החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 05 לאוגוסט 2019

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר 140018701

ליד

העוררת:

המשיב:

עיריית תלאביב ‏ - יפו

פרידיו בע''מ והות

- נגד-

מנהל הארנונה עיריית תל -אביב יפו

החלטת

1. עניינו של ערר זה הינו נכס המוחזק על ידי העוררת, ברחוב דרך ההגנה 131 בתייא, ורשום בספרי

העירייה כנכס 2000415059 ח-ן 10805381 (להלן: ''הנכסיי).

2 תמצית טיעוני העוררת

41

ו

3

48

5

6

7

הנכס משמש את העוררת להרכבת מכונות הדפסה והתאמתן לשימוש בישראל. העוררת עוסקת בעיקר באספקה של מספר רב של מכונות הדפסה לחברות וארגונים.

העוררת החלה להחזיק בנכס כבר בשנת 2015, וסמוך לכך החלה לנהל מחלוקת על אופן חיובה בארנונה. העוררת טענה כי פעילותה הינה משלימת ייצור ומשכך יש לחייבה בסיווג 'יתעשיהיי.

במסגרת הליך קודם שנוהל בפני ועדת הערר, מצא המשיב ממש בטענות העוררת, ונאות להסכים, כי מיום 28.7.15 ועד ליום 31.12.17 יתוקן חיובה של העוררת כך ש- 2/3 משטת הנכס יחוייב בסיווג ייתעשיתיי.

עם תחילתה של שנת 2018, החלה העוררת שוב להיות מחויבות בגיו כלל שטח הנכס בסיווג יישירותיסיי.

בדיון מקדמי בתיק זה, משנוכחה ועדת הערר (בהרכב שונה), כי לא חל כל שינוי בפעילותה של העוררת בתחילת שנת 2018, המליצה ועדת הערר לצדדים להביא לסיום המחלוקת בדרך של הסכמה, ברות ההסכמות אשתקד.

משהמשיב דחה את המלצת ועדת הערר, הורתה הועדה לצדדים להגיש תצהיריהם, ובהם להתמקד בשאלה האם היה שינוי מהותי בנכס מאצ יום 31.12.17 (יום סיום ההסכם הקודם).

כעולה, מתצהיר העוררת, כמו גם מחקירתו הנגדית של מנכ"ל העוררת, פעילות העוררת לא השתנתה במאוס.

.8

9

0

.1

2

.,3

868

.5

6

לאור העובדה שלא חל שינוי כלשהו בשימוש בנכס, ולאור עמדת הועדה שכיוונה את העוררת למקד תצחיריה בטוגיה וזו יש למצער להורות כי אין לשנות את אופן חיובה של העוררת בארנונה מיום 1.1.18.

לפעילות העוררת בנכט ישנו אופי תעשייתי לנוכח כמות המדפסות הגדולה המורכבות בנכס באופן שיטתי.

העוררת פועלת להרכבת מכונות ההדפסה המשולבות, אותן חיא רוכשת בחלקים, הרכבת מחסניות דיו, כיוונוו המדפסות, התקנת כרטיסי פקסי, טונרים ותופים, התקנת פידר עליון, חרבת חבילת דפי ניטיון, הדבקת המדבקות החלפת כבלים בהתאם להוראות היבואן, בדיקת טונריס וראשי דיו, בדיקת תקינות, בדיקת כמות דפים, בדיקת איכות, סימון המוצרים, תאריכי תפוגה וכיוצייב.

להלן פירוט של חלק מהפעולות המכאניות המתבצעות בנכס כעניין שבשגרה: בדיקת והרצת כ-200 עמודים לבדיקה של כלל המכלולים של המכונה, פירוק שיפוץ והרכבה של חלקים מתכלים בתוך המדפסת במידת הצורך, איתור תקלות ע"י פירוק המכונה הרצה והחלפת חלקים בהתאם לתקלה, התלפת סולוניד, החלפת 021000 21600-0086₪6010, החלפת. 100 %, ההחתלפת )1361 1785167 החלפת 11ת) ע6 פגות, החלפת 401161 960818010 6898606 ,

החלפת 1798 001 02888616), החלפת 111 גתנתכ, החלפת 67ב10, החלפת 106 4546 ו

החלפת 028016 +18, החלפת סורקים, החלפת לוחות אלקטרוניקה, החלפת מסכים, החלפת ספקי כח, בדיקה ותיקון של טונריס/ראשי דיו, בדיקת מגרסות, בדיקות איכות של מכלים תואמים, התקנת עדכוני תוכנה, התקנת בקרים.

בעדותו העיד מנהל העוררת, כי החברה מעסיקה 9 עובדים, מהם - מנכ"ל, מנהל תמיכה, מחטנאי ו 3-4 טכנאים להרכבת מכונות ההדפסה ומנהל שלהם.

עמדת עבודתו של טכנאי, כעולה מעדות מנהל העוררת, כוללת חלל קטן בו מורכבת מכונת ההדפסה פיצית, ולצידו מחשב, שנועד לבצע בדיקת תקינות למכונה (המיועדת כמובן להתחבר למחשב אישי או רשת מחשבים).

כעולה מעדות מנהל העוררת, הנכס אינו משמש לשיווק ללקוחות, ונדירים המקרים בהם לקוחות העוררת יגיעו אל הנכס. עפ"י רוב מספקת העוררת את מכונות ההדפסה ישירות למשרדי לקוחותיה.

היות ופעילות העוררת אינה פונה לצרכנות מודמנת של בודדים, הנכס אינו נמצא על חזית הרחוב( כמו חנות), אלא בפינה מבודדת בדרום העיר (בחצר פנימית של בניין מרכזיית בוק ישנה). גם בכך, יש כדי להבהיר, כי אין המדובר בעסק למתן שירותים, אלא בנכס לו מאפיינים תעשייתיים.

יש לחייב את הנכס בסיווג 'יתעשיחיי, לאור ההלכה שנקבעה בעעיימ 980/04 מועצה אזורית חבל יבנה נ' אשדוד בונדד (פורסם במאגר נבו). שס נקבע כי גס פעילות מסוג הרכבה, מהווה חוליה אחרונה בשרשרת הייצור, וחינה פעולה משלימת ייצור תעשייתי ועל כן נכללת בהגדרת ייתעשיהיי.

וראה גס :

עמיינ (ת'יא) 286-07 רנדי בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית ראשלייצ (פורסם בנבו).

7. על פי הפסיקה, יש לבתון אלו בעלי מקצוע מועסקים בנכס. במידה ומדובר בבעלי מקצועות

חופשיים (עורכי דין, אדריכלים, רופאים, רו"ח, יועצים וכיוצייב), ‏ יש לחייבו בסיווג יישירותיסיי, אולם במידה ומדובר באנשי צווארון כחול (טכנאים למשל), יש לחייבו בסיווג ייתעשיהיי.

ראה לעניין גח :

עעיימ 2503/13 אליהו זוהר נ' עיריית *רושלים (פורסם בגבו).

8. מביקורת המשיב בנכס עולה, כי הנכס משמש כמקום עבודה של טכנאי הרכבת מכונות

ההדפסה, ולא כמקום עבודתם של נותני שירותים.

תמצית טיעוני המשיב

1

2

.3

במסגרת שתי ביקורות שערך המשיב בנכס בשנת 2018, לא נראה כל סממן לפעילות ייצורית כלשהי ו/או מכונות ו/או כלים אשר עשויים להצביע על כך שמתבצעת או עומדת להתבצע בנכס פעילות ייצורית כלשהי.

עיון באתר האינטרנט של העוררת בשילוב עס ממצאי הביקורות וחקירת עד העוררת, מעלה כי פעילות העוררת היא פעילות של מכירה, שיווק, שירות, ולכל חיותר של הרכבה פשוטה של חלקים נלווים למדפסות, ומשכך עיסוקה תואם את הסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

טענת העוררת בעניין הסכם פשרה קודם הינה בבחינת הרחבת חזית

1. בסיכומיה העלתה העוררת לראשונה, את הטענה כי בין הצדדים קיים הסכם פשרה

קודט, וכי יש להחילו משום שהעוררת לא שינתה את פעילותה בשנת 2018.

טענות אלו אשר לא הובאו במסגרת כתב הערר והתצהיר מטעם העוררת מהוות הרחבת חזית אסורה.

הסכם פשרה קודם אינו מונע חיוב כדין

1. יש לדחות הטענה בעניין הסכם פשרה קודם גם לגופה, באשר הסכם פשרה קודם איגו

מונע חיוב כדין.

2. העובדה שניתן לעוררת טיווג מסוים לתקופה מוגבלת בלבד ומשיקוליס השמורים עס

הצדדים, אינח מונעת מהמשיב לחייב את הנכס בשנת 2018, מה גס שממילא המשיב מוסמך לבחון מדי שנה סיווג של כל נכס ונכס.

5

וועדת הערר הנכבדה אינה מוסמכת לסווג נכסים לפי הסכם פשרה שתל בעבר, אלא לפי שימוש בפועל ובהתאם לדין.

ראו לעניין זה :

בג''ץ 5705/90 דשנים חומרים כימיים בע''מ נ' עיריית קרית אתא (16/05/95)

עייא 7204/15 פקיד שומה תל אביב 4 נ' עיזבון המנוחה דפנה לשם *''ל (02.01.2018) ;

יש לסווג את הנכס בסיווג שירותים

1

82

3

4

בפסיקה פותחו מבחנים שונים שנועדו לוהות פעילות יייצוריתיי ושימשו ככלי עזר להבחנה בין'י תעשיהיי ליישירותיסיי.

בעייא 1960/90 פקיד השומה תל-אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ, פייד מח (1) 200, נקבעו ארבעה מבחנים לציהוי פעילות ייצורית: המבחן הראשון, המכונה יצירת יייש מוחשייי, מתמקד בשאלה האם הפעילות שנבחנת מובילה להפיכתו של חומר גולמי למוצר של ממש; המבחן השני, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר, דן בשאלה האם המוצר נועד לשימושו של ציבור רחב, ואז תיטה הכף לראות בפעילות כייייצוריתיי או שמא הוא מיועד ללקוח ספציפי ואז תיטה הכף לראות בפעילות כיישירותיתיי; המבחן השלישי, שעניינו ייההשבחה הכלכליתיי, בוחן באיוו מידה הביאה הפעילות לשינוי של המוצר במישור הכלכלי; המבחן הרביעי, שהוגדר כמבתן ייעל דרך ההנגדהיי, קובע כי יש לשאול בכל עניין וענייץ, אס הפעילות הנבחנת קרובה יותר במהותה לייפעילות ייצוריתיי או ליימתן שירותיסיי.

בהתאם להלכה הנוהגת היום, בבחינת קיומה של פעילות ייצורית בנכס, יש לבחון שיקולים נוספים, כגון: מתן תמריצים לפעילות התורמת לעידוד התעסוקה והכלכלה, מקסוס התועלת הכלכלית מהנכס יחטית לשטחו וכיוצייב.

ראן:

בריימ 1676/15 ברודקאסט וידאו ש,ב. בע"מ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו (9.6.2016).

השילוב בין המבחנים שנקבעו בפסיקה לויהוי פעילות ייצורית לצד תכליות תקיקה ולנוכח הראיות שהוצגו בתיק, מובילים למסקנה, כי בנכס מתסיימת פעילות של

מכירה, שיווק ושירות ולא פעילות ייצורית, וזאת כמפורט להלן:

1. עיון באתר האינטרנט של החברה, מעלה, כי מתבצעת בנכס פעילות של

מכירות ושירותים.

כך, התברה מפרסמת כי היא: ''מתמחה באספקת חומרים מתבלים למיבון משרדי לכל סוגי המדפסות והפקסים ובמכירת מדפסות ופקסים מכל החברות המובילות, וממוקמת ברח' משה דיין 52 כאשר ברשותה 15 חניות לקהל לקוחותיה'י.

כאשר נשאל עד העוררת מדוע יש לעוררת 15 חניות ללקוחות, אס לקוחות אינם מגיעים לנכס, הוא השיב בצורה מתחמקת כי 'יזה מקום ענק שמביל 4 משרדים. כל משרד קיבל 15 חניות, למרות שאנחנו לא זקוקים לכל החניות והן בעיקרון ריקות'י.

כאשר נשאל עד העוררת מדוע אס כך הוא מפרסם זאת באתר האינטרנט של החברה השיב כי //אני חושב שזה מעיד על טיב החברה שלנויי.

תמוח בעיני המשיב, כי בבעלות העוררת 15 חניות ללקוחות בתל אביב (מצרך נדיר) שעומדות פשוט ריקות.

72. על העובדה שבנכס מתבצעת פעילות של מכירה ושירות, ניתן ללמוד גס

מהפרסום באתר האינטרנט, לפיו: ''החברה מקנה שירות ואחריות של 3 שנים על מוצלי החברה ועל מדפסות הלקוחות ... שירות אשר מקנת ללקוחותיה זמן תגובה מהיר בכל בעיה, פריסה ארצית של טכנאים בשטח, מוקד טלפוני של נציגי שירות ותמיכה..", ובהמשך: ''החברה מתנהלת על ידי מערך של אנשי מכירות בשטח, נציגי מכירות ושירות משרדים...', ומתשובת עד העוררת בחקירתו הנגדית, כי: ''מי שעונה למוקד הטלפוני של נציגי השירות והתמיכה יושב בנכס...''; '' 'נציגי המכירות' הנזכרים באתר, זה אני'; '/אם אני נשאל מי מבצע את השיווק כמפורט בסעיף 2, אני משיב, שרוב הלקוחות עוברים דרכייי.

3. במסגרת שתי ביקורות שערך המשיב בנכס, בשני מועדים שונים, לא נראו

סממנים של פעילות ייצורית, אלא נראו עמדות מחשב עס מחשבים פעילים, מדפטות וקופסאות קרטון, וקורא ברקוד.

6. ואת ועוד, בנכס נראו שני שלטים - בשטח החניה נראה שלוט עליו נכתב:

''חניה חינם ללקוחות החברה 7266010י, עס לוגו החברה, ובחוית הרחוב

נראה שלט: ''יבוא ושיווק טונרים... מכירה, השכרה ושירות תיקונים'י. גם

בשלט וה נכתב שט החברה ונראה לוגו החברה.

בנוסף; בנכס נראה שלט עליו נכתב יימכירותיי, ובצידו חא המוביל ימינה.

כאשר נשאל עד העוררת לגבי שלט זּה, תשובתו הייתה מתחמקת וטען כל ''מצאנו אנשים שמגיעים ומטתובבים אצלנו במחסן ולכן שמנו שלט שלוקח אותם למקום אחר כדי שלא יסתובבו במחסן...'/.

תשובה וצו אינה ברורה בפרט, כאשר העוררת טוענת שלקוחות אינם מגיעים לנכס ובפרט כאשר היה ניתן בקלות לכתוב על השלט כל דבר אתר כמו י/אין כניסחיי או ייכאן לא מחקניי.

5. מבלי לגרוע מהאמור לעיל, העוררת לא עמדה בנטל ההוכחה שמתקיימת פעילות

*יצורית בנכס, אף לא הפעילות הנטענת על ידה.

.6

7

.8

9

0

1

12

3

6

לטענת העוררת, הפעילות המתקיימת בנכס היא של הרכבה של מדפסות. במסגרת דיון ההוכתות הסביר עד העוררת, כי הכוונה להרכבה של רכיבים שונים על המדפסת כגון:

טונר, מגירות, מיכל עודפיט וערכת פקסים.

דא עקא שבביקורות שנערכו ע"י המשיב לא נראו סממנים של פעילות ייצורית כלל, לא נראו עמדות עבודה או כלי עבודה להרכבה של מדפסות.

העוררת לא צירפה רשימה של עובדים ופירוט על הכשרתס. במסגרת דיון ההוכהות עד העוררת טענה, כי ישנם כשמונה עובדים כאשר מחצית מהם בלבד משמשים לטענתו ב''טכנאים'י והיתר הס אנשי הנהלה, שיווק, מכירות ושירות.

העובדים שצולמו בתמונה שסומנה מ/1, ואשר לטענת עד העוררת הינם טכנאים, נראים בתמונה ליד עמדות עס מחשבים וטלפונים, ולא נראים לידט כל כלי עבודה המאפיינים סביבת עבודה של טכנאי, ולמעשה נדמה כי מדובר באנשי שירות ותמיכה ולא בטכנאים.

כל שצירפה העוררת להוכתת הפעילות הנטענת על ידה היה הזמנת עבודה אחת משנת 6, וזאת הגם שעד העוררת הבהיר, כי ''זה מה שאנחנו עושים שנים על גבי שנים'.

גם אם מתבצעת בנכס פעילות של הרכבה בלבד, כמתואר בהזמנת העבודה שהוצגה, והדבר מוכחש, אין בכך כדי לענות על הגדרת הפסיקה לפעילות ייצורית, שכן הרכבה של טונר, מגירות וערכת פקס למדפסת, אינה בבחינת פעילות ייצורית.

בכל מקרה, גס אס מתבצעת בנכס פעילות ייצורית, הרי היא טפלת לעיקר.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, הפעולות המתוארות בסעיף 12 לסיכומי העוררת בגדר הרחבת חצית אטורה, ומכל מקום, העוררת כלל לא הוכיחה את הנטען בסעיף וה.

ואת ועוד, בענייננו, מדובר בנכס קטן, המשמש למתן שירותים, ומשכך אינו מצדיק סיווג תעשייתי, שכן תכלית הסיווג המופחת לייתעשייהיי נועדה להעניק תעריף מוול למפעלים עתירי שטח, שיש להם צורך הכרחי בשטחים גדולים לצורך העמדת מכונות הייצור וכוי.

ראו לעניין זח:

עמ'ינ 302/07 טמיר כהן 199 בע'יימ נ' מנהל האונונה תל אביב;

עעיימ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים ;

עמיימ 17085-04-14 מוטי אסאבן נ' מנהל הארנונה בעירית תל-אביב.

אין מדובר במקרה שלפנינו אף בייבית מלאכהיי, אשר יש הצדקה להקל עליו בתשלום הארנונה משיקולים סוציאליים. שני עקרונות עומדים ביסוד תכלית ההקלה בארנונה

לבתי מלאכה: היטוד הטוציאלי (עידוד פעילותם של בתי מלאכה פשוטים המתפרנסים

בדוחק מיגיע כפיים); וחיוניות השירות המסופק על ידם.

בניגוד לחייט, שען או סנדלר, בנכס מושא הערר מתקיימת פעילות עסקית של מתן שירותים. על כן, אין כל הצדקה בענייננו למתן תעריף מוול המיועד לעודד קיומם של עסקים מסוג מסוים בלב ליבה של אוכלוסיית מגורים לה נדרשים שירותים של בתי מלאכה ייקלאסייסיי, המאופייניס במתת רווחים נמוך על פי רוב.

מתן הקלה במס לאחד, העלולה גס להביא להטבת מס לקבוצה גדולח יותר, עשויה בסופו של יום לחביא לפגיעה ביתר הנישומים , ואת מבלי שחייתה כל הצדקה להקלה זו מלכתחילה.

ראו לעניין ּת:

בריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'י'ימ (20.12.2010),

4 דיון והכרעת

1

2

3

68

5

6

.7

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להתקבל, וכי על המשיב להחיל את הוראות הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים גם על שנת 2018.

בדיון שהתקיים ביום 9.10.2018, הצהיר בייכ המשיב, כי חוא מבקש לבחון את טענת העוררת, כי לא חל שינוי מהותי בפעילות בנכס בשנת 2018 לעומת שנים קודמות, וכי ככל ויתברר לאחר בדיקתו, כי אכן לא חל שינוי מהותי בפעילות בנכס בשנת 2018 לעומת הפעילות בשנת 2017, יסכים המשיב לכך שהסדר הפשרה שנכרת בין הצדדים באשר לתקופה שמיום 28.7.2015 ועד ליום 31.12.2017, יחול גט על שנת 2018.

בהודעת המשיב מיום 3.12.2018 הודיע המשיב, כי לאחר ביקורת חוגרת שערך בנכס, הוא שב על עמדתו כפי שבאה לידי ביטוי בתשובה להשגה ובכתב התשובה לערר.

לאור הודעת המשיב כאמור, נקבע החתיק להוכחות, תוך שנקבע, כי תצהירי העדות הראשית יתמקדו בשאלה האם חל שינוי מהותי בנכס לאחר 31.12.2017

המשיב לא חביע כל התנגדות לקביעה זו, והצדדיט פעלו על פיה.

עס טיוס ההוכחות הגישו הצדדים סיכומיהם.

בסיכומי המשיב לא עלתה כל טענה לעניין חשוני בפעילות בנכס בשנת 2018 יחסיית לשנת 2017, ובעניין ה הסתפק המשיב בטענח, כי טענת העוררת לפיה יש להחיל את הסכם הפשרה גם על שנת 2018, חינה לכאורה בבחינת הרחבת חזית.

איננו מקבלים את טענת המשיב כאילו עסקינן בהרחבת חצית. הכלל בדבר איסור הרחבת חזית, לפיו אסור לבעל דין להעלות טענות התורגות מגדר המחלוקת כפי שזו נקבעה בכתבי הטענות של הצדדים, אינו חל מקום שבעל הדין שכנגד נתן הטכמתו לכך, במפורש או מכללא.

.9

0

1

12

3

.164

.5

6

ראה לעניין וח:

עייא 6799/02 יולזרי משולם ואח' נ' בנק המזרחי המאוחד בע'/מ- סניף בורסת היהלומים ואח '

פייד נח(2) 145, 151 (2003).

רעייא 4712/08 מחמד עקילי נ' בנק לאומי לישראל בע'ימ-סניף כפר קאסם] (פורסם בנבו, 8

בענייננו, מקום בו במסגרת הדיון המקדמי, לא וו בלבד שהמשיב לא התנגד לדיון בטענה זו, אלא שהוא אף ביקש ארכה לשם בחינתה, לא נוכל לקבל את הטענה כי עסקינן בהרחבת תצית.

הגם ויתכן ולו דנו בטענות המשיב לגופן חיינו מקבלים את טענותיו, כי בנכס לא מתבצעת פעילות של תעשייה ו/או מלאכה, והגס ויתכן והיינו מקבלים את טענותיו, כי הוא אינו כבול בהסכמי פשרה קודמים, סברנו כי אי אפשר להתעלם מהצהרתו המפורשת של המשיב, בדיון מיום 9.10.2018.

לאור האמור לעיל, לפנים משורת הדין, אפשרנו למשיב להשלים טיעוניו בנושא זה, וביקשנו מהמשיב להבהיר, מדוע, לאור הצהרתו כי ככל ויתברר, כי אכן לא חל שינוי מהותי בפעילות בנכס בשנת 2018 לעומת הפעילות בשנת 2017, הוא יסכים להחיל את הסכם הפשרה גס על שנת 2018, אין להחיל את הסכם הפשרה על שנת 2018.

המשיב הגיש השלמת עמדה כמבוקש. בתגובתו הכביר חמשיב מילים, על מנת להוכיח את טענתו, כי הוא אינו כבול בהסכמי פשרה קודמים, אך התעלס לחלוטין מהשאלה עליה נדרש להחשיב.

בתשובת העוררת להשלמת הטיעון מטעם חמשיב, טענה העוררת, כי הגם שהעוררת אינה חולקת משפטית על עמדת המשיב לפיה, לכאורה הוא אינו כבול בהתחייבותו בפני הועדה כאמור בפרוטוקול חדיון מיום 9.10.18, שכן מדובר בשאלה משפטית עקרונית בסדרי הדין בפנל הועדה הנכבדה, הרי חיות ובהתאם להתלטת הועדה מיום 27.12.18, על תצהירי הצדדים להתמקד בשאלה האם בוצע שינוי מחותי בנכס בתחילת שנת 2018, והיות וחמשיב אינו מצביע על שינוי כלשהו בפעילות העוררת, יש לקבל את הבקשה.

העוררת הוסיפה, כי התנהלות המשיב לפיה נישומים נדרשים לנחל את מתלוקותיהס שוב ושוב בפני ועדות הערר, מבלי שחל כל שינוי עובדתי או משפטי, היא השאלה האמיתית אשר עומדת ברקע ההכרעה במקרה דנא, וכי על הועדה להביא ואת במכלול שיקוליה בבואה להכריע בערר.

לאחר ששבנו ובחנו את טיעוני הצדדים, אנו סבורים, כי אין מנוס אלא לקבל את הערר.

כאמור לעיל בישיבת יום 9.10.18 הצהיר המשיב מפורשות כל:

''בהמלצת הוועדה אנו נבדוק האם אכן כטענת העוררת לא חל שינוי מהותי בנכס על מנת לבחון את הצעת הפשרה של העוררת ונודיע על כך לוועדה בתוך 30 יום מהיום. ככל שנגיע למסקנה שהצדק עם העוררת נטנים לכך שהסדר הפשרה יחול גם על שנת 8

7

.8

9

.0

1

עמדתנו היא, כי משהמשיב הצהיר באופן נחרצ, כי יסכים להחיל את הסכם הפשרה על שנת 8, אם לא יוכח כי חל שינוי מהותי בנכס, ומשלא הוכח שינוי כאמור, ואף לא הובאה בפנינו כל עילה בגינה יש לאפשר למשיב לחוור מהצהרתו זו, אנו סבורים, כי המשיב מחויב בת.

אס לא די באמור, הרי כאמור לעיל, לאור הצהרתו וו של המשיב, הורתה ועדת הערר, כי תצהירי העדות הראשית יתמקדו בשאלה האם חל שינוי מהותי בנכס לאחר 31.12.2017.

המשיב לא הביע כל התנגדות לצמצום המחלוקת כאמור.

משהמשיב לא הציג כל ראיה כי הפעילות בנכס בשנת 2018 שונה מהפעילות בשנת 2017, ואף לא טען ואת, הרי הוא כבול לשאלה שנותרה במחלוקת, על פי קביעת הוועדה, ואשר על פיה נוהל ההליך.

יתירה מכך, לאור הנחיה וו של ועדת הערר, אין המשיב וכאי להלין כנגד העוררת, על כי לא הרימה את הנטל להוכיח את הטענה, כי הפעילות המנוהלת בנכס הינה בבחינת 'תעשייהי או מלאכה, שכן לא זאת השאלה שהיא נדרשה להוכיח.

5 אשר על כן ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר, וקובעים כי הוראות הסכם הפשרה שנכרת בין הצדדים יחולו גס על שנת 2018.

6. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

7 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת

ההחלטה.

8 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

9 ניתן בהעדר הצדדים ביום 27 0%

' 3 יי

יו"ר: ללה עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חבר: משה קורן, עו"ד

ע\559\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל- אביב - יפו ערר מס' 140017450

בפני חברי וועדת הערר:

ויר -- עו"ד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד משה קורן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: רשת מלונות אטלס בע"מ

- נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטת

עניינו של הערר בנכס המשמש כבית מלון, הנמצא ברתוב יורדי הסירה 16 בתל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000407789 ת-ן ארנונה מס' 10783264.

העוררת, רשת מלונות אטלס בע"מ, היא המחציקה את הנכס כולו, ומפעילה בו בית מלון. הנכס כולל שמונה קומות וקומת מרתף, ולטענתה יש להפחית מסך השטח המחויב בארנונה את

השטחיט הבאים :

א. שטת הגג

ב. שטת פיר המעלית בסך 11.02 מ"ר.

ג. | חדר גנרטור אינו מקורה בסך 5.56 מ"ר.

טענות העוררת

שטת תגג;

לטענת העוררת שטח הגג הינו שטח טכני שאינו בר חלוב בארנונה.

מדובר בשטח גג שאינו מרוצף, איגו מצופה בפרקט ו/או בדשא סינטטי.

שטת הגג נמצא במפלס אחר מזה של הקומה העליונה בבניין, ורצפתו אינה רצופה לרצפתה, אלא מופרדת ממנה.

כדי לעלות לשטת הגג יש לעלות לקומה העליונה בנכס, לפתוח דלת שמובילה לחדר המדרגות, לעלות בגרס המדרגות המצוי בו ולפתוח דלת נוספת על מנת לצאת לשטח הגג.

לא ניתן להגיע לשטח הגג באמצעות המעלית.

אורתי המלון ו/או עובדיו אינם מורשים לצאת לשטת תגג. במידת הצורך מורשים עובדי האחזקה ו/או אנשי מקצוע לעלות לשטח הגג ולבצע בו תיקונים ו/או טיפולים שוטפים.

בשטח הגג מוצבים גנרטורים, צינורות השייכים למערכת האינסטלציה ומדחסי מזגנים.

העוררת מחויבת בגין שטח הגג במלואו בהתאם לסיווג החל על הנכס (בית מלון 3 כוכבים), ולא רק בגין השטח בו מוצבים הגנראטורים, הצנגרת והמדחסים.

העוררת נסמכת על הגדרת יימרפסת גגיי בסעיף 1 לתקנות התכנון והבנייה (חישוב שטחים ואתוצי בנייה בתכניות ובהיתרים) התשנייב - 1992, וטוענת כי שטת הגג אינו עונה על האמור בהגדרה זו.

לטענתה, מדובר בשטת גג שאינו מהווח מרפסת גג. העוררת מוסיפה כי המונת מרפסת גג שמור למבנים המשמשים למגורים, ולא לאלה שאינם משמשים למגורים, ובכלל אה בית מלון. לפיכך, אין להשתמש בהחלטות ו/או פסקי דין המתייחסים למרפסת גג.

לטענת העוררת יש לבחון האם שטח הגג, שאינו מרפסת גג, בר חיוב בארנונה, בהתאם לנסיבות הספציפיות המתקיימות במקרה וּה.

מאחר ושטת הגג אינו מיועד לשימוש כלשהו, לא הוכשר (לא על ידי ריצוף, ציפוי דשא/ פרקט, הצבת ריחוט גן/ כסאות/ שולחנות/ שמשמיות/ אדניות לשימוש כלשהו, וחוא אינו משמש את עובדי המלון או אורחיו, ואף אינו בר שימוש בשל דרכי הגישה שתוארו - אין לחייבו כלל.

העוררת מוטיפה כי המתקנים הטכניים המוצבים על שטח הגג אינם ברי חיוב בארנונה, יהא גודלס אשר יהא.

לאור כל האמור טוענת העוררת כי יש לקבוע ששטת הגג אינו בר חיוב בארנונה, ולחורות על הפחתתו מסף שטח החיוב של העוררת.

לחילופין, העוררת טוענת כי יש לחייבה אך ורק בגין השטח המצוי מתחת לאותם מתקנים, ולא בגין שטח הגג במלואו (כפי שהיא מחויבת בהתאם לתשריט שצורף כנספת אי לסיכומי העוררת).

שטת פיר המעלית ;

העוררת מפנה לנספת די לתצהיר מטעמה, וטוענת כי שטח פיךר המעלית אינו בר חיוב ארנונה.

העוררת טוענת כי כעולה מן התשריט, שטת הגג הבנוי, המסומן בירוק - צהוב, הינו בסך 23.26 והוא כולל בתוכו את שטח פיר המעלית בסך 11.02 מ"ר הצבוע ירוק. לטענתה, מדובר בשטח הגג של פיר המעלית, העולה לאורכו של הבניין. שטת צה נבנה באופן שבו נותרה ייתרת גובה מעל הנקודה העליונה אליה מגיעה המעלית, ועל מנת שהמעלית תגיע עד לקומה השמינית, יש להגביה את הפיר מעבר לקומה צו, קרי, עד לקומת הגג. אין פתח יציאה מן המעלית לשטח הגג.

הואיל ומדובר בשטח הגג של פיר המעלית, ובהיעדר גישה לשטת זּה, בוודאי שלא משטח הגג, ובהיותו חלל ללא רצפה בקומת הגג, העוררת טוענת כי יש להפחיתו מסך שטת חיוב הגג.

חדר הגנרטור ;

העוררת מפנה לנספת הי לתצהיר, וטוענת כי מדובר בשטח המצוי בקומת המרתף, הסגור בחלקו העליון באמצעות רשת ברצל.

לטענת העוררת שטת זה אינו חוסה תחת סעיף 1.3.1 לצו הארנונה, שכן קירויו באמצעות רשת ברוּל אינו הופך אותו לשטח מקורה בר חיוב. העוררת מפנה לתקירת העד מטעם העירייה שאישר כי מדובר ביישטת שאיננו מקורהיי.

לאור האמור טוענת העוררת כי יש להפחית את שטת חדר הגנרטור מסך שטת החיוב בארנונה.

טענות המשיב

המשיב מציין בפתת דבריו כי אין מחלוקת לעניין חישוב השטחים והיקפם, כאמור בתשריט העירייה, אלא רק בשאלת היותם של חלק משטחים אלו ברי תיוב.

שטח הגג;

המשיב מפנה לכך שעל פי ממצאי הביקורת מיום 7.12.2016 תואר שטח הגג כמכיל ציילרים, מכלי מים, משאבות מים חמים ומנועים של מיזוג אויר. מהתמונות עולה כי על הגג מוצבים מתקנים מאסיביים החולשים על מלוא שטחו.

לטענת המשיב המתקנים הטכניים המצויים על הגג מלמדים על שימוש שנעשה על ידי העוררת בשטח הגג, וכי מתקנים אלו חיוניים לתפקוד המלון. לטענתו, עצם הצבתס על שטח הגג מקימת את היות הגג בר תיוב בארנונה. המשיב מפנה לכך שהעד מטעם העוררת אישר שאנשי האחוקה של המלון עושים שימוש בגג לצורך גישה לציוד הטכני ולצורך התזקתו.

המשיב מפנה להחלטות שניתנו בעניינה של העוררת ביחס למלון בעיר נתניה, שס נקבע כי חיוב שטת הגג הטכני נעשה כדין, ולהחלטה בעניינה ביחס למלון הנמצא ברחוב וּמנהוף 3 בתל אביב, שס נקבע כי חיוב שטח הגג בדין יסודו.

חמשיב מתנגד לניסיונה של העוררת ליצור היקש מהגדרות דיני התכנון והבנייה ולטעון כי אין מדובר במרפטת גג. המשיב מפנה לפסיקה לפיה יש להפריד בין דיגי הארנונה ובין דיני חקניין וטוען כי אין כל רלוונטיות להגדרת מרפסת גג בדיני התכנון והבנייה, היות ומדובר בחיוב גג טכני, בהתאם דיני הארנונה, ומכח סעיף 1.3. לצו הארנונה של עיריית תל אביב.

המשיב מוסיף כי המתקנים הטכניים עצמם נכללים בהגדרת המונת ייבנייןיי שבסעיף 269 לפקודת העיריות. המשיב מפנה לפסיקה לפיה פרשנות המונח יימבנהי' הורחבה למתקנים המוצבים בהם דרך קבע ונעשה בהם שימוש.

לסיכומו של עניין וה טוען המשיב כי לעוררת שליטה וגישה לשטח הגג בחיותה המחציקה היחידה במבנה, ונוכח השימוש שנעשה בו להצבת מתקנים טכניים - חיובו בארנונה הינו כדין.

שטת פיר המעלית ;

לטענת המשיב מדובר בחלק אינטגרלי משטח הגג; מדובר בשטח בנוי המהווה את המכסה העליון של פיר המעלית ופיר האוורור. המשיב מציין כי שטת הפיר - חלל עצמו אינו מחויב. לטענתו, מדובר במבנה טכני בדומה ליתר המתקנים הטכניים המוצבים על שטח הגג, ולפיכך יש לחייבו בארנונה.

שטת המדרגות ;

לטענת המשיב בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה שטח מדרגות פנימיות הוא בר חיוב לכל דבר ועניין.

המשיב מפה להחלטות וועדת הערר לפיהן יש לראות בשטח ייהחלליי כשטח מקורה המתויב בארנונה.

חלל הגנרטור ;

המשיב מפנח לממצאי הביקורת לפיהם מדובר בשטח הנכלל ביחידת הבניין, מוגבה על ידי רשת ברוּל, וממוקט מתחת למשטח דריכה מברזל הנמצא בקומת הקרקע. לטענת המשיב מדובר בשטח אינטגרלי מהנכס אשר העוררת עושה בו שימוש.

לאור כל האמור טוען המשיב כי דין הערר להידחות.

דיו (הכרעה

כאמור בפתח הדברים, הצדדים אינם חלוקים ביחס להיקף שטח התיוב בארנונה, אלא אך ורק ביחס לחלקים משטח הנכס שלטענת העוררת אין לחייבה בגינם; שטחת הגג, פיר המעלית וחדר הגנרטור. ראינו בטענות הצדדים שלא הועלו בתצהיריס מטעם הצדדים ובסיכומיס כטענות שנזנחו על ידם.

באשר לשטח הגג;

בפסקי הדין המחוציים שניתנו בעמייג (תייא) 264/06 גלף עסקי תעשיות תוכנה בעימ 3 מנהל האלנונת - עיריית תל אביב ובעמייג (תייא) 217/04 חיימסון השקעות 1992 בע"מ נ' מנהל הארנונת של עיריית תל אביב לא נקבע כי גג כלל אינו בר חיוב, אלא נפסק שחיובו של הגג תלוי בנסיבות המקרה .

בפסק הדין בבריים 8940/10 אפריקה ישראל ני מנהל האדנונה בתל אביב קבע בית המשפט

העליון ביחס לחיוב שטח גג בארנונה כך:

ייבאשר לשטח הגג טוענת המבקשת, כאמור, כי חיובה עומד בניגוד לקביעות המצויות - לשיטתה - בפסקי הדין של בית המשפט המתוזי בעניין גרף וחיימסון, וכי הסתירות בין פסקי דין אלה, לבין המקרה שלפנינו, מצדיקות להידרש לשאלה בשלישית. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שקבע גם בית המשפט המחוגי, בפרשת חיימסון לא נפסק כי שטח גג אינו בר-חיוב בארנונה. כל שנפסק הוא, שלא הונחו בפני וועדת הערר שס נתונים מספקים, בין החיתר באשר לתכליתו של הגג, מיקומו והשימוש שנעשה בו בפועל, וכי בנסיבות אלה - נוכח החטר העובדתי שהתקליס - חרגה החלטתה של הוועדה ממתחם הסבירות. אף בקביעות המצויות בפרשת גרף אין כדי להועיל למבקשת במקרה וה. הכרעתו של בית המשפט בפרשת גרף נטועה בנטיבותיו הקונקרטיות של המקרה שם, ואין בה קביעה וגורפת באשר לחיובו של שטח הגג בארנונה. חיוב זה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו. מסקנה זו אף זוכה לתיוּוק נוכח העיקרון הכללי שלפיו סיווג הנכט ייקבע באופן פרטני, בהתאם לשימוש שנעשה בשטח ונוכח צו הארנונה הרלוונטי (עייא 2 גולדהמר נ' עיריית תיפה, פסקה 5 (לא פורסם,

6, וראו גם: פרשת השקעות כדאיות, פסקה 4). במצב דברים וה, נוכת העובדה שמדובר בבדיקה קונקרטית התלויה בנסיבות העניין וקשורה באופן הדוק למקרה הספציפי - אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.

בהתאט לפסיקת בית המשפט העליון, חיובו של שטת גג בארנונה תלוי בתשתית העובדתית בכל מקרה ומקרה באשר לתכלית הגג, מיקומו, השימוש הנעשה בו והאחזקה בו.

העוררת הגישה את תצהירו של מר לב דובוטקין ואילו המשיב הגיש את תצחירו של חוקר השומה מר רוני וקנין.

המצהיריס נחקרו במהלך הדיון בערר שהתקיים ביום 4/7/2018.

העוררת טענה, כפי שטענה בשני עררים דומים קודמים, כי השטת הטכני בגג אינו בר חיוב בארנונה שכן הוא מופרד ומצוי בקומה נפרדת, וכי לא נעשה בו כל שימוש.

איו מחלוקת בין הצדדים כי הבניין כולו מוחוּק על ידי העוררת, ושטת הגג מותזק על ידה ומותקניס בו מתקנים טכניים שונים המשמשים את העוררת לצרכיה.

בחקירתו נשאל העד מטעם העוררת אודות שטת הגג, והשיב כל:

ייאני מאשר שאנשי האחזקה של חמלון עושים שימוש לצורך גישה לציוד הטכני ולצורכי אחזקתויי.

העוררת עצמה מציינת בתצהיר מטעמח כי:

ייהשימוש שנעה במדרגות אול (כדי להגיע לשטה הגג) והגישה לשטח הגג מותרים אך ורק לאנשי האתוקה הנדרשים לגישה לציוד הטכני חמצוי בו וואת בהתאם לצורך... על חלק משטח הגג דנן מוצבים דודי שמש, מדחטי מזגנים, מערכות מיצוג אוויר וצנרת לאספקת מים חמים...*.

על פי דו"ח הביקורת מיום 6/12/2016 שצורף לתצהיר המשיב:

יימדובר על גג בו נראו בתלקו ציילרים, מכלי מים, משאבות מים חמים ומנועיס של מיזוג אויר (שטת טכנס...

גם התמונות שצורפו לתצהיר המשלב מלמדות כי בתלק ניכר משטת הגג מוצב ציוד טכני המשמש לתחזוקת והפעלת המלון.

בנסיבות השימוש שהוצגו בפנינו, גס אס הכניסה לגג הינה מתוך מדרגות ולא באמצעות המעלית, ובשים לב לכך שהגג מצוי בשימוש בלבדי של העוררת, לא נוכל לקבוע כי שטח הגג פטור מחיוב.

תכליתו של הגג, מיקומו והשימוש הקונקרטי שנעשה בו בפועל, והעובדה שהעוררת מתזיקה בבניין כולו ועושה שימוש גג לצורך תחזוקת המלון מובילים למסקנה כי מדובר בשטח בר חיוב.

יחד עם ואת שבתנו את נסיבותיו הקונקרטיות של הנכס נושא הערר, מצאנו לנכון לציין, בשולי הדברים, כי עררים דומים שהגישה העוררת בהם טענה כי שטח הגג הטכני אינו בר חיוב מאחר ושטח הגג מצוי בקומה נפרדת -- נדחו (ערר 140016839 וערר 140016695).

באשר לטענתה החלופית של העוררת לפיה יש רק השטת על גביו מצויים המתקנים הטכניים הוא בר חיוב; על פי הצילומים שהוצגו בפנינו, ניכר כי חלק הארי של הגג משמש למתקנים טכניים, וניתן להניח כי תלקו האחר משמש לצורך גישה אליהם. אלא שהעוררת לא חלקה בערר על מדידת המשיב וממילא לא המציאה תשריט אחר שיתמוך בטענתה אודות שטת התיוב. די בכך על מנת לדחות טענה זו.

לאחר שהגענו למסקנה כי שטח הגג מהווה שטח טכני, המשמש לתחווקה שוטפת והפעלה של המלון, כי אנשי התחזוקה עושים בו שימוש לצורך תחזוקה של המתקנים המשמשים דרך קבע את המלון, ולמעשה מדובר בשטה ממנו מפיקה העוררת תועלת כלכלית, אנו קובעים כי שטת הגג בר ח*וב, והערר נדחה בהקשר וּה.

קביעה זו מתיישבת עס הוראות סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה המסמיכות את המשיב לחייב בארנונה שטחים במבנה המשמשים לצרכים טכניים.

באשר לפיר המעלית; המשיב טען כי העוררת אינח מחויבת בגין חלל הפיר, אלא בגין מכסה הפיר בלבד. מן התמונות שצורפו עולה כי העוררת לא עושה שימוש בגג הפיך. מן התמונות לא עולה כי שטת הפיר מהווה שטת אינטרגלי מגג המבנה בו עושה העוררת שימוש, כנטען על ידי המשיב, שכן הוא מוגבה ועל פי דו"ח הביקורת של חמשיב אין גישה לגג מתוך הפיר. בהסתמך על החלטת העירייה לפיה חלל הפיר לא יחויב, ומשהגענו למסקנה כי הפיר אינו מהווה בנסיבות מקרה וה חלק אינטגרלי משטח הגג, ואינו משמש את העוררת (בניגוד לשטח הגג עצמו), הגענו למסקנה כי אין מקום לחייב את העוררת בגין שטח גג פיר המעלית במקרה זה, ויש להפחית שטח זה משטח החיוב.

באשר לחדר הגנרטור;

בדוייח הביקורת שצורף לתצהיר המשיב צוין כך:

יישטח של 5.56 מ"ר, והו שטח שאינו מקורה אך קיימת קונסטרוקציית ברול מעל (רשת ברזל חוקה שניתן לדרוך עליה מכיוון קומת הקרקע), יש לציין שבאותו שטח קיימת רשת ברול דומה בגובה 1.5 מ' מהרצפה ועליה מונח הגגרטוריי.

5

טענה וו לא נסתרה. מן התמונות שצורפו (464-479) עולה כי מדובר בשטח המשמש למתקן טכני;

המתקן מוצב על גבי רשת ברול ועל אף שבדוייח צוין כי הוא אינו מקורה, צוין במפורש כי מעליו רשת ברזל.

מן הפסיקה עולה כי בתי המשפט הרחיבו את פרשנות המונח יימבנהיי גס למתקנים המוצבים דרך קבע, ונעשה בהם שימוש קבוע על ידי הנישום, ובכלל וּה: מיכלים לאחסון נוזלים, שנאים וקונסטרוקציות חשמל. מדוייח המשיב ומן התמונות שצורפו, הגענו למסקנח כי מדובר במתקן העונה על הגדרת 'ימבנהיי כמשמעה בסעיף 269 לפקודת העיריות ובסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה ולפיכך הוא בר חיוב.

סיכומס של דבלים;

הערר נדחה לאחר שהגענו למסקנה כי שטח הגג כמו גס חדר הגנרטור הינם שטחים ברי חיוב.

יחד עס ואת, קיבלנו את טענת העוררת כי אין לחייבה בגין שטת גג פיר המעלית.

אין צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 2(5) לחוק בתי משפט לעניינים מינהליים התש'יס- 2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים היום 252009.1-019)

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ ו 2/9 /

9+ ₪ / 7 9+

% > | 4

יו'יר: אפרת א. קפלן, עוי/ חבר: משה קורן, עו''ד חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר 140018806

ליד עיריית תלאביב ‏ - יפו

העוררת: אגם לידרס טק בע''מ

- נגד.

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל -אביב יפו

החלטה

1. | עניינו של ערר זה הינו נכס המצוי ברחוב יגאל אלון 125 בתל-אביב-יפו, ורשום בספרי העירייה כנכס

מס' 2000269007 ח-ן 10972004 (להלן:'' הנכסיי).

2 תמצית טיעוני העוררת

1. העוררת מפתחת טכנולוגיה לניטור שיחות ברשתות השונות, זיהוי כוכבי רשת, מעקב, ניחול

ותפעול קמפיינים של אותם כוכבי רשת, לרבות בניית ממשקים ודוחות עבור הלקוחות.

2. המערכת המפותחת יודעת לנטר מידי יום עשרות אלפי שיחות ברשת האינטרנט (פייטבוק),

ויודעת למצוא את השיחות הרלוונטיות ללקוחותיה.

3 כמו כן, מפתחת העוררת מערכת לניהול קמפיינים של משפיענים ברשת.

4. המערכת יודעת לזהות משפיענים, וכן יודעת לנהל קמפיינים של משפיעניס, עבור חברות

שונות.

5. העוררת עובדת כלום על פיתוחיס נוספים.

6. העוררת צרפה לערר מסמכים התומכים בטענותיה, ובכלל זאת, מידע פרסומי, פירוט המערכות

אותן היא פיתחה ומפתחת, תקנון החברה עליו חותמים הלקוחות, ח-ן מס, טופס בקשה לסיווג בית תוכנה, מאזן בוחן ודוייח כספי.

7. כפי שהסבירה מנככייל העוררת, המשפיעניס אינם לקוחות החברה, עוד הסבירה מנכ"ל העוררת,

כי הלקוחות משלמים תשלומים תודשיים, ולעתיס שנתלייס.

8. כפי שהוכת, העוררת אינה נותנת שירותי מדיה חכרתית והפקת סרטונים.

9. לשאלת הוועדה, ציינה מנכ"ל העוררת, כי: 'אנחנו כל הזמן מפתחיט ומשדרגים את

התוכנה... זו עיקר העבודה שלנויי.

.0

1

12

.3

68

.5

6

לאור הוראות הפסיקה, כפי שתפורט להקן, יש לסווג את פעילות העוררת כיבית תוכנהי.

בעמיינ 147/03 עירית הרצליה נ' טאי מידל איסט בע"מ, נקבע, כי: ''כתיבת תוכנה, פיתוחת והפיכתה לכלל מוצר מוגמר שלקוחות עושים בו שימוש שעיקרו עסק, הוא בבחינת דבר מוחשי חדש גם אם בסופו של יום הוא מותאם ללקוחות טפציפיים'י.

בעמיינ 186/07 (ת'יא) גאו-דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו נקבע, כי: "המבחן הכלבלי הוא לטעמי המבחן המרכזי. שבן בימינו, לאור התפתחות הטכנולוגיה פעמים רבות ניתן *היה למצוא פעילות ייצור שלא בבתי חרושת המסורתיים. למעשה המשיב הכיר בכך, משהחיל את הסיווג של תעשייה גם על בתי תוכנה י.

בעמיינ 13929-06-19 וויפי בע''מ נ' מנהל הארנונה של עירית ת'/א נקבע כי: ''מן הראוי להתייחס לפעילות מנהלתית במסגרת עסק שרוב תכליתו ייצור או פיתוח או עדכון של תכנת כחלק בלתי נפרד מפעילות הייצור או הפיתוח של הנכסיי.

בעמיינ 9977-09-15 ביסופט תוכנה בע''מ עירית תל אביב-יפו, נקבע כי עיקר פעילות המערערת הוא בפיתוח חדש של תוכנה, שיפורה ושדרוגה ולפיכך יש לסווגה ייכבית תוכנה":

''גם יישומו של המבחן הכלכלי (''מבחן השבחת הנכטים'), במסגרתו יש לבחון האם הפעילות הייצורית משביחה את הערך הכלכלי של אותם טובין וחומר אף אם אינה מביאה לשינוי בצורה או ליצירתו, מוכיח כי מדובר בפעילות ייצורית. אין חולק, כי פיתוחה של תוכנה, שדרוגה ושיפורה מוביל להשבחה, הן של תוכנת הבים של המערערת והן את התוכנה הספציפית המותאמת והמוטמעת אצל הלקוח (ור' לעניין זה פס'יד טאי מידל איסט לעיליי.

בעמיינ 29761-02-10 ווב סנס בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א (להלן: //עניין ווב סנס נקבע, כי לצורך טיווג נכס כבית תוכנה, יש צורך שתתקיים בעיקר פעילות של ייצור תוכנח.

נקבע כי המונת ייבעיקרי' מתייחט הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במטגרת המבחן המהותי יש לבחון את גודל השטח בו נעשית פעילות ייצורית לעומת גודל השטת בו נעשית פעילות אחרת.

בעמיינ 13687-09-16 חשבשבת (ייצור) (1988) בע'ימ נ' עיריית תל-אביב (להלן: 'יעניין

חשבשבת'י):

כאן המקום להתייחס לקביעת הוועדה לפיה מתן תמיכה טכנית לתוכנות המערערת הינו כמתן שירותים, בגינם יש לקבוע כי עיקר עיטוקה של המערערת הוא 'מתן שירותים'.

סבורה אני כי אין לקבל קביעה זו. מקובלת עלי עמדת המערערת לפיה מתן שירות זת מוכתב על ידי המציאות העסקית שבה פועלת המערערת (סעיף 49 ו-60 לעתירה). הטלת ''קנסיי, על המערערת, בדמות שומת אוגונה גבוהה יותר, בשל יישום הפרקטיקת העסקית הנהוגה של מתן תמיכה טכנית לתוכנה, אינו סביר. משמעות הדבר הוא פגיעה כפולה במערערת, הן בשל חיוב הארנונה הגבוה *ותר והן בשל ההשפעה על המערערת לספק שירות נחות ממתחרותיה, ובכך להסתכן באיבוד לקוחות. העובדה ש-37% מעובדי המערערת בנכסים משמשים לתמיכה טכנית היא עדות להצלחת המערערת בתחומה,

ואינה משנה את עיסוקה העיקרי של המערערת שהוא ייצור תוכנה.

משקבעתי שמכירת רישיון שימוש הינו החלטה עסקית, שאינה משנה מהאופי הייצורי של תוכנת המערערת, אין בידי לקבל את טענת המשיב לפיה לא הוכח שעיקר עיסוקה של המערערת הוא בייצור תוכנת.

נראה, איפוא, כי השינויים שמבניסה המערערת לתוכנה מביאים ליצירת ערך כללי חדש ללקוחותיה, יתרה מכך, אם לא הייתה המערערת משביחה, מעת לעת, את התוכנה בכל הנראה היו לקוחותיה בוחרים לעבור למוצר טוב יותר, המתאים לדרישות הנוספות והמשתנות בכל שנה ובהתאם לשינויים בחוק.י

כפי שציינתי לעיל, מבחני העזר שבהם נעזרתי, משמשים רק למתן אינדיקציות בדבר פעילות המערערת. סבורה אני, כי בכל עניין יש גם לבחון את מכלול הנתונים העובדתיים בראייה רחבה, ולא רק דרך פריזמה כזאת או אחרת. ממכלול הנתונים במקרה זה ניתן לראות כי עיסוקה העיקרי של המערערת הוא בייצור תוכנות, המהוות את היחידה של המערערת. שאר הפעילויות התברה נועדו לתמוך במוצר זה, ולהצליח למכור אותו ללקוחות החברה, בהתאם למודל העסקי הרווחי ביותר שיכולה החברה להשתמש בו."

7. בערר מס' 140006347 נט א.ט, בע''ימ נ' מנהל הארנונה בעירית ת''א נקבע:' אין צורך להוכיח

שכל מ''ר ומ''ר מכלל השטחים הגדולים משמש רק את ייצור התוכנה. די שהתרשמנו שעיקר עיטוקה של העוררת והשימוש בשטחים משמש לצור ייצור התוכנה." כמו כן נקבע, כי גס במקרה של שילוב תוכנה עס מערכת מחשב, עדיין מדובר בבית תוכנת.

8. בערר 140009982 אפ מיי די סושיאל בע'ימ נ' מנהל האונונה בעירית ת''א נקבע, כי חברת

שמפתחת פלטפורמה, ושמרבית עובדיה עוסקים בפיתוח, תסווג בתעריף של ייבית תוכנתיי. ראו גס התלטה בערר 140010967 נטומד בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית- ת''/א.

9. בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), מוגדרת ''תעשיית'י

כך: ''תעשייה - לרבות מפעלי בניה, מחצבות, בתי תוכנה'';

0. לא ניתן לפרש בצמצום ניכר את הגדרת המונח תוכנה במסגרת צו הארנונה, שכן יהא בכך כדי

לסתור את הוראות התקנות ההסדרים כאמור.

1. בּתוק המחשבים, התשנייה - 1995, בסעיף ההגדרות מוגדרת תוכנה כך:

''תוכנה - קבוצת הוראות המובעות בשפה קריאת מחשב, המסוגלת לגרום לתפקוד של מחשב או לביצוע פעולה על ידי מחשב, והיא מגולמת, מוטבעת או מסומנת במכשיר או בתפצ, באמצעים אלקטרוניים, אלקטרומגנטיים, אלקטרואופטיים או באמצעים אחרים, או שהיא טבועה או אחודה עם המחשב באופן כלשהו או שהיא נפרדת ממנו, והכל אם אינה מיועדת לשימוש במחשב עזר בלבד'י.

3 תמצית טיעוני המשיב

1. תכליתו העיקרית של הנכס הינו שיווק ומתן שירות תמיכה לתוכנה קיימת. עיקר הפעילות

המתבצעת בנכט אינה ייצורית, אלא של מתן שירותים.

2

3

48

5

.6

7

.8

9

0

11

על פי סעיף 3.3.3 לצו הארנונת, על מנת שנכס מסוים יסווג בסיווג ייבתי תוכנהיי על הנישום להראות התקיימותס של שלושה תנאים מצטברים: ''בעיקר'י, 'יייצורי' ו/תובנת''.

המונח 'יבעיקריי המופיע בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה, מכוון הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי.

במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס; במסגרת המבחן הכמותי יש לבתון את גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלס של השטחים המשמשים לפעילות אחרת.

ראו לעניין זה :

עניין ווב סנס ;

עתיימ 239/08 טרווליסט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב (16.08.2011) ;

עמיינ 12244-07-11 אלעד מערכות בע''מ נ' עיריית תל אביב יפו (02.12.2012) (להלן: ''עניין אלעד'י 1

עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקוקעין ונכסים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב- יפו (15.11.2007) (להלן: ''עניין גאו דע).

בהתאם למבחנים אלו, על העוררת להוכיה, כי היא מפתחת ומוכרת תוכנה כסחורה, ואת במובחן מפעילות עסקית באופייה, המבוססת על תשלום על בסיס שירות שנרכש במסגרת שימוש בפלטפורמה סיימת.

בענייננו, עיקר פעילותהח של העוררת אינה בייצור תוכנה, אלא בשיווק ותמיכה של תוכנה קיימת - מערכת ילידרס מרקרטי - המהווה פלטפורמה לניטור שיחות ברשתות החברתיות, זיחוי ומעקב של כוכבי רשת.

אין מדובר בפעילות שעיקרה בפיתוח תוכנה חדשה, אלא העוררת מפעילה פלטפורמה הקיימת בשוק מאז שנת 2017, כפי שהעידה עדת העוררת.

ואת ועוד, הוכח כי אין המדובר במוצר מדף הנמכר לציבור הרחב, אלא להיפך, השימוש בתוכנה הינו ללקוחות על בסיס מנוי חודשי/שנתי.

כך, מהתקנון המצורף לתצהיר מטעם העוררת ניתן להיווכח, כי מדובר במוצר אשר פיתוחו הסתיים, ואף לא ברור האם מדובר בייתוכנהיי או ביישירות מבוסס אתרי אינטרנט ואפליקציות'' (חמילה ייתוכנהיי לא מצוינת כלל לאורך כל התקנון).

גס מהחשבוניות שהציגח העוררת, עולה כי השירותים שמעניקה העוררת הס מתן רישיון שימוש - מבלי שצויין כל פיתוח שהעוררת מבצעת עבור הלקות.

גס מהצעות המחיר של העוררת עולה, כי מטרת ההתקשרות בין העוררת ללקותותיה הנה מתן שירותים, כך שהכנסות העוררת הנן מתשלום חודשי עבור רשות שימוש בפלטפורמה קיימת ומתן שירותים נלווים כגון ניטור והתערבות.

מן האמור לעיל עולה, כי העוררת אינה מוכרת מוצר מדף, אלא למעשה היא נותנת רשות לשימוש בפלטפורמה בלבד.

12

3

64

.15

.6

7

8

9

אין מדובר בתוצר סטנדרטי המיוצר בייצור המוני המיועד לשימוש של הציבור הרתב, כנדרש בסיווג המבוקש, אלא מדובר במוצר המשרת את לקוחות החברה, ומספק להם שימוש בפלטפורמה קיימת, אשר פיתוחה הסתיים וה מכבר.

המדובר בקשר ארוך טווח ומתמשך בין העוררת ולקוחותיה, אשר חלקם משלמיט תשלום שנתי, חמאפיין באופן מובהק פעילות של מתן שירותים.

ראו לעניין את עניין ווב סנס.

העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח את טענתה, כי היא מפתחת תוכנות נוספות, היא לא פירטה ולא הוכיחה מהן אותן תוכנות, ואף לא ציינה ואת בייטופס הבקשה לקבלת סיווג לבית תוכנה'י, שהגישה למשיב.

העובדה שבנכס מתקיימת פעילות בתחום תוכנות המחשבים ועיטוק בתתוס האינטרנט והאפליקציות, אינה מספיקה כשלעצמה על מנת שנכס יסווג כייבית תוכנחיי, שכן פיתות התוכנה צריך להיות לב העסק.

ראו לעניין וה:

ערר 140007509 ג'לי באטן גיימט נ' מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו

אף הנתונים הכספיים שהציגה העוררת אינם מוכיחים את שנטען על ידה: מהנתונים הכספיים שהציגה העוררת, עולה כי עיקר הכנסותיה, הינן ממכירת רישיון שימוש לתוכנה הקיימת.

בנוסף, מפיקה העוררת רווחיה מתשלום שוטף שנגוּר מהשירות אותו היא מספקת ללקותותיה, אשר, כאמור לעיל, חינם בעיקר לקוחות קבועים.

בית המשפט כבר קבע, כי אופי התקבולים של תשלום חודשי ומתמשך מקובל יותר בעסק של מתן שירותים, לעומת תשלום בודד וחד פעמי בגין רכישת התוכנה עצמה, המאפיין עסק ייצורי.

ראו לעניין גה :

עמיינ 19893-02-12 פורמלי מעוכות טפסים תכמים בע''מ נ' עיריית תל-אביב-יפו

(07.12.2013) (להלן: ייעניין פורמליי).

כמו כן, עס עובדי העוררת, המעסיקה 11 עובד'ים, לא נמנים אנשי פיתות, אלא אנשי מכירות ומנהלי קמפיינים.

זאת ועוד, מעיון בתשריט הנכס כפי שנמסר במעמד הביקורת, נראה כי שטח נרחב מהנכס משמש לשיווק, מכירות, הנחלה ואדמיניסטרציה, וככל שמתבצע פיתוח (והדבר מוכתש) הרי שהוא מהווה שטח וניח ביותר משטח הנכס.

אין בעניין חשבשבת, כדי לסייע לעוררת ואת בשל השוני בעובדות בין המקרים:

1. בעניין חשבשבת נקבע כי תוכנת "חשבשבתיי הינה תוכנת מדף, הפונה לכלל הציבור

העסקי ונמכרת לכל לקוח באותה תצורח וללא כל התאמה אישית, בשונה מענייננו.

4

2. בעניין חשבשבת דובר על תוכנה שנרכשת על ידי הלקוח, כאשר לקוחות החברה אינם

מוגבלים בזמן השימוש בתוכנה מעת שרכשו אותה. התוכנה מותקנת במחשבי הלקוחות, ומעת ההתקנה התוכנה בבעלותם, דבר שאינו מתקיים בענייננו כאמור לעיל.

3. בעניין חשבשבת נקבע, כי שדרוג תוכנה יוכר כייצור תוכנה, אך ורק מקום בו הוכח, כי

השדרוג עצמו מביא ליצירת תוכנה חדשה ושונה מהתוכנה המקורית - דבר שכלל לא הוכת בענייננו.

4. גם בעניין חשבשבת, קבע בית המשפט, כי בכל מקרה יש לבחון את מכלול הנתונים

העובדתייס בראייה רתבה.

דיון והכרעה

1 לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו בסיכומיהם, כמו גס באטמכתאות שהוגשו על ידם, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידחות.

2 בית תוכנה מוגדר בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה כדלקמן: ''בתי-תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תובנה..."'.

3 דהיינו, שני תנאים מצטבריסם לקבלת סיווג כבית תוכנה לצרכי ארנונה: בנכס מתבצע ייצור תוכנה; ייצור תוכנה הוא העיסוק העיקרי בנכס.

4 על פי חדין והפסיקה לצורך סיווג נכט בסיווג של ייבתי תוכנהיי על העוררת התובה להוכיח את קיומם של שני התנאים האמורים.

ראה לעניין ּח:

עניין ווב סנט ;

עניין גאו דע ;

עמיין אלעד :

''לצורך טיווג נכס בסיווג של 'בתי תוכנה'' נדרש כי תתקיים בו בעיקר ''פעילות ייצורית'' של ייצור ''תוכנה'' הסעיף כולל בחובו שלושה מונחל מפתח: '/בעיקריי, 'יייצור'' 'יותוכנה''. המונח '/בעיקר'' מכוון, הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלס של השטחים המשמשים לפעילות אחרת. במסגרת המבהן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכסי (עמ'/נ 29761-02-10 ווב טנס בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תא; עת''מ 239/08 טרווליסט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א)/י

5 לאתר שבחנו את שני המבחנים האמורים, הגענו לכלל דעה, כי בנכס לא מנוחל בית תוכנה כהגדרתו בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה.

6

7

.8

9

0

.1

.12

.3

4

מהראיות שהוצגו בפנינו אנו מוכנים להנית, כי פעילותה של העוררת כוללת גס מרכיב של פיתוח תוכנה, הגם שמסכימיס אנו עס המשיב, כי ספק אס הורס הנטל להוכיח פיתוח כאמור.

דא עקא שהעוררת לא הרימה את הנטל להוכיח את התנאי השני, הנדרש על פי צו הארנונה, והוא כי ייצור התוכנה הוא עיטוקה המרכצי בנכס.

על מנת לקבוע כי ייצור התוכנה הוא העיסוק המרכזי בעסק, יש לערוך בחינה כמותית ומהותית לעיסוק המתבצע בנכס. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות אחרת. במטסגרת המבהן המהותי, יש לבתון האם הפעילות חייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

ראה לעניין זה :

עניין ווב סנס ;

עניין גאו דע.

העוררת לא עמדה לא במבחן המהותי ולא במבחן הכמותי. העוררת לא הוכיתה, כי עיקר פעילותה הוא ייצור תוכנה, ולא כי הפעילות הייצורית שהיא מבצעת בנכס היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

כפי שהוכח בפנינו, העוררת עוסקת בקשת של פעילויות מתחום השירותים, שאינן בגדר פעילות ייצורית.

כפי שהוכת בפנינו, עיקר פעילותה של העוררת הינו דווקא בשיווק ותמיכה בתוכנה - מערכת ילידרס מרקרסי, אשר פיתוחה הסתיים וּח מכבר.

מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי אין מדובר במוצר מדף שפותת ונמכר ללקוחות, אלא שהעוררת מעניקה רישיון שימוש, בתוכנה שפותחה על ידה, על בסיס מנוי חודשי/שנתי.

לא זו אף זו, כעולה מתקנון ההתקשרות של העוררת עס לקותותיה, לקוחותיה של העוררת אינם קונים קניין בטכנולוגיה כלשהי, אלא מקבלים שירות מהעוררת, לתקופת ההתקשרות, כאשר בסיומה, הס אינם יכולים עוד לעשות שימוש בתוכנה.

מתן רישלון שימוש כאמור, הוגדר בפסיקה כמתן שירותים.

וראו לענייץ זח:

עניין פורמלי:

'יהמערערת אינה מייצרת תוכנות למכירה כסחורה. המערערת פיתחה מעוכת מבוסטת תוכנה, המספקת ללקוחותיה פתרונות לניהול 'טפסים הכמים'' ולשיפור תהליבי עבודה... עיקר ההכנסות המערערת הוא כתוצאה מדמי התשלום המתקבלים בידיה בתמורה לשימוש במאגר הטפסים שלה'"י.

יתירה מכך, לא גו בלבד שהעוררת לא הוכיתה בפנינו, מה גודלו של השטח בו מתבצע פיתוח התוכנה, מהתשריט שהוצג בפנינו עולה, כי למצער מרבית שטח הנכס אינו משמש לפיתות.

5

6

5

.6

7

.8

9

0

את ועוד, מהמידע שנמטר על ידי העוררת עצמה, עולה כי מתוך 11 עובדי העוררת, רק עובד אחד עוסק בפיתות, והשאר הס אנשי מכירות ומנהלי קמפיינים, ומכאן שהעוררת לא הרימה את הנטל להוכיח, גס באמצעות מצבת כוח האדם שלה, כי עיקר פעילותה הוא פיתוח תוכנה, נהפוך הוא.

מבלי לגרוע מכל האמור לעיל ובנוסף, העוררת לא הציגה בפנינו ראיות כלשהן שבכוחן להעיד, כי עיקר הכנסותיה הן מייצור תוכנה, נהפוך הוא. מהנתונים הכספיים שהציגה העוררת, עולה כי עיקר הכנסותיה, הינן ממכירת רישיון שימוש לתוכנה הקיימת.

בתי המשפט כבר קבעו, כי אופי התקבולים של תשלום חודשי ומתמשך מקובל יותר בעסק של מתן שירותים, לעומת תשלום בודד וחד פעמי בגין רכישת התוכנה עצמה, המאפיין עסק ייצורי.

ראו לעניין וּח:

עמיינ 19893-02-12 פורמלי מעוכות טפטים חכמים בע''מ נ' עיריית תל-אביב- יפו

(07.12.2013) (להלן: ייענילן פורמלייי).

אופן הפקת הכנסותיה של העוררת, כאמור לעיל ואופן ההתקשרות בין העוררת לבין לקוחותיה, שהוא קשר מתמשך, המאפיין מתן שירות (להבדיל מקשר חד פעמי, או קצר מועד, המאפיין עסק ייצורי), מהווים גם הס אינדיקציה לכך שעיקר עיסוקה של העוררת הוא מתן שירותים.

ראו לעניין גח :

עניין ווב סנס, עמי 6:

'יקשר מתמשך מאפיין מתן שירות, להבדיל מקשר חד פעמי או קצר מועד, המאפיין

עסק ייצורי?י.

במצב דברים וּה, ולאור העובדה כי נטל הראיה מוטל על העוררת, אנו קובעיט, כי העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה, ולא הוכיחה כי עיקר פעילותה הוא ייצורי, כנדרש בצו הארנונה.

ראה לעניין זת:

עמייג 143/02 יעד פירזול (1984) בע''מ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו) ;

עייש 47/95, מפעל מתכת חניתה בע''מ נ' מנהל הארנונה שלומי, תק-מח 3(96) 825 ;

עתיימ 1055/06, ידידי טורו בישראל נ' משרד הפנים - הממונה על מחוז ירושלים, תק-מה 7 (2) 1851.

מהטעמים האמורים, אין ולא ניתן לקבל את הטענה כי עסקינן בבית תוכנה ו/או בתעשייה, ונכון עשה המשיב כשסיווג את הפעילות בנכס בהסתמך על אופייה השירותי.

אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דותחיס את העררים.

בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

7 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

8 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

9 ניתן בהעדר הצדדים ביום = = % !29 .606.25

70 26

7 \

יו"ר: ₪ רליה עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חבר: משה קור]ן, עו"ד

ע\562\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר 140019196

ליד עיריית תלאביב | - יפו

העוררות: 1 טוניטקס טריידינג בע'' מו 00699 פפמט

2 *ודיטקס בע ₪690

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל-אביב - יפו

החלטת

1. עניינו של ערר הינו נכס המצוי ברחוב אורי לסר 12 בתל-אביב, הרשום בספרי העירייה כנכס

6%6,;,; ח-ן לקוח 10957884 (להלן: ''הנכסיי).

2 העוררות ניצלו את זכאותן להנחת נכס ריק במלואה. כמו כן, אושר לעוררות פטור מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות (להלן: ''סעיף 330'/), לשטח קומת הקרקע, החל מיום 12.7.18 ועד ליום 15.8.19.

3 ביום 16.8.18, פוצל שטח של 166 מ"ר משטח קומת הקרקע של הנכס, ונרשם על שט מי ששכר את השטח, ובמקביל נפתחה יחידה חדשה על שס העוררות, המורכבת משטח של 93.14 מ"ר בקומת הקרקע, ושטת של 57.97 מ"ר בקומת המרתף.

4 לאחר שבוצע הפיצול אושר לעוררות פטור מכוח סעיף 330, לשטח קומת הקרקע שנותר בידי העוררות, וזאת החל מיום 16.8.18 ועד ליום 31.3.19.

5 המחלוקת מושא ערר וה, הינה בטענת העוררות לזכות לפטור מכוח סעיף 330 בגין מלוא שטח הנכס, ואת החל מתום מתן הפטור בגין היות הנכס ריק, קרי, מיום 20.5.18, ועד ליום 12.7.18, ולפטור כאמור בגין שטח קומת המרתף, וזאת החל מיום 13.7.18.

תמצית טיעוני העוררת

.1

2

3

4

5

.6

7

8

9

פניות העוררות למשיב, בדרך של שליחת מכתבים מפורטים, כמו גם מצב הדברים בנכס בפועל, אמורים חיו לחייב את המשיב בקבלת בקשת העורריסם מראש וברצון, מבלי לחייב את העוררים לפנות להליך דנן, אשר כרוך בעלויות נוספות ובמשאבים ציבוריים, אשר לא היה בהם צורך.

המשיב התנהל בעצלתיים בכל הקשור לפניות העוררות, תגובותיו נשלחו חודשים לאחר פניות העוררות, וביקורות שנערכו על ידי מי מטעמו, לוו בהסבריס מעורפלים הניתנים לפרשנויות שונות.

המצב העובדתי אינו משתמע לשני פנים, וחינו ברור וחד משמעי, ולפיו העוררות וכאיות לפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, ממועד תום תקופת 'יהנחת נכס ריקיי (חודש מאי 2018), ועד היום, הן בעבור השטח שבקומת הקרקע והן בעבור השטח במרתף, שהרי הנכס מהווה יתידה אחת!! כפי שכבר הוכת בהליך, שכן הגישה למרתף אפשרית מתוך קומת הקרקע, וכבר קבע מנהל הארנונה שלא נמצא פיצול פיי בנכסי.

סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטבריט לקבלת הפטור, אשר כולם התקיימו במקרה הערר

דנן:

1. הנכס נהרס או ניזוק.

2. הנוק הוא במידה שאי אפשר לשבת בנכס.

3. בפועל אין יושבים בנכס.

4. הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

אין ספק שגם בקומת הקרקע, וקל וחומר בקומת המרתף, לא התבצע שימוש, וגם לא ניתן היה לעשות בו שימוש, בפועל לא בוצע בו שימוש, והודעה אכן נמסרה לעירייה כדין.

עבודות השיפוץ בנכס, בוצעו במטרה להכשיר ולהתאים את הנכס להשכרה לשטחים מסחריים. העבודות שבוצעו כללו פירוק מערכות תשתית, חשמל, מיווג אוויר, תקשורת ופירוק חלק מקירות הנכס. במבואת הכניסה לנכס, היה קיים חדר כספומט, אשר היה מוקף בקירות עם לותות פלדה, ועל גביהס חלק ניכר מתשתיות הנכס (מערכות חשמל ומיאוג אוויר), ואשר פירוקו, הביא לקריסת המערכות מהתקרה.

בכל מהלך התקופה הנייל נהרס הנכס במידה שאי אפשר לשבת בו, ואכן לא ישבו בו!

מלבד השיפוצים הנרתביס, מערכות התשמל בנכס פורקו, כך שכלל לא ניתן היה להשתמש בחשמל בשטח לגביו מבוקש הפטור.

במסגרת תגובותיו לערר הציג המשיב תמונות לא רלוונטיות, בהן נראה הנכס בתלקו שאינו הרוס, תוך התעלמות מופגנת מכך, שהגישה למקום הנייל הרוטה לגמרי, והמעבר לחלק נכס זה אינו אפשרי.

.0

אין לקבל את קביעת מנהל הארנונה (הלקויה בסתירות פנימיות) לפיה פטור ניתן רק לקומת הקרקע ולא למרתף, המהווה חלק אינטגרלי מהנכס, ויש ליתן פטור לא ראוי לשימוש לכל הנכס כיחידה אחת, כמצב הדברים בפועל, וואת עד להבאתו למצב ראוי לשימוש.

תמצית טיעוני המשיב

41

2

3

4

5

.6

37

8

9

0

1

העוררות פנו למשיב בבקשה ליתן לנכס פטור מכוח סעיף 330 בשל ביצוע עבודות שיפוצים, לראשונה ביום 28.5.18.

תשובת המשיב הדוחה את בקשתן נשלחה לעוררות ביום 18.6.18.

ביום 12.7.18 פנו העוררות במכתב נוסף למשיב, בו טענו, כי אין הן מקבלות את דחית בקשתן לפטור, וחזרו ועתרו לפטור מכח סעיף 330.

הערר הוגש רק ביום 4.9.18, דהיינו באיחור של למעלה מחודש ימים. בשל מחדל זה של העוררות יש לדחות את הערר על הסף.

לחילופין יש לדון בטענות העוררות החל מיום 12.7.18 בלבד, וואת עד ליום 31.12.18.

בסיכומיהן עותרות העוררות לפטור ייעד לשינוי המצב בפועליי.

ראשית, לא ברור, מתי לשיטתן של העוררות חל יישינוי המצב בפועליי.

שנית, מדובר בהרחבת חצית אסורה.

שלישית, הערר דנא עוטק בשנת המס 2018 בלבד. העוררות לא הגישו השגה ו/או ערר לשנת המס 2019, ואף לא הציגו ראיות מטעמן לעניין מצבו של הנכס בתקופה זו, ומשכך יש לדחות טענותיהן ביחס לתקופה זו על הססף.

מבלי לגרוע מן האמור לעיל, העוררות לא הוכיחו את קיומם של כל התנאים המצטברים למתן פטור מכוח טעיף 330 לפקודה.

מצבו של הנכס בתקופה שבמחלוקת אינו עונה על הגדרת 'יאינו ראוי לשימושיי, והעוררות אינן +כאלות לפטור מעבר למה שכבר אושר להן.

העוררות לא המציאו ראיות כלשהן המעידות על מצב הנכס, כך לא צורפו ע"י העוררות כל חווייד מטעם בעל מקצוע ו/או אסמכתאות על ביצוע עבודות השיפוץ, ולמעשה כל טענותיהן נטענות בעלמא ומטתמכות על חווי דעתן של העוררות, שאינן ברות סמכא בנושא.

בביקורת שנערכה בנכס לאחר הפניה הראשונה, ביום 10.6.18, נמצא כי מצבו הפיוּי של שטת הנכס תקין לחלוטין; לא נראו ליקוייסם כלשהם למעט מספר מחיצות פנים שפורקו; ונכון למועד הביקורת לא נראו בנכס עבודות שיפוץ או פועלים.

בביקורות שנערכו בנכט לאחר הפניה השנייה, בימים 19.7.18 , 27.8.18 , 28.10.18 ו-26.12.18 , נמצא כי מצבו הפיוי של שטח קומת המרתף תקין לחלוטין, ללא ליקויים כלשהם, והעוררות אף לא טוענות אחרת.

12

.3

04

.5

6

.7

.8

יתירה מכך, בשטח זה נראה ציוד כגון ארוניות תקשורת, כוננית מדפים ומנורות, שפורקו מתדר הכספות בקומת הקרקע ואוחסנו במרתף. ויובהר, אין מדובר בציוד או תומרי בנייה שנועדו לביצוע עבודות השיפוץ, אלא בציוד אישי של העוררות שאותסן בשטת המרתף.

די בכך שהנכס אינו ריק מתכולה, גס אס לא נעשה בו כל שימוש אחר, כדי לשלול את זכאות הנכס לפטור מכוח סעיף 330 .

גם התנאי השני כי מדובר בינכס הרוס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בוי, אינו מתקיים.

על פי הפסייקה, די בכך שיוכח כי נכס עומד על תילו, ובר שימוש לאחת מבין תכליות השימוש שבצו הארנונה, כדי שיהיה ניתן לחייבו בארנונה.

על מנת שנישום יווכה בפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, על תנישום להראות כי הנכס הגיע לרמת חידלון.

על פי הפסיקה, המבתן להיות הנכס בניין התב בתשלום ארנונה, הנו אובייקטיבי, ודי בפוטנציאל השימוש בנכס, להבדיל מן השימוש הנעשה בו בפועל. לפיכך, די בכך כי סיים פוטנציאל לשימוש, על מנת לחייב את הנכס בארנונה.

הטענות שהטיתו העוררות במשיב, מקוממות וחסרות שחר, ומוטב לולא היו נטענות.

בקשותיהן של העוררות לפטור בגין הנכס נבתנו ע"י המשיב באופן ענייני ונדחו לגופם של דברים, לאתר בחינת מצבו הפיצי עובדתי של הנכס, ולאור הוראות הדין.

לא ברור כיצד לשיטתן עריכתן של ארבע!(!!) ביקורות בנכס, בהפרשים של כחודש ימים אחת מהשנייה מהווה התנהלות בעצלתיים. גס תשובותיו של המשיב לפניות העוררות שהסתמכו על אותן ביקורות נשלתו לעוררות במועד. נהפוך הוא, מי שנהגו בעצלתיים חיו העוררות, שלא הציגו ולו בדל ראייה בהליך דנא על מנת לבסס את טענותיהם לפטור.

דיון והכרעת

.1

2

3

64

לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, כמו גס את טיעוני הצדדים, תגענו לכלל דעה כי דין הערר להתקבל באופן חלקי.

אנו מקבלים את טענת המשיב, כי העוררות אחרו בהגשת הערר, באשר לתשובת המשיב מיום 8, אשר את קבלתה אישרו במכתבן שנמסר למשיב ביום 12.7.18, ואשר על כן אנו דוחים את הערר ככל שהוא מתייחס לתקופה שעד ליום 12.7.18.

בעניין וה ולשם השלמת התמונה בלבד נוסיף, כי גס לא הוצגו בפנינו ראיות המעידות על כי מצב הנכס בתקופה זו הצדיק את מתן הפטור המבוקש (ראה לעניין וה את דו"ח הביקורת מטעם המשיב, כמו גס את הצחרת נציג העוררות, כי בתקופה צו עוד טרם ניתן היה לפרק את חדר הכספות, בהעדר אישורים מתאימים).

עם וזאת, לאור העובדה שבקשה לפטור מכת סעיף 330 לפקודה, ניתן להגיש בכל עת, איננו רואים לנכון למנוע מהעוררות את יומן, בכל הקשור לתקופה שמיום 12.7.18.

.5

.6

.7

.8

.9

.00

.1

באשר למשך התקופה, מקבלים אנו את טענות המשיב, כי היות והערר הוגש באשר לשנת 8, והיות ולא הוגשו השגה ו/או ערר בגין חיובי שנת 2019, וממילא גס לא הוגשו ראיות בקשר למצב הנכס בתקופה וו, רשאי המשיב לראות את השומות שהוצאו בגין שנת 2019, כסופיות וחלוטות.

אשר על כן, אנו דוחים את הערר ככל שהוא מתייחס לתקופה הקודמת ליום 12.7.18 ומאוחרת ליום 31.12.18.

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים והראיות שהוצגו לנו, אנו מקבלים את הערר, באשר לתקופה שמיום 13.7.18 ועד ליום 31.12.18.

אין חולק, על כי המשיב העניק פטור מכח סעיף 330 לשטח קומת הקרקע שבנכס, וואת החל מיום 12.7.18 ועד ליום 31.3.19.

איננו מקבלים את טענת המשיב, כי ניתן להעניק פטור לשטח קומת הקרקע בלבד, ולהימנע ממתן פטור לשטח קומת המרתף.

אין חולק כי עסקינן ביחידת שומה אחת, וכי המשיב לא פיצל את הנכס ליחידות שומה נפרדות.

מהראיות שהוצגו בפנינו, וכעולה מטענות העוררות, המרתף מהווה חלק אינטגרלי מהנכס, והמשיב לא הציג בפנינו כל ראיה ממנה ניתן ללמוד, כי ניתן לעשות בשטח המרתף שימוש נפרד, ו/או כי קיימת למרתף כניסה נפרדת.

איננו מקבלים את טענת המשיב, כי הציוד שהועבר לקומת המרתף הינו בבחינת שימוש בקומת המרתף, באשר גס לשיטת המשיב עסקינן בציוד שפורק אגב השיפוא ובמסגרתו.

9 אשרעל כן לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי יש ליתן לנכס פטור מכח סעיף 330, גס בגין שטח קומת המרתף, וזאת לתקופה שמיום 13.7.18 ועד ליום 31.12.18.

0. בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

1. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

2. בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

3. ניתן בהעדר הצדדים ביום 008

1 /6 ג קיקן

0

ו ת ארליך, עו"ד | חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חבר: משה קורן, עו"ד ע\565\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר 140018756

ליד

העוררת:

המשיב:

עיריית תלאביב ‏ - *פו

אברג'יל אריאל, 998

-נגד.-

מנהל הארנונה עיריית תל -אביב יפו

החלטת

1 עניינו של ערר זה הינו נכס המצוי ברחי הפטיש 9 תל אביב, חידוע בספרי העירייה כנכס מספר 9 (להלן: ''הנפסיי).

2 תמצית טיעוני העוררת

41

2

3

4

5

6

7

הנכס משמש כאולפן צילום, הקלטה ועריכה בעיקר של סרטונים וקליפים לאירועים. מדובר באולפן גדול ומפואר, המחולק למספר חדרים, הכוללים מתחמי צילום, איפור ואבזור, אולפן הקלטה ו-2 חדרי עריכה.

התהליך כולל התארגנות לצילומים, ביצוע צילומי וידיאו וסטילס, עריכת תוצרי הצילום, הקלטה ועריכה של הסאונד, שילוב בין תוצרי הצילום לתוצרי הסאונד, ומסירת התוצר הטופי (סרטון) ללקוח עייג דיסק או קוב\.

אורכס של חומרי הגלם 60 עד 120 דקות, אותם עורכים לסרטון באורך של מספר דקות.

בנכס עובדים 7 עובדים, מתוכם 4 עורכי וידאו וסאונד.

לצורך הקלטת המוסיקה והקול, קיים אולפן הקלטות מקצועי בו מצויים, בין היתר

המכשירים הבאים: מיקרופונים, מוניטורים, כרטיסי קול, מתשבים, מקלדת שליטה,

מיקרופונים קונדנסור ואקוסטיקה.

לצורך עריכת תוצרי הצילום, מצויים בנכס מחשבים מיוחדים ותוכנות עריכה לרבות פרימליר, אפטר אפקט, סוני ווגאס, פוטושופ וקיו באם.

הראיות שהציג העורר, לרבות צילומים, תשריט בו מפורטיט השימושים, רשימת עובדים ותפקידט, דוגמאות להצעות מחיר, דוחות רוות והפסד ואישור רו"ח, תומכות בטענות העורר.

8. גם עדות הגבי אברגייל, שהבהירה כי עיקר הפעילות בנכט היא ייצור הסרטונים, כי שווי הציוד

הטכנולוגי שבנכס עולה על 200,000 ₪, וכי עבודות העריכה ועיבוד הקולות מבוצעות באמצעות תוכנות *יעודיות ומקצועיות, כמו גס תצהירו של מר בן ישי, תומכים בטענות העורר.

9. הפעילות שבנכס, אינה שונה במהותה מפעילות זכייניות יירשתיי וייקשתיי שזכו לקבל על מירב

שטחן, תעריף מופתת של יימלאכה ותעשיהיי.

ראה לעניין וּה:

ברייס 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב בע'ימ נ' מנהל הארנונה בתל אביב - יפו (להלן: '/עניין ברודקאסט'י);

עמ''נ 46693-10-13 זד פילמס בע'/מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב;

עייש (תייא) 438/96 מנהל הארנונה בעיריית ת'/א נ' ג.ג. אולפני ירושלים בע'ימ.

0. בהתאם לפסק הדין בברייס 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נגד חב' מישל

מרסיה [פורסם בנבו] (20.12.10), יש, ככלל, להעדיף חיובו של נכס בארנונה על פי סיווג ספציפי על פני חיובו בטעיף השלורי בצו.

1. עעיימ 2503/13 אליהו זוהר נ' עיריית ירושלים, מכניט באופן ודאי את פעילות העוררים

להגדרה של מלאכה, כאשר המושג מלאכה הוא רחב יותר וגמיש יותר.

2. כעולה מפסק הדין, מלאכה אינה חליבת להיות דווקא מלאכת כפיים. עוד עולה מפסק הדין, כי

אין לשכות, כי כיוסם המחשב הינו כלי עבודה/מכונה שמחליף את העבודה הפיטית שנעשתה בזמנו (גוּירה, הדבקה, צביעה, ציור), ולפיכך שילוב של מיכון אינו פוגס בביצוע המלאכה.

3. מהראיות שהציג העורר עולה, כי פעילות העורר עולה כדי מלאכה או תעשיה, וכי היא עומדת

בכל המבחנים להגדרת ייפעילות ליצוריתיי (אף שדי במבחן אחד), כמפורט להלן:

1,. ייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי - העורר מייצר יייש מוחשי חדשיי. בסופו של יום קיים מוצר סופי (סרטון) שלא חיח קיים קודם לכן.

על חומרי הגלם הנוצרים בנכס או מובאים מחוא לנכס, נוספת עבודת עריכה ובסופו של יום יש מוצר חדש(סרט) - תהליך מטאמורפוזה של יש אחד ליש האחר, השונה תכלית השוני.

2. י'חיקף השימוש במוצריי - העורר מייצר מוצר עבור גורמים חיצוניים המשתמשים

במוצר להפצה המונית. בסופו של יום קיים ציבור הצופה בסרטונים, ולא רק המצמין.

3. ייהשבחה כלכליתיי - ערכו של המוצר הסופי (הסרט), עולה משמעותית על תומרל

הגלם.

3 תמצית טיעוני המשיב

1. הפעילות המתבצעת בנכס ולמצער מרכז הכובד של הפעילות המתבצעת בנכס, אינה עומדת

בתנאים שנקבעו בפסיקה לצורך זכאות לסיווג ייתעשייהיי או ''מלאכהיי.

.2

.3

4

.5

.6

7

.8

9

0

1

8

.3

64

.5

עיקר הפעילות המתבצעת בנכס הינה פעילות של אולפן צילום, ואת הן לנוכח היקף השטת המשמש לפעילות ואת, הן לאור העובדים העוסקים בה, והן לנוכח הציוד הקיים בנכס המעידים כולם על מחות פעילות העורר בנכס. ככל שמתבצעת בנכס פעילות של ייפוסט-

פרודקשייןיי, הרי שו טפלה לפעילות העיקרית המתבצעת בו, קרי: מתן שירותים.

על הפעילות המתבצעת בנכס ניתן ללמוד הן מאתר הרשמי של העסק, 61.60.11ם005%11:כ9ם, הן מתצהיר העורר על נספתיו, הן מתצהיר עד המשיב והן מתשובות עדת העורר בחקירתה.

בנכט מת בצע עסקו של העורר בתתוס הצילום, תחת השם המסתרי ייסטודיו סקיילייןיי.

הנכס משמש כיימתחס צילומים עצוסיי המחולק לחדרים בגדליט שונים.

עיקר החדרים משמשים כחדרי תפאורה גדולים שנועדו לצילומים, חדרי סטיילינג גדולים הכוללים פרטי לבוש ואביזרים לצילומים, חדר איפור ותסרוקות, קבלת קהל, חדר המתנה ומטבת.

מעיון בדפי האינטרנט של הסטודיו ובצילומיס שצורפו לתצהיר המשיב, עולה כי עיקר הפעילות בנכס מופנית לבנות מצווה המעוניינת בבוק, אלבוס מודפס, קליפ ו/או הקלטת שיר.

סטודיו סקיי ליין מציע ייעסקת חבילהיי הכוללת יום צילומים, תפאורה, ביגוד, אביזרים, סטיילינג (ייכבר כלול במחיריי), מאפרת ומעצבת שיער מקצועית (בתוספת תשלוט), הכל תחת קורת גג אחת.

באתר האינטרנט הרשמי של העורר ניתן דגש על מכלול השירותים שמציע המקום; חווית צילומים בלתי נשכחת, בדגש על תפאורה מושקעת ומיוחדת, על חדרי התפאורה עצומים, על פרטי הלבוש והאבזור המוקפדיס הקיימים במקום, על כך שבסטודיו סקייליין נהוג לצלם כל מצולם לבד ביחס 1 על 1, בשונה מאולפניס אחרים, ועל כך שהסטיילינג כלול במתיר ועוד.

רק שטת קטן מכלל שטח הנכס, מוקצה לפעילות של עריכת וידאו והקלטה (ראו בתשריט);

בנכס קיים חדר אקוסטי בגודל של 15 מ"ר בו מתבצעת הקלטה של שירה ועריכת קול.

כן קיים חדר נוסף בגודל של כ-12.5 מ"ר המשמש לדברי העורר, כפי שנמסרו לחוקר מטעם המשיב במהלך הביקורת, לעריכת וידאו ולשיווק.

כן קייט בנכס אזור ששטחו 7.26 מ"ר, הממוקם בכניסה לנכס אשר משמש לדברי העורר, כפי שנמסרו לחוקר מטעם המשיב במהלך הביקורת, לקבלת קהל ולעריכת וידאו. באזור וּה נצפו שתי עמדות מחשב ודלפק קבלת קהל.

בסופו של יום הצילומים מקבל הלקוח דיסק ו/או אלבוס מודפט ו/או בוק.

בעייא 1960/90 פקיד השומה תל-אביב 5 נ' חברת רעיונות בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: ''עניין רעלונית'/) נקבעו חמישה מבחנים להגדרתה של ייפעילות ייצוריתיי לצורך סיווג נכסים בארנונה כייתעשיתיי מבחן יצירת יש מוחשי חדש מיש אחר; מבחן היקף השימוש במוצר המוגמר;

המבחן הכלכלי; מבחן השבחת הנכסים ; ומבחן ההנגדה (לאן נוטה מרכז הכובד של הפעילות).

6

.7

.8

.9

.0

1

גל

3

ההלכה הנוהגת כיום ביחס למשקל שיש לתת לאותם מבהנים, מצאה ביטוייה בעניין ברודקאסט, בו נקבע, כי '/...המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות אינם ממציס את התהליך הפרשני הנדרש לצורך סיווגו של נכס פלוני. מבחנים אלה משמשים אך כ''אינדיקציות'' לסוג הפעילות שמתבצע

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]