החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 17 לאוקטובר 2017
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך
מספר ערר :
מספר ועדה:
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: שרעבי צמח
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 2/10/2017.
יב בתשרי תשעח
07"
********* / 6
110
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית
המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת
ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האי;טרנט של המשיב.
/
יו"ר: יז חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: | 140015697 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו'יד אלון בדוק
חבר: עו''ד/רו'יח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררות: כהן אסתר ופריימן אילנה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטת
הנח נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו, כמו עניינס של יתר העררים, חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכוית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה. מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתתם מוכר וידוע.
ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנתיים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שני חנויות בתחנה המרכזית החדשה.
במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכוית התדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוהות המחציק לצרכי ארנונה.
בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.
להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלת?
נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו
בהתאמה גם על תיק זה.
נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:
בכתב הערר שחוגש על ידי בייכ העוררות נכתב:
*ימדובר בתנות ריקה שבנייתה לא תושלמה ושאין אליה גישת ,כמו גם ליתד החנונות המצויות בסמיכות אליה...בנוסף, העולרות מעולם לא קיב 2 מהתמתית את החזקה בחנות..+
המשיב טען בכתב תשובתו כי חילופי המחזיקים בוצעו כבר בשנת 1999 על סמך הודעה מטודרת מאת הבעלים התחנה המרכזית החדשה אשר צורפה כנספת בי לכתב התשובה.
כמו בתיקים אתרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאז הוגשו טיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וּה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 29.12.2016.
יחד עס תיק המוצגים הגיש הצד השלישי בקשה לקבוע את התיק לדיון הוכתחות שכן עולה סתירה בין המסמכים שהוגשו במסגרת כתב הערר לבין הממצאים שיש בידי הצד השלישי.
העוררות מצידן ביקשו בעקבות הודעת הצד השלישי להמשיך לנחל את התיק ולהגיש תצהיר מטעמן.
הועדה הורתה לצדדיט להגיש תצהיריהם והתיק נקבע לשמיעת הוכחות.
ביום 5.03.17 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם העוררות.
ביום 3.5.2017 הוגש תצהיר עדות ראשית מטעם חמשיב .
בהתאם להסדר הדיון עס הצד השלישי שימש תיק המוצגים שהוגש כתצהיר עדות ראשית מטעם הצד השלישל.
ביום 5.6.2017 חתקיים דיון הוכתות בפנינו במסגרתו נחקרו עדת העוררות ועדת חמשיב על תצהלריהן.
כהן אסתר השיבה לשאלות בייכ הצד השלישי והוועדה כך:
/...אני בת 80 ועדיין זוכלת את הפרטים...שלחו לנו מכתב ואיימו עלינו שאם לא נחתום על חוזת חדש עם יונה מלדכי עוד מעט יפתחו את התחנה ולא נקבל חנות...אני מכירה את טופס 5 וזת מסמך שנחתם עס הקבלן יונה מלדכי. חתמתי על זה שאנחנו מוכנים לקחת את החנות ואחדי שעשינו חוזה...אני לא ידעתי על מה אני חותמה .הוצגו לי הרבה טפסים, שילמנו הרבה כסף ובקומה בי אף אחל לא פתח את העסק שלנו. הועד של בעל? החנויות <ודע את זה..%
...בקומה הלאשונה היה שוק, בקומה השלישית חנויות ובקומה שלנו לא היה שום דבר...נתנו למנו מפתת של החנות ושמחנו כי אמלו /עוד מעט תהיה לנו תנוהיי ואז שום דבר לא קרה...אף פעם לא עשינו שימוש בחנות הזאת. אי אפשר...היום אין גישה לחנות כי סגרו את זה. הלד המלדגות סגוד עם ברזלים..<
עדת המשיב השיבה לשאלות בייכ העוררות:
*כשאת שואלת אותי היכן בחומר שמצורף לתצהירי כתוב הודעה או שיממי שם מחזיק אנ משיבה שזה התומל שעל פיו בוצעו חילופי שמות המחזיקים בתמחי/ת....כשאת שואלת אותי מי ציין בהודעה ש מצולפת לתצהילי ליד מסי 47 /חנות לא פעילה, אני משיבה שאיני יודעת..<
כאמור, המשיב הגיש את תצהירה של רוית דורון המשמשת כבוחנת חיובים בכירה במחלקת שומה ב באגף לחיובי ארנונה והיא הצחירה כי /מבליקה במסמכי העירייה עולה כי בתאליך 6.9 נשלחה הודעה לתחנה המרכזית החדשה כי בההאס לפנייתם שונת שס המחזיק מהתחנה המרכזית החדשה לכה( אסתל ופריימן אילנה, נזאת החל מיום 1.1.99
העתק ההודעה בצירוף רשימת החנויות צורף לתצחיר עדת המשיםב .
הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שחגיש:
חוזה המכר מיום 14.12.88.
טופט 5 ייפרוטוקול קבלת חנות יי מיום 16.8.93.
טופס 6 'יאישור למסירת חנותיי מיום 18.6.93.
דרישת תשלום חיוב בדמי ניהול בשנת 2007.
מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המתזיקים על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשהו שנמטר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999,
ראה הצחרת עדת המשיב המצוטטת לעיל.
עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכזית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העוררות כי לא ניתן לזחות את הנכס או לגשת אליו.
ראה לעניין זה את עדות עדת המשיב בפנינו.
כאמור חמשיב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכוית החדשה.
העוררות כאמור טענו כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמטרה להן, הן הצביעו למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיסים.
ייפרוטוקול קבלת חנות'' מיום 16.8.93 :
המשיב לא הניח בפני הועדה תשתית עובדתית או משפטית הנותנת הסבר לעובדה כי חילופי המחויקים בוצעו על ידו ככל הנראה בשנת 1999 או בסמוך לכך, שנים רבות לאתר שנהתס ייפרוטוקול קבלת החנות'י.
במיוחד תמוחה עמדת המשיב לאור העובדה שעדת המשיב בעצמו העידה כי במסמך שצורף להודעת התמחיית על העברת התזקה לעוררות נמסר, לאחר התתימה על פרוטוקול המסירה כי החנות לא הייתה פעילה.
לא נתחמק מדיון במעמדו של מסמך כמו פרוטוקול קבלת החנות.
על פניו מדובר באישור לפיו קיבלו העוררות אות התזקה בחנות מאת התחנה המרכזית החדשה בשנת 1993. אסתר כהן אף לא התכחשה לתתלמתה על המסמך.
אלא שאין לקרוא מסמך זה במנותק מהעובדות הנוגעות למצב החנות, מצב המתתס ומועד מסירת ההודעה למשיב מכוחה קמה הי'יאחזקהיי לצרכי ארנונה מבחינת העוררות.
אס נקרא מסמך זה במנותק מהעובדות והראיות עליהן אין מחלוקת כאמור לעיל נחטא לאמת ככל שהיא רלבנטית לעניין ההחזקה לצרכי ארנונה.
אכן יכול לחיות שלמטמך פרוטוקול המטירה של החנות *שנן השלכות ביחס ליחסים החוזיים בין העוררות לבין הצד השלישי אולם מבתינת דיני ארנונה, הבסיס לחיוביט נשוא ערר זה, להשגת העורר ולפעולות המשיב לאורך השנים הינו הודעת הבעלים אשר נמסרה למשיב בשנת 1999.
המשיב הוא שפעל על פיה ולא נכון יהיה לאפשר לו היום, לאחר שתלפו עשרות שנים ממועד חתימת העוררות על פרוטוקול קבלת החנות לכאורה ולאחר שתלפו שנים רבות מהמועד בו ביצע את חילופי המחזיקים, לשנות מעמדתו.
לפיכך הננו קובעים כי אין בפרוטוקול מסירת החנות מיום 16.8.1993 בכדי לקבוע כי החל מהמועד בו הוא נחתם נמסרה לעורר החזקה מבחינת דיני הארנונה.
ההכרעה בערר זה, כמו במקרים דומים בעניינם של בעלי נכטים במתחם התתנה המרכצית החדשה תתבסס על בדיקת טענת העוררות כי אינן מחזיקות בנכס ככל שטענה זו מתייחסת לחזקה שיוחסה להן על ידי המשיב משנת 1999, הוא המועד בו נמסרה למשיב לטענתו הודעת מבעלת הזכויות בנכס על חילופי מחזיקים ובשים לב למצב הנכס בהתאם לראיות שהובאו בפנל הועדה.
מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה כאמור את רישום המחציקיס על פי פניות הצד השלישי ובהתאם לדיוות יידוחות פירוט העברת זכויות לחנויותיי שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999, אליה צורפה הטבלה כאמור.
המשיב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועד המשיב , בעקבות פנייתה של תברת התחנה המרכזית החדשה.
העוררות כאמור טענו כי החזקה בחנות נשוא הערר נשללה מהן עוד קודם למסירת ההודעה על ידי התמחיית למשיב והן הצביעו למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשס את חילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.
אין זה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת חזקה או העברת זכויות בנכס, הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מחזציקים, המשיב מקפיד לקבל מסמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר היוצא והן על ידי הדייר הנכנס. יתרה מזו, לא פעט נדרשנו לבקשות נישומים להחיל את מועד שינוי התוקה למועד הקבוע במסמך התווּי המקים את העילה לשינוי המחזיקים, במקרים רבים סירב חמשיב לרשוט השינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינוי.
אנו שבים ומתאריס את הנוהל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את סימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בתצהיר המשיב ובעדות עדת המשיב ממנו משתמע כי חמשיב ביצע את חילופי המחציקים על פי ייהודעתיי הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.
אין מחלוקת כי המשיב רשם את העוררות כמחציקות של הנכס נשוא הערר על פי הפנייה משנת 9, הי'יהודעהיי שצורפה לתצהיר עדת המשיב.
איןו זה מענייננו לחידרש למערכת החוזית שנקשרה בין הצד השלישי לעורר אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוד מהראיות שהוצגו לנו האם נכון נהג המשיב כאשר פעל על פי פניית הצד השלישי ורשס את חילופי המחזיקים.
ברור מהעדויות כפי שנשמעו כי הנכס נשוא הערר אינו פעיל, ממילא לא נטתרה טענת העוררות כי הנכס לא היה פעיל לפחות מאז פרק זמן טמוך מאד למועד בו נמסר להן מפתח החנות וכי לאחר מועד וה ניטלה מהן החצקה בחנות.
גרסת העוררות שלא נסתרה כפי שפורטה בהרחבה לעיל תומכת בעמדתן לפיה החנות לא היתה בחזקתן במועד הרלבנטי לערר וה.
המשיב טוען בכתב התשובה כי העוררות קיבלו פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות בשנים שקדמו למחלוקת נשוא ערר וח.
ברור לכל כי השימוש בכלי של פטור מארנונח לחנויות בתחנה המרכזית החדשה באמצעות סעיף 0 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגביית ארנונה מהחנויות בפרויקט המורכב והבעייתי אשר שאלת ההזקה בו לא הוכרעה.
אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסים מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת החזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכזה.
לא המחוקק כמו גם לא מתקין צו הארנונה, לא התכוונו כי אחזקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לחיוב במט.
אמרנו כבר בעבר כי ועדת הערר אינה גוף המיישב סכסוכים בין מחזיקים .
4
סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוסמכה על פי חוק ובמקרה זה בטענת אינני מחזיק.
התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:
המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.
חילופי המתציקים לא בוצעו על פי הנתיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעת על חילופי מתזיקים או חדילת חוקה כנדרש על פי דקו.
לא נמצאה בניק הבית אצל המשיב הודעה מטעט הבעליסם על הנכס על מסירת החזקה לעוררים ומסמך פרוטוקול קבלת החנות לא הוצג למשיב ולא נמצא בתיק הבית.
העוררות לא החזיקו בנכס בשנת 1999.
עיון בטופס 6 אשר אין בו כל הערות לתיקונים בהשוואתו לטופס 5 מוכיח כי למעשה לא נמסרה חזקה לעוררות, לא הייתה כוונה אמיתית למסירה ובדיקת הנכס ע"י העוררת.
המסמכים חנייל מתזקים את הטענה, כי הנכס לא נמסר לעוררות.
עדת המשיב בעדותח כי לא היה שימוש בנכס חיוּקה את גרטת העוררות לפיה לא נמסרה להן חוקה בנכס על אף ייהודעתי' הצד השלישי.
אכן מטרתם של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על המשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מהימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה. אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמשרת לו.
הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביחט לעמדת העוררים בתחנה המרכזית בכלל אשר פנו אליו משנת 1999 לאחר רישומט כמחזיקיס ואת ידיעת המשיב ביחס למצב הנכסים בתחנה המרכזית ואת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחזיקים שונים במתחם התחנה המרכוית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת המשיב אשר הונייחט לפניית הצד השלישי ורשם את העוררת כמתציקה בנכס.
תכלית המחוקק, להביא לכך שהמחציק האמיתי בנכט ישלם את הארנונה בגין ההתוקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה סתמית ומחשידה כגון הודעת התחנה המרכזית החדשה על חילופי מחזיקים.
בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האלנונת בעידית הלצליה 2 מילב פלקון, שס עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחציק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחציק בנכס.
בבריים 867/06 מנהלת האלנונה בעיליית היפה ני דור אנלגיה בעל/מ, בבוד השופט מלצר קובע בין
השאר:
/...שני חברי הסכימו, עס זאת, כי בנסיבות שבתן ישנה ידיעה פוזיטיבית של הדשות המוסמכת לגביית האדנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל -- החלטתה להמשיך ולחייב את המתזיק היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עלית מכות תפקידה כנאמן הציבור (עיינו: פיסקאות 34-32 לחוות דעתו של חברי, השופט */ דנציגר, פיסקה 0 לחוות דעתה של חברתי, השופטת ע: אלבל). לעמדה זו הצטרף, בהמשךץ, גם חבלי, השופט א?
רובינכשטיין ב-עעייס 2611/08 בנימין ני עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: עניין בנימין), בציינו כך?
...כשלעצמי סבולני, על פי השכל הישר, כי אם אכן ידעה אל נכון המחלקה הרלבנטית ע2 השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו ש2 המנגנון לשינוי, ולמצעד לבדיקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית ארנונה, בודאי במקום רב נכסים ולב תחלופה... אך במקום שנפתח הפתח לבדיקה קלה *חסית נוכח ידיעתה הקונקרטית של הרשות, יש מקום למאמץ מצידה...* (שס, בפיסקה כת?)/
החיגיון שהנחה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוזיטיבית של הרשות ביחס לזהות המחזיק בפועל נכון שישמש כמורה דרך גם בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלם מידיעתו הפוזיטיבית של המשיב את הנסיבות המיוחדות והמורכבות של הנכסים במתחם התחנה המרכוית בתל אביב עת פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכוית החדשה על חילופי מחזיקים בשנת 1999. על פי הגיון וה לא היה מקום לקבוע כי העוררות מחזיקות בנכס נשוא הערר שבפנינו.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העוררות לא החזיקו בנכס בתקופות המיוחסות להן על ידי המשיב.
אין בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררות לבין הצד השלישי.
החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העוררות בערר וּה.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 2.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות
בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטי ר האינטרנט של המשיב.
4 /
הרעי ווצדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי ₪) גדי טל
יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140016626 שליד עיריית תל אביב- יפו
לוי/ר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: קדיש דבורה זיל ע"י גיל קדיש
בגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
אין זו הפעם הראשונה בה נדרשים אנו להכריע בערר שהוגש על ידי נישום שתויב בארנונה בשיעור ניכר על פי סעיף 1.1 די לצו הארנונח בגין נכס שזכה לכינוי יידירות רפאים'יי ומוגדר כדירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה משנים עשר התודשים שקדמו ל 1 דבמבר לפני שנת הכספיט בעדה מוטלת הארנונה.
בדרך כלל במסגרת העררים שנדונו בפנינו נדרשנו לבדיקת הטענות העובדתיות שהועלו על ידי עוררים אשר ביקשו לשכנע אותנו כי מנהל הארנונה טעה כאשר דחה את השגתם מאחר ועשו שימוש בדירה ולו שימוש קלוש, בתקופה הרלבנטית וזאת בניגוד לתיווי שעוני המים שהיה בידי מנהל הארנונה עת החליט לתייבו בתעריף המוגדל.
הנכס נשוא הערר סווג כאמור כיימבנה שאינו בשימושיי מכח צו הארנונה בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה המגדירות מבנה מגורים שאינו בשימוש כמבנה מגורים בו לא התגורר איש דרך קבע במשך תשעה מבין שנים עשר החודשים שקדמו ל- 1.12.2014, ובמשך תשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1.12.2015.
חמשיב קבע כי מאחר והדירה לא שימשה למגורים דרך קבע יש לסווגה בסיווג האמור.
על החלטתו זו של מנהל הארנונה הגיש בנה של המנותה ערר.
הוא לא פירט בכתב הערר שהגיש את הנימוקים לפיהם יש לדחות את החלטתו של מנהל הארנונה לסווג את הדירה בטיווג יידירת רפאיסיי אלא הפנה להשגה שהגיש אשר לטענתו, כפי שפרט בכתב הערר "מאחד שאין בידי מכתב מכם על הסיבות <לתיית הערעור איני יכול לעדעד על התחלטת.
המשיב צירף לכתב התשובה את תשובת מנהל הארנונה להשגה של העורר בח נכתב כך :
יימפנייתך עולה כי הנכסים לא שימשו כמגורים דרך קבע ומשכך חויבו בטיווג האמור. (להלן:
ה'נכסיי)
לתשובת מנהל הארנונה צורף מכתבה של תמי לוי אשר קבעה כי ביום 1.12.2016 דנה ועדת ההנחות בפניית העורר ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת התיוב ביחס לנכס הנייל.
ביום 27.6.2017 חתקיים דיון מקדמי בפני הועדה בו שמענו בכובד ראש את טיעוניו מכמירי הלב של העורר.
מפאת צנעת הפרט לא נרשמו בפרוטוקול נסיבותיו חרפואיות והנפשיות הקשות אשר נוגעות למחלתה של אשתו או למחלתו שלו אשר הביאו לטענתו לכך שמתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב.
ביום הדיון המקדמי קיבלנו את ההחלטה הבאה:
<שמענו היום באריכות את העודר ושמענו את נסיבותיו האישיות הקשות אשד ניתן לסכם ולומרד שבשל מחלתה הקשה של אשתו לא רק שהתקיימו הנסיבות החדיגות שהביאו לכך שהנכסים נשוא העדר :ישארו דיקים בנסיבות שאינן בשליטתו, אלא שהנסיבות הקשות הביאו לכך שהזניח את מצבו האיש וחלה בעצמו במחלה קשה.
אפשר להרחיב (לדון כאן בסמכויותיה של ועדת העלר (בשאלת התערבותנו בשיקוע דעתה של ועדת ההנחות , אכל מכאן לא נצליח להושיט סיוע לעולל.
תשובתה הלקונית של ועדת ההנחות (אפשר להבין לליבו של העולר שתוא נפגע ומתקומס על כך שלא הייתה בה התייהסות למסמכים הדפואיים ולנסיבות המיוחלות שהציג לוועדה) מאפשלת לנו לשוב ולקרוא למשיב לשוב (לבחון פעם נוספת את נסיבותיו של מקדה זה מבלי להיזקק בשקב זה לשאלת הסמכות שכן אין חולק כנ המשיב עצמו מוסמך לקבוע את שומת הדילה ומוסמך להחליט כי התקניימו נסיבות
המצדיקות ס: נוג שונה של הדירות במקדה זת.
אין עודרים כי לא למקלה זת כיוון המחוקק אשר שינה החוק וקבע ס?ונג שונה ל/דילות דפאים.
בנסיבות אלה אנו ממליצים למשיב לשוב ולשקו 2 את סיווג הלירות במקדה דנן ולסווגן על פי סיווג מגולים כפי שסווג קודם לשינוי וכמי ששמענו מהנישום שכיבד את השומות שנשלתו אלין..<
ביום 2.8.2017 נתקבלה התייחסותו של המשיב להחלטתנו מיוט 27.6.2017.
בתגובתו הודיע המשיב כי אין שינוי בעמדתו ביחס לתיובו של העורר בהתאם לאמור בטעיף 1.1 די, לצו הראנונה.
המשיב הוסיף וקבע בתשובתו כדלקמן:
*+ המשיב קבע בתשובתו להשגה כי לעורר זכות להגיש ערר על דחיית ההשגה בטעות ועל כן למעשה לא הייתה לעורר זּכות להגיש ערר שכן העורר בהשגתו מודה כי לא נעשה כל שימוש בדירה נשוא הערר
* מאתר ואין טענה לשימוש בדירה נשוא הערר אין סמכות לא למשיב ולא לוועדת הערר לדון בהשגת העורר.
* תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות ) תסשייז- 2007 כפי שתוקנו בהוראת שעה בשנת 2014 הן אשר הסמיכו את ועדת ההנחות לדון בבקשת מחציק לקבוע כי תקופות מסוימות לא תבואנה במניין תשעת החודשים המוגדרים בהגדרת מבנה מגורים שאינו בשימוש .
* סמכותה זו של ועדת ההנחות עוגנה בהחלטת מועצת העיר מיום 26.10.15 על פיה ועדת ההנחות רשאית להפעיל שיקול דעת בכפוף להוראות הדין.
* "ילמעלה מן הדרושיי מציין המשיב בתשובתו כי תועדה בחנה בכובד ראש את המקרה דנן וכי העניין נדון שוב בוועדת ההנחות לאחר הדיון בוועדת הערר אך הועדה התליטה כי כיוון שהנכס עמד שנים רבות ריק עוד בטרט חלתה אשתו של העורר, אין הפנייה עומדת באמות המידה שנקבעו על ידי המועצה.
* מכל מקום ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בענייני ועדת החנחות וחיא אינה משמשת
כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות.
* לעניין בקשת ועדת הערר לעיין בפרוטוקול הדיון בפני ועדת ההנחות קבע המשים :
%המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקול דיוני ועדת ההנחות בפני ועדת הערל הנכבדה, לצורך דיון בנימוקי ועדת ההנחות?/.
המשיב צירף לתשובת מנהל הארנונה להשגה את תוצאות התלטת ועדת ההנחות שדנה בפניית העוררת (הודעה שהודפסה חמש דקות לאחר הדפסת תשובת מנהל הארנונה) לפיה ועדת ההנתות דנה בעניין חנכט ביום 1.12.16 ובתוקף שיקול הדעת המסור לוועדה היא לא מצאה כל נתקיימו נסיבות מצדיקות את הפחתת החיוב ביחט לנכט חנייל.
אמרנו בהחלטות קודמות באותו עניין כי לא ניתן לסיים את החלטתנו מבלי להביע הסתליגותנו.
ברור לכל שלא לכך כיוון המתוקק כאשר התקין את התקנות הנוגעות ליידירת רפאיסיי ולדירות שלא נעשה בהם שימוש.
ברור כי המחוקק כיוון לנישומים אשר אינם עושים שימוש בנכסים המשמשיט למגורים בנסיבות אחרות ומטיבות אחרות.
במקרה שבפנינו תוצאת הסיווג ותוצאות הדיון בערר גה הינם הטלת 'קנסיי בלתי מוצדס על נישומים אשר נקלעו למצב בו הדירה אינה יכולה לשמש למגורים בשל בעיות אישיות קשות הקשורות באשתו של העורר ובעורר עצמו. אשת העורר חלתה במחלה קשה, הוא טעד אותה עד למותה וחלת בעצמו במחלה קשה לרוע המול.
עיינו בפרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת ערב אישור התקנות מכוחן הוסמכו הרשויות המקומיות לתקן את צווי הארנונה ולהוסיף טיווג המתייחס ליידירות רפאיםיי ואין חולק כי לא לדירות או למקריסם דוגמת המקרה שבפינו כיוון המחוקק כי אם לדירות אשר בעליהן מעמידים אותן ריקות מסיבות אחרות ומתוך שיקול דעת ואשר את שיקול הדעת הזה ביקש המחוקק לערער בכדי להביא להיצע גדול יותר של דירות להשכרה או לשימוש למגורים בשוק הנדליין על מצוקות הדיור המוכרות לכל.
המשיב בהודעתו מיום 2.8.2017 מרחיק לכת ביחס לזכותו של הנישום במקרה שבפנינו להביא את ענינו בפני ועדת הערר ולא רק שמצביע על העדר סמכותה של ועדת הערר לדון בטענותיו של העורר אלא קובע כי עצם התשובה להשגתו של העורר וחפנייתו של העורר לוועדת הערר בטעות נעשו:
יתחילה <ובהל כי מתן זכות העדרר כמי שהובאה במכתבו של המשיב מקודה בטעות.. משמחזיק בנכס שחויב בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש מודיע (ובכך למעשה מודה) כי לא נעשת בנכס כל שימוש בתקופה הללבנטית אין לדאות בפנייתו זו השגה כלל ובמצב דבלים זה אין בסמכות המשיב לדון כלל בטענתו. לא ניתן להקנות למחזיק זה זכות ערר שאין בסמכות המשיב ליתן לו מעיקדא. זה המצב בעניינו/
נאמר כבר בראשית התייחסותנו לעמדתו זו של המשיב, שהדעת אינה יכולה לסבול את המחשבה לפיה המשיב יינותןיי לעורר את הזכות לערור או שהמשיב יכול להחליט באילו מטענות הנישומים תוקנה לעורר וכות לערור על תשובתו להשגה ובאילו מקריט לא תעמוד לו לנישום הזכות לערור על עמדת המשיב.
אמנם ערכאה מנהלית אנו, אולם לא נוכל שלא להתעכב ולתת דגש על זכות הערעור שהינה זכותו של אדם לערער על הכרעה שיפוטית שניתנח בעניינו בפני ערכאה מוסמכת, וכן וכותו של אדם לערור על החלטה מנהלית בפני רשות ערר מנהלית (או בפני בית משפט מוסמך). הזכות מבטיחה שהעניין יידון בפני יותר מערכאח אחת (כדי למזער טעויות), וכן כי העניין יזכה גם לעיונח של ערכאה שיפוטית בכירה ועצמאית.
הדברים יפים הן לעניין החלטותיו של מנהל הארנונה והן לענייו התלטות המשפיעות של שיקול דעתו של מנהל הארנונה כמו במקרה שבפנינו החלטותיה של ועדת ההנחות.
קיימים חוקים שונים המקימים ביקורת שיפוטית (ובכלל זה ערר) על החלטות מנהליות כדוגמת
החלטותיו של מנהל הארנונה או ועדת ההנחות בעירייה ואף קיימת וכות יסוד לפניה בעתירה
לבית המשפט המנהלי ו/או לבגייצ (כחלק מעקרונות היסוד וכנגּר מחוק-יטוד: השפיטה) אלא שמצווים אנו להעמיד את עצמנו כערכאה מנהלית לרשותה של המערכת המשפטית העמוסה גם כך לעייפה ולברר ברמה המנהלית את טענותיהם של העוררים מקום שהוסמכנו לדון במטריה הנוגעת בדבר.
המשיב בהודעתו מיום 2.8.2017 ממהר להפנות את העורר במקרה הנדון בפנינו לעתור בעתירה מנהלית לבית המשפט לענייניסם מנהליים וממאן להעמיד במבחן במקרה זה את החלטתו של מנהל הארנונה בפני ועדת הערר, אלא שהמשיב טועה במקרה גה שכן השיקולים אותם יש לקחת בתשבון, מעבר לרצון למזער טעויות ולהבטית הליך הוגן על ידי שופטים בכיריט ועצמאיים, הינם שיקולי יעילות ותקציב. מחובתנו כערכאה מנהלית שלא להתנער מהחובה שהוטלה עלינו לברר את טענותיהם של נישומים עלינו לחימנע מלהפנות את עניינם לבתי המשפט בפני שופטים שתפקידם יהיה לדון בערעוריס כשאין בפניהם התשתית העובדתית של טענות העוררים, כפי שמתבררת בפני ועדת הערר.
דיון בנושאים עובדתיים כגון הטענות המובאות בפנינו ביחט לבדיקת מצבה של דירה העומדת ללא שימוש וחסיבות שהביאו לכך אינו חדיון שראוי שיתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, הוא יביא לעומס מיותר על ערכאת הערעור, עומס שעלול להביא להכרעות מוטעות, במיוחד בשל העובדה שערכאת הערעור אינה נדרשת לדון מחדש בכל הפן העובדתי.
אם נאמצ את גישת חמשיב נביא בסופו של דבר לפגיעה ביעילות הדיון בפני בתי המשפט ולבובוו מגו של המשיב אשר בכדי להגיע להכרעה בנושאים יומיומייס כגון הנושא הנדון בפנינו שעניינו בטופו של יום סיווג נכס לצרכי ארנונה, יידרשו המתדייניסם בכדי להגיע להכרעה לפנות לכמה ערכאות שעלותן אינה בטלה, דבר שיביא לבזבוו ומן ומשאבים של הצדדים,
עמדת המשיב לייגלגליי את ההכרעה בנושא שבפנינו לבית המשפט לעניינים מנחליים גס תביא בהכרת לפגיעה בעקרון של סופיות הדיון.
המשיב אינו צריך לתשוש מתהליך של פיקות על החלטותיו או שיקול דעתו , יש בכך ערך כשלעצמו. העובדה שהמחוקק בתר בערכאות מנהליות כדוגמת ועדת הערר כערכאת פיקוח על
החלטות מנהליות של מנהל הארנונה מלמדת כי גס התלטות של גופיט אתריט בעירית תל אביב
כמו ועדת ההנהות שעל החלטותיהם הסתמך חמשיב במקרה זה בעת שקיבל החלטתו ביחס לסיווג הנכס ראוי שיבואו תחת פיקות או ערעור של מותבים מנהליים ולא יובאו לדיון מטריד ומכביד על המערכת ועל האורחים בבית המשפט לעניינים מנהליים.
הייגו מרגישים נח יותר לו היה המשיב מכיר בחשיבות של זכות הערעור וזכותו של נישום שענינו ידון וייבחן בפני ועדת הערר תחת ניסיונותיו להתנער מדיון, ביקורת או פיקוח על
החלטותיו כפי שעולה מהודעתו לוועזית הערר מיום 2.8.17.
מכאן מסתבר שהדרך קצרה אל אי-סדר אמיתי בו המשיב קובע בהודעתו בי הוא ש''מעניקיי
לאזרח את הזכות לערור על החלטותיו הדוחות השגה,
נשוב ונצטט את המובן מאליו מחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארגונה כללית), תשל"ו-
16
*הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האלנונה על השנתו לשאי, תוך שלושים 5 ום מיום שנמסדת לו התשובה, לערור עלית לפני ועדת עלר =
במקרה שבפנינו השיב מנהל הארנונה להשגת העורר ביום 12.12.2016 (תשובה שנשלחה ביום 6 ולא בכדי ציין בסיפת תשובתו כי עומדת לרשות המחציק בנכס הזכות להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה.
לא זו אף גו, לתשובת מנהל הארנונה צורף מכתבה של מנהלת מחלקת שומה א באגף לתיובי הארנונה מאותו היום, בו היא מודיעה לעורר כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 1.12.2017 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתתת החיוב ביחס לנכס הנייל.
הנה כי כן, תשובת מנהל הארנונה הפנתה להתלטת ועדת ההנחות והיא מהווה חלק בלתי נפרד משיקול הדעת שהנחה אותו לקבוע את סיווג הנכס שבפנינו.
גס המשיב בהודעתו מפנה לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות)
תשט"ו-2007 כפי שתוקנו בהוראת השעה התשעייד-2014, הקובעות כי ועדת הנחות תהיה מוסמכת לאשר תקופות אשר לא יבואו במניין תשעת החודשים כאמור בהגדרת 'ימבנה שאינו בשימושיי. מכאן שועדת ההנחות והתלטותיה במקרה זה מהוות חלק משיקול דעתו של המשיב בעת החלטתו על טיווג הנכס במקרים דנן.
תשובת מנהל הארנונה להשגת העורר כל כולה דנה בשאלת סיווג הנכס.
טעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית), תשל"ו-1976 מסמיך את ועדת הערר לדון בסוגיות בגינן עומדת לעורר הזכות להשיג על שומה שנשלחה לו ובין השאר שאלת השימוש וסיווג הנכס כתוצאה מהשימוש בו.
מכל האמור לעיל הננו קובעים כי תשובת מנהל הארנונה להשגה כללה בתוכה גם את מכתבה של מנהלת מחלקת שומה א באגף לחיובי הארנונה מאותו היום בו היא מודיעה לעורר כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 1.12.2017 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכט הנייל,
מכאן אנו גם קובעים כי כדין הוגש הערר על החלטתו של מנהל הארנונה לסווג את הנכס בהתאם לשיקולים המפורטים בתשובתו ובמכתב שצורף לה.
למעלה מן הצורך נציין כי ועדת הערר מוסמכת לדון ולבחון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה על כלל הנימוקים שפורטו בתשובתו עת החליט לסווג את הנכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש.
המשיב מציין בהודעתו מיום 2.8.2017 כי ועדת הערר אינה מהווה, בכל הכבוד, ערכאת ערעור על ועדת ההנחות ואינה גוף המבקר את התלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקול דיוני ועדת ההנחות בפני וועדת הערר הנכבדה'י.
פעם נוספת נפלה שגגה תחת ידו של המשיב ובא כוחו.
ועדת הערר אינה שמה עצמה כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות . ועדת הערר בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה אשר מטתמזך כאמור על החלטות ועדת ההנחות ובתור שכצו ייבחן שיקול דעתו של מנהל הארנונה.
החלטתו של מנהל הארנונה שלא לשתף את הנישום ו/או את ועדת הערר בנימוקי ועדת ההנחות אשר שימשו אותו לקבלת החלטותיו עומדת לחובתו ואת מבלי להביע דעתנו על עצם ההחלטה שלא לחשוף בפני אזרח את נימוקי ועדת ההנחות שדנה בעניינו, החלטה בעייתית עד כדי כך שעולה התהייה אם היה קיים כלל וכלל פרוטוקול שכזה באותה עת וראה בעניין ווה את הערתו של חמשיב לפיה לאור החלטת ועדת הערר מיום 27.6.2017 הובא ענינו של העורר פעם נוספת לדיון בפני ועדת ההנחות.
העורר פנה למתלקת 'יפניות הציבוריי של עירית תל אביב ועמד על וכותו לקבל את פרוטוקול הדיונים בפני ועדת ההנחות והעתק הפרוטוקול נמסר לו.
אין צורך להרחיב הדיון במשמעות 'יהימנעותוי' של צד להליך מנהלי או משפטי מלהביא ראיות הקשורות במתלוקת, ראיות אשר אין חולק כי מצויות בידו. די לצטט את כתבי התשובה והסיכומיס בהם המשיב שב חדשות לבקרים על עמדה זו בהתייחס לנישומים המתדיינים בפנינו ונמנעיס מהבאת ראיות המצויות בידו.
קביעת הפסיקה שהימנעות צד אחד מהבאת עד מוסיפה משקל לראיותיו של הצד שכנגד אינה רק
באי הבאתו של עד אלא אף בכל מקרה בו סירב צד אחד להביא כל ראיה העומדת לרשותו.
הרציונל שעומד מאחורי קביעה זו נובע מכך שהימנעות שכזו מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי בעל הדין שנמנע מלהציג ראיות רלבנטיות אשר בידו חושש מחשיפת הממצאים שיעלו מראיות
אלה ומשכך הימנעות זו פועלת לרעתו במשקל הראיות ומיטיבה עס הצד שכנגד.
את הרציונל הזה נחיל גם במקרה שבפנינו.
מכל האמור לעיל, לאחר ששמענו בהרחבה את העורר לרבות נסיבותיו הקשות הנוגעות למצבה הרפואי של אשתו, מחלתה הקשה בתקופות הנוגעות לערר זה, ולא עלינו מותה, אשר מנעו ממנו לא רק מלטפל בנכס נשוא הערר אלא אף מלטפל במחלתו שלו והביאו להזנחת הטיפול בעצמו עד כדי הסתבכותו שלו במחלה קשה וחשוכת מרפא, כל אלה יחד עס עמדתו של המשיב ושיקול דעתו כפי שעולה מתשובתו להשגה שכנעו אותנו כי טעה במקרה וה מנהל הארנונה עת סיווג את הנכס וקבע כי הנכס לא שימש למגורים דרך קבע שכן לא מתסיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל.
"על הדין אין העולם יכול להתקיים אפילו שעה אחת. העולם צריך רחמים ".( ייל פר\)
סוף דבר, הערר מתקבל.
משלא נתבקשנו לעשות כן אין צו להוצאות.
ניתן והודע היום 2.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו ר האינטרנט של המשיב.
/
8 |
לוי/ר: עו אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עוּיד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך : | כו בתשרי תשעח
177
מספר ערר: | 08:17 / 140016194
מספר ועדה: | 11601
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: דיין מ.א.י.ד אחזקות בע"מ, דיין יצחק, גולדרט זהבה, אלקובי רחל,שושן לאה, דיין אורטל,הלפרט מיכאל, הלפרט יונית, בראון יעקב, כהן אבי, אלון חגי, סולימאן ראובן, אמרוסי ירין, הלפרט יובל, גולדרט ברוך ידל, בראון ענבל, יבנה גולד בע"מ,דיין שמחה נירית, דיין דוד, דיין אריאל שמואל ששו, נחמיאס דוד, נחמיאס רחל, אפריאט ראובן, אפריאט יהודית, בן עמוס ניר, קריאף אריק הרצל,שושן שמחה, שושן דניאל
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.10.2017.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנ
יו"ר: עו"ד דוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד "/
/ | שם הקלדנית: ענת לוי -
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140015045 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: | גי טי אייץ תובנה בע'יימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ענינו של ערר גה הינו נכס בשטח של 354.07 מ"ר ברחוב בגין 7 תל אביב.
המשיב סיווג את הנכס בסיווג השיורי לעסקים בעוד העוררת טוענת כי יש לסווג שטח זה בסיווג ייבתי תוכנהיי.
בתשובתו להשגה נימק מנהל הארנונה את הסירוב לסווג את הנכס בסיווג בתי תוכנה כדלקמן :
*מצאנו כי עיקר פעילותה הינה בתחום מתן שילותים לחברת האם בקפריסין ואין המדובר בפעילות בהתאם להולאת הסעיף ובהתאם להגלרת סעיף 3.3.3 לצו האלנונה בתי תוכנת שעיסוקם *יצור תוכנת.
העיסוק בחבלה מתמקד באספקת שילותים באינטלנט הכוללת מתן שילותים לחבות האם שמתעסקת בהימורים והתוכנה היא כלי עזר. פעולות אלה מתבצעות בעיקר ממערכת פעילה בפלטפורמה קיימת. גם המשך פיתוח מודלים ושידלוג אין בהם משום לתיבת התוכנה עצמה...+
בכתב הערר פרטה העוררת את טענותיה וטענה כי המשיב טעה באפיון הפעילות אותה עורכת העוררת בנכס.
העוררת הצביעה על כך שבשנים קודמות לשנת המט 2016 הכיר המשיב בפעילותה בנכט כבית תוכנה ועל כן מחובתו להמשיך ולסווגה בסיווג בית תוכנה שכן לא השתנה מאומה במצב העובדתי בנכס ובפעילות המתבצעת בו.
העוררת טענה כי היא מעסיקה 21 עובדים אשר כולם קשורים לפעילותה בייצור תוכנה. היא פירטה רשימה ארוכה של תוכנות שמיוצרות על ידה וטענה כי ?כל התוכנות מלוצרות על :דנ העולדת , ממשיכות ותמשכנת להיות מפותחות ומשודרגות מעת לעת ולזאת כמובן לצד הרבת פיתוחים חדשים..%.
ביום 5.12.2016 הונקיים דיון מקדמי בפנינו בו טען בייכ העוררת כי על המשיב להוכיח מדוע שינה מעמדתו בעבר ועליו הנטל להוכית בנטיבות אלה שאין מדובר בבית תוכנה.
בייכ המשיב ציין במענה לטענה וו כי /המשיב ערך בדיקה של פעיקות העולרת ממנת עולה כ מעילותת העודדת אינת עולה בקנה אחד עם סיווגה כבית תוכנה.. המשיב על אף בקשתו לא קיבל דוחות כספיים עדכניים ואף לא רשימת כת אדם בצידוף תעודות כנדלש .. /
בסופו של הדיון המקדמי הורינו לעוררת להמציא למשיב את כל המסמכים הנדרשים כפי שעולה מהבקשה לקבלת פרטים המצורפת לכתב התשובה וביקשנו מהמשיב להודיענו האם לאחר בדיקת המסמכיט הוא תוזר בו מהתלטתו לשנות את סיווג הפעילות בנכס או כל עמדה אחרת.
ביום 1.1.2017 הודיע המשיב כי קיבל לידיו את המסמכים , בחן אותם לגופם ולא מצא לנכון לקבל את טענת העוררת.
המשיב הפנה לפסיקת בית המשפט העליון בעניין ירון ישעיהו בע"מ ני עירית פתח תקווה שס נקבע כי גם אס בעבר נקבע סיווג לנכס ללא עיגון בחוק או מחמת טעות אין להמשיך ולסווג הנכס רק בשל הטענה כי לא חל שינוי במצבו של הנכס.
בעקבות הודעת חמשיב קבענו את התיק לשמיעת הוכחות.
הצדדים הביאו ראיותיהם בדרך של תצחירי עדות ראשית.
העוררת צירפה לתצהיר שכבר חוגש מטעמה את קובצ המסמכים שהומצאו לבייכ המשיב בהתאם להחלטת הועדה מיום 5.12.2016.
המשיב הגיש את תצהירו של חוקר החוצ יוסי שושן אליו צורף דוח ממצאי חביקורת בנכס.
העוררת הגישה כאמור את תצהירו של מנהל העוררת יואב טרוטי. הוא חור על טענות העוררת
בכתב הערר והוסיף בסעיף 10 :
שלחברה אין מחלקת תמיכה בלקוחות שונים , החברה עובדת רק מול חבלה אחת בקפריסין , לת היא מספקת אה מוצרית ואותה חברה זרה פועלת מול כלל הלקוחות. ככל שיש בעיה כלשהי עלית לא מצליחה החבלה הזרה להתגבר פוגה החבלת הזלה אלינו לבקשת עזדה (פתלונות?
בחקירתו נשאל עד העוררת לגבי הדוחות הכספיים של החברה ואישר את הוצאות המכירה הנהלה וכלליות לשנים 2014, 2015. (המוגדרות בביאור 5 לדוחות כהוצאות הנהלה וכלליות).
לגבי העיסוק שנעשה בנכס השיב עד העוררת :
/חברת קייפקס היא התברה שחתמנו איתה הסכם של קוסט פלוס לביצוע פיתותי תוכנת, החברה *ושבת בקפריסין ותיא הלקות היחיד שלנו. אני לא *ולע מה הקשרים שלנו מבחינת אחזקות מעבד לכך שהיא הלקות היחיד...בהתייחס לסעיף 4 לחוזה המפלט את העבולות נהשירותים שאנחנו צריכים לתת לחבלה אני מבקש לציין כי עיקל עבולתנו היא פיתוח תוכנות וכתיבת קוד....כשאתה שואל אותי אס יש לנו זכות קניינית כיצרן על התוכנות שאנחנו מוכלים ללקוח אני משיב שאני לא <ודע לענות קד....%
בייכ העוררת ויתר על חקירת עד המשיב.
עיון בדוח ממצאי הביקורת תומך בתמונה העובדתית שמצטיירת מהראלות שהביאה העוררת שכן במהלך הביקורת נמסר לחוקר מטעט המשיב כי החברה פועלת עבור חברת האם בקפריסין, אין שיווק בנכס כיון שעובדים בנכט עבור לקוח אחד בקפריסין , עוסקים באב הטיפוס ובהמשך פיתות של משחקי קצינו חדשיט ונמצא כי עוסקים בנכס גם בשדרוג ועדכון של מוצרים קיימים.
עלינו להכריע האם טעה מנהל הארנונה בעת שדחה את השגת העוררת, האם טעה המשיב כאשר שינה את טיווגה של העוררת כפי שנקבע בשתי שנות המס הקודמות והאם הרימה העוררת את הנטל המוטל עליה בכדי לשכנע כי היא ראויה לתעריף המוגל בסיווג בתי תוכנה .
לאחר שבחנו את תצהירי הצדדים , כתבי הטענות וחקירתס הנגדית של עדי הצדדים הגענו למסקנה כי העוררת הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לשכנע אותנו שמנהל הארנונה שגה בהחלטתו לשנות מסיווגה הקודם ולדחות את השגתה.
מהראיות שהביאה העוררת נמצא כי הינה עוסקת בפיתות ו/או שדרוג ו/או תחזוקה של מוצרי תוכנה עבור חברה בחוייל היושבת בקפריסין כנטען, או במלטה כמופיע בהסכם שצורף, וזאת בתמורה לייקוסט פלוסיי. שיטת ההתקשרות בין העוררת ללקות לא נמצאת במחלוקת ואף יש לה ביטוי בדוחות הכספיים של העוררת.
לא קיבלנו את טענת המשיב, שהעוררת מעניקה שירותים ללקוח, כביכול.
ועדות הערר בהרכבים שונים כבר הכריעו בסוגיות דומות (ראה החלטה בערר 140011148 בפרשת קורנרסטון אונדימנד גלובל אופריישנס בע'י'מ והחלטה בתיק 140014248 בעניין דיגיטראסט )
כאמור בהחלטות קודמות של ועדת הערר נקבע כי: ייהשימוש במילה ישירותיםי, אינה מקבילה למילה הנפוצה ישירותים' בהקשרים אחרים של נותני שירות בתחומים אחרים. בהקשר הנדון בפנינו מדובר ב- ישירותי פיתוח תוכנה' ועל כן שרותי פיתוח לרבות כתיבת שורות קוד בתחום המחשבים יש לראותן כייייצור מוצריי.
סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של עיריית תל אביב קובע:
ייבתי תוכנה, שעיסוקס העיקרי הוא ייצור תוכנה, יחויבו ב....למייר לשנה בכל האזורים ".
כפי שנקבע על ידי ועדת הערר בעבר צו הארנונה בסעיף הרלוונטי (3.3.3 לצו), בהגדרתו, אינו דורש יצור עבור לקוחות רבים. אין כל מניעה שהייצור יהיה ללקוח אחד, הוא המפיץ ומשווק את אותם תוכנות שפותחו ומפותחים ע"י העוררת.
ההתרשמות מדוח ממצאי הביקורת הינה כי מדובר בנכס שהעוררת עושה בו שימוש כבית תוכנה ואין מדובר בפעילות הנוטה יותר לשירותים או פעילות מסחרית עבור הלקותח בחוייל.
העוררת משמשת ספק של חברה היושבת בחוייל ואשר מספקת ממשרדיה בנכס נשוא הערר שירותי פיתוח ו/או שדרוג ו/או תחזוק תוכנה לחברה בחוייל תמורת תשלום כפי שנקבע.
בפסק הדין בעניין ווב סנס בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב קבע בית המשפט כי לצורך סיווגו של נכס כבית תוכנה לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה יש לבחון האם הפעילות היצורית, חיינו ייצור תוכנה, הינה הפעילות העיקרית שנעשית בנכס. העוררת בענייננו הצליחה לסתור את הטענה כי הפעילות המתבצעת בנכס עבור הלקות בחוייל נושאת אופי עסקי שירותי. לפיכך הוכח כי תכליתה ומטרתה העיקרית של הפעילות בנכס נשוא הערר הינה לייצור תוכנה, הוכח בפנינו כי עיקר פעילותה של העוררת בנכס הינה כבית תוכנה הן בבחינת מהות הפעילות והן מהבחינה הכמותית.
בהתבסס על האמור לעיל הננו קובעים כי יש לקבל את הערר.
משלא נתבקשנו לעשות כך, אין צו להוצאות.
ניתן והודע בהיעדר הצדדים היום 16.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקוו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו האינטרנט של המשיב יו'יר: (ן'/ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר מ טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015449 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו/'ח אבשלוסם לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: מנסור בסטמפר
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטת
הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר ענינו, כמו עניינם של יתר העררים, חיובט של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנווני אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכוית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה. מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.
ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנתיים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכזית החדשה.
במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכוצּית החדשה הן ביחט לסוגיות, הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכגצית התדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחזיק לצרכי ארנונה.
בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.
להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועזית הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפוד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנל יחולו
בהתאמה גם על תיק זה.
נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק זה כדלקמן:
בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:
*מדובד בחנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אליה גישה ,כמו גם ליתר החנויות המצויות בסמיכות אליה...בנוס ף, העורר מעולם לא קייבל מהתמתלת את התזקה בחנות...%/
המשיב טען בכתב תשובתו כי חילופי המחזיקים בוצעו כבר בשנת 1999 על סמך הודעה מסודרת מאת הבעליט התחנה המרכזית החדשה אשר צורפה כנספח בי לכתב התשובה.
כמו בתיקיט אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכוית החדשה (מאצ הוגשו סיכומי הצד חשלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת חבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 18.4.2017.
שלא כמו במרבית התיקים המובאים להכרעתנו בעניינם של מחזיקים בתחנה המרכזית החדשה הרי שבמקרה זה הגיש הצד חשלישי במסגרת תיק המוצגים טופס 6 הנתזה להיות אישור למסירת החנות ואת טופס 5 המהווה אישור לכאורה לקבלות חזקה בחנות.
הועדה הורתה לבייכ העורר להעביר את התייחסותו לצירוף המסמכים הנייל בטרם תתקבל התלטה בעניין.
בעקבות התייחסות בייכ העורר הורינו לצדדים לטכס טענותיהם בטרם תינתן החלטתנו. המשיב והעורר אכן הגישו כתב סיכומים לטענותיהט.
הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:
חוזה המכר מיום 28.4.89 אשר בא כהמשך להסכם שנחתם ביום 4.5.69
טופס 5 ייפרוטוקול קבלת חנות יי מיום 18.8.93.
טופס 6 ייאישור למסירת חנותיי מיום 18.8.93.
מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחויקים על פי פניית הצד השלישי בהתאם לדיווח כלשחו שנמטר לו מהצד השלישי במחלך שנת 1999, לאה טעיף 6 לכתב התשובה של המש?ב.
עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכזית .
כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה, בעקבות פנייתה של חברת התהנה המרכזית החדשה.
העורר כאמור טען כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולט לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכט ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשם את תילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכסוך בין מתחזיקים.
ייפרוטוקול קבלת חנות'י מיום 18.8.93 :
המשיב לא חנית בפני הועדה תשתית עובדתית או משפטית הנותנת הסבר לעובדה כי חילופי המתזיקים בוצעו על ידו ככל הנראה בשנת 1999 או בסמוך לכך, שנים רבות לאחר שנחתם ייפרוטוקול קבלת החנותיי.
לא נתחמק מדיון במעמדו של מסמך כמו פרוטוקול קבלת התנות.
על פניו מדובר באישור לפיו קיבל העורר את התזקה בחנות מאת התחנה המרכזית החדשה בשנת 3 כל זאת בשים לב למצבו הרפואי של העורר אשר לא יכול היה להתליחט למסמכים אלה.
אלא שאין לקרוא מסמך וה במנותק מהעובדות הנוגעות למצב החנות, מצב המתחם, מועד מסירת ייההודעהיי למשיב מכוחה קמה הייאחזקהיי לצרכי ארנונה מבחינת העוררות.
אם נקרא מסמך זה במנותק מהעובדות והראיות עליהן אין מחלוקת כאמור לעיל, נחטא לאמת ככל שהיא רלבנטית לעניין ההתוקה לצרכי ארנונה.
אכן יכול להיות שלמסמך פרוטוקול חמסירה של החנות ישנן השלכות ביחס ליחסים החוזלים בין העוררות לבין הצד השלישי אולם מבחינת דיני ארנונה, הבטיט לחיובים נשוא ערר זה, להשגת העורר ולפעולות המשיב לאורך השנים חינו ייהודעתיי הבעלים אשר נמסרה למשיב בשנת 1999 כמו ברוב המקרים. חמשיב הוא שפעל על פיה ולא נכון יהיה לאפשר לו היום, לאתר שחלפו
עשרות שנים ממועד חתימת העורר כביכול על פרוטוקול קבלת החנות ולאחר שחלפו עשרות שנים מהמועד בו ביצע את חילופי המתזיקים לשנות מעמדתו ולהסתמך על מסמכים ומוצגים כאלה.
לפיכך הננו קובעים כי אין טופס 5, בפרוטוקול מסירת החנות מיום 18.8.1993 בכדי לקבוע בי החל מהמועד בו הוא נחתם נמסרה לעורר החזקה בנכט מבחינת דיני הארנונה.
ההכרעה בערר זה, כמו במקרים דומים בעניינם של בעלי נכסים במתתס התחנה המרכצית התחדשה תתבסס על בדיקת טענת העורר כי אינו מחויק בנכס ככל שטענה גו מתייחסת לחוקה שיוחסה לו על ידי המשיב משנת 1999, הוא המועד בו נמסרה למשיב לטענתו הודעה מבעלת הזכויות בנכס על חילופי מחזיקים ובשים לב למצב הנכס בהתאם לראיות שהובאו בפני הועדה.
מהראלות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה כאמור את רישום המחזיקים על פי ייהודעת'י הצד השלישי בהתאם לדיווח שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999.
המשיב ביצע את חילופי המחציקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועד המשיב, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכוית החדשה.
העורר כאמור טען כי החזקה בחנות נשוא הערר לא נמסרה לו ובוודאי שנשללה ממנו כל אפשרות חזקה עוד קודם למסירת ההודעה על ידי התמחיית למשיב והוא הצביע למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשס את חילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכטוך בין מחויקים.
אין זה המקרה הראשון בו בוחנת ועדת הערר את ההודעות שנמסרו למשיב בדבר חדילת חזקה או העברת זכויות בנכט, הודעות אשר בעקבות קבלתן אצלו מבצע המשיב הליך של שינוי מתזיקים.
המשיב מקפיד לקבל מסמך החתום על ידי שני הצדדים כמו הודעה משותפת או חוזה מכר או חוזה שכירות החתום הן על ידי הדייר היוצא והן על ידי הדייר חנכנס. יתרה מצו, לא פעם נדרשנו לבקשות נישומיט להחיל את מועד שינוי התזקה למועד הקבוע במסמך החוצי המקים את העילה לשינוי המחציקים, במקרים רבים טירב המשיב לרשום השינוי רטרואקטיבית ועמד על כך שהשינוי ייכנס לתוקפו מיום ההודעה על השינוי.
אנו שבים ומתאריס את הנוהל כפי שהוצג לנו בכדי להדגיש את סימני השאלה העולים בפני כל בר דעת המעיין בתשובת המשיב לערר ממנה משתמע כי המשיב ביצע את חילופי המחויקים על פי הודעת הצד השלישי ובתוקף רטרואקטיבי.
לא הוצגה לנו הודעה על חילופי מתזיקיט החתומה על ידי צד כלשחו, אנחנו יכולים רק לנחש, מנסיוננו בתיקים אחרים כי המשיב ביסס את התלטתו לשנות את המחזיקים על סמך שפנייה אליה צורפה רשימת חנויות ושמות מחזיקים .
לא המשיב ולא הצד השלישי יכולים היו להציג לנו את ההודעה מכוחה נרשמה החלפת המחזיקים בנכס.
אין מחלוקת כי המשיב רשם את העורר כמחזיק של הנכס נשוא הערר על פי פניה משנת 1999.
אין זה מענייננו לחידרש למערכת החווית שנקשרה בין הצד השלישי לעורר אולם מתפקידנו לנסות ולהפעיל סמכותנו וללמוד מהראיות שהוצגו לגו האם נכון נחג המשיב כאשר פעל על פי בקשת הצד השלישי ורשם את חילופי המחזיקים כמבוקש.
ברור מהמסמכים שהוצגו כי הנכס נשוא הערר אינו פעיל, ממילא לא נסתרה טענת העורר כי הנכס לא היה פעיל מעולם וכי עובר לשנת 1999 ניטלה ממנו כל גישה ו/או אפשרות החזקה בחנות.
המשיב טוען בכתב התשובה כי העורר קיבל פטור מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות בשנים שקדמו למחלוקת נשוא ערר וּה.
ברור לכל כי השימוש בכלי של פטור מארנונה לחנויות בתתנה המרכזית החדשה באמצעות סעיף 0 לפקודת העיריות שירת את התוצאה הסופית של הימנעות מגביית ארנונה מהחנויות בפרויקט המורכב והבעייתי אשר שאלת התזקה בו לא הוכרעה.
אין לראות בכך שהמשיב פטר את הנכסיט מארנונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות כראייה למסירת החזקה לבעלי החנויות בחנויות שקיבלו פטור שכוה.
לא המחוקק כמו גם לא מתקין צו הארנונה, לא התכוונו כי אתזקה ערטילאית או משתמעת תשמש בסיס לחיוב במט.
אמרנו כבר בעבר כי ועדת הערר אינה גוף המיישב טכסוכים בין מחזיקים.
סמכותה של ועדת הערר לדון בטענות בעניינן הוטמכה על פי חוק ובמקרה זּח בטענת אינני מחזיק.
התמונה העובדתית שנפרסת בפנינו בענלין טענות העורר ברורה כאמור:
המשיב ביצע חילופי מחזיקיים בשנת 1999.
חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי חמשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעה על חילופי מחציקיט או חדילת תזקה כנדרש על פי דין.
העורר לא החציק בנכס בשנת 1999.
אכן מטרתס של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות חינה להקל את הנטל המוטל על העיריית לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על המשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מהימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה. אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפיט 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את חמשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמטרת לו.
הוסף לכך את ידיעתו הקונסטרוקטיבית של המשיב ביחס לעמדת העוררים בתחנה המרכוית בכלל אשר פנו אליו משנת 1999 ואת ידיעת חמשיב ביחט למצב הנכסים בתחנה חהמרכזית ואת ההליכים שהתנהלו לאורך השנים בין המשיב למחציקים שונים במתחט התחנה המרכזית לרבות ארגון בתיימ והרי לך מצב עובדתי שאינו יכול לתמוך בפעולת המשיב אשר רשם את העורר כמחזיק בנכט, על סמך פניית הצד חשלישי.
תכלית המחוקק, להביא לכך שהמחזיק האמיתי בנכס ישלם את הארנונה בגין ההחזקה בו, לא מתמלאת בשעה שמתקבלת הודעה טתמית ומחשידה כגון 'יהודעתיי התחנה המרכצית החדשה על חילופי מתזיקיס.
בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האדנונה בעילית הלצליה ני מירב פלקן(, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחציק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנחל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחזיק בנכס.
בבריים 867/06 מנקלתת הארנונת בעיריית תיפה ני דוד אנרגיה בעלימ, כבוד השופט מלצר קובע בין
השאר:
*,.,שני חברי? הסכימו, עם זאת, כי בנסיבות שבהן ישנה ידיעה פוזיטיבית של הרשות המוסמכת לגביית הארנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל - החלטתה להמשיץ ולחייב את המחזיק היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקידה כנאמן הציבור (עיינו: פיסקאות 34-32 לחוות דעתו של חברי, השופט 5 דנציגר, פיסקה 0 לחוות דעתה של חבלתי, השופטת עי ארבל). לעמדה זו הצטרף, בהמשך, גם חברי, השופט אי
דובינשטיין ב-עעייס 2611/08 בנימין ני עיריית תל אביב (5.5.2010) (להקן: עניין בנימין), בציינו לל?
ש...כשלעצמי סבודני, על פי השכל הישר, כי אס אכן :דעה אל נכון המחלקה הרלבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבדיקה נוספת. על אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית ארנונה, בודאי במקום דב נכסים ודב תחלופה... אך במקום שנפתח הפתח לבדיקה קלה *חסית נוכח ידיעתה הקונקרטית של הרשות, יש מקום למאמץ מצידה...* (שם, בפיסקת כת?)./
ההיגיון שהנחה את כבוד השופט באשר לידיעתה הפוזיטיבית של הרשות ביחס לזּהות המחזיק בפועל נכון שישמש כמורה דרך גם בעניין שבפנינו שכן לא ניתן להתעלם מידיעתו הפוזיטיבית של המשיב את הנסיבות המיוחדות והמורכבות של הנכסים במתחם התחנה המרכזית בתל אביב עת פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה על חילופי מחויקים בשנת 1999. על פי הגיון וה לא היה מקום לקבוע כי העורר מחציק בנכס נשוא הערר שבפנינו.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.
אין בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.
החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גס לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר וה.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 16.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
\
)\
ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר:\עו'יד גדי טל
לוייר: עו
\ קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140017078 שליד עיריית תל אביב- יפו 156
בפני חברי ועדת הערר:
יו'/ר: עו''ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: דא דא 6 דא רוטשילד בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
העוררת מחזיקה במסעדה ברתוב רוטשילד 7 תל אביב .
הערר מתייחס לשטח של 32.96 מ"ר המוגדר על ידי העוררת כשטח ייפאטיויי לא מקורה לגביו טוענת העוררת כי הוא משמש את המסעדה וכי יש לסווגו בהתאם לסעיף 1.3.1 *' על פי מחצית שטחו.
העוררת טוענת כי בהתאם להוראות סעיף 1.3.1 יי מדובר ב: *שטחים בחצר, במעברים וכלומת המשמשים את בית הקפה או המטעדה יחויבו ב 50% משטחס בתעריף המפורט בסעיף 3.2 /.
עמדת המשיב היא כי מדובר בשטת אינטגראלי למסעדה ובו מוצבים כיסאות , שולחנות, עציציס , מכונת קרח, אופניים וכדומה. לעמדת המשיב יש לראות בשטח הזה לכל הפחות כשטח מרפסת בת חיוב במלוא שטתה בהתאט לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.
בדיון המקדמי ביום 16.1.2017 הגדירו הצדדים את המחלוקת ביניחט כך:
להנושא היחידי לדיון בערר זה הוא האם הנכס המסומן צהוב בלות ממצאי הביקודת הגנו הצל ובשל כך יש לחייבו על פי טעיף 1.3.1 ?+ לצו האדנונה?
ביום 12.6.2016 נעתרה הוועדה לבקשת הצדדים לאחד העררים לשנות המט 2016 2017 .
המשיב צירף לתצהיר העדות הראשית מטעמו את דוח ממצאי הביקורת מיום 3.5.16. עד המשיב לא נחקר על תצהירו.
מדוח ממצאי הביקורת עולה כי בשטח המסומן צהוב אין קירוי ונראו בו כיסאות, שולחנות, שירותים, מכונת קרח.
לדוייח צורפו תמונות המתעדות את הנכס נשוא המחלוקת.
לגבי תמונה מ/1 בה נראים כסאות מקופלים הנשענים לקיר, שולחן ועציץ התייחס עד העוררת
בחקירתו הנגדית ביום 3.7.2017 ואמר:
*+כשהתמונה צולמה זה צולס בשעות היום כשהמסעדה אינה פתוחה, כשהמסעדה פתוחה :₪ מעבר לשירותים ולאזוד התפעולי ...לא מדובר כאן באזור ישיבה לכן לא נעשת שימוש בשולחן שרואים בתמונה...בלור שהמארחת אינה יכולה להושיב באזור עליו נשאלתי בחקילתי לגבו תמונה מע , זת אזור השירותים..<
ההבדל היחיד והעקרוני בין חיוב חצר מרוצפת ברצפת 'ידקיי הנמצאת ביציאה מבית קפה לבין המקרה שבפנינו הוא כי השטח שבמחלוקת במקרה שבפנינו הינו שטח כלוא בין שאר שטחי המסעדה המשמש לאחסנה או למעבר לשירותים , ודוק , עיצוב השטח באמצעות הצבת עציצי נוי אינו גורע מהשימוש בו או מסיווגו לצרכי ארנונח.
מבט אובייקטיבי בדוח ממצאי הביקורת ובתמונות שצורפו לו מלמד כי השטח שבמחלוקת דומה יותר לחצר ואינו דומה כלל וכלל למרפסת.
פסק דינו של בית המשפט בעמ''נ 278.05 קפה בויה בע''מ נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב אינו רלבנטי למקרה הנדון. במקרה שבפנינו, שכן שס לא חייתה מחלוקת כי השטח של 63.4 מ"ר שהיה צמוד לבית הקפה כשטח שאינו מקורה ומוגבה במעט ממפלס בית הקפה ונעשה בו שימוש בלבדי על ידי בית הקפה הוגדר כמרפסת. השאלה הייתה האם המרפסת במקרה שם נכללת בתוך המילה ייוכדומהיי המצוינת בסעיף 1.3.1 יי לצו.
במקרה שלנו קבענו כאמור כי אין מדובר במרפסת .
משזו התרשמותנו מהעובדות והראיות שהובאו לפנינו הרי שדין הערר להתקבל.
משלא נתבקשנו לעשות כך אין צו להוצאות.
ניתן והודע היום 16.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה תר האינטרנט של המשיב.
₪
\
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: הו טל
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016149 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר
חבר:
עו"ד אורה קניון
עו"ד ורוייח אבשלום לול
חברה: רו'יח רונית מרמור
1
העוררת: קרן תורה ועבודה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
עניינו של הערר דנן הוא חיובי ארנונה שחוטלו על העוררת בגין הנכס ברתי דובנוב 7 תייא בשטח של 512 מ"ר. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה מי החגיק בנכס בתקופה נשוא הערר.
העוררת טוענת שלא החזיקה בנכס מיום 1.1.14 עד 27.4.14 ולכן אין לחייבה בארנונה בגין תקופה זו.
לטענתה, בתקופה זו המשיכה להחציק בנכס תנועת הנוער בני עקיבא, שהחויקה בנכס במשך שנים, ותנועת הנוער פטורה מתשלום ארנונה בהתאט לפקודת מיסי עירייה ומיסי ממשלה (פיטורין) 1938 (לחלן ייפקי הפיטוריויי). לכן לטענתה אין לחייב כלל את הנכס בתשלום ארנונה בגין התקופה חנייל.
מיום 28.4.14 בוצעו חילופי מחזיקים, ונרשמה המחציקה החדשה - חברת אמפא בע"מ.
המשיב טוען כי רישומה של העוררת כמחציקה בתקופה שבמחלוקת נעשה כדין כתוצאה מחודעת חדילת חצקה של תנועת בני עקיבא.
המשיב מוסיף כי העוררת אינה עיקבית בטענותיה, ביחס למועד שינוי החזקה בנכס. עתה היא טוענת שתנועת בני עקיבא התויקה בנכס עד 27.4.14, כאשר במכתב אחר היא הודיעה כי תנועת בני עקיבא החזיקה בנכס עד 31.3.14, ואילו בפנייתה לחברת מי אביבים היא ביקשה להעביר את חשבון המים עייש חברת אמפא בע"מ מיום 1.3.14.
מכל מקום טוען חמשיב, כי עסקינן בסכסוך ביו מחזיקים שאינו בסמכות ועדת הערר, ועליו להתברר בערכאה המשפטית המתאימה.
המשיב טוען עוד כי לאור הודעת תנועת בני עקיבא כי היא חדלה להחציק בנכס החל מיום 3, הרי מיום אה ואילך לא התקיימה בנכט פעילות של התנועה לטובת חניכיח, ולכן הנכס תדל להיות תחת הפטור המוענק לפי סעיף 5 ה (7) לפקי הפיטורין.
4. חמשיב מוסיף וטוען טענה מקדמית לפיה דין הערר להידתות על הסף מכמה טעמים שפורטו
על ידו.
משמועלות טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף, אנו סבורים כי יש להכריע בהן תחילה.
לשם כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב.
החלטתנו זו היא איפוא בטענות המקדמיות שהועלו ע"י המשיב.
טענות המשיב
5
לטענת המשיב יש לדחות את הערר על הסף מכמה טעמים :
₪(
2(
₪(
4(
)5(
ההשגה הוגשה באיחור.
המשיב הודיע ביום 26.3.14 לתנועת בני עקיבא ולעוררת על חילופי מחזיקים ורישומה של העוררת כמחזיקה בנכס מיום 1.1.14, לאור הודעת חדילת חוקה של בני עקיבא מפברואר שנת 2014. בנוסף, בהודעה מיום 2.6.14 עדכן חמשיב את העוררת ואת המחזיקה החדשה בנכס - חברת אמפא בע"מ - כי יבוצעו חילופי מחזיקיט בנכס, ולכן העוררת תפסיק להיות רשומה כמחזיקה בנכס מיום 27.4.14 ובמקומה תירשם כמחזיקה בנכס מיום 4, חבי אמפא בע"מ.
על אף ואת רק ביום 3.8.16, באיחור ניכר של כשנתלים, הגישה העוררת את ההשגה, ללא נימוק כלשהו לאיחור בהגשת ההשגה.
מאחר שפניית העוררת נעשתה באיחור רב אין לראות בה השגה וגם אין מדובר בייערריי ומכל מקום גם הוא הוגש באיחור.
בנסיבות העניין, לטענת חמשיב, אין להאריך את המועד להגשת ההשגה ו/או הערר.
ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בחיוב רטרואקטיבי ולא בחיובי ארנונה בגין שנות מט קודמות.
עניינו של הערר הוא טכסוך בין מתזיקים, שלמשיב ולועדת הערר אין סמכות לדון ולהכריע בו.
תנועת בני עקיבא לא הייתה וכאית לקבל פטור מתשלום ארנונה בגין התקופה שבמתלוקת, מאחר שבתקופה גו לא התקיימו בנכס התנאים הקבועים בפקי הפיטורין למתן הפטור.
טענות העוררת
העוררת טוענת שאין לדחות את הערר על הסף מכמה טעמים :
6
)2(
אין מחלוקת בין העוררת לבין תנועת בני עקיבא על כי התנועה היא זו שהחציקה בנכס בתקופה האמורה, לכן לא עסקינן בסכסוך בין מתזיקים.
טענת 'יאינני מחזיקיי היא טענה הכופרת בעצם החוב ולכן יש לדון בה גם אם חלף המועד להגשת השגה או ערר.
עפ"י הפטיקה, לועדה יש סמכות להאריך את המועד להגשת ההשגה, ועפייי סעיף 0(3)
לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן: ייחוק הערריי), בחלוף המועד להגשת השגה ניתן להעלות טענת ייאינני מחזיקיי בהליך משפטי, ברשות בית המשפט.
(3) ועדת הערר אמנם אינה מוסמכת לדון בטענות כנגד תוקיות מעשה החקיקה של הרשות המקומית, אך היא מוסמכת לבחון את החלטותיו של מנהל הארנונה, ובכלל וּאת כשהוא מחליט להטלל חיוב רטרואקטיבי.
דיוו ומטקנות
איחור בהגשת ההשגה והערר
סעיף 3 (א) לחוק הערר קובע:
יימי שחויב בתשלום ארנונה רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה לפני מנחל הארנונה....
לא נסתרה טענת המשיב כי הוא הודיע לעוררת ביום 26.3.14 על חילופי מחויקיס בנכס, באופן שהסתיימה החוקתה של תנועת בני עקיבא ונרשמה החזקתה של העוררת בנכס מלום 4 (נספת די לכתב התשובה לערר). כך גט לא נסתרה טענת המשלב כי בהודעתו מיום 4 הוא עדכן את העוררת ואת חברת אמפא בע"מ כי בוצעו חילופי מחויקיס בנכס ובמקום העוררת שהיתה רשומה כמחזיקה בנכט עד 27.4.14, תרשש חבי אמפא בע"מ כמחציקה בנכס מיום 28.4.13.
מהאמור לעיל עולה שהעוררת ידעה על רישומה כמחזיקה בנכט עוד ממרף 2014.
על אף ואת בחרה העוררת להגיש השגה רק ביום 3.8.16, דהיינו באיחור ניכר של למעלה משנתליט.
ביחמייש העליון, בתי המשפט המחוויים בשבתם כבית משפט לעניינים מינחליים, כמו גם ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה. ההלכה שעברה עד לאחרונה כחוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאתר שחלף המועד להגשת השגה, הנישום אינו אכאי עוד להגיש השגה, והחיוב הופך להיות חלוט ולא ניתן עוד לערער עליו.
אולם, ביום 6.7.14 ניתן ע"י ביהמייש העליון פסק דין לפיו:
ייהן למנהל הארנונה והן לוועדות הערר מוקנית סמכות להארכת מועד להגשת השגהיי.
(בריימ 901/14 עבוד ויקטור ואחי נ. עיריית חיפה ואחי). אולם ביחמייש טייג את הטמכות
הנייל בקובעו:
ייחשוב להטעים סמכות - לתוד, ושיקול דעת - לחוד. סמכותס של מנהל הארנונה וועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה להיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובזהירות, זאת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל - שומה שלא חוגשה בגינה השגה במועד הופכת לסופיתיי, (כבי השופטת דפנה ברק ארז)
.10
11
2
.3
46
.5
כבי השופט עוצי פוגלמן מצטרף לחטתייגותה של כבי השופטת ברק ארו ומתריע באותו פסייד כי נודעת חשיבות יילמתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה, על מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהס של הנישומים ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה (שהיא תשלום בגין תקופה מסויימת) המחייב את טיוס ההתדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסיתיי.
גם כבי השופט אליקים רובינשטיין המצטרף לדעתה של כבי השופטת ברק ארז, מוסיף:
ייכבר הטעימה חברתי כי ייסמכות-לחוד ושיקול דעת - לחודיי והסמכות צריך שתהא מופעלת אך באורת חריג, כדרך הארכות מועדיי.
עלינו לבתון איפוא האם בענייננו ניתן להפעיל את הסמכות להארכת המועד להגשת השגה.
כאמור פניית העוררת למשיב נעשתה באיחור ניכר של למעלה משנתיים.
העוררת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה, לא למשיב ולא לועדת הערר.
בקשה כזו גס לא מוצאת ביטוי בכתב הערר.
לא רק זו, אלא שהעוררת לא נימקה את מחדלה ולא הצביעה על סיבה כלשהי המצדיקה מחדל זה.
ביהמייש העליון קבע כאמור כי הכלל הוא ששומה שלא הוגשה במועד הופכת לסופית ואת הסמכות להארכת המועד יש להפעיל רק לעיתים תריגות, במתינות ובזהירות.
אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שפורטו לעיל אין להפעיל את הסמכות להארכת מועד להגשת ההשגה, אלא יש להחיל את הכלל ששומה שלא הוגשה בגינה השגה במועד, הופכת לסופית.
בנסיבות אלה אין לראות בפניית העוררת למשיב מיום 3.8.16 ייהשגתיי.
כבר מטעמים אלה דין הערר להידחות על הסף.
איחוך בהגשת העררב
סעיף 5 (א) לחוק הערר קובע:
ייהרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.
לאחר שהגענו למסקנה שאין לראות בפניית העוררת למשיב מיום 3.8.16 'יהשגהיי, ממילא לא וכאית העוררת להגיש ערר בגינה. מאחר שאין מדובר בייהשגהיי לא מנהל הארנונה השיב לעוררת, אלא מנהל מחלקת שומה ג', ועל תשובתו אין העוררת רשאית להגיש ערר. משמע אין בפנינו ייערריי.
.6
7
8
9
.0
.1
מן הראוי לציין עוד כי גם ביחס למועד של 31.8.16 שבו השיב מנהל מחלקת שומח גי לעוררת, איחרה העוררת להגיש את הערר, שכן הערר הוגש רק ביום 5.12.16, ומן רב לאחר חלוף 30 הימיט הקבועים בתוק הערר, להגשתו.
בפסייד עבוד שהוזכר לעיל, קבעה כבי השופטת דפנה ברק ארו ביחס לסמכות להארכת המועד להגשת ערר כי לועדת ערר יש אמנם סמכות להאריך את המועד להגשת ערר, אולם הודגש כי סמכות צו, כמו הסמכות להארכת מועד להגשת השגה, צריך שתופעל רק במקרים חריגים.
עלינו לבחון איפוא האם בענייננו ניתן להפעיל את הסמכות להארכת המועד להגשת ערר.
כמו לגבי הגשת ההשגה, כך גס לגבי הגשת הערר העוררת לא הגישה בקשה להארכת המועד להגשת הערר, ובקשה כזו גס לא מוצאת ביטוי בכתב הערר.
לא רק זו, אלא שהעוררת לא נימקה את מחדלה על אי הגשת הערר במועד, ולא הצביעה על טיבה כלשהי המצדיקה מחדל וה.
לפיכך בנסיבות העניין, גם מטעט וח דין הערר להידחות על הטף.
חוסר סמכות לדון בחוקיות חיוב רטרואקטיבי
העוררת טענה כי חיובה נעשה באופן רטרואקטיבי פטול מאחר שביום 19.3.14 נשלח לעוררת מכתב בו הודע לה שרישומה של תנועת בני עקיבא כמחויקה בנכס הופסק ביום 31.12.13 וכל מיום 1.1.14 נרשמה העוררת כמתציקה בנכס.
לטענתה עפ"י החוק אמנט אין לועדה סמכות לדון ולהחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית אינו חוקי, אך יש לה סמכות לבחון את החלטותיו של מנהל הארנונה ובכלל צאת החלטתו להטיל חיוב רטרואקטיבי.
חמשיב טוען שההודעה שנשלחה לעוררת ביום 26.3.14, בדבר רישומה כמחציקה מיום 1.1.14 נעשה בזמן אמת ולא רטרואקטיבית.
מכל מקום עפ"י הפסיקה, אין לועדה סמכות לטענתו, לדון בכל טענה של חיוב או גביה רטרואקטיביים.
גם בעניין זה דעתנו כדעת המשיב, ואנו סבורים שאין לועדת הערר סמכות לדון בטענת הרטרואקטיבית.
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]