ערר 80 24 אר.די.אס., 12.7.26

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית שליד עיריית פתח תקווה ערר מס' 80/24

בעניין:

אר.די.אס השקעות בע"מ

ע"י ב"כ עו"ד ליאור הנדין

ת.ד. ,39233 תל אביב 6139102

טלפון: 074-7069737; פקס: 077-5558862

דוא"ל: hendin.company@Lior

(להלן: "העוררת")

נגד

מנהל הארנונה של עיריית פתח תקווה

ע"י ב"כ עו"ד דרור יוספי, עו"ד אריאל ליבר, עו"ד אשר אילוביץ', עו"ד מתן אבי ושות'

משרד עורכי דין פריש, שפרבר, ריינהרץ ושות'

רחוב מוטה גור ,9 ת.ד. ,3363 פתח תקווה 4952802 טלפון: 03-9239010; פקס: 03-9239015

דוא"ל: fsrlaw.co.il@info

(להלן: "המשיב")

החלטה

1. עניינו של ערר זה בחיוב הארנונה הכללית שהושת על העוררת לשנת המס 2024 בגין שני נכסים המצויים

ברחוב גולדנהירש ,24 פתח תקווה: נכס מספר 73702600031 (להלן: "נכס 031") ונכס מספר 73702600034 (להלן: "נכס 034").

2. ביום 22.07.2024 הגישה העוררת השגה שמספרה 151/24 כנגד שומת הארנונה לשנת .2024 במסגרת השגתה,

העלתה העוררת טענות הנוגעות לסיווגו של נכס 031 כנכס ריק ולזהות המחזיק בנכס ,034 תוך שהיא מבקשת להפחית את חיובי הארנונה שהושתו עליה.

3. ביום 08.09.2024 ניתנה החלטת המשיב, במסגרתה נדחתה השגת העוררת על כל חלקיה. המשיב ביסס את

החלטתו על טענה מקדמית של איחור בהגשת ההשגה, וכן דחה את טענות העוררת לגופו של עניין ביחס לסיווג נכס 031 והחזקה בנכס .034

4. במסגרת ההליכים בפני ועדת הערר, הגישו הצדדים תצהירי עדות ראשית לתמיכה בטענותיהם. מטעם

העוררת הוגש תצהירו של מר דורון רצון, בעליה של העוררת. מטעם המשיב הוגש תצהירו של מר יעקב גולומבק, המשמש כמנהל אגף עסקים ותעשייה בעיריית פתח תקווה.

1

5. דיון ההוכחות בתיק נקבע תחילה ליום .06.07.2025 עם זאת, ביום 01.07.2025 הגישה העוררת בקשה דחופה

לדחיית מועד הדיון בשל נסיבות אישיות של המצהיר מטעמה, מר דורון רצון. בהחלטת יו"ר הוועדה מאותו היום, נדחה הדיון כמבוקש.

6. ביום 27.07.2025 התקיים דיון הוכחות בפני הוועדה, במסגרתו נחקרו המצהירים מטעם הצדדים על

תצהיריהם. בתום הדיון, ובהתאם להחלטת הוועדה, הגישו הצדדים את סיכומיהם בכתב, במסגרתם פירטו את טענותיהם המשפטיות והעובדתיות כפי שעלו מן הראיות שהוצגו.

דיון והכרעה בטענת איחור בהגשת ההשגה

סעיף (3א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: "חוק הערר"), קובע מסגרת זמנים סטטוטורית ברורה להגשת השגה על שומת ארנונה, ולפיה: "מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה". הוראה זו אינה טכנית גרידא, אלא היא משקפת את רצונו של המחוקק ליצור מסלול ייחודי וקצוב בזמן לבירור מחלוקות בענייני ארנונה, תוך איזון בין זכות הנישום להשיג על חיוביו לבין הצורך של הרשות המקומית בוודאות תקציבית.

הפסיקה עמדה לא אחת על אופיים המהותי של המועדים הקבועים בחוק הערר. כפי שנקבע ב[ע"א 1644/95 שקד סוכנות לביטוח נ' מנהל הארנונה של עיריית ת"א], משחלף המועד הקבוע בסעיף (3א) לחוק מבלי שהוגשה השגה, פוקעת זכותו של הנישום להשיג על החיוב, והשומה הופכת לחלוטה וסופית. עקרון סופיות השומה נועד לאפשר לרשות המקומית לכלכל את צעדיה ולתכנן את תקציבה על בסיס נתונים יציבים, מבלי שתהא חשופה לערעורים על חיובי עבר במועדים בלתי מוגבלים.

רציונל זה הודגש גם ב[עמ"נ (ת"א) 220/04 מנהל הארנונה בעיריית ת"א נ' אפרתי מדפיס נכסים בע"מ], שם הובהר כי טיבן של השגות שיש להגישן תוך זמן קצוב, הן מטעמי יעילות מנהלית והן מטעמי תכנון תקציבי.

איחור בהגשת ההשגה, ללא טעם מיוחד המצדיק זאת, מוביל למסקנה כי הנישום איבד את זכותו הדיונית לתקוף את השומה במסלול המנהלי. ברוח זו, נקבע ב[עמ"נ 241/08 רם-חן חניונים נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו], בהסתמך על עקרונות שהותוו ב[בר"ם 9179/05 המקום של ש' שמחה נ' מנהל הארנונה], כי חלוף המועד החוקי הופך את השומה לסופית, והנישום אינו יכול עוד להיבנות מהליכי הערר הקבועים בחוק.

יתרה מכך, ב[עמ"נ (ת"א) 43172-04-17 גלילות מחזור פסולת בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רמת השרון] אושרה החלטת ועדת ערר שקבעה כי שומה היא חלוטה בשל איחור בהגשת ההשגה, תוך דחיית הניסיון לעקוף את המועדים הקבועים בחוק. מכאן, שהקפדה על לוחות הזמנים היא הכלל, וסטייה מהם תתאפשר רק במקרים חריגים ויוצאי דופן, ככל שהדבר מצוי בסמכות הוועדה.

במקרה שלפנינו, טוען המשיב כי השגת העוררת הוגשה באיחור ניכר. מן העובדות שהוצגו עולה כי ההשגה הוגשה ביום .22.07.2024 הודעת התשלום השנתית לשנת 2024 נשלחת בדרך כלל בתחילת שנת המס, ועל כן, על פניו, הגשת השגה בחודש יולי חורגת משמעותית מתקופת 90 הימים הקבועה בחוק, המתחילה ביום קבלת הודעת התשלום.

העוררת, מצדה, נמנעה מלספק בסיכומיה מענה מפורט או גרסה עובדתית סותרת לעניין מועד המצאת הודעת החיוב לידיה. העוררת לא ציינה את התאריך המדויק בו התקבלה אצלה הודעת התשלום (אשר חזקה 2

שנשלחה במועד הרגיל בתחילת השנה), ולא העלתה כל טענה בדבר פגם בהמצאה או נסיבות מעכבות אחרות המצדיקות את הגשת ההשגה במועד בו הוגשה. שתיקתה של העוררת בנקודה זו, אל מול טענתו המפורשת של המשיב הנתמכת בתצהירו של מר יעקב גולומבק, פועלת לחובתה.

בהיעדר ראיה לסתור את חזקת התקינות המנהלית ואת טענת המשיב בדבר מועד משלוח השומה, ובהיעדר בקשה להארכת מועד הנתמכת בטעמים מיוחדים, המסקנה המתבקשת היא כי ההשגה אכן הוגשה באיחור.

עם זאת, מאחר שהמשיב בחר להשיב להשגה גם לגופו של עניין, ומאחר שהצדדים פרסו בפנינו את מלוא היריעה העובדתית והמשפטית בנוגע לנכסים נשוא הערר, מצאנו לנכון לבחון את הטענות המהותיות לגופן, וזאת מבלי לגרוע מהקביעה כי נפל פגם דיוני משמעותי במועד הגשת ההשגה. הכרעה זו עולה בקנה אחד עם הגישה המבקשת לעשות צדק מהותי מקום בו המחלוקת כבר התבררה לגופה, אך יש בה כדי להטיל צל על סיכויי הערר כבר בשלב המקדמי.

דיון והכרעה בעניין סיווג נכס 73702600031 -נכס ריק.

7. המחלוקת הראשונה העומדת לפתחנו נוגעת לסיווגו של נכס 031 לשנת המס .2024 אין חולק בין הצדדים כי

בתקופה הרלוונטית עמד הנכס כשהוא ריק מכל חפץ ואדם ולא נעשה בו כל שימוש בפועל. עובדה זו נתמכת בתצהירו של מר דורון רצון וכן בראיות אובייקטיביות בדמות דפי צריכת מים מתאגיד "מיתב", המעידים על צריכה אפסית בנכס. השאלה המשפטית הטעונה הכרעה היא מהו הסיווג הראוי לנכס זה בהיותו ריק:

האם סיווג "משרדים, שירותים ומסחר" כעמדת המשיב, או שמא סיווג "מחסנים" כדרישת העוררת.

8. נקודת המוצא לדיון בסיווגו של נכס ריק מצויה בהלכה שנקבעה ב[בר"ם 991/16 אפריקה ישראל להשקעות

בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו] (להלן: "הלכת אפריקה ישראל"). על פי הלכה זו, מקום בו נכס עומד ריק ולא ניתן לעמוד על השימוש הנעשה בו בפועל, יש לקבוע את סיווגו על פי "סל השימושים"

המותרים בנכס בהתאם לדיני התכנון והבנייה, וליתר דיוק – על פי השימוש המותר לפי היתר הבנייה הספציפי שניתן לנכס. עוד נקבע, כי מבין השימושים המותרים על פי ההיתר, יש לבחור בסיווג הזול ביותר האפשרי בצו הארנונה, וזאת מתוך התחשבות בכך שהנישום אינו מפיק הנאה כלכלית מן הנכס בתקופה זו.

9. בחינת היתר הבנייה הרלוונטי לנכס (היתר מס' 408 מיום )01.11.1994 מעלה כי מטרת הבנייה שהותרה היא

"להקים בניין מסחרי". עיון בהוראות התב"ע החלה על המקרקעין (תב"ע )1205/18 מלמד כי באזור זה ("אזור מסחר ושירותים") הותרו שימושים מגוונים, ובהם: חנויות למסחר קמעוני וסיטונאי, משרדים, מעבדות, תרבות ובידור, וכן "אחסנה הקשורה באופן ישיר לפעולות המסחריות במקום ובתנאי שאינה מהווה מטרד".

10. העוררת משליכה יהבה על החלטת ועדת הערר בערר ,39/20 אשר דנה באותו נכס ממש וקבעה כי יש לסווגו

כ"מחסנים" בתקופה בה הוא עומד ריק. באותו עניין קבעה הוועדה כי שימוש של אחסנה חוסה תחת ההגדרה של "בניין מסחרי" המופיעה בהיתר, וכי סיווג "מחסנים" בצו הארנונה של עיריית פתח תקווה הוא סיווג כללי שאינו דורש קריטריונים ספציפיים. העוררת טוענת כי הגם שהחלטה זו בוטלה פורמלית במסגרת הסכם פשרה, הרי שהנימוקים שביסודה נותרו נכונים ותקפים גם לענייננו.

11. מנגד, המשיב טוען כי אין ליישם את קביעות ועדת הערר בערר 39/20 משלושה טעמים מרכזיים: ראשית,

ההחלטה בוטלה בהסכמת הצדדים במסגרת [עמ"נ (מרכז) 57817-01-21 מנהל הארנונה נ' אר.די.אס השקעות בע"מ], שם הוסכם על פשרה נקודתית של חיוב לפי %50 משרדים ו-%50 מחחסנים לתקופת עבר 3

מוגדרת, תוך ביטול פסק הדין של ועדת הערר; שנית, נטען כי היתר הבנייה הוא ל"בניין מסחרי" והשימוש של "מחסן" בצו הארנונה דורש שימוש בפועל או היתר ספציפי לאחסנה; ושלישית, המשיב מפנה להתפתחויות בפסיקה המאוחרת להחלטה בערר .39/20

12. אכן, מאז ניתנה ההחלטה בערר ,39/20 לובנה הסוגיה של סיווג נכס ריק בפסיקת בית המשפט העליון, אשר

צמצמה את האפשרות לעשות שימוש בסיווגי משנה ספציפיים עבור נכסים ריקים. ב[בר"ם 6934/16 וינברג נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו] הובהר כי הפרשנות הנכונה להלכת אפריקה ישראל מכוונת לסיווגים כלליים (כגון "משרדים" או "תעשייה") ולא לשימושים קונקרטיים ומצומצמים, שלגביהם יש לתת משקל מכריע למבחן השימוש בפועל.

13. הלכה זו קיבלה משנה תוקף ב[דנ"ם 3433/23 שובל ניהול והשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל

אביב] (להלן: "עניין שובל"). בעניין שובל נקבע כי ככלל, אין להחיל סיווג משנה תלוי שימוש (כגון "בית תוכנה" או "מחסן") על נכס ריק, אלא אם הוכח כי זהו השימוש היחיד המותר על פי ההיתר או שמדובר בסיווג כללי שאינו דורש פעילות ספציפית. בית המשפט הדגיש כי סיווגים המעניקים הטבה או תעריף מוזל בגין פעילות מסוימת נועדו לעודד את אותה פעילות, ואין הצדקה להעניקם לנכס שאינו מקיים פעילות כלל.

14. יישום עקרונות אלו על המקרה שלפנינו מוביל למסקנה כי אין מקום לסווג את נכס 031 כ"מחסנים". עיון

בצו הארנונה של עיריית פתח תקווה מעלה כי סיווג "מחסנים" (סעיף 3.2.13 לצו) מופיע תחת הכותרת הכללית של "משרדים, שירותים ומסחר". מדובר בסיווג משנה המניח קיומה של פעילות אחסנה. כפי שעולה מהוראות התב"ע, השימוש של "אחסנה" בבניין זה מותר רק ככל שהוא "קשור באופן ישיר לפעולות המסחריות במקום". מאחר שהנכס ריק, לא מתקיימת בו כל פעילות מסחרית, וממילא לא ניתן לומר כי מתקיימת בו אחסנה הקשורה לפעילות כזו.

15. זאת ועוד, היתר הבנייה מגדיר את הנכס כ"בניין מסחרי". הסיווג הכללי בצו הארנונה התואם הגדרה זו

הוא "משרדים, שירותים ומסחר". טענת העוררת כי יש לבחור בסיווג ה"מחסן" כסיווג הזול ביותר בתוך סל השימושים נדחית לאור פסיקת עניין שובל, שכן סיווג זה הוא סיווג משנה תלוי שימוש. קבלת עמדת העוררת משמעה מתן תמריץ להשארת נכסים ריקים תוך הנאה מתעריף מוזל המיועד לפעילות עסקית מסוג מסוים, תוך ריקון מתוכן של הסיווג הראשי התואם את היתר הבנייה.

16. באשר להסתמכות העוררת על הסכם הפשרה בעמ"נ ,57817-01-21 הרי שמעצם טיבו כהסכם פשרה "לפנים

משורת הדין" ולתקופה ספציפית בעבר, אין בו כדי לחייב את המשיב או את הוועדה ביחס לשנות מס עתידיות, ובוודאי שאין בו כדי לגבור על הלכות פסוקות של בית המשפט העליון שניתנו לאחר מכן. העובדה כי בעבר חויב הנכס באופן חלקי כמחסן אינה יוצרת לעוררת זכות מוקנית להמשך חיוב כזה, מקום בו התברר כי הדבר אינו עולה בקנה אחד עם המצב התכנוני והמשפטי העדכני.

17. אשר על כן, אנו קובעים כי סיווגו של נכס 031 כ"משרדים, שירותים ומסחר" לשנת 2024 נעשה כדין,

בהתאם לייעודו העיקרי של הנכס לפי היתר הבנייה ובהתאם להלכות הפסוקות בעניין סיווג נכס ריק.

לפיכך, הערר בנקודה זו נדחה.

דיון והכרעה בעניין נכס 73702600034 -שטחי חניה וזהות המחזיק.

18. המחלוקת השנייה העומדת להכרעתנו נוגעת לחיוב הארנונה בגין נכס ,034 המוגדר בספרי המשיב כשטחי

חניה. העוררת מעלה שתי טענות מרכזיות ביחס לנכס זה: האחת, כי מדובר בשטחי חניה פתוחים לציבור 4

הרחב המהווים "רחוב" כהגדרתו בפקודת העיריות, ועל כן אינם ברי חיוב; והשנייה, כי היא אינה ה"מחזיקה" בנכס, שכן זכויותיה הקנייניות מצטמצמות לארבע חניות ספציפיות בלבד, אשר אף הן מושכרות לצדדים שלישיים.

19. באשר לטענה כי שטחי החניה מהווים "רחוב", העוררת טוענת כי מדובר בשטחים פתוחים שבהם עוברים

משתמשים רבים, ספקים ובתי עסק, וכי אין לה שליטה אפקטיבית עליהם או יכולת למנוע מהציבור לעשות בהם שימוש. העוררת סומכת ידיה על [בג"ץ 129/84 פרופיל חן נ' המועצה המקומית יבנה], בטענה כי לחיוב שטח קרקע נדרשים שני תנאים מצטברים: חזקה משפטית ושימוש מוחשי, אשר לשיטתה אינם מתקיימים כאן.

20. המשיב, מנגד, טוען כי מדובר בטענות שהופרחו בעלמא ללא כל תשתית ראייתית. לשיטת המשיב, העוררת

לא הציגה מפות מדידה, חוות דעת טכניות או ראיות אחרות הסותרות את רישומי העירייה ואת סיווג השטח

כשטח פרטי השייך לנכס. אנו מקבלים את עמדת המשיב בנקודה זו. נטל ההוכחה בערעורי מס מוטל על

הנישום, בבחינת "המוציא מחברו עליו הראיה", כפי שנקבע ב[רע"א 1436/90 גיורא ארד בע"מ נ' מנהל מס ערך מוסף]. העוררת לא הרימה נטל זה ולא הוכיחה כי השטח אכן פתוח לציבור באופן המפקיע ממנה את הזיקה אליו או הופך אותו ל"רחוב" סטטוטורי.

21. מכאן עלינו לבחון את שאלת זהות ה"מחזיק" בנכס. סעיף 1 לפקודת העיריות מגדיר "מחזיק" כאדם

המחזיק למעשה בנכס כבעל, כשוכר או בכל אופן אחר. הפסיקה פירשה הגדרה זו באמצעות מבחן "בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס". כפי שנקבע ב[בר"ע 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ' עיריית ת"א-יפו], המטרה היא לאתר את הגורם הנהנה מהנכס והנמצא בזיקה הישירה ביותר אליו, כאשר זיקתו של הבעלים נדחקת למקום שני רק אם קיים גורם חוצץ כגון שוכר או בר-רשות.

22. העוררת הציגה כראיה את פסק דינה של כבוד השופטת חנה קיציס ב[ה"פ (מרכז) 15201-02-18 מלבסי

השקעות ונכסים בע"מ נ' פרימה-נס בע"מ] (להלן: "עניין מלבסי"), אשר ניתן ביום .05.07.2018 פסק דין זה הסדיר את המחלוקת הקניינית בין העוררת (בשמה הקודם או כחברה קשורה) לבין צד ג', וקבע כי חניות מס' 3-6 שייכות לעוררת. העוררת טוענת כי לאור פסק דין זה, אין לחייבה בגין שטחי חניה מעבר לאותן ארבע חניות.

23. אלא שקביעת הזכויות הקנייניות במישור האזרחי אינה פוטרת את הנישום מחובותיו במישור המנהלי-

פיסקאלי. סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות מטילים חובה אקטיבית על בעל נכס או מחזיק המעביר את החזקה לאחר, למסור הודעה בכתב על כך לעירייה. כל עוד לא נמסרה הודעה כאמור, האחריות לתשלום הארנונה נותרת על המחזיק הרשום, גם אם בפועל חדל מלהחזיק בנכס. רציונל זה נועד למנוע מהרשות המקומית את הצורך "לבלוש" אחר זהות המחזיקים המשתנה תדיר.

24. במקרה דנן, המשיב טוען כי העוררת היא הבעלים הרשום של שטחי החניה וכי לא הומצאו לעירייה בזמן

אמת הסכמי שכירות תקפים המעידים על העברת החזקה לצדדים שלישיים. העוררת טענה בתצהירו של מר דורון רצון כי ארבע החניות מושכרות לעו"ד צביקה ציפוק ולחברת "כל ביטוח", אולם לא הציגה

אסמכתאות לכך שהודעות על חילופי מחזיקים אלו נמסרו למשיב כנדרש בחוק, או כי הסכמי השכירות

הוגשו לעירייה במועד.

5

25. יתרה מכך, העוררת מבקשת להסתמך על ההלכה שנקבעה ב[בר"ם 2462/19 מנהל הארנונה בעיריית תל

אביב יפו נ' קניון רמת אביב] (להלן: "עניין קניון רמת אביב"), שם נקבע כי חברת הניהול היא המחזיקה בשטחים המשותפים בקניון, ואין "להעמיס" שטחים אלו על השוכרים. העוררת טוענת כי יש להחיל רציונל זה ולחייב את הנהלת הבניין או חברת הניהול בשטחי החניה, ולא אותה.

26. המשיב מתנגד לטענה זו ורואה בה הרחבת חזית אסורה, שכן היא לא הועלתה בשלב ההשגה. לגופו של עניין,

אנו מוצאים כי נסיבות עניין קניון רמת אביב שונות מהותית מהמקרה שלפנינו. בעוד שבעניין רמת אביב דובר על שטחים משותפים בתוך קניון המנוהל באופן אינטגרלי על ידי חברת ניהול, כאן מדובר בבניין מסחרי שבו העוררת היא בעלת זכויות ספציפיות בחניות מוגדרות, כפי שעולה מעניין מלבסי. העוררת לא הוכיחה קיומה של חברת ניהול המחזיקה למעשה בשטחים אלו או כי מדובר בשטחים משותפים שאינם ניתנים לשיוך ספציפי.

27. הלכה פסוקה היא כי חוסר כדאיות כלכלית או אי-שימוש בנכס אינם פוטרים מחובת תשלום ארנונה, כפי

שהודגש בעמ"נ (מרכז) 11313-11-14 זיסו חברה לבנין ופתוח בע"מ נ' עיריית פתח תקווה]. העוררת, כבעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטחי החניה הרשומים על שמה, וכמי שלא עמדה בחובת הדיווח על העברת חזקה לצדדים שלישיים ככל שאכן קיימים כאלו, נותרת המחזיקה בנכס לצורכי ארנונה.

28. לאור האמור, ומשלא הוכח כי השטח מהווה "רחוב" ומשלא הוצגו ראיות מזמן אמת על העברת חזקה כדין

המלווה בדיווח לרשות, אנו קובעים כי העוררת היא המחזיקה בנכס 034 לשנת .2024 לפיכך, הערר בנוגע

לנכס זה נדחה אף הוא.

סיכום החלטה

29. מן המקובץ עולה כי דין הערר להידחות על כל חלקיו, הן מן הטעם הפרוצדורלי והן מן הטעם המהותי.

30. אשר על כן, אנו קובעים כדלקמן:

א. הטענה המקדמית: מתקבלת טענת המשיב כי ההשגה הוגשה באיחור בניגוד להוראות סעיף (3א) לחוק

הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-.1976 כפי שפורט לעיל, העוררת לא הציגה טעמים מיוחדים המצדיקים סטייה מלוחות הזמנים הסטטוטוריים, ודי היה בכך כדי להביא לדחיית הערר על הסף.

ב. נכס :73702600031 הערר בעניין סיווג הנכס נדחה. אנו מאשרים את קביעת המשיב כי הסיווג הראוי

לנכס, בהיותו ריק ובהתאם להיתר הבנייה וההלכה הפסוקה, הוא "משרדים, שירותים ומסחר". דרישת העוררת לסיווג הנכס כ"מחסנים" נדחית.

ג. נכס :73702600034 הערר בעניין זהות המחזיק בשטחי החניה נדחה. העוררת לא הרימה את נטל

ההוכחה להראות כי אינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס, לא הוכיחה כי מדובר ב"רחוב" ולא עמדה בחובת הדיווח על העברת חזקה כנדרש בפקודת העיריות.

31. לאור התוצאה אליה הגענו, שומת הארנונה לשנת 2024 בגין הנכסים מושא הערר תעמוד על כנה כפי שהוצאה

על ידי המשיב.

6

32. בנסיבות העניין איננו רואים לנכון לפסוק הוצאות משפט, כל צד ישא בהוצאותיו.

33. על החלטת הועדה החלטת ניתן לערער לפני בית המשפט לעניינים מנהליים שבאזור שיפוטו מצוי מקום

מושבה בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההחלטה לצדדים.

34. המזכירות תשלח החלטה לצדדים.

35. החלטה ניתנה בתאריך _12.7.26_.

36. החלטה זו תפורסם באתר האינטרנט של עיריית פתח תקוה.

7