3.13. במסגרת החלטת המשיבה בהשגה, התבקשה העוררת להמציא תשריט חתום על ידי מודד מוסמך (להלן : ייהתשובה להשגתיי).

על החלטה זו הוגש הערר שבנדון, אשר הוגש ביום 1.5.2013 ואשר במסגרתו חזרה העוררת על טענותיה שהועלו בהשגה. \

בתשובת המשיבה לערר, העלתה המשיבה מספר טענות.

ראשית, טענה המשיבה שתי טענות מקדמיות, האחת - כי דין הערר להידחות על הסף מפאת הגשתו באיחור ושלא במסגרת המועדים הקבועים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו- 6 (להלן: ייחוק הערריי) והשניה - כי וועדה וו אינה מוסמכת לדון בטענות בדבר מתן פטור מארנונה, מאחר וטוג טענות ה לא נזכר בסי 3 לחוק הערר, המונה את סמכויות וועדת הערר.

לגופו של עניין, דוחה המשיבה את טענת העוררת כי השביין ניתנים על ידי קופת החולים וטוענת כי העוררת מתעלמת מהעוררת מסי 2 - ש.ל.ה, שהנה חברה פרטית רשומה בישראל, כעולה מנסת רשם החברות, אשר מטרתה הנו טיפול בשיניים, אשר ידוע, שאינו חלק מסל שירותי הבריאות שבחוק הבריאות. נטען כי ש.ל.ה מנהלת עשרות טניפים במקומות שונים, משיקולים כלכליים גרידא ולמטרות רוות ובוודאי שלא אושרה על ידי משרד הפנים כוּכאית לפטור, אלא רק קופות החולים עצמה. נטען כי גם העוררת בעררה מציגה את מגישות הערר כשעטנז בין קופת החולים לש.ל.ח.

המשיבה מוסיפה וטוענת לגבי השביין, כי ממילא אין לראות בשביין כחוסה בגדר הפטור, שכן אינו עומד בתנאי של יישלא על מנת לקבל פרסיי, שכן מדובר בשירותים עסקיים, הניתנים למטרת רוות.

עוד מוסיפה המשיבה, כי לו היתה מוגשת על ידי העוררת בקשה עצמאית לקבלת פטור אך לצורך רפואת שיניים ו/או לצורך שביין, לא היה ניתן פטור משרד הפנים.

בכל הנוגע לטענות העוררת בדבר חורה מהבטחה שלטונית -נטען כי וועדה זו אינה מוסמכת לדון בטענות מסוג זה, ולמען הזהירות הוסיפה המשיבה, כי ממילא ההסכט אינו רלבנטי לנכס, מאחר והנכס כלל אינו מוחזק על ידי קופייח כללית אלא ע"י ש.ל.ה ו/או שירותי רפואה משלימה.

ביום 8.9.2014 התקיים בפנינו דיון בערר בנוכתחות בייכ הצדדים. במסגרת חדיון טען בייכ העוררת כי השביין הנו חלק מקופת החולים ולא חברה פרטית. בייכ המשיבה מצדה הודיעה כי היא חוורת בה מהטענה בדבר הגשת הערר באיחור. לבקשת הצדדים לקבלת שהות להעברת מסמכים בניהם וככל שלא יגיעו להסכמות כי הערר ייקבע לסיכומים, נקבעו מועדים להגשת סיכומים וסיכומי הצדדים הוגשו בהתאם להחלטה זו.

ביום 20.1.2015 הוגשו סיכומי העוררת. בסיכומיו חזר בייכ העוררת על טענותיו ביתר הרחבה. במסגרת זו טען, כי יש לראות ברפואה המשלימה כשם כינוי בלבד לפעילות רפואית, כמו למשל רפואת מומחים או רפואה מקצועית או רפואת שיקום, מרפאות נשים וכיוייב. העמקת היקף שירותי הבריאות וסוגי ואופו הטיפולים הנה חלק מפעילות קופת החולים והרחבת השירותים למבוטחיה והנה דוגמא מובהקת להתפתחות והתקדמות שירותי הרפואה הציבוריים. שירותים אלה מפוקחים ומבוקרים על ידי משרד הבריאות. כן הפנה בייכ העוררת להוראות חוק שונות בתוק הבריאות, ובכלל זה להוראת סי 21 לחוק המאפשר לקופת החוליט להעניק שירותי הבריאות בין בעצמה ובין באמצעות נותני שירותים והמחייב את קופת החולים להעניק השירותים על פי חוק. כן הפנה להוראת ס' 10 לחוק אשר מכוחה ניתנים השביין ובפרט לסי 1(10), חמורה כי הוצאות בגין השירותים לא יעלו על ההכנסות מתשלומי עמלתים.

לסיכומיו ולתמיכה בטענות העוררת צירף בייכ העוררת את המסמכים הבאים :

-אישורי מלכייר ממט הכנסה ומעיימ ביחס לשירותי בריאות כללית מהשנים 2006-2009

-אישור משרד הפנים לפטור מכח סי 3(5) לפקודת הפיטורין לגבי קופת חולים כללית משנת 2004

-רשימת מוסדותיה של בריאות כללית בשנת 2004

- מסמך מאת משרדד הבריאות המוכתר בכותרת -- ייכללים לתכניות לשירותי בריאות נוספיסיי, מרץ 2005-

יצוין כי מסמך גה צורף באופן חלקי (2 סעיפים מתוך 13 בלבד) וגם לאחר פניית מזכירות וועדת הערר לעוררת, לא נשלח במלואו. גם ניסיונות וועדה זו לאתר מסמך זה בעצמה לא צלחו. על כן, לא נסתמך על מסמך וה בהחלטתנו.

ביום 23.2.2015 הוגשו סיכומי המשיבה. בסיכומיה חורה המשיבה על טענתה כי וועדה זו אינה מוסמכת לדון בסוגיית מתן פטור מארנונה. לגופו של עניין, טענות המשיבה כי אין לקבל את ניסיון העוררת לדמות את בריאות כללית (רפואה משלימה) וש.ל.ה לאישיות משפטית אחת, המדובר בשתי יישויות משפטיות נפרדות וש.ל.ה הנה הברה פרטית אשר מטרתה טיפול בשיניים שאינו חלק מטל הבריאות. עוד נטען כי יש

לדחות הטענה לפיה מרפאת השיניים פטורה מארנונה כללית, בהיותה, כנטען, מצויה בבעלות ובהחוקת שירותי בריאות כללית. נטען כי טענה זו נעדרת בסיס עובדתי ומשפסי.

לגבי השביין, מפנה המשיבה להוראות חוק הבריאות הקובעות מהם השירותים הנכללים בסל הבריאות, בפרט סי 7 לחוק הבריאות, ומפנה תשומת הלב לכך שהשביין אינו חלק מסל הבריאות. המשיבה טוענת כל משמעות טענת העוררת לפיה יש לראות בה כזכאית לפטור מאחר וקופת החולים היא המחזיקה בנכסים הנה, כי יש לקבוע צכאות לפטור על פי ייאהות המחזיקיי ומפנה לפסיקה אשר דחתה גישה זו -כגון לעייא

1 עירית צפת נ' בזק החברה הישראלית לתקשורת בע''ימ (פורסם בנבו).

המשיבה מוסיפה ומפנה לרשימת השירותים הניתנים במסגרת השביץ -כמפורט באתר האינטרנט של העוררת, הכוללים בירופרקטיקה, רפלקסולוגיה, עיטויים, שיאצו, הומאופתיה, היפנוזה, רייקי, פרחי באך וכן טדנאות ביוגה, פנג שוואי, מדיטציה ודמיון מודרך וכיוייב (סי 27 לסיכומי המשיבה).

נטען כי חלק גדול משירותים אלה ניתן תמורת תשלום גבוה בהרבה מעבר לתשלום אותו משלם חולה לרופא מקצועי. נטען כי טיפולים כגון רייקי או פרחי בך הניתנים תמורת תשלוסם גבוה ניתנים גם על ידי חברות אשר מחויבות בתעריף יישירותיםיי וחיוב העוררת באופן שונה בגין שירותים אלה יהווה אפליה מאחר והעוררת אלנה שונה מחברות אלו במתן שירותים אלה. על כן נטען כי יש לראות בעוררת כיישחקן נוסףיי בתחום השירותים האלטרנטיביים ותו לא. עוד נטען כי כפי העולה מאתר הבית של העוררת, שירותים אלח ניתנים לכלל הציבור ולאו דווקא ללקוחותיה.

לתמיכה בטענות אלה ציינה המשיבה כי היא מצרפת את ייפירוט השירותים כפי שמפרסמת העוררת באתר הבית שלהיי וצירפה עמודים שונים מאתר העוררת.

ביום 10.5.15 הגישה המשיבה הודעה בה ציינה כי מחמת טעות לא צורפו העמודים המלאים אשר סומנו כנספת א' לסיכומים ובכלל וה בשוגג לא צורפה רשימת שירותי השביין מאתר הבית של העוררת, אלא אך עמודים המתייחסים להיפנוזה ודיקור סיני. להודעה וו צירפה רשימת שירותים במסגרת טבלת תעריפים מעודכנת לשנת 2009 (להלן : ייטבלת התעריפים').

טבלת התעריפים מפרטת את סוגי השירותים הניתנים במסגרת השביין, וכוללת שני סוגי עלויות : האחת למבוטחי כללית מושלם --הזכאים למחיר מופחת והנחות שונות המפורטות בטבלה (הנחה של 50 ₪ ל-16 מפגשים טיפוליים בשנה קלנדרית) ומתיר רגיל. לגבי המחיר הרגיל צוין בטבלה, כי בעלי ביטוחי בריאות פרטלים אתרים זכאיט להחזריס בכפוף לאישור חברת הביטוח.

מבין חשירותים השונים צוינו, בין היתר, השירותים הבאים :

סדנת מדיטציית קשב להרפיה, תמיכה והחלמה (750 ₪ למבוטתי כללית מושלם ו-800 ₪ מחיר רגלל)

סדנת דמיון מונחה בכלי טיפולי (480 ₪ למבוטתי כללית מושלם ו-480 ₪ מחיר רגיל)

סדנת ''מרחב אישיי' (350 ₪ למבוטחי כללית מושלם ו-350 ₪ מחיר רגיל)

סדנת מזון לגוף ולנפש (תודעה ותזונה) (400 ₪ למבוטחי כללית מושלם ו-400 ₪ מחיר רגיל)

יוגה / טאי צ'י / צ'יקונג / פלדנקרייז / פילאטיס -שיעור פרטני (150 ₪ לשיעור למבוטחי כללית מושלם ו-200 ₪ מחיר רגיל לשיעור)

היפנוזה רפואית (200 ₪ למבוטתי כללית מושלם ו-250 ₪ מחיר רגיל)

6

פרחי באך - (125 ₪ למבוטחי כללית מושלם ו-175 ₪ מתיר רגיל)

רפלקסולוגיה - (110 ₪ למבוטתי כללית מושלם ו-160 ₪ מחיר רגיל)

שיאצו - (110 ₪ למבוטחי כללית מושלם ו-160 ₪ מחיר רגיל)

פלדנקרייז / פילאטיס -כרטיסיה של 10 מפגשים (300 ₪ למבוטחי כללית מושלם ו-300 ₪ מחיר רגיל)

עוד נטען, כי הפטור אשר ניתן על ידי משרד הפנים אינו רלבנטי לנכס נשוא הערר, מאתר וכפי שצוין בו, הוא ניתן אך ורק לגבי נכסים ?המש משיס את הקופה לצרכי מתן שירותים על פי חוק בריאות ממלכת יו - ואלו המשיבה טוענת כי אין לראות בנכס בו ניתניסם שירותי שבייץ ורפואת שיניים כנכס בו ניתנים שירותים על פי חוק הבריאות, מאתר ואינסם חלק מטל הבריאות הקבוע בתוק הבריאות.

דיון בטענות המקדמיות -היקף סמכות הוועדת:

8

.10

כאמור, לטענת המשיבה וועדה זו אינה מוסמכת לדון בטענות העוררת -לא בטענות הקשורות בהסכם ובחזרה מהבטתה שלטונית ולא בטענה העיקרית -פטור מכח פקודת הפיטורין. את טענותיה האמורות מבססת העוררת על הוראת סי 3 לחוק הערר, המונה את סמכויות וועדה זו.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו -1976 (להלן: ייחוק העררי)

המגדיר את סמכויות מנהל הארנונה (וכפועל יוצא -של וועדה זו), קובע כדלקמן:

א) מי שחויב בנשלוס ארנונה כללית רשאי תוך תשעים *מים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על *סוד טענה מטענות אלת:

(1) הנכס שבשעו מדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום.

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

3 הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו - 269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 0(8 לחוק הסדרים התשמיג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב האלנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכס.

(ב) אי( באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל האדנונה או את ועלת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הדשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת טכומית הית נגוע בא? חוקיות שלא כאמול בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)יי.

ההלכה הפסוקה עסקה רבות בפרשנות סעיף זה, הגישה הרווחת בעבר באשר לשאלת סמכות וועדת הערר בפסיקה וכתה לכינוי בפסיקה כייהגישה הצרת'י, כאשר פסק הדין המנחה לגביה הנו פסק דינו של ביחמייש העליון בשבתו כבגייצ בבגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע''מ :' קרית אתא, פייד מייו (1) 793 (להלן:

ייפס''ד דשניט וחומרים כימייםיי), שס נקבע כי:

* סמכותו של מנהל האלנונה מצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתיים, טכניים וברורים בלבל. שאלות עקרוניות *ותד, כמו הקדיטליונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה (כדי, אין הוא רשאי להידרש. אם זה הדין בסמכותו של מנהל הארנונה, ממילא זהו גם הדין לגבי סמכותה של ועדת העלל...",

.1

.2

.3

4

יפים לעניין זה אף דברי כבי השופט דייר ד. ביין בעייש (חיפה) 109/00 חברת יאיר ש. שיווק בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית חדרה, תק-מת 2001 (1) עמי 7265, אשר חזר על עמדה זו:

יס/ 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשללו - 1976 קובע עילות מוגדרות שבהן יכולה ועדת הערר לדון ואלה אינן כוללות את הטענה כי הצווים נשוא הדיון עומדים בניגוד לחוק ההסדרים ותקנותיו או כי הן בלתי סבירות'י.

ואולט, בשנים האחרונות אנו עדים למגמה בפסיקה הבאה להרתיב את סמכויותיה של ועדת הערר, ובמסגרתה אף נקבע בפסקי דין שונים -ראו לעניין זה ברעי'א 2425/99 עיריית רעגנה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ, פייד נד(4) 481 (להלן : ''עניין יזום'') -- אשר מהוה את הבסיס לייגישה המרחיבה'י -שם ביהמייש עמד על החשיבות בהרתבת הסמכות לוועדות ערר מין שיפוטיות, תוך התייחסות לאמור בפסייד

דשניט וחומרים כימיים, בוו הלשון:

"אמנם אין להתעלט מן העובדה כי בהלכה הפסוקה הובעה גם גישה המצמצמת את תחום הת?יחסותו של

גוף הערר לנושאים עובדתיים-טכניים, להבדיל משאלות עקרוניות הנוגעות לחוקיות או לתקפות ההיטל (ראה דברי השופט ד' לוין בפרשת דשנים וחומרים כימיים [4], בעמי ל9?), אולם גישה זו אזנה אופיימית

לקו העיקרי הננקט בהלכה הפסוקה הנוטה לפרשנות מרחיבת שע גדר הסמכויות של גוף הערר, ובאותו

עמיין עצמו נאמד מפי השופט אנל'י (ההדגשות שלנו).

גישה זו יושמה בבתי המשפט בכל הנוגע לסמכות לדון בפטורים שוניט, אם מכת פקודת הפיטורין ואם אחרים -ראו לעניין זה למשל - בגייצ 3585/94 אגודת בריכת מגדלי דוד המלך בע"מ נ' עירית תל אביב (פורטם בנבו) -בו נקבע כי וועדת הערר מוטמכת לדון בפטור מכח פקודת הפיטורין. כן ראו לגבי סמכות וועדת הערר לדון בפטור מכח סי 330 לפקודת העיריות -האמור בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלת מ מנהל הארנונה בעירית תל אביב ואת' (פורסם בנבו) -שם אמנם הושארה סוגיה זו בצריך עיון, אולם צוינה באוביטר הערה לפיה ככל הנראה יש להותיר נושא זה בסמכות הוועדה (ס' 25 לפסהייד).

לעניין חיות סוגיית הפטור מכח פקודת הפיטורין כסמכות וועדת הערר ראו אף החלטת וועדת הערר שליך עירית פתח תקווה בערר 12/07, 131/08 שירותי בריאות כללית, השירות לבריאות השן -ש.ל.ה שירותי בריאות בע''מ ואח' נ' מנחל האדנונה בעירית פתח תקווה (להלן: ייהחלטת וועדת הערר בענייץ ש.ל.ה פתת תקווה'"').

פסיקה נוספת לגבי נושאים שלא צוינו בנוסתו של סי 3 אך למרות ואת נפסק כי יש לראות בהם ככאלה שבסמכות הוועדה, ניתנה גם לגבי טענות הנוגעות לטעויות אריתמטיות בחישוב סכום התוב -ראו לעניין זה עתיימ 4208/07 אדמונד בוזגלו נ' עירית חיפה (פורסם בנבו), וכן האמור בספרו של ה' דוסטוביץ, ''ארנונה עירונית'', טי פה בספרו. ועוד כהנא וכהנא דוגמאות.

לסיכוט הדברים, נוסתחו של סי 3 אינו ממצה לגבי היקף סמכויות הוועדה ויש לקוראו בשים לב להלכה הפסוקה. בשים לב לגישה הרוותת בפסיקה בכלל ובפרט פסיקת בית המשפט העליון בדבר סמכות הוועדה לדון בפטור מכח פקודת הפיטורין - הרי שוועדה זו מוסמכת לדון בשאלת זכאות העוררת לפטור מכת פקודת הפיטורין, שהנה הסוגיה העיקרית בערר גּה.

5 אך לא כך לגבי הטענות המועלות לגבי חזּרת המשיבה מהבטחה שלטונית -לגבי סוגיות אלה נקבע מפורשות בהלכה הפסוקה כי הן אינן מצויות בסמכות וועדת הערר - ראו לעניין זה למשל עעיימ 8380/07 עירית חדרה נ' רכבת ישראל בע''מ (פורסם בנבו), עעיימ 8380/07 עירית חדרה ג' רכבת ישראל בע''מ (פורסם בנבו), בריימ 5611/06 המגרש המוצלח נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו (פורסם בנבו) -שם

נקבע כי:

יהשאלות שעניינן הסכם הפשדה שקיבל תוקף של פסק דין נמצאות מחוץ לאותם נמושאים שבטמכות ועלת הערד וממילא מחוץ לסמכותו של בית המשפט לענינים מינהליים בשבתו כעדכאת עדעור ע2

החלטות ועדת הערר/.

על כן, וועדה זו אינה מוסמכת לדון בטענות העוררת בדבר חזרה מהבטחה שלטונית בעקבות ההסכם שקיבל תוקף פטק דין. על כן, כל טענות העוררת בהקשר זה נדחות על הסף.

דיון לגופו של עניין:

בכל הנוגע לטענת העוררת ביחס למישגה שנפל בשטח מרפאת השיניים --ראשית נציין כי טענה זו נזנחה בטיכומי העוררת , אולם יתרה מכך - טענה זו לא רק שנטענה בכלליות וסתמיות ומבלי שאף צוין מהו השטת הנכון לשיטת העוררת, הרי שהיא הועלתה בעלמא ולא צורפה כל מדידה מטעם העוררת, הגם שנטל ההוכתה מוטל על שכמה והגם שנדרשה מפורשות על ידי המשיבה בתשובתה להשגה כי תצורף מדידה כאמור. כך גס, טענה זו נונחה ממילא בסיכומי העוררת. על כן, לאור כל זאת, טענה זו נדחית.

על כן, הסוגיה היחידה העומדת להכרעתנו, לגופו של עניין הנה, האם השטח שבמחלוקת חוסה תחת הפטור מכת סי 5 (1) לפקודת הפיטורין.

א. סקירת המטריה המשפטית:

6. טעיף 5(ז) לפקודת הפיטורין קובע כדלקמן:

*הנכסים דלקמן יהיו פטודים מהארנונה הכללית דה'ינו: -

9 כל רכוש השייך לאגודה או למוסד שיתופי שמטרתם העיקרית תיא לספק שלא על מנת 2 קב 2 מרס, עזדה דפואית ולהחזיק בתי- חולים, בתי- הבלאה, מרפאות או קליניקות, בתנאי שרכוש זה משמש אך ורק לאחת מאותן המטרות או ליותר מארת, ובתנאי שאותת אגודה או אותו מוסד שיתופי אושדו מטעם של הפנים לצרכי מיטודים עפ'י סעיןי זל (ההדגשות שלנו).

עינינו הרואות, כי הסעיף מציב תנאים מצטברים לזכאות לפטור, כאשר אחד מהם הנו קבלת אישור שר הפנים לוכאות לפטור מכח ס' וּה, תנאי הכרחי נוסף הנו, כי הפטור ניתן בגין רכוש המשמש אך ורס

למטרת מתן עורה רפואית ושלא על מנת לקבל פרס --כלומר שלא למטרת רווח.

לצורך מתן אישור משרד הפנים, פרסֶם מנכ"ל משרד הפנים בשנת 2004 חוזר מנכ"ל, המונה את הקריטריונים הנבתניס לצורך מתן פטור זה.

7 בתי המשפט, במסגרת בתינת סבירות אותם הקריטריונים למתן הפטור שפרסם משרד הפנים, עמדו על התכלית שבבסיס פטור זה, ופסקו, כי הפטור שבסעיף 05) נועד לפטור מארנונה את אותם אגודות ומוסדות שמטרתם אספקת שירותים רפואיים, ולגבי אותם נכסים שמשמשים אותם באספקת השירותים. נפסק, כי תכלית החקיקה היא להעניק תמיכה כלכלית בקופות החולים ולפטור נכסים המשמשים בפעילות של אספקת השירותים הרפואיים שהוגדרו בחוק, להבדיל מנכסים אחרים שאינם משמשים למתן אותם שירותים. ראוי שהפטור יחול על כל נכס שהוא מהותי וחיוני למתן השירות הרפואי ע"י נותן השירות הרפואי על פי החוק (ולעניין זה ראו: בגייצ 4339/04 עיריית פתח תקוה נ' שר הפנים (2005) (פורטס בנבו) (להלן: *:בג'יצ פתח תקווהי) ועתיימ (מינהלי- מרכו) 3863-03-10 מכבי שירותי בריאות נ' עיריית לוד (2010) (פורסם בנבו) (להלן: 'יפס'יד מכבי שירותי בריאותיי).

וראו דבריה של כבי השופטת (כתוארה אז) די ביניש בבגייצ פתח תקווה, במסגרתו נידונו הקריטריונים העומדים בפני שר הפנים במתן הפטור, ואשר בו אישרה את שיקול דעתו של שר הפנים בקביעת

הקריטריונים למתן הפטור:

/... הגיע שד הפנים לכלל מסקנה כי קופות התולים, העומדות בקדיטליונים ש2 חושק ביטות בריאות ממלכתי ראויות לקבל פטור מתשלום ארנונה ביחס.

לאותם נכסים המשמשים אותן לצורך מתן שידותים על פי חוק ביטות בריאות ממלכתי. במסגרת זו הביא שר הפנים בתשבון כי קופות החולים המוכדות נותנות שירותים חיוניים לטובת הציבור בכלל ולטובת תושבי הדשות המקומית שבתחומה הן פועלות ובפרט וכי אינן פועלות למטרות 7 (ההדגשה שלנו).

ובהמשך ולגבי טי 5 (ז):

*סעיף 5(ז) לפקודה, לעומת זאת, הוא הסדר מיוחד, אשר בבסיס הפטור הקבוע בו ניצבת תכלית מוגדרת ומצומצמת :ותר של תמיכה במוסדות המספקים שילות לפוא (ההדגשה שלנו).

(פיסקה 9 בפסק הדין).

עינינו הרואות, כי בהתייחסו לתכלית העומדת בבסיס הפטור, ובבוחנו את סבירות הקריטריונים אשר נקבעו לצורך מתן אישור משרד הפנים, שם בית המשפט העליון את הדגש על כך שתפטור ניתן עבור שירותים רפואיים, שהנם תיוניים לטובת הציבור, הניתנים על ידי קופות חולים אשר עומדות בקריטריונים של חוק בריאות ממלכתי. ועל ידי גופים שאינם פועלים למטרות רווח -כפי העולה אף מלשון החוק עצמה. /

8. ובהתאם לאותם קריטריונים שנקבעו לצורך מתן אישור משרד הפנים, הציגה העוררת את אישור משרד

הפנים --הלא הוא האישור אשר ניתן לה על ידי מנכ"ל משרד הפנים, ביום 10.6.2004, לצורך פטור מכח סי 5 (ו) לפקודת הפיטורין, ובו צוין כי נכטי הכללית אשר יהיו אכאים לפטור זה הם :

שאלה המשמשים את הקופה לצרכי מתן שירותים על פי חוק בריאות ממלכתנ יי (ההדגשות שלנו).

מאחר וכפי שראינו לעיל, אישור משרד הפנים הנו תנאי הכרחי ומצטבר לצורך הוכאות לפטור, הרי שאבו הכוחן לבחון האם התמלא התנאי בדבר אישור משרד הפנים, הנה המענה לשאלה האם השירותים ו .

9

.0

הניתנים בשטח שבמחלוקת הנט ",על פי חוק בדיאות ממלכתי. בנוסף יש כמובן לבחון התמלאות התנאים הנוספים, שהנם כי השימוש בנכסים הוא לצורך מתן עורה רפואית ושלא למטרת רווח,

חוק הבריאות הנו החוק אשר מכוחו מוסדרת הבריאות הממלכתית במדינת ישראל, ובמטגרתו נקבעה הוכאות לסל שירותי הבריאות, ובכלל זה - מה יחיל טל שירותי הבריאות, המקורות למימונו, התנאים להענקת שירותי הבריאות על ידי קופות החולים ואופן הקמתן.

סי 1 לחוק הבריאות קובע כי: /

*יביטוח הבליאות הממלכוני לפ חוק זה, יהא מושתת על עקרונות של צדק, שוזיון ועזרה הדדית'.

במסגרת טי 3 לחוק הבריאות נקבע, כי כל תושב ישראל, לרבות תושב באזור, יהא וכאי לסל שירותי הבריאות לפי חוק זה וכלי המדינה היא האחראית למימון שירותי סל הבריאות. סייק (ב) קובע, כי חהמדינה אחראית למימון שירותי סל הבריאות, מהמקורות שצוינו בחוק הבריאות.

סייק (ג) קובע, כי יקופת חולים אחדאית כלפי מי שרשום בה למתן מלוא שידותי הבריאות שלהם הוא

זכאי לפי חוק זה י. \ :

ואלו בסי 4 לחוק הבריאות נקבע, כי כל תושב שמלאו לו 18 שנח חייב להירשם לקופת חולים, לפי בחירתו וכן לרשום בה גם את בנו הקטין. \

סעיף 6 לחוק הבריאות קובע את התחומים שיכללו בסל הבריאות, והפירוט של השירותים שיינתנו במסגרת תחומים אלה מצוי בתוספת השניה והשלישית לחוק. להלן התתומיט אשר צוינו בסי 6 :

לא) שירותי הבריאות *ינתנו על- פי סל שירותי הבדיאות בתחומים אלה =

(2) דפואה מונעת אישית ותינוך לבריאות;

(2) אבתון רפואי; כ 9%

(₪ טיפול רפוא אמבולטורי, לרבות טיפול נפשי, בין במדפאה וביץ בבית, לרבות במעון כמשמעותו בחוק הפיקות על מעונות, תשכ"ה- 1905;

(4) אשפוז כללי, אשפוז פסיכיאטרי, אשפוז פסיכוגדיאטרי ואשפוז

כרוני סיעודי; :

() שיקום רפואי, לדבות שיקוט פסיכולוגי, פיזיותרמיה, ריפוז הדיבור, ריפוי בעיסוק ועבודה סוציאלית בתחום הבריאות;

(6) הספקת תרופות;

₪ מכשירים ואנזרי עזר רפואיים;

(9) רפואת שימיים מונעת לילדים, עד גיל שיקבע שר הבריאות בתקנות;

0 עזרה דפואית ראשונה, והסעה לבית תולים או למדפאה;

(10)שידותי דפואה בעבחיה;

(11)טיפול דפואי נפשי לגמילה לנפגעי סמים ואלכוהול;

(12)בריאות השן/.

התוספת השנייה של החוק הגדירה את שירותי הבריאות שיינתנו במסגרת התחומים שצוינו בסי 6, על

יסוד שירותי הבריאות שנתנה קופת חולים של ההסתדרות הכללית של העובדים באר ישראל במועד

תחילת החוק. שירותים אלו כוללים, בין השאר, בדיקות מעבדה (סעיף 3), פעולות ניתוחיות (סעיף 8), מתן

אישורים הנדרשים לצרכי ריפוי (סעיף 24), מזון תרופתי (סעיף 24א), מתן תרופות לפי מרשם (סי 25) ועוד.

9

.1

.2

.3

סעיף 29ב(ג)(1) בחוק ביטוח בריאות, קובע הוראות באשר לחובת מתך יישירות רפואייי על ידי קופת חולים המפעילה מרפאה ביישוב שמספר תושביו.אינו עולה על 10,000 איש, ומגדיר יישירות רפואייי כ:

*שידות הניתן בידי רופא משפחה, דופא *לדים, דופא נשים, אחות, מעבדה, או בית מדקחת לרבות חדר תרופול" (ההדגשות שלנו).

חוק הבריאות מתליחס אף לנושא שירותי השביץ, כפי: שציינה העוררת בסיכומיה ועררה וס' 10 לחוק

הבריאות קובע לגבי שירותי השביין כדלקמן:

'קופת חולים רשאית להציע לחבריה תכניות לשירותי בריאות נוספים שאינם כלופים בסל השיכותים והתשלומים של הקופה (להלן - תכנית לשירותים נוספים), בין בעצמת ובין באמצעות חבדה-בת בשפיטה מלאה (להלן בסעיף זה - הקופה); תכנית לשירותים נוספים, וכל שינוי בת, טעונים אישור שר הבליאוקני (ההדגשה שלנו).

עוד נקבע במסגרת סי 10, כי קופת חולים תצרף לתכנית כל חבר המבקש להצטרף לתכנית, ללא קשר למצבו הבריאותי או הכלכלי, ולא תגביל את הצטרפותו או את זכויותיו בעת הצטרפותו בתנאי כלשהו, למעט תקופות אכשרה סבירות (ראה סי 10 (ג) (1), כי קופת חולים לא תפלה בין עמיתים בתכנית השביין, בין בעת ההצטרפות אליה ובין במתן השירותים במסגרתה (ראה ס' 10 (ד), כי מחיר התכנית יחלה אחיד לכל קבוצת גיל, ללא תלות במספר שנות החברות בתכנית, או במצבו הבריאותי או הכלכלי של העמית (ראה סייק ה'), כי קופת חולים תיתן את שירותי הבריאות הנוספים במסגרת התכנית באופן שהוצאותיה, בכל שנה, לא יעלו על הכנטותיה מתשלומי העמיתים (ראה סייק ו') וכי סמכויות הפיקוח והבקרה לפי חוק זה, יחולו על הקופה גם לעניין מתן שירותי הבריאות הנוספים לפי סעיף זה (ראה טייק +).

סי 21 (א) לחוק הבריאות קובע כל:

"*קופת חולים תיתן לכל מי שהיא אחראית כלפיו כאמוד בסעיף 2(3) את כל שידותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה, בין בעצמה ובין באמצעות נותני שירותים, ללא כל תפליה ולא תתנה מתן שילותים הכלולים בסל השידותים שלה בהצטרפות או גחברות בתכנית לשילותים נוספים לפי פעיף 10 (ההדגשה שלנו).

ואלו במסגרת ס' 29 לחוק הבריאות, מותיר החוק לקופות החולים להחזיק או לרכוש שליטה בתאגיד אחר, ובלבד שפעילותו היא בתחום הבריאות בלבד ו/או אספקת שירותי ער משקיים בתחומי הפעילות של קופת חולים או בתחומי הפעילות של בתי חולים, ובתנאים שנקבעו בתוק הבריאות. במסגרת ס' ל2א לחוק, מתיר החוק לקופות החולים, בתנאים הקבועים בחוק, אף לרכוש או להחזיק אמצעי שליטה בתאגיד שהתאגד על פי דין זר או בתאגיד שמרכז ניהול עסקיו או עיקר פעילותו מחוצ לישראל, ולא תעסוק דרך קבע, במישרין או בעקיפין,. בצורה כלשהי מחוצ לישראל.

10

ב. יישום לענייננו:

4. נאמר כבר כעת, כי לאחר בחינה מעמיקה של הוראות חוק הפיטורין וחוק הבריאות, סיכומי הצדדים

והמסמכים שצורפו להם וההלכה הפסוקה, הגענו לכלל מסקנה כי הפעילות בנכס נשוא הערר אינה חוסה תחת הפטור.

בראש ובראשונה, לא הוכח כי אכן קופת החולים היא המחזיקה בנכס זה כפי שנטען ואף לא השתכנענו כי אישור שר הפנים חל על הפעילות בנכס זה, אך גס לגופו של עניין, לא השתכנענו כי הפעילות בשטח שבמחלוקת עונה על אי אלו מהתנאים שמונה הפטור, ובכלל זה - לא השתכנענו כי הנה בגדר ''עזרה רפואית'/, ''חיונית לציבור'', ''שלא למטרת רווח'' . הכל כפי שיפורט להלן.

ב טוגיית זהות המחזיק בנכס וזהות נותן השירותים בנכס --

5. בנושא זה רב הנסתר על הגלוי בעררה של העוררת ובסיכומיה. כל טענות העוררת בהקשר זה הועלו

במעורפל וללא קצה קצהו של מסמך לתמיכה בטענותיה. כך, הוגש הערר בשם שני גופים גם יחד -

ישירותי בריאות כללית (רפואה משלימה)יי ויאגודה לשומה מסי 611/97 (השירות לבריאות הש()' -

כך ציינה העוררת בכותרת של עררה, ואף ציינה כי שני גופים אלה '*יקדאו ביחד להלן: הכללית או העולדתי. יושם אל לב, כי בסיכומי העוררת ציינה העוררת כעוררת אך ורק את "ש?לותי בדיאות כללית (מרפאת כללית משלימל) -- ואולם כאמור לא כך הוגש עררה.

כך גם, על אף שנתגלעה מחלוקת בין הצדדים לגבי טענות עובדתיות שונות של העוררת בעררה הקשורות עס זהות המחניק בנכס, זהות נותני השירותים בנכט ומהות הקשר בין קופת התולים לש.ל.ה שחנה חברה פרטית ומי מהן מעניקה את השירותים בנכס ובאיוה היקף- לא מצאה לנכון העוררת, שכיוומת ההליך נטל ההוכחה מוטל על שכמה ואשר. ולתרה ביוומת ובהסכמת הצדדיט על הליך הבאת ראיות והוכחות בערר זה - להביא כל תימוכין לגבי סוגיות אלו.

המסמך הלחיד שצורף כתמיכה לטענה כי בריאות כללית משלימה חיא המחזיקה בנכס הנו רשימת מוסדותניה של בריאות כללית משנת 2004, בה צוין הנכס - ואולם, כזכור, העוררת ציינה בעררה כי החלה פעילותה בנכס בשנת 2007. מכאן, שאין בקיומו של נכס זה ברשימה משנת 2004 לתמוך בטענה כי הנכס במתכונתו הנוכחית, ולפתות משנת .2007. -כאשר מתבצעת בו פעילות שביץ ומרפאת שיניים - נכלל ברשימת מוסדות קופת התולים ומכל מקום בוודאי שאישור זה אינו רלבנטי למועדים הרלבנטיים לערר.

ראו לעניין נטל ההוכחה המוטל.על שכמי העוררת הוראת סי 318 לפקודת העיריות [נוסח חדש] -לפיה

יהוו פנקסי המשיבה ראיה לכאורה לאמיתות תכנס -כדלקמן:

+פנקסים הנחזים ככוללים אדנונה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו -בלי כל ראה -

כראייה לכאורה על קביעת האדנונה או על עשיית השומה ועל תקפן?.

עוד נזכיר את ייחזקת תקינות המנהליי לפיה ייהמעשה המנהלי נהנה /,מחזקת כשרות:י ולפיה כל פעולת מנהלית מוחזקת ככזו שנעשתה על פי הדין והמבקש לטתול זאת, עליו הנטל להוכית יי (השוו: עתיימ 4 ששאול עטיה ואח' נ' עירית באר שבע -פורסם-בנבו).

11

.6

ראו לעניין זה אף פסק דינו של כבי השי.ביין בעייש 230/00 שירותי בריאות כללית נ' וועדת ערר ארנונה שבי ציון (פורסם בנבו), שס נקבע כי נטל ההוכתה לטענות שהעלה העורר בפני וועדת הערר מוטל על שכמו וואת מכת חזקת תקינות המנהל העומדת לטובת מנהל הארנונה.

ועוד נפנה בהקשר זה לפסיקת בתי המשפט.--לפיה על הנישום המבקש לתקוף את חיובו במס מוטל נטל ההוכחה לשכנע כי חויב שלא כדין - וראו לעניין אה למשל רעייא 1436/90 גיורא ארד ג' מנהל מע''מ (פורסם באתר נבו). \

למעשה, בשום שלב לא הציגה העוררת תמונה ברורה לגבי זהות המחזיקים בנכס, באלו חלקים ומהו היחס בין שני הגופים שהם מגישי הערר - שירותי בריאות כללית וש.ל.ה., מיהו מבין שתיהן נותן השירותים בנכס ובאיזה היקף וצודקת המשיבה כי להבדיל משירותי בריאות כללית, ש.ל.ה הנה חברה פרטית רשומה ואינה קופת חולים. לכל הדעות מדובר בסוגיה אקוטית שהמשיבה הבהירה לאורך כל ההליך כי קיימת לגביה מחלוקת, ולמרות את לא נמצא לנכון לשפוך אור בסוגיה זו, ובלשפוך אור אין הכוונה לאמירה הכללית בייכ העוררת במהלך חדיון שהתקיים בפנינו, כי שביין הנה חלק מקופת התולים -אמירה שנאמרה בעלמא וללא כל תימוכין ומבלי שאף השתתף בדיון כל נציג מאת העוררת.

מכאן, שכלל לא הוכח כי המחזיקה בנכס היא קופת החוליט ולא ש.ל.ה שהנה חברה פרטית.

וכך גס בכל הנוגע לחלק הנכס בו מתקיימת פעילות של מרפאת שיניים -גס טענה זו הועלתה בערפול רב ולא הובהר מהו היקף הפעילות בנכסי ומיחו הגוף הנותן פעילות זו בנכס - כל זגאת הגם שנטל ההוכתה מוטל על שכמי העוררת והגס שלמן הרגע הראשון חלקה המשיבה על טענה זו, ובכלל אה לא הוגש כל מסמך רלבנטי לתקופת הערר כגון הסכם שכירות וכלל לא הובא נציג מטעם העוררת לדיון בוועדה. מכאן, שממילא טענה זו לא הוכחה.

ואולם, למעלה מן הצורך נוטיף ונציין, כי גם אם היתה מוכחת הטענה כי קופת החולים היא המחוצּיקה בנכס ולא ש.ל.ה, ממילא צודקת המשיבה בטענתה כי יש לבחון את מהות הפעילות הנעשית בנכס ולא לחייב את הנכס על פי זהות המחזיק בו - ראו לעניין זה למשל עייא 8588/00 עירית עפולה נ' בזק חברת ישראלית לתקשורת בע'ימ (פורסם בנבו).

כך גם, נוסיף עוד בגדר למעלה מן הצורך, כי גס אס היה מוכח כי המחזיקה בנכס הנה הקופה - אין דין חברת בת של הקופה כדין הקופה עצמה, ועל כן אין בעובדה שש.ל.ה הנה חברת בת של הקופה על מנת להביא את הנכס בגדר הזכאי לפטור, רק משום שבעלת השליטה בה הנה הקופה -ראו לעניין זה 2835/08 מכבי שירותי בריאות ני עירית רמת גן (פורסם בכבו) וכן ערר 12/07, 131/08 שירות? בריאות כללית, השירות לבריאות השן -ש.ל.ה שירותי בריאות בע''מ ואח' נ' מנהל הארנונה בעירית פתח תקווה (להלן:

''החלטת וועדת ערר בעניין ש.ל.ה פתח תקנוה").

12

ב.2 האם השירותים הניתנים בנכס הם ''שירותים הניתנים על פי חוק בריאות ממלבתל!-

7. כאמור, התנאי שהציב שר הפנים באישורו מיום 10.6.14, הנו, כי השירותים ייניתנים על פי חוק בריאות

ממלכתליי. לטענת העוררת השביין ומרפאת השיניים שהם השירותים הניתנים בנכס -עומדים בתנאי זה.

8. בכל הנוגע לשירותי השביין ‏ -- בדומה למרפאת השיניים, גם לגביהם לא הוצגה כל ראיה לכך ששירותים

.9

0

.1

אלה מוענקים על ידי הקופה ולא על ידי חברה פרטית, וגם בנושא זה ננקטה שפה מעורפלת ולא ברורה.

ואולם, ראוי לציין, כי גס אט היה מוכת כי השביין מוענק על ידי הקופה ולא על ידי ש.ל.ח - ממילא ס' 10 לחוק הבריאות אינו מבתין בין האפשרות של מתן שירותי השביין על ידי קופת החולים, באמצעות חברת בת של קופת החתולים בשליטתה המלאה או באמצעות קופת התולים בעצמה - ומאפשר מתן שירותי השבייו בשני האופניס -כלומר, המחוקק רואה לצורכי השביץ בחברת בת שאינה קופת חולים ובקופת החולים עצמה -כהיינו הך.

מכאן יש לטעמנו להסיק, כי המחוקק רואה בקופת החולים, בכל הנוגע לשב'"ן, כמי שחובשת "כובע אחר'י, שונה ונפרד מכובעה כנותנת שירותי סל הבריאות -אותם מורשית לתת רק קופת חולים, כובע אשר בו היא אף מוחזקת כזהה לחברת בת של הקופה.

מסקנה זו מתבקשת לטעמנו אף מהוראות חוק הבריאות, אליהן הפנתה העוררת עצמה, אשר אוסרות על ערבוב ההכנסות משביין עם מקורות המימון של שירותי סל הבריאות, ואוסרות על מתן שירותי השביין ממקורות המימון סל הבריאות, ועל כן קובע סי 10 במפורש לגבי השביין כל:

,השידותים שבתכנית *ינתנו אך ורק במטגרת המקודות שנגבו לעניין זה ממי שהצטרף לתכנית.

באמצעות הוראות חוק אלו מיישס חוק הבריאות את אותה הפרדה בין פעילותה של הקופה בשני כובעיה, ומייתר את הצורך לחייב את קופות התולים להעניק את שירותי השביין אך ורק באמצעות חברות בת.

. לטעמנו, יש ללמוד מכך, כי המחוקק התייחס אל השביין כהסדר נפרד ושונה מיתר שירותי הבריאות

שבחוק, ועל כן - מבחינת המתוקק -בכל הנוגע לשבייץ -קופת החולים בכובעה כנותנת שירותי שבין -

פועלת באופן נפרד ומובדל מפועלה בכובעה כנותנת שירותי סל הבריאות -בין אס היא עושה ואת באמצעות חברת בת ובין אס היא עושה ואת בעצמה.

מכאן, שהגס שמקור הטמכות הן של השביץ והן של סל הבריאות מַצוי בחוק הבריאות, עדיין קיים הבדל מהותי ביניהם ובאופן התייחסות המחוקק אליהן, ומכאן הוראות החוק המורות על הפרזדה מוחלטת ביו השניים בהתנהלות הכספית, במימון ובדיווח בדוחות הכספיים.

על נפקות גו ניתן ללמוד מהוראות חוק רבות נוספות בחוק הבריאות - כך למשל, בעוד תוק הבריאות מחייב את קופות החולים להעניק את מלוא השירותים שבטל הבריאות, בכל הנוגע לשביין, נקבע כי קופות החולים רשאיות להעניקו (ראו ס' 10 לחוק הבריאות). כך גס, בעוד לגבי שירותי סל הבריאות המדינה אחראית למימונס (ראו ס' 3(ב) לחוק הבריאות), השביין ממומן 'אך ודק מהמקולות שנגבו לעניין זה ממ שהצטדף לתכניתיי (ראו סי 10 (ב) (1) לחוק הבריאות),

33

.2

.3

חוק הבריאות אף אוסר על קופות החולים להּתנות חברות בקופה בחברות בשביין ובכך שומר על הזכות הבסיסית לקבל שירותי סל הבריאות ללא כל תנאי וללא כל תשלום פרמיה נוספת -להבדיל משביין - ראו

לעניין ה האמור בט' 21 לחוק הבריאות, הקובע כי:

*קופת חולים תיתן לכל מי שהיא אחדאית כלפיו כאמור בסעיף 0(3) את כל שירותי הבריאות שלהם הוא זכאי לפי חוק זה, בין בעצמה ובין באמצעות נותני שירותים, ללא כל הפליה ולא תתנה מתן שירותים הכלולים בטל השירותים שלת בהצטרכות או בתכרות.

בתכנית לשירוונים נוספים לפי טעיף 40 (ההדגשה שלנו).

עוד ראו ההתייחסות השונה בחוק לגבי מקורות המימון: בכל הנוגע למקורות מימון השבין -ראו סי 10

(ב) (1) לחוק הקובע כל:

*השירותים שבתכנית *:נתנו אך ודק במסגדת המקורות שנגבו לענין זה ממי שהצטרף לתכנית (להלן - עמיתים)/; \

ולעומת את ראו סי 3 (ב) לחוק הקובע לגבי שירותי סל הבריאות כי *המלינה אחראית למימון סל שידותי הבריאות...<

המדובר בנפקות מהותית. בעוד בכל הנוגע לסל שירותי הבריאות קיימת זכאות לכל תושב המדינה ללא כל תנאי - וזוהי תכליתו המרכזית של חוק הבריאות, תנאי לוּכאות לשביין הוא תשלום פרמיה/ עלויות טיפול ואט לא די בכך -כפי העולה מטבלת התעריפים --שירותי השביין כרוכיס בתשלום נוסף עבור כל סוג של טיפול - מה תועיל האפשרות התיאורטית להצטרף לשירותי שב'ץ בכל מצב בריאותי, לאותט חברי קופה שאין ידם משגת תשלום עבור שירותים אלה?!

ונפנה בהקשר זה לכל העלויות הלא מבוטלות הכרוכות במרבית השירותים הניתנים במסגרת השביין, כפי שצוינו בטבלת התעריפים והובאו לעיל (ראו למשל שיעור פרטני ביוגה / טאי ציי / פילאטיס -150 ₪ לחבר כללית מושלם ו-200 ₪ מחיר רגיל, היפנוזה רפואית - 200 ₪ לחבר כללית מושלם ו-250 ₪ לחבר רגיל, שיאצו דיקור - 160 ₪ לחבר כללית מושלם ו-210 ₪ למחרי רגיל ועוד).

המדובר במתירים שאינם נופלים משמעותית, אס בכלל, ממחירי השוק של שירותים אלה בחברות פרטיות ואם לא די בכך -הרי שלכל הפתות הס עולים עשרות מונים על התשלום הכרוך בקבלת שירותי הבריאות מסל הבריאות, בו ההשתתפות העצמית של העמיתים עומדת על סכום סמלי בלבד לרבעון (ראו למשל בערר ש.ל.ה עירית פתח תקווה שהובא לעיל --שס צוין שטכום רבעוני וה הנו 25 ₪).

זוהי לטעמנו הנפקות המהותית בין שירותי סל הבריאות לשירותי השביץ ומכאן הנפקות המהותית בתכלית שבטיס כל אחד משירותים אלה-- התכלית המהותית והמרכזית שבבסיס שירותי סל הבריאות הנה שהם יוענקו לכל תושב של מדינת ישראל, ללא כל תנאי כלבלי ובריאותי (ולא רק בריאותי) ובכך יסופקו לכל תושבי המדינה וגם לכאלה שידם.אינה משגת תשלום עבור שירותים אלה. לצורך השגת תכלית זו מממנת המדינה שירותים אלה באופן ניכר, להבדיל מהשביץ הממומן מכספי הפרמיה ועלויות הטיפולים והמותנה בתשלום פרמיה (לכללית מושלם)/ תשלומים נוספים למחיר רגיל.

עוד נפנה את תשומת הלב בהקשר וה, לכך שבעוד שירותי סל הבריאות מפורטים בתוך חוק הבריאות עצמו (ראו סי 6 לחוק הבריאות המונה את .תחומי השירותים והתוספת השניה והשלישית המונים את

14

.4

השירותים הפרטניים שיינתנו בכל תחום), הרי שלגבי השביין - תוכן השירותים הניתנים אינם נקבעים בחוק הבריאות עצמו אלא במסמך נפרד שהקופה מפרסמת, וכל שנדרש הוא שרשימה זו תאושר על ידי שר הבריאות. לאור זאת, לטעמנו, במילים בהם נקט משרד הפנים באישור משרד הפנים יי המשמשים את הקופה לצרכי מתן שירותים על פי חוק בריאות ממלכת'יי - כוונתו, לטעמנו, הנה לאותם השירותים המפורטים בחוק הבריאות עצמו והמצוינים בו ולא לאלה המפורטים במסמך נפרד שרק מאושר על ידי שר הבריאות ואשר רק מקור הסמכות להם קבוע בחוק הבריאות. ווהי הפרשנות הלשונית חישירה והפשוטה למקרא תוכן אישור משרד הפנים, והיא גם מתיישבת לטעמנו עס ההיגלון.

ונוסיף, כי אם נלך לפי שיטתה של העוררת, לפיה די בקיומו של מקור הסמכות בחוק שירותי הבריאות על מנת לומר שהשביין ניתן יימכח חוק הבריאותיי ולכן חוסה בצל הפטור (מה שאינו נכון לטעמנו) - הרי שבאותה נשימה ניתן גס לומר שתאגיד זר שקופת חולים מחזיקה שליטה בו - גם הוא חוסה בצל הפטור -שהרי מקור הסמכות לקופת החולים להתזיק בו מצוי בחוק הבריאות... (ראו סי 29, ל2א לתוק הבריאות). לטעמנו, בוודאי שלא זו תכליתו של הפטור והדבר אף עולה בקנה אחד עם האמור לגבי תכלית זו בבגייצ פתח תקווה שהובא לעיל.

וכך גם לגבי פעילות מרפאת השיניים ומקל וחומר - לגבי פעילות מסוג וה נציין, כי ממילא אין ולא יכול להיות חולק כי פעילות זו אינה כלולה בסל השירותים שבחוק הבריאות -ראו לעניין זה התוספת השניה לחוק הבריאות המפרטת את רשימת השירותים הכלולים בסל הבריאות -ראו ס' 31 בו הוצאה רפואת שיניים מפורשות מסל הבריאות - '312)רפואת פה ולטת (למעט רפואת שיניים)/.

מכל אלה, מסקנתנו הנה, כי במילים ''"המשמשים את הקופה לצרכי מתן שירותים על פי חוק בריאות ממלכתליו שבאישור שר הפנים, כיווו שר הפנים לשירותים שבחוק הבריאות הכלולים בסל שירותי

הבריאות והמפורטים בחוק הבריאות עצמו, ולא לשב'ץ. מכאן, שאישור משרד הפנים אינו מתייחסי לפעילות השב'ן ועל כן אין אישור משרד הפנים בנוגע לנכס.

ב.3 האם השירותים הניתנים בנכס הס ''עזרה רפואית'' או ''חיוניים לציבור'/-

.5

הגם שדי במסקנתנו זו על מנת לקבוע כי השטת שבמחלוקת ושירותי השביין המוענקים בו אינם חוטיס בצל הפטור ובצל אישור משרד הפנים, מאתר ומדובר בתנאים מצטברים, נוסיף ונאמר, כי גס אם ניתן היה לומר שהעוררת באה בגדר אישור משרד הפנים - לטעמנו העוררת אף אינה עונה על תנאיו הנוספים של הפטור שממילא יש לבדוק בנוסף לאישור וּה. כך, הגענו לכלל מסקנה, לאחר בחינה מעמיקה של טענות הצדדים והמסמכים שצורפו לסיכומיהם, כי פעילות השביץ בשטח שבמחלוקת אינה באה בגדר ''עזרה רפואית'' או ''שירותים רפואיים חיוניים לציבור'' כלל ועיקר -

נפנה לתוכנם של השירותים הניתנים במסגרת השביין לעומת השירותים הניתנים בסל הבריאות, כפי שעלו טענות הצדדים ומטבלת התעריפים ושצוינו לעיל - לכל הדעות, פילאטיס, יוגה, סדנת מדיטציית קשב, סדנת דמיון מונחה, דיקור סיני, רפלקסולוגיה, שיאצו -דיקור, פרחי באך או טאי צ'י -- אינם

15

.6

באים בגדר שירותי רפואה ה''חיוניים לטובת הציבור/' ואינם באים בגדר ''שירות רפואייי - הכל כאמור בפסייד עירית פתח תקווה. המדובר בטיפוליס שלכל הפחות הלקס הארי אס לא כולם, אינו כרוך בהפניה או המלצה רפואית וחלקם אף נעשה לצורך הנאה גרידא.

נפנה בהקשר זה להוראת סי 29 (ב) (ג) (1) לחוק הבריאות שצוין לעיל - אשר בו נקבע כי יישירות רפואייי הנו * שידות הניתן בידי רופא משפחה, לופא ילדים, רופא נשים, אחות, מעבדה או בית מרקחת לרבות חדר תלופוזל -לכל הדעות הכלול בהגדרה זו רחוק שנות אוך מאופי השירותים הניתנים בשביין ואשר חלקם פורט לעיל -אשר לכל הדעות אינם ניתנים על ידי מי מהגורמים המפורטים בהגדרת שירות רפואי.

עוד נפנה בהקשר זה לפסיקה אשר במסגרתה נבחנו שימושים שונים בנכסים של קופות חולים, ואשר במסגרתה נבחן האם שירותים אלה באים בגדר הפטור. לטעמנו, דווקא מההכרעות אשר הכירו בשירותים אלה כבאים בגדר הפטור ניתן ללמוד עד כמה השירותים שלפנינו אינסם באים בגדר פטור וה ועד כמה יש לאבתנס מהשלרותיט שנבחנו באותם מקרים.

ראו למשל, במסגרת עתי'מ 3863-03-10 מכבי שירותי בריאות נ' עירית לוד (פורסם בנבו) (להלן: ייפסייד מכבייי), שם בתן בית המשפט האם פעילות של אחזקת תרופות במהסן תרופות, חוסה תחת הפטור והגיע למסקנה כי אכן פעילות של אחסון תרופות חוסה תחת הפטור - בהיותו חלק חיוני, הכרחי, בלתי נפרד ובלעדיו אין, למתן השירותים הַרפואיים - ראו האמור בסי 13 לפסייד:

**מתן שירותי בדיאות ורפואה, לפי האמוד בחוק ביטות בריאות, באופן מסודר ושוטף, מחייב כמובן החזקת תדופות, אך גם החזקת ציוד רפוא וציוד נילווה לשם מתן עזלה רפואית, וכמובן החזקתם של מכשירים ואביזרי עזר רפואיים לשם הספקתם למרפאות ולחולים, (אמיזרים ומכשידים הדרושים לצורך בדיקות רפואיות.

גם סעיף 29ב1(00) בחוק ביטוח בדיאות, הקובע הוראות באשר לניהול ענינייה של קופת חולים, דואה חדד תרופות כחלק מתן שירות רפואי. זו לשונה של הגדרת *שידות דפואי/

באותו סעיף: */שידות דפואי/ - שירות הניתן בידי רופא משפחה, רופא ילדים, דופא נשים,

אחות, מעבדה, או בית מרקחת לדבות הלד תדופות/

אפשד לסכם ולומר כי אספקת השירותים הדפואיים לפי חוק ביטות בריאות מחייבת אחזקת מלאי של ציוד דפואי ותדופות. לכן יש לקבוע, למצער, כי אחזקת מחסן של תרופות (ציוד דפואי היא חלק בלתי נפרד ממתן השירותי הדכואיים על פי החוק, ובהעדר מחסן שכזה, אין קופת חולים, שהיא נותנת שירותים על פי חוק ביטות בריאות, יכולה למלא את תפקידה ואת הודאות המוק (ההדגשות שלנו).

במסגרת ס' 15-16 לפסהייד, אף עמד בית המשפט על תכליתו של הפטור ועל האופן שבו יש לבחון את היקף תחולתו לאור תכלית זו - כדלקמו: \

*הפטור שבסעיף 5(ז) נועד לפטור מאדנונה את אותם אגודות ומוסדות שמטלתם אספקתת שידותים דפואיים, לגבי אותם נכסים שמשמשים אותם באספקת השירותיט. תכלית החקיקה היא להעניק פטור לנכסים המשמשים בפעילות של אספקת השידותים הדפואיים שהוגדו בחוק, להבליל מנכסים אחלים שאינם משמשיט למתן אותם ש*רותים. דאו!

שהפטור יחו 2 על כל נכס שהוא מהותי ותיוני למתן השירות הרפואי על נותן השירות הרפואי על פי החוק. אחזקת ציוד רפואי ותדופות היא חלק הכרתי במתן שירות לפואי על פ החוק...אחזקת מחטן מרכזי מאפשרת לעותרת, שהיא גוף המספק שירותים בפריסת אדצית, לספק אה השירות הדפואי בצודה טובה ויעילה <ותר. המחשן הלוגיסטי של העותרת הוא מרכיב טבעי והכרתי במתן השידותים הלפואיים שהיא מספקת (ההדגשות שלנו).

16

.7

לטעמנו, לכל הדעות שירותים כגון פילאטיס, יוגה, סדנת פרחי באך או טאי ציי, אינם באים בגדר "שירותים רפואייטיי או חלם בלתי נפרד מיישירותים רפואייסיי ובוודאי שלא ניתן לומר שבהיעדרס, לא יכולה קופת החולים ליתן את השירותים. הרפואיים שהיא מחויבת לתת על פי חוק הבריאות -וואת להבדיל מאחטון תרופות שהנה לכל הדעות פעילות הכרתית לצורך מתן השירותים הרפואיים הקלאסיים. עוד נפנה את תשומת הלב לכך שאחסון תרופות היא פעילות שכן נכללה בהגדרת יישירות רפואייי בסי 29 לחוק הבריאות שהובאה לעיל, להבדיל מפעילות השביי.

עוד ראו התלטת וועדת ערר תל אביב בוע 34-12-07 קופת חולים לעובדיט לאומייט של ההסתדרות הלאומית בארף ישראל נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו (פורטם בנבו) - שס נידונה השאלה האם חדרי הנהלה וחדרל מחשבים חוסים תחת הפטור -וועדת הערר הגיעה למסקנה כי אכן משודי הנהלה וחדרי מחשבים חוסים תחת הפטור -בהיותס מערכת התומכת במתן שירותים מכח חוק הבריאות - ראו האמור בעמי 7 להחלטת:

לשומה דינם של משלדי ההנהלה והדרי המחשבים? גם כאן אנו סבודים, כי מדובר במערכת התומכת במתן ש'ילותים לפי תוק הבליאות. בזכות משרודי ההנהלה והש:דותים האדמיניסטרטיביים הנעשים בהם (דכש, בקרת שירותים רפואיים, כספים, כלכלה וכיו/ב)

העוררת מצליתת ליתן שירותים תיוניים לפי חוק הבריאות, שהדי לולא רכש התדופות למשל,

לא יכולה העוררת לטפק תדופות, ולולא אגף משאבי אנוש לא תוכל העודרת לספק אבחון רפואי או טיפול דפואי שמחובתה לעשות כן כאמוד בסעיכים 6 ו- 7 לחוק. כך גם הוכח בפנינו, כי חדר מעדכות המידע והמחשבים משדתים את פעילות העוררת והיא לא *כולה לפעול. בלעדיהם (לאו בחקידות העד מטעם העורדת בפרוטוקול מיום 424,9,2007/ (ההדגשות שלנו).

במסגרת אותה החלטה, התייחסה וועדת הערר אף לשירותי השביץ הניתנים במקום -וקבעה כי להבדיל ממשרדי ההנהלה וחדר המחשבים - תחום זה אינו מהווה שירות הניתן מכח חוק הבריאות ועל כן אינן חוסה תחת הפטור, והבחינה בין שירותים אלה לשירותים פארארפואיים אחרים שכן נכללים מפורשות

בסל הבריאות -ראו האמור בעמי 8 להחלטה, סייק די:

*באשר לשירותי הרפואה המשלימה הרי תתום זה אינו נכלל בגדר סל שירותי הבליאות ולא נופל בגדר שידותים עפ"י חוק הבריאות, ולכאודה די היה בכך שבנקודה זו נדחה את העררים.

ודוק, מצאנו לנכון להדגיש, כי שירותי רכואה משלימה אינם נכללים בגדר שירותים פרא-

דואייט המוגדרים כדבעי בחוק ובתוספות. כו אשר כוללים בין היתר פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, קלינאות תקשורת, שידות. פסיכולוגו , עבודה סוציאלית ותזונה ודיאטק (ההדגשה

שלנו). \ :

ואולם, גם קביעה גו שהכירה במשרדי הנהלה ומחשבים כחוסים בגדר הפטור לא נותרה כסוף פטוק ובפסק דין שיצא תחת ידין של בית המשפט המחוצי ממש.לאחרונה, מפי כבי השי מודריק, בעמיינ -20736 0 מבבי שירותי בריאות נ' מנהל הארנונה בעירית גבעתיים (פורסם בנבו) -נפסק, כי גם גישה וו לפיה משרדי הנהלה חוסים בגדר הפטור אינה נכונה, וכי יש בכך שלא להגשים את האיוון בין הרצון להקל עם קופות החולים מחד אֶך מאידך בין הצורך להתחשב בקופה הציבורית של העיריה- ועל כן נקבע כי משרדי

הנהלת מחוז של קופת חולים אינם חוסים בגדך הפטור:

שאנ סבור שגישה האומרת שניתן להדחיב את הגדדת הנכסים הפטורים אל מעבר ל'/נכסים המשמשים באופן ישיר למתן שידותים רפואיים לפי חוק ביטות בריאותיי, רואה לנגד עיניה רק את התכלית של הקלה על תקציבי קופות החולים ואינה רואה את ההשלכה המיידית שיש לפרשנות כזאת על שמירת האיזון שבין הצרכים המתנגשים; שידותי קופת החולים מזה ושידותי הדשות המקומית מזה. ... הייתי מוסיף שהאיזון ששר הפנים ש:ווה לנגדו נובע לא רק מכך שהפטור הפך

177

.8

9

.0

לפטור חלקי בלבד אלא אף גם זו שהפטוד חל /דק על אותם נכסים המשמשים את קופת החולים לצורך מתן שידותים על פי חוק ביטות בריאות ממלכתיי[פרשת פתח תקווה]. הוסף לפטור גם נכסים שאינם משמשים, באורת ישיד, את קופת החולים לצודך מתן שירותים על פי תוק הבריאות ונמצא האיזון מופר.

- אכן מעדכות השידות הממוקמות במשרדי המחוז של מכבי בגבעתיים מיועדות לאפשרד את תפקודן של מעדכות השידות הבריאותי. לא *היו דופאים בסניפי הקופה אם לא יגויסו ולא ינוהלו באמצעות המעדכת העוסקת במשאבי כוח אדם ושום בדיקת מעבדה לא תתבצע בלי שיותקנו בה המעדכות המתאימות וכן הלאה. אולם ענייננו אינו בהגדרת חשיבות וחיוניות המעדכות התומכות, אלא בתיחום הגצולין של הודעת אישור הפטור. בנדון זה הצגתי למעלה מכאן את השקפתי בעניין הכלל. ואין בפרט שלנגדי אלא את מה שיש בכלל, אעיר אגב זה שדינס של משדדי הניהול בסניפי הקופה שונה מדי משרדי מטה המחוז. בראשונים משרדי הניהול טפלים לייעוד העיקרי של הנכט, שהוא מתן שידותי בריאות. באחלונים, משרדי הניהול והסיוע העקיף למתן שידותי בריאות הוא הוא דוב המניין ואפילו כל הבניין. לפיכך אני סבור שוועדת הערר צדקה בהחלטתה לקצוע תחולה מצומצמת לפטוד ולהחדיג ממנו את משרדי המחוז *.

לטעמנו, לאור קביעות אלה של בית המשפט הנכבד, לפיהן משרדי הנחלה - שלכל הדעות הנם הלק חיוני והכרחי לצורך מתן שירותי הרפואה - אינם חוסיסם תחת הפטור, מקל וחומר שאין לראות בשירותי השביין -שאינם חלק חיוני והכרחי לצורך מתן שירותי הרפואה - כתוסיס תחת הפטור.

במטגרת החלטת וועדת ערר נוספת - בערר 140002369 קופת חולים מכבי נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב *פו (פורסם בנבו)-- נבחנה השאלה האם חדרים בהם נערכים הדרכות והשתלמויות חוסים תחת הפטור ונפסק כי אכן חדרים בהם נערכים הדרכות והשתלמויות חוסים תחת הפטור - מאחר והפעילות בהם נועדה לשמש את הצוות הרפואי במתן שירותי סל הבריאות - כדלקמן:

/אכן, בנכס אין פעילות רפואית ישירה, במובן זה שחולים אינסם מבקרים בו על מנת לקבל טיפול, לערוך בדיקה או לפגוש רופא. יחד עם זאת, מן הראיות שהוצגו לנו עולה, כי ההדרכות וההשתלמויות הנעשות בנכס נועדו לספק כלים מקצועיים לעובדי העודרת: הרופאים, האחיות, המזכירות הדפואיות וכיוצא באלה. כלים אלה, המוקנים לעובלי העורדרת בנכס, משמשים אותם לצודך מתן שילותים דפואיים. (לודגש: אין מדובר בהשתלמויות והדרכות כלליות, אלא כאלה הנוגעות במישרין לתפעול שירותי הרפואה של העולל 2/ (ההדגשה שלנו).

גם מקרה גָּה אינו דומה למקרה שלפנינו.. לכל הדעות לא ניתן לומר שהטיפולים הניתנים במסגרת השבי

י'נוגעים במישרין לשירותי הרפואהיי של העוררת.

עוד נפנה לעניין ש.ל.ה פתת תקווה שהובא לעיל- שס נקבע, כי השירותים החוסים בצל הפטור הנס אך ורק אלה המפורטים בסל שירותי הבויאות על פי חוק הבריאות והם אינם כוללים טיפולים אלטרנטיביים, טיפולי אסתטיקה וטיפולי שיניים ושירותים משלימים נוספים כגון סדנאות הדרכה בענייני תזונה, דיאטה, אימוני כושר, שיטת אלכסנדר, הומיאופתיה, טיפולי אסתטיקה שונים אשר כולם ניתנים בכסף מלא (ראו תחילת עמי 6 להחלטה). עוד נקבע, כי די בכך שהעוררות גובות תמורה כספית גבוהה משמעותית מהסבום הסמלי הנגבה עבור שירותי סל הבריאות, כדי לומר שאינה חוטה בצל הפטור (עמי 6 להחלטה, סיפת סי 2). .

לטיכוס כל האמור בנקודה זו, השתכנענן כי אופי השירותים המוענק במסגרת השבייץ אינו בא בגדר עורה רפואיתיי או יישירות רפואי תיוני לציבוריי, ועל כן גם מטעם זה אינו חוסה בגדר הפטור.

18

ב.4 האם השירותים הניתנים בנכס הם ישלא. על מנת לקבל פרסי-

1

2

הגם שדי באמור לעיל לקבוע כי השטח שבמחלוקת אינו חוסה בגדר הפטור, נוסיף ונאמר כי לטעמנו, ולאחר בחינת הראיות לעומק, הגענו למסקנה כי הפעילות בשטח שבמחלוקת אף אינה עונה על התנאי של יישלא על מנת לקבל פרט" -בלומר שלא למטרת רוות'י. דגש מיוחד נפנה בהקשר זה לאופן ההתנהלות הכספית, התימחור והעלויות הכרוכות בזכאות לשירותי השביץ.

נשוב ונזכיר בהקשר וה את העלויות הלא מבוטלות הכרוכות במרבית השירותים הניתנים במסגרת השביין, כפי שהובאו לעיל, שבחלקן הן דומות ממש למחיר שוק ריאלי (ראו למשל שיעור פילאטיס פרטני או יוגה - 150 ₪ לחבר כללית מושלם ו-200 ₪ מחיר רגיל) ,ואם לא כך -הרי שלכל הפחות הוא עולה עשרות מונים על התשלום הכרוך בקבלת שירותי הבריאות, ההשתתפות העצמית של העמיתיס לרבעון -

העומד על 25 ₪ לרבעון (ראו למשל האמור בערר ש.ל.ה עירית פתח תקווה לעיל).

לא ניתן להתעלם מעלויות ניכרות אלה, שחלקן בגובה ריאלי ממש של מחירי השוק וחלקן האחר לכל הפחות גבוה עשרות מונים מההשתתפות העצמית בסל שירותי הבריאות.

ועוד נזכיר בהקשר זה, כי העוררת מציעה ללקוחותיה הנחות ומבצעים שונים -דבר המצביע על שיטת תמתור עטקית מסחרית לכל דבר ועניין -ראו:למשל האמור בטבלת התעריפים בדבר הנתה של 50 ₪ ל-16 מפגשים בשנה קלנדרית לחברי כללית מושלם.

כך גם, אין לטענת העוררת (שנטענה מבלי שהדבר הוכת) כי השירותים ניתנים על ידי כללית משלימה שהוכרה כמלכייר וכי די בכך שהנה מלכייר לחעיד שאין כוונת רווח, לסייע לה, שכן, כבר נפסק אה מכבר, כי היותו של גוף מאוגד כמלכייר ומוכר כמלכייר על ידי שלטונות מעיימ, אין בה לבדה כדי להוכית כי אינו גוף הפועל שלא למטרות רווח לצרכי פטור לפי פקודת הפיטורין-

ראו לעניין ה למשל פטק דינו של כבי השירון סוקול בעמיינ 403/07 גימנסיה כרמל בית הספר לבגרות ואמנויות נ' מנהלת הארנונה בעירית חדָרה (פורטס באתר נבו) (להלן: ייפס''ד גימנסיה כרמליי) -שם ערך בית המשפט סקירה נרתבת למשמעות המונח 'יהעדר ריוות כספייי, והגיע למסקנה כי אכן אין לקבל את הטענה כי די באישורו של מנהל המעיימ בדבר היות המוסד מלכייר, מוטד המלכייר הולך ותופס נתח שוק גדל והולך בשנים האחרונות עד כדי שיש מי שמכנה את מוסד זה כיימגזר השלישייי, לצד המגזּר העסקי והמגזר הציבורי.

על כן, סיימים מאפיינים שונים ורביט למלכיירים, המשתנים באופן אפיונס להסדרי חוק שונים (ראו סי 9 לפסק הדין).

בפרט עמד בית המשפט על הנפקות של אפיון מלכייר על פי חוק המעיימ -במסגרתה מושס הדגש על טיבנ של העיסוק ואשר הגדרת מלכייר במסגרתו אינה פוטרת אותו מתשלום מסים באופן מוחלט --אלא יש בכך השפעה רק על חבותו במס עסקאות ועל זכותו לנכות את מס התשומות ששילם -ואולם אין בכך לפוטרו מתשלום מס על הכנסותיו על פי פקודת מס הכנטה [נוסח חדש] -- בשביל לזכות בפטור גה על המלבייר להוכיח כי בנוסף הוא גם בא בגדר 'ימוסד ציבורייי מכת סי 2(9) לפקודה -ולא כל גוף המוכר כמלבייר יוכר

כמוסד ציבורי (ראו סי 21 לפסהייד). מכאן מסיק ביהמייש כל:

1%

*משמע, הגדרות המלכייר לדיני המס השונים אינן אחידות וגם התוצאה במישור החיוב במס אינה אחידה מכל מקוט בדור כי מוסד ללא רווח אינו פוטר אוטומטית מכל חבות במס/.

ראו לעניין וה גס דבריו של בית המשפט העליון בבגייץ 4725/07 מרכז משען נ' שר הפנים (פורסם באתר גבו) כי: 0

+ההגדרות בדברי החקיקה השונים - למרות הדמיון הקיים - אינו זהות. בנוסף ‏ עוסקים אנו במיסים בעלי אופי ותכלית שונה, וגם בכך יש להשליך על היקפו של הפטור שיינתן... הוראת הגמישות שבמוהל, עליה עמדנו, מאפשרת הקלה ביישומם של מקצת הקריטריונים, אך אינה מחייבת -- כשיטת העותרת - מתן פטוד למוסד שהוא *מלכייר או *מוסד ציבורלי.

על כן, מסקנתו של ביהמייש היתה, כי יש לערוך בדיקה לגבי היות השימוש בנכס שלא לשם ייהפקת רווחיי

על פי דיני הארנונה, ולא להיבנות רק מהעובדה כי הוכר ככוּה לצורכי מעיימ.

עוד נקבע כי ניתן ללמוד מלשון הסעיף כי איסור על חלוקת רווחים שנצברו אינו תנאי מספיק לתחולת הפטור וזאת בשונה מההוראות בדיני התאגידים (ראו סי 25 לפסהייד) -וכדלקמן:

+פקודת הפיטודין אינה בוחנת תלוקת דווחים אלא בוחנת את מטדת ותכלית העיסוק. הסעיף אינו מתייחס להשאת רווחים לבעלי הזכויות במוסד אלא להפקת דווחים על ידי המוטד /

ולהלן מוסיף וקובע ביהמייש בפסייד גימנסיה כרמל:

*המבחן העיקלי כאמור הינו מבחן התכלית..תכלית השימוש נבחנת על פי מכלול מאפיינים ולא על מאפיין בודד כלשהו. ניתן להצביע על מספד מאפיינים בולטים להגדרת השימוש שעושה מוסל בנכסו ולבחון האם שימוש מעשה שלא למען הפקת דוות צריץך לציין כי אף שהמבחן הינו תכליתו של השימוש הרי מקום בו הפעילות היחידה של המוסדד הינה השימוש בנכס נשוא הדיון (כמו במקרה הנוכחי) ניתן למצוא את מאפייני השימוש גם במאפייני המוסד בכללותו. אציין מספר מאפיזנים/...=

ובמטגרת זו קבע בית המשפט, בין היתר, את אחד המאפיינים למוסד ללא כוונת רוות, ככזה שלפיו:

*מוסד העושה שימוש שלא למען הפקת רוזח יגבה תשלומים עבור המצרכים ותשירותים שהוא נותן

במחירים תנופלים ממתיל: שוק.. /(ההדגשה שלנו).

ועוד צויו בי: +חלוקת *תדות הכספים שנצברו בקופת המוסד לחברים בתאגיד מהווה אינדיקציה לכ 1

שהמוסד פועל להשאת לווחים ולכן אינו זכאי לפטור. עם זאת, גם בהעדר חלוקת ניתן להגיע לאותה מסקנה, שכן הפקת רוות אינה נעמדת רק מחלוקת רווחים.

3. ואלו במקרה הנדון, לא שוכנענו כי העלויות הכרוכות בפעילות השביין, לפחות לא הלקן המהותי, הן

ייבמחיריס הנופלים ממחירי השוקיי, כך גם עולה מטבלת התעריפים שהעוררת נוקטת בשיטות תמחור עסקיות --מסתריות ומעניקה הנלוות והטבות שונות - דבר שאינו מאפיין גוף שאינו פועל להפקת ריווח כספי והם מאפיינים מספקים לטעמנו על מנת להצביע על כך שלא הוכח שפעילות השביין אינה ייעל מנת לקבל פרסיי. 0

4 אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, מסקנתנו הנה כי הפעילות שבשטח שבמתלוקת אינה חוסה תחת הפטור ואינה עומדת בתנאים המצטברים שהציבה פקודת הפיטורין לזכאות לפטור זה.

20

סיכום ומסקנות:

5. אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, נדחית טענת העוררת ונקבע כי השטת שבמחלוקת אינו תוסה בצל

הפטור שבסי 5 (ו) לפקודת הפיטורין. כן נדתות יתרת טענות העוררת, ביחס להפרת הבטחה שלטונית וביחס לשטת מרפאת השיניים.

6. על כן, הערר נדחה בזאת.

7. העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 3000 ₪. סכום זה ישולם עד ליום 23.06.2015 ויישא הפרשי הצמדה

וריבית מיום זה ואילך, אס לא ישולס כאמור. "

8. בהתאם לתקנה 20(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת

הערר), התשלייז -1977, קיימת וכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת וזאת תוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

9. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין

בוועדת הערר), התשלייז -1977, החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית נצרת עילית וזאת תוך 0 ימים מיום הגעת ההתלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההחלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

ניתן היום, 22.05.2015

| 2 6

עו'יד איה ח'נלנל מר יר כהן עו'יד רות --

*ו'/ר הוועדה חבר ה ה חברת הוועדה

2000