החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 20 לפברואר 2018

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016671 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לחיר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עויד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: הילדה אברמובי\

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בגין נכס בו היא מחזיקה בשטח כולל של 32 מ"ר ברחוב בן יהודה 64 תל אביב.

העוררת טוענות כי יש לשנות הסיווג של הנכס ולסווגו בסיווג מלאכה ותעשייה כשם שסווג בית המלאכה ייהקטן והצריי הנמצא במרתף בבן יהודה 59. למעשה טוענת העוררת כי מלאכת בניית הארגזים לתמונות מתבצעת בנכס נשוא הערר עקב אי היכולת לבצע עבודה זו בבית המלאכה הקטן, ועל כן מבקשת לסווג גס את הנכס חצה בסיווג מלאכה ותעשייהח.

בתשובת מנהל הארנונה להשגה (מיום 26.2.17) חולק מנהל הארנונה על הסיווג אותו מבקשת העוררת לייחס לשימוש בנכס בטענה כי בנכט לא נעשית כל פעולה הקשורה לעניין מלאכה

ותעשייה ולא נעשית בו פעילות ייצורית אלא:

למדובר בשטת קטן אשר הפעילות העיקרית בו הינה בעיקרה פעילות של מתן שירותים, פעילות עסקית --מטסחרית, שכן, במקום תצוגת ומכילת פריט: אומנות'י.

הדיון המקדמי נערך בפני ההרכב בראשותה של היוייר עוהייד אורה קניון ובמהלך הדיון שבה העוררת על עמדתה ועל תיאור הבעיות הכלכליות של העסק.

במקוט למכור תמונות אנחנו עושים ארגזים לאחסון תמונות שאנשים רוצים לשלות. אנחנו כבר לא מוכלים תמונות. בנכס ממול שלא ש:יך לנכס הזה וגם הוא בשכילות שלי שם אנחנו עושים מסגדות/

בעלי הדין הביאו ראיותיהס בדרך של תצהירי עדות ראשית והתיק נקבע לדיון הוכחות ליום 7

להלן הממצאים העובדתיים כפי שעלו מדיוני הועדה, תצהירי הצדדים ועדותם בפנינו :

* העוררת בעלת גלריה ברחוב בן יהודה. עסקה של העוררת משתרע של שני נכסים \כפי שחיא מסרה, בשל ירידה בהיקף המכירות היא עוסקת יותר ויותר במטגור תמונות או בניית תיבות להובלת תמונות לתוייל ופחות במכירות. העוררת הפנתה למסמכים חשבונאיים המעידים על ירידה במכירות ועל הפסד מהפעילות.

* בבית המלאכה הקטן מתבצע חיתוך של העצ ממנו בונה העוררת את הארגזים לתמונות ואת הארגזים מרכיבים בגלריה (הנכס נשוא הערר). בתמונה ע/1 נראה העובד של העוררת מבצע את המלאכה בגינה מבקשת העוררת לשנות את סיווג הנכס. התמונה ע/1 מתעדת את הכניסה לגלריה, ניכר כי מדובר בשטת המשמש בעיקר לאחסון/תליית/הצגת תמונות.

לא נראה בתמונה כי בשטח זה יש כלי עבודה או מכשיריסם המשמשים לביצוע מלאכה מסוימת. דוד העובד בגלריה אמנם העיד כי הוא משתמש בשני הנכסים לביצוע העבודה

1

של בנליית הארגזים אולם התיעוד שצורף לתצהיר העוררת איגו משכנע כי בשטח וה מתבצעת פעילות שעיקרה מלאכה ותעשייה, אלא להיפך.

* מהביקורת שנערכה על ידי נציג המשיב רוני וקנין ואשר צורפה לתצהיר המשיב, מהתמונות שצורפו לדוח ומממצאי הביקורת עולה כי בשטח נשוא המחלוקת נראית תצוגה למכירה של תמונות ואין מאפיינים המעידים על ביצוע עבודות כלשהן או פעילות המתאימח לטיווג כמלאכה ותעשייה.

מכל חאמור לעיל יש לקבוע עובדתית כי עיקר הפעילות בנכס נשוא הערר הינה להצגת ומכירת עבודות אומנות וחלקה של הפעילות לבניית ארגזיס המתבצע בנכס הינו טפל לשימוש העיקרי בנכס זה למכירת תמונות.

המסקנה במקרה וח נקבעת בהתאם לעקרונות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בפרשות מישל מרטייה ובעניין אליהו זוהר (עמיימ 2503/13).

בפסק הדין בעניין אליהו זוחר קובע כבוד השופט מזו:

+ בניסיון להתוות את המאפיינים של /מלאכהלי מזת וישילותים? מזה, ואת ההבתנות ביניהן, נלאת לי שניתן לצייר את שני הסיווגים המיל, יחד עם הסיווג *תעשיהיי, על ציר אחד - כאשר בקצהו האחד מצויה יתעשיתה'י, בקצת הנגדי מצויים *שירותיםיי, ובתווך מצוית ה'/מלאכהי.

נכס המשמש ללתעש: תל, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות *יצור (ייצור מוצלר מחומר

גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות (פועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקות קצת ספציפי.

לעומת זאת, הנכסים המשמשים לענפי ה*/שירותים/ הם נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו של לקות קונקרטי, לרוב במכנת משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי /צוואדון לבן?), כגון עורך-דין, רואה- חשבון, לופא, *ועץ פיננסי וכדומה.

בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים ל/מלאכת, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהס מאופיימים במדכיב *שירותי? של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין /יתעש:יתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים (לצווארון כחולל), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (יצווארון לבן?). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של מעילויות הנחשבות כמלאכה קלאטית, דוגמת אלה הנזכרים בתגדרת המילונית של בית מלאכה (נגליה, מסגליה (סנדלריה), וכן טוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות תמקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בס:ווג של *מלאכה?

או /בית מלאכת.

העוררת לא הרימה את הנטל המוטל עליה להוכית כי הפעילות בנכס הינה חלק מהותי מהפעילות אותה סיווג כבר המשיב כמלאכה ותעשייה בנכס הסמוך המוחזק על ידי העוררת

העוררת העלתה בדיון נימוקים הקשורים בגילה, מצבה הבריאותי ומצבו הכלכלי של העסק.

אין בסמכותה של ועדת הערר להידרש לנימוקים אלה אולם פתוחה הדרך בפני העוררת לפנות בעניין וח לועדת ההנחות של העירייה.

סוף דבר, דין הערר להידחות.

בהתחשב בנסיבותיה האישיות של העוררת אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 1.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2.

יו'יר: עו"ד אלנן בדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עוייץ גדי טל

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140012670 שליד עיריית תל אביב-יפו

יו"ר :

חבר:

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי ציו רייך, רויית

העוררת: לידור עבודות בניה בע''מ - ברקוביץ אנה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

צד ג: חברת אי.אי.בי.גי השקעות כלליות בע'ימ

חברת אלטר אתזקות

עניינו של ערר זה הינו בחיובי ארנונה שהושתו על העוררות בגין חזקה בנכסים בשנים 2010-2011.

העוררות רשומים כמחזיקיס בנכסים מספר 2000162319 (- 2000163024 החל מיום 17/1/10 ועד ליום 1 ובנכס מספר 2000162894 רשומות כמחציקוות החל מיום 1/6/10 ועד ליום 9/10/11.

נציין כי המשיב, טען לכל אורך הדרך כי הסוגיות העולות בערר וה אינן בסמכות הוועדה.

העוררת טענה כי במועדים הרלבנטיים לא התויקה בנכס וביקשה מהוועדה לזמן את צדדי גי שלטענתה הס אלו אשר התזיקו בנכס.

כפי שעלה בדיוני ההוכחות שהיו בפנינו, כמו גס בסיכומים שהוגשו על ידי הצדדים, טענות העוררות מתבססות על טענות של וּיוף, מרמה ואין הוועדה מוסמכת לדון בטענות מסוג זה.

העוררות טוענות כי החתימה המתנוסטות על תוזי השכירות שנמסרו לעיריה אינה חותמת של לידור וכי חתימה זו זויפה.

המשיב טוען, ובצדק שאין לו את היכולת והסמכות לבדוק את אמיתות התוצים.

המשיב חיה מחויב לבצע שינוי שס מחזיק עס קבלת הודעה בכתב ומכאן שהמשיב פעל כדין.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסת חדש), קובע כדלקמן:

/325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה תייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'"י.

.10

1

12

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסת חדש), קובע כדלקמן:

"/326, | נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנת הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, *היה המשכיר חייב בארנונה..

מטרתם של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחציק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה.

ראה לעניין גת:

ברייס 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, (פורסם בנבו):

'יהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהתיוב יושת על המחזיק בנכס (ס' 8 לחוק ההטדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה...'.

הליך של ערר אינו ההליך המתאים לבירור סוגיות שעניינן טכסוך בין מתזיקים, ואת המחלוקת באשר לוהות המחציק בנכס במועד הרלבנטי לערר, על הצדדים החלוקיס ביניהט לברר במסגרת אחרת.

ראה לעניין וח :

ברייס 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

ייהלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל זיהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית האנונה אל בעלי היחש לנכסי (ראו: ע'/א 739/89 מיבקשוילי נ' עיריית תל אביב-יפו, פ'יד מח(3) 769 (1991)).

המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכסוך החוזי שלו עם השוכר. ואולם מסעלף 325 אנו למדיים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה,... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוני ולפיה אין להפוך את העיריית לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדים האמיתיים ל''סבסוך'י, וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות. .....-....-... אין להטיל על העירלייה תפקיד של שופטי' בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה בבתב שסיבלת'י.

3. דברים אלה עולים בקנה אחד עם תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העיריות, כאמור, והיא הקלה על

מאמצי הרשות המקומית לגבות כספים, והטלת חובת מסירת הודעה בדבר שינוי מחזיקים או שינוי בעלים, על מתזיקים ובעליס של נכס, בהיותס מונע הנזק הזול והיעיל.

ראה לעניין זח:

עייא 739/89 מיבקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775:

''ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיק'' לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה.

בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצב'י.

עייא 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואחי:

'/אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים בכל נכט ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבור''.

וראה גם :

עמיינ 226/04 מנהל הארנונה בעת'/א נ' יצחק טרכטינגוט, תק- מח 2005 (4) 1015 :

*... קבע המחוקק נוהל סטטוטורי, על פיו יועבר החיוב בארנונה ממחזיק או בעלים אחד למשנהו. על פי נוהל זה, די בהודעה בכתב למערער בדבר ''חדילת החזקה' (או הבעלות) בנכס במועד מסוים, כדי להפסיק את חיובי הארנונה לאותו אדם. המחוקק אינו דורש מהמחזיק להוכיח את הפסקת החזקה על ידו בפועל, ע"י הצגת הסכם המעיד על כך או בהצגת ראיה אחרת, אלא מסתפק בהודעה בכתב מטעמו, ולא בכדי.

דרישה להוכיח את הפסקת החזקה הייתה יוצרת מצב על פיו הרשות המנהלית, קרי העיריה, הגובה את מיסי הארנונה, תמצא עצמה מעורבת בטכסוכים המתגלעים בין בעלי נכטים לשוכריהט בשאלה על מי מוטל החיוב בארנונה וממתי, וממילא מחויבת לפסוק או לנקוט עמדה לגביהם. ממעורבות זה ביקש המחוקק לפטור את הרשויות הממונות על גביית הארנונה... אילולא כך, היה נאלץ מנהל הארנונה להכריע בין הודעת המחזיק בזיבר ''יחדילת החזרה'' לבין ההודעה המאוחרת יותר שנשלחה מטעם בעל הנכס (המשיב) בדבר אי חדילת החזקה ע''י השוכר, כמו במקרה שבפני ללא שיהיו לו הכליט לבך'י.

4. במקרה דנן, הצדדים בחרו לנהל הליך הוכחות ולהזמין את צד גי כצד בערר על מנת שיהיה נסיון

לפתור את המחלוקת בין כל הצדדים.

5. לצערנו, לא היה בכך כדי לפתור את המחלוקת אלא ההיפך הוא הנכון.

6. דיונים אלה רק חידדו את טענת המשיב, המוצדקת שאין ערר זה והמחלוקות העולות ממנו בסמכות

הוועדה.

7. נפנה לעמ''נ 18966-06-17 הבניין ברחוב שוונצינו 17 בע''מ מיום 7/1/2018 שם החליט, כב' השופט

שאול שוחט, באופן שאינו משתמע לשתי פנים שטענת ''אינני מחזיק'' של נישום, המסתמכת על טענות של זיוף, איננה מן הטענות אשר ועדת הערר מוסמכת לדון בהן.

8. אשר על כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

9. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 90 0

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

7

גדי טל

יו'יר: עו"ד שירלי קדם חבר: עו חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערור: 140016251

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני

חברי ועדת הערר:

לףייר :

חבר:

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי ויו רייך, רו"ח

העוררת: טלכלל בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן הינו נכס המצוי ברחוב נחלת יצחק 38 תל-אביב, הידוע בפנקטי העירייח כנכס מס' 2000204789 ת-ן לקות 10210493 בשטח של 209.95 מ"ר המסווג על ידי המשיב כייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי.

העוררת טוענת כי יש לסווג שטח של 150 מ"ר מתוך הנכס כייתעשיה ומלאכהיי כיוון שהשטת משמש כמעבדה לתיקון טלפונים.

חמשיב, אשר מתנגד לטענה או, טבור כי לכל היותר מדובר בשטח של 105 מ"ר ולא 150 מ"ר מכלל שטח הנכס.

תמצית טיעוני העוררת

1 הוועדה המליצה בתום דיון ההוכחות כי הצדדים יגיעו לפשרה ואף הציגח מתווה. המשיב התנגד ללא כל נימוק.

2. הערר הינו ביחס לשטח של 150 מ"ר אשר משמש כמעבדה לתיקון טלפונים. ביתרת שטח הנכס

משרדים המשמשים לפעילות כ"א ואינם חלק מערר זה.

3 בהתאם להטכמה דיונית בין הצדדים הערר חל על שנות המס 2016 ו-2017.

4 עבודות התיקון במעבדה ניתנות חן כחלק מאחריות יצרן לטלפוניטס טלולארייס והן עבור לקוחות מזדמנים.

5. עבודות התיקון דורשות ידע מקצועי תוך שימוש בכלי עבודה מקצועיים ייעודיים וטכנולוגיות

מתקדמות המאפשרות שחזור מידע ברכיבי זכרון תקולים.

6. קיימת עמדת קבלה בשטח של 18 מ"ר. שטח הקבלה זניח ומזערי ביחס לפעילות המעבדה.

7 אין קשר בין פעילות משרדי כח האדם לבין פעילות המעבדה.

8. הכנסות העוררת נובעות מתיקון ציוד מכשירי סלולר ללקוחותיה. הכנסות העוררת ממכירה

הינן וניחות.

9. ביקורת מטעם המשיב מיום 25/9/16 תומכת בטענות העוררת.

0. הפסיקה הכירה בפעולת תיקון לכל הפחות כיימלאכהיי.

1. חמשיב מתייחס לקריטריון אחד מתוך רשימת מבחנים לצורך סיווג כיימלאכהיי. הקלה מארנונה

משיקולים סוציאליים- טענה זו נטענה בהרחבת חוית אסורה.

2. המשיב מתעלם ממבחניס נוספים שיש לשקול לצורך סיווג נכס כיימלאכה!י.

3. טענת המשיב כי התיקונים הס עבור לקוחות קבועים נטענה בהרחבת חוית אסורה וכן איגה

נכונת.

4 בהתקיימות פעילות של תיקונים בנכט כדי שפעילות גו תחסה בגדרו של ייבית מלאכחיי. מפנח לבר'ימ 4021/09 מנהל הארונונה של עלרית תל אביב נ' מישל מרסי בע"מ, עת'ימ 1330/09 אליהו זוהר נ' עירית ים.

5. המשיב אינו רשאי כרשות ציבורית וכנאמן הציבור להתעלם מהמידע והתמונות אשר עמדו לנגד

עיניו. מפנה ל (חי') 15324-10-15 אורי ברוק נ' עיריית חיפה.

6. לאור האמור, פעילות העוררת הינה פעילות מסוג ייבית מלאכהיי.

7. המשיב לא התמודד עס הסתירה בטענותיו מול ממצאי הביקורת.

8. הוועדה מתבקשת לשנות את סיווג הנכס בגודל של 150 מ"ר לסיווג ייבית מלאכה החל מיום

6.

9 כל תשלום ששולם ביתר על ידי העוררת ושכייט בגין החליך.

תמצית טיעוני תהמשיב

1. העוררת טוענת כי השטת שבמחלוקת הינו שטח נפרד ומובחן משטח הנכס. טענה גו עומדת

בסתירה מובהקת לעדותו של סמנכ"ל העוררת אשר העיד כי לנכט יש הסכם שכירות אחד.

2. מדובר בשטת ששטחו הכולל הינו 209.95 מ"ר. העובדה שהעוררת חולקת על שטח של 150 מ"ר

לא סותרת את העובדה שמדובר בשטת אחד.

3. העוררת טוענת שמדובר בשטח של 150 מ"ר. מדוייח המשיב ניתן ללמוד כי מדובר בשטת של

5 מ"ר, אתר צריכה שמטתיים בספרות 719.

4. בהתאם לדוייח הביקורת בשטת זה, של כ- 105 מ"ר יש מעבדה ומכירח.

5 מהדברים שנאמרו על ידי מר שחר ניתן להסיק כי השירות בנכס הוא על פי רוב שירות שניתן ללקוחות חברת ייגסטליי וכי מתן שירות ללקוח שאינו מנוי של החברה איגו מקרה שכיח.

6. השירות הניתן בנכס חינו בעיקר ללקותות החברה וחלק ניכר ממנו ניתן ללא תשלום עבור

התיקון עצמו אלא כחלק מתבילת שירות/אחריות/ביטות למכשיך.

7. למעבדה אין וכות קיום עצמאית, אין הפרדה פיוית מהנכט והשירותים הניתנים בה מבוססים

על מכירת מכשירים, אחריות וכיסוייס ביטוחיים, המהוויט חלק אינטגראלי משירותי התברה ללקוחותיה.

8. מדובר בנכט המשויך באופן מובהק לחברת גסטל אליו מגיעים לקוחות החברה, המקבלים

שירותים מחברת פלאפון תמורת תשלום ו/או לקוחות אשר רכשו מכשיר המצוי במטגרת אחריות/כיטוי ביטוחי של חברת פלאפון. מפנה לבר'ימ 1715/05 אורנה מגגזי נ' מנהל הארנוהה של עירית תל אביב, ע'/א 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון.

9. נוכתנו לדעת כי שירותי התיקון אינם רווחיים וכי למעבדה אין ּכות קיום ללא השירותים

והמכשירים הנמכרים על ידי העוררת ללקוחותיה.

0.. הוועדה מופנית להחלטת ועדת ערר מספר 140010220 פלאפון בע'ימ נ' מנהל הארנונה.

1. הנכס אינו יימפעל תעשיהיי.

2, העוררת לא עונה למבתניס שנקבעו בפסיקה. מפנה לע''א 1960/90 פקייד השומה תל אביב 5 ג חברת רעיונות בע'ימ, עמיימ (ת''א) 302/07 טמיר כהן 1999 בע'ימ נ' מנהל ארנונה תל אביב., עע''מ 2503/13 אליהו זוהר נ' עירית ים.

3. הנכס אינו ייבית מלאכהיי.

4 אין הצדקה להקל עליו בתשלום ארנונה משיקולים טוציאלים. ראו בר'ימ 4021/09 מנהל הארנונה של עירית תל אביב ג' חברת מישל מרסי בע'/מ. על דברים אלו חזר כב' השופט רובינשטיין גם בפרשת אליהו זוהר.

5. העוררת מעניקה שירותים ללקוחותיה, אין מדובר בשען או סנדלר, הסובל ממתח רוותים נמוך.

איו מדובר במעבדה מקומית קטנה לתיקון מכשירים סלולארייס עבור תושבי האזור.

6. מתן הקלה עשויה להביא להביא לפגיעה ביתר הנישומים.

7. ועדת הערר מתבקשת לקבוע כי חיוב הנכס בדין יסודו.

דיון והכרעה

1. לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, לרבות פסקי הדין והחלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה,

כי דין הערר להתקבל.

2. ראשית ולגבי השטח שבמחלוקת;

3. העוררת טוענת כי הפעילות של המעבדה הינה בשטח של 150 מ"ר והמשיב טוען כי לכל היותר

מדובר בשטת של 105 מ"ר.

4. המשיב, מבסס טענתו לגבי השטח שבמחלוקת בסעיף 8 לסיכומיו, ומפנה את הוועדה לדויית

ביקורת, לפיו, לטענתו, בשטת שמסתליס בטפרות 719 נראה ציוד משרדי, מחשבים , מטבחון וכו וכן כי שטח אתר צריכה 719 הינו 104.95 מ"ר.

5. נציין כי טענה זו אינה נכונח, מטעה, וטוב לו לא היתח נטענת. בהתאם לדויית ביקורת זה, שטת

אתר צריכה 719 תואר כדלקמן: *השטתיט בירוק ובצהוב נמצאו נפרדים וה מזה ובעלי כניסות

נפרדות. בשטת בירוק נראו: ריהוט וציוד משרדי, מחשבים מטבחון וכו...השטח בצהוב נמצא

מאוחד ע"י מעבר פתוח עס א.צ. 2000204789 יי,

6. השטת בירוק משמש, כדברי העוררת וכן כדברי המצהיר מטעם המשיב למשרדי כת אדם.

7. השטח בצהוב והשטח שמסתיים בספרות 789, שטחם 150 מ"ר והם משמשים את המעבדה.

8. אומנם בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו השיב מר שרעבי כי השטח שבמחלוקת הוא 105 מ"ר.

אך אמירה גו סותרת את האמור בתצהירו, את התיאור שלו את השטח, ואת התלוקה שביצע בייממצאי הביקורת'יי.

9. לפיכך, וכפי שהוכת בפנינו השטת שבמחלוקת חינו 150 מ"ר.

0. לגבי טענת המשיב כי כל השטתח הינו יחידה אחת שאין להפריד אותה לשימושים ולסיווגיס

שונים, מצאנו שיש לדתות טענה זו גם כן.

1. המשיב מתעלם לתלוטין מהממצאיס שנטענו על ידי המצהיר מטעמו. גס בדוייח הביקורת וגם

בתשובותיו בדיון ההוכחות.

2 דוח הביקורת נרשם כי ייהשטחיט בירוק ובצהוב נמצאו נפרדים גה מזה ובעלי כניסות נפרדות''...

3 תקירתו השיב המצהיר כי: ייאם את שואלת אותי אס מצאת: קשר בפעילות בין השטת של כ"א לבין השטח של המעבדה, אני משיב שלאיי.....ימשרדי כ"א לא רלבנטיים לערר והם לא חלק מהערריי.

4. לפיכך, בהתאם לממצאי המשיב אנו קובעים כי מדובר בשתי יחידות נפרדות לעניין הסיווג

ודוחיס את טענת המשיב גס בעניין ות.

5. לעניין סיווג הנכס, מבחן הפירוש המילוני, ומבחן תכלית התוק, כמו גס את החידוד להלכה

שנקבע בעניין ווחר, מוביל אותנו למסקנה, כי בניגוד לעמדת המשיב, ניתן ונכון לסווג את הפעילות בנכס כמלאכה.

6. אין כל הבדל מהותי ורלבנטי לצורך סווג הארנונה, בין עבודת הכפייס הנעשית בנכסים בעורת

המיכון והמכשור המתאימים לתיקון טלפונים ניידים, ובין מעבדות מטוגיס אחרים, אשר מתקנות טלוויויות, מחשבים, מכשירי חשמל, או מוצרים אחרים, בעזרת מ:כון ומכשור המתאים לכך, אשר הוכרו כמלאכה, כמו גם לעבודות כפיים מודרניות אחרות דוגמת אלה שההלכה הפסוקה קבעה שהינן 'ימלאכהיי, הגט שהמלאכה אינה נעשית בידיים חשופות אלא באמצעות מיכון ומכשור מתאים.

ראן לעניין גת :

ערר 140010128 יחזקאל בנימיני נ' מנהל הארנונה של עיריית ת'/א (26.1.15), בו נקבע, כי יש לסווג מעבדה לתיקון מכשירי חשמל ואלקטרוניקה בסיווג ייבתי מלאכתיי.

עררים 140010869/140009687 אייבורי מחשבים בע'"ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א (29.6.15) (פורסם בנבו), שס נקבע כי שטח מעבדה לתיקון המחשבים יסווג בסיווג ייבתי מלאכהיי.

7. בניגוד לעמדת המשיב, אנו סבורים, כי על פּי השכל הישר והמובן המילולי הרגיל של המלים בית

מלאכה או בעל מלאכה, בלתי מתקבל על הדעת כי אדם טביר לא יראה בעסק של תיקון טלפונים כבית מלאכה.

8. העובדה שעבודת התיקון של מכשיר סלולארי, דורשת מכניקה עדינה בתנאי מעבדה, אין בה כדי

לסתור את העובדה שמדובר במלאכת כפיים.

9. לא נעלם מעיננו כי יש בנכס עמדת מכירח ועמדת קבלה. העוררת טוענת כי פעילות המכירה היא

זניחה לפעילות תניקון הטלפונים.

0. טענתה זו של העוררת לא הופרכה.

1. אומנם, היה על העוררת להמציא אטמכתא מרואה החשבון שלה, אשר יתמוך בטענתה זו ולא

להסתמך רק על אמירה בעלמא. אך, המשיב לא טרח אף לשאול את העוררת כל שאלה בעניין וה ונדמה כי לא סבר המשיב שיש חשיבות לטענה זו.

2. נותרנו למעשה עס תצהיר העוררת האמין עלינו.

3. לא נוכל לקבוע כי במקרה בו לא הופרכה טענתה של העוררת אף כי אינה מגובה באטמכתא, אין

אמת.

4.. המשיב, בסיכומיו, טען טענות למכביר בקשר עס הפעילות המתבצעת בנכס. לא ברור מאין שאב המשיב את כל המסקנות הללו. המשיב לא שאל שאלות בעניין, לא שאל לגבי הכנסות מתיקונים מול הכנסות ממכירה, לא הפריך את תצהיר עד העוררת.

5 סעיפים 23, 25 לסיכומי המשיב, אינם קשורים לחלוטין, כמו סעיפים נוספים, לנאמר, לנטען, למסקנות שהוטקו, לחקירת הצדדים ואינו מגובה בשום עדות או מסמך.

6. הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן יירב

תכליתייי בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. רק מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בוו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסנווג.

7 פי ההלכה הפסוקה, שאלת אופיו של מתקן גּה או אחר נבחנת בשים לב לזיקה חקיימת בין תכליתה של יחידה אחות לתנכליתה של היחידה הסמוכה, ובשים לב לשאלה אם השימוש בחלק ספציפי הכרחי למהות הארגון בנכס ולמימוש תכליתו.

8 א הוכחת בפנינו כי הפעילות של תיקון הטלפונים אינה עומדת בפני עצמה, וכי היא תלויה ושלובה בפעילות המסחרית של המכירה. נהפוך הוא.

9. מצאנו לציין עוד, אף כי איננו מחויבים לכך, כי החלטת ועדת ערר ייפלאפון בעיימיי והמסקנות

בה, אליה הפנה המשיב, שונה מהותית מהמקרח דנן. בערר פלאפון, הוכח, ואף נאמר ע"י

6

העוררת שם, כי למעבדה אין זכות קיום ללא שטחי המכירה במקום'י.

0. מיותר לציין כי טענה שכזו לא הוכחה בפנינו.

1. אשר על כן, ולאור הנתונים שהוצגו בפנינו, אנו קובעים כי הנכסים יסווגו בסיווג ייבית מלאכהיי

ואנו מקבלים את הערר.

2. בנסיבות העניין מצאנו לחייב את המשיב בהוצאות העוררת בסך 2,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדיים חיום 2028 0-2

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ב /

/ \

יד שירלי קדם חבר: עוי'ד גדי טל חבר: פרופי יו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140016252

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

עו"ד שירלי קדם

רו"ח / זיו רייך

ייר :

חבר:

העוררים: | רובינשטיין גולן גיא

רובינשטיין קרין

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס הנמצא ברחוב הרכש 22 בתל אביב יפו, הידוע בפנקטי העירייח כנכס מספר 2000282622; ח-ן לקוח 10830873 בשטח של כ- 202 מ"ר בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריסיי (להלן: *הגבט).

תמצית טיעוני העוררת

41

2

3

6

5

6

7

8

9

0

מדובר בבית ישן ומוזנח שנבנה בתחילת שנות השבעים.

הנכט נמצא כעומד בדרישות תמייא 38.

הנכס אינו בר שימוש ולכן החל מיום 25/3/16 שכר העורר נכס אחר.

ביום 15/5/16 התקבלה החלטת ועדת משנה לתכנון ובניה ולפיה יש ליתן לנכס היתר הריסה ובניה בהתאם למס השלמות.

הנכס מצוי במצב תכנוני אשר מונע את היכולת להכשירו כבר שימוש להשכרה, בשל חוסר כדאיות כלכלית ובשל הקושי להשכירו לתקופה קצרה ובלתי ידועה.

קיימת מניעה פיוית, משפטית ותכנונית לשימוש בנכס.

הכשרת הנכס דורשת טיפול באינסטלציה וחדרי שירותים שלא עובדים, תיקוני חשמל, תיקוני חלונות ותריסים, התקנת מטבח, החלפת ארונות ושיש, טיפול בנזילות ועובש, סגירה של תורים ושברים בקירות וכוי.

הבותן מטעם המשיב לא ידע לתאר את מצב הנכט.

הבוחן תיאר כי לא מתפקידו לבחון את מצב הנכס.

הבוחן לא ידע להטביר מדוע לא צילם את ההרט ואת הפער בין צילומי העוררת לצילומיו.

.1

12

3

4

5

.6

7

.8

ל

0

.1

ג

3

68

5

פרוטוקול דיון ההוכתות אינו משקף את הנאמר בדיון. לא אמרתי כי הנכש ראוי לאחסנה.

בהתאם לתקנות בחוק ההסדרים הארנונה היא רק תוצאה משנית. מפנה לעמיינ 410/04 סולומון מאלק נ' מנהל האונונה בעיריית חדרה.

בהתאם לבריימ 5711/06 המגרש המוצלת יש להניח כי אדם יעדיף להפיק תועלת מנכסו.

אם היה בידי העורר אפשרות להשכיר את הנכס חיה עושה כן. אילו הנכס היה בר שימוש היה מתגורר בו עד לקבלת היתר הריסה.

לאור טווח הזמן המוגבל עד לקבלת החיתר הריסה לא היתה כדאיות כלכלית להכשיר את הנכס.

הרווחים לא היו מכטיט את עלויות ההשקעה.

במגרש המוצלח קבע בית משפט מבחן עובדתי לבתינת נסיבותיו הקונקרטיות של כל מקרה ומקרה.

סמכותה ושיקול דעתה של העיריה כפופה וראוי שתהיה כפופה למגבלות הסבירות, השוויון וכללי יסוד נוספים. מפנה לבגייצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע'ימ נ' עיריית קרית אתא, עייא 6514/96 חניון המרכבה חולון בע'ימ נ' עיריית חולון, עי'א 565/00 עיריית קרית אתא ני אדוארד חרט.

לעניין מתן פטור לנכס מתוקף אי חיותו בר שימוש למגורים מפנה לעתיימ 21623/02/11, עתיימ 1.,.

בהתייחט לפרשנות סעיף 330 מפנה לסולומון מאלק, ת.א ראשלייצ 4006/01 עיריית חולון ני קאשי חדווה, בריימ 42/12 עיריית הרצליה ג' חברת גב ים לקרקעות בעי/מ, עמיינ 263/06 עובון המנוח רפאל אלואשוילי ז''ל נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב, עתיימ 219/08 יחיאל הראל ני מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, עמיינ 312/07 טימרסט ניהול בע'ימ נ' מנהל הארנונה עירית הרצליה, עמיינ 41713/11/11 גור אייל נכסים והשקעות בע''ימ נ' מנהל ארנונה עיריית ים.

בהתאם למגרש המוצלת מקום בו יש מניעה משפטית או תכנונית, אין להטיל ארנונח. וחו המצב במקרה הנדון.

קיימת מניעה להשכיר הנובעת ממצבו התכנוני והמשפטי והיותו במעמד ביניים של נכס הממתין לחיתר הריסה.

כפי שנקבע בפסיקה חייבת להתקיים ויקה בין סכום הארנונה לשירות הניתן ע"י העירית.

בר'יימ 7856/06 איגוד ערים איילון.

ההצדקה נובעת מההנאה והתועלת המסופקים לנישומים. עי'א 1666/04 הנסון מוצרי מחצבה בע'ימ נ' מועצה אזורית משגב.

יש דמיון בין סעיף 330 לטעיף 13 לחוק ההסדרים.

בהתאט לפסיקה אם אין משתמשים בנכס ולא ניתן להנות ממנו בפועל, אין חיוב בארנונה.

סולומון מאלק וקשי חדווה המוזכרים לעיל.

.6

7

8

ל

.0

.1

מנהל הארנונה מכיר בזיקה בין מצב הנכס לבין החלת ארנונה. מפנה למכתבו מיום 19/6/16.

החלטת הרשות היא תמוהה. מפנה לבגייצ 1355/93 ועד מעקב לעניין ארנונה ים ו32 אח' נ!

ראש עיריית ים.

בהתאם למגרש המוצלת גם נכס אשר ניתן בהשקעה טבירה להשמישו וכאי לפטור. ואיו חובה על הנישום לשפף. מפנה לסולומון מאלק לעיל, 62132/96 עיריית חיפה נ' פדול גטאס, עת''מ 9 יתלאל הראל נ' מנהלת הארנונה.

על חרשות להחיל את הארנונח הנמוכה ביותר האפשרית. מפנה לעעיימ 8804/10 חלקה 6 נ'

עיריית תל אביב והממונה על הגביה.

נוסף על חוסר יכולת להפיק רוות כלכלי התלטת הרשות מהווה עלות נוספת. המתויק בנכט יאל לשאת הפסדים בשל תשלום ארנונה לצד עלויות המימון הכרוכות בחיתר הריסה ובניה.

במקרה הגרוע ביותר יש לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר.

תמצית טיעוני המשיב

1

2

3

4

.5

6

7

8

9

0

.1

בהתאם לביקורת שבוצעה בנכס ביום 15/9/16 חנכט לא צכאי לפטור לפי סעיף 330.

ממצאי הביקורת מלמדים כי בנכס לא הראו ליקויים, לא נראו פועלים ולא נראו כלי עבודה.

בדיון ההוכחות העורר אישר שבנכס אין שיפוצים ולא מבצעים עבודות וכן כי מעולם לא היו פועלים בנכס.

בהתאם למגרש המוצלח לא כל נכס מוזנח זכאי לפטור.

בדיון ההוכחות העורר הצהיר כי הנכס יכול לשמש כאחסנה. למעשה העורר יכול להשתמש בנכס אך בוחר שלא לעשות כן. מפנה לטעיפיט 8 - 11 לסיכומי העורר.

המניעה להשכרת הנכס נובעת מחוסר כדאיות כלכלית ובשל קושי להשכירו. סיבות אלו לא נמנות ברשימה שבגינה ניתן פטור לא ראוי לשימוש.

טענותיו של העורר לעניין השיפוצים הנדרשים בנכס מעידות על כך שהנכס מוזנח.

בהתאם לפסיקה פטורים בענייני ארנונה יש לפרש בצמצום. מפנה לעעיים 10673/05 מכללת הדרום עמותה לקידום החינוך הגבוה באשדוד נ' מדינת ישראל משרד הפנים, בגייצ 6741/99 יקותיאלי ואח' נ' משרד הפנים, עתיימ 1055/06 ידידי טורו בישראל נ' משרד הפנים, בגייצ 5 מרבז משען בע'ימ נ' שר הפנים ואחי.

יש לבחון כל מקרה ומקרה. מפנה לעתיימ 1055/06.

מדובר בנכס ראוי לשימוש.

טענת העורר לסיווג הנכס נטענה בהרחבת חוית אסורה. עמיינ 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ ני עיריית חיפה, בריימ 793/08 ריבוע בחול ישראל בע"מ ג' מנהל הארנונה

2

.3

4

5

.6

7

עיריית הרצליה.

יש לסווג את הנכס בהתאם לייעודו התכנוני כאשר אין עושים בו שימוש וחוא ריק מאדם ותפ\.

נטל הבאת הראיות מוטל על הנישום. מפנה לעמיינ 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב.

העורר לא צירף מסמכים תכנוניים שיש בהם להעיד על סיווג מותר.

לוכות המשיב עומדת חזקת תקינות מעשה המנהל בהיותו רשות ציבורית. מפנה לעמיינ 159/05 גדעון ביקל נ' מנהל הארנונה של מועצה אזורית דרום השרון.

על העורר הנטל להוכיח טענותיו. מפנה לעמיינ 143/02 יעד פירזול (1984) בע'/מ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב,

מדובר בנכס ששימש למגורים וזהו השימוש האתרון שנעשה בו וגם השימוש העתידי. הנכס סווג בהתאם לסיווג המתאים לו ביותר.

דיון והכרעת

41

2

3

4

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.

סעיף 330 קובע כדלקמן:

''נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספיםי

מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרט או ניזוק, הנזק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכט, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמטרה לעלרייה.

על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיזי אובייקטיבי, וזאת בעיני

האדם הסביר:

'יהגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש...

העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישוט והאפשרויות השונות העומדות בפניו. ...-...-.... המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

44 השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו/. אכן ייתכנו מקרים 'אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת

4

5

.6

7

8

9

0

1

2

3

6

5

6

7

''לבשאראנו אבירנויי, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כי ''אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 חוא נזק משמעותי"י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכט שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

ראח גס:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו) ;

עתיימ (ת'יא) 279/07 א.ב.גילרן בע'יימ ג' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

מהראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל דעה, כי ניתן לקבוע, כי הנכס ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

העורר טוען כי הנכס לא מחובר לחשמל ולמים, כי הנכס שבור בחלקיו, כי יש חורים בקירות, ארונות רקובים וכוי.

המצחיר מטעט המשיב נשאל לגבי ליקויים אלו על ידי העורר. המצהיר הצחיר בפנינו כי הוא לא בדק למעשה את מצב הנכס לאשורו.

ובמה דברים אמורים!

מצד אחד, ציין המצהיר בדוייח הביקורת מטעמו בסעיף 3 ייממצאי הביקורת'יי כי : הנכס ריק מכל חפ ואדם. בנכט לא נראו ליקויים, לא נראו פועלים ולא נראו כלי עבודהיי. (ההדגשה של התיימ).

מצד שני, המצהיר נשאל האם בדק ליקויים בנכס והשיב כי זה לא תפקידו לבחון את הליקויים עליהט נשאל.

ראו תשובת המצחיר אס אתה שואל אותי אם יש סיבה שלא צילמתי את הרקבון בארונות, בשטיחים, שבריס בקירות, האם יש סיבה שהמיווג עובד או לא עובד, אני משיב שוּה לא תפקידי לבדוק את כל הדברים שציינתיי.

עוד ראו: ייאם אתה שואל אותי אס התשתיות בבית עובדות, מים וחשמל, אני משיב שלא

בדקתי ולדעתי ה לא קשוריי.

לטעמנו, קיימת טתירה מהותית בין דברי המצהיר שטוען כי לא בדק ואין ה מתפקידו לבדוק שברים בקירות, רקבון בארונות וכדי לבין העובדה שציין בדוייח הביקורת מטעמו כי בנכס לא נראו ליקויים.

עדות המצהיר אינה אמינה עלינו.

לא ניתן מצד אחד לטעון כי אין ליקויים ובאותה נשימה להודיע כי לא נבדקו ליקויים.

תפקידו של המשיב, להביא בפני הוועדה את הראיות לפיהן התליט שלא לוכות את הנכס בפטור.

8. ואת ועוד, בהתאם לתשובת המצהיר מטעם המשיב, ככל הנראה צילם הוא תמונות נוספות

בנכס. המצהיר השיב כי הוא לא מחליט מהן התמונות המצורפות לתצהירו. הלשכה המשפטית מחליטה אלו תמונות לצרף.

9. העורר צירף לנו תמונות של הנכס.

0. לא מצאנו תמונות והות מטעם המשיב לפיהן ניתן ללמוד על הקיר השבור לדוגמא. ראו נספת 7

תמונות מהנכס שצורפו על ידי העורר.

1. לפיכך, נדמה כי לא הוצגה תמונה מלאה של כל הנכס בפני הוועדה.

2. לאור האמור לעיל, מצאנו כי החלטת המשיב, בהתאם לראיות כפי שהוצגו בפנינו אינה סבירה

ויש לבטלה.

3. לפיכך, אנו קובעים כי הערר מתקבל.

4. אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים חיום 25002.30)5)

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

₪ ש תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב

/

,/

יריית; ע ערלי קדם חבר: - 1

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענליני ארגונה כללית מט' ערר: ‏ 140017152 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: אבינו אביבה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

הערר דנן עניינו דירה ברחוב לוחמי הגטאות 39 תל באביב בשטח של 39 מ"ר.

העוררת השיגה על חיובה בארנונה מוגדלת בהתאם לסעיף 1.1 די לצו הארנונה כאמור בתשובת מנהל הארנונה מיום 13.3.2017,

כבר מעיון בתשובת מנהל הארנונה להשגת העוררת מתקבל הרושם כי העוררת אינה בקיאה בפרוצדורות הכרוכות בהגשת השגות או ערר או בהצגת טיעוניה בצורה מקצועית בפני הגורמיט המתאימים אצל חמשיב או בעירית תל אביב.

וה המקום לציין כי העוררת שבה והפנתה בפניותיה ליותר מערר אחד שהגישה וגם ואת ככל הנראה בשל בלבול ואי הבנה ביחס להליכים הפרוצדוראליים.

להסרת ספק הננו קובעים כי תוצאות הערר שבפנינו יחולו על שנות המס 2016 ו 2017 ויש לראות בערר וה כאילו הוגש בגין תשובות מנהל הארנונה להשגות שהוגשו בכל אחת משנות המס הנייל.

כך הוגשו לוועדת הערר ולמשיב מטפר פניות מטעמה של העוררת כאשר בתחילה טענה כי אינה מרגישה נח לתשוף את נסיבותיה האישיות, לאתר מכן הפנתה לכך שהדירה נשוא הערר הושכרה עד שנת 2014 לשוכרים שונים ואף צירפה קבלות על התקנת צגרת גז לאחר שהצגרת נגנבה (על אף שהשוכרת לא עשתה שימוש במערכת הגו) ובסופו של יום בפנייתה מיום 24.12.17 גוללה את נסיבותיה האישיות בפנייה נוגעת ללב אשר ממנה עולה תמונה אחרת ביחס לנסיבות אי השימוש בדירה. בנוסף העלותה טענה לפיה הדירה לא הייתה ראויה למגורים.

ביום 28.11.2017 התייצבה העוררת בפנינו לדיון מקדמי. מפאת כבודה ובהתחשב בצנעת הפרט לא ציטטנו את שתיארה בפנינו בפרוטוקול וסברנו כי נכון יחיה לוודא כי הביאה את עניינה בפני ועדת ההנחות על העירלייה.

בייכ המשיב חודיענו כי יבדוק האם הובא עניינה בפני ועדת ההנחות והאם התלטת ועדת ההנחות תביא או הביאה לשינוי בעמדת המשיב שדחה את השגת העוררת.

ביום 21.1.18 קיבלנו את הודעת המשיב לפיה ועדת ההנחות דנה בעניינה של העוררת ודחתה את בקשתה. כמו בעבר גס במקרה זה לא צורפה החלטת ועדת ההנתות והמשיב הסתפק בהודעה לאקונית.

בעקבות הודעת המשיב כי אינו משנה מעמדתו ביחס להשגת העוררת התלטנו ביום 22.1.18 כי התיק מועבר להחלטה סופית.

אין וו הפעם הראשונה שוועדת הערר נדרשת לעררים שעניינם סעיף 1.1 די לצו הארנונה הנוגעים לנכסיט שצכו לכינוי יידירות רפאיסיי.

אמרנו את דעתנו או את שעל ליבנו ביחט לדרך שבה מיישס המשיב את הוראות התוק בנוגע ליידירות רפאיםיי בהתלטותינו הקודמות, תוך שהתייתחסנו גס לטענות חמשיב באשר לסמכותנו להעביר את התלטותיו תחת שבט ביקורתנו.

נזּכיר בהודמנות זו כי את עמדתנו ביחס לטענות אלה של המשיב הבענו כבר בתתלטתנו בערר 6 ונצכיך כי התעכבנו באותה התלטה על זכות הערעור שהינה וכותו של אדם לערער על הכרעה שיפוטית שניתנה בעניינו בפני ערכאה מוטמכת, וכן זכותו של אדם לערור על התלטה מנהלית בפני רשות ערר מנהלית (או בפני בית משפט מוסמך). הזכות מבטיחה שהענליו יידון בפני יותר מערכאה אחת (כדי למזער טעויות), וכן כי העניין יזכה גס לעיונה של ערכאה שיפוטית בכירה ועצמאית.

הדברים יפים חן לעניין התלטותיו של מנהל הארנונה והן לעניין החלטות המשפיעות על שיקול דעתו של מנהל הארנונה כמו במקרה שבפנינו התלטותיה של ועדת ההנתות.

אמרנו שם כי קיימים חוקים שונים המקימיס ביקורת שיפוטית (ובכלל וה ערר) על החלטות מנהליות כדוגמת החלטותיו של מנהל הארנונה או ועדת ההנחות בעירייה ואף קיימת זכות יסוד לפניח לבגייצ (כחלק מעקרונות היסוד וכנגזר מחוק-יסוד: השפיטה) אלא שמצוויס אנו להעמיד את עצמנו כערכאה מנחלית לרשותה של המערכת המשפטית העמוסה גס כך לעייפה ולברר ברמה המנהלית את טענותיחט של העוררים מקום שהוסמכנו לדון במטריה הנוגעת בדבר.

נשוב ונאמר כי מחובתנו כערכאה מנחלית שלא להתנער מהחובה שהוטלה עלינו לברר את טענותיהם של נישומים ולהפנות את עניינס לבתי המשפט בפני שופטים שתפקידס יהיה לדון בעתירות בשעה שאין בפני הערכאה המנהלית את הכלים לברר עובדתית את טענות העוררים.

דיון בנושאים עובדתיים כגון הטענות המובאות בפנינו ביחס לבדיקת מצבה של דירה העומדת ללא שימוש והסיבות שהביאו לכך אינו הדיון שראוי שיתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים, הוא יביא לעומס מיותר על ערכאת הערעור, עומס שעלול להביא להכרעות מוטעות, במיוחד בשל העובדה שערכאת הערעור אינה נדרשת לדון מחדש בכל הפן העובדתל.

העובדה שהמחוקק בחר בערכאות מנחליות כדוגמת ועדת הערר כערכאת פיקות על התלטות מנהליות של מנהל הארנונה מלמדת כי גס החלטות של גופים אתרים בעירית תל אביב כמו ועדת ההנתות שעל החלטותיהן הסתמך המשיב במקרה וה בעת שקיבל החלטתו ביחס לסיווג הנכס ראוי שיבואו תחת פיקות או ערעור של מותביס מנהליים ולא יובאו לדיון מטריד ומכביד על המערכת ועל האורחים בבית המשפט לענלינים מנהליים.

בהודעתו מיום 21.1.2018 מפנה אותנו המשיב להחתלטת ועדת ההנחות מיום 2.1.2018 וברור כי היא מהווה חלק בלתי נפרד משיקול הדעת שהנחה אותו לקבוע את סיווג הנכס שבפנינו ו/או לשקול פעם נוספת את עמדתו לאור החלטת ועדת הערר מיום 28.11.17 .

תשובת מנהל הארנונה להשגת העורר כל כולה דנה בשאלת סיווג הנכס.

טעיף 3 לתוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 מסמיך את ועדת הערר לדון בסוגיות בגינן עומדת לעורר הזכות להשיג על שומה שנשלחה לו ובין השאר שאלת השימוש וסיווג הנכס כתוצאה מהשימוש בו.

מכל האמור לעיל הננו קובעים כי תשובת מנהל הארנונה להשגה כללה בתוכה גם את החלטתה של ועדת ההנחות של עירית תל אביב מיום 2.1.18 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את שינוי הסיווג ביחס לנכס הני/ל.

למעלה מן הצורך נציין כי ועדת הערר מוסמכת לדון ולבחון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה על כלל הנימוקים שפורטו בתשובתו עת ההליט לסווג את הנכט בסיווג מבנה מגורים שאיגו בשימוש.

ויודגש, ועדת הערר אינה שמה עצמה כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות. ועדת הערר בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה אשר מסתמך כאמור על החלטות ועדת ההנחות ובתור שכוו ייבחן שיקול דעתו של מנהל הארנונה.

החלטתו של מנהל הארנונה שלא לשתף את הנישום ו/או את ועדת הערר בנימוקי ועדת ההנחות

אשר שימשו אותו לקבלת החלטותיו עומדת לחובתו.

אין צורך להרחיב הדין במשמעות ייהימנעותויי של צד להליך מנהלי או משפטי מלהביא ראיות הקשורות במחלוקת, ראיות אשר אין חולק כי מצויות בידו. די לצטט את כתבי התשובה והסיכומיס בהם המשיב שב חדשות לבקרים על עמדה וו בהתייחס לנישומים המתדייניס בפנינו ונמנעיס מהבאת ראיות המצויות בידו.

את הרציונל הזה נחיל גס במקרה שבפנינו.

מכל האמור לעיל, לאחר שעיינו בכתב הערר ובפניות העוררת כולל הנספחים שצירפה ולאחר שלמדנו על נסיבותיה הקשות של העוררת ומצבה הרפואי גס במהלך הדיון המקדמי, סיבות אשר לא היו בשליטתה ומנעו ממנה לעשות שימוש בדירה בתקופה הרלבנטית לערר, הגענו למסקנה כי יש להכיר בתקופת שנים עשר החודשים המתחילה ב- 1/12/2014, ובתקופת שנים עשר החודשים המתחילה ב- 1/4/2015 כתקופות שאינן נכללות במניין תשעת החודשים לצורך הגדרת הדירה כמבנה מגורים שאינו בשימוש לשנים 2016 ו- 2017 בהתאמה.

החלטתנו וו מתייחסת לשנות המס 2016 ו 2017.

החלטתנו וו יחד עס עמדתו של המשיב ושיקול דעתו כפי שעולה מתשובתו להשגה שכנעו אותנו כי טעה במקרה גּה מנהל הארנונה עת סיווג את הנכס וקבע כי הנכס לא שימש למגורים דרך קבע.

החלטת המשיב שקבעה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל מוטעית במקרה גה ועל כן דין הערר ככל שהוא נוגע לסיווג הדירה להתקבל.

נשוב ונציין, כי סיווג הדירה במקרה כמו במקרה שבפנינו כיידירת רפאיסיי, בשים לב לגודל הדירה, מיקומה, נסיבות אחוקתה ונסיבותיה האישיות של העוררת עומד בניגוד לכוונת המחוקק ולמטרות החקיקה כפי שפורטו בהצעת החוק ובפרוטוקול הדיון שנערך בבית המחוקקים עובר

לאישור התקנות.

אס נדחה את הערר ניתן ידינו לעיוות הדין ולפגיעה בנישוס בניגוד לכללי הצדק הטבעי ולכך לא ניתן את ידינו.

מכל האמור לעיל, מתקבל הערר.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרי (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

יחיר: עויד אלון/צדוק

קלדנית \ ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016821 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: בלאי בזזאו

גגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר אותו הגיש העורר על חיובו בארנונה ביתס לחנות ברחוב נווה שאנן 11 בתל באביב לתקופה שמיום 1.11.2008 ועד ליום 28.2.2010,

העורר טוען כי מעולם לא החויק בנכס נשוא הערר.

בערר שהגיש העורר באמצעות בא כוחו העלה העורר טענה מקדמית לפיה מנהל הארנונה לא השיב להשגתו ועל כן דין ההשגה להתקבל.

נכון יותר לאמר כי העורר טוען כי תשובת מנהל הארנונה לא הגיעה ליעדה ולא כי מנהל הארנונה לא השיב להשגה.

מכאן גם העילה לדחות את בקשתו על העורר.

תשובת מנהל הארנונה במועד להשגה נשלחה למשרדו של בייכ העורר ביום 18.9.2016 מכאן שמנחל הארנונה השיב להשגתו של העורר ואין מקום לחיעתר לבקשה המקדמית. הסנקציה אותה קבע המחוקק מתייחסת למקום בו לא חשיב מנהל הארנונה להשגת הנישום או לא חשיב במועד.

אין זה המקרה.

גם טענתו של המשיב כי דין הערר להידתות בשל איחור בהגשתו דינה להידתות שכן ביום 7 נעתרה ועדת הערר לבקשת העורר להארכת מועד להגשת הערר עד ליום 18.4.2017.

אומנם השגת העורר הוגשה באיחור, כלומר ביום 23.4.2017 אולם לא לאיחור זה כיוון המשיב בבקשתו. בנסיבות הערר אנו מאשריט הגשתו ב- 23.4.2017.

לגופו של עניין ביום 18.9.2017 שמענו את בייכ העורר אשר טען כי לעורר אין כל קשר לנכס נשוא הערר וכי בתקופה הרלבנטית לתלוב התגורר העורר בקרית גת.

בתום הדיון קיבלנו את ההחלטה הבאת:

+לאוד הסתירה בין המסמכים שלווחו לעירייה ולאור עמלתת העודר אין מנוס מזימון הבעלים נחמן אוהב ציון מרחוב הגאון אליהו 4 רמת גן בתור צד שלישי שעלוע להיפגע מההלטהנו ובמועד הדיון לאתר שתישמע עדותו תתקבל החלטה אם לקבל את טענת העודר שלא החזיק בנכס בתקופה הרלבנטית,/

הצד השלישי התייצב לדיון שנקבע ליום 27.11.2017 והיה נחרצ בעמדתו כי העורר הוא שהתזיק

בנכס:

**התייצבתי היום לבקשת הועדה אני מכיר את העודר שיושב כאן. הוא חתם איתי על שני חוזים.

אחד לפאב ואחד לגבי חנות קטנה שלידה. אבי ואני הבעלים של הבניין ברחוב נווה שאנן קרוב 2 8 שנים. אבי נפטר (אני מטפל בבניין . בדרך כלל באים שני שותפים. אני רושם את שם המחזיק לפי מה שהם מבקשים ומעביר לעירייה. במקדת זה הגיע העודר עם השותף שלו למיטב זכלוני שמו של השותף היה מהרי. ...בדרך כלל השותף שלו היה משלם לי את שכר הדירה במזומן. בשנים האלה ראיתי את העורר בנכס והוא גם ראה אותי וגם נפגשמ בעיליית...%

העורר טען כי מעולם לא היה קשור בתנות נשוא הערר לא היה לו עסק או חנות והוא התגורר בתקופה הנייל בקרית גת.

וכך העיד בין היתר העורר בפנינו :

/אני לא מכיר את הבן אדם הזה ולא ראיתי את הצד השלישי אף פעם....בשנת 2008 עבדתי במוסך מרצדס ברחוב המסגד....לא היה לי קשר לחנות תבלינים או לשום עסק אחר ...%,

מנהל הארנונה השיב להשגת העורר וטען כי פעל בהתאם להוראות התוק ועל פי הודעה שקיבל על חילופי מחזיקים בנכס.

בעת הדיון ולאתר שנשמעו העורר והצד השלישי סיכם בייכ המשיב את עמדת המשיב:

*אני סבורה שעדותו של בעל הנכס היא משכנעת ומחזקת את העבלת הנכס עיש העורלר . אני טבורת כי יש ללחות את העדל/.

בתום הדיון נתנו את ההחלטה הבאה:

*מוטלת עלינו מלאכה קשה כאשר שניים אוחזים באותה הטענה. אחד אומד מעולם לא החזקתי בנכס ואינני מכיד את הצד השלישי שעומד כאן מולי ואילו הצד השלישי אומר כי השכלתי לעודר ולשותפו את הנכס ואני מזהה אותו. בטרם נקבל החלטה נאפשר לצד השלישי להמציא לנו את המסמכים הרלבנטיים לעדותו מחברת החשמל ונאפשר לבכ העולד להמציא לנו כל אישור שיימצא לנכון בעניין אי מיהול ספרים או אי דיווח לדשויות המס על עסק שבבעלותו, או לחילופין על עבודתו כשכיר באותה תקופה ואולי באמצעות מסמכים אלה תוקע מלאכתנון.

אס ברצון הצדדים להוסיף מסמכים כדוגמת חוות דעת גרפולוגית או בליקת פוליגדף יעשו זאת לפי שיקול דעתם...<

ביום 3.12.2017 הציג הצד השלישי חשבונות חשמל מהשנים בהם שכר העורר לטענתו את הנכס כראליה לכך שהתשבון הועבר על שמו של העורר רק בהסכמתו של העורר ו/או בנוכתותו.

בייכ העורר לעומת ואת המציא אישורים על כך שהשוכר אינו עוסק מורשה או אינו מדוות על הכנסותיו כעצמאי.

יצוין כי מהאישוריס שהציג העורר מהמוסד לביטוח לאומי עולה טתירה בין עדותו של העורר בפנינו בח טען כי בשנת 2008 הועסק במוסך מרצדס ברחוב המסגר שכן על פי האישור מהמוסד לביטות לאומי שהגיש העורר עצמו הרי הועסק בשנה וו אצל קבוצת ש . ניר בע"מ מנצרת עילית וברוב התקופה המיוחסת לו כמתויק בנכס נשוא הערר לא היה מועטק כשכיר ( אין דיווח על העסקתו מ 1.5.2008 ועד 30.4.2009 ).

טענה עקרונית של עורר בעילה של ייאיני מתזיקיי מצויה בגדר סמכויות ועדת הערר לפי סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

בתשובתו להשגת העוררת טען מנחל הארנונה כי החיוב בארנונה בגין התקופה חנייל נעשה בהתאם להודעות שנתקבלו במשרדי העירייה.

לאחר שהסתיים הדיון בפנינו הובא לידיעתנו פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנהליים בתל אביב בתיק עמיינ 18996-0617 בעניין הבניין ברחוב שונצינו בתל אביב.

בפסק דינו קובע בית המשפט באופן ברור כדלקמן:

/כשבבסיס הטענה איני מחזיק של המשיבה 1 עומדת טענת זיוף המעמידה מחלוקת עובדתית מורכבת בין המערערת הבעלים למשיבה 1 כשוכרת על פי הרשום במסמכי העיריית היה על ועדת הערר להפנות את המשיבה 1 להגיש תביעה מתאימה בבית המשפט ולכל היותר לעכב את הליכי הגבייה עד לקבלת פסק דין הלוט המכריע במחלוקת. בצירופה של המערערת לתהליך ובניתול ההוכחות הפכה ועדת העדר את עצמה לבית המשפט והכריעה במחלוקת בין הפרטים ולא במחלוקת בין הנישום לבין הדשות. בכך הרגה מתפקידה ומסמכותת?.

בחנו את עובדות המקרה שבפנינו שמא מתאימות הן לאמרתו הברורה של בית המשפט בעניין הנייל ומצאנו כי אכן מדובר במקרה דומה.

למעשה טענתו העיקרית של העורר במקרה שבפנינו כי לא החויק בנכס מתבססת על טענת הזיוף בלבד ולמעשה מבקש העורר מוועדת הערר להכריע בטענת הציוף.

סברנו בעבר כי כחלק ממלאכתה של ועדת הערר עליה לברר טענות כדוגמת טענתו של העורר ככל שהכלים המנהליים מאפשרים לה להכריע בטענות של ניציס מהסוג שבפנינו ביחס לאחוקה בנכס ובמסגרת טענותיהם של נישומים כי לא החזיקו בנכסים בתקופות ספציפיות ואכן במקרה שבפנינו אפשר היה להתרשם מהעדויות שנשמעו בפנינו ומהמסמכים שהוצגו לנו ולהגיע להכרעה בטענת העורר כי לא החזיק בנכס בתקופה המיוחסת לו .

לא נהסס לאמר כי במקרה שבפנינו לא הרים העורר את הנטל הכבד המוטל עליו בבדי שנגיע למסקנה כי לא התזיק בנכס בתקופה הולבנטית לעור, אלא שבכל מקרה ועל פי ההלכבה העדכנית שיצאה תחת ידו של בית המשפט לעניינים מנהליים מצווים אנו שלא לקבל הכרעה בטענת העורר ומהטעם הזה לדחות את הערר.

שמורה לו לעורר כמובן הדרך לברר את המחלוקת בינו לבין הצד השלישי ככל שהוא סבור שנותרה מחלוקת כזו בערכאות המתאימות.

סוף דבר, דין הערר להידחות.

טענת העורר כי לא החזיק בנכס בתקופה שבמחלוקת נדחית מחוסר סמכות.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

רב

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקוקיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

*<נייר:/עו?ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 9 גדי טל

קלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140015610

יו'יר: עו''ד אלון בדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: אגבלי יהושע קולי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

עניין לנו בערר שהגיש העורר בגין חיובו בארנונה ביחס לנכס בשטת של 29.82 מ"ר המסווג בסיווג ייבניניס שאינם משמשיסם למגוריסיי ברחוב הרבי מבכרך 14 תל אביב.

העורר הגיש השגה בטענה כי יש לשנות סיווג הנכס ולסווג את הנכס בסיווג יימלאכה ותעשיתיי .

העורר טען בהשגתו ובכתב הערר כי הנכס משמש ומסווג מה שנים כבית מלאכה עבור העורר אשר עשה בו שימוש כבית מלאכה לטקסטיל. העורר טען כי הוא עוסק במלאכת כפיים לרבות גיהוצ, תפירת לולאות וכפתורים, ניתיס וכדומה.

המשיב לעומת ואת טען בתשובתו להשגה כי בביקורת שנערכה בנכס נמצא כי בנכס ניתניט שירותי כביסה , ייבוש , גיהוץ וקיפול וציוד לצרכיט חנייל. פעילויות אלה, לטענת המשיב, אינם מאפשרות לסווג את הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

ביום 22.5.2017 התקיים דיון מקדמי במסגרתו טען העורר כך:

יאני חוזר על טענותיי. אין מכבסה במקום. יש דק תפירת כפתולים, לולאות , עבודת חייט וגיתוץ. אני משרת את כל באי השכונה ותושבי האזור?.

בהטכמת המשיב הוחלט כי תוצאות הערר יחולו גס על שנת חמס 2017.

התיק נקבע לשמיעת ראיות והצדדים הגישו ראיותיהס.

העורר הגיש תצהיר עדות ראשית בו הצחיר בין היתר:

*בית המלאכה שלי עוסק בלולאות , כפתורים וגיהוץ....<אתד זמן מה נערכה ביקורת חוזרת והפקחים לאו כי המקום אכן מופעל כבית מלאכה...%

בתצהירו התייחס העורר לעובדה כי בעת הביקורת בשנת 2016 נצפו בנכס מכונות כביסה שיועדו ליתן שירותי כביסה.

בחקירתו הנגדית ביום 11.12.2017 הסביר העורר את התמורה בין הביקורת שנערכה בחודש יוני 6 לביקורות שנערכו לאחר מכן בשנת 2017 ;

**בהתייחס לביקורת מיום 21.6.2016 לתמונה בדף הראשון עם הדלת המסומנת מ/1, זה היה לפני שנת וחצי . הבן שלי הציע לפתות מכבסה, הוא פתח תיק ואחלי חודשיים סגלנו את זת, הייתה ביקורת וראתת שאין מכונת כביסה...%

המשיב חגיש תצהיריהם של חוקרי התוץ דרור עיני ודורון ניימן.

לדוחות ממצאי הביקורת צורפו תמונות.

לאחר שעיינו בדוייחות ממצאי הביקורת, בתמונות שצולמו בנכס, כתב הערר, כתב התשובה ודברי הצדדים כפי שהובאו בפנינו בדיוו המקדמי מוטל עלינו לחגיע למסקנה האם הפעילות המתבצעת בנכס הינה פעילות מלאכת כפיים המצדיקה טיווג הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

האם עולה מהתיאור העובדתי הנייל ומתיאור פעילות העוררת בנכס כפי שבאה לידי ביטוי בכתב הערר כי חשימוש בנכס מצדיק סיווגו תחת הסלווג מלאכה ותעשייה!

המסקנה במקרה וה נקבעת בהתאט לעקרונות שנקבעו על ידי בית המשפט העליון בפרשות מישל מרסייה ובעניין אליהו ווהר (עמיימ 2503/13).

בפסק הדין בעניין אליהו זוהר קובע כבוד השופט מזו 1:

* בניסיון להתוות את המאפיינים של /*מלאכתיי מזה וישילותים מזה, ואת ההבחנות ביניהן, נראה לי שניתן לצייר את שני הסיווגים המיל, יחד עם הסיווג *תעשיהיי, עע ציר אחד - כאשד בקצהו האחד מצויה *תעשיתיי, בקצה הנגדי מצויים *שירותיםי, ובתווך מצוית ה/מלאכה.

נכס המשמש ללתעשיהיי, מאופיין, ככלל, בכך שמתקיימת בו פעילות *יצור (ייצור מוצר מחומר (לם), במבנה תעש:יתי, באמצעות מכונות ופועלי *יצוד. מפעל תעשיה מאופיין גם בכך שהוא עוסק בייצוד המוני של מוצרים, ולא בייצול על פי הזמנה של לקוח קצה ספציפי,

לעומת זאת, הנכסים המשמשיט לענפי היישידותים/ הס נכסים שהפעילות בתם מאופיינת, ככלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרכיו ש2 לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (צווארון לבן?), כגון עולך-דין, לואה-חשבון, לופא, יועץ פיננסי וכדומה,

בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצוית קטגורית הנכסים המשמשים ללמלאכת, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב *שירותייי של מתן שירות מקצועי ללקוה קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעע מאפיין /+תעשייתיי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובלי כפיים מקצועיים (/צווארון כתולל), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופש:ים ('צווארון לבן?), כמובן שבעידן המודלני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גס עמודת עם מיכון מקצועי מתאים.

מאפיינים אלה תואמים לתלוטין את האופי של פעניעויות הנהשגות כמלאכתה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדדהת המילונית של *בית מלאכהל (נגריה, מסגריה וסנדלרית), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכה שהשירות שניתן בהם ללקותות הוא שילות אישי המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי אדנונה בסוג של /מלאכה או /בית מלאכת.

האם במקרה של עסק דוגמת העסק נשוא הערר שבפנינו מתקיימת פעילות המאפיינת שילוב של עבודת כפיים עם מיכון מקצועי מתאים כדוגמת נגריה מסגרייה וסנדלריה או עסק המספק שירות אישי ללקוחותיו הנוטה יותר לכיוון של בעלי מקצועות חופשיים !

המשיב סיווג או הפעילות הנעשית בנכט לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה שכותרתו ייבנינים שאינם משמשים למגוריסיי תחת הגדרה זו נקבע יילרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

לטענת המשיב מרכז הפעילות המבוצעת בנכס נוטהח לשירותים או מכירות שכן חמימד של הענקת שירות חינו במרכו הפעילות בנכס.

המשליב מפנה לכך שבביקורת שנערכה בנכס ביום 26.2.2016 נצפו בנכס מכונות כביסה.

2

אין על כך מחלוקת .

כאמור העד הודה כי במהלך כמה חודשים שינו העורר ובנו את השימוש בנכט וניסו להשתמש בו כמכבסה.

אומנם העורר טען כי במהלך הניסיון להקים את המכבסה המשיך בפעילותו הקודמת בנכס לתפירה של לולאות וניתיס אלא שדוח ממצאי הביקורת מיום 21.6.2016 (ראה תמנה מ/1)מותיר את הרושם כי בנכס נעשתה באותה העות הפעילות לכביסה וגיהוצ ולא לתפירה.

מצאנו את גרסת העד לפיה לאחר חודשיים פינה את מכונות הכביסה והפטיק את השימוש למכבסה כמהימנה, במיוחד לאור תוצאות דוחות ממצאי הביקורת משנת 2017 התומכים בכך ומציינים כי אין עוד בנכס שימוש למתן שירותי כביסה.

לעומת זאת דותות ממצאי הביקורת שנערכו בנכס ביום 28.2.17 וביום 29.5.2017 מלמדים על שימוש בנכס לתפירה, הטבעת שטנצים, וחכל תוך שימוש בחוטי תפירה, מכונות תפירה, קרש גיהוצ ואביורים נוספים.

שני חוקרי החוץ מצליניס בדותותיהס כי אין עוד בנכס מכונות כביסה.

העורר נחקר על תצהירו והשיב כך:

/אני לבד בנכס וגם זה חלקית כי אני נכה, אני נותן שירותים של לולאות כפתולים (גלהוץ.

...בזמן האחרון כמעט ואין לי לקוחות .. אין לי מחירון ואין לי שעות פתיחה..+

נדמה כי הפעילות המתוארת מדוחות ממצאי הביקורת משנת 2017 ומעדות העורר עצמו נוטה יותר להגדרתה כפעילות ייצורית או כבית מלאכה ולא פעילות של מתן שירותים.

רבות נכתב ביחט לבריימ 4021/09 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב נ' מישל מורסייה שס קבע בית המשפט מבחנים חדשים להגדרת ייבית מלאכהיי : מבחן ההגדרה המילונית, מבחן התכלית הסוציאלית ומבחן האחידות הפרשנית.

השתכנענו שטענת העורר כי שב לאחר נסיון כושל לעשות שימוש אחר בנכס לבצע בו מלאכת כפיים , שכן גם מדוחות ממצאי הביקורת לשנת 2017 עולה כי בנכס מתבצעת כיום פעילות תפירת לולואות וכפתוריס המהווה למעשה מלאכת כפיים .

על הרציונל בבסיס ההקלה בארנונה לה ווכים בתי מלאכה עמד בית המשפט העליון בפסק דין

מישל מרסיית:

*יתכן, כי בבסיס ההקלה בארנונת לה זוכים בתי מלאכה טמון - במידה לבת - *סוד סוציאלי.

באופן מסורתי מתח הרווחים שטיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תתכום טכנולוגי (מה שמכנים בימינו ,(ח1606 שסו שתיקף הכנסותיהם הית נמוך. בעליהם התפרנסו, בדרך כלל לא ברוות רב, מיגיע כפיהם. יחד עם זאת, סיפקו שירות חיוני לציבור, שהרי כל אדם זקוק היה מעת לעת לתספולת, לתפירה או להטלאת בגדיו או לתיקון נעליו ולעתים לתפירתן. משכך, מהטעם הטוציאלי של שיוכם המסולתי של בעלי המלאכת (הרצון לאפשר להם להמשיך (להתפלנס, יחד עם ההבנה כי הס מספקים שירות תיוני לציבור, שלצוי שיהיה נגיש ומצוי גם בשכונות מגולים - ניתנה ההקלה בתשלום האלנונה."

בשים לב לפטיקתו של בית המשפט בעניין מישל מרסייה הרי שמצאנו כי בשנת המס 2017 יש לראות בשימוש בנכס נשוא הערר לצורך תפירת לולאות, ניתים או אף גיהוץ לעיתים לתושבי השכונה על פי הקריטריוניסם שעיצב ביהמייש העליון, כשימוש הדומה לפעילות שעושה טנדלר או תופר, נכון יהיה לקבוע, בשים לב לתכלית החוק כי השימוש בנכס במקרה הנדון בפנינו דומה יותר לפעילות של מלאכת כפיים מאשר מתן שירותים.

משנמצא כי השימוש אותו עושה העורר בנכס עומד במבחניס שנקבעו בפרשת מישל מרסייה ו/או אליהו ווהר יש לקבוע כי בשנת המס 2017 יסווג עסקו של העורר כבית מלאכה.

לאור כל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר ביחס לשנת המס 2016 להידחות אולם דין הערר לשנת המס 2017 להתקבל.

אם לא יימצא כי חל שינוי עובדתי בשימוש אותו עושה העורר בנכס יש להחיל על הנכס את תוצאות הערר גס לשנת המס 2018.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענייניסם מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

0

יו"ר: עו"ד אלון בדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר = טל

קלדנית: ענת לוי

3

ועדת ערר לענייני ארנונה בללית מס' עררים: 140016583 שליד עיריית תל אביב- יפו 12

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: מכבי שירותי בריאות

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת מחזיקה בנכס ברתוב קויפמן יחוקאל 4 בתל אביב, בשטח של 183.33 מ"ר.

העוררת טוענת כי שטח ה צריך ליהנות מהנחה/פטור מארנונה בשיעור של שני שליש על פי סעיף 5 (+) לפקודת מסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) 1938 ( לעיל ולהלן: ייפקודת הפיטוריןיי).

המשיב טוען כי אין לפטור את הנכס נשוא הערר מארנונה שכן השימוש הנעשה בו אינו עומד בתנאי סעיף 5 (1) לפקודת הפיטורין.

בתשובת מנהל הארנונה להשגה מיום 15.1.2017 השיב מנהל הארנונה כך:

*במקרה דנן, ובהסתמך על ביקורת שנערכה בנכס ועל שיחת טלכון שנערכה בין נציג משרדנו מל גלעד ענקי לבין גב חיה לאטי מטעמכם, נמצא כי הנכס משמש כמשלדי מערכות מידע המשדתים את כל הקופה, לרבות את שירותי הרפואה המשלימה, שאינם באים בגדר שירותים מכח חוק ביטות בריאות ממלכת/

דיון הוכחות התקיים ביום 20.11.2017.

בתום הדיון הודיע בייכ המשיב כדלקמן :

לאני מבקשת שהות בטרם ניגש לסיכומים לבחון את הראיות החדשות שנשמעו היום ולתת הודעה לוועדה האם חל שינוי בעמדת תמשיב?

ביום 18.12.2017 הודיע המשיב כי ביום 23.11.2017 ערך המשיב ביקורת בנכס ונמצא כי משרדי מתלקת מערכות מידע של קופת חוליט מכבי חינם של מכבי שירותי בריאות ואין להם כל קשר לרפואה משלימה.

המשיב ציין כי ממצאי ביקורת זו שונים בתכלית מממצאי הביקורות הקודמות שנערכו בנכס ועל בן /מסכים המשיב כי החל ממועד הביקודת האחרונת שנערכה בנכס במסגרתה נמצאו ממצאים שונים, קרי החל מיום 23,11.2017, <וענק לנכס נשוא העררים פטור חלקי כקבוע בסעיף 5ז)

לפקודת תפיטולין...+

העוררת הת*יחסה לבקשתנו להודעת המשיב והודיעה כי היא מתנגדת להענקת ההנתה מיום 7 ולא לתקופה שקדמה למועד וּה.

מאחר ולמעשה מיום 23.11.17 התקבל הערר נותר לנו רק להכריע בתקופה שקדמה ליום 23.11.17 וואת מיום 28.7.16.

2

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לטענת המשיב לפיה בתקופה שבמחלוקת שימש הנכס את העוררת לא רק למתן שירותים בהתאם לחוק בריאות ממלכתית אלא גס בתחומים נוספים.

גם המשיב מודה כי הבסיס לקביעתו חינו המידע שנמטר לנציג המשיב כי הנכס משמש לבדיקות תוכנה הן עבור העוררת והן למתן שירותי רפואה אלטרנטיבית.

העוררת לעומת ואת טוענת כי מיום תפיסת החוקה בנכס משמש הנכס את צוות המחשוב של העוררת בלבד.

עלינו להכריע במחלוקת העובדתית על פי הראיות שהובאו בפנינו.

העוררת הגישה את תצהירה של הגב' פנינה ארביב המשמשת כסגנית מנהל אגף ומנהל תפעול מערכות מידע אצל העוררת אשר הצחירה כי הנכס משמש את אגף מערכות המידע בעוררת.

היא תיארה את עבודת הצוותים המועטקיס בנכס לבדיקת תוכנות החיוניות לעוררת. והוסיפה כי *התוכנות הנבלקות משמשות באופן בלעדי את העודרת ואינם משמשים גופים אחרים (מכבי דנט ו/או מכבי טבעי)/

בחקירתה הנגדית לא הוצמה גרסתה.

היא נשאלה לגבי חיה (אשר על המידע שמסרה כביכול מסתמך המשיב בעמדתו) והשיבה כי חיה היא מזכירתה של יעל מאיר ממחלקת נכסים והסבירה כי חיה לא אמורה לדעת מה נעשה מבתינת מערכות מידע ואת מי הן משרתות.

היא הוסיפה והשיבה כי:

ילדפואה המשלימה יש מנהל מערכות מידע משלהם שהם יושבים בבית הטקסטיל, איפה שכל הרפואה המשלימת?

עד המשיב גלעד ענקי הגיש תצהיר אליו צורפו שני דוחות ממצאי ביקורות בנכס.

בביקורת מיום 10.8.16 מציין עד חמשיב כי /לדבלי חיה בנכט פועלים משלדים של עובלי מערכות תמידע של קופת חולים מכבי וכולל הרפואה המשלימה שלה המשדתת את כל הקופ בביקורת מיום 11.1.17 ציטט עד חמשיב את דברי הגבי חיה לטי אשר קיימה עם העד שיחה טלפונית לאחר שהנייל ביקר בקומה מוטעית בנכס.

עד המשיב נחקר בתצהירו על דותות ממצאי הביקורת ומסר כי ציטט מפיה של חיה את המידע

שמסרה לו. לעניין מערכות המידע השיב:

*כשאני רואת קומה שמוגדרת מערכות מידע אני שואל מה עושים כי אין לי את הכלים לדעת איזה פעילות מתבצעת /.

בסופו של יום מוצגות בפנינו שתי גרסאות עובדתיות.

האחת, גרסת העוררת הנתמכת בתצהיר שלא הוזס במסגרת התקירה נגדית ממנה עולה כי לשירותי הרפואה המשלימה מערכות מידע עצמאיות כך שאין הגיון בטענה כי בנכס נשוא הערר ניתן שירות משולב של בדיקות תוכנה גס לעוררת בתחום שירותי הבריאות וגם לתתוס הרפואה המשלימה.

מצד שני טוען חמשיב כי עובדת העוררת מסרה לו את המידע לפיו בקומה הנייל עוסקים גס בשירותי הרפואה המשלימה.

חוא מפנח פעמיים לכך שגה המידע שנמסר לו, פעם בעת ביקור ופעם בשיחה טלפונית...

דו"ח ממצאי הביקורת מיום 23.11.17 לא הומצא לנו אולם המשיב מציין כי במעמד הביקורת נמצאו משרדי מערכות מידע של קופת חולים מכבי?לדברי יעל וחיה מערכות מידע אלו הינם של מכבי שירותי בריאות ואין להם קשר לדרפואה המשלימה?

גם בביקורת זו לא בחן המשיב לגופן את הפעולות המבצעות בנכס ואותה גב' חיה שעל בסיס מה שמסרה קבע המשיב כי הנכס אינו ראוי לפטור עד ליום 23.11.2017 היא שנזכרת בהודעתו מיום 18.12.2017 כמי שמסרה כי מערכות המידע בנכס אין להן קשר לרפואה משלימה.

בנסיבות אלה נדמה כי התעקשותו של המשיב על עמדתו הינה דווקנית.

שיקול הדעת לפיו נכס יסווג על פיי תשובה שצוטטה מעובדת כלשהי אינו סביר, גם אס העוררת נמנעה מלהביא אותה לעדות בכדי שתכחיש את האמרה ובמיוחד כאשר המשיב בעצמו מסתמך על עמדתה כאשר הוא מחליט לשנות את הסיווג ביום 23.11.17.

ראוי יותר להתבסס על עובדות כמו והות העובדים, בדיקת מערכות התוכנה, וכיוב..

המשיב לא הצביע על ראיה נוספת התומכת בעמדתו ביחס לתקופה שקדמה ליום 23.11.17 פרט לציטוט הגבי חיה.

העוררת לעומת ואת העידה את העדה מטעמה והוכיחה כי מצב הנכס, המועסקים בו והשימוש בו לא השתנו ביום 23.11.17 כך שיש להניח כי חשימוש בנכס מיום 23.11.17 הוא השימוש שנעשה בו גס בתקופה שבמחלקות.

זוהי לשון סעיף 5 (1) לפקודת הפיטורין:

,כל רכוש השייך לאגודה או למוסד שיתופי שמטרתם העיקרית היא לספק שלא על מנת לקבל פרס, עזרה רפואית ולהחזיק בתי-חולים, בתי- הבראה, מדפאות או קליניקות, בתנאי שרכוש זה משמש אך ורק לאחת מאותן המטרות או ליותר מאחת, ובתנאי שאותה אגודה או

אותו מוסד שיתופי אושרו מטעם שר הפנים לצרכי פיטורים עפלי סעיף זה"

העוררת הוכיחה כי הנכס נשוא הערר שימש גס בתקופה שבמחלוקת אך ורק לאחת מאותן המטרות המוגדרות.

וממה נפשך ! המשיב בעצמו מקבל את העובדה כי השימוש בנכס עונה על תנאי סעיף 5 (י)

לפקודת הפיטורים מיום 23.11.2017.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

משלא נתבקשנו לעשות כן, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 7.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

צאתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד/רו'יח אבשלוסם לוי חבר: על גד טל

קלדנית: ענת לוי

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות ה

וועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלט

7

ה

תאריך ‏ : כב בשבט תשעח

8

מספר ערר: | 12:34 / 140017778

מספר ועדה: | 11673

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]