ישיבת מועצת העיר מן המניין מס' 14

לוגו העירייה

עיריית רמת-גן

תמלול

ישיבת מועצה מן המניין מס

מיום חמישי, כ"ט בשבט תשפ"ה

באולם מועצת העיר

03 -- הופק ע"י: בונוס פרוטוקולים בע"מ, טלפון

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

2

מר כרמל שאמה הכהן – ראש העיר, עו"ד עינב בר כהן

משתתפים:

– מ"מ ראש העיר, מר צחי זליכה – חבר הנהלת העיר, עו"ד אסף וייס –

סגן ראש העיר, עו"ד דוד מנחם – משנה בכיר לראש העיר, עו"ד אביהוא בן משה – משנה לראש העיר, גב' מאיה פלומבוים – חברת מועצת העיר, גב'

קרן בר – חברת מועצת העיר, מר דני גולדשטיין – חבר מועצת העיר, מר ליר לוי – חבר מועצת העיר, מהנדס שלומי בן ששון – חבר מועצת העיר, גב' אפרת אביטל לויאן – חברת מועצת העיר, גב' מירב גבע גרומר – חברת מועצת העיר, גב' תל אביב לי וידריך דידיו – חברת מועצת העיר, גב' עדנה וידל – חברת מועצת העיר, גב' לילי שמה – חברת מועצת העיר, עו"ד אביבית מאור נמרודי – חברת מועצת העיר, גב' נאוה רביבו – חברת מועצת העיר, פרופ' יזהר אופלטקה – חבר מועצת העיר, מר משה רווח – חבר מועצת העיר, מר שמואל לרמן – חבר מועצת העיר.

עו"ד רועי ברזילי – מ"מ ראש העיר, מר ישראל זרי – חסרים:

סגן ראש העיר, עו"ד זוהר ישרים – משנה לראש העיר, מר ליעד אילני –

חבר מועצת העיר,

מר מוטי כהן – מנכ"ל העירייה, עו"ד אפרת דידי נוכחים:

קונפינו – מ"מ היועץ המשפטית, רו"ח גלית שניידר מימרן – גזברית העירייה, גב' לימור מרקנזון סגל – מנהלת אגף החינוך, גב' נועה מירקין –

דוברת העירייה, מר חיים קאפח – מנהל אגף ביטחון ואכיפה.

גב' מירב שוורץ – מתאמת פעילות הנהלת העיר ומועצת מוזמנים נוספים:

העיר, גב' עמליה כהן – מנהלת מחלקת תכנון ארגון וייעול, גב' תמר עפרוני – מנהלת לשכת ראש העיר, עו"ד ורד כהן – עורכת דין השירות המשפטי, עו"ד אורית אמיתי – משקיפה מטעם האוכלוסיות עם צרכים מיוחדים.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

3

עדכוני ראש העיר

1

הצעות לסדר 2

הצעה לסדר של ליר לוי חבר מועצת העירא.

"הנצחת זאב רווח"

הצעה לסדר של ליר לוי חבר מועצת העיר: ב.

"הטבות למילואים"

הצעה לסדר של משה רווח חבר מועצת העיר: ג.

"קריאת שמה של תחנת הרכבת הקלה העוברת ברמת גן על שמו של נשיא ארצות הברית דונלד ג'ון טראמפ, הנשיא האהוד ביותר על ישראל".

הצעה לסדר של משה רווח חבר מועצת העיר: ד.

"קריאת היכל התרבות העתיד להיבנות במזרח העיר על שמו של זאב רווח ז"ל

סדר יום: 1

כספיםא.

רשימה מס 1

רשימה מס 2

אישור רשימת תב"רים לסגירה לשנת 3

אישור מתן ערבות עירייה להלוואה של חברת הפארק הלאומי על 4 סך של עד

אישור חוק עזר לרמת גן )אגרת תעודת אישור(, התשפ"הב.

רב-סמל במילואים ארז בן אפרים ז"ל –אישור הנצחת ג.

אישור יציאה לפרסום החלפת קטע מרחוב טבנקין ברמת-גן )בין בית מספר 1

מספר בתי האב בקטע של ר"ג

רב-סרן דביר ציון רווח ז"ל-אישור הנצחת ד.

אישור יציאה לפרסום החלפת קטע מרחוב הרב לוין

)מרחוב איליאן מבית מספר

מספר

מספר בתי האב בקטע להחלפה

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

4

החלטות נוספות בענייני שמות ה.

ועדות חובה: ו.

ועדת ביקורת: 1

ביטול מינוי חברת מועצת העיר לילי שמה בוועדת הביקורת

ועדת פס"ח: 2

מינוי מנהלת אגף החינוך כיו"ר הוועדהא(

מינוי ב(

מינוי ג(

מינוי ד(

מינוי נציג.ה ארגוני מתנדבים ה(

מינוי נציג.ה מועצה דתית ו(

מינוי קצין קישור יקל"ר ז(

מינוי נציג.ה ביטוח לאומי ח(

מינוי נציג.ה משטרת ישראל ט(

נציג מחלקת שירותי חרום י(

מינוי נציג.ה אגף שפ"ע יא(

מינוי נציג.ה מח' חוסן להערכות לחירום יב(

*בטל בזה מינויים של חברי הוועדה הקודמים

תאגידים: ז.

מינוי נציגי עירייה או נציגי ציבור בתאגידים העירוניים.

אגודת שוחרי מוזיאון האדם והחי )ע"ר(

אישור עדכון תקנון ושינוי שם העמותה ל"מוזיאון האדם והחי".

דיווח ואישור על משלחות לחו"ל. ח.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

5

אני מתכבד לפתוח את ישיבת מועצת העיר מן

מר כרמל שאמה הכהן:

המניין מספר

הקראת פרק תהילים.*

*ראש העיר, כרמל שאמה הכהן, קורא מתוך ספר תהילים, פרק ט"ז*

עדכוני ראש העיר 1

סעיף ראשון על סדר היום – עדכוני ראש מר כרמל שאמה הכהן:

העיר.

קודם כל, אנחנו בעיר שלנו קשורים לכל האירועים הקשים עם החטופות והחטופים שגורלם הסתיים בצורה מרה בידי המפלצות של החמאס. מנצור היקר, אביה של מושית, גופתו הוחזרה וזוהתה, טרם התקיימה לוויה.

מושית היא עובדת מערכת החינוך שלנו ואנחנו מלווים אותה עוד מהיום הראשון באופן צמוד וכמובן עכשיו עוד יותר. ליבנו איתה ואנחנו כולנו

משתתפים בצער המשפחה.

משפחת ליפשיץ ומשפחת ביבס יושבות שבעה בכפר המכביה. היום ביקרתי אותם. הצענו לשתי המשפחות כל עזרה, כל סיוע, כל תמיכה מעבר למה שהמדינה מקנה ונותנת. סייענו גם בעמידת כבוד עם דגלים גם אתמול וגם היום. הבנו ממשפחת ליפשיץ שהבן הוא תושב העיר שלנו, הנכדים לומדים בבית ספר נטעים ועוד ילד באשכול רימלט בגני הילדים. משפחת ביבס –

השבעה ברמת גן, אין להם קשר מעבר לזה לרמת גן, אבל הם חלק היום לדעתי מהלב של כל אחד ואחד מאיתנו, הנסיבות המיוחדות.

הלב שלנו עם כולם כמובן, אבל עם ישראל באופן ברור, דרך אגב, אני גם חייב לומר שהביקור של ירדן ביבס היה ביקור הכי קשה שלי אצל אדם.

הוא לא צעק, הוא לא בכה, אבל להסתכל לו בעיניים ולראות את שפת הגוף, זה משהו עוצמתי מאד. עדכנתי אותו בסעיף שאנחנו נדון בהמשך. זה עשה לו טיפה נחמה וטיפה טוב, אבל אי אפשר היה לראות הרבה יותר מזה. יש מועדים שאפשר לבקר את משפחת ביבס. את משפחת ליפשיץ יש פחות מגבלה. משפחת ביבס ביקשה, גם בגלל העומס, הרבה בטח ביום ראשון התחילו להגיע.

אנחנו משתדלים גם לעשות שם סדר ככל האפשר. ביקרנו גם את סאשה טרופנוב ששוחרר, שהוא תושב שלנו. זה הסתיים בטוב והיה ביקור מרתק, עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

6

גם עם בת הזוג שלו ואמא שלו. זה לא כמו לשמוע דרך הטלוויזיה דרך אגב. ישבנו איתו לדעתי מעל שעה, שעה וחצי ישבנו איתו. קודם כל, זה מדהים לראות אדם שחזר מתופת, הוא היה

איתו מישהו, עוד ישראלי

הג'יהאד שהן עוד פחות, מה שנקרא, פחות סימפטיות מאלה של החמאס.

הוא בחור של

9

קשים מאד

אבל הבן אדם, אני רוצה לומר לכם, נראה, נשמע, מתנהג איזה חוסן נפשי. מדהים איזה חוסן נפשי, איזה עוצמות. מתייחס לזה, קשה להגיד בשלוות נפש, אבל כאילו זה מה שהוא שידר לנו. הוא אומר –

כן, הייתי, עשיתי, התמודדתי. נתנו לו רק מחברת ועיפרון וזה מה שהיה לו, כי בן אדם עם עצמו והקירות. חושך מוות מרגע שהשמש שוקעת. כי גם השומר שלו היה צריך לכבות את הפנס, כי זה היה ההוראות שלהם.

וחרדות אין סופיות כמובן.

אבל גם כשצה"ל היה מתקרב זה היה נורא, זה היה קשה 'כי אני יודע שהם לא יודעים איפה אני'. אבל חזר ויחזור לחיים. סיפרתי לו שביקרנו באמזון בביקור מקצועי שלנו לפני בערך

אני יודע שאמזון העולמית לא עשו הרבה עבורו, זה מה שאומרים, אבל פה היתה עמדה מסודרת, קבועה, מכובדת מאד. אמרתי לו – אני ראיתי אותה.

אבל הקטע הכי שהפיל את האסימון על פרק הזמן שהוא היה, הוא מהנדס באמזון, היה ביקור בקשר לבינה המלאכותית, ואז התחלתי לדבר איתו קצת על בינה מלאכותית. הוא אומר לי – רגע, כל זה קרה, אני לא יודע. כי ההתפתחות היתה כל כך מהירה. זה כאילו הביאו בן אדם, כמו שאומרים, במנהרת הזמן, זה היה מדהים לראות את זה. אז חיזקנו אותו. וכמובן לכולם אמרנו שאנחנו כעיר לרשותם. זה באירוע הזה, זה מה שהיה לי לעדכן אתכם בעניין הזה וכמובן תלכו ותחזקו ותעשו.

אוהל שם ועניין התפילין, מנהלת אגף החינוך כאן? )כן( באותו בוקר פנה אלי התלמיד בהודעה בווטס-אפ, אני חייב לומר, הודעה מנומקת, מסודרת, מכובדת, ברוח טובה. אנחנו היינו בביקור בשיבא, בביקור סופר מעניין, שלקח חצי יום, ואני מיד העברתי למנהלת אגף החינוך שתבחן את הנושא, כי הבנתי שהנושא הוא נושא רגיש. לא העברתי לצוות שלי, העברתי למנהלת האגף ישירות שתבחן ותטפל. כבר בצהריים כשסיימנו את הביקור ויצאתי לארוחת צהריים לפני המשך היום, התחילה התבערה, התקשרתם, חלקכם פניתם, שר החינוך גם מיד התקשר אלי.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

7

ואני כמובן בדברים האלה באמת מתורגל, גם על בשרי וגם מניהול העיר קודם כל צריך לברר את העובדות. צד אחד, גם אם יש לו כוונות טובות, תמיד יכול לראות מציאות אחת ותמיד חלילה גם יכול להיות לו אינטרס לצייר מציאות מסוימת וצריך לשמוע את שני הצדדים לפני ששופטים וקובעים מה קרה ומה המסקנות ובטח מה הסנקציה.

אז חיכיתי בצורה מסודרת לבירור העובדתי, אבל מיד היה די מאד ברור מהדיווח הראשוני שנתנה לי מנהלת האגף שמה שמוצג בתקשורת ורץ במדיות לא קרה. גם לא הגיוני שיקרה, אבל גם לא קרה. והאירוע הוא בכלל אירוע משמעתי. כאשר נוח מאד לבעלי עניין בסיפור הזה, והצטרפו המון בעלי עניין, עד מכנסת ישראל ומהאולם הזה ועוד כל מיני טיפוסים מוזרים שהגיעו לעיר במיוחד לעניין הזה, לא היה שום איסור על הבאת תפילין לבית הספר, או הנחת תפילין בבית הספר, ההיפך הוא הנכון.

ישראל וילוז'ני, על דעתו, אישר לפני יותר משנה להקים עמדת תפילין קבועה במרחב הציבורי בבית הספר, קרי במסדרון. ואני אחדד – כל תלמיד שרוצה להביא איתו תפילין, כיפה, תנ"ך )גם אם אין באות ויום שיעור תנ"ך( כמובן שיבורך, יכול להביא, זה בסדר גמור. הוא לא יכול לעשות שום דבר באמצע שיעור, אבל לפני השיעור, בהפסקה, בזמן פנוי שיש לו, הוא יכול כמובן גם להניח תפילין ולהתפלל, זו זכותו המלאה. פה המנהל, שהוא לא מנהל של בית ספר דתי והוא גם לא אדם דתי בעצמו, כיבד את הבקשה, הלך יותר מצעד אחד לקראת הבקשה, כי התחילה המלחמה והנער אמר שזה יחזק ואנשים רוצים להתחזק, לחזק את הרוח ולהתפלל עבור החיילים שלנו.

וגם הבנתי שזה היה חלק מהליווי של השיקום של חבר שלהם שנדרס ונפגע קשות מאוהל שם, כולנו זוכרים את הסיפור. לשמחתנו הוא עבר שיקום מפליא. כך זה היה בשקט וזה עבר תקופה ארוכה. בוקר אחד הגיע המנהל וראה שבשונה מהפעם הקודמת שביקשו ממנו אישור, הוצבה עוד עמדה. אז העניין פה לא היה תפילין או לא, כי עובדה שגם המנהל הכיל את זה ואישר את זה, שזה לא קיים לדעתי, אני לא מכיר תקדים לזה בבתי ספר ממלכתיים אחרים.

ויותר מכך, גם שאר הילדים והמורים, הרי תמיד יוכלו, הנה, כמו עכשיו, מה זה אחרי זה אני אספר לכם מה קרה מאז, להגיד - מה זה העמדה הזו?

התפילין? אנחנו לא בית ספר דתי. והוא, מהזווית המשמעתית, בצירוף האופי הייחודי שלו, אמר להם – לא יהיה. לא באתם, לא שאלתם, לא ביקשתם, לא הערכתם את זה שפעם קודמת נתתי את האישור – לא יהיה.

תיקחו את זה מפה. ענו לו כנראה בצורה גם לא כמו שתלמידים צריכים עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

8

לענות למנהל וזה עוד יותר, אני לא, אני אומר, מנהל צריך לשמור על קור רוח גם במצבים כאלה, אבל כולם בשר ודם. והוא אמר להם – לא יהיה.

אחרי זה הם גם נכנסו וצילמו אותו, ואת זה כולכם ראיתם, צילמו אותו בסתר.

ומפה כמובן זה כבר חגיגה שלמה של

תקשורת מטעם. והכי חמור, אני אמרתי את עמדתי, אף אחד לא יכול לאסור על אדם בעיר רמת גן לשאת תפילין, לא להניח תפילין, זה בכלל לא לדיון. אבל יותר חמור מזה, אף אחד לא יכול להרשות לעצמו לקחת את החוק לידיים – לא לוונדליזם, לא לאיומים, לא להסתה, בטח לא התפרצות עד לשולחן של מנהל בית הספר. אמרו לי, קיבלתי מהרבה הורים – ראש העיר, מה זה ההפגנה הזאת בחוץ? אמרתי, סליחה, גם אנחנו מפגינים מעת לעת. מי שלא מפגין הוא לא אזרח טוב.

הפגנה, גם שהיא לא נעימה לך ואתם לא אוהבים את התוכן של ההפגנה, וגם לפעמים את הקולות וגם את הסגנון, והיו שם כל מיני. אבל אני הייתי בקשר תמידי, גם עם אבי סרוסי, גם עם המשטרה ואמרו לי – זה בשליטה.

אין סכנה לאף אחד. ואם אנשים רוצים להביע את המחאה שלהם ורוצים כל אחד בדרכו, לרקוד ולשיר וזה, כל עוד לא מאיימים, כל עוד לא מסיתים, כל עוד לא מבזים שום אדם – אין שום בעיה. הקטע שאדם נכנס או מעל הגדר או במרמה דרך השומר, מתפרץ לחדר של מנהל בית ספר, מהמוסדות הגדולים בארץ והמצטיינים בארץ, ומאיים עליו מול מצלמה פתוחה – זה דבר חמור מאד. חמור מאד.

מה הכוונה קפץ מעבר לגדר?מהנדס שלומי בן ששון:

אמרתי, אני לא יודע איך הוא נכנס, איך הוא מר כרמל שאמה הכהן:

הגיע, הוא לא תלמיד. חברים, זה שני דברים שונים – יש את הנער עם התפילין, יש מישהו שהוא לא מבית ספר בכלל, שבתוך כל החגיגה, בתוך כל האווירה הגיע לתוך-

איים עליו. עו"ד אסף וייס:

הגיע לתוך חדר המנהל ובפרצוף של המנהל מר כרמל שאמה הכהן:

ובפני אנשים רבים בתוך החדר, חדר מנהל בתיכון צריך להיות מקום עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

9

קדוש, מאיים עליו, מבזה אותו, מצלם ומפיץ את זה. כלומר, זה להתחצף לחוצפה. אני לעולם לא מתערב בעבודת המשטרה, כמו שאני לא מתערב גם בעבודת הפיקוח העירוני שלנו, הליכים פליליים צריכים להיות לא מזוהמים בשום דבר. אבל במקרים כאלה חריגים, אני הרמתי טלפון למפקד התחנה ואמרתי לו את החומרה שאני רואה את העניין. בהתחלה היה את הגרפיטי, אני לא מדבר עוד על הגרפיטי שמקלל ומתבריין על המנהל ועל בית הספר, בתוך בית הספר. היה גרפיטי בהתחלה אמוני כזה, אבל זה עדיין וונדליזם וזה גרפיטי. כשראיתי את זה אמרתי, אתם יודעים מה, לא נעשה מזה רעש. למה? לתת פרס למי שעשה את זה וזה גם השראה לאחרים. בוא נתחיל עכשיו גל.

גם מירב פנתה אלי, אמרתי לה – מירב, יותר חכם עכשיו, שאלתי אם יש מצלמות, תבדקו, כבר כתבתי לביטחון על הבוקר שראיתי את זה ולמשטרה, תטפלו בצורה שקטה, תגיעו למי שעשה את זה ותטפלו בו. אבל באותו רגע זה עבר מכתובת אחת להשחתה של חדרי השירותים וכתיבת דברים נוראיים על ישראל וילוז'ני מנהל בית הספר. ברור שזו עבריינות והסתה. אני מבקש לא להפריע, אני אתן אחרי זה לדבר למי שרוצה, אני מבקש לא להפריע לי. זו עבריינות, בריונות מסוכנת, פסולה, אנחנו כעיר לא נסבול את זה.

אז לכן, זה לפני הכול. כמה שהתפילין קדושים בעיני והנחת תפילין היא חלק מהמסורת שלנו, וראיתם, אני בעצמי מניח תפילין. כל פעם שהוא בא אלי ואומר לי – ראש העיר, תניח תפילין – הוא גם קנה לי תפילין מתנה לפני כמה שנים, עוד לא נשחקו, הם עדיין תקינים. אבל כל פעם שהוא בא אלי, ודרך אגב, גם כשאני הולך ברחוב ואם יש לי זמן ואין לי איזה שרוול של חולצה אלגנטית שאני לא רוצה שתתקמט, בקיץ, אומרים לי – בוא תניח – אני מניח. אני מכבד את הבקשה של הילדים החמודים האלה, הנערים שאומרים בוא תניח, אני מניח.

אבל אני כמובן לא מניח כל יום, אני עושה את זה כמסורת. למדתי את זה לבר מצווה, זה טוב, לימדתי את הילדים שלי לבר מצווה, לא הם מניחים כל יום ולא אני מניח כל יום, אבל עדיין זה טוב, זה מחזק את הרוח, זה חלק מהשורשים שלנו. אבל, בשם של התפילין ובשם המצווה החשובה של הנחת תפילין, לא יכולים להכשיר בריונות, עבריינות, וונדליזם, ביזוי של אדם אחר, דבר שקר – כל הדברים שנעשו כאן. זה חילול השם. זה חילול השם ממש.

עכשיו, כל אחד יעשה את חשבון הנפש שלו. אנחנו נותנים גיבוי מלא, אבל לא אוטומטי. כל דבר צריך לבדוק. כי כמו שעניתי, אתם יודעים, היום יש עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

10

קבוצות ווטס-אפ של כל מיני בעלי עניין – יש קבוצת דתיים, יש קבוצת חילונים, יש קבוצת נמוכים, יש קבוצת גבוהים – אתה מרגיש שמישהו אומר – תציפו עכשיו את ראש העיר, פתאום אני נכנס, כולם בערך באותו נוסח. בהתחלה זה היה – תערפו את ראשו של המנהל – זה התחיל ככה.

למה אתה לא עורף? מדינה יהודית, עיר יהודית. אהה, אתה כזה, סבבוס, כל השטויות, להט"בים, אין דבר שלא ערבבו בסיפור הזה. אמרתי, חברים, בעיר מסודרת ומתוקנת, לא רק שלא עורפים את ראשו של המנהל בשיפוט מהיר בכיכר העיר, אלא אפילו לא מעלים את זה ב'שלוף' לפני שבכלל ראשית העובדות התברר משני הצדדים. ואחרי זה הגיע גל מהצד השני –

תגבה את המנהל ב

מושלמת – לא. כי גם מהבירור, יש כמה דברים שהוא לא התנהל באופן מיטבי. חלילה הוא לא עשה דבר רע או חמור, אבל להחרים תפילין בנסיבות האלה זה היה לא נכון.

תפילין זה דבר קדוש, של אדם שמאמין, גם אם האדם התחצף אליך, גם אם האדם עשה, זה לא סכין, זה לא דבר מסוכן, יש בזה סמליות, אני לא מוכן לשמוע שמישהו מחרים למישהו את התפילין. היית יכול להתקשר נניח באותו רגע, לזמן הורים, כמו שעשו אחרי זה, להגיד להורים – זה התפילין, קחו אותם, הילד עושה בזה שימוש פה, תקרא לזה, לא יודע, אתה רוצה לקרוא לזה פוליטי, אתה רוצה לקרוא לזה מפר את המשמעת, אתה רוצה לקרוא לזה פוגע בסדר של בית הספר, במהות שלך כמנהל, אבל לא להחרים לא תפילין ולא ציצית ובעיקר, גם היה צריך להגיב יותר מהר.

זה בעניין הזה. אבל כמובן, שום דבר מהדברים האלה, זה הפקת לקחים שלנו.

אני אמרתי למנהלת האגף בדיוק מה אני חושב, איך נכון לנהוג באירועים האלה ואיזה מסר להעביר גם למנהל בעניין הזה. אבל ברגע שחודרים לשולחן של המנהל, ברגע שמתחילים להתלהם ולפגוע ברכוש בית הספר, במבני בית הספר, במרחב הציבורי – פשוט פוגעים גם בדיון החשוב של הכלה, של פלורליזם. ואתם יודעים שאני מאמין בפלורליזם ליברליות אמיתית. ליברליות זה לא רק משהו פרוגרסיבי, משהו שמאל ומשהו חילוני, זה אולי באופן טבעי כך נתפס, אבל לא, ליברליות זו היכולת של אדם גם לתת דוגמא לאחרים ולחנך את הדורות הבאים להכיל את השונה ואת מי שאיני מסכים איתו.

ומהר מאד, גם התלונות על ההפגנה, זה לא נעים הפגנה, לא נעים שחוסמים כביש, אבל אין הבדל בין מי שחסם את הכביש בכל שבת בקפלן או באיילון לבין מי שחסם את רוקח והפריע לנו לשרת את השכונה. עד עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

11

שזה הגיע שההסעות לא יכולות להגיע לגנים של ספיבק, אז כן התערבתי והערתי לפיקוח ולשיטור. זה המסר שאני רוצה לומר לכם.

פנית לרותם, מנהל התחנה?מר דני גולדשטיין:

פניתי, פניתי. אני מצר מאד על ההתערבות של מר כרמל שאמה הכהן:

בן גביר, מי שהיה עד לא מזמן השר לביטחון פנים. להתסיס, זה מה שהוא עשה, להתסיס ולהוציא שקרים, זה דבר לא נכון. יכולים להיות בינינו פערים ותהומות באידיאולוגיה, אבל בדברים כאלה, בטח כשמדובר על דור צעיר, נערות ונערים, אנחנו צריכים להיות מאוחדים, לתת להם דוגמא אמיתית. אני מצר גם על מי שמהבית הזה, מה שנקרא, התערבב בקלחת בצורה שלא היתה עניינית.

אבל שוב אני אומר, אנחנו צריכים להיות כאן מאוחדים בסיפור הזה, שאחד – אנשי החינוך שלנו עושים מלאכת קודש. צריך לנהוג בהם בכבוד, המקצועי שלהם. ראיתי כל מיני פוסטים וכל reputationבשמם הטוב, ב מיני דברים על המנהל, אני דוחה אותם בשאת נפש, דוחה אותם בשאת נפש. וילוז'ני הוא לא חברי, מעולם לא ביליתי איתו, אבל הוא מוביל מוסד לטוב ולרע, מוסד מפואר, אוהל שם תיכון מהמובילים בישראל. זה אתגר יום יומי.

לא תמיד אני אוהב את כל ההחלטות שלו, לא פעם גם הערתי לו, לא בהקשרים דווקא האלה, בהקשרים האחרים, אבל אני יודע בסוף מה זה אחריות של להוביל מקום גדול, לתת מענה יום יום למורות, למורים, לצוותים, לעובדי העזר, להורים, לתלמידות, לתלמידים. עבר קורונה, מלחמות, סבבים, לא מוחקים דברים כאלה ברגע אחד, גם אם חלילה היא מתגלה שהוא שגה איזו שגיאה חמורה בשיקול הדעת. אמרתי, לא התנהל באופן מיטבי, אבל אתה יודע, זו אולי גם חוכמה שבדיעבד, הוציאו אותו משלוותו והוא לא היה צריך לספק להם את הסחורה, לא של הסרטון ולא את הפעולה של ההחרמה, זה לא נתן כלום.

כן, אני תומך בו תמיכה מלאה ביכולת שלו לחנך את ילדי בית הספר בהפרות משמעת, מבלי שאף אחד יהלך עליו אימים. זו צריכה להיות תמיכה מלאה. אנחנו סומכים על המנהלים והמנהלות שלנו שהם לא יגרמו שום דבר שהוא בלתי הפיך או נזק מבלי לעדכן אותנו. לא מדובר על להעיף ילד מבית ספר, לא מדובר על פגוע בילד ברמה הרגשית בצורה בלתי עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

12

הפיכה, יש להם ניסיון, יש להם את הגישה, גם הפדגוגית וגם המשמעתית הנכונה והמאוזנת.

זהו, אז אני חושב שנתתי לכם את כל הרקע של מה שידוע לי. החקירה היא בשלב מאד ראשוני. חלק מהעניין, אני מקווה שהמנהל ישלים דברים שהוא צריך להשלים. החקירה כרגע מתעכבת בגללו, זה נכון לצהריים. אני גם אדבר איתו בעניין הזה. צריך להיות נחושים בדברים האלה. זו לא חוכמה להגיד – עשו לי, חדרו לי – יש הליכים שצריך להסדיר אותם. יש דברים שצריך להציג ולהביא למשטרה בצורה ברורה. אנחנו מאמינים בהליכים מסודרים ולא בכותרות. כמו שאנחנו לא רוצים שישפטו צד אחד בכותרות ובסיסמאות, גם לא את הצד השני.

כמנהלת שעברה איומים מילוליים ופיזיים גם גב' עדנה וידל:

יחד, אני מברכת על התגובה שלך. יפה מאד שעמדת לצידו ומאחוריו של מנהל בית הספר. ואני רוצה לומר גם שתקיפת עובד ציבור זו תקיפה, היא עבירה על החוק, היא עבירה פלילית. נקודה. מעבר לזה שהאנשים האלה הם לא באמת דתיים, זה רק עלה תאנה עבורם, כי אדם דתי שהולך בדרכי האמת הוא לא אלים והוא שומר את כבודו של הזולת, יהיה כבוד חברך חביב עליך כשלך. ויותר מזה, נכון מנחם? מי שהלבין פני חבריו ברבים כאילו שפך דמים. זאת אומרת, זאת לא היהדות שלנו. אז אני ממש מעריכה את התגובה שלך, היא חשובה ביותר, בוודאי לאגף החינוך, למנהל עצמו, כדי להמשיך ולעשות את עבודתו נאמנה. אף אחד לא מושלם, מלאכים יש רק בגן עדן. יכול להיות שפה ושם הוא טעה. ויחד עם זאת, עצם העובדה שהוא אפשר לפתוח עמדה של הנחת תפילין בכללי, זה יפה מאד מצידו וזה נקרא פתיחות וקבלת, זה לא קבלת השונה, בשבילו זה שונה, לאותם אנשים שמניחים תפילין זה לא שונה. זה קבלת האחר. כל אחד, איש איש יחיה על פי אמונתו ואנחנו נקבל. אבל לתקוף עובד ציבור, אני ממש מודה לך על ההגנה שלך ועל העמידה מאחורי המנהל. תודה.

התגובה של ראש העיר באמת היתה מהירה, מר צחי זליכה:

הדברים היו נורא ברורים בפוסט, הגיבוי שהוא נתן למנהל היה מהיר.

כמובן שהוא אמר שצריך לבדוק, כמו שהוא אומר את זה כאן. אני גם חיכיתי עם הדברים שלי אחרי

נורא קשה לכולנו. ביום כזה מנסים להביא את כל החבר'ה מכל הערים הסמוכות לייצר הפגנה שעוד רגע נדבר עליה על מה שמנהל בעצם יצר, מה שראש העיר בא ופתח ואמר – לפני שנה אישרו לילדים שם להניח תפילין עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

13

ולעשות את הפעולה הזאת, ואף אחד לא התווכח, ואני יודע שהיה ויכוח על זה בהנהגה והחליטו-

שם הטעות.מר דני גולדשטיין:

טעות לא, אבל הם החליטו והנה, אתה יודע מר צחי זליכה:

מה-

שם הטעות אני אומר. מר דני גולדשטיין:

לא, לא טעות. זה שאנשים הם עבריינים זה גב' עדנה וידל:

לא אומר שזו טעות.

אבל זה שהם החליטו לתת עמדה כדי לציין, מר צחי זליכה:

באמת, שנה קשה עברה ורצו להתפלל, אז היה כאן באמת סוג של התחשבות. ומשהו, אולי מצפוני, שכל אחד מאיתנו בתור יהודי בשנה כזאת מרגיש. אני לא חושב שיש כאן בחדר אחד שהשנה הזאת עברה לו וכאבי הבטן והבטן שמסתובבת יום יום היא פשוט, אני שמעתי משהו שהוא לא יאומן, שבשנה האחרונה לא היה יום אחד, ראש העיר, שלא היתה משפחה אחת שישבה שבעה או חייל צה"ל נהרג, יום אחד במשך שנה שלמה.

שתבינו מה זה, באיזה מדינה כזה דבר קיים. יום אחד אין כזה דבר שמשפחה במדינת ישראל יושבת ומנהלת אותו רגיל. לא היה כזה דבר. וזה באמת מספר את הסיפור של המדינה שלנו. והילד הזה בא לייצר פרובוקציה. הוא לא בא לייצר שום דבר אחר.

ואתה יודע מה, הכול מתוכנן. יש פה כוונות גב' עדנה וידל:

נוספות.

הכול מתוכנן. הילדים האלה הם ילדים-מר צחי זליכה:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

14

בן גביר כתב שהוא הרכז של עוצמה יהודית

דובר:

בן גביר כתב את זה.

בדיוק. היה כאן תעלול-מר צחי זליכה:

היו פה כוונות נוספות. גב' עדנה וידל:

היה כאן תעלול. התעלול הזה הגיע כדי לתפוס מר צחי זליכה:

את המנהל בצורה כזו או אחרת, הקליטו אותו, הוציאו דברים מהקשרם ויצרו כאן, בכלל הסיפור הוא לא התפילין, הסיפור הוא אחר לגמרי כאן-

בוודאי, בוודאי, מסתתר פה משהו אחר.גב' עדנה וידל:

אין כאן שום דבר שקשור. הסיפור האמיתי זה מר צחי זליכה:

ילד שמגיע לחדר מנהל ומקליט אותו. ולא נורא, גם אם אתה לא מקבל את ההחלטה, עדנה, את יודעת, היית מנהלת, לא מקבלים את ההחלטה, נניח שהיא גם לא נכונה, אתה לא מתפרץ, אתה לא צועק, אתה לא מקליט, אתה לא משחית ציוד, אתה לא מביא אנשים, אתה לא מתסיס, אתה לא מגייס.

זה לא קורה, זה לא אמור לקרות במקום חינוכי. לכן אני אומר, בנקודת הזמן הזו ראש העיר, אני חושב שכולנו צריכים לגבות את המנהלים כמו שאמרת ואת המורים ואת בתי הספר. אני חושב שהם עושים כאן שליחות אדירה. ואם אנחנו לא נעשה את הצעד הזה, אני חושב שנאבד אותם, כי הם צריכים את האמון הזה ואת החיזוק הזה מאיתנו. ולא שהזנב יכשכש בכלב. אנחנו צריכים לשלוט בדבר הזה, באירוע, ולא הפוך, הילדים כאן ינהלו את האירוע בבית הספר. יישר כוח ראש העיר.

בבקשה מירב ואחרי זה דני. מר כרמל שאמה הכהן:

אני מצטרפת, לא מדובר פה בהנחת תפילין, גב' מירב גבע גרומר:

זה פרט שולי מהאירוע שקרה. מה שקרה פה זה ניצול של נער אם לא יותר מנער אחד, שפשוט אמרו לו כנראה מה לעשות בשביל, ואני חושבת שאי אפשר לשפוט את ישראל בתגובה שלו, כי זו היתה מלכודת ובן אדם לא עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

15

מאמין כנראה ולא חשב בכלל שמדובר במלכודת כזאת. ואני חושבת שמה שקרה שם אתמול זה לא הפגנה, זו היתה מסיבה, וגם ככה הציגו את זה, ולקחו את הדבר הזה של הנחת תפילין ועשו ממנו מסיבה, בזמן שאנחנו קוברים את אחינו ואחיותינו, באותם רגעים שאני שומעת את ירדן ביבס מספיד את שירי ואריאל וכפיר, וזה פשוט, אני מתביישת, מתביישת. ואני ראיתי שם אנשים שאני מכירה, שגם יושבים פה בחדר, כאילו זה יום חתונתם. וזה עצוב, עצוב וקשה, ואני לא יודעת, באמת, זה קצת מעבר להתחצפות-

עדיף שלא תדעי.מר כרמל שאמה הכהן:

וזה קצת מעבר-גב' מירב גבע גרומר:

זה לא אני, עדנה.עו"ד דוד מנחם:

חס וחלילה. אנחנו יודעים שמי שבאמת אדם גב' מירב גבע גרומר:

מאמין לא מתנהג ככה, כי יש בתורה כמה דברים קצת יותר חשובים מהנחת תפילין, כמו דרך ארץ וכמו ואהבת לרעך כמובן ועוד הרבה. ואני חושבת שהיהדות היא לא דת כזאת, היא לא דת מסיונרית, היהדות היא דת פנימית וככה היא תישאר. אנחנו יהודים. ובאמת, זה פשוט, ההתעסקות ביום כזה, בתקופה כזאת בדבר הזה, זה פשוט מביש ועצוב.

אני חושבת שמה שקורה פה זה מעבר לזה, יש פה, הילדים שלנו בעצם, אנחנו צריכים לשמור עליהם. אנחנו לא שמרנו עליהם כנראה. מוסד חינוכי, אני חושבת שישראל פעל בצורה מאד, באמת, מוערכת, ואני כן חושבת שאנחנו צריכים לגבות אותו ואני שמחה שבאמת ראש העיר מגבה אותו וכולנו, כי היום זה ישראל ומחר זה מישהו אחר. אנחנו גם חווים את זה – תוקפים אותנו מכל מיני סיבות ומכל מיני כיוונים והגיע הזמן שנשמור על הילדים שלנו. יהי זכרם ברוך של אריאל, כפיר, שירי.

ראש העיר, קודם כל שאפו על הדרך בה נהגת. מר דני גולדשטיין:

אין פה הרבה ותיקים, אבל לפני מעל

באותו בית ספר שאדם היה מנהל בית הספר, אני הייתי יו"ר ועד ההורים וצבי בר היה ראש העיר. נושא של מיסיונרים שמנסים להיכנס לבית ספר.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

16

נושא של הנחת תפילין – ניתן להניח מצאת החמה עד השקיעה. לא מחייב שזה יהיה בבית ספר. בזמנו היה לנו בבית הספר הזה גם תלמידים שהיו מוסלמים וגם נוצרים, ואמרנו להם – אם אנחנו ניתן חדר או תפילין או מקום לתפילה ליהודים, ואנחנו מדברים על חופש דת וליברליות שאתם מדברים, אז זה לתת גם לילדים נוצרים שיש היום בבית הספר הזה נוצרים ויש היום בבית הספר הזה-

מה, תבנה להם כנסיה?גב' עדנה וידל:

סליחה, אין היום מוסלמים. אבל אם את מר דני גולדשטיין:

נותנת חופש, אז זה חופש לכולם.

מקובל לתת חדר שקט כזה. מר כרמל שאמה הכהן:

נכון, נכון, נכון. ואם כן צריך, אז כן.גב' עדנה וידל:

אם היה חדר פנוי באוהל שם, היינו פותחים מר כרמל שאמה הכהן:

עוד כיתה.

דני, זו קודם כל מדינה יהודית, אחרי זה מר אביהוא בן-משה:

מדינה דמוקרטית.

לא, לא, לא. מר דני גולדשטיין:

כן, כן, כן. מר אביהוא בן-משה:

לא, לא, לא. מר דני גולדשטיין:

קודם כל מדינה יהודית. מר אביהוא בן-משה:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

17

יהודית ודמוקרטית

גב' עדנה וידל:

קודם כל מדינה יהודית ודמוקרטית.מר אביהוא בן-משה:

)מדברים ביחד(

הנקודה היא ראש העיר, שנופלים בפח, זה לא גב' עדנה וידל:

מסיונריות, זו פוליטיקה.

אין שום בעיה, שיתפללו בבית. מר אביהוא בן-משה:

בדיוק ככה, שיתפללו בבית. שיניחו תפילין מר דני גולדשטיין:

בביתם.

אבל כאן זה לא מסיונריות, זו פוליטיקה. גב' עדנה וידל:

למה אתה פה בארץ?מר אביהוא בן-משה:

אל תגיד לי למה אני בארץ. מר דני גולדשטיין:

לא, למה אני פה בארץ? מר אביהוא בן-משה:

אבל, דני, למה אתם נופלים לשיח הזה? הרי עו"ד אסף וייס:

זה לא השיח.

דני, זה לא השיח הזה. נמשיך בקו שהיה. עו"ד דוד מנחם:

זה בדיוק העניין, זה בדיוק העניין שזאת מר אביהוא בן-משה:

הארץ שלנו. נקודה.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

18

אני לא הפרעתי לאף אחד, אולי תתנו לי

מר דני גולדשטיין:

לסיים?

זה בדיוק מה שרוצים שיקרה. זה בדיוק מה עו"ד אסף וייס:

שרוצים שיקרה. עכשיו בן גביר צופה בכם, מה זה מבסוט.

בדיוק. זה פוליטי, זה לא דתי, זה פוליטי. גב' עדנה וידל:

אני חוזר ואומר, לי יש ילדים-מר דני גולדשטיין:

זה לא אירוע של חופש דת. זה לא אירוע של עו"ד אסף וייס:

חופש דת.

בדיוק. אל תיפול בפח. גב' עדנה וידל:

זה נושא של מיסיונרים שבאים בדרך כוחנית מר דני גולדשטיין:

להשתלט על מקומות שהם לא שייכים למקומות דתיים.

הנה, נפלת בפח של בן גביר. גב' עדנה וידל:

מי שרוצה להיות בבית ספר דתי – זכותו, מר דני גולדשטיין:

שיילך לבית ספר דתי. מי שבא לבית ספר חילוני, אני בדעה שלי, הטעות של ישראל, ואני מאד מעריך את ישראל שהוא נתן בכלל את העמדה הזאת לתפילין מתחילתה. אני אומר, מי שרוצה להתפלל, מי שרוצה להניח תפילין, יכול לעשות את זה משעת הזריחה עד השקיעה, שיעשה את זה ביתו או בכל מקום אחר. לא בבית ספר שהוא בית ספר חילוני. תודה רבה.

אפשר?מהנדס שלומי בן ששון:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

19

כן, אני ארשום, כי נהיה ביקוש גדול. רווח זה

מר כרמל שאמה הכהן:

לפני כולכם. אתם יכולים לחלום לדבר לפני רווח.

קודם כל תודה רבה.מר משה רווח:

רגע, שניה רגע, רק תן לי להשלים את מר כרמל שאמה הכהן:

הרשימה.

אנחנו כל כך מסוקרנים. עו"ד אסף וייס:

הכול ענייני.מר משה רווח:

בבקשה, משה רווח, זכות הדיבור שלך.מר כרמל שאמה הכהן:

אני מבין שכל אחד פה להקת המעודדות, מר משה רווח:

מדברים מהאג'נדה שלו, זה בסדר. זה בסדר לכולם. אני מבין שכל אחד חייב-

לא זלזלנו בך בלהקת המעודדות.עו"ד אסף וייס:

לא, חייב לדבר מהאג'נדה שלו. זה בסדר. מר משה רווח:

הנה, נתנו לך לדבר מהאג'נדה שלך. מר כרמל שאמה הכהן:

בסדר, בסדר. אני רק רוצה להגיד שאני הייתי מר משה רווח:

במחאה, אני הייתי שם והיא היתה מכבדת, היא לא היתה בריונית, אנשים באו מאהבה-

מכבדת? גב' מירב גבע גרומר:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

20

זה מה שנקרא למות מאהבהגב' עדנה וידל:

הגברת באדום, לא הפרעתי לך, אל תפריעי לי. מר משה רווח:

כמובן שאישה, אז מתייחסים ללבוש שלה, עו"ד אסף וייס:

אהה? אישה מתייחסים ללבוש שלה. הגברת באדום.

שניה, חברים, אני מבקש לא להפריע למשה מר כרמל שאמה הכהן:

רווח.

מעניין אם תקרא לי הגבר בז'קט כחול. עו"ד אסף וייס:

חברים, רגע, משה רווח כרגע בזכות דיבור, מר כרמל שאמה הכהן:

הוא לא הפריע לאף אחד, הוא לא הסכים עם הדברים שאנחנו אמרנו-

נכון, הקשבתי. מר משה רווח:

בואו תנו לו לדבר, תמיד מדבר דברי טעם. מר כרמל שאמה הכהן:

בבקשה, משה רווח.

הקשבתי בנועם לכל אחד, למרות שלא היה מר משה רווח:

נעים לי. תראו, הנחת התפילין היא חלק מהזהות היהודית שלנו. וברגע שבמדינה יהודית לא נותנים להניח תפילין, וראש העיר, אני שמעתי מספר גרסאות. אתה אמרת גרסה אחרת, אני שמעתי גרסה אחרת-

תגיד לנו.מר כרמל שאמה הכהן:

בסדר, אני גם ראיתי הקלטות וגם שמעתי את מר משה רווח:

הילדים וגם שמעתי את ההורים של הילדים. בסוף אתה מזקק את זה עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

21

ואתה אומר, אני מסכים איתך שלהתפרץ, כרמל, בזה אני מסכים איתך כרמל, גם הגרפיטי, אין לזה מקום, זה השחתה-

תגיד את זה קודם כל. עו"ד אסף וייס:

תקשיב, אין מקום לאלימות. נקודה. מר משה רווח:

להתפרץ לחדר המנהל זו אלימות?עו"ד אסף וייס:

אבל אל תפריע לי. מר משה רווח:

תגנה את זה. שיגנה. עו"ד אסף וייס:

היו"ר, אסף חברי-מר משה רווח:

לא להפריע. לא להפריע למר רווח אני מבקש, מר כרמל שאמה הכהן:

לא מהקואליציה ולא מהאופוזיציה.

אי אפשר לנהל ככה דיון. אני אומר, התפילין מר משה רווח:

זו הזהות היהודית שלנו. אם אנחנו לא מבינים מהי הזהות היהודית שלנו, אין לנו פה בכלל עתיד.

שלך, לא שלנו.מר דני גולדשטיין:

שלנו, של כולנו. מר משה רווח:

ממש לא. מר דני גולדשטיין:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

22

די, די, רגע, חברים, די. לא להפריע לו, אני

מר כרמל שאמה הכהן:

מבקש, אני אתחיל לקרוא לסדר. אני מההפרעה הבאה מתחיל לקרוא לסדר. בבקשה.

לכן, אני הייתי אתמול במחאה ובאתי לחזק מר משה רווח:

את הילדים האלה שאכפת להם. כל מי שאכפת לו מהזהות היהודית שלו, היה צריך להיות שם. כי זה ה-א"ב. עכשיו אתם לוקחים את זה לכיוון, איך שאתם רוצים, לפי האג'נדות שלכם, זה בסדר, אבל יש פה שורש ואתם צריכים להבין את זה. ועוד פעם, כמו שאמרתי לכרמל, אנחנו נגד השחתה, נגד גרפיטי, זה לא מקובל, זה אלימות. אתמול מי שהיה במחאה ראה שאנשים באו מכבוד, באו מרצון, באו מאהבה, באו מחיבור. זה מה שהיה אתמול שם. וכל אחד פה מדבר, מתייפייף, אני רוצה שתבינו מה היה שם.

אני אשלח לך סרטונים ... מר צחי זליכה:

צחי, זה בסדר, חברי צחי, חברי צחי-מר משה רווח:

שותפך. שותפך. מר כרמל שאמה הכהן:

חברי. אני מכיר אותו, תאמין לי, מלמעלה עד מר משה רווח:

למטה. זה בסדר. אני גם מוחל לו, אתה מבין? אני גם יודע למחול לו.

אתה רואה? זהו, נגמרה הפרשה.מר כרמל שאמה הכהן:

לכן אני חושב, כרמל, ואני אגיד לך משהו מר משה רווח:

חשוב, זו לא פעם ראשונה של מנהל בית הספר הזה, הוא שגה מספר פעמים. ואני חושב שיש לזה גם עניין. הוא שגה עם המכתב שלו בתחילת המלחמה, הוא שגה בדבריו מעל במה שהוא מכניס את דעותיו הפוליטיות לתוך בית הספר, ואתה יודע על מה אני מדבר. ואתה יודע על מה אני מדבר. לכן, זו לא פעם ראשונה שהמנהל הזה שגה. לכן, אני חושב שעליך כראש המערכת לעשות סדר וזה הזמן. זו לא עוד נקודה קטנה שקרתה פה, עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

23

שם. לא, זו דרך של מנהל ששוגה בהתנהלות שלו, ועל זה אנחנו צריכים להתנגד. תודה רבה.

תודה רבה לחבר המועצה משה רווח. עוה"ד מר כרמל שאמה הכהן:

עינת בר כהן, מ"מ ראש העיר, בבקשה.

ראש העיר, אני קודם כל מצטרפת לדברים עו"ד עינב בר כהן:

שלך, גם להתנהלות מול מנהל בית הספר והגיבוי המלא. אני חושבת שבסוף יש גבולות מאד ברורים גם בדמוקרטיה. וכשזה חוצה את הגבולות האלה, אין לזה מקו, בטח לא בבית הספר, אבל גם בחברה הישראלית. אני לא חושבת שזה עניין שאנחנו צריכים להסתכל עליו רק נקודתי לעניין בית הספר, כי אני חושבת שמבית ספר כולנו, בטח הילדים שלנו לומדים את כל הערכים. אז בעיניים שלי, אני חושבת שחשוב לתת באמת גיבוי מאד חזק, גם למנהל, אבל בטח ובטח לשים את הגבולות הברורים לגבי הבריונות ולגבי מעשים כמו שנעשו, כמו הגרפיטי, ואני שמחה אגב רווח שבעניין הזה אתה מצטרף לדעתנו. אני כן אגיד שלי מאד קשה- אני אגיד לך את האמת, לרמן, היה לי אתמול מאד מאד קשה לראות את הרצף של האירועים האלה בזמן שאני רואה את ההספד של ירדן, שאני אחר כך בלילה שמעתי אותו ב'לופים'. אני גם אגיד את האמת, אני כאמא מאז הבשורה, למרות שזה היה משהו שידענו אותו, קיוויתי לפחות שזה ייגמר אחרת ואני לא ישנתי כמה לילות. ואני חושבת שהדבר שהכי כאב לי מהאירוע הזה, זו העובדה שאנחנו מצליחים לפורר בכזאת קלות את הרקמה האנושית האחת שהיינו עד לפני שנה וקצת. וזאת היתה דוגמא, באמת, אני אומרת מושלמת, מההודעות שקיבלנו לטלפון שלנו על העובדה שמנהל בית הספר מונע הנחת תפילין, ועד ההודעות מהצד, מה שנקרא השני, למה נתנו בכלל להניח תפילין. ראית את זה, ממש, זה היה עניין של שעות איך זה עבר מצד לצד.

אני חושבת, אני אוחזת בעמדה מאד מאד דומה לראש העיר בעניין הזה.

אני מאמינה בליברליות מלאה, על כל המשמעויות של זה, גם להבין שיש אנשים שהם שונים ממני וגם להבין שיש כאלה שחושבים כמוני. ולכולם יש מקום בחברה הישראלית. ואני חושבת שמהשולחן הזה אנחנו צריכים להיות לפחות מאוחדים בגבולות – גבולות של בריונות, של אלימות ושל העובדה שבין לבין יש שיח מאד מכבד ועדיין אפשר לא להסכים, אבל, ביום כזה קשה בחברה הישראלית, להתסיס בכזאת מהירות, פוליטיקאים שמגיבים בכזאת מהירות ומתחילים לשפוט, תושבים שרואים את זה מהקצה, מצפים לפחות מנבחרי הציבור לקצת אחריות, רגע לעצור, לשמוע עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

24

מה אומרים הילדים, מה אומר המנהל, להגיע לבירור, להבין שניה את הפרטים ורק אז להביע עמדה. זה העולם החדש, זה התקשורת וזה המדיות וזה בסדר ואנחנו חיים את זה. אבל רגע, לרמן, אני חייבת להגיד משהו אחד, אני בעיניים שלי האחריות שלנו זה לייצר סובלנות וליברליות אמיתית, ובאותה נשימה לדעת גם להכיל, להכיל צדדים שהם שונים מאיתנו. אני לא מסכימה פה עם כל החברים בחדר, אני גם יודעת את זה, יש לי מחלוקות עם חלק מהדברים שנאמרו פה. אבל אני כן מסכימה על דבר אחד, שאנחנו כחברה צריכים ללמוד משהו ממה שקרה ב והמשהו הזה זה מהירות התגובה, היכולת שלנו לא להפוך כל דבר לשיח של בעד ונגד וצדדים, ולהכיל את השותפות והאחדות. ואמרתי את זה פה במועצה לא פעם אחת ואני אומרת את זה הרבה בתקופה האחרונה – למות ביחד זו לא החוכמה הגדולה, לחיות ביחד זו החוכמה הגדולה. וגם פה, זו אותה הנקודה. בסוף אנחנו חייבים ללמוד לחיות ביחד. להעלות כל יומיים מישהו על הגריל ולהגיד כל פעם באיזה צד אנחנו, זה לא יוביל את החברה הישראלית למקום טוב, לא אף אחד מאיתנו. ואני חושבת שהאחריות שלנו כנבחרי ציבור זה לדעת לעצור את זה ולהגיד שאנחנו מובילים שיח אחר.

אני רוצה להאמין ואני אומרת לך, פתחתי פה הבוקר פורום עם מנהלים, ישבנו ודיברנו על נושא הקהילה, ואמרתי להם שאפשר לדבר על הרבה דברים בקהילה, אבל הדבר הכי חשוב זה לבנות את דור העתיד ולדבר על השותפות ועל היכולת להכיל שונים ממני ואחרים ממני, וגם להיות, מה שנקרא להוביל את העמדות שלי שאני מאמין בהם, וזה בסדר גמור. אבל ה-איך לא פחות חשוב מה-מה. ואני בעיניים שלי פה ב-איך אנחנו היינו, חלקנו, וגם חלק מהציבור, לקח חלק בדרך של ה-איך שהיא לא טובה והיא לא מובילה אותנו למקומות טובים. ואני, התפילה שלי היחידה, זה שבאמת נלמד, מה שנקרא, את השיעור הקשה מאד של ה

אחרים, קצת יותר רגועים, קצת יותר אחראים ולא לעשות שימוש ציני לא לצד הזה ולא לצד השני, כדי שנוכל לחיות כאן ביחד. וזה הדבר הכי הכי חשוב.

אני מסכים לכל מילה, כרמל, שניה ברשותך. מר שמואל לרמן:

אני מסכים לכל מילה שאת אמרת, ממש, לא חלוק איתך על מילה, אבל זה נובע מההתנהלות שקשורה, איך אמרת, לדור התקשורת שקיים היום.

אז נהיה אנחנו אחרים. עו"ד עינב בר כהן:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

25

מה זה דור התקשורת? אנחנו צריכים להוות

עו"ד אסף וייס:

דוגמא אבל. אנחנו הדוגמא. משה רווח שהולך להפגנה הזאת מעודד את זה, אז מה?

אחריות, זו אחריות. אנחנו לא סתם אנשים, עו"ד עינב בר כהן:

אנחנו נבחרי ציבור.

זו האמירה פה.עו"ד אסף וייס:

ההתססה נגרמת מזה שנורא מהר היום מעלים מר שמואל לרמן:

לטיק-טוק או לווטס-אפ או למה שקיים.

אני וראש העיר קיבלנו הודעות וענינו לכולם עו"ד עינב בר כהן:

את אותה תשובה, אתה יודע מה? אחרי שכבר החליטו בכל המקומות, מה ענית ראש העיר? עד הבירור-

... האספסוף שהיה שם. מר דני גולדשטיין:

לא כולם היו אספסוף. מר כרמל שאמה הכהן:

זה כי זה בן גביר, זה קצת אנשים עם עוד כמה עו"ד אסף וייס:

מאות אלפי עוקבים מאיתנו.

אני ראיתי את כל הסרטונים, היו גם מר כרמל שאמה הכהן:

מתסיסנים מקצוענים-

דני, גם הלך להפגין שם? עו"ד דוד מנחם:

הילד עצמו מפרסם סרטון טיק-טוק. עו"ד אסף וייס:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

26

אסף וייס, מהרגע הזה הזמן שלך

מר כרמל שאמה הכהן:

תודה רבה ראש העיר ואני מצטרף לרוב עו"ד אסף וייס:

הדברים שנאמרו פה ואני חושב שדיברת מאד מאד יפה והצגת את הדברים בצורה מאד נכונה גם. אני רוצה להגיד שניחא, ניחא היה מדובר פה באירוע של חופש דת, ואז היינו יושבים פה ומדברים, תפילין, לא תפילין, להתפלל, עמדה אחת, לא עמדה אחת – זה אפילו לא אירוע של חופש דת. זאת פרובוקציה נטו. אין פה כלום ושום דבר שפוגע בחופש דת של מישהו. וכמו שאמרת ראש העיר, אף אחד לא דיבר על תפילין כן או לא, ואין פה מצב שבו למישהו לא נתנו להתפלל, ואין פה שום דבר שפגע בחופש דת של מישהו בשום צורה שהיא. כל מה שהיה פה את פרובוקציה נטו, שהמטרה שלה היא לגרום לליבוי שנאה, לגרום לשנאת חינם, לגרום לזה שאנחנו נריב כאן ושהעיר תריב כאן ושכל הדברים האלה-

מרעילי בארות. מרעילי בארות.גב' עדנה וידל:

ממש. היה פה ניצול ציני ודוחה של היהדות עו"ד אסף וייס:

ושל הדת ושל זכויות אדם בשביל להתנגח בנו ולגרום לנו להתפורר. וכמו שאמרת, עינב, שאנחנו מצליחים להתפורר אחרי ה

אותנו, מנסים לפורר אותנו ואנחנו נופלים בטריקים האלה ובשטיקים האלה. ולא סתם, עובדה שבן גביר מפרסם בעצמו, עם תמונה של התלמיד, וסליחה, אני מצטער, מדובר בבחור בן

לכל הדברים האלה של כאילו-

כבר עבר את גיל האחריות הפלילית, שזה גיל גב' עדנה וידל:

12

כן. מפרסם בן גביר שהתלמיד הוא רכז של עו"ד אסף וייס:

עוצמה יהודית. כאילו לא מספיק שהקימו לו עמדה אחת בבית הספר, הוא מחפש את הפרובוקציה, הוא הולך לעוד עמדה, הוא מקים בעצמו עוד, הם פורצים לחדר של המנהל. ואני רוצה להגיד שאנחנו, אסור לנו ליפול לדבר הזה. ומה שהמנהל של בית הספר, של אוהל שם עובר, זה מגונה, וכל אחד באולם הזה ואנחנו צריכים כאמירה ברורה כמועצת העיר לגנות את הדבר עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

27

הזה שעובר עליו, כי זה לא רק הוונדליזם, זה לא רק ההתפרצויות לחדר שלו, מה שקורה ברשתות זה פשוט גועל נפש ובושה, בושה וחרפה. ואנחנו צריכים לצאת מפה באמירה מאד מאד חמורה ולחזק את ידו. ויכול להיות שיש דברים ולא נסכים איתו על דברים מסוימים ולא נסכים איתו וכל מיני דברים כאלה, אבל אנחנו נותנים לו גב מלא בפעילות הזאת, כי זאת פרובוקציה. ומה שהוא עובר בימים האלה זה לא ראוי ולא מכובד ומפה צריכה לצאת האמירה הזאת. ואני מקווה מאד, לא שמעתי את זה, את שמעת, אני לא שמעת את זה, את הגינוי המלא לכל מה שעובר. לא רק הגרפיטי, גם האלימות ברשתות, גם הכול, כל הנושא הזה זה פשוט אירוע שכל מטרתו ליבוי שנאה ומפה צריכה לצאת אמירה שאנחנו לא נופלים לשנאה הזאת ואנחנו בעד אהבת חינם.

תודה, אסף. שלומי בן ששון, בבקשה.מר כרמל שאמה הכהן:

תודה ראש העיר. קודם כל, אני רוצה לוודא מהנדס שלומי בן ששון:

שבאמת גם אותו תלמיד שהסריט את הסרטון הראשון, גם הוא קיבל עבירת משמעת על האירוע הזה שהוא צילם את המנהל לסרטון-

זה המנהל מטפל בזה, זה לא העירייה. זו מר כרמל שאמה הכהן:

הפררוגטיבה של המנהל, אני לא יודע מה-

עדיין אני רוצה לוודא שתלמיד שצילם בסתר מהנדס שלומי בן ששון:

את המנהל שלו בחדר שלו מדבר איתו, מצלמה נסתרת, זאת עבירת משמעת, התחלה, עוד לפני שהתחלנו בכלל לדבר על התוכן ועל מה נאמר.

זה הנהלת בית הספר צריכה לשקול ולפעול מר כרמל שאמה הכהן:

לפי שיקול דעתה.

זה בסיס בעיני, לימור, אני גם אומר את זה מהנדס שלומי בן ששון:

לך, תלמיד שמצלם בסתר את המנהל בחדר שלו, זאת בושה וחרפה. בלי בכלל שמדברים על תוכן, על מה נאמר, זאת בושה וחרפה. זה דבר אחד.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

28

זו עבירה על החוק קודם כל

גב' עדנה וידל:

זו לא עבירה על החוק. מהנדס שלומי בן ששון:

הוא לא ביקש רשות לצלם אותו בחדרו. אתה גב' עדנה וידל:

יכול להקליט כשאתה מדבר איתי, לא לצלם.

דבר שני, כשאני ראיתי את הדברים האלה, זה מהנדס שלומי בן ששון:

תפס אותי, חברים, אותי זה תפס קצת אחרי שאני קראתי את ההספד של ירדן ביבס. ואני אהיה כנה אתכם, בשנה וחצי האחרונות לא מעט פעמים יוצא לי באמצע העבודה, אני שכיר, עובד, ופתאום קורה איזה שהוא הספד או משהו, אני עוצר בצד ובוכה. בכיתי, על הילד, על הילדים, ההספד כאב לי מאד. שעה אחר כך ראיתי את האירוע הזה שקרה בבית הספר, בתיכון, והיה לי שוב פעם עצוב. היא לי שוב פעם עצוב כי אני ראיתי את ה באוקטובר לנגד עיני, איך אנחנו מנסים שוב פעם לפלג, להסית. אנשים פה דיברו איתי על תפילין, מתי מניחים תפילין, אז רבותי, אמנם אני הנציג החילוני הכי מובהק פה במועצה, אבל לדעתי אני הנחתי תפילין יותר פעמים מרובכם פה. כל בוקר, כל בוקר במשך שנים, קמתי רבע שעה לפני הזמן, הנחתי תפילין, תפילת יחיד עם עצמי, זה אירוע קדוש, אירוע אינטימי, שאתה פונה לאלוהים ואתה מבקש ממנו את העזרה. ואתה פונה אליו, באמת, בשיא הרגש. לפעמים זה קצת טכני, אתה קורא את זה ככה מהר, לפעמים באמת אתה נתפס על איזה שהוא משהו ואתה מבקש ממנו את העזרה באותו היום. ואז אתה רואה את מה שקורה, את הזילות בערכים של היהדות, את הרגרסיה בטקסים היהודיים, את הלקחת את הדברים הקדושים האינטימיים הרגשיים האלה ולהפוך אותם לאירועים פומפוזיים, לקרקס פוליטי, לקרקס של לא יודע מי, זאת בושה. זה רגע עצוב, עוד לפני בכלל הפרובוקציה עצמה. זה שאנשים לוקחים את התפילין ומשחקים איתו, זה רע, זו בושה, זה עצוב. זה אומר שהערכים עצמם של היהדות, הבייסיק של הבייסיק, הבפנים, הלך כבר לאיבוד. אנחנו עסוקים כל הזמן בתפארת, בכותרת, במה נאמר, במי אמר, האם יש לו תפילין או אין לו תפילין, הוא בכלל יודע לקרוא תפילין? הוא בכלל מתפלל? הוא בכלל יודע מה זה אומר? ואני חושב שלי ובזה אני אסיים, זה הדליק נורה אחת אדומה מאד גדולה, שאני שואל את עצמי – איך ילד, ילד לא יודע בן כמה הוא בכלל, בתיכון, שאני רדפתי אחרי הפיסיקה והכימיה ובחורות, זה מה שמעניין אותו – התפילין, האם זה יהיה במרכז המסדרון, עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

29

האם יתפללו? איך הגענו למצב הזה? האם יש כוחות שפועלים, לא רק כוחות פוליטיים, האם יש פה גופים, האם יש פה אנשים שמסתובבים פה ברחובות בזמן שאני הולך לעבוד, הם מסתובבים ואוספים את אותם הילדים האלה. האם יש פה את האנשים האלה? את העמותות, את הגופים, את האנשים שמסתובבים פה בתוך העיר ומה שהם עסוקים זה להשתמש באותם הילדים המסכנים האלה ככלי עבור המשחק שלהם. ואת זה אנחנו צריכים לתפוס, אדוני ראש העיר.

מה אתה יכול לתפוס? מישהו שמסתובב מר כרמל שאמה הכהן:

בשעות הפנאי-

הרכז של עוצמה יהודית.עו"ד אסף וייס:

זה אנשים, זה גופים, זה עמותות, אנחנו מהנדס שלומי בן ששון:

צריכים לזהות את זה ואנחנו צריכים לעצור את זה בזמן. תודה.

תמיד, אתה יודע, אנחנו חיים בעולם שיש בו מר כרמל שאמה הכהן:

ספקטרום של דעות וכל אחד בביתו, בדלת אמותיו. המרחב של בתי הספר גם מאד מוגן מדעות שלא מקובלות ולא עברו מה שנקרא בקרה של משרד החינוך. אבל במרחב הציבורי, בגינות, בכיכרות העיר, ברחוב כמו שאתה אומר, יש את כל הדעות, יש את כל הניסיונות, אבל אנחנו חיים בעיר שמטבע אופיה והמנהיגות שלה, הנוער שלנו נחשף בעיקר לרעיונות ליברלים, מכילים, עם ערכים מה שנקרא אוניברסליים שאנחנו מאמינים בהם. וכן, יש גם אנשים שמסתובבים, זה יכול להיות נציגים של עוצמה יהודית, של אחרים, שמנגישים גם אמונות אחרות, גישות אחרות. אי אפשר לצנזר את זה לדעתי, זה גם לא נכון. גם הילדים שלי מסתובבים, שומעים, ויש לי בבית מנעד שלם של, הם גדלו באותו בית, קיבלו את אותו חינוך, יש אחד שהוא מאד קרוב יחסית למסורת ולדת, ויש אחד שצריך כל רגע מה שנקרא להגיד לו ש-

צריך לפרגן לו. מהנדס שלומי בן ששון:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

30

בדיוק. אבל בסדר, הם כולם ילדים טובים

מר כרמל שאמה הכהן:

וגם אם הילד בוחר להאמין, יש אנשים דרך אגב, שמהלך החיים שלהם והאישיות שלהם והמצב הנפשי רוחני שלהם, הדת היא חיזוק משמעותי עבורם. והמסגרות האלה הן פתרון לפעמים במקום אגף הרווחה. לא לכל אחד החליפה המתאימה היא החליפה החילונית הליברלית. יש בסוף כוחות שמסדרים את זה – מערכת החינוך, ההורים בבית, יש דברים שיוצאים מאיזון.

השאלה אם אותם גופים, עמותות, אנשים מהנדס שלומי בן ששון:

עוברים דרכנו, אם אנחנו מסבסדים אותם, מממנים אותם, תומכים בהם, 16 -נותנים להם ואנחנו מאפשרים לזה לקרות. אני מדבר על איך ילד בן הגיע למצב שזה הדבר הכי חשוב לו כרגע.

הוא הרכז של עוצמה יהודית, שלומי.עו"ד אסף וייס:

לא, לא, אתה טועה.מהנדס שלומי בן ששון:

מה אני טועה? בן גביר פרסם מה צריך יותר? עו"ד אסף וייס:

את זה, מה אני טועה?

כי אתה טועה.מהנדס שלומי בן ששון:

הוא פרסם את זה. עו"ד אסף וייס:

אבל אתה טועה.מהנדס שלומי בן ששון:

אז מה, אז הוא לא הרכז פתאום? הוא ראש עו"ד אסף וייס:

המפלגה, הוא לא יודע מי הרכזים שלו?

יש אנשים שזה מה שמדבר אליהם. יש אנשים עו"ד אביבית נמרודי:

גם שהם חיים בבית חילוני, שזה מה שמדבר אליהם. מסורת.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

31

יש אנשים שפותחים מקומות ברמת גן מהנדס שלומי בן ששון:

שהתפקיד שלהם זה לאסוף את אותם הילדים ולגרום להם לעשות מה שהם עושים. והם מקבלים תקציבים.

אבל אתה יודע, רוב המקומות בעיר משדרים מר כרמל שאמה הכהן:

משהו אחר. אני לא מגדל פה, אני לא חושב שהעיר יש לה אינטרס לגדל פה דור של, עכשיו, אתה יודע, מתחילים לייצר רובוטים דמויי אדם.

הם משחקים באותם הילדים. במקום ללמד מהנדס שלומי בן ששון:

אותם על התפילין ועל העומק ועל הערכים, שזה מה שהתפספס, אנחנו עסוקים בתפאורה.

יש חוקים לדעתי בהתנהלות מול נוער. מי מר כרמל שאמה הכהן:

שעובר על החוק, צריך לטפל בזה. תל אביב ואביהוא ואז אנחנו עוברים-

לא רשמת אותי?עו"ד דוד מנחם:

לא ביקשת. מר כרמל שאמה הכהן:

ביקשתיעו"ד דוד מנחם:

ביקשת? או קיי. מר כרמל שאמה הכהן:

אם לא אז לא צריך, עזוב. באמת, אני לא עו"ד דוד מנחם:

צריך לדבר, לא, באמת.

ניכר שזה מסעיר פה את החדר. אני לא גב' תל אביב וידריך דידיו:

תכננתי להתייחס לזה, אבל אז היה פה את הצעקות ואת הרמת הקול, אני חושבת, עינב, שאת התייחסת לזה מאד יפה, לכן אני לא ארחיב. אבל מה עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

32

שכן רציתי להגיד, זה שאם במידה והיה פה באמת אנשים מאחוריו או פרובוקציה מכוונת, זה בדיוק מה שהם היו רוצים שיקרה. כלומר, הצעקות האלה שהיו פה בהתחלה והסכסוך הזה שאנחנו ממשיכים, זה מה שלא צריך לקרות, וזו הדרך שאנחנו לא צריכים לעשות בה. אם יש אנשים שונים ויש דעות שונות, אנחנו יכולים לפחות כאן בחדר הזה לתת דוגמא ולפתור את הדברים בשיח אחר. תודה.

תודה רבה. עו"ד אביהוא בן משה, בבקשה.מר כרמל שאמה הכהן:

ערב טוב. אני אגיד את זה ככה, בכל בית ספר, מר אביהוא בן-משה:

כשנכנסים אליו, בית ספר דתי, לא דתי, ממלכתי דתי, יש מזוזה. אני לא חושב שיש פה מישהו מחברי המועצה שחושב או מדמיין או מעוניין או רוצה שבגלל שמדובר פה בבית ספר ממלכתי, אז אנחנו נעקור את המזוזות רק משום שאנחנו-

אנחנו הוספנו.מר כרמל שאמה הכהן:

אני יודע. אני יודע. מה שאני בא לומר, מר אביהוא בן-משה:

שבסופו של דבר בשורה התחתונה אנחנו נמצאים פה במדינה שהיא מוגדרת כמדינה יהודית ודמוקרטית, ואני לא רוצה שבשום מקום, ואני כבר לא עושה אבחנה בין בתי הספר ממלכתיים או פרטיים או דתיים, צריכים לכבד את העניין עצמו של התפילין. אני לא רואה בתפילין כפרובוקציה.

תיכף תראו בדיוק את ההשלמה שלי שתבינו למה התכוונתי. כשאני ראיתי את הפייסבוק הראשון שראיתי מחבר ממעלות, ששלח לי את זה, ישר התכתבתי עם ראש העיר ואמרתי לו – תקשיב, זה הסרטון, לדעתי זה הולך להיות פה אש בשדה קוצים, טפלו בזה כמה שיותר מהר. אני חושב שלו היה המנהל מוציא הבהרה, היו פה בדיקות, אבל לדעתי זה התארך יותר מדי, הבהרה מאד ברורה, שהוא לא נגד תפילין, פשוט היה מכבה את השריפה הזאת בשניות. אבל הבדיקות האלה-

פשוט מי שלא רצה לשמוע את העובדות. לא עו"ד עינב בר כהן:

רק זה, הוא גם אמר שהוא איש את זה מלכתחילה.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

33

גם בסרטון הוא אומר את זה

עו"ד אסף וייס:

זהו, את הסרטון שלו אני לא ראיתי-מר אביהוא בן-משה:

מדובר בעבירת משמעת בלבד ולא בעמדה על עו"ד עינב בר כהן:

התפילין. הוא אמר את זה מההתחלה.

שוב, אני לא יודע באיזה שלב פורסם סרטון מר אביהוא בן-משה:

ההבהרה הזה שלו-

מיד, זה ממש מיד, זה היה ברור גם, זה היה עו"ד עינב בר כהן:

גם ידוע שהיה שם-

אז אני לא ראיתי את הסרטון וחבל לי שזה, מר אביהוא בן-משה:

כי זה הצית את כל האש.

היה דוכן במשך תקופה ארוכה. אז איך אפשר עו"ד עינב בר כהן:

להגיד שהוא נגד?

זה בדיוק מה שאני אמרתי לאנשים. מר אביהוא בן-משה:

זה אותו תלמיד שביקש את העמדה הראשונה. עו"ד אסף וייס:

... מטבריה או מצפת, מאיפה?גב' עדנה וידל:

שלחו מכל מיני מקומות. מר אביהוא בן-משה:

זה בדיוק מה שהיה עצוב, שבסוף העובדות עו"ד עינב בר כהן:

היו ברורות.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

34

תודה לאביהוא בן משה. דוד מנחם, בבקשה מר כרמל שאמה הכהן:

בקצרה, כדי שנוכל להמשיך.

חשבתי לא לדבר. באמת, לא רציתי לדבר, כי עו"ד דוד מנחם:

כל מה שאני אגיד או לא אגיד, הבעיה שלי-

אתה יודע שאני אומר שכבר יומיים תוקפים עו"ד אסף וייס:

אותי מהצד הדתי על זה שאני בעד העמדה, ובצד החילוני שאני בעד העמדה.

נהפוך הוא, מי כמוני יודע שמה שאני אגיד, עו"ד דוד מנחם:

אם יהיו עלי ריקושטים זה לאו דווקא מאנשים במקום הזה, אלא זה דווקא מגורמים בחוץ שכביכול הם שומרי הדת והם והם והם-

'שלוחס'.מר כרמל שאמה הכהן:

בלי להכניס 'שלוחס'. אני רק רוצה לומר דבר עו"ד דוד מנחם:

כזה, קודם כל, למה החלטתי לדבר? שמעתי את דני, קודם כל באמת, מה שאביהוא אמר, צריך לזכור, אנחנו עם ישראל בארץ ישראל, תורת ישראל, התפילין זה אחד מהאותות שלנו והקשר שלנו לבורא עולם. עם ישראל אלפיים שנות גלות החזיק מעמד לא בגלל בתי הספר הממלכתיים, עם כל הכבוד לצה"ל ושרתתי בסדיר וקבע – לא בגלל צה"ל, ולא בגלל שום דבר, בגלל תורת ישראל, זה הדבר שקישר את כל העם היהודי בתפוצות אלפיים שנה שרדפו אותו יותר מכל אומה אחרת והוא נשאר. אז לכן התפילין זה משהו שהוא עוצמתי. אז צריך להפריד בין הדו-שיח לגבי התפילין שאין לי ספק שכולם בעד תפילין. כי לא רק ראש העיר מניח תפילין, עוד אחד ששייך כביכול לצד החילוני, לא היתה פעם שהבאתי לו תפילין והוא לא הניח. ואני לא אומר את זה בשביל לא לפגוע במגזר החילוני. תראו את האבסורד שאני מדבר, זו אמת לאמיתה. או לבוא להשלים מניין, לא היתה פעם אחת שהוא יכול היה ולא בא, בטח כרמל אתה יודע על מי אני מדבר.

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

35

כן. הוא לא בחדר

מר כרמל שאמה הכהן:

מה אני רוצה לומר? עו"ד דוד מנחם:

רגע, כרמל, יש פה סקופ, רגע, רגע. מר משה רווח:

יש פה סקופ. עו"ד אסף וייס:

כשרווח מדבר אף אחד לא מפריע לו, אני מר כרמל שאמה הכהן:

מבקש ממך.

רק שאלתי אם יש פה סקופ. רק שאלתי, מר משה רווח:

סליחה שהפרעתי. מה שאני רוצה לומר, תפילין, זה ברור לכולם פה שזה דבר חשוב מאד. דני אמר לפני

התפילין היה נדמה לי, תזכיר לי אביהוא, לפני

שדחפו את הילד באמצע התפילה. ונדמה לי, אני, וגם נדמה לי הרב אריאל שליט"א, שנלחמנו, כתבו על זה גם כתבות בעיתון ידיעות רמת גן, והכול הסתדר. לגבי הדרך ומה שקרה, אני לא מכיר את המנהל, לא שומע, לא בא להגן עליו, אתה ראש העיר הגדרת, וחבל שפתחת את הדו-שיח הזה, בעיני, מה שאמרת תמצתת את הכול באיזון הכי נכון. ולא, לא, אני לא בא להחמיא לך, תקשיב, רק לומר לך עכשיו כעובדה-

מותר גם להחמיא.מר כרמל שאמה הכהן:

לא, אני רק אומר, כי מה שכולם פותחים עו"ד דוד מנחם:

לכאן ולכאן ואיסלאם וכו' וכו' וכו', כי אני למדתי באוניברסיטת תל אביב 8

באגודת הסטודנטים הייתי מטעם הליכוד, אבל הייתי עוזר לחסן ג'יבריל מאום-אל-פאחם שלמד איתי משפטים, וגם לקאדי מחמוד ענתון שהיה מלמד פילוסופיה ואת האיסלאם באוניברסיטת תל אביב. אמרו לי – איך זה יכול להיות? מה שאני רוצה לומר, אין ספק שהתפילין, אני לא מדבר רק על התפילין, לצערי יש משהו בהתנהלות שהיתה לגבי התפילין כביכול עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

36

בשם התפילין, שאני פה אומר, לא רק שלא מקובל עלי, זה אנטי תזה למה שאני גדלתי עליו.

התפילין זה חשוב וטוב שיש עמדה באוהל שם עו"ד אסף וייס:

שאפשר להניח בה תפילין.

ואחרי כן יתקפו אותי, ולעיתים אלה שכביכול עו"ד דוד מנחם:

באים לשמור על הדת, הם מחריבים את הדת ואני יודע את זה. חד וחלק.

מנחם, דברי חכמים בנחת נשמעים.גב' עדנה וידל:

תודה רבה. תודה רבה. חברים, אני חושב מר כרמל שאמה הכהן:

שמיצינו את הנושא. אני רק רוצה שמנהלת אגף החינוך, שבסוף זו הממלכה שלה, תאמר את דברה. היא גם היתה מנהלת תיכון המון שנים, אז יש לה זווית יחסית ממוקדת על האירוע.

איך אפשר להגיד משהו אחרי כל מה שאמרתם גב' לימור מרקנזון סגל:

פה? אבל רגע אני אגיד, שאם היינו יכולים לקחת את הדיון הזה ולהכניס אותו לתוך בתי הספר לשיעורי חינוך ולשיעורי אזרחות, אז אולי היינו לומדים קצת משהו.

ביקשנו ממך להכין מערך שיעור לסובלנות מר כרמל שאמה הכהן:

ודמוקרטיה.

מוכן לא אחד, ארבעה. גב' לימור מרקנזון סגל:

צריך מחלקת גנים פה אבל, זה לא תיכונים. עו"ד אסף וייס:

אני רוצה קודם כל להגיד תודה לך ראש העיר, גב' לימור מרקנזון סגל:

על ההתייחסות המהירה, על הפוסט שהעלית, על הגיבוי שנתת לנו ולמנהל, ולהגיד שאם אני למדתי משהו זה על הקצב שבו דברים מתנהלים. אתה עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

37

שלחת לי את ההודעה בבוקר, דיברתי עם המנהל, לא הבנתי את הנפיצות שיש לדבר הזה בקצב הזה, והנה זה התגלגל. אני רוצה רגע כן לומר מהפרספקטיבה שלי.

אחד, היה לי מאד קשה לראות אתמול, ביום הכל כך כל כך קשוח מבחינה לאומית, התעסקות בסיפור הזה ברמה הזאת, בפרובוקציה שנוצרה סביב זה, ושאלתי את עצמי מה אנחנו מחנכים את הילדים והילדות שלנו. אבל רגע לסיפור עצמו, אני יכולה להגיד לכם שכמנהלת בית ספר אני לא מכירה הרבה מנהלים ומנהלות של בתי ספר ממלכתיים שמאפשרים הנחת תפילין במרחב הציבורי, לא מכירה הרבה מנהלים שנותנים מקום – בטח לא במרחב הציבורי ובטח לא במסדרון. אני יכולה להגיד לכם שאצלי היה חדר שכל מי שרצה, דני, אפרופו מה שאמרת, יכול היה להתפלל, לא משנה אם הוא יהודי, מוסלמי, נוצרי, וכן יכול היה להביא לביטוי את האמונות והדת שלו והכול בסדר. ישראל עשה את זה ונתן את זה לפני שנה והאירוע הוא אירוע משמעתי. וכל מי שלקח את זה למקום אחר, עשה את זה מטעמים פוליטיים, מאג'נדות שאני לא רוצה להתייחס אליהן כאן, וחבל.

וזה לגמרי לגמרי לגמרי היה משמעתי. אני כן אגיד שהיה אפשר כמנהל בית ספר אולי לחשוב איך לנהוג בצורה אחרת, אולי יותר חכמה ופחות צודקת באירוע הזה, אבל לגמרי לגמרי מבחינה משמעתית.

עכשיו אני רוצה רק להגיד דבר אחרון ובזה לסיים. יש פה אירוע אחר.

דיברתם פה על הוונדליזם ודיברתם פה כמובן על הגרפיטי וכל האירועים שהיו שהם חמורים. אבל יש פה אירוע אחר שכולנו צריכים לקחת בחשבון.

יש תופעה שהולכת וגדלה במערכת החינוך – ילדים והורים נכנסים, מקליטים, מצלמים ולא משנה כמה המנהל או מי שיושב איתם בחדר מנסה להקשיב ולבוא לקראתם, הם יקחו את מה שהם שמעו שם, הם יערכו את זה. זה סרטון ערוך, תסתכלו על הסרטון. הם עורכים אותו, הם משנים אותו, הם ממש מוחקים חלקים שהם לא רוצים והם מפיצים אותו. ואני חושבת שהאחריות שלנו, שלנו המבוגרים, ואני הייתי רוצה שאתם תהיו שותפים שלנו, של מערכת החינוך פה, לראות שני דברים: אחד – שבודקים את הדברים ומוודאים אותם עד הסוף לפני שמגיבים לסרטונים כאלה;

והשני – לא נותנים להם יד ולא מגבים אותם. כשמגיע אלי הורה ואומר לי – הקלטתי, אני לא מוכנה לשמוע את ההקלטה. כשמגיע אלי הורה ואומר לי – הסרטתי, אני לא מוכנה לראות את הסרטון. אני מכונה לשמוע, אני מכונה להקשיב. כי מה שקרה באירוע הזה, זה הילד הזה והילדים בכלל קיבלו לגיטימציה להמשיך ולנהוג באופן הזה. ורגע אם נשים את כל הסוגיות שהעליתם פה והן חשובות והן הכרחיות והן דיון חשוב, צריך להבין בסופו של דבר מה קורה. אתמול היו אצלי קבוצה של מנהלים בחדר עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

38

והם אמרו לי – אנחנו לא רוצים להיות בתוך המערכת הזו, שכל היום צריכה להתמודד בלהצדיק הקלטות וסרטונים שאין להם שחר. אז רק שתדעו שהתפקיד שלנו, של כולנו, כדי לחזק את העיר הזו, זה באמת לשמור על מערכת החינוך ולשמור על המנהלים ועל הצוותים. תודה.

יישר כוח, לימור.עו"ד אסף וייס:

עוד כמה דברים בקצרה, לא לדיון. אחד – מר כרמל שאמה הכהן:

נברך כולם את בית החולים שיבא שזינק בדירוג בתי החולים המובילים בעולם, של המגזין הבינלאומי ניוזוויק. חברים, זה לא לטפס את המדרגה הראשונה, המדרגה הראשונה תמיד קלה. להיות במקום זה קל.

בול.גב' עדנה וידל:

לחדור לעשירייה הראשונה ממדינת ישראל, מר כרמל שאמה הכהן:

זה בכלל, זה נס רפואי. ובתוך זה להתקדם בשנת מלחמה, כשהפוקוס של בית החולים הוא בשיקום ובהצלת חיים של חיילים, עם כל מה שזה גם עושה, חברים, זה כבוד גדול ובשורה אדירה לעיר וגם לבריאות-

ובטוח היו כאלה שניסו לטרפד את המקום.גב' עדנה וידל:

ברור, ברור, ברור.מר כרמל שאמה הכהן:

אז כפליים. גב' עדנה וידל:

זה גם הסברה.דוברת:

ואתם יכולים לראות את שאר בתי החולים-מר כרמל שאמה הכהן:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

39

גם בילינסון זינק

מר שמואל לרמן:

איכילוב הגדול במקום מר כרמל שאמה הכהן:

הפרופורציה, ואחרי זה שאר בתי החולים

לקראת ה

סמנכ"ל בית החולים, שהם עובדים מולנו.

יחד עם זאת ובהצטרף לכך, היינו השבוע בביקור מעשיר במרכז החדשנות והציגו לנו שם מספר פרופסורים את מה הם עשו בתחום ARCשל שיבא, ב של חדשנות ובעיקר בינה מלאכותית, ואיך הם מפיקים בזה גרם חדשנות וגם כסף וגם רווחים גדולים. הם כבר עשו כמה אקזיטים במיליארדי שקלים כתוצאה מזה של שיתוף גם עם המקצוענים שבתוך בית החולים וגם חברות מבחוץ שרוצות להשתמש בתשתיות של בית החולים. אני חושב שלא ירחק היום שגם אנחנו נוכל לעשות את זה, על חדשנות נניח בחינוך, על בינה מלאכותית שתשולב בחינוך, לנו יש את התשתית הכי מתקדמת, הכי רחבה, הכי חדשנית. ויזמים וגם מורים ומנהלים אצלנו שיבואו עם רעיונות, כמו בשיבא, חלקם רופאים מתוך בית החולים, יוכלו לעשות ולקדם סטרט-אפים גם בתחום הזה. ובכלל, בכל מה שקשור לניהול עיר ועירוניות. אז זה דבר נוסף.

אני רוצה להגיד שאפו גדול למנהלת אגף החינוך על כנס הבינה המלאכותית במערכת החינוך, שהיה כנס מרשים מאד, של חינוך וועדי הורים. היתה נציגות מכובדת מאד של נבחרות ונבחרי ציבור.

ואני חושבת שהדברים האלה ממצבים, זה פורץ דרכים, זה פותח לאנשים את כל, מה שנקרא, הצ'אקרות של הסקרנות והנכונות וההעזה ללכת צעד קדימה בתחום הזה, ואלה באמת הזרעים הראשונים שאנחנו נוטעים בתחום ועוד יהיו בשורות אדירות בתחום הזה.

אנחנו היום, חברים, מסכמים שנה לבחירות. לפני שנה נגזר גורלנו. עברנו שנה, שנה מורכבת מאד, שנה שכל כולה מלחמה, בשורות קשות, התמודדות תקציבית לא פשוטה, שנה ראשונה של קואליציה, שנה ראשונה של מועצת עיר. נקווה לשנה טובה יותר. כולנו עשינו כל מאמץ שהשנה הזאת תהיה לטובת העיר רמת גן, לטובת התושבים. תמיד נזכור שיש שני דברים שהמשפחות השכולות לא מתאמות ביניהן, אבל הן אומרות את זה מאוהל לאוהל, מבית לבית שמענו את זה, שהנפילה של הבנים שלנו לא תהיה לשווא ושנהיה כולנו ראויים להם. והראשונים שצריכים לראות את שני המשפטים האלה כל הזמן מול העיניים, זה נבחרות ונבחרי הציבור. אז תזכרו שזה שאנחנו יושבים כאן ועדיין יכולים לקבל החלטות על בינה עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

40

מלאכותית ועל חינוך ועל תרבות ועל ספורט ועל תשתיות, זה בזכות זה שאנשים שילמו בחייהם. אני כבר לא מדבר על עשרות אלפי פצועים, בגוף ובנפש, שימשיכו להסתובב בתוכנו עם מחיר אדיר. אמנם נשארו בחיים, אבל הם והמשפחות שלהם הולכים לשלם מחיר שאף אחד מאיתנו לא מסוגל כרגע בכלל לתפוס ולהבין. בחור צעיר שהתעוור, זה הוא וכל ועדday oneהמשפחה שלו, זה מ

הידיים שלהם, אנשים שנפגעו נפשית בצורה קשה, אנחנו צריכים להבין שאנחנו קיבלנו מהם אמון ושליחות להוביל את העיר הזו ואת המדינה הזו למקום טוב. כל אחד ייקח את זה למקום הכי טוב שהוא יכול. כולנו, לפני שיהיו רובוטים מושלמים של בינה מלאכותית, בשר ודם. אנחנו לפעמים מתכוונים להכי טוב ויוצא פחות טוב, אבל להשתדל, לעשות את ההשתדלות כדי שבאמת, הם מסתכלים עלינו מלמעלה ובני המשפחות מסתכלים עלינו ממש מקרוב. זה המסר שלי בשנה לבחירות.

עכשיו אנחנו עוברים לסדר היום שמשה רווח חרד לו. הסעיף הראשון, חבר המועצה ליר לוי, הנצחת זאב רווח. בבקשה.

הצעות לסדר: 2

הצעה לסדר של ליר לוי חבר מועצת העירא.

"הנצחת זאב רווח"

אני אהיה קצר. אם אתה תצביע בעד זה יהיה מר ליר לוי:

מפתיע, רווח.

ממש לא יהיה מפתיע. אני ענייני. אם זה מר משה רווח:

משהו שהוא באמת עושה שכל, אז אנחנו נצביע בעד.

אני אהיה קצר. אני חושב שגם אין פה מר ליר לוי:

מחלוקת יותר מדי. אני חושב שהאמירה פה של מועצת העיר צריכה להיות ברורה בנושא ההנצחה של זאב רווח. אני לא יודע להגיד ולא יודע להצביע עכשיו מה המקום הכי מדויק, מה המקום הכי מתאים, אני חושב שזה משהו שצריך להיבחן גם בראייה מקצועית וגם בחלופות שיגיעו לראש עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

41

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

42

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

43

העיר. אבל אני כן חושב שצריכה להיות פה אמירה עירונית שזה מה שמועצת העיר רוצה ומצפה שיקרה בזמן הקרוב. זאב רווח היה אדם גדול, אין לנו פה בכלל, אין סיבה שלא ננציח על שמו איזה שהוא מוסד תרבות, אחד ממוסדות התרבות או הקיימים או החדשים ברשות. וזהו, כמו שאמרתי, אני אהיה קצר, וגם אין פה נראה לי שום מחלוקת אז אין יותר מדי צורך להרחיב בנושא. מה את רוצה, עדנה? זו הצעה לסדר, זה עוד לא עלה לדיון.

רק אם נעלה אותה לסדר היום. מר שמואל לרמן:

אני אצרף את ההצעה לסדר של רווח כשננהל מר כרמל שאמה הכהן:

את הדיון, כי התשובה תהיה אותה תשובה לשניכם, גם להצעה מהקואליציה וגם להצעה מהאופוזיציה. אז רווח, תעלה את הדברים שלך, נתייחס פעם אחת כדי לחסוך בזמן, התוצאה תהיה אותה תוצאה.

לא התקיימה הצבעה.

הצעה לסדר של משה רווח חבר מועצת העיר: ד.

"קריאת היכל התרבות העתיד להיבנות במזרח העיר על שמו של זאב רווח ז"ל

אני גם אהיה קצר, אבל חשוב לי שתדעו עוד מר משה רווח:

כמה דברים, לא רק מה שאתם מכירים ברמה התרבותית. קריאת היכל התרבות החדש על שם זאב רווח, כרמל, גם רחוב או מוזיאון, גם זה במסגרת האפשרויות. רמת גן יצאה להוציא מקרבה אנשי רוח, יוצרים ואמנים, שהשפיעו עמוקות על התרבות הישראלית. לפני כחודש איבדנו את אחד מגדולי הבמה והקולנוע זאב רווח ז"ל. רווח לא היה רק אייקון תרבותי, אלא גם איש הומור, רגש ואהבת הארץ. רבים אולי לא יודעים, אך היה לו קשר הדוק לעיר רמת גן והוא תמיד היה שגריר נאמן של הישראליות היפה והחמה. עבורי מדובר באובדן אישי, זאב רווח היה קרוב משפחתי וזכיתי להכיר את האיש מקרוב. מעבר להיותו שחקן ענק ואיש תרבות מהמעלה הראשונה, הוא היה גם אדם צנוע. מי שהיה בביתו או ביקר בניחום האבלים, היה רואה על מה אני מדבר. אדם עם לב ענק, עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

44

שתמיד ידע לפרגן, לתת עצה טובה ולעזור לכל מי שנזקק לכך. האישיות שלו היתה גדולה לא פחות מהכישרון האדיר שלו. זאב רווח לא היה רק שחקן, הוא היה איש של אנשים, הוא היה מאחד, מחבר. אגב, רק שתדעו, שהשם האמיתי שלו זה זאב נחום ז'בוטינסקי רווח. מה זה זאב? על שם זאב ז'בוטינסקי, מנהיגת תנועת הרביזיוניסטים, ונחום סוקולוב מהצד השני של המפה. וזה השם שאביו נתן לו לפני שהוא נולד בכלל. האדם הזה שאתם חושבים שהוא היה פה בקרבנו, כל חייו הוא תמיד שילב. כשהיית מדבר איתו על – ההוא ככה וההוא ככה – הוא לא היה שם, הוא פשוט לא היה שם, הוא תמיד היה מאחד. וזה, גם בסרטים שלו וגם בחיבור בכלל, בכל הקולנוע. אדם שידע לראות את היופי שבכל אחד, בלי הבדלים של דת, עדה או השקפת עולם. דרך הסרטים שלו, ההומור שלו והחום האישי שהוא הקרין, הוא הצליח להביא יחד קהלים מכל גווני החברה הישראלית. הוא חיבר בין מזרח ומערב, בין צעירים למבוגרים, בלי קלסיקה למסורת.

דמותו היתה גשר בין חלקים שונים של החברה. וברגעים של פילוג וחילוקי דעות, אנו זקוקים יותר מתמיד לדמויות כאלה שנשארות בלבבות של כולנו.

לכן, אין מתאים יותר מאשר לקרוא את היכל התרבות החדש שמתוכנן לקום בעיר על שמו, או רחוב, או מוזיאון, כהוקרה על תרומתו האדירה לתרבות הישראלית ולחברה כולה. אני קורא לחברי המועצה לאשר מהלך זה ולתת כבוד לאדם שכה רבים גדלו על יצירותיו ואהבו אותו. כחבר אופוזיציה אני תמיד דוגל בכך, שלמרות שיש חילוקי דעות, יש דברים מעבר לפוליטיקה. והמהלך שאני אדבר עליו בהצעה הבאה, זו גם הזדמנות של כולנו להתאחד סביב דמויות שהטביעו חותם משמעותי הן בזירה הבינלאומית והן בזירה התרבותית המקומית. אז אני אשמח שכולכם תצביעו בעד ההצעה שלי. תודה.

תודה רבה לחבר המועצה ליר לוי וחבר מר כרמל שאמה הכהן:

המועצה משה רווח. אני חייב להתייחס לסיפור הזה. אני אהבתי מאד את זאב רווח, גם שחקן מאד מוכשר, גם אדם מאד יקר. אין לנו איזה קשר אישי או חברי, פגשתי אותו פעם פעמיים שלוש-

כמעט הוא היה ברשימה שלך-מר משה רווח:

הוא היה ברשימה שלי.מר כרמל שאמה הכהן:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

45

בפעם הראשונה, אתה זוכרמר משה רווח:

כן.מר כרמל שאמה הכהן:

בפעם הראשונה שרצנו ביחד, כרמל, באת אליו מר משה רווח:

ואמרת לו – חשוב, חשוב, תרבות. אתה יודע, אני ואתה יש לנו כברת דרך.

זה הם לא יודעים, זה אני ואתה יודעים. כרמל, אין מה לעשות, יש דברים שרק אני ואתה יודעים.

רווח, אתה מגלה את כל הסודות.מר כרמל שאמה הכהן:

אבל מה לעשות? מר משה רווח:

כמה אני מסביר לך-מר כרמל שאמה הכהן:

תסיק את המסקנות על הבן אדם.גב' עדנה וידל:

רגע, אני רוצה להסביר לכם. מר כרמל שאמה הכהן:

החלפת ללבן? כאילו היית אדום, החלפת ללבן מר משה רווח:

עכשיו? מה קורה איתך?

אני מבקש לא להחפיץ. עדנה, את נראית מר כרמל שאמה הכהן:

מצוין בכל צבע ובכל בגד. שאף אחד לא-

נורא נבהלתי ממה שהוא אמר. גב' עדנה וידל:

עיריית רמת-גן

פרוטוקול מועצה מן המניין מס

46

לא, כי הוא אמר אדום – הלכת הורדת, לא

מר כרמל שאמה הכהן:

יודע מה קרה.

אני לא הורדתי כלום.גב' עדנה וידל:

לא? אז לא היה אדום?מר כרמל שאמה הכהן:

היה חם. התחממנו, אז היה חם. אני בטח לא גב' עדנה וידל

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]