החלטת ועדת ערר מיום 26.11.14 סריקה

ערר מסי 34/12

בעניין: אלונה ויצחק ניסים

נגד

מנהל הארנונה בעיריית רמת השרון

ע"י בייכ עינב סילורה

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: השופטת בדימוס עו"ד טליה קופלמן פרדו

חבר: עו''ד יבין רוכלי

חבר: עו"ד הגר בלייר

החלטה

1 עניינו של ערר זה בשאלה מחו השטת לחיוב בארנונה של נכס, המוחזק בידי העוררים וחמצוי בבניין משותף ברת' השדות 12 ברמת השרון (להלן::"תנכסיי). המחלוקת בין הצדדים מתייחטת לשטחה של מרפסת המצויה בנכס. בעוד שהעוררים טענו בפנינו, כי מדובר במרפסת שאינה מקורה ועל כן, לשיטתם, אין לחייבה, טען המשיב כי מדובר במרפסת מקורה ובת חיוב.

2 עוד טענו העוררים, כי רכשו את הנכס ממחציקיו הקודמיט בהסתמך על כך ששטת המרפסת אינו מחויב. לבסוף טענו העוררים, כי המשיב אינו מחייב בארנונה שטחי מרפסות זהות למרפסת נשוא הערר המצויות בדירות אחרות בבניין המשותף בו מצוי הנכס ובבניינים הסמוכים לו. בכך, רואים העוררים משום אפליה פסולה. המשיב, מנגד, טען בפנינו כי טענת ההסתמכות כמו גס טענת האפליה אינו טענות שבסמכות ועדת הערר לדון בהן. עוד טען המשיב, בהקשר זה, כי חיובו הקודם של הנכס - אשר לא כלל את שטח המרפסת -- בטעות יסודו, וכי אין להנציח טעות זו.

3 לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו בתשריט הנכט ובתמונת המרפטת שבמחלוקת, נחה דעתנו כי דין הערר להידחות, הכל כמפורט להלן.

במחלוקת אודות קירוי המרפסת - דעתנו כדעתו של חמשיב. מן התמונה שהוצגה לנו ניכר בבירור כי מעל המרפסת נשוא הערר מצויה רצפת מרפסת של הדירה שמעל הנכס. שתי המרפסות זהות בגודלן וממוקמות זו מעל זו במדויק, כך שהמרפטת העליונה יוצרת, הלכה למעשה, קירוי למרפסת נשוא הערר.

אכן, הקיר שמכסה על המרפסת דנן מצוי בגובה שתי קומות של הבניין, ממש כגובה דירתם של העוררים המשתרעת על שתי קומות, אולם מקבלים אנו את גישת המשיב לפיה אין נפקא מינה בגובהו של הקירוי. לדידנו, עמדת המשיב מתיישבת עם פרשנות לשונית של צו הארנונה, שאינו קובע מגבלה כלשהי לגובהו של הקירוי לצורך החיוב, כמו גם עס פרשנות תכליתית של הצו. ודוק, ההוראה שלפיה מרפסת מקורה - לחבדיל ממרפסת שאינה מקורה -- חייבת בארנונה מגלמת בחובה את התועלת הפונקציונלית שמעניק הקירוי לנישום. תועלת זו אחת חיא, בין אם מדובר בקירוי בגובה קומה אחת ובין אס מדובר בקירוי בגובה שתי קומות.

יפים, בהקשר זה, דברי השופטת רות רונן: יימעבר לעובדה שקירוי הוא קירוי - יחיה מקורו אשר יהיה, אין ספק כי התחנה נהנית גם מיתרונות שונים לאור העובדה כי היא מצויה כולה תחת גג. כך בין חיתר הנהגים נהנים מצל וממחטה מגשמים, וניתן לעשות שימוש בגג לצורך תאורה וכיוייביי (ראו: עמיץ 28710-10-11 דלק חברת הדלק הישראלית בעי'מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו)).

באשר לטענות העוררים בדבר הסתמכותס על חיוב הנכס בארנונה לפני רכישתו על ידם נציין, כי ספק אם טענה זו מצויה בסמכותנו. מכל מקום, טענה זו לא רק שלא הוכחה די צורכה, אלא שאינה מתיישבת עם הדין. ככל שמגלה מנהל הארנונה, כפי שגילה במקרה שלפנינו, כי נפלה טעות באופן חיובו של נכט, רשאי הוא לתקן את הטעות ולהביא לכך שתיגבה ארנונת אמת. מכל מקום, על פי פסיקתם העקבית של בתי המשפט הסתמכות נישום על עובדות שגויות אינה יכולה להעניק הגנה מפני תיקונן של אותן טעויות (ראו למשל: עתיימ 1603/06 אולמי דולפין בע'ימ נ. עיריית רמלה (פורסט בנבו); עתיימ 255/07 איזוטופ בע"מ נ. עיריית אשדוד (פורטס בנבו)).

טענתם האחרונה של העוררים בדבר אפלייתם לרעה ביחס לנישומים אחרים היא טענה כבדת משקל. כאמור, העוררים טענו בפנינו, כי נישומים אחרים בבניין שבו מצוי הנכס ובבנייניס סמוכים, אשר מחזיקים במרפסת בעלת אותן הנסיבות המאפיינות את המרפסת נשוא הערר, אינם מחויבים בגין המרפסות. המשיב לא כפר בכך, אך טען כי הדבר נובע מן העובדה שעיריית רמת חשרון החליטה לקיים מדידות של נכסים בקרות אירועים מסוימים בלבד, ובהם מכירת נכסים. המשיב חוסיף והסביר כי רכישת הנכס על ידי העוררים הביאה למדידתו, בשעה שנכסים סמוכים לא נמדדו.

לדידנו, מצב שבו שני נישומים שהם בעלי נכסים הוחיס בשטחס ובנסיבותיהס משלמים ארנונה בשיעור שונה הוא מצב מקומם ובעייתי. הדבר פוגע בתחושת הצדק ועלול אף להביא לפגיעה באמון הציבור בפעולת הרשות. הדבר בעייתי שבעתייס שעה שמדובר בנכסים סמוכים חמצוייס באותו הבניין.

0

11

2

.3

.4

5

.6

נדגיש, עס זאת, כי השתכנענו מהסברי המשיב, לפיהם מצב הדברים המתואר נעשה בתום לב ולא ממניעים זרים ופסולים, וכי אין מדובר בהעדפה מכוונת של נישומים מסוימים, אלא פועל יוצא של הרצון לחסוך בעלויות מדידת נכסים,

כמו כן, מכיוון ששומת הנכס נעשתה בהתאם להוראת צו הארנונח, הרי שבהחלט יתכן כי הדרך הראויה לתיקון הקושי האמור אינה בביטול חיוב המרפסת שבנכט, אלא בהשתת חיוב וחה על המרפסות האחרות בבניין ובסביבותיו. במילים אחרות: גם אם נניח כי מדובר באפליה, הרי שתיקונה אינו מצדיק בהכרת את התוצאה שאותה ביקשו העוררים בערער.

מכל מקום, המדובר בטענה מורכבת של אפליה, ולוועדת הערר אין הסמכות להכריע בה (בגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע"מ נ. עיריית קרית אתא, פייד מו(1) 793).

נוכת כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע, ביום 26/11/2014, בהיעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחלייס (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים עוּמדת וּכות ערעור לבית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

מזּכירת הועדה תישלת העונק ההחלטה לעוררים.

\ ר3 1/7ו,

טליח קופלמן פרדו עו"ד יבין רוכלי עו"ד הגר בלייר שופטת בדימוס, עו"ד

לוייר הועדה חבר הועדה חברת הועדה