החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 04 עד 23 לינואר 2018

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 20/03/2016
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה בללית ערר מס' 140014345 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוי*ח

העורר: ספקטור זבולון

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא.

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית וכאותו של העורר לקבל את הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות בגין הנכס נשוא הערר.

הנכס בענייננו ממוקם ברחוב בית הלל 14 בתל-אביב-יפו, הרשום אצל המשיב כנכס מספר 6 הר-ן לקוח 10820727 בשטת 85 מ"ר בטיווג יימשרדיסיי, להלן: 'יהנכסיי.

העורר צירף לכתב הערר שהוגש לוועדה ביום 22.2.2016 את תשובת המשיב נושאת תאריך 6.

בכתב התשובה לערר שהוגש לוועדה בתאריך 20.3.2016 , נרשם בו כי המשיב חוור על האמור במכתבו מיום 11.1.2016 ודוחה את בקשת הפטור בהטתמך על דוייה ממצאי הביקורת מטעמו שנערך בנכס ביום 5.1.2016.

תצהיר עדות ראשית מטעם העורר הוגש לוועדה בתאריך 25.10.2016.

תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב [התוקר מר אפי בסנו] הוגש לוועדה בתאריך 14.11.2016.

העורר אינו תולק על השטח והסיווג והמחלוקת היחידה צומצמה לשאלה האם הנכס במצבו במועד הביקורת מטעם המשיב, וכאי לפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודה.

תקופת המחלוקת הינה מיום 3.1.16 מועד קבלת בקשת העורר להענקות הפטור ועד ליום 1.6.2017 מועד בו לגרסת העורר ניתן היה להשתמש בנכס לאחר ביצוע התיקונים.

בדיון מתאריך 27.4.17 נשמעה עדותו של שמאי המקרקעין שלמה פרמון שחוות דעתו צורפה לתצהיר העורר.

.10

במועד הנייל לא נשמעה עדות העורר מפאת העדר התייצבותו ועדותו נשמעהבמועד שנדחה על ידנו ליום 7.9.2017.

דיוןו ומסקנות

מתצחירו של העורר [נתתם על ידו ביום 16.10.2016] עולה כי בנכטס נשוא הערר נתגלו נוקי רטיבות שהביאו לעובש בקירות ולפגיעה במערכת החשמל ולתקרת הנכס.

בסעיף 6 לתצהיר מציין העורר כי ניטיונותיו לאתר את מקור הנזילות ולתקנן- לא צלחו.

הסכם השכירות בין העורר לשוכר הנכס נחתם ביום 10.3.2015 [נספת ייאיי לערר). כבר ביום 5 הודע לעורר ע"י בייכ השוכר כי קיימת רטיבות בנכס ועובש בקירות. [נספח ייביי לערר].

סוכם בין העורר לשוכר הנכס להפסיק את חוזה השכירות בתאריך 10.12.2015 [נספת ייגיי לערר].

טוען העורר כי מקור הרטיבות בנכט מעל למושכר, נכס שהוא בבעלותו והושכר לשמש כמסעדה.

בסעיף 17 לתצהיר העורר נטען כי ייבימים אלח אני פועל להגיש תביעה משפטית כנגד שוכר המסעדהיי, אשר מנע ממנו לבצע תיקונים במטעדה למניעת חדירת מים לנכס נשוא הערר.

בסיכומיו [סעיף 17 שם] טען העורר כי פינה את המסעדת וביצע תיקונים שהביאו להשמשת הנכס נשוא הערר ביוט 1.6.2017.

לא שוכנענו כי העורר פעל בצורה סבירה על מנת להשמיש את הנכס לשימוש כלשהו. מחודש אוגוסט 2015 ועד ליום 1.6.2017 חלפה תקופה ארוכה בהם לא נקט העורר בשום הליך משפטי ראוי כנגד שוכר המסעדה.

לא שוכנענו כי העורר וכאי לפטור מארנונה במיוחד שהראיות שהוצגו בפנינו לא הראו כי הנכס לכשעצמו במצב גרוע אובייקטיבית ושיש לבטל את החלטת המשיב. אגב יאמר שלדעתנו חיה על העורר בהיותו הבעליט של מושכר המסעדה, לנקוט לאלתר בפעולות כנגד שוכר המסעדה לשם ביצוע התיקונים, כפי שעשה, ולא לדרוש לתייב את הקופה ציבורית בנטל בעצם הענקת פטור שכידוע יש לתיתו בצמצום ורק במקרה ומדובר בנזק משמעותי לנכס.

[ראה: עתיימ 1055/06 ידידי טורו בישראל נ. משרד הפנים אותו איוכרח בייכ המשיב בסעיף 10-

1 בסיכומיה.]

אמנם לא מוטלת חובה על בעל הנכט לפעול לתיקון נזקים בנכס, ברס מוטלת עליו הראיה להוכית כי הנכס הוא במצב של חידלון המונע כל שימוש בנכס, ואכן לא שוכנענו מהראיות שהנכס היה במצב כה גרוע וקיצוני שמנע שימוש . [ראה החלטת ועדת הערר בערר 140009052 נספח זיאיי לסיבומי חמשיב.]

העורר בעדותו בפנינו השיב לחקירת בייכ המשיב יאני לא מהנדט בניין אני לא יודע אס התקרה יכולה לקרוס. לא ידוע לי אס הנכס הוכרו כמבנה מטוכן ע"י העיריהיי. עוד מציין כי כל הנאמר בתצהירו בסעיפים 3, 4 : יימה שאני יודע לגבי הנזילות והרטיבותיי. העורר לא המציא ראיות שכתוצאה מהרטיבות והנצילות תשתית החשמל בחלקה נפל.

בייכ העורר ציין בפרוטוקול הדיון ביום 7.9.2017 : ייאני מודיע לוועדה כי נקטנו בהליכי תביעת פינוי כנגד המחזיק במסעדה בקומה מעל בביהמייש המוסמזץך ולאחר דין ודברים תיקנו את הנזקים שמקורם בקומת המטעדה שכלל את השבתת המסעדה לחודש ימים. התיקון הסתלים ב-

העורר עצמו לא העיד בעדותו את אותם ממצאים עליהם הודיע בא כוחו.

עדותו של שמאי המקרקעין מר שלמה פרמון שאינו מהנדס בניין ואינו חשמלאי, לא הובילה אותנו למסקנה כי הנכס במצב גרוע, שהנזילות אותם ראה מונעות חיבור הנכס לתשמל, או שהעובש במקום מחווה מפגע בריאותי המונע שימוש בנכס.

פניית העורר למשיב נתקבלה ב- 3 בינואר 2016 בדרישה לקבל פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות. חוות הדעת של השמאי מטעמו נערכה ביום 18.10.2016 ונסמכת על ביקורו בנכט ביוט 6 בתלוף כ- 10 חודשים ממועד ההשגה.

לא העורר ולא השמאי מטעמו הוכיתו בפנינו מי ניתק את החשמל או שמערכת/תשתית החשמל בחלקה נפל. העורר אמור היה להמציא חוות דעת חשמלאי מוסמך שיעיד בפנינו על מצבה של תשתית החשמל בנכס.

התמונות שצורפו הן ע"י העורר והן ע"י החוקר מטעם המשיב לא הצדיקו לראות בנכס ככזה הוכאי לפטור מתשלום ארנונה.

נראה כי קלים היה סכסוך בין שוכר המסעדה לעורר כבעלי הנכס.

את נזקי העורר היה מקום לתבוע ממפעיל המסעדה ככל שקיימת אשמה מצידו, ולא להטיל את עלות חמש על כתפי כלל הציבור.

.88

סקרנו את דו"ח החוקר (אפי בסנו) מטעם המשיב מיום 5.1.2016 ואת עדותו בפנינו, ולא מצאנו כי קבע שהנכס אינו ראוי פונקציונלית לשימוש, אלא את מה שרשס שם כך: יינראו כתמי מים ועובש במספר מוקדים בנכס. במספר מוקדים בנכס נראה צבע מתקלף..." אין בדוייח כי נצפתה חדירת מים מתקרת המסעדה לתוך הנכס. מהתמונות שצורפו לדוייח בסנו לא ניתן להסיק שיש מניעה לעשות שימוש בנכס.

בייכ העורר לא חקר את מר בסנו האם נראתה חדירת מים מקומת המסעדה לתוך הנכס נשוא הערר. כתמי מים , עובש וצבע מתקלף כעולה מהדוייח אינם ראיה שהנכס במצב גרוע שיש בו כדי לבטל את החלטת המשיב עת סרב להעניק פטור לנכס.

סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע בוו הלשון: ''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו.../

נקבע לעניין הפטור כי המבחן למתן פטור מתשלום לנכס שנהרס, על פי סעיף 330 חינו ''מבחן פיסי אוביקטיבי בעיני האדם הסביריי ויש לקבוע אס הנוק הוא נוק משמעותי. [ראה: בריימ 6 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עיריית תל אביב יפו; עמיין 23951-10-12 עו"ד אבנר כהן ני. עיריית נהריה; עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה ני. עיריית רחובות ועוד].

גם אס לעורר נזק כלכלי כתוצאה מחוסר אפשרות להשכיר את הנכס לאחרים, מחודש דצמבר 5, יכול הוא לתבוע כבעלים את שוכר המסעדה בנוקיו ולא להמתין לחלוף כשנה וחצי מקרות הנוק לטענתו ולא לפעול כנגד גורם הנזק, ככול שמקורו משוכר המסעדה. יוער כי מקור הנוק כנטען בסעיף 17 לסיכומי העורר לרבות תיקוני צנרת במסעדה והאיטוס ברצפתה - כלל לא הוכת בפנינו.

סוף דבר.

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 4 בינואר 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עחר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט משיב.

יו"ר: עוץְז יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

| קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014920 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רוח

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורויית

העורר: חיים אהרוני

- המד -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

ראשית דבר

תמהים אנו שבאת כוח המשיב לא מצאה לנכון להגיש סיכומים בתיק שבפנינו למרות אורכות שניתנו לה לבקשתה. [החלטות מיום 9.11.17 ; 31.10.17 ].

בבקשתה האחרונה מיום 5.12.17 ביקשה באת כוח חמשיב אורכה להגשת סיכומיה עד ליום 25.12.2017.

נראה כי לבקשה האחרונה שהוגשה לוועדה, למרות שלא ניתנה בה החלטה, הרי שנטען על ידה כי עקב עומס עבודה היא תגיש סיכומיה עד ליום 25.12.2017.

עד למועד מתן החלטתנו לא הוגשו סיכומי המשיב לעיון בפנינו.

מאחר ותקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בועדת ערר), תשל"ו-1977 אינן כוללות הוראות כדוגמת התקנות 160 (ד) ו- 157 לתקנות סדר הדין האזרחי התשמייד-1984, לא מצאנו להפעיל את הסנקציה הכתובה שם, ובהתאמה לנסיבות הערר שבפנינו, היה מקום לקבל את הערר ולהחליט נגד המשיב, שכן הדבר משול לכך שהמשיב לא התייצב לדיון.

יאמר כי בייכ העורר בהגינותו ביקש מאתנו ליתן החלטה על סמך החומר המצוי בפנינו ללא פריוולגיות נוטפות למשיב. [בקשתו מיום 5.12.2017; ובקשתו הקודמת מיום 7 )], תוך שביקש להתחשב בהתנהגות המשיב בעת פטיקת ההוצאות.

דיוו ומסקנות

עניינו של ערר זה הינו בסוגיה האם העורר מחציק בנכס נשוא הערר והאם החלטת המשיב מיום 3.4.2016 לתייבו בארנונה מכות היותו יורשו של אביו אהרוניאן נשרטול נעשה כדין.

.10

.12

הנכס בענייננו ממוקם ברחוב מלקוש 22 בתל-אביב-יפו, הרשום אצל המשיב כנכס מספר 4 ה=-ן לקוח 10592792 בשטח 102 מ"ר בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי, להלן:

ייהנבסיי.

תצהיר עדות ראשית מטעם העורר הוגש לוועדה בתאריך 21.2.2017 תצהירו אומת בפני הקונסול בניו-יורק לאתר ויהויו על פי רישיון נהיגה אמריקאי.

תצהיר עדות ראשית מטעט המשיב [מנהלת מחלקת שומה הגבי שגית יעקב, להלן:

יישגיתיי ] הוגש לוועדה בתאריך 20.6.2017.

שמיעת הראיות בפנינו וחקירת המצהיריס, התקיימה ביוט 22.6.2017

אין חולק שהעורר אינו מתגורר בארץ. הוא ובני משפחתו שוהים בארהייב מזה כ- 30 שנה.

לביסוס עובדה זו צירף בייכ העורר תעודות מטעם משרד הפנים (בירור פרטים על נוסע).

לא מצאנו לקבל את טענת המשיב בכתב תשובתו לערר כמפורט שם בסעיף 7 כי הערר הוגש באיחור של 10 ימים משום שתשובת המנהל שוגרה לאחיו של העורר מרדכי אהרוניאן לפי ת.ד. שאינה כתובתו של העורר.

יודגש כי העיריה ידעה שהעורר אינו מתגורר בישראל מזה למעלה מ-30 שנה. כך עולה מעיון בטעיף 9 של פסק הדין בת.א. 14872-04-10 שניתן בתביעתו של האת יעקב אהרוניאן נגד העיריה מיום 10.4.2012 [פסייד צורף כנספח גי לכתב התשובה לערר. כמו כן צורף כנספת יי לתצהיר מטעם המשיב, וסומן על ידנו כמוצג מש/1].

עיון בפסק דין זה אינו מוכיח כי העורר נרשט כמחציק בנכס, כמצוין בסעיף 14 לכתב התשובה לערר. שס נדונה חזקה של אחיו של העורר מר יעקב אהרוניאן.

העורר עצמו לא היה צד לניהול תביעת אתיו בתיק חנייל, כך שאין כל ממצא מחייב ממנו ניתן לקבוע כי רישומו של העורר כמחזיק בנכס שבמחלוקת נעשה מכותו. העורר אינו במצב משפטי או עובדתי שיכול היה כעת, להתייחט לתשריטים וסימונים כל שהם שהוצגו בדיון בתביעת יעקב נגד העיריה. הוא לא היה צד למשפט, לא השתתף בו, ואין לגבי חוקתו כל ממצא פוציטיבי.

נתנו אימון בתשובת העורר לשאלת בייכ המשיב עת ענה כך: ייאם את אומרת לי שהטענה שלי שהאחיט שלי עשו שימוש בנכט סותרת את ההצהרות שלהם בכל ההליכים המשפטיים שהתנהלו על ידם בערכאות שיפוטיות וגם בפני ועדות ערר, אני משיב, אני לא הייתי בדיונים האלה, אני לא יודע מח הס טענו, מה הס עשו. עכשיו את מעלה את חדבריס האלה. אולי אני בטיפשותי לא צלמתי איך הס עובדים שס. אין לי שום דרך להוכיח.!י ממשיך העורר ועונה: 'יבהתייחס לנספת ייב (הכוונה לנספח בתצחיר שגית), ושואלת אותי כי אתיי עשו שימוש בנכס ובביקורת בנכס ובביקורת מיום 6.1.98 רואים

שהעסק סגור, בנוסף ביקורת מיום 13.9.95 שם נרשם שהמקום סגור ואין ברשותם מפתח, אני עונח יעקב אחי לא נתן להם להיכנס.,י

אם גרסת העיריה במהלך הדיון בתביעת האת הייתה שהעורר הוא המחציק בנכס או חלק הימנו, היה מקום לאמת את העורר בדיון בפנינו עס ממצאים שכאלה.

ודוק. תשובת המנהל אינה נסמכת על פסק דין וה אלא על היותו של העורר יורש אביו המנות. [נשרטולה אהרוניאן צייל שנפטר ביום 4.2.1995].

עוד יודגש כי עיון מהטסכס הפשרה בין מרדכי למשיב נרשמה הצחרתו של מרדכי כי לא ניתן על עזבון המנוח צו ירושה. [נפנה לנספח וי לתצהיר חגית.]

לצערנו המשיב לא נקט בפעולות שהיה בהם כדי לסייע לוועדה להגיע לחקר האמת.

הצירופים שצורפו לתצהירה של שגית אינם יכולים לשמש ראיה כי העורר נרשם כדין כמחזיק בנכט והשתמש בו למלאכה ותעשיה. ההחלטות והמטמכיס שצורפו כנספתים ו'

עד יא! אינם יכולים לשמש כראיה בפנינו שאמנם העורר חב בארנונה מעצם היותו המחציק והמשתמש בנכס בעוד שייתר האחים פטורים.

גס עיון בנספח א' להודעת המשיב מיום 17.11.2016 שהוא העתק מפרוטוקול חדיון ופסק הדין שניתן ע"י כבי השופט יהושע גייפמן ביום 31.12.2012 בתביעת שמעון אורן נגד עיריית תל-אביב, הייפ 20411-07-12 שם הוצהר כי שמעון אורן [אחיו של העורר), אינו חייב בארנונה, אין בכוחו כדי לקבוע שהעורר שלא היה צד להליך שס, הוא התייב בארנונה.

יודגש. בישיבת: וס 22.6.2017 הורינו כדלקמן: ''הוועדה מורה לב'יכ המשיב להמציא

לוועדה בל מסמך לכל מועד שהוא קיים בספריהס האם ננקטו פעולות גביה שיצאו עייש העורר במשך כל שנות חיובו בגין נכס זה

לא הוגש לוועדה שום מסמך כפי שדרשנו. יותר מכך, עיון במכלול המסמכים בתיק מוכית לנו כי המשיב לא פעל בשקידה ראויה נגד העורר לשט ביטוס התביעה נגדו.

היפוכו של דבר, נראה כי המשיב ידע לאורך כל ההתנהלות נגד האחים, שאין מקוט לתייב את העורר, ואם ישנה ראיה כצו, היה צורך להגישה לוועדה ולפעול על פיה.

המשיב לא דאג לקבל ממי מהאחים שהתדיינו מולו, צו ירושה או צו קיום צוואה הקושר את העורר לנכט נשוא הערר.

עיון בפרוטוקול הדיון בה.פ. 20411-07-12 מעיד כי נרשמו דברי בייכ המבקש (שמעון אורון) 'יהמבקש לא קיבל מעיזבונות חוריו רכוש או כספים. להורים המנוחיס לא חיו זכויות במקרקעין ברחי מלקוש 22 בתל אביב. ההורים פלשו לקרקע זה. הבית בפועל

נהרס עקב פגיעה של טיל במלחמת המפרצ.י בייכ המשיבה השאירה לשיקול דעת בית המשפט האם להעניק סעד הצהרתי כמבוקש ע"י אורן שאינו תייב בארנונה ופסק דין כזה ניתן לבקשת המבקש.

חילוכה של העיריה כפי שעולה מפירוט האירועים שנרשמו בסעיפיט 6 ו- 5 לפטק הדין מפי כב' השופט רונן אילן בת''א 14872-04-10, למרות שלא הוגשו לנו עותקים המסביריס את רצף האירועים, מעלה סימני שאלה נכבדים להתנהלות העיריה בתיוב הנכס בכללותו בכתובת נשוא הערר.

הערת השופט שבמשך שנים לא משולמים לעיריה מיסי ארנונה די בורמת; אך מאז פסייד הפוטר את יעקב אהרוניאן ועד לחיובו של העורר- המרחק גדול.

בייכ המשיב התחייבה (ישיבת יום 22.6.17) להגיש את הודעות התיוב עייש העורר בפנינו לנכט נשוא הערר לשנות המס 95 ו- 96 ו- 2011 , הן לעורר והן לוועדה בתוך 45 לום. יי

דבר לא נעשה. הימנעות מציות להשלמת ראיות וביסוסן פועל לחובת המשיב.

בייכ המשיב אמורה לסייע לוועדה להגיע לתקר האמת. הימנעות מהגשת סיכומים אומרת דרשני, אף אס אין סנקציה בצידה לקבלת הערר ללא דיון.

עוד יאמר שהעובדה כי חורי העורר, שהלכו לעולמם, פלשו לנכס לא נסתרה ואף לא הוכת בפנינו כי אותה רשימה שסומנה על ידנו כמוצג מש/2 *רשימת נכסים ומתזיקיטיי- בה רשום כי העורר נכנס לנכס ב- 1.1.2010 לנכס בשטח 102 מ"ר המשמש כתעשיח ומלאכה, יכולה לבטט חיובו בארנונה. ככול שהערת הכתוב ייסגוריי היא נכונה, אמור חיה המשיב לחזור ולבדוק מי משתמש בנכס ולאיוח מועדים.

די לראות מתדפיס משרד הפנים כי בין התאריכים 22.9.2009 ועד 24.10.2012 העורר לא נמצא בארף באופן רציף. כך שרישומי מש/2 אינם ראיה להיות העורר מתזיק ומשתמש בנכס.

תשובת שגית בקשר למוצג מש/2: 'יאני לא יודעת אס משלמים ארנונה בשאר הנכסיט במתחם. אני אומרת שתיובים יוצאים על שמות אחרים של המשפחה. (מציגה מסמך המסומן מש )יו

לשאלת הוועדה משיבה שגית בצו הלשון: *י אני לא מכירה את הנכס מבפנים ואינני יכולת לענות לשאלה האם יש רצף בתוך המרפדיה של האחים והשטת נשוא הערר. לפי הביקורת משנת 98 בכתב יד שנמצאת מולי, נספת יייב בתצהירי אני יכולה להבין שכן. אני יכולה להבין שמדובר בנכס אחד צמוד. '

כאמור, לא הוצגו בפנינו ראיות כיצד העורר קיבל חיובים בארנונה. יותר מכך, הבטתתה של בייכ המשיב להציג לוועדה את החיובים תוך 10 ימים. לא בוצעה,

9. המוצהר בסעיף 3 לתצהירו של העורר לפיו ניסה להקים עסק עס אחיו, יעקב ומרדכי,

בשנות ה- 80 אך האחים מנעו ממנו כניסה לשטח למרות הנאמר בבוררות ביניהם, וכפועל יוצא להימנע מסכסוכים במשפחה עזּב את האר), לא נסתרה בפנינו . [כתב התביעה בפני הבורר השופט מ. צ'רנובילסקי צורף לסיכומי העורר.]

0. ממכלול הראיות אנו קובעים כי המשיב לא המציא נתונים וראיות אשר יש בהם כדי

לאשר את החלטת המשיב עליו נסב הערר או כדי למוטט את טענות העורר.

סוף דבר.

הערר מתקבל. בנסיבות העניין חייבנו את המשיב בהוצאות העורר בסך כולל של 700 ₪

בולל מע''מ.

ניתן היום, 4 בינואור 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| . /ש0 כ

יו"ר: עו יהודה מאור | חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי | חברה: רו''ח רונית מרמור

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013487 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

<ו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: סי וי פול מאגרי מידע בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת מתזיקה בשטח של 291 מ"ר ברחוב דרויאנוב 5 תל אביב ואשר מחויב בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריסיי.

בשנות המס 2008-2014 סווג הנכס בסיווג בית תוכנה וואת בעקבות התלטת ועדת הערר מלוס 9

לטענת העוררת יש לחייב את הנכס הנוכתי בו מחזיקה העוררת בסווג בתי תוכנה הואיל ולא חל שוסם שינוי בפעילות העוררת מלבד שינוי כתובתה.

לטענת המשיב פעילות החברה בנכס הנוכחי אינה מהווה עוד ייצור תוכנה שכן בביקורת שנערכה בנבס גמצא בי /בהתאם למודל העסק? וכן בהתאם לביקודת שנערכה בנכס בתאריך 7.6.2015 נמצא כי הפעיפות הינה בתחום השירותים...בחברתך סי !י פול מאגרי מידע בע'ימ אין בתכלית העסקית כלי לענות על הגדרות הסעיף דלעיל שכן עיסוקכם העיקרי הינו אספקת שילותים ללקוחות בתחום ההשמה..."

תיק ערר זה נדון בראשית דרכו בפני ההרכב בראשותו של היוייר עוהייד אהוד גרא ואף נתקבלו בו

החלטות מספר לרבות החלטה על מחיקת הערר והחלטה על ביטול החלטה זו.

ביום 6.12.2016 התקיים דיון מקדמי בפני ההרכב הנייל ובמהלכו הצחיר נציג העוררת כי//הש*נו?

היחידי שאירע הוא שהחברה שינתה את מקום משלדיה ועברת לשטח גדול יותר באותו בניון.

לא מובן לי מדוע עלינו לעבור את התהליך בשנית רק בשל החלפת משרדים?

בייכ המשיב הגיבה לטענה זו כך:

/...העידיית רשאית לבחון מעת לעת את עמידת העסק בקריטריונים שנבחנו על מנת שעטק יסווג כבית תוכנה. ביקורת שנערכה בנכס מעלה כי הנכס אינו משמש כבית תוכנה בהתאם לקריטריונים אלה, התברה לא צירפת את המסמכים הנדרשיסם כגון: דוחות כספיים, מצבת כת אדם על מנת להתאימה לס:ווג בית תוכנת.*

התיק נקבע לשמיעת ראיות ובשל יציאתו לגמלאות של חוקר החוץ מטעט המשיב נדחה המועד להגשת ראיות חמשיב לאור הצורך בעריכת ביקורת נוספת בנכס.

ביום 3.7.2017 התקיים דיון ההוכחות בפני ההרכב הנוכתי וזאת לאור סיום כהונתו של המותב בראשותו של עוהייד אהוד גרא.

בראשית הדיון עלתה הסוגייה הנוגעת לכך שהעוררת לא הגישה השגות ו/או עררים לשנות חמס 6 אן 2017.

נציג העוררת הסביר כי סבר שהערר שנדון בפני הוועדה מתייחס גס לשנות מס אלה וזאת כל עוד לא ניתנה החלטה בערר זה ונימק את עמדתו בכך שהוסבר לו במחלקת הגבייה כי כל עוד לא ניתנת התלטת הועדה העוררת משלמת את הסכום שאינו במחלוקת.

בייכ המשיב התנגד להחלת תוצאות ערר זה גס על שנות המס 2016 ו 2017 בטענה כי מדובר בשומות חלוטות.

הועדה קבעה כי החלטה בנושא וה תתקבל במטגרת ההכרעה בתיק.

מנהל העוררת מאיר ישי הגיש לוועדה ביום 1.5.2017 קוב מסמכים והעיד בחקירה ראשית כי קוב המסמכים אמת וידוע לו מידיעה אישית.

בחקירתו הנגדית התייחט למצבת כוח האדם ואמר כי יצהשוואה ל 2015 ישנו גידול מטוים והחלוקה, הגידול בעיקר בפיתות....אנשי הפיתות יושבים בנכס , אבל לא באופן קצוע, לעיתים הס יוצאים ללקוחות...%

באשר למחלוקת בין המשיב לעוררת בשאלה האם העוררת נותנת שירותי השמת עובדים

ללקוחותיה או שמא מדובר בבית תוכנה השיב עד העוררת :

*יאנחנו לא חברת השמה. יש לנו שני מודלים.....יש כ 6 אנשי פיתות. אני מצביע ברשימה על שמותיהם.. בכל מחלקה יש כ 10 אנשים , בין 4-5 יש מתכנתים, אבל יש עול כ 5 אנשים שהם

כותבי קוד ו/או 04.

....בהתייחס לתשדיט שאת מציגה לי של קומה 16 שמצורף לתצתיר המשיב ושואלת אותי מה היקף השטח שמשמש את אנשי הפיתוח , אני משיב, אנשי הפיתות (כפי שציינתי לעיל) יושבים על כ 40% מכל השטח גם השטח של מתן השילותים (קול סנטל) הינו כ 40% מהשטח ויתרת ה % הינט חלל כניסה, פינת ישיבת והמסדרון".

בהמשך עדותו התייחט העד להוצאות הפיתוח ולמודל ההתקשרות של החברה עס לקוחותיה.

/אני מעריך את תוצאות הפיתות הישילות לשנת 2015 הסתכמו ב 400,000 ₪ . סהלכ ההוצאות היו כ 2,5 מליון שח .. דוב ההוצאות של החברה היא כ/א. אני מעדיך שעלויות השכר בגין שידותים ומכירות בשנת 2015 הסתכמו ב 1.5 מיליון ₪. אותו הדבר בשנת 2016/.

המשיב הגיש את תצחירו של חוקר השומה אבי תנוך אשר ביקר בנכט ביוט 7.6.17 (לתצהירו צורף דוח ממצאי ביקורת שערך חוקר חוצ אחר בשנת 2015).

תוקר החוצ של המשיבה תיעד למעשה את שנמסר לו ואף אישר ואת בחקירתו הנגדית. הוא ציין את עיסוקי העוררת כפי שנמסר לו לרבות מכירות ופיתוח.

נציגי העוררת מסרו לחוקר מטעם המשיב כי המודל העסקי של העוררת מושתת על מתן רישיונות שימוש בפלטפורמה והתאמת המוצר ללקותות עס הלוגו. בנכס כ 10 אנשי פיתוח, השיווק נעשה על ידי כ 4-5 עובדי חברה ומדובר בשיווק טלפוני, אינטרנט ופגישות.

לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות שצולמו על ידי עד העוררת מהם ניתן להתרשם כי העוררת מעודדת את עובדיה לשווק את מוצרי התברה ואת מחלקת השיווק והמכירות.

עלינו להכריע בשתי סוגיות.

האחת , האם חל שינוי עובדתי ו/או משפטי מא החלטתה הקודמת של ועדת הערר בשנת 2009 או שמא כטענת העוררות השינוי היחיד הינו שינוי בקומה בה שוכניס משרדי העוררת.

אם אכן נתרשם כי חל שינוי כלשחו עלינו להכריע האם אכן צודק המשיב והעוררת אינה עוסקת עוד בייצור תוכנה כעיטוקה העיקרי, כי אם במתן שירותים, אופי שימוש המונע סיווג פעילותה בנכס תחת טיווג בתי תוכנה.

עיינו בהחלטת ועדת הערר מיום 1.2.2009 ונדמה כי גם בעת שבחנה ועדת הערר בשעתו את הפעילות בנכס נעשו על ידי העוררת פעולות הקשורות בתחום השיווק והמכירה, פעולות שלא מנעו מוועדת הערר לסווג את כלל השימוש בנכס בסיווג בית תוכנה.

מעיון בראיות שהובאו בפנינו לרבות דוח ממצאי הביקורת, עדות עד העוררת ועדות עד חמשיב, התרשמנו כי חל שינוי עובדתי בתמהיל העיסוקים של העוררת בנכס.

המשיב הצליח להעביר הנטל לכתפי העוררת להוכיח כי עיקר פעילותה בנכס אינו לשיווק, מכירות או מתן שירותים.

העוררת לא הרימה הנטל להוכיח אחרת.

עד העוררת אישר למעשה בעדותו כי לפחות במחצית מהנכס וכמחצית מהעובדים בחברה עוסקים במכירות ו/או שיווק ו/או מתן שירותים.

עדות עד העוררת ביחס לחלוקת ההוצאות של העוררת בין פיתוח ומכירות תומכת בעמדת המשיב.

גם התמונות שצולמו על ידי עד המשיב בנכס והמסמכים שצורפו לכתב התשובה מתוך אתר העוררת מלמדים כי עיקר פעילותה של העוררת בנכס אינו ייצור תוכנח.

העוררת לא הרימה הנטל (הכבד) להוכית כי עס המעבר לשטח חדש וגדול יותר נשמרה החלוקת שהביאה את ועדת הערר בהרכבה הקודם להכריע כי עיקר הפעילות בנכס הינה לייצור תוכנה.

לא הוגשו דותות כספייט ולא הוגשו ראיות המוכיחות כי עיקר עיסוקה של העוררת הינה ייצור תוכנה.

התרשמנו מתיאור המודלים העסקיים בעדות עד העוררת ובהטבריס שנמסרו לעד המשיב בעת הביקורת בנכס, כי מודל פעילותה של העוררת בנכס השתנה עס המעבר לנכס החדש וכי עיקר הפעילות בנכס כיום היא מתן שירותי השמה ו/או שיווק ומכירות של התוכנה של העוררת.

עד העוררת בחקירתו כמו גם בסיכומים שהגישה העוררת אינו מתכחש לעובדה כי מצבת כח האדם אינה כוללת עובדי מתחקר ופיתוח בהיקף נרחב ומציין כי אין בכך שעובדי הפיתוח מהווים כ % מסך עובדי התברה בכזזי למנוע את סיווגה כחברה המייצרת תוכנה, אלא שאין לקבל עמדה זו שכן אחד המבחנים לבתון האם עיקר פעילותה של העוררת בנכט חינה פעילות ייצורית לייצור תוכנה הינו אופי העובדים המועסקים ומהות עיטוקס, במיוחד בשים לב לחלוקת הוצאות השכר בין העובדים במחלקות השונות.

ראה לעניין וה את התייחסות עד העוררת לחיקף הוצאות הפיתוח מתוך סך הוצאות החברה התומכת כאמור ברושם כי אין מדובר בעסק בו עיקר ההוצאות נוגעות למתחקר ופיתוח.

לא הוצגו ראיות התומכות בטענה כי עיקר הפעילות בנכט חינה לייצור תוכנה.

קוב המסמכים שהגיש עד העוררת לוועדה לא כלל דוחות כספיים ו/או ראיות התומכות בעמדת העוררת.

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמ'ינ 29761-02-10) קבע כי לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי צריכה להתקיים בנכס פעילות ייצורית של ייצור תוכנה. יש לבחון האם תפעילות חייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העטקית המתבצעת בנכס .

עולה כאמור מעדויות חצדדים בפנינו כי גם על פי המבחן הכמותי וגם על פי המבחן המחותי שנקבע בפסיקה, חרי עיקר הפעילות בנכס נשוא ערר גה איננה פעילות ייצורית, תוך מתן תשומת

לב לכך שלעוררת פעילות לשיווק ומכירת התוכנות ולמתן שירותים ללקוחותיה אשר אינה יכולה להיחשב במקרה וה כפעילות נלווית לפעילות הייצורית לאור היקף ההשקעה בפעילות זו.

בעמיינ (מחוצי תייא) 147/03 מנהל האלנונה ש2 עיריית הרצלית 3' טאי מידל איסט בע/מ מנתח בית המשפט את מבחן הייהנגדהיי על פיו ייקבע האם הפעילות שנעשית בנכס נוטה לכיוון מרכז הגרוויטציה של פעילות ייצורית או של מתן שירותים.

מהראיות שהובאו בפנינו ועדות עד העוררת עולה כי עיקר פעילותה של העוררת אינה בתחום ייצור פיתוח תוכנה ולראיה מצבת המועסקים ועלות שכרם של העוסקים בתחומים שאינם עיצוב ופיתוח תוכנות.

עדות עד העוררת ודוח ממצאי הביקורת תומכים כאמור בהתרשמותנו וו.

המשיב הצביע על שינוי בפעילות העוררת בנכס וה לעומת השימוש שעשתה בנכס הקודם נשוא החלטתה הקודמת של ועדת הערר.

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמיינ 29761-02-10) קובע כי:

''יברור הוא, כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינוי.'/

במקרה הנדון בפנינו הניח המשיב בסיס ראייתי לשינוי בסיווג הכולל את דוח ממצאי הביקורת על צרופותיו והראיות המוכיחות כי אופי הפעילות בנכס החדש שונה מהפעילות בנכס הקודם וכי עיקר הפעילות אינה עוד ייצור תוכנה.

העוררת לא עמדה בנטל המוטל עליה בנסיבות העניין לסתור את ''ממצאייי מנהל הארנונה ובתצהיר העד מטעמה כמו בחקירתו היא לא הציגה תשתית ראייתית התומכת בכך כי העוררת עומדת בשלושת התנאים המצטברים של סעיף 3.3.3 לצו הארנונה.

לפיכך, ובהתבסס על הראיות שנשמעו בפני ועדת הערר הננו קובעים כי יש לדחות את הערר

לאור תוצאת החלטתנו לא מצאנו לקבל את טענת העוררת כי יש להחיל את תוצאות ערר וה על שנות המס 2016 ו/או 2017.

שמורה לעוררת הזכות להגיש השגה ו/או ערר בגין שנת המס 2018.

בנסיבות התנהלות תיק זה ולאור החלטת ועדת הערר הקודמת לא מצאנו להשית על העוררת הוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 8.1.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בּהֶתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומָיוון (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה \ ר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: שיד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014369 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון בדוק

חבר: עו"ד/רו//ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: חשוב מאד בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ענינו של ערר זה הינו חיובה של העוררת בנכסים ברחוב פנחס רוזן 7 בתל אביב.

נכס בשטח של 80.14 מ"ר שחויב בסיווג חניונים במבנה ללא תשלום ונכס נוסף בשטח של 5 מ"ר בסיווג מגרש חניה ללא תשלום.

העוררת הגישה את הערר בטענה כי אינה מחזיקה בשטחים אלה וכי יש לחייב בשטחי נכסים אלה את השוכרים אשר להם השכירה שטחים בבניין שכן אין לה חזקה בבניין וכי השוכרים (עליהם דיווחה למשיב) הם המחזיקים בשטחים אלה.

זה המקום לציין כי במסגרת הסכמי השכירות עליהן דיווחה העוררת למשיב לא נכללו שטחים אלה ומכאן מקורה של המחלוקת בין הצדדים.

העוררת טענה כי על אף שדיווחה על אחזקת השוכרים מטעמה ב 9 מקומות חנייה, גם אם נעשה שימוש ביתר השטחים הרי שיש ליחסו לשוכרים ואילו המשיב טען כי מביקורת בנכס נמצא כי בנכס נעשה שימוש ב 12 מקומות חנייה ועל כן יש לחייב את העוררת בחניות העודפות מתוך מעמדה כבעלת הזיקה הקרובה ביותר לשלוש החניות העודפות.

בתשובת מגהל הארנונה להשגת העוררת קבע המשיב כך:

"בביקורת שערכנו במקום ב 27.12.2015 נראו שנים עשר מקומות חניה ממוספרים ומתוחמים לפיכך הקיים ברישומי העירייה תואם את הקיים בפועל. לאור האמור לעיל אין באפשרותנו להיענות לבקשתך לאי חיובם של בעלי הנכסים, חשוב מאד בע"מ וע.מ.ס.ת ניהול השקעות בע"מ בנכסים שבנדון..."

במהלך דיון ההוכחות ביום 27.6.2017 צומצמה משמעותית המחלוקת בין בעלי הדין

בהתאם להצהרתם במהלך הדיון:

"אין ביננו מחלוקת כי למשיב יוגשו חוזי שכירות במסגרתם תמסור העוררת על 4 מחזיקים שמחזיקים בסה"כ ב 10 חניות בנכס ובהתאמה יחייב המשיב את המחזיקים בגין 10 החניות האלה. נותרה ביננו מחלוקת ביחס לחיוב שתי חניות"

בתום הדיון הצענו לצדדים הצעת פשרה לפיה העוררת תחויב בחניה אחת נוספת מעבר ל 10 החניות בגינן מסרה הודעות לגבי מחזיקים בהם, כאשר אין בכך בכדי למנוע מהעוררת מלדווח על מחזיק מטעמה גם בחניה האחת עשרה.

בסופו של יום ולאחר מספר חוזר של בקשות דחייה ובקשות לארכה הודיעה העוררת ביום 7 כי היא אינה מקבלת את הצעת הפשרה של הוועדה וכי היא מבקשת להגיש את

סיכום טענותיה.

קדמה להודעתה זו של העוררת הודעת המשיב לפיה פנה לעוררת בעקבות דיון ההוכחות והודיע לה על שינוי בחיוב הנכסים.

להודעתו של המשיב צורף מכתבו לעוררת מיום 13.7.2017 בו הודיע מנהל הארנונה לעוררת כי ערך שיגויים בחיוב הנכסים החל מיום 1.1.2017.

בעקבות הודעת המשיב החליטה הועדה להתיר לעוררת להגיש ערר בעניין שומת שנת 7 ולאחד התיקים ככל שיוגש ערר כזה, אלא שערר כזה לא הוגש ותחת זאת הגישה כאמור העוררת את סיכום טענותיה ביום 25.10.2017,

יודגש כבר בשלב זה כי בסיכומיה מתעלמת הלכה למעשה העוררת מהודעתם המשותפת של הצדדים בדיון ההוכחות ביחס לצמצום המחלוקת ביניהם בעניין חיובן של שתי חניות בלבד.

כמו כן, אין התייחסות בסיכומי העוררת לשיגוי החיובים בשנת המס 2017 כפי שבא לידי ביטוי במכתבו של המשיב מיום 13.7.2017 המהווה למעשה הודעת חיוב חדשה.

כך נותרנו עם סיכומים מטעם העוררת המהווים למעשה חזרה על טענותיה כפי שנוסחו בכתב הערר וכפי שבאו לידי ביטוי בתצהירי העדות הראשית שהגישה מבלי שהיא מתייחסת לגופן של שתי החגיות שעניינן כאמור נותר במחלוקת.

ביום 27.6.2017 נשמעו עדי הצדדים בפנינו.

ב"כ המשיב ויתרה על חקירת עד העוררת דוד אסרף.

עד העוררת רוני עמרן העיד בהתייחס לשתי החניות שבמחלוקת ( המסומנות 10-11 על גבי השטח המרוצף) כי אין בין השלט המוצב על הקיר הסמוך לחניות אלה לבין החניות קשר וכי השלט מתייחס לחניה פנימית שאינה בסמוך לו.

למעשה טוען עד העוררת כי השלט מתייחס לחנייה הצמודה לקיר ולא לחניות 10 1 11.

גם עד המשיב התייחס לחניות מספר 10-11 הגראות במוצג מ/1 כחניות שבמחלוקת וציין כי לא ראה רכב החונה בפועל בחניות אלה.

בשים לב לאמור לעיל, החלטתנו תינתן ביחס למחלוקת שנותרה בעניין שתי החניות 10 ו-

1 בלבד.

לאחר ששמענו את עדי הצדדים, עייגו בתשריט החניות ובתמונות שצורפו לתצהירים הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.

לא מקובלת עלינו הטענה כי מדובר בשטח קרקע אשר לא נעשה בו שימוש ו/או אינו בחזקת איש מהשוכרים ו/או שאינו בר חיוב בארנונה.

הטענה כי השלט המוצב בסמוך לשתי החניות 10-11 אינו מתייחס לחניות אלה היא טענה תמוהה ולא מובנת. על מה ולמה נתלה שלט בסמוך לשתי חניות אם לא נעשה בהן שימוש בכלל ו/או אם אינן בחזקתו של מי ששמו מצוין על גבי השלט בסמוך אליהן.

החלטת העוררת שלא לכלול חניות אלה במסגרת השטח עליו דיווחה כשטח שהושכר לשוכרת כלשהי ו/או לשוכרת ששמה מתנוסס על השלט בסמוך לחניות הינה החלטה אוטונומית המסורה לסמכותה ולשיקול דעתה אולם ההחלטה שלא לכלול שטח זה במסגרת הסכם השכירות עם המשתמש בחניה זו אין משמעותה כי השטח ייגרע מסך הנכסים בני

החיוב בארנונה כי אם, בהעדר הודעה על חילופי מחזיקים, ייוותר שטח זה בשימושה של העוררת ולו לצרכי ארנונה.

העוררת מסבירה את המצגת העובדתית הנ"ל בשיקולים של חיסכון כספי... בחוסר הכדאיות הכרוך בעקירת לבנים מהקרקע. לא ניתן לקבל נימוק זה ברצינות הראויה וברור כי לו הייתה חפצה בכך העוררת, יכולה היתה לפחות למחוק את מספרי החניות או להסיר השלט הסמוך להן.

העוררת מציינת מספר חלופות המצדיקות לטענתה את אי חיובה בארנונה לרבות העדר שליטתה על "דחיפה" של יותר רכבים ממספר החניות המדווח על ידי השוכרים, דחיפה שאינה בשליטת העוררת או לחילופין טענה על רכבי אורחים הנכנסים לתחום שבמחלוקת ו/או לחילופין כי לא יכול להיות שישנן 14 חניות לאור התשריט שצורף לתצהיר המשיב, דבר הפוגם משמעותית באמינות נתוני המשיב.

אף אחד מהנימוקים האלה לא שכנע אותנו לגרום לכך שהעוררת לא תחויב בשתי החניות אשר אין מחלוקת גם לשיטתה וגם על פי העולה מנימוקיה כי נעשה בהן שימוש.

יכולה הייתה העוררת להתכבד ולהצביע על המשתמש בחניות שבמחלוקת או לחילופין להתייחס לגופם של השינויים שהמשיב ערך בחיובי העוררת ביחס לחניות הנ"ל.

שתיקת העוררת בנושאים אלה עומדת לחובתה.

בית המשפט כבר אמר את דברו לא פעם ולא פעמיים בעניין נטל ההוכחה המוטל על בעלים של חניון או מפעיל של חניון להצביע על זהות המשתמשים בחניות בכדי להימנע מחיוב מפעיל החניה בארנונה בגין חניות אלה.

ברור כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בעניין זה לא כל שכן לא הרימה את הנטל המוטל על נישום הטוען טענת "אינני מחזיק".

לאור האמור לעיל דין הערר להידחות.

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום 8.1.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו'כאתר האינטרנט של חמשיב.

יו'/ר: עו'יד אלון צ' / חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל ן

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כא בטבת תשעח

8מ|-."

מספר ערר: | 11:51 / 140017541

מספר ועדה: | 11654

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: פרץ שלום

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר שמענו את העורר ואת אחותו השתכנענו כי אין מדובר בדירה שלא התגורר בה איש דרך קבע בתשע מבין שניים עשר החודשים בשנים 2014 ו- 2015 ועל כן דין הערר ביחס לשנות המס הנ"ל להתקבל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.01.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר 7 - 1977 תפורסם החלטה זו באתר רנט של המשיב.

יו"ר: עו /- חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו גדי

שם הקלדנית?ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בטבת תשעח

08"

מספר ערר: | 11:31 / *********

מספר ועדה: | 11655

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: חורי זליכה ז"ל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את דברי העורר ואת דברי המשיב, אנחנו סבורים שיש להחיל על הנכס דנן בגין השנה נשוא הערר את אותה החלטה שניתנה לגבי הנכס הזה בשנה שעברה.

אנחנו מוצאים לנכון לצטט את שנאמר בערר הקודם לגבי שנה שעברה:

"לאחר ששמענו את דברי העורר ודברי המשיב מצאנו לסווג את הדירה כדירת מגורים ולא לסווגה בסיווג "מבנה מגורים שאינו בשימוש" וזאת לאור הצהרתו בפנינו כי הוא ערירי ומתגורר בכתובת הנכס נשוא הערר לפחות שלוש פעמים בשבוע וכי אין צריכת מים כיוון שקיימות בעיות צנרת קשות המשפיעות על שאר דיירי הבניין".

נוסף על כך, חיזוק לאמור לעיל, אנו מוצאים גם בהצהרתו בפנינו של העורר שהוא מקבל בכתובת הנ"ל דואר בין היתר מהבנק שבו מתנהל חשבונו הנמצא בסמוך לנכס נשוא הערר.

לפיכך הערר מתקבל.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.01.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ך)/ ד

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בטבת תשעח

מספר ערר: | 10:30 / *********

מספר ועדה: | 11656

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: בלדון ג'ם בע"מ חברה פרטית 513455881

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם להודעת המשיב הערר מתקבל.

הנכס יוכר כנכס לא ראוי לשימוש בהתאם לסעיף 330 החל מיום 36/4/17 וככל שלא יהיה שום שינוי עובדתי בנכס.

מחומר הראיות המצוי בתיק וכן מחומר הראיות שהיה בפני הצדדים כבר ביום 6/9/17 ועובר לדיון היום היה ניתן להסיק כי מדובר בנכס שלא ראוי לשימוש והיה ניתן לחסוך לעורר הוצאות נוספות לרבות הוצאות הדיון היום. אמנם צודק המשיב כי על העורר מוטל הנטל להוכיח טענותיו, אך במקרה דנן לפיו גם אדם סביר היה מתרשם מתמונות תצהיר המשיב שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש.

בנסיבות אלו ולאור בקשתו של העורר לחייב בהוצאות החליטה הוועדה להשית הוצאות בסך

0 ₪ על המשיב.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.01.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו יו של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו" חבר: עו"

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בטבת תשעח

מספר ערר: | 11:33 / 140017571

מספר ועדה: | 11656

בפני חברי ועדת הערר;

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: אודם ספיר יזום ובניה בע"מ

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

אנו מברכים את הצדדים שהשכילו להגיע להסכמות ביניהם ונותנים תוקף של החלטה להסכמות לפיהן יעמוד הפטור לפי סעיף 330 החל מיום 1/8/17 ועד ליום 1/9/17.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.01.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבר: גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016919 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

העורר: הרצל מאקאניאן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הערר דנן עניינו חיובי ארנונה בנכסים המוחזקים על ידי העורר ברחוב שערי תשובה 17, 19,

בתל אביב יפו, הרשומים בפנקסי העיריה כת-ן לקוח 10327225, 10327215, 10327225 ו-

0 (להלקן: י*הנכסיי).

2 בכתב התשובה לערר העלה המשיב טענה מקדמית לפיה דין הערר לחידחות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין.

3. התיק נקבע לטיכומיס בטענות המקדמיות ומשהוגשו הסיכומים בשל התיק להכרעה.

דיון והחלטה

4. העורר מנהל כנגד המשיב הליכים מזה שנים רבות.

5. העובדות המצויות בפנינו חינן כדלקמן:

1 בשנת 2005 הגיש העורר ערריט לועדת הערר, מספר 2005-05-157 , 2005-08-104. עררים אלה נתקפו בעתיימ 1080/06, הותהזרו לדיון בפני ועדת ערר, ובסופו של יום נמחקו.

2 בשנת 2010 הוגש ערר נוסף לוועדה, נידון לגופו והוכרע.

3 ביום 7.1.2013 הוגשה לוועדה בקשה לעיון מחדש בערר, אשר נדחתה.

4 ביום 4.3.2013 הגיש העורר עתירה מנהלית שמטפרה 5001-03-13, וביום 30.6.13 הליך זה הסתיים לאור אי תשלום ערבון מצד העורר.

5 ביום 28.7.2013 הגיש העורר עתירה נוספת שמספרה 49184-07-13 שנמחקה גס היא.

6 ביום 18.12.2013 הוגשה עתירה נוספת שמספרה 36808-12-13 באותן טענות שהועלו בעתירות הקודמות המוזכרות לעיל, ומשלא שולמה אגרה נסגר חתיק.

7 העורר פנה למשיב בתאריכים 6.2.2014, 18.2.2015, 25.6.2015, וכן בשנת חמס 2016.

8 בעקבות דחיית השגתו בשנת 2016 פנה העורר בעתירה מטפר 7764-02-16, אשר נמחקה גס היא עקב אי תשלום אגרה.

9 במהלך שנת 2016 הגיש העורר בקשה לביויון בית משפט בעת'ימ 10809-06 וביום 6 נדחתה בקשה זו.

קראנו בעיון את תשובת המשיב להשגת העורר לשנות המס 2017.

אנו מוצאים שאין להתערב בהתלטה זו וכי בעניינים אלה, אליהם טוען העורר מתסייס הכלל של מעשה בית דין.

הכלל של מעשה בית-דין מגלם את כוחו של פסק-הדין לשים קצ להתדיינות מסוימת בין הצדדים. מטרתו לייעל את הדיון ולגרום לכיבוד שלטון החוק ומערכת המשפט. משמעותו היא כי משניתן פסק דין סופי בהתדיינות מסוימת, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעל דין, הבא להתדיין פעם נוספת בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין.

ראה בעניין וה את האמור בטפרה של נינה ולצמן, 'ימעשה בית-דין בהליך אזרחייי (1991)

בעמי - 3-6 :

יימשנתן בית-משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מתסום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין, כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין אם על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחט לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה צויי.

ועוד, שס בעמי 14

ייאינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח יציבות וודאות לגבי כותו המחייב את המעשה השיפוטי. אם יותר לבעל-

דין שאינו מרוצה מתוצאות פסק-הדין לתזור ולהתדיין עס בעל הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר החיחלשות מעמדו של בית-המשפט בעינל הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין או באותה שאלה. מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון וחיציבות המשפטיתיי.

מעשה בית דין יכול לחול בהתקיים כלל חשתק עילה או כלל השתק פלוגתא. כפי שיפורט להלן אנו סבורים, כי בענייננו לא יחול הכלל של השתק עילה, אולם דין הערר להידתות מפאת מעשה בית-דין בשל הכלל של ייהשתק פלוגתאיי.

על מנת שיחול הכלל בדבר השתק פלוגתא על תובענה כלשהי בגין התדיינות קודמת, צריכים להתקיים ארבעה תנאיסם. ראה עייא 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ. מקויות חברת

המים בעי'ימ, וכן ספרה של דרי נינה וּלצמן בעמי 141 :

ייניתן, אס כך, להעמיד ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק-פלוגתא:

.10

התנאי הראשון הוא, שהפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתייס והמשפטיים.

התנאי השני הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל-כן לבעל הדין שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה *יהיה יומו בבית המשפטיי ביחס לאותה פלוגתא.

התנאי השלישי הוא, שההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית-המשפט באותה פלוגתא בקביעה ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה.

התנאי הרביעי הוא, שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק חדין שניתן בתובענה הראשונה להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נהוצה לביטוסו של פסק הדין בתובענת".

באשר למעשה בית-דין בעניינים פסקליס הרחיב ביהמייש בפסייד בעניין בשייא 2190/08 פקיד השומה למפעלים גדולים נ. החברה האמריקאית ישראלית לגז בע'ימ ואחי, בקובעו:

אס כן, הבנה ראויה של עקרון היות ייכל שנה בפני עצמה תהא עצם היכולת לבחון בקשר עם כל שנת מס אס חלו שינויים עובדתיים או משפטייט המצדיקיט בחינה מחדש של קביעות שנקבעו בקשר עס שנות מס קודמות. בלא שינויים כאמור, הגם שמדובר בשנת מס נפרדת, קביעות חלוטות שנקבעו בקשר עס מתלוקות עבר, הרי שהן תקפות ויחסס דיון מחודש באותן מחלוקות. בחינה צו נעשית הן על ידי המשיב ובבוא העות על ידי בית המשפט בעת שהוא בוחן את שקול דעת המשיב... אולם האוטונומיה של שנת חמט אין משמעותה פריצה מוחלטת של עקרון מעשה בית דין. הרציונאל שבבסיסו נותר תקף גס בקשר עס בחינת סוגיות פיסקאליות בידי בית משפט של מסים. האוטונומיה של כל שנת מס מניחה הבדל בין שנת מס לרעותה בשל אותה דינאמיקה כלכלית, עסקית, מסחרית, פיסקאלית. אולם מקום שלא קיים הבדל כזח, או הבדל שיש לו השלכה על סוגיות שהוכרעו, אין מקוט לדון בהן מחדש. משהוכת כי סוגיה שבמתלוקת הוכרעה בהתלטה חלוטה בין הצדדיט בעבר, על המבקש לפתוח מחדש את הדיון בשל שינוי הנסיבות, העובדתיות או המשפטיות, לשאת בנטל להוכיח ולשכנע דבר שינוי זה כמו את הקשר הסיבתי שבין השינוי לבין הצורך בדיון המחודש או הצדקת הבתינה המחודשת לאור השינוליי.

העורר לא הציג כל שינוי במסכת העובדתית שיש בו כדי לפתוח את הדיון.

כל שהעורר טוען בסיכומיו מתייחס לתקופות עבר ולטענות שנטענו וחוכרעו על ידי ועדת ערר בראשותו של עו"ד אלון צדוק.

בהתאם להחלטת הוועדה דאו, הוכרעו טענות העורר לגופן, ואף חלק מטענותיו התקבלו.

העורר, מציין בצורה בלתי ברורה , טענות רבות כנגד העיריח, בגין תקופות עבר, בגין החלטות שהתקבלו וטוען טענות שרובן אף אינן בסמכות הוועדה.

5. העורר, לא הציג כל שינוי משפטי, המצדיק דיון מתודש בעניינו.

6. שוכנענו כי במקרה דנן מתקיימים כל התנאים הנדרשים לצורך קיומו של הכלל של השתק

פלוגתא:

(1) בעררים הקודמים ובערר דנן התעוררה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתייס והמשפטיים.

(2) התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולכן היה לעורר יומו בפני ועדת הערר באותה פלוגתא.

(3) ההתדיינות הסתיימה בהכרעה פוציטיבית מפורשת לגופו של עניין.

(4) ההכרעה הייתה חיונית לצורך מתן ההחלטה הקודמת ולא נאמרה אגב אורחא.

7. לאור האמור, אנו קובעים כי יש לדחות את הערר על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין.

בנסיבות העניין מצאנו שיש לחייב את העורר בהוצאות של 1,000 ₪ על ניהול ההליך.

ניתן בהעדר הצדדייס היום . ( ₪ 6 ,

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'ייא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו/ך שיאלי קצס בר: עוז'ץ גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד בטבת תשעח

מספר ערר: | 12:14 / 140015735

מספר ועדה: | 11657

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: איילאו מולקאסה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

מעיון בתיק מראה כי גם לישיבת יום 7/12/17 העוררת לא מצאה לנכון להופיע לדיון, כך לא הגיע לדיון למועדים שקדמו למועד זה.

העוררת לא הגישה תצהיר לביסוס טענותיה כי הנכס נשוא הערר משמש כבית תפילה.

יודגש כי המשיב הגיש תצהיר מטעמו מיום 5/11/17 - תוך ביקור במקום מטעם החוקר שהתייצב היום לדיון.

על פניו נראה כי העוררת זנחה את עררה ואת טענותיה שכן גם החלטתנו מיום 7/12/17 כתבנו בהחלטתנו כי הערר יימחק מחוסר מעש.

יודגש כי הזימון לדיון ליום 7/12/17 חזר בציון הערת הדואר כי העוררת לא ידועה בכתובת נשוא הערר.

גם אם דואר ישראל לא הצליח למצוא את העוררת בכתובת נשוא הערר הגר"א 7 ת"א, ראוי היה כי העוררת תבדוק מיוזמתה את כל ההליכים כפי שהגישה לועדת הערר ויודעת שהיום היה אמור להיות דיון הוכחות שאליו לא התייצבה.

מכל הסיבות הנ"ל מצאנו לדחות את הערר.

לא מצאנו מקום לחייב את העוררת בהוצאות המשיב.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 11.01.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה( כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ך אור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140016701

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו'י'ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העורר: אור יזהה

- המד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

הערר דנן שהוגש ביום 14.3.2017 עניינו בטענת העורר ייהפחתת שטח לחיוביי לגבי הנכס מסי 2.

בתאריך ב- 6/7/17 נקבע התיק לדיון הוכחות. עד למועד וה לא הוגשו תצהירי העורר וואת למרות אין ספור החלטות שניתנו לפנים משורת הדין להגשת התצהיריס מאצ ועד כה. האורכות אף נשלחו לעורר בדואר רשום ובהתאם למעקב המשלוחים עולה כי הדואר הגיע ליעדו.

אי לכך ובהתאם לואת הערר נמחק מחוסר מעש.

סוף דבר

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן היום, 11.1.18 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות ה

בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפוהסס החל

יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

אתר האינטרנט של המשיב.

/ - 8(

לוייר: עו \חודת מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

\ קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140011330

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

מבוא

העוררים: אפרים רון ששון; טובה אברהם; מרגלית טוויל; יפה אייל; שמחה חן

עזרא ארז ז'יל; דוד ששון; נעמי ששון

- גד ד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

צד ג': אילנית יוסייפיאן; גלית להב; אורטל בן דוד ; אליהו ששון

תחלטת

בתאריך 7 בינואר 2016 ניתנה החלטת הוועדה בערר שלפנינו.

החלטתנו קבעה כי יש לדחות את הערר כפי שהוגש ולהשאיר את הרישום כמחזיקים בנכס את העוררים, כולם בצוותא, שכן לא מצאנו שהמשיב שגה בהחלטתו לרשום את כל העוררים לרבות צדי ה- ג' ואין זה מתפקידו של המשיב להכריע לפי המסמכיט שהומצאו לידו, האם צודקים הצדי גי או העוררים מי מהם מחציק בנכס לתקופה נשוא הערר.

על החלטתנו הוגש ערעור מנהלי בתיק עמיין 1017-02-16 בו קבעה כבי השופטת יהודית

שטופמן ביום 15.6.2016 כך:

'/בנסיבות העניין ומשלאחר מתן החלטתה של ועדת הערר ניתן פסק דין בבית המשפט למשפחה, ובו קביעות העשויות להיות רלבנטיות להחלטת ועדת הערר, ועל דעת הצדדים ובהסכמתם, מתקבל הערעור, בטלה החלטת ועדת הערר מיום 7.1.16 והדיון יוחזר לועדת הערר...

אין חולק כי פסק הדין בבית משפט לענייני משפחח בתל-אביב יפו בתמייש 23160-07 ;

7 מפי כב' השופטת אסתר ז'יטניצקי רקובר, ניתן ביום 14 בפברואר 2016 ולא

היה בפנינו. להלן: ''פסק הדין"י.

פסק הדין הנייל משתרע על פני 15 עמודים, בו מפורטים עיקרי העובדות ומסקנת בית המשפט כרשוס בסעיף 8 בפרק הסיכום, שם נקבע כך: '' 8.1 התובע 1 הינו הבעלים של 9 בנכס ויורשי שלמה ששון צייל בעלי 1/9. בסעיף 8.2. שם נקבע: ייניתן צו פינוי מיידי של הנתבעיט מהנכס. בסעיפים 8.3 ו- 8.4 ניתן צו מיידי לפירוק השיתוף בנכס ומינוי שמאי מקרקעין שיעריך את שווי הנכס כשלכל צד ניתנח זכות ראשונים לרכישת הבעלות בנכס במחיר השוק. יי

התובע מסי 1 בתמייש 23160/07 הוא מר אפרים רון ששון. (אחד העוררים בפנינו הרשום כמחזיק יחד עס אחרים אצל המשיב.)

הנתבעים בתמייש 23160/07 הם ארבעה במספר: אילנית יוספיאן, גלית להב, אורטל בן דוד, אליהו ששון. כל הנתבעיס שס הם צדי ה-גי בערר לפנינו.

8 אין חולק כי הערר והחלטתנו, נסב על השאלה חיחידה שעלינו להכריע והיא האם פעל המשיב כדין עת רשם כמחזיקים בנכס את כל העוררים ששמסם פורט בכותרת, את יורשיהס; ואת צדי ח- גי, כמחציקים בנכס שברתוב שביל בן ואב 2 תייא, המאוהח בספרי חמשיב כנכס מספר 2000243534 בשטה של 68 מ"ר בסיווג יימגוריסיי, להלן ייהנכטיי.

9. האמור בסעיף 8 נכתב בסעיף 1 להתלטתנו מיום 7.1.2016

0. שמיעת הראיות בהתאם להחלטת כבי השופטת שטופמן, התקיימה בפנינו בתאריך

1. טרם נתקיימה ישיבת הוועדה ביום 16.11.2017 שוגר לידי המשיב עותק מפסק חדין ובו

רשמנו החלטה מתאריך 23.3.17 כך: "לאור פטק הדין שצורף המשיב יבדוק נכונותו לתקן את רישומיו לאור פסק הדין. ב''כ המשיב יודיע תוך 10 ימים האם הרישום תוקן.

אם לא כן התיק ייקבע לוועדה לשמיעת הוכחות. 'י

2. תגובת בייכ חמשיב הוגשה לוועדה ביום 27.3.2017 ובסעיף 2 לה נרשם מפי בייכ המשיב

כי: ''המשיב יטען כי לא ניתן ללמוד באופן חד-משמעי מפסק הדין שניתן לקבוע מי החזיק בנכט בתקופה שבמחלוקת בערר דנן החל מיום 3.10.2013,...!/

3. ההסבר שניתן מטעם בייכ המשיב מצוטט בשלמותו כך:

'ימחד פטה''ד קובע כי יינתן צו פינוי מידי כנגד הנתבעים-הם צד ג' בענייננו ולכאורה ניתן להסיק כי יש לקבל את הערר ולרשום את צד ג' כמחזיקים בנכס החל מיום

3. לחד עם זאת, מגוף פסק הדין עולים נתונים עובדתיים שאינם חד-משמעיים

באשר לזהות המחזיקים בפועל בנכס, לדוגמא: בסעי 6.7.7 לפסק הדין ביהמייש דחה את התביעה לדמי שימוש, בין היתר מהטיבה כי '/..התובעים לא הוכיחו מי מבין הנתבעיט התגורר בנכס מאז הגשת התביעה...' ; בנוסף, בפסה'יד מצוין בס' 5.15 בייי אין חולק שהנתבעים התגודרו בנכס תקופה ארוכה...'' אך לא מצוין באיזו תקופה הם התגוררו בנכס. 'י

4. עיינו בפסק הדין שניתן, כאמור ביום 14.2.2016 בתיקי התמייש חנייל ומטקנתנו לאור

פירוט העובדות בו שאמנם הוכרעה המחלוקת בין כל המעורבים בפנינו, חן העוררים והן הצד ג', בסוגיית הבעלות בנכס נשוא הערר.

5. הקניין בנכס לאור פסק חדין (לא הוכח בפנינו כי הוגש ערעור על פטק דין זה), אינה שנויה

במחלוקת.

6. בהתאם לפסק הדין ועל פי הראיות שהוגשו שס לרבות צוי הירושה, התנגדות לצו ירושח,

לכתבי ביי דין שהוגשו בבית חמשפט לענייני משפחה, העורר אפרים רון ששון (עורר מסי

1) הוא הבעליט של 8/9 בנכס, ויורשי המנוח שלמה ששון ייל בעלי 1/9 בו.

7. יודגש כי יורשי המנות שלמה ששון גצייל [צדי ח-גי לפנינו] לא התנגדו לצו חירושה אלא

בחרו להגיש תביעה למתן סעד הצהרתי כי הנכס נשוא הערר חינו בבעלותס. [תמייש 7 ]. כאמור תביעתט נדחתה.

8. אין חולק כי בהתאם לצו הירושה מיום 29.11.2009 בתיק 125107 שניתן לעיזבון המנות

שלמה ששון זייל, אביהס של 4 צדי ה-גי בפנינו, יורשיו הס בת זוגו חדוה ששון (שנפטרה מאוחר יותר) וארבעת ילדיו- הס צדי ה-ג' בפנינו.

9. הבקשה למתן צו הירושה הוגשה לרשם הירושה ע"י בת זוגו. המסמכים צורפו לתצהירי

אילנית יוספיאן וגלית להב שהוגשו לוועדה בתאריך 28.5.2015 .

0. נפנה בהרחבה את הצדדים לעיקרי העובדות שפורטו בסעיפים 2.1 עד 2.10 לפסק חדין

בתיקי התמייש מאחר ולא מצאנו לחצור כאן על הקביעות העובדתיות שבפסק הדין.

קראנו את פסק הדין ולמיטב הבנתנו אין ממצא עובדתי ברור האם הצדי גי בפנינו התציקו בנכס והשתמשו בו עד ליום מתן פסק הדין מועד בו ניתן נגדם צו פינוי מיידי מהנכס.

הממצא היחיד שנקבע שס שבעבר, החציקו בנכס צדי גי (כל ח-4) כיורשי המנוח שלמה ששון ז'יל שנפטר ביום 4.5.1993.

כאמור, פסק חדין הורה על פינויים המידי מהנכס. השאלה האם צדי ה-גי סילקו ידם מהנכס אך ורק מכות פסק חדין או שכלל לא היו בדירה טרם מתן פסק הדין- נותרה נעלמה וללא מענה.

ברור לגו שאם מי מיחידי צד גי לא היה גר בנכס ולא משתמש בו, חיה מקום להודיע לבית המשפט בתמייש הנייל - עוד קודם למתן פסק הדין, שאין רלוונטיות לנדרש מטעמו של אפרים רון ששון ( חתובע מסי 1) לסילוק יד מהנכס - שכן הס אינם מחציקים בנכסי כלל,

ניהול התביעה עד תום וקביעת בית המשפט שעליהם לפנות מיידית את הנכס, מהווה לדעתנו ראיה שהם ראו את עצמם כמחויקיס בנכס אף אס בפועל לא התגוררו שס במועדים הרלוונטים לערר בפנינו.

המצחיר רון ששון אפרים העיד בפנינו כי איגו מורשח לחיכנט לנכס ומפי השכנים ישמעי שהאח אליהו גר שם. עוד ציין כי עורך דינו אסר עליו לחיכנס לנכס. העד אישר כי למיטב ידיעתו עדיין אליהו גר שס ואינו יודע אס מי מהיורשים הנוספים מתגורר בבית הנדון. כך גס העיד כי ייכמה שידוע לי הבנות אורטל, אילנית וגלית [צדי ח-ג'] אינן מתגוררות בנכסיי.

לקבל גרסתו שנאמרח בהגינותו של המצהיר ילמיטב ידיעתוי, ולהטיל את השימוש הבלעדי על אחד מצדי גי מר אליהו ששון, אינה מקובלת עלינו.

ראשית יאמר כי גם אסיר יכול להיחשב כמחויק בנכס ושהייתו בכלא אינה מעלה ומורידה. שנית, אחותו אורטל בן דוד שהעידה שאליהו התגורר בביתה בקרית עקרון מאץ פטירת האם ובכל חופשותיו מהכלא שהה בביתה ותזר לגור אצלה, לא לוותה בראיות מספיקות, כמו לדוגמא דבריה שלאחר שתרורו הוא ואמא גרו אצלה ומאו השחרור מהכלא הצבאי חצר לגור אצלה.

בפני בית המשפט לענייני משפחה לא נטענה טענה כזו ולא חייתה כל ראיה שהנתבע 4 (אתיה), כמו יתר צדי ה- גי לא גרו כלל בכתובת הנכט. ככול שעובדה זו נכונה היה מקום להודיע לבית המשפט שאף לא אחד מהם נדרש לצו פינוי הדירה שכן כלל לא שהו בה.

ניהול התביעה מצד אפריסם רון ששון בתמייש 23160/07 לפנות את הנתבעים (כולם צדי גי)

היא הנותנת כי לאור פסק הדין היה מקום לפנותט מהדירה.

על כך נוסיף דברי עדותו של אליהו ששון בדיון לפנינו מיום 16.11.2017 כי יי..ומוסיף שבכל תקופת המשפט שהתנהלה במשך שנה לפחות לפני כן חייתי במעצר בית בקרית עקרון אצל אחותי אורטל והדבר מופיע בפרוטוקולים של ביהמייש.יי - לא הוכחה בפנינו.

לדבריו י/אין לי אסמכתא לגבי המעצריסי'י.

לא הוכח לנו כי מעצר הבית בקרית עקרון ניתנו על פיי התלטה שיפוטית מוסמכת, כך גם לא הוכיח בפנינו שגר לכל אורך התקופה אצל אחותו. גס הוא או נציגו יכול היה להודיע לבית המשפט שאין מקום להוציא נגדו צו פינוי מיידי מהנכס שכן כלל אינו גר שם ואינו משתמש בדירה. ההיפך, אליהו מאשר בפנינו כי עדיין בנכס נשוא חערר יש ציוד שלו זרוק והוא לא מתקרב לשסם,

לדעתנו גס לאחר פסק הדין בתיקי המשפחה, רב הנסתר על הגלוי בכל הנוגע לסוגיית המחזיקים בנכס. לדעתנו הצד גי יכולים היו לשכנע אותנו בצדקת אמירותיחט שאין מל מהסם מחזיק ומשתמש בנכס, לו לכל הפחות משנת חיובס של הצד גי חיו מודיעים כאמור

לבית המשפט שאין כלל לדון בשאלת הפינוי שכן הס מתגוררים בכתובות אחרות. (אלעד, או קרית עקרוו או בתל אביב.)

פסק הדין שניתן קובע ממצא לפיו התביעה לדמי שימוש ראויים מצד התובעים (רון ששון אפרים ואחי) כנגד הנתבעים הס ארבעת צדי ח-ג'י, כמו תביעתם של האחרונים לפטוק להם סכומים בגין השבחת הנכט שבוצע מטעם הוריהם- נלתו.

לדעת בית המשפט שוט צד לא עמד בנטל הראייתי הנדרש להוכחת תביעתו, כך שבוצע קיווּ, כלשון כבי השופטת בסעיף 6.7.7 לפסייד : י...והואיל ומאידך התובעים לא הוכיחו מי מבין הנתבעיס התגורר בנכס מאז הגשת התביעה ומשום כך עליו לשאת בתשלום דמל השימוש, נכון יחא לקזז, זה כנגד וּה, את דמי חשימוש הראויים מחד וסכום ההשבחה מאידך ולא לפסוק דבר הן בגין דמי שימוש ראויים והן בגין ההשבחה שנעשתהיי.

חזרנו לנקודת המוצא, מי מהצדדים חייבים בדמי הארנונה למשיב ולאיזה תקופות.

החלטת

לאחר עיון בכל המסמכים שבתיק, במכלול תצחירי הצדדים, בעדויות בפנינו, בסיכומי הצדדים הן משנת 2015 והן שהוגשו לאחר קבלת פסק הדין בתיקי התמייש, החלטנו

לפסוק כדלקמן: [יוער כי החלטתנו לנקוב בתאריכים ומי החייב בהם נעשית לצורכי

נוחיות: מהמאוחר למוקדם.]

א. התל ממועד מינויו של כונס הנכסים לנכס, קרי חודש ספטמבר 2017 ואילך- ישולמו

דמי הארנונה למשיב, במלואם, ע"י הכונס. [רשמנו את דברי בייכ העורר אפרים רון בישיבת יום 16.11.2017].

ב. למען הדיוק ותיקון החיוב, ימציא הכונס למשיב (במידה וטרם המציא למשיב) את צו

המינוי שלו ככונס לנכס.

ג. הכונס יודיע למשיב מיד עם סיום תפקידו או הפסקת חזקתו בנכס, את מי יש לחייב

במקומו.

ד. החל ממועד פסק הדין בתיקי התמייש מיום 14.2.2016 ועד למינוי הכונט, ישלמו את

הארנונה למשיב, העורר רון ששון אפרים וכל 4 יחידי הצד ג' באופן יחסי לבעלותס מעצם היותם בעלי הזיקה הקרובה לנכס ובהעדר ראיות משכנעות מצד מי מהם מי השתמש בפועל ומי החזיק בנכס בתקופה הרלוונטית לערר.

למניעת ספק העורר אפריט רון ששון יחויב ב- 8/9 מטך החיוב בארנונה, והצדי גי ב- 1/9 חלקים מהחיוב. לתקופה הנייל.

ה. התל ממועד החיוב של כל הצדדים כפי שנרשמו בספרי המשיב, מכוח הלותס יורשים,

קרי החל מיום 3.10.2013 ועד למועד 14.2.2016 אנו מחייבים אך ורק את 4 צדי ה-ג', יחד ולחוד.

ו. לשיטתנו, צדי ה-גי הס אלה שחיו בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס והם לא הוכיחו

בפנינו כי פנו לבית המשפט לענייני משפתה והודיעו לו כי אין מקום לסעד כנגדס בדמות צו פינוי מידי מהנכס מאחר ואינם מתזיקים או משתמשים בו.

ג. לא היה מקום להמתין עד למתן פסק הדין המורה על פינויים המידי מהנכס מבלי

שמצאו לנכון ליידע את בית המשפט סמוך להגשת כתב ההגנה מטעמם לתביעת רון ששון לדמי שימוש ראויים. העובדה כי בית המשפט דחה את התביעה לדמי שימוש נגדם, אינם ראיה שאינם ברי חיוב בארנונה.

ח. ועוד. עצם פניית הצד גי או מי מהם למשרדי המשיב בתאריך 7.11.2013 בדרישה

להסיר את שמם מהרישומיס כתייבי ארנונה [ראה סיכומי יוספיאן אילנית ו- לחב גלית מחודש נובמבר 2017] , היה אמור להדליק אצלם יינורה אדומחיי וחיה עליהם לפנות

כאמור לבית המשפט לענייני משפחה, לפחות במועד וזה, ולהודיע לו שאין מקום לצו הפינוי מאחר ואין הס מתזיקים בנכס ואין להם טענות בדבר חוקתס של העוררים.

ט. הודעה כזו הייתה מייתרת דיון בשאלת המחזיק בנכס ולא היה בכך כדי לפגוע בחלק

של פסק הדין הקובע את בעלותס בנכס.

8. המשיב יבצע תיקוני חיוב הארנונה למועדים שפורטו לעיל ויחייב בהתאם להחלטתנו.

סוף דבר

9. הערר מתקבל בחלקו כאמור מעלה. בנסיבות העניין לא חייבנו את העוררים והצד גי

בהוצאות המשיב.

ניתן היום, 11 בינואר 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאסם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יהודה מאור חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140016457

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העורר: 3118 )חא 95 4% 4010

‎ -‏ מד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

הערר דנן שהוגש ביום 1/2/2017 עניינו בטענת העורר ייהפחתת שטח לחיוביי בגין חצר שאינה

בחזקתו נכסים הבאים :

1) נכס מספר 2000177398

2) נכס מספר 2000423342

בתאריך ב- 6/7/17 נקבע התיק לדיון הוכחות. ביום 26/10/2017 התקבלה החלטה לפנים משורת הדין לאורכה נוספת בת 30 יום להגשת תצהירים ובמידה ולא יוגשו הערר ימחק מחוסר מעש.

החלטה זו נשלחה לבייכ העורר באמצעות פקס למספר שמופיע בכתב הערר.

עד למועד וה לא הוגשו תצהירי העורר, יתר על כן נציין שהעורר ו/או בא כוחו לא טרחו לברר את מצב הערר

אי לכך ובהתאם לזאת הערר נמחק מחוסר מעש.

סוף דבר

הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן היום, 11.1.18 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עךר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה אן באתר האינטרנט של המשיב.

/ נש ב ב

יו"ר: עו יהודה מאור חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140011330

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

מבוא

העוררים: אפרים רון ששון; טובה אברהם; מרגלית טוויל; יפה אייל; שמחה חן;

עזרא ארז ז'/ל; דוד ששון; נעמי ששון

- נגד =-

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

צד ג! : אילנית יוסיפיאן; גלית להב; אורטל בן דוד ; אליהו ששון

תחלטה

בתאריך 7 בינואר 2016 ניתנה החלטת הוועדה בערר שלפנינו.

החלטתנו קבעה כי יש לדחות את הערר כפי שהוגש ולהשאיר את הרישום כמחציקיס בנכס את העוררים, כולם בצוותא, שכן לא מצאנו שהמשיב שגה בהחלטתו לרשום את כל העוררים לרבות צדי ה- גי ואין וה מתפקידו של המשיב להכריע לפי המסמכים שהומצאו לידו, האם צודקים הצדי גי או העוררים מי מהט מחזיק בנכס לתקופה נשוא הערר.

על החלטתנו הוגש ערעור מנהלי בתיק עמיץ 1017-02-16 בו קבעה כבי השופטת יהודית

שטופמן ביום 15.6.2016 כך:

'/בנסיבות העניין ומשלאחר מתן החלטתה של ועזית הערר ניתן פסק דין בבית המשפט למשפחה, ובו קביעות העשויות להיות רלבנטיות להחלטת ועדת הערר, ועל דעת הצדדים ובהסכמתם, מתקבל הערעור, בטלה החלטת ועדת הערר מיום 7.1.16 והדיון יוחזר לועדת הערר.../

אין חולק כי פסק הדין בבית משפט לענייני משפחח בתל-אביב יפו בתמייש 23160-07 ;

7 מפי כבי השופטת אסתר וייטניצקי רקובר, ניתן ביוט 14 בפברואר 2016 ולא

היה בפנינו. להלן: ''פסק הדין".

פסק חדין חנייל משתרע על פני 15 עמודים, בו מפורטים עיקרי העובדות ומסקנת בית המשפט כרשום בסעיף 8 בפרק הסיכום, שט נקבע כך: '' 8.1 התובע 1 הינו הבעלים של 9 בנכס ויורשי שלמה ששון צייל בעלי 1/9. בסעיף 8.2. שט נקבע: ייניתן צו פינוי מיידי של הנתבעים מהנכס. בסעיפים 8.3 ו- 8.4 ניתן צו מיידי לפירוק השיתוף בנכט ומינוי שמאי מקרקעין שיעריך את שווי הנכס כשלכל צד ניתנה זכות ראשונים לרכישת הבעלות בנכס במחיך השוק.'י

הונובע מסי 1 בתמייש 23160/07 הוא מר אפרים רון ששון. (אחד העוררים בפנינו הרשום כמחזיק יחד עס אחרים אצל המשיב.)

הנתבעיס בתמייש 23160/07 הס ארבעה במספר: אילנית יוספיאן, גלית להב, אורטל בן דוד, אליהו ששון. כל הנתבעיס שם הט צדי ה-גי בערר לפנינו.

אין חולק כי הערר והחלטתנו, נסב על השאלה היחידה שעלינו להכריע והיא האם פעל המשיב כדין עת רשט כמחזיקיס בנכס את כל העוררים ששמס פורט בכותרת, את יורשיהם, ואת צדי ח- גי, כמתויקיס בנכס שברתוב שביל בן ואב 2 ת'יא, המזוהה בספרי המשיב כנכס מספר 2000243534 בשטח של 68 מ"ר בסיווג יימגוריסיי, להלן ייחנכסיי.

האמור בטעיף 8 נכתב בסעיף 1 להחלטתנו מיום 7.1.2016

. שמיעת הראיות בהתאם להחלטת כב' השופטת שטופמן, התקיימה בפנינו בתאריך

טרם נתקיימה ישיבת הוועדה ביום 16.11.2017 שוגר לידי המשיב עותק מפטק הדין ובו רשמנו החלטה מתאריך 23.3.17 כך: ''לאור פסק הדין שצורף המשיב יבדוק נכונותו לתקן את רישומיו לאור פסק הדין. ב''כ המשליב יודיע תוך 10 ימים האם הרישום תוקן.

אם לא כן התיק ייקבע לוועדה לשמיעת הוכחות. !/

תגובת בייכ המשיב הוגשה לוועדה ביום 27.3.2017 ובסעיף 2 לה נרשם מפי בייכ חמשיב כי: ''המשיב יטען כי לא ניתן ללמוד באופן חד-משמעי מפסק הדין שניתן לקבוע מי החזיק בנכט בתקופה שבמחלוקת בערר דנן החל מיום 3,10.2013,.../

ההסבר שניתן מטעם בייכ המשיב מצוטט בשלמותו כך:

''מחד פסה''ד קובע כי יינתן צו פינוי מידי כנגד הנתבעים-הם צד ג' בענייננו ולכאורה ניתן להסיק כי יש לקבל את הערר ולרשום את צד ג' כמחזיקים בנכס החל מיום

3. לחד עם זאת, מגוף פסק הדין עולים נתונים עובדתיים שאינם חד-משמעיים

באשר לזהות המחזיקים בפועל בנכס, לדוגמא: בסע' 6.7.7 לפטק הדין ביהמייש דחה את התביעה לדמי שימוש, בין החיתר מהטיבה כי //..התובעים לא הוכיחו מי מבין הנתבעים התגורר בנכס מאז הגשת התביעה...' ; בנוסף, בפסה/'ד מצוין בט' 5.15 בייי אין חולק שהנתבעים התגולרו בנכס תקופה ארוכה...'' אך לא מצוין באיזו תקופה הס התגוררו בגכס. !י

עיינו בפסק הדין שניתן, כאמור ביום 14.2.2016 בתיקי התמייש הנייל ומסקנתנו לאור פירוט העובדות בו שאמנם הוכרעה המחלוקת בין כל המעורבים בפנינו, הן העוררים וחן הצד גי, בסוגיית הבעלות בנכס נשוא הערר.

הקניין בנכס לאור פסק הדין (לא הוכת בפנינו כי הוגש ערעור על פסק דין וה), אינה שנויה במחלוקת.

בהתאם לפסק הדין ועל פי הראיות שהוגשו שם לרבות צוי הירושה, התנגדות לצו ירושח, לכתבי ביי דין שהוגשו בבית המשפט לענייני משפחה, העורר אפרים רון ששון (עורר מס!

1) הוא הבעלים של 8/9 בנכס, ויורשי המנוח שלמה ששון ויל בעלי 1/9 בו.

יודגש כי יורשי המנוח שלמה ששון ייל [צדי ה-גי לפנינו] לא התנגדו לצו חירושה אלא בחרו להגיש תביעה למתן סעד הצהרתי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]