החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 15 לינואר 2017

ועדת ערר לענייגי ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‏ : ד בטבת תשעז

007

מספר ערר: | 12:38 / *********

מספר ועדה: | 11465

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: תאודור הובר ובנו בעמ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

הערר מתקבל חלקית ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.01.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האי 4 טרנט של המשיב.

יו"ר: ו חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום יבר \עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד בטבת תשעז

7"

מספר ערר: | 13:00 / 140015229

מספר ועדה: | 11465

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: מלכה דוד

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

משום מה לא התייצב העורר לדיון. אולם לאור הודעת המשיב ניתן לקבל את הערר.

הערר מתקבל באופן ששטחי הגלריה יופחתו כאמור לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 02.01.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צוזוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: 0 טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד בטבת תשעז

]2

מספר ערר: | 13:24 / 140015813

מספר ועדה: | 11465

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: איסתא נכסים בע"מ

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.01.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צזוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבח: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140010129

שליד עיריית תל אביב- יפו 2006

141

בפנל חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: דלק דרוויש

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ביום 19.10.2015 נתנה ועדת הערר בהרכבה הנוכחי את החלטתה בעניין טעגותיהם המקדמיות ההדדיות של הצדדים.

הועדה בהחלטתה דחתה את בקשת המשיב לדחות על הסף את הערר בטענה כי העורר איחר במועד הגשת השגתו .

העורר טען כי אם תתקבל טענתו לפיה השגתו הוגשה כדין ביום 26.11.13 הרי שבהיעדר תשובה של מנהל הארנונה להשגה זו, דינה להתקבל.

ביחס לטענתו זו של העורר קבענו כך :

"באותה הנשימה יהיה זה מרחיק לכת לקבוע כי פניית העורר מיום 26.11.13 הינה בגדר השגה שלא זכתה לתשובת מנהל הארנונה ובשל כך דינה להתקבל וזאת מאחר וקיימת אי בהירות באשר למועד הגשת השגה זו. ....... יחד עם זאת העורר זכה להתייחסות לכלל טענותיו ואף חלק משומתו תוקן כך שאין זו הדוגמא אליה כיוון המחוקק כאשר קבע סנקציה מרחיקת לכת במקרה של מחדל של מנהל הארנונה בעניין מענה להשגה...."

על החלטת ביניים זו הגיש העורר ערעור מנהלי על החלטת הועדה שלא לקבל את טענותיו המקדמיות לרבות קבלת ההשגה במלואה לנוכח אי מענה להשגה מצד המשיב בעצמו.

בהחלטת בית המשפט המחוזי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים מיום 22.6.2010 (עמ"נ

5) נקבע :

"הצעתי לצדדים להסכים להחזרת ההליך לוועדת הערר על מנת שתדון בסוגיה המקדמית שהועלתה על ידי המערער לפיה תשובתו של מר ניסים שעיבי , אינה תשובה של מנהל הארנונה , כדין.. המשיב מבקש להביא הצעה זו בפני וועדת פשרות"

ביום 10.8.2016 ניתן פס? ין ע"י כבו זשופטת שטופמן אשר מחק את הערעור לאור הודעתם 1 1

המשותפת של הצדדים.

וזו לשון הודעתם המוסכמת של הצדדים:

"לאור המלצת בית המשפט הנכבד , בנסיבותיו של תיק זה, ומבלי לגרוע מהטענות המשפטיות שהועלו על ידי הצדדים, מוסכם על ידי הצדדים להשיב את התיק לוועדת הערר על מנת שתדון בסוגיה שהועלתה על ידי המערער לפיה תשובתו של מנהל המחלקה בעירייה מר ניסים שעיבי איננה תשובה של מנהל הארנונה כדין והסנקציות הנובעות מכך"

בעקבות החלטה זו של בית המשפט קבענו את התיק לדיון מקדמי ליום 14.11.2016

בפתח הדיון שבו באי כוח הצדדים ועדכנו את הועדה ביחס להחלטת בית המשפט ובין השאר

ביקשו כדלקמן:

"....ברור שאם יימצא כי לא ניתנה תשובה של מנהל הארנונה כדין על ועדת הערר להכריע בסנקציה המתבקשת ע"י העורר במקרה זה שהיא קבלת ההשגה"

אפשרנו לצדדים להשלים את טיעוניהם בכתב ולאחר שכל צד הגיש את טיעוניו המשלימים הועבר התיק למתן החלטה כמצוות בית המשפט.

בסיכום טענותיו שב העורר ועמד על כך שהתיק הוחזר מבית המשפט לצורך הכרעה בשאלה העקרונית ולא בכדי שוועדת הערר תנמק את החלטתה הקודמת ה"חסרה נימוק" לכאורה.

נקדים וגבהיר להסרת ספק כי גם הועדה רואה בהחלטת בית המשפט ובהודעת הצדדים בעקבותיה נמחק הערעור כהחלטה המסמיכה את ועדת הערר לדון עקרונית בשאלה האם העובדה שלהשגת העורר השיב מר שעיבי ולא מנהל הארנונה מהווה תשובה שלא כדין להשגה.

כמצוות בית המשפט הועדה תכריע בהחלטה זו בשאלה עקרונית זו מבלי להתבסס על החלטתה הכללית הקודמת בעניין הטענות המקדמיות, החלטה מיום 19.10.2015 .

כאמור חלוקים הצדדים ביניהם ביחס למשמעות הוראת סעיף 4 ב' לחוק הרשויות המקומיות (ערר על

קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976 (להלן: "חוק הערר"):

4 (ב):

" לא השיב מנהל הארנונה תוך ששים יום - ייחשב הדבר כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אם האריכה ועדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים מיוחדים שיירשמו, ובלבד שתקופת ההארכה לא תעלה על שלושים יום."

העורר טוען כי יש לפרש את הוראות הסעיף בצורה דווקנית ופרשנית צרה .

לטענת העורר מנהל הארנונה הינו מנהל הארנונה בלבד ומרגע שהתשובה להשגה לא ניתנה על ידי מנהל הארנונה בעצמו , יש להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 4 ב' לחוק הערר ולהורות על קבלת ההשגה.

העורר מבסס את עמדתו על פסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז בעע"מ 3440/12 עיריית אשדוד נ. מכשירי תנועה בע"מ. העורר מבקש ללמוד מפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז על דחייתה של דוקטרינת הבטלות היחסית בקשר למקרים חריגים בהם יש לדחות את הפעלת הסנקציה החריפה הקבועה בסעיף 4 ב' לחוק הערר הנ"ל.

העורר טוען כי לאור קביעת בית המשפט בעניין עע"מ 3440/12 הנ"ל אין עוד להפעיל את דוקטרינת הבטלות היחסית אשר הנחתה את בתי המשפט במקרים קודמים בהם נגיתנה תשובה להשגה על ידי ממלא מקום למנהל ארנונה או מישהו אחר תחתיו.

העורר מבקש ללמוד מפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז בעניין עע"מ 3440/12 כי דין ההשגה להתקבל ואין זה מעלה או מוריד האם השיב מא] דהוא להשגה תחת מנהל הארנונה.

המשיב לעומת זאת מפנה לדוקטרינת הבטלות היחסית ולפסק דין מאוחר יותר לפסק הדין בעניין עמ"מ 3440/12.

המשיב מתבסס על פסק דינה של כבוד השופטת רביד מיום 24.2.2015 בעמ"נ 24194-12-13 (בית המשפט המחוזי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים)

באותו עניין הפעילה ועדת הערר את דוקטרינת הבטלות היחסית ולא הורתה על קבלתה האוטומטית של השגת הנישומים על אף שלא מנהל הארנונה הוא שהשיב להשגה.

בית המשפט בעניין זה קבע כי מאחר ובמקרה זה ניתנה תשובה עניינית ומפורטת מטעמו של גורם בר סמכא ולא ניכר בה זלזול או אי התייחסות למכלול טענות המערערים לא מתקיים הרציונל שלשמו חוקק סעיף 4 ב' לחוק הערר.

בית המשפט בעניין עמ"נ 24194-12-13 הנ"ל מפנה בהחלטתו לשני פסקי הדין אותם מזכיר המשיב

בסיכום טענותיו: ע"א 4510/98 מעלה אדומים נ' החברה הכלכלית לירושלים ועת"מ 335/03

דרבן השקעות נ' מנהלת הארנונה של המועצה המקומית להבים, פסקי דין שעל בסיסם הגיע בית המשפט למסקנה כי במקרה בו השיב צד מוסמך מטעמו של מנהל הארנונה ולא מנהל הארנונה אישית על השגת הנישום יש לקבוע כי מדובר ב"סטייה חלקית ולא מהותית מדרישות החוזק" ועל כן אין להפעיל את הסנקציה הקבוע בחוק.

ביום 14.1.14 השיב ניסים שעיבי לפניית העורר מיום 26.11.2013 אשר הוגדרה על ידו כהשגה.

בראשית תשובתו של מר שעיבי לעורר הסביר מר שעיבי כי הוא משיב להשגתו על אף שההשגה, כך לעמדת המשיב, הוגשה באיחור.

מר שעיבי הוסיף וציין כי מקום בו ההשגה הוגשה מעבר לפרק הזמן הקבוע בחוק אין למעשה השגה בפני מנהל הארנונה.

(כזכור, ועדת הערר קבעה כי לא הוצגו טענות העורר שהודעות החיוב התקבלו אצלו ביום 29/8/13 אולם מבחינת רישומי המשיב היה בסיס להערכתו כי ההשגה לא הוגשה במועד שכן מר שעיבי העיד בפנינו כי צירף את הודעות החיוב ביום 15/7/13) למכתב שנשלח.

מר שעיבי התייחס בהרחבה בתשובתו מיום 14.1.2014 לטענות העורר , תשובה שהשתרעה על פני יותר משלושה עמודים.

יצוין כי השגת העורר (מכתב מיום 26.11.13) כללה 107 סעיפים שנפרסו על פני 22 עמודים !

מר שעיבי התייחס לחלק ניכר מהסעיפים בתשובתו תוך שהוא מתייחס לטענות גופן.

בסעיף 8 למכתבו של מר שעיבי אף קבע כי לאחר בדיקה, חלק מטענות העורר נתקבלו.

"במענה למפורט בסעיפים 75-88 נשיב כי טענות אלה נכחנו ביסודיות ולהלן החלטתנו:

א. ח"ן מספר 10659554 על שמך יחויב על סך 26873 מ"ר בשימוש קרקע תפוסה במקום

9 מ"ר.

ב. ח"ן מספר 10659555 על שמך יחויב 1754 מ"ר בסיווג מבנים שאינם משמשים

למגורים.

ג. | לאור האמור, כל השינויים יעודכנו מתאריך 1.7.2006."

לאחר שעיינו בהשגת העורר, בתשובת מר שעיבי מיום 14.1.2014, בכתבי הטענות של הצדדים ובפסקי הדין של בית המשפט העליון ב עע"מ 3440/12 עיריית אשדוד נ. מכשירי תנועה בע"מ ושל בית המשפט המחוזי בעניין עמ"נ 24194-12-13 מ-י.א.ד בע"מ נ' עירית תל אביב הגענו למסקנה כי במקרה שבפנינו אין להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 4 ב' לחוק הערר.

אין אנו מקבלים את פרשנות העורר לפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארז בעניין עע"מ 3440/12 הנ"ל.

התשתית העובדתית בעניין עע"מ 3440/12 שונה מהמקרה שבפנינו.

באותו מקרה חברת מכשירי תנועה בע"מ קיבלה מהעירייה הודעת שומה שעניינה שיעור הארנונה שבה חויבה בגין הנכס לשנת הכספים 2011 וכן הודעה על תיקון שומה לפיה הוגדל השטח החייב בארנונה ב-147 מ"ר נוספים. החברה הגישה השגות בגין שתי הודעות שומה אלה, שאותן מיענה אל מנהל הארנונה בעיריית אשדוד. ההשגות נשלחו לעירייה בדואר אקספרס, ועל פי רישום הדואר, נמסרו בעירייה ביום 14.3.2011. לאחר שלא קיבלה תשובות על השגותיה, פנתה החברה ביום 1 לעירייה וטענה כי בנסיבות אלה יש לראותן כאילו התקבלו מכוח הדין (לפי סעיף 4(ב)

לחוק הערר). ביום 16.11.2011 השיב מנהל הארנונה בעירייה כי בפועל השגותיה של החברה לא הגיעו אליו לפני קבלת מכתבה מיום 25.9.2011, וכי מכל מקום הוא דוחה את ההשגות לגופן.

הדיון באותו העניין נסוב של שאלת המועד בו הגיעו לידיו של מנהל הארנונה ההשגות של העוררת , אשר בשל תקלה טכנית הועברו אליו על ידי מי שקיבלן בעירית אשדוד באיחור ועל כן לא קיבלה העוררת מענה להשגתה במועד.

יש לעיין בקפידה בנימוקיה של כבוד השופטת ברק ארז לפסק דינה בכדי להבין כי לא למקרה כפי שנדון בעניינו כיוון בית המשפט בקובעו כי יש להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 4 ב' לחוק

הערר בקפידה :

"לאחר שבחנתי את הדברים עמדתי היא שדין הערעור להידחות. אכן, כפי שכבר ציינתי, הסנקציה הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק הערר היא חריפה. ניתן אף להודות כי בהסתכלות הבוחנת את נסיבותיו של מקרה פרטי זה או אחר אפשר להגיע למסקנה כי הפעלתה של הסנקציה האמורה עלולה לפגוע באופן לא מוצדק לכאורה בקופה הציבורית המשרונתת את טובת הכלל.

אולם, במבט רחב יותר, יש לייחס משקל רב לחשיבות הנודעת למתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה, על מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהם של הנישומים, ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה (שהיא תשלום בגין תקופה מסוימת) המחייב את סיום ההתדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסית. גת עיון בהיסטוריה החקיקתית של חוק הערר תומך במסקנה כי תכליתו הייתה להבטיח קיומו של מנגנון יעיל ומהיר עבור האזרח לבירור סכסוכים שהינם עובדתיים במהותם (ראו: דברי הכנסת י"ב 1107-1106 (תשל"ו); דברי הכנסת ל"ז 3575-3574 (תשל"ו) (להלן: הדיון בכנסת על חוק הערר."

בית המשפט מבסס את החלטתו על החשיבות הנודעת למתן תשובות במועד להשגות בתחום הארגונה והוא מנמק זאת בחשיבות שיש לייחס לסיום ההתדיינות בנושא הארנונה.

במקרה שבפנינו לא נותרה השגתו של העורר ללא מענה .

תשובתו של מר שעיבי הייתה מפורטת והתייחסה לטענות העורר ביחס לחיובים שנשלחו אליו.

ניתן לתאר את תשובתו של מר שעיבי בהתאם לתיאור בו בחר בית המשפט לתאר את תשובתה של

הגב' ורדי לוי בעניין עמ"נ ת"א 24194-12-13 :

"אין מחלוקת שתשובה נמסרה למערערים ....הייתה זו תשובה עיניינית ומפורטת מטעמו של גורם בר סמכא ולא ניכר בה זלזול או אי התייחסות למכלול טענות המערערים".

לא מצאנו בפסק דינו של בית המשפט העליון בעניין עע"מ 3440/12 משום קביעה מפורשת של בית המשפט כי בכל מקרה בו תיבחן פעולת הרשות השלטונית אגב סעיף 4 ב' לחוק הערר, אין להחיל את דוקטרינת הבטלות היחסית.

לא זו אף זו , נדמה לנו כי דווקא עובדות המקרה שבפנינו מלמדות כי לעיתים, גם אם סטתה הרשות השלטונית מהוראות החוק הדווקניות יש לקבוע כי פעולת הרשות השלטונית, במקרה זה מנהל הארנונה לא תחשב בְּטֶלָה, שכן התוצאה הסופית שלה לא הייתה משתנה לו הייתה הפעולה מתבצעת באופן דווקני כקבוע בסעיף 4 ב' לחוק הערר, היינו אם מנהל הארנונה הוא שהיה משיב במקום מר שעיבי להשגת העורר.

החלטתנו מבוססת לא רק על תוצאות תשובתו של מר שעיבי במקום מנהל הארנונה כי אם גם על עוצמת הפגם שנפל בפעולת מנהל הארנונה ומידת הנזק שנגרם או לא נגרם לעורר .

מצווים אנו, תחת האספקלריה של דוקטרינת הבטלות היחסית להפעיל שיקול הדעת.

הגעגו למסקנה כי החלטה הקובעת כי אין להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 4 ב' לחוק הערר במקרה זה לא מהווה פגיעה בציפיותיו הסבירות של הנישום (העורר במקרה זה) אשר כתב השגה מפורטת וזכה לתשובה עניינית לטענותיו , עצם העובדה כי עינינו של העורר נדון ויידון בפני ועדת הערר (ביחס לטענותיו אשר בסמכותה של וועדת הערר) מוכיחה כי במקרה זה לא נפגעו ציפיותיו הסבירות של העורר לבירור עניני לגופן של טענותיו.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי תשובתו של מר ניסים שעיבי, להשגת העוררת מיום 26.11.13 מהווה תשובה כדין של מנהל הארנונה להשגה,

המזכירות תקבע את התיק לדיון מקדמי.

הצדדים יערכו לדיון בו תיקבע היקף המחלוקת לבירור בפני ועדת הערר.

במידה ותוגש לוועדה רשימת פלוגתאות ומוסכמות בתוך 30 יום מקבלת החלטתנו זו, ייקבעו המשך סדרי הדין בתיק ללא צורך בקיום דיון מקדמי נוסף.

המזכירות תקבע את התיק לתזכורת פנימית ליזם 10.2.2017 .

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 2.1.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו ר האינטרנט של המשיב.

5

לוייר: עו'יד אצון צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: 24 גדי טל

קלדנית: ענת לוי

וו וו

תאריך | : ד בטבת תשעז

77"

מספר ערר: | 13:36 / 140014875

מספר ועדה: | 11465

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

.בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

רימון אברהם אמיר תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10811461

מספר חוזה: 680628

כתובת הנכס: בית שמאי 3

-ג ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

גוכחים:

העורר/ת: רימון אברהם אמיר - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

העורר לא התייצב לדיון הקודם ואף לא משך את הזימון לדיון הנוכחי.

מזכירות ועדת הערר שלחה לו את הזימון גם בדואר רגיל למרות זאת הוא בחר לא להתייצב לדיון.

ככל הנראה העורר זנח את הערר.

הערר ימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 02.01.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז --1974 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנ 6/של המשיב.

> /

יו"ר: עו"ד ואל חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ץ טל גדי

שם הקלדניתץ\ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140014926 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וי/ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'ייה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: שרעבי אהרון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הצדדיט לתיק וה אימצו הסדר דיוני , כתלק מהסדר כולל בניקים רבים ונוספים אשר עניינם חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייתנות'' אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחציקים בה.

מתחם התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברחוב לולנסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האתרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עוררים שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכגית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוימון התחנה המרכוּית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחזיק לצרכי ארנונח.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העורר , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמט, צירפו אליהם את המסמכיט הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן התלטה על סמך חומר הראיות שהגישו.

בעת שאישרנו את ההסדר הדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעם המשיב תצורף ראיה ו/או קצה קציה של הראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העוררים כמחויקים בשנת 1999 או במועד חילופי המחזיקים בין התחנה המרכזצית החדשה לבין העורר בכל תיק ותיק.

העורר הגיש כתב ערר בו העלה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביסס את טענתו כי לא החציק בנכס בכך שלא קיבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העורר הפנה בכתב הערר לכך שמי שמחציקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכצית התדשה.

המשיב הגיש כתב תשובה ושב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורר הינו בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס .

כמצוות הוועדה הגיש המשיב תצהיר מטעמו ממנו עלה שהעיריה רשמה את העורר כמתגיק בנכס לאור הודעת בעלת הנכס התתנה המרכגית בשנת 1999.

לתצהיר צורף העתק מהודעת התחנה המרכצית משנת 1999 בצירוף העמוד הרלוונטי מרשימת החנויות.

התחנה המרכוית החדשה הגישה תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר , מכתב הקורא לרוכשים לבא ולקבל את החזקה בתנות וכי עתיד להיפתח ייבית קולנועיי במתחם ותשבוניות בגין דמי ניהול.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכועה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו

בהתאמה גם על תיק זה:

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:

*העולל מעולם לא קיבל מהתמתיית את החזקה בתנות?/

...*ובהר כי מדובל בתנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אלית גישה (הגישה אליה נחסמה עשי התמתלת) כמו גם ליתר תחנויות המצויות בסמיכות אלית..+

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראלות בעניין התחנה המרכצית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 17.11.2016.

הצדדים הסכימו כי לאתר טיכוס טענותיהם תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במטגרת תיק המוצגים שהגיש:

חווה המכר מיוט 21.3.89 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 22.5.68.

עוד הציגה התתנה המרכוית את חוזה הניהול שנחתם וכן דרישות לתשלום דמי ניהול .

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחציקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 (דאה נספח א / לתצהיר מטעם המשיב).

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכנית.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המתזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורר כאמור טען כי החוקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית התחדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המתזיקיס מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מתחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העירלות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת תזקה כנדרש על פי דיו.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת חזקה או עם יום התיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא

2

הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמטר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחציקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהלמנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשלב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592..

מכל האמור לעיל דיו הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא התניק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

אץן בהחלטה זו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היתסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק זה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גס בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד חשלישי לנהוג בוהירות והקפדת רבה יותר באשר לוכויותיהם של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר גה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 2.1.2017

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

00

יו'י/ר: עד אלון צדוק חבר: עו"ד/רוי/ח אבשלום לוי חבר:|צו'יד גדי טל

אוביב

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015912 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערך:

*ו'יר: עו''ד אלון בדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: שמה נורי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העורר מחזיק בנכס ברחוב התקווה 3 בתל אביב בשוק שכונת התקווה.

העורר מחויב על ידי המשיב בארגונה בגין שני נכסים.

נכס אחד בשטח של 30.42 מ"ר המתייחס לחנות של העורר.

נכס נוסף בסמוך לחנות בשטח של 4.02 מ"ר המתייחס לשטח הדוכן הסמוך לחנות ומחויב בסיווג דוכנים למכירת טובין.

העורר הגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה שלא לפטור אותו מארנונה בגין שני הנכסים בטענה כי המחזיק בנכסים אלה הינו השכן של העורר יעקב צוברי המחזיק נכס בסמוך לנכס של העורר ברחוב התקווה 2.

מנהל הארנונה השיב ביום 15.9.2016 לעורר ודחה את בקשתו לרשום את חשבונות הארנונה המתייחסים לשני הנכסים הנ"ל על שם יעקב צוברי בטענה כי בביקורת שנערכה בנכסים לא נראה מר צוברי מחזיק בנכסים.

בדיון המקדמי מיום 21.1.2016 טרם זימונו של צוברי יעקב כצד שלישי טען העורר כי בשל העובדה שמר צוברי עושה שימוש ברחבה בכניסה לנכס שלו ואף בשטח הדוכן ( אשר אינם מופעלים בעת האחרונה על ידי העורר) לא ניתן לעשות שימוש בנכס היות ושטח הדוכנים מוחזק על ידי מחזיק אחר ועל כן יש לפטור אותו מארנונה.

"אני מציג תמונות לפיהן בשטח המחוייב בארנונה לטענתי מחוץ לחנות ובכניסה לחנות נעשה שימוש לבית קפה ומסעדה ע"י בעל החנות הסמוכה מר יעקב צוברי כך שבפועל הוא זה שמחזיק ומשתמש בנכס והוא בעל השליטה ולא אני....".

לאור טענות העורר הוחלט ביום 21.11.2016 על זימון יעקב צוברי | כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטתנו.

ביום 8.12.2016 התקיים דיון נוסף בנוכחות הצד השלישי.

הצד השלישי, צוברי יעקב, הודה במהלך הדיון כי הוא המחזיק בנכס הנמצא מחוץ לעסקו של העורר באופן שאורחי עסקו עושים שימוש בנכס זה מדי פעם בפעם.

לא זו אף זו , הצד השלישי הודיע כי הוא מסכים לשאת בתשלומי הארגונה בגין חלק זה בשטח של 2 מ"ר.

תוך כדי הדיון התגלעו מחלוקות וחילופי האשמות בין העורר לבין הצד השלישי , חלקן סביב בקשתו של הצד השלישי לשכור את הנכסים נשוא הערר לתקופה מסויימת, בקשה שהעורר מתנגד לה.

התרשמנו כי קיים סכסוך בין המחזיקים אשר בעיקרו אינו נוגע לחיובי הארנונה אך משליך על 1 1 [

השימוש בנכסים נשוא הערר.

לא מצאנו עילה לקבל את טענתו של העורר לפיה אינו מחזיק בנכס העיקרי אשר בחזקתו, היינו החנות .

למעשה העורר אינו טוען כי אינו מחזיק בחנות אלא שבשל פלישת השכן יעקב צוברי לשטח הדוכן, לא ניתן להפעיל את החנות ובנסיבות אלה יש לקבוע כי אינו מחזיק גם בחנות.

טענה זו דינה להידחות.

את המחלוקת הקניינית ו/או החוזית בין העורר לבין שכנו הצד השלישי יש לברר בערכאה המתאימה.

העובדה שהצד השלישי עושה שימוש בשטח הדוכן מדי פעם בפעם אינה מקימה לעורר את הסעד לטענת איני מחזיק לצרכי ארנונה בנכס החגות.

עלינו לקבוע כי מהממצאים שהובאו ומהודאת הצד השלישי בשימוש בדוכן הסמוך לנכס של העורר עולה תמונה עובדתית לפיה העורר אינו המחזיק בנכס מספר 2000318591 בשטח של 4.02 מ"ר.

עוד עולה כי מי שמחזיק בשטח זה הינו הצד השלישי צוברי יעקב.

לפיכך דין הערר להתקבל חלקית כאמור לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 3.1.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בת* משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלייט וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקנמיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסט התלטה זו אאתר האינטרנט של המשיב.

7 2

*ויר: עו"ד 6 חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לול חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ה בטבת תשעז

7ך

מספר ערר: | 12:40 / 140015268

מספר ועדה: | 11466

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: בוטאן שלמה

-נג 1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את העורר ולאור הראיות שהוצגו לנו, הערר מתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.01.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם ההלטה זו באת/קאינטרנט של המשיב.

//

טי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום ₪ טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ה בטבת תשעז

077

מספר ערר: | 12:51 / 140015267

מספר ועדה: | 11466

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: אבריאן דוד

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מאחר ונמצא כי אין מדובר בנכס שלא נעשה בו שימוש או שלא התגורר בו דרך קבע איש בתקופה המיוחסת, דין הערר להתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.01.2017.

בהתאם לֶתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל/ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגעְרֶנט של המשיב.

/

יו"ר: עו"ד צדוק/אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: שיד טל גדי

שם הקלדגית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140010181 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: פלורה ואשכנזי ז"ל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר על חיובי ארנונה בגין נכס ברחוב נווה שאנן 4 תל אביב.

העוררת חויבה בגין הנכס החל מיום 1.11.2009 .

ביום 29.4.2015 ניתנה החלטת הועדה בטענה המקדמית של המשיב לפיה יש לדחות על הסף את הערר בשל איחור בהגשת הערר.

בהחלטתנו קבענו כי יש לדחות את הבקשה לדחייה על הסף של הערר ואף הארכנו את המועד להגשת הערר עד ליום 2.3.2014.

בשולי החלטתנו מיום 29.4.2015 קבענו כך :

"בטרם ייקבע התיק להמשך דיון , נאפשר למשיב לשוב ולשקול את עמדתו ביחס להמשך בירור הערר שכן מחומר הראיות שהוצג לנו ולאור ממצאי הביקורת שהביאו בסופו של יום את המשיב לקבל את טענת העוררת אנו ממליצים למשיב לקבל את הערר ולבטל את חיובי הארנונה בגין ה"נכס " נשוא הערר."

המשיב לא קיבל את המלצת הועדה.

בהמשך התקיים דיון הוכחות בו נשמעו עדי המשיב ונחקרה העוררת על תצהירה.

הצדדים נשלחו לסכם את טענותיהם.

למרבית הצער הלכה לעולמה העוררת במהלך הדיונים ובטרם ניתנה החלטה סופית בתיק.

יצוין כי החל מיום 1.12.2013 ניתן לנכס פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

נותר לנו להכריע בטענת העוררת לפיה יש לפטור את הנכס מארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות וזאת לתקופה שמיום תחילת החיוב ביום 1.11.2009 ועד ליום 1.12.2013 או לקבוע כי אין מדובר בנכס בר חיוב בארגונה.

נזכיר כי ביום 1.12.2013 פנתה העוררת באמצעות בא כוחה למנהל הארנונה בבקשה לפטור את הנכס מארגונה בהיותו נכס בלתי ראוי לשימוש. העוררת אף טענה כי אין מדובר בנכס כלל וכלל כי אם במרתף שבנייתו הופסקה עם הקמת הבניין ואשר במשך שנים נחסמה הגישה אליו מקומת הקרקע והחיוב הונפק רק בגלל שהנכס מצוין בלשכת רישום המקרקעין כנכס.

1

המשיב קיבל את עמדת העוררת לעניין פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש, אולם רק מיום פנייתה האחרונה , כלומר 1.12.2013 ואילו באשר לחיובים מיום 1.11.2009 סירב המשיב לבטלם בטענה כי מדובר בשומות חלוטות וכי בעניין השומות לשנות המס הקודמות ליום מתן הפטור חלף המועד להגשת השגה ו/או ערר.

בשל עמדתו זו של המשיב הוגשה בקשה לסילוק על הסף של ערר זה בטענה כי לא הוגשו השגות במועד ביחס לשנות המס הקודמות ועל כן אין "ערר" בפני ועדת הערר ואין בסמכותה לדון בערר.

המשיב טוען כי שומות השנים מיום 1.11.2009 ועד 1.12.2013 הפכו בהיעדר השגה לחלוטות.

כאמור בעניין זה החליטה הועדה לדחות את בקשת המשיב לדחייה על הסף ועל כן עלינו להכריע עתה לגופה של מחלוקת,

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית בו הצהירה כי מאז פטירת בעלה לפני כ 35 שנים עת קיבלה את החזקה בחנות לרשותה מעולם לא פתחה את רצפת החנות ולא הייתה לה או לשוכרים ששכרו ממנה את הנכס גישה למרתף החנות .

"למיטב ידיעתי לפחות מאז שהנכס ברשותי, הנכס הינו חלל לא בנוי ולא ראוי לשימוש ואינו בשימוש כלשהו ללא גישה אליו"

המשיב הגיש את תצהירה של הגב' נושין סאיה ושל מר מאור שמאי.

בתצהירה של הגב' סאיה המשמשת כרכזת חיובים באגף לחיובי ארגוגה הסבירה העדה כי השוכרים שהחזיקו בנכס בשנים עברו מעולם לא הגישו השגות או עררים בגין חיובם בארנונה ביחס לנכס זה.

העדה אף הפנתה להסכם השכירות מיום 13.5.2008 המפנה לאפשרות לעשות שימוש במרתף כנגד תוספת שכר דירה במקרה וייעשה שימוש כזה.

לתצהיר הגב' סאיה צורפה פנייתה של העוררת למשיב מיום 1.11.09 בה היא מציינת בין היתר :

"יש לי נכס בתחנה המרכזית בנווה שאנן 4 חנות ....למרתף שלא בשימוש בכלל סגור נעול עם בטון כמו קבר מהעירייה היו לביקורת הרבה פעמים..."

בתשובה לפנייה זו השיב המשיב לעוררת ביום 8.11.2009 כך :

"בהתאם להודעתך כי המרתף במקום אינו משמש את השוכר אדיש מריו ויש להפחיתו מחיובי השוכר ערכנו ביקורת בנכס ומצאנו את פתח הכניסה למרתף חסומה לכן ראשית הפחתנו את שטח המרתף מחיוב השוכר מ 67 מ"ר ל 21 מ"ר . שטח המרתף בסך 46 מ"ר יירשם מאותו המועד על שמך כבעלת הנכס ויישאר בשימוש מסחרי"

העד מאור שמאי ערך את הביקורת בנכס ביום 10.3.2014 וצירף לתצהירו את דוח ממצאי הביקורת.

הוא צירף לתצהירו את דוח ממצאי הביקורת ותמונות שצילם במהלך הביקורת.

שלא כמנהג חוקרי החוץ המגישים חדשות לבקרים תצהירים מטעם המשיב בדיונים שבפנינו הוסיף עד המשיב פרטים עובדתיים לגוף תצהירו ביחס לאופן הגישה למרתף, פרטים ותיאור עובדתי שאין להם זכר בדוח ממצאי הביקורת שנערך כשנה לפני מועד עריכת התצהיר.

ביום 29.2.2016 נערך דיון הוכחות בפנינו.

העוררת נחקרה בחקירה נגדית על תצהירה וגרסתה לא נסתרה.

היא תיארה עובדתית כיצד הועברו החיובים על שמה מהשוכרים, לאחר שהשוכרים גילו כי הם מחויבים בארנונה בגין שטח שהם לא עושים בו שימוש ואשר הגישה אליו חסומה ונמצאת מתחת לרצפת 0/6. (גרסה עובדתית זו נתמכת בממצאי הביקורת משנת 2014 )

במהלך חקירתה נשאלה העוררת על פוטנציאל השימוש בנכס והיא הסבירה כי קבעה בהסכם השכירות משנת 2008 סעיף לפיו אם ייעשה שימוש בנכס נשוא הערר ישלמו השוכרים תוספת שכירות אולם הם לא עשו שימוש (ואין חולק על כך) בשל חוסר האפשרות והכדאיות הכלכלית לעשות שימוש זה).

העוררת אף שבה והצהירה על כך שפנתה עוד בשנת 2009 למשיב והפנתה אותו למצבו העובדתי של הנכס וחוסר האפשרות לעשות בו שימוש.

אין חולק על כך.

עדת המשיב נושין סאיה נשאלה בחקירתה מדוע לא צירפה לתצהירה את הביקורת שנערכה בנכס בשנת 2009 לאחר פניית העוררת שביקשה להפחית מחיובי הארנונה של הנכס נשוא הערר והיא לא ידעה לתת על כך תשובה.

עד המשיב מאור שמאי העלה בחקירתו טענה חדשה לפיה בעת הביקורת הנכס בשנת 2014 ראה קיר בלוקים חדש.

ב"כ העוררת התנגד לצירוף תמוגה מ/1 אשר לטענת עד המשיב היא תמונת הקיר, בטענה שהתמונה לא צורפה לדוח ממצאי הביקורת או לתצהיר

החלטנו באותו היום כדלקמן :

"גם בתיק הוועדה לא מצויה התמונה. בכפוף למהימנותה ובכפוף לחקירת העוררת לגבי תמונה זו תתקבל התמונה והצדדים יתייחסו לכך בסיכומיהם"

העוררת נשאלה לגבי התמונה והיא השיבה כדלקמן:

"אני משיבה שהתמונה לא צולמה אצלי במרתף. אין אצלי קירות כאלה . אני חושבת שהוא התבלבל הוא מבקר בהרבה מרתפים"

הגנו קובעים כי אין לקבל את התמונה מ/1 במסגרת ראיות המשיב.

התמונה לא צורפה לדוח ממצאי הביקורת מיום 10.3.2014 וגם לא לתצהיר עד המשיב.

אין כל אזכור בדוח ממצאי הביקורת לקיר בלוקים חדש או לתמונה הנ"ל.(להיפך העד מתאר בדוח ממצאי הביקורת "קירות סדוקים ושבורים")

לא התרשמנו מעדות העד כי אכן צילם את התמונה הזו במרתף נשוא הערר.

זה המקום גם להעיר ביחס לחלק העובדתי בתצהירו של העורר אשר הוסיף עובדות ביחס לגישה למרתף, עובדות העומדות בסתירה לממצאי הביקורת שלו שם כתב "קפצנו למרתף" ואילו בתצהירו תיאר דרך גישה למרתף באמצעות סולם.

התוספת הותירה תחושה לא נוחה לפיה מאן דהוא כיוון את העד להוסיף פרטים עובדתיים שיניחו תשתית עובדתית התומכת בטענה ביחס לפוטנציאל שימוש בנכס.

נסכם ונציין את התרשמותנו העובדתית מהממצאים העובדתיים שהובאו בפנינו;

מצב הנכס הינו כפי שעולה מהביקורת היחידה שהוצגה לוועדה היא הביקורת שנערכה בשנת 2014.

גרסת העוררת לפיה התכנסו נציגיה ונציגי העיריה בחנות ועבדו כשעה עד שניתן היה להסיר את כיסוי הפתח על מנת לפתוח אותו לאפשר כניסה למרתף לא נסתרה.

התמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת מדברות בעד עצמן מדובר בחלל נטוש ולא בנוי , לא מרוצף , לא מטויח ולא מסוייד, ללא חשמל או מים וכפי שתיאר זאת עד המשיב בדוח ממצאי הביקורת :

"אין ריצוף , אין מים, יש אבק, יש חול, ג'וקים, קורות תמיכה מברזל נראו עם חלודה, קירות סדוקים ושבורים, נראה פסולת בנין ישנה, מדובר במקום מוזנח, יש ריח צחנה".

מהראיות שהובאו בפנינו אפשר לקבוע כי זה היה גם מצבו של הנכס בשנת 2009 עת פנתה העוררת למשיב וביקשה לבטל את החיוב שהשית עליה בגין הנכס.

נספח ג' 2 לתצהירה של עדת המשיב, מכתבו של מנהל הארנונה לעוררת מיום 8.11.2009 מעיד ומלמד על כך.

"ערכנו ביקורת בנכס ומצאנו את פתח הכניסה למרתף חסומה"

הימנעות המשיב מלהציג את דוח ממצאי הביקורת משנת 2009 עומדת לחובתו בעניין זה.

יש להסיק לפיכך מהנסיבות ועובדות שהובאו בפנינו כי גם בשנת 2009 לא הייתה גישה לנכס נשוא הערר וכי לו הייתה מתבצעת בדיקה בדרך בה נבדקו טענות העוררת בשנת 2014 היו ממצאי הביקורת ביחס לנכס נשוא הערר זהים.

טענת המשיב כי הוכח פוטנציאל שימוש בנכס איגה נכונה.

המשיב לא הניח תשתית ראייתית התומכת בהנחה זו , נהפוך הוא.

ממצאי דוח הביקורת ועדות עד המשיב לפיה גם מי שהיה נוכח בביקורת העיד כי במשך שנים המקום היה סגור וכי זו הפעם הראשונה שהם רואים את המרתף שוללת את הטענה הזו.

גם הסכם השכירות משנת 2008 אינו תומך בעמדת המשיב.

לו חשב המשיב בשנת 2008 כי השוכר עושה שימוש במרתף או כי יש פוטנציאל שימוש במרתף לא היה עליו להיעתר לבקשת השוכר ולהפחית מחיובי הושכר את שטח המרתף כפי שעשה.

ההחלטה להיעתר לפנייה ולהפחית את שטח המרתף נעשתה לאחר ביקורת בשטח ולאחר שנמצא כי אין שימוש ו/או כי אין נכס שניתן לחייבו .

ההחלטה להסב את החיוב על שמה של העוררת בשעה שמנהל הארנונה בעצמו מציין במכתבו כי הגישה לנכס חסומה הייתה מוטעית ושרירותית והיא בבחינת "החטא הקדמון" בתיק זה.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה העובדתית כי הנכס נשוא הערר אינו בר חיוב בארנונה.

למעשה , לאחר עיון בממצאים העובדתיים הוכח כי אין מדובר בבניין או בחלק מבניין אלא בחלל אשר חסום באופן קבוע , אינו בנוי ואין אליו גישה המאפשרת לעשות בו שימוש כלשהו.

אין מדובר בשטח בתוך יחידת הבניין ועל כן אין מדובר בנכס בר חיוב על פי סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה.

לאור האמור לעיל דין הערר להתקבל.

הנכס אינו חלק מהבניין אינו בר חיוב בארנונה.

המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 2,000 ₪ + מע"מ .

ניתן בהעדר הצדדים היום 3.1.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפ(רסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו'ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: 0 גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: ‏ 180015241 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לרי/ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררים: מאיר שהרבני

יחזקאל שהרבני

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הצדדים לתיק וה אימצו הסדר דיוני , כחלק מהסדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינם חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביתס לייחנות'יי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכוית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחציקים בה.

מתחט התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברתוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפנל עשרות שנים חנויות בתתנה המרכזית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוהות המחזיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העורר , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן התלטה על סמך חומר הראיות בהגישו.

בעת שאישרנו את ההסדר הדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעם המשיב תצורף ראיה ו/או קצה קציה של ראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העוררים כמחציקיס בשנת 1999 או במועד חילופי המחזיקים בין התחנה המרכזית החדשה לבין העורר בכל תיק ותיק.

העורר הגיש כב ערר בו העלה טענות כלליות ביחס למצב הנכט וביסט את טענתו כי לא החזיק בנכס בכך שלא קיבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העורר הפנה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בתנות נשוא הערר הינה התחנה המרכזית החדשה.

המשליב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התתנה המרכזית משנת 1999 (נספת ג!

לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשיב שינויים בשמות המחציקים בנכס.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורר הינו בעל הציקה הקרובה ביותר לנכסי

התתנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר , תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניחול.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפוד מהחלטתנו בתיק זה. הנמימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל *חולו

בהתאמה גם על תיק זּה.

נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הטפציפייס הנוגעים לתיק וה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:

*מדובר בחנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אליה גישה, כמו גם ליתר התנויות המצולות בסמיכות אליה?/

....העודר מעולם לא קיבל מהתמתלת את החזקה בחנות ..%

כמו בתיקים אתרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכוית החדשה (מאצ הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתט בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראלותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 26.12.2016.

הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראלות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:

חווח המכר מיום 23.1.89 אשר בא בהמשך לתוזה המקורי מיום 20.5.68.

עוד הציגה התחנה המרכוית את המכתב הקורא לרוכשי התחנה לבא ולקבל חזקה בחנות לרגל פתיחתו הצפויה של בית הקולנוע ותיובים בגין הוצאות משותפות.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחגיקים על פי דיוות כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(דאה נספח ג / לכתב התשובה מטעם המשיב ),

נצטט מכתב התשובת :

שויודגש , חילופי המחזיקים בוצעו כבל בשנת 1992 / וזאת על סמך הודעה מסודלת מאת הבעלים , התחנה המרכזית החדשת ..%

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכוית החדשה.

העורר כאמור טען כי התוקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את התיוב.

המשיב פעל בהתאסם לייהודעתיי התתנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר 1999. חמשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מתזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המתציקים לא בוצעו על פי הנתיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחציקים או חדילת חוקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתתנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת חזקה או עם וס החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המתזיקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכט.

כאמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא *חד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החזיק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

אין בהחלטה צו בכדי להוות סביעה כלשהי ביחס למערכת היחטים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהתלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוחירות והקפדה רבה יותר באשר לוּכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר וה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 03.1.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בת* משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קלימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורססם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיפב.

ו

*ו'/ר: עוי'ד אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ערייד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

₪:

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מסי עררים: 140013593

שליד עיריית תל אביב-יפו 00

בפני חברי ועדת הערר :

לייר :

חבר:

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

רויית דרי גיו רייך

העוררת: בנייני רובינשטיין בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

התלטה

הערר דנן עניינו תיובי ארנונה בנכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב מנחם בגין 52, תל אביב יפו, הרשום בפנקסי העיריה כנכס מספר 2000163419 ח-ן לקוח 10631316 בשטח 273 מ"ר בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי (להלן: 'יהנכסיי).

המחלוקת בערר וה הינה כיצד יש לסווג נכס ריק, כאשר מוצה הפטור בגינו, והוא נותר ריק.

עיקרי טענות הצדדים:

41

העוררת טוענת כי יש לחייב את הנכס בהתאם לייעודו התכנוני, בהתאם לתבייע הרלוונטית בסיווג יימחסניטיי, וזאת החל ממועד סיום הפטור.

הפסיקה בעניין ה קובעת כי יש לחייב נכס ריק, שלא נעשה בו שימוש, בסיווג הזול ביותר האפשרי על פי דין.

אין ספק כי נכס ריק איננו נזקק ואיננו יינהנהיי משירותי העיריה, לעוררת אין תועלת כלכלית מהנכס.

קיימים בבנין חיכן שממוקס הנכס נכסים פעילים, בסיווגים נמוכים יותר מסיווג חנכס.

אין וה סביר כי נכס שאינו בשימוש ואינו נהנה משירותי העיריה יחויב בארנונה יותר ממחציק אתר שהינו פעיל ונהנה משירותי העיריה.

גם לשיטת המשלב אין מחלוקת שעל פי החיתר מותר סיווג מהסנים.

המשיב טוען כי ייייעוד תכנונייי נקבע בהתאם לדיני התכנון והבניה, כאשר קיים החיתר בניח לנכס וכל שימוש שלא הותר בהיתר בניה מהווה ישימוש חורגי' הטעון היתר, גם אם שימוש וה אפשרי על פי התבייע. המשיב טוען כי על פי היתר הבניה ייעודו של הנכס הינו מסחר. גם בהתאם לעדותה של הגבי ברטה לוסטיק לא ניתן להסיק כי חייעוד של הקומה הוא למסחר.

8

לא ניתן לסווג נכס ללא בסיס חוקי. בהינתן סיווג ספציפי התואם את חשימוש בנכס, יש לתייב את הנכס בהתאם. רק בהעדר היתר בניה ספציפי פונים לתבייע על מנת ללמוד את התכליות המותרות.

דיון והכרעה+

9

.10

1

.12

.3

14

.5

.6

7

.8

תחילה נתייחס לבקשת המשיב לעכב מתן החלטה בתיק זה עד למתן החלטה בבית משפט עליון. תיק זה החל דרכו בשנת המס 2015. אנו כעת בתחילתה של שנת המס 2017. איננו רואים כל הצדקה לעכב את מתן ההתלטה במיוחד באופן שבו בחרו הצדדים לנהל את התיק. לו היו הצדדים מעוניינים בעיכוב התיק מלכתתילה לא היו מבקשים להגיש ראיות, לקיים דיון הוכתות, לחקור את העדים שטרתו והופיעו בפני הוועדה.

לא ברורה גם לוועדה עמדת המשיב כי בכל מקרה יחייב את העוררת בהתאם להחלטת בית המשפט העלון בעניין דומה. מדוע אס כך בחר המשיב לבזבז את זמן הוועדה ולקיים דיון הוכחות! מדוע לא הודיע המשיב על עיכוב התיק טרם לכך!

התלטת בית המשפט העליון בייאפריקה ישראליי אליה מפנה המשיב, לקבלת עמדת היועצ המשפטי לממשלה, ניתנה ביום 1.3.2016. בקשת הצדדים לקיים ניהול הוכתות בפני ועדה זו הייתה ביום 2.3.2016, בדיון שהתקיים בפנינו. תמוח מדוע לא ביקשו הצדדים עיכוב במועד וּה, או בכל מועד אחר מאוחר יותר.

ועדה וו אינה רואה כל הצדקה בעיכוב התיק למתן החלטה בשלב וּח.

וודאי שוועדה וו כפופה להחלטת בית המשפט העליון אך כל עוד אין החלטה תבחן ועדה או את המקרה דנן, לגופו, בהתאם לראיות שהונתו בפניה ולפסיקה הקיימת.

אנו דוחים את טענת העוררת כי בבניין יש נכסים פעילים אשר מסווגים בתעריך נמוך יותר מסיווג הנכס נשוא ערר צה.

העוררת לא הציגה בפני הוועדה טענה צו, לא בערר שהוגש מטעמה, לא בתצהירים ועל כן לא ניתנה למשיב האפשרות להגיב ולהתייחט לטענה צו. מלבד העובדה כי אין לוועדה וו סמכות לדון בטענת אפליה, כשלה העוררת באופן הצגת הטענח בפני הוועדה.

לעניין הסיווג טוענת העוררת שיש לסווג את הנכס בטיווג יימחסניטיי שכן זהו הסיווג הנמוך ביותר האפשרי מבחינת התבייע שחלה על מיקום הנכס.

בברייס 5045/02 מלק סלומון ג' מנהל הארנונה שליד עיריית חדרה, פייד נז(5) 302 (להלן - ''עניין סלומון''), נדון מקרה בו ייעודו התכנוני של הנכס היה אחד, אולם בפועל שימש הנכס בעבר לשימושים חורגים אחרים. השאלה שעלתה הייתה האם כאשר הנכס עומד ריק יש לסווגו לפי ייעודו המקורי או לפי השימוש הקודם שנעשה בו. בית המשפט קבע כל במצב דבריט כזה יש לסווג את הנכס לפי ייעודו התכנוני המקורי כיוון שהתעריף של סיווג ות נמוך יותר ומשלא מופק יותר הרווח הכלכלי שנבע מהשימוש הקודם אין הצדקה לחייב את הנכס לפי שימוש וה.

בית המשפט העליון דן בהלכה זו בעניין בריים 10360/06 תנופורט (1990) בע'יימ נ' מנהל

הארנונה של מועצה אזורית שער הנגב (פורסם ביינבויי 1.4.2007) (להלן - 'עניין

ותנופורט"''). בית המשפט העליון התייחס לעניין סלומון וקבע כי פרשה גו עסקה במצב בו

היו שני סיווגים אפשריים מבחינת הדין - הן הסיווג המקורי והן הסיווג על פי השימוש 2

9

0

.1

2

3

4

5

.6

7

.8

הקודם טרם הפך הנכס לריק. החזרה לסיווג המקורי הייתה בגין היותו הנמוך יותר. בית המשפט ציין כי גם פסקי הדין של בתי המשפט לעניינים מנהליים עסקו במצבים דומים וקבעו כי יש לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר האפשרי. בעניין תנופורט ביקשה המבקשת לסווג את הנכס בסיווג שמבתינת הגדרתו כלל אינו אפשרי לנכס שבחוקתה, וחיא אף לא הציעה סיווג אפשרי אחר מבחינת הגדרתו אשר התעריף בגינו נמוך יותר.

בעניין עעייט 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב (לא פורסם מיום

0) ציין בית המשפט העליון כי הגישה לפיה כאשר לנכט הריק יש מספר שימושים

המותרים על פי דין - הרי שיש לחייבו בארנונה בהתאם לסיווג הזול ביותר מבין שימושים אלה, חיא גישה מוצדקת.

כאמור, בסעיף 9 לסיכומים מטעם העוררת טוענת היא כי יש לחייבה על פי אחד השימושים המותרים על פי התבייע ומפנה בעניין זה לתבייע 1043 אי. העוררת לא הפנתה את הוועדה לסעיף הספציפי המתייחס לנכס נשוא הערר אלא לתבייע עצמה. העוררת לא הפנתה את הוועדה, בשום שלב, לסעיף המוכיח כי היעוד המותר בנכס הוא מחסנים.

לו היו הצדדים מסכימים על כך שהיעוד ''מחסנים'' על פי התב''ע חל גם על הנכס נשוא ערר זה, קרוב לוודאי כי החלטתנו הייתה כי יש לסווג את הנכס על פי הסיווג התכנוני הזול ביותר הניתן על פי התב''ע או היתר בניה, ובמקרה זה התב''ע, בסיווג מחסנים.

כלומר, ניצבים אנו בפני מקרה בו אין מתלוקת בין הצדדיטם באשר לתחולתה של תבייע זו על המקרקעין נשוא הערר שבפנינו אך יש מתלוקת לעניין הייעוד המותר בנכס על פי התבייע.

כפי שהעידה בפנינו הגבי ברטה לוסטיק 'יהמתסנים הס שטחים קטנים בתוך הגרעין בקומת הקרקע. השימוש שמותר למחסנים הוא שימוש נלווה לשטחים העיקריים. אסור מחסנים בקומה'י.

טוען המשיב כי הנכס שבמחלוקת אינו נמצא בתוך שטת הגרעין, אלא השטח שמסביב לגרעין שייעודו הינו למסהר בלבד. בנוסף טועו המשיב כי המתסנים אליהם מתייחס היתר הבניה מתייחסים לשטח בתוך הגרעין/מרכז הקומה הכולל תדרי מדרגות, מעליות, מחסנים ומיימ- אולם שטח זה אינו השטח שבמתלוקת ועל כן לא ניתן להסיק מכך על *יעוד שטח חקומה.

אמינה עלינו עדותה של הגבי לוסטיק על פיה לא ניתן לקבוע כי הייעוד המותר על פי התבייע הוא בנכס הנדון הוא יימתסניםיי.

נציין כי העוררת לא הפנתה אותנו בכתבי הטענות שהוגשו מטעמה וכן בדיון ההוכחות, לסעיף ספציפי לפיו אנו יכולים לקבוע כי ייעוד יימתסניםיי מותר בנכס נשוא הערר.

העדה מטעם העוררת לא סיפקה לוועדה מענה לגבי הליעוד המותר בנכס על פי התבייע. כל שענתה לשאלה התמצה בי/אס את אומרת שלפי ההיתר השימוש הוא מסחרי אני משיבה שבשביל זה יש לי עורך דיויי. בנוסף, בתצחיר שהוגש מטעמה אין כל פירוט לגבי היעוד המותר מלבד הפניה כללית לתבייע.

העוררת בתרה שלא להביא ראיות לעניין יעוד הנכס על פי התבייע על אף שהמשיב טען טענה זו גם בדיון המקדמי שנוהל בפנינו כאשר טען ייהנכס נשוא הערר מצוי בקומת

3

הקרקע שמיועדת למסחר, למעט שטת הגרעין שבמרכז חקומה, אלא שהנכס אינו מצוי בתוך שטת הגרעין משכך יעודו מסחריי.

9. נטל הבאת הראיות ונטל ההוכחה להוכחת הטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד

השומה. ראה לעניין זה יעד פירזול (1984) בע"מ ני מנהל הארנונה שליד עירית תל אביב.

0. למעלה מן הנדרש, נציין כי בדקנו את התבייע שהוגשה מטעם העורר ועיון בה מעלה

שמדובר בתבייע התלה על שטחים נרחבים, הכוללת תכליות רבות לרבות חלוקה לשני אוורי תעסוקה. כן, ישנן תכליות המותרות באזור תעסוקה ספציפי וכאלה שלא. לא נטען בשוט שלב לאיזה אזור תעסוקה משתייך הנכס ובוודאי שלא הוכת איוה מהשימושים הכלולים בתכנית רלוונטיים לנכס נשוא הערר.

1. העוררת לא טענה בסיכומים מטעמה את הטענה התלופית של סיווג ''תעשיהיי ועל כן

ובהתאם לפסיקה אנו קובעים שהעוררת ונחה טענה זו ועל כן אין אנו נדרשים לדון בת ולהכריע בעניין.

לאור האמור לעיל ומשכשלה העוררת להוכיח בפני הוועדה כי הייעוד המותר בנכס שבנדון על פי

התבייע הינו מחסנים, אין לנו אלא לדחות את הערר.

בנסיבות העניין הערר נדחה.

בשל התוצאה אליה הגענו ולפנים משורת הדין, התלטנו שלא לחייב את המשיב בהוצאות הליך וּת על דרך התנהלותו.

לפיכך, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 4.1.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהלייט (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 לוס מיום קבלת ההתלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסט התלטה זו באתר האינטרנט של חהמשיב.

חבר: דרי ה רויית חבר: שו גדי טל 7

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | בטבת תשעז

77

מספר ערר: | 10:58 / 140015271

מספר ועדה: | 11467

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: שמש שאול

-ג1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.01.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

- /

לי חבר: דר' רעך זיו, רו"ח חבר: "ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014610 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

העורר: *ורשי אברהם אהרונסון ז//ל

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

ובעניין: חברת התחנה המרכנזית החדשה בת''א בע'יימ להלן : 'יהתמח'ית''.

תחלטת

תיק זה הוא אחד מרביס הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן בהיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימיט ומרביתס, אלה שנותרו בתיים, תולים ואינם בעלי יכולות לנחל משפטים ארוכים ויקרים מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.

לא נעמוד על השתלשלות האירועים מאז רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעט פירוקה נרכש פרויקט התתנה המרכוצית על ידי חברת חפציבה שלימים גם היא פורקה.

לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות כאבן שאין לה הופכין לחברת נצבא החזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוזי מרכז-לוד] , כך גם בוטלו הליכי ההקפאה של התמחיית.

בהיבט הפרוצדוראלי החלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספים לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אם להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו מבחינת התומר הראייתי שמצוי ברישומיו, או שלא. החלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.

בייכ התמחיית החליטו להתייצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצויים בתיק כל רוכש/עורר, לשם הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.

.10

.11

2

למרות החלטתנו מיום 4.8.2016 ששוגרה לעוייד חגי הלוי ולהחלטתנו שנמסרה לו ביום 6 לא מצאנו כי העו'יד המציא יפוי כוח מטעם יורשי המנות ליק הערר. *חד עם זאת לא מצאנו לפקוד מחדלו על כתפי יורשי המנוח ומשכך החלטתנו תינתן על סמך החומר שנמסר לנו ע''י התמח'/ת ביום 4.8.2016

*ודגש כי התנהלותו של עו'יד חגי הלוי חוזרת ונישנית בתיקים נוספים ואינה מכובדת לטעמנו.

עינינו של הערר כאן נסב על חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנות'' אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכזּית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחזיקים בה.

הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתתם זה וענינה חיובם בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעוררים צכויות קנייניות בתנות, בין רשומה ובין זכות אובליגטורית - נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.

במרבית התיקים באי כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס וכה בפטור בגין שכם לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 5, , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] על פי התעריף המצערל, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייז - 2007 ,5%

טענה גו נכונה משום שהמחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 131 שתחילתו מיום 1.1.2013.]

כך מרבית העוררים בפנינו כלל לא שילמו לתמחיית : ידמי ניהולי, למרות שנתבקשו לכך. גם בסוגיה או לא נעסוק שכן אין וה מתפקידנו להכריע האם העורר או עוּבונו, אמורים לשלם ידמי ניהולי על נכס שאינו בחצקתו ובשימושו.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסת חדש) (להלן: ייהפקודהיי) קובע:

'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה/.

.3

6

.5

.6

סעיף 326 לפקודה, קובע:

'י'נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו אונונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרת לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקת כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה באמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בתשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה

נבטט מקצת מהפסיקה. בע''א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואחי שס נקבע:

'על פי סעיפי הפקודה הנזכרים לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחציק, של נכס החייב בארנונה, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס (להלן: ייהודעת חדילה'י) כתנאי לאל חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכט מאותה עת ואללך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכט בארנונה בגין הנכס.

ביסוד ההסדר המטיל חובת מטירת הודעה, כאמור, על מחזיקים או בעלים של נכס טמון הרציונאל כי הם בבתינת יימונע הנוק הווליי. הנטל המוטל עליהם למסור הודעת חדילה הלנו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את והות המחציקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, חיה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבורי.

על תכלית ההסדר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אהרון *' מיבקשוילי

נ' עיריית ת'/א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שם נקבע:

ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי.

בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל האונונה של עיריית תל אביב יפו, נקבע שהרציונל חל גס בכל האמור בתדילת חזקה של מחזיקים וכי על מנהל הארנונה להסתפק בהודעה על חדילת הזקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר בדבר ייחדילת החזקהיי לבין הודעה מאוחרת יותר אס נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מהימנות המסמכים המוצגים לו ואין זה תפקידו לרדת לחקר האמת.

7 לאחר שסקרנו את מסמכי התמח''ת, אנו קובעים כי יש לקבל את הערר, למרות שלא הובאו

ראיות מצד עיזבון העורר, עקב מחדל בא כוחם.

8. עוד יאמר כי לא באה ראיה מצד המשיב האם כמחזיק בנכס רשום מי מיורשי המנוח או

רעיתו גב' אהרונטון צביה ששמה נקוב בחוזה הרכישה יחד עם אברהם ז''ל, מה גם שכתב התשובה לערר מיום 10.5.2016 מציין רק את עיזבון המנוח אברהם אהרונסון ז'/ל.

9. העובדות שהוכתו הן כדלקמן:

א. | הנכס מצוי בתחנה המרכזית החדשה שנרכש ע"י אהרונסון אברהם וצביה חנות מספר

3 ברתי לוינסקי 108 תייא, רשום אצל המשיב בח-ן לקוח 10048717 .

ב. | התמח"ת הציגה בפנינו מקבצ ראיות ומסמכים שתקבלו על ידנו ביום 4.8.2016 וסומנו

כמוצג תמחיית/1 לגבי תנות 3403 כמפורט כך:

* חוזי מכר וניהול חתומים מיום 9 באוקטובר 1988 בינה לבין הרוכשים אהרונסון אברהם וצביה. (נספת אי).

* מכתב התמחיית לרוכשים מיום 5.6.1994 המודיע לרוכשים כי עליהם לסור למשרדי התמתיית להסדיר עניינס ולקבל תוקח בנכט. (נספת בי).

* מכתב התמחיית לרוכשים מיום 12.12.1994 המודיע לרוכשים כי עליהם לסור למשרדי התמחיית להסדיר עניינם ולקבל חצקה בנכס. (נספח ג).

* מכתב התמחיית לרוכשיס מיום 27.6.1996 המודיע לרוכשים כי עליהם לסור למשרדי התמחיית להסדיר עניינם ולקבל חוקה בנכס, וכי התנות ממוקמת באזור הכשיר לפעילות משחרית. (נספח די).

* חיובי התמחיית בגין חובות ידמי ניהולי ששוגרו לרוכשים מיום 22.9.1994 ותאריכיס נוספים. (נטפח הי).

ג. = ב"כ התמחיית לא מצאה במסמכיה טופסי קבלת התנות [טופס 5] המעידים על קבלת

התזקה ומפתחות התנות ע"י מי מהרוכשים.

ד | ביכ המשיב לא הציג בפנינו מטמך כיצד נרשמה החזקה על שס העיובון. קרוב לוודאי כי הרישום בוצע כפי שבוצע בתיקים השונים העוסקים באותו עניין מכוח הודעת התמחיית מחודש יולי 1999.

ה. | המשיב הודיע לעוייד חגי הלוי במכתב מרכו שמות נוספים כי החל מיום 1.1.2015 יחויב

הנכס בארנונה על פי התעריף המצערי, כנטען במכתבו מיום 26.8.2015

0. כאמור לצערנו לא מצא עו"ד תגי הלול לשתף פעולה עס הוועדה ולהציג בפניה עמדת מרשיו,

אס בכלל קיימים לעת הואת.

1 לאחר עיון בערר שהוגש ביום 18.4.2016 אנו נסמכיס על האמור שהנכס לא מוחזק ע"י יורשי המנוח, או מי מטעם הרוכשים, לא נמסרה החזקה, לא נעשה בו שימוש והנכס עצמו לא הושלם ע"י התמחיית ולא היה כשיר לשימוש. נפנה בעיקר לנטען בסעיפים 5 ו-7 לערר.

2. התמתיית לא הציג כל ראיה אחרת מהנטען בכתב הערר, במיוחד לא מצא אישור כי התזקה

נמסרה למי מהרוכשיט וכי ניתן היה להפעילו.

3. יוער בדרך אגב כי בתיקי ערר אתרים בהם העיד מר אייל שר ישראל מטעם המשיב, שוכנענו

כי רשימת אנשים וחנויות מתאריך 6.7.99 אינה מהווה ראיה כלשהי שעוררים כל שהם ששמסם נקוב שם קיבלו את החזקה בחנות. בנוסף להעדרו של טופס 5 חתום בענייננו, מובילה למסקנה כי העורר או מי מיורשיו, לא קיבל חוקה בנכס ולא עשה בו שימוש.

4. מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 5 בינואר 2017 , בהעדר הצדדים.

בהתאט לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 :וס מיוט מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג)' לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם ה ה וו באונר האינטרנט של המשיב.

/

1

1

| / /, מ ר 7

*וייר: עוץזן יהודה מאור | חבר: עו"ד ורו'לח אבשלום לוי חברה: רו''ח רונית מרמור

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014606 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רות

חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

העורר: יורש בורנשטיין מורים זיל

- גד +

מנהל הארנונה בעלריית תל אביב

ובעניין: | חברת התחנה המרכזית החדשה בת'א בע'י'מ להלן : ''התמח'/ת''י.

הַחלטה

1. תיק זה הוא אחד מרביט הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן

בחיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושס, אינם צעירים לימים ומרביתם, אלה שנותרו בחיים, חולים ואינם בעלי יכולות לנהל משפטיט ארוכים ויקריס מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית חמשפט.

2 לא נעמוד על השתלשלות האירועים מאצ רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התתנה המרכצית על ידי חברת חפציבה שלימים גס היא פורקה.

3. לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות

כאבן שאין לה הופכין לתברת נצבא החזקות 1995 בע"מ. [נפנח לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוטי מרכז-לוד] , כך גם בוטלו הליכי ההקפאה של התמחיית.

4. בהיבט הפרוצדוראלי התלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 וערריס נוספים

לפי רשימה שצורפה, שלתמתיית יוותר שיקול דעת אם להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו מבחינת ההומר הראייתי שמצוי ברישומיו, או שלא. התלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.

5. בייכ התמחיית החליטו להתייצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצויים בתים

כל רוכש/עורר, לשם הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.

6. למרות התלטותינו מיום 4.8.2016 ומיום 6.10.2016 ששוגרו לעוייד חגי הלוי ולהחלתטנו

שנמסרה לו ביום 9.10.2016 לא מצאנו כי העוייד המציא יפוי כוח מטעם יורשי המנוח ליק הערר, או שמצא לנכון להגיש ראיות מטעם מרשיו, ככול שהם קיימים. יחד עם זאת לא מצאנו לפקוד מחדלו על כתפי *ורשי המנוח ומשכך החלטתנו תינתן על סמך החומר שנמסר לנו ע'יי התמח'/ת ביום 4.8.2016.

7. יודגש כי התנהלותו של עו"ד חגי הלוי חוזרת ונישנית בתיקים נוספים ואינה מכובדת

לטעמנו.

8. עינינו של הערר כאן נסב על חיובם של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפנל

עשרות שנים בתחנה מרכזית התדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מתויקים בח.

הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובם בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעוררים צכויות קנייניות בתנות, בין רשומהח ובין זכות אובליגטורית - נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.

9. במרבית התיקים באי כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס ווכה בפטור בגין יניכס

לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתלים, החל מלוס 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 5, , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העלריות [נוסח תדש] על פי התעריף המצערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייו - 2007 .%

0. טענה גו נכונה משום שהמחוקק מצא לתתוס את. מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת

העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 131 שתתילתו מיום 1.1.2013.]

1. כך מרבית העוררים בפנינו כלל לא שילמו לתמחיית: ידמי ניהולי, למרות שנתבקשו לכך. גם

בסוגיה וו לא נעסוק שכן אין וה מתפקידנו להכריע האם העורר או עזבונו, אמורים לשלם ידמי ניהולי על נכס שאינו בתזקתו ובשימושו.

2. סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסת חדש) (להלן: 'יהפקודהי) קובע:

'חדל אדם ביום מן הימים להלות בעלם או מתזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעת'. \

3. סעיף 326 לפקודה, קובע:

'צעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם תיתה באן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה באמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה באמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]