החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 19 ליולי 2017
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' עדר: 140009908 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עד גדי טל
העורר: | אלי עובדיה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
ביום 18.7.16 ניתנה החלטת ועדת הערר בחלק מהמחלוקות שנותרו לדיון בערר וּה.
ביחס לחיוביס הרטרואקטיבייס בהם חויב העורר ולאחר שהצדדים סיכמו טענותיהם בעניין אה התליטה הוועדה כי המחלוקת בסוגיית החיוב הרטרואקטיבי מסורה בנסיבות ענינו של ערר וה לסמכותה של הועדה בשיט לב לפסיקת בתי-המשפט המנהליים.
הועדה בהחלטה לא התעלמה מכך שהיא מוגבלת בסמכותה לרשימת העניינים המנויים בסעיף 3 לחוק הערר לקביעת ארנונה, אלא ששאלת החיוב הרטרואקטיבי במחלוקת שבפנינו חייתה חלק בלתי נפרד מהסוגיות של ההתזקה בנכט או הטענות בדבר גודלו של הנכס - אשר אין חולק כי חן נתונות לסמכות הוועדה, ולפיכך, ובהתאם לפסיקה המתייחסת לסמכויות שלובות אלה קבענו כי ההכרעה בשאלת תוקפם של החיובים הרטרואקטיביים אינה חורגת מגבולות סמכויות הוועדה
הואיל ובמסגרת הבאת הראיות התברר כי העורר לא הביא כל ראיה להוכחת טענתו כי בתקופת בה מיוחסים לו חיובים רטרואקטיבית לא החויק בנכט ולתילופין הנכס לא היה ראול לשימוש, העמידה הועדה לעורר הזדמנות להשלמת ראיותיו בעניין זה.
מאחר והגענו למסקנה כי בסמכותנו לדון בתוקף החיובים הרטרואקטיביים ועל מנת שבכל ואת יינתן לעורר יומו בפנינו (על אף שניתנה לו ההודמנות בהליכים קודמים ולא עשה כן) אפשרנו כאמור לצדדים להביא ראיותיהם לעניין טענות העורר ביחס לתיובים משנת 2007 ועד 2013 כפי שנטענו על ידי בא כוחו וכפי שציטטנו לעיל בהתחלטתנו ובשתי העילות הנייל בלבד : אינני מחוציק ו/או אחזקה על ידי בד שלישי ונכס לא ראול לשימוש.
אמרנו בהחלטתנו כי שתי הטענות אינן יכולות לחיות יחד כי אם אכן החציק בנכסים צד שלישי כלשהו לא ניתן יחיה להוכית כי הנכס ראול לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות. לא זו אף זו, פנינו לעורר ואמרנו כי אם הוא טוען כי צד שלישי כלשהו התזיק בנכסים אלה קודם למועד בו הוא מודה שהוא מחציק בהם (לפני 17.9.13) יתכבד ויודיע לוועדה עוד קודם למועד הדיון הבא על זהות הצדדים השלישיים על מנת שאלו יוזמנו לדיון שכן הס עלולים להיפגע מהחלטת הועדה.
בסיפת החלטנו הנייל מיום 18.7.16 קבענו כי הננו מאפשרים לעורר להגיש תצחיר משלים לעניין טענותיו כי לא החזיק בנכט זה לפני יום 17.9.13 ו/או כי הנכס לא היה ראוי לשימוש לפני יום 3 וצאת עד ליום 25.8.2016 .
העורר הגיש תצהיר מטעמו ביום 8.8.2016.
המשיב הגיש את תצהירה של הגבי ורדי לוי ביום 5.10.16 .
ביום 18.12.2016 נחקר העורר על תצחירו.
ביום 24.1.2017 נחקרה הגבי ורדי על תצהירה.
בשים לב להחלטתנו מיום 18.7.16 נבחן ראשית את הטענות העובדתיות של העורר ביחס לכך שלא החציק בנכס לפני יום 17.9.2013 ו/או כי הנכס לא היה ראוי לשימוש.
לאחר דיון בשאלות אלה נתייחס לטוגיה המשפטית הנוגעת לשאלת החיוב הרטרואקטיבי.
העורר הגיש תצחיר ארוך בן 32 טעיפים. בכל סעיפי תצהירו אין כל ההתייחסות לטענתו כי לא החזיק קודם ליום 17.9.2013 בנכסים נשוא הערר ו/או כי הנכסים הנייל פטורים מארנונה בשל היותם בלתי ראויים לשימוש בתקופה זו.
תחת הבאת ראיות לעניינים אלה בהתאם להתלטת הועדה, בחר העורר לשוב ולשטוח את טענותיו באשר לדרך בה פעלה עיריית תל אביב במסגרת השונת התיובים על העורר.
מדובר בטענות שאינן רלבנטיות עוד שכן עיקר המחלוקת בין העורר למשיב הסתיימה בדרך מוסכמת, אין עוד חולק כי העורר מחזיק את הנכס בגינו הוא מחויב בארנונה מיום 17.9.2013 וכל שנותר הוא לברר את טענותיו כי לא החזיק בנכס קודם לכך ועל כן אין לחייבו רטרואקטיבית בארנונה בגין נכס וח.
לעומת העורר פירטה עדת המשיב בתצחירה כיצד הגיע המשיב לכלל מסקנה כי העורר הוא המחויק בנכט נשוא הערר וכי החזיק בנכס גסם בתקופה שקדמה ליום 17.9.2013.
עדת המשיב ציינה כי לאורך שנים, בעת שביקשה העירייה לבצע ביקורות בנכס לא ניתן היה להיכנס למתחט שהוחזק על יד משפחת עובדיה והנייל סיירבו לשתף פעולה עם העיריה.
בנקודה גו ראוי לציין כי במסגרת הדיון בתיקי בני משפחת עובדיה בפני הרכבה הנוכתי של הועדת נתקלה הועדה בראשיתם של הדיוניט בטירוב של העוררים או חלק מהם לאפשר ביצוע ביקורות או מדידות בשטח, רק לאחר התערבותה של הועדה נאות העורר לאפשר ביקורת בנכסים שלו , ביקורת אשר בעקבותיה הודח בשימוש שהוא עושה בנכס בשטת של 1657 מ"ר אשר הוא בשימושו ובתוקתו.
הצדדים נותרו חלוקים רק ביחס לחלוב הארנונה בגין נכס זה לתקופה שקדמה ליום 17.9.2013.
בחקירתו הנגדית ביוט 18.12.16 הודה למעשה העורר כי הוא מתויק ב 35 דירות המושכרות לשוכרים במתחם נשוא הערר.
הוא אף חודה כי לא הייתה תקופה שמישהו אחר החזיק בדירות האלה או שמישהו אתד קיבכ 2 את דמי השכירות בגינו?
עוד הודה העורר בי ישא הגשתי ולא פניתי לעיריית בבקשה לקבלת פטול בגין נכס לא לאוי על 5 הדידות כי לא היה כל טעם..%
עדת המשיב העידה בחקירתה הנגדית כי נכחה בעצמה בעת המדידה שנערכה בשטת הנכס, היא סיפרה כי העורר שיתף פעולה ואפשר כניסת מודדים וכי לאחר מכן בביקורת מאוחרת יותר נמצא כי נבנתה קומה נוספת בנכס.
עדת המשיב הסבירה מדוע חוייב הנכס בתיוב שונה מהתיוב הנוכתי שלו כך:
*כש אתה שואל אותי איך יכול להיות שהתשבון של אלי עובדיה :רד מ 9 מליון ₪ למליון שקלים אמי משיבה, אני לא יודעת לאיזה חשבון אתה מתייחס , בהתייחס לנכס שעליו אני מצהירה, הנכס חויב בעבר בסיווג שלא למגורים מכיוון שהוטלה שומה בשע אי שיתוף פעולה במקום, כאשר אלי פנה אלינו ואיפשר לנו למדוד את הנכס, בההלטת ועדת העדד הקודמת שדנה בנכס זה , שונה הסיווג למגורים.....<
מכל האמור לעיל אין לנו אלא לקבוע שהעורר לא הרים את הנטל המוטל עליו בכדי להוכית כי לא החויק בנכס קודם לכך ועל כן אין לחייבו רטרואקטיבית בארנונה בגין נכס זה.
העורר לא טען בתצהירו וממילא לא הוכית כי הנכס נשוא הערר לא היה ראוי לשימוש לפני יום 3
מכל האמור לעיל הננו קובעים כי דין טענותיו של העורר ( ככל שהוא עדייו אוחו בחן ) לפיהן לא התויק בנכס קודם ליום 17.9.2013 ו/או כי הנכס חיה לא ראוי לשימוש קודם למועד גה לחידחות.
למעשה די לעיין בעדות העורר בפני הועדה בעת תקירתו הנגדית ובתצחירו בכדי להסיק כי העורר חור בו מטענותיו אלת .
העורר לא טען וממילא לא הוכיח כי מבנח הנכס נשוא הערר ו/או שטחו מעת תחילת החיוב בשנת 7, היה שונה מהקבוע בשומה.
נותר לנו להכריע בשאלת תקופת התיוב הרטרואקטיבי שהוטל על העורר על ידי חמשיב:
העורר טוען, כפי שציין בסיכומיו, כי הואיל וחיוב העורר בארנונה בגין הנכס נשוא הערר נבע ממדידה שערך המשיב בסמוך לשנת 2013 הרי שהיה על המשיב לחייבו בהתאם לשטחים המוגדלים - רק משנת 2013 ואילך; כי חיובו בארנונה ביחס לנכס זח במועד לקדם ל 17.9.2013 מהווה חיוב רטרואקטיבי, וכל על-פי הפסיקה, יש להימנע מחיוב רטרואקטיבי, וחנטל להוכיח התקיימותן של נסיבות מיוחדות וחריגות המצדיקות ואת, מוטל על המשיב.
אין מחלוקת בין הצדדים כי במקרה דנן מדובר בחיוב רטרואקטיבי.
פסיקת בית המשפט בנושא חיובים רטרואקטיבייס נרחבת וברורה וניתן לאמר כי עקרונית בתי המשפט מסתייגים בדרך כלל מהחלת נורמות למפרע, כדי למנוע פגיעה בעקרונות של צדק והגינות, ביציבות המשפטית, באינטרט וביכולת ההסתמכות, וכפועל יוצא - באמון במוסדות השלטון.
הטיב לסכם ואת בית המשפט המחוצי בירושלים בשבתו כבית משפט לענינים מנהליים בעניין עמ''ג 14- 22338-05 ישיבת אמרי דעת נ' מנהל הארנונה של עיריית ירושלים:
> ולנוכת האמול *חיוב רטרואקטיבי נחשד מלכתתיעה כפשועל (עעימ 99/13, בעניין אלית הראל, לעיל; עעיימ 4551/08, בענלין (בעת שמואל, לעיל; וע/א פט/8412, בעניין ששון לוי, לעיל).
ואולם, ניתן להתיר את החלוב למפרע באלנונה, על-פי מבתן דו- שלבי - האחד של סמכות, והשני של שיקול דעת. ?
בעניני ארנונה אין כאמור הסמכה מפורשת בחוק לתיוב רטרואקטיבי של חנישום ולכן קיימת בפסיקה חזקה פרשנית נגד תחולה למפרע.
חזקה צו ניתנת לסתירה בנסיבות מיוחדות ויימטעמיס טוביסיי. נקבע כי גביית מס אמת יכול להוות עיקרון המצדיק סטייה מהחזקה הפרשנית כנגד חיוב רטרואקטיבי בארנונה אך גס בכך לא די שכן העיקרון המעודד גביית מס אמת מלווה את חרשות המקומית בכל פעולותיה ואין די בו.
בית המשפט מסכם בעניין אמרי דעת הנייל את ההלכה בנושא חיובים רטרואקטיביים ומצייו פי :
*במקרה שבו אזלת מטעה את הרשות ביודעין, ומבקש להימנע מהחלה לטלואקטיבית של התיוב, לאחל שהתגלתה ההטעיה; החזקה בדבר הימנעות מעקיפתו של חוק, שבעטית יש להימנע '*מפירוש [לחוק] אשר אינו מאפשד לרשות לאכוף תיוב אדנונת על מישוס מיום שבו הסיקה כי איננו פטוד עודיי; וכן *החזקה בדבל הגשמת עדך השנניון (ראו ברק-פלשנות החקייקת, בעמל 566), שבגינה יש להעדיף פירוש המקדם נשיאה שוניונית בנטע המס על פני פירוש החותר תחתיתל (עעלימ 7/49/09 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור ני הממונה על מחז <רושלים במשדד הפנים (30.11.11); ההדגשות הוספו. /
ובהינתן כי נטתרה החזקה כנגד התיוב הרטרואקטיבי אומר בית המשפט באותו העניין:
יאם נסתרת החזקה נגד תתועה רטדואקטיבית שע חיוב באלנונה, בהתקיים *טעמים טובים?
לכך, כאמור, *כי אז יש לעבור לשלב השני ולבתון אם החיוב הרטרואקטיבי עומד במבחנים שנקבעו לבחינת שיקול הדעת המנהלי, ובראשם מבחן הסבילותיי. באשר למבחן הסבירות האמול, צוין בפסיקה: /ככלל, בחינת זו נעשית תוך איזון בין אינטרס הציבור לאינטרט שק הפרט הנישום. כחלק מאינטרס הציבול, יש לעמוד על שיקולים שעניינם קיום החוק, גביית מס אמת ולווחת תושבי הרשות - דוותה אשר עלוכת להיפגע, באם הדשות לא תגבת את תכספים המגיעים כת. כתלק מאינטלס הפרט, יש להתתשב בשיקולים הננגעים לעמימ של הפלט בסופיות ההחלטה ולמיידת ההסתמכות שלו על ההחלטה... במסגלת זאת, יש לתת את הדעת גם למשך הזמן שלגביו מבוצע החיוב תלטלואקטיבי, למידת הצדק, היעילות והנחיצות שבחיוב הדטרואקטיבי וכן להתנהלות הצדדים - הדשות המקומית, מחד גיסא, נוהמשום, מאידץ גיסא?
יא 8417/07, בעניין ששון לוי, לעיל; ההדגשות אינן במקול).
מן הכלל אל הפרט, עלינו לבחון את עובדות המקרה שבפנינו, אשר בהתייחס אליהן אין כאמור חולק.
אנו סבורים כי במקרה שלפנינו קיימות נסיבות הסותרות את התזקה נגד תתולה למפרע. הוכח כל חיוב רטרואקטיבי של ארנונה במקרה של העורר יאפשר למשיב לאכוף חיובי ארנונה מהעורר כנישוט בהתאם לשטח הנכס שבו הוא השתמש ומשתמש בפועל, לצורך גביית מס אמת, ובאופן המקדם נשיאה שוויונית בנטל בין כלל הנישומים ובלשון בתי המשפט: כפועל יוצא מכך בכך *וגשמו עקרונות דיני המס.
במקרה שבפנינו אין כאמור מחלוקת בעניין שטח הנכסים לחיוב ואף טענות העורר כי לא החציק בנכס ו/או כי הנכס לא היה ראוי לשימוש נונחו הלכה למעשה. לפיכך, ובעקבות המדידיות וחביקורת שנערכה בנכס ובשים לב לעדותו של העורר בפנינו אשר הודה כי הוא עושה שימוש ב 35 דירות !!!! בנכס נשוא הערר - הרי שבנסיבות העניין, קיימים טעמים טובים לסתירת החזקה נגד תחולת ח?ובו של העורר בארגונה למפרע ולמשיב סמכות להורות על חיוב רטרואקטיבי של העורר בארנונה בהתאם לשטחיט של הנכסים, כפי שנתבררו בבדיקה בשטה, בהסכמה חדיונית בין הצדדים ובראיות שהובאו בפני ועדת הערר.
כאמור תיוב העורר בארנונה בגיו הנכס נשוא הערר נעשה לאחר הסכמה דיונית, בעקבות הסכמת הנישום לערוך מדידה וביקורת בשטח הנכס ובהתערבותה של ועדת הערר וזאת לאחר שהוכת כל במשך שניט רבות נמנע העורר , כמו רבים מהנישומים באזור הנכס נשוא הערר מלאפשר ביקורות ו/או מדידות של הנכסים בשכונה ו/או של הנכס נשוא הערר. כאמור אין מדובר בנכס וניח /או בחיוב קל. מדובר בנכס מהותי הכולל בתוכו שתי קומות של בניה מסיבית המאכלסות לפחות, כך
נעשה ראשית על פי תצלומי אויר ולאתר שנאות העורר לאפשר מדידה בשטח בהתאם למדידות שנעשו , מדידות אשר כאמור אינן שנויות במחלוקת (גם אס העורר ניסה לטעון לאחר שנתקבלו הסכמות דיוניות ביתס לשטח הנכס לחיוב כי חלה טעות בהיקף החיוב, טענה שלא הוכחה, לא גובונה בראיה כלשהי ולהסרת טפק חיא נדחית בזאת.)
בנסיבות אלה לא ניתן לתת משקל של ממש לאינטרט ההטתמכות של העורר לאי-תשלום ארנונה.
יתר-על-כן,
<כדי /להוכית הסתמכות, [על הנישום] להראות לא דק שנכזבת ציפייתו שלא לשלם אלנונה, אלא כי היה מכלכל צעדיו באופן שונה. באיזה מובן הוא *סמך על אי-תשלום האלנונה? האם היה מנהל את עסקו במקום אחר שבו לא חלה חובה כזו?? (עעיימ 89/13, בעניין אליה הראל, לעיל) - והמערעדת לא טענה דבר בהקשר זה, בפרט כאשר מדובר בעניין היקף השטחים שאינו שנוי במחלוקת. בנסיבות אלו, הלכי שהחלטת המש:ב בדבר החלה דטרואקטיבית של החיוב באדנונה בהתאם לעדכון השטחים בעקבות המלידות העדכניות בשנת 2011, למשץ מספר
חודשים בלבד מתחילת אותה שנת הכספים - היא סבידה ומידתית, ולא קמה כל עולה להתערב בה (ראו והשון: עמ'/מ ((י-ם) 22338-05-14 בעניין ישיבת אמלי דעת /
המשיב מפנה בסיכומיו למספר פסקי דין התומכים בהחלטתו להטיל חיוב רטרואקטיבי במקרת דנן.
הוא מפנה למקרים בהם נישוט בנה בניה לא חוקית ולא הודיע למשיב על ההתזקה בנכס וטען כי במקרה הנדון לפנינו קיימות נסיבות חריגות המצדיקות את החיוב הרטרואקטיבי..
המשיב טוען כי המקרה שבפנינו דומה למקרה שנדון בעניין עעיימ 89/13 עירית רמת גן ני הראל שם נקבע כי קיימת חובת הגינות המוטלת על הרשות אולם יש לתת משקל גם לדרגת האשם התורם של הצדדים.
כבוד השופטת ברק ארז קובעת בדעת הרוב בעניין הראל הגייל כך :
שלשיטתי, וזה העיקר, לא ניתן להכיר בהסתמכות לגיטימית על גבייתו של תשלום חובה, אשר על פי דין קיימת חובה בלולה לגבותו. במילים אחדות נישום לא רשאי להסתמץך על גבייתו של מס או תשלום חובה אחר, כאשד בלור כי היא נעשית בניגוד להולאות הדין. אכן דימי האדנונה נחשבים למורכבים בפרטיהם אולם העיקלון המונת ביסודם הוא פשוט- מחזיק אלנונה חייב בתשלום ארנונה. עיקלון זת בלור, ומכל מקום , קשה להלום מצב בו אדם המנהל עסק אינו מודע לו או למצעל חייב לדעתו?
העורר ביקש וכות להגיב לסיכומי המשיב, וכות שהוענקה לו, ובמסגרת סיכומיו חוא יוצא כנגד השוואת נסיבות המקרה שנדון בעניין הראל הנייל למקרה של העורר שבפנינו.
הוא שב וטוען כי לא היה למשיב מידע לגבי קיומו של הנכס לפני תקופת התיוב וכי אין די בתצלומי האוויר בכדי להוכיח כי הנכס חיה קיים בתקופת החיוב . העורר טוען כי במקרה שבפנינו לא הוכח שהעורר החציק בנכס בטרם ביצוע המדידה מאחר והנכס לא היה קיים וכי העורר מזוזמתו פנה אל המשיב למדוד את השטח ולפיכך באנלוגיה לפסק הדין בעניין הראל אין כל בסייס לחיוב רטרואקטיבי.
חשוב לנו להתייחס לעמדתו וו של העורר ולדחותה מפורשות.
את החלטנו זו יש לקרוא יחד עס שתי ההחלטות הקודמות שניתנו בתיק וה ולא להיתמס או לטמון ראשנו בחול.
העורר כאמור לא הוכית את טענתו כי לא החציק בנכס.
לא היתה בין הצדדים במהלך הדיונים מחלוקת ביחט לשאלת קיומו של הנכט בתקופות החיוב הרטרואקטיבי, לא נטען וממילא לא הוכת כי הנכס לא היה קיים בתקופת התיוב הרטרואקטיבית, לא על ידי עדים שהובאו מטעם העורר ולא על ידי תצלומי אויר או איזשהן ראיות אתרות.
נהפוך הוא, הרושם המתקבל מעדותו של עורר, מראיות המשיב ומעדויות של בעלי זכויות אתרים בשכונה, אשר עניינם כמו עניינו של העורר נדון בהרחבה בפנינו כי הנכס היה קיים בתקופות הרלבנטיות לתיוב הרטרואקטיבי בדיוק כמו בעניין הראל שם חנישוס, בעליו של נכס בשטחת של כ-1700 מ"ר בקרית קריניצי ברייג, החזיק בנכט ועשה בו שימוש מסחרי במשך עשרות שנים מבלי שנדרש לשלם ארנונה ולאתר שבוצעה לראשונה מדידה של הנכס מטעם העירייה נשלחה לו לראשונה דרישה לתשלום ארנונה למפרע.
העורר במקרה שלנו ידע כי חלה חובת תשלום ארנונה בגין הנכס נשוא הערר, הוא לא דיוות לעירייח על השימוש בנכס ואף לא מסר לה הודעות על המחזיקיט בנכס על אף שחודה כי הוא משכיר את הנכס לפחות ל 35 מחציקים מטעמו.
התנהגותו של העורר לא מקנה לו חסינות או פטור מתשלום ארנונה בגין השנים בהן עשה שימוש בנכס ונדמה כי ההסדר המוסכם אליו הגיע העורר עם המשיב במסגרת דיוני הערר אשר הביא בסופו של יום לחיוב הנכס בתעריף על פי סיווג מגורים ולא בתעריף עסקי אף עושה עימו חסד רב.
מכל האמור לעיל, דין הערר בשאלת תוקפם של החיובים הרטרואקטיביים להידחות.
ביחס לשאלת היקף החיוב ושטח הנכס לחיוב, שאלה זו הוכרעה במסגרת ההסדר המוסכם בין הצדדים אשר הובא לאישורה של הועדה בהחלטותיה הקומות .
יש כאמור לקרוא החלטה זו יחד עם החלטותיה הקודמות של הועדה בעניינו של הערר.
המשיב לא ביקש להשית על העורר את הוצאות ההליך.
אומנם בתיק וה ניתנו החלטות שונות ונתקיימו דיונים אין ספור. חלק מסעיפי הערר נתקבל וחלקם נדחו.
מרבית ההליך נסתיים בדרך מוסכמת אשר הביא לסיום הדיון בעניינם של נישומים רבים ואחרים.
אמנם, העורר גרר את הועדה ואת המשיב לדיון סרק בטענותיו כאילו לא החזיק בנכס ו/או כאילו הנכס לא היה ראוי לשימוש בתקופות הרלבנטיות לחיוב הרטרואקטיבי אך בנסיבותיו המורכבות של תיק ה ולאור עמדת המשיב החלטנו שלא לתייב את העורר בהוצאות ההליך.
סוף דבר , דין הערר בעניין תוקפו של החיוב הרטרואקטיבי, להידחות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 3.7.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות תַמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין התשלייו - 1977 תפורסם החלעה וו/באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: י טל
קלדנית ; \ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט ערר: 140015451 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
<ו''ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: בקאל אבנר
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטת
הצדדים לתיק זה אימצו הסדר דיוני , כחלק מהטדר כולל בוניקיס רבים ונוספים אשר עניינס חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה.
מתחם התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב חינו מתחט מוכר וידוע.
ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשניט האתרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עוררים שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכזית החדשה.
במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכוית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוהות המחציק לצרכי ארנונה.
בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.
בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדיט הגישו בתיק שבפנינו העורר , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן
החלטה על סמך חומר הראיות שהגישו.
בעת שאישרנו את ההסדר חדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעם המשיב תצורף ראיה ו/או קצה קציה של ראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העוררים כמתויקיס בשנת 1999 או במועד חילופי המחציקים בין התחנה המרכזית החדשח לבין העורר בכל תיק ותיק.
העורר הגיש כתב ערר בו העלה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביסס את טענתו כי לא החזיק בנכס בכך שלא קיבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.
העורר הפנה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכוית החדשה.
המשיב חגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכצית משנת 1999 (נספת בי לכותב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיט לפיו ערך חמשיב שינוליס בשמות המחציקים בנכס.
המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורר חינו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס
התחנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזת המכר, תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלוט דמי ניהול.
להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפוד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו
בהתאמה גם על תיק זה.
נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:
בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:
*מדובר בתנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אליה גישה, כמו גם ליתד החנויות המצויות בסמיכות אליה?
/...העורד מעולם לא קיבל מהתמתיית את החזקה בתנות ..%
כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכוית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 26.06.2017.
הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על טמך חומר הראיות בתיק.
הצד השלישי הגיש כאמור את האטמכתאות הרלבנטיות במסגרות תיק המוצגים שהגיש:
חוזה המכר מיום 14.11.88 אשר בא בהמשך לתוזה המקורי מיום 17.12.68.
עוד הציגה התחנה המרכצית דרישות תשלום והתכתבות בקשר למסירת החנות.
מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(ראה נספת ב/ לכתב התשובה מטעם המשיב).
נצטט מכתב התשובת :
שויודגש , חילופי המחזיקים בוצעו כבר בשנת 1992 ? וזאת על סמך הולעהת מסולדרת מאת הבעלים , התחנה המלכזית החלדשת ..<
עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת יהודעתיי התחנה המרכצית.
כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכנזית החדשה.
העורר כאמור טען כי התוּקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחציקיט מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.
התמונה העובדתית שנפרטה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:
המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.
חילופי המחציקיט לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.
ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת חזקה או עם יום התיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת הייהודעהיי על חילופי המחזיקים.
הוראות ההטכמיס בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999,
העורר לא החזיק בנכס.
כאמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592..
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החזיק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי חמשיב.
אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשחי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.
החלטתנו זו נסמכת על הראלות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גס בהחלטה זו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בזהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהם של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר ּה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 03.7.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(טדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
|
/ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר\: ויד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : |: בתמוז תשעז
1.007
מספר ערר: | 12:58 / 140016694
מספר ועדה: | 11569
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חברה: עו"ד קדם שירלי
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: פנחס מרדכי
- נב ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
לאור הסכמת המשיב הערר מתקבל וזאת ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.07.2017.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
2 ;\
יו"ר: עו"ד א את חברה: עו קש לי חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
7 שם הקלדנית: ענת לוי
"לית)(סדרי דין בוועדת
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| יב בתמוז תשעז
7(
מספר ערר: | 08:30 / 140015853
מספר ועדה: | 11560
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד מאור יהודה
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העוררים: יוגב אברהם,נ היר רחל
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!
החלטה
כמבוקש.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.07.2017.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו"ר: 0 אור יהודה חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
| שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140014270
ערר מס' 140016422
בפני חברי ועדת ערר:
לוייר: יהודה מאור, עו"ד
חברה: רונית מרמור, רוויח
חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוי'ח
מבוא
העורר: וזניק גיא
- נגד --
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב
החלטת
אין מחלוקת בין הצדדים כי העורר מחזיק בנכט הרשום בספרי המשיב כנכס מסי 6 ; ח-ן לקוח 10504202 בסיווג יימגוריסיי.
אין מחלוקת בין הצדדים כי טעיף 1.3.2 לצו הארנונה, שכותרתו /אזורי מסיי, קובע
כדלקמן:
''א. העיר מחולקת ל-5 אזורים גיאוגרפיים לצורך ארנונה כללית למגורים.....
גבולות האזורים עוברים באמצע הרחוב, אלא אס צוין אחרת בהחלטה זו.
טיווג אזור המס נקבע בהתאם לכתובת של הכניסה הראשית לבית.
ב. המפה הקובעת לעניין חלוקת העיר לאזורי מס היא המפה הנמצאת במשרדי
האגף לחיובי ארנונה, פולל רשימת החריגים המפורטים ב'רשימה נפרדת'
ומהווה חלק בלתי נפרד מהמפת" .
אין מחלוקת בין הצדדים כי ברשימת התריגים (סמל 0901) רחוב הפרטה ממספר בית 30 עד סופו במספרים ווגיים, יירשמו כאזור 1 במקום אצור 3 . כך אין חולק כי רחוב פילדלפיה מספרי בתים 6, 8 יירשמו כאזור 1 במקום אגור 3 (סמל 2073). כך אין חולק כי שיעורי המס שונים מאזור 1 לאזור 3.
אין חולק כי לנכט נשוא הערר, שתי כניסות: האחות מרחוב הפרסה 36 , השנייה מרחוב פילדלפית 11 .
חמשיב חייב את הנכס נשוא הערר על פי קביעתו כי הכניטה הראשית אליו היא מרחוב הפרסה ולא מרתוב פילדלפיה ואילו העורר טוען כי יש לסווג את הנכס מאחר והכניסה לנכט היא מרחוב פילדלפיה, ותימוכין לכך רואה בתעודת הוהות- בה רשומח הכתובת פילדלפיה 11.
הצדדים הסכימו כי ההחלטה שתינתן תחול על שנות המט 2016 ו- 2017 .
10
11
12
.3
4
.5
.6
7
.8
9
הדיון בפנינו.
מצאנו לציין כי לבקשת בייכ המשיב מיום 9.1.2017 להגיש ראיה נוספת שהיא צילום מתוך דף תכנית הבניין, החלטנו ביום 12.1.2017 לאפשר ההגשה תוך שציינו בסעיף 3 כי לעורר ניתנת שהות בת 7 ימים להגיב לגרמושקה.
בייכ המשיב בהגינותה ציינה בסעיף 5 לבקשה כי בשיחה עם העורר, עמדתו הייתה כי בשלב זה הוא מתנגד לבקשה להגיב לגרמושקה.
התנגדות מצדו ונימוקיס להתנגדות לא הוצגו בפנינו למרות ההחלטה כי עליו להגיב לדף שצורף. מעבר לצורך נציין כי הדף שצורף חוא מסמך שהעורר הגיש לרשות התכנון וככול שהיה בדעתו לפרט כי הדף הנייל אינו חלק מתוך בקשתו או טענות אחרות לגוף העניין ולא נעשה כן, הרי שניתן להתייחס לכתוב שס כראיה ; ואת בנוסף להחלטתנו מיום 7 כי הצדדים יגישו סיכומיהם על סמך כל החומר המצוי בתיק.
עדויות הצדדים נשמעו בפנינו בדיון יום 21.12.2016
מעיון במסמך העורר שהוגש לוועדה בתאריך 22.1.2017 למעשה ניווכת לדעת כי המחלוקת היחידה שבפנינו היא האט יש לסווג את הנכס על פי החריג בצו קרי לשיטת המשיב שהכניטה הראשית הינה מרתוב הפרסה או כשיטת העורר מרחוב פילדלפיה.
במחלוקת עיקרית זו בפנינו אנו מחליטים כי צודק המשיב בקביעתו כי יש לסווג את הנכס לפי טבלת החריגים קרי לפי כתובת הכניסה הראשית מרחוב הפרסה 36.
יוער כי עותק צילום ת.ז. של העורר הוגש לוועדה רק ביוט 22.1.2017 ולא קודם לכן.
תאריך ההנפקה הנקוב בת.ז. הוא 4.7.2016.
לא שוכנענו כי העורר צודק בטענתו שהכניסה הראשית לנכס היא מרחוב פילדלפיה, על אף הצגת צילום מת.ז. שלו לפיה רשומה כתובת העורר ברחוב פילדלפיה 11.
העובדה כי העורר מחנה את מכוניתו ברתוב פילדלפיה ולא ברחוב הפרטה שלטענתו: י'אין אפשרות חנייחיי אינה ראיה לצידוק טענתו. די לראות מתמונה מסי 21 היא הכניסה מרחוב הפרסה, ולהיווכת כי חונה מכונית בכניסה. עיון בתמונה 19 מראה כי אבני השפה בקדמת כניסה גּו צבועים בצבע אדום לבן.
מעבר לכך גט אס קיים שער ברול ניתן לראות מהתמונות שצורפו כי בכניסה ברחוב פילדלפיה מתקן כדורסל וקטנוע חונה בתוך הרחבה.
החוקר מטעם המשיב מר אייל פינטו, להלן ייפינטויי מאשר בעדותו: יימרחוב הפרסה בתמונה 21 יש שער ברוּל ואחריו יש שביל גישה ובסופו דלת כניסה וכן יש קירוי של פרגולה היכן שמופיע דגל ישראל מתחת לדגל יש כניטה. בתמונה 6 מתחת לפרגולה יש דלת שממוקמת אחרי האבן המסוטטת. בהתייחס לתמונה 19 ואת הכניטה מרחוב פילדלפיה. מדובר בשער ברזל חשמלי על מסילה, איפה שרואיט את הקטנוע ואת מתקן הכדורסליי.
מעיון בתמונות 3 ו- 4 נראה כי הכניסה המקורה בפרגולה (כניסת רח' הפרסה) נמצא פינת ישיבה הפונה לגינת הבית.
הוכח בפנינו כי ברתחבה הפונה לרחוב פילדלפיה קיים ריצוף ומשטח בו מותקן מתקן כדורסל וחונה ברחבה ייוספהיי. חיזוק לעובדה נמצא בדף הגרמושקה שצורף ע"י המשיב.
מעיון בו נראח כי הכניסה מרתוב הפרסה לנכט היא דרך שער ברזל המשמש מעבר הולכי רגל, דרך שביל כניסה בו רשום יישביל כניסה להולכי רגליי. בתמונה 21 סומן על ידי הוועדה מכשיר האינטרקום.
0. פינטו מאשר בעדותו: ייאני נכנסתי לבית דרך רחוב הפרסהיי. העורר מאשר כי בשטת
שצויין בתשריט של 3 מ"ר מצוי הסלון והמטבח של הבית.
1. עיון בדף הגרמושקה מראה כי הכניסה לבית משביל הכניסה דרך רחוב הפרסה,
ממוקמים הסלון והמטבח; ומהכניסה דרך רחוב פילדלפיה נרשם 'כניסת כלי רכבי וסימון מקום ל-2 חניות, ולאחר הכניסה נמצא חדר משחקים, חדר נוסף ומקלט.
2. על מנת שלא יהיה ספק לגבי ייתר הסוגיות שבערר, אנו קובעים כי:
א. שטחי הפרגולות לא יחוייבו בארנונה החל ממועד הביקורת מיום 19.6.2016; נפנה
לעמדת המשיב שהוגשה לוועדה ביום 19.7.2016 להלן ייעמדת המשיביי - סעיף 2 שם והסכמת העורר מיום 24.8.2016
ב. השטת של 17.53 מ"ר לא יחוייב בארנונה על פיי עמדת המשיב בסעיף 3 החל מיום
5
ג. שטח המקלט בנכס של 4.98 מ"ר לא יופחת משטח הנכס ויחוייב בארנונה שכן
המקלט מהווה חלק אינטגראלי מביתו של העורר, ולפיכך חייב בתשלום ארנונה.
ד. כמפורט לעיל ועל פי הראיות הקונקרטיות שבפנינו, לא נפל פגם בהחלטת המשיב
והנכס יסווג כפי שקבע המשיב. הכניסה הראשית היא מרחוב הפרסה ולא מרחוב פילדלפיה.
סוף דבר
3. הערר נדחה. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן היום 9 ביולי 2017, בהעדר הצדדים.
בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בןועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסי לטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
| ו 0 .==
לוייר: עו"ד יהוְדה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: 140015228 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עד גדי טל
העורר: יפה פרח
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העוררת מחזיקה בנכס ברחוב רמה 3 תל אביב בשטח של 43 מ"ר.
[
העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארגונה שלא לפטור אותה מארנונה ולדחות טענתה כי הנכס אינו ראוי לשימוש.
בתשובתו להשגה מיום 1.6.16 דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת לפטור בטענה כי
הנכס אינו עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות וכי "בנכס לא נעשות עבודות ובנוסף,
בנכס קיימים חפצים כגון: מזנון , מגירות, מכונת כביסה ולפיכך לא ניתן לאשר את
/
הפטור".
בכתב התשובה לערר הוסיף המשיב וטען :
"מממצאי הביקורת עולה כי הנכס במצב פיזי עובדתי תקין שלא נערך בו כל שיפוץ ..."
ביום 2.1.17 בעת הדיון המקדמי טענה העוררת כי השוכר ששכר ממנה את הדירה עזב את הנכס בסוף ינואר 2016 ומאחר ומדובר בדירה במצב נוראי היא כבר נמסרה לקבלן ביום 7 לצורך הריסה במסגרת פרויקט פינוי בינוי. העוררת הסבירה כי פנתה לעירייה רק ביום 16.5.16 מאחר ולא ידעה שעליה לפנות במועד עזיבת השוכר.
ב"כ המשיב ענה כי אין מדובר בדירה ריקה ועל כן לא ניתן לקבוע כי הדירה אינה ראויה לשימוש.
בסיומו של הדיון נקבע התיק לשמיעת ראיות.
ביום 22.2.17 הגישה העוררת תצהיר קצר בו חזרה על טענותיה מבלי שהיא מוסיפה ראיות
ותוך שהיא מסבירה לגבי הציוד שנצפה במעמד הביקורת והצהירה כך :
"השוכרים ברחו מהבית עקב מצב הדירה כבר מחודש ינואר , הם לא אספו את הציוד שלהם שהכל זבל הכל לזריקה..."
המשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה יוסי שושן אשר צירף לתצהירו את דוח ממצאי הביקורת מיום 30.5.16.
התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 22.5.17 ובבוקר הדיון הודיעה העוררת כי לא תוכל להתייצב בשל בעיה רפואית.
בהחלטתנו מאותו היום קבענ :
"העוררת תמציא בתוך 10 ימים מהיום אישור רפואי המסביר את אי התייצבותה לדיון היום. כמו כן הוועדה ממליצה לעוררת להרחיב את מסגרת הראיות שהגישה זלהציג ראיות התומכות בטענתה כי הדירה פונתה לפני מועד הריסת הבניין"
העוררת המציאה אישור רפואי אך לא הציגה ראיות נוספות וביום 29.5.17 החליטה הועדה לזמן הצדדים לדיון מקדמי נוסף.
בעקבות החלטת הועדה הודיעה העוררת לוועדה כדלקמן :
"ברצוני לציין כי כל מה שכתבתי אמת לאמיתה. אין לי מה להוסיף....הדירה הייתה ריקה מאדם עד לפינוי בינוי והחפצים שהיו בדירה פונו יחד עם הבניין"
הודעת העוררת הועברה לתגובת ב"כ המשיב אשר הגיש ביום 15.6.17 הודעה לפיה ביקש לדחות את הערר שכן העוררת לא הביאה כל ראיה התומכת בעמדתה וכי על פי הראיות שהוגשו על ידי הצדדים אין מדובר בנכס ריק ו/או בנכס המצדיק מתן פטור לפי סעיף 330 לפקודה.
למעשה על ועדת הערר להכריע האם הנכס נשוא הערר בתקופת המחלוקת, ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו וזאת בהתאם למבחנים שאומצו בפסיקה לפרשנות הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.
כמו כן על הוועדה לקבוע האם מדובר בנכס ריק שלא נעשה בו שימוש או שמא, כעמדת המשיב, מדובר בנכס בו עשתה העוררת שימוש לאחסנה ובתור שכזה אין אפשרות לסווגו כנכס שאינו ראוי לשימוש.
טרם מתן החלטתנו אנו קובעים כי תקופת המחלוקת מתחילה ביום 16.5.16 מועד פנייתה של העוררת לראשונה.
דו"ח ממצאי הביקורת מיום 30.5.16, מתאר מצב עובדתי לפיו בנכס לא נראו פועלים , לא נראו ליקויי בנייה פרט לסימני רטיבות וקילופי צבע ונראו בו מזנון, מגירות, מכונת כביסה וכלים סניטריים שהצנרת שלהם מנותקת.
לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות שצולמו בנכס.
הנה כי כן מהראיות שהוצגו בפנינו, מדוח ממצאי הביקורת ומתצהיר העוררת עולה כי מדובר בדירה מוזנחת אשר עד לא מזמן התגוררו בה, הדירה אינה משמשת למגורים אלא לאחסנה של פרטי ריהוט שנשארו בה על ידי הדייר הקודם.
אין חולק כי הדירה נהרסה בסמוך לאחר עריכת הביקורת.
הגענו למסקנה כי מצב הנכס כפי שהוא משתקף מדוח ממצאי הביקורת מיום 30.5.16 איננו עומד בקריטריונים הנדרשים ע"מ לזכותו בפטור המבוקש. יתרה מכך, העובדה כי בנכס מאוחסנים פרטי ריהוט ישנים, גם אם מוגדרים כ"זבל" בלשונה של העוררת (עובדות שאין
מחלוקת לגביהן) מערערת את התנאי הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות לפיה נכס בגינו יינתן פטור על פי אותו סעיף הינו נכס שלא נעשה בו שימוש.
נכס שנעשה בו שימוש לאחסנה לא יכול באותה העת להיחשב כנכס שאינו ראוי לשימוש.
תשומת לב העוררים לפסיקה המנחה של בית המשפט העליון בעניין בר"מ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ' עירית תל אביב (להלן: "פסק דין המגרש המוצלח"), לפיה מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 0 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזכים אותו בפטור המבוקש.
מקום בו נמצא כי נעשה שימוש , ולו שימוש כלשהו בנכס, מביא לכך שאותו הנכס אינו יכול להיחשב בתור נכס ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.
מכל האמור לעיל הננו קובעים כי דין הערר להידחות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 10/7/17.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענייניסם מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
\
|
יו''ר: עגי ווצדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| טז בתמוז תשעז
17
מספר ערר: | 12:06 / 140016404
1008
מספר ועדה: | 11571
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העוררים: שוהם כרמלה,שוהם שמעון
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים באופן בו העורר יחויב בגין נכס 2000422009 בארנונה החל מיום 6/4/14 ובגין נכס שמספרו 2000422013 העורר יחויב בארנונה החל מיום 1/1/16.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.07.2017.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האונטהנט של המשיב.
/
./ וו"ר: 1 צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| טז בתמוז תשעז
17
מספר ערר: | 13:44 / 140016378
מספר ועדה: | 11571
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העוררים: מאור מרים , מאור אבנר
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.07.2017.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטֶרנט של המשיב.
יו"ר: עו"ח צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום הו טל גדי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| טז בתמוז תשעז
17
מספר ערר: | 14:20 / 140017247
מספר ועדה: | 11571
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: צברי משה
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.07.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום ק ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות ( על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
תש תפורסם החלטה זו באתר האינֶטרְנט של המשיב.
יו"ר: עו"ד צדוק אֶלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו" טל גדי
שם הקלדנית: ענַת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140014687 שליד עיריית תל אביב- יפו
יו"ר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רוי/ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררת: א.ס אורי השקעות ונכסים בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העוררת רשומה כמחזיקה בשטחי חנייה בשטח של 5352.30 מ"ר ברחוב ראול ולנברג 32 בתל אביב.
העוררת השיגה על כך שבמסגרת החיוב הנ"ל חויבה בשטחי מעבר ותמרון המהווים לטענתה שטח משותף בקומת החניון .בכתב הערר הוסיפה העוררת וטענה כי בהתאם להוראות סעיף 1.3.1 ה'
לצו הארנונה הקובע כי שטח משותף בבניין או קומה שרובו אינו משמש למגורים , לא יחויב, למעט בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע"י מחזיק אחד. החיוב הנ"ל שגוי מאחר והעוררת מחזיקה בפחות מ 80% מהשטח הלא משותף.
המשיב דחה את ההשגה והשיב כי "מבדיקתנו מרשתך הינה המחזיקה היחידה הרשומה בקומה זו ועל כן אין מדובר בשטחים משותפים כטעגתך".
בכתב התשובה לערר שב המשיב על עמדתו זו והוסיף וטען כי טענות העוררת בערר זה "עלו בעלמא ואין להן בסיס כלשהו".
בהתייחס לטענת העוררת כי בקומה נשוא החיוב קיים מחזיק נוסף, לא שב המשיב על עמדתו הנחרצת כי העוררת היא המחזיקה היחידה הרשומה בקומה זו אך טען שהעוררת לא הציגה ראיות המעידות על מחזיק נוסף בקומה זו.
לאחר ששמענו את הצדדים בדיון המקדמי הורינו למשיב להמציא לוועדה הודעה בה יפרט על סמך מה נקבע חיובה של העוררת בהתייחס לשטחי החניות ושטחי המעברים והתמרון וזאת בעקבות סתירה שנתגלתה בין המפה שצורפה להודעת החיוב לבין התשריט שצורף לדוח ממצאי הביקורת ממנו עלה כי קיים מחזיק נוסף בשטח אותה הקומה.
ביום 31.10.2016 הגיש המשיב הודעה בה למעשה הציג פרטים עובדתיים חדשים וטענות חדשות
ביחס לקומה נשוא המחלוקת:
* לנכס צמוד חניון נוסף "חניון בית האבות"
+ מתוך סך השטח בו מחזיקה העוררת שטח החניות נטו הינו 1842.35 מ"ר ושטח המעבר והתמרון מסתכם בגודל של 3509.95 מ"ר. מתוך סך שטחי המעבר והתמרון אותם מחזיקה העוררת לטענת המשיב רק שטח של 591.51 מ"ר משמש כשטח מעבר ותמרון בהיותו המחבר בין הקומה העליונה (1-) לשטח בו מחזיק בית האבות, ואילו יתר שטחי המעבר והתמרון בשטח 2918.44 מ"ר מוחזקים ע"י העוררת ומשמשים אותה בלבד.
בסיפת הודעתו הודיע המשיב כי הוא עומד על טענותיו כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התשובה.
בעקבות הודעת המשיב הורינו לצדדים להביא ראיותיהם בדרך של תצהירי עדות ראשית ולקבוע את התיק לשמיעת הוכחות.
תצהירי הצדדים הוגשו ודיון ההוכחות נשמע ביום 14.3.2017.
בטרם נכריע בערר גופו נתייחס לטענת העוררת לפיה המשיב שינה מעמדתו ומתשובתו להשגה ולאחר שמצא כי העוררת מחזיקה בפחות מ 80% בקומה קבע כי אין לפטור את העוררת בגין שטחי המעבר והתמרון בטענה שאינם מהווים שטח משותף.
לטענת העוררת שינוי עמדה זה של המשיב מהווה הרחבת חזית פסולה ואין לקבלו.
בדרך כלל מתמודדת ועדת הערר עם טענת הרחבת חזית פסולה העולה מצידו של המשיב המתנגד לשינוי חזית של העוררים לעומת החזית ו/או הטענות עליהם התבססה השגתם.
המשיב טוען במקרים אלה , ובצדק, כי סמכותה של ועדת הערר מוגבלת לבחון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה עת דן בהשגת הנישום ודיון בטענות שעלו לאחר ההשגה ולאחר שניתנה תשובת מנהל הארנונה חורג מסמכותה של ועדת הערר ומהווה יתרון דיוני פסול למשיגים.
במקרה הנדון בערר זה זנח למעשה המשיב את תשובתו להשגה בה ציין כי "מבדיקתנו מרשתך הינה המחזיקה היחידה הרשומה בקומה זו ועל כן אין מדובר בשטחים משותפים כטענתך "
ונימק את העובדה שאין מדובר בשטחים משותפים לא מהסיבה שעוררת מחזיקה בלעדית בקומה אלא בנימוק שהיא בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
זה אומנם לא מנע ממנו לטעון בעלמא כי הוא מחזיק בכל טענותיו כפי שבאו לידי ביטוי בכתב התשובה אך די לעיין בסיכומים שהוגשו על ידי המשיב בכדי להתרשם כי טענתו העיקרית כיום מתמקדת בכך שהנכס נשוא החיוב הינו בשימוש העוררת אשר הינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר אליו. (ולא בגלל שהיא מחזיקה ביותר מ 80% מקומה)
העלאת טענה חדשה בשלב מתקדם כל כך של הדיון לאחר שהעוררת הגישה ערר על תשובת מנהל הארנונה ולאחר שנערך דיון מקדמי בו הפנתה ועדת הערר את ב"כ המשיב לטעות העובדתית בתשובתו , מהווה הרחבת חזית פסולה ועל כן יש לדחותת.
הכלל האוסר על הרחבת חזית נועד בדיוק למקרה כדוגמת המקרה שבפנינו בו צד עשוי ליהנות מיתרון דיוני בלתי הוגן לאחר שנחשף לעמדת הצד השני או לבדיקת טיעוני הצדדים במסגרת הדיון המקדמי.
ועדת הערר אינה יכולה לנהוג איפה ואיפה ולהקפיד בעניינם של נישומים אשר משנים מעמדתם לאחר הגשת השגה ואילו במקרה כגון זה כאשר המדובר במשיב ודאי שלא ניתן להתעלם.
אמנם תוצאות החלטתנו הינה כי אין צורך בקיום דיון בטענתו העדכנית של המשיב לגופה אך נציין כי לאור הממצאים העובדתיים שהוצגו בפני הועדה במסגרת הבאת הראיות, לא ניתן לקבל את עמדת המשיב לפיה מרבית שטחי המעבר והתמרון דינם חיוב העוררת בסיווג חניון על אף שהעוררת אינה מחזיקה מיותר מ 80% משטח החניה בקומה וזאת בהיותה לטענת המשיב בעלת הזיקה הקרובה ביותר לשטחי המעבר והתמרון.
די לעיין בתשריט הנכס אליו התייחסו עדי הצדדים בכדי להטיל ספק בעמדה פרשנית זו. המשיב בעצמו מודה בחצי פה בכך ששטח של 591.5 מ"ר מהווה שטח מעבר ותמרון שאינו בחזקת העוררת ובשימושה הבלעדי אך קובע כי שטחים אחרים אשר אין חולק כי גם הם מהווים שטחי תמרון ומעבר הינם "שטחים אפורים" (כהגדרת המשיב בסיכומיו)אשר אין לפטור אותם מארנונה.
עיינו בפסיקה הנוגעת למחלוקת המהותית ולא מצאנו התייחסות משפטית ל"שטחים אפורים".
מכל הסיבות המפורטות לעיל, איננו מקבלים את עמדת המשיב כי שטחי מעבר ותמרון בחניון אינם שטח משותף. ראה לעניין זה בר"מ 7703/06 מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב נ' אפריקה ישראל להשקעות.
מהותית ופרוצדורלית, הננו קובעים כי דין הערר להתקבל:
העוררת מחזיקה בחניה בשטח נטו של 1842.35 ₪.
מאחר ואין חולק כי העוררת אינה מחזיקה ב 80% מקומה מינוס 2 (ראה הודעת הצדדים בתחילת הדיון ביום 14.3.2017) הרי שבהתאם וסעיף 1.3.1 ח' לצו הארנונה העוררת פטורה מתשלום ארנונה בגין שטחי המעבר והתמרון בשטח של 3509.95 מ"ר .
המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 2,000 ₪ + מע"מ.
ניתן בהעדר הצדדים היום 10.7.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
|
2
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבך: עו"ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140012859 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו'/ד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לול
חבר: עו'יד גדי טל
העורר: יעקב מוטולה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
אין זו הפעט הראשונה שוועדת הערר נדרשת לסוגיות העולות מכתב הערר שבפנינו.
ענינו של הערר מתייחס לנכס ברחוב העלייה 56 תל אביב.
העורר טוען כי לא התויק בנכס נשוא הערר בשטח של 49 מ"ר בתקופה המיוחסת לו כמחציק מיום 99
בתשובת מנהל הארנונה להשגת העורר מטר המשיב לבא כוחו כדלקמן:
/לישום מרשץ כמחזיק בנכס שבנדון בוצע בתתאם לתחלטת ועלת העדר הנכבדת מיום 17.12.14
/
המשיב ציטט מהחלטת ועדת הערר הנייל שדנה בערר שהגיש הבעלים על הנכס עובון משה קשתי זייל ואשר קבעה כי על פי הסכם השכירות שהוצג לה בתאריכים נשוא המחלוקת הושכר הנכט ברתוב העלייה 56 לתברת גיויקוס אשר בעל המניות בה הינו העורר.
העורר בערר שבפנינו טוען כי החלטת ועדת הערר הנייל בעניין עּבון קשתי באה בעקבות שתי
החלטות קודמות של ועדת הערר בעניין אותו הנכס אשר בהן נתקבלו במלואן טענות העורר
שבפנינו ואשר בעקבות החלטות אלו בוטל החיוב בארנונה אשר הושת על העורר.
העורר מפנה לכך שהמשיב לא הגיש ערעור על התלטותיה הנייל של ועדת הערר ואף שיגר ביום 2 מבכתב בו הודיע בי /+בהתאם להחהלטת ועדת העלל מיום 25.12.12 בוטלו התיובים על שם גיויקום בעמ./
העורר טוען כי ועדת הערר לא יכולה הייתה לשנות מהחלטותיה שלה כפי שניתנו בשנת 2012 ועל כן דין החלטת ועדת הערר מיום 17.12.14 עליה הסתמך המשיב עת שב והשית על העוררת את חיובי הארנונח בגין הנכס נשוא הערר, בטלה ומבוטלת.
המשיב טען כאמור כי הוא פועל בהתאם להחלטת ועדת הערר מיום 17.12.14 , כי מדובר בהחלטה שוועדת הערר קיבלה לאתר שדנה לגופו של עניין בטענות העורר ודחתה אותן.
המשלב טוען למעשה בית דין לאחר שוועדת הערר בחנה והכריעה במחלוקת כאמור בערר מספר 1
עוד מוסיף וטוען המשיב כי ועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה שלה ועל כן יש לדחות על הסף את הערר שבפנינו.
עיינו בהחלטת ועדת הערר בתיק 140009841 מיום 17.12.14.
בסעיף 2 להתלטתה מתייחסת ועדת הערר בהרכבה בראשות היוייר אחוד גרא להיסטוריית
ההחלטות באותו עניין ובגין אותו הנכס וקובעת ממש כך:
*כבל עתה נציין כי זתו הערר השלישי שהוגש לוועדה בקשר עם הנכס. בעלריס 140009477 1 -
4 אשד נדונו בפנינו, כבר ניתנו החלטות סופיות , הכל כפי שיפודט בהרחבת לתלן...<
ועדת הערר באותו העניין סקרה בהחלטתה את היסטוריית ההתלטות וההתפתחות של החלוביס
בעקבות החלטותיה הקודמות של הועדה.
בשים לב לטקירת התפתחות החיובים והתלטותיה של אותה הועדה, קבעה הועדה כי לאחר שבתנה את שלושת הערריסם ואת עניינם של כל הנישומים, החליטה לקבל את ערר 140009841 שכן?
**הוכח בפנינו על פי הסכם השכירות שהוצג כי בין התאליכים 1.10.2008 ועד ליום 31.12.2009 הושכר הנכס ברחוב העלייה 56 על :די העורר המנות , הבעלים שלו, לחבלת ג'ויקום. שסם הבעלים של חברת (ויקוס הוא מד מוטולה יעקב. עוד מצאנו כי העולל אף עלכן את המשיב בלבל"
נכון שאין בהחלטת ועדת הערר התייחסות או ניסיון ליישב את הסתירה לכאורת העולת בין החלטתה בערר 14009841 לעררים שקדמו לו אלא שהתלטתה ברורה עד מאד ולא רק שקיבלה טענות העורר כי אינו מחזיק אלא הצביעה במפורש על העוררת חברת גיויקום כמחזיקת בנכט
ואף קבעה בסיפת החלטתה:
<בשולי ההחלטה נוסיף כי ככל שימצא זאת לנכון, על המש:ב לתבוע את החוב ממי שהתזיקת לכאודה בנכס בתקופה הגלונה, חברת ג'ויקום |ועאו מבעליה וזאות מכוח הסכם שכילות תקין לכאודת שנמצא בתיק העדר?
הצדדים שטתו את טענותיהם בדיון המקדמי בערר וח בפני ההרכב בראשותו של היוייר עוחייד אהוד גרא, בייכ המשיב אף חוסיף טענה ביחס לסמכותה של הועדה לדון בערר שהוגש על ידי יעקב מוטולה בתור בעל השליטה בחברת גויקוס ולא על ידי התברה עצמה.
ועדת הערר החליטה כך בתום הדיון:
/הסוגיה שעולה בעדד זה מגיעה לשולחן מותב זה בשלישית. בטלם נחליט כיצד עלינו לנהוג, אנו חייבים לעיין במה שאירע עד כה. מדחה לענון?/
בעקבות החלטה וו הורתה הועדה למשיב להציג לוועדה את הסכם השכירות מכוחו הושכר הנכס על ידי עזבון קשתי לחברת גיויקוס והורה לצדדים לסכט טענותיהט בכתב.
בעקבות חריגה של הצדדים מהיקף הסיכומים כפי שחותר על ידי הועדה החליטה הועדה ביום 7 שלא לקבל את הסיכומים שהוגשו ולומן את הצדדים לישיבה נוספת.
ביום 3.4.2017 בעקבות סיום כהונת המותב בראשותו של עותייד אהוד גרא עבר תיק וה להמשך דיון והחלטה למותב הנוכחי של הועדה.
בהחלטתנו מאותו היום הורינו לצדדים להודיענו האם ברצונס לקיים דיון נוסף או שניתן לתת
החלטה בתיק על סמך החומר שבתיק.
העורר ביקש לקיים דיון בערר בפני המותב הנוכחל.
ביום 5.6.2017 התקיים דיון מקדמי בפני ההרכב הנוכתי של ועדת הערר והצדדים ביקשו מהועדה
כדלקמן:
אנו מבקשים מהוועדה לקבל לפניט משורת הלין את הסיכומים שהוגשו בתיקים ולתת החלטת על סמך הסיכומים, כמו כן ולהסדת ספק בי/כ המשיב מגיש העתק מהסכסם השכירות הנזכל
2
בהחלטת יוי/ר ההדכב אהוד גדא מיום 14.3.17 בצרוף מסמכים נוספים ללבנטיים. בהסכמה אנו מבקשים מהוועדה שלא לקיים ישיבת נוספת, אלא להעביר את התיק למתן החלטה על בסיס הסיכומים שהוגשו/
כאמור במעמד הדיון הציג המשיב את הסכם השכירות שהוגש למשיב ביום 16.3.2008 בין לולבי אמנון לבין גיויקום בע"מ וכן ההודעה שמסר המשיב לצדדים ביום 10.4.2208 על תילופי המתזיקיט, אלא שהמסמכים שהוצגו לועדת הערר נראים על פניו כבלתי רלבנטיים או בלתי שלמים שכן הס מתייחסיים לכתובת אחרת ולא לנכס נשוא הערר.
אין ספק שבפנינו מקרה יוצא דופן בו ניתנו החלטות שונות וסותרות של ועדת הערר אלא שהתלטות אלה לא ניתנו מבלי משים , נהפוך הוא, אותו ההרכב של ועדת הערר היה מודע לכך שהתלטתו מכוחה נרשמה העוררת כמחציקה וחויבה, ניתנו לאחר החלטות קודמות של אותו ההרכב שקבעו אחרת.
הראיות שהוצגו לוועדת הערר באותו העניין הו שהביאו אותה לקבל את החלטותיה.
נכון , שהעוררת ו/או העורר שבפנינו לא היו צד החלטת ועדת הערר בתיק 140009841 וכפועל יוצא מכך לא היה בידיהם להציג עמדתם ו/או להגיש ערעור מנהלי על אותה התלטה של ועדת הערר וכל שנותר בידיהס הוא לפנות בהשגה למנהל הארנונה ובעקבות דחיית ההשגה לפנות לוועדת הערר אלא שבחלוף הזמן לא רק שהעוררת כבר פורקה ומצאנו עצמנו דנים בעניינו של מנהלה ו/או בעל השליטה בה אלא שגט נקבעו מסמרות על פי החלטותיה הקודמות של ועדת הערר.
עם כל ההבנה למצבה של העוררת ועל אף אי הנוחות מהשתלשלות העניינים יש לעצור מעגל השוטים המנחלי.
בהיעדר שינוי במצב העובדתי או המשפטי - קיים מעשה בית דין.
בשים לב להלכה בדבר השתק פלוגתא הרי שאין תולק כי במקרח שבפנינו מדובר באותה הפלוגתא שעלתה בהתדיינות הקודמת (הצדדיט אינם חלוקים בנקודה זו) ואף אין חולק כי נערך דיון בין הצדדים באותה הפלוגתא בפני ועדת הערר ולעוררת ו/או לעורר חיה את יומס בפני ועדת הערר, על אף שבהתדיינות השלישית נפקד מקומם מהדיונים, דווקא באותו הליך שבעקבותיו החויר המשיב את החיובים על שמם של העורר והעוררת.
גם עיון במסמכים אותם הציג המשיב בדיון האחרון שנערך בפנינו מחזק את גדר הספקות ביחס להתלטה לשוב ולהשית על העוררת את תיובי הארנונה.
ועדת הערר סיימה את מלאכתה עת דנה בעבר בפלוגתאות בין הצדדים בהכרעה המפורשת והחיונית לאותה המחלוקת תוך קביעה פוזיטיבית וקביעות עובדתיות ביחס למחזיקים בנכס.
ברור כי וועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על התלטותיה שלה גם אס מדובר במותב שונה.
בנסיבות אלה בהן לא נטען כי חל שינוי משפטי או עובדתי בץ ההתדיינות הקודמת להתדיינות הנוכתית דיו הערר להידחות בשל מעשה בית דין.
אפשר להניח כי העורר במקרה שבפנינו יפלס את דרכו לבית המשפט בנסיון לבחון את החלטות השונות של ועדת הערר בעניינו אך יש לאמר, חרף אי הנוחות שבדבר, כי ועדת הערר , כגוף מנחלי כבר מילאה מלאכתה וביררה מי החציק בנכס בתקופה שבמחלוקת.
ביחס לשינוי דעתה ותיקון החלטתה, לא מקומנו אנו לקבוע ו/או להחליט.
מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.
בשים לב להשתלשלות הדברים ודאי שאין מקום להשית על העוררת את הוצאות ההליך.
ניתן בהעדר הצדדים היום 10.7.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענייניסם מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי ר: עו''ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | יז בתמוז תשעז
177
מספר ערר: | 13:05 / 140016739
מספר ועדה: | 11573
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת: רומאני יוסף
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
בנסיבות העניין אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 11.07.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כ ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
יו)(סדרי דין בוועדת
5% ו כ
יו"ר: עו"ד קניון אוויה חברה: רו"ח מרמור רונית , חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | יז בתמוז תשעז
17
מספר ערר: | 13:50 / 140014728
מספר ועדה: | 11573
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קניון אורה
חברה: רו"ח מרמור רונית
חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
העורר/ת: חברת המגרש המוצלח בעמ 5438
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
1. לבקשת הצדדים אנו מורים להחיל את פסה"ד שניתן ביום 6/7/17 בביהמ"ש המחוזי בת"א
בעמ"נ 15095-10-16 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ. עיריית ת"א, גם על הערר דנן.
2. בקשת העוררת להחיל את פסה"ד דלעיל על ערר שהוגש על ידה לשנת 2017 בתיק ערר
43 תידון במסגרת הדיון בערר לשנת 2017. לשם כך אנו מורים לב"כ המשיב להגיב בתוך 14 יום לבקשת העוררת להחיל את פסה"ד גם על אותה שנה.
3 אין צו להוצאות.
4. עותק מהחלטה זו יתוייק בתיק ערר 140016923.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 11.07.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
ד ; כם=-
יו"ר: עו"ד קניון אוה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי
[
שם הקלדנית: ענת לוי
וו
תאריך | : יח בתמוז תשעז
17
מספר ערר: | 13:08 / 140016316
מספר ועדה: | 11552
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד קדם שירלי
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
העורר/ת:
הס יהודה תעודת זהות *********,הס זאב תעודת זהות *********
חשבון לקוח: 10832008
מספר חוזה: 717655
כתובת הנכס: מזא"ה 74
-נ ג ד -
המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!ו
ע"י ב"כ עו"ד: ספיר קטינא ועו"ד ליטל דוידוב
נוכחים:
העורר/ת: הס זאב, הס יהודה - אין נוכחות
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
ב"כ המשיב עו"ד: ספיר קטינא ועו"ד ליטל דוידוב
פרוטוקול
הדיון יתקיים בהרכב חסר של חבר הוועדה עו"ד גדי טל.
ב"כ הצדדים: אנו מסכימים.
החלטה
הדיון קבוע לשעה 13:15. אין הופעה מצד העורר או מי מטעמו.
העורר גם לא התייצב לדיון הקודם ביום 13/6/17 שם קבענו כי במידה והעורר לא יתייצב לדיון דה היום הערר יימחק. לפיכך נראה כי העורר זנח טענותיו והערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 12.07.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם נה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז/- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
7
6
חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנוגה כללית מס' ערר: 140015946 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר+
לור
חבר:
:| עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לוי
חברה: רויית רונית מרמור
העוררת: יורם הפקות פרסומות ותוכנות בע'ימ
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
הנכס נשוא הערר נמצא ברחי המסגר 5 תייא, שטחו 254 מ"ר והוא סווג ע"י המשיב בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים.
העוררת טענה שיש לסווג את הנכס בסיווג 'יתעשייה ומלאכהיי בנימוק שהעוררת עוסקת בפוסט פרודקשיין.
המשיב טען כי סיווג הנכס בסלווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריםיי נעשה כדין.
בנוסף העלה המשיב מספר טענות מקדמיות שבגינן לטענתו יש לדתות את הערר על הסף.
משמועלות טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף, אנו סבורים כי יש להכריע בהן תחילה.
לשם כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.
הסיכומים הוגשו, והחלטתנו וו היא איפוא בטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב.
טענות המשלב:
שומת הארנונה יצאה בתתילת השנה, ואילו העוררת פנתה לראשונה למשיב רק ביוסם 7.8.16, זמן רב לאחר חלוף 90 הימים הנקובים בתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן ייחוק הערריי), להגשת השגה.
משחלף המועד להגשת השגה, אין הנישום זכאי עוד להגיש השגה והחיוב הפך להיות חלוט.
העוררת לא הגישה בקשה להארכת המועד להגשת השגה ולא הצביעה על נסיבות המצדיקות את הגשת ההשגה באיתור.
מאחר שפניית העוררת נעשתה באיחור, אין לראות בח ההשגה, ולכן מנהל מחלקת שומה הוא שתשיב עליה ולא מנהל הארנונה.
10
.1
12
מנהל המחלקה דחה את הפנייה על הסף בנימוק שהיא הוגשה באיחור ולכן אינה מהווה השגה. אין בתשובה התייחסות לגופו של ענגיין.
המשיב מוסיף כי עפ"י חוק הערר מוקנית לנישום וכות להגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה, אולסם בהעדר החלטה של מנהל הארנונה, גם לא ניתן להגיש ערר.
עוד טוען חמשיב כי חל בענייננו מעשה בית דין. העוררת פנתה בעבר בהליך של השגה וערר
בעניין הנכס דנן, עררים שנדונו בפני שתי ועדות ערר:
בשנת 2013 בערר 140009412 בו נדחו ב- 26.8.15 טענותיה לגופן, ובשנת 2015 בערר 9 בו נמחק הערר ב- 2.12.15 עפ"י המלצת הועדה.
לטענתו, על מנת שניתן יחיה לדון שוב בעניינה של העוררת, היה עליה להצביע על שינוי משפטי או להראות שתל שינוי עובדתי בפעילות הנעשית בנכס. העוררת לא התלימרה לטעון שתיה שינוי עובדתי. כך גם לא היה שינוי משפטי בנושא זה. בהעדר שינוי עובדתי ומשפטי, קיים מעשה בית-דין, ויש לדחות את הערר על הטף.
טענות העוררת:
לטענת העוררת עפ"י פסיקת ביהמייש העליון (פטייד עבוד ויקטור נ. עיריית חיפה בריימ 4 להלן ייפסייד עבודיי) משראה מנהל הארנונה שלא לדחות את ההשגה על הסף אלא להכריע בה לגופה מנוע המשיב מלטעון שההשגה הוגשה באיחור, והיא אינה נדרשת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה.
יש לראות בתשובת מנהל המחלקה את תשובת מנהל הארנונה, והעוררת רשאית להגיש עליה ערר.
פסייד ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית תייא בריימ 1676/15 (להלן פסייד ברודקאסטיי) שניתן ביום 14.3.16, ניתן לאחר החלטת ועדת הערר מיום 26.8.15 בעניינה של העוררת בערר 14009412.
בפסייד נקבע כי פוסט פרודקשיין היא פעילות ייצורית ויש לטווגה בסיווג תעשייה.
פעילות העוררת היא פעילות של פוסט פרודקשיין ולכן יש להחיל את פטחייד גס עליה. בשל כך יש לטענתה בענליננו שינוי משפטי ואין לקבל טענת מעשה בית דין.
דיון ומסקנות
איחור בהגשת ההשגה
טעיף 3 (א) לחוק הערר קובע:
"ימי שחויב בתשלום ארנונה רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה לפני מנהל הארנונה...".
.3
14
5
.6
7
שומת הארנונה יצאה לעוררת בתתילת שנת 2016, אולם היא פנתה לראשונה למשיב רק ביום 6, דהיינו זמן רב לאחר חלוף המועד הסטטוטורי להגשת השגה.
ביהמייש העליון, בתי המשפט המחוציים בשבתס כביות משפט לעניינים מינהליים, כמו גם ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה. ההלכה שעברה עד לאחרונה כתוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאחר שחלף המועד להגשת השגה, הנישום אינו זכאי עוד להגיש השגה, והחיוב הופך להיות חלוט ולא ניתן עוד לערער עליו.
אולם, ביום 6.7.14 ניתן ע"י ביחמייש העליון פסק דין לפיו:
ייהן למנהל הארנונה והן לוועדות הערר מוקנית סמכות להארכת מועד להגשת השגחיי.
(בריימ 901/14 עבוד ויקטור ואחי נ. עיריית חיפה ואחי). אולם ביהמייש טייג את הסמכות
הנייל בקובעו:
ייחשוב להטעים סמכותת - לחוד, ושיקול דעת - לחוד. סמכותם של מנהל הארנונה וועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה לחיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובזהירות, ואת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל - שומה שלא הוגשח בגינה השגה במועד חופכת לסופיתיי. (כבי השופטת דפנה ברק ארז)
כבי השופט עוזי פוגלמן מצטרף להסתייגותה של כבי השופטת ברק ארו ומתריע באותו פסייד כי נודעת חשיבות 'ילמתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה, על מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהס של הנישומים ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה (שהיא תשלום בגין תקופה מסויימת) המחייב את טיוס ההתזדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסיתיי.
גט כבי השופט אליקים רובינשטיין המצטרף לדעתה של כבי השופטת ברק ארו, מוסיף:
ייכבר הטעימה חברתי כל *יסמכות-לתוד ושיקול דעת -- לחודיי והסמכות צריך שתהא מופעלת אך באורח חריג, כדרך הארכות מועדיי.
עלינו לבחון איפוא האם בעניינו ניתן להפעיל את הסמכות להארכת המועד להגשת השגה.
העוררת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה, לא למשיב ולא לועדת הערר.
בקשה כזו גם לא מוצאת ביטוי בכתב הערר.
לא רק זו, אלא שהעוררת לא נימקה את מתדלה ולא הצביעה על סיבה כלשהי המצדיקה מחדל ות.
.8
.9
.0
1
העוררת טענה כי בפסייד עבוד הנייל קבע ביהמייש עוד כי מקום שמנהל הארנונה נמנע מדחיית ההשגה על הסף, ודן בה לגופה, מנוע המשיב מלהעלות טענה או, וועדת הערר לא רשאית בנסיבות אלה לדחות את הערר רק בשל האיחור בהגשת השגה.
אכן כך נקבע בפסייד עבוד. אולם העובדות בענייננו שונות. בתשובת מנחל מחלקת שומחה לעוררת מיום 19.9.16 נדחיתה פניית העוררת על הסף, וצויין בה ראשית לכל כי פניית העוררת אינה מחווה השגה מאחר שלא הוגשה במועד הקבוע בחוק.
המשיב או מי מטעמו לא דן בפנייה לגופה אלא הוסיף וציין כי יש לדחותה על הסף גם בנימוק שקיים מעשה בית-דין, לאור החלטה קודמת של ועדת ערר באותו עניקו.
לא ניתן לפרש אמירה זו כדיון בפנייח לגופה.
כאמור ביהמייש העליון קבע כי הכלל הוא ששומה שלא הוגשה במועד הופכת לסופית ואת הסמכות להארכת המועד יש להפעיל רק לעיתים חריגות, במתינות ובזהירות.
אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שפורטו לעיל אין להפעיל את הסמכות להארכת מועד הגשת ההשגה, אלא יש להחיל את הכלל ששומה שלא הוגשה במועד, הופכת לסופית.
כבר מטעם זה דין הערר להידחות על הסף.
טענת מעשה בית דין
המשיב טוען כי טענות העוררת ביחס לסיווגו של הנכס דנן נדונו והוכרעו בשתי החלטות של
ועדות ערר קודמות :
האחת מיום 26.8.15 בערר 140009412 בו נדחו טענותיה של העוררת לאחר שהן נדוגו לגופן.
והשנייה מיום 2.12.15 בערר 140012939, בו נמחק הערר עפ"י המלצת הועדה.
בנסיבות אלה טוען חמשיב, קיים מעשה בית-דין ויש לדחות את הערר על הסף.
הכלל של מעשה בית-דין מגלם את כוחו של פסק-הדין לשים קץ להתדיינות מסוימת בין הצדדים. מטרתו לייעל את הדיון ולגרום לכיבוד שלטון החוק ומערכת המשפט. משמעותו היא כי משניתן פסק דין סופי בהתדיינות מסוימת, מקים פסק הדין מחסום דיוני בפני בעל דיו, הבא להתדיין פעם נוספת בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין.
ראה בעניין זה את האמור בספרה של נינה זלצמן, יימעשה בית-דין בהליך אזרחייי (1991)
בעמי -3-4:
יימשנתן בית-משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחסום דיונל לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין, כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין אם על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית המשפט שנתנו, מחייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחט לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה צויי.
ועוד, שם בעמי 14
ג
.3
ייאינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב את המעשה השפפוטי. אס יותר לבעל-
דין שאינו מרוצה מתוצאות פסק-הדין לחזור ולהתדיין עס בעל הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר חיחלשות מעמדו של בית-המשפט בעינל הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין או באותה שאלה. מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטתון והיציבות המשפטיתיי.
מעשה בית דין יכול לחול בהתקיים כלל השתק עילה או כלל השתק פלוגתא. כפי שיפורט להלן אנו סבורים, כי בענייננו לא יתול הכלל של השתק עילה, אולט דין הערר להידחות מפאת מעשה בית-דין בשל הכלל של ייהשתק פלוגתאיי.
על מנת שיחול הכלל בדבר השתק פלוגתא על תובענה כלשהי בגין התדיינות קודמת, צריכים להתקיים ארבעה תנאים. ראה עייא 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ. מקורות חברת
המים בע"מ, וכן ספרה של דרי נינה וּלצמן בעמי 141 :
ייניתן, אס כך, להעמיד ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק-פלוגתא:
התנאי הראשון הוא, שהפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתיים והמשפטיים.
התנאי השני הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל-כן לבעל הדין שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה ייהיה יומו בבית המשפטיי ביחס לאותה פלוגתא.
התנאי השלישי הוא, שההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית-המשפט באותה פלוגתא בקביעה ממצא פוציטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחה.
התנאי הרביעי הוא, שההכרעה הייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענה'י.
באשר למעשה בית-דין בעניינים פסקלים חרחיב ביהמייש בפסייד בעניין בשייא 2190/08 פקיד השומה למפעלים גדולים נ. החברה האמרלקאית ישראלית לגז בע"מ ואחי, בקובעו:
ייאם כן, הבנה ראויה של עקרון היות ייכל שנה בפני עצמהיי תהא עצם היכולת לבחון בקשר עס כל שנת מס אם תלו שינויים עובדתיים או משפטיים המצדיקיס בחינה מחדש של קביעות שנקבעו בקשר עס שנות מס קודמות. בלא שינויים כאמור, הגם שמדובר בשנת מס נפרדת, קביעות חלוטות שנקבעו בקשר עס מחלוקות עבר, הרי שהן תקפות ויחסם דיון מחודש באותן מחלוקות. בחינה זו נעשית הן על ידי המשיב ובבוא העת על ידי בית המשפט בעת שהוא בוחן את שקול דעת המשיב... אולם האוטונומיה של שנת המס אין משמעותה פריצה מוחלטת של עקרון מעשה בית דין. הרציונאל שבבסיסו נותר תקף גס בקשר עס בחינת סוגיות פיסקאליות בידי בית משפט של מסים. האוטונומיה של כל שנת מס מניחה הבדל בין שנת מש לרעותה בשל אותה דינאמיקה כלכלית, עטקית, מסחרית, פיסקאלית. אולם מקום שלא קייטס הבדל כוזה, או הבדל שיש לו השלכה על סוגיות שהוכרעו, אין מקום לדון בחן מחדש. משהוכת כי סוגיה שבמחלו
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]