החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 19 לנובמבר 2017
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140014685
שליד
בפני
עיריית תל אביב-יפו
חברי ועדת הערר:
ייר :
חבר:
חבר:
עו"ד שירלי קדם
עו"ד ורו'יח אבשלום לול
עו"ד גדי טל
העוררת: הופיין 4 אחזקות בע''מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
עניינו של ערר זה הינו ביחס לנכטיס הנמצאים ברחוב לבנון חיים 67 תל אביב יפו, חידועיס בפנקסי העירייה כנכסים מספר 2000249403, ח-ן לקוח 10806189 בשטח של 1,058 מ"ר בטיווג יימשרדיטיי, נכט מספר 2000249413 ח-ן לקוח 10806190 בשטח של 187 מ"ר בסיווג יימשרדיסיי, נכס מספר 8 חר-ן לקוח 10806191 (ייתנכסייםיי).
הצדדים חלוקים בערר ה לגבי השאלה כיצד יש לחייב את הנכסים בתקופת הפטור השניה, בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.
תמצית סיבומי העוררים
הנכסים שימשו בעבר כמרכגיית טלפונים שהופעלה על ידי בק החברה הישראלית לתקשורת בע"מ (להלן: ייבוקיי) ומאז שחדלה בוק מלהחציק בנכס לא נעשה בו שימוש.
המשיבה הכירה בכך שהנכסים כו לפטור לפי סעיף 330.
חמשיב שגה כאשר חייב את הנכסים בתקופת הפטור השניה לפי צו הארנונה ולא לפי הוראות פקודת ההסדרים.
המבנה שימש כמרכציה של בזק ונבנה למטרה גו בלבד, אף היתרי הבניה מתייחסיט למבנה כמרכזיית טלפון.
במבנה אין חלונות, הוא אינו מתאים לשהייה של אנשים, ברצפות המבנה פעורים פתחיט להעברת כבלים בין הקומות, אין ברזי מים, כלים טניטאריים וכוי. חמבנה הרוס ומסוכן לשימוש. סקר סיכונים של בודק מקצועי מצא כי מצבו של חבניין מסוכן, פועל יוצא שחברות הביטוח מסרבות לבטח את הבניין שאינו ראוי לשימוש ששויו אפס.
במצב דברים זה הקרקע ששוכן עליה הנכס היא קרקע תפוסה והנכס מתייב הריסה ובנייה מחדש.
הנכס לא ראוי לשימוש ולא נעשה בו שום שימוש.
.10
.1
12
.3
4
.5
.6
17
8
9
0
.1
2
3
6
.5
לפי סעיף 330 לפקודה בתקופת הפטור השניה הנכס יחויב בסכום המוערי בהתאם לסעיפיט 8.9 לחוק ההסדרים במשק המדינת.
לפי סעיפים 8,9 כאמור לעיל, השרים יקבעו בתקנות סכומים מזעריים אשר יטילו הרשויות המקומיות על כל אחד מסוגי הנכסים.
המשיבה הינה רשות עצמאית ומחויבת על פי חוק לסווג את הנכס ולקבוע תעריף מוערי לתיובו בהתאם לטבלה שפורסמה בתקנות ההסדרים במשק המדינה, שעותק ממנה מצורף לסיכומי העוררת.
יש לסווג את הנכס על פי השימוש האחרון שנעשה בו בהתאם לטבלה.
המשיב חייב את העוררת שלא על פי הוראת סעיף 330.
העדה מטעם המשיב העידה כי צריך לתייב את הנכס בהתאם לשימוש האחרון שנעשה בו ואז לחייב לפי התעריף המוערי לסיווג הספציפי.
בניגוד להצהרתה, העידה זו כי הנכס סווג לפי צו הארנונה ולא בהתאם לסיווג שבתקנות ההסדרים.
יש לבטל את חיוב הארנונה ולקבוע חיוב לפי תקנות ההסדרים.
סעיף 330 מחייב את חמשיב לסווג בהתאם לשימוש האחרון שבוצע בנכס. המשיב לא חולק כי השימוש היה למרכציית טלפונים ולכן יש לסווג את הנכס ייתעשיחיי בהתאם לתקנות ההסדרים.
בעידן הנוכתי אין כל צורך במבנה ייעודי שמבחי משפטית, תכנונית ופיצית ניתן לעשות בו שימוש רק כמרכויית טלפונים.
לכן למעשה מדובר בקרקע תפוסה וכפי שהעידה עדת המשיב מאז שחדלה בזק להחציק בגכס ומשראו שאין שימוש הגיע המשיב עס המחציק שהיה להסכט פשרה.
קיימות שתי אפשרויות לחיוב הנכס ייתעשיהיי, לפי שימוש בוק או ייקרקע תפוסהיי לפי השימוש האחרון.
הוועדה מתבקשת להתיל את מדיניות בתי המשפט ראו לדוגמא עע'ימ 8804 חלקה 6 בגוש 6950 בע'ימ ני עירית תל אביב יפו, ולהחיל את השימוש הזול ביותר המותר על פי דין ובפרט שהשימוש על פי דין פס מן העולם והוא בלתי אפשרי.
קביעה זו מתחשבת בגישוס שאינו מפיק תועלת כלכלית מהנכס ותדרבן אותו לנצל את הנכס שכן הוא עדיין משלם ארנןונה.
המשיב חילק באופן שרירותי את הנכס בהתאם להסכם פשרה שכרת עם בעליו הקודמים. לא ניתן לכפות על העוררת הטכמי פשרה שלא הייתה צד להם והם נכרתו טרם תיקון 330 לפקודה.
בהתייחט לטענת המשיב כי בעבר סווג הנכס ייבנייניטס שאינם משמשים למגוריסיי כי לא היה סיווג ספציפי וכעת מבקש לסווג יימשרדיסיי. לא ברור מאיפה החרות שנטל לעצמו המשיב לסווג ולתייב לפי צו ארנונה כללי ולא לפי תקנות ההסדרים.
ההצדקה להטלת ארנונה טמונה בהנאה והתועלת שמפיק נישום מהשירותים העירוניים שמסופקים לו. החיוב הוא פונקציה של החזקה בנכס ועשיית שימוש בו חרי שאין כל הצדקה לתייב את הנכס
2
.6
7
.8
9
.0
.1
52
.3
4
5
.6
.7
.8
.9
.10
1
שלא כקרקע תפוסה.
מצבו של הנכס אינו מאפשר כל שימוש בו ולכן יש ליתן בגינו פטור מארנןנה לפי סעיף 330 לפקודה.
שאלת סלווג הנכס צריכה להעשות בהתאם לתקנות ההסדרים ולא צו הארנונה.
בהתאם לפסיקת בית משפט עליון יש לסווג את הנכס לפי השימוש הצול ביותר חיינו קרקע תפוסה.
תמצית טיעוני המשיב
הערר דנן עניינו בנכס אחד שפוצל לשני אתרי צריכה בהתאם להסכם פשרה שהושג מול בוק שמספרם מסתיים בספרות 9403 ו-9413 (להלן : ייהמבנהיי) וכן בנכס שמתטייס בספרות 9408.
המבנה ווכה בפטור מלא בהתאם לסעיף 330 לפקודה והמחלוקת נשוא ערר גה עניינה סוגיית התעריף המוערי בגינו על העוררת להיות מחויבת החל מלוס 1.1.2016 למשך תקופה של 5 שנים.
ביחס לקרקע, היות ואין מדובר במבנה, סעיף 330 לא חל עליו אך יצוין כי הוא לא חויב בארנונה החל מיום 1.1.16 ועד ליום 31.12.16 והחל מתאריך 1.1.17 עודכן הסיווג ליישטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנהי'י.
הנכסים נשוא הערר הוחוקו משנת 1984 עד ליום 23.7.11 על ידי בוק. החל מיום 24.7.11 ועד ליום 5 הוחזק הנכס על ידי פרופי אלי גילבאי והחל מיום 9.10.15 הנכס מוחזק על ידי העוררת.
על מנת לקבוע תעריף מזערי יש לבחון מהו השימוש שנעשה בנכס טרם מתן הפטור בהתאם לסעיף 0 לפקודה.
עמדת המשיב כי יש לבתון מח היה השימוש האחרון בנכס על ידי המחזיק שהתויק לפני פרופי גילבאי, משמע השימוש שנעשה על ידי בנזק.
כפי שהצהירח עדת המשיב, משנת 1984 עד 2005 הנכס סווג כייבניינים שאינם משמשים למגורים'י.
בדצמבר 2006 נחתם הטכם פשרה מול בוק לפיו 15% משטח הנכס יסווג כייבית מלאכהיי ו 85% יסווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםי' החל מיום 1.1.2002 ועד לסיום התזקתה של בזק.
על אף שהנכסים המסתיימיס בספרות 9413, 9403 כמפורט לעיל, הם שני אתרי צריכה מהוויסם הס נכס אחד שפוצל ל- 187 מ"ר בסיווג יימלאכהיי ו- 1058 מ"ר בשימוש יימשרדיםיי.
המשיב מתכחש לאמור בסיכומי העוררת שאינו מבין את ההבדל בין קביעת סיווג של נכס בהתאם לצו הארנונה לבין תקנות ההסדרים.
אין רלוונטיות להיתרי הבניה שעה שבתקופת אחזקתה של בזק היה שימוש בפועל בנכס.
לא ברורה טענת העוררת כי המשיב לא פנה לתקנות ההסדרים על מנת לקבוע את התעריף המזערי בו תחויב העוררת בתקופה השניה.
המשיב לא מטכים עם טענות העוררת כי השימוש האחרון בנכס היה למרכזיית טלפונים.
גם אס היה מדובר במרכזיית טלפונים הרי שבעבר מרכזייה צו הייתה מחויבת כייבניינים שאינם משמשים למגוריטיי וכך גם כיום.
2
.3
4
5
.6
7
8
כ
.0
.1
.2
.3
השימושים שעשתה בזק נבחנו בזמן אמת וקיבלו תוקף של הסכם פשרה שאושר בועדת ערר. אין לאפשר לעוררת לפתוח מחדש את חיובי בזק.
טענת העוררת לחייבה כקרקע תפוסה הינה טענה בהרחבת חצית.
דיון ותכרעה
ביום 30.8.17 הודיע המשיב כי ביחס לנכס מספר 2000249408, לאחר ביצוע ביקורת מטעמו מיום 7 נוכת המשיב כי נכס זה הינו ריק מאדם ומתפצ ולפיכך מסכים המשיב לחמשיך ולפטור נכס זה מארנונה גס בשנת המס 2017. על כן מבקש המשיב כי לא תינתן החלטה בוועדח לגבי נכס זה.
אם כך, ההחלטה שעל הוועדה לקבל נוגעת לנכסים 2000249403, 2000249413.
לאחר שהוועדה בחנה את הסיכומים שהוגשו לה, כמו גם את ראיות הצדדים וכל המסמכים שצורפו הגיעה הוועדה לכלל דעה שאין כל פגם בהתלטת המשיב.
עסקינן בנכס אחד שפוצל לשני אתרי צריכה שמספרם 2000249403, 2000249413 בעקבות הטכם פשרה מול בצק,
הנכסיט ווכו בפטור מלא מארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודה החל מיום 1.1.2012 ועד ליום
5. המתלוקת בערר זה היא לעניין סיווג הנכס בתקופת הפטור השניה החל מיוט 1.1.16.
סעיף 330 לפקודת העיריות קובע כי:
'י330. נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראת הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוט או ניזוק
(1) עם מטירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן- תקופת הפטור הראשונה)
(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש שנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנ'/ג 1992, הקבוע לסוג הנכט המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בו (בסעיף זה- תקופת התשלום)
(3) הלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספיטיי
כלומר, הנכסים נמצאים החל מיום 1.1.16 בתקופת הפטור השניה.
על מנת לבחון את סיווג הנכס בתקופת הפטור השניה יש לברר מה היה השימוש האחרון בנכס.
נציין כי לא ברורה לנו טענת העוררת כי העיריה הגיעה להסכם שרירותי מול בוק וחללקה את הנכס בנוסף טוענת העוררת כי לא ניתן לכפות עליה הסכמי פשרה שחיו בעבר ולא איתה.
אנו דוחים טענה זו על הסף.
.%
.55
.6
7
.8
9
.0
.1
.2
.3
64
העוררת רכשה את הנכס כאשר הוא היה בתוך תקופת הפטור הראשונח. העוררת ידעה או היח עליה לדעת כי העיריה חתמה על הסכם פשרה מול בוק כאשר רכשה את הנכט וביצעה את הבדיקות טרם הרכישה. העוררת לא יכולה להעלות כעת שום טענה לעניין אותו הטכם פשרה. לא ניתן לפתות הסכם שנעשה לפני שנים, אין סמכות לוועדה לעשות כן, ותוועדה לא מצאה שום טעם בדברי העוררת לגבי אותו הסכם פשרה יישרירותייי שטוענת העוררת.
כאמור, והצדדים מסכימים על כך, יש לבדוק את חשימוש האחרון שבוצע בנכס. על מנת להתחקות אחרי שימוש זה יש לבדוק מה היה השימוש, בטרם ניתן הפטור מכת סעיף 330 לפקודה.
עדת המשיב, הגבי רונן עזרא העידה בפנינו, ועדות זו לא נסתרה על ידי העוררת, כי הנכס סווג משנת 4 ועד לשנת 2005 בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.
בדצמבר 2006 נחתם הסכם פשרה מול בזק לפיו 15% משטח הנכס יסווג לפי ייבית מלאכהיי ו- 85% משטת הנכס יסווג בסיווג **בניינים שאינסם משמשים למגורים'י, וזאת החל מיום 1.1.2002 ועד סיום החוקת בוק בנכס.
לפיכך וכפי שהוכת בפנינו, הנכס סווג בהתאם לשימושים האחרונים שהיו בו. העוררת טוענת כי חשימוש היה מרכזיית טלפונים והמשיב טוען מרכזיית טלפונים ושימושים נוספים. הצדדים תגיעו לגבי שימושים אלה להסכמות לעניין הסיווג, הסכמות שעוגנו בהסכם פשרה מחייב את שני הצדדים.
נציין גם כי לא ברורה לנו טענת העוררת כי אין לסווג מרכוּיית טלפונים כייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי. העוררת טוענת בפנינו כי יש לסווג את השימוש האתרון בהתאם לשימוש שבזק עשתה, כלומר, מרכזיית טלפונים, אך שהסיווג המתאים הוא ייקרקע תפוסהיי או י+תעשליהיי.
העוררת לא הוכיתה בפנינו כי מרכזיית טלפונים עומדת בתנאים חקבועים לסיווג ייתעשיהיי. סוגית הפרשנות של המונת ייתעשיהיי הגיעה לא אחת לפתתס של בתי המשפט אשר נדרשו להכריע בשאלה האט פעילות מסוימת היא ייפעילות ייצוריתי' אשר רק אותה ניתן לסווג בסיווג 'יתעשיהיי.
בעי/א 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ, פייד מח(1) 200, קבע בית המשפט העליון ארבעה מבחנים לשם הכרעה בסוגיה מתי השימוש בנכס עולה כדי תעשיית:
מבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; היקף השימוש במוצר המוגמר; מבתן השבחת הנכסים ומבחן ההנגדה -- מרכז הפעילות.
בנוסף, טוענת העוררת כי יש לחייב את הנכסים ייקרקע תפוסחיי. טענת העוררת בדבר סיווג קרקע תפוסה נטענה בהרחבת חצית וטענה זו לא עלתה בשלב הגשת ההשגה על ידי העוררת ומכאן שעסקינן בהרחבת חזית אסורה.
נעיר, למעלה מן הצורך שגם היום, לו היה נבתן שימוש בפועל של יימרכזיית טלפוניסיי ככל הנראה שימוש זה היה חוסח תחת הסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.
לא ברורת לנו עוד טענת העוררת כי העיריה לא פעלה בהתאם לתקנות ההסדרים. הנכטיט וכו לפטור ומחויבים על פי התעריף המזערי בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית במשק המדינה) התשסייז 2007, בהתאם לשימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור.
לאור האמור לעיל מצאנו שאין להתערב בהחלטת המשיב. התלטת המשיב לסיווג הנכסים בהתאם
לשימוש האחרון בפועל הינה סבירה והוגנת.
5. אנו קובעים, ויש בקביעה וו כדי להקל עם העוררת, וכן בהתאם לסעיף 20 לסיכומי המשיב, כי יש
לחייב את הנכס בהתאם להסכם הפשרה שנחתם מול בזק, שקבע את השימושים דאצ לפיו נכס מספר 3 יזיסווג ייבית מלאכהיי ונכס מספר 2000249403 יסווג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.
ניתן בהעדר הצדדים היום, 2.11.2017.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015466 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: גרשון אגנש
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
הנכס נשוא הערר סווג כיימבנה מגורים שאינו בשימושיי מכוח צו הארנונה בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה המגדירות מבנה מגורים שאינו בשימוש כמבנה מגורים בו לא התגורר איש דרך קבע במשך תשעה מבין שנים עשר החודשיט שקדמו ל 1 דצמבר לפני שנת הכספים בעדה מוטלת הארנונה.
על החלטתו זו של מנהל הארנונה הגישה העוררת השגה שנדחתה וביום 21.7.2016 הגישה העוררת ערר על תשובת מנהל הארנונה הדוחה את השגתה.
העוררת פירטה בכתב הערר שחגישה את הנימוקים לפיהם יש לדחות את התלטתו של מנהל
הארנונה לסווג את הדירה בסיווג יידירת רפאיסיי:
* העוררת לא ידעה על הוראות החוק הקובע סיווג שונה ליידירת רפאיסיי.
* החוק אינו ייחוקתי, והוא פוגע בזכויות העוררת הבטיסיות לרבות וכותה על הקנייו.
* הנכס לא נמצא בשימוש בשל מצבו ומאחר והוא עומד בפני שיפוץ כללי ועבודות בנייה לבניין כולו.
* בשל עבודות הבנייה המתוכננות במסגרת פרויקט תמא 38 לא הייתה כדאיות בביצוע עבודות תיקון פרטניות בצנרת הדירח.
* הדירה אינה ראויה למגורים.
ביום 2.2.2017 התקיים דיון מקדמי בפני ההרכב בראשותה של היוייר עוהייד שירלי קדם בו נקבע כי התיק יועבר לשמיעת הוכחות.
העוררת הגישה ייתצהיריסיי מטעמה ביום 2.3.17, היא צירפה את מכתבה של השוכרת שעובה את הדירה בשל מצב הדירה וכן חוות דעת שמאי בנושא רטיבות הדירה.
המשיב הגיש את תצהיר החוקר יוסי שושן.
ביום 28.9.2017 התקיים דיון הוכחות.
העוררת אישרה כי ביוני 2013 הופסק השימוש בנכט למגורים.
לשאלת בייכ המשיב ביחס למצב הנכס השיבה העוררת :
ילנכט יש רצפה וקירות. בכניסת לנכס יש דלת והנכס נעול. הנכס מחובר לתשתנית השמל ומים.
בנכס יש כלים סניטריים. בנכט יש תנוד, מקדר ומעט ריהוט. הייתי מעדיפה להשכיר את הדידה, אני גמלאית וחית מקצכת זקנה.?
עד המשיב נחקר על ידי העוררת על מצב הצנרת בדירה ואישר כי לא בדק אותו וכי אינו מומחה בתחום אולם בחקירה החוזרת ציין כי לא צפה בדירה ברטיבות פעילה.
על אף שהשמאי מטעם העוררת לא התייצב לחקירה על חוות הדעת שהוגשה מטעמו עיינו בתוכן חוות הדעת ומצאנו כי היא תומכת בתמונה הראייתית שהובאה בפנינו לפיה הייתה בדירה רטיבות אולם אין מדובר ברטיבות פעילה לאור הפסקת השימוש בנכס.
מעיון בכתב הערר, פרוטוקול הדיון והראיות שצורפו לכתב הערר עולה כי אין מחלוקת עובדתית ביחס לשאלת השימוש בדירה בתקופה נשוא הערר.
אין אלא לקבוע כי באמצע שנת 2013 לא התגורר איש בדירה בדרך קבע.
בשעה שנמצא כי לא התגורר איש בדירה דרך קבע משנת 2013 ובשעה שלא הונחה תשתית ראייתית התומכת בטענה כי נעשה שימוש בדירה למגורים בתקופת הערר או בחלקה, אין דרך לסייע לעוררת ולבטל את החיוב נשוא הערר.
גס טענתה החלופית של העוררת, הגם שנטענה לראשונה בערר, לא נמצאה מבוססת שכן לא הונחה תשתית ראייתית להוכחת טענתה כי הדירה לא הייתה ראויה לשימוש באותה התקופה.
אנו מבינים לליבה של העוררת שמשיקולי כדאיות כלכלית סברה שנכון יותר להמתין לעבודות הבנייה בפרויקט הממשמש ובא ולא להשקיע בהחלפת הצנרת בדירה אלא שמצב הדירה, העובדה שאין מדובר בדירה ריקה והעובדה כי מדובר ברטיבות שאינה פעילה לא יכולים היו להביא, גם אם הייתה העוררת פונה בומן אמת, למתן פטור לדירה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.
לא ניתן לסיים את החלטתנו מבלי להביע הסתייגות מתוצאותיח.
ברור לכל שלא לכך כיוון המחוקק כאשר התקין את התקנות הנוגעות ליידירת רפאיסיי ולדירות שלא נעשה בהם שימוש.
ברור כי המחוקק כיוון לנישומים אשר אינם עושים שימוש בנכסים המשמשיסם למגורים בנסיבות אחרות ומסיבות אחרות.
העוררת לא ידעה על השינוי החקיקתי אשר חל עליה ובוודאי שהטלת ארנונה בסיווג יידירות רפאיסיי במקרה זה מהווה נטל בלתי נסבל על נישומה כדוגמת העוררת אשר מתפרנסת מקצבת זקנה.
במקרה וה תוצאת הסיווג ותוצאות הדיון בערר וה הינם הטלת ייקנסיי בלתי מוצדק על נישומים אשר נקלעו למצב בו הדירה אינה יכולה לשמש למגורים בשל נסיבות ייחודיות כדוגמת פרוייקט פינוי בינוי ומצער שווהי תוצאת השינוי החקיקתי.
כאמור, ידיה של ועדת הערר כבולות במקרה וה ועל כן אין אלא לדחות את הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 6.11.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום-קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת 7 התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתֶר האינטרנט של המשיב.
3
0 +
ל צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עור גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140015715 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו'יד אלון בדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררים: שי רובנוב וסמי שושן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת \
העוררים הגישו השגה ביחס לתיובי ארנונה בגין מרתף בדירתם ברחוב גרוונברג 37 בתל אביב.
בתשובה להשגתם במסגרתה ביקשו להחיל על מרתף דירתם של הוראות טעיף 1.3.1 הי לצו הארנונה, השיב מנהל הארנונה ביום 4.8.2016 כי דירתט אינה וילה ולפיכך אינם וכאיס להקלה הקבועה בטעיף.
העוררים הפנו בכתב הערר לעתיימ 31495-03-13 ענת הרחס נ' עיריית תל אביב וביקשו להחיל את הוראות פסק הדין על דירתס.
בכתב התשובה לערר קבע חמשיב כל אין מדובר בפסק דין תלוט וכי לשון הצו המנחה את הועדה אינה מאפשרת לקבל את בקשת העוררים.
יצויין כי בכתב התשובה להשגה ובכתב התשובה לערר לא כפר מנהל הארנונה בעובדה כי מדובר במרתף.
העוררים טוענים כאמור כי בעקבות פטיקת בית המשפט יש לחייב את קומת המרתף בדירתם בשיעור 75% משטחה.
ביום 7.2.2017 בעת הדיון המקדמי עמד העורר על כך שעל חמשיב לפעול בהתאם להוראות פסק דינו חנייל של בית המשפט המחוטי.
אמרנו בהחלטתנו מאותו היום כי יייש טעם בעמדת העוררים ועל המשיב להודיע האם הוא מסכיט לקבלת הערר תוך שמירת זכנלותיו לשנות המס הבאות בהנתה שתינתן הכדעה של בית המשפט העליון בעתיד או לתילופין האם הוא מבקש שוועדת העדל תכריע בסוגיה המשפטית כפי שעלתה מכתב העלל וכתב התשובה..+
המשיב הודיע לועדת הערר כי אינו מקבל את הצעתה וטען לראשונה כי על חעוררים להוכית כל שטח המרתף בו הס מחזיקים עונה להגדרת מרתף בצו הארנונה בטענה כי הבניין בו מצוי המרתף אעו משמש למגורים בלבד.
לאור הודעת המשיב זּימנה הועדה את הצדדים לדיון הוכתות ביחס לתשתית העובדתית הנוגעת לטענת המשיב ביחס לבניין בו מצוי המרתף.
העוררים הגישו את תצהיר משותף אליו צירפו את היתר הבנייה של הבניין.
מחיתר הבנליה עולה כי מדובר בבניין מגורים עם חזית מסחרית מעל שלוש קומות מרתף.
המשיב הגיש את תצחירו של חוקר השומח אופיר טווילי. לתצהירו צורף דוח ממצאי הביקורות.
בהגדרת הנושאים לבדיקה נכתב:
'יהאם מדובר בוילה! ה די ברור מאליו שלא מדובר בוילה ובכל ואת צריך שיירשם בביקרות שהנכס אינו וילה...'
לאחר שקיימנו דיון הוכחות ועיינו בכתב הערר, כתב התשובה וסיכומי הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.
אין חולק כי מרתף הדירה משמש את העוררים כחלק מדירת מגוריהם, על כן טענת המשיב בי הוראות סעיף 1.3.1 הי מתייחסות לבניין המשמש למגוריט בלבד אינה רלבנטית במקרה זּה. חנכס נשוא הערר תואם לנכסים שהוגדרו ע"י בית המשפט בעניין תרחס.
לא רק שמדובר בהרחבת חזית ובטענות שלא עמדו ביסוד סירובו של מנהל הארנונה לחיעתר להשגת העוררים אלא שהפרשנות המוצעת בסיכומי המשיב אינה עולה בקנה אחד עם תכלית החוק כפי שפרש אותה בית המשפט בעניין חרתס .
לעניין החלטתו של המשיב שלא לפעול על פי חוק יסוד: השפיטה כבר אמרנו את שיש לנו לאמר בעניין ערר 140015655 דפנה שחר ני עיריית תל אביב אלא שבסיכומים לערר שבפנינו אף הרחיקה
לכת בייכ המשיב וקבעה כך :
*המשיב יטען כי בהתאם להודאות סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, כל עוד לא ניתנה הכרעת בערעול, פסהד אינו מהווה הלכה מנחת...<
בטרם נביע תמיהתנו מטענח חדשה זו שבנו לעיין בהוראות טעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה, שמא שינתה הרשות המחוקקת את נוסח החוק והדבר לא הובא לידיעתנו....
למען הטר ספק נצטט הוראות הסעיף:
הלכת פסוקה
0. (א) הלכת שנפסקה בבית משפט תנחת בית משפט של דרגת נמוכת ממנו.
(ב) הלכה שנפסקה בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.
אין צורך להרחיב.
טענת חמשיב אין בה דבר וחצי דבר, היא מהווה טענה בעלמא אם לא לאמר ניסיון שאינו ראוי להטעות את הועדה. חוק יסוד השפיטה אינו מסייג הלכה שנפסקה בבית משפט, ודאי שאינו מתלה את תוקף ההוראה שמדובר בהלכה מנחה ואת יישומה, כל עוד תלוי ועומד ערעור על הלכה צו.
נשוב ונזכיר כי לא יבא צו עיכוב ביצוע המעכב את ביצוע הוראות פסק הדין בעניין חרחט.
כבר התיחסנו כאמור בהחלטות קודמות לשלל הנימוקים בהם אותז המשיב בנסיונות לנמק את החלטתו שלא לפעול בהתאם להוראות חוק יסוד: השפיטה.
המשיב תוקף את הוראות פטק הדין כאילו היתה ועדת הערר ערכאת ערעור על בית המשפט לעניינים מנהליים וטוען כלפי העוררים כי הם ;
*מבקשים מועדת העלר לשים עצמה בנעליו של בית המשפט העליון ביושבו כערכאת ערעור על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים..,
אמרנו ונשוב ונאמר כי טענתו ו של המשיב כלפי העוררים הינה טענה חסרת טעם וחסרת בסיס ומלמדת על תפיטתו השגויה והמקוממת של המשיב את המבנה ההירככי של מערכת המשפט הישראלית.
לא עיריית תל אביב ולא ועדת הערר לענייני ארנונה אינן פועלות בחלל משפטי ריק ובודאי שאינן עצמאיות לבחור איזו הלכה שנפסקה בבית המשפט לעניינים מנהליים מחייבת אותן.
דווקא המשיב מבקש לשים עצמו כערכאת ערעור אוטונומית על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים שעה שהוא מסרב לפעול בהתאם להוראות פסק דין מנחה רק בשל העובדה שתוצאות פסק הדין אינן לרוחו והוא הגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר על ההחלטה.
כל עוד לא נפסק אחרת החלטתו של בית המשפט לעניינים מנחליים בעניינה של ענת חרחס מחייבת את ועדת הערר בעת שמובאות להכרעתה סוגיות הקשורות בסיווג נכס בהתאם לסעיף 1 הי לצו הארנונה.
המצב המשפטי כיום ברור.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל.
המשיב יישא בהוצאות העוררים בסך 1,000 ₪
ניתן בהעדר הצדדים היום 6.11.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות/ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
6. +
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ען''ח גדי טל
/ד אלון צדוק
קלדנית: עות לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140015351 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לרייר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: עזבון פינקלשטיין
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטת
הצדדים לתיק וה אימצו הסדר דיוני, כחלק מהסדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינס חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחציקים בה.
מתחם התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברתוב לוינסקי 108 בתל אביב היגו מתחם מוכר .
ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכזית החדשה.
במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחט לטוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוימון התחנה המרכוּית החדשה כצד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המהלוקת באשר לזהות המחציק לצרכי ארנונה.
בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.
בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העורר , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המטמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן
החלטה על טמך חומר הראיות שהגישו.
בעת שאישרנו את ההסדר הדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעם המשיב תצורף ראיח ו/או קצה קציה של ראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העוררים כמתזיקיס בשנות 1999 או במועד חילופי המחזיקים בין התחנה המרכצית החדשה לבין העורר בכל תיק ותיק.
העורר הגיש כתב ערר בו העלה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביסס את טענתו כי לא החציק בנכס בכך שלא קיבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.
העורר הפנה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכצית החדשה.
המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכצית משנת 1999 (נספח גי לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשיב שינויים בשמות המחציקים בנכס.
המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורר חינו בעל הוּיקה הקרובה ביותר לנכט.
התחנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר, תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניחול.
לתחלטה זו מצורפת החלטתה הטופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהתלטה בתיק 140014592 הנ"ל *חולו
בהתאמת גם על תיק זה.
נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:
בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:
...העולד לא קיבל את מפתחות התנות אין כל גישה אליה...העורד אינו המחזיק בחנות בפועל ואן אינו מחזיק בה מבתינה המשפטית ..*
כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכצית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וח) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במטגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 19.07.2017.
הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתלק.
הצד השלישי הגיש כאמור את האטמכתאות הרלבנטיות במטגרת תיק המוצגים שהגיש:
חוזה המכר מיום 4.10.88 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 3.10.68.
עוד הציגה התחנה המרכזית הוצאות חיוב בגין דמי ניחול.
מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(לאה נספח ג / לכתב התשובת מטעם המשיב).
נצטט מכתב התשובת:
שויודגש, חילופי המחזיקים בוצעו כבר בשנת 1997 ! וזאת על סמך הודעה מסודרת מאת הבעלים, התחנה המלכזית החלשת ...>
עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתי' התחנה המרכצית.
כאמור חמשליב ביצע את חילופי המחציקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.
העורר כאמור טען כי התזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את התיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעניי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את תילופי המחזיקיים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכטוך בין מחזיקים.
התמונה העובדתית שנפרשה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:
המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.
חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונחלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמטרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.
ההטכס שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר ותצי דבר עס מטירת חצקה או עס יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקים. גם לא
2
הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת הייהודעה'' על חילופי המחזיקים.
הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.
העורר לא החזיק בנכס.
כאמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.
אין בהחלטה זו בכדי לחוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.
החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גסם בהתלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוּהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר וּה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 6.11.2017
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
.-
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארגונה כללית מט' ערר: 140015282
שליד עיריית תל אביב- יפו צ1
9
בפני חברי ועדת הערר:
לרי/ר: עו'יד אלון בדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררת: מרכז סוזן דלל למחול ותיאטרון
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
החלטת
העוררת מחויקה בנכסים ברתוב יחיאלי בתל אביב, בהיקף נרחב אשר שלושה מהם מסווגים כאולמות למופעי תרבות, אחד מטווג בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים ואחד כמגרש חניה ללא תשלום.
העוררת טוענת כי הנכסים צריכים ליהנות מהנחה/פטור מארנונה בשיעור של 66% על פי סעיף 5 (ח) לפקודת מסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 ( לעיל ולהלן: ייפקודת הפיטוריויי).
עוד טוענת העוררת כי יש לאחד את כלל הנכטיס (למעט מגרש התנליה) תחת חשבון אחד בסיווג אולמות למופעי תרבות.
עוד טוענת כי יש להפחית משטח הנכס המסווג כמגרש חנליה.
המשיב טוען כי אין לפטור את הנכטיט נשוא הערר מארנונה שכן השימוש הנעשה בהם אינו עומד בתנאי סעיף 5 (ח) לפקודת הפיטורין בעיקר מאחר וסעיף 5 (ח) לפקודת הפיטורין קובע כי הקרקע או הבניין צריכים לשמש אך ורק לצרכי ספורט או תרבות הגוף שלא למטרות רווח ואילו לטענת המשיב בנכסים אלה נעשים שימושים אחרים.
עוד טוען המשיב כי בניגוד לקבוע בפקודה העוררת לא הוכיחה כי היא מוסד שאינו פועל למטרות רווח ולא הוכיחה כי הנכסים לגביהם מתבקש הפטור אינם משמשיסם למטרות רוות.
יצוין כי בסעיף 34 לכתב התשובה לערר מציין המשיב כי ייהעודדת מקבלת תמיכה של 50% באלנונה בגין הנכסים נשוא העלר.י
ביום 1.10.17 ביקשנו מהמשיב כי יבחיר את שציין בכתב התשובה ביחס לתמיכה הנייל.
מההבהרה שהגיש המשיב לא נמצאנו למדים יותר ממה שנכתב בכתב התשובה.
בייכ העוררת אשר התייתס ביום 17.10.17 להבהרת המשיב וציין כי אין כל קשר בין התמיכה אליח התייחס המשיב בכתב התשובה ובסיכומיו לבין נימוקי הערר ואין בתמיכה זו בכדי להשליך על השימוש אותו עושה העוררת בנכס.
למען הסדר הטוב נציין כי בתום דיון התוכחות ושלא כהרגלה של הוועדה קיימנו דיון מחוצ לפרוטוקול בניסיון לגשר את הפער שבין בעלי הדין. בסיומו של הדיון אף הנחנו בפני הצדדים את הצעתנו לסיום המחלוקת בדרך מוסכמת. העוררת נתנה הסכמתה במעמד הדיון להצעת הוועדה אולם המשיב ביקש שחות לשקול את עמדתו וביום 21.5.17 הודיע לוועדה כילאחל בחינת הצעת הפשרה כפי שהוצגה במהלץ ד?ון ההוכתות בתיק החליט המשיב כי אין בידיו לקבלת?,
נותר לנו להכריע בטענות העוררת כמפורט לעיל.
זוחי לשון סעיף 5 (ח) לפקודת הפיטורין המקנה פטור בשיעור 66% מארנונה:
כל קדקע או בניין המשמשים אך ודק לצרכי ספורט או תדבות הגוף שלא למטרות לננה"
עלינו להכריע האם הוכיחה העוררת כי הנכס נשוא הערר משמש אך ורק לאחת מאותן המטרות
המוגדרות וכי הנכס משמש שלא למטרות רוות:
העוררת הגישה את ראיותיה באמצעות העד קלאודיו קוגון, מנהל הכספים של העוררת. לתצהירו צורפו תקנון העמותה, אישורי תמיכה לשנים 2015-2016 ממשרד חתרבות והספורט, אישור ניהול תקין, אישור לזיכוי ממס לתרומה למוסד לפי סעיף 46 לפקודת מה הכנסה ועוד.
עד העוררת לא התחמק בתצהירו מהמיוחס לעמותה באשר לשימוש בנכס למטרות שאינן קשורות במחול או תרבות הגוף והעיד כי בשנת 2016 לא התקיימה בנכס פעילות כלשהי שאינה קשורה במחול או בתרבות הגוף למעט הופעת מוזיקה באולם ירושלמי המהווה 206 מ"ר מכלל הנכס.
בחקירתו של עד העוררת לא נסתרה עדותו.
בייכ חמשיב עימתה אותו עס נתונים ביתחס להכנסות העוררת מהשכרות האולמות או מכירת מנויים או שוברי משתנה.
חשבנו עוד במהלך הדיון שכיוון התקירה זה לא רק שאינו רלבנטי אלא מעיד על הבנה לקויה של המטריה הקשורה בניהול עמותות שלא למטרות רווח ונרחיב בנושא וה בהמשך.
המשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה אופיר טווילי אשר צירף לתצהירו את דות ממצאי הביקורת מיום 19.5.2016.
לתצהיר המשיב לא צורפו ראיות כלשהן הנוגעות לליבת המחלוקת בין הצדדים בתיק זה ואשר ענינה שימוש בנכס לצרכי ספורט ותרבות הגוף ושלא למטרות רווח.
מצופה מהמשיב להניח בפני הנישום או לפתות בפני ועדת הערר את התשתית הראייתית שהביאה אותו לקבוע קביעות כה משמעיות כפי שקבע בתשובתו להשגת העוררת לפיהן /במלכז סוזן דלאל מתקלימות פעילויות אשד אינן לצרכי ספורט או תדבות הגוף? או *המקום משמש לפעילות עסקית /.
תחת זאת בחר המשיב לעמת את עד העוררת עם הראיה התומכת לשיטתו בעמדת המשיב.
לעד העוררת הוצג מסמך מ/1 המעיד כי במרכו סוזאן דלאל חתקיים פסטיבל האידיש והניגון היהודי.
עד העוררת העיד כי מדובר בפטטיבל בו נערכו 16 מופעים מתוך 600 מופעים שנתיים בתחום המחול ותרבות הגוף וכי מטרת קיום הפסטיבל חייתה למלא את אולמות המרכז בפעילות תרבותית.
בסיכומי חמשיב התייחס המשיב לטענותיו על בסיסן אין לקבל את עמדת העוררת ולהעניק לה פטור על פי סעיף 5 (ח) לפקודת הפיטורין.
ראשית טוען המשיב כי המסקנה המתבקשת מהמסמכים שהגישה העוררת במסגרת ראיותיה כי אין מדובר במוסד שפועל שלא למטרות רוות , לא זו אף זו .. המשיב טוען כי תקנון העמותה נעדר הוראה הקובעת שהמוסד הינו מוסד ללא כוונה רווח !
העיניים קוראות שוב ושוב וממאנות להאמין. הרי כל מהות הסמתה של עמותה על פי תוק העמותות הינה ניהול פעילות ללא כוונת רווח.
אין צורך במחקר משפטי מעמיק. די לעיין בסעיף 1 לחוק העמותות הדן בוכות לייסד עמותה:
1 שני בנ אדם או יותר, שהם בגידים, החפצים להתאגד כתאגיד למטרה חוקית שאינה מכוונת לחלוקת לווהים בין תבריו ושמטדתו העיקלית אינה עשיית דווחים, רשאים לייסד עמותה; העמותה תיכון עם רישומה בפנקס העמותות.
חבל להוסיף ולהכביר מילים.
העוררת הוכיתה מעבר לכל טפק סביר כי לא רק שחיא מאוגדת כעמותה אלא שהיא קיבלה את אישור משרד המשפטים ורשם העמותות על ניהול תקין ועמידה בכל דרישות החוק לשנים 2015 ו 6.
תטד נעשה עם המשיב ונקבע כי הטענה שהעוררת הינה גוף המקיים פעילות עסקית בשל העובדה שהיא מקבלת הכנסות ממכירת מנויים, שוברי מתנה או השכרת אולמות נובעת מחוסר הבנה משפטיות ואינה נובעת משיקולים פסולים אחרים,
הוסף לכך את העובדה שהמשיב בעצמו מפנה לכך שהעוררת מקבלת 'יתמיכה של 50% באלנונה בגין הנכסים נשוא העלל'י והרי לך האבסורד בהתגלמותו שכן כיצד מנפנף חמשיב בכך שהוא מעניק לעוררת תמיכה של 50% בתשלומי הארנונה בשעה שהעוררת היא גוף עסקי אשר פועל למטרות רוות !?
אם הדברים אינם ברורים דיים הננו קובעים כי לאחר שעיינו בראיות שהובאו על ידי חמשיב והעוררת יש לקבוע כי הנכטיס נשוא הערר אינם משמשים למטרות רוות !
האם בנכס מתקקיימת פעיכות אך ורק לצרכי ספודט ותרבות הגוף ?
מלאכתנו כוועדת ערר מחייבת אותנו לעיתים לברר את משמעותו של החוק, ויישומו לסוגיות מעשלות העומדות בפנינו.
צו הארנונה לפקודת הפיטורין כמו גס הסדרים נורמטיבייס אחרים בענייני מסים משקפים לדעתנו לא רק הכרעה שיפוטית פורמליסטית צרה, אלא תפיסת עולם כוללת המביאה בחשבון גם את צרכי הציבור, חלוקת משאבים ואף צדק חברתי.
במקרה שבפנינו הוכח כי העיקר המוחלט של פעילות העוררת בנכס הינו לצרכי ספורט ותרבות הגוף. מרכו סוזאן דלאל חינו מרכו ידוע בתל אביב. אין מדובר באולם תרבות כללי העוסק באירועים או מופעים או מסיבות שונות. מדובר במוסד תרבות מוכר וייחודי שפועל לקידום ענף תרבות *יחודי - תרבות המחול ואשר אין חולק כי פעילות וו קשורה בתרבות הגוף, יחיח מל שיאמר אף בספורט.
האם העובדה שמרכז סוזאן דלאל משלים את ייהכנסותיויי או העמיד את נכטי הציבור שברשותו לפעילות נוספת בשולי פעילותו כמו הפסטיבל האידי בכדי לגרוע מכלליות האמור לעיל 1 האם -30 0 מופעי מוסיקה בשנה מתוך 600 מופעי מחול צריכים להטות את הכף ולקבוע כי אין מדובר בשימוש בנכסים לתרבות הגוף .
ומה תחיה תוצאת אימוץ פרשנות דווקנית שכזו באיזון בין צרכי הציבור לעמדת המשיב ! האם פרשנות דווקנית במקרה זה בו עיריית תל אביב בעצמה מעמידה תמיכה למרכז סווּאן דלאל עומדת בקנה אחד עט מטרת המחוקק 1
השופט אחרון ברק בע''א 165/82 קיבוץ חצוד ני פקיד שומה לתוצות ערך דיון עקרוני ונרחב בשאלת הפרשנות הדווקנית של דבר תקיקה בכלל ובתחום דיני המס בפרט,
נצטט חלק קטן מדבריו:
/...כיצד תיקבע המשמעות "הנכונתיי של דיבוד בתוק? נקודת המוצא היא הלשון שנקט המחוקק. אין לך משמעות *נכונה? של דיבור, אם אין לה עיגון לשוני ולו מינימאלי בתורת הלשון. חייבת להיות נקודת אחיזה ארכימדית לפידוש הנכון בלשון התוק (דאת בש 1192/84)), אלא אם כן כל משמעות המעוגנת בלשון מביאה לאבסולד. בהעדד /אבסולד, חייבת המשמעות ה'נכונהי להיות אחת מהאפשרניות המעוגנות בלשונה של ההוראה. הלשון היא איפוא נקודת המוצא. אך היא אינת נקודת הסיום. לעולם יש לפתוח בלשון החוק, אך לעולם אין לסיים בה.
מבין האפשרויות תשונות שהלשון פותחת יש לבחור באחת ויחידה כאפשרות לנכונהיי. בתילת זו נעשית על-5? מטלת ההולאה ועל-פי תכליתה. /הוראת תוק אינה הסדת כוון או מטלה.
הנודמה החקוקה היא נורמה תכליתית? (בגייצ 2147/83], בעמל 175); להחוק הוא יצידת נורמאטיבית, הבאה לתגשים תכלית הבדתית. והוא ביטוי למדיניות. על הפרשן לחשוף, מבע קשת האפשלויות הלשוניות, אותה משמעות אשד תגשים את מטלת החוקל (ד'/נ 3040/80], בעמי 0715; *חוק הוא מכשיר לשם ביצועה ש2 מטרה תחיקתית, ולכן הוא צריך פרשנות לפ
המטלה הגלומה בו (השופט זוסמן בע/א 481/23 [4], בעמי 516), על תכלית החוק ניתן ללמוד, כמובן, מלשון החוק עצמו. זהו מקול ראשון אך לא יחיד. על תכלית החקיקה יש ללמוד ממקומת של ההודאה בחוק, ממבנהו הכללי של החוק וממקומו במעלך החקיקה הכללי. אך מעבל לכך, ניתן ללמוד על מטרת החקיקה ממקולות שמחוץ לחקיקה עצמה, כגון מהמצב המשפטי שתתקיים בטלם הוחק החוק ומהתקלה שהוא בא למנוע.......
.....כללים אלה, המשמשים לפילוש חוקים בדרך כלל, משמשים גס לפירושם של חוקי מסים, אין להם לחוקי המסים כללי פרשנות משלהם (דאה עייא 421/79 [12], בעמ? 456; ע/א 360/80
(בר'יע 41/80) ]13[ בעמי 581; עלא 534/27 ]14[ ,בעמי 735). כמו כל חוק אחר, גס לעניין חוק מנקודת המוצא היא לשון החוק, והשאלה היא, אס לאפשרויות השונות יש עיגון, וכו מינימאלי, בלשון ההוראה. מבין האפשרויותת הלשוניות השונות יש לבחור אותה אפשרות, המגשימה את מטרתה של חקיקת המס. לעתים מטרת החקיקה היא הטלת מס, ולעתים מטלתה היא פטול ממט. בזו כבזו על תפרשן ליתן אותו פירוש, המביא להגשמת תכלית החקיקה. אין עליו לפרש את החוק לטובת הנישום (דאה ע'/א 39/61 [15], בעמי 1769), כשם שאין עליו לפרשו לרעתו.
טובתו של מישום אחד היא לעונים רעתו של מישום אחל. אין עליו לפרש את החוק באופן דווקני, כשם שאין עליו לכפרשו באופן ליבראל?.....
...יש לפרש את החוק לפי התכלית תחקיקתית, ואותה יש להסיק בלדכים המקובעות (הידועות.
לעתתים הדברים משתמעים במפורש ולעתים מכללא. לעתים הדברים בולטים, ולעתים יש ללמול עליהם בין השיטין. אין לשכוח, כי אין לקיים מדינה מודלנית, ובעיקר מדינת סעד מודרנית, בלא מסים (ראה אי ולתקון" (בעיית הפרשנות בדיני מטסים'י משפטים ג (תשל/א-ליב) 10, 11), מס אינו עונש. מס אינו פגע לע שיש לדכאו. מס הוא צורך חיוני שיש לקיימו (לאה 880,0% 25] (11!!)1982ז86 ,ט .6.ז.ז) על-כן, לעתים, יש ליתן ללשונו של חוק מס משמעות *לגילת?/. לעתים
אין להימנע ממתן משמעות מיוחדת (דאה עלא 292/23 [117). אין משמעות לאמילה, כי ממתן להטיל חיוב במס רדק כאשר הלשון בלולה. אכן, גם לשון לא בלולה *כול שתטיל מס, ובלבר שתתברר לאור פרשנותה. אין לשון שהיא ברורה או בלתי בלולה כשלעצמה, כלומר, כל לשון מחייבת פירוש, והשאלה, אס הלשון היא ברולה אם לא, תתברר בסוף תהליך הפלשנות ולא
בראשיתו. תהליך פרשנות זה: כול שיהא בלתי מודע, כאשר מלשון החוק (מהקשרו הטבעי
מסתרת מטדה אחת ויחידה הבאה בחשנון, ועם בחינת הלשון נבחנת ממילא המטדה, והפדשן בא אינטואיטיבית לידי מסקנתו הפרשנית, כתוצאה מובנת מאליה. אך יש שתהליך הפלשנות הוא מודע. מלשון החוק לא מסתברת אותה מטרה אחת (יחידה. נדרש תהליך פלשנות מודע כדי לאתר את מטדת ההקיקה (לבתול את המשמעות הלשונית המגשימה אותה....
.-..-.. זאת, ללעתי, המשמעות, שיש ליתן לעיקלון, שחוק מס יש לפרש באוכן דווקני. עמדו על כך ויתקון ונאמן באמר;
"נוצא איפוא שלק כשנוסח החוק הפיסקלי ניתן להתפרש לכאן ולכאן וכוונת המתוקק נמצאת סתומה, יהא הפרש( דבק באות הכתוב ולימנע מהשערות, שאולי אינן אלא העדפת הלצוי בענין על המצוי בתוק. דק במשמעות מצומצמת זו אפשר לדבר על 'פידוש דווקמ? של דינים פיסקלייס/ (ראה א ויתקון (-3* נאמן, דיני מסים (שוקן, מהדורה 4 תשכיט) 04.
(דוק: למצב דברים זה מגיע השופט לק לאחר שמוצו האפשרויות הגלומות בלשון מזה ובגתכלית חקיקתו של חוק המט מזה. על תכליתה של חקיקת המס ילמד השופט מכל מקור אמין. כך, למשל, בחוק מס, כמו גם בכל חוק אחל, יש חשיבות רבה לשאלה, מה הייתה התקלה שביקש המתוקק לרפא (מה הדקע לחקיקתו של חוק המס (ראה עיא 55/29 [18], בעמי 203). להקיקת מסים רקע כלכלי, ורקע זה יש לדעת, (אותו מיתן ללמוד מכל מקול אמין. ...>
...<עתיס קשה בדיקת הדקע הכלכלי של החוק. חוקי המטים סבוכים הם (דאה א לפידות, על ניסות חוקי מסים ועל פרשנותם רבעון לעניני מסים ט (תשליד-ל/ה) 177), יש בהם הולאות לבות בעלות אופי טכני. לא פעם נעשית התקיקה בתיפזון. לעתים לא נעשית בדיקה מספקת של השפעת הוראה פלונית על מעדך התקיקה כולו, לעתים סתימתה של פירצה אחת <וצרת פדצות אחלות. לעתים דבה ההסתמכות על תורת לאיית ההשבון. כל אלת הט תוצאת לוואי של מורכבות הסוגיה ושל תנאי הטיפול בת, שלא תמיד ראויים הם (לאה אי ויתקון, 'יחקיקה ושפיטה בעניני מסים רבעון לעניני מסים א (תשכיו- כייז) 263). בכל אלה צליך הפרשן להתתשב. עליו להניח, כי המחוקק ביקש להטיל מס ולא ליצור פרצות. עליו להניה, כל כוונתו הייתת ליצור כלי יעיל ולא חסר ערץ. עליו להניח, כיי המגמה היא ליצוד מערכת סבירה וקוהדנטית (ראה: ? ,6 סזחסות .ח.1
סוזו 5 וווחז 6|טז 6!ס?ח)),
4 ס0ח0 סו,1981 )אס [0 שם! 6+ חס 5 מסוזסטו][סז).אך עליו להתהשב במנכלות האנוש, /...
אין אני מוכן כלל להעמיד את המחוקק כמי שעושה /מלאכת מחשבת/. הנסח, כמו השופט, עושה מלאכה אנושית, על חולשותיה ופגמיה. את פלשנותו של החוק יש לבסס על לשונו ועל
הגיונו ועל מטרתו ועל תכליתויי (ד/ע 1277/82 19], בעמי 831)....%
לו נקבל את עמדת המשיב הרי נמצא עצמנו מאמצים פרשנות דווקנית מילולית המתעלמת מכוונתו של המתוקק ומהמטרות שעמדו ביסוד חקיקת הפטור הקבוע בפקודת הפיטורין, פרשנות שעומדת גם בסתירה להוראות הפסיקה הנוהגת ביחס לאימוץ פרשנות דווקנית בפרשנות דיני מיסים.
המשיב בעצמו מצא כאמור כי יש לתמוך בפעילות העוררת במובניס שונים לרבות בהקלה בתשלומי הארנונה כך שאין תולק כי יש להקל את נטל המש החל על העוררת.
מכל האמור לעיל הננו קובעים כי כשקבע המחוקק את הוראות סעיף 5 חי לפקודת הפיטורין ונקב במילים ייאך ורקיי התכוון לכך שעיקרם המוחלט של פעילויות הנישומיט בנכס האוכה לפטור יהיה למטרות תרבות הגוף או הספורט. פעילות שולית בתחום תרבותית אחר אינה גורעת מהקביעה הכללית הנייל.
על יסוד בל האמור לעיל הננו קובעים כי העוררת הרימה את הנטל המוטל עליה ויש לקבל את הערר בכל הגוגע למתן פטור לעוררת על פי סעיף 5 ח' לפקודת הפיטורין.
העוררת טוענת כי יש לשנות התיוב בשטח משרדים של 137 מ"ר מסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים לאולמות תיאטרון מחול וקונצרטים על פי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה.
העוררת הוכיחה כי בשטח גצה נעשית פעילות במטגרת פעילות העוררת (העמותה ) בכלל הנכטים לצורך ניהול אולמות למופעי מחול ואין זה משנה אם בחלק זה של הנכס נעשית פעילות משרדית.
5
מדובר בפעילות הטפלה לשימוש העיקרי ולא ניתן לצפות מנישוס כדוגמת העוררת שינהל את אולמות מחול ללא שימוש בחלק קטן מהנכט כשימוש משרדי.
המשליב לא העלה כל טענה מנומקת כנגד בקשת העוררת ביחט לנכס זה.
טענת העוללת כי מדובר בשטח בלתי נפלד ממעילות העולרת מתקבלת |לין העלל בעמין סיננג שטח זה להתקבע.
העוררת טוענת כי יש לאחד את כלל שטתי הנכסים לחיוב תחת חשבון אחד בהתאם לפעילות העיקרית של העוררת.
המשיב טוען כי לאור שינוי צו הארנונה אין עוד משמעות לדיון בטענת העוררת.
העוררת מפנה להליך המתנהל בבית המשפט העליון בין תיאטרון הבימה לבין המשיב ביחס להשבת התעריפיט שחיו קבועים בצו המיסים עד שנת המס 2015 ולפיכך עומדת על כך שטענתה עשויה להיות רלבנטיות.
לא מצאנו כל נימוק שלא להיעתר ענלינית לבקשתה של העוררת.
מדובר בנכסים המשמשים כולם את אותו הנישום ולאותה מטרה ולא ברור מדוע יש לחלקם לנכסים שונים,
הואיל וכבר הכלענו בשאלת חיובס של המשרדים הלי שאין אלא להוסיף ולקבוע כי כלל שטת המבנים בהם מחזיקת העוללת *תוייבו בסיווג ''אולמות למופעי מחוע.
המחלוקת האחרונה בין העוררת למשיב נוגעת להיקף חיוב שטח הקרקע.
מחלוקת זו הוקפאה הלכה למעשה בעקבות הודעתו של חמשיב כי ישוב ויבחן את טענות העוררת ויבצע ביקורת בשטח.
בסיכומים הודיע המשיב כי בעקבות ביקורת שנערכה בשטת ביום 18.5.2017 הופחתו משטתי הקרקע שטחים אשר במעמד הביקורת התברר כי מוחזקים על ידי אחרים .
בסיכומי התשובה של העוררת שהוגשו ביום 3.9.2017 הודיעה העוררת כי היא עדיין חולקת על קביעתו של המשיב ביחס להפחתת 80 מ"ר בלבד וביקשה וכות לשוב ולסכס בנושא וה.
בנושא זה נאפשר לעוררת לסכם טענותיה בהיקף שלא יעלה על עמוד אחד וזאת עד ליום 17
זכות תגובה למשיב בהיקף שלא יעלה על עמוד אחד עד ליום 15/12/17.
התיק יובא להשלמת החלטה ביום 16/12/17.
מנלין הימים להגשת ערעור על ההחלטות בתיק זה יספר ממועד השלמת הההלטה.
סוך דבל
דין העדר להתקבל (למעט החלק המתייחס לחיוב שטח הקרקע)
שקלנו בכובד ראש הטלת הוצאות במקדה זה על המשיב בשים לב לאופן מיהול התיק ולתלעומת שהבענו בהחלטתנו מעלה אלא שהעודרת לא ביקשה מאיתנו להטיל הוצאות כאלה וטוב שכך.
בשים לב ליחסים בין העוררת לבין המשיב תשלום הוצאות שכזה :ביא להעבלת כספים מכיסו האחד של הציבור לכיסו השני ועל כן בחדנו להימנע מכך במקדה זה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 11.2017.'6.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
% לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועד
רר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה|זו מקֶתר האינטרנט של המשיב.
)\ 2 4
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר דגדי טל
קלדנית\ ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140016048 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו''ר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עו'/ד/רו//ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: שידה בראונהרט
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטהת
ביום 27.6.2017 נתנה ועדת הערר החלטה בתיק וּת.
הועדה הזכירה בהתלטתה מיום 27.6.2017 כי ביום 28.9.2016 חשיב מר אלברט גולבר מנהל מחלקת שומה ג' לפניית העוררת והודיע לה כי ועדת ההנתות שהוסמכה על פי תקנות ההסדרים לאשר תקופות שלא יבואו במניין תשעת החודשים לצורך חיוב נכס בסיווג מבנה מגוריט שאינו בשימוש ואת בשל נסיבות שאינן בשליטת המחזיק דנה בעניין הנכס שבנדון ביום 21.9.2016 ומצאח כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתתת החיוב ביחס לנכס הנייל.
הורינו לצדדיט בהחלטתנו מיום 27.6.2017 להשלים את טיעוניהס ביחס לנימוקים שהביאו את ועדת ההנחות להגיע למסקנה המתוארת במכתבו של מר גולבר מיום 28.9.16.
עוד הורינו למשיב להמציא מטמכים ספציפיים לעוררת וזו לשון החלטתנו:
''המשיב מתבקש לצרף לטלעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא מתליחס לנבסי נשוא הערר.
ביום 2.8.2017 חגיש חמשיב את השלמת טיעוניו ולא מילא אחר החלטת הועדה שהורתה לו לצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא מתליחס לנכס נשוא הערר.
המשיב בחר לעשות דין לעצמו ונימק את החלטתו שלא למלא אחר החלטת הועדה באו הלשון:
...= ודגש כי ועדת העדר אינה מהווה, בכל הכבוד, ערכאת עלעור על ועדת ההנתות ואינה גוף המבקד את ההלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פדוטוקול דווני ועדת ההנחות בפני ועדת הערד הנכבדה, לצולך דיון בנימוקי ועדת תהנתות?
לא זו אף זו,
המשיב טוען בהשלמת טיעוניו בי //מתן זכות העדר כפי שהובאה במכתבו של המשיג מקורת בטעות..*
כלומר לשיטתו של המשיב תשובתו להשגה בטעות מקורה ובמקרה זה לעוררת, בינו לנישום, אין כלל וכות להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה.
מובן בנסיבות העניין כי לעמדתו וו של המשיב כי בטעות נתן וכות ערר לא היה כל זכר בתשובתו להשגה או בכתב התשובה לערר.
את עמדתנו ביחס לטענות אלה של המשיב הבענו כבר בהחלטתנו בערר 140016626 שם העלתה המשיב טענות דומות (על אף שהעיריה בעצמה העמידה לרשות הנישום את פרוטוקול ועדת
ההנחות באותו המקרה) ואין לנו אלא לשוב ולצטט אותת :
נאמר כבר בראשית התלייחסותנו לעמדתו ו של המשיב שהדעת אינה יכולה לסבול את המחשבה לפיה המשיב יינותן'' לעורר את הוכות לערור או שהמשיב יכול להחליט באילו מטענות הנישומים תוקנה לעורר זכות לערור על תשובתו להשגה ובאילו מקרים לא תעמוד לו לנישום הזכות לערור על עמדת המשיב.
אמנם ערכאה מנהלית אנו, אולם לא נוכל שלא להתעכב ולתת דגש על וכות הערעור שחינה וכותו של אדם לערער על הכרעה שיפוטית שניתנה בעניינו בפני ערכאה מוסמכת, וכן זכותו של אדם לערור על החלטה מנהלית בפני רשות ערר מנהלית (או בפני בית משפט מוסמך). הזכות מבטיחה שהעניין יידון בפני יותר מערכאה אחת (כדי למזער טעויות), וכן כי העניין יזכה גם לעיונה של ערכאה שיפוטית בכירה ועצמאית.
הדברים יפים הן לעניין החלטותיו של מנהל הארנונה והן לעניין התלטות המשפיעות על שיקול דעתו של מנהל הארגונה כמו במקרה שבפנינו החלטותיה של ועדת ההנחות.
קיימים חוקים שונים המקימים ביקורת שיפוטית (ובכלל זה ערר) על החלטות מנהליות כדוגמת
החלטותיו של מנהל הארנונה או ועדת ההנחות בעירייה ואף קיימת זכות יסוד לפניה לבגייצ
(כחלק מעקרונות היסוד וכנגזר מחוק-יסוד: השפיטה) אלא שמצווים אנו להעמיד את עצמנו כערכאה מנהלית לרשותה של המערכת המשפטית העמוסה גס כך לעייפה ולברר ברמה המנהלית את טענותיהם של העוררים מקום שהוסמכנו לדון במטריה הנוגעת בדבר.
המשיב בהודעתו מיום 2.8.2017 ממהר להפנות את העוררת במקרה הנדון בפנינו לעתור בעתירה מנחלית לבית המשפט לעניינים מנהליים וממאן להעמיד במבחן במקרה וה את החלטתו של מנהל הארנונה בפני ועדת הערר. אלא שהמשיב טועה במקרה זה שכן השיקולים אותם יש לקתחת בחשבון, מעבר לרצון למוער טעויות ולהבטיח הליך הוגן על ידי שופטיט בכירים ועצמאיים, הנס שיקולי יעילות ותקציב. מחובתנגו כערכאה מנהלית שלא להתנער מהחובה שהוטלה עלינו לברר את טענותיהם של נישומים .
אס נאמצ את גישת המשיב נביא בסופו של דבר לפגיעה ביעילות הדיון בפני בתי המשפט ולבזבוו זמנו של המשיב אשר בכדי להגיע להכרעה בנושאים יומיומייס כגון הנושא הנדון בפנינו שעניינו בסופו של יום סיווג נכס לצרכי ארנונה, יידרשו המתדיינים בכדי להגיע להכרעה לפנות לכמה ערכאות דבר שיביא לבזבוז זמן ומשאבים של הצדדיסם.
עמדת המשיב לייגלגליי את ההכרעה בנושא שבפנינו לבית המשפט לעניינים מנהליים גם תביא בהכרח לפגיעה בעקרון של סופיות הדיון.
המשיב אינו צריך לתשוש מתהליך של פיקוח על התלטותיו או שיקול דעתו, יש בכך ערך כשלעצמו. העובדה שהמחוקק בחר בערכאות מנהליות כדוגמת ועדת הערר כערכאת פיקות על התלטות מנהליות של מנהל הארנונה מלמדת כי גס החלטות של גופים אחרים בעירית תל אביב כמו ועדת ההנחות שעל החלטותיהן הטתמך המשיב במקרה זה בעת שקיבל החלטתו ביחס לסיווג הנכס ראוי שיבואו תחת פיקוח או ערעור של מותבים מנהליים ולא יובאו לדיון מטריד מכביד על המערכת ועל האזרתיס בבית המשפט לעניינים מנהליים.
היינו מרגישים נח יותר לו היה המשיב מכיר בחשיבות של זכות הערעור וזכותו של נישום שענינו ידון וייבחן בפני ועדת הערר או בזכותה של העוררת לעיין בפרוטוקול ועדת הנחות הנוגע לענינה האישי וכל זאת תחת ניסיונותיו להתנער מדיון, ביקורת או פיקוח על החלטותיו כפי שעולה מהודעתו לוועדת הערר מיום 2.8.17.
מכאן מסתבר שהדרך קצרה אל אי-סדר אמיתי בו חמשיב קובע בהודעתו כי הוא ש'/מעניקיי
לאזרח את הזכות לערור על החלטותיו הדוחות השגת.
נשוב ונצטט את המובן מאליו מחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-
6:
הדואה עצמו מקופת בתשובת מנהל הארמנה על השגתו דרשאי, תוך שלושים *ום מיום שנמסרדה לו התשובה, לעלול עליה לפני ועדת עדר =
במקרה שבפנינו השיב מנהל הארנונה להשגת העורר ביום 28.09.2016 ולא נסכים לקבל הטענה הנוכתית כאילו בטעות ציין בטיפת תשובתו כי עומדת לרשות המתזיק בנכס הזכות להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה.
לא זו אף זו, לתשובת מנהל הארנונה צורף מכתבו של מנחל מחלקת שומה ג באגף לחיובי הארנונה מאותו היום בו הוא מודיע לעוררת כי ועדת החנחות דנה בעניין הנכס ביום 21.09.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת התיוב ביחס לנכט חנייל.
הנה כי כן, לתשובת מנחל הארנונה צורפה התלטת ועדת ההנחות ואנו רואים בה חלק בלתי נפרד משיקול הדעת שהנחה אותו לקבוע את סיווג הנכס שבפנינו.
תשובת מנהל הארנונה להשגת העורר כל כולה דנה בשאלת טיווג הנכס.
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 מסמיך את ועדת הערר לדון בסוגיות בגינן עומדת לעורר הזכות להשיג על שומה שנשלחה לו ובין השאר שאלת השימוש וסיווג הנכס כתוצאה מהשימוש בו.
מכל האמור לעיל הננו קובעים כי תשובת מנהל הארנונה להשגה כללה בתוכה גם את מכתבו של מנהל מחלקת שומה ג באגף לחיובי הארנונה מאותו היום ונושא אותו מספר פניה בו הוא מודיע לעוררת כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 21.09.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נטיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל.
מכאן אנו גם קובעיט כי כדין הוגש הערר על התלטתו של מנהל הארנונה לסווג את הנכס בהתאם לשיקולים המפורטים בתשובתו ובמכתב שצורף לה.
למעלה מן הצורך נציין כי ועדת הערר מוסמכת לדון ולבתון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה על כלל הנימוקייס שפורטו בתשובתו עת החליט לסווג את הנכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש.
המשיב מציין בהודעתו מיום 2.8.2017 כי ועדת הערר אינה מהווח, בכל הכבוד, ערכאת ערעור על ועדת ההנחווג ואינה גוף המבקר את החלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקול דיוני ועדת ההנחות בפני וועדת הערר הנכבדה'י...
פעם נוספת נפלה שגגה תחת ידו של המשיב ובא כוחו.
ועדת הערר אינה שמה עצמה כערכאת ערעור על התלטות ועדת ההנחות. ועדת הערר בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה אשר מטתמך כאמור על החלטות ועדת ההנחות ובתור שכזו ליבחן שיקול דעתו של מנהל הארנונה.
התלטתו של מנחל הארנונה שלא לשתף את הנישום ו/או את ועדת הערר בנימוקי ועדת ההנתות אשר שימשו אותו לקבלת החלטותיו עומדת לחובתו וזאת מבלי להביע דעתנו על עצם ההחלטה שלא לחשוף בפני אזרת את נימוקי ועדת ההנחות שדנה בעניינו.
אין צורך להרחיב הדיון במשמעות ייהימנעותויי של צד להליך מנהלי או משפטי מלהביא ראיות הקשורות במחלוקת, ראיות אשר אין חולק כי מצויות בידו. די לצטט את כתבי התשובה והסיכומים בהם המשיב שב חדשות לבקרים על עמדה זו בהתייחס לנישומים המתדיינים בפנינו ונמנעיס מהבאת ראיות חמצויות בידו.
קביעת הפסיקה שהימנעות צד אחד מהבאת עד מוסיפה משקל לראיותיו של חצד שכנגד אינה
דווקא באי הבאתו של עד אלא אף בכל מקרה בו סירב צד אחד להביא כל ראיח ייהעומדת לרשותויי.
הרציונל שעומד מאחורי קביעה זו נובע מכך שהימנעות שכוּו מעוררת, מדרך הטבע, את החשד,
3
כי בעל הדין שנמנע מלהציג ראיות רלבנטיות אשר בידו חושש מחשיפת הממצאיסם שיעלו מראיות אלה ומשכך הימנעות זו פועלת לרעתו במשקל הראיות ומיטיבה עס הצד שכנגד.
במקרה וה פעל המשיב ביודעין בניגוד להחלטה המורה לו לפעול להמצאת המסמך .
את הרציונל הזה נחיל גם במקרה שבפנינו.
מכל האמור לעיל, לאחר שעיינו בכתב הערר על נספחיו ולמדנו על נסיבותיה הקשות של העוררת (שלא נפרטן מחמת מניעת הפרט) ומצבה הרפואי, סיבות אשר לא היו בשליטתה ומנעו ממנה לעשות שימוש בדירה בתקופה הרלבנטית לערר והגענו למסקנה כי לאור מצבה הרפואי של העוררת יש להכיר בתקופה המתחילה ביום 1.12.13 ומסתיימת ביום 30.11.14 כתקופה שאינה נכללת במניין תשעת החודשים לצורך הגדרת הדירה כמבנה מגורים שאינו בשימוש.
החלטתנו זו יחד עס התייחסותנו לעמדתו של המשיב ושיקול דעתו כפי שעולה מתשובתו להשגה שכנעו אותנו כי טעה במקרה וה מנהל הארנונה עת סיווג את הנכס וקבע כי הנכס לא שימש
למגורים דרך קבע.
החלטת המשיב שקבעה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל מוטעית במקרה זה ועל כן דין הערר ככל שהוא נוגע לסיווג הדירה להתקבל.
משלא נתבקשנו על ידי העוררת לעשות כן - אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 6.11.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומנות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
ר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה
ר האינטרנט של המשיב.
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
קלדנית \ענת לוי
]וו זוווווווווו
תאריך = : יט בחשון תשעח
7"
מספר ערר: | 08:23 / 140016011
מספר ועדה: | 11617
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת:
ארד מרדכי
כתובת הנכס: דרך בגין מנחם 112
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: ליטל דוידוב
נוכחים:
העורר/ת: ארד מרדכי - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: ליטל דוידוב
החלטה
הדיון להיום קבוע לשעה 08:30. השעה כעת 08:50. אין התייצבות לעורר.
מעיון בתיק אנו למדים כי הזימון לדיון חזר כלא נדרש. בנוסף, המזכירות שלחה את הזימון בדואר
רגיל וגם עדכנה את העורר טלפונית.
לאור האמור לעיל נדמה כי העורר זנח טענותיו והערר נמחק.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 08.11.2017.
יו"ר: עו"ד קדם חבר: פרופ' האיך)זיו, רו"ח
בר: מ גדי טל
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013944 שליד עיריית תל אביב-יפו 16
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: | עו"ד שירלי קדם
חבר: | עו"ד גדי טל
תבר: | פרופי זיו רייך, רו"ח
העוררת: בנז שבילי דוד חברה קבלנית לבנין (1975) בע'/מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
1. הנכס נשוא הערר מצוי ברחוב המטגר 56 בתל -אביב יפו, רשום בפנקסי העירייה כנכס
מסי 2000413962 בשטח של כ- 70 מ"ר (להלן: ''הנכסיי).
תמצית טיעוני העוררת
2 בשנת 2002 חייב המשיב לראשונה את העוררת אך לאחר שצו הוכיחה כי מדובר בשטח מילוט בוטל התיוב וחמשיב ראה בנכס כשטח גג שאינו בר חיוב בארנונה.
3 בעבור 12 שנים בעקבות ביקורת שונה הסיווג לסיווג משרדים.
4 העוררת הוכיחה למשיב כי השטח אינו מושכר לאף אחת משוכרות הבנין אך המשיב דחה טענה או וטען כי מדובר בשטח מרפסת.
5 ערר שהגישה העוררת בשנת 2014 נדחה בהחלטת ועדה בראשות יו"ר אלון צדוק. העוררת טוענת כי הערר נדחה מטעמים אשר אינם קיימים עוד שכן יש שינוי בפועל בשימוש ובמהות השטח.
6 בנוסף, העורר הגיש השגה וערר אשר נדחו על ידי מנהל הארנונה וועדת הערר בטענה מקדמית. לאתר התדיינות במסגרת ערעור מנהלי שהגישה העוררת הטכימו הצדדים כל הנושא יחזור לדיון בפני ועדת ערר. אהו הערר שבפנינו המסתיים בספרות 3944.
7 ביום 18.9.16 הגישה העוררת בקשה לפטור נכט ריק. לאתר שהשגתה נדחתה הגישה העוררת ערר נוטף שאוחד עס הערר שבפנינו ומספרו 6586.
8 העוררת הגישה שני תצחיריס מטעמה.
10
41ב
.12
.3
4
5
16
17
8
9
נש
העוררת טוענת כי גם אם השטח יקבע כמרפסת מדובר בשטת משותף וככזה יש לפטור אותו מתשלום ארנונה.
השטת משמש כמרפסת של יחידות המשרדים, המושכרות לשוכרים שונים. המשיב טען כי קיימת גישה מהיחידות המצויות בקומה הראשונה. בתקירת מר שרעבי עלה כי בקומה הראשונה קיימות שתי יחידות משרדים, כי אין אף גורם שמתזיק ב-80 אחוזּים משטת הקומה וכי אין לו כל ידיעה אודות קיומו של מחזיק ב-80 אתוזיס משטת הבנין.
די בכך כדי לפטור את העורר מחיוב בשטת אף אס יסווג כמרפסת.
העוררת הוכיחה כי קיימות מדרגות חירום המאפשרות גישה בעת חרום אף מהקומות העליונות אל השטח חנדון. כלומר, פוטנציאל השימוש קיים לגבי כל יחידות המשרדים בכל קומות הבנין.
.
בנוסף, יש לפטור את השטתח בהיותו גג ולא מרפסת.
העוררת הוכיחה כי כל הנימוקיט של הוועדה בערר הקודם אינם רלוונטים עוד שכן לא נמצא בשטח ספטל או כסאות, לא נמצא חפץ המצביע על שימוש כמרפטת. דלתות הכניסה נאטמו ונחסמה הגישה לשטח הנדון. העוררת הגישה ראיות שייעוד השטח הוא לשימוש כשטח מילוט בשעת חירום. וכן העוררת הגישה ראיות לכך שקיימות בעיות בטיחות לעשות שימוש בשטח כמרפסת.
על פי חווייד של מהנדס בטיחות השטח חייב להשאר פנוי וברור ששטח זה אינו יכול אס כן לשמש כמרפסת.
העוררת אף התקינה מדרגות חירום נוספות באופן שיצר וּיקה טובה יותר בין השטח לבין השימוש בו כשטח מילוט בשעת חירום.
בנוסף, לבנייו שבנוי באופן לא רגולרי עשויים להיות מספר גגות, תלקים עליונים המהווים את המכסה של הבנין.
לחלופין תטען העוררת כי הנכס מוגדר בעיריה כנכס עצמאי ונפרד ונוכח העדר שימוש בו בפועל כמשרדים יש לסווגו בהתאם לייעוד הקבוע בהיתר הבניה כייתעשייהיי.
טענת המשיב כי מדובר ברישום לצרכי תשלום בלבד לא נתמכה בתצהיר ואינה עומדת במבחן המציאות.
לחילופין תטען העוררת כי שטח המרפסת הינו קטן מהשטח המחויב בפועל בלפתות 30 מייר.
31
2
3
4
5
6
27
8
2
0
1
2
3
4
תמצית טיעוני המשיב:
לא הוכח כל שינוי עובדתי ומשפטי מהחלטת הועדה בראשות יו"ר אלון צדוק. כפי שהצחיר עד העוררת בדיון ההוכחות בכל רגע נתון ניתן לפתוח את האיטום ולאפשר גישה לנכס.
השטח הינו מרפסת בקומה הראשונה בבגין בן מספר קומות ואין מדובר בגג.
בהעדר הגדרה מפורשת למונחים ייגגיי ויימרפסתיי בצו הארנונה יש לפרשם על פי המשמעות הרגילה שמייחסים להם בני האדם.
די להביט לעניין אה בתמונות שצורפו לדוייח הביקורת על מנת לראות כי מדובר במרפסת לכל דבר ועניין.
בנוסף, אי שימוש במרפסת אינו פוטר את העוררת מתשלום ארנונה.
עצם העובדה כי המרפסת צמודה למשרדים, בכל רגע נתון היא יכולה להיות נגישה וניתן לעשות בה שימוש יומיומי למשל לצרכי עישון, מנותה וכדי מלמדת על היותה נבדלת מגג.
התיוב בארנונה אינו מותנה בשימוש בפועל.
העוררת טוענת כי לא ניתן להשתמש בנכס כיוון שקיימת סכנה בטיתותית ומצרפת לתצהירה חוות דעת של מהנדס אולם חווייד זו לא הוגשה כתצהיר ועל כן מתבקשת הוועדה להוציא חווייד זו מהתיק.
המשיב יטען כי אין מדובר בשטח משותף.
העוררת היא הבעלים היחידייס של קומה 1 ומשכירה את המשרדים לשוכרים שונים.
העוררות היא המתזיקה בשטת מכח החוק ולכן אף כי אינה מתזיקה פיסית בנכס ואפילו אין לה יכולת להשתמש בו עליה לשאת בתשלוט הארנונה.
זאת ועוד, לדיירי הבנין אין כל צורך לתכנס לשטת העורר שכן בשטח ה לא מתנהלת כל פעילות הקשורה בתפעול הבנין. גם אם מתירה העוררת לדיירים להשתמש בשטח וה, אין עובדה זו הופכת את השטח לשטח משותף.
היות והשטח לא מושכר והואיל ואין מי שיחצו\ בין השטח לבין הבעלים הרי שהבעלים הוא בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס.
המשיב דוחה את טענת הסיווג. בשטח אין פעילות של מלאכה ותעשיה ועל כן הסיווג המתאים הוא של משרדים, בהתאם לטיווג השטחים הנוספים העיקריים בבנין.
5
.6
7
88
=
0
41
42
3
סיבומי תשובה מטעם העוררת:
התייחטות המשיב לכך ש'יאין מדובר בשטח משותףיי נטענת בהרחבת חצית אסןרה.
בעלי חויקה הקרובים ביותר הס השוכרים ולא העוררת.
טענת המשיב כי לדיירי הבנין אין כל צורך להנכס לשטת העוררת משוללת כל יסוד.
המשיב לא הוכיח כי אין לדיירי הבניין צורך בשטת בתור מרפסת.
טענת המשיב כי בשטת אין פעילות תפעולית הקשורה בתפעול הבניין סותרת את הראיות שהוצגו.
המשיב לא התנגד לחווייד, לא ביקש לזּמן מי מבין המומחים לחקירה ראו עמייג (ת''א)
מל
מדובר בנתונים פיזיים בשילוב הוראות חקיקה ותקינה בתחום הבטיחות.
אי השימוש בפועל כמרפסת הינה רק אינדיקציה אחת מיני רבות שבהצטברן יחד משוללת יסוד.
במילון לא כתוב כי המכסה העליון בבניין חייב להיות בקו אחד ישר ומאוון או שאין לחלקי בניין שונים שיאי גובה שונים.
דיון ומסקנות
4. ראשית, נציין כי מצאנו שאין להתערב בהחלטת הועדה בראשותו של עו"ד אלון צדוק
מיום 1.6.2015 באשר לקביעה כי עסקינן במרפסת ולא בגג.
5. אין חולק כי בצו הארנונה אין הגדרה של המונחים י/גגיי ויימרפסתיי.
46
בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטחים ואחוצי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב-1992
מצאנו הגדרה למונח יימרפסת גגיי ושם נקבע כך:
יימרפסת גגיי - חלק ממישור גג שטוח המופרד באמצעות קיר
משאר הגג והמוקף מעקה, אשר רצפתו מחוברת לרצפת דירה או אולם הנמצאיט על הגג האמור ודלת מעבר ביניהם ;
7. נקבע בפסיקה, כי כאשר בוחנים סיווג שטת מסוים לצרכי ארנונה, יש להביא בחשבון גס
8
את יעוד השטת והשלימוש בו. אין מדובר רק במשמעות המללולית לשונית של אותם מונחים.
יש לבחון את נסיבותיו של כל מקרה ומקרה ואת פוטנציאל השימוש בשטח על מנת להחליט אס יש לפטור את הנכס מתשלום ארנונה. נקבע בעתיימ 258/07 חירון מסחר והשקעות בע''מ ג' מנהל ארנונה בעיריית ת'/א - יפו [פורסם בנבו] , בסעיף 17 לפסהייד:
499
.0
1
.2
3
4
5
'/גישת המערערת, כי יש להבחין באופן ברור ומוחלט בין שאלת החיוב של שטת
לפי ההגדרות בסעיף 1.3.1 ובין שאלת השימוש לצורך סלווג השטח, אינה מקובלת עלי.
יעוד השטח והשימוש בו, הם גורמים שיש להביאם בחשבון הן לשאלת החיוב והן לשאלת הסיווג. /
בית המשפט העליון קבע בברייס 7095/11 יהודה טוניק ושות' משוד עורכי דין נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב בגו הלשון: 'אין חולק על כך שהמבחן, האם הנכס הוא בגדר ''גג'', אם לאו - איננו מבחן מילולי, כפי שמבקש המערער לייחס למונת '/גג'י, אלא פונקציונאלי ונגזר גם משאלת השימוש בוי.
באותו אופן קבע כבי השופט ע. מודריק בעתיימ 166-09 אורדב בניה והשקעות בע"מ ני
עיריית תל-אביב: /אולם לדעתי ההבחנה היא בעיקר תפקודית (פונקציונאלית); לאמור
לאיזו תכלית נועד חלקו המוגדר של הכיטוי העליון של הבניין, האם לשם קירוי גרידא (שאז ''גג'י' ייחשביי או לתכלית ''מרפסת'/. לשם איתור התכלית ניתן להיעזר באמות
מבחן שנזכרו בפסיקה כגון: זיקתו של חלק הבניין אל יחידת בניין מסוימת, רציפות בין
שטח החלק המבונה לחלק שאינו מבונה, נגישות ישירה ואפשרויות השימוש בחלק שאינו מבונת'.
מהראיות בתיק עולה כי השטת השנוי במחלוקת הוא לא המפלס הכי גבוה בכל הבנילן.
משמעות המילה יגג' - משקף שטח המצוי בשיא גובהו של הבניין, ראה גג בפרשנות במילון אבן שושן, שם הוגדר ייגגיי כיימכטה עליון בבניין".
אין אנו מוצאים בכך שהעוררת הוציאה את הספסל שהיה בשטח כדי לשנות את הקביעה שלא מדובר במרפסת.
עדיין, העוררת יכולה לפתוח את הגישה לשטח ולהשתמש בו.
נציין שאין באי שימוש לדעתנו כדי לפטור את השטת מתשלום ארנונה.
6. לדעתנו אופי השימוש בשטח שבמחלוקת ונתוניו העובדתיים מעידים כי שטח זה עונה
על ההגדרה 'מרפסת' ולא מצאנו כי נפל פגם בהחלטת המשיב ובהחלטת הוועדה בראשות עו'/ד אלון צדוק.
7. בנוסף, לאחר שקראנו את סיכומי הצדדים כמו גם את הראיות וכתבי הטענות שהוגשו
מטעמם אנו מוצאים כי אין לתייב את שטח המרפסת בארנונה שכן עסקינן בשטת משותף.
8. העוררת הוכיחה בפנינו כי עסקינן בשטח משותף המשמש או בעל פוטנציאל לשימוש
למטפר שוכרים שונים.
9 השטת משמש כמרפסת של כמה יחידות מושכרות, לשוכריס שונים. אף מחקירתו של מר שרעבי, חוקר מטעם המשיב, עלה כי אין בידי העיריה הוכחה שיש בה כדי לטעון אחרת, שכן יש מספר מחזיקים והעוררת אינה מחזיקה ב-80 אחוז משטח הקומה או שטת הבניין.
0. בנוסף, מלבד העובדה כי בקומה בה ממוקמת המרפסת ישנם מספר משתמשים ולא רק
העוררת, בעת חרום יש גישה גם מהקומות העליונות ועל כן פוטנציאל השימוש קיים למעשה לכל היחידות בבניין.
1. המשיב טען בפנינו בסיכומיו, כי עצם היות העוררת בעלים של כל הקומה או הבניין יש
בה כדי לדחות זו את טענת השטח המשותף.
2. אין אנו
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]