החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 20 עד 23 לנובמבר 2017

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 06/03/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב בכסלו תשעח

2[|[7

מספר ערר: | 12:06 / 140017049

מספר ועדה: | 11624

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: גלילי רות

- ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשוּת הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלף ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות ה

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו

ומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת האינטרנט של המשיב.

צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום לען"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב בכסלו תשעח

21[[7

מספר ערר: | 12:38 / 140016944

מספר ועדה: | 11624

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: נגר חיים

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם לאמור לעיל התקבל הערר וחיובי הארנונה מיום 6/3/17 ועד ליום 31/10/17 יחולו על הנישום יצחק בן אברהם.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.11.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשי

יו"ר: / צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גד

שם הקלדנית: ענת לוי ְ

וו

תאריך : ב בכסלו תשעח

מספר ערר: | 13:20 / 140017060

מספר ועדה: | 11624

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

ספריקות אלכסנדר תעודת זהות ו

כתובת הנכס: לבנדה 32

ספריקות אלכסנדר תעודת זהות >

חשבון שש

מספר חוזה:

כתובת הנכס: לבנדה 32

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: ספריקות אלכסנדר - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

השעה כעת 13:20. הדיון היה קבוע לשעה 12:45. אין התייצבות לעורר פעם שניה על אף שבתיק אישור הזימון נמסר ליעדו.

בשים לב לאיחור במועד הגשת הערר ודו"ח ממצאי הביקורת יימחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 20.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

, בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת /ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

[

יו"ר: עו"ד צדוק אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר:/1ו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

דיק מריו תעודת זהות ********

חשבון לקור: 9%989890466₪

מספר חוזה: ₪8086%

כתובת הנכס: ההדס 8

דיק מריו תעודת זהות |*********9

חשבוןילקח: 99904996

מספר חוזה: ₪980966

כתובת הנכס: ההּדס 8

דיק מריו תעודת זהות וש

. חשבון לקוה: פופפש

מספר חוזה: פוא

כתובת הנכס: ההדס 8

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: דיק מריו - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

השעה כעת 13:30. הדיון היה קבוע לשעה 13:00. אין ה אישור הזימון נמסר ליעדו.

בשים לב לטענות המשיב בכתב התשובה יימחק הערר ל

וו

תאריך : ב בכסלו תשעח

מספר ערר: | 13:25 / 140017030

מספר ועדה: | 11624

תייצבות לעורר פעם שניה על אף שבתיק

לא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 20.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים,

התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

תאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות

ערח) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו

ר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

רנט של המשיב.

יו"ר: עו" "ה צווק ] אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: 140015231

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

קייר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי ויו רייך, רו"ח

העוררת: דליה אל- ים

גא 7 ּ

מנהל הארנונה בעיריית. תל אביב-יפו

\ החלטה

עניינו של הערר חינו נכס המוחזק על ידי העוררת הנמצא ברחי טאוגר רבידרת 37 תל אביב יפו, הרשום בספרי העיריה כנכט מספר 2000245246 ח-ן לקת מספר 10505971 בשטח של 9.93 מ"ר בסיווג ייבניימים שאינם משמשיט למגוריסיי (להלן: ''השטח.-שבמחלוקת'יי).

העוררת טוענת כי יש לסווג את השטח במחלוקת בסיווג יימגוריסיי כחלק בלתי נפרד מיתרת שטת הנכס בשטח של 95.07 מ"ר (להלן: ייהנכסיי).

.13

תמצית טיעוני העוררת

העוררת אדריכלית ומתגוררת בנכס ובשטח שבמחלוקת עם ילדה הקטן.

במטגרת עבודתה מקיימת פגישות בבתי לקוחות ו/או באתרי בניה.

ככל איש מקצוע תופשי קיים אצל העוררת מחשב המשמש אותה ואת בנה.

עיקר עבודתה הינו מחו לשטת הנכט והשטח במחלוקת.

אומנם באתר שלה מופיעה כתובתה אך וה רק לקבלת מען דואר. העוררת אינה מקבלת לקוחות בביתה ואינה מסיימת פגישות עבודה.

מנהל הארנונה מבסס החלטתו על בסיס מספר דקות בהן ביקר הפקת.

השטח שבמחלוקת משמש את העוררת ואת ילדה. העוררת לא רק עובדת מהשטת שבמחלוקת אלא משתמשת בו גס לפנאי והנאח.

בשטח שבמתלוקת יש 2 שולחנות הצמודים לקיר באופן שלא ניתן לקבל לקוחות.

ראו לעניין וה 15815/01/15 עמיינ מנהל הארנונה בעיריית חיפה נ' דרור זליבנסקי.

0. העוררת עובדת בשטת שבמחלוקת שעות מצומצמות ביום ולצרכים נקודתליים.

1. אופי עבודת העוררת מתייב אותה לבצע את עיקר עבודתה מחוצ לגכט ובאתרי הלקוחות.

2. העוררת אינה מקצות הוצאות אחזקת הדירה לרבות הארנונה כחלק מהוצאות עסקה.

3. ככל שמתקיימות פגישות בדירתה אלו פגישות ראשוניות, בפינת האוכל.

4. בתקירת הפקת מטעם המשיב אישר הוא כי המפורט בחדר יכול לשמש לכל מטרה הן לחדר

משפחה או משחקים.

5. בחדר אין סממן לעסק.

6. אין שילוט, לוגו, ביוד משרדי למעט מחשב ושולחן מחשב.

7. בחקירתה הבהירה העוררת כי הקלטריס והארגזים בתדר מאחסניס ניירת הקשורה בענייני הבית

בלבד.

תמצית טיעוני המשיב

המשיב טוען כי השטח שבמחלוקת משמש כעסקה של העוררת. לאור חציוד והתפציס שנראו בעמדת הביקורת.

כן, על סמך חמידע שמסרה העוררת בזמן הביקורת, על סמך הפרסומים מאתרי האינטרנט.

המשיב מודע לכך שאין די בממצאים המצוליס בשטת וטוען כי לעוררת אין משרד אחר ממנו חיא פועלת, באתרי האינטרנט מופיע כתובתה ופועלה מהנכס, מספר טלפון, שעות פעילות ותאור השכלתה.

סיווג מגורים חייב להיות תואם למקום בו עושים שימוש למגורים בלבד. הוכח כי החדר אינו משמש אך ורק למגורים ודי בכך כדי לקבוע כי לא ניתן לסווג את החדר כדירת מגורים.

אין רלוונטיות לכל שהעוררת אינה מנכה הוצאות מול מס הכנסה.

אף אס העוררת נפגשת עס לקוחות בשטח, לאחר מכן היא היא חוזרת לחדר ומתכננת תכניות אינסטלציה, חשמל, צבע, אלומיניס, הדמיות ושרטוטיס לרבות שליחת מיילים.

טענת העוררת כי אינה צריכה משרד אינה מתיישבת עם ההגיון הבריא וגם עס דברי העוררת עצמה בהן העידה כי לאחר פגישה היא שולחת מייל, חלופות תכנון וכדי.

טבעי כי בנה של העוררת נכנס לחדר לשחק בו אך השימוש כמשרד אדריכלים והו השימוש העיקרי וכל שימוש אחר ספל. לעניין זה ראו- בגייצ 345/78 ירדנה חברה לביטות בע''/מ נ' עיריית תל אביב, עייש 1559/91 מנהלת הארנונה של עיריית ראשליצ נ' בנק מסד בע"מ.

אין מדובר בחדר עבודה, אלא כחדר המשמש אדריכלית.

0. המשיב עומד על צדקת פיצול הנכס. ראו לעניין אה עמיינ 20620/02/11 יושע דפנה נ' מנהל

הארנונה בעיריית תל אביב, החלטת ועדת ערר בערר מספר 140014999 לוי דבורית נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.

1. על העוררת להוכיח טענותיה. ראו לעניין וה- מעמייג 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ ג' מנהל

הארנונה שליד עיריית תל אביב.

3 דיון והכרעת

מהראיות שהוצגו לפנינו הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.

מהעובדות שהוכחו בפנינו, הוכת לנו כי העוררת אדריכלית, כתלק מעיסוקה עובדת מהנכס והמשטח שבמחלוקת. העוררת, עושה את מירב פגישותיה מחוצ לנכס והשטח שבמחלוקת.

אף מהביקורת שבוצעה על ידי מפקח מטעם המשיב ניתן ללמוד כי העוררת אמרה שישנן פגישות שהיא עושה משולחן נוסף בטלון. העוררת לא ציינה כי מקיימת פגישות בשטח שבמחלוקת.

כלומר, דווקא את העבודה שכן מבצעת העוררת מול לקוחותיה נדמה כי אינה עושה מהשטת שבמחלוקת אלא מהנכס עצמו.

המשיב לא הכחיש את דברי העוררת וטוב לו לא היה המשיב מנסה לסלף את דברי העוררת כפי שעשחה בסעיף 4.ב לסיכומיו.

המשיב טען בסיכומיו כי העוררת, בהתאם לדו'ייח הביקורת אמרה תחילה שהיא מקבלת לקוחות בשולחן העבודה.

כפי שניתן לראות מדו'יח הביקורת שבוצע על ידי המפקח מטעם המשיב, בממצאי הביקורת ייקיים שולחן נוסף בסלון אשר בתחילת הביקורת טענה דליה כי היא מקבלת לקוחות בשולחן אך בהמשך הביקורת טענה כי היא נפגשת עס לקוחות בביתם ומידי פעט מגיע שליח עס מסמכיםיי.

(ההדגשות אינן במקור ש.ק).

עדות העוררת היתה אמינה עלינו כמו גס עדות המפקח מטעט המשיב.

בהתאט לעדויות אלו למדנו כי העוררת עובדת לרוב מחוץ לנכס, מקבלת לקוחות, ככל שכן, בשולתן ביתה שאינו בשטח המחלוקת. למדנו גם שאין עוד מחשב בבית וכי המחשב משמש גס את בנה של העוררת.

המסמכים הנמצאים בחדר לא נתזו כממצאיט עסקיים גרידא אלא גס מסמכים הקשורים לניהול משק בית. מה גם שככל שניתן להתרשם מהשטח שבמחלוקת דומה הוא יותר לחדר עבודה בבית מגורים ולא לעסק המתנהל על ידי העוררת.

בהתאם לסעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-

2 (להלן: ''חוק ההסדרים') ולהלכה הפסוקה, המבתניט לסיווגו של נכס לצרכי ארנונה הינם -

סוגו, שימושו ומיקומו של הנכס.

תקנות ההטדריס במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז-2007 (להלן:

''תקנות ההסדריט'') קובעות כי קביעת סוג הנכס תיעשה בהתאם לשימוש בו.

גם בעייא 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע'ימ, פייד נוּ (3) 337 נקבע, כי המבחן המרכני לקביעת סיווג נכס הוא מבחן השימוש.

בעייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומת נ' עירית ראשון לציון (פורסם בנבו,

3 (להלן: ''עניין אחוזת ראשונים) נקבע, כי:

ייכאשר מדובר בימתקן רב-תכליתיי בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בגייץ 764/88, 1437/90, 1985 דשנים וחומרים כימיים בע"מ ני עיריית קרית אתא, פייד מו(1) 793, 816)יי, אולם נקבע, כי ''אין לפצל בל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעם לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחוייב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרתבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמתלוקות בין הפרט וחרשות'' (שס, פסקה 8). (ההדגשה אינה במקור ש.ק).

המבחנים שנקבעו בפסיקה לבחינת השימוש הנעשה בנכס המצדיק סיווג נפרד הינם: (1) בחינת קיומה של ציקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אס קיימת זיקה כזו, נראה במתקן הרב-תכליתי נכס אחד ואילו בהיעדר זיקה כזו כל :חידה תסווג בנפרד; (2) האם חשימוש בחלק ספציפי הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו (עניין אחוזת ראשונים).

נציין עוד, כי חמשיב הפנה את הוועדה בטענתו לייצדקת פיצולו של הנכסיי לעמיינ 20620/02/11 יושע דפנה ג' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב ואף ציטט מפסק דין וה. קראנו בעיון את פסק הדין ונדמה כי אין כל התאמה בין פסק הדין למקרה דנן ואף פסק דין וּה מחזק את טענות העוררת.

בפטק הדין שהובא לעיל, עסקינן גס במשרד אדריכלים, אשר היה מסווג כמגורים וסיווג כל חדירה

שונה לעסק. העובדות בפסק הדין לעיל היו כדלקמן:

ייבדוייח הביקורת בנכס צוין כי בחדר אחד בדירה נמצאו שני שולחנות שרטוט+מחשב+מדפטת להדפסת גרמושקות (פלוטר)+לוח קיר מחיק+ תעודות על הקירות+קלסריס+מודלים. עוד ציין

הבודק כי: י יש לציין כי בכל החדר לא נראה כל ציוד מגורים כל שהוא .ייבחדר נוסף בדירה 3

כסאות, מזן, גיטרה,קולב, בגדים ושידה עס ספרים. במטבח נמצא מקרר קטן+קומקוס חשמלי+אופניים. עוד ציין הבודק כי " לא היה תנור ולא ראיתי ציוד מזון וכן לא ראיתי צלחות וסכום אלא רק כוסות .ייכן נמצאו בדירה שירותים וחדר רחצה ובו סכין גילוח+מברשת שיניים+מגבת. האמבטיה עצמה היתה מכוסה בקרש ועציציס וכן יי לא נראה ציוד רחצה ."

למרפסת הדירה לא ניתן היה לצאת מאחר והדלת היתה תקועה. (להלן *י :דו'יח הביקורת -יינספת 4 לתשובה לערעור). מדוייח ביקורת זה הסיק המשיב-מנהל הארנונה כי הדירה שבמחלוקת משמשת כמשרד....

....היעדרס של ארונות בגדים, אמבטיה, תנור וציוד רחצה, ומנגד, הימצאותו של ציוד וריהוט

1.9

משרדי בהיקף העולה על צורך ביתי כלשהו, ואף על צורכו של סטודנט הלומד אדריכלות, לרבות-

שולחנות שרטוט, מודלים, כונניות, קלסריס, כסאות ושולחנות משרדיים, חדר המתנה ותעודות מקצועיות התלויות על הקיר, מעידים על כך שאין הדירה משמשת למגורים אלא לעסק ובמקום לא מנחליט משק ביתיי (ההדגשות במקור ש.ק).

על פי פסק הדין חויב כל שטח הדירה כעסק. ניתן לראות כי הממצאים שנמצאו בדירח אינם דומים כלל ועיקר לממצאים שנמצאו אצל העוררת בשטח שבמחלוקת (שולחנות, כסא, קלסרים, מחשב, מסמכים שונים) ולכן, ואף כי שניהם עוסקים באותו מקצוע חופשי, פסק דין זה מחזק עמדתנו כי יש לסווג את כלל הנכס כמגורים.

בין השטח שבמחלוקת לבין הנכס קיימת ויקה משמעותית, השטח משמש את צרכי הבית, את בנה של העוררת וגם את עיסוקה.

לשטח שבמחלוקת אין כניטה נפרדת מהבית, אין כל הפרדה פיצית .

השוו:

עתיימ 249/08 רולדין בע'ימ נ' עירית תל אביב יפו (פורסם בגבו, 3.1.2011):

//אלה מראים ששטח המרתף משמש ראש וראשונה את צורכי העסק. אכן, ניתן היתר של המערערת לכמה מן העובדים ללון במרתף לאתר שעות העבודה, אולם, הסדרי הלינה הם ארעליס ואינם משקפים יימגוריסיי. למה הדבר דומה! לבעל מקצוע חופשי המציב במשרדו או לשכתו מיטה ומשתמש בה (ביחד עס השירותים שבמשרד, מקרר משרדי ואמצעי חימום מצון מהיר) לשם מנוחה ולפעמים גם לינת לילה. האם נסיבות כאלה מסברות את הדעת שהמשרד פושט את צורתו כמקום עסק ולובש צורה של מדור או מגורים בהקשר לתיובי הארנונה בלבד! שאלה וו מוצגת באופן רטורי בלבד.

התשובה לה היא שלילית.... העובדים אינם מתגוררים באופן קבוע בנכס. מדובר בשני עובדים שכתובת הקבועה [כך במקור - התיימ] היא בצפון הארצ... נסיבות אלה בנוסף לכך שהמרתף משמש לצורכי אתסון של העסק, משמיעים ששימושי חלינה הס משניים לחלוטין והמרתף הלכה למעשה, הוא חלק בלתי נפרד מבית הקפה'י.

בריימ 9205/05 מנהל הארנונה - עיריית טבריה נ' היפר שוק 1992 בע"מ (פורסם בנבו, 6)

//בפטיקה מאוחרת יותר אימץ בית משפט זה את המבחניט שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוציים להכרעה בשאלה מתי תסווגנה יחידות שטח סמוכות תחת סיווגים נפרדים ומתי תסווגנה תחת סיווג אחד, על אף שבכל יחידת שטח מתנהלת פעילות אחרת. לעניין ה אומצו שני מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה. המבחן האחד הוא בחינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, שאם היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכס אחד לצרכי טיווג הארנונה. המבחן האחר שאומץ הוא האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו (ראו: עניין אחוזת ראשונים, פיסקח 9 לפסק הדין; ברייס 1715/05 מגנזי מ מנהל הארנונה של עיריית הרצליה (לא פורסם)). במקרה דנןו שני המבחנים שצוינו תומכים במסקנה כי יש לסווג את מתסן הסופרמרקט של המשיבה תחת הסיווג של 5

יירשתות שיווקיי החל על מבנה הסופרמרקט ולא תחת הסיווג הנפרד של יימחסניס'י.

בין המחסן לבין שאר חלקי הסופרמרקט קיימת ויקה משמעותית. המחסן מטבעו משרת את הסופרמרקט וקיומו הוא הכרחי למימוש תכליתו של הסופרמרקט. מכל מקום, קשה לראות במבנה הסופרמרקט, שהוא מבנה הומוגני בעיקרו המשרת תכלית מרכוית אחת, מתקן יירב תכליתייי (השוו לעניין סיווגג מחסן המשמש חלק ממבנה מגורים, עעיים 11641/04 סלע ני מועצה אזורית גדרות (טרם פורסם), פיסקה 17 לפסק הדין). (ההדגשה אינה במקור ש.ק).

9. במצב דברים צה, אנו מקבלים את הערר, וקובעים כי השטח שבמחלוקת יסווג בסיווג יימגוריםי.

המשיב ישא בהוצאות העוררת בסך 1,500 ₪.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 22.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ייר 2 יר קדם חבר: עד גדי טל חבר: פרופי ציו רייך, רויית

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענליני ארנונה כללית מט' עררים: 140015823

שליד עיריית תל אביב-יפו 17

בפני חברי ועדת הערר: /-

יו"ר: | עו"ד שירלי קדם

חבר: | עויד גדי טל

חבר: | פרופי זיו רייך, רויית

העוררת: גולדן ביץ' תל אביב בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

במסגרת ערר גה נדון עניינו של נכס המוחזק על יד העוררת ברחוב אלנבי 2 אביב יפו הרשום בספרי העיריה כנכס מספר 2000100621 אשר מחויב על ידי העיריה בסיווג של יימלון בדרגת שירות של 3 כוכביסיי כקבוע בסעיף 3.3.6 לצו הארנונה.

בערר זה עלו 3 טענות על ידי העוררת וחן כדלקמן:

1. העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכס כמלון שירות בדרגה של 2 כוכבים.

2 העוררת טוענת כי יש להפחית שטח של 8.40 מ"ר מסך השטח המחולב בהיותו יירחוביי.

3 העוררת טוענת כי יש להפחית שטח של 74.63 מ"ר מחיוב הארנונה בשל נכס שאינו ראול לשימוש בהתאט לסעיף 330 לפקודת העיריות.

ביום 12.9.17 ניתנה החלטה, לבקשת הצדדים כי העררים שבכותרת ידונו במאוחד לשנות המס 6, 2017,

הצדדים הגישו סיכומיהט והתיק בשל להכרעה.

טענות העוררת

1. העוררת הציגח מכתבה של הממונה על בתי המלון ואכסון תיירותי הקובע כי דירוגו של

המלון הינו 2 כוכבים פלוס. מצייב לסיכומים נטפח אי תעודה ממשרד התלירות לקביעה זו.

2. הוראות התקנות שירותי תיירות (בתי מלון) התשעייג 2013 (להלן:ייייהתקנותיי) כוללות

רשימה של למעלה מ-270 אמות מידה. המלון דורג כאמור בבתינת המידות כ-2 כוכבים פלוס.

3 המלון לא עומד בתנאי הסף שנקבעו כייחובהיי לדירוג של 3 כוכבים.

צו הארנונה אינו כולל סיווג ליישני כוכבים פלוסיי אלא של שני כוכבים ולכן יש לקבוע כי הסיווג הוא 2 כוכבים.

תשובת המשיב לערר נכתבה לפני דירוג המלון על ידי משרד התיירות כ- 2 כוכבים ועל כן לא ברור מדוע המשיב אינו מקבל את עמדת משרד הוניירות וממשיך לנהל את הערר.

התצהיר שהוגש מטעם המשיב הינו לאקוני, אינו מתאר את מכלול השירותים שמעניק המלון ואין בו כדי לשנות את הטיווג.

כשנשאל מצהיר המשיב על אמות המידה השיב כי אחריותו מסתיימת בהעברת הנתונים לעיריח.

דברים אלה תמוהים ולא ייתכן כי קביעת דירוג מלון מתבססת רק על דיווח לאקוני שכוה.

ועדת הערר מופנית לעמ''ג 23476/09/15 קריגר ואח' נ' עיריית תל אביב יפו.

מן הראוי שיוגש תצהיר מפורט על ידי מקבל ההחלטה לדירוג, משנמנע המשיב לעשות כן יש לקבל את טענת העוררת.

תוצאה שונה תוביל למצב בו מנהל הארנונה יידרש לשמש כבר סמכה, דבר שאינו מוטמך לו ואף אינו בעל הידע המתאים.

לעניין חיוב העוררת בשטח רחוב, איו לחייבה בשטח וה שכן אינה עושה בו שימוש ואין שטת זה בחזקותה הפיוית או המשפטית.

מדובר בשטח פתוח לכולי עלמא.

אין בעצם קיומה של הבליטה העליונה כדי להפוך שטת זה לבר חיוב בארנונה.

טענותיו של חמשיב בסעיפים 25,28 ו-33 לכתב התשובה לערר לא הוכתו והן שגויות מבחינה עובדתית ומשפטית.

סעיף 1.3.1 לצו הארנונה נוגע לשטח הנמצא בתוך יחידת הבניין, והשטת המדובר אינו בתוך יחידת הבניין.

הטיפא של הסעיף מתייחס לדוגמאות לשטחים בתוך יחידת הבניין, וכאמור חשטת אינו בתוך יחידת הבנלין.

סעיפים 28-33 שגויים ויש לדחותס.

המשיב כשל מלהוכיח כי מדובר בשטח אינטגראלי ולא הוכח כי העוררת בעלת הזיקה הקרובה ו/או הנחנית העיקרית.

מדובר בשטח מדרכה/רחוב לשימוש הציבור והעוררת אינה מחזיקה בשטח זח.

בתמונה שהוצגה לוועדה ניתן לאתר כי העירייה אוסרת חניה בשטח זה ובפינת הרחוב מוצג תמרור המסדיר את החניה. עובדה המלמדת כי השטח בחסות העיריה.

לאור האמור, מדובר בשטת ציבורי, הפתוח לשימוש הציבור, אינו חלק מיחידת הבניין, לא נמצא בתוכו, לא בשימושה הבלעדי של העוררת, העוררת אינה מוסמכת למנוע שימוש ודווקא העיריה מוסמכת למנוע שימוש, דבר המעיד על חזקה ושימוש בשטת זה.

העוררת טוענת עוד כי יש ליתן פטור לשטח של 74.63 בגין היות השטת לא ראוי לשימוש.

אין מתלוקת כי תנאים 2+3 לסעיף 330 לפקודה התקיימו. ראו לעניין אה בריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח ואח' נ' עיריית תל אביב.

מהתמונות המופיעות בעמודים 1-3 לנספת שצורף לתצהיר המשיב ומהתמונה שצורפה לתצהיר העוררת עולה כי השטח בו קיימים חוטי חשמל, קירותיו, רצפתו ותקרתו שבורים, צנרת ומיווג אויר חשופים וכן פסולת בניין פזורה. בהתאם לשני המצהיריס עולה כי לא נעשה בחלק זה שימוש ולא ניתן אובייקטיבית להשתמש בו.

מהתמונות שהוצגו עולה עוד כי הציוד המצוי בשטת חינו אוסף של דברים שמקומם במובלה, מדובר בקרטונים ישניסם שתכולתט הינה בבחינת עזובה ופסולת ולא נעשה בהם שימוש.

תמצית טיעוני המשיב:

טענותיה של העוררת בדבר חוקיותו של סעיף 3.3.6 לצו המקנה למשיב טמכות לקבוע סיווגים אינה ממין הטענות אשר הוועדה מוסמכת לדון בהן. ראו לעניין וח ערר מספר

6 מלון רוטשילד בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, עמיינ 29237/10/15 מלון רוטשילד בע'ימ נ' עיריית תל אביב.

מתמיה הפער בין טענתה המקורית של העוררת לסיווג 0-1 כוכבים לבין סיווג על ידי משרד חתיירות כ-2 כוכבים פלוס,

העוררת ממקדת את הדיון בשירותים שאינה נותנת ונמנעת מלדון בשירותים אותה כן נותנת.

בתצהיר העוררת צוין כי אין במלון בריכה ו/או ספא ו/או טקרלין עסקים וכיוצייב אלא שפל אותם שירותים אינם נכלליט במסגרת החובה לדירוג כ-3 כוכבים. מדובר לכל היותר באמות מידה אשר קיומן או העדרן משליך על מס' הנקודות שצבר המלון.

בחינת רמת השירותים מעלה כי סיווג ברמת שירות של 3 כוכבים הינה סבירה.

עולה מעדות עד העוררת כי המלון מציע רמות אירוח משתנות, חלק מהחדריס כוללים מרפסת הפונה לים, חלקט כוללים ערכה להכנת קפה ותה ובשלושה חדרים מוצע אמבט גיקוזי.

רמת המתירים עליה הצהיר עד העוררת אינה תואמת את המידע המפורסם באתרי אינטרנט שונים מהם עולה כי עלות שהליה במלון ללילה ליחיד הינה לפחות 500 ש"ח.

עולה מהביקורות שנערכו בנכס כי כל אחד מחדרי המלון כולל לפתות- מיטה יחיד או זוגית, מצעים, שידות, ארון קיר, מיזוג אויר, טלפון, שולחן וכסאות אישיים, מסך טלוויויה+ערוצים נבחרים, במרבית החדרים מוצעים תמרוקיס בתדר האמבט, קומקוס חשמלי, ערכה להכנת קפה ותה ואף מקרר.

קיים שירות חדרים להחלפת מצעים ומגבות וניקיון החדרים, עמדת קבלה מאויישת בכל שעות חיממה, המלון מציע מחשבים לשימוש האורתיט וגישה חופשית לאינטרנט, בשטת הלובי פינת ישיבה נוספות לאורחים מלבד שטחי חישיבה המשמשים להגשת ארוחת בוקר.

בנוסף, מיקומו האטרקטיבי של המלון על חוף ימח של תל אביב.

העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח מהם טעמיה לסיווג חמלון כ-2 כוכבים, הגם שבהתאם לתקנות עליהן נסמכת העוררת מסווגת היא בהתאם לרמת שירות גבוהה משני כוכבים. ראו לעניין וה עמייג 23476/09/15 קריגר נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.

אף משרד התיירות התרשם כי המלון יכול להתאים לדרגת 3 כוכבים ולמעשה אינו מתאים לדירוג 2 כוכבים ולכן דורג כ-2 כוכבים פלוס.

קביעת דרוג המלון על פי התקנות אינה מחייבת את המשיב, הוראות הסעיף בצו הארנונה שותקת לעניין מעמדן של התקנות בייחוד ככל שעסקינן בבתי מלון חדשים.

העוררתת בחרה שלא להציג ואף לא ביקשה להשלים מטמך בו מעוגנות דרישות חובה מדרגת 3 כוכבים בהן המלון לא עמד. אי המצאת ראיות בעניין וה עומדת לה לרועץ ראו לעניין וה ע//א 5 נפתלי שוור\ ג' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע"מ.

עולה באופן ברור מהגדרות התקנות לדרגות השירות כי הפער בין דרוג מלון בדרגת שנל כוכבים פלוס לבין דירוגו בדרגת שלושה כוכבים מתבטא במטפר דרישות חובה לדרגת שלושה כוכבים אשר אינן מתקיימות במלון המדורג כשני כוכבים פלוס. דווקא מידע משמעותי וה בחרה העוררת להעלים מעיני חמשיב והוועדה.

לעניין שטח הכניטה המקורה, יש לדחות טענותיה של העוררת.

ברי כי התיבה יילרבווניי באה להוסיף שטחים נוטפים המהווים חלק מיחידת הבניין ללא תלות במיקומם הפיסי, בתוך השטח ומחוצה לו.

בענייננו מדובר בשטח המשמש כניסה למלון, בלתי נפרד מיחידת הבניין, אף עדותו של המצהיר מטעם העוררת תומכת במסקנה כי לא קיימת כניסה אחרת למלון.

אף העובדה כי העוררת אינה תולקת על חיובה בגין יתר שטח הכניסה המוגבה מעל פני המדרכה והרצוף לשטח שבמחלוקת מעידה כי אין ממש בטענותיה. ברי כי טענותיה חלות ביחס לכל שטח המבואה. ראו לעניין וה עמ'י'נ 28710/10/11 דלק חברת הדלק הישראלית בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב וכן עמי': 28859/12/13 עיריית תל אביב נ' קניון רמת אביב בע''מ. כן ראו ערר מספר 140015041 בנק לאומי לישראל בע'ימ, עמי'ג 3 עיריית תל אביב (מנהל הארנונה) נ' קניון רמת אביב.

העוררת מפיקה מהשטח תועלת כלכלית ברורה, השטח משמש אותה כחלק אינטגראלי מהמבנה.

לעניין חלק משטח קומת הביניים, עצם הותרת ציוד רב שוללת את הרציונל בבסייס פטור לפי טעיף 330.

הנכס משמש למטרת אחסון של ציוד השייך לעוררת. במקוט בו נכס נהרס לחלוטין, לא היה נעשה שימוש גט לאחסון. העוררת אף יושבת בנכס במובן הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות.

מממצאי הדוייח והתמונות של עד המשיב עולה כי הנכס משמש לאתסנת מזגנים, קרטונים, טלוויויות וכיוצא בזה, אף בביקורת מ-2017 נראה ציוד דומה. לעניין וה ראו- בר''מ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע''מ נ' עיריית תל אביב יפו.

ישיבה בנכס בהתאם לפטור כוללת גס הימצאות ציוד. ראו לעניין וה- ערר 140014198 קובי אלי נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, ערר 160011018 אילו אליעזר, ערר 140014341 מור ביתן שושן, ערר 140015406 שלומית וטל בנד.

דיוו והברעה

סיווג המלון-

ראשית ולעניין סיווג חמלון. העוררת טוענת שיש לסווג את המלון בדרגה של 2 כוכבים והמשיב טוען שיש לחייב את המלון בהתאם לדירוג של 3 כוכבים.

המשיב טוען כי מצד אחד בחרה העוררת שלא להציג בפני הוועדה את הסיבות מדוע לא דורג חמלון כ-3 כוכבים על ידי משרד התיירות אך מצד שני, טוען המשיב כי קביעת הדירוג, ובמיוחד במלונות חדשים, אינה נסמכת על קביעת משרד התיירות.

לכן נדמה כי אין משמעות רבה, גם בעיני המשיב לכך שחמלון דורג כשני כוכבים פלוס כיוון שלא כך חמשיב קובע את דירוג המלון.

המשיב טוען, ובצדק כי יש לו את המבחנים לפיהם הוא קובע את דירוג המלון ואין הוא מחויב לפעול בהתאם לתקנות.

המשיב, לא הציג בפנינו כל משנה סדורה לפיה ניתן ללמוד כיצד הוא קובע את דירוג המלונות. המשיב גס לא נתן דוגמאות של מלונות אחרים, בדרגת שירות דומה מהם ניתן ללמוד כי החלטתו נכונה בנסיבות העניין.

העד מטעם המשיב הציג את השירותים אותם ראה במלון. העד העיד בפנינו כי אינו קובע את שיטת הדירוג וכל שעושה הוא מעביר את הנתונים אותם ראה למשיב, לקבלת החלטה.

המשיב בחר שלא להציג בפני הוועדה את שיטת הדירוג עליו הוא נסמך בהחלטתו. המשיב גס בחר שלא להעיד בפנינו את מקבל ההתלטה הרלוונטי לפיו היה ניתן ללמוד מדוע וכיצד נקבעת שיטת הדירוג בעירייה.

כל שלמדנו מהצדדים אס כך מסתכם בשירותים שניתנים ושלא ניתניט על ידי העוררת. כמו כן, למדנו כי בהתאם לתקנות המלון נקבע כדרגת שירות של 2 כוכבים פלוס.

הוועדה אינה קובעת דירוגיס של מלונות.

הוועדה מוסמכת לבדוק את החלטת המשיב ולבחון האם היא סבירה אם לאו.

בנטיבות העניין, אנו סבורים כי המשיב כשל ולא הוכיח בפני הוועדה כי החלטתו לקביעת הדירוג חינה סבירה. היה על המשיב להבחיר ולהטביר את קביעתו ולא להסתפק בתיאור השירותלס הניתנים על ידי המלון וכפי שציין בסעיף 13 לסיכומיו י*מכלול הנתונים האמורים כל אחד בפני עצמו...מעידים כי סיווגו של המלון בהונאט לרמת השירות הנהוגה במלונות 3 כוכבים אינה קביעה מופרכת ושגויהיי.

כאמור, המשיב לא הסביר לוועדה כיצד נקבע סיווג 3 כוכבים ומה עומד מאחורי החלטתו.

לעניין וה ראו עמ'': 23476/09/15 קריגר אהוד נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו:

יי...צו הארנונה קובע כי כאשר העירייה משיתה תשלומי ארנונה על בית מלון, בגין סיווג כוכבים, באם מדובר בבית מלון חדש עליה להתייתס לרמת שירות מקבילה במלונות אחרים בעלי אותה דרגת כוכביט שהיא מבקשת להשית על הנכס נשוא החיוב בארנונה. נראה כי בענייננו פעולות העירייה אינן עולות בקנה אחד עס האמור בצו. אין די בתאור קיומם של שירותים כאלה ואחרים כדי לקבוע שהמדובר במלון בדרגת 5 כוכבים, ולהשית עליו תשלומי אונונה בהתאם. על הליך ההשוואה למלונות מקבילים להיות סדור ובהיר, ומצדיק קביעה כי המדובר ברמת שירות דומה. משנמנעה העירייה מלעשות כן, לא ניתן לקבל את מטסקנתה כי המדובר במלון ברמת שירות של 5 כוכבים'י. (ההדגשה של החיימ)

המשיב מצד אחד טוען כי התקנות והדירוג שמבוצע אינו מחייב את העירייה ומצד שני מצטט את התקנות ואת הקביעה שבוצעה על ידי משרד התיירות כי התרשם האחרון שהמלון יכול להתאים לדרגה של 3 כוכבים.

אין ספק כי משרד התיירות סיווג את המלון ברמת שירות של 2 כוכבים פלוס ולא 3 כוכבים, בנוסף אין ספק כי בצו הארנונה אין דירוג של 2 כוכבים פלוס אלא רק של 2 כוכבים. לכן,

וככל שניתן לתת משקל לתקנות יש להעדיף את הדירוג המתאים יותר לקביעה זו והוא סיווג של 2 כוכבים.

אנו מסכימים עס המשיב, כי הכלל הוא שהרמת נטל ההוכחה מוטל על העורר. אך במקרה דנן כיצד יכולח העוררת להרים את הנטל כאשר אינה יודעת מהן דרישות העירייה וכיצד נבחן סיווג הנכס.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הצדק עס העוררת ויש לחייב את המלון בהתאם לסיווג של 2 כוכבים בצו הארנונה.

השטח המקורת

כפי שהוצג לוועדה ובהתאם לראיות שהונחו בפניה אנו טבוריס כי החלטת המשיב לחייב את השטח המקורה הינה סבירה ואין להתערב בה.

הוכח לנו כי שטח זה הינו מקורה, נמצא בשטח הכניסה למלון ואין ספק כי לעוררת הנאה כלכלית ברורה משטח וּה, המשמש את באי הנכס ואורחיו. גס אס השטת פתוח לציבור הרחב אין בכך כדי לסייע לעוררת.

יש להנית כי המשתמשים העיקריים בשטח גה הס באי המלון שכן השטח משמש ככניסה למלון ודי בכך כדי לקבוע כי התלטת המשיב טבירה והוגנת.

שורת פסקי הדין שהוצגו על ידי המשיב רלוונטיים וקובעים כאמור לפי קביעתנו כאן.

ראו לעניין ּה עמיינ 28859/12/13 עיריית תל אביב נ' קניון רמת אביב:

'י...משקבעה ועדת הערר כי מרביתט המכריע אם לא כל המשתמשים בכבישי הגישה לחניון, הם מבאי הקניון, ברור שהקניון הוא הנהנה העיקרי מאותן דרכי גישה. על כן על פי המבחנים שנקבעו בעניין מלירסון, וכפי שנקבע בעניין תשתיות נפט, כי את הפטור יש לפרש בצמצום, אני מקבלת את ערעור העירייה בעניין זה, וקובעת כי הקניון חייב בתשלום אונונה לגבי כבישי הגישה (הכניסות והיציאות) לחנלוןי.

שטח שאינו ראוי לשימוש:

לאחר בחינת הראיות שהוצגו בפנינו אנו קובעים כי אין פגם בהתלטת המשיב שלא ליתן לשטח זה פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.

אין ספק כי השטח משמש לאחסון. העוררת טוענת כי מדובר בפסולת אך אין באמירה זו כדי להוכיח שאכן מדובר בפסולת.

2. כפי שציין עד המשיב בדוייח הביקורת שהוגש במסגרת תצהירו, ואשר לא נסתר על ידי

העוררת, בשטח יש ייקרטוניס עס מזגנים מפורקיס + קרטונים עס מסמכים ופריטים נוספים (הנייל אישר כי הקרטונים עס המסמכים שייכים למלון)'י.

3. גס מהתמונות שצירף עד המשיב ניתן ללמוד כי אין מדובר בכמות קטנה של קרטונים ודי בכך

שהעוררת מאחסנת בשטח זה פריטים השייכים לה, כדי לשלול את מתן הסעיף לפי 330 לפקודה.

4. העוררת לא הוכיחה בפנינו כי האחסון חסר ערך ואף אס חיה כוּה היה עליה לפנות את הנכס

על מנת שיעמוד בתנאי סעיף הפטור.

מכל האמור לעיל אנו קובעים כי הערר התקבל חלקית לעניין סיווג המלון. לעניין החשטח המקורה והשטח שנטען שאינו ראוי לשימוש אנו קובעים כי הצדק עס המשיב ויש לדחות את טענות העוררת בעניין וּה.

בשל התוצאה אליה הגענו נמנענו מלחייב את המשיב בהוצאות העוררת. .

ניתן בהעדר הצדדייס היום 22.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ירי קדם חבר: ענייד|גדי טל חבר. רוניל 63, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

וו

תאריך :| ד בכסלו תשעח

22[7

מספר ערר: | 12:45 / 140017243

מספר ועדה: | 11626

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

טו באי מרקט בע"מ חברה פרטית 4 898898

חשבון לקוח: 109866868

מספר חוזה:

כתובת הנכס: רוזן פגפפו?

טו באי מרקט בע"מ הבר 400000

חשבון לקוח: 7

מספר הזה ₪9

כתובת הנכס: רוזן פנחס 72

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: טו באי מרקט בע"מ - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

הדיון היה קבוע לשעה 12:30. השעה כעת 12:50. בתיק אישור מסירה כדין, אין התייצבות לעוררת ולא בפעם הראשונה.

כפי שנאמר בהחלטה מיום 8/11/17 במידה והעוררת לא תתייצב יימחק הערר.

התיק נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 22.11.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)/הֶתשל"ז - 1977 תפורסם החלטה-זו באאאר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבר: י טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כפללית מס' ערר: 140016873

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ילייר :| עו"ד שירלי קדם

חבר: | פרופ' זיו רייך, רו"ח

העורר: עזרא ששון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של ערר וה, כמו ענייעם של עררים נוספים ורביט שנידונו בפני ועדות ערר בהרכביהן השונים, הינו חיובס של מתזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכוּית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הם מתזיקיס בה לצורך חיוב בארנונת.

מתחם התחנה המרכוית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינטקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ערר וּה הינו בקשר לחיוב העורר, עורא ששון, אשר רכש חנות לפני כ- 30 שנה במתחט התחנה המרכצית, חנות ו רשומה בעירייה כח-ן מספר 10053593 נכט מספר 2000135778 ובגינה מחויב העורר בתשלום ארנונה החל משנת המס 2015.

בהיבט הפרוצדוראלל נציין כי ועדה בראשות יו"ר יהודה מאור התליטה ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר .140010350 ועררים נוספים לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אס להתייצב בדיונים לפנ הוועדה ולהציג עמדתו מבחינת התומר הראלית: שמצוי ברישומיו, או שלא.

בייכ התמחיית החליט שלאיקממציא ראיותיו כמשיב פורמאלי.

ביום 26.7.2017 התקיים דיון בפני הוועדה. העורר ציין בפנינו כי הוא מעולם לא קיבל מפתחות לחנות, כי הקומה שהחנות נמצאת בה אינה פעילה, שאין גישה לחנות, לטענתו, החנות מעולם לא היתה פעילה וכן מעולם לא קיבל את התוקה על החנות מהתחנה המרכטית.

בייכ המשיב חזרה על טענותיה בכתב התשובה.

התמחיית לא התייצב לדיון, לא שלח ראיות מטעמו.

הוועדה שלחה את פרוטוקול הדיון לתמחיית למתן עמדתם וכן תיוּכרה את התמחיית בתאריכים 7 וכן 13.9.17.

ביום 18.10.17 לאחר שלא ניתנה כל תגובה מהתמחיית הוחלט להעביר את תיק הערר למתן

החלטה.

יצוין כי העורר וחמשיב לא ביקשו לקבוע את התיק לדיון הוכחות. כפי שעושה הוועדה בתיקים דומים בעניין וה וככל שמי המצדדים אינו מבקש לקבוע את התיק לדיון הוכחות, מועבר התיק למתן התלטה סופית על ידי הוועדה.

בכתב הערר שהוגש מטעט העורר ציין הוא כי מעולם לא קיבל את החזקה בנכס, מעולם לא נפתחה והושמשה הקומה בה הנכס שלו נמצא.

המשיב הגיש את הודעת ייהתחנה המרכצית החדשה תל אביביי משנת 1999 לפיה הועברה התוקה על שסם העורר.

העתק ההודעה בצירוף רשימת החנויות צורף להודעה מטעט חמשיב.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחויקיס על פי הודעת הצד השלישי בהתאם לדיוות כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכזית.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורר, כאמור, טוען כי התוקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו.

המשיב, לטענתו ובהתאם למסמכים שהוגשו מטעמו, פעל בהתאט לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחציקים מינואר 1999. המשיב הפנה בתשובה לערר שיכול ומדובר בטכסוך בין מחזיקים.

המשיב ביצע תילופי מחציקיס בשנת 1999.

לטעמנו, חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העלריות.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

5% חדל אדם ביום מן הימים לחיות בעלם או מחזיקט של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעת''.

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

/326. | נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארגונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם -

ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשביר או נציגו -

למטור לעיריה הודעה על העטקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשביר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו;

בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה.'.

אכן מטרתס של סעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות הינה להקל את חהנטל המוטל על העירייה לגבות מס ומקובל עלינו שאין כוונת המחוקק להטיל על חמשיב נטל של בדיקה יסודית ומעמיקה

של מחימנות כל הודעה הנמסרת לו בהתאם לפקודה . אלא שההסדר החוקי הבא לידי ביטוי בסעיפים 325 ו 326 לפקודת העיריות אינו פוטר את המשיב לגמרי מאחריות ואינו משחרר את המשיב לגמרי מנטל מינימלי של בדיקה בסיסית של פרטי ההודעה הנמסרת לו.

בפסק הדין בעניין בריימ 8462/11 מנהל האלנונה בעירית הרצליה ני מידב פלקון, שם עובדתית היו בידי מנהל הארנונה ראיות ברורות ומפורטות באשר למיהותו של המחזיק בנכס בפועל, והוא לא שינה את רישומיו בהתאם. בית המשפט מצא כי היה על מנהל הארנונה לשנות את רישומיו בהתאם לעובדות שהיו ידועות לו ביחט למיהות המחזיק בנכס.

בבריים 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית היפה נ' דור אנרגיה במ , כבוד השופט מלצר קובע בין

השאר :

/,..שני חברי הסכימו, עם זאת, כי בנסיבות שבהן ישנה ידיעה פוזיטיבית של הרשות המוסמכת לגביית הארנונה בלבר שינוי זהות המחזיק בנכס בפועל - החלטתה להמשיץך ולחייב את המחזיק היוצא חינה בלתי סבירה, ואיננת עולה בקנה אחד עס חובת ההגינות המוטלת עליה מכות תפקיידה כנאמן הציבוד (עיינו: פיסקאות 34-32 לחוות דעתו של חברי, השופט :/ דנציגר, פיסקה 0 לחוות דעתה של חברתי, השופטת ע'? אלבל). לעמדה זו הצטלף, בהמשך, גם חבלי, השופט א!?

דובינשטיין ב-עעיים 2611/08 בנימין כ' עיריית תל אביב (5.5.2010) (להלן: עניין בנימין), בציינו

כן:

,,.כשלעצמי סבולני, על פיי השכל הישר, כי אם אכן ידעה אל נכון המחלקה הללגנטית על השינוי למעשה, די בכך לצורך תחילת הפעלתו של המנגנון לשינוי, ולמצער לבדיקה נוספת. ער אני לעומס המוטל על העוסקים בגביית ארנונה, גודאי במקום רב נכסים ורב תחלופה... אך במקום שנפתח הפתח לבדיקה קלה *חס:ת נוכת ידיעתה הקונקרטית של הרשות, יש מקום למאמץ מצידה...* (שס, בפיסקת כהל).<

נדמה כי היה על המשיב לפעול בהתאט לידיעתו הפוציטיבית באשר למתחם התחנה המרכצית ולא להעביר חזקה באופן אוטומטי על שס מחציקים שונים, כמו גס העורר בענייננו.

לפיכך, אנו קובעים כי לא נמסרה הודעה על תילופי מחויקיס או חדילת חוקה כנדרש על פי דין.

בנוסף, טענות העורר בכתב הערר אמינות עלינו ואנו קובעים כי העורר הרים את הנטל להוכית כל לא החזיק בנכט בתקופה נשוא הערר.

מכל האמור לעיל דיו הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחטת לו על ידי חמשיב.

איו בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת חיחסים בין העורר לבין הצד השלישי, התמחיית.

החלטתנו זו נסמכת על הראלות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק גה בלבד.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 22.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

2 - -₪

*וייר: עוץד שיר חבר: פרופי ציו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140015505

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני

חברי ועדת הערר:

לןייר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו"ח

העוררת: שי בונדר בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של ערר וח חינו נכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב סירקין 36 תל אביב יפו, ורשום בספרי העיריה כנכס מטפר 2000420462 ח-ן לקוח 10849218 בשטחת של 107.65 מ"ר בסיווג *בניינים שאינם משמשים למגוריטיי (להלן: ייהנכסיי),

העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכס כייבית תוכנה/י.

ביום 8.2.2017 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה. לאחר שמיעת הצדדים המליצה הוועדה לצדדים לסיים את המחלוקת בדרך של פשרה.

הצדדיט ביקשו וקיבלו מספר פעמים דחיות בתיק וה וואת על מנת לסיים את המחלוקת.

הצדדים לא השכילו לעשות כן וקיימנו בתיק זה הליך הוכחות.

הצדדים הגישו סיכומיהס והתיק בשל להכרעה.

תקופת המחלוקת בערר וה הינה מיום 1/6/16 ועד ליום 31/12/16.

דיון ותכרעה

1. לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו בסיכומים שהוגשו על ידט, כמו גם באסמכתאות אליחן

חופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידחות.

2 העוררת, עוסקת בתחום המורכב ממטפר תתי תחומים. העוררת אומנם מייצרת תוכנה אך נדמה כי אין וה עיסוקה העיקרי. העוררת עוסקת גס בעיצוב, בשירותים מתמשכים ללקוחות עד כשנה, לדבריה, התוכנה העיקרית עליה מתבססת העוררת קיימת ועוברת שידרוגיס ושינויים מותאמים לקות.

3 בית תוכנה מוגדר בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה כדלקמן:

'יבתי-תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה...'

דהיינו, שני תנאים מצטברים לקבלת סיווג כבית תוכנה לצרכי ארנונה:

1. בנכס מתבצע ייצור תוכנה.

2. ייצוך תוכנה הוא העיסוק העיקרי בנכס.

על פי הדין והפסיקה לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי על העוררת החובה להוכית את קיומם של שני התנאים האמורים.

ראה לעניין וח :

עמייג 29761-02-10 ווב סנס בע'ימ נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו,

1) (להלן: ''עניין ווב סנס );

עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכטים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 15.11.2007) (להלן : ''עניין גאו דעי').

וראה גס עמיינ 12246-07-11 אלעד מערכות נ' עיריית ת'/א ואת' (נבו) :

'לצורך סיווג נכס בסיווג של ''בתי תוכנה'' נדרש כי תתקיים בו בעיקר ''פעילות ייצורית'/ של ייצור 'תוכנה'' הסעיף כולל בחובו שלושה מונחי מפתח: /בעיקר'י, *'ייצוריי 'יותוכנה'י. המונח '/בעיקר'' מכוון, הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת בעילות ייצורית לעומת גודלס של השטחים המשמשים לבעילות אחות. במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העטקית המתבצעת בנכסי (עמ''נ 29761-02-10 ווב סנס בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תא; עת''מ 239/08 טרווליסט בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א)/י

לאחר שבחנו את שני המבחניט האמורים, הגענו לכלל דעה כי בנכס לא מנוהל בית תוכנה כהגדרתו בסעיף 3.3.3 לצו הארנונח.

האם בעטק מתבצע ייצור תוכנה 1

1. בעניין ווב סנס סקר בית המשפט את מבחני הפסיקה לצורך קיומה של פעילות ייצורית

בנכס וקבע, כי מדובר בחמישה מבחנים, המחווים אינדיקציות לפעילות *יצורית המבוצעת בנכסים - מבחן ''יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשל אחר'! (האם בעסק מתנחל הליך של הפיכת חומרי גלס למוצרים מוגמריסם); מבחן /טיבו של ההליך העסקי?! (מהן אמות המידה של ההליך העסקי המתנהל בעסק, בין היתר, נבחנים טיבו של תהליך הייצור בשלביו השונים, טיבו והיקפו של הציוד בעסק, והיקף הפעילות הכלכלית של העסק); מבחן '"היקף השימוש במוצר המוגמר'? (האם המוצר המוגמר מוצע לשימוש כללי של הציבור הרחב, או שמא יוצר לשימושו של הלקוח שחזמינו) ;

מבחן ''השבחת הנכס (האם מתקיים בעטסק תהליך המעלה את הערך הכלכלי של המוצר המיוצר בו); ומבחן ''על דרך ההנגדה'י (האם מרכז הכובד של הפעילות הנדונה, הוא בייצור מוצרים או שמא במתן שירותים).

כן ראה לעניין זח:

עתיימ 275-07 אינדקס מדיה בע'ימ נ' עיריית תל-אביב (פורסם בנבו, 30.6.2010).

מחומר הראיות שהונח בפנינו עולה, כי פעילותה של העוררת אכן כוללת מרכיב של פיתוח תוכנה, השאלה אס פיתות זה עולה כדי ייצור תוכנה, כנדרש בצו הארנונה.

מהעדויות שהובאו בפנינו עולה, כי העוררת עוסקת ביצירת תוכנות אינטראקטיביות לעולם המיצגים והתקנות קבע.

העוררת מפתתתת מערכות ספציפיות בהתאם להזמנת לקות טפציפי.

ראת:

עת'ימ 239/08 טרווליסט בע'יימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א;

''במקרה זה טענת המערערת, כי 15 מתוך 20 עובדיה הינט מתכנתים ומכך ביקשה להסיק כי עיקר שטחו של הנכס משמש לפיתותח מנוע חיפוש באינטרנט... דא עקא שהבחינה הנדרשת היא גם מהותית. המערערת אינת מייצרת תוכנות (מנועי חיפוש) למכירה, אלא עוסקת במתן שירות מתמשך ללקוחותיה באמצעות '/מנוע החיפוש האינטרנטייי ''שפיתחה'י.

ערך 140004744 בזק בע'יימ נקבע:

''כשאדם מייצר תוכנות למכבירה כסחורה, אז ייחשב כבית תוכנה, ייצור תוכנה שכל תפקיידה למכור טוב יותר את השרות בו העוררת עוסקת בעצמה, אינו בגדר פעולה ייצורית'י.

ערר 2007-07-059 2008-05-130 גי אינטראקטיב בתל אביב בע"מ נ' מנהל הארנונה

בעיריית ת'/א:

'י... לעיתים המוצר הייעודי המופק עבור הלקוח הינו תולזיה של כתיבת תוכנה.

אולם גם כאן אותה תוכנה היוצרת את המוצר אינה נמכרת ללקוח כ''תובנה'י אלא המוצר מטרתו שונה ... רוצה לומר שלא האינטנסיביות המרובה הנדרשת בעבודת מפתחי התוכנה לייצור המוצר הנמכר על ידי בית העסק או למתן שירות היא המבחן להגדרתו כבית תוכנה, אלא תכליתו העסקית היא הנותנת. אם תכלית זו הינה ייצור התוכנה מכירתה או מתן רשות שימוש בה, יהיה העסק בית תוכנה, ואילו אם לעסק תכלית שונה וכתיבת התוכנה היא רק כלי להגשמת תכליתו לא ניתן יהיה להגדירו כבית תוכנה'י.

5. יפים בהקשר זה גם דבריו של בית המשפט (כבוד השופטת דייר מיכל אגמון-גונן)

בעמייג 19893-02-12 פורמלי מערכות טפסים חכמים בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו

(פורסט בנבו 7.12.2013):

''המדובר בפעולות תכנות הנדרשות לצורך מתן שירות ללקוח. ואכן, המערערת מתאימה את המערכת לכל לקות באופן ספציפי בהתאם לצרכיו ובהתאם למאפיינים שונים נדרשים... חנה כי כן, ככל שמתקיים הליך של פיתוח, הרי שהליך זה מתמצה בהתאמת המערכת לדרישות הלקוח. ברם, אין בכך די בדי להיכנס לגדרו של סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של העירייה, חדורש בי יעיקר?

הפעילות תהיה של ייצור ''תוכנה'"י.

כפי שפורט על ידי העוררת פעילותה אף כי גם ייצורית הינה אישית וספציפית ללקוח מסויים. נדמה שיש בכך לאיין את מטרת חסיווג המוזל, אשר מתייחס למכירת סחורה ולא להתאמות ספציפיות ללקות.

9 האם ייצור תוכנה הוא עיסוקה העיקרי של העוררת בנכסי!

הגם שדי באמור לעיל כדי לדחות את הערר, נוסיף, למען הסר ספק, כי העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח את התנאי השני, הנדרש על פי צו הארנונה, וחוא כי ייצור התוכנה הוא עיסוקה העיקרי של העוררת בנכס, לא מן הבחינה המהותית ולא מן הבחינה הכמותית.

על מנת לקבוע כי ייצור התוכנה הוא העיסוק העיקרי בעסק, יש לערוך בחינה כמותית ומהותית לעיטוק המתבצע בנכס. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלו של השטח בו מתקיימת פעילות אחרת. במטגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

ראה לענייץ וח:

עניין ווב סנס ;

עניין גאו דע.

העוררת לא עמדה לא במבחן המהותי ולא במבחן הכמותי. העוררת לא הוכיחה, כי עיקר פעילותה הוא ייצור תוכנה, ולא כי הפעילות הייצורית שהיא מבצעת בנכס היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

העוררת הצהירה כי בנכס שני עובדים העוסקים בייצור תוכנה, מנכ"ל, מנהלת משרד, פרוייקטורית ומעצב גרפי.

בנוסף, העוררת הציגה כמקורות הכנסה את העובדה שכ-50 % מהכנסותיה נובעים מתמיכה ושירותים ולא ממכירת מוצרים. מפנה בעניין וה לבקשת לסיווג בית תוכנה שהוגשה על יד העוררת ביום 6.6.16.

העוררת לא הוכיחה כי רכיב ההכנטות נובע מייצור התכנה.

0. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דותיס את הערר.

1. אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 22.11.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 465 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

₪0 +

/ ב =

יור ער ירלי קדם חבר ] ויד גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ה בכסלו תשעח

מספר ערר: | 08:09 / *********

מספר ועדה: | 11627

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: סגליס אורה, סגליס בנימין

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להודעת ב"כ המשיב ובהסכמת העוררים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.11.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

יו"ר: ע

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140015227 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררים: נפתלי חנה

נפתלי שלמה

ח.ש, מובילים לאילת ולכל חלקי האר בע"מ

- כ מד ‏ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. בתאריך 3.5.2016 הוגשה השגה מטעם העוררים (אישית ללא עו"ד מייצג) ונטען בה כי

המחצזיקיט בנכס, בכתובת רחי מטלון 73 אי תייא, הס השלושה: החברה ח.ש. מובילים לאילת ולכל חלקי הארי בע"מ ; נפתלי חנה; נפתלי שלמה. [נפנה לסעיף 2 בהשגה.]

2 לא הובאח לוועדה כל ראיה לא מצד העוררים ולא מצד המשיב, מה היה הבסיס לרישום שלושת העוררים, יחד ולחוד, כמחזיקיס בנכס, כפי שרשמה מנחהלת היחידה במכתבה מיום 14.3.2011- מוצג 9ע/2.

3 לא מצאנו כל הסבר מצד חנה, מדוע הערר מס' 140005111 [מוצג מש/2]; והעתירה מש/1 הוגשו רק מטעמח, ומדוע לא מימשה וכותה בשום הליך, להוכיח מי המחזיק בנכס בפועל. החברה בבעלותם, או כל השלושה בצוותא חדא.

4. אין אנו יודעים האם תיובי המשיב את העוררים, יחד ולחוד, משנת 2008 , נעשו כתוצאה

מהודעה מפורשת מצד העוררים כי כל השלושה הס 'המחזיקים' ; או אולי, בוצעה הרמת מסך בין החברה לבעלי מניותיה, בהסתמך על סעיף 119א (א) (3) לפקודת מס הכנסה --

שההסדר בו אומף בסעיף 8(ג) לחוק ההסדרים.

5. פועל יוצא מהעדר ראיות מצד העוררים שאין באפשרותנו, כיום, לבדוק על סמך מה

נרשמו 3 העוררים יחד ולחוד, כך שלא נסללה בפנינו הדרך לבדוק מהות החשבונות כולם, התלים על הנכס

6. כתב תתשובה לערר והאמור שט בסעיף 2 איגו ראיח כי הנכס מוחזק ע"י העורריט כולם.

יחד עס זאת בייכ העוררים לא הצליח להציג בפנינו שום ראיה שיש בה כדי לקבל את מה שנרשם מטעסם העוררים, בסיפא לעמי 1 בהשגה כהערה: 'י... שאין בהגדרתס כמחציקים בנכס במסמך ה משום הודאה כי הס אכן הינם מחזיקים.

7 אנו בדעה כי היה על העוררים להנית, לפחות בערר שהותר להם להגיש באיחור על פי פסייד שצורף כנטפח 4 לסיכומי בייכ העוררים, מי המחזיק בנכס- כל השלושה או מי מהם. דבר שלא נעשה.

.10

.12

ויוער. לא ניתן להתעלם ממוצגי העוררים עצמם ע/3- ע/8 בהם נרשם שכל השלושה הס התייבים בנכס, קרי החברה, נפתלי חנה ושלמה.

ההשגה בה אנו דנים כעת, הוגשה בהתאם לפסק דין מפי כבי השופט מאיר יפרח, בבית המשפט המחוצי בתל-אביב בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעת'ימ 55004-01-16 מיום 3.4.2016 להלן: ''יפסק הדין'י, בעתירה שהוגשה ע"י הגבי נפתלי חנה בלבד. סומן על ידנו כמש/1 [פסייד צורף כנספח 4 לסיכומי בייכ העוררים וכן צורף וטומן ייאיי לערר].

בכל הכבוד הראוי לטענות בייכ העוררים בפנינו, אין אנו סבורים כי החלטת כב' השופט יפרת, משמעותה פתיחת דיונים על נושאיט סגורים והחלטות ועדה על שנות מס לשנים עברו- שלא תקפו אותם במועד החוקי.

טוען בייכ העוררים בפנינו כי העתירה מכוונת על כל ''הנבסייי, משכך השגת הגב' נפתלי חלה על כול המתואריס מטעמהח כ- יימחזיקיטיי, לרבות התאגיד, וחלה גם על תשבונות עבר שנסגרו ולטענת המש 5ב אינם פעילים,

גם אם צודק בייכ העוררים, לפנינו לא הונחה תשתית ראייתית מי המחציק בנכס. כך גם לא ניתן לבדוק כיום, חובות עבר שהם סופיים. לא נקבל את טענתו שפסק הדין מאפשר הגשת השגה וערר לכל שנות המס. [נפנה לטיעוניו בסעיפים 9 עד 11 בסיכומים).

לא עולה בדעתנו כי פסק הדין מנחה אותנו כוועדה ערר, שכעת תשב, תדון ותחליט על החיות הנכס לא ראוי לשימוש ופטור מארנונה מכח סעיף 330 לפקודת העיריות, מאז שנת 1 וראה סעיף 12-13 לסיכומים; וראה סעיף 8 לערר בנוסחו יי...ולפטור את הנכס מכל חיוביו חן בעבר והן בהווה והן בעתיד, בהתאם לאמור בפסק הדין...]י

בסעיף 3 להשגה מיום 3.5.2014 נרשמו סכומי חובות הארנונה כך:

ח-ן לקוח 10036579 טך של 662,611.61 ₪ ן

ח-ן לקוח 10036704 סך של 47,035.98 ₪ ן

ח-ן לקוח 10581681 סך של 137,628.22 ₪ ,

במכתב תשובתו להשגה מיום 19.5.2016 ששוגר ע"י המשיב לשלושת המחזיקים, נכתב כי ח-ן לקוח 10036704 ו- 10036579 הס חשבונות טגוריס ואינם פעילים קודם לשנת המ הנוכחית. ראה סעיף 3 לתשובתו.

רישומי חמשיב בנדון לתשובתו, מפרטים 3 חשבונות: ח-ן לקוח 10581681 עייש נפתלי חנה; ח-ן לקוח 10036704 עייש נפתלי חנה, נפתלי שלמה והתאגיד: ח.ש. מובילים לאילת ולכל חלקי האר בע"מ; ח-ן לקוח 10036579 עייש נפתלי חנה, נפתלי שלמה והתאגיד:

ח.ש. מובילים לאילת ולכל חלקי האר> בע"מ.

על פי המסמכים שהוגשו לעיוננו ע"י בייכ העוררים בישיבת *וס 20.4.17 וסומנו על ידנו כמוצג ע/3 - ע/8 שהם 5 הודעות תשלום, ניתן לקבוע כי מדובר בחובות שעל פי ההודעות ששוגרו לכתובת המושב נוגה, הם חובות קיימים בהם נרשמו כל 3 העוררים כמחזיקיים בנכס ברחוב מטלון 73 ת''א.

ע/3- ע/8 הס: הודעה על קיום חוב (לפי הנחיות היועצ המשפטי לממשלה בדבר הפעלת חליכי גבייה מינהליים) - ח-ן 10036704 הינו חוב עבור מים, 44,814.66 ₪, נכון ליום 64 ,; לתר הדרישות באותו חשבון ששוגרו כנייל, הס חיובים שונים של הוצאות אכיפה ועמלות שאינם בערר. ח-ן 10036579 אף הוא הודעה על קיום חוב (לפי הנתיות היועץ המשפטי לממשלה בדבר הפעלת הליכי גבייה מינהליים) עבור ארנונה עד לתאריך יציאה לרבות ריבית והצמדה שטכומס נכון ליום 3.11.2015 הוא 109,434.36 ₪.

עיון במוצגיס הנייל, מוכיח כי לפחות במהלך התקופות שבין אוגוסט 2014 ל- נובמבר 5 ידעו העוררים כי יש להם חובות ארנונה המושתיט על כל ה- 3 כמחזיקים.

עיון בנט המשפט למועד הגשת העתירה נספח א לתצהיר חנה נפתלי, הוא 27 ינואר 2016 .

אין לנו מענה מדוע לא נקטו העוררים בעתירה המנהלית וביקשו שס הבהרה מי המחזיק בנכס, האם כל ה- 3 או רק מי מהם. העתירה לא הוגשה ע"י כל השלושה.

אין באפשרותנו לקבוע מי המחזיק ומאיזה תקופה או מה גודל החובות בכל חשבון וחשבון והאם בעבר שולמו על ידי מי מהעורריס תשלומים על חשבון החוב.

כך או כך, אין סמכות לוועדה לעכב פעולות גבייח ספציפיים כנגד מי מהעורריס שננקטו בעבר או גם כיום. סעד אופרטיבי כוּח מצוי, ככול שקיים בידי ערכאות שיפוטיות. חנה נפתלי בעצמה מודה בתצחירה בסעיף 12 כי נסגרו 6 מתוך 7 תיקי ההוצלייפ בעקבות התנגדויות שהגישה.

מעיון בהחלטת וועדת הערר בתיק 140005111 מיום 6.12.2011 הוצג וסומן על ידנו מש/2 ניווכח שטענת העוררת בדבר פטור לפי סעיף 330 לפקודה- נמחקה על הסף.

כבר לאחר יום נתינתו, היה מקום להגיש ערעור מנהלי או עתיימ, שכן אין אנו יששביס כערכאת ערעור על אותה התלטה של מחיקה על הסף, במיוחד שנקבעו שס הממצאיט שתשבון מספר 10036704 הינו חשבון חיוב במים, נפנה לסעיף 4 להחלטה שס. אותו מספר חשבון מופיע גם בערר שלפנינו. על חשבון מספר 10036579 ניתנה החלטה בסעיף 7 שס נקבע כי חשבון וה נסגר בשנת 2008 ומה לנו כיום לדון באותו חשבון שהוחלט לגביו בשנת 2011 1

עיון במסמך שהוגש וסומן כמוצג ע/2 -- מכתבה של מנהלת המחלקה אצל המשיב, מיום 1 אשר שוגר לכתובת הייה נפתלי חנה ושלמה, במושב נוגה 82 , [ולא לכתובת הנכס או הכתובת הרשומה במשרד הפנים]; ניווכח כי העוררים ידעו לעובדות כך:

ח-ן לקוח 10036579 + 10036704 רשומים בספרי המשיב על שס החברה העוררת + הייה נפתלי בולם ביחד וכ'/א לחוד. [ראה סעיף 3.א. לנספת].

ח-ן 10036704 הוא חשבון חיוב מים. בעניינו ניתנה החלטת הוועדה בערר (מש/? ) ובכל מקרה אינו רלוונטי לערר שלפנינו. | נציין כי ח-ן 10036584 רשוט עייש תאגיד בעל הנכס בעבר: המובילים לאילת והערבה (ח.פ. שונה מהת.פ. של העוררת) - שאינו התאגיד בבעלות העוררים.

כהשלמה לעובדות הרשומות במוצג ע/2 (מר 2011) חזרנו ועיינו בנספח ''איי לתצחיר העדות הראשית של חנה נפתלי, שהוא מכתב מיום 25.3.2012 מאותה מנהלת החתומה על ע/2 בו מודיעים לחנה, שנה מאוחר יותר, כי נרשמה חוקתה בנכס ח-ן לקות 10036584

במקום בעלת הנכס (המובילים לאילת והערבה) התיקון נרשם רטרואקטיבית מיום 18

כאן נעוצה המחלוקת הממשית שבין גירסת העוררת חנה לבין גירסת המשיב.

חנה מצהירה כי מכתב זה (נספח א) שוגר לכתובת בן יחודה 97/7 תייא, כתובתה שאמנם רשומה במשרד הפנים, אך ידוע למשיב כי אינה מתגוררת שס. לטענתה משגור כזה נעשח, במטרה למנוע ממנה הגשת השגה על חיובה האישי , תחת שיגורו לכתובת מגוריה במושב, כתובת הידועה למשיב, כפי ששוגר מוצג ע/2 .

טענה זו יכולה הייתה לשכנע אם לא היה המוצג ע/2 . הטיעון כי נספת אי לתצחיר חנה מטרתו הייתה לשלול מחנה הגשת ערר אינה משכנעת שכן כשנה קודם לכן כבר היו ערים לנאמר במוצג ע/2 . לעובדה וו נוסיף את החלטת הוועדה בערר 140005111 מיום 1 ואת תוסר המעש מצד העוררים מאצ ועד הפניה בעתירה בשנת 2016 .

ברמת מדיניות עקרונית נפנה את תשומת לב המשיב כי מן הראוי היה להנפיק הודעות, מכתבים ומסמכים גס לכתובת הרשומה במשרד הפנים וגם לכתובת הידועה למשיב כמגורי העוררים.

כבר מיום משגור המכתב ע/2 , ידעו אצל המשיב מה כתובת העוררת (במושב) ולא שיגרו אותו על פי רישום משרד הפנים ככתובת העוררת, או לכתובת הנכס.

הדבר מעלה תהיות מדוע לא שוגר מכתב נספח 'איי לתצהיר העוררת-המכתב מיום 2 שלנוי מחזיקים לכתובת המושב, במיוחד יאמר כי מכתב וה חתום ע"י אותה מנהלת מחלקה, כמו ע/2 . יושם אל לב כי ההודעה על חילופי מחזיקים הודעה (ככול שהדבר הובא לידיעת העוררת), משנה שס מחציק רטרואקטיבית מיום 1.1.2008 על שם חנה נפתלי.

ממוצג זה נראה לנו כי קודם למכתב, התזקה בנכס הרשום אצל המשיב כת-ן 10036584 היה רשום על שם המובילים לאילת והערבה בע"מ, שאינה החברה אותה הקימו הייה נפתלי. [די אס נפנה למספרי הח.פ. השונים.]

היח על העוררים לפעול מיד עם קבלת ע/2 ולא להמתין משך תקופה ארוכה ולטעון כעת דבר היות הנכס ראוי לפטור על סמך סעיף 330 לפקודה גס בתקופות עבר.

בעניין וח די לעיין במוצג מש/2 ההחלטה למחוק את הערר מטעם העוררת על הסף. יודגש כי ערעור מנהלי לא הוגש על החלטה זו, כך לא ננקטו פעולות בערכאות מוסמכות.

ועוד. על סמך ע/? ו- מש/? נראה כי אחד החשבונות הוא בגין מים ח-ן 10036704 [ראה סעיף 4 להחלטה; וח-ן 10036584 היה רשום, לכל הפחות עד ליום 25.3.2012 [ ראה נספת ייאיי לתצהיר העוררת] על שס המובילים לאילת והערבה בע"מ. [ראה גם סעיף 5 להחלטת הוועדה מש/2).

למנוע ספק. לאור מכתב המשיב ולאור הכתוב בסעיף 8 לסיכומים מטעם חמשיב אין אנו קובעים שהעוררת חנה נפתלי או בעלה שלמה נפתלי, פטורים מלשלס ארנונה בגין חובות

בחשבונות סגורים בהם נקטו נגדם פעולות גבייה בעבר, בין בגבייה מנהלית ובין בהוצלייפ.

ועוד יודגש. בהשגה נטען מפורשות כי חשבון 10581681 הוא החשבון שבגינו הגישה חנה נפתלי עתירה מנחלית. ונפנה לעתירה מס' 55004-01-16 והחלטת כבי השופט שניתנה ביום 3.4.2016 [מוצג מש/ ]

מסקנתנו לאחר עיון במפורט לעיל, כי הערר שלפנינו יידון רק לעניין החשבון הרשום עייש העוררת חנה נפתלי ולא כל החשבונות החלים על הנכס. לא מצאנו לקבל את טענת בייכ העוררים כי החלטת כבי השופט יפרח והסכמת המשיב לאפשר הגשת השגה וערר באיתור, כוללת את חובות התברה להוד או ביתד עס אחרים, במיוחד לא חיובים ביחס לתקופות עבר, כ-20 שנה לפני מועד ההשגה.

התרשמותנו כי העוררים כולם התרשלו לאורך שנים באי מיצוי וכויותיהס הלגיטימיות, בין מחתוסר מעש ובין בעצימת עיניים, אולי לאור מצבם הכלכלי הקשה ומצבס תאישי.

מאחר ולגרסת המשיב עצמו הערר נסב על חשבון 10581681 הרשום עייש חנה נפתלל מסקנתנו כי אין לנו סמכות עניינית לדון בחיובים שחושתו בשנים עברו על החברה, בטרם נטען והוכח כי חנה נפתלי או שלמה נפתלי, חייבים גס לתובות עבר בתשבונות בהם מודה המשיב בי כלל אינה רשומה.

עיון באמור בתצהיר אודליה פירי מטעט המשיב, בסעיף 4 לתצחירה שס הוצהר במפורש:

ייעל פי רישומי העירייה וטפריה, הגבי חנה נפתלי (להלן- ייהעוררתיי) נרשמה כמחזיקה בנכס החל מיום 1.1.2008.'; ונפנה לנספת ייאיי לתצהיר העוררת- מכתב מנחלת המתלקה מיום 25.3.2012 המאשר כי נרשם שינוי חוקח מ- המוביליט לאילת והערבה בע"מ, על שט חנה נפתלי בשטח 36 מ"ר בסיווג משרד וניתנה לה וכות השגה תוך 90 יום.

עדותה מוכיחה כי לא יכלה לאשר איזה חשבונות פעילים ומה החובות באלה שנסגרו, משום שעדותה תימצתה את דברי תצהירה. ידיעתה סובבת סביב התשבון העסקי בו מחוייבת חנה בלבד. בהגינותה מאשרת פירי שאינה יודעת מדוע חנה מחוייבת מיום 8 רק בחשבון העיסקי ואין לה תשובה לגבי הודעות החיוב ע/2- ע/8 האם קשורים לנכס נשוא הערר.

השאלה המרכזית האם הנכס ראוי לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות ומאיזה מועזז.

טענת חנה כי הנכס אינו ראוי לשימוש ויש להעניק לו פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] החל מיום 1.8.1991 כטענת בייכ העוררת.

אין כל אפשרות לבדוק מצבו של הנכס החל משנת 1991 ואין קמצוץ חיגיוון בדרישה להכיר בנכס מאותו מועד כזכאי לפטור.

ועוד. מקבצ המסמכים שהוגשו לוועדה ביום 26.4.17 מטעמה של חנה, צווי הריסה לנכסי משנת 2000 עוד בטרם נרשמה תזקת העוררים בנכס, אינם משכנעים כי הנכס עונה על דרישות החוק והפסיקה על מנת לאשר פטור ממועד זה. כך גס אותו נספת גי שצירף

המשיב לסיכומיו מעיד על הדרישה להרוס את גדר ההפרדה בין המגרשים ברתוב מטלון 5 ו- 73 -- אינו מצדיק הכרה בפטור בנכס עצמו ממועד וה (20.8.2000)

בהסתמך על מכתב העיריה מיום 19.10.2014 שס נדרש בפועל: יילפרק האנטנה הבלתי יציבה בשטח הגג ולהניתה על רצפת הגג.'י [נפנה גס לנספחים די, הי בסיכומי בייב המשיב] - אינו משכנע כי הנכס עצמו עונה לדרישת הסעיף.

נספח ו' לסיכומי המשיב מיוט 22.10.14 מאשרים דבר סגירת התיק מאחר והסרת האנטנה- בוצבעה.

לא מצאנו להעתר לבקשת בייכ המשיב להסיר ממוצגנו את המוצג ע/1 מתאריך 19.12.16 שכן עניינו בהודעה תזכורת לחנה שנותר חוב בסך של 249.20 ₪ כתשלום בגין הריסה/תיקון מבנה מסוכן. מדובר באגרה לכיסוי עלות הטיפול בהסרת האנטנה- כפי שמעיד האמור בנספת בי לסיכומי המשיב.

אין במסמך כל אסמכתא שיש מכוחו לתת פטור לנכס מכות סעיף 330 לפקודה. העוררת חנה עצמה אינה מעידה כי שילמה את הנדרש ממנה לפי ע/1. מטמך וּח אינו מהווה ראיה כי במועד הנפקתו קרי 19.12.16 היה בתוקף צו הריסה לנכס. כולו מהווה, כשמו, ייתוכורת'' לקיומו של חוב כספי.

מסקנתנו מהאמור לעיל, שלא הוכת בפנינו כי המשיב התייחס לבקשת פטור כזו כבר בשנת 1991 ; גםס לא נוכל לגופו של עניין לתסיק מסקנה לתקופה רטרואקטיבית, ארוכת שנים, שכן לא ניתן להכריע בהעדר פניה בכתב למשיב למועד הרלוונטי, כי אמנם הנכס עמד במצבו כפי שנטען, כבר משנת 1991 בהעדר נתוני בדיקה מטעם המשיב שנערכו בשנת 1.

חוות דעת מאת גיל לזר. [סומן יידיי לתצהיר העוררת ; נספת 8 לסיכומי בייכ העוררת].

חוות דעת זו בוצעה לתאריך 21.4.16 נפנה לעמי 6 בחוות הדעת. לא נתייחס לתאריך הסותר המופיע בדף האחרון לנספת 8 בטיכומיס, שס נרשם ביקור בנכס ביום 3.4.2005 ראה סעיף טי לסיכומי בייכ העוררים סעיף 33 שם.

יש ממש בטענת בייכ המשיב [כעולה מסעיפים 92- 94 לסיכומיה], כי אין לייחס משקל ראייתי לממצאיו משום שהעוררת ובאי כוחה, לא דאגו להתייצבותו לחקירה.

משכך אין להתייחט למוצג זה בראיה.

מעבר לנדרש לעניות דעתנו עיקר קביעתו ניתנה לצורך ביצוע שומת שווי המקרקעין בהינתן הדעת על העלות הנדרשת בהשמשת הנכס ותיקונו.

חוות דעת הגדסית מיום 21.4.2016 מטעמו של מר גלמנוביץ דניאל

המסמך סומן ייג'י לתצחיר העוררת, והה לנספת 6 שצורפו לסיכומי בייכ העוררת.

חוות הדעת חנייל הוגשה כראיה והמומחה אף נתקר עליה בישיבת יום 20.4.2017

.65

עיון בה מעלה כי המומחה ביקר בנכס ביום 21.4.2016 וממצאיו הס כמפורט בחוות דעתו.

ממצאיו נרשמו על סמך ניסיונו. עיקרה תומצתה בתשובתו כך: **אני מאשר כי כל חבניין שבו מצוי הנכס נשוא הערר מסוכן. אם את אומרת לי שבדירות העליונות מתגוררים אנשים, אני אומר שאה סכנת נפשות."י

בחקירה חוזרת מציין המומחה: ייכשאתה שואל אותי לגבי מצב הבניין, אני עונח, כי

הקונסטרוקציה של הבניין מסוכנת והבניין כולו מסוכן...

מצאנו לציין כאן שלמרות שהמומחה טען שקיים מסמך מטעם העירייה המאשר כי חנכט מסוכן ומיועד להריסה- לא ניתן לקבל את המסמך שסומן על ידנו כמוצג ע/1 כראיה, שכן עניינו בהודעת קיום חוב כספי בגין הריסה. אין מדובר בהריסת הנכס נשוא הערר.

*ודגש לעניין ע/2 כי לא צורף לנו אישור כי הנכס מיועד להריסה, כפי שטען בחקירתו החוזרת העד גלמנוביצ, כך שאין ממצא עובדתי שהוגש ע"י העוררת או מי מטעמה, בגין מה החוב שנותר והתזכורת ששוגרה לעוררת. הרשום שם ייבגין הריסת/תיקון מבנה מסוכן'' יכולה להיות קשורה לאגרת התוב בגין תיקון האנטנה בגג הבניין.

ברם, אין בכך לדעתנו כדי לפגוע במהימנות חוות דעתו הכללית למועד הביקורת.

לא מצאנו בתצהיר החוקר מטעם המשיב (בן ישי) ולדוייחת במקום מיוט 15.5.2016 לרבות עיון בתמונות הנכס שצירף, כי יש בהם ממצאים השולליט את קביעת גלמנוביצ.

גס שחוקר חו אינו מהנדס, התרשמותנו ממראה התמונות, כי נכון לביקורת, מצב הנכט כוּח שיש להעניק לו פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות. החוקר רשם בעצמו כי ראה שברי בטון ברצפה, חוטי תשמל גלויים, שבריס בקירות, צינורות מים חשופים וכוי.

לא ניתן לקבוע כי הנכס בתקופות עבר, במצב מסוכן ועונה על דרישת הסעיף המעניק פטור. מעיון בכל המסמכים בתיק הן מטעם העוררת והן מטעם המשיב כפי שפרטנו לעיל, אין בשום מסמך שראינו קביעה פוזיטיבית שהנכס מסוכן בשנת המס 2014 או 2015 -

לבטח לא ראינו מסמך המתייחס לתקופה קודמת של 20 שנה אחורה - כטענת בייכ העוררים.

מסקנתנו כי הנכס נשוא הערר בשטתו כרשום אצל המשיב, במצב שאינו ראוי לשימוש ועונה על דרישות הסעיף 330 לפקודת העיריות. המשיב יעניק פטור לעוררת בגין הנכס נשוא העור, מתחילת שנת המס 2016 בהסתמך על ממצאי חוויד של המהנדס גלמנוביץ, הביקורת בנכס, ואילך, כל עוד נתוני הנכס לא השתנו.

מצאנו לציין כהערת אגב, לעניין נספח יייאיי לתצחיר חנה, שס צורף עותק מכתב האישוט שהוגש בגין ניחול עסק ללא רישיון (באיכות ירודה ובדפיס חסריסם) ; והעוררת טוענת כל היא צורפה כנאשמת לתיק והורשעה בניהול עסק ללא רישיון וניתן צו סגירה והפסקת שימוש. לטענת העוררת צו הסגירה נכנס לתוקפו ביום 1.8.91 .

גס אס העובדות

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]