החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 19 עד 30 לספטמבר 2017

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 26/05/2012
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013726 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ויר

חבר:

: עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לול

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: יעקב מוטולה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר נמצא ברחי לילינבלום 22 תייא. הערר נסב על חיובי ארנונה שלא שולמו בגין הנכס ע"י חברת ג'ויקוס בע"מ שהליתה רשומה כמחציקה בנכס בשנים 2004 - 2007.

לטענת המשיב יש לחייב את העורר בתשלום חוב הארנונה, בגין היותו רשום כבעל שליטה בחברה אשר החזיקה בנכס בתקופה שבמחלוקת.

העורר טוען שהוא עצמו לא החזיק בנכס, מי שהחזיק בנכס חיא החברה, תקופת השכירות של הנכס ע"י התברה הליתה לשנה אחת בלבד, ומדובר בהתלישנות ושיהול.

המשיב ביקש לדחות את הערר על הסף מכמה טעמים :

מחמת איחור בהגשת השגה, חוסר טמכות לועדה לדון בטענות התיישנות, ויוף וחליכי גבית, כמו גם חוסר סמכות לדון בטענות בעל שליטה בחברה, שאינן מנויות בסעיף 3 (א) (4) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1979 (להלן: יהוק הערריי)

המשיב הוסיף עוד כי טענת יאינני מחזיקיי היא אמנם בסמכות הועדה, אולם בענייננו אין מקום לדון בה, מאחר שטענה וו הייתח צריכה להיות מועלית מטעם התברה שהחציקה בנכס, ולא ע"י העורר. בנוסף, החברה לא הודיעה על חדילות חזקה והעורר לא הציג כל ראיה לכך שהחברה חדלה מלהחציק בנכס בתקופה שבמחלוקת.

משמועלות טענות מקדמיות לדחיה על הסף, אנו סבורים כי יש להכריע בחן תתילה. לשם כך הורינו לצדדים לטכס בכתב את טענותיהם לעניין אה, והחלטתנו זו מתייחסת איפוא לטענות המקדמיות בלבד.

.10

טענות העורר

העורר אינו יימחזיקיי. הוא מעולם לא התזיק בנכט. מי שהחציקה בנכס היא חברת גיויקוס שפורקה.

לטענתו טענת 'יאינני מחזיקיי היא בסמכות הועדה.

בהתאמה גם לא נערך עם העורר מעולם הסדר תשלומים מאחר שהוא איננו ייהמחזיקיי בנכס.

חלה על החוב התיישנות.

התקופה נשוא הערר היא השניט 2004 - 2007. התוב התיישן גה מכבר ואין המשיב יכול לנקוט עתה הליכים לגבייתו.

יש לתת פירוש נרחב לסמכות הועדה.

ככל שהמשלב רוצה לפעול כנגד העורר, עליו לעשות את בדרך של תביעה משפטית.

יש לתת עדיפות לפרשנות המועדפת לנישום,

טענות חמשיב:

עפ"י סעיף 3 (א) (4) לחוק הערר שתי הטענות היחידות שהעורר יכול להעלות לפני הועדה ואשר מצויות בתחום טמכותה, הן הטענה שאינו בעל שליטה בחברה, וחשנייה כי חוב הארנונה נפרע. העורר לא העלה אף אחת מטענות אלה, אלא טען שהוא לא החציק בנכט בתקופה נשוא הערר. טענה גו אינה כלולה בסעיף 3 (א) (4) לחוק הערר ולכן אינה בסמכות הועדה.

העורר אינו חולק על כך שהיה בעל שליטה בחברה בתקופה שבמחלוקת.

לגבי פרעון החוב טען העורר במטגרת הדיון המקדמי: ייאין לי ידע לגבי פרעון החוב..."

סמכות הועדה גדורה ומצומצמת כמפורט בחוק הערר, ועפייי הפסיקה אין להרתיבה.

אין לועדה סמכות לדון בטענות התיישנות או שיהוי.

שאלת נקיטת הליכי גבייה או הסדרי תשלום אינה מעלה או מורידה מחובתו של העורר לשלם ארנונה בהתאם לסעי 8 (ג) לחוק ההסדרים.

אין ממש בטענת העורר כי יש ליתן עדיפות לפרשנות מועדפת לנישום.

דיוו ומסקנות

בעל שליטת

7. המשיב מסתמך על סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים שמאפשר חיוב בעל שליטה בחוב ארנונת

שמיוחס לחברה שבבעלותו, בקובעו כדלקמן:

יעל אף הוראות סעיף קטן (א) והוראות כל דין, חיה הנכט נכס שאינו משמש למגורים, והמחזיק בו הוא חברה פרטית שאינה דייר מוגן לפי חוק הגנת הדייר [נוסח משולב), התשלייב-1972 (בסעיף זה - עסק), ולא שילם המחויק את הארנונה הכללית שהוטלה עליו לפי סעיף קטן (א), כולה או תלקה, רשאית הרשות המקומית לגבות את חוב הארנונה הסופי מבעל השליטה בחברה הפרטית, ובלבד שהתקיימו לגביו הנסיבות המיוחדות המנויות בסעיף 119א(א) לפקודת מס הכנסה, בשינויים המחויביםי

8. בעת'ימ 26026-05-12 כהן ני עיריית חיפה ניתח כבי השופט שפירא את הסעיפים הנייל וקבע:

יימטרתו של סעיף 8(ג) לחוק ההסדרים במשק חמדינה להקל על גביית המיטסים של הרשולות המקומיות, על ידי פעולה של ייהרמת מסך'י רחבה, ואולי אף גסה, בניגוד לעיקרון הרווח בדיני התאגידים של האישיות המשפטית הנפרדת. תכליתו של סעיף וה חינה למנוע התחמקות חברות מתשלום ארנונה לאחר שהפסיקו את פעילותן, כך שבהתקיימות נסיבות מיותחדות שיש בהן ללמד כי נכסים הועברו מהחברה הפרטית טרם פירוקה, ניתן יהיה להגיע לאותם נכסים אף על ידי גישה ישירה לבעלי השליטה בחברה, ומי שלמעשה הפקיעו מהחברה את הנכסים שהיו ברשותה, ובכך לסכל את הברתת הנכסים משליטת החברה.

סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים במשק המדינה, מתייב קיומן של הנסיבות המיוחדות המנויות

בסעיף 119א(א)(3) לפקודת מס הכנסה, הקובע:

יי (1) היה לתבר-בני-אדם חוב מס ונתפרק או העביר את נכסיו ללא תמורה או בתמורה

חלקית בלי שנותרו לו אמצעים בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהתבר חייב בו ממי שקיבל את הנכסים בנסיבות כאמור.

(?) היה לחבר בני אדם חוב מט סופי והוא העביר את פעילותו לחבר בני אדם אחר, שיש בו, במישרין או בעקיפין, אותם בעלי שליטה או קרוביהס (בפסקה גו - החבר האתר), בלא תמורה או בתמורה חלקית, בלי שנותרו לו אמצעיםס בישראל לסילוק החוב האמור, ניתן לגבות את חוב המס שהחבר תייב בו מהחבר האחר.

(3) בלי לגרוע מהוראות פסקאות (1) ו-(2), חיה לחבר בני אדם חוב מס סופי והוא התפרק או הפסיק את פעילותו בלי ששילם את חוב המס האמור, יראו את הנכסים שהיו לתבר כאילו הועברו לבעלי השליטה בו בלא תמורה, וניתן לגבות מהם את חוב המס, אלא אס כן הוכת אחרת להנחת דעתו של פקיד השומח"

9. סמכותה של ועדת ערר מעוגנת בחוק הערר.

0. סעיף 3 לחוק הערר קובע כך:

יי 3.(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת

התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלת:

() הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

₪ נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו ;

₪ הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בטעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות ;

0 חיה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשניג -

שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכט נפרע בידי המחזיק בנכסיי.

בית המשפט העליון, בהחלטתו מיום 16/7/14, בברייס 901/14 עבוד ויקטור ני. עיריית חיפה, נדרש לסמכות מנהל הארנונה וועדת הערר להפעיל את סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים וקבע

כדלקמן:

'יההכרעה בשאלה השנייה, שעניינה הפעלתו של סעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים, ממילא לא הייתה בסמכותה של ועדת הערר, ולכן אינה יכולה לשמש בסיס לערעור מינהלי עליה או להגשת בקשת רשות ערעור. על פי סעיף 3(א)(4) לחוק הערר שתי הטענות חיתידות שיכול להעלות נישום במסגרת השגה בקשר לסעיף 8(ג) לתוק ההסדרים הן רק שהוא אינו בעל השליטה בחברה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו נכס נפרע בידי המחויק בנכט. טענותיהם של המבקשים תורגות ממסגרת צו. כידוע, כאשר הטענה שאותה מבקש נישום להעלות איננה נכללת בסמכויותיה של ועדת הערר, הוא יכול להעלותה אך במטגרת עתירה מנהלית (עעיים 5640/04 מקורות בע"מ ני מועצה אזורית לכיש, [פורסם בנבו] בפסקה 6 (5.9.2005)/

בענייננו אין מחלוקת בין הצדדים על כי העורר היה רשום כבעל שליטה בחברה אשר חייתה רשומח כמחויקה בנכס בתקופה שבמחלוקת.

העילה שבגינה מבקש המשיב לתייב את העורר בתשלום חוב הארנונה מעוגנת בסעיף 3(א)(4)

לחוק הערר. הטענות היחידות שיכול נישום להעלות בהקשר לסעיף זה הן רק שהוא אינו בעל שליטה בחברה, או שתוב הארנונה בשל אותו נכס נפרע בידי המחציק בנכס.

העורר לא העלה אף לא אחת מטענות אלה. כל הטענות האתרות המועלות ע"י העורר תורגות מגדר הוראות חוק הערר לעניין זה, ולפיכך אינן בסמכות מנהל הארנונה או הועדה.

סמכות ועדת הערר

כפי שנאמר לעיל, טמכותה של ועדת הערר מעוגנת בסעיף 3 (א) לתוק הערר.

כפי שיפורט להלן, הלכה היא שאין לפרש בהרחבה את סמכויותיה של ועדת הערר.

בעבר התלבטו בתי המשפט בשאלה האם מוסמכת ועדת ערר לדון בטענת אי חוקיות להטיל חיוב ארנונה באופן רטרואקטיבי. אולם, בשנים האחרונות נקבע בשורה של פסקי דין כל סמכותה של ועדת ערר לדון בנושאים עובדתיים וטכניים בלבד המפורטים בסעיף 3(א) לחוק הערר. כך לדוגמא בעעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ ני מועצה איזורית לכיש ואחי

קבע כבוד השופט גרוניס :

יימה הדין כאשר הטענה אותח מבקש החייב בארנונה להעלות אינה נמנית על הטענות המפורטות בסעיף 3 (א) לתוק הערר!: במקרים אלה על החייב ללכת במסלול שונה. עליו להגיש עתירה לבית המשפט לעניינים מנהליים ובגדרה יוכל הוא לתקוף את התיוב בארנונה בכל נימוק שאינו ממין אלה שבסעיף 3 (א) לחוק הערר... במקרה שבפנינו, הטענה העיקרית המועלית ע"י המערערת נגד חיוב הארנונה שהוצא לה הינה כי החיוב אינו חוקי... השאלה בה עלינו להכריע במקרה דנא הינה מהו המסלול הנכון שבו צריכה לילך המערערת, שעה שחיא מעלה טענותיה נגד חיובה בארנונה. לטעמי, התשובה לשאלה הניצבת בפנינו הינה פשוטה בתכלית הפשטות. הטענות שמעלה המערערת בנוגע לשומה הארנונה שהוצאה לה אינן נמנות עם הטענות אותן ניתן להעלות בהליך ההשגה המנהלית לפי סעיף 3 (א) לתוק הערר... נתזור ונציין בהקשר גה את ההלכה שקבעה כי טמכותו של מנהל הארנונה מוגבלת לעניינים טכניים-עובדתיים!י.

על הלבטים של ביהמייש בנושא זה ניתן ללמוד מפסהייד שניתן ע"י כבי השופטת קובו בעתיימ

(ת''א-יפו) 1905/05 החברת להגנת הטבע נ. עיריית תייא שבו נקבע:

ייבמקוס אחר סברתי כי יש לפרש בהרחבה את סמכויות ועדת הערר והיא מוסמכת לדון גם בטענת אי חוקיות הנוגעת לעניינים המנויים בסעיף 3(א) לתוק הערר. (ראו ע.א. (תל אביב-

יפו) 2600/00 עיריית הרצליה ני חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ... אלא, שמספר פסקי דין שנפסקו לאחרונה בביהמייש העליון חיוקו את הגישה כי הסמכות הנתונה לגוף גה הינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועים בסעיף 3 (א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקותיי.

ממשיכה כבוד השופטת קובו וקובעת :

יילאור פסקי דין אלה... אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו הינה לבית משפט וה בהליך של עתירה מנהלית...'

לא רק זו אלא, שבבקשת רשות ערעור על פסק הדין שניתן בע.א. 2600/00 שהוגשה לבית המשפט העליון- רעייא 10643/02 חבס ח.צ.פיתוח (1993) בע"מ ואתי ני עיריית הרצליה. קבעה

כבוד השופטת ארבל בעניין טמכות ועדת הערר:

י... בינתיים, ככל שמדובר בוועדות ערר על חיוב בתשלום ארנונה לא רק שלא הורתבת סמכות ועדת הערר, אלא שצו צומצמה. מקריאת סעיף 3 עולה כי המחוקק הסמיך את המנהל לדון בעניינים ספציפיים בלבד המפורטים בסייק (א). סייק (ב) בא להבחיר, על פי פשוטם של דברים, כי המנהל אינו מוסמך לדון בטענות של אי חוקיות בכלל הנוגעות לתשלום ארנונח, וסמכות זו תועבר לבית המשפט. על פירוש ה ניתן ללמוד אף מההיסטוריה החקיקתית. סעיף

3) תוקן במסגרת חוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב)

תשל"ג 1992. בדיוני הכנסת בקריאה שניה ושלישית לאישור החוק, אמר יו"ר ועדת הכספים,

חייכ גדליה גל את הדברים הבאים:

ייהכנטנו תיקונים בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו (1976).

התיקון העיקרי בא להבהיר כי למנהל ולוועדת הערר ברשויות המקומיות לא תהייה סמכות לטפל בהשגות ובעררים על מעשי המועצה שעילת הגשתם היא אי חוקיות יסודית'י.

יצויין כי סמכותו של מנהל הארנונה נידונה ע"י בית משפט וּה עוד בטרם חקיקתו של סעיף 3(ב) ונפסק כי הסמכות 'ימצומצמת היא ומוגבלת לנושאים עובדתלים, טכניס בלבד. שאלות עקרוניות יותר כמו הקריטריונים שנקבעו לאופן הטלת הארנונה, סבירות גובה הארנונה וכדי, אין הוא רשאי להידרשיי (בגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים ני עיריית קריית אתא)י

בתי המשפט פסקו כי גם טענות אי סבירות ואפליה אינן בסמכות ועדת הערר.

כך לדוגמא בעייש (חיפה) 5298/99 ז.ג.ש חניונים נ. מנחל הארנונה בעיריית חיפה קבע

ביחמייש:

יילדעתי צדקה הועדה בכך שלא נוּקקה לטענות אי סבירות ואפליה, בירור טענות אלה אינו בסמכות ועדת הערר...'.

ראה בעניין וה גס עייש (נצרת) 618/98 נטע דור נ. המועצה המקומית מגדל, וכן גם ארנונה עירונית, הנריך רוסטוביצ ואחי מהדורה חמישית חלק שני עמי 1362.

בהתאמה גם טענות העורר בעניין התיישנות ושיהוי, כמו גם בעניין נקיטת הליכי גבייה, אינן בסמכות ועדת הערר, מאחר שאינן כלולות בסעיף 3 לחוק הערר.

ראה עמיימ 9130/11 יורשי המנוח יוטף טוויסה צייל נ. עיריית רחובות :

יינישוס אשר הרשות מפעילה כלפיו הליך גביה מינהלי, רשאי להתגונן בטענה שחוב המס התיישן. טענת התיישנות זו נותרת טענת הגנה, הגם שאופן השמעתה היא על דרך ייוום הליך - עתירה לבית המשפט לעניינים מינהליים.

אנו קובעים איפוא שאין לועדת הערר סמכות לדון בטענות אי חוקיות, פגיעה בזכויות, העדר תום לב, התיישנות, שיחוי, ונקיטת הליכי גבייה. טענות אלה אינן כלולות בטמכויות ועדת הערר המנויות בסעיף 3 לחוק הערר, ולכן דינן להידחות על הסף מחמת הוסר סמכות.

טענת העורר כי יש ליתן עדיפות לפרשנות המועדפת על הנישוסם, גס לגרסת העורר יש לישמה רק כשהוראת חתוק ייניתנת להתפרש לכאן ולכאניי.

בע.א. 39/61 חמשביר בע"מ ועמיגן בע"מ נ. מנהל הארנונה לפיצוי נשקי מלחמה, אותו מצטט

העורר, נקבע:

'ילגבי מס כלל גדול הוא שעל ביתת המשפט להשתדל לרדת לסוף דעתו של המתוקק ולברר את כוונתו, ורק אז אם יעלה חרס בידו ואתרי ככלות הכל נשארת ההודעה טתומה וניתנת להתפרש לכאן ולכאן, יעדיף את הפירוש הדווקני חמטיב עם הנישוטיי.

בענייננו הוראות החוק והפסיקה ברורות ואינן משתמעות לשתי פנים, ולכן אין מקום ליתן עדיפות לפרשנות המועדפת ע"י העורר.

טענת אינני מחויק

1. טענת אינני מחזיק מצויה בסמכות ועדת הערר עפ"י סעיף 3 (א) (3) לחוק הערר.

אולם, בענייננו העורר אינו נדרש לשלם ארנונה בגין כך שהוא החציק בנכס. המשיב גס מאשר

שלא העורר החציק בנכס אלא החברה, והעורר נדרש לשלם את תשלומי הארנונה מכח היותו

בעל שליטה באותה חברה שהחציקה בנכס.

טענת אינני מחזיק יכולה היתה להיות מועלית ע"י החברה, אם היא הייתה זו שנדרשה

לשלם את חוב הארנונה. אולם הערר שבפנינו אינו של החברה, אלא כאמור של העורר שהיה

בעל שליטה בחברה.

דרישה תשלום זו מהעורר, מעוגנת, כפי שהוסבר לעיל, בסעיף 3 (א) (4) לחוק הערר, שאינו

כולל, כאמור, טענת 'יאינני מחציקיי.

2. מכל המקוב> אנו מגיעים למסקנה שיש לדחות את הערר על הסף, מחמת חוסר סמכות.

כמו המשיב, אף דעתנו היא, שדחייתו של הערר על הסף לא תעמיד בהכרח את העורר בפני שוקת שבורה, שכן נתונה לו הזכות להעלות את טענתו בפני הערכאה המוסמכת לכך.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס האמ ) |\9.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כ בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ת)(סדרי דין

*ו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140013330 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: בעניין אדגר השקעות ופיתוח ואח!

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה בשמה ובשם עוררים נוטפים ערר בגין חיובה בארנונה ביחט למספר נכסים ברחוב השלושה 2 תל אביב, בטענה כי היא זכאית לפטור לפי טעיף 330 לפקודת העיריות .

ואלה עילות הערר:

נכס מס' 2000254664 (סומות חניה, קומות מינוס 1 ומיט 4 ) - פטור על פי סעיף 330 בשל עבודות שיפוצ מסיביות החל מיום 1.1.2015: 8,600 מ"ר בסיווג חניון + 1,400 מ"ר בסיווג מחסנים.

ביחס לנכס זה טוענות העוררת גם כי תלקיס מהנכט מושכריט לשוכריס שונים ובהתאם יש לפטור מארנונה את שטתי המעברים אשר אינם בני חיוב בארנונה.

לטענת העוררת כפי שעלה מביקורות שנערכו בשנים קודמות אין באף אחת מהקומות מינוט 1 עד מינוס 3 שוכר המחציק יותר מ 80% מקומת החניה.

נכס מסי 2000254784 (שטח מחטנים של 3,214 מ"ר בחניון) -- מבוקש לחייב ולסווג שטח וה בסיווג 'יחניון בתשלוסיי בשל העובדה שהמחסנים משרתיט את התניון.

נכס 20002544799 (אשר אוחד לנכס 2000254784 )- לגביו מבקשת העוררת פטור בשל העובדה שהוא מהווה ממייק ואינו בשימוש של מחזיק.

נכס 2000254984 -- לגבי נכס אה מבקשת העוררת פטור לפי סעיף 330 לפקודה. לחלופין מבקשת העוררת לפטור שטת זה מארנונה בהיותו שטחי מעברים למטפר מחזיקים בקומה .לחלופי חילופין מבקשת העוררת לסווג את הנכס בסיווג תעשייה הוא הסיווג הזול על פי יעוד הנכס שכן מדובר בנכס ריק.

נכס 2000254789 - גט לגבי נכס וגה מבקשת העוררת פטור לפי סעיף 330 לפקודה. לחלופין מבקשת העוררת לסווג את הנכס בסיווג תעשייה הוא הסיווג הזול על פי יעוד הנכס שכן מדובר בנכס ריק לחילופי חילופין יש לאחדו עס נכס 4784 ולסווגו בסיווג מחסנים.

נכט 2000254944 - לגבי נכט אה מבקשת העוררת לטווג את הנכס בסיווג תעשייה הוא הסיווג הזול על פי יעוד הנכס שכן מדובר בנכס ריק. לחילופי חילופין יש לאחדו עם נכס 4784 ולסווגו בסיווג מחטנים.

המשיב מתנגד לבקשת העוררת מהנימוקיט הבאים :

הוא מקדים בכתב התשובה לערר ומפרט טענות כלליות ביחס להענקת פטור על פי טעיף 330 לפקודה. לטענות המשיב די בכך שיוכת כי הנכס עומד על תילו ובר שימוש בכדי שניתן יהיה לחייבו בארנונה. המשיב מבקש להפריד בין ממצאי העבר לפיהט נקבע כי נכס כלשהו אינו ראוי

לשימוש בשל שיפוצים לבין מצב הנכטים כיום, לפיכך אין להשליך מהחלטות קודמות של ועדות הערר ו/או המשיב בעניין נכסיט שעברו שיפוצ בשנות מס קודמות.

באשר לבקשות העוררת לשינוי סיווג - העוררת לא הוכיחה את ייעוד הנכס על פי התבייע או החיתר הרלבנטיים והעלתה בעניין וה טענות כלליות בלבד.

באשר לטענותיה הספציפיות של העוררת השיב המשיב:

נכס מס' 2000254664 (סומות חניה, שומות מינוס 1 ומינוס 4) -

באשר לקומה מינוס 4 נמצא בביקורת מיום 20.4.2015 כי הקומח ראויה לשימוש. הכניסה לקומה אינה חסומח.

באשר לקומה מינוס 1 בהתאם לביקורת מיום 7.5.2015 נמצא כי אין בקומח שיפוצים נרחבים כטענת העוררת.

באשר לטענות ביחט למתזיקים שונים ושטחים משותפים -- לטענת המשיב לא הוצגו לו הסכמים בתוקף ושמות מחציקים כנדרש ולפיכך לא הוכח כי החניות מתוקות על ידי מחזיקים אחרים,

נכס מס' 2000254784 (שטת מחסנים של 3,214 מ"ר בחניון) -- אין להיעתר לטענת העוררת ולסווג המחסנים בטיווג חניונים הואיל ומדובר בשטחיט המשמשים לאחסון.

נכט 20002544799 -- בקשת העוררת לפטור ביחס לשטת של 255 מ"ר נטענה בעלמא.

נכט 2000254984 - לא הוצגו ממצאים המצדיקים מתן פטור על פי סעיף 330, לא הוגשו הטכמים ו/או ראיות על מחוּיקים אחרים במתזיקים בנכס.

נכס 2000254789 -- לא הוצגו ממצאים המצדיקים מתן פטור על פי טעיף 330, העוררת לא הוכיחה את ייעוד הנכס על פי התבייע או ההיתר.

נְכֶט 2000254944 - המשיב שב על עמדתו לפיה השימוש במחסנים אינו מאפשר לטווגט בסיווג חנלונים.

בדיון המקדמי בפני ההרכב בראשותו של עוהייד גרא אהוד ביום 13.1.2016 הודיעו הצדדים כי הט מנהלים משא ומתן להסדר לאור התלטות קודמות של ועדות הערר ביחס לנכסים נשוא הערר .

במקביל ביקשו הצדדים לקבוע את התיק להגשת תצהיריסם ושמיעת ראיות.

מאותו המועד ועד לחודש ספטמבר 2016 ביקשו הצדדים אורכות להגשת התצחיריס בטענה כי הס מנהלים ביניהם משא ומתן ובשל עומס עבודה כבד במשרדי בייכ העוררת.

לאחר הגשת תצהירי העוררת הגישו שוב הצדדים בקשות בהטכמה לדחיית מועד דיון ההוכחות ובהתאמה לדתיית מועד הגשת התצהירים מטעט המשיב, שוב בטענה כי מתנחל ביניחם משא ומתן לפשרה ו/או בשל טיבות אחרות.

כך התגלגלו הדבריט לכדי כך שטענות העוררת התבררו במסגרת דיון ההוכחות רק ביוט 7.2.2017 בפני ההרכב הנוכחי (בשל סיום כהונתו של המותב בראשותו של היוייר עוהייד אהוד גרא).

העוררת הגישה את תצהירו של יניב עורא גבריאל המשמש כמנהל נכסים אצל העוררת (להלן ייגבריאלי) .

המשיב הגיש תצהיריהם של חוקרי השומה אלעד גרינבלט, פז וברמן, ניר אלל ויהודה בן ישי.

עד העוררת נתקר על תצהירו. עד המשיב יהודה בן ישי נתקר גס הוא על תצהירו. בייכ העוררת ויתר על חקירת יתר עדי המשיב .

לאחר שעיינו בתצהירי הצדדים, בדוחות ממצאי הביקורות ובפרוטוקול הדיון מיום 7.2.17 הגעגו

למסקנות העובדתיות כדלקמן:

נכס מס' 2000254664 (קומות חניה, שומות מינוס 1 ומינוס 64 -

ביחס לטענת העוררת לפטור על פי סעיף 330 בשל עבודות שיפוצ מסיביות החל מיום 1.1.2015. עד העוררת הצהיר בתצחירו כי בשטת זה בוצעו עבודות שיפו\ מסיביות . חוא הפנה בתצהירו לשתי תמונות.

לא העוררת ולא העד מטעמה, לא הניחו תשתנית ראייתית התומכת בטענה זו. לא הוצגו לנו ראיות כדוגמת חשבוניות, תכניות עבודה, דותות פיקוח, הסכמים עם קבלנים, הגמנות עבודה או תצהיךי הקבלן שביצע את העבודות במקום, גם תמונות נוספות יכלו לשמש כראיות התומכות בעמדת העוררת.

איו זה טביר כי פרויקט בסדר גודל כפי המתואר בתצהירו של עד העוררת אינו מתועד ועל כן הבחירה שלא להנית בפני ועדת הערר תשתנית ראייתית התומכת בטענה משמעותית כמו פטור בגין שיפוצים עומדת לחובתה של העוררת.

עיינו בדוחות ממצאי הביקורות ביחס לנכס זה, דותות שצורפו לתצחירי המשיב ולא הוזמו במסגרת החקירה בדיון ההוכחות.

דוח ממצאי הביקורת מיוט 30.4.15 שערך החוקר גרינבלט אלעד מתאר את קומה מינוס 4 כקומה שהגישה אליח נחסמה אך לא מתבצעות בה עבודות : *בשטת קומה מינוט 4 לא נלאו עבודות , מועלים או ליקויים כלשתט במבנה או בשטח הקדקע...=

גם בתמונות שצורפו לדוח ה תומכות ברושט חנייל.

ביום 7.5.2017 ערך תוקר החוף אלעד גרינבלט ביקורת בקומה מינוס 1. הוא בחר לסמן את השטחים על מפת המדידה ולאפיין אותם בצבעים שונים. הוא חילק את הקומה לצבעיט צהוב כחול וורוד. בשטחים הצהוב והכחול ציין עד המשיב כי נמצאו חדר גנרטורים פעיל וציילריס פעילים.

ביחט לשטח המסומן ורוד כתב עד חמשיב בדוח חביקורת כי לא נראו עבודות אך נמצאו חומרי בנייה רבים פיגומיס מפורקים פטולת בנייה ומספר פועלים,

לאחר שעיינו בדוח ממצאי הביקורת מיום 7.5.15 הגענו למסקנה כי בשטח המסומן ורוד בדות ממצאי הביקורת בתרשים 4 התבצע שיפוצ מסיבי אשר מצדיק לפטור את הנכס מארנונה בגין תקופת השיפוצ. התמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורות מדברות בעד עצמן.

מכל האמור לעיל הגנו דוחים את הערר ככל שהוא נוגע לבקשת העוררת לקבל פטור מארנונה על פי טעיף 330 לתקופת השיפוצים לנכס 2000254664 למעט בשטח המסומן ורוד בדוח ממצאי

הביקורת בתרשים .

המשיב יפטור את העוררת מארנונה בגין השטח הורוד הנייל על פי טעיף 330 לפקודת העיריות.

המשיב טען כי הפנייה הראשונה ביחס לפטור בגין נכס גה הגיעה למשיב במסגרת השגות העוררת ביום 2.4.2015, העוררת לא התייחסה לטענה ולא הציגה תשתית ראייתית כלשהי לפנייה קודמת למשיב. עד העוררת אף חשלב כי אינו יודע אם נעשתה פנליה קודם למועד זה.

אשר על כן הפטור לשטח המסומן ורוד בדוח ממצאי הביקורת בתרשים ג יתייחס לתקופה שמתחילה ביום 2.4.2015 ומסתיימת ביום 31.5.2015 (בהתאם לבקשת העוררת ).

ביחס לנכס זה טענה העוררת גס כי חלקים מהנכס מושכרים לשוכרים שונים ובחתאם יש לפטור מארנונה את שטח? המעברים אשר אינם בני חיוב בארנונה.

לטענת העוררת כפי שעלה מביקורות שנערכו בשנים קודמות אין באף אחת מחקומות מינוס 1 עד מינוס 3 שוכר המחזיק יותר מ 80% מקומת החניה.

העוררת הפנתה לתשריטי החניות שצורפו כנספחים ד ' וה ' לתצחיר עד העוררת. על בסיס ראיות אלה מבקשת העוררת כי ייקבע שמדובר בשטחים אשר אין מי שמחזיק ב 80% משטח כל קומה.

לפיכך יש לפטור לטענתה מחלוב את שטתי המעבר והתמרון.

כאשר נשאל עד העוררת בחקירתו ביום 7.2.2017 האם הוצגו למנהל הארנונה חוזציס ביחס

למקומות החנליה בנכט נשוא המחלוקת השיב :

*בתתייחס לנכס 4664 סעיפים 18-27, כפי הידוע לי לא נשלחו הסכמי שכירות לעילייה?/ *אין בידי תמונות המעידות על שילוט וסימון התנלות המופיעות בטעיף 24 לתצה*ל?..+

לסיכומו של עניין אין אלא לקבוע כי העוררת לא הניחה תשתית ראייתית מינימלית להוכחת טענתה כי מתציק המחזיק ביותר מ 80% בכל אחת מהקומות נשוא המחלוקת.

התשריטיט שצורפו לתצהיר עד העוררת אינם ראיה המוכיתה את טענת העוררת, אין בחס מידות, אין בהם ראיה חוזית המעידה על מסירת החוקה בתלקיט מהקומח למחזיקיט אחרים ואין חולק בין הצדדים כי העוררת לא דיווחה על מחויקיס אלה בהתאם לנוהל הנהוג אצל המשיב, נוחל אשר נמצא על ידי בתּי המשפט במספר מקרים כדרך המלך להוכחת אחוקה של מחזיקים שונים במקומות חנייח.

העוררת בחרה משיקוליה שלה לא להציג למשיב ו/או לוועדת הערר את הסכמי השכירות ביחס למקומות החנייה ומכאן שנטלה סיכון שלא יהיה בידה להרים את הנטל המוטל עליה להוכית טענתה שניתן יחיה לפטור אותה מארנונה ביחט לחלקים משטחי התניון.

מכל האמור לעיל נדחה חלק הערר הנוגע לבקשה לפטור את העוררת מחיוב בשטחי מעבר ותמרון ביחס לנכט 2000254664.

נכט מס' 2000254784 (שטת מחטנים של 3,214 מ"ר בתניון) -

העוררת טוענת כי המצהיר מטעמה הצהיר כי מדובר בשטתי מתסניט המצוייט בתניון ואשר כל ייעודם לשרת את התניון וכי עדותו זו לא הוזמה במסגרת החקירה הנגדית.

לאחר שעיינו בתצהיר העוררת בתשובת מנהל הארנונה ובראיות שהוצגו לנו לא מצאנו ראיות התומכות בעדותו של עד העוררת. הטענה כי המחסנים משרתים את התניון נטענה כטענה כללית ובלתי מפורטת. סיווג נכט נעשה בהתאם לפעילות או השימוש בו, אין די בכך שעד העוררת טוען כי המחסנים משמשים את החניון, יש להוכיח טענה זו בראיות נוספות.

גם העוררת אינה טוענת כי בשטחי המחסנים חונות מכוניות. אלא שהעוררת לא הסבירה מה הקשר בין שטתי האחסון אשר אין חולק כי מדובר בשימוש בהם למחסנים לבין החניון.

איץ די בכך ששטח נכס נמצא בסמיכות לשטח אחר שסיווגו בארנונה יביא להפחתה בשיעור הארנונה בו הוא יחויב בכדי ליצור בין שני החלקים קשר מהותל.

צחו בדיוק המקרה בו יש לחלק את הנכס למספר חלקים בהט נעשה שימוש שונה ולסווג כל חלק בהתאם לשימוש בו.

לא הוכח כאמור שהמהטניס שאת סיווגם מבקשת העוררת לשנות משמשים את החניון.

לאור האמור לעיל נדחה הערר בכל שהוא מתייחט לטענת העוררת כי יש לסווג שטח של 3,214 מ'י'ר מחסנים בחניון בסיווג !'חניון בתשלום'' בשל העובדה שהמחסניס משרתים את החניון.

נכס 20002544799 (אשר אוחד לנכס 2000254784 )- טענה זו נונחה ככל הנראה על ידי העוררת אשר לא התייחסה לכך בסיכומית .

נכס 2000254984 - לגבי נכס וה ביקשה העוררת פטור לפי טעיף 330 לפקודה. לחלופין עתרה העוררת לפטור שטח וה מארנונה בהיותו שטחי מעבריט למספר מחציקים בקומה. לחלופי חילופין ביקשה העוררת לסווג את הנכט בסיווג תעשייה הוא הסיווג הזול על פי יעוד הנכס שכן מדובר בנכס ריק.

בסיכומיה טוענה העוררת כי הוכת כי מצב הנכס ירוד והוא אינו ראוי לשימוש. היא הפנתה לעדותו של המצהיר מטעם העוררת שהעיד כי השטת אינו מחובר לתשתיות והפנתה לתמונות הנכט מהן עולה לטעתה כי הוא ללא טיח ובמצב של מעטפת. היא שבה על טענתה החלופית כל מדובר בשטחי מעבר משותפים למספר מחציקים, אלא שטענה זו נטענח בעלמא מבלי שהעוררת מפנה לרשימת המתזיקים או לדיווח למשיב על המחזיקים בשטחים הסמוכים.

צודק המשיב כי טענתה התלופית של העוררת לפיה מדובר בנכס ריק אשר יש לסווגו בסיווג תעשייה הזול ביותר על פי הייעוד התכנוני אינה עולה בקנה אחד עס הטענה הקודמת לפיה מדובר בשטחים המשמשים שטחי מעבר למספר מחזיקים שכן ממה נפשך - אילו אכן מדובר בשטחי מעבר אין מדובר בשטתים ריקים.

בכתב התשובה לערר התייחט המשיב לטענות העוררת בעניין נכס זה לרבות הטענה כי יש לפטור שטח של 10 מ"ר מסך השטחים בהיותו 'יפיריי.

הצדדים הותירו אותנו תוהיס באשר לשטת נכס וה ונדמה כי אף הצדדים עצמם לא בדיוק יודעים על איה שטח מדובר, האם מדובר על נכס ששטחו רק 64 מ"ר או יותר.

עיון בתצהיר העוררת או בסיכומיה אינו מבהיר את הטעון הבהרה. העוררת לא הניחה תשתית ראייתית לטענותיה בעניין מצבו של הנכס פרט לשתי תמונות שאינן מבססות את זכותה לפטור במקרה זה. גם טענתה בעניין הפיר לא וכתה לגיבוי ראייתי פרט לאזכור בתצהירו של העד מטעמה.

לאור הנתונים שהובאו בפנינו עלינו לקבוע כי לא הוכחה טענת העוררת כי מדובר בשטחי מעבר המשותפיט למספר מחזיקים שכן לא הוצגו לגו כל ראיות ביחס למחזיקים המחזיקים במשותף בשטחים אלה.

מוטב לה לעוררת לא לטעון טענות חלופיות בעלמא שכן טענה וו מבטלת למעשה את דרישתה לראות בנכס וה נכס ריק . הדברים יפים גם ביחס לטענות שנטענו בעלמא ביחס לשטח הפיר ושטחי הממייקים.

הננו דוחים את הערר של העוררת בעניין נכט זה בהעדר ראיות אולם שמורה לה לעוררת הזכות לפנות למשיב במידה והנכס אכן ריק ולהניח ראיות ביחס למצבו של הנכס כנבט ריק וביחסי לייעודו של הנכס על פי התבי/ע או ההיתר תוך הצגת ראיות מתאימות.

נכס 2000254789 - גם לגבי נכס גה ביקשה העוררת פטור לפי סעיף 330 לפקודה. לחלופין מבקשת העוררת לסווג את הנכט בסיווג תעשייה הוא הסיווג חזול על פי יעוד הנכס שכן מדובר בנכס ריק לחילופי חילופין יש לאחדו עם נכס 4784 ולסווגו בסיווג מחסנים,

טענת העוררת מתבססת על כך שעד אכלוס הקומות שנוספו למבנה העיקרי עמד נכס וח ריק וברמת מעטפת.

העוררת מבקשת כי ועדת הערר תסתמך בהחלטתה על החלטה קודמת של ועדת ערר שקבעה כי לנכט וח יינתן פטור עד לסוף שנת 2008. למעלה מן הצורך נציין כי החלטת וועדת הערר עליה מבקשת העוררת שנתבסט ניתנה בשנת 2008 והיא נוקבת בתאריך ספציפי לגביו מתנייחסת החלטתה. התלטת ועדת הערר משנת 2008 אינה מחייבת את ועדת הערר בבואה לדון בשנת חמס 5 במיוחד בשעה שהעוררת בעצמה מטכימה כי חלו שינויים בנכס העיקרי ובכלל מאז.

טענת העוררת כי מדובר בתלק משטח משותף נטענה לראשונה בסיכומיה, אין לכך זכר בהשגתה.

עד המשיב נשאל לגבי שטת זה בתקירתו והפנה למוצג מ/1 והשיב כי החלק המסומן בצהוב במ/1 מוחזק על יד משרד חחינוך ובחלקו לובי של הבניין.

ברור כי עדות גו עומדת בסתירה לבקשת העוררת לקבוע כי נכס וה צריך לקבל פטור מארנונה בשל העובדה שאינו ראוי לשימוש.

העוררת לא הניחה כל תשתית לתמיכה בטענותיה בעניין אה, לא ביחט לטענתה העיקרית ולא ביחס לטענות החלופיות.

מכל האמור לעיל הננו דוחים את הערר ככל שהוא מונייחט לנכס 2000254789 נכס 2000254944 --

לגבי נכס וה ביקשה העוררת לסווג את הנכט בטיווג תעשייה הוא הסלווג הזול על פי יעוד הנכס שכן מדובר בנכס ריק. לחילופי חילופין יש לאחדו עס נכס 4784 ולסווגו בסיווג מחטנים.

עד המשיב אישר בחקירתו הנגדית כי בביקורתו מצא שהנכס ריק מכל חפ ואדט.

המשיב אינו מתכחש לכך אלא שהוא טוען כי העוררת לא הוכיחה את הבסיס לטענתה כי יש לסווג את הנכס בטיווג תעשייה שכן היה עליה להציג (לשיטת חמשיב) את היתר הבנייה של הנכס.

כבר אמרנו את דעתנו על עמדתו זו של המשיב אשר אינה מתיישבת עם הפסיקה המנחה בנושא מקור הסמכות לחיוב שטח ריק בחיוב הנמוך האפשרי בהתאם לייעודו התכנוני.

ואומנס, העוררת לא הניחה תשתית עובדתית מספקת בעניין זה.

חסד נעשה עס העוררת ונאפשר לה להגיש בתוך 14 יום מקבלת התלטה זו את התשתית הראליתית והנימוקים המשפטייט אשר תומכים בטענתה לפיה מאחר ומדובר בנכס ריק יש לסווגו בחיוב תעשייה.

נימוקי העוררת לא יעלו בהיקפס על עמוד אחד.

זכות תגובה למשיב בהיקף של עמוד אחד ובתוט 14 יום מקבלת התיחסות העוררת.

התיק יובא למתן החלטה בעניין ה בלבד עס קבלת סיכומי חמשיב.

סוף דבר -- פרט לדחיית ההתלטה הסופית בעניין נכס .2000254944, כאמור, נדחים יתר טעיפי הערר כמפורט לעיל (למעט השטח המסומן ורוד בתרשים נכט 2000254664 בדוח ממצאי

הביקורת בתרשים ).

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,500 ₪ וזאת בשים לב לתוצאות ההליך.

ניתן בהעדר הצדדים היום 25.9.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 - /

יו"ר: עושצ/אקון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016417 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו'יד אלון בדוק

חבר: עו''ד/רו!'ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: זיויאל השקעות בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ערר ה הוגש ביחס לדחיית השגה הנוגעת לממייק בשטח של 24 מ"ר אותו ביקשה חעוררת להפחית מחיוביה בנכס ברחוב הברזל 21 תל אביב וזאת לתקופה שבין 1.6.2012- 18.9.2016.

העוררת טוענת כי שטח חממייק הושכר יחד עם שטחים אחרים בקומה לחברת אולטרה מדיקל מרכז בריאות השד בע"מ וכי רישום אולטרה מדיקל כמחזיק בוצע בהתאם להחלטת ועדת ערר בערר מס' 140007840 ולאחר שהחלטת ועדת הערר הועמדה למבחן בערעור מנהלי שהוגש על ידי המשיב וכי בטופו של יום ועל פי החלטת בית המשפט בעמיינ 27220-11-13 הופחתו השטחתים המשותפים בקומה מחיוביה של העוררת .

פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים הנייל ניתן ביום 22.3.2015.

העוררת טוענת כי רק לאחרונה לבעקבות מכתבו של המשיב מיום 28.2.16 המודיע על שינויים בשטח המחויב בתשבון ...בצילוף תשריטים התבהר לה לראשונת כי שטח הממלק המושכר לאולטרה מדיק 2 במסגדת הסכם השכירות לא הועבר אליה מהעודרת כמצוות הוועדה ובית המשפט..<

המשיב דחה את פניית העוררת ככל שהיא מתייחסת לתקופה הקודמת למועד הפנייה. לטענת המשיב פסד דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים כמו גם החלטת הוועדה לא התייחסו לשטחים ספציפיים ועל כן כדין פעל המשיב עת התייחס להודעת העוררת בתוקף מהמועד שנמסרה לו.

בדיון המקדמי ביום 24.5.2017 שבו הצדדים על עמדותיהס והסכימו כי בנסיבות תיק וה אין צורך בשמיעת ראיות .

הורינו לצדדים לסכסם את טענותיהט ומכאן החלטתנו.

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים ביחט להודעת העוררת מיום 19.9.2016 וממועד זה ואילך עודכן השטח המוחזק על ידי אולטרה מדיקל מרכז בריאות השד בע"מ מ 150.53 מ"ר ל 174.53 מ"ר.

המשיב טוען כי פעל בעבר על פי החלטת ועדת הערר וכי הודעת עדכון כאמור נשלחה עוד בשנת 2 בהתאם לדוח ממצאי הביקורת שנערכת בנכס.

המשיב מפנה לפער בין שטח הממייק כפי המופיע בהודעת העוררת הנוכתית משנת 2016 לעומת חוזה השכירות אליו מפנה העוררת מיום 4.3.12 שס מצוין כי הממייק בשטח 48 מ"ר ומפנח לכך שיכול ואין מדובר כלל וכלל באותו הממייק.

עיינו בהחלטת ועדת הערר מיום 30.9.13, בהסכם השכירות ובהחלטת בית המשפט לעניינים מנהליים בעמיינ 27220-11-13 אשר ביטלה את החלטת ועדת הערר אך הותירה את תוצאות ההחלטה בעינן.

למעלה מן הצורך נציין כי החלטת ועדת הערר ו/או החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים אינן מתייחסות לשטת הנכס נשוא המחלוקת אלא באופן כללי להודעת העוררת ביחס ליימושכריי.

מכאן שאת החלטת ועדת הערר הנייל כמו גס את פסק הדין בעמיינ 27220-11-13 יש לפרש על מנת ליישמו.

אין חולק כי מלאכה זו אינה מסורה לוועדת הערר בהרכבה הנוכחי במסגרת סמכויותיה.

בפנינו טענת ייאינני מחזיקיי המתייחסת לתקופה שקדמה להודעת העוררת משנת 2016 ואשר הבסיס לה למעשה 'יאי ציות'י של המשיב כטענת העוררת להוראות פסק הדין בעמיינ -27222-11 3.

לו צודקת העוררת הרי שהמקום לברר את טענותיה אלה אינו בפני ועדת הערר ואילו טועה העוררת הרי שאין במקרה וה בסמכותה של ועדת הערר לדון בטענת איני מחזיק ככל שהיא חלה ביחס לשנות מס שקדמו להשגתה, כאשר ממילא העוררת לא הציגה ראיות התומכות ומבססות

טענה וו מלבד החלטות ועדת הערר ובית המשפט.

מבלי שנקבע מסמרות בעניין טענתה המשפטית של העוררת ביחס ליישום פסק חדין הנייל ו/או החלטת ועדת הערר הרי שאין מנוס מדחיית הערר מהסיבות המפורטות לעיל.

לגבי שנת המס 2016 אין למעשה ויכוח בין הצדדים אולם לועדת הערר לא הוצגו ראיות שיאפשרו לה לקבוע מה שטח הנכס (האם מדובר ב-24 מ"ר או ב-48 מ"ר) או לשנות את החלטת המשיב להחיל את השינוי מתחילת השנה ולא ממועד ההודעה.

משלא נתבקשנו לעשות כך, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 25.9.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטת גו באתר האינטרנט של המשיב.

/ |

יו"ר\\עָוייד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר\: עָו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: | 140015453 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: בקאל עזרא

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשת בתל אביב

החלטת

הצדדים לתיק זה אימצו הסדר דיוני, כתלק מהסדר כולל בתיקים רבים ונוטפים אשר עניינם חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנות'' אותה רכשו לפנל עשרות שנים בתחנה מרכצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה.

מתחט התחנה המרכוית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריט שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכוית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העורריט, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכוית החדשה הן ביחט לטוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכוּית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהתלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחזיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העורר, המשיב והצד חשלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכיט הרלבנטייט וביקשו מועדת הערר ליתן

החלטה על טמך חומר הראלות שהגישו.

בעת שאישרנו את ההסדר הדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעם המשיב תצורף ראיה ו/או קצה קציה של ראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העוררים כמחזיקים בשנת 1999 או במועד חילופי המחציקיט בין התחנה המרכוית החדשה לבין העורר בכל תיק ותיק.

העורר הגיש כתב ערר בו העלה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביסס את טענתו כי לא החציק בנכס בכך שלא קייבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העורר הפנה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכוית החדשה.

המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכצית משנת 1999 (נטפת גי לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשיב שינויים בשמות המחציקיס בנכס.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורר הינו בעל הוזיקה הקרובה ביותר לנכט.

התחנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר, תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניהול.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בההלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק זה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:

*מדובר בתנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אליה גישה, כמו גס ליתר החנויות המצויות בסמיכות אליה?

/...העודד מעולם לא קיבל מהתמתיית את החזקת בחנות ..%

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאו הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וח) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במטגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 25.06.2017.

הצדדים הטכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן התלטה סופית על סמך חומר הראות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האטמכתאות הרלבנטיות במסגרת וניק המוצגים שהגיש:

חווה המכר מיום 1.2.89 אשר בא בהמשך לחוצה המקורי מיום 30.4.68.

עוד הציגה התחנה המרכזית דרישות תשלום והתכתבות עם העורר.

מהראלות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך חודש יולי שנת 1999. (דאה הודעה שהוגשה מטעם המשיב ניום 7

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכט בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכזית.

כאמור חמשיב ביצע את חילופי המתזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התתנה המרכזית החדשה.

העורר כאמור טען כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחויק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החלוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התתנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מתזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחציקיס או חדילת הצקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכוּית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חוקה או עס יום התיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא

הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת הייהודעהיי על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גם בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוּחירות והקפדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר וּה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 25.9.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו"ד אלון

וק חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי חבר; עו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררי: 140014985 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'י/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: ום גבאי

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

מחצית הנכס נשוא הערר סווגה עד ליום 31.12.2015 בסיווג 'יתעשייה ומלאכהיי כתוצאה מהליך קודם שהתברר בפני ועדת הערר ונסתייס בהסכם פשרה.

ביום 1.1.2016 שינה חמשיב את סיווג הנכס כולו לסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגורים'י

העורר טוען כי הנכס כולו משמש כמעבדה לתיקון ציוד תאורה והגברה ועל כן יש לסווג את הנכט כולו בסיווג תעשייה ומלאכה.

בתשובתו להשגת העורר ציין המשיב כי מביקורת שנערכה בנכס נמצא כי הפעילות בנכס חינה לחברה המספקת שירותי תיקונים, פעילות שלא ניתן לסווגה בסיווג תעשייה ומלאכה.

בכתב התשובה הוסיף המשיב וטען כי בנכס לא מתבצעת פעילות ייצורית ואף הפנה לפסק הדין בעניין אליהו הר כבסיט התומך בהתלטת המשיב שלא לסווג את הנכס בסיווג מלאכה ותעשייח.

חתיק נקבע לשמיעת הוכחות והצדדים הביאו את ראיותיהס בדרך של הגשת תצהירי עדות ראשית.

העורר בעצמו העיד כי הנכס משמש מעבדה לתיקון ציוד הגברה ותאורח המשמש לאירועים, מועדונים , הפקות תיאטרון וכיוייב. הוא תיאר את כלי המלאכח בהם נעשה שימוש והצהיר כי "עבודת התיקון המבוצעת בנכס הנה עבודת כפיים הדורשת :דע מקצועי ויסודי בהשמק ואלקטדוניקת.?

המשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה אפי בסנו אשר ערך ביום 30.3.16 ביקורת בנכס.

בחקירתו הנגדית הטביר העורר כי בנכס לא מתבצעת עבודת התקנה של מערכות הגברה ותיאורה אלא קבלת מגוון ציוד לצורך ביצוע תיקונים בו. הוא השיב כי במסגרת התיקונים, כפי שציין בתצהירו, הוא גם מוכר כבלים כאשר ההכנסות ממכירת הכבלים אינן עולות על 2-3% מסך הכנסותלו.

בייכ העורר ויתר על חקירת עד חמשיב.

דוח ממצאי הביקורת מיום 30.3.2016 מתאר:

*נראו במקום דלפק קבלה, עמדות עבודה, כבלים, מקדת שולחני, משחזת שולתנית, כלי עבודה, אביזרים (מערכות של תגברה ותאודה, בודק מתת וכלי עבודת?/

הנה כי כן, אין ממש מחלוקת עובדתית בין המשיב לעורר ביחס לפעילות המתבצעת בנכס.

מדובר במעבדה בח מתבצעים תיקונים באמצעות כלי העבודה המתואריט בדוח ממצאי חביקורת כאשר אין במקום מכירה של מערכות הגברה או תאורה והמכירה היתידה מתלייחסת לכבלים ומהווה חלק זניח בפעילות בנכס.

המשיב שב בסיכומיו על עמדתו לפיה אין מדובר בפעילות שיש לסווגה בסיווג תעשייה ומלאכה שכן הוכח שבנכס לא מתבצעת פעילות ייצורית וכי בכרטיס הביקור של הנכס מצוין שבנכס יש פעילות שירות ומכירה. אין לחקל ראש בדרך בה מציג העורר את הפעילות בנכס ובהעדר ראיות אחרות (שלטענת המשיב נכשל העורר בהצגתן) יש להתרשם מכרטיס הביקור והמצוין בו.

לטענת המשיב המרכיב הסוציאלי, כפי שנקבע בפסיקת בית המשפט העליון בפרשת מישל מרסייה, אינו קיים במקרה גה שכן אין מעבדה או משמשת כמספרה או מתפרה.

עוד מפנה המשיב לפסק הדין בעניין אליהו זהר.

שורה תחתונה טוען חמשיב כי אין מדובר בייבית מלאכה קלאסליי המשרת את השכונה הקרובה.

בייכ העורר מתקומס על כך שהמשיב עוטק בשאלה האם בנכס מתבצעת פעילות יצורית בשעה שהטיווג המתבקש מתייחט לבית מלאכה. בשל כך גס מטעה המשיב עת מפנה הוא לפרק בפסק הדין בעניין אליהו אהר העוסק בפעילות ייצורית ולא בעסק המהווה בית מלאכה.

בייכ העורר טוען כי חמשיב משמיט קריטריונים אחרים שנפסק בפסיקה להכרה בעסק כבית מלאכה ומפנה רק לשיקול הסוציאלי.

בסהייכ מפנה העורר לכך שהמשיב מתעלם מהשימוש בפועל בנכס שכן מחשימוש עולה כי מדובר בבית מלאכה.

לאחר שעיינו בתצחירי הצדדים, התרשמנו מעדות העורר, עיינו בדוח ממצאי הביקורת שנערכה בנכס וקראנו את סיכומי הצדדים הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל, אין אנו מקבלים את קביעת המשיב כי העורר נכשל בהבאת ראיותיו ועל כן יש להטתמך על אותו כרטיס ביקור כראייה לפעילות שיווקית בנכס. העורר לא נכשל בהבאת ראיות, הוא הניח במסגרת תצהירו בסיס ראליתי לפעילות בנכט אשר יחד עס דוח ממצאי הביקורת נותן תמונה עובדתית בהירה:

מסכימים אנו עם העורר כי ראשית לכל, לפני עיון בפרסומים ו/או בפסקי דין יש לבדוק מח הוא השימוש בפועל בנכס ועל כך אין הצדדיט חולסים,

העורר עוסק במלאכת כפיים, הוא מתקן מערכות הגברה ותיאורהח באמצעות כלי העבודה והמכשיריס המתוארים בדוח ממצאי הביקורת של המשיב.

גרסת העורר ביחס לכיתוב בכרטיס הביקור הישן אמינה ולא נסתרה.

לא מצאנו קצה קציה של ראיח כי בנכס נעשית פעילות מכירת ו/או שיווק ותבל שהמשיב נתפס בעניין ה כמוצא שלל רב.

אמרנו במספר החלטות קודמות כי אין די בתוכן שיווקי באתר אינטרנט או כרטיסי ביקור בכדי לסתור ממצאים פוציטיביים העולים מדוח ממצאי הביקורת.

אין אנו מקבלים את עמדת המשיב לפיה פסק הדין בעניין אליחו אחר קובע כי שימוש כדוגמת השימוש שנעשח בנכס שבפנינו לא יטווג בסיווג מלאכה.

בפסק הדין בעניין אליהו וּחר קובע בית המשפט כך:

....בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגודית הנכסים המשמשים לימלאכתי, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שילותים. מחד גיסא, בתי מלאכת לסוגיתם מאופיינים במדכיב <שילותייי של מתן שידות מקצועי ללקוח קונקדטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השילות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין <תעש:יתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים (עובלי כפיים מקצועיים (יצווארון כחולי), ולא על ידי פקידים (בעלי מקצועות חופשיים מיצוואלון לבן?). כמובן שבעידן המודרני אין מלובר עוד בכוכים תשוכים מואלים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצוע?

מתאים. מאפיינים אלה תואמים לתלוטין את האופי של פעיקויות הנחשבות כמלאכת קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרת המילונית של יבית מלאכתל (נגליה, מסגליה וסנדלרית), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהש:לות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפייט מקצועית,

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי אלנונה בסיווג של **מלאכה או //בית מלאכת...+

המשיב בחר חלק מאד מסוים בפסק הדין בעניין אליהו והר, בדברי כבוד השופט רובינשטיין בשולי פסק חדין ומנסה להיבנות מכך ולטעון כי מקום בו לא התקיימה התכלית הסוציאלית של בית המלאכה אין לסווגו בסיווג בית מלאכה. כך לשיטת המשיב מקום שהוכת כי בית המלאכה אינו מספק שירותי תיקונים לשכונה הקרובה לו אלא לאולמות, תיאטראות או מועדונים כפי שבמקרה שלנו אין לסווגו בסיווג מלאכה.

נביא ת דברי כבוד השופט רובינשטלין עליחס מבסס המשיב את עמדתו:

...אוסיף, כי תכליות אפשריות להקלה בארנונה לבעלי מלאכה הוזכרו בבל//מ 4021/09 מנהל הארנונה של עיליית תל אביב ני חברת מישל מלסייה בעי/מ (2010). בתינה של תכליות אלה - שבתקפותן בחלקן הטלתי ספק בעניין מדרסייה - בגלון דידן מוביפת למסקנה, שאליה הגיע חבלי, כי אף מאותם טעמיט דשט יש לסווג מכבסות מסוג זו בה עסקינן כלמלאכה. צוינו שכוש תכליות; הראשונה, הלצון לתמרץ פעילות לעידו 7 התעסוקה ולשיפור הכלכלה; השניה, הקלה על בתי מלאכתה הזקוקים לשטת דב לצודך הצבת מיכון (פטקאות כלז-כייח); והשלישית, תכלית הנושאת טעם סוציאלי של *שיוכם המסודתי של בעלי המלאכה והרצון לאפשל להם להמשיץך ולהתפדנסיי, יחד עם ההבנה כי הס מספקים שירות נחוץ אשר דצוי שיהא נגיש (פסקה כיי/ט)..*

הנה כי כן התכלית הנושאת טעם סוציאלי היא רק אחת מהתכליות. אין ספק כי העסק שבפנינו עומד בשאר התכליות. באשר לטעם הסוציאלי, מי אנו שנקבע כי תיקון ציוד הגברה ותיאורה אלנו נחוץ לקיומס המסורתי של בעלי מלאכה בתהום ועומד בסתירה לרצון לאפשר להם להמשיך ולהתפרנס...

נדמה לנו כי במקרה נשוא הערר שבפנינו התעלס המשיב מדות ממצאי הביקורת שלו עצמו ובאופן כמעט אוטומטי ביטל את הסיווג שהוסכם בין הצדדים תוך שהוא מסתמך על כרטיט ביקור ישן שככל הנראה כבר לא היה בתוקף עת הגיעו הצדדים להסדר הפשרה הקודם ביניהם.

מהממצאים שהובאו בפנינו לא מצאנו כי יש להורות על חלוקת הסיווג שכן התרשמנו כי עיקר הפעילות בנכס חינה כבית מלאכה.

בהתאם להסכמה בין הצדדים יחולו תוצאות ערר זה על שנות חמס 2016-2017

המשיב יישא בהוצאות העורר בסך 1,500 ₪ + מעיימ

ניתן בהעדר הצדדים היום 25.9.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשי'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי 0 עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140016418 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: סוזאן אלוש

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הצדדים לתיק זה אימצו הסדר דיוני, כחלק מהסדר כולל בתיקיט רבים ונוספים אשר עניינס חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הט מחזיקים בח.

מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עוררים שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכצית החדשה.

במסגרת חדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לצהות המחגיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העוררת, המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהט את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן

החלטה על סמך חומר הראיות שהגישו.

העוררת הגישה כתב ערר בו העלתה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביססה את טענתה כי לא החזיקה בנכס בכך שלא קיבלה מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העוררת הפנתה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכצית החדשה.

חמשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר מסמך ללא כותרת הכולל דיוות כלשהו שהתקבל אצל המשיב ביחט למחציק בנכס (נספת בי לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את חבסיט לפיו ערך המשיב שינויים בשמות המחציקים בנכס.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעוררת הינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

התחנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר, תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ומכתבים בין התמחיית לבין בייכ העוררת.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הטסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זֶּה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל יתולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וח כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העוררת נכתב:

*מדובר בחנות דיקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אלית גישה, כמו גם ליתר החנויות המצויות בסמיכות אליה?

...העורת מעולם לא קיבלה מהתמתלית את ההזקה בתנות ..%

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאו הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 19.7.2017.

הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:

חוזה ניהול/מכר מלוס 16.1.92,

עוד הציגה התחנה המרכזית את המכתב הקורא לרוכשי התחנה לבא ולקבל חזקה בחנות וכן מכתבי דרישת תשלום .

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי חמשיב שינה את רישום המחציקים על פי דיוות כלשהו שנמטר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 (לאה נספח ב/ לכתב התשובה מטעם המשיב ).

נצטט מכתב התשו(בת:

+העיריה תטען כי בנסיבות המקרה פעלה כדין ובסבירות עת הותירת את לישום העולרים כמחזיקים בנכס ..%

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכזית ואף לא בדק את הנכט,

כאמור המשל 5ב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העוררת כאמור טענה כי החזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמטרה לה, היא הצביעה למעשת על התחנה המרכצית התדשה בתור הנישום המחציק בנכט ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעת'יי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את תילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העוררת ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחציקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחויקיס או חדילת תוקח כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העוררת לתחנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם יום התיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ייההודעהיי על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעוררת מעמידות בספק רב את מהימנות ייההודעהיי שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העוררת לא החציקה בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העוררת לא החזיקה בנכס בתקופות המיוחסות לה על ידי המשיב.

אין בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררת. לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישומה העוררת בערר וה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 25.9.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה ₪ באתר האינטרנט של חמשיב.

יו'יר: עןץ אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר:/עו"ד גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140015338 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'יח אבשלוט לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: שהרבני יחזקאל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הצדדיט לתיק וה אימצו חסדר דיוני, כחלק מהסדר כולל בתיקים רביט ונוספים אשר עניינס חיובס של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנות'' אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת חמשיב הס מחציקיט בה.

מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב חינו מתחט מוכר וידוע.

ועדותת הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכזית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לצימון התחנה המרכצית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחזיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאט להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים חגישו בתיק שבפנינו העורר, חמשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן

החלטה על סמך חומר הראלות שהגישו.

בעת שאישרנו אות ההסדר הדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעם המשיב תצורף ראיה ו/או קצה קציה של ראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העורריםס כמחזיקיס בשנת 1999 או במועד חילופי המחזיקים בין התחנה המרכזית החדשה לבין העורר בכל תיק ותיק.

העורר חגיש כתב ערר בו העלה טענות כלליות ביחס למצב הנכש וביסס את טענתו כי לא התזיק בנכט בכך שלא קיבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העורר הפנה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכוית החדשה.

המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכוית משנת 1999 (נספת בי לכתב התשובה וראה גם הודעת המשיב מיוט 31.7.17) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשי 5ב שינויים בשמות המתציקים בנכט.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורר הינו בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס.

התתנה המרכצית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגיסם מטעמה שכולל את חוזת המכר, תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניהול.

להתלטה זו מצורפת ההלטתה הטופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהתלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו

בתתאמה גם על תיק זה.

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעיט לתיק זה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:

*ימדובל בחנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אלית גישה, כמו גם ליתל התנויות המצויות בסמיכות אליה?

/...העודר מעולם לא קיבל מהתמרלת את החזקה בחנות ..%

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התתנה המרכזית החדשה (מאצ הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בחליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 19.07.2017.

הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן ההלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת וניק המוצגים שהגיש:

חווה המכר מיום 9.1.88 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 9.5.68.

עוד הציגה התתנה המרכצית דרישות תשלום והתכתבות עס העורר.

מהראלות שהוצגו לנו עולה כי חמשיב שינה את רישוט המהציקים על פי דיווח כלשהו שנמטר לו מהצד השלישי במהלך חודש יולי שנת 1999 (דאה הודעה שהוגשה מטעם המשיב ביום 7)

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התתנה המרכצית.

כאמור חמשיב ביצע את חילופי המחציקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.

העורר כאמור טען כי התזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש לחפנות את החיוב.

חמשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנתיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמטרה הודעה על חילופי מחציקים או חדילת חצקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכוית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מטירת חזקה או עם יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקים. גם לא

הועלתה טענה או הוצגה ראיח לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ה'יהודעהיי על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999,

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החגיק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי חמשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לביו הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גס בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר וּה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 25.9.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייצ - 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| \'()

*ו'ייר: עו'יד אלו דוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ג 'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה פללית מס'ערר: | 140015455 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: זנזורי אסתר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

הצדדים לתיק וה אימצו הסדר דיוני , כחלק מהסדר כולל בתיקים רביט ונוספים אשר עניינס חיובם של מחציקים בגין ארנונה ביתס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה.

מתחם התחנה המרכוית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עוררים שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכזית החדשה.

במסגרת חדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לטוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוימון התחנה המרכוית החדשה כצד שלישל שעלול לחיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוחות המחציק לצרכל ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העוררת , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכיט חרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן

החלטה על סמך חומר הראיות שהגישו.

העוררת הפנתה בכתב הערר לכך שמי שמחציקה בפועל בחנות נשוא הערר חינה התחנה המרכזית החדשה.

המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכצית משנת 1999 (נטפת בי לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך חמשיב שינויים בשמות המחציקים בנכס.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעוררת הינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

התחנה המרכצית החדשה הגישה בהתאט להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר , תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ומכתבים בין התמחיית לביו בייכ העוררת .

להחלטה זו מצורפות החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחתלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140010592 הניל :חולו

בהתאמה גט על תיק ּה.

נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העוררת נכתב:

*מדובר בחנות ריקה שבמנייתה לא הושלמה ושאין אליה גישה, כמו גס ליתד החנויות המצויות בסמיכות אלית?/

...העורת מעולם לא קיבלה מהתמח/ת את החזקת בחנות ...+

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשח (מאצ הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במטגרת חבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 19.7.2017 .

הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:

חוזה המכר מיום 13.4.93 שהחליף הטכס קודם שנחתם עס זנזורי מאיר ביום 27.5.68, עוד הציגה התחנה המרכצית מכתבי דרישה לתשלום דמי ניהול והשתתפות בהוצאות .

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי חמשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(לאת נטפח ב / לכתב תתשובה מטעם המשיב),

נצטט מכתב התשובת :

שוקודגש , חילופי המחזיקים בוצעו כבר בשנת 1999 ! וזאת על סמך הולעה מסודלת מאת הבעלים , התחנה המלכזית החדשת ..%

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעתיי התחנה המרכצית.

כאמור המשיב ביצע את תילופי המחציקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העוררת כאמור טענה כי החוקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לה, היא הצביעה למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעת'י' התחנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחציקיס מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מתחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקיט לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מתזיקיס או חדילת חזקה כנדרש על פי דקן.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העוררת לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עס יום החיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ייההודעה'י על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעוררת מעמידות בספק רב את מחימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999,

העוררת לא החזיקה בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העוררת לא החזיקה בנכס בתקופות המיוחסות לה על ידי חמשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררת. לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גס בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדת רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישומה העוררת בערר וה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 25.9.2017

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו''ר:\עואד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבףָ: עו"ד גדי ט

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]