החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 21 עד 31 למרץ

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 21/02/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג באדר תשעז

2210207

מספר ערר: | 10:07 / 140015162

מספר ועדה: | 11514

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר: פוטש מרדכי

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כאמור לעיל בפרוטוקול זו הפעם השלישית שיורשי העורר או מי מטעמם לא הופיעו לדיון שנקבע בפנינו. לא רק זו, אלא שבתו של העורר חויבה על ידנו מפורשות ביום 21/2/17 להופיע לדיון שנקבע להיום.

על אף זאת בחרו יורשי העורר שלא להופיע לאף אחד משלושת הדיונים שנקבעו לערר דנן, עובדה שניתן להסיק ממנה שהם זנחו את הערר.

בנסיבות אלה אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.03.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג באדר תשעז

21207

מספר ערר: | 10:21 / 140015775

מספר ועדה: | 11514

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: צוריאל נחמיה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

שוכנענו כי מצבו של הנכס בשנת 2014 היה בכי רע. העורר אומנם לא פנה למשיב בבקשה בקבלת פטור בגין היות הנכס לא ראוי לשימוש ועפ"י פקודת העיריות והפסיקה אין הוא יכול לקבל פטור כזה רטרואקטיבית לתקופה נשוא הערר, אולם השתכנענו שבגין מצבו הגרוע של הנכס הן מצבו הקונסטרוקטיבי והן מצב המערכות בנכס לא התאפשר שימוש כלשהו בנכס טרם ביצוע השיפוץ בו.

חיזוק לכך ניתן למצוא בחוות הדעת שהוצגו לנו כמו גם במסמכים המעידים על עלות של קרוב ל-

0 ₪ שיפוץ שבוצע בדירה ששטחה כ- 50 מ"ר בלבד.

כאמור, העורר לא פנה במועד בבקשה לקבלת פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש ולכן כבר מסיבה זו הוא לא זכאי לקבלת פטור. אולם, בנסיבות המיוחדות של העניין, אנו מקבלים את טענת העורר על כך שהנכס לא היה בשימוש בשנה נשוא הערר בשל נסיבות שלא היו בשליטת המחזיק ולפיכך אנו סבורים שאין מקום לחייב אותו לשלם ארנונה עפ"י סעיף 1.1 ד לצו הארנונה ויש לחייבו בסיווג מגורים.

לפיכך אנו מורים על קבלת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כל ית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. \ \

/\ // = 4

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג באדר תשעז

2210207

מספר ערר: | 11:02 / 140016016

מספר ועדה: | 11514

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: וינגרטן רוני

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין לאור הצהרת בתה של העוררת על כך שהעוררת עשתה בדירה שימוש תקופה העולה על 3 חודשים בשנה נשוא הערר ולאור מצבה הבריאותי של העוררת כפי שתואר ע"י בתה, אנו סבורים שסעיף 1.1 ד לצו הארנונה אינו חל על העוררת ואנו מחליטים לקבל את הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.03.2017.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג באדר תשעז

212007

מספר ערר: | 11:53 / 140015893

מספר ועדה: | 11514

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: ירון נפתלי

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין שוכנענו מהצהרתו של העורר שמדובר בדירתו היחידה, דירה שהוא התגורר בה דרך קבע במשך תקופה העולה על 3 חודשים בכל אחת מהשנים 2014,2015 ו- 2016.

לפיכך אין להחיל על הנכס את סעיף 1.1 ד לצו הארנונה ואנו מורים על קבלת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.03.2017.

1 " | רי. כ== .=

יו"ר: עו"ד קניון אוהה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : כג באדר תשעז

210207

מספר ערר: | 12:15 / 140015735

מספר ועדה: | 11514

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת:

איילאו מולקאסה תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10835772

מספר חוזה: 722802

כתובת הנכס: הגר"א 7

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ספיר קטינא

נוכחים:

העורר/ת: איילאו מולקאסה - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ספיר קטינא

החלטה

הדיון להיום נקבע לשעה 10:30. השעה עתה היא 12:15. אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה על אף שהודעה בדבר הדיון נמסרה לעוררת ובנוסף על כך לבקשתה גם הודע לה טלפונית על מועד הדיון.

אין זו הפעם הראשונה שהעוררת בחרה שלא להופיע לדיון שנקבע בפנינו.

בנסיבות אלה ניתן להסיק שהעוררת זנחה את הערר.

לפיכך אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כַלְלִית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג באדר תשעז

20007

מספר ערר: | 12:46 / *********

מספר ועדה: | 11514

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: יונה אירן

- ב ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים כפי שפורטה לעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.03.2017.

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. :

2 / וער כ .

יו"ר: עו"ד קניון אודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד זרו"ח"אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה ו יש דין בוועדת /

וו

תאריך | : כד באדר תשעז

2207

מספר ערר: | 10:06 / 140016060

מספר ועדה: | 11515

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

גבאי שיווק ריהוט משרדי (1995) בע"מ חברה פרטית 512139031

חשבון לקוח: 10317867

מספר חוזה: 141258

כתובת הנכס: יהודה מרגוזה 12

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ענבל בשן

נוכחים:

העורר/ת: גבאי שיווק ריהוט משרדי (1995) בע"מ

בני גבאי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ענבל בשן

המשך פרוטוקול

מבדיקה שנערכה עולה כי הנכס קיבל פטור נכס ריק החל מיום 1/11/16 ועד ליום 1/4/17. לכן מוסכם לתת פטור נכס שאינו ראוי לשימוש החל מיום 1/10/16 ועד ליום 31/10/16.

תיקון החלטה מהיום

כמבוקש.

חבר: פרופ'/קייך זיו, רו"ח חבר: טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כד באדר תשעז

2202007

מספר ערר: | 09:45 / 140016060

מספר ועדה: | 11515

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: גבאי שיווק ריהוט משרדי (1995) בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.03.2017.

חבר: פרופי/ך זיו, רו"ח חבר: גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כד באדר תשעז

22002007

מספר ערר: | 11:33 / 140015966

מספר ועדה: | 11515

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: פרוסות פקטורי בע"מ 514204791

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.03.2017.

חבר: ל רו"ח חבר: עו"

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140015346 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | עויד גדי טל

חבר: | פרופ' זיו רייך, רו"ח

העורר: משה כהן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

התחנה המרכזית החדשה

החלטה

עניינו של ערר זה, כמו ענייעס של עררים נוספים ורבים שנידונו בפני ועדות ערר בהרכביהן השונים, הינו חיובס של מחזיקיט בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכגּית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה לצורך חיוב בארנונה.

מתחם התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברתוב לו?נסקי 108 בתל אביב חינו מתחם מוכר וידוע.

ערר וה היגו בקשר לחיוב העורר, מר משה כהן, אשר רכש חנות לפני כ- 30 שנה במתחם התחנה המרכזית, חנות זו רשומה בעירייה כח-ן מספר 10046221 נכס מספר 2000131503 ובגינה מחויב העורר בתשלוט ארנונה החל משנת המס 2015.

בהיבט הפרוצדוראלי נציין כי ועדה בראשות יו"ר יהודה מאור התליטה ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספים לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אס לחתליצב בדיונים לפני הוועדה ולהציג עמדתו מבחינת החומר הראייתי שמצוי ברישומיו, או שלא.

בייכ התמחיית התייצבו לדיון והמציאו ראיות הכל כפי שיפורט להלן.

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העוררת נכתב:

ייהעורר לא סיבל את המפתחות לחנות ואין כל גישה אליהיי.

ביום 7.12.2016 התקייט דיון בנוכחות כל הצדדים.

בדיון וה, הסכימו הצדדים כי החלטה בתיק תינתן על סמך חומר הראיות וויתרו על הליך הוכחות וסיכומים. בייכ התמחיית הגישה תיק מוצגים מטעמה במעמד הדיון.

המשיב הגיש את הודעת ייהתחנה המרכזּית החדשה תל אביביי משנת 1999 לפיה הועברה החזקה על שם העוררת.

העתק ההודעה בצירוף רשימת החנויות צורף להודעה מטעם המשיב.

התמתיית הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:

חווה המכר מיום 21.11.98..

עוד הציגה התחנה המרכוית חשבונית אחת בגין דמי ניחול מתאריך 1.2.2007.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי הודעת הצד השלישי בחתאם לדיוות כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(ראה ההודעה מיום 6.7.99 אשר צורפה כנספת להודעת המשיב).

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית.

כאמור חמשיב ביצע את חילופי המחזיקיט , רק על פי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.

העורר, באמצעות בייכ טוענים כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו. הוא לא מכיר את החנות, לא ראה אותה מעולם ואין כל גישה לחנות.

המשיב, לטענתו ובהתאם למסמכים שהוגשו מטעמו, פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכצית התחדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה בתשובה לערר שיכול ומדובר בסכסוך בין מחזיקים.

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

לטעמנו, חילופי המחזיקיט לא בוצעו על פי הנתיות ונהלי חמשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

/325. | חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלס או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימטור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'"י.

טעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

*326. | נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בבל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיחם -

ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשביר או נציגו --

למסור לעיריה הודעה על העטקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו;

בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה..

אכן מטרתס של סעיפיט 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על חמשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה של מחימנות כל הודעה הנמטרת לו בהתאט לפקודה . אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמשרת לו.

בפסק הדין בענייץ בריימ 8462/11 מנהל האלנונה בעילית הלצליה נ' מירב פלקון, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיתותו של המחזיק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנחל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחס למיהות המחויק בנכט.

בבריים 867/06 מנהלת הארלנונה בעיריית חיפה גי דוד אנרגית בלמ , כבוד השופט מלצר קובע בין

השאר :

...שני חברי הסכימו, עם זאת, כי בנסיבות שבהן ישנה ידיעת פוזיטיבית של הרשות המוסמכת לגביית הארנונה בדבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל - החלטתת להמשיץ ולתייב את המתזיק היוצא הינה בלתי סבירה, ואיננה עולה בקנה אחד עם חובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקידה כנאמן הציבול (עיינו: פיסקאות 34-32 לחוות דעתו של חברי, השופט */ דנציגר, פיסקת 0 לחוות דעתת של חברתי, השופטת ע' ארבל). לעמדה זו הצטרף, בהמשך, גם חבלי, השופט א/ לובינשטיין ב-עעי/יס 2611/08 בנימין ני עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: עניין בנימי)), בציינו

כך:

/...כשלעצמי סבולני, על פי השכל הישר, כי אם אכן :דעה אל נכון המחלקה הרלבנטית על השינוי למעשה, די בכך לצולך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבליקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית אלנונה, בודאי במקום רב נכסים (דב תחלופה... אך במקום שנפונת הפתח לבדיקה קלה *חסית נוכח ידיעתה הקונקרטית של הרשות, יש מקום למאמץ מצידה...* (שם, בפיסקה כה?);/

נדמה כי היה על המשיב לפעול בהתאט לידיעתו הפוזיטיבית באשר למתתם התתנה המרכצית ולא להעביר חזקה באופן אוטומטי על שט מחזיקים שונים, כמו גם העורר בענייננו.

דיו טענת הצד השלישי לפיה יש לראות בעורר בתור הבעלים על הנכס או בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס להידחות שכן הוכת כי הוא לא החויק בנכס , לא היה מה להחזיק שכן אין גישה לנכס כלל ואין בכך שרכש וּכויות לפני יותר משלושים שנים נכס כלשהו ולא קיבל את הנכס בהתאם להטכמים שחתמו לרכישתו בכדי להקים לו וּיקה לנכט לצרכי ארנונה.

לפיכך, אנו קובעים כי לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקיט או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.

בנוסף, טענות העורר בכתב הערר אמינות עלינו ואנו קובעים כי העורר הרים את הנטל להוכיח כל לא החזיק בנכס בתקופה נשוא הערר.

ההטכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העוררת לתחנה המרכצית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עס יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המתגיקיס. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההטכט נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחציקים.

חוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורר מעמידות בטפק רב את מחימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999,

בנוסף, אין בעובדה ששולם במשך חודש אחד בשנת 2007 דמי ניהול כדי לשנות את קביעתנו ולהוכיח כי העורר החזיק בחנות.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסת לה על ידי המשיב.

אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד חשלישי, התמחיית.

החלטתנו זו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 22.3.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עני/ד שיתשי קדם חבר: עול גדי טל חבר ;-רנייח-דרי ויו רייך

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140013824

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

ילייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו'יד גדי טל

חבר: | רוליח דרי גיו רייך

העורר: ישראלי יעקב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הערר דנן עניינו בנכס ברתוב מנורת המאור 3 בתל אביב יפו, חידוע בפנקסי העיריה כח-ן לקוח 6 בשטתח 13 מ"ר בטיווג משרדים.

לטענת העורר יש להפתית מחיוב הארנונה שטח של 6.87 מ"ר המהווה שטת יחסי של השירותים הנמצאים בקומת הנכס.

דיון והכרעת

1. לאחר שקראנו את סיכומי הצדדים אנו בדעה כי יש לקבל את טענת העורר.

2 בענייננו מוקד הדיון הינו האם האמור בסעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה חל בעניינו או שמא עסקינן בשטח אשר אינו יישטח משותפףיי.

3 סעיף 1.1 חי קובע כדלקמן:

יישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחוליב, למען בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח חלא משותף מוחזק על ידי מחזיק אחד. שטחיםט משותפים אלו, יחולקו ויחוייבו באופן יחסי בין המחציקיסיי

לשון הסעיף מתווה את הדרך בה יש לבחון את הסוגייה כאמור. ראשית, יש לבחון האם שטת חשרותים הינו יישטח משותףיי. על מנת להכריע בסוגייה זו נפרט את חמצב העובדתי שאינו

שנוי במחלוקת :

1 מדובר בחיוב העורר בארנונה בגין חלק יחטי משטת השירותים חקומתלים.

2 השירותים נמצאים במסדרון הקומתי.

3 השירותים נמצאים מחוץ למשרד העורר.

4 בקומה יש מספר מחזיקים נוספים אשר עושים שימוש בשרותים.

5 לעורר אין זכות קניינית או חוזית או בלעדית בשירותים.

6 השרותלם אינם נעולים.

7 האחריות לתפעול ונקיון השרותים אינה של העורר.

העובדות, מלמדות כי העורר אינו הנהנה העיקרי. שטח השירותים אינו מסופח, סגור או משולט לטובת נכס העורר. השירותים נמצאים מחוא למשרדי העורר ונמצאים באחריות חברת הניהול או כלל הדיירים בבנין, ובכל מקרה, לא באחריותו הבלעדית.

גם הטיעון שהעלה המשיב כי לו חיו השירותים ממוקמים בתוך הנכט, היו הם ברי תיוב בארנונה כחלק בלתי נפרד מהנכס, ולפיכך העובדה שהם ממוקמים מחוצה לו ומשמשים את כלל המתציקים בקומה אינה משנה ממעמדם זה, אינו מתקבל על ידינו. עובדה היא כי השירותים אינם ממוקמים בתוך הנכט וכך יש להתייתס אליהם. כאמור, לו היו מובאים בפנינו ראיות כי על אף העובדה שהשירותים לא בשטת בנכט, העורר עושה בהם שימוש באופן ליחודי, לא מן הנמנע כי התלטתנו הייתה שונה. לעניין זה ראו את האמור בסעיף 9 לפסהייד של כבי השופטת מיכל רובינשטיין בעניין עמיינ (מחוזי תייא) 122/07 אליעד שרגא ושותי מ מנחל הארנונה של עיריית תל אביב (ניתן ביום 10.3.09) (לחלן - ייעניין אליעד שרגאיי, ( בדבר ההנחה שיש לטתור בדבר שטחי שירות שמעצס טיבם הס שטחיט משותפים :

יישטחי השירות הינם מעצם טיבס שטחים משותפים בבניין. על מנת לסתור הנחה זו צריך היה להראות כי הס משמשים לצורך ספציפי את המערער או את הנכט שבו הוא מחזיק. בהחלטתה של ועדת הערר אין כל קביעה באשר לשימוש *יתודי שעושה המערער באותם שטחים מלבד המצוין לעיל- לא מצוין כי המערער פעל בדרך כלשהי על מנת לספת לשטחי משרדו את שטחי השירות ואין כל קביעה לפיה לשטחי השירות צביון כלשהו המזהה אותם עס השטת בו מתציק המערער, קל ותומר כי אין כל קביעה לפיה המערער גידר את אותם שטחים או צירף אותם בכל דרך אחרת למשרדים שבהחזקתו. ההיפך הוא הנכון - בין שטחי השירות

לבין משרד המערער מפרידה דלת עס אינטרקום אשר בה לבדה יש כדי להגדיר את תחומי השימוש וההחוקה של המערעריי.

7 לאור הקביעה כאמור כי מדובר בשטח משותף, לפי הוראות סעיף 1.3.1(ח) לצו הארנונח, ובהתאם לנסיבות העובדתיות שבתיק וה אשר אין מחלוקת שהעורר לא מחזיק ב- 80% מהשטח הלא משותף בקומה, דין טענות העורר להתקבל.

8 לאור האמור החלטנו לקבל את הערר.

9. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 22.3.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

ר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

₪ ).-\

יחיר: 2 חבר: 2 גדי טל חבר :עו"-דרי-ויו רייך

קלדנית : ענת לוי

בוועדת

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כה באדר תשעז

220007

מספר ערר: | 08:53 / 140015107

מספר ועדה: | 11516

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: סאן ניהול ולוגיסטיקה בע"מ ,י.ע. יעדים ניהול וחשיבה קדימה בע"מ אי.אמ.בי. יזמות ופיתוח עסקי בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללי דרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

1 ל :

יו"ר: עו"ץ מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך :| כה באדר תשעז

227

מספר ערר: | 11:24 / 140015333

מספר ועדה: | 11516

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: בית בשדרות רוטשילד 60 בעמ \

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את הצדדים ועיינו במסמכים שהוצגו ע"י הערר. אנו מקבלים את הערר וקובעים כי הנכס יסווג בסיווג מגורים ולא מבנה מגורים שאינו בשימוש.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

| ב ב

יו"ר: עו']ד מָאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014442 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו''ח

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: שו שו קונדיטוריה בע'יימ

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית וכאותה של העוררת לקבל את הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות [נוטסח חדש] בגין הנכס נשוא הערר.

הנכס בענייננו מצוי בדרך שלמה 10 בתל-אביב, חידוע בפנקסי העירייה כנכס מספר 2000191594 , ח-ן לקוח 10826830 בשטח 130 מ"ר בסלווג יבניינים שאינם משמשים למגוריטי.

העוררת אינה חולקת על השטח והסיווג והמחלוקת היחידה צומצמה לשאלה האם הנכס במצבו במועד הביקורת מטעסם המשיב, וכאי לפטור הקבוע בטעיף 330 לפקודה.

על אתר נדגיש כי תקופת המחלוקת הינה כמפורט בסעיף 6 לסיכומי המשיב, חיינו מיום 26.1.16 ועד למועד סיום העבודות בתאריך 15.3.2016 [נפנה לדברי העוררת בפרוטוקול יום 14.7.2016]

דיון ומסקנות

העוררת הגישה ערר על החלטת המשיב ביום 8.3.2016 ; החלטת מנהל הארנונה הינה מיום 6 ונסמכת על ביקורת שנערכה בנכס ביום 26.1.2016 מטעם חוקר חשומה מר נועם אדלר.

מטעט העוררת העיד בפנינו מר ליאור בן עדי, להלן:יליאורי, אשר בדיון יום 26.1.2017 וויתר על חקירתו של חוקר השומה מטעם המשיב.

ביום 14.7.2016 טען ליאור כי הקבלן מטעמו החל בעבודות באיחור, כשבפועל השיפוצ המסיבי החל במועד הביקורת ונמשך עד ליום 15.3.2016

העוררת הציגה את תכניות השיפוץ וכתב הכמויות שסומנו כמוצגיס ע/1 ו- ע/2 בהתאמח. בנוסף הוצגו לוועדה קבלות הקבלן המשפף מתאריך 21.2.16 , 29.2.16 ו- 22.3.16 בסכום של 122,500 ₪.

.10

העוררת טענה כי עדיין חייבת לקבלן סכום מוערך של כ- 40,000 שיית .

שוכנענו מהמוצגים ע/1 , ע/2 ותמונות הנכס יחד עם הקבלות ששולמו לקבלן המבצע, כי אכן בוצע שיפוצ מסיבי בנכס לצורך חתאמתו לקונדיטוריה.

נתנו אמון בדברי ליאור שהעיד כך: ייבקומת הגלריה כן ביצענו שיפוצ. חצי ממנה הורדנו, חייתה גם לא חוקית. את החצי השני השארנו ושינינו את החלל הפנימי שלה...הנכס לא היה מחובר למים מאחר ועשינו עבודות ניקוז וביוב...התקנו מרכזיית מים תדשה ובור שומן לפי חנחיות...בזמן הביקורת הייתה אסלה שמישה, אולם לאחר 3 ימים לאחר הביקורת כל השירותים פורקו והועברו למקום אחר בכלל... כשאתה מראה לי מזגנים, המזגנים טרם פורקו, אולם לאחר מכן נעשו עבודות מיווג מקיפות העברנו את המזגנים ואת המנועיס למקום אחר. בומן חשיפוצ המזגנים לא עבדו. ‏

אין חולק כי לא כל שיפוץ מקנה פטור על פי סעיף 330 לפקודה. ברס הנכס נשוא הערר עבר שיפוצ מסיבי ודי לעיין בנספח ע/1 המאשר ואת.

אין גם חולק כי דרישות לפי צו רישוי עסקים להתאמת הנכס לנכט המתאים לאפיית דברי מאפה כולל הכנת בצק במקום, כמתואר בבקשה לרישיון עסק, מצריך שיפוצ מסיבי והתאמתו לתקנים המחמירים.

מעיון בדוייח חמשיב שציין כי נמצא בעת הביקורת ספה ווגית, האסלה מחוברת, קומת הגלרית שלמה, אנו סבורים כי המשיב קיבל מענח ראוי בדברי עדותו של נציג העוררת כמפורט לעיל. גם קיומה של הספה הוסבר כי נשארה למנוחת העובדים.

עיון בתמונות שחוצגו ע"י העוררת וצורפו לערר, ועדות ליאור בפנינו מחזקות את מסקנתנו כי הנכס לא היה ראוי לשימוש ונראה לנו ששיפוץ מסיבי נדרש בנכס על מנת להשמישו למטרות ניהול קונדיטוריה, הכנת בצק ואפייה במקום.

סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] קובע בזו הלשון: ''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו.../

נקבע לעניין הפטור כי המבחן למתן פטור מתשלום לנכס שנהרס, על פי סעיף 330 חינו 'ימבחן פיטי אוביקטיבי בעיני האדם הסביריי ויש לקבוע אם הנזק הוא נוק משמעותי. [ראח: בריימ 6 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עיריית תל אביב יפו; עמיין 23951-10-12 עו"ד אבגר כהן ני. עיריית נהריה; עעיימ 9130/11 יורשי חמנות יוסף סויסה ני. עיריית רתובות ועוד).

4. שוכנענו מעדות מנהל העוררת, מהמסמכים שצורפו, ובכלל וה: תכניות וכתב כמויות, חשבוניות

בגין שיפוץ בסכומים לא מבוטלים, מהתמונות שצורפו כי מצב הנכס נכון ליום הביקורת (26/1/2016) של המשיב מונע שימוש בנכס.

5 לאחר שסקרנו את ראיות הצדדים ונתנו דעתנו לעובדה שחוקר המשיב כלל לא נחקר על ממצאיו, מסקנתנו כי יש לקבל את הערר וליתן פטור כמבוקש על פי סעיף 330 לפקודת העיריות, החל מיום הביקורת 26.1.2016 ועד ליום 15.3.2016 בלבד.

ניתן היום, ‏ 23 במרף 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט שלוהמשיב.

0 3 7 /

לוייר: עון'] יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארגונה כללית ערר מס' 140014616 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: ב. סט בניה בע'יימ

‎ -‏ נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

ערר זה ענייננו בחיובה של העוררת בארנונה, בדרך מנתס בגין 156 תל-אביב, הרשומה בספרי המשיב כמחזיקה בנכס ח-ן לקוח 10799396; נכס מס' 2000414748 בשטח 75.3 מ"ר בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריםיי; להלן: ''הנכטיי.

בכתב התשובה לערר שהוגש ביום 1.5.2016 העלה המשיב טענות על הגשת ההשגה לשנת 2015 באיחור ומשכך ביקש את דחיית הערר על הסף, כאמור עקב איחור בהגשת ההשגה.

ביום 21.7.2016 הסכימה ב'יכ המשיב לחצור בה מהטענה המקדמית לשנת 2016 ולהותירה אך ורק לשנת 2015 כשהטענות יתומצתו בסיכומי הצדדים בסוף התהליך. בנוסף הוחלט בהסכמת הצדדים כל החלטתנו כאן תחול גס על שנת המס 2017 [החלטה מיום 26.1.17]).

בייכ המשיב בסיכומיה שהוגשו בתאריך 21.2.2017 חזרה וביקשה דחיית הערר על הסף בגין שנת המס 2015 על סמך נימוקיה שפורטו בסעיפים 1 - 7 בטיכומים.

בייכ העוררת לא מצא לנכון להגיב בסיכומיו שהוגשו לנו ביום 19.1.2017 לעניין הטענות המקדמיות והבקשה למחיקה על הסף, למרות שבסעיף 2א. לסיכומיו הוא מודה כי הודעת המשיב היא מיום 14.7.2015 עובדה התואמת לטענות בייכ המשיב.

מצאנו שעל פני הדברים צודקת בייכ המשיב בטענתה המקדמית ויש מקום לדחות הערר לשנת 5 מפאת איחור בהגשת ההשגה. יחד עס ואת, מאחר ובטיכומי בייכ העוררת ובסיכומי התשובה שהגיש לסיכומי המשיב, טוען בייכ העוררת כי עסקינן 'יבעניין תקדימי המגיע לראשונה להחלטה בפני ועדת ערר'י, ראינו ליתן החלטה גס לגוף העניין, למרות שלא מצאנו כי וועדות ערר לא עסקו בסוגיה נשוא הערר; גם וועדה זו דנה בערר 140013694 (פרשת א. דורי בניה), וכן ראה את החלטות וועדות הערר שצורפו לסיכומי בייכ המשיב.

יוער כי למרות אי שביעות רצונו של בייכ העוררת מהחלטתנו בפרשת דורי, כעולה מסיכומיו בסעיף 18- 21, [וּאת למרות שהוא מפנה למספר ערר אחר]), לא מצאנו כי מי מהמעורבים בהחלטות שצורפו לסיכומי בייכ המשיב חגיש ערעור מנהלי על החלטות הוועדות, שעסקו עובדתית בעניינים הדומיט למקרה שלפנינו וחן בהיבט המשפטי. [בחלקן אף שימש בייכ העוררת כאן כמייצג שם].

*וער כי ערר זה תואם את המחלוקת בתיק ערר 140014622 [עניין קבוצת אשטרום] כך טענות הצדדים בסיכומיהם תואמים לנטען בפרשת אשטרום.

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים לעובדות ולראיות שהונחו בפנינו, ויש להכריע אך ורק בפרשנות

חמשפטית העולה מתוך הראיות. מטעם זה בייכ העוררת הודיענו בישיבת יום 12.1.2017 כי חוא

מוותר על חקירת תוקר המשיב מר דרור עיני על הדוייח מטעמו מיום 29.6.2015 ועל ממצאיו

ותמונותיו, לאחר שסוכם בין הצדדים כי התמונות שסומנו ב- א וצורפו לדוייח, אינם שייכים

לערר וּה. התמונות הקשורות לערר הן אלה חהמסומנות א 1 ו- א 2 .

עיקר טענות הצדדים:

הטענה המרכצית של העוררת כי אין לחייבה בארנונה בגין שטחי המכולות הממוקמים באתר חבנייה שבו עתיד להיבנות בניין משרדיט של 31 קומות ושש קומות תניון. הבנייה טרםט נסתיימה, ושטחי המכולות המחויבות בשטח 75.30 מ"ר שלגביו אין מחלוקת משמש

את עובדי האתר ומנהליו: 3 מכולות ואחת משמשת כשירותנים לעובדים.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המכולות משמשות את העוררת ועובדיה המקצועיים לצורכי הקמת בניין המגורים. לטענת העוררת עצם נוכחותם ועבודתס שס היא חלק בלתי נפרד והכרחי להליך הבנייה כולו והיא אף מחויבת בהצבתן מכוח הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמיית- 1988. לכן טוענת העוררת כי עד לסיום בניית הבניין הנכס נשוא הערר, היינו המכולות, נחשב כ- יאדמת בניין' הפטור מארנונה.

טענה נוספת וחלופית מטעט העוררת כי יש לחייב את שטתי המכולות והמעברים/גרמי מדרגות ביניהם היורדיס גם לבור באתר בסיווג יתעשיה ומלאפהי, בהיות הנכס חלק ממפעל הבנייה במקום.

הטענה המרכזית של המשיב כי על פיי הראיות שהוצגו בפני הוועדה, לא נפל פגם בשטת חיוב המכולות כההלטת המשיב, הסיווג נעשה כדין לאור אופי השימוש שעושה העוררת במכולות באתר הבנייה; כך אין לקבל את הטענה החלופית כי מדובר בבית מלאכה ו/או מפעל תעשיה.

הדיון בפנינו והראיות שהוצגו:

כפי שציינו במבוא, למעשה אין מחלוקות עובדתיות בין הצדדים.

בתצהיר שהוגש מטעם מנהל הפרויקט מר עופר לוזון, להלן: יילוזון'י ובעדותו בפנינו ביום 7 עולה כל אין מחלוקת כי החיוב של הנכס נשוא הערר הינו בגין שטת? מכולות.

הנכס משמש אך ורק את עובדי העוררת באתר הבנייה, וכן מכולה אחת משמשת כביתן שירותים, כמפורט בסעיף 5 לתצחירו ובעדותו בפנינו.

אין חולק כי הצבת כל המכולות באתר הבנייה בוצעה ע"י העוררת. כך אין מחלוקת כי המכולות כוללות דלתות, מיזוג אויר, חיבורי אינטרנט, מתוברות לחשמל וזמני, המשמש את כל אתר הבנייה.

אין גס חולק כי גרם המדרגות מוביל למכולות ולבור באתר. אלה שצולמו בתמונח 2/8 .

שוכנענו כי המכולות משמשות את עובדי העוררת כמפורט בסעיף 5ב. לתצחיר לוזון. כך אין לנו ספק כי במכולות נמצאות תכניות עבודה ועמדת מחשב המשמשות את מנהלי האתר ומהנדסיה לצורך הבניין הספציפי באתר.

הוכת לנו כי במכולות נמצא מחשב וחיבור אינטרנט, ומתקיימות שם ישיבות של בעלי המקצוע באתר, כפי שהעיד לוזון בפנינו ביום 12.1.2017.

שוכנענו כי נוכחותם של אנשי המקצוע כמפורט בתצהיר לוזון, היא הכרחית לצורך הליכי הבנייה באתר לובות הפיקוח על הבנייה והתאמתה לתוכניות הבניין, ובדיקת דרך הביצוע של תכניות הבנייה, במפורט בתצהיר לוזון בסעיף 7.

בהינתן לכל הג''ל, השאלה המרכזית היא האם גס המכולות יסווגו כחלק מאתר הבניין או שיש לסווגם כמשרדים הגט שהם זמניים, בהם עושה העוררת שימוש.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובתגובת העורת לסיכומי המשיב והאסמכתאות שהופנינו ע'יי הצדדים, אנו בדעה כי במקרה הקונקרטי בפנינו, בהסתמך על הראיות, לא נפל פגם בחיוב העוררת כהחלטת המשיב לרבות החלטתו להכללת משטח הדריכה בשטח 8.40 מ''ר המחבר בין חדרי המכולות, ואת 8 גרמי המדרגות המחבריס את המשרדים לבור שבאתר.

המחוקק קבע שסמכותה של מועצה להטיל חיוב בארנונה על מחזיקים בנכסים ברחבי המועצה שאובה מסעיפים 7 ו-8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992.

כך נקבע כי הנכסים נשוא החיוב יהיו בהתאם להגדרה בסעיף 269 לפקודת העיריות

[נוסח חדש], המגדיר נכסים ובניין:

יינכטיטיי - בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסיים או פנויים,

ציבוריים או פרטיים, למעט רחוביי.

יייבניןי - כל מבנה שבתחוט העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עס המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה

לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקויי.

מצאנו להעיר כי יכול להיות מצב עובדתי לפיו אתר הבניין, טרם השלמתו, אינו בר חיוב בארנונה, אך אס הונחו באתר, מכולות שהן בבחינת מבנה ארעי או מבנה יביל מסוג אחר, ניתן לחייב אותן בארנונה, למרות ארעיותן, על פי השימוש שנעשה בחט בפועל.

כך גס לדעתנו צומחות תמורה לעוררת, על פי ימבחן כלכליי, ולו בדמות ייהקלהיי למפקחיה ולמהנדסיה הפועלים באתר הבנייה, לשם בנייתו והשלמתו של בניין המשרדים.

הטענה כי יש לנקוט בגישה יהלך הטפל אחר העיקרי , כך שאם יהעיקרי הוא שלד בבניית שאינו בר תיוב, כך גם המשרד הארעי שמטרתו לשרת את פועלי העוררת באתר, אף הוא יהא פטור- אינו מקובל עלינו.

טענות העוררת כי הדרישות לפי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמיית- 1988 מצריכות שהייה של מנהלי עבודה באתר, לרבות תרשימיסם ותכניות בנייה; אין בכך לדעתנו, כל צידוק לפטור את המכולות מארנונה, שכן 'פיקוח ושליטהי על אתר בנייה אין ספק כי הוא נחוץ ונדרש [יוער: גם על פי תקנות הבטיחות] אך אינו קשור לסוגיית חיות המכולות במקום והשימוש העצמאי בהם, ע"י עובדי העוררת כ- 'משרדיםי.

בייכ העוררת ציין בסיכומיו כי הוראות מסוימות בתקנות הנייל, דורשות דווקא הימצאות תכניות באתר חבנייה פיוית. (נפנה לטעיף 4 לסיכומיו). חיה ולא- עלול אתר הבנליה כולו להיסגר מינהלית, כקבוע בתקנות.

נתנו דעתנו לטענות המלומדות מצד בייכ העוררת, אך לא מצאנו שגם אס ישנן הוראות כאלה, המחליבות הימצאות מטמכים שונים באתר בניה, די בהן כדי לפטור מארנונה את המכולות המשמשות באתר.

עיון בתקנות הבטיחות ובפקודה עצמה, מראה כי יש חובה להתזיק באתר הבנייה תכניות

מסוימות כגון: פיגוס ממוכן, או זיוי, או דיפון חפירות, או הריסות או טפטות הדורשים

הימצאותן באתר פיזית. ואחרים כמו הוראת סעיף 198 ב. לפקודה, הקובע כל:

*'פנקט...ולענין בניה ובניה הנדסית מותר להחזיקו במשרדו של המבצעיי.

נדגיש, כי גם אס הוראות הבטיחות בעבודה עליחן נסמך בייכ העוררת, מחייבות אחזקת תכניות וכתבי כמויות דווקא באתר עצמו, אין בכך כדי לפטור את העוררת מתשלום ארנונה על שטחי המכולות לאור השימוש שעושה בהן העוררת.

העוררת עצמה מודה כי במכולות מתקיימות ישיבות צוות, ‏ יש קשר ישיר טלפוני ואינטרנטי עם גורמי חוצ, הכל מצוי תתת ידה באתר עצמו גס אם יש לעוררת משרדים נוספים המרוחקים מהאתר פיזית או בעיר אחרת.

'אתר בניה' כלל אינו ינכסי ולכן גם אינו מחוליב בארנונה. העוררת לא חויבה בשטת המלא של אתר הבניה, אלא רק באותו שטח של המכולות המשמש את מטרותיה.

הפסיקה ראתה במכולות אפילו שהן מוצבות באופן זּמני באתר כ 'בניין! לכל דבר ועניין.

הגדרת המונח יבניין'י כ: "יכל מבנה שבתחום העירייה, או חלק ממנו...'י. מכריעה

לדעתנו את הכף במובן שהמכולות או כל מבנה יביל אחר הממוקם בתחום העירייה והוא שלם ובשימוש ניתן לתייבו בארנונה.

ככל שמדובר במבהן הפונקציונאלי, הרי שהמכולות הן מבחינת בניין שלם וכלשונט:

'יכאשר הוא ראוי לשימוש, כלומר: הבניין כולל את כל התשתיות התיוניות למטרה שלה הוא נועדיי (שם, בעמי 323-322). עוד נאמר, כי יש להפעיל את מבחן ההיגיון והשכל הישר, ולעניין וה ניתן להיעור גם במבחן כלכלי ייובהתאם לכך, ניתן לומר, כי בניין הוא כל מבנה, אשר מופקת ממנו תועלת כלכלית או שבמצבו הפיזי ניתן להפיק ממנו תועלת כלכלית לבעלים או למחזיקיי (שם, בעמי 322).

לדעת המחבריס, י'ניתן לקבוע, כי בנייתו של בניין, או חלק ממנו, הסתיימה באשר למחזיק יש אפשרות פיזית, משפטית ומעשית, ליהנות מהתועלת הכלכלית של הבנייןיי.

מסקנה מתבקשת לדעתנו היא כי כל עוד הקמת בניין המשרדים והחניון, מצוי בשלבי בנייה, אינו מחויב בארנונה, אך אין בכך כדי לפטור את אותן מכולות, שלמות, מחוברות וראויות לשימוש שנעשה בהט שימוש בפועל, כדי לכות אותם בפטור של אתר הבנייה השלם. אפילו השימוש בהם ומני, ובבוא היום יועתקו לאתר בנייה אחר.

כך למשל חויבה ידירה לדוגמאי, בסיווג עסקי על אף שבנייני המגורים ביתר הקומות לא הושלמו. [ראה 45977-12-11 עיריית ירושלים נ. נופי שפע בע"מ ; והחלטת ועדת ערר רחובות ני פרץ בוני הנגב, ערר 62/13 ]

אין אנו מקבליט את הטענה החלופית של בייכ העוררת, שאת הנכט כאן ניתן לטווג בסיווג ימלאכה ותעשיהי כמשמעות ההגדרה בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה. העובדות מוכיתות כי השימוש בפועל בנכס הוא שימוש ימשרדיי. לא נעשת בנכס נשוא הערר פעילות ייצורית של מוצר תעשייתי כלשהו העונה למבחן של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. בניית מגדלי משרדים ו/או מגורים אינו עולה כדי ימפעל בניחי כמשמעותו ההגיונית של המונת

בתקנות ההסדרים. הרי כל אתנר בניה מטרתו לסיים את הבניה למטרותיו, ולא ניתן לסווג כל אתר ואתר כמפעל בנייה.

טיעוני בייכ המשיב כמפורט בסעיפים 33 עד 38 מקובלים עלינו. אתר בניה אינו יכול להיות מסווג כמלאכה ותעשיה. העוררת לא הביאה ראיות לתמוך בטענתה החלופית וצו נטענה מן השפה לחוץ, מבלי לבסס את המבתנים המוכרים בפסיקה, שלא נתזור עליהם, המצדיקים סיווג כתעשיה/מלאכה.

לשיטתנו ניתן לחייב חלק מאתר בנייה בארנונה, במקוט בו הוצבו המכולות, אף שמרביתו של שטח אתר הבניה פטור מתשלוםט.

בייכ העוררת ניסה לשכנענו כי פסקי הדין שצוטטו ע"י בייכ המשיב הס בבתינת 'פסיקה ישנהי ואין בנמצא פסק דין יחדשי התואם לעובדות הקונקרטיות בפנינו; אף אם טענה וו נכונה, הרי שכל ערר וערר נבדק על פי הראיות והעובדות החלות עליו.

נוסף לאמור לעיל, הרי שבייכ המשיב צירפה לסיכומיה 3 התלטות של וועדות ערר בתל-

אביב העוסקות באותה ימטרייהי ובכולן העררים נדתו. לא הוכת לנו כי הוגשו ערעורים מנהליים בנדון ששינו את פסיקת הוועדות ונימוקיהן, בכל אחת ואחת.

[ראה: עררים 140013215 , 140013694 , 140014617 .

פסק הדין בפרשת עתיימ 20811-03-13 דניה סיבוס בע"מ ואחי ני מועצה מקומית מגיד אל כרום, מיום 8.10.13, אמנם עסק בשאלת פטור ימסילת ברזלי, ושם- בסעיף 12 נקבע כך:

ייהשטחיט המשמשים כאתרי התארגנות, בין כמחסנים, בין כמשרדיט, בין כמגורים ובין כחניונים, אינם נכסים הנכללים בהגדרה האמורה של מטילת ברזל, שהרי אינם בבתינת נכטיט המשמשים או שנבנים על מנת לשמש לצורך הפעלתה של מסילת הברזל, אלא נכטים המשמשים לצורך עבודות הבנייה בלבד.

כאן נזכיר כי בפסיקה נקבע כי מבנים ארעיים המשמשים לצורך התארגנות בעת ביצוע עבודות בנייה למיניהן, אינם פטורים וחט נכלליט בהגדרת נכסים (גם אס האתר הנבנה אינו נכלל בהגדרה זו) (ראו עת'ימ (תייא) 2111/07 וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ מ המועצה המקומית אלעד (17/2/2010); יי רוסטוביץ ארנונה עירונית ספר ראשון 321 (2001)). העובדה כי הנכס שייבנה עשוי להיות פטור מתשלום אינה מהווה פטור לנכטים המשמשים כאצורי התארגנות לבנייתו.

על כן דין הטענה לפטור לאתר ההתארגנות ולמבנים שייבנו לצורך כך, כולל החניונים, דינה להידחות'יי.

הגם שבמוקד הדיון שם ניטען שאין לתחייב בתשלום ארנונה בגין הנכסים נשוא הדרישה, הואיל והינם נכסים המשמשיט אותן בבניית מסילת הברל עכו-כרמיאל ונחניס מהפטור

הקבוע בדין למסילת ברזל; ניתן להסיק מחנייל אף אס לא מדובר בערעור ארנונה בפני וועדת ערר, כי ניתנה הדעה על כך שמכולות אינן פטורות גס אס מדובר בשטחתי התארגנות או מחסנים ומשרדים.

אין לנו אלא לאמצ בכל הענווה את פסק הדין בפרשת עתיימ (תייא) 2111/07 וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ ני המועצה המקומית אלעד, שס בסעיי 19-20 נקבע בין חיתר כך:

ייהפסיקה קבעה, כי המונח ייבניין'י כולל מבנים ארעיים, ואין בארעיותט כדי לחפקיע את הסמכות להטיל בגינם ארנונה כללית ואת חובת המחציק לשלם ארנונה בגינם, שכן מבנה הוא י/בנייןיי בין אס הוא בנוי בטון ובין אם בגוי מכל חומר אחר, בין אם חוא קבוע ובין אם הוא ארעי. בעייא 276/98 (תייא) ב.ס.ט חברה לעבודות בניה ופיתוח נ' עיריית ראש העין (לא פורסם, מיום 3.11.99), נדון עניינה של חברה קבלנית שביצעה עבודות בניה ושהקימה מבנים וּמניים באתר הבניה. בית המשפט קבע כי /שמינותט של המבנים איננה הופכת אותם לבלתי נראים ולבלתי קיימים. המבנים-מכולות הם בגדר בניין כהגדרת סע' 269 לפקודת העיריות 'י.

המבחן שראוי להחיל לגבי פרשנות המונח 'בניין'י לצורכי מיסוי ארנונה, הוא מבחן כלכלי הבוחן האם צמחה למחציק או לבעלים בנכס תועלת כלכלית המחייבת הטלת ארנונה לפי תכלית המס...המכולות שימשו את העותרת כחלק מן המערך הלוגיסטי באתר הבנייה. לא יכולה להיות מחלוקת כי העותרת הפיקה תועלת כלכלית מהצבתס בשטח. לפיכך, חיוב העותרת בתשלום ארנונה בגין מבנים ארעיים בתחומה, נעשה כדין..."

משטת הדריכה וגרס המדרגות כמפורט בסיכומי העוררת בסעיף 2.ג. 2 ו- 4 הס חלק בלתי נפרד מהמכולות, המשמשים מעבר בטוח למכולת השירותים, מעבר מתכניטה למכולות ולבור שבאתר הבנייה, [ראה תמונות א/1 ו- א/? ] הס חלק המחבר את המכולות ומאפשר גישה אליהן ולבור האתר; והשימוש בהן אין לראותס כחלק מאתר הבניה, או כתלק המנותק מהמכולות. חיוב העוררת בשטחים אלה נעשה כדין מעצם הגדרת בניין או חלק חימנו כקבוע בסעיף 269 לפקודת העיריות.

בפסק הדין בפרשת עתיימ 55495-05-15 דניה סיבוט בע"מ ני עיריית בת ים, תומצתה

המחלוקת כך:

יייצויו כבר בראשית הדברים כי השאלה העומדת לדיון אינה האם יש לסווג 'ימחצבהיי בסיווג של תעשייה, שזו הפסיקה אליה הפנתה המשיבה. עוד אין מחלוקת על פניו כי אין לעירייה סמכות לחייב ייאדמת בניין'י בארנונה, ככל שיקבע כי גה סיווג הנכס (ס' 8 (א)

לחוק ההסדרים). השאלה העומדת לדיון הינה, האם פעולות חפירה והוצאת חול במסגרת פעילות להקמת בניין נחשבות כפעולות המבוצעות ביימחצבתיי.

2 שם נקבע בסעיף 26 לפסק הדין: ייהמסקנה המתבקשת מאליה חינה, כי כעקרון, עבודות

חפירה והוצאת חול מאתר בניה הינן חלק בלתי נפרד מעבודות הבניה. מכאן, שביצוע

עבודות חפירה והוצאת חול מאתר בניה מהווה שימוש לוואי בקרקע לצורכי הבניה ולא לשם הוצאת החול כשלעצמו אינו יכול להיחשב כמחצבה ולכן כייתעשיהיי לצורך צו הארנונה אלא יש לסווג את הקרקע כייאדמת בנייןיי. במיוחד כך כאשר לקבלן המבצע את עבודות החפירה אין כל רווח כלכלי מעצם הוצאת החול המבוצעת באמצעות קבלן חפירה אחר (רי חוזה החפירה שהועבר לעיוני ע"י העותרת בהתאם להחלטה מיום 5)...

3. דעתנו כדעת בייכ המשיב כמפורט בסעיף 31 לסיכומיה ואין להקיש מפסק דין זה לענייננו,

בין חיתר מנימוקיה שם לפיהן עיריית תייא אינה מחייבת פעולות חפירה באתרי הבניה מאחר ואתר הבנייה הינו מבחינת /אדמת בנייןי ופטור מארנונה, וכן ששם לא נדונח כלל שאלת חיובי מכולות באתר הבניה המשמשיסם את הייום/החברה הקבלנית כעולה מהעובדות הקונקרטיות בערר שלפנינו.

סוף דבר

הערר נדחה . בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן היום, 23 במר\ 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערך), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו\באתר האינטרנט של חמשיב.

/ , 3ב ב

יו"ר: עו זודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס 140014622 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר+

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רו'יח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו'*ח אבשלום לוי

העוררת: קבוצת אשטרום בע'ימ

- גד ה

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

ערר זה ענייננו בחיובה של העוררת בארנונה, ברחוב בן שפרוט 2 תל-אביב, הרשומה בטפרי המשיב כמחזיקה בנכס ת-ן לקות 10781117; נכס מס' 2000412869 בשטח 172.46 מ"ר בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגוריסיי; להלן: ''הנכסיי.

בכתב התשובה לערר שהוגש ביוט 1.5.2016 העלה המשיב טענות על הגשת ההשגה באיחור ומשכך ביקש את דחיית הערר על הסף, כאמור עקב איחור בהגשת ההשגה.

ביום 28.7.2016 בנוכחות בייכ הצדדים החלטנו כי הטענות המקדמיות של מי מהצדדים עומדות להם והם יוכלו לטעון בדיוני ההוכחות.

בייכ המשיב בסיכומיה שהוגשו בתאריך 21.2.2017 תזרה וביקשה דחיית הערר על הסף על סמך נימוקיה שפורטו בסעיפים 1 - 8 בסיכומים.

בייכ העוררת לא מצא לנכון להגיב בסיכומיו שהוגשו לנו ביוט 19.1.2017 לעניין חטענות המקדמיות והבקשה למחיקה על הסף, למרות שבסעיף 2 א. לסיכומיו הוא מודח כי הודעת המשיב היא מיום 17.5.2015 עובדה התואמת לטענות בייכ המשיב. השגת העוררת הודפסה בתאריך 29.12.2015 ונתקבלה אצל חמשיב ביום 4.1.2016 [נספחים 1 ו- 2 לסיכומי המשיב.] במכתב חמשיב מתאריך 5.1.2016 חזר המשיב על הטענה שבכל הקשור לשנת המס 2015 העוררת קיבלה תשובה כבר ביום 1.6.2015 ולא הגישה השגה בתוך 90 יום.

מצאנו שעל פני הדברים צודקת בייכ המשיב בטענתה המקדמית ויש מקום לדחות הערר מפאת איחור בהגשת ההשגה. יחד עט זאת, מאחר ובסיכומי בייכ העוררת ובסיכומי התשובה שהגיש לסיכומי המשיב, טוען בייכ העוררת כי עסקינן ייבעניין תקדימי המגיע לראשונה להתלטה בפני ועדת ערריי, ראינו ליתן החלטה גם לגוף העניין, למרות שלא מצאנו כי וועדות ערר לא עסקו בסוגיה נשוא הערר; גם וועדה זו דנה בערר 140013694 (פרשת א. דורי בניה), וכן ראה את התלטות וועדות הערר שצורפו לטיכומי בייכ המשיב.

יוער כי למרות אי שביעות רצונו של בייכ העוררת מהחלטתנו בפרשת דורי, כעולה מסיכומיו בסעיף 20- 21, [וּאת למרות שהוא מפנה למטפר ערר אחר], לא מצאנו כי מי מהמעורבים בהחלטות שצורפו לטיכומי בייכ המשיב הגיש ערעור מנחלי על החלטות הוועדות, שעסקו עובדתית

בעניינים חדומים למקרה שלפנינו וחן בהיבט המשפטי. [בחלקן אף שימש בייכ העוררת כאן

כמייצג שם].

למעשה אין מחלוקת בין הצדדים לעובדות ולראיות שהונתו בפנינו, ויש להכריע אך ורק בפרשנות

המשפטית העולה מתוך הראיות. מטעם זה בייכ העוררת הודיענו בישיבת יום 12.1.2017 כי חוא מוותר על חקירת חוקר המשיב מר דוד צדוק על הדוייח מטעמו מיום 22.3.2015 ועל ממצאיו ותמונותיו, שסומנו על ידנו כמוצגיס מש ו- מש/? .

לא נדון בטענות אפליה, או שינוי מדיניות מטעם המשיב, או חריגה מחוקי ההקפאה, או כל טענה

אחרת לרבות +צכות לקבלת מידע מהמשיב, שכן אין אלה בסמכותנו, ואף הצדדים לא חצרו עליהם

בסיכומים.

עיקר טענות הצדדים:

הטענה חמרכזית של העוררת כי אין לחייבה בארנונה בגין שטחי המכולות הממוקמים באתר הבנייה שבו עתיד להיבנות בניין מגורים של 30 קומות. חבנייה טרם נסתיימה, ושטחי המכולות המחויבות בשטח שלגביו אין מחלוקת 172.46 מ"ר משמש את עובדי האתר ומנהליו וכן משמש לאחטון כלי העבודה באתר.

אין מחלוקת בין הצדדים כי המכולות משמשים את העוררת ועובדיה המקצועיים לצורכי הקמת בניין המגורים. לטענת העוררת עצם נוכחותם ועבודתט שט היא חלק בלתי נפרד והכרחי להליך הבנייה כולו והיא אף מחויבת בהצבתן מכות הוראות תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמיית- 1988. לכן טוענת העוררת כי עד לטיום בניית הבניין הנכס נשוא הערר היינו המכולות, נחשב כ- /אדמת בניין' הפטור מארנונה.

טענה נוספת וחלופית מטעט העוררת כל יש לחייב את שטחי המכולות והמעברים ביניהט בטיווג יתעשיה ומלאכהי, בחיות הנכס חלק ממפעל הבנייה במקום.

הטענה המרכצית של המשיב כי על פי הראיות שהוצגו בפני הוועדח, לא נפל פגם בשטת חיוב המכולות כהחלטת המשיב, הסיווג נעשה כדין לאור אופי השימוש שעושה העוררת במכולות באתר הבנייה; כך אין לקבל את הטענה החלופית כי מדובר בבית מלאכה ו/או מפעל תעשיה.

הדיון בפנינו והראיות שהוצגו:

כפי שציינו במבוא, למעשה אין מחלוקות עובדתיות בין הצדדים.

בתצהיר שהוגש מטעם מנהל הפרויקט מר ויו גיא, להלן: יגיאיי ובעדותו בפנינו ביום 7 עולה כי אין מחלוקת כי החיוב של הנכס נשוא הערר חינו בגין 8 מכולות.

הנכס משמש אך ורק את עובדי העוררת באתר הבנייה, וכן משמש כמחסני כלי עבודה, כמפורט בסעיף 5 לתצהירו ובעדותו בפנינו.

.15

אין חולק כי הצבת כל המכולות באתר הבנייה בוצעה ע"י העוררת. כך אין מחלוקת כי המכולות כוללות דלתות , מיזוג אויר, מחוברות לחשמל זמני, המשמש את כל האתר.

אין גס חולק כי גרם המדרגות מוביל למכולות, הן אלה שצולמו בתמונה מש/ ו- מש/? .

כאמור, בייכ העוררת לא חקר את חוקר חמשיב, שצרף לתצהירו מיפוי המכולות ושטחיהן, בציון כי חן משמשות הן כמשרד וחן כאיחסון. לא באה ראיה טותרות מצד העוררת כי מתוך כלל המכולות יש כאלה המשמשות אך ורק לצורכי איחסון, או כאלה המיועדות אך ורק למשרדים.

שוכנענו כי במכולות נמצאו כלי עבודה, חן אישיים של הפועלים והן כלי עבודה כבדים יותר כמפורט בסעיף 5ד. לתצהיר גיא. כך אין לנו ספק כי במכולות נמצאו תכניות עבודה ועמדת מחשב המשמשים את מנהלי האתר ומהנדסיה לצורך הקמת חבניין הספציפי באתר.

הוכת לנו כי במכולות נמצא מחשב וחיבור אינטרנט, ומתקיימים שם ישיבות של בעלי המקצוע באתר, כפי שהעיד גיא בפנינו ביום 12.1.2017,

שוכנענו כי נוכחותם של אנשי המקצוע כמפורט בתצהלר גיא, היא הכרחית לצורך הליבי הבנייה באתר לרבות הפיקוח על הבנייה והתאמתה לתוכניות הבניין, ובדיקת דרך הביצוע של תכניות הבנייה, כמפורט בתצהיר גיא.

בהינתן לכל הנ''ל, השאלה המרכזית היא האם גם המכולות יטווגו כחלק מאתר הבניין או שיש לסווגם כמשדדים וכאיחסון, הגם שהם זמניים, בהם עושה העוררת שימוש.

לאחר עיון בסיכומי הצדדים ובתגובת העוררת לסיכומי המשיב והאסמכתאות שהופנינו ע'יי הצדדים, אנו בדעה בי במקרה הקונקרטי בפנינו, בהסתמך על הראיות, לא נפל פגם בחיוב העוררת כהחלטת המשיב לרבות החלטתו להכללת המעברים המובילים למבולות.

המחוקק קבע שסמכותה של מועצה להטיל חיוב בארנונה על מתזיקים בנכסיט ברחבי המועצה שאובה מסעיפים 7 ו-8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992.

כך נקבע כי הנכסים נשוא החיוב יהיו בהתאם להגדרה בסעיף 269 לפקודת העיריות

[נוסח חדש], מגדיר נכסים ובניין:

יינכסיםיי - בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רתוביי.

יייבניוי - כל מבנה שבתתום העיריה, או חלק ממנו, לרבות

שטח הקרקע שעיקר שימושו עס המבנה כתצר או כגינה או

לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה

לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס

מעולם, כולו או בחלקויי.

מצאנו להעיר כי יכול להיות מצב עובדתי לפיו אתר הבניין, טרם השלמתו, אינו בר חיוב בארנונה, אך אס הונחו באתר, מכולות שהן בבחינת מבנה ארעי או מבנה יביל מסוג אחר,

ניתן לחייב אותן בארנונה, למרות ארעיותן, על פי השימוש שנעשה בהם בפועל.

כך גם לדעתנו צומחת תמורה לעוררת, על פי ימבחן כלכליי, ולו בדמוות ייהקלהי' למפקחיה ולמהנדסיה הפועלים באתר הבנייה.

הטענה כי יש לנקוט בגישה יחלך הטפל אחר העיקרי , כך שאם יהעיקרי הוא שלד בבנייה שאינו בר תיוב, כך גם המשרד הארעי שמטרתו לשרת את פועלי העוררת באתר, אף הוא יהא פטור- אינו מקובל עלינו.

טענות העוררת כי הדרישות לפי תקנות הבטיחות בעבודה (עבודות בניה), התשמייח- 1988 מצריכות שהייה של מנחלי עבודה באתר, יחד עס איחסון כלי העבודה, תרשימיס ותכניות בנייה , אין בכך לדעתנו, כל צידוק לפטור נכס וה מארנונה, שכן יפיקוח ושליטה' על אתר בנייה יכול להתבצע ע"י העובדים, מידי יום, בהגעה לאתר מבלי הצורך בקיומס של 'משרדיםי או מכולות איחסון לכלים האישיים והכבדים פן יינזקו או יגנבו.

בייכ העוררת לא ציין הוראות ספציפיות הכתובות בתקנות הנייל, הדורשות דווקא הימצאות באתר חבנייה. גם אם ישנן הוראות כאלה, אין בכך כדי לפטור מארנונה את המכולות המשמשות באתר.

כך למשל סעיף 180 לתקנות הנייל, מדבר על הצורך יישהציוד וכלי העבודה שמשתמשים בהם לביצוע העבודה או הנמצאיט באתר יהיו במצב טוב ותקין, ללא פגמים או ליקויים העלולים לגרום לסיכון המשתמש בהם או למצוי בסביבה, ולא ישתמשו בציוד ובכלי עבודה אלא למטרה שלה הם מיועדים'י.

אין כל חובה כי כלי העבודה האישיים ואלה שפורטו בסעיף 5ה. לתצהיר גיא, יחיו דווקא שמוריט או מאוחסנים באתר הבנייה. אם קיימת הוראה מיוחדת לסוג מטויס של כלים כמו עגורניס ומעליות עבודה, אין דרישה שדווקא כלים אחרים יישמרו באתר פיצית. גם אם התזקת הכלים נעשית לפי ראות העוררת באתר, אינה יכולה לחוביל למסקנה כי אותן מכולות יהיו פטורות מארנונה.

כך למשל אין חובה בפקודה עצמה [למעט תכניות מסוימות כגון: פיגום ממוכן, או 1 די או דיפון חפירות, או הריסות או טפסות הדורשים חימצאות תכניות באתר עצמו], לשמור על תכניות באתר פיזית. נפנה למשל להוראת סעיף 198 ב. לפקודה, הקובע כל:

''פנקסי... ולענין בניה ובניה הנדסית מותר להחזיקו במשודו של המבצעיי.

נדגיש, כי גס אס הוראות הבטיחות בעבודה עליהן נסמך באופן כללי בייכ העוררת, מחייבות אחזקת תכניות וכתבי כמויות דווקא באתר עצמו, אין בכך כדי לפטור את העוררת מתשלום ארנונה על שטחי המכולות לאור השימוש שעושה בהן העוררת ועל הרוות הכלכלי שלה הנובע מהעובדה שהכל מצוי תחת ידה באתר עצמו ולא במשרדים האחרים של העוררת המרוחקיט מהאתר פיוית.

אין אנו מקבלים את הטענה החלופית של בייכ העוררותת, שאת הנכס כאן ניתן לסווג בסיווג ימלאכה ותעשיהי כמשמעות ההגדרה בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה. העובדות מוכיחות כי השימוש בפועל בנכס הוא שימוש 'משרדיי. לא נעשה בנכס נשוא הערר פעילות ייצורית של מוצר תעשייתי כלשהו העונה למבחן של יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר. בניית מגדלי משרדים ו/או מגורים אינו עולה כדי ימפעל בניהי כמשמעותו ההגיונית של המונח בתקנות ההסדרים. הרי כל אתר בניה מטרתו לסיים את הבניה למטרותיו, ולא ניתן לסווג כל אתר ואתר כמפעל בנייה.

טיעוני בייכ המשיב כמפורט בסעיפים 29 עד 34 מקובלים עלינו. אתר בניה אינו יכול להיות מסווג כמלאכה ותעשיה. העוררת לא הביאה ראיות לתמוך בטענתה החלופית וזו נטענה מן השפה לחוצ, מבלי לבסס את המבחנים המוכרים בפסיקה, שלא נתזור עליהם, המצדיקים סיווג כתעשיה/מלאכה.

'אתר בניה' כלל אינו 'נכסי ולכן גם אינו מחוייב בארנונה. העוררת לא חויבה בשטח המלא של אתר חבניה, אלא רק באותו שטח של המכולות המשמש את מטרותיה.

לשיטתנו ניתן לחייב חלק מאתר בנייה בארנונת במקום בו הוצבו המכולות, אף שמרביתו של שטח אתר הבניה פטור מתשלום.

בייכ העוררת ניסה לשכנענו כי פסקי הדין שצוטטו ע"י בייכ חמשיב הס בבתינת 'פסיקה ישנחי ואין בנמצא פסק דין יחדשי התואם לעובדות הקונקרטיות בפנינו; אף אס טענה זו נכונה, הרי שכל ערר וערר נבדק על פי הראיות והעובדות החלות עליו.

נוסף לאמור לעיל, הרי שבייכ המשיב צירפה לסיכומיה 3 החלטות של וועדות ערר בתל-

אביב העוסקות באותה ימטרייה' ובכולן הערריט נדתו. לא הוכח לנו כי הוגשו ערעורים מנהליים בנדון ששינו את פטיקת הוועדות ונימוקיהן, בכל אחת ואחת.

(ראה: ערריט 140013215 , 140013694 , 140014617).

'יהשטחים המשמשים כאתרי התארגנות, בין כמחסנים, בין כמשרדים, בין כמגורים ובין כחניונים, אינט נכסים הנכללים בהגדרה האמורה של מסילת ברול, שהרי אינם בבתינת נכסים המשמשים או שנבנים על מנת לשמש לצורך הפעלתה של מסילת הברזל, אלא נכסיטס המשמשים לצורך עבודות הבנייה בלבד.

כאן נזכיר כי בפסיקה נקבע כי מבנים ארעיים המשמשיט לצורך התארגנות בעת ביצוע עבודות בנייה למיניהן, אינם פטורים והם נכללים בהגדרת נכסים (גם אס האתר הנבנה אינו נכלל בהגדרה זו) (ראו עתיימ (תייא) 2111/07 וקנין עמרם ובניו קבלני בניין בע"מ ני המועצה המקומית אלעד (17/2/2010); יי רוטטוביץ ארנונה עירונית ספר ראשון 321 (2001)). העובדה כי הנכס שייבנה עשוי להיות פטור מתשלום אינה מהווה פטור לנכסים המשמשים כאצורי התארגנות לבנליתו.

על כן דין הטענה לפטור לאתר ההתארגנות ולמבניס שייבנו לצורך כך, כולל החניונים, דינה להידחותיי.

הגם שבמוקד הדיון שם ניטען שאין לחייב בתשלום ארנונה בגין הנכסים נשוא הדרישה, הואיל וחינם נכסים המשמשים אותן בבניית מסילת הברול עכו-כרמיאל ונהנים מהפטור הקבוע בדין למסילת ברזל; ניתן להסיק מהנייל אף אם לא מדובר בערעור ארנונה בפני וועדת ערר, כי ניתנה הדעה על כך שמכולות אינן פטורות גם אס מדובר בשטחי התארגנות או מחטניס ומשרדים.

אין לנו אלא לאמא בכל הענווה את פסק הדין בפרשת עתיימ (תייא) 2111/07 וקנין עמרט ובניו קבלני בניין בע"מ ני המועצה המקומית אלעד, שס סעיי 19-20 נקבע בין חיתר כך:

ייהפסיקה קבעה, כי המונח יבניין'י כולל מבנים ארעיים, ואין בארעיותם כדי לחפסיע את הסמכות להטיל בגינם ארנונה כללית ואת חובת המחזיק לשלם ארנונה בגינם, שכן מבנה הוא ייבנייןיי בין אס הוא בנוי בטון ובין אס בנוי מכל תומר אחר, בין אם הוא קבוע ובין אס הוא ארעי. בעייא 276/98 (תי'א) ב.ס.ט חברה לעבודות בניה ופיתוח נ' עיריית ראש העין (לא פורסם, מיום 3.11.99), נדון עניינה של חברה קבלנית שביצעה עבודות בניח ושהקימה מבנים זמניים באתר הבניה. בית המשפט קבע כי ''זמינותט של המבנים איננה הופכת אותם לבלתי נראים ולבלתי קיימים. המבנים-מכולות הם בגדר בניין בהגדרת טע' 269 לפקודת העיריות ''.

המבחן שראוי להתיל לגבי פרשנות המונח ייבניין'י לצורכי מיסוי ארנונה, הוא מבחן כלכלי הבוחן האם צמחה למחזיק או לבעלים בנכס תועלת כלכלית המחייבת הטלת ארנונה לפי תכלית המס...המכולות שימשו את העותרת כחלק מן המערך הלוגיסטי באתר הבנייה. לא יכולה להיות מחלוקת כי העותרת הפיקה תועלת כלכלית מהצבתם

(

בשטח. לפיכך, תיוב העותרת בתשלום ארנונה בגין מבנים ארעיים בתתומה, נעשה כדין...%

שטתי המעברים כמפורט בסיכומי העוררת בסעיף 2.ג.3. חס חלק בלתי נפרד מהמכולות, המשמשים מעבר ממפלט המכולות התחתון למפלט העליון. [ראה מוצגים מש/1 ומש/?)

הס חלק המחבר את המכולות ומאפשר גישה אליהן ושימוש בהן ואין לראותס כחלק מאתר הבניה, או כחלק המנותק מהמכולות. חיוב העוררת בשטחים אלה נעשה כדין מעצם הגדרת בניין או חלק הימנו כקבוע בסעיף 269 לפקודת העיריות.

פסק הדין בפרשת עתיימ 55495-05-15 דניה סיבוס בע"מ ני עיריית בת ים, תומצתה

המחלוקת כך:

יייצוין כבר בראשית הדברים כי השאלה העומדת לדיון אינה האם יש לסווג *מחצבח!י בסיווג של תעשליה, שצו הפסיקה אליה הפנתה המשיבה. עוד אין מחלוקת על פניו כי אי לעירייה סמכות לתייב 'יאדמת בנייןיי בארנונה, ככל שיקבע כי זה סיווג הנכס (טי 8 (א)

לחוק ההסדרים). השאלה העומדת לדיון הינה, האם פעולות חפירה והוצאת חול במסגרת פעילות להקמת בניין נחשבות כפעולות המבוצעות ביימתצבויי.

שס נקבע בסעיף 24 לפסק הדין: 'יהמסקנה המתבקשת מאליה הינה, כי כעקרון, עבודות חפירה והוצאת חול מאתר בניה הינן חלק בלתי נפרד מעבודות הבניה. מכאן, שביצוע עבודות חפירה והוצאת חול מאתר בניה מהווה שימוש לוואי בקרקע לצורכי הבניה ולא לשם הוצאת החול כשלעצמו אינו יכול לחיחשב כמחצבה ולכן כייתעשיהיי לצורך צו הארנונה אלא יש לסווג את הקרקע כייאדמת בנייןיי. במיוחד כך כאשר לקבלן המבצע את עבודות התפירה אין כל רווח כלכלי מעצם הוצאת החול המבוצעת באמצעות קבלן חפירה אחר (רי חוזה החפירה שהועבר לעיוני ע"י העותרת בהתאם להחלטה מיום 5)...

דעתנו כדעת בייכ המשיב כמפורט בסעיף 27 לסיכומיה ואין להקיש מפסק דין גח לענייננו, בין חיתר מנימוקיה שם לפיהן עיריית תייא אינה מחייבת פעולות חפירה באתרי הבניה מאחר ואתר הבנייה הינו מבחינת יאדמת בניין' ופטור מארנונה, וכן ששם לא נדונה כלל שאלת חיובי מכולות באתר הבניה המשמשים את חייוס/החברה הקבלנית כעולה מהעובדות הקונקרטיות בערר שלפנינו.

סוף דבר

הערר נדחה . בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את העוררת בהוצאות המשיב.

ניתן היום, 23 במר\ 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ג"

/ ו 4 ב | כ

יו"ר: עו"ד /הודה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כט באדר תשעז

7. 27

מספר ערר: | 11:17 / 140015980

מספר ועדה: | 11517

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: בן בסט ארנה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין ולאור העובדות כפי שהוצהרו מפי ב"כ העוררת אנו מקבלים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינְטַרֶנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד שו חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כט באדר תשעז

7. 27

מספר ערר: | 11:42 / 140015889

מספר ועדה: | 11517

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: כהן קנדיסברוט שולמית

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין כפי שהן תוארו והוצהרו ע"י העורר, אנו מקבלים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיוות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרְנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד 2 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

דוו

תאריך | : כט באדר תשעז

7 27

מספר ערר: | 12:09 / 140015570

מספר ועדה: | 11517

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

דואונל יצחק תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10819105

מספר חוזה: 688399

כתובת הנכס: בראלי 18

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: נעמה חליפה

נוכחים:

העורר/ת: דואונל יצחק - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: נעמה חליפה

החלטה

העורר לא התייצב לדיון למרות שזומן כדין ועפ"י אישור הדואר הושארה לו הודעה כי דבר קיומו של דבר דואר רשום, אך הוא לא הגיע לאספו. גם בדיון קודם לא התייצב העורר למרות שזומן הן בדואר רשום והן בדואר רגיל, אשר על כן אנו מוחקים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 27.03.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר הְאינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד שיך שלומית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי