פתח תקווה

Arr58 19

עיר
פתח תקווה
ועדה
ארכיון פרוטוקולים היסטורי מועדות שונות
קטגוריה
ארכיון פרוטוקולים היסטורי מועדות שונות
תאריך
02/12/2019
מקור
הקובץ המקורי באתר פתח תקווה

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת הערר לענייני ארנונה ערר מס' 58/19

פתח תקווה

העוררת : ג'י פור אס פתרונות אבטחה (ישראל) בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ירון דיין

- נגד -

המשיב : מנהל הארנונה - עיריית פתח תקווה

ע"י ב"כ עו"ד אריאל ליבר

החלטה

ערר זה הוא על דחיית השגה שהוגשה ע"י העוררת לגבי חיוב בארנונה אשר הוטל עליה בגין נכס המצוי ברח' שחם 6 בפתח תקווה (מס' משלם - ,520039306 נכס מס' - 2201870050 לשנת 2019 .

א. נימוקי הערר

1. העוררת מחזיקה בנכס נשוא הערר בשטח של 365 מ"ר שהינו שטח הצמוד למבנה המוחזק על ידה.

השטח הנמצא בחזית המבנה משמש לחנייה לעובדי העוררת ולפריקה וטעינה.

2. לאור סעיף 2.8.2 לצו הארנונה יש לחייב שטח זה בתעריף של קרקע תפוסה. לאור האמור בסעיף

3.8.4 לצו, יש להפחית משטח הקרקע התפוסה פעמיים שטח תכסית המבנה כך שבמקרה זה לא נותר שטח לחיוב כקרקע תפוסה.

3. בשנת 2017 החליטה הוועדה בערר מס' 45/17 לקבל את עמדת העוררת בנושא נשוא ערר זה.

המשיב ערער לבית המשפט וערעורו נדחה ועל הדחייה הגיש ערעור לבית המשפט העליון ולאחר מכן מחק את ערעורו.

בחייבו בשנת 2019 את העוררת בתעריף חניונים טען המשיב, כי העירייה שנתה את צו הארנונה באופן המבהיר את נושא החניונים על כן חייב את העוררת בתעריף זה..

4. לא ברור כיצד ההבהרה רלבנטית לעניין הנכס של העוררת, שהרי אין מדובר בחניון כמשמעותו

בתקנות ההסדרים, אלא השטח הינו קרקע תפוסה המשמשת את העוררת למכוניותיה. לפיכך הסיווג "קרקע תפוסה למכוניות" הוא היש להחילו על העוררת בגין הנכס.לחילופין, ככל שאכן יש לסווג את הנכס בסיווג "חניונים", הרי שאין לקבל את ההבהרה שנעשתה על ידי המועצה לגבי חניונים וזאת משום שהחלטת המועצה באה לאיין את פסק הדין של בית המשפט העליון .

הדרך היחידה "לעקוף" פסק דין של בית המשפט היא בדרך של קבלת אישור חריג מאת השרים.

2

5. בנושא נשוא הערר קיים מעשה בית דין והשתק המונע מהמשיב לשנות את סיווג הקרקע.

לאור זאת, אין לקבל את טענת המשיב להיעדר סמכות של הוועדה. הוועדה מחויבת לפעול בהתאם להחלטתה הקודמת שאושררה בערעור מנהלי כאמור וגם בבית המשפט העליון.

ב. תשובת המשיב

1. אין מקום לטענות העוררת בנושא ההבהרה שניתנה על ידי מועצת העיר, שכן הוועדה אינה

מוסמכת לדון בהן.

2. הנכס מתוחם ומגודר ומשמש את העוררת כחניון רכבים עבור עסקה הנמצא במבנה הצמוד

לחניון.

השיב סווג את הנכס כחניון על פי השימוש הנעשה בו והתעריף שנקבע לו הוא "קרקע תפוסה".

3. הנכס אינו קרקע תפוסה.

4. ניתן ללמוד על כוונת המחוקק מן הסיפא לסעיף 2.11 המגדיר חניונים, מהחיל את הסעיף גם

על בניין שבבעלות תאגיד פרטי, אשר השימוש הנלווה ולחניה יחויב לפי תעריף של "קרקע תפוסה".

5. יש לפנות אל הגדרת חניון שבסעיף 3.11 לצו.

6. המונחים "באופן זמני ומתחלף בלבד" ו - "... לחנית כלי רכב המצויים בהגדרת חניונים בצו

כוונתם היא לכלל כלי הרכב החונים בחניות אתה באופן יום יומי כאשר ממילא נכנסים את החניון כל רכב באופן שוטף.

7. ההבהרה שנעשתה על ידי מועצת העיר באה לאחר מתן פסק הדין על ידי בית המשפט העליון

כדי להחריג את המגרשים למכירת כלי רכב מן הסיווג "חניונים" החל על נכסים כזה של העוררת.

על פי פסק הדין שניתן בתיק עע"מ 10/271 בעניין המועצה המקומית גני תקווה נגד קופילביץ רשאית מועצה להבהיר מונח בלא לקבל לכך את אישור השרים. רשאית מועצה לתקן ולשנות סעיף בצו ארנונה שיש בו חוסר בהירות או הוא מעורר ספקות הנובעים מניסוח לקוי של הצו.

כך נפסק בעמ"ן 48068-05-18 בעניין מועצה מקומית שוהם נגד שץ ואח'.

8. המשיב עשה חסד עם העוררת בכך שלא סיווג את השטח על פי הסיווג שניתן למבנה, בהיות

השטח נלווה לשימוש הנעשה במבנה.

ג. ישיבת הוועדה מיום 26.9.2019

ב"כ העוררת טען, כי וועדת ערר קודמת משנת 2017 שדנה בערר זהה, קבלה את טענת העוררת, כי יש לסווג את השטח כ"קרקע תפוסה". ערעורי העוררת נדחו. בשנת 2019 שוב חויבה העוררת בגין השטח על פי סיווג "חניונים" ונימוק העירייה היה שמועצת העיר החליטה על הבהרה בנושא ולאור זאת הוצא החיוב הנוכחי בסיווג "חניונים".

לטעמו של ב"כ העוררת לא חל שינוי בצו והיא עומדת על כך, שיש לסווג את השטח כ"קרקע תפוסה".

3

אין מדובר בחניון שלא בשטח קרקע המקיף את הבניין בחזית הבניין שטח שגודלו כ- 100 מ"ר המשמש כמקום חניה למכוניות העובדים ולפריקה וטעינה של סחורה. החניה אינה בתשלום ואינה מתחלפת. השימוש בשטח לא השתנה. השטח עומד בהגדרת "קרקע תפוסה למכוניות".

ב"כ המשיב טוען שמנהל הארנונה לא אמר שיש שינוי בצו אלא, שהמועצה החליטה על הבהרת הסעיף הרלבנטי בצו. עפ"י פסיקת בית המשפט רשאית המועצה ליתן הבהרה בלא צורך באישור השרים לכך.הוגשו פרוטוקולים מישיבת המועצה שדנה בעניין.

הוועדה אינה מוסמכת לדון בנושא החלטת המועצה.

ב"כ העוררת טוען, שהחלטת המועצה הינה פרשנות של הצו עפ"י טעמה. המועצה שמה את עצמה מעל לבית המשפט העליון. לאחר פסיקה של בית המשפט העליון באה המועצה ומשנה את החוק או נכון יותר מסבירה מה המועצה חושבת שצריך להיות.הסיווג נתון להחלטת הוועדה ולבתי המשפט. יש לשים לב לכך, שפסקי הדין המובאים ע"י ב"כ המשיב בתשובתו לערר וגם בדיון, מתייחסים לצו ספציפי לרשות מקומית מסוימת.

לשאלת הוועדה משיב ב"כ העוררת, כי ישנן הגדרות ספציפיות לסוגים של קרקע תפוסה, וכולם צריכים להיות מחויבים לפי הגדרות קרקע תפוסה כלומר, הורדת כפל תכסית.

ב"כ המשיב טוען, כי מאחר שמדובר בחניות המצויות בפתח בניין, לפיכך הן הולכות לכיוון של חניונים ולא של קר

ב"כ העוררת טוען בתשובה לשאלת הוועדה, כי הגדרת קרקע תפוסה תואמת את המצב בשטח.

לטעמו עפ"י הגדרת קרקע תפוסה בצו מדובר בשטח קרקע שנועד לשימושים שונים בהם למכוניות.

ההגדרות באות להגן על הנישום מפני מצב בו יבוא מנהל הארנונה ויאמר, שהשטח משמש כחניון כשמדובר בקרקע תפוסה.

ב"כ המשיב טוען, שהמקרה תואם לחלוטין את הוראת סעיף 2.11 לצו המגדיר חניון.

לטעמו של ב"כ העוררת, בסוף סעיף 2.11 העוסק בחניון שבבעלות בעלי הבניין, נמצא הגדרה המוציאה את השטח נשוא הערר מהדרת חניונים ומעבירה אותו להגדרת קרקע תפוסה למכוניות.

מוסיף ב"כ המשיב, כי הצו אינו מדבר על סיווג שטח שכזה כקרקע תפוסה, אלא קובע שמדובר בחניון שהתעריף שבצידו הוא תעריף של קרקע תפוסה.

ב"כ העוררת טוען, כי חניון אינו קשור לבניין כלומר, ייתכן שחניון יכול להיות ליד בניין ויכול להיות שלא כך הוא המצב, אבל קרקע תפוסה למכוניות הוא סיווג ספציפי . מוסיף, כי עצם פירוט של סוגי קרקע תפוסה והתעריפים בצידם שהינם זהים מלמד, כי מדובר בתתי סיווגים של קרקע תפוסה ולא רק תעריף כמצוין בסעיף העוסק בחניונים.

ב"כ המשיב מגיש פירוט שינויים בצו הארנונה וכן את פרוטוקול ישיבת המועצה בה נתקבלה ההבהרה.

ד. דיון

1. בתחילת הדברים תבהיר הוועדה, כי היא אינה מוסמכת לדון ב"כשרות" החלטת המועצה

ליתן הבהרה לסעיף זה או אחר בצו, וכי על הוועדה לקבל את ההחלטה או את הנאמר בצו כ"כזה ראה וקדש" כלומר, על הוועדה להחליט על פי האמור בצו על ההבהרה שנתנה בו לכאורה.

4

אולם, על אף שנטען בפני הוועדה שמועצת העיר החליטה על הבהרת המונחים "באופן זמני ומתחלף בלבד" ו - "חנית כלי רכב זמנית ומתחלפת" כך שיובהר, כי כוונת המועצה להחריג המגרשים למכירת מכוניות וגו'. כך נכתב בפניית מנהל הכספים אל חברי מועצת העיר מיום .17 .1.2019 אלא, שקריאה בפרוטוקול ישיבת המועצה שהתקיימה ביום 17.2.2019 מעלה, כי נושא זה לא נדון כלל בישיבת המועצה. אמנם צו המיסים לשנת 2019 אושר בישיבה זו, אולם עיון בצו מעלה, כי ה"הבהרה" אינה מופיעה כלל בצו.

משכך, אין להתייחס כלל להבהרה הנטענת על ידי המשיב ויש לדון בערר על פי לשון הצו.

2. הארנונה מוטלת מכוח סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי

יעדי התקציב), התשנ"ג-1992 (להלן: חוק ההסדרים). מכוח זה מותקנות כמעט בכל שנה תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות). מכח תקנות אלה מוסמכות המועצות הנבחרות של הרשויות המקומיות להוציא צווי הטלת ארנונה בכל שנה.

ההגדרה בסעיף 1 לחוק בנושא דרך סיווג נכס לסוג נכס הינה: "קביעת סוג הנכס בהתאם לשימוש בו".

כמאמר כב' השופטת עדנה ארבל ברע"א 10643/02 בבית המשפט העליון בעניין חבס.ח.צ. פיתוח ()1993 בע"מ נגד עיריית הרצלייה: "התשובה האינטואיטיבית לשאלה מה השימוש בנכס של המבקשים תהיה כמובן, החנייה בו"

כך גם בעניין שבפנינו. אינטואיטיבית ניתן לומר שהשימוש הנעשה בשטח נשוא הערר הוא לחניית כלי רכב ומכאן שלכאורה הגדרת הנכס על פי צו הארנונה היא "חניון".

הסעיפים בצו העוסקים בחניונים לחניית כלי רכב הם 3.11 ו - .3.11 יחד עם זאת אין המלאכה מסתיימת כאן, מאחר שגם סעיפים 2.8.2 ו - 3.8.5.2 בצו הקרויים "קרקע תפוסה למכוניות" עוסקים בחניית כלי רכב.

חזקה על מחוקק - ובכלל זה גם מועצת העיר- שאין הוא משחת לריק את מילותיו בדבר החקיקה.

לפיכך יש לבחון מדוע קיימים הסיווגים - "חניונים" ו"קרקע תפוסה למכוניות", שהרי לכאורה הסיווגים זהים במהותם. מכאן, שלדעת מועצת העירייה בהתקינה את צו המיסים, קיים שוני בין שני סיווגים אלה.

הוועדה סבורה, שהמענה על שאלה זו יכוון את הוועדה לכיוון הסיווג התואם את השטח.

נביא כאן את הסעיפים הרלבאנטיים לסוגיה המדוברת.

סעיף 2.11 - חניונים - לצו קובע כך:

שטחמקורהאושאינומקורההמשמשלחניתרכבמכלסוגשהואבאופןזמניומתחלף בלבד) ,לרבותרכבכבד,משאיות,ונגרריםמעל10טון)תמורתכלסוגתשלוםיחויבבכל האזוריםובכלסוגיהבנייניםלפיהתעריףלכלמ"רלשנה,בכלהעיר,למעטבניןשבבעלות תאגידפרטיאשרהשימושהנלווהולחניהיחויבלפיתעריףקרקעתפוסה 28.4₪למ"ר.

סעיף 3.11 קובע כך:

חניונים-שטחמקורהאושאינומקורה,אשרשימושוהעיקריהואלחניון,לחניתכלירכב זמניתומתחלפתבלבד,לרבותשטחיגישהו/אוחנייתהרכבבשטחימעבריםו/אושטחים משותפיםו/אוחנייהעלרמפהו/אוחנייהבקומות)עלגבימתקניהגבהה(,תמורתכלסוג תשלוםכלשהוא,יחויבלפיתעריףחניון,לרבותשטחיחניהבכלקומהוקומהאו/והשטחים שבשימושמתקניהגבההלחניה .במקרהשלחניוןמשותףיתחלקכלהשטחביןכל המחזיקיםאו/והמשתמשים,לפיההגדרההנ"ל.

5

סעיף 2.8.2 קובע כך:

קרקעתפוסהלמכוניות-קרקעתפוסהלמכוניותאומקוםהמשמשלשהייתרכבמכלסוג שהוא)לרבותרכבכבד,משאיותונגרריםעד10טון)שאינובתשלוםכלשהווהמוחזקבלי אויחדעםמבנהשאינומשמשלמגורים,אוחצרלמכירתמכוניותאוחניית/שהייתרכב חופשית/חינם,אומקוםהמשמשכחניוןשבשימושהבעלים,למעטשטחהמבנההמוחזק ע"יחברהלמכירתרכב,תחויבבכלהאזוריםוסוגיהבנייניםלפיתעריףשלקרקעתפוסה -23.85₪למ"ר.

סעיף 3.8.5.2 - קרקע תפוסה למכוניות" קובע כך:

"קרקעתפוסהאוחצרהמשמשתלצורכימכירתמכוניותאומקוםלשהייתרכבשאינו בתשלום,יחויבלפיתעריףשל"קרקעתפוסה".

לאור האמור בהגדרת סעיפים 2.11 ו - 3.11 שעניינם חניונים לעומת האמור בסעיפים 2.8.2 ו - 3.8.5.2 שעניינם "קרקע תפוסה למכוניות", עולה מיד לעין הקורא אותם ההבדל הברור ביניהם.

ההבדל הוא קיום תמורה או תשלום בהגדרת "חניונים" לעומת העדר תמורה, או חניה ללא תשלום או חינם בהגדרת "קרקע תפוסה למכוניות".

במקרה בו עסקינן, כאשר החניה מיועדת לעובדי העוררת או לפריקה וטעינה למטרות עסקה של העוררת, כאשר המחנים את רכביהם בשטח אינם נותנים לעוררת כל תמורה בעד החניה, הרי שהגדרת "קרקע תפוסה למכוניות" תואמת את המצב העובדתי של השטח והשימוש הנעשה בו.

3. אולם. אף אם מתקבלת טענת העוררת לפיה יש לסווג את השטח כ"קרקע תפוסה למכוניות".

תעריף הארנונה אותו על העוררת לשלם בגין השטח אינו כנטען על ידי העוררת המסתמכת על האמור הסעיף 3.8.4 לצו, קרי - קרקעתפוסהשאינומקורה-"כלקרקעשעיקרשימושהעם הבנייןכחצראוכגינהאולכלצורךאחרשלהמבנהבבנייניםאשראינםמשמשיםלמגורים.

החיוביוטלעלשטחהקרקעבניכויהשטחעליובנויהבנייןוכןשטחקרקעזההנוסף.החיובבגין קרקעתפוסהיהיהאחידבכלאזוריהעירלמעטמקריםבהםנקבעאחרת".

סעיף 3.8.4 הינו תת סעיף המצוי בסעיף 3.8 לצו, שהגדרתו - 3.8 - "קרקע תפוסה לכל סוגי העסקים".

לאחר תת סעיף 3.8.4 נמצא תת סעיף 3.8.5 שאף הוא כללי כסעיף 3.8.4 ובאותה רמת חשיבות או התייחסות כסעיף .3.8.4

סעיף 3.8.5 קובע כך:"קרקעתפוסההמוחזקתלמטרותהמפורטותלהלןתחויבבתעריףמיוחד מתאיםלכלסוג".(ההדגשה אינה במקור-הוועדה). מעצם העובדה שהצו מדגיש, כי לגבי כל המטרות תחויב הקרקע "בתעריף מיוחד לכל סוג, יש ללמוד, כי אין להחיל על שימושים אלה את דרך החיוב או החישוב המפורטת בסעיף ,3.8.4 ניסוח שאינו מכיל את המילה "תעריף". רשימת מטרות אלה המובאת בסעיף 3.8.5 כאמור, כוללת קרקע תפוסה למכירות טובין -,3.8.5.1 "קרקע תפוסה למכוניות- ,3.8.5.2 קרקע תפוסה למכירת צמחים - 3.8.5.3 , קרקע תפוסה לעריכת אירועים - ,3.8.5.4 קרקע תפוסה בתעשייה או במלאכה- 3.8.5.5 וכן שימושים נוספים או למטרות אחרות.

אחת ממטרות אלה כאמור הוא לחניית מכוניות לפי תת סעיף ,3.8.5.2 אשר בהגדרתו כאמור נקבע, כי הוא "יחויב לפי תעריף קרקע תפוסה". ודוק, לא נאמר שיחויב על פי שיטת החישוב המפורטת בסעיף ,3.8.4 קרי על פי שטח הקרקע בניכוי כפל השטח עליו בנוי הבניין, או כ"קרקע

תפוסה".כן נאמר הקרקע תחויב ב"תעריף מיוחד המתאים לכל סוג".

6

התעריפים עצמם מפורטים בסעיף 2.8 לצו שכותרתו - "קרקע תפוסה לכל סוגי העסקים והתעשייה. בהמשך הסעיף מפורטים השימושים או המטרות, רשימה הזהה לזו המפורטת בסעיף 3.8.5 שנזכר לעיל. אחד מן השימושים בקרקע התפוסה הוא למכוניות - סעיף 2.82 שצוטט לעיל

והחיוב בגינו הוא לפי תעריף של קרקע תפוסה - 23.85 ₪ למ"ר.

אילו סבר מתקין הצו כי יש לחייב בשיטה של הפחתת כפל תכסית הבניין משטח כלל הנכס (כולל הבניין ושטח הקרקע), היה הוא אומר זאת כך מפורשות, אלא שהסעיף אומר כאמור - "...יחויב לפיתעריףשל"קרקעתפוסה".

ניתן ללמוד על כך שכוונת מתקין הצו היתה לחייב בארנונה כל המחזיק בשטח קרקע המיועד לחנית מכוניות והצמוד למבנה עסקים - ולא לפטרו מארנונה על פי שיטת החישוב הנטענת ע"י ב"כ העוררת-

מן הסיפא לסעיף 2.11 אשר קבע כך:

"...למעטבניןשבבעלותתאגידפרטיאשרהשימושהנלווהולחניהיחויבלפיתעריףקרקעתפוסה".

משמעות הדברים היא שחניון בו החניה היא בתשלום, דינו כדין עסק מסחרי על כן החיוב גבוה יותר מאשר זה החל על אזור חניה הצמוד לבניין שהוא בבעלות פרטית, קרי הבניין ואזור החניה בבעלות זהה והחניה אינה עסק אלה שטח נלווה אל בית העסק (- הבניין).

4. לפיכך, הערר מתקבל חלקית במובן זה, שהנכס נשוא הערר מוגדר כקרקע תפוסה למכוניות, אולם החיוב

הוא על פי התעריף המצוין בצד סעיף 2.8.2 לצו הארנונה.

הצדדים רשאים על פי הדין להגיש בתוך 45 יום ממועד המצאת החלטה זו לידיהם ערעור על החלטה זו אל בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים.

מזכירות הוועדה תדאג לפרסם החלטה זו באתר האינטרנט של העירייה.

ניתן היום :2.12.19