החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 14 בדצמבר 2016
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ה בכסלו תשעז
06
מספר ערר: | 14:05 / *********
מספר ועדה: | 11448
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: הוט מובייל בע"מ
-נ ג דד
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר יימחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.12.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: דצ אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום - טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת הערר על קביעת ארגונת עררים מס': 140013034 בללית שליד עיריית תל אביב - יפו 17
בפני חברי ועדת הערר+
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העורר: ששון עודד
נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בעררים
המחלוקת בין הצדדים
1
בפני הוועדה מונחים להכרעה שני עררים ביחס לאותו נכס שברח' שינקין 55 והמשמש כמכבסה. הדיון בשני העררים אוחד בהחלטותינו מיוט 16.5.16 ו-1.11.16.
לטענת העורר, יש לחייב את הנכס לפי סיווג של ימלאכה או תעשייהי, ולא לפי סיווג של ישירותי שניתן ביבניין שאינו משמש למגוריסי, כעמדת המשיב.
לסיווג הנכס יש משמעות כספית רבה מבחינת החיוב בארנונה.
העורר, כפי שיפורט להלן, סבור, בהסתמך על פסהייד בפרשת אליהו זהר, כי הנתונים העובדתייס ובהמשך להם ההלכה שנפסקה נוטים לטובתו. המשיב, לעומתו, תולק על כך.
העורר הגיש למשיב השגה ביום 29.3.15 בה שטח את טענותלו בפניו.
המשיב, במכתב מיום 20.4.15, דחה את ההשגה בהחליטו, בהסתמכו על פסהייד בפרשת אבנר ועל החלטות עקביות של ועדות הערר, כי אין לתת למכבטה סטטוס וסיווג של יבית מלאכה' מבתינת התוב בארנונה.
הערר אותו הגיש העורר על ההחלטה בנוגע לשנת 2015 כמו גם הערר לשנת 2016 מונתים לפנינו - כאמור - להכרעה.
הדין בענייננו
8
מכבסה בדומה לעסקים רבים אין לה סיווג מיוחד בצו הארנונה. על כן, יש צורך לסווג אותה במסגרת רחבה יותר. המחלוקת בין הצדדים היא, אם לסווג את המכבסה נשוא הערר כיבית מלאכה לניקוי בגדים וכויי, או, שיש לסווג אותה כישירות ניקיון לבגדיס וכויי.
השגות, עררים ואף ערעורים לא מעט עסקו בשנים האחרונות בשאלת הסיווג של מכבטות ועסקים דומים, והשאלה אף הגיעה לבית המשפט העליון. ההחלטות ופסקי הדין שניתנו הס מפורטים ומלומדים, וועדה זו מוצאת לנכון ללכת בעקבותיהם.
פטהייד בעעמ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים
0. המכבסה נשוא פסייד באליהו זהר תוארה על ידי בית המשפט כך:
''... מכבסה מרכזית בשטח של כ-200 מ"ר, בשלושה מפלסים. במפלס הרחוב מתבצעת קבלת קהל ומתקבלים הפריטים לטיפול המכבסה, ובשני המפלסים העליונים מתבצעת מלאכת הכביסה, הניקוי היבש והגיהוצ. המכבסה נותנת שירות למוסדות, לבתי עסק, למכבסות שכונתיות וגם ללקוחות פרטיים. לשם כך מצוידת המכבסה בעובדים מקצועיים מיומניס ובמכונות ובמתקניס המתאימים לטיפול בכמויות גדולות של כביסה ובמגוון רחב של סוגי שירותים נדרשים. המכבסה מעסיקה 23 עובדים, מלבד המערער ושני בני משפחתו המועסקים במכבסהיי. [ההדגשות אינן במקור]
1. ההלכה שיצאה מלפני בית המשפט העליון בפרשה זו, מבתינה ומבדילה בין מכבסות
גדולות ומרכניות, שראוי לדעתו לסווג אותן כיבית מלאכהי, לבין מכבסות שכונתיות שנכון לסווג אותן כישירות'. מפאת חשיבותה של ההלכה, ביחס למכבסות ואף בהקשרים רחבים יותר, נצטט להלן, שלא כדרכנו, חלקים ניכרים מתוכה.
עיקרה הוא שיכמות' הופכת בשלב מסוים ליאיכותי.
2. וכך נכתב בפסהייד:
יינראה כי מכבסות מרכציות, דוגמת מכבטתו של המערער דנן, מקיימת - ולא באופן גבולי - את המאפיינים של ימלאכהי עליהם עמדנו לעיל, והן אינן בגדר ישירותיםי ...
'ימכבסות כאלה [ההדגשה לא מופיעה במקור] אמנם אינן עוסקות בייצור מוצרים, אלא נותנות שירות אישי ללקוחות - פרטיים ומוסדייס - בהתאם להזמנתם וצרכיהס הפרטניים, ועל כן אינן בגדר יתעשיהי; ואולם - הן גם לא בגדר ישירותיםי, שכן השירות שהן מעניקות הוא שירות המאופיין בעבודת כפיים של בעלי מקצוע (צווארון כחול), המבוצעת בחלקה באופן ידני ובחלקה באמצעות מכונות, במבנה בעל אופי תעשליתי ולא במשרד; ואת בשונה מנותני שירותים, כגון עורכי-דין, רואי-חשבון, רופאים, *ועצים פיננסיים, טוכני ביטוח וכיוייב (צווארון לבן).
ייעל כן, אין גם כל רבותא בשלט המקבל את פני הבאים למכבסת המערער, המבטית להם יישירות בו ביוטיי, אליו התייחסה המשיבה בטיעוניה. שלט זה אינו גורע ואינו סותר את המסקנה שמדובר בפעילות של מלאכה, שהרי אין חולק בדבר מרכיב השירות במכבסה, אלא שמרכיב השירות קיים, כאמור, בכל בית מלאכה, והוא המבתין את בית המלאכה מתעשייה; ומאידך, לשירות במכבסה נלווים מאפיינים נוספים, של מיכון ועבודת כפיים מקצועית, כמפורט לעיל, אשר הצטברותם מגדירה את המכבסה כמלאכה ומבחינה אותה מעסקי שירותים.
ייכעולה מתיאור פעילות מכבסת המערערת בכתבי הטענות, שאינו שנוי במחלוקת, פעילות המכבטות המרכציות נעשית בתלקה באמצעות מכונות שונות ובתלקה בעבודת כפיים של עובדי המכבסה, הדורשת מומחיות ומיומנות מקצועית - למיון הפריטים לפי סוג הטיפול הנדרש, לטיפול ידני בתלק מהפריטים, לטיפול בכתמים, לצביעה, לניקוי יבש ועוד.
ייכמובן שגם לצורך הפעלת המכונות השונות במכבטה נדרשת מיומנות מקצועית. וכפי שהודגש כבר לעיל, שילוב של מיכון בעבודתן של מכבסות מרכויות, כמו בעבודתם של בתי מלאכה אחרים, אינו מוציא את עיסוקן מגדר מלאכה, ובוודאי שלא לעבר שירותים.
במציאות המודרנית אין לצפות כי בעל מלאכה, גם במלאכות הקלאסיות, יבצע את עבודתו אך במלאכת כפיים. החייט אמנם נוקק עדיין מעת לעת לשימוש בחוט ומחט, אך עיקר עבודתו במכונות תפירה, ועיקר עבודתו של המסגר במכונות ולא בפטיש וסדן וגחלים לותשות. השימוש במכונות אינו מוציא אפוא את בית מלאכה מגדר יימלאכהי, ובוודאי שאינו מקרבו לכיוון השירותים. על ציר הסיווגים תעשיה-מלאכה-שירות, עליו עמדנו לעיל, המיכון הוא מאפיין תעשייתי דווקא ולא שירותל.
ייהמשיבה ביקשה לערוך אבחנה בין פעילות מכבסה, שהיא לטענתה תחליף לעבודה שניתן לבצע בבית, לבין פעילות של נגריה או מסגריה, שהם לכולי עלמא בתי מלאכה. אין באבחנה וּו כל ממש. אכן כביסה ניתן לכבס גס בבית, אך גם עבודות נגרות ומסגרות ניתן לבצע בבית (ייעשה ואת בעצמךיי), ויש שאף עורכים בעצמסם תיקונים שונים ברכבס. אלא שאנשיט מן השורה נוטים ללכת לבתי מלאכה ולא לבצע מלאכות אלה בעצמם, ובוודאי כאשר מדובר בפעולות מורכבות, וענייננו - פעולות כגון ניקוי יבש, צביעה וטיפול בכתמיס המתבצעות במכבסות מרכציות.
ייראוי להדגיש ולהבחיר, כי הדברים לעיל מתייחסים כאמור למכבסות מרכזיות דוגמת מכבסת המערער, ואינם יפים למכבסות שכונתיות [ההדגשות לא מופיעות במקור] המעמידות שירות של מכבסות אוטומטיות, או עסקים המעמידים שירות של משלוח פריטים המתקבלים אצלם לטיפול במכבסה מרכגית. במכבסות כאלה לא מתקיים המאפיין של עבודת כפיים, ובוודאי לא עבודת כפיים של בעל מקצוע, שכן המלאכה מתבצעת על-ידי בעל מקצוע, שכן המלאכה מתבצעת על-ידי הלקוח עצמו (במכבסות האוטומטיות), או על-ידי מכבסה אחרת (בדוגמת התיווך והמשלות למכבסה המרכנזית), או שמרכיב עבודת הכפיים הוא שולי (במכבסות שכונתיות המבצעות רק פעילות בסיסית של כביסה וגיהו%)יי. עד כאן הציטוט.
3, הלכה צו, יאליהו זהר ני עיריית ירושליסי היא ההלכה המחליבת בענייננו.
מכבסת העורר
4. בביקורת שנערכה על ידי המשיב בנכס, הועמד שטחו על 44.58 מ"ר בקומה אחת; בנכס
נצפו מכונות כביסה, מכונה לניקוי יבש, מכונה לצביעת בגדים, שולחנות גיחוצ ומגהצי קיטור, בגדים על מתלים ודלפק קבלה. לדברי עודד שהיה נוכת במקום אלו גם השימושים של המקום, כמכבסה.
5. לטענתו של העורר, בתצהירו, קשת השירותים שניתנת על ידי העורר כוללת כאלה שאינט
ניתנים על ידי מכבסות עירוניות אחרות. בנוסף, לעוררת יש לקוחות גדולים, לרבות מוסדיים. כמו כן, אין אפשרות של שירות עצמי בעסק. העורר הוא בעל ידע רב בתחום.
לטענתו מועסקים בנכט 6 עובדים.
6. בחיינ התברר שבעסק פרט לעורר ושני בניו מועסק גם שלית. ארבעה עובדים בסך הכול.
7. לטענת העורר, בהסתמך על הלכת זוהר ני עיריית ירושלים יש לסווג את העסק שלו כבית
מלאכה.
טענות חמשיב
8. לטענת המשיב, יש לאבחן את עובדות הערר מאלה של פרשת אליהו זהר נ' עיריית
ירושלים. הוא מפנה, בין חיתר, לתמונות שצורפו לדוייח הביקורת, וטוען כי המכונות שבעסק אינן יתעשייתיות' אלא דומות למכשור שנמצא בכל מכבסה שכונתית. לטענתו, גם אם מכונה לניקוי יבש אינה טיפוסית למכבסה שכונתית, העורר לא הוכיח כי השימוש בה מהווה את עיקר הפעילות בנכס, ועיקר הפעילות היא של מכבסה שכונתית..
9. המשיב מזכיר וטוען כי נטל הראיה להוכיח את השימוש והסיווג הנטען על ידו מוטל על
העורר.
0. בהמשך מאזכר המשיב את פסייד בתייצ 11994-02-12 אבנר נ' עיריית תל אביב-יפו, וכן
סדרת התלטות שנתנו על ידי ועדות ערר המשיב שכולם תומכים בעמדתו, לפיה יש לדחות את הערר.
דיון [קצר] והכרעת
.1
2
.3
6
.5
.6
לסיכום
8
כאמור, איננו סבורים כי ערר שאינו מורכב מבחינה עובדתית, ואשר ההלכות שחלות ביחס אליו ברורות ועקביות, מצריך החלטה ארוכה ומפורטת.
לדעתנו, הגדרת 'מכבסהי, כל מכבסה גדולה כקטנה כבית מלאכה, כשלעצמה, מעוררת קשיים. במכבסה חסר האלמנט 'הייצוריי, הפיכתו של חומר גלס למוצר, שכה אופייני לבתי מלאכה ולתעשייה. קושי זה קיים ברמות שונות גם בנכסים שהוכרו בעבר, דוגמת סנדלריה, כבתי מלאכה, אך למרות זאת, ברמה העקרונית הקושי היה ונשאר.
משמע שלדעתנו ככלל, מכבסות אינן, מבחינת צו הארנונה, /בתי מלאכהי, אלא הן נקודות שירותי שניתן לציבור בתחום עיסוקן.
על אף זאת, ולדעתנו כחריג לכלל, פסק בית המשפט העליון מפי כבי השופט מני מזוו, כי יש להחריג ממנו מכבסות גדולות וימרכזיות', כפי שמכבסת ווהר מתוארת ומוגדרת בפסהייד בפרשת אליהו ווהר, ויש לראות בהן יבית מלאכה' לצורך סיווג הארנונה שלהן.
למותר לציין, שוועדה וו מחויבת לפסוק בהתאם להלכות בתי המשפט ובית המשפט העליון בפרט.
במקרה דנן, נוכח מיקום המכבסה נשוא הערר, גודלה, ציודה והקף כוח האדם שמועסק בה, ועל אף שהיא נותנת גם שירותי ניקוי יבש ועל לקוחותיה נמנים גם 'מוסדותי לא מצאנו שהיא תורגת מגדר מכבסה שכונתית, ומשכך גם לא מצאנו שהיא ראויה לחיות מוגדרת כישירות' ולא כיבית מלאכהי.
המקרה שלפנינו הוא בעל מאפיינים ברורים של מדרון תלקלק, שפתיחת הסכר בפנל
מכבסה אחת: ביא בלא וזמן לבקשות לא ראויות לשינוי סיווג של כלל המכבסות
השכונתיות. לא נוכל לתת ידנו לכך.
נוכח האמור לעלל, החלטנו לדחות את הערר. בנסיבותיו, אין צו להוצאות.
ניתן והודע ביום 6 בדצמבר 2016 בהעדר הצדדים.
בהתאם
לצדדים,
לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת בכפוף לסעי 6 לעיל, זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 65 לוס
מיום מסירות ההחלטה.
בהתאם
לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
בוועדת ערר), תשל"צ-1977, תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.
חבר: רו"ח אלרון יצחק
קלדנית : ענת לול
ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140014146
כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אחוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: | דיזנהויז נסיעות ותיירות (1979) בע'ימ נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בטענה מקדמית
₪1
רקע
1. הערר נוגע לשלשה נכסים שהעוררת מחציקה בהם ברחי המלאכה 3.
2. העוררת הגישה ערר על תשובת המשיבה מיוט 10.12.15 להשגה שהוגשה לה. לטענתה של
העוררת יש להפחית את שטת מדרגות התירוס מהתיוב שהושת עליה ועוד.
3 המשיב דוחה את טענת העוררת לגופה.
4. בנוסף, מבקש המשיב בכתב התשובה שהגיש כי הערר *ידתה על הסף מטעמים שיפורטו
להלן.
5. ביום 11.4.2016 קיימה הוועדה דיון מקדמי בערר, שבסופה נקבע התיק לסיכומים בטענה
המקדמית בלבד, ונקבע לוח ומניס להגשתם.
6. סיכומי המשיב הוגשו ביום 2.5.16. סיכומי העורר לא נמצאו בתיק. הטענה המקדמית
תוכרע להלן, על יסוד החומר שלפנינו בתיק ובהתאם לדין.
דיו
7 תיוב העוררת בארנונה נדון והוכרע בפסייד בעעמ 867/11 ו-869/11. בעקבות פסהייד עדכן המשיב את חיוב הארנונה של העוררת בהודעה ששלת אליה ביוט 21.4.16.
8 ביום 2.7.15 חלקה העוררת על הודעת המשיב. במכתבח היא טענה נגד הגדלת השטח, נגד הגדלת החיוב, וכן על אי-מתן הודעה במועד. היא בקשה מהמשיב לפטור אותה מהתיוב ביחס למועדיט שקדמו להודעה.
9. העוררת גט הוסיפה כי היא גם ייתשלח השגה לגופו של חיוביי, וכן כי היא שומרת על
זכותה להגיש עתירה מנהלית היה ובקשתה זו תידתה.
0. ביום 6.9.15 השיב המשיב לעוררת על מכתבה. בתשובתו העניינית התייחס המשיב
לטענות העוררת במכתב ועשה יישינוייםיי בשטחיט, ואת לאחר שהעוררת הודיעה לו בדואייל ביום 3.9.15 על משיכת השגותיה.
.1
.12
.3
14
.5
.16
.7
8
9
.]20
.1
2
.3
4
המשיב ציין בסעי 2-3 של מכתבו כי יבגין שינויים אלו עומדת לכות מרשתך וכות השגה'י.
לאחר קבלת תשובת המשיב, ביום 19.10.15, הגישה העוררת למשיב השגה שעניינה חיוב שטחי המדרגות המשותפים בבניין בארנונה.
בבקשתו, טוען המשיב בנוגע להשגה, כי העוררת העלתה את טענתה זו לראשונה במועד זה, וכי היא לא טענה ואת לפני כן, ובכלל ה במכתבה מיום 21.4.16.
בנוסף הוא טוען כי העוררת לא העלתה לפני כן כל טענה באשר *לתיובו של נכס 5, אחד הנכסים נשוא הערר.
המשיב מבקש על כן כי הערר כולו יידחה על הסף, ולמצער חלקו שנוגע לנכס 5, הווא סומך את טענתו, לפיה אין לעוררת וכות להגיש *השגה נוספת לשנת 5, בפסיקה לפיה הכלל הוא שניתן להגיש רק השגה אחת בשנה.
הכרעת
החלטתנו לדחות את הבקשה של המשיב לדחייה על הסף ולדון בערר לגופו.
אכן הכלל הוא שלמחציק עומדת וּכות השגה אחת על הארנונה שהושתת עליו בגין כל שנה. עם אאת, במקרה דנן, אין, לדעתנו, מקום לראות בעוררת כמ? שהגישה יותר מהשגה אחת, או לתילופין שההשגה יהשנייהי הוגשה בהטכמת המשלב.
מכתבה מיום 2.7.15 של העוררת לא הוכתר כיהשגהי. העוררת ציינה ואת במפורש, וניתן היה להבין שהמטלול שחיא בוחרת ללכת בו הוא של עתירה מנהלית ולא של השגה/ערר/ערעור מנהלי.
גם המשיב, בתשובתו מיום 6.9.15, ציין את דבר משיכת השגות מיום 9.7.15 ומיום
5. משמע שהשגות אלה בטלות גם לדעת המשיב. בנוסף, כאמור, ציין המשיב
בתשובתו כל ייבגין שינויים אלויי עומדת לעוררת וּכות ההשגה.
המשיב הגביל במכתבו את יכות ההשגה' ליישינויים אלהיי, וההשגה שהוגשה ביום 5, לכאורה, תורגת מהם, והשאלה שנשאלת היא: האם המשיב מוסמך לקבוע את גבולות ההשגה, מעבר לקבוע בתוק; וכן האם, בכלל, יש לראות את העוררת כמי שכבר הגישה השגה אחת?
לדעתנו, התשובה לשתי השאלות האלה היא: לא.
'תמונת' הארנונה שהתבררה לעוררת לאחר שנים של מחלוקות ובעקבות פסיקה של בית המשפט העליון, היא התייצבה רק לאחר קבלת תשובת המשיב מיום 6.6.15, ולאחר התיקונים שנעשו על ידה. רק אז הגישה העוררת השגה כמלטב הבנתה את עמדת המשיב.
אמנם העוררת העלתה את טענותיה ביחס לתיוב המדרגות ונכט 2000212795 לראשונה בהשגה מיום 19.10.15, אך לא מצאנו כי להשגה זו, אף לשיטת המשיב, קדמה השגה אחרת.
בנוסף, המשיב לא הצביע על מקור הסמכות שלו להגביל את ההשגה במקרה דנן, כפי שעשה.
לסיבום
5. נוכח האמור לעיל, החלטנו לדחות את הבקשה. שאלת ההוצאות תידון על ידנו בעת מתן
החלטה בערר.
ניתן והודע ביום 6 בדצמבר 2016 בהעדר הצדדים.
וו
תאריך : | בכסלו תשעז
2206
מספר ערר: | 11:43 / 140014979
מספר ועדה: | 11449
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד גרא אהוד
חבר: עו"ד ריחאן סעיד
חבר: רו"ח אלרון יצחק
העורר/ת:
הראל נסים תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10694163
מספר חוזה: 561115
כתובת הנכס: פראנצויז 14
-ג ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר
גוכחים:
העורר/ת: הראל נסים
מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר
החלטה בערר
לאחר קבלת הודעת הצדדים אנו מחליטים למחוק את הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.12.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו כאתר האינטרנט של המשיב.
= /
יו"ר: עו"ד גרא אהוד בר: עו"ד רַיחאן סעיד 'ח אלרון יצחק
[
וקלדנית: ענת לוי
ועדת הערר על קביעת ארנונה
בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140013873
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: שובלי רחל אפרות
- נגד.
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
המחלוקת
1. העוררת היא המחויקה בנכט מס' 2000196312 שכתובתו שביל טביוב 1.
2. לאחרונה, העוררת אינה עושה שימוש בנכס למגוריה, מהטעם שלטענתה הוא אינו ראוי
לשימוש.
3 לטענתה, בחודש 4/13 נעשו שיפוצים בנכס שכן, שבעקבותיהס החלה להריח ריחות לא נעימים, נוכתות של חומרים כימיים, חוסר נוחות ופגיעה בבריאות שלה ושל אמה
הקשישה.
4. עקב ואת, העתיקה העוררת את מגוריה לרמת גן, אמה אושפוה והנכס נותר ריק.
5. המשיב, לאחר ביקורת שנערכה בנכס, מצא שהוא מרוהט, ועל כן החליט כמפורט במכתב
מיום 17.9.15 לדחות את בקשתה של העוררת לפטור לנכס ריק.
6. בנוסף, נוכח ממצאי הביקורת, הודיע המשיב לעוררת כי היא אינה זכאיית לפטור לפי סעי
0, מאחר שהוא לא נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.
דיו
7. העוררת כוכותה הגישה ערר ביום 11.11.15 בו פרטה את טענותיה.
8 בכתב התשובה שהגיש חזּר המשיב על טענותיו, וטען ברבייח כי יילא ניתן לפטור נכס [מארנונה] בשל מפגע תברואתי או מטרד כזה או אחר המצוי בקרבתויי. זאת להבדיל
מהרס גמור של מבנה.
9 ביום 19.7.16 התקיים בפני הוועדה דיון מקדמי שבסיומו הוחלט לקבוע את התיק להוכחות, על מגת לתת לעוררת - למרות הקשיים שהערר מעורר - את יומה בפנינו,
ולאפשר לה להביא חוות דעת לתמיכה בטענותיה.
0. בו ביום בקשה העוררת וקבלה ארכה ניכרת להגשת תצהירים וחוות דעת מטעמה.
1 ביום 3.9.16. בקשה העוררת לצרף לתיק זה גם את שנת 2016. הבקשה הועברה לתגובת
המשליב. המשיב הטכיס, בתנאי להצהרת העוררת כי בשנת 2016 לא חל שינוי בנכס.
2. בעקבות זאת, הוועדה החליטה שההחלטה בערר תחול גם על שנת 2016.
.3
14
.5
.16
17
.8
במכתב שנושא את התאריך 27.10.16 בקשה העוררת במכתב ששיגרה לוועדה שהוועדה תקבל החלטה בערר שלה, ותאשר לה פטור מארנונה עד שעיריית תל אביב-יפו תסיר את המטרד שלטענתה מונע ממנה להתגורר בנכס. תאריך המכתב, שהתקבל בוועדה ביום 6 שגול.
לדעתנו, המכתב אינו עולה בקנה אחד עם התלטת הוועדה מיום 19.7.16. המשמעות הדיונית שלו היא שהוועדח תכריע בטענותיה של העוררת ללא תמיכה ראליתית מלבד עצם העלאתן.
הוועדה עיינה בבקשתה של העוררת והחליטה ביום 29.9.16 כי הנטל להוכית שהעוררת עומדת בתנאי סעי 330 מוטל עליה. עצם העלאת הטענות על ידה אינה מספיקה. עליה להציג תוות דעת מומחים בפני הוועדה, ולהראות שהיא עומדת בתנאי הפטור.
עוד בקשה הוועדה בהתלטתה מהעוררת כל תפרט בפניה את הצעדים בהם היא נקטה נגד השכן, שלטענתה המטרד נובע מביתו,
הוועדה ציינה בהתלטתה כי על העוררת להגיש את ראיותיה, תצהירים וחוות דעת, עד ליום 19.10.16.
תאריך וה חלף, והתצהירים לא הוגשו ואף לא חוות דעת.
הכרעת
9
0
1
לאחר שחצרנו ועיינו בטענותיה של העוררת ובתהליך בירורן שפורט לעיל החלטנו לדחות את הערר.
בפני העוררת עומדים שני מכשולים שחיא לא התגברה עליהם:
א. הראשון, אי-עמידתה לכאורה של העוררת בתנאי הפטור לפי סעי 330 כלשונס. למרות
שלא מן הנמנע כי לא ניתן לקיים חיים סבירים בנכס בשל ריחות רעים וכדומה, עדיין אין הדבר שווה להרס או נזק גמור של המבנה ;
ב. השני, אי-הוכחת טענותיה העובדתיות של העוררת בפני הוועדה, למרות ההודמנות
שניתנה לה.
יצוין, כי הדין פורש בפני העוררת קשת של אפשרויות חוקיות להיטיב את מצבה על ידי הסרת המטרד שנגרם לה ואף תביעת פיצויים על חוסר יכולתה לגור במקום.
לסיכום, הערר נדחה מהטעמים שפורטו לעיל. אין צו להוצאות.
ניתן והודע ביום 6 בדצמבר 2016 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 0) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
וייר: עו"ד אא אהוד
ירו'ח אלרון יצחק
קלדנית : ענת לוכ
ועדת הערר על קביעת ארנונה ערר מס' 140012774
בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו
בפני חברי ועדת הערר+
יו"ר: עו"ד אחוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יצחק אלרון
העוררת: 1. טארה יסודות נדליין בע"מ
2. סלומון חברה לבניה ופיתוח בע'/מ
נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
המחלוקת
1. עסקינן בערר שהוגש על חיוב העוררות בארנונה על שני נכסים ברת' הברול 5א':
א. הנכס האחד בשטח 163 מ"ר [להלן ישטחים טכנלים'], מספרו 2000408348 ח-ן לקוח
3 בסווג יישטחים טכניים'י ן
ב. הנכס השני [להלן 'התניוןי או ימתקן התניה'], מספרו 2000408247 ח-ן לקוח
6 בסלווג ייחניונים במבנה ללא תשלוסיי.
טענות העוררות
השטחים הטבכניים
2. העוררות טוענות כי הן וּכאיות לקבל פטור מארנונה בגין שכם ריקי עבור השטחים
הטכניים - בשטחי הגג והקומות - החל מיום 14.9.14 ועד ליום 27.1.15, משמע למשך כארבעה וחצי תודשים, לפי תקי 12 ו/או תקי 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ'/ג-1993 [להלן תקופת הפטורי].
3 לטענתן, השטחים הטכניים היו ריקים ולא נעשה בהם שימוש בתקופת הפטור, שהחלה עט ראשית החיוב בארנונה והסתיימה עס השלמת עבודות ההתאמה וקבלת האישור לאכלוס.
4. לטענתן, העובדה שבשטתיט הטכניים נמצאו מתקנים טכניים [שלא נעשה בהם שימוש]
אינה מונעת את זכותן לקבל פטור, בהיות המתקנים הטכניים מחוברות למבנה חיבור של קבע, ואינן בגדר תכולה שלו.
5. לטענתן, עובדות אלה לא נסתרו על ידי המשיב, ועל כן הן וכאיות ליהנות מהפטור.
6. בנוסף, טוענות העוררות כי חלק השטח הטכני שמצוי על הגג [34.20 מ"ר] פטור כליל
מארנונה בהיותו נמצא מחוץ לשטת יחידת הבניין.
החנלו
מתקן התנייה שממוקס בקומת מרתף מאפשר להחנות עד 63 כלי רכב, בשלשה מפלסים, על גבי 64 משטחים. גובה המפלסים 160 ו- 200 טיימ. חמתקן הוא רוטציוני כך תמיד לפחות משטח אחד נותר ריק.
משכך, לטענת העוררות, המתקן כלל אינו מהווה ייבניין בר חיוביי כהגדרתו בסעי 269 לפק' העיריות [נושח חדש] ואינו בר חיוב. זאת ועוד,
מדפי החניה אינם מהווים, לטענתן, ירצפהי, ועל כן אין לצרף אותן לשטח יהבניין!.
לטענתם, יש לבטל את התיוב בגין מדפי מתקן החנייה ולתייב את שטח רצפת המרתף, 6 מ"ר, בלבד.
טענות המשיב
.10
.1
12
.3
השטחים הטכניים
לטענת המשליב נטל ההוכחה בפני ועדת הערר מוטל על העוררות, ולטענת הן לא הוכיחו כל השטחים הטכניים ריקים מכל תפצ, כנדרש בתקנות.
העוררות, לטענתן, לא סתרו את ממצאי המשליב כי בשטחים הטכניים נמצא ציוד.
לטענתו, על השטחים להיות ריקים באופן מוחלט, ושאין בתוכם כלום, ומשכשלו העוררות בהוכחת הדבר, הן אינן זכאיות לפטור המבוקש.
בנוסף, טוען המשיב, כי מכוח הוראת סעי 1.3.1 המורת כל יישטתים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אוויר וכיוצא באלה והמוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית ...יחויבו במלואסיי.
החנלון
14
.5
.16
דיו
לטענת המשיב יש לתייב את התניון לפי מספר החניות שבו, משמע לפי 64-1 חניות = 63 בסך הכול.
לטענת המשיב עסקינן בחניון בתוך מבנה, וכי על-פי צו הארנונה כל מקום חניה הוא בגדר יחידת שומה בת חיוב.
משכך, יש לחייב את העוררות בגין 63 חניות. יחידת החניה הנוספת, שנותרת ריקה, לא תתויב.
והברעת
השטחים הטכניים
17
.8
נקדים ונאמר כי החלטנו לקבל את הערר בנושא הפטור לנכס ריק בנוגע לשטחים הטכניים. לדעתנו, אין לראות במתקנים הטכניים שממוקמיס בשטתים אלה משום תכולה, או ציוד או מטלטל כלשהו השולל את הפטור. הכול כפי שיפורט להקן.
מכות הוראות תק' 12 ותקי 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מאונונה), תשנ'יג-1993 ניתנים פטורים לבניינים חדשים לפני אכלוטס ולבניינים קיימים לתקופות קצובות. הפטור ניתן בתנאי שמפורטים בתקנות, שעיקרן לענייננו הוא:
הנחה לבנין חדש
12 (א) בכפוף לאמור בתקנה 3(13) המועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור במפורט להלן, למחזיק שהוא הבעל הראשון של בנץן חדש, ויק, שמיום שהסתיימה בנייתו והוא ראוי לשימוש, אין משתמשים בו במשך תקופה רצופה,
במפורט להלן:
(1) עד שנים עשר חודשים - הנחה עד 100 אחוזים;
(2) (נמחקה).
(ב) (בוטלה).
הנחת לבנין ריק
3 (א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של
בנין ריק שאין משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, במפורט להלן:
(1) עד 6 חודשים - עד 100%;
262
9. עינינו הרואות כי אכן תנאי לקבלת הפטור, בנוסף ליאי-שימוש בנכסי, הוא
שהנכס *היה יריקי. באשר ליבניין חדשי, ברור שהכוונה היא שיריקי פירושו שטרם הוכנס לתוכו דבר. באשר ליבנין ריק שאין משתמשים בוי, הכוונה היא בהכרת שהוא רוקן מכל התחולה שהייתה בו.
0. אכן, הפסיקה, ועדות הערר ובתוכן מותב גח מקפידות על כך שהמבנה יהיה
ריק לגמרי. אפילו הימצאות אשפה עלולה להביא לכך שמותב וח ישלול ממחציק את קבלת הפטור.
1. עם ואת, משמעות המושג 'ריק', לדעתנו, אינה מתייחסת לכך שעל הבניין
להיות ריק ממערכות שמהוות חלק ממנו. ההיגיון, כמו גס התלטות שנתנו בשאלה זו, בין במישרין ובין בעקיפין, אינן מצפות ממחזיק לפרק מערכות חימום וקירור בתוך הנכס, אסלות בשירותיסם או כיורים וסוללות ברזים.
בנוסף, גם הימצאות של מעליות בנכס אינה שוללת את היותו ריק. בדומה לכך, אין לצפות ואין לדרוש ממחציק שיפרק ו/או שלא יתקין מערכות מוות חלק מהבניין ולא חלק מתכולתו.
2. ככל שיתרת הבניין עונה על דרישות סעיפי הפטור, הולכים השטחים
הטכניים בעקבותיו ונהנים גם הס מהפטור.
3. באשר לעצם החיוב בארנונה של מתקנים טכניים שמקומט על גג הנכס
איננו מקבלים את טענת העוררות בעניין אה. מיקום מתקנים טכניים על הגג, כבמקרה דנן, משנה את ייעודו של הגג כמעטפת של הבניין, והופך אותו לחלק מרצפותיו, מהפך שגורר אתריו - על פי סעי 1.3.1. הניל לצו - חיוב בארנונה.
החניון
4. גם בשאלה או, כפי שנפרט וננמק להלן, איננו יכולים לקבל את עמדת
המשיב.
5. אכן, החניון החדשני והמשוכלל שבמרתף חבניין מעמיד אתגר בפנינו. כמו
במקרים רבים, הטכנולוגיה אצה קדימה והדין מדדה מאחוריה, משתדל לפתור את היבעיות' המשפטיות שהיא יוצרת באמצעות הכלים שבידיו.
6. המחלוקת בין הצדדים ברורה:
* העוררות טוענות אין לחייב אותה אלא לפני שטח רצפתו של המרתף.
העובדה שבאמצעים טכנולוגיים היא הגדילה פי כמה את כושר האחסון שלו לא צריכה לפעול לרעתה ;
*+ המשיב, מצדו, טוען, כי יש לחייב את העוררות לפי השטח המוגדל ולא כטענת העוררת.
7. העוררות מצדן מצטטות את דבריו של כבי השופט הומינר בפרשת חניוני
נחום [עייש 2531/96], והמשיב מצדו מבקש לאבחן את פסק הדין על בסיס שוני בין המתקנים בשני המקרים. המשיב גם מוסיף וטוען כי כל יחידת תניה מהווה לדידו יחידת שומה שמותזקת על ידי נישום, משמשת אותו לחניה.
8. איננו יכולים, בכל הכבוד, לקבל את עמדת המשיב. ראשית, התיוב בצו
הארנונה ביחס לתניונים אינו מתבסס על יחידות התניה אלא על שטת התניון. שטח החניון במקרה דנן הוא 307.6 מ"ר בלבד.
9. גם על-פי צו הארנונה אין כל משמעות למספר כלי הרכב שניתן להתנות
בשטת הנתון. בעניין גה קבע גם בית המשפט בפרשת חניוני נחום הלכה לפיה: '/מסכים אני עם ב''כ המערערת, הטוען שמתקני הרמה אלה הלנם כמדפים במחסן ... [ש]יש בהם ניצול יעיל יותר של שטח קרקע או בניין נתונים'י.
0. הוועדה סבורה כי הגם שיש שוני בין שתי השיטות, זו של חניוני נחום וזו
שלפנינו הרי שהעיקרון של שתיהם דומה: ניצול יעיל יותר של שטת או של נפח בניין. הלכה צו, לדעתנו נכונה, ובכל מקרה היא מחייבת את הוועדה.
לסיכום
נוכח האמור לעיל, התלטנו לקבל הערר במובן זה שיינתן לשטחיט הטכניים פטור לנכט
ריק לתקופה המבוקשת, וכן שהחיוב של החניון יתבסס על שטח של 307.6 מ"ר בלבד.
בנסיבות הערר התלטנו להשית על המשיב לשאת בהוצאות העוררות בסך 1,000 ₪.
ניתן והודע ביום 6 בדצמבר 2016 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים, בכפוף לסעי 6 לעיל, וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"צ-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ייד גרא אהוד חבר+עגיד ריחאן סעיד : רו"ח אלרון יצחק
קלדנית: ענת לוכ
ועדת הערר על קביעת ארנונה
כללית שליד עיריית תל אביב - יפו
עררים מס!:
1- 140005103
2- 140005735
3 140006845
4- 140008951
5- 140010530
6- 140012471
7- 1400138473
8 140011832
9- 140015192
*וייר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יבצחק אלרון
העוררת: קניון רמת אביב בע'יימ
- נגד.-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בערר
1. ביום 31.10.13 קבלה הוועדה התלטה בעררים מט' 1-3 דלעיל [להלן יההחלטה בעררי].
2. בתמצית, החליטה הוועדה יילקבל את הערר בנוגע לשטתי הטעינה ולכבישי הגישה,
לדחות את הערר בנוגע למפלס הגג, על כל שלשת חלקיו, ואת הערר ביחס לתעלות מיזוג האוויר והתיווט. ביחס לערר שהוגש על מיקום החניון באזור לא לו, התלטה הוועדה להחיל על הערר את שנפסק בת'יא 2703/05 בשינויים המחויבים'י.
3. על ההחלטה הוגשו ערעורים מנהליים.
4. ביום 3.1.16 נמסרה לוועדה הודעה על התלטת בית המשפט המחוזצי בתל אביב-יפו בשבתו
כבית משפט לעניינים מנהליים בגדר פסק דינו בעמנ (ת''א) 28859-12-13.
5. בהתאם לפסק הדין, שב תיק הערר אל הוועדה במספר נושאים, בהם התבקשה הוועדה
על כבי השופטת דרי מיכל אגמון, כדלקמן:
א ועדת הערר תקבע ממצאים ותיתן התלטה בעניין השטחים המשותפים ושטחי התמרון במפלס הגג;
ב. ועדת הערר תיקבע באיוה סיווג יש לסווג את תעלות החיווט והאוורור, האם כפי
שחויבו על ידי העירייה, או בסיווג של חניון, כטענת הקניון?
ג. | ועדת הערר תנמק את החלטה לעניין סיווג חצרות הפוריקה והטעינה הצמודות
לנכס"י.
6. הוועדה התבקשה לקיים דיון מקדמי בתיק בהמשך להוראת בית חמשפט.
-
10
1
12
.3
משלב זה ואילך, צורפו לדיון בתּיק גם עררים מסי 4-7 דלעיל, וההתלטה שתינתן בו תחול, יחד עם החלטת הוועדה מיום 31.10.13 בכפוף לשינויים שנעשו בה בפסק הדין על כל שבעת העררים דלעיל.
בדיון המקדמי שנערך ביום 11.4.16 התייתסו בייכ הצדדים לפסק הדין ולהוראת בית המשפט הנכבד. בסופה החליטה הוועדה, על דעת הצדדים, כי הצדדים יודיעו לוועדה עד ליום 20.4.16 על הסדר דיוני מוסכם עליהם לצורך השלמת ההחלטה.
ביום 13.6.16 מטרו הצדדים הודעה לוועדה על ההסדר הדיוני הבא:
א. חצרות פריקה [ת-ן לקוח מסי 10652649]: הוועדה תוסיף ותנמק את סעי 7.2
להחלטתה בעררים מלום 31.10.13 בו קבעה כי הסיווג הנכון לחצרות הפריקה למשאיות בקניון ייערך לפי סיווג /נניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום!
ב. תעלות אוורור ותיווט [ח-ן לקוח מס' 10652650]: הוועדה תקבע באיוה סיווג יש
לסווג את תעלות החיווט והאוורור בגודל 2,710 מ"ר שמתחת לתניון, האם כפי שסווגו על ידי המשיב (סיווג תעשייה] או בסיווג כטענת העוררת - /בניין המשמש לחנלית רכב בתשלוםי או לכל היותר יבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום!,
ג. | באשר לסעי 5.אי דלעיל מסרו הצדדים בהודעתם כי על אופן בירורו תימסר הודעה
נפרדת. יצוין כי בדיון ביום 13.6.16 הנייל נאמר על ידי בייכ העוררת כי ייהדיון בטענה זו התייתר, בית המשפט טעה בעניין והיי. עד כה לא קבלנו הודעה נוספת בעניין ות וההחלטה לא תכיל התייתסות נוספת אליו.
דיון, השלמה והכרעת
חצרות פריקה וטעינה [ח-ן לסוח מסי 10652649] :
בסעי 7.2 להחלטה בערר נכתב, כי יילדעתנו, יש להחיל על השטחים האלה, שהם סמוכים לשטתי החנליה בתשלום, ושמשמשים לתניית כלי רכב בעת פריקה, את הסיווג לפי סעי 5 בצו, שהוא חל על ייבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום (סמל 765) והמוחזק ביחד עם בניין שאינו משמש למגורים. לדעתנו, וה ולא אחר הוא הסיווג הנכון'.
על עמדתו החולקת והמנומקת של המשיב בסוגיה זו ניתן ללמוד מדבריו [בסעי 37 לכתב התשובה מיום 20.01.14], כי יישטתי חצרות הפריקה הינם שטתיסם מבונים, מקורים ומתוחמיס בקירות המשמשים לכניסת משאיות ולפריקת והעמסת סתורה, כאשר אין חולק כי שימוש זה הינו שימוש התומך ומשרת את העסקים המתקיימים בקניון נשוא הערר ועל כן אינטגרלי לשימוש העסקי ויש לסווגו כיבנייניס שאינם משמשים למגורים'יי.
יוזכר, כי העוררת מצדה סברה כי ייהסיווג הנכון, התוקי והמתאים לחצרות הפריקה בהן פורקות משאלות סחורה לחנויות בנכס, הוא סיווג יקרקע תפוסת'יי.
סמכותנו לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 סעי 3 ו-6, מוסמכת הוועדה לקבל החלטות על יסוג הנכס, גודלו והשימוש בויי. בחינה חוזגרת של התלטת הוועדה מעלה כי אכן קביעתנו בעניין אה לא נומקה כדרוש. יתכן, כי הדבר נבע מכך שהוועדה סברה כי יהדבר מדבר בעד עצמוי, ויתכן מחמת מגבלות הזמן המוקצה
לכתיבת כל החלטה. מכל מקום, להלן הנימוקים להתלטה:
א. כשם שחמשיב קובע כי ייאין חולק כי שימוש זה הינו שימוש התומך ומשרת את
העסקים המתקיימים בקניוןיי, ומבקש לכלול אותם כחלק מהתנויות שבקניון, כך ניתן לטעון גם כי שטחי החנייה של הלקוחות גם הם 'משמשים, תומכים ומשרתים את העסקים המתקיימים בקניון'. למרות זאת, למרות וּאת, המשיב עצמו אינו טוען שיש לסווג את האתרוניס כחלק /אינטגרליי של החנויות.
ב. אמנם הישטחיםי הנדוניס מוגדרים בפיו של המשיב כישטתים לפריקה וטעינהי, אבל
זו הגדרה חסרה. ההגדרה הנכונה היא ישטחים לתניה, פריקה וטעינהי. בראש ובראשונה הרכב 'חונהי ורק לאחר מכן מתבצעת הפריקה ו/או הטעינה.
ג. | על חשיבותו של יסוד 'החנייהי גם כאשר התכלית היא יפריקה וטעינהי ניתן ללמוד
מפסק דינו של בית המשפט המתוצי בתל-אביב אשר קבע כי פקח חניה אינו רשאי לתת דו"ח לנהג שהתנה את רכבו במקום המותר לחניה לצורך פריקה וטעינה, בטרם חלפו 10 דקות שבהן הנהג לא שב לרכב. ייכדי לתת דו"ח על חניה אסורה במקום שמותר לחנות בו לצורך פריקה וטעינחיי, קבעה השופטת דייר מיכל אגמון-גונן, י*יש להמתין לפחות 10 דקות, כדי לבחון האם הנהג חוזר, ואז לשאול אותו לאיוּה צורך החנה את הרכב. אז, אם יטען שעסק בפריקה וטעינה, ניתן לשאול לאן או מאין הביא את הסחורה, ולבדוק ואת בו במקוסיי.
ד. באופן גראפי ניתן לתאר את העסקים שבקניון כמקום המפגש של הסחורות שמגיעות
מחניון הפריקה והטעינה והלקוחות שמגיעים מהחניון שנועד להם. לאלה וגם לאלה יש ויקה לעסקים. ללא אלה לא היו מגיעות סחורות, וללא אלה לא היו מגיעים לקוחות. אך זה חניון וגם זה תניון.
ה צו הארנונה בסעי 3.3.15 !תניוניסי עוסק בנכסים שמשמשים ליחניית רכב ללא תשלום' המוחזקים *חד עם כס שאינו משמש למגוריםי. לא מצאנו בצו כל התליחסות לתכלית החנייה, ואין בו החרגה של חנייה שתכליתה יפריקה וטעינהי. על כן, לא רק שאין כל מניעה לראות בו בשטח זה *תניון!, אלא אף חובה לעשות כן, ולא לעשות שימוש בקטגוריה שיורית.
ור נזכיר לסיום את פסק הדין ביהלכת מישל מרסייהי [בריים 4021/09] מפי כבי השופט אי רובינשטיין כי, ייעל פי מבחן לשון הדין ותכליתו, בברירה בין קטגוריה שיורית כללית וסתמית לקטגוריה הספציפית ייבית מלאכהיי, ולו גם כייבית מלאכה לייצוריי, נוטה לטעמי הכף לעבר הגדרת מספרה כייבית מלאכהיי.
תעלות אוורור וחיווט [ח-ן לקוח מס' 10652650]
14
.5
.6
לטענת העוררת, כפי סוכמה בהחלטה בערר, ברוב החניונים האתרים, מערכות אלה גלויות וצמודות לתקרות, ועל כן הן אינן נכללות כלל בתישוב השטתים לצורך תשלום ארנונה. לטענתה, הנחתן של מערכות אלה בתעלות ומנהרות בקניון רמת אביב אינה צריכה לגרור אחריה את תיובן בארנונה.
לעומתה טוען המשיב, כי תעלות מקורות אלה מהוות חלק משטת הנכס מכות החוק. הוא דוחה את טענת העוררת לפיה יש לפטור את התעלות מארנונה בשל גובהן, הן בהעדר הוראה מפורשת על כך בדין, והן בשל היותן, בתלקן, גבוהות. בכל מקרה לטענת המשיב התעלות מיועדות לכניסת בני אדם [לצרכי תחזוקה וכוי).
בסוגיה וו קבלה הוועדה את ההחלטה הבאה: יהטענה נגעה לתעלות החיווט ומיווג האוויר שבמבנה. לדעתנו עמדתו של המשיב בשאלה או צודקת. קביעותיו של חמשיב מעוגנות במצב העובדתי, מחד, ובהגדרות שבדין, מאידך, ולא מצאנו לנכון להתערב בהן.
לדעתנו אין לקבל את טענת העוררת שיש להבתין בין התניון דנן, בו נבנו תעלות, לבין חניונים אחרים, שבהם נתלו המערכות מעל רשתות שהוצמדו לתקרה. הגם ששני סוגי המערכות נותנים 'שירותי דומה למבנה, אנו חייבים לבחון את 'המבנה הפיסיי של המערכת, ולא את התכלית שלה. השוני בין המערכות עשוי אפילו לתמוך במדידה דיפרנציאלית בין שני המקרים. קרוב לוודאי שלשיטה שננקטה בקניון רמת אביב יש את יתרונותיה, גם אם היא כרוכה בתוספת ארנונה.
ה
7. הוועדה נדרשת לקבוע בגדרה של החתלטה זו באיוה סיווג יש לסווג את תעלות החיווט
והאוורור בגודל 2,710 מ"ר שמתחת לתניון, האם בסיווג /תעשייהי, כפי שסווגו על ידי המשיב, או בסיווג כטענת העוררת - 'בניין המשמש לחניית רכב בתשלוסי, או לכל היותר יבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלוסי, כמבוקש על ידי העוררת!
8 לאתר ששקלנו את שתי החלופות, אנו סבורים כי יש לסווג את התעלות על-פי התניון בו הן נמצאות. תעלות שנמצאות ביבניין המשמש לחניית רכב בתשלוםי, שטחן ייווסף לשטח החניון ויסווג יתד עמו; ותעלות שנמצאות ביבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלוסי, שטחן ליווסף לשטח החניון ויסווג עמו.
9. לדעתנו, סיווג התעלות והמנהרות כיתעשייהי הורג מכל הדיון ופרשנות לשונית של המושג
יתעשייהי, בכלל ובדיני ארנונה, בפרט. לעומת זאת, הקרבה הפיסית והשימושיות של התללים האלה לחניון יוצרים את הזציקה המתבקשת אליו שהמסקנה שלה כי יש לסווג את התעלות על-פי החניון בו הן נמצאות.
לסיבום
כנדרש, פרטה הוועדה את נימוקיה להחלטה בערר על השטתים שמשמשים לתנייה לצורך פריקה וטעינה. בנוסף, היא התליטה שיש לסווג את התעלות על-פי החניון בו הן נמצאות, בתשלום או ללא תשלום, ולחייב את העוררת בגינן בארנונה בהתאם.
אין בו להוצאות.
ניתן והודע ביום 6 בדצמבר 2016 בהעדר הצדדים.
בהתאט לטעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים, בכפוף לסעי 6 לעיל, וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"צ-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: עו"ד רקתאן סעיד ח
ויח אלרון יצחק
קלדנית : ענת לוי
ועדת הערר על קביעת ארנונת
בללית שליד עיריית תל אביב - יפו עררים מס':
18
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד אהוד גרא
חבר: עו"ד סעיד ריחן
חבר: רו"ח יבחק אלרון
העוררות: 1. קסלר מאיה
2. אביעז טפר קארין
- נגד-
מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו
החלטה בעררים
עיקרי המחלוקת
41
10
שת העוררות רשומות כמחציקות בנכס מס' 2000405984 שברתי לבונטין 3.
הנכס משמש הלכה למעשה מספר מחויקי משנה החולקים אותו ביניהם ופועלים בתוכו כל אחד בתהומו הפיסי והמקצועי. תלוקה גו מאפשרת להם לחלוק ביניהם את דמי השכירות ואת יתר העלויות.
חלוקת הנכס בין מתציקי המשנה, תלוקת השטחים והפעילויות יפורטו בהמשך.
לטענת העוררות, כל המתניקים בנכס ייעוסקים ביצירה בה (הם) מביאים רעיון לידי מימושיי.
במקביל לחלוקה של הנכס ביניהם ייהנכט מהווה חלל אינטגרלי אחיד ... שכן וה גס חלק מצרכי משתמשיו, אפיון וה מזמן ליוצריס השראהיי.
עוד לטענת העוררות, אין להידרש לטענת פיצול הסיווג ... שכן ... אין טפק שהנכט כולו משמש לאותו השימוש, קרי כיבית מלאכהי או כיסטודיו לציור ופיסולי. בעיקר טוענות העוררות נגד סיווגו של הנכס ככזה שנעשה בו שימוש ימסחרי-משרדיי.
אמנם, בנכט יש מספר מחשבים, אך אלה אינם, לטענת העוררות, משמשים לתכלית משרדית.
בנוסף, ציינו העוררות בסיכומיהן כי ההגדרה של סטודיו לציור ופיסול הורחבה לכלול סוגל אמנויות נוספים.
עוד טוענות העוררות כי ייאין חלוקה פורמלית לחדרים, התללים והשולחנות עמוסים לעייפת בציוד ותומרי יצירה, ישנט אזורים גדולים בהם עומדים בדים, אין הדרי ישיבות ואין טלפונים'י.
המשיב בתשובתו מיום 10.7.14 דחה את השגת העוררות לסווג את הנכס לפי סעי 3.3.18 כסטודיו לציור ופיסולי כנראה מהטעם שבמקום מתקיימת גם פעילות יצירתית שאינה נופלת בגדר ההגדרות הצרות של ציור ושל פיסול.
בנוסף, דחה המשיב את הגדרת הנכס כימתסן' לפי סעי 3.3.2 מהטעם שהוא אינו עונה על תנאי הסעיף, כגון דרישת הריחוק בין יהעסקי לבין יהמחסןי.
באשר להגדרת הנכס כיבית מלאכה', דחה המשיב חלופה צו, והתליט כי ייבנכס לא נעשית כל פעולה הקשורה כפשוטו לעניין מלאכה או תעשיה, ולא נעשית בו כל פעולה שיש בה משום שינוי אופיו או זהותו של חומר גלס מוחשי, והפיכתו למוצר שלא היה קיים לפני כןיי.
1
.2
.3
6
.5
.6
17
.8
המשיב עמד על המשך סיווגו של הנכט ייבתעריף כללי /בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותיט ומסחרי. \
דיון ותכרעת
לאחר שעיינו בכתבי הטענות והסיכומים, קראנו את התצהיריס ועברנו על המסמכים, הצילומים והפרוטוקוליס החלטנו לקבל את הערר בתנאים כפי שיפורטולהלן.
לצורך הכרעתנו, מצאנו כי יש צורך לחלק את הנכס לחלקיו, לדון בכל אחד ואחד מהם, לסווגו בצורה הנכונה, ואו לסכם את התוצאה וליישמה למעשה.
סמכותנו לפי חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 סעי 3 ו-
6, מוסמכת הוועדה לקבל התלטות על ייסוג הנכס, גודלו והשימוש בו'י. אין כל מניעה בדין מלחלק את הנכס לכמה שימושים, בפרט נכס גדול ובעל שימושים מובהקים.
בטיכומיהן חילקו העוררות את הנכט לתלקיס ולשימושים לפי דו"ח הביקורת השנייה מיום
5, כך:
מסי | תת- | השטח במייר אחוצ השימוש המשתמשים
נכס מהשטת
א 1 | 2822 עיצוב בגדים
ב 108 07 אנימציה אי שרוט ואי
וציור בראייר
ג 11 1.06 הנפשה עי הופמן ודי
[אנימציה] תלמי
ד 1.09 64 אינפוגרפיקה | רי לוויט ואי
בן עוּרא
ה 1.11 1.4 איור מי שליט
ו 1 1.06 וידאן ארט מי קטלר
0 1+ 1.04 הטסרטה רי מנור
סה'יכ 1.7 100%
שטתים 10.00
אחרים
מדובר אם כך בנכט לא קטן אשר נעשים בו מספר שימושים. המשותף לכולם שיש בהם אלמנט של יצירה ועבודת כפיים, לעיתים יחד עס מכשור מתאים. חלק מהתוצרים הס בעלי שימוש פרקטי [בנוסף לערך אמנותי או עיצובי], וחלק הס יותר בגדר אמנות לשם אמנות.
הסעיפים הרלוונטיים לענייננו בצו הארנונה הס :
א. סעי 3.3.1 - בתי מלאכה ומפעלי תעשייה שכוללים שטח שבו מאותסניס חומרי גלם,
בתעריף 158.0 ₪/מ"ר לשנה [עד 100 מ"ר) ;
ב. סעי 3.3.18 - בניין המשמש לסטודיו בלבד, של ציירים ואמנים, ואינו משמש לתצוגה,
מכירה או להוראה, בתעריף 57.10 ₪/מ"ר לשנה [עד 100 מ"ר];
ג. | וסעי 3.2 -- בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר, בתעריף
64 ₪ [אזור 1].סעי 3.2 בצו הארנונה הוא סעיף סל, אשר יש מקום לשקול את החלתו רק מקום שלא נקבע תעריף מיותד בסעיפי המשנה של סעי 3.3.
מהראיות שהוצגו לנו ואחר ששקלנו את אותן, והצבנו אותן אל מול הסיווגים השוגים, לשונם ותכליותיהם, נראה לנו שיש לחלק את הנכס לשני חלקים עיקריים מבחינת הסיווג. תת-נכסי א', מצד אחד, ותתי-נכסים ב' עד ו', מצד שני.
9
0
1
22
.3
4
5
תת-נכס א
לדעתנו, תת נכס זה אינו נופל בהגדרת בית חרושת בשום מובן של המושג. מצד שני, הוא גם אינו אטליה של אמן. השאלה היא על כן, האם זה יבית מלאכתי, או שמא נכס שנופל בהגדרת סעי 3,2.
לדעתנו, הגדרת תת-נכס אי, שבו מתבצע תהליך יצירת ביגוד, מראשית הדרך ועד לתפירת דגם ראשון, תואם יותר הגדרה של בית מלאכהי מאשר הגדרה של 'משרדי או של בית מסחרי. גם הגדרה של ישירות' לא תתאים לו, מאחר לא נמצא כי בנכס נעשית פעולח של מתן שירות לציבור זה או אחר. עוד נעיר כי תבל על כך שהמשיב טרת על המובן מאליו וטען שתת-
נכס זה אינו נופל בהגדרת /תעשייהי. עוד נוסיף, כי העובדה כי במקום גם מאוחסנים דגמים שחצרו מייצור אינה שוללת את ההגדרה. מדובר באתסון שהוא אינטגרלי לתהליך ויש לראות אותו כטפל שהולך אחר העיקר.
תת-נכסיט ב'-ז/
אשר לתת-נכסים בי - צי, לדעתנו אלה אינם נופלים בגדרה של הגדרת בית מלאכה, אלא בזה של אטליה של אמנים. האמנות הפלסטית [בדומה לכל דבר כמעט בעולמנו] פשטה ולבשה צורה בעשורים האחרונים. ועדה וו, מראשיתה, סברה כי יש להרחיב את הגדרת העיסוקים האמנותיים שנכללים בהגדרה ההיסטורית של סעי 3.3.18 לצו מעבר לציירים ופסלים, גס לצלמים, לאני וידיאו ארט ועוד.
. בהקשר של ערר זה נוסיף, כי גם איור, לדעתנו נופל בהגדרת ציור, וגם אנימציה נכללת בכך.
אין לדעתנו ספק כי הנכס נשוא הערר [למעט תת-נכס אי] הוא סדנה של מספר אמנים, שניתן לקרוא לה גםס אטליה או סטודיו, שהולמת את תכלית הצו ליתן ליוצרים אלה ליהנות מתעריפי ארנונה נמוכים יחסית.
נוסיף, כי גם אם יימצא כי קיימת גבוליות אצל תת-מחזיק כלשהו עדיין יש לראות את המכלול, ולהתייחס אליו ככוה. את ועוד,
החלוקה דלהלן משקפת לדעתנו את העובדות כבשטחי, והולמת את צו הארנונה. מדובר על חלוקה לשני תלקים בלבד. תלוקה וו מתחייבת, לדעתנו, והצבת קושי בדרכה [של חלוקת השטת ותעריפי הארנונה] עלולה להיראות כפגיעה, או למצער כהצבת מכשול, בפני הזכות לחופש עיסוק, שהיא זכות מוגנת בחוק יסוד.
לטיבום
החלטנו לקבל הערר במובן זה ש-28.226 מהנכס יסווגו כיבית מלאכהי ויתרת הנכס, 71.78%, יסווגו כיסטודיו לצייריס ופסליסי. אין צו להוצאות.
ניתן והודע ביום 6 בדצמבר 2016 בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, עומדת לצדדים, בכפוף לסעי 6 לעיל, וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מטירת ההתלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ויח אלרון יצחק
|לדנית : ענת לול
: עזייד גרא אהוד חברועוייד רקחאן סעיד
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפגי חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: דר' רייך זיו, רו"ח
חבר: עו"ד גדי טל
העורר/ת: עוף והודו ברקת-חנות המפעל בע"מ
-ג1 ג ד.-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
כמבוקש. ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.
גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.12.2016.
ז בכסלו תשעז
וי
140013831 | 5
11
8
100
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
בו רו
יו"ר: עו" חבר: דר' רייך זיו,
0
חבר: עד גדי טל
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ז בכסלו תשעז
06
מספר ערר: | 09:25 / 140014632
מספר ועדה: | 11450
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: דר' רייך זיו, רו"ה
חבר: עו"ד גדי טל
העוררים: לידור צפורה, לידור שרגא
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
השטחים 2.83 מ"ר ו- 2.72 מ"ר יופחתו משטח הנכס נשוא הערר ויחויבו תחת סיווג מגורים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.12.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
0
0
יו"ר: עו"ד ש/חלי חבר: דר' רייך זיו, רו"ח בף: עו"ד גדי טל
ר
שם הקלדנית: ענת לוי
/
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014341
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לוייר :| עו"ד שירלי קדם
חבר: | עו"ד גדי טל
חבר: | רו"ת דרי זיו רייך
העוררים: מוד ביתן שושן
*ונתן יעקב שושן
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטה
במסגרת ערר זה נדון עניינו של נכס המוחזק על ידי העוררים ברחוב סוקולוב 10 בתל אביב יפו הרשום בספרי העיריה כח-ן 10724576 מס' נכס 2000148021 בשטח של 87 מ"ר אשר מחויב על ידי העיריה בסיווג של יימגורים'י. (להלן: ייהנכטיי).
לשיטת העוררים יש לזכות את הנכס מתשלום ארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות שכן הנכס אינו ראוי לשימוש.
ביום 26.9.2016 ביקשו הצדדים לוותר על דיון הוכחות בהתאם להסכמות להלן:
*י1. הנכס נשוא הערר הינו דירת מגורים אשר נגרם לה נזק כתוצאה ממי גשמים שחדרו לדירה, והעורריס שכרו דירה חלופית לצורך מגורים ומניים ותלופיים עד תיקון הנוק.
העוררים משלמים ארנונה גם בגין התוקתט בדירה התלופית.
2. העוררים השאירו בדירה ציוד וריהוט בעלי ערך עבורם כשהם ארוזים, וזאת מאחר
והדירה החלופית הושכרה כשהיא מרוהטת, משיקולי עלויות של הובלה ואיחסון.
בהתאם לבקשה צו ביום 26.9.16 ניתנה התלטה על ידי יו"ר אלון צדוק והצדדים סיכמו טענותיהם ללא קיומו של דיון הוכחות.
טענות הצדדים
1. העוררים טוענים כי הנכט וכאי לפטור מארנונה בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.
לשיטתם, סעיף 330 משקף את הרציונל שבגביית ארנונה והוא מיסוי הנכסים הנהנים משלרותיה של הרשות המקומית.
2 אין בסיס לטענת המשיב כי העובדה שבנכס נשאר ציוד והוא איננו ריק מאדם ותחפ כמוה כישיבה בנכס.
.10
.1
.2
קיימים שני חוקים המעניקיס פטור מארגונה, פטור בהתאם לתקנות 12,13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנייג 1993 (נכס ריק) ופטור בהתאם לסעיף 330 לפקודה (נכס שניווק). ישנם מצבי ביניים, בו הנכס ניווק אולם משיקולי מקום ועלויות הובלה ואתסון מעדיפים להשאיר בו לתקופת הביניים ציוד.
אין זה ראוי להרתיב את פרשנות המללה יייושביסיי הקבועה בסעיף 330 גם לקניינו של אדם וזאת ללא חוראת דין מפורשת.
בתי המשפט קבעו כי קיומו של ציוד בנכס אינו שולל את האפשרות למתן פטור. יש לבחון את סוג הציוד, מצב הציוד, הסיבה שנותר בנכס וכוי. מקום בו ברור כי בנכס לא מתבצעת כל פעילות לא ישלול קיומו של ציוד את מתן הפטור.
יש לבחון את מתן הפטור על פי מבחן השכל הישר וההיגיון. לא סביר לדרוש מאדם לקחת את הציוד שהצליח להציל, לדירה מנית, ולחיות בה עם שני מקררים, שני תנורים ושתי מכונות כביסה על מנת לזכות בפטור המיוחל או לשכור מכולה ולאחסן את הציוד באופן שאת החיסכון בארנונה יאל לשלם לאחסנה ולא הרווית מכך כלום.
יש להחליט בהתאם לשיקולי צדק והגינות.
העוררים אינם נהנים משירותי הרשות המקומית בקשר עס הדירה שנאלצו לנטוש, ראוי וצודק כי כל מקרה יבחן על פי נטיבותיו הייחודיות.
המשיב טוען כי נכס אשר משמש לאחסון של ציוד יקר ערך אינו נכנס לגדר סעיף 330, שכן מקום בו הנכס הרוס לחלוטין והיקף השיפוץ בו הוא נרחב, לא ישמש את המחציק לאלחסון.
הפסיקה קובעת כי אחד התנאים למתן הפטור הוא כי לא נעשה בנכס כל שימוש ואין וח המצב בענייננו.
גם אס נכס אינו ינהנהיי משירותי הרשות המקומית אין בכך כדי להצדיק את מתן הפטור, שכו ארנונה היא מס במהותה ללא כל ציקה לשירותים הניתנים על ידי הרשות המקומית.
נישום המפיק תועלת כלכלית מנכס באופן שהנכס משמש אותו לתכלית כלשהי ובייחוד כאשר היא ניתנת לתרגוס למונחיס כספיים, ראול לתייב את הנכס בתשלום ארנונה.
3. לא יכולה להיות מחלוקת שהעוררים עושים בנכס שימוש וכי שימוש זה חינו בעל ערך כלכלי
עבורם.
4. בהתאם להלכה, פטור ממיסים יש לפרש באופן מצמצם, במטרה למנוע אפליה באופן בו
נישוסם מסוים יסובסד באמצעות תשלום מיסים על ידי נישומים אחרים.
5. העוררים, בשוגג מסיקים כי הוראת סעיף 13 לתקנות ההסדרים והוראת סעיף 330 לפקודה
הינן משלימות. אין קשר בין ההוראות חמצויות בדברי חקיקה שונים.
6. גם החלת אמות מידה של הגיון בריא, שכל ישר, צדק והגינות כפי שמבקשים העוררים
מביאים למסקנה הפוכה מצו המבוקשת על ידי העוררים.
דיון והכרעת
7. סעיף 330 לפקודת העיריות, קובע כדלקמן:
''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי אונונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן פרעונם לפני מסירת ההודעה/.
8. בבריים 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע'ימ נ' עיריית תל-אביב - מנהל הארנונה (פורסם
ביינבויי 30.12.2009) (להלן: יפרשת המגרש המוצלחי), נקבע כי המבחן לעילת הפטור
האמורה הוא המבחן הפיו -- אובייקטיבי:
''השאלה אינה כיצד רואה את הבניין באופן סובייקטיבי הנישום ואין די בכך שיטען בהודעה מטעמו בעלמא כי הבניין ניזק במידה שאי אפשו לשבת בו. השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין 'ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אכן, ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אס לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אבירנו' (כבתרגומו של השופט רובינשטיין ב- ע''פ 2358/06 סלימאן נ' מדינת ישראל, פסקה ק''ו, לא פורסם, [פורסט בנבו] ניתן ביום 17.9.2008) לביטוי שסחא |"
"ז] 566 ! חסחעט א) עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר'י.
9. מביקורת שנערכה על ידי המשיב ביום 17.1.2016 ניתן ללמוד כי בשעת הביקורת היה בנכט
ריהוט, מוצרי חשמל ביתיים כמו סלון, שולחן, כסאות, מכונת כביסה, מקרר, תנור, כיריים, מיקרו, טלוויויה וספרים על כוננית.
.0
.1
.2
3
4
5
.6
7
.8
מבחינה עובדתית עולה, כי בנכס נעשה שימוש כלשהו ולכל הפתות נעשה בנכס שימוש של אחסנה.
בנוסף, המצהירה מטעם העוררים, הגבי שושן ביתן הצחירה בסעיף 23 לתצהירה כי המשיב שלח לעוררים מכתב תשובה להשגה בו הוא מנמק תשובתו באי מענק הפטור בין היתר בגלל שבנכס היה ציוד וריהוט רב.
בהתאם לכתבי הטענות והמטמכים המצויים בפני הוועדה, ניתן ללמוד כי העוררים לא פינו את הנכס מהציוד כפי שתואר בדוייח הביקורת מטעם המשיב.
בנוסף, מהתמונות שהוצגו על ידי המשיב, אשר לא נסתרו על ידי העוררת אנו למדים כי הנכס עומד על תילו, כולל דלת כניסה, חלונות, ריצפה ותקרה תקינים, מטבח מאובזר כולל ארונות.
מערכות החשמל בחלקן אינן פעילות, נראו סימני עובש וטחב ורטיבות בחלק מהחדרים.
העוררים עושים בנכס שימוש לאחסון ציוד וריהוט. העוררים גס מצהירים כי שימוש וה נעשה מטעמי חסכון (סעיף 34 לתצהיר המצהירה מטעם העוררים).
אנו סבורים כי במקרה דנן, בו עושים העוררים שימוש בנכס למטרת אחסון, משיקוליהס הכלכליים, לא ניתן לקבוע כי הנכס עומד בסעיף החוק 'ינכס לא ראוי לשימוש ואף לא נעשה בו כל שימושיי.
לו היו העוררים מפנים את הנכס מהציוד הנמצא בו, ייתכן והיה ניתן לקבוע כי בנכס לא נעשה שימוש והיה עלינו לבחון האם הנכס ניוּוק בהתאם לסעיף. אין וה סביר וצודק ליתן פטור לנכס בהתאם לסעיף 330 לפקודה ולקבוע כי הנכס ייהרוסיי וייניווקיי ושלא ניתן לעשות בו שימוש ולא נעשה בו שימוש שעה שהעוררים עושים שימוש בנכס ומאחסנים בו חפצים יקרי ערך.
משבתרו העוררים להמשיך ולעשות שימוש בנכס אין לנו אלא לדחות את בקשתם.
העוררים הפנו בסיכומיהם להלכה בעניין מלק סולומון נ' מנהל הארנונה. נציין כי הלכת מלק סולומון שונה עובדתית ולכן אין להשליך את ההחלטה שם על המקרה דנן.
ל
\
9. נוסיף ונציין כי שוגים העוררים בהטקת המסקנה כי הוראת סעיף 13 לתקנות ההסדרים
והוראת סעיף 330 לפקודת העיריות הן הוראות משלימות. מדובר בהוראות נפרדות, תחת חקיקה שונה ובתנאים ובהיקפי פטור שונים.
0. כן, שוגים העוררים בטענתם כי הנכס אינו 'ינהנהיי במצבו משירותי הרשות ועל כן אין לחייבו
בתשלומי ארנונה. ראשית, בנכס נעשה שימוש. שנית, הנכס ממשיך ליהנות מאותם שירותים, השירותים לא השתנו. שלישית, ארנונה היא מס ומוטלת ללא ויקה ישירה לשירותים הניתנים על ידי הרשות.
1. בנסיבות העניין אנו סבורים כי העוררים לא עמדו בנטל להוכתת זכאות לפטור מתשלום
ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדיים היום 7 בדצמבר 2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויוותת המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה או באתר האינטרנט של המשיב.
לוייר: עו שירלי)%ט -7 חבר: 20 גדי טל חבר: עצאד דרי ויו רייך 3
קלדנית : ענת לול
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר 140013320 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר :| עו"ד שירלי קדם
חבר: | עויד גדי טל
חבר: | רות דרי יו רייך
העוררת: אילן נטע
נגד
מנהל האונונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
הערר דנן עניינו חיובי ארנונה בנכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב לטריס 6, תל אביב יפו, הרשום בפנקסי העיריה כנכס מספר 2000148393 בשטת 302 מ"ר בסיווג בנליניס שאינם משמשים למגורים, נכס מספר 2000412453 בשטח של 46 מיר בסיווג קרקע תפוסה, נכס מספר 4 בשטח של 10 מ"ר בסיווג הניונים במבנה ללא (להלן: ייהנכסיי).
ביום 21.7.2016 ניתנה החלטה על ידי ועדת ערר בראשות היוייר עו"ד יהודה מאור החלטה לעניין הנכס נשוא ערר גה ולפיכך, ומכיוון שועדה זו אינה יושבת כערכאת ערעור על ועדה אחרת, ביום 6 הוחלט על ידי הוועדה, בהסכמת הצדדים, כי המחלוקות בערר זה תצומצס לשתי
הטוגיות כדלקמן בלבד:
- האם נכון לפצל את הנכס לשני סיווגים והם יבנייניס שאינם משמשים למגורים'י וליימגוריס'י.
- הפתתה של נכס בשטת של 302 מ"ר בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי ל-219
עיקרי טענות הצדדים:
1. העוררת טוענת כי בנכס נעשה שימוש מגורי קבע של דיירים אשר חינם מורי העמותה וכן
משמש הנכס את העמותה לצורכי לימוד יוגה ולפעילות של בריאות הנפש.
2 הנכס משמש את מרכז תייהס של הדיירים, דבר אשר לא נסתר על ידי המשיב ומקבל חיווק מתמונות העוררת וכן מהתמונות שצורפו על ידי המשיב.
3 ניתן לפצל את חלקו של הנכס ולחייבו בסיווג מגורים ואת חלקו הנוסף בהתאם לשימוש הנעשה בו בפועל. העוררת צירפה מדידה הערוכה על ידי מודד מוסמך ולפי מדידה זו שטח המגורים הינו כ- 100 מ"ר.
.10
1
2
.3
6
5
.6
.17
המודד מטעם העיריה אינו מודד מוסמך, לא מדד את הנכס וכן העיד כי השטת הרשום של הנכס חינו 219 מ"ר.
לאור העובדה כי המדידה מטעם העוררת לא נסתרה יש לתקן את החיוב מ- 302 מ"ר ל-
9 מ"ר שכן לא חל שלינוי עובדתי. שטחים אלה שנוספו, הינם שטתים משותפים בבנליני מגורים ועל כן אין לחייב בגינם.
במסגרת התיוב נכללו שטחים כגון מרפסות פתוחות, גגות/גגון פתוחים, מתקנים, חדרי מדרגות וחדרי חשמל אשר אין לחליב בגינם.
שגה המשיב עת חייב בשטת קרקע תפוסה וחניה שכן שטחים אלה אינם בתוקת העוררת, אינם בשימושה ומדובר בשטחים פתוחים לקהל הרחב ולכלל הציבור.
העוררת, מתוקף היותה עמותה ללא מטרות רווח הפועלת להגברת המודעות של הציבור לתרבות הגוף, וּכאית לפטור חלקי מתשלום בהתאם לסעיף 5(ח) לפקודת מסי העיריה ומסי הממשלה (פיטורין) 1938.
בעבר מנהל הארנונה אישר כי העוררת הינה עמותח ללא מטרות רוות.
המשיב טוען כי לא חל שינוי עובדתי בנכס ועל כן יש להחיל את החלטת ועדת הערר לשנת 3 על הערר דנן.
בהתאם לדוייח הביקורת מיום 20.3.2014 וכן מאתרי האינטרנט שצורפו לדוייח הביקורת ניתן ללמוד כי הנכס אינו משמש למגורים. מדיון ההוכחות עלה כי בנכס מועברות סדנאות המצריכות מזרוניס וכסאות.
גם אם נעשה בנכס שימוש למגורים הרי שגה כחלק בלתי נפרד מהפעילות העסקית.
העוררת טוענת בכלליות שיש לפצל את הנכס ואף לא הביאה לתקירה את המצהיר מטעמה להוכיח את השטתים עליהט היא מלינה שיש לסווג כמגורים.
מדובר בנכס אינטגראלי אחד, גם לטענת העוררת, בעל מספר קומות אשר בכולן מתבצעת פעילות עסקית.
העמותה אינה רשומה כמתזיקה בנכס ולכן אינה וּכאית לפטור חלקי בארנונה.
העד מטעם המשיב תיקן תשובתו והעיד כי הוא מפנה לשרטוטים בהם רשום 302 מ"ר ובהם יש את הפירוט שראה בנכט. טענות העוררת לביטול החיובים, לאור סעיף 274, לאור מדיניות הנטענת שיש בעירייה והן לאור שינוי בצו הארנונה, אינם בסמכותה של ועדת הערר.
העוררת חויבה כדין, בשטחיט בנויים כגון מרפסות פתוחות, תדרי מדרגות ושטחים נוספים. העוררת לא הוכיחה כי עסקינן בשטחים משותפים, היא המתגיקה היחידה ועל כן דין טענות אלה להידחות.
8. לעניין שטח הקרקע התפוסה והחניה עולה כי שטת זה חינו מרוצף דק, מקורה, מצויים בו
מחסנים ואף תלויים בו מאווררים, שטח ה הינו בשימוש העוררת. שטת החניה המקורה משמש את אנשי העמותה כעולה מדוייח הביקורת.
דיון והכרעה:
9. לאחר בתינת החומר שהובא בפנינו, ראיות הצדדים וכן המסמכים שהוגשו מטעמם הגענו
.0
.1
2
23
6
5
6
לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.
ראשית וכפי שצוין ברישא להחלטה זו ובהתאם להטכמות הצדדים ועדה זו בוחנת שתי סוגיות בלבד.
לגבי הסוגיה הראשונה והיא, האם יש לפצל את הנכס לשני סיווגים, האחד יימגוריםיי והשני ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי נפנה להחלטת כב' היוייר יהודה מאור בערר
8 סעיף 35 :
'יהעוררת לא הרימה את הנטל כדי לשכנע אותנו שהנכס משמש בעיקר למגורים.
עיקר מגוריה שלה ושל כל מדריכי שיביננדה. ואת למרות שבתעודות הנהוי שהוצגו בפנינו אומנם רשומה כתובת הנכס עצמו. אין ברישס עצמו כדי להוות ראיה מספקת כי מנוהל בנכס משק בית לטובת חברי האגודה. שכן אביורי הבישול תומכים לדעתנו במטרת האגודה כמופיע באתר האינטרנט. יי
ועדה זו כאמור, אינה יושבת כערכאת ערעור על ועדה אחרת ולכן כל שנותר לנו לבחון הוא האם בנסיבות שהוחלטו על ידי כבי היוייר מאור יש מקום לפצל את הנכס לשני סיווגים.
העוררת טוענת כי בהתאם למדידה שצורפה מטעמה יש לחייבה בסיווג מגורים בכ- 100 מייר מתוך שטת הנכס. נציין כי המדידה אינה ברורה, לא ניתן לראות את תרשים המבנה כלל, מלבד כתב ידו של המודד לא ניתן להבין ולקשר בין הכתוב לבין הנכס עצמו.
העוררת מסיבותיה שלה, בחרה שלא להעיד בפנינו את העד מטעמה אשר הכין את חמדידה ועל כן לטעמנו כשלה העוררת בהוכחת טענותיה בעניין וה.
נוסיף ונציין, כי גס לפי הטבלה שצורפה מטעם העוררת, אשר אינה חתומה על ידי המודד ואף אין תאריך לצידה, אין כל מקום לפצל את הנכס. העוררת מציינת בטבלה שטחים שונים אשר מחולקים בכל קומות הנכס אותם יש לחייב כמגורים. העוררת לא הוכיתה כי שטחים אלה אינם משמשים את פעילות העמותה ומשמשים אך ורק למגורים.
כאמור לעיל, וכפי התחלטת יו"ר מאור עיקר פעילותה של העוררת בנכס אינו למטרת מגורים ועל כן, וככל שבכוונת העוררת היה להוכיח כי יש לפצל חלק מהנכס למגורים חיה עליה להוכיח שטחים אלה בפנינו, ובכך כשלח.
לא מצאנו פגם בתשריט שהוגש מטעם העיריה ובחתימת המודד 'יקובי ויידיי. בנוסף, בהתאם לפסיקה ולפקודת העיריות המודדים מטעט העיריה, בהכשרתם, רשאים לאמת מדידות ולבצע בדיקות על סמך התשריט המאושר (של גייד כאמור).
7
.8
9
0
.1
2
.33
נציין כי העוררת לא הוכיחה שהיה שינוי עובדתי בנכס ואף מעדות המצהירה מטעמה למדנו כי לא היה שינוי מבתינת הדיירים/מורים משנת 2013.
לפיכך, טענת העוררת בעניין וה נדתית ואנו קובעים שאין לפצל את הנכס לשני סיווגים וכי המשיב חייב את העוררת כדין ואין פגם בחיוב זה.
לעניין הטענה כי העוררת וכאית לפטור חלקי מתשלום מאחר שהיא משמשת עמותה העוסקת בספורט, נציין כי די בעובדה כי העוררת אינה רשומה כמחזיקה כדי לדתות טענה וו על הסף. טענה צו נטענה בערר הקודם, נדונה והוכרעה. העוררת טוענת טענה זו פעם נוספת ללא המצאת מסמכיט נוספים מצידה, ללא הפקת לקחים מההחלטה בעניינה ועל כן טענה זו נדחית.
לא מצאנו גם פגם בשטחים אותם מתייב המשיב.
העוררת מחויבת בסיווג ייבניינים שאינן משמשים למגוריטיי, הינה המחזיקה היחידה ועל כן אין מקום לפטור אותה מחיוב שכן אין עסקינן בבניין מגורים.
לעניין שטח החניה והקרקע התפוסה, המשיב הוכית בפנינו כי שטחים אלה בשימושה של העוררת ועל כן לא מצאנו פגם בחיוב שטחים אלה.
אנו דוחים גט את טענת העוררת כי לפי סעיף 274 יש לבטל את החיוב. המשיב ערך ביקורת הנכס, מצא כי הנכס חולב בחסר ועל כן תיקן את התיוב ממועד הביקורת.
בנסיבות העניין הערר נדחה.
העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪,
ניתן בהעדר הצדדיים היום 7,12,2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.
מ - \) 4
ב קדם חבר: \ו''ד גדי טל חבר: עוי)/דה, זיו רייך
4
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ח בכסלו תשעז
06(
מספר ערר: | 09:27 / 140013589
מספר ועדה: | 11451
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר: גיא דוד
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.12.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כ סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
(--20,ב- פר
מאור יהודה חברה: רוח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
יו"ר: עו
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ח בכסלו תשעז
06|
מספר ערר: | 10:23 / 140013750
מספר ועדה: | 11451
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: תילדן אחזקות 2000 בע"מ
-ג1 ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.12.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ברב
יו"ר: עו"ך אָאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: עגת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : ח בכסלו תשעז
1220
מספר ערר: | 11:31 / 140013960
מספר ועדה: | 11451
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/וז: כרמי קרויטורו שושנה
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאחר ששמענו את דברי ב"כ המשיב, ולאחר שעיינו בתיק ונראה על פניו כי העוררת קיבלה אורכות רבות לבוא ולהתייצב בפנינו ולא עשתה כן וגראה כי זנחה את עררה.
אנו מוחקים את הערר ללא חיוב בהוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 08.12.2016.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ב ב
'"רי- וו * רו 6 כ רהו = ןווי ם " ל
יו ר: עו ור יהודה חברה: רו ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חברה: רו"ח רונית מרמור
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: בן יפת משה
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור דברי ב"כ המשיב הערר מתקבל.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.12.2016.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כל
ערר) התשל\ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד מאוך יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית
ח בכסלו תשעז
6"
140015872 / 0
11
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
)(סדרי דין בוועדת
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140014126
בפני חברי ועדת ערר:
לוייר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: רונית מרמור, רו"ח
חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורו*ח
העורר: דלל יוסף
- גד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
עניינו של ערר וה הוא סליווג הנכס, הרשום כמוחזק על ידי העורר ברתוב לבון פנחס 15 תל אביב, הרשום בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000410849, ח-ן לקוח 10773313 בשטח של 69.48 מ"ר, ומחויב בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסתריי (להלן:
ייהנבסיי).
דיו
על פניו נראה כי העורר ומליצגו, למעשה ונחו את הערר ולא מצאו בו <ותר עניין.
בתאריך 2.6.2016 הופיע בייכ המשיב וטען בשמו ובשם בא כות העורר כי אין התנגדות להעביר את התיק להוכתות, תוך שבייכ המשיב שומר על זכותו בטענה המקדמית בנושא התיוב הרטרואקטיבי.
באותו יום הורינו על העורר להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום. תצהירים אלה לא הוגשו לוועדה.
בתאריך 14.7.2016, ניתנה החלטת *וייר הוועדה לפיה ניתנה אורכה נוספת בת 20 יום להגשת תצהירי העורר, ואם לא יוגשו כאלה תינתן החלטה על פי התומר המצו? בתיק.
העורר לא מצא לנכון להגיש ראיות מטעמו לשם הוכחת טענותיו, עד עצם היום הזח.
די באמור לעיל , כדי לדחות את הערר מפאת חוסר מעש מצד העורר.
עיינו בהתלטת המשיב מיום 30.11.2015 חימנה עולה כי תואם מועד ביקורת בנכס ליום 5 שלששם בדיקת טענות העורר. נוכת היות הנכס סגור לא התאפשרה הכניסה לביצוע הביקורת לשם בדיקת טענות העורר.
8 לא עולה מהתיק כי תואמה ביקורת נוספת, למרות האמור בסעיף 2 להחלטת המשיב.
9 מעיון בכתב התשובה לערר שהגיש המשיב ביום 11.2.2016 עולה מסעיף 3 בו כי העורר טוען נגד חיובו בנכס בטענה כי אינו מחזיק בו; כמו כן טענות כנגד החיוב הרטרואקטיבי.
0. על העורר כאמור היה להוכיח כי אמנם נפלה שגגה בהתלטת המשיב, במיותד היח עליו
להוכית כי אינו מחזיק בנכס וכן כי השימוש בו אינו תואם לגרסת המשיב.
1. הטענה לעניין תחיוב ארנונה רטרואקטיבי שאינה מן הטענות המצולות בדרך כלל,
בסמכותח של הוועדה, אשר ברגיל נוטה לבחון אותה, לאחר שמיעת הצדדים לעניין מי המחזיק, מה השימוש בנכס, ולאיוּה תאריכים מדובר, אינה ניתנת לבדיקתנו כאמור בהעדר ראיות.
2. מעבר לנדרש טענת בייכ המשיב כי לפי סעיפים 287 - 288 לפקודת העיריות, חזקת
התקינות לרישומי המשיב עומדת בעינה, והעורר לא מצא לטרוח ולהוכיח את העדרה, מקובלת עלינו, משכך אין מנוס מדתיית הערר.
3. ונוסיף. אם נכונה טענת העורר בסוגיית ההתיישנות ו
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]