החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 20 לאפריל 2017

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015280 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו'יד אלון בדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: עדן טבע מרקט בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר על התלטת מנהל הארנונה לדחות את השגת העוררת בגין תחיוב העוררת בשטחי מתקנים טכניים חמצוייס בנכס המותזק על ידי העוררת ברחוב דבורה הנביאה 126 תל אביב .

לטענת העוררת שגה מנהל הארנונה בקביעת הסיווג בשני סעיפים והיא מבקשת מוועדת הערר להורות על שינוי הסלווג בגין חיוב זה לסיווג ייקרקע תפוטהיי.

לטענת העוררת צו המיסים קובע כי קרקע ששימושה עס המבנה תתחויב בסיווג קרקע תפוסה וחיות ומדובר במתקני עזר לקירור , חשמל ומים המצויים על הקרקע ואינם מקוריט , יש לראות בהם ייקרקע תפוסהיי ולסווג שטח של 269 מ"ר בטיווג קרקע תפוסה.

בתשובתו להשגה דחה מנהל הארנונה את השגת העוררת וקבע כי בביקורת נמצא כי מדובר בשטת מתוחם בו מוצבים מנועי מיזוג גדולים, מנועים טכניים ומיכל ברול.

בכתב התשובה לערר טען חמשיב כי אין מדובר בקרקע אלא במתקנים העונים על הגדרת בניין שכן מדובר במתקנים גדולים המשתרעים על שטחים גדולים, מתקני מיזוג גדולים, מנועים טכנייט ומיכל ברול.

ביום 03.01.2017 התקיים דיון מקדמי בפני ועדת הערר

במעמד אותו הדיון פירט בייכ העוררת את טענותיו וביחס לשמיעת הוכחות בתיק אמר כך:

שלטענת העולדת העולה מתשריט 6 מתאר נכונה עובדתית את המצב בשטה. לפיכך אין צולך בשמיעת הוכחות ודי בהגשת סיכומים...%

לאור הסכמת הצדדים בעניין וה קבענו את חתיק לכתיבת סיכומים והחלטתנו תינתן על סמך חומר חראיות שבתיק.

למעשה טוענת העוררת כי מתוך השטח שקבע מנהל הארנוגה לחיוב כשטחים טכניים (482 מ"ר )

יש להפחית שטח של 269 מ"ר ולסווגו בסיווג קרקע תפוסה.

העוררת טוענת כי שטחים אלה אינם בני חיוב בארנונה כפי שתייבס מנהל הארנונה שכן הס בגדר יייקרקע שעיקר שימושה עס המבנהיי וכי אין מדובר במתקנים שהסש ייבתוך יחידות הבנייניי.

עיון בדוח ממצאי הביקורת ובתשריט לגביו אין מחלוקת בין הצדדים (6) מלמד כי השטח המסומן בצהוב הינו שטח מתותס עס שער כניסה לא מקורה בו מוצבים מתקני מיווג גדולים, מנועים טכניים ומ*כל ברול.

עיינו בתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת (59-67 ) והתרשמנו כי מדובר במתחם סגור ומגודר שממוקט סמוך לשטת המבנה ובו מתקני קירור גדולים, צנרת ומיכל גדול ביותר .

ביחס לשטח המסומן וורוד מדובר בשטח מתוחס אשר בחלקו מקורה.

מתמונות השטח (80-84) למדנו כי מדובר במנועי מזגנים גדולים, מתקנים וצנרת הסגורים ומתוחמיס בשטת מגודר צמודים למבנה.

במחלוקת בין העוררת לבין המשיב אנו סבורים כי הצדק עס המשיב וכי המתקנים נשוא המחלוקת נכנסים בתוך הגדת 'ימבנהיי כמשמעותה בסעיף 269 לפקודת העיריות ובסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.

מסקירת הפסיקה אליה הפנתה בייכ המשיב בסיכומיה עולה כי בתּי המשפט הרחיבו את פרשנות המונח יימבנהיי גסם למתקנים המוצבים דרך קבע ובהם נעשה שימוש על ידי הנישום כדוגמת מיכלים לאחסון נוזלים, שנאים וקונסטרוקציות ברול.

כך למשל קבע לעניין וה בית המשפט בעייש (ת'/א) 682/87 טית בית נ' מנהל הארנונה פתח תקוה

שס התעורר עניינן של ממגורות כך :

...אני מאבחן בין המיכלים התת קדקעיים שנדונו בפסד 'פזי לבין המקדת הנוכתי בכך ששם המיכלים היו חלק ממכלול שעיקרו משאבות הדלק שלא הוכרו כבניין, לבין המקרה הנדון בפני שבו הממגורות ה( עצמאיות מבחינת תפקידן והשימוש שנעשה בהן כמתקני קבע בנויים לאחסון חומלים שונים (שם, פסי 4/ב))....*

בשים לב לגודל המבנים, הגידור שלהם והשימוש בהם, הגדרתס כחלק מהקרקע של הנכס תהווה עיוות של המציאות ותחטא ללשון הצו ולכוונת המחוקק.

בהתייחס למחלוקת בין המשיב לבין העוררת, ככל שנותרה מחלוקת שכזו, ביחס לשטחים הנמצאים בתוך השטח המתותסם. הרי שאנו רואים בכך חלק מהמבנים כיחידה אחת שלא ניתן להפרידה שכן לא הוצגו לנו ראיות אחרות לעניין ווה וככל שיש לנו הוא להסתמך על דוי'יח ממצאי הביקורת והתמונות שצורפו לה.

קביעתנו מתייחסת לחיוב המתקנים ושטח המתקנים המתוחם.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

בשים לב לאופן ניהול ההליך, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 03.4.2017

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלייםס, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החלטק זו באתר האינטרנט של המשיב.

| |

ל'/ר: עד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל \

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140015760 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

<וייר: עיד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: סמרה סרפין , סמרה אלוויז

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

הצדדים לתיק וה אימצו הסדר דיוני, כחלק מהסדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינם חיובם של מחויקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחציקים בה.

מתחם התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברתוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר.

ועדות הערר בהרכביהן השוניט כבר נדרשו עשרות פעמים בשניט האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכצית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחט לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוּימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוהות המחזיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העוררים, המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המטמכיס הרלבנטייט וביקשו מועדת הערר ליתן

החלטה על סמך תומר הראות שהגישו.

בעת שאישרנו את ההסדר הדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעט המשיב תצורף ראיה ו/או קצה קציה של ראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העוררים כמתזיקים בשנת 1999 או במועד חילופי המחזיקים בין התחנה המרכצית החדשה לבין העורר בכל תיק ותיק.

העוררים הגישו כתב ערר בו העלו טענות כלליות ביתס למצב הנכס וביססו את טענתם כי לא החזיקו בנכס בכך שלא קיבלו מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העוררים הפנו בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בתנות נשוא הערר הינה התחנה המרכצית החדשה.

המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכצית משנת 1999 (נספת בי לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשיב שינויים בשמות המתחציקים בנכס.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורריט הינם בעלי הציקה הקרובה ביותר לנכס

התחנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את תוצאה המכר , תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניחול.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק וּה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הג"ל יחולו

בהתאמה גם על תיק זת.

נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק זה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העוררים נכתב:

*מדובל בחנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אליה גישה, כמו גם ליתד החנויות המצויות בסמיכות אלית?

/,,.העולר מעולם לא קיבל מהתמתיית את התזקה בחנות ..<

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאצ הוגשו טיכומי הצד השלישי בעניין עמדתםס בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת חבאת הראלות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 21.2.2017

הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:

חוזה המכר מיום 6.2.89 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 14.4.69.

עוד הציגה התחנה המרכוית את ההתכתבות עס בייכ העוררים ותעודות חיוב בהוצאות.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישוט המחזיקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .לאה נספת ב/ לכתב התשובה מטעם המשיב ),

נצטט מכתב התשובה :

שיודגש , חילופי המחזיקים בוצעו כבר בשנת 1997 / וזאת על סמך הודעה מסודרת מאת הבעלים , התחנה המלכזית החדשת ..*

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכט.

כאמור חמשיב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה, בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורריט כאמור טענו כי התזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה להט, הס הצביעו למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשס את חילופי המחזיקים מינואר 1999. חמשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכסוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורים ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המתזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונחלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחויקים או חדילת חוקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העוררים לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מטירת חזקה או עם וס החיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחויקים. גס לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההטכט נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחציקים,

הוראות ההטכמים בין הצד השלישי לעוררים מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמטר הצד השלישי למשיב בשנת 1999,

העוררים לא החויק בנכס,

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הטופית מיום 2.6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דיו הערר להתסבל - מתקבלת הטענה כי העוררים לא החגיקו בנכס בתקופות המיוחסות לחם על ידי המשיב.

אין בהחלטה זו בכדי להוות טביעה כלשהי ביחס למערכת חיחסים בין העוררים. לבין הצד חשלישי.

החלטתנו גו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר יש גס בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה לותר באשר לוכויותיהם של חנישומים דוגמת הנישומים העוררים בערר וח,

ניתן בהעדר הצדדים היום 03.4.2017

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשי'יט-2000 ותקנה 3 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי די), תשס'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 לוס מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב,

יירו עו''ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

--

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015879 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלוסם לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: עו"ד מרים דונין שירותים משפטיים

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אבים - יפו

החלטה

העוררת הגישה ערר בגין חיובי ארנונה על נכס המוחזק על ידה בשטח של 243 מ"ר ברחוב הארבעה 21 בתל אביב .(להלן: "הנכס").

המחלוקת בין המשיב לעוררת נוגעת לחודש מרץ 2016.

הצדדים הצהירו בפנינו בדיון המקדמי ביום 24.1.2017 כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית ביחס למצב הנכס באותו החודש.

המחלוקת לפיכך נוגעת לשתי סוגיות ;

האחת - טענת העוררת לפיה זכאית היא לפטור מארנונה בגין חודש זה בהתאם סעיף 13 (א)

לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג - 1999, וטענתה החלופית - לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות (כאשר ביחס לטענתה החלופית העלה המשיב טענת הרחבת חזית פסולה) .

העוררת פנתה ביום 9.3.2016 למשיב בקשה לפטור מתשלום ארנונה בשל כך שהנכס נמצא בשיפוצים.

לפנייתה זו של העוררת השיב המשיב באמצעות מר גולבר מנהל מחלקת שומה ג' ביום 28.3.2016 [

כי בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי הנכס אינו עומד בתנאי קבלת פטור מארנונה על פי הוראות סעיף

0 לפקודת העיריות.

מר גולבר הפנה את העוררת לאפשרות החוקית העומדת לזכותה להגיש השגה על קביעתו.

במענה לתשובה זו של המשיב שלחה העוררת מכתב נוסף ביום 15.4.2016 "בהמשך לבקשתי מיום 9.3.2016".

במכתב זה מבקשת העוררת לפטור אותה מארנונה בחודש מרץ 2016 בשל העובדה שהיה ריק .

עוד מבקשת העוררת בפנייה זו להבהיר כך :

"בטעות סברו כי התבקש פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש ולפיכך נתקבלה דחייה"

מנהל הארנונה ראה בפנייה זו השגה על השומה ודחה את ההשגה בגין הנכס נשוא הערר בתשובתו מיום 1.6.2016.

על דחיית השגה זו שלחה העוררת מכתב מיום 31.8.16 אשר הוגדר כערר, וזה הערר שבפנינו.

1

נקדים ונציין כי אין חולק ביחס להשתלשלות העניינים הנ"ל.

בסיכומיה חוזרת העוררת על טענתה בדבר נכס לא ראוי לשימוש ומבקשת להסביר את שיני עתירתה בעבר מפטור על פי סעיף 330 לפטור בגין נכס ריק בכך שלא היה בידה להוכיח את טענתה ביחס לפטור על פי סעיף 330.

בהתייחס לטענת המשיב כי דיון בפטור על פי סעיף 330 כיום יהווה הרחבת חזית פסולה, טענה העוררת כי משלא ניתנה לה האפשרות לנסח את טענותיה בערר ובעקבות כך שהמשיב ראה במכתבה מיום 31.8.16 ערר הרי שאין לאפשר למשיב להעלות טענה בדבר הרחבת חזית פסולה.

אין לקבל טענתה זו של העוררת,

אמנם , אפשר להבין את טרוניית העוררת על כך שהמשיב ראה במכתבה מיום 31.8.16 ערר, אלא משהתברר לה כי פנייתה הועברה למסלול ערר יכולה הייתה לבקש לתקן את כתב הערר ולהוסיף טענות. אלא שביחס לחזית הנדונה בפנינו לא הייתה תועלת בבקשה שכזו לו הייתה מוגשת, שכן סמכותה של ועדת הערר לדון בדחיית השגתה של העוררת מוגבלת על פי החוק לאמור בכתב התשובה להשגתה.

העוררת הבהירה בפנייתה מיום 15.4.16 כי בטעות חשב המשיב כי היא עותרת לפטור על פי סעיף 0 וכי כוונתה הייתה לפטור בגין נכס ריק והשגתה זו נדחתה.

סמכותנו לבחון את תשובת מנהל הארגונה להשגת העוררת.

העלאת טענה חדשה בגין נכס לא ראוי לשימוש כיום (לאחר שהעוררת בעצמה כתבה במכתבה מיום 6 כי נפלה טעות בידי המשיב כשחשב שהיא עותרת לפטור על פי סעיף 330) מהווה הרחבת חזית פסולה ועל כן יש לדחותה על הסף.

הכלל האוסר על הרחבת חזית נועד בדיוק למקרה כדוגמת המקרה שבפנינו בו צד עשוי ליהנות מיתרון דיוני בלתי הוגן לאחר שנחשף לעמדת הצד השני .

העוררת כאמור פנתה למשיב בבקשה לקבלת פטור מנכס ריק על פי סעיף 13 (א) (1) לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) התשנ"ג - 1993 (להלן: "התקנות").

בקשת העוררת נדחתה הואיל ובביקורת שנערכה בנכס נמצאו כיסאות , שולחנות, ספות ישיבה ועוד.

העוררת טענה (על אף שעמוד 2 לחוזה השכירות לא צורף לכתב הסיכומים שלה כך שהוראות סעיף 2 להסכם השכירות לא היו בפנינו) כי עת שכרה את הנכס נשוא הערר שכרה אותו עם ריהוט משרדי וציוד משרדי מלא.

הצדדים הסכימו בפנינו כי אין ביניהם מחלוקת עובדתית וכך ניתן להניח שהנכס נראה בתקופת נשוא המחלוקת כפי שהוא מוצג בתמונות שצורפו לסיכומי העוררת .

נותר לנו 7 הכריע בשאלה בה נותרו הצדדים חלוקים ביניהם והינה: האם הנכס עונה על דרישת סעי ו

13 (א ?תקנות.

תקנה 12 לתקנות קובעת כי נכס ריק יזכה את בעליו בפטור אם הוא נכס ריק ואם לא נעשה בו שימוש.

תקנה 13 לתקנות קובעת כי "מועצה רשאית לקבוע הנחה בשיעור המפורט להלן, למחזיק של בניין ריק שאין משתמשים בו למשך תקופה מצטברת"

אין מחלוקת בענייננו ביחס לשאלת היעדר השימוש, למעט המפורט בביקורת המשיב.

אין סיבה שלא לקבל את טענת העוררת כי החפצים והריהוט שנראו בנכס אינם חפצים או ריהוט של השוכרת אלא חלק מריהוט שהושכר לה עם המושכר.

נותר להכריע האם הציוד והרהיטים אשר נמצאו בנכס בתקופת המחלוקת שוללים מהעוררת את זכותה לפטור מכיוון שהימצאותם בנכס הופכת את הנכס לנכס שאינו עוד נכס ריק.

אמרנו בעבר בהחלטה אחרת בעניין דומה כי לדעתנו על המשיב להפעיל שיקול דעת בעת שהוא שוקל בקשות של נישומים אשר טוענים כי שכרו נכס על הציוד המחובר לו דרך קבע ועל ריהוט המושכר איתו וכי בכל מקרה ומקרה יש לבחון את ענינו של אותו הנישום ולבחון האם עובדתית, ולגופו של עניין הנכס עונה של דרישת התקנות להיותו נכס ריק.

התרשמנו כי כמות המטלטלין בנכס ואופים (שולחנות , כיסאות , כיסאות חדר ישיבות , מכונת צילום וכיוב...) אינו זניח בהתייחס לשאלה האם הנכס ריק. לא הובאו בפנינו ראיות המוכיחות כי עיקר הציוד מהווה חלק בלתי נפרד מהנכס, ולא התרשמנו כי מדובר בציוד אשר בהכרח נותר בנכס ואינו מוחלף בעת העברתו ממחזיק למחזיק. יתרה מכך, במכתבה מ- 31.8.16 מציינת העוררת "החפצים בנכס לא שייכים למשרדי, אלא לשוכרים הקודמים" ובכך מחזקת את התרשמותנו שאין החפצים מהווים חלק בלתי נפרד מהנכס (מבלי לקבוע עמדה למי שייכים החפצים).

בנסיבות אלה לא נוכל להגיע למסקנה לפיה מדובר בחפצים וציוד אשר היקפם וערכם שולל את העובדה שנעשה שימוש בנכס לאחסנם ועל כך השימוש בנכס לטובת אחסונם מונע מלקבוע כי הנכס הינו נכס ריק ועל כן אינו עונה על תנאי התקנות ולא ניתן לכן לקבוע כי הינו , בתקופה נשוא המחלוקת , נכס ריק.

בכדי שוועדת הערר תסטה בהחלטתה מקביעות בית המשפט בעניין ע"ש 261/92 דניה סיבוס נ'

מנהל הארנונה של עירית תל אביב ומהחלטות דומות של ועדות ערר בעניינים דומים נדרשות ראיות חותכות וברורות כי מדובר בשימוש זניח ובעל ערך שולי של החפצים המחוברים ו/או קבועים בנכס.

לא זה המצב שהוצג בפנינו ביחס לנכס נשוא הערר.

לאור האמור לעיל דין הערר להידחות.

בנסיבות ניהול ההליך אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 03.4.2017

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטהץו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'יר;\עו'יד אלון צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ו גדי טל

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר :140013661

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העוררת: שרה הלר

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

1 | עניינו של הערר הינו נכס המצוי ברתי השומרון 6 תייא, הידוע בספרי העיריה כנכס מסי 2000212430 ח-ן לקוח 10150125 (להלן: ''הנכטיי).

2 תמצית טיעוני העוררת

1. על המשיב לסווג חלק מנכס העוררת בסיווג של בית מלאכה, כפי שהיה עד לשנת 2015, אז

שינה המשיב את הסיווג וקבע באופן שרירותי, ומבלי שהשתנו הנסיבות והשימוש בנכט, כי כלל הנכס יסווג בסיווג השיורי ובתעריף הגבוה הקבוע בצו הארנונה של מסחר.

2. השינוי הינו צעד חטר תום לב של העירייה, המתעשרת על חשבון העוררת, כל ואת תוך שבירת

מטה לחמה של העוררת, המחויבת עתה באלפי שקלים נוספים מידי חודש, שלא כדין.

3. טענת העוררת כי השימוש אשר נעשה בתלק מן הנכס הינו בית מלאכה הוכחה, ולא נסתרה על

ידי חמשיב;

4. בתצהיר של מר דב הלר, מטעם העוררת, ובתצהירו של מר מאור, חוקר חוצ באגף לתיובי

ארנונה אצל המשיב, אשר ערך את הביקורת בנכס העוררת, נמצא כי בחלק מן הנכס (בשטת 0 מ"ר, ולמעט אולם התצוגה בשטח של 69 מ"ר) מתקיימת פעילות יצרנית של בית מלאכה.

5

6

7

.8

9

.0

1

2

.3

4

.5

ממצאי המשיב בדוייח חוקר החוצ, לפיהם בשטת של כ-93 מ"ר נמצאה יימכונה על השולחי ו-

"יפלסטיקים גדולים (צנרת גבריטיי, ובשטח של כ-63 מ"ר, נמצא ייעובד עס מכונה לכיפוף צינורות ברל והרכבה של צינורותיי, וכן יינראו צינורות פלטטיק אפורים וכתומיסיי, תומכים בטענת העוררת כל ייבשטחים בסך של כ-63 מ"ר, וכן בשטת של 93 מ"ר מצויות מכונות המייצרות תוצרים אשר מושבתים על ידי העוררת, לרבות: צינורות עם הברגות, מערכות התראה למשאבות מים, שוחות ביוב ופיגורותת לצינורות גבריטיי.

לעניין השטח הנוסף (סומן בתשריט בצהוב), הוצחר כי במקום מותקנים מערכות התראה וּמזמים למשאבות מים, עניין שלא קיבל ביטוי בביקורת שנערכה על ידי חמשיב בנכס.

חוקר החוצ מטעם המשיב אינו מבין ובקיא במהות המכונות ודרך פעולתן, ואף לא מבין את מהות חומרי הגלם שנמצאו בנכס, המשמשים את בית המלאכה והליצור של המכונות.

לנוכת חוסר הכשרתו של החוקר מטעם המשיב, וכן חוסר התמצאותו בהליכי הייצור של בית המלאכה, הרי שיש לתת משקל רב לטיעוני העוררת ונציגיה, לענייון שאלת השימוש שנעשה בנכס.

מר מאור שמאי, החוקר מטעם המשיב, לא ציין כל פרשנות מצידו לגבי השימוש בנכס, ולפיכך לא ברור על מה הסתמך המשיב, כאשר שינה באופן שרירותי את הטלווג בנכס.

העוררת הוכיחה כי היא עומדת במבחנים הקבועים בפסיקה לפיהם השימוש שנעשה בנכט עונה להגדרת ייבית מלאכהיי.

הוכח כי בשטחיט המטומניט בכתום (ב-93 מ"ר וכ-63 מ"ר) ובצהוב (כ-33 מ"ר) מצויות מכונות וחן מבצעות פעילות ייצורית של בית מלאכה, וכן שס מצויים חומרי הגלם של המוצרים והתוצרים עצמם לאתר פעילות הייצור. יתר השטתיס ולמעט השטת המשמש כאולס תצוגה בשטת של כ-69 מ"ר משמשים לאחסנת חומרי הגלם למכונות וכן התוצרים.

העוררת הוכיתה כי החלק בנכס, אשר יש לסווגו כבית מלאכה מופרד מחלק הנכס המסווג כמסחר;

הטענה לגבי ההפרדה הקיימת בין החלק בנכס בו מתקיים מסחר, לבין החלק בנכס בו מתסיים בית מלאכה, לא נסתרה על ידי המשיב, אולם לא קיבלה ביטוי בדוייח הביקורת ולא בכדי, ההיפך מכך, התמונות שצולמו על ידי התוקר מטעט המשיב הינם באולם התצוגה בלבד, וואת כדי לתת תחושה שבכלל הנכס מתבצעת פעילות מסחרית, גאת כאשר בחלק מהנכט אשר מצוי בקומה נפרדת ויש לו אף כניסה נפרדת, נעשה שימוש של בית מלאכה.

לאור האמור לעיל, הוכח כי ההפרדה הפיוית בין אולם התצוגה לבין השטת המשמש כבית מלאכה, יוצרת הפרדה הלכה למעשה עס שימוש אחר, ולפיכך ניתן לסווג חלק מן הנכס כבית מלאכה.

העוררת לא מחזיקה בשטת הגג ובוודאי שאינה עושה בו שימוש, ואין לחייב אותה בשומת ארנונה בגין שטת זה.

6

7

.8

.9

0

.1

2

.3

העוררת הוכיחה כי היא אינה עושה שימוש בשטת של כ-15 מ"ר בגג. בדוח הביקורת שערך המשיב, נמצא כי שטח של 15 מ"ר המצוי בגג, אינו בשימוש: יילא ניתן לעלות לקומת גג.

מדרגות המתכת הוסרו ואיו גישהיי. אף בשל היות העוררת דיירת מוגנת חיא מנועה באופן חוקי וקנייני מלעשותת שימוש בגג שאינו שייך לת.

לאור האמור לעיל, יש להפחית את שטת הגג מהשומה, ולקבוע השבת הכספים אשר נגבו בשבע השנים האחרונות ללא ידיעתה של העוררת.

העוררת הוכיחה כי לא חל שינוי בנכס באופן אשר מניר למשיב לשנות את שומתו באופן שרירותי ובניגוד לשומה אשר חויבה העוררת לגבי הנכס במשך שנים עד 2015.

לעניין וח, נקבע בעתיימ 31041-09-10 פרי ירוחם - חברה לרכב בעי'ימ נ' עיריית חולון:

'העותרת לא אמורה להביא במניין חישוביה ושיקוליה העסקיים אפשרות שבוקר בהיר אחד, יקומו המשיבות ויחליטו להתעלם מהטכם לפיו נוהגים הצדדים מזה מספר שנים, ויחייבו חלובי ארנונה גבוהים בהם היא אינה יכולה לעמוד'י.

בפסק דינו של השופט עודד מודריק, בעתיימ 13111-02-12 אולסייל. קום בע'ימ נ' עיריית הרצליה, נקבע כי בסמכות ועדת הערר לקבוע האם על העירייה להמשיך ולכבד את ההטכם שהונהג במשך שנים, ולא להפר את התתייבויותיה בשינוי הסיווג ללא שהשתנה השימוש בנכס.

יודגש, כי טענה זו נטענה בהשגה ומשכך אין מדובר בהרחבה חזית.

לחילופין יש לקבל את הטענה בעניין סיווג חלק מן הנכס כיימתסניםיי, שכן השימוש שנעשה בחלק מהנכס תואם את הגדרת יימחטניטיי שבצו הארנונה, ואף המשיב עצמו חייב את הנכס בחלקו בסלווג י'מתסניטיי, על פּי הטכמת הצדדים אשר הינה הבטתה שלטונית לכל דבר וענלין.

יש להעדיף פרשנות פוציטיבית וספציפית מפרשנות של סיווג שיורי.

תמצית טיעוני המשיב

.1

2

3

4

במסגרת הערר טענה העוררת לראשונה, כי המשיב הפר הבטחה שלטונית, ולכן יש להפחית משטח הנכס את קומת הגג, ולקבוע השבת כספים אשר נגבו ביתר בשבע השנים האחרונות.

טענות אלו הועלו תוך הרחבת חוּית אסורה ודינן להידחות על הסף, שכן למשיב לא חייתה כל אפשרות להתייחט אליהן. פרט לכך הטענה בדבר הפרות הבטחה שלטונית אינה בסמכותה של הועדה הנכבדה (ראו בריימ 8312/04 הסוכנות היהודית נ' עיריית טבריה (טרם פורסם)).

מכל מקום, שטת הגג חויב כדין, וטענה שכזו עומדת בסתירה ברורה לפסיקת בתי המשפט (ראה: עתיימ (חיי) 1054/03 ג'וזיף זוה*ר נ' עיריית חיפה (פורסם בנבו); עמיינ 264/06 גרף עסק?

תעשיות תוכנה בע''מ נ' מנהל הארנונה עיריית ת''א (פורסם בנבו 16.09.07)). ככל שהעוררת חולקת על חיובה בגין שטח ה הרי שהיה עליה להגיש השגה ע"פ דין. משלא עשתה כן, הפכה השומה לחלוטה, ולא ניתן לערער עליה בהליך זּה.

תקנה 5 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומלות, מאפשרת לעירייה לשנות סיווג של נכס ספציפי מסיווג אתד לסיווג אחר הקיים בצו הארנונה גס אס בפועל לא השתנה השימוש בו.

5

6

7

.8

.9

.0

1

2

3

עובר לביקורת של מר מאור שמאי, נערכו בנכס ביקורות נוספות ע"י חוקרים נוספים, לפיהן שונה הסיווג בנכס.

גם אם נלך לפי שיטת העוררת, כי יש לסווג את הנכס לפי הסיווג חישן, חרי שמדובר בסיווג שניתן ביחס למצב העובדתי שהיה בעבר בנכס, לפני למעלה מ-8 שנים! מצב הדברים שחיה בנכט דיאו שונה ממצב הנכס היום. כך ניתן ללמוד מביקורת עכשווית שערך המשיב ביום 5, אשר ממצאיה מעידים בבירור, כי הנכס מושא הערר משמש לאחסון, שיווק ומטחר באביורי אינסטלציה.

לא למותר לציין, כי על אף שהעוררת מציינת שוב ושוב כי התיוב שהונהג בעבר בנכס מהווה הסכמה בין הצדדים, הרי שהסכמה כוו לא הוצגה, וכל שהציגה העוררת הוא את חיובה הקודם.

מעבר לנדרש יובהר כי עם הצגת ממצאי הביקורת שנערכה בנכס, העמיד המשיב בסיס עובדתי לשינוי הסיווג, ואין הוא מחויב להוכיח, כי פעולתו נובעת משינוי משפטי או שינוי עובדתי או טעות שהובילה לסיווג הקודם. תובה שכזו אינה מעוגנת בדין, ואין להטילה על המשיב, ולהעביר אליו נטלים מעבר לאלו הקבועים בדין.

על כן אין כל פסול בהתאמת הסיווג העדכני בהסתמך על ממצאי הביקורת שנערכה בנכט, קל וחומר שהדבר נעשה, גם לשיטת העוררת, לאתר שנים רבות שבהן נהנתה בסיווג המופחת באופן משמעותל.

טענת העוררת בדבר השבת כספים לשנים עברו, הינה טענה שאינה בסמכות ועדת הערר הנכבדה (ראה עמיינ (תייא) 220/04 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' אפרתי מדפים נכסים בעי'מ, תק-מח 1(2006)).

העוררת מבקשת לבסס וכאותה לסיווג בתעריף המוול על סמך פעילות שהיקפה שולי לכלל הפעילות המסחרית - שיווקית המתבצעת בנכס. כפי שעולה מחומר הראיות שהוכת בפנל הועדה.

טענת העוררת כי שטח של 230 מ"ר משמש לייצור, נסתרח בתקירות העדים. הפעילות בנכט

הנלמדת מעדות מר דב הלר, הינה כדלקמן:

''הצינורות מגיעיטם באורך של 6 מ', אנחנו חותכים אותם למקטעים קטנים יותר, מאחסנים אותם ומגיעים לקוחות שקונים אותם. יש לנו גם אביזרים לחיבור הצנרת שאותם אנו קונים ומאתסנים אצלנו למכירה... אנחנו מוכרים גם משאבות אותן אנו קונים...'.

בתקירתו של מר מאור שמאי, לשאלת בייכ העוררת, אס חיה רואה בנכס מכונות שמשמשות לייצור אזעקה חיה מבין מה הן עושות, העיר מר שמאי שלא היה מבין, אך היה שואל את מ?

שמלווה אותו. מהאמור ניתן לחבין כי מר שמאי לא ראה מכונות שכאלו. ויודגש, בתמונות שצירפה העוררת נראית מכונה אחת בלבד, וזוהי מכונת החיתוך שציין מר שמאי בדוייח הביקורת.

.4

5

.6

7

.8

9

0

1

2

3

64

.5

6

העוררת עוסקת במכירת ציוד, אותו היא קונה, ומוכרת אותו ללקוחות המגיעים לנכס. אין מדובר בפעללות ייצור אלא בעיסוק דומיננטי של מסתר גרידא.

המבתנים לציהוי פעילות ייצורית כפי שנקבעו בעייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב נ' חברת רעיונות בע"מ (פורסם בנבו) (להלן: *יעגיין רעיונות'י), מלמדים כי הפעילות בנכס חינה בעיקר פעילות שירותית.

ביחס למבתן ייצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, הרי שלא ניתן לראות בפעילות ההליתוך כפעילות היוצרת מוצר חדש.

הפעילות אף אינח מקיימת את מבחן י'היקף השימוש במוצר המוגמריי. פעילות מכירה, אהסנה וחיתוך צינורות יוצרים ערך עבור העסק ולא עבור הציבור הרתב, ולא מדובר בפעילוות היוצרת משהו העולה כדי יצירתו של מוצר מדף.

בעניין חשיבותו של מבחן וה ראה עעיימ 2503/13 אליהו זוהר נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו)

(לחלן: ייענלין זוחריי).

אשר למבחן הכלכלי, אין לראות באחסנת ציוד בנכס כפעילות המשביחה את הנכס, כך גם באשר לפעילות חיתוך הצינורות, הרי שלא מדובר בפעילות המשביחה את הערך הכלכלי של החומר.

בנטיבות אלה ניתן לומר כי מרכז הכובד של הפעילות בנכס נמשך לותר לשירותיות, וואת על פי יימבחן ההנגדהיי.

גם לפי המבהניס שנקבע בפסייד בריימ 4021/09 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' מישל מרסייה (פורסם בנבו) (להלן: ייעניין מישל מרסייהי), מבחן ההגדרה המללונית, מבחן התכלית הסוציאלית, ומבחן האחריות הפרשנית, לא עונח הנכס של העוררת על הגדרת ייבית מלאכהיי.

מהאמור לעיל עולה, כי הפעילות העיקרית המתקלימת בנכס אינה עונה למבחנים שנקבעו בפסיקה, ובדין טווג כלל הנכס כמסחר.

טענתה החללופית של העוררת, לפיה יש לסווג את הנכס לפי סיווג 'ימחסניסיי, הינה טענה עובדתית סותרת, שאין לחתירה.

שטח האחסון הוא חלק אינטגרלי משטת החנות. תימוכין לעניין אה ניתן למצוא בעדותו של מר הלר, ומר שמא שהעיד כי מתוך אולם התצוגה קיימת כניסה לשאר שטח הנכס.

כמו כן, הנכס משמש להפצה ושיווק של מוצרים המאוחסנים בו, לקותות מגיעים כדי לדרוש את הסחורה, ומכאן ברור כי העוררת אינה עומדת בתנאים הנדרשים לצורך סיווגה בסיווג מחסנים.

אין מקום לפעול לפיצול הנכס במקרה שלפנינו. פיצול ייעשה רק מקום בו קיימות בנכט פעילויות נפרדות באופן מובהק, באופן שלכל אחת מהן קיימת הצדקה וזכות קיום עצמאית, וכאשר הזיקה ביניחס אינה קיימת או קטנה באופן משמעותי.

7. היות וקיימת ויקה בין חלקי הנכס השונים, והשימוש בו הינו לתכלית אתת כוללת -.שיווק

ומסחר, אין מקום לראות בו נכס ירב תנכליתייי שניתן לפצל לסיווגים שונים.

דיון והכרעתה

.1

.2

לאתר שבתנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידחות.

טענות העוררת שאינן בסמכות וועדת הערר

1

2

3

468

קודם שנידרש לדיון בטענות הצדדים, נקדים ונבהיר, כי טענות העוררת בענייון עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום הלב, הפרת הבטחה שלטונית, ובקשת העוררת להשבת כספים בגין שבע השנים האחרונות אינן בסמכות וועדת הערר, שכן הינן טענות משפטיות שאינן מטוג העילות המנויות בסעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו- 1976.

סעיף 3(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 (להלן: *חוק הערר/), קובע כי: ''אין באמור בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומיה היה נגוע באי- החוקיות שלא כאמור בפטקאות (1) עד (3) של סעיף קטן (א)*י.

סמכות הוועדה מוגבלת לאותם עניינים טכניים עובדתיים המפורטים בסייק 3(א) לתוק הערר, וטענות של עשיית עושר ולא במשפט, הפרת חובת תום הלב, הפרת הבטהה שלטונית והשבה, אינן נכללות בהם.

בעתיימ 1905/05 החברה להגנת הטבע נגד עיריית תל אביב (פורסם בנבו) נקבע

כדלקמן:

''מספר פסקי דין שנפסקו לאחרונה בבית המשפט העליון חיזקו את הגישת בי הסמכות הנתונה לגוף זה הינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק הערר, ואינה כוללת את הטמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקות. הטעמים שהוזכרו בפסקי הדין התייחטסו להרכבה של ועדת הערר שאיננה מחייבת על פי חוק היות משפטן בין חבריה (ראו עע'/מ 4 מקורות חברת מים בע''מ נ' מועצה אזורית לכיש פדאור [לא פורסם] 5 (20) 721 (2005) וכן רע''א 10643/02 חבס ח.צ. פיתוח (1993) בע'ימ גי עיריית הרצליה, פסקה 10 לחוות דעת של בבוד השופטת ע. ארבל ועמדת בבוד השופטת מ. נאור שהשאירה השאלה בצריך עיון (טרם פורסם 14.5.06); השוו גם עע'ים 10826/03 מנהל הארנונה בעיריית עכו נ' קלאב מרקט רשתות שיווק בע''מ (טרם פורסם 11.6.06)).

לאור פסקי דין אלה, ואף שסבורה אני כי רצוי שוועדת הערר תדון גם בנושאים אלה, על מנת להקל ולפשט את הליך תקיפת החלטות מנהל הארנונה, באשר המצב ד'היום הוא של פיצול סמכויות המקשה על נישום, אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו הינה לבית משפט זה בהליך של עתירֶה מנהלית לפי פרט 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים.

3 סיווג הנכס

1

2

3

464

5

6

7

המחלוקת בין הצדדים נסבה סביב השאלה האם הפעילות המתבצעת בחלק בנכס הינה פעילות על פיה יש לסווג את אותו חלק בנכס תחת סיווג יימלאכה ותעשלייהחיי כטענת העוררת, או פעילות אותה יש לסווג תחת סיווג יימסתריי, כטענת המשיב.

מהראיות שהוצגו בפנינו, אנו מקבלים את טענות המשיב, לפיהן עיקר עיסוקה של העוררת הוא מכירת ציוד, אותו היא קונה, ומוכרת אותו ללקותות המגיעים לנכס, וכי אין מדובר בפעילות ייצורית, אלא בעיטוק דומיננטי של מסחר גרידא.

מדוייח הביקורת שצורף לתצהירו של חוקר התוץ, מר מאור שמאי, עולה כי ייתכן כל מתקיימת פעילות ייצורית בחלק מוערי מהנכס, ואולם עיקרו אינו משמש לייצור. כך שטח של כ- 69.57 מ"ר משמש כחנות, שטת של כ- 167.52 מ"ר במצטבר משמש כמשרד ואתסנת הציוד הנמכר בתנות; שטת של כ- 14.98 מ"ר חינו שטת גג; ורק בשטת של 6 מ"ר נצפה עובד עס מכונה לכיפוף צינורות ברול והרכבה של צינורות.

גס התמונות שצורפו ע"י המשיב, תומכות במסקנח, כי הפעילות העיקרית הנעשית בנכס הינה מסתרית - שיווקית קרי, אתסנת ציוד, הצגתו לקחל הרחב ומכירתו, וכי שטח הפעללות הייצורית הינו וניח ושולי לכלל השימוש בשטת החנות.

ניתוח המבחנים שנקבעו בעניין רעיונות ובעניין מרסייה, ובכללם מבחן הפירוש המללוני, ומבחן תכלית החוק, כמו גס החידוד להלכה שנקבעה בעניין ווהר, בין השאר כפי שפורטו לעיל, במסגרת טיעוני המשיב, מביאים אותנו למסקנה, כי בנסיבות המקרה דנן, בשים לב לראיות שהוצגו בפנינו, ובהן חתמונות שצירפו הצדדים, דויית הביקורת מטעם המשיב, ואף עדותו של עד העוררת, כי עיקר פעילות העוררת בנכס הינה אחסון ומכירת הציוד המשמש את העסק שבבעלותה. עיסוקים אלו לא עונים על הגדרת ייבית מלאכהיי.

אנו דוחים גס את טענת העוררת כל יש לסווג חלק מהנכס בסלווג יימתסניסיי.

סעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע כדלקמן:

"מחטני ערובה, מחסני עצים, וכן מחסנים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקריםס בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הס משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשיווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים להלן: .... (ההדגשות אינן במקור)

8

9

0

מחוקק המשנה בעיר תל-אביב ביקש לייחד את התעריף המיוחד והזול של יימחסניםיי, רק לסוג מסוים מאוד של מחסנים - מהסנים 'יקלאטייסיי, שנועדו לאחסנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, עובדיו ו/או לקוחותיו ואשר מטבע הדברים מתאפייניס בשטח גדול מימדיט. וו גם הסיבה לכך שהתעריף שנקבע ליימחסניטיי הינו תעריף מוזל.

לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו הגענו לכלל דעה, כי השימוש בנכס לא עונת לדרישות חדין דלעיל.

יצוין, כי מכל מקום, בשים לב לכך שעל פי הדין והפסיקה, מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעללויות השונות זו בזו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסיווג, ממילא יישומו של הכלל בענייננו מוביל למסקנה, כי מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בוו ותכליתן אחת, ולפיכך אין מקום לפצל את הפעילויות לצורך הסיווג.

ראה לעניין וח :

עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ואשון לציון,

[פורסם בנבו], 9.2.2003) :

''יהשאלה היא, אם כן, מתי נאמר כי ביחידות שטת סמוכות נעשה שימוש שונה בכל אחת מהן, המצדיק סיווג נפרד, ומתי נאמר שגם אם בכל אחת מיחידות אלה מתלחשת אמנם פעילות שונה, משולבות פעילויות אלה זו בזו ותכליתן אחת ועל כן אין מקום לפצלן לצורך הסיווג. לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבחן אחד הוא, בחינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמופה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-

תכליתי' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד...

מבחן אחר הוא, האם השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...".

וראה גם:

בריימ 9205/05 מנהל הארנונה נ' היפר שוק 1991 בע"מ, תק-על 4(2006) 1520 :

ייבפסיקתנו נקבע בעבר הכלל בי במתקן רב תכליתי, שניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשת סיווג הנכס לצרבי ארנונה לפי השימוש והתבלית של בל חלק בנפרד (ראו, בג''צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע'ימ נ' עיריית קריית אתא, פייד מו(1) 793, 816). בפטיקה מאוחרת *ותר אימצ בית משפט זה את המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים להכרעה בשאלה מתלי תסווגנה יחידות שטח סמוכות תחת סיווגים נפרדים ומתי תסווגנה תחת סלווג אחד, על אף שבכל יחידת שטח מתנהלת בעילות אחדת. לעניין זה אומצו שני מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה. המבחן האחד הוא בחינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, שאם היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכס אחד לצרכי סיווג הארנונה. המבחן האחר שאומצ הוא האם

8

2

השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תבליתויי.

כן ראה:

בריימ 8099/09 ונדום אופנה בע'ימ נ' עיריית תל אביב-מנהל הארנונה, דינים עליון

9 (101) 1284 :

'*הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי'י בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בר'ים 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע'ימ :': מנהל האונונה של עיריית אילת ([פורסט בנבו], 2.1.2007); בג'יצ 764/88 דשנים וחומרים בימיים בע''מ נ' עיריית קרית אתא פ'יד מו (1) 793, 816 (1992)). אולם, מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בזו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסיווג (וראו: בר''ם 8242/08 מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע'ימ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה ([פורסם בנבו],

9) בג'צ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע'/מ נ' עיריית קריית

אתא, פ'יד מו(1) 793 (1992). שאלת אופיו של מתקן זה או אחר נבחנת בשים לב לזיקה הקיימת בין תכליתה של יחידה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה; ובשים לב לשאלה אם השימוש בחלק טפציפי הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...''

וראה גם :

בריימ 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע'/מ נ' מנהל הארנונה, תק-על 1(2007) 31.

4 זכות המשיב לשנות את סיווג הנכס

1

2

אין אנו מקבלים את טענת העוררת, כי חיות והנכס סווג בעבר בסיווג ייתעשייה ומלאכהיי, כי אז לא חיה המשיב זכאי לשנות את הסיווג, מחמת שלא אירע כל שינול בפעילות הנכס.

תקנה 5 לתקנות ההסדרים אוסרת על שינויים בצו הארנונה ללא אישור השרים, אך אין היא מונעת מהרשות המקומית לשנות סיווג של נכס ספציפי מסיווג אחד לסיווג אחר הקיים בצו הארנונה, גם אס בפועל לא השתנה השימוש בו. למשיב הסמכות לבחון בכל שנת מס את הפעילות המתבצעת בנכס בפועל, ולחייב את העוררת בהתאם לבך.

ראה לעניין וח:

עעיימ 4068/10 עירית חולון נ' קרי-פרי בע'/מ ואח' (פורסם בנבו) ;

5

3

4

5

46

10

על הרשות חלה חובה לגבות מס אמת, ואם נמצא כי העירייה מחייבת נכס שלא כדין ולא כפי שמתחליב מהוראות התוק הרי שלא יעלה על הדעת כי העירייה תמשיך ותתייב במשך שנים באופן שגוי וביודעיו.

ראה לעניין זח:

עמיינ 29761-02-10 ווב סנס בע'ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

בענייננו, כפי שהוכת, בוצעה ביקורת בנכט, ושינוי הסיווג בוצע לאחר הפעלת שיקול דעת, שלא מצאנו סיבה שלא לקבלו.

בהקשר זה נציין, כי על אף שהעוררת טענה כי התיוב שהונהג בעבר בנכס נבע מהסכמה ביו הצדדים, העולה כדי הבטחה שלטונית, הרי הסכמה כגו לא הוצגה.

לשם השלמת התמונה נציין, כי לא וו בלבד שכעולה מעעיימ 5666/09 עיריית פתח תקווה נ' ישיר איי.די.איי חברה לביטוח בע"מ (פורסם בנבו), בענייננו אין מדובר בהבטחה שלטונית, כמשמעותה בדין, אלא שגם אס היינו סבורים כי עסקינן בהבטחה שלטונית, הרי כאמור לעיל, איננו מוסמכיט לדון בסוגיה זו.

שטח הגג

1

2

3

46

חוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשליו - 1976 (להלן:' חוק

הערריי) קובע:

"ימי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה" .

סעיף 6(א) לתוק הערר קובע:

''הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים *יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר.

מהוראות חוק הערר עולה כי ניתן לערור רק על תשובת מנחהל הארנונה להשגתו של העורר, קרי לא ניתן לערור בנושאים שלא היו בפני מנהל הארנונה, ולא ניתן להעלות בפני ועדת הערר טענות חדשות.

ואכן, על פי הפסיקה, אין הנישום רשאי להעלות בערר עילות נוספות שלא הועלו בהשגת.

ראה לעניין ּח:

המי 820/95 מנהל הארנונה חיפה נ' אליעזר ומרים שוור\:

'/ונושא שהועלה בהשגה והמשיג אינו מרוצה מההחלטה בהשגה רשאי הוא לערור לועדת הערר באותו הנושא. אין להעלות נושאים שלא פורטו ולא נטענו בהשגה".

10

11

עמ'ינ (ת''א) 114/02 מנהלת הארנונה בעיריית חולון נ' הידרה שירותי הנדסה בע''מ :

'/בערעור שבפני טוענת המערערת ראשית בטענה מקדמית לפיה יש להורות על בטלות החלטת וועדת הערר על הסף בשל אי חוקיותה, מן הטעם שהוועדה דנה והכריעה בסכסוך דנא על סמך הכרעה בסוגיות וטענות שלא הועלו ע'י'י המשיבה במסגרת ההשגה וכתב הערר שהוגשו מטעמה, אלא עלו לראשונה בדיון לפני הוועדה....

.... שמעתי את טענות ב''כ המערערת ואת מנהל המשיבה, והגעתי למסקנה כי דין הערעור להתקבל. ראשית מן הטעם שאכן הטענות שנטענו לפני וועדת הערר לא הועלו על ידי המשיבה במסגרת ההשגה וכתב הערר שהוגשו מטעמה והועלו לדיון לראשונה לפני הוועדה''.

בריימ 793/08 ריבוע כחול - ישראל בע''מ נ' מנהל הארנונה עיריית הרצלית.

5. בענייננו, יתכן כי העוררת היתה וכאית לפטור מתשלום בגין שטח הגג, ואיננו קובעים

דבר בקשר לכך. דא עקא שהעוררת לא השיגה בעניין וה, והיא אינה וכאית להעלות בקשה כאמור בשלב הערר.

6 לאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

7. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וּאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים ביום: \ \0

ע\461\1\105

11

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140014823

שליד עיריית תל אביב - יפו

העורר: פרץ אלימור נכסים ונדלי/ן בע''מ

- | נגד.-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן הינו נכט המצוי ברתוב אופנהיימר 12, בתל אביב הידוע בספרי העירייה כנכס מסי 8 (להלן: ''הנכסיי).

1. תמצית טיעוני העורר

.1

.2

.3

.48

.5

.6

המשיב העניק פטור לנכס מכח סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח הדש] (להלן: ''סעיף 330/), וואת מיום 1.1.13 ועד ליום 31.12.15.

מעצם מתן הפטור כאמור, ניתן ללמוד על הסכמת המשלב למצבו העגוס של חנכט.

עת רכשה את הנכס, בתחילת שנת 2015, ידעה העוררת על מצבו של הנכס ועל הפטור לו חינה זכאית, שכן המבחן הקובע לצורך תחולת הוראת סעיף 330, הוא מצבו הפיוי של הנכס.

העוררת לא קיבלה מעולם פטור מתשלום ארנונה בגין הנכס, והעובדה שהיא לא מקבלת ומן כלשהו לצורך השמשת הנכס, פוגעת ברצון המחוקק.

חיוב העוררת בארנונה יוצרת אנומליה, כאשר מחד גיסא העוררת רוכשת נכס שאינה יכולה להשתמש בו ולא מצליחה, על אף רצונה לשפ את הנכס על מנת להשמישו, ומאידך גיטא היא נדרשת לשלם אלפי שקלים בגין ארנונה, הדבר נוגד את ההיגיון הבריא ואת תחושת הצדק.

בנכס אין צינורות מים ו/או ביוב, אין בו שימוש המייצר אשפה, והנכס אינו ווכה לכל הנאה מהשלרותיס שמעניקה העיריה עבור גביית הארנונה.

7

.38

19

.0

.1

2

בענייו ברייס 5711/06 המגרש המוצלת נ' עירית תל אביב, (נבו 30.12.0% (לחלן: '*הלכת המגרש המוצלח/), אימץ בית המשפט הנכבד את המבחן הפזי-אובייקטיבי של מראה עיניים, וקבע כי אין כל רלבנטיות לנסייבות אשר חובילו למצבו של הנכס, כאשר גם אם מדובר בהזנחת הנכס ע"י בעליו או אי נקיטת פעולות כדי להשמישו - יוענק לו פטור.

בית המשפט הוסיף וקבע, כי העובדה שהנישוס יכול לנקוט בייצעדים סביריםיי שישנו את מצבו של הנכס כגון שיפוצו, אין בה כדי למנוע את הפטור שלפי סעיף 330. קל וחומר כאשר העוררת עושה כל שביכולתה על מנת להשמיש את הנכס.

קביעות של בית המשפט הנכבד בהלכת המגרש המוצלח שומטות את הקרקע מטענת המשיב, כי הפטור ניתן לנכס ואינו משויך לבעלים, שכן בית המשפט הנכבד מדגיש כי גם אם בעלי הנכס הס הגורמים במעשה ו/או במחדל להפיכת הנכס ללא שמיש, עומדת לחט הזכות לפטור.

חיוב העוררת בתשלום ארנונה גס נוגד את רציונל החיוב בארנונה, למטות את אותם נכסים היינהניטיי מן השירותים שהרשות המקומית מגישה להם [ראה: עייש 1275/90 קרפרי חולון בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית חולון (לא פורסם)].

היות והנכס שומס והעוררת אינה עושה בו שימוש, נשלל אחד הרציונלייס המרכוייס להטלת הארנונה, ויש בכך כדי לחזק את המסקנה, כי יש מקום ליתן לעוררת את הפטור מארנונה לפ ס' 330 לפקודה.

אי מתן הפטור מהווח גס הפרת חוק עשיית עושר ולא במשפט, תשל"ט- 1979.

אי מתן פטור מארנונה כאשר כל הגורמיט מאשרים כי הנכס אינו ראול לשימוש, וכי יש לשפצר, מחווה פגיעה בקניינה של העוררת, ומעשיר את קופתה של הרשות בניגוד גמור לחוק עשיית עושר ולא במשפט. הנכס איינו מייצר הכנסות, נהפוך הוא, נדרשת השקעה כלכלית גדולח על מנת להכשירו לשימוש.

2 תמצית טיעוני המשיב

41

2

3

4

5

אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים כי הנכס אכן אינו ראוי לשימוש.

הנכט מושא הערר וכה לפטור בהתאם לקבוע בסעיף 330, וזאת מיום 1.1.13 ועד ליוט 31.12.15 לתקופה בת שלוש שנים.

הנכס עודנו מצוי בגדרי הפטור מכת סעיף 330, ואולם כעת, משחלפה תקופת הפטור הראשונה, נכנס חיובו לתוך התקופה השנייה, תקופת התשלום הקבוע בסעיף 2(330).

למשיב אין כל אפשרות חוקית להמשיך ולפטור את הנכס מכל תשלום, וחלה על המשיב חובה לחליבו בחתאסם לקבוע בסעיף 2(330), הגם שהנכס אינו ראוי לכל שימוש.

טענות העוררת אינן מצויות במסגרת סמכותה של הועדה הנכבדה, שכן המחהלוקת נוגעת אך ורק לסעיף החוק עצמו, ואין מחלוקוג על כך שהנכס מצוי מבחינה פטית במצב שאינו ראוי לשימוש.

6

7

הפטור הקבוע בסיף 330 ניתן לבניין עצמו, ולא למחזיק. משכך אין מקום לקבל טענה לפיה חילופי מחציקים 'ימאפסים'י את תקופת הפטור הקבועה בסעיף 1(330). מקום בו מוצתח מלוא התקופה הקבועה בסעיף 330 (1), יש להמשיך את הפטור בהתאם להוראות סעיף 2(330), ללא כל קשר לוהות המחציק בנכס.

אין לייחס גם משמעות או משקל לטענות העוררת הנוספות, אשר רובן ככולן אינן מצויות בסמכות הועדה.

3 דיון ותכרעת

1

2

3

4

5

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להלדחות.

סעיף 330 קובע כדלקמן:

''נהרס בניין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות אלה, בל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניזוק -

(1) עם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מטירת ההודעה (להלן - תקופת הפטור הראשונה);

(2) | חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונה לגבי אותו בניין בחמש השנים שמתום אותה תקופה, בסכום המזערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו-9 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992, הקבוע לסוג הנכט המתאים לבניין על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין (בטעיף זה - תקופת התשלום);

(3) | תלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוטפים;

(6) | התקופות כאמור בפסקאות (1) ו-(2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהיגע זמן לפירעונם לפני מסירת ההודעה.!/

סעיף 330 לפקודה מתייחס לפטור לבניין עצמו, תוך שהתנאים הקבועים בו מתייחסים לבניין עצמו, ללא כל הבחנה בין מחזיקיו השונים. לא זו בלבד שאין בסעיף 330 לפקודה דבר ממנו ניתן ללמוד כאילו הפטור ניתן למחציק, אלא שהדברים הס אף הפוכים. מלשונו הברורה של סעיף 330 לפקודה ניתן ללמוד כי מדובר בפטור הניתן לבניין מעצם היותו הרוס, וללא קשר למחזיק. אמנם על מנת לקבל את הפטור על המחציק להודיע כי הנכס הרוס, אך אין בכך כדי לגרוע מהעובדה כי על פי לשון הסעיף הפטור מוענק לנכס, ללא תלות בוהות המחזיק.

במצב דברים זה, יש לבתון את הפטור שניתן לנכס עצמו, ואין נפקות לכך שחעוררת עצמה לא קיבלת פטור מתשלום ארנונה, ולא קיבלה זמן לצורך השמשת הנכס.

יום התחילה של התיקון לחוק נקבע כיום 1 בינואר 2013.

.6

7

.8

9

0

.1

אין חולק כי הנכס חיה פטור מארנונה על פי סעיף 330, ולא שולמה בגינו ארנונה במשך שלוש שנים, החל מיום 1 בינואר 2013 ועד לסוף שנת 2015 (תקופת הפטור הראשונה).

אין מחלוקת, כי הנכס מחויב בתעריף המוערי החל מלוס 1.1.2016 על פי סעיף 2(330).

באשר לטענות העוררת בקשר לחוסר הסבירות שבהוראות התיקון לסעיף 330, הרי הן טענות שלוועדת הערר אין סמכות לדון בהן.

סעיף 3(ב) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית),תשל"ו-1976 (להלן: 'חוק הערר'), קובע כי: /'אין באמוד בחוק זה כדי להסמיך את מנהל הארנונה או את ועדת הערר לדון או להחליט בטענה שמעשה המועצה של הרשות המקומית בהטלת הארנונה או בקביעת סכומ*ה היה נגוע באי- החוקיות שלא כאמור בפסקאות (1) עד (3) של טעיף קטן (א)*י.

סמכות הוועדה מוגבלת לאותם ענליניס טכניים עובדתיים המפורטים בסייק 3(א) לחוק הערר, וטענות של חוסר סבירות החקיקה, או חוסר הטבירות שבהחלתה בעניינים מסוימים, לרבות בעניין מושא הערר, אינן נכללות בהם.

בעתיימ 1905/05 החברה להגנת הטבע נגד עיריית תל אביב (פורסם בנבו) נקבע כדלקמן:

''מספר פסקי דין שנפטקו לאחרונה בבית המשפט העליון חיזקו את הגישה כי הסמבות הנתונה לגוף זה הינה מצומצמת לעניינים טכניים עובדתיים הקבועים בסעיף 3(א) לחום הערר, ואינה כוללת את הסמכות לדון בסוגיות משפטיות מובהקות. הטעמים שהוזכרו בפסקי הדין התייחסו להרכבה של ועדת הערר שאיננה מחייבת על פי חוק היות משפטן בין חבריה (ראו עע''מ 5640/04 מקורות חברת מים בע'/מ נ' מועצה אזורית לכיש פדאור [לא פורסם] 05 (20) 721 (2005) וכן רע'/א 10643/02 חבט ח.צ. פיתוח (1993) בע"מ ני עיריית הרצליה, פסקה 10 לחוות דעת של כבוד השופטת ע. ארבל ועמדת כבוד השופטת

מ. נאור שהשאירה השאלה בצריך עיון (טרם פורסם 14.5.06); השוו גם עע'ים 10826/03

מנהל הארנונה בעיריית עכו נ' קלאב מרקט רשתות שיווק בע'ימ (טרם פורסם 11.6.06)).

לאור פסקי דין אלה, ואף שסבורה אני כי רצוי שוועדת הערר תדון גם בנושאים אלה, על מנת להקל ולפשט את הליך תקיפת החלטות מנהל האונונה, באשר המצב ד'היום הוא של פיצול סמכויות המקשה על נישום, אני קובעת כי הסמכות לדון בעתירה זו הינה לבית משפט וּה בהליך של עתירה מנהלית לפי פרט 1 לתוספת הראשונה לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים.

2. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דותחים את הערר.

3. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

4. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

5 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דיו בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

6. ניתן בהעדר הצדדים ביום 0/ | . 9 )) י

ו /

7

ב רליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורו'ח חברה;: שירלק עו"ד

ע\459\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140014615

שליד עיריית תל אביב - יפו

העוררת : ב.ס.ט. בנייה בע'/מ

-נגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

1 עניינו של הערר דנן הייו נכס המצוי ברחי קרליבך 6, תל אביב - יפו, חידוע בספרי העיריה כנכס מסי 8 ח-ן לקוח 10776813 (להלן: '/'הנכסי).

2 תמצית טיעוני העוררת

41

2

3

68

5

החל משנות 2015, לאחר עשרות שנים שלא נהג כן, שינח המשיב את מדיניותו והחל מחליב בארנונה כללית מכולות באתרי בניה, המשמשות לרוב לאהטון כלי העבודה והציוד של פועלי הבניין, וכחדרי עבודה של מנהלי העבודה והמהנדסים באתר.

המכולות הנייל פטורות מארנונה כללית בהיותן חלק מהליך הבנייה על הקרקע, אשר עד למועד סיום בגליתו של הבניין, נחשבת כ- ייאדמת בניין'' ופטורה מתשלום ארנונה כללית. לתלופיו יש לתייבן בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי, בהיותן חלק ממפעל הבנייה במקום.

בפועל, כלל האתר בו מצויות המכולות משמש כאתר בניה. מדובר בפרויקט לבניית מבנה מסחרי ומעליו מגדלי מגורים. באתר מצויים באופן קבוע כמה מאות פועלי בניין.

השטח אותו תייב המשיב מורכב ממכולות המשמשות לצרכים הבאים:

1. ארבע מכולות סטנדרטיות, מתוכן שלוש משמשות לאחסון כלי עבודה וציוד ובין היתר

הכלים האישיים של העובדים.

2. ארבע מכולות קטנות לאחסון כלי עבודה של קבלני משנה מתתלפים.

3. ביתן שומר האתר.

4. מכולה גדולה המשמשת כחדרו של מנהל הפרויקט.

מיקומט של המכולות הינו דינאמי בהתאם לצרכי חבנייה.

6

7

.8

9

0

.1

2

,3

נוכחות אנשי המקצוע הנייל באתר הינה חלק חיוני ובלת? נפרד מהליך הבנייה, בדיוק כמו נוכתותס של פועלי הבניה. ודוק, 70% מזמנם מבלים אותם אנשי מקצוע בשטת: הבנילה, מנחלים ומפקחים על הבנייה בפועל, וביתרת הצמן נמצאים בחדריהס לצרכי בחינת התכניות, מילוי דוייחות, בקרת איכות וניהול שוטף של הפרויקט, כחלק בלתי נפרד מביצוע הפרויקט ולשם ביצועו.

במכולות חמשמשות את אנשי המקצוע מצויות כל תכניות העבודה וכתבי הכמולות. מדובר בחדרים בהם שני שולחנות ועמדה למחשב נליד בלבד.

נוכחותס של אנשי המקצוע הנייל באתרי בניה חייתה קיימת מאז ומתמיד. עבודתם היא חלק בלתי נפרד מהליך הבנייה וקשורה בו קשר בל יינתק, והיא נעשית אך ורק במסגרת ובקשר עם אתר הבנייה ועסם התקדמות הבנייה. לא ניתן לבצע את הבנייה ללא הכרת התכניות, פיקות על ביצוען, הזמנה וניהול של תומרי חגלם, ניהול הפועלים, ביקורת על איכות העבודה וטיב חומרי הגלם וכיוצייב פעולות, שמא ומעולם היו חלק מהליך הבנייה במקום. על הצורך באחסון כלי העבודה באתר כמובן שמיותר להרחיב את הדיבור. מדובר בכלי עבודה בעלויות של מאות אלפי שקלים, התייביסם באחסון לשם הגנ מגניבות ומפגעי הטבע.

על פי פסיקת בתי המשפט, כל עוד הבניין לא הושלם לשימוש שיועד לו, מהווח הקרקע עליה מבוצעים הליכי הבנייה *אדמת בניןיי, שאיננה מחויבת בארנונה כללית.

הרציונל מאחתורי הפסיקה האמורה, הוא שאדמת בניין הינה קרקע שלא מופקת ממנה תשואה כלכלית.

בפסהייד שניתן לאחרונה בעתיימ (ת'א) 55495-05-15 דניה סיבוס בע'י/מ נ' עיריית בת ים, (להלן: ''הלכת דניה סיבוס") נקבע, כי עבודות חפירה והוצאת חול מאתר בניה הינן חלק בלתי נפרד מעבודות הבניה, , שכן ביצוע עבודות חפירה והוצאת חול מאתר בניה מהווה שימוש לוואי בקרקע לצרכי הבניה, ולכן אינו נכנס בגדרי הסלווג ייתעשליח'י.

לאור ההלכה דלעיל, הפעילות במכולות הינה חלק טפל ואינטגרלי לפעילות היצרנית בנכס, שנועדה אמנם ליצור בניין ממנו ניתן לגזור תשואה כלכלית, אך כשלעצמה איננהח מחווה נכס, היוצר שימוש עצמאי וכלכלי בנפרד מהשימוש באתך כאתר בנייה, ומצדיק חיוב נפרד בארנונה כללית.

משנקבע כל פעילות יצרנית של הקמת הבניין באתר הבנייה הופכת את הקרקע לייאדמת בנייןיי, לצרכי תיוב בארנונה, אצי כלל הפעילות באתר, המהווה חלק אינטגרלי ובלת? נפרד מעבודות הבנייה ומאתר הבנליה, צריכה להיכלל במסגרת "אדמת בנייןיי כאמור.

אס עצם הפעילות היצרנית של הפועלים במקום אינה חבה בארנונה כללית, אצי גם הפעילות של אחסון ציוד הפועלים וניהול עבודתם, שבלעדיה לא ניתן לקיים את פעילות הפועלים באתר, נכללת במסגרת זו.

64

.5

.6

7

8

9

.0

ודוק, התשואה הכלכלית, שצומחת לעוררת מהמכולות, והה לחלוטין לאותה תשואה כלכלית הצומתת לה מפעילות הפועליט באתר, שכאמור פטורה מחיוב ארנונח, כל עוד לא נבנה הבניין באתר, ולכן כלל הפעילות היצרנית באתר חבניה, בין אס בבניית הבניין בפועל ובין אם באחסון ציוד, או ניחול הבנייה במכולות, לא צריכה לחוב בארנונה, כל עוד לא נשלמה בנליתו של הבנלין, וניתן לחניב ממנו תשואה כלכלית.

כל קביעה אחרת, תסתור בהכרח את פסיקת בת? המשפט ותוביל לתוצאה, שנדחתה בהלכת דניה סיבוס.

בהחלטות שניתנו לאתרונה בערר 140013694 א. דורי בניה בע"מ וערר 140014213/617 צ.מ.ח המרמן בע''מ. וועדות הערר מצטטות בהסכמה את הלכת דניה טיבוס, אולם סברו כי: ''פיקות ושליטה'' על אתר בנייה יכול להתבצע ע'יי העובדים, מידי יום, בהגעה לאתר מבלי הצורך בקיומו של 'משרד' בחלקי מהאתר'י, וכי: '*לשיטתנו אין חובה על העוררת להציב מכולות אשר ישמשו כמשודים וכמתסנים. עצם ההחלטה לעשות כן יש בה מעל לכל ספק תועלת בלבלית לעוררת''/

במיליט אחרות, הוועדות הנכבדות סברו כי אחסון הציוד וכלי העבודה וניהול עבודות הבנייה והפועלים באמצעות המכולות, אינם חלק בלתי נפרד מעבודות הבניה באתר, שכן העבודות הנייל יכולות להיעשות ללא המכולות הנייל ומשכך, כאשר הצבת המכולות איננה חלק חיונל מהליך הבנייה באתר, ויש בהן משום תועלת כלכלית לעוררות, מעבר לתועלת שבמכלול עבודות הבנליה באתר, ועל כן יש לחייבן בארנונה כללית.

עמדה צו שגויה בעליל. ראשית, לעניין אחסון הציוד, מדובר בציוד בעלויות של מאות אלפל שקלים שברור מאליו שאם לא יאותסן, במהלך השעות בהן אין עבודה באתר, אזי יינזק ו/או ייגנב. הוא הדין כמובן עס ביתן השומר. עפ"י העמדה לעיל יכלו היו השומרים, שנמצאים באתר 24 שעות ביממה, לשמור גס ללא ביתן ולכן צמחה לעוררת ייתועלת כלכליתיי מקיומו.

ברי כי אין בסיס לעמדה זו.

הוא הדין בנוגע למכולות מנהל העבודה ומנהלי האתר. עם כל הכבוד, במכולות הנייל מצויות פיטית כל תכניות העבודה, התופסות שטת אחסון נרחב, לרבות השינוליס הנעשים בהן מדי יום ביומו. לא מצופה מהמנהלים לוכור בראשם את פרטי התכניות של בניה של מאות יחידות.

המנהלים הנייל נדרשים להימצא באתר במשך כל שעות הפעילות; לנהל את הפועלים; לקבוע מטלות ולותות זמני ; למלא דוייחות בנוגע לפועליס, לעמידה בתקנים ולהתקדמות העבודה;

לעמוד בקשר עם הרשויות השונות, קבלני המשנה ועשרות גורמיט נוטפים; להזמין חומרי גלם ואנשי מקצוע ועוד מאות רבות של פעולות, כפי שנדרש למעשה ממנהלים של מפעל בהיקף של מאות מיליוני שקלים. לנחל את כל הנייל ללא משרדון ספרטני במכולה ומנית כמובן שאיננו אפשרי, ומגוחך לסבור שמנהלי האתר יכולים לשהות במקום יום שלם ללא משרד כאמור.

מקל וחומר הדברים נכונים בנוגע לביתן השומר, ארון החשמל של כלל האתר, משטה הדריכה ומדרגות חירידה לבור שבאתר, אשר ברור לתלוטין שלא ניתן לקיים את הפעילות באתר בלעדיהס.

1

2

3

4

5

משאימצו וועדות הערר הנכבדות את עמדתה של העוררת, הנתמכת בפסיקה, לפיה כלל הפעילות באתר הבנייה, המיועדת לקדם את הליך הבנייה, חוסות תחת הפטור של *אדמת בניין'י, היה עליהן לקבוע כי הפעילות של אחטון הציוד וכלי העבודה, כמו משרדיהס של מנהלל האתר, הינם תלק חיוני ובלתי נפרד מעבודות הבנייה באתר, וחוסיים תחת הפטור כאמור.

למען הזהירות ולחילופין, אס ייקבע שהמכולות הנייל ו/או חלקן תבות בארנונה כללית, אזי לא יכולה להיות מחלוקת, שהסיווג הנכון בגינן חינו טיווג *תעשיה ומלאפחיי. הפעילות באתר בנייה הינה פעילות יצרנית של מפעל בנייה; בהקמת הבניין נעשית באמצעות פועלי בנייה מיומניס, ציוד וכלי עבודה; הפעילות מתנהלת כמו פעילות במפעל וכוללת את פועלי חייצור, מנהלי העבודה ומנהל הפרויקט; הבניין/מוצר נבנה עייס תכניות מפורטות וכתבי כמויות בעלות של מאות מיליוני שקלים.

אחסון כלי העבודה וחדרי מנהלי העבודה והמהנדסיס חינם כמובן חלק אינטגרלי ובלתי נפרד מהאתר/מפעל הנייל, וצריכים להיות מסווגים לפיכך בהתאם לסוג הפעילות הנייל, כפעילות של ייתעשיה ומלאכחיי ובוודאי שלא כיימשרדיס'י.

אישוש לאמור ניתן למצוא בהגדרת ייתעשלייהיי בתקנות הסדרים במשק המדינת (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז - 2007, שם מוגדרת כ- *תעשייה'י -- לרבות מפעלי בניתיי.

בעררים בעניין א. דורי וצ.מ.ח חמרמן הנוכרים לעיל, נדחתה טענת העוררת חנייל, בנימוק ש'יהעובדות מוכלחות כי תשימוש בפועל בנכס הוא שימוש 'משרדי/. לא נעשה בנכס נשוא הערר בעילות ייצורית של מוצר כלשהו... בניית מגדלי משרדים ו/או מגורים אינו עולה כדי 'מפעל בנייה/... הרי כל אתר בניה מטותו לסיים את הבנייה למטרותיו, ולא ניתן לסווג כל אתר ואתר כמפעל בנייה"י.

בכל הכבוד, גס כאן שגו הוועדות הנכבדות. ראשית, השימוש שנעשה במכולות הינו במרביתו לאחסון הציוד וכלי העבודה של הפועלים באתר ומקצתו משרדיהס של מנהלי האתר. שנית, לא ניתן להתעלט מהקונטקסט שבו מדובר. כמו שבמפעל רגיל, לא יעלה על הדעת לסווג את חדרל המנכייל ומנהל העבודה בסיווג *משרדיטיי, כיוון שחשימוש שנעשה בהם הוא שימוש משרדי, וואת בהתעלס מהעובדה שה משמשיט מאות או אלפי מ"ר של מפעל, הוא הדין במקרה וה.

אי אפשר לטעון שהמכולות בהן מאוחסניס ציוד הבנייה וכלי העבודה משמשות לאחסנה בהתעלס ממה הן מאחסנות. העובדה שפעילות הבנייה, שהיא פעילות ייצורית באופן מובחק, פטורה מארנונה, עדיין לא אומרת שזאת לא הפעילות שנעשית במקום, ולכן היה וייקבע שיש לחייב את המכולות בארנונה כללית יש לסווגה בסיווג ייתעשייה ומלאכחיי ובוודאי שלא. כ-

יימשרדיסיי.

3 תמצית טיעוני חהמשיב

.1

2

עסקינן בתשע מכולות המשמשות את העוררת ו/או מי מטעמה לצרכיט משרדיים ו/או לאחסון, וכן ביתן שומר. עצם השימוש בנכסים אלו כשלעצמו מצדיק את תיובס.

בדיון ההוכחות הצהיר עד העוררת כי העוררת היא שהציבה את המכולות באתר; כי המכולות מחוברות לחשמל זמני; כי יש מיווג אוויר במכולות; וכי יש חיבור לאינטרנט במכולות המשמשות למשרדים.

.3

4

5

.6

.7

.8

9

0

1

ועדות הערר השונות, אשר דנו בסוגיה זו, דחו כולן את הטענה כי אין לחייב בארנונח מכולות המצויות במתחם אתרי הבניה השונים. (עררים 140013215/140014681 צפון הירקון בע"מ נ!

מנהל הארנונה בעיריית ת''/א; ערר 140013694 א. דורי בניה בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית ת'/א; עררים 140014213/140014617 צ.מ.ח המרמן בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעירית ת''א)

שטתי המכולות ויתר השטחים הינם שטתיט בנויים ולא שטחי קרקע, ועל כן יש לדחות טענת העוררת כי יש לראות במתתס המכולות 'אדמת בניין' (עתיימ (תייא) 2111-07 וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע'ימ נ' המועצה המקומית אלעד, עמיינ 244/05 יעקב ארבל נגד עיריית רעננה).

סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר ייבנייןיי לצורכי ארנונה כדלהלן: //בניין - כל מבנה שבתתום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או בגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטת שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה עליה לא היה תפוס מעולם, בולו או בחלקויי.

אין בעובדה שהמכולות הינן ארעיות כדי להפקיע את סמכות המשי 5ב להטיל בגינן ארנונה. ואין בעובדה שהאתר בניה זוכח בפטור בכדי לכלול בתוכו גם נכסים נוספים המשמשים את העוררת (רי עייא 279/98 (ת''א) ב.ס. ט חברה לעבודות בניה ופיתוח נ' עיריית ראש העין (לא פורסם).

לא יכולה להיות מחלוקת כי העוררת מפיקה תועלת כלכלית מהצבת המבנים בשטת (עמיינ 5 יעקב ארבל נגד עיריית רעננה).

מהביקורות שנערכו בנכס, עולה תמונה ברורה כי העוררת עושה שימוש בשטת הנכס, היא בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכט, והיא שמניבה תועלת כלכלית מהשימוש במבנים, לפיכך יש לחייבה בארנונה בגין שימוש בנכס.

הלכת דניה סיבוס אינה רלבנטית לערר דנן, שכן אין להקיש מסיווג פעולות חפירה והוצאת חול לענייננו.

אין לקבל את טענת העוררת כל הפעילות במכולות הינה חלק יטפלי לפעילות באתר הבניה שאיננה בת תיוב בארנונה. אתר הבניה שהוא לטענת העוררת 'העיקרי איגו מחויב כלל בארנונה, מאחר ואינו עולה כדי ייבניין'י לצרכי ארנונה, על כן לא ניתן להתיל בעניינו את חלכת העיקר והטפל, ולא ניתן להקיש מאתר הבניה - שכלל איגו בבתינת נכס, על סיווגם של המבנים.

אין במקום כל פעילות ייצורית.

תגובת העוררת לסיבומי המשיב

1

פסקי הדין אליחס מפנה המשיב אינם עדכניים, ואינם דנים בשאלת סיווג הנכס תחת הגדרת

'יאדמת בנילןיי:

1. בעתיימ 2111-07 וקנין עמרם ובני נ' מועצה מקומית אלעד, מדובר בחוב חלוט ובעתירה

מנחהלית כנגד חיוב רטרואקטיבי שנפל, ולא בהליך השגה וערר. מה גם שבית המשפט מתליחס לשאלת אפשרות חיוב בארנונה של מבנים ארעים, ולא לשאלת סיווגט כייאדמת בנליןי.

2

.3

48

85

6

2. גם בעייא (תייא) 276/98 ב.ס.ט חברה לעבודות בנלה ופיתוח נ' עיריית ראש העין, לא

מדובר בחליך ערר והשגח. ואת ועוד, השאלות שנידונו בפסק הדין לעניין התזקת המערערת בקרקע ובחינת גודל הנכס, אינן רלוונטיות לעניינו.

3. ממצאי עתיימ 20811-03-13 דניה סיבוס בע'ימ נ' מועצה מקומית מג'ד אל כרום דווקא

תומכים בעמדת העוררת. בפסק הדין קובע בית המשפט, כל ''לא מדובר בשימוש או בניצול העומדים בפני עצמם, אלא השימוש בקרקע לצורך עירום תומרי החציבה נעשה כחלק מעבודות כריית המנהרה", ועל כן הינו פטור במסגרת הפטור המכיר במסללת ברול כ-יירחוביי.

68. עמינ 244/05 יעקב ארבל נ' עירית נתניה -אינו עוסק כלל באתר בניה! אלא במכולות

לאחסון ציוד בניה שהונחו במגרש ריק ולא באתר בניה,.

עפ"י הוראות תקנות התכנון והבנייה (רישוי בניית), תשעי/ו- 2016, מחויבת העוררת להחויק באתר עותק של היתר הבניה, ושל תכניות העבודה המעודכנות, ולהציגו לכל פונח.

בהתאם לתקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), תשמי/ח-1988, מנהל העבודה הינו האתראי על הבטיתות באתר, והוא מחויב להחזיק בחדרו רשימה ארוכה כגון: דו"ח על בדיקת פיגומים באתר, אישור יצרן על דגט פיגוס ממוכן ותעודה מאת פקת העבודה הראשי, תכנית/מפרט בדבר חיוב הפיגוס למבנה ואופן ביצועו, רישום בדבר בדיקה יומית תקופתית של הטפסות באתר, תכנית דיפון חפירה באתר ורישום תוצאות בדיקה יומית של הדיפון הנייל, תכנית עבודות הריסה באתר, תסקיר בודק מוסמך של מערכות ההרמה באתר ותוצאות בדיקה שבועית של המערכות האלו, אישורי חברת חשמל, ארגז עזרה ראשונה, ועוד... התחומר כולל קלסרים רבים וחייב להימצא באתר, ולא, האתר ייסגר מיידית.

עפ"י הוראות תקנות הבטיחות, מחויבת העוררת לספק לעובדיה ציוד וכלי עבודה במצב טוב ותקין, ואין ברשותה כל דרך אחרת לעשות כן ללא מתחסן שיגן על הציוד הנייל.

תקנות הבטיתות מחליבות כניסה לשטח למורשים בלבד, על מנת לעשות כן יש להציב באתר שומר עשרים וארבע שעות ביממה, שכן נוכחותו חיונית וחלק אינטגרלי מהפעילות באתר. כמו כן גס נחוצ ביתן לשומר שיגן עליו בין חיתר ממפגעי מזג האוויר ובו וכל לשחות כל גמן שהוא באתר.

מהאמור לעיל משתמע באופן חד משמעי, שהמכולות משמשות לכל דבר ועניין ככלי עבודה נלידים בדיוק כמו עגורניס, מתקני ההרמה ושאר הציוד באתר בזמן הבנית.

דיון ותכרעה

1

2

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

סמכוותה של רשות לחטיל חיוב בארנונה על מתזיקים בנכסיים בתחומה שאובה מטעיפים 7 ו-8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגונ יעדי התקציב), התשנייג-1992.

3

4

5

.6

7

על פי סעיף 7 לחוק ההסדרים, ינכסיטיי וייבנייןיי יפורשו כמשמעותם בטעיף 269 לפקודת העיריות.

סעיף 269 לפקודות העיריות מגדיר נכסים כייבניינים וקרקעות שבתחום העירייה, תפוטיס או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוביי, וייבנייןיי כ- ייכל מבנה שבתתוס העירייה, או חלק ממנו...!.

אנו מקבלים את טענת המשיב כי המכולות נכללות בהגדרת '/בניין'י ואין בעובדה כי מדובר במבנה ארעי כדי לפטור אותו מתשלום ארנונה, ואף בפסיקה נקבע כי המונת יבניין'י כולל מבנים ארעלים.

ראה לענייו וּח:

עמיינ 244/05 יעקב ארבל נגד עיריית רעננה נדון חיוב בארנונה של מכולות שהוצבו ע"י קבלן,

ושימשו לאחסנת ציוד וחומרי בניה, שם נקבע כי:

'' הגדרת המונת '/בניין'' בפקודת העיריות כוללת בחובה אף מחסנים, בין שאלה בנולים או יצוקים ממתכת ובין אט מדובר במבנה בלוקים. אף העובדה כי המכולות אינן מחוברות לקרקע שעליה הן מוצבות בחיבור של קבע אינה שוללת מהם את צביונס כ''מבנה'י, ודאי לא את צביונס כמחסנים או כמבנים המשמשים לאחסון ציוד''.

המכולות משמשות את העוררת לצרכיה השונים, העוררת מדגישה שוב ושוב את חשיבות השימוש במכולות אלה לפעילוונה, וברי כי חלא מפיקה מהצבתן בשטח תועלת כלכלית.

אין ספק כי העוררת רואה בהצבת המכולות חלק בלתי נפרד מייעול העבודה. אנו מטכימים עט העוררת כי הצבת המכולות מסייעת ואולי אף חיונית לייעול וקידום העבודה באתר, אך אנו סבורים שעל העוררת לשלם את תשלום הארנונה בהתאם לשימוש המבוצע במכולות אלה.

ראה לעניין זה:

עת'יימ (תייא) 2111-07 וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע'ימ נ' המועצה המקומית אלעד:

''המונח '/בניין'' פולל מבנים ארעיים, ואין בארעיותם כדי להפקיע את הסמכות להטיל בגינם ארנונה כללית ואת חובת המחזיק לשלם ארנונה בגינם, שכן מבנה הוא '/בניין'י ביך אס הוא בנוי בטון ובין אם בנוי מכל חומר אחר, בין אס הוא קבוע ובין אם הוא ארעי.

-........המכולות שלמשו את העוררת כחלק מן המערך הלוגיסטי באתר הבניה. לא יכולה להיות מחלוקת כי העותרת הפיקה תועלת כלכלית מהצבתם בשטחת. לפיכך, הלוב העותרת בגין מבנים ארעלים בתחומה, נעשה כדין..../

עתיימ 20811-03-13 דניה סיבוסי בע'ימ נ' מועצה מקומית מג'ד אל כרום

11% | מכל אלו ניתן לקבוע כי הנכסים שהם בבתינת רחוב הפטורים מתשלום ארנונה הינט שטתי מסילות הברזל עצמם.....- עם זאת אין לכלול בנכסים הפטודים, נכסים נוספיםס המשמשים או שנבנים כדי לשמש משודים, תחנות וכדומת (ראה עמ'/נ (חי) 41521-09-11 רכבת ישראל בע"מ גי מנהל הארנונה במועצה האזורית חוף תכרמל (27/3/122)).

8

42

השטחים המשמשים כאתרי התארגנות, בין כמחסנים, בין כמשרדים, בין כמגורים ובין כחניונים, אינם נכסים הנכללים בהגדרה האמורה של מסילת ברזל, שהרי אינם בבחינת נכסים המשמשים או שנבנים על מנת לשמש לצורך הפעלתה של מסילת הברזל, אלא נכסים המשמשים לצורך עבודות הבנייה בלבד.

כאן נזכיר כי בפסיקה נקבע כי מבנים ארעיים המשמשים לצורך התארגנות בעת ביצוע עבודות בנייה למיניהן, אינם פטורים והם נכללים בהגדרת נכסים (גם אם האתר הנבנה אינו נכלל בהגדרה

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]