החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 24 עד 31 ליולי 2018

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140017088 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: | עו"ד שירלי קדם

חבר: | עוד גדי טל

חבר: | פרופי זיו רייך, רו"ח

העוררת: אביב שרז

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. במסגרת ערר זה נדון ענינו של נכס ברחוב הרכב 8 בתל אביב יפו, הרשום בספרי העיריה

כנכט מטפר 2000201228, ח-ן לקוח מספר 10875872 בגינו חויב העורר בתשלום ארנונה.

טענות הצדדים

2 במסגרת הערר מבקש העורר פטור מארנונה שכן, לטענתו בתקופה המדוברת התויק שוכר אתר בנכס, ייאיציק אברהסיי אשר נכנס לקשיים והתל הליך של כינוס.

₪

העורר טוען עוד כי בא לעיריה עס המחאה של השוכר לפקודת עיריית תל אביב וסירבו לקחת ממנו את ההמחאה, הדריכו אותו להעביר את הנכס על שמו ולבקש פטור נכס ריק.

4. העורר לא פינה את הציוד בנכס על מנת שיוכל להשכירו לאחר.

5. עוד טוען כי המשיב לא הסכים להיפגש איתו על מנת לסיים את המחלוקת בפשרה.

6. העורר טוען כי הוסבר לו על ידי נציגי חמשיב כי עליו לפנות את הנכס לחלוטין מתכולתו

ולקרוא להם שוב לביקורת אך סירב לעשות כן, כיוון שאינו מעוניין לרמות את הרשות.

7 המשיב מתנגד לטענת העורר כי נציגי העיריה הדריכו אותו לפנות את הנכס.

8 המשיב טוען, ולכך ראיות, כי העורר העביר את הנכס על שמו כיוון שהשוכר עזב, וביקש קבלת פטור נכס ריק.

דיון והכרעה

9 למעשה, אין מחלוקת בין הצדדים כי בתקופת המחלוקת הנכס לא חיה ריק ואוחטן בו ציוד.

לעניין וח ראה דברי העורר בדיון ההוכחות.

10

.1

ייבהתייחט לממצאי הביקורת מיום 27/10/16 ושואלת אותי אס הציוד בנכס שייך לי, אנל משיב שחציוד שייך לי.

לא פיניתי את הציוד בתקופת הערר מכיוון שציינתי בישיבה ב- 18/10 שאני לא מוכן לשתף פעולה במעשה מירמה מול עיריית תייא ולהוציא את הציוד לפי הנחיית העירייה ולקרוא להם לביקורת ואז להחציר את הציודיי.

לפיכך, אין לועדת הערר אלא לדחות את הערר.

סעיף 13 (א) לתקנות ההטדריס במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג-1993 (להלן:

ייתקנות ההסדריסיי), קובע, כל:

יימועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן,

למחזיק של בנין רק שאין משתמשים בו במשך תקופה

מצטברת..."

בעייש 261/92 (תייא) דניה טיבוס חברה לבניה בע"מ ג' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א (לא פורסם, ניתן ביום 22.7.93), נקבע, כי סעיף וה מגלם בחובו שני תנאים מצטברים:

יי...התכלית החקיקתית העומדת בבסיס המילים ייבניין

ריק שאין משתמשיסם בויי, חינה, כי לצורך קבלת הפטור

מארנונה, אין די בכך שהנכט לא יחיה בשימוש, אלא יש

צורך שיתמלאו שני תנאים מצטברים, והם:

1. הבניין ריק

2 ואין משתמשים בו.

אין די בקיומו של תנאי אחד משני אלה, כדי שיינתן

לנכט מתשלוט ארנונה כלליתיי.

ראו גס החלטת בית המשפט הנכבד בעמיינ 36528-03-12 יעקב לב ממ

מנהל הארנונה בעירית תל אביב:

.12

אחסון של 2 שולחנות נירוסטה גדולים ומזרן זוגי ישן מהווה שימוש בפועל של אחסון, השימוש לצורך אחסון הוא בעל משמעות כלכלית עבור המערער ומשום כך אין מדובר בנכס ריליי

לאור האמור לעיל, הערר נדחה.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 25.7.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשטי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיג;

7

/\ ] =

יו"ר: עוייה אירלי |בר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016085 שליד עיריית תל אביב-יפו 0

בפני חברי ועדת הערר+

ייר : עו"ד שירלי קדם

חבר: עו"ד גדי טל

חבר: | פרופ' ציו רייך, רו"ח

העוררת: וייטסמוק תכנה בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הערר דנן עניינו בחיוב העוררים בחלק יחסי מחדר שרותים הנמצא בנכס ברחוב ראול ולנברג 20 בתל אביב יפו, הידוע בפנקסי העיריה כהשבון מס' 10847626 (להלן: י'הנכסיי).

העוררת טוענת שיש להורות על הפחתת שטת השירותים שכן הו שטח משותף.

ביום 31/1/18 נוהל בפני הועדה דיון הוכחות.

ביום 5/3/18 הגישה העוררת סיכומיה.

במשיב הגיש סיכומיו ביום 15/4/18.

העוררת, ברשות הועדה הגישה תגובה לסיכומי חמשיב ביום 1/5/18.

דיון והכרעת

1 לאתר שקראנו את סיכומי הצדדים ואת כלל המסמכים שהונתו בפני הועדה, אנו בדעה כי יש לקבל את טענת העוררת.

2. מוקד הדיון הינו האם האמור בסעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה חל בעניינו או שמא עסקינן בשטח

אשר אינו יישטח משותפיי ולפי הגדרת המשיב יישטח המוחזק במשותפףיי בגינו יש לשלם ארנונה.

3

סעיף 1.3.1 חי קובע כדלקמן:

יישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחוליב, למען בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מותוק על ידי מחזיק אחד. שטחים משותפים אלו, יחולקו ויחוייבו באופן יתסי בין המחזיקים!י

לשון הסעיף מתווה את הדרך בה יש לבחון את הסוגיה כאמור.

ראשית, יש לבחון האם שטת השרותים הינו יישטת משותףיי. על מנת להכריע בסוגיה זו נפרט

את המצב העובדתי שאינו שנוי במחלוקת :

1 מדובר בחיוב העוררת בארנונה בגין חלק יחסי משטת השירותיט הקומתיים.

2 שטת השרותים נמצא מחוץ לנכס.

3 השרותים פתוחים ואינם נעולים.

4 בקומה בה ממוקמים השרותים העוררת אינה מתוּיקה ב 80% מהשטח הלא משותף בקומה.

5 השירותים נמצאים מחוצ למשרדי העוררים.

6 בקומה יש מספר מחציקים נוטפיט אשר עושים שימוש בשרותים, וכן באי מתחם יישוק צפוויי.

7 לעוררת אין זכות קניינית או חוזית או בלעדית בשירותים.

8 האחריות לתפעול ונקיון השרותים אינה של העוררת.

העובדות, מלמדות כי העוררת איננה הנהנית העיקרית. שטח השירותים אינו מסופת, טגור או משולט לטובתה.

השירותים נמצאים מחוצ לנכט כאמור ולא באתריותה של העוררת.

נציין כי הטיעון שהעלה המשיב בסיכומים מטעמו לעניין הוראות מתקני תברואה תשייל 0, נטען בהרחבת חגית אסורה. המשיב לא העלה טענה זו בתשובה להשגה שהוגשה מטעמו, לא בתשובה לערר וכן לא במהלך דיון ההוכחות. העלאת טענה וו בשלב הסיכומיט אינה מותרת ועל כן הועדה לא נדרשת להתייחט לטענה זו.

כאמור, לו היו מובאים בפנינו ראיות כי על אף העובדה שהשירותיט לא בשטח בנכס, העוררת עושה בהם שימוש באופן ייחודי, לא מן הנמנע כי החלטתנו הייתה שונח.

10

1

לעניין אה ראו את האמור בסעיף 9 לפסהייד של כבי השופטת מיכל רובינשטיין בעניין עמיינ (מחוזי תייא) 122/07 אליעד שרגא ושותי ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ניתן ביום

9) נ(להלן - ייעניין אליעד שרגאיי, ( בדבר ההנחה שיש לסתור בדבר שטחי שירות שמעצס

טיבס הס שטתים משותפים:

יישטחי השירות חינם מעצם טיבס שטחים משותפים בבניין. על מנת לסתור הנחה זו צריך היה להראות כי הס משמשים לצורך ספציפי את המערער או את הנכס שבו הוא מחזיק. בהחלטתה של ועדת הערר אין כל קביעה באשר לשימוש ייחודי שעושה המערער באותם שטתים מלבד המצוין לעיל- לא מצוין כי המערער פעל בדרך כלשהי על מנת לספח לשטתי משרדו את שטחי השירות ואין כל קביעה לפיה לשטתי השירות צביון כלשהו המזהה אותם עס השטח בו מחזיק המערער, קל וחומר כל אין כל קביעה לפיה המערער גידר את אותם שטתים או צירף אותם בכל דרך אחרת למשרדים שבהחוקתו. ההיפך הוא הנכון - ביו שטחי השירות לבין משרד המערער מפרידה דלת עס אינטרקום אשר בה לבדה יש כדי להגדיר את תחומי השימוש וההתזקה של המערעריי.

המשיב הפנה בסיכומיו לעייש (מחווי תייא) 433/96 אדמונית מערכות ממוחשבות בע"מ ני מנחל הארנונה בעיריית תיא- יפו, שס מדובר על נכס אחד, עם כניסה אחת, אותו שכרו 2 שוכרים. השטח המשותף המוזכר בפסק הדין מתייחס לשטח משותף בתוך הנכס אותו שכרו השוכרים. אין ה המקרה בעניינו.

לאור הקביעה כאמור כי מדובר בשטח משותף, לפי הוראות סעיף 1.3.1(ח) לצו הארנונה, ובהתאם לנסיבות העובדתיות שבתיק זה אשר אין מחלוקת שהעורריס לא מחזיקים ב- 80% מהשטת הלא משותף בקומה, דין טענות העוררת להתקבל.

לאור האמור החלטנו לקבל את הערר.

המשיב ישא בהוצאות העוררת בטך 2,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 25.7.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית

המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד שי ] חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנוגה כללית מס ערר: 140016578

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

תבר: | פרופי זיו רליך, רו'ית

העורר:+ מתן לאוב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1 עניינו של הערר דנן הינם נכס המצוי ברתוב שורן ולמן 7 תל-אביב, הידוע בפנקסי העירייח כנכס מסי 7 חר -ן לקוח 10834809 המסווג על ידי חמשיב כייבניינים שאינם משמשים למגוריסיי.

2 העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכס כבית מלאכה.

3 | המשיב, מתנגד לטענה זו וסבור כי יש להשאיר את סיווג הנכס על כנו.

4 דיון והכרעת

1. לאחר שבתנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי הדין והתלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה,

כי דין הערר להתקבל.

2. העורר פנה למשיב, לאחר סיום השיפוצ בנכס בבקשה כי הנכס יסווג כבית מלאכה.

3 המשיב, השיב להשגה זו ביום 4/1/17. בהתאם לתשובת המשיב הנכס לא מתאים לסיווג בית מלאכה. אין כל נימוק או הסבר בתשובת המשיב להשגה.

4. העורר, בהגשת הערר ובצירוף תצהיר מטעמו פירט את הפעילות בנכס, את המכונות הקיימות

בנכס .

5 למדנו כי חלל הנכס מיועד לפעילות מלאכה. העורר בתצהירו, שלא הופרך ואף לא נשאל על הרבה מהאמור בו, תאר בפנינו כי בנכס תללים שוניט, אשר משמשים לפעילות מלאכה.

6 המצהיר מטעם המשיב, תאר כי בנכט מכונות לפיהן ניתן ללמוד על הפעילות בנכס.

7 חמשיב לא הוכיח כל פעילות שונה המתבצעת בנכס.

8 המשיב מתעלם לחלוטין מהממצאיס שנטענו על ידי המצחיר מטעמו. גס בדוייח הביקורת וגם בתשובותיו בדיון ההוכתות.

9. בדןייח הביקורת צוין ופורט מהן המכונות בנכס, מה טען הנציג ולפי דו"ח ביוקרת זה נדמה כי

גס מדובר בבית מלאכה.

0. בניגוד לעמדת המשיב, אנו סבורים, כי על פי השכל חישר והמובן המילולי הרגיל של המליס בית

מלאכה או בעל מלאכה, בלתי מתקבל על הדעת כי אדם סביר לא יראה בעסק כבית מלאכה.

1. לעניין זה ראו עעיימ 2503/13 אליהו והר נגד עירית ירושלים:

ייבהגדרות אלה של מלאכה ובית מלאכה אכן נעשה שימוש לא פעם בפסיקה, אך אין בהן כמובן מענה מספק לאפיון הסיווג של יימלאכהיי ולהבחנתו מיישירותיסיי לענין החיוב בארנונה. ההגדרות של ייבית מלאכהיי ויישירותיסיי לענין ארנונה טעונות יציקת תוכן בהתאם למציאות המודרנית, אשר ישלים את ההגדרות המללוניות.

ההגדרה המילונית של מלאכה ובית מלאכה מלמדת אותנו, כי מאפיין דומיננטי בבית מלאכה הוא עבודת כפיים מקצועית, אך דומה כי איש לא יטען, כי נגריה או מסגריה (הדוגמאות שהובאו בהגדרה המילונית) שבמציאות המודרנית עושות שימוש נרחב במכונות לשסם ייעול מלאכתן, אין לראותן עוד בגדר ייבית מלאכהיי. שילוב של מיכון בביצוע המלאכה אינו משנה את מהותה כעבודת כפיים מקצועית, ואין צריך לומר, כי מיכון זה מופעל על-ידי בעלי מלאכה, הממשיכים אף לבצע חלק מן המלאכה באופן לדנל.

בניסיון להתוות את המאפיינים של יימלאכחיי מזה ויישירותים'י מזה, ואת ההבתנות ביניהן, נראה לי שניתן לצייר את שני חסיווגים הנייל, יחד עס הסיווג ייתעשיהיי, על ציר אחד - כאשר בקצהו האחד מצויה ייתעשיחיי, בקצה הנגדי מצויים יישירותיסיי, ובתווך מצויה היימלאכהיי.

נכס המשמש לייתעשיחיי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות ייצור (<יצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזאמנה של לקוח קצה ספציפי.

לעומת ואת, הנכסים המשמשים לענפי היישירותיסיי הס נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (ייצווארון לבן), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, לוע פיננסי וכדומה.

בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים ליימלאכהיי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהס מאופייניס במרכיב יישירותייי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין ייתעשייתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחוליי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (ייצווארון לבןיי). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכיס חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גס עבודה עס מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנוכריס בהגדרה המילונית של ייבית מלאכהיי (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של יימלאכה'' או ייבית מלאכה."

אשר על כן, ולאור הנתונים שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי הנכסים יסווגו בסיווג ייבית מלאכהיי ואנו מקבלים את הערר.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 25.7.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסם התלטה זו באתֶר האינטרנט של המשיב.

<; 7

/ ,

ב" /

6 2 חבר: פרופ' ויו רייך, רו'יח

|

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140017299 שליד עיריית תל אביב-יפו 66

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: | פרופי זיו רייך, רויית

העוררים: מלובני אברהם ומלובני רות

בנגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר הנמצא ברחוב טירת צבי 6 תל אביב יפו ורשס בספרי העיריה כנכס

מספר 2000224785 ח-ן מספר 10253580 בשטח של 95.12 מ"ר (להלן: *יהנכסיי).

דיון והחלטה

1. לטענת העורר יש לתייב את הנכס בשטח של 91.35 מ"ר.

2 המשיב טוען, כי החיוב הנוסף בשטח 3.77 מ"ר נעשה כדין ומורכב משטח של 1.39 מ"ר בגין חלק בשטח המקלט הקומתי, שטח של 2.26 מ"ר בגין שטח המקלט ושטת של 0.12 מייר בגין חלק בשטח חדר שירות (חדר אופניים).

3 לטענת המשיב, המוטכמת עלינו, השטחים הנייל מחויבים מעצם היותם שטתים משותפים וכן מעצם השימוש אשר נעשה בשטחים אלה.

4. סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע כדלקמן:

ייבשטח הבנין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבנין, רבות כל יציע וכל שטח מקורה אתר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיהיי

5 סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר בנלין לצרכי ארנונה כדלקמן:

ייכל מבנה שבתתוס העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עס המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה...*

6. סעיף 1.3.1 ז' לצו הארנונה קובע כי:

יישטח משותף בבנין שרובו משמש למגורים בו שני מחזיקים או יותר, לא יחויב, למעא שטחים המשמשים לבריכת שחיה, לחדרי משחקים וכדי..."

7 סעיף 2.3 לצו הארנונה קובע כי:

.10

.1

2

.3

4

.5

.6

7

.8

9

0

ישטחיס משותפיט המשמשים כחדרי משחקים ובריכות שחיה בבנין וכל שטח אחר כיוצא בוה יחויב לפי תעריף מגוריםיי.

במקרה הנדון, הוכיח המשיב, כי בשטחים לעיל, עליחט מלינים העוררים, מבוצע שימוש בפועל.

לטעמנו, עצם השימוש מועיל לבעלי הדירות, לצורך העניין באחטון חפצים. אנו מוצאים כי שטח בו מאוחסנים חפצים של דיירים אינו שונה משטח המשמש לחדרי משחקים ולכן יש לחייב בגין החלק היחסי.

יצוין כי העוררים טוענים טענות שונות לגבי המדידה שנערכה על ידי המשיב וכן לגבי התשובה מטעם מנהל הארנונה.

לא מצאנו פגם בתשובת מנהל הארנונה. התשובה מנומקת וניתן ללמוד ממנה את טענות מנהל הארנונה בברור.

בנוטף, חמשיב המציא מדידה מטעמו לפיה ניתן ללמוד על השטחים השנולייט במחלוקת.

העוררים טענו כי התמונות שהומצאו על ידי המשיב מציגות תמונה חלקית אך לא המציאו תמונות מטעמם.

העוררים טוענים כי השטחים אינם מדויקים אך לא המציאו מדידה מטעמם.

סעיף 318 לפקודת העיריות קובע כי:

'יפנקסים הנחצים ככוללים ארנונה או שומה שנקבעה או שומה שנעשתה לפי הפקודה יתקבלו בלי כל ראיה אתרת- כראיה לכאורה על קביעת הארנונה או על עשית השומה ועל תקפויי.

לפיכך, המצב דברים בו העוררים לא המציאו ראיות מטעמם, אנו מקבלים את ראיות המשיב לעניין שטחי הנכס.

העורריט, החודו במסגרת תצהירס כי הס אינסם עושים שימוש בנכט אך דיירים שונים עושים שימוש ונעשה בשטתים שימוש.

אין באפשרות המשיב וגם אין וה מתפקידו לתקור מיהם אותם דיירים העושים שימוש.

המשיב, בצדק, מתייב את השטחיט בהתאט לחלק היחטי.

עצט השימוש בשטחים מובחנים, ספציפיים, סגורים אינו כדוגמת לובי או תדר מדרגות.

1. העוררים גס לא המציאו את הפניות הרבות לדיירים העושים שימוש בשטחים על אף

שטענו כי נשלחו פניות רבות בענין.

2. בערעורי מס הנישום הוא בגדר תובע המוציא מחברו ולכן נטל הראיה עליו.

3. לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי תשובת מנהל הארנונה מוצדקת.

4. העוררים לא הוכיחו כי מנהל הארנונה שגה בהחלטתו ולאור הראיות שהציגו בפנינו

הצדדים אנו קובעים כי יש לדחות את הערר.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 25.7.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייט-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עפרר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

- 6

4 // חבר: עו(יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140015226

ערר מס' 140017355

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: תברת נוה שאנן 6 בע"מ

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

ראשית דבר

41

טרם ניכנס לדון לגופם של העררים, נשתדל לבור את המוץ מן התבן ולהתרכז בטענות המרכזיות של העוררת בפנינו, שעל פיהן נקבל את העררים או שהם לידחו; שכן בישיבת יום 27.3.2018 בערר מס' 17355 שהועבר לטיפולנו בהחלטת הוועדה בראשות היוייר אורה קניון מיום 5.12.2017 [מאחר וערר קודם 15226 נוהל בפנינו], נתגלעה מחלוקת בין בייכ העוררת, (עו"ד טלמור רון) לבין העוררת והייה עמוס הלפרין ואיתן הלפרין בעלי העוררת , שהודיעו לוועדה בוו הלשון: יישלא על דעת בא כוחנו מאחר ואנו בעלי החברה העוררת אין לנו כל התנגדות כי ההחלטה שתינתן בותיק 15226 תחול גס על ערר 17355 יי.

לאחר ששמענו את הייה הלפרין ואת דעת בא כוחם שלא הייתה כדעתס, החלטנו כי ההחלטה שתינתן על ידנו תחול על 2 העררים.

נציין כי בתאריך 9.7.2017 ניתנה החלטת הוועדה כי טענות הסף של המשיב בכל הקשור לאיחור בהגשת ההשגה לשנת המס 2016 לא מקובלות עלינו לאור האמור בסעיף 2. ג.

לתצהירו של מר עמוס הלפרין שהוגש בתאריך 28.5.2017 בציינו כי תשובת מנחל הארנונה (המשיב) ניתנה בתאריך 18.4.2016 ושוגרה לעוררת בתאריך 20.4.2016 ונתקבלה על ידו בתאריך 18.5.2016.

המשיב נתן דעונו והתייחסותו, בעקבות פניית העוררת מיום 20.3.2016, על שני נכסיים בהם רשומה העוררת כמחויקה.

* האחד נכס מסי 2000143988 , ח-ן לקוח 10835795 -- המרתף.

* השני נכט מספר 2000390039 ח-ן לקוח 10835796 - הגג.

.10

1

12

.3

קיבלנו את טענת בייכ חמשיב כי קיימת הרחבת חזית בבקשת בייכ העוררת להגיש ייהשלמת ערריי ולכלול בה גם את נכטס מספר 2000143983 שהושמט מההשגה ; המשיב לא נתן דעתו על נכט זה ואין מקום לוועדה לדון על נכס זה.

נוסיף כי טענת בייכ המשיב שמדובר בהרתבת חצית בטענת בייכ העוררת בהשלמה לערר מוצדקת שכן עיון בטעיפיס 3 - 5 מתייחסת לנכס 2000143983 ח-ן לקוח 10835794 , בהם נטען כי ייהעורר רצה להקים עסק, בית אוכל קר, בשטח הנכט חנייל, אולם קיבל סירוב מהמשטרה, ומרשות כבאות והצלה, ומהרשות לאיכות הסביבה...'י לא נטענה בהשגה ואין התייחטות מהחמשיב כי הונחה בפניו השגה לנכס צה.

יותר מכך, המצהיר מר הלפרין לא טען ולא התייחס בתצחירו על נכס זה ואין אנו יודעים על איה נכס מדובר. [נכס 83983] .

כך גס ערר 17355 שהוגש לוועדה ביום 13.6.2017 נסב רק על נכס מס' 2000143988 , ח-ן לקוח 10835795 - המרתף.

אגב, יוער כי בתיק מצאנו מכתב נושא תאריך 27.7.2017 ממוען לעוררתת ובא כוחה, בחתימת מנהלת המתלקה אצל המשיב (שגית יעקב) המציינת בנדון כי התייתסותה לנכס 3 הר-ן לקוח 10835794, אין לראות בה השגה. בכל מקרה אין אנו *ודעיס במה מדובר כפי שפרטנו לעיל.

נדגיש. החלטתנו כאן תחול אך ורק מיום 1.1.2016 ואילך, ואינה תלה על שנות העבר, עת ביקש בייכ העוררתת להעניק לעוררת פטור בגין המרתף בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות, החל משנות המס 2005. [נפנה לסעיף 1.ה. בערר 17355]

ככול שסובר בייכ העוררת כי יש להעניק למרשתו פטור רטרואקטיבי, מקדמת דנא, או שעלינו לקבוע כי פטק הדין בהסכם הפשרה לקמן, חלותו לכל הזמנים, עבר, הווה ועתיד-

או כל סעד אחר שאינו כלול במסגרת הסמכויות של הוועדה -- רשאית העוררת לפנות לערכאות המתאימות.

ודוק. המלל והטיעוניס הרבים שבאו מצד בייכ העוררת, כמפורט בעררים, בעיקר ניסיונו להסתמך על הסכט פשרה שקיבל תוקף של פטק דין בת.א. 38301/98 [פסק הדין עצמו לא הוגש לוועדה] , איגו רלוונטי לענייננו, שכן פסק דין זה לא חוצג בפנינו, אין אנו יכולים לקבוע כי הפטור מחיוב המרתף ניתן ללא כל הגבלה בשנים וכי לא השתנו הנסיבות העובדתיות בנכס זה מאצ ועד 2016.

יודגש כי גם אס היה מוצג פסק הדין הנייל, אין בסמכות הוועדה לפרש אותו או להעניק פטור ללא כל מגבלת זמן. הסמכות נתונה לבית המשפט המנהלי, בעתירה מנהלית ולא בפנינו.

.4

.15

באותו אופן לא ניתן להתייחס לפסק הדין שניתן בתביעת העירייה נגד העוררת בתייא.

8 נ[נפנה למוצג ע/2 הודעת הפשרה שחוגשה בתיק ביום 26.10.2017 ]. למרות אי הצגת פסייד המאשר את הפשרה, ניתן להניח (כפי שהעיד חלפרין יילמיטב ידיעתו'י- ניתן תוקף של פסייד בביהמייש למוצג 2/9).

באותו אופן לא נוכל לאמ\ כל ממצא עובדתי כפי שקבעה וועדת ערר מיום 27.12.2006 בערר 2006-04-072 [נפנה לסעיף 1.ג. לערר 17355 ].

עובדות המקרה, הראיות ודיון

.6

7

8

.9

0

.1

2

תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת, באמצעות עמוס הלפרין, להלן: 'הלפרין', הוגש לוועדה ביום 28.5.2017 ; תצהיר מטעם העוררת באמצעות מהנדס בניין מטעם אינגי מרק

דאדי להלן: ידאדיי, בצירוף חוות דעת, תמונות, ואומדן תקציבי הוגש לוועדה ביום

7 (יוער כי הוגש מספר פעמים לפני מועד זה) ; תצהיר השמאי יריב קינן מיום 7 בצירוף שומת מקרקעין לשווי קומת המרתף.

שמיעת חקירות המצהלריס נערכה ביום 26.10.2017.

סיכומי בייכ העוררת הוגשו ביום 15.3.2018 , השלמה לסיכומיו הוגשו ביום 26.4.2018 ;

סייכומי בייכ המשיב הוגשו לוועדה ביום 24.5.2018.

לסיכומי המשיב צורפו מסמכים שלא מצאנו בחם רלוונטיות שכן לא מצאנו לדון במצב הנכסים בשנים עברו, אלא במצבס עובר למועד הגשת הערר, קרי שנות המס 2016 , 2017

נפנה למכתבים שצורפו מטעם מנהלי המחלקה מטעם המשיב לתאריכים 8.2.2011, 1 , 9.3.2018- מכתב וח מאשר כי הנכסים רשומים על שס לוגסי יוסף, שאינו העורר כאן.

כך לא נקבע ממצאים על פי דו"ח ביקור התחוקר אבי בוהדנה מיום 26.12.2010 ; דו"ח ביקור במקום מטעם התוקר מאור שמאי מיום 23.9.2014,

דו"ח החוקר מאור שמאי להלן: ישמאיי, מיום 23.9.2014 מתייחס לנכטיס שמספריהס פורטו יבפרטי הנכס' הרשומים על שס אברגל יעקב. לוועדה לא הוגש תצהיר מפי חוקר זה ולא הוכת בפנינו כי הנכסים מוחזקיס ע"י העוררת לפנינו. ההיפך, נרשמו הנכסיט על שם אברגל כאמור. כך גס דו"ח ביקור חוצ מטעם מאור שמאי מיום 9.3.2016 רשם את אברגל יעקב בנכסים.

3

4

5

6

אין חולק כי אם הנכסים שפורטו (בכולם] רשומים בספרי חמשיב על שם אחר, חמשיב היה מעלה טענות סף לעניין מעמד המחזיקים. :וער כי בנכסים הרלוונטים לערר 988 היא קומת המרתף, נרשם כי פעלה מטעדה שנסגרה ע"י משרד הבריאות. לא הונחה תשתית לאיזה מועדים מדובר, מתי פעלה מסעדת ע"י אברגל, מתי נסגרה וכוי.

לעניין א.צ. 039 קומת הגג , נפנה לסעיף 5 לדויית, נרשם כי גדר מתכת סגרה את המתחטם ולדברי העורר השטח נהרס בהתאם לצו שניתן ע"י העיריה.

בהינתן הדעת כי אולי הטיעון נכון שהגג בשלמות או בחלקו נהרס לבקשת העירייה, מן הראוי היה שיוצגו לנו מסמפיט רלוונטים התקפיס למועדיהם, הן עבר והן לשנות חמס בהם אנו דנים.

לעניין הגג. [נכס מספר 2000390039 ] מצאנו להדגיש מספר עובדות אשר בשקלול הנתונים שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי לא הוכת שהגג היח בר חיוב לשנים 2016 - 2017, והיה בשימוש.

* האחד. מכתב המשיב נושא תאריך 18.4.2016 לעניין הגג נרשם בסעיף 2 שם כך:

'ילעניין טענתך לביטול נכס המסומן 2 בנדון, אשיבך כי בהתאם לצו שהעברת לאגפנו שטח של 32 מ"ר מסך שטח הנכס (גג) בוטל ובהתאם עודכן השטח מ- 177 מ"ר ל-

5 מ"ר החל מ- 28.12.18 !ו.

* לא הוצגו ראיות שביתרת השטח בגג נעשה שימוש ע"י העוררת. עוד נציין כי על פי טופס עדכון פרטי נכט מיום 20.3.2016 ציין הלפרין כי חיוב הגג צריך לחיות מבוטל היות והיח צו מנהלי להריסה שהעירייה ביצעה אותו. (הדגשה שלנו.) אס צו ההריטה הותיר שטח בשימוש העוררת, היה על המשיב להמציא ראיות לכך או חשבונות חיוב שונים שאינם קשורים לערר בפנינו.

* השני. מכתב המשיב אשר סומן על ידנו כמוצג ע/1 נושא תאריך 3.5.2017 לעניין חגג נרשם בסעיף 3 שם כך: יי.לעניין נכס המסומן 2 בנדון, נשיבך כי בוטלה חיחידה ההל מ- 1.1.2017 ",

* השלישי. מוצג ע/1 הוצג לעיון בייכ המשיב בישיבת יום 26.10.2017 וניתנה החלטה על

ידנו בה נקבע כך: יי...לאור המצאת המסמך לעיונו של בייכ חמשיב, בייכ המשיב

מסכים למחוק את כל הטענות הקשורות לגג.*

* הרביעי. לעניין האמור בסיכומי בייכ המשיב, במיותד בסעיפים 10 ו- 13 כי בייכ המשיב הסתמכה על דברי בייכ העוררת שכל נושא התיובים של הגג בוטל בהינתן הדעת למוצג ע/ , ואין לו שום טענות בקשר לגג, משכך לא מצאה לנכון לתקור את עדי העוררת ויש למחוק על הסף את הדיון לעניין שטח הגג ולהתמקד רק ובלבד על שטת המרתף - אין אנו מקבלים עמדה זו. הערריט נסבו על שטח הגג ועל שטת המרתף. גם אם נפלה שגגה בנוס לב מצד בייכ המשיב, לא הציג חמשיב בפנינו ראיות

7

.8

.9

.0

.1

2

שהעוררת עשתה שימוש בגג, בכל שטחו או בחלקו. תשובת המשיב לא סייגה את שטחי הגג. קריאת המכתב בלשון בני האדם, לדעתנו ביטלה את היחידה ללא סייג.

תימוכין לעמדתנו מצאנו גס בדוייח התוקר שמאי מיום 31.10.17 אשר לא ציין את נכס חגג בממצאיו אלא רשם ממצאיט בגין קומת המרתף וקומת קייק וו הרשומה בפרטי הנכס כנכס מספר 2000143983 שאינו חלק מהעררים בפנינו כמפורט לעיל.

בנדון דידן יוער כי בתצהיר עדות ראשית מטעם חלפרין, נרשם במפורש בסעיף 2. ב. (2)

כי הוא מתייחס גס לחיובי הגג, תוך שמציין את מספר החשבון 10835796 . לדעתנו יש טעות קולמוס עו נרשם במקום הספרה 3 נרשם 5.

נפנה גם להשגה בחתימת איתן הלפרין מיום 22.6.2016 בח רשם את מספר הח-ן 6 צציינו ייכל הגג פתוח ולא גובים ארנונה על גגות פתוחים וריקים...אי לכך יש לבטל את החיוב על הגג הריקיי.

בכל מקרה מכתב המשיב מבטל את חיתידה כמפורט ח-ן לקוח 10835796 - (גג) ללא כל סייג וללא ציון שטחים בגג שנותרו לחיוב.

אס המשיב לא התכוון לבטל את רישוט כל היחידה היה מפרט ואת הן במכתבו וחן בדוייח החוקר. הכלל המשפטי המקובל כי פרשנות מסמך תפורש לרעת המנסח, אלא אס תונח תשתית ראייתית הטותרת פרשנות זו. תשתית כאמור לא הוצגה בפנינו.

המוצגים המצויים בתיקי הוועדה, אשר התקבלו בישיבת בישיבה שהתקיימה ביום

7 וסומנו על ידנו כמוצגים ע/1 - ע/5 כדלקמן:

* מכתבו של המשיב מתאריך 3.5.2017 ממוען לעוררת, מתייתס לנכסים נשוא הערר.

191

* הסכם הפשרה בין הצדדים שהוגש לאישור בית המשפט בת.א. 38301/98 [ע/2] [ללא פט'יד המאשר את הפשרה].

* רשיון הבניה לנכס מיום 18.12.1967 [ע/3].

* דו"ח ממצאי הביקורת לנכס מתאריכים 15.2.2005 ו- 8.3.2006 בצירוף תרשים ותמונות (בצבע שחור) [ע/4]. [יוער כי התמונות אינן ברורות דיין.]

* מכתבים מטעם מנהלי מתלקה אצל חמשיב מתאריכים 21.2.2005 ; 10.1.2007 ן 7 20.1.2010 [ע/5].

.3

6

מוצג ע/5 עניינו הענקת פטור לנכס, כלא ראוי לשימוש, בחשבון ארגונה -0038-0060-008 0 לשנים 2005 עד לשנת 2009. בצירוף החלטת הוועדה בראשות היוייר עו"ד רוכלי מיום 0.

בערר 2008-07-133. יוער כי ח-ן הארנונה הישן הוא בגין נכס 2000143988 [חמרתף.] מסקנתנו לאור מוצג ע/5 כי המרתף קיבל פטור עד סוף שנת חמס 2009. מח היה דין המרתף לשנים 2010 ועד לשנת 2016 עת הוגש הערר - לא הוכח בפנינו. לא הומצאה תשתית ראייתית או החלטת המשיב, ככול שקיימת, לא ע"י העוררת ולא ע"י חמשיב.

חיוב המרתף.

.5

.6

.7

.88

.9

0

1

לאחר עיון בתצהירי העוררת, בעדויות, בחווייד של דאדי ועיון בתמונות שצורפו, מסקנתנו כי מצבו של הנכס, אפילו אם נאטם בבלוקים, עונה על דרישות סעיף 330 לפקודת העיריות.

היות הנכס בשנים עברו 'חניון' גם אס דאדי ציין בעדותו כי ראה מתקן הורדה (ליפט)

ששימש להורדת כלי רכב, דבר שנמנע בתקופה הרלוונטית היום, עקב הפיכת הרחוב לרתוב להולכי רגל והמרתף אינו משמש יותר לחניה, אינו רלוונטי.

הממצאים שפורטו בסעיף 2 על כל תתי סעיפיו בחוות דעתו שכנעו אותנו כי מדובר בנכס (מרתף) שלא ניתן להשתמש בו ועונה על דרישות הטעיף 330 והפסיקה בנדון. לא נסתרה העובדה כי במרתף מצא חדירת מי גשמים וביוב, לא נסתר האמור בסעיף 3 במסקנות תווייד כי ההצפה במרתף נובעת ממים הכלואיס בקרקע ומחצפות הביוב בעונת הגשמים.

עלות ההשמשה כמפורט בסעיף 3.11 כאמור אינה רלוונטית.

מעיון בתמונות שצורפו לדוייח, בבתינת טוב מראה עיניים,שוכנענו כי התמונות מראות כי הנכס במצבו לא ראוי לשימוש, אין יושבים בו ואינו בר חיוב בארנונה.

על פי פסיקות בתי המשפט לרבות פסיקת בית המשפט העליון בעניין חברת המגרש המוצלח , הבחינה הנדרשת במסגרת סעיף 330 לפקודה היא מצבו האובייקטיבי של הנכס הנדון, הא ותו לא. כדאיות כלכלית, או היעדר הכדאיות הכלכלית, לשיפוץ הנכס הנדון אינה רלוונטית.

מטעסט וח לא קבענו שום ממצא לפי תצחיר קינן, המהווה שמאות לנכס וגו כלל אינה רלוונטית לעררים.

בהינתן הדעת לנוטחו היום של סעיף הפטור ובחקיקת תיקון 131 לפקודה, כאשר נקבע שנכסים יהנו מפטור לתקופה קצרה, לאחר מכן ישאו בתשלום לתקופה קצרה בשיעור

6

המזערי ולאחר מכן ישובו להנות מפטור ללא הגבלת ומן - אין אנו קובעים מה משך התקופה לה וכאית העוררת לפטור ומאיזה מועד תישא בחיוב בתקופת ה- 5 שנים בה תחוייב בשיעור המזערי.

2. קביעתנו כאמור מתייחסת אך ורק לפטור לשנים בה דן הערר. יחד עס ואת המשיב יבדוק

את מקבא המסמכים שפרטנו במוצג ע/5 ואשר העניקו פטור למרתף לפחות עד לשנת 9 ; וככול הנדרש ייקח אותם בחשבון במניין התקופות לפטור בהתאם לקבוע בסעיף 0 לפקודת העיריות.

3, לאור הנ''ל אנו מקבלים את העררים. ביטול החיובים לנכסים כאמור יחול בשנות המטי 6 -2017 . לא מצאנו לחייב את המשיב בהוצאות העוררת.

ניתן היום, 26 ביולי 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על/קביעת ארנןנה |כללית)(סדרי דין בוועדת ער)), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט/של המשיב.

%

\ /-/ טע ב 7-5

לוייר: ל דה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

| קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארגונה כללית ערר מס' 140015245 שליד עיריית תל אביב-יפו

*וייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רוי'ת

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העורר: *נון הרמתי

- כמד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

ובענלין: | חברת התחנה המרכזית החדשה בת'/א בע'ימ להלן : ',התמח'ית'י.

החלטה

ביום 21.5.2018 חוגשו סיכומי בייכ העורר; וביום 20.6.2018 הוגשו סיכומי המשיב לערר.

מאחר והרקע העובדתי לעררים שעניינם הנכסים המצויים בתחנה המרכזית החדשה ברת!

לוינסקי 108 תל-אביב, מוכר לבאי הכותח המלומדיס שבפנינו, מצאנו להדגיש את השוני בין הערר דנן לבין מרבית העררים בהם החלטנו בעבר. [יפורט לקמן.]

לצערנו, אנו בדעה כי אין מנוט מלדחות את הערר שעניינו במישור היחסים בין העורר למשיב, למרות פסק הדין שצורף לעיוננו בעתיימ 1985/06 בעניין חרמתי ינון והמשיב, פסק דין שניתן בתאריך 10.7.2007 ע"י כבי חשופט דייר ורדי קובי, סומן על ידנו כמוצג מש/1 , גס צורף לסיכומי הצדדים.

במרבית התיקים באי כת המשיב, טועניט בין היתר, כי הנכס זוכה בפטור בגין עכס לא ראוי לשימוש' לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, התל מיום 1.1.2015 , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] על פי התעריף המזערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק חמדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייז - 2007 .+

5 המשיב נסמך במכתבו מיום 5.4.2016 על אותה טענה והחל לתייב את העורר בשיעור המזערי החל מיום 1.1.2015 [נפנה לסעיף 2 למכתבו.] יודגש כי בנספח א' למכתב, במספר סידורי 50 נמצא את הנכס נשוא הערר כאן.

6. אין חולק כי המתוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן

שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 131 שתתילתו מיום 3

7 מצאנו שלא לחתזור על הדברים הידועיט לעורכי הדין בכל הקשור לקבוע בסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש) ולאותה פסיקה אליה הפנינו עוררים אחרים בהחלטותינו, כגון:

ע''א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח', עייא 739/89 אהרון י' מיבקשוילי נ' עיריית ת''א-יפו, בריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל האונונה של עיריית תל אביב יפו, ועוד.

8 מעיון במסמכיט שבתיק הוועדה, העובדות שאין עליהן חולק הן כדלקמן:

א. הנכט מצוי בתחנה המרכזית החדשה, חנות מספר 2608 ברחי לוינסקי 108 ת''א,

רשום אצל המשיב בח-ן לקוח 10047118 נכט 2000132198 בשטת של 32 מ"ר על שס העורר, בסיווג יימסחר קמעוני כללייי.

ב הנכס נרכש ע"י העורר בשנת 1988 .

ג. = תזקה בנכס לתפעול תחנת ספורטוטו נמסרה לעורר כבר בשנת 1993.

ד. | הנכס אינו בשימוש מסחרי כלשהו, לפחות מחודש מר>) 1996 ולאור מצבו הפיוי

ראוי לקבלת פטור מארנונה כקבוע בוננאי סעיף 330 לפקודת העיריות.

9 תיק מוצגים מטעט התמחיית בקשר לחנות 2608 הוגש לוועדה ביום 7.12.2016 הניק כלל את:

* עותק חוזה מכר חתום מיום 18 באוקטובר 1988 בינה לבין העורר.

(מוצג אי).

* אישור למסירת החנות מטעם התמחיית לעורר מיום 29.7.1993 -טופט 6 בו רשום ייעודה של החנות ייתחנת ספורטוטויי , (מוצג בי).

* אישור להרכבה ושינויים בנכס מטעם התמתיית מיום 30.7.1993 --טופט 8 בו רשום שהעורר רשאי לבצע שינויים והרכבה על ידו או קבלני משנה מטעמו, בתוקף ל- 30 יוסי , (מוצג גי).

* מכתב מיום 13.2.1994 בו מודיע עו"ד בייכ התמחיית כי העורר תייב דמי ניחול בגין הנכס לחודשים 9-12 לשנת 1993 (מוצג די.)

0. המשלב הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו [מר אייל שר-ישראל, להלן " אייליי] בתאריך 15.2.2017

העורר הגיש תצחיר מטעמו ומטעם בנו תומר הרמתי בתאריך 25.1.2017.

11

72

.3

4

.5

.6

בתאריך 26.4.2018 נחקרו הצדדים על תצהיריהם.

קראנו בעיון את פסק הדין שניתן בין הצדדים ע"י כבי השופט דייר קובי ורדי - מוצג מש/1 ומכוחו אנו קובעים עובדה מרכצית אחת שעליה מטכיס גס העורר בפנינו, והיא כמצוטט בגוף פסק הדין כך: יי מהמסמכים שצורפו לעתירה עולה כאמור שהחנות נסגרה לכל המאוחר במר> 1996 (ראו מכתבי העותר לעיריה בענין וה מיום 20.9.06 ו- 21.9.97 ) כך גם מתצהיר הטוכן האזורי של המועצה להסדר הימורים בספורט מר נעמן שקולניק, שהוגש בדיון ביום 9/1/07 (שהתקבל על ידנו) עולה שכדברי העותר למרות שנפתתה החנות כתחנת ספורטוטו, לא התנהלה בה כל פעילות מסחרית לא היו קונים והקומה הייתה שוממה ונטושה כך שהתנות נסגרה לחלוטין, בעקבות שלילת רשיון לניהול תחנת ספורטוטו בחיתר במרף 1996...בנסיבות אלו הוכח גם שהנכס היה נטוש לחלוטין עקב חסימת הקומה ושיממונה לפחות החל מ-3/96.!

התוצאה האופרטיבית של פסק חדין היא ביטול חיובי העורר בארנונה לשנים 19% - 1998 בטלים ומבוטלים. בין אם מכוח הסכם פשרה שחיה בין בתיים לתמחיית לשנים קודמות ובין אם התנהלות העירייה בהקפאת חיובי הארנונה.

אין חולק בענייננו כי העורר פטור מלשלס ארנונה בהתאט לקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות.

העורר נכנס לתיוב הארנונה המזערי, לתקופה של 5 שנים החל מיום 1.1.2015 ורק לאחר תום תקופה זו, במידה ולא יחול שינוי עובדתי בנכס ובתוק, ייחנה מפטור לאתר תום תקופת החיוב המזערי. הערר כנגד התיוב המצערי הוגש ע"י העורר בתאריך 23.6.2016.

לא מצאנו בפסק חדין קביעה פוזיטיבית כי התמחיית היא המחציקה בנכס. ברור לנו כי גם כיום יש מניעה ממשית בשימוש כל שהוא בנכס. בנידון אנו מאמצים את טענת בייכ המשיב כעולה מסעיף 30 לסיכומיח.

גס אם חסימת הקומה [קומה 2] בוצעה ע"י התמחיית אין אנו מאמצים את טענת העורר שהמסקנה היחידה הנובעת מכך היא שהתמחיית מתזיקה בחנות. כאמור אין מניעה מפנייה לערכאות מתאימות שייקבעו שהתמחיית מחזיקה בחנות ו/או שמנעה ללא סמכות חוקית מהעורר גישח לחנות. [ראה סעי 9.4 לטיכומי בייכ העורר.] הטענה כי המשיב אמור חיה לבדוק באופן אקטיבי מי המחזיק בחנות במיוחד לאור העובדה שחלף זמן רב אשר במהלכו לא שולם חוב ארנונה, אינו מתאים למקרה הקונקרטי בפנינו, שכן לעורר ניתן פטור מארנונה, לאור מצב הנכס.

הפטור שניתן לעורר הוא פטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות, בין אס העורר פנה בעת'ימ הנייל ועתירתו נתקבלה חלקית. העובדה המוכחת הן מכוח העדויות וחן מכוח פסק הדין, שהתמתיית אינה רשומה כמחויקה בנכס, בין לבד ובין יחד עס העורר בספרי וחמשיב.

7

.8

.9

0

.1

.2

.3

4

5

השאלה המרכצית, ואת בהעדר קיומו של מסמך המודיע לעירייח על תילופי מתזיקים בין העורר לתמחיית- האם צדק המשיב בחיוב המזערי את העורר לאור הקביעה כי הוא בעלי הנכס, הוא שקיבל, בעבר, חוקה בחנות וניסה להפעיל בה תחנת ספורטוטו, הוא בעל הויקה הקרובה לנכס, והאם ניתן לקבוע כי התמחיית קיבל הצקה בנכס, סגר את שערי הקומה, נעל במנעולים ושערים את הכניטה לכל המתחם, לרבות קומה שנייה- בה מצוי הנכס.

לדעתנו התשובה תיובית המשיב פעל כדין עת העניק לעורר את הפטור כקבוע בסעיף 330.

למקד את המחלוקת בין העורר לתמחיית- מצאנו להפנות את הצדדים לטיעון כעולה בסעיפים 4 ו-

1 לסיכומי העורר. כשהטענה המרכנית של העורר היא בשתי נקודות: אחת, התמתיית לקח את החזקה בחנות מהעורר ללא סמכות ובניגוד לדין -- כבר החל משנת 1996 ; השניה יש להשית את חיובי הארנונה על התמחיית. יוער כי גס העורר מודה שהחזקה בנכס נמסרה לו בשנת 1993.

גם אם נאמץ את הפרשנות הטובה לעורר, לדעתנו הטכטוך בין העורר לתמחיית אינו בסמכותנו.

התמונה הייתה משתנה לו היה העורר מציג ראיה בדבר העברת חוקה בינו לתמחיית. ואם החזקה ניטלה ממנו שלא כדין ובניגוד לתוק, אין וה מגיע למצב בו הקופה הציבורית, קרי המשיב, יפטור את העורר ויחייב את התמחיית. ברור שהצדדים עורר/תמתיית לא פעלו כמיצוות סעיפים 325, 326 לפקודה.

בעניינו לא היה חולק כי העורר קיבל מפתתות וחזקה בנכס וניסה להתאיט את החנות לתחנת ספורטוטו. הדבר עולה הן מעובדות פסק הדין והן מעדויות העורר ובנו בפנינו.

העורר העיד בזו הלשון: '' אס את שואלת אותי שבנכס הפעלתי תחנת טוטו, אני משיב שכן ניחלתי

שס תחנת טוטו, אבל בשלב מסוים הבנתי שאני רוצה להחליף למשהו אחר, סגרו לי את שנל המעברים ולא יכולתי להגיע לתנות של

טענת העורר שהתמחיית סגר את השערים והם יבעלי השליטה במקום ולא אניי (כלשונו) - גם אס היא נכונה, המשיב אינו מוסמך לתייב את התמתיית בארנונה שכן שום צד לא פעל כמיצוות המחוקק במתן הודעה בכתב.

ברור שככול ולעורר נגרמו לו חיובי ארנונה רק בגלל החלטתנו שבעבר על פי פסק הדין ועל פי הודאתו ,הוא קיבל חזקה בחנות וניסה לתפעלה, רשאי הוא לנקוט בתביעה אזרחית נגד התמחיית.

.6

7

.8

9

.0

.1

2

יוער כי התמחיית לא כאן ולא בתיקים אחרים, צורפה כצד גי לתיק, אלא שאיפשרנו לה להגיש ראיות לאמות נתוני עורר מול משיב. דרכו של העורר להגיש תביעה כספית תוך הוכחת טענתו שהחזקה ניטלה הימנו שלא כדין ובניגוד לחוק. במחלוקת זו אין לערב את המשיב.

יודגש כי הוועדה החליטה ביום 7 בדצמבר 2015 שאין לצרף את התמחיית כצד גי. [ראה ערר 0 ואחי]. ההחלטה נסמכה, בין היתר, על החלטת בית המשפט העליון שניתנה ברעייא 5 גיל טי.אט. פאוור סולושנס לימיטד ני. נתיבים דרום בע"מ ואחי מיום 9.7.2015 אשר יש לה השלכות על הסוגיה שבפנינו שעיקרה האם עלינו לצרף את התמחיית כצד גי.

שם נקבע: יאמנס, הסמכות שהוקנתה לבית המשפט במסגרת תקנה זו חיא רחבה, אך לא רחבה

מני יס- והיא עודנה בעלת גבולות עליהם יש להקפיד. אחד הדגשים שנתנה הפסיקה בעניין אה הוא כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אתרת שהתובע יכול היה להגישה...

ועוד. בית המשפט העליון בפרשת עעייס 4551/08 עיריית גבעת שמואל ואחי, נ. חברת החשמל

לישראל בע"מ. שס נקבע בסעיף 65 לפסייד כך:

'יתהליך החיוב של נישום בארנונה הוא תהליך דו-שלבי: בשלב הראשון - שלב ייהטלת הארנונהיי או שלב ייהתקיקהיי - נחקק על-ידי מועצת הרשות המקומית צו בדבר הטלת ארנונה. בשלב השני - שלב ייהשתת הארנונהיי או שלב ייהשומה'י -- מופקת לכל נישום שומת ארנונה, תוך יישום העקרונות שנקבעו בצו הטלת הארנונה על עניינו הפרטי של הנישום. השלב השני מטתיים כמובן עם שליחת שומת הארנונה לידי הנישום, במסגרת הודעת היוב או דרישת תשלום.י

מקום שהתמתיית אינו רשום כמחזיק בנכס מסויים בספרי המשיב, בין לבדו ובין ביחד עס אחר, הרי שתהליך החיוב בארנונה טרם החל בעניינו. כך שהשומה, ההשגה, הערעור והגבייה טרם החלה לגביו.

בערר שלפנינו ואת עולה מתצהירו וגם מעדות אייל שר-ישראל, העורר רשום כמחציק בנכס משנת

3. נפנה לנספחיס 2, 3 ו-4 לתצהיר אייל; כך גס עולה שהחוקה נמסרה לעורר על פי העובדות

בתיק עת'ימ 1985/06 הנייל.

בסעיפיט 5, 6 לתצחיר אייל נרשם: *מבדיקה במטמכי העירייה עולה כי ביום 30.8.1993 נערכה ביקורת בנכס לפיה נמצא המקום פעיל ומשמש כתחנת טוטו. (נספת 2]; מבדיקה במטמכי העירייה עולה כי ביום 13.9.1995 פנה העורר לעירייח בבקשה לפטור את הנכס מתשלום ארנונה.

במכתבו ציין העורר כי בנכס קיימת חנות טוטו הפתוחה רק בימי חמישי. עוד ציין העורר כי הוא מחויב בפתיחת החנות על מנת לשמור על וכותו בנכט. [נספח 3].'י [צ.ל. על מנת לשמור את הזכות שלי בטוטו.]

.3

6

.-2

.6

|] 1

.8

אין לנו צורך לדון בטענת המצהיר מטעם המשיב כעולה בסעיף 8 לתצהירו, שכן לא אחת קבענו שמסמך מכתב התמחיית [בו עסקנו בתיקים אחרים מחודש יולי 1999] מקום שקבענו שאין אנו מקבלים כי מסמך וה מהווה ראיה שהחוקה אמנם נמסרה לרוכש המקורי וכי המשיב פעל כדין עת רשם אותם כמחזיקיס בנכס ברישומיו.

אמת שהעורר לא החזיק בחנות בפועל ולא עשה בה שימוש, לפחות משנת 1996 . יחד עס ואת, הוא הבעלים והוא החזיק בחנות טרם המועד הנייל, והוא בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס.

כאמור, העובדה הנטענת שהתמחיית מנע מימנו שימוש וחוקה אינה בסמכותנו כך שהחלטתנו לא תהווה השתק עילה או השתק פלוגתא או מניעות בין העורר לתמחיית. לא נסגרה הדרך בפני העורר, ככול שיחפוץ, לנקוט בהליכים אורחייס נגד התמחיית על חיובי הארנונה או כל עילה אחרת בדין.

אין לנו ספק שהעורר לא השתמש בחנות ולא וכה לפירות מהנכס או בכל תועלת כלכלית, ווה עומד בשיממונו שנים ארוכות. טעם וה הוא שהביא את המחוקק להעניק פטור על פי סעיף 330 בשלבים. בתום מועד החמש שנים, ימשיך העורר לקבל פטור מלא.

אין גס ספק בעדות תומר הרמתי שהעיד כך:...אני יודע עובדתית שבאתי לנכס וכל הקומה עצמה סגורה...נאלצתי להגיע למשרד התמחיית ונציג שלה בשם יוסי בא איתי והביא מפתחות שהיו ברשותו והוא זה שפתח את הקומה [הדגשה שלנח, ומשם חיינו צריכים להגיע לנכס עצמו שהוא גם סגור...את הנכס עצמו אף אחד לא פתח. לא הצלחנו לראות שס כלום. ראינו מדבקה עס מסי החנות."

לא באה כל ראיה מצד העורר כי לאחר שהפסיק להשתמש בנכס, לכל הפחות משנת 1996 [ראה פסייד בעתיימ], מפתחות הנכס שהיו ברשותו, נמסרו לתמחיית. מניעת השימוש מקום שהנכס עומד בקריטריונים הקבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות, אינה ראיה שהחזקה מצויה בידי התמחיית.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות. אין צו להוצאות.

ניתן היום 26 ביולי 2018 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומלות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת\ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטך וו באתר האינטרנט של המשיב.

| רעב 2

יו"ר: עָוייד יהודה מאור | חבר: עו"ד ורויית אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

\

\ קלדנית : ענת לוי

9

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יד באב תשעח

20](|(08

מספר ערר: | 11:39 / 140018551

מספר ועדה: | 11768

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העוררות: שורץ גתית, הרמן-כהן הילה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.07.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללין ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

)(סקרי דין בוועדת

לקי ב

יו"ר: עו"ד ור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יד באב תשעח

2008

מספר ערר: | 12:26 / 140018488

מספר ועדה: | 11768

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: א.ה. היוצרים חברה לבניה והחזקות בע"מ -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.07.2018.

בהתאם לתקאְנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה 0 (סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב:/,

/ בב 2 +

מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

4

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140017237 שליד עיריית תל אביב-יפו

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית

העוררת: אדגר השקעות ופיתוח בע'ימ

- המד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

העוררת רשומה כמחציקה של נכס המצוי ברתוב השלושה 2 תל אביב-יפו, הרשומים בפנקסי העירייה כנכס מסי 2000254889 ; ח-ן לקות 10793373 בשטח 1,142 מ"ר, בסיווג: יבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על השאלה האם יש להעניק לנכס, על פי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] תשכ"ד-1964 (להלן: ייפקודת העיריותיי; ייהפקודהי) (ייבניין שנהרס או ניווקיי);

פטור מארנונה לשנת חמט 2017 .

אין מתלוקת כי בין הצדדים הושגה פשרה שקיבלה תוקף התלטת הוועדה בראשותה של היוייר אורה קניון ביום 17.1.17 בתיקי ערר 140014416 ו- 140014712 . הסכם הפשרה צורף כנספת א!

לתצהיר מטעם העוררת וקביעותיו המוסכמות מפורטים בהסכם.

טענת העוררת כי יש להמשיך ולהעניק לנכס פטור בהתאם לסעיף 330 הנייל; וטענת המשיב שאין להמשיך ולהעניק לנכס פטור והפטור שניתן בעבר ניתן כפשרה. בעניין וה נפנה לתשובת המשיב בערר לפנינו במכתבו מיום 26.4.2017

החלטת המשיב נטמכת על ביקורת מטעמו שבוצעה ע"י חוקר השומה מר אלעד גרינבלט מיום 7 להלן: 'יאלעדיי.

תצחיר אלעד, דו'ית הביקורת ותמונות שצורפו לדוייח הוגשו כראיה ע"י חמשיב ביום 25.1.2018 תצהיר מטעם העוררת מטעם מר יניב גבריאל להלן: יניב, הוגש לוועדה בתאריך 2.1.2018 צורף לו עותק הסכם הפשרה נספת א' בצירוף תמונות הנכס נספח בי.

דיון בפנינו התקיים ביום 26.4.2018 [עמי 1] , בו הודיע בייכ העוררת כי מוותר על חקירת העד מטעט המשלב.

טיכומי העוררת הוגשו ביום 22.5.2018, סיכומי המשיב הוגשו ביום 19.6.2018 וביום 11.7.2018 החלטנו לקבל סיכומי תשובה קצרים [1 עמי] מטעם העוררת.

אנו מקבלים את הערר ומתליטיס שיש להעניק לעוררת, גם בשנת 2017, את הפטור על פי סעיף 0 לפקודה מהנימוקים הבאים.

עובדות המקרה, הראיות ודיון

1. לדעתנו מקום שחמשיב העניק פטור לנכס גם אם כפשרה, חוקה שפשרה זו לא הוענקה

לעוררת מבלי שהונחו ממצאים עובדתייט ולו מינימליים בפני חמשיב עת אישר את הפשרה.

0

11

12

3

הפשרה קבעה בסעיף 2.3 כי: ייהחל מיום 1.7.2016 יחיה הנכס פטור כנכס לא ראול לשימוש על פי סעיף 330 לפקודת העיריותיי. סעיף 2.4 קבע כי ייהסכמות אלה יחולו על שנות הכספים 2015- 2016 בלבד, ומטיימות כל מחלוקת בין הצדדים בעניין נכס וּה. החל משנת 2017 שמורות לכל צד טענותיויי.

הדברים ברורים. ברס לדעתנו, כשהמשיב טוען בתשובתו כי הנכס אינו ראוי להמשך הענקת הפטור ובבדיקה שערך מצא כי הנכס אינו עומד בתנאיו של הסעיף ולכן אינו מאשר את הפטור, היה מן הצורך לפרט בפני העוררת, מה נשתנה במצב הנכס מיום 6 לצבין מצבו למועד הביקורת 24.6.17.

פירוט כוה לדעתנו נדרש הן במסגרת יחסי המשיב לעוררת כך שניתן לפרט יותר את המחלוקת בנדון, וחן כאמת מבחן בידי הוועדה לבדיקת הנתונים העובדתייס של הנכס.

בדקנו את תצהיר חמשיב, דו"ח החוקר אלעד, ממצאיו והתמונות שצורפו לדוייח.

לא מצאנו לא בממצאי הדוייח ולא ממראה עיננו מהתמונות שהוגשו כי יש לבטל את הפטור ולא להעניקו לשנת המס 2017 - אפילו שבייכ העוררת לא חקר את המצהיר והודיע לוועדה כי מוותר על חקירתו.

בנדון דידן מצאנו להפנות את בייכ העוררת לאמור בסעיף 8 לסיכומי תשובתו ולהדגיש שאין אנו מקבלים את טענתו: יויודגש, מאז הסכם הפשרה מצב הנכס החמיר ולפיכך, יש להמשיך ולתת לנכס פטור כנכס לא ראוי לשימושיי.

הענקת הפטור או המשך נתינתו מבוסס על החומר שהוגש לנו כראיה.

בממצאי אלעד נרשט כך: ייהנכס מרוצף, נראה חול רב מפוזר על ריצפת הנכס, שבריס

בקירות גבס (פנימיים), פסולת בנייה, תומרי בנייה, צינורות לכבלי חשמל חשופים ועוד.:

ממשיך ומציין אלעד כי בשעת הביקורת לא נראו עבודות או פועלים בשטח הנכס. רישום זה מתאר ממצא עובדדתני ליום הביקורת ולשעת הביקורת, אינו ראייה כי לא המשיכו לבצע עבודות בניה בנכס.

עיינו בתמונות שצורפו לדוייח, בבחינת טוב מראה עיניים, ומסקנתנו כי התמונות מראות כי הנכס עדיין לא ראוי לחיוב ארנונה.

גם אס לא ניתן לאמ את טענת יניב כי בחלק מהרצפה יש שברים, ניתן לראות כי אין קירות פנים, חיווט חשמל חשוף וגלוי, ישנם תומרי בנייה ושברים בקירוות חפנימייס.

תקינות קירות חוץ לנכס, אינה לדעתנו ראיח כי הנכס ראוי לשימוש לאור העובדה כי קירות הפנים שבורים ואין חשמל בנכס.

4. תמונות אלעד מראות נכס שעדיין לא הושלמו בו קירות הגבס. בפועל נראה קומה ללא

חלוקה פנימית.

5. עדותו של יניב לא נסתרה במובן הטיעון שלו שהנכס לא מחובר לחשמל למרות שהבניין

עצמו מחובר לתשתיות מים וחשמל; הנכס נשוא הערר ללא חשמל, לוח החשמל מנותק ומפורק הוא לא שמיש. כך גס תצהירו במיוחד האמור בסעיף 7: ייכבלי חשמל משתלשלים מהתקרה חשופים, כך שכמובן אין במקום תשתית חשמל, מיווג או תקשורת.'

6

. העדר חשמל לשיטת העוררת תואם את הרשום בדוייח המשיב. העובדה כי הנכס מקורה במלואו אינה משכנעת אותנו לאור הממצאים, כי קיום הקירוי אף אם הוא מלא, משמיש את הנכס.

7. על פי פסיקות בתי המשפט לרבות פסיקת בית המשפט העליון בעניין חברת המגרש

המוצלח , הבחינה הנדרשת במסגרת סעיף 330 לפקודה היא מצבו האובייקטיבי של הנכס הנדון, הא ותו לא. כדאיות כלכלית, או היעדר הכדאיות הכלכלית, לשיפוץ הנכס הנדון אינה רלוונטית.

8. חן מדוייח החוקר והתמונות שצורפו לו, הן מתצהיר העוררת, אין אנו סבורים כי מדובר

בנכס שאינו מצריך עבודות של שיפוץ יסודי. נכס כוה לדעתנו יש לראותו כהרוס ולא ניתן לשבת בו, למרות שיתר הבניין על קומותיו ראוי לשימוש.

9. בחקיקת תיקון 131 לפקודה, כאשר נקבע שנכסיס יהנו מפטור לתקופה קצרה, לאחר מכן

ישאו בתשלום לתקופה קצרה בשיעור המזערי ולאחר מכן ישובו להנות מפטור ללא הגבלת זמן - היא מצוות המחוקק.

0. לאור הנ''ל אנו מקבלים את הערר. לא מצאנו לחייב את המשיב בהוצאות העוררת.

ניתן היום, 26 ביולי 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת

ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על"קביעת ארנונף כללין)(סדרי דין ₪ ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של/תמשיב.

וו

חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140018100

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העורר: יצחק חזקיהו

- דמ‎ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית הענקת פטור לגכס, והארכת הפטור שניתן מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות.

הנכס בענייננו נמצא ברחוב אלנבי 117 תל-אביב-יפו, הרשום אצל המשיב, על שס העורר, כנכס מספר 2000110326 ח-ן לקוח 10901763 ; ונכס מספר 2000110411 ח-ן לקוח 10903938 בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריטיי, להלן: ייהנכטיי.

תשובת מנהל הארנונה ניתנה בתאריך 29.8.2017.

כתב תשובה לערר הוגש לוועדה בתאריך 9.4.2018 בטענה כי הנכס אינו עומד בתנאי הפטור. כמו כן נטען על איחור בהגשת הערר.

ביום 26.4.2018 התליטה הוועדה להורות על הגשת תצהירי עדות ראשית שכן העורר טוען שהנכס עומד בתנאי הפטור. ההחלטה ניתנה בהעדר התייצבות מטעם העורר.

בתאריך 31.5.2018 ניתנה החלטה שעל העורר לחגיש ראיות תוך 20 לוס נוספיט.

מזכירות הוועדה לאחר שיחה עם רחל אשת העורר אישרה את קבלת ההחלטה ונרשמה הודעתה כי העורר יגיש תצחיר כפי שהוחלט.

לכתב התשובה לערר צורף דו"ח ממצאי הביקורת מטעם החוקר אסף דניאל שנערך בנכס ביום 7, בנוכתות יצחק העורר.

בדוייח נרשם בבירור כי יצתחק ממתין לאישור משרד הבריאות והעבודה תסתיים כתודש לאחר חג הסוכות.

0

1

172

.3

.4

למרות האמור לעיל, העורר לא הגיש ראיות לביסוס דרישתו לקבלת פטור בחיות הנכס, לגרסתו, עונה על דרישות סעיף 330 לפקודת העיריות.

עד למועד כתיבת החלטתנו לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העורר אף לא באה כל התעניינות מצדו בערר שלפנינו.

על פניו נראה כי העורר למעשה ונח את הערר ולא מצא בו יותר עניין ולא מצא לנכון להביא ראיותיו בפנינו או לבקש בקשה כל שהיא לאורכה כדי לשמוע טענותיו.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העורר.

מאחר והחלטנו למחוק את הערר לא מצאנו לקבוע האם טענתו המקדמית של המשיב בדבר איחור בהגשת הערר נכונה.

סוף דבר.

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היום, 26 ביולי 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על ק, בוועדת עֶרר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנטי

/ / וצר -

/

יו"ר: עו/ד/יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

ארנונה כללית)(סדרי דין

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140018097

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

תבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: נילי פריאל ברק

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית סיווגו של הנכס, האם כהחלטת המשיב ייבנייניס שאינם משמשים למגוריט'י או כטענת העוררת ייתעשיה ומלאכהיי.

אין מחלוקת ואין בנמצא כל ראיה בתוך מסמכי תיק הוועדה כי העוררת הרשומה בספרי המשיב הודיעה על שינוי מחזיק באופן שמר לוקה דלצירו (ייסטודיו ענבריי), הוא האיש הנכון המחויק ומשתמש בנכס.

בישיבת יום 26.4.2018 בנוכחות מר לוקה דלצירו הוסבר לו כי אינו יכול לייצג את העוררת שכן אינו עו"ד במקצועו, אף הוסבר לו שרק העוררת רשומה כמחציקה בנכס בספרי המשיב ולא הסטודיו, משכך עליה להגיש ראיות מטעמה.

הנכס בענייננו מצוי ברחוב בול 36 תל-אביב-יפו, הרשום אצל חמשיב, על שט העוררת, כנכס מטפר 0 חהח-ן לקוח 10929004 (בשטת של 34.20 מ"ר בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריסיי, להלן: ''הנכסיי.

תשובות מנהל הארנונה ניתנו בתאריך 18.9.2017 ו- 3.10.2017 שוגרו לעוררת. צורפו כנספחים אי ו- בי לכתב התשובה לערר מטעם המשיב שהוגש לוועדה בתאריך 11.4.2018

כתב התשובה לערר שהוגש לוועדה ציין מפורשות בסעיף 3 בו כי הנכס רשום עייש בעלת הנכס נילי פריאל ברק העוררת לפנינו, ואין כל הודעה כי מר לוקה דלצירו נרשם כמחזיק בנכס אף לא הוגש למשיב עותק רלוונטי מחוזה השכירות לצורך שינוי המחזיקים.

למרות העדרה של העוררת בדיון ?וס 26.4.2018 החלטת הוועדה הורתה במפורש כי עליה להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום. המשיב אמור היה להגיש תצחיריו 30 יום לאחר מכן.

ביום 31.5.2018 החליטה הוועדה להאריך מועד הגשת תצהירי העוררת תוך 20 יום נוספים, אחרת יימחק הערר ללא דיון נוסף.

10

11

.2

.3

.4

.5

.6

17

8

19

מזכירות הוועדה שיגרה התחלטתנו בדואר רשום , גס השאירה הודעה לעוררת במענה הקולי ביום 8

לכתב התשובה לערר צורף דו"ח ממצאי הביקורת מטעט החוקר רוני וקנין שנערך בנכס ביום 7, ונרשם כי נערך בנוכתות שוכר מר לוקה.

בדוייח נרשם בבירור כי: יימדובר במקום ובו מלמדים צורפות ותכשיטנות מהשלב הבסיסי ועד

שלבי התמחות מקצועית. מלמדים במקום עיצוב ויצור תכשיטי אקססוריו וצורפות, עיצוב ופיטול מודלים בשעווה, לימוד חריטה, שיבוץ יהלומיס ואבני חן...ועודיי

החלטת המשיב נטמכונ על ממצאי הביקורת ומציינת במפורש:..נמצא כי הוא משמש ללימוד עיצוב וצורפות ומכאן שאין פעילות וו נכללת בהגדרת סעיף 3.3.1 לצו הארנונה'י.

למרות האמור לעיל, העוררת לא הגישה ראיות לביסוס דרישתה לסיווג הנכס כבית מלאכה ותעשיה.

עד למועד כתיבת החלטתנו לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העוררת אף לא באה כל התעניינות מצדה בערר שלפנינו או כל הודעה כי הודיעה על חילופי מחזיקים בנכס.

על פניו נראה כי העוררת למעשה ונחה את הערר ולא מצאה בו יותר עניין ולא מצאה לנכון להביא ראיותיה בפנינו או לבקש בקשה כל שהיא לארכה כדי להשמיע טענותיה.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העוררת.

למרות האמור עלינו בממצאי הביקורת והרשום בו. אין חולק כי הציוד במקום כפי שנרשם בדויית יכול היה להצדיק סיווג בית מלאכה; ברס הטיעון כי בנכס מדובר למעשה במקום בו מלמדים צורפות לא נסתר ואינו תואם את הגדרת סעיף 3.3.1 לצו.

עוד יודגש כי בתמונות שצורפו לדוייח החוקר ניתן להיווכת כי מדובר בסטודיו ללימודי צורפות

ועיצוב וראה הערח: חפשו אותנו בפייסבוק : סטודיו ענבר/בית ספר לעיצוב תכשיטים.

כך שגם לגופו של עניין לא מצאנו כי נפל פגם בהתלטת המשיב.

סוף דבר.

הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היום, 26 ביולי 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2"

|

| ו 5 .

ויר \ ד יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי | קלדנית : ענת לוי

\

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה בללית עררים 140017611, *********

שליד

עיריית | תלאביב | - יפו

העוכרת: | ויתניה בע''מ

-בגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה

1 עניינם של עררים אלו, שהדיון בהם אוחד, הינו נכס בשטת של 279.46 מ"ר, הנמצא במבנה 5 בקומת

הקרקע של מתחם ייהתתנהי'י, (להלן: ''הנכסיי).

2 | הצדדים מסכימים, כי עסקינן בנכס ריק שלא נעשה בו שימוש, והמחלוקת בין הצדדים מתמצית בשאלת סיווגו של חנכס.

3 לא

ור האמור לעיל ובהעדר מחלוקות עובדתלות, הורינו לצדדים להגיש את סיכומי טענותיהם.

4. תמצית טיעוני העוררת

41

2

3

פסק דינו של בית משפט העליון בברייס 5045/02 מלק טלומון נ' עיריית חדרה קבע את ההלכה המחייבת, לפיה נכס ריק יסווג על פי יעודו המקורי.

הלכה וו השתרשה היטב בפסיקה, ראו: עמיינ 19/04 מבטחים מוסד לביטוח לאומי טוציאלי של העובדים בע''מ ג' עיריית דימונה, עמיינ 289/05 ס.ג.א נכסים בע"מ נ' מנהל הארנונה מ.א.

מטה אשר, וכפי שסיכס ואת ביהמייש העליון ב עעיימ 8804-10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'/מ ג

עיריית תל-אביב:

'/במסגרת החלת הייעוד התכנוני של הנכס טבורתני, פאמור, בי יש להחיל את השימושי

המותר הזול ביותר מבחלנת הנישום.

סיבומו של עניין, באופן בללי לטעמי יש לסווג נכס ריק לפי הסיווג הזול ביותר בהתאם לשימושים המותרים בו על פי הדין'י.

נשאלת השאלה מהו השימוש הצול ביותר לגבי הנכס מושא העררים. האם יש לחפשו ברשימת השימושים המופיעים בתוכנית החלה על האזור או רשימת השימושים הספציפיים המופיעים בהיתר של המבנה.

4684

.5

.6

0

1

.12

במקרה של שימוש לאחסנה (תעריף הדרגתי הנמוך יותר מהתעריף הכללי רק התל מהמייר ח-101 ואילך), אין בורך באוכור מפורש בתוכנית או בהיתר, מכיוון שמדובר בשימוש נלווה טבעי. בעניין וח נקבע בעמיינ 46043-04-14 ליאו בל (1986) בע'ימ נ' עיריית תל אביב, בי סיווג 'ימחסניסיי הינו מטבעו שימוש נלווה אפשרי לנכס, ויש לסווג כך נכס ריק אף אס שימוש זה אינו מופיע בתבייע. וראה גם: עמיינ 55466-01-15 בית ארלוזורוב (מפלגת העבודה) נ' עיריית תל אביב.

הגם שעל פי מכתב מנהל מחלקת מידע ויעודי קרקע של עיריית תל-אביב, מאושר שימוש נלווה לאתסנה במבנים שבמתחם התחנה, הרי בענייננו, העוררת אינה נדרשת לחפש שימושים זולים, אשר אינם מווּכריס בחיתר, מכיוון שלנכס מושא העררים קייטס היתר ספציפי, הכולל שימושים וולים יותר מהשימוש הכללי בו סווג הנכס מלכתחללה, וגם זולים יותר מסיווג ''מחסנים'י.

ברות גו נפסק בעמיינ 46446-05-15 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו נ' אפריקה ישראל, עליו הסתמך המשיב בתשובתו לעררים, כי השימושים המותרים תייבים להיכלל במסגרת

החיתר ספציפל:

*ישימוש חורג בקרקע או בבניין מוגדר בטעיף 1 לחוק התכנון והבניה כמצב בו *השימוש בהט למטרה שלא הותר להשתמש בהט, הן במיוחד והן מהיותס באזור או בשטח מלוחד, לפי כל תכנית או תקנה אחרת שלפי חוק זה החלות על הקרקע או הבניין או לפי החיתר על פי כל חוק הדן בתכנון ובניה'י. הכלל שנקבע בהלכה הפסוקה, על בסיס חוק התכנון והבניה ותקנותיו, הוא כי שימוש הנעשה בכל נכס חייב להתאים הן לתכנית בניין עיר החלה על האזור והן להיתר הבניה. לבניין.

... חשימוש בנכס ספציפי צריך להיות מותר, כאמור, הן על פי התוכנית והן על פי תהיתר... שימוש למגורים בנכטים אלו, בהעדר היתר לשימוש חורג, א*נו שימוש חוק?

ומותר... לא שימוש למגורים בנכסים אלו, בהעדר היתר לשימוש חורג, אינו שימוש חוקי ומותר... לא קיימים בענייננו מספר שימושים חוקיים, אשר מהם יש לבחור את השימוש הזול בלותר./

בכתב התשובה לערר מפנה המשיב להיתר שימוש תורג, המפרט את השימושים המותרים בדין למבנים במתחם 'יהתתנהיי, וביניהם: מלונאות ואכסניות, תיאטראות, אולמות קונצרטים, בתי קולנוע, מוזיאונים.

מעיון בצו הארנונה לשנת 2017, עולה כי מבין רשימת השימושים המותרים בנכס, בהתאם להיתר לשימוש חורג, השימוש הזול ביותר הינו למלונאות (סעי 3.3.6 לצו בתעריף 58.94 ₪ למייר לשנח), השימוש הוול ביותר אחריו חינו השימוש לתיאטראות (סעי 3.3.8 לצו בתעריף של 1 ₪ למייר לשנה), וכן הלאה.

לאר ההוראות הברורות והתחד משמעיות של הפסיקה, כאשר נכס חינו ריק וללא שימוש, על המשיב לתייבו בהתאם לשימוש הזול ביותר האפשרי בהתאם לייעודו התכנוני, לתילופין, ולמצער, כאשר לא ניתן למצוא שימוש זול יותר במסגרת התוכנית או ההיתר, ניתן לסווג נכס ריק, כיימחסןי' בהיותו שימוש נלווה טבעי.

3. היות ובענייננו, אין מחלוקת כי הנכס ריק,. וכי יש לטווגו בהתאם לשימוש הזול ביותר מבין

השימושים המותרים בדין, ואין מתלוקת באשר לרשימת השימושים המותרים בנכס (זו המופיעה בחיתר לשימוש חורג), מן הראוי שהנכס יסווג בסיווג ייבתי מלון'י, בהתאם לסעיף 6 לצו.

תמצית טיעוני המשיב

41

2

3

4

5

.6

7

.8

9

0

1

אין מחלוקת כי סיווג נכס ריק צריך לחיקבע על פי הייעוד התכנוני התוקי. השאלה בענייננו שונה, וחיא כיצד יש לפעול מקום בו אין ייעוד תכנוני חוקי. במצב וּה חלה לטענת חמשיב, ההלכה לפיה יש לסווג את הנכס על פי השימוש האתרון שנעשה בו.

ובמה דברים אמורים!

מדינת ישראל ורשות הפיתות הן הבעלים של שטח מתחם התחנה, ששימש את צהייל במשך עשרות שנים, והיה סגור לקהל הרחב. עיריית תל אביב התליטה לפעול לפיתוח המתתס, התחדשותו ושיפוצ המבנים לשימור הכלולים בו, לטובת הציבור הרחב.

התכנית החלה על מתחם התחנה היא תכנית בנלין העיר יפו ג., שהתפרסמה בעיתון הרשמי מספר 387 ביום 5.1.1993.

בהתאם לתשריט תכנית יפו ג., תת מתחם תחנת הרכבת כלול באזור המוגדר כ- 5175 116 פטע (אתר ציבורל).

על מתחם התתנה הלה גם תכנית מפורטת מספר 1200 - תכנית פיתוח שטח מנשיה, שאושרה למתן תוקף בתאריך 3.7.1975. בהתאם לתכנית 1200, מתחם התתנה כלול בשטח המוגדר כיישטח תכנון לעתידיי.

כמו כן, חלה על המתהס תכנית ת.א. 11/2650 -- התוכנית לשימור מבנים בתל אביב, הקובעתי כי מרבית המבנים הכלולים במתתם, הס מבנים לשימור.

בשנת 2002 אישרה הועדה המקומית עקרונות להכנת תכנית מפורטת למתתס מנשיה (תכנית מנשיה מט' 4408). תכנית וו מצויה עדיין בשלב עריכת המסמכים, וטרם הועברה לאישור להפקדה בפני הועדה המקומית.

כפועל יוצא מהאמור לעיל, מבחינה תכנונית נכון להיום כל שימוש שנעשה במתחם התתנה מחווה שימוש חורג, ועל מנת להשתמש בנכס יש להגיש בקשה להיתר לשימוש תורג מתכנית 0, הקובעת שלא תורשה כל בנייה לפני אישור תכנית מפורטת.

במצב עניינים וה, מתתס התחנה מוגדר כייאצור לתכנון בעתידיי, וכל שימוש או בנייה מבוקשים בו דורשים הליך של שימוש חורג.

היות ועסקינן בנכס ריק, אשר אין כל שימוש חוקי מותר בו, אלא רק שימוש חורג, יש לפנות לשימוש האחרון שנעשה בנכס, שתוא שימוש שנעשה תחת היתר.

בנוסף, מקום בו הייעוד המקורי של הנכס חינו 'יאתר ציבורייי, ואין לנכס ייעוד ספציפי, הרי שחל הסלווג השיורי של ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.

12

3

64

5

6

7

8

9

ההיתר ליישימוש חורג למתחסם תחנת הרכבת של יפויי, עליו מסתמכת העוררת, חינו לתקופה של 10 שנים, החל משנת 2007, ואשר על כן כבר אינו בתוקף כיום. כלומר, כיום אין אפילו החיתר לשימוש חורג, וכל שימוש מוגדר כשימוש חורג ללא חיתר, למעט מקרים שבחם נעשה שימוש בפועל בהתאם להיתר ספציפי.

מכתבו של מנחל מחלקת מידע ויעודי קרקע של עיריית תל-אביב, מתייחס למחסן נלוות לשימוש עיקרי, כאשר על חשימוש העיקרי להיות מאושר בהליך של שימוש חורג, ואין במכתב זה חיתר לשימוש עיקרי כמחטנים - מה גס, שכיום כל שימוש כאמור חינו שימוש תורג.

בענייננו, משאין לנכס כל סיווג תכנוני ספציפי, ובהתחשב בכך שטרם אושרה תכנית מפורטת הכוללת תכנון עתידי מפורט, כל שימוש יהווה שימוש חורג מתכנית.

השימוש האחרון בנכס היה למשרדים, ועל כן סיווג הנכס בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי הינו הסיווג הנכון.

ראו לעניין וח:

בריים 10360/06 תנופורט (1990) בע''מ נ' מנהל הארנונה של מועצה אזורית שער הנגב;

בריימ 5045/02 סלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה, פייד נו (5) 302).

כידוע, ייעודו התכנוני של הנכס *יבחן בשילוב נתונים של התבייע וההיתר, וייקבע רק על פי שימוש אפשרי בהתאם לשניהם *חד. היות ובענייננו, אין תכנית בתוקף, ואילו התוכנית ההיסטורית קובעת, כי כל שימוש מחייב היתר לשימוש חורג, ועל כן אין למעשה שימוש אפשרי על פי שילוב של התבייע וההיתר, ויש לסווג את הנכס בהתאם לשימוש האתרון שנעשה בנכס, שבגינו ניתן היתר לשימוש חורג.

ראן לענייו ות:

עמיינ 46446-05-15 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו נ' אפריקה ישראל להשקעות בע"מ

(פורסם בנבו) :

**יישום כלל ההלכות האמורות מביא לכך שעלינו לבחון מהו השימוש המותר בנכסים נושא העועור הן בהתאט להיתר הבניה הרלוונטי להם והן בהתאם לתכנית בניין העיר החלה עליה. לא ניתן להסתפק בשימושים מותרים המוזכרים באופן כללי בתכנית בניין העלף".

האמור לעיל עולה בקנה אחד עס החלטת ועדת הערר המתוזית לתכנון ולבניה (ערר מס!

7 המסכמת באופן יסודי ומקיף את המצב התכנוני במתחם התחנה.

על פי המפורט בהחלטה, השימושים החורגים המותרים לנכסים הנמצאים במבנה מסי 5, בו מצוי הנכס מושא העררים, הינם: '/בר, בית קפה, גלריה לאמנות/עיצוב, מסחר...",

כל השימושים האמורים חוסים תחת טיווג יבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסתריי, וגם מטעם גה הסיווג בו סווג הנכס הוא הסיווג הנכון.