החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 14 בנובמבר 2016

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 05/05/2015
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140013460

בפני חברי ועדת הערר 1

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריהן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: א. דורי בניה בע"מ

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בבקשה ובערר

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

הערר הוגש על התלטת המשיב לדתות את השגת העוררת בנוגע להודעת שומה לשנת 2015 בגין נכס ברחי משה וילנסקי 49.

העוררת שהיא חברת בנייה מחזיקה בנכס, שמספרו 2000412070 ח-ן לקוח 10773530.

החיוב בארנונה נשוא ההשגה והערר הוטל על מספר מכולות המוצבות ומשמשות בתחליך הבנייה בעיקר לאיחסון. שלב הבנייה בנכס טרם הסתיים.

המשיבה, ככל הנראה, כתוצאה משינוי מדיניות, החלה מחייבת מכולות באתרי בנייה בארנונה. בענייננו סווגו המכולות כישטחי מסחרי.

כאמור, הערר נסוב על התלטת המשיב לדחות את השגת המשיב על חיוב המכולות בארנונה, בכלל, וסיווגן כשטח מסחרי, בפרט.

הוועדה טרם הגיעה לכלל דיון בערר לגופו, מאחר והמשיב הגש בקשה שהערר יידחה על הסף, מאחר והוא הוגש באיחור.

הואיל והוועדה החליטה, כפי שיפורט להן, לקבל את בקשת המשיב ולדחות את הערר על חסף, לא נדונו בגדר ערר ה טענות העוררת על התיוב עצמו. עס ואת, יודגש כי אין בהחלטתנו זו כדי לבטא עמדה כלשהי ביחס לעצם החיוב ולסיווג.

בסעיפים דלהלן נדון רק בשאלת האיחור בהגשת הערר.

דיון והכרעת

כאמור, התלטנו לקבל את טענת המשיב על האיחור, ולדחות את הערר על הסף.

0. על-פי הוראת סעי 6(א) חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-

6, קצובים למי שקופח בתשובת המשיב על השגתו 30 ימים מיום שנמסרה לו התשובה לערור עליה.

המשיב דחה את השגתה של העוררת במכתב מיום 5.5.15. בתשובתו הוא ציין שהיא ניתנת כתשובה להשגה. בנוסף, הוא פירט בתשובה עצמה את זכות הערר ואת מועדה.

למרות ואת, הערר הוגש רק ביוט 11.10.15, משמע כ-150 יום לאחר שתשובת המשיב נמטרה לעוררת.

העוררת מצדה טוענת כי אין לראות במכתבו של מר יצחק קולבק, שעליו השיב חמשיב, השגה כמובנה בחוק הארנונה. העוררת אף בחרה להגיש ביום 9.8.15 'השגה נוטפת!

ומפורטת יותר.

ובנוסף, היא טענה כי על המשיב להשיב על ההשגה הנוספת, ולא על הראשונה.

לאחר ששקלנו את טענות העוררת בעניין וּה, הגענו למסקנה כי ההשגה *הראשונתי הפעילה את המנגנון הקבוע בתוק הערר, שעל-פיו יש למי שקופת צכות חד-פעמית בלבד להגיש השגח.

לדעתנו, לא יכול היה לחיות לעוררת ספק כי ככל שההשגה הייתה קצרה, היא הייתה, מבחינת הדין השגה.

בעניין /גודלהי של ההשגה הראשונה, נציין כי הוועדה לא וכתה לראות אותה או העתק שלה וללמוד על כך מכלי ראשון. לדעתנו, היה על העוררת לצורפה לערר אם רצתה לטעון בנוגע אליה.

עוד נוסיף, כי ההשגה השנייה, שהוגשה למעלה משלושה חודשים אחרי הראשונה, לוקה על פניה באלתור ודינה היה להידחות גס מהטעם הזּה.

המסקנה החד-משמעית שעולה מהעובדות שפורטו לעיל היא שערר אכן הוגש באיחור, ואף באיתור ניכר. אם כן, השאלה הבאה היא: האם ניתן למחול לעוררת על האיחור;

העוררת מעלה מספר טענות להצדקת האיחור ובתוכן היחידושי שבחיוב מכולות באתרי בנייה בארנונה, ואת התקופה הקשה שעברה על העוררת באותם ימים. איננו סבורים כי טענות אלה יש מהן ממש בפרט כשהן נטענות על ידי חברה בסדר הגודל של העוררת.

סע' 6(א) חנייל אינו כולל מנגנון למתן אורכות, ועל פניו אין לוועדת הערר טמכות להאריך מועדים. למרות צאת, ובעקבות פסיקה של בית המשפט העליון, ניתן בנסיבות שמצדיקות זאת ולאתר שהוגשה בקשה לקבלת ארכה להיעתר לה, ככל שוועדת הערר מצאה שהדבר מוצדק.

במקרה דנן, אין חולק שלא הוגשה לוועדה על ידי העותרת בקשה לקבלת ארכה. די בטעם הוה כדי לדחות את הערר מהטעט של איחור בהגשתו.

יובחר כי כנגד טענה אפשרית שסדרי הדין פוגעים בוּכויות מהותיות נשיב כי לא ניתן להעמיד את הערכת הכנסותיה השנתיות של העירייה בספק מתמשץך, והאינטרס הציבורי מחייב קציבת מועדים, שאינם קצרים כלל ועיקר, ועמידה בהם.

עוד נוכיר, כי הארנונה השנתית כשמה כן היא, וככל שנישוס אתר בהגשת השגה או ערר, עומדת לו וכותו לתקן ואת בשנה הבאה.

לסיכום, כפי שפורט לעיל הערר נדחה על הסף מהטעסם של איחור בהגשתו. לאחר שקילת כל נסייבות הערר התלטנו להטיל על העוררת הוצאות של 500 ₪.

ניתן והודע ביום 1.11.16 בהעדר הצדדים.

בחהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 0(20) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

גרא אהוד חבר :</עו"ד ו סעיד חבר:

ית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב - יפו = . ערר מס' 140012290

149

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד טעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: תתנת דלק זו און בע'ימ

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בערר

המחלוקת

דיון

העוררת מפעילה מתקן שטיפה לכלי רכב בתתנת דלק של חבי פו. לצורך וה, שכרה העוררת מפז שטח של 180 מ"ר שמיועד, 80 מ"ר למתקן שטיפה ו- 100 מ"ר לאזור ייבוש רכבים.

לטענת העוררת, על המשיב לחייב אותה בארנונה על-פי נתונים אלה.

המשיב טוען כי העוררת מחויקה בשני נכטים :

א. נכס מסי 1200232087 ששטחו 116.94 מ"ר - שהוא שטח אזור מכונת הרחיצה, חנות

לאביורי רכב, תדר משאבות וחדר עובדים - שסיווגם יבניינים שאינם משמשים למגוריסיי, וכן,

ב. נכס מס' 12000406317 ששטחו 210.3 מ"ר שמשקף את חחיוב בגין שטח אזור ייבוש

הרכבים, והוא מסווג כקרקע תפוסה.

העוררת והמשיב התכתבו ביניהם והעלו את טענותיהם וה כלפי וה במספר סבבים, בנוסף התקיימו במקום גס בדיקות מטעם המשיב, לא מצאנו צורך לפרט את אלה בהחלטתנו זו.

כאמור, עסקינן במתקן לשטיפת רכבים וניגובס שמצוי בתוך שטחה של תחנת דלק. משמע כל שטח שנוסף, לצורך קביעת חבות בארנונה, לשטח העוררת נגרע משטח התחנה, ולהיפך, כל שטח שייגרע משטת העוררת, לצורך חישוב התבות בארנונה, יוסף לשטח תחנת הדלק.

העוררת הציגה בפנינו הסכם עס תייד פ\ מיום 21.12.13 על פיו, שטת התתנה הוא כ- 2,718 מייר, והיא כוללת !'אזור מכונת הרחיצה בשטח של כ- 80 מ"ר.... ואזור לייבוש רכבים בשטת של כ- 100 מ"ר,

שני השטחים דלעיל (אחד מטומן בנספת לחוזה באדום והשני בכחול) הושכרו על ידי חבי פז לעוררת, למטרת רחיצת כלי רכב וייבוש שלהם והוגדרו במילה ''המושכריי.

בסעי 6 לתוזה מפורטת התתייבותו של העוררת -- השוכר לשלם את כל חמסים יישיוטלו ביחס לחזצקה ולשימוש במושכריי. חבותו של השוכר - העוררת -- למצער כלפי חבי פוּ - מגודר לשטחי המושכר, ולא מעבר להם.

8 המתלוקת בין העוררת למשיב היא עקרונית. לטענת העוררת אין עליה לשלם ארנונה אלא בגין השטת היימושכריי. המשיב לעומתו מבקש להטלל על העוררת לשלם ארנונה בגין שטתים נוטפים, שלטענתו היא, או לקוחותיה, עושים בהם שימוש.

9. עובדות אלה גם עולות בקנה אחד על מכתב בייכ של גבי פוּ למשיב מיום 26.5.14.

הכרעת

0. לאחר שקילת טענות שני הצדדים החלטנו לקבל את הערר.

1. לדעתנו, בנסיבות אלה, בהן מדובר בתלוקה פנימית בהסכמה בתוך שטח של תתנת תידלוק,

אין מקום להתערב בהסכמת המחזיקים (ראו: עמיינ 28859-12-13 מנהל הארנונה ני קניון רמת אביב)

2. מסקנתנו זו מתחזקת שהשימוש בשטח הייבוש הוא יינזיליי מאוד, וכן שרבים מלקוחות מתקן

השטיפה של העוררת נוקקיס ליתר שירותי התחנה, ולהיפך.

3. בנוסף, כמובן, לא ייגרס למשיב כל ייחסרון כיטיי אם יאמץ את פרטי ההסכמה בין הצדדים.

אותם מייר ספורים שיפסיד אצל העוררת הוא ירווית אצל חבי פצ.

4. גס החשש שחבי פּוּ תבוא מחר ותשיג את השומה אינו גדול בהיותה מנועה, מכח ההסכם,

מלעשות כן.

לסיכום, הערר מתקבל. המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 500 ₪.

ניתן והודע ביום 1.11.16 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים גּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"צ-1977, תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

<וייר:.עמיד גרא אהוד ריחאן סעיד

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בתשרי תשעז

מספר ערר: | 14:22 / 140014043

מספר ועדה: | 11429

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אחוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: קופי קומפני - נמל יפו בע"מ

-1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

הערר הוגש ביום 13/12/15. ביום 4/4/16 הוגשה בקשה לדחיית הערר על הסף, בטענה שאין עליה לערר מאחר וההנחה ניתגת לעוררת כדין. ביום 25/5/16 נערך דיון מקדמי. הצדדים לא התייצבו לדיון.

בינתיים הגיע תגובת העוררת לטענה המקדמית.

המשיב הגיש כתב תשובה מיום 14/7/15 שכלל ביקורת מיום 13/10/15. עפ"י הביקוּרת והצילומים העוררת מחזיקה בשטח נשוא המחלוקת. יצויין שגם בביקורת קודמת מיום 16/6/15 החזיקה העוררת בשטח המסומן. בעקבות זאת החליטה הוועדה ביום 20/7/16 לקבוע את הערר לדיון ולבקש את תשובת המשיב לתגובת העוררת. במקביל ביקשה העוררת לצרף את הערר הנוכחי גם לשנת 2016.

המשיב התנגד לבקשה.

לאחר עיון בחומר שלפנינו החלטנו לדחות את הערר.

מעיון בדוחו"ת הביקורות ומהצילומים עולה כי העוררת מחזיקה בשטח שבמחלוקת כנטען ע"י המשיב.

לעוררת ניתנה הזדמנות לטעון בפנינו את טענותיה, אך היא לא עשתה כן ואף לא התייצבה לדיון.

משכך, ומאחר ואנו סבורים כי אין לערר זה סיכוי סביר ומאחר והעוררת לא הרימה את נטל הראיה אף לא לכאורה, אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר; ד גרא אהוד חבר: עו ריחאן סעיד בר: רו"ח אלרון יצחק

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ל בתשרי תשעז

6ו|1]

מספר ערר: | 11:40 / 140014768

מספר ועדה: | 11429

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: תי"ל אינטרנשיונל

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

לאחר שקראנו את כתב הערר וכתב התשובה לבקשה, עיינו במסמכים ושמענו את העוררת ואת ב"כ הצדדים החלטנו למחוק את הערר. ערר זה לידתו בטרגדיה של טעויות שכתוצאה ממנה העוררת קיבלה ומקבלת דרישות תשלום שנוגעות בכלל לתאגיד אחחר. יצוין כי העוררת מקבלת דרישות תשלום שמגיע ממגה והיא משלמת אותן כסדרן. רשויות העירייה הבהירו לעוררת שאין לה על מה לדאוג, אך היא מבקשת, ולדעתנו יש לה זכות לכך לקבל הודעה או החלטה פורמלית בכתב.

ממה ששמענו אכן דרישות התשלום שהגיעו לידי העוררת כי אכן אינן נוגעות לה. ככאלה גם נבצר ממנה להגיש השגה במובן הרגיל של המילה ולערער על החלטה שהתקבלה בהשגה.

לפיכך הפתרון הפרוצדורלי הנכון הוא כפי שב"כ המלומד של המשיב הצביע עליו הוא כי הערר יימחק.

עם זאת, כאמור, כפי שקבענו אנו סבורים שמהותית אין כאן חוב שיש לו נגיעה לעוררת.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרן' דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יוּם מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

בר: 6 ריחאן סעיד : רו"ח אלרון יצחק

ם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בתשרי תשעז

06|

מספר ערר: | 11:05 / 140014569

מספר ועדה: | 11429

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: פנדה או.אס. בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

לאור עמדת המשיב הערר מתקבל במלואו.

ניתן והודע בגוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 01.11.2016.

יו"ר: עו"ד גרא| אהוד חמר: שש ריחאן סעיד בל הו"ח אלרון יצתק

הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ל בתשרי תשעז

106

מספר ערר: | 10:59 / 140013060

מספר ועדה: | 11429

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

הבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר: אוברזון גדעון

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הוועדה נותנת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.11.2016.

בהתאם לתקגה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 |

יו"ר: עו"ד גרא אהוד חבו: עו"ד רימָאן סעיד רו"ח אלרון יצחק

שף\הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בתשרי תשעז

מספר ערר: | 09:34 / 140014502

מספר ועדה: | 11429

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: בסליאן אביטל, בסליאן דקלה, רבי חדד ענת -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה בערר

שמענו את טענות שני הצדדים .

לגופו של עניין אין לעמדתנו באשר לגובה הארנונה ולצידוק לסכום זה רלוונטיות לשיקולינו והחלטתנו .

עם זאת נציע שתוכן הערר יבוא לידיעת הגורמים שעוסקים בעיצוב ועדכון צו הארנונה .

הטענה המקדמית של המשיב היא ,כי העוררות לא הציעו סיווג חלופי , וכי אין בצו הארנונה סיווג אחר שתואם לכאורה את אולם ספורט פילאטיס .

טענה זו היא טענה נכונה ואנו אף נוסיף כי עצם השאלה אם פילאטיס הוא ספורט היא שאלה שלא נכריע בה כאן .

אכן אין סיווג בצו הארנונה לאולם פילאטיס , ואומנם הסיווג של "בניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחר" , הוא סיווג רחב .

מנגד ספק אם ניתן לקבוע בצו הארנונה לכל אחד ממאות סוגי העסקים תת סיווג משלו.

מכון פילאט יס נותן כיום שירותים של תירגול מודרך של פילאטיס .

המכונים גובים דמי השתתפות שאמורים לכסות את עלויותיהם , ואלה אינם מוגבלים בכל צורה שהיא .

לפיכך , החלטנו לקבל את הטענה המקדמית ולדחות את הערר .

אין צו להוצאות .

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפָגִי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדףיי'דין, ועדת

ערר) ד תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גרא אהוד חכ: עו"ד היא סעיד

וו

תאריך : ל בתשרי תשעז

16"

מספר ערר: | 13:52 / *********

מספר ועדה: | 11429

ועדת ערר לעגייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העורר/ת: גולן ספי יוסף

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן ועו"ד רחלי ברלינר

המשך החלטה מהיום

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגטרנט של המשיב.

= / /(

יו"ר: עו"ד גרא\אהוד חבר? עו"ד ריחאן סעיד ו"ח אלרון יצחק

[

שסהקלדנית: ענת לוי

ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו עררים מס': 140012335

129

בפני חברי ועדת הערר 1

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו'יח יצחק אלרון

העורר: | דוד ואקנין

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בעררים

עיקרי המחלוקת

שני העררים שהדיון בהם אוחד [להלן 'העררי] עוסקים בנכס מס' 2000348706 בשטת כולל של 145 מ"ר ברת' קיבוץ גלויות 34.

המחלוקת בין הצדדים היא על אופן סיווגו של הנכס. לטענת העורר יש לסווג את הנכס כבעבר כ'בית מלאכהי, ואילו לטענת המשיב הסלווג הנכון של הנכס הוא ישירותיסי.

ביום 6.1.15 הגיש העורר למשיב השגה על הסיווג. בהשגה הוא טען כי יש לחזור ולסווג את הנכס כבית מלאכה, כי הוא משמש כבית מלאכה לייצור ציוד שמע ותאורה, וכי מתקיימת בו פעילות *יצורית, תוד שימוש בכלי עבודה על ידי עובדים מיומנים. בנוסף, הוא טען כי יש בו גס שטח אחסון ומשרד קטן.

העורר טען בהשגה כי בנכס נוצר יש מוחשי חדש בעל ערך נוסף על מרכיבי היש הקודט שנרכשו על ידו. העורר הוסיף, כי השימוש בנכס שונה במהותו משימוש ישירותיי שמאפיין פעילות מסחרית - משרדית.

המשיב דחה את ההשגה במכתב מיום 12.1.15. על יסוד ביקורת שנערכה מטעמו בנכס הוא החליט כי הפעילות בנכס אינה עונה על הגדרת סעי 3.3.1 לצו הארנונה; וכי יילא נעשית כל פעולה הקשורה כפשוטו לעניין מלאכה או תעשייה, ולא נעשית בו כל פעולה שיש בה משום שינוי אופיו או זהותו של חומר גלם מוחשי והפיכתו למוצר שלא היה קיים לפני כניי.

עוד טען המשיב כי הנכס משמש לאיחסון מכשירי סאונד, וכי התכלית של הטלת ארנונה נמוכה על בתי מלאכה נועדה 'ילהעניק תעריף מוזל למפעלים עתירי שטתיי, בעוד שבמקרה דנן מדובר בשטתיס קטנים.

ביחס לתשובתו של המשיב נעיר 2 הערות שאינן משליכות על הערר עצמו: 1. בטעי 3.3.1 לצו הארנונה אין 'הגדרהי, וזו נוצרה בפסיקה; 2. שטחו של הנכס לא השתנה, ועמד על גודלו הנוכחי עת סווג כיבית מלאכהי.

ביום 24.2.15 הוגש ערר על החלטת המשיב, וביום 22.4.15 הוגש כתב תשובה. העורר והמשיב תזרו בהם על עיקר טענותיהם. באלה עלינו להחליט.

.10

.12

דו''ח הביקורת

מעיון בדוייח הביקורת, אשר שימש בסיס להחלטת המשיב לשנות את הסיווג של הנכס

מבית מלאכה לשירותים עולים הדברים הבאים:

א. בביקורת ראשונה שנערכה בנכס ביום 28.10.14 לא נמצא העורר במקום. רק עובד

שלו היה שם. בענייננו ציין החוקר מר דוד צדוק כי הנכס ממוקם בחניון קומה 1- וכי ייבמבט חטוף בנכס נראה ציוד צילום והגברה מסוגים שונים כנראה בשימוש של אחסנהיי.

ב. בביקורת מתואמת שניה, שנערכה בנכס ביום 11.11.14 מתאר התוקר מר יוני קהלני

בדו'ית שהכין את שראו עיניו ואת ששמעו אוזניו:

- | לפי הדויית, יש בכניסה לנכס שלט 'מחסן'; הוא מכיל ציוד תאורה רב, ציוד לבניית גשרי תאורה, כבלים, ציוד אלקטרוני, בסיסים ונורות תאורת לד ועוד.

בנוסף מכיל הנכס גס משרד.

- | לדברי העורר, כפי שנרשמו בדויית, ייבמקום יש פעילות של בניית תפאורה, תאורה וקירות לדים, תכנות בקרים (של תאורת הלדים) והתקנה אצל הלקותיי.

בנכס לא נמצאו עובדים. הדבר הוסבר בכך שבלילה שלפני כן חגגו העודים באירוע שנערך אצל אחד מהם.

בצילומים שצולמו בנכס וצורפו לדוח ניתן לראות ארגויס שמשמשים לשינוע הציוד, מרכיבים שונים של מערכות התאורה וההגברה, בין חדשים ובין משומשים, ומרכיביס של מערכות אלקטרוניות.

באתר העוררת שצורף לדוייח מפרטת העוררת את פעילותה כחברת הגברה ותאורה, שמתמחה בהפקת אירועים על כל שלביהם, הגברת אמנים וכי היא מתכננת, מעצבת, מתפעלת תאורה וסאונד שונות עבור לקותות פרטיים, עסקיים ומוסדות.

ישיבות

הוועדה במותב בראשות עו"ד אורה קניון ערכה דיון מקדמי בנכס ביום 26.6.15 והתליטה לקבוע אותו להוכחות.

דיון ההוכחות נערך בפנינו בהרכב חסר ובסיומו נקבע התיק לסיכומים.

דיון ותכרעה

לאחר שעיינו בכל החומר שלפנינו ושקלנו את כל טענות הצדדים החלטנו לדחות את הערר.

אנו הגענו למסקנה, אותה נפרט להלן, כי הפעילות שנעשית בנכס היא ישירותיתי במהותה - מתן שירותי הגברה ותאורה ללקוחות העסק. השירותים ניתנים על ידי מערכות שמתוכננות ומורכבות, בחלקן בעסק ובחלקן באתר הלקוח, וואת, ממכללים שונים שמאוחסנים בנכס או שנרכשים לצורך מערכת זו או אחרת.

ככל שקיימת מעורבות של מפעלי תעשיה או בתי מלאכה בתהליך, אלה מעורבים בו בשלב מוקדם יותר, בייצור הרכיבים. מתומר הראות עולה כי הרכיבים שמגיעים לעסק אינסם עוברים בו שינוי משמעותי. עיקר הפעילות של העורר, שמתחילה בנכס ונמשכת באתר הלקוח, היא של בתירת מכללים וחיבורס לכלל מערכת לפי צרכי הלקות. פעולות של שינוי ככל שנעשות במכללים אלה הן שוליות ואינן יותר מאשר ביצוע התאמות נדרשות לצורך חיבור המערכת.

לטענת העורר, בהתבסס על ההלכה שממקמת יבית מלאכה' בתווך בין ישירותי לבין יתעשייהי [עעיימ 2503/13 אליהו זוהר ני עיריית ירושלים], עונה הנכס על ההגדרה של

יבית מלאכהי. לטענת העורר עסקו נמנה על בתי המלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאיסיי. יצוין כי פסהייד בפרשת אליחו ווחר ניתן בייחס למכבסה מרכגית ועובדותיו שונות מהערר שלפנינו.

8. לטענת העורר, '"יהעורר מספק לעיתים רחוקות שירותי השכרת ציוד כשירות משלים

למערכות המיוצרות על ידויי, וכן כי ייהפעילות העיקרית המבוצעת בנכס היא פעילות ייצור המערכות ומכירתןיי [סיכומים בסעי 15].

9. עוד טוען העורר, כי מעצם ההטתכלות בתמונות שצולמו מטעם המשיב בנכס ייניתן

לראות בבירור כי עסקינן בנכס שבמהותו חינו בית מלאכה טיפוסייי [שם בסעי 11].

0. אלא שהעובדות שהובאו בפנינו רחוקות מלהוכית טענות אלה. העורר לא הוכיתח כמה

עובדים מועסקים על ידו, מה שמותיהם, מה התמחותם ואיוּה כלי עבודה מקצועיים הס מפעילים. למעשה, בשלוש ביקורות שנערכו בנכס העובדים לא נצפו בו כלל [ביום 13.7.15 נערכה עוד ביקורת).

1. אשר לכלי העבודה, אילו היו מפורטים בפנינו הכלים, ניתן היה להיווכח למה הם

משמשים ואם ניתן להשתמש בהם לשם ייצור ממש, או שהם נועדו לחיתוך והרכבה של מכלליט שונים בלבד.

2. התבוננות בתמונות מעלה כי הנכס שעיקר תכליתו היא מחסן מכיל ברובו ציוד מסוגים

שונים שהוזכרו לעיל ושמשמשיס את העורר להרכיב מערכות אור ושמע, לפי הזמנות שמתקבלות אצלו.

3. העורר אינו כופר בכך שחלק מהציד מושכר על ידו אד-הוק. באשר לחלק זה, אין חולק

שמדובר השירות מובהק.

4. לדעתנו, ספק אס מערכת שמורכבת בנכט ונמכרת על ידי העורר משנה את *יעודו של

הנכס והופכת אותו מנותן ישירות' ליבית מלאכהי [האש חנות אופניים שמרכיבה את האופניים היא בית מלאכה לייצור אופניים!].

5. עם זאת, בכל מקרה, בערר שלפנינו לא הוכית העורר [בדומה לשאלת עובדים] כי הוא

מוכר מערכות, כמה מערכות, למי ולמה. באין ראיות לכך, ממילא לא הרים העורר את הנטל המוטל עליו.

6. נוכתח ממצאינו ומטקנותינו אלה, איננו מוצאים להידרש לטענות נוספות שנטענו בפנינו

ואינן מעלות או מורידות לעניין מסקנתנו.

לסיכום, כאמור, אנו מחליטים לדחות את הערר. בנסיבותיו לא מצאנו לנכון לפסוק הוצאות.

ניתן והודע ביום 1.11.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, עומדת לצדדים, בכפוף לסעי 6 לעיל, אכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וואת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה בוועִדֶת ערר), תשל"ו-1977, ם החלטה זו באתר האינטרנט של חמ

חבר /עו"ד תיתאן סעיד : רו"ח אלרון יצחק

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140013464

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררים: עמותה על שם הצייר והסופר נחום גוטמן

-נגד.

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

המחלוקת

1. עניינו של הערר הוא חיוב ארנונה בנוגע לנכס המוחזק ע"י העוררת ברח' רוקח 19-21 [ח-ן

לקוח 10406896 חוזה מס' 309185] הוא 'מוזיאון נחום גוטמ".

2 הערר הוגש על תשובת המשיב מיום 19.2.15 להשגה שנדחתה.

3 המחלוקת נסובה על הגדלת שטח המוזיאון שאינו פטור מארנונה ב-21 מ"ר, מ-26 מ"ר ל-47 מ"ר.

4. המחלוקת עוסקת בגודל שטח 'החנות', אשר משמשת הן כעמדת הקבלה וממכר כרטיסים של

המוזיאון והן כחנות מזכרות.

5. ההגדלה נעשתה בעקבות ועל יסוד ממצאים של ביקורת שנערכה בנכס ביום 4.2.15. לטענת

המשיב הביקורת העלתה כי בנוסף לשטח החנות [26 מ"ר], יש סמוך לה שני חדרים נוספים, חדר אחטון ומטבחון [להלן 'החדרים'] אשר משרתים אותה. שטחם של אלה, ביחד הוא 21 מ"ר.

6. יצוין כי שטח שני החדרים כפי שעולה מהתשריט שצורף הם 7.14 ו-11.19 מ"ר, וביחד 18.33

מ"ר בלבד.

7. בעקבות זאת, ועל יסוד הממצא שהחדרים משרתים את החנות, הקטין המשיב את השטח המסווג

כ'מוזיאון ציבורי' ב-21 מ"ר, מ-534 ל-513 מ"ר, ובמקביל הגדיל את שטח חנות המסווגת כ"מסחר קמעונאי כללי', ב-21 מ"ר מ-26 ל-47 מ"ר.

8. המשיב, כאמור, מבסס את החלטתו על ממצאי הביקורת.

דיון והכרעה

9 לאחר ששקלנו את טענות הצדדים החלטנו לקבל את הערר בחלקו.

המטבחון

החלטנו לקבל את הערר בנוגע לשטח המטבחון. נפרט.

בתשובת המשיב מיום 19.2.15 הוא כותב [בסע' 6] "ביקורת שנערכה ... העלתה כי בשטח של 7 מ"ר פועלת חנות המוזיאון, ובסמוך לה קיימים חדרי אחסון ומטבחון של החנות",

משפט זה אינו נכון ומטעה, שכן אין חולק על כך ששטח החנות הוא 26 מ"ר בלבד, והשטח של 7 מ"ר כולל את החגות ואת החדרים.

הביקורת שנערכה בנכס ביום 4.2.15 הוצגה בפנינו. בדוח, בסעיף הממצאים, לא נכתב דבר על המטבחון.

גם ברשימת הנושאים לבדיקה לא נמצא 'מטבחון' כאחד מהנושאים לבדיקה.

על גבי השרטוט של קומת הקרקע נרשם, לדברי הפקח מפי המנהלת האדמיניסטרטיבית גב' מרי ווינפלד, כי שטח של 7.14 מ"ר משמש "מחסן חנות+מטבחון".

בערר שלה טענה העוררת כי ככל הנראה המנהלת לא הובנה כראוי על ידי הפקח, וכי המטבחון משמש את עובדי המוזיאון להכנת קפה וכד' [ומדי פעם את אורחיו], ולא את החנות. לדבריה אמנם ניתן להיכנס אל המטבחון דרך החנות אך לא רק דרכה, ומכל מקום הוא אינו חלק ממנה.

בתצהירה הבהירה גב' מוניקה לביא, מנכל"ית ואוצרת המוזיאון, כי "המטבחון נמצא בבניין בן 3 קומות אשר עומד בפני עצמו ברח' רוקח 19 והמכונה 'האגף החדש'. המטבחון אשר נמצא בקומת הכניסה משמש את כל עובדי המוזיאון אשר עובדים באגף החדש ...".

דברים אלה, לא נסתרו על ידי המשיב. גם בחקירתה של המנכל"ית לא נסתרו הדברים.

לפיכך, אנו סבורים כי מסקנתו בסע' 6 לסיכומים כי "שטח הקומה מורכב מחנות, לובי כניסה, ממחסן החנות מאולם ישיבות וממחסן אולם ישיבות ,דהיינו עיקר עובדי הקומה עובדים בחנות ולא במוזיאון" [ההדגשה במקור], אינה מבוססת ואף שגויה,

ראוי להזכיר כאן עובדה שאינה מוטלת בספק, והיא שאותו שטח של 27 מ"ר משרת שתי תכליות: קבלה של המוזיאון וחנות מזכרות. משמע שמיעוט של עובדים 'עובד בחנות' ואף אלה משמשים לשתי התכליות.

נראה שאף המשיב חזר בו מעמדתו ביחס למטבחון. בסע' 12 לסיכומיו הוא כותב "מכאן שלכל הפחות השטח המשמש לאחסון פריטים הנמכרים בחנות סווג כדין במקשה אחת עם החנות, שכן הוא אינו שטח המשמש את פעילות המוזיאון". גם הוועדה שותפה לכך.

המחס

מאידך, החלטנו לדחות את הערר ביחס ל'מחסן.

לדעתנו, ככל שיתברר כי בנוסף לחנות הקצתה העוררת, כפי שסביר שתעשה, שטח לאחסון פריטים שנמכרים בחנות [להבדיל מיצירות אמנות שאינן עומדות למכירה] יהיה שטח זה חייב בארנונה בדומה לחנות.

כאמור, בתשובת המשיב מיום 19.2.15 הוא כותב [בסע' 6] "ביקורת שנערכה ... העלתה כי בשטח של 47 מ"ר פועלת חנות המוזיאון, ובסמוך לה קיימים חדרי אחסון ומטבחון של החנות".

על גבי השרטוט של קומת הקרקע גרשם, לדברי הפקח מפי המנהלת האדמיניסטרטיבית גב' מרי ווינפלד, כי שטח של 11.19 מ"ר משמש "מחסן חנות".

המשיב ציין בסע' 9 לכתב התשובה כי "בערר לא נטען כי שטח המחסן בגודל 11.19 מ"ר אינו משמש את החגות".

ואכן, העוררת טענה בדיון המקדמי ביחס לשטח זה כי "משמש את המשרד של מנהלת החנות שהיא גם מנהלת הקבלה". משמע לפנינו משרד שהוא, בדומה ל'חנות/קבלה' - דו תכליתי.

בתצהירה, בס' 10 טענה גב' מוניקה לביא כי "העבודה המשרדית של מחלקת הקבלה מתבצעת בשטח המוגדר על ידי המשיב כ'מחסן'. בשטח זה מבצעת מנהלת החנות והקבלה עבודות משרדיות שונות, אשר להן היא נדרשת בתוקף תפקידה בקבלה וגם בחנות".

ביחס לשטח זה כתב הפקח בדו"ח הביקורת שלו: "נראה שטח נוסף המשמש את החנות. לדבריה של מרי. ...יש לבחון חיובים בגין שטחים אלה (תמונות 535, 536, 538, 539). גראו במקום שולחן, כסא, מדפים, קלסרים, ספרים ושידת ציורים".

בחקירתה הנגדית אישרה גב' לביא כי "בשטח המשרד נשוא המחלוקת ['המחסן דלעיל'] מתבצעת פעילות הקשורה למוזיאון וגם לחנות. .. [ו]כי בשטח שבמחלוקת נעשה שימוש לאחסון פר(י)טים הנמכרים בחנות".

נוסיף, כי בחקירה החוזרת הוסיפה גב' לביא כי ראוי שהחנות שהיא גם שטח קבלה יחיד תפוצל, ורק הוויטרינה שלה תסווג כ'חנות'. נציין, כי חלופה זו לא נטענה בפני המשיב, לא נדחתה על ידו והיא חורגת מגדר הערר שלפנינו.

משכך, אנו סבורים שדינו של המשרד-מחסן הוא כדין ה'חנות', הגם שהיא משמשת גם כ'קבלה', להיחשב לחלק ממנה ולהיות מסווג כמוה.

לסיכום, הערר מתקבל ביחס ל'מטבחון' ונדחה ביחס ל'מחסן-משרד'. אין צו להוצאות,

ניתן והודע ביום 1.11.16 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ו"ח אלרון יצחק

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140014128

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העורר: מזרחי יונתן חיים

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

עֶ

ביום 11.5.15 הוציא האגף לחיובי ארנונה הודעה לעורר על התזקתו בנכסים נשוא הערר, שטחם והשימוש בהם, זאת, על יסוד ביקורות והצהרות שנתקבלו. הנכטיס נמצאים ברתי פנחס לבון 16.

- 7

2 ביום 2.11.15 הגיש העורר השגה על החיובים בין היתר הוא טען על היותם ריטרואקטיבים וכן כי הוגשו בשיהוי ניכר.

3 ביום 2.12.15 נדחתה ההשגה. בין היתר נכתב בתשובה כי אין מדובר בחיוב רטרואקטיבי אלא בהתאמת החיוב למצב בפועל, עוד נכתב כי התיוביס מבוססים על ביקור בנכס שנעשה בנוכחות העורר, וכי ככל שארע שינוי בהם ניתן לבקש עוד ביקורות.

6. ביום 14.2.16 הוגשה על ידי המשיב תשובה ובקשה לדחיה על הסף. המשיב טען בתשובתו

טענות של איחור, חוסר סמכות עניינית ועוד. כמו כן, דחה המשיב את טענותיו המהותיות של העורר לגופו של עניין.

דיון והחלטה

5. ביום 1.6.16 התקיים דיון מוקדם בערר בהשתתפות בייכ העורר וחמישה בני משפתה, ובייכ

המשיב. בדיון צוין כי היישטח משמש את העורר למגוריו במשך עשרות שניסיי.

6. יובחר כי על-פּי ממצאי המשיב, כולל השטח קרקע בשטח 1,278 מ"ר, מגורים בשטח 40 מ"ר,

ועוד שירותים כלליים ומחסנים כלליים.

7 בישיבה ביקש המשיב כי הוועדה תורה לעורר לפרט את טענותלו.

8 בתום הישיבה החליטה הוועדה, בראשית התלטתה, כי העורר יגיש תגובה לתשובת המשיב עד ליום 30.6.16. העורר לא הגיש כל תגובה.

9. בהמשך ההתלטה הוחלט כי העורר יגיש תצהירי עדות ראשית עד ליום 30.8.16. העורר לא

הגיש כל תצהיר.

0. העורר, על אף שנתנה לו האפשרות המלאה להוכית את טענותיו, לא עשה דבר.

1. לפיכך, אנו מחליטים למחוק את הערר.

בשל מחיקתו בשלב מוקדם זה - אין צו להוצאות.

ניתן והודע ביום 1.11.16 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהלייט (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חברָארגייח אלרון יצחק

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140013031

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: פרידמן צעצועים וספורט בע"מ

‎ -‏ נגד.-

‏מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

‏החלטה בערר

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

‏1. הערר הוגש על החלטת המשיב בנוגע לנכס של העוררת ברח' בר יוחאי 10 בשטח של 54 מ"ר [חשבון לקוח מס' 10614849 מס' חוזה 491669].

‏2. המחלוקת בין הצדדים היא על הסיווג הנכון של הנכס לצרכי ארנונה.

‏3 לטענת העוררת בכתב הערר [בסע' 2] שינה המשיב, כפי שעולה מהודעתו מיום 8.3.15, את סיווג הנכס מתעשייה ומלאכה לסיווג של מחסנים כלליים. השינוי, כך נטען, נעשה לאחר ביקורת שנערכה בנכס מטעם המשיב ביום 26.2.15.

‏4. עיון בהודעת המשיב [בסע' 6] מעלה כי השינוי שנעשה בסיווג אינו מתעשייה ומלאכה למחסנים כלליים, אלא ממחסנים כלליים לסיווג של בניינים שאינם משמשים למגורים - שירותים כלליים.

‏5. מכל מקום, השאלה שמונחת לפתחנו היא מהו הסיווג הנכון של הנכס, על-פי השימוש שנעשה בו.

‏עסקה של העוררת

6. העוררת על-פי עדותה היא פירמה מובילה בתחום מוצרי התנועה לנכים ולבעלי הגבלה בתנועה. -

7. פעילותה של העוררת נחלקת בין חנות ברח' שוקן 12 לבין הנכס ברח' בר יוחאי 10. בחנות

מתקיים הקשר בין העוררת ללקוחותיה, ובנכס מבוצעות, בין היתר, פעולות לביצוע התאמות של כלי הרכב המסוים לנכה לו הוא נועד.

8. בנוסף מחזיקה העוררת במחסן בחולון.

דיון והחלטה

‏9. לאחר ששקלנו את טענות שני הצדדים ובחנו את הראיות שהוצגו לנו, החלטנו לדחות את הערר.

0 לטענת העוררת משמש הנכס כבית מלאכה, וזאת על-פי הפעולות שנעשות בו: חיתוך של שלדת האופניים, התקנת הברגה, חיבור הבקרים, מושבים, ידיות, מפסקים והמערכת החשמלית.

העבודות האלה נעשות על ידי עובד מיומן.

1. לאחר שבחנו את דוחות הביקורת, את התצהירים ואת הדברים שעלו בח"ג בפנינו קיבלנו את

עמדת המשיב. אמגם בנכס נעשות פעולות בעלות סממנים של מלאכת כפיים, אבל פעולות אלה הן חלקיות בלבד והן בגדר השלמה של תהליך המכירה שנעשה בחנות הסמוכה.

2. העוררת לא שכנעה את הוועדה כי בנכס נבנות קלנועיות. גהפוך הוא. עריכת ביקורת בנכס,

כשלעצמה לא הייתה קלה, לאחר שזו נערכה, לא נראה בנכס אותו עובד נטען. כפי שהוכח בפנינו, גם לא נערכות בנכס פעולות שהן מהותיות של ריתוך וצביעה.

3, ככלל נושא הנכס, על-פי הדוח, הצילומים והעדויות שנמסרו לנו, מאפיינים של 'חדר אחורי' של החנות, שבו אכן געשות פעולות לא ייצוריות להתאמת הכלי ללקוח. בדומה לתופר או גהצן בשולי חנות בגדים. זאת להבדיל ממי שהופך יריעת בד לבגד. או של חנות לממכר אופניים שההתאמות לקונה נעשות בה בחלל החנות.

4. גם דברים בעניין זה שהעוררת השלימה בתגובה לסיכומי העותרת אינם משנים את התמונה.

5. העוררת ויתרה על זכותה לחקור את עד המשיב, והימנעות זו לא ערערה את הדוח שהגיש ואף

חזקה אותו.

לסיכום, הערר יידחה ללא צו להוצאות. החלטה זו, כפי שהוסכם בין הצדדים תחול גם על שנת 6

ניתן והודע ביום 1.11.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

: צו"ד ריחאן סעיד

ידו"ח אלרון יצחק

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011025

בפני חברי ועדת תערר+

יו"ר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: נ,ע.א. נכסים והשקעות בע"מ

‎ -‏ נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בערר

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

הנכס נשוא הערר נמצא ברח'י התעשליה 4 ומספרו 2000194558.

המחלוקת שנתגלעה בין הצדדים היא: מי החציק בנכס, משמע שחיובי הארנונה חלים עליו, בתקופה שבין 4.10.2010 ו-30.4.2012! משמע כ-19 חודשים.

העוררת, נ.ע.א. נכסים והשקעות בע"מ היא הבעלים של הנכס. הנכס הושכר על ידה לחבי א.ד.א. שמירה ואבטחה בע"מ בשנת 2006, והשוכרת נרשמה כמחציקה.

בשנת 2010, השוכרת נקלעה לקשיים כספיים ומונה לח מפרק, הוא עו"ד רמי קוגן. רס לאחר שנתיים, ביום 2.7.12, הודיע המפרק למשיב כי סמוך ליום 4.10.10 הנכס פונה על ידי שוכר, שהוא נתמנה למפרק שלו.

בעקבות ההודעה שנתקבלה נרשם חיללוף המחציקים, ובמכתב מיום 9.8.12 חמשיב הודיע החבות בארנונה ומטר לבעלים ולמפרק על אכותס להגיש השגה בתוך 90 יום.

הבעלים, היא העוררת, הגישה השגה רק ביום 2.4.14, בה טענה כי התוקה בנכס הושבה לה בין מחצית ינואר למחצית פברואר שנת 2012 [ולא בשנת 2010] ומשכך אין לחייב אותה בארנונה לפני מועד זה בגין הנכס.

למרות שההשגה הוגשה בשיהוי ניכר, השיב עליה המשיב לגופה. המשיב דחה את הטענה בהתבסס על הודעת המפרק כי מסר את הנכס לבעלים במצית נובמבר 2010. המשיב גט הודיע לעוררת על וכות להגיש ערר.

בערר נפלה בתחילה טעות בציון זהות העורר. הטעות תוקנה בנמשך, ואין לה השלכה על ההתלטה.

בערר טענה העוררת כי הודעת החדילה של המפרק התקבלה אצלה רק ביום 1.7.12 ואין לחייב אותה בארנונה לפני מועד זה. לחילופין היא נאותה ליטול על עצמה את התיוב מיום 15.1.12.

בדיון מסדמי שהתקיים ביום ביוט 19.11.14 חורה בה העוררת ותקנה את המועד הנייל ל-

4. בנוסף, החליטה הוועדה בדיון לחצמין את המפרק לדיון מקדמי נוסף.

בדיון השני, ביום 30.12.14 השתתפה גם עו"ד בת חן רחמים מטעם המפרק, שטלה בנכס מטעם המפרק, והתחייבה להמציא לוועדה מסמכים.

ואכן, בחודש 3/15 נמסרו לוועדה מכתב מיום 15.11.10 מטעם בייכ של בעלים ומנהל העוררת מר גיל-עד שבו נדרש המפרק לפנות את הנכס בהתאם להתחייבותו עד לסוף אותו יום. בנוסף, נמסרה לוועדה קבלה על סך 550 ₪ מיום 16.11.10 על פינוי והובלה מהנכס.

ביום 28.4.15 התקיים דיון שלישי בפני הוועדה בהשתתפות המפרק ומר גיל-עד. המפרק הבהיר כי הימצאות כלי נשק [ינשקיסי] בנכס עכבו את השלמת פינויו, ולאחר שאלה פונו נשלם הפינוי והמפתתות נמסרו לבעלים או בא כוחם.

טענות הצדדים

בסיכומיה [סעי 14], חוזרת העוררת על טענתה לפיה ייבפועל הועברה החזקה בנכס רק מאמצע פברואר 2012 יי. טענה זו נטענת על ידה מבלי שהיא מבססת אותה בראיות כלשהן.

בנוסף טוענת העוררת טענות רבות על התנהלותו של המשיב אשר בעטיין היא נקלעה למצב הדבריט לפיו בשנת 2012 היא נדרשת לשלם ארנונה בגין שנת 2010, ואשר על הוועדה לקבל מטעם גה את הערר.

העוררת טענה כי חוב הארנונה לא הוכח, כי התיוב הוא רטרואקטיבי, כי השוכר ו/או המפרק לא הגישו השגות, כי חלוף הזמן גרם לח נזק ראייתי, כי חמשיב נהג שלא בתום לב כלפיה, כי מפרק התחמק מבקשותיה לסתור את טענותיח ורק כאשר יהמאכלת התקרבה לצווארויי הוא המציא את שני המסמכים [ראו סעי ... לעילן.

בנוסף, טענה העוררת כי למפרק אחתריות נזיקית-אישית, כי היה על המשיב לפנות לבית המשפט המחוצי, כי התשובה לערר לא ניתנה במועד, וגם, כי החזקה בפועל הועברה רק באמצע פברואר 2012.

דיון והכרעת

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהביאו, לרבות אלה שנמסרו על המפרק, החלטנו לדחות את הערר.

כפי שציינו בראשית ההחלטה, ליבת המתלוקת בין הצדדים היא: מי החזיק בנכס ו שחיובי הארנונה חלים עליו, בתקופה שבין 4.10.2010 ו-30.4.2012. משמע כ-19 חודשים.

העוררת, היא הבעלים, או השוכרת ובגדרה גס המפרק שמונה לה.

בטרם נדון בטענות הצדדים ונפרט וננמק את החלטנו, נציין כי הלכה פסוקה היא כי נטל השכנוע מוטל על העוררת, ולא על חמשיב.

שאלה גו תוכרע על-פי המועד שבו נמסרה לעוררת בחזרה החזקה בנכס. כל עוד לא החזיר המפרק את הנכס לבעליט חל החיוב על השוכרת. לאחר שהחזקה נמסרה, חוזר התיוב וחל על הבעלים.

ביום 20.5.14 שיגר המשיב לעוררת תשובה על השגתה על חיובה בארנונה החל מסמוך לתאריך 4.10.10. כך בהתאם להודעת המפרק מיום 2.7.12. המשיב גם הודיע לעוררת כי אם קיימים ברשותה יימסמכים על החזרת התזקה בנכסיי אליה מהמפרק עליה להמציאם לו.

העוררת לא המציאה מסמכים כאמור, ומאחר שהשגתה נדחתה, היא הגישה ערר וּה.

ועדה זו מוסמכת לדון בעררים על התלטות המשיב על השגות בענייני ארנונה עירונית.

בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976

בסעי 3 (א) נכתב כך:

ימי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות

אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו-269 לפקודת העיריות;

(4) היה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 0(8) לחוק הסדרים התשמיג -

שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכסי'י.

[ההדגשה אינה במקור].

ובסעי 6 (א) הוסף כי ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.

תפקידה וחובתה וגדר סמכותה של הוועדה בענייננו הוא לבדוק אס תשובת המשיב לעוררת בדתותה את השגתה קפחה אותה או לא.

לדעתנו, גם אס היה ספק כלשהו איוו גרסה לאמץ, את זו של העוררת או את זו של המפרק, באו המסמכים שהוצגו על ידי המפרק [ראו סעי ... לעיל) ושמו לכך קצ.

השתכנענו כי ביום 16.11.2010 או בסמוך לאו השלים המפרק את פינוי הנכס. דרשתו התד-משמעית של בייכ הבעלים, מחד, והקבלה על הובלת כלי הנשק שהשלימה את הפינול ביחד מספקות הוכתה משכנעת על מועד הפינול.

אכן מועד וה הוא כ-40 יום לאתר המועד שנמסר על ידי המפרק למשיב, אך ככל הנראה מתיחס המועד השני להשלמת הפינוי, ובכל מקרה הוא מקטין את חבות הארנונה של העוררת במידת מה.

לדעתנו, אין לקבל את גרסת העוררת, כאילו המפרק המשיך להחזיק בנכס עד לחודש ינואר או פברואר 2014. אין זה סביר, לדעתנו, שהעוררת, בפרט לאחר מכתבו החד-

משמעלי של בייכ עו"ד אוליאל תשב באפס מעשה ובתיבוק ידיים במשך חודשים ארוכים מבלי לגבות דמי שכירות, מבלי לפנות למפרק ומבלי לפנות לערכאות.

סביר יותר להניח שהנכס עמד ריק עד שהושכר על ידי המשיבה, וזו משנדרשה לשלם ארנונה משלהי שנת 2010 ואילך התקשתה לוכור מתי פונה הנכס, מחד, ובצר לה העלתה טענות מטענות שונות על מנת שלא לשלם את תובה, מאידך.

לסיכום עניין זה, מצאנו העוררת חבה בתשלום דמי ארנונה בגין הנכס החל מיום 0 נוולא 4.10.10] ועד ליום 30.4.12.

באשר ליתר טענות העוררת, החלטנו לדחות גם אותן. לטענת המשיב ועדה גו אינה מוסמכת לדון בשאלת חוקיות היחיוב הרטרואקטיביי. אכן, שאלה גּו אינה מפורטת בסעי 3 של חוק הערר שמונה את סמכויות הועדה.

מבלי לפסוק לנקוט עמדה בשאלה גו ובתחולתו של פסהייד בעתיימ 55444-06-13 חברת חלקה 109 בגוש 7107 בע"מ ני עיריית תל אביב בענייננו, גס אנו סבורים כי ייהעוררת אינה יכולה להסתתר מאחורי סעי 325 ו-326 לפקודת העיריות. אין בעובדה כי המפרק לא מסר הודעת חדילת תוקה בכדי להרחיק מהבעלים את האחריות לשאת בתיובי הארנונה'"י.

אילו היה בסיט כלשהו לטענה לפיה העוררת לא ידעה ולא יכלה לדעת על פינוי הנכס על ידי השוכרת, היינו שוקלים את עמדתנו. אבל בנסיבות מקרה זּה, כאשר קופת השוכרת הייתה ריקה, וגם קופת הפירוק כמוה, ולעוררת לא שולמו דמי שכירות במשך חודשים ארוכים, לא מתקבל על דעתנו כי העוררת יכולה לפרוק כל עול בעניין וח. יצויו שמדובר בחברה עסקית ובמנהל בעל התמצאות בענייני כספים ושתכלית השכירות הייתה כלכלית - הכנסות מדמי שכירות - מקור הכנטות שיבש.

מאידך, יוזכר כי בערר התברר כי הפינוי הושלם רק ב-16.11.10 ולא ב-4.10.10, משמע 40 וס מאוחר יותר.

לסיכום, אנו מחליטים לדחות את הערר ברובו ולתייב את העוררת בתשלום דמי ארנונה בגץי הנכס החל מיום 16.11.10 ועד ליום 30.4.12. לאחר שקילת כל נסיבות הערר החלטנו שלא לפסוק הוצאות.

ניתן והודע ביום 1.11.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, ואת התוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאט לתקנה 20() לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר), תשל"ז-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ג רו'יח אלרון יצחק

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב - יפו ערר מס' 140011087

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רוייה יצחק אלרון

העוררת: תמוז תקשורת שלווקית בע'ימ

‎ -‏ נגד.-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

נכס אי

הערר הוגש על החלטות המשיב בנוגע לנכסים שמוחזקים על ידי העוררת בבניין ברתי תל גיבורים פו', ושסווגו על ידי המשיב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשני נכסים :

א. נכס אי [סומן מסי 1 על ידי המשיב ומסי 2 על ידי העוררת] - בשטח 193 מ"ר

[מס' ח-ן ארנונה 10275957] שמושכר על ידי העוררת לחב' וידיאו ליין בע"מ [להלן /וידיאו ליין] ;

ב. ונכס בי [סומן מס' 2-4 על ידי המשיב ומסי 1 על ידי העוררת] - בשטח 728

מייר [מס' חשבונות ארנונה 10275957, 1056466, 10628979].

בנוגע לנכס א' הנייל, תבעה העוררת כי הוא יסווג כייתעשיה ומלאכהיי, תביעה שחמשיב התנגד לה.

כאמור הנכס מושכר על ידי העוררת לוידיאו ליין. האתחרונה עוסקת בו בתחום של עריכת סרטים עבור לקוחותיה, לרבות - לטענת העוררת - בניית הדמיה, ציור אנימציה, עבודה גרפית, יצירת פסקול מוטיקלי ואריזת הסרט בשלב הסופי עבור הלקוחות.

נכסים לא מעט משמשים לעריכת סרטים, כמשמעותה זו, ומתלוקות רבות התעוררו

בשאלה כיצד לסווג אותם: האם כישירות' או כיתעשיהי. מותב וּה, במספר התלטות בעבר

נטה לעבר האפשרות השנייה.

לאחרונה נדונה השאלה בבית המשפט העליון, בבריימ 1676/15 ברודקאסט וידיאו ש.ב.

בע"מ ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו. בית המשפט העליון פסק לטובת העוררת.

בעקבות ואת נמסר לוועדה ביום 1.8.16 כי נוכח ההחלטה הצדדים הגיעו להסכמה כי נכט אי יסווג בסיווג יתעשיהי. בעקבות זאת הערר ביחס לנכס אי מתקבל.

טענות הצדדים ביתט לנכסים הכלולים בנכס בי נותרו בעינן.

נכס ב!

.10

חמשיב מסווג נכס וה כיבניינים שאינם משמשים למגוריםי. לטענת העוררת יש לטווג אותו, או את הלקו, כיבית תוכנהי. לטענתו, מקיימת העוררת יחד עם חבי אינאו בע"מ [להלן /אינאוי] פעילות שמתתלקת כך: העוררת מייצרת ובונה תשתיות פרסומיות [בעיקר לתעשלית התרופות] לדוכנים בתערוכות מקצועיות. אינאו עוסקת בפיתוח התכנות והאמצעים הממוחשבים, והעוררת עוסקת בתכנון המיצג, עיצובו, הפקתו וייצורו.

העוררת תמכה את טענותיה באישור מטעם רשות המסים לפיו אינאו על-פי פעילותה הינה מפעל תעשייתי לפי סעי 51 לחוק לעידוד חשקעות הון.

בנוסף, תמכה העוררת את טענותיה בתצהיר מטעם מנכ"ל אינאו ארצ עמירן.

ביום 25/3/15 קיימה הוועדה דיון הוכחות בו נשאל המנכייל שאלות, והבהיר את מהות

פעולותיה של אינאו: אספקת ייתוכנה שמדמה את הסריקהיי שנשתלת במערכת הפיסית

שהעוררת מייצרת ויתד הן מהוות מוצר אינטגראלי.

כפי שהוצג לוועדה, המוצרים נמכריס ליצרני התרופות שעושים בהם שימוש להדגמה בתערוכות מקצועיות. לפעמים נדרש לפתת עבור לקות מוצר תוכנה חדש ולעתיס די בהתאמת מוצר תוכנה קלים.

פעילות העוררת חורגת מגבולות המדינה, ויש לה לקוחות בארצות רבות.

דיון והכרעת

לאחר ששקלנו את טענות הצדדים ואת הראיות שהוצגו לפנינו החלטנו לדחות את הערר בנוגע לנכס בי.

מסעי 3.3.3 לצו הארנונה עולה כי על מנת שנכס יסווג כיבית תוכנהי על המחזיק לשכנע את משיב, ואם מאמציו לא צלחו, את ועדת הערר כי ייהעיסוק העיקרי הוא ייצור תוכנה'י.

המשיב דוחה את טענות העוררת שפורטו לעיל, על הגדרת תוכן של אינאו. הדחיה אינה מתיחסת לחלוקת 'התפקידיםי בין העוררת לבין אינאו, אלא לפעילותה של אינאו עצמה.

לשיטת המשיב, ייהעיסוק העיקרייי של אינאו אינו ייייצור תוכנהיי אלא מתן שירות ללקוחות. הוא מבסס את טענתו בעיקר על תשובותיו של המנכייל בחקירתו.

לטענת המשיב, אין לפנינו עסק שעוסק בפיתוח וייצור תכנות שנמכרות לציבור הרחב כמוצר מדף, אלא עסק שעיסוקו במתן שירותים והפעלת מוצרים קיימים שפותתו בעבר.

המוצר שנמכר, לטענת המשיב, אינו התכנה אלא מתקן שיווקי אשר התכנה משולבת בו ומהווה חלק ממנו. המוצר מיוצר על החברה האם [היא העוררת] והתוכנה שמשולבת בו מפותחת או מותאמת על החברה הבת. לטענת המשיב התכלית העיקרית של הנכס אינה ילייצר תוכנה' אלא לתּת שירותיט ללקוחות העוררת אשר רכשו את מוצריה [שעוצבו, נבנו ושווקו על ידה].במוצרים אלח משולבות התוכנות שפותתו על ידי אינאו, התאמו על ידה ומתוחזקות על ידה.

מנגד למדנו גם מדבריו של המנכייל כי לעתים איניאו עובדת מול גורם אחר [שאינו העוררת]. עם ואת, לא השתכנענו כי זו פעילות בעלת היקף משמעותי.

1. לדעתנו, מבתינה עסקית העוררת ואינאו חד הן, הגם שהן מאוגדות כשתי חברות נפרדות.

אם ובת. מכל בתינה ניתן חיה להפעיל את אינאו כמחלקה בתוך העוררת. מתוך שיקוליה שלה החליטה העוררת לאגד את אינאו כתברה בת. בעשותה כן, היא לא הפכה את אינאו ליבית תוכנה' במשמעות זה בענליננו.

2. יתכן, ואילו חייתה אינאו פונה לשוק הרתב ניתן היה לנסות ולהפריד את הנכס לחלקיו

ולהכיר בחלק ממנו כיבית תוכנהי. אבל בהיותה של אינאו קשורה לעוררת בטבורה [גס אס יש לה פעילות שולית אחרת), לא ניתן לראות בה בית תוכנה בגדר צו הארנונה.

לסיבום, כפי שפורט לעיל הערר בנוגע לנכס אי מתקבל, והוא יסווג כיתעשיה, והערר ביחס לנכס בי נדחה, והוא יוסיף להיות מסווג כבעבר. לאחר שקילת כל נסיבות הערר החלטנו שלא לפסוק הוצאות.

ניתן והודע ביום 1.11.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעי 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה. '

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר), תשל"ץ-1977, תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

חוד ד ריחאן סעיד יח אלרון לצחק

(לדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 140013915

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררים: יוסטמן קלמן וליאורה

-נגד.י

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה בערר

המחלוקת

1. עניינו של הערר הוא חיוב ארנונה בנוגע לנכס המוחזק ע"י העוררים ברחוב כיסופים 10 [להלן

'הנכט'] והרשום בפנקסי העירייה במס' 2000218451 ח-ן לקוח 10250389.

2. הערר הוגש על תשובת המשיב מיום 17.9.15 להשגה שנדחתה.

3. המחלוקת נסובה על סיווגו גגון בשטח 9.95 מ"ר שממוקם מעל הפתח שבין הדירה לבין הגינה,

4. לטענת העוררים נופל הגגון תחת הגדרת ‏ פרגולה', ועל כן, ומאחר ואין לה "שני קירות או

יותר", אין לחייב בגינה בארנונה [ראו צו הארנונה בסע' 1.3.1 י"ג].

5. המשיב מצדו טוען, כי אין זו פרגולה אלא 'סככה' או 'שטח מקורה', הכלולה בשטח הבניין [שם

בסע' 1.3.1 ב'], ומשכך יש לחייב את שטחה בארנונה.

6. הצדדים תמכו את טענותיהם בגימוקים מלומדים שלא מצאנו צורך לפרטם מעבר למה שייכתב

להלן.

דיון והכרעה

7 לאחר ששקלנו את טענות הצדדים החלטנו לדחות את הערר.

8 סע' 1.3.1י"ג נמנה על הסעיפים בצו הארנונה שמגדירים מה כלול בשטח הבניין, הדירה לענייננו, לצורך סיכום מרכיב השטח במכפלת חישוב סכום החיוב.

9. לשון הסעיף היא זו:"בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח

מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחייה" [ההדגשות הן של הוועדה].

0. העוררים מבקשים לטעון כי הגגון הוא 'פרגולה' בהסתמך על הגדרתה בחוק התכנון והבנייה

שהיא "מבנה ללא קירות, שתקרתו משטח הצללה מישורי, ואינו משופע או נטוי, הנסמך על

עמודים, ובלבד שהמרווח בין החלקים האטומים של משטח ההצללה מחולקים באופן שווה ומהווים לפחות 40% משטחו".

1. הגגון דנן לא נופל לדעתנו בהגדרת פרגולה שבחוק זה. יש לו לפחות קיר אחד [אליו הוא

מחובר], הוא נוטה ומשופע ולא מקביל לקרקע [ולדעתנו אין זה משנה אם גם גרם המדרגות משופע]; ובנוסף, לא קיבלנו חוות דעת מקצועית על החלקים האטומים שלו והיחס ביניהם לבין שטחו. [נוכח מסקנתנו, חסר אחרון זה אינו מעלה ואינו מוריד].

2. מאחר ולדעתנו הגגון אינו נופל בהגדרת פרגולה, מתייתר גם הדיון בשאלה, באיזו מידה גיתן

בכלל להחיל את ההגדרה בחוק התכנון והבנייה על פרשנות צו הארנונה. מכל מקום, כל השוואה חזותית בין הגגון לבין פרגולות תעיד על כך שאלו הם שני דברים שונים, גם אם בנסיבות מסוימות ניתן להפיק משניהם צל.

3, לסיכום, הגגון נשוא הערר אינו פרגולה בשום מובן של מושג זה.

4. בגוסף, הגגון גם אינו סככה. סככות, נפוצות בעולם החקלאי, בתעשייה, במחנות צבא, במתקנים

לשטיפת רכב ועוד. סככה מוגדרת כ"מוסך, שטח גדול מכוסה תקרה נשענת על עמודים על-פי רוב ללא קירות מסביב" [מילון העברי המרוכז של אבן שושן].

5. לדעתנו, ההגדרה הלשונית הנכונה למתקן שבמחלוקת היא 'גגון". גגון, בשפה העברית הוא, לפי

אבן שושן, "גג קטן הסוכך על פני חלון, גזוזטרא וכד'". ‏ לסוכך' ו'לקרות', לענייננו, הן לפי תכלית הצו והן לפי לשונו, חד הם.

6. ההגדרה של אבן שושן מתאימח ככפפה לכף ידו של הגגון נשוא הערר. הגגון הוא 'שטח מקורה',

והוא נופל, לדעתנו, בהגדרת 'שטח מקורה אחר' שבצו. משכך הוא כלול בשטח הדירה.

7 לסיום נוסיף כי, 'השטח המקורה', זה שכלול ב'בניין' ושחב בארנונה, אינו שטח הגגון עצמו, אלא שטח ההיטל שלו, משמע השטח שמתחתיו.

לסיכום, הערר נדחה ללא צו להוצאות. במידה וה'שטח המקורה', כפי שבואר בסע' 16 לעיל, שונה מ-9.95 מ"ר, על המשיב למדוד אותו ולהתאים את החיוב לגודלו.

ניתן והודע ביום 1.11.2016 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסע' 3(ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מגהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, עומדת לצדדים זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים, וזאת התוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

יו"ר: עו"ד גראָ אהוד רו"ח אלרון יצחק

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה

כללית שליד עיריית תל אביב -- יפו עררים מס' 140012249 266

יו"ר: עו"ד אהוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריחן

חבר: רו"ח יצחק אלרון

העוררת: טורבו טקסטיל נכסים 2002 בע"מ

‎ -‏ בגד-

מנהל הארנוגה של עיריית תל אביב-יפו

החלטה ב-2 עררים

המחלוקת בין הצדדים

1 לפנינו 2 עררים שנוגעים לנכס מספר 2000112207 [להלן נכס א] ולנכס מספר 7 [להלן נכס ב] שנמצאים ברח' העליה 4.

נכס א

2 ביום 17.12.14 שיגר המשיב לעוררת מכתב בו הוא, בין היתר, דוחה את דרישתה של העוררת לפטור את נכס א מארנונה, זאת לאחר שהמשיב מצא, בביקורת שנערכה בנכס, כי הוא אינו עומד בקריטריונים הנדרשים לשם קבלת פטור, וכי הוא ראוי פונקציונלית לשימוש. לעוררת ניתגו 30 יום להגיש על כך ערר. המשיב ציין בתשובתו שהעוררת תוכל לחזור ולבקש את הפטור אם מצב הנכס יצדיק זאת.

3. המשיב ביסס את עמדתו לדחות את הבקשה על ביקורת שנערכה בנכס ביום 18.11.14 וביקורת

גוספת מיום 9.12.14 בהן נמצא הנכס "במצב פיסי עובדתי תקין, וזאת בלשון המעטה". לטענתו הביקורת הראשונה העלתה שלא מתנהלות בנכס עבודות שיפוץ כלל, ובניה, כי "למעט שברי קירות גבס שפורקו" הנכס, כאמור תקין.

4. לטענת המשיב, העבודות שהתבצעו בנכס לא נועדו להשמיש אותו לאחר שנהרס, אלא להתאימו

לצרכי העוררת, ואינן מצדיקות קבלת פטור. לטענת המשיב, בהתבססו על סיכום ההלכה ע"י המלומד ה' רוסטקוביץ', לא כל שיפוץ של נכס מזכה את בעליו בפטור, וכי על מנת לעמוד בדרישות על הנכס להיות הרוס או ניזוק "במידה שלא ניתן לשבת בו".

5. יצוין, כי בהמשך חזרה העוררת ופנתה לקבל את הפטור, ובעקבות ביקורת נוספת שנערכה היא

קבלה אותו. משכך, טוען המשיב טוען כי הנכס קבל פטור כנכס לא ראוי לשימוש לתקופה 5 - 25.5.15. העוררת, כאמור, דורשת להחיל עליה את הפטור החל מתאריך הדיווח על ידה, משמע מיום 10.11.14.

6. ביום 10.1.15 הגישה העוררת ערר על החלטת המשיב. הערר נתקבל ביום 8.2.15. העוררת

טענה כי היא זכאית לפטור ל'נכס שנהרס ואין משתמשים בו, לפי סע' 330 לפקודה. ערר זה קיבל את המספר 140012249.

7. בערר שהגישה, דרשה העוררת להחיל עליה את הפטור החל מתאריך הדיווח על ידה, בתאריך

4, זאת בטענה כי תקופת השיפוצים שבהם הנכס היה זכאי לפטור הייתה בת 5 חודשים ולא חודשיים כפי שהמשיב נעתר לתת לח.

נכס ב

8 ביום 8.2.15 הגישה העוררת ערר נוסף לכאורה בגין אותו הנכס, נכס א, בדרישה לקבל פטור מארנונה עבור 'נכס ריק' לפי תקנות ההסדרים במשק המדינה, מיום 23.6.2014. ערר זה קיבל את המספר 140012306.

9. בלבול מה נוצר מכך שהעוררת פרטה פעמיים בכותרות של ערר 140012306 כי מתייחס לנכס

א [2000112207], אך בגוף הערר נכתב במפורש שהוא מתייחס לנכס ב [2000112237].

0. לטענת העוררת, נערכו בנכס שתי ביקורות, האחת אחרי השנייה. לטענתה, לאחר שבביקורת

הראשונה נמצא כי בנכס היו "פח אשפה וארגזי פסולת", היא פנתה את אלה, וכל שנותר בו הוא "שולחן בגלריה שהוא צמוד מבנה". למרות זאת, לאחר הביקורת השנייה "הפקח הציג מצג שווא וכרך את שתי בדיקותיו לבדיקה אחת והטעה בזאת את מנהל הארנונה [ו] בכך שהנכס אינו ריק".

1. הפקח חולק על כך. בתצהירו הוא מאשר כי חזר לנכס לאחר מספר שעות, אך גם בביקור השני

נותרו בנכס פריטים והוא לא היה ריק.

תשובת המשיב

2. תשובת אחת של המשיב מתייחסת לערר מס' 140012249, ולנכס א. המשיב חוזר על תשובותיו

במכתבו מיום 17.12.14. לתשובה מצורפים 3 דוחות ביקורת:

א דוח ביקורת שנערכה ביום 18.11.14 בנכס א מס' 2000112207. אל הדוח נשוב בהמשך.

ב. דוח נוסף מיום 9.12.14. למרות שבפרטי הנכס [עמ' 1] נכתב שמספרו

7, משמע נכס א, הרי המספר שמופיע על התשריט הוא 7 - משמע נכס ב. וכן,

ג. | דוח שלישי שנערך ביום 8.2.15 בנכס א. דוח זה הוא דוח שני על נכס א ועל

הבקשה לפטור לפי סע' 330.

3. התשובה השנייה של המשיב ניתנה במסגרת ערר מס' 140012306. בתשובתו חוזר המשיב על

הטעמים שלפיהם אין העוררת זכאית לקבל 'פטור לנכס ריק' לנכס ב. לתשובה צורף מכתבו של המשיב מיום 29.7.2014 שמפרט את מה שנמצא בנכס בעת הביקורת, וכן את דוח הביקורת מיום 21.7.14 שמפרט זאת.

בירור העררים

4. ביום 16.6.15 התקיים דיון מקדמי בוועדה. הוועדה דנה במשותף בשני העררים, על אף שהם

מתיחסים לשני נכסים שונים ולשתי השגות נפרדות. העורר הציג בעל פה את טענותיו, ולמעשה חזר על מה שכתב והבהיר אותן. העורר גם התייחס לטענת האיחור בהגשת הערר וטען כי בקשתו לקבל ארכה אושרה. טענה שהוכחה כנכונה.

5. המשיב מצדו חזר בדיון על טענותיו בתמצית. באשר לבקשה לפטור לנכס ריק הוא טען כי הנכס

לא עמד בתנאי הפטור; וביחס לבקשה לפטור לפי סע' 330, הוא טען כי הנכס זכה לפטור בתקופה שבה היה זכאי לכך, אך לא מעבר לכך.

6. בתום הדיון, הציעה הוועדה לצדדים לנסות ולהגיע לפשרה מוסכמת ביניהם. משהניסיון לא עלה

יפה, נקבע הערר לשמיעת הוכחות.

7 הצדדים הגישו לוועדה תצהירים, מסמכים וצילומים, וביום 8.12.15 התקיימו בפנינו חקירות של המצהירים על תצהיריהם. בתום הדיון נקבע התיק להגשת סיכומים בכתב.

דיון והכרעה

8. בטרם נדון בטענות הצדדים ובראיות, נזכיר כי הלכה פסוקה היא שנטל הראיה מוטל על

העוררת.

נכס א -- פטור לפי סע' 330

9. העוררת בקשה לקבל עבור הנכס פטור מארנונה לפי סעיף 330, עקב השיפוצים שבוצעו בו

במהלך החלפת שוכרים. המחלוקת בין הצדדים היא, אם העוררת זכאית לפטור לתקופה ארוכה יותר מזו שאושרה לה, חודשיים ימים, כפי שיפורט וינומק להלן, החלטנו לדחות את ערר זה.

20. הבקשה הוגשה ביום 10.11.14. ביום 9.12.14 נערכה ביקורת בנכס. זו הביקורת הנ"ל בסע'

1 ב'. הביקורת נערכה בשטח שסומן בתשריט בצבע כחול - קומת קרקע וגלריה. בדבריו כותב

עורך הביקורת: "בשטח ... לא נראו: עבודות, כלי עבודה או פועלים", נראו "שברי קירות גבס

שפורקו ... לוחות גבס לא מורכבים ושולחן". הצילומים שצורפו לדוח תואמים את הטקסט.

1. מנגד, העוררת לא סתרה את ממצאי הביקורת בראיות מצדה, לא בצילומים ולא בעדות של קבלן

העבודות או גורם דומה אחר.

2. תקפם של ממצאים אלה של המשיב מתחזקים דווקא נוכח דוח הביקורת הנוספת מיום 8.2.15,

חודשיים לאחר הביקורת הראשונה. בשלב זה, כנראה, החלו עבודות השיפוץ, ובביקורת נמצא כי בנכס, בניגוד לביקורת הראשונה, אכן "נראו עבודות בנייה וחשמל" ... נראו "כלי עבודה, חומרי בנייה ... קבלן/פועל" ... "הגלריה הוסרה". ממצאים אלה הביאו לשינוי בעמדת המשיב ולמתן פטור לחודשיים.

3. הוועדה מצאה, גם לאחר ששקלנו את חקירת עורך הביקורת ואת טענות העוררת, כי מסקנות

המשיב שלא לתת בשלב הראשון פטור הן אכן מבוססות. המסקנה של הביקורת הראשונה היא שמצב הנכס אינו עונה על הפטור, והמסקנה של הביקורת השנייה היא שהוא עומד בה. מסקנות אלה מקובלות עלינו.

4. לפיכך, מתן הפטור לתקופה של חודשיים עומד לדעתנו הן בלשון הפטור והן בתכלית שלו, ולא

מצאנו לנכון להתערב בה.

נכס ב -- פטור לנכס ריק

5. במוקד המחלוקת כאן עומדת הביקורת שנערכה על ידי המשיב בנכס ביום 21.7.14. בדוח

שהכין והוצג בפנינו [סע' 12 לעיל] מפרט עורך הדוח כי בקומת הקרקע גראו: פח זבל, שולחן זכוכית וניירות ברצפה. ובקומת הגלריה נראו שולחן וארגזים. הצילומים שהוצגו בפנינו

מאשרים את אלה. מנגד מעלה העוררת טענות שונות ביחס לביקורת ולדוח, כפי שנכתב בקצרה לעיל.

6. העוררת מסכימה לכך שהנכס לא היה ריק במועד הביקורת למצער במובן זה שנותר בו "שולחן

צמוד מבנה ... [ש] פינוי המבנה היה מחייב את פירוק הגלריה ולפיכך הושאר מקובע במקומו".

7. מצאנו לנכון לפסוק תחילה בשאלה אם השארת השולח במקומו עונה על דרישות הפטור, שכן

אם די בשולחן שנותר כדי לשלול את הזכאות לפטור, כי אז מתייתר הדיון בשאר הטענות, שהן עובדתיות בעיקרן.

8. המשיב מצדו טוען בנקודה זו כי גם לפי תמונות שהוצגו על ידי העוררת היו "שולחן ולוחות עץ

בקומת הגלריה", זה בנוסף על "שולחן זכוכית, פח זבל, ניירות ..., וארגזים". כאמור, בשלב זה נתמקד בשולחן שבגלריה, שהישארותו איגה שגויה במחלוקת.

9. במקרה זה שלפנינו מתאים הפסוק 'טוב מראה עיניים ממשמע אוזניים', השולחן המדובר מופיע

בצילום הרביעי של הערר ובצילום הראשון של סיכומי העוררת. השולחן ניצב במרכז הגלריה.

בנוסף, מצולם השולחן בשתי התמונות שמצד שמאל שצורפו לדוח הביקורת שנלווה לתצהיר עורך הביקורת.

0. בנוסף, עובדה נוספת היא שעצם 'המצאות' השולחן בקומת הגלריה, מונעת את היותו של הנכס

'ריק' במובן המילוי של המלה. אם כך, השאלות שנותרו פתוחות הן: האם טענה לפיה אי-אפשר [כביכול] לפרק את השולחן, וכי פינוי השולחן מחייב את פירוק הגלריה משנה דבר מה לענייננו;

וכן, האם העובדה שלא ניתן לפרקו ממקומו הוכחה בפנינו?

1. במאמר מוסגר נוסיף כי, ההיגיון מורה כי גם אם השולחן הוברג לרצפה, אין הדבר מונע את

פתיחת הברגים. ובנוסף נציין, כי גם קירות הגלריה - כפי שראינו בצילומים - אינם ריקים ממתקנים שונים. אך כאמור, הדיון כאן מתרכז בשולחן שמציאותו בגלריה אינה שנויה במחלוקת.

2. ננסה עתה להשיב על השאלות:

א. באשר לטענה לפיה לא ניתן לפרק את השולחן, או בצורתה האחרת, לפיה פינוי

השולחן מחייב את פירוק הגלריה מצאנו כי זו לא הוכחה בפנינו. העוררת לא הביאה כל חוות דעת מקצועית להוכחת טענתה זו, ומלבד עצם העלאתה של הטענה לא שמענו כל חיזוק שלה.

ב. נציין כי כשלעצמנו, מעיון בצילומים ועל-פי ניסיון החיים שלנו, לא התרשמגו כי אכן

כך הם פני הדברים. הוספנו ושאלנו את עצמנו, מדוע יש לפרק את הגלריה כאשר ניתן לפרק את השולחן? לדעתנו, בסופו של יום שאלה זו היא שאלה כספית, ועל העורר

לשקול מה עדיף בעיניו: להשקיע בפירוק והרכבת השולחן ולקבל פטור, או להשאיר

את השולחן ולא לקבל אותו.

ג. | במקרה דנן, כפי שראינו, העדיפה עוררת את החלופה השנייה, וכפי שיפורט לחלן,

החלטנו לדחות את הערר.

3. לוועדה מגיעים עררים רבים שעניינם אי-מתן פטור לנכסים 'כמעט ריקים'.

4. בערר מס' 140012623 כתבנו לא מכבר על מקרה דומה את הדברים האלה, שראוי לחזור

עליהם.

"בתקני ל מס' 13 לתקנות הסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג-1993 נקבע [

בי

(א) מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור כמפורט להלן, למחזיק של בנין ריק שאין

משתמשים בו במשך תקופה מצטברת, כמפורט להלן:

(6 עד 6 חודשים - עד 100%

6 מהחודש ה-7 עד החודש ה-12 עד 66.66%

₪ מהחודש ה-13 עד החודש ה-36 - עד 50%.

₪ תחילת חישוב התקופה המצטברת הנזכרת בתקנת משנה (8) תחא ביום תחילתה של תקנה זו.

2 הנחה כאמור בתקנת משנה (א) תינתן לתקופה המצטברת הנזכרת בפסקאות שבה (להלן - התקופה המצטברת), משך תקופת בעלותו של אדם בבניין, וכל עוד לא שונתה הבעלות בו; להוכחת היותו של הבניין בנין ריק שאין משתמשים בו, כאמור בתקנה 2 ובתקנת משנה (א), ימציא המחזיק בבניין ראיות על פי הוראות המועצה.

"מועצת עיריית תל אביב -יפו קבעה, כסמכותה בהתאם לסע' (א)(1), הנחה מלאה > משמע: פטור - של 100% לתקופה מצטברת בתקופת בעלותו של אדם אחד, עד 6 חודשים. משכך, הפכה ה'הנחה' ל'פטור' שניתן לתקופה מצטברת וקצובה זו.

"יודגש כי הנורמה הכללית היא שמי שמחזיקים בבניינים בתחום הרשות המקומית חייבים לשלם בגינם ארנונה, שהיא מקור המימון העיקרי של השירותים שניתנים על ידי העירייה. מתן הנחה או פטור מתשלום הארנונה, הוא מצב שחורג מהנורמה, שבו, מטעם מוצדק זה או אחר ניתנת למחזיק הנחה או שניתן לו פטור.

"יצוין, שהלכה פסוקה היא שהנטל להוכיח את עמידת המבקש בתנאי הפטור מוטלת עליו; ועוד יצוין כי הפרשנות שניתנת לפטורים היא פרשנות מצמצמת.

"נוסח תק' 13 הוא חד-משמעי: הפטור ניתן "לבניין ריק שאין משתמשים בו". לדעתנו, כל פרשנות אחרת תחטא ללשון הסעיף ולתכלית שלו. יתר על כן, הגמשה של המלים תגרום למשיב ולמקבילים לו בערים אחרות להצטרך לדון בשאלות כגון: מתי הבניין ריק ומתי לא? כמה כסאות מותר שיהיו בו? מה בנוגע לפסולת שנותרה בחדרים?

לדעתנו, ועדות הערר שיאלצו לדון בשאלות אלה, ייכשלו במלאכתן, והפטור יחליק ב'מדרון חלקלק' עד להתרסקותו ".

"לדעתנו, וכך כתבנו בהחלטות שנתנו בעררים רבים, לא ניתן להגמיש את המונח "בניין ריק שאין משתמשים בו", לא ביחס לטיב החפצים שהושארו, ולא ביחס לשטח הרצפה שנתפסו על ידם. במקום אחד אף כתבנו כי האשפה של האחד יכולה להיות הרכוש של האחר.

"עם זאת, המחוקק היה מודע לתוצאה הקשה שכל התרשלות מצד מחזיק לרוקן את הנכס מכל תכולתו עלולה לגרום לו; לעל כן, כפי שכבר כתבגו על כך, "פתרון ראוי למצב שבו מתברר שמבקש אינו עומד בתנאי הפטור אך יכול לעמוד בהם הוא על ידי מתן של 'הזדמנות שנייה' לפנות, לבקש ולקבל פטור ." |שם]".

5. דברים אלה שנכתבו אודות פסולת מסוגים שוגים שלא פונתה, נכונים גם ביחס לשולחן שלא

פונה. תהיה זאת טעות לראות בעמדתו הבלתי פשרנית של המשיב סוג של גחמה. לדעתנו, ברגע שבו יהיה המושג "בניין ריק" מושג יחסי ולא מוחלט יקיץ הקץ על תכליתו של הפטור. משכך, נכונים הדברים שנכתבו שם גם במקרה דנן.

לסיכום, אנו מחליטים לדחות את שני העררים, ולחייב את העוררת לשאת בהוצאות המשיב בסך 0 ₪.

ניתן והודע ביום 1.11.16 בהעדר הצדדים.

יו"ר: עו"ד גרא אחוד

קלדנית: ענת לוי

ועדת הערר על קביעת ארנונה

בללית שליד עיריית תל אביב -- יפו ערר מס' 14001371

013/

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אחוד גרא

חבר: עו"ד סעיד ריתן

חבר: רו"ח יצתק אלרון

העוררת: זיויאל השקעות בע"מ

‎ -‏ נגד.-

מנהל הארונונה של עיריית תל אביב- יפו

החלטה בבקשה לסילוק על הסף ובערר

עיקרי המחלוקת בין הצדדים

הערר הוגש על הגדלת החיוב של העוררת בגין מקומות חניה שהיא מחויקה במרתף הבניין ברחי הברול 19.

הבסיס להגדלת החיוב היו שינויים שנעשו בצו הארנונה לשנת 2014, שכתוצאה מהם גדל החיוב בכ-50%.

העוררת טענה כי השינוי האמור נעשה מבלי שקיבל את אישור השרים, שהוא לטענתה תנאי מוקדם לתקפותו. על כן, היא טענה, ההעלאה אינה תקפה, דין הערר להתקבל ולכל היותר ניתן לחייב אותה על-פי התעריף הקודם.

המשיב טען כי הערר אינו ערר כדין מאתר ולא הוגש על השגה שנדחתה, וזאת מהטעם שהטענה שהעוררת מעלה אינה בסמכותו של המשיב, המוגדרת בתוק הרשויות המקומיות - ערר [להלן יהחוקי] על קביעת ארנונה.

מכאן גם נובעת בקשתו של המשיב לטילוק הערר על הסף של ועדת הערר. סמכותה של ועדת הערר מתוחמת על-פי סמכויותיו של המשיב, ונועדה לבחון מחדש את החלטתו על ידי מי שקופח בתשובה על השגה שבתחום סמכותו של המשליב.

לצוין, כי העוררת גםס טוענת כי השטחים העיקרייםס שמוחזקים על ידה מסווגים כיתעשיהי, ולא כיבניינים שאינם משמים למגוריםי, וכי התעריף שבו היא חויבה לפני השינוי כיתעשייה' נופל בגדר מגבלת התעריף חמינימאלי.

לטענת המשיב התעריפים שהיו אינם עוד, וממילא לא ניתן לחליב על פיהם.

לסיכום, השאלה אשר עליה על הוועדה להשיב היא: האם החלטתו של המשיב שלא לדון בהשגה מחוסר סמכות היא החלטה נכונה. שאלה מקדימה לכך היא אם החלטתו וו של המשיב נתונה לביקורת של הוועדה.

הוראות החוק

בסעי 3(א) לתוק נאמר כך:

'מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת

התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

60 הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]