החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 14 עד 27 למאי 2018

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016247 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפנל חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עויד גדי טל

העוררת: מייקי קוהל ענבר

נגד

מנהל הארנונה בעלריית תל אביב - יפו

החלטת

עניינו של ערר זה בסיווג נכס בשטח של 28.7 מ"ר המצוי ברחוב רוחמה 16 תל אביב.

העוררת הגישה השגה בטענה כי יש לשנות את סיווג הנכס ולסווגו תחת "מלאכה ותעשיה". עוד העלתה העוררת טענה לפיה יש לסווג את הנכס כסטודיו או סטודיו לאומן.

בנוסף, טענה העוררת בהשגה לעניין הסיווג כי מדובר בסטודיו בו מבוצעת עבודת עיצוב בגדים, אופנה ואביזרים ועל כן יש לסווגו כבית מלאכה.

בטרם נכריע בשאלת הסיווג נסכם את הממצאים העובדתיים שהובאו בפגינו ואשר מתארים את השימוש בנכס נשוא הערר.

העוררת העידה בתצהירה על הפעילות אותה היא מבצעת בנכס. היא תיארה את השימוש בנכס לצורך הקמת פרויקט אומנותי המשלב בין אובייקטים פיסוליים . "אציין כי את האלמנטים אובייקטים הללו אני מייצרת בעצמי בעבודת יד כאשר מעת לעת אני מסתייעת באופן נקודתי בבעלי מקצוע שונים."

לצורך המחשה צירפה העוררת לתצהירה תמונות של אובייקטים שיוצרו על ידה כמו אובייקט ראש עשוי מחבל, פליז ועץ או חצאית קרינולינה.

ביחס לחומרי הגלם שניצפו בביקורת העידה העוררת כי בנכס נמצאים חומרי גלם המשמשים אותה ליצירה כגון בדים, חוטים וכפתורים.

כך העידה העוררת בחקירה הנגדית כדלקמן:

"אני תופרת ידנית , לא תפרתי עם מכונת תפירה .....חלק מהאובייקטים אינם מערבים יצירה

במהלך היצירה שלהם... אנחנו רואים בתמונה אובייקט ראש שהוא עבודה כוללת של אומנות רב "

תחומית'

"כשאני מתבקשת לאפיין את השימוש שלי לקומת הקרקע והגלריה אני משיבה שבקומת הקרקע אני בעיקר עובדת ובקומת הגלריה אני מאחסנת את חומרי הגלם"

עד המשיב פז וברמן ביקר בנכס ביום 14.4.16 ותיאר את הנצפה בעת ביקורתו:

"בקומת הקרקע נראו בגדים תלויים על סטנד היורד מהתקרה, קרש גיהוץ, כוננות ועליה בגדים מקופלים , מכונת תפירה המשמשת כשולחן...קומת הגלריה נראו גלילי בדים , גזרות , קופסאות עם חפצים ..."

בחקירתו הנגדית הוסיף :

לא זוכר שראיתי בביקור קופה רושמת ולא ראיתי מכשיר לחיוב אשראי...לא ראיתי פעילות מכירה בנכס..."

מכלל הראיות שהובאו בפנינו לרבות תצהירי הצדדים, התמונות, תשריטים ותשובות העדים במהלך החקירה עולה המסקנה כי הפעילות הנעשית בנכס על ידי העוררת הינה פעילות לעיצוב ו/או יצירת יצירות אומנות רב תחומית ולא פעילות מסחרית ו/או עסקית. השתכנענו כי העוררת עוסקת בנכס בעיצוב עבודות האומנות שלה בעבודת ידיים, אם תרצו עבודת כפיים.

המשיב מתנגד לסיווג הנכס בסיווג בית מלאכה בטענה כי אין מדובר במלאכת כפיים במובנה המסורתי ו/או במקצוע חיוני לסביבה הקרובה כגון סנדלר ו/או נגר.

ביחס לסיווג הנכס כסטודיו התנגד המשיב לסיווג הנכס תחת סעיף זה בטענה כי מדובר בהרחבת חזית פסולה שכן העוררת לא טענה לסיווג זה בהשגתה או בכתב הערר.

עיינו בהשגת העוררת ובכתב הערר ומצאנו כי המשיב טועה בטענתו זו.

העוררת מציינת כבר בהשגתה כי הנכס נשכר למטרת סטודיו לעיצוב בגדים וכי בנכס לא נעשית פעילות אחרת.

נכון שהעוררת מצביעה על השימוש בנכס כבית מלאכה אך טוענת, ולא פעם אחת, כי טעה המשיב בסיווג הנכס בסיווג עסקי וכי היה עליו לסווגו בסיווג סטודיו.

לא נידרש לפיכך לשאלה האם עיקר הפעילות של העוררת בנכס הינה ייצורית או פעילות העונה על הגדרת בית מלאכה.

בנסיבות שהוצגו בפנינו אין חולק כי מדובר בסטודיו העונה להגדרת סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

המשיב מתנגד לסיווג הנכס בנסיבות אלה תחת סעיף 3.3.18 לצו הארנונה בטענה כי הנכס אינו משמש לסטודיו בלבד שכן בקומת הגלריה נעשה שימוש לאחסנה.

התרשמותנו שונה.

התרשמנו מהראיות שהובאו בפנינו כי הנכס כולו שימש את העוררת לציור או פיסול כולל החלק בו מאחסנת העוררת(גם על פי דוח ממצאי הביקורת) את החומרים בהם היא משתמשת ליצירתה.

הדיון באשר להגדרתו של עולם האומנות על פי מבחנים מסורתיים של ציור או פיסול במובנם הפרשני הצר הסתיים זה מכבר בפסיקה .

אומן שעוסק באומנות רב תחומית ומשלב ציור או פיסול באומנותו כפי שעשתה העוררת במקרה שבפנינו אינו צריך להשתמש בעבודתו בכן ציור מסורתי או בכלי פיסול בסיסיים ודי בכך שהנסיבות הכוללות יעידו על כך שמדובר ביצירה אומנותית המשלבת פיסול ו/או ציור בכדי לסווגו תחת סעיף 8 לצו.

בנסיבות אלה סיווג פעילותה של העוררת בנכס אליו העתיקה את פעילותה מהנכס נשוא הערר לרחוב מרכז בעלי מלאכה 31 בתל אביב בסיווג "חדר עבודה של אומן" משמש כראיה נסיבתית נוספת התומכת בעמדתה של העוררת. (בשנת 2017 שונתה הגדרת הסעיף ל"חדר עבודה של אומן..")

ניתנה למשיב ההזדמנות להתייחס להודעתה של העוררת מיום 4.12.2017 ביחס לסיווגה בנכס זה וכל שהוא מצא לאמר היה כי מדובר בנכס אחחר...

סיווג העוררת בסיווג עסקים יחטא למטרת המחוקק ויעשה עוול לעוררת.

מכל האמור לעיל מצאנו כי דין הערר להתקבל.

הנכס יסווג תחת סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

המשיב ישא בהוצאות העוררת בסך 1,000 ₪ + מע"מ.

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

אלון צדוק

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140015078 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ויר:'עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: רון ישראל קציר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר שהוגש על החלטת מנהל הארנונה לשנות את סיווג הנכס ולא להחיל עליו עוד את הסיווג הקבוע בצו הארנונה לסטודיו לציור ופיסול.

עניינו של ערר זה יוכרע על בסייס הוראות סעיף 3.3.18 לצו הארנונה הקובע כי:

*יבניין המשמש לסטודיו בלבד, של ציירים ופסלים, ואינו משמש לתצוגה מכילה או להוראת אמנות הצור או הפיסול וכלוצא באלה../

ענינו של הערר נכס בשטח של 95.29 מ"ר ברחוב מנחם בגין 14 תל אביב אשר סווג בעבר בסיווג סטודיו על פי סעיף 3.3.18 לצו הארגונה ואילו לאחר ביקורת בנכס קבע המשיב בתשובתו להשגת העורר כי '/בנכס נצפו קלטות וידאו על מדפים, שולחנות, כיסאות, ספה, כלי נגינה (תופים, פסנתר), רמקולים, טלוויזיות, מיקסו של מערכת הגברה, מיקרופון, | תצובות של למקולים/מיקלופונים, כבלים (עול? עוד הפנה המשיב בכתב תשובתו להשגה לפרסומים באינטרנט אודות השימוש בנכס למרכז תרבות קהילת* שיתופי, המשמש לשימושים נוספים כמו בית ספר ועונה לשם ייייצימריי.

בעת הדיון המקדמי ביום 12.12.2016 הסביר העורר כי התוּיק בנכס במשך כשמונה שנים ואילו המחלוקת מתייחסת רק לתקופה בה שינה המשיב את סיווג הנכס היינו מיום 16.2.16 ועד ליום 6

עוד טען העורר בדיון המקדמי כי שינוי השימוש בנכס נובע מהתפתחות אומנותית ויצירתית וביקש להצביע על השימוש בנכס במסגרת פיסול אולם במשמעותו המתפתחת והגדיר ואת כך:

*/אני עוסק באומנות חברתית בדיוק כמו פסל שמפטל מהסעע,

בתום הדיון המקדמי, לאור מורכבות הסוגיה מחד וחיקף המחלוקת המצומצם מאידך הצענו לצדדים הצעת פשרה אולם המשיב הודיענו כי לא יכול לקבל ההצעה.

התיק נקבע להוכחות והעורר הגיש תצהיר עדות ראשית בו טען כי הוא עוסק בשנים האחרוגנות בפיסול חברתי. הוא תיאר עבודה שפיסל בשנת 2012 בה היו משולבים הציבור ואמצעים טכנולוגיים.

המשיב הגיש את תצחירה של הגבי מלכה בנד שהפנתה בין השאר לדוחות ממצאי הביקורת בנכס .

היא אף תיארה את הבדיקה ההשוואתית שעשה המשיב בין דוח ממצאי ביקורת שבדק את פעילות העורר בשנת 2012 לעומת 2016 //ונמצא כי חל שינוי עובדתי בין הפעילות שנצפתת בשנת 2 לעומת המעילות שנצפתה בשנת 2016/,

עוד הגיש המשיב את תצהירו של חוקר החוצ גבי מבורך אשר ביקר בנכס ביום 12.2.2016 ותיאך את ממצאי הביקורת שלו בפרק 3 לדויית. ממצאי הביקורת נזכרו כאמור בתשובת מנהל הארנונה להשגה.

אמרנו בעבר בעניינה של עוררת אחרת כי היינו מעדיפים שלא וועדת העלל היא שתכריע בשאלה

הנוגעת לדיון בסוגיות כגון: מתי אומנות או מה ניתן להגדיד כחלק מאומנות הפיסול ,

בתום דיון ההוכחות התרנו לעורר להגיש חוות דעת של אוצרת המתייחטת לפיסול החברתי.

ביום 6.12.2017 הגיש העורר את מכתבה של הגבי הדס קידר המשמשת כמנהלת אומנותית של תכנית שהות אומנים ייערד אומנות אדריכליםיי.

במכתבה קובעת הגבי קידר בי *פיטול חברתי הינו ענף של פיסול מוללני , עוסק גמגע עם הסביבה האנושית , פסל אנוש מבצע סך כל הפעולות המציעות שינוי ממשי במרקם האנושי,

כך או כך התגלגלה לפתחנו ההכרעה בשאלה האם פעילותו של העורר בנכס תחת התיאור שהוא מייחס לפעילות כפיסול חברתי עונה להגדרה שקבע מחוקק המשנה בצו הארנונה בסעיף 3.3.18 עת נקב במונח פיסול.

האם עיסוקו של העורר בנכס יוצר פסל ואם התשובה לשאלה הראשונה חיובית האם יש לראות בו בשל כך פסל ובעיסוק בנכס כפיטול על פי צו הארנונה .

איו חולק כי מטרת מתקין צו הארנונה הייתה חברתית וערכית וכיוונה להקלה בנטל המס המוניציפאלי המוטל על אומנים העוסקיסם באומנות בתחומי העיר תל אביב. כמו סעיפים אחרים בצו הארנונה המקליס עס העוסקים במלאכה, תעשייה או יצירת תוכנה כך גס בעניינם של ציירים פסלים , או שמא אומניט, התכוון מתקין הצו להקל עס הנישומים.

אמרנו בעבר בעניין דומה כי תפקידנו אינו מאפשר לנו לחותיר ואקוס סביב שאלת עיסוקו של העורר על אף שאין אנו בקיאים בסוגיות חקשורות באומנות או בסיווג תתי ענפים הקשורים באומנות.

נכריע על סמך הראיות שהובאו בפנינו ובשים לב לפרשנות סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

מהראיות שהובאו בפנינו ומחקירת עדי הצדדים בדיון ההוכחות נתקבלה תמונה עובדתית ברורה.

בנכט נראו בעת הביקורת ציוד הגברה, כלי נגינה וכיוייב.

לא נצפתה מלאכת פיסול במובנה המסורתל.

העורר אף הודה בחקירתו כי לנכס הגיעו להקות ונגניס לחופיע ואף אישר את חמידע שמסר בכתבה שהתפרסמה באינטרנט ביתס לאופי הייצימריי והפעילות המתבצעת בנכס.

גס אט נקבל את עמדתו של העורר ביחס לפיסול סביבתי כחלק מהגדרת פיסול הרי שעיון בחוות הדעת שצירף, מכתבה של הגב הדס קידר, מותיר ספק באשר לפעילות המתבצעת בנכס כפעילות העונה על התיאור במכתבה של הגב קידר.

מהעובדות שהובאו בפנינו לא מצאנו תשתית העונה להגדרתה של הגבי קידר לפיה בנכס מתבצעת פעילות המשלבת פיטול בשפה , מחשבה ופעולות.

העורר לא הניח תשתית עובדתית התומכת בחלקה השני של מכתבה של הגב קידר לפיו כל אחד משותפי הקהילה לוקח חלק בסטודיו כתלק מהיצירה הכוללת.

אמרנו בעבר כי גס אם התכוון מתקין צו הארנונה לפיסול במשמעותו המסורתית הרי שהשינול בפועל בתיי היום יום ובאומנות על שלל ענפיה מחייב שיקול דעת וראייה גמישה ורחבה.

יחד עס זאת, במקרה שבפנינו גס אס נאמצ גישה פתוחה ופשטנית לא נמצא הנכס כסטודיו העונה למאפיינים בסיסיים כמו אזור עבודה , שולחן עבודה, כלי עבודה לפיסול או דוגמאות לפסלים שכבר הושלם הפיסול שלהם.

לא מצאנו בסיס פרשני, לא מילולי ולא משפטי שיכול לבסס את הקביעה כי המונח פיסול בצו הארנונה כולל גם את ענף הפיסול החברתי הגם שלא השתכנענו כי הפעילות בנכס עונה על תיאור פיסול חברתי כפי שהוצג לנו על ידי העורר.

מכל האמור לעיל השתכנענו כי החלטת המשיב לשנות את סיווג הנכס התבססה על שינויים עובדתיים בפעילות העורר, שינויים שהוא אינו מתכחש להם.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה או/כאתר האינטרנט של המשיב.

יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: . גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית מס' עררים: 140016503 שליד עיריית תל אביב- יפו 0

*ו/ר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'/ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: | טקיפי בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר על החלטת מנהל הארנונה לדחות את השגת העוררת בגין שומת הארנונה ביחס לנכס בשטח כולל של 755.6 מ"ר בו מחזיקה העוררת ברחוב פנחס רוזן 72 תל אביב.

לטענת העוררת שגה מנהל הארנונה עת תייב אותה בשטח משותף כולל של 401 מ"ר לפי החלוקה הבאה: 349.23 מ"ר מרפסת מקורה,51.79 מרפטת פתוחה ו 9.15 מ"ר שירותים וחיא מבקשת מוועדת הערר להורות כי שטח זה יהיה פטור מחיוב בארנונה.

בכתב הערר טענה העוררת כי השטח נשוא המחלוקת הינו שטח טכני המהווה שטח משותף למספר מחזיקים, הינו פתוח לכלל הציבור, יש בו שתי מעליות אשר פתוחות וזמינות לכל מבקש וכן בשטח מנועי מיווג של מחזיקים שונים שאינם קשורים לעוררת.

בכתב התשובה הפנה המשיב לתשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת בה השיב מנהל הארנונה וקבע כי בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי ישנה דלת כניסה משטת הנכס המותוק על ידי העוררת לשטח המרפסת המקורה וכי בשטח המרפסת נמצא ציוד רב השייך לעוררת כמו כסאות, מתקני כושר אופניים חשמליים ואף דשא סינטטי. שטח הנכס לפיכך אינו פטור מתשלום ארנונה, מדובר בחלק אינטגרלי מהמבנה המשמש את העוררת בפועל והיא בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס.

ביום 05.06.2017 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר

במעמד אותו הדיון הודיעו הצדדים כך:

+אנחנו מנהלים משא ומתן לסיים את התיק בצורה מוסכמת. נבקש לקבוע את התיק להוכחות ובתקופה הזו נשתד 2 להודיע לוועדה האם הגענו להסכמת?

הצדדים לא הגיעו להסכמה וביוט 18.10.2017 הגישה העוררת תצהיר מטעמה.

עד העוררת הצהיר כי שטת של 9.15 מ"ר משמש כשירותים משותפים לקומה. ביחס לשטת של 9 מ"ר הצחיר עד העוררת כי ניתן לחיכנט לשטח זה מהמעליות ולא משטחה של העוררת .

ביום 18.12.2017 נחקר עד העוררת על תצהירו בחקירה נגדית.

הוא חזר על שאמר בתצהיר ביחס לגישה לשטח הגג אלא שהוסיף ביחס לשימוש בגג כך:

בשטת הזה מאוחסנים שולחנות , כסאות (ארונות , בהלק שלנו וחלק של אחלים שאני לא *ודע מי הם....יש למ שס כסאות פלסטיק שאנו מאחסנים שם, קצת דפים, שולחן אבל כל האזור של המעליות מלאים בדברים שלנו (דבלים שגם לא שייכים לנו...רוב שטת הגג ריק. יש הדבת מזגנים , שטח גדול לא משמש לכלום, ליד הדלת שלנו ?₪ קצת דברים שננו ... המרפסת היא מקורה . בנוסף יש מרפסת פתוחת ואני תושב שאנחנו לא מחזיקים שוט ציוד?/

1

המשיב הגיש את תצהירו של חוקר חשומה ליאור בארי אשר צירף את דוח ממצאי הביקורת שערך בנכס ביום 16.3.2017.

עד המשיב צירף לתצחירו תשריט של שטת המחלוקת. הוא חילק אותו לשטח 4 ושטת 8 המופרד בקו מקווקו משאר השטת . כך על פי התשריט ישנט שלושה חלקים בתוך השטת

המסומן ירוק: שטת . שטח 5 והשטת שבינהסם.

עד המשיב סימן בוורוד את הגישה לשטחיט אלה מהנכס של העוררת ואף טימן בת שחור את אזור הכניסה מהמעליות.

הוא ציין בדוח ממצאי הביקורת כי בשטח המסומן 8 פרוס דשא טינטטי וכי בשטת ₪ נראה ריהוט.

בחקירתו הנגדית השיב עד המשיב לשאלת הוועדה ואמר:

לכשהוועדה שואלת אותי על הציוד בתמונה מענ,באיזה הלק של הנכס , אני מפנה לקו המקווקו ב 8 שם מלוכז הציוד ובשאר תשטח אין ציוד אלא בחלק דשא סינטטי?

עוד השיב עד המשיב ביתס לתמונה מ/2 בה נראית דלת יציאה לשטח עליו מונח שטיח טינטטל:

*ימ/2 זו היציאה מהשטח של העוררת?/

כאמור אין העוררת חולקת על כך כי נעשה שימוש בחלק מהשטח שבמחלוקת על ידה.

חרף הודאתה העוררת טוענת כי כלל השטח זה אינו בר חיוב.

בטרם נכריע במחלוקת בין הצדדים נטכס את הממצאים העובדתיים :

אכן, קיימת יציאה משטח העוררת לנכט שבמחלוקת. היציאה חינה לחלק המסומן 4 בתשריט המשיב בו קיים דשא סינטטי.

לנכט גס גישה מאזור המעליות במקום בו סימן עד המשיב חא שחור והוכח כי מאזור וה יש גישה לכל מי שחפצ בכך בניגוד לגישה מהנכס של העוררת אשר היא גישה בלעדית שלה.

אין מחלוקת בין הצדדים כי בשטח 8 מאוחסן ציוד לרבות ריהוט. העוררת טוענת כי לא כל חציוד שלה. היא לא ידעה לאמר מי עוד עושה שימוש בשטת זּה, שזכה לסימון 8.

אין מחלוקת כי בשטח המרפסת המקורה בין שטח 4 לשטח 8 לא נצפה שימוש.

העוררת סיכמה את טענותיה ולא התמודדה עס הראיות המצביעות על כך שבחלק מהגג היא עושה שימוש.

המשיב לא הגיש טיכומיס מסיבות השמורות עימו.

הצדק עס המשיב במחלוקת זו.

בנסיבות שפנינו אין תולק כי חלק מהשטח שבמחלוקת מוחזק על ידי העוררת והיא עושה בו שימוש לצרכיח.

בנסיבות תשימוש אשר אין מחלוקת ביחס אליו אין לקבוע כי חלק זה של שטח הגג פטור מחיוב.

ביחס לשטח השירותים הצדק עם העוררת. מדובר בשירותים משותפים. לא הוצגו ראיות הסותרות טענתה גו של העוררת ואף דוח ממצאי הביקורת אינו מציג תמונה אחרת.

הפסיקה הקיימת הינה כי חדרי שירותים הממוקמים מחוץ למשרדי הנישומים הינם שטח משותף הפטור מארנונה. (עמיינ (תייא) 56022-01-17 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב ני עובון המנוחה

חנה ציפורן גייל)

החוקה כי שטח השירותים במקרה גה משמש יותר ממחזיק אחד לא נסתרה על ידי המשיב במקרה זה ואף לא נטען כי העוררת מחזיקה ביותר מ 80% משטח הקומה.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כדלקמן:

> דין הערר ביחס לשטח השירותים המשותפים בקומה בשטח של 9.15 מ"ר להתקבל.

> דין הערר ביחס לשטח המסומן בתשריט המשיב בירוק ובאות ‏ 4 המצוי בסמוך לדלת היציאה משטח העוררת להידחות. הוכח כי העוררת עושה שימוש בשטח וה, היא הניחה שס דשא סינטטי ובשים לב לדלת היציאה המאפשרת גישה לשטח ה מנכס העוררת יש לקבל טענת המשיב כי העוררת עושה שימוש בלעדי בשטח וה ולה הויקה הקרובה ביותר לשטח זה.

> ביחס לשטח המסומן 8 בירוק בתשריט המשיב הוכח כי העוררת עושה שימוש בשטח זה.

היא הציבה בו חפצים ורהיטיס וטענה כלאחר יד כי גם מחזיקים אחרים עושים שס שימוש מבלי שהיא מציגה ראיות לכך או מפרטת טענה כללית זו. לפיכך דין הערר ביחס

לשטח המסומן 8 בתשריט המשיב להידחות.

> הוכת כי בשטח הירוק המצוי בין השטח שסומן 4 לבין השטח שסומן באות 8 בתשריט המשיב מצוי שטח בו לא נעשה שימוש על ידי העוררת. לשטח וה גישה משטח המעליות ואין אליו גישה בלעדית של העוררת. בהעדר שימוש יש לראות בו שטח משותף ומאחר והעוררת אינה מחויקה ביותר מ 80% משטח הקומה יש לקבל עמדתה לפיה יש לפטור שטח זה מחיוב בארנונה. לפיכך דין הערר ביחס לשטח המסומן ירוק ונמצא בין השטת

המסומן 4 לבין השטח המסומן 8 להתקבל.

בשים לב לתוצאות החלטתנו אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומץות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת / התשלייז - 1977 תפורסם החלטהעו באתר האינטרנט של המשיב.

7 0

יחיר: עו"ד ו צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד.גדי טל

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015708 שליד עיריית תל אביב-יפו 11

בפני חברי ועדת הערר:

ויר

חבר:

:| עו"ד אורה קניון

עו"ד ורו'יח אבשלוט לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: מאירסדורף דוד

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברת' בצרון 4 תייא ושטחו 58 מ"ר.

עניינו של הערר הוא סלווגו של הנכס כדירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעח מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שבעדה מוטלת הארנונה, עפ"י סעיף 1.1 די לצו הארנונה.

בהסכמת הצדדים אוחד ביום 20.2.18 הדיון בשני העררים שבכותרת.

טענות העורר

העורר מאשר שאיש לא התגורר בדירה בתקופה נשוא הערר, אולם הוא טוען כי יש לסווג את הנכס בסיווג 'ימגוריסיי רגיל, בנימוק שהוא היה מנוע מלעשות שימוש בנכס כוון שמדובר בדירת ירושח מהוריו, הוא אינו היורש היחיד של הדירה, והוא גס אינו הבעלים הרשום בטאבו של הדירה.

העורר מוטיף כי לאתר מות הוריו התגורר בדירה אחיו, שהלך אף הוא לעולמו.

העורר נרשם בעירייה כמחזיק בנכט, כדי למנוע הצטברות של חובות ארנונה, אולם הדירה עדין חיתה רשומה עייש הוריו ובתקופה נשוא הערר טרם ניתן צו ירושח לנכס. לכן הוא לא היה רשאי להשכירו או לשפצו. צו ירושה ניתן עפ"י הודעת העורר רק בתודש אפריל 2017, ולפיו הוא וּכאי ל- 50% מהזכויות בנכס ואלה נרשמו על שמו ב- 18.6.17.

בנוסף, מצבו של הנכס לא איפשר את השכרתו, וכדי לשפצו יש להשקיע בו כספים רבים, שאין הוא יכול להשקיעם, גס מהסיבה שהוא אינו הבעלים היחיד של הנכס.

העורר טוען כי למעשה אין לו שליטה על הנכס, הוא לא מחזיק בו ולא יכול לעשות בו שימוש.

.10

11

העורר טוען שסעיף 1.1 די לצו הארנונה אינו חוקי.

טענות המשיב

המשיב טוען כי אין מחלוקת שעסקינן בדירה המיועדת למגורים, והשאלה היחידה העומדת להכרעת הועדה היא האם נעשה בנכס שימוש למגורים דרך קבע בתשעה מבין 12 התודשים שקדמו ל- 1 לדצמבר לפני שנות הכספים שבעדם מוטלת הארנונת.

נוכח הצהרת העורר כי איש לא התגורר בדירה בתקופה נשוא הערר, חיובו של העורר בהתאם לסעיף 1.1 די לצו הארנונה, נעשה כדין.

העורר לא הוכיח שהייתה קיימת מניעות משפטית - דהיינו החלטה שיפוטית שלא לעשות שימוש בנכס.

טענות העורר על כך שבתקופה נשוא הערר טרם ניתן צו ירושה לגבי הנכס לא משמשות הגנה מפני החיוב הנייל.

עוד טוען המשיב כי באשר למצבו הפיוי של הנכס, טען העורר עצמו כי פרט לתשתית האינסטלציה, מצב הנכס בסדר. מכל מקום העורר לא חגיש בעניין וּה בקשה במועד ואי אפשר היח לבדוק את מצב הנכט בזמן אמת, כנדרש. גט לאחר הגשת הערר העורר לא איפשר למשיב לערוך ביקורת בנכס.

טענות העורר הובאו בפני ועדת ההנחות בעירייה, אשר התליטה שלא לאשר את בקשת העורר לסווג את הנכס בסיווג יימגוריסיי.

דיון ומסקנות

עפ"י הדין לא ניתן לקבל פטור לנכס לא ראוי לשימוש, למועד קודם למתן ההודעה על היות הנכס לא ראוי לשימוש. העורר לא טען במועד שמגיע לו פטור מתשלום ארנונה בגין היות הנכס לא ראוי לשימוש בתקופה נשוא הערר, ולא הגיש למשיב במועד בקשה לקבלת פטור כוה כנדרש לפי סעיף 330 לפקי העיריות. לפיכך המשיב לא יכול היה לבחון את מצבו של הנכס באמן אמת.

לא רק זו אלא, שגם לאחר הגשת הערר לא איפשר העורר לנציג מטעמו של המשיב לבדוק את מצבו של הנכס.

העורר גס לא המציא ראיות התומכות בטענה שהנכס לא היה ראוי לשימוש.

בנסיבות אלה אין אנו נדרשים לדון ולתכריע לגבי מצבו הפיוי של חנכס.

סעיף 1.1 די לצו הארנונה חל מקוט שבדירה לא התגורר איש דרך קבע. העורר הצהיר שאיש לא התגורר בנכט דרך קבע באף אחת מהשנים נשוא הערר.

2

.3

16

.15

טענות העורר כי הוא חיה מנוע מלעשות שימוש בנכס או להשכירו בתקופח נשוא הערר בשל העובדה שטרסם ניתן באותו מועד צו ירושה לנכס, לא יכולות לעמוד לו כהגנח מפני החלת סעיף 1.1 ד לצו הארנונה.

טענת מניעות מהשכרת דירה הנוגעת לזכויות ירושה ורישומה, אשר אינה מגובה או נתמכת באישור משפטי שלא לעשות שימוש כלשהו בנכס, אינה בסמכות ועדת הערר.

העורר פנה בבקשה לסווג את הנכס בסיווג מגורים ולא לחייבו עפ"י סעיף 1.1 די גס לועדת ההנחות שבעיריית תייא. ועדת ההנחות החליטה לדחות את בקשת העורר. לועדת הערר אין סמכות לשמש כערכאת ערעור על החלטת ועדת ההנחות. אולם, העורר רשאי היה אס היה מוצא זאת לנכון, לתקוף את החלטת ועדת ההנחות, בפני בית המשפט לעניינים מינהליים (ראה בעניין זה ת.א. (חייד) 856-12-10 חסון ותד נ. עיריית באקה אל גרבייה - גית)

ככל שהעורר טוען לאי חוקיות הטיווג יאמר כי טענה כזו אינהח מעוגנת בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976, ולפיכך אין היא בסמכות ועדת הערר.

(ראה עעיימ 5640/04 מקורות חברת המים בע"מ נ. מועצה אזורית לכיש)

עס זאת במאמר מוסגר יצויין כי, סמכות העירייה לתיוב מוגדל של הארנונה, נשוא הערר דנן, מעוגנת בחוראות סעיף ל לחוק ההסדרים במשק חמדינה (תיקוני תקיקה להשגת :יעדי התקציב) תשנ"ג והתקנות שהותקנו על פיו;

בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) (הוראת שעה)

התשעייד -- 2014, ובסעיף 1.1 די לצו הארנונה של עיריית תייא (ראה עמיינ 56443-03-17 שטראוסמן (המנוח) ואתי נ. מנהל הארנונה בעיריית חיפה).

העורר טען כי עפ"י צו הירושה שהוצא רק בשנת 2017 הוא וכאי ל- 50% מהוכויות בנכס.

העורר לא טען במפורש, אולם ככל שמשתמע מטענה גו שעל העירייה היה לחייבו רק ב- 50% מהארנונה המוגדלת שהוטלה על הנכס, גם טענה זו אינה בסמכות ועדת הערר, שכן משתמע ממנה כי מדובר בטכסוך בין מתוּיקים שהטמכות לדון בו הוענקה לבית המשפט לעניינים מינהליים (ראה עתיימ 594/02 אגף מרכו מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה, וגם עתיימ (חייי) -37332

1 משה הרשקוביצ נ. עיריית נהריה שבו נקבע:

ייבמקרה מעין זה, בו קיימת מחלוקת באשר לוהות הבעלים על הנכס, אל לה לעירייה, או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים, ואת מקום ואין לה את הכלים לעשות כן. אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פקודת העיריות ולפעול על פיהי.

ביהמייש ממשיך וקובע:

ייכאשר המחלוקת לגופו של עניין באשר למחויק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים התלוקיס על סוגיית ההתזקה בנכס, במסגרת הליך אורתניי.

6. מכל המקוב> אנו דוחים את העררים.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 2 | ג

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב

יו'/ר: עו'יד אורה קמון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016599 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר 1

ייר

חבר:

עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

תברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: קרצמן נתן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכט נשוא הערר נמצא ברחי כיכר קדומים 18 ביפו ושטחו 48 מ"ר.

יוער כי המשיב בחר שלא להגיש תצהירים מטעמו, וכי העורר שהגיש תצהיר, נחקר על תצחירו, אך עדים אחרים שלו לא הופיעו לדיון ההוכתות.

עניינו של הערר דנן הוא סיווגו של הנכס כדירה המיועדת למגורים ולא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שבעדה מוטלת הארנונה., עפ"י סעיף 1.1 די לצו הארנונה. לפי הצחרת בייכ המשיב בדיון מיום 7, בשנת 2016 כבר סווג הנכס בסיווג יימגוריסיי.

טענות העורר

העורר טוען שיש לסווג את הנכס בסיווג מגורים רגיל.

לטענתו הוא ניצול שואה בן 84 ועקב גילו הוא נזקק לעורה בפעילותו היומיומית.

הוא מחלק את זמנו בין חוייל לישראל, כאשר הוא מתגורר בארצ כ- 6-7 חודשים בשנה.

בתקופות בהן הוא נמצא בישראל הוא מחלק את ומנו בין דירתו בכיכר קדומים 18 ביפו העתיקה, (הנכס נשוא הערר) לבין הדירה שהיתה דירת אימו עד לפטירתה, ברחי גורדון 25 בתי'א.

בנכס נשוא הערר הוא מבלה את רוב שעות היום, עד רדת התשיכה, וזוהי הדירה בה הוא התגורר במשך שנים רבות עס אשתו המנוחה.

הדירה עמוסה בעשרות ציוריס של אביו המנוח, אשתו המנוחה ושלו. בדירה הוא קורא, כותב את וכרונותיו ונפגש עם מכריו מיפו העתיקה. זוהי הדירה המשמשת למרכ חייו. אולם, מאחר שאין במקום תחבורה נוחה, ואין חנות מכולת קרובה, והוא מתקשה בהכנת אוכל

.10

1

לעצמו וברחצה, הוא מגיע כל ערב עם רדת החשיכה לדירה ברחי גורדון בתייא כדי לאכול להתרתצ ולישון.

מסיבות אלה הוא לא עושה שימוש בחשמל או מים בנכס נשוא הערר.

באשר לטענת המשיב כל העורר בחר לקבל הנחה בארנונה של אורת ותיק עבור חדירה בתי'א, השיב העורר שהדבר נעשה מטעמי נוחות, על אף שהדירה נשוא הערר הנמצאת ביפו היא מרכז חילו.

מכל מקום בינואר 2017 הוא מכר את חדירה בתייא לאחר שנקלע למצוקה כלכלית.

העורר הוסיף כי בשנים האתרונות המבנה ביפו בו מצוי הנכס נשוא הערר, חיה מסוכן לשימוש, לאחר שהתגלו בו בעיות חמורות שהצריכו עבודות ייצוב ושיקום.

תימוכין לכך ניתן למצוא במכתבו של שפר רונן מהנדסים, ממר> 2017, לפיו ייבשלוש השנים האחרונות לא ניתן היה לשבת בה עקב הסכנה.... כיום לאחר עבודות ייצוב ושיקום אנו מאשרים כי ניתן להשתכן במבנה הקייסיי.

משהסתיימו עבודות אלה, הוא משפא את הדירה עצמה ומתכוון לעבור לגור רק בה.

טענות חמשיב

המשיב טוען כי בשנת 2014 העורר התגורר בדירה ברחי גורדון 25 בתייא.

בדירה נשוא הערר הנמצאת ביפו לא צרך העורר מים או חשמל ועפייי עדותו הוא לא אכל ולא ישן בדירה.

בהתאמה ביקש העורר וקיבל, הנחה מתשלום ארנונה לאורת ותיק לדירה ברתי גורדון בת'יא נוכח הצהרתו שזו הדירה בה הוא מתגורר.

באשר לטענה כי הנכס לא היה ראוי לשימוש, טוען המשיב כי לא הוגשה לו כל בקשה לקבלת פטור מתשלום ארנונה לפי סעי 330 לפקודת העיריות, ועפייי הדין לא ניתן לקבל פטור כזה למועד הקודם למתן הודעה על היות הנכס לא ראוי לשימוש.

העורר גס לא הוכית, לטענת המשיב, כי הוא זכאי לפטור על היות הנכס לא ראוי לשימוש.

דיון ומסקנות

בראש וראשונח יש לציין כי העורר לא טען שמגיע לו פטור מתשלום ארנונה בגין היות הנכס לא ראוי לשימוש בתקופה נשוא הערר ולא הגיש למשיב במועד בקשה לקבל פטור כוח לפי סעיף 330 לפקודה. בנטיבות אלה המשיב לא יכול היה לבדוק את מצבו של הנכס בזמן אמת כנדרש. לפיכך אין אנו נדרשים לדון או להכריע לגבי מצבו הפיוי של הנכס.

השאלה העומדת להכרעה בפנינו היא האם העורר התגורר או לא התגורר דרך קבע בדירה נשוא הערר בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1 בדצמבר שלפני שנת הכספים שבעדה מוטלת הארנונה.

2

.3

4

5

.6

7

המשיב לא חלק על טענת העורר לגבי אורך התקופה בה עשה העורר שימוש בדירה, שלגרסתו עומד על 6 - 7 חודשים בשנה. השאלה שבמתלוקת היא האם היה וּה שימוש למגורים אס לאו.

אנו מודעים לכך כי אחד הקריטריונים לבדיקת השימוש למגורים שנעשה בדירה הוא צריכת מים וחשמל.

בענייננו אין מתלוקת שבדירה דנן לא נעשה שימוש במים או חשמל בתקופה נשוא הערר.

אולם, והו רק אחד הקריטריונים שיכל לשמש אינדיקציה להכרעה בשאלה, האם בדירה נעשה שימוש למגורים דרך קבע בתקופה חנייל.

בפטהייד של ביהמייש העליון עייא 4127/95 יעל זולקינד (מיכאל) ושרה זולקינד נ. בית וּית מושב עובדים להתישבות שיתופית בע"מ ומינהל מקרקעי ישראל י-ם, קבע ביהמייש כי:

יירק שילוב של מבחנים אוביקטיביים, המצביעים על ארעיות הניתוק, ומבחניס סוביקטיבים המלמדיס על הכוונה להמשיך לחיות במושב, יסייע לנו לקבוע אם נתקיים הכלל של מגורים בקביעותיי. ביהמייש מבהיר כי המבחן האוביקטיבי הוא המבחן הפיגי, והמבחן הסוביקטיבי הוא המבחן הרגשי.

ביחמייש קובע עוד:

ייויקת המגורים מבטאת את הקשר חמהותי שבין אדם לביתו לא רק במובן הפיזי, אלא את הקשר שבינו לבין מרכז חייו, הציר שסביבו סובבים חייו מבחינה מעשית, פיוית ורגשית. על משמעותה של זּיקת המגורים נאמר מפיו של השופט ברנזון בדונו בעניין זה במסגרת חול הגנת הדייר כי יימגוריס במקום שנחשב לביתו של אותו אדם, המקום בו הוא חי בעבר וימשיך לחיות בו בעתיד ואם חוא נעדר ממנו, הרי וו רק היעדרות ומנית שאינה מכוונת להעתקת מגוריו וחייו בקביעות למקום אחר (ע.א. 17/66 וירה וודק נ. ולמן צבעונסיי.

בענייננו שוכנענו כי מרכז חייו של העורר הוא הנכס דנן שנמצא ביפו. שוכנענו כי וח הציר שסביבו טובביס חייו מבחינה מעשית פיזית ורגשית. דהיינו מן הבחינה הטוביקטיבית זהו מקום מגוריו של העורר.

זגאת ועוד, לא נסתרה טענתו של העורר כי הוא התגורר בעבר אך ורק בדירה דנן, והעובדה שכאשר הוא נקלע לקשיים כלכליים הוא מכר את הדירה בתייא ולא את הדירח דנן, לרבות הצהרתו כי הוא משפ אותה לשם מגורים בלעדיים בה. עובדות אלו מחזקות את המסקנה דלעיל.

בפסהייד בעניין זולקינד, מצטט ביהמייש את כבי השופט צילברג בבגייצ 4/51 משה שוואלב נ.

פנחס רשיש ואח' (הדן בסעי 120 (1) לפקי העיריות), ביהייש קובע:

'יבמקרה של כפילות מדומה, הרי מקום המגורים הקבוע, או אר המגורים הקבועה, הס אותו מקום ואר אליהם קשור אותו אדם מבתינה ייביתית'י, יותר מאשר לכל מקום אחר או לכל אר\ אחרתיי.

כמו שם גס בענייננו, ניתן לומר כי עסקינן בייכפילות מדומהיי, ואנו שוכנענו כי העורר קשור 'ימבחינה ביתיתיי לנכס נשוא הערר, יותר מאשר לנכס בתייא שאליו רק היה מגיע עס חשיכה לאכילה, רחצה ושינה.

8. העורר לא הסביר מדוע לא ביקש הנחת אזרח ותיק עבור הדירה ביפו - נשוא הערר, מלבד

אמירה סתמית שעשה ואת מטעמי נוחות.

אולם, ההצהרה מכוחה הוענקה לעורר הנחת אורח ותיק מארנונה לא הומצאה לנו, ואיננו יכולים ואנו אף סבורים, שאין וה מתפקידנו להכריע בשאלה בגין איוו מהדירות היה העורר וכאי לקבל הנחת אזרת ותיק.

לפיכך אין בעובדה שהנחה זו ניתנה לו עבור הדירה בתייא כדי לשנות ממסקנתנו, שהדירה המהווה את מרכז חייו של העורר, היא הדירה ביפו דהיינו הדירה נשוא הערר, והיא שימשה אותו למגורים דרך קבע בין 6 ל- 7 חודשים בשנה הרלבנטית.

9. תימוכין למסקנה דלעיל ניתן גס למצוא בהצהרת המשיב מיום 5.9.17, כי בשנת 2016 סווג

הנכס בסיווג יימגורים'י.

0. מכל המקוב\ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי אין להחיל על הנכס נשוא הערר את סעיף

1 ד' לצו הארנונה בגין התקופה נשוא הערר.

אין בו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום | 1 :

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

ל יו יי .2

*וייר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: מגנג'י אלפונסו ולקר

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן לזה תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.05.2018.

א בסיון תשעח

8

140018155 / 3

77

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה ל הי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ה 2-0 8 רדר יהי

/

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ףף אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בסיון תשעח

88

מספר ערר: | 12:47 / 140018190

מספר ועדה: | 11727

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: רימון טיולים בעמ, אביטל נכסים (ח.כ.) בע"מ,י. בן מנחם בע"מ -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 15.05.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

== -

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב בסיון תשעח

18

מספר ערר: | 12:57 / 140018197

מספר ועדה: | 11717

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: צרפתי פלורה

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הדיון להיום נקבע זה מכבר. בזימון לדיון נמסר לעוררת כי מוזמנת להתייצב בפני הוועדה להשמיע את טענותיה ואם לא תעשה כן תהיה רשאית הוועדה לדון בערר ולהחליט בו בהעדרה על יסוד החומר שהמציאה.

העוררת לאחר שקיבלה את הזימון לדיון בחרה שלא להופיע בפני הוועדה.

מעיון בתיק, דו"ח המשיב שהוגש לנו וכן מקריאה של טענות הצדדים עולה כי הצדק עם המשיב ויש לדחות את הערר.

כפי שציין המשיב העוררת קיבלה פטור לנכס לא ראוי לשימוש עד ליום 4/10/17.

ביום 6/11/17 ביצע בר בן ישי מטעם המשיב ביקורת בנכס, לפיה עולה כי בנכס יש מיטה, ארון, כסאות, מקרר, ארון חשמל עם חוטים גלויים. מעיון בתמונות שצורפו לדו"ח נראה כי הנכס אינו עומד בתנאי הפטור של סעיף 330, בנוסף, נציין כי ארון החשמל נראה תקין ואין חוטים שיוצאים ממנו.

לאור האמור אנו דוחים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 16.05.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו,באתר האינטרנט של המשיב.

9

\ (7 /

ו \

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבף: עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ג בסיון תשעח

8 17

מספר ערר: | 12:14 / *********

מספר ועדה: | 11730

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: חינאוי פול, חינאוי ג'וני

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.05.2018. 7

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלי י דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ לש ב-א

יו"ר: ע)'ד\מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140017521

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העורר: איתן אורל

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית סיווגו של הנכס, האם כטענת העורר שמדובר בדירת מגורים או לפי החלטת המשיב שיש לחייב את הנכס בסיווג מסחר כללי בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה.

חנכט בענייננו נמצא ברחוב יסוד המעלה 6 תל-אביב-יפו, הרשום אצל המשיב, על שס העורר, כנכט מטפר 2000147147 תח-ן לקוח 10857094 בשטח 21.93 מ"ר בסיווג יימסחר קמעונאי כללייו, להלן: ייהנכטיי.

תשובת המשיב נושאת תאריך 5.6.2017 שוגרה לכתובת מגוריו של העורר ברחוב גרינבאום 4 תל-

אביב כפי שרשם בערר שהוגש לוועדה בתאריך 4.7.2017.

בעררו רשם העורר כי הינו מבקש לשנות סיווג הנכט למגורים התל מתאריך 5.3.17 וכן ציין שלא ידע שעליו לבקש פטור מפאת חיות הנכס בשיפוצים. עוד רשם העורר כי הוא כבד שמיעה בן 85 שנה ולא שמע את דברי הפקת מטעם המשיב שצלצל אליו.

בכונב התשובה לערר שהוגש לוועדה בתאריך 18.10.2017 , נרשם בו כי המשיב חוור על האמור במכתבו מיום 5.6.2017 , ודוחה את בקשת שינוי חסיווג לדירת מגורים שכן לא רק שלא הוכת כי מדובר בדירת מגורים, אלא שמתברר בביקור במקוט מטעט חוקר המשיב, שמדובר בנכס בו ניתנים שירותי ליווי בתשלום. אין כל התייתסות לנטען בערר כי הנכט וכאי לפטור עקב שיפוצים, שכן לדברי הכתוב בערר, הוא עצמו לא ידע שיש לעלות טענה כזו לשם בדיקתה ע"י המשיב.

לכונב התשובה לערר צורף דו"ח ממצאי הביקורת מטעם החוקר מאור שמאי שנערך בנכס ביום 7, וביקורת נוספת מתאריך 22.6.2017 בנוכחות החוקרים מאור שמאי ודני מאיר.

0

.1

.12

.3

.5

.6

7

.8

בדו'ייח האחרון נרשם בבירור כי דני נכנס לנכס וביקש שירותי ליווי, יצאה לכיוונו בתורה ואמרה כי העלות היא 100 ₪.

בדיון המקדמי בפנינו בתאריך 28.12.2017 אליו וומן העורר אך לא התייצב, נרשם כי אף שמדובר בעורר מבוגר לא נוכל לפטור אותו מהופעה ומהוכחת טענותלו בפנינו.

משכך הורינו לעורר להגיש תצהירי עדות ראשית לביסוס טענתו שמדובר בדירת מגורים ולא מתנהל בנכס עסק.

העורר לא הגיש ראיות לביטוטס טענתו ושוגרה אליו החלטתנו מיום 6.3.2018 שאם לא יוגשו תצהיריו תוך 14 יום, ימחק הערר מחוסר מעש.

לא הוגשו לוועדה ראיות מטעם העורר ובשיחה טלפונית ביום 8.3.18 לטלפון הרשום בערר עצמו, נרשמה הערת המזכירות כי הטלפון אינו שייך לעורר ונשלחה ההחלטה גסם בדואר רשום.

דבר הדואר הרשום חצר בציון הערה יילא ידועיי.

עד למועד כתיבת התלטתנו לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העורר אף לא באה כל התעניינות מצדו בערר שלפנינו.

על פניו נראח כי העורר למעשה ונח את הערר ולא מצא בו יותר עניין ולא מצא לנכון להביא ראיות:ו בפנינו או לבקש בקשה כל שהיא לאורכה כדי לשמוע טענותיו.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העורר.

עיינו בדוייח החוקריס מיום 22.6.2017 ולא מצאנו דופי ברישומיהס מהם עולה כי הנכס משמש בפועל יילמתן שירותי ליווליי.

טענת המשיב כמפורט בסעיפים 5 - 8 לכתב התשובה לערר מקובלות עלנו. למען הזהירות נדגיש כי אין בממצאי הדוייח כדי לקבוע שהעורר עצמו מנהל שם את יישירותי הליווייי, ואולי מדובר בדייר ששכר את הנכס חימנו.

מכל מקום מאחר והעורר רשום כמחזיק בנכס ברישומי העיריה ולא מצא לנכון להביא ראיות סותרות בפנינו, אין מנוס מלמחוק את הערר מפאת חוסר מעש והעדר ראיות.

סוף דבר

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות. מזכירות הוועדה תשגר החלטתנו לכתובת

הנכס וכן לכתובת שצוינה ככתובת מגוריו.

ניתן היום, 17 במאי 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ף ונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשינג.

| 2 ר -- /

יו"ר: עויץד הודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור ‏ חבר: עוייז/ורוייח אבשלום לוי

|\ קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | ג בסיון תשעח

1.08

מספר ערר: | 13:37 / 140017776

מספר ועדה: | 11730

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: אבי גואטה הפקות בע"מ 512871435

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את דברי הצדדים ולאחר שהתרשמנו כי הנכס אכן לא היה ראוי לשימוש עפ"י סעיף 0 לכל הפחות מיום 19/7/17 מועד הפניה ולאור נתוני הביקורת שהוצגו בתיק, העוררת תקבל פטור בגין סעיף 330 לפקודת העיריות החל מיום 19/7/17 עד ליום 3/10/17.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.05.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ו 1

יו"ר: עו" צי יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

\ שם הקלדנית: ענת לוי

\

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014451 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: ‏ יעיש אבשלום

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

ביום 5.2.2018 נתנו החלטת ביניים בתיק זה.

עניין לנו בערר שהגיש העורר על התלטת מנהל הארנונה לסווג את הנכס אותו החזיק בשטת של 4 מ"ר בשדרות ירושלים 24 תל אביב בסיווג השיורי לעסקיט ולא בטיווג הקודם בו סווג הנכס ייסטודיו לציור פיסוליי.

למעשה משיג העורר על התלטת מנהל הארנונה לשנות את סיווג הנכס ולא להתלל עליו עוד את הסיווג הקבוע בצו הארנונה לסטודיו לציור ופיסול.

הנכס סווג מיום 1.8.2011 בסיווג סטודיו לציור פיסול , ממועד תחילת החזקתו של העורר בנכס.

החל מיוט 1.1.2013 שונה סיווג הנכס וזאת עד לחודש דצמבר 2015.

לאחר דיון ההוכחות ולאחר שעיינו במסכת הראיות שבפנינו הורינו למשיב להביא בפנינו עוד נתונים ביחס להחלטה שהביאה לשינוי סיווג הנכסי.

וכך קבענו בהחלטתנו מיום 5.2.2018 :

ייבטרס נשלים את החלטתנו ובשים לב לתצהיר שהגיש המשיב על ידי מר אייל שר ישראל (ממנו עולה כי הנכס סווג מיום 1.9.11 ועד ליום 31.12.2012 בסיווג סטודיו ) ובשים לב למסמך שהוצג לנו אשר נכתב על ידי אגף התרבות והאומנויות, המחלקה לאומנולות, בעירית תל אביב המתייחס לביקור בסטודיו נשוא הערר בשנת 2015 נבקש מהמשיב להמציא לוועדה עד ליום 25.2.2018 הודעה בה יפרט מה הביא לשינוי הסיווג של הנכס ביום 1.1.2013 (כעולה מטעיף 4.2. לתצחירו של

אייל שר ישראל).

המשיב יצרף להודעות כל מסמך רלבנטי לנושא שינוי הסיווג לרבות דוח ממצאי ביקורת מאותו המועד.

ביום 12.3.2018 הוגשה הודעת המשיב בהתאם להחלטת הועדה מים 5.2.2018.

למרבית הצער לא פעל המשיב בהתאם להחלטת הועדה ולא פירט מה הביא לשינוי הסיווג של הנכס ביום 1.1.2013.

במקום למלא אחר החלטת הוועדה הפנה המשיב לדות ממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 3 וקבע כי יצהתאם לממצאי הביקורת שונת טיווג הנכס מסינוג סטודיו לסיווג בנינים שאינם משמשים למגולים (זאת החל מיום 1.1.13 .ו

כפי שנפרט בהמשך, דו"ח ממצאי הביקורת מיום 4.4.13 אינו מצביע על כל ממצאים המצדיקים שינוי הסיווג.

במהלך הדיונים שמענו את העורר במסגרת דיון ההוכחות ביום 22.1.2018 .

העורר ויתר על חקירת עדי חמשיב.

המשיב טען כי הערר הוגש באיחור רב ומכאן כי דין הערר להידחות.

לטענת המשיב תשובתו להשגה נשלחה ביום 28.12.2015 ואילו הערר הוגש באיחור.

ביום 13.7.16 נתנה כבוד היוייר עוחייד שלומית ארליך את ההחלטה הבאה בבקשה לדחיית מועד

להגשת ערר שהגיש העורר:

ייהמשיב לא הגיש תשובתו למרות חלוף המועד , לאור האמור יוארך המועד להגשת הערר עד ליום 8

כתב הערר הוגש ביום 2.8.2016.

מהאמור לעיל עולח כי אין עוד להידרש לטענת המשיב לפיה דין הערר להיות מטולק על הסף מפאת איחור בהגשתו.

גס תשובת מנהל הארנונה להשגה בגין שנת 2015 העמידה לעורר זכות להגשת ערר.

ביחס לאי הגשת שומות לשנות המס 2013-2014 טען העורר בעת דיון ההוכחות כך :

*כשהבנתי שביטכו לי את הסיווג המוזל לסטודיו לאומנים פניתי לעירייה, אולם זה היה בשנת 5 בדצמבר וכשאת שואלת אותי אס פניתי בשנים 2013-2014 אני אומר שלא כי לא ידעתי שהסיווג המוזל בוטל?/

המשיב צירף להודעתו מיום 12.3.2018 לא רק את דוח ממצאי הביקורת משנת 2013 אלא גם את המכתב שנשלת לעורר ביום 28.5.2013 בו הודיע לו המשיב כי החליט לעדכן את חיובי הארנונה בנכס החל מיום 1.1.2013 שכן //בדיקת הנכס שבמלון העלתה נתונים שונים מאלה המופיעים בספר העיריה בנוגע לחיוב הנכט?,

בדקנו את הכתובת אליה נשלחה הודעת המשיב וחיא זהה לכתובת אליה נשלחה תשובת המשיב להשגת העורר ומסמכים נוספים.

מכאן שעל פנין אכן לא הגיש העורר ההשגות לשנות המס 2013 ו- 2014.

נקדים ונאמר כי אין ו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו , כמו גס בתי המשפט

שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין זת.

כבר בראשית הדברים נציין כי לא מצאנו בטיעוני העורר עובדות או אסמכתאות שישנו את שנפטק בנושאים דומים בעבר .

משמצאנו כי העורר לא הגיש השגות לשנות המס 2014, 2015 חרי שאנו נתקלים בבעייה לדון בערר שהגיש ו/או לקבל את הערר שכן אין בסמכותנו לדון בערר במקום בו לא נדתתה השגה.

קבלת הערר תביא לפגיעה בלתי מוצדקת בקופה הציבורית ותושבי תל אביב. כמעט מיותר לציין כי חוקה התקינות חלה במקרה זה על פעולותיה של הרשות וחזקה זו לא נסתרה על ידי העורר.

המחוקק קבע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה הכללית) תשל"ו-1976 דרך ברורה וסד זמנים קבוע להגשת השגה. בהיעדר השגה הופכת השומה לחלוטה וסופית ולא ניתן להשיג עליה.

בבר'ים 6333/09 רם חן חניונים בע''מ נ. מנהל הארנונה של עירית תל אביב, אימצ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוצי אשר קבע כי משחלף המועד החוקי להגשת השגה הופכת השומה לחלוטה והנישוס מאבד את וכותו להשיג על חיוביו בארנונה,

עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מהותי.

המקרה שבפנינו אינו נוגע להקפדה דווקנית על הוראות הפרוצדורה אלא מהווה עניין מהותי הקשור בתכנון תקציב העירייה ובהקפדה על הנוהל שנקבע בחוק לבחינת השגותיהם של הנישומים בראשיתה של כל שנת מס.

גס אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק ,שאין בהם עניין פרוצדוראלי כי אס עניין מהותי המשליך על וכויותיהס של הצדדים להליך.

אשר על כן אנו יש לקבל את טענת המשיב לפיה אין לדון בשומות לשנות המס 2013-2014 בהיותן שומות חלוטות.

ביחס לשנת המס 2015 עלינו לדון בדחיית ההשגה.

הפנינו את המשיב בהחלטתנו מיום 3.4.2017 לנסיבותיו האישיות של העורר.

לאחר שעיינו בהודעת המשיב מיום 12.3.208 ולאחר ששמענו את הראיות בתיק וה לא השתכנענו כי בפני המשיב עמדה תשתית ראייתית שהצדיקה את שינוי סיווג הנכס בשנת 2013.

עיון בדוח ממצאי הביקורת מיום 4.4.13 אינו מלמד על כל שינוי במצב הנכס לעומת שנים קודמות.

נדמה כי המשיב לא הציב כל תשתית ראייתית המצדיקה את החלטתו לשנות את סיווג הנכס.

ידינו כאמור כבולות באשר לשנות המס 2013 ו- 2014, אולם דין הערר ביחס לשנת המס 2015 להתקבל שכן מהעובדה שבפנינו, דו"ח ממצאי הביקורת והראיות שנשמעו עולה כי שגה מנהל הארנונה עת שינה את סיווג הנכס.

לפיכך הערר מתקבל חלקית ביחס לשנת המס 2015.

כוחנו וסמכותנו נשאביס מדחיית ההשגה על ידי מנהל הארנונה.

מקום בו לא הוגשה השגה, אין בסמכותנו להעביר את שיקול דעתו של מנהל הארנונה תחת שבט ביקורתנו.

ראוי ונכון יחיה שהמשיב יתחשב בעמדת ועדת הערר ויעשה הכל בכדי להגיע להסדר ראוי מול העורר, אשר לא הגיש כאמור השגות לשנת 2013/2014, אך בשים לב לנסיבותיו האישיות ולראיות שהוצגו לנו, היה נכון יותר אס היה ממשיך ומשלם ארנונה על פי הסיווג הקודם ולא בסיווג עסקי.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומלון רר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר וזאינטרנט של המשיב.

ג ו ₪

יו"ר: עוי'1/פָּלָון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ע''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית מס' ערר: 140011983 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'י'ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: קוקיזקרים בעי/מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר שהוגש על החלטת מנהל הארנונה ביחס לנכט ברחוב אלנבי 99 תל אביב.

העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכט, בשטח של 109 מ"ר, בסיווג סטודיו לציור ופיסול.

המשיב טוען כי המטרה העומדת בבסיס התעריף המופחת בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה היא להעניק לציירים או פסליט העוסקים בנכס אך ורק בפיסול או ציור חקלה בנטל המס.

לטענת המשיב אין וה המצב העובדתי במקרה דנן שכן בנכס וּה עלה מביקורת שנערכה בו כי חלקו משמש לאחסון ואילו חלקו מושכר על בסיס שעתי. עוד טען המשיב כי הנכס משמש גס כבר מסעדה.

מאחר וסעיף 3.3.18 קובע כי רק אמן שהסטודיו משמש אותו ליצירה בלבד יהיה וכאי להנות מההוולה הקבועה בסעיף, דין הערר להידחות.

ערר גה הוגש בשנת 2015 והובא לדיון מקדמי בפני המותב בראשותו של עוהייד אהוד גרא ביום 5

לאחר שהעוררת לא הגישה תצהירי עדות ראשית כמצוות הועדה החליטה ועדת הערר ליתן

החלטה סופית על סמך החומר שבתיק וביום 13.1.2016 נתקבלה החלטה סופית הדותה את הערר.

ביום 1.6.2016 קיבלה ועדת הערר את בקשת העוררת לבטל את ההחלטה הסופית ולאפשר לה להגיש תצהירי עדות ראשית כאשר ישאלת הוצאות ההליך תידון בשלב קבלת ההחלטה הנוספתניי.

בהמשך הוגשו על ידי העוררת ארבע בקשות להארכת מועד להגשת התצהיריס מטעם העוררת וביום 9.10.2016 חוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העוררת.

התצהירים הוגשו מטעם מנהל העוררת ומטעם יפעת ניסמפור , סוניה קורוב ומירית רכטר אשר הצהירו כי שכרו מהעוררת חדר ששימש אותן כסטודיו לעבודתן האומנותית.

הן העידו כי בחלק מהתקופה שכרו אומניות נוספות חלק מהנכס.

חמשיב הגיש ביום 13.11.2016 את תצהירו של חוקר השומה אבי חנוך.

ביום 28.11.2016 התייצבו הצדדים לדיון הוכחות בפני המותב הנוכחי אלא שמנהל העוררת חלה ולא התייצב , כמו גס המצהירות האחרות מטעם העוררת

בייכ העוררת בהגינותה הודתה:

/אנחנו הגשנו תצהירים נוספים ..ואינני יודעת מלוע הס לא התייצבו?

בייכ המשיב התנגדה לדחיית הדיון בטענה שנערכה לתקירת ארבעה עדים ובהעדר אישורים רפואיים.

הועדה החליטה כי על מנת להימנע מבזבוו ומנס של הצדדים ייחקר באותו המועד עד המשיב על תצהירו ועם תום הדיון ייקבע מועד נוסף לשמיעת עדי העוררת.

באשר לבקשת המשיב להשית על העוררת את הוצאות ישיבת אותו המועד קבעה הוועדה :

*פטיקת ההוצאות בגין ישיבת היום לבקשת בייכ המשיב תדחה לאחר שיתקבל האישור הרפואי ולאחר הדיון הבא ככל שיתקיים/.

העוררת המציאה ביום 30.11.2018 אישור רפואי ביחס לאי התייצבותו של עד העוררת להיחקר על תצחירו.

בהמשך הוגשו על ידי הצדדים ארבע בקשות נוספות לדתיית מועד חדיון וביום 10.7.2017 התייצב עד העוררת להיחקר על תצהירו.

בתום הדיון ביקשה בייכ העוררת לקבוע מועד נוסף בו תשמענה עדות העוררת אשר לא התייצבו למועד שנסבע.

הועדה החליטה בתום הדיון כי על אף הדחיות התוזרות והנשנות *יקבע מועד נוסף בו תשמענה עדות העוררת ונושא ההוצאות ייבחן בעת מתן החלטה סופית בתיק.

לאחר שהוגשו עוד שלוש בקשות דחייה על ידי העוררת ולאחר שנדחתה בקשתה האחרונה של העוררת הודיעו הצדדים ביום 27.11.2017 כי הגיעו להסדר לפיו מועד הדיון שנקבע לשמיעת עדות העוררת יבוטל, תצהירי העדים שעדותם לא נשמעה יוצאו מהתיק והצדדים יסכמו טענותיהם בכתב.

הועדה קצבה מועד להגשת טיכומי העוררת עד ליום 31.12.2017 וביום 8.1.2018 לאחר שסיכומי העוררת לא הוגשו במועד שנקבע ניתנה התלטה לפיה במידה ולא יוגשו סיכומי העוררת עד ליום 8 לימחק הערר.

הצדדים הגישו בקשה מוטכמת להארכת מועד וגם בחלוף 30 יום נוספים לא הגישה העוררת את טיכומיה.

ביום 20.2.2018 קיבלה הועדה את החלטה הבאח:

חרף כל הארכות שניתנו לבקשת העוררת, לא הוגשו סיכומי העוררת.

לא תינתן ארכה נוספת.

התיק יובא למחיקה מחוסר מעש ביום 25.2.2018.

ביום 25.2.2018 הוגשו סיכומי העוררת.

ביום 28.3.2018 , לאחר אורכה, הוגשו סיכומי המשיב.

פרטנו את השתלשלות העניינים בכדי לחסביר איך וכיצד מגיע ערר שנפתח בשנת 2015 לשלב ההכרעה רק בחודש מאל 2018.

כפי שניתן יהיה להתרשט מההלטת הוועדה לא היתה כל הצדקה לדחיות ההוזרות והנשנות.

המתלוקת אינה סבוכה והתמונה העובדתית ברורה.

העוררת סירבלה את הדיון מטיבותיה שלה והדחיות החוזרות ונשנות בבירור העובדתי נובעות מהתעקשותה להעיד עדות מטעמה אשר על אף שחתמו על תצהירים לא התייצבו להעיד עליהן, הגם שמתברר כעת כי התצהירים , גם כשלעצמם, אינם תומכים בטענת העוררת.

הוראות סעיף 3.3.18 לצו הארנונה קובעות :

יבניין המשמש לסטודיו בלבל, של ציירים ופסלים, ואינו משמש לתצוגה מכירת או להולאות אומנות הציור או הפיסול וכיוצא באלה.*

העורר מודה בתצהירו כי החליט להשכיר את הנכס לאמנים תמורת דמי שכירות בסכום סמלי.

בחקירתו הנגדית, נשאל עד העוררת לגבי הקשר של שתיים מהשוכרות לבר המנוחל בקומה התחתונה בנכס והוא אישר כי אחת מהן עבדה גס בבר.

עוד אישר כי חלק מהציוד שנצפה היה של מחגיק קודם אולם מדובר בציוד בהיקף וניח.

עד המשיב ערך ב 4.11.2016 ביקרות בנכס.

הוא אכן צפה בחלק מהחדריס בתמונות וציוריס ובציוד חמאפיין סטודיו לציור ותיאר את המפגש שלו עם מירית אשר הסבירה לו שהיא שוכרת את הנכס עס שוכרות נוספות, לעיתים על בסיטס שעת ואף הציגה בפניו סידור שבועי של השוכרים במקום.

עד המשיב צילם את הסידור וצרפו כחלק מראיות המשיב. (התמונה צורפה וסומנה מט' 50)

עד המשיב אישר כי שטח של 6.13 מ"ר אטום ואין אליו גישה מהנכט.

אין חולק כי מטרת מתקין צו הארנונה הייתה חברתית וערכית וכיוונה להקלה בנטל המס המוניציפאלי המוטל על אומנים העוטקיס באומנות בתחומי העיר תל אביב. כמו סעיפים אחרים בצו הארנונה המקליס עם העוסקים במלאכה, תעשייה או יצירת תוכנה כך גם בעניינט של צייריס פסלים , או שמא אומנים, התכוון מתקין הצו להקל עס הנישומים.

התרשמנו מהתמונות שצורפו לדות הפקת מטעט המשיב ומעדות עד העוררת כי הנכס נשוא הערר לא שימש את העוררת או העד מטעמה, אלא הועמד לטענתו לרשותן של שוכרות אשר עטקו לטענת העוררת בנכס במסגרת עיסוקן כציירות.

לא הונחה תשתית ראליתית ע"י העוררת (השוכרות לכאורה, לא הגיעו להעיד) כי חהשימוש בנכס היה ע"י אומנים או צריים או פסלים ועל כן אין לסווגו בהתאם לסעיף 3.3.18.

הצדק עם המשיב כאשר טוען הוא כי התעריף המופחת הקבוע בסעיף 3.3.18 לצו הארנונה נועד למי שו פעילותו הבלבדית בנכס ויש לפרש את הוראות הצו כהוראה מקלה שנועדה להקל עם האומן אשר הסטודיו משמש אותו במסגרת יצירתו.

אין וה המקרח שבפנינו.

הנכס נשוא הערר הושכר לטענת העוררת למשתמשות.

עד העוררת נשאל מדוע לא דיווח למשיב על השוכרות כמחציקות ישירות בנכס אך תשובה עניינית לכך לא נתקבלה.

בשולי הדברים נציין כי מהראיות שהובאו בפנינו לא ניתן לסתור את עמדת המשיב לפיה בצד הפעילות בנכס נעשתה פעילות אחרת הקשורה בשימוש בקומת הקרקע כבר. חלק מהראיות שהוצגו לוועדה כמו גס העובדה שבנכס היה ציוד שלא שייך לסטודיו ושאחת המשתמשות עבדה בבר מעידות על קשר אפשרי כזה.

מכל האמור לעיל עולה כי עיקר הפעילות שנעשתה בנכס על ידי העוררת לא נעשתה לצרכי פיסול או ציור אלא למטרת השכרה. אין לראות בכך שהנכס הועמד לרשות אומנים כנימוק המצדיק במקרה זה סיווג הנכס על פי סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

באשר לטענת העוררת כי שטח של 6.13 מ"ר מסך השטח המיוחס לה היה אטום הרי שטענה וו נמצאה נכונה עובדתית.

יחד עס זאת עצם העובדה שהנכס אטום אינה פוטרת אותו מתשלום ארנונה.

העוררת לא הציגה ראייה לכך שחלק זה של הנכס לא הושכר לה ו/או לחילופין לא הצביעה על צד שלישי שמחזיק בנכס וה.

משלא הוצגו ראיות שכאלה אין מקום לפטור את העוררת מארנונה גס בגין חלק וה של הנכס.

מכל האמור לעיל, על סמך הראיות שנשמעו בפנינו , על סמך דוח ממצאי הביקורת, עדות עד העוררת ועדות ועד המשיב הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות.

אין וה המקרה אליו כיוון מתקין הצו עת קבע את התעריף המופחת הקבוע בסעיף 3.3.18 .

בשים לב להתנהלות העוררת במהלך שנות ההתדיינות ובשים לב להחלטות קודמות של המותב בראשות עוהייד גרא וחמותב הנוכחי תישא העוררת בהוצאות המשיב בסך 3,500 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו - זאינטרנט של המשיב.

יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140015253 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: אהרון צדוק ז''ל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו, כמו עניינס של יתר העררים, חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביתס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה. מתחם התחנה המרכוית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב חינו מתחם מוכר וידוע.

עת הוגש הערר בשנת 2016 היה העורר המנות עוד בין החיים.

המשיב הגיש כתב תשובה במסגרתו הפנה כמו בתיקים אתרים בעניין התחנה המרכצית להודעת התחנה המרכצית משנת 1999 על בסיסה ביצע את חילופי המחציקיס בכלל ובמקרה זה בפרט.

הצדדיט הגיעו להסדר דיוני בתיק וח (כמו בתניקיס אחרים) אשר על פיו תתקבל החלטה בתיק וה על סמך חומר הראיות שיגישו הצדדים וסיכום טענותיהם מבלי שתשמענה ראיות.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנתיים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכצית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לצימון התחנה המרכצית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוהות המתגיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שגדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכועה בהחלטה בתיק 140014592 הנל יחולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:

בכתב הערר נכתב:

וער כי מדובר בתנות ליקת שאינה ראויה לשימוש ... יובהר כי מדובד בחנות ריקה שבנייתת לא הושלמה ושאין אלית גישה, כמו ליתד החנויות המצויות בסמיכות אלית...

כאמור, כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכוית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייב

הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 20.12.2016.

במסגרת תיק המוצגים הציג הצד השלישי טופס 6 מיום 20.7.93 המהווה לטענתו אישור למסירת החנות לעורר תתום ומאושר על ידי התחנה המרכגית וכן טופס 5 (פרוטוקול קבלת חנות) התתוס לכאורה על ידי העורר. כמו כן הציג הצד השלישי את הסכם רכישת החנות והסכם הניהול.

לבקשת העורר קיבלה ביום 2.1.17 הועדה החלטה לאפשר לעורר להגיש תצהיר מטעמו ו/או להעיד בפני הועדה וקביעת התיק לשמיעת הוכתות.

ביום 22.3.2017 הוגשו תצחיריס של העורר ושל בנו רועי צדוק.

ביום 27.3.2018 בסמוך לדיון שנקבע לשמיעת עדי העורר נתקבלה בקשה לדתות את הדיון בשל מחלה קשה בה לקה העורר. הדיון נדחה.

לקראת מועד הדיון הנדחה הוגשה בקשה נוספת ממנה עלה כי בשל מצבו הרפואי של העורר לא ניתן יהיה לזמנו לדיון והועדה נתבקשה לקבל התלטה על סמך החתומר הקיים בתיק הערר.

ועדת הערר קיבלה את ההחלטה הבאה:

/מאחר ובקשת העודר הייתה לזמנו לדיון הרי שבנסיבות שנוצלו יש לכבד בקשתו לפטור אותו מהתייצבות.

הדיון מבוטל.

החלטה תינתן על סמך חומל הלאיות שבתיק אולם על ב''כ העודרת להתייחס בכתב בתוך 14 יום

מתיום, למעמד טופס 5/6 שצורפו לתיק המוצגים מטעם התמתיית/.

ביום 28.5.2017 התקבלה החלטה על הגשת סיכומיט בכתב מטעט בעלי חדין בטרם תינתן החלטה סופית בתיק.

המשיב שב בסיכומיו על עמדתו כפי שבאה לידי ביטוי בכתב התשובה.

התחנה המרכזית החדשה סיכמה טענותיה וטענה כי הנכט נמטר לעורר ואינו עוד בחזקת התחנה המרכנית.

התמחיית השיבה לטענות העורר כי בניית החנות לא הושלמה כי טופס 5 החתום על ידי העורר עומד בסתירה לטענה צו ומוכית כי בניית החנות הושלמה והיא נמסרה לעורר.

העוררים הגישו כאמור את תצחיריהס של העורר ובנו אשר טענו כי על אף המסמך שהוצג כפרוטוקול מסירה על ידי הצד השלישי (טופס 5) מעולם לא קיבל העורר את החנות וכי מצבה של החנות אשר הגישה אליה חסומה לא היה מעולם במצב שאיפשר מסירה.

ביום 19.7.2017 הודיעה בייכ העורר לועדה כי העורר נפטר וביקשה לדחות את המועד להגשת סיכומי העורר עד להתבהרות נושא חירושה.

ביום 16.1.2018 הודיעה בייכ העורר כי בני המשפחה מבקשים להמשיך ולברר את הערר על אף שטרסם ניתן צו ירושה והציגח ייפוי כות תתומים מכל היורשים הפוטנציאליים .

ביום 25.2.2018 ביקשה בייכ העורר להוסיף ראייה לראיות העורר - ייטופט 2 יי שלטענתה נמסר למשרדה טרם פטירת המנוח , בתגובה לסיכומי המשיב והתמחיית, טופס אשר לטענתה של בייכ העורר ניתן ללמוד ממנו על נסיבות מסירת החנות לעורר.

לאחר שנתקבלה תגובת התמחיית המתנגד לצירוף המסמך ביום 28.2.2018 נתקבלה התלטת ועדת

הערר כדלקמן:

*כפי שנקבע בהחלטת הועדה מיום 26.2.2018 י*ינתן משק 2? לעמדת הצדדים ביחס לקבילות המסמך בעת מתן ההלטה סופית בתיק?

כאמור המשיב טען בכתב התשובה כי חילופי המחזיקים בנכס בוצעו מכח הודעת התמתיית שנמטרה בשנת 1999 למשיב. לכתב התשובה צורפה הודעה של התמחיית.

העורר העיד בתצהירו כדלקמן:

*אינני זוכד את נסיבות החתימה על טופס 5 שהוצג על ידי התחנה המרכזית אך בוולאות לא קיבלתי מעולם חזקה על התנות וכן מעולם לא קיבלתי מפתת לתנות %*

בנו של העורר העיד על מצב התנות בעת ביקורו בנכס בשנת 2017 וביקש ללמוד מכך על חוסר הסבירות כי החנות נמסרה לאביו שכן בנייתה לא הושלמה והיא מצויה בקומה שהגישה אליה

נחסמה:

*אלמלא ליווה אותי מאיר לחנות, פתח ל: את שער המעבר לקומה השנייה ותראת לי את מיקום החנות , לא הייתי :ודע כלל כיצד לגשת אליה. אין לי ולאבי שום גישת לחנות אלא באמצעות הנהלת התמחית, ובאמצעותם בלבד./

ייפרוטוקול קבלת חנותיי מיום 28.7.93 :

המשיב לא הניח בפני הועדה תשתית עובדתית או משפטית הנותנת הסבר לעובדה כל חילופי המחזיקים בוצעו על ידו בשנת 1999 (ייפרוטוקול קבלת החנותי).

לא נתחמק מדיון במעמדו של מסמך כמו פרוטוקול קבלת החנות.

על פניו מדובר באישור לפיו קיבל העורר את התזקה בחנות מאת התתנה המרכצית החדשה בשנת 3.

אלא שאין לקרוא מסמך זה במנותק מהעובדות הנוגעות למצב החנות, מצב המתחם, מועד מסירת ההודעה למשיב מכוחה קמה הייאחזקהיי לצרכי ארנונה מבחינת העורר ומתצהיריהס של העורר ובנו.

המסמך עצמו כולל עבודות שיש להשלים את ביצוען ואילו טופס 2 שנחתם באותו המעמד בו שינה העורר בכתב ידו את המללים יישקיבלנויי ליישאקבליי מתיישב במבחינה הגיונית עס האמור בטופס 5.

לא מצאנו מדוע להתנגד לקבלת טופס 2 כפי שהגישה אותו בייכ העורר שכן גם טופס 5 וטופס 6 שהוגשו על ידי התמחיית הוגשו במסגרת ההסדר הדיוני שנקשר בין הצדדיט ולא באמצעות עדים .

אס נקרא את טופס 5 במנותק מטופס 2 או במנותק מהעובדות והראיות עליהן אין מחלוקת כאמור לעיל נחטא לאמת ככל שחיא רלבנטית לעניין ההחוקה לצרכי ארנונה במיוחד העובדה שהתמחיית לא דיווחה על העורר כמחזיק בנכס ביום 28.7.1993 אלא כשש שנים לאחר מכן.

אכן יכול לחיות שלמסמך פרוטוקול המסירה של החנות ישנן השלכות ביחס ליחסים החוזייס בין העורר לבין הצד השלישי אולם מבחינת דיני ארנונה, הבסיס לחיובים נשוא ערר וּה, להשגת העורר ולפעולות חמשיב לאורך השנים הינו הודעת הבעלים אשר נמסרה למשיב בשנת 1999.

המשיב חוא שפעל על פיה ולא נכון יחיה לאפשר לו היום, לאתר שתלפו עשרות שנים ממועד חתימת העורר כביכול על פרוטוקול קבלת החנות ולאתר שחלפו עשרות שנים מהמועד בו ביצע את חילופי המחזיקים לשנות מעמדתו.

לפיכך הננו קובעים כי אין בפרוטוקול מסירת החנות מיום 28.7.1993 בבדי לקבוע בי החל מהמועד בו הוא נחתם נמסרה לעורר החזקה מבחינת דיני הארנונה.

ההכרעה בערר גה, כמו במקרים דומים בעניינם של בעלי נכסים במתתס התחנה המרכנצית החדשה תתבסס על בדיקת טענת העורר כי אינו מחזיק בנכס ככל שטענה זו מתייחסת לחוקה שיוחסה לו על ידי המשיב משנת 1999, הוא המועד בו נמסרה למשיב לטענתו הודעה מבעלת הזכויות בנכס על חילופי מחציקיס ובשים לב למצב הנכס בהתאם לראיות שהובאו בפני הועדה.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחציקים על פי פניית הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999. (דאה ההולעת מינם 6.7.99 אשר צודפה לכתב התשובה מטעם המשיב).

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לוהות את הנכס או לגשת אליו.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.

העורר כאמור טען כי התזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשט את תילופי המחזיקים מינואר 1999. חמשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות טעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחציקיס או תדילת חזקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת תזקה או עם יום התיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גס לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על תילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא התויק בנכס בתקופות המיוחסת לו על ידי חמשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו צו נסמכת על הראלות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גס בהחלטה וו משום תמרור אזהרה למשיב כמו גס לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר זה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 21.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדיסם קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]