החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 13 עד 19 בספטמבר

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 30/06/2016
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

וו

תאריך : = י באלול תשעז

מספר ערר: | 09:25 / 140014396

מספר ועדה: | 11414

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

ארז דינה תעודת זהות *********,ארז אהוד תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10799490

מספר חוזה: 668559

כתובת הנכס: מגן קלמן אלוף 5

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

נוכחים:

העורר/ת: ארז אהוד,ארז דינה - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

החלטה

בבירור שערכה מזכירת הוועדה עם העוררים התברר כי אין בכוונתם להתייצב לדיון היום וזאת לאור האמור בתשובת המשיב ולאור החלטת הוועדה מיום 30/6/16.

לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 13.09.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליָב)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיבי ,

יו"ר: עו" אְליך שלומית חברה: עו"ד/קב שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

ךר 25%

/ שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:;

העורר/ת:

וו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

אליעזרוב יצחק תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10744415

מספר חוזה: 616972

כתובת הנכס: הקישון 32

-נ1 ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז

ע"י ב"כ עו"ד: נעמה חליפה

העורר/ת: אליעזרוב יצחק

אליעזרוב אסתר

ברשי גבריאל - לא נוכח

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ב"כ המשיב עו"ד: נעמה חליפה

החלטה

ההחלטה בתיק 140012366 תחול ותחייב את הצדדים גם בתיק זה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.09.2016.

י באלול תשעו

140013059 / 6

1164

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוטק כלליון)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר הָאינטרנט של המשיב.

חברה: 7 רלי

י"ר שו שלומית 2

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפז

תאריך | ‎ :‏ 'באלול תשעו

מספר ערר: | 10:00 / 140012366

מספר ועדה: | 11414

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: קינמון (אן.בי.קיי) עיצוב תכשיטים בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בשלב זה של החקירה עצרנו את הדיון והמלצנו לצדדים להגיע לידי פשרה כדלקמן:

חדר השרותים הרשום כיום כמוחזק ע"י קינמון ימשיך להיות מחויב בארנונה כחלק מהחנות.

המשיב ישלח פקח מטעמו על מנת לבצע מדידה מדויקת של חדר השרותים.

יתרת שטח החצר שהוצמדה ע"י המשיב לשתי חנויות נפרדות לא תחויב בארנונה.

הצדדים הסכימו להמלצת הוועדה. :

לאור האמור אנו נותנים תוקף והחלטה להצעת הפשרה כאמור.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כפלית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: שר | שלומית שו ] שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

% שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך ‎ :‏ : באלול תשעו

מספר ערר: | 11:46 / 140014651

מספר ועדה: | 11414

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חברה: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

עטיה חיים תעודת זהות *********,מרון אורן תעודת זהות *********,עמיר מרון ליאת תעודת זהות *********,עטיה עדנה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10796473

מספר חוזה: 665474

כתובת הנכס: אופיר 31

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: עטיה חיים

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

ארין שרף - מתמחה

החלטה

לאחר דיון מחוץ לפרוטוקול הודיע העורר כי הוא מושך את הערר.

המשיב בקשה לבקשה והערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר 0 של המשיב. "

יו"ר: עו"ד ט\ שלומית חברה: פיד קזים שירלי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית

שליד עיריית | תלאביב | - *פו

העורר: | עקיבא ברק

‎ -‏ נגד.

‏ערר 140012309

‏המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

‏החלטה

עניינו של הערר דנן הינו נכט המצוי ברתוב קאפת יחיה 4 בתל אביב, (להלן: /'חנבסי"י).

בראשית החלטתנו נפנה ונתייחס להתנהלות המשיב בעניין סיכומיו:

בהחלטתנו הורינו לצדדים לסכם טיעוניהם בכתב, ואף הורינו לצדדים כי סיכומיהם לא יעלו על 3 עמודים.

סיכומיו של העורר אותצים 6 עמודים.

במסמך הנלוות לסיכומיו, הודיע המשיב כי הוא קיבל רק 4 עמודי סיכומים מאת העורר, וכלי היות והעורר חרג ממכסת העמודים שהוקצבה לו, הרי הגם שנדמה כל סיכומיו נקטעו בסוף העמוד הרביעי, המשיב יתייחס לאמור בארבעת העמודים, והוא מתנגד לכל הוספה של טענה מעבר לכך.

בהתלטתנו מיום 25.8.16, הבהרנו, כי הגם שמדובר בתריגה ממכסת העמודים המוקצבת, ברל כי אין בפועל חריגה של ממש מאורך הסיכומים המותר, וזאת לאור אופן עריכת הסיכומים, רווח כפול, שוליים רחבים, אותיות גדולות וכוי (וואת בניגוד מותלט לסיכומיו הצפופים של המשיב). כן הבהרנו כי המשיב אינו יכול לעשות דין לעצמו, ולהתייחס לתלקם, על אף שברור לו כי סיכומי העורר הגיעו לידיו קטועים.

לאור האמור הודענו למשיב כי הוא מוומן לפנות לעורר ולבקש את 2 העמודים החטרים, וכי

הוא יהיה רשא: להשלים סיכומיו עד ליום 4.9.16.

המשיב בחר שלא להוסיף דבר על הכתוב בסיכומיו, ואשר על כן נסמכת החלטתנו להלן, על סיכומי הצדדים כפי שהוגשו על ידי הצדדים.

תמצית טיעוני העורר

העורר צכאי לפטור מכת סעיף 330 לפקי העיריות עד ליום 15/10/15, לתילופין עד ליום 2/7/15, ולחלופי חילופין עד ליום 2/5/15 (וזאת לצרכי פשרה, הגם שכפי שהוכח באוגוסט 2015 הנכס היה עדיין בשלבי שיפו\).

עד לשנת 2014 השכיר המערער את הנכס לשוכרים, שניהלו בנכס אטליו.

ביום 17/12/14, אחרי שהשוכריס כבר פינו את הנכס, הוגש כנגדס כתב האישום.

ביום 8/6/15 הוצא נגד השוכרים צו סגירה בגין ניהול עסק ללא רישיון, וזאת הגם שהעסק נסגר כבר כשנה לפני כן.

העורר החליט לפתות מפעל לייצור ולפירוק עופות, והחל בהליכים לקבלת רישיון.

במקביל התל העורר בעבודות לפירוק הישן. את התאמת הנכס לתכנית הבניה המאושרת, לרבות ההתאמות הנדרשות לקבלת רישיון היצרן, החל העורר רק לאחר שקיבל אישור עקרוני לתוכנית.

מפעל לפירוק עופות מחייב רישיון יצרן משירות המזון. ההשקעה הנדרשת בנכס מתליבת השקעה גבוהה מאוד, התנאים הנדרשים על ידי שירות המזון הינם קשים, יקרים ומתייבים מעורבות של מומחים, לרבות מומת? הנדסת צנרת ומים, תברואנים, ייעוצ ווטרינרי ועוד.

לא ניתן להתתיל בהתאמת העסק לתכנית, אלא לאתר ששירות המזון מאשרה, ולעתיס שירות המזון אף דורש שינויים בתכנית, לאתר בתינת השיפוץ בפועל.

גס רשויות נוספות מעורבות בקבלת האישור, ובכלל זאת כיבוי אש, איכות הסביבה, עירית תל-אביב וכוי.

העורר הקטין את חדר הקירור שחיה בנכס, ואשר קירותיו היו שבורים, החליף את כל יחידות המנועים בחדר הקירור, ולאחר מכן גם התקין חדר קירור נוסף ותחדש.

ויודגש, אין מדובר במקרר, כטענת המשיב, אלא בחדר קירור.

עדי המשיב עצמו, אישרו ותיעדו בתמונות, כי המקום היה בשיפוצים, וכי הוא היה ללא ריצפה עם תוטי חשמל חשופים. אמנם בעת הביקורת היה חדר הקירור נעול, שכן המשפצים, אשר לא היו באותו רגע במקום, לא השאירו את חדר הקירור פתות, אך ברור כי בוצעו בו עבודות.

הגם שהנכס היה מחובר לחשמל, לא עבר חשמל לאף מקום בנכס.

באשר לריח הבשר אותו הריח הפקח מטעם המשיב, הרי עדי המשיב העידו כי לא ראו פעילות של מכירת בשר בנכס. אך טבעי שהפקח הריח ריח של בשר, הן היות וכפי שאושר על ידו, יש הרבה תנויות בשר באאור הנכס, והן מחמת שחדר הקירור אכלס במשך שנים רבות בשר, ורק טבעי שלקירותיו השבוריס נדבק רית של בשר.

התמונות שצירף העורר מעידות שגם ב-17 לאוגוסט 2015 הנכס היה עדין בשיפוצים.

עלות השיפוץ הגיעה ל- 250,000 ₪ (יותר מסכום החשבוניות שצורפו לתצהיר העורר).

העסק לא פעל ולא יכול היה לפעול, שכן היה בהליך הכנה ושיפוצים מורכבים לקראת קבלת רישיון יצרן. התכניות אושרו ע"י שירות המזון רק ביום 21/10/15.

המשיב העניק לעורר פטור מארנונה החל מיום 1/11/14 ועד ליוט 31/12/14.

ביום 24.12.14 הגיש העורר בקשה להארכת הפטור.

עדויות עדי המשיב, כמו גס התמונות שהוצגו, תומכות בטענות העורר.

התמונות אליהן הפנה העורר, בהן נראה הנכס עדייו בשלבי שיפוץ, הן מתודש אוגוסט 2015. על כך ניתן ללמוד מהעובדה שהפועל המצולס בהן, עבד אצל העורר באוגוסט 2015.

כל מי שיודע כיצד יש לשפץ עסק וכיצד מקימים מפעל לייצור בשר לא היה טבור שניתן להקימו תוך מספר קטן של חודשים. מדובר בהליך שיפוצ מורכב, ארוך ומוקפד מטעם הרשויות.

תמצית טיעוני החמשיב

לא נראו שיפוצים בנכס בעת הביקורת שנערכה בנכס ביום 2.2.15. נהפוך הוא, נראה היה שמדובר בנכס שבנייתו נסתיימה.

במועד הביקורת נראו במקום ערימות ארגוּי פלסטיק, סולם, קרטונים, ועוד. הנכס היה מרוצף, מקורה, עם קירות תקינים, מחובר לחשמל ולתשתיות, וככל הנראה אף נעשה בו שימוש לצורך אתסון במקרר, שכן בנכס עמד מקרר גדול שפעל בעת הביקורת, ולטענת התוקר במקום היה ריח של בשר.

כאשר נציג מטעם המשיב ביקש כי נציג המחזיק יפתח את המקרר, טען נציג המתזיק, כי המקרר נעול ואין לו מפתח.

העורר הודה בחקירתו, כל ייבתקופת השיפוצים הייתה בנכס תקרה. אומנם תקרת הגבס ירדה, אבל תקרת הנכס נשארה. הנכס היה מתובר לחשמל !יי

מהתנאורים בדויית הביקורת עולה, כי במקום לא נערכו שיפוצים, ולמעט מעט חוטיט שיצאו מלוח התחשמל, לא היו ליקויים של ממש בנכס. במקום נראו ארגזיס וציוד נוסף, ולכל הפחות מדובר בנכס בו ניתן היה לבצע אחסון, כפי שנעשה בפועל.

גס בביקורת נוספת שערך המשיב ביום 18.3.15, לא נראו עבודות שיפוצ, פועלים או שינוי כלשהו במצבו הפיצי עובדתי של הנכס, והנכס נמצא סגור.

העורר לא הציג כל ראיה באשר למצבו של הנכס בתקופה צו. נהפוך הוא, מסיכומי העורר עולה, כי הנכס כלל לא נמצא באותה תקופה בשיפוצים, שכן עד ליום 18/6/15 טרם ניתנה החלטה בבית המשפט. רק לאחר קבלת ההתלטה גמלה בליבו של העורר ההחלטה לשפף את הנכס, וברי כי קודם לכן לא נעשו בו שיפוצים.

בהיעדר נזק משמעותי שנגרם לנכס בתקופה צו, ברי כי אין מקוט להעניק לו פטור מכת סעיף 0 לפקודת העיריות.

אין בעובדה שהעורר בתר שלא לקלים שימוש אחר בנכס, למעט אחסון הציוד שנמצא בו בפועל, כדי להעמיד את הנכס בקריטריונים המתאימים לפטור נכס שאינו ראוי לשימוש.

על העורר להרים את נטל הראייה כי הנכס אכן עומד בתנאי סעיף 330 לפקודה.

בנסיבות העניין אין לומר כי נגרם לנכס נזק כה משמעותי ונרחב, העונה לדרישות סעיף 330 לפקודת העיריות, ההל על מקרים קיצוניים, עד כי עסקינן בנכס שחדל לחלוטין להיות 'בניין!

ולא הוכח כי הנכס אינו ראוי לשימוש.

בתצהיר העורר נטען כי: יעלות ההשקעה לצורך שיקום המקום והעמדתו כמפעל לפירוק עופות

שלא יקבל סירוב הגיעה לסך של מעל 120,000 מיי. החשבונית היחידה שצורפה אינה רשומה כלל על שס העורר אלא על שט ייעופות ברקאן בעיימיי, גוף אשר הקשר שלו לענייננו אינו ברור, ומצוין עליה התאריך 31.12.15 בעוד שתקופת המתלוקת הינה עד מאי 2015.

2. מכאן שחשבונית גו אינה יכולה להוות ראיה להוצאותיו של העורר, כאשר אין כל קשר נראת

לעין בינח לבין תקופת המהלוקת ובינה לבין העורר עצמו.

3. באשר לטענת העורר, כי עלויות השיפוץ היו 250,000 ₪, הרי כאשר העורר התבקש להציג

חשבוניות המעידות על הסכומים הנוספים ענה: ייאם אני מתבקש להציג חשבוניות שמעידות על סכום כזה, אני משיב שנעשו השקעות שאין עליהם חשבוניות".

4. בחירת העורר, שלא להציג ראיות לתשלום אומרת דרשני, ועומדת לתובתו של העורר.

5. טענות העורר בעניין מצבו של הנכס לאחר תקופת המהלוקת 31.12.14-2.5.15 מהוות הרתבת

חזית אסורה. המשיב לא ביצע ביקורת בנכס בתאריכים הללו. העורר אף לא ביקש ואת ולא הזכיר דבר בעניין מצב הנכס לאחר חודש מאל 2015.

6. העורר צירף תמונות לתצהירו ואולם תמונות אלו אינן נושאות תאריך, והתאריך נרשם עליהן

בכתב ידו של העורר, עובדה אשר לא מעידה דבר לגבי התאריך בו צולמו. בחקירתו גס לא יכול היה העורר לאשר אס התמונות צולמו על ידו או על ידי תהמשיב.

דיון והכרעת

1. לאתר שבתנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי הדין והתלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה,

כי דין הערר להידחות.

2. טעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: ייהפקודהיי) קובע כדלקמן:

''נהרט בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין <ושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק -

(2) | עם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) | תלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה ח*יב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השניט שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשני'/ג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בסעיף זה - תקופת התשלום);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסוף מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים;

(4) | התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטברן;

אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונת שהיגע זמן לפירעונם לפני מסיירת ההודעה./

.00

על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיטי אובייקטיבי, וואת בעיני

האדם הסביר:

'הגענו לכלל מטקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכתי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש'יניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיבנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בוי' לבל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר בי הבניין ''נייק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אבן ייתכנו מקרים //אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת '"לבשאראנו אבירנויי, עדיין ניתן יהיה להבריע בשאלה לפי מבחן השבל הישר'י.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כל 'אין לומר כי בל בניין מוזנח הוא בהכרה בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותייי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד חשימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו וכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה *עקב ו278 אחרים (פורסם בנבו);

עתיימ (ת'ייא) 279/07 א.ב.גילרן בעי'מ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

במקרה דנן, הנכס במצב דברים זּה, מהראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל דעה, כי הנוק שהוצג בפנינו, אינו כזה המאפשר קביעה כי הנכס ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי.

הגם שמקבלים אנו את טענות העורר, כי חדר הקירור לא פעל, וכי בפועל על אף שהנכס חיה מחובר לחשמל, לא סופק חשמל לנכס, הרי איננו יכולים לקבל את טענותיו כי הנכס לא היה ראוי לכל שימוש, וברי מהראיות שהוצגו בפנינו, כי ניתן חיה להשתמש בנכס למצער לצרבי מחסן.

לא וו אף וו, מן הראיות עולה תמונה לפיה, בפועל, שימש הנכס בתקופת המחלוקת לצורכי אחסון.

ואת ועוד, מקבלים אנו את טענות המשיב, כי אילו היה נדרש העורר לאחסן את הציוד, שאותסן בנכס בפועל, במקום אחר, היה הדבר כרוך בעלות כספית. משכך יש בשימוש גּה, גם אס הוא נעשה בנכס שמצבו היה ירוד, כדי שימוש של ממש בנכס לצרכי אחסון.

לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי העורר לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת זצכותו לקבלת פטור לפי טעיף 330.

אשר על כן, ולאור האמור לעלל, אנו דותים את הערר.

בנסיבות העניין לא מצאנו לתייב את מי הצדדים בהוצאות.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההתלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום אי 5 .

ן :

\\ .

/ /

לוייר: שלומה |\\ליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית חב 0 עו"ד

ע\437\1\105

₪

40% =. ..595%8 70-1009758

ה | *הורה 75%

המשלב: | ל הארוה של 459 ללף תל אבלב לפ

₪

0-2

מה

₪

פע

₪

2000128058, הנמצא במרתף בנלין שברהוב ארכ

הנכס נרכש על ידלי העורר בשנת 1988, טרם בנייתו, מאת ההברה הקבלנית רונית חברה לתכנון ולביצוע 1986 בעיזמ, שנכנסה להליכי פלרוק בשנת 1990, בובלי שבנלית הבנלקו הושלמה

בשנת 1990 מונה כונס נכסים לבניין, לצורך השלמת בגלית חדירות בבנליץן וקבלת תעודת גמר.

מלד בתחללת הללך כלנוס הנכסים הסתבר כל הבנייץ נכנח שלא על פי תכניות המאושרות, כי קומת המרתף של הבניין נבנתה שלא על פי חלתר הבנית, וכי חואו כלל לא מופיע כלחידה בהיתר הבניה.

כתוצאה מהאמור לא נלתן הלה לקבל טופס 4 לבניין כולר.

על 39 ההלטת בונס הנכסים ו/או עירית תל אביב, לצורך קבלת טופס 4 לבנלין, בשנת 1993 נאטס הנכס בהלותו בשלב מעטפת בלבד, מבלי שהושלמה במלליתר - מתלבות, רלצוף וכלים סניטריים) ומבלי שחובר כלל לתשתלות ההשמל, מים וביוב או כל מערכת תשתלת אהרת הנדרשת על מנת להשמלשו. 0

הנכס נמצא במצב פיסי וח עד חיום ללא כל שלנוי. הנכס (מעטפת בלבד) ריק סגור ואטום ללא כל אפשרות כלסה אליו, אץן לוצא ואין בא אל חנכס. אין הנכס בר שימוש והפעלה ומעולם לא

נעשה בו כל שימוש מכל סג שחוא:

העורר מעולם לא ייהחציק למעשהיי בנכס בין בעצמו ובין על ידי אתחרים מטעמו.

גם במהלקת רישו בניה אצל המשיבה, הנכס אלנו קלים כלל ואו מהוות להלדה בבנללן.

תעודת גמר בניה (טופס 4) לדירות שבבגלין הוצאה בפברואר 1993. התעודה לא הוהלה על נכס.

בגין הנכש לא הוצא מעולם טופס 4. בהעדר טופס 4 לא ניתן לקבל חלבור לתשמל, מים וטלפון.

בשל מצבו הפיסי והמשפטי של הנכס אי הנכס בבחלנת בנילן, בהיותו בלתי ראול לשימוש ומעולם לא נעשה בו כל שימוש.

חמשיבה מכלרח במצבו הנוכח? של הנכס. מעת לעת נערכו בדיקות מטעמה בבנייץ לנבי מצב הנכס. בהעדר כל שינוי במצבו הפיסיי של הנכס, למעלח מעשרים שנת, ניתן לעורר פטור מלא

חמשיבה מאשרת עובדות אלה בכתב התשובת לערר.

דרישת חמשיב לחשית על העורר תשלום ארנונת בסיווג *מחסניי, על פי חשימוש האהרון שנעשה בבנללייי, חינת מקוממת, א לה על מה שתסמוך וחינה משוללת כל יסוד משפטי ועובדתי. חנכס אלנו בבחינת 'בנליןיי, כתגדרתו בפקודה, אלנו בר שימוש ומעולם לא נעשה בו כל

שלמוש, וכמובן אף לא כיימחסןי.

לתילופיץ, לפי הפסייקו כאשר נכס ראול לשלמוש אך עומד ריק ₪ לסווגר בהתאם 2

גי

התכנוני והוק?, ולא לפל חשימוש האתרון שנעשה ב

, במקרח שבפמנו הנכס ריק ואטוס, ומעולם לא נעשה בו שלמוש ולא מלתן חיה לעשות בו שלמוש.

כך שמבתן חיישימוש בפועליי אינר רלוונטי, ולו בשל כך אצן לחייב בנינו. לתזרה מואת, במצבו המשפטל-תכנוני, בהעדר היתר לבנית הנכס ובהעדר כל רישום על נכס בספרל רישוי חבניה אצל

המשיבה אין לנכס אף כל יעוד תכנוני חוקל ועל כן לא ניתץ לסווגו, כהתנאם לקריטריון ות, בכל סלווג שהוא.

.2. בהיעדר ישלמושיי בהתאם לסעלף 330 לפקודות העיריות ומבתניו ובהעדר לעוד תכנונל חוקל, אלן

כל תחולה לחוק לתיקון הפקודה, אשר אינו משנה את התנאים לקיום הפטור, ועל כן אין להתללו במקרה +ה.

.2. כלל הווא כי אין מטיליםס מס אלא מכח חוראת דלן מפורשת, וכל מקום שתמהוקק מענים

לנישום פטור ממס (בחתקיים תנאים) לא לבוטל א יישלל תפטור אלא מכח הוראת דין.

צאת ועוד, ההצדקה לתלוב בארנונה היא, ההגאה והתועלת שפפיק הנישום מהשירותים שמעניקה חרשות המקומלת לנכט שבחהוקתו. משלא נעשח כל שלמוש בנכס על לדל העורר או בכלל, ולא נלתן לעשות בו שימוש כלשהו בשל מצבו הפלס? ומצבו המשפטל-ונכנונל, הרי שהעורר איגו מפיק כל הנאה מהשירותים העירונלים, ועל כן בתעדר גיקה בקי השלמוש לתשלום, נשמטת ההצדקה להטלת תלוב בארנונה.

4 339%0ל המשל

תי

₪5

אלן חולק כל הנכס מקורה, וכי הוא עומד וקיים מצה שנים רבות.

הנכס נאטס, להלו הסיבות לכך אשר יהיו, ואין כל ראלת בפנינו לגבי מצבו הפנלמ? של חנכס.

המשלב אינר חולק על כל הנכס אלנו ראול לשימוש, אך לאור תלקון סעיף 330 לפקודת העלריקות אין ביל המשיב אפשרות לפטור את הנכס מושא הערר מתשלום באופן מותלט.

הוראות סעיף 330 לפקודת העירלות בצירוף התלקון לפקודות העלרלות (123) התשעייב - 2012, קובעים כי נכס שחיה פטור בהתאם לסעיף 330 משך 12 שנים עובר ליום 1.1.13, וכל לחמשיך

וליהנות מפטור מוהלט למשך תקופה בת שנתיים נוספות בלבד, ולאתרלתן לחולו עליו הוראות סעיף 330 (2) לפיהן לחולב הנכס בתעריף חמינימאלי, אך לא יופטר באופן מותלט מתשלום.

העורר מבקש מהוועדה לעקוף את הוראות הסעיף, ולחמשיך להעניק לו פטור מותלט מתשלום העורר לא הצביע על כל סמכות או דין חקיימים בידי הועדה הנכבדה, עליהם תוכל להיבנר בההלטתה ולהעניק לו את הפטור חמבוקש

בכך כדי לקבוע כי מדובר בענלין אשר אינו מצול בסמכות הועדה, שכן בקשתו של העורר מחווה למעשה תקיפה של לשון החוק, עניין שאינו מצוי בסמכות הועדה

נש

₪

גנ

וש

1-4

₪

יש

נש

₪

העורר לא אמר ואש ומשחתברר לכל אי בירי חמשלב והועדה כל סמכות הוקלת לפטור אות

מתשלום, שינה לפתע את גרסתו כפי שהעלה אותח בכתב הערר, וכעת עולה בפלי טענה חדשת (= =

ל הנכס מצול במצב מעטבת. טענה + מז

לפיה כלל לא חושלמת בנילתן של חנכס, ולמצער

ומקוממת.

דברים אלו נאמרלם בתוטר תום לב של ממש, שכן -העורר נחנח משך שנים מפטור השמור לנכסים קיימים שלהם נגרם נוק. משך שנים רבות לא עלתה בפיו טענה לפית מדובר בנכס מעטפת או בטענה, כל לא הושלמה בנליתר של הנכס ועל כל פנים לא חובאה כל ראלח לבך.

. הטענה לפיה לא הסתלימה בנייתו של הנכס נולדה לה לפתע רק משחתברר לעורר כל לא לוכל

עוד להמשיך ולטעון כי חנכט (העומד והקלים) לא לוכל עוד ליחנות מפטור מוחלט מתשלום, לפתות לא בשנים הקרובות.

. מדובר במקרה מובהק וברור של הרחבת הצית אסורה, אשר די בת כדי להורות על דהליתו של

הערר על הסף.

למען הצחירות בלבד יובחר כי במצבו חפלוי של הנכס לא מיתן לטעון כי הוא אינו בניין בר חלוב.

טי 269 לפקודת העיריות מונה 4 סוגי נכסים: בנין, קרקע תפוסה, קרקע הקלאית, ואדמת

בניקי.

המשוותף לכל 3 האחרונים הוא שמדוכר בשטחי קרקע אדמה אשר אינם מקורים א\ בנויים.

החריג לשלושת אלה הוא הבניין, אשר מוגדר בפקודת כייכל מכנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבוות שטת הקרקע שעיקר שימושו עם חמבנה כתצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא ותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שחמבנה שעללה לא היה תפוס מעולם, כולו או בתלקו"י.

אלן מחלוקת כ? הנכס עומד וקיים כבר שנים רבות, הנכס מקורה, ולו קירות שלמים, אן מסלבה שאינח מענלינו של החמשיב, הוא נאטם ולא נעשה בו שימוש.

לודגש בענלין וה, כל איטום הנכס לא נעשה ביוזמת העירייה או דרישתה, ולא מיתן לקבל במצב דברים וח את הטענה כל מדובר באדמת בניין או בקרקע תפוסה, ובוודאי שלא קרקע חקלאית.

לאור האמור אין אלא לקבוע כל בבגיין עסקילנן. גםס אס מצבו של חכנייץ ירוד, ולא נעשה 2 שלמוש שנים רבות (דבר שלא הובאח כל ראיה לעניינו), אין בכך כדי לשמות את חמצב העובדתל ולהפכו לאדמה או קרקע בלבד.

גם העובדה שהנכס אטום אינת מעלה ואנה מורידה לענלין וחותו והובו. עצם האיטום אינו

ש ללא בנללן.

מחללב מתן פטור מכת סעיף 330, קל וחומר שאין הוא *כול לתטוך את חנבסי

במצב דברים ות, העורר - בעל הנכס, הוא בעל חהציקה הקרובה ביותר אקיו, ונטל תשלום הארנונה מוטל לפתתו.

₪

זו

₪

גצ

5-4

תי

₪

שי

ףָ

נו

₪5

₪

-?ן

₪

טש

לתרה מכך, הנכס מצרי בבגייך שלר מלתך טופס 5, וחוא מתובר לתשתלות.

אין ממש בטעמות העורר לפיהןץ לא קלים כל שימוש תוקל לנכס, ומבירור שערך חמשיב סים גם קלים לנכס היתר, וניתן מבחלנה תכגומית לעשות בו שימוש.

ה*מנעות העורר מחצגת מצבו התכנונל של הנכס עומדת לו לרועצ, והתנהלות וצו מקימה חזקת בנגדו,

קבלת טענות העורר תהפוך הלכה למעשה את תלקון ההוק לאות מתה, ותסכל את כוונת המהוקק, מטרת התלקון חייתה להלמנע ממצב בו נכס נהנה מפטור במשך שנים רבות, ובין חיתר הוא נועד לתמר) את בעלל הנכסים להביאם למצב בר יעשה בחם שלמוש.

העורר נמנע במכוון מהשמשת הנכס. אין ספק שתפטור שניתן לו לאורך כל השנים מתשלום חיה תמריצ שלילי להשמשתו, ותקביעה כי הנכס אינו בר חיוב כעת תסכל את כוונת המחהוקק שתיקן את החוק למנלעת מצבים בדלוק כמו אלו.

9 סלםו* פשלפה מע 339

טענת המשיב בדבר הרתבו חצית לכפאורה, משוללת כל יסוד עובדת? ומשפטי.

משך כל השנים, כאשר הוגשת מטעם העורר בקשה לפטור מתשלום הארנונה, וכך ג בכתב ההשגה ובכתב הערר בגין שנת 2015, ובכתב הסיכומים מטעם העורר, נכתב מפורשות כל אלך הנכס ראול לשימוש, וכל לא נעשח בו שלמוש מעולם. בנלית הנכס לא חושלמה, הנכס לא הוכשר מעולם לשלמוש, הוא נאטם על ידי כונס הנכסים עוד אילן שביט, על פי חוראת: העיריה, לצורך קבלת תעודת גמר בניה לבגיקן, ועל כן לא ניתן הלה להלכנס אללו ולעשות בו כל שימוש.

גם בהשגה מלום 17.1.2002 נכתב על לדי העורר, כל במפשתו של הנכס לא חסתלימה. כך נכתב גם במכתב מאת השמאי רון +רניצקי, ובמכתב האדריכל יאלר גור שצורפו כנספתים לערר.

חמצב המתואר הוא מצב הנכס במשך כל השנים, ללא כל שלנול דבר שחיה ידוע למשיב בהתאם לממציפי הביקורות שנערכו מטעמור בנכס, מעת לעת.

במשך כל חשנים נערכו ביקורות מטעם העיריה ובכל ביקורת נקבע כל הנכס קלים, אך אין הוא ראול לשלמוש.

בשל העדר תעודת גמר לאור מצבו של הנכס ובהלעדר החיתר לנכס לא נלתך לתברו לתשתלות.

כפל שהדברים מובאיים במפורש במכתבו של אדךלכל שאיר גור לאתר שביקר במתלקת הנדסה בעלרליח, מבתינת מחלקת רישול בנליה, *הלל המרתף או קלים כלל ואינו מחווה מרכיב בבנייייי, מיאטימת חהלל במרתף נעשתה על פי דרישת נציג מחלקת ההנדסה, בעת ביקורת לקבלת טופס אכלוס!י,

טועה חמשיב בטענתו כי לנכס קיים חיתר. גם במסמך שצורף על ידו לראשונה לסיכומיו לא נכתב כל קיים החיתר לנכס. חמצב הפיסי והתכנגוני של הנכס חוא כפי שהוצג בפלרוש בערר ובכתב הטיכומלם מטעם העורר, מצב בו לא נעשת שלמוש בנכס ולא ניתן לעשות בו כל שימוש.

גש

בהיעדר כל שימוש בנכס הרל שלא מיתן לחשלת על המלשום כל חלוב בארנונת על פל הוראה: סעיף 0 (2) לפקודת העיריות אשר מגדירה את חלות החלוב על פל השימוש האהרון, ובלשון ר שימושט

ההוראה 'סוג הנפס המתאלס לבנייי על פד השלמוש האתרון שנעשה בבלליי. בהי הרל שלא קיים ישלמוש אהרון-

מ ג

לאחר שבתנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי הדין וההלטוות אללהן הופנינו, הגענו לבלל דעה, כי דין הערר להתקבל.

מקבלים אנו כממצא עובדתי את טענת העורר, כל לצורך קבלת טופס 4 לבניין, בשנת 1993 נאטם הנכס בהיותו בשלב מעטפת בלבד, מבלי שהושלמה במייתו (ללא מתלצות, ריצוף וכלים סניטךלים) ומבלי שתובר לתשתלות חתשמל, מלס ובלוב או כל מערכת תשתלת אחרות, וכל הנכס נמצא במצב פיסי וה, כשהוא אטום, עד היום ללא כל שלנןל.

אלננו מקבלים את טענת המשלב כל עסקינן בהרחבת ה\לת.

תנאל בלעדיו אין להטלת הלוב בארנונת הוא קלומו של המבהן ה- יפונקצלונלליי על פיר מגיעה בנלית בניין לסיומה כאשר הוא ראול לשימוש, חלינו: הבנייי כולל את כל התשתלות התלומות למטרה שלה הוא 0% (ראה: הנריק רוסטוביצ, פנהס גלעד, משה וקנין ונורית לב ארטונת עלרוגית ספר ראשון 323-322 (מהדורה המישלת, הוצאת אורלאן, תל אביב, 2001).

בבריימ 42/12 5%9 ללת הרצליה 3' הברה גב לבו לקרקעות בעי/מ (פורסם בנבו) (לחלן: ''עמייך גפ

*8'), חצר בית המשפט העללון על ההלכה, לפיה המבהן הקובע להטב בארנונה הינו מבהן

אובליקטייבי: האם הנכס ראןוי לשימוש אס לאו.

בענלין גב ים עסק בית המשפט במחלוקת שנתגלעה בלן תהמשיבה לעלרלית הרצלילה בעמקן תשוב בארנונה בבנלין שתקלמה גב לס בהרצליה. בקומת הקרקע של הבניין נותר שטה של 883 מ"ר אשר לטענתת גב *ם, היח במצב של יימעטפתיי (חלנו: ללא תשתיות חשמקל, ריצוף, חלוקת חדרים, אלנסטלציה וכו'). המחלוקת באותו ענלין הליתה בשאלה אס יש להייב את גב ים בארנונח בגקי חבנלין כולו מן המועד בו הפכה גב ים למתויקה בבנלין ובנכס או שמא כטענת גב לם, לא נקתן לתליב בארנונה בגין הנכס עד להשקמת העבודות בנכס.

בית חמשפט העליון קבע כי ההלכה שנקבעה בהלכת המגרש תמוצלה [בריימ 5711/06 חפרת

₪929 המוצל בע'/מ 3' עירלית תל אבב *פו - מנחל הארנונה (פורסם בנבו, 30.12.2009)], שם נידונה פרשנותו של סעלף 330, רלוונטלת גס לצורך פרשנותו של המונת בנייי בסעיף 269

לפקודת העלרלות. הדרך לבחון אם בנללתו של הבניין הושלמה, חנה אך ורק באמצעות המבחן האובייקטיבי, קרי: בשאלה אם במצבו חנוכתי ראול הנכס לשימוש אם לאו. נקבע כל לשאלה אם יכול המהציק בנכס להשמישו בעלות סבירח, אין משמעות מבחינת דיני הארנונת תכללית.

לפיכך, יכול המחציק לבהור לחמשיך ולהותלר את הנכס במצב שחוא איננו ראול לשימוש, וכל עוד יעשה כן, לא יחוב בארגונה בגיץן התוקתו את הנכס. דברים אלה, כך נקבע בחלכת הנפש המוצלת, נכונים גט כאשר מדובר בנכס שהיח שמלש אך ניווק, וג כאשר מדובר בנכס שבמליתו

טרם הושלמה.

8 עוד נקבע בפסק הדין, באמרת אגב, כי לגבי נכס המצוי בהקמה, הנטל להוכית כל בניית הנכס הושלמה, מוטל לפתחה של העירייה.

9 לאור קביעתנו דלעיל בדבר מצבו של הנכס, ולאור ההלכה שנקבעה בעניין גב ים, אנו מקבלים את הערר.

0. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחלייס (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם ההלטה זו באתר האלנטרנט של המשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום 6 ).0

לוייר: (ין ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חברה: 2

ע\439\1\105

5 ועדת הער 4 לקביעת ארנונה 5 ללית 5 166016217

שליך | עי 4 רהת | תלאבים ‏ -- -%פו

5738 =

5% ל ה 3034 ל ?לה תעל 5%5% 8%

ענלינר של הערר דנן חינו נכס ברתזב טברסקי 8 בתל אביב (לחלף: '/033%)

תמצית טיעוני העורת

סי

העוררת הלא הברה המנהלת את הנכס, ומשכירה או יתלדותזו לשוכרים שונים.

ביום 11/11/15 הודיעת העוררת לעיךליה על פינוי הנכס ע"י השוכר הקודם שהחניק בו, ועל שיפוף מסיבי שנערך בו התל מלוס 0/11/15

במהלך השלפוצ בגנכס בוצעו עבודות של פלרוק הותקרה הקיימת ובנלית תקרה אקוסטית עס נקודות תאורה, התקנת מזגנים, ההלפת רצפה בפרקט, בנלית מהלצות/קירות גבס, התקנה נקודות חשמק, החלפות דלתות ומשקופים, וצביעה כוללת של הנכס.

העוררת הציגה השבוניות המעלדות על בלצוע העבודות האמורות.

התשבוניות שצורפו לתצחיר מלמדות על היקף השיפו* המאטיבי שנערך בנכס. החשבונלות מעידות על חומרי הגלם שנרכשו לצורך ביצוע השיפוץ, ועל התשלום עבור ביצוע העבודות.

ביום 18/11/15 הודיעה העוררת לעלרליה על סוס השלפוץ.

ביום 19/11/15 טס מנהל העוררת להוייל וגאת עד ליום 29/11/15.

ביום 30/11/15 התקשרה נצינת העירייה וטענה בפני מנחל העוררת, כל לא ניתן חיה להשלג אותו בומן שהותו בהוייל. בשיהה צו, הובהר לנציגת העירליה, כל ממללא השיפו\ הסתלים לפני צאת מנהל העוררת את האר>, וכל היח על העירילה לקיייס את הביקורת בסמוך למתן ההודעה על תחילת השיפוצ בנכס. בתגובה לכך טענה נציגת העירייה, כי לנוכה עבודה מרובה נצלגי העלרייה לא הספיקו להגיע לביקורת בנכס בתקופת השלפוא.

ביום 7/12/15 התקבל אצל העוררת מכתבו של מר גולבר מטעם העלרליה, בו נכתב כל ניסלונוה העירליה לתלאוס בלקורת בנכס לבחלנת מצבו לא צלתו, ומאחר ונבצר מהעלרליה לבחון את הנכס אין אפשרוות להענלק את הפטור.

בנלגוד לטענת המשיב, העוררת מעולם לא הודיעה לעירייה, כי השוכר הקודם פינה את הנכס ביום 18/11/15. העוררת הודיעה באופן ברור, כי הנכס פונה ביום 10/11/15, וכל החל ממועד וה נערך שיפו בנכס אשר הסתיים ביום 18/11/15,

> אילו המשלב חיה פועל ב''מהירות חראויתיי כמצופה מרשות מינחלית, הוא היה עורך ביקורת

בנכס במחלך תקופת השיפוא. אין לאפשר למשיב לתיבנות מהמחדל הרובצ לפתחו.

טענות המשיב נטענו בעלמא, ולא נתמכו חוות דעת מקצועית. המשיב לא הציג ממצאים עובדתיים העומדים בסתלרה לתצהלר לעניץ חשיפוף הנרתב שבוצע בנכס, והחלטתו שלא להעניק את הפטוך לנוכת מחדלו, ניתנה בשרירות. אילו חיח חמשיב מבצע את הובתו ופועל במחירות חראויה, לא חיה עולה כל צורך בהצגת החשבוניות, הגשת התצחיר, וככל הנראה גס בהגשת ערר וּה.

פמצית טלעי המש+5

-ן ₪

עש

₪

יש

₪

טענת העורדרת כל בנכס נערך שלפוף מסיבי, אלנה מתיישבת עס העובדה שתקופת המהלוקת

הינח מלום 10.11.2015 ועד ליום 18.11.2015 - 8 למלם סח'יכ כולל שיש? שבת.

מתן פטור מארנונה לשיפוצים מהווה הרהבה של הפטור לנכס שאישו ראוי לשימוש, שמיתן ביחס לנכסים הרוסיס העומדים בשיממונס ומן רב, שהוכת לגביחס כל הפכו ליילא בניין!.

על מנת לקבל פטור מארנונה בגין שיפוצים בלבד יש לועמוד בחובת הוכחה מוגברת בנוגע למצבו חפלסי של הנכס -- חובה שבה העוררת לא עמדה.

הקריטריונים למהץ פטור לנכס שאלנו ראול לשימוש חלנס אובייקטיביים והנטל להוכלה, כל הנכס אינו ראוי לשימוש מוטל על העזררת - בענליגנו העוררת הוכיתה כי בנכס הותקן פרקט חדש, מזגן חדש ונברשות חדשות- אין בעבודות אלו כדי לחוכית כל עסקינן בי'נכס שמווק במידה שאל אפשר לשבת בויי, לכל חלותר, מדובר בהתאמות שנעשו לקראת הכניסה של השוכר

החדש לנכס,

העוררת לא עמדה בנטל ההוכהה המוטל עליה לתוכלת שהנכס וכאל לפטור לא ראוי לשזימוש :

41. העוררת התרשלה בכך שלא הגישה תמונות של הנכס שחלו לכולות להעלד על מצב הנכס

בתקופת המהלוקת.

2. אלן בחשבונית על סך 4,200 ₪ שמעידה על רכישת מזגן כדי להעיד כי הנכס היה לא

ראוי בתקופת חמהלוקת ;

3. אלן בחשבונית על סך 4,891 ₪ המעידה על תיקון ופירוק מזגן, ניקוי מזגן (פילטר)

וכיוצייב כדי לחעיד כל הנכס הלה לא ראול בתקופת המהלוקות ;

4. אלן בחשבונית עייס 2,516 ₪ המעידה על רכישת גופי תאורה כדל להעיד כי הנכס חלה

לא ראול בתקופת המהלוקת ;

5. אין בשלוש התשבונלות עייס 1,690 ₪, 1,026 ₪, 1,026 ₪ (סחייכ 3,742 ₪) ממרכו הגבס

אור יחודה בע"מ, כדי להעיד כי הנכס הלה לא ראול בתקופת המהלוקת ;

46 טענת העוררת כל החשבונית עייס 913, מעידה על ייההלקף הנרהב ש צוע עבודות הגבס בנכט, אשך כללו החלפת תקרה והקמת מתלצות וקירות גבסיי, אינה מתלישבת עס השכל חישר, נוכת הסכום שמופיע על ההשבונות ;

7. אלן בתשבונית המעידה על רכישת פרקט והתקנתו כדי להעיד כל הנכס היה לא ראול

בתקופת המתלוקת ;

אין לוקוף לחובת חמשיב את העובדה שהוא לא ערך ביקורת בנכס. נטל החוכחה מוטל על העוררת, והמשיםב רשאל להפעיל שיקול דעת חמביא בחהשבון את שיקולי טובת הציבור ומשאבלו, ולהחליט כי שליתת ביקורת לתקופת מחלוקת של שמונה ימים אינה

פרופורצלוטאלית.

7 למעלה מן הצורך לועך, כל אס לעוררת חלה כייכ תשוב שתיערך ביקורת ע'יי חמשיב בנכס, חי \ אחרי תחילה השיפוצים - ביום רביעי 11.11.2015 בשעות הצחריים, ואאת כאשר חישיפוצ המסיבייי מסתיים בלום רביעי לאחר מכן!

8. מכל מקום, תיאום ביקורת תוך 7 ימל עבודה מלוס קבלת הפקס חינו אמן סביר בהחלט (ואפילו

לופר מסביר), במלוחד מקום שמדובר ברשות מקומית גדולה שמונה כ- 300,900 נישומלס.

9 *ש לפסוק הוצאות לטובת המשלב - מדובר בחטרדה תוורת ונשנית של חמשיב ע"י העוררת אשר נעדרת כל פרופורציה בהתחשב בסעד המבוקש,

וה ות בו

1 לאהר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגעגו לכלל דעה כל יש לדהות את הערר.

2 סעיף 330 קובע כדלקמן:

'יצת 05 בפלין, שושתלמת עללן ארונה לפי הוראות הפקוית, או שנטוק פמית שאי אפשף לבת בו, ואין שבי פו, *מסור מחזיק הבכיין לעפירייה תעה על כך בכותב מע סירת ה הדעה לא *הייה ת**5 בשלעורי ארונה ספל"

3 מן האמור לעיל עולת, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראול לשימוש: הנכס נהרט או ניווק, חק חינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אלן לושביס בנכס, הודעה בכתב נמסרחת לעירליה.

4 על פי הלכות המגרש המוצלה, יש לבהון את הנכס על פי מבתן פיוי אובייקטיבי, וואת בעזמי

האדם הסבלר:

עו לפלל מסקנת 5 לצור 1 96 לף 330 תוניי התגאי שבפיין יצסק במידה שאי אפשף לשב פר'/ * בבף שלא מתן לשפת בבנלין, +הללנו שמבנין לא הא לשימו ש.., העיקר חוא מצבו הפחי של הבנלין פא התנת ותל של הנישום והאפשרויות השונות העומדיות בפנלל. ...44 המבחן הראוי להפרעת בשאלה מח\ בניין שיינוק במייה שאי אפשר לשפת בר חא מפחן פ* אופייקטיבי וכלי לחיבנס בגדר* חפט" שלפי סעיף 350 תפפיין צרלך לחיות עטק במיידה שאי אפש 5 לשבת בי לבל סו סוי

1+5++9455%%

השאלה היא האם מבחלגה אובילקטיבית בת לומר כי הב "סק במידה שאי אפשר לשפת 5\י, אבן 25 מקרים ''אפורים" וג אס לא מפך לשיטת "לבשא 4א:3 אפלרג,

עדלין מיפן לחלת לתבריע בשאלה לפי מבהן השבל הלש 5,

5 עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כי 'אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי"י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים תחוקייס בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו וּכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גס:

עת'ימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו) ן

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע'ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בגבו).

6 העוררת לא הציגה בפנינו חוות דעת מקצועית או תמונות של הנכס בזמן השיפוץ, אלא ביקשה שנסתמך על עדות העד מטעמה ועל חשבוניות שהוצגו על ידה.

7 מחהראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל דעה, כי לא ניתן לקבוע, כי הנכט ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

8. הן תקופת המחהלוקת, שמונח ימים, מהם שישה ימי עסקים בלבד, והן החשבוניות שהוצגו ע"י

העוררת מעידים כי מצב הנכס לא היה של נכס שלא ניתן לעשות בו שימוש, וכי כל שבוצע בו הוא עבודות התאמה לצרכי השוכר החדש.

9 לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי העוררת לא הרימה את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת זכותה לקבלת פטור לפי סעיף 330.

5 | לאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מטסירת ההחלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם התלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום 2 " 3 2

/ /

ייייר: של ד עו"ד חבר: אבש 3 וס לוי, עו"ד ורויית הברק ל לי קדם, עו"ד

ע\440\1\105

בפני ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר 140010594 שליד עיריית תל- אביב - יפו

העוררת: סקוטר סנטר בע''מ ח.פ 513936161

‎ -‏ נגד.

‏המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

‏- | נגדי*י

‏צדג!: שבט טפורט בע''מ ח.פ 513940650

‏החלטה

עניינו של הערר דנן הינו נכס ברתוב פנחס רוזן 2 בתל אביב, חרשוס בפנקסי העירייה כנכס מסי 6 חחר-ן לקות 10649857.

תמצית טיעוני העוררת

העוררת החתזיקה תנות למכירת אופניים וקורקינטים חשמליים בשטת של כ 35 מ"ר ברחי וולנברג ראול 2 בתל אביב יפו.

השטח שהוחזק על ידי העוררת היה מופרד מיתר שטת הנכס, והיו לו כניסות נפרדות.

בפועל חויבה העוררת בגין שטת של כ- 200 מ"ר וזאת על סמך בדיקה רשלנית של המשיב.

השטח שמעבר ל- 35 מ"ר שייך לצד ג' - חברת שבט ספורט בע"מ ולתברת א.מ הכוחנים בייקרי על הפארק בע"מ.

לעוררת אין כל קשר לחברת א.מ הכוהניס בייקרי על הפארק בע"מ.

לעוררת אין גם כל קשר לצד גי, אין לה כל חוצה מולהח.

מהתשריט שצורף לדוייח הביקורת שנערכה במקום, עולה כי העוררת החזיקה 35 מ"ר בלבד.

גם תקופת התוב אינה נכונה, שכן העוררת התויקה את המקום מתחילת חודש מאי 2013, ומי שהתויק במקום מחודש ינואר 2013 עד מאי 2013 היתה חברה ייבייקרי על הפארק בע"מ, ממנה שכרה העוררת את המקום.

נספת א! אשר הוצג על ידי צד ג', אינו חוזה אלא מסמך סיכום דברים מיום 16.12.12.

מסמך סיכום הדבריט אינו חתום, ומעולם לא נחתם על ידי העוררת ו/או מנהלה ו/או מי מטעמם. החתימה המתנוססת על מסמך וה אינה חתימת העוררת, ואף לא דומה לחתימת העוררת ו/או מי מטעמה וככל הנראה זויפה. ,

חמשיב לא היה וכאי לרשום את העוררת כמחזיקה על פי מסמך סיכום דברים וח, מה גם שהוא לא קיבל הודעה מסודרת מטעם צד ג' כמתחייב מסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות על חדלות חזקה ו/או הודעה על מחזיק חדש בצירוף חוצה שכירות.

על מנת להירשם כמחציק, יש להראות כי החברה/העוררת אוחזת במקום באמצעות הסכם או חווה שכירות מסודר המראה בצורח מדויקת מיהו המחזיק ומהו השטח בו חוא מחזיק מכיוון שעניין אה לא בוצע, לא היה כל מקום לרשום את העוררת כמחויקה.

העוררת מעולם לא החזיקה בקומה 2 ו/או 3 בבניין, מעולם לא אחסנה שם דבר ומעולם לא עשתה שימוש במקום.

התמונות שהוצגו על ידי צד גי, לא נועדו אלא להטעות. הגם שהקומה נראית מלאה באופניים, ובפרטים נוספים הקשוריט למכירת אופניים, הרי אין מדובר בציוד של העוררת.

קודם למועד בו נכנסה העוררת לנכס, התזיקה בו חברת אופניים אתרת בשם ייסולאוסיי, אשר השתמשה בקומות אלה והשאירה במקום את האביוריס שלה, לרבות, ווגות אופניים ותפציס ללא שימוש. לעוררת אין ולא חיה כל קשר לציוד וה.

5. שתי הבדיקות שנערכו מטעם המשיב היו רשלניות וואת בלשון המעטה. הבודק מטעם המשיב

נכנט למשרדי העוררת, עבר בשטח משרדי העוררת וכן בשטת האתר והלך, כל ואת מבלי לשאול ולהתעניין למי שייך השטח, ואיוה חלק מהשטח שייך לעוררת. בתקירתו טען הבודק כי שאל עובד מי מחזיק במקום, ונענה כי המתזיקה במקום הנה העוררת. היעלה על הדעת כי מכך ניתן להסיק כי המערערת אותזת בכל חנכס!

תמצית טיעוני צד גי

צד גי שכרה את הנכס לטווה ארוך מחברת גני יהושע, שיפצה אותו והשכירה אותו לעוררת.

מדובר ביחידה אחת, אשר כלל אינה ניתנת לפיצול.

הראות שהציגה צד גי (הסכם לפיו העוררת באה בנעליו של השוכר הקודם, והסכם השכירות עם השוכר הקודם המבהיר כי המושכר הינו כלל הנכס), מעידות כי העוררת החזיקה בכל '

הנכס, בכל התקופה שבמחלוקת, :

גם דוייחהות הביקורת מטעט המשיב, לרבות התמונות שצורפו להם, תומכים בטענות צד גי,

התמונות שהציגה צד ג' מעידות, כי גס קומת המפלס העליון שימשה לממכר אופניים תשמליות - עיטוקה של העוררת.

העוררת אישרה בחקירתה הנגדית כי הפקידה ערבויות אצל הנהלת הפארק בתהילת שנת 3, וכי הערבות אשר הפקידה היתה והה לערבות שהופקדה ע"י השוכר הקודם (אשר אין כל מתלוקת כי שכר את כלל הנכס).

העוררת הטוענת כי התלה להחציק בנכס רק בהודש מאי, אינה יודעת להסביר מדוע מפקת מטעם המשיב, אשר ערך ביקורות בנכס בחודש ינואר ובתודש פברואר, קבע כי הנכס מוחזק על ידה ומשמש כולו לפעילותה למכירת אופניים.

העוררת גס אינה יודעת להסביר מדוע הפקידה ערבויות חלף השוכר הקודם כבר בתחילת שנת המס, ואינה יודעת להסביר מדוע נראה בבירור בתמונות מתודשים ינואר ופברואר כי כלל שטח הנכס משמש למכירת אופניים.

מהראיות הרבות אשר הוצגו בפני הועדה עולה כי הנכס כולו מהווה יחידה אתת, וכי הוא הושכר במשך כל שנת 2013 לעוררת.

תמצית טיעוני המשיב -*

ההשגה הוגשה באיתור ניכר. הגם שהודעת החיוב נשלתה לעוררת ביום 20.5.2013, הרי השגת העוררת הוגשה רק ביום 22.1.2014.

הלכה היא בכל הנוגע לאיחור בהגשת השגה היא, כי לאחר שחלף המועד להגשת השגה הנישום אינו וכאי עוד להגיש השגה, והחיוב הופך לחיוב חלוט ולא ניתן עוד לערער עליו.

דינו של הערר לחידחות גם לגופו, שכן העוררת החזיקה בפועל בכל שטה הנכס מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2013.

ב- 16.1.13 נערכה ביקורת יוומה בנכס. בביקורת הנייל, נמצא כי העוררת מחזיקה בכל שטת הנכס. חקירתו הנגדית של חפקת מטעם חמשיב לא הפריכה ממצא זה.

עדות מנהל העוררת, מר עודד בר תומכת בעמדת המשיב.

מר בר העיד כי השטח שלטענתו הוחזק על ידו ''לא הופרד מהשטח האחר בכל מחיצה שהיא...", וכי בעל פה ''סימנו לו מהיכן עד היכן זכאי להשתמש'י. לגבי הקומה העליונהח העיד .

מר בר, כי "אין גישה לקומה העליונה חוץ מאשר מתוך הנכס שהושכר לי, אבל היו להם מפתחות של החנות .

העוררת לא המציאה אף אסמכתא, כמו למשל חווה שכירות, התומכת בטענתה, כי היא החזיקה בשטח של 35 מ"ר משטה הנכס בלבד.

אין חולק כי העוררת עסקה בפעילות של מכירה ותצוגח של אופניים. אין חולק כי בכל שטח הנכס נראתה תצוגה של אופניים. תרף האמור, העוררת לא המציאה ולו בדל ראיה המבססת את טענתה לפיה רק האופניים והציוד בחלק מסוים של הנכס היו שייכים לעוררת, ואילו יתר זוגות האופניים והציוד שנמצאו בכל שאר חלקי הנכס לא היו שייכים לעוררת, וזאת על אף שאין הפרדה פיוית בנכס,

אין חובה להציג הסכט שכירות על מנת לקבוע כי מאן דהוא מחזיק בנכס,

טענת העוררת לפיה היא לא החציקה בכל שטח הנכס ו/או בכל שנת המס, אינה עולה בקנה אחד עס הודאתו של מר בר, כי העוררת שילמה דמי שכירות החל מחודש ינואר 2013.

המשיב רשם את העוררת כמחזיקה בנכס ביחס לשנת המס 2013, בעקבות ביקורת שנערכה בנכס, אשר מממצאיה עלה כי העוררת היא זו שמחציקה בפועל בכל שטח הנכס. חומר הראיות בתיק, ובכלל וּה עדויות המצהירים, מתוק ואת.

העוררת נרשמה כמחויק בתקופה זו, ביתד ולחוד עס חברת א.מ הכוהנים בייקרי על הפארק בע"מ.

ביום 17.4.2013 העביר צד גי למשיב מספר הסכמי שכירות המתייחסים לכתובת הנכס. אחד מהסכמי השכירות מתייחס לנכס, והוא נחתם בין צד גי לבין חברת א.מ הכוחנים בייקרי על הפארק בע"מ לתקופה שמיום 1.11.11 ועד ליום 30.11.2016.

ביום 23.4.2013 השיב המשיב לצד ג', כי אין בידו לקבל את הסכם השכירות עס חברת א.מ הכוהניס בייקרי על הפארק בע"מ, משום שהסכם השכירות לא תואם את המחגיק בפועל כפי שנמצא בביקורת בנכס.

ביום 20.5.2013 נשלת לצד ג', עס העתק לעוררת, מכתב נוסף לפיו משלא הומצא למשיב הסכם שכירות עס העוררת ביחס לנכס, רשומיט הן העוררת והן צד גי כמתזיקיס בנכס מיום 1.1.2013 בשטח של 220 מ"ר.

6. מחומר הראיות בתיק, ובפרט העדויות להלן, עולה כי העירייה פעלה כדין עת רשמה את

העוררת וצד גי כמחציקיס יחד ולחוד בנכס ביחס לתקופה שבמחלוקת בערר דנן.

דיון והכרעה

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

אנו מקבלים את טענותיו חהמקדמיות של המשיב, אשר העוררת לא טרתה להתייחס אליהן בסיכומיה, על אף שהמשיב הבהיר כי הוא עומד על טענותיו המקדמיות, וקובעים כי השגת העוררת הוגשה באיתור ניכר, וכבר משום כך אנו דוחים את הערר.

משלא הוגשה השגה במועד, ברי כי גס ערר אין בפנינו.

ראה לעניין וה:

עמיינ (תייא) 15918-12-09 רם -- חן חניונים ג' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

''כיוון שההשגה אחרה את מועדה אין היא נחשבת כהשגה במשמעותה על פי דין.

הפסיקה, לובות פסיקת בית המשפט העליון, קבעה שבהעדר השגה כדין הופפת השומה לחלוטה ולא ניתן להתערב בה... בהעדר השגה כדין לא הייתה כל משמעות לערר שהוגש. באין ערר לא הייתה לוועדת הערר על סמכות להידרש לתכני הערר... תמים דעים אני עם השקפת השופטת רונן שנראית לי מעוגנת היטב בדין ובפסיקה. על כן, אני דוחה את הערעור הנוגע להחלטת וועדת הערר לשנים 2006-2005

על פי ההלכה הפסוקה, כפי שבאה לידי ביטוי בפסיקותיו האחרונות של בית המשפט העליון, ועדת הערר מוטמכת להאריך את המועד להגשת השגה. דא עקא, שכפי שנקבע בבריימ 901/14 עבוד ויקטור נ' עיריית חיפה תק-על 3(2014), 06/07/2014(965) (להלן: '/עניין עבוד ויקטור/) :

'/....סמכות - לחוד, ושיקול דעת - לחוד. סמכותם של מנהל הארנונה ועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה להיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובזהירות. זאת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינאמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל - שומה שלא הוגשה בגינה השגה

במועד הופכת לסופית 'י.

בענליננו, בהעדר טעם מיוחד, לא כל שכן כל טעם שהוא, איננו יכולים להאריך את המועד להגשת ההשגה, ומאליו מובן כי איננו יכולים לקבל את הערר.

לשם השלמת חתמונה נבחיר, כי לתוצאה דומה היינו מגיעים גס לו היינו דנים בערר לגופו.

סעיף 326 לפקודת העיריות קובע כדלקמן:

'נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי האונונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם הייתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם הייתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו-- למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר,

המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו. בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה''.

על פי ההלכה שנקבעה בבית המשפט העליון, אין בהוראת סעיף 326 לפקודה, כדי ליצור תנאי נוסף לעניין החוקה, ותכליתו היא להקל על המשיב בגביית הארנונה.

כך, בבריים 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע'/מ (פורסם בגבו)

(לחלן: ''פס'יד דור אנרגיה'), עמד כבוד השופט דנציגר על התכלית העומדת מאחורי סעיפים 5 ו- 326 לפקודה, בקבעו כי ''מטרתם להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שתטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחזיק בכל נכס ונכט, ה*נה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה'י.

באותו עניין התייחס כבוד השופט דנציגר לשאלה ''האם יתכנו נסיבות שבהן, למרות שלא עמד המחזיק או הבעלים של נכס בחובת ההודעה בכתב לעירייה על שחדל להיות הבעלים או המחזיק בנכס או על העברת הבעלות או חזקה לאחו, לא יחויב בתשלום ארנונה, וזאת משוט שהעירייה התרשלה או משום שהעירייה ידעה (ידיעה קונסטרוקטיבית) על החדילה או העברה כאמור'י, וקבע, כי החרשות המקומית אינה יכולה לעצוס.את עיניה ולהתעלס מנתונים מסוימים, וישנם מקרים בהט עליה לבדוק באופןו אקטיבי אס חל שינוי בבעלות או בחוקה בנכס מסוים. במקרים אלו לא תוכל הרשות לשבת בתיבוק - ידיים ולהמשיך לשלות הודעות חיוב לנישום שאינו מחויק בפועל בנכס.

וראת גס את קביעתה של כבוד השופטת ארבל בפסייד דור אנרגיה, לפיה המשיב מנוע מלהמשיך ולתייב אוג המחזיק הלוצא בתשלום ארנונה, בנסיבות בהן קיימת ידיעה בפועל, כל הוא חדל מלהחציק בנכס.

פסייד דור אנרגיה צמצט את סמכותו של המשיב לראות בתייב כיימחזיק הקונסטרוקטיבייי ולהמשיך לחייבו מקום בו ברור כי קיים מחזיק שונח בנכס בפועל.

כו ראה:

עתיימ 5544-06-13 חברת חלקה 109 בגוש 7107 נ' עיריית תל אביב:

'*הנה כי כן, כבלל, אין העירייה חייבת לשנות את רישומיה ביחס למחזיקים בנכס כל עוד לא התקבלה אצלה הודעה בכתב על שינוי המחזיקים. ואולם, לצד זאת, נקבע בעניין דור אנרגיה, כי במקרים מסוימים העירייה זכאית (ואולי אף חייבת) לשנות את רישומיה, אף בלא שה*א קיבלה הודעה כתובה על חדילת חזקה, בהתאם למצב הדברים בפועל כפי שהוא נודע לה.

לאור ההלכות שסקרתי לעיל, הרי שבהתקיים מספר נטיבות מצטברות, תהא העירייה רשאית (ואף חייבת) לערוך בדיקה יסודית באשר לזהות המחזיק בנכס, כאשר לאור תוצאותיה של אותה בדיקה, תהא רשאית היא לשנות את שס המחזיק בנכס וזאת גם מקום בו לא התקבלה הודעה על חדילת חזקה ומבלי שהחזקה בנכט הותזרה באופן פורמאלי לבעליר.!י

בריימ 1962/06 שלמה בהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, תק--על 2006 (4), 644:

''/תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה (ראו ע'/א 739/89 מיכקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו, פ'יד מה(3) 769, 775 (1991)). ודאי שסעיף זה אינו בא לשלול מצב בו הרשות מזהה בדרך אחרת, שאינה הודעה מטעם השוכר על עזיבת הנכס, כי החזקה חזרה אל בעליו של הנכס. קביעה זו היא עניין שבעובדה ויכולה לנבוע מראיות שונות.

במקוה שלפנינו קבעה העיוייה כי החזקה חזרה למבקש בהסתמך על כך שארקדי נרשם כמחזיק בדירה אחרת. ועדת הערך בחנה חומר ראייתי נוסף, וקבעה כי הדירת הייתה ריקה ומכן שהמבקש, כבעליה של הדירה, היה בעל השליטה בה."

נוכח האמור לעיל, ברי, כי המשיב רשאי לשנות את שס המחגיק בנכס לשם העוררת, גס מקום בו לא קיבל הודעה, במקרה בו הראיות מצדיקות שינוי כאמור.

בנסיבות המקרה דנן, מתקיימות הנסיבות המתאימות לשינוי ברישום בספר העירייה על שמה של העוררת, בגין כל הנכס ולכל שנת 2013.

באשר לתקופת התזקה, הרי מהראיות שהוצגו בפנינו, עולה, כי העוררת שילמה דמי שכירות בגין הנכס משך כל שנת 2013, ואף העמידה ערבות זהה לערבות שהעמיד השוכר הקודם של הנכס.

באשר לשטת שהוחזק על ידי העוררת, הרי מבנה הנכס כפי שהוצג לנו, לרבות ובמיוחד העובדה שהכניסה היחידה לקומות העליונות של הנכס, הינה מתוך השטח שהוחזק על ידי העוררת, תומך במסקנה, כי העוררת התזיקה בכל שטח הנכס.

לא וו אף וו, גס דוייחות הביקורת מטעם המשיב, כמו גס העובדה שבכל שטח הנכס נצפו אופניים וציוד לאופניים, והעובדה שהעוררת לא הציגה כל ראיח בתמיכה לטענתה כי אין מדובר בציוד שלה, תומכים במסקנתנו זו.

אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

למניעת ספק, יובחר כי עניינה של ההלטתנו זו, מתייתחסת אך ורק לצדדים לערר וּה, ואין בה כדי לקבוע מסמרות באשר למחזיקים נוספים בנכס.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדיט קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימים מיום מסירת

ההחלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האננטרנט של חמשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום 6 9 :

ע\441\1\105

לוייר ות ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייה חברה: שינלי 067, עו"ד

= ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יא באלול תשעו

151656

מספר ערר: | 13:04 / 140014656

מספר ועדה: | 11415

בפגי חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: סוזי אירצ'ם

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

בהתאם לאמור לעיל הערר מתקבל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו'

דוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום 0 ד טל גדי

שם ₪ ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

. תאריך | : יא באלול תשעו

מספר ערר: | 10:46 / 140014310

מספר ועדה: | 11415

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד טל גדי

העוררים: טלמור דורון, טלמור רויטל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

הערר מתקבל חלקית כאמור לעיל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המק

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו בא

יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת זאינטרנט של המשיב.

2730

יור: עו"ד צדוק/אלון חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי עו"ך\טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

, תאריך ‎ :‏ 'א באלול תשעו

/ מספר ערר : | 13:04 / 140014656

מספר ועדה: | 11415

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: סוזי אירצ'ם

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם לאמור לעיל הערר מתקבל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.09.2016.

בהתא//,לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) ל"ז - 1977 תפורסם החלטה זן באתר הא נט של המשיב.

יו"ר: עון/ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ה לוי אבשלום חבר\) עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140013632 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: ויליאם מני

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו , כמו עניינס של יתר העררים , חיובס של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנות?י אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחזיקים בה. מתתס התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתתם מוכר וידוע .

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנתיים האתרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכזית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזחות המחציק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זּה. הרקע, הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הניל יחולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וח כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:

*מרשי מעולם לא קיבל את החזקה בנכס (לפיכך אינו מחזיק שניתן לתייבו כלל ודין החיוב ותעיקול להתבט 2?/

ביום 11.05.16 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העורר.

ביום 14.6.2016 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב .

כמו בתיקים אתרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאצ הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתט בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במטגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 20.6.2016.

97777

הצדדים הסכימו כי לאחר סיכום טענותיהם תינתן החלטת סופית על סמך תומר הראות בתיק.

יצוין כי בקשת המשיב לדחות על הסף את הערר בשל איחור בהגשתו נדחית מהנימוקים המפורטים בתצהיר העורר. להסרת ספק מוארך המועד להגשת הערר עד ליום 2.9.2015 וזאת בשל הנסיבות המפורטות בתצהיר העורר.

העורר שב בתצהירו על גרסתו לפיה מעולם לא קיבל חוּה בנכס ואף לא השלים את תשלום התמורה למוכרת הנכס שכן השלמת התמורה הייתה מותנית בקבלת הנכס ומסירתו לרוכש.

העורר אף הפנה לתמונות שצורפו לתצהירו אשר יש בהן בכדי ללמד על מצב האזור בו אמורת הייתה להימסר לעורר החנות נשוא הערר.

המשיב הגיש את תצהירה של רוית דורון המשמשת כבותנת תיובים בכירה במחלקת שומה ב באגף לתיובי ארנונה והיא הצהירה כי *העיליה לשמה את העולר ויליאם מני כמחזיק בנכס ברחוב לוינסקי 108 קומת 3 ח-( 10048590 חנות 3361 לאוד הולעת בעלת הנכס, התחנה המלכזית החדשה תל אביב בשנת 1999,/

העתק ההודעה בצירוף רשימת התנויות צורף לתצהיר עדת המשיב .

הצד השלישלי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:

חואה המכר מיום 5.6.89 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 4.6.73.

עוד הציגה התחנה המרכזית את חוזה הניהול שנתתם וכן דרישות לתשלום דמי ניהול .

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחציקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .ראה ההולעה מלוס 6.7.99 אשל צודפה כנספת לתצתיר העדות הדאשית מטעם המשיב).

ראה הצהרת עדת המשיב המצוטטת לעיל.

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לוהות את הנכס או לגשת אליו.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המתזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורר כאמור טען כי החזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחתזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מתזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחציקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחויקים או תדילת חוקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתתנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת הצקה או עס יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקיס. גס לא

הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת 'יההודעתיי על תילופי המחציקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות 'יההודעהיי שמסר הצד חשלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת העור בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היתסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו זו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה זו משום תמרור אזהרה למשיב כמו גםס לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהם של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר ה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.9.2016.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בת?

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה צו באתר האינטרנט של המשיב.

| \)

| שש

יו'יר: עויז]אלון צדוק חבר: עו''ד/רו'/ה אבשלום לוי חבר: עו''ד גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנוגה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך ‎ :‏ יא באלול תשעו

מספר ערר: | 13:57 / 140014229

מספר ועדה: | 11415

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: עטרת רימונים השקעות בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

השעה 14:00. אין התייצבות לעוררת למרות שזומנה כדין ובהתאם להחלטתנו מיום 27/6/16 התקיים היום דיון בערר.

לאחר שעיינו בכתב הערר ובכתב התשובה ובדו"ח ממצאי הביקורת מצאנו כי יש לדחות את הערר.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 14.09.2016.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם ה | זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדול אלון חבר: עו"ד וע"ח לוי אבשלום חב \עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013418 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: | עו"ד שירלי קדם

חבר: | רו"ת דרי זיו רייך

העוררת: מדנס סוכנויות לביטוח בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הערר דנן עניינו בנכס ברחוב הברול 15 א בתל אביב יפו, הידוע בפנקסי העיריה כת-ן לקות 9 בשטח 161.83 מ"ר בסיווג משרדים וכן 43.04 מ"ר בסיווג חניונים.

שטח המשרדים מורכב מ- 155.72 מ"ר משרדים וכן 6.11 מ"ר המהווה את השטח היחסי של השירותים המותזקים במשותף בקומה.

העוררת טוענת שיש להורות על הפחתת שטת של 6.11 מ"ר מהחיוב המוטל עליהם, בהיות שטח זה שטח משותף.

במסגרת הדיון המקדמי טענו הצדדים כי העובדות אינן שגויות במחלוקות וכי הס מוותרים על הגשת תצהירים. משכך ובהמלצת הוועדה, לאחר שהוגשו הסיכומים, הוניק בשל להכרעה.

דיון והכרעצת

1. לאחר שקראנו את סיכומי הצדדים אנו בדעה כי יש לקבל את טענת העוררת.

2. בענייננו מוקד הדיון הינו האם האמור בסעיף 1.3.1 הי לצו הארנונה חל בעניינו או שמא

עסקינן בשטת אשר אינו יישטח משותףי'י.

3 סעיף 1.1 חי קובע כדלקמן:

יישטת משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא *חוייב, למען בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא

משותף מוחזק על ידי מחציק אחד. שטחים משותפים אלו, יחולקו ויחוליבו באופן יחסי בין המחזיקים'י

4. לשון הסעיף מתווה את הדרך בה יש לבחון את הסוגייה כאמור. ראשית, יש לבחון האם שטח

השרותים הינו יישטח משותףיי. על מנת להכריע בסוגייה זו נפרט את המצב העובדתי שאינו

שנוי במחלוקת:

1 מדובר בחיוב העוררת בארנונה בגין חלק יחסי משטת השירותים הקומתלים.

2 השלרותים נמצאים במסדרון הקומתל.

3 השירותים נמצאים מחוץ למשרד העוררת.

4 בקומה יש מספר מחציקים נוספים אשר עושים שימוש בשרותים.

5 לעוררת אין זכות קניינית או חוזית או בלעדית בשירותים.

6 השרותים אינם נעולים.

7 האחריות לתפעול ונקיון השרותים אינה של העוררת.

5. העובדות, המוסכמות על ידי הצדדים, מלמדות כי העוררת אינה הנהנית העיקרית. שטת

השירותים אינו מסופח, סגור או משולט לטובת העוררת. השירותים נמצאים מחוצ למשרדי העוררת ונמצאים באחריות חברת הניהול או כלל הדיירים בבנין, ובכל מקרה, לא באחריותה הבלעדית של העוררת.

6. גס הטיעון שהעלה המשיב כי לו היו השירותים ממוקמים בתוך הנכס, היו הס ברי חיוב

בארנגונה כחלק בלתי נפרד מהנכס, ולפיכך העובדה שהם ממוקמים מחוצה לו ומשמשים את כלל המחזיקים בקומה אינה משנה ממעמדם וה, אינו מתקבל על ידינו. עובדה היא כי השירותים אינם ממוקמים בתוך הנכס וכך יש להתייחס אליהם. כאמור, לו היו מובאים בפנינו ראיות כי על אף העובדה שהשירותים לא בשטח בנכט, העורר עושה בהם שימוש באופן ייחודי, לא מן הנמנע כי החלטתנו הייתה שונה. לעניין זה ראו את האמור בסעיף 9 לפסהייד של כבי השופטת מיכל רובינשטיין בעניין עמיינ (מחוזי ת''א) 122/07 אליעד שרגא ושותי מ מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (ניתן ביום 10.3.09) (לחלן - ייעניין אליעד שרגאיי,( בדבר ההנחה שיש לטסתור בדבר שטחי שירות שמעצם טיבט הס שטחים משותפים :

יישטתי השירות הינם מעצם טיבס שטחים משותפים בבניין. על מנת לסתור הנחה גו צריך היה להראות כי הס משמשים לצורך ספציפי את המערער או את הנכס שבו הוא מחציק. בהחלטתה של ועדת הערר אין כל קביעה באשר לשימוש ייחודי שעושה המערער באותם שטחים מלבד המצוין לעיל- לא מצוין כי המערער פעל בדרך כלשהי על מנת לספח לשטתי משרדו את

שטחי השירות ואין כל קביעה לפיה לשטחי השירות צביון כלשהו המצהה אותם עס השטח בו מחזיק המערער, קל ותחומר כי אין כל קביעה לפיה המערער גידר את אותט שטחים או צירף אותם בכל דרך אחרת למשרדים שבהחזקתו. ההיפך הוא הנכון - בין שטחי השירות לבין משרד המערער מפרידה דלת עם אינטרקום אשר בה לבדה יש כדי להגדיר את תחומי השימוש וההחזקה של המערעריי.

7 בהתייחס לטענה כי קיומם של שירותים הינו תנאי הכרתי על פי דיני רישוי עסקיט נציין כי הטיעון מתייחס לעסקים פרטניים שאינם רלוונטיים לענייננו. על פי הטענה מדובר בעסקים לא רפואיים לטיפול בגוף האדם, לבתי אוכל, למעבדות רפואיות.

8 המשיב הפנה בסיכומיו לעייש (מתוצי תי/א) 433/96 אדמונית מערכות ממוחשבות בע"מ ני מנהל הארנונה בעיריית תי/א- יפו, שס מדובר על נכס אחד, עם כניסה אחת, אותו שכרו 2 שוכרים. השטח המשותף המוזכר בפסק הדין מת*יחס לשטח משותף בתוך הנכס אותו שכרו השוכרים. אין וה המקרה בעניינו.

9. לאור הקביעה כאמור כי מדובר בשטח משותף, לפי הוראות סעיף 1.3.1(ח) לצו הארנונה,

ובהתאם לנסיבות העובדתיות שבתיק זה אשר אין מחלוקת שהעוררת לא מחויקה ב- 80% מהשטת הלא משותף בקומה, דין טענות העוררת להתקבל.

0. לאור האמור החלטנו לקבל את הערר.

1. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 6

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת (עש - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

י"ר קט לגר רו"חדרי ויו רייך

קלדנית:

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]