Arr 8 1836 1721 16

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית עררים ,21/16 ,36/17 8/18 שליד עיריית פתח - תקוה

יו"ר הועדה – עו"ד יהודה שלום

חברים – מר יהושע גולדרט

מר אשר מייבסקי

העוררת: מירב מזון בע"מ (אושר עד)

ע"י ב"כ עו"ד חני רובינשטיין וילנצ'נסקי

- נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית פ"ת

ע"י ב"כ עו"ד דביר ליבוביץ'

החלטה

1. כללי

1.1 העוררת הינה המחזיקה של נכסים המצויים ברחוב בן ציון גליס 30 פתח תקווה, הרשומים אצל המשיב כנכסים מס' ,14003000010 20 (להלן -

הנכסים).

1.2 העוררת הגישה השגות לשנים ,2016 2017 ו – ,2018 אשר נדחו ע"י המשיב, ובגינם הגישה העוררת את עררים ,31/16 36/17 ו – .8/18 1.3 טענות העוררת בשלושת העררים הינן טענות זהות והן:

1.3.1 שטח בגודל של 16 מ"ר המהווה שירותים ציבוריים, הינו בחזקתו ובשימושו של בעל הנכס ולא של העוררת, ועל כן אין לחייב את העוררת בגין שטח זה.

1.3.2 שטח של 5,278 מ"ר מהווה חניון עירוני, בבעלות וחזקה של העירייה, ועל כן אין לחייב את העוררת בגינו.

העוררת מחויבת בגין שטח זה ע"פ החלטת ועדת ערר בעררים 88/13 ו – ,100/13 לפיה העוררת היא בעל הזיקה הקרובה ביותר לשטח זה ועל כן היא מחויבת בגינו בארנונה בתעריף "קרקע תפוסה למכוניות"

מבלי להפחית את שטח התכסית .2X

2

הנחת היסוד אשר עמדה בבסיסה של ועדת הערר במתן החלטתה השתנתה. שכן, השטח האמור הופקע ע"י העירייה ממס' מחזיקים לצורך בניית מבני ציבור, כאשר עד למימוש השטח לצורך בניין מעוניינת היא להפעיל חניון ציבורי במתחם.

העוררת הציגה לעניין זה את סעיף 7 לכתב השיפוי מיום 28/07/2015 בין העוררת לעירייה, בו צוין כי ברצון העירייה להפעיל במקרקעין חניה ציבורית לטובת ציבור האזרחים הפוקדים את המפעלים והעסקים הסמוכים למקרקעין, וכי מדובר בשימוש זמני אותו רשאית העירייה להפסיק לאלתר ע"פ שיקול דעתה.

1.4 טענות המשיב הן:

1.4.1 לגבי השטח בגודל 16 מ"ר. העוררת טענה זו בעלמא ללא כל תימוכין, ללא תשריט מדידה מטעמה וללא מסמך כלשהו אחר אשר יש בו כדי לתמוך טענותיה ביחס לשטח הנכס הנכון לחיוב.

העוררת מנסה להסתמך על דו"ח ביקורת ישן משנת 2013 שהוא אינו עדכני ואינו משקף את המצב העובדתי בנכס. שטח הנכס לחיוב נקבע אחר שהעירייה ערכה ביקורת נוספת בשטח.

העוררת חויבה בגין שטח השירותים כדין בהתאם להודעת בעלים מיום 5/08/2015 לפיה העוררת מחזיקה בשטח של 16 מ"ר החל מיום .1/01/2014 בנוסף, העוררת עצמה הודתה כי היא מחזיקה בשטח זה בהודעה מיום ,28/07/2015 בה נכתב:"אנומאשריםבזהשהשטחהמסומן בסימן1ו-,2הממ"דוהשירותיםשייכיםלחלקהמושכרשלנוהחלמ–

1/2014".

1.4.2 טענת העוררת כנגד חיוב שטח החניון נדונה בפני ועדת הערר בעררים 88/13 ו – 100/13 וניתנה החלטה מנומקת ומבוססת באשר לשטח האמור. העוררת לא הגישה ערעור מנהלי על החלטת ועדת הערר, ולכן ההחלטה הפכה לחלוטה וסופית ומהווה מעשה בית דין.

1.4.3 טענת העוררת כי חלו שינויים מהותיים אשר לשיטתה יש בהם כדי לפטור את שטח החניון העירוני אינה מחזיקה מים. העוררת מנסה לסמוך טענותיה לעניין זה על מכתב הצהרה והתחייבות מיום ,2/08/2015 ולחזור על טענתה כי מדובר בחניון ציבורי אשר משמש את כלל המפעלים והעסקים במתחם. עיון בכתב ההתחייבות מחזק את העבודה כי השטח מוחזק על ידי העוררת וכי כל הצהרותיה של העוררת והשיפוי הינו לטובת המשיב.

1.4.4 העוררת לא מכחישה שהיא עושה שימוש בשטח לצרכי לקוחותיה ועובדיה.

1.4.5 העוררת מיתגה את שטח החניה כשטח חניה וכן לצורך שיווק ופרסום.

1.4.6 המשיב ביצע ביקורות בחניון, והעוררת לא סתרה ביקורות אלו.

מהביקורים עלה כי ישנו מעבר מכוון לעגלות בין 2 החניונים.

2. הדיון

3

2.1 בתאריכים 26/12/2016 התקיים דיון בערר ,21/16 וביום 4/09/2018 התקיים דיון בעררים ,21/16 36/17 ו – .8/18

2.2 בסיום הדיון מיום 4/09/2018 החליטה הועדה כי הצדדים יגישו סיכומים אף לגבי חיוב השטח בגודל של 16 מ"ר המהווה שירותים. עוד החליטה הועדה כי על המשיב לברר את זהות המחזיק בשטח זה ולציין זאת בסיכומיו.

2.3 המשיב הגיש הודעת עדכון כי בהתאם לרישומי העירייה הבעלים של הנכס מושא העררים הינו מר שמעון בובליל.

3. ההכרעה

3.1 על הועדה להכריע האם יש לחייב את העוררת בגין שטח בגודל של 16 מ"ר המהווה שירותים, וכן האם לחייב את העוררת בגין שטח החניון שבבעלות העירייה בשטח של 5,278 מ"ר, אם לאו.

3.2 שטח בגודל 16 מ"ר

3.2.1 הועדה בחנה את טענות הצדדים ואת האסמכתאות שהוגשו בגינן, והגיעה למסקנה כי הצדק עם המשיב ויש לחייב את העוררת בגין שטח זה.

3.2.2 הועדה מתבססת בהחלטתה על נספח 3 לכתבי התשובה לעררים 36/17 ו – 8/18 לפיו הבעלים של הנכס- שמעון בובליל מציין כי הוא מצרף את אישור המרכול "מרב מזון כל בע"מ", על כך שהשטח נשוא החיוב אכן מצוי בחזקתם מתחילת תקופת החיוב.

אישור המרכול הינו מיום 28/07/2015 ובו נכתב בכתב יד על גבי תשריט הנכס כי:

"אנומאשריםבזהשהשטחהמסומןבסימן1ו-,2הממ"דוהשירותים שייכיםלחלקהמושכרשלנוהחלמ–1/2014".

הרי כי כן, הרי שהעוררת עצמה מודה כי השטח נמצא בחזקתה החל משנת .2014

3.2.3 העוררת לא הביאה כל מסמך ו/או אסמכתא הסותרת הודאה זו. כל שהציגה העוררת הוא תשריט של הנכס מיום ,14/05/2013 אשר לדעת הועדה לא ניתן ללמוד ממנו דבר לגבי העובדה האם נכלל שטח זה בחישוב השטח לחיוב, אם לאו. זאת ועוד, שטח הנכס לחיוב, לטענת המשיב, נקבע לאחר שהמשיב ערך ביקורות נוספות בשטח וכן הסתמך על הודעת הבעלים כאמור לעיל.

3.2.4 יחד עם זאת, אם העוררת סבורה כי שטח זה אינו נכלל במושכר והוא אינו בחזקתה, תתכבד היא ותציג מסמך מאת הבעלים של הנכס- מר שמעון בובליל לפיו הוא המחזיק בשטח זה והמשיב יתקן וישנה את החיוב בהתאם.

3.3 שטח החניון שבבעלות העירייה

3.3.1 לעסק העוררת צמוד חניון אשר העוררת מחויבת בארנונה בגינו.

בסמיכות לחניון הצמוד לעסק ישנו חניון נוסף שבבעלות העירייה אשר ניתן היה לעבור עם רכבים בין 2 החניונים. הועדה בהחלטתה בעררים 88/13 ו – 100/13 החליטה לחייב את העוררת בגין שטח חניון זה, הואיל והיא היתה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לחניון

(להלן – החלטת הועדה הקודמת).

4

בהתאם להחלטת הועדה העוררת חויבה בתעריף "קרקע תפוסה למכוניות" עפ"י סעיף 2.8.2 לצו הארנונה, ושטח זה לא כלל המשיב בהפחתת תכסית מבנה העסק .2X

3.3.2 לאור החלטת הועדה חסמה העוררת את מעבר כלי הרכב בין 2 החניונים, ונותר מעבר צר להולכי רגל בלבד.

3.3.3 כמו כן, טענה העוררת כי מאז החלטת הועדה חלו שינויים מהותיים בקשר לשטח החניון שבבעלות העירייה ובקשר למתחם כולו, כאמור בכתב הצהרה והתחייבות לשיפוי העירייה ו/או הועדה המקומית מיום 2/08/2015 עליו חתמה העוררת, לפיו:

"הואיל ועירית פתח-תקווה (להלן: "העירייה") הינה הבעלים הרשומים של המקרקעין הידועים כחלקה 211 בגוש 6354 ברח' משה שוולב 5 (להלן: המקרקעין) המיועדים על פי תוכנית ___ לשטח לבניין ציבורי;

והואיל והחברה מנהלת עסק של מרכול הפועל בסמוך למקרקעין (להלן:

"העסק");

והואיל והעירייה שוקלת חלופות שונות למימוש השטח לבנייני ציבור ועד למימוש השטח כאמור ברצונה להפעיל במקרקעין חניה ציבורית לטובת ציבור האזרחים הפוקדים את המפעלים והעסקים הסמוכים למקרקעין וביניהם גם העסק;

....

7. החברהמצהירהכיידועלהכיהמקרקעיןישמשולחניהלכלל

המפעליםוהעסקיםהפועליםבאזור,וכיהמדוברבשימושזמני במקרקעיןהעירונייםאותורשאיתהעירייהלהפסיקלאלתר

ע"פשקולדעתה.החברהמצהירהכיאיןלהולאתבואכנגד

העירייהבכלטענהו/אודרישהו/אותביעהביחסלעובדות

אלה".

3.3.4 מכאן שחל שינוי בנסיבות ובעובדות ועל כן ניתנת הסמכות לועדה לדון בטענות העוררת בעררים אלו על אף החלטת הועדה הקודמת.

3.3.5 כפי שניתן לראות החניון אמור לשמש את כלל העסקים והמפעלים

אשר מצויים בסביבתו.

3.3.6 מסקנת הועדה היא כי החניון שבבעלות העירייה הינו חניון ציבורי המשמש את כלל העסקים והמפעלים המצויים בסביבה. למשיב השליטה בחניון זה, ועל פי כתב השיפוי הוא רשאי להורות על הפסקת השימוש בו בכל עת שיחפוץ.

טענת המשיב כי שטח חניה זו משמש את עובדי ובאי העוררת עומדת בסתירה לאמור בכתב השיפוי. הואיל ושטח זה משמש את כל המפעלים והעסקים באזור, אין הועדה יכולה לקבל את הטענה שהעוררת היא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטח חניה זה.

3.3.7 אשר על כן, טענה זו של העוררת מתקבלת.

לאור קבלת הטענה, מתייתר הדיון בדבר טענתה החילופית של העוררת לפיה יש להפחית משטח החניון את שטח תכסית מבנה העסק .2X

5

3.3.8 בהערת אגב תציין הועדה כי אם הייתה חלוקת החיוב בשטח החניה בין כל המפעלים והעסקים באזור באופן יחסי לשטח המבנה של כל עסק ו/או מפעל, ניתן היה לחייב את העוררת בחלק היחסי משטח החניון שבבעלות עיריית פתח תקווה, יחד עם כל בעלי העסקים והמפעלים שבאזור החניה.

4. סוף דבר

4.1 הערר מתקבל בחלקו. העוררת תחויב בגין שטח השירותים בגודל של 16 מ"ר, אך לא תחויב בגין שטח החניון שבבעלות העיריה ואשר בשימוש כל המפעלים והעסקים באזור בשטח של 5,278 מ"ר.

4.2 בנסיבות העניין לא ניתן צו להוצאות. זכות ערעור כחוק.

4.3 המזכירות תשלח החלטה זו לב"כ הצדדים. ניתן בהיעדר ביום...27.2.2020 4.4 החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.

6

ארנונה-ועדה /2020מירב מזון (אושר עד).70120