החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 28 לפברואר 2019

ועדת ערר לענליני ארנונה כללית מס' ערר: 140017080 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועזית הערר:

*ו'/ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: אודי וינריב, כלכלן

41

העוררים: בר תור אפרת, גורדין עירית, בן אליעזר אורי, ניצן מיבל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

הערר שבפנינו, נסב על התלטת המשיב, אשר קיבל באופן חלקי בלבד את השגת העוררים, לפטורם

מתשלום ארנונה בגין נכסים המוחוקים על ידיהט ברתי הרצל 112 תיא - יפו.

במסגרת הערר נטען כי יש ליתן לנכסים פטור מתשלוט ארנונה, כנכסיס בלתי ראויים לשימוש, מכח סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש], וזאת התל מיום 1.9.16 ועד ליום 9.3.17 ו/או מתן פטור (צריך לחיות: ייהנחהיי) מתשלום ארנונה מפאת היעדר שימוש בנכסים, בתקופה הנייל.

לא מצאנו צורך, בהליך זה, להיכנס לכל השאלות המשפטיות שהעלו הצדדים בטיכומיהם, משום שפתרונה של המתלוקת שעלתה, מתבקש מן העובדות שאיגן במחלוקת.

לא בכדי ועדת הערר ברשותה של עו"ד שירלי קדם, החליטה ביום 25.12.17: ''הועדה לאחר ששמעה את הצדדים ולאור העובדה כי ניתן פטור לנכס לא ראוי, סבורה כי יש לסיים תיק זה בפשרה בין צדדים וללא ניהול הוכחות'.

גס אנו כתבנו בהחלטתנו מיום 16.7.18, לאחר שמיעת הראיות בתיק כי אנו מצפים כי תתקיים התדיינות בין הצדדים, במקביל לקביעת התיק לטיכומים.

המשיב, בתשובתו מיום 28.3.17 להשגה (נספת 2 לכתב הערר וגם נספת מטי 1 לכתב התשובה לערר) אישר לנכסים, ייבהתאם לביקורת במקוסיי, פטור מארנונה בהתאם לסעיף 330 הנייל, מיום 21.2.17 ועד ליום 8.3.17. כמו כן, בעקבות הריסת הבניין, בוטלו חיובי הארנונה בגין הנכסיט החל מיום 9.3.17.

המשיב קבע את מועד תחילת ייחוס תקופת הפטור ליום 21.2.17 בנימוק המפורט לסעיף 2

לתשובתו הנייל: ''כקבוע בסעיף שלעיל, הפטוו ניתן ממעוד מסירת ההודעה לעירייה/י.

בכותרת מכתב התשובה (ייהנדון'י): ''פניותיך שהתקבלו באגפינו ב- 21.2.17, 3.3.17, 9.317, 7,. הנה כי כן, המשיב קיבל את ההשגה החל מיום הפנייה הראשונה (21.2.17), כפי שהיתה מוכרת למשיב.

2

בהליך הערר שבפנינו התברר כי פנייתס הראשונה ובכתב של העוררים נעשתה כבר ביום 29.1.17 ואין על כך כל מחלוקת בין הצדדים. ראה, בין היתר, סעיף 2 לסיכומי המשיב וסעיף 1 לסיכומי העוררים.

לאור האמור לעיל, הננו סבורים, כי נכון חיה אס המשיב יתקן את תחולת מועד הפטור ליוט 7 ומשלא עשה כן, החלטנו לקבל את הערר באופן חלקי ולהקדיס את חפטור בגין נכס בלתי ראוי מיום 16.2.17 ליום 29.1.17.

העובדת כי פנייתס הראשונה של העוררים הינה מיום 29.1.17 איננה מאפשרת את הרחבת מועד הפטור לתקופה מוקדמת יותר, ובוודאי לא למועד כלשהו בשנת 2016. הוראות סעיף 330 חנמייל מחייבים מחזיק בנכט להודיע למשיב בזמן אמת על מצב הנכט וכלשון הוראות הסעיף: ייימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב.. עם מסיות ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים...*י

העובדה כי פנייתס הראשונה של העוררים הינה מיום 29.1.17, יש בה כדי לדחות גם את הטענה החלופית של העוררים לקבלת הנחה בגין נכס ריק, מכת תקנה 13 לקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה), תשנ"ג - 1993.

בהתאט לפסיקה, בכדי לאפשר למשיב לבדוק את מצבו של הנכס, על הבקשה להנהת נכס ריק להיות מוגשת בזמן אמת. לפיכך נישום אשר לא מודיע על מצבו של הנכס, שוללת מן העירייה את האפשרות לבחון את הנכס כראוי. ראה עתיימ 44570-04-12 דהרי ני קריית אתא, וה''פ -785 9 חבי מצות ישראל ני עיריית פיית.

גם עמיתינו בוועדת הערר לענייני ארנונה בתייא, בתיק ערר 140010489 חיים ליבוביץ ני מנהל הארנונה בעיריית תייא-יפו (בראשות עו"ד אורה קניון ועמה עו"ד שירלי קדם ורוייח רונית מרמור) קבעו בהחלטתט מיום 17.3.15 כי בתי המשפט פסקו כי על מנת לאפשר למשיב לבדוק את מצבו של הנכס, על בקשת ההנחה להיות מוגשת בזמן אמת והוסיפו: /'אין לקבל את טענת העורר כי הוא יצא ידי חובתו בכך שהגיש את הבקשה למתן הפטור, בסמוך לתקופה שבגינה מבוקש הפטור'י.

לפיכך, צודק המשיב בגוף טענותיו, כנגד אי מתן הנחת נכס ריק, בתקופה המוקדמת לפנייתו של חמשיב.

על מנת לנסות ולהתגבר על היעדר בקשת הנחה בגין נכס ריק, בומן אמת, טענו העוררים בסעיף 8 לסיכומיהס כי כבר פנו לעירייה //בעניין ביטול חיובי הארנונה, עוד קודם למועד בקשת השגתט'"י. לא בכדי אין העוררים מתייחסים במפורש לבקשה רשמית להנחח בגין נכס ריק.

יתרה מכך, העזד חנן ניצן מטעם העוררים העיד בפנינו על פניות ''לא פורמאליות' וכי ''לא ידעתי שיש הודעה על נכס ריקיי. משכך, בהיעדר פניה שכזו, ממילא אין החלטה של חמשיב בהשגה בעניין הנחת נכס ריק. אין, למעשה בפני ועדת הערר החלטה אותה מבוקש לתקוף, בבחינת ''הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתויי כלשון סעיף 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976, המגדיר את מהות ההליך שבפנינו.

העלאת טענת נכס ריק, בערר אינה יכולה לרפא את הפגם של אי מסירת ההודעה בזמן אמת כמצוות הפסיקה.

למען הסר ספק, אנו דוחים את טענת המשיב בדבר הרחבת חזית מטעם העוררים בהעלותם, לראשונה, בסיכומיהם את טענת נכס ריק (סעיפים 11-13 לסיכומי חמשיב).

בסעיף 2 לכתב הערר, נאמר במפורש: ''השגת העוררים עתרה למתן פטור מתשלום ארנונה בגין

.10

.1

3

הנכסיט בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] ו/או למתן פטור מתשלום ארנונה מפאת היעדר שימוש בנכסים, בתקופה שתחילתה...'' עולה מכאן כי כתב הערר כלל את הטענה החלופית, גם אס העורר כינה את המילה ייהנחהיי במילה פטור, מה גס שההנחה לשישה חודשים ראשונים הינה בפועל ייפטוריי.

העוררים אף הפנו בסעיף 2 לכתב הערר, להשגה שהגיש ביום 29.1.17 ייבאמצעות פנייה און לייויי ותיארו אותה ככוללת את הטענה החלופית. פניית ההשגה (י/און ליין'י) מיום 29.1.17 לא הוצגה בפנינו. מנגד הוסיפו העוררים וציינו בכתב הערר: ''העתק תמצית השגת העוררים במכתב נוסף אל המשיב מיום 2.3.17 מצ''ב ומסומן נספח 1י.

דחיית טענת המשיב להרחבת חצית מתחזקת לאור העובדה כי בכתב התשובה לערר, לא התייחס המשיב כלל לטענתם החתלופית של העוררים. על פי תקנה 17 לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר), תשל"ו- 1977: '/בשמיעת הערר לא תיזקק הועדה לכל נימוק שלא יצוין בכתב הערר או בתשובת'י. מכאן, שהמשיב מושתק מלטעון לעצם העלאת הטענה החלופית.

לאור כל האמור לעיל, מתקבל, בוּאת, חלקית, הערר כאמור בסעיף 6 לעיל, דהיינו, מועד הפטור בגין נכס בלתי ראוי, יוקדס מיום 16.2.17 ליום 29.1.17.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 4.2.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנחליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשו המקוּ יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה \/ באתר/האינטרנט של חמשיב.

יו"ר: עו"ד 0 דולטש חבר - אהוד פלדמן חבר: אודי וינריב, כלבלן

4

| קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140017970

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: דייר אתיקם פירסטנברג, רויית

העוררת: יוטפו בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכט נשוא הערר נמצא ברחוב ריבייל 3 בתל אביב ושטתו 305.49 מ"ר (ייהנכסיי). הנכס מסווג תחת ייבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.

המחלוקת בין הצדדים נסובה על מתן לנכס פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] (להלן: ייהפקודתיי).

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדה

ביום 20.8.2017 הגישה העוררת השגה על טיווג הנכס וביקשה לתת לנכס פטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות שכן לטענתה הנכס היה מצוי בעבודות בינוי שנמשכו עד לתודש ספטמבר 2017 ומשכך לא היה ראוי לשימוש.

ביום 28.8.17 הגיש המשיב תשובה להשגת העורר ובמסגרתה דחה את בקשת העוררת (ייהתשובה להשגהי).

ביום 30.10.17 הגישה העוררת ערר על התשובה להשגה (ייכתב הערריי) ובמסגרתו טענה כי מיום שנמסר הנכס לחוקתה מתבצעות בנכס עבודות בינוי ועל המשיב לתת לנכס פטור כנכס שאינו ראוי לשימוש החל מיום 15.5.17 הוא המועד שבו בוצעה החלפת מחזיקים במשיב ועד לסיום עבודות חבינוי בנכס. לחילופין ביקשה העוררת לשנות טסיווג הנכס בתקופת העבודות ל-ייתעשייהיי בהיותו נכס ריק.

ביום 7.3.2018 הגיש המשיב כתב תשובה לערר ובמסגרתה דחה את טענות העוררת (ייכתב התשובה לערריי).

ביום 25.4.2018 הגישה העוררת תצהיר עדות ראשית מטעמה (ייתצהיר העוררת'י) וביום 10.5.18 הגיש המשיב תצהיר חוקר טעמו אליו צורף דו"ח ביקורת מיום 7.9.17 (יידוח הביקורתי).

ביום 26.6.2018 נערך דיון הוכחות בפני הועדה ובמסגרתו נחקר נציג העוררת, מר יעקב גמליאל.

העוררת ויתרה על חקירת המצהיר מטעם המשיב.

ביום 27.8.2018 הוגשו סיכומי העוררת (להלן:ייסיכומי העוררתי) וביום 1.11.18 הוגשו סיכומי המשיב (ייסיבומי חמשלביי).

העובדות שאינן שנויות במחלוקת

הנכס שבנדון נמסר לחזקת העוררת ביוט 16.2.17 (בהתאם לכתב הערר) או ביום 1.7.17 (על פי תצחיר העוררת).

ביום 28.8.17 פנתה העוררת לראשונה למשיב בבקשה לבקשת פטור מכח סעיף 330 לפקודה וזאת החל מיום תחילת החזקה בנכס.

בעקבות ביקור שערך המשיב בנכס ביום 7.9.17 המשיב לעוררת כי הנכס לא נמצא מתאים למתן הפטור המבוקש.

ביום 19.10.17 פנתה העוררת פעם שניה למשיב וביקשה לקבל פטור או לחלופין לטווג את הנכס, כנכס ריק, בסיווג ייתעשייהיי.

ביום 13.11.17 חשיב המשיב לעוררת כי בעקבות ביקור נוסף שנערך בנכס ביום 30.10.17 אושר לנכס פטור מיוט 19.10.17 הוא מועד פנייתה השניה של העוררת למשיב ועד ליום 31.12.17 וזאת לשטת של 9 מ"ר מתוך שטח הנכס. בנוסף הטכיט המשיב לסווג את הנכט כולו בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי וזאת ממועד פנייתה הראשונה של העוררת (28.8.17).

העבודות בנכס הסתיימו ביום 1.2.18 (עובדה שהמשיב לא חלק עליה).

הסוגיה הטעונה הכרעה

המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לשתי סוגיות :

א. האם יש לתת לנכס פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודה לתקופה מיום תחילת החזקה בנכס

(9.7.17) ועד ליו 19.10.17 (להלן: 'יהתקופה שבמחלוקתיי)!

ב. האם יש לטווג את הנכס בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי מיום תחילת החזקה בנכס (9.7.17) או

מיום פנייתו הראשונה של העוררת למשיב (1)28.7.17

יש לציין כי חעוררת ויתרה על טענתה ביחס ל-37 מ"ר מתוך הנכס (סעיף 17 לסיכומי העוררת) ולפיכך הגדרת ייהנכסיי בהחלטה שבנדון משמעה שטח של 268 מ"ר בלבד מתוך הנכט הרשום.

טענות הצזדידים בתמצית

טענות העוררת

לעניין מתן הפטור :

פנייתה הראשונה של העוררת למשיב (20.8.17) נעשתה במסגרת המועדים הקבועים לכך.

דו"ח הביקורת מיום 6.9.17 מעיד בעד עצמו על כך שהנכט היה באותו האמן במצב של עבודות בינול במועד וה והיה ראול לקבלת פטור. בנוסף צרפה העוררת מסמכים חמעידים על כך: (1) אישור של בעלת הנכס ולפי במועד מסירת הנכס לעוררת הנכס היה ריק להלוטין (נספח וי לסיכומי העוררת) וכן (2) אישור מחברת ניהול הפרוקט על כך שהעבודות בנכס החלו מיום 15.7.17 ונמשכו עד ליום 1.2.18 (נספת ז' לסיכומי העוררת) וכן (3) צילומים של הנכס מן המחצית השניה לחודש יולי 2017.

בנוסף, עדות נציג העוררת בפני הועדה חיזקה את טענות העוררת.

לעניין שינוי חסיונג:

אין הצדקה עניינית לכך שהמשיב לא תיקן את הסיווג של הנכס מיום תחילת החזקה אלא רק מיום 7

טענות המשיב

לעניין מתן הפטור:

פנייתה הראשונה של העוררת למשיב התקבלה בעירייה ביוט 28.8.17 ולכן לא ניתן היה לערוך ביקור בנכס קודם לכן ולעמוד על מצבו.

בהתאם ללשון סעיף 330 לפקודה, מתן הפטור מותנה בין היתר במתן הודעה על ידי הנישום. הפסיקה קבעה שאת הפטור יש לתת ממועד קבלת ההודעה ולא ניתן לתת אותו רטרואקטיבית שכן יש לתת לעירייה את האפשרות לבחון את מצבו של הנכס ייבומן אמתיי. לעניין וה, אין כל רלוונטיות לטענה בדבר המועד להגשת השגה.

לגופו של עניין, העוררת לא הוכיחה שהנכס ראוי לפטור גס בתקופה שלפני חודש אוטובר 2017 (נימוקי המשיב יידונו בהרחבה להלן).

לעניין שינוי הסיווג:

טענת העוררת לעניין שינוי הסווג, כטענה חלופית למתן הפטור, הועלתה לראשונה על ידי העוררת במסגרת הערר ולא הופיעה בהשגה. משכך מדובר בהרחבת חזית אסורה ויש לדחות טענה זו על הסף.

למרות זאת ולפנים משורת הדין נאות המשלב לשנות את הסיווג מיום 28.8.17 מועד הפניה הראשונה.

דיו

פטור מנכס ריק

הדיון שלפנינו מתמקד בפרשנות לסעיף 330 לפקודה שזו לשונו:

בנין שנהרט או שניזוק (תיקון מס' 131) תשע'/ב-2012

0. נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי

אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מתזיק הבנין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניטוק -

(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטברן אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונם לפני מסירת ההודעה.

כאמור לעיל, הכרעתנו מתבקשת בשתי סוגיות: האם הנכט קיים בתקופה שבמחלוקת את התנאים הנדרשים לשם קבלת פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודה ואם כן, האם ניתן לתת לעוררת פטור רטרואקטיבי ביחס לתקופה שלפני מתן ההודעה למשיב, היינו לפני יום 28.8.17, אשר אין מחלוקת שבו פנתה העוררת לראשונה למשיב (המועד שבו התקבלה ההודעה אצל המשיב).

עמידה בתנאי סעיף 330

השאלה אימתי מדובר בנכס שניווק ייבמידה שאי אפשר לשבת בויי, נדונה בעניין המגרש המוצלת (ברייס 5711/06 חברת המגרש המוצלת בע"מ נ. עיריית תל אביב [פורסם בנבו](30.12.09) שם נקבע, בין חיתר, כי מדובר במבחן אובייקטיבי וכי לא כל בנלין מוזנח הוא בהכרה בלתי ראוי לשימוש. לא דל בעמדתו הטובייקטיבית של בעל הנכס לעניין זה, כדי להראות שהנכס אכן אינו ראוי לשימוש. הנוק בו מדובר בסעיף 330 צריך להיות גזק משמעותי וכן יש להוכיח שלא ניתן להשתמש בו לשימושים

מותרים אחרים. בעקבות הלכת המגרש המוצלת יצאו מלפני בית המשפט העליון פסקי דין נוספים, המעניקיט את הבכורה למבחן הפיסי-אובייקטיבי, ככל שהדבר נוגע ליישומו של סעיף 330 לפקודת

העיריות (בריימ 5239/08 אשר נוף ני מנהלת הארנונה בעיריית חיפה (פורסם בנבו 7.3.10), בריימ

9 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה ני יחיאל הראל (פורסם בנבו 23.3.10 ) וראה גם עתיימ (בייש)

מנהל הארנונה ני סולימה יעקב ו 278 אחרים וכן עתיימ (תייא) 07/.279 א.ב. גילרן בע"מ ני עיריית תל-

אביב (פורסם בנבו).

העוררת, עליה מוטלת נטל ההוכחה, מבססת את טיעונה על מספר ראיות אותן נבחן להלן:

אישור מבעלת הנכס מיום 1.7.17. לטענתת העוררת האישור כלשונו מוכיח שהנכס נמסר לעוררת יינקי מכל ריהוט ותכולחיי. גם אם נתעלס מהעובדה שהאישור המצורף היגו עדות מפי השמועה שכן עורך האישור לא הגיש תצהיר ולא נחקר על תוכן האישור, עובדה שיש בה כשלעצמה כדי להביא לפטילת האישור כראיה לתוכנו, חרי שהאישור מוכיח לכל היותר שהנכס היה בחודש יולי 2017 ריק, עובדה שממילא גם המשיב אינו חולק עליה (שכן עולה היא עולה מדוייח הביקורת של המשיב). אלא, שהעובדה שהנכס הינו ריק אינה מספיקה על מנת להעניק מתן פטור לעוררת מכח טעיף 330 לפקודה.

אישור מחברת ניהול הפרולייקטים על כך שעבודות הפירוק החלו ביוט 15.7.17. אישור חברת הפרויקטים אינו יכול להוות ראיה לתוכגו מן הטעט הפשוט שלא הוגש בידי עורכו, ממילא לא ניתנה בידי המשיב האפשרות לחקור את עורך האישור לכאורה על תוכנו. העוררת לא נתנה כל הסבר במסגרת תצהיר מנהל הכספים שלה מדוע לא הוגש תצהיר עורך האישור. בנוסף לכך צודק המשיב בטענתו שהאישור מתייחס לשני נכסים ולאו דווקא לנכס נשוא הערר.

תמונות של הנכס. לטענת העוררת הצילומים שצורפו לתצהיר העוררת מבהיריס את מצבו של הנכס בחודש יולי 2017 ואולם לא הוצגה כל הוכחה ביחס למועד שבו צולמו צילומים אלו. העד מטעם העוררת נשאל והשיב שלא הוא צילם את הצילומים אלא מנהלי העבודה, שלא העידו בפני הועדה.

יתרה מכך, העד לא יכול חיה לנקוב במועד המדוייק שהם צולמו ולפיכך לא הוצגה בפני הוועדה כל הוכחה לכך שהצילומיט אכן משקפים את מצב הנכס בחודש זה או אחר.

כאמור, המשיב קבע שהנכט עומד בתנאים של סעיף 330 לפקודה ההל מיום 19.10.17 (מועד הפנייה השניה של העוררת) בעקבות ביקורת שנערכה בנכט בסוף חודש אוקטובר 2017. על מנת להוכיח את טענתה ביחסה לתקופת המתלוקת קרי- מיום 9.7.17 ועד לאמצע חודש אוקטובר 2017 - היה על העוררת להוכיח שמבתינה אובייקטיבית הנכס היה בתקופה זו בלתי ראוי לשימוש וכי נגרם לו טוק משמעוותי.

האישורים, כמו גס הצילומים שהציגה העוררת, אינם *כוליס לסייע לעוררת להוכתת טענתה זו שכן בהעדרס של העדים שערכו מטמכים אלו וצילמו את הצילומיט הרי שלא ניתן ולא הוכח תוכנס. לאור זאת, הראייה יחידה שיכולה היתה לטייע לעוררת היא דווקא דו"ח הביקורת של המשיב מיום 7.9.17 אלא שביקורת גו נערכה בחודש ספטמבר 2017 כלומר שאיננה יכולה להוות עדות למצבו של חנכס בחודשים יולי ואוגוסט 2017,

לכך נוסיף את העובדה שגרסת העוררת אינה מתיישבת עס העובדה שהעוררת פנתה למשיב לראשונה רק ב- 20 לחודש אוגוסט 2017 וטענה שהנכס מצוי בעבודות, אף שלגרסתה קיבלה את התזקה בנכס כבר בחודש פברואר 2017 (ראה סעיף 4 לערר) או ביום 1.7.17 (על פי תצהיר העוררת), כלומר שפנתה למשיב מטפר חודשים לאחר שקיבלה הנכס לתזקתה. ואת ועוד: סמוך לאחר פנייתה הראשונה למשיב ובעקבות ביקור שערך המשיב בנכס, הודיע חמשיב לעוררת ביום 3.10.19 שבקשתה נדחית.

בפנייתה השניה למשיב ב- 19.10.17 ציינה העוררת: יעבודות הבנוי כבר החלויי ומכאן ניתן להבין כי העבודות החלו פחות או יותר בסמוך לפנייתה השניה של העוררת למשיב.

גס מפניות העוררת ניתן איפה להסיק, שלעוררת לא אצה הדרך מיד עס קבלת התוקה בנכס, להודיע למשיב על כך שבנכס מתבצעות עבודות ומכאן, ובצירוף העובדה שעל פי דו"ח הביקורת שלא נסתר חודש ספטמבר 2017 לא נצפו במקום פועלים, מתבקשת המסקנה שבמועד קבלת הנכס (בין אס פברואר או ביולי 2017) ועד תחילת ספטמבר 2017 לפחות העבודות בנכס טרם החלו.

לסיכום עד כה: לא הוצגה בפני הועדה שום ראיה אשר ממנה ניתן ללמוד מה היה מצבו של הנכס

בחודשים *ולי ואוגוסט 2017, ממילא העוררת לא הוכיחה כי בחודשים אלו הנכס ייניווק במידה שאי אפשר לשבת בויייי, כלומר שהנכס מקיים התנאים הנדרשים לשם קבלת פטור מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. | לאור זאת אין מנוס מלקבוע שהעוררת אינה זכאית לפטור המבוקש לפחות עד יום 7.9.17 שבו נערכה ביקורת המשיב בנכט. נוכח קביעה זו והואיל ופנייתה של העוררת למשיב נעשתה לפני כן, מתייתרת ההכרעה בטענת המשיב שאין להעניק לעוררת פטור רטרואקטיבי מיום 28.8.17.

האם ניתן לקבוע, על סמך הראיות שהציגה העוררת ודו''חות הביקורת של המשיב, שבין 7.9.17 ועד 7 הנכס עמד בתנאים הקבועים בסעיף 330 לפקודה 1

לדעתגו יש להקל במקרה גה עס העוררת ולהשיב על כך בתיוב.

העבודות בנכס החלו בתאריך כלשהוא שבין 9.7.2017 ל- 30.10.17 ואין ספק שמרגע שהחלו, התמלאו התנאים לקבלת פטור מכח סעיף 330 לפקודה שכן מאותו הרגע הנכס ניזוק באופן משמעותי כך שלא ניתן היה לעשות בו כל שימוש.

המשיב טוען בסיכומיו כי במכתבה למשיב מיום 19.10.17 חודתה המערערת כי רק במועד אה החלו העבודות בנכט ואולם לדעתנו לא ניתן להבין ואת באופו חד משמעי ממכתבה של העוררת שכן העוררת מציינת ייעבודות הבינוי כבר החלויי ללא ציון תאריך.

בדוייח הביקורת מיום 7.9.17 מצויין שלא נראו בנכס פועלים ובצילומים ניתן לראות שהנכס ריק ואין בו תומרי בניה. השוואה לדוייח השני מסוף חודש אוקטובר 2017 (בנכס קיימים פיגומים, חומרי בניח, פועלים, גופי תאורה מפורקים וכלי חשמל חשופים) מלמדת שבתחילת ספטמבר 2017 עבודות הבניה טרם החלו. למרות את ניתן להתרשם שהמבנה אינו ראוי לשימוש, אף לא לאתטנה. אמנם חמשיב טוען בסיכומיו שלא הוכת שלא נעשה בנכס שימוש ואולם הדבר עולה בבירור מדוייח הביקורת שבו נכתב: ייקיימת רצפת בטון, תעלות מיזג וצינורות חשופים בתקרה וקירות גכס- שבורים!י. בצילומים המעטיס שצורפו לדוייח (ארבעה) ניתן לראות שהנכט ככל הנראה אינו מתובר לתשמל שכן צינורות החשמל משתלשלים מן התקרה. אמנם במסגרת התשובה לערר נכתב כי הנכס מחובר לתשתיות ואולם הדבר לא נכתב בדוייח הביקורת ובנוסף לא ברור האט במשגרת התשובה לערר נתכוון המשיב לשטח הגלריה או לכלל הנכס ולכן לא ניתן לקבוע בוודאות את התשובה לשאלה זו. כל או כך מן התמונות עולה שהנכס ניווק נזק משמעותי (הלכבת המגרש המוצלת).

קשה לחשוב על שימוש אפשרי לנכס במצבו כפי שהוא מופיע בצילומיט ומתואר בדוייח הביקורת מבלי שתדרש השקעה כספית בנכס, ולו מינמאלית, על מגת להשמישו. בהתחשב בכך שנראה על פניו כי לנכס אין דלת ובשיט לב לכך שהנכט מצוי בקומת הקרקע אצי גם שימוש בנכס כמחסן, שימוש שאיננו דורש בהכרח ריצוף, לא ניתן לעשות כל עוד הנכס אינו סגור היטב מפני פולשים.

כפי שצויין לעיל, העוררת לא עשתה את מלאכתנו קלה שכן לא הציגה ראיות חד משמעיות ביחסי לתאריך שבו החלו העבודות ו/או למצבו של הנכס בחודש ספטמבר 2017. למרות ואת ובהתסמך בעיקר על דו"ח המשיב מיום 7.9.17 ועל הנימוקים המפורטים לעיל, אנו סבורים שיש לתת לעוררת פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודה החל מיום 7.9.17.

סיווג הנכס בסיווג ייתעשיה ומלאכתיי

במסגרת הערר מעלה העוררת טענה חלופית ולפיה ככל שלא יינתן לנכס פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודה, אזי יש לשנות את סיווגו לסווג יימלאכה ותעשיהיי ייבהתאם לייעודו התכנוני של הבנללויי.

במסגרת כתב התשובה לערר ו/או בסיכומיט לא התייחס המשיב כלל לטענה צו.

בסיכומיה חזרה העוררת על טענה זו באופן לקוני ואולם לא הביאה ראיה להוכחת טענתה בדבר ייעודו של הנכט, וכידוע נטל ההוכחה בעניין וה מוטל על העוררת. מבלי לגרוע מכך נוכיר כי לאחרונה נקבע על ידי בי המשפט העליון, כי לצורך סיווג נכס ריק לצרכי ארנונה יש להתחשב אך בשימושים

אפשריים לפי היתר הבנייח (בריימ 991/16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ני בית ארלוזורוב חברת בע"מ (פורסם בנבו, 05.08.2018) וכאמור חיתר הבניה של הנכס כלל לא הוצג לוועדה.

סוף דבר

לאור האמור לעיל הננו קובעים כי דין הערר להתקבל בחלקו באופן שבקשת העוררת לקבלת פטור בגין נכס ריק בהתאם לסעיף 330 לפקודה מתקבלת, רק ביחס לתקופה שמיום 7.9.17 (מועד עריכת דו"ח הביקורת של המשיב).

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.2.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

6 \רף \ ₪ / /

2 עו"דָית פִסִינץ = חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח | תבר: עו"ד פלדמן אוהד \

קלדנית : ענת) לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בשבט תשעט

9"

מספר ערר: | 11:37 / 140019160

מספר ועדה: | 11856

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר/ת: איל טל

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

נוכח הודעת המשיב הערר מתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.02.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות וקרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפווקסם הלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ו

ל / 6 חוכ

יו"ר: עו"זצ\וית פרינץ ‏ חבר: עו"ד אהוד פלדמן | חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140017201

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העוררת : י. גמליאל אחזקות בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב ה' באליר 42 בתל אביב ושטחו 64.41 מ"ר (ייהנבסיי). הנכס מסווג תחת ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסי'י.

המחלוקת בין הצדדיט נסובה על סיווגו של הנכס.

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדת

ביום 23.4.2017 הגישה העוררת השגה על סיווג הגלריה. העתק מן ההשגה אינו מצוי בתיק.

ביום 4.5.2017 הגיש המשיב תשובה להשגת העורר (נספח א' לתשובת המשיב לערר) (ייהתשובה להשגהי).

ביום 24.5.2017 הגישה העוררת ערר על התשובה להשגה (ייכתב הערריי). יצוין כי כתב הערר לקוני ביותר ואינו מפרט את נימוקי הערר.

ביום 10.9.17 הגיש המשיב כתב תשובה לערר (ייכתב התשובה לעררי).

ביום 26.12.17 הגישה העוררת תצהיר עדות ראשית מטעמה (ייתצהיר העורריי) וביום 25.6.2018 הגיש המשיב תצהלריס של שני חוקרים מטעמו אליהם צורפו דוייחות ביקורת מיום 30.4.17 ומיום 9.2.17 (יידוחות הביקורתיי).

ביום 10.4.2018 נערך דיון הוכחות בפני הועדה ובמסגרתו נחקר נציג העוררת, מר יעקב גמליאל.

העוררת ויתרה על חקירת עדי המשיב.

על אף ארכות חוזרות ונשנות שניתנו על ידי הועדה להגשת סיכומי העוררת, העוררת לא הגישה סיכומים מטעמח. סיכומי המשיב הוגשו ביום 28.8.2018 (ייסיפומי המשלבי).

הסוגיה הטעונה הכרעה

המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לסיווג הנכס.

העוררת טוענת שיש לטווג את הנכס בסיווג יימלאכה ותעשיהיי (סעיף 3.3.1 לצו ואילו חמשיב טוען שיש לסווג את הנכס תחת סווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי (סעיף 3.2 לצו).

טענות הצדדים בתמצית

טענות העוררת

לטענת העוררת כפי שהן עולות מתצהיר מר גמליאל מטעם העוררת (להלן: ייגמליאליי) את הנכט מחזיקה שוכרת בשם ייטמפראמד ישראל בעיימיי (להלן: 'י טמפראמדיי) העוסקת בתחום של פיתות וייצור של מוצרים אישיים נישאיס לבקרת טמפרטורה של תרופות. לטענת העורר, טמפראמד מייבאת מסין ומארהייב חלק מן החלקים המרכיבים את המוצר המוגמר וטמפראמד עומלת בנכס על הרכבה וייצור של החלקים לכדי מוצר מוגמר הנשלח למפיצים בתוייל. טמפראמד מצויה בהליך של קבלת היתר ממשרד הבריאות להפי את מוצריה בישראל.

טענות המשיב

טענות המשיב מפורטות הן בתשובה להשגה ולערר והן בסיכומים שהוגשו על ידו:

1 הפעילות הנעשית אינה נכללת בהגדרת סעיף 3.3.1 לצו.

2 במסגרת הביקורות שנערכו בנכס נמצאו נראו בנכס שולחנות, כיסאות, חלקי פלסטיק מאוחטנים בארגציס וכיוצבי, ולא נראו עובדים כלל.

3. העוררים בחרו שלא להגיש תצהיר מטעם טמפראמד, ולכן לא ניתן ללמוד מה חיא אכן

הפעילות המתקלימת בנכט על ידם.

4. מר גמליאל הודה בחקירתו שפיתוח המוצרים אינו נעשה בישראל אלא בחוייל וכי הפעילות

המתבצעת בנכס כוללת רק הרכבה של החלקים המיובאים לכדי מוצר מוגמר, אריותט ומשלותס לחוייל.

5. הפעילות בנכט איגה עונה איפה למבחנים שנקבעו בפסיקה ביחט לסעיף 3.3.1 לצו, ולכן אין

מקום לקבוע שבנכס מתקיים המבחן של יייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי. בנכס לא נעשית כל פעולה הקשורה לעניין מלאכה או תעשיה ו/או פעולה שיש בה משום שינוי אופיו או זהותו של חומר גלס והפיכתו למוצר שלא היה קיים לפני כן.

6. כמו כן, לא הוכח שמתקיימת בנכס עבודת כפיים שכן אריוּת המוצרים בארגזים איננה יכולה

להחשב כעבודת כפיים.

דיו

כאמור לעיל, הסוגיה שבמתלוקת היא האט הנכט שבנדון עונה להגדרת טעיף 3.3.1 לצו.

על מנת להכריע בשאלה זו נסקור תחילה את הפרשנות שניתנה על ידי בית המשפט להגדרת סעיף 1 הניל. לאחר מכן נבחן את העובדות נשוא תיק זה בהתייחס לאותה פרשנות.

כידוע, הסמכות להטיל ארנונה מעוגנת בסעיף 8(א) לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992 אשר מכוחו הותקנו תקנות שנתיות המגדירות את סוגי הנכסים שעליהם מוטלתת ארנונה וכן כללים בדבר אופן חישובה. תקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), התשסייו-2007 קובעות (סעיף 1) כ" ייסיווג נכסיי משמעו ייקביעת טנג הנכס בהתאם לשימוש בויי.

צו הארנונה לשנת 2017 מבחין בין שני סיווגים עיקריים: בניינים שמשמשים למגורים (סעיף 2)

ובנייניס שאינם משמשים למגורים (סעיף 3). סעיף 3.2 לצו הוא סיווג שיורי, ונקבע בו תעריף ארנונת מרבי לכל עסק למעט שורה של יוצאים מהכלל. אחד היוצאים מהכלל הוא ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיחיי, שלהם נקבע תעריף גמוך יותר במסגרת סעיף 3.3.1 לצו. מכאן, שעסק אשר פעילותו נופלת תחת ההגדרה הספציפית של סעיף 3.3.1 יוצא מהסיווג השיורי אשר בסעיף 3.2 לצו.

בשנת 2016 ניתן על ידי בית המשפט העליון, מפי כבי השופטת דפנה ברק-ארז, פסק דין תקדימי המסכם את המבתנים הראויים לבחינת פעילות השייכת לסיווג של ייתעשיה ומלאכהיי להבדיל מפעילות של יימתן שירותיסיי (בריים 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב בע"מ ני מנחל הארנונה בתל

אביב-יפו, 9.6.2016, ייפרשת ברודקאסטי) ופסק דין וה, על אופי הפרשנות שנקבעה בו, מהווה את ההלכה המחייבת בסוגיה זו.

בפסק דין מפורט ומנומק נקבע שככלל, יש להעדיף סיווג טפציפי על-פני טיווג שיורי שכן סיווג שיורל נועד, בין היתר, למנוע מצב שבו לא ניתן יהיה להטלל ארנונה בגין שימוש מסוים שלא פורט בתקנות ההסדרים, אך הוא לא נועד יילמשוךיי לתוכו נכסים אשר יכולים לחטות תחת קטגוריות ספציפיות

אחרות.

בית המשפט העליון דן במבחנים לזיהוי פעללות ייייצוריתיי בנכט להבדיל מפעילות של מתן שירותים

או מסחר: מבחן יצירת 'ייש מוחשליי המתמקד בשאלה האם הפעילות מובילה להפיכתו של חומר

גולמי למוצר של ממש, מבחן ''היקף השימושיי במוצר המוגמר, חיינו האם המוצר נועד לשימושו של ציבור רחב או מיועד ללקוח ספציפי (ואז תיטה הכף לעבר פעילות יישירותיתיי), מבחן 'יההשבחה הכלכלית'י הבוחן באיזו מידה הביאה הפעילות לשינוי של המוצר במישור הכלכלי ולבסוף מבחן ''על דרך ההנגדה'' השואל האם הפעילות קרובה יותר במחותה לייפעילות ייצוריתיי או למתן שירותים.

בית המשפט העליון מדגיש עס זאת, שהמבחניס שלעיל משמשים כייאינדיקציות'י בלבד לסוג הפעילות שמתבצעת בנכס, ולא כמבתנים בלעדיים. עוד נאמר שם, כי יש לבחון את הפעילות בנכס על רקע התמורות שחלו במשק ובכלל זאת יש לקחת בחהשבון שפעילות יייצוריתיי אינה בהכרח מתבצעת במתכונת של מפעלים גדולים אלא גם במסגרות קטנות (ייבוטיקיי).

בית המשפט העליון מוטיף שההכרעה בשאלה של סיווג לצורכי ארנונה אמורה להיות מבוסטת על בדיקה פרטנית, הנטועה במאפייניו של כל נכס. על כן, יש להקפיד ולבחון את הסיווג בשים לב למאפייני הנכס הספציפי.

ומן הכלל אל הפרט

לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו לועדה ושמענו את טיעוני הצדדים אנו סבורים כי יש לדחות את הערר.

כידוע, הנטל לחוכיח את כי הסיווג הנכון לנכס הוא ייתעשיה ומלאכהיי מוטל על העוררת ומשכך על העוררת להציג ולהוכיח בפני הועדה את העובדות הרלוונטיות התומכות בטענתה בדבר סוג הפעילות המתקיים בנכס.

העוררת לא מצאה לנכון להגיש לועדה הסכסט השפירות המעיד על כך שחברת ייטמפראמד ישראל בעיימי' אכן שוכרת את הנכס מן העוררת. גם נציג העוררת בתצהירו אינו מציין שהעוררת שוכרת את הנכס מהעוררת אלא שהיא ייפועלתיי בנכס, ואולם גס לכך לא הובאה שום ראיה. יש לצייו שחיפוש באינטרנט אחר מידע כלשהוא לגבי העוררת העלה חרס למעט מידע עסקי על כך שכתובתה של העוררת הוא ברחוב ה' באייר 46 (ולא 42). מכאן, שהקשר בין הפעילות בנכט לחברת '"טמפראמד ישראל בעיימיי ולעוררת לא הוכח כלל ועיקר ורק מן הטעם הזה יש מקוט להורות על דחיית הערר.

בנוסף, העוררת בחרה מטעמיה שלא להגיש תצהיר של מנהל טמפראמד ועל כן עדותו של העד מטעט העוררת, מר גמליאל, בדבר סוג הפעילות המתקיימת לכאורה בנכס כמו גם תוכנס של המטמכים שהגיש מר גמליאל במצורף לתצהירו הנס כולם עדות '/מיד שניה'י (מפי השמועה).

על פניו, מן הראוי לדחות את הערר מן הטעם הפשוט שהעוררת לא הוכיחה את טענותיה. את טיב וסוג הפעילות המתקיימת בנכס, כלומר טיב הפעילות שמקיימת טמפראמד שחיא לטענת העוררת המחזיקה והפועלת בנכס, היה על העוררת להוכיח באמצעות עד/יס מטעם טמפראמד המכירים את פעילותה ממקור ראשון. מר גמליאל, העד היחיד מטעמה של העוררת השיב בחקירתו, שאיננו בעל תפקיד בשוכרת וכי הקשר בינו לבין טמפראמד מתמצה בכך שהיא שוכרת ממנו את הנכס. הן בהיבט של דיני הראיות והן מתוך הגיונס של דבריט ברור, שעדותו של מר גמליאל אינה יכולה להחליף את עדות מנהלי טמפראמז בכל הנוגע לאופי הפעילות של טמפראמד בכלל ובנכס בפרט, שכן עדות זו, ככל שהיא נוגעת לעובדות, חינה ייעדות מפי השמועהיי. הואיל וסוגיית סיווג הנכס קשורה קשר הדוק עס סוג הפעילות המתקיימת בנכס אצי לראיות המוצגות בפני הועדה להוכחת הפעללות ישנו משקל מכריע לצורך ההכרעה בערר, ומשלא הובאו ראיות כלל, כיצד זה מצופה מן הועדה לבחון כראוי את טענות העוררת!

הועדה אינה יכולה להטתמך בהחלטתה על עובדות עליהן העיד מר גמליאל ו/או מטמכים שהוצגו על ידו במסגרת תצחירו, ככל שאינם תעודת ציבורית. מכאן שאין בידי הועדה ברירה אלא להכריע על יסוד הראיות שהוצגו על ידי חמשיםב.

בביקורות שנערכו בנכס בחודשים בפרואר ואפריל 2017 נכתב כי נצפו בנכס שולחנות+ מנורות, כסאות, חלקי פסלטיק בקרטונים, מעט כלי עבודה ידניים מונחים על אחד השולחנות ושני מקררים.

הצילומים המצורפים משקפים תמונה דומה. בשתי הביקורת לא נצפו עובדים בנכס. נוכח עובדה זו לא ניתן לקבוע שבנכס מייצרים מוצרים כלשהוא, לא כל שכן מוצר העונה למבחנים שנקבעו בפסיקה.

בהקשר זה יש לציין גם את העובדה שהדברים שנמסרו לתוקרים נמסרו על ידי קובי, עובד של העוררת, ולא על ידי נציג טמפראמד - כלומר פעם נוספת לא ממקור ראשון אלא מייכלייי שני.

למעלה מן הצורך ועל מנת שלא להותיר ספק בדבר מסקנתנו נבחן את הדברים אף לגופו של עניין.

מדוחות הביקורת ועדות העוררת עולה שהפעילות המתבצעת בנכס הנדון הינה פעילות של הרכבת ואריוה.

מר גמליאלי הצהיר והעיד, שטמפראמזד מייבאת חלקי פלסטיק ואלקטרוניקה מסין וארחב וכי בנכס מרכיבים את החלקים בהתאם להזמנות המפיצים בחוייל. מן הנכס נשלחים המוצרים ללקוחות.

בתצהלרו טוען אמנם מר גמליאל כי בנכס מתבצע ייפיתוח, ייצור ותיקוןיי של המוצרים אלא שמעדותו

עלתה תמונה שונה: ימקבלים חלקים שהובאו מסין ומבצעים בנכט את ההתקנת של המוצר המוגמר

ומשם זה יוצא. בארגזיסם יש את תחלקים'י. כאשר נשאל מר גמליאל על ידי הועדה איזו פעילות

ייייצוריי מתקיימת בנכס השיב: ייההדכבה של המוצרים זה הייצוריי. כלומר גם לגישת העוררת

הפעילות בנכס איננה של פיתוח אלא של הרכבה.

נספת א' לתצהיר העוררת חינה תעודת תקן של מכון התקנים אשר מעידה על כך שטמפראמד הינה ייחברה לפיתוח ייצור והפצה של מוצרים נישאים אישלים לבקרת טמפרטורות של תרופותיי. אישור זה אינו תורם כלל ועיקר להוכתת הטענה שמתקיימת בנכס פעילות ייצורית.

נספת בי לתצהיר העוררת הינו ככל מסמך פנימי של טמפראמד הערוך בצורת מכתב אלא שהעוררת הגישה אותה באופן חלקי וחטר, שלא ניתן להבין מי ערך אותו ולשם מה, מה גם שבאופן בלתי ברור המסמך חודפס על נייר המכתבים של העוררת ולא של טמפראמד . עוד יש לציין כי במסמך זה נכתב

במפורש שהמוצר: יימיוצר ומופץ על ידי סח| 80ח8 זסח 9? ....'! שמקום מושבה בקליפורניה (0).

נספח ג' לתצהיר העוררת הוא אישור לכאורה של משרד הבריאות על קבלת בקשה לרישוט טמפראמד. מסמך זה אשר נחזה להיות אישור של משרד הבריאות הוגש על נייר מכתבים של העוררת, עובדה המטילה ספק באמיתותו. לא פחות חשובה מכך העובדה שבמסמך מצויין שכתובת ייהיצרןי הינה בארהייב! (הפעם במדינת וושינגטון) ומכאן שכלל לא מדובר בשוכרת של העוררת.

נספח ד' לתצהיר העוררת הינו צילום של טטנד פרסומי של מוצר |6/\2 |/!/\ שצולס ככל הנראה בנכס ואולם כניסה לאתר אינטנט המצולין בסטנד (החסס.וצוט-עדח. /שועו) שהינו אתר בשפה האנגלית מפנה ליצרנית שהיא ככל הנראה חברה אמריקאית, ומכל מקום אין באתר כל אינדיקציה לכך שמוצרי החברה מיוצרים בשראל, מקל וחומר בנכס ברחוב ה' באייר 42.

חנה כי כן, טענת נציג העוררת בתצהירו שבנכס ילא מבוצעת מכירה ואו שווק של המוצר אלא פעילות של פיתוח <יצור ותיקון בלנדיי לא הוכחה כלל ועיקר. העוררת לא הציגה ולו ראיה אחת המוכיחה שבנכס מתבצעת פעילות ייצורית, למרות שלא נצפו בנכס עובדי ייצור, אף שלכאורה יכולה היתה לגישתה לעשות כן בנקל אילו רק הביאה לעדות את מנהל טמפראמד אשר יכול היה להבהיר לועדה את טיב הפעילות המדוייק של החברה.

בהקשר וח אין לנו אלא להוכיר את ההלכה הידועה ולפיה אם בעל דין נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שבהישג ידו, ניתן להסיק שאילו הובאה הראיה היא היתה פועלת נגדו, ויש בהימנעותו כדי לאשש את גירסת הצד שכנגד ( עא 55/89 קופל (נחיגה עצמית) בע"מ ני טלקאר חברה בע"מ מד(4) 595).

אס לסכט: העוררת נמנעה מהבאת ראיות שהיה בכוחן להוכיח, לכאורה, את זהות המחזיקה בנכט

ו/או את טענתה שאופי הפעילות בנכס הוא ייייצורייי במובן ּח שהמחויקה בנכס מייצרת מוצר יייש מאיןיי. המנעות זו יש לוקוף לחובת העוררת בהתחשב בכך שנטל ההוכתה מוטל עליה ובכך שלא נתנה כל הסבר מניח את הדעת להמנעותה. די בכך על מנת לדחות את הערר.

4

גם בחינה עניינית של הראיות שהוצגו בפני הועדה אינה מביאה למסקנה שונה. הראיות שהציגה העוררת, גם אס נתעלס מכך שהן מהוות ייעדות שמיעהיי, אינן מוכיחות שבנכס מתבצעת פעילות ייצורית כלשהיא. ההיפך הגמור מכך: הן מוכיתות שלחברת טמפראמד ישנה חברת אם

(.106 161078166 ) אשר ככל הנראה מייצרת את מוצריה בארהב ולא בישראל!

על כן, ובשים לב לכך שגם בדוחות הביקורת לא נמצאו ראיות לכך שהמוצר עליו מדברת העוררת מיוצרעל ידי טמפראמד בנכס, אין מנוס מלדחות את הערר.

נבקש להדגיש כי המסקנה שלעיל נובעת מטיב ואופי הראיות (המוגבלות) שהוצגו בפני הועדה. למותר לציין, כי בפני העוררת פתוחה הדרך להציג ראיות נוספות בשנת המס הבאות, אשר בכוחן לשפוך אור על טיב הפעילות המתקיימת בנכס, ואם העוררת תעשה כן אין מניעה מפני בחינה מחודשת של טענות העוררת מבלי שהחלטה זו תהווה מעשה בית דין.

סוף דבר

מכל הטעמים שלעיל אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.2.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנוע כללתאסורי דיו בוועדת

ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשליב.

6 > 7 ₪

שָאל: עויידצרוית פרינ = חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו'יח = חבר: 4 .

קלדנית: ענת לו

\

\

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל בשבט תשעט

9"

מספר ערר: | 14:46 / 140019109

מספר ועדה: | 11856

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העורר/ת: נכסי פנסק א.י. בע"מ

-ב ג ד *

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

העוררת הוזמנה לדיון שנקבע ליום 8/1/19 ואולם לא הגיע לדיון. לאחר דיון התברר שחלה אי הבנה אצלה ביחס למועד הדיון ובנסיבות אלה נדחה הדיון להיום.

היום העוררת לא התייצבה פעם נוספות ועפ"י הרישום בתיק פרוטוקול הדיון נשלח אליה בפקס ואף גב' אהובה צדיק עודכנה בטלפון בדבר מועד הדיון להיום.

נוכח בקשת המשיב אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.02.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת לטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד/אהוד פלדמן

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א באדר-א תשעט

9

מספר ערר: | 10:58 / *********

מספר ועדה: | 11857

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד א. קפלן אפרת

חבר: עו"ד הרן ראובן

העורר: פיש יוסף *********

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

השעה כעת 11:07. אין התייצבות מטעם העורר.

ב"כ המשיב המציאה הודעת דוא"ל מאת עו"ד רינת שפרוט לפיו העורר מושך את הערר.

על אף שאין הודעה מטעם העורר בתיק, כמקובל, הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.02.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה,זו באתר האינטרנט של המשיב.

--

| 0/7

יו"ר: עו"ד א. קפלן אפר חמר: עו"ד קרו ראובן

שם הקלדנית: ענת לוי | /

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב באדר-א תשעט

9(

מספר ערר: | 10:17 / 140018341

מספר ועדה: | 11858

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: הוברמן אורן גרין

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש. הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.02.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

> | 29 = "

אור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

יו"ר: עו"ד

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

תאריך ו באדר-א תשעט

19

מספר ערר: | 13:17 / 140018930

מספר ועדה: | 11853

העורר/ת: כהן מיכאל

-נ ג

ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף להסכמה בין הצדדים. הערר מתקבל חלקית בו יינתן לנכס פטור מנכס ריק בכפוף לזכאותו.

מיום 1 במאי 2018 ועד 25 ביוני 2018.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 11.02.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשוי

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו בא

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

ות המקו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

נטרנט של המשיב.

עו"ד טל גדי

₪

שם הקלדנית: שני מראד

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

ג

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015803 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: אריאל משה ואחי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

ביום 19.6.2017 ניתנה החלטת ועדת ערר בערר ה לפיה נדחה הערר .

הסוגיה שעמדה להכרעה בפני ועדת הערר נגעה לשאלה האם הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות חינו פטור ליימתויקיי בנכס או לנכס עצמו.

בהתלטתה חצרה הועדה על החלטה קודמת שלה שניתנה בתיק 140014533 וקבעה כל :

/..... הנענו למסקנה כי פרשנות תכליתית של לשון סעיף החוק המתוקן מגשימה את התכלית העומדת בבסיסו של התיקון לחוק, תומכת בקבלת עמלתו של המשיב לפיה הפטור לנכס שאינו ראוי לשימוש בתקופת הפטור הראשונה המוגבל לשלוש שנים אינו מתייחס למחזיק עצמו כו אס לנכס או לבנינן.....%,

העוררים הגישו ערעור מנהלי על התלטתה של הועדה לבית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב (עמייג 54581-09-17).

ביום 23.5.2018 נתן בית המשפט (כבוד השופטת מיכל אגמון-גונן) פסק דין בערעור.

במסגרת פסק הדין נקבע בין השאר כך:

יי..בערעור לפניי טען המשיב כי הועדה לא הייתה מודעת לעובדה כי המחציק שקיבל פטור קודם לכן היה הנאמן של אותם הבעלים המבקשים את הפטור כיום.

המערעריט טענו, כי וועדת הערר הייתה מודעת לעניין וכי ההחלטה שנתקבלה בשאלה הכללית ניתנה על אף שהוועדה הייתה מודעת לעובדה ואת.

כיון שמפרוטוקול הוועדה כמו גס מהתלטתה, לא עולה שהוועדה הייתה מודעת לעובדה זו וכיוון שכפי שעולה מדברי בייכ המערערים כאן, מבתינה עובדתית אין מדובר באוותס נהנים מהפטור, יש להחזיר את העניין לוועדת הערר לבחינת הטענה העובדתית.

אני ערה לכך שהוועדה הכריעה מהבחינה המשפטית לטובת המשיב. הכוונה אינה שהוועדה תדון שוב בשאלה צו.

וועדת הערר תבחן את השאלה מי היו המחזיקים שנהנו מהפטור, מי הס המחזיקים שמבקשים את הפטור כיום, האם מדובר באותם נהנים מהפטור מבחינה כלכלית והאם יש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתה הסופית של וועדת הערר במקרה זּה, גם אם ועדת הערר מתציקה בדעתה העקרונית של זכאות לפטור מכות סעיף 330 במצב של חילופי מחצילייםיי.

בעקבות פסק דינו של בית המשפט הזמינה הוועדה את הצדדים לדיון מקדמי.

ביום 24.12.2018 בעת הדיון המקדמי הודיעו בייכ הצדדים כי הס מבקשים מהוועדה להבהיר את התלטתה בהתאם לפסק דינו של בית המשפט באמצעות החומר המונח בפני הוועדה בהתאם לסיכומי הצדדים שכבר הוגשו ערב החלטתה הקודמת של הוועדה.

מכאן החלטתנו הנוכחית :

בסעף 4 לכתב הערר שהוגש לוועדה ביום 7.9.2016 ציינו העוררים כך:

העוררים מהווים מחציקיס לעניין תשלום ארנונה החל מיום 17.7.2016.

בטעיף 8 לכתב הערר ציינו העוררים :

כמו כן, העוררים יטענו כי הינם המחציקיס החהדשים בבניין (שכן החוקה הועברה אליהם ביום 6)] 1

בתשובת מנהל הארנונה הדוחה את השגת העוררים מיום 1.8.2016 לא התייחס מנהל הארנונה לוהות המחזיק בנכס לפני יום 17.7.2016.

בסעיפים 11 ו- 12 לכתב התשובח לערר ציין המשיב:

מטעמם המחזיקים בנכס נהנו מהפטור הקבוע בסעיף 330 (1) לפקודת העיריות לתקופה מלאה של 3 שנים , בה למעשה לא חויבו בתשלום ארנונה.

למותר לציין כי לא קמה כל טענה בעניין ּה במשך התקופה בה ניתן הפטור המלאיי.

בסכומי העוררים לפני מתן התלטת הועדה ציינו העוררים כך:

*העודרים יטענו כי החל מיום 17.7.2016 הם מהווים מחזיקים לעניין תשעוס ארנונה בנכסים נשוא הערר וכי הס עצמם מעולם לא נתנו מהפטור האמור שכן עד ליום 16.7.2016 החזיק בנכס אחד, אשר הוא זה שנהנה מאי תשלום ארנונה במשץ 3 שנים?

לאחר שהפננו לעמדות הצדדים כפי שהובאו בפני הועדה בטרם נתגה התלטתה הקודמת נשוב

ונתייחס לפסק דינו של בית המשפט כדלקמן:

'/וועדת הערר תבחן את השאלה מי היו המחזיקים שנהנו מהפטור'י:

רק העוררים התייחסו בטיעוניהס בפני הועדה לוהות המהציקיס בנכס קודם למועד בו נרשמו העוררים כמחזיקים (17.7.2016 ) וכפי שצוטט לעיל טענו העוררים כי אתר החזיק בנכס קודט למועד זה ולא הס והאחר הוא שנהנה מהפטור על פי סעיף 330.

ימי הם המחזיקים שמבקשים את הפטור ביום'י:

המשיגים שתגישו את ההשגה שנדחתה על ידי מנהל הארנונה הס העורריט על פי כתב הערר שבפנינו ואשר כאמור, לטענתם חס שונים ממי שהחציק בנכס קודם ליוט 17.7.2016.

''האם מדובר באותם נהנים מהפטור מבחינה כלכלית והאם יש בעובדה זו כדי לשנות ממסקנתה הסופית של וועדת הערר במקרה זה, גם אם ועדת הערר מחזיקה בדעתה העקרונית של זכאות

לפטור מכוח סעיף 330 במצב של חילופי מחזיקיים"י:

בפני הוועדה לא הונחה תשתית עובדתית המעידה כי הנהנים מהפטור בתקופה הראשונה הס אותם הנהנים שייהנו מהפטור גס בתקופה השנייה לפטור.

גם אם היה מדובר באותם נהנים לא חיה בעובדה גו כדי לשנות ממסקנתה הסופית של ועדת הערר במקרה וּח.

כאמור בהחלטת ועדת הערר מיום 19.6.2017 סבורה הועדה כי פרשנות תכליתית של לשון סעיף החוק המתוקן אשר מגשימה את התכלית העומדת בבסיסו של התיקון לחוק תומכת בקבלת עמדתו של המשיב לפיה הפטור לנכס שאינו ראוי בתקופת הפטור הראשונה המוגבל לשלוש שנים אינו מתייחס למחציק עצמו כי אם לנכס ולבניין.

משזו מסקנתה של ועדת הערר אין והות המחויק הקודם למועד סיום תקופת הפטור הראשונה משפיעה על מסקנתה הסופית של הועדה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 11.2.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטףאו באתר האינטרנט של המשיב.

/ .

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140016874 שליד עיריית תל אביב- יפו 111

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: ענבר מרחב ג'י פרטום ושיווק בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בגין שני נכסים. נכס בשטת 601.56 מ"ר (2000413058) ונכס בשטח 105.32 מייר (2000413061) שניהם ברחוב ראול ולנברג 20 תל אביב.

לאחר שהמשיב קיבל את טענת העוררת ביחס לחיובה בגין חלקה היתסי בשטח השירותים הקומתייס באופן שחלק של 36.11 מ"ר הופחת מסך השטח לחיוב ביחט לנכט 2000413058 ושטת של 8.18 מ"ר הופחת מנכס 2000413061 מיום 1.1.2017, נותרו להכרעה המתלוקות הבאות:

* טענת העוררת כי הפתתת שטת מחסנים בהם חויבה בשטח של 41.1 מ"ר מנכט 8 צריכה להתבצע בפועל מיום תחילת החוקתה בנכטיט נשוא הערר ולא מיום 7 מועד פנייתה בעניין וח למשיב.

* טענת העוררת כי יש לסווג חלק של 327 מ"ר מתוך סך נכס 2000431058 תחת סיווג יימלאכה ותעשייהיי ולא תחת סיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריטיי.

המועד מִמנו יש להפחית את שטח המתסנים בנכס 2000431058 :

העוררת טענה כי לאחר כמה תודשים בהם החזיקה בנכס וחויבה בארנונה גילתה כי היא מחוייבת בגין 6 מחסנים בהם היא מחויקה בעוד הלכה למעשה היא מחזיקה במחסן אחד בלבד בשטח של 6 מ"ר.

לאחר שגילתה ואת פנתה העוררת למשיב והחיוב תוקן בהתאם לדרישתה.

המחלוקת בין הצדדיט נוגעת למועד ממנו תוקן החיוב.

המשיב טוען כי מחובתו התוקית לתקן התיוב מיום פניית העוררת בלבד -- 20.2.2017 ואילו העוררת טוענת כי על המשיב להורות על תיקון החיוב מיום תחילות התזקתה בנכס (או לתילופין מתחילות שנת 2017) שכן בעת רישומה כמחזיקה בנכס דיוותה למשיב כנדרש על פי החוק על חילופי מחזיקים וצירפה את הסכמי השכירות בהם מפורטת בצורה ברורה אתזקתה במחטן אחד בלבד בהגדרת המושכר .

ביום 13.9.2017, לאחר הדיון המקדמי הגיש המשיב הודעה לוועדת הערר ובה ציין בין השאר:

+בתאריך 20.2.2017 פנתה העוררת לראשונת וטענה כי היא מחזיקה רק בנכסים ולא במחטנים וזאת למעט מחסן שהוצמל לנכס 200413058. המשיב בחן טענת העוררת והסכים כי העוררת לא תחוייב בשטתי המחסנים כבקשתה (זאת ממועד פנייתת לראשונה ולא מהמועד בו התלה להחזיק בנכסים הנוספים ביום 1.5.2016....%

העוררת הגישה את תצהירו של סמנכ"ל הכספים דורון אראל.

הוא העיד כי העוררת מחציקה ומשתמשת מיום תחילת מועד החזקתה במחסן אחד בלבד ולא בארבעה מחסנים .עוד העיד כי /העודרת ואו מי מטעמת לא שלחה לעירייה מעולם הודעה לפיה קיבלה היא לחזקתת או משתמשת באדבעה נכסים?.

עד העוררת צירף לתצהירו הסכמות של שתי חברות לרישומט כמחזיקיס בשניים משלושת המחסנים נשוא המחלוקת.

הוא נשאל ביחט לכך בחקירתו וחשיב:

/בהתייחס לנספת א/1 לתצהירי. דירש השקעות היא הבעלים של המחסן וגם של חלק מהשטח שאנו שוכרים ולכן היא מאשדת שעיבודית היא החזיקה במחסן שכן היא השכירה את המחטן לעיבודית. אין לי קשר עס עיבודית. הקשר שלי מתנהל מול בעל הבית. אני לא *ודע מי זו עיבודית. הבעלים אישרו לי שלא החזקתי מעולם במחסנים אלה. בהתייחס לנספת א/2 אין לו קשר עם רק חיום. רטימא בע"מ היא בעלת הנכס וגט במקלה זה הקשר העסקי הוא עם הגעלים.?

ביום 10.10.2018 הגישה העוררת לוועדה העתקים מההודעות על חילופי המחזיקים ביחס לשטתי המתטניס בצירוף הסכמי השכירות.

לכל חוזה שכירות שדווח למשיב צורף נספח הכולל את תיאור הנכס.

המשיב אינו טוען לטעות בדיוותחיס או לשימוש של העוררת בשטחי המחסנים.

טענתו חיחידה של המשיב נוגעת למועד בו פנתה העוררת לאחר שנודע על הטעות בתיוב.

טעוות אשר כאמור המשליב מודה בכך שחיה עליו לתקנה.

המשיב טוען כי בהודעות שצורפו לבקשה לתילופי מתוּיקים לא צורפו תשריט הנכס ותשריט החניות והמחסן.

*עם כל הכבוד , המשיב אינו צריך לקרוא בלקדקנות את הסכמי השכילות בני עשרות העמודים ולחפש שבין השולותי/ מהו שטח המושכר על ידי נישום המבקש להירשם כמחזיק באדנונת?/

עס כל הכבוד למשיב לא ברורה עמדתו.

אין רלבנטיות לעמדת המשיב באשר למידת הדקדקנות שעליו לגלות בעת רישומי נישומים כמחציקיס לצרכי ארנונה (על אף שנעיר כאן כי יש לתהות על עמדתו וו של המשיב, לא רק בשל הדקדקנות המצופה מרשות בעת שהיא קובעת שומות מס לנישומים אלא, ובמיוחד לאור היכרותנו את התנהלות המשיב אשר ניתן בהתלט להגדירה, לחיוב, כהתנהלות מדוייקת בכל הקשור לחיוב נישומיט ביחס לשטחים בהם הס מחזיקים)

אלא שכל ההתדיינות הזו מתייתרת בשעה שחמשיב בעצמו הסכים עס הטעות שנפלה בחיוביח של העוררת ונדמה כי תחת דיון עניני ו/או משפטי הובלו העוררת ווועדת הערר לדיון המזכיר יותר את הרומן ייהמשפטיי של פרנץ קפקא....

נישום מעמיד את החרשות על טעותה מיד כשנודע לו, הרשות מודה בטעותה ומתעקשת כי אין לתקן את הטעות ממועד התקלה כי אס מהמועד בו הצביע הנישום על טעותה של הרשות...

לא זו אף זו, העוררת הציגה בפני המשיב את הטכמות המחויקיט האחרים ו/או הבעלים של המחסנים ביחס לכך שלא החציקה ו/או שאין חייבה ו/או שיש לתייב אותם תחתיה ובכל זאת מתעקש המשיב שלא לתקן את הטעות מיום התקלה כי אם ממועד בו התחוור לעוררת דבר החיוב ביתר.

בנסיבות המתוארות לעיל , מקום בו הדברים מדברים בעד עצמם מתקבל הערר ככל שהוא נוגע לחיוב העוררת במחסנים ויש לתקן החיוב ממועד תחילת החזקתה בנכסים.

סיווג שטח של 327 מ"ר בסיווג 'יתעשייה ומלאכחיי :

העוררת טוענת כי בחלק גה של הנכס מתבצעת פעילות תעשייתית לייצור מוצרי פרסום ושיווק עבור לקוחותיה כגון עטיפות וכיסויים למוצריס, שלטי חוצות, תמונות למוצרים, פרסומות לטלוויוּיה, באנריס וסרטי טלוויויח.

העוררת מפנה לשטח של 9 מ"ר אותו היא מכנה כיירצפת ייצוריי המשמש אותה לייצור, פיתוח, עיצוב ותכנון גרפיקה של מוצרים חדשים וייחודיים.

המשיב אינו מקבל את טענת העוררת כי שטח יירצפת הייצוריי כהגדרתה על ידי העוררת כולל שטח של 327 מ"ר אלא לכל חיותר 100 מ"ר, שכן יתרת חלק הנכס שבמחלוקת משמש כמסדרון או מעבר או משמש לקשרי לקותות.

עוד טוען המשיב כי פעילות משרד פרסום אינה יכולה להיות מוגדרת כפעילות תעשייתית שכן אין מדובך בפעילות ייצורית כי אם פעילות שיש לאפיינה כמתן שירווניס.

כאמור עד העוררת ועד המשיב נחקרו על תצהיריהס.

עד העוררת התייחטס ליירצפת הייצוריי ואמר:

,כל העבודה מתבצעת על גגי מחשב. עובדי רצמת הייצול הם עובלים פשוטים , לא נדרשת מהם יצירתיות או קבלת החלטות. הס מקבלים משימות ממנהל הייצוד או טרפיק שהיא מקבלת את כל המשימות והיא מעבירה לעובד הפנוי. המשימה היא מאב טיפוס ליצירת שלט וזה עובד סביב הגהות על ידי עובד הסטודיו עד לרמה שמשחררים קובץ מוגמד וזה מה שנשלת ללקוח...<

עד המשיב אישר בחקירתו כי מה שכתב בפסקה השנייה בעמוד 1 לדוייח ממצאי הביקורת הוא

תיאור שלו לרצפת חייצור. וכך נכתב בדוייח ממצאי הביקורת :

....מדגע שקיימת הסכמה על התוכן נוצרדת משימה לביצוע הגרפיקאים והמתכנתים המכונים

%רצפת <יצור? (מטומן על גבי תשריט מצורף) אשר מעבירים את הבקשה לקובץ מוגמד . קובץ זה עובר בקרה ולאחל מכן עובר להדפסה, מדיה, סעולר. תהליך הייצוד מתבצע על ידי תוכנות, הסדהתדפט )וו אסו 5 פם *

לאחר ששמענו את עדותס של עד המשיב ועד העוררת, עיינו בתצהירו על נספתיו ובכתבי הטענות של הצדדים הגענו למסקנה כי השימוש שעושה העוררת בחלק זה של הנכס אינו מצדיק סיווגו בסיווג מלאכה ותעשייה.

כדי להיכלל בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי יש צורך לקיים פעילות ייצורית. משמע, יצירת ייש מוחשי

בנכט מיש מוחשי אחרי. תיאור הפעילות בחלק וח של הנכס מותיר את הרושט כי מדובר בחלק מפעילותה הכוללת של העוררת בנכס ולא חלק מתהליך של יצירת ייש מוחשי בנכס מיש אחרי.

המבחנים שאומצו בפסיקה בכדי להכריע האם יש לטווג נכס תחת סיווג מלאכה ותעשייה הינם המבחניט לזיהויה של פעילות ייצורית: מבחן יצירת יש מאין, מבחן חיקף השימוש במוצר המוגמר, המבחן הכלכלי, מבחן ההנגדה או מבחן מרכו הפעילות. ( עייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 ני חברת רעיונות בע"מ)

בהתאם לפסיקה בתחום ה ועל סמך הממצאים העובדתייס בענייננו לא ניתן לקבוע כי בפעילות הכוללת בנכט יש משום יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר.

מבחינת מבחן היקף השימוש במוצר לא הוכח כי המוצר המיוצר על יירצפת הייצוריי מיועד לשימוש הציבור הרחב כי אס ללקוחותיה של העוררת, המוצר הסופי שיוצא מהנכס אינו עומד במבחן הכלכלי שנקבע בפסיקה ויצירתו לא מהווה פעולה המשביחה את המוצר הקודם, מדובר בשירות או פעילות משרדית המאפשרת להביא ללקוחות העוררת את המוצר אותו הזמינו מהעוררת לאחר עיצובו.

מבחינת מבחן ההנגדה הרי שדוח ממצאי הביקורת, עדות עד העוררת והתרשמות כללית מפעילות העוררת ביחס לחלוקת הפעילות בנכס הותירו בנו את הרושם כי עיקר הפעילות בחלק הנכס שבמחלוקת אינה ייצורית.

העוררת מפנה בסיכומיה לפסק דינו של בית המשפט העליון בברמ 1676/15 אליהו והר ני עיריית ירושלים אלא שדווקא פסק דין וה אינו תומך בעמדת העוררת.

פסק הדין מדבר בעד עצמו. פעילות העוררת , גס בשטח נשוא המחלוקת, אינה נכנסת בשעריו. אין מדובר בעבודת כפיים או עובדים מקצועיים העוסקים במלאכת כפיים. אין לראות בפעולות המתוארות על יירצפת הייצוריי כהגדרתה עלי ידי העוררת כפעילויות הנחשבות למלאכה קלאסית או עבודת כפיים מקצועית.

מכל האמור לעיל דין הערר ככל שהוא מתייחס לסיווג שטח של 327 מ"ר להידחות.

לסיכום :

הערר מתקבל חלקית, כך שהפחתת שטח המחסנים יבוצע ממועד תחילת החזקת העוררת בנכסים ואילו דרישת העוררת לסווג שטח של 327 מ''ר כ ''מלאכה ותעשייה'' נדחית.

משלא נתבקשנו לעשות זאת, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 11.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי ןי גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ט באדר-א תשעט

119

מספר ערר: | 10:47 / 140019343

מספר ועדה: | 11861

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חברה: רו"ח אורלי מלי

העורר/ת: יפו סאמיט (יולי) בע"מ

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.02.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם חבר: עו"ד אהוד מטה 16.// חברה: רו"ח אורלי מלי

6

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר מס': 140017828 שליד עיריית תל-אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו''ד אבי סטוקהולם כהן

חברה: רוח אורלי מלי

חבר: עו'יד אהוד מטרסו

העורר: יניב יהודה שפירא

-נגד-

מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב-יפו

התלטה

הנכס נשוא הערר

.1

כפי שעולה מההשגה ומכתב הערר שבפנינו, העורר, מר יניב שפירא (להלן גם: יניב שפיראיי)

מתחזיק בנכס שברחוב אילת 6 בתחומה של עירלית תייא; שטתו הכולל של הנכס נשוא הערר הוא 4 מ"ר, כאשר לטענת העורר, עיקרו משמש כבית מלאכה לצורפות וליצור תכשיטים.

על פי גרסתו, העורר החציק בנכס אחר שבאותה כתובת בדיוק (נכס 2000321573) אולם החל מיום 7 - הוא נרשם כמחזיק בנכט ייחדשיי, שנמצא סמוך לנכט הקודם, בו לגרסתו הוא ביצע עבודות הרחבה ואותו שיפץ בד בבד עס קבלת החזקה במקום, שהוא למעשה הנכס נשוא הערר.

לדידו של העורר, מדובר בנכס המשמש לסטודיו לצורפות, בו הוא נוהג גס להעביר סדנאות, וכי בחלק מסוים של הנכס אף מוקצה שטת שאותו הוא ייעד לשימוש יימסחרייי.

על פי התרשימים, הסרטוטים והתמונות שנלקחו מהמקום עולה כי מדובר בתלל שמשתרע על פני שתי קומות (קומת קרקע וקומת גלריה), כאשר על פי המידע חקיים בתיק, שטת הנכט כולו מחולק לשתי יחידות חיוב שבמסגרתן, כך נטען, מתבצעות פונקציות שקשורות בתהליך הייצור.

במסגרת שומת הארנונה לשנת 2017, יינקלטיי אצל חמשיב חוזה שכירות חדש שחל על הנכס נשוא הערר שבו מחזיק העורר, כך שבספרי העירייה נרשם בסופו של יום שטת של 51.08 מ"ר (לחיוב)

כתעשייה ומלאכה ו-80.26 מ"ר (לחיוב) בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים.

ההשגה, הערר וההליכים בפני הועדה

העורר השיג על סיווג שטת הגלריה, בטענה שהפעללות המתבצעת בה והשימוש בפועל בשטת זה הוא לתעשייה ומלאכה וזאת משום שהשטח כולו מיועד לדידו לייצור תכשיטים תוך שנטען כי תהליך הייצור מורכב ממספר ייתחנותיי עבודה - ולכן יש לתייבו לפי תעריף יתעשייה ומלאכהי.

מנהל הארנונה דחה את ההשגה; משכך הגיש העורר ערר לוועדת הערר לענייני ארנונה.

העורר השיג בנוסף על חיות הנכס אינו ראוי לשימוש כמשמעו בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] במהלך תקופה של חודש (חודש 06/2017) שבמהלכו (לרבות בחודש 07/18) נטען על ידו כל בשטח הנכס נערכו עבודות שיפוצ והתאמה מקיפות שעלותן, על פי אסמכתאות וחשבוניות שצורפו לתצהיר עדותו, היא בסך של כ-100 אלף ₪ (לערך). לפיכך ביקש העורר מהמשיב שיפטור אותו מחיובי ארנונה בגין תקופה צו.

.10

.1

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

2

בתמיכה לטענה זו של העורר, הופנתה הוועדה בין היתר לדף ראשון של הסכם השכירות שנכרת מול הבעלים מיום 1.3.2017 (שצורף לתצהיר עדותו מיום 16.4.2018) לפיו הוסכם עם הבעלים של הנכס כי לעורר, יניב שפירא, תינתן תקופת ייגרייסיי של חודש (חודש יוני 2017) לטובת ביצוע עבודות התאמה, וזאת כאינדיקציה לכך שהעבודות שבגינן נתבקש הפטור - אכן בוצעו.

בהקשר זה ראוי להדגיש כי על פי כתבי הטענות שהוגשו לתיק, הצדדים חלוקים הן באשר למועד שבו דוות למשיב הבקשה לפטור והן באשר לשאלה האם על פי התנאים והעובדות בשטת נוצרה זכאות לפטור, שכן לדידו של חמשיב, בהתאם לדוייח ביקורת שנערך ביום 19.6.2017, לא נמצא שהנכס שנבדק ראוי לפטור מחמת אי עמידה בתנאי הוראת סעיף 330 לפקודת העיריות.

לעניין המחלוקת בשאלת הסיווג, ראו? לציין בנוסף כי בספרי העירייה נרשמה היחידה שבמחלוקת כשהיא משתרעת על פני שטת לחיוב של 80.26 מ"ר. להלן התאריכים הרלבנטיים מבחינה דיונית :

ביום 14.8.17 השיב המשיב להשגת העורר.

ביום 13.9.2017 הוגש על ידי העורר ערר על התשובה להשגה (להלן: *יכתב העררי).

ביום 25.1.2018 הגיש המשב כתב תשובה לערר (להלן: 'יכתב התשובה לערריי).

ביום 20.2.2018 נערך דיון מקדמי בפני הועדה שבראשות עותייד קניון אורה שבו התייצב העורר.

במהלך הדיון המקדמי - פרש העורר את עיקר טענותיו בשני ההיבטים שבהט דן הערר, תוך שניתנה לעורר ההזדמנות להמציא קבלות ואסמכתאות באשר להיקף השיפוץ שנערך בנכס וזאת על מנת שהמשיב יוכל לבחון את בקשתו לפטור.

לעניין שאלת הסיווג, על פי דרך ניסוחו של העורר את עררו, מתמקדת המחלוקת לעניין סיווג שטת קומת הגלריה בשאלה האם הפעילות שמתבצעת בשטח תואמת את הסיווג של מלאכה ותעשייה והאם לאו,

תצהיר מטעם העורר הוגש ביום 16.4.2018 ותצהיר מטעם המשיב הוגש ביום 17.5.2018.

ביום 24.5.2018 נערך דיון הוכחות שבמהלכו נחקר העורר, ולאחריו נחקר נציג הפיקות מטעם חמשיב שערך את דוח הביקורת ב- 06/2017 אשר הוגש לתיק.

סיכומים מטעם העורר הוגשו ביום 14.8.2018 וטיכומי המשיב הוגשו ביום 17.10.2018.

המחלוקת שטעונה הכרעה

.9

.0

.1

המחלוקת נשוא הערר שבנדון נוגעת לסיווג בפועל של יחידת הגלריח וכפועל יוצא מכך גובה חיוב השטת של היתידה. כמו כן, שאלת הזכאות לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש לתקופת העבודות, אף היא סוגיה שיש להכריע בה, כאשר ככל שייקבע כי העורר וכאי לפטור, אז שיש לחידרש לשאלה מהו משך התקופה שלגביה ניתן להחיל את הפטור על הנכס.

טענות הצדדים לעניין סוגיית הסיווג, דיון והכרעת -

העורר שב וטוען הן בכתב הערר והן בסיכומיו כי שטת הגלריה כולו הוא בגדר ייחדר עבודהיי, שמשמש את העורר בתור פלטפורמת ייצור שבמסגרתה מתבצעת פעילות ייצור של תכשיטים, שלטענתו מתחילה בנקודה מסוימת בשטת הגלריה, ומסתיימת בנקודה אחרת באותו המתחם.

גם במהלך דיון ההוכתות, שב העורר וטען בפני הודעה כי המחלוקת בסוגיית חסיווג נוגעת לדידו יירק לגבי קומת הגלריתיי.

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

3

העורר אף אישר במהלך תקירתו במהלך אותו דיון מיום 24.5.2018 כי השטחים שנצבעו בגוונים כתום, כחול והשטח 'יהמקווקויי שנלקחו מתוך התשריט שצורף כנספח בי (דוח ביקורת מיום

7) לכתב התשובה לערר, אכן תוחמים את גדר המחלוקת לעניין שאלת סיווג שטת הגלריה.

טענת המשיב בהקשר זה, כפי שהדבר עולה מתשובתו ומשורה של מסמכים נוספים, היא כי על פי ביקורת שנערכה במקום, נמצא כי די בעובדה שמתבצעת בשטח של 12.65 מ"ר (מתוך כלל שטת הגלריה) פעילות יימשרדיתיי שאינה מתיישבת עס פעולות מלאכה וייצור כדי לשלול מן העורר את הסיווג המופחתת שאותו ביקש להחיל על כל שטח הגלריה.

לעניין זה - יש להפנות לתשובת מנהל הארנונה לפניית העורר מיום 20.3.2018 לפיה נשללה טענת העורר לשינוי סיווג היחידה המתליחסת לכל שטת הגלריה וזאת בשל העובדה כי בביקורת שנערכה על ידו בנכס נשוא הערר למד המשיב כי בתוך שטת של כ-12.65 מ"ר שבגלריה, נראו: *שולחנות משרדיים, מתשבים וניירתי - שעצם קיומם, כך חסיק המשיב, מתיישב יותר עס פעילות משרדית מאשר עם פעילות ייצורית.

מנגד, ראוי להזכיר כי לכתב הערר צירף העורר מספר תמונות להמחשה (בהלימה עס השרטוט שנמסר לעורר על ידי המשיב) כאשר מטרתו היתה לשקף מבחינה ויוואלית את אופי הפעילות המתבצעת בתוך אותו שטח קונקרטי שלמעשה הוליד את עיקר המחלוקת בסוגיית הסיווג.

בכתב הערר, מצביע העורר כאמור על תמונה בודדת שבתתתיתה נכתב ייחלל עבודה אזור 4 יי בתור השטח שבו נצפה בביקורת הציוד המשרדי הנטען, כאשר לדידו של המשיב המדובר בהשתקפות והוכתה לקיומה של פעילות שתומכת במסקנה כי העבודות שמבוצעות במקום אינן מתיישבות עם עבודות ייצור ומלאכה.

במהלך חקירת העורר בדיון מיום 24.5.2018, פירט האחרון בפני הודעה את יישרשרת הליצוריי שממנה מורכבת הפעילות הייצורית שמתבצעת לטענתו בשטת הגלריה ובכלל. העורר עשה כן תוך כדי מתן התייתסות גם לציוד שמוצב במקום ואשר נועד לשרת את הפעילות, והכל בליווי הסבר תמציתי לגבי כל שלבי חייצור של התכשיטים על ידו במקום,

בהתייחסו לשלבי העבודה ולטוגים השונים של העבודות שמתבצעות עד לשלב סיום הכנת התכשיט המוגמר, הצביע העורר בנוסף על כל אחד מהמקומות שסומנו בדוייח הביקורת שהוגש על ידי המשיב בנטפח בי לכתב תשובה לערר, באופן שניתן היח לייחד לכל שלב שמתרתש בתהליך חייצור את המקום שבו נטען כי העבודה מתבצעת על ידו בפועל.

השטח המסומן בכחול והשטח -ייהמקווקויי מתוך שטח הגלריה נבדליס לדידו של העורר מהשטח ייהכתוסיי שבו מתרחש, לטענת העורר, תהליך עבודה ייאתרון בשרשרתיי שכונה על ידו כשלב סופי שבו מתבצע תהליך של בקרת איכות של המוצרים (ליטוש, הברקה, אריזה וכו).

לפיכך, בסיכום הדברים לעניין סוגיית הסיווג, נציין כי המתלוקת הנטועה בין הצדדים אינה רק עובדתית, והיא איננה רק שאלה של יישוט חדין על המקרה הקונקרטי שלפנינו אלא במידה רבה מדובר גם בשאלה שמצריכה פירוש של הראלות, כפי שיבואר להלן.

גדר המחלוקת מתואר על ידי המשיב בסעי 11 לכתב התשובה לערר על בסיס ביקורות שנערכו בנכס שמתארות לדידו מציאות עובדתית שונח לפיה כי כל שטת הגלריה משמש את המשיב לצורך פעילות משרדית, תוך שהמשיב מסתמך ומטיק את מסקנתו על בסיס הפעילות המיוחטת לאזור המצומצם בגלריה (בשטת של 12.65 מ"ר שטומן עייג השרטוט בכתוס) (להלן גם: ייהיחידה הקטנה'י) שבו כאמור קיימת אינדיקציח לקיומה של פעילות משרדית.

.2

.3

.4

.5

.6

.7

.8

.9

.0

.41

.2

.3

.44

4

המשיב מפנה בנוסף לתמונה שצירף העורר לכתב הערר ושבתתתיתה נכתב אזור 3 שלדידו מלמד כי שטח זה מיועד לאחסון דווקא וכי אין בו כדי ללמדו כי העורר מבצע שם עבודת :יצור כלשחי.

לביסוט עמדתו, צירף המשיב לתצהיר עדות מטעמו שני דוחות ביקורת, האחד מיום 19.6.17 והשנל מיום 3.8.17.

מהממצאים שעולים מדוייח הביקורת מיום 3.8.17 - עולה כי בשטח ייהמקווקויי תועדו עמדות עבודה כסאות ושולחנות, בדיוק כפי שמשתקף בתמונה שצירף העורר כייאזור 2 יי, ובשטח הכתום תועדו עמדות מחשב, כסאות שולתנות, קלסרים, כפי שעולה מהתמונה שצירף העורר כייאצור 6'י.

במסגרת דויית הביקורת, כמו גס במהלך החקירות עצמן, הבהיר העורר כי בנכס עובדים על בסיט קבוע 5 עובדים בנוסף לשני פרילנסרים שעוסקים בייצור ובמכירה של מוצריו ושירותיו של העסק.

כמו כן, נשען העורר בעררו (ובסיכומיו) על נתוני רקע שנוגעים לפעילותו בנכס הקודם שהתחויק העורר באותה כתובת וכן על ייההיסטוריהיי שמעידה לדידו כי המשיב הכיר בעבר בפעילות הייצורית שהוא טוען לה כיום בחיקף של לפחות יישני שלישיסיי משטח העסק הקודם שלו.

העורר מבקש שהועדה תלמד ותסיק מסקנות יימעברויי ומהאופן שבו הכיר בו המשיב בעת שנרשט כעסק שעיקרו מלאכה ותעשייה (העורר צירף אסמכתאות לכך לסיכומיו).

נציין בהקשר וה כי דו"ח הביקורת מיום 19.6.17 אינו שופך אור על סוגיית חטיווג וכי הממצאים שעולים מדוייח הביקורת מיום 3.8.17 משקפים למעשה עס כל יתר הנתונים והטיעוניס שעולים מתוך כתבי הטענות, לרבות הטיכומיס.

בסעי 5 לסיכומי העורר, כמו גם בדיון המקדמי שנערך ביום 20.2.2018, ייזנחיי העורר כל ויכות ביחס לקומת הקרקע בנכס, תוך שהוא ממקד את כל טיעונו אל עבר סיווג שטח קומת הגלריה.

במהלך חקירתו בדיון מיום 24.5.2018 תיאר העורר את הפעילות ואת כל שרשרת הייצור שמתקיימת בשטח הרלבנטי, תוך שהוא מעיד לגבי השטח ייהקטןיי שסומן בתשריט שצירף המשיב לדוייח הביקורת בצבע כתום באלו המילים: ''עבודת פקידות, בדיקה של מוצרים, איכות של מוצרים ותקשוות עם לקוחות, יש פקידה שקובעת פגישות. בבקרת איכות אני מסתכל על התכשיט או המוצר ובודקים שהליטוש וההברקה שלו כמו שצריך. אנחנו עושים זאת שם כי אנחנו צריכים מקום טטרילי, יש משקל, יש שקיות אריזה'י.

לדידו של העורר, פעולות יימשלימותיי אלו של בקרת איכות ואריוה המתבצעות בשטח מצדיקות לדידו הכרה גורפת בסלווג מלאכה ותעשייה על כל שטת הגלריה ולא רק על חלקים מתוכה.

חקירתו של העורר בסוגיית הסיווג על ידי בייכ המשיב בדיון שנערך ביום 24.5.2018 לא הפריכה את הגרסה העובדתית שהציג העורר, מלבד הדגשה של טענה לקיומן של סדנאות שמעביר העורר בשטח הגלריה, שאין בה לטעמנו כדי להשליך על תוצאת דיוננו.

לעניין זּה, אדגיש כבר עתה כי אני מקבל את טענת המשיב לפיה הניסיון של העורר להרחיב את יריעת ההתדיינות גם אל עבר סיווג אלטרנטיבי של הנכס כמוסד להכשרה מקצועית אינה אפשרית מחמת הרחבת חצית אסורה שכן עניין זה לא עלה כלל בהשגה ואף לא במהלך חדיוניס בפנינו.

מנגד, בדיון ההוכתות מיום 24.5.2018 בחר המשיב להביא לעדות דווקא את תוקר חשומה שערך את חביקורת הראשונה בנכס מיום 19.6.2017, שכאמור לעיל -- אין בממצאים שפורטו בדוייח וה שנערך בטרם החלה הפעילות בנכס כדי לתרום לבירור שאלת הסיווג. בחקירתו הקצרה שנערכת בפנינו, אישר החוקר כי בעיתוי הרלבנטי שבו ביקר בנכס יילא *כולתי לראות שיימושיי.

.5

.6

.7

.

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]