החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 6 עד 12 בספטמבר

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה בללית ערר 140012354 שליד עיריית | תל אביב | - יפו

העוררת: אראקאמבה ישראל בע'ימ

‎ -‏ נגד.

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

%-

עגלינו של הערר דנן הינו נכס ברתוב הארבעה 21 בעיר תל אביב יפו (להקן: '//תנפס"),

תמצית ט*עוני העוררת

1

.3

4

5

.6

7

.8

9

.0

1

2

בין הצדדים נחתם הסכם הפשרה, לפיו שטת הגג להויב בתלקו ואת לתקופה שמיוכ 1/7/12 ועד ליום 31/12/16.

בהסכם הפשרה הוסכם כי: יי..:אס ביקודות אשר יערכו במרפסת הגג, מטעם המשיב, יעלו בי

קלים בה שימוש, יהא רשאי המשיב לבטל את הסכט הפשרת לאלתר.

בדוייה שערך בגין הביקורת שנערכה בלום 3/8/14 ציין החוקר, כי בשטה המרפסת נראו שולחן, מספר ארגנים, כיסא וארוניות השליכים לשגרירות יוון ונמצאים שט באופן צמני עקב התארגנות. \

בדוייה שערך בגין הביקורת שנערכה ביום 5/10/16 ציין התוקר, כי הציוד שנראה בביקורת הקודמת , נותר במקומו, ונוספו לו מושבים ומאפרות, כפינת עישון של עובדי העוררת.

בדוייח שערך בגין הביקורת שנערכה ביום 15/1/15 ציין התוקר, כי נראו בשטה פלטות עצ ושמשיות זרוקות על הרצפה, ארונית, מתקן כושר, פת? צבע, צינור מים להשקיה, בסיסי שמשלות, מאפרה וכיסא.

המשיב לא טרח לפנות לעוררת ולהתריע כי השימוש דלעיל, מהווה הפרה של הסכם הפשרה ו/או סוג של שימוש, אשר מביא לביטולו.

מדובר בציוד שהונת באופן זמני לצורך התארגנות, ואשר שייך בעיקרו לשגרירות לוון.

מעדות תוקר התוא עולה, כי לשטה מושא המחלוקת יש כניסה הן משגרירות יוון, והן ממשרדי העוררת, וכל ייבמרפטת עצמה אין הפרדה פיציתי.

תוקר התוץ בתשובותיו בחקירה הנגדלת לא *דע לענות אס בשלוש הבלקורות מדובר היה באותו הציוד ממש, לא ידע לענות אם ניתן לייתט את הציוד במרפטת לעוררת וגם לא בדק עס המחציק השני האם הציוד שלו. כמו כן, למרות הנאמר בדוייח הביקורת, לא ציין החוקר על גבל השרטוט את מיקום הציוד ולמי הוא שייך, ובהקירתו הנגדית הוא הבהיר, כי הוא לא השב שחשוב לציין גאת, שכן מדובר במרפסת פתותה ללא הפרדה פיצית.

באשר לפינת העישון חשיב החוקר כי הוא ראה אנשים מעשנים, אך לא וכר אס ישבו על הספות, לא צילם אותם, למרות שברור היה לו שהדבר חיוני מבתינה ראליתית, ואף לא שאל אותם אס הס עובדי העוררת, אורתים או מהשגרירות.

כן חשיב חוקר התוץ כי אינו לודע אכ הציוד שראה שמיש, והודה כי לא ראה שימוש בפועל בציוד זה, ואף לא בדק חאם עובדי העוררת משתמשים בציוד זה.

המצהיר מטעם העוררת העיד כי ההפצים של העוררת הן ציוד בלוי שנועד לוּריקה ואללו פינת הישיבה (ייפינת העישוןי') הייתה שם באופן וּמני וקצר עד לסיום חשיפו בבית הבעלים.

. העולה מתיאור זה של חוקר ההוץ ומהתמונות הרבות שהוגשו לוועדה על ידי שני הצדדים, הוא

כי אין בשטת המדובר שימוש כלשהו העומד במבחני הדין והפסיקת.

4. לודגש ולובחר כי גס אס מצאו עובדים כאלה או אחרים לנכון לעשן בפינה כזו או אתרת בגג או

במדרגות או ברתוב, עדין אץן מדובר בשימוש במובן המקובל לשימוש במרפסת גג, אץ כל מקום לחשית בגינו חיוב ארנונה על שטת פינת העישון, ובוודאי שלא על שטת הג כולו.

5. אשר על כן, הרי שלא מדובר ביישימושיי ולפיכך אין כל מקום לבטל את הסכם הפשרה.

6. בנוסף לאמור, מדובר בשטת גג מרוצף שאינו מקורה ואינו בשימוש והוא או בר חיוב ממילא

בהתאם לאמור בצו הארנונה..

7. בנוסף לכך, מדובר בשטח משותף שאלנו בר חיוב לאור הוראות סעי 1.3.1 (ח) לצו הארנונה.

8. ברור לכל שבגג נשוא הערר לא נעשה כל שימוש, אינו מקיים כל פעילות כלכלית ואין בו כל

מרכלב רוות, ולכן אין לתייבו.

9. ואת ועוד, שטח המחלוקת הנייל מהווה גג ולא מרפסת ואינו אמור לףלות מחויב בארנונת כלל

ועיקר.

0. הפסיקה תומכת בטענות העוררת כי מדובר בגג ולא במרפסת או לתילופין מדובר בשטחים

משותפים, וכי שטח שכוה אינו בר תיוב.

ראת:

עמיינ 217/04 הלימסון השקעות (1992) בע'/מ ג' מנהל הארנונה של עיריית תיא (להלן:

ייפרשת חיימסון) (פורסם בנבו).

עמיינ 264/06 גרף עסקי תעשיות אופנה בע'ימ נ' מנחל הארנונה של עלריית ת'/א (פורסם בנבו).

עמיינ 17800-03/10 דורון אורלי, דניאל אשפר נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו).

עמיינ 187/04 189/04 גדעון אליאב נ' עירלית תהרצליה, (פורסם בנבו).

עררים 140006657/140004883 פנדוםי בע'/מ נ' מנהל תארנונה בעלריית תל אביב זפו.

1. את ועוד, ראוי שצו הארנונה יכיל בונוכו הוראות ברורות ופרטניות לגבי חיוב ארנונה כדוגמת

גג, היאפשר לאורת לתכנן את צעדיו במידה סבירה של וודאות. תוּקה על המתוקק שאין הוא מסמיך את הרשות המקומית או כל רשות מנהלית להטיל היטלים ותשלומי תובה אחרים אלא במסגרת קבועה, מוגדרת ומוגבלת מראש (ראה: עייא 263/78 חברת חשמל לישראל בע'/מ מ העצה המקומית, פייד לג (1), 757). על כך נוסיף כי כאשר ראח המשיב לנכון צורך להגדיר באופן פרטני מהו שטת המחויב בארנונה, הוא דאג להכלילו בצו הארנונה.

2. בשורה ארוכה של פסקל דדין נקבעה הלכה לפיה בית המשפט רשאל לבדוק אם השימוש שעשתה

הרשות המקומית בשקול הדעת המוקנה לה, לקביעת שיעור הארנונת א*ננו לוקה באי סבירות קיצונית. חוסר סבירות קיצונית הוא לחליב גג לא מקורה שאינו בשימוש ואין לו כל תכלית.

2.3

ב

. למצער מדובר בשטחים משותפים שאינם ברי חזוב. ראה: עמי'נ 11515-01-16 עיףלית תעל אביב לפו ג' אט.אל.פז מוצרי מעבדות בע"מ, מיום 29/03/2016 (פורסם בנבו); עמיינ 21850-07/11 חברת אופקים נסיעות ותיירות (1979) בע'/מ נ' עיריית תל אביב יפו מנהל הארנונה, (פורסם בנבו).

תמצית טיעוני המשלב

1

.2

.3

4

6

7

מהביקורות שערך חמשיב עולה כי השטת מושא המחלוקת משמש כמרפסת וכפינת עישון, כאשר הכניטסה לשטח זה אפשרית הן מהנכס המוחזק על ידי העוררת והן מהנכס שהושכר על דה ליילשכת העיתונות של שגרירות לוון"י, ואלו הכניסות היהידות לשטת זה.

לאור פניית העוררת ערך המשיב ביקורת נוספת ביום 14.1.15. בביקורת נמצא כי בשטח שבמחלוקת קיים ציוד רב כגון: פלטות ע\, שמשיות, ארונית, מתקן כושר, פח? צבע, מאפרח, כיסא וכדומה.

בעת הדיון הבהיר המצהיר מטעם העוררת כי גם כיום כשנה לאהר הביקורת, חלק מהתפציס שנראו בנכס בעת חביקורות, עדיין נמצאים בנכס.

לאור ממצאל הביקורת, ולאור העובדה כי קיים שימוש בשטת שבמחלוקת הויב שטת הנכט בהתאם לחלק היהט? אשר נעשה בו שימוש.

מממצאיס אלו עולה כי העוררת הינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס. העוררת, בעלת הנכס, עושה בו שימוש או יכולה לעשות בו שימוש לאור יכולת השליטה בשטח שבמחלוקת ולכולת לנצל את השטח לצרכיה שלה, ועל כן יש לראותה כמחזיקה לצורכי ארנונה.

מצהיר העוררת (מר אייל טייב) העיד בדיון, כל '*כאשר נכתב בדו''ה הביקורת שהשולחן והמאפרות שליכים לבעלי העסק, זה נכתב בי לא הובנתי. הבעלים של העוררת ביצע שיפוצ %מני בבית שלו ולשם כך הוא הביא את הציוד ואהסן אותו לתקופת השלפו באופן זמנל. '

ובהמשך: 'בלנואר כאשר נכתב שהצלוי שליך לעוררת ולשגרירות יוון, כמעט הכל שם לרבות השמשיות זה ציו של העוררת שהיינו ברלכים לזרוק. הפלטות ע\ והשמשלות הנזכרות בדו'/ה הן הרוסות ותו מ*ועדות לזריקה. כנ'יל הארונית וכנ'יל מתקן הכושר"י.

כאשר נשאל העד מטעם העוררת בענלין פינת העישון אשר נצפתה במרפסת הגג ענה: "'בתוךף המשרד אין לנו פינת עישון'; 'אם אני נשאל מדוע הציוד שנראה בביקורת מאוקטובר נראה מטודר מאוד *פה ולא נראה כמאוהסן, אני משיב שאנל לא *ודע איך אפשר לשים את הכורסאות בצורה אחרת. המאפרות הן שלנו.

לאור האמור לעיל אין כל ספק כי העוררת עשתה ועודנה עושה שימוש בשטה שבמהלוקת.

לאור העובדה שבהסכם שנתתסם עמה הוסכם בפירוש כל שימוש בשטת יגרור אחריו חלוב בארנונה בגינו, ולאור העובדה שהעוררת המשיכה לעשות שימוש בנכס, גס לאחר שבוצעו > ביקורות בנכט ובתרה שלא לפנות את הציוד, אין אלא לחסיק כי העוררת משתמשת בנכס ואף זקוקה לו לצרכיה השונים.

0

3

קוער כי עצם העובדח שבדיון ההוכחות הובחר כל בעלי העוררת משתמש בנכס כרצונו, ואף מאחטן בו את רכושו הפרטי בעת חצורך מלמד על השליטה הבלעדית שיש לעוררת ולבעליה בנכס, ואף ברור כל העירייח אינח יכולה לבתון מידי וס ביומו אס נעשה בנכס שימוש אט לאו - ודי אס נזכיר שוב כי העירייה באה לקראת העוררת בכך שערכה בנכס מספר ביקורות ונלתנה לעוררת שהות לפנות את הציוד משטחה, אולם היא בחרה שלא לעשות צאת.

שימוש יכול שיוגדר בדרכים שונות, וככל שלא הוגדר בהטכט חפשרה מהו השימוש אותו אסור לעשות בשטח, ונרשמה רק המללה ישימושי, הכוונה המילולית המתבקשת היא 'כל שימושי, ולפיכך אחסון ציוד ועישון בשטת מהווה שימוש, ווּהו אף השימוש ההגיוני והסביר ביותר שניתן לעשות בשטח מרפסת גג, אשר ממנו היה על העוררות להימנע, אס רצתה שהשטת לא *חויב בהתאם להסכם הפשרה.

בביקורת אשר בוצעה בנכס מטעם העירייה ומהתמונות ניתן לראות באופן מפורש כי אין מדובר בגג כלל ועיקר, וממילא מבחינה מהותית מדובר בשטת המשמש כיימרפסתי'י.

.3. סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע באופן ברור כי יימרפסתיי הינה חלק בלתי נפרד מהבנילן.

.3. גם אס השימוש שנעשה בנכס אינו קבוע ותדיר, הרי שפוטנציאל חשימוש בנכס סיים בבל עת

ולכן שטת וה הינו בר חלוב. בענייננו לא מדובר בשטח גג קונבנציונלי אשף הגישה אליו מוגבלת באופן טבעי, אלא מדובר בשטח מרפסת, שכלל לא נמצאת בגג ונעשה בו שימוש תמידי, הגישת אליו ממשרדה של העוררת, כאשר לה המפתחות ותגישה לשטת הנייל.

למען הזהירות לצוין כי די בעובדה כי יש לעוררת גישה לנכס על מנת להקים חוקת שימוש בו, וממילא הוכת כי נעשה שימוש בנכס בפועל. כידוע, חובת תשלום ארנונה נובעת מהההזקה בנכס ולא מהשימוש בו.

.. העובדה שנכס משמש יותר ממתויק אחד, אינה מעידה, כי מדובר בשטת משותף במשמעות צר

הארנונה. קבלת פרשנות המבקשת שלפיה כל נכס המותזק ע"י שני מתגיקיט ומעלה יחשב שטת משותף תוביל לתוצאה אבסורדית לפיה מרבית הנכסים יהיו פטורים מארנונה.

ציון ותכרעה

1

.2

64

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידהות.

מהראיות שהוצגו בפנינו, כפי שפורטו לעיל, הן בטיעוני העוררת והן בטיעוני המשיב, עולה כי העוררת היא בעלת הציקה הקרובה ביותר לנכס.

כפי שהוכת בפנינו, העוררת היא בעלת השליטה בנכס, ובפועל חיא עושה בנכס שימוש של אתסנה, עישון או כל פעולה אתרת הכוללת הצבת ציוד בשטה, אשר כשלעצמס מהווים הפרה של תנאי הסכם הפשרה שהושג בינה לבין המשיב.

סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר ייבגיייי כדלקמן:

*כל מבנה שבתחום העירייה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנת כחצר או בגינת או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא *ותר מהשטה שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, בולו או בחלק/.

2

5. סעלף 1.3.1 (ב') לצו הארנונה של עירלית תל אביב, קובע כל השטת לצורכי חישוב שטח הבניין

כולל את :

...כל שטח שבתוך *חידת הבניין, לרבות *ציע וכל שטהח מקורה אחר וכן מרפסות, טבבות ובריבות שה*לה"י.

6 בתי חמשפט שבחנו סעיף זה, הגיעו למסקנה חד משמעית, לפיה תיוב מרפסת בארנונה הינו כדיר.

עייש (תל אביב יפו) 259/99 הניון *,א.ש נ' מנהחל הארנונה עלריית תל אביב *פו, תק-מה

2), 983:

"*כאשר חפצה העירייה להרחיב את השטח הכלול בהגדרת '/בניין'' היא קבעה זאת בצו עצמו: '/...לרבות *ציע וכל שטח מקורה אחר וכן מדפסות, סכבות ובריבות שהלה..

מקובלת עליי טענת המשליב כי השטח הפתוח נשוא הערעור הזנו חלקי מהבניין ועסקיגך במתקן קבוע \בנול.

עעיימ 5914/06 שמואל כהן עו''ד ואח' נ' מנחל הארנוגה של עיריית תל אביב *פו (פסק דין

מיום 8.1.09):

''המויפטת הפתוחה שאינה מקורה נתונה להלוב בארנונה בתחום השיפוט של עיריית תל אביב יפו במשרד אליו היא צמודה'

כן ראו את שנקבע במסגרת עמיינ (תייא) 30710-11-10 רייה (עו"ד) משה אהרוני נ' מנהל

ארנונה בעיריית תל אביב: ''גם אם ב'/גג'' עסקינן חרי שגגות בכלל אינם פטורים באופן גורף

מחיוב בארנונה, כפי שקבעתי בעניין אפריקה ישראל... עצם הההזקה בשטח שהינו בר הלוב בארנונה היא שמקימה את חובת התשלום ואין נפקא מינה אם נעשה בשטח שימוש בפועל אם לאו, אלא מקום בו נמנע השימוש בשטה ממהזיק. '/

וראו גס עת'ימ 166-09 אורדב בניה והשקעות בע''מ נ' עירילת תל אביב (פורסם בנבו); עמיינ 9 להודה טוניק ושות'- משוד עורכי דין נ' מנהל הארנונה של עיריית ת'/א.

7 אין בידינו לקבל את טענת העוררת, כי השטה שבמחלוקת הינו שטח גג שאלנו בר תיוב, ולא מרפסת.

8. מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי לא זו בלבזד שמבתינת השימוש, כאמור לעיל, בפועל משמש

השטת שבמחלוקת כמרפסת, אלא שגם מבחינת המיקום ומבחינת המראה, מדובר במרפסת לכל דבר ועניין. די אס נפנה בעניין אה לעובדה, כי הנכס נמצא בקומה 3 בבניין שבו כ-24 קומות, ומשכך ברור כי לא מדובר במכסה העליון של הבניין. \

9. אין בידינו גם לקבל את טענת העוררת, כי עסקינן בשטה משותף שאינו בר חזוב. מקום שניתן

להגיע למרפסת אך ורק דרך משרדה של העוררת, שהיא. הנחנית חישירה יחד עס השוכרת, השוכרת את השטח מהעוררת עצמה, אין מדובר בשטה משותף במובנו של צו הארנגונה, וכל שניתן לומר הוא שעסקינן במתזיקיס ביחד ולחוד, וכי היה מקום לתחייב את העוררת בכל שטת המרפסת ביחד ולתוד עס השוכרת ולא רק בחלקו, כפי שנעשה בפועל.

0. אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו דותיס את הערר.

5. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסיירת הההלטה.

6. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

7 | ניתן בהעדר הצדדים ביום ₪

₪ \

יר שומ ארליך, עו"ד | חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוי'ת חברה שש קדם, עו"ד

ע\428\1\105

ועדת הערר לקביעת ארונה פללית

שליך עיפית| תלאבש | - םב

העורר*ם: 1 אבר הם ארגומנדות

5 \

2. אבירם גרופף \

= 433.

8 מנהל הארגוכה

עלףללת: תעל אוביב יפו

2

ענלנר של הערר חינו נכס הנמצא בקומת הקרקע של תזבנייץן ברחי בוגרשוב 79, תל אביב חידוע כהלק מותלקה 137 בגוש 7092 (להלך : 'תנפס).

תמצית טלעוני הענרב

41

9

3

ו

6

7

8

בעת שהעורר רכש את הנכס, ביום 25.7.94, חית שטחו הרשום בספרי האתווה 25.55 מ"ר, אלא שבפועל הוא כלל תוטפת של כמה מטרים שסופתו לו, על חשבון הרכוש המשותף, על ידי מוכר הנכס, כך שבפועל שטח הנכט היה כ 38.5 מ"ר, כשעל פי שטח גח הושבה הארנונה.

במהלך שנת 2013, לאחר שהעורר שינה את יעוד הנכס מנכט עסק? לדירת מגורים, הגישת העירליה נגד העורר, כתב אלשוס על שלמוש הורג, ודרשה את השבת המצב לקדמותו.

בעקבות כתב האישום נדרש העורר, להרוס את התוספת שסופתה לנכס ולהשיב את חמצב לקדמותו, דחיינו לנכס בשטת של 26 מ"ר בלבד.

לאור דרישת העירייח, הרס העורר את החלק הבנו? ללא חיתר, וחשיב את מצב הנכס לקדמותו באופן התואם להלונר הבנית שניתן לנכס השנות ה-60.

נכון לחיום גודלו של הנכס חנו 25.55 מ"ר בלבד ורק על מטרים אלה אמור העורר חאו המחגיק בפועל בנכס (להלן: ייהשופריי) לשלם ארנונה.

תוספת המטרלס בגלנה תוליב העורר, מחווה מבואה מרוצפת תמובילה לדלת הכמיסה של הנכטי (להלן: 'יהמבואתיי), אינה נמצאת בחוקת העורר ו/או השוכר, איגה מהווה ייהלק אינטגרלל מיתידת העורר תמוחזק על ידויי, כפל הנטען על ידי חמשיב, ולמעשת מדובר בחלק מהרכוש המשותף אשר עובדת היותו מקוףה הינה פועל לוצא של אופן בגלית הבניין, ולא עקב בניית שבוצעת על ידי תעורר ו/או השוכר.

גם ממצאצו של חוקר השומה מטעם המשים, מעידים כי המבואה תמרוצפת איה חלק אשטגרלי מהנכס. ראה דנייה הביקורת המוספת שנערכה מטעט חמשליב בנכט, שס צולן כי יהשטות תמטומן בירוק נמצא כאשר הוא מקורה (קירול קיים, מצפת הקוגמת תראשונת)

ומרוצף משמש למעין מבואת כנלטה לחהלק תאחוב, יש לציין כי ההלק חלרוק נמצא בל הוא וצוף עס שאר תשטתים המשותפים בבניין (לצוף עם חצרות הבניין) וליק מתכולהיי. ראה לעניין זה גט עדותו של חוקר השומה בחקירתו הנגדית מיום 4.2.16 כל יאני לא ולע אם זה רפוש משפף או לא , אפשף לעבור בשטה הזה, אין גלר או שעיי.

עדות נוספת לכ שהמבואה אינה מהוות יחלק אינטגרלי מיחלדת העורר המותזק על ידןיי הינה העובדה שאפילו את ממנורות הקללמות במבואה לא ניתן להדליק מתוך <חידת העורר, אלא מהוצת לה, בדיוק כמו את יתר המנורות הקלימות ברכוש המשנתף של הבנללן.

ראה עדותו של תשופר-אבגרם. גרופר': יאם אל מופנת לתמונה המטסומנת בנש/2 למנורות

2-ו

שתלויות על התקוית, מן ו כ

גט אם ההסדר הקב(ע בצו הארטונת - יבל שטת בו יחידף הבנלין, אין ות אומר כו נלתן לגלגל את הלוב הארנונה, בכ 08 חמבואה, חס של העורר ו/או השוכר, ףש לקבוע תתילה האם ,הש עופופי לתנדרה של מחציק. בנכס. \

א

ל [[ד רה

5

44955"7 1

יו %*9* :29459 /

"49

כ חן

קרלק

- 2

יוו 2

5

1

2

3

6

יש

העורר ו/או השוכר אלנס עוניט להגזירה של מחלק.

.2. החוקה לצורך חלוב בארנונת מתאפיינת ביכולות שליטה של אדם בנכס, והשאלה היא שאלת

עובדתית למל לכולת השימוש בנכס, כך שכלל לא ניתן להפריד בין שאלת הההזקה לשאלת , כך

השימוש כפל שעושה המשיבה בותגובתה לכתב הערר.

במקרת שפפנינו יכולת השלמוש במבואת מרוצפת, המחווה הלק מתרכוש המשתף, חלא של כלל הדיירים בבנלין, ואין אלמנט עובדתי כלשהו המוכיח הצקה \/או זיקה של העורר ו/או השוכר לשטח מושא הערר.

המבואה פתוחה לתלוטין, מחווה חלק מהחצר המשותפת של הבנלין, ואף מרוצפת באותו ריצוף בו מרוצפת החצר המשותפת ואין כל הגבלה אז מניעת להגיע עליה, הן מחצר חבמין הפתותה והן מהצדדים.

לא זו בלבד שהעורר ו/או השוכר אינו עושיט שימוש ללחוזדי במבואה, יכשטח גישה בלעדי אל שטת הנכטי המוחזק על ידסיי, כפי שטוען חמשיב, אלא שחם אינט עושים בה שלמוש כלל.

חמבואה ריקה לחלוטין ואיץ כל מגבלה עבור יתך דלירי הבנללן לעשות בת שימוש, אס וככל שלתפצו בכן.

המשיב מנטה לאתו% בחבל בשני קצותיו. מצד אחד, העלרייה דרשה, במסגרת כתב האלשום להשיב את המצב לקדמותו בדרך של הריסת הבנליה ללא החיתר והשבת אותו הלק של המבואה לרכוש המשותף, כאשר מצד שנל חל ממשיכה לגבות מהעורר ו/או מהשוכר ארמוכת בגלן אותה מבואה ממש בטענה שנעשה בה שלמוש ללחודל, כביכול על יד העורר ו/או השוכר, כאשר ברור שלא כך הס פני הדבניים, \

המאת טלעונל תמשיב

1

.2

3

6%

המבואה הינה שטת בר חיוב בארנונה בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה של עירית תל אביב, חקובע מפורשות כל כל שטת מקורה נכלל בשטח הבנלין אשך לחויב בארנונה, והסוגיה תיהידה העומדת למבהן הלנה האט המבואה מהווה חלק מהשטת המשותף הפטור מתיום בארונה.

בתי תמשפט פירשו את המונת "מהזיקיי לצורך הלוב בארנונה ככולל גם מתזיק שלא כדין או ללא רישלון או החיתר (ראו בעמילן גח עעיימ 9963/02 לצחק זות 4 3 עלףלית תל אביב).

השאלה מלחו המהציק לצרפי ארנונה תקבע ע"פ מבתן עובדוני, מי שעושת שימוש בפועל בנכט אן לכול לעשות בו שימוש. בענייננו, על פי המבחן העובדתי יש מקוט לראות בעוררים כבעלי הויקת הקרובה ביותר מכוח הלותס השוכר והבעליט של חיחיזה ו/או הנכס הצמוד למבואה, ואשר הכגיסה לנכס הלנה דרך המבואה בלבד.

כפי שעלה בדלון ההוכחות מדובר בבניין פינתי אשר הכנלסה לבנלין מתבצעת מהרתוב הסמוך, לבא חבנללן אלן כניסה לבניין דרך המבואח, ועל כן באל תנכס עושים שימוש בלעז'י במבואת.

4

.5

.6

-

ראה בעניין וה ההתלטה בערר 1600004205 המלת אף?, רליה 3/ מנהל האלגונת בעירית תל אגיםב, בה נקבע יימחומל הלאיות שהונו בפכינר עולה, 5+ העורר תוא המחזיק היחי בשטת המעבר שפן השטה משמש פמבואת פניטסה למשרר ולדלרת הבגורים הפניסה לשטו נפרדת מתפניטה הראשלת של הבנלין, וק לעורר יש גישת לשטח +תל.

או רלוונטיות לטענת העוררים כל מבתינתה קנלינית אין להליבס בגין המבואה, והשאלה היחידה העומדת בפנל ועדת הערר תנכבדה הלא האם לענררים מרבית הזיקות לנכס.

יוו נהפרעת

41

2

3

4

85

6

7

לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו בסיכומים שהוגשו על <דס, כמו גס באסמכתאות אליהן הופנלנו, הגענר לכלל דעה, כי דין הערר להתקבל.

סעיף 6(א) לתוק הסדריט במשק המדינה (תיקוני תקיקה להשגת לעדי התקציב), תשמיונ-1992 (להלן: ''חוק תתסזיפיטי) קובע, כי חובת תשלום תארנונה מוטלת על ייהמתציק בנכסיי, ולפיכך נגורת משאלת ההחצקת בפועל בנכס והויקת אליו.

המונת ''מחציקיי מוגדר בסעיף 1 לפקודת העיריות כדלקמן:

''אדט המרזיק למעשת בנכט בבעל או פשופף או בבל אופן אחול למעט אדם האר בפית מלון או בפנסייך

המונח 'ימחציקיי התפרש בפטיקה כתל על ייבעל הציקה הקרובה ביותך בנכסיי.

ראה לענלין גת :

ברייע 422/85 הכרת בתי גן להשכרת בעייגו ' עלריית תל אביב לפ פייד לט(3) 341 (1985) .

יימחזיקיי לצורך התיוב בארנונח הינור דרך כלל, מל שעושה שימוש בפועל בנכס, ויכול לנצל את הנכס לצרכיט שונלם.

ראח לענלין ות:

ברייבו 7856/06 איגו ערלטו אללון נ' מועצת אזורית חבל מולעין [גבו) (16.3.08),

לאחר שבחנו את חראיות שהוצגו בפנלנו, לרבות ובמלוחד עדויות הצדדלס, והתמונות שהוצגו בפנינו, תגענו לכלל דעה כל העורריט אינם עושים שימוש בפועל בשטח חמבואה, הט לא נהנלם ממנו, והשטת אלו נמצא בהתוּקתס.

כפל שהוכת בפפנלנו, השטח פתות לציבור וכל אחד לכול לעבור בו; על פל דו"ח הביקורת מטעם המשיב, שטת המבואה רצוף עס שאר השטתלס המשותפים בבנלין; שטה המבואה ריק מתכולה; המגורות: בשטח המבואה מודלקות כמו לתר הכנורות בבניין, ומחוץ לנכסו של העורר.

לתרה מכך, בשים לב לכך שתוגש נגד העורר כתב אלשום בגלן בניה ללא היתךר בשטת המבואחה, ובשים לב לכך שכתוצאח מכך גס חרט העורר את הבניה הבלתי תוקית, הרל שברל, כל תעוררלט גם לא יכולים לנצל את שטת המבואה לצרכיט כלשהםט.

9 בנסיבות אלה, ובשים לב לכך שלא הוצגת ראיח כלשה? שבכוחה להוכית הזקה של העוררים בשטת חמבואת, הרי שאין לתליבס בארנונה בגין שטת זה.

0. יצנין, כל הערר אליו מפנה המשיב איננו רלבנטי לענליננו, שכן באותו מקרה לעורר תיתה גישה

בלעדית לשטת אשר שימש אותו בפועל כמבואת כניסח למשרד וליחידת המגורים, וואת כאמורר, בניגוד לענילננו.

1. לאור חאמור לעיל, היות והעוררים לא משתמשים בלעדית בשטת המבואה ולא מפלקים ממנו

הנאה כלשהי, הרי שלא ניתן לקבוע כל הס מתזלקים בשטח המבואה.

2. אשר על כן, ולאור תאמור לעיל, אנו מקבלים את תערר.

3. בנסיבות העניין לא מצאנו לתייב את מי הצדדים בהוצאות.

5. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות

הצזדיים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 *מים מיום מטירת ההתלטה.

6. בהתאט לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) חתשליין -- 1977 תפורסם החלטת זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 ניתן בהעדר הצדדים ביום / 0 י

לןייר: וו ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית רנ

ע\419\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונת בללית ער 146012550

שליד עירלת | תל אמב ‏ - ן ‏ /0 0

העוררת: עונידים חברה לתעשיות עתירות מירע בע''/מ

*בגד.-

המשיב: - - מנהל הארנונת עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר הינם נכסים ברתוב 2184 מספר 8, הידועים כנכס מטי 6 (ה-ן 10653481)

אשר העוררת רשומה כמחזיקה בשטת של 191 מ"ר חימנו, ונכס מטי 2000398925 (ח-ן 10653476)

אשר העוררת רשומה כמתזיקה של שטת של 913 מ"ר הימנו (להלן: !'הנכסיםיי).

תמצית טיעוני העוררת

1. אין מחלוקת בין הצדדים המקלטים, חדרי האשפה, המסדרונות, שטח חלובי וכיוצייב שטתים

משותפים המצולים בבניין, פטורים מארנונח.

2. בסתירה מוחלטת לכך, קבע המשיב כי העוררת, תחויב בגין שטת המלתחות והשירותים

המשותפים חמצויים בלובי חבנלין.

3. כפי שהובהר בתצהירה של מנהחלת הכספיט של העוררת, המלתחות משמשות את 4,000 עובדי

החברות השונות השוכנות במגדל, ככל חדך שירותים משותף אחר.

06

5

6

.8

9

0

ג

ועדות הערר ובתי המשפט דחו כבר באינספור ההלטות ניסיונות אלו של המשיב לתליב בגין

שירותים המשותפים בניגוד מוחלט להוראה מפורשת בסעיף 1.3.1 חי לצו חמיסים.

היות והמשיב הכיר בכך שאין מקום לתליב שטת? השלרותים המשותפים בקומח, הרי למען ההגינות הציבורית ואחידות בגישת המשיב, יש לקבל את הערר, ולקבוע כי מאחר ולא הל הסייג הקבוע בסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, יש לפטור את העוררת מארנונה.

בעמיינ 196/05 אפריקה ישראל להשקעות בע''מ ג' עיריית תל אביב נקבע, כי ניסיונותיה של עיריית תל אביב ליתן פרשנויות יצירתיות למונת 'ישטחים משותפיםיי, ובכך להתלימר לתליבס בארנונה למרות הפטור חמפורש הקבוע בצו המיסלם, חינם נלסיונות פסולים ובטלים.

ראה גם עמיינ 30710-11-10 אהרוני נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב.

באשר לשטה הרחבה האתורית בגינו חויבה העוררת, הרל ששטח זה אינו מותזק על ידי העוררת. כעולה מחקירתה הנגדית של מנהל הכספים של העוררת, שטת גח משמש את ההברות הרבות השוכנות בבנלין, וכלל לא את העוררת. \

לתרח מצו, שטת זה מהווה רחוב, היות וציבור רב של לקותות וספקים שונים משתמשים בשטה צת.

שטח הרחבה הקדמית בבניין אינו מתויב בארנונה, היות ואין תולק כי שטת וה הינו 'ירתוביי כהגדרתו בפקודת העיריות (נוסת חדש).

השומר בתניון הוא המחויק בשלט של הכניטה אל רחבת הטעינה והפריקה של הספקים, ולא העוררת.

.2. <ודגש כי השטחים המשותפים בתניון פטורים מתשלום ארנונה, היות והתניון מוחוק על ידי

מספר רב של חברות.

תמצית טיעוני המשיב

1

גש

5

ארנונה בגין נכסים משולמת על פי מהות הנכס ופוטנציאל השימוש בו, ולא על פי מידת השימוש או תדירות השימוש בנכס בפועל.

העוררת היגה הבעלים של הנכסים, ועל כן הינה בעלת מירב הציקות לנכטים.

ביחס לשטח הקרקע התפוסה, כפי העולה מדוייח הביקורת שנערכה ביום 11.2.15, והתמונות שצורפו לו, המדובר בשטח מתותס בשער, באופן המונע שימוש מכלל הציבור, ועל כן הינו בר חיוב בארנונה, ויש לתייב את העוררת כבעלות הבניין וכמתציקה בנכס, כאשר תכיפות השימוש אינה מעלה ואינה מורידה לעניין זה.

92

.5

ש

זר

9

0

בבריימ 6239/06 רפאל פשות לפינוח אמצעי לחלמה בע'יימ 3' מנחלת הארנונה של עיריית קרית *ם, תק-על 2005 (2) 828, אישר בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט לענלינים מנהליים, בו נקבע כי כאשר אי שימוש בקרקע כולל גם מניעת שימוש מאתרים מחמת הצורך בהפרדה, כל או מדובר, למעשה, בשימוש.

ראה גם: עתיימ 161/01 מקורות חברת למים בע''מ נגד מועצה אזורית מגידו, דיניס מחווי

כרך לג(7) 864.

העוררת היא בעלת הבניין. השלט לשער הנכס מצוי אצל השומר של העוררת. השומר אמנם מצוי בכניסה לתניון, אך השוכרים בנכס הנכנסים להניון עושיט גאת באמצעות תגים המצויים בחזקתם, ולא השומר הוא שפותח לחס את התניון. מאידך גיסא, אחרים לא לכולים לחיכנס לשטח מושא הערר, אס השומר של העוררת לא יפתח את השער לשטח זה.

השטת שבמחלוקת הוא בעל רציפות פיסית ופונקציונאלית לנכס העוררת כמעין שטח עור.

שטח וה מביא לתועלת רבה לעוררת, ואין שום סיבה לכך שעוברי אורת *כנסו לשטת שבמתלוקת, להבדיל מהרחבה בכניסה לבנלין.

ביהס למלתהות, הדין הוא שהמחציק לעניין החיוב בתשלום ארנונה הינו בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס, ה*ינו מי שהנכס נתון לשליטתו ולפיקותו *ותר מלכל גורם אחר.

השטח מושא הערר אינו שטת משותף. העובדה כי העובדים בבניין עושים שימוש במלתחות, אינח מביאה באופן מתחייב למסקנה, כי בשטח משותף עסקינן.

-קבלת פרשנות המבקשת לפיה כל נכס המוהזק על ידי שני מתזיקיס ומעלה יחשב שטח משותף;

תוביל לתובאה אבסורדית לפיה מרבית הנכסים יהיו פטורים מארנונה.

שטהי המלתהות אינם נהשביט כשטה משותף כמשמעותו בצו הארנונה, ועל כן אין מקום להתלל עליהם את סעיף השטחים המשותפים. חדרי מלתחות ולוקריס אינם מתתייביס מאופי הבנלין ככולל מספר יחידות להבדיל מלובי, מעליות, מסדרונות וחדרי שירותים.

.3. העדה מטעם העוררת העידה בפני ועדת הערר כי לבנייו ירוק קיימים יתרונות כלכליים, ואין

מדובר בתנאל הכרחי לבניית כל בנלין אלא רק לבניין ירוק.

.. קיום מלתחות בבניין שקול לקיום תדר כושר בבניין לרווחת העובדים בבניין. חיעלה על הדעת

כי הדך כושר לופטךר מחלוב ארנונה, מאחר ומספר מחזיקים בבניין עושים בו שימוש: העוררת מפיקה תועלת כלכלית מקיום מלתחות במבנה, ולא ניתן לטעון כי שטת זה זהה לשטתי מסדרונות.

תמצית טיעוני תשובה מטעם העופרת

1

2

סיכומי תשובתו של המשיב מעידים כי ניסיונו של המשיב להביא לחלובס של שטחים משותפים, חינו מאולצ ומגושם.

העוררת הינה אמנם בעלת הנכס, אולם הבניין העצוט (מגדל ההזון בעתידים - מגזדל כלל)

מושכר כולו למחזיקים רבים, אשר הס העושים שימוש לומיומי בשטתים.

3

8

5

6

7

.8

9

המשלב מתעלם להלוטין, מכך שרתבת הכניסה האהורית לבניין משמשת עשרות רבות של ספקים שונים המגיעים מידי יום אל דיירי הבניין, ובאופן לוגי בלתי ברור מגיע למסקנה מוטעית כי שטח זה מוחוק ע"י העוררת (אשר כלל אינה נמצאת בבניין בו מצויים השטחים).

היתלותו של המשיב בעובדה שהשלט לשער אל רתבות חכניסה האהורית מצוי בידי שומר המועסק ע"י העוררת בשמירה על התניון, כעילה לחלוב שטת הכניסה האחורית לבניין הנשמר ע"י השומר, תמוהח לאור העובדה שהשטתיס המשותפים בחנלון עצמו פטורים מארנונת.

העובדה שהשטחים הס בני רציפות פלזית ופונקציונאלית לבניין כמעין שטח עור, אינה משנה, כאשך עסקינן בבניין שמוחזק כולו ע"י מחויקים רבים ולא ע"י העוררת, ומכאן שהשטחים הלנס שטתלס משותפים, ולא שטתים המוחזקים ע"י העוררת.

בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס הינו מ? שעושה שימוש לומיומי בנכס (כך גם משיג גבול *כול להיהשב כמהציק, ראה ברייע 422/85 חברת בתי גן להשברת בע'/מ ג' עיריית ת'/א). טענת המשיב כי המחציק בנכס הוא מ? שחנכס נתון לשליטתו ולפיקוהו יותר מלכל גורם אחר, קרי בעליו של הנכס - עומדת בסתירה לפסייקת ביהמייש העליון.

נחיצות או אי נחיצות השטחים מושא הערר, אינה מעלה או מורידה לשאלת היותם שטתים משותפים.

קיומו של חדר מלתתות ושירותים אינו שקול לקיומו של מכון כושר. חדר כושר הינו עסק עצמאי המותזק ע"י מפעיל הפועל למטרות רווח וחליב ברישיון עסק.

השטחים שבנדון הינם שטתי עור למגדל, מונח בו עושח המשיב עצמו שימוש בסיכומיו, ועל כן ההשוואה של תדר השלרותים והמלתחות, המשמשים לרוותת 4,000 הדליריס השונים העובדים בחברות השונות השוכנות במגדל ל- ייחדר כושריי, אינה במקומה כלל ועיקר.

לאחר הגשת הסיכומים הוסיפה העוררת, והפנתה אותנו להתלטה שניתנה לאחרונה על ידי ועדת ערר בערר 180013378.

דיון והכרעת

1

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דיו הערר להתקבל חלקית.

שלרות*ם ומלתחות בלובי תבנייו

1. סעיף 1.3.1 ח' לצו הארנונה של עיריית תל אביב קובע כדלקמן:

'ישטה משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים לא *חויב, למעט בניין או קומח אשף לפהות 80% מהשטה הלא משותף מוחזק על ידי מחזיק אחז"

2. סעיף 1.3.1 ח' לצו הארנונה קובע כלל ותריג לכלל. הכלל חינו כי שטת משותף בבניין

שאינו למגורים לא *חויב בארנונה, בעוד שהחרלג מסליג את הכלל למקריט בהם 80% משטחת הבנלין או הקומה, הלא משותפים, מוהזקיס על ידי אותו המתציק.

0

5

\

48

5

6

7

8

9

0

%%

חמשיב לא טען בפנינו, כי העוררת מהציקה ב-80% מהשטחים חלא משותפים בבנלין ו/או בקומת הלובי.

מהראצות שהוצגו בפנינו עולה עוד, כי שטה השירותים והמלתהות נתון לשימושם של כל דיירי הבניין ושל כל מבקריו של חבניין, וכי העוררת איה יכולה, ובפועל אינה מגבילה, את כניסתם לשטתים אלו.

המשיב אף לא טען אחרת.

כבר על סמך עובדות אלו יש לקבוע כי שטח? השירותים והמלתחות הלנס דווקא *שטה משותףיי - דהלינו שטתים המשותפים לכל דיירי חבניין.

קיומם של שירותים ומלתחות בלובי הבניין חינו בגדר חלק מהשירותים שניתניט לדייר? הבנלין המשותף, בין אס מחמת שהדבר מחוייב מהיות חבנלין בניין ירוק, ובין אס מסיבה אחרת, ולא ניתן לקבוע כי הס משויכים לעוררת באופן ספציפי. \

יתרה מכך, חמשיב אף לא הוכית כי העוררת כביכול מפיקה רווחים כלשהט כתוצאה מהשירותים והמלתחות המשותפים עצמם, הגם שליתכן שלבניין ירוק יש יתרונות כלכליים כטענת המשיב (בעניין וה יודגש, כל ממילא טענה צו לא הוכתה כדבעי, ולא הוכת בפנינו מהם היתרונות הכלכליים אל מול עלולות הקמת הבניין, למשל).

שטתי השירותים והמלתחות האמורים הינם מעצט טיבם שטתלס משותפים בבניין.

בנלגוד לטענות חמשיכב, על מנת לסתור הנחה וו צריך היה דווקא המשיב להראות כל הס משמשלים לצורך ספציפי את העוררת. המשיב לא הרים נטל גּח.

ראת לענלין גה:

עמיינ 122/07 אליעד שרגא ושות' נ' מנחל הארנונה בעלריית תל אביב (פורסם בנבו).

ויודגש, לא הועלתה בפנינו טענה כי העוררת עושה בשירותים ובמלתחות שימוש ליחודי, או כי היא ביצעה פעולה ממנה ניתן ללמוד על סיפוח שטה השירותים, כגון:

נעילת השלרותים; שילוט המלמזד על שימוש ליתודי לעוררת או למי מטעמה וכלוצייב.

נוכח האמור לעלל, אנו מקבלים את הערר בכל הנוגע לשטה השירותים והמלתהות.

שטח הרוחבה האחורית

1

2

3

בניגוד לעמדתנו בעניין המלתתות והשלרותים, אין בידינו לקבל את הערר, כל שהוא מתייחס לשטה הרחבה האחורית.

המונת יימהזיקיי התפרש בפסיקה כחל על י/בעל הוּיקה הקרובה ביותר בנכסיי.

ראה לענייו גח:

ברייע 422/85 חברת בתי גן להשברה בע'/מ נ' עיריית תל אביב יפו פייד לט(3) 341 (1985).

'ימהציקיי לצו זחיוב בארנונה הינו כלל, וי שעושה שימוש בפועל בנכס, ויכול 1 5-7

לנצל את הנכס לצרכים שונים.

4

5

6

7

8

ראה לעניין ּת:

בריימ 7856/06 איגוד ערים אללון נ' מועצה אזורית חבל מודיעין [נבר] (16.3.08).

שימוש בנכס ויכולת לנצל את הנכס לצרכים שונים, נבחן על פי מהות הנכס ופוטנציאל השימוש בו, כאשר נקבע על ידי בית המשפט העליון, כי שימוש בנכס כולל גם מניעת שימוש מאתרים.

ראת:

בריימ 6239/04 רפאל רשות לפיתוח אמצעי לחימה בע''ימ נ' מנהלת הארנונה של עיריית קרית ים, תק על 2005 (2) 828.

מהראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי שטת הרחבה האתורית מתותס בשער, באופן המונע שימוש מכלל הציבור ועל כן הינו בר חיוב בארנונה. בפועל, גם לא הוכח בפנינו, כל עוברי אורת עושים שימוש בשטח זה (להבדיל מרחבת בכניסה לבניין).

כפי שהוכח בפנינו, השלט לשער הרחבה האחורית מצוי אצל השומר של העוררת, וניתן להיכנס לשטת הרחבה האחורית רק כאשר שומר העוררת פותח את השער.

כמו כן, כפי שעולה מתומר הראיות, שטח הרתבה האחורית הוא בעל רציפות פיסית ופונקציונאלית ליתר הבנפין.

לאור האמור לעלל, ולאחר שבתנו את חומר הראיות, הגענו לכלל דעה כי העוררת עושה שימוש בפועל בשטח הרחבה האחורית, היא בעלת השליטה הבלעדית בו, ולכן לצרכי ארנונה היא המהזיק בו.

7 לאור כל האמור לעיל אנו מקבלים את הערר בכל הנוגע לשטח השירותים והמלתחות, וקובעים כי שטחי השירותים והמלתתות הינם יישטת משותףיי ולפיכך פטורים מארנונה על פי צו הארנונה, ודוחים את הערר בכל הנוגע לשטח הרחבה האתורית, וקובעים כי העוררת היא המתזיק בשטת הרחבה האתורית ולפיכך היא חבה בארנונה בגין שטת זה.

8 בנסיבות העניין לא מצאנו לתייב את מי הצדדים בהוצאות.

9 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת

הההלטה.

0. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה גו באתר הא

1. ניתן בהעדר הצדדים ביוםל)] . ת20

. |

נט של המשיב.

7

- עויד | חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית חברה: שיו קדם, עו"ד

ע\436\1\105

בפגל ועצת ערר לעבייני ארגונה פללית עררים 1400068065, 146010081

שליד עיריית תל אבים - יפו

העוררת: | אוצר מפעלי ים בע'/מ ה.צ. 52-001054-7

‎ -‏ גגד.

דג שבא ים ייצור ושיווק ציוד צלילת בע'/מ ה.פ. 510949498

‎ -‏ 'גד:

‏המשלב: מנהל הארנונה עיריית תל אביב 18%

1-4

2

עניינם של העררים חינו נכס המצוי במתחם הנמל 19 בתל אביב, הרשום בספרי העירייה כנכס מספר 0 ה-ן לקות 10627258 בשטה של 828 מ"ר (להלן: ''הגבסי/).

תמצית טענות העוררת

41

2

3

4

5

6

7

9

המשיב רשם את הנכס עייש העוררת, היא הבעלים של הנכס, כבעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס, החל מיום 26.12.12 בהתאם להודעה שנתקבלה בעירייה מאת צד ג' 1, חברת שבא יס *יצור ושיווק צלילה בע"מ (להלן: ''שבא *ם'), וואת מבלי לבצע כל בדיקה לנכונות המכתב שנשלח אליו ללא בל תימוכין. \

כפי שהוכיתה העוררת בתצהירה, עוד במועד הגשת ההשגה ואף לאחריה, שבא *ם היא שהתזיקה בנכס, וקלימה בו אירועים שונים. כך למשל ביום 1.1.13 קיימה שבא יס מסיבת לקראת השנה החדשה, וביום 24.2.13 קלימה יריד לכבוד פורים.

העוררת אף הגישה תביעת פינו? נגד שבא ים בגין אי פינוי הנכס, וברי, כי לא ניתן לראות העוררת כמחציקה בנכט הנדון וכבעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס הנדון, מאחר שהלא נאלצה להגיש תביעת פינול כנגד צד ג'.

במקביל, בפני בית המשפט המחוזי בתל אביב, נוחל חליך פירוק, בין העוררת לבין המנחל המלוחד שמונה לגלינה בר בע"מ (להלן: י'גלינה'י) שההויקה בנכט כשוכרת משנה של שבא ים, בנוגע לדמי ההרשאה (בלבד), בגין המבנה בתקופת הפירוק.

מאתר נגלינה (המצויה בפירוק) צברה חובות כלפי העוררת גם בתקופת הפירוק, כאשר המבנת הוחזק על ידי המנהל המלוחד, הצליתו המנהל המלוחד והעוררת להגיע להסדר בנוגע לחובות שנצברו במהלך תקופת הפירוק, וכן בנוגע למועד הפינוי והשבת התוקה במבנה לידי העוררת.

בסעיף 2 להטכם הפשרה שהוגש לוועדה, הסכימו הצדדים, כי גלינה החציקה בנכס מושא הערר החל מיום 20.1.13 (כאשר גם לפני מועד זה לא החויקה העוררת בנכס, אלא חברת שבא *ים, שכאמור נתבעה ע"י העוררת בתביעת פינוי מושכר) בסעיף 4 להטכס הפשרה הסכימו הצדדים, כי החגקה בנכס תועבר לעוררת ביום 15.10.13.

מכאן שהחל מיום 20.1.13 ועד ליום 15.10.13, העוררת לא החזיקה את הנכס הנדון.

במקרה דנן, אין חולק והוכח כי מירב הוציקות לנכס אינן לעוררת, וכי אין היא המחזיקה

| בנכטלס הנדוניס לצורך חלובה בארנונה, ועל כן תיובה בתשלום הארנונה נעשה שלא כדין.

טענת חמשיב כי בהסכם הפשרה דובר רק על תשלום דמי הרשאה, וכי על העוררת לשאת בתשלומל הארנונה, מוטב היה לולא הועלתה, שכן ברי כי משנקבע כי הנכס יושב בפועל לעוררת רק ביום 15.10.13, לא יכול המשיב לטעון כי מירב הויקות לנכס הנדון הינם לעוררת.

בהתאם להסכם הפשרה, שנתתם בין הצדדים ושאושך ע"י בית המשפט, ביום 15.10.13 העביר המנהל המיוחד שמונה לגלינה, את התזקה בנכס לעוררת.

3

.1

64

עי

.2. הלוב גלינה בגין הנכס הנייל, כלל אף חיוב בגין שטחים פתותים ששימשו את גלינה. לאחר

העברת הנכס לתוקת העוררת, השטת הפתות תור לשמש כחלק מהשטת הפתוה ביידק הצפוממיי של הנמל, והוא משמש את העוברים והשבים ללא כל הגבלה, ולפיכך יש להפתית משטת הנכס הנייל שטח של 446 מ"ר אשר משמשים את העוברים והשביט למעבר, ללא כל הגבלת, והם בבהלנת ''רהוביי הפטור מתשלום הארנונה. |

הנכס הושב לידי העוררת ביום 15.10.13, במצב של הרס מוהלט. על רקע זה הגישה העוררת ביום 1.12.13 השגה בטענה שהנכס אינו ראוי לשימוש בהתאם להוראות סעיף 330 לפקוד העיריות [נוסת חדש]. המשיב השיב כי על מנת להכיר בטענה זו יש לבצע ביקורת לבדיקת הפסקת הפעילות. לא מובן מדוע לא בוצעה ביקורת כצאת.

. הוכח במסגרת תצחירה של העוררת שלא נסתר, כי הנכס הושב כאשר בתקרה פעוריס חורים

רבים, התשתיות שהיו מותקנות בגג המבנה נעקרו, וישנם ציגורות רבייס המשתלשלים לרצפה.

בנוסף נפגעו חלקים מתשתיות החשמל וחמיס במבנה. כמו כן, הנכס נמצא במצב כה מוונת ופרוצ, עד כי אי אפשר להשתמש בו אף לא לאחסון פשוט, דבר אשר אף מנוגד לייעוד התכנונל של המבנה.

. ההשגה אשר הוגשה בעניין זה לא הוגשה באיחור, שכן רק ביום 15.10.13 הושב הנכס לעוררת,

ולכן רק מיום זה היה על העוררת לשלם את תשלומי הארנונה הנדונים, וכיצד יכלה העוררת לטעון טענת יינכס לא ראוייי על נכס אותו היא כלל לא החזיקהז!, ועל כן ההשגה אשר הוגשה ביום 1.12.13 הוגשה פחות מ- 60-למים ממועד קבלת הודעת השומה לתקופה הנדונה.

במקרה דנן -- וכפי שהוכח בפנל ועדת הערר, התמלאו כל התנאיט לקבלת פטור מכוח סעיף 330

לפקודת העיריות: הנכס ניווק ואי אפשר לשבת ו/או להשתמש בו; העוררת לא עשתה כל

שימוש בנכס; נמסרה על כך הודעה בכתב לעירייה.

לחללופין, יש לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר בצו המיסים של העירייה, כיוון שבנכס לא

נעשה כל שימוש לאור מצבו הפיסי הקשה, קל וחומר שאין עסקינן בנכס החוטה בסיווג ייבתי קפה ומסעדות'י, וזאת עד ליום 1.12.13 בו הועבר הנכס להוקת חברת ייפדני תכשיטלם בעי'מ!!, אשר שיפצה את הנכס והחלה לעשות בו שימוש.

תמצלת טיעוני צד ג' - שבא ים

.1

2

4

בם

שבא יס השכירח את הנכס בשכירות משנה לגלינה. שכירות משנה גו נעשתה בלזדיעה, בסמכות וברשות העוררת.

שבא *ם הפסיקה להתציק בנכס מושא הערר ביום 25.12.2012, ואת בהתאם להודעה מתאימה אותה מסרה למשיב.

למרות האמור לעיל, המשיכה גלינה להחויק בנכס זה.

ההוקה בנכס מושא הערר, הוהזרה לעוררות מידי גלינה ביום 15.10.2013.

בהסכם חפשרה שבין גליגה לעוררת הוסכם, כל גלינח. מהויקה בנכס מושא הערר, התל מיום 3, עד ליום 15.10.2013 ועד בכלל.

6

.8

3

6

בנסיבות דנן, הגישה העוררת כתב ערר, כאשר בעמוד 3, סעיף 15, נרשם: יילמעשה עסקינן בערר שעוסק בתקופת הביניים שבין 26.12.2012 ועד ליום 20.01.2013"

שבא ים הגיעה למסקנה, כל טוב, נכון ויעיל יחיה, לטייס המהלוקת מושא תקופת הערר בהסדר שבין העוררת, המשיב והיא עצמה, לפיו, תשלם שבא ים את חיובי הארנונה שבין 2 ועד ליום 20.01.2013 ובכך תביא לסלומו המוצלה והמהיר של מתלוקת זו. העוררת סברה גם היא, כל כך נכון יחיח לסיים מהלוקת זו.

להפתעת שבא ים כמו גס להפתעת העוררת, טרפד המשלב את ההסדר.

בסירובו להסכים להסדר המוצע, מבלי שיהיו לו כל נימוקים הגיונייט חאו סבירים, גרר המשיב את הועדה כמו את גס הצדדים, להליך ארוך, מתיש, מיותר ויקר.

.3. אי הסבירות בהתנהלות המשיב מקבלת משנה תוקף, ואת כאמור בפרוטוקול הועדה מיום

5, לפיו, ויתר המשיב (כמו יתר הצדדים), על וכותו להקור את המצחירים, ובכך, למעשה הודח בטעות התנהלותו לרבות בתוסר הסבירות להתנהלותו זו.

.3. ביום 16.02.2016, שילמה שבא יס את חוב הארנונה מושא תקופת הערר (כטענת שבא ים), גאת

לאתר שהתגברה על הקשיים הפרוצדורליים אותם העמיד חמשיב.

.3. עניינה של שבא לם במהלוקת שבין העוררת והמשיב מסתכם למעשה ובפועל רק בחיוב ארנונה

שבין 26.12.2012 ועד ליום 20.1.2013, ויתר נושאי המחלוקות שבין העוררת וחמשיב, אינם מענינה.

טוב היה עושת המשיב, וכך גם מצופה חימנו, אם בטרם גרר את כל הצדדים להליך ארוך, מיותר, ויקר, היה בודק את הדברים, ומן הסתט היה מגלה, כל פנייה לשבא ים, הייתה פותרת את ענלין תשלום ארנונה לתקופה זו.

נוכת האמור לעיל מתליתר כל צורך בדיון בערר זה, והועדה מתבקשת לקבוע, כי שבא ים אה

חבה כל חוב למשיב; כי שבא יט איגה תבה כל חוב לעוררת.

תמצית טיעוני המשיב

1

2

3

4

סעי 325 ו- 326 לפקודת העיריות מטרתם להקל את חנטל המוטל על העירייה לגבות מס ארנונה. אין הולק כי ההודעה שמסרה שבא ים מהווה הודעת חדילת תוקה כדין.

בהתאם להלכה הפסוקה, די בהודעה בכתב בדבר הפסקת התוקה על מנת להביא לשינוי וחות המתזיק, וככלל, העלרייה אינה נדרשת לערוך בדיקות משלה בנוגע לוחות המחזיק בנכס.

מקרה זה אינו לוצא מגדר חכלל.

טענות העוררת והראיות מטעמה, מהזקות את טענת המשיב כל המקרה דנן הינו סכסוך אורתי בין צדדים, אשר המשלב אינו צד לו.

אין תולק כי העירייה פעלה כדין עו הסתמכה על הודעת החדילה שהתקבלה משבא ים ורשמת את העוררת כמהציקה בנכס. לפיכך, אין להתערב בההלטת המשיב לרשום את העוררת כמחזיקוז בנכס על סמך הודעת הדילת התזקה שנתקבלה אצלה.

5

6

7

.8

9

10

1

בע

הגם שההיוב הוסב עייש העוררת החל מ- 26.12.12, היא לא פנתת לעירייה בבקשה לתילופי מהזיקים, להעברת ההזקה בנכט על שם הגורם שלשיטתה מחציק בנכס.

ב- 1.1.13 הוגשה השגת העוררת בטענה לפיה שבא ים ממשיכה להחציק בנכס, וכלי העוררת מנהלת נגד שבא ים תביעה לפינוי המושכר עס סיום חוזה ההרשאה (להלן: '"תבלעת הפלנילי).

להשגה צורף הדף הראשון של תביעת הפינוי אשר ממללא לא ניתן ללמוד ממנו דבר לגבי טענות העוררת בדבר המהציק בנכס. = 7

כתב תביעת הפינוי, אשר הוגש על ידי העוררת נגד שבא יס ומנהלת ונגד גלינה ומנהלה, צורף לראשונה במלואו לכתב הערר. מתביעת הפינוי לא ניתן ללמוד דבר לגבי ההחוקה בנכס בתקופה שתהילתה ביום 26.12.2012. על כן, תביעת הפינול אינח מסליעת בידי העוררת להוכהתת טענתה בדבר (אי) התוקתה בנכס בתקופה שבמתלוקת במסגרת הערר דנן. אמנם חליך תביעת הפינוי הסתייט בדרך של חסדר שקיבל תוקף של פסק דין, אלא שמדובר בהסכם פשרה שנחתם בץץ העוררת לגלינה, במסגרת תביעת הפירוק שניהלה העוררת נגד גלינה והמתליב את גלינה בתשלום דמי הרשאה (להלן: *הסכם הפשרחיי), ואין בהסכם וה כדי להעיד מי בעל הציקה

הקרובה ביותר לנכס אשר מוטלת עליו חבות בארנונה בתקופה שבמתלוקת בערר דנן.

העוררת טוענת כי שבא *ם קיימה אירועים בנכס לפנל ואחרי הגשת ההשגה (ב- 1.1.13 וב-

3). טענות אלה נטענו לראשונה בכתב הערר, וממילא, נטענו בעלמא, ללא אסמכתאות התומכות בכך.

שבא ים עומדת על טענתה כל הפסיקה להחציק בנכס החל ממועד הודעת החדילה שמסרת לעירייה (רי סעי 4.ב. לסיכומי שבא ים). שבא יס בחרה שלא לתגיש ראלות מטעמה להוכתת טענותיה והן נטענו בעלמא. שבא ים מציינת בסיכומיה כל השכירה את הנכס בשכירות משנה לגלינה, אך לא הציגה כל אסמכתא מטעמה, דוגמת הסכם שכירות, המעיד על משך תקופת השכירות, פרטל המושכר, על מי מוטלת חובת תשלומל הארנונה לעירייה, למל שולמו תשלומים בגין שכירת הנכס וכזוצייב.

לודגש עוד, כי גלינה מעולם לא נרשמה בעירייה כמחויקה בנכס, לא לפני ה- 25.12.12 ולא לאחר מכן.

הליך הפירוק שנוהל בין העוררת לגלינה אינו רלבנטיי למתלוקת בערר דנן. הסכם הפשרה נתתם בין העוררת לבין המנהל המלוחד של גלינה (בפירוק). שבא יס אינה צד להסכם הפשרה. בנוסף, ההסכט מתליחס אך ורק לתשלום דמל ההרשאה לעוררת ולא ניתן ללמוד מההסכם מה כוללים דמי ההרשאח או מי מחציק בנכס. הסכט הפשרה אינו מעיד כי שבא ים החציקה בנכס, כטענת העוררת בהשגה ובערר שהגישה, ואף לא מעיד כל לשיטת שבא יכ חיא אינת המחציקה בנכס.

הסכם הפשרה האמור אינו מסליע בידי העוררת להוכתת טענתה כל אינה מהגיקה בנכס, הרף החבות המוטלת עליה כבעלים בהתאם לסעי 326 לפקודת העיריות ולאור הודעת התדילה של שבא יס לפיה פעלה העלריית.

₪

2. הטכם הפשרה אינו מעיד כי מדובר בשימוש העולה כדי 'יהתזקה בנכסיי לענלין החבות בארנונת

4

5

6

7

.8

* כלפי העירייה, ומכל מקום, הוא אינו מעיד כי העוררת אינה המתזיקה בנכס לעניין הטלת

התבות בתשלום מס ארנונה כלפי העירייה. העוררת לא חרימה את נטל ההוכחה המוטל עליה להוכיחיכי אינה המחציקה בנכס, וכל שבא ים היא שהתזיקה בנכס. יצוין, כי הסכם הפשרה כלל אינו מתייחט לתקופה שבין 19.1.13 - 26.12.12. העוררת ו/או שבא *ם נמנעו מלטעון או להציג הוכחות באשר לזהות המחציק בנכס בתקופה צו.

. העוררת נסמכת בטענתה על סעי 4 להסכם הפשרה אשר מתחלל במילים: ייביוס 15.10.13 ישיב

המנהל המלוחד את ההזקה במושכר לידי המשכירה כשהוא ריק ופנוי מכל הפצ ר/אר אדסיי.

ראשית, חאמור בסעיף אינו עולח בקנה אחד עם טענת העוררת, כי המחציקה בנכס בתקופה הרלבנטית היא שבא ים ואינו מסיייע לטענתה זר.

שנית, לא ניתן ללמוד מההסכם מה התיוב המשפטי שהוטכם בין הצדדים או שאליו התכוונו הצדדים, הנובע מהמילים ייהשבת התזקה במושכריי, ואין בכך להעיד כי העוררת אינה מחזיקה, לעניין תשלום הארנונה לעירייה.

גם אם חמשיב חיה מטכיס לשיטת העוררת, כי הסכט הפשרה מתליחט לתקופה שבה הבה גלינה כלפי העוררת בתשלום בגין שכירת הנכס מתוקף הסכם ביניהן (הסכם שלא הוצג מעולם ע"י העוררת), הרי שמדובר בתקופה קצרה משנה אתת, המשכיר הוא התליב בארנונה.

יש לדהות את ערר 140010081 על הסף. במועד הגשת ההשגה השומה הפכה תלוטה, והעוררת איבדה את וכותה להגיש השגה על תיובה, וכן את וכותה להגיש ערר.

לחללופין, ‏ לטענת העוררת כי חלק משטת הנכס (446 מ"ר) משמש עוברים ושבים ללא הגבלה ולכן יש לסווגו רחוב, נטענה בעלמא, והעוררת לא הציגה הוכחה לכך.

גם טענת העוררת בדבר מתן פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, נטענה בעלמא ולא הוכחה על ידי העוררת. אשר לשלוש התמונות שצורפו כנספח 8 לתצהלר, הן אינן מהווה הוכהה תקפה למצבו של הנכט בתקופה הרלבנטית, בפרט, מאחר שחן אינן מתוארכות, והעוררת לא הוכיחה מתי הן צולמו והיכן.

לודגש, כי על העוררת מוטל נטל ההוכחה, והיא לא הרימה אותו. העוררת פנתה לעלרייה ביום 3 בטענות המתייחסות לתקופת עבר, למצב עובדתי שהלה קלים בנכט לפני מועד פנייתה, וכבר או לא הציגה אסמכתאות לכך. מדובר במקרה בו אין בכוחה של העירייה לבדוק את טענותיה של העוררת, בייחוד בהיעדר ממצאיט עובדתיים שלא הומצאו מצד העוררת התומכים בטענותיה ומבססיט אותה. \

.5

זר

ליוו והפרעת

1

2

לאחר שבהנו את טענות הצדדים הגענו לכלל דעה כל יש לדתות את העררים.

ערר מט' 140008065

41

2

3

5

עניינו של הערר דנן הילנו שאלת ההזקתה של העוררת בנכס, וזאת לאור הודעת חדילה שנתקבלה בעיריית תל אביב מאת שבא ים, שהיתה רשומה כמהציקה בנכס עד לאותו מועד.

בעקבות הודעת החדילה של שבא ים, רשם המשיב את התזקה בנכס על שס הבעלים -

היא העוררת.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

/325. | הדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של במין שהוא הב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, *מסור הוא או נציגו הודעה על בך בבתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה הליב בשיעורי ארנונה נוספיםי;

אין האמור גורע מתבותו בשלעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'י.

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוטת חדש), קובע כדלקמו:

/326. | נעשת אדם בעלו או מחהזיקו של נכטס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא הילב בבל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאתר שנעשה בעל או מהזיק של הנכס, אלא שאט חיתת כאן מכירה או העברה הייבים המוכר או המצביר או נציגיהט - ואם ה*תה כאן השכרה לתקופה של שנה או *ותר הליבים המשפיר או נציגו - למטור לעיריה הודעה על העסקת כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השובר; כל עו לא ניתנח הודעה באמור, *היר המוכר, המעביר או המשביר הייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר הלו הייבים לשלט ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, *היה המשביר חי*ב בארנונה..

מטרתם של סעיפים 325 ו-326 לפקודדת העירלות, להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את חמס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לוהותו של המתציק בכל נכס ונכס, הינה גוירה שחרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה.

ראה לענלין את:

בריים 1962/06 שלמה כהן נ' מנחלת הארנונה בעלרלית ח*פה, (פורסם בנבו) :

/העיקרון הבסיסי של חזוב האונונה הוא שהחיוב *ושת על המחזיק בנבטי (ס' 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של טעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינגוי חזקה אל המהזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על. הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בהזקה...".

₪1

6

7

8

9

0

1

2

3

4

על אף האמור לעיל, וכפי שנקבע בפסיקה, ישנן נסיבות מסוימות בחן נדרש חמשיב לערוך בדיקה מקיפה יותר, ולבדוק באופן אקטיבי אס-חל שינוי בחזקה בנכס (בריים 6 פנהלת הארנונה בעלריית היפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו)).

גם אס היתה מקובלת עלינו טענת העוררת, כי המקרה דנן, חינו מקרה בו היה על המשיב לערוך בדיקה מקיפה יותר, משהובא לידיעתו, כי שבא יס עדיין מחויקה במבנה ואף מקיימת אירועים בנכס, חרי שלא חיה בכך כדי להביא לקבלת הערר.

גם אס נצא מההנהה, כל אס הלה חמשיב עורך בדיקה בנכס בזמן אמת, לאחר קבלת פניית העוררת, היה מגלה, כל העוררת אינה מחזיקה בנכס אלא שבא ים (כטענת העוררת), הרי שממילא שבא *ם שילמה את תיובי הארנונה שבין 26.12.2012 ועד ליום 3, וממילא תקופה וו אינה עומדת עוד לדיון.

לפיכך, השאלה הנשאלת היא, מי היה בעל הויקה הקרובה ביותר בנכס, התליב בתשלומל הארנונה, בתקופה שמיום 20.1.2013 ועד ליום 20.10.2013, מועד בו נרשמה פדני כמתויקה בנכס.

מהראלות שהוצגו בפנינו, מתצחירי העוררת, מתצהירי שבא ים, ומההסדר אליו הגיעו גלינה והעוררת עולה, כי גלינה התזיקה בנכס ההל מלוס 20.1.13 (סעיף 2 להסדר) ועד ליום 15.10.2013 (ראה סעיף 4 להסדר, לפיו גלינה תפנה את הנכס ביום 15.10.2013).

או בידינו כל מידע מכח מה החזיקה גלינה בנכס התל מיום 20.1.2013. העובדה שהסכם הפשרה נתתם בקן גלינה לבין העוררת, ואילו שבא יס לא היתה צד לו, מעידה כי בתקופה שלאחר ום 20.1.2013 גלינה שכרה באופן ישיר את הנכס מהעוררת.

במצב דברים וה, תקופת ההזקתה של גלינה בנכס הלנה מיום 20.1.2013 ועד ליום 3, קרי - פחות משנה, וכבר מן הטעם הזה העוררת היא שתכבה בתשלום הארנונה בגין תקופה זו.

העובדה שהעוררת לא הודיעה על חילופי מתזיקים בנכס לאתר הודעת החדילה של שבא ים, ובשום שלב לא הודיעה למשיב כי גלינה היא המחזיקה בנכס, והעובדה שבפועל בשל כך גלינה גם לא נרשמה כמחזיקה בנכס, מחוקת את הטענה, כי גם אס גלינח ההזיקה בנכס, הלא איננה מחויבת בתשלום הארנונה בגינו.

נוכח האמור לעלל, העוררת לא הוכיהה בפנינו, כי על אף היותה הבעלים של הנכס היא אינה תבה בתשלום הארנונה בגין התקופה שמיום 20.1.2013 ועד למועד העברת החוקה לפדני, ולפיכך אנו דותים את הערר.

ערר 140010081

1

2

לאחר שבהתנו את ערר 140010081, הגענו למסקנה, כי גם אותו יש לדהות.

ענלינה של פניית העורר היה בקשה לקבלת פטור לנכס לא ראוי לשימוש וכן להפחית משטח הנכס שטה שהוא בבתלנת ''רתוביי.

5. פסטור לנבס לא ראוי לשלמוש

1

3

הגם שניתן לקבל את טענת העוררת שהשגתה הוגשה במועד, הרי פטור מכת סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסה הדש), ‏ ניתן לקבל רק ממועד משלות הבקשה. \

.5. לשונו חהמפורשת של סעיף 330 לפקי העיריות, קובעת כי: '/אין האמור גורע

מהבותו של מהזיק בשיעורי הארנונה שתגיע זמו פירעונם לפנ מסירת ההודעתי.

העובדה שהעוררת פנתה למשיב ביום 1.12.2013 בטענה המתליחטת לתקופת העבר, לאחר שפדני כבר קיבלה תוקה בנכס, יש כדי להביא לדתיית הערר, נוכת הקושי של המשיב לבדוק את טענותיה של העוררת.

4. הגם שהפסיקה הקלה עם נישומים, בקבעה כי ניתן להחיל הפטור גס קודם

5

6

7

למשלוה ההודעה, הרי הקלה גו הוגבלה למקרים בהסם היתה העירייה מודעת לנסיבות המזכות בפטור קודם למועד משלות ההודעה.

בפועל לא הוכת ואפילו לא נטען בפנינו, כי היו בידי המשיב גתוניס אודות מצב הנכס בתקופה הרלוונטית.

גס בהתעלס מהאיחור שבהגשת הבקשה, חיינו דותים את הבקשה לפטור כאמור. סעיף 330 לפקודת העיריות (נוסת חדש) קובע ארבעה תנאים מצטברלס לקבלת פטור בגין נכס שאינו. ראוי לשימוש: הנכס נהרס אן נלווק, הנוק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל אין יושבים בנכס, חודעה בכתב נמסרה לעירייה.

על פי הלכת המגרש המוצלה, יש לבהון את הנכס על פי מבהן פטל

אובייקטיבי, וזאת בעיני האדם הסביר:

'/הגעגו לבלל משקנה כי לצורך סעיף 530 ולעניין התנאל שבנלין "ניסק במידה שאי אפשר לשבת בו די בכך שלא מתן לשבת בבניין, דהלינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר חוא מצבו תנובח* של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפל 5 המבחן הראוי להברעה בשאלה מהו בניין ש''ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי ובדי לחיבנס בגדרי הפטור שלפי טעיף 330 הבנילן צריך להיות 'ניוק במידה שאי אפשר לשב בו'' לבל סלווג חוקי שהוא לגבי הבנלין.

השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבגייך ''נסק במידת שאי אפשר לשבת בו''. אכן **תכנו מקרים ''אפוריט'' וגם אם לא נלך לשיטת ''לבשאראנו אכלרנו'', עדיין ניתן יהיה להבריע בשאלה לפי מבחן השבל הלשף'י.

10

68. עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלה, כי "אין לומר בי כל בניין מוזנת הוא

בהברה בניין בלת? ראוי לשימוש, ומקובל עליי בי הנזק בו עוטק סעיף 530 הוא נזק משמעות*יי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס ש*מוש בלשהו, אשר תואם את אחד חשימושים ההוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתזימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה *עקב ו279 אהרים (פורסם בנבו) ; \

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע'/מ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

9. במקרה דנן, התמונות שהביאה העוררת אינן מוכיתות כי מדובר בנכס שניווק

במידה שאל אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי שהוא, ומשהעוררת לא הביאה ראיות אחרות לתמוך טענותיה, הרי שהגענו לכלל דעה, כי הנוק שהוצג בפנינו, אינו כּח המאפשר קביעה כי הנכס ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סלווג תוקי, בוודאי לא באופן רטרואקטלבי.

4. תפהתת השטה שתינו בבחינת רחוב

1. לטענת העוררת, חלק משטת הנכס (446 מ"ר) משמש עוברים ושבים ללא

הגבלה ולכן יש לסווגו רתוב.

2. העוררת טענה טענתהת זו בעלמא ולא הוכיהה כי שטת של 446 מ"ר נכנסים

בגדר *'רחוביי באופן המזכה אותה בפטור מארנונה, ולא חוכיחה כי בתקופה בה התויקה העוררת בנכט לא חיתה לה שליטה בשטת אשר הפכה אותו לבר חלוב בארנונה.

3. נוכת העובדה שהעוררת פנתה רק ביום 1.12.2013, בטענות חמתייחסות

לתקופת עבר, כאמור ללא ראיות כלשחן בעניין את, ולאתר שהתוקה בנכסי

כבר עברה לפדני, באופן שהמשיב עצמו לא יכול היה לבדוק את טענות,

העוררת, הרי שהגענו לכלל דעה, כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליח להוכית כל יש לסווג חלם משטה הנכס יירחוביי.

4 אשרעל כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דותיס את העררים.

5 בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

10

11

6, בהתאם לסעיף 23 (ב) לונקנות בת? המשפט לענייניט מנהליים (סדרי דיף, תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנחליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מסירת

הההלטת.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם התלטה זו באותר האלנטרנט של חמשכב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום 6 0 )

\ / , |

ו

יו"ר: שלנמקת ארליך, עו"ד חבך: אבשלום לוי, עו"ד ורויה חברה: שירל 7 עו"ד

ע\416\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140012830

שליד עיריית תל אביב - *פו

העורר: | מנחם מנדל ריבקין

- נגד.

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן הינם נכסים המצויים ברחוב אליעזר קפלן 12 תל-אביב, הידועים בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000201076, ונכס מס' 2000201106.

הצדדים הגישו לועדת הערר הודעה לפיה אין מתלוקת ביניהם, כי בנכס 2000201076 מתבצעת פעילות של תיקוני טלפונים ניידים בלבד, כי בשטח של 12.6 מ"ר בנכס 2000201106 מתבצעת פעילות של תיקוני טלפונים ניידים בלבד, וכי שאר שטת נכס 2000201106 מסווג בסיווג יבנייניס שאינם משמשים למגורים'י.

נכס 2000201076 ו- 12.6 המייר האמורים מנכס 2000201106 (להלן: ''הנכסים"י).

במסגרת ההודעה האמורה, הודיעו הצדדים כי הם מוותרים על שלב ההוכתות, ומבקשים לקבוע את התיק לסיכומים, בשאלה האם יש לסווג נכס אשר מתבצעים בו תיקוני טלפונים בלבד בסיווג יתעשיה ומלאכה'.

אנו נעתרנו לבקשה והצדדים הגישו סיכומיהס, מבלי שנוהל דיון הוכתות.

תמצית טיעוני העורר

1. מלאכתם של העובדים בנכסים, אינה שונה ממלאכתם של ייעובדי מלאכהיי בבתי מלאכה דומים

אחרים, לגביהם פסקו הערכאות, לרבות ועדת הערר, כי סיווג הארנונה המתאים לפעילותם הינו

יימלאכהיי. למשל: עובדים העוסקים בתיקון טלוויזיות או בתיקון מתשבים.

המשותף לכולם הוא עבודת כפיים באמצעות מיכון או מכשור, כגון מברגים, מכשור חשמלי או מכשור אלקטרוני, לשם ביצוע מלאכת התיקון בבית המלאכה.

2. לפי פרט 2 לתוספת השנייה בצו הרחבה בענפי המלאכה והתעשייה הועירה 1980, עובד בתחום

החשמל/אלקטרוניקה, נחשב עובד במקצוע מלאכה.

3. בבר'ימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ/ חברת מרסייה בע"מ (20.12.10) (פורסם

בנבו) (להלן: 'פס'/ד מישל מרסייה/), נפסק כי יש לפרש ייבית מלאכהיי בהתאם להגדרה המילונית ותמקובלת, המגשימה את תכלית התוק ושומרת על אתידות פרשנית, וכי יש להעדיף את הסיווג הטפציפי המתאים יותר למלאכת הכפייס בה עוסק הספר, שבמובן מסוים הוא 'ימתקן'י את מחלפות הראש של לקוחותיו - על פני הסיווג השיורי של י/בניינים שלא למגוריסיי.

4. בעעיימ 2503/13 %הר נ' עיריית ירושלים (4.2.15) (פורסם בנבו) (להלן: ‏ עניין זהרי), פסק

ביהמייש העליון כי מכבסה שעוסקים בה במלאכת כיבוס וגיהוצ, תטווג כייבית מלאכהיי ולא כיישירותיסיי, בהתאם להגדרה המילונית של יימלאכהיי ולפי ההיגיון והשכל הישר, המורים שעבודת ידיים מתבצעת גם באמצעות מיכון, ומשכך בית מלאכה חינו שילוב בין מאפייני תעשייה ומאפליני שירותים.

5. עסקים דומים לעסקו של העורר, כגון מעבדה לתיקון מכשירי תשמל ואלקטרוניקה, ומעבדת

לתיקון המתשבים סווגו על ידי ועדות הערר בסיווג מלאכה (ראה: ערר 140010128 *חזקאל בנימיני ג' מנהל הארנונה של עיריית ת'/א (26.1.15); עררים 140010869/140009687 אליבורי מחשבים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א (29.6.15).

.6

6

.7

.8

9

בעמיינ 27754-05-11 מאיר אשל נ' ועדת ערר על קביעת ארנונה כללית תל אביב יפו ואחי (14.12.11) (פורסם בנבו), סווג נכס המשמש כאולפן הקלטות ובו עובדים עובדי האולפן באמצעות מיכון של ההקלטה והעריכה יסווג כייבתי מלאכהיי. ראו גם: עמיינ 2110-07-11 פינגולד נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו (3.4.12) (פורסם בנבו).

בעתיימ (תייא) 234/07 אור בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית ת'/א (12.9.10) (פורסם בנבו), נפסק כי בית דפוס הוא בגדר יימלאכהיי לצרכי ארנונה, אף אס עיקר פעילותו אינה יצרנית, אלא פעילות המספקת שירותי דפוס ללקוח.

כעולה גם מפסיקת ביהמייש העליון בעניין והר, סיווג הארנונה אינו נגזר מגודל המברג או משקל הפטיש שאוחז עובד המעבדה בידו, וגם לא מעוצמת הרעש שהוא מפיק בעבודתו, או ממידת התתכום הטכנולוגי של המכשור שבו הוא משתמש, אלא מאופי הפעילות הנעשית בנכס.

למען הוהירות, גס אם היה מקום להתלבטות בין סיווג מלאכה לסיווג אתר, מן הדין לבתור בפרשנות המצמצמת את הפגיעה באצרת, כפי שנפסק בעייא 10977/03 דור אנרגיה נ' עירית בני ברק (30.8.06) (ראו גם: עייא 7764/04 מנהל מיסוי מקרקעין רחובות נ' חפציבה בע'ימ (5.8.10)

(פורסם בנבו).

תמצית טיעוני המשיב

1

2

3

.64

5

.6

7

הערר דנא חל על שנת המס 2015 בלבד ולא ניתן להתילו רטרואקטיבית על שנות המס 2013 ו- 2014.

המדובר בחנות לממכר אביורי טלפונים ניידים, אשר הן בצמוד אליה וכחלק אינטגראלי מהשטת, והן בשטח קטן נוסף, מתבצע שירות תיקון טלפונים ניידים.

מרכוּ הכובד של העסק הוא מתן שירותים, ולפיכך הוא צריך לחיות מסווג בתעריף 'יבנייניס שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי.

תכליתה של ההקלה בארנונה, לבתי מלאכה, כפי שפורט בפסייד מישל מרסייח, הינה ביסוד סוציאלי, היינו מטרתה לתת מענה לאותם בעלי מלאכה קטנים, אשר מתח הרווחים שלהסם קטן מאוד, והם נותנים שירות תיוני למתגוררים בשכונות המגורים בעיר, כגון סנדלר, תייט וכוי, ואשר יש לרשות המקומית רצון לאפשר להם להתקיים בתחומה.

בעמיינ 30939-10-10 איי אל ויופוינט נ' מנהל הארנונה בעירית תל אביב, הבהיר בית המשפט, כי לא ניתן להגמיש לרמה מלאכותית את הגדרת בית מלאכה, כך שתכלול גס נכסים שאינם קרובים במהותס יותר לסיווג זה.

בענייננו, העורר לא טען כי היקף הכנסותיו נמוך, ולא הוצגו נתונים באשר להיקף הכנסותיו.

באשר לתיוניות השירות אין עסקינו בשירות תיוני. העיסוק בנכס הוא בתחום מכירת ציוד לטלפונים ותיקונס.

גס על פי השכל הישר והמובן המילולי הרגיל של המלים בית מלאכה או בעל מלאכה, בלתי מתנקבל על הדעת כי אדם סביר יראה בעסק מכירת ושירות תיקון טלפונים כביות מלאכה.

8. השימוש הנדרש לצורך הקטגוריה שבסעיף 3.3.1 לצו הארנונה, נבחן על פי המבחנים שנקבעו

בפסיקה בדבר קיומת של פעילות ייצורית (עייא 1960/90 פקיד שומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'/מ)

9. בעניין חר חודדה ההלכה שנקבעה בפסייד מישל מרסייה, נערכה הבתנה ברורה בין הקטגוריות

שירותים, תעשייה ומלאכה, ונקבע כדלקמן:

+ שירותים מתאפיינים ביי... מתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל ידי בעל מקצוע תופשי....

> תעשלייה היא פעילות במבנה תעשיית? באמצעות מכונות ופועלי ייצור או בייצור המוני של מוצרים על פי האמנה של לקוח קצה ספציפי.

> בית מלאכה הוא מקום בו מתבצעת פעילות של עבודת כפיים באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (ייצווארון כחולי).

0. מעניין והר ניתן להסיק, כי נותניי השירותים המובהקים בנכסים, אינם יכולים להיחשב כפועלי

צווארון כחול והעסק שהעורר מנחל אינו בית מלאכה.

1. וודגש פעילות של תיקון פלאפונים במעבדה סטרילית תוך התמקדות בבעיה ספציפית בכל

מכשיר ומכשיר, אינה יכולה להיכנס להגדרה של בית מלאכה. בשונה מסנדלר הפועל בשטח מצומצם, וחינו בעל מתת רווחים נמוך וקיים :סוד סוציאלי במיקומו בעיר, אין מעבדת פלאפונים עונה להגדרות המופיעות בפסייד מישל מרסייה.

2. הפעללות אינה מקיימת את מבחן יש מוחשי חדש מאתר והמוצר כבר מוכן ופעילות העורר חינה

תיקון הטלפונים. אין המדובר בהפיכת תומר גלס למוצר אלא צורה נאותה יותר ומסודרת יותר ערוכה היטב של נתונים ומידע....

3 ן לפני עניין אהר והן לאחריו, ההיגיון הבריא והשכל הישר מובילים למסקנה כי הפעילות המבוצעת בנכס נשוא הערר אינה יכולה להיתשב אף לא בדותק כצווארון כחול (מ100 אים)), שמבצעים פעילות של עבודת כפיים באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים ומספקיס שירותים תיוניים לציבור שרווח מעט בצידס (וזאת אף אס חלק מהשירותים הניתנים אצל העורר, נדרשים לעבודת ידיים).

64 ד יוער, כי קשה להגדיר את עבודת התיקון של מכשיר פלאפון, הדורשת מכניקת עדינה בתנאל מעבדה, כמלאכת כפיים כפי שנפסק בעניין והר.

5 לא ניתן להתכחש לכך שבנכס מתבצעת מכירה של אביורי וציוד טלפונים ניידים, וברי כי לא לכך התכוון המתוקק בקבעו תעריף מופחת לבתי מלאכה כגון סנדלריות או מתפרות הסובלות מרווחים נמוכים ומתקיימות בדוחק.

6 טמיכות החלק הייצורי, מינורי ככל שיהיה, לעסק המסחרי, שוללת מכל וכל את ההצדקה לסיווג הנכס כבית מלאכה ו/או תעשיה.

7 ערר 140010220 פלאפון בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, נקבע כי מרכו הכובד ברוב

שטחו של הנכס הינו מתן שירותים, מכירות ושיווק. השירותים, אף אם עניינס בשירותי תיקון באחריות שניתנים. ללקותות העוררת, אינם הופכים את אותו חלק בנכס לבית מלאכה. פיצול כוה יחטא למטרות ההקלה מהטעם הסוציאלי שניתנו בחיובי ארנונה לבתי מלאכת קלאסיים כדוגמת הנגר החליט וכוי.

8. עסקינן בשטח אינטגראלי ורציף בעל כניסה אחת, אשר כל חלוקה בו תהיה מלאכותית לחלוטין.

9. גסם הקומה הנוספת משרתת את התנות בקומה הראשונה והינה חלק אינטגראלי ממנה.

0. מרכו הכובד של העסק אינו של תעשיה ומלאכה כל אס חנות לממכר אביורי טלפונים ניידים,

ולפיכך הוא צריך להיות מסווג בתעריף בניינים שאינם משמשלס למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחר.

1 ראו בריימ 1715/05 אורנה מגנזי נ' מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (פורסם בנבו); וראו גם

עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו).

דיון ותהכרעת

.41

42

.3

46

5

.6

לאחר שבתנו את טיעוני הצדדיט, לרבות פסקי הדין והחלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להתקבל, וזאת בגין שנת הגשתו - 2015.

כאמור לעלל, הצדדים הודיעו לוועדה, כי השאלה היחידה שבמחלוקת הינה ייהאם יש לסווג נכסי אשר מתבצעים בו תיקוני טלפונים בלבד בסיווג יתעשיה ומלאכתי.

בסיכומיו הרחיב המשיב את טיעוניו, וביקש כי נבחן את השאלה שבמתלוקת, גם בשים לב לעובדה נוספת, שלא בא וכרה במחלוקת כפי שהוגדרה על ידי הצדדים, ולפיה כי הנכס שבמתלוקת, הינו חלק אינטגרלי מנכס גדול *ותר, בו מתבצעת פעילות מסתרית.

אנו סבורים, כי מדובר בהרתבת החצית שבמחלוקת, כפי שהוגדרה על ידי הצדדים עצמם, וכבר משום כך, הננו סבורים כי אין להידרש לנתון נוסף וּה. עס זּאת, ומבלי שיש בכך להתיר את הרחבת התצית, בתנו גס סוגיה גאו, וכפי שיפורט להלן, הגענו לכלל דעה כי בנסיבות העניין, מסקנתנו אינה משתנה, וכי גס לו היתה המתלוקת מוגדרת על ידי הצדדים באופן המוצג על ידי המשיב בסיכומיו, היה הערר מתקבל.

ניתוח המבחנים שנקבעו בעניין מרסייה ובכללם מבחן הפירוש המללוני, ומבחן תכלית התוק, כמו גס את התידוד להלכה שנקבע בענלין זוהר, מוביל אותנו למסקנה, כי בניגוד לעמדת המשיב, ניתן ונכון לסווג את הפעילות בנכסים כמלאכה.

מקבלים אנו את עמדת העורר, כי אין כל הבדל מהותי ורלבנטי לצורך סווג הארנונה, בין עבודת הכפיים הנעשית בנכסים בעוּרת המיכון והמכשור המתאימים לתיקון טלפונים ניידים, ובין מעבדות מסוגיט אחרים, אשר מתקנות טלוויוּיות, מהשבים, מכשירי חשמל, או מוצרים אחרים, בעזרת מ:כון ומכשור המתאים לכך, אשר הוכרו כמלאכה, כמו גם לעבודות כפיים מודרניות אחרות דוגמת אלה שההלכה הפסוקה קבעה שהינן 'ימלאכהיי, הגם שהמלאכה אינתה נעשית בידיים חשופות אלא באמצעות מיכון ומכשור מתאים.

ראו לעניין וּח:

ערר 140010128 יחזקאל בנימיני נ' מנהל הארנונה של עיריית ת''א (26.1.15), בו נקבע, כי יש לסווג מעבדה לתיקון מכשירי חשמל ואלקטרוניקה בסיווג ייבתי מלאכהיי.

עררים 140010869/140009687 אליבורי מחשבים בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א (29.6.15) (פורסם בנבו), שס נקבע כי שטת מעבדה לתיקון המחשבים יסווג בסיווג ייבתי מלאכהיי.

7. בניגוד לעמדת המשיב, אנו סבורים, כי על פּי השכל הישר והמובן המילולי הרגיל של המליס בית

מלאכה או בעל מלאכה, בלתי מתקבל על הדעת כי אדם סביר לא יראה בעסק של תיקון טלפונים כבית מלאכה.

8. העובדה שעבודת התיקון של מכשיר סלולארי, דורשת מכניקה עדינה בתנאי מעבדה, אין בה כדי

לסתור את העובדה שמדובר במלאכת כפיים.

9. לאור האמור לעיל, ולאור גדר המחלוקת כפי שהוגדרה על ידי הצדדים, אנו סבורים כי דין הערר

להתקבל.

0. כפי שהבהרנו לעיל, עמדתנו האמורה, אינה משתנה גם בהנתה כי הנכס שבמחלוקת, הינו חלק

אינטגרלי מנכס גדול יותר, בו מתבצעת פעילות מסחרית בנסיבות העניין. אנו סבורים כי בנסיבות העניין, בהם התיקונים מבוצעים בנכס אחד נפרד ובשטת נוסף מתוך נכס אחר, הגם שביתרת השטת האחר מבוצעת פעילות מסחרית, ומשהוסכם כי בשטת הנכסים מושא המחלוקת מתבצעת עבודת תיקון בלבד, אין מניעה לסווג את הנכס בשני סיווגים שונים, בהתאם לשימוש שנעשה בכל חלק, ולתייב את התלק האחד בסיווג יתעשיה ומלאכהי והאחר בסיווג השיורי.

1. הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן ירב

תכליתייי בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. רק מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בוו ותכליתן אתת -- אין מקום לפצלן לצורך הסיווג.

12 פי ההלכה הפסוקה, שאלת אופיו של מתקן וּה או אחר נבחנת בשים לב לויקה הקיימת בין תכליתה של יתידה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה, ובשים לב לשאלה אס השימוש בחלק ספציפי הכרתי למהות הארגון בנכס ולמימוש תכליתו.

3 א הוכח בפנינו כי הפעילות של תיקון הטלפונים אינה עומדת בפני עצמה, וכי היא תלויה ושלובה בפעילות המטתרית. נהפוך הוא.

64. אשר על כן, אנו סבורים, כי אין מניעה וכי נכון לפצל את נכס 2000201106 לשתי תכליותיו.

5 אשר על כן, ולאור הנתונים שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי ב\נכס 2000201076 ושטת של 6 מ"ר מנכס 2000201106 יסווגו בסלווג ייבית מלאכהיי, וז

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]