החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 18 עד 31 לדצמבר 2018

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018247 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: | עו"ד אורה קניון

חבר: | עויד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: עופר השקעות בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

1 הנכס נשוא הערר נמצא ברחי' קיבוץ גלויות 30 תייא, שטתו 326 מ"ר והוא מסווג בסיווג יימלאכה ותעשליהיי.

2 המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מי החויק בנכס בתקופה נשוא הערר (1.8.13 -

3. החמשב טוען שהעוררת היא זו שהחויקה בנכס בתקופה האמורה, ואילו העוררת

טוענת כי עד 31.12.13 החזיקה בנכס שוכרת מטעמה, והיא עצמה החויקה בנכס מיום 1.1.14 בלבד.

3 הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה לא נשמעו הוכחות אלא הוגשו סיכומים בכתב בלבד.

טענות העוררת

4. העוררת היא הבעלים של הנכס, והיא השכירה אותו לחבי גולדן ריד דיל (1999) בע"מ, עפ"י

הסכם השכירות, לתקופה מיום 1.1.08 עד 31.12.15. לקראת אמצע שנת 2013 ביקשה השוכרת לקצר את תקופת השכירות.

לפנים משורת הדין הסכימה העוררת לנסות לצמצט את הנוק ולמצוא שוכר חלופי.

לצורך כך נמסר לעוררת ביום 30.07.2013 מפתח של הנכט, אך השוכרת המשיכה והתזיקה בנכס, ובכלל את איחסנה בו ציוד רב. מסירת המפתח אינה מחווה חדילת חוקה של העוררת בנכס. בפועל חדלה השוכרת להתזיק בנכס רק ביום 31.12.13. ביום 1.1.14 נכנסה לנכס שוכרת חדשה.

5. ביום 23.12.13 שלחה העירייה מכתב לשוכרת עס העתק לעוררת, בו צויין כי בעקבות הודעה

ששלחה השוכרת לעירייה (באמצעות המנהלת המיוחדת שמונתה לשוכרת מיום 17.12.13), ועפייי הוראות סעיף 325 לפקי העיריות, מועבר רישום התזקה בנכס מהשוכרת לעוררת החל מיום 18.12.13 (מועד קבלת ההודעה בכתב).

10

1

12

.3

4

.5

16

17

בהתאמה חייבה העירייה את העוררת בארנונה בגין התקופה 18.12.13 עד 31.12.13. על אף שלטענת העוררת החזקה הועברה אליה רק ב- 31.12.13; לטענתה נוכח העובדה שמדובר בשבועיים בלבד, לא חלקה העוררת על קביעה וו של המשיב ושילמה את שנדרשה לשלם.

על אף ואת ללא כל התראה, ובחלוף 4 שנים, הודיעה העירייה לעוררת כי החליטה לשנות את התלטתה הקודמת, ולהטיל על העוררת רטרואקטיבית חיוב ארנונה של כחצי שנה, ללא כל נימוק.

רק בתשובה להשגה שהגישה העוררת בעניין וה, חשיב המשיב כי התלטתו לחייב את העוררת בארנונה מיום 30.07.2013 התקבלה לאחר שהמפרקת של השוכרת טענה בביהמייש במחלך דיון בעניין פירוק השוכרת, כי התוקה הועברה לעוררת ב- 30.7.13.

העוררת לא היתה צד להליך פירוק השוכרת ותוכן הדיון והפרוטוקול נמסרו לה רק במהלך הערר דנן.

העברת החזקה לעוררת ב- 18.12.13 נעשתה כדין בומן אמת על סמך העובדות ועפייי הודעת העוררת ולאחר בדיקה ואישור של העירייה. לא היה כל שינוי בעובדות, וחמשיב אינו רשאי לשנות בדיעבד ובחלוף 4 שנים את התלטתו באשר לזהות המחזיק בנכס,

השוכרת לא הגישה השגה או ערר על החלטת המשיב להעביר ב- 18.12.13 את החזקה בנכס, על אף שהיתה מיוצגת ומונתה לה מפרקת עו"ד. לכן ההחלטה הפכה לתלוטה.

העוררת הסתמכה על החלטת המשיב משנת 2013, וביטולה עלול לשנות את מצבה לרעה מאחר שאין היא יכולה לאחר 4 שנים לחזור אל השוכרת.

העוררת לא היתה צד להליך לפירוק של השוכרת ואינה מחויבת להסכמות שאינה צד להן.

החזוב הוא חיוב רטרואקטיבי פסול ובניגוד לכל דין.

טענות חמשיב

המשיב שינה את מועד רישום הנכס עייש העוררת כבעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכט, מיום

3 עד 17.12.13, בעקבות ובהתאמה להחלטת בימייש בוניק הפירוק של השוכרת.

המשיב אינו צד ליחסים בין השוכרת לבין בעלי הנכס. מדובר בסכסוך בין מחזיקים ולועדת הערר אין סמכות להכריע בו.

העוררת קיבלה את התזקה בנכס וחורה להיות בעלת הויקה הקרובה ביותר אליו, עת קסיבלה את המפתחות לנכס.

.8

9

.0

.1

העוררת היא בעלת השליטה בפועל בנכס בנוסף על העובדה שהיא בעלת הנכס, ולכן רישומה כמחגיקה בכח ובפועל נעשו כדיו.

חבותה של העוררת כבעלים היא חבות שיורית ויש להטילה גס במקרים בהם לא ניתן לגבות את הארנונה ממי שתב בה בפועל.

לועדה אין סמכות לדון בשאלת חוקיות החיוב הרטרואקטיבי. ובכל מקרה התיוב הרטרואקטיבי נעשה כאן כדין.

דיוו ומסקנות

פקודת העיריות (נוסח חדש), מגדירה בטעיפיס 1 ו- 269, מיהו יימחזיק!י.

סעיף 1 קובע:

'יאדם המחציק למעשה בנכס כבעל או כשוכר או בכל אופן אחר, למעט אדם הגר בבית מלון או בפנסיון!י.

סעיף 269 קובע: יילמעט דייר משנה!'י.

עפ"י ההלכה, מקום בו יש מספר מתזיקים אפשריים מקטגוריות שונות,

המחציק החייב בארנונה הוא מי שהוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

כך בין חיתר ברעייא 422/85 חברת בתי גן להשכרה בע"מ נ. עיריית תל אביב -- יפו קבע בית

המשפט:

יימחזיק לצורך התובות והזכויות שבפקודה, ייחשב וּה מבין השניים, שהוא במערכות הנסיבות שנוצרה, בעל הויקה הקרובה ביותר לבניין.

המחוקק מבקש לחדגיש כי בנקטו את חביטוי יימחציק'י אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הוזכויות המשפטיות המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הויקה הקרובה ביותר אל הנכסיי.

עוד נקבע כי בעת בחינת הויקה הקרובה לנכס יש ליתן משקל יתר לאותן זיקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי הרשות הלכה למעשה, תוך בחינת יכולת השליטה בנכס והיכולת לנצלן לצרכים שונים (עא 2669/08 ש. ובר עו"ד, בתפקידו ככונט נכסים נ. עיריית חולון תק-מה 2009 (1) 15807).

ובעייא 9813/03 מדינת ישראל משרד הבריאות נ. עיריית ראשון לציון קבע ביהמייש:

ייהמחוקק ביקש להדגיש כי בנקטו את חביטוי יימתויקיי אין הוא מתכוון דווקא למי שמוקנות לו הזכויות המשפטיותת המקיפות ביותר לגבי הנכס, אלא למי שהוא - יחסית כמובן - בעל הויקה הקרובה ביותר אל הנכס. ויקתו של הבעל לנכס, לצורך עניין וה, יכולה להדחק למקום שני, אס יש שוכר או בר -- רשות או מחזיק באופן אחר...."

מוסיף ביהמייש וקובע בפסייד וח:

יייתכנו מקרים לא מעטים שבהם יתעורר קושי של ממש בקביעת ייהמחזיקיי, ביחוד מקום שבו קיימים שני גורמים או יותר היימתחריםיי ביניהם על תואר ייבעל הציקה הקרובה ביותר

2

3

4

5

לנכסיי, או ליתר דיוק המצביעים האחד על רעהו באומרס כי האחר חינו בעל הזיקה הקרובה ביותר כאמור. על מנת להכריע בכך, יש לבתון מי מביניהם אכן מקיים את מירב הזיקות הרלבנטיות לנכס. בהקשר זה ראוי לחדגיש כי אין מדובר במבחן טכני -- כמותי אלא בניתוח מהותי של הזיקות אשר במסגרתו יש ליתן משקל יתר לאותן ויקות המשקפות שימוש בנכס והנאה משירותי חרשות הלכה למעשתיי.

בענייננו בתקופה נשוא הערר לא הבעלים של הנכס היה בעל הויקה הקרובה ביותר, אלא השוכרת שהמשיכח להחציק בנכס ציוד רב.

עפ"י פקי העיריות נדרשים מי שחדלו להיות בעלים או מחזיקים של נכט למסור הודעה על כך לעירייח.

סעי 325 לפק' העיריות [נוסח חדש) קובע כדלהלן:

ייחדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה!י.

ואילו טעיף 326 לפקודה קובע:

יינעשה אדם בעלו או מחציקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונח המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייביט המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר חיו חייבים לשלמה ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".

הלכה היא כי מטרת טעיפים אלה היא להקל את הנטל המוטל על חמשיב לגבות את הארנונה, מתוך הכרה בכך שרשות מקומית לא תוכל לעמוד בגזירה של בדיקה אקטיבית באשר לזחות המחויק בנכסים שבתחומה.

בעניין וה נפסק בין היתר בע.א 739/89 מיכקשווילי נ. עיריית תייא :

ייניכר בפקודת העיריות (נוסח חדש), כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המחווה יימחזיקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

בדומה לכך גם בבריים 1962/06 שלמה כהן נ. מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נקבע:

.6

7

.8

9

.0

ייהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחויק בנכס (ס' 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחציק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינוייט בחזקה..."

ובע.א. 1982/97 כהן צדוק נ. עיריית תייא נקבע: ייכל עוד לא הודיע המחויק על השינוי, תחא העירייה רשאית להמשיך ברצף הגבייה של הארנונה עפ"י הרישום הקניטיי.

ואילו בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ. מנהל הארנונח של עיריית ת'יא יפו:

'יהלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות היא ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל ציחוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית הארנונה אל בעל היחס לנכסיי.

ממשיך ביהמייש וקובע בפסייד טרכטינגוט:

יימקובלת עלי קביעת ביהמייש המחוי ולפיה אין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משכירים לשוכריסיי ועל העירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלה.

הלכה דומה נקבעה בעתיימ (חיי) / 37332-11-11 משה הרשקוביף נ. עיריית נהריה:

ייבמקרה מעין גה בו קיימת מחלוקת באשר לוּהות הבעלים של הנכס, אל לח לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים ואת מקום ואין לה את הכלים לעשות ואת. אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פסי העיריות ולפעול על פיהטיי.

מהחוק והפסיקה עולה כאמור כי המועד הקובע לחדילת התוקה הוא המועד בו קיבל המשיב את ההודעה על כך בכתב. בנסיבות אלה פעל החמשיב כדין עת חייב את העוררת בתשלום ארנונה בגין הנכס, מיום ההודעה ואילך.

ביום 17.12.13 הודיעה השוכרת לעירייה באמצעות המפרקת /המנחלת המיוחדת, על הפסקת החזקה בנכס. בהתאמה הודיע המשיב לשוכרת מפורשות כי עפ"י סעיף 325 לפקי העיריות החוקתה בנכט הופסקה בספרי העירייה מיום קבלת ההודעה בכתב על חדילת התזקה, דהיינו מיום 17.12.13. העתק מההודעה נשלח לעוררת.

השוכרת יכולה רק להלין על עצמה על ששלחה את הודעתה רק ב- 17.12.13. מודגש כי השוכרת גס לא הגישה השגה על מועד רישום חדילת החזקה שלה בנכס, המועד להגשת השגה חלף זה מכבר והחיוב הפך להיות חלוט.

הודעת המשיב לגבי מועד העברת התוקה תאמה את טענת העוררת שבאה לידי ביטוי גם בהתכתבות שלה עט השוכרת, לפיה קבלת המפתח ב- 30.7.13, אינה מהווה הפסקת החוקה של השוכרת בנכס, אלא נסיונה של העוררת לצמצם נוקיס ולהשכיר או הנכס לאחרים.

בהתכתבות דרשה העוררת מפורשות מהשוכרת את תשלום שכר הדירה לחודש הבא (אוגוסט 3, תוך ציון כי המפרק ימשיך לשלם את תשלומי הארנונה.

1. יוער עוד כי טענת העוררת שהשוכרת המשיכה להחציק בנכס ציוד רב, לא נסתרה.

2. העוררת לא היתה צד להליך הפירוק של השוכרת, וההחלטה עליה מבקש המשיב להסתמך

בדרישתו לחייב את העוררת בתשלום ארנונה מיום 1.8.13, ניתנה עפ"י הסכמת הצדדים לה.

(המשיב והמפרקת של השוכרת)

בהחלטה לא נקבע כל ממצא פוזיטיבי כלפי העוררת.

3. העוררת רשאית היתה להסתמך על הודעת המשיב מיום 23.12.13 בדבר מועד העברת החוקה,

הודעה התואמת את הוראות פקי העיריות ונעשתה בזמן אמת. ההודעה המאוחרת של המשיב מ- 25.1.18 על שינוי המועד, עלולה לשנות לרעה את מצבה של העוררת שתתקשה לחזור אל השוכרת לאחר 4 שנים.

4. טענת המשיב כי ההודעה של העוררת היא שיורית מכח היותה הבעלים של הנכס לא תעמוד

למשיב נוכח העובדה שבמועד קבלת הודעת השוכרת על חדילת חוקתה בנכס, ידע המשיב כי השוכרת נמצאת בהליכי פירוק, על אף ואת הוא לא מצא לנכון בוּמן אמת, לפעול כנגד העוררת שהייתה הבעלים של הנכס.

5. מכל המקוב> אנו מקבלים את הערר.

6. משהגענו למסקנה דלעיל, אין אנו נדרשים לטענות המשיב על חוסר סמכות הועדה לדון

בסכסוך בין מחזיקים, ובחיוב רטרואקטיבי.

7. אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 18.12.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות | מיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם תח באתר האינטרנט של המשיב.

ב <

1

יו'יר: עו"ד אורה קניון חבר: עוי'ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018068 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר :| עו"ד אורח קניון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לול

העורר: חבני זכריה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי עובדיה בידאני 1 בתייא, שטחו 68.25 מ"ר והוא מסווג בסיווג

יימשרדיסיי. העורר הוא הבעלים של הנכס. המתלוקת בין הצדדים נוגעת לרישומו של העורר כמחגיק בנכס בתקופה 24.7.17 עד 31.8.17.

עפ"י הטכם דיוני, לא נשמעו הוכחות אלא הוגשו סיכומים בלבד.

טענות העורר

2 העורר טוען כי בתקופה נשוא הערר יש לרשום כמחויק בנכס את מר עידן שרעבי, השוכר הקודם.

לטענתו השוכר בנכס הודיע על סיום החזקה ביום 24.7.17, אולם בפועל הוא פינה את הנכס מתכולתו רק ביום 31.8.17.

הן פרוטוקול סיום השכירות מיום 18.9.17 והן מכתב מפורש ששלח לו השוכר, מעידים על כך ומאשרים כי פינוי הנכס יהיה ב- 31.8.17 וכי השוכר ישלם בין היתר את הארנונה עד מועד זה.

3 יש לראות במכתבו של השוכר לעורר הודעה מאוחרת יותר של השוכר, שבאה לתקן את ההודעה השקרית הקודמת שלו לעירייה מיום 24.7.17.

4. על המשיב חיה לבדוק ולוודא עס העורר האם השוכר אכן עצב את הנכס במועד ההודעה, דבר

שלא נעשה.

התנהלות וו של המשיב לוקה בחוסר תום לב וסותרת את חובת ההגינות של הרשות המקומית.

טענות המשיב

5. רישומו של העורר כמחציק מיום 24.7.17 נעשה עפ"י הודעת חדילה של השוכר מיום 24.7.17,

בה נכללה גס בקשה לרשום את העורר כמחציק בנכט ממועד זה.

6. המשיב פעל כדין עפ"י סעיפים 325 - 326 לפק' העיריות, הקובעים את הנורמה הסטטוטורית

לחילופי מחזיקים, ותכליתו להקל על העיריות לגבות כספים לטובת הקופה הציבורית.

7 בתי המשפט קבעו בשורה של פסקי דין כי חרשות המינהלית אינה צד לסכסוכיט בין מחזיקים ועליה לפעול עפ"י הוראות פק' העיריות.

8

.10

.1

2

חליך הערר אינו ההליך המתאים לברור סוגיות שעניינן סכסוך בין מחציקיס ועליהן להתברר במסגרת הליך אורחי.

דיון ומסקנות

עפ"י פקי העיריות נדרשים מי שחדלו להיות בעלים או מחזיקיט של נכס למסור הודעה על כך לעיךליה.

סעי 325 לפקי העיריות [נוסח חדש) קובע כדלהלן:

ייחדל אדם ביום מן חימיס להיות בעלס או מחזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעח על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יחיה תייב בשיעורי ארנונה נוספים, אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעהי'י.

ואילו סעיף 326 לפקודה קובע:

יינעשה אדם בעלו או מחציקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העיסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר, כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, לחיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חליביס לשלמה ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה".

הלכה היא כי מטרת סעיפים אלה היא להקל את הנטל המוטל על המשיב לגבות את הארנונה, מתוך הכרה בכך שרשות מקומית לא תוכל לעמוד בגזירה של בדיקה אקטיבית באשר לזהות המחציק בנכסים שבתחומה.

בעניין זה נפסק בין היתר בע.א 739/89 מיכקשווילי נ. עיריית תייא :

ייניכר בפקודת העיריות (נוטח חדש), כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה י'מחציקיי לגבי נכס מטויס לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

בדומה לכך גס בבריים 1962/06 שלמה כהן נ. מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נקבע:

ייהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (סי 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות חינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העווב. החוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בתוקה...

ובע.א. 1982/97 כהן צדוק נ. עיריית תייא נקבע: ייכל עוד לא הודיע המחציק על השינוי, תהא העירייה רשאית להמשיך ברצף הגבייה של הארנונה עפ"י הרישום הקיים'י.

ואילו בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ. מנחל הארנונה של עיריית תייא יפו:

2

.3

4

5

6

ייהלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות היא ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל ויהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית הארנונה אל בעל היחס לנכסיי.

ממשיך ביהמייש וקובע בפסייד טרכטינגוט:

יימקובלת עלי קביעת ביהמייש המחוצי ולפיה אין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משכירים לשוכריסיי ועל העירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלה.

הלכה דומה נקבעה בעתיימ (חי) 37332-11-11 משה הרשקוביץ נ. עיריית נהריח:

ייבמקרה מעין וה בו קיימת מחלוקת באשר לזהות הבעלים של הנכס, אל לה לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים זאת מקום ואין לה את הכלים לעשות ואת. אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פקי העיריות ולפעול על פיהסיי.

מהפסיקה עולה כי כל שעל מנהל הארנונה לבדוק הוא האם נמסרה לו הודעה בדבר חדילת חוקה כנדרש לפי סעיפים 325 - 326 לפק' העיריות. משנמסרה למשיב הודעה אודות חדילת חזקה עליו לפעול לפי הודעה זו.

הכרעת המשיב היא בתחום המשפט המינהלי. ככל שקיימת מחלוקת בין שוכר למשכיר בתחום המשפט הפרטי, עליהם לפתור אותה במסגרת תביעה אזרחית בבית המשפט המוסמך.

לפיכך החלטת המשיב לבצע חילופי מחויקיס ממועד קבלת הודעת החדילה של השוכר בעירייה נעשתה כדין, ואין מקום להתערב בהחלטה זו.

אשר על כן, אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 18.12.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית

המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באר קאינטרנט של המשיב.

+

יו'יר: עו"ד אורה קניון חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018378 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר

חבר:

: עו"ד אורה קניון

עו"ד ורו'יח אבשלום לול

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: *וסף פרצ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברחי מוזס יהודה ונח 20 וי תייא, שטחו 154 מ"ר והוא סווג ע"י המשיב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסי.

המחלוקת בין הצדדים נסבה על סיווגו של הנכס, כאשר העורר טוען שיש לטווגו בסיווג ייאולפן הקלטותיי.

הצדדים הסכימו כי לא מבוצעת מכירח בנכס והמחלוקת היא רק האם נוכח הקורסים המתנהלים במקום ניתן או לא ניתן לטווג את הנכס בסיווג ''אולפן הקלטותיי, או בסיווג יימלאכה ותעשיהיי.

עוד, הגיעו הצדדים להסכם דיוני לפיו אין מחלוקת עובדתית אלא רק משפטית, ולכן לא נשמעו הוכחות, אלא הוגשו סיכומים בלבד.

טענות העורר

העורר טוען כי עפ"י הטכס פשרה שהושג בין הצדדים בשנת 2015, טווג העסק שלו החל מ- 1.1.14 כייאולפן הקלטותיי.

סיווג וה אושר לו עד טוף שנת 2017.

בדצמבר 2017 עבר העסק שלו מקומה 3 לקומח 2, באותו בניין.

עס המעבר לקומה השנייה לא שונתה הפעילות של העורר. על אף זאת שינח המשיב שלא כדין את סיווגו, ובמקום סיווג ייאולפן הקלטותיי הוא טווג בסיווג ייבניינים שאינם משמשים מגוריסיי.

.10

1

2

העורר טוען כי יש להמשיך לסווג את הנכס בסיווג ייאולפן הקלטותיי.

העורר מאשר שבאולפן מועברים קורסים ע"י גבי בשם יפה גבאי, אולם לטענתו אוהי הדרכה לדיבוב, שלשמה היא וקוקה לאולפן הקלטות.

בסיכומיו מבהיר העורר כי במסגרת עבודתה במקום וקוקה הגבי יפה גבאי להקליט תלמידים שעושים דיבוב, ואין להפלות בין הקלטת דיבוב להקלטת שירהח.

בדיון שחתקיים בפנינו הצחיר העורר שאם בשל פעילותה של הגבי גבאי הנכס לא יסווג כאולפן הקלטות, הוא יאלצ להפסיק את פעילותה במקום.

בסיכומיו הוסיף העורר וציין כי הדיבוב מתקיים רק בשני חדרים בשטח של 18 מ"ר מתוך כלל הנכס ששטחו 153 מ"ר ואין בשל חשימוש הנייל לשנות את סיווגו של כל הנכס, אלא למצער רק את השטח המצומצם בו נעשה הדיבוב, כאשר את יתרת השטח יש לסווג כאולפן הקלטות.

טענות חמשיב

עפ"י סעיף 3.3.29 לצו הארנונה המגדיר סיווג י*אולפן הקלטותיי נדרש המבקש לחחיל סיווג זה, לקיים שני תנאים מצטברים ;

(1) במקום מבוצע ומוקלט קול מוסיקלי בלבד (שירח ונגינה)

(2) שימוש וח ייעשה שלא ביחד עס שימושים אחרים,

העורר חודה שבנכס מתקיימים קורסים לדיבוב. דיבוב אינו מהווה שירה או נגינה והקורסיס מהוויט יישימושים אחריסיי בניגוד לצו. העורר לא מכחיש שבנכס מתבצעת פעילות החורגת משירה ונגינה בלבד.

בתינת אתר האינטרנט של העורר העלה שקורס חדיבוב אינו הקורס היחיד המתקיים בנכס.

מבתינה מהותית מדובר בשירותיט הניתניסם באמצעות הקורסים והסדנאות המתקיימים בנבט.

טענת העורר בסיכומיו שעניינה פיצול חטיווג, מהווה הרחבת חזית אסורה,זוחי טענה עובדתית שלא נבחנה ולא הוכחח, ובנסיבות העניין אין לאפשר את פיצול הסיווג.

.3

6

5

16

17

.8

אולפני הקלטה מסווגים כיום בסיווג *אולפן הקלטותיי ולא בסיווג 'ימלאכה ותעשייהיי, וממילא לא נטען ולא הוכתח שהנכס עומד בתנאי הסיווג של יימלאכה ותעשייהיי.

דיון ומסקנות

סעיף 3.3.19 לצו הארנונה לשנת 2018 מגדיר ייאולפן הקלטות (סמל 905)'י כדלהלן:

יימקוס בו מבוצע מעובד ומתועד (מוקלט) תחת קורת גג אחת, קול מוסיקלי בלבד (שירה ונגינה) בנוכחות של אמן במקום לכדי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, שלא ביחד עם שימושים אחריט והוא מהווה עסק כשלעצמו, יחוליב בתעריפים הבאים...."

על מנת לוכות בסיווג האמור על הנישום לעמוד בתנאים הקבועים בסעיף וה של צו הארנונה,

ובכלל ואת :

(1) במקום מבוצע מעובד ומתועד (מוקלט).

(2) קול מוסיקלי בלבד (שירה ונגינה).

(3) בנוכחות האמן לכדי פורמט דיגיטלי או אנלוגי.

(4) שלא ביחד עס שימושים אחרים.

דרישות הסעיף הרלבנטיים לענייננו שלגביהם חלוקים הצדדים הס:

- | הקלטת קול מוסיקלי בלבד (שירה ונגינה).

- שלא ביחד עם שימושים אחרים.

המשיב טוען כאמור שהצו מוגבל לקול מוסיקלי בלבד המוגדר במפורש בצו שהוא - יישירה ונגינהיי, ואילו העורר טוען שאין הגיון שהלקוח יוכל רק לשיר ולא לדבר.

נוסת הסעיף ברור והתלטי ודעתנו כדעת חמשיב.

עפ"י הצו נדרש ייקול מוסיקלי בלבדיי והצו ממשיך ומבהיר במפורש שמדובר ביישירה ונגינה'י.

משמע אין מדובר בהקלטות שאינן שירה או נגינה.

עפ"י הצו נדרש במפורש שהפעילות הנייל של ההקלטה תעשה יישלא ביחד עם שימושים אחריטיי.

בענייננו העורר מאשר את קיומם של קורסים בנכס.

קורסים אלה מהווים שימושים אחרים בניגוד לאמור בצו.

יצויין שהעורר אף הצהיר בעת הדיון בפנינו כי אס לא יאושר לו הסיווג המבוקש, הוא יודיע לגבי גבאי שעליה להפסיק את קורס הדיבוב בנכס. משתמע מכך שחוא מודע למגבלות הסיווג המבוקש.

יש עוד להוסיף כי מאתר האינטרנט של העורר עולה כי בנכס נערכים גס קורסים נוספים.

9. מהאמור לעיל אנו מגיעים למסקנה כי הנכס משמש את העורר לפעילויות נוספות על אלה

הנקובות בצו הארנונה לצורך סיווג הנכס כאולפן הקלטות. פעילויות אלה מחריגות את השימוש בנכס מהתנאים הקבועים בצו הארנונה לשם סיווגו בסיווג האמור.

0. טענת העורר שניתן לפצל את סיווג הנכס, נטענה לראשונה בסיכומיו והיא מהווה לכן הרחבת

חזית אסורה. לפיכך איננו נדרשים להכריע בה.

1. ניסוח הסיכומים של העורר אינו ברור דיו, אולם למניעת ספק יאמר, כי אס העורר טוען

בסיכומיו שיש לסווג את הנכס בסיווג יימלאכה ותעשייהיי, טענה וו הועלתה לראשונה בסיכומים ואף היא מהווה הרחבת חצית אסורה, שאין אנו נדרשים להכריע בה.

2. אכיפת הסכם פשרה אינה בסמכות הועדה. בנוסף, עסקינן בשנת מס חדשה, מה עוד שהסכם

הפשרה התייחס לנכס אחר שהיה בשימוש העורר ומשעבר העורר לנכס החדש נשוא הערר, רשאי היה המשיב לערוך בו ביקורת.

3. מכל המקוב> אנו סבורים כי הנכס סווג כדין ע"י המשיב, ואנו דוחים את הערר.

איו צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 18.12.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשי

*ו'יר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018308 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר 1

יו"ר: | עו"ד אורה קנון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: אינמאנג' בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. ביום 3.7.18 נעתרנו לבקשת העוררת והורינו על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

המשיב ביקש לבטל את ההחלטה ולהחיות את הערר.

2. עפ"י הדין וכותו של כל עורר למחוק את הערר שהגיש, ולכן נעתרנו לבקשת העורר למחיקת

הערר, ללא צו להוצאות.

משנמחק הערר עומדות לכל אחד מהצדדים וכויותיו עפ"י בל דין.

3 לפיכך איננו מוצאים מקום לשנות את החלטתנו למחיקת הערר.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 18.12.2018.

בהתאט לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענייניט מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

כ

לויר: עו"ד אורה קניון חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ורוו

תאריך | : יא בטבת תשעט

8

מספר ערר: | 13:36 / *********

מספר ועדה: | 11826

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

חריש וולף משי תעודת זהות *********,חריש ארנון תעודת זהות 0-08"

חשבון לקוח: 10962592

מספר חוזה: 855619

כתובת הנכס: ברודצקי 25 א

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן גולן אבני

נוכחים:

העורר/ת: חריש ארנון,חריש וולף משי - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן גולן אבני

החלטה

הדיון בערר היה קבוע לשעה 13:00. השעה כעת 13:40. אין התייצבות לעורר.

מדובר בדיון שני אליו בוחר העורר לא להתייצב לדיון. בדיון שהתקיים ביום 24/10/18 ציינה ועדת הערר בהחלטתה כי במידה ולא יתייצב העורר לדיון הנדחה יימחק הערר.

נראה כי העורר זנח את הערר ובנסיבות אלו נמחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 19.12.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

=\\ 7/

חבר: עו"ד| גד טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014749

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מט' 140017040

ערר מס' 140018784

בפני חברי ועדת ערר 1

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: אס. או, אביזרי אופנה בע'ימ

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטהת

מבוא

1. הצדדים נתנו הסכמתם כי התלטתנו תחול על שלושת העררים שבכותרת, להלן יכונו לשם

הקיצור: ייהערריי.

2. עוד הטכימו הצדדים שהחלטתנו בערר תינתן על סמך מכלול החומר המצוי בתיקים.

3 הערר נסב על נכס הרשום בספרי חמשיב כנכס מספר 2000323376 ח-ן לקוח 10620232 ברחוב אילת 49 תל-אביב-יפו, המוחוק ע"י העוררת, בשטח של 81.83 מ"ר, בסיווג ייקרקע תפוסהיי (להלן: הנכסיי.) יוער כי בכתב התשובה לערר עיגל המשיב את השטת שבמחלוקת ל- 82 מ"ר; בסיכומי חמשיב נרשם שהשטח במחלוקת הוא 81.83 מ"ר; בתשריטי חמשיב רשום: סככה 81.63 מ"ר.

4 העוררת טוענת כי אין לחייבה בגיון שטח זה משום שלטענתה שטת זה מחווה ייאדמת בנייןיי הפטור מארנונה.

5. סיכומי הצדדים ממוקדים אך ורק לטענה זו, כך שלא מצאנו לדון בטענות אחרות מטעם

העוררת במיוחד טענונה החלופית שעל פי טעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) יש ליתן לת פטור מארנונה לאור מצבו הפיוי של הנכס.

6. ערר 14749 הוגש ביום 4.5.2016 על החלטת המשיב מיום 27.3.16 נסב על שנת המס 2016

7. ערר 17040 הוגש ביום 4.5.2017 על החלטת המשיב מיום 23.3.17 נסב על שנת המס 2017

8 ערר 18784 הוגש ביום 7.6.2018 על החלטת המשיב מיום 25.4.18 נסב על שנת המס 2018

9. תצהיר עדות ראשית של מר יום טוב שלום מטעם העוררת הוגש ביום 16.1.2017 לתיק

ערר 14749, ותצהיר משלים הוגש ביום 22.1.2018 בצרוף תמונות שסומנו על ידנן י/איי.

0. תצהיר חוקר המשיב מר אופיר טוילי, להלן: ייטוילייי, הוגש ביום 1.2.17 לתיק ערר

9, בצירוף 2 ביקורות בנכס מיום 8.3.2016 ו- 26.10.2016 בצירוף תמונות מהנכס נשוא הערר. תצחיר נוסף הוגש מטעמו ביום 19.2.2018 וצורף לו דו"ח ביקור בנכס מיום 7 בליווי תרשים ותמונות.

1 בהודעת המשיב מיום 5.11.2018 צורף דו"ח נוסף מטעם טוילי שנערך בתאריך 10.4.2018.

2. תצהיר העוררת מטעם יום טוב שלום, להלן: יייוס טוביי, הוגש ביום 16.1.2017 ותצחיר

משלים הוגש ביום 22.1.2018,

3. בערר קודם מספר 140014066 (לשנת המס 2015) בפני וועדה בראשות היוייר אורה קניון,

ניתנה החלטה בהסכמה למחיקתו. (החלטה מיוט 31.5.2016).

14. סיכומי העוררת הוגשו לוועדה ביום 19.6.2018 ; וסיכומי המשיב הוגשו ביום 17.9.2018.

דיו

5. השגת העוררת לשנת 2016 עיקרה בטענתה שיש לבטל את סיווג השטח מטיווג ''מחסנים

בללייםיי לסיווג '/אדמת בנין'' הפטורה מארנונה. טענה חלופית כמצוין בסעיף 31 לערר, שיש ליתן פטור מכוח טעיף 330 לפקודת העיריות.

6. תשובת המנהל מיום 27.3.2016 שדחתה את השגת העוררת מתמקדת בטיעונו:

ייבהתאם לבדיקה ולביקורת שערכנו, בה מצאנו כי חל שינוי בנכס שבנדון הרינו להשיבך כי השימוש בנכט שונה מ: מתסנים כללי ל: קרקע תפוסה החל מתאריך 1.1.2016 (תחילת שנת המס).

הבקשה להכיר בנכט הרוס כמשמעותו בסעיף 330 לפקודת העיריות נדתתה.

7. לא מצאנו לפקפק בתשובת המשיב הנייל שבשנת המס 2016 מצא שחל שינוי בנכס נשוא

הערר, תחילה היה בשימוש כמחסנים כללי ולאחר מכן בשימוש קרקע תפוסה.

מסקנה צו נתמכת גם מעיון בתודעת בייכ המשיב מיום 5.11.2018.

8. השגת העוררת לשנת 2017 מתמקדת בטיעונה המרכזי, כרשוס בסעיף 1 שם כך:י על

מנחל הארנונה לפטור את הנכס מסיווג הנכס כקרקע תפוסה ולסווגו כייאדמת בניןי הפטורה מארנונה.יי טענתה התילופית של העוררת מתמקדת בטיעונה כי הנכס וּכאי לפטור מכוח הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות, שכן מדובר בבנין שנהרס ואין יושבים בו.

9 תשובת המנהל שדחתה את השגת העוררת מתמקדת בטיעונו: *יכי מדובר בשטח מרוצף בתוקת מרשתך, על כן לא נוכל להיענות לבקשתך.יי הבקשה להכיר בנכט הרוס כמשמעותו בסעיף 330 לפקודת העיריות נדחתה.

תשובת המנהל מתבססת על ביקורת שערך בנכס בתאריך 19.3.17.

0. השגת העוררת לשנת 2018 מתמקדת בטיעונה המרכנזי, כרשוס בסעיף 1 שס כך:יי על

מנהל הארנונה לפטור את הנכס מסיווג הנכס כקרקע תפוסה ולסווגו כייאדמת בניויי הפטורה מארנונה.'י טענתה התילופית של העוררת מתמקדת בטיעונה כי הנכס וכאי לפטור מכוח הוראת טעיף 330 לפקודת העיריות, שכן מדובר בבנין שנהרס ואין יושבים בו.

1. תשובת המנהל שדחתה את השגת העוררת מתמקדת בטיעונו: ייכי מדובר בשטת מרוצף

בחזקת מרשתך, על כן לא נוכל להיענות לבקשתך. עוד נציין כי בשטח הנייל קיים ציוד, ומכאן שלא מדובר בשטח ריק.יי ; ומוסיף: *במעמד הביקורת נמצא כי הנכס אינו עומד בתנאיו של סעיף זח, (330 הנייל), לפיכך לא ניתן לאשר את הפטור."

תשובת המנהל מתבססת על ביקורת שערך בנכס בתאריך 10.4.18.

2. דו"ח החוקר מתאריך 10.4.18 צורף כחלק מהודעת המשיב מיום 5.11.2018.

3. בפועל, עיון בדוייח, בממצאיו העיקריים, תואמים את דו"ח החוקר מיום 19.3.17 ולא

מצאנו הבדלים משמעותיים.

4. בהודעת בייכ המשיב מיום 5.11.2018 נרשם בסעיף 3 כך:

'/כמו כן, מבדיקה שערכה הח'/מ מול הגורמים הרלוונטים בעירייה, עלה כי הנכס מושא

הערר סווג החל משנת המס 2015 באופן כדלקמן:

החל מיום 1.1.15 ועד ליום 18.3.15- בסיווג ''שטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנה'".

החל מיום 19.3.15 ועד ליום 31.12.15 -- בסיווג ''מחסנים'י.

החל מיום 1.1.16 ואילך- בסיווג 'ישטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנה'י.

5. אין אנו דנים בערר לשנת המס 2015 (כאמור נמחק בהסכמה העוררת בערר מסי

6 ), כך שאין לנו לדון ולחקור נסיבות השינוי בסיווג במהלך שנת 2015.

6. עלינו לקבוע שאלת הסיווג לשנות המס, 2016 , 2017, ו- 2018.

7. אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנכס בערר שטחו 81.83 מ"ר.

8. בסיכומי בייכ המשיב שהוגשו לוועדה בתאריך 17.9.2018 נרשם בסעיף 6 כך: '/בענייננו,

מדובר בשטח קרקע שעיקר שימושה עם המבנה, ולכן אין מדובר ב''קרקע תפוסהי אשר ביחס אליה יש לוודא חזקה ושימוש,'י [הדגשה לא במקור.]

9. אין אנו בדעה, בכל אופן לא נטען בענייננו, כי נפלה שגגה אצל מנהל הארנונה בקביעתו

שהשינוי ממחסנים לקרקע תפוסה- לא נעשה כדין.

0. אין חולק כי אין בערר כל טיעון שמדובר ביירחוביי, כך שמח שנרשם בסעיפים 8, 9

לסיכומי בייכ המשיב- אינו רלוונטי.

1. יודגש הניגוד בין הטענה בסיכומי המשיב, לאמור בהחלטת מנהל הארנונה ולקביעתו

בסעיף 2 למכתבו מיום 27.3.2016 : ''בהתאם לבדיקה ולביקורת שערכנו, בה מצאנו כי חל שינוי בנכס שבנדון הרינו להשיבך כי השימוש בנכס שונה מ: מחסנים כללי ל:

קרקע תפוסה החל מתאריץך 1.1.2016 (תחילת שנת המט).

2. לדעתנו, אין בהודעה מטעט המשיב מיום 5.11.2018 בטעיף 3 שם כדי לשכנע אותנו

שאמנם התל מיום 1.1.16 ואילך- הנכס יהא בסיווג יישטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנ."

3. סעיף 3.2 להודעה הנייל תואמת את מה שנקבע ע"י המשיב עצמו. כך נרשם בהודעה כל

החל מיום 19.3.15 ועד ליום 31.12.15 - בסיווג יימתסניסיי.

4. ודוק. בערר מטעם העוררת, נטען מפורשות (כך גס בהשגה) כי יייש לבטל את הסיווג של

''מחסנים כלליים'י ולפטור את הנכס מארנונה שכן לשיטת העוררת מדובר בייאדמת בניןיי. וראה בסעיף 3 לערר לשנת 2018 ייעל מנהל הארנונה לפטור את הנכס מסיווג חנכט כקרקע תפוסה ולסווגו כייאדמת בניןיי הפטורה מארנונה'י.

.5

.6

.7

.8

9

סעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-

2 (להלן: חוק ההסדרים) קובע:

יימועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתחומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטת בהתאט לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחציק בנכסיי.

לפי סעיף 7, המונחים 'ינכסיםיי, ייבניןיי, ייקרקע תפוסהיי, י*אדמת בנייןיי יפורשו

כמשמעותם בסעיף 269 לפקודת העיריות המגדיר מונחים אלח, כדלקמן:

ינכסיםי - בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוםב,...

'בנין' - כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שחמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו...

יקרקע תפוסהי - כל קרקע שבתתוס העיריה שאינה אדמה חקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עם בנין]...

'יאדמת בניןיי - כל קרקע שבתחום העיריה שאינה לא בנין ולא אדמה חקלאית ולא קרקע תפוסה;...+

צו הארנונה קובע בסעיף 4.2.1 קרקע תפוסה (סמל 094) כך: שטח קרקע שמשתמשים בו ומחזיקים אותו לא יחד עם הבנין, למעט שטחים המשמשים לחניית מכוניות ושטחים שנקבעו להם תעריפים מיוחדים, יחויבו לפי התעריפים דלהלן;:....*'

בייכ המשיב מסכימה כי מקום שמדובר בקרקע תפוסה יש יילוודא חזקה ושימושיי.

נפנה בקצרה לפטיקה בנדון:

עמ''נ 29791-10-17 ג.ת.מ. ניהול סי, ויו בע'יימ ג' בעיריית הרצליה, פסק הדין של בבי השופט ארז יקואל מיום 3.7.2018 שם צוטטה פסיקה בסעיף 16 נקבע כך:

ייעל יסוד השימוש בשטח להתבטא בפעולה חיצונית, המעידה על ניצול לצורך מסוים.

לצורך וה, לא די בוּכות להשתמש ויש להראות שימוש בפועל (רי בגייץ 129/84 פרופיל חן בע'ימ נ' המועצה המקומית יבנה [פורסם בנבו] (19.12.84) | עעיימ 4551/08 עיריית גבעת שמואל נ' חברת החשמל לישראל בע"מ [פורסם בנבו] (1.12.11) (להלן: עניין גבעת שמואל),עי/א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה (ישראל) בע'ימ נ' מועצה אזורית משגב [פורסם בנבו] (3.9.06)).

עוד נקבע שם בסעיף 18, בהסתמך על פסק הדין בפרשת גבעת שמואל כך:

ייבעניין גבעת שמואל נקבע כי בבתינת ההתוקה הנדרשת לשם סיווגה של קרקע כקרקע תפוסה, יש להראות קיומה של וכות משפטית קניינית בקרקע, או התזקה בפועל בה במובן של שליטה פיוית, במידה כזו או אתרת. במקרה חנדון, הנהנה העיקרי מהשטח הוא המערערת ומכאן שמתקיים למצער יסוד אחד - הוא יסוד ההתזקה בפועל. יי

.10

.41

.2

43

4

5

.6

.47

8

.19

.0

בערר לפנינו, אין צורך לברר קיומה של ייזּכות משפטית קניינית בקרקעיי, שכן העוררת עונה על יסוד 'יהתוקה בפועליי בשטת נשוא הערר.

יודגש כי בייכ העוררת הודיע לוועדה, ביום 4.11.2018 בסעיף 5 שס כך:

יילנוכח פעולת ההריסה האחרונה, מנהל הארנונה התליט לבטל את חיובי הארנונה התל מיום 8.7.18 בהתאם למכתב מיום 31.7.18 המייב כנספת אי.

מנהלת המחלקה מאשרת במכתבה כי נערכה ביקורת בנכס. ביקורת זו וממצאיה, לא צורפו לנו ע"י חמשיב או העוררת.

כנראח, שהדוייח מאשר כי אותה יסככהי המשורטטת בתרשיט שצורף לדוייח הקודם מטעם אופיר טוילי, ושטחה 81.63 מ"ר- נהרסה באופן המשביע את רצון המשיב.

אין כל אסמכתא כי ביטול החיוב נעשה גס בגלל שהחזקה בנכס אינה ברשות העוררת, או שהעוררת הפסיקה לעשות שימוש כלשהו בו.

במבחן השכל חישר וחיגיון הדברים נראה כי חמשיב ביטל את החיוב לא רק מפאת העובדה שהקונסטרוקציה, שלא חייתה מקורה, הוסרה; אלא גס שלא נעשה כל שימוש בנכס ע"י העוררת.

עלינו להכריע האם העדר שימוש בנכס נעשה גם בשנות המס 2016 ו- 2017 עד לביטול החיוב בתאריך 8.7.2018.

מסקנה אופרטיבית שאינה במחלוקת היא שהמשיב החליט לבטל את חיוב הארנונה בנכס נשוא הערר, מתאריך 8.7.2018.

מעיון בתצחיר טוילי ובתמונות שצורפו לדוייתות עולה שהביקורת נערכה ביום 8.3.2016 בגין א.צ. של נכס הערר (ח-ן 10620232 ונרשם שם: ''מדובר בשטח שהיה מקורה, לוחות הקירוי הוסרו וקיימת קונסטרוקציה מברול ועץ

ללא קירוי מעל שטח הא.צ. הנייליי. ובטיפא לממצאים נרשם: ''גראו במקום לוחות, סטנדים, קרטונים, זגוגיות ומעט ציוד שונה. *י

בדוייח נרשמה התייחסות מהמחזיק בחנות הסמוכה ולדבריו: ייהמקוס לא בשימוש והלוחות שבמקום שימשו לקירוי של השטת ובעל הנכס צריך לפנות אותם.ז

בביקורת הנוספת מיום 26.10.16 נרשט בצורה לאקונית: '/בביקורת שערכתי במקום נמצא הקונסטרוקציה הנ''יל עדיין קיימת. '

.1

.2

.3

.4

.5

.7

.8

9

.0

בביקורת הנוספת מיום 19.3.17 לא מצאנו כי נרשם שהקונסטרוקציה הוסרה. כל מה

שנרשם לעניין הטככה: '' באזור המסומן בירוק לא קיימת גדר והמקום פרוצ. רוב השטתח

נמצא ריק ונראו מעט מתלים מפורקים, מט' זגוגיות ומעט ציוד שונה.!י

נתנו דעתנו לתשריט שצורף לדוייח זה ושם נרשם בכתב יד לא קיימת גדר בחלק המסומן בירוק.

לא בדוייח ולא בעדות לפנינו הצליח החוקר לפרט איוה ציוד ראה בביקורת. אפילו שציין יימעטיי, התרשמותנו כי הייתה פסולת בשטת נשוא הערר וממראה התמונות שצרף לדויית נראתה עדיין הקונסטרוקציה מברזל. (כתאורה בדוח משנה קודמת.)

מה שונה לשיטת המשיב (החוקר טוללי) מדוייח מרץ 17 לדוייח מרא 16 !

בדוייח הביקורת מיום 8.3.16 נרשם: יינראו לוחות, סטנדיס, קרטונים, וגוגיות ומעט ציוד שונהיי.

בדויית מיום 26.10.16 לא נרשט מאומה בכל הקשור למח שנראה בנכט - פרט לציון 'יהקונסטרוקציה בשטח הנ''ל עדיין קיימת. 'י

הטרידה אותנו השאלה האם המשיב ביטל את החיוב בחודש יולי 2018 רק מפאת העובדה שהקונסטרוקציה הוסרה! הרי בעצמו כתב שהסיווג ממחסניס שונה בשנת 2016 לקרקע תפוסה.

על פי הראיות בפנינו, אותה קונסטרוקציה שעמדה על תילה, לא הייתה מקורה, לא היו על גבה לותות ולכל הפחות ממועד הביקורת מיום 19.3.2017 רוב השטח גס לדעת מר טוילי חיה ריק.

בנסיבות הקונקרטיות של הערר בפנינו, לא שוכנענו כי יש להותיר את חיוב העוררת בשנת המס 2017 בהתאם לממצאי דו"ח החוקר מתאריך 19.3.2017 כהחלטת המשיב.

נכון הוא שעל פי הראיות שבפנינו, הקונסטרוקציה שהייתה קיימת הן בשנת 2016 והן בשנת 2017 לא הליתה מקורה. גם אם ניתן לאמץ את טענת העוררת שלא עשתה שימוש בנכס, בשנים 2016-2017, לדעתנו קיים הבדל ראייתי שנתמך בעמדת טוילי וממצאיו.

1. לדעתנו, ההבדל בשנת 2017 נרשם בדוייח החוקר: שהנכס נמצא פרוצ, רוב השטח נמצא

ריק ונראו מעט מתלים מפורקים, מס' זגוגיות ומעט ציוד שונה. (הדגשה שלנו)

2. ההבחנה שציין החוקר בין שנה וו לשנת המס הקודמת, לרבות הרישום בתשריט בכתב

יד, כי לא קיימת גדר ורובו נמצא ריק, מבססת טענת העוררת כעולה מתצהיריו של יום טוב, שלא עשתה בנכס שימוש.

3. על פי החקיקה שהובאה בתמצית לעיל, ובחינת הראיות בתיק הביאה אותנו למסקנה כי

יש לדחות את הערר לשנת 2016 במובן קבלת הסיווג כאדמת בנין ולהותיר את החלטת המשיב לפיה הנכס נשוא הערר יסווג 'קרקע תפוסה/.

64. השתכנענו כי משנת 2017 לא נעשה שימוש בקרקע.

5. כאמור, איננו מקבלים כי המשיב ביטל את החיוב רק מפאת שהקונסטרוקציה הוסרה

ואף אס כך הממצאים מחוזקים דעתנו כי הקרקע איננה תפוסה.

סוף דבר

לאור המפורט לעיל, טענת העוררת כי הנכס מהווה 'אדמת בנין' הפטורה מארנונה לשנת 2016

אינה מקובלת עלינו ואנו דוחים בעניין וה את הערר.

לעומת ואת, יבוטל חיוב העוררת מארנונה מיום 1.1.2017 (שנת המס 2017 ) בהתאם לממצאי דו"ח החוקר מתאריך 19.3.2017 . ביטול החיוב מקדים את הביטול בהתאם להחלטת המשיב מיום 8.7.2018

חיוב העוררת בארנונה החל מיום 1.1.2016 (שנת המס 2016) בסיווג ייקרקע תפוסה'' בהתאם להחלטת המשיב מיום 27.3.2016 תיוותר בעינה. ככול שבחיובי המשיב רשום חיוב בסיווג אחר הוא מבוטל.

הערר מתקבל בחלקו .

בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב בהוצאות.

ניתן היום, ‏ 20 בדצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת גכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזואת בתוך 45 יום מיום מסירת

ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות מיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת\ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החל תר האינטרנט של חמשיב.

\ ב ב

יו"ר\ ייד יהודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

\ ) קלדנית : ענת לוי

\

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140016171 שליד עיריית תל אביב-יפו 8

006

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רוי*ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: כלמוביל בע'ימ

- גד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

העררים המפורטים בכותרת אוחדו בהתאם להחלטות הוועדה ובהטכמת הצדדים.

העוררת רשומה אצל המשיב כמתציקה של נכס המצוי ברחוב המסגר 38 בתל אביב, הרשום בפנקסיי העירייח כנכס מס' 2000420990 ; ח-ן לקו 10855375 בשטח 399.59 מ"ר, המחויב בסיווג ייחניונים במבנה ללא תשלוסיי; בנכס מספר 2000420991, ח-ן לקוח 10855376 בשטח 372.65 מ"ר המחויב בטיווג יישירותים כללייי; (להלן: ייהנכסיי).

המשיב מטכיס כי נכס 2000420990 סיווגו נכון והוא משמש לחניות עובדי חברת מיצובישי. נפנה בנדון לתשובת המשיב מיום 10.10.2016 בסעיף 3 שס; תשובת המשיב מיום 6.2.2017 בסעיף 3 שם; תשובת המשיב מיוט 25.4.2018 גס כן בסעיף 3 שם. אלה התשובות שניתנו בהתאמה בגין שלושת העררים שבכותרת.

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלת סיווג השטת של נכס 2000420991- היינו האם כול שטחו 5 מ"ר יסווג כהחלטת המשיב, או כטענת העוררת שיש לסווג שטח קטן הימנו 24 מ"ר בלבד בסיווג הכללי, שכן רק בשטח זה משתמשת העוררת כחניית רכבים חדשים לפני מסירתס ללקוחותיה; ויתרתו בסיווג חניונים במבנה ללא תשלום המשמשים את עובדי החברה העוררת, כפי שסיווג המשיב את הנכט מספר 2000420990.

הדיון בפנינו:

1 יאמר כי לא מצאנו טיעון אחיד לעניין השטח אותו אמור חמשיב להפחית משטח הנכס הכללי, לשיטת העוררת.

2 בהשגה מטעם העוררת נטען כי מדובר בשטח קטן של 36 מ"ר, נפנה לסעיף 3.א. להשגח;

בערר צוין שטח של 24 מ"ר, נפנה לסעיף 8.א.; בתצהיר מר דני מלר מטעם העוררת, להלן:

יימלריי, צויו שטח של 31 מ"ר, נפנה לסעיף 7 לתצהיר; בעדותו בפנינו מאשר כי השטח הוא 1 מ"ר.

מלר בעדותו מעיד כך: ייבהתייחט לתמונה 23 מטעם המשיב, או עמדת מסירת הרכבים

ללקוחות. היא מורכבת מ-3 חניות, בשטח של 31 מ"ר. ו

לצורך חדיון שלפנינו נצא מנקודת הנחה כי השטח אשר לטענת העוררת יש להפתית משטחו הכולל של הנכס הוא 31 מ"ר. אין מתלוקת ששטח הנכס מספר 2000420991 שטחו הכולל הוא 5 מ"ר.

ההלכות המשפטיות, נכון לחיום, לטעמנו די ברורות. נפרט בקצרה את ההיבט המשפטי כעולה מסיכומי הצדדים.

א. בייכ העוררת הודיע לוועדה כי קיימת נכונות מצדו להמונין להחלטת בית המשפט

המחווי בעמיין 48247-01-18 שהוגש על החלטתנו בוועדה בתניק ערר 140014026 בפרשת מלון קוטמופוליטן.

ב. החלטת הוועדה בפרשת קוסמופוליטן, צורפה כנספח 1 לסיכומי בייכ המשיב שהוגשו

לוועדה בתאריך 31.1.2018 ומדברת בעד עצמה. [ראה ציטוט בסיכומי המשיב בסעיף 18 לסיכומיה.]

ג. בתאריך 18.11.2018 כבי השופטת מיכל אגמון-גונן, מחקה את הערעור שהוגש.

[עמין 48247-01-18]. בא כח המערערת (מבקשת המחיקה), הודיע כי החליט למחוק את הערר מכוח פסק הדין שניתן בפרשת דומיקאר, עמ''נ 2144-03-16 דומיקאר בע'ימ גי מנהל הארנונה בעירית תל אביב מיום 9.5.2018

ד. פסק דין נוסף גיתן בפרשת קל אוטו . (צוטט בהרחבה בפסק הדין בפרשת דומיקאר).

שס נקבע כי יש לאמף את החלטת המשיב התומכת בעמדתו, כעולה בפטק הדין בעתיימ 173/09 קל אוטו פרויקטים בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו.

ה. בקשת רשות ערעור על פסק הדין נדחתה בבריימ 7280/11 כבי השופט ע. פוגלמן

מיום 2.11.2011 פסקי הדין בפרשת קל אוטו צורפו ע"י בייכ המשיב לעיון הוועדה בתאריך 14.3.2018.

ו. עוד יוער כי עיינו בתוות הדעת מאת היועצ המשפטי לממשלה, כפי שהוגשה בעתיימ

5 תיניצ 18274-07-16 (צורפה לתגובת המשיב מיום 14.3.2018).

הרציונל העולה מפסקי הדין כמצוטט בפרשת דומיקאר, בהסתמך על קל-אוטו: ייכי מקום שבו מדובר בחברה להשכרת רכב, כבענייננו, יש לראות את חניית כלי הרכב (לפני ואתרי ההשכרה) כחלק מהתהליך העסקי של המחוציק, שהוא השכרת רכב, ולא במנותק ממנו. ועדת הערר ציינה, כי המשיב מביא נימוק נוסף מתוך פטק הדין בעניין קל אוטו אשר לשיטתו תומך, אף הוא, בדחיית הערר, והוא כי ייחנייה של רכבים שהוזמנו על ידי לקוחות החברה לפני מסירתם לידיהם, אינה מטייעת למצוקת החנייה בעיר תל אביב'י, מצוקה שהיא הטעם לתעריף הנמו לחניית חינם הקבוע בסעיף 3.3.15 לצו הארנונה'י.

10

1ב

12

3

4

5

6

נפנה את הצדדים לאמור בסעיפים 5 ו- 6 לעמדת היועצ המשפטי לממשלה. בקצרה המסקנה הינה: ייככל שתניון ללא תשלום מהווה שטח לוואי ושירות לנכס העיקרי, על פי מבחני הפסיקה, יש לראותו כחלק מהשטת העיקרי ולסווגו בהתאם לסיווג הנכס העיקרי.!/ [ההדגשה במקור.]

הפסיקה שצוטטה בעמדת חיועמייש בסעיפים 19 -- 22 תואמת את ההלכה הקיימת נכון להיום. הדרישה לשנות הימנה תיתכן מקום שהעובדות מראות כי מדובר ב יימתקן רב תכליתייי. ראה בפרשת חן בריים 5299/05 ; בפרשת אחוות ראשונים עייא 7975/98 .

נותר בפנינו לבחון את הערר בהתאם לנסיבותיו ולראיות שהוצגו בפנינו והאם יש בחם, כדי לסטות מפסיקת בתי המשפט.

אין מחלוקת בין הצדדים כי העוררת מחויקה בקומת הקרקע בכתובת רח' המסגר 38 תייא בשטח שאינו בעררים לפנינו, שם מנהלת העוררת את עסקה כמקום לתצוגה ומכירת רכבים.

סיווג המשיב את אולם התצוגה והמכירה אינו שנוי במתלוקת.

המחלוקת נעוצה בשטח המצוי בקומת חתניון בקומה 4- שעל פי תשריט המשיב שטחו הכולל הוא 772.24 מ"ר. [ 399.59 מ"ר + 372.65 מ"ר]).

השטח של 399.59 מ"ר הרשום בספרי המשיב כנכס 2000420990 סיווגו מתאים לעמדת העוררת והמשיב בצוותא, קרי משמש את העוררת כחניון במבנה ללא תשלום.

חלק מכל שטת החניון בקומה זו, קרי 372.65 מ"ר, הרשום אצל המשיב כנכס מספר 1 מוחדק ע"י העוררת ומטווג כשירותים כללי.

לשיטתנו העוררת לא הצליחה להוכיח בראיות מספיקות כי יש להפחית מהשטח שבמחלוקת, שטח של 31 מ"ר - ורק אותו לסווג כשירותים כללי; ויתרתו קרי 341.65 מ"ר לסווגו כפי שטווג הנכס אצל המשיב כנכט מספר 2000420990- כזה המשמש את העורות כחנייה לעובדיה וללקוחותיה.

לשיטת העוררת קיים פרגוד המפריד את השטח הקטן - 31 מ"ר, התוחס אותו מייתרת השטח.

בתשובתו בחקירה חוזרת טוען מלר כך: יימאחורי הפרגוד מוסרים את הרכבים ללקוחות.

הפרגוד קיים כדי לבודד את שטח המסירה משאר חלקי הנכס. הפרגוד הוא בשטח של 3 חניות, כפי שכתבתי בתצהיר 31 מ"ר. ניקוי הרכבים האחרון לפני המסירה מתבצע באזור הפרגוד. ביום נמסרים ללקוחות כ- 2 - 3 מכוניות. אס היה צורך למסור יותר רכבים חיינו עושים פרגוד נוסף.

7

8

9

20

1

2

3

4

5

גם אם ניתן היח להשתכנע מדברי מלר, לדעתנו אין בכך די. העוררת לא המציאה תשריט נגדי בליווי תמונות אשר יאמת את הטענות חנייל.

לא ניתן להתעלט מדוייח החוקר מטעם חמשיב מר דוד צדוק, להלן: ייצדוקיי, מהתשריט שצירף, מהתמונות שצירף ומעדותו בפנינו.

לא מצאנו בתשובות צדוק לשאלות בייכ העוררת, כדי לקבל את גירסת העוררת.

צדוק משיב כך: '*המתקן מים והכיטאות נמצאים בשטח של הפרגוד כמופיע בתמונה מסי 23.

השלטים עם הקונוסיס נמצאים בכניסה לחניה והקונוסיס חוסמים את התניות. יש שלטים בכניסה של הכניסה לחניון עצמו. חיו על הקירות עצמם בכל החלל עצמו, מעל שטח היציאה גם חיו שלטים של מיצובושי. אני לא צלמתי את כל השלטים. מח שמצויין בתמונה יש בכניסה לחניון במחסום עצמו, מפנה לתמונה מסי 16. מדובר במחטוט הכניטה לשטח בתוך התניון נשוא ערר גה ועל גבי השלט כתוב 'ימיצובושייי. היו שס עוד ולא ווכר להגיד בדיוק איפה."

תימוכין לתשובתו הנייל מצאנו בדוייח עצמו. שס נרשם כך: ייכאשר הגעתי למעבר בין קומה 3 לקומה 4- נראה שער חשמלי ועליו שילוט מיצובישי. במקום נראו בשטח המסומן בצהוב 7 חניותת מסומנות בשילוט של מיצובישי עס קונוסים החוטמיט את החניות. בחלק מן החניות נראו רכבים חדשים מנוילניס מסוג מיצובישי. בנוסף נראה בשטח זה פרגוד אשר מסתיר

שטח ובו: כיסאות, מתקן מים, שואב אבק, פח. יש לציין כי בחלק השני (החלק בקומה 4-

הלא מטומן) נראו רכבים מטוגים שונים בנוסף במהלך הביקורת נראה בחור עס רכב פרטי נכנס בשער החשמלי ונראה כי אחד העובדים של חברת מיצובישי מפנה אותו להחנות משטח הלא מסומן בצהוב. יי

מוטל היה על העוררת להוכית כי אותו שטח ייצהוביי קטן יותר מהשטת המצוין בתשריט קרי 5 מ"ר.

היה על העוררת להוכיח כי רק בשטח התחוטס בפרגוד, ( ויוער על ידנו -לדייק בשטחו ולא לטעון לשטחים בגודל שונה), רק ממנו נמסרות מכוניות ללקותות העוררת.

לא נסתר ע"י העוררת כי השטח שסומן בצחוב ופירוט השטחים (בכתב יד) אינו חלק מעיסוקה של העוררת. העוררת עצמה לא יכולה הייתה לסתור את הטענה כי תמונות המשיב מס' 21 ו- 24 חן מכוניות המיועדות למסירה.

איננו מקבלים את גירסת מלר כעולה מתשובתו: ייכל הרכבים של כלמוביל מנוקים באתר שלנו באשדוד. הרכבים נוסעים על מובילים לנכס ובנכס מתבצע ניקיון אחרון ומוסרים ללקוחות. (הדגשה שלנו) רק הרכבים שנמטריס ללקוחות. לא כל המכוניות שבנכס נשוא הערר הן מכוניות שנמסרות ללקוח, רק מקצתם.

6 לשיטתנו תשובה כזו אינה הולמת מצב עובדתי, אותו ניתן לאמ שרק מאחורי הפרגוד- קרי 1 מ"ר- רק משם מתבצעות מסירות ללקוחות.

7 קשה לנו לקבל טיעון ולאמצו כאמת וכראיה משכנעת, שכמות הרכבים הבאים לנכס, ייהנוסעים על מוביליםיי, תואם לשטח קטן של 31 מ"ר שרק ממנו מבוצעים מסירות ללקוחות.

8. במחלוקת שבין העוררת למשיב אנו מאמצים את טענות המשיב וקובעים כי החלטתו לסווג

את השטח של 372.65 מ"ר כשירותיס כללי הינו סיווג נכון.

9 לא שוכנענו כי את כל קומת 4- בשטח של 772.24 מ"ר יש לסווג כחניוניס במבנה ללא תשלום.

0. במקרה הקונקרטי לפנינו לא מצאנו ראיות שיש בהן כדי לבטל את החלטת המשיב.

סוף דבר

הערר נדחה. ללא צו להוצאות.

ניתן היום, 20 בדצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות ההשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת גרר), התשלייו- 1977 תפורסטהחלטה \\ 5 תר האינטרנט של המשיב.

/-2 ריר

₪ הודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רונית מרמור, רויית

%\ קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מט' 140016517

6

ל

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העורר: ‏ דוד מורר

- גח | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

העררים שבכותרת אוחדו בהחלטת הוועדה ובהסכמת הצדדים.

לפנים משורת הדין הועדה נתנה אורכות רבות לעורר ולבאת כוחו עו"ד יעל דיין, להציג בפניה הסכמה בין העורר לבין המשיב בכל הנוגע לחיובו של העורר. עד מועד זה, לא הוצגח בפנינו כל הסכמה בין הצדדים.

נפנה להחלטות הוועדה מתאריכיט 21.6.2017; מיום 19.10.2017; מיום 8.11.2017; מיום 7

בתאריך 16.11.2017 ניתנה החלטת הוועדה לפיה מהנימוקים שפורטו בסעיף 5 לבקשת המשיב מיום 8.11.2017 ניתנה אורכה נוספת שכן הצדדיט מנהלים מויימ לטיוס המחלוקות בעררים.

בייכ העורר מסרה לוועדה עדכון ביום 16.1.2018 ממנה עולה, כי היא מנסה שוב לקבוע פגישה עס נציגי חמשיב.

אורכה נוספת ניתנה ביום 12.4.2018 לבקשת בייכ העורר לדחיית מועד הדיון אשר לטענתה נתגלו מחלוקות נוספות בנוגע לפינויו של העורר מהנכס ותשלום פיצויים. הטענה נעוצה בעובדה שציינה בייכ העורר כי תילוקי הדעות מתברריס בבית המשפט המוסמך.

בתאריך הדיון בוועדה מתאריך 26.7.2018 ניתנה אורכה בת 90 :וס לבייכ העורר להמציא לוועדה סיכומיה בכל הקשור לטענות הסף שהעלה בייכ המשיב בכתב התשובה לערר שהוגש.

נכון למועד כתיבת החלטתנו כאן לא באה כל תגובה מצד בייכ העורר, וכן לא הוגשו טיכומיה לעניין טענות הסף, ובפועל נראה כי לא הייתה כל התעניינות מצד העורר ובאת כוחו לפתרון המחלוקות בתיקים הנייל.

0

.1

.2

.3

4

.5

.6

17

הוועדה נתנה דעתה לדתיות המרובות שניתנו עקב מצבו האישי של העורר. יחד עם ואת לא ניתן למשוך טיפול בתיקים הנייל לפרקי גמן ארוכיט ובלתי מוגבלים.

לגופו של עניין נראה כי טענות הסף של המשיב הן מוצדקות מבלי שנכריע לגופם של דברים, הן לעניין החיובים שעניינם בתקופה שחלפה לפני 14 שנה; ובמיותד הטענה כי לוועדה אין סמכות ליתן הנחות כאלה או אחרות עקב מצבו הרפואי של העורר. [ראה סעיפים 10 ו- 27 לכתב התשובה לערר בתיק 140017076

שאלת מי המתזיק בנכטים נשוא הערר, אף אס יכולה להיות נדונה על ידנו, הרי שבהעדר התייחסות בייכ העורר לטענות המקדמיות, אין לנו אלא לאמץ את טענת המשיב שטען בסעיף 33

בוו הלשון: ייככל שהעורר סבור כי חויב במרוצת השנים בגין שטחים שאינם מוחזקיס על ידו,

פתוחה בפניו הדרך לבקשת רשות מביהמייש לעניינים מנהליים לדון בטענות אלה

על כך נוטיף שאם קיימת מחלוקת או סכסוך משפטי בין העורר לבין אחרים, במיוחד עס מר ישי שלום ששי, שנדונה בה.פ 28125-05-11 ועניינו של ששי מצוי בערר בתיק 140016059 הרי שלא העורר כאן ולא העורר בערר 16059 מצאו לנכון לנהל תיקיהס בפנינו כראוי.

עיון בתיקי הערר מוכית כי עסקינן במספר נכסים, (ארבעה במספר), המצויים בכתובת גולדמן נחום מס' 8 , אשר שניים מהם כלולים גם בערר של ישי שלום ששי בתיק 140016059 והם נכסים 3 בשטח של 27.26 מ"ר בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים; ו- 414517 בשטח של 4 בסיווג ייקרקע תפוסהיי.

בהעדר שיתוף פעולה בין העורר ובאת כוחו לנחל התיקים כנדרש, הרי שהחלטות המשיב לא נסתרו. נפנה להחלטת המשיב מיום 16.5.2016 בערר 16517 ; והחלטת המשיב מיום 14.2.2017 בעררים 17076 ו- 17077.

בכל ההתחשבות במצבו של העורר, על פניו נראה כי למעשה ונח את הערר ולא מצא בו יותר עניין ולא מצא לנכון לסיים המחלוקות בינו לבין המשיב.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוטר מעש מצד העורר.

מאחר והחלטנו למחוק את הערר מחוטר מעש, לא מצאנו לקבוע מסמרות, האם טענותיו המקדמית של המשיב בדבר בקשתו לסילוק על הסף על כל הנימוקים שפורטו היא נכונה.

סוף דבר

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היום, ‏ 20 בדצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת

ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

= 2

לןייר: יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מט' 140016059

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוייח

העורר: ‏ ישי שלום עומרי ששי

- גד --

מנהל הארגונה בעיריית תל אביב

החלטת

תקופת המחלוקת בערר הינה מתאריך 6.5.2015 ועד ליום 22.2.2016.

המשיב הודיע לעורר בתאריך 5.10.2016 כי חיובו כמחזיק בנכס נשוא הערר התל בתאריך 5 ווועך כי מתוך טעות קולמוס נרשם כי העורר מחציק בנכס מיום 6.5.2016.

תיקון למועדי החזקת העורר בנכס עולה ממכתב מנהל המחלקה מיום 6.8.2015 שס נרשט כל בבדיקה של חיובי הארנונה עולה כי העורר מחזיק בנכס מיום 6.5.2015.

לפי רישומי המשיב העורר מחויק בנכט מספר 2000414517 ח-ן לקוח 10794580 ; ונכסי מסי 3 ח-ן לקוח 10794563 בכתובת גולדמן נתוס 8 משסם ניהל עסק של מועדון גלישה.

בדיון מיום 12.10.2015 בהייפ 28125-05-11 בפני כבי השופט חיים טובי, נרשם מפי העורר כך:

ייה מועדון גלישה. אני הבעלים של העסק. יש מי שעוור לי להפעיל. זו

הדיון בבית המשפט נערך בבקשת עיריית תל-אביב נגד דוד מורר. בהחלטה נקבע בוו הלשון:

''לאור האמור והמקובץ לעיל, ולאור הודעתו של מר עומרי כי הוא נכון ומסכים לסיים את פעילותו במקרקעין, אני מורה כדלקמן: מר עומרי וכל הבאים מכוחו, יחדלו מלנהל במקרקעין או מתוכו עסק מכל מין וסוג שהוא, זאת לא *יאוחר מיום 12.11.2015

בתאריך 31.3.2016 הודיעה מנהלת המחלקה אצל המשיב לעורר, כי בוצע שינוי מתחזיקים בנכס נשוא הערר ומיום 23.2.2016 נרשם כמחויק במקומו של העורר מר דוד מורר.

ביום 20.4.2017 נערך דיון מקדמי בוועדה, ברס העורר או מי מטעמו לא התייצב לדיון.

ביום 29.6.2017 נערך דיון מקדמי נוסף שגם לדיון זה לא התייצב העורר או מי מטעמו,

0

1

12

.3

4

.5

.6

7

18

9

ביום 7.12.2017 נערך דיון מקדמי נוסף בוועדה. לדיון אה התייצב מר יוסי גלילי שטען כי הוא מלווח של העורר. בהחלטה צו צויין כי חנציג מר יוסי גלילי יפנה בבקשה מתאימה לוועדת הנחות של עיריית תל-אביב, בניסיון להשיג לעורר הנחה מתשלומי הארנונה לאור מצבו הרפואי.

ביוסם 26.7.2018 העורר לא נכח אלא מר גלילי. בהחלטתנו החלטנו לאפשר למייצג גלילי, למרות שאינו עורך דין, לייצג את העורר בפנינו, והמלצנו לו לשקול פנייה לרשויות המתאימות במטרה להשיג ייצוג משפטי הולם לעורר.

בנסיבות המיוחדות של המקרה לפנינו (מבלי לפרטן) איפשרנו למצייג גלילי להגיש תוך 120 יום להגיש לוועדה את תגובתו האם הוא מעוניין להמשיך בערר כפי שהוגש או שימצא לנכון לנקוט בכל הליך אחר.

בתאריך 29.11.18 ניתנה אורכה, לפנים משורת הדין, לייס את החלטתנו מיום 26.7.2018.

נכון למועד כתיבת התלטתנו כאן לא באה כל תגובה מצד העורר, או מי מטעמו, האם הושגה פשרה, או הושגה הנחה, או שהחליטו למצוא עו"ד לייצוגו של העורר.

הוועדה נתנה דעתה לדחיות המרובות שניתנו עקב מצבו האישי של העורר. נתנה דעתה לעובדה שערר זה הוגש על ידי העורר בעצמו בתאריך 20.11.2016, יחד עס ואת לא ניתן למשוך טיפול בתיק הנייל לפרקי זמן ארוכים ובלתי מוגבלים.

לגופו של עניין נראה מתוך עיון בפרוטוקול הדיון והחלטת בית המשפט בהייפ הנייל, כי העורר ידע את זכויותיו ואת המוטל עליו, ונראה כי בפועל הופסקה החזקתו בנכס נשוא הערר בתאריך 6

תשובה לשאלה מי המחזיק בנכס נשוא הערר, נקבעה בהחלטת כבי השופט טובי כמצוין לעיל, ולאור ואת לא מצאנו כי הוועדה החמירה את מצבו של העורר בעצם מחיקת עררו כאן מחוסר מעש.

בהעדר שיתוף פעולה ולו מזערי, בין העורר או מי מטעמו, הרי שהחלטת המשיב לחייב את העורר בארנונה למועדים שצויינו לעיל, קרי מתאריך 6.5.2015 ועד ליום 22.2.2016 לא נפל בחס פגם, במיוחד לאור טיעונו של העורר בה'יפ חנייל והחלטת השופט.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העורר.

סוף דבר

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היום, 20 בדצמבר 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של 4

יו"ר: עוויח יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור ‏ חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017625 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו'יד אלון בדוק

חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: אסקיים טיטי בידור בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

ביום 26.11.2018 נתנה ועדת הערר את החלטתה הסופית בתיק זה.

ההחלטה בוטלה ביום 17.12.2018 לאחר שהתברר כי בשל טעות, לא הובאו לעיון הועדה סיכומי התשובה של העוררת אשר הוגשו ביום 3.12.2018 בטרם נתנה הועדה את החלטתה.

עלינו בסיכומי התשובה של העוררת.

העוררת מפנה לגודל השטתח בו פועל האולם לרבות השטח המשמש את הקהל, קופות המכירה וחדר האומנים, אלא שעיון בראלות שהובאו בפנינו וניתוח כלל טיעוני הצדדים לא מביא אותנו לשנות מהתרשמותנו ביחס לחלק זה של הנכס כפי שבאח לידי ביטוי בהחלטתנו המקורית.

גם יתר טיעוני העוררת לא הביאו אותנו לשנות מהחלטתנו.

לפיכך נשוב על החלטתנו כדלקמן:

העוררת הגישה ערר בעקבות החלטת מנהל הארנונה מיום 19.6.2017 שלא לסווג את הנכס אותו מחזיקה העוררת ברחוב בן יהודה 32 בתל אביב בסיווג של אולמות המשמשים כתיאטראות על פי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטים'י .

בהחלטתו הדוחה את בקשת העוררת נימק המשיב את התלטתו בכך ש/בביקולת שנערכה בנכסים נמצא כי מדובר בשימוש עסקי בנכסים (חדרי בריחה, בר - מסעדה, הופעות בתשלום, משלדים וכיוצא בזה) המנוהל עלי חברה בעמ למטרות דוות *.

עוד קבע המשיב בתשובת(ו:

העובדת כי החברה בחרה לשלב תפאורת תיאטרון לצורץך הפעלת העסק לא הופכת את השימוש בנכסים לאולם להצגות תיאטרון?

העוררת טוענת כי השימוש בנכס חינו למתחם תיאטרון ובידור ועל כן יש לסווג את הפעילויות בנכס כת*אטרון.

נקדים ונציין כי ועדה וו כבר הכריעה בסוגיה דומה עת הובא להכרעתה סוגיה דומה.

קבענו בהחלטתנו בתיק 140017231 כך:

שלא ניתן למתות את משמעות המושג אולם תיאטרון ועהרתיבו גם על פעילות כפי שמתבצעת בנכס של העולל.

אפשד תמיד להרחיק במחוזות הדמיון ולטעון כי לכל העולם במה? אך תחת האספקלריה של הוראות סעיף 3.3.8 לצו הארנונה לא מיתן לקבוע כי בכל מקום בו מתבצעת פעילות הדומה לפעילות תיאטרון או משלבת פעילות משחק , כל מקום כזת *יסווג כאולם המשמש להצגת תיאטנון.

הנכס נשוא הערר אינו משמש להצגת תיאטרון. הוא משמש לחוזית חדר בליחת אשר

משלבת גם ת: אטרון אינטראקטיבי וגם זאת רק במקרה בו המשתתפים מוכנים לשלם

עבור השתתפותו של שחלקן מקצועי בחווית,

אם בכל נכט בו ישתתף שחקן מקצועי בחוויה כלשתי, גם אס מדובר בחווית תיאטלון אינטראקטיבי נקבע כי הנכס משמש כאולס להצגת תיאטרון הרי שנייחס פרשנות מדחיבה ובלתי מתקבלת על הדעת להוראות סעיף 3.3.8 לצו האדנונת.*

בתום דיון ההוכחות בתיק זה ביום 18.6.2018 קיבלה ועדת הערר את ההחלטה הבאה:

*שמענו בקשב רב את הצדדים שהביאו בצודה מקצועית ומפורטת כל צד את עמלתו ואנחנו סבודיסם שבמקדה הזת נכון יהיה להגיע להסדר ולא להביא להכרעה שכן, עע פניו, שלא כמו במקלים אחרים שבאו בפני ועדות הערר שעניינם מיהול חדד בריחת.

במקרה הזה קיימת תשתית עובדתית שמאפשרת לבחון סיווג של חלק מהנכס בסיווג שאינו בניינים שאינם משמשים למגורים. החזקה על הצלדים שיעשו לעשות זאת בינם לבין עצמם בדרך נכונה *ותר ועל כן אנו מציעים להם לבוא בדברים ולנסות להלק את סיווג הנכס לפי השימושים המתאימים.

בשלב זה (בכדי לדרבן אותם לעשות כן, לא נקבע את התיק לסיכומים, אלא לתזכורת בת <ודיע ביכ העודרת האם הגיעו הצדדים לתסכמה וזאת עד ליום 15.7.2018 . ש

ביום 2.9.2018 הודיע בייכ העוררת על כישלון המויימ בין הצדדים ובהתאם ניתנה החלטת הועדה על הגשת סיכומים על ידי הצדדים.

למעשה על הוועדה להכריע האם יש לדחות את הערר ביחס לכל חלקי הנכס כפי שנקבע בהחלטת הוועדה בתיק 140017231 או שמא יש לאבחן את עניינה של העוררת במקרה זה שכן בחלק מהנכט נמצאו מאפיינים המצדיקיס סיווג של חלק מהנכט לפחוות בסיווג ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון ,מחול וקונצרטיםי,

באופן עקרוני כבר אמרנו את דעתנו ביחס לשימוש בנכס לחדר בריחה גס במקרה בו משולבת במסגרת השימוש בנכס פעילות ייתאטרליתיי.

בתמונות שראינו ובעדויות ששמענו במקרה הנוכתי הרי שבכלל הנכס לא נראו מאפיינים מסורתיים של אולם תיאטרון למעט חלק אחד מהנכס לגביו נטען כי יש בו אזור ישיבה, במה אך גס שולחנות ישיבה ובר למכירת משקאות.

עד העוררת טוען כי בחלק זה של הנכס נעשה שימוש למופעים כדוגמת אולם תיאטרון (סטנד אפ קומדי למשל). על כך מצביע עד העוררת כדוגמא לכך שמדובר באולם תיאטרון במובן המסורתי של המושג ייאולס תיאטרוןיי.

הנה כי כן התמונה העובדתית ברורה כפי שעולה מהעדויות והממצאים שפורטו לעיל.

נותר לנו להכריע על סמך העדויות והעובדות שהובאו בפנינו האם עומדת הפעילות שנערכת בנכס כולו על ידי העוררת בתנאי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה.

האם פעילות העוררת נכנסת בהגדת /אולמות המשמשיט להצגת תיאטרון מחול וקונצרטים ...<

אמרנו כאמור בעבר כי לא ניתן לקבוע כי בכל מקום בו מתבצעת פעילות הדומה לפעילות תיאטרון או משלבת פעילות משתק , יסווג נכס שכוה כאולס המשמש להצגת תיאטרון.

הנכס נשוא הערר על שלל תלקיו אינו משמש להצגות תיאטרון. חוא משמש לחוויות חדר בריחה, חדרי קריוקי, חדרי גימיינג וחלק ממנו משלב גם אצור למופעים.

עד העוררת פירט בתצהירו בהרחבה את השימוש בחלקי הנכס ואף טען כי המסרים בחדרי הבריחה מועברים בצורה תיאטרלית. בעניין וח הננו שבים על שקבענו בעבר וקובעים כי אין לסווג את הפעילות בחדרי הבריחה כהצגה או מופע תיאטרון.

באשר למתחם בו פועל אולם ובר ובו מתקיימות לטענת העורר הופעות אומנים בשטח של כ 150 מייר (ובשים לב לטענת בסיכומי התשובה כי השטח הכולל הינו 300 מ"ר), הרי שמאחר ולאולס זה מאפיינים מסוימים של אולם הופעות כפי שעולה מדוח ממצאי הביקורת של המשיב ומהתמונות שצורפו כראיות לתצהיר העורר, מנימוקים אלה הפננו את הצדדים להידבר ביניהם ולנסות להגיע להסכמה ביחס לסיווגו של חלק זה בלבד בסיווג המיוחד לו.

משהצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם עלינו להכריע האם ניתן לסווג חלק וה של הנכס בסיווג

אולמות תיאטרון. :

בחקירתו הנגדית נשאל העורר על ידי ועדת הערר על השימוש בחלק זה והשיב כי מדובר באולם הופעות בלבד בו מתקיימים כ 10 מופעים בחודש ואף נמכרים לו כרטיסים בנפרד.

בהמשך חקירתו נסתרה גרסתו ז(:

/אני לא *ודע היכן מפורסם לוח ההופעות. אני לא עוסק בניהול יומיומי של העסק...2 מיטב ידיעתי אין באתר לוח הופעות, כנראה שגם לא ניתן לרכוש...יש לנו בחור חדש שנכנס לעסק.

אנחנו מוכלרים דרך חברות בין אם הס מביאות את הסטנדפיסט או מבצעות את המכירה בעצמה../

עיון בראיות שהציגו הצדדים , בעדות עד העורר ובהגדרה בצו הארנונה מבי למסקנה כי לא ניתן לסווג את השטח בו מתקיימים המופעים בסיווג אולמות תיאטרון.

אין שימוש בנכס ה לתיאטרון גם אס יש לו חלק ממאפייני אולם (כמו במה או כיסאות).

העורר מודה כי אין במקום מופעים סדירים ו/או לוח מופעים ו/או מכירת כרטיסים.

השכרת האולם לחברות עסקיות או הזמנת מופעים לעיתים כמו סטנד אפ או מופע אחר אינה הופכת את הנכס לאולם תיאטרון.

לא כול אולם בו מוצבים במה וכיסאות ומועליס בו מופעים מדי פעם עומד בתנאים לסיווגו כאולס תיאטרון.

במקרה שבפנינו הגענו למסקנה, לאחר ששקלנו בכובד ראש את העניין, כי האולם בשטח של כ 0 מ"ר מהווה חלק בלתי נפרד מהמתחם הכללי המשמש לחדרי בריחה, גיימינג וקריוקי ואינו משמש כאולס תיאטרון או אולם מופעים.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות

משלא התבקשנו לעשות כך , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 24.12.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזּאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המק ומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/

%" 8

יר אכ צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנוגה בללית ערר 140017248

ליד עיריית תלאביב ‏ - יפו

העורר: ישראל כלוף

- נגד.

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל -אביב יפו

התלטה

1. עניינו של הערר דנן הינו דירת מגורים חמצויה ברחוב שלונסק

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]