החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 1 עד 20 למרץ 2017

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 12/01/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | ג באדר תשעז

מספר ערר: | 13:03 / 140015379

מספר ועדה: | 11505

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: לויאן אסתר ולויאן ניסאן

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מכריעים בטענת העוררת טענת אינני מחזיק כדלקמן:

הגב' אסתר לויאן תירשם כמחזיקה בנכס 2000358426 בכתובת גרוסמן מאיר 12 ואילו מר ניסן לויאן תעודת זהות ******** ירשם כמחזיק בנכס מספר 2000359692 בכתובת בנטוב מרדכי 16 וזאת בהתאם להצהרתו של מר ניסאן שניתנה בפנינו במעמד הדיון.

למען הזהירות יודגש כי ההחלטה בערר תחול ביחס לשנת המס 2016 בלבד.

ככל שיש לעוררת טענות בעניין הנחות שמגיעות לה או כל טענה אחרת, תפנה בהליכים המתאימים

לגורמים הרלבנטיים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 01.03.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' הי זיו, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: בין הרים שירותי תיירות בע"מ

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות הצדדים.

אין חיוב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עון'ד מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית

יא באדר תשעז

140016190 / 7

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140012897

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רוי'ת

חבר: עו"ד ורו''יח אבשלום לוי

העוררת: אלדר ר.ש. בע'ימ

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. לאחר עיון בחומר חמצוי בתיק הערר, לרבות תצהירי הצדדים ועדותם בפנינו, וקראנו את

סיכומי העוררת שהוגשו לוועדה בתאריך 12.1.2017 ; סיכומי המשיב, שהוגשו לוועדה ביום 2.2.2017 - אנו קובעים כי בייכ חמשיב צודק בטענותיו וחיה מקום לדחות על הסף את טענות בייכ חעוררת בערר שלפנינו, שכן עניינה נדון בעבר וטענותיה נדחו אחת לאחת אף בבתי המשפט המחוזי והעליון.

2 גס לאחר בחינה עובדתית חוזרת של טענות בייכ העוררת, לדעתנו חיובה של העוררת נעשה כדין ויש להורות על דתיית הערר.

3 התרשמנו כי העוררת ובאי כוחה, סוברים כי בכל ומן נתון יש לבדוק חוור ובדוק, כיצד יהקרוסלהי עליה יושבת העוררת מסתובבת לה, מקום שאותן עובדות, בכל סיבוב וסיבוב משפטי, לא שונו או למצער לא באה כל ראיה מצד העוררת לפיה הנסיבות הן חדשות, הראיות חדשות ויש לשנות את התלטות וועדות הערר הקודמות, את הערעורים המנהליים שנדחו ואף את פסיקת בית המשפט העליון, בעניינח.

4. ראשית נפנה את בייכ העוררת לטענותיו כעולה מטעיפים 10 - 13 בסיכומיו שהוגשו כאן.

5. אין לנו את הסמכות לשנות מהקביעות שניתנו בעניינה של העוררת בבית המשפט המחוזי

בתל-אביב בשבתו בעת''מ 9923-08-12 בפני כבי השופטת שרה גדות, בפסק דינה שניתן בתאריך 11.7.2013 בעתירת העוררת.

.10

בית המשפט העליון נתן פסק דין בעעיימ 5576/13 ביום 30.3.2015 ביחס לעתירה הנייל.

פסק הדין שניתן היה קצר ותכליתי, [ברור כי מהווה החלטה חלוטה וסוף פסוק לקביעות

עת'ימ 9923-08-12 ] ונצטט אותו בשלמות כך:

ייבעקבות הערותינו הודיע בא כוח המערערת כי היא אינה עומדת על הערעור.

הערעור נדחה איפוא ללא צו להוצאות.

הפקדון יוחזר למערערת באמצעות בא כוחה.

ניתן היום, יי בניסן התשעייה (30.3.2015).

אנו מאמצים את טענות בייכ חמשיב כעולה מטעיפים 11 - 22 לסיכומיו.

בערר שלפנינו לא נטען ולא הוכת כי על הוועדה לבחון טיעונים עובדתיים חדשים שיש בהם כדי לשנות את פסקי הדין הנייל, או כי המצב המשפטי שונה בינתיים ויש להכריע מחדש בטענות העוררת כאן.

טענותיה של העוררת נדונו בוועדת ערר קודמת לשנים קודמות, ובערעור מנחלי שנדון בפני כבי השופט מודריק, ולאחר מכן נדון בבית המשפט העליון, ושוב נדתו טענות העוררת.

לא מצאנו שוני עובדתי בטיעוני העוררת כאן, לבין השגות העוררת שנדחו בידי ועדת הערר לענייני ארנונה [תיק 2008-05-192 (עו"ד יבין רוכלי - יו"ר), ואשר אושרו ע"י כבי השופט ע. מודריק בעמיינ 23925-11-09 אלדר ר.ש. בע"מ ני עיריית תל אביב-יפו, בתאריך 1 מר>, 2012 . [נספח ב1 לכתב התשובה לערר.]

נדגיש בפני בייכ העוררת המלומד, כי לא הוצגח בפנינו שום ראיה שונה מהראיות שכבר דשו בהן והוחלט בהן בתיקי העוררת. עוד נדגיש כי ערר אה נסב על שנת המס 2015

והחלטות בתי המשפט היו ידועות, לעוררת.

כמו אז וכמו שנכון לשנת המס 2015 העוררת מחויקה בנכס ברחוב אורי צבי גרינברג 19 בשכונת אזורי חן בתל אביב ומפעילה בו עסק הקרוי ייקאונטרי אזורי חן'י. הנכס בבעלות עיריית תל אביב (להלן: ''העירייהיי) והוחכר לעמותת אזורי חן מועדון ספורט ובריאות לשם חהקמת מרכז ספורט שכונתי. העמותה מפעילה את מרכז הספורט - הוא העסק -

באמצעות העוררת.

העסק הכולל בין השאר בריכות שתייה, מבנים ומתקני טפורט שונים סווג בידי העירייה לצורך חיובי ארנונח כיימרכז ספורט ונופש (קאונטרי קלאב)'י לפי טעיף 3.4.17 לצו הארנונה העירוני (להלן: 'ימרכז ספורט ונופשיי).

לא נוכל שלא לצטט את הפתיח שבהכרעת כבי השופט מודריק שכן גם לפנינו חארת העוררת וליקטה נימוקים יימן הגורן ומן חיקביי כדי לצמצם את היקף חיובי הארנונה שהושתו עליה.

תמהים אנו כיצד בייכ העוררת לא נתן דעתו על כל הממצאים שהונתו אצ ולא מצא לנכון להצביע על שינוי עובדתי בערר שהוגש מטעמה לשנת המס 2015 ובמיוחד לאחר שפסקי חדין בעניינה של העוררת היו ברורים לו.

אנו מאמצים את טענות ב''כ המשיב כפי שפרטן בטעיפים 33 - 39 לסייבומיו.

ימרכז ספורט ונופש יי או יבליכת שתניה יי

לדעתנו, קיים שוני ברור בין יימרכו ספורט ונופשיי לבין ייבריכת שחייה".

בריכת שחייה בעיקר הוא עסק שבמרכזו הפעלת בריכת שחייה ופעילות נלווית לכך (כגון: פינות מרגוע ומנוחה, פינות משחקים ומזנון). מרכו ספורט ונופש חוא עסק שבמרכוו מספר מתקניט לפעילות ספורט למיניה, לרבות בריכת שחייה.

בדיוק כפי שהובאו ראיות בפני ועדת הערר הקודמת שמצאה, לפי דו"ח התוקר מטעם המשיב שהעסק מגלם פעילות ספורט מטוגים שונים, ובריכת השחייה אינה העיקר שבה, כך בפנינו לא באה ראיה מצד העוררת כי יש, כיום, בשנת המס 2015 ממצאים אחרים המצדיקיס קביעה שונה.

כל הטיעון כי החוקר מטעט המשיב מר אפי בסנו שערך ביקור בנכס ביום 21.9.16 אינו מאמת את חמצב העובדתי לשנת המס 2015 אינו מקובל עלינו. ברור לעוררת ובא-כוחה כי הנטל להוכיח שוני עובדתי, חל עליה ולא על חמשיב.

אנו מקבלים את טענת בייכ המשיב כעולה בסעיף 43 לסיכומיו לעניין סירוב העוררת לאפשר ביקור בנכס שאינו מתואם, ונפנח להחלטת לוייר הוועדה עו"ד שירלי קדם מיום 6..

כך או כןך בכל מצב נטל חראיה על העוררת להוכית שונות בממצאיט המונתים בפני הוועדה. דבר שלא נעשה על ידה.

נצטט מתוך פסק הדין של כבי השופט מודריק כך: *המציאות בנכס עולה בקנה אחד גס עס הגדרת מרכז טפורט ונופש הכלולה בצו הארנונה. חצו מגדיר שמרכז ספורט ונופש מאופיין בכך יישיש בו בריכת שחייה, מגרשי ספורט ואולמות ספורט....'(סעיף 3.4.17 לצו הארנונה). ברי שיש בנכס בריכת שתייה ומגרשי ספורט. המחלוקת סבה על השאלה האם יש בו אולמות ספורט. הוועדה מצאה שיש בנכס לכל הפחות שנג אולמות ספורט;

אולם רב תכליתי ואולם הפועל במקלט. אינני סבור שנפלה שגגה ביד הוועדה בסברתה שמקלט המשמש למטרת אולם ספורט מהווה אולם ספורט בגדר ההגדרה האמורה. אכן מקלט אינו מיועד לתכלית אחרת מאשר מקלט אולם משעה שהמערערת עושה בו שימוש כאולס טפורט היא מגבשת בכך את אופיו של העסק כמרכז ספורטיי.

העוררת לא מצאה לנכון להציג ראיות מטעמה, הפוכות לאלה שהביאו לממצאים ולהכרעה בתיק עמיינ 23925-11-09 אלדר ר.ש. בע"מ ני עיריית תל אביב-יפו.

לו סברה העוררת כי השטחים שטומנו בהיתר הבניה ורישיון העסק כמקלטים בלבד, חיה עליה להמציא לנו ראיות לכך. דבר שלא עשתה. ונוסיף בעניין וח כי הוכת לנו שנעשה שימוש במקלטים ואין אנו מקבלים את טענות העוררת כעולה מסעיפים 14 - 18 לסיכומים, שיש מקום להתריג שטחים אלה מכלל שטחי העוררת.

יוער כי נושא המקלט בא לדיון בוועדת הערר הקודמת, נדונה שם ונדחתה כך גס נקבע בפסק הדין של מודריק שאין מקום לפטור את המקלט כאילו היה מקלט ציבורי.

בעניין זה נוסיף ונדגיש כי העוררת לא המציאה לנו כל ראיה ששטחי המקלט משמשים אך ורק כמקלט ולא נעשה בהט שימוש אחר. [לא על פי היתר הבניה ולא על פי רישיון העסק]. נדגיש את תשובת החוקר בעמוד 3 לפרוטוקול מיום 15.12.2016 כמענה לשאלות בייכ העוררת.

לא נדון בסוגיית הגג, שכן מציין בייכ העוררת בסעיף 7 לסיכומיו: ''הערר אינו מתייחס לגג שלגביו הוגש ערר בנפרדיי.

אנו מאמצים את טענת המשיב שלא נפל פגם בחיובים שהושתו על העוררת בגין המרתף, המעברים ושטח הקרקע. לא באה בפנינו כל ראיה מצד העוררת שיש בה כדי למוטט את טענות בייכ המשיב כפי שפורטו בהרחבה בסעיפים 73 - 91 לטיכומיו.

לא נכחד כי לא ברורה לנו התנהלות העוררת, שכן גס בעבר עסקו בסוגיית השטחים חנייל והוחלט לחליבה, ותמוה מדוע לא הסיקה מסקנות בערר זה והביאה ראיות לסתור את הממצאים, ככל שיש כאלה.

לא מצאנו ממצאים עובדתיים מצד העוררת שיש בהם כדי לקבל את טענת בא כוחה כמפורט בסעיף 20 לטיכומיו בנוגע לחיוב המסדרונות והמעברים.

גינה ציבורית

גס כאן טענות העוררת נטענו בעלמא ללא ראיות מצידה. גס ממצאי בית המשפט בענלינה [השופט מודריק] לא הביאו את העוררת להציג לנו תמונה שונה מהעבר.

העוררת טענה כי מדובר בשטח ציבורי פתוח עס מתקנים לפעוטות אשר אין לחייבה בגינו. התוקר מטעם המשיב העיד בפנינו: יילא ראיתי שם גינת שעשועים.י

נחוור על עיקרט של דברים. העוררת הייתה רשאית, אף מחויבת, בנסיבות העניין לאור תוצאות העבר, להציג בפנינו תשריטים שונים, מתשריטי המשיב, שימושים שונים בכל המרחב המוחזק על ידה בנכס ברתוב אורי צבי גרינברג 19 בשכונת אזורי חן בתל אביב בו מפעילה את העסק הקרול ייקאונטרי אזודי חן'י. במיוחד מקום שטענה הן כעת והן בעבר, כי שטח קרקע משמעותי משמש כגינת משחקים לפעוטות או כגינת שעשועים שיש לסווגו אחרת.

מכל מקום גם בפנינו כמו בעבר, לא הצליחה העוררת להוכיח כי נתונה לציבור רשות להשתמש במדשאות או בחלקן, ואין בכך כדי להפוך את השטח לייגינה ציבוריתיי. שטח זה הוא חלק מן הנכס שאותו התכירה העירייה לעוררת ולא מצאנו כי נפל פגם בחיוב העוררת על כל השטח בסיווג המתאים כמרכו ספורט ונופש.

סוף דבר

לאור הנייל, אנו מורים על דחיית הערר.

בנסיבות העניין אנו מחייבים את העוררת בהוצאות המשיב בסך של 2,000 ש"ח.

ניתן היום, | 9 במר\ 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייג- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

יו"ר: עוידיהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יא באדר תשעז

7"(

מספר ערר: | 08:24 / 140015255

מספר ועדה: | 11509

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: גולבארי טוראן

-נ ג ד -

התחנה המרכזית החדשה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהסכמת הצדדים ועל סמך המסמכים המצויים בתיק ניתנת בזאת החלטה מבלי הצורך להגשת

סיכומים כדלקמן:

הערר של ציון גולבארי ז"ל, מגן דוד ז"ל ו/או מי מיורשיהם בכל הקשור לנכס נשוא הערר חנות בקומה 3 במתחם התמח"ת מספרה 3114 מתקבל.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: | מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד וו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס': 140014428 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו''ת

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לול

העוררת: הוניגמן ובניו בע'ימ

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

ערר ה הינו בשאלת חיובה של העוררת, הרשומה כמתזיקה בנכס ברחוב אבולעפיה 6 בתל-אביב, ולאחר תיקונים עקב ההשגה, [ראה מכתבו של המשיב מיוט 6.4.2016] נכס הרשום אצל המשיב כת-ן לקוח 10808519 נכס מסי 20003312361 , בשטח של 634.57 מ"ר; ונכס מסי 2000312357 ח-ן לקוח 10808521 בשטת של 571.96 מ"ר בסיווג יבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדיט, שירותים ומטחריי, [ראה גם סעיף 1 לסיכומי בייכ העוררת], כשלטענת העוררת יש לסווג את הנכס המותזק על ידה בקומת המרתף, כ-יימחסןיי ; מחלוקת נוספת נעוצה בטענת העוררת כי בקומת המרתף נמצא שטת של כ- 22 מ"ר המשמש כחדר חשמל המשמש את כל דיירי הבניין

[ראה סעיף 3 יי. לסיכומי העוררת], יקראו להלן: ''הנכטיי.

עיקר טענות הצדדים:

1 לטענת העוררת אין לחייבה בארנונה על פי חטיווג, כהחלטת המשיב, שכן מדובר בנכס שמרבית שטחו מצוי בקומת המדתף ובקומת הביניים, שיש לסווגו 'ימחסן'' מאחר והנכט משמש לאחסנה בלבד, לקוחות אינם מבקרים בו, ואין פעילות מכירה משם או שיווק

והפצה ללקוחות.

2 השטח שבקומת הקרקע מהווה יחנותי לממכר עודפים, ולגביה אין העוררת מלינה על

סיווגה.

3 להבנת המחלוקת נפנה דווקא לסיכומי בייכ העוררת כמפורט בסעיפים 3 גי ו- 3.די תוך שנדגיש כי תיאור העוררת את המחטן המצוי בקומת המרתף בו מוגדר שטח המחסן כמחסן ייהקפאת'' בו מאותסנים פריטים עד לחילופי העונות, ואינם משמשים את החנות שבקומת

הקרקע.

לעומת את טוען המשיב כי חיובי חעוררת בנכס נעשו כדין הן על פי המיקום הפיי והן על פי השימוש בפועל שנעשה ע"י העוררת בנכס נשוא הערר.

לטענת המשיב אין מקום כלל לקבל את טיעוני העוררת שכן העובדות שהוכחו כאן אינם תואמים להגדרת 'מחסן'; המחוקק קבע אלמנטים נוספים בהגדרתו שאינם עונים ותואמים את מצב הנכס ולפרשנות המבוקשת ע"י העוררת.

ניתן לתמצת טיעון בייכ המשיב כפי שפרטה בסעיף 36 לסיכומיה כך: ייבנסיבות אלו, כל ניתוק של *יחידת האחסנה'י מכלל שטח העסק היושב באותו מבנה יהיה ניתוק מלאכותי החוטא לתכלית סעיף 3.3.2 לצויי.

הדיון בפנינו+

ראשית יאמר כי אין מחלוקת כי הנכס המוחצק ע"י העוררת בכתובת הנייל, כולל את קומת הקרקע+קומת מרתף+המוגדר ע"י המשיב בתשריט שהוגש מטעמו כקומת ביניים בין הקרקע לקומת המרתף. [וראה בתשריט 2 בסימון בצבע כחול בשטח של 124.89 מ"ר שכשטח הממוקם בין קומת הקרקע לקומת המרתף.]

שנית יאמר כי גס אם נאמא את טענת בייכ העוררת בסיכומיו, לפיה השטת המסומן כחול בתרשים 8 מהווה חלק מקומת המרתף, לדעתנו אין בכך כדי לשנות מהגדרת הצו בסעיף הרלוונטי.

נוסחו של הצו, שאולי אינו שלם והגיוני, ברס קובע כי אחד מהמרכיבים בהגדרת 'מחסן, הוא רכיב המיקום הפיסי של הנכסים, קרי קומה מעל קומה שניה. המחוקק אינו משחיט מילותיו לריק, מלים שאין להן נפקות, ובכל מקרה, אין אנו מוסמכים להתעלם מהנוסת השלם: /אינם נמצאים בקומת העסק אותו הם משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק...!

בפתת הדיון מצאנו להדגיש, לאתר שקראנו את תגובת העוררת לסיכומי המשיב, והתייחסותו לכתוב בסיכומי המשיב בסעיפים 15 ו- 16 ולאחר עיון במקבצי המסמפיט הרבים שצורפו להודעת בייכ העוררת מיום 8.11.2016 שגם אס נאמצ עובדתית את טענות העוררת, שבחנות העודפים, נמצאו רק 4 חולצות / פריטים ככתוב בסעיף 1 לתגובה שחינם מהווים כמוו וניחה ביחס לכמויות המאוחסנות במחסן העודפים. והכלול ברשימת המוצרים המאוחסנים כלשונו יבמתסן ההקפאהי דעתנו היא כי לא, ניתן לקבל את טענות העוררת, שהמחסן כאן מנותק מהתנות בקומת הקרקע והוא מנותק לחלוטין מחנות העודפים. דעתנו שאין מצופה מהעירייה לבחון מה מאוחטן בנכס ובאיוה כמויות שכן השימושים עשויים להשתנות מעת לעת.

דעתנו אינה כדעת העוררת שכן דעתה עומדת בניגוד להגדרת הצו ולמשמעות הרגילה

והמקובלת בפטיקה, מהו מתסן העונה לדרישות הסעיף בצו.

241

צו הארנונה הרלוונטי לטענת העוררת, הוא צו הארנונה אשר בסעיף 3.3.2 קובע:

'מחסנים: מחסני ערובה, מחסני עצים וכן מחטנים אחרים המשמשים לאחטנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הם משרתים, ואינם נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשווק והפצה, יחויבו לפי התעריפים המפורטים להלן...5.

צו הארנונה בסעיף 3.2 קובע: '/'הארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מלוחד כמפורט בסעיף 3.3 *'.

אין חולק שנכס יסווג כיימחסןיי כמשמעותו בצו הארנונה רק מקום בו מתקיימיסם במצטבר

ארבעת התנאים הבאים:

א הנכס משמש לאחסנה בלבד;

ב. | לקותות אינם מבקרים בו;

ג. | הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;

ד. | הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

נחדד את המחלוקת, בהנחה שכל 3 הפרמטרים: א, ב, ד, לעיל מתקיימים, האם התוצאה תשתנה עקב התנאי הנקוב בסעיף 8.ג. לעיל, היינו אם ‏ הנכס אינו נמצא בקומת העסק

אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;

נציין מצב בו בקומת העסק, ישנם נכסים אחריט ורבים באותה קומה של מחציקים שונים, באופן שנכס אחד של העוררת מצוי בצדו הצפוני, והנכט השני מצוי בצדו הדרומי וביניחס מספר רב של נכסים המפרידיס טריטוריאלית בין 2 חנכסים; ו/או הנכסים ממוקמיט בקומות רצופות, באותו בניין, והאם יש הבדל בין חיות הקומות דצופות במובן של קומת

מעל קומה, או שמא יהא אותו דין, אם קומה אשונה כמשל, אינה רצופה אלא ממוקמת בקומה שלישית באותו בניין. האם גס אז תכוננה כ יקומות רצופותי.

למעשה מבקשת העוררת כי נתעלס משאלת מיקומו הפיוי של הנכס נשוא הערר ואין לראות בקומת הקרקע, כקומה רצופה לקומת המרתף.

מצאנו להדגיש כי בית המשפט המחווי בתייא בעמיץ 10370-12-15 אור מאניה בע"מ ני, מנהל הארנונה, הגיע למסקנה שאין מנוט מדחיית הערר לאור הקביעה כי אחד מן הרכיבים בהגדרת מחסנים שבסעיף 3.3.2 הוא רכיב המיקום הפיסי של הנכסים.

[ החלטתו של כבי השופט מאיר יפרח, מיום 8.2.2016 ]

בפרשת אור מאניה הנייל, נקבע כך:

'יגישת המערערת מתמקדת בתכלית הנכטים (קרי: השימוש שנעשה בהם) ובמצבס ביחס

לעסק (כלומר: הפרדה פיזית מן העסק לא על ידי מחיצה מלאכותית, אלא משני עבריו של כביש גישה אל תוך בית מרכזים; קיומן של כניסות נפרדות לחלוטין לכל אחד מן הנכסים). גישה זו אינה מתחשבת כלל בשאלת מיקומם הפיסי לאמור: במקום כלשהו בקומת העסק (היא קומת הקרקע בענייננו), גם אם במרחק מן העסק עצמו. פרשנות צו הארנונה אינה יכולה שלא להתמודד עם אחד מן הרכיבים בהגדרת ''מחסנים'/ שבסעיף 2, הוא רכיב המיקום הפיטי של הנבטים. /י

אין לנו צורך לקבוע מה ההיגיון בדרישת הצו שסמיכות נכסים באותה קומה בח מצוי העסק עצמו, או בקומה רצופה לו, משמיטה את הקרקע מאפשרות הסיווג ימחסן' במידה וקיימת סמיכות טריטוריאלית.

יכול לחיות שמחוקק המשנה רצה להקל על בדיקתו אס נכס מסויט עומד ב 'תנאים הגיאוגרפיםי, בין אס מדובר בקומות רצופות ובין אם מדובר באותה קומה. כך יכול להיות שקיים היגיון בדרישה שלא לתת סיווג מחסן מקוט שקיימת נגישות וקרבה לעסק עצמו כדי לשלול את סיווגו כמתסן.

נקבע כי: ייניתן להיווכת, כי התכלית שעמדה ביסוד חקיקת צו הארנונה, הינה לקבוע

תעריף מופחת למחסנים /'קלאסיים'' אשר אינם משמשים באופן שוטף את העסק העיקרי, ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ולקוחותיו. כלומר הכוונה הינה לכלול בתוך ההגזירה מחטנים המשמשים לצורך אחסנה בלבד, ואשר אינט ממוקמים בצמוד לעסק אותו הם משרתים, ואינם מהווים חלק אינטגראלי ממנו...למסקנה זו ניתן להגיע באמצעות ניתוח לשוני ותכליתי, אשר לוקח בחשבון את המשמעות העולה מהטקטטיי (השופטת קובו בעתיימ 1710/08 שלמה זבידה נכסים (1999) בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו (תל-אביב-יפו), 08/09/2011).

בעמ''נ 10- 50496-07 חברת סבן ניטים מסחר בע"מ נ' עיריית תל-אביב-יפו מיום 29

אפריל 2012 נקבע כך:

'מחוקק המשנה בעיר תל-אביב ביקש לייחד את התעריף המיוחד והזול רק לסוג מסוים מאוד של מחסנים - מחסנים ''קלאסייט'י, שנועדו לאחטנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, לעובדיו ו/או לקוחותיו ואשר בטבע הדברים מתאפיינים בשטח גדול מימדים. זו גס הסיבה לכך שהתעריף שנקבע לי/מחסנים'י הינו תעריף מוזלי.

לא נוכל לתת פרשנות השוללת את קביעת הצו לפיו נכס 'מחסן' מעל קומת העסק משמש את העטק, אפילו שהוא סגור והשימוש שנעשה שם אינו יום יומי, שכן חוא נגיש לעוררת.

כך גס נקבע בהתלטת הוועדה בערר בפרשת 'קליגולה', אליו הפנתה בייכ המשיב בסעיף 39 לסיבומיה.

אף אם נאמצ כעובדה שהנכס משמש לצורך אחסון סתורת הקיצ בחורף ואחסון טחורת החורף בקיצ או תלבושות של בתי ספר (סעי 3.די. לסיכומי העוררת), לא נוכל להתעלם מנוטסת הצו הספציפי, השולל הכרה בסיווג מחסנים, כשיש סמיכות גלאוגרפית פיסית לנכס בו מנוחל העסק גופו.

ניסיון העוררת לשכנע אותנו כי המעלית הנמצאת בקומת המרתף חייתה נעולה בברית פנימי, כך שכדי לפתוח את הבריח הפנימי במעלית יש לרדת דרך חנות העודפים בקומת הקרקע אל קומת המרתף; עדיין מדובר בקומה ירצופהי אתת מעל השנייה.

כך גס מוצג ע/2 לוח כפתורי המעליות ועדותו של החוקר מטעם המשיב בפנינו שהעיד כך:

ייאני לא יודע ולא אוכר אם המעלית מופעלת באמצעות מפתח בקומת המרתף, אבל יש בריח פנימי בקומת המרתף שמונע את פתיחת הדלת'יי. אין באלה כדי להוכיח לנו שקומת הקרקע אינה ממוקמת מעל קומת המרתף.

בעניין הקונקרטי לפנינו מנסה העוררת להסיק מסקנות שונות מעצם העובדה שהמצהירה

מטעמה גב' קרן זּמיר העידה כך:

''...קומת המרתף נמצאת מתחת לחנות העודפים. קיימת קומת ביניים שמשמשת בארביב, ארכיון של הנהלת חשבונות של העסק...בין קומת הקרקע לקומת המרתף קיים מעבר היסטורי ויש מדרגות שנעולות בשער ברזל המונע מעבר כיום מהתנות לקומת המרתף. מאחר והדלת נעולה באופן תמידי אין גישה לעובדי החנות לקומת ביניים ולקומת המרתף. יש מעלית חיצונית לבניין שיש מפתח בשביל לרדת לקומה 1 - ...אין שום מעבר סחורה בין קומת הקרקע שהיא חנות העודפים לבין קומת המרתף. לחנות העודפים יש מחסן משלה בקצה החנות שמשמש רק אותה.!/ [נדגיש כי ימחסן זה מסווג כעסק ולא כמחסן).

לא מצאנו לאמץ גרסתה צו שכן, כאמור, גם אס עובדתית הכל נכון, עדיין עומד לה לרוע נוסת הצו.

אשר לטענת השטח של כ- 22 מ"ר חדר החשמל- לא באה כל ראיה מצד העוררת כי שטח ה אינו בתחזקתה הבלעדית. לא מצאנו אלא לאמץ את תשובתו של מר אייל שר ישראל מטעם המשיב, שענה בזו חלשון: ייבהתייתס לסעיף 4 לדברי אלי בדוייח הביקורת, בהקשר לחדר החשמל הנטען, ביקשנו אסמכתאות מהעוררת ולא קבלנו. בנוסף, בדקתי עס מחלקת חיובי חברת החשמל ולא נמצא שחבי החשמל מחולבת בגין נכס ספציפי זהי.

סוף דבר

לאור הנייל, הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות .

ניתן היום, | 9 במר\ 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עוְייזָ יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140015847 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העורר: בוריס חותשוילי

‎ -‏ נגד ד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

‏החלטה

‏עניינו של ערר וה נסב סביב השאלה האם וּכאי העורר לפטור בגין נכס לא ראול לשימוש על פי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש], לתקופה שמיום 1.7.2016 ועד ליום 30.9.2016 .

‏עטקינן ב- 4 נכסים במתחם התחנה המרכוּית החדשה ברחוב לוינסקי 108 ת'יא, הרשום כמוחזק על ידי העורר הרשום בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000136849, ח-ן לקוח 10056085 ; 2000134143 ח-ן לקוח 10489217 ; 2000134133 ח-ן לקות 10854766 | 2000136684 ח-ן לקוח 10856794 ומחויב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדיט שירותים ומסחתריי (להלן:

ייהנכסיי).

‏העורר נכת בישיבת יום 15.12.2016 בה קבענו שעליו להמציא תצהירי עדות ראשית תוך 30 יום.

העורר לא מצא לנכון להגיש תצהירים מטעמו או ראיות ובשיחה טלפונית עם מזכירות הוועדה ביום 16.2.17 ביקש כי תינתן התלטה על ידנו על סמך החומר המצוי בתיק הוועדה מבלי שיהא עליו להגיש תצהיר וראיות מטעמו.

‏העורר פנה לוועדה בערר נושא תאריך 28.9.16 ושם טען כי הנכסים עברו שיפוצים וכעת במהלך הגשת הערר עומדים השיפוצים להטתיים. עוד טען העורר כי הוא צילם מספר צילומים בומן השיפוצים ומוכן להציגם לוועדה.

‏עוד טוען העורר כי החליט לאחד את שטחי החנויות משום שהם צמודים אחד לשני.

‏הערר שהוגש לוועדה, מתמקד אך ורק בשאלת השיפוץ בנכס, והאם +כאי העורר לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות. נדגיש כי המשיב עצמו הגיש במצורף לעררו מספר תמונות בהן נצפה פועל העוסק בשיפוץ מבלי שנדע באיוה נכס צולמו התמונות ומה בדיוק בוצע בנכטיט ובאיזה היקף.

‏הימנעות העורר מלהביא ראיותיו פועלת לחובתו משכך מצאנו לבדוק האם בחומר מצד חמשיב לרבות דו"ח הביקורת שצורף לכתב התשובה לערר, ניתן לקבוע כי אכן וּכאי העורר לפטור.

‏על אתר אנו קובעים כי מקריאת חומר המשיב ודוייח הביקורות שוכנענו שאין מקום ליתן פטור לנכסים, במיוחד לאור העובדה כי העורר עצמו לא מצא לנכון להביא ראיותיו שיש בהם כדי לטתור את האמור בכתב התשובה לערר ובדוייח הביקורת שצורף לו.

דיון

על פניו נראה כי העורר למעשה זנת את עררו שכן לא מצא לנכון להגיב על תשובת המשיב לערר מיום 13.11.2016 ודוייח הביקורת שצורף לרבות התמונות שצורפו לדוייח.

מסקנתנו כי בהעדר תצהיר מטעמו ותגובח עניינית לממצאי המשיב, יותר מסביר כי לא היו בידיו ממצאים היכוליס להצדיק הענקת חפטור כקבוע בסעיף הרלוונטי.

כאמור, מנספח א' לכתב התשובה לערר, תשובת מנהל הארנונה נושאת תאריך 4.9.2016 עולה כי על פי ביקורת שערך במקום מצא כי הנכסים אינם עומדים בתנאיו של סעיף 330 לפקודת העיריות הדורש כי הנכס נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו ואין יושבים בו.

עוד קבע המשיב כי בבדיקה שנערכה לא נמצא כי הנכסים אוחדו לשטח אינטגרלי ורציף ולכן לא אוחדו התיוביט בגינם.

לאתר עיון בדוייח המשיב מתאריך 31.8.16 שנערך ע"י החוקר מאור שמאי למרות שרשום בו כי בדק רק 2 נכסים ולא הוצגו בפנינו ממצאי בדיקה לגבי 2 האחרים, עולה כי לפי ממצאיו לא נראו פועליסם במקום, לא נראו כלי עבודח בעת הביקורת לא נראה כי קיים מעבר רציף בין החנויות ונראה כי במקום מכונות משחק מסוגים שונים, קיים דלפק עץ ועליו חפצים שונים , תוך שמצוין כי החשמל לא היה פעיל.

מעיון בתמונות שצורפו לדוייח נראו מקרר שתיה, קופה רושמת, ויטרינות ושילוט יי המקום בשיפוץ הפתיחה בקרוביי.

מעיון בכתב התשובה לערר ובהתייחס לרשום בדוייח ולתמונות, מסקנתנו כי לא נפלה שגגה בהחלטת המשיב.

העורר לא הוכית בפנינו כי מדובר בשיפוצים רתבים ומשמעותיים.

שוכנענו כי העבודות שבוצעו חן עבודות קלות של התאמת הנכס לצורכי העורר ואין מדובר בנכס שעייפ מבחן אובייקטיבי לא ניתן לעשות בו שימוש חוקי כלשהו. התאמת הנכס לצורכי העורר לאחר שקיבל את החזקה בנכסים אינם כאלה העונים על דרישות החוק. אם לשיטת העורר מסקנות המשיב כעולה מתשובתו לערר, מהדויית והתמונות, אינם נכונים, היה עליו להגיש לוועדה מסמכים וראיות המצדיקים את בקשתו. לצערנו לא מצאנו כאלה, גס לא מהתמונות שצירף לערר.

9 בהעדר ראיות מצד העורר וכידוע הנטל להוכחה כי נפל פגם בהחלטת המשיב מוטל על העורר, אין לנו מנוס אלא לדחות את הערר.

סוף דבר

הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, 9 במר\ 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

לוייר: עו"ד והודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו'יח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140013663 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: עופר לוי ניהול וייזום נדלי/ן בע''מ

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

1. עניינו של ערר זה הינו בסוגיית זכאותה של העוררת לקבל את הפטור הקבוע בסעיף 330

לפקודת העיריות בגין הנכס נשוא הערר,

הנכס בענייננו ממוקט ברחוב הגדוד העברי 7 בתל-אביב. על פי הערר שהוגש ביום 10.9.2015

מדובר בשני נכסים: האחד, הרשום אצל המשיב כנכס מטפר 2000141588 ח-ן לקוח

5 , השני, כנכס מספר 2000141578 ח-ן לקוח 10772771 .

העוררת צירפה לכב הערר שהוגש לוועדה את שתי התשובות מטעם חמשיב. האחת, תשובת המשיב נושאת תאריך 22.6.2015 ; השנייה, נושאת תאריך 27.8.2015.

בכתב התשובה לערר שהוגש לוועדה בתאריך 21.1.2016 , נרשם בסעיף 4 בו כי חמשיב חוור

על האמור בתשובותיו מהתאריכים הבאיםם:

א. תשובתו נושאת תאריך 22.6.2015 סומנה כמוצג א1 . זו מפנה לביקורת בנכס

מתאריך 15.6.15

ב תשובתו נושאת תאריך 22.7.2015 סומנח כמוצג א? . זו מפנה לביקורת בנכס מתאריך 5.7.15

ג. תשובתו נושאת תאריך 27.8.2015 סומנה כמוצג א3 . וו מפנה לביקורת בנכט

מתאריך 23.8.15

תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת [מר עופר לוש הוגש לוועדה בתאריך 16.6.2016

תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב [החוקר מר מאור שמאי) הוגש לוועדה בתאריך 14.7.2016

.10

לתצהיר החוקר מאור שמאי, צורפו 4 ביקורות שבוצעו על ידו בנכס. יפורטו להלן:

א ביקורת בנכס מתאריך 15.6.15 סומנה כמוצג אי.

ב. | ביקורת בנכס מתאריך 5.7.15 סומנה כמוצג בי.

ג. | ביקורת בנכט מתאריך 23.8.15 סומנה כמוצג ג'.

ד ביקורת בנכס מתאריך 18.11.15 סומנה כמוצג די.

לא נוכל להתעלם מהעובדה שהבעלים ומנכייל העוררת לא חמציאו לידינו ראיות או תצהיר מפורט איה עבודות בוצעו בנכס, חיקפן, ופרקי האּמן שבהם הנכס לא היה ראוי לשימוש, בין אס כתוצאה מעבודות בפועל בנכסים ובין מהטענה כי תגישה מרחוב צילנוב לנכס נשוא הערר, הייתה חסומה כפי שטען בסעיף 7 לסיכומיו.

לא לחינם טען בייכ המשיב כי אין לו מה לחקור את העורר, על תצחירו כפי שהוגש לוועדה ביום 16.6.2016.

לדעתנו תצהירו של מנהל העוררת לוקה בהסר וזאת בלשון המעטה והשאלה שהעסיקה אותנו היא האט ניתן להסיק מסקנות לטובת העוררת מתוך הביקורות והתמונות שהוצגו ע"י חוקר השומה מטעם המשיב ומאלוה מועד.

אין חולק כי העוררת לא הגישה ערר על תשובת המשיב נושאת תאריך 22.7.2015.

בנוסף, העוררת אחרה בהגשת ערר על תשובת המשיב מיום 22.6.15.

לא נוכל להתעלט מהעובדה כי העוררת לא הגישה במועד ערר על החלטות המשיב מיום 5 ומיום 22.7.2015 אלא שהערר כאן הוגש רק ביום 10.9.2015 ומתייחטת לתשובת המשיב מיום 27.8.2015 , ומיום 22.6.15 שכאמור לא הוגש במועד.

טענת המשיב בכתב התשובה לערר בטעיף 7 ובסעיף 2 לסיכומים מטעם המשיב- מקובלת עלינו ויש לקבל את טענות הסף מטעם חמשיב.

בהערת אגב נציין כי לא ברור לנו כיצד עוררת העוסקת בייזום נדליין אינה שומרת על זכויותיה ועומדת על המועדים הקצובים בחוק להגשת הערר; ולבסוף כשמגישה תצחיר עדות ראשית, במתכונת שהגישה, הוא לוקה בחסר.

6. מאידך, גם לא רווינו נחת מעדותו של החוקר בפנינו, מיום 22.9.2016; במיוחד מהטענה

שמדובר בביקורות שנערכו באופן כללי וכלשונו: '* אני מאשר כי במחלך הביקורות שבצעתי באופן כללי אני אומר שבוצע שיפוץ הכל כמופיע בדוייחות הביקורות. אני מאשר שצלמתי את שטח הגלריה מבעד לחור בתקרת."

דיון ומסקנות

7 כאמור לעיל, המשיב צרף את ראיותיו ביום 14.7.2016 באמצעות תצהיר חוקר השומה מר מאור שמאי, להלן: יישמאליי, לתצהיר צורפו כנספחיט אי עד די העתקים מביקורות בנכס שבוצעו בחתאמה בתאריכים 15.6.15 , 5.7.15 , 23.8.15 , 18.11.15

8. העוררת לא הגישה במועד ערר על החלטת המשיב מיום 22.6.2015 הנסמכת על הביקורת

בנכס מיום 15.6.15 [נפנה לאמור בסעיפים 4 א. ו- 7.א. לעיל]. למרות שתשובת המשיב צורפה לערר מטעמה, בהעדר ערר במועד לא נוכל להתייחס לתשובה ולדוייח הביקורת שצורפה אליו.

9. העוררת לא הגישה כלל ערר על החלטת המשיב מלוס 22.7.2015 הנסמכת על הביקורת בנכס

מיום 5.7.15 [נפנה לאמור בטעיפים 4 ב. ו- 7.ב. לעיל]. תשובת המשיב לא צורפה לערר מטעמה ובהעדר ערר לא נוכל להתייחט לתשובה ולדוייח הביקורת שצורפה אליו.

0. כאמור, בהעדר ערר מטעם העוררת על תשובת המשיב מיום 22.7.2015 ובהעדר תצחיר

המפרט מועדים רלוונטים למצבו של הנכס, לא ניתן להעניק לה פטור ממועד ביקורת המשיב שבוצעה בלום 5.7.2015 [ראה סעיף 7ב. לעיל, מוצג בי לתצהיר המשיב].

1. דו"ח החוקר ישמאיי מיום 23.8.15 הוא הדוייח המשמעותי, לדעתנו, שהוגש ע"י המשיב, מוצג

ג' לתצהיר המשיב, והוא הדוייח שעליו התבסס המשיב בתחלטתו מלום 27.8.2015 . החלטה זו צורפה לערר שהוגש במועד ע"י העוררת.

2. עיקר הדוייח לאחר תיקון הרשום לעניין א.צ. 578 ולפי נתוני העיריה מדובר על יחידה 002

אשר בפועל הינה בחוקת ובשימוש חברת רמון שליחויות, ויחידה זו אינה נשוא הערר.

3. מרישומי החוקר בדוייח וה, מסקנתו כי העוררת מחזיקה בנכסים א,צ. 578 ו- א.צ. 588

ביחידות מספר 003 ו- 004 והם של העוררת.

4. כאמור, אין אנו שבעי רצון מהדוייחות שהוגשו לוועדה שיש בחס לא מעט בלבול.

5 עיון בדוייח אה, קרי דו"ח יום 23.8.15 , מראה כי החוקר ראה בנכס [א.צ. 578] עובד מטעם העוררת. וציין כי בנכס נראו רטיבויות בתקרה ובקיר, נראה פירוק של פרקט, נראו קרשים, משטחי עצ, דליי בבע ושפבטל.

בא.צ. 588 [יחידה 004] מסר העובד במקום כי לא ניתן לחדליק את החשמל כי יש קצר במקום. כך נרשם כי העלייה לגלריה הליתה חסומה כתוצאה מברזלים וצו צולמה מבעד לחור שקיים בתקרת הגבס.

התוקר רשם בדוייח מפי הפועל במקום כי לדעתו של הפועל העבודות יימשכו כחודשלים וחצי.

יוער כי בדוייח ה ציין מר שמאי כי ראה שילוט נכס להשכרה, כפי שהיה בדו'יח המאוחר יותר, ברס אנו לא מייחטים לשלט וה כל משמעות שחימנה ניתן להסיק שאמנם העבודות נסתיימו והמקום כשיר להיות מושכר במידית.

מסקנתנו מקריאת דו"ח גה כי בנכס בוצעו עבודות להשמשת הנכס ולא ניתן לתייב את העוררת ממועד הביקורת כנכס תקין לשימוש ולחיוב.

מסקנתו כעולה בתשובתו אינה מקובלת עלינו ויש להעניק לנכס פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש.

לא מצאנו להתייחס לתשובת המשיב מתאריך 22.6.2015 [שכאמור ערר עליה לא הוגש במועד] שכן בנדון שם צויין כנכס בי הנכס המוחזק ופעיל ע"י חברת השליחולות רימון, [ראה טעיף 2 לתשובה]; ובעדות החוקר מטעם המשיב מר מאור שמאי, הוא מאשר לנו כי נכס 002 המצוי בחזקת רימון- אינו רלוונטי לערר.

דו"ח התוקר ישמאיי מיום 18.11.15 הוא הדו'ייח האחרון במועד שהומצא לוועדה, מוכיח כי בשעת הביקור 9:15 בבוקר, הנכט היה סגור. נרשם כי החוקר צילט את הנכס מבחוצ. מציין התוקר כי בשני א.צ. 578 ו- 588 לא ראה פועלים במקום; לא נראו סממניס של עבודות במקום, הנכס מרוצף, קירות תקינים לאחר ביצוע צבע, קיים חור בתקרה של הנכס, נראו לותח גבט ולוח ברזּל גדול. כל זאת נרשט ממראה עיניו של החוקר מחוצ לנכס מבעד לחלון הראווה.

החוקר מציין כי צפה בהודעת מי אביבים על ניתוק מים בשל עבודות בכביש, וכן ראה שלט להשכרה.

למרות שהביקורת הזו לא נעשתה בתוך הנכס, הרי שממצאי התמונות שצורפו לדוייח, מראים לנו שאף אם העבודה חייתה לקראת סיום, הרצפה תקינה, פרקט תקין, צבע תקין, חלון ראווח תקין, התרשמותנו כי עדיין הנכס לא היה ראוי באותו מועד לשימוש מסחרי. החלטתנו נסמכת גט על העובדה שהחוקר ערך ביקורת מחוץ לנכס.

4. הסעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע בוו הלשון: ''נהרס בנין שמשתלמת עליו

ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו.../

5. נקבע לעניין הפטור כי המבחן למתן פטור מתשלום לנכס שנהרס, על פי סעיף 330 הינו יימבחן

פיסי אוביקטיבי בעיני האדם הסביריי ויש לקבוע אס הנוק הוא נוק משמעותי. [ראה: בריימ 6 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עיריית תל אביב יפו; עמיין 23951-10-12 עו"ד אבנר כהן ני. עיריית נהריה; עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה ני. עיריית רחובות ועוד].

6. בעיננו כמתבונן אובייקטיבי ובעיני האדם הסביר, שוכנענו מדוייח הביקורת מיום 23.8.15

מהתמונות שצורפו שניתן לקבוע כי מצב הנכס נכון ליום ביקורת וו של המשיב מונע שימוש כלשהו בנכס.

7. מחדלי העוררת מוביל אותנו למסקנה כי ב''כ המשיב צודקת בטענתה כעולה מסעיף 4

לסיבומיה, כך שכל החלטה שלנו כאן תחול רק ממועד ה- 10.8.2015 הוא מועד הפנייה הרלוונטי של העורר למשיב, ולא קודם לכך.

8. מחדלה של העוררת בהגשת ערר במועד על החלטות קודמות של המשיב לרבות החסר

בתצהירה פועלים לחובתה.

9. מסקנתנו כי יש לקבל את הערר באופן חלקי, וליתן פטור כמבוקש על פי סעיף 330 לפקודת

העיריות, החל מיום הפנייה 10.8.2015 כרשוס בתשובת המשיב מיום 27.8.15.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערר מתקבל בחלקו.

אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ 9 במר\ 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשו

\ ב\ב. ב 77

יוייך: עו"ד יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור = חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 140015111 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורוייח אבשלוט לוי

העוררת: | פר> יועץ שמרת

‎ -‏ מד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

רקע הדברים

המחלוקת בין הצדדים היא בשאלת סיווג הנכס הרשום אצל חמשיב כנכס מסי 7 חהחר-ן לקוח 10793021 בכתובת רחי קורדובירו 2 תייא, בשטח של 41.86 מ"ר, האם לסווגו כטענת המשיב יבניניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחריי או כטענת העוררת כ ייאולפן הקלטותיי שבו היא מבצעת עבודות של הקלטת מוויקאים.

יאמר שהתלטת המשיב נושאת תאריך 16.3.2016 דחתה את ההשגה שהוגשה ומתליחסת לסיווג 3.3.30 לצו שעניינו ייאולפן הקלטותיי כקבוע בסעיף 1 לתשובת חמשיב; ונסמכת על ביקורת שערך המשיב בנכס נשוא הערר בתאריך 3.3.16.

גס תצהיר העוררת כעדות ראשית הוגש לוועדה ביום 5.9.16 מתייחט לסיווג על פי הסעיף 0 לצו, נפנה לסעיף 9 לתצהירה העוררת.

כתב התשובה לערר וסיכומי המשיב מתייחסים לסיווג מלאכה ותעשיח כקבוע בסעיף 1 לצו הארנונה.

כך או כך, לא מצאנו לסווג את נכט העוררת כטענתה אולפן הקלטות- הסעיף הרלוונטי והמתאיס לענייננו, בו דן במיוחד סעיף 3.3.30 לצו הארנונה הרלוונטי.

סעיף 3.3.30 לצו קובע כך: *אולפן הקלטות: מקום בו מבוצע מעובד ומתועד (מוקלט)

תחת קורת גג אחת, קול מוסיקלי בלבד (שירה ונגינה) בנוכחות של אמן במקום לכדי

פורמט דיגיטלי או אנלוגי, שלא ביחד עם שימושים אחרים והוא מהווה עסק כשלעצמו,

יחויב בתעריפים הבאים: ....* [ההדגשה שלנו.]

העובדות הרלוונטיות והדיון בפנינו.

העוררת מחציקה בנכט בשטת שאינו שנוי במחלוקת בין הצדדים, של 41.86 מ"ר (להלו:

ייהנכסיי) שם מנהלת עטק של אולפן הקלטות המכונה על ידה 'סטודיוי בו היא מקליטה חומרים של מוציקאיס בתחילת דרכם האמגותית.

עולה מתצהירה של העוררת שהיא מדריכה את אותם אמניט לשם שיפור מיומניות גם מדריכה את אותם אמנים הוקוקים להדרכה. [סעיפיט 3- 5 לתצהיר.].

העוררת בעדותה לפנינו ובהגינותה, אינה מכחישה כי בנכס מתקיימים שיעורי פיתוח קול לאותם אמנים ועונה לשאלת בייכ המשיב באו הלשון: 'יבנכס מתקיימים שיעורי פיתות קול לאמנים בלבד ואותם אני מקליטה. תהליך למידה דרך משוב של הקלטות שאני מקליטה ומשמיעה לאמן....כשאני נשאלת לגבי השלט המופיע בתמונה ובו כתוב קורס חורף של כתיבה והלחנת שירים, אני עונה כי גם ואה הקלטה. גה קורס שהייעוד שלו לכותבים ומלתינים... כשאתה מציג לי את מש/2 , אני מאשרת שהקורס מתקיים. מדובר במהלך שרובו ככולו הקלטה."

לא נוכל לתת פרשנות מרחיבה לשפה בה נקט מחוקק המשנה בהגדרה שהובאה לעיל.

לצערנו הסעיף הספציפי אינו מאפשר שימוש משולב בנכס בנוסף להקלטת האמן בשירה ונגינה, אלא דורש שלא יעשו בו בצוותא חדא שימושים אחרים כמו לימוד או קורסים, אפילו שאלה אינם מיועדים לקהל הרחב, אלא רק לאמנים בתחילת דרכט.

אין לנו ספק כי העוררות השקיעה בנכס סכומים נכבדים על מנת להשמישו כאולפן, לרבות רכישת ציוד מוזיקלי. יחד עס ואת תשובתה הברורה: ייגס השיעורים הפרטיים בנגינה הינם מוקלטים, וה חלק בלתי נפרד מהמימוש של הייעוד של הנכס...אני לא מעבירה סתם שיעורים פרטיים, אלא מי שמייעד את עצמו וחושב שיכול להופיע בפני קהל.י

אנו סבורים שלא ניתן להכפיף את עיסוק העוררת בנכס, להגדרתו הברורה של הסעיף בצו.

לו הייתה העוררת מבצעת בנכס הקלטות בלבד, לכדי פורמט דיגיטלי או אנלוגי, אפילו של אמנים בלתי ידועים ובתתילת דרכם, היינו קובעים כי חיא עונה על דרישות הצו.

לצערנו ה לא המקרה בפנינו.

.16

בדוייח הביקורת מטעם המשיב מיום 3.3.2016 של החוקר מר פז וברמן לרבות התמונה בה נראה שילוט ברור בדבר קיום קורס של כתיבה והלחנת שירים וקורס לתיאוריה מווּיקלית, מקום שהעוררת ויתרה על חקירתו של החוקר, אינה מעלה ספק בפנינו שמדובר בפעילות נוספת שאינה רק /אולפן הקלטותי.

לא מצאנו להתייחס לשאלה האם ניתן לסווג את העוררת בסיווג בית מלאכה ותעשיה, שכן בצו קיים סעיף מיוחד שעניינו יאולפן הקלטותי. בפועל תשובת המשיב אותה עלינו לבדוק מתייחסת רק לסיווג הקבוע בסעיף 3.3.30 לצו, כך גם תצהיר העוררת.

בנסיבות המקרה שלפנינו יש לדחות את הערר.

לא נוכל לסיים את הכרעתנו, מבלי להפנות את המשיב, לסיכומי העוררת, בו טענח כי נוכח מצבה הכלכלי הקשה היא עומדת לסגור את העסק בנכס, ולהמשיך לפעול במסגרת אולפני הקלטות קיימים. ככול שניתן להקל על ביצוע תשלומי הארנונה עד לעזיבת הנכס, רשאית העוררת לפנות למשיב בבקשה להגיע אתה להסדר תשלומים נוח. כך אנו ממליצים.

סוף דבר

לאור האמור לעיל, הערר נדחה. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ 9 במרף 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

4/ -[; 9- - ₪ יי

יו"ר: \עוויד יהודה מאור | חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | טז באדר תשעז

177

מספר ערר: | 13:24 / 140016425

מספר ועדה: | 11511

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: אדם מוסה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לפנינו ערר בו עותר המבקש לקבל פטור בארנונה בגין שיפוץ נכס עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות.

מקרים רבים ודומים נדונו בפנינו כאשר נישומים מבקשים להינות מהפטור עפ"י סעיף 330 לתקופה בהם הם עורכים עבודות שיפוץ יסודי בנכס גם אם יש לו תקרה, קירות או דלת או תרים.

מעיון בדו"ח ממצאי הביקורות, בתמונות שצורפו לו, בכתב הערר, בסרט הווידיאו ומדברי העורר שהוצגו לנו היום עולה כי בנכס נערך שיפוץ יסודי גם אם בעת עריכת הביקורת וחלק מהנכס נראו עדיין פריטים מסוימים, כאשר רוב הפריטים, כך אנו מתרשמים, קשורים בחומרי בניה ששימשו את העורר במהלך השיפוץ.

אין מדובר בתקופה בלתי סבירה לשיפוץ נכס בשטח של 89 מ"ר ועל כן אנו סבורים כי יש לקבל את הערר וניתן לנכס פטור מיום 8/11/16 (יום פנית העורר) ועד ליום 20/12/16 הוא המועד בו הצהיר העורר כי החל בשימוש בנכס לצורכי מסעדה.

באשר לבקשת המשיב לקיים דיון הוכחות, הרי שלא מצאנו טעם בהצגת ראיות נוספות בתיק זה ודי בדו"ח ממצאי הביקורת שהוגש ע"י המשיב בכדי לשקף את מצבו העובדתי של הנכס ואין טעם בהשחתת זמן של המשיב או העורר בכדי להגיע להכרעה בערר זה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באת\ האינטרנט של המשיב.

49 4

זוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז באדר תשעז

1117

מספר ערר: | 10:26 / *********

מספר ועדה: | 11511

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העוררים: אבני גד, אבני מרים

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר שעיינו בכתב הערר על נספחיו ולאחר ששמענו את העוררת היום בפנינו הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל, שכן אין מדובר בדירה שלא התגורר בה איש דרך קבע ב- 9 מבין 12 החודשים שקדמו ל- 1/12/15.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.03.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטְרנָט של המשיב.

| /

וש צזעק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבף: עו"ד טל גדי

2 שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז באדר תשעז

מספר ערר: | 09:31 / 140016145

מספר ועדה: | 11511

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: לוקו ריקשה אלבא, אלגאוי מיכל, בארי יואב

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר עיון בכתב הערר על נספחיו, איננו מוצאים כי התקופה נשוא המחלוקת היה העורר בעל שליטה בחברה לוקו ריקשה אלבא בע"מ שכן ביום 6/1/15 מכר את מניותיו בחברה ומסר הודעה כדין לרשם החברות אשר אין מחלוקת כי ביום 12/1/15 התקבלה ברשם החברות.

המועד בו נרשמת העברת המניות ברשם החברות אינו קובע את המהות, אלא מהווה השלמה הליך פרוצדורלי ומבחינה מהותית לא היה העורר בעל שליטה במועדים המיוחסים לו ועל כן לא ניתן לחייבו לפי סעיף 8 ג לחוק ההסדרים ועל כן טענתו כי אינו בעל שליטה לוקו ריקשה אלבא בע"מ בתקופה המיוחסת לו, מתקבלת.

לאור האמור לעיל מתקבל הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגטרנט של המשיב. ₪ \

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עוד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013908 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'/ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: א.י.פ.ר חברה להנדסה ולבניין בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ערר זה ענינו נכס ברחוב תל גיבורים 34 תל אביב. הנכס הושכר על ידי העוררת לארונוב אילייה ואין חולק כי השוכר החזיק בנכס זה עד ליום 21.3.2013.

העוררת טוענת כנגד החלטת מנהל הארנונה מיום 16.9.2015 להסב על שמה את חיובי הארנונה בגין הנכס משמו של השוכר על שמה וזאת מיום 21.3.13 ועד ליום 21.12.2014 .

בתשובת המנהל להשגת העוררת ציין מנהל הארנונה כי "הנכס שבנדון הוסב על שם א.י.פ.ר חברה לבניין והנדסה בע"מ החל מתאריך 22.3.2013 וזאת בהסתמך על הסכם הארכת השכירות שהומצא לאגף לגביית הארנונה ואגרות מים... בהסכם זה תקופת השכירות הינה עד לתאריך 21.3.2013 ..."

בכתב התשובה לערר "עדכן" המשיב והרחיב את נימוקי קביעתו כך :

"העובדה כי בתקופה שבמחלוקת נצטבר חוב ארנונה , מצביעה על כך שבנכס לא החזיק

באותה התקופה השוכר הנטען...המשיב קבע, בהתאם למיטב השפיטה , כי בנכס לא

החזיק השוכר הנטען , ומשכך העוררת נרשמה כמחזיקה בנכס כבעלת הזיקה הקרובה "

ביותר

בדיון | המקדמי שהתקיים בפני הרכב ועדת הערר בראשותו של היו"ר גרא אחוד ביום 6 שבה העוררת על עמדתה וטענה כי הנכס נשוא הערר הושכר לדייר אילייה אהרונוב הוא הדייר שהחזיק בנכס עד ליום 21.3.2013 והוא אף המשיך להחזיק בנכס עד ליום 21.12.14 , היינו במשך כל התקופה שבמחלוקת.

לטענת העוררת בעקבות החלטת העירייה להגיש תביעה נגד הדייר בגין תשלומי הארנונה שלא שילם (גם לתקופה שקדמה לתקופה שבמחלוקת) החליט המשיב בחודש ספטמבר 5, באופן שרירותי , להחליף את המחזיקים בנכס, רטרואקטיבית מיום 21.3.13.

העוררת טענה בדיון המקדמי כי יש בידיה הוכחות לכך שהשוכר אילייה אהרונוב החזיק בדירה גם בתקופה שבמחלוקת.

לשאלת הרכב הועדה בדיון המקדמי השיב ב"כ המשיב כי יכול להיות שהמשיב הגיש תביעה כנגד אילייה אהרונוב גם בגין התקופה שקדמה לתקופה שבמחלוקת אך אין בידיו מידע על

כך.

בתום הדיון הורשתה העוררת להגיש את הסכם השכירות הכולל את סעיף הארכת חוזה השכירות לשנה נוספת, חוזה שלטענתה דווח לעירייה כולל תקופת ההארכה.

ביום 30.5.2016 הגישה העוררת מסמכים שונים (בטעות הכתירה את אסופת המסמכים כערר) , בין השאר את חוזה השכירות הכולל את סעיף הארכת השכירות, חוזה אשר דווח למשיב .

ביום 18.7.2016 הגישה העוררת חשבון ארנונה על שם אילייה אהרונוב מיום 20.6.16 וחשבון מים מיום 13.6.16 .

ביום 27.7.16, בסיומו של דיון מקדמי גוסף , המליצה ועדת הערר בראשותו של היו"ר גרא אהוד למשיב לשקול את עמדתו בערר לאור המסמכים שצורפו לתיק והדברים שנאמרו בדיון באותו היום.

עוד אישרה הועדה לצרף את השוכר אילייה אהרונוב כצד שלישי לתיק.

הועדה קבעה את התיק לשמיעת הוכחות.

העוררת הגישה את תצהירו של אילן פרויד מנהלה של העוררת .

הוא העיד כי ביום 21.3.2011 נחתם הסכם שכירות בין העוררת לבין הצד השלישי וצירף לתצהירו את החוזה. על פי הסכם השכירות לשוכר עמדה הזכות להאריך את תקופת השכירות לתקופת שכירות נוספת (אופציה) וביום 12.3.2012 נחתם הסכם להארכת תקופת השכירות בשנה נוספת.

על פי עדות עד העוררת סעיף 5 א' של החוזה המקורי לא שונה בכדי לאפשר לשוכר אופציה לשנה נוספת לאחר תום תקופת הארכה.

הסכם ההארכה צורף לתצהיר עד העוררת .

עד העוררת הסביר כי לא ניתנה הודעה למשיב על הארכת הסכם השכירות שכן הסכם השכירות המקורי דווח ומאחר ולא נעשה חילוף מחזיקים לא היה על העוררת להודיע למשיב על חתימת ההסכם להארכת השכירות.

עד העוררת הצהיר כי השוכר עזב את המושכר ביום 21.12.2014 וכי העוררת מסרה על כך הודעה למשיב.

העורר צירף לתצהירו צילומי קבלות והעתקים מכרטסת הנהלת החשבונות של העוררת המעידים על כך כי עד ליום 21.12.2014 שילם השוכר דמי שכירות עבור הנכס נשוא הערר וביקש לראות בכך ראייה להחזקתו של העורר בנכס בתקופה נשוא המחלוקת בנכס.

המשיב הגיש את תצהירה של הגב' רוזה נרייב המשמשת כראש חולייה באגף לגביית ארנונה.

עדת המשיב הצהירה כי ננקטו פעולות גבייה נגד השוכר אילייה ארונוב וכי לא נמצאה בתיק הבניין הודעה על הארכת החוזה.

דיון הוכחות התקיים בפני ההרכב הנוכחי ביום 14.11.2016.

בחקירתו הנגדית שב עד העוררת על עדותו ועדותו לא נסתרה.

"לאחר תום תקופת השכירות הקבועה בנספח ב לתצהירי לא נחתם הסכם נוסף.

בהתאם לחוזה המקורי הופעלה אופציה לתקופה נוספת מיום 21.3.13 ועד ליום 20.3.14 . האופציה הופעלה שהדייר נשאר בדירה ושילם שכ"ד....הייתה הסכמה לאחר מרץ 4 בעל פה שהוא יוכל להישאר עוד כמה חודשים בנכס. השוכר היה בנכס עד דצמבר 4 .."

עדת המשיב נשאלה בחקירתה לגבי פעולות הגבייה שננקטו כנגד השוכר אלייה ארונוב.

היא העידה כי במסגרת הליכי גבייה כנגד השוכר נגבו תשלומים על חשבון הארנונה ביום 5 , אך לא ידעה לאיזו תקופה לייחס תשלום זה.

כאשר נשאלה עדת המשיב מדוע בדו"ח מיום 3.2.16 ירד חובו של אילייה ארונוב לסך 09 ₪ השיבה העדה כי אינה יודעת להסביר זאת.

בתום דיון ההוכחות קבענו כי בטרם תינתן החלטה בתיק יודיע המשיב מדוע הופחת החוב בגין הנכס במהלך שנת 2016 והאם תשלומים ששילמה העוררת נזקפו לזכותו של אילייה ארונוב.

שבגו והצענו למשיב לשקול בנסיבות שהועלו בפנינו להגיע להסדר חלקי עם העוררת לפיו תקופת חדילת החזקה תיקבע למועד אחר ולא למועד שנקבע על ידי המשיב.

המשיב הגיש ביום 11.12.2016 "תדפיסים ממערכת העירייה" תוך התעלמות מהחלטת הועדה מיום 14.11.2016 , ללא הסבר בדבר הרכב החוב או ללא הסבר ביחס להפחתת החוב בשנת 2016.

כאשר הופנתה תשומת לב המשיב לכך ונתבקשה תגובתו הוא שב והגיש הודעה נוספת מטעם המשיב תוך התעלמות חוזרת מהחלטת הועדה מיום 14.11.16 ותוך שהוא קובע כי העוררת מעלה טענות שאינה בסמכות הועדה |!!!

כאילו לא די בהתעלמות המשיב מהחלטות הועדה ומפניות העוררת שב והוסיף המשיב

לקבוע בהודעתו ממש כך :

"ככל שהדברים אינם ברורים לעוררת, פתוחה בפניה הדרך לפנות לגורמים הרלבנטיים לדרוש מהם תשובות נוספות לרבות פנייה על דרך של בקשה לפי חוק חופש המידע".

נקדים ונקבע כבר כעת :

ועדת הערר הורתה למשיב ביום 14.11.16 לפרט את חוב העוררת ולהתייחס לסוגיה הנוגעת להפחתת החוב בשנת 2016 וזאת לאור תשובות עדת המשיב במהלך דיון ההוכחות.

המשיב בחר להתעלם מהחלטת הועדה על אף שניתנו לו שתי הזדמנויות לפרט את החוב ולהתייחס לסוגיה.

כפי שהמשיב נוהג להדגיש בפני הועדה מפעם לפעם, יש ליתן את המשמעות והמשקל הראויים לכך שצד להליך מעדיף מסיבותיו שלו , להימנע מהבאת ראיות לתמיכה בעמדתו , קל וחומר כאשר הוא מחליט שלא לקיים את החלטת ועדת הערר בעניין זה.

כאמור , לאחר שבמשך תקופה לא שולמה ארנונה בגין הנכס נשוא הערר הודיע המשיב לעוררת בחודש ספטמבר 2015 כי הוחלט להפסיק את החזקתו של איליה ארונוב רטרואקטיבית מיום 21.3.12 בנכס נשוא הערר ולרשום תחתיו את העוררת כמחזיקה וזאת מיום 22.3.2012 .

עלינו להכריע בטענת העוררת כאמור, לפיה היא לא הייתה המחזיקה בנכס מיום 21.3.12 ועד ליום 21.12.14 וכי המחזיק בנכס היה בתקופה שבמחלוקת איליה ארונוב.

יצוין כי על אף שנתקבלה החלטה על זימונו של אילייה ארונוב לדיון בתור צד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה הצד השלישי לא התייצב לדיון ומבירור שנערך נמצא כי הזימון לצד השלישי חזר בטענה כי הנמען "אינו ידוע".

לאחר שעיינו בכתבי הטענות,תצהירי הצדדים, הראיות שהוצגו לנו וחקירת עדי הצדדים בפנינו הגענו למסקנה מהעובדות המתוארות לעיל ומהראיות שהובאו בפנינו כי השוכר אילייה ארונוב לא חדל מלהחזיק בנכס ביום 21.3.2013 . בנסיבות אלה אין לראות כבעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס באותה התקופה את העוררת שכן החוק הסדיר משפטית את זהות המחזיק לצרכי ארנונה בנסיבות אלה גם אם המחזיק אינו עומד בתשלומי הארנונה בגין אחזקתו.

אין חולק כי השוכר או העוררת לא הודיעו על חדילת חזקה וכי לא בוצעו חילופי מחזיקים יזומים על ידי השוכר או העוררת, לא ניתן לבסס את החלטתו של המשיב על חדילת חזקת השוכר על סמך הראיות שהציג או על סמך העובדה שהעוררת לא הציגה לו את החוזה להארכת תקופת השכירות.

בהתנהגותו סתר המשיב את עמדתו שלו שכן רק בדיעבד ובחלוף יותר משנתיים ביצע את חילופי המחזיקים מסיבות שונות ולא בהכרח מהנימוקים שהעלה בכתב התשובה או בסיכומים.

ברור מהעדויות שנשמעו בפנינו כי הסיבה שהביאה את המשיב לבצע את חילופי המחזיקים נובעת מקשיי גבייה בהם נתקל בניסיון לגבות את חובו של השוכר איליה ארונוב אולם המשיב בעצמו לא טרח לברר במסגרת הדיון בוועדת הערר את השאלות שתהתעוררו ביחס לתשלומים ששולמו על חשבון החוב על ידי השוכר ו/או העוררת לאחר שהשוכר חדל מלהחזיק בנכס.

אין חולק כי למשיב מסורה הסמכות, אולי אף החובה, המוטלות עליו על פי דין, להסב במקרים מסוימים את חיובי הנכס על בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס, כדוגמת הבעלים.

אלא שלאור המסכת העובדתית שנפרסה בפני ועדת הערר במהלך הדיונים הרי שלא ניתן להגיע למסקנה כי על פי סעיפים 325-326 לפקודת העיריות ניתן לחייב במקרה זה את הבעלים לשאת בתשלומי הארנונה שכן הוכח כי בתקופה שבמחלוקת השוכר החזיק בנכס.

עדות עד העוררת לא נסתרה בעניין זה.

המשיב לא הציג כל ראייה אחרת.

אין זה מהמקרים בהם נחרוג מהמסגרת שהוגדרה בסעיף 326 לפקודה. מקום בו הוכח כי השוכר עודנו מחזיק בנכס ולא נמסרה הודעה על חדילת חזקה נדרשות נסיבות קיצוניות ביותר וראיות חותכות ביותר על חדילת חזקה בפועל בכדי שניתן יהיה להעביר את נטל תשלומי הארנונה על הבעלים על הנכס.

בתי המשפט התייחסו לסוגיה זו במספר מקרים ראה : בר"ם 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה בע"מ , ע"א 8417/09 עיריית ירושלים נ' ששון לוי , עע"ם 7 עיריית ירושלים נ' שמי בר מקרקעין 1993 בע"מ. בכל המקרים קבעו בתי המשפט כי תכלית סעיפים 326-325 היא להקל על העירייה בתהליך הגבייה של הארנונה -

כך שאין היא צריכה לעמוד בעצמה על מצב הבעלות או ההחזקה בכל נכס בכל עת ועת. בתי המשפט שבו והדגישו כי אין בסעיפים אלה בכדי לפטור את בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס מאחריות לחיוב.

מהעדויות שהובאו בפנינו אין חולק כי בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכס בתקופה נשוא המחלוקת לא הייתה העוררת.

מכל האמור לעיל הננו מקבלים את הערר .

בשים לב אופן ניהול ההליך על ידי המשיב והתוצאה הסופית אליה הגענו לעיל אנו קובעים כי המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 1,500 ₪ + מע"מ .

ניתן בהעדר הצדדיסם היום 14.3.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו/ד גדי טל

יו''ר: עו"ד אל "

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: ‏ 140014501 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ויר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: גדעון שמרלינג

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העורר הגיש ערר בגין חיוב הארנונה ביחס לדירה ברחוב החשמל 15/5 בתל אביב בטענה כי יש לסווג את דירתו כדירה ישנה אשר לא נהרסה ו/או לא נבנתה כדירה חדשה כל זאת מאחר ובמסגרת בניית הבניין ו/או שיפוץ הבניין בו מצויה הדירה לא נהרס מבנה הדירה ולא נהרסו קירותיה החיצוניים של הדירה.

המשיב, בתשובתו להשגת העורר, השיב כי על פי היתר הבנייה שניתן לבניין בשנת 2012 נהרסו חלקים פנימיים של הבניין ואושרה חלוקתו מחדש . עוד הפנה המשיב להודעה שנתקבלה באגף לחיובי ארנונה על ידי הבעלים על הנכס באותה העת בה טען כי הנכס נהרס כליל בחודש יולי 2013 .

בנוסף לכך הפנה המשיב לביקורות שנערכו בנכס ולתצלומי אויר.

המחלוקת שהועברה להכרעתנו נוגעת לסיווג הנכס בהתאם לשנת סיום בנייתו.

לאחר ששמענו את עדי הצדדים, עיינו בתמונות שצורפו והוצגו, עיינו בהיתר, תכניות ההיתר והודעת מר קובי ציפורן מפברואר 2015, הגענו למסקנה כי המחלוקת אינה מחלוקת עובדתית כי אם פרשנית.

אין חולק כי במסגרת עבודות הבנייה נהרסו קירות הדירה למעט הקירות החיצוניים .

מוצג מ/3 עליו נחקר והעיד עד המשיב מלמד כי הקירות החיצוניים של הדירה לא נהרסו אולם כל תשתיתה הפנימית של הדירה נהרסה . אין חולק כי התבצעו עבודות הריסה בשטח הדירה המקורית.

במסמך מ/1 , מכתבו של קובי צפורן מיום 4.2.15 , נקבע מפורשות על ידי כותב המכתב

"אין יותר תחת ידי "נכס בנוי" .....

התמונות שהוצגו על ידי הצדדים מעידות על היקף העבודות וניתן ללמוד מהן מה נהרס ומה נבנה מחדש.

נותר רק להכריע במחלוקת הפרשנית הנוגעת לשאלת חיוב דירה ישנה אשר במסגרת היתר בנייה לתוספות בנייה התבצעו בה פעולות הריסה . האם ניתן לראות בה דירה שנבנתה בעבר או שיש להחשיב את מועד בניית החלק הישן, שנהרס, על פי מועד ביצוע שאר העבודות שהותרו במסגרת היתר הבנייה.

למעשה התשובה למחלוקת זו נוגעת לשאלה האם מדובר בשיפוץ ותוספת בנייה או הריסת בניין ובנייתו מחדש.

היתר הבנייה מספר 12-0729 קובע :

"שימור שחזור הבניין הקיים בן 2 קומות מעל מרתף תוספת בנייה ושינויים, הריסת חלקי

בניין פנימיים וחלוקתו מחדש , הוספת 2 קומות חדשות ..-..

המשיב טוען כי מהיתר הבנייה עולה כי חלק הדירה הישן לא שופץ כי אם נהרס ונבנה מחדש.

עד המשיב אף העיד על כך וציין באיקסים קטנים על גבי מ/3 את האזור בו בוצעו עבודות ההריסה והבנייה מחדש.

צו הארנונה קובע תעריף ארנונה לבניינים שמועד סיום הבנייה שלהם חל לאחר שנת 1992.

במקרה שבפנינו הוכח למעשה כי שטח הדירה הקודמת נהרס לחלוטין ונבנה מחדש כאשר מועד גמר הבנייה חל לאחר שנת 1992. סעיף 1.3.3 ב' לצו הארנונה קובע אמנם כי "נוסף לבניין שטח עקב שיפוץ שנעשה בו תקבע שנת גמר הבנייה בכל הנוגע לשטח הנוסף לפי מועד השיפוץ" אלא שבמקרה שבפנינו השטח שהיה קיים קודם לשיפוץ נהרס. רק העובדה שהוא היה כלוא בין שני קירות של דירה אחרת וחדר מדרגות, קירות חיצוניים שנותרו במסגרת עבודות השימור אך עדיין, והדבר עולה מהתמונות, בוצעו בהם עבודות בנייה מביאה לדיון פרשני בשאלה האם נהרס שטח הדירה הקודם.

מהראיות שהובאו בפנינו ניתן לקבוע חד משמעית כי שטח הרצפה, שטח הגג והקירות שאינם קירות חיצוניים כאמור נהרסו, בקירות החיצוניים בוצעו עבודות בנייה מהותיות ומשמעותיות אשר אינן בבחינת שיפוץ דירה ישנה.

לא התרשמנו כי מדובר בשיפוץ פנים אלא בהריסה של הדירה מהיסוד והקמתה מחדש כאמור בהיתר הבניה, על כלל תשתיות המבנה ולא ניתן להתעלם מהאמור בהיתר הבניה, אשר מתייחס להריסת הדירה ובנייתה מחדש וחלוקה מחודשת של הדירות בבניין.

לאור האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות לא מצאנו בנסיבות ניהול התיק לחייב את העורר בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 14.3.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מִיום קבלת ההחלטה.

יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

אתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו''ד אלןן צדוק חבר: עו''ד/רו'י'ח אבשלום לוי חבר: גדי טל

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות ה

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה

קלדנית :;\ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יז באדר תשעז

מספר ערר: | 13:41 / 140016178

מספר ועדה: | 11512

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גרא אהוד

חבר: עו"ד ריחאן סעיד

חבר: רו"ח אלרון יצחק

העוררים: לן גליה, לן יגאל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר עיון בתמונות, בדו"ח הביקורת ושמיעת את תגובתו של העורר, לא התקשנו לקבל החלטה שהפטור לפי סעיף 330 לא נועד למקרה זה. דירת מגורים שאין בה מקרר ו/או תנור בין אם כתוצאה משיפוץ ובין אם כתוצאה מרצון להחליפם אינה הופכת לשם כך לבלתי ראויה לשימוש. בדומה לכך גם חוסר במספר אריחי קיר.

לא ניתן בשום אופן למתוח את המילים "נהרס בניין"... או, "ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו" על מצב הנכס כפי שהוא עולה מהצילומים, ואשר העורר לא חלק עליו. אכן, מתיחת השיפוץ ממועד הביקורת ועד לסוף דצמבר חורגת מכל היגיון, ואכן נובעת לא משיקולי מצב הדירה, אלא משיקולים אחרים שחורגים מתחומנו. בנוסף, אין זה רלבנטי כלל אם העורר שילם ארנונה עבור נכס מגורים אחר.

אנו דוחים את הערר ומחליטים, בניגוד לנטיית ליבנו, ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בהעדר הצדדים היום 15.03.2017.

יו"ר: עו"ד-גרא אהוד חבר: עו"ד 4 סעיד

] שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ 1

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד/רו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

מו וו וו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

מיורק אברהם תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10872846

מספר חוזה: 760998

כתובת הנכס: שביל המפעל 1

-גב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נעמה חליפה

העורר/ת: מיורק אברהם

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ב"כ המשיב עו"ד: נעמה חליפה

פרוטוקול

יח באדר תשעז

140016179 / 6

153

העורר: אני בעל עסק של לוחות מגנטיים ולוחות מחיקים. אנחנו מקבלים חומרי גלם ו/או זכוכית ו/או לוחות פח ו/או כוורות קרטון ומבצעים בנכס פעילות של הדבקה וחיתוך על פי מידה., מדביקים על לוחות זכוכית, אורזים אותם ויוצאים להתקנות אצל לקוחות. הלקוחות שלנו הם כלל האוכלוסיה מלקוחות פרטיים ודרך גוגל פייפאל, סיטי בנק ואח'. שטח המשרדים משרת את שטח הייצורי. השיווק נעשה באמצעות מחשב נייד. לקוחות מגיעים לנכס רק לצורך התרשמות. אין נקודת מכירה וקופה רושמת.

הצדדים:

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.03.2017.

לאחר ששמעגו את המלצת הוועדה ולאור הפירוט לגבי הנעשה בנכס נסכים, כי שטח הנכס יפוצל כך ש-75% יסווג בסיווג תעשיה ומלאכה והיתרה בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות שרותים משרדיים ומסחר. עוד מסכימים הצדדים, כי במידה ויחוּל שינוי עובדתי בפעילות הנעשית בנכס תהייה פתוחה בפני המשיב האפשרות לבחון את המשך ההסכמה המפורטת לעיל.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד/רו"ח לוי אבשלום

המשיב:

נוכחים:

העוררת:

ב"כ המשיב:

העורר/ת:

הירש פרידה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10064203

מספר חוזה: 57751

כתובת הנכס: הגדוד העברי 22

ע"י ב"כ עו"ד :

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נעמה חליפה

העורר/ת: הירש פרידה ז"ל

הירש מרים- היורשת

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נעמה חליפה

פרוטוקול

החלטה

וו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בנסיבות העניין כפי שהוצגו ע"י העוררת אנו מקבלים את הערר.

גיתן והודע בנוכחות הצדדים היום 16.03.2017.

יח באדר תשעז

140015765 /| 0

11153

אמא שלי נפטרה ומאז הדירה היתה בשימוש של מכרה של המשפחה שעזרה לאימי לפני פטירתה והתגוררה בדירה מס' חודשים. לא העברנו חזקה בדירה.

בדיון הצהירה העוררת כי מכרה של המשפחה התגוררה בדירה בתקופת המחלוקת, תקופה זמן של 4 חודשים. אני משאירה לשיקול דעת הוועדה את מקרה זה.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ומת חבה: עו"ד קדם שירלי חבר: עו"ד/רו"ח לוי אבשלום

/ \

שם הקלדנית: רונית וסרמן