החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 17 עד 30 בנובמבר 2016

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' : 140014426 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררים: אלישיב גיא ונעמי

‎ -‏ נגך --

מנהל הארנונה בעלריית תל אביב- יפו

החלטת

מבוא

הערר דנן נסב על מחלוקת אחת ויחידה המצריכה התלטתנו ועניינה האם יש לחייב את העורריט בשטח הפרגולה הממוקמת בגג ביתם, שטחה אינו במחלוקת והוא 21.05 מ"ר. שטח מרפסת הגג עליה אין עוררים בערר זה עומד על 34.51 מ"ר.

דירת המגורים של העוררים היא ברחוב בני דן 60 בתל אביב, הידועה בפנקסי השומה כנכס מספר: 2000228519; ח-ן לקות: 10752656 שטחה הכולל הוא 177 מ"ר בסיווג יימגוריםיי (להלן:

ייהנבסיי).

המחלוקת בין הצדדים כאמור היא האם יש להפתית את שטת הפרגולה מכלל שטח דירת המגורים. כל מה שפורט בסיכומי המשיב בסעיפים 4 - 15 אינו רלוונטי לעניינו והחלטתנו תחול על השגה שהוגשה לשנת המס 2016.

הצדדים הסכימו ביניהם כי אין כל צורך בניהול הוכחות בערר והטענות יטוכמו על ידם.

תמצית טענות הצדדים:

1. העוררים טוענים כי אין לחייבם בארנונה בגין שטח הפרגולה שכן הפרגולה אינת עונה

להגדרת סעיף 1.3.1 יג' לצו הארנונה, וכן לדעתם פסק הדין של בית המשפט בעמייג -61534 2 ביינרט ני. מנהל הארנונה-עיריית תל-אביב, מיום 29.1.2013 להלן: י'ביינרטיי תואם לעניינם.

2 מנגד טוען בייכ המשיב כי יש לאבחן את עניין ביינרט מעניינס של העוררים שכן עובדותיו שונות מהמקרה שלפנינו. משכך החלטת המשיב נושאת תאריך 12.2.2016 היא נכונה ויש לדחות את הערר בפנינו.

דלו

סוגיית שטח הפרגולה.

3 תשובתו של מנהל הארנונה להשגה נושאת תאריך 12.2.2016 מעידה כי נסמכת על ממצאי ביקורת בנכס בתאריך 2.8.2015 שהעלתה: יכי קיימת במקום פרגולה, שתקרתה משטח

1

10

1ב

הצללה הבנוי מ 'סרגליי עץ במרווחים של כ- 1 טיימ ביניהם. הפרגולה נשענת על שלושה קירות'י ולכן מחויבת בהתאם לאמור בסעיף 1.3.1 יג לצו הארנונה.

העוררים טוענים כי שטת הפרגולה אינו שטת בר חיוב בארנונה, שכן חיוב כזה יעשה רק מקום שהפרגולה נשענת על שני קירות או יותר הצריכים לתחום ולסגור אותה משני צדדים ואין מדובר בחיבור או עיגון הפרגולה בשני קירות באשר הם. לדעת העוררים פסק הדין בפרשת ביינרט לעיל תומך עובדתית ומשפטית בגרסתם.

המשיב מצטט בסעיף 2 לסיכומיו, את סעיף 1.3.1 יג' לצו הארנונה הקובע: ייפרגולה -

תתויב במלואה אם יש לה שני קירות או יותריי. לטענתו פסק הדין בפרשת ביינרט אינו מתאים עובדתית לעיניינס של העוררים.

במחלוקת שבין הצדדים בעניין זה, אנו מאמצים את גישת העוררים.

אנו נסמכים על תשריט הגג מטעם החוקר יקיר משה והתמונות שצורפו לדויית.

מעיון בתשריט עולה כי הפרגולה מעוגנת בקיר הגג, היכן שנרשם אורך 2.34 מטר + 1.56 מטר + 0.79 מטר. הפרגולה נתמכת ונשענת על קורות עצ בתוך שטת מרפסת הגג, היכן שמצוין 9 מטר. כך גם עולה מתמונות העוררים עצמם ותמונות התוקר. הפרגולה אינה צמודה ואינה נתמכת בקיר היכן שרשום אורך 6.77 מטר, ולא היכן שרשום 3.39 מטר, ולא בחלק מהאורך של כל מרפסת הגג 8.28 מטר.

ככל שההגדרה בצו הארנונה בסעיף 1.3.1 יגי היא לאקונית ואינה מפנה לשום מקור פרשנל אחר, כדוגמת חוק התכנון והבניה, הרי שתכלית הצו היא לחייב את שטח הפרגולה רק מקום ששני קירות לפחות תוחמים וטוגויים אותה משני צדדים. אין לנו צורך להתעמק בהגדרה, אס בכלל קיימת, ומתוארת כ- יפרגולה צפהיי שכן לדעתנו הכוונה היא כמוגדר בפסייד בפרשת ביינרט , שם התקבל הערעור בסוגית הפרגולה.

בייכ המשיב מנסה לשכנענו כי בפרשת ביינרט כלל לא דובר ב 'משטח הצללה'.

עיינו בפסק הדין בפרשת ביינרט ושם נסמך בית המשפט הנכבד על ההגדרות בעניין פרגולהי

ואמר כך:

ייפרגולהיי מוגדרת בתקנות התכנון והבניה (היתר לעבודה מצומצמת) התשכייט- 1969

(להלן: ייתקנות התכנון והבניה'') באופן הבא :

יייימצללה (פרגולה)*' - מבנה בלא קירות, שתקרתו משטח הצללה מישורי ואינו משופע או נטוי, הנסמך על עמודים ובלבד שהמרווחים בין החלקים האטומים של משטת ההצללה מחולקים באופן שווה ומהווים 40% לפחות ממנויי (הדגשות שלי- צ.צ.)

עוד נקבע כך:

'עקרון ההרמוניה החקיקתית, קובע כי הפירוש שניתן להוראה פלונית צריך להשתלב בפירוש שניתן לשאר הוראות החקיקה, וכי יש למנוע התנגשות פנימית בין דברי תקיקה שונים. אשר על כן, הפרשנות העדיפה להוראה 1.3.1 יג' לצו הארנונה לאור הגדרת המונח ייפרגולהיי בתקנות התכנון והבניה, היא כי הקירות האמורים הנס קירות צמודים או סמוכים לפרגולה ולא נבנו יחד עימה, שכן זוהי הפרשנות היחידה אשו תקיים את ההוראה ותמנע, באמור, את הטתירה בין דברי החקיקה. [הדגשה שלנו.]

2. מעיון בתשריט עולה כי הקירות עליהן מעוגנת הפרגולה הס כמפורט ברישום: 2.34 מטר,

6, 0.79 ואלה לדעתנו אינם תוחמיס וסוגרים את הפרגולה משני צדדיו. הפרגולה חוברה לקירות הנייל ולא ניתן לקבל את טענת המשיב כי העובדות כאן שונות מהעובדות שבפרשת ביינרט.

3. לא מצאנו כי יש לאבחן בין פרגולה העשויה משלד ברזל הנסמכת על עמודים, לבין פרגולה

מעצ שאף היא נסמכת על עמודיט, הס קורות העצ הנראים בתמונות.

4. ואת ועוד. לא מצאנו כי טענת בייכ המשיב בסעיף 17 לסיכומים בה נטען כי בפרשת ביינרט,

הפרגולה למעשה הליתה קונסטרוקצית ברול, ללא משטח הצללה, ואילו כאן קיים ימשטת הצללהי, היא המצריכה תוצאה שונה. /איכות ההצללהי, המרווחים בין קורה לקורה, אינם מבחן לסיווג. כל פרגולה יוצרת משטח הצללה, 'איכותהי אינה מבתן להגדרתה ככואת בצו הארנונה.

5 לשיטתנו הרציונל שהביא להכרעת כבי השופטת צילה צפת בפרשת ביינרט, עת קיבלה את הערעור המנהלי, נעוצה בפרשנות התכליתית להוראת סעיף 1.3.1 יגי לצו הארנונה, שס קבעה

כך:

''סבורני, כי פרשנות תכליתית מחייבת את קריאת ההוראה באופן מצמצם יותר מכפי שבחרה ליישם אותו ועדת הערר, הווה אמור, על מנת שפרגולה תהא ברת חיוב, שני קירות או יותר צריכים לתחום ולסגור אותה משני צדדים, ולא מדובר בשני קירות באשר הם'י.

[ההדגשה במקור.]

6. אמנם נכון שהוועדה המליצה לצדדים להגיע לפשרה כמפורט בדיון יום 7.7.2016 אך אין

בהחלטה זו כדי לקבע ממצא עובדתי לפיו 2 הקירות עליהם מעוגנת הפרגולה קרי האורכיס של 1.56 ו- 2.34 הס התוחמים וסוגרים את הפרגולה משני צדיה. הפרגולה מצויה בקומת גג

על תלק משטח מרפסת הגג וצמודה ומעוגנת לחלקי הקיר המהווים תדר בנוי על הגג, ששטחו צוין בתשריט 16.05 מ"ר.

7. יוער כי וועדת ערר, התליטה באותו אופן בערר מסי 140007992 בפרשת פולני ניב

ואפלבא(ם- פולני אסתר לבטל את חיוב הפרגולה שנדונה שם.

8. לדעתנו שגה המשיב בהחלטתו ומסקנתנו כי יש לבטל את החיוב בגין שטח הפרגולה.

9. להסרת ספק, אין אנו קובעים כל ממצא לעניין חיוב מרפסת הגג בהתאם לסעיף 1.3.1 וי לצו,

או בסיווג אחר, לרבות השטת לחיוב, שכן הערר אינו דן אלא בסיווג הפרגולה בלבד.

סוף דיבר

הערר מתקבל באופן ששטח הפרגולה 21.05 מ"ר יופחת מחלוב הארנונה של העוררים.

ניתן היום, ‏ 17 בנובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינחלייס (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימו זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם התלטה וך-גאתר האינטרנט של המשיב.

/

[\ מבי כ-

לוייר\עמיד יחודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול חברה: רו"ח מרמור רונית

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140013253

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייה

העוררת: ע.ם. ארועים בע''מ

- כ מד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר זה הוא סיווג הנכס, הרשום כמוחזק על ידי העוררת ברחוב הארבעה 8 תל אביב, הרשום בפנקסי העירייה כנכס מסי 2000283345, ח-ן לקוח 10752755 ומחויב בסיווג יימבניס שאינם משמשים למגוריטיי (להלן: !יהנכסיי).

טענת העוררת שאין לחייב את הנכס בסיווג שקבע המשיב אלא בסיווג הקבוע בסעיף 3.3.9 לצו הארנונה, היינו יאולמות המשמשיט לריקודיםי.

העוררת טוענת כי בעבר סיווג המשיב בעצמו את הנכס כאולס ריקודים ולא היה מקום לשנות את הסיווג.

המשיב הוציא תחת ידו שתי החלטות. האחת מיום 10.5.2015 בה הוחלט כי לפי ממצאי ביקורתו מיום 30.4.2015 הנכס אינו עונה להגדרת הטעיף הרלוונטי בצו ; השנייה מיום 12.5.2015 בה תוקן שטח החיוב מ- 560 מ"ר ל- 578 מ"ר.

כתב הערר הוגש מטעט העוררת ביום 24.6.2015 בה מלינה העוררת אך ורק לעניין הסיווג. כתב תשובה לערר מטעם המשיב הוגש בתאריך 9.11.2015

וע

1 | על פניו נראה כי העוררת למעשה ונחה את עררה ולא מצאה בו יותר עניין.

2 | בתאריך 31.12.2015, ביקשו הצדדים לקבוע דיון מקדמי נוסף על מנת לאפשר להם להגיע

לסיכום עובדתי בכל הקשור לערר.

3 | בתאריך 17.3.2016 לבקשת הצדדים, ניתנה אורכה נוספת על מנת לאפשר לצדדים להגיע לפשרה מוסכמונ.

4. | לא נמסרה לוועדה הודעה כי הצדדים הגיעו לפשרה ביניהם.

11

.12

.3

4

בתאריך 26.5.2016 בדיון בפנינו, התחייב בייכ העוררת להמציא לתיק הוועדה יפוי-כח בתוך 10 ימים. באותו :וס קבענו כי על העוררת להגיש תצחירי עדות ראשית מטעמה תוך 0 יום.

בתאריך 14.7.2016 ניתנה החלטת תזכורת לבייכ העוררת להגיש את יפוי הכת כפי שהתתייב וניתנה אורכה נוספת להגיש ראיות העוררת תוך 20 יום ממועד ההתלטה, ואם לא יוגשו תצהירים תינתן החלטה על פי החומר המצוי בתיק הוועדה.

שוב לא מצאה העוררת להגיש ראיות מטעמה לשם הוכחת טענתה כי יש לסווג את חנכס כמבוקש על ידה 'אולם ריקודים.

די בכך כדי לדחות את הערר.

למרות החלטתנו לדחות את הערר בהעדר ראיות מצד העוררת, עלינו בחומר המצוי בתיק הוועדה, לרבות תשובות המשיב וכתב התשובה לערר ולא מצאנו כי נפלה שגגה בהחלטת חמשיב.

בנוסף עיינו בדוייח החוקר מר אריאל שרעבי מיום 30.4.2015 ובתמונות שצורפו ולא מצאנו כי לאורן יש לקבל את הערר מטעם העוררת.

מתשובתו של המשיב מיום 10.5.2015 עולה כי לא ניתן לסווג את הנכס בהתאם לקבוע בצו הארנונה בסעיף 3.3.9 ובהגדרת *אולמות המשמשים לריקודיםיי הקובע במפורשות

בזו הלשון: יאולמות המשמשים אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול)...[הדגשה

שלנו.]

בנוסף עיון בממצאי הביקורת מתאריך 30.4.2015 עליו נסמך המשיב בתשובתו, מראים כי מתוך השטח הכללי של הנכס, אך ורק ב- 5% הימנו נמצאת רחבת ריקודים, קיימת עמדת די,גייי, ובנכס נמצאו 3 ברים בהם נמכרים משקאות בתשלום, ומסביבס שולתנות וכיסאות.

ממראה התמונות שצורפו לדויית שוכנענו כי הנכס אינו עונה להגדרה הקבועה בצו הארנונה ואין מדובר בנכס המשמש אך ורק לריקודים.

בהעדר ממצאים סותרים מצד העוררת, אנו דוחים את הערר.

סוף דבר

הערר נדחה. בנסיבות העניין אנו מחייבים את העוררת בתשלום הוצאות המשיב בסך של 750 ₪.

ניתן היום, 17 בנובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת

ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם התלטה ר האינטרנט של המשיב.

| ב /, כ

לוייר: עו"ד|יהודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול חברה: רו"ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לול

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014611 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברח: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררים: מרקוביץ מאיר, אליעזר בוקט.

- נגד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

ובעניין: חברת התחנה המרכזית החדשה בת'/א בע'ימ להלן :

'י'תתמחת'ית

החלטת

1. תיק וה הוא חריג בעובדותיו ממרבית התיקים שהובאו להכרעתנו בקשר לחנות העוררים

במתחם התחנה המרכצית ההדשה.

2 סברנו כי בייכ העוררים יעמוד על זכויות העוררים ויציג בפנינו ראיות מטעם מרשיו שיהא בהם כדי לסתור את מסמכי המשיב והתמחיית המצוליס בתיק. לצערנו לא עמד בכך, למרות האורכות שניתנו לבייכ העוררים, הן בעצם הגשת הערר באיחור, (בהסכמתו האדיבה של בייכ המשיב מיום 11.4.2016) ; הן על פי התלטתנו מיום 44.8.2016 -- בהעדרס של העוררים ובא-

כחם ; והן על פיי החלטת חיוייר מיום 29.9.2016 ,

3 כאמור, עד לעצם היום הזה לא גילה בייכ העוררים כל התעניינות בערר ולא טרח לציית להתלטות הוועדה.

4. בתאריך 4.8.2016 מצאנו לנכון להעניק לבייכ העוררים הזדמנות להציג את עמדת מרשיו

באמצעות תצהיר ערוך כדין תוך שהורינו עליו להגיש יפוי כוח לתיק המאשר כי הוא מייצג את העוררים.

5. ההחלטה ניתנה על מנת לאפשר לעורריס להגיש לנו את עמדתם לאור מסמכי התמחיית

שהוגשו לנו, במיוחד הימצאותו של טופס 5 מטעם התמחיית, המעיד על קבלת החנות ומסירתה לעוררים.

6. בתאריך 12.9.2016 הוגשה מטעם המשיב בקשה למתן החלטה לאור העובדה שבייכ העוררים

לא מילא אחר החלטתנו מיום 4.8.16 , לבקשה צורף מסמך דיון שנערך כבר ביום 3.5.2007

בפני הרכב ועדת ערר בראשותה של טלי בסון (ערר 2007-02-011). נדגיש כי בדיון וה מר בוקס

הודיע לוועדה: 'י אנתנו קיבלנו את המפתחות בנכסיי.

7 לא הסתפקנו בבקשת בייכ המשיב והתלטנו בתאריך 29.9.2016 להמציא את הבקשה על נספחה לתגובתו של בייכ העוררים תוך 30 יום נוספים, ואוזכרה התלטתנו מיום 4.8.16 כאמור לעיל.

8 לצערנו שוב לא מצא בייכ העוררים ליתן עמדת מרשיו ולצרף יפוי כוח כדין או למסור למרות האיחור תצהירי עדות ראשית מטעם מרשיו.

9. התיק חובא בפנינו למתן החלטה על סמך החומר המצוי בתיק הוועדה.

0. לאחר שסקרנו את מכלול החומר המצוי בתיק הוועדה, שהוגשו ע'יי המשיב ונציגת

התמח'/ת אנו קובעיט כי אין מנוס מדחיית הערר לגופו.

1. העובדות כעולה מהמסמכים בתיק שהוגשו ע"י התמחיית ביום 4.8.2016 הן כדלקמן:

א. | תנות מספר 2349 נרכשת ע"י העורריסם בתאריך 19.10.1988 [נספת אי].

ב. | הרוכשיט חתמו על מסמכי קבלת החוקה בתנות בתאריך 2.6.93 טופסי 5 + 6 מטעם

התמחיית, צורפו כנספחים ד', הי למוצגי התמחיית.

ג. = ב''כ המשיב המציא לוועדה בתאריך 12.9.2016 את פרוטוקול הדיון בפני וועדת ערר

בתאריך 3.5.2007 בה מאשר מר בוקס כך: /אנחנו קיבלנו את המפתחות בנכסי.

2. בהעדר ראלות מטעסם העוררים, לא מצאנו במסמכים שפורטו לעיל כי המשיב שגה ברישומיו

עת רשם את העוררים כמתציקים בנכס נשוא הערר.

3. מכל האמור לעיל דין הערר להידחות. אין צו להוצאות.

4. אנו מורים למזכירות הוועדה לשגר החלטה זו גם לכתובות העוררים, בנוסף לבייב.

ניתן היום, 17 בנובמבר 2016, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת

ההחלטה.

בהתאם תקנה 20(ג) לתקנות חאשויות המ/קומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עָרר), התשלייז- 1977 תפורסט/ה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ בב

יו"ר: ואד יהודה מאור | חבר: עו"ד ור'/ח אבשלום לוי | חברה: רו''ח מרמור רונית

קלדנית: ענת לוי

7

9

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140013586 שליד עיריית תל אביב- יפו 44

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רוי'ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת:+ אב אור חברה להשקעות בע"מ

גגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה לדחות את השגתה ביחס לנכס ברחוב נחלת יצחק 2 תל אביב .

הערר נוגע לשאלות של סלווג הנכס, פטור בגין נכס ריק ופטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש.

בפנינו בקשת המשיב לסילוק על הסף של חלק מעילות ערר וה בשל איחור בהגשת הערר הנוגע לעילות אלה .

לטענת המשיב כפי שהעלה בבקשה לדחייה על הסף, נשלחה תשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת ביום 07.5.15 ואילו הערר הוגש רק ביום 30.8.15 , באיחור ניכר..

הערר אכן הוגש ביום 30.8.2015 ומכאן שהוא הוגש לטענת המשיב מחוץ למסגרת 30 חימים הקבועים בסעיף 6(א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללת) התשנייו-1976.

ביום 01.2.2016 התקלים דיון מקדמי בערר זה .

בדיון ציין בייכ חמשלב :

/...בנוסף , הערר שמתליחס לתשובה להשגה שניתנה להיות הנכס ריק הוגש באיחור כפי שמפולט בתשובה לעלל ועל כן יש לדחות טענות אלה על הסף?

בהחלטתנו מאותו היום קבענו בין חיתר:

+ מובהר כל נותרו לבידור לא לק המתלוקות העובלתיות אלא גם שאלת האיחור בהגשת הערל

2

כאמור בקשת המשיב לדתייה על הסף מתייחסת רק לחלק הערר הנוגע לבקשת העוררת (כפי שעלתה בהשגה נשוא תשובת מנהל הארנונה מיום 7.5.15) להחיל את תקופת הפטור בגין נכס ריק לא רק מיום 27.4.15 אלא גם לתקופה המתתילה ביום 1.3.15 ומסתיימת ביום 26.4.15 .

העוררת לא התייחסה במסגרת הבאת ראיותיה ו/או במסגרת הסיכומים שהגישה לבקשת המשיב לדחות על הסף את הערר כאמור.

כך למעשה נותרנו במצב לפיו העוררת לא פרסה את השתלשלות העניינים העובדתית מבחינתה והתשתית העובדתית ביחס למועד קבלת תשובת מנהל הארנונה להשגה כפי שהוצגה על ידי המשיב לא נסתרה.

הימנעות העוררת מלהציג תשתית עובדתית אחרת במקרה צה עומדת לחובתה.

1

כאמור, החוקה לפיה תשובת מנהל הארנונה הגיעה אל העוררת בסמוך לשליחתה לא נסתרה על ידי העוררת.

אין או הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו , כמו גם בתי המשפט שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין זת.

הוראות החוק בעניין המועד להגשת הערר ברורות ועקרון סופיות השומה הוא העיקרון המנחה את ועדת הערר בעת שהיא דנה בבקשות לדחייה על הסף של ערר שהוגש באיחור או לחילופין בקשות להארכת המועד להגשת ערר באיתור.

גם אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי לחביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק .

אשר על כן אנו דוחים את הערר על סף ככל שהוא מתייחס לבקשה להתיל על הנכס פטור בגין נכס ריק מיום 1.3.15 ועד ליום 26.4.15.

ממילא אין עוד להידרש לטענת העוררת כי בתקופה זו יש לסווג את הנכס על פי הסיווג הזול ביותר מבחינת ייעודו התכנוני של הנכס.

המשיב טיווג את הנכס בסיווג מלאכח ותעשליה ממועד סיום חלות הפטור לנכס ריק אשר ניתן ביום 27.4.15 כך שמיום 27.10.15 חויב הנכס בסיווג י*מלאכה ותעשייהיי.

בגין התקופה שקדמה ליום 27.10.15 טוענת העוררת כי יש לחייב את הנכס בתעריף יימלאכה ותעשייהיי שכן ממילא קיבל המשיב את עמדתה ועשה כך מיום 27.10.15 .

המשיב מנמק את סירובו להעניק תעריף מופחת לנכט בתקופה שקדמה ליום 27.10.15 בכך שהנכס לא היה ריק (הכוונה לתקופה שקדמה ליום 27.4.15 , ובששת החודשים שקדמו ליום 5 וכה הנכס לפטור בגין נכס ריק).

על אף שלמעשה טענות העוררת בעניין הנכס הריק נדתו על הסף מהסיבה המפורטת לעיל בשל הגשת הערר באיחור נציין למעלה מן הצורך כי מהראיות שהובאו בפנינו במסגרת תצהירי הצדדים ומחקירת העדים בדיון ביום 4.7.2016 לא הצליחה העוררת להוכיח טענתה כי הנכס היה ריק בתקופה שקדמה ליום 27.4.2015.

לאור האמוך לעיל נדחית טענת העוררת כי יש להחיל את הסיווג המופחת של יימלאכה ותעשיהיי גס לתקופה שקדמה ליום 27.4.2015 .

נותר לנו להכריע בטענת העורר כי תת חלקה 6 לא הייתה ראויה לשימוש התל מיום 16.6.15 ועד ליום 7.9.15 .

המשיב מתנגד להענקת הפטור בטענה שהפנייה למשיב נעשתה בדיעבד ולא בהתאם להוראות סעיף 330 לפקודת העלריות המחייב מסירת הודעה למשיב .

המשיב טוען כי מדובר בדרישה מהותית אשר בהעדרה לא ניתן להיעתר לבקשת העוררת.

יתרה מזאת, המשיב מפנה לכך שהעוררת לא הציגה כל ראיה ביחס לשיפוץ שנעשה לטענתה בנכס.

העוררת מבססת טענתה זו על הפיצול שנערך בחלקה ועל העובדה שהשטח נשוא הערר נותר בתקופה הרלבנטית מנותק מחיבור חשמל לאחר שהוקם קיר שחצצ בין יחידות המשנה.

העוררת טוענת כי לא ניתן לעשות שימוש בנכס ללא חיבור לחשמל ודי בכך בכדי לקבוע כי לא היה ראוי לשימוש בתקופה נשוא הערר.

-

העוררת צירפה לתצהיר מטעמה את התשבונית מיום 21.7.2015 המעידה על תשלום לחברת החשמל ותשבונית נוספת מיום 4.8.2015 בגין יירשת וחלייב הזמנה ודמי בדיקת מתקניי.

כמו כן צורפה חשבונית של אייל מורד אשר ציין כי חפריד משרד ממשרד קיים , הקים קו הזנה ראשי כולל ארון חשמל וביקורת מול חברת החשמל.

לאתר שעיינו בראיות הצדדים, בערר 140014344 המתנייחס לטענה בדבר פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש (אשר אוחד עס ערר 140013586 בהחלטתנו מיום 28.3.16) ובעדויות הצדדים נותר לגו להכריע האם אי חיבור הנכס לחשמל בתקופה הרלבנטית מצדיק העתרות בדיעבד לבקשה לפטור את הנכס מארנונה בעילה של נכס לא ראוי לשימוש כאשר ממצאי הביקורת של המשיב הצביעו על נכס במצב תקין.

המשיב כאמור טוען כי עצם חלוקת נכס למספר נכסים וניתוקו מתשמל לצורך התקנת מונה נפרד וחיבור מחדש לחשמל אינה מצדיקה לעשות שימוש בסעיף 330 לפקודת העיריות.

לאתר שעיינו בראיות הצדדים וטענותיהם והמסמכים שהגישו הגענו למסקנה כי אין זה המקרה בו ניתן להיעתר לבקשה לפטור את הנכס מארנונה על בסיס סעיף 330 לפקודת העיריות.

לא רק שלא ניתנה למשיב הודעה בומן על מנת שיבדוק את מצב הנכס אלא שלא עולה טענה נוספת על ידי העוררת פרט לעובדה שהנכס לא היה מחובר לחשמל.

הוראות החוק ברורות ומאפשרות למשיב ליתן פטור לנכס על פי סעיף 330 לפקודת הראיות רק אס נמצא כי מדובר בנכס אשר אינו ראוי לשימוש ושלא נעשה בו כל שימוש.

תשומת לב העוררת לפסיקה והמתייבת של בית המשפט העליון בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלתיי), לפיה מצווים אנו לבחון האט הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזכים אותו בפטור המבוקש.

העוררת מפנה בעניין זה לפסיקת בית המשפט בעניין בוטאניק לאב ני עירית פתח תקווה (עמיינ 3 אלא שהעוררת בעניין בוטאניק לאב הנייל טענה בפני מנהל הארנונה כל בנייתו של הנכס לא הסתיימה, וכי הנכס הוא במצב של מעטפת - טרם הושלמו בנכס עבודות חשמל, מיזוג, תאורה וחלוקה פנימית, וקירות הנכס במצב של טיח. להשגתה צורפה חוות דעת מהנדסת, שלפיה

הנכס אינו מחובר בפועל לתשתלות תיוניות ואינו ראוי לשימוש במצבו הנוכחי.

בית המשפט בעניין בוטאניק לאב קבע כי במצב שבו לא ניתן לעשות שימוש בנכס במצבו הנוכחי, די בכך לצורך מתן הפטור. בית המשפט התייחס שס לעובדה שהנישום לא השלים את השיפוצ וקבע כי אין למנוע את הפטור משום שהנישום נמנע מלבצע שיפוץ מסוים או לסיים שיפו, מסיבותיו שלו.

אין זה המצב במקרה שבפנינו.

בעניין בוטאניק נמצא כי לא ניתן לעשות שימוש בנכס בשל מצבו הפיוּי בין השאר בשל אל חיבורו לחשמל.

העוררת בענייננו מצביעה רק על אי החיבור לחשמל כסיבה המצדיקה מתן פטור לפי סעיף 330 לפקודה.

המשיב לעומת זאת הפנה להחלטות ועדה ופסקי דין של בית המשפט לפיהם נקבע כי אי חיבור לחשמל כשלעצמו אינו מהווה סיבה לקבלת פטור מארנונה על פי סעיף 330 .

בין השאר הפנה המשיב לפסק דינו של בית המשפט בעניין עתיימ 29631-10-13 שמחה פרצ ני עיריית נשר , שס מתייחס בית המשפט בהרתבה לשאלת אי תיבורו של נכס לחשמל אפרופו סעיף

0 לפקודה כדלקמן:

..גם אס הייתי מקבלת את הטענה כי עדין לא הותקן בתנויות מונה "דירתלי ל מים (לחשמע -

טענת המצויה בידיעת המשיבת 3 ולא הוכחה ברמת הוודאות הנדרשת, אין בכך במקלה הנוכת:

כדי לפטור את המשיבת 3 מתשלומי אלנונה עבור חנויות אלו. האם העובלת שדייר לא הזמין שרבלב לחנותו על מנת להתחבר לצינוד המים שמגיע עד ליציאת בקיר תנותו, משמעה שאיץ הנכס ראוי לשימוש ? האם העובדה שלייל לא שלם לחבלת ההשמל על מנת להתחבר לרשת החשמל שמגיעה עד לקיר תנותו משמעה שאין הנכס ראוי לשימוש ? לדעתי, התשובת על שאלות אלו הינת שלילית. אין המדובר בהשקעה כספית בטדרי גודל שליכלאיות כלכלית?

להשקעה. מדובל בפעולה פשוטת וזניחת, שהמחזיק בנכס עושה בה שימוש מלאכותי על מנת להמנע מתשלום ארנונה, והעיריה מקבלת אותת כאמתלה להמנע מגביית אדנונה.

...ראו לדוגמא בלמ 10194/05 יהלומית פרץ עבודות בנין ופיתוח בע"מ ג עירית אשדוד (22.1.04)

- במקרת שם דחה בית המשפט העליון (כבוד הנש:אה ביניש) עדעור על החלטת בית המשפט לעניינים מנהליים, אשר מצא שהעלל פליטי ציוד בדירות לרבות מונה תחשמ דירתי (מונה מים דירתי אינם הופכים את הדילות לכאקו שאינן לאניות לשימוש, ולפיכך אינן זכאיות לפטול מאלנונה.

...שש לשרטט את קו הגבול בין נכס שהוא מבחינה פיזית באמת ובתמים איננו לאוי לשימוט לבין נכס שהדייר ביוזמתו ובשליטתו מונע ממנו פלט זניח ומבקש לראות בו כפטור מאלנונת בשל כך שאיננו ראוי לשימוש. נכס שאיננו לאוי לשימוש, צריך לתיות כזה במהותו, באופן משמעותי ובולט, לדוגמא - אם ייד לא יתקנן דעת חיצונית בתנותו, ויטען כי ככזו החנות איננה לאויה לשימוש, האם ניתן יהיה לפטול אותו מחובת האלנונת בשל העובדלת כי הנכס איננו לאוי לשימוש 1

...אם לא ישודטט קו הגבול בין ,לאוי לשימוש? נישאינו לאוי לשימושיי במקום המתאים, התואם את מבתן השכל הישר, תהית הזדמנות לתושבים לבים שאינם מצליחים להשכיר או למכול את נכסיהם, לתימנע במכוון מתשלום אלנונה, מגמה שתביא לליקון חובת האלנונת

מונוכן ולפגיעה בטובת הציבול....+

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי שאלת אי חיבור הנכס במקרה שבפנינו לתשמל לא היוותה גורם מכריע המביא להכרה בנכס כנכס שאינו ראוי לשימוש בתקופה במבוקשת.

לאור האמור לעיל דין הערר ככל שהוא מתייחס לבקשה לפטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודה להידהות.

סוף דבר דין העררים להידחות.

העוררת תישא בהוצאות חמשיב בסך 1,000 ₪ .

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בת? משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ילוס מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשגעת הו

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלי

ות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

באתר האינטרנט של חמשיב.

1

יו'יר: עו'יד אקזן צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עוציגדי טל

קלדנית: גִנת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה בללית מס' ערר: 140014006 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: ד"ר גיא וינבברג , דקלה וינברג

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטהת

החלטה בבקשה להבהרת ההלטה סופית

ביום 5.9.2016 ניתנה החלטתה הסופית של הוועדה בערר שבנדון.

טענת העוררים ביחס לחיוב "חצרות אנגליות" בקומת המרתף נדַחתה בהחלטת הועדה.

טענת העוררים ביחס לחיוב שטח מחסן של 5.53 מ"ר נדחתה בהחלטת הועדה.

טענת העוררים ביחס לחיוב שטח מחסן של 1.14 מ"ר נתקבלה בהחלטת הועדה.

טענת העוררים ביחס לחיוב שטח חדר מכונות של 5.26 מ"ר נדחתה בהחלטת הועדה.

טענת העוררים ביחס לכפל חיוב בשטח המפלס העליון נתקבלה באופן בו נקבע בהחלטת

הועדה הסופית כי:

"העוררים יחויבו בגין המפלס העליון בשטח כולל מרפסות הגג של 74.58 מ"ר ומסך השטחים לחיוב יש להפחית גם שטח נוסף של 22.95 מ"ר בגין מרפסת הגג".

ביום 10.10.16 הגיש המשיב "בקשת הבהרה דחופה להחלטה הסופית של הוועדה"

בבקשתו טוען המשיב כי נפלה טעות אריתמטית בהחלטת הועדה שכן בהחלטת הועדה בה נקבע כי יש להפחית שטח נוסף של 22.95 מ"ר מסך שטח המפלס העליון כלול שטח של 0 מ"ר שכבר הופחת על ידי המשיב .

לאחר ששבנו ועיינו בהחלטת הועדה ובתיק הערר מצאנו כי יש מקום להבהיר ולתקן את

החלטתנו כדלקמן:

1 החלטת הועדה התבססה בטעות על פרטי הסוקר מיום 16/6/15 בו סה"כ השטח לחיוב הינו 459.34 מ"ר (אשר צורף לכתב התשובה לערר ולסיכומי המשיב) (בבקשה הדחופה להבהרה דאג המשיב לצרף את פרטי הסוקר העדכניים ע"ס לחייב 435.91 מ"ר)

2. בפרטי הסוקר מיום 27/10/15 ומסמכי המשיב אושר צורפו לכתב הערר תוקן השטח

לחיוב ועומד על 435.91 מ"ר.

,

3. כלומר: שטח של 22.95 מ"ר שהועדה הורתה להפחיתו כבר הופחת.

4. כ- 15 מ"ר הופחתו מסך מרפסת הגג וכ- 7 מ"ר הופחתו מהשורה הראשונה תחת ציון

"שטח מגורים" מ- 301.37 מ"ר לסך 294.74 מ"ר.

5. אשר על כן אין מקום לשוב ולהפחית סך 272.95 מ"ר מהשטח לחיוב ויש לתקן את

החלטת הועדה מיום 5.9.16.

לפיכך גם בסעיף זה הנוגע לטענת העוררים כי יש להפחית 22.95 מ"ר מסך-החיובים הערר נדחה.

להסרת ספק הננו קובעים כי המועד להגשת ערר על החלטתנו יחול מיום החלטת הבהרה זו.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשי 5ב.

5 |

יו'יר: עו'יד\הלון צדוק חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי חבר) עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013651 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: אופנת לואי בע'ימ

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

עניינו של ערר גה בסיווג נכס המוחזק על יד העוררת בשטח כולל של 145 מ"ר ברחוב דרך יפו 29 תל אביב.

לטענת העוררת שטח וה סווג בעבר במשך 20 שנים בסיווג מלאכה ותעשייה ובעקבות בקשת העוררת לשינוי שם המחציק והעברתו על שם חברה בבעלות המחזיקים הקודמים המשיב הפתית מהשטח שבסיווג מלאכה ותעשייה שטח של כ 62 מ"ר וסווגו על פי סעיף 3.2 לצו הארנונה בניינים שאינם משמשים למגורים.

העוררת מבקשת להשיב המצב לקדמותו ולסווג את כלל סך השטת של 145 מ"ר בסיווג מלאכה ותעשלייה.

מנהל הארנונה השיב להשגתה של העוררת ביום 2.8.16 והסביר כי בעקבות ביקורת שנערכה בנכס נמצא כי יש לעדכן את מצב הנכסים ולערוך שינוי כאמור לעיל.

המשיב טען כי השטה שבמחלוקת (61.76 מ"ר) איגו חלק מבית המלאכה לייצור הבגדים בו מחזיקה העוררת בסמוך לשטח שבמחלוקת אלא חלק מהחנות המסחרית המצויה בתצית הנכס ששטחה ללא החלק העומד במחלוקת נשוא ערר צה עומד על 50.91 מ"ר.

העוררת הגישה את תצהירו של אחד מבעלי העוררת ומנהלה שאול בצרי.

המשיב הגיש את תצהירו של תוקר התוץ אופיר טוילי אשר ערך ביקורת בנכס ביום 8.6.15 .

ביום 5.7.16 נשמעה עדותו של עד העוררת.

הוא הצביע על תמונות מ/1- מ/4 אשר צולמו במסגרת הביקורת שנערכה על ידי חמשיב כתמונות המתארות את השטח הירוק שבתשריט המשיב, הוא השטח נשוא המחלוקת .

כאשך נשאל ביחס לסחורה המאוחסנת שצולמה בתמונה מ/1 השיב :

להסחורה הגמודה המופיעה במ/1 נמכרת בחלק המסחלי, יש זממים שהסחודה גארזת ונשלחת לחנויות אחלות שאני מוכל להן את הסחולה הגמודת?

**כשאני מקבל חזרה את התומר מהמתפרה , האליזה נעשית בתלק הילוק יחד עם גלהו / /

(ביקנלת. טיב

*תבגדים שנדראים בתמונות ביחטס לשטח הילוק הנזלים לעסק שלי מהמתפדות שלא נמצאות בנכס עצמו...את הסחולה הגמורת לאחל שנאלות אני מעביר בהלקה לחנות המסחרית הסמוכה ומוכד שם וחלק אחל נשלח לחנויות לפי הזמנה?

עד המשיב נשאל ביחס לתיאור הפעילות בתלק הירוק כפי שנכתב בדוח ממצאי הביקורת.

עד המשיב כתב בדוח ממצאי חביקורת :

*בחלק הירוק נלאו בגדים תלנולים על מתלים...2 לברי פז/מן ...החלק המסומן בירוק משמש לאחסון (מיון בגדים שחזרו ממתפדות לפני שליחה ללקוחות?/

לאחר ששמענו את עדי הצדדים ועיינו בחומר הראית עלינו להכריע בשאלות הבאות :

האם האחסון המתנצע בחלק הילוק תינו חלק מתתליך הייצור או חלק מהפעילות בבית המלאכה לייצור תבגדים ?

האם רשאי היה המשיב לשנות את ס:ווג התלק שבמתלוקת לאחל שנים לבות בו סווג חלק זה בסיווג מלאכה ותעשייה 7

העוררת טוענת כי היא עושה שימוש בחלק שבמחלוקת כחלק מבית המלאכה לייצור בגדי נשים .

העוררת דותה את עמדת המשיב לפיה בחלק וה של הנכס מתבצעת פעילות אשר היא חלק מפעולות המכירה והשיווק המתבצעות בחלק הקדמי של הנכס .

כמו ששמענו בתיקים אחרים שנדונו בפנינו ואשר קשורים בעולם האופנה למדנו גם במקרה הנדון בפנינו כי עבודות הגצירה והתפירה מבוצעות במתפרות מחוצ לעסק, על פי רוב מחוצ לתחומי הקו הירוק.

על פי עדות עד העוררת לאחר שעבודות הגוירה והתפירה מושלמות הבגדים תוורים לנכס ומאוחסניס בחלק הירוק.

אפשר להניח כי וו כנראה הסיבה לכך שהנכס ששימש בעבר בכל שטחו לעבודות תפירה ו/או גזּירה ו/או ייצור משמש כיום בחלקו לאחסנה של חומרי גלט אך גס לאחסנת תוצרת גמורה.

עד העוררת הודה בחקירתו כי בתלק שבמחלוקת מאוחסנים הבגדים לאתר שחצרו מהמתפרות אלא שהוא טען כי מדובר בחלק מתהליך הייצור.

בחקירתו הנגדית של עד חמשליב לא נסתרו ממצאי הביקורת.

מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ניתן לקבוע כי לא נסתרה טענת העוררת כי השימוש בתלק של הנכס הינו חלק מתהליך היצור שכן הבדיס שנשלתו למתפרות חוזרים לגיהוצ קיפול ואחסון בחלק זה של הנכס. לא הוכת כי חלק זה של הנכס משמש את החנות של העוררת.

בשים לב לשימוש בשאר חלקי הנכט המסקנה ביחס לשימוש בחלק זה הגיונית וסבירה.

לאחר שעלינו בכתבי הטענות של הצדדים , בתצהירי העדות הראשית שלהם על נספחיהם, בחקירתם בעת דיון ההוכתות ובסיכומיהס הגענו למסקנה כי עיקר השטח שבמחלוקת משמש את העוררת לאחסון מוצריט מוגמריס החוצריס לנכס לאתר תפירתם מתוצ לנכס .

העוררת הניחה תשתית ראליתית המוכיחה כי אחסון וּה מהווה חלק מהפעילות היצורית.

כך או כך מדובר בפעילות הטפלה לשימוש העיקרי -היינו השימוש למלאכה ותעשייה ולכן לא רשאי היה המשיב לשנות את סיווג השטח שבמחלוקת לאחר שנים רבות בהן סווג בסיווג מלאכה ותעשייה.

באשר לשיקול הדעת של מנהל הארנונה הרי שבהתאם לפסיקת בתי המשפט מקום בו הונחה על ידי המשיב תשתית ראייתית כי חל שינוי עובדתי במצב הנכס הרי שהמשיב אינו מנוע משינוי התיובים גם אם אלה תוליבו במשך שנות מס רבות בעבר.

המשיב לא הניח תשתית הראייתית התומכת בכך שבביקורת שערך נמצא כי יש שינוי בחלוקת הנכסים אותם מחציקה העוררת וכי החלק הירוק שבעבר שימש למלאכה ותעשייה אינו משמש עוד כבעבר כי אס משמש לאחטון מוצרים מוגמרים, המשמשים את החנות.

מאתר ואין חולק כי מתוך כלל שטח הנכס המוחזק על ידי העוררת מתבצעת פעילות למלאכה ותעשייה בשטח של 83 מ"ר ופעילות למסתר בשטח של 51 מ"ר לא יהיה זה נכון לקבוע כי הפעילות בשטת הירוק במקרה הזה בשטח של כ 62 מ"ר אינה טפלה לפעילות העיקרית המתבצע בשטת של 83 מ"ר.

יש לבחון את שאלת הייטפל והעיקריי לאור כלל הפעילות המתבצעת בנכסים ובשים לב לסך הפעילות בנכסים ולאופי השימוש בחלק הירוק ועל כן יש לקבוע כי הפעילות בשטח הירוק נלווית או טפלה לפעילות בשטח בו נעשית פעילות לייצור ו/או למלאכה ותעשייה.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

משלא נתבקשנו עשות כך, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתל משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת צכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהלייט וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ק) )6

ו'יר: עו'יד אלו] צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: : גדי טל

יי : ענת לוכ

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : כ בחשון תשעז

26

מספר ערר: | 12:22 / 140014908

מספר ועדה: | 11440

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: שפי זאביק תעודת זהות *********

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכם בין הצדדים. החיובים יועדכנו בהתאמה ומחלקת הגבייה תדאג להשיב לעוררים סכומים ששולמו ביתר ככל שנדרש.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.11.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: שא אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ען"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014602 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רוי'ה אבשלום לוי

חבר: עו''ד גדי טל

העורר: ששון מנשה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

העורר הגיש כתב ערר נרחב ומקיף באמצעות בא כותו ובו פרס בהרחבה את השתלשלות העניינים

נשוא תיק זה ואת טענות העורר נכתב בין השאר :

*ימאז פתיחתה של התחנה המלכזית בשנת 1993, עומדת תנותס של העולרים בלתי גמורת ובלתי כשירה למסילה ולשימוש באגף נטוש ומוזנת שלא הותקנו בו תשתיות ומעדכות בסיסיות (חיוניות לשם הפעלת התנויות . האגף בו מצויות החנויות , בלובו סגול ומסוגר , מנותק , מלוחק..%

/

ביחס למסירת החזקה טען בין השאר בייכ העורר :

*לעולרים אין את מפתחות התנויות ואלה מצויות בידי התמח'/ת. לעודרים אין גישת לחנויות שכן התמתלת הסמה בלוחות ובמחיצות את הגישה לחנויות.....ברי שבנסיבות בהן לא הושלמה הבניה על ידי תתמחית , לא נמטדרה החזקה והמפתחות לעוללים והתמתית אף הסמה את הגישה החופשית לחנויות (היא שולטת בגישה לחנויות אלה, מוקמת לה מסקנה בלורת וחדה :העוררים אינם מחזיקים בתנויות?

ביום 5.9.2016 התקיים דיון מקדמי בפנינו אשר נערך שלא בנוכחות בייכ העורר אולם עס סיומו ולאחר שנחתם פרוטוקול הדיון התייצב בייכ העורר לדיון .

בייכ הצד השלישי העלונה במהלך הדיון המקדמי את סוגיית זיחוי הנכס עס העורר שכן בספרי התמחיית לא נמצא בעל זכויות בשמו של העורר.

בייכ המשיב הגיש במהלך הדיון את ההודעה שקיבל המשיב מהתמחיית בשנת 1999 ואשר על פיה נרשם העורר כמחציק.

ההודעה נתקבלה וסומנה מ/ .

ביום 20.9.2016 הגיש בייכ המשיב מסמכים נוספים שנמצאו בתיק הנכס אצל המשיב מהם עולה שמו של העורר כבעל וכות ו/או מחויק בנכס נשוא הערר.

ביום 28.9.2016 אפשרנו לבייכ העורר להגיש תצהיר מטעם העורר עד ליום 30.10.16 אולם תצהיר כוּה לא הוגש.

גס בתום הדיון המקדמי אליו לא התייצב בייכ העורר הורינו לו להתייחס בתוך 7 ימים להיעדרותו וביקשנו שיודיע כיצד יש בכוונתו להמשיך ולנהל את התיק. לא נתקבלה כל תגובה שכזו.

אין זו הפעם הראשונה שאנתנו דנים ומכריעים בסוגיות העולות מכתב ערר ה אולם העוררים מקפידים דרך כלל להגיע לדיונים בעצמם או באמצעות נציגיהס , להביא את עמדתם ואף לחגיש תצהיר עדות ראשית לכשנדרש לעשות כן.

אמנם , נתגבש הסדר דיוני בתיקי התחנה המרכוית לפיו ראיות הצדדים מוצגות ללא צורך בחקירת עדי הצדדים אולם אין בכך בכדי לשתרר את העורר או בא כוחו מהחובה להביא ראיות התומכות בטיעוניס המפורטים בכתב הערר.

אי התייצבות בייכ העורר לדיון ו/או אי תגובתו להחלטות הועדה מלמדות כי העורר זנת ככל הנראה את עילות הערר שכן אין דרך אחרת להסביר את התנערותו מהשתתפות פעילה בהליך אשר בסופו , כפי שהוכרע בתיקים רבים אחרים, התקבלו טענות דומות של עוררים.

ידי הועדה כבולות גם אם ברצונה לסייע לעורר במצוקתו.

מכל האמור לעיל אין מנוס ממחיקת הערר.

חסד נעשה עם העורר ובא כוחו ולא ניעתר לבקשת בעלי הדין האחרים להשית עליו הוצאות.

המזכירות תשלח העתק מהחלטה צו לבייכ העורר אך גם ישירות לכתובת העורר בצירוף פרוטוקול הדיון המקדמי והתלטת הועדה מיום 28.9.2016 .

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

ן 0

*ו'יר: עו , אלון צדוק חבר: עו"ד/רו/'ח אבשלום לול ₪ עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לול

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013459 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: מדינת ישראל אגף המבס ותמע''ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו בקשה לסילוק על הסף של ערר זה בטענה כי הייההשגהיי נשוא הערר אינה השגח כלל וכלל מהטעם שהוגשה באיחור ולפיכך הפכה שומת מס שנת 2015 שנשלתה לעוררת לתלוטה. לטענת המשיב מאחר והעוררת לא הגישה השגה בתוך פרק הזמן הקבוע בחוק להגשת השגה ומאחר ופנייתה לראשונה למנהל הארנונה נעשתה ביום 26.5.2015 דין הערר להידחות על הסף.

המשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בבקשה לסילוק על הסף במסגרת כתב התשובה לערר ובסיכומים שהוגשו בעניין הטענות המקדמיות.

בעת הדיון המקדמי ביום 15.2.2016 השיבה בייכ העוררת לטענה בדבר האיחור בהגשת ההשגה

כדלקמן :

*בטענגה בדבר אלחור בהש גה אין ממש. אין תתייחסות למועד בו קיבלנו את תחשומה .....<

בייכ העוררת הוסיפח כי על המשיב להראות מתי נתקבלה אצל העוררת השומה בטרם יהיה עליה להתייחס לטענה בדבר איחור בהגשת השומה.

בהתלטת ההרכב בראשותו של זוייר הועדה אהוד גרא מיום. 15.2.2016 נצטוו הצדדים לסכם טענותיהם המקדמיות בכתב.

בסיכומיה , העוררת שבה על הטענה כי המשיב לא הציג ראיה המצביעה על המועד בו נמסרה לה השומה.

עוד טענה העוררת כי לוועדת הערר הסמכות להאריך המועד להגשת ההשגה במידה ואכן איחרה העוררת את המועד החוקי להגשת ההשגה.

העוררת טוענת כי בתשובתו של המשיב להשגתה ויתר למעשה על זכותו להעלות טענה בדבר איחור בהגשת ההשגה ועל כן מנוע הוא מלהעלות כיום טענה לדחייה על הסף של הערר.

העוררת מפנה לכך כי המשיב איחר בעצמו בהגשת כתב התשובה לערר ועל כן מנוע מלהעלות טענות דומות.

עוד טוענת העוררת כי המועדים שנקבעו בחוק להגשת השגה אינם בבתינת מיטת סדום ועל ועדת הערר ליתן דעתה לעניין גה בהכרעתה.

המשיב בסיכומיו הצביע על הודעת השומה שנשלחה לעוררת בשלהי שנת 2014 לרבות המועד הנקוב בה לתשלום סכום המס (31.1.2015)

המשיב שב בסיכומיו על טענתו כי אין בפני ועדת הערר ערר ואין השגה שנדחתה. בהיעדר תשובת מנחל הארנונה להשגה לא קמה לוועדת הערר סמכות לדון במקרת שבפנינו שכן בתיעדר השגה לא יכולה להיות תשובה להשגה וממילא לא יכול להיות ערר.

עוד מפנה חמשיב בסיכומיו לכך שהעוררת אינה מצביעה על המועד בו נתקבלה אצלה השומח וממילא אינה מצביעה על המועד החוקי בו היה עליה להגיש את ההשגה.

המשיב דוחה את טענת העוררת כי השיב להשגתה ומפנה לכך כי התשובה עליה מסתמכת העוררת לא יצאה תחת ידו של מנהל הארנונה כי אס תתת מנהל המחלקה וברישא לתשובה נאמר במפורש כי אין מדובר בהשגה שכן פנייתה של העוררת הוגשה מעבר למועדים הקבועים בחוק להגשת השגה.

המשיב מתנגד לכך שהועדה תעשה שימוש בסמכותה ליתן ארכה להגשת השגה שכן אין מדובר בסמכות שיש להפעילה בצורה אוטומטית או בקלות אלא במקרים מיוחדים ומסיבות מוצדקות.

במקרה שבפנינו טוען המשיב כי העוררת מעלה בקשתה זו לראשונה בסיכומיה ומבלי שהיא מנמקת את בקשתה בנימוק כלשהו המצביע על הסיבה לאיחור בהגשת ההשגה.

המשיב מתייחס בסיכומיו לטענת העוררת לפיה איחר אף הוא בהגשת תשובתו לערר וטוען כי איתור כזה אינו גורר אחריו כל סנקציה חוקית.

למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר למועדים בהם הוגשה הייהשגחיי עליה מצביעה העוררת כהשגה ולגביה טוען המשיב כי אין לראות בה השגה.

פגלית העולדת נתקבלה אצל המשב ביום 25.5.2016

תשובת מנהל מתלקת שומה ג לפניית העוללת נשלחת אלית ביום 2.6.2016 .

נקדים ונאמר כי אין ו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה וו , כמו גם בתי המשפט

שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין זה.

העוררת לא פירטה , לא בכתב הערר כמו גס לא בדיון , נימוקים המסבירים את האיחור לכאורה בפנייה למשיב בעניין שומת שנת 2015 .

העוררת אף לא טרחה לנקוב ביום בו נתקבלה אצלה שומת שנת 2015 לא כל שכן הציגח ראייה כלשהי בדבר המועד בו נתקבלה השומה.

תחת זו ייגלגלהיי העוררת את הנטל להוכחת מועד קבלת השומה באיחור אצל העוררת לכתפי המשיב בניסיון מיתמס להיתפס לעובדה כי שומות המשיב אינן נשלחות לנישומים בדואר רשום ו/או בדרך של אישורי מסירה הנלווים למשלות וה.

המשיב אמנם הצביע בסיכומיו על המועד בו נשלחה שומת שנת 2015 לעוררת אלא שגם אילולא היה עושה כן לא היה נכון מבחינת ועדת הערר לתת ידה לטיעון כללי לפיו בכל מקום בו אין בידי המשיב אישור מסירה בדבר מועד קבלת השומה השנתית אצל הנישום יש לדחות הטענה לפיה איחר הנישום בהגשת ההשגה. קבלת טענת העוררת תביא לפגיעה בלתי מוצדקת בקופה הציבורית ותושבי תל אביב. כמעט מיותר לציין כי תוקה התקינות חלה במקרה זה על פעולותיה של הרשות וחוקה וו לא נסתרה על ידי העוררת.

המחוקק קבע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה הכללית) תשל"ו-1976 דרך ברורה וסד ומניס קבוע להגשת השגה. בהיעדר השגה הופכת השומה לחלוטה וסופית ולא ניתן להשיג עלית.

העוררת טוענת כי אל לה לועדת הערר לתת ידה לדחליה על הסף של הערר מהטעם שאין במועדים הקבועים בחוק משום יימיטת סדוסם'י.

אין ה המקרה אליו כיוון בית המשפט בקובעו את העיקרון לפיו ייהפרוצדורה אינה מיטת סדום שבה מקזזים את רגליו או מתיויס את ראשו של נישום כדי להכניסו לתוכה!י

המקרה שבפנינו אינו נוגע להקפדה דווקנית על הוראות הפרוצדורה אלא מהווח עניין מהותי הקשור בתכנון תקציב העירייה ובהקפדה על הנוהל שנקבע בחוק לבחינת השגותיהם של הנישומים בראשיתה של כל שנת מס.

אלא שלאחר שבחנו את תשובת אלבר גולבר מיום 31/5/15 הגענו למסקנה, כי אין לעשות שימוש בסמכות הועדה ולדחות את הערר על הסף למרות האיחור כאמור לעיל.

בסעיף 1 לתשובתו של אלברט גולבר אמנם טוען מר גולבר כי ייככל שהטענות המועלות בפנייתם מתייתסות לשנות מס הקודמות לשנת המס הנוכתית הרי שאינן בסמכותו של מנהל הארנונה?

אלא שביחס לשנת המס נשוא הערר אומר מר גולבר:

יילפיכך, תשובתנו מתייחסת לשנת המס הנוכחית ולא לטענות המתייחסות לשנות מס קודמות.

הרי שגם נציג המשיב, מצא להחרלג את תשובתו ביחס לשנת המס נשוא הערר וזאת חרף האיחור בהשגת העוררת ומתייחס לגופו של עניין.

לפיכך, הספק במקרה גה יפעל לטובת העוררת וחרף האיחור בהגשת ההשגה. לא תתקבל טענת המשיב לדחייה על הסף.

אשר על כן אנו דוחים את הבקשה לדחיית הערר על הסף.

לא נסיים את החלטתנו מבלי להת?יחס לאיחור המשיב בהגשת תשובה לכתב הערר מבלי שהצביע על ארכה שניתנה לו לעשות כך ומבלי שהסביר את האיחור פרט לכך שעשה שימוש (כמעט מתריס יש לאמר) בעובדה כי החוק אינו קובע סנקציה כנגד המשיב בשל איחור בהגשת תשובה לערר.

אין זה ראוי לרשות מנהלית בכלל ולמשיב בפרט להתעלם מהוראה חוקית גם אם אין מלווה את אי העמידה במועדים שנקבעו באותה ההוראה סנקציה כלשהי.

המזכירות תקבע את התיק לשמיעת ראלות.

תצהלרי העוררת יוגשו תוך 30 יום מחיום.

תצהירי המשיב יוגשו בתוך 30 יום מקבלת תצהירי העוררת.

עדי הצדדיט יתייצבו לחקירה על תצהיריהם, אלא אם יוותר צד שני על התייצבות העד.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.11.2016.

יו'יר: ע\יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי חכ עויד גדי טל

קלדנית: ענת לול

)(

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012588 שליד עיריית תל אביב- יפו 47

*וייר: עו"ד אלון צדוק

77--חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: ישראלי דוד

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

בתיק זה עמדנו להוציא תחת ידינו החלטה סופית .

לאחר עיון מעמיק בכתבי הטענות של הצדדים ופרוטוקול הדיונים הגענו למסקנה כי בטרם נקבל

החלטה ביחס לערר יש להשלים את מלאכת שמיעת הראיות בתיק זה.

ביום 8.2.2016 התקיים דיון מקדמי בערר שבפנינו בו טענה אשת העורר כדלקמן ;

"אני רואה את טופס 5 , אני לא מכחישה את החתימה שלנו, לא זוכרת את המסמך, אבל זה נראה

כמו החתימה שלנו , אבל אין לזה משמעות כי החנות לא הייתה קיימת. לכו תראו בעצמכם הכל סגור "

מסביב ...

למעשה טוענת העוררת בשם העוררים כי לא נעשתה מסירה של הנכס כיון שלא היה מה למסור.

לטענת ב"כ הצד השלישי כפי שהעלתה בדיון המקדמי שנערך ביום 22.7.15 החנות הושכרה בעבר.

באותו המעמד השיבה אשת העורר:

"מעולם לא הפעלנו את החנות"

בתום הדיון המקדמי ביקשנו מהצדדים להתחשב בנסיבותיו הקשות של העורר והצענו כדלקמן:

הצד השלישי גם הפנה במהלך הדיון שנקבע להוכחות לכך שבתיק זה שלא כמו בתיקים אחרים יש בידי הצד השלישי פרוטוקול מסירה המעיד על קבלת החנות על ידי העוררים ואף ננקטו צעדים לגביית דמי ניהול . ( מוצגים ג' ד' ח' לתיק המוצגים שהגיש הצד השלישי ) .

המשיב הגיש את תצהירו של אייל שר ישראל המשמש כרכז חיובים במחלקת שומה ב' באגף לחיובי ארנונה של המשיב.

הוא הצהיר על כך שהעירייה רשמה את העורר כמחזיק משגת 1995 על פי הודעה שנמסרה לעירייה על ידי התחנה המרכזית החדשה.

במענה לשאלות הוועדה השיב עד המשיב כי בעניין תיק זה לא נמצאה בתיק הבית הודעת התחנה המרכזית החדשה על מסירת החזקה וכל מה שנמצא צורף לתצהירו.

לעניין השימוש בנכס השיב עד המשיב:

ל

"הנכס תמיד היה ריק . לפחות מבחינת עיריית תל אביב וביקורות שהיא ערכה בנכס לא נמצא שהוא היה פעיל ובשל כך הוא קיבל פטור ...".

בתום הדיון ביקשו באי כח המשיב והצד השלישי לדחות את הערר שכן לטענתם אין מחלוקת על כך שנמסרה לעוררים החזקה בנכס.

לטענת ב"כ המשיב נוהלו על ידי העוררים מספר עררים במסגרתם לא הכחישו העוררים שהנכס היה בחזקתם.

בכתב התשובה לערר לא טען המשיב כי חיוב העורר בארנונה בגין נכס זה נובע מהעובדה כי קיבל לידיו את הנכס בשנת 1995 .

יתרה מכך אף בתצהיר המשיב מפנה המשיב להודעת הצד השלישי אשר נמסרה לו בשנת 1995 אך בחקירת עד המשיב הודה הנ"ל כי אין בידי המשיב העתק מהודעה שכזו,

עתה, לאחר שהוצגו מוצגים ג, | - ד' הנ"ל ונשמעו עדויות הצדדים לגביהם, מבקש המשיב לראות במוצגים הנ"ל או בעובדה כי התנהלו עררים על ידי העורר ביחס לנכס כמסמכים מהותיים אשר בשל תוכנם יש לחייב את העורר בארנונה ולראות בו מחזיק לצרכי ארנונה.

צא ולמד - מוצגים ג' או ד' לא היו בפני המשיב עת ביצע את חילופי המחזיקים, ודאי שלא היו בפניו אותם עררים שהוגשו מאוחר יותר על ידי העורר . כל שהיה בפני המשיב ככל הנראה הוא הודעה שהגיעה מהצד השלישי ואשר כאמור לא צורפה לתצהיר עד המשיב |!!!

על מה ולמה מיהר המשיב להתייצב מאחורי עמדת הצד השלישי הג"ל וביקש לראות בפרוטוקול המסירה או אישור המסירה הוכחה להחזקת העורר בנכס ?! אין זה ברור.

בטרם נקיים דיון במעמדו של מסמך כמו אישור מסירת החנות עלינו להשלים את שמיעת הראיות לעניין טענת אשת העורר לפיה לא היתה למעשה חנות למסירה. .

על פגיו מדובר באישור לפיו קיבלו בעלי הנכס את החזקה בחנות מאת התחנה המרכזית החדשה בשלהי שנת 1994. אשת העורר אף אישרה כי היא מזהה את חתימתה על המסמך.

אלא שאין לקרוא מסמך זה במנותק מהעובדות הנוגעות למצב החנות, מצב המתחם ומועד מסירת ההודעה למשיב מכוחה קמה ה"אחזקה" לצרכי ארנונה מבחינת העורר.

אם נקרא מסמך זה במנותק מהעובדות והראיות עליהן אין מחלוקת כאמור לעיל נחטא לאמת ככל שהיא רלבנטית לעניין ההחזקה לצרכי ארנונה.

אכן יכול להיות כי למוצגים ג או ד לתיק מוצגי הצד השלישי ישנן השלכות ביחס ליחסים החוזיים בין העורר לבין הצד השלישי אולם מבחינת דיני ארנונה, הבסיס לחיובים נשוא ערר זה, להשגת העורר ולפעולות המשיב לאורך השנים הינו הודעת הבעלים אשר נמסרה למשיב ככל הנראה בשנת 1995.

המשיב הוא שפעל על פיה ולא נכון יהיה לאפשר לו (או לצד השלישי) היום, לאחר שחלפו עשרות שנים ממועד חתימת העורר כביכול על פרוטוקול קבלת החנות ולאחר שחלפו עשרות שנים מהמועד בו ביצע את חילופי המחזיקים לשנות מעמדתו.

אשר על כן ובטרם נשלים את החלטתנו נאפשר לעוררים להתייצב לדיון נוסף ולהביא ראיותיהם לעניין מצבו של הנכס אשר לגביו נחתם פרוטוקול המסירה לכאורה.

המשיב והצד השלישי יוכלו להביא ראיותיהם בהתאמה ו/או לחקור את העוררים ו/או מי מטעמם על עדויותיהם בעניין זה.

אין צורך בהגשת תצהירי עדות ראשית.

7%

הצדדים יתייצבו לדיון להשלמת שמיעת הראיות בדרך של חקירה ראשית וחקירה נגדית והועדה תשלים מלאכתה לאחר השלמת שמיעת הראיות.

עדויות עדיי הצדדים ישמעו בסוגיות הבאות: מצב הנכס בעת יימסירתויי על פי פרוטוקול המסירה ומצב הקומה בנכס בשנים שחלפו מבחינת מבחני החזקה והשליטה.

המזּכירות תקבע את התיק לדיון ללא צורך בהגשת תצהירים, לא יתייצבו העוררים ו/או לא יביאו ראיות נוספות תינתן החלטה על סמך החומר שבתיק.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.11.2016.

0 עו''ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ען'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בחשון תשעז

22206

מספר ערר: | 11:25 / 140015134

מספר ועדה: | 11442

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: מוסכי אלדן בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף להסכמות צד ג' והעורר לפיהם עד ליום 22/11/16 הנכס יוותר רשום על שם מוסכי אלדן ובכפוף שמירת זכויותיו של העורר ומיום 23/11/16 יוסב הארנונה ע"ש עטף עיסא.

במסר צילום רישיון נהיגה של מר עיסא עטף תעודת זהות מספר *********.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.11.2016.

בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

0 - ,

קדנ\שיר חבר:.ד\' ריין? רו"ח חבר:ן עו"ד גדי טל [

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בחשון תשעז

2222006

מספר ערר: | 12:59 / 140014927

מספר ועדה: | 11442

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: דר' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר]: כרואן אברהים

-נ ג ד -

מנהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו נותנים תוקף של החלטה לפשרה שהושגה בין הצדדים וזאת החל מיום 1.1.16.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.11.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עוקר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

, =

יו"ר: עו"ד קָדֶם ש/דלי חבר: דר' "ה חבר: גו גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

7

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כז בחשון תשעז

2106

מספר ערר: | 10:28 / *********

מספר ועדה: | 11444

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: בוחניק שאול

- נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר מתקבל חלקית בהתאם לאמור בדברי ב"כ המשיב ובכך מגיע תיק זה לסיומו.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התש;"ז -- 1977 תפורסם תחָלטה זו באתר הְאעטרנט של המשיב.

0)

יו"ר: עו"ך\צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חברץ עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012572 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו/ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: גבאי ג' החדשה בת''א בע'/מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה לדחות את השגתה ביחס לנכס ברתוב בודנהיימר 8 תל אביב .

הערר נוגע לשאלת ליווג הנכס לאור בקשת העוררת לפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש.

בפנינו בקשת המשיב לסילוק על הסף של הערר בשל איחור בהגשת הערר כפי שפורטה בכתב התשובה לערר .

לטענת המשיב כפי שהעלה בבקשה לדחייה על הסף, נשלחה תשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת ביום 20.1.15 ואילו הערר הוגש רק ביום 30.3.15 , באיחור ניכר..

הערר אכן הוגש ביום 30.3.2015 ומכאן שהוא הוגש לטענת המשיב מחוצ למסגרת 30 הימים הקבועים בסעיף 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללת) התשנייו-1976.

ביום 22.10.2015 התקיים דיון מקדמי בערר בפני המותב בראשותו של יו"ר ההרכב עוהייד גרא אהוד.

בדיון ציין ב'יכ המשלב :

...לא יכולה להיות מחלוקת שהעולדת :דעה על תשובת המשיב לכל המאוחל ביום 27.1.15 שכן במועל זה הגישה בקשה לסיוד/ביקורת הנזלת ועלית נתבעה הותמת העיריה עם התאריך הל

בייכ העוררת השיב לטענות בייכ המשיב וטען בין השאר :

...פסהייד בעניין עבוד ני עידיית חיפה בו נכתב והוכרע כי לוועדת העדל סמכות להאריך את המועדים להגשת השגה וממילא כתבי בית דין כמו כן אבקש להזכיר כי בענייננו מדובר בטענת שהיא לפי סעיף 330 לפקודת העיריות נכס לא לאוי אשל אותה ניתן להעלות בכל מועד שהוא

בהחלטת ההרכב מאותו היוט נקבע כי העוררת תגיש תגובתה לבקשת המשיב לדחות הערר על הסף ובטרס יתברר הערר לגופו תידון ותוכרע הטענה המקדמית.

הצדדים סיכמו טענותיהם בעניין הבקשה לדחייה על הסף, העוררת אף הורשתה להגיש תגובה לסיכומי חמשיב.

בין לבין הוגש ערר לשנת המס 2016 באותה העילה בתיק 140014476 , תיק שהועבר לדיון בהרכב הנוכחל.

נוכת העברת הדיון בתיק 140014476 להרכב הנוכתי הועבר גס תיק 140012572 להכרעה בטענה המקדמית להרכב הנוכתי ביום 7.11.2016 .

אין בין הצדדים מחלוקת כי תשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת (תשובה הנושאת תאריך חותמת נשלח מיום 20.1.15 ) הגיע לעוררת לפני יום 26.1.15 שכן פנייתה התוזרת של העוררת למשיב לשוב ולערוך ביקור נוסף בנכס נשלתה למשיב ביום 26.1.2015.

למעשה טוענת העוררת כי תחת הגשת ערר לדחיית המשיב את השגתה ובין השאר בשל העובדה שלא הייתה מיוצגת על ידי עורך דין סברה כי נכון לשוב לבקש מהמשיב לערוך ביקור נוסף בנכס.

זו הסיבה לכך שפנתה למשיב וביקשה אותו לערוך סיור נוסף בנכס.

יצוין כי בפנייתה של העוררת לערוך סיור נוסף בנכס כשבוע לאחר קבלת תשובת המשיב לא היה משום נימוק חדש או עילה שונה או השגה אחרת אלא רק בקשה לשוב ולערוך סיור נוסף ועל בקשה צו השיב מר גולבר.

רק כאשר קיבלה את תשובתו של אלברט גולבר שנשלחה אליה ביום 16.2.2015 הבינה כי העיריה ייניתקה איתה מגעיי כהגדרתה ואו פנתה לאופציה של הגשת ערר.

יצוין כי בתשובתו של מר גולבר מיום 16.2.2015 הוא מציין בסעיף 2 כי בתשובת המשיב הקודמת ניתנה לעוררת הוכות להגיש ערר.

לאתר קבלת תשובה זו הוגש הערר בתיק זה ביום 30.3.2015.

גם בעניין מועד זה חלוקים הצדדים שכן לטענת המשיב גס אס מבקשת העוררת לראות בתשובתו של אלברט גולבר מיום 16.2.2015 את תשובת המשיב להשגה הרי שגם ביחס למועד ה איחרה העוררת בהגשת הערר שכן חלפו יותר מ 30 ימים מהמועד שקיבלה תשובה גו ועד להגשת הערר ביום 30.3.2015.

העוררת לעומת זאת טוענת כי תשובתו של מר גולבר הגיעה אליה כמה ימים לאחר המועד בו נשלחה וכי הערר הוגש במועד שכן כפי שהצהיר מר אלי גבאי מנהל העוררת הערר נשלח לעירייה ביום 15.3.2015 בתוך פרק הזמן החוקל.

העוררת טענה כי כתב הערר התקבל בעירייה ביום 25.3.15 ואף צירפה אישור כביכול על קבלתו במועד גה אלא שהאישור שצירפה מעיד כי דבר הדואר הרשום נשלת ביום 24.3.2015 ואילו חותמת היינתקבליי על כתב הערר נושאת את התאריך 30.3.2015.

כך או כך , אין אה רלבנטי מתי נתקבל הייערריי ביחס לתשובתו של מר אלברט גולבר (אשר כאמור הוגש גם הוא מחוץ למסגרת 30 חימיס הקבועים בחוק).

נותר לנו לקבוע האם איחור העוררת בהגשת הערר לעומת המועד בו קיבלה את תשובת מנהל הארנונה , איחור של למעלה מ 30 ימים, מצדיק לקבל את בקשת המשיב לדחות על הסף את הערר שהגישה העוררת ביום 30.3.2015.

העוררת מפנה להלכת עבוד ויקטור אשר בה נקבעה סמכותה של ועדת הערר להאריך המועד להגשת השגה ומכך מבקשת ללמוד על סמכותה הטבועה של ועדת הערר להאריך המועד להגשת הערר.

בנסיבות אלה מבקשת העוררת כי ועדת הערר תאריך את המועד להגשת הערר במקרה וה שכן לטענתה לאור הלכת עבוד המשיב מנוע מלהעלות טענה על איחור בהגשת ערר.

ברור לכל מי שמעלין בפסק דינו של בית המשפט בעניין ויקטור עבוד כי ההחלטה שיצאה תחת ידי בית המשפט אינה מונעת מהמשיב מלהגיש בקשות לדחייה על הסף בשל איחור בהגשת עררים.

בניגוד למקרה הנדון בעניין עבוד הרי שבמקרה שבפנינו לא נדונה השגה שהוגשה באיחור ולא נבחנה מניעותו של המשיב לבקש דתיית ערר על הסף מקום בו דן בהשגה על אף שהוגשה באיתור.

הרקע המשפטי לפיו יש לבחון או המחלוקת בין הצדדים בענייננו נוגעת אך ורק להוראות החוק המתייחסות למועד בו על נישום להגיש ערר לאתר שקיבל תשובה הדוחה את השגתו. (מכאן שגם טענת העוררת כי השגה בעניין פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש ניתן להגיש בכל עת אינה רלבנטיית להכרעה במתלוקת).

בתשובת מנחהל הארנונה מיום 11.1.2015 אשר נשלחה לעוררת ביום 20.1.2015 ואשר אין חולק כי נתקבלה אצלה לפני יום 26.1.2015 הפנה מנהל הארנונה את העוררת להוראות החוק בדבר המועד להגשת הערר. ההפניה ברורה ומובנת גם למי שאינו מיוצג על ידי עורך דלן.

אין וו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה או , כמו גס בתי המשפט שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין וּח.

הוראות החוק בעניין המועד להגשת הערר ברורות ועקרון סופיות השומה הוא העיקרון המנחה את ועדת הערר בעת שהיא דנה בבקשות לדתייה על הסף של ערר שהוגש באיחור או לחילופין בקשות להארכת המועד להגשת ערר באיחור.

גם אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק .

בתי המשפט אמרו את דברם בשאלת ההקפדה על המועד בו על נישום להגיש את הערר (ראה לעניין זה עמיינ 325/07 רז לי נכסים בע"מ )

איננו מקבלים את טענת העוררת כי המשיב מנסה להימנע מדיון עניני בבקשתה לבחון את זכאותה לקבל פטור בגין נכס לא ראוי ביחס לנכס.

המשיב פועל במסגרת המועדים הקבועים בתוק ובתוך כך אף מכלכל את צעדיו בכלל ואת תקציב תושבי העיר בפרט.

משנמצא כי חמשיב עמד בהוראות החוק ביחס לתשובתו להשגה ואף הביא לידיעת העוררת את המועדים המתייביםס להגיש ערר על דחית השגתה על פי החוק הרי שאין לייחס לו מניעים פסולים.

אשר על כן אנו דוחים את הערר על סף..

אין צו להוצאות

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בוועדת ערר)התשלייז -- 1977 תַפורסם החלטי אתר האינטרנט של המשיב.

\

לףיר: 2 צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 3ו''ד גדי טל

בהתאם | 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014034 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: בנימין הרמב'ים

נגד

מנהל הארנונה בעלריית תל אביב - יפו

החלטת

העורר מחציק בנכס ברתוב הברול 27 תל אביב.

העורר טוען כי יש להפחית מסך השטתים בהם חויב שטח של כ 1 מ"ר ואת מאחר ושטת השירותים בגינו חויב (חלק יחסי) אינו בשימושו , אין לו גישה אליו והוא בשימוש מחזיקים אחרים,

בדיון מיום 12.9.2016 בו העיד העורר בפנינו אמר :

/אני חוזר על טענתי כי יש להפחית שטח שכ 0.82 מליל מסך החיובים. אין לי גישה לשטח הזת והוא לא בשימושי, יש לי שילותים בתגות . בקומה השלישית יש לי מחטן ואין צורץך בשילותים אלה

בייכ המשיב הטבירה באותה הישיבת:

,אנחנו חילקנו את החיוב בגין 13 מחזיקים בקומת הזאת . מדובל בשירותים בשטת של 14.97 מל . אנחנו מתעקשים לחייב אותו כי הוא הצתיר שכל אחד מהמחזיקים בקומה עומד לקב 2 מפתת?.

העורר נחקר בחקירה נגדית על גרסתו וחשיב כך לחקירת בייכ המשיב :

*כשאת שואלת אותי אס אני יכול להשתמש בשילותניס אני עונה שאין לי מפתת כי המפתת יש

דק לשוכלים חופש: ים (אני דייר מוגן.... לשאלתך השילותים נעולים בדפת פלדלת....לא יכוע

לתיות שהבן שלי אמל שכולם מקבלים מפתחות כי אני בדמי מפתת?/

בתום דיון הודיעה בייכ המשיב כי היא תגיש ביקורות נוספות ולאחר מכן מתבקשת הועדה ליתן התלטה על סמך חומר הראיות שבתיק ועל סמך עדות העורר.

בסיכומי טענותיו טען בייכ המשיב כי העורר הינו אחד מתוך מספר מחציקים בקומה וככוה בר חיוב בגין שטח השירותים הנועד לשימושס של כל המחגיקיס בקומה.

המשיב מבסס את עמדתו לפיה לעורר גישה וזכות שימוש בשירותים על דו"ח ממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 14.7.2014 ממנו עולה לטענת המשיב כי לעורר ּכות שימוש ביחידת השירותים הקומתית.

.

בדוח ממצאי הביקורת כתב המבקר מטעם המשיב מפי הלקוח כדלקמן; =

ללענין השילותים מסר שאין לו מפתת וכלגע עוברים שיפוץ ולאחל השיפוץ <חולקו מפתחות לכל המחזיקים בקומה ותוא משתמש בשירותים שיש לו בעסק שמחזיק בקדקעל.

כיצד מהדבריט האמורים הגיע המשיב למסקנה כי העורר עושה שימוש בשירותים המשותפים בקומה + לא ברור.

עדותו של העורר כפי שנשמעה בפנינו במסגרת חקירתו הנגדית של ידי בייכ המשיב הייתה ברורת ובלתי משתמעת לשתי פנים כפי שהבאנו ציטוט ממנה לעיל.

הגענו למסקנה ברורה כי העורר אינו עושה שימוש בשירותים המצויים בקומה.

הערתו לפיה בעתיד ימסרו מפתחות לשירותים אינה מקנה לו חוקה בנכס או הוכתה לשימוש שלו בשירותים (יצוין כי העורר, שלא הלה מיוצג בדיון זה, לא העלה טענה הנוגעת לכך שמדובר בשטת משותף וכי אין מחזיק בקומה המתזיק בלפתות 80% מהשטת שאיננו משותף, לפיכך לא נדרשנו לסוגיה וו).

לעניין טענת העורר לעדכון השטת לחלוב בקומת הקרקע מקובלת עלינו עמדת המשיב כי העורר לא העמיד תשתית ראייתית המוכיחה את טענתו כל יש לשנות מהחיוב .

המשיב צירף לסיכומיו תשריט מדידה התומך בעמדת המשיב ואילו העורר לא הניח תשתית הסותרת עמדה זו

לאור האמור לעיל

הערר מתקבל חלקית באופן בו יבוטל חיוב העורר בתלק היחסי מתוך שטח השירותים בקומה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.11.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (טדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדיט קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\\

יו'יר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140014533 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו"ד אלון בדוק

חבר: עוי'ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העודרת: אקציט יובלים פלורנטין בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר של דחלית השגתה של העוררת המתייתסת לנכט ברהוב הרצל 138 בתל אביב .

נקדים ונציין כי אין מחלוקת עובדתית בין העוררת למשיב ביחס למצב הנכס שכן אין מחלוקת בין המשיב לעוררת כי הנכס נשוא הערר עונה על התנאים הנדרשים בכדי שיוגדר כנכס שאינו ראוי לשימוש על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

בתשובת מנחל הארנונה לעוררת קבע מנהל הארנונה כי מאחר והעוררת נרשמה כמחציקת הנכס ביום 11.3.2014 והנכס עצמו וכה לפטור בהתאם לסעיף 330 לפקודה מיום 1.1.13 ועד ליום 5 הרי שאין העוררת יכולה ליהנות מהפטור המלא מעבר ליום 31.12.15,

על פי הוראות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות הודיע מנהל הארנונה לעוררת כי מאחר וחלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב הנכט בארנונה לגבי חמש השנים הבאות בסכום המוערי בהתאם לחוק ההסדרים על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין.

העוררת מבססת את הערר על החלטת מנהל הארנונה על עמדתה לפיה מגבלת שלוש השנים המתייחסת לתקופת הפטור הראשונה אשר נקבעה בסעיף 330 (2) לפקודת העיריות מתייחסת למהזיק הנכס ולא לנכס עצמו.

לפיכך, ולשיטתה של העוררת , טרם חלפו שלוש שנים מיום שהעוררת נרשמה כמחזיקת הנכס ועל כן יש לקבוע כי תקופת הפטור הראשונה ביחס לעוררת מתחילה מיום שנרשמה העוררת כמחויקה בנכס , היינו , מיום 11.3.2014 .

בכתב התשובה לערר דחה המשיב את טענתה של העוררת ועמד על כך כי לשון הפקודה וכוונת המחוקק תומכים בעמדת המשיב לפיה תקופת הפטור חלה על הנכס ולא על מחציק הנכס.

בדיון המקדמי ביום 14.9.2016 ביקשו הצדדים לסכם את טענותיהם בכתב :

*מאחר ומדובר בסוגיה משפטית ואין מחלוקת על העובדות נבקש לסכם את טענותינו בכתב (אנו מסכימים שנוכל לצרף מסמכים לכתבי הסיכומים?

ראשית נבחן את לשון סעיף 330 (2) לפקודה .

המחוקק בחר לנקוב במילה בניין בניסוח סעיף 330 הנייל , אלא שבאותה הנשימה מתייחס המתוקק גם למחציק הנכס.

נביא דוגמאות לשילוב ה :

כך למשל קובע המחוקק כי בחלוף תקופת הפטור הלאשונה *יהיה חייב באלנונה לגבי אותו בני?ן/....ובסעיף 330 (3) קובע המחוקק *'חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס ''.

האם יש לקבל את עמדת המשיב כי סעיף 330 לפקודה מכוון בלשונו לבניין או שמא עלינו לבחון תפיסה ראשונית זו של הוראות סעיף 330 שמא מדובר בפרשנות שמקורה בפרדיגמה בלתי מוצדקת ז!

רישת סעיף 330 אכן מפנה למחציק הנכס ומטילה עליו את החובה למסור הודעה לעירייה על מצב הנכס.

מיד לאתר מכן בסעיף 330 (1) קובע המחוקק בי /עם מסירת ההודעת לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש שנים שממועד מטירת ההודעת

האט בסעיף 330 (1) בנוקבו במילה/2:20 מתייחס המחוקק לנכס או למחציק הנכס.

לכאורה המתוקק שותק בלשון הסעיף כאשר הוא אומר *לא *ה?ה חל אלא שאם נקבל את עמדת העוררת , כי המחוקק בסעיף 330 (1) הנייל התייחס למתזיק הנכס האם לא די בכך בכדי לקבל את עמדתה כי שלוש שנות הפטור הראשונות מיוחסות בחוק למחזיק ולא לנכס 1!

המתוקק ממשיך בסעיף 330 (2) לנקוט בלשון :היה חיי 5' מבלי שהוא קובע מפורשות האם מדובר בנכס או במחציק הנכס,

בסעיף 330 (3) שבא מיד אחריהם נוקב המחוקק מפורשות במילה מחויק כאשר הוא מתליחס

לתקופה שבאה לאחר חמש השנים בהט יש לשלם תעריף מופחת ‏ :

*חלפה תקופת תשעום והבניין נותד במצב של נכס הלום או ניזוק כאמול *מסוד מחזיק הבניין לעיריית הודעת בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעולי ארנוגה נוספים"י.

לא מיותר לציין כי בסעיף 330 (4) מתייחס המחוקק ישירות לתובותיו של מחזיק הנכס ולא לחובות התלים על נכס בתור נכס.

יחד עם ואת סעיף 330 בבסיסו הוא סעיף הדן בנכס/בניין בוּכאותו של בניין להנות מהפטור והתייחסות המתוקק למחציק מתייחסת בעיקרה לכך שעליו מוטל החיוב.

צודקת העוררת כי הבסיס לחיובי ארנונה במקרים מסוימים הינו הטלת תשלום הארנונה על מחזיק ולא על הנכס כשלעצמו.

העוררת מפנה להסדר חקיקתי ספציפי בעניין פטור

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]