החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 23 עד 31 ליולי 2019

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 01/12/2002
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140017281 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר : עו"ד אורה קניון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: אנסטסיה אבו שחאדה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכט נשוא הערר נמצא ברחי בן יחודה 260 תי/א.

התקופה נשוא הערר היא 1.12.2002 - 31.5.2003.

2 העוררת טוענת שהיא לא החויקה בנכס בתקופה נשוא הערר, והיא מעולם לא התגוררה

בת''א.

לטענתה, עובדת רשומה כמחזיקה בנכס נובעת ככל הנראה מכך שבעבר חיתה מישהי

שהתחתזתה אליה דהיינו, טענת זיוף.

העוררתת מבקשת לקבוע שלא היא החזיקה בנכס בתקופה נשוא, ולבטל את החיוב שנטעו

שנצבר בגין תקופח צו.

3 העוררת טענה עוד כי העירייה טיכמה עימה שלא תעלה טענה של חלוף המועד להגשת הערר.

4. המשיב טען תחילה שחלף המועד להגשת הערר ויש לדחות את הערר על הסף מטעם וה.

רק לאחר שבייכ העוררת הצהירה בתצהיר, שאליו צורפו ראיות (ובחלקן התכתבוות המאשרות את טענת העוררת, הודיע המשיב שהוא חוזר בו מהטענה המקדמית בדבר איחור

בהגשת הערר.

5 לעצם העניין טען המשיב כי רישומה של העוררת כמחציקה בנכס בתקופה נשוא הערר נעשה

כדין עפ"י מסמכים שנמסרו לו בתקופה נשוא הערר.

אולם, המשיב הודה כי הוא ערך בדיקה בניסיון להתתקות אחרי מסמכים שיעידו על פעולתו התקינה, אך מסמכים אלה לא אותרו, ככל הנראה משום שמדובר במסמכים שהומצאו לו

לפני כ- 15 שנים.

עס ואת, טוען המשיב, כי שמורה לו חזקת התקינות המינהלית הקבועה בסעי 318 לפקי העיריות, תקינות מנהלית המתחזקת ככל שחולף הזמן מיום קבלת הההלטה אותה מבקש

הנישום לתקוף.

6. המשיב הוסיף וטען טענה מקדמית, לפיה עסקינן בטענת זיוף שאינה בסמכותח העניינית של

ועדת הערר, ומטעם וּה דינו של הערר להידחות על הסף.

7 העוררת טוענת שאין לקבל את טענת המשיב בדבר חוסר סמכות, וכי הטענה שהועלתה על

ידה בערר היא טענת ייאינני מחזיקיי, שעפייי החוק הסמכות לדון בה הוענקה לועדת הערר.

8 משמועלת טענה של תוסר סמכות לוועדה לדון בערר, אגו סבורים כי יש לתכריע בה תחילה.

הצדדים טיכמו טענותיהם בשאלה צו ואין מניעה להכריע בה.

החלטתנו זו היא אפוא בשאלה האם יש לוועדת הערר סמכות לדון בו.

דיון ומסקנות

9. סמכותו של מנהל הארנונה , וסמכות ועדת הערר הנגוצרת מסמכות מנהל הארנונה, נקבעה

בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) כדלהלן:

ייג (א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה :

(1) הנכט שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באגור כפי שנקבע בחודעת התשלום .

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק הסדרים התשנייג- שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכס.

₪0 אין באמור בחוק אה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיח היה נגוע באי -חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א) .

(ג) על אף האמור בטעיפים קטנים (א) - (ב), מי שחייב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א) (3), רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט, להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשאי להעלותה אילולא חוק זה'י.

0. הלכה היא כי כאשר קיימת מחלוקת בין צדדים באשר לוהות הבעלים של נכס, או לזחות

המחזיק בנכט, ההכרעה אינה בסמכות מנהל הארנונה או ועדת הערר.

בעמיינ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקוביי נ. עיריית נהריה ואחי קבע ביהמייש המחוזי

בחיפה :

ייבמקרה מעין צה, בו קיימת מחלוקת באשר לזהות הבעלים על הנכס, אל לה לעירייה או לרשות המנחלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים.

זאת מקום ואין לח הכליט לעשות כן.

אלא שעל העירייה להלצמד להוראות פק' העיריות ולפעול על פיהסיי

ממשיך ביהמייש וקובע:

'י...באשר המחלוקת לגופו של עניין באשר למחציק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים החלוקים על סוגיית ההחזקה בנכט, במטגרת ההליך האזרתליי,

1. הלכה דומה נקבעה בעתיימ 594/02 אנגל מרכוי מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה שם נקבע:

יילמרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינחלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע טכסוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי חיה למחציק בנכס ומתי חל השינוי בהתוקה זו, וכאשר אין חולק כי היימחזיקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחזיק הפונקציונלי ולא המחציק המשפטי. כעיקרון, חליך מינהלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי,

164

חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרסים, שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובס של מי מהפרטים כלפי הרשות, צריכה הרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במתלוקת בין הפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמתלוקת מצד שני. ואת ועוד, חרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין חפרטים הניצים.

בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת אפוא הרשות להכריע בסכטוכים שבין היחידיט"י.

הלכה צו חלה על אחת כמה וכמה מקום שבו טוען הנישום טענת ויוף, כמו בענייננו. הדבר נקבע בין חיתר בפטייד של ביהמייש העליון בפרשת עעיימ 2611/08 שאול בנימין נ. עיריית תייא.

ביחמייש פסק :

ייהמערער הודיע אך בשנת 2005 כי אינו מחציק בנכס, ולא הביא כל תמיכה לטענתו בדבר זיוף

חתימתו. אין די בטענה בעלמא כדי לפטור את המערער מתשלום ארנונה, שאחרת יוכל כל מאן דהוא לטעון טענות מטענות שונות, והעירייה תידרש לערוך בדיקות ולהכריע בטענות, משל הייתה גוף מעין שיפוטי. משכך, ככל שיש בפי המערער טענות כלפי בעלי הנכטס, אם בטענת ויוף ואם בטענה אחרת, האכסניה המתאימה לטענות אלה היא במסגרת תביעה אזרחית אל מולם. בשונה מן האמור לגבי ידיעה קונקרטית של העירייה באשר לשנוי בהתוקת הנכס, מטופקני אס יש לחטיל על העירייה בכגון דא, מקום שבטענה בלבד עסקינן, מעקב אס אכן חוזה הידוע לה נסתייס או שמא הוארך, אחרת מותחיס אנו יתר על המידה את חובותיהיי.

הלכה דומה נקבעה בעמיינ 18996-06-17 הבניין ברחוב שונצינו 17 בע"מ ני ד.ש. עו ישום

והשקעות בע"מ ומנהל הארנונה בעיריית תל-אביב:

יימשבבטיס הטענה ייאיני מחזיקיי של המשיבה 1, עמדה טענת גיוף, המעמידה מחלוקת עובדתית מורכבת בין המערערת (כבעלים) למשיבה 1 (כשוכרת על פי הרשום במסמכי העירייה) היה על וועדת הערר להפנות את המשיבה 1 להגיש תביעה מתאימה בבית המשפט ולכל היותר לעכב את הליכי הגביה עד לקבלת פסק דין חלוט המכריע במחלוקת.

בצירופה של המערערת להליך ובניהול ההוכחות, הפכה ועדת הערר את עצמה לבית משפט והכריעה במחלוקת בין הפרטים ולא במחלוקת בין הנישום (המחויק) לבין הרשות. בכך חרגה היא מתפקידה וסמכותה'.

גם פסהייד בעניין עמיינ (תייא יפו) 10269-09-16 אור נחמיה סחר בע"מ ואתי נ. עיריית ת'/א-יפו מבחין בין טענות נישום הדורשות בדיקה עובדתית פשוטה לבין ייטענת ציוף או טענות אחרות המצריכות הכרעה, ע"י בית משפט מוסמך.י (סעי 19 לפסהייד)

העוררת טוענת כי המחלוקת בערר דנן היא בין העוררת למשיב, ולא בין העוררת לבעלים, וואת בנימוק שהמשיב אינו יכול להצביע על המסמכים לביטוס שינוי רישום החוקה בנכס, ומתבסס על תוקת התקינות.

איננו סבורים כך.

אמנם חמשיב מודה שאינו יכול להציג את המסמכיט ששימשו בסיט לרישומה של העוררת כמחזיקה בנכס, וואת בשל השנים חרבות שחלפו מאז, אולם כמו המשיב אף אנו טבורים כי עומדת למשיב חזקת התקינות.

ראה לעניין צח בגייצ 4146/95 עיובון המנוחה לילי דנקנר גייל ואחי ני מנהל רשות העתניקות

ואח':

ייהחלטות מנהליות מוגנות, בדרך-כלל, על-ידי חוקת החוקיות.

התזקה היא שההחלטה ניתנה כדין. לפיכך, מי שטוען כי ההחלטה ניתנה שלא כדין עליו

הראיה. ואת ועוד: חוקת החוקיות עשויה להוסיף משקל עם הומן. לאחר שנים רבות יהיה לה

משקל רב. אכן, עדיין היא רק חוקה, ולכן עדיין היא ניתנת לסתירה, אך ככל שחולף הומן יקשה יותר ויותר לסתור אותהיי.

5. כמו במקרים אחרים של ייסכסוך בין מחזיקיםיי ובכללם במקרים בהם מועלית טענת 'יזיוף'י,

המחלוקת היא בין הנישום לבין מי שלטענתו צריך היה להירשם כמחזיק בנכס בתקופה שבמחלוקת. המשיב אינו צד למחלוקת זו, וכפי שנאמר לעיל, עליה להתברר ולהיות מוכרעת בבית המשפט האורתי.

6. עפ"י ההלכה ההליך המתאים לברור טענת ויוף או מרמה, הוא הליך אזרתי כנגד הגורם

שאליו מופנית הטענה, ולא במסגרת הליך מנהלי כנגד העירייה.

7. יוער, כי אפשר שהעוררת תמצא את סעדה בסעיף 3 (ג) לחוק הערר, שצוטט לעיל.

8. מכל המקובץ אנו דוחים את הערר על הסף מחמת חוסר סמכות לוועדת הערר לדון בו.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 30.07.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונף,כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשי

*ו'יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140019290 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר

חבר:

< עו"ד אורח קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לול

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: אוברבאום אליעזר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר הוא חנות בקומת קרקע בבניין שברחי מאזייה 4 בתייא, שטחו 113 מ"ר וחוא מסווג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי. העורר הוא הבעלים של הנכס.

טענות העורר בערר

לטענת העורר, הנכס חיה מוחזק ע"י דייר מוגן אשר עם פטירתו לפני מספר שנים, הנכט עבר בירושה לאשתו של חמנוח - נעמי ריבקין.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתקופה 18.4.18 עד 20.6.18 שלגביה נרשמו העוררים כמחזיקיס בנכס, על אף שבתקופה זו לטענת העורר, החויקה בנכס נעמי ריבקין.

לטענתו עפ"י פסייד שהוצא נגד הגבי נעמי ריבקין היא התחליבה למטור ב- 31.3.18 את התוקה בנכס לעורר - הבעליט של הנכס. אולם בפועל הנכס נמסר לבעליו רק ב- 20.6.18,

יצוין, כי עפ"י הודעת העורר, החל מיום 21.6.18 נרשם שי קימיאגר כמחתזיק בנכס, כאשר בהסתמך על ביקורת שנערכה בנכס, אושר לנכס פטור לנכס לא ראוי לשימוש, לתקופה 8 - 31.8.18.

העורר מבקש לרשום את הגבי נעמי ריבקין כמתזיקה בנכס בתקופה 18.4.18 - 20.6.18, נוכח העובדה שהיא מסרה את הנכט לידיו רק ב- 20.6.18.

טענות המשיב בערר

המשיב טוען כי נערכו בנכס מספר ביקורות במועדים 1.11.16, 10.9.17, 17.4.18. בכל המועדים האלה היה הנכס סגור ולא נמצא שחוא מוחזק עוד ע"י ייהשוכרת. בנסיבות אלה הוסב הנכס על שם העורר (הבעלים של הנכס) כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכט, החל

מ- 18.4.18. הודעה על כך נשלחה לעורר ב- 18.4.18.

.10

.12

ביום 21.5.18 הודיע המשיב לעורר בשנית, על שינוי שס המחזיק בנכס. בפניות אלה ניתנה לעורר הודמנות להמציא פרטים הנוגעים למחציק בנכט, אך העורר לא השיב.

לטענת המשיב, חבותו של בעל נכס לשלם ארנונה היא חבות שיורית, וחיא תוטל עליו כל אימת שלא הודיע למשיב על חילופי מחזיקים, בהתאם לסעיף 325 לפקי העיריות, וגם במקרים בהם לא ניתן לגבות את הארנונה ממי שחייב בפועל.

המשיב טען עוד שעסקינן בסכסוך בין מחציקים, שאינו בסמכות ועדת הערר.

משנטענה טענת חוסר סמכות, טברנו שיש להכריע בה תחילה. לשם כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.

הכרעתנו דנן היא איפוא בשאלה האם עסקינן בסכסוך בין מחזיקים, שלוועדת הערר אין סמכות לדון בו.

טענות העורר בשאלת הטמכות

העורר טוען שאין מדובר בסכסוך בין מחזיקים, בנימוק שהשוכרת, המחציקה הקודמת הגבי נעמי ריבקין, התזיקה בנכס עד 20.6.18, מועד בו פינתה את הנכס, בניגוד למועד של 31.3.18 שנקבע בפסייד הפשרה לפינוי הנכס.

משלא פינתה השוכרת הגבי נעמי ריבקין את הנכס במועד, חלה עליה לטענתו החובה לשאת בתשלומי הארונה עד מועד פינוי הנכס - 20.6.18.

טענת המשיב בשאלת הסמכות

המשיב טוען כי עצם העובדה שהעורר והשוכרת התדיינו בביהמייש (שהטתיים בחתימת הסכם הפשרה שניתן לו תוקף פסייד); מעידה שמדובר בטכסוך בין מחזיקים, בשאלה מתי תפנה השוכרת את הנכס.

חיזוק לכך ניתן למצוא בטענת העורר שעל אף שעפייי פטהייד היה על השוכרת לפנות את הנכש ב- 31.3.18 (לפני תקופת המחלוקת) היא לא עשתה זאת.

המשיב אינו צד לסכטוך גּה, ועפייי הפטיקה הוא אינו בסמכות ועדת הערר.

דיון ומסקנות

סמכותה העניינית של ועדת הערר מעוגנת בסעיף 3 לחוק הערר לפיו:

י(א) מי שחוליב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנחל הארנונה על יטוד טענה מטענות אלה :

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

(2) נפלה בהודעת התשלוט שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או חשימוש בו;

הוא אינו מחציק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות ;

(3) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכסיי.

.₪

(ג) על אף האמור בסעיפיט קטנים (א) ו- (ב) מִי שחויב בתשלום ארנונה כללית ולא השיג תוך המועד הקבוע על יסוד טענה לפי סעיף קטן (א) (3) רשאי בכל הליך משפטי, ברשות בית המשפט להעלות טענה כאמור כפי שהיה רשא להעלותה אילולא חוק והיי.

3. הטענות שהועלו על ידי העורר בערר דנן, אינן נמנות על אלח המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק

הערר.

בענייננו מדובר בסכסוך תוזי בין הבעלים של הנכס לבין השוכר שלו, שאינו נוגע לדיני הארגונה, דחיינו בסכסוך בין מתזיקים.

הלכה היא כי כאשר קיימת מחלוקת אובליגטורית בין הצדדים באשר לוהות הבעלים של נכט או לאחות המחזיק בנכס, ההכרעה בה אינה בסמכות מנחל הארנונה או ועדת הערר. בעתיימ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקובי> נ. עיריית נהריה ואח' קבע ביהמייש המחוצי בחיפה :

ייבמקרה מעין זה, בו קיימת מחלוקת באשר לוהות הבעלים על הנכס, אל לה לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים.

זאת מקום ואין לה הכלים לעשות כן.

אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פק' העיריות ולפעול על פיהם!י

ממשיך ביהמייש וקובע:

יי...באשר המחלוקת לגופו של עניין באשר למחויק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים התלוקים על סוגיית ההחוקה בנכס, במסגרת הליך אורחלניי.

ואילו בעעיימ 2611/88 שאול בנימין נ. עיריית תייא קבע ביהמייש העליון מפיו של כבי השופט

רובינשטיין:

... ככל שיש בפי המערער טענות כלפי בעל הנכס, אס בטענת גיוף ואם בטענה אחרת, האכטניה המתאימה לטענות אלה היא במטגרת תביעה אורתית אל מולסיי.

4. הלכה דומה נקבעה בעתיימ 594/02 אנגל מרכזי מסחר בע"מ ג. עיריית חיפה שם נקבע:

יילמרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינהלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע סכסוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למתזיק בנכט ומתי חל השינוי בהתזקה גו, וכאשר אין חולק כי היימחויקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחזיק חפונקציונלי ולא המחזיק המשפטי. כעיקרון, חליך מינהלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרטים, שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובם של מי מהפרטים כלפי הרשות, צריכה חרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במחלוקת בין הפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני. ואת ועוד, הרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין הפרטים הניצים.

בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת אפוא הרשות להכריע בסכסוכים שבין היתידיסיי.

5. מן האמור לעיל עולה, כי ככל שלעורר טענות כנגד מחזּיק אחר אשר לשיטתו החויק בנכס,

הרי שהעירייה אינה צריכה להכריע בשאלה מי מבין בעלי הוכויות החויק בנכס בפועל ולהכריע בסכסוך מובהק בין מחזיקים. מהתדיינות המשפטית שנערכה, בין העורר לבין הגבי ריבקין, ניתן ללמוד גס כן, כי שאלת החוקה מצויה במסגרת סכסוך בין מחזיקים, שחורג משאלת תשלום הארנונה בגין הנכס. ביהמייש קבע כי מקרים כאלה אינם מצויים בסמכותה של הוועדה, אלא של בימייש אזרחי ודין הערר להידחות על הסף.

6. אשר על כן אנו דוחים את הערר על הסף מחוסר סמכות של הוועדה לדון בסכסוך בין

מחזיקים.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 30.7.19.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשי

0 .גר הי

*וייר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140019431 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר :| עו"ד אורה קניון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: אוניברסיטת ת'/א

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. עניינו של הערר הוא חיובי ארנונה בנכס המותזק ע"י העוררת במתתס אוניברסיטת תי/א.

2. טענותיה העיקריות של העוררת נוגעות לסיווג נכס מסי 2000437521 בשטח של 10,179 מ"ר

שסווג ע"י המשיב בסיווג יימווּיאון פרטלי.

העוררת טוענת שיש לסווג את הנכס בסיווג יימוזיאון ציבורייי או *מוסד להשכלהיי.

לחילופין טוענת העוררת כי יש ליתן לנכס פטור מתשלום ארנונה מכח סעי 5 (ט) לפקי מיסי עירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938, או סעיף 5 (י6) של הפקודה.

3 עוד טוענת העוררת בין היתר, שיש לסווג שטחים מסויימים מהנכס בסיווג 'ימחסניסיי, ואת השטחיט הטכניים בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי; ביחס לשטחים מסויימים אחרים, יש ליתן לעוררת הנחת נכס ריק ופטור לנכס לא ראוי לשימוש מכח סעי 330 לפק העיריות ולהפתית משטת הנכס שטחים שאינם מקורים, או מהווים יירתוביי הפטור מחיוב בארנונה.

4. המשיב טוען כי יש לדחות את כל טענות העוררת.

לגבי חלק מטענות העוררת טוען המשיב כי יש לדחותן על הסף מחמת חוסר סמכות עניינית או הרחבת חזית.

5. לגבי סיווג הנכסים, טוען המשיב כי סיווג כל הנכסים נעשה כדין, ויש לדחות את טענות

העוררת לגבי הסיווג.

6. כמו כן טוען המשיב, כי יש לדחות את טענות העוררת לעניין הנחת נכס ריק או נכס לא ראוי

לשימוש.

7 בדיון מקדמי שקוייס בפנינו ביום 5.3.19 ביקש בייכ העוררת להמציא טיעון משלים להוספת פרטיט נוספים אודות פעילות המוויאון, ולהוכתת טענתו שיש למשיב מוּח שנים מדיניות

.10

לפיה, מכלול השימושים באוניברסיטה יסווגו כמוסד להשכלה גבוהה, ולא לפצל את סיווג האוניברסיטה לסיווגים שונים.

בקשתו של בייכ העוררת להמצאת טיעון משלים נענתה בחיוב ולמשיב ניתנה שהות לבתון את הטיעון המשלים ולהגיב עליו.

כמו כן ניתנה לצדדים שהות לנסות ולפתור את המחלוקת נשוא הערר דנן בדרך של פשרה.

העוררת המציאה את הטיעון המשלים שלטענתה תומך בטענותיה, אליו צירפה הסכם פשרה בינה לבין המשיב, מיום 18.7.12, עליו היא מבקשת בין היתר להתבסס.

המשיב הגיב כי הטיעון המשלים אינו תומך בטענות העוררת, אלא דווקא בכך שחלקים ממתחם האוניברסיטה פוצלו לסיווגים שונים שאינם יימוסדות להשכלה גבוההי'י.

עוד טוען המשיב בתגובתו, כי אין להשליך מהסכם הפשרה שהמציאה העוררת על הערר דנן, מאחר שהסכם הפשרה היה בתוקף עד יום 31.12.15 בלבד, ונאמר בו במפורש שאין בו כדי להשליך על חיובי הארנונה בגין הנכסים משנת 2016 ואילך.

הצדדים גם לא השכילו להמציא הסכם פשרה לפתרון המחלוקת נשוא הערר דנן, והמועד להמצאתו חלף.

בנסיבות אלה אין מנוס אלא לקבוע את הערר לשמיעת הוכחות.

כהונתו של המותב דנן עומדת להסתיים בחודש ספטמבר 2019, ולפיכך לא יהיה סיפק בידינו לקיים דיון הוכחות.

משלא קוייס הליך הוכחות אין מניעה להעביר את הדיון בערר למותב אחר.

אנו מחליטים איפוא לקבוע את הערר לשמיעת הוכחות בפני מותב חדש.

לשם כך הצדדים יגישו עדויות ראשיות בתצהיר.

העוררת תגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 45 ?וס ממועד קבלת החלטה זו.

המשיב יגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 45 יום ממועד קבלת תצהירי העוררת.

ימי הפגרה לא יבואו במניין הימים.

במועד שיקבע לשמיעת הוכחות יתייצבו המצהיריס לחקירה על תצהירים.

ניתן בהעדר הצדדייס היום |.1. 20"

/ מב-==--... -

*ו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כפללית מס' ערר: 140018274 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר :| עו"ד אורח קניון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו'ית רונית מרמור

העוררת: אופק אושורת

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי שטיבל 2 תייא, שטחו 78 מ"ר והוא סווג ע"י המשיב בטיווג

ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.

טענות העוררת

2 בערר טענה העוררת שיש לסווג את הנכס בסיווג ייבית תוכנהיי, או לחילופין ייתעשייה ומלאכהיי. בסכומיה ונחה העוררת את הטענה החלופית, והשאירה על כנה רק את הטענה שיש לסווג את הנכס כייבית תוכנהיי. לטענתה היא עוסקת בפיתות, והשימוש בנכס עונה על דרישות הפסיקה לשם סיווגו כייבית תוכנת''.

3 העוררת מנהלת בנכס עסק הקרוי ייקוד זה שירהיי.

לטענתה היא מייצרת ומפתחת פלטפורמה לבניית אתרים בקוד פתוח (וורדפרס);

היא בונה אפליקציות מובייל, אתרי כ /\ לפי דרישת לקוחות.

המערכת שהיא מפתחת מאפשרת ניהול מידע ואופטימיזציה לעסקים קטנים ובינוניים.

המערכת מיועדת למפתחי אתרים ותוכנה, היא מוצר מדף שהלקוח רוכש לרוב כמו שהוא, אך יש גס פיצירים נקודתיים שהיא מפתחת עבור לקוח מסולים.

רוב מוחלט של העובדים עוסקיט בפיתוח; מתוך + עובדים קבועים, כולם למעט המנכלייית, הם אנשי פיתוח. בנוסף עובדים בנכס 4 אנשי פיתוח פרילנסרים.

המפתחיט יושבים בכל קומת הקרקע המהווה את מרבית שטח הנכס, והמנכלייית יושבת בגלריה שבה חדר עבודה אחד.

טענות חמשיב

4 המשיב טוען כי פעילותה העיקרית של העוררת ממוקדת ללקוח טפציפי. מרכו כובד הפעילות

המבוצעת בנכס הינו מתן שירותים ולא ייצור תוכנה. העוררת בונה פרוייקטים בהתאם לדרישות הלקותות והכנסותיה נובעות מפרוייקטים שנבנים ללקותות לפי דרישה. דחיינו מדובר בקשר מתמשך, להבדיל מקשר קצר מועד המאפיין עסק ליצורי.

.10

לא מדובר במכירת תוכנה, היא אינה מייצרת תוכנה כמוצר מדף. היא משתמשת בפלטפורמה קיימת ומציעה גס שירותי תחזוקה ואחסון שוטפים.

קיימת עמימות ראייתית בכל הנוגע להיקף הפעילות של העוררת ביחס לטכנולוגיה שכבר פותתה, לעומתת הטכנולוגיה שטרם פותתה;

התנאים המצטברים על מנת לזכות בטיווג ייבית תוכנהיי, המנויים בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה שהם: ייבעיקריי, 'יייצוריי וייתוכנהיי, אינם מתקיימים בענייננו.

דיון ומסקנות

אין טפק כי העוררת עוטקת בין היתר גס בפיתוח תוכנה. השאלה הדורשת הכרעה היא האם פעילותה של העוררת בנכס עונה על דרישות צו הארנונה והפסיקה, לשם סיווגו של חנכט בסיווג ייבתי תוכנהיי אס לאו.

סעיף 3.3.3 לצו הארנונה קובע כדלהלן:

ייבתי תוכנה, שעיסוקס העיקרי הוא ייצור תוכנה יחוייבו ב ₪ למיריי לשנה בכל האיוורים'י.

יש לציין כי תעריף סלווג י*בתי תוכנחיי נמוך במידה משמעותית מתעריף סיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריסי'י.

בענייננו העוררת מפתחת מייצרת ומוכרת תוכנה בתחום בניית אתרים. בנוסף נותנת העוררת שירות ללקוחותיה, ובכלל ואת היא משדרגת, מעדכנת ומתאימה את המערכת ללקוחות.

השאלה המרכצית הדורשת הכרעה היא, האם התוכנה אותה מוכרת העוררת היא מוצר מוגמר, אשר אותו היא משדרגת ומתקנת, או שמא כל שידרוג ובניית פיציריס ללקוחות הס למעשה ליצור תוכנה חדשה.

שאלה נוספת היא האם העובדה שיש לעוררת מנויים, אף כי במספר מועט, משמעותה בהכרת שעיקר עיסוקה של העוררת הוא במתן שירותים ולא בייצור תוכנה.

התנאים לסיווג נכס כבית תוכנה נדונו בפסק הדין עמ'ינ 29761-02-10 ווב טנס

בע"מ נ. עיריית תל אביב-יפו (להלן ייווב סנסיי). בית המשפט קבע כי סעיף 3.3.3 כולל שלושה

תנאים מצטברים: ייבעיקריי ייייצוריי וייתוכנהיי. כלומר: העוררתת נושאת בנטל לחוכית כי

בנכס מתקיימת ייבעיקריי ייפעילות ייצוריתיי של ייצור ייתוכנה!י.

!יללצור!י:

בתי תמשפט קבעו כי המבחנים חמשמשים לבחינת השאלה מהי פעילות יצורית לצורך הסלווג של ייבתי מלאכה ותעשייהיי, הס המבחנים המשמשים גס לבחינת השאלה מה" ייפעילות ליצוריתי' לצורך הסיווג של ייבתי תוכנהיי בצו הארנונה של עיריית ת'י/א.

בפסייד ווב סנס ביחייש סוקר את מבחני הפסיקה לצורך קיומה של ייפעילות ייצוריתיי בנכס, וקובע כי מדובר בחמישה מבחנים, המחווים אינדיקציות לפעילות ייצורית המבוצעת

בנכסים: מבתן יייצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, מבחן ייטיבו של הליך העסקייי, מבחן ייהיקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכסיי ומבחן ייעל דרך ההנגדהי'י.

בנוסף למבחנים אלה, לצורך ההבחנה בין פעילות עסקית - שירותית לבין פעילות ייצורית, קבע בית המשפט את יימבחן הקשר המתמשךדיי לפיו ייקשר מתמשך מאפיין מתן שירות, להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורייי.

מבחנים אלה מצאו ביטוי כבר בפסהייד עייא 1960/90 פקיד השומה ת''יא 5 נ. חברת רעיונות בע"מ,

כמו גם בעמיינ 186/07 גאודע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא, ובריימ 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ נ. מנהל הארנונה בת'יא.

יוער כי עפ"י הפסיקה מבחנים אלה הס בגדר מבתני עור, המשמשים אינדיקציה לסוג הפעילות המתקיימת בנכס, ואינם מבחנים מצטבריט או מחייבים.

נקדים ונאמר כי פסהייד המנחה לעינייננו הוא עמיינ 13687-09-16 חשבשבת (ייצור) 1988 בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.

בעניין וח קיבל ביהמייש את ערעור המערערת, על החלטה שניתנה ע"י ועדת הערר בהרכב דנן

וקבע כל:

*שידרוג תוכנה קיימת עדיין מחווה פעילות ייצורית חדשה וכי מכירת מוצר בדרך של רשיון, בנטיבות המקרה הנוכתי, אינה מסיטה את עיקר עיסוק המערערתת למתן שירותים. לאור קביעה צו, עומדת גם המערערת בתנאי ייהעיסוק העיקרייי שנקבע בצו הארנונה"י.

נבדוק עתה את מבחני העזר שנקבעו בפסייד רעיונות לבחינת פעילות 'יייצוריתי.

מבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר: כמו בפסהייד תשבשבת יייישומו של מבחן זה ישיב לשאלה המרכצית הראשונה והיא, האם יישידרוגיי המערכת היא ייצור תוכנה חדשה.

מטרתו לבחון האם מתבצעת עבודת ייצור בנכס, בכך שמחומרי הגלם נוצר מוצר חדש אחר (רעיונות)'י.

כמו בחשבשבת רלבנטי לעינייננו פסחייד בעניין עמיינ 9977-09-15 ביסופט תוכנה בע"מ נ.

עיריית תייא יפו. בדומה לעינייננו גס שס פיתתה המערערת תוכנת בסיס אשר אותה היא מוכרת ללקוחותיה. לא רק זו אלא, שכמו בענייננו, חברת ביסופט התאימה את תוכנת הבסיס שלה לדרישותיו של כל לקוח, כולל פיתוחיס חדשים לפי צרכיו,

על אף זאת קבע ביהמייש :

יימשמעות הדברים הינה כי על אף שלעיתיט המערערת רק משפרת או משדרגת תוכנה עבור לקוחות ספציפיים, פעולות אלה כוללות עימן יצירה של קוד חדש המהווה, הלכה למעשה, מוצר חדש. נמצא, אס כן, כי המערערת עומדת במבחן זה'י.

הלכה דומה נקבעה בעמיינ (ת'יא) 147/03 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה נ. טי מידל איסט

בע"מ, שס נקבע:

ייכתיבת תוכנה, פיתוחה להפיכתה לכלל מוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עיסקי, הוא בבתינת דבר מוחשי גס אם בסופו של יום הוא מותאם ללקוחות ספציפייםיי.

כמו שט גס בערר דנן השידרוגים והעדכונים מהווים ייצור תוכנה חדשה. '*חומר הגלם הוא התוכנה בגרסתה הישנה והגרסה החדשה היא מוצר חדש לחלוטיניי (פסייד תשבשבת)

מבתן התנגדה: עפ"י מבחן זה יש לבחון האם הפעילות בנכס נמשכת אל מרכו הגרוויטציה של

ייפעילות ייצוריתיי או אל וּה של יימתן שירותיסיי.

העוררת מייצרת כאמור תוכנה המהווה פלטפורמה לבניית אתרים, המפותחת ומיוצרת כולה בנכט ונמכרת ללקותות.

בעניין חשבשבת קבעה כבי השופטת שטופמן:

'ימקובלת עליי עמדת המערערת לפיה מתן שירות זה מוכתב ע"י המציאות העיסקית שבה פועלת המערערת. הטלת ייקנסיי על המערערת בדמות שומת ארנונה גבוחה יותר בשל ישום הפרקטיקה העיסקית הנהוגה של מתן תמיכת טכנית לתוכנה, איגו סביר. משמעות הדבר הוא פגיעה כפולה במערערת, הן בשל חיוב הארנונה הגבוה יותר והן בשל ההשפעה על המערערת לספק שירות נחות ממתחרותיה ובכך להסתכן באיבוד לקוחותיי.

מבחן חיסף השימוש במוצר המוגמר: לעוררת לקוחות רבים ומגוונים.

מבחן השבחת הנכס: השאלה היא באזו מידה הביאה הפעילות של העוררת לשינוי המוצר

במישור חכלכלי. בעניין זה נאמר בפסייד טאי מידל איסט: יימבחן זה בהמשך למבחן הקודט רק מחזק את המסקנה כי יש לראות בפעילות המשיבה פעללות ייצורית, שכן פיתוח התוכנה והבאתה לכלל השלמה הופכת את המוצר בכללותו גס לבעל ערך כלכלי, שכן ניתן למוכרו ולשווקו ללקוחות עסקייסיי.

בענייננו הן פיתות וייצור התוכנה, והן השינויים והשידרוגים והעדכוניס שמכניסה העוררת לתוכנה, מביאים ליצירת ערך כלכלי חדש ללקוחותיה. אס העוררת לא חייתה משביחה מעת לעת את התוכנה, אפשר שלקוחותיה היו בוחרים לעבור למוצר אחר טוב יותר.

ייתוכנהיי

שוכנענו כי הפעילות העיקרית המבוצעת בנכס היא של ייצור ייתוכנחיי. לא נסתרה עדות העוררת על פיתות חדש של מערכת שנקראת לידר ושידרוג המוצר הישן. לשאלת הוועדה

הסבירה העדה :

ייהיקף העבודה הוא חיקף עבודה מלא על המוצר החדש, וגם על המוצר הקיים.

בנכס אנחנו מפתתיס את לידר שזה המוצר החדש... הוא כל הומן בשלבי פיתוח ווה מה שהמפתתיס שלנו עושים בנכס... עיקר העבודה שלנו בנכס היא פיתוח כמוצר חדש, ושידרוג המוצר הישניי.

'יבעיקריי - המבחן הכמותי והמבחן המהות?

ייצור התוכנה צריך שיהיה העיסוק העיקרי של הנישום.

בפסייד ווב סנס שהווכר לעיל נקבע כי:

ייהמונח ייבעיקריי מכוון הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית, לעומת גודלס של השטחים המשמשים לפעילות אחרתיי.

במסגרת המבחן המהותי יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות המבוצעת בנכס.

במבחן המהותי: כפי שפורט לעיל שוכנענו שהפעילות של ייצור התוכנה מהווה את החלק

העיקרי של הפעילות המבוצעת בנכס.

המבחן הכמותי: מעדות מנכלייית העוררת כמו גס מתשריט החוקר מטעם המשיב, עולח כי

מרבית שטח הנכס (כל קומת הקרקע) משמש לפיתוח. רק החדר שבגלריה ששטחו 7.15 מ"ר, משמש למנכלייית העוררת.

מספר העובדים המועסקים בפיתוח הוא 7 מבין 8 העובדים. מהם 3 עובדים קבועים ו- 4 אנשי פיתוח פרילנסריס.

עדת העוררת- מנכ"לית החברה - העידה כי עיקר הוצאות העוררת הן:

יימשכורות של מתכנתים, קניות, שירותי אחסון, אינטרנט... ו מערכת של קוד פתוח שההוצאות הן בעיקר סביבת עבודה השרתים בענן והוצאות של המפתחים עצמטיי.

עדות וו לא נסתרה, ויש בה כדי לתמוך בטענת העוררת שייצור התוכנה היא עיסוקה העיקרי.

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי הפעילות בנכס עונה על המבחן הכמותי.

סוף דבר

מכל המקוב), אנו מקבלים את הערר וקובעים כי לצורכי ארנונה יש לסווג את הנכס נשוא הערר בסיווג ייבתי תוכנה 'י.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 30.7.19.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה פללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

₪5 0 9

*ו'יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמ חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני וע'ית הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140019269 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: | עו"ד אורה קניון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: ענת חרחטי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב בבלי 36 תייא, ומהווה דירת מגורים בבניין משותף.

הנכס נמצא בקומת קרקע של הבניין שנבנה עוד בשנות ה- 50 של המאה הקודמת, כאשר בשנת 2010 הוספה לדירה קומת מרתף מתחת לקומת הקרקע , והיא מהווה היום חלק בלתי נפרד מהדירה של העוררת שהיא ייהנכסיי.

2 המתלוקת נשוא הערר נובעת מעדכון חיוב שטח המדרגות המובילות מקומת המרתף לקומת הקרקע, בשטח של 7.8 מ"ר.

3 על פי הסכמה דיונית אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים, אלא משפטית בלבד, ולכן לא נשמעו הוכחות והתיק נקבע לסיכומים.

הסיכומים הוגשו, ואנחנו נדרשיט עתה להכריע במחלוקת בין הצדדים.

טענות העוררת :

4. העוררת טוענת כי אין לכלול את המדרגות בשטח לחיוב הנכס, כשם שאין מחייבים פירים

אחרים כמו פיר מעלית. |

הכללת שטח המדרגות בחיוב הארנונה מהווה לטענתה שינוי שיטת חישוב ושינוי מדיניות , הנוגדים את ייתוקי ההקפאהיי.

5. פסהייד שעליו מבסס המשיב את טענתו הוא תייצ 8254-11-13 דיקשטיין נ. עיריית רעננה

(להלן ייפסהייד דיקשטייןיי), נוגע לצו הארנונה של עיריית רעננה, שאינו דומה לצו הארנונה של

עיריית תי'א.

6. בסיכומיה, הוסיפה העוררת טענה לפיה שטח המדרגות חויב בכפל.

.10

טענות חמשיב:

המשיב טוען כי טענת העוררת לפיה שטח המדרגות הויב כביכול בכפל, הועלתה לראשונה בסיכומים ולכן היא מהווה הרחבת חזית אסורה שאין לחידרש לה.

עוד טוען המשיב כי טענת העוררת לפיה מנהל הארנונה חרג מסמכותו כשהחליט לשנות את שיטת החישוב באופן שונה מכפי שנהג קודם לכן, משמעותה טענה בדבר שינוי מדיניות.

המשיב מכחיש טענה זו ומוסיף כי טענה זו אינה כלולה בסמכויות שחוענקו למנהל הארנונה או לוועדת הערר בסעיף 3 (א) לתוק הערר, ומנוגדת במפורש לסעיף 3 (ב) לחוק הערר, לפיו למנהל הארנונה ולועדת הערר, אין סמכות לדון בטענות שענינן אי חוקיות.

המשיב מבקש לכן לדחות על הסף את כל טענות העוררת המתייחסות לשינוי שיטת החישוב ושינוי מדיניות.

באשר לעצם חיוב שטת המדרגות בארנונה, טוען חמשיב, כי הוא מעוגן בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה. שטח זה נכלל לטענת המשיב בהגדרת 'יכל שטח שבתוך יחידת הבנייןיי, ומהווה חלק בלתי נפרד משטח הדירה. לא מדובר בחלל אחד בעל ריצפה בקומת הקרקע בלבד ( כגון פיר מעלית) אלא ברצפה או שטח עמידה שהוא בר חיוב כחלק מכל קומה.

מעבר לטענת המשיב על כך שהטענה על כפל חיוב נטענה לראשונה בסיכומיט ויש לראותה כהרחבת חצית אטורה, טוען המשיב שאין מדובר בכפל חיוב וכי החיוב מעוגן בפסהייד בעניין דיקשטיין שהווכר לעיל.

דיון ומסקנות

חוסר סמכות: נתייחס תחילה לטענת העוררת על שינוי שיטת החישוב, ושינוי מדיניות, בניגוד

יילחוקי ההקפאהיי.

סמכותו של מנהל הארנונה , וסמכות ועדת הערר הנגזרת מסמכות מנהל הארנונה, נקבעה

בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) כדלהלן:

"3 (א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימיסם מיום קבלת הודעת

התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה :

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום .

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או חשימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות.

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק הסדרים התשנייג- שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכט.

(ב) אין באמור בחוק וה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה חיה נגוע באי -חוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של טעיף קטן (א) .

המחלוקת הנוגעת לסעיף זה של חוק הערר נדונה לא אחת בפסיקה וההלכה שנקבעה היא, כי סמכות מנהל הארנונה וועדת הערר היא לדון ולהכריע בעניינים עובדתיים וטכנייס המפורטים בסעיף 3 (א) של חוק הערר, אך לא בטענות אחרות שעניינן אי חוקיות או אפליה, שהותרגו במפורש מסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר בסעיף 3 (ב) של חוק הערר.

אשר על כן אין לועדת הערר סמכות לדון בטענות העוררים באשר לשינוי מדיניות או אפליה, ועל כן אנו מורים על דחית טענות אלה על הסף מחוסר סמכות.

חיוב השטח שבמתלוקת: לגופו של ענין טענה העוררת כי אין לחייב את שטח המדרגות

בארנונה, בנימוק שאין וה שטת בנוי. עסקינן לטענתה בשטח חלל (פיר) שאינו שטת בנוי, בדומה לפיר מעלית.

כפי שהמשיב אינו מחייב אותה בגין פיר מעלית, כך לטענתה גס אין הוא צריך לחייבה בגין שטח חלל המדרגות. כפי שיפורט להלן, איננו סבורים כך.

נקדים ונאמר כי צו הארנונה אינו מחריג את תיובס בארנונה של גרמי מדרגות.

סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע:

יי בשטח הבניין נכלל כל השטת שבתוך יתידת הבניין, לרבותת יציע וכל שטח מקורה אתר וכן, מרפסות, סככות ובריכות שחיהיי.

כמו המשיב אף אנו טבוריס כי שטת המחלוקת הוא המשכה של כל קומה בנפרד ובשל כך שטתים אלה נכללים בהגדרת '' כל השטת שבתוך יחידת הבנייןיי, כאמור בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.

אין מדובר בחלל בעל רצפה בקומת הקרקע בלבד, כגון פיר מעלית, שבגינו אין מחייבים בארנונה, אלא מדובר ברצפה או שטת עמידה שהינו בר חיוב בארנונה בכל קומח.

פסהייד המנחה לענין חיוב גרמי מדרגות הוא פסהייד שניתן במסגרת תובענה ייצוגית : ת'יצ 3 דיקשטיין נ. עירית רעננח.

העוררת טענה שאין להחיל את ההלכה שנקבעה בפסהייד דיקשטיין על הערר דנן, בנימוק שפטהייד מתייחס לצו הארנונה של עירית רעננה, השונה מצו הארנונה של עירית תייא , משום שברעננה שיטת חישוב השטח היא ייברוטויי, שלא כמו שיטת החישוב בתייא.

אנו דותיס טענה גו. שוני וה בין צווי הארנונה, אין בו כדי להשפיע על המחלוקת נשוא ערר וּח, מאחר שהשאלה שהיתה במתלוקת בפסהייד דיקשטיין והה לשאלה שבמחלוקת בענייננו, בלא קשר לשיטת חישוב שטח הנכס, במדידה של ברוטו או נטו.

השאלה שהייתה במחלוקת בפסהייד דיקשטיין נוסחה כדלהלן:

*' האם ניתן לחייב על פי צו הארנונה של המשיבה, נושא הדיון, את השטח שמתחת לגרס המדרגות הראשון בבניין (לחלן: יי שטח המריבהיי) במקרה שהשטח שמתחתיו אטום, בנוסף לחיובו של גרם המדרגות הראשון באופן של ייהשטחתויי כלפי מעלה והבאתו בהשבון בשטח הקומה אליה חוא מוביליי.

בית המשפט קבע:

*י אין מחלוקת כי המשיבה בחישוב שהיא עושה, משטיחה כל גרם מדרגות כלפי מעלה, כך גרם קומת המרתף מושטח בקייק, גרם קייק מושטת בקומה אי, גרם קומה אי מושטח בקומה בי, גרם קומה בי מושטח בקומה גי, גרם קומח גי מושטח בקומה די סך הכל השטחה של 5 גרמי מדרגות. על שיטה וו אין המבקש משיג.

משאין מחלוקת על שיטת ההשטחה שעושה המשיבח כלפי מעלה, יש לקבוע אס השטח שמתתת לגרס המדרגות הראשון יכול להוות שטח לתיוב על פי צו הארנונה. אני סבורה שכן

ואלה טעמלי:

משמיוחט כל גרם מדרגות לקומה שמעליו כמשלים את רצפתה, הרי שבקומת הקרקע (או המרתף כבענייננו) נותר השטח שמתחת לגרס המדרגות הראשון. שיטת החישוב הקבועה בצו מאפשרת חישוב שטחה של כל קומה גו מקיר לקיר , דחינו ככוללת את שטח הרצפה שמתחת לגרס המדרגות. על אף חיוב קומה וו הרי שכל גרם מדרגות נלקח בחשבון פעם אחת, במסגרת שטח הרצפה של כל הקומה אליה הוא מוביל...

משאין מחלוקת כי המשיבה רשאית לחשב את גרמי המדרגות בהשטחה כלפי מעלה הרל שמוטכט למעשה כי כל שטח מושטח כזה הוא מקורה על ידי ההשטחה שמעליו, שאם לא כן, הרי שהיה מתבקש כי כל חדרי המדרגות לכל האורך למעט אולי האחרון, ייראו ככאלה שאינם מקורים אלא הס חלל ולא היה מקוט לתייבם. על כן כשם שכל השטחה של המדרגות מקרה את הקומה מתחתיה, כך מקרה ההשטחה של המדרגות העולות מקומת המרתף את קומת המרתף לרבות את השטח שמתחת לגרט המדרגות, קרי שטח המריבה. משמע, שטת המריבה הוא יישטת מקורהיי כאמור בהגדרה יישטחיי שבצו הארנונה בהתייחס לשטח הנכס. יי

דהיינו , המשיב בבואו לחשב את שטת המדרגות בנכס בן מספר קומות, עליו לחשב את מספר גרמי המדרגות כמספר הקומות בנכס. משמע בבניין בן 2 קומות כמו בנכס דנן, יחושב ע"י המשיב שטת גרם המדרגות מקומת המרתף לקומת הקרקע, בתוספת השטת שמתחת לגרס המדרגות.

טענת כפל חלוב: העוררת העלתה לראשונה בסיכומיח טענה נוספת לפיה אופן חיוב המדרגות

נעשה ע"י השטחת המדרגות באופן וירטואלי ולא לפי שטחן בפועל. לטענתה יש לחייב לפי שטתו ולא לפי השימוש בו ולא לפי שטתו הוירטואלי. החיוב שנעשה כאן, גורם לטענת העוררת לחיוב כפל בגין המדרגות.

טענה זו של העוררת נטענה כאמור לראשונה בסיכומיה ועל כן היא מהווה הרחבת חזית אסורה, שאין אנו נדרשים לדון ולהכריע בה.

לא רק זו אף זו, כאמור לעיל פסהייד דיקשטיין אישר את שיטת המדידה כפי שנעשתה גם בעניינו. בתוך כך גס דחה בית המשפט טענה דומה שהועלתה שם, על כך שגרם המדרגות הראשון מחוייב למעשה בכפל. בית המשפט קבע כאמור כי על פי שיטת חישוב זו של ייהשטחה כלפי מעלהיי בקומת המרתף, נותר השטח שמתחת לגרס המדרגות הראשון אותו יש לתייב , וכי על אף חיוב קומת המרתף כאמור, הרי שכל גרם מדרגות נלקת בתשבון פעט אתת בלבד. דחיינו אין מדובר בכפל חיוב.

סוף דבר

8. מכל המקובץ אנו סבורים כי שטח הנכס נמדד וחוייב כדין ולפיכך אנו מורים על דחיית הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום ].+.50. ..

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017773 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר

חבר:

: עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רוזיח רונית מרמור

העורר: בראוני אלון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר נמצא ברח' דה פיגיוטו 12 ת'יא.

שטחו 51 מ"ר והוא סווג בסיוג בניינים שאינם משמשיסם למגורים.

עפ"י הצהרת העורר הנכס מחווה ייתדר מדרגות שמצורף לו מחסן קטויי.

לנכס ניתן פטור לנכס לא ראוי לשימוש מיום 14.5.17 עד 13.5.20.

לאחר הגשת הערר וכתב התשובה לערר, קויימו בפנינו שלושה דיונים מקדמיים, באחרון שבהט נקבע התיק לשמיעת הוכחות, תוך חיוב הצדדים להגיש עדויות ראשיות בתצחירים.

המועד המקורי להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם העורר חלף, וכך גם חלף המועד הנדחה להגשת התצהיריס מטעמו של העורר.

במקום ואת פנה העורר ביום 29.5.19 לועדה בבקשה לפטוק עפ"י החומר המצוי בתיק הערר, בלא שיוגשו תצחיריס ובלא שישמעו הוכחות.

תקנה 9 (א) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (טדרי דין בועדת

ערר) קובעת כדלהלן:

'יהועדה רשאית לדון בערר ולהחליט בו על יטוד התומר שבכתב שהובא לפניה ובהעדרס של בעלי הדין...*.

לפיכך אין מניעה מפנינו להיעתר לבקשת העורר ולפטוק על יסוד החומר המצוי בתיק הערר.

טענות העורר

העורר טוען כי יש לפטור את הנכס מתיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי החל מיום 14.4.13 ועד לוס 14.5.17.

עוד טוען העורר שלא הוא החזיק בנכס, אלא שהנכס הותזק ע"י הבעלים - חברה בשטס יימולטיגרף ומרליניי (להלן יימולטיגרף").

לעניין בקשת הפטור לנכס לא ראוי לשימוש, טוען העורר כי לגלריה שנבנתה בנכס מלוחות עצ עם קורות ברול הוצא צו הריסה בנימוק של החיותה בנייה לא חוקית.

בשל צו ההריסה שהוצא כנגדו, נהרסה הגלריה ב- 14.4.13, ובעקבות ואוג מאותו מועד, הנכט לא ראוי לשימוש ולא היה בשימוש.

ביום 14.5.17 פנה העורר למשיב בבקשה לפטור את הנכס מתשלום ארגונה בשל היותו נכס לא ראוי לשימוש.

המשיב ערך ביקורת בנכס ביום 16.7.17 ובעקבות ממצאיה, הוענק לנכס פטור לנכס לא ראול לשימוש מיום 14.5.17 עד יום 13.5.20.

לטענת העורר על המשיב היה להעניק לנכס פטור בגין היותו לא ראוי לשימוש כבר מיום 3.

לעניין התזקה בנכס טוען העורר כאמור, כי הוא אינו הבעלים של הנכס ואינו מחזיק בו וכי הבעלים והמחזיקה בנכס הלא חברת מולטיגרף, לכן יש לתייב אותה לשלם ארנונה בגין הנכס.

טענות חמשיב

המשיב טוען כי ככל שיש לעורר טענות כנגד חיובי מס בשניט קודמות, מדובר בטענות הנטענות בניגוד למסגרת המועדים הקבועים בחוק הערר ובניגוד לעקרון סופיות השומה.

לכן לא ניתן לדון בטענות העורר ביחס לשנים 2013 - 2016, התקופה טרם פנייתו למשיב לראשונה ביום 14.5.17, ויש לדחות את כל הטענות המתליחסות לשנות המס שקודמות לשנת 7

המשיב מדגיש כי הוענק לנכס פטור לנכס לא ראוי לשימוש מיום פנייתו לראשונה של העורר למשיב בעניין זה לתקופה 14.5.17 ועד לוס 13.5.20.

עפ"י סעיף 330 לפקי העיריות, לצורך קבלת הפטור מתשלום ארנונה מכת סעיף זּח, על הנישום לחודיע לרשות המקומית על מצב הנכס, ואט יטתבר שהנכס אכן לא ראוי לשימוש, יחול הפטור ממועד מסירת ההודעה. עפ"י הדין אין להעניק פטור רטרואקטיבית לנכס לא ראוי לשימוש, כשהרציונל העומד מאחורי הלכה זו ה?א, שיש לאפשר לרשות לבדוק את מצבו של הנכס בומן אמת.

בתשובה לטענות העורר כי המחזיקה הנכונה בנכס חיא הבעלים חברת מולטיגרף, טוען המשיב, כי לפי המידע שבידיו העורר הוא בעל הוּיקה הקרובה ביותר לנכס, וכי עפ"י הפסיקה המחזיק אינו בהכרת הבעלים של הנכס, אלא בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס.

עוד טוען המשיב כי ככל שמדובר בסכסוך בין מתזיקיס אין למשיב או לועדת הערר סמכות להכריע בו.

.15

דיוו ומסקנות

סופיות השומה

כמו המשיב אף אנו סבורים כי ככל שלעורר טענות כנגד חיובי מס בשנים שקדמו לשנת 2017, מדובר בטענות הנטענות בניגוד למסגרת המועדים הקבועים בחוק הערר ואף בניגוד לעקרון סופיות השומה. כך עולה מהפסיקה הרבה שניתנה בנושא זה.

ראה לדוגמא את שנקבע בעתיימ 2178/04 רוזילנדה אינטרנשיונל קורפוריישן ני עיריית תל

אביב האגף לחיובי ארנונח:

יימקובלת עלי עמדת חמשיבה כי העותרת לא יכלה להגיש השגה על השנים 1998-2002 לאור עיקרון סופיות השומה. מכאן שלשנים 1998-2002 נקבעו שומות שהפכו לסופיות מאחר ולא הוגשו עליהן השגות. במילים אחרות; העותרת ייאיחרה את הרכבתיי לשנים 1998-2002י.

ראה גם עמיינ 1069-06-13 יורם דב בולקינד ני מנהל הארנונה, עיריית תל אביב יפו;

ייהעירייה צריכה לדעת כי משעה שחלף המועד להגיש השגה על שומה, השומה הלא סופית, ולא ניתן יהיה עוד לתקוף אותה במטשגרת השגתיי.

כך גס נקבע בעניין אה בפטהייד: עמיינ (ת''א) 241/08 רס-חן תניונים ני מנחל הארנונה של עיריית תל אביב יפו; בריימ 6333/09 רס חן חניונים בע"מ ני מנחל הארנונה של עיריית תל-

אביב; עייא 367/85 מדינת ישראל ני קיטאי, פייד מא(3) 398, 401; בריימ 9179/05 המקום של שי שמחה ני מנהל הארנונה, תק-על 3(2006), 1517; עמיינ 167/07 פאנצי ליין בע"מ ני מנחל הארנונח בעיריית תי'א יפו.

לפיכך כבר מטעם וה יש לדחות על הטף את כל הטענות המתייחטות לשנות המס הקודמות לשנת המס 2017 בה הוגשה ההשגה, אשר בעקבותיה הוגש הערר דנן.

נכס לא ראוי לשימוש

סעיף 330 לפק' העיריות קובע כדלהלן:

'י330. נחרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר

לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות

אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק -

(1) עס מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתוט אותה תקופחה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו- 9 לחוק הסדרים במשק

המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בטעיף זה -- תקופת התשלום);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניווק כאמור ימסור מתויק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יחיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים ;

(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו- (2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מתבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונס לפני מסירת ההודעת"י.

פקודת העיריות מחילה על הנישום חובה סטטוטורית - פוזיטיבית להודיע בומן אמת, על בקשתו לקבל את הפטור.

מלשון הפקודה עולה מפורשות כי הפטור, ככל שינתן, ינתן ממועד מסירת ההודעה, ואילו בתקופה שלפני מטירת ההודעה, יהיה המחציק חליב בתשלום ארנונה. משמע מסירת ההודעה מהותית לתחילת קבלת הפטור.

כך גם עולה מהפטיקה הענפה בעיין זה.

ביחמייש נדרש לנושא וה, בעייא 8417/09 עיריית ירושלים ני ששון לול יילוי אינו וּכאי לפטור בגין השנים שקדמו לכך. הסיפא של הוראת סעיף 330 האמור קובע, ברחל בתך הקטנת, כי ייאין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונס לפני מסירת

ההודעהיי. רוצה לומר: פטור שניתן לנישום בהתאט לסעיף 330 חל על חיובים המתהוויס

לאחר מועד מסירת ההודעה (היא כמובן הודעה מפורטת ומבוססת), ואין בו כדי לפטור את הנישום מחיובים שנתהוו לפני מועד המסירה. תכליתה של ההוראה שבסיפא היא להבטית שהנישוס יעמוד בנטל ההודעה שמוטל עליו ברישא - וזאת על מנת להקל על העירייה בתהליך הגבייה של הארנונה ולמנוע מצב שבו תצטרך העירייה לעמוד בעצמה על מצבו של כל נכט ונכט המצוי בתחומחיי.

בעמיינ 46146-02-13 ליאורה מיכקשוילי ני עיריית תל אביב נקבע:

'יקביעת המחוקק ברורה והיא שתחילת הפטור עשויה להיות בכל מועד שהוא על פני שנת המס ואין מקום להחילה לאתור על ראשית השנה. הטעם לכך, לדעתי, כפול. ראשית ההודעה כשחיא לעצמה אינה מוכיחה את מצב הנכס לפני מועד מסירת ההודעה. ממילא אין מקום להקנות פטור לתקופה שבה אין הוכחה למצב המצדיק פטור. שנית, אפילו נלוותה להודעה גם הצהרה על מצב הנכס עובר להודעה, ככל הגראה המחוקק ראה לפטור את חרשות מן הצורך להתמודד עם המציאות שקדמח להודעהי.

כך נקבע גס בעמיינ 21629-06-10 חי יעקב ני מנחל הארנונה של עיריית תל אביב:

יידהיינו שתמשיך לחול בעניינו המגבלה של סעיף 330 לפקודת העיריות כי הפטור מארנונה יחול רק החל מהמועד שבו הודיע המחציק לעירייה על כך שהנכט הפך לבלתי ראוי לשימושיי.

על דברים אלו חוזר בית המשפט גם בעמיינ 13547-11-15 מ. אליאנס חברה לבניין ני עיריית

חיפה:

ייגם כאשר בנין נהרס או ניווק בצורח ששוב לא ניתן לשבת בו, על המחויק למסור לעירייה הודעה בכתב על כך, ורק עס מסירת ההודעה כאמור לא תחול עליו עוד חובה בעתיד לשלם שיעורי ארנונה נוספיטי.

הלכה דומה נקבע בעמיינ 49415-09-12 תעשיות אבן וסיד בע"מ נ. מנהל הארנונה מועצה אזורית בגלבוע; ועמיינ 100054-01-13 אינגי בר יהודה בע"מ ג. מנהל הארנונה של עיריית קריית אתא.

הרציונל מאחרי הלכה זו, הוא מתן אפשרות למשיב לבדוק בומן אמת את טענות הנישום ביחס למצבו של הנכס.

עולה מהאמור לעיל כי את מתן הפטור ניתן להחיל ממועד ההודעה הראשונה אשר התקבלה בעירייח (בענייננו - 14.5.17), כאשר בהתאם לחוק ולפסיקה, לא ניתן להקדים את המועד, וגם מטעם גה דין הערר להדחות על הסף.

חוסך סמכות - טכטוך בין מחזיקים

סמכותה העניינית של ועדת הערר מעוגנת בסעיף 3 לחוק הערר לפיו:

יימי שחוייב בתשלוט ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה :

הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

הוא אינו מתזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות ;

היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לתוק הסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכט נפרע בידי המחציק בנכסיי.

העורר טוען כי מי שהחציק בנכס היא חברת מולטיגרף.

הטענות שהועלו על ידי העורר בערר דנן, אינן נמנות על אלה המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק הערר.

הלכה היא כי כאשר קיימת מחלוקת אובליגטורית בין הצדדים באשר לזהות הבעלים של נכט או לזהות המחציק בנכס, ההכרעה בה אינה בסמכות מנהל הארנונה או ועדת הערר. בעתיימ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקוביצ נ. עיריית נהריה ואחי קבע ביחמייש המחוזי בחיפה :

ייבמקרה מעין גה, בו קיימת מתלוקת באשר לוהות הבעליט על חנכס, אל לה לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים.

זאת מקום ואין לה הכלים לעשות כן.

אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פקי העיריות ולפעול על פיהסיי

ממשיך ביהמייש וקובע:

יי...כאשר המחלוקת לגופו של עניין באשר למתזיק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים התלוקיס על סוגיית ההחוזקה בנכס, במסגרת הליך אזרחליי.

ואילו בעעיימ 2611/88 שאול בנימין נ. עיריית תייא קבע ביחמייש העליון מפיו של כבי השופט

רובינשטייו:

יי... ככל שיש בפי המערער טענות כלפי בעל הנכס, אס בטענת זיוף ואם בטענה אחרת, האכסניה המתאימה לטענות אלה היא במסגרת תביעה אורחית אל מולסיי.

הלכה דומה נקבעה בעתיימ 594/02 אנגל מרכזי מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה שס נקבע:

יילמרות האמור, השאלה היא, מה מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינהלית המוסמכת לגבות מט, כאשר מתגלע סכסוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למחציק בנכס ומתי חל השינוי בהחזקה צו, וכאשר אין חולק כי היימחזיקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחזיק הפונקציונלי ולא המחזיק המשפטי. כעיקרון, הליך מינהלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצם מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין הרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרטים, שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובם של מי מהפרטיס כלפי הרשות, צריכה הרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במחלוקת בין הפרטים מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני.. ואת ועוד, הרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין הפרטים הניצים.

בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת אפוא חרשות להכריע בסכסוכים שבין היחידיטיי.

מן האמור לעיל עולה כי ככל שלעורר טענות כנגד מחציק אחר אשר לשיטתו מחזיק בנכס, הרי שהעירייה אינה צריכה להכריע בשאלה מי מבין בעלי הזכויות מחזיק בנכס בפועל ולהכריע בסכסוך מובהק בין מחזיקים. ניתן ללמוד כי שאלת החוקה מצויה במסגרת טכסוך בין מתזיקים, שחורג משאלת תשלום הארנונה בגין הנכס. ביהמייש קבע כי מקרים כאלה אינם מצוייסם בסמכותה של הוועדה אלא של ביהמייש האזרתי.

לפיכך איננו נדרשיט להכריע בשאלה מי המחציק בנכס - העורר או חברות מולטיגרף, וגם מטעם וּה דין הערר להידחות על הסף.

בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס

פקודת העיריות (נוטח חדש), מגדירה בסעיפים 1 ו- 269, מיהו יימחציקיי.

סעיף 1 קובע:

ייאדס המחזיק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיוניי.

סעיף 269 קובע: יילמעט דייר משנהיי.

עפ"י ההלכה, מקום בו יש מספר מחויסיס אפשריים מקטגוריות שונות, המחזיק החייב בארנונה הוא מי שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

כך בין חיתר ברעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ. עיריית תל אביב - יפו קבע בית

המשפט:

'ימחזיק לצורך החובות והזכויות שבפקודה, ייחשב וה מבין השניים, שהוא במערכת הנסיבות שנוצרה, בעל הציקה הקרובה ביותר לבניין.

המחוקק מבקש להדגיש כי בנקטו את הביטוי יימחזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחטית כמובן - בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכסיי.

עוד נקבע כי בעת בחינת הויקה הקרובה לנכס יש ליתן משקל יתר לאותן זיקות המשקפות שימוש בנכס והנאח משירותי הרשות הלכה למעשה, תוך בחינת יכולת השליטה בנכס וחיכולת לנצלן לצרכיט שונים (עא 2669/08 ש. ובר עו"ד, בתפקידו ככונס נכסים נ. עיריית חולון תק-מה 2009 (1) 15807).

ובעייא 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ. עיריית ראשון לציון קבע ביחמייש :

ייהמחוקק ביקש להדגיש כי בנקטו את הביטול 'מחזיקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הזיקה הקרובה ביותר אל הנכס. ויקתו של הבעל לנכט, לצורך עניין וה, יכולה להדחק למקום שני, אס יש שוכר או בר- רשות או מחזיק באופן אחר....

מוסיף ביהמייש וקובע בפסייד זח:

יייתכנו מקרים לא מעטים שבהם יתעורר קושי של ממש בקביעת ייהמחזיקיי, ביחוד מקום שבו קיימים שני גורמים או יותר חיימתחריסיי ביניהם על תואר ייבעל הויקה הקרובה ביותר לנכסיי, או ליתר דיוק המצביעיט האחד על רעהו באומרס כי האחר הינו בעל הזיקה הקרובה ביותר כאמור. על מנת להכריע בכך, יש לבחון מי מביניהם אכן מקיים את מירב חזיקות הרלבנטיות לנכס. בהקשר וּת ראוי להדגיש כי אין מדובר במבחן טכני - כמותי אלא בניתות מהותי של הזּיקות אשר במסגרתו יש ליתן משקל יתר לאותן ויקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשהיי.

העובדה שצו ההריסה המינהלי הוצא על שם העורר ובוצע על ידו, והעובדה שהעורר הוא שפנה למשיב על מנת לפטור את הנכס מתשלום ארנונה בגין חיותו נכס לא ראוי לשימוש, ונוכחותו של העורר במועד הביקורת, מביאים למסקנה כי העורר הוא בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס.

העורר בחר כאמור שלא לקיים דיון הוכחות, ובכלל זאת מלבד אמירה סתמית שהמחציק בנכס הוא חברת מולטיגרף, לא הביא העורר ראיה כלשהי שהחברה היא אכן המחציקה בנכס.

לא רק זו אלא שבתשובה לפנייתו של העורר מיום 14.5.17 נאמר לו ע"י המשיב, כי על מנת שניתן יהיה להעביר את רישום החזקה עייש מחזיק אחר, על העורר להמציא מכתב מחברת מולטיגרף, בו היא מאשרת שהיא בעלת הנכס והוא נמצא בתוקתה, בצירוף אסמכתאות.

העורר לא המציא כל מסמך כזּה וגט חברת מולטיגרף לא פנתה לעירייה בטענה שהנכס נמצא בחוקתה.

בנסיבות אלה יש לראות את העורר כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

1. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום ! 2 9

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

2 / 2 ער ==

*וייר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענליני ארנונה כללית מס' עררים: 112

שליד עיריית תל אביב- יפו 116

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: דאירו ג'רמייה סאנדיי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העורר הגיש בקשה לפטור מארנונה על פי סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת מסי העירייה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: ייפקודת הפיטוריןיי) ביחס לקומה הראשונה של הנכס ברחוב לבנדה 32 בשטח של 130 מ"ר.

המשיב נעתר לבקשה ביחס לקומה השניה של הנכס לה ניתן פטור כבית תפילה .

מכאן שהמחלוקת נשוא ערר זה נוגעת לשטח של 130 מ"ר אשר המשיב טוען כי שטח צח אינו משמש כבית תפילה.

ביום 6.8.18 אוחדו העררים לבקשת הצדדים.

לטענת מנהל הארנונה בתשובתו להשגת העורר מדובר בשטח שאינו משמש את העורר באופן ישיר לקיום תפילה. בכתב התשובה לערר הרחיב המשיב וטען כי /גם אם כוונתו של העולר לעשות בעוניד שימוש בנכס כבית תפילה (אף אס זו מטרת החזקתו בנכס, הרי שכל עוד נמצא כי הנכס אינו משמש כבית תפילה בפועל אין מקום להעניק לו את הפטור?

בדיון המקדמי ביום 16.7.2018 הצחיר העורר כי המצב בשטח השתנה לאור העובדה שהקהילה אותה משרת העורר גדלה והמקום מיועד לבית תפילה בלבד. ועדת הערר בהרכבה באותו הדיון חורתה על קיום ביקורת נוספת בנכס.

בדיון המקדמי ביום 6.8.2018 הציגה בייכ המשיב פרסוט על ניהול בית ספר בנכס . העורר והכומר ירמיהו שהתלווה אליו בדיון טענו כי מדובר בחלק מהשימוש בנכס כבית תפילה /אין מדובר כל בבית טספר ובלימוד כלשהו, זה חלק מהמכלול של הקהילה בבית תפילת/,

בתום הדיון קיבלה ועדת הערר את ההחלטה הבאה:

*ממה שהוצג לנו היום נערכה ביקורת נוספת בנכס במרץ ממנת עולה כי קומה בשטחת של 2 -

4 מר כבר קיבלה סיווג של בית תפילה כך שהמתלוקת נותרה בנכס מספר 90954 בקומת הקרקע .

בנטיבות אלה נבקש מתמשיב לשוב ובחון את עמלתו ולהודיע האם ניתן להחיל את הסווג לבית התפילה גם על קומת הקרקע ובכך לסיים את הליון .+

ביום 29.8.2018 הודיע המשיב כי לאחר ששב ובחן את עמדתו לא מצא לשנות מעמדתו כפי שבאה לידי ביטוי בכתבי התשובה לעררים ולפיה הנכט נשוא הערר אינו וכאי לפטור על פי פקודת הפיטורין.

בעקבות הודעת המשיב נקבע התיק לשמיעת ראיות.

העורר הגיש תצהיר העדות ראשית בו תיאר את השימוש בקומה התחתונה כחלק בלתי נפרד מהנכס . הוא תיאר את תדירות התפילות ואת האופן בו הוא מקבל את קהל המתפללים בקומת נשוא הערר.

העורר נחקר על תצהירו בדיון ביום 28.1.2019 והתרשמנו ממהימנות עדותו.

עדותו לא נסתרה וביחס לשימוש בחלק מקומת הנכס שבמתלוקת למשרד שלו חשיב :

'יבהתייחט לשטח המסומן צהוב המשרד שלי נמצא בפינה השמאלית. במשרד שלי אני מקבל אנשים ונותן להם ייעוץ דתי. ביתרת השטח השמאלי התחתון מתקיים מרכו תפילה. צריך להבין שמדובר במספר ורמיס בנצרות שמגיעים להתפלל...ואנחנו משתדלים לתת לכל ורס את הפינה שלו לתפילה.

עוד תיאר העורר בהתייחס לממצאי הביקורות שערך המשיב :

...לגבי החלק האמצעי בשטח משמאל , אנשים מגיעים להת 5 לל 24 שעות, המקום תמיד פתות בימי שני זה תפילה , ביום רביעי זה לימודי תודה, הם מגיעים ביום שישי לתפילות עגור קהילות אחרות.. אני במקצועי כומר...הגעתי לארץ ללימודי דת ולאחר מכן שלת אותי אבי שהוא כומר בניגדיה להנהיג את הקהילה כאן... בעבר המשרד שלי היה בקומת השניית וגם חזל הפעוטות וכל הקומה קיבלת בעבר סיווג בית תפילה ולמעשת עשינו שינוי מיקום עקב התלחבות הקהילה ואנ מבקש לשמור את אותו הסיווג הגם שהשימוש :רד פיזית לקומה הראשונה....+

המשיב הגיש את תצהיר העדות הראשית של חוקר השומה גלעד ענקי אשר ביקר פעמיים בנכס .

החוקר צירף לתצהירו תמונות שצילס בביקורת ותרשומת שעיקרה תיאור השימוש בחלקי הנכס כפי שנמסר לו על ידי נציג העוררת.

עד המשיב נשאל על תצהירו בדיון ההוכחות על ידי הוועדה והשיב:

/באופן כללי אני מבקל בבתי תפילה לא בשעות הפעילות כי מלבית הפעילות מתרכזת בסופי/ש.

הקומה השנייה נראית *ותר כמקום תפילה מרכזי ואילו הקומה הראשונת הייתי קודא לזה נספת לקומה השנייה. לא ראיתי פעילות אחרת . יש שס את המשרד של הכומר, אבל יש הבד 2 בין הקומות./.

לאחר שנשמעו הראיות ביקשנו פעם נוספת מהמשיב לבתון את עמדתו .

ביום 18.2.2019 הודיע המשיב כי ערך ביקורת נוספת בנכס ולא מצא סימנים לשימוש בקומת הקרקע כבית תפילה.

להודעת המשיב צורף דוח ממצאי הביקורת מיום 11.2.2019 .

לדוייח צורפו תמונות והתייחסותו של העורר לשימוש בנכס כבית תפילה בשעות בהן מתקיימת תפילה בנכס.

ביום 7.3.2019 הוגשה לוועדה בקשה לעיכוב הליכים בשל קבלת ייצוג .

בייכ העורר עוהייד עמיקם ברון ביקש כי הועדה תעכב את ההתלטה הטופית בתיק עד שיתאפשר לו לשטוח את מלוא טענותיו ואף לקיים דיון נוסף בוניק.

בהחלטת הוועדה מיום 7.3.2019 נקבע בין השאר כך :

/..עיינדר בראיות ובפרוטוקול הדיון ואין צורך בבירוד עובדתי נוסף. למעלה מן הצולך יתאפשר

לבי/כ החדש של העודר להגיש את סיכום טענותיו בשים לב גס להודעת המש*ב מיום 18.2.2019.

...

ביום 8.4.209 הגיש בייכ העורר את סיכום טענותיו וצירף לסיכומים העתק מתעודת רישום של עמותת ייהרימו ראשיכסיי המחזיקה בנכס. עוד הוצגה תעודת הכומר של העורר. ותמונות המתעדות את פעילות העורר בנכס.

חמשיב הגיב בסיכומיםס מטעמו ביום 29.5.2019.

לאחר שעיינו בתצחירי הצדדים, עדויות העדיס בפנינו, כתב הערר, כתב התשובה והסיכומיס ובשים לב לסיווג חלקו העליון של הנכס הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

שלא כפי שטוען המשיב התרשמנו כי הפעילות המתבצעת בקומה הראשונה של חנכט (חוא הנכס נשוא הערר) ברורה ומהווה חלק בלתי נפרד מבית התפילה המתנהל בכל חלקי הנכס ואשר חלק עיקרי ממנו הוכר על ידי המשיב כבית תפילה (הקומה השנייה).

העובדה כי בעת ביצוע הביקורת מטעם המשיב לא נחותה תפילה במקום אינה רלבנטית. כפי שעולה מעדות עד המשיב הוא בדרך קבע מבקר בבתי תפילה מחו לשעות התפילה. עדות העורר , יחד עס תמונות הנכס מלמדות כי בנכס מתקיימות תפילות בסופי שבוע או בשעות התפילות. (לא נטען אחרת על ידי המשיב).

כלי נגינה, ציוד הגברה, ספרים, כיסאות וכיוב, מהווים חלק בלתי נפרד מאביוּרים המשמשים לתפילה בקהילות כגון זו. העובדה שנמצאו בחלק הנכס מזרונים אינה גורעת מההתרשמות כל עיקר הפעילות בנכס הינה לבית תפילה.

צודק בייכ העורר ביחס לשינוי ו/או עדכון גרסאות מצידו של המשיב ביחס לשימושים הנעשים בנכס נשוא הערר ולו בכדי לנמק את סירובו לסווג את הנכס כבית תפילה. נמצא כי גרסת המשיב אינה עקבית.

המשיב בעצמו מודה למעשה כי מהביקורות שערך בנכס למד כי לאור התרחבות הקהילה כפי שתיאר העורר, בכוונתו להרחיב את בית התפילה גס לקומה צו. אלא שהמשיב , כמעט באופן קפקאי, אינו מתכחש לכוונתו וו של העורר אך טוען אין די בכוונה כל עוד לא ניתן למצוא לה הוכתות בעת הביקורות בנכס וואת בשעה שעד המשיב מודה כי ביקורות אינן נערכות בשעות התפילה. מכאן שלא ניתן יחיה לעולם להוכיח כי כוונת העורר להרחיב את השימוש בנכס כבית תפילה הפכה מכוונה למציאות ...-

העורר הטיב לתאר את הפעילות בכלל חלקי הנכס לרבות התלוקה לתפילות גס על פי דתס של המתפללים. מהראיות שהובאו בפנינו עולה כי בקומה העליונה, אותה סיווג המשיב כבית תפילה נעשים שימושים נלווים ותומכיט בבית תפילה, שימושים שלא מנעו מסיווג הקומה כבית תפילה.

התרשמנו כי ייעודו העיקרי של הנכס נשוא הערר הינו בית תפילה וכי בכל חלקי הנכס המוחזק ע"י העורר מתבצע שימוש לבית תפילה .

לא נטען וממילא אין צורך להוכית אחרת , כי בנכס מתבצעת פעילות עסקית כלשהי.

מכל האמור לעיל - דין הערר להתקבל.

המשיב יישא בהוצאות העורר בסך 1,000 ₪ + מעיימ

ניתן בהעדר הצדדים היום 29.7.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם חהפטת זו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: ‏ 140018073 שליד עיריית תל אביב- יפו 11(

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו"ח אבשלום לוי

חבר: עו''ד גדי טל

העורר: | יעל נעמי גרנט ואחי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

פעם נוספת מובאת להכרעתה של הוועדה סוגיה הנוגעת לשאלת סיווגם של שטתים לוצאי דופן אשר המחלוקת באשר לתיובס נוגעת לשאלה דומה שהובאה בעבר להכרעת הועדה ונסובה סביב סיווג השטת כמרפסת או מרפסת גג.

בהחלטתנו הקודמת בעניין לוי חנה ואמנון ( ערר 140014083) הדגשנו שהחלטתנו מתייחטת לעובדות נשוא החיוב שס ולא בבחינת פרשנות חדשה להוראות סעיף 1 ו' לצו הארנונה, אולם חשבנו , ואף הבענו את דעתנו בעניין וה, כי מקום בו נתקל המשיב בתיוביס אשר מביאים לחוסר פרופורציה בין חלקים שונים של חנכס , כאשר הגדרתם מבחינה תכנונית מטילה ספק באשר לסיווגם כמרפסת, נכון לו למנהל הארנונה שיפעיל שיקול דעת ויקבע שומה ספציפית לנכסים אלה . חשבנו שיש להימנע במקרים כגון דא מהחלטות של ועדת הערר אשר עשויות להגביל בעתיד את שיקול דעתו של מנהל הארנונה.

את אשר יגורנו בא לנו - והנח מתבקשים אנו פעם נוספת לחכריע בעניין מרפסות אשר נכון להגדירן כיימרפסות חריגות ושונות מהמקובליי.

מתוך שמודעיס אנו למורכבות המחלוקת דחקנו בצדדים לנסות ולהגיע להסדר

מוסכם ובתום ישיבת ההוכתות קיבלנו את ההחלטה הבאה:

ידיון ההוכחות הסתיים ובפני הוועדת פרוסות הראות המאפשרות לה לקבקע

החלטה. בטרם נקבל החלטה , אנו מבקשים ממנהל האדנונה לשקול פעם נוספת

את עמדתו לאוד הנסיבות החריגות שכן נדמה לנו שלא למקרה זה כיוון מתקין צו הארנונה כאשר קבע כי מרפסת תחויב בארנונה בשטחת המלא.

מעיון בתוכניות הבניה ובתשריט הדירות מתקבל הרושם כי אין מדובר במרפסת פתוחה במובנה המקובל כי אם בתוצאת איקוץ תכנוני קונסטרוקטיבי שחיובו במלוא הארנונה מביא לתוצאה אבסולדית.

מתוך חשש שהחלטת הוועדה במקרה כזה עלולה להתפרש במקלים עתידיים באופן גולף נכון יהיה להגיע להסכמה ספציפית בין העוררים לבין המשיב ואפילו ביחס לכל אחת מהדירות מבלי שתינתן החלטת סופית שתהווה תקדים למקרים עתידיים.

ב''כ הצדדים: ודיע עד ליום 1.3.2019 האם הגיעו להסדר ובמידה ולא :וגשו

סיכומים בתיק עפ הסדר הבא...%

ענלינם של העררים המאוחדיס שבפנינו הינם ל נכסים , אשר כל אחד מהם נע בין 55 ל 80 מ"ר , בדירות שונות של נישומים שונים ואשר מנהל הארנונה סיווג כל אחד מהם כמרפסת ואילו העוררים טוענים כי יש לסווגם כמרפסת גג.

מדובר בדירות העוררים אשר כולן ממוקמות בקומח הרביעית במגדל . היקף החיוב הכולל הנובע מסיווגן של הדירות כמרפסת, בהתאם להתלטת המשיב הינו משמעותי ובמקרים מסויימים מהווה החיוב בגיו הנכס שבמחלוקת עד כדי מחצית מסך שטת הדירה לתחיוב.

הצדדים חביאו ראיותיהס לאחר שלא הגיעו להסכמח .

העוררים הגישו את תצהירו של נחמן צבר . לתצחירו צירף עד העוררים את היתר הבנייה המילולי מספר 12-1083 וכן את תכניות הגרמושקא של חיתר חבנייה.

העוררים מפנים לחיתר חמללולי בפרק המתאר את קומה 4 הכוללת את דירות

העוררים שס נקבע :

*בקומת 4 -.......כולל ממייד לכל דירה, עם מרפסות פתוחות (מקורות לכל דירה, לחלק מהדירות מרפסת גג, סתכ 20 :חלד/.

עוד מפנים העוררים לכך שבגרמושקא (תוכניות החיתר הבנייה ) , בחלק המתאר את קומות 5-7 התשריט של קומה 4 מציין'/קומה 4 - מדפסת ג/2'/.

עד העוררים גם מפנה למכתבו של אדריכל הפרויקט ולחומר שיווקי של יומית הפרויקט אולם אין לתת לראיות אלה את אותו המשקל הנכבד והמשמעותי שיש לייחס להיתר הבנייה ותוכניות החיתר.

לתמיכה בטענתס מן הפן הכלכלי המסתרי ערכו העוררים תחשיב ממנו ניתן ללמוד לטענתם כי אין תוספת ערך לדירתס בשל גודל המרפסת. לא מצאנו בנתונים אלה בכדי לתמוך בפרשנותם של העוררים לצו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]