Arr 59 18

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 59/18

שליד עיריית פתח - תקוה יו"ר הועדה – עו"ד יהודה שלום חברים – מר אשר מייבסקי

גב' שושנה פרופר

העוררת: ריבר נודלס בר (פ"ת) בע"מ

ע"י ב"כ עוה"ד רמי שר - ישראל

- נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עוה"ד אריאל ליבר

החלטה

1. כללי

1.1 העוררת מחזיקה בתחום השיפוט של עיריית פתח תקוה נכס ברחוב שחם ,36 הרשום בספרי המשיב כנכס מס' 13903600040 (להלן – הנכס);

1.2 ביום 10/04/2018 שלח המשיב הודעת שומה מתוקנת לעוררת לפיה הנכס חויב בארנונה עבור שטח של 318 מ"ר וזאת החל מיום .1/09/2017 להודעה זו צירף המשיב מדידה לפיה נוספו 34.41 מ"ר בשל שטחים משותפים.

1.3 על הודעה זו הגישה העוררת השגה ביום ,29/04/2018 ובה טענה את הטענות כדלקמן:

1.3.1 שטח הנכס הוגדל מ – 264 מ"ר ל – 318 מ"ר, ובנוסף העוררת נדרשה לשלם תשלום רטרואקטיבי בגין הפרשי השומה המתוקנת לשומה הישנה גם לשנת .2017

1.3.2 תוספת השטח של 34.41 מ"ר בגין שטחים משותפים נעשתה שלא כדין וללא כל הסבר ועל כן יש לבטל את החיוב בגין שטח זה.

1.3.3 יש לבטל את החיוב הרטרואקטיבי כי הוא הינו חיוב פסול. החיוב מתייחס לשנת המס הקודמת וכן המשיב לא הצביע על שינוי עובדתי בגינו הוא רשאי לשנות תא חיובי הארנונה, ועל כן יש לבטלו.

2

1.4 המשיב דחה את ההשגה בתשובה להשגה מיום ,11/06/2018 וזאת מן הטענות כדלקמן:

1.4.1 הטענה בדבר חיוב רטרואקטיבי אינה בסמכות מנהל הארנונה ואף לא בסמכות ועדת הערר, ועל מנת לקבל סעד זה היה על העוררת לפנות לערכאה הרלבנטית.

1.4.2 המשיב ביצע ביקורת ומדידה בשטח הבניין בו נמצא הנכס, נמצא כי חיוב השטחים המשותפים בבניין נערכו בחסר כל שהעוררת נהנתה מחיוב ארנונה מופחת במשך תקופה ארוכה, על כן הפעיל המשיב שיקול דעת וחייב את העוררת באופן מידתי רק החל מיום .1/09/2017

1.5 לאחר קבלת מכתב התשובה להשגה, שלחה העוררת ביום 20/06/2018 מכתב נוסף למשיב ובו נכתב כי אין התאמה בגין הדרישה לתשלום לשנת 2017 לבין התעריפים הקבועים בצו הארנונה של עיריית פתח תקוה (להלן – צו הארנונה), שכן החיוב הרטרואקטיבי הוחל מיום ,1/09/17 וקיים חוב בסך של 10,023 לשנת ,2017 אך בצו הארנונה נקבע כי התעריף בגין שטחים משותפים הוא בשיעור של %25 מהתעריף העיקרי, ועל כן החיוב צריך להיות 648 ₪ בלבד.

מכתב זה לא נענה ע"י המשיב.

2. טענות העוררת

לאור דחיית ההשגה הגישה העוררת ערר אשר נתקבל אצל המשיב ביום ,22/07/2018 בו חזרה על טענותיה בהשגה והוסיפה כי:

2.1 המשיב לא הסביר איך חושב השטח המשותף ועל סמך איזו נוסחה הוא הגיע למסקנה כי השטח המשותף הוא 34.41 מ"ר.

2.2 לחילופין, גם אם בדין הוספו חיובים בגין שטחים משותפים הרי שהחיוב צריך לחול החל משנת המס הבאה – ,2019 ולחילופין החל מיום משלוח הודעת השומה המתוקנת. ודאי שאין לחייב את העוררת בחיובים בגין שנת 2017 באשר המדובר בחיוב רטרואקטיבי פסול.

2.3 ההחלטה להטיל על העוררת חיוב רטרואקטיבי נעשתה בחוסר סמכות, באשר לא קיים כל מקור חוקי המתיר למשיב להטיל חיוב רטרואקטיבי. לא זו אף זו, המשיב לא הצביע על כל שינוי עובדתי בגינו הוא רשאי לשנות את חיובי הנכס בארנונה באופן רטרואקטיבי והוא ביצע את הגדלת החיוב מבלי שיחול שינוי פיזי בנכס. עוד יצוין, כי דרישת התשלום הרטרואקטיבית חורגת משמעותית מתחום הציפיה הלגיטימית של העוררת.

2.4 חלה טעות חישובית באשר לדרישה לשנת .2017

3. טענות המשיב בתשובה לערר

המשיב ענה על הערר בכתב תשובה לערר ביום ,5/08/2018 בן חזר על טענותיו כפי שהופיעו בתשובתו להשגה והוסיף כי:

3.1 כל טענותיה של העוררת בגין חיוב רטרואקטיבי פסול, חוסר סמכות בחיוב שטחים משותפים, אי הסבר לחישוב השטח המשותף והסתמכות, אינן בסמכותו של מנהל הארנונה, ועל כן על העוררת לפנות לערכאה הרלבנטית.

3

3.2 העוררת טוענת בכתב הערר טענה לעניין תעריף חיוב השטחים המשותפים, אך טענה זאת לא בא זכרה בהשגה ועל כן דינה דחייה על הסף.

3.3 בהתאם לביקורת ומדידה שביצע המשיב בשטח הבניין נמצא כי חיוב השטחים המשותפים בבניין נערכו בחסר, כל שהעוררת נהנתה מחיוב ארנונה מופחת במשך תקופה ארוכה אשר כלל התקופה לא חויבה – מדובר בעוררת שנמצאת בנכס טרם שנת .2017 על כן הפעיל המשיב שיקול דעת וחייב את העוררת באופן מידתי החל מיום .1/09/17

המשיב מבצע בדיקות שימושים ומדידות באמצעות מודדים מקצועיים ומוסמכים ובאמצעות מכשירי מדידה אמינים ומדויקים, והמשיב עומד אחר מהימנות ממצאי הבדיקה והמדידה מטעמו. העוררת לא תמכה את טענותיה במדידה ו/או אסמכתא כלשהי, ועל כן מסיבה זו דין טענותיה להידחות.

3.4 לעניין התעריף בגינם מחויבים השטחים המשותפים. בצו הארנונה נקבע בסעיף 2.2.3.1 העוסק בחיוב שטחים משותפים ב"קניון/מרכז קניות" כי ישנו תעריף לשטח משותף בשיעור של %25 מהשטח העיקרי, כאשר לא יכול להיות חולק כי העוררת אינה עונה על הגדרה זו ועל כן דין טענתה להידחות.

4. הדיון

4.1 ביום 7/01/2019 נערך דיון בפני הועדה אשר בו חזרו הצדדים על טענותיהם.

במהלך הדיון הוצג הסכם השכירות של העוררת.

בסוף הדיון נקבע כי המשיב יציג לב"כ העוררת את טבלת השטחים המשותפים בבניין, ויבהיר בחישוב את השטח היחסי המועמס על העוררת וזאת בתוך 14 יום מיום הדיון. לאחר מכן יסכמו הצדדים את טענותיהם בכתב.

4.2 המשיב הגיש הודעה לעניין סיכום השטחים המשותפים לחיוב בנכס, וביניהם הנכס של העוררת וצירף להודעתו טבלה מפורטת.

4.3 העוררת הגישה את סיכומיה ובהם חזרה על טענותיה כפי שבאו לידי ביטוי בהשגה ובכתב הערר, והוסיפה כי:

4.3.1 דין הערר להתקבל רק בשל העובדה כי המשיב לא הצליח להוכיח את גודל השטחים המשותפים אותם הוא ניסה ל"העמיס" על חיובי העוררת.

4.3.2 יש לדחות את הטבלה שצורפה להודעת המשיב שכן לא צורף דו"ח מדידה ו/או תרשים מדידה, לא ברור מי ערך את הטבלה, לא הוגש שום מסמך / חוו"ד איך חולקו השטחים המשותפים בין המחזיקים השונים, לא ברור מתוך הטבלה כיצד הגיע המשיב למסקנה שיש להוסיף לחיובי העוררת 34.41 מ"ר בגין שטחים משותפים.

4.3.3 סעיף 3.2.12 לצו הארנונה דן בנכס נשוא הערר. סעיף 3.2.12.1 מגדיר את המונח "שטח", ובהגדרה זו אין התייחסות ל"שטחים משותפים". היות ומדובר בהגדרה ספציפית של נכס ספציפי הרי שהיא ההגדרה הקובעת ביחס לנכס של העוררת ולכן אין להוסיף העמסה של שטחים משותפים לנכס ספציפי.

4.3.4 לחילופין שטח הנכס כולל העמסת שטחים משותפים צריך להיגזר מהסכם השכירות. עפ"י הסכם השכירות השטח נטו של המסעדה הוא 235.30 מ"ר השטח ברוטו (לאחר העמסת שטחים משותפים)

הוא 291.30 מ"ר. על כן, יכול המשיב לחייב את העוררת בארנונה לכל היותר בשטח של 291.30 מ"ר, כולל שטחים משותפים.

4

4.3.5 יש לדחות את טענת המשיב לעניין הרחבת חזית אסורה. שכן הטענה בדבר שטחים משותפים הופיעה בסעיף 2 להשגה, וכן הוגשה השגה נוספת לעניין חיוב השטחים והערר הוגש על דחיית 2 ההשגות.

4.4 המשיב הגיש את סיכומיו בהם חזר על טענותיו כפי שהופיעו בתשובתו להשגה ובתשובתו לערר, הוסיף וטען כי:

4.4.1 טענת העוררת בסיכומיה כי הגישה ערר על 2 השגות שונות שהגישה מנהל הארנונה ומשכך אין הרחבת חזית, דינה להידחות. בהתאם להוראות החוק כתב ערר מוגש על החלטת מנהל הארנונה בלבד, ובמועד הגשת כתב הערר מנהל הארנונה כלל לא השיב לטענות העוררת להשגה הנוספת.

4.4.2 העוררת בסיכומיה טוענת לראשונה לעניין ההגדרה הקבועה בסעיף 3.2.12.1 לצו הארנונה, בה מנסה העוררת לטעון כי בהגדרה של הסיווג הספציפי של הנכס אין התייחסות ל"שטחים משותפים". עיון קל בסעיף מעלה כי לא יכולה להיות מחלוקת כי על המשיב לחייב את העוררת עבור השטחים המשותפים בבניין אשר מהווים חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהשימוש העיקרי בנכס.

שנית, סעיפים 3,4 ו – 9 לצו הארנונה קובעים כי יש לחייב את כלל המחזיקים השונים בנכסים השונים בשטחים המשותפים שנמצאים בבניין.

4.5 על סיכומי המשיב הגישה העוררת סיכומי תשובה.

5. הכרעה

5.1 חיוב רטרואקטיבי

5.1.1 סמכות מנהל הארנונה כמו גם סמכות ועדת הערר נתונה לעניינים עובדתיים טכניים הקבועים בסעיף .3א. לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן – חוק הערר).

משכך, ולאור פסיקת בתי המשפט אין סמכות לועדת הערר לדון בשאלת החיוב הרטרואקטיבי המתייחס לשנים קודמות להודעת השומה. יחד עם זאת, בכל מה שקשור לתיקון חיוב במהלך שנת המס, אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בתיקון שומה ולכן יש סמכות לועדה לדון בכך.

ראה: עע"ם 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ נ' המועצה

האזוריתלכישואח' שם נקבע ע"י כבוד השופט גרוניס כי:

"המאפייןשלהטענותהמפורטותבסעיף(3א)לחוקהעררהואשהן נוגעותלענייניםעובדתייםוטכנייםהמצריכיםלעיתיםאףאתבדיקת המצבבפועל,ולאמדוברבשאלותבעלותהיבטמשפטימובהק,כגון הקריטריוניםלקביעתהארנונהאוסבירותגובההארנונה".

5.1.2 כאמור, המשיב תיקן את שומת הארנונה ביום ,10/04/2018 והגדיל את שטח הנכס לחיוב ב – 54 מ"ר כאשר 34 מ"ר לערך הינו חיוב חדש בגין שטחים משותפים ואילו 20 מ"ר לערך זהו עדכון מדידות על שטחים שחויבו בעבר, וזאת עשה המשיב החל מיום .1/09/2017 5.1.3 הרי כי כן, מדובר ב - 2 תקופות. האחת מיום 1/09/2017 עד לסוף שנת המס ,2017 והשניה החל מיום 1/01/2018 ועד ליום תיקון השומה – .10/04/2018

5

בגין התקופה הראשונה שמיום 1/09/2017 ועד לסוף שנת המס ,2017 אין לועדה סמכות עניינית לדון בטענה.

5.1.4 בגין התקופה השניה, שמתחילת שנת המס 2018 ועד ליום 10/04/2018 – מועד הוצאת השומה המתוקנת, יש לעשות אבחנה האם השומה המתקנת יצרה חיוב חדש אשר העוררת לא הייתה מחויבת בגינו, אם לאו, או שמא מדובר בתיקון טעות.

5.1.5 פסק הדין שדן בחיובים רטרואקטיביים הינועע"מ4551/08עיריית

גבעתשמואלנ'חברתהחשמללישראלבע"מ[פורסםבנבו](להלן –

פסק הדין בעניין גבעת שמואל), שם קבע בית המשפט:

"....לפיכך,מןהראויכימשךהתקופההמדויקשבמהלכויכולההרשות המקומיתלשלוחהודעתחיוב,מבלישזותיחשבלרטרואקטיבית,ייקבע על-ידי המחוקק, על בסיס נתונים מתאימים באשר לצרכי הרשויות המקומיותותוךהתחשבותגםבצורךשלהנישומיםבוודאותלגבישיעור החיובבארנונהבשלבמוקדםככלהאפשר;ועלכן,המסקנההיאכי–

במצבהחקיקתיהקיים–שומתארנונההמופקתלנישוםבמהלךשנת הכספיםאינה,כשלעצמה,רטרואקטיבית.

....

אף-על-פי-כן,לעיתים,לפעולהשלהפקתשומתארנונהלשנהמסוימת–

פעולהאשרישבהכאמורכדילהשליםאתתהליךהחיוב,קודמתהחלטה מנהלית המשנה מציאות כלשהי; רוצה לומר: לעיתים, טרם הפקת השומה,מחליטההרשותהמקומיתלהשיתעלהנישוםחיובחדש,אשר לאהיהכלולבשומותשהופקולובשניםהקודמות.כךהואהדברלמשל כאשרהרשותהמקומיתמחליטהלבטלפטורשניתןלנישוםעדלאותה עתאוכאשרהרשותהמקומיתמבקשתלהרחיבאתהשטחמושאהחיוב, לאורמדידותחדשותשבוצעו.החלטהזוכרוכהאמנם,במידהמסוימת, בחיובעצמו,אולם,יחדעםזאת,היאמהווההחלטהעצמאיתאשר עומדתבזכותעצמה.ככזו,צריכההיא,ככלל,לחולמכאןולהבא,ולא למפרע(עלתחולתןבזמןשלהחלטותמנהל,ראו:ענייןאורט,פס'29;

ענייןשגיא,בעמ'.)598

עצמאותהשלההחלטההמנהליתנגזרתמאופיושלהצובדברהטלת ארנונהומדרךפעולתהשלהרשותהמקומית.ודוק:צוהטלתהארנונה הואצוכללי;מפרטהואאתתעריפיהארנונההמושתיםבגיןנכסים מסוימים, על בסיס פרמטרים של סוג הנכס, השימוש הנעשה בנכס ומיקוםהנכס(ראו:סעיף(8א)לחוקההסדרים.)1992אמנם,כפישצוין, צוהטלתהארנונההואשמטילעלהנישוםאתנטלהמס,ואילושומת הארנונהאךמוציאהמןהכוחאלהפועלאתהחיובשנקבעבצו;אולם, כלליותושלהצואינהמאפשרתלולשקףאתהמדיניותהפרטניתשל הרשות ביחס לנכסים מסוימים או את הסטאטוס של נכס מסוים, מבחינתהשלהרשות–והואאףאינו"מתיימר"לעשותכן.למעשה,בעת אישורהצובדברהטלתארנונה,מועצתהרשותהמקומיתכלללאנדרשת לענייניםהספציפייםהנוגעיםלנכסיםמסוימים.ענייניםאלהנדונים ומוכרעים – בנפרד – על-ידי הגורמים המתאימים בעירייה, כאשר הכרעותאלהמהוותהחלטותמנהליות,לכלדברועניין.ואכן,בפועל,בעת השתתארנונהעלנישוםמסויםבגיןנכסמסוים,פקידהשומהשלהרשות המקומיתנדרשליישםהןאתהעקרונותשנקבעובצוהטלתהארנונההן אתהעקרונותשנקבעובהחלטההמנהליתהרלוונטית,ככלשישנהכזו.

יצוין,כילעיתיםההחלטההרלוונטיתמתקבלתבדבבדעםהפקתשומת הארנונה.בפעמיםאחרות,היאמתקבלתזמןרבלפניהפקתהשומה.מכל מקום, בחינת הרטרואקטיביוּוּת של החיוב, ככל שהוא נוגע ליישום ההחלטה,תיעשהביחסלמועדשבוקיבלההרשותאתההחלטהוהודיעה עליהלנישום.אםרקחלקמהחיובנובעמןההחלטה,למשלבמקרהשבו במסגרתההחלטהנוספושטחיםנוספיםלחיוב,ישלבצעאתהבחינה שלעילרקלגביהחלקהיחסישלהחיובאשרכרוךבהחלטה.

56. סיכומםשלדברים:כאשרהארנונהמושתתעלהנישוםלאחרתום

שנתהכספיםהרלוונטית,מדוברבהכרחבחיוברטרואקטיבי.לעומת זאת,כאשרהארנונהמושתתעלהנישוםבמהלךשנתהכספים,ישלהבחין ביןשלושהמצבים:המצבהראשוןהואמצבשלתיקוןשומתארנונה.

במצבזה,התיקוןהוארטרואקטיבי,ככלשהואמבקשלחולעלפרקהזמן שקדםלתיקון.המצבהשניהואמצבשלהשתתארנונהלראשונהבמהלך 6

שנתהכספים,כאשרחיובהארנונהכולליישוםשלהחלטהמנהלית חדשה.במצבזה,החיובהוארטרואקטיבי,ככלשהואמבקשליישםאת ההחלטההמנהלית,עלפרקהזמןשקדםלקבלתה.המצבהשלישיהואמצב שלהשתתארנונהלראשונהבמהלךשנתהכספים,כאשרחיובהארנונה זההבמהותולחיובשהושתעלהנישוםבשניםקודמות(מלבדעדכונו בהתאםלתעריפיםשנקבעובצוהרלוונטילאותהשנה).במצבזה,החיוב לעולםאינורטרואקטיבי.

.57עדכאןבאשרלהבחנהשביןחיוביארנונהרטרואקטיבייםלביןחיובי ארנונה שאינם רטרואקטיביים. הבחנה זו, כפי שצוין, היא הבחנה "מקדמית" ואין היא מהווה סוף פסוק. כך, אםאכןמדוברבחיוב רטרואקטיבי–ידושלביתהמשפטתהאאמנם"קפוצה"בהתרתו,אולם ייתכנובכלזאתמקריםמיוחדיםאשרבהםיותרהחיוב.בפסקהדין בענייןאורטעמדביתהמשפטהעליוןבהרחבהעלהעקרונותהחליםעל תחולהלמפרעבכלל,ועלתחולהלמפרעשלחיוביארנונהבפרט.בתמצית, נקבעכיכלהחלהלמפרע,ובכללזההחלהלמפרעשלחיוביארנונה, כפופה למבחן דו-שלבי של סמכות וסבירות. מבחינת הסמכות, ככל שהסמכות להחילאת ההחלטהאו את החיוב למפרעאינה מופיעה במפורשבחוק,קיימתחזקהפרשניתנגדתחולהלמפרע.אםיימצאו טעמיםטוביםלסתורחזקהזו,כיאזישלבחוןאםההחלהלמפרעעומדת במבחניםהרגיליםשלהפעלתשיקולהדעתהמנהלי,ובראשםהסבירות (ראו:שם,פס'31;ענייןעזרא,בעמ'417;ענייןשגיא,בעמ'.)598-597 בחינתסבירותושלחיוברטרואקטיביתיעשהתוךאיזוןביןעניינושל הפרטבסופיותההחלטהומידתההסתמכותשלועלההחלטה,מחדגיסא, לביןהאינטרסהציבורישבקיוםהחוקובגבייתמסאמת,מאידךגיסא.

חשיבותמיוחדתתינתןכמובןלהתנהלותושלהנישום,ולשאלהאםרובץ לפתחו"אשם"כלשהו(ראו:ע"א8558/01בענייןעילבון,בעמ'789;ע"א 975/97בענייןעילבון,בעמ'452-451;ענייןט.ט.טכנולוגיה,בעמ'.))784 רקבמקריםנדירים,אשרבהםהחיובהרטרואקטיבייעמודבמבחני הסמכותוהסבירות–"תיפתח"ידושלביתהמשפטויותרהחיוב.

לעומתזאת,אםלאמדוברבחיוברטרואקטיבי,לאתחולעליוהחזקהנגד תחולהלמפרע,אולםהואיהיהבכלזאתכפוף,ככלסמכותמנהלית, למבחניםהחליםעלהפעלתשיקולהדעתהמנהלי.בראשמבחניםאלה ניצבכמובןמבחןהסבירות.עלכן,לעיתים,ניתןיהיהלקבועכיחיוב ארנונההואפסול,אףשאינורטרואקטיבי,בשלשהושתבמועדבלתי-

סביר".

5.1.6 ומן הכלל אל הפרט. כאמור, השומה המתקנת יצרה הגדלה בחיוב של 54 מ"ר, אשר מתוכו ישנו חיוב חדש בגין שטחים משותפים בשטח של 34.41 מ"ר. לאור האמור בפסק הדין בעניין גבעת שמואל, קובעת הועדה כי יש לחייב את העוררת בגין שטח זה החל מיום 10/04/2018 ואילך, ואילו לתקופה שמיום 1/01/2018 ועד ליום 9/04/2018 אין לחייב את העוררת בגין שטח זה.

לגבי החיוב בגין ה – 19.59 מ"ר נוספים המתקנים את גודל שטח הנכס, נראה כי מדובר בעדכון מדידות שמקורן בטעות, ועל כן תיקון זה הינו מותר במהלך אותה שנת מס. לפיכך יש לחייב את העוררת החל מיום 1/01/2018 בגין 19.59 מ"ר לכל שנת המס .2018

5.2 חיוב בגין שטחים משותפים

5.2.1 העוררת טוענת כי המשיב לא הסביר כיצד הגיע לשטח של 34.41 מ"ר בגין שטחים משותפים, וכי המדידה שצירף המשיב מטעמו אינה מהווה אסמכתא לכך.

5.2.2 המשיב טוען כי מדובר בהרחבת חזית, וכי העוררת לא טענה בהשגתה טענה לעניין חיוב השטחים המשותפים ואילו טענה זו עלתה לראשונה בכתב הערר.

5.2.3 לדעת הועדה אין מדובר בהרחבת חזית.

העוררת בסעיף 2 להשגתה טענה: "מרשתיתטעןכיתוספתהשטחשל 34.41מ"רבגיןשטחיםמשותפיםנעשתהשלאכדין,וללאכלהסברבאשר לחישובשטחזה.עלכןישלבטלאתשטחזהמהדרישה".

7

אם כן, העוררת מציינת במפורש בהשגתה כי יש לה טענה לגבי חיוב הנכס בהעמסת שטחים משותפים בשטח של 34.41 מ"ר, והדברים מדברים בעד עצמם.

5.2.4 לגופו של עניין, העוררת טוענת כי המדידה אשר צורפה להודעת השומה המתוקנת אינה מפרטת מהו מקור החיוב של השטחים המשותפים, ותימוכין לכך מוצאת העוררת בתוספת שהוספה בכתב יד לגבי השטחים המשותפים.

כמו כן, טוענת העוררת כי המשיב לא צירף חוות דעת מטעמו ו/או אסמכתא נוספת לעניין חלוקת העמסת השטחים המשותפים בין כלל המחזיקים בבניין, למרות שנתבקש לעשות כן על ידה.

בדיון התבקש המשיב להציג טבלה המפרטת את חלוקת העמסת השטחים המשותפים בין המחזיקים השונים, ואכן המשיב הגיש טבלה זו אך לא ניתן להבין ממנה דבר.

5.2.5 סעיף 4 לצו הארנונה מגדיר "שטח בניין":

"שטחבניין-לשםחיובהארנונהלבנייניםיילקחבחשבון כל מטרריבועמשטח רצפההבנוי בכלקומותהבנייןלרבותהשטח שמתחתלקירותהפנימייםועמודיםושטחיעזר(שטחפניםהחדרים, חדריהכניסה, חדריכביסהבניניעזר, חדרישירות,חדרייציאה, יציע,ממ"ד,ממ"ק,מרחבמוגן אחר, שירותים,אמבטיה,מקלחות, הול,מרתף,מחסן, חדריאוכל,מטבחפינותאוכל,פרוזדורים, ומרפסותמכלסוגשהואמעברים,וכלשטחרצפהלשימושכלשהו לרבותשטחיםמשותפים/ציבוריים וכלשטחמקורה שלאותו בניין, להלן "שטחהבניין"".

סעיף 9 לצו הארנונה שעניינו "חלוקת שטח משוץף" קובע כדלקמן:

"חלוקתשטחמשותף-כלהשטחיםהמשותפיםבכלהבניינים

יחולקוביןהמחזיקיםביחסלשטחהבניין המוחזקעלידיכלאחד

מהם:כלחלקיחסיכנ"ליצורףלסה"כהשטחשבחזקתכלמחזיק,

למעטמגורים,אולחילופיןיחושבשטחשמשותףעפ"ימסמךמוסכם שביןהמשכירוביןהשוכר".

עינינו הרואות כי המחוקק קבע בצו הארנונה שיש לחייב את כלל המחזיקים השונים בבניין אחד שמוחזק על ידי כל אחד מהם בשטחים המשותפים לכלל המחזיקים בבניין, וכלן פעל המשיב נכונה כאשר העמיס על העוררת שטח משותף לחיוב.

5.2.5 העוררת לא הציגה מדידה נגדית מטעמה ו/או חוות דעת לעניין גדול השטחים המשותפים שיש לחייבה בהם, אלא טענה טענות חדשות שהעלתה לראשונה בסיכומיה – האחת, יש לגזור את השטח לחיוב מהסכם השכירות של העוררת עם בעלי הנכס ולפיכך יש לחייב את הנכס לכל היותר ב – 291.30 מ"ר, והשניה – צו הארנונה אינו מאפשר העמסת שטחים משותפים על נכס מסוג הנכס נשוא ערר.

מאחר ומדובר בטענות שלא הוזכרו בהשגה ובערר, סבורה הועדה כי דין 2 הטענות אותן העלתה העוררת בסיכומיה, להידחות, שהרי מדובר בהרחבת חזית אסורה.

5.2.6 הועדה קובעת כי הואיל והעוררת לא הציגה מדידה הסותרת את המדידה של המשיב, חזקה על המדידה שהגיש המשיב כי היא נכונה 8

ולכן יש לחייב את העוררת בגין העמסת השטחים המשותפים בשטח של 34.41 מ"ר.

חיובי המשיב שגויים, חישובי הפרשי הצמדה וריבית

5.3 לאור הקבוע בסעיף .3א. לחוק הערר, הרי שלועדת הערר אין סמכות לדון בטענות העוררת בגין טעות בחישובי המשיב לעניין שנת ,2017 מה גם שאין לועדה סמכות לדון כלל בחיוב הארנונה לשנת 2017 כפי שפורט לעיל. כמו כן אין לועדה סמכות לדון בחיוב בגין הפרשי הצמדה וריבית.

6. סוף דבר

6.1 הערר מתקבל חלקית.

לועדה אין סמכות לדון בחיוב עד ליום .31/12/2017 החיוב בגין שטחים משותפים בגודל של 34.41 מ"ר, יחול מיום 10/04/2018 ואילך.

החיוב בגין טעות בגודל הנכס של 19.59 מ"ר, יחול מיום 1/01/2018 ואילך.

6.2 בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות.

6.3 החלטת הועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאיזור שיפוטו מצוי מקום מושבה, בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים.

6.4 המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים. ניתן בהיעדר ביום...6.10.19 6.5 החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.

9

ארנונה-ועדה/ריבר נודלס בר.70919