ועדת ערר לענייני ארנונה מס 0

בפני הוועדה לעררי ארנונה ערר 41/14

שליד עיריית נצרת עילית

בפני וועדת הערר: עו'יד איהאב סח/ניני - יו"ר הועדה

מר משה תוסיה כהן -- חבר הועדה

עו"ד רות שמש - חברת הועדה

בעניין שבין: 1. רמון מעיוף ת.ז. 053207328

2. רנא מעיוף ת.ז. 028226348

ע"י ב'יכ עוהייד משה אזולאי ואחי העוררים

-נגד.-

מנהלת הארנונה של עיריית נצרת עילית

ע"י בייכ עוהייד אולגה גורדון ואחז המשיבה

החלטת

רקע בללי:

1 הערר שבנדון נסוב על היובס של העוררים בארנונה על ידי המשיבה, בהתאם לצו המטים לעירית נצרת עילית (להלן: "יצו המסים'י), בגין נכט המצוי בתחום שיפוטה המוניציפלי של המשיבה ברחוב תבור 79, ואשר סומן

בפנקטיה כנכט מט' 43079000 (להלן : ''הנכסייי),

2 הנכס הינו בית מגורים צמוד קרקע , בן שתי קומות אשר שטחו לפי רישומי המשיבה הינו 352 מ"ר ו- 20 מ"ר

חניה.

3 בעקבות פסק דין של בית המשפט המחוצי בשבתו כבית משפט לערעורים אזרתיים מיום 13.02.2013, בהליך שהתנהל בין העוררים לבין אחיו של עורר 1 , חנא מעיוף , שקבע שמי שהחויק בנכס בפועל הינם העוררים, המשיבה חייבה את העוררים בארנונה החל משנת 2003 ושלחה להם הודעת שומה הדורשת תשלום חוב

הארנונה של השניט 2003 עד לשנת 2011.

4. ביום 04.08.2014 הוגשה למשיבה השגה בגין חיוב הנכט בארנונה כאמור לעיל. השגה זו נדחתה בהחלטת

חמשיבה מיום 21.09.2014, ומכאן הערר.

5 עובר להגשת הערר , הוגשה עתירה מנהלית לבית המשפט המחוצי כנגד החלטת המשיבה לבצע הליכי גביה

מנהליים וואת בתיק מטי עתיימ 36804-09-14 (להלן :''העתירה המנתלית').

.10

1

.12

בתשובה לעתירה המנהלית , טענה המשיבה כי מיתנה החלטה בהשגה וכי העוררים איחרו בהגשת ערר על אותת

החלטה.

העוררים טענו כי הס לא קיבלו העונק מההחלטה בחשגה וכי הם ידעו עליה רק מהתשובה לעתירה המנהלית ביוסם 11.11.14.

על סמך טענת העוררים המיל ניתנה להם האפשרות להגיש ערר על ההחלטה בהשגה והשארת ההחלטה בעניין האלחור בהגשת הערר בידי וועדת הערר.

טענות העוררים הגן כדלקמן:

העוררים טוענים כי הס התזיקו בדירה שבקומת קרקע בלבד בשטת של 168 מ"ר וכי הם לא החזיקו בשאר חלקי הנכס אשר הוחזקו בתקופה הרלוונטית על ידי שני אחיו של עורר מסי 1 , מר אדמון מעיף ומר חנא מעיוף.

העוררים טוענים עוד שהם לא קיבלו את השומה שנשלחה לחם על ידי העירייה לחיוב בארנונה וכי ההשגה הוגשה רק לאחר שננקטו הליכים מבצעיים לגביית החוב ורק אז העוררים ידעו על השומה שנקבעה.

העוררים טוענים בנוסף שחם לא קיבלו ההתלטה בהשגה והם ידעו אודותיה רק כשהוגשה תשובה לעתירה מנהלית כאמור לעיל.

העוררים עותרים בסוף לקבלת הנתה בארנונה שמגיעה לעורר כנכה בשיעור 100%.

המשיבה דוחה טענות אלו, והתייתסה לכך בתשובה להשגה ובתשובה לכתב הערר.

ביחס לטענה הראשונה, חמשיבה טוענת כי קיים פסק דין תלוט של בית המשפט המחוגי בנצרת בהליך מסי עמייש 1707-11-12 ומסי עמייש 18225-11-12 הקובע באופן מפורש כי העוררים החזיקו בנכס החל משנת 2003 , (להלן : ייפסק הדין) ,ועל כן המשיבה חייבה את העוררים בארנונה עבור אותן שנים על סמך קביעות בית המשפט.

המשיבה טענה עוד כי מאתר והעוררים פינו את הנכס ביום 26.08.2014 לפי החלטת בית המשפט , עודכן מועד התזקתם של העוררים בנכס עד ליום 26.08.2014 והם הפסיקו להיות מתויביט בארנונה בגין הנכס החל ממועד זה.

ביחט לטענה השניה, המשיבה טענה כי ההשגה והערר הוגשו באיחור , הואיל ונשלחה השומה לעוררים ביום 4 בדואר רשום בהתאם לאישור דואר רשום שצורף לתצהיר עדות הראשית מטעם המשיבה , ואת בנוסף לשני מכתבי דרישה נוספים שנשלחו לעוררים ביום 01.06.2014 וביום 29.06.2014.

בכל הקשור להחלטה בהשגה , היא נשלחה בדואר רשום ביום 11.09.14 , ברס המכתב חור מהטעם כי פריט הדואר לא נדרש.

ביחס לטענה השלישית של הנחה בארנונה , המשיבה טענה כי הוועדה נטולה כל סמכות לדון בטענה גו וכי בכל מקרה העורר מקבל את ההנחה שהוא זכאי לה.

ביום 19.05.2015 התקיים דיון בערר שבסופו הוחלט על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם שני הצדדים , אליהם הם יכולים לצרף את כל המסמכים שברצונם להסתמך עליהם.

הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית מטעמם והתיק נקבע להוכחותּ וסיכומים בעל פה ליום 29.03.2016.

2

.3

4

.5

16

ביום 29.03.2016 התייצב בייכ העוררים בפני הוועדה וביקש לדחות את חדיון למועד אחר בשל שבר בקרסול שיש לו. נוכח הטכמת בא כוח המשיבה , חדיון נדחה למועד אחר.

מועד הוכתות חדש נקבע ליום 22.06.2016 , באותו יום הודיעו הצדדים על הסדר דיוני לפיו חס מסכימים למתן החלטה בערר על סמך החומר שבתיק ולאחר שיוגשו סיכומים מטעמם.

העוררים לא הגישו את סיכומיהם לפי הההלטה הנייל ובתהילת חודש אוגוסט 2016 הגישה המשיבה בקשה למחיקת הערר בהיעדר טיכומי העוררים.

ביום 08.08.2016 ניתנה החלטה לפיה , ניתנה לעוררים , לפנים משורת הדין , ארכה להגשת סיכומיהם עד ליום 16 כי אחרת תינתן החלטה סופית בהיעדר.

7. העוררים לא הגישו את סיכומיהם אף לאחר מתן הההלטה מיום 08.08.2016 ובעצם, הסיכומים לא הוגשו עד

ליום כתיבת החלטה זו. בהיעדר סיכומי העוררים אנו רואים בהם כמי שוּנחו את עררם ומסיבה זו בלבד יכולנו לדחות את הערר מבלי להידרש לטענות העוררים לגופן .חרף זאת , דעתנו היא כי יש לדחות את הערר גם לגופו של עניין והכל כפי שיפורט להלן.

דוו

8. איחור בהגשת ההשגה :

9 הוכת בפנינו בהתאם לאישור המסירה שהוגש כי המשיבה שלחה לעוררים דרישת תשלום כבר מיום 4 לכתובת הנכס , אך משום מה העוררים לא הלכו לסניף הדואר ולא דרשו את דבר הדואר.

0. חשוב להדגיש כי העוררים פינו את הנכס בחודש אוגוסט 2014 ועל כן בתאריך שליחת הודעת התשלום

הראשונה (12.02.2014) , העוררים גרו בנכס ועל כן חזקה עליהט שהם קיבלו את הודעתת הדואר ,

1. ואת ועוד ,העוררים היו בנכס אף בעת שליחת שתי הודעות התשלום הנוספות בחודש יוני 2014 ,

2. טענת העורריט שהם לא קיבלו את הודעות התשלום איננה ברורה ודינה לחידחות בהיעדר הוכחה.

3. חרף האמור לעיל ומאחר והמשיבה נתנה את התלטתה בהשגה לגופו של עניין מבלי לדחות את ההשגה על הסף

בשל האיתור בהגשתה ואף מבלי לציין שהיא הוגשה באיחור ולאור האמור בפסק הדין בעתירה המנהלית, אנו רואים במשיבה כמי שהטכימה להגשת ההשגה באיחור ואין אנו דוחים את הערר בשל טעם זה.

4. איחור בהגשת הערר :

5. העוררים הגישו השגה על השומה באמצעות בא כוחם עו"ד אזולאי שכתובתו לפי מכתב ההשגה הינה

יישדרות מעלה יצחק 14 , נצרת עיליתיי.

6. המשיבה שלחה את ההתלטה בהשגה בדואר רשום לכתובת בא כוח העוררים האמורה לעיל.

7. משום מה , ומטיבה לא ברורה פריט הדואר לא נדרש והוא חר למשיבה.

8. בנסיבות הנייל , המשיבה קיימה את החובה המוטלת עליה והיא שלחה את ההחלטה לבא כוח העוררים

לכתובתו הרשומח.

9. המצאה באמצעות הדואר מוסדרת בין היתר בסעיף 57ג לפקודת הראיות (נוסח חדש),התשלייא -1971 הקובע

כו-

"יהמצאה על :די הדואל

.0

.1

.2

.3

.6

.5

.6

7ג. מקום שחיקוק מתיר או מחייב להמציא מסמך על ידי הדואר, בין שהוא נוקט לשון יהמצאהיי ובין שהוא נוקט לשון ינתינהיי או שליחה או לשון אחרת, רואים את ההמצאה - אם אין הוראה אחרת משתמעת - כמבוצעת -

0 אס דוור מכתב המכיל את המסמך והמען על המכתב היה כשורה ודמי המשלוח שולמו מראש או שהמכתב היה פטור מתשלום דמי דואר או נושא עליו סימן המעיד כי הוא נשלת בשירות המדינת;

₪ במועד שבו היה המכתב מגיע לתעודתו בדרך הרגילה של הדואר, אם לא הוכת היפוכו של דבר./

העורריט לא הביאו כל טעם המניח את הדעת והמסביר למה בא כוחם לא דרש או פריט הדואר , הס לא טענו שהוא עבר משרד או שינה כתובתו ולמעשה הס לא סתרו את ההזקה לפיה יימסמך שנשלח בדואר המתאים למענו הרשום של האדם או של התאגיד, אכן הגיע ליעדויי.

על פי הפסיקה דואר רשום ההוגר מהסיבה יילא נדרשיי רואים בו כהמצאה כדין.

* רע"א 10646/02 עדןך א בית זית -- אגודה שיתופית להתיישבות חקלאית.

לאור כל האמור לעיל , אנו קובעים שהעוררים איחרו בהגשת הערר ועל כן דין הערר להידהות בשל איחור בהגשתו.

אומנם העוררים הגישו בקשה להארכת מועד להגשת הערר אך, מלבד הכותרת , אין בבקשה כל נימוק או טעם או התייחטות לטעמים המצדיקים הארכת מועד ואין כל הסבר למה דבר הדואר לא נדרש ,

הבקשה להארכת מועד היא לקויה בחסר ואנו דוחים אותה.

מודגש כי הערר נדחה גס לגופו של עניין ,כפי שיפורט לחלן , ולא רק מהסיבה של האלחור בהגשתו.

החזקה בנכש :

עסקינן בחיובי ארגונה, ובכל הנוגע לחיובי ארנונה, הבסיט לחיוב הנו החוקה בנכס בפועל ולא תקפותן של הזכויות המשפטיות שבו ו/או חזכות המשפטית להחזיק בו.

ראו לעניין זה הוראת סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב),

התשנייג-1992 (להלן: ייחוק ההסדרים') קובע, כל:

"ימועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין;

הארנונה תחושב לפי יחידת שטת בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולס בידי המחזיק בנכס,

עוד קובע סעיף זה, כי המונח ''מחז?ק"י כולל בחובו מספר אפשרויות: יאדס המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחד...יי (ההדגשות שלנו).

הלכה פסוקה היא, כי בהגדרה זו, כוונתו של המתוקק חיתה לאבתן ולדרג את סוגי מחויקים בינם ובין עצמם, כך שיחויב בארנונה בעל הזיקה הסרובה ביותר לנכס במערכת הנסיבות שנוצרה:

.7

.8

9

.0

1

2

*המחוקק ביקש להדגיש כי בנוקטו בביטוי /*מחזיקיי אינו מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות. המשפטיות המקימות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא, יחסית כמובן, בע 5 הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס. זיקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין זה, יכולה לתידחק למקום שני אם יש שוכר או בר-רשות או מחזיק באופן אחד, אולם היא שרידה וקיימת וראשונית כאשר אזן גורם חוצץ, כאמור, והבעל נשאר בגפו מול הרדשות/.

לענייך זח ראו: רייע 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע''מ ג' עירית תל אביב יפו, פייד לייט (3) 341

על בסיט וח אף נקבע, כי גם פולש שפלש לנכס ומחזיק בו שלא כדין וללא כל זכות חוקית -יחויב בארנונה בגין תקופת החזקתו בפועל בנכס אשר במהלכה הפיק ממנו הנאה, גם אס החזיק בו שלא כדין, ויתרה מכך -אף הותר חיוב כאמור באופו רטרואקטיבי -ראו לעניין זה למשל פסייקתה של כבי חשי אגמון בעמיינ 11965-05-11 אמנון חביב נ' עירית הרצליה (פורסם בנבו) =במסגרתה נקבע כי גם פולש וגם מי שמחזיק בנכס שלא כדין

וללא היתר -יחויב בתשלום ארנונה - כדלקמן:

*יש להדגיש, כי הפסיקה פירשת את המונת //מחזיקיי לצורך גביית ארנונה ככולל גם פולש א

מחזיק שלא כדין או 2 לא רישיון או היתד (לסקירת הלכות אלה ראו רוסטוביץ, ארנונה עירונית,

עמי 263-265 269). הרציונל העומד בבסיס הלכות אלה הוא שלא לצא הוטא נשכר, כפי שצוץ עע

כב!: השופטת ע: אדבל בעשימ 2993/03 לצחק זוהר כ עיריית תל אביב יפו, [פורסם בנבו] בפסקת

0 (2006): לא *תכן שאדם משתמש בנכס באומן לא חוקי ונהנה משידותי העיריית, ובשע אז

החוקיות יהיה פטור מלשלם עכוד שידוונים אע > (ההדגשות שלנו).

ובמקרה הנדון - כפי העולה ברורות מפסק הדין ,העוררים החזיקו בנכס משנת 2003 ועל כן בדין חייבה אותסם המשיבה בארנונה בגין תקופה זו.

בפסק הדין , אין הבחנה בין חלקיו או יחידותיו השונים של הנכס , וכל הבית מוגדר כנכס אשר העוררים מחזיקים בו והם אף צוו לפנותו.

לו באמת העוררים ראו שישנה טעות או אי בהירות בפסק חדין, היה עליהם לפנות בבקשה מתאימה לבית המשפט לתיקון הטעות או להבהרת אי הבהירות , אך מקום שהם לא נקטו בהליך כזה אין להם להלין אלא על עצמם והמשיבה בצדק חייבה אותם בארנונה לפי קביעותיו העובדוניות והחלוטות של בית המשפט.

בנסיבות הנייל , העוררים לא עמדו בנטל המוטל עליהם ולא הוכיחו שהם לא מתזיקיס בנכס ועל כן דין טענתט זו להידחות.

הנחה בארנונה :

טענה זו נזנחה על ידי העוררים בתצהיר העדות ראשית מטעמם ועל כן ולאור האישור שהגישה המשיבה ושצורף לתצהיר העדות ראשית מטעמה בדבר מתן ההנחות לעוררים , אנו דוחים טענה זו.

טיכום ומטקנות:

אשר על כן, לאור כל האמור לעיל, אנו מורים על דחיית הערר שהגישו העוררים.

5

2 אנו מחייבים את העוררים בהוצאות ההליך בסך של 5000 ₪ אשר ישולמו תוך 30 יום מהיום כי אחרת הט יישאו הפרשי הצמדה וריבית על פי חוק מהיום ועד התשלום המלא בפועל.

3 בהתאם לתקנה 0(ב) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בפני וועדת הערר), התשלייו -1977, קיימת זכות ערעור על החלטה זו, לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בנצרת ואת תוך 45 *ום מיום מסירת הההלטה.

4. בהתאם להוראת תקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

הערר), התשלייז -1977, החלטה גו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית נצרת עילית, וואת תוך 10 ימים מיום הגעת ההחלטה לצדדים. הצדדים יוכלו להביע את התנגדותם לפרסום ההתלטה בתוך 5 ימים מיום קבלת ההחלטה ותינתן החלטה בהתאם.

היום: 25.10.2016

- |

עו'יד להא תנוי מר משת יה כהן עו ש

יו'יר הוועדה חבר הוועדה חברת הוועדה