החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 24 עד 30 לנובמבר 2017

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 01/03/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ט בכסלו תשעח

7[ 27

מספר ערר: | 11:53 / 140017325

מספר ועדה: | 11628

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: שגב אבדלחק פביאן אנדרה

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגּטךרנט של המשיב.

8 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום 9 עו"ד טל גדי

-- שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ט בכסלו תשעח

7. 27

מספר ערר: | 12:51 / 140017319

מספר ועדה: | 11628

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: ח.י. אבירים נכסים בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

הערר מתקבל.

בקשת העורר לחיוב המשיב בהוצאות נדחית והייתה נדונה בחיוב אילו המשיב לא היה חוזר בו מעמדתו כבר בדיון המקדמי הראשון.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומוזת/(ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתת הא/נטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ט בכסלו תשעח

7 27

מספר ערר: | 13:13 / 140017394

מספר ועדה: | 11628

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: נסים סלמן

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

פעם נוספת נדרשת הוועדה להחליט בטענת אינני מחזיק בעקבות פניה חד צדדית של מחזיק המבקש להודיע על חדילת חזקה כאשר המשכיר מניח בפני הוועדה ראיות כדוגמת חוזה לתקופה שכן החזיק בנכס.

העורר גם הצהיר בפנינו כי קיבל דמי שכירות לשלושת החודשים הראשונים של השנה.

זמנו כמו במקרים אחרים את הצד השלישי להביא את עמדתו, אולם הצד השלישי על אף שקיבל זימון כדין החליט שלא להתייצב.

מעיון בהודעת הצד השלישי למשיב עולה כי אכן ביקש ביום 1/3/17 לבטל רטרואקטיבית את רישומו כמחזיק משום שבפועל לא החזיק בנכס מעולם.

בפנינו יש את גרסת העורר שלא נסתרה ונדמה שאין מנוס מלקבל את טענתו כי לא החזיק בנכס ינואר פברואר 2017 באשר לתקופה מיום 1/3/17 קדימה לא נוכל להיעתר לבקשתו שכן ממועד זה כבר ניתנה הודעה למשיב ולפיכך הערר מתקבל חלקית. מתקבלת טענת העורר כי בחודשים ינואר פברואר 2017 לא החזיק בשני הנכסים המופיעים בסעיף 2 לכתב התשובה לכתב הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר|האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צ ה אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016539 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: מאיר | בובליל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העורר הגיש השגה ביחס לחיובי ארנונה בגין מרתף בדירתו ברחוב פתחיה מרגנשבורג 26 בתל אביב.

בתשובה להשגתו במסגרתה ביקש להחיל על מרתף דירתס של הוראות סעיף 1.3.1 הי לצו הארנונה השיב מנהל הארנונה ביום 2.2.2017 כי הנכס אינו עונה על הגדרת וילה ולפיכך אינו זכאי להקלה הקבועה בסעיף.

העורר הפנה בכתב הערר לעתיימ 31495-03-13 ענת חרחס נ' עיריית תל אביב וביקש להחיל את הוראות פסק הדין על דירתו.

העורר הדגיש בכתב הערר (בהתייחסו לתשובת מנהל הארנונה להשגתו) כי הוא אינו מעלה טענת אפליה בהשגתו או בכתב הערר כי אס מפנה לכך שפסייד חרתס הינו תקדים מנחה או מתייב ולפיכך על מנהל הארנונה לנהוג בהתאם להוראות פסק הדין.

בכתב התשובה לערר ביקש המשיב לדחות על הסף חלקית את הערר בשל איחור בהגשת ההשגה ביחס לשנות המס 2016.

לגופו של עניין מנסה המשיב בכתב התשובה להסביר את הסיבה שהוא אינו רואה בפסק הדין בעניין חרחס פסק דין מנחה או מחייב.

התייתסנו בעבר לטיעוניו של המשיב בנושא וה או בהתעלמותו הבלתי מקובלת מהוראות חוק יסוד: השפיטה אלא שבמקרה זה בכתב התשובה מציע המשיב פרשנות חדשה להוראות חוק

יסוד: השפיטה וזו לשון כתב התשובה:

*חשוב לציין כי במידה וקיימת הלכה בבית המשפט המחוזי ואין הלכה באותו נושא בבית המשפט העליון -- שופט בית משפט שלום :כול לפסוק בניגוד להלכה של בית המשפט המחוזי , נכון הדבר לגבי ועדת הערר?

ובכן , ועדת הערר אינה מכירה את הפרשנות המוצעת לחוק יסוד: השפיטה כפי שחשוב למשיב לציין בכתב התשובה ומבחינת ועדת הערר הוראות החוק, המהווה חוק יסוד ברורות וחד משמעל:

ייהלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמובה ממנו!!

ועדת הערר רואה לפיכך את פסקי הדין של בית המשפט לעניינים מנהליים בנושאים המובאים בפניה כפסקי דין מנחיט.

העורר טוען כאמור כי בעקבות פסיקת בית המשפט יש לחייב את קומת המרתף בדירתה בשיעור % משטחה.

ביום 5.6.2017 בעת הדיון המקדמי עמד העורר על כך שעל המשיב לפעול בהתאם להוראות פסק דינו הנייל של בית המשפט המחוטי.

אמרנו בהחלטתנו מאותו חיום כל:

שעל פניו איננו רואים סיבה שלא לתכפיף עצמנו להחהלטותיו של בית המשפבט לעניינים מנהליים אם הוגש ערעול על פסד הדין . כמו כן איננו מבינים את הטענת כנגד העורר על כך שפנה רק בחודש ספטמבר 2016 בהשגתו שכן פסתד ניתן דק ביום 7.8.2016, בטלם ניתן החלטה סופית נאפשר למשיב לשוב ולשקול את עמדתו ולהודיע לנו עד ליום 1.7.17 האם ניתן לקבל את הערר מבלי שהדבר *הוות ויתוד על איזו מטענות המשיב ואו פגיעה בטענותיו בכתב התשובת או בערעור שהוגש לבית המשפט העלנון?.

המשיב הודיע לוועדת הערר ביום 28.6.17 כי אינו מקבל את הצעתה וטען טענות שלא בא וכרן בתשובת מנהל הארנונה להשגה. על אף שמדובר בטענות אשר יש בהן משום הרחבת תוית פסולה

נציין את עיקרן:

* בהליך שומתי לא ניתן לדון בשאלת חוקיות צו הארנונה * איןו מדובר בערר על תשובת מנהל הארנונה

> אין בפני הועדה החלטה של מנהל הארנונה הדוחה את ההשגה

* פסק דין חרחס אינו מחייב והעובדה שלא הוגשה בקשה לעיכוב ביצוע ביחס אליו רלבנטית רק לבעלי הדין בעניניס נדון בפרשת חרחס.

תשובת מנהל הארנונה מיום 2.2.17 התייחסה רק למען הזהירות למקרה בו העורר מתכוון להעלות טענת אפליה ורק ביחס אליה טען מנהל הארנונה כי אין מדובר בהשגה . ביחס ליתר הטענות העמיד המשיב לעורר זכות לערור על החלטתו הדוחה את ההשגה. הטענה בשלב וה של הדיון כאילו ועדת הערר נעדרת סמכות לדון בערר שכן אין החלטה של מנחל הארנונה הדותה את ההשגה היא טענה מטעה המשחיתה מזמנה של הוועדה ושל בעלי הדיו.

לעניין החלטתו של המשיב שלא לפעול על פי חוק יסוד: השפיטה כבר אמרנו את שיש לנו לאמר בעניין ערר 140015655 דפנה שתר ני עיריית תל אביב ואף התייחסנו לפרשנות אותה מבקש חמשיב לייחס לפסקי דין שיוצאים תחת ידו של בית המשפט לעניינים מנחלייס לעיל.

*המשיב יטען כי בהתאם להוראות סעיף 20 לחוק יסוד: השפיטה כל עוד לא ניתנה הכרעה בעדעור, פסתלד אינו מהווה הלכה מנחה....*

למען הסר ספק נצטט הוראות סעיף 20 לחוק יסודף השפיטה:

הלכה פסוקה

0. (א) הלכה שנפסקה בבית משפט תנחה בית משפט של דרגה נמוכת ממגנ.

(ם) הלכה שנפסקת בבית המשפט העליון מחייבת כל בית משפט, זולת בית המשפט העליון.

אין בורך להרחיב.

תוק יסוד השפיטה אינו מסייג הלכה שנפסקה בבית משפט, ודאי שאינו מתלה את תוקף העובדה שמדובר בהלכה מנחה כל עוד תלוי ועומד ערעור על הלכה זו.

כבר התייחסנו כאמור בהחלטות קודמות לשלל הנימוקים בהם אוחז החמשלב בניסיונות לנמק את החלטתו שלא לפעול בהתאם להוראות חוק יסוד: השפיטה.

לא עיריית תל אביב ולא ועדת הערר לענייני ארנונה אינן פועלות בתלל משפטי ריק ובודאי שאינן עצמאיות לבחור איוו הלכה שנפסקה בבית המשפט לענלינים מנהליים מחייבת אותן.

דווקא המשיב מבקש לשים עצמו כערכאת ערעור אוטונומית על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים שעה שהוא מסרב לפעול בהתאם להוראות פסק דין מנחה רק בשל העובדה שתוצאות פסק הדין אינן לרוחו והוא הגיש ערעור לערכאה גבוהה יותר על ההחלטה.

כל עוד לא נפסק אחרת, החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניינה של ענת חרחס מנחה את ועדת הערר בעת שמובאות להכרעתה סוגיות הקשורות בסיווג נכס בהתאם לסעיף 1.3.1 הי לצו הארנונה.

המצב המשפטי כיום ברור.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל מיום פנייתו של העורר לראשונה.

בשל היעדרותו של העורר מדיוני הועדה לא מצאנו לנכון להורות על פסיקת הוצאות לחובת המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטֶהָ זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי ל טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017140 שליזד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: ענייד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: גורית ואליהו פנסו

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר על חיוב נכס בשטח של 31.50 מ"ר המוחזק על ידי העוררים בשדרות הר ציון 0 תל אביב.

העוררים טוענים כי המשיב טעה בסך השטח בו חויבו בגין הנכס שבאחזקתם כאשר שינה את סך השטח בו מחויב הנכס והעלה אותו מכ 10 מ"ר לשטח כולל של 31.59 מ"ר.

בהשגה ובכתב הערר טוענים העוררים טענות רבות הנוגעות ליחסים בינם לבין עיריית תל אביב ומתארים מסכת עובדתית ומשפטית ענפה אולם לגופה של טענתם הם אינם מפרטים

יותר מטענה כללית לפיה :

"שטח הדוכן תפח מעצמו, שילש עצמו והפך בבת אחת וללא שנעשה בו כל שינוי מכ 10 מ"ר ל 31.59 מ"ר ]!!! "

בתשובתו להשגה טען המשיב כי הטענה ביחס לשטח הנכס טענה בעלמא, לא נתמכה במדידה כלשהי מטעמם של המשיגים וכי קביעת שינוי השטח נעשתה לאחר ביקורת ומדידה.

בעת הדיון המקדמי התבררה המחלוקת:

העוררים טענו כי תוספת השטח נוגעת לשטח בו מחויבים העוררים מחוץ לנכס עצמו והוא שטח הגגון והיקפו מעבר לגבולות הנכס עצמו.

ב"כ המשיב הסביר בדיון כי השטח המקורה בהתאם למדידה שערך המשיב הינו 31.54 מ"ר בהתאם לסעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה ובהתאם להלכה שנקבעה על ידי בתי המשפט בעניין זה. עוד הפנה ב"כ המשיב לכך שמדובר בסככה.

לאחר שהתבררה המחלוקת הודיעה ב"כ העוררים כי בנסיבות אלה הם יוותרו על הבאת ראיות בתיק זה אולם העוררים עומדים על עמדתם.

אפשרנו לצדדים לבוא ביניהם בדברים בניסיון להגיע להסכמה כלשהי אולם ביום 7.11.2017 התקבלה הודעת ב"כ העוררים לפיה העוררים החליטו להוריד את הגגון ולהבנתם לאור החלטתם הסכים המשיב בנסיבות אלה לבטל גם את החיובים המתייחסים לתקופה שקדמה

להורדת הגגון. על כל פנים מהודעת ב"כ העוררים עולה כי אין בין המשיב לעוררים הסכמה

ולפיה :

"הוועדה מתבקשת ליתן החלטתה בערר".

עלינו להכריע האם חלק הנכס שמצוי מתחת לקירוי ולטענת העוררים מצוי למעשה מחוץ לשטח הדוכן עצמו הינו שטח בר חיוב או שמא יש להפחיתו מסך שטח הנכס.

סעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה קובע : בשטח בניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחייה"

מדוח ממצאי הביקורת עולה כי על תקרת הדוכן הציבו העוררים סככת קירוי אשר שוליה גולשים אל מעבר לנכס ומשמשים כגגון מסביב לנכס.

אין מחלוקת כי קירוי זה מהווה סככה.

אין גם ספק כי הסככה משמשת את הנכס/העסק נשוא הערר.

מלבד הטענה כי חלק זה של הנכס לא חויב בעבר לא מצאנו כל טענה בכתב הערר או במסמכי העוררים על פיה מוצדק לבטל את החיוב בגין הסככה או נימוק אחר המצדיק הפחתה כלשהי משטח הנכס.

העוררים לא הכחישו את הממצאים העובדתיים כפי שצורפו לכתב התשובה של המשיב וממילא לא הגישו מדידה מטעמם הסותרת את המדידות מטעם המשיב.

לאור מסקנתנו זו אין אלא לקבוע כי מדובר בחלק מנכס כהגדרתו בסעיף 1.3.1 ב' לצו הארנונה.

מכל האמור לעיל מצאנו כי דין הערר להידחות.

בשל האופן בו בחרו הצדדים לנהל את התיק לא מצאנו לחייב את העוררים בהוצאות ההליך.

ניתן בהעדר הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות היות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועזח/ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו''ר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 9 גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: | 140014183 שליד עיריית תל אביב- יפו 111

לו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: משה מרידור

חיים מרידור

נגד

מנהל הארנוגה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר עניינו, כמו עניינס של יתר העררים, חיובס של מתויקיס בגין ארנונה ביחס לייחנות?י אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכזית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מתזיקיס בה. מתחם התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברתוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתתם מוכר וידוע.

בכתב הערר נכתב:

/מאז פתיחתה של התחנה המלכזית בשנת 1293, עומדת הנותם של העודרים בלתי גמורה

ובלתי כשירה למסירה ולשימוש באגף נטוש ומוזנת שלא הותקנו בו תשתיות ומערכות בסיטיות

וחיוניות לשם הפעלת התנויות . האגף בו מצויות החנויות , ברובו סגוד ומסוגר , מנותק , /

מלוחק...

*.....החנויות לא הושלמו על ידי התמחלת ולפיכך הן מעולם לא היו כשירות לשימושם של העורלים ואף לא נמסרו מעולם לחזקתם..<

אמרנו, ונשוב ונאמר זאת, על אף שהעורריס כמו עורריס אחרים וטיפוריתס הקשים באים והולכים בפנינו, אין התדירות מקהה את עצמת הכאב שאנו חשיט בפורסס באותנטיות ובפשטות מכמירת לב את סיפור חייהם ככל שהוא נוגע להשתלשלות העניינים הקשורים בתחנה המרכזית החדשה.

ציינו כבר בהתלטות קודמות בנושא התחנה המרכזית החדשה כי נושא הארנונה הוא רק נדבך אחד מתוך נושאים רבים המעסיקים ומכבידיס על העורר אלא שיש בסיטואציה אליה נקלעו כל בעלי הדין בתיקים אלה ואשר הביאה את העורר לבקש סעד מהוועדה בכדי להדגיש את מצוקתס של העוררים בכלל והעורר שבפנינו בפרט.

העוררים הגישו את הערר וביקשו לבטל את חיוב הארנונה שהושת עליהם בטענה שמדובר בנכס שאינו ראוי לשימוש, שלא נמסרה להם התזקה בו, אין למעשה נכס והגישה אליו חסומח.

הצענו לצדדים להביא לסיום הדיון בתיק וה בדרך המוסכמת כפי שנתגבשה בתיקים של עורריס אחרים במעמד דומה לעורריס בתיק זה והם קיבלנו הצעוננו .

הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עוררים שרכשו לפני עשרות שנים תנויות בתחנה המרכזית התדשה,

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוּימון התחנה המרכזית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחציק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העורר, המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן

החלטה על סמך חומר הראות שהגישו.

העוררים הגישו כתב ערר בו העלו טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביססו את טענתם כי לא החויקו בנכס בכך שלא קיבלו מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העוררים הפנו בכתב הערר לכך שמי שמחציקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכצית החדשה.

המשיב הגיש כותב תשובה וביום 2.11.2017 הגיש הודעה אליה צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכזית משנת 1999 (צורפה כנספת אי להודעת המשיב) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשיב שינויים בשמות המתציקים בנכט.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורריס הינם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכסי

התחנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את תוזה המכר.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלת?

נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכורעה בהתלטה בתיק 140016592 הנ"ל יחולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק זה כדלקמן:

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכציתת החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) הגיש הצד השלישי את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים אשר כלל את חוזה המכר 17.11.88 אשר בא בהמשך לחווה המקורי מיום 30.4.69.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999. (לאה נספת א / להודעה מטעם המשיב),

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכזית ואף לא בדק את הנכס.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העוררים כאמור טענו כי החזקה בתנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה להם, הס הצביעו למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחויק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשס את תילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכסוך בין מתויקיס.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העוררים ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העוררים לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורריס מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העוררים לא החזיקו בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העוררים לא החגיקו בנכס בתקופות המיוחסות להם על ידי המשיב.

איו בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררים לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גס בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוּהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישומים, העוררים בערר וה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לענייניסם מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

2 %- |]

יו''ר+ענייד אל וו צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140015991

יו"ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עויד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: לירון ותמיר ברייר

בנגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררים הגישו ערר בגין חיוב הארנונה ביחס לדירה ברחוב עודד 14 בתל אביב ואשר עד לשנת 2015 עת התחילו עבודות הבנייה על פי היתר הבנייה נשוא המחלוקת בתיק זה חויבה בארנונה לפי שטח של 53 מ"ר בסיווג מגורים.

העוררים יחד עם העוררים משפחת לוקץ בערר 14001646 קיבל היתר בגייה מספר 2.

לאחר השלמת הבנייה חויבו העוררים בארנונה לפי שטח של 151.34 מ"ר כאשר כלל שטח הדירה חויב לפי סיווג בנייה חדשה.

המחלוקת שנותרה להכרעתנו נוגעת לסיווג הנכס.

העוררים טוענים כי יש לסווג את חלק הבנייה שנוסף על הבנייה שהייתה קיימת כבנייה חדשה ואילו שטח של 53 מ"ר יש לסווג לפי שנת הבנייה המקורית של הנכס.

ביום 28.3.2017, בעת הדיון המקדמי, ביקש ב"כ העוררים להוסיף עילה הנוגעת לחיוב הגג לפי סעיף 1.3.1 ו' ואילו ב"כ המשיב התנגד בטענה שההשגה לא כללה את העילה הזאת.

קבענו בהחלטתנו באותו היום כי אם יוגש ערר לשנת 2017 בעילה הנוספת יישמעו העררים במאוחד מבלי לאחד אותם אולם ערר כזה או בקשה שכזו לא הוגשו לנו.

העוררים הגישו תצהירים מטעמם אליהם צירפו את העמוד הראשון ל"גרמושקה" ואת היתר הבנייה המילולי. העוררים טענו כי תוספת הבנייה על פי ההיתר הסתכמה ב 98.34 מ"ר .

העוררים צירפו לתצהיריהם גם תמונות מתהליך הבנייה ומכתב ממעצבת הפנים שהועסקה על ידיהם.

המשיב הגיש את תצהיריהם של חוקרי שומה שמעון גיאת ואייל פינטו, האחד ערך ביקורת במהלך הבגייה ( 6/2015 ) והשני ערך ביקורת לאחר סיום הבנייה לקראת סוף שנת 2015.

עוד הגיש המשיב את תצהירה של הגב' יעל אלפסי המשמשת כמפקחת בנייה במנהל הנדסה בעיריית תל אביב, לתצהירה צורף היתר הבנייה המילולי וחלק מהגרמושקה.

ביום 18.9.2017 התקיים דיון ההוכחות בפנינו .

העוררת נחקרה על תצהירה והשיבה בין השאר :

"בעקבות הבנייה השתנה הקונטור של הבניין.... במהלך הבנייה נהרסו קירות פנים בדירה....במהלך הבנייה לא נהרסו קירות חיצוניים...כל פנים הדירה נהרס... במהלך העבודות הורחב גם שטח הקומה התחתונה......"

כמו כן אישרה העוררת בחקירתה שבתחילת העבודות בוטל רישום הנכס לצורך חיוב בארנונה ובסיום הבנייה נפתח מספר נכס חדש.

עדת המשיב יעל אלפסי נחקרה אף היא על תצהירה והפנתה לתשריט הגרמושקה ולקירות המסומנים צהוב בתור קירות שהותרו על פי היתר הבנייה להריסה.

עד המשיב אייל פינטו העיד כי מלבד הקיר הצפוני נהרסו יתר הקירות בבית והפנה לתמונות מ/1-מ/3 שצורפו לתצהירו.

לאחר ששמענו את עדי הצדדים, עיינו בתמונות שצורפו והוצגו, עיינו בהיתר, בגרמושקא וחלקים מההיתר כפי שהוצגו הגענו למסקנה כי אין חולק שבמסגרת עבודות הבגייה נהרסו קירות הדירה למעט הקיר הצפוני. אין חולק ביחס לתוספת הבנייה שהותרה הן בקומת הקרקע והן בקומת הגג. אין חולק כי נתבצעו עבודות הריסה בשטח הדירה המקורית.

התמונות שהוצגו על ידי המשיב ועל ידי העוררים מדברות בעד עצמן.

התמונות מעידות על היקף העבודות וניתן ללמוד מהן מה נהרס, מה נבנה מחדש ויחד עם תשריט הגרמושקה שצורף לתצהיר עדת המשיב ניתן להתרשם מהיקף העבודות ומהות תהליך הבנייה שביצעו העוררים על פי היתר הבנייה.

נותר רק להכריע במחלוקת הנוגעת לשאלת חיוב חלק הדירה הישנה אשר במסגרת היתר הבנייה נתבצעו בה פעולות הריסה. האם ניתן לראות את הדירה החדשה בה מתגוררים היום העוררים דירה שנבנתה בחלקה בעבר או שיש להחשיב את מועד בניית החלק הישן, שנהרס, על פי מועד ביצוע שאר העבודות שהותרו במסגרת היתר הבנייה.

למעשה התשובה למחלוקת זו נוגעת לשאלה האם מדובר בשיפוץ ותוספת בנייה או הריסת בניין ובנייתו מחדש.

וזו לשון ההיתר המילולי שמספרו 14-1102 :

"הריסת שתי דירות עליונות ובנייתם מחדש בצורה מורחבת מעל עמודים והמשך קירות ממ"דים והריסת גג הרעפים הקיים ובנייתו מחדש וניצול חללו עבור שתי הדירות ."

בתשריט הגרמושקה משורטטים בצהוב הקירות להריסה ותוספת הבנייה המבוקשת .

הגענו למסקנה מעיון בהיתר הבנייה, בתמונות ממהלך הבנייה ומהגרמושקה כי הלכה למעשה חלק הדירה הישן לא שופץ כי אם נהרס ונבנה מחדש.

צו הארנונה קובע תעריף ארנונה לבניינים שמועד סיום הבנייה שלהם חל לאחר שנת 1992.

במקרה שבפנינו הוכח למעשה כי שטח הדירה הקודמת נהרס לחלוטין ונבנה מחדש כאשר מועד גמר הבנייה חל לאחר שנת 1992. סעיף 1.3.3 ב' לצו הארנונה קובע אמגם כי "נוסף לבניין שטח עקב שיפוץ שנעשה בו תקבע שנת גמר הבנייה בכל הנוגע לשטח הנוסף לפי

מועד השיפוץ" אלא שבמקרה שבפנינו השטח שהיה קיים קודם לשיפוץ נהרס כליל. רק העובדה שהוא היה קיים ליד הקיר הצפוני היחיד שנותר ולא נהרס מביאה לדיון פרשני בשאלה האם נהרס שטח הדירה הקודם.

מהראיות שהובאו בפנינו ניתן לקבוע חד משמעית כי שטח הרצפה, שטח הגג והקירות שאינם קירות גובלים נהרסו.

ב"כ המשיב הפנתה בסיכומיה להחלטות קודמות של ועדת הערר שהגיעו למסקנה הדומה לעמדתו של המשיב.

לא מצאנו סיבה המצדיקה סטייה מעמדתן הקודמת של ועדות הערר.

בעניין מיכאל יוחאי ( ערר 140009991) קבעה הועדה בהחלטתה:

"בעניינו כאמור אין עסקינן בשיפוץ פנים אלא בהריסה של הדירה מהיסוד והקמתה מחדש כאמור בהיתר הבניה, על כלל תשתיות המבנה, קירות חיצוניים ( למעט שתי דפנות השייכות לדירות שאינן של העורר בקומה השנייה) גג וכו'. לא ניתן להתעלם מהאמור בהיתר הבניה, אשר מתייחס להריסת הדירה ובנייתה מחדש בצורה מורחבת כולל תוספת ממ"ד והגבהת גג הרעפים עם ניצול חלל הגג'

כאמור, אנו סבורים, כפי שסברה ועדת הערר בתיק 140009991 כי במקרה שבפנינו מדובר בבנייה חדשה של כלל הדירה.

לפיכך דין הערר להידחות שכן מנהל הארנונה נהג נכון כאשר סיווג את הנכס החדש בסיווג לפי שנת בנייה 2016.

בנסיבות העניין ובשל מורכבות הנושא לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת המשיב לחייב את העוררים בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר ע רנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ו - 1977 / באתר האינטרנט של/קמש

יו'יר: עו''ד אלון|צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: יש

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140015611 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'יד אלון בדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: מ.א.ך השקעות בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

תחלטת

העוררת מחויקה בנכס ברחוב אילת 53 תל אביב.

עניינו של ערר וה מתמקד בשטח של כ 130 מ"ר המוחוק על ידי העוררת ואשר הצדדים אינם חלוקים ביחס לכך ששטח זה, בתקופה שמיום שבו קיבל המשיב את הודעות העוררת (8.5.16), היה ריק ולא נעשה בו שימוש.

המתלוקת נוגעת לתקופה שמיום 1.4.2016 (המועד בו בוצעו חילופי המחזיקים ונרשמה לראשונה אחזקת העוררת) למועד בו קיבל המשיב את חודעת העוררת ובקשתה להנחה בשל העובדה כי הנכט ריק.

העוררת טענה בדיון המקדמי מיום 5.6.2017 באמצעות סימון משכני וטוחיל קטיראבי כי פנתה למשיב ב 1.4.2016 וחפנתה לפנייתה מיום 8.5.2016 (ע/1) עליה כתבה כי פניותיה הקודמות לא יכולות היו להתקבל בכתב בשל פגרת הפסת ושביתה במשרדי העיריח.

עיינו ב עע 2 שהוגש על ידי העוררת ואכן על גבי הטופט הנושא חותמת נתקבל מיום 8.5.2016 נכתב

בכתב ידם של נציגי העוררת:

*יבבקשה נא להתחשב בנו, התקשרנו מספר פעמים והייתם טגורים בחופשת הפטה וגם הייתם בשביתת?

ועדת הערר קיבלה החלטה בסיומו של אותו הדיון:

שעיון בדויית ממצאי הביקורת מחזק את עמלת העוררים. התמונות מדברות בעד עצמן ואכן הריהוט והציוד היו חלק מהנכס ולכן מומלץ שהמשיב ישקול את עמדתו גם בשים לב להעדת העודר ע/ג הטופס שהגישו לעיריית תל אביב ביחס למועד פנייתם?

המשיב הודיע לוועדה ביום 3.7.2017 כי לאחר הדיון המקדמי הוחלט לפנים משורת חדין להעניק לעוררת פטור בגין נכס ריק מיום 1.5.2016 ועד ליום 1.7.2016 אלא שהעוררת לא הסכימה להצעה זו של המשיב.

ביום 25.9.17 התקיים דיון נוסף בפני ועדת הערר אשר בו שבו הצדדים על טענותיהם.

העוררת עמדה על קבלת פטור גס בגין חודש אפריל ואילו המשיב הפנה לכך שהיה בידי העוררתּ לפנות למשיב במהלך חודש אפריל באמצעות פקס מייל או דואר על אף טענות העוררת לפגרת פטת ושביתה במשרדי המשיב.

גס בסיום דיון אה קבענו בי /*מדובל בעניין פעוט שחבל שהצדדים לא הצליחו להגיע ביניהם להסכמת. מבדיקה שטחית באינטרנט עולה כי אכן עובדי עירית תל אביב היו בעיצומים בתקופת

שלפני חג הפסח מה שמוסיף נדבך של אמינות לטענת העוררת הגם שאת הודעת חדילת החזקה מסר השוכר שעזב./

הואיל ונותר רק לברר מה היה מצב הנכס בחודש אפריל 2016 אפשרנו לעוררת להגיש תצהיר או ראיות ביחס למצב הנכס בחודש וּה.

העוררת הגישה תצהיר, לא מאומת כדין, בו מסר השוכר שעוב את הנכס כי פינה את הנכס ברחוב אילת בתאריך 30.3.2015 לבקשת המשכיר והשאיר את הנכס ריק מכל חפ\.

אין מחלוקת כי פנייתה הראשונה על העוררת למשיב בעניין הנחה בגין נכס ריק נעשה ביום 6

נותר רק לקבוע האם בנסיבות פגרת הפסת ועיצומי עובדי עירית תל אביב ולאור דוח ממצאי הביקורת המציג תמונה עובדתית ממנה ניתן ללמוד על מצבו של הנכס בעת פניית העוררת ניתן לקבוע כי הוראות החוק ביחס לנכס ריק מתקיימות גס לתקופה שקדמה לפניית העוררת דהלינו מיום 1.4.2016.

ככלל פנייח למשיב בדרך של פנייה טלפונית או שלא בדרך הכתב ושלא בסמוך למועד בו מתבקש הפטור אינה מאפשרת למשיב למלא חובתו כלפי הציבור ולוודא כי הנכס נשוא הבקשה אכן עומד בתנאים שנקבעו בחוק ובתקנות לפטור שכוה אלא שעיון בדוח ממצאי הביקורת, טענות נציגי העוררת במהלך הדיונים , ה'יתצהיריי שהגישה העוררת וכלל הנסיבות שהוצגו לנו שכנע אותנו כי גס קודם למועד הגשת הבקשה בכתב להנחה, הנכס נשוא הבקשה היה ריק.

בנסיבות המיוחדות לתיק זה ובשים לב להערת העוררת על גבי הבקשה שהוגשה ביום 8.5.2016 יהיה וה נכון להתערב בשיקול דעתו של המשיב ולקבוע כי העוררת וכאית ליהנות מהנחה בגין נכס ריק ממועד חילופי המחזיקים בנכס, 1.4.2016 ועד ליום 1.7.2016,

לאור קביעתנו דלעיל מתקבל הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.11.2017.

בהתאםס לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאף/ לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומקת (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

ר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה ;ו באתר האינטרנט של ו

אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: /ף גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140016695 שליד עיריית תל אביב- יפו

יו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: רשת מלונות אטלסי בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בפנינו ערר על החלטת מנהל הארנונה לדחות את השגת העוררת בגין שומת הארנונה ביחס לנכס בשטה של 14.32 מ"ר המהווה שטח גג טכני בבניין בו מחזיקה העוררת ברחוב אשתורי זמנהוף 2 תל אביב.

לטענת העוררת שגה מנהל הארונה והיא מכקשת. מוועדת הערר להורות כי שטת ה פטור מחלוב בארנונה.

בכתב התשובה הפנה המשיב לתשובת מנהל הארנונה, בה השיב מנחל הארנונה להשגת העוררת וקבע כי שטח הגג אינו פטור מתשלום ארנונה, מדובר בתלק אינטגרלי מהמבנה המשמש את העוררת בפועל להצבת ציילרים וגנרטוריס.

ביום 07.08.2017 התקלים זייון מקדמי בפני ועדת הערר

במעמד אותו הדיון הגדיר בייכ העוררת את טענתו בעניין הגג וטען:

/מדובר על גג עליון עליו מתקנים טכניים, דוד וצ'יפרים ועל כן אין לחייבו באלנונה. לפי מה שידוע לי הבניין כולו מוחזק על ידי העודרות:/

מאחר והתברר כי המחלוקת משפטית ולא עובדתית הורינו לצדדים לסכם טענותיהם המשפטיות ומכאן החלטתנו.

כאמור אין העוררת חולקת על כך כי נעשה שימוש בשטח שבמחלוקת למתקנים טכניים דוד וציילרים.

העוררת טוענת כי שטח זה אינו בר חיוב בארנונה שכן שטח הגג במקרה זה מופרד ומצוי בקומה נפרדת כאשר מתחתיו מצויה מרפטת גג ולפיכך ובהסתמך על פסק דינו של בית המשפט בעמיינ 6 גרף עסקי תעשיות תוכנה בע"מ ג' מנהל הארנונה תל אביב כאשר הגג מנותק מהדירה והתיבור הוא באמצעות מדרגות לא ניתן להגדיר את הגג כחלק מהנכס.

בחיותו כך, טוענת העוררת, עסקינן בגג פתוח אשר אינו בר חיוב בארנונת.

העוררת מפנה גם להחלטות ועדות הערר בעניינים דומים. יצויין כי מדובר בהחלטות ישנות יחסית מהשנים 2008,2011 ו 2012.

המשיב בסיכומיו הצביע על מספר פסקי דין שיצאו תחת בית המשפט העליון מאותר יותר לפסק הדין עמייג 264/06 הנייל בהם התייחס בית המשפט העליון לקביעותיו של בית המשפט בעניין גרף הנייל וקבע כי אין לפרש א חפטיקה כאילו שטת גג אינו בר חיוב בארנונה.

לטענת המשיב בסופו של יום חיוב שטת גג תלוי בתשתית העובדתית בכל מקרה ומקרה באשר לתכלית הגג, מיקומו, השימוש הנעשה בו והאחזקה בו.

ראשית דבר נתייחס לכך שהעוררת מבססת את טיעוניה המשפטיים על עמיינ 254/06 הנייל ו/או

החלטות ועדות ערר שניתנו בהסתמך על פסק דין זה.

הצד בעם המשיב במחלוקת זו.

בית המשפט העליון אמר את דברו מפורשות בבר/'ס 8940-10 אפריקיה ישראל נ' מנהל הארנונה תל אביב בהתייחטו להוראות עמיינ 264/06 ו/או לפסק חדין בענלין תיימסון ונצטט את הדבריםם:

/באשר לשטח הגג טוענת המבקשת, כאמוד, כי חיובת עומד בניגוד לקביעות המצויות -

לשיטתה - בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בעניין גלף וחיימסון, וכי הסתירות בין פסקי דין אלה, לבין המקלה שלפנינו, מצדיקות להידרש לשאלה בשלישית. אין בידי לקבל טענה זו. כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי, בפרשת חיימסון לא נפסק כי שטת גג אינו בר-חיוב בארנונה. כל שנפסק הוא, שלא הונחו בפני וועדת העדר שם נתונים מספקים, בין היתר באשר לתכליתו של הגג, מיקומו והשימוש שנעשה בו בפועל, וכי בנסיבות אלה - נוכח החסרד העובדתי שהתקיים - הרגה החלטתה של הוועדה ממתחם הטבילדות. אף בקביעות המצויות בפרשת גרף אין כדי להועיק למבקשת במקרת זה.

הכדעתו של בית המשפט בפרשת גרף נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שם, ואי[ בה קביעה וגודפת באשר לחיובו של שטח הגג באדנונה. חיוב זה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו. מסקנה זו אף זוכת לחיזוק נוכת העיקרון הכללי שלפיו סיווג הנכס *יקבע באופן פרטני, בהתאם לשימוש שנעשה בשטח ונוכח צו הארנונה הרלוונטי (ע'א 2 גולדחמר ני עיריית חיפה, פסקה 5 (לא פורסם, 20.9.2006); ולאו גם: פדשת השקעות כדאיות, פסקה 4). במצב דברים זה, נוכח העובדת שמדובר בבדיקה קונקרטית התלויה בנסיבות העניין וקשודה באופן הדוק למקרה הספציפי - אין בה כדי להצדיק מתן רשות עדעור./?

בנסיבות שבפנינו אין חולק כי השטח שבמחלוקת מוחזק על ידי העוררת והיא עושה בו שימוש לצרכיה.

בנסיבות השימוש אשר אין מחלוקת ביחס אליו, אין לקבוע כי שטח הגג פטור מחיוב.

נוסיף ונאמר כי הוראות טעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה מסמיכות את המשיב לחייב שטחים במבנה המשמשים לצרכיט טכניים לרבות על גג המבנה.

העוררת לא העלתה טענה וממילא אינה חולקת על כך שהיא וו שעושה שימוש בשטחים בגג המבנה.

כאמור בהתאם לפסיקת בית המשפט בברמ 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע/מ נ' מנהל האדנונה בעיריית תל אביב יפו שטחים טכניים על גג מבנה הינם שטחים בני חיוב וכל מקרת ייבחן לגופו בהתאם לשימוש.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

7 \

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי אוו גדי טל

קלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140015991

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: לירון ותמיר ברייר

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררים יחד עם העוררים משפחת לוקץ בערר 14001646 קיבל היתר בנייה מספר 2.

לאחר השלמת הבנייה חויבו העוררים בארנונה לפי שטח של 151.34 מ"ר כאשר כלל שטח הדירה חויב לפי סיווג בנייה חדשה.

המחלוקת שנותרה להכרעתנו נוגעת לסיווג הנכס.

העוררים צירפו לתצהיריהם גם תמונות מתהליך הבנייה ומכתב ממעצבת הפנים שהועסקה על ידיהם.

המשיב הגיש את תצהיריהם של חוקרי שומה שמעון גיאת ואייל פינטו, האחד ערך ביקורת במהלך הבנייה ( 6/2015 ) והשני ערך ביקורת לאחר סיום הבנייה לקראת סוף שנת 2015.

ביום 18.9.2017 התקיים דיון ההוכחות בפנינו .

העוררת נחקרה על תצהירה והשיבה בין השאר :

עד המשיב אייל פינטו העיד כי מלבד הקיר הצפוני נהרסו יתר הקירות בבית והפגה לתמונות מ/1-מ/3 שצורפו לתצהירו.

לאחר ששמענו את עדי הצדדים, עיינו בתמונות שצורפו והוצגו, עיינו בהיתר, בגרמושקא וחלקים מההיתר כפי שהוצגו הגענו למסקנה כי אין חולק שבמסגרת עבודות הבנייה נהרסו קירות הדירה למעט הקיר הצפוני. אין חולק ביחס לתוספת הבנייה שהותרה הן בקומת הקרקע והן בקומת הגג. אין חולק כי נתבצעו עבודות הריסה בשטח הדירה המקורית.

התמונות שהוצגו על ידי המשיב ועל ידי העוררים מדברות בעד עצמן.

למעשה התשובה למחלוקת זו נוגעת לשאלה האם מדובר בשיפוץ ותוספת בנייה או הריסת בניין ובנייתו מחדש.

וזו לשון ההיתר המילולי שמספרו 14-1102 :

בתשריט הגרמושקה משורטטים בצהוב הקירות להריסה ותוספת הבנייה המבוקשת .

הגענו למסקנה מעיון בהיתר הבנייה, בתמונות ממהלך הבנייה ומהגרמושקה כי הלכה למעשה חלק הדירה הישן לא שופץ כי אם גהרס ונבנה מחדש.

צו הארנונה קובע תעריף ארנונה לבניינים שמועד סיום הבנייה שלהם חל לאחר שנת 1992.

במקרה שבפנינו הוכח למעשה כי שטח הדירה הקודמת נהרס לחלוטין ונבנה מחדש כאשר מועד גמר הבנייה חל לאחר שנת 1992. סעיף 1.3.3 ב' לצו הארנונה קובע אמנם כי "נוסף לבניין שטח עקב שיפוץ שנעשה בו תקבע שנת גמר הבנייה בכל הנוגע לשטח הנוסף לפי

מהראיות שהובאו בפנינו ניתן ?לקבוע חד משמעית כי שטח הרצפה, שטח הגג והקירות 1 [

שאינם קירות גובלים נהרסו.

ב"כ המשיב הפנתה בסיכומיה להחלטות קודמות של ועדת הערר שהגיעו למסקנה הדומה לעמדתו של המשיב.

לא מצאנו סיבה המצדיקה סטייה מעמדתן הקודמת של ועדות הערר.

בעניין מיכאל יוחאי ( ערר 140009991) קבעה הועדה בהחלטתה:

כאמור, אנו סבורים, כפי שסברה ועדת הערר בתיק 140009991 כי במקרה שבפנינו מדובר בבנייה חדשה של כלל הדירה.

לפיכך דין הערר להידחות שכן מנהל הארנונה נהג נכון כאשר סיווג את הנכס החדש בסיווג לפי שנת בנייה 2016.

בנסיבות העניין ובשל מורכבות הנושא לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת המשיב לחייב את העוררים בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 27.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המק יות (ערֶר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה [ בתר האל

/ רנט שש

יחיר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016146 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יויר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררים: לוקל חגית ואלון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררים הגישו ערר בגין חיוב בארנונה ביחס לדירה ברחוב עודד 14 בתל אביב ואשר עד לשנת 5 עת התחללו עבודות הבנייה על פי חיתר הבנייה נשוא המחלוקת בתיק זה חויבו בארנונח לפי שטח של 53 מ"ר בסיווג מגורים.

העוררים יחד עס משפחת ברייר בתיק ערר 140015991 קיבלו חיתר בנייח מספר 14-1102

ביום 18.9.2017 בעת דיון ההוכחות קבענו כי הראיות שנשמעו בתיק 140015991 ישמשו גס להחלטה בתיק זה וזאת מבלי שהתיקים יאוחדו.

לאחר השלמת הבנייה חויבו העוררים בארנונה לפי שטח של 156.26 מ"ר כאשר כלל שטח הדירה חויב לפי טיווג בנייה חדשה.

המחלוקת שנותרה להכרעתנו נוגעת לקבוע לסיווג הנכס.

העורר טוען כי יש לסווג את חלק הבנייה שנוסף על הבנייה שהייתה קיימת כבנייה חדשה ואילו שטח של 53 מ"ר יש לטווג לפי שנת הבנייה המקורית של הנכס.

ביום 28.3.2017, בעת הדיון המקדמי, ביקש בייכ העוררים בתיק 140015991 להוסיף עילה הנוגעת לתיוב הגג לפי סעיף 1.3.1 ו' ואילו בייכ המשיב התנגד בטענה שההשגה לא כללה את העילה הזאת.

קבענו בהחלטתנו באותו היום כי אס יוגש ערר לשנת 2017 בעילה הנוספת יישמעו העררים במאוחד מבלי לאחד אותם אולם ערר כוה או בקשה שכזו לא הוגשו לנו, גס לא בתיק שלפנינו.

כאמור הראיות בתיק 140015991 ישמשו לתיק וח ובכל מקום שנציין הייעורריטיי הכוונה גס ובהתאמה לעוררים בתיק 140015991.

העוררים הגישו תצהירים מטעמם אליהם צירפו את העמוד הראשון לייגרמושקהיי ואת חיתר הבנייה המללולי. העוררים טענו כי תוספת הבנייה על פי ההיתר הסתכמה בכ 100 מ"ר.

העוררים בתיק 14005991 צירפו לתצהיריהס גם תמונות מתהליך הבנייה ומכתב ממעצבת הפנים שהועסקה על ידיהס.

המשיב הגיש את תצהיריהם של חוקרי השומה שמעון גיאת ואייל פינטו, האחד ערך ביקורת במהלך חבנייה ( 6/2015 ) והשני ערך ביקורת לאחר טיוס הבנייה לקראת סוף שנת 2015.

עוד הגיש המשיב את תצחירה של הגבי יעל אלפסי המשמשת כמפקחת בנייה במנהל הנדסה בעיריית תל אביב. לתצחירה צורף היתר הבנייה המילולי וחלק מהגרמושקה.

ביום 18.9.2017 התקיים דיון ההוכחות בפנינו.

העוררת בתיק 14005991 נחקרה על תצהירה והשיבה בין השאר:

/יבעקבות הבנייה השתנה הקונטור של הבניין.... במהלך הבייה נהרסו קידות פנים בדירה....במהלך הבנייה לא נהדסו קירות חיצוניים...כל פנים הדידה נהדס... במהלך העבודות הורחב גם שטח הקומה התחתונת.....%

כמו כן אישרה העוררת בתיק 140015991 בחקירתה כל בתחילת העבודות בוטל רישום הנכס לצורך חיוב בארנונה ובסיוס חבנייה נפתח ערר חדש .

עד המשיב אייל פינטו העיד כי מלבד הקיר הצפוני נהרסו יתר הקירות בבית והפנה לתמונות מ/1-

מ/3 שצורפו לתצהירו.

לאתר ששמענו את עדי הצדדים, עיינו בתמונות שצורפו והוצגו, עיינו בחיתר, בגרמושקא ובחלקיס מההיתר כפי שהוצגו הגענו למסקנה כי אין חולק שבמסגרת עבודות חבנייה נהרסו קירות הדירה למעט הקיר הצפוני. אין חולק ביחס לתוספת הבנייה שהותרה הן בקומת הקרקע וחן בקומת הגג. אין חולק כי נתבצעו עבודות הריטה בשטח הדירה המקורית.

התמונות שחוצגו על ידי המשיב ועל ידי העוררים מדברות בעד עצמן.

התמונות מעידות על היקף העבודות וניתן ללמוד מהן מה נהרס, מה נבנה מחדש ויחד עס תשריט הגרמושקה שצורף לתצהיר עדת המשיב ניתן להתרשם מהיקף העבודות ומהות תהליך הבנייה שביצעו העוררים על פי היתר הבנייה.

נותר רק להכריע במחלוקת הנוגעת לשאלת חיוב חלק הדירה הישנה אשר במסגרת היתר בנייה לתוספות בנייה נתבצעו בה פעולוות הריסה . האם ניתן לראות הדירה החדשה בה מתגוררים היום העוררים, דירה שנבנתה בהלקה בעבר או שיש להחשיב את מועד בניית החלק הישן, שנהרס, על פי מועד ביצוע שאר העבודות שהותרו במסגרת החיתר הבנייה.

למעשה התשובה למחלוקת זו נוגעת לשאלה האם מדובר בשיפוץ ותוספת בנייה או הריסת בניין ובנייתו מחדש.

וזו לשון ההיתר המילולי שמספרו 114-1102 :

ייהדיסת שתי דירות עליונות ובנייתם מחדש בצולה מורחבת מעל עמודים והמשך קידות ממלידיס והדיסת גג הדעבים הקיים ובנייתו מחדש וניצול חללו עבור שתי הדירות,/

בתשריט הגרמושקה משורטטיט בצהוב הקירות להריסה ותוספת הבנייה המבוקשת .

הגענו למסקנה מעיון בהיתר הבנייה, בתמונות ממהלך הבנייח ומהגרמושקה כי הלכה למעשה חלק הדירה הישן לא שופ כי אס נהרס ונבנה מחדש.

צו הארנונה קובע תעריף ארנונה לבניינים שמועד סיום הבנייה שלהם חל לאחר שנת 1992.

במקרה שבפנינו הוכח למעשה כי שטח הדירה הקודמת נהרט לחלוטין ונבנה מחדש כאשר מועד גמר הבנייה חל לאחר שנת 1992. סעיף 1.3.3 בי לצו הארנונה קובע אמנם כ" /נוסף לבנלין שטת עקב שיפוץ שנעשה בו תקבע שנת גמר הבנייה בכל הנוגע לשטת הנוסף לפי מועד השיפץ/ אלא שבמקרה שבפנינו השטת שחיה קיים קודם לשיפוץ נהרט כליל. רק העובדה שהוא היה סיים ליד הקיר הצפוני היחיד שנותר ולא נהרס מביאה לדיון פרשני בשאלה האם נהרס שטח הדירה הקודם.

מהראיות שהובאו בפנינו ניתן לקבוע חד משמעית כי שטח הרצפה, שטח הגג והקירות שאינם קירות גובלים נהרסו.

בייכ המשיב הפנתה בסיכומיה להחלטות קודמות של ועדת הערר שהגיעו למסקנה הדומה לעמדתו של המשיב.

לא מצאנו סיבה המצדיקה סטייה מעמדתן הקודמת של ועדות הערר.

בעניין מיכאל יוחאי ( ערר 140009991) קבעה הועדה בהחלטתה :

בעניינו כאמור אין עסקינן בשיפוץ פמים אלא בהריסה של הדירה מהיסוד והקמתה מחדש כאמור בהיתר הבניה, על כלל תשתיות המבנה, קירות חיצוניים ( למעט שתי דפנות השייכות לדירות שאינן של העודר בקומה השנייה) גג וכו/. לא ניתן להתעלם מהאמור בהיתר הבניה, אשר מתייחס להריסת הדירה ובנייתת מחדש בצודה מורחבת כולל תוספת ממלד והגבהת גג הרעפים עם ניצול חלל הגג/

כאמור, אנו סבורים , כפי שסברה ועדת הערר בתיק 140009991 כי המקרה שבפנינו מדובר בבנייה חדשה של כלל הדירה.

לפיכך דין הערר להידחות שכן מנהל הארנונה נהג נכון כאשר סיווג נכס וה בסיווג לפי שנת בנייה 16.

בנסיבות העניין ובשל מורכבות הנושא לא מצאנו מקום להיעתר לבקשת המשיב לחייב את העוררים בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטך ז/כאתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עטיד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140014780 שליד עיריית תל אביב- יפו 1011

בפני חברי ועדת הערר:

יו'/ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ה אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררות: דפנה דותן אירה דותן

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

העוררת דפנה דותן מחויקה בשני נכסים בבניין ברחוב הגרייא 27 תל אביב בשטח כולל של כ 100 מייר, עפ"י בייכ העוררת (כניסה א קומה 1 , כניסה א קומה 3).

העוררת אירה דותן מתזיקה בנכס בבניין ברחוב הגרייא 27 תל אביב בשטח כולל של כ 85 מ"ר.

(עפ"י בייכ העוררת כניסה ב קומה 1 ),ערר 140014781.

החלטה זו תתייחס להלן לייעוררתיי ולכל אחד מהנכסים.

העוררת הגישה ערר על התלטת מנהל הארנונה שלא לפטור אותה מארנונה ולדחות טענתה כי הנכס אינו ראוי לשימוש.

בתשובתו להשגה מיום 8.3.16 דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת לפטור בטענה כי הנכס אינו עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות.

בכתב התשובה לערר הוסיף חמשיב וטען:

*עמצא כי מצבם הפיזי של הנכסים איננו מזכה בפטור המבוקש, הכל כפי שניתן לתיווכת מדו/יח הביקורת.... נראו מים פעילים, ארון חשמל , ריצוף....נראו מוצרי ריהוט, שולחן , מקלר, בסיס מיטה.....<%

גס בתשובתו להשגה נשוא ערר 140014781 מיום 4.4.2016 נימק חמשיב את דחיית ההשגה בכך שהנכס אינו עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות.

ביום 28.9.16 בעת הדיון המקדמי ביקשו הצדדים שהות לערוך ביקורת נוספת בנכס בכדי לנסות ולצמצם המחלוקת ביניהם לפתות ''מהיום ואילךיי.

בייכ המשיב ענה כי אין מדובר בדירה ריקה ועל כן לא ניתן לקבוע כי הדירה אינה ראויה לשימוש.

בסיומו של הדיון ן נקבע התיק לשמלעת ראיות.

ביום 22.11.2016 הודיעה בייכ המשיב כי נערכה ביקורת נוספת בנכס ביום 7.11.16 אשר לא

העלתה שינוי במצב העובדת?:

שאשר על כן מבוקש מועדת הערר להורות על קביעת התיק לדנון הוכחות...<

העוררות הגישו את תצהירו של מר יצחק דותן בעלה של דפנה ואביה של אירה אשר העיד על מצבן של הדירות בתור מי שביקר בדירות מעת לעת. הוא צירף לתצהירו את חוות דעת השמאל אילן חשאי לתמוך בטענתו ביחס למצב הנכסים.

חמשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה מאור שמאי אשר צירף לתצחירו את שלושה דוחות ממצאי ביקורת מיום 6.3.16 , 14.3.16 , 7.11.16.

התיק נקבע לשמיעת ראיות ליום 24.4.17 וביום 29.5.17 נשמעה עדותו של המומתה מטעם העוררות השמאי אילן חשאל.

הצדדים הגיעו להסכמה כי תוצאות התלטה יחולו גס על שנת חמס 2017.

למעשה על ועדת הערר להכריע האם הנכסים נשוא הערר ניווקו במידה שאי אפשר לשבת בהם ואת בהתאם למבחנים שאומצו בפסיקה לפרשנות הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.

כמו כן על הוועדה לקבוע האם מדובר בנכסים ריקים שלא נעשה בהם שימוש או שמא, כעמדת המשיב, מדובר בנכטייס בהם עשתה העוררת שימוש לאחסנה ובתור שכזה אין אפשרות לסווגם כנכטים שאינם ראויים לשימוש.

דו"ח ממצאי הביקורת מיום 6.3.16, כמפורט בתצהירו של החוקר מאור שמאי מתאר שנל הנכסים : הנכס א.צ. 7876 תואר כנכס במצב מוזנח ביותר שאינו מחובר ככל הנראה לחשמל אלא שחוקר התו> מציין כי נראו מפווריס במקום כלי עישון בגדים ונעליס ומספר מוצרל ריהוט.

ביחס לנכס א.צ. 7901 תיאר החוקר כי בנכס נראו מוצרי ריחוט שולחן ומקרר שאינו מחובר לחשמל,

התמונות שצורפו לדוח זה מיום 6.3.16 על דירות מוזנחות , נטושות , אשר מאוחסן בהם זבל ופריטי ריחוט שאנשים סבירים אינם עושים בהם שימוש וניכר כי בדירות אלה לא נעשה שימוש למגורים למעט שימוש על ידי פולשים,

דוח ממצאי הביקורת מיום 14.3.16 מתייחס לנכס א.צ. 7926 נשוא ערר 140014781, גס לדוח זה צורפו התמונות המעידות שוב על נכס במצב ירוד ביותר על אף שנצפו בו מעט רהיטים או יותר נכון לאמר שרידי רחיטים כמו בסיס מיטה ישן , חלקי מזרנים ושולתן קטן, תיאור הנכס בידי חוקר החוץ אינו מותיר מקום לדמיון רב ביחס למצבו הנטוש והירוד.

ביום 7.11.16 נערכה ביקורת נוספת בנכסים ומדות ממצאי חהביקורת שהוגש לוועדה עולה כי הנכס א.צ. 7876 פונה ובדוח נכתב 217 הנכס נלאה ליק מכל תפץ (אדם,

ביחס לנכס א.צ. 7901 ניכר מדוח ממצאי הביקורת כי הדירה במצב מוזנח וירוד עוד יותר אלא שבמקום פרטי ריהוט יש בה אשפה רבה ?עמלתי בכניסה ועשיתי מספר תמונות .%

באשר לנכס השלישי (לא ידוע על מס' א.צ.) מצוין בדוח ממצאי הביקורת כי לא ניתן יהיה להיכנס אליו בשל דלת מרותכת בכניסה אולם ההתרשמות דומה וזהה לתיאור הדירות האחרות.

עד העוררות נחקר ביום 24.4.2017 על תצהירו וסיפר כי למעשה הפסיקו להשכיר את הדירות בשל פרויקט בנייה שהחל סמוך לבניין וכי במשך שנים נכנסו ויצאו שוכרים או פולשים לבניין.

העד לא ידע לאמר מתי פנה לראשונה בבקשה לקבל פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

עד המשיב אישר בתקירתו כי לא נראו אנשים בדירות בהן ביקר.

ביום 29.5.17 נתקר השמאי אילן חשאי על חוות דעתו והעיד כי מבחינה הנדסית בשלוש הדירות קיימת סכנה בשימוש והפנה לתמונות שצילס במסגרת הביקור שערך בדירות. גם הוא העיד כי לא ראה שימוש בדירות אלא חפצים ישנים במצב פיוי גרוע מאד. החשמל והמים היו מנותקיט ללא שעוני חשמל.

אין חולק למעשה ביחס למצב של הנכסים נשוא הערר.

על פי מצבם העובדתי אין חולק כי הנכסים עוברים את המבחנים הסבירים להגדירם כנכסים שאינם ראויים לשימוש , הזנחה , רצפות וקירות שבורים , העדר חיבור למערכת החשמל , העדר חיבור למים בחלק מהתקופה ותמונות הקשות שצורפו לדות ממצאל הביקורות.

די לעיין בתמונות שצורפו לדותות שהגיש המשיב ולדוח השמאי אילן חשאי בכדי להתרשם כי הנכסים הנייל במצב של הרס מוחלט ולא סתט נכסים בבניין מוזנח.

אילו היו הנכסים ריקים במצבט הנצפה לא הייתה מחלוקת באשר לזכותן של העוררות ליהנות מפטור על פי טעיף 330 לפקודת העיריות, מיום פנייתן הראשונה למשליב !

אלא שאין חולק כי בנכסים, לפחות בחלק מהזמן, נצפו פרטי ריהוט ואשפה מסוגים שונים ראיות אשר יוצרות קושי בהגדרת הנכסים כנכסים שאינם ראויים לשימוש על פי פקודת העיריות.

וזו לשון סעיף 330 לפקודת העיריות :

/נהדס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעיריה הודעה על כך בכתב, ויחולו הולאות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הלום או מלזוק...+

האם הנכסים במקרה שבפנינו נכנסים בהגדרת נכס שייאין יושבים בויי !

נכס שנעשה בו שימוש לאחסנה לא יכול באותה העת להיחשב כנכס שאינו ראוי לשימוש שכן אינו עונה להגדרת נכס שייאין יושבים בויי..

בהתאם לפסיקה המנחה של בית המשפט העליון בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלתיי), מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזכים אותו בפטור המבוקש.

מקום בו נמצא כי נעשה שימוש , ולו שימוש כלשהו בנכט, מביא לכך שאותו הנכס אינו יכול להיחשב בתור נכס שניצוק במידה שאי אפשר לשבת בו .

במקרה שבפנינו טוענות העוררות כי העובדה שבדירות נמצאו שרידי ריהוט ואשפה אינה מהווה שימוש ואין לקבוע כי בשל כך מדובר בנכס שאפשר לשבת בו.

נודה כי אין וה מקרה רגיל בו ניתן לקבוע כי נעשה שימוש בנכס או כי ניתן לשבת בו.

די לעיין בתמונות, הכוללות ראיות חד משמעיות ביחס לשרידי הריחוט ואשפה בכדי להבין שאדם סביר לא היה יייושביי בנכס שכוה אלא שעדות עד העוררות מלמדת כי בנכסים נעשה שימוש מדי פעם לפעם והוא ניסה להשכירס או להרחיק מהם את הפולשים שעשו בהם שימוש.

העובדה שהעוררות לא יודעות להצביע על המועד בו פנו לראשונה למשיב או שבמסגרת השליטה שלהן בנכסים לא עשו לפנותס מהציוד או מהאשפה עומדת להן לרועץ, גס אס הן אינן מתגוררות בסמוך לבניין או בתל אביב.

בהינתן כל הראיות והעובדות המתוארות דלעיל ומאחר ומהעובדות המתוארות בדוח ממצאי הביקורת מיום 7.11.16 עולה כי חל שינוי במצב חלק מהנכסים , בכל הקשור לשימוש בהם

ולהיותס ריקים מריהוט או ציוד הננו קובעים כדלקמן:

א.ת. 7876 , המתואר בדוח ממצאי הביקורת מיום 7.11.16 ייהנכס הממוקם בכניסה בייי

ביחט לנכס זה נדתה הערר ככל שהוא נוגע לתקופה של עד יום 7.11.16 ומיום וח ואילך מתקבל הערר והנכס יכה לפטור לפי טעיף 330 לפקודת העיריות.

א.ת. 7901 , המתואר בדוח ממצאי הביקורת מיום 7.11.16 :

גם ביחס לנכס זה נדחה הערר ככל שהוא נוגע לתקופה של עד יום 7.11.16 ומיום וה ואילך מתקבל הערר והנכס יכה לפטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות.

הנכס הנוסף הממוקם בקומת הקרקע (ככל הנראה הנכס נשוא ערר 140014781) -

ביחס לנכס וה נדחה הערר היות ולא הוכח כי לא נעשה שימוש בנכס וכי ניתן להגדיר כנכס שלא ניתן לשבת בו. יחד עס ואת פתוחה הדרך בפני העוררת לשוב ולפנות למשיב בעניין נכס וה ולנסות להציג בפניו ראיות כי בשנת המס 2017 היה הנכס ריק וכי חל שינוי במצבו לעומת ביקורות קודמות ובמקרה זה יזכה גם נכס וּה בפטור שכן אין חולק כי גם נכס וה נהרס וניווק במידה משמעותית. בוודאי שנכון הדבר לגבי התקופה שמכאן ואילך.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יים-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענייניסם מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

4 |

יו'יר: ען!'ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי חבך\ עו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | בכסלו תשעח

277

מספר ערר: | 13:05 / *********

מספר ועדה: | 11629

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: די קפואה פאולו ראובן

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 28.11.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המק

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו ב

יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140015783 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'/ד/רו'/ח אבשלום לול

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: רות פרס(עזבון המנוח גרשון פרס ז'/ל)

נגד

מגהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

בהחלטתנו מיום 19.6.2017 הורינו לצדדים להשלים את טיעוניהס.

עוד הורינו למשיב להמציא מסמכים ספציפיים לעוררת וזו לשון החלטתנו:

''המשיב מתבקש לצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא התקיים או יתקיים לנכס נשוא הערר.?

ביום 05.9.2017 הגיש המשיב את השלמת טיעוניו ולא מילא אחר התלטת הועדה אשר ביקשה שיצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא מתייחס לנכס נשוא הערר.

המשיב בחר לעשות דין לעצמו ונימק את התלטתו שלא למלא אחר הצו בוו הלשון :

/...נשוב ונדגיש כי ועדת הערר אינת מהווה, בכל הכבוד, עדכאת ערעור על ועדת ההנחות ואינה גוף המבקר את התלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקול דיוני ועדת ההנחות בפני ועדת העדר הנכבדה, לצודץ דיון במימוקי ועדת ההנחות?

לא זו אף זו,

המשיב טוען בהשלמת טיעוניו כי +מתן זכות העדר כפי שהובאה במכתבו של המשיב מקורת בטעות..>

כלומר לשיטתו של המשיב תשובתו להשגה בטעות מקורה ובמקרה זה לעוררת, אין כלל וכות להגיש השגה על החיוב שיצא תחת ידי מנהל הארנונה.

מובן בנסיבות העניין כי לעמדתו זו של המשיב לא היה כל וכר בתשובתו להשגה או בכתב התשובה לערר וברור שמדובר בהרחבת חזית פסולה המקימה :תרון דיוני למשיב ופוגעת בזכויותיה של העוררת.

את עמדתנו ביחס לטענות אלה של חהמשיב הבענו כבר בהחלטותנו בעררים 1140016626 -

8, בערך 140016626 העלה חמשיב טענות דומות (על אף שהעיריה בעצמה העמידת לרשות הנישום את פרוטוקול ועדת ההנחות באותו המקרה) ואנו מפנים את הצדדים להתלטותינו בתיקים אלה ולנימוקי הועדה באותו עניין.

היינו מרגישים נח יותר לו היה המשיב מכיר בחשיבות של זכות הערעור וזכותו של נישום שענינו ידון וייבחן בפני ועדת הערר או בזכותה של העוררת לעיין בפרוטוקול ועזית הנחות הנוגע לעניינה האישי וכל זאת תחת ניסיונותיו להתנער מדיון, ביקורת או פיקוח על החלטותיו כפי שעולה מהודעתו לוועדת הערר מיום 30.7.17.

מכאן מסתבר שהדרך קצרה אל אי-סדר אמיתי בו המשיב קובע בהודעתו בי הוא ש'ימעניקיי

לאזרח את הזכות לערער על החלטותיו הדוחות השגה.

המשיב מציין בהודעתו מיום 05.9.2017 כי ועדת הערר אינה, מהווה, בכל הכבוד, ערכאת ערעור על ועדת ההנחות ואינה גוף המבקר את החלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקול דיוני ועדת ההנחות בפני וועדת הערר הנכבדה"...

פעם נוספת נפלה שגגה תחת ידו של המשיב ובא כוחו.

ועדת הערר אינה שמה עצמה כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות. ועדת הערר בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה אשר מסתמך כאמור בין השאר על החלטות ועדת ההנחות ובתור שכזו ייבחן שיקול דעתו של מנהל הארנונה.

בהמשך לאמור לעיל, לאחר שעיינו בכתב הערר על נספתיו ולמדנו על הנסיבות המשפטיות שמנעו את השכרת הדירה, בין השאר כפי שעולה מכתב הערר, מדברי בייכ העוררת בדיון המקדמי ומסיכומי טענות העוררת לא השתכנענו כי התקיימו במקרה וה סיבות אשר לא היו בשליטתה של העוררת ומנעו ממנה לעשות שימוש בדירה בתקופה הרלבנטית לערר.

העוררת ציינה באופן כללי בלבד כי בשל הליכים משפטיים בשתי ערכאות לא ניתן היה לעשות שימוש בדירה אך לא הוצגה כל מניעה משפטית לשימוש בדירה עד למתן פסק הדין בבית המשפט לעניני משפחה או בתקופה הערעור כדוגמת צו מניעה ו/או צו עיכוב ביצוע פסק הדין. העוררת לא הניחה ראיות בפני הועדה אשר באמצעותס היה ניתן לבחון או לבקר את שיקול הדעת של המשיב ולבחון האם אומנם הסיבות לאי השימוש הדירה היו שלא בשליטתה.

בייכ העוררת טען בדיון המקדמי כי בכוונתו לתקוף את החלטת המשיב לאור המטרות שעמדו בפני המחוקק שתיקן את החוק בנושא יידירות רפאיסיי ואף העלה טענות נכבדות ביחס לתוקפה של ההוראה החוקית המהוה את הבסיס לתיקון בצו הארנונה ואת יישום ההוראה החוקית בצו הארנונה עצמו.

נודה כי גילינו סימפטיה רבה לחלק מטיעוני בייכ העוררת אלא שסמכותנו מוגבלת לבחון את שיקול הדעת של מנהל הארנונה ואין אנו מוסמכים לבקר את דבר התקיקה או את אופן יישומו במסגרת צו הארנונה גס לא בדרך של תקיפה עקיפה.

מכל האמור לעיל לא מצאנו להתערב בהחלטת המשיב שקבעה כי לא מתסיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל ועל כן דין הערר כלל שהוא נוגע לסיווג הדירה להידחות.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.11.2017.

עעת ארנונה כללית)(סדרי דין

שליקמשיב.

בהתאם לתקה 20 (ג) לתקנות הרשויות קְמקומיות (ערר ע ו ערר) הונשלייץ -- 1977 תפובסס החלטהק זו האתר האלנטר

\ /

*ו'יר: עו"ד אקון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140015652

שליד עיריית תל אביב-יפו 0

בפני חברי ועדת הערר:

ייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: | פרופ' ויו רייך, רויית

העוררת: שרה חדד

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1 עניינו של הערר דנן הינו נכס הנמצא ברחוב אביטל 6 בתל אביב יפו, חידוע בפנקסי העירייהח כנכס מספר 2000336445 ; ח-ן לקוח 10526996 בשטח של כ- 45 מ"ר בסיווג יימבנה מגורים שאינו בשימושיי (להלן: ''הנכסי/).

2 תמצית טיעוני העוררת

1. הערר מעלה מחלוקת עובדתית בין הצדדים. העוררת טוענת כי הנכס אינו ראוי לשימוש

בתקופה בה חויב רטרואקטיבית על ידי העיריה, מתחילת שנת 2014, וחמשיב טוען כי יש לסווג את הנכט כיידירת מגורים ריקחיי.

2. כנטען על ידי העוררת וכפי שעולה מדוייח ביקורת העיריה וכן מתצהיר שמא המקרקעין בנכס

לא נעשה כל שימוש. על כך אין מחלוקת.

3. העוררת הבהירה כי בנכס לא נעשה שימוש מוח 10 שנים. תקירותו הנגדית של השמאי חיוקה

עובדה זו היות והא הסביר כי על פי המסמכיט התכנוניים של הנכס עולה כי כבר בשנת 2007 היו בנכס נזקים של פיצוץ מתשתית האלנסטלציה אשר מנעו כל שימוש בנכס.

4. השמאי ערך חוות דעת מפורטת המבהירה כי הנכס אינו ראוי למגורים.

5. דויית הביקורת שהוגש מטעט העיריה אינו מגיע למסקנה כי הנכס אינו ראוי לשימוש כיוון

שלמצהיר ממילא אין כל השכלה בתחום המקרקעין.

6. העוררת הרימחה את הנטל להוכית כי הנכס אינו ראוי למגורים ואינו מושכר ואינו יוצר הכנסה

כבר 10 שנים ועל כן ועדת הערר מתבקשת להורות כי הנכס יחיה פטור מארנונה החל מיום 46

תמצית טיעוני המשיב

הנכס חויב בהתאם לסעיף 1.1.די לצו הארנונה.

הטענות העולות בכתב הערר שעניינן חיוב העוררתת באופן רטרואקטיבי איו מבין הטענות חמנויות בסעיף 3(א) בתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעוג ארנונה כללית) מכאן שאינן בסמכות הוועדה.

אין חולק כי מדובר בנכס המיועד למגורים וכי איש לא התגורר בנכס בתקופת הערר.

העוררת הגישה בקשה לראשונה ביום 10/5/16 בעקבות חיוב המשיב את הדירה בסיווג כאמור.

על העוררת היה להודיע למשיב על מצב הנכט בזמן אמת ולא בדיעבד.

הפעט הראשונה בה הועלתה הטענה היתה לאחר התקופה הרלוונטית הנוגעת לערר וה.

משכשלה העוררת להודיע על מצב הנכס בזמן אמת לא ניתן לפטור אותה מתשלום ארנונה אלא ממועד ההודעה. ראו לעניין וה עמייי 46146/02/13 ליאורה מיכקשוילי נ' עירית תל אביב, עמ'/ג 21629/06/10 חי יעקב נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב.

הנכס ראוי לשימוש.

מביקורת שבוצעה בנכס עולה כי הנכס סגור, מרוצף, מקורה וקירות התוץ והפנים תקינים, קיימים בנכס כלים סניטריים, חדרי הרחצה והשירותים מחופים נראתה מערכת מים פעילה.

בנכס נראו בלוני גז, שולחן עץ, מקרר ארון עצ, בסיס מיטה מעצ ומזרון.

די למעשה להוכית כי הנכס עומד על תילו ובר שימוש לאחת מבין תכליות השימוש בצו. ראו לעניין אה- ת.א. 96979/01 עירית הרצליה נ' אדר אריה ואח', בשייא 592/02 בת.א. 1422/01 אופיר כהן נ' עיריית חולון וכן עמיינ 1002/05 אספן נדליץ בע"מ נ' מנהל הארנונה עירית נצרת עלית, עמיינ 41713/11/11 גור אייל נכסים והשקעות בע''מ נ' מנהל הארנונה.

לעניין הוכחת נזק משמעותי ראו עמייג 23951/10/12 עו'יד אבנר כהן נ' מנהלת הארנונה בעירית נהריה, עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה ז''ל נ' עירית רחובות.

בהתייחס לחוות דעתו של שמאי המקרקעין מטעמה של העוררת אף הוא מציין כי בנכס מאוחסנים חפצים, ייגרוטאותיי לדבריו. בפועל חפצים אלו אינם נזרקים. אין מקום להעניק פטור כאשר הנכס משמש לאחסנת חפצים ראו לעניין וח ערר מספר 140013299 אדלר רפאל , ערר מספר 140014198 קובי אלי, ערר מספר 14001018 אילן אליעזר.

בנוסף אין בניתוק הנכס מתשתיות כדי להעיד על היותו לא ראוי ראו לעניין זה עתיימ 2 שמחה פרץ נ' עירית נשר, ערר מספר 140011518 ביזאן טיזאבי, ערר מספר 5 אלאלוף יצחק.

דיוו והכרעה

ראשית נציין כי אין לוועדת הערר סמכות להכריע בעניינים אשר נוגעים לחיוב רטרואקטיבי פסול שנעשה על ידי העיריה ולכן טענות העוררת בדבר החיוב הרטרואקטיבי שביצעה העיריה בהתאם לסעיף 1.1.די לצו הארנונה אינן בסמכות הוועדה.

סמכות הוועדה בערר זה נוגעת לטיווגו של הנכס בתקופת הערר.

העוררת טוענת כי הנכס אינו ראוי לשימוש החל מתקופת חיובו בארנונה לפי סעיף 1.1.די קרי שנת המס 2014.

למעשה, עומדת בפני הוועדה סוגיה לפיה, העוררת, עקב דרישת העיריה לחייבה לפי סעיף 1 די דורשת את ביטול חיוב הנכס באמצעות הגדרתו וסיווגו כיינכס שאינו ראוי לשימוש'י.

ברור לצדדים אס כן, כי בקשת העוררת הוגשה באיחור, לאור המצב שנוצר, לפיו רק בשנת המס 2016 נודע לעוררת, לטענתה, כי הנכס מחויב בארנונה כיוון שלא התגוררו בנכס בדרך קבע.

על אף שאין עסקינן במצב דברים שבשגרה תמשפטית הנבחנת על ידנו מצאנו כי לאור המצב המשפטי שנוצר בעקבות החלת סעיף 1.1.די באופן רטרואקטיבי , יש לבחון גם את חיות הנכס אינו ראוי לשימוש באופן רטרואקטיבי.

נציין כי לאחר שבחנו את טענות הצדדיט ואת הראיות שהוצגו על ידסם מצאנו שיש לדחות את הערר.

סעיף 330 קובע כדלקמן:

''נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יוש

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]