החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 22 נובמבר 2018

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס 140017379 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררת: רעיות נכסים בע'ימ

‎ -‏ נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

מבוא

ערר זה הינו בשאלת חיובה של העוררת, ברחוב קויפמן יחזקאל 2 בתל-אביב הרשומה כמחזיקה בנכס בקומה השניה, הידוע כנכס מס' 2000366851 , ח-ן לקוח מספר 10891767 בשטח של 696 מייר, בסיווג '/בנינים שאינם משמשים למגורים'י; להלן: ''הנבסיי.

בתאריך הדיון בפנינו 6.3.2018 הודיעו הצדדים שהמתלוקת הינה כדלקמן:

''תקופת המחלוקת היא מיום 16.12.16 ועד ליום 7.2.17 והחל מיום 8.8.17 ועד לסוף שנת 2017.

התקופה הראשונה שבמחלוקת היא התקופה בה אוחסן ריהוט משודי שהותירה אחריה השוכרת הקודמת ועל כן נדרש סיווג מחסן. בתקופה השנייה הנכס נותר ריק לאחר שניצל את התקופה המקסימלית של הנחה לנכס ריק, מתבקש הסיווג הזול ביותר עפ''י היעוד המקור? /י

כבר במבוא נציין כי לא מצאנו לקבל את טענות העוררת בשתי הסוגיות הנ''ל משכך אנו דוחים את הערר שבפנינו.

דיון ומסקנות

1

מטעם העוררת נשמעה עדותו של מר גולן כלף, להלן ייכלףיי; ומטעם המשיב נשמעו עדויות מפי מר אברהם חנוך תוקר שומה אצל המשיב, להלן: ייחנוך'י ; ומר טוס דרע בתפקידו כמפקח בנייה במנהל ההנדסה של עיריית תל-אביב, להלן: יידרעיי.

בין לבין מועד הדיון ומועד מתן החלטתנו, ניתן פסק הדין של בית המשפט העליון בתאריך 8 בבריים 991/16 + בר''ם 5254/16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ, בית ארלוזורוב חברה בעי'מ , להלן: ייפסק הדיןיי, בו נקבעה ההלכח לפיה סיווג נכס ריק יחא על פי השימושים האפשריים בהיתר הבניה.

בייכ העוררת בסיכומיו [שהוגשו לאחר מתן אורכות מרובות] מציין בסעיף 21 לסיכומיו כי הוא מודע לפסק הדין אך זה אינו משפיע על עניינו של הערר נוכח העדר מחלוקת לגבי חייעוד התכנוני של הנכס דנן כמשרדים.

הסוגיה שנדונה בפסק הדין תומצתה בראשית פסק הדין מפי כב' השופט פוגלמן, בזו הלשון:

יי

1

2

3

14

''כיצד יסווג נכס ריק לצרכי ארנונה! האם על פי הייעוד התכנוני התואם את התכנית החלת על הנכס או על פי זה התואם את השלמושים המותרים בהיתר הבנייה: זו השאלה העומדת להכרעה בבקשות שלפנינו'.

פטק הדין קבע בוו הלשון: יימשניתן היתר בנייה לנכס מסוים, רואים בו דיני התכנון והבניה כהסדר ממצה לעניין השימושים המותרים בנכס ואוסרים על כל שימוש אחר בו, גס אם שימוש זה הותר מלכתחילה בתכנית. יי [הדגשה שלנו.]

שוכנענו מהראיות שהוצגו לנו ע"י דרע ועדותו בפנינו, כי החיתר הבניה שצורף לתצהירו מתיר בקומה בה מצוי הנכס שימוש 'משודים'"י.

כך הוצהר בסעיף 4 לתצחירו: יימבדיקת תיק הבניין וחיתר הבניה שמטפרו 4-940886 משנת 4 [מצייב כנטפת ב' לתצהירי זה] נמצא כי ייעודה של הקומה בה מצוי הנכס, המכונה בהיתר הבניה יימפלס 11.00 +יי הינו משרדיט ובהתאם לכך ייעודו של הנכס.י

בייכ העוררת לא חקר את דרע לאמור בסעיף וה והסתפק בתשובת דרע: יילא בדקתי מה יעודו התכנוני של הנכס עפ"י התבייע. אני גס לא יודע איזה תבייע חלה על הנכס

נדגיש כי עיון בהיתר הבניה מראה כי בעל ההיתר יימרכוז הטכסטיל בעיימיי, קובע במפלט הרלוונטי לערר [ 11.00 ‎ ]+‏ - ייהריסת מחיצות פנימיות במשרדים, תוספת מעלית, חדרי מכונות, שרותים ציבוריים, שרותי נכים, מעליתיי. במפלס 15.00+ נרשם: שינויים פנימיים, תוספת מעלית, פיר שרות, מחסן, מדרגות חירוסיי. [הדגשה לא במקור.]

ציון המילה ''מחסןיי בהיתר הבניה, מנותק מהשימושים המותרים כחוק בקומות המשרדים או בקומת המסחר.

קיומה של המילה יימחסן'י אינו מתיר להפוך כל קומה למחסן אלא אס בהיתר עצמו, בכל קומה וקומה צוינה האפשרות שניתן להשתמש בנכס גס כמשרד וגם כמחסן או בשימושים אתרים.

מאחר והתבייע החלה על הנכס בכללותו, (שלא הובאה לעיוננו), אינה רלוונטית לאור פסק הדין, הרי שאין להתייחס למה שרשום בתבייע , ככול שנקבעו בה שימושים אחרים, אלא הרשום בחיתר הבניה.

מצאנו לציין שוב כי בדיון שבפנינו לא חקר בייכ העוררת את מר טוס דרע מטעם המשיב על האמור בתצהירו, במיוחד בסעיף 4, שכן העובדה שהוצהרה שס לא נסתרה כלל וכלל. יחד עס צאת עיינו בחיתר הבנייה שהוצא כאמור לעיל, ומצאנו בשני מקומות כי נרשמה חמילה:

יימחסן'': במפלס 15.00+ ו- מפלס 19.50+. שאינם נשוא הערר.

בין לבין הדיון ומתן התלטתנו, ניתן פסק הדין בבריימ 3747/17 בפרשת מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נגד ליאו בל, מיום 20.9.18 , ולא מצאנו כי יש בפסק הדין לטייע לטענת

.15

.6

7

.8

9

.0

1

2

3

4

5

העוררת. ההלכה נותרה בעינה, יש לבדוק את החיתר הבנייה ולא את התכנית החלה על הנכס בולו.

החלטת המשלב בסוגיה זו תואמת את הראיות ואת פסקי הדין הנייל, משכך טענת העוררת שיש לסווגה במועד בו היה הנכס ריק כמחסן נדחית.

אשר לסיווג הנכס כ- מחסן בתקופה הראשונתה

צו הארנונה הרלוונטי הוא צו הארנונה אשר בסעיף 3.3.2 קובע: !'מחסנים: מחסני ערובה, מחסנ? עצים וכן מחסנים אחרים המשמשים לאתסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאיםס בקומת העסק אותו הם משותים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשווקים לשווק והפצה,יחויבו לפי התעריפים המפורטים להלן...".

אין חולק שנכס או יחידה יסווגו כיימחטויי כמשמעותו בצו הארנונה רק מקום בו מתקיימים

במצטבר ארבעת התנאים הבאים:

הנכס משמש לאחסנה בלבד;

לקוחות אינם מבקרים בו;

הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו;

הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

לאחר שקראנו את סיכומי הצדדים סקרנו את הראיות, נתנו דעתנו לפסיקה שאווכרה אנו מחליטיט לדחות את הערר גם בנקודה זו וקובעים כי צודק המשיב שחטיווג יוותר: "בנינים

שאינם משמשים למגורים!י

סווגו של הנכס כמחסן איננו אפשרי במקרה דנן, שכן הנכס איננו עומד בארבעת התנאים המצטברים הדרושים והקבועים בצו הארנונה לצורך הסיווג כיימחסין'י.

טענת העוררת כי היא וכאית להיות מסווגת בסווג הספציפי 'מחסן' מאחר ועובדתית נותרו שס חלקי ריהוט משרדי של מכבי שירותי בריאות, אינה הגיונית, שכן מטרת הסעיף להעניק את התעריף המופתת למחסנים המשמשיט לאחסנה בלבד, ושאינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק. [הדגשה שלנו].

הניתוח המשפטי אותו טיכמה בייכ המשיב בסעיפים 18 - 26 , בתינתן הדעת לעובדות שהוכחו בפנינו, הוא נכון מקובל עלינו ואין צורך לתזור על ההלכות שנקבעו בפסיקה.

6. יותר מכך. תצהיר כלף מעיד כי מבוקשו להכיר בנכס כמחסן נובע רק מעצם הותרת פריטי

ריהוט מטעם הדיירת הקודמת יימכבי שרותי בריאותיי שקודם עזיבתה שימש אותה הנכס כמשרד.

7 אין לקבל גרסה הטוענת כי בכל מקום ומקום בו נותרו פריטי ציוד משרדי ואלה לא פונו על ידי דייריו, הופך את הנכס מיני וביי למחסן ציוד, העונה להגדרת 'מחסן' בצו הארנונה, למרות שלמועד הרלוונטי לא נעשה בנכס בו עסקינן כל שימוש כמשרד.

8 העוררת עצמה היא שפינתה את הריהוט בנכס [שאינו שלה], על מנת שהנכס יוכר כנכס ריק.

9 כלף ציין בעדותו דברים ברורים ועובדתית נכונים, אך אין בהם כדי להושיע את העוררת. כך ענה: 'ילמיטב ידיעתי השימוש האחרון שנעשה ע"י מכבי שרותי בריאות כמשרד. אני לא יודע אם אי פעם הנכס שימש כמחסן."

0. חנוך, מטעם המשיב, ענה לשאלת הוועדה כך: ייברוב החדרים היו שידות וכסאות. הצילומים

שלי ה מדגם מכלל הנכס"

1. אין חולק כי העובדה המוסכמת/מוכחת ע"י העוררת בפנינו בערר וה, היא שנותרו פריטי

ריהוט משרד השייכים לימכביי ולא פונו על ידה.

2. הימצאות ריהוט כזה אינו עונה על דרישות הצו והפסיקה שניתן להכיר בנכס כ- מחסן.

3. לא נוכל לקבל פרשנות שהינה בניגוד לנוסח לשון צו הארנונה, עת בכל שעה בה יימצא ריחוט

משרדי בנכס כלשהו עד לפינויו, יש להכיר בו כמחסן. אין וו כוונת המחוקק אפילו כשאין בו אנשים ואין באותה עת שנבדקה פעילות משרדית כלשהיא.

סוף דבר

הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות .

ניתן היום, 5 ב\ !הכר 2018 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אר כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של ה

\ --

יו"ר: \עוויד יהודה מאור | חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס': 140015886 שליד עיריית תל אביב-יפו 46

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: אברהם המאירי

‎ -‏ נגד --

מנהל הארגונה בעיריית תל אביב

החלטה

בפנינו ערריםס מאוחדים בהסכמה לשנות המס 2015 ו 2016 בגין חיוב הנכס בכתובת הלמד הא 5 בסיווג יימבנה מגורים שאינו בשימוש מכוח צו הארנונה הקובע בסעיף 1 ד : דירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל 1 בדצמבר של אותה שנת המס תחולב ב... ₪.

חיוב ה ששיעורו גבוה משמעותית מהתיוב של נכסים המסווגים בסיווג מגורים נועד לורז בעלי יידירות רפאיסיי לגור בהן או להשכירן ולסייע בכך למצוקת הדיור בעיר תל אביב ובמדינת.

בשנים נשוא העררים לא היה שימוש בדירה למגורים. בתשובת חהמשיב מיום 6 להשגת העורר שלא לתייבו ייכמבנה מגורים שלא בשימושיי מציין הוא בסעיף 3: יימפנייתך עולה כי הנכס לא שימש כמגורים דרך קבע ומשכך חויב בסיווג האמור".

העורר בפניותיו הרבות טוען שבכל תקופת אחזקתו בנכס מאו שרכש אותו בשנת 8, הנכס לא היה ראוי למגורים ולא ניתן היה לגור בו בשל ליקויים משמעותיים הקיימים בנכס מאז רכישתו. לטענת העורר הנכס נרכש למטרת מגוריו אך מצב הדירה לא איפשר מגורים והשיפו\ המסיבי הנדרש התעכב עקב קשיים במימון השיפוצים הנדרשים ומצב בריאותו.

העורר בפניותיו הרבות למשיב הסביר את הצורך תאישי שלו להתפנות מחדירה בה הוא מתגורר בפועל ולהתגורר בנפרד בנכס אותו רכש למטרה או.

על פי טענות העורר אשר גובו בהצעות מחיר של קבלנים וחוות דעת אדריכל אשר ניתנה עוד טרם שהחל שיפוץ בפועל: מערכות החשמל, המים והאינסטלציה הסניטרית הרוסים, גג הרעפים נוזל ונדרשת החלפתו ועוד ליקויים רבים נוספים.

1

בקשתו של העורר לפטור בגין נכס לא ראוי לשימוש על פי טעיף 330 לפקודת העיריות משנת 2016 נדחתה ע"י המשיב. העורר פנה לראשונה למשיב בעניין וה במכתבו מיום 31.8.2016, ככל הנראה בעקבות קבלת החיוב המוגדל בגין יידירת רפאים'"י.

בביקורת מיום 24.8.2016 רשם חוקר השומה מטעם המשיב מר יוסי יהב שושן:יי בנכס לא נראו ליקויים ולא נראו עבודותיי.

בחודש אוקטובר 2017 החל העורר לבצע שיפוצ נרתב בנכס, בגינו ניתן לנכס פטור כנכס שאינו ראוי לשימוש בתקופת חשיפוצים ממועד פנייתו בדצמבר 2017 וזאת לפחות עד ליום 30.6.2018 מידע אשר נמסר ע"י חמשיב בסיכומיו שהוגשו ביום 8.

בדיון מיום 17.5.2018 הצחיר העורר:יי אני חוזר ואומר שבשנים שבערר לא ניתן היה בשום פנים ואופן לגור והמצב כפי שהוצג בתמונות שהגשתי וכפי שחיה בשנים 6 ו2017 היה גם בשנים הקודמותיי. עוד אישר ופירט העורר בעדותו:'י השיפוצים כוללים: חיווק יסודות, טיח של הקירות מחדש, החלפת גג...חיווק תקרות ע"י רלס... החלפת כל תשתיות התשמל והאינסטלציה, ריצוף...*.

העורר שוחרר מהגשת סיכומים.

בסיכומיה טוענת בייכ חמשיב כי לא יינתן פטור כנכס לא ראוי לשימוש על פי סעיף 0 לפקודת העיריות, אלא ממועד ההודעה בכתב ככל שיוכת כי הנכס איננו ראול לשימוש. אכן ניתן לנכס פטור ממועד הפניח בכתב מיום 24.12.21017 אך ואת לתקופת שיפוצים שקיומס אומת בביקורת מטעם המשיב מיום 24.12.2017.

עוד טוענת בייכ המשיב בסיכומיה כי עצם העלאת הטענה כי הנכס אינו ראוי לשימוש לפי סעיף 330 לפקודת העיריות מהווה הרתבת חזית אסורה ויש לדחותה על הסף.

דיון והכרעת :

לאחר שבחנו את כלל החומר שבפנינו הגענו למסקנח כי יש לקבל את העררים ולבטל את חיוב הנכס נשוא הערר כיידירת רפאיסיי על פי סעיף 1.1 ד לצו הארנונח.

מסקנתנו מתבססת ונסמכת בעיקרח על היות הנכס בלתי ראוי לשמוש למגורים בתקופות העררים.

אין אנו מתעלמים מטענת בייכ המשיב כי אין ליתן פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות אלא ממועד ההודעה בכתב ככל שיוכח כי הנכס איננו ראוי לשימוש, אלא שחדיון בענייננו באשר למצב הנכס נוגע לעניין החיוב כיידירת רפאיסיי ולא למתן פטור רטרואקטיבי.

מאותה סיבה איננו מקבלים את הבקשה לדחות על הסף נושא זה בגין הרחבת חזית אסורה ואנו מדגישים כי הדיון בפנינו חינו בטענה כי יש לבטל את חיוב הארנונה המוגדל בגין 'ימבנה מגורים שאינו בשימושיי.

בדוח הביקורת מטעם המשיב מיום 24.8.2016 צוין כי לא נראו ליקויים, אולם לא ראינו התייחסות של המשיב או מי מטעמו לטענות העורר לקיומס של ליקויים אקוטייס בתשתיות הנכס ובגג, אשר הוכחו לטעמנו מעצם ביצוע השיפוץ הנרחב שהחל באוקטובר 2017, נמשך חודשים ארוכים וכלל בין השאר על פי הצהרות העורר להן האמנו, ביצוע עבודות תשתית מהותיות, ריצוף והחלפת הגג כהמלצת האדריכל מר עמית מנדלקרן.

מקובלת עלינו הודעתו של העורר כי מצב הנכס בשנות העררים לא היה שונה ממצבו טרם השיפוץ הנרתב שבוצע בו.

לאחר בחינת מצב הנכס על פי כל המקובץ, הגענו למסקנה כי הנכס לא היה ראוי למגורים בתקופות העררים, לא ניתן היה לגור בו ואשר על כן אין לחייבו כיימבנה מגורים שאינו בשימושיי.

סוף דבר :

בהתאסם לאמור, העררים מתקבלים בכך שחיובי הנכס המוגדליס כיימבנה מגורים

שאינו בשימושיי יבוטלו.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ 4 > \א\ = 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א -

0, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשל 7 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

| ו . | צ|4/. ב =-..

לייר; עד הודה מאור חבר;עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור.

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140018661 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העורר: אונגר יצחק

- גד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

ובעניין: חברת התחנה המרנזית החדשה בת''א בע'יימ להלן : ''התמח'יית''.

החלטת

תיק וה הוא אחד מרביס הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן בהיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הטוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימים ומרביתס, אלה שנותרו בתלים, חולים ואינם בעלי יכולות לנהל משפטים ארוכים ויקרים מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.

לא נעמוד על השתלשלות האירועים מא רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים בינם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התחנה המרכגית על ידי חברת חפציבה שלימים גם היא פורקה.

לאתרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות כאבן שאין לה הופכין לחברת נצבא החזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוזי מרכו-לוד] , כך גם בוטלו חליכי ההקפאה של התמחיית.

בחיבט הפרוצדוראלי החלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספים לפי רשימה שצורפה, שלתמתיית יוותר שיקול דעת אס להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו מבחינת החומר הראייתי שמצוי ברישומיו, או שלא. התלטתנו מצורפת כאן כתלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.

בייכ התמחיית החליטו להתייצב לדיון ולהמציא ראיות ומסמכים מצדם, כפי שמצוייס בתיק כל רוכש/עורר, לשט הצגת תמונה עובדתית בפני הוועדה- וטוב שעשו כך.

.6

7

9

.10

.1

.2

3

עינינו של הערר כאן נסב על חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחט לייחנותיי אותה רכשו לפנל עשרות שנים בתחנה מרכצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה. הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם זה וענינה חיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעורריס זכויות קנייניות בחנות, בין רשומה ובין זכות אובליגטורית - נושא וח קרוב לוודא: יידון בערכאות אחרות.

במרבית התיקים באי כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס ווכה בפטור בגין עכס לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 1.1.2015 , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח תדש] על פי התעריף המצערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייו - 2007 .5%

טענה זו נכונה משום שהמחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ת. 2374 תיקון מסי 131 שתחילתו מיום 43

הערר נסב על החלטת המשיב נושאת תאריך 10.4.2018

עיון בו מגלה כי המשיב רשם את העורר כמחזיק בנכס החל מיום 1.1.1999 בהסתמך על דיווח שקיבל מהתמחיית.

בערר כאן, לא צורפה פניית התמחיית למשיב. גס המשיב לא מצא לנכון לצרף לתיק וה את פניית התמחיית בקשר לשינוי מחזיקים.

מבלי לקבוע מסמרות ועל פי ניסיון הוועדה בתיקי ערר אחרים בהם העיד מר אייל שר ישראל מטעם המשיב, ובהנחה כי תשובת המשיב הניל -- מיום 10.4.2018 נסמכת על אותה פנייה מרוכות, קבענו שס כי רשימת אנשים וחנויות מתאריך 6.7.99 אינה מהווה ראיה כלשהי שעוררים כל שהם ששמס נקוב שס קיבלו את התוקה בחנות.

לצד נתון זה תמהיס אנו מדוע רק בשנת 1999 הודיעה התמחיית על שינויי חזקה ; חמשיב לא בדק את נכונות הרישומים של התמחיית, בעוד שהתמחיית טוען כעת, על פי מסמכיו שהוגשו ויפורטו לקמן, כי החוקה נמטרה לעורריס בהתאם לנספת 5 (הקרוי טופס 5 פרוטוקול קבלת התנות], מיום 11.4.1994

.4

.5

.6

7

8

9

.0

.1

21

3

אין חולק כי טופס זה אינו חתום על ידי העורר. כך גם אינו חתום ע"י הרוכש השני-שותף ברכישה עם העורר מר אלון פנחס זייל שלטענת העורר בדיון בפנינו נפטר בשנת 1989 .

החתימה על טופס 5 נעשתה קרוב לוודאי ע"י מיופה כוחה של הגבי אלון תקווה, מר גרשון אלון.

יפוי הכותח שבתיק המסמיך את עורכי הדין ממשרד בירן ואחי היה לפעול לרישום הזכויות בטאבו, שם מופיע מר גרשון אלון כמיופה כוחה של הגבי אלון תקווה ולא של העורר.

יפוי הכותח המצוי במסמכי התמחיית הוא מיום 20.9.1993

לא ניתן להסיק הימנו כי החזקה נמטרה לגבי אלון תקוה באמצעות מיופה הכות שלה. אלה לא התייצבו לחקירה, לא גרשון אלון ולא תקווה אלון. עובדה אחת ברורה לנו כי העורר לפנינו אונגר יצחק, אינו חתום על קבלת הנכט גט לא הסמיך את גרשון אלון לחתום בשמו על קבלת הנכס.

שיהוי רב כ- 4 שנים, ללא הסבר מי החזיק בחנות בין מועד טופס 5 [מיום 11.4.1994] לאישור כמופיע בתשובת המשיב לפיה העורר רשום כמחזיק מינואר 1999 , אינו הוכחה כי החזקה נמסרה לעורר.

ביום 21.6.2018 בדיון בפנינו נכח העורר עם בתו גבי אינה קור\.

אנו בדעה כי דברי העורר כרשוס בפרוטוקול הס אמונ לאמיתה. עיקר עדותו: יאני מצהיר בשבועה כי לא קיבלתי את החנות ברחי לוינסקי 108 ואני אפילו לא יודע באיוו קומה היא נמצאת.

פנחס כבר ב-1989 נפטר. כשאתה מציג לי את טופט קבלת החנות, אני לא יכול לזהות את החתימה. וו לא החתימה שלי ואני לא יודע מי חתום בשם תקוה אלון. מעולם לא עשיתי שימוש בחנות זאתיי.

תימוכין לכך מצאנו גם בהחלטת הוועדה בראשות היוייר רוכלי יבין מיום 9.11.2011 בערר מספר 3 שם נרשמה החלטה כך: רשמנו לפנינו את הצהרת המשיב לפיה הנכס זוכה בפטור מארנונה, כך שלמעשה טענת אינני מתויק הפכה לחיות תיאורטית בלבד. לפיכך ולאור הסכמת הצדדים כי טענת איני מתזיק תשמר לעורר אם וכאשר יבקש המשיב לחייב את העורר בארנונה בגין הנכס בעתיך.

ההחלטה מנובמבר 2011 תומכת בטיעון שלעורר לא הייתה חזקה אז, מקום שהמשיב נסמך על שינוי בחזקה לפי הודעת התמחיית כבר בשנת 1999 . כ- 11 שנה מאוחר לכך.

החלטתנו ניתנת על סמך התומר המצוי בתיק ולא חייבנו את הצדדים להגיש סיכומים.

4, לאחר שסקרנו את מטמכי התמח'/ת, ונתנו דעתנו לעדות העורר בפנינו, אגו קובעים כי יש לקבל את הערר.

5. העובדות שהוכחו הן כדלקמן:

.6

7

.8

9

א.

הנכס מצוי בתחנה המרכצית החדשה נרכש ע"י העורר ומר אלון פנחס זייל, חנות מספר 3148 ברחי לוינסקי 108 תייא, רשום אצל המשיב, רק עייש העורר, בת-ן לקוח 10047588 , נכס מספר 2000132538 .

התמחיית הציגח בפנינו מקבץ ראיות ומסמכים שהתקבלו על ידנו ביום 13.6.2018 לגבי חנות

8 כמפורט כך:

* חוזה מכר חתום מיום 7 בפברואר 1989 בינה לבין 2 הרוכשים: אונגר יצחק ואלון פנחס.

(מוצג א'). מוצג וח כלל עותק מיפוי כות נוטריוני בלתי חוזר החתום ע"י העורר, ובא כוחה של הגבי אלון תקוה - מר אלון גרשון מיום 20.9.93 המסמיך את משרד עו"ד בירן לרשום צכויותיהם בטאבו.

* מכתב התמחיית מיום 1.5.1996 ממוען לעורר ולגבי תקוה (כנראה היורשת של פנחס זייל)

לסור לקבל את החזקה בחנות. (מוצג בי).

* טופס 5 מטעט התמחיית שכותרתו ייפרוטוקול קבלת החנותיי חתום ע"י בייכ תקוח כנראה גרשון אלון. מיום 11.4.1994 (מוצג ג'). אין חולק, גס התמחיית לא טענה שהעורר חתום על טופס וּה.

* חיובי התמחיית בגין חובות ידמי ניהולי ששוגרו רק לעורר אונגר יצחק. (מוצג הי). [יוער לא צורף כל מסמך מוצג די]

לא נוכל לאמף הטענה כרשוס במכתב המשיב כי העורר קיבל את החוקה מאת התמחיית בחודש ינואר 1999 או שהתמחיית מסרה הודעה כדין למשיב בדבר שינוי החזקה ממנה לעורר במועד אחר כלשהו.

נדגיש בנוסף כי טופס 5 שהוצג בתיק נושא כאמור תאריך 11.4.1994 משכך פליאה בעינננו כיצד

מוצג בי הפונה לרוכשי הנכס לסור לקבל את התזקה בנכס נושא תאריך 1.5.1996 היינו כשנתייט לאחר מועד קבלת התזקה לכאורה.

אין בפנינו תשתית עובדתית לא מצד המשיב ולא מצד התמחיית הנותנת הטבר לעובדת האיתור בו

כביכול נמסרה החוקה על שס העורר ביום 11.4.94 ונדגיש לא קיבלנו את טופס 5 כראיה לחובת

העורר; והדיווח שנקלט אצל המשיב בשנת 1999 לוקה באיחור רב.

מצאנו שלא לחצור על הפסייקה בכל הקשור לקבוע בטעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות (נוסת חדש).

.0

41

472

;3

4

5

יחד עס ואת יוער כי התמחיית לא כאן ולא בתיקים אחרים, צורפה כצד ג' לתיק, אלא שאיפשרנו לה להגיש ראיות לאמות נתוני עורר מול משיב.

הוועדה החליטה ביום 7 בדצמבר 2015 שאין לצרף את התמחיית כצד גי. [ראה ערר 140010350 ואחי]. ההחלטה נסמכה, בין היתר, על החלטת בית המשפט העליון שניתנה ברעייא 2228/15 ג'י.טי.אס. פאוור סולושנס לימיטד ני. נתיבים דרום בע"מ ואחי מיום 9.7.2015 אשר יש לה השלכות על הסוגיה שבפנינו שעיקרה האם עלינו לצרף את התמחיית כצד גי.

שם נקבע: ייאמנס, הסמכות שהוקנתה לבית המשפט במסגרת תקנה זו היא רחבה, אך לא רחבה

מני יס- והיא עודנה בעלת גבולות עליהם יש להקפיד. אחד הדגשים שנתנה הפסיקה בעניין וה הוא כי יש לוודא שהצירוף נדרש בשל הפלוגתאות העולות מן התביעה כפי שהוגשה, ולא הפלוגתאות בתביעה אחרת שהתובע יכול היה להגישה..."

מקום שהתמחיית אינו רשום כמחזיק בנכס מסויים בספרי המשיב, בין לבדו ובין ביחד עם אחר, הרי שתהליך החיוב בארנונה טרם החל בעניינו. כך שהשומה, ההשגה, הערעור והגבייה טרם החלה לגביו.

איו באמור בהחלטתנו הפוטרת את העורר מארנונה, כדי להסב על אתר את חיוב הנכס, אפילו בשיעור המצערי על התמחיית. נושא וה ככול שידון ע"י המשיב מקומו לא בערר זה.

עוד נוסיף כי אין בהחלטתנו כדי לקבוע מסמרות בעניין הבעלות בנכס, כשיבוא המועד לכך, ובאיוה אופן ירשם על שס העורר, או שותפו לרכישה או מי מיורשיו.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, / - הצ רי 8 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם הח ו באתר האינטרנט של חמשיב.

ו יד יהודה מאור | חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי חברה: רו''ח רונית מרמור 7

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דוייטש

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת: חלילי יצחק

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם להסכמת ב"כ המשיב הערר יתקבל בשלמותו ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.11.2018.

כז בחשון תשעט

08|

140018228 / 7

13

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד אהוד ופלדמן

0

חבר: אודי וינריבכל 5 לן

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בחשון תשעט

0-08

מספר ערר: | 10:17 / 140018189

מספר ועדה: | 11801

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר/ת: עברי-שובלי יגאל, שובלי רחל אפרת, שני מיכאלה, מאירי אביבה -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כתב הערר כולל מספר טענות המפורטות בסעיפים 4 עד 7 לערר.

בדיון שנערך בפני הועדה ביום 22/5/18 הסכים העורר לוותר על טענתו בעניין החיוב הכפול של שטח המדרגות, המפורטת בסעיפים 4 ו- 6 לערר.

בדיון היום הובהר לעורר שטענתו בסעיף 5 לערר ולפיה שיטת החיוב של העירייה מנוגדת לדיני הקפאה ולתקנה 3 ב לתקנות ההסדרים איננה מצויה בסמכות ועדת הערר שסמכויותיה קבועות בדין.

נוכח דברים אלו הסכים העורר לוותר גם על טענתו זו במסגרת הערר שבנדון, וזאת מבלי לוותר עליה לגופה.

הואיל ובערר שבנדון נותרה טענה יחידה בעניין גודל השטח המחויב המסתכם בסך של 0.4 ס"מ ובהמלצת הוועדה הסכים העורר לוותר על טענה זו.

אנו מודים לעורר על נכונותו לחסוך זמן שפוטי.

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.11.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז = 1977-תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

' | בג

"רוית פרינץ - חבר: עו"ד אהוד לדמן | חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך -: ד בכסלו תשעט

118

מספר ערר: 2 / 140017882

מספר ועדת: 15

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד בדוק אלון

חבר: עו"ד רו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

חשוב מאוד בע"מ

ע.מ.ס.ת ניהול והשקעות בע"מ

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

ביום 8.1.2018 נתנה ועדת הערר בהרכבה הנוכתי בתיק 140014369 החלטה הדוחה את הערר שהגישו העוררות על החלטת מנהל הארנונה לדחות ההשגה שהגישו ביחס לאחזקתן בשטחי חנייה בשנות המס 2016-2017.

בראשית ההתדיינות לא הייתה מחלוקת בין הצדדים ביחס לכך שהערר החדש המונח לפתחה של הועדה נוגע לאותן עובדות ולאותן המחלוקות שבגינן כבר ניתנה הכרעתה של ועדת הערר.

להסרת ספק נצטט מפי בייכ העוררות בעצמו עת הגיש בקשה לדחיית מועד דיון בח כתב בין

היתר :

+ ומנדק וגן כקג.ע קויון אוו -וש שע.ש.כ ב שעוו שש טאב

2 בהתאם להתלטת לור ועדת הערר בערעור שמספרו, נדחה הערר.

3 הערר בתיק 140014369, ובוניק דכן, נסובים על אותו שטת חנייה, רק השנים המתללחטות לתקופת הערר, שונות, אס כי לותכן כי יש לכך חשלבות.

| ת(ררירורד )ורוררררהו וקור !לרה /ודרריה ‏ ראה רוור 4ה ‏ הרצה הידוד ושראופאה, לחרה+ 5ת-ווה-1

גם עיון בכתב הערר שהוגש בתיק וה אינו מלמד על טענה עובדתית או משפטית חדשה בהשוואה לערר שנדון והוכרע כבר , ביחס לשנות המס 2016 -2017.

יש לציין כי בעת שחגיש בייכ העוררות את סיכום טענות העוררות ביהס לבקשת המשיב לדחות על הסף את הערר שבפנינו שינה בייכ העוררות את עמדת העוררות וטען , בעלמא יש לציין , כי באמתחתן של העוררות טענות חדשות . אלא שהעוררות לא טרחו להצביע על טענות עובדתיות או משפטיות חדשות, לא כל שכן על ראיות חדשות .

עיינו בהחלטת הועדה בתיק 140014369 ובכתב הערר שהוגש בערר וּה.

צודק המשיב . העוררות שבו על אותן טענות בדיוק.

הן שבות וטוענות כל אינן מחזיקות בחניות , כי על המשיב לרשום את השוכרים מטעמן כמתזיקים וכי אין חן בעלות הציקה הקרובה ביותר לחניות אשר נעשה בהן שימוש על ידי השוכריט מטעמן ואשר לא הושכרו לשוכריס במסגרת הסכמי השכירות.

וכך הכריעה בין היתר ועדת הערר ביחס לטענות אלה בהתלטתה:

לאחר ששמענו את עדי הצדדים, עיינו בתשריט החניות ובתמונות שצורפו 7 תצהיריט הגע למסקנה כי דין הערר להידחות.

לא מקובלת עלינו הטענה כי מדובר בשטח קרקע אשר לא נעשה בו שימוש ו/א1 אינו בחזקת איש מהשוכרים |/או שאינו בר חיוב בארנונה.

אף אחד מהנימוקים האלה לא שכנע אותנו לגרום לכך שהעוררת לא תחזיב בשתי החניות אשר אין מחלוקת גם לשיטתה וגם על פי העולה מנימוקיה כי נעשה בהן שימוש.

יכולה הייתה העוררת להתכבד ולהצביע על המשתמש בחניות שבמחלוקת או לחילופין להתייחס לגופם של השינויים שהמשיב ערך בחיובי העוררת ביחס לחניות הנ"ל.

שתיקת העוררת בנושאים אלה עומדת לחובתה.

בית המשפט כבר אמר את דברו לא פעם ולא פעמיים בעניין נטל ההוכחה המוטל על בעלים של חניון או מפעיל של חגיון להצביע על זהות המשתמשים בחניות בכדי להימנע מחיוב מפעיל החניה בארנונה בגין חניות אלה.

ברור כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה בעניין זה לא כל שכן לא הרימה את הנטל המוטל על נישוּם הטוען טענת "אינני מחזיק".

לאור האמור לעיל דין הערר להידחות.

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 1,000 ₪.

נשוב ונציין כי העוררות אינן מעלות בכתב הערר טענות חדשות ואינן טוענות לשינוי עובדתל.

בייכ העוררות טוען כי שנת המס 2018 עומדת לבתינת שיקול הדעת של מנהל הארנונח בפני עצמה וכי אין מניעה לשוב ולדון בטענות העוררות ביחס לשנת חמט החדשה.

חמשיב מבקש כאמור לדחות על הסף את הערר בטענה של מעשה בית דין שכן הפלוגתות נשוא ערר זה כבר הוּכרעו בהתלטת וועדת הערר מיום 8.01.2018.

חמשיב טוען כי לאור העובדה שאין שינוי במצב חעובדתי או המשפטי חרי שקיים בעניין הערר נשוא התלטתנו זו מעשה בית דין ודין הערר לפיכך להידחות על הסף.

המשיב טוען כי העוררות לא הצליחו להרים את הנטל הכבד המוטל עליהן במקרה זה להוכית את קיומן של עובדות חדשות המהוות חריג לכלל של מעשה בית דין.

נכריע לפיכך בשאלת מעשה בית הדין .

העוררות לא טענו לשינוי במצב המשפטי.

העוררות לא טענו לשינוי במצב העובדתי על אף שבסיכוס טענותיה הזכירה כי בכוונתה לטעון לכך.

בחינת טענות העוררות כפי שעלו מהשגתן ומכתב הערר מלמדת כי הן לא מצביעות על כל שינוי עובדתי. התשתית העובדתית ביחס לחלוקת החניות , אופן חשימוש בחניות, העדר דיווח למשיב בהתאט להוראות טעיף 325-326 לפקודת העיריות על מחזיקים בחניות , העדר תשריט המייחסי אחזקה ספציפית למחציקים בחניות , כל אלה לא השתנו, וחעוררות אף לא טענו לשינוי בהם.

העוררות לא הצביעו על נתונים עובדתיים חדשים או שונים מאלו שהיו בפני הוועדה בעת שהכריעה בפלוגתאות בהתלטתה הקודמת.

טענות העוררות כפי שהעלו נגד הבקשה לדחייה על הסף הינן טענות כלליות שלא לאמר סתמיות, הן לא הרימו את הנטל הנכבד המצדיק דיון נוסף ומחודש חרף העובדה שלא חלו לא שינוי עובדתי ולא שינוי משפטי הרלבנטי לשימוש של העוררת בנכס מאז שניתנו ההחלטות הקודמות.

בהיעדר שינוי במצב העובדתי או המשפטי -- קיים מעשה בית דין.

ראה לעניין ה מספר מקרים בהם נדרשו בתי המשפט לסוגיה גו , ובכולס פסקו כי הטענה לפיה כל שנת מס עומדת בפני עצמה אינה מצדיקה דיון מחודש בכל שנת מס בהתלטות שניתנו על ידי ועדות ערר או ערכאות אחרות, כל ואת מקום בו לא הוכח כי חל שינוי עובדתי או משפטי.

ראה לעניין זח :

עת'ימ 12900-03-09 סאיקלון מוצרי תעופה בע'ימ נגד המועצה האזורית אשר.

עמיינ (מחויז ת''א) 268/08 קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע'ימ נ' עיריית תל אביב

עייא 823/08 חזן נ' רשות המיסים

עי/א 59970-12-12 מועצה מסומית מעלה אפריים נ' דינרמן חברה לבניין ופיתות.

בשיט לב לפטקי חדין הנייל ולהלכה בדבר השתק פלוגתא הרי שאין חולק כי במקרה שבפנינו מדובר באותה הפלוגתא שעלתה בהתדיינות הקודמת ואף אין חולק כי נערך דיון בין הצדדים באותה הפלוגתא בפני ועדת הערר ולעוררות היה את יומן בפני ועדת הערר.

ורדוו וו

תאריך | : ד בכסלו תשעט

11-08

מספר ערר: | 13:48 / 140018017

מספר ועדה: | 11776

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

לוונטל יהודה אהוד תעודת זהות *********,לוונטל בתיה בברלי תעודת זהות 3 97"

חשבון לקוח: 10436435

מספר חוזה: 302545

כתובת הנכס: וורמיזה 5

ע"י ב"כ עו"ד: לוונטל אורי

-נב ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: בת אל זגורי

נוכחים:

העורר/ת: לוונטל יהודה אהוד, לוונטל בתיה בברלי ב"כ העורר/ת עו"ד : לוונטל אורי- אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: בת אל זגורי

פרוטוקול

ב"כ המשיב: לפנים משורת הדין והמלצת הוועדה אנו נסכים למתן פטור לתקופה של 14 יום מיום

פניית העורר דהיינו מיום 17.09.2018.

החלטה

השעה 13:50 אין התייצבות לעורר או מי מטעמו וזאת בהמשך להודעתו מיום 27.08.2018 אשר בה ביקש לדון ולקבל החלטה בהעדרו.

בהתאם לאמור לעיל הערר מתקבל בחלקו באופן שבו יינתן פטור לנכס בגין שיפוצים מיום 8 ולמשך 14 יום נוספים.

ניתן והודע בנוכחות המשיב בלבד היום 12.11.2018.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנה (סדרי דין), תשס"א-2000,

לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט ל ם מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

- 7

יו"ר: עו"ד צדוק חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: מירית צחי

118

ער מסי 140018188

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו"ד בדוק אלון

הבר: עו"ד רו'יח לוי אבשלוט

חבר: עו"ד טל גדי

בעניין :

אביבי שפע בע"מ

-נגד-

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו בקשה מקדמית של העוררת לקבוע כי בהיעדר תשובה של מנהל הארנונה להשגה שהגישה בתוך 60 חימיס ממועד משלוח ההשגה , דין ההשגה להתקבל וממילא דין הערר להתקבל על הסף.

הצדדים חלוסיס ביניהם בשאלת מועד קבלת ההשגה אצל המשיב ומכאן גם באשר למועד ממנו יש לספור את שישיט חימיס הקובעים בחוק בנוגע לתשובת מנהל הארנונה להשגה.

העוררת טוענת כי הגישה השגתה ביום 1.10.17 וכי תשובת מנהל הארנונה לא נתקבלה במסגרת 0 הימים הקבועים בחוק אלא ביום 21.12.2017 .

חמשיב טוען כי ההשגח נשלחה רק ביום 3.10.17 וואת על פי אישור הפקס שצורף למסמכי העוררות כאשר שעת משלוח הפקס שהופיעה על האישור הינה 31 :18.

לטענת המשיב יום המחרת, 4.10.2017 , לא חיה יום עסקים רגיל שכן מדובר בערב חג סוכות, מועד בו משרדי המשיב חיו סגורים לרגל חופשת סוכות. לטענת בייכ המשיב החופשה המרוכת נסתיימה ביום 14.10.17 ואילו לוס העבודה הראשון לאתר פגרת טוכות חל ב 15.10.17.

לטענת המשיב יש לספור מניין 60 חימים ממועד וה ולא קודם לכך.

המשיב מפנה לכך שעל גבי תשובת מנהל הארנונה להשגה מופיעה חותמת נשלת ביום 7.12.2018 ועל כן יש לראות במועד משלות התשובה את המועד בו השיב מנהל הארנונה להשגה.

לשיטת חמשיב מועד התשובה, 7.12.2018 חל בתוך מנלין 60 הימיט ממועד קבלת ההשגה ( מועד המופיע ביינדוןיי בתשובת מנהל הארנונה).

הוראת סעיף 4 בי לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו- 1976

(לתלן: *חוק הערר?) קובעות כך:

4

* לא השיב מנהל האלנונה תוך ששים *וס - *יחשב הדבל כאילו החליט לקבל את ההשגה, זולת אס האריכה (עדת הערר האמורה בסעיף 5, תוך תקופה זו, את מועד מתן התשובה, מטעמים

מלוחדיס שיירשמו, ובלבד שתקופת ההאלכה לא תעלת על שלושים יום %

למעשה טוענת העוררת כי מאחר ולא קיבלה את תשובת מנהל הארנונה בתוך פרק זּמן של 60 יום ממועד משלוח ההשגה יש לראות בכך באילו//לא השיב מנהל האדונה תוך שישים יום להשגק?/

העוררת אינה טוענת כל מנהל הארנונה לא חשיב להשגה אלא שהשיב לח באיחור.

לאחר שעלינו בטיעוני הצדדיט , בהשגה , אישור הפקס שנלווה לה ותשובת מנהל הארנונה להשגה הגענו למסקנה כי במקרה שבפנינו אין להפעיל את הסנקציה הקבועה בסעיף 4 בי לחוק הערר.

בשים לב למועד בו נשלתה ההשגה באמצעות פקס ולפגרת סוכות שחלה לאחר מכן הננו קובעים כי ההשגה נתקבלה אצל המשיב רק ביום 15.10.2017 .

אין אנו מקבלים את עמדת העוררת לפיה מקרה בו לא נתקבלה אצל העוררת תשובת מנחל הארנונה בפרק זמן של 60 יום ממועד משלוח ההשגה הוא המקרה אליו התכוון המתוקק.

החוק מתייחס לתשובת מנהל הארנונה , הוא אינו קובע כי בתוך 60 יום על התשובה להתקבל אצל הנישום שהגיש את ההשגה. ממילא טנקציה כה חריפה כמו זו הקבועה בסעיף 4 בי לחוק הערר לא יכול להיות שתתייחס לעניין טכני הקשור בענייני המצאה כי אם לעצם העניין המהותי של אי מענה להשגת הנישום,

במקרח שלנו הוכח כי המשיב השיב להשגח.

לא חוכת כי תשובת המשיב נתקבלה בפרק הזמן של 60 הימים אצל העוררת אולם מרגע שהשיב מנהל הארנונה במועד ותשובתו הגיעה לידי הנישום מאוחר יותר, די בכך בכדי לשלול הפעלת הסנקציה.

נפנה בעניין וה לפסק דינה של כבוד השופטת ברק ארו, בעעיימ 3040/12 עידיית אשדוד 2 מכש?לי תנועה בכעמ בכדי להבין כי לא למקרה כפי שנדון בעניינו כיוונו בתּי המשפט בקובעס

מתי יש להפעיל הסנקציה הקבועה בסעיף 4 בי לחוק הערר :

*לאחר שבחנתי את הלברים עמדתי היא שדין העלעור לתידחות. אכן, כפי שכבר ציינתי, הסנקציה הקבועת בסעיף 4/ב) לחוק הערל היא חליפה. ניתן אף להודות כי בהסתכלות הבוחנת את נסיבותיו של מקרה פלטי זה או אחר אפשל להגיע למסקנה כי הפעלתה של הסנקציה האמודה עלולה לפגוע באופן לא מוצדק לכאורה בקופת הציבורית המשדתת את טובת תכלל.

אולם, במבט לחב *ותר, יש לייהס משקל דב לחשיבות הנולעת למתן תשובות במועד להשגות בתחום האלנונה, על מנת לתרלום לתכנון הכלכלי של פעולותיתם של הנישומים, ובעיקר כאשל הדעת ניתנת לאופי העתי של האלנונה (שהיא תשלוט בגין תקופה מסוימת) המתייב את סיום התתליינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה *חסית. גם ענון בהיסטוריה החקיקתית של חוק הערל תומך במסקנה כי תכליתו הייתה להבטיח קיומו של מנגנון יעיל ומהיר עבור האזלת לבידור סכסוכים שהינם עובדתיים במהותם (דאו: דברי הכנסת 2/5 1107-1106 (תש 2/)); דבלי הכנסת ל/ז 3575-3574 (תשלין)) (להלן: הדיון בכנסת על חוק העלל),

בית המשפט מבסס את החלטתו על החשיבות הנודעת למתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה והוא מנמק ואת בחשיבות שיש לייחס לסיום ההתדיינות בנושא הארנונה.

במקרה שבפנינו לא נותרה השגתה של העוררת ללא מענה .

לא וו אף זו, פסיקת ביהמייש בעניין עמייג (חי) 328/06 חברת דואר ישראל בע'ימ נגד מנהל הארנונה קריית אתא קובעת כי יש להתייחס למועד שבו ניתנה התשובה ולא על פי מועד הגעתה למערערת.

תשובתו של מנהל הארנונה , גס אס לא הגיעה לעוררת בתוך פרק 60 הימים הקבועים בחוק, נשלחה במועד והשגתה לא נותרה ללא מענה.

המזכירות תקבע את התיק לדיון מקדמי.

נושא ההוצאות יידון במסגרת מתן ההחלטה הסופית בתיק .

-2 4

יו'יר: עו"ד אלון/צדוק חבר: 0 גדי טל חבר: עו'יד רו''ח אבשלום לוי

בפני ועדת הערר על קביעת אונונה כללית ערר מס' 140016559 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררת: קרן כהן צובארי

-- ‏נגד‎ -

‏מנהל הארנונה בעיריית תל אביב‎

תחלטה

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית חיוב העוררת בדירה שסווגה בסיווג יימבנה מגורים שאינו בשימושיי. הנכס בענייננו מצוי ברחוב שינמן פנחס 6 בתל-אביב-יפו, הרשום בפנקסי העירייה בהתזקת העוררת כנכס מספר 2000377332 , ח-ן לקוח 10438060 בשטח 290.36 מ"ר. להלן:

'יהנכסיי .

המשיב החליט במכתבו מיום 22.1.2017 לחייב את הנכס מכות צו הארנונה שקבע בסעיף 1.1 די שעור גבוה משמעותי, מחיוב דירת מגורים רגילה.

עיון בתיק מעלת כי הוועדה יצאה מגדרה בניטיון לאפשר לעוררת להוכית כל אין להשית עליה את התיוב הגבות.

הוועדה החליטה ביום 13.7.2017 למחוק את הערר שכן העוררת לא הצליחה להתייצב לדיון אליו זומנה לא אחת להוכית גירסתה. יאמר כי זימונה לדיון נעשה ע"י מזכירות הוועדה בדואר אלקטרוני, שכן העוררת אינה מתגוררת באר אלא בספרד.

לפנים משורת הדין ולאור הנטיבות שפרטה העוררת במכתבה שנתקבל בוועדה בתאריך 16.8.2017

הוחלט ביוט 27.9.17 לבטל את מחיקת הערר ולחדש חדיון בו.

המועד חיחיד בו הצליחה העוררת להתייצב בוועדה היה בתאריך 28.12.2017 דיון שנערך בנוכחותה. גס בדיון וה נדתה מועד לתאריך נוסף חכל כדי לאפשר לעוררת להמציא ראיות מטעמח.

בתאריך 14.10.2018 שיגרה העוררת למזכירות הוועדה מקב\ מסמכים, שלשיטתה, יש בחס כדי להוכיח את טענתה.

נציין כי העוררת פרטה במכתב מיום 16.8.2017 את מטכת ייסוריה מול בעלה לרבות מעשי אלימות ולטענתח נמנעה כניסתה לדירה שכן בעלה פרף את מנעול הדירה ושיכן בה את בני משפתתו. לטענתה גישתה לדירה נשוא הערר נחסמה בבריונות ובכות.

עוד טענה כי המחלוקות בינה לבין בעלה, לרבות קביעת הזכויות בדירה ובשימוש בה, תידון בפנל

בית הדין הרבני.

אין מחלוקת כי העובדות שנרשמו בפנלותיה לוועדה לא גובו בתצחיר מטעמה ולא ניתן היה למשיב לחקור אותח על מיכלול טענותיה.

דבר אחד ברור ואינו מצריך ראיה. בין העוררת לבין בעלה דרור כהן מתקיימים הליכים בבית חדין הרבני האזורי בתל אביב בתיק מספר 1087103/3

עיון בדף שמצוי בתיק הוועדה מראה כי ניתנה החלטה ע"י הדייניס לפטור את הבעל ואת העוררת מהתליצבות לדיון הקרוב. [החלטה מיום 16.6.2018]

מבלי שנקבע מסמרות, שכן חומר בשפה הספרדית (2 דפים) הומצא לוועדה, ניתן אולי לחטיק כי אמנם הוגש בספרד אישום נגד דרור כהן באלימות נגד העוררת.

אין לנו צורך להמתין לתוצאות החליך או לקבוע ממצא עובדתל נגד הבעל, די לנו שניתן אולי לקבל את טענת העוררת כי יחסיה עס בעלה אינם תקינים.

רקע רלוונטי קצר.

המחאה החברתית משנת 2011 הביאה להקמתה של הוועדה לשינוי חברתי כלכלי (ייועדת

טרכטנברגיי). הוועדה בחנה בין היתר את הכשלים בשוק הדיור ואת הדרכים לפתרונם. אחד

הכשליט שנמצאו חיח:

יילצד המהסור בהיצע הדירות כמתואר לעיל, בולטת תופעה של דירות למגורים שאנן מושכרות ועומדות ריקות לאורך תקופות ארוכות...'

בין ההמלצות הייתה המלצה לקביעת ארנונה גבוהה יותר לאותן דירות ''רפאיטיי.

בעקבות המלצותיה התקינו שרי האוצר והפנים תקנות מכוח סמכותם לפי סעיפים 8 (ב) ו- 9 לחוק ההסדרים במשק המדינה [תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב], התשנייג-1992 (להלן: חוק ההסדרים). תקנות אלה, תוקנו והוסיפו לומן מוגבל שיעורי ארנונה גבוהים על דירות רפאים.

כך נקבע בצו הארנונה של המשיב בסעיף 1.1 די לצו.

נכון למועד כתניבת החלטתנו יודגש כי הסעיף הנייל לא חודש ואין כיום חיוב גבוה לדירת רפאים.

דיון ומסקנות

1. אין חולק כי מדובר בדירה המיועדת למגורים ואין חולק כי לא התגורר בה איש דרך קבע

בתקופה הרלוונטית. העוררת עצמה מודה בכך מפורש בכתב הערר.

2 יחד עס זאת לא ניתן להתעלם מהסיבות האוביקטיביות שמנעו מהעוררת שימוש בדירה.

3 למרות שהעוררת לא התייצבה לדיון ולא נחקרה ע"י המשיב, ניתן לחיווכת ממקבצ אישורי התשמל, מים , ג כי נעשה שימוש בדירה למגורים, אפילו יאמר כי לא העוררת עשתה שימוש בדירה, מפאת שבעלה החליף מנעולי הדירה ומנע ממנה פיוּית לשהות בדירה במועד בו ביקסרת בארצ.

.10

.1

12

3

דברי העוררת במכתבה מיום 16.8.2017 בו ציינה: *נבצר ממני לגשת לדירתי ולשהות בה בשל הליכי הגירושין. כל שהייה בדירה של הצדדים נתונה להתלטה וקביעה של בית הדין הרבני ועלי לכבד את ההחלטה שכן אס לא, הרי זה ייחשב לביזיון החלטה שיפוטית.!

נכון הוא שהחלטה שיפוטית כזו מבית הדין חרבני לא צורפה לעיוננו, ברס מצאנו להאמין לטענות העוררו, שכן אין מחלוקת כי קיים הליך שיפוטי בבית הדין בתיק שאוזכר מעלה.

תשובת המשיב עליה נסב הערר מתעלמת מקיום הליכי הגירושין שמנעו מהעוררת שימוש דרך קבע בדירה. ניתן לשער כי הליכים אלה בבית הדין הרבני מנעו גס מהבעל, שימוש דרך קבע בדירה.

תשובת מנחל הארנונה לח?וב העוררת בטיווג יימבנה מגורים שאינו בשימושיי היא בהתאם להוראת השעה לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות) התשסייז - 2007 ונסמכת על נתוני צריכת המים שנמדדה בין התאריכים 1.12.14 ועד ל- 30.11.15

אין חולק כי חיוב העוררת בוצע בנכט נשוא הערר בהסתמך על צו הארנונה בסעיף 1.1.די

הקובע כך: יידירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים

עשר התודשיס שקדמו ל- 1/12/2015 תחויב ב- 223.58 ₪ למייר בכל האזורים.!י

כתב התשובה לערר מטעם המשיב שהוגש לוועדה ביום 3.4.2017 בסעיף 6 בו תוזור על הקביעות חנייל.

אין חולק כי מכתבו של המשיב מיום 22.1.2017 מפנה את העוררת להגיש ערר על תשובתו.

סוגיית השימוש כמגורים ואופייה בהינתן לאמור בסעיף בצו הארנונה, מצויה בסמכות ועדת הערר כעולה מסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשליו-

6 - סוגיה ו כלולה באחת מטענות העוררת שיש לדון בח.

הפנית העוררת להגיש ערר, מאפשרת לנו כוועדה לשקול את החלטת המשיב, לרבות שיקול דעתו בהפעלת הסעיף 1.1.די . לעניין זה מצאנו להפנות להחלטת הוועדה בראשות היוייר אלון צדוק מיום 5.2.2018 בערר 140017152.

גם אס ממצאי הצריכה שצורפו ע"י העוררת, מראים צריכה נמוכה וכדברי המשיב:! צריכת החשמל בנכס אינה עקבית ונמוכה לתקופה האמורה, באופן המלמד על כך שלא נעשה שימוש למגורים דרך קבעיי. ראה סעיף 4 להחלטתו, עדיין בסמכותנו לבדוק האם בנסיבות העניין כמתואר ע"י העוררת אין נימוק משכנע לעובדה שהדירה אינה בשימוש דרך קבע.

4. הרציונל שעמד בחקיקת סעיף 1.1.ד' לצו אינו עומד בחלל ריק. לא תושג מטרת יישחרוריי

דירות להשכרה לציבור, מקום שהדירה מעוכבת שימוש עקב חליכי הגירושין וחמניעות בשימוש נתונה ונובעת, כפי שציינה העוררת, מקביעת בית הדין הרבני.

5. הפרשנות הראויה לידירת רפאים' והרציונל שעמד בעת חקיקתו של הסעיף, לדעתנו אינה

חלה במקרה הקונקרטי שלפנינו, בהינתן הדעת להיות העוררת מתגוררת מחוץ לישראל ומצויה בהליכי גירושין .

6. לאחר עיון במסמכי התיק לרבות פניות העוררת במכתביה בפנינו מצאנו לקבל את הערר

ולבטל את החלטת המשיב לסווג את הנכס בסיווג שקבע יימבנה מגורים שאינו בשימוש"י, ולחייב את הנכס כדירת מגורים.

7 מצאנו להדגיש בפני העוררת בי אינה פטורה מלשלם ארנונה בסיווג דירת מגורים.

סוף דבר.

הערר מתקבל . דירת העוררת תסווג כדירת מגורים רגילה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 15 נובמבר 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת/ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט שי שיב.

- רל /

יו"ר; עוי הודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יא בכסלו תשעט

118(8

מספר ערר: | 12:54 / 140019150

מספר ועדה: | 11808

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: אינבסטים החזקות 2001 בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכמה בין הצדדים.

הערר מתקבל כאמור לעיל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.11.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיןת/(ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר/האינטרנט של המשיב.

7

- י \

-

יו"ר: עו"ד צדוק אלון 4 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

18

ערר מס' 140016482

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד רו'יח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: ש.ל.מ ניהול אירועים ופרויקטים בע"מ

- 1 ג דד

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

עניינו של ערר וה נכט בשטח של 172.48 מ"ר ברחוב מנחם בגין 21 תל אביב אשר מנהל הארנונה סיווג אותו בסיווג בניינים שאינם משמשים למגוריםיי בנימוק שהשטח מחווה מרפסת אשר העוררת עושה בה שימוש.

העוררת לעומת זאת טוענת כי אין לחייב שטת וה בארנונה הואיל ומדובר בשטת גג. אין ה שטח בר חיוב בארנונה והעוררת לא עשתה בו שימוש בתקופה שבמחלוקת ( 21.6.16-31.10.16 ) .

אין מחלוקת כי השטח שבמתלוקת מרוצף ברצפת דק, (העוררת טענה כי סברה שתוכל לעשות שימוש בגג כחלק משימוש ביתר חלקי הנכס לאולם אירועים ועל כן השקיעה בשיפוצ הגג) .

מהעובדות שהובאו בפנינו נמצא גס לא נעשה בסופו של יום שימוש של העוררת בשטת שבמחלוקת.

עד העוררת העיד על כך ותצהירו ועדותו לא נסתרה. אפשר למצוא לכך גס חיזוק בעדותו של עד המשיב אשר ציין את שנמסר לו בעת הביקורת שערך בנכס.

המתלוקת מתמקדת בשאלה האט במקרה דנן מדובר בשטח בר תיוב בארנונה.

פרשנות מילולית של הגדרת 'יגגיי מתייחסת לחלק העליון המכסה בניין. מכסה עליון או קו עליון.

במילון אבן שושן מוגדר גג: 'יהמכטת העליון בבנייןיי.

עיון בראיות ובדות ממצאי הביקורת מחזק את הרושם כי מדובר בגג ולא במרפסת. תמונות הנכס, דוח ממצאי הביקורת, עדות עד העוררת והגישה לנכס, כולם מלמדים כי במקרה זה מדובר בגג ולא במרפסת.

הכלים שבידינו לצורך קבלת ההתלטה מצויים כאמור בחומר הראיות שהובא על ידי הצדדים (ממצאי ביקורת, תמונות, תשריט).

אין מחלוקת כי מיקומו של הנכס בקומה האחרונה בבניין כאשר מעליו אין עוד קומות מביאות למסקנה כי מדובר בנכס המהווה את המכסה העליון של הבניין, כלומר מדובר בנכס שניתן להגדירו כגג הבניין ועל כן לא נכון ייה לראות בו מרפסת ברת תיוב.

נשוב ונציין כי גס מבחינה פונקציונאלית לא נראח כי במקרה דנן מדובר בשטח המשמש כמרפסת.

הגיש אל הנכס אינה משטח אחד הנכסים שמתחתיו אלא ממדרגות הבניין המשותפות .

בחנו את טענתו המשתמעת של המשיב ביחס לפוטנציאל שימוש לכאורה בנכס נשוא הערר (על אף שעיקר טיעוני המשיב התייחסו לעובדה כי מדובר במרפסת ולא בגג) ולא מצאנו לטענה זו בסיס.

באין שימוש בנכס העיקרי הנמצא תחת לגג המבנה כיצד ניתן להסיק פוטנציאל שימוש בגג המבנה. המשיב לא שלל ו/או סתר את הטענה ביחס לכך שבסופו של יום לא נערכו אירועים בנכס ו/או בגג וממילא לא נעשה שימוש בנכסים.

הנה כי כן במקרה וּה גס המבחן המילולי וגם המבחן הפונקציונאלי מביאים למסקנה כי עסקינן בגג ולא במרפסת.

מכל האמור לעלל, דין הערר להתקבל.

המשיב יישא בשכר טרחת העוררת בסך 1,000 ₪ + מעיימ.

ניתן והודע בהעדר הצדדים ביום 19.11.18.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עוו'ד גדי טל

קלדנית : ענת לוי

₪

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017786 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עויד אלון צדוק

חבר: עו'/ד/רו'/'ח אבשלום לוי

חבר: עויד גדי טל

העוררת: א.ר.מ.ל קליין טכנולוגיות בע'ימ

נגד

מנהל תאונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מחזיקה בשטח של 1,455 מ"ר ברחוב הנחושת 4 וי תל אביב ואשר מחויב בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגורים'י.

העוררת טענה כי משנת המס 2017 יש לסווג את פעילותה בנכס בטיווג בית תוכנת .

לטענת העוררת יש לחליב את הנכס הנוכחי בו מחזיקה העוררת בסווג בתי תוכנה הואיל ועיקר פעילותה בנכט הינו פיתוח תוכנה רישומים. העוררת עוסקת לטענתה בפיתות תוכנה בלבד ואינה עוסקת בתחום תחזוקה או מתן שירותים.

לטענת המשיב פעילות החברה בנכס אינה פעילות יצרנית אלא מתן שירותים לחברות ביטוח ועל כן עיקר עיסוקה של העוררת הינו מתן שירותים.

בתשובת מנהל הארנונה בה נדחתה השגת העוררת הפנה המשיב לכך שהעוררת לא הציגה ,על אף שנדרשה לכך, מטמכיט ודוחות כספיים ובהימנעותה זו נתלה המשיב כנימוק לדחיית השגתה והותיר את סיווגה כפי שנקבע לפני ההשגה.

התיק נקבע לשמיעת ראיות.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמה של גב קליין גיליי הבעליט ומנכייל החברה.

היא העידה כי עיקר פעילותה ועיסוקה של החברה הוא פיתוח תוכנה ויישומים . העוררת הפנתה לאיפיון זהות המועסקים על ידה על פי הרשימה שצורפה לתצהיר מטעם העוררת.

המשיב צירף את תצחירו של חוקר השומה יוסי שושן שצירף לתצהירו את דוח ממצאי הביקורת שערך בנכס.

עדת העוררת נחקרה ממושכות על תצהירה ותיארה בפני הועדה באופן מפורט ומהמן את עיסוקה של העוררת בנכס.

עולה מתצהירה ומעדותה של העוררת כי העוררת עוטקת בפיתות תוכנה לטובת לקותותיה מענף הביטוח. העוררת מנצלת את מומתיותה האישית בעולם הביטוח ומעסיקה מפתחי תוכנה, בודקי תוכנה ומנונתי מערכות (בהתאם לרשימת העובדים שצירפה לתצהירה), אשר עוסקים בפיתות

התוכנות לחברת 4/6 ו/או כלל ביטוח.

*אנחנו כותבים יש מאין. אנחנו כותבים את התוכנה מא / ועד תי. עכשיו יוצאת רגולציה חדשת ואנחנו כותבים גרסת חדשה לתוכנה..חלק מהפעיקות שאנחנו עושים נקרא שידדוג תוכנה כמו לצירת שכונה חדשה בעיר קיימת. בהמשך פונקציונאלי ש2 תוכנה קיימת ..*

העוררת הסבירה את שיטת התגמול של [605+ ועולה מהאופן בו היא מתקשרת עם לקותותיה כי מדובר בשיטת תגמול המאפיינת פעילות כגון פיתוח או כתיבת תוכנה.

/אני לא עובדת בפיקט ולא מוכרת תוכנה במחיר פיקס. אי לי תוכנות על המלף ותיארתי קודם איך אנחנו עובדים"?.

עד חמשיב לא הוסיף על עיקרי ממצאי הביקורת ובהגינותו אישר כי מרבית הממצאים נכתבו בהתאם להסבריט שקיבל מנציגי העוררת.

ביחס לרשימת עובדי הפיתוח אליה התייחסה עדת העוררת בתצהירה , העוררת צירפה רשמה של כ 92 עובדים מהם כ 66 אשר עוסקים בפיתוח ובעלי ידע בתכנות ו21 נוספיסם מהווים צוות בדיקה.

עיון בתשריטים שצורפו לדוח ממצאי הביקורת של המשיב תוך ציון מיקום העובדים של העוררת על פי הנתונים שנמסרו לעד המשליב בעת ביקורו בנכס מאשר את גרטת העוררת בעניין וּח.

זה המקום לציין כי לאחר עיו בדוח ממצאי הביקורת ובעדותו של עד המשיב יש לקבוע כי לא מצאנו בדוח ממצאי הביקורת ממצאים התומכים בטענה כי בנכס לא מבוצעת פעילות שעיקרה ליצור פיתוח תוכנה.

עלינו להכריע האם יש לסווג את הנכס בסיווג תעשיה או בית תוכנה כדרישת העוררת.

העוררת הניחה תשתית ראייתית נרתבת ומרשימה הנתמכת ברשימת עובדי החברה ובעדותה של עדת העוררת בחקירתה הנגדית.

המשיב לעומת ואת הסתפק בדוח ביקורת שנערך בנכס אשר רובו ככולו מורכב מהתייחסות נציגל העוררת לשאלות החוקר.

מעיון בראיות שהובאו בפנינו לרבות דוח ממצאי הביקורת, עדויות עדת העוררת ועדות עד המשיב, התרשמנו כי עיקר פעילותת של העוררת בנכס הינו לייצור או פיתות תוכנה.

העוררת הוכיחה כי עיקר הפעילות, עיקר העובדים ועיקר ההוצאות בנכס משמשות לייצור פיתוח תוכנה. .

השתכנענו כי העוררת אינה מעניקה שירותים ללקותותיה אלא יוזמת בעצמה את פיתות התוכנה בהתאם למומחיותה המאפשרת לה לוהות שנוייט רגולטיבייס המצדיקיס פיתוח תוכנה או שיפור תוכנה קיימת.

לישום שינוי רגולציה בדרך של פיתוח תוכנה ואינו מהווח שירות שוטף או תחזוקה של תוכנה קיימת, אלא ייור תוכנה חדשה.

העוררת הודתה למעשה כי לא הגישה למשיב דוחות כספייט כיוון שלא חייתה מודעת לדרישה הזּו, אולט השתכנענו מעדותה כי הכנסותיה מפיתוח תוכנה והוצאותיה מהעסקת כת אדם כמפורט לעיל.

המשיב לא הניח כל תשתית ראייתית התומכת בעמדת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בתשובת מנחל הארנונה להשגה.

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמ''נ 29761-02-10) קבע כי לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנה'' צריכה להתקיים בנכס פעילות ייצורית של ייצור תוכנה. יש לבחון האם תפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העטקית המתבצעת בנכס.

עולה כאמור עדויות הצדדים בפנינו כי גם על פי המבחן הכמותי וגם על פי המבחן המהותי שנקבע בפסיקה עיקר הפעילות בנכס נשוא ערר זה חינה פעילות ייצורית, על אף שלעוררת פעילות תומכת בלקוחותיה ביחס לתוכנות שהעוררת פיתחה עבורם תוכנות, אלא שהוכח במקרה שבפנינו כי פעילות וו הינה פעילות נלווית לפעילות חייצורית.

בעמיינ (מחווי תייא) 147/03 מנהל האלנונה שכ עיליית הלצלית ני טאי מידל איסט בעימ מנתת בית המשפט את מבחן הייהנגדה'י על פיו ייקבע האם הפעילות שנעשית בנכס נוטח לכיוון מרכז הגרוויטציה של פעילות ייצורית או של מתן שירותים.

מהראיות שהובאו בפנינו ועדות עדי העוררת עולה כי עיקר פעילותה של העוררת בנכס הינה בתחום ייצור פיתוח תוכנה ולראיה מצבת המועסקים וההיקף המצערי של העוסקים בתחומים שאינם עיצוב ופיתוח תוכנות.

בשים לב למסקנתנו וו לא מצאנו לחידרש לטיעוני המשיב ביחס לסיווג פעילות העוררת לייתעשייה'י.

לפיכך, ובהתבסס על הראות שהובאו בפני ועדת הערר הננו קובעים כי יש לקבל את הערר ולסווג את פעילותה של העוררת בנכס בסיווג בתי תוכנה.

משלא נתבקשנו לעשות כך, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטט באתר האינטרנט של המשיב.

/\]

ר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ען 0ד גדי טל

ע

יו'/ר: עו'יד אלון צדוק

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016981 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: ניירקו ג'ון קוובנה , סינתיה בואטמה אסנדו

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - *פו

החלטת

המחלוקת נשוא ערר זה נוגעת לנכס בשטח 138 מ"ר ברחוב לבנדה 42 תל אביב.

העוררים טוענים בהשגה שהגישו למנהל הארנונה כי אינם מחזיקים בנכס נשוא הערר וכל אינם בעלי הוּיקה הקרובה ביותר לנכס. לחילופין טוענים העוררים כי יש לפטור את הנכס מארנונה על פי סעיף פג(ה)(1) לפקודת מיסי העירייה ומיטי הממשלה (פיטורין).

ביום 28.9.2017 התקיים דיון מקדמי בפנינו.

בתום הדיון ביקשו הצדדים מהועדה להכריע ראשית לכל בשאלת הפטור על פי פקודת הפיטורין ורק לאחר מכן להכריע בטענת אלנני מתויק של העוררים. הועדה קיבלה בקשתם המשותפת של הצדדים לקבל הכרעה בתיק וה על סמך סיכומיט בכתב בלבד והורתה על סיכום טענות הצדדים בכתב.

ביום 27.12.2018 ביקש המשיב לבטל את התלטתה הקודמת של הועדה ולקבוע את התיק לשמיעת ראיות הואיל והתברר לטענתו תוך כדי כתיבת הסיכומים כי קיימת מחלוקת עובדתית בין הצדדים הנוגעת לשאלת השימוש וההחזקה בנכס .

לאחר שבקשת המשיב הועברה לתגובת העוררים אשר התנגדו לביטול החלטתה הקודמת של הועדה החליטה הועדה כי הואיל וההחלטה הקודמת נתקבלה על סמך הצהרת הצדדים לפיה אין ביניהם מחלוקת עובדתית, הרי שאין טעם להכרעה משפטית על סמך סיכום טענות הצדדים בלבד במקום שקיימת מחלוקת עובדתית שטרט חתבררה. בנסיבות האלה נקבע התיק לשמיעת הוכתות.

העוררים הגישו תצחיריהס של ניירקו ג'ון קובונה השוכר את הנכס ושל יהודה אלגנוב , הבעלים המשכיר לעורריס את הנכס.

בתצהירו מודה עד העוררת ניירקו כי חוא שוכר את הנכס נשוא הערר. וכי הנכס משמש כשביל המעבר היחיד לכנסיה.

יהודה אלגנוב הצהיר כי תפצים וכלי רכב שנמצאו בנכס אינם שליכים לעורר או לכנסיה אלא לדיירים המחציקיס ביחידות סמוכות.

ביום 14.5.2018 בעת דיון ההוכתות נשאל עד העוררת בעיקר ביתס לזיקתס של העוררים לנכס וטען כי בנכס נשוא המחלוקת כבר היו רכבים או חפצים של אתרים בשטת שבמחלוקת בעת

ששכרו העוררים את הנכס . אלו למיטב ידיעתו רכבים של המוסך הסמוך והעוררים לא פעלו לסילוקס מהשטת.

הבעלים, יהודה אגלנוב, אמר שמדובר במחזיקים שאינם העוררים וכי פנה לבית משפט בתביעה לבית משפט כנגד חשימוש בשטח אך המתזיק אינו שועה להתלטות בית המשפט.

ביחס להטכט השכירות השיב הבעלים :

* אני השכלתי לו את כל הת 138 מד כולל המעבר, בחלק עליו דיברתי קודם בו הציב המוסך השכן רכבים (חפצים ובגינו פניתי לבית המשפט , גם שטח זה הושכר לכנסיה במסגרת הסכם

השכידות?-

בתום חדיון הבחיר בייכ העוררים כי טענת איני מחזיק אינה מתייחסת לכל שטת הנכס כי אם לחלקו אך אין בידי העוררים את ההיקף המדויק העומד בבסיס טענתם.

שיאיננו טוענים טענת איני מחזיק בכל השטח, אך לק בחלק מהשטה . אינמו יורעיס להגדיל את השטח. מלובל בשטח דרכו נכנס העורד לבית התפילה. לחילופין אם תודחה טענת איני מחזיק אנו נטען כי השטח ש במחלוקת פטול מאלנונה בתינתו הלק מבית תפילת?

נעיר כבר כאן ביחס לכשל לוגי בטענת העוררים שכן גם אס תידחה טענת אינני מחציק הרי במסגרת טענותיהם העובדתיות של העוררים התומכות בטענת איני מחזיק הס הניחו תשתית עובדתית לפיה לפחות בחלק מהשטח שבמתלוקת נעשה שימוש על ידי המוסך ו/או על ידי צדדים שלישיים אחרים ולא כבית תפילה וחרי ממה נפשך! הכיצד ניתן לקבל פטור לבית בית תפילה ביחס לנכס אשר לא נעשה בו שימוש על ידי מי שמפעיל בית תפילה.... .

נכריע תחילה בטענת אינני מחציק :

אין מחלוקת כי העוררים נרשמו כמחויקים בנכס על פי הודעה שנמסרה למנהל הארנונה ובהתאם לחוזה שכירות שנחתם בין הבעלים על הנכס לבין העוררים.

העורריט הודו בכך.

עד העוררים בעדותו העיד כי השכיך לעורריט את הנכס נשוא הערר.

לטענת המשיב גם בעת עריכת הביקורת בשטח נמצאו ממצאים מהם עולה כי העוררים מתויקים בפועל בנכס.

נציין כי עיון בדוח ממצאי הביקורת אינו תומך בעמדה זו של המשיב. פרט לרכבים המשוייכיס למוטך, 'ימתוך השטת הנייל קייט כניטה לתלק מיחידה 010...' כמו כן המפתח לשער ישנו גם אצל המוסך.

בחנו בעיון את כתב הערר, כתב התשובה, פרוטוקול הדיון והראיות שהגישו הצדדים ולא מצאנו בחומר הראיות ראיות המשכנעות כי העוררים אינם מחזיקים בנכס או כי הס אינם בעלי הציקה הקרובה ביותר לנכס.

נכון שהונחה תשתית ראייתי לכך שבין העוררים ו/או בעלי הנכס לבין צדדים שלישיים קיימת מחלוקת משפטית ביחט לאחזקה בחלק מהנכס וכי עולה מדות ממצאי הביקורת כי יש משתמשים נוטפים בנכס נשוא הערר אלא שאין לדרוש ממנהל הארנונה שישמש כאינסטנציה המכריעה במקרים של סכסוכי שכנים או מחלוקות על התזקה , במיוחד בשעה שנמסרה למשיב הודעה כדין על והות המתזיק והוצג לו הסכם שכירות.

המשיב פעל בהתאם להודעה על חילופי המחזיקים כפי שנמסרה לו מחעוררים ומהבעלים על הקרקע.

ועדת הערר מוסמכת לבחון מי החזיק בנכס ומי היה בעל הוּיקה הקרובה ביותר לנכס בתקופה נשוא המחלוקת.

ועדת הערר נדרשת לשאלות אלה מקום בו יש לבחון את שיקול דעת מנהל הארנונה על אף תתזקה שנקבעה בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אשר קובעת את דרך המלך לרישום מתזיקים בנכט בכדי לחסוך מהרשות את מלאכת הבירור והתתקור של כל מקרה לגופו.

מנהל הארנונה אינו ערכאח לבירור מחלוקות פרטיות בין בעלי נכסים לבין שוכרים מטעמם או בין שוכרים לבין עצמם.

מחראיות שהציגו העורריט עולה כי בין העוררים לצדדים שלישיים אשר העוררים טוענים כי החזיקו בנכס, קיימת מחלוקת אשר מקורה באתוקה מסולימת של חלק מהנכס עוד קודם למסירת החזקה לעוררים.

מקום בו מערכת יחסים פרטית ו/או סכסוך חוצי חפרטי בין הצדדים מותיר תוסר בהירות ביחט לשאלת החזקה, כפי שעולה מהמסמכים שהעוררים עצמם הציגו הרי שאין להתערב בשיקול הדעת של מנהל הארנונה, ולאפשר לצדדים למצות את חלוקת האחריות בנטל התיובים בינם לבין עצמם.

בשים לב לאמור לעיל אין לנו אלא לקבוע כי העוררים לא הרימו את הנטל הכבד המוטל עליהם ולא הוכיחו כי בתקופה הרלבנטית לערר לא חיוו בעלי הויקה הקרובה ביותר לנכס.

הטענה כי העוררים וכאים לפטור מכח סעיף פג(ה)(1) לפקודת הפיטורין:

העוררים טוענים כי שטח הנכס משמש כדרך הגישה לנכס העיקרי המשמש כבית תפילה וכי לא ניתן להפריד בין החלקים בנכס המשמשים באופן עיקרי לתפילה ובין חלקיט נוספים המשמשים את הנכס כגון שירותים ומדרגות.

לטענת העוררים אין לחפריד בין הנכס שבמתלוקת לבין הכנסייה הסמוכה לו.

בסיכום טענות העורריט טוענים העוררים כך:

לאוד זאת ומכלוון שבפועל , השטת אותו שוכלים העוללים כמעבר לכנסיית הינו שליש מחלקת 2 המשיב ליתן פטול מארנונה לכל הפחות לשליש מחלקה 22, ביחד ולחוד עם שאר שטת הנכס שאינו שייך לחלקת ז3/.

עמדת המשיב חינה כי תכלית הפטור הנו לנכס ששימושו העיקרי הוא כנסייה והפטור אינו נועד לחול על נכסים שנעשה בהם שימוש עיקרי אחר. מכיוון שכך אין מקום להכיר בשטחים שאינם משמשלים את העוררים באופן ישיר לקיום תפילה.

עיינו בדוחות ממצאי הביקורת ובראיות שהוצגו לנו על ידי הצדדים ולא התרשמנו שמדובר בחלק בלתי נפרד מהנכס כדוגמת מדרגות או שירותים.

השטח נשוא המחלוקת אינו דומה לחלקים המתוארים על ידי השופט אליהו בכר בעמנ (תייא)

6 עמותת ממעל ממש נ ' מנהל הארנונה עירית תל אביב יפו, שס קבע בית המשפט כי אין מקוט לבצע הפרדה בין חלקי נכט כאשר השטחים הנוספים משמשים לפעילות נטרלית וטבעית כדוגמת שירותים או מדרגות.

אין גה המקרה שבפנינו.

הנכס נשוא הערר אינו משמש כולו כמעבר או גישה לכנטיה וגם החלק אשר לטענת העוררים (כשליש מהנכס), לא מסתמן כחלק בו נעשית פעילות נטרלית או טבעית לשימוש בנכס הצמוד, ככנסיה. התרשמנו כי מדובר בשטח נוסף על שטח הכנסיה. שטח אותו שכרו העורריט מתבעלים ואשר כפי שהעידו העוררים והבעלים נעשה בו שימוש גם על ידי המוסך הסמוך.

דוח ממצאי הביקורת מלמד על כך ששטח זה משמש כמעבר גם למוסך.

לא הוצגו לנו ראיות התומכות בטענה העוררים כי חלק משטח הנכס מהווה הלכה למעשה חלק בלתי נפרד מהכנסייה בכך שמהווה מעבר בלעדי ומשמש בלעדית את הכנסיה, או משמש את הכנסייה במשמעות הוראות סעיף 5ג(ה)(1) לפקודת הפיטורין.

מונחים אנו מפסיקת בית המשפט העליון בכמה מקרים לפיה את הפטורים הקבועים בפקודת הפיטורין יש לפרש בצמצום.

יש להניח כי המחוקק התכוון בעת שקבע פטור מארנונה לכנסייה למבנה שמשמש באופן פעיל ורציף ככנסייה, מקום בו נערכות תפילות ו/או פעילות אחרת כמפורט בסעיף הפטור, דרך קבע ולא נכס אשר חלקים ממנו או חלקים סמוכים לו אינם משמשים דרך קבע לתפילה, ואף בשימושים של אחרים.

בנכס נשוא הערר, על פי הסממניס שהוצגו בפנינו הרי שאין מדובר בבית תפילה כי אס בשטח הסמוך לכנסייה.

יש להעניק הפטור על פי סעיף 5ג(ה)(1)(א) לפקודת הפיטורין רק לחלק הנכס בו נעשה שימוש כבית תפילה , ואילו הנכס נשוא הערר בכללותו אינו עומד בתנאים אלה.

אשר על כן דין הערר בעניין וה להידחות.

סוף דבר, הערר נדחה.

בנסיבות דרך ניהול הערר ועיסוקס של העוררים , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

0 7

יו'יר: ו צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טי

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יב בכסלו תשעט

2]008

מספר ערר: | 09:34 / 140018928

מספר ועדה: | 11809

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העוררים: דורנשטיין יעקב, דורנשטיין גילה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת הצדדים הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.11.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפ לטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ > חי =

יו"ר: עו רינץ בר: עו"ד אהו 0 חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יב בכסלו תשעט

2|008

מספר ערר: | 10:58 / *********

מספר ועדה: | 11809

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר/ת: קרן מרדכי קריתי, קרן מרדכי קריתי אגודה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר שעיינו בדו"ח ובצילומים הגענו למסקנה שמצב הדירה אינו מאפשר מגורים ונראה על פניו שמצב זה היה קיים בדירה גם בשנת 2015. בנסיבות אלה יש מקום לקבוע שהסיבה שהדירה לא שימשה למגורים בשנת 2015 היא שהדירה לא הייתה ראויה למגורים ולא ניתן היה אף להשכירה.

החיוב כדירת רפאים לשנת 2015 כולה יבוטל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.11.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ל ₪ ךכ

חבר: עו" אהוד פלדמן | חבר: ד"ר אחיקם/פירסטנברג, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יב בכסלו תשעט

208

מספר ערר: | 11:28 / 140016479

מספר ועדה: | 11809

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר/ת: נתון ניהול יבנה 38 ת"א בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם להסכמת הצדדים ולצורך סילוק סופי של טענות הצדדים בערר דנן, לנוכח כתב הערר המתוקן

הביקורת שנערכה בנכס והמסמכים שהומצאו למשיב, מוסכם כי משטח הנכס 2000416614 ח-ן

לקוח: 10857195 יופחתו השטחים כדלקמן:

1. שטח של 3.85 מ"ר בגין מבואה המצוי בקומת הקרקע בנכס וזאת החל מיום בו חויבה לראשונה

העוררת בגין שטח זה.

2 שטח של 51.85 מ"ר וזאת החל מיום 28/12/16, קרי מיום קבלת השגתה של העוררת אצל המשיב.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.11.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

₪ 2

בר ] 5

יו"ר: דדרוית ₪ ב חבר: = אוזוד פלדמ חבר: ד"ר או יקֶם פירסטנברג, רו"ו

1

בל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140018174

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: דייר אתלקס פירסטנברג, רוי'ת

העורר: פרוכטמן תומר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב אלקתי מרדכי 11 בתל אביב ושטחו הכולל 348 מ"ר המחוייב בסוו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]