החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 23 עד 31 לאוקטובר 2018

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 20/07/2015
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר 140014311

ליד עיריית תל אביב - יפו

העוררים:

המשיב:

1. אברהם דיטקובסקי ת.ז *********

2. עידית דיטקובסקי ת.ז *********

3 עדי דיטקובסקי ת.ז *********

- נגד-

מנהל הארנונה עיריית תל --אביב יפו

תחלטה

1 | עניינו של ערר זה חס נכס 2000182463, הרשום בספרי העירייה כח-ן 10798550 (להלן: /'החנות'י), ונכס 2000403161, הרשום בספרי העירייה כת-ן 10798551 (להלן: /'המחטן'), המצויים שניהם ברתוב ובולון 23 בתל אביב (להלן ביחד: ''הנכסים').

2 תמצית טיעוני העוררים

יש להעניק לנכסים פטור מארנונה לפי ס' 330 לפקודת העיריות, חיות ומדובר בנכסים מסוכנים שאינם ראויים לשימוש.

החנות והמחטן פונו לפי צו בית משפט, והתוקה בהם הועברה לעורריס ביום 20.07.2015.

את הפטור יש ליתן החל ממועד תחילת החזקה בנכסים, דהיינו מיום 20.7.15.

בחוות דעתו של הקונסטרוקטור אינגי צבי רון, פורטו הסכנות בשימוש בתנות, בגלרית ובמחסן.

בחנות קיימת גלריה מבטון מוזוין, בח קיימת שקיעה של כ-12 סיימ. בתקרה מעל החנות קיימיט פסי ברול (רלסיס) חלודיס חתוכיס, שהוצגו בתוות הדעת של המומחה. התנות מסוכנת לתיי אדם ואינה ראויה לשימוש.

שוכר התנות שיצק את הגלריה מבטון מווץ, העמים את הגלריה בשכבת חול ומעליה מרצפות רגילות, כעולה מצילומי נציג העירייה. העמסת הגלריה השוקעת במאות קייג של חול ומרצפות, :וצרת עומס קבוע, וגורמת לטכנת קריסה והתמוטטות.

הכניסה למחסן היא מההצר. בתקרה מעל החצר פסי ברול חלודים ומסוכניס. התקרה

המסוכנת שמעל החצר נהחרטה לפי צו הפיקות של עיריית תל אביב, לאתר שהלקי בטון של הגגון נפלו לחצר.

יש ליתן פטור מלא מארגונה לנכסים הנייל כולל לשנת 2018.

3 תמצית טיעוני המשיב

פניית העוררים בנוגע למתן פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש נשלחה רק ביום 24.12.15. לא נלתן לדון בפטור באשר לתקופה שקדמה למועד וח.

ראו: עמיינ 46146-02-13 ליאורה מיבקשוילי נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו); עמיינ 0 חי לעקב נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם בגבו ); עמיינ -13547 5 מ. אליאנס חברה לבניין נ' עיריית תיפה (פורסם בגבו).

וכן ערר 140013539 אשר גבאי בו נקבע מפורשות: 'ידרישת ההודעה כאמור הינה דרישה מהותית. היא חיונית שכן על בסיסה *כולה הרשות לבחון בזמן אמת האם יש לגרוע מהקופה הציבורית הכנסה ממיסים בשל הנזק שנגרט לבניין נשוא הבקשה''.

בביקורת שנערכה בנכסים ביום 2.2.17, נכתב כדלקמן:

לגבי החנות :

''בביקורת שערכתי במקום נמצא כי הנכס מרוצף, שקעים ומפסקים - מותקנים, גופי תאורה מותקנים, מתקן עליה קבוע המוביל לשטח הגלריה, וכן נראו שולחן ומספר אדניות בקומה הגלריה. לא הבחנתי ברצפה שוקעת בשטח הגלרית'"'י.

לגבי המחסן:

''הנכט מרוצף, חלק מאריחי (חיפוי) עץ של תקרת קומת הקרקע - רופפים, אין מתקן עליה קבוע (נראת סולם עץ - לא מקובע), רצפת עץ - קומת הגלריה, קורות ברזל חשופות -- תקרה של קומת הגלריה'"י.

כן נכתב בדוייח הביקורת, כי בנכסים לא נראו פועלים, כלי עבודה או חומרל בניח.

העוררים אמנם הציגו את חוות דעתו של מר צבי רון, אולם ניתן לראות כי התמונות היחידות שצורפו לחוות דעת זו הינן תמונות מגמתיות מהמחסן, ולא צורפו כלל תמונות מהתנות (למעט תמונת חזית הבניה). בנוסף, על אף שמר רון הצחיר כי קיימת שקיעה ברצפת הגלריה, הרי שלא הובאו אסמכתאות לכך.

העובדה שהמצהיר מטעם העוררים בתר לצלם תמונות מגמתיות, ולא הביא כל אסמכתאות לעניין השקיעה הנטענת, מלמדת כי טענה גו לא הוכחה, שאחרת היו מובאות ראיות מהימנות יותר לעניין וה. בחירת המצהיר מטעם העוררים לצלם תמונות מגמתיות בלבד, ולא תמונות של הנכס כולו, מלמדת כי מדובר בחוות דעת מוטה, אשר אינה משקפת את התמונה במלואה, ועל כן יש ליתן לה משקל ראליתי נמוך - שכן חיא נעדרת התייחסות מחימנה ביחס לכל שטחי הנכס.

.12

בנוסף מדובר בחוות דעת לקונית, שאינה מציינת פרטים בסיסים, כנהוג בחוות דעת כגון אלה, למשל - קיומם של קירות, דלתות, חלונות, חשמל, מים וכו!.

גס התמונות שכן צורפו לחוות הדעת ממוקדות ביותר, ברמת המרצפת, ולא ניתן להבין היכן הן ממוקמות, שכן אין תמונות *מאקרויי המציגות את הנכסים בשלמותם. גס עובדה זו ממוערת את המשקל הראייתי שניתן לתת לחוות דעת צו.

הן מהראיות וחן מדיוני ההוכחות, עולה כי לכל היותר *שנה הונחה בקומות הגלריה שבנכסיס. אין די בהונחה זו כדי לקבוע כי הנכסים עצמם אינם ראויים לשימוש.

כפי שניתן לראות, החגנות משופצת, מרוצפת, מחוברת לחשמל ובה גופי תאורה ומיצוג.

לא וו בלבד שלא הובאו כל אסמכתאות לעניין שקיעת רצפת הגלריה שבחנות, אלא שאי שימוש בגלריה אינו מונע שימוש בנכס כולו.

המחסן אמנם אינו משופץ, אולט אין מניעה להשתמש בו למטרה שלשמה נבנה - דהיינו, אחסנה.

אכן, בעבר הבניין הוכרו כמבנה מסוכן, אולם נעשו בבניין תיקונים וחיווקים, ומרבית העבודות לחלווק חבניין הושלמו, ומשכך, כפי שנקבע, מצבו הנוכחי של הבניין אינו מהווה סכנה לדיירים, לציבור ולנכסיס הסמוכים.

גס העוררים מציינים בסיכומיהס, כי התקרה המסוכנת נהרסה על פי צו הפיקוה של העירייה, וגם מכאן ניתן ללמוד, כי החלק המסוכן כבר לא קיים.

בדיון ההוכחות השיב המצהיר מטעם העוררים, כי בנכס יש חשמל ויש גופי תאורה, כי יש דלת כניסה לנכט ויש מפתחות לפתיחת הנכס, כלומר, הנכס נעול.

העוררים לא הצליחו להראות היכן יש פרופילי פלדה חתוכיס בתקרת המחסן, וגם נציג העירייה השיב כי לא ראה קורה כזו. בנוסף, נציג העירייה ציין כי לא ראה שקיעה בגלריה, וכי אם היה רואח, היה מצלם.

לא ברור כיצד טוענים העוררים בסיכומיהם, כי ניתן לראות בצילומי נציג העירייה, כי בגלריה ישנה שכבת חול ומעליה מרצפות רגילות, כאשר כל שניתן לראות בביקורת חוא ריצוף חדש לשטח זּה, וכאמור לעיל, נציג העירייח הצהיר, כי לא ראה כל שקיעה ברצפה, ולא ניתן לראות שקיעה זו בתמונות.

בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו - מנהל הארנונה (פורסם בגבו) (להלן: ''הלכת המגרש המוצלח'/), נקבעו הקריטריונים, אשר אך בהתקיימם *היה הנכס וּכאי לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש. בעניין וה נקבע כי על הנישום להרים את הנטל ולהוכיח, באופן פיזי אובייקטיבי, כי מדובר בנזק משמעותי, וכי הנכס ייניוק במידת שאי אפשר לשבת בויי, לכל סיווג תוקי לגבי הבניין. למעשה די בכך שיוכת כי נכס עומד על תילו, ובר שימוש לאהת מבין תכליות השימוש שבצו הארנונה, על מנת שיהיה ניותנן לחייבו בארנונה.

ראו גס: ת.א. 96979/01 עיריית הרצליה נ' אדר אריה ואח'; עמנ ( תי ) 23951-10-12 עויד

אבנר כהן, כונס הנכסים על זכויות חב' מלונית פנינת נהריה בע'ימ ג' מנהלת הארנונה בעיריית נהרית (פורסם בנבו); עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה "ל נ' עיריית רחובות (פורסם בנבו).

כן ראו את עמיינ (תייא) 10556-01-10 עזרא בן דיין נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב - יפו (פורסם בנבו): י....מכל מקום על בסיס הטענות והמענות ששמעתי מפי הצדדים היה ביכולתי להתרשם שפסק הדין בעניין המגרש המוצלח אינו יכול להועיל למערער . פסק הדין אמנם קובע שניתן להחיל את הפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות גם על נכסי שאלננו הרוס או מט ליפול, אך אין להסיק מפסק הדין שדי בכך שנכס עומד בשיממונו זמן רב כדי להעמידו בחזקת נכס שאינו ראוי לשימוש. גם אם תאמר שהנכס דנן עומד בשיממונו זמן רב ברור למדי שניתן לעשות בו שימוש מסוים (לכל הפתות במחסן)'.

(ההדגשות אינן במקור).

כן ראו את הההלטה בערר 140014376 איזבלה פרלין: '*לא כל חלק של נכס מוזנח או שלא נעשה בו שימוש ייחשב אוטומטית כנכס שאינו ראוי לשימוש"י.

כן ראו את ההחלטה בערר 140013124 גל מתש אחזקות בע"מ, שניתן ע"י מותב נכבד זה, ובו דובר בנכס ללא חיבור לחשמל: ''אכן עסקינן בנכס מוזנח, אך לא הוכת בפנינו, בי הנכסי הלום או ניזוק במידה שאינה מאפשרת לעשות בו כל שימוש. כפי שהוכח בפנינו, תנכס מקורה; לנכס קירות פנים וחוץ; הנכס מרוצף, גם אם חלק ממרצפותיו שבורות... אין בכך כדי להפוך את הנכס לבלתי ראוי לשבת בו'י.

ובהמשך: לא זו אף זו, הנכס נמצא בבניין המחובר לתשתית חשמל, ולא הוכח כי יש מניעה כלשהי לחברו לתשתית חשמל ...5

והדברים נכונים על אחת כמה וכמה בענייננו, בו הנכסים מחוברים לחשמל, וכאשר מתמונות הביקורת עולה באופן תד משמעי כי הנכסים ראויים לשימוש, לכל הפחות לאחסנה.

6. הגם שדי באופן המגמתי שבו הוצגו ראלות העוררים כדי לקבוע כי חס לא עמדו בנטל

ההוכחה, הרי יש לקבוע, כי לא הוכח ששני הנכסים אינם ראויים לשימוש.

7. על פי ההלכה הפסוקה, מתן פטורים יש לפרש בצמצום, ואת לאור הרציונל כי הענקת פטור

ממס לגוף כלשהו, משמעה הכבדת נטל המיטים על כלל התושבים.

4 דיון ותכרעה

1 לאחר שבתנו את הראלות שהוצגו בפנינו, כמו גס את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להתקבל.

סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] (להלן: ''הפקודהיי) קובע כדלקמן:

''נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ולחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק -

2 עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) | חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההטדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני/ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בטעיף זה - תקופת התשלום);

(3) | חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או נטוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוטספים;

(4) | התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ליספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מחבותו של מתזיק בשיעורי הארנונה שהגלע זמן פירעונם לפני מסירת ההודעה."

מן האמור לעיל עולה, כי טעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניווק, הנוק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

אנו מקבלים את טענת חמשיב, כי נטל ההוכתה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומה.

ראה לעניין וח:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב

תק- מח 2003 (2) 33252 :

''פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה חרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רוב\ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השלינוי עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראת מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות"י.

בגייץ 4725/07 מרכז משען בע'ימ נ' שר הפנים (פורסם בנבו), פסקה 15:

יי....בטרם נעשה כן, נעיר כי העותרת היא שפונה בבקשה לקבלת פטור, ומפאן שעליה הנטל להראות כי עומזית היא בתנאים שהוצבו בקריטריונים'"י.

הייפ (הלי) 30340/97 בתי זיקוק לנפט בע'ימ ג' המועצה האזורית זבולון (פורסם בנבו).

תייא (תל אביב יפו) 22282/94 עיריית תל אביב נ' טרכטינגוט תק של 97 (2337)3 :

'/אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוכיח כל טעות ממשלת בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בטעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים'.

ברייס 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ תק על 2006 (4) 1520 :

''המשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה כי יש לסווג את שטח המחטן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזה שבו טווג על ידי המבקש. לפיבך הנטל היה על המשיבה להראות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג כמחטן על פי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה, היינו לתגיש ראיות לכך שהמחסן מאושר על פי היתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי היתר אחר כלשהו'.

הגם שכאמור, אנו מקבלים את טענת המשיב, כי נטל ההוכחה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד חשומה, הרי, שבניגוד לעמדת המשיב, סבורים אנו כי העוררים הרימו נטל זה.

מחוות דעת אינגי צבי רון שהגישו העוררים בתמיכה לעררס, עולה, כי במרכז חגלריה המצויה בחנות קיימת שקיעה תריגה של כ-12 סיימ, וכי בתקרת החנות ובתקרת המחטן פרופילי פלדה קורוזיביים, חלקט תתוכיס ובלתי מומשכים.

מטקנתו של אינגי רון הינה, כי עסקינן במפגע קונסטרוקטיבי חמור ולא בטיחותי, הגורם לכך שהנכטיס אינם ראוליס לשימוש.

חוות דעתו זו של אינגי רון לא נסתרה בחקירתו הנגדית, והמשיב אף לא הצליח לסתור חוות דעת זו באמצעות עדים מטעמו.

כך, בתקירתו, העיד החוקר מטעם המשיב, כי הוא איננו קונסטרוקטור, וכי כדי להוכיח קיומה של שקיעה בגלריה מעבר למה שנראה, נדרשת חוות דעת של קונסטרוקטור. אנו סבורים כי תשובה צו של העד נכונה, גס באשר לשאלת מצבן של תקרות הנכסים.

לא למותר יהיה לציין, כי המשיב לא טרת להגיש חווייד קונסטרוקטור מטעמו, שיש בה כדי לסתור את תווייד הקונסטרוקטור מטעם העוררים, התומכת בעררם.

מקבלים אנו את טענת המשיב, כי אין מדובר בנכסים הרוסיס, שכן, חס מקורים; יש להם קירות פנים וחוץ; הס מרוצפים, והם גם מחוברים לתשתית חהשמל, שא עקא, שאם נכונה מסקנת המומתה מטעם העוררים, וחמשיב לא הציג בפנינו כל ראיה נגדית הסותרת מסקנה צו, ברי, כי מדובר בנכסים בלתי בטיחותיים, ולכן הס אינם ראויים לשימוש .

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו קובעים, כי העוררים גּכאיט לפטור מתשלום ארנונה בגין הנכסיסם, וזאת מכת סעיף 330.

איננו מקבלים את טענת המשיב כי פניית העוררים בנוגע למתן פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש נשלחה רק ביום 24.12.15, וכי לא ניתן לדון בפטור באשר לתקופה שקדמה למועד וה.

כעולה מחומר הראיות, כבר בהודעה על שינוי פרטי המחויק, שנשלחה ביום 27.7.15, ציינו העוררים כי עסקינן בנכס לא ראוי לשימוש, וכך עשו גס ביום 29.11.15.

למעלה מן הצורך, נציין, כי איננו חולקים על חשיבות מועד משלוח ההודעה בדבר חיות נכס לא ראוי לשימוש, ועל חיוניותה לצורך מתן פטור, ואולם אין עסקינן בדרישה שבלעדיה אין.

ראה לעניין וה:

עעיימ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע''מ נ' עיריית תל אביב;

ערר 140001158 ב.ת.א החזקות נ' עיריית ת'/א ;

רוסטוביץ, ארנונה עירונית, ספר ראשון, בעמי 595.

לאחר שבחנו את חומר הראיות שבפנינו, הגענו לכלל דעה, כי די בראיות שהמציאו העוררים, כדי להעיד כי הנכסים לא היו ראויים לשימוש, כבר במועד משלוח ההודעה על שינוי החוקה בנכסים.

ויודגש, גס אס הערת העוררים בשולי ההצהרה שנמסרה למשיב ביום 27.7.15, בדבר שינוי החוקה בנכסים, אינה בבתינת הודעה מספקת, הרי די בה כדי לסייע בהרמת הנטל, כי הנכסייס לא היו ראויים לשימוש במועד זח.

לא למותר יהיה לציין, כי עדות המצהיר מטעם העוררים בעניין אּה, מקובלת עלינו כאמינה.

לאור האמור לעיל, מסקנתנו היא, כי העוררים הרימו את הנטל להוכיח, כי הנכסים לא היו ראויים לשימוש כבר במועד משלות ההודעה בדבר שינוי התוקה בנכסים, שנמסרה למשיב ביום 27.7.15.

5 אשר על כן, אנו קובעים כי יש לפטור את הנכסים מארנונה, החל מיום 20.7.15.

6. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

7 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

8 בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

9 ניתן בהעדר הצדדים ביום 23.10.18.

לוייר: שלו 0 ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוייח

ע\523\1\105

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יד בחשון תשעט

22008

מספר ערר: | 12:14 / 140018750

מספר ועדה: | 11792

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: בריטמן אלמגור

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הגם שעפ"י דין מועד משלוח הודעה בדבר היות הנכס לא ראוי לשימוש הינו מהותי, עמדתה של ועדה זו היא כי נישום יכול להוכיח כי הנכס לא היה ראוי לשימוש גם קודם למועד ההודעה, אם כי הנטל המוטל עליו, מאליו הוא גדול יותר לו נשלחה ההודעה במועד.

לאור האמור הצענו לעוררת להציג בפני המשיב את הראיות שיעידו כי הנכס לא היה ראוי לשימוש בתקופה הרלבנטית לערר.

מועדי ההוכחות יקבעו בשים לב לכך שבדעת הצדדים לבוא בדברים ביניהם.

אנו קובעים את התיק להוכחות כדלקמן:

העוררת תגיש תצהירי עדות ראשית תוך 60 יום מהיום.

המשיב יגיש תצהיריו תוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי העוררת.

עם קבלת תצהירי הצדדים יקבע התיק להוכחות והמצהירים יתייצבו לדיון.

התצהירים יוגשו ב- 5 עותקים במזכירות הועדה ולא בפקס.

ככל והצדדים לא יגיעו להבנה ביניהם והתיק יקבע להוכחות, יקבע התיק בפני מותב אחר.

בשלב זה של הכתבת ההחלטה הודיע נציג העוררת כי העוררת חוזרת בה מהערר ונטש את חדר הוועדה.

לאור עמדת העוררת כאמור, נמחק בזה הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.10.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ | / /

יו"ר: עו"ד אֶחלִיך שלומית חבר: עו"ד מטרסראהוד .., חבר: עו"* ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יד בחשון תשעט

22-08

מספר ערר: | 12:37 / 140019039

מספר ועדה: | 11792

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העוררים: עצמון חנה, עצמון אשר

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.10.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר יי של המשיב..

יי 1+

יו"ר: עו"ד 8 חבר: עו"ד 6 אהד = חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית

ליד עיריית תלאביב ‏ - יפו

העוררים: 1. ברזילאי דניאלה ת.1 *********

2. ביזאוי ברזילאי ליאורה ת.ז *********

3. ברזילאי חיים ת.ז *********

- נגד.

חמשיב: מנהל הארנונת עיריית תל -אביב *פו

החלטה

ערר 140018320

1 עניינו של הערר דנן הינם נכסיט המצויים ברתוב המשביר 22 תל אביב- יפו, כמפורט בטבלה (להלן

בערר צה, ביחד: ''הנכסיים 6:

2 תמצית טיעוני העוררים

מט' הנכס ח-ן לקוח סיווג

4%" 2 בניינים שאינם משמשים למגורים

5" 13 בגייניס שאינם משמשיסם למגורים

20" 106 מגורים

5" 166 מגורים

44 07 מגורים

5 108 מגורים

1. בתקופת המתלוקת - 01.06.2016 עד 31.08.2016 (להלן: 'יתקופת המחלוקתי), היו הנכסים

מותזקיס על ידי אגודה שיתופית בר קיימא בע"מ (להלן: ייהאגודהיי), ששכרה את הנכסים,

ואשר הותירה בהם ציוד רב, שלא ניתן היה לזרקו, נוכת עיקול זמני שהוטל עליו.

תמצי

העוררים אינם עונים להגדרת מחזיקיי כפי שמופיעה בסעיף 1 לפקודת העיריות [נוסה חדש] (להלן: ''פקודת העיריותי), שכן לא הס היו בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכטים בתקופת המחלוקת, אלא האגודה, שהמשיכה להחציק ציוד בנכסים.

המחוקק מטיל את הארנונה על היימחזיק למעשהחיי בנכס, ולאו דווקא על הבעלים, משום הרציונל הנעוץ בבסיס הטלת הארנונה, כך שתיגבה מהנישום המפיק הנאה מהשירותים שמעניקה חרשות.

בכל מקרה, המועד המוקדם ביותר בו נלתן לחייב את העוררים הוא 23.06.2016, המועד בו ניתן פסק דין לפינוי הנכסייס. ּ

עסקינן בארנונח שהוטלה בהודעה מיום 26.11.2017, ומכאן שעסקינן בחיוב רטרואקטיבי.

המשיב אינו מוסמך על פי דין לחטיל תיובים רטרואקטיביים (ראה: עתיימ 2782/05 בנק הפועלים נ' מנהל הארנונה של עיריית ראשלייצ).

מבלי לגרוע מהאמור, ראוי לסווג חלק מהנכסים כמחסן, ולא כמסעדה, מאחר שאלה לא שימשו ולא הופעלו כמסעדה.

לתללופין, יש לסווג חלק מהנכסים על-פי הסיווג הוול ביותר האפשרי, בהסתמך על ההלכה שנקבעה בעעיימ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע'ימ נ' עיריית תל אביב-יפו,

טיעוני המשיב

יש לדחות את הערר על הסף מאחר ועסקינן בסכסוך בין מחזיקים, אשר ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בו.

הועדה גס אינה מוסמכת לדון בטענות בדבר תקיפת חוקצתו של החתיוב מחמת היותו

רטרואקטיבי. ראה: עעיימ 5640/04 מקורות חברת מים בע''מ ג' מועצה אזורית לכיש ואח/.

מבלי לגרוע מהאמור, תיוב רטרואקטיבי מותר במקרים חריגים הנוגעים למידת האשם של הנישום. ראו עעיימ 4551/08 עיריית גבעת שמואל ואח' נ' חברת החשמל לישראל בע"מ.

בנסיבות העניין, העוררים הס אלה שלא יידעו את המשיב בומן אמת אודות ההליכים המשפטיים בינט לבין האגודה, וה לא עשו כן אלא בשנת 2017, ואין להם אלא להלין על עצמם.

העוררים הס אלה שהתציקו בנכסים בתקופת המחלוקת :

1. כעולה מפרוטוקול הדיון בתביעת הפינוי שהגישו העוררים נגד האגודה, מיום 23.06.16,

האגודה פינתה את הנכסים כבר ביוני 2016, תוך מסירת המפתחות לעוררים.

2. העוררים עצמט ציינו בערר שהנכסיס היו סגורים מתחילת חודש יוני 2016 (סעיף 15

להודעת הערר).

3. העוררים יכולים היו לאחסן את ציוד האגודה שלא פונה מהנכס, באופן סביר ובתנאים

הולמים, כפי שנקבע בפסק הדין מיום 23.06.16, ומכאן שהט היו בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכסייס בתקופת המחלוקת.

4 מפרוטוקול הדיון ופטק הדין בתייט 13603-12-17 ברזילי נ' פורת שהוגש וסומן ע/1, עולה כי הוסכם בין האגודח לעוררים, כי ישולם לעורריס סך 20,000 ₪ לסילוק סופי של כל חובות האגודה, לרבות החוב מושא הערר.

המונח יימתזיקיי התפרש בפסיקה כחל על ייבעל הזיקה הקרובה ביותר בנכסיי. העוררים הס בעלי הנכסים וממילא תביס בחבות שיורית בגינו, ואין נפקא מינא אס נעשח על-ידם שימוש בנכס, אם לאו.

החבות בארנונה תוטל על הבעלים אף במקרים בהסם לא ניתן לגבות את הארנונה ממי שחב בה בפועל. ראו בריימ 7856/06 איגוד ערים אילון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) נ' מועצה אזורית חבל מודיעין (פורסם בנבו).

גם אם חייתה מניעות משפטית לפינוי המיטלטלין מחמת הטלת עיקול עליהם, והמשיב מטיל ספק בטענה גו, אין בכך כדי לפטור את העוררים מארנונה ראו עמיינ 191/04 חברת נכסי סוקולוב הרצליה בע''מ נ' מנהל הארנונה של ש עלריית הרצליה (פורסם בגבו).

בעוד האגודה מסרה למשיב כי פינתה את הנכסים כבר בחודש יוני 2016, הרי העוררים לא טרתו לציין מחו המועד בו נמסרו לידם מפתחות הנכסים מאת האגודה.

אין לסווג את הנכסים 2000433804 ו-2000433805 (להלן: ''הנכטים המסחריים'י) כמחסן.

הותרת ציוד המיועד לפינוי, אינה עונה לתנאים חקבועיס בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה לצורך סיווג כמתסן.

אין לסווג את הנכסים המטחרייס בסוג הזול ביותר האפשרי, מחמת שהם לא היו ריקים, אלא עמוסים בציוד, כפי שעולה מטענות העוררים עצמם.

בכל מקרה, העוררים לא הוכיחו מהו הייעוד התכנוני של הנכסים המסתרייס. מהעובדה כי חשימוש האחרון בנכסים המסחריים היה לבתי קפה ומסעדות והשימוש הנוכחי הינו מסחרל, ניתן להסיק כי לא היה סיווג אחר לנכסייס המסתריים בתקופת המחלוקת פרט לסיווג שנקבע.

דיוו והכרעת

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדיט, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי.

באשר לטענותת העוררים, כי התיוב אשר הוטל עליהם הינו חיוב רטרואקטיבי אסור, הרי צודק חמשיב, כי הדיון בטענות ממין אלה אינו בסמכות ועדת הערר, ואשר על כן הגנו מנועים מלדון בהן.

העוררים הט 'המתזיק' בנכסים בתקופה שבמחלוקת

1. אנו מקבלים את טענות המשיב, כי טענות העוררים, לפיהן, האגודה היא שהתויקה

בנכסים בתקופת המתלוקת, שכן בפועל חיא לא השיבה את התוקה בנכסים אלא חותירה בו ציוד רב, הינן בבתינת סכסוך בין מתזיקיס, אותו על הצדדים לברר ביניהט במסגרת הליך אוּרתי.

ראה לענייץן זת:

ברייס 1008/06 יצחק טרבטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

ייהלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצור מנגנון חובת הודעת המעביר את נטל זיהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית הארנונה אל בעלי היחס לנכס (ראו: ע'/א 739/89 מיבקשוילי נ' עיריית תל אביב-יפו, פיד מה(3) 769 (1991)). המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסבסוך החוזי שלו עם השוכר. ואולם מסעיף 325 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה,... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה אין להפוך את העירייה לצד לסכסוך בין משבירים ושוכרים. אלה הצדדים האמתלים לייסבסוך'', וצד הרוצה בכך יבול לנקוט בהליבים משפטיים ולהביא ראלות. .... אין להטיל על העירייה תפקיד של "שופטי"י בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה בכתב שקיבלת'י. (ההדגשות אינן במקור)

2. דברים אלה עולים בקנה אחד עם תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העיריות, והיא הקלה

על מאמצי הרשות המקומית לגבות כספים, והטלת חובת מסירת הודעה בדבר שינןי מחזיקים או שינוי בעלים, על מחויקים ובעלים של נכס, בחיותס מונע הנוק הזול והיעיל.

ראם:

עי/א 739/89 מיבקישווילי ג' עיריית תל אביב יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775:

וניבר בפקודת העלריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להבביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה "'מחזיק'' לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצביי.

עייא 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח':

ייאילו החייתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבוריי. (ההדגשות אינן במקור)

למעלה מן הצורך נציין, כי גס אם היינו רואים לנכון לדון בסוגיה זו, ולהכריע בין טענות הצדדים, לא חיינו מקבלים את טענות העוררים, והיינו קובעים כי העוררים, הם שחביס בסכום הארנונת.

מפרוטוקול הדיון ופסק חדין שניתן בתייט 13603-12-17 ברזילי ג' פורת שהוגש וסומן ע/1, עולה כי הוסכם בין האגודה לעוררים, כי ישולס לעוררים סך 20,000 ₪ לסילוק סופי של כל חובות האגודה, לרבות החוב מושא הערר.

עולה מפסק הדין כי סכום וה התנייחס גס לחוב מושא הערר, ומכאן שהעורריס גבו מהאגודה את סכום חוב הארנגונה בו תויבו על ידי חמשיב.

לא זו אף זו, מתומר הראות שבפנינו עולה, כי העוררים הם שהתויקו בנכסים בתקופת המחהלוקת.

המונת י'מתציקיי התפרש בפסיקה כחל על ייבעל הזיקה הקרובה ביוונר בנכסיי.

ראה לעניין וח:

ברייע 422/85 חברת בתי גן להשפרה בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פייד לטן(3)

1 (1985) .

ימחציקיי לצורך התוב בארנונה הינו דרך כלל, מי שיכול לנצל את הנכס לצרכים שונים

ראה לעניין ות:

בריימ 7856/06 איגוד ערים אילון נ' מועצה אזורית חבל מודיעין [נבו] (16.3.08).

מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי העוררים הס מי שחיו יכולים לנצל את הנכסים לצרכיהם בתקופת המתלוקת.

כך, בתביעה שהגישו העוררים לפינוי האגודה, בתאייח 14842-01-16 ברזילאי ביזאול ואח' נ' בר-קיימא מיום 23.6.16 נפסק מפורשות כי: ייבהסכמת נציגי הצדדים ...ניתן בזה פסק דין הקובע כך: התביעה הגיעה לסוף דרכה לאור פינויו של המושכר מכל אדם שבשליטת הנתבעת'י.

איננו מקבלים את טענת העוררים, כי העובדה שהאגודה הותירה בנכסים ציוד, היה בה כדי למנוע מהעורריט את השימוש בנכסים. בעניין זה, אנו מקבלים את טענת חמשיב, כי העוררים יכולים חיו לפנות את הציוד שנותר בנכסים ולאחסנו באופן סביר ובתנאים הולמים, כפי שנקבע מפורשות בפסק הדין המווכר בסעיף 4.3.8 לעיל:

'מוסכם בין הצדדים כי כל ציוד השייך לנתבעת ורובץ עליו צו עיקול יוכלו התובעים לאחסן באופן סביר ובתנאים הולמים..': יי

העוררים לא הציגו בפנינו כל ראיה ממנח ניתן ללמוד מתי פונו הנכסים על ידי האגודת.

על המועד בו פונו הנכסים על ידי האגודה, אנו יכולים ללמוד הן מהעובדה שבמועד פסק הדין, ה-23.06.2016 הנכטים כבר היו פנויים מכל אדם שבשליטת האגודה, קרי, ברי שהנכסים פונו לפני 23.6.18, הן מהצחרת חמשיב, כי כך נמסר לו על ידי האגודה, וחן מהאמור בסעיף 15 להודעת הערר, בו כתבו העוררים עצמם, כל הנכטים היו סגורים מתחילת יוני 2016.

ולודגש, העוררים לא הציגו בפנינו כל ראיח ממנח ניתן ללמוד כי מועד מטירת התזקה מהאגודה אליהם היה מאותר מיום 01.06.2016, ואין לנו אלא להנית כל אילו חלו מובאות. בפנינו ראיות, היו אלה פועלות כנגד העוררים.

ראח לעניין גח:

עייא 548/78 שרון נ' לו?, פייד לה (1) 736:

'/מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו".

כן ראת:

עי/א 9656/05 שוורף נ' רמנוף חברה לסתר וציוד בניה בע''מ (פורסם בנבו):

יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן חיא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בתיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותת ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאתיי.

6. על פי דין, נטל ההוכחה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד

השומה.

ראה לעניין גּח:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית

תל אביב תק- מח 2003 (2) 33252 :

'יפעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ תנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראת מלוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל חבאת הראיות'י.

תייא (תל אביב יפו) 22282/94 עיריית תל אביב נ: טרבטינגוט תק של 97 (2337)3 :

''אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוכיח כל טעות ממשית בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים"י.

5. בהעדר כל ראיה הסותרת את קביעת המשיב, כי הנכסים עברו לתוקת העוררים ביום

6, ובמיוחד לאור התזקה הנוכרת לעיל, אנו קובעים כי לא הוכת בפנינו כי מסירת התוקה לעורריס ה*יתה במועד מאוחר מה-01.06.2016.

.6. נוכח האמור לעיל, ובשים לב לראיות שהוצגו בפנינו, גם אס חיינו סבורים כי הננו מוסמכים לדון בטענות העוררים בעניין זה, היינו מגיעים למסקנה כי דווקא העוררים הס שהיו בעלי הציקה הקרובה ביותר לנכסים בתקופת המתלוקת.

יש לסווג את הנכסים המסחריים כמחסנים

464

כאמור לעיל, אין מחלוקת בין הצדדים, כי הנכטיס המסחריים לא היו פעילים בתקופת המתלוקת כמטעדה, כחנות או באופן מסחרי אחר, וכאמור לעיל, על פי קביעתנו דלעיל, הם גם פונו על ידי האגודה.

דא עקא, שלא די בכך, על מנת שתנכטים המסתרייס ייחשבו ריקים.

על מנת שנכס *יחשב ריק עליו לעמוד בשני קריטריונים מצטברים: א. ייהבניין ריקי ו-ב. ייאין משתמשים בויי.

חמונת ייריקיי פורש בפסיקה כריק מכל אדם וחפף.

ראה לעניין וח:

הייפ 176681/98 רוטנשטרייך נ' עיריית תל אביב-יפו:

/אני סבורה כי יש לפרש את תקנה 13 כדורשת קיומם של שני תנאים

מצטברים למתן הפטור: (א) הבניין ריק. (ב) אין משתמשים בו. ואין די בכל

תנאי בשלעצמו כדי לזכות את המחזיק בפטור.

שאלה נוספת ונפרדת מהשאלה שנדונה לעיל הינה מהי הפרשנות הנכונה של המונח '/ריק"י... נכס שבו יש שולחנות, כסאות... וציוד משרדי - אינו נכס ריק לצורך תקנה 13... נכס שמאותסניט בו חפצי מיטלטלין כגון מספר כסאות ושולחנות - אינו נכס ריק...*/

עייש 261/92 (ת''א) דניה סיבוס חברה לבניה בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית

ת'/א, דינים מחוזי, כרך לב (4), 232:

/יהעובדה שהמחוקק בחר במילים ''בניין ריק שאין משתמשים בוי' מלמדת אותנו כי יש לתת למונח *'ריק'' פרשנות עצמאית משלו, וללא בל קשר למילים, שאין משתמשים בו''; המילים הללו לא באו להסביר או לפרש את המילה יריק"י.

עלינו לתת ביטוי ''ריק'י, את המשמעות הנודעת לו בלשוננו. במילה יריקי התכוון המחוקק לקבוע שהנכט יהיה ריק מכל הפץ באופן מוחלט. ואכן הפירוש של המילה יריק במילון אבן שושן הוא: 'שאין בתוכו כלום או שהוצא כל מה שהלה בו".

לטיבום: סבורני, כי התכלית התקיקתית העומדת בבסיס המילים /בניין ריק שאין משתמשים בו'', הינה, פי לצורך קבלת הפטור מארנונה, אין די בכך שהנכס לא יהיה בשימוש, אלא יש צורך שיתמלאו שני תנאים מצטברים, והם:

1. הבניין ריק ו-2. אין משתמשים בו.

אין די בקיומו של תנאי אחד משני אלה, כדי שיינתן פטור לנכס מתשלום ארנונה כללית. בענייננו לא נתמלא התנאי לפי הבניין ‏ "ריק'י, ולכן אין המערערות זכאלות לפטור הנדרש על ידן.י

מן האמור לעיל עולה, כי נכס ריק חינו נכס ריק מכל חפצ ואדם, ולא די שלא נעשה בו שימוש.

בנסיבות שלפנינו, בהן בנכסים המסתרייס היה מאותסן ציוד של האגודה, שטרם פונה, אין חולק כי הנכטים המסחריים אינם ריקיים מחפצים, ולכן לא ניתן לקבוע כי עסקינן בנכסיט ריקים, שיש לחייבם בסיווג הזול ביותר האפשרי על-פי דין, בהתאם להלכה שנקבעה בבריימ 5042/02 מלק טלומון נ' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה.

עם ואת, לאור השימוש שנעשה בנכסים המסתריים בפועל, אחסון ציוד, אנו קובעים כי יש לסווג את הנכסים המסחריים בתקופת המחלוקת כמחטנים.

בסיכומיו טען המשיב כי לכאורה חשימוש בנכסים המסתרייס אינו עונה לתנאי סעיף 2 לצו הארנונת. טען, אך לא פירט מדוע.

עיון בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה מעלה, כי אין כל תנאי בו לא עומד חשימוש בנכסים המסתריים.

סעיף 3.3.2 קובע כדלקמן:

"מחסני ערובה, מחסני עצים, וכן מחטנים אחרים המשמשים לאחסגה בלבד ובתנאל שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאיט בקומת העסק אותו הם משרתים, ואינם.

נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשיווק והפצה, *תויבו

לפי התעריפים המפורטים להלן: ....'' (ההדגשות אינן במקור)

אין מתלוקת כי בענייננו, הנכסים המסחריים משמשים בפועל לאחסנה בלבד, כי לקותותת אינם מבקרים בנכסים המסחריים, כי הנכסים המסתריים אינם נמצאים בקומת העסק אותו חס משרתים, כי הס אינם נמצאים בקומות רצופות לעסק כלשחו, וכי חס אינם משמשים לשיווק והפצה, ואשר על כן אנו קובעים כי יש לסווג את הנכטיס המסתרייס בסיווג יימחסניסיי.

איננו מקבלים את טענת המשיב, כי הותרת ציוד המיועד לפינוי, אינה עונה לתנאים הקבועים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה לצורך סיווג כמחסן.

ראשית, על פי פרשנות מילונית, כמו גס פרשנות לפי לשון בני אדם, יימחסןיי הוא, מבנה או חלל לשמירת תפציס, סתורה וכדי, ומכאן שבין אם הציוד שאותסן הינו ציוד המיועד לפינוי ובין אס מדובר בציוד אחר, עסקינן במחסן, והשאלה היתידה שיש לבחון בענייננו, הליא האם מדובר במחסן העונה לתננאי סעיף 3.3.2.

4. שנית, המשיב עצמו נוהג לסווג בסיווג מחסנים, מבנים בהם מאחסנים נישומים ציוד

שלא פונה, כאשר הנכס קטן מ- 100 מ"ר ולכן אינם וּכאיס לתעריף מוול, או טוען באשר למבנים שנישומים טוענים, כי אינם ראויים לשימוש, כי הינסס ראויים לשמש כמחסנים, גם אס אינם משמשים בפועל כמחסנים, רק משום פוטנציאל השימוש בהם כמחסנים.

לא ראינו לשנות מרציונל ה בענייננו, בו בפועל אותסן בנכסים המסחריים ציוד, שהיה צורך באחסונו, שהרי חמשיב הלין על המשיב כי לא אחסן את הציוד במקום אחר לשסם פינוי הנכסים המסחריים.

5 | אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דוחים את טענת העוררים כי הס אינם המחזיקים בנכסים כהגדרתם לעיל, בתקופת המחלוקת, קרי, 01.06.2016 עד 31.08.2016, אך מקבלים את טענתם, כי יש לסווג את הנכסים המסחריים, קרי, נכסים 2000433804 ו-2000433805, בסיווג מחסנים.

6. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

7 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

8 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

9 | ניתן בהעדר הצדדים ביום 3109ב

חק 2

קת ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורו''ת חבר: מטרטו אהוד, עו"ד

ע\525\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 180018766

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העוררים: סאן טאני

סקאנר לייט בע'יימ

- נגד.

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו

החלטת

ביום 24.6.18 הגישו העוררים בקשה להארכת המועד להגשת עררים לשנים 2015-2016.

המשיב הגיש תגובתו לבקשה, לה צירף מסמכים, מהט עולה, בין השאר, כי העוררים כלל לא הגישו השגה לשנת 2015, וכי השגתס לשנת 2016 נדחתה, מבלי שהוגש על החלטה זו ערר.

באשר לשנת 2015, משכלל לא הוגשה השגה, חרי ממילא לא ניתנה כל החלטה של מנהל הארנונה שניתן לערור עליה.

יצויין, כי ביום 10.8.15 השיבה מנהלת מחלקת השומה לפניית המבקשת בעניין חיובי הארנונה לשנת 5, הביעה עמדתה כי העוררת לא הגישה השגה במועד, ואף פירטה את עמדת מחלקת השומה, הדוחה את טענות העוררים לגוף העניין.

העוררים לא השיגו על האמור במכתב וה, ואף לא ניסו לערור עליו, עד למועד הגשת הבקשה מושא

החלטה זו. גס אס היתה עומדת לעורריס זכות להגשת ערר על האמור במכתב מנהלת מחלקת

השומה, ולא היא, הרי ברי כי העוררים איתרו את המועד לעשות כן.

העוררת דווקא הגישה השגה במועד בעניין חיובי הארנונה לשנת 2016, אך בחרה שלא להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה שניתנה כבר ביום 1.3.16. ברי כי העוררים איחרו את המועד להגשת ערר על

החלטה זו.

הגם שועדת ערר מוסמכת על פי דין להאריך את המועד להגשת עררים, הרי שסמכות גו מוקנית לח במקרים תריגים. לא מצאנו, כי חריג כאמור התקלים בענייננו.

מבלי לגרוע מהשאלה האם מוסמכים אנו בכלל לדון בטענות נישום כי המשיב הונה אותו, הרי לא מצאנו בנימוקי העוררים סיבה המצדיקה היענות לבקשה להארכת המועד להגשת הערר.

לא וו בלבד שהמשיב מכחיש הסכמה דיונית כלשהי שהושגה עס העוררים מכוחה לא הגישו העוררים עררים במועד הנדרש על פי דין, אלא שהעובדה שבגין חיובי שנת 2017, הגישו העוררים השגה, ואף ערר בגין דחייתה, אינה עולה בקנה אחד עס הטענה בדבר קיומה של הסכמה דיונית כאמור, וסותרת אותה מניה וביה.

לאור האמור לעיל, אין לנו אלא לדחות את הבקשה, ולקבל את עמדת המשיב ולקבוע, כי משכתב הערר לא הוגש במסגרת המניס הקבועים בס' 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו 1976, ובהעדר כל עילה להארכת המועד להגשת הערר, השומות שנשלחו לעורריס הפכו לחלוטות.

ראה לעניין וח:

עמי'נ 31945-12-11 קניון רמת אביב בע''מ נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו, (פורסם בנבו) ;

עייש 557/95 הד הקריות בע''מ נ. מנהל הארנונה עיריית חיפה, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, כרך גי, עמ' 306 ;

עמיינ (ת''א) 325/07 רז לי נכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עירית הרצליה, (פורסם בנבו);

אשר על כן אנו דוחים בוה את הבקשה להארכת המועד להגשת ערר לשנים 2015-2016.

. ,

לייר ₪ עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית חברה: אהוד מטרסו, עו"ד

ניתן בהעדר הצדדים ביום 23.10.18.

ע\526\1\105

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017419

שליד

עיריית תל אביב-יפו

חברי ועדת הערר:

בפנל

לןייך :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו'ית

העוררת: אסיהסנטר אירומט אינטרנשיונל בע"מ ואחי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

ענלינו של הערר דנן הינו נכס הנמצא בדרך מנחם בגין 74 בתל אביב יפו, הידוע בפנקסי העירייה; ח-ן לקוח 10892820 ; (להלן: ''הנכס").

העוררת טוענת שיש ליתן לנכסים פטור מכת סעיף 330 לפקודה, כנכס שאינו ראוי לשימוש החל מיום 7 ועד ליום 31.12.17.

לטענת העוררת במהלך תקופה זו בוצעו בנכס שיפוצים.

העוררת טוענת עוד, כי היקף השיפוצים בנכס עמד על סך של יותר מ- 800,000 ₪,

עוד טוענת העוררת טענות שונות לעניין התנהלות המשיב, משא ומתן שהתנהל מול נציגת המשיב, שאינה עובדת יותר אצל המשיב.

לטענת העוררת, הוצעו לה מספר חודשים פטור,כפשרה.

המשיב טוען מנגד כי אין מדובר בנכס אשר וכאי לקבלת הפטור בהתאם לתנאי הסעיף, כי לא בוצעו בנכס שיפוצים ובודאי שלא בהיקף שטוענת העוררת.

עוד טוען המשיב כי יש להוציא מסמכים שצורפו לסיכומי העוררת הנוגעים למשא ומתן שהתנהל בין הצדדים שכן מטמכיס אלה אינם קבילים ועניינס מויימ מול עובדת שאינה עובדת בעיריה ולא ניתן לדעת מה עלה בגורל משא ומתן מולה.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

סעיף 330 קובע כדלקמן:

''נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים"י

מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניווק, הנוק תינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

על פי הלכת המגרש המוצלת, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיוי אובייקטיבי, וזאת בעיני

האדם הסביר:

''הגענו לבלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש...

העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלה מחו בניין ש'יניזק במידה שאי אפשר לשבת בו הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו" לכל סיונג חוקי

שהוא לגבי הבניין.

4 השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו". אכן ייתכנו מקרים ''אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת 'ילבשאראנו אכירנויי, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלח, כי '/אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותייי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעלף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו);

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע"מ ג' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

העוררת לא הרימה את נטל ההוכתה המוטל עליה להוכית כי הנכס זכאי לקבלת פטור בגין חיות הנכס לא ראוי לשימוש, בגין שיפוצים.

כעולה מתצחירי עדות מטעם המשיב מר אריאל שרעבי, האמינה עלינו, , בביקורת מיום 1.2.17 לא נראו בנכס שיפוצים וכן לא ניתן ללמוד כי הנכס היח הרוט אלא לכל היותר מוזנת.

.10

.12

כעולה מחקירתו של עד המשיב, מר אלעד גרינבלט אשר ביצע ביקורת ביום 20.4.17 במועד הביקורת היו שלושה אנשיט שעשו עבודות חשמל.

מהאמור לעיל עולה כי בשני המועדים בהם ערכו הפקחים מטעט המשיב ביקורת בתקופת המחלוקת, לא נראח שיפוצ מסיבי.

נטל ההוכחה להוכחת טענותיה, מוטל על העוררת. ראו: עמיינ 143/02 יעד פירזול (1984) בע"מ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב, תק-מח 2(2003), 33252.

העוררת צירפה תמונות וכרטסת הנהלת חשבונות.

אין בכך כדי לסייע לטענותיה.

הסעיפים בכרטטת הינם משנת 2015 ועד סוף 2017.

רוב התשלומים כפי שלמדנו בוצעו מיולי 17,

אין בכך כדי להוכית את טענותיה.

העוררת בחרה שלא להגיש תצהיר מטעם מנהל העבודה או הקבלן שביצע את כל השיפוצים הנטעניס על ידה, ובחירתה להגיש תצהיר של המנכליייות בלבד הינה תמוהה.

מהתמונות שצורפו על ידי העוררת לא מצאנו כי מדובר בשיפוץ מאסיבי.

אין ספק כי העובדה שהנכס, בתלקו הושכר לשוכריס שונים במהלך השיפוץ הנטען יש בו כדי להצדיק את העובדה כי הנכס לא עומד בתנאי הפטור.

מהראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל דעה, כי לא ניתן לקבוע, כי הנכס ניאוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

העוררת נמנעה מלהציג מסמכים שיכולים היו לתמוך בטענותיה, כגון, הצעת המחיר המקורית, הסכם התקשרות עס הקבלן המבצע, חשבוניות נוספות.

הראות אותן בחרה העוררת, משיקוליה שלה, שלא להביא, מקימות חוקה כי אילו הובאו היו פועלות נגדה, שכן, *'... מעמידים בעל-דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלבנטית שהיא בהישג ידו, ואין לכך הסבר סביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, הייתה פועלת נגדוי.

ראה לעניין ֶח:

עייא 548/78 שרון נ' לוי, פייד לה (1) 736.

עייא 9656/05 שוור\ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע'ימ (פורסם בנבו):

יילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נטיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע

ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה'י.

עייא 2275/90 לימה חברה ישראלית לתעשיות כימיות בע'/מ נ' פרץ רוזנברג (פורסם בנבו).

2. לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי העוררת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת וכותה

לקבלת פטור לפי סעיף 330 לפקודה.

3. נציין כי אין במסמכים שצורפו לסיכומים על ידי העוררת כדי לסייע לה. ראשית, העוררת לא

פנתה לועדה ולא קיבלה את הסכמתה לצירוף המסמכים. שנית, ולמעלה מן הצורך, גם הס מודים שלא הגיעו לפשרה מוסכמת עס הגבי נבוב, שכן הצדדים לא חתמו על הסכם פשרה.

טענות כאלה ואחרות לגבי התנהלות העיריה, אף אס מוצדקות אינן רלוונטיות לעצם החלטתנו כי הנכס אינו ראוי לשימוש. שלישית, למדנו מהדיון שהתקיים ביום 19.12.17 בפני יו"ר שלומית ארליך כי העוררת טענה, במהלך חדיון, שברשותה מסמכים המעידים על היקף השיפו\ ולא, כפי שטענה העוררת, שהוצגו מסמכים במהלך הדיון מהם היה ניתן ללמוד את האמור. אין ספק כי בפני הועדה לא הוצגו כל אותם נתונים שטענה העוררת שהם ברשותה.

64. הערר נדחה בזה, ללא צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 24.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלץ/ן - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

" אל" )|

*ו'יר: עו) ירלי"קדם חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רויית

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140015220

ליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר 1

יו"ר: | עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

העוררים: קריגר אהוד

קריגר עומר משח

קריגר מוטולה מיכל רבקה

מוטולה ירון וסף

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. עניינו של ערר וה בנכס המוחזק על ידי העוררים בשדרות רוטשילד 71 בתל אביב יפו הידוע

כמספר נכס 20001272000127325 ת-ן לקוח 10015076.

2 ביום 2.1.17 התקיים דיון בפני ועדה בראשות היוייר עו"ד אלון צדוק לפיו הותלט כי התיק יקבע לדיון הוכחות בטענות המקדמיות.

טענות הצדדים

3 לטענת העוררים, דיו הערר להתקבל מהטעם שהמשיב לא חשיב להשגה במועד.

4. בשנת 2015 חגישו העוררים השגה כנגד חיובי ארנונה שהושתו עליהם, המשיב לא נתן החלטה

בהשגה וההשגה התקבלה.

5. העוררים הגישו השגח ביוט 31.1.16 והיא ההשגה נשוא ערר וה.

6. לטענתם, ביום 25.5.16, לאחר שפנו למנהל הארנונה כיוון שלא קבלו תשובה להשגה, נתקבלת

תשובה להשגה הנושאת תאריך 7.3.16.

7 למעשה, עיקר טענת העוררים סביב אי קבלתם את התשובה להשגה.

8 לטענתם, המסמך שהומצא להם על ידי המשיב כייתשובה להשגהיי נושא חותמת מזויפת ולא נשלח כדין.

9 עוד לטענתם עצם אי הבאת מנהל הארנונה והגבי תמי לוי כעדיס בדיון יוצרת הנחה שיש בהבאתם כדי לתמוך בגרסתם. עוד טוענים לסתירות רבות בעדות המצהיר מטעם המשיב.

.10

.12

עוד טוענים כי העיריה סירבה להתחקות אחר המידע במערכת הברקודיס או להציגה לעורריס במסגרת ראיות המשיב.

כאמור, לטענתם, המשיב כשל להוכיח את משלוח התשובה להשגה בדרך כלשתי. גם אם ניתנה החלטה במועד הנטען על ידי המשיב הרי שהיא לא נשלחה לעוררים ולא הועברה לידי הנישום.

המשיב, מנגד, טוען כי על תשובת המשיב להשגה מוטבעת חותמת יינשלחיי המעידה על כך שמנהל הארנונה תתס והעביר למשלוח ולטריקה במערכות העיריה.

לטענתו, המועד המוטבע הוא המועד הקובע כי עומדת למשיב חזקת התקינות.

עוד טוען המשיב, כי ההבדל במכתביט שהוצגו על ידי העורריט לבין מכתב התשובה נעוץ בכך שעל העותק שיוצא לנישום לא מוטבעת חותמת יינשלחיי ואילו על העותק שנשאר אצל חמשיב ונסרק למערכות העיריה מוטבעת חותמת יינשלתיי.

בנוסף, טוענים העוררים כי תוספת החיוב הוצאה שלא כדין ואינה תקינה. המשיב טוען כי העוררים לא הציגו ראיות מטעמם הסותרות את ממצאי המשיב.

דיון ומסקנות :

סעיף 3 לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן ייחוק

הערריי) קובע כדלהלן:

עא) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנחל הארנונה על ייסוד טענה מטענות אלחז:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באיזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגיס עליה טעות בציון סוג הנכס, גודלו או חשימוש בו.

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.

(6) היה הנכס עטק כמשמעותו בסעיף 8 (ג) לחוק ההסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחזיק בנכסיי.

ואילו סעיף 4 לחוק קובע כדלהלן:

יי(א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך 60 יום מיום קבלת ההשגח.

(ב) לא חשיב מנהל הארנונה תוך 60 יום -- יחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, וולת אס האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה וו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על 30 :וםיי,

המחלוקת בין הצדדים בגינה אנו נדרשים להכריע היא האם חותמת יינשלתיי המוטבעת על גבי מכתב חתשובה יש בה כדי להעיד על כך שהמכתב נשלח לעורריט אס לאו.

נציין תחילה, בטרם נכריע, כי עמדת הועדה היא כי למשיב עומדת חזקת התקינות ועל כן אם מוכיח בפנינו חמשיב כי המכתב נשלת בתאריך מסוים, זהו התאריך הקובע בבחינת המועדים והימיס העומדים למשיב.

עתיימ 3/10 אברמוביצ יעקב נ. ועדת ערר שליד טבריה ואת' בו נפטק: יידי כי מנהל הארנונה ימסור אות החלטתו לבית הדואר לצורך משלות ולא יצפין אותה במגירתו או במחשבויי.

במקרה הנדון, מצאנו סתירות בתגובות המשיב שאין אנו יכולים להתעלם מהן ועל כן וכפי שקבענו יש לקבל את טענת העוררים.

המשיב, טוען בסיכומיו, כי האבחנה בין המכתבים שהציגו העוררים ללא חותמת יינשלחיי לבין המכתב נשוא ערר וח, קמה כיוון שעותקיס שיוצאים לנישום לא מוטבעיט בחותמת יינשלחיי ואילו עותק שנשאר אצל המשיב ונסרק למערכות מוטבע בחותמת יינשלת'י.

לפיכך, לטענת המשיב, כיוון שהנישוס/העוררים ביקשו עותק מהתשובה להשגה, וזהו העותק שהוצג בפני הועדה, הוצא עותק התשובה ונשלת אליהם עם החותמת יינשלתיי.

עמדה זו של המשיב, בסיכומיו, עומדת בסתירה למצהיר מטעמו מר טל תנעמי.

ביום 25.12.2017 התקיים בפני הודעה דיון הוכתות בדבר הטענה המקדמית.

בדיון וה הצהיר בפנינו מר תנעמי שהייהוכחהיי לכך שהמכתב נשלת נעוצה בעותק הקיים במערכת עס חותמת יינשלתיי. לגרסתו, מסמכים שאין להם חותמת 'ינשלחיי מצביע על כך שהם לא נשלחו.

עוד הצהיר, לגבי מסמך שהוצג לו מיום 9.3.17 (עוד מספר מסמכים נוספים ללא חותמת יינשלתיי) ללא חותמת יינשלתיי כי האפשרות היחידה המסבירה מדוע אין חותמת נשלח היא שזה לא עבר דרך המזכירות ומישהו בא לקחת את וח פיצית.

כלומר, מר תנעמי הטביר לועדה, כי כל מכתב חייב שיהיה בו חותמת '"נשלח'י.

עוד חשיב במסגרת דיון ההוכחות לעוד מספר מכתביט ללא חותמת יינשלחיי בתשובה סתמית ולא עניינית יי... בנראה אתם מקבליט את כל הדואר שנשלת לכםיי.

בהתייחס לאופן שליחת ההשגה על ידי העיריה הצחיר ייאני משיב שבדואר, אני מניח, העיריה שולחת הכל בדואריי.

לא ברור לועדה מדוע בחר המשיב להביא את העד הנכבד, כאשר וּה, כפי הנראה אינו בקיא באופן שליחת הדואר על ידי העיריה. על המשיב היה להוכיח, בנקל, ללא כל בעיה, את אופן שליחת ההשגה.

הכיצד יבול לטעון בפנינו העד שכל מכתב חייב בחותמת ''נשלח'': ומצד שני טוען חמשיב בסיכומיו את ההיפך הגמור 1

מדוע לא צורף לתצחיר מטעם המשיב פלט המחשב ומסמך פירוט דברי הדואר אשר צורפו לכתב התשובה?

ויובהר, לועדת הערר אין סמכות לדון בטענות זיוף ואין היא דנה במסגרת ערר זה בטענה שכצו. לו יש לעורריס טענות בדבר זיוף חיה עליהם לפנות למשטרה ומשלא עשו כן אנו דוחים כל טענות בדבר ויוף.

כמו כן, ועדת הערר סבורה כי המועד הקובע למתן תשובה להשגה הוא המועד בו שלח המשיב את התשובה ולא המועד שקבל העורר את התשובה.

אין וה המקרה בענייננו.

במקרה הנדון, המשיב כשל מלהוכיח כי התשובה נשלחה לעורריס במועד.

נציין עוד כי חפניית המשיב את הועדה להחלטתה בעניין מרום פאר אינה יכולה לסייע לו. שם, ההחלטה נטובה טביב העובדה כי התשובה התקבלה במועד מאוחר יותר ממניין חימיט הקבועים בחוק. הועדה הכריעה כי המועד הקובע הוא המועד שבו שלח המשיב את הדואר ולא המועד בו התקבלה התשובה אצל העורר.

איננו מסכימים עוד עס טענת המשיב, בסעיף 19 לסיכומיו פי קבלת פרשנות העוררים עלולה להביא לשליטה מלאה של הנישום להצהיר מתי קבל את מועד תשובת מנהל הארנונה.

לו היה המשיב מוכיח, באמצעות עד שיודע את אופן משלוח הדואר, ללא טתירות בין עמדת העד לבין עמדת המשיב, בצירוף המסמכים כאמור בסעיף 16 לעיל, היינו דוחים את טענת העוררים כיוון שחוקת התקינות עומדת למשיב.

המשיב, במקרה הנדון, מסיבותיו השמורות עמו, אף שמדובר בהוכחה פשוטה, לאור הפסיקה הענפה לזכותו בעניינים מסוג וּה, כשל בה, לא הוכיח אותה, ולא סתר את טענות העוררים ועל כן אין לנו אלא לדחות את טענותיו.

לאחר שהגענו למסקנה שהמשיב לא הוכיח שהתשובה להשגה הוגשה במסגרת מניין הימים

בהתאם לסעיף 4 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1977.

מתייתר הצורך לדון בטענות הגוספות.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 24.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ליכ עו"ד שִירלי קדם ה ל

קלדנית : ענת לוי

וו

תאריך | : טז בחשון תשעט

2.2008

מספר ערר: | 11:55 / 140018780

מספר ועדה: | 11794

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

מ. אהובי בע"מ חברה פרטית 513783647

חשבון לקוח: 10310098

מספר חוזה: 239934

כתובת הנכס: שבטי ישראל 11

ע"י ב"כ עו"ד: גואטה יצחק

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

נוכחים:

העורר/ת: מ. אהובי בע"מ

ב"כ העורר/ת עו"ד : גואטה יצחק

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

פרוטוקול

הדיון יתקיים בהרכב חסר של חברת הוועדה רו"ח רונית מרמור.

ב"כ הצדדים: | אנו מסכימים.

ב"כ הצדדים: בהתאם להמלצת הוועדה הוחלט בין הצדדים כי שטח המחלוקת בסך 10 מ"ר

בחשבון 10310098 יחולק באופן הבא: 5 מ"ר (מחצית משטח המחלוקת) יסופחו לחשבון 10310089 לפי הסיווג בתי מלאכה ומפעלי תעשייה כך שחשבון 10310089 יחויב לפי שטח כולל של 112 מ"ר בסיווג בתי מלאכה. חשבון 10310098 יועמד על 6 מ"ר לפי הסיווג בנייגים שאינם משמשים למגורים החל מיום 1/1/2017 ואילך וכל עוד לא השתנה המצב העובדתי והמשפטי.

מבקשים לתת תוקף של הסכמה.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז בחשון תשעט

2.008

מספר ערר: | 11:55 / 140018780

מספר ועדה: | 11794

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: מ. אהובי בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.10.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (עַףָר/עעל קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו בא של המשיב.

יו"ר: " מאור יהודה חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140018225 שליד עיריית תל אביב- יפו ערר

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו//ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: דוד נולמן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

עניינו של ערר וה חיוב ארנונה בשטח של 173 מ"ר ברחוב יוסף גימן 8 אשר מנהל הארנונה סיווג חלק ממנו כשטח גג ואילו העורר טוען כי יש לסווג תלק קטן יותר כמרפסת גג.

העורר הגיש השגה על החיוב וטען כי בהתאם לסעיף 1.3.1 וי לצו הארנונה היה על המשיב , בעת שחישב את שטח הגג לצורכי ארנונה, להתייחס רק למפלס התחתון של הדירה אליה צמוד הגג המרוצף ולא לסך שטח המפלס הנמצא מתחת לגג נשוא החיוב.

בתשובתו להשגה בה דחה המשיב את טענות העורר נימק כך :

/מאחרד ובמקרה זה שטת המפלס שמתחת לגג הינו בפועל שתי הדירות המצויות בו, למעט מרפסותיהן (כלומר 73.41 מל/ר בדירה 8 - 74.55 מליר בדירת 9 ) חוייב שטת הגג בשטח המהוות % מטך שטחי הדידות המל קרי 44.39 מלל'י.

ביום 28.5.2018 בסיומו של הדיון המקדמי בו לובנה המחלוקת בין הצדדים נתנה ועדת הערר את

ההחהלטה הבאה :

*שמענו היום את הצדדים והבנו את המחלוקת ומדובר במחלוקת משפטית הנוגעת בפרשנות הצו ולשאלה האם כאשר מתחת לגג נשוא החיוב מצויות שתי דירות, אשר דק לאחת מהן צמוד הגג, מה תהיה נקודת הייחוס לתישוב ה 30%, האם המפלס הכולל את שתי הדידות או רק הדירת אליה צמוד הגג/

הורינו לצדדים לסכם את טענותיהם בכתב ומכאן החלטתנו הסופית.

העורך סיכם טענותיו:

הוראות סעיף 1.3.1 וי מגבילות את המשיב בחישוב שטת הגג לחיוב ובסופו של דבר התוצאה חיא שלא ניתן לחייב בגין הגג יותר מ 30% משטח חדירה אליה צמוד הגג :

* חלופה אחת על פי לשון הצו ברורה ומציינת את /שטח הדירת הצמודה לגג/ + חלופה שניה על פי לשון הצו גס היא ברורה ומבציינת /משטח המפלס שמתחת לגג/

העורר טוען כי דירתו היא הדירה היתידה הצמודה לגג ועל כן היא הבסיס היחיד לתחישוב 30% על פי סעיף 1.3.1 ו' לצו.

העורר מפנה לכך כי לשון הצו מתייתחסת לשטח גג מרוצף אליו יש גישה מאותה הדירה ועל כן יש להתייחס רק לדירה שלו בתור הדירה ממנה יש גישה לגג.

המשיב סיכם גס הוא טענותלו :

חמשיב דחה את טענת העורר ואת פרשנותו לסעיף 1.3.1 וי לצו הארנונה.

אין תולק כי העורר מחזיק בכל שטת הגג , גס חלק הגג המצוי מעל הדירה אשר מוחזקת על ידי מחזיק אחר.

המשליב מודה כי מדובר במקרה פרטני וייחודי בו מתעוררת שאלה האם נקודת הייחוס לתישוב שטח הגג הינתה של כל הלהיטליי המצוי במפלס שמתחת לגג, הגם ששטח תהיטל מצוי רק בחלקו בחזקת העורר (כמחצית ממנו) או שמא נקודת הייחוס הינה דק שטת דירתו של העולר המצויה במפלס שמתחת לגג (כפי שטוען העולר) ומהווה כאמור כמחצית משטח ה'יהיטעיי של הגג.

> לטענת המשיב , לשון סעיף 1.3.1 ו' לצו תומכת בעמדת המשיב שכן התלופה השנייה בסעיף המתליחסת לדירה בעלת יותר ממפלס אחד נותנת מענה גס למקרה שבפנינו שכן נקודת הייחוס לחישוב שטת הגג הינה שטח המפלס שמתחת לגג ולא שטח הדירה הצמודה לגג כפי שטוען העורר.

* המשיב הפנה לעמיינ 265/06 מנהל הארנונה עיריית תל אביב ני ריווה והפנה לקביעת בית

המשפט לפיה הוראות סעיף 1.3.1 וי לצו המתייחסת. ליאותו חלק המפלס המשתרע מתחת לגג בלב.

במחלוקת שבין המשיב לעורר הגענו למסקנה כי הצדק עס העורר.

איננו מקבלים את טענת המשיב כי פסק הדין בנושא עמיינ 265/04 תומך בעמדת המשיב. בית המשפט באותו העניין התייחס למחלוקת אחרת וקבע כי במקרה של אותה המחלוקת יש לפרש את הוראות הצו בצורה מצמצמת ובהתאם לניטוחו החד משמעל.

הניסוח של צו הארנונה חד משמעי. הוא מפנה ליידירה אחת בלבדיי ומתייחס ליישטח דירה הצמודה לגגיי. הניסוח ברור ואינו משתמע לשתי פנים.

העיקרון העומד בבסיס סעיף 1.3.1 ו' לצו הארנונה הינו ברור :

שטח גג מרוצף בבניני מגורים לא יחויב אחד לאחד בגין כל מטר משטח הגג אלא על פי מנגנון מופחת אשר שואב את אמות המידה בדירות להן *ותר ממפלס אחד, משטח המפלס שמתחת לגג.

בהתאם לעיקרון הזת עלינו להכריע במחלוקת בין המשליב לעורר.

פרשנות שתביא לחיוב לפי חלק ממפלס שאינו צמוד לדירה, של דירה סמוכה שאיננה הדירה הצמודה לגג, חוטא למנגנון שנקבע על ידי מתקין חצו ואשר קושר קשר עובדתי בין הגג לדירה הצמודה לו .

מתקין הצו גילה דעתו בעת שהוסיף את החלופה השנליה בצו וקבע כי במקרה בו לגג צמוד יותר משטח חדירה בגג במפלט העליון, יש להחשיב את לשטח המפלס שמתרת לגג (בדירות להן יש *ותד ממפלס אחל?).

הפרשנות של המשיב הרואה בדירה נוספת באותו מפלס , על אף שאינה הדירה הצמודה לגג, אינה פרשנות נכונה של הוראות סעיף 1.3.1 וי שכן היא עומדת בסתירה לכוונת מתקין הצו והיא מביאה לתוצאה בלתי נכונה לפיה 30% משטת המפלס שמתחת לגג יחושב מתוך סך שטח המפלס, ללא תלות בהצמדתה של הדירה לגג.

בהתאט לאמור יתקבל ערר.

אין צו להוצאות

ניתן בהעדר הצדדים היום 29.10.2014.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: -. חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי ל גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כ בחשון תשעט

2.08

מספר ערר: | 13:17 / 140017362

1156

מספר ועדה: | 11795

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

המשיב:

נוכחים;

צדג:

ב"כ המשיב:

העוררת:

העורר/ת:

להקת מחול בת-שבע עמותה 580111185

חשבון לקוח: 10047117

מספר חוזה: 64911

כתובת הנכס: יחיאלי 6

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר

העורר/ת: להקת מחול בת-שבע

מיכל שוורץ, ענבל יעקבי, מוטי עמר, קלאודיו קוגון

תורג'מן חברה לבניין בע"מ

רבינוביץ אולג - מנהל הפרוייקט

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר

פרוטוקול

ביקשנו לזמן את הקבלן תורג'מן חברה לבניין כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הוועדה כי הוגש מסמך מטעמו נושא תאריך: 5/12/17 מצורף כנספה 2 לתצהיר מיכל שוורץ אשר ממנו לא ניתן להסיק האם צד ג' מודה כי הוא המחזיק בנכס החל מיום 8 ועד לאיזה מועד הוא מתעתד להחזיק בנכס. הפטור ניתן עד אמצע 2018.

אין לי אפשרות לשמוע את עמדת הצד השלישי הואיל והוא לא התייצב היום ואבקש להגיש סיכומים בתיק בהשגת העוררת אשר עמדת המשיב היא כי יש לדחות את הערר.

אנו חוזרים על כל מה שנאמר עד היום.

בשלב זה הגיע צד ג'.

מר תורג'מן:

קבלנו עבודות שימור בבניין במרץ 2017 מקרן ת"א עבור כל הבניין. לא ידענו שיש חלוקה של מחזיקים. חלק מהעבודה היה פירוק והכנות לעבודות שיפוץ.

ב- 18/4/17 פינתה בת שבע את כל קומת המשרדים שבנכס שבשיפוץ. אנחנו משתמשים לצורכי עבודה בשני חדרים שהם בשטח של כ- 11 מ"ר. מאז לא התרחבנו. גם בחדרים האלה ביצענו עבודות פירוק בסוף 2017.

לבקשת הוועדה אני מסמן את שני החדרים בהם אנו עושים שימוש ע"ג התצהיר שצורף של אופיר טווילי.

לשאלת הוועדה, מיום 18/4/17 בשום חלק מהנכס, לא בגלריה ולא בקומה אחרת לא נעשה שימוש ע"י להקת בת שבע או כל שימוש משרדי אחר. מדובר באתר בניה שאסור להיכנס אליו. מי שמעסיק אותנו ועושה את השיפוץ זאת קרן ת"א.

לשאלת ב"כ המשיב, שאר שטחי קומת הגלריה נמצאים בתהליך פירוק ועבודה. זה אתר בניה. יש שם ציוד שאמור להיזרק, אינו בשימוש ובמסגרת השיפוץ הוא יזרק. יש שם מקרר שמשמש את הפועלים.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כ בחשון תשעט

208

מספר ערר: | 13:17 / 140017362

מספר ועדה: | 11795

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: להקת מחול בת-שבע

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ביום 21/5/18 ניתנה החלטת ועדת הערר בה הודענו את התרשמותנו וביקשנו מהמשיב לבדוק את העובדות בתיק זה ולא נשוב על ההחלטה.

ביום 4/6/18 התקבלה הודעה מהמשיב בעקבות אותו דיון בה נתבקשה הוועדה לזמן את הקבלן ולצרפו כצד ג' להליך. העוררת הודיעה כי אין לה מעמד כלפי הקבלן, היא אינה מתנגדת לזמנו, אך ביקשה לעשות זאת באמצעות קרן ת"א. המשיב הגיב לכך ביום 19/6/18 וביקש לזמן את הקבלן בהעדר התנגדות של העוררת ומסר את כתובתו לוועדה.

שמענו היום את נציג הקבלן ומבלי להיכנס לשאלת היקף השימוש של חברת תורג'מן בקומת הגלריה על אף שנציג הקבלן סימן ע"ג התשריט שלושה חדרים בתשריט המסומן מ/1, הרי שברור כי בטענה של העוררת כי אינה מחזיקה בשטח זה ניתן להכריע שכן אין מחלוקת גם לאור הראיות שהוצגו וגם עפ"י עדותו של אולג רבינוביץ כי העוררת אינה מחזיקה בשטח זה מיום 18/4/17.

לאור האמור לעיל התקבל הערר בטענת העוררת כי אינה מחזיקה ב- 72 מ"ר בקומת הגלריה והחלטה זו נכונה לתיקים 140017362 ו- 140018216.

המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 1,000 ₪.

לא ניתן לסיים הדיון מבלי להעיר כי הושחת זמן יקר של הוועדה, של נציגי המשיב ושל נציגי העוררת במחלוקת שניתן היה לברר אותה במהרה כאשר כל העובדות היו בפני הצדדים ונדמה כי בפעולת בירור קלה יחסית ניתן היה לברר מי המחזיק ומה מצב הנכס, במיוחד כאשר מדובר בגופים קרובים שרובם פועלים תחת המטריה של עיריית ת"א.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 29.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבֶלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיותת (עך על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטונט של המשיב.

4 אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

וזו

תאריך | : כ בחשון תשעט

2120008

מספר ערר: | 12:57 / 140018514

מספר ועדה: | 11795

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: רסולי יחזקאל ז"ל

ע"י ב"כ עו"ד: אימברג זיו

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן גולן אבני

נוכחים:

העורר/ת: רסולי יחזקאל ז"ל

ב"כ העורר/ת עו"ד : אימברג זיו

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן גולן אבני

פרוטוקול

ב"כ העורר: | אני חוזר על טענותינו לפיה העורר לא החזיק בנכס. אני מבקש לקבל את כל

המסמכים הקשורים בערר לרבות הפניה הראשונה של מנהל הארנונה לנישום בבקשת החיוב הראשונה, שכן לראשונה פנו לנישום במרץ 2018.

אני עומד על טענת ההתיישנות וטוען כי הוועדה מוסמכת לדון בטענה זו הואיל ומדובר בטענה אינני מחזיק שעולה לראשונה הואיל והחיוב לראשונה עלה כעת.

הנישום נפטר. עדיין אין צו ירושה או צו קיום צוואה. הוא נפטר ביום 24/6/18 וכרגע אינני בטוח שאני מוסמך לייצג בכלל את עניינו כאן.

הופעתי כאן היום רק מפאת כבודה של הוועדה ובשל הזימון, אך אינני סבור שאני מוסמך להמשיך ולייצג את ענייני העיזבון.

החלטה

ביום 25/6/18 נפטר המנוח יחזקאל רסולי ז"ל. אין בפנינו צו ירושה או צו קיום צוואה ואין מנוס ממחיקת הערר. חזקה על המשיב שיבחן את המשך חיוב העיזבון גם בשים לב לטענות שהעלה המנוח ביחס להתיישנות או לטענותיו כי לא החזיק בנכס.

מובהר כי אין במחיקה בכדי לפגוע בזכויות העיזבון או היורשים ושמורות להם כל הטענות של המנוח.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 29.10.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות.(ְערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר רנט של המשיב.

יו"ר: עו'ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום \ ו עו"ד טל גדי

שם\הקלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר: מט' ערר: 140013997

לריר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''יד/רוי/ח אבשלום לוי

חבר: עויד גדי טל

העוררים: פנינה ושחר גרוסי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

ערר וה עניינו נכסים הממוקמים ברחוב דרך בן צבי 100 תל אביב.

הנכסים רשומים על שס העוררים כמחזיקים משותפים.

העורר טוען כי אינו מחזיק בנכט.

השגת העורר נדחתה על ידי מנהל הארנונה בטענה כי מביקורת שנערכה בשטח נמצא כי העסק המתנהל במקום מנוהל ע"י שחר גרוסי.

בכתב התשובה לערר הפנה המשיב לכך שההחלטה להוסיף את שמו של העורר כמחזיק נוסף בשטת יחד עט אימו נתמכת בין השאר בבקשה לרישיון עסק שהגיש העורר ביחס לנכס נשוא הערר.

העורר נימק. את השגתו בין. השאר בשל כך. שהינו: מתגורר. ברמלה וכי. הנכסים נשוא הערר מוחזקים על יד אימו.

ביום 12.4.2016 קיבלה ועדת הערר התלטה לפיה הערר

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]