החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 18 עד 30 ליוני 2017

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140014958 שליד עיריית תל אביב- יפו 12

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העודר: תיאטרון גשר

גגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה כתב ערר בעקבות החלטת מנהל הארנונה מיום 13.4.2016 שלא לסווג חלק מהנכסים אותם היא מחזציקה ברחוב שדרות ירושלים 5 ורחוב אילת 11 בתל אביב בסיווג על פי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה. ייאולמות המשמשיט להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטיס".

בהחלטתו הדוחה את בקשת העוררת נימק המשיב את החלטתו בכך ש'/בביקולת שנעלכה בנכסים נשואי חשבונות אלו עולה כי הנם משמשים (בהתאמה) למחסן, מזון, מהלקות שגווק והנהלת חשבונות *.

לעומת עמדה צו מציינת העוררת בכתב הערר כי חינה תיאטרון ידוע ומוכר השוכן בשני מבנים נפרדים ברחוב אילת 11 ובמתחס בשדרות ירושלים 5-9.

הצדדים ביקשו כי התלטת הועדה בערר לשנת המס 2016 תחול גם על הערר שהגישה העוררת לשנת חמט 2017 ובעקבות בקשתם החליטה הועדה ביום 29.5.17 על איחוד העררים.

ואלה טענות העוררת :

ח-ן 10358492- נכס ברחוב אילת 11, לטענת העוררת יש לסווג נכס זה בסיווג אולמות תיאטרון ולא בסיווג מחסנים,

ח-ן 10724633- נכס ברחוב אילת 11 לטענת העוררת יש לסווג נכס זה המשמש כקופה למכירת כרטיסים בסיווג אולמות תיאטרון ולא בסיווג משרדים.

ח-ן 10811601- נכס ברחוב אילת 11, לטענת העוררת יש לבטל החיובים בטענה שמדובר ברחוב.

ח-ן 10403682 וח-ן 10270141 - נכטים ברחוב שדרות ירושלים 5, לטענת העוררת יש לסווג נכסים אלה המשמשים כקופות התיאטרון בסיווג אולמות תיאטרון ולא בסיווג משרדים.

ביום 27.2.2017 נשמעו הראיות בתיק זה.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית של ריסקין ויקטור.

המשיב חגיש את תצהירו של חוקר התוץ אבי חנוך אשר ביקר בנכס ביום 30.3.16 וצירף לתצהירו את דוחות ממצא? הביקורת מאותו המועד.

בחקירתו הסביר עד העוררת כי לנכס שתי כתובות כאשר בכתובת ברחוב אילת קיים גס מחסן תפאורות לשני התיאטראות וכי על אף שבין שני המבנים מרחק של כ 200 מ"ר עדיין מדובר בתיאטרון אחד.

*המבנה תראשי שכ 2 תיאטלון גשר היה קולנוע בעבלו והוא לא מבנה שתותאם במקור לטימוש כתיאטרון (לכן בניגוד לתיאטראות אחלים מזקק להשלמת שטחים הסמוכים לצולך אחסון או אלמלניסטרצית.

העד תיאר בתקירתו את השימוש במבנה ברחוב אילת למחסן ציוד להפקה והצהיר כי המחסן צמוד פיוּית לתיאטרון ומשמש אותו.

ביחט לשטת הקרקע ציין בתצהירו כי מדובר בשטח קרקע פתוח אשר מרביתו מהווה מעבר פתות להולכי רגל בדרכם לתחנת האוטובוס הסמוכה ובחקירתו הכחיש עד העוררת כי בשטח הקרקע נעשה שימוש לחנית רכבים המגיעים לתיאטרון.

לעומת זאת העיד:

שאנחנו עושים שימוש של פריקה וטעינה בשטת המדובד....<

המשיב הגיש כאמור את תצחירו של חוקר השומה אבי תנוך.

עד המשיב ערך ביקורות בנכסים ביום 30.3.16 ולתצהירו צורפו הדותות.

שיטת התיעוד שנקט חוקר השומח הייתה רישום טענות הלקות על גבי התרשימיס ורישום ממצאי

הביקורת :

*מצ'/ב שלטוטים בהם פולטו ממצאי הביקודת, טענות הלקות וסיווג ההמונות?

בחקירתו הנגדית נשאל עד המשיב שאלה אחת בלבד ביחט לדוחות הביקורת ואישר כאשר נשאל

לגבי הערותיו של העורר על גבי דוחות הממצאים כך:

*מה שראיתי ציינתי. בהתייחס לשאלתץ, אילו הייתי לואה עובלות העומלות בסתירת לדברים שרשמתי מפי (יקטור, הייתי מציין זאת בדוליח?

לפיכך נביא עיקרי העובדות מתוך דוח ממצאי הביקורת בכדי להסיק את המסקנות הנכונות ביחס למצב העובדתי בצירוף הערותיו של נציג העוררת אשר בהתאם לתשובת עד המשיב, אין ביחט

אליהן מחלוקת עובדתית:

ביחס לשטח הקרקע (587 מ"ר):

עד המשיב רשם את דבריו של נציג העוררת כי לטענתו שטח וה מהווה מעבר של הרחוב. הוא ציין כי בכניטה לשטח יש שער מתכת והפנה לתמונות שצולמו.(134-136)

עיינו בתמונות שצורפו לדות ממצאי הביקורת ועלינו לקבוע כי עיון בתמונות מראה על פניו כי אכן מדובר בשטת רחוב או כביש בו נראים מבנים , רכבים חונים ואנשיט צועדים.

לא ראינו פעילות הקשורה בתיאטרון בתמונות או בדוח ממצאי הביקורת וכל שיש בידינו חינה עדותו של נציג העוררת ביחס לפריקה וטעינה באזור זה.

גם את תחימת השביל כטענת המשיב לא ראינו בתמונות. תמונה 146 אליה הפנה המשיב את נציג העוררת בחקירתו אינה מלמדת על שער פעיל או שומר או בקרה של העוררת על גישה או שימוש בשביל או ברחוב.

נכס מס' 2000321829- חשבון 10358492

עד המשיב ציין על גבי התשריט ביחס לנכס זה כך: /לפי (יקטוד מדובר בשטחת שש:יך לתיאטלון לדבליו מדובר במחלקת בניה, אחסון, תיקון של תפאודת ואביזריס המלועדיס לתיאטרון?.

כאמור לעיל על פי עדות עד המשיב הוא לא מצא בביקורתו עובדות העומדות בסתירה לגרסתו של עד העוררת ביתס לשימוש במבנח צח.

עיון בתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ביחס לנכס זה תומך בעמדת העוררת ומלמד כי אכן מדובר במבנה בו נראה ציוד המתאים לפעילות של בניה, אחסון ותיקון של תפאורה.

האדם הסביר שאינו מומחה בעבודת תיאטראות היה מתרשם כי מדובר בחלק מייאחורי הבמה י של התיאטרון וכתלק מהאזורים בהם שוקדים עובדיו על הכנת הציוד הנדרש לשט העלאת מופעים.

דברי עד העוררת כי במבנה בשדרות ירושלים אין לעוררת שטחים המאפשרים שימושים אלה מחזקים את הרושם חנייל.

נכס מס' 200292581 ח-ן 10724682 ונכס מסי 2000292481 חשבון 10270141 (54 + 111 מ"ר) :

על גבי דוח ממצאי הביקורת נרשם כך:

<נלאו עמדות ממוחשבות קלסלים תיקיות ופריטים נוספים, לפי (יקטוד מדובר בשטחה המשמש את התיאטרון להנהלת חשבונות ושיווק?/

קיים שילוט משדדי התיאטרון , נדאו עמדות ממוחשבות ציול משלדי ומספר עובדי המקום . לפי ויקטוד השטת משמש את התיאטרון למכירת כלטיסים.

התמונות שצורפו לדוח ביחס למבנים אלה מדברות בעד עצמן, ניתן לראות שלט המציין את שעות פתיחת משרד הכרטיטיט וכן עמדות משרדיות.

לדות ממצאי הביקורת צורפה התייהסות לנכס מספר 200292471 (52.59 מ"ר) , לא ראנו התייחטות של העוררת בערר או בסיכומים לנכס וּה, אך יכול והדברים אינט ברורים לוועדה בשל שימוש העוררת במספרי חשבון ולא במספרי נכטים. על כל פנים נצייו כי התרשמנו מדוח ממצאי הביקורת כי שטח וח משמש כמחסן לאחסון ציוד של התיאטרון.

לאחר שעיינו בתצחירי הצדדים , שמענו את עדותם בפנינו , עיינו בממצאים שצורפו לעדויות הצדדים, בכתב הערר ובכתב התשובה הגענו למסקנות העובדתיות כדלקמן:

מדובר בשני נכסים הנמצאים בסמיכות גאוגרפית אשר משמשים את תיאטרון גשר כמתחם אחד להצגות, לאחסון תפאורה, בניית ותיקון של תפאורה, מכירת כרטיסים וגםס לעבודה משרדית הקשורת בפעילות התיאטרון.

חשימוש בנכטיס לצורך מכירת כרטיסים או אחסון תפאורה, התלבושות או תיקון התפאורה או העבודה המשרדית נעשה בסמוך או בצמידות למבנים שכבר הוכרו על ידי המשיב לסיווג כאולמות תיאטרון.

החלטתנו בעניין שטח הקרקע:

העוררת אינה מתזּיקה בשטת קרקע של 587 מ"ר.

התרשמנו כי העוררת אינה שולטת על הכניסה והיציאה למתתם זה, בתמונות מדוחות הביקורת השטת נראה מתחם ה כשטח רחוב או כביש בו חונים רכבים שאינם קשורים לעוררת ופוסעים בו תושבים אשר אינם עובדי העוררת.

יכול להיות שחלק מהשטח משמש כשטת פריקה וטעינה בו מתזיקח עוררת בלעדית אלא שטענה כוו או תרשים המעיד על אבחנה כזו לא הוצגו לנו.

אשר על כן דין הערר ביחס לטענת העוררת כי אינה מחזיקה בשטח הקרקע להתקבל.

נותר לנו להכריע על סמך העדויות והעובדות שהובאו בפנינו האם עומדת הפעילות שנערכת ביתר הנכסים נשוא הערר בתנאי סעיף 3.3.8 לצו הארנונה.

האם פעילות העוררת בנכסים אלה נכנסת בהגדרת לאולמות המשמשים להצגת תיאטרון מחוע וקונצלטים ..%

הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל גס בטענת סיווג כלל הנכסים עפ"י סעיף 3.3.8 לצו הארנונה.

הסעיף קובע הגדרה כללית - אולם המשמש לתיאטרון.

הננו סבורים כי פעילות העוררת בנכסים - מכירת כרטיסים, תיקון תפאורה, אחסנת תפאורה ותלבושות ופעילות משרדית הקשורה בפעילות התיאטרון ושאר השימושים כמפורט לעיל נכנסות בגדר המונח ייאולס המשמש לתיאטרוניי.

מדובר בתיאטרון ידוע ומוכר אשר אין חולק כי אולמות המופעים שלו נמצאים בסמוך למבנים אלה ואין חולק כי הנכסים הללו אינם משמשים פעילות אחרת.

הוכח, גם על סמך ראיות המשיב, כי הנכסים משמשים את התיאטרון כחלק מפעילותו השוטפת גם אם אין מדובר באולם תיאטרון להצגת המופעים כי אס חלק מהנכסים המשמשים את התיאטרון לעבודה הקשורה בכל שנדרש יימאחורי הקלעיםיי.

אם מתקין הצו התכוון להקל על המעמסה המוטלת על תיאטרון מסחרי בפעילותו באולמות רחבי ממדים, קל וחומר שהתכוון גס לפעילות המהווה חלק מהתהליך הזה כגון אולם חזרות, משרד למכירת כרטיסים, מחסן לאחסון תפאורה או תלבושות או שטח בו מורכבת או מתוקנת התפאורה.

בסיכומיו מפנה המשיב לכך שמקום בו נעשה שימוש בהיקפים נרתבים במבנים נכון יהיה לפצל את השימוש ולחייב כל מתקן על פי ייעוד ושימוש.

אין וה המקרה. מדובר בייעוד ושימוש אחד לכל המתקנים או המבנים. העוררת אינה עוסקת בפעילות משרדית או פעילות לאחסנה.

במקרה בו מדובר בנכס אחד המשמש לפעילות תיאטרון, חרי שמכירת כרטיסים ותיקון תפאורה אינם מהווים שימוש עיקרי כל אחד בפני עצמו ובמקרה זה אין הרשות רשאית לסווג כל חלק בפני עצמו, הגם שספק רב אם ניתן במקרה וה להפריד בין החלקים השונים במתחם.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

משלא נתבקשנו לעשות כך, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.6.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

מיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

ו באתר האינטרנט של ל

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות ה

בוועדת ה התשלייז - 1977 תפורסם החלטט

7 /

יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלוסם לוי חבר: עו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140003781 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו//ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: | דורון אלקיים כונס נכסים עו"ד

בנגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

תיק וה נפתח בשנת 2010 ומאז התגלגל גלגולים שונים עד שהגיע לדיון בפני הרכב הנוכתחי של הועדה.

לאחר שהתיק נדון בפני שני מותבים שוניט של ועדת הערר , נדחה על ידי אחד ההרכבים ובמסגרת פסק דין (מוסכם ) בערכאת הערעור בוטלה החלטה על דחית הערר והתיק הוחזר לדיון ובעקבות הפסקת כהונתו של המותב בראשות עוהייד אהוד גרא , הובא התיק לדיון מקדמי בפני המותב הנוכתי ביום 2.1.2017.

וחנה, כפי שקבענו בהתלטתנו מיוט 2.1.2017, רוב מהומה על לא מאומה.

המחלוקות נשוא הערר אינן נכבדות ולו היו הצדדים באים בדברים ביניהם ניתן היה להביא לטיוס המחלוקת בדרך של הטדרת מעמדם של הצדדים השלישיים בפני חמשיב ורישומס כמחזיקים בנכס בהתאט לבקשתו המקורית של העורר, אשר אינו בעלים או שוכר של הנכסים כי אם כונס נכסים אשר נרשם כמחציק מתוקף מינוי הנייל.

נציין כי במסגרת החלטות קודמות של ההרכבים הקודמים גומן צד גי לדיונים אשר התייצב באמצעות בא כוחו באותה העת (עוהייד אליצור פלד ).

הצד השלישי לא היה נוכח בדיון האחרון ביום 2.1.2017.

התייתסנו בהחלטתנו מיוט 2.1.2017 לעמדת המשיב לפיה יש לדחות על הסף את הערר בשל איחור בהגשתו והבענו תהייה ביחס לסיבות שהביאו את המשיב להתעקש על עמדתו זו.

הצענו לצדדים לטיים את הדיון בדרך מוסכמת כאשר הערר ביחס לנכס 2000093023 יידחה ואילו הערר ביחט לנכס 2000093027 יתקבל.

עוד הצענו כי החיובים בגין נכס 2000093027 יועברו על שם רהיטי אורן ו/או אבי אורן.

הוספנו וקבענו כך :

,על מנת שמנהל האלנונה *וכל לתת הסכמתו להטדר זה , על העודדר להמציא את הסכמת רהיט:

אולן או אבי אודן להסבת החיוב על שמם לתקופת שמיום :ולי 2009 עד מלץ 2010 לנכס שמספדן 7..

בהעלר הסכמה מובהר כי עומדות לשני הצדדים כל הטענות ואין בהצעה האמולה לעיל משום קביעת עמדת ביחס לחיובים או ביחס לזיהוי הנכסים או ביחס למועד בו הוגשה ההשגה ומובקל לצדדים כי אס לא יגיעו להסכמה תדון הוועדה קודם כל בטענות המקדמיות'י.

ביקשנו מהעורר כי יודיע לוועדה עד ליוט 15.2.2017 האם הצדדים הגיעו להסכמה על בטיס הצעתנו אס לאו.

כבעבר גט הפעם, העורר לא פעל על פי החלטת הועדה ולא הודיע דבר לוועדת הערר.

ביום 20.2.2017 ומתוך הקפדה על וכויותיו של העורר האריכה הוועדה מיוזמתה את המועד לקבלת הודעתו עד ליום 2.3.2017.

גם ארכה זו לא הביאה את העורר להודיע לוועדה מה נפל בגורלה של הצעת הפשרה שהוצעה לצדדים.

ביום 20.3.2017 נתקבלה ההחלטה הבאה :

ייהמשיב יסכם את טענותיו המקדמיות עד ליום 15.4.2017 בהיקף שלא יעלה על שני עמודים , העורר *גיב לסיכומי המשיב בתוך 30 יום מקבלתם באותו ההיקף'י.

בהתאם להחלטתנו הגיש המשיב את סיכומי טענותיו בשאלות המקדמיות ביום 5.4.2017.

העורר לא הגיש סיכומים מטעמו.

הנה כי כן עלינו להחליט בטענת המשיב לפיה העורר הגיש ביום 4.7.2010 פניה לאגף הגביית , לטענת המשיב בעקבות הליכי גבייה שננקטו כנגד העורר.

המשיב טוען כי חיובי הארנונה נשוא פנייתו של העורר הוטלו עליו בתחילת שנת 2010 עס הנפקת שומות המס לשנת המס 2010.

לפיכך, כך לטענת המשיב, איחר העורר במועד הגשת ההשגה ולפיכך חיובי הארנונה לשנות חמט 0 ננשואז פנייתו של העורר) כבר חלוטיס ויש לדחות על הסף את הערר שכן ועדת הערר נעדרת סמכות לדון בערר מקום בו לא הוגשה השגת העורר במועד, ובאין תשובת המשיב להשגה.

עוד מעלה המשיב טענה לפיה אין בסמכות הועדה לדון בערר שכן העילות נוגעות לסכסוך בין מחזיקים אשר נדון בערכאות אחרות ואינן בגדר הסמכויות שנמטרו לוועדת הערר על פי החוק.

המשיב מבקש בסיפת סיכומי הטענות שהגיש כי הועדה תשים קצ להתנהלות העורר רבת השנים ותדחה את הערר בין השאר בשל התנהלותו, מחדליו וכיוייב.

לאחר שעיינו בהחלטות הקודמות בתיק וה ובמסמכיט שהוגשו לוועדה הגענו למטקנה כי למרות האמור הועדה אינה רשאית להידרש לבקשתו של המשיב.

ביום 10.9.2012 הגישו המשיב והעורר בקשה בהסכמה למתן תוקף פסק דין להסכמות ביו הצדדים לבית המשפט המחוצי בתל אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנחליים בתים עמיינ 2..

בהתאם להסכמה בין הצדדים נתבקש בית המשפט כי /הדיון בתיק ערר 140003781 *חודש ובמקביל תינתן אדכה של חצי שנה במהלכת :וכל המעדער להגיש תצהירי עדות לאשית.

כבוד השופטת צילה צפת נתנה ביום 10.9.2012 תוקף פסק דין להסכמות בין הצדדים.

הנה כי כן, בית המשפט נתן תוקף פסק דין להסכמה בין הצדדים לפיה דחיית הערר תבוטל והתיק יוחור לדיון הוכחות לאחר שיוגשו תצחירי עדות ראשית על ידי העורר.

דחיית הערר על הסף בטענות המקדמיות ( גם אם יש בהן ממש) תהווה פעולה בניגוד לפסק דינו של בית המשפט שקבע כל יש לקיים דיון בערר.

במיוחד נכונים הדברים בשעה שהצדדים הסכימו לקיים את חדיון. הטענות המקדמיות אותן מעלה המשיב כיום היו בפניו גם עת הגיע להסכמה הנייל שקיבלה תוקף פסק דין.

אין מנוס מקיום דיון והכרעה בתיק זה.

יחד עם זאת, אם העורר יבחר להמשיך ולהתעלס מהחלטות הועדה הרי שהוא מוזהר כי החלטה בערר תתקבל על סמך חומר הראיות שבתיק ולאלתר.

המזכירות תקבע את התיק לדיון הוכחות על פי המועד הקרוב האפשרי.

המזכירות מתבקשת לשב\ את התיק שלא במסגרת סדר ההוכחות הרגיל אלא באחד המועדים האפשריים המוקדמים.

עד העורר איתן ליפשיצ יתייצב להיחקר על תצהירו.

המשיב יגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו עד ליום 1.7.2017 ועדי המשיב יתייצבו לדיון שייקבע.

אס יחפוץ העורר לזמן את הצד השלישי לדיון הרי שו וכותו אולם מובהר כי התיק יובא לדיון ולהכרעה גס בהעדר התייצבות הצד השלישי.

הצדדים יערכו לסיכומים בעל פה במעמד דיון ההוכחות לאחר שתשמענה עדויות הצדדים.

עניין הוצאות בקשה זו יידון בהחלטתה הסופית של הועדה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.6.2017.

0

יו'"ד, עו'/ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה פללית מס' ערר: 140015783 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רר''ח אבשלום לוי

חבר: עוי/ד גדי טל

העורר: עזבון פרט גרשון ל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

פעם נוספת נדרשים אנו להכריע בערר שהוגש על ידי נישום שחויב בארנונה בשיעור ניכר על פי סעיף 1.1 די לצו הארנונה בגין נכט שזכה לכינוי יידירת רפאיםיי ומוגדר כדירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה משנים עשר החודשים שקדמו ל 1.12.2014 .

בדרך כלל במסגרת העררים שנדונו בפנינו נדרשנו לבדיקת הטענות העובדתיות שהועלו על ידי עוררים אשר ביקשו לשכנע אותנו כי מנחל הארנונה טעה כאשר דחה את השגתם מאחר ועשו שימוש בדירה ולו שימוש קלוש, בתקופה הרלבנטית וזאת בניגוד לתיווי שעון חמים שהיה בידי מנהל הארנונה עת החליט לחליבו בתעריף המוגדל.

הנכס נשוא הערר סווג כאמור. כיימבנה שאינו בשימושיי מכח צו הארנונה בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה המגדירות מבנה מגורים שאינו בשימוש כמבנה מגורים בו לא התגורר איש דרך קבע במשך תשעה מבין שנים עשר החודשים שקדמו ל 1 דצמבר לפני שנת הכספיט בעדה מוטלת הארנונה.

המשיב קבע כי מאחר והדירה לא שימשה למגורים דרך קבע (במהלך שנת 2014) יש לסווגה בסלווג האמור.

על החלטתו גו של מנהל הארנונה הגישה העוררת, אחת מיורשות העיובון את הערר.

היא פירטה בכתב הערר שהגישה את הנימוקיט לפיהם יש לדחות את החלטתו של מנהל הארנונה

לסווג את הדירה בסיווג יידירת רפאיטיי:

* הדירה חינה דירת מריבה הנמצאת במחלוקות משפטיות המתנהלות בבית המשפט לענייני משפחה בתייע 1694102-12 ות'יע 16945-02-12.

* לאור המחלוקת המשפטית לא ניתן היה להשכיר את הדירה או לעשות בה שימוש שכן לנכס לא מונה מנהל עיזבון.

* בנסיבות אלה מדובר בנטיבות ייחודיות שאינן בשליטת המחציק.

המשיב לא צירף לתשובת מנהל הארנונה את התלטת ועדת ההנחות ולא בורר האט במקרה זה דנה ועדת ההנחות בפנלית העוררת והאט נבחנה טענת העוררת כי נתקיימו נסיבות המצדיקות את הפחתת התיוב ביחס לנכס חנייל.

הפננו בהתלטות קודמות שלנו להטתייגות מתוצאות החיוב במקרים כגון זה. ברור לכל שלא לכך כיוון המחוקק כאשר התקין את התקנות הנוגעות ליידירת רפאיסיי ולדירות שלא נעשה בהן שימוש.

ברור כי המחוקק כיוון לנישומים אשר אינם עושים שימוש בנכסיסם המשמשים למגורים בנסיבות אחרות ומסיבות אחרות.

במקרה שבפנינו תוצאת הסיווג בערר וה הינה הטלת ייקנסיי בלתי מוצדק על נישומים אשר נקלעו למצב בו הדירה אינה יכולה לשמש למגורים בשל נסיבות הקשורות בפטירתו של המנוח ובהסדרה החוקית הנדרשת ביחס למתן תוקף לצוואה.

אמרנו במקרים הקודמים שהובאו בפנינו כי ידיה של ועדת הערר כבולות במקרים כגון וה ועל כן נאלצנו לדחות את הערר.

והנה מתרבים המקרים המובאים בפנינו ואשר המוטיב החוזר בעניינם חינו נכס עליו השית מתקין צו הארנונה חיוב מכביד מתוך הסמכות שהוענקה לו בתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) (הוראת שעה) התשעייד - 2014.

בטרם נכריע נבקש להביא לבירור את עניין הדיון ו/או החלטת ועדת ההנחות בתיק וה.

במקרים אחרים שהובאו בפנינו צירף המשיב לתשובתו להשגת הנישומיסם את החלטת דעת ההנחות שדנה בהשגה ובנימוקי ההשגה אשר בדרך כלל הודיעה לנישומים כי ועדת ההנחות (שהוסמכה על פי תקנות ההסדרים לאשר תקופות שלא יבואו במניין תשעת החודשים לצורך חיוב נכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש וזאת בשל נסיבות שאינן בשליטת המחגיק) דנה בעניין הנכס ומצאה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל.

אמרנו בתיקים אחרים כי בבואנו לבתון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה ככל שהוא בא לידי ביטוי בהחלטת ועדת ההנחות לא מצאנו כי ידינו כבולות כפי שהדברים נטענים ביחס לטענות אחרות שהעלתה העוררת בקשר לתוקפס החוקי של התיובים.

נהפוך הוא ,כללי הצדק הטבעי, אשר כבר נקבע על ידי בתי המשפט כי עליהם לשמש נר לרגליה של ועדת הערר מחייבים את הועדה לבחון האם מוסמכת היא לבחון את סבירות החלטתה של ועדת ההנחות במ*וחד כאשר תוצאות החלטתה משפיעות של שאלות סיווג הנכס ואשר אין חולק כי הן מסורות לסמכותה של ועדת הערר.

לפיכך הננו מורים למשיב להשלים את טיעוניו בחיקף שלא יעלה על שני עמודים ביחס להחלטת ועדת ההנחות ככל שניתנה בתיק וה ביחס לטענות העוררת.

במידה ולא התכנסה ועדת ההנחות לדון בטענות העוררת בתיק זה הננו מורים למשיב להביא את ענינה של העוררת לשיקול דעתה ולהחלטתה של ועדת ההנחות.

המשיב מתבקש לצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא התקיים או יתקיים לנכס נשוא הערר.

טיעוני המשיב בעניין וה יוגשו בתוך 30 יום מהיום.

העוררת תגיש את התייחסותה לטיעוני המשיב באותו ההיקף בתוך 14 יום מקבלת טיעוני חמשיב.

המוכירות תעביר את התיק למתן החלטה סופית עס קבלת טיעוני העורר.

ככל שכבר ניתנה החלטה של ועדת ההנחות בעניין נכס וה מובן שאין בהחלטתנו מהיום משום מניעה או נימוק המונע את הבאת ענינה של העו במסגרת ערר וה לשיקול דעת נוסף בפני

ועדת ההנחות.

יו'יר: עו"ד אלןן צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ען'יד גדי טל

ניתן בהעדר ₪ היום 19.6.2017.

ד

קלדנית: "ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014347 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עוי'ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: קליק מי אין טכנולוגיות בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ענינו של ערר זה הינו נכס בדרך מנחם בגין 32 אותו החזיקה העוררת.

העוררת פינתה את הקומה נשוא הנכס והעתיקה את משרדיה לקומה אחרת בבניין .

התקופה שבמחלוקת ביחס לנכס מתחילה ביום 1.10.15 ומסתיימת ביום 2.1.2016 .

העוררת טוענת כי חלק הנכס שסומן צהוב בתשריט שהוגש על ידי המשיב בישיבת יום 27.10.16 וסומן מ/1 מהווה נכס ריק אשר העוררת זכאית לפטור בגינו ולחילופין לסיווג הזול ביותר האפשרי על פי ייעוד הנכס.

המשיב דחה את בקשת העוררת בטענה כי הנכס לא נמצא ריק, נמצא בו ציוד משרדי ובחלקו אף פעילות משרדית.

המשיב נימק את החלטתו בין השאר בכך שמדובר ביחידה אינטגראלית אחת ואין לראות בחלק המסומן צהוב יחידה נפרדת לצרכי מס.

ביחס לטענת העוררת כי יש לסווג את הנכס על פי הסיווג הזול ביותר על פי ייעודו התכנוני ציין מנהל הארגונה בתשובתו כי מבדיקה שנערכה עולה כי הייעוד הזול ביותר על פי ייעוד הנכס הינו משרדים.

ביום 27.2.17 נשמעו עדי הצדדים.

עד המשיב אישר כי בשטחים המסומנים צהוב ב מ/1 לא נראתה פעילות בעת הביקורת שערך.

עד העוררת השיב לשאלות ב"כ המשיב וציין כי השטח הצהוב היה ריק מפעילות, הריהוט שנראה בתמונות הינו חלק מהמשרד ולכן הציעה העוררת את המשרד באותה התקופה להשכרה יחד עם הציוד.

מכל האמור לעיל למדנו כי בשטח המסומן צהוב בתשריט המשיב לא נצפתה פעילות ולא נראה כי נעשה שימוש למשרדים, אולם עולה מעדויות ומתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת כי החדרים מרוהטים בריהוט משרדי ובחלק מהחדרים אף נראה ציוד מחשבים.

ניתן להתרשם מהתמונות כי חלק זה של המשרד פונה למעט הריהוט והציוד המשרדי כדוגמת מחשבים. /

לטענת המשיב, החלוקה אותה מציעה העוררת בין חלק הנכס המסומן בתשריט מ/1 בצבע הלבן [ [

בנכס לבין החלק הצהוב בתשריט מ/1 הינה חלוקה מלאכותית.

אכן, מדובר בחלוקה המסתמכת על תיאור עובדתי של דו"ח ממצאי הביקורת ולא על חלוקה פיזית ו 1 [

בנכס או חלוקה פנקציונלית.

עד העוררת אף העיד כי לחלק הצהוב למעשה שתי כניסות נפרדות אלא שעדותו זו אינה מעידה על חלוקה של הנכס כאשר יתר פרטי עדותו חזקו את הרושם כי מדובר בשטח אחד אינטגרלי.

דו"ח ממצאי הביקורת של המשיב לא מתאר חלוקה פונקציונאלית בין חלקי הנכס:

"רובו המכריע של השטח בצהוב נמצא מלא בריהוט משרדי הכולל שולחנות , כיסאות , ספות וכו' יתרת שטח הנכס נמצאה פעילה".

איננו מקבלים את טענת העוררת כי שטח הנכס המסומן צהוב הינו שטח ריק.

אין מדובר בריהוט אינטגראלי מקובע המהווה חלק מהנכס.

הספות, השולחנות, המחשבים והמסכים כפי שהם עולים מתמונות הנכס אינם ריהוט אינטגראלי .

נראה כי התמונות משקפות את גרסת העוררת לפיה בתקופת הביניים נשוא הערר ועד לפינוי הנכס השתמשה העוררת בחלקו הצהוב של הנכס לאחסון רהיטים, מחשבים ומסכים וזאת עד לפינוי המושכר.

מאחר ולא מצאנו בסיס לחלוקת סיווג הנכס לחלק בו נעשה שימוש ולחלק בו לא נעשה שימוש (לטענת העוררת), אין משמעות לדון בטענתה לסיווג מופחת של החלק שלכאורה ריק, הגם שלא מצאנו שהחלק הזה ריק.

ממילא, מאחר ולא מצאנו כי מדובר בנכס ריק אין לקבל את בקשת העוררת לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר האפשרי על פי ייעודו של הנכס.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

בנסיבות החלטתנו, אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.6.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקעמיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו 4 אתר האינטרנט של המשיב.

/\| /

-

יו"ר: עו לון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עַו'ד גדי טל

קלדניתש ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015803 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'/ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: בעניין אריאל משה ואחי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר של דחיית השגתם של העוררים המתליחסת לנכסים ברחוב גרשון שץ 44 בתל אביב (להלן: ייהנכסיי).

אין מחלוקת עובדתית בין העוררים למשיב ביחס למצב הנכס שכן המשלב והעוררים מטכימים כי הנכט נשוא הערר עונה על התנאים הנדרשים בכדי שיוגדר כנכס שאינו ראוי לשימוש על פי סעיף 0 לפקודת העיריות.

על פי הוראות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות הודיע מנהל הארנונה לעורריס כי מאתר וחלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב הנכס בארנונה לגבי חמש השנים הבאות בסכום המזערי בהתאם לחוק ההסדרים על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין.

העוררים טוענים כי מגבלת השנים המתייחסת לתקופת הפטור הראשונה אשר נקבעה בסעיף 330 (2) לפקודת העיריות מתייחסת למחזיק הנכט ולא לנכס עצמו.

בהתאם לעמדתם צו מחציקים העוררים בדעה כי טרם הלפה התקופה מיום שהעוררים נרשמו כמחציקי הנכס ועל כן יש לקבוע כי תקופת הפטור הראשונה ביחס לעורריס מתחילה מיום שנרשמו העוררים כמחציקיס בנכס , היינו , מיום 17.7.2016 ועל כן ממועד וה יש לספור את שלוש השנים הראשונות של תקופת הפטור על פי סעיף 330 לפקודה.

בכתב התשובה לערר הפנה המשיב לכך שלמשיב אין אפשרות חוקית להמשיך ולפטור את הנכס מכל תשלום וחלה על חמשיב חובה לחייבו בהתאם להוראות סעיף 330 (2) הנייל ואת למשך חמש השנים חבאות ובסכוס המצערי הקבוע לסוג נכס גּה על פי השימוש האחרון שנעשה בבניין.

הבאנו לידיעת הצדדים במהלך הדיון המקדמי שנערך בתיק צה כי סוגייה דומה הוכרעה על ידי ועדת הערר בהרכבה הנוכחי בתיק 140014533 בעניין אקציט יובלים פלורנטין בע"מ . .

בדיון המקדמי ביום 20.3.2017 התליחט לכך בייכ העוררים ואמר:

*מדובר בסוגיה משפטית פרשנית. אנו נבקש לשכנע את הנועדה ,5 מדות החלטות קודמות שלה, שתפטוד עפ סעיף 330 הינו פטור למחזיק ולא לנכס ועל כן מאחל ובתיק זת מדובר במחזיקים חדשים עליהם ליהנות ממלוא הפטול (לא מפטור חלקי/

הצדדים וויתרו על שמיעת הוכחות וביקשו לקבוע את התיק לסיכומים בסוגיה המשפטית.

קראנו בעיון את טענותיהם של העוררים והעמדנו בבתינה מתודשת את עמדתנו כפי שנקבעה בתיק 140014533.

לא מצאנו בהם נימוקים המצדיקיט סטייה מהתלטתנו הקודמת.

העוררים מדגישים את חוסר ההגיון לטענתם שבפרשנות אותה מייחס המשיב לסעיף ונותנים כמה וכמה פעמים כדוגמא את האבסורד שבכך שעם חלוף הצמן ולאחר שיבוצעו בנכס חילופי מחציקים רבים בעתיד ואחד המחזיקיט יבקש לשדרג את הנכס שבבעלותו או לבצע בו שיפוצ יסודי לא יהיה ביכולתו של אותו מחזיק עתידי לחינות מתקופת הפטור הראשונה.

ביחס לדוגמא זו נציין כי מדובר בנטיבות עובדתיות שונות מהתשתית העובדתית המוסכמת בתיק זה.

בתיק זה, כמו בהחלטתנו בתיק 140014533, מדובר במצב עובדתי מתמשך, כאשר היותו של הנכס בלתי ראוי לשימוש מיוחסת לתקופה אחת כוללת , מבלי שחלו שינויים עובדתיים במצב הנכס ומבלי ששיפוצים שנערכו בו הושלמו, ולאחר תלוף שנים מחזיק אחר ביקש לבצע בו שיפוצים יסודיים עד כדי הפיכתו לנכס בלתי ראוי לשימוש.

המחוקק , עת ניסח את סעיף 330 (2) הנייל, התייחס לתקופה אחת ברצף ולנסיבות אלה מתליחסת גם החלטתנו זו.

גם טענת העוררים ביחס לתוסר וודאות כלכלית אצל רוכשי נכסים בעת שיבחנו את כדאיות ההשקעה בפרויקטים שקיבלו פטור על פי סעיף 330 לתקופה הראשונה, אינה משכנעת.

כפי שיום בוחן את סה"כ העלויות הצפויות לו בפרויקט ערב רכישתו, הרי שבשים לב להוראות סעיף 330 לפקודה ולפרשנות ועדות הערר את הוראות הסעיף, מונחת בפניו תשתית עובדתית ומשפטית ברורה המאפשרת לגדר את ההוצאות הצפויות לו עם תום תקופת הפטור הראשונה ולהעריך את היקף החלוב בארנונה על פי טעיף 330 (2) לפקודה.

העוררים מצביעים על מצב בו יינתן פטור על פי טעיף 330 לתקופה הראשונה ובסופו של תהליך הבניין ייחרס ותחתלו ייבנה בניין חדש ואילו בעתיד לא ניתן יהיה לקבל שוב את אותו הפטור על ידי מחזיק אחר ביחס לאותו בניין.

ובכן, שוב, מדובר בהנחה עובדתית שונה, שאינה דומה למקרה שבפנינו. בניין שנהרס כליל במהלך עבודות בנייה אינו נכנט בגדרו של סעיף 330 לפקודת העיריות בעת שהרשות קובעת את חיובי הארנונה לגביו.

נשוב לעיקרי החלטתנו בתיק 140014533 ונבתן את לשון סעיף 330 (2) לפקודת .

המחוקק בחר לנקוב במילה בניין בניסוח סעיף 330 הנייל, אלא שבאותה הנשימה מתייחט המחוקק גט למחזיק הנכס.

נביא דוגמאות לשילוב זה :

כך למשל קובע המחוקק כי בחלוף תקופת הפטור הלאשונה *יהיה חייב באלנונה לגבי אותו בני?ן/..... ובסעיף 330 (3) קובע המחוקק חלפה תקופת התשלום והבגלין נותר במצב של נכס הרוט

0

האם יש לקבל את עמדת המשיב כי סעיף 330 לפקודה מכוון בלשונו לבניין או שמא עלינו לבחון תפיסה ראשונית זו של הוראות סעיף 330, שמא מדובר בפרשנות שמקורה בפרדיגמה בלתי מוצדקת 1!

רישת סעיף 330 אכן מפנה למחציק הנכס ומטילה עליו את החובה למסור הודעה לעירייח על מצב הנכס.

מיד לאחר מכן בסעיף 330 (1) קובע המחוקק כי /עם מסילת ההודעתה לא *היה תייב בש:עורי אלנונה נוספים בשלוש שנים שממועד מסידת ההודעת?

האם בסעיף 330 (1) בנוקבו במילה/ח?22/ מתייחס המחוקק לנכס או למחציק הנכס.

לכאורה המחוקק שותק בלשון הסעיף כאשר הוא אומר *לא *ה*ה חי אלא שאם נקבל את עמדת העוררים , כי המתוקק בסעיף 330 (1) הנייל התייחס למחציק הנכס, האם לא די בכך בכדי לקבל את עמדתם כי שלוש שנות הפטור הראשונות מיוחסות בחוק למחציק ולא לנכס !!

המחוקק ממשיך בסעיף 330 (2) לנקוט בלשון קה תייצ/ מבלי שהוא קובע מפורשות האם מדובר בנכס או במחזיק הנכס.

בסעיף 330 (3) שבא מיד אחריהם נוקב המחוקק מפורשות במילה מחזיק כאשר הוא מתייחס

לתקופה שבאה לאחר חמש השנים בהם יש לשלם תעריף מופחת ‏ :

*חלפה תקופת תשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יהיה חייב בשיעורי אלנונה נוספים.

לא מיותר לציין כי בסעיף 330 (4) מתייחס המחוקק ישירות לחובותיו של מחזיק הנכס ולא לחובות החלים על נכס בתור נכס.

יחד עם ואת אנו סבורים כי סעיף 330 בבסיסו הוא סעיף הדן בנכס/בניין ובּכאותו של בניין ליהנות מפטור והתייחסות המחוקק למחזיק מתייחסת בעיקרה לכך שעליו מוטל החיוב וחובת דיווח. תימוכין לכך רואים בין השאר מהאמור בסעיף 330 (ד) הבוחן את מצבו של הנכס/הבניין ברצף התקופות ואילו המחזיק מדווח ויכול לחיות כל מחזיק.

ביחס לשאר הטיעוניסם שהעלו המשיב והעורריס בסיכומיהס הננו מפנים החלטתנו בתיק 3 בה נערך דיון באותן הטענות והגענו למסקנה התומכת בעמדתו הפרשנית של המשיב.

(יש להתעלם מהדיון שנערך בתיק 140014533 במשמעות הסדר הפשרה שנחתם שם בעבר בין בעלי הדין).

ביחס לפרשנות אותה יש לייחס ללשון החוק ולניתוח פרוטוקול ועדת הכספים של הכנסת מסקנתנו לא השתנתה.

לפיכך ,לאחר שעיינו בלשון החוק, בפרוטוקול הדיון שנערך בכנסת ערב אישור התיקון לחוק, בסיכומי הצדדים ובטענותיהס הגענו למסקנה כי פרשנות תכליתית של לשון סעיף החוק המתוקן אשר מגשימה את התכלית העומדת בבסיסו של התיקון לחוק, תומכת בקבלת עמדתו של חמשיב לפיה הפטור לנכס שאינו ראוי בתקופת הפטור הראשונה המוגבל לשלוש שנים אינו מתייחס למחגיק עצמו כי אם לנכס ולבניין.

מכל האמור לעיל הננו דוחים את הערר.

לאור העובדה שלא נשמעו ראיות בתיק וה החלטנו שלא לחייב את העוררים בהוצאות ההליך.

ניתן בהעדר הצדדים היום 19.6.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

|

בהתאם פתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומ (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ל - 1977 תפורסם החלטה צן באונר האינטרנט של המשיב.

2\\

/

יו"ר: עו ווצדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו די טל

קלדנית :\ ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: נס א.ט. בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

1 ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמות דלעיל של הצדדים.

כו בסיון תשעז

27

140016526 / 8

164

2. נוכח הסכמות הצדדים ומתן תוקף החלטה להסכמות אלה יסגר תיק הערר דנן.

3 עותק מפרוטוקול הדיון שקויים היום בצרוף ההחלטה דנן יתוייק בתיק הערר לשנת 2017 שמספרו

..0

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.06.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה ל (סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

כ[

0 / 072 .

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד-ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כו בסיון תשעז

20017

מספר ערר: | 12:27 / 140016557

מספר ועדה: | 11564

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: אלברטו י מצרי השקעות בעמ, שמש עזרא, קונורטי ג'קי, מונרוב גיא, דבש יוסף יוסי, אליהו שמעון רונן, מצרי ישי

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

אנו מורים בזאת על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.06.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ב / 0 3 /

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כו בסיון תשעז

207

מספר ערר: | 12:56 / 140016555

מספר ועדה: | 11564

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חבר: מרמור רונית

חבר: לוי אבשלום

העורר/ת: יזדי יוסף

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

נוכח הצהרת העורר על כך שבכל אחת מהשנים נשוא הערר דהיינו 2014 ו- 2015 הוא ובני ביתו עשו שימוש בדירה נשוא הערר תקופה העולה על 3 חודשים בכל אחת מהשנים הנ"ל, אנו מחליטים לקבל את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.06.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלל דרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

סלינ /\ב- :0 כ

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כז בסיון תשעז

22007

מספר ערר: | 13:14 / 140015358

מספר ועדה: | 11565

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: בן עובד חיים

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את העורר וגם נתנו דעתנו למצבו הבריאותי הקשה, ולאחר שהתרשמנו מהתמונות המעידות כי העורר משתמש בנכס נשוא הערר ולאור החשבונות שצורפו לערר אנו נותנים אמון כי הוא משתמש בנכס נשוא הערר. הערר מתקבל ויסווג כדירת מגורים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.06.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

שלש ₪

יו"ר: עו"ד| מֶאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כז בסיון תשעז

2007

מספר ערר: | 13:43 / 140016673

מספר ועדה: | 11565

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: יעקובוב יצחק

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

נתנו אמון לדברי בנו של העורר ולמוצג ע/1 ומשכך אנו מקבלים את הערר והנכס יסווג כבית מלאכה לתקופה נשוא הערר.

הערר מתקבל ואין חיוב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים בלבד היום 21.06.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו'זן מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140014720

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררות: בית חוה הזז 16 תל אביב בע"מ

פיליפ מוריסי בע'ימ (מ.ח אלישר הפצה) בע"מ

-- ‏נגך‎ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

המחלוקת העיקרית בין הצדדים, נעוצה בשאלה האם מכוח חוק ההתגוננות האזרחית התשייא-

1 מקלטים פטורים מתשלום ארנונה הוא*ל והתוק אוסר על שימוש שלא לצורכי מחטח בעיתות חירום ומלחמה, להלן: יהתוקי.

הפסיקה נתנה דעתה לסוגיה ובאת כוח המשיב הפנתה בסיכומיה לפסייד בעמיין 66709-12-15 לול ני.

מועצה אזורית שפיר; ולהתלטה לדחות בקשת רשות ערעור בנדון ברייס 1335/17 .

אין חולק כי פטק הדין נסב על מקלט בבית מגורים, אך לדעת המשיב חל גס על מקלט בבניין משרדים.

נקבע כי נכוו שמכוח סעיף 15 לתוק האוסר שימוש במקלט למטרות אתרות מאשר 'לחסות בו בשעת התקפה'י, אין להסיק שהמקלט לפיכך פטור מארנונה. הכוונה בהוראות סעיף וה היא למנוע שימוש במקלט למטרות שעלולות לסכל את האפשרות להשתמש בו לצורך מחסה בעת הצורך, כגון הפיכת מקלט למחטן עד כי לא נותר בו מקוט למחטה.

כאשר המקלט או הממייד הס חלק אינטגרלי ממבנח מגורים, ייעודם לשמש מחסה בעונ התקפה הוא חלק אינטגרלי למגורים במבנה. המקלט והממייד מאפשרים את המגורים במבנה בכך שמספקים מחסה בשעת צורך.

המקלט בענייננו, ממוקם בבניין משרדים. על כך לא חולקיט הצדדים.

העוררות טוענות שהמשיב שינה עמדתו באופן שפטר מקלט מחיוב ארנונה בשנים 2012 - 2014 בבנייני משרדים והחל לתייב משנת 2015 ואילך. נפנה לסעיף 4 בסיפומי בייכ העוררות.

בייכ העוררות נסמך מטעמו על הקביעה שבעמיין 56524-02-14 מנהל הארנונה של עיריית הרצליה ני.

אינטרגאמא נכסים ומצטט בסעיף 27 לסיכומיו חלק הימנו.

לא נדון בשאלה האם המשיב שינה מדיניות אלא נבדוק בפן המשפטי והעובדתי האם היה מקום לתייב את העוררות בארנונה בגין המקלט בנכס נשוא הערר ומח המקור התוקי לחיוב צה. כפי שעולה מכתב הערר.

סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה קובע:

"*בשטח הבנין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבנין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה'י.

סעיף 1.3.1 (ח) לצו הארנונה (להלן: סעיף הפטור), קובע בוו הלשון:

''שטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בניין

או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מותזק ע''י מחזיק אחד. שטחים

משותפים אלה: חולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים. שטחים המשמשיט

למערכות אנרגיה, מיזוג אוויר וכיוצא בזה והמוחזקיס באחריות חברת ניהול או ועד

בית - יחויבו במלואם'י.

כך נקבע כי הנכסים נשוא החיוב יהיו בהתאם להגדרה בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסת

חדש], מגדיר נכסים :

יינכסיטיי - בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנולים,

ציבוריים או פרטיים, למעט רחוביי.

יייבניוי - כל מבנה שבתתוס העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אתר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוט מעולם, כולו או בחלקויי.

לשיטתנו המשיב רשאי מכוח הסעיפיט הנייל לחייב את העוררות בארנונה בשטח המקלט, בין אס המקלט ממוקם בנכט למגורים ובין אס ממוקט בנכט אחר. הוראות חוק ההתגוננות האזרחית אינן קובעות פטור מארנונה.

אין חולק כי סמכות המשיב לחייב ארנונה ימקלטי מעוגנת על ההגדרה שבסעיף 269 לפקודת העיריות ועל סעיף 1.3.1 בי. השאלה האם יש להחריג החיוב בהתאם לסעיף הפטור 1.3.1 חי לצו.

לאחר בחינת טענות הצדדים בסיכומיהס ובהסתמך על החומר חמצוי בתיק הוועדה והעדויות הקיימות בפנינו אנו קובעים כי יש לדחות את הערר.

המצהיר מטעם העוררות מר אמיר אובספלד, להלן: יאמירי , מאשר בתצחירו בסעיף 5 כך:

'יכל אחת מהעוררות מחויבת בגין חלקה היחסי בשטח המקלט המצוי בבניין''.

בדיון יום 9.2.2017 מאשר אמיר: "יאני מחזיק מעל 80% מכלל שטת חבניין. בהתליחס לתמונות מטעם המשיב, מסומנות א/1 וא/2 אני מניח שהציוד שמופיע בתמונה הוא ציוד שלנו. בהתייחס לתמונה א/3 יש בקבוקי מים, כוסות, מיקרו, מקררים. אנחנו לא עושים בוה שימוש ביום יום, אה למקרה חרום. לא יורדים לשם אנשיט בוּמנס התופשי וה נראה לי כמו מִיס ששמים אותם שס למקרה חרום. כל הציוד שרואים בתמונות הוא ציוד שלנויי.

.10

1

12

.3

.4

5

6

17

.8

.9

0

.1

2

מסקנתנו מהאמור בתצהיר, בעדות ובסיכומי בייכ העוררות, היא כי המקלט אמנם משמש למקרה חרום, ובכך צודק בייכ העוררות בסיכומיו, עת נשען על סעיפים בחוק ההתגוננות האזרחית ; ברס נעשה שימוש במקלט.

גם אם נאמץ את גרסת אמיר כי אין מדובר בשימוש יום יומי, כפי שמציין בייכ העוררות בטעיף 1 לסיכומיו : ילא נעשה בו שימוש שוטףי- לא באח הכחשה כי נעשה שימוש ולו מזערי במקלט ע"י העוררות.

היקף השימוש לדעתנו אינו רלוונטי במקרה זה, שכן גם אם נאמצ כבקשת בייכ העוררות את הקביעות בתוק ההתגוננות האזרחית, הרי ששימוש נוסף פרט לעיתות חירום מצריך חייתר (ראה סעיף 24 לסיכומיו).

לא הוכח בפנינו כי העוררות קיבלו היתר לחשתמש במקלט, בין אם לאחסון קלסרים, חומרי ניקיון, מדפים - הכל כעולה מהתמונה ע/1, ע/2 , ע/3.

לא די יילהסתתריי בהוראה שבחוק האוסר קטגורית שימוש שאינו לעיתות חירום ומלחמה ובהינתן הדעת להוראות אלה, לבוא ולטעון שהעוררות אינן מפיקות כל תועלת כלכלית.

בייכ העוררות לא חזר בסיכומיו על החלטתנו בערר 11208 בפרשת גי לי.ס קפה, וטוב שעשה כך, משום שבפרשת ערר 11208 הוכת בפנינו כי המשיב בעת ההיא פטר מארנונה מקלט רק בעומדו ריק וכל עוד לא נעשו בו שימוש מלבד ייעודו לשעת חירום. (ראה סעי 21 להחלטתנו שס.)

מכל מקום, אם המשיב יפטור מקלט מארנונה מאחר ולא נעשח בו שימוש, שוטף או יום יומי, הרי שהפעלת הפטור היא על פי סעיף 1.3.1 חי לצו ותהא רק על טמך המבחנים שנקבעו. (כמפורט מטה.)

אין חולק כי קיימים מצבים בהם, נכס בדמות 'מקלטי שהוא משותף לכלל המשתמשים בבניין המשרדים, עלול מי מהם ילהשתלטי על המקלט ולעשות בו שימוש לצרכיו בלבד.

ברור כי במקרה כזה המשיב יחייב בארנונה את המשתמש בפועל, למרות שהמקלט מטיבו מיועד לשימוש בעיתות חירום.

ישנם לא מעט מקרים חידועים לכל העוסקיט בחיובי ארנונה, בהם מקלט או חדר בעל צביון משותף אחר, משמש לתכלית אחרת כמו חדרי חוגים, בית כנסת, חדר ספורט וכיוצייב.

לצורך בחינת השאלה האם מתקיים התריג שבגללו יש לחייב שטחים משותפים בארנונה, יש לעשות אבחנה בין ייסוגי השטחיטיי. קרי, ביו שטח שהוא מטבעו שטח משותף בבניין לבין שטח משותף בקומה ספציפית.

אי חולק כי במקרה שלפנינו, המקלט בבניין משרדים הוא רכוש משותף לכלל המשתמשים במשרדים. לא באה ראיה אחרת המאשרת כי מקלט צמוד מבחינת דיני המקרקעין ליחידה אחת ואינה בשימוש האחרים, כך שאלה אינם יכולים להשתמש אלא במסקלט ציבורי הממוקם בסמוך למשרדם.

לא הוכחש בפנינו כי הבניין נשוא הערר מוחזק ע"י 2 העוררות, באופן כנטען, שעוררת 2 מחזיקה ביותר מ- 80% מכלל שטתו של הבניין.

סקירת פסייד בפרשת בעמ'/נ 11515-01-16 עירית תל-אביב-יפו נ' אס.אל.פי מוצרי מעבדות בע'/ימ מחזקת את דעתנו כי דין הערר כאן להידחות.

.3

4

5

שם נקבעו מבחנים רלוונטים לענייננו ,ונצטט מתוכו בהרתבה להבנה, בין היתר כך:

ייכאמור, נקודת המוצא לענייננו היא קיומו של פטוד מתשלום ארנונה בגין שטח משותף בבניינים שאינם למגורים. החריג הוא השתת ארנונה בגין שטח משותף, אך ואת בתנאי, והוא: החזקה על ידי מתזיק אחד ב-80% ומעלה מן השטח הלא משותף בקומה או בבניין, לפי העניין.

עלינו לונת את הדעת לא רק ללשונו של סעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה, אלא גס לתכליתו.

בניגוד לשטחים משותפיט בבתי מגורים, אשר מצורפים לשטת הדירה ומחויביס בתשלום ארנונה, ראתה העירייה להקל עם מבנים שאינם משמשים (ברובם) למגורים, בהענקת פטור בנטיבות מסוימות בגין שטתים משותפים. זאת, ככל הגראה בשל כך שסכום הארנונה המוטל על הבניינים שאינם למגורים גבוה משמעותית מאשר זח המוטל על דירות.

נוסף על התכלית האמורה, יש לתת את הדעת גס למהותו של אותו שטח משותף המועמד לשאת בחיובי ארנונה. השילוב בין השניים יוליך לתוצאה הפרשנית הראולייה.

ייבכל הנוגע לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה, יש לנקוט מבחן תלת שלבי כדלקמן:

ראשית, יש לאתר את השטח המשותף, את מיקומו, תכליתו ומאפיינלו.

שנית, יש לבחון אס השטח משרת, על פי טיבו וטבעו, את כלל דיירי הבניין (כגון לובי כניסה, חדר מדרגות או חדר אשפה), או שמא את דיירי הקומה הספציפית (כגון שירותים, לובי, מטבחון או חדר אשפה קומתלים).

שלישית, יש לבחון את והות המחזיק ושיעור ההתזקה. כך, שעה שענייננו בשטח המשותף לכל דיירי הבניין, נדרש לבחון אם קיים דייר אחד המחזיק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין, אם לאו. בהעדר דייר אחד המחזיק ב-80% ומעלה מכלל השטח חלא משוונף בבניין כולו - יחסה השטח המשותף בצילו של הפטור שברישא להגדרה בסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. מנגד, אס מצו? דייר אחד המחזּיק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין - כי אצ לא יחול הפטור שברישא לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. שטח משותף וה יחויב בארנונה. הארנונה תשולם על ידי כלל המחזיקים בבניין, באופן יחסי להתוקתם, בין אס עושים הס שימוש בשטח משותף וּח ובין אס לאו (כפי שעולה מפרשת הולנדיה הנייל).

אם ענייננו בשטח משותף קומתי נדרש לבחון אס דייר אחד מחזיק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומה שבה מדובר, אם לאו. בהעדר דייר אחד המחזיק ב-80% ומעלת מכלל השטח הלא משותף בקומה גו -- יחטה השטח המשותף, שבקומה המדוברת, בצילו של הפטור שברישא להגדרה בסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. מנגד, אם קלים דייר אחד המחזיק ב-

6% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומה הטפציפית - כי אז יחול התריג, לא הפטור שברישא לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. שטח משותף קומתי וה יחויב בארנונה. היא תשולם על ידי כלל המחזיקים בקומה הנדונה, באופן יחסי להחזקתם (ושוב: שאלת חשימוש בפועל על ידי דייר ה או אחר באותה קומה, אינה רלוונטית. על פי פרשת הולנדיה, בריח התיכון הוא ההחזקה, לא השימוש) יי

בנוסף על האמור לעיל, נפנה את הצדדים לפסק הדין שניתן ביום 30.6.2016 בבית המשפט המחוזי תייא , כבי השופטת רביד, בעמיינ 28336-10-15 עירית תל-אביב-יפו ני בוק התברה הישראלית לתקשורת בע"מ, שדחה ערעור שהוגש ע"י המשיב על החלטתנו בערר מטפר 7

מסקנתנו כי יש להותיר את חיובי המשיב על כנם ולדתות את הערר. הפירוש שניתן בפסיקה לסעיף הפטור, משמעו שמקלט יהא פטור מארנונה, בתנאי ועומד ברישא לסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה.

סוף דבר

הערר נדחה . בנסיבות העניין אין צו להוצאות .

ניתן היום, 21 ביוני 2017 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 465 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנגנק כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט ש יב.

יו"ר: עו דה מאור | חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140015033 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העוררות: 1. עפמ נכסים בע'ימ

2. עמית, פולק מטלון ושות' משרד עורכי דין

- גד +

מנהל הארנונת בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

העוררת מספר 1 רשומה אצל חמשיב כמחציקה של נכס המצוי ברחוב הנחושת 3 בתל אביב, הרשום בפנקסי העירייה כ- 4 נכטים: כנכס מס' 2000413157; ח-ן לקוח 10783424 בשטח 911.98 מייר, המחויב בסיווג *בניינים שאינם משמשיט למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי;

נכס מט' 2000415912 ; ח-ן לקוח 10816697 בשטח 1211.25 מ"ר, המחולב בסיווג ייחניוניס במבנה ללא תשלום'י, נכט מסי 2000413159; ח-ן לקוח 10783425 בשטח 912.84 מ"ר, המחויב בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי; נכס מס' 2000413161 ;

ח-ן לקוח 10783426 בשטח 1189.52 מ"ר, המתויב בסיווג 'יבניינים שאינם משמשיט למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי; (להלן: *יהנכסיי).

המחלוקת בין הצדדים נסבה על 4 טענות. האחת, יש לרשום את העוררת מס' 2 כמחזיקה בנכס;

השנייה, יש לסווג את השטחים במפלס 2- בסיווג ימחסניסי ; השלישית, יש לבטל את החיוב בנכס שטווג כמרפסת שכן טענת העוררת שמדובר ביפרגולהי שאינה ברת חיוב מכוח הוראת סעיף 1.3.1 לג לצו ; רביעית, יש לסווג את שטחי החניות של העוררת כחניונים במבנה בתשלום.

המשיב דחה את כל טענות העוררת וטוען כי יש לאמא את החלטתו במלואה ולדחות את הערר בפנינו.

הדיון בפנינו:

1 בייכ הצדדים חלוקים ביניהם לעניין הטיעון המשפטי שלפיו על המשיב לרשום את העוררת מסי 2 כמחויקה בנכס ומשתמשת בו, שכן גורם המשיב שאין מדובר באישיות משפטית הכשירה לחובות וזכויות בהתאם לפקודת השותפויות הואיל ועסקינן בשותפות בלתי רשומה.

2 באת כוח המשיב בדעה שיש לרשוט כמחציקה בנכס את העוררת מספר 1 ולא את העוררת 2 מהנימוקים שעלו בתשובת המשיב מתאריך 5.4.2016 וכפי שפרטה בסיכומיה בסעיפים 3-.

3 מהחומר המצוי בפנינו עולה כי:

א) הוגש חוזה שכירות בין העוררת 1 לבין העוררת 2 מכוחו נלמד שעוררת 2 שכרת

מעוררת 1 את הנכסים הנדוניס בערר. וואת בנספחים 4 ו- 5 שצורפו לתצהיר מטעם העוררות (גבי אורית וקנין להלן ייאוריתיי.)

ב) חמשיב רשם בעבר את עוררת 2 כמחציקה בנכט בכתובת הקודמת ברחוב המסגר 39

תייא וחייבה בתשלומי ארנונה. (נספח 6 לתצהיר אורית).

ג) המשיב סרב לרשום את העוררת 2 כמחזיקה בנכס רק בגלל טיעון משפטי (לא

עובדתי) כפי שרשט ברישא להחלטתו מיום 5.4.2016 (נספת 2 לתצהיר אורית).

4. לדעתנו בנסיבות הקונקרטיות בערר שלפנינו אין לנו צורך להחליט האם צודק המשיב

בטענתו שאין מקום לרשום את העוררת 2 כמחזיקה בנכס ולחייבה בתשלום הארנונה שכן לא מדובר באישיות משפטית עצמאית הכשיר לזכויות וחובות, מכוח הוראת סעיף 6 (א) לפקודת השותפויות (נוסח חדש) תשל"ג- 1975.

5 נדגיש. גס אם סעיף 66 (א) לפקודת השותפויות הקובע, כי יישותפות רשומה לפי פקודה זו היא תאגיד, ויכולה לתבוע ולהיתבע בשמה הרשוסםיי יצר למעשה הסדר שלילי, לפיו שותפות שאינה רשומה, אינה מהווה ישות משפטית נפרדת ולו ביקש המחוקק לקבוע, כי כל שותפות, גם שותפות שאינה רשומה, מהווה תאגיד, לא היה נוקט בצמד המילים יישותפות רשומהיי.

6. אמת כי סעיף 1 (ב) לפקודה קובע, כי דיני היושר והמשפט המקובל האנגליים התלים על

שותפויות יחולו בישראל, ככל שאין בהם טונירה להוראה מפורשת של הפקודה, במיוחד שגם לפי הדין האנגלי, שותפות שאינה רשומה אינה מהווה אישיות משפטית נפרדת.

7 לא מצאנו שיש גם להכריע נגד העוררות בהסתמך על סעיף 4 לפקודת השותפויות [נוטח חדש], תשל"ה-1975, הקובע כי שותפות המוקמת למטרת עסק, חייבת ברישום. המחוקק לא הוציא מהגדרה זו את עורכי הדין העוסקים במלאכתס במסגרת שותפות בלתי רשומה; אלא שסעיף 6 דשם קובע כי אי רישומח של שותפות יילא ישפיע בשיקול אס השותפות קיימת או לאיי.

8 אמנם העוררת 2 לא צירפה רישומה כשותפות לצורכי מס ערך מוסף, אך ניתן לחטיק מתשובתו של המשיב, עת ציין מספרה ורישומה במעיימ כי נמסרה לו תעודה כזו.

9 בפטיקה אין תשובה חד משמעית לשאלה האם שותפות בלתי רשומה מהווה אישיות משפטית נפרדת , ראה עייא 583/88 ברנע ני. ארקיע , פדייי מה (5) 670, 684.

0. רישום השותפות הוא אקט דקלרטיבי-אדמיניסטרטיבי גרידא. לא הרישום יוצר את

השותפות, אלא ההסכם ויחטי ההרשאה שבין השותפים.

וב

.12

3

4

.5

6

הפסיקה התוותה מבחנים לקיומה של שותפות לא רשומה כגון: כוונת הצדדים לחיות שותפים, הצגתם לציבור כשותפים; השתתפות בנכסים ובהוקה של העסק, זכותם השווה לניחול העסק ולחייב זה את זה בענייני העסק; והשתתפותם ברווחי העסק וכוי.

יכול לחיות שהמשיב חושש, ככלל, ולא במקרה הנוכחי כאן, ששותפות בלתי רשומה התייבת בארנונה ואינה עומדת תוייח בתשלומים ,לא ניתן לרדת לנכסי השותפים רק בגלל שאין מדובר בשותפות רשומה.

לדעתנו חשש זה אינו קיים ואינו מספיק לסירוב לרשום את העוררת 2 כמחזיקה בכנס.

הוראת סעיף 20 לפקודה המטיל על השותפים חבות אישית לכל חיובי השותפות, היא הוראה קוגנטית, שאינה מטייגת את התיוב למצבה הרישומי של השותפות. הוראה זו אינה מבחינה בין שותפות רשומה לשותפות בלתי רשומה, וקובעת כי בכל מקרה חלה על השותפים חבות אישית (למעט מקרים בהט הוסכם מפורשות אחרת בין השותפים).

לאור האמור לעיל, מטקנתנו כי על המשיב לרשום את העוררת מס' 2 בספריו כמחזיקה בנכטים משתמשת בהם וחייבת בארנונה.

הרישום :בוצע על ידי המשיב, לאחר שעוררת 2 תציג מסמכים בפניו מי הם השותפים ווּיהויים, מי מוסמך לחתום בשם השותפים ותם וחלילה במקרה של חדלות פירעון או נקיטת הליכי גבייח מי חס האנשים שיחיו חייבים לשאת בתשלום במס (ארנונה) ובאיוּה שיעור. בכך לדעתנו יבוא המשיב על סיפוקו כפי מבוקשה של באת כוחו בסעיף 9 לסיכומיח והכל אָתִי שִפּיר.

טיווג נכס במחסן.

7

8

9

.20

31

בבחינת הראיות בנדון, נדגיש בפתח הדבריט בעניין י,המחטנים' כי דו"ח החוקר מטעם המשיב (מר מוטי מקדשי) ותצהירו שהוגש לוועדה א*נו מפרט מאומה בסוגיה צו.

התוקר בהגינותו העיד בפנינו בישיבת יום 30.3.2017 כך: ''בביקורת המצורפת לתצהירי לא הלית? באזור המחסנים ולא בחניונים. /י

תצהיר העוררת (אורית) מפרט בסעיפים 7 - 9 תיאור המחסנים ושימושס. לא באה כל סתירה בכתוב שם לבין האמור בעדותה. לא הוכח בפנינו כי קיימת סתירה לא לעניין מספר המחסנים, לא לשטחס ולא למיקומם.

אורית ציינה בעדותה בפנינו כך: ייכל מה שרשמתי בתצהירי בסעיף 7 על כל סעיפי המשנה שלו והנספחים שלו זו האמת ואין לי מה להוסיףיי.

שוכנענו כי המחסנים שפורטו ממוקמיט בקומה 2 - בבניין, בעוד שמשרדי העוררת משרד עורכי הדין ממוקמים בקומות 5 עד 7 . אורית ענתה בתחקירתה החוזרת כי: ייבכל קומה

יש לנו איחסון בחדרים של עו"ד ומתמחיס יש שס ארנונות בהם מאחסניס חומר שוטף ואילו במרתף דברים שלא בשימוש לותריי.

2. השאלה שעלינו להכריע בה הינה האם לאור חראיות בתיק שלפנינו יש לקבל את טענת

העוררת שיש לטווג את מחסניה כך שעונים על דרישות צו הארנונה.

3. כאן המקום להדגיש כי נספחי התמונות שצורפו לתצהיר אורית, בגין כל מחסן ומחסן,

לא הצביעו על ראיה לגבי גודל כל מחסן, האם בנוי בצורה מופרדת אחד ממשנחו, האם הס בסמוך אחד לשני והאם לכל אחד ואחד כניסה ודלת נפרדים.

4. חטיעון כי סך כל השטח של כל המחסנים עומד על 273.85 מ"ר כפי שעולח מתשובת

מנחלת היחידה לבניה חדשה אצל המשיב, בסעיף 3 למכתבה; והעדר מחלוקת לעניין גודל כל המתסניס עם העוררת, (סעיף 4 לתצהיר אורית), לא מביא אותנו לקביעה פוזיטיבית האם בפועל ניתן לאכות בחיוב שטח 'מחסןי העולה על 100 מ"ר, או שכל מחסן ומחסן שהוא בעל יחוד רישומי עצמאי, הן לעניין שטחו הן לעניין מיקומו, כך שבפועל בחיוב התשבונאי לא יהא הבדל בין שיעור ארנונה כמשרד לבין סיווגו כמחסן.

5 קביעתנו כי יש לסווג את השטח הנייל כמחטן לפי דרישת העוררת, אינה קובעת מצדנו את גובה החיוב בפועל. מן הראוי שחמשיב יקבע טרם תיקון החיוב את השטח של כל מחסן ומחסן ומיקומו.

6. אין אנו מקבלים באופן אוטומטי את גרסת חמשיב כי שטח כל המחסנים יסווג כמשרד

העוררת בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה.

7. צו הארנונה הרלוונטי הוא צו הארנונה אשר בסעיף 3.3.2 קובע: "'מחטנים: מחסני

ערובה, מחטני עצים וכן מחסנים אחריים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות אינם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העטק אותו הס משותים, ואינם נמצאים בקומות וצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשים לשווק והפצה, *חויבו לפי התעריפיט המפורטים להלן...".

8. צו הארנונה בסעיף 3.2 קובע: ‏ 'הארנונה הכללית לגבי בנינים שאינם משמשים

למגורים, לרבות משרדים שירותים ומטחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/טיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3 'י.

9. אין תולק שנכס יסווג כיימתטןיי כמשמעותו בצו הארנונה רק מקום בו מתקיימים

במצטבר ארבעת התנאיט הבאים:

א. הנכס משמש לאחטנה בלבד;

ב. לקוחות אינם מבקרים בו;

ג. | הַנכס איגו נמצא בקומת העטק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;

ד הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

.0

1

.2

3

4

.5

.6

נחדד את המחלוקת, באופן שאנו מקבלים כראיה, שכל 3 הפרמטרים: א, ב, ד, לעיל מתקיימים, האם התוצאה תשתנה עקב התנאי הנקוב בסעיף ג. לעיל, היינו אם הנכס

אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומות רצופות לו;

אין חולק כי משרד עורכי חדין המצוי בקומות העליונות (5 -7) אינו בקומת העסק בו מצויים המחסנים (2-) .

האם יש הבדל בין חיות הקומות רצופות במובן של קומה מעל קומה, או שמא יהא אותו

דין, אם קומה 5, 6, 7 כמשל, אינה רצופה לשטחים שבקומה 2-. גם אם קומה תחתונה זו משמשת מספר מגדלי משרדים, כפי משרדי העוררת, כנטען בסיכומי בייכ העוררות בסעיף 12 .

אנו סבורים כי לא ניתן לראות בקומות משרדי העוררת כקומות רצופות לקומת מיקום המחטניט במינוס שתיים. יוער כי באותה קומה נמצאים תניות העוררת.

בית המשפט המחוגי בתייא בעמיץ 10370-12-15 אור מאניה בע"מ ני. מנחל הארנונה,

קבע בין היתר, כך:

/גישת המערערת מתמקדת בתכלית הנכסים (קרי: השימוש שנעשה בהם) ובמצבם ביחס לעסק (כלומר: הפרדה פיזית מן העסק לא על ידי מחיצה מלאכותית, אלא משני עבריו של כביש גישה אל תוך בית מרכזים; קיומן של כניטות נפרדות לחלוטין לכל אחד מן הנכסים). גישה זו אינה מתחשבת כלל בשאלת מיקומם הפיסי לאמור: במקום כלשהו בקומת העסק (היא קומת הקדוקע בענייננו), גס אס במרחק מן העסק עצמו.

פרשנות צו האונונה אינה יכולה שלא להתמודד עם אחד מן הרכיבים בהגדרת ''מחסנים'י שבסעיף 3.3.2 , הוא רכיב המיקום הפיטי של הנכסים. !י

יכול להיות שמחוקק המשנה רצה להקל על בדיקתו אס נכס מסוים עומד ב 'תנאים הגיאוגרפיםי, בין אם מדובר בקומות רצופות ובין אס מדובר באותה קומח. כך יכול להיות שקיים היגיון בדרישה שלא לתת סיווג מחטן מקום שקלימת נגישות וקרבה לעסק עצמו כדי לשלול את סיווגו כמחסן.

נקבע כי: 'יניתן להיווכח, כי התבלית שעמדה ביסוד חקיקת צו הארנונה, הינה לקבוע

תעריף מופתת למחסנים 'קלאטיים'' אשר אינם משמשים באופן שוטף את העסק העיקרי, ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ולקוחותיו. כלומר הכוונה הינה לכלול בתוך ההגדרה מחסנים המשמשים לצורך אחסנה בלבד, ואשר אינם ממוקמים בצמוד לעסק אותו הט משותים, ואינם מהווים חלק אינטגראלי ממנו...למסקנה זו ניתן להגיע באמצעות ניתוח לשוני ותכליתי, אשר לוקח בחשבון את המשמעות העולה מהטקסטיי (השופטת קובו בעתיימ 1710/08 שלמה זבידה נכסיים (1999) בע'/מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב- יפו (תל-אביב- יפו), 08/09/2011),

7 בעמ''נ 10- 50496-07 חברת טבן ניסים מסחר בע'ימ נ' עיריית תל-אביב-יפו מיום 29

אפריל 2012 נקבע כך:

'מחוקק המשנה בעיר תל-אביב ביקש לייחד את התעריף המיוחד והזול רק לסוג מטוים מאוד של מחסנים - מחסנים 'קלאסיים'י, שנועדו לאחסנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק, לעובדיו ו/או לקוחותיו ואשה בטבע הדברים מתאפיינים בשטח גדול מימדים. זו גס הסיבה לכך שהתעריף שנקבע ל'ימחסנים'' הינו תעריף מוזלי.

8. במחלוקת שבין העוררת למשיב אנו מאמצים את טענת העוררת כעולה מסעיפים 11 עד

5 לסיכומיט וקובעים שהנכטים הנייל יסווגו כמחסנים.

9 יחד עם את אין אנו קובעים כי התעריף המוזל החל על שטתי מחסניט מעל מייר יחול על העניין בפנינו. המשיב יבצע מדידות כל מחסן ומחסן וירשום אותו בספריו, בין אם כיחידות נפרדות לאור מיקומן ואופן הכניסה אליהן, ובין אם כיחידה אחת רצופה שתחול עליה ההקלה בגובה הארנוגה מקום שהמחסן עולה על 100 מ"ר.

סיווג התניות

120. המחלוקת בין הצדדים נסבה על טענת המשיב כי את החניות המוחזקות ע"י העוררות יש לסווגו בסיווג חניונים במבנה ללא תשלום, בעוד שטענת העוררות הסיווג הנכון הינו טיווג חניונים במבנה בתשלום.

1 עלינו להכריע לגופו של עניין, איזהו חסיווג הנכון, האם וה הקבוע ברישא בסעיף 3.3.15 לצו הארנונה, שנוסחו: ייבנייען המשמש לחניית רכב בתשלום (סמל 766) או : ייבניין המשמש לחניית רכב ללא תשלום (סמל 765) והמוחזק ביחד עם בניין שאינו משמש למגורים.

2. אין חולק כי בסיווג על פי סמל 765, שיעור הארנונה גבוה ממה שמוגדר כחניית רכב

בתשלום ואינו מאבחן בסוגי האצורים.

3. במתלוקת שבנדון אנו קובעים כי המשיב צודק בהחלטתו ולש לדחות את הערר בסוגיה זו.

4. אנו מאמצים את טענות בייכ חמשיב כעולה בסיכומיה בסעיפים 15 עד 22 על

האטמכתאות שפורטו שס.

5 מכל מקום לדעתנו הפרשנות שמנטה העוררת לטעון כי מדובר בחניון בתשלום, הואיל ועוררת 2 משלמת לעוררת 1 תשלומים בגין חניותיה יחד עם השכרת שטתי המשרדים, כמוצחר בסעיפים 12, 13 לתצהיר מטעם העוררות , ולעדותה בפנינו- אינו מקובל עלינו.

6. לשון הצו ברורה וחגיונה ברור. כשמדובר בחניון העומד בפני יחידי סגולח חס חמנוייט ,

ללא מתן אפשרות לציבור הרתב, להשתמש בתניון כזה, הרי שאין מדובר בחניון בתשלום.

7. שילוב תשלום שכייד יחד עם שימוש בחניון, אינו מאפשר סיווג הנכס כחניון בתשלום

בלשון המובנת לכל אדם.

8. הסתמכות בייכ העוררות על פסקה 6 בפסק הדין בפרשת אפריקה ישראל (196/05) אינה

ראיה לסיווג עצמו, שכן שם נקבע מי מחזיק בחניות ושם נקבע כל :

יי משעה שהושכרו שטחי החניה בדרך קבע (בין אס המדובר בשטת חניה ספציפי ומטומן, ובין אס לאו) והוצמדו לשטחי המשרדים בנכט, השוכרים הס בעלי הויקה הקרובה ביותר לאותם שטחים במשך כל תקופת השכירות - ולא המשכירים, אשר אין להם באותה תקופה זכות לעשות שימוש כלשהו באותם שטחיטיי.

9. לא הוכת גם לא נטען בפנינו כי העוררת מסי 1 היא הבעלים והמחציקיס של כל החנמון,

מפעילה חניון בתשלום, לכלל הציבור ומחייבת כל הנכנס בשעריו בעלות החניה, הן את העוררת 2 וחן דיירים אחרים בקומות המשרדים,

0. לא הוצג בפנינו חואה הרכישה בין עוררת 1 לבין הבעלים שמכרו את יחידות הבניינים הן

במגדל בו מצוי משרד העוררת והן ביתר המגדלים. העובדה כי נספת 4 לתצהיר העוררת מפרט כי המשכיר שם (עוררת מסי 1 ) אכאית להירשט על אחוז מסוים (לא רשום) בחלק המקרקעין כמתואר שם, אינה ראייה כי החניון כולו חוא רכושה והיא מפעילה חניון בתשלום כמשמעותו הרגילה וההגיונית כמנוסח בצו.

סיווג המרפסית/פרגולה.

1. במחלוקת שבנדון אנו קובעים כי המשיב צודק בהחלטתו ויש לדחות את הערר בסוגיה זו.

2. אנו מאמצים את טענות בייכ המשיב כעולה בסיכומיה בסעיפים 10- 13 על האסמכתאות

שפורטו שם.

3. עדותה של אורית מוכיחה לשיטתנו כי לא נפל פגם בסיווג שטת המרפסת כחלק משטת

המשרדים של עורכי הדין.

4. אין חולק כי היציאה לשטח המרפסת היא מתוך משרדי המשרד. המצהירה מאשרת כך:

ייהיציאה למרפסת חיא ממספר יציאות במשרד הן מחדרים וחן ממסדרון...אני מאשרת שהשטח הנייל מרוצף בסוג של דק הציוד שמתואר בביקורת המשיב הוא הציוד שהיה באותו זמן, אבל הוא יכול להשתנות...אנחנו קירינו את השטח, אינני יודעת מי בנה את הקונסטרוקציה."

5. נתנו אימון בממצאי חוקר המשיב שרשם על גב תרשים קומה 7 את ממצאיו, לרבות עיון

בתצלומים שצורפו לתרשים המאמתיס את המצב לאשורו. החוקר מאשר כי השטחת של המרפסת 217.48 מ"ר הינו חלק מתוך שטח הקומה בשלמותה.

6. לא נוכל לאמ את טענות בייכ העוררות כמפורט בסעיפים 17 - 19 לסיכומיו, בעניין

הייפרגולהיי שכן הגדרת הסעיף הרלוונטי בצו 1.3.1 בי קובע מפורשות כי בשטח הבניין נכלל כל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות וכוי. כך שאם מדובר בסככה, שניתנת לפתיחה ולסגירה, ידנית או חשמלית כמתואר כאן, או שמשיה, השטח הוא בר חיוב.

(ראה עת'יימ 2810/05 שמואל כהן; עמיין 106/09 יהודה טוניק ואחי), ואין מדובר בפרגולה.

7. יוער כי מכלול התמונות שבהם עיינו, מראים כי קיים ציוד רב במרפסת כמו שולחנות,

כורסאות, ריהוט שונה דלפק ועציצים.

8. שוכנענו שסיווג המרפסת הינו כדין.

סוף דבר

הערר מתקבל בחלקו כמפורט לעיל ובכפוף לנאמר בהחלטתנו. הערר נדחה בסוגיית סיווג החניות

והמרפסת.

ניתן היום, 21 ביוני 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עהְֶר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה תר האינטרנט של המשיב.

| יעב 05

יחיר: ל מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רונית מרמור, רו'יח \

\

\ שס הקלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח בסיון תשעז

22007

מספר ערר: | 12:02 / 140015935

מספר ועדה: | 11556

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: מלאך אליהו

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין אנו קובעים כי הדירה תסווג כדירת מגורים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.06.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ ב =-...

יו"ר: מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

\ שם הקלדנית: ענת לוי

4

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140015368 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברהח: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העורר: נברו מרטין

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

תיק זה הוא אחד מרביס הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן בהיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושם, אינם צעירים לימיט ומרביתם, אלה שנותרו בתיים, חולים ואינם בעלי יכולות לנחל משפטים ארוכים ויקרים מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.

לא נעמוד על השתלשלות האלרועיס מאז רכישות שבוצעו ע"י אנשים שונים ביגם לבין חברת כיכר לוינסקי בע"מ, שעם פירוקה נרכש פרויקט התחנה המרכזית על ידי חברת הפציבה שלימיט גם היא פורקה.

לאחרונה, הצליחו הנאמנים למכור את אותו פרויקט מסובך, העומד על תילו שנים רבות כאבן שאין לה הופכיו לחברת נצבא החזקות 1995 בע"מ. [נפנה לפרייק 25351-01-12 בבית המשפט המחוצי מרכז-לוד] , כך גם בוטלו הליכי ההקפאה של התמחיית.

בחיבט הפרוצדוראלי התלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 ועררים נוספיט לפי רשימה שצורפה, שלתמתיית יוותר שיקול דעת אס להתליצב בדיונים לפנינו ולחציג עמדתו מבחינות התומר הראייתי שמצוי ברישומיו, או שלא. החלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.

עינינו של הערר כאן, כדוגמת רבים אחרים, נסב על חיובם של מחציקיס בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מתזיקים בה.

הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחם וה וענינה חיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעורר זכויות קנייניות בחנות, בין זכות רשומה ובין זכות אובליגטורית -- נושא זה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.

0

.1

.2

במרבית התיקים באי כח המשיב, טוענים בין היתר, כי הנכס ווכה בפטור בגין שכם לא ראול לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה בת שנתיים, החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2014 - לפיכך, החל מיום 11.1.2015 , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות [נוטח חדש] על פי התעריף המזערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייז - 2007 .+

טענה זו נכונה משום שהמחוקק מצא לתחום את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים התל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 231 שתחילתו מיום 13

סעיף 325 לפקו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]