החלטת ועדת ערר מיום 21.12.15

בעניין:

ערר מסי 34/12

רו''ח יאיר בירן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית רמת השרון

ע"י בייכ עו"ד עינב סילורה

בפני חברי ועדת הערר:

מבוא

לף/ר: כב' השופטת בדימוס עו''ד טליה פרדו

חבר: עו'יד יבין רוכלי

חבר: עו'יד הגר בלייר

העורר ורעייתו מתזיקיס בנכס המצוי ברח' תרפייד 21 ברמת השרון. מפאת נכות רפואית אשר נקבעה לאשת העורר על ידי המוסד לביטוח לאומי, נתנה להם עיריית רמת השרון (להלן: ייהעירייהיי) הנחה בארנונה מכח תקנות הסדוים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג -- 1993 (להלן: ייתקנות ההנחהי).

אין עוררין על כך, שהזכאות להנתה אשר ניתנה לעורר ורעייתו הסתיימה גה מכבר.

בהתאם למסמכים שהמציא לנו המשיב, ושהעורר לא כפר בנכונות תוכנס, עולה כי רעיית העורר זכאית הייתה להנחה בארנונה החל משנת 2009 וכלה בחודש ספטמבר 2011.

בראשית שנת 2014, לאחר שנודע לעירייה כי רעיית העורר אינה זכאית עוד להנחה, בוטלה ההנחה. העיריה לא הסתפקה בביטול ההנחה החל משנת 2014 אלא הוסיפה וחייבה את העורר ורעייתו בגין סכום ההנחה שניתנה להם בשנת 2013.

העורר אינו מלין על עצם ביטול ההנחה, אלא על החוב שהושת עליו, המתייחס לשנת

3. לטענתו, מדובר בחיוב רטרואקטיבי בלתי חוקי. עוד טען העורר טענות שונות כנגד

יחסה של העיריה בהתנהלותה מולו ובייחוד טען כנגד הליכי גביה שהופעלו נגדו מכח פקודת המסים (גביה). המשלב, מנגד, טען בפנינו כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בערר צה, על כל היבטיו.

דיון והכרעה

5

.10

.1

+2

.3

לאחר ששמענו את הצדדים, אנו סבורים כי הדין עס המשיב: אכן, אין אנו מוסמכים לדון בטענות העורר.

כידוע, ועדת הערר מוסמכת לדון ברשימה סגורה של עילות, המפורטות בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 (להלן: ייחוק הערריי). סוגיית ההנחות בארנונה אינה מצויה בסמכות ועדת הערר, ונישוס המבקש לתקוף החלטה של הרשות המקומית בעניין זה רשאי לעשות כן בפני בית המשפט המוסמך.

באשר לטענות העורר בדבר חיוב רטרואקטיבי ובדבר הליכי הגביה, הרי שמדובר בטענות של אי חוקיות החיוב והגביה. גם טענה של אי חוקיות אינה בסמכותנו, כפי שמצוין במפורש בסעיף 3(ב) לחוק הערר.

יובהר, בהקשר זה, כי טענות בדבר חוקיות החיוב או הגביה, טומנות בחובן סוגיות משפטיות סבוכות ומורכבות, אשר מטיבן אינן הולמות דיון בערכאה כגון ועדת הערר ראו: בגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים ני עיריית קריית אתא, פייד מו(1) 793, 9 ;רעייא 2 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע'ימ נ' עיריית הרצליה, תק-על 2006 (2), 5.

יתכן שרשאים היינו לדון בעניין של אי חוקיות החיוב, ככל שטענה זו כרובה באופן מובהק וישיר בעניין שהוא בסמכות הועדה, כמו במקרה של תיקון שטת נכס באופן רטרואקטיבי. אך אין אה המקרה שבפנינו. סוגיה זו מצויה - מראשיתה ועד סופה -

בסמכות בית המשפט לעניינים מנהליים, ואין אנו רשאים להסיג את גבולו ולדון בה.

מבקשים אנו, בשולי הדברים, להתייחס לטענה שהעלה העורר במסגרת הדיון, ולפיה לא ידע כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בערר, ואף הופנה להגיש ערר על ידי עובדת העיריה. אנו מתרשמים כי העורר, שהינו רו"ח במקצועו, ואף ידע להפנות בטענותיו לפסיקה, מבין היטב את המסגרת הנורמטיבית שבה פועלת ועדת הערר ואת מגבלות הסמכות שלה. גם אם נכונה טענת העורר שלפיה עובדת עירייה פלונית הפנתה אותו לוועדת הערר (טענה שלא נתמכה בראיות כלשהן), הרי שהעורר ידע היטב, מיד עס קבלת תשובת המשיב לערר, כי המשיב כופר בסמכות ועדת הערר לדון בטענות העורר. אף על פי כן, לא משך את ערר, והביא לכך שנתקיים דיון בערר. במהלך הדיון טען העורר כי לא קיבל את התשובה לערר, אך בייכ המשיב הציגה לנו אישור משלוח דואר רשום.

חככנו בדעתנו האם להשית על העורר את הוצאות ההליך, בהתאם לסמכותנו על פי סעיף 9 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשל'ז-1977. לבסוף, מצאנו.לנכון שלא להשית הוצאות על העורר, וזאת לנוכת נסיבות העניין המיוחדות.

התלטת הוועדה נתונה לערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים בתוך 45 ימים ממועד המצאת ההתלטה לצדדים.

ניתן והודע ביום 21/12/2015 בהיעדר הצדדים.

8

<>(

ו 7%

יו"ר הועדה חבר הועדה חברת ה)נדה

השופטת בדימוס עו"ד יבון הוכלר עו"ד הגר ב/ייר

2 טַ

עו"ד טליה פרדו ה + 4