החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 21 עד 30 לאפריל 2017

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 21/02/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140014410 שליד עיריית תל אביב- יפו 11

בפני חברי ועדת הערר:

יו''ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: סדיאגלו מורים , סדיאגלו הוזה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטה

הצדדים לתיק וה אימצו הסדר דיוני , כתלק מהסדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינם חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מחזיקיט בה.

מתחם התחנה המרכנית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחט מוכר וידוע וועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמיט בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכוית החדשה.

במסגרת חדיוניס נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לטוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מההלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוהות המחציק לצרכי ארנונת.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בחתאסם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העוררים , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן החלטה על סמך חומר הראות בהגישו.

העוררים הגישו כתב ערר ביחס לכל אחד משני הנכסים אותם רכשו - חנות 3378 וחנות 3707 בו העלו טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביססו את טענתם כי לא התזיקו בנכס בכך שלא קיבלו מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העוררים הפנו בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא כל ערר הינה התחנה המרכצית החדשה.

המשיב הגיש כתב תשובה ואת תצהירה של כרמלית חממי אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכצית משנת 1999 (מוצגים מ/1 ומ/2) המהווים לשיטתו את הבסיס לפיו ערך חמשיב שינויים בשמות המחזיקים בנכסים חנייל .

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדתחות את העררים בשל כך שהעוררים הינט בעלי הויקת הקרובה ביותר לנכסים.

התחנה המרכצית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר , תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניחול ביחס לכל נכס.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו

בהתאמה גט על תיק זה.

נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק ה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:

*סאדגלו לוזה לא קיבלה חזקה בנכס האמול לעיל והתחנה המרכזית החדשה לא מסלו לה ואו לנו מפתחות לנכס?

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ חצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 21.2.2017

הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן התלטה סופית על טמך חומר הראיות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיקי המוצגיט שהגיש ביחס

לכל אחת מהחנויות נשוא העררים שבכותרת :

חוזה המכר מיום 17.5.89 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיוט 17.7.70.

עוד הציגה התחנה המרכצית תעודות חיוב בגין השתתפות בהוצאות.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחניקים על פי דיווח כלשהו שנמטר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(דאה מע 2/0 ).

עוד עולה מכותב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת יהודעת'י התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העוררים כאמור טענו כי החוקה בחנות נשוא כל ערר מעולם לא נמסרה להט , הס הצביעו למעשה על התתנה המרכזיות החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעת'יי התחנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחציקים מינואר 1999. חמשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

בדיון ביום 16.1.2017 הוסיף בייכ העוררים וציין :

*מאז הגשת הערר בדקנו גס את הגישה לנכס 3378 שתיה חסום במועד הגשת העדר וכרגע גם אליו אין גישה...מעולם לא נמסרה החוקה בחנויות, לא נעשתה שום בליקה על ידי העיריית לגבי מצב הנכס או מטילת החזקת?

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העוררים ברורה כאמור:

המשלב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העוררים לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עם מסירת חזקה או עם יום החיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גס לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחציקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעוררים מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העוררים לא החציקו בנכסים נשוא העררים.

כאמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העוררים לא החזיקו בנכסים בתקופות המיוחסות להם על ידי המשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררים לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישומים העוררים בערר וּה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 24.4.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה 1 באתר האינטרנט של חמשיב.

4 \

יחיר: , אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: /\ גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בניסן תשעז

2.0007

מספר ערר: | 10:59 / 140016113

מספר ועדה: | 11524

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: אלדג'ם אלדד

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר ימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.04.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

[ |

יו"ר: 9 וך אָדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140013462 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יוי/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: זומד בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ענינו של ערר זה הינו נכס בשטת של 191 מ"ר ברחוב קרמינצקי 2 תל אביב.

המשיב סיווג את הנכט בסיווג השיורי לעסקים בעוד העוררת טוענת כי יש לסווג שטח זה בסיווג ייבתי תוכנהיי.

בתשובתו להשגה נימק מנהל הארנונה את הסירוב לסווג את הנכס בסיווג בתי תוכנה כדלקמן :

/נשיבך כי בהתאם לממצאי הביקורת ובהתאם לפרופיע החבלה (בתינת המסמכים שצדפתם נמצא כי פעילות התברה הינה מתן שירותים (אין מדובר בפעילות בהתאם להוראות צו האלנונת /בתי תוכנת/.

בכתב הערר פרטה העוררת את טענותיה וטענה כי חיא חברת טטארט אפ ובית תוכנה המפתחת ומייצרת פלטפורמות תוכנה למנועי חיפוש באינטרנט כאשר לקותותיה חברות שונות המעוניינות לאפשר ללקוחותיהן מנגנוני חיפוש חזקים , ידידותייםו למשתמש ומתוחכמיט.

הדיון המקדמי ודיון ההוכחות נשמעו בפני הרכב ועדת הערר בראשותו של עוהייד אהוד גרא.

בשל סיום כהונת ההרכב בראשותו של עוהייד גרא חועבר חתיק למתן החלטח טופית בידי הרכבה הנוכתי של ועדת הערר.

עם קבלת התיק פנינו לצדדים וביקשנו אותם להודיענו אס יש להם התנגדות למתן החלטה סופית על ידי הרכב הועדה הנוכתי על סמך החומר שבתיק על אף שהראיות בתיק וה נשמעו על ידי ההרכב הקודם.

בעלי הדין הודיעונו כי אין הס מתנגדים למתן החלטה טופית על ידי ההרכב הנוכתל .

מכאן החלטתנו.

נקדים ונציין כי בהתאם להסכמות בין הצדדיט אשר קיבלו תוקף של החלטה, תוצאות ערר זה יחולו בהתאמה על שנות המס 2015 , 2016 , 2017 .

העוררת הגישה את תצהירה של סיגל טרור המשמשת כסמנכיילית בעוררת.

בתצהירה מפרטת עדת העוררת את התנהלותה העטקית של העוררת.

עולה מעדותה כי לקוחות העוררת רוכשים ממנה את התוכנות שהעוררת פיתחה ומציעים לגולשים באתרים שלהם חווית חיפוש חדשה, מתוחכמת ורווחית יותר.

עדת העוררת מדגישה בעדותה כי מלאכת ייצור התוכנה אינה מטתלימת והחברה חייבת להמשיך ולפתת גרסאות חדשות לתוכנות שהיא פיתחה .

בסעיף 11 לתצהירה מציינת עדת העוררת :

**תהליך הפיתוח (הייצוד אינו יכול להסתיים , שכן איקו העוררת תקפא על שמריה (תפטיק את הליץ הייצור והשדרוג היא תיהפך במהירות לבה להיות לא רלבנטית בתתומה.. ><

העוררת צירפה לתצהירה רשימת פיתותיס ופיתוחים עתידיים בהתאט לתוכנית מוייפ המאושרת על ידי המדען הראשי. ואכן לתצהיר העוררת צורפו אישורים מטעט המדען הראשי מהם עולה כי העוררת וכתה להטבה ביחס להוצאות מחקר ופיתוח בהתאם לתכנית שהגישה (מענק בשיעור % מטך הוצאות הפיתוח כפי שהוגשו על ידי העוררת לרשות הלאומית לחדשנות טכנולוגית).

ביחס להכנסות החברה טענה עדת העוררת בתצהירה כי עיקר ההכנסות של החברה צומחות ממכירת התוכנה כמוצר בעיקר על בסיס של רישיון שימוש.

באשר להוצאות התברה העידה עדת העוררת כי רוב העובדים המועסקים על ידי העוררת מועסקים בפיתוח וייצור תוכנה .

בתקירתה הנגדית נשאלה עדת העוררת ביחס למודל ההכנסות כפי שפירטה בתצהירה והשיבה

כדלקמן :

שיש שני מודלים אחד שמשלמים לנו לישיון שימוש , אנו התומכים בהם אס יש בגים, משדרגים גרסאות . המודל הנוסף הוא לגבי הפדסומות. המודל הדאשון זה לפי גודל האתר הם משלמים לנו. אס מקליקיס על פרסומות האתר מקבל כסף וגם אנתנו, אנתנו מתתלקים. החיפוש תוא פנימי בתוך האתר ולא חיצוני.....אני לא זוכרת מת החלוקה בין שני המודלים, יש לנו כיום עשלות לקוחות חהלקם גלולים ותלקם קטנים?

בייכ העוררת ויתר על חקירת העד מטעם המשיב.

עד המשיב בר בן ישי צירף לתצחירו את דוח ממצאי הביקורת שערך בנכט.

הוא פירט את התרשמותו וכן את ההטבריס שנתקבלו ממנהל בעוררת בעת הביקורת.

יועצ המוצר שנכח בעת הביקורת צוטט בדות ממצאי הביקורת לגבי המודל העסקל :

*החברה משלבת פרסומות מבוססות תשלום (תשלום עגור קליק) או עמלה ממכילה בנוסן (אפשלות פחות נפוצת) ניתן לדרכוש מנוי שנתי למוצר?

ביחט לשיווק מוצרי החברה נמסר לחוקר מטעם המשיב כי השיווק נעשה על ידי חברה חיצונית ושני עובדים של החברה. התוקר נתן להתרשמותו ביטוי בתשריט הנכס בו רשם את מיקום עובדי החברה ותפקידם.

יצויו כי מבתינח כמותית בשני חדרים נעשה שימוש למכירות , בשני חדרים נעשה שימוש למחקר פיתוח ואפיון המוצר וביתר החדרים נעשה שימוש לצרכי הנהלה והעובדים .

עלינו להכריע האם טעה מנהל הארנונה בעת שדחה את השגת העוררת והאם הרימה העוררת את הנטל המוטל עליה בכדי לשכנע כי חיא ראויה לתעריף המוצל בסיווג בתי תוכנה .

על ועדת הערר להכריע במקרה זה האם על פי הצהרתה של העוררת ועדות העדה מטעמה ביחס לפיתוח ושדרוג מוצרי התוכנה שלה ועל אף בסיס הכרת המדען הראשי בתכנית הפיתוח שהציגה ומימון חלק מהתכנית, האם כל אלה משכנעים דייס כי עיקר השימוש בנכס אכן מאפיין בית תוכנה וכי עיקר פעילות העוררת בנכס הינה פעילות ייצורית.

ההכרעה המוטלת על ועדת הערר הינה לקבוע מהותית וכמותית האם מחראיות שהונחתו בפני ועדת הערר ניתן להשתכנע כי יש לסווג את פעילות העוררת בנכס כפעילות שעיקרה ייצור תוכנת.

במקרים דומיט שהובאו בפנינו הגיעו הצדדים החלוקים ביניהם להכרעה מוטכמת שנתנה ביטוי למחלוקת הכמותית והמהותית באופן שהצדדים הטכימו ביניהם על חלוקת הסיווג בגין הנכס בדרך מוסכמת.

במקרה דנן לא הועמדה לנו תשתית המאפשרת לחלק את הסיווג בנכס בין הסיווג של חלקו כבית תוכנה לבין סיווג חלקו האחר לעסקים על אף שנדמה כי היה זה הפתרון חראוי למקרה זה.

בסופו של יום ,לאתר שבחנו את תצהירי הצדדים , כתבי הטענות וחקירתה הנגדית של עדת העוררת הגענו למסקנה כי העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה כדי לשכנע אותנו שמנהל הארנונה שגה בהחלטתו לדחות את השגתה.

העוררת לא הצליחה להוכית כי עיקר פעילותה בנכס חינה פעילות *יצורית ו/או כי עיקר תשימוש בנכס הינו לייצור תוכנח.

אין בנסיבות המקרה שהובא בפנינו די בתתיאור מוצרי העוררת ובאישוריס שהציגה בדבר תמיכת המדען הראשי בתכנית הפיתוח שלה שכן גם מעדותה של עדת העוררת ומהמסמכים שצירפה לתצהירה עולה כי העוררת מוכרת רישיונות שימוש ללקוחות רבים אשר עושים שימוש במוצר המוגמר תמורת דמי שימוש או מודל חלוקת רווחים עס העוררת.

השתכנענו כי העוררת ממשיכה במקביל למתן השירותים ללקוחותיה לייצר תוכנה ולשדרג את מוצרי התוכנה שכבר מכרה אלא שלא התרשמנו כי עיקר השימוש בנכס הוא לצורך יצירת מוצרל התוכנה החדשים או שדרוג המוצרים הקיימיט.

יותר מכך , המודל העסקי כפי שמתואר בדוח ממצאי הביקורת ובעדותה של עדת העוררות מתאים לור לאפיון העוררת כמי שמספקת שירותים ללקוחותיה ביחסיה עימם ולא כמ? שמייצרת תוכנה במישור וּה.

העוררת לא הניתה תשתית ראייתית המשכנעת כי עיקר הפעילות בנכט הינה במטגרת תהליך ייצור ופיתוח התוכנה. תחת ואת הובאו בפנינו ראיות המלמדות כי העוררת עוסקת בנכס גם במסתר ו/או שירותים הקשורים במוצריה, יש לה מגוון לקוחות והיא מקבלת עבור מוצריה דמי שימוש שנתיים או מתחלקת עם לקוחותיה ברווחיהם כנגד צכות השימוש במוצריח.

במודל העסקי שהוצג לנו לא מצאנו משום תמיכה בטענתה של העוררת כי היא מייצרת עבור לקוחותיה תוכנה , תיאור ההתקשרות הכספית עס לקוחות העוררת נוטה <ותר לשירותים ופחות למכירת תוכנה שכן לא עולח ממודל ההתקשרות כי העוררת מוכרת תוכנה ללקותותיה כמוצר מוגמר כי אם נותנת שירות.

גס אס הוכיחה העוררת שהיא עוסקת בנכס בייצור תוכנה הרי שהתרשמנו כי עיקר פעילותה בנכס היא הפעילות השוטפת מול לקוחותיה המאופיינת כאמור לעיל כפעילות מסחרית או מתן שירות ללקוחותיה.

גס דוח ממצאי הביקורת מראה כי מדובר בנכס שהעוררת עושה בחלקים עיקריים ממנו שימוש אשר אינו שימוש כבית תוכנה כי אם פעילות הנוטה יותר לשירותים או פעילות מסחרית. ראה לעניין ה תרשים הנכט וציון חשימוש בחדרים השונים. העוררת לא הניחה תשתית עובדתית , ראיות , תמונות או דוחות כספיים הסותריס התרשמות ז(.

בפסק הדין בעניין ווב סנס בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב קבע בית המשפט כי לצורך סיווגו של נכס כבית תוכנה לפי סעיף 3.3.3 לצו הארנונה יש לבחון האם הפעילות היצורית, היינו ייצור תוכנה, הינה הפעילות העיקרית שנעשית בנכט. העוררת בענייננו לא הצליחה לסתור את הטענה כי חלק מפעילותה המתבצעת עבור לקוחותיה נושאת אופי עסקי שירותי. לפיכך לא הוכח כי תכליתה ומטרתה העיקרית של הפעילות בנכס נשוא הערר הינה לייצור תוכנה.

ראה גם את עמ''נ 11- 07- 12244 אלעד מערכות נ' עיריית תל אביב :

/לצורך סיווג נכס בסיווג בתי תוכנה נדרש כי תתקיים בו בעיקר פעילות *יצורית של <יצור תוכנה . הסעיף כולל בחובו שלושה מונחי מפתת * *בעיקר *ייצור *ותוכנהי/. המונת *בעיקריי מכוון , הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי.../

בהתבסס על האמור לעיל הננו קובעים כי יש לדחות את הערר ,

משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 24.4.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה גג באתר האינטרנט של המשיב.

[

| |

יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 0 גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כח בניסן תשעז

2.2007

מספר ערר: | 11:15 / 140016387

מספר ועדה: | 11524

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: פאלפ מוצרי נייר בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף החלטה להסכם הפשרה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.04.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיו 4 טרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדוק אלון // חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: ש טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בניסן תשעז

22]1]|[7

מספר ערר: | 13:02 / 140016068

מספר ועדה: | 11524

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: אינבסטים החזקות 2001 בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.04.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר הָאיָנטרנט של המשיב.

עו"ד צדוק אלו חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ץ) טל גדי

[

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015542 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: מאיר אברהם

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר סווג כיימבנה שאינו בשימושיי מכוח צו הארנונה בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה המגדירות מבנה מגורים שאינו בשימוש כמבנה מגורים בו לא התגורר איש דרך קבע במשך תשעה מבין שנים עשר החודשים שקדמו ל 1 דצמבר לפני שנת הכספים בעדה מוטלת הארנונת.

לא ברור במקרה שבפנינו על סמך מה קבע חמשיב כי לא נעשה שימוש בנכס למגורים דרך קבע ועל איוו תקופה מדובר אולם בנו של העורר ביקש להחיל את החלטת ועדת הערר לשנת המס 5 גם על שנות המט 2016 ו 2017 ומכאן יש להניח כי החיוב בגין הנכס על פי סעיף 1.1. די לצו הארנונה מתייחט לשנת המס 2015 .

על החלטתו זו של מנחל הארנונה ערר כאמור בנו של העורר בשמו של העורר.

העורר פירט בכתב הערר שהגיש את חנימוקיס לפיהם יש לדחות את החלטתו של מנהל הארנונה

לסווג את הדירה בסיווג יידירת רפאים'י:

* הנכס לא נמצא בשימוש מזה שנים רבות בשל מצבו הרעוע ומחוסר אמצעיט של החוריס לא עבר שיפו\.

* העוררים עוזבו את הנכס בשל מצבו חירוד והוא משמש לאחסנת ריהוט .

* לא ניתן לשפץ את הדירה בשל עבודות שיפוץ להחלפת תשתיות שמבצעת עירית תל אביב ברחוב התחסוס לתנועה מאוקטובר 2015 .?.

ביום 13.2.2017 בעת הדיון המקדמי ביקש העורר לזמן דיון נוסף בו יגיע אביו ויסביר את השימוש שהוא עשה בדירה.

ביום 14.3.2017 בעת הדיון הנוסף שנקבע לבירור הערר התייצב העורר והסביר כך :

*אני גרתי בדירה, פעמיים שלוש בשבוע אנחנו נפגשים בדירה אני וחברים ומשחקים. יש דיהוט וחפצים שהגיעו עם הורי מסלוניקי. יש לי סנטימנטים מיוחדים לדירה ובגלל זה אני עושה בת שימוש . אני מדי פעם מגיע לדירת ובודק את מצבה *ושב בה עם חבלים ונת בדירה מפעם לפעם/

למרבית הצער, גרסתו המעודכנת של העורר כפי שבאה לידי ביטוי בעת הדיון מיום 14.3.2017 אינח יכולה לחיות עס הטענות שהעלה בכתב הערר שהוגש מטעמו לפיהן הדירה לא חייתה ראויה למגוריט והייתה זקוקה לשיפוף יסודי . טענה וו אינה יכולה לתיות עס הטענה כי במקביל הוא עושה שימוש בדירה ונת בה מפעט לפעם.

את טענת העורר כי הנכס לא ראוי לשימוש לא ביררנו מאחר ולא הובאו בפנינו ראיות בעניין ואף המשיב טוען בכתב התשובה כי לא ניתנה לו האפשרות לבחון את מצב הנכס.

שמורה לעורר הזכות לשוב ולעתור למשיב בבקשה שיערוך ביקורת בנכס ו/או לעיין בראיות נוספות ולהתרשם ממצבו ואת על אף ההחלטה לפיה תוצאות הדיון בערר וּה יחולו גס על שנת המס 2016 ו- 2017.

לו יאפשר העורר למשיב לבחון את מצבו של הנכס בשנים שלאחר שנת הערר, חוקה עליו כי ישוב וישקול את עמדתו ביחס לסיווג המבוקש בגין מצבו של הנכס.

מעיון בכתב הערר, פרוטוקול הדיון והראיות שצורפו לכתב הערר עולה כי אין מחלוקת עובדתית ביחס לשאלת השימוש בדירה בתקופה נשוא הערר.

אין אלא לקבוע כי במהלך שנת 2014 לא התגורר איש בדירה בדרך קבע.

בשעה שנמצא כי לא התגורר איש בדירה דרך קבע בשנת 2014 ובשעה שלא הונחה תשתית ראייתית התומכת בטענה כי נעשה שימוש בדירה למגורים במהלך שנת 2014 או חלקה , אין דרך לסייע לעורר ולבטל את החיוב נשוא הערר.

לא ניתן לסיים את החלטתנו מבלי להביע הסתייגות מתוצאותיה.

ברור לכל שלא לכך כיוון המחוקק כאשר התקין את התקנות הנוגעות ליידירת רפאיםיי ולדירות שלא נעשה בהם שימוש.

ברור כי המחוקק כיוון לנישומים אשר אינם עושים שימוש בנכסים המשמשים למגורים בנסיבות אחרות ומסיבות אחרות.

במקרה וה תוצאת הסיווג ותוצאות הדיון בערר וה הינם הטלת ייקנסיי בלתי מוצדק על נישומים אשר נקלעו למצב בו הדירה אינה יכולה לשמש למגורים בשל נסיבות הקשורות במחלוקת סביב הורשת נכס ו/או מצוקה כספית ו/או היות הנכס בלתי ראוי לשימוש ומצער שווהי תוצאת השינול

החקיקתי.

כאמור, ידיה של ועדת הערר כבולות במקרה וה ועל כן אין אלא לדחות את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 26.4.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות ו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטק זו/באתר האינטרנט של המשנב.

יו"ר: עו''ה/אל - חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 0 גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כפללית מס' ערר: 140015524 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לר'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: | סופר בודי בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר על חיוב נכס בשטח של 196.25 מ"ר הממוקם ברחוב רבניצקי 5 בתל אביב ומחויב בסיווג ' בנינים שאינם משמשים למגוריסיי.

העוררת טוענת כל יש לשנות את סיווג הנכס שנקבע ולסווגו בסיווג יימחסנים'י, המשיב הגיש כתב תשובה ובקשה לדחייה על הסף של הערר בשל איחור בהגשת ההשגה.

בדיון המקדמי ביום 7.2.2017 הסכימו הצדדים כי הועדה תכריע בעניין הטענה המקדמית אולם בכל מקרה תינתן החלטה של הועדה לגופו של עניין וזו תחול על הערר לשנת המס 2017 (גם אם יידחה על הסף הערר לשנת המס 2016).

למעשה אין מחלוקת עובדתית ביחס למועד בו הוגשה השגת העוררת , היינו אין תולק כי השגת העוררת הוגשה באיחור.

המחלוקת נוגעת לסוגיה המשפטית מבחינת מעמדה של תשובת המשיב באמצעות מר אלברט גולבר ולא באמצעות מנחל הארנונה לייהשגתיי העוררת.

העוררת טוענת כי בעצם אזכור פסק הדין בעניין בריימ 901/14 בכתב הערר יש ללמוד על כוונת העוררת להגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה ומאחר והמשיב ערך ביקורת בנכס לאחר השגת העוררת ואף השיב להשגה באמצעות מר גולבר, יש לראות בהשגה כהשגה שהוגשה במועד שכן וכתה להתייחסותו העניינית של מנהל הארנונה.

נדמה לגו כי העוררת מבקשת מוועדת הערר ללכת דרך ארוכה יותר מזו שהתווה בית המשפט העליון בעניין ויקטור עבוד חנייל.

אמנם בית המשפט מסמיך את ועדת הערר לדון בבקשות להארכת מועד במקרה של איחור בהגשת השגה אלא שאין הדברים חלים אוטומטית בכלל ובמקרה בו כלל לא הוגשה בקשה להארכת מועד.

חשוב להזכיר בעניין זה כי בית המשפט בעניין עבוד ויקטור הנייל מזּהיר ומדגיש כי טמכות מנחל הארנונח להאריך המועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור צריכה להיות מופעלת בנטיבות חריגות ובמתינות ווהירות.

במקרה שבפנינו העוררת לא העלתה כל נימוק המצדיק חריגה מהכלל .

עצם המענה להשגה שהוגשה באיחור אינו יכול לשמש כשלעצמו נימוק המצדיק את הארכת המועד להגשת ההשגה.

עקרון טופיות השומה חשוב ומהותי ואין לבטלו בקלות.

בנסיבות אלה חננו קובעים כי דין הערר לשנת המט 2016 להידתות על הסף שכן בפני מנהל הארנונה לא הייתה למעשה השגה לשנת המס 2016.

לפיכך התלטתנו לגופו של עניין תתנייחט לשנת המס 2017.

בתשובה להשגה נימק מנהל הארנונה את ההחלטה שלא לסווג את הנכס תחת סיווג מתסנים :

*מצאנו כי הנכס שבנדון משמש את חבלת סופד בודי בע"מ להפצה ואספקה של הלק תע /

לדב לקוחותיה באזור תל אביב (זאת באמצעות שליחים.*/,

הצדדים ביקשו מאיתנו לתת החלטתנו על סמך חומר הראיות שבתיק, היינו כתב הערר , כתב התשובה ודוח ממצאי הביקורת שצורפו לכתב התשובה לערר.

נותר לנו להכריע, על סמך הראיות שהובאו בפנינו האם צדק מנהל הארנונה כאשר דחה את ההשגה וקבע כי הנכס אינו עונה על התנאים המפורטים בסעיף 3.3.2 לצו הארנונה , המהווים תנאים במצטבר.

ביום 5.6.2016 ערך המשיב ביקורת בנכט .

בתיאור הממצאים נרשם כי בקומת הקרקע של הנכס נראו שלוש עמדות מחשב , מטבחון וארגזיס מאוחסנים על מדפים. בקומה הראשונה נראתה עמדת מחשב, מכונת צילום, מכונת אריוה , שולחן וארגזיס מאוחסנים על מדפים.

מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ניתן להתרשם באשר ליחס בין הארגזים המאותסנים על המדפים לבין יתר הפריטים שנוכרו בדות ממצאי הביקורת.

עיון בתמונות מלמד ללא ספק כי החלק העיקרי של הנכס משמש לאחסנת ארגוּים על מדפים.

בחלק השני של דוח ממצאי הביקורת ציטט חוקר החוץ מטעם חמשיב את דברי נציג העוררת שנכח בביקורת אשר תיאר בפניו את פעילות העוררת בנכס ואמר לו כי בנכס מתבצעת פעילות לאחסנה בלבד. ההזצמנות והפקת התשבוניות מתבצעות מהעסק הראשי הממוקם בשוהם.

תהליך העבודה תואר בדוח כך שההזמנות מתבצעות מהסניף הראשי בשוהם ונשלחות על ידי שליחים מהמחסן נשוא הביקורת.

אין קופה רושמת בנכט , אין קבלת קהל בנכס.

נאמר כבר עתח -

בפני ועדת הערר לא הובאו ראיות נוספות על ידי הצדדים ביחס לשימוש אותו עושה העוררת בנכס.

בעלי הדין הסכימו ביניהם כי החלטת הועדה תינתן על סמך כתב הערר, כתב התשובה ודות ממצאי הביקורת.

עיון בתשובת מנהל הארנונה ובסיכומי המשיב מעלה כי המשיב תומך את עמדתו ביחס לסיווג הנכס בסיווג עסקי ( ולא בסיווג אחסנה) בכך שככל הנראה מתבצעת בנכס פעילות לשיווק והפצה שכן את הנכס פוקדים שליחים אשר אוספים את ההזמנות , אשר אין ספק שלא הוצמנו מהמהטן .

אין גם מחלוקת ביחס לכך שלקוחות העוררת אינם פוקדים את הנכס או כי בנכס אין חדר תצוגה או פעילות אחרת הנחצית לפעילות שיווק.

בעצם , החלטת המשיב נתקבלה כפי שמתואר בסיכומי טענות חמשיב :

לא יהא זה בלתי סביר להנית כי נעשית בנכס מעילות שינוקית משלימה ונוספת לפעילות הנעשית במשלדי העוללת? וכל ואת לטענת חמשיב מאחר והעוררת לא סיפקה נתונים כלשהם אודות השירות המסופק לשליחי לקוחות העוררת המגיעים לנכס.

על אילו נתונים נוספים מדבר המשיב ! האם היה על העוררת לתאר את פעילות חברת השליחויות מטעם לקוחותיה המגיעים למחסן לאסוף הזמנות שהוומנו במשרדי העוררת , תמורתן שולמה במשרדי העוררת וכל שנעשה בנכס נשוא הערר הוא איסוף ההומנה ?

עמדת המשיב גובלת בהפעלת שיקול דעת שרירותי.

די להתבסס על דוח ממצאי הביקורת והתמונות שצורפו לו בכזדי להתרשם כי מדובר במתסן שלא מתבצעות בו פעולות שיווק והפצה.

ההנחה לפיה ביקור שליח מטעט לקוח בעת איסוף מוצר ממחסן כלשהו מהווח חלק משרשרת פעולות הפצה ושיווק חינה הנחה חסרת בסיס ואינה מקובלת עלינו בעיקר כאשר היא מהווה כשלעצמה את הבסיט לסיווג הנכס.

מצאנו כי על פי התשתית העובדתית שהונחה בפנינו הנכס משמש לאחסנה בלבד, מהתשתית הראייתית שהונחה בפנינו התרשמנו כי בנכס לא מתקיימת הלכה למעשח פעילות נוטפת מעבר לאחסנה גרידא וכי פעילות למכירה, הנפקת חשבוניות, פעילות משרדית וכל פעילות שיכולה לעלות כדי שיווק והפצה אינה מתבצעת בנכס עצמו כי אס במשרדי החברה.

למעלה מן הצורך נצטט מפסק דינו של בית המשפט בעניין עמייג (ת''א) 11006-06-10 חי סחר יצור ויבוא בע"מ נ' עירית ת'/א אשר בו מתייחס בית המשפט לנושא הכנת ההזמנות לאיסוף ממחסני העוררת באותו העניין. אין דומה המקרה שנדון בעניין חי סחר למקרה שבפנינו אלא על דרך הייקל וחומריי שכן בעניינו כלל לא הועלתה טענה כי בנכס מתבצעת פעללות להכנת ההזמנות

אותם אוספים שליחי לקוחות העוררת :

/...לעניין התנאי הראשון קבעה ועדת הערר כי אכן הנכס בלובו משמש לאחסנה אך לא לק, וזאת לאוד העובדה כי יש במקום גם פעילות משללית ומועסקת בו אשת ש:ווק.

אין מחלוקת כי בנכס, לצד אחסנת גלילי הבדים, מבוצעות פעולות של הכנת הזמנות הבדים לקראת אספקתם ללקוה (אולם, נדאה כי פעולות אלה כלוכות ונלדשות להפצת הבדים המאוחסנים, כפי שנקבע במקום אחל: "עולה תהיה ותמיהה הכיצד מיתן לספק מוצר הנמצא באחסנה ללא פעועה של הכנת ההזמנה? נראה , כי הוצאת מוצר ממחסן לצורך אספקתו, כלוכה באיתולו של המוצר במחטן, ליקוטו והכנתו כנדרש על פי ההזמנה. לא ניתן להעלות על הדעת דרך אחלת לאספקת טובין מאותסן במחטן...הפעולות הנלל הן פעולות נלוות לפעולת האחסנה, ומהוות חלק מפעולה זו. זאת להבדיל מפעולות אחרות של מכירה ושגווק, שאין חולק שאינן בגדל אתסנה? (השופט לוז( בעמי/נ 196/08 ביתן ספאלק סחרד 1980 ני עיריית תל אביב-יפו, (4.8.2008) פסקה 1, (להלן:/יפס'יד בעניין ביתן ספארקי). מכאן שנראה כי המערעדת עומדלת בתנאי זת עצו בהתאם לפרשנות המתחייבת בימנו. אין אתסנה ללא מגע :ד אדסם ואין גם *כולת להוציא את הסחודה המאוחסנת ללא 75 אדם..%

באותו העניין התייחס בית המשפט גם לנושא השיווק וההפצה הנדרשים בכדי לקבוע כי העוררת באותו העניין אינה עומדת בתנאים הנדרשים לטיווג פעילותה בסיווג אחסנה.

בית המשפט אמר את דברו גם בעניין וה :

...כל שנותר לבדוק תוא את סבידות הפדשנות שנתנה ועדת הערר לתנאי הרביע:

והאם נכס המערעלת עומד בו. ועדת העדר קבעה כי התנאי הדביעי הקובע *שהנכס אינו משמש לשיווק ולהפצתיי כי אסור שמהנכס תבוצע פעולת של שיווק (/או הפצת ומקום בו מתקיימת אחת מפעולות אלה בנכס, הרי שאינו עומד בתנאים להכדה בו כמחסן.

לאוד שבנכס לא מתקיימת פעולת שיווק שהני לקוחות אינם פוקדים את הנכס, הלי

שדי בכך שמהנכס מבוצעת פעולת הפצה של הבדים, כדי לקבוע כי אינו עומד בדרישת התנאי. מנגד סבודה המערערת כי רק מצב בו מתקיימים מהנכס שיווק והפצה גם יחד, בהתאם 1-2" החיבוד המחברת בין שתי הפעולות, או אז הנכס אינו עומד בתנאי להכרת בו כמחסן. ומאחר ואין מתקיימת מהנכס פעולת שיווק, הרי שהוא עומד בתנאי.

נלאה כי הפרשנות הראויה לתנאי זה היא התקיימות שתי הפעולות גם *חד-שיווק והפצה מהנכס, על מנת לשלול ממנו הגדרתו כמחסן. *הפצה הינה, לגישתי, פעולה נלווית להוצאת טובין מאחסנתם...יודגש, פרשנות זו מגשימה את תכלית החקיקה, לפיה מחסן לא ישמש, בין היתר, מקום לממכר ושיווק למוצרים המאוחסנים בו?/ (פס'יד בעניין ביתן ספאדק לעיל, פסקת 14)..*

מכל האמור לעיל ניתן לקבוע כי במקרה שבפנינו לא נמצא כי בנכס מתבצעות פעולות שיווק והפצה ועל כן דין הערר להתקבל.

בנסיבות החלטתנו ביחס לשנת המס 2016 לאור החלטת הצדדים על אופן ניהול התיק אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 24.4.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטק זו באתר האינטרנט של המשיב.

)- : [

לרייר: 19 אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: שיד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015846 שליזד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ויר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: מאור אבן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר סווג כ"מבנה שאינו בשימוש" מכוח צו הארנונה בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה המגדירות מבנה מגורים שאינו בשימוש כמבנה מגורים בו לא התגורר איש דרך קבע במשך תשעה מבין שנים עשר החודשים שקדמו ל 1 דצמבר לפני שנת הכספים בעדה מוטלת הארנונה,

המשיב קבע כי על פי נתוני צריכת המים שנמדדה בין התאריכים 1.12.13 ועד 31.11.14 לא נעשה שימוש בנכס למגורים דרך קבע.

על החלטתו זו של מנהל הארנונה הגיש אחד מיורשי המנוחה שהייתה הבעלים של הדירה את הערר שבפנינו.

העורר פירט בכתב הערר שהגיש את הנימוקים לפיהם יש לדחות את החלטתו של מנהל הארנונה

לסווג את הדירה בסיווג "דירת רפאים":

+ הדירה הורשה לקבוצת יורשים אך לא הייתה ראויה למגורים ולכן החלו היורשים בשיפוצים מסיביים בדירה.

+ העדר שיתוף פעולה בין היורשים לבין עצמם אילץ את העורר לשאת בעצמו בעלויות השיפוץ * במכתבו של ב"כ העורר מיום 22.6.16 הסביר ב"כ העורר כי "הטיפול בנכס היה תקוע" בשל כך שהיורשים לא פעלו להוצאת צו ירושה...."מעבר לכך הנכס לא היה ראוי למגורים והיה "

צריך לעבור שיפוץ משמעותי....".

* ב"כ העורר טען במכתבו הנ"ל כי בכל התקופה הזו התגורר העורר בדירה.

ביום 3.4.2017 בעת הדיון המקדמי הבהיר העורר למעשה את השתלשלות העניינים ועלה מדבריו כי השיפוץ בדירה נעשה למעשה במהלך שנת 2015 וככל הנראה גם השימוש של העורר בדירה למגוריו, ככל שהיה שימוש כזה , נעשה בשנת 2015.

"לגבי החשבוניות שצירפתי לכתב הערר לפני זה עוד התחלתי את השיפוץ בעצמי. בשנת 2014 צבעתי. את כל העבודה עשיתי בעצמי. ניסיתי להשכיר ולא הצלחתי ובשנת 2015 לקחתי הלוואה ושיפצתי."

הטענה כי הדירה לא הייתה ראויה למגורים ולכן לא הושכרה אינה יכולה לחיות במקביל לטענה כי באותה התקופה נעשה שימוש בדירה למגורים.

אין אלא לקבוע כי במהלך שנת 2014 לא התגורר איש בדירה בדרך קבע.

טענת העורר המשתמעת ממכתב בא כוחו או מכתב הערר לפיה הדירה לא הייתה ראויה לשימוש לא הועלתה במועד הראוי לא הוכחה וממילא לא ניתן לדון בה כעת.

לא ניתן לסיים את החלטתנו מבלי להביע הסתייגות מתוצאותיה.

ברור לכל שלא לכך כיוון המחוקק כאשר התקין את התקנות הנוגעות ל"דירת רפאים" ולדירות שלא 0 [ 1

נעשה בהם שימוש.

ברור כי המחוקק כיוון לנישומים אשר אינם עושים שימוש בנכסים המשמשים למגורים בנסיבות אחרות ומסיבות אחרות.

במקרה זה תוצאת הסיווג ותוצאות הדיון בערר זה הינם הטלת "קנס" בלתי מוצדק על נישומים אשר נקלעו למצב בו הדירה אינה יכולה לשמש למגורים בשל נסיבות הקשורות במחלוקת סביב הורשת נכס ו/או מצוקה כספית ו/או לא ראויה לשימוש ומצער שזוהי תוצאת השינוי החקיקתי.

כאמור, ידיה של ועדת הערר כבולות במקרה זה ועל כן אין אלא לדחות את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 26.4.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 4 |

יחיר: עו"ד אלון צדוק חבר: עוי'ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013689 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: סנפיר ים יבוא ושיווק דגים

נגד

נצבא החזקות בע'ימ 1995 (הצד השלישי)

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ערר זה הוגש ביחס לדחיית השגה הנוגעת לשטח של 68 מ"ר אותו ביקשה העוררת להפתית מחיוביה בנכס ברחוב הרצל 168 תל אביב.

בתום דיון ההוכחות שהתקייט בפנינו ביום 29.11.2016 הודיעה העוררת כי היא חוזרת בה חלקית מהערר ככל שהוא מתייחס לשטת של 485 מ"ר (שהיה במחלוקת ונדון בפני הוועדת).

נותר לנו להכריע בטענת העוררת כי אינה מתזיקה במתקן בשטח של 23 מ"ר על גג הנכס .

ביום 5.4.2016 קיבל הרכב ועדת הערר בראשותה של חיוייר עוחייד אורה קניון החלטה לזמן לדיון כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה את נצבא אחזקות בע"מ .

בעקבות צימונה של נצבא בע"מ כצד שלישי הועלתה על ידי נצבא , במסגרת תצהירו של עד חצד השלישי, רן לאופר , טענה כי המתקן "ישן ולא פעיע שאיננו דאוי לשימוש ולא ניתן להשתמש בו.

כפי שקבענו בתום דיון ההוכחות נתייחס בהחלטתנו גס לטענתה וו של נצבא בע"מ.

בהשגתה ובכתב הערר טוענת העוררת כי לא החזיקה בנכס נשוא הערר בתקופה נשוא המחלוקת .

בתשובתו להשגת העוררת נימק מנהל הארנונה את החלטתו להשית על העוררת את חיובי

הארנונה בגין המתקן כך: "מבדיקתנו עולה כי שטת זה מהווה מבנה בל חיוב באלנונה אותו

מחזיקה מלשתך ועל כן חיובה נעשת כדין/.

בכתב התשובה לערר הוסיף מנהל הארנונה וטען כי גם אס מדובר במתקן שאינו פעיל וגם אם העוררת אינה עושה בו שימוש הרי שאין באי השימוש בכדי לפטור אותה מתשלום ארנונה.

ביום 29.11.16 התקיים כאמור דיון הוכחות בפני הרכב הועדה הנוכחי בו השתתפו העוררת, הצד השלישי והמשיב.

עד העוררת בתצהירו טען כי מדובר במתקן עתיק ובלתי פעיל שאינו שייך לעוררת אינו משמש אותה ואינו בר שימוש .

בחקירתו שב על עמדתו זו :

*המתקן קירור של 22 מטר לא שייך לנו, לא עשינו בו שימוש מעולם ולא הפריע לנו כ? הוא מונת על תגג ויש שם עוד דברים שלא קשולים אלינו ולא פניתי למצב'י/א שיפנו אותו כי הוא לא מפליע למנו..<

עד הצד השלישי רן לאופר העיד בתצהירו כי מדובר במתקן ישן ולא פעיל שאיננו ראוי ולא ניתן לשימוש ונמצא בחלק הגג בו נמצאים מנועי המזגנים של סנפיר יס (העוררת).

בחקירתו הנגדית נשאל עד הצד השלישי על ידי בייכ המשיב על המתקן והשיב :

ש...כמובן שהמתקן לא של נצביא . אינני יודע לאמר של מי הוא. בוודאות אני יודע לומר שהוא לא של סנפיר ים....המתקן הזה אינו חלק מההתקנות שביצע השוכר על הגג ...>

בעלי הדין החליטו שלא לחקור את עד המשיב על תצהירו .

לדוייח ממצאי הביקורת שצורף לתצהיר עד המשיב צורפו תמונות של המתקן שבמחלוקת.

בדוח עצמו מציין עד המשיב כי נמצא במקום מתקן קירור לא פעיל הנמצא על קומת הגג. עד המשיב אף מצטט את נציג העוררת אשר טען בזמן הביקורת כי המתקן על הגג לא שייך לעוררת.

במקרים דומים בהם הובאה מחלוקת בין שני צדדים ביחס לאחזקה בנכס שחויב בארנונה הבהרנו כי בידי ועדת הערר הכלים להכריע בטענת איני מחזיק גם במקרה בו יישניים אוחצין בטליתיי , האחד טוען כי לא הוא החזיק בנכס ואילו השני טוען כי הראשון החזיק ועל כן אין לייגלגליי לפתחו את החוקת הנכס לצרכי ארנונה.

אין ה המקרה שבפנינו, שכן למעשה מודה הצד השלישי בטענת העוררת כי לא החויקה בנכט נשוא התחיוב.

מהראיות שהובאו בפנינו ומעדויות הצדדים כפי שבאו לידי ביטוי בדיון ההוכחות ובתצהיריהס עולה כי העוררת עמדה בנטל המוטל עליה והוכיחה כי לא החזיקה במתקן הקירור שבמחלוקת וכי אינה בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס וה.

לא מקובלת עלינו בעניין וה טענת המשיב כפי שבאה לידי ביטוי בסיכומי טענותיו כי טענתה זו של העוררת היא ייעניין שלה מול נצבאיי.

באשר לטענה כי הנכס אינו ראוי לשימוש הרי שלא נדרשנו לטענה וו שכן לא נכללה במסגרת השגתה של העוררת ו/או במסגרת כתב הערר וועדת הערר שואבת סמכותה במקרה שבפנינו (גם בהינתן צירופו של הצד השלישי) רק מדחיית ההשגה נשוא הערר.

סוף דבר , הערר מתקבל.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 24.4.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה/ון באתר האינטרנט של המשיב.

יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עָו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: פוליסטיק בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.04.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה 2

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

כט בניסן תשעז

07|

140015720 / 5

117

)דרי דין בוועדת

8 /4ב -=--

יו"ר: עו"ד קניון אוחה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: נעלי טאב בע"מ

-נב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 25.04.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

כט בניסן תשעז

2207

140015612 / 5

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ובו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140014191 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר

חבר:

:| עו"ד אורה קניון

עו"ד ורו'יח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: ד. אקהאוז (1985) בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

על שס העוררת רשומים בפנקסי המשיב שני נכטים סמוכים ברחי בר יוחאי 14 תיא

נכס אחד בסלווג ייתעשייה ומלאכחיי, ונכס שני בסיווג ייקרקע תפוסה'י.

בעבר חויב שטח של 94 מ"ר בטיווג ייקרקע תפוסהיי, ושטח של 108 מ"ר בסיווג יימלאכת ותעשייהיי.

בעקבות ביקורת שנערכה ביום 24.11.15 שינה המשיב את סיווג הנכסים באופן ששטח של 6 מ"ר נגרע מהנכס שסווג כייקרקע תפוסהיי, ושטח וה נוסף לנכס השני שסווג כיימלאכפה ותעשליהיי.

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לסיווגם של 26 המטרים המרובעים הנייל.

לאחר השינוי סווגו 68 מ"ר בסיווג ייקרקע תפוסחיי ו- 134 מ"ר בסיווג ייתעשייה ומלאכה'י.

העוררת טוענת כי שגה המשיב בכך ששינה את סיווג 26 המייר לסיווג ייתעשייה ומלאכהיי וכל היה עליו לסווג שטת וה עפ"י סעיף 1.3.1 (ט) לצו הארנונה כיישטת חצר בבניין שאינו משמש למגורים שעיקר שימוש עס המבנה..." ולחייבו בתשלוט ארנונה לפי סעיף 3.3.20 לצו הארנונה כיישטח קרקע שעיקר שימושו עס המבנהיי, לפי התעריפים המפורטיט בסעיף 4.2.1 לצו.

העוררת מוסיפה כי מדובר בחצר וכי אף אחד מהסעיפים האלה בצו הארנונה אינו מתליחס לשאלה האם השטח מקורה או לא.

המשיב טוען כי היות שמדובר בשטח מסורה, נעשה חיובו כדין עפ"י סעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה, המתייחס לכל השטח שבתוך יחידת הבניין וכל שטח מקורה אחר ואין להתיל עליו את סעיפים 1.3.1 (ט) ו/או 3.3.20 לצו הארנונה, אשר עניינם בשטחיט שאינם מקורים.

בדיון המקדמי שנערך בפנינו הוברר שאין מחלוקת עובדתית, אלא מחלוקת משפטית בלבד, לפיכך הסכימו הצדדים לכך שאין צורך בשמיעת הוכחות, אלא יוגשו סיכומים בלבד.

משהוגשו הסיכומים כאמור אנו נדרשים להכריע בשאלה שבמחלוקת.

דיון ומסקנות

מן הראוי לצטט תחילת את סעיפי צו הארנונה, שהצדדים חלוקים לגבי החלתס על הנכסים שבנדון.

סעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה קובע כדלהלן:

ייבשטת הבנין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה."

סעיף 1.3.1 (ט) לצו הארנונה קובע כדלהלן:

יישטת חצר בבניין שאינו משמש למגורים שעיקר שימושו עס המבנה לשימושים כגון:

חניה, אתסנה, מלאכה וכיוצייב, פרט לשטח המשמש כגינה, יחוייב כולו, אלא אס נקבע אחרת בהחלטה זויי.

סעיף 3.3.20 לצו הארנונה קובע כדלהלן:

יישטח קרקע שעיקר שימוש עס המבנה, יחוייב לפי התעריפים המפורטים בסעיף 4.2.1, למעט שטחיט חמשמשים לחניית רכב ולתחנות דלקיי.

ואילו סעיף 4.2.1 לצו הארנונה קובע:

ייקרקע תפוסה'י:

יישטח קרקע שמשתמשים בו ומחזיקים אותו לא יחד עם הבניין, למעט שטחים המשמשים לתניית מכוניות ושטחים שנקבעו להם תעריפים מיוחדים יחויבו לפי התעריפים דלהלן...'י.

יצויין כי התעריף לסיווג בתי מלאכה ומפעלי תעשייה לשטח עד 200 מ"ר, גבוה כמעט פי 4 מהתעריף לקרקע תפוסה.

נקדים ונאמר כי דעתנו במחלוקת דנן, כדעת המשיב. אין מחלוקת בין הצדדים על כי השטה שבמחלוקת מקורה בקונסטרוקציה מתכת ותקרת פח.

כדעת המשיב אף דעתנו היא שעסקינן בשטח בניין, שחל עליו סעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה לפיו נכלל בו ייכל השטח שבתוך יחידת הבניין לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר...*.

לשאלת חיובס של שטחים מקורים התייחט ביהמייש בעמיינ 28710-10-11 דלק חברת הדלק חישראלית בע"מ נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא. ביהמייש מגיע למסקנה כי עפ"י סעיף 1 (יייב) לצו הארנונה בתוך שטח הבניין נכלל כל השטת שבתוך יחידת הבניין וכל שטת מקורה אחר. וכי ייקירוי הוא קירוי - יחיה מקורו אשר יהיהיי. ביהמייש מוסיף כי העוררת נחנית מיתרונות שונים בשל היותו של הנכס מקורה.

בענייננו העוררת היא זו שהציבה את הקירוי לצורך שימוש בנכס כנכס בנוי ומקורה, וכמו בעניין דלק היא מפיקה תועלת מעשית מהקירוי.

0. המסקנה כי יש לראות בשטח שבמחלוקת שטח 'יבנייןיי עולה גם מסעיף 269 שבפקודת

העיריות (נוסח חדש), המפריד ברורות בין הגדרת 'יבניין'י לבין הגדרת ייקרקע תפוסה'י.

סעיף 1.1 בי לצו הארנונה מפנה להגדרות שבסעיף 269 לפקי העיריות, ומחיל אותן על צו הארנונה.

1. העוררת לא תומכת את טענתה לפיה עסקינן בחצר בכל אסמכתא משפטית שהיא, ואינה

מבהירה מדוע יש לראות כייחצריי או כייקרקעיי את השטח המקורה שבו היא מחזיקה, חרף העובדה שמדובר בקירוי של קבע, וחרף העובדה שהיא עושה בשטת וה שימוש כבכל שטח בנוי אחר.

2. יצויין עוד כי מהתשריט עולה שאין הפרדה פיזית בין השטח של 26 מ"ר שבמחלוקת לבין

שטח של כ- 41 מ"ר הצמוד לו, ושני שטחים אלה מקורים באותה קונסטרוקצית מתכת ותקרת פח.

מאחר שכאמור השטח של 41 מ"ר והשטח של 26 מ"ר מקורים באותו קירוי ומחובריס ללא הפרדה ביניהם ומשמשים את העוררת לאותה מטרה, סיווגס בסיווג זהה הוא איפוא מסקנה מתבקשת.

3. יוער כי בדיון המקדמי שהתקיים ביום 12.7.16, ביקשה לפתע לראשונה העוררת להרחיב את

גדר המחלוקת ולטעון כי את כל 68 המטרים הרבועיס יש לסווג כקרקע תפוסה. העלאת טענה וו בשלב כגה מהווה הרחבת חזית אסורה ודינה להידחות על הסף והעוררת אף ונחה אותה בסיכומיה, מטעמים אלה אין אנו נדרשים לטענה זו.

4. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר.

5. לבקשת העוררת ובהסכמת המשיב אנו מורים כי ההחלטה בערר דנן תחול גס על שנת המס

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 25.4.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה 2 ת)(סדרי דין /

בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המש

/ /נ//ב כ - |

*ו'יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140013684 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר

חבר:

:| עו'יד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לול

חברה: רויח רונית מרמור

העוררת: דורה דוניה טמפלהוף

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטהת

הערר נסב על חיוב העוררת בארנונה, בגין שטח של 25.1 מ"ר, בנכס ברחי אלדד הדני 22 בתייא, המוחזק ע"י העוררת. (להלן: ייהשטח נשוא הערריי)

השטח נשוא הערר צמוד לדירת המגורים של העוררת.

העוררת טוענת כי אין לתייבה בארנונה בגין השטח נשוא הערר, בהיותו פרגולה, שאינה בעלת שני קירות כנדרש בסעיף 1.3.1 (יג) לצו הארנונה. לטענתה גם אין מדובר בשטח הנכלל בתוך יחידת הבניין עפ"י סעי 1.3.1 (ב) לצו הארנונה.

בכתב הערר העלתה העוררת טענה נוספת לפיה שטח הפרגולה הוא רק 18.6 מ"ר ולא

1 מ"ר.

בטיכומים טענה העוררת שהשטח הוא 12.87 מ"ר בלבד.

המשיב טוען כי השטח נשוא הערר הוא בר חיוב בארנונה משני טעמים :

האחד - בשל היותו שטח הנכלל בתוך יחידת הבניין לפי סעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה.

והשני - בשל היותו עונה על התנאים לחיוב ייפרגולהיי, שלה שני קירות בהתאם לסעיף 1 (יג) לצו הארנונה.

המשיב טוען עוד כי הטענה שהעלתה העוררת לפיה השטת נשוא הערר קטן מהשטח שבו חויבה, לא הועלתה ע"י העוררת בהשגה אלא בערר בלבד ולכן היא מחווה הרחבת חזית אסורה שאין לדון בה.

חמשיב הוסיף כי בערר טענה העוררת ששטח הפרגולה הוא 18.6 מ"ר ואילו בסיכומים טענה לראשונה ששטחה 12.87 מ"ר בלבד, וכי אף לא אחד מנתונים אלח נטמך על מדידה של מודד מוסמך.

דיוו ומסקנות

טענות העוררת לעניין השטח נשוא הערר הועלו על ידה לראשונה בערר, ולא הועלו בהשגה, לפיכך הן מהוות הרחבת חצית אסורה ואין אנו נדרשים לדון בהן.

לא רק זו אלא שהעוררת לא מבססת את טענותיה לעניין השטת על תשריט מדידה ערוך כדין ע"י מודד מוסמך, וחיא אף משנה את גרטותיה, כאשר בערר היא טוענת שעסקינן בשטת של 6 מ"ר ואילו בסיכומים נטעו שעסקינן בשטת של 12.87 מ"ר.

לעומתה המשיב צירף תשריט מדידה ערוך כדין ע"י מודד מוטמך לפיו עסקינן בשטח של 1 מ"ר.

מטעמים אלה טענות העוררת לגבי השטת לא ידונו ולא יוכרעו על ידינו.

סעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה קובע כדלהלן:

ייבשטח הבנין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה.

ואילו סעיף 1.3.1 (יג) קובע:

ייפרגולה תחויב במלואה אם יש לה שני קירות או יותריי.

השטח כולו תחום מצד אחד בקיר הבית ומצדו השני בגדר בגובה 1.35 מי, המפרידה בין השטח שבתזקת העוררת לבין השטח שבחזקת השכן הצמוד אליה. חלק מהשטח נשוא הערר מרוצף (החלק המסומן בצבע צהוב בתשריט) ובחלקו האתר ישנה ערוגה לצמתי מים (החלק המסומן בצבע כחול בתשריט).

ביו השטח המסומן בצחוב לבין השטח המסומן בכחול מפרידה מחיצה בגובה 0.5 מי, התוחמת את ערוגת צמחי חמים ומפרידה בינה לבין השטח המרוצף.

כל השטח נשוא הערר מקורח בקורות עצ, כאשר החלק המרוצף המסומן בצחוב מקורה לא רק בקירות עץ אלא גם בפרספקט שקוף.

הגישה היחידה לשטח נשוא הערר היא מדירת העוררת.

טענת המשיב כי יש לחייב את השטח נשוא הערר מכותו של סעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה בשל היותו שטח הנכלל בתוך יחידת הבניין, הועלתה ע"י המשיב לראשונה בדיון שהתקיים בפנינו ביום 29.3.16, והוא חזר על טענה וו בסיכומיו. טענה וו לא הועלתה ע"י המשיב בתשובה להשגה, בה התייחס המשיב רק לסעיף בצו הארנונה לפיו פרגולה תחויב במלואה אס היא בעלת שני קירות לפחות (סעיף 1.3.1 (יג) לצו הארנונה), בקובעו כי בביקורת שנערכה במקום נמצא כי הפרגולח הנייל מתוחמת משני צדדים.

הטענה כי מדובר בשטח הנכלל בתוך יחידת הבניין גם לא הועלונה ע"י המשיב בתשובה לערר.

גם כאן כמו בתשובה להשגה טען המשיב רק כי עסקינן בפרגולה. לטענתו:*יבחלק מהחיוב בארנונה חויב הנכס בגין שטת פרגולה בגודל של 25.1 מ"ר, ... ממצאי הביקורת העלו כי

הפרגולה תחומה מצד אחד בקיר הבית, ומצד שני תחומה הפרגולח בקיר נמוך בגובה של 6 מ"

המשיב הוסיף ייהסעיף הרלבנטי לענייננו הינו סעיף 1.3.1 (יג) לצו הארנונה הקובע: ייפרגולת -

תתוייב במלואה אם יש לה שני קירות או לותריי.

העלת הטענה שיש לחייב את העוררת עפ"י סעיף 1.3.1 (ב) לצו הארנונה בשל חיותו שטח הנכלל בתוך יחידת הבניין, לראשונה בעת הדיון שהתקיים בפנינו ולאחר מכן בטיכומים, מהווה הרחבת חזית אסורח, ולכן לא נדרש לה.

עלינו להכריע איפוא בשאלה האם עסקינן בפרגולה שחיא ברת חיוב בארנונה, או בפרגולה הפטורה מחיוב בארנונה.

יודגש שטענת העוררת על כי המשיב ונח בעת הדיון בפנינו את הטענה שעסקינן בפרגולה התחומח בשני קירות, אינח נכונח.

בייכ המשיב התייחסה בעת הדיון במפורש לכך שעסקינן בפרגולה באומרה:...ימעבר לכך שמדובר בפרגולה בת שני קירות... יי עמי 1 לפרוטוקול הדיון מיום 29.3.16.

על הטענה שעסקינן בפרגולה התחומה בשני קירות חזר המשיב גם בסיכומלו.

בפטיקה נקבע לא אחת כי המבחן העיקרי לצורך סיווג נכס וקביעת תעריפי הארנונה שבו הוא יחוליב, הינו מבחן יעוד השטת הרלוונטי והשימוש בו.

ייתכלית הצו ברורה, מטרת מחוקק המשנה הייתה לחייב פרגולה הסוגרת על שני קירות ויוצרת מבנה טגור משני צדדיויי. יש גם ליישם את המבחן הפונקציונלי הנגור משאלת השימוש בפרגולה, (ראה עמייג ת'יא 61534-01-12 נורית ביינרט נ. מנחל הארנונה - עיריית תיא יפו) עוד נקבע שם: ייבעניין וה יש להידרש אל הפרשנות התכליתית, אשר היא הפרשנות הנוהגת בדיני המיסיםיי.

בענייננו הפרגולה מתוחמת ע"י שני קירות: האחד קיר הבית והשני הוא קיר בגובה 1.34 מי המפריד בין נכס העוררת לנכס השכן הגובל עימה.

שוכנענו כי קירות אלה יוצרים מבנה מתוחס הטגור משני צידיו, אשר מהווה את המשכה הישיר של דירת העוררת. המתחם מקורה כולו בקורות עצ המשתרעים, מקיר הבית ועד הקיר הגובל בנכס של השכן.

אין מחלוקת כי בשטח המרוצף של הפרגולה (המסומן בצבע צהוב) עושה העוררת שימוש להצבת שולחנות, מתקן לייבוש כביסה וחפצים שונים אחרים.

העובדה שבשטח המסומן בצבע כחול בחרה העוררת להציב צמתיה, אינה שוללת את עובדת היותו של שטח זה ממוקם בתוך השטח נשוא הערר וחלק בלתי נפרד ממנו, ומכך שהעוררת עושה בו שימוש על פי בחירתה. במקרה זה שימוש לצורך גידול צמחיה.

המטקנה העולה מכך היא שהפרגולה דנן מקיימת את תכלית החקיקה רבות כברת חיוב בארנונה.

.12

המחלוקת העיקרית בין הצדדים נוגעת לשאלה האם ניתן לראות בקיר שגובהו 1.34 מי את אחד משני הקירות הנדרשים עפ"י סעיף 1.3.1 (יג) לצו הארנונה.

העוררת טוענת, כי מדובר במחיצה נמוכה שאינה מגיעה לתקרה ולכן אין לראות בה ייקיריי במובן טעיף 1.3.1 (יג) לצו הארנונח.

איננו סבורים כך.

בפסייד עייש (תייא-יפו) 4272/98 אגד - אגודה שיתופית לתתבורה בישראל בע"מ נ. עיריית

חולון - מנהל הארנונה, קובע ביחמייש:

יילא מצאנו כל יטוד שבנוסח או בתכלית למסקנה כל" 'מחיצהיי אינה בבתינת קיר וכי קיר משמע קיר התומך והנתמך בגג דווקאיי.

ביחמייש ממשיך וקובע כי בהגדרת המילה ייקיריי במילון אבן שושן: יילא בא זכרו של אפיון וה שמבקשת המערערת ליחס למילה זויי. נהפוך הוא. בהגדרתו את מונח זה כולל חמילון מתחם רב של איפיונים ותכונות.....*.

וגם: ייהגדרה זו אינה דורשת כלל כי המחיצה תגיע לתקרה על מנת שתתשב לקיר, ואכן נראה לי כי אדם סביר יכנה מחיצה בשם קיר גם כאשר חלקו העליון נמוך מגובה התקרה'י.

עולה מכך כי גובה הקיר כשלעצמו אין בו כדי לשלול את היותו קיר התוחם את השטת נשוא הדיון ומחווה את אחד משני קירות הפרגולח.

גאת ועוד, מהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת עולה שהקיר הנייל תוחס את גבול הפרגולה וממוקט מתחת לגבול תקרת קורות העצ המקרות את הפרגולה.

ניסיון העוררת לבסס את טענותיח על פסהייד בעניין נורית ביינרט (שהוזכר לעיל), לא יצלח.

העובדות בענייננו שונות מעובדות המקרה בפסייד ביינרט. שס דובר על פרגולה צפה ובשטת פרוץ, ואילו בענייננו מדובר כאמור בשטח מתותם.

יש עוד להוסיף כי טענת העוררת בדבר ייעודו של הקיר שגובהו 1.34 מי הוא להיות יגדר המפרידה בין שכניטיי, אינה רלוונטית לענייננו. טענה דומה נדונה ונדחתה בפסייד ביינרט.

ביהמייש קבע:

יייש לדחות את טענתה הנוספת של המערערת לפיה לשם חיוב בארנונה, על הקירות התוחמיס את הפרגולה להיבנות יחד איתה ועבורה... הפרשנות העדיפה להוראה 1.3.1 (יג) לצו הארנונה לאור הגדרת המונת ייפרגולהיי בתקנות התכנון והבנייה, היא כי הקירות האמורים חינם קירות צמודים או סמוכים לפרגולה ולא נבנו יחד עימה....

מכל המקוב\ אנו דוחים את הערר וקובעים כי עסקינן בפרגולה שיש לה שני קירות, וחיובה עפ"י סעיף 1.3.1 (יג) לצו הארנונה נעשה כדין.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 25.4.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

צ/, 0% 5:--=...-

יו'יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140014621 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר

חבר:

: עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלוט לול

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: קבוצת אשטרוסם בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר הוא חיובה של העוררת בתשלום ארנונה בגין נכס הרשום המוחוק עי העוררת ברחי עמיחי יהודה 10 תי'א, בשטח של 171 מ"ר, אשר סווג ע"י המשיב בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםי'י.

הנכס מורכב מ- 9 מכולות ומתקן עליח, הנמצאים באופן ארעי באתר בנייה מגודר.

התקופה נשוא הערר היא 14.6.15 עד 14.10.15

העוררת טוענת כי הנכט אינו בר חיוב מאחר שמדובר במכולות שנמצאות בשטח באופן ארעי ואין להתייחס אליהן כאל נכסים.

לטענתה יש לסווג את הנכס כייאדמת בנייןיי הפטורה מתשלום ארנונה, או לחילופין בסיווג ייתעשייח ומלאכהיי או ייקרקע תפוסהיי.

עוד טוענת העוררת שמדובר באפליה, ושינוי שלא כדין של מדיניות המשיב, שעד שנת 2015 לא נהג לתייב מכולות באתרי בניח.

בנוסף, מבקשת העוררת להורות למשיב לאפשר לה לעיין במסמכים שונים ובכללט בין היתר

הסכמי פשרה והחלטות של ועדות ערר.

חמשיב טוען כי הנכס הוא בר חיוב בארנונה מאחר שהוא עונת על הגדרת המונח 'יבניין'י, וכי סיווגו בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים נעשח כדין.

המשיב מוסיף כי אין לועדה סמכות לדון בטענות אפליה וחריגה מחוקי ההקפאה, כמו גם בבקשה לעיין במסמכים, שצריכה להתברר במטגרת בקשה לקבלת מידע עפ"י חוק חופש המידע תשנ"ח 1998.

הצדדים הגיעו להסכמה דיונית לפיה יוגשו תצחירים אולם הצדדים מוותרים על חקירת חמצהיריס על תצהיריהם ויוגשו סיכומיט בלבד.

להסכמת הצדדים ניתן תוקף של החלטה, ומשהוגשו התצהירים והסיכומים אנו נדרשים להכריע בשאלת הסיווג שהינה המחלוקת, נשוא ערר זה.

נאמר כבר עתה כי כדעת המשיב אף אנו סבורים כי אין לועדה סמכות לדון בטענות אפליה וחריגה מחוקי ההקפאה, כמו גס בבקשה לעיון במטמכיס שצריכה להתברר במסגרת בקשה לקבלת מידע עפ"י חוק חופש המידע. עם ואת יצויין כי לפי תקנה 20 (ג), לתקנות חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית (סדרי הדין בוועדת ערר) תשל"ז-1977) החלטות ועדות ערר מפורסמות באתר האינטרנט של עיריית ת'יא.

דיון ומסקנות

הגדרת בניין

האתר שבו מצויות המכולות שימש כאתר בנייה, בו נבנו 2 בנייני מגורים בני 12 קומות כ"א.

העוררת היתה קבלן הביצוע הראשי.

הנכס מורכב מ- 9 מכולות ששטתן 171 מ"ר, מהן 7 מכולות בגודל 15 מ"ר כ"א שאחת מהן שימשה כחדר למנחל העבודה, \- 6 מהן שימשו לאחסון כלי עבודה שונים, ועוד 2 מכולות בגודל 30 מ"ר כ"א שימשו כחדר למנהל הפרויקט ולמפקח בניח מטעם היזם, ומתקן עליה ששטחו כ- 6 מ"ר.

סמכותה של המועצה להטלל חיובי ארנונה על מחזיקים בנכסים שבתחוט המועצה, מעוגניס בסעיפים 7 ו- 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת :יעדי התקציב)

התשנייג-1992. עפ"י סעיף 8 הוסמכה המועצה להטיל ארנונה על נכסים שבתחומה, ובסעיף 7 נקבע כי הנכסים מושא התיוב יהיו כמשמעותם בטעיף 263 לפקודת העיריות

[נוסח חדש ) (להלן ייפקודת העיריותי).

טעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר ייבנייןיי לצורכי ארנונח כדלהלו:

ייבניין - כל מבנה שבתחוט העירייה, או חלק ממנו, לרבות שטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחדר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקויי.

סעיף 1.1 (ב) לצו הארנונה מחיל את ההגדרות שבסעיף 269 לפקודה, ובכללם את ההגדרה של ייבנייןיי, גס על צו הארנונה.

השאלה הראשונה שדורשת הכרעה היא האם כטענת חמשיב המכולות נשוא הערר הן ייבנייןי כהגדרתו בסעיף 269 לפקודת העיריות ולכן הן ברי חיוב בארנונה, גס אם הס מבנים ארעיים;

או כטענת העוררת, אלו הס מבנים ארעיים שהוצבו באתר בניה וכל עוד חבניין לא הושלם לשימוש שיועד לו, חם מהווים חלק מהליכי הבנייה על הקרקע, וכמו הקרקע שעליה הם ניצבים יש לסווג גם אותם כייאדמת בנייןיי, וככאלה הס פטורים מתשלום ארנונה.

.10

"אדמת בנייויי כפי שמנתח המלומד רוסטוביץ בסיפרו ייארנונה עירונית'' היא קרקע שלא מופקת ממנה תשואה כלכלית, ועל כן בניין שטרם הושלם, אין אפשרות לחינות ממנו כלכלית ולעשות בו שימוש ליעודו, ובהעדר ערך כלכלי ייחשב הליך בניית הבניין בגדר הגדרת *אדמת בנייןי.

אין מתלוקת כי המכולות שימשו כמבניס ארעיים למשרדים ומחסנים, ושימשו את העוררת לצרכיה בתקופת הבנייה.

בשורה ארוכה של פסקי דין נקבע כי המונת 'יבנייןיי כולל בתוכו גס מבנים ארעיים הבנויים מכל חומר שהוא, ולפיכך אין הם פטורים מתשלום ארנונה, ועל המתציק בהם מוטלת החובה לשלם בגינם ארנונה.

כך לדוגמה קבע ביהמייש בעניין עמייג (ת''א) 148-08 דחן בע"מ נ. עיריית פתח-תקוה:

ייצו הארנונה של העירייה (פריט 3.3), מגדיר בניין כייכל מבנה שבתחום שיפוט העירייה, או חלק ממנו, העשוי מכל חומר שהוא, כולל אבן, בלוקים, עצ אטבסט פח, לבד, טיט, וכוי...*'.

הפסיקה קבעה, כי המונח יבנייןיי כולל מבנים ארעיים, ואין בארעיותו כדי להפקיע את הסמכות להטלל בגינם ארנונה כללית, ואת חובת המחציק לתשלומה. מבנה הוא ייבנייןיי ביו אם חוא בנוי בטון ובין אס מכל חומר אחר, בין אם הוא קבוע ובין אס הוא ארעלי.

בעניין דחן ביחמייש מצטט מתוך פסהייד שניתן

בעייא 276/98 (תייא) ב.ס.ט חברה לעבודות בניה ופיתוח ני עיריית ראש העין (לא פורסם,(פורסם בכבו) ניתן ביום 3.11.99), יינדון עניינה של חברה קבלנית שביצעה עבודות בניה והקימה מבנים ומנייס באתר הבניה. בית המשפט קבע כי ייומינותס של המבנים איננה הופכת אותם לבלתי נראים ולבלתי קיימים. המבנים-מכולות הם בגדר בניין כהגדרת סעי 269 לפקודת העיריותיי.

לפיכך, יש לדחות את טענת המערערת, כי בהעדר חיבור של קבע לקרקע, לא ניתן לראות במכולות ייבנייןיי. אשר לטענה כי המכולות הס כלי אחסון ארעיים וניידים היוצאים מהשטח ומוצביס בשטתי העבודה של המערערת, אין אלא לפנות לממצאי הועדה, שקבעה על סמך עדותו של מנהל המערערת, מר לכנובסקי, כי המכולות משמשות כמשרד, מחסנים וחדר הלבשה לעובדים. כך בטעיף 2.3 להחלטה: יהקונטיינרים הס מבנים המוצבים אורח קבע במקום ומשמשים באופן קבוע לצרכים המפורטים לעיליי.

לנוכח הממצאיט העובדתיים של הועדה לא מצאתי להתערב בסיווג המכולות....

בענייננו אין מחלוקת על כך שהמכולות שימשו את העוררת כמשרדים ולצרכי איחסון.

המסקנה המתבקשת מכך היא שהעוררת הפיקה תועלת כלכלית מהצבתן בשטח האתר.

לפיכך תיוב העוררת בתשלום ארנונה בגין מבנים אלה נעשה כדין.

ראה בעניין וה עתיימ 2111-07 וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ נ. המועצה המסומית

אלעד. ביהמייש קבע:

ייהמבחן שראוי להתיל לגבי פרשנות חמונת ייבנייןיי לצורכי מיטוי ארנונה, הוא מבחן כלכלי הבוחן האם צמחה למחזיק או לבעליט בנכס תועלת כלכלית המחליבת הטלת ארנונה לפי תכלית המס (הי רוסטוביץ, מי וקנין, פי גלעד, ני לב, ארנונח עירונית (ספר ראשו (המכון לחקר המיסוי המוניציפלי, התשסייא-2001; תייא (רמי) 2005/98 עירית ראש העין ני שיכון ופיתוח לישראל בע"מ (לא פורסם. ניתן ביום 19.7.01, מצוי במאגר יינבוי)).

המכולות שימשו את העותרת כחלק מן המערך חלוגיסטי באתר הבנייה. לא יכולה להיות מחלוקת כי העותרת הפיקה תועלת כלכלית מהצבתס בשטח. לפיכך, חיוב העותרת בתשלום ארנונה בגין מבנים ארעיים בתחומה, נעשה כדין, וזאת מכח סמכותח בחוק ומכות צווי הארנונה של המועצה לשניט 1996 - 2000 (נטפחים ה1-ה5 לתגובה לעונירה המתוקנת)'י.

העוררת טוענת כי באותו מקרה לא דובר על חליך של השגה וערר, וביחמייש לא דן במבנים ארעיים באתר בנייה.

איננו סבורים כי יש בכך כדי לשלול את המסקנות העולות מפסהייד, שכן בתתילת דבריו ציין ביהמייש כי בטרם יפנה לדיון פרטני בטענות הצדדים, תיבחן המסגרת הנורמטיבית הנוגעת בין היתר לטוגיה העקרונית של סמכות רשות מקומית להטיל ארנונה על מבנים ארעיים.

בסוגיח עקרונית זו אנו נדרשים להכריע גם בערר דנן.

כמו בערר דנן גם בעניין וקנין:

ייהעותרת עטקה בבניית יחידות דיור. באתרי הבניה בהם פעלה העוררת הוצבו מבנים זמניים (להלן: 'יהמבניסיי, ייהמבניט הצמנייםיי או 'יהמכולותיי) אשר שימשו אותה לצרכיה בתקופת הבנליה. המשיבה הנפיקה דרישות לתשלום ארנונח כללית בגין המבנים הזמניים...'.

פסייד נוסף בו נקבעה הלכה דומה היא :

ייעתמ (חי) 20811-03-13 דניה סיבוס בע"מ ני מועצה מקומית מגיד אל כרום, שם נקבע כי אין לכלול בנכסים הפטוריט, נכסים נוספים המשמשים או שנבנים כדי לשמש משרדים, תחנות ושטחים המשמשים כאתרי התארגנות.

ביהמייש קבע: 'יכאן נזכיר כי בפסיקה נקבע כי מבנים ארעיים המשמשים לצורך ההתארגנות

בעת ביצוע עבודות בנייח למיניהן, אינם פטורים והם נכלליט בהגדרת נכסים (גם אס האתר הנבנה אינו נכלל בהגדרה זו) (ראו עתיימ (תייא) 2111/07 וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ ני המועצה המקומית אלעד (פורסם בנבו) (17/2/2010); יי רוסטוביצי ארנונה עירונית ספר ראשון 1 (2001). העובדה כי הנכס שייבנה עשוי לחיות פטור מתשלום אינה מהווה פטור לנכסים המשמשים כאצורי התארגנות לבנייתו.

על כן דיו הטענה לפטור לאתר ההתארגנות ולמבנים שייבנו לצורך כך, כולל התניוניס, דינה להידחות'י.

העוררת טוענת כי פסייד דניה סיבוס חנייל אינו עוסק בשאלת תיוב מבנים באתר בנייה אלא בחיוב מבנים ושטחיט בקרקע שניתן לה פטור לבניית מטסילת ברול.

איננו סבורים כי יש ממש בטענת העוררת.

ראשית לכל פסהייד תוצר על המסגרת הנורמטיבית העקרונית הנוגעת לחיוב מבנים ארעיים בארנונה.

מלבד ואת עצם העובדה שביחמייש מוצא לנכון לצטט את פסייד וקנין (שנדון לעיל) מצביע על כך שביהמייש טבור שעסקינן באותה סוגיה.

העוררת מבקשת למצוא סעדת בפסייד שניתן בעתיימ 55495-05-15 דניח סיבוס נ. עיריית בת-

ים, אולם העובדות בפסייד זה אינן דומות לעובדות בערר שבפנינו. בפסייד דניה סיבוס הנייל דובר על שטת קרקע ממנו נכרה חול במסגרת הכנות להנחת יסודות המבנה ולא במבניט ארעיים שהוצבו על הקרקע.

עובדות אלה שונות בתכלית מעובדות הערר דנן.

טענת העוררת כי פסקי הדין שצוטטו ע"י המשיב הס בבתינת ייפסיקה ישנהיי ולא נמצא פסייד ייחדשיי התואם את עובדות הערר דנן גם אס נכונה אין בה כדי להועיל לעוררת. כל ערר נבחן עפ"י העובדות החלות עליו, ובאין פסק דין תדש, תחול ההלכה שנקבעה באותם פסקי דין.

יצויין כי התלטות דומות לפיהן יש לראות במבנים הארעיים שמוצבים באתר בנייה כייבנייןי ולפיכך אין הט פטורים מתשלום ארנונה, ועל המחזיק בהם מוטלת החובה לשלם בגינט ארנונה, ניתנו לא מכבר ע'יי ועדות ערר שונות, ואנו מאמצים את שנקבע בהן בנושא זה.

טיווג הנכס

העוררת טענה לחילופין כי יש לטווג את הנכס בטיווג ייתעשייה ומלאכהיי. לא מצאנו ממש בטענה זו.

בנכס לא מיוצר 'ייש מוחשי אחד מיש מוחשי אחריי, והעוררת עצמה ציינה כי השימושים הנעשים בנכס הס פעילות משרדית ואיחסון.

טענה דומה הועלתה ונדחתה בערר 140013694 א. דורי בניה בע"מ נ. מנחל הארנונה בעיריית ת'יא. אנו מאמצים בעניין וה את שקבעה ועדת הערר בעניין א. דורל:

ייאין אנו מקבלים את הטענה החלופית של בייכ העוררת, שאת הנכס כאן ניתן לטווג בסיווג יימלאכה ותעשיהיי כמשמעות ההגדרה בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה. העובדות מוכיחות כי חשימוש בפועל בנכס הוא שימוש יימשרדייי. לא נעשה בנכס נשוא הערר פעילות ייצורית של מוצר כלשהו חעונה למבחן של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. בניית מגדלי משרדים ו/או מגורים אינו עולה כדי יימפעל בניהיי כמשמעותו ההגיונית של המונח בתקנות ההסדרים.

הרי כל אתר בניה מטרתו לסיים את הבנייה למטרותלו, ולא ניתן לסווג כל אתר ואתר כמפעל בנייה...*.

2. טענה חלופית אחרת של העוררת היא שיש לסווג את הנכס בסיווג ייקרקע תפוסה".

אין אנו יכולים לקבל טענה זו.

טענה דומה שהועלתה בפני ביהמייש בעמיינ (ת''א-יפו) 244/05 נדחתה ע"י ביהמייש בקובעו:

'יהחיוב בארנונה הוא בגין אחזּקת מחסנים, קרי מבנים, בשטח כולל של 115 מ"ר ולא בגין הקרקע עליה הם הוצבו. שטח קרקע וה הצמוד למכולות והמשמש אותן לא חויב בארנונה נוספת מעבר לחיוב על שטחן הכולל של המכולות כמחסנים.

משכך, משקבעתי כי חיוב המכולות בתשלום ארנונה כמבניס המשמשים כמחסנים נעשח כדין ועל פי הוראות צו הארנונה, אין מקום לחיוב חלופי של שטחי מכולות אלה כייקרקע תפוסה'י.

3. יצויין עוד כי עפ"י הדין ניתן לחייב חלק מאתר בנייה בארנונה, אף שמרביתו פטור מתשלום.

4. לטענת העוררת כי תקנות הבטיחות בעבודה מצריכות שהייה של מנהלי עבודה באתר ולכן יש

לפטור אותה מתשלום ארנונה בגין הנכס, לא מצאנו צידוק בדין, ועל כן דינה לחידחות.

5. מכל המקוב> אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 25.4.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]