החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 18 עד 31 לאוקטובר 2017
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: | 140015655 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
ליר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררת: דפנה שחר
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
העוררת הגישה השגה ביחט לחיובי ארנונה בגין נכס אליו עברה להתגורר ברחוב 2380 מספר 12 בתל אביב.
בהשגתה העלתה העוררת טענות ביחס לתיוב שטח החצר בביתה, שטת החצר האנגלית שטת חדר המכונות ושטח המרתף.
בתשובת מנהל הארנונה מלום 5.7.2016 נדחתה ההשגה ביחס לשטת היימרפסת האנגליתיי בטענה שמדובר בשטח שהוא חלק משטח הבניין כאמור בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה, נדחתה ההשגה ביחס לטענה כי מדובר בשטח חצר ולא בשטח מרפסת או מרפטת גן, נדחתה הטענה ביחס לחיוב מרתף בוילה בטענה כי אין מדובר בוילה וביחט לשטח חדר המכונות מטר מנהל הארנונה כי מדובר בחלק משטח הבנלין כהגדרתו בסעיף 1.3.1 ב לצו הארנונה. .
בדיון המקדמי ביום 14.3.2017 העלה בייכ העוררת טענה לפיה המשיב , בכתב התשובה לערר, העלה טענה שלא הועלתה בתשובת מנהל הארנונה להשגה והיא נוגעת לחיוב שטח החצר כמרפסת גן, כטענה חילופית לאמור בטעיף 3 לתשובה להשגה.
הכלל האוטר על הרחבת חצית פסולה נועד למנוע יתרון דיוני לאחד מבעלי חדין, אין ה המקרה.
תשובת מנהל הארנונה להשגה ביחט לחיוב השטח ביחס אליו ביקשה העוררת פטור בשל היותו שטת חצר מתייחסת לכך שמדובר במרפסת הבנויה מעל קומת תניון . בראשית תשובתו להשגה מפנה מנהל הארנונה לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.
מהאמור לעיל עולה כי העלאת טענה בכתב התשובה או במשך הדיון בערר לגופו לפיה שטת החצר הינו בר חיוב גס בשל הטענה החלופית כי יש לראות בשטח זה מרפסת גן אינה מהווה הרחבת חזית פטולה וממילא לא ייגרם לו למשיב יתרון דיוני שכן העוררת יכולה והייתה צריכה לשקול בין שיקוליה ובמסגרת היערכותה לדיוני הערר את עמדתו של המשיב כי מדובר במרפטת ולא בחצר. הטענה החלופית כי מדובר במרפטת גן אינה מהווה לפיכך הרחבת תזית פסולה.
לפיכך דין הטענה המקדמית בעניין וה להידחות.
ביום 14.3.2017 בעת הדיון המקדמי ביקשו הצדדיט לקבוע את התיק לשמיעת ראלות :
+על אף שחלק מהנושאים מבחינת עובדתית אינו במחלוקת , לאוד מורכבות התניק נבקש לש מוע לאיות",
טענות העוררת נגד החיוב בשטת ה''מרפטת האנגלית'י:
העוררת טענה כי מדובר בשטת חצר, מתחת למפלס הקרקע שתפקידו לספק אור ואוורור. וכי בהתאם לפסחייד בעניין אייזן חצר אנגלית אינה חלק מנכס ועל כן יש לפטור אותה מארנונה.
1
עניין חיוב יימרפסות אנגליות'י כבר נדון בפנינו בעבר.
גס במקרה וה מבקשת העוררת לגזור גוירה שווח מהגדרת ייחצר אנגליתיי בתקנות התכנון והבנייה הקובעת כי חצר אנגלית חינה שטח בחצר הבניין שמפלסו מתחת למפלס הקרקע או המדרכה הסמוכה וחוא מיועד לספק אור ואוורור לשטחים וחללים במרתף הבניין.
העוררת תומכת את עמדתה בעמיינ 273/06 אייזן הלן נ' עיריית תל אביב שם הופחתו שטחי החצרות
האנגליות משטת הנכס :
*בענייננו אלן חולק כ: שטח זה נועד לאספקת אור ואוודור לשטתים בקומת המרתף, הליהוט עליו הצביע המשיב ובעיקדו העציצים שצולמו בחצר האנגלית - אף הוא משמש למטרה זו ..%
המשיב מתנגד להפחתת שטח החצר האנגלית מטהייכ השטחים לחיוב בארנונה ומפנה לדוח ממצאי הביקורת של התוקר אייל פינטו שקבע כי מדובר בשטח מתוחם קירות עד גובה קומת קרקע אליו יש גישת דרך ויטרינת הצוח מזכוכית.
המשיב מפנה לכך שהעוררת הודתה בתקירתה במסגרת דיון ההוכחות כי הציוד במרפסת כמו כיסא עציץ ושולחן קטן הס שלה.
אין למעשה מחלוקת בין הצדדים ביחס לתיאור העובדות כפי שנמצאו בדוח ממצאי הביקורת :
תרשים המבנה צורף לדוח ממצאי הביקורת ועל גבי התשריט ציין חוקר השומה של המשיב את הערותלו
ביחס למרפסת האנגלית :
לשטת מתוחם קירות עד גובה קומת קרקע גישה דדך ויטרינת הזזה מזכוכית מקודה ע*: רשת בלזע/,
הדוייח מפנה לתמונות מספר 6-9 אשר צורפו לדוח ממצאי הביקורת ומתעדות את המרפסת נשוא המחלוקת. התמונות הוצגו כאמור לעוררת בעת חקירתה, הן סומנו מ/2 והעוררת אישרה שהציוד הנראה במרפסת האנגלית שייך לה.
שני הצדדים מפנים את ועדת הערר לפסק דינו של כבוד השופט מודריק בעניין אייון הנייל:
נצטט את החלק הרלבנטי לענייננו:
...חצר אנגליתיי מוגדדרת בתלק ד/ של התוספת השנייה לתקנות התכנון ותבנייה (בקשת להיתר, תנאיו ואגדות) תשיל - 1970 (להלן: ,התקנותי) כך" : שטח בהצד הבניין, שמפלסו מתחת למפלט הקרקע או המדרכת הסמוכה, המיועד לספק אור ואוודור לשטחים ולחללים במרתף הבניין ,"ההגלדה שותקת בעניין קגומו של פתח יציאה מן המלת אל החצר האנגלית.
היא מסתכמת בתיאוד התכלית התפקודית (פונקציה) של החצר האנגפית. אילו בדקה הוועדה את ההשלכה שיש לפתח היציאת ש'/נתגלהיי בשלב הדנון לפניה על התפקוד של החצרות כפ!
הגדרתו בתקנות ואילו קבעת שבהתקיים הנתון של פתת היציאת שוב אין לראות בתצרות הלקו את התכלית של חצר אנגלית'י יש להגדידן כי/מדפסותיי, היה עלי לשקול האם זו פרשנות
סבידה של גורם מקצועי שעליי לנקוט דיסון עצמי עד שאני בא להתעדב בת א
גם העוררת מפנה לכך כי ההכרעה בעניין חיוב יחצרות אנגליות'י צריכה להיות מבוססת על התכלית התפקודית של החצר האנגלית.
הפננו בהחלטתנו בערר 140014006 (בענלין ולינברג) להחלטה קודמת של ועזית הערר בערר 140003262.
בערר 140003262 התייתסה ועדת הערר לפסק הדין בעניין אייזן הלן וקבעה תוך שהיא מתארת מצב עובדתי דומה למקרה שבפנינו (ייהשטח שבמתלוקת מצוי במפלס התחתון של בית מגורי העורר. השטח שבמחלוקת מרוצף ותחום בקירות, ובינו ובין מרתף הבית ישנו מעבר באמצעות חלון גדול שראשיתו סמוך לרצפת המרתף וסופו סמוך לתקרהי) כך -
*י...אין חולק כי מדובר בשטת מרוצף שניתן להיכנס אללו מן המרת דרץ (יטלינה מכאן שהוא מספק למחזיקים בנכס <ותר מאשר אור ואוורור.... בטרם סיום נציין כי עיינו היטב בפסק דינו של בית המשפט המחוזי (כב: השופט מודריק ) אותו הציג העורר (עמיינ 273/05) אך לא מצאנו
כי יש בו כדי לשכנע בצדקת העודד. נסיבות המקרה שלכנמנו שונות בתכלית שכן במקדה שלפנינו אין חולק כי יש יציאה לשטח החצר האנגלית. עובדה זו מביאה לכך שלשטת החצר האנגלית <ש פוטנציאל שימוש מובהקק...=
גם בעניין ערר 140003127 , אהבה שם טוב, התייחסה ועדת הערר לפסק חדין בעניין אייון הלן. חנייל
וקובעת כך:
/.ואכן אנו סבורים כי כאשד מבנה (מידות התצר האנגלית מלמלים כי לאותה חצר שימושים מוספים מעבר לאספקת אור ואויר למרתף אין לומר שאותו שטת הינו חצד בית מגולים שמצדיקה פטור מתשלום אלנונה עבור החזקתו...
בערר 140004209 בעניין גל אוגר הביעה ועדת הערר את עמדתה ביחס להחלת הוראות תקנות התכנון והבנייח המגדירות שטח חצר אנגלית לעניין הפטור מארנונה וקבעה כך:
+הגדרת חצר אנגלית בתקנות התכנון והבנייה היא כדלקמן ..... מכאן , שתכליתה היתידה של חצר אנגלית היא אספקת אול ואוודור. במקרת שלפנינו מדובר בשטת מרוצף ומקודה הצמוד אל מדתף הנכט. בין המרתף והשטת שבמחלוקת ישנו רצף פיסי ופונקציונאלי מלא ולמעשה ניתן להיכנס אל השטת שבמחלוקת, לדרוץ עלגו להניח עליו מיטלטלין ולעשות בו שימוש מגוון.+
בערר 140011695 בעניין רועי כהן ומנדלבוים יעל קבעה הועדה כי אין מדובר בשטח חצר אנגלית כי אם מרפסת שכן בדוח ממצאי הביקורת נקבע שמדובר בשטת מרוצף, מקורה רשת ברול, מתוחס קירות עד לגובה מפלס הקרקע ויש גישה דרך ויטרינת הגוה ודלת זכוכית.
גם במקרה זה עמדה ועדת ערר על כך שתכליתן של חצרות אנגליות הינה אספקת אור ואוורור ואילו מקום בו הוכח כי יש יציאה מהדירה לשטת שבמחלוקת ועובדות נוספות המלמדות על שימוש נוסף מעבר לאוורור ואור הרי שאין מדובר בחצר אנגלית.
עיינו בתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ( מ/1) ובעדות העוררת והתרשמנו כי אין מדובר בחצר אנגלית במשמעותה בחוק התכנון והבנייה.
מדובר במרפסת אשר אין טפק כי יש אליה גישה משטח הקומה שבאותו המפלס וכמו שקבענו בעבר גס במקרה זה ניתן לאמר כי אילו לא היה מדובר במרפסת המצויה בקומה הנמוכה ממפלט קומת הקרקע לא היתה אף העוררת מעלה בדעתה להגדירה כייחצר אנגליתיי.
המרפטת אינה משמשת לאוורור או אור בלבד, שטח המרפסת גדול , גם הוויטרינות דרכן ניתן לתגיע למרפסת אינן ויטרינות שמשמשות לאוורור ותאורה בלבד כי אס לאפשר לעוררת לעשות שימוש במרפסת (שימוש בו היא מודה) להצבת רחיטים ועציצים .
מכל האמור לעיל דיו הערר ביחס לשטח המרפסת האנגלית. להידחות, מדובר בשטח אשר אינו משמש לאוורור ותאורה של החדר הטמוך לו כי אם מרפסת לכל דבר ועניין.
טענת העוררת בדבר הפחתת שטחי המרפטת ופטור לשטח זה בגין היותו חצר 1
העוררת מבקשת להפחית מסך השטח בו מחויב הנכס שטח של 79.32 מ"ר, המהווה לטענתה שטת חצר ובשל כך אין לחייב שטח זה.
המשיב דחה את בקשת העוררת בטענה כי מדובר במרפטת והפנה לסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה הקובע כל מרפסת תחויב כחלק משטח בננין.
בטרם נכריע במחלוקת בין הצדדים נסכם את הממצאים העובדתיים ביחס לשטח נשוא המחלוקת :
המשיב הגיש את תצהירו של התוקר אייל פינטו אליו צורף דוח ממצאי הביקורת מיום 28.6.2016 ותמונות של הנכס, העוררת הגישה תצהיר מטעמה, העדים נתחקרו על תצהיריהם, לאחר עיון בתצהיריהם
ובעדותיהס התרשמנו כדלקמן:
* מדובר בשטח לא מקורה ומחופה ברצפת דק
* הגישה לשטת וה היא מדלתות זכוכית מדירתה של העוררת, באותו המפלס של דירתה וכפי שהעידה העוררת אין מדובר בשטת הנגיש לציבור ובשטח מוצב ריחוט וציוד השייך לה.
3
= השטה שבמחלוקת מוקף בקירות אשר טומנו במהלך דיון ההוכתות בצהוב על ידי עד המשיב.
עמדתו או של המשיב לא נטתרה. העוררת לא הביאה ראיות הסותרות ממצאים אלה. מסיבותיה שלה נמנעה באופן עקרוני העוררת מלצרף לתצהירה תמונות או ראיות השופכות אור על מצבה של הייחצריי.
* הקירות המקיפים את שטח החצר כולה, הכולל בתוכו גם את שטח הנכט שבמתלוקת סומנו על ידי עד המשיב במהלך הדיון בצבע כחול,
+ העוררת לא חויבה על ידי המשיב בשטח המוגדר יירצועת גינוןיי ונמצא בסמוך לשטח שבמחלוקת ובתוך תחום הקו הכחול כאמור לעיל.
* חיוב העוררת בנושא הבריכה הנמצאת בהמשך לנכס נשוא הערר אינו שנוי במתלוקת בין הצדדים.
מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ניתן כאמור להתרשם מהחצר נשוא המחלוקת.
ההתרשמות היא שמדובר בשטת המאפיין מרפסת או מרפטת גן ולא חצר. מדובר בשטח מרוצף ברצפת דק בהמשך ישיר ועם גישה ישירה מדירתה של העוררת. כבר אמרנו במקרים אחרים בהם הכרענו במחלוקות דומות כי מקום שהתרשמנו כי מדובר בשטח המאפיין חצר כמו שטח אדמה, סלעייה, או מגרש ניתן להגיע למסקנה שונה ממסקנתו של המשיב במקרה זּה, אלא שבמקרה שבפנינו ההתרשמות היא כי הנכס נשוא המתלוקת משמש כמרפסת לקומת הקרקע הצמודה לו ואין נפקות להכרעה בשאלה האם מדובר במרפסת או מרפסת גן.
עוד התרשמנו מהתמונות, מעדות העוררת ומדוח ממצאי הביקורת כי בשטת שבמתלוקת נעשה שימוש.
למעלה מן הצורך נציין כי סעיף 1.3.1 יייב לצו הארנונה קובע כאמור לעיל כי מרפסת גן תחויב במלואה במידה והינה מקורה או בעלת מעקה או קיר בשלושה צדדים של היקפה. העוררת לא הוכיחה כאמור את טענתה בעניין אי חיוב המרפסת בשל אי עמידה באחד מתנאי הסעיף, כאמור מכלל הראיות שהונחו בפנינו מצאנו כי המרפסת , אכן בעלת מעקה או קיר בשלושה צדדים של היקפה.
טענת העוררת כי מאחר והחצר מתוחמת מחמשת צדדיה אין היא עונה על דרישות הסעיף הנייל בצו הארנונה שכן הסעיף מדבר על שלושה צדדים של היקפה בלבד היא טענה חטרת בסיט עד כדי מיתממת.
הדרישה לתחימה משלושה צדדים של היקפה של חצר הינה דרישת מינימום ולא דרישה דווקנית לחצר המוקפת משלושה צדדדים בלבד.
טענתה החלופית של העוררת כי השטח הצהוב אינו מתוחם משלושה צדדים בהיקפו גם היא אינה מבוססת. קיר הדירה אשר דרכו העוררת יוצאת למרפסת נשוא המחלוקת מהווה קיר על אף שהמעבר לנכס נעשה דרך חלונות זכוכית. הטענה כי חלונות וּכוכית אינם מהווים קיר כבר נדחתה בהחלטות קודמות של ועדות הערר ובתי המשפט,
הטענה כי המעקה המקיף את הבריכה אינו מהווה קיר או מעקה בהתאם להוראות סעיף 1.3.1 לייב לצו הארנונה מאחר ושטת הבריכה אינו חלק מהנכס שבמחלוקת אינה משכנעת. מדובר במעקה באחד מצדדי היקפו של הנכס, אין על כך חולק, ואין נפקות לשאלת חיובה של הבריכה.
מכל האמור לעיל הננו דוחים את הערר ככל שהוא מתייחס לטענה כי יש להפחית את שטח המרפסת מכלל שטח חיוב הנכס.
הטענה בדבר הפחתת שטת חדר המכונות מהנכס:
טענתה היחידה של העוררת ביחס לחדר המכונות הינה כי מדובר בשטח שאינו חלק אינטגראלי מהנכס.
בחקירתה התייתסה העוררת לחדר המכונות:
+אין כניסת לחדד המכונות דרך הדידה, חדר המכונות משמש את הבליכת שבחזקתי?/
מקום בו העוררת מודה כי היא מחזיקה בנכס ועושה בו שימוש לא מצאנו נימוק משכנע או סמכות לפטור אותה מארנונה בגין שטח זה
דין הערר בעניין טעיף גאה להידחות.
חיוב שטח המרתף:
העוררת טוענת כי בעקבות פסיקת בית המשפט בעתיימ 31495-03-13 ענת חרחס נ' עיריית תל אביב יש לחייב את קומת המרתף בדירתה בשיעור 75% משטחה.
המשיב אינו כופר בכך שעל פי הוראות פסק הדין בעניין חרחס הנייל יש לחייב את שטח המרתף בדירת העוררת על פי סעיף 1.3.1 הי לצו הארנונה.
המשיב מנמק את סירובו לסווג את מרתף העוררת בהתאם להוראות פסק הדין בעניין חרחס בטענה כי אין מדובר בפסק דין חלוט הואיל וערעור שהגיש המשיב על פסק דין וה תלוי ועומד.
המשיב מוסיף ומציין כי מדובר בפסק דין אקדמאי בלבד ויישומו נוגד את הדין והפסיקה החלים בנושא.
לא זו אף זו המשיב מרחיק לכת ומעלה טענה כנגד העוררת לפיה /העולדת מבקשת מועלת הערר לשים עצמה בנעליו של בית המשפט העליון ביושבו כערכאת ערעודר על פסק דינו של בית המשפט לעניינים מנה??ים/...
נקדים ונאמר כי טענתו וו של המשיב כלפי העוררת הינה טענה חסרת טעם וחסרת בסיס ומלמדת על תפיסתו השגויה והמקוממת של המשיב את המבנה ההיררכי של מערכת המשפט הישראלית.
שבנו והדגשנו לא פעם ולא פעמיים את המובן מאליו.
הן עיריית תל אביב והן ועדת הערר לענייני ארנונה אינן פועלות בחלל משפטי ריק, בוודאי שאינן עצמאיות לבחור איוו הלכה שנפסקה בבית המשפט לעניינים מנהליים מחייבת אותן.
דווקא המשיב מבקש לשים עצמו כערכאת ערעור אוטונומית על החלטות בית המשפט לעניינים מנהליים שעה שהוא מסרב לפעול בהתאם להוראות פסק דין מחייב רק בשל העובדה שתוצאות פסק הדין אינן לרוחו והוא הגיש ערעור על ההחלטה לערכאה גבוהה יותר.
כל עוד לא נפסק אחרת, החלטתו של בית המשפט לעניינים מנהליים בעניינה של ענת חרחס מחייבת את ועדת הערר בעת שמובאות להכרעתה סוגיות הקשורות בסיווג נכס בהתאם לסעיף 1.3.1 הי לצו הארנונה.
המצב המשפטי כיום ברור.
מכל האמור לעיל דין הערר ביחס לשאלת חיוב המרתף להתקבל.
בשים לב להחלטתנו בעניין חיוב המרתף אין צו להוצאות.
ניתן והודע היום 23.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי
משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענייניסם מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתך האינטרנט של המשיב.
1 /
₪ |
יריה ו לון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר צויד גדי טל
| קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: | 140015467 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו'/ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: אברהם רפאלי זל
ע''י אלמנתו הגב' ויקטוריה רפאלי
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטת
ערר זה הוגש על ידי אלמנתו של העורר הגבי ויקטוריה רפאלי (להלן: ייהעוררת?).
לאחר מספר דיונים מקדמיים אימצו הצדדים לתיק זה ביום 29.5.2017 את אותו הסדר דיוני אליו הגיעו בעלי דין אחרים , כחלק מהטדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינס חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכוּית החדשה בתל אביב ואשר לטענת חמשיב הס מחציקים בה.
מתחם התחנה המרכצית בתל אביב ברחוב לוינטקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .
ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכצית החדשה.
במסגרת חדיוניס נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכוית החדשה כצד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזחות המחזיק לצרכי ארנונה.
בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.
בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו חצדדיס הגישו בתיק שבפנינו העוררת, המשיב והצד חשלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכיט הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן
החלטה על סמך חומר הראיות שהגישו.
בעת שאישרנו את ההסדר הדיוני בין הצדדים עמדנו על כך שלכתב הטענות מטעט המשיב תצורף ראיה ו/או קצה קציה של ראיה המלמדת על התהליך בו נרשמו העוררים כמתזיקיס בשנת 1999 או במועד חילופי המחציקים בין התחנה המרכזית החדשה לבין העורר בכל תיק ותיק.
העוררת הגישה בשמו של העורר כתב ערר בו העלתה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביססה את טענתה לפיה העורר לא החציק בנכס בכך שלא קיבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.
העוררת הפנונה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא הערר חינה התחנה המרכנית החדשה.
+הכיצד הינכם דוצים שאשלם חיוב כלשהו ואפילו מזעדי כאשר אני לא מחזיקה בנכס ולא החזקתי בו מעולם...אתם הרי יודעים את המחדל של הנהלת התחנה המדכזית שלא מסרה לנו
מפתחות לנכס ואיננו *ודעים תיכן הוא ממוקם. מעולם לא לאינו אותו.... זה שלטענתכם קיבלתם דיוות מהנהלת התחנה המרכזית כי בעלי זכ הוא המחזיק בנכס. זה מחד 2 ופשע מצידם,. +
המשיב הגיש כתב תשובה ובהמשך בעקבות החלטת הועדה מיום 7.8.2017 חמציא את ההודעה שנתקבלה אצלו מהתחנה המרכוית החדשה המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשיב שינויים בשמות המחציקים בנכס.
חמשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעורר חינו בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס
התחנה המרכוית החדשה הגישה ביום 26.3.2017 הודעה לפיה לא נמצא כל חומר אצל התמחיית על שמו של העורר על פי הפרטים המוחים שהועברו לבייכ התהנה.
בדיון המקדמי ביום 29.5.2017 שבה בייכ התמחיית על עמדתה צו ואילו בייכ המשיב הודיע כי על פי רישומי המשיב נרשמה חנות מספר 1123 עייש העורר על פי פניית התמחיית בשנת 1999.
בפניית התחנה המרכנית משנת 1999 אכן מופיע שמו של העורר רפאלי אברהם צייל ביחס לחנות 3 ובציון הערה ייחנות לא פעילהיי.
להחלטה זו מצוריפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים והַהכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל *חולו
בתתאמה גם על תיק זֶּה.
נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק וה כדלקמן:
כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראליות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, אולם תיק מוצגים במקרה זה לא הוגש , אולי מאחר ולא נמצאו בידי הצד השלישי מסמכים ביחס לנכס זה
הצדדים הסבימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכיט שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.
מהראיות שהציג המשיב עולה כי המשיב שינה את רישום המחציקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(ראה הודעת המשיב מיום 10.8.2017 )).
עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכזית.
כאמור המשיב ביצע את חילופי המתזיקים , כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.
העוררת טענה כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לעוררת, היא הצביעה למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את התיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשס את חילופי המחגיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכסוך בין מחזיקים.
התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העוררת ברורה כאמור:
המשיב ביצע חילופי מחציקים בשנת 1999.
חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.
גם אס ההסכם שנחתם בין התמחיית לעורר דומה בנוסחו להסכמים שהוצגו לנו בתיקים אחרים הרי שההסכם שצירף במקרים אחרים הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גס לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת הייהודעהיי על חילופי המחזיקים.
העורר לא החזיק בנכס.
באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.
אין בהחלטה גו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.
החלטתנו זו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר , יש גם בהחלטה זו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לוכויותיהם של הנישומים דוגמת הנישום העורר בערר וּה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 23.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יים-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפגרסס החלטה צו באִתַר האינטרנט של המשיב.
ן | -
/
יע אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: 4 גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| ג בחשון תשעח
227
מספר ערר: | 12:46 / 140017171
מספר ועדה: | 11605
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד צדוק אלון
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
חבר: עו"ד טל גדי
העורר/ת: י.ד.ו.ז. ארועים בגן בע"מ
-נ ג ד -
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
החלטה
הערר נמחק ללא צו להוצאות.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 23.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית
המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
ב לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) ה
ל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטתנט של המשיב.
יו"ר: עו/ד/צדוק אלו חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי
1
4 | שם הקלדנית: ענת לוי
|
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: | 140016538 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו''ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: איוון רוזנשטיין
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטת
הצדדים לתיק זה אימצו בדיון המקדמי ביוט 27.6.2017 את ההסדר הדיוני אותו אימצו בעלי דין רבים בתיקי התמחיית (המיוצגים על ידי מייצגיסם אתרים) לפיו כל צד יגיש את ראיותיו בדרך של תצהיר או בדרך של תיק מוצגים והתלטת הוועדה תתקבל על סמך החומר שיוגש על ידי הצדדים אל אם יבקש צד מהצדדים לקיים דיון לאחר שיתקבלו המסמכים מהצדדיט.
הסדר דיוני וח אחה להסדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינס חיובט של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנות'י אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכגית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחציקים בח.
מתחם התחנה המרכזית בתל אביב ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .
ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכזית החדשה.
במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוּימון התחנה המרכצית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחזיק לצרכי ארנונה.
בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.
בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העוררת , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן
החלטה על סמך חומר הראות שהגישו.
העוררת הגישה כתב ערר בו העלתה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביססה או טענתה כי לא החזיקה בנכס בכך שלא קיבלה מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.
העוררת הפנתה בכתב הערר לכך שמי שמחזיקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכצית החדשה.
\למרשתנו אין כל גישה אליו ובפועל מעולם לא נמסד להזקנה מעולם...כל המתחם סגוד מכל עבר בשערי ברזל, קירות ולוחות אסכולית, המתתם בו מצו? הנכס נטוש לתלוטין (אין גישה אלו לאיש...מעולם לא נעשה כל שימוש בנכס על ידי מרשתנו ומעולם לא נמטרה לה החזקת בו..+
המשיב הגיש כתב תשובה ובמועד מאוחר יותר צירף את פניות התחנה המרכצית משנת 1999 המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך חמשיב שינויים בשמות המחציקים בנכס. (חנות מספר 6 עייש לייור יופה).
המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעוררת הינה בעלת הזיקה הקרובת ביותר לנכס.
התחנה המרכצית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה.
התחנה המרכוית ביקשה לציין בפני הועדה כי אין למעשה יריבות בינח לבין העוררת שכן על פי הרישומים בספרי התחנה המרכוית החדשה העוררת רכשה את הנכס ביום 24.12.97 כאשר בהסכם המכר בו רכשה את החנות נקבע כי התוקה בחנות תימסר לעוררת ביום 28.12.97.
לטענת התחנה המרכזית מר לייזר יופה שמכר לעוררת את הנכס אישר בכתב כי קיבל את החזקה בנכט ביום 31.12.97.
פרט להודעתה זו הגישה התחנה המרכצית החדשה תיק מוצגיסם שכלל הסכם מיום 3.11.88 בינה לבין המוכר של הנכס לייור יופה, הסכם מיום 24.12.97 בין המוכר לייור יופה לבין העוררת רוונשטיין איוון, מכתב מיום 26.4.98 מהתחנה המרכנית ללייזר יופה בו מצוין כי התזקה נמסרה לו בחנות ביוט 31.12.97, תעודות חיוב מאוחרות יותר למועד זה בו חויייבה העוררת בדמי ניהול בגין החנות.
נציין כי כרונולוגית הודיעה התמחיית מאוחר יותר בשנת 1999 כי הזכויות בחנות עברו ללייזר יופה (ראה הודעת המשיב) על אף שבמועד וה כבר הועברו הזכויות לעוררת והיא כבר חוייבת בדמי ניהול.
להחלטה זו מצורפת החלטתה הטופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפוד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהתלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו
בהתאמה גם על תיק זה.
נוסיף, נציין ונפרט מעבר לאמור לעיל עוד פרטיט ספציפיים הנוגעים לתיק זה כדלקמן:
הצדדים הסכימו כאמור כי על טמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה טופית על סמך חומר הראיות בתיק.
הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים כמפורט לעיל.
מחראיות שהוצגו לנו עולה כי חמשיב שינה את רישום המחזיקיט על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999, דיווח שהתייחס כאמור ללייור יופה, מי שמכר לעוררת את החנות.
עולה מכתב התשובה ומההודעח אותה הגיש המשיב על פיה ביצע את חילופי המתזיקים כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכזית.
כאמור המשיב ביצע את חילופי המחזיקים ורישומח של העוררת בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזצית החדשה.
העוררת כאמור טענה כי החצקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לה, היא הצביעה למעשה על התחנה המרכזית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשס את חילופי המחזיקים מינואר, על אף שבהודעת התחנה המרכזית התדשה משנת 1999 נקבה היא בשמו של המוכר לייור יופה ולא בשמה של העוררת. המשיב חפנה לכך שיכול ומדובר בסכטוך בין מחזיקים.
התמונה העובדתית שנפרטה בפנינו בעניין טענות העורך ברורה כאמור:
חמשלב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.
חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעה על חילופי מחזיקים או חדילת חוקה כנדרש על פי דין.
ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין בעל הזכויות הקודם לייוּר יופה לבין התמח'ית ו/או בינו לבין העוררת אין בו דבר בכדי לשכנע כי בוצעה מסירה בפועל של החזקה בנכס למוכר לייור יופה, ודאי שלא לעוררת.
הודעת המשיב על פיה ביצע את חילופי המתזיקים, כאשר הצד השלישי בעצמו דיווח על בעל הזכויות הקודם כמי שהחגיק כביכול בנכס בשנת 1999 מוסיפה נדבך נוסף לרושס שהצטבר בפני ועדת הערר בתיק וה כמו גם בתיקים אחרים לפיה דובר בהודעה לאקונית שבינה לבין אחוקה בפועל בנכסים לא היה דבר וחצי דבר. ממילא לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים.
הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לבעל הזכויות הקודם ו/או לעוררת מעמידות בספק רב את מחימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.
הגענו למסקנה כי העוררת לא החציקה בנכס.
ההתכתבות בין בעל הזכויות הקודם לבין התמחיית ביחס למועד מסירה כביכול אינה גורעת מהרושס לפיו עובדתית לא נמסר לעוררת הנכס וכי לא היה למעשה נכס למסירה במועד המיוחס לה כמחזיקה.
באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592.
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העוררת לא החויקה בנכס בתקופות המיוחסות לה על ידי המשיב.
אין בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררת לביץן הצד השלישי.
החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לוכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישומה העוררת בערר וה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 23.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשוקת המקומינת (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערת) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו\באתר האינטרנט של המשיב.
/
/ \ \
יו'יר: ₪ צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר 7 גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016098 שליד עיריית תל אביב- יפו
יף'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: | ישראלי רון
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
ביום 02.8.2016 פנה העורר למחלקת הגבייה בעירית תל אביב , פנייה שהועברה למנהל הארנונה וביקש להסב תשומת לב העירייה כי : " ב"נכס" (מחסן למגורים) שרכשתי בשנת 2010 לא נעשה שם שינוי ושימוש מאז קנייתו ועד היום, לכן אבקש לסווג את הנכס בסיווג של "מחסן שאינו ראוי לשימוש ....אבקשכם בינתיים להקפיא כל הליכי גבייה עד שתשלחו שוב אנשים מטעמכם לראות כי המקום אינו ראוי לשום שימוש ותסדירו את הסיווג הנכון."
ביום 12.9.16 השיב מנהל הארנונה לפניית העורר למחלקת הגבייה והפנה לכך שבעבר נחתם עם העורר הסכם פשרה במסגרת דיון בפני ועדת הערר לפיו הוסכם, לפי תשובת המשיב, כי בין התאריכים 1.7.11 ל 31.12.12 יסווג הנכס בסיווג מגורים ומיום 1.1.13 יסווג בסיווג עסקים.
עוד השיב מנהל הארנונה כי החל מיום 1.1.13 ועד ליום 31.12.15 יזכה הנכס לפטור בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.
בכתב הערר שהגיש העורר לוועדת הערר לא הרחיב העורר רבות מעבר להשגה והוסיף
וטען :
"נכס ריק, לא ראוי לשימוש, אין לו קיר אחד, פרוץ לצד החצר, אין לו גג, נמצא בבניין מגורים ללא כל שימוש מזה עשרות שנים.."
ביום 28.3.2017 העלה למעשה העורר שתי טענות חדשות, האחת כי אין מדובר בנכס וכלל לא היה נכס מאז ומעולם וכן שהשטח שחויב עולה על השטח בפועל וחלק מהשטח שחויב הוא חלק מחדר המדרגות.
לאור טענת העורר כי הנכס חויב בעבר בסיווג מגורים הודיע ב"כ המשיב כי יבדוק טענה זו .
המשיב הודיע כי לא שינה מעמדתו והוועדה קבעה את התיק לדיון מקדמי נוסף ליום 7.
בדיון זה חזר העורר על טענתו כי יש לחייב את הנכס בשטח של 9 מ"ר קטן יותר מהשטח בו חוייב והגיש חוות דעת שמאי שסומנה ע/1 לתמיכה בטענותיו.
ב"כ המשיב הפנה להסכם פשרה שנחתם בין העורר למשיב בשנת 2012 בו הסכימו הצדדים כי שטח הנכס הינו 15 מ"ר וכי מדובר במחסן במבנה מגורים.
ב"כ המשיב ביקש שהות להגיב לחוות הדעת שהוגשה והצדדים הסכימו כי לאחר קבלת עמדת המשיב תינתן החלטה סופית בתיק על סמך החומר שהוגש וללא צורך בשמיעת ראיות.
בסיכומי טענות המשיב העלה המשיב טענות כנגד הרחבת החזית הפסולה מטעמו של העורר.
המשיב טוען כי במסגרת השגתו ביקש העורר לפטור את הנכס מתשלום בשל היותו "מחסן שאינו ראוי לשימוש" ואילו בדיון המקדמי בפני ועדת הערר זנח למעשה טענה זו והעלה טענות בדבר גודל הנכס ובדבר סיווג הנכס בסיווג "מגורים".
עיינ בהשגה מיום 2.8.16 ובכתב הערר מיום 28.11.2016, אין בהם מילה או חצי מילה ביחס לסיווג הנכס בסיווג הזול ביותר האפשרי על פי צו הארנונה, או סיווג למגורים ואין בהם אזכור לטענת העורר ביחס לגודל הנכס ולכך שיש לחייבו בשטח של 9 מ"ר ולא בשטח של 5 מ"ר.
ועדת הערר שואבת סמכויותיה מסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 . בהתאם לכך מוסמכת ועדת הערר לדון בטענות שנדחו על ידי מנהל הארנונה כאשר דן בהשגה.
העלאת טענות במהלך דיוני ועדת בטענות אשר לא הובאו בפני מנהל הארנונה מהווה הרחבת חזית אסורה בוודאי כאשר מדובר בטענות שאפילו בכתב הערר לא בא זכרן.
במקרה שבפנינו טוען העורר כי יש לדון בטענות בדבר סיווג הנכס על פי הייעוד הזול יותר למגורים ולהפחית משטח הנכס, שלא נזכרו בהשגה או בדחיית ההשגה.
העלאת טענה בדיעבד , בערר שפנינו , טענה שלא הייתה בפני מנהל הארנונה עת השיב להשגה מהווה הרחבת חזית פסולה.
הכלל האוסר הרחבת חזית נועד למנוע מצב בו במהלך התדיינות משפטית יורע מצבו של צד מהצדדים לדיון שכן לא יכול היה להתייחס לטענות הצד השני בעת שנערך לדיון המשפטי.
במיוחד נכונים הדברים כאשר מובא לידיעתנו על ידי המשיב (טענה שלא הוכחשה) כי בתיק 3 הגיעו הצדדים הסדר פשרה הנוקב בשטח של 15 מ"ר ועל סיווגו כמחסן.
לפיכך, נדחות טענות העורר ככל שהן נוגעות לסיווג הנכס למגורים או להפחתה משטחו של הנכס.
קביעתנו זו אינה חוסמת את דרכו של העורר לשוב בעתיד ולפנות למשיב בהשגה ביחס לטענותיו אלה.
כל שנותר לדיון , מבחינת הערר שבפנינו למעשה הינה טענתו של העורר כי הנכס אינו ראוי לשימוש.
בנושא זה לא הייתה מחלוקת בין הצדדים , ראה תשובת מנהל הארנונה מיום 29.8.2016 אשר מפנה לכך שלאחר שהנכס נהנה מפטור על פי סעיף 330 לתקופה של 3 שנים, על פי
2
הוראות החוק יחויב הנכס החל מיום 1.1.16 ולמשך חמש שנים על פי התעריף המזערי לפי השימוש האחרון שנעשה בו טרם מתן הפטור.
לו ירצה העורר להעמיד שאלת "השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור" למבחן שיקול הדעת של מנהל הארנונה ו/או ועדת הערר פתוחה לו הדרך לעשות זאת בהשגה על פי החוק ביחס לשנת המס הבאה.
מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.
לא מצאנו להיעתר לבקשת ב"כ המשיב להשית על העורר הוצאות שכן לא נשמעו ראיות בתיק זה ונדמה כי לא נאמרה המילה האחרונה באשר לשאלת הדיון בטענת העורר ביחס לשימוש האחרון שנעשה בנכס טרם תקופת הפטור. .
ניתן בהעדר הצדדים היום 23.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
4
יו'יר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר:|ען'יד גדי טל
7
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה פללית מס ערר: 140015751 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
ירייר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: גנני משה ועליזת
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב
החלטת
הצדדים לתיק וה אימצו חסדר דיוני , כתלק מהסדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינם חיובם של מחזיקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה המרכצית התחדשה בתל אביב ואשר לטענת חמשיב הס מחציקים בה.
מתחם התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברתי לולנסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .
ועדות הערר בהרכביהן השוניט כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שניט חנויות בתחנה המרכצית החדשה.
במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכזית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לצימון התחנה המרכוית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופת של המחלוקת באשר לזהות המחזיק לצרכי ארנונה.
בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.
בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העוררים, המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן התלטה על סמך חומר הראיות בהגישו.
העוררים הגישו כתב ערר בו העלו טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביססו את טענתט כי לא התזיקו בנכס בכך שלא קיבלו מפתחות לתנות וכי אין לחנות כל גישה.
העוררים הפנו בכתב הערר לכך שמי שמחציקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכזית החדשה.
המשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את פניית התחנה המרכצית משנת 1999 (נספח בי לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיס לפיו ערך המשיב שינויים בשמוות המחציקים בנכס.
המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעוררים הינם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס.
התחנה המרכצית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוזה המכר, תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניהול.
להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 וְהִיא מהווה חלק בלתי נפוד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהתלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו
בהתאמה גם על תיק זת.
נוסיף , נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעיט לתיק וה כדלקמן:
בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:
/מדובר בחנות ריקה שבנייתה לא הושלמה ושאין אליה גישה, כמו גס ליתל החנויות המצויות בסמיכות אלית?
/...העוררים מעולם לא קיבלו מהתמתיית את החזקה בחנות ...=
כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאז הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 19.7.2017.
הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בוניק.
הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שהגיש:
חוצה המכר מיום 12.4.91 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 20.7.73.
עוד הציגה התחנה המרכזית את מכתבס של העוררים המבקשים למכור את וכותס בחנות וכן
דרישת הצד השלישי להשתתפות בהוצאות.
מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דיוות כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(לאה נספת ב / לכתב התשובה מטעם המשיב).
נצטט מכתב התשובת :
לודגש, חיקלופי המחזיקים בוצעו כבל בשנת 1992 / וזאת על סמך הודעה מסודרת מאת הבעלים, התחנה המרכזית החדשה ..%
עוד עולה מכתב התשובח כי המשיב לא בדק את מצב הנכט בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכצית.
כאמור המשליב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית החדשה.
העוררים כאמור טענו כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה להם, הס הצביעו למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.
המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחציקיט מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בסכטוך בין מחזיקים.
התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העוריס ברורה כאמור:
המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.
חילופי המחזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.
לא נמסרה הודעה על חילופי מתזיקיס או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.
2
ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העוררים לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם יום התיוב ו/או עם המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחציקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים.
הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורריס מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.
העוררים לא החזיקו בנכס.
באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .
מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל -- מתקבלת הטענה כי העוררים לא החזיקו בנכס בתקופות המיוחסות להם על ידי המשיב.
איןו בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העוררים. לבין הצד השלישי.
התלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גם בהחלטה גו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גם לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהם של הנישומים דוגמת הנישומים , העוררים בערר וּה.
ניתן בהעדר הצדדים היום 23.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה\\או/באתר האינטרנט של המשיב.
0 , |
|
יו"ר: ע צָ אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי אוו גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: 140016849 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'/ר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ה אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: טרי עמרי
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
בפנינו ערר על חיוב נכס שבחזקת העורר בשטת של 6.21 מ"ר ברחוב לבונטין 19 תל אביב .
העורר טוען כי יש לסווג את הנכס בסיווג יימגוריסיי.
לאחר ביקורת שנערכה ביום 24.1.17 הודיע המשיב לעורר כי /בהסתמץך על ביקורת שעלכנו במקום הנכס משמש לאחסון...היות ואינך מחזיק בלירת מגולים ו/או מתגורל בכתובת המיל ועל פי היתד הבניה ייעודו המקורי של הנכס מחסן עסקל....% נדחית השגתו על סיווג הנכס כמחסן.
העורר מבסס את הערר על הטענות הבאות :
> העורר עושה שימוש פרטי במחסן לאחסנת פרטים אישיים שלו ושל משפחתו אגב שימוש בדירתו בכתובת המצויח מרחק כמה רתובות מכתובת המחטן
* את חיוב הארנונה יש לקבוע על פי חשימוש בנכס ואין לעובדה כי הנכט אינו במוד לדירת מגורים בבניין או לייעוד הקבוע בהיתר הבנייה ביחס לנכס ה בכדי להשליך על סיווגו על פי צו הארנונה
* העובדה שהמחטן הוצמד על פי היתר הבנייה ליחידות המסחר אינה משליכה על השימוש בפועל במחסן אשר כאמור אינו עסקי.
המשליב בתשובתו להשגה ובכתב התשובה לערר מנמק את דתיית ההשגה כדלקמן:
+ אין חולק כי הנכס משמש לאחסנה וכי העורר אינו מחציק בדירת מגורים בבניין בו מצוי הנכס.
* אין מדובר בשטח הטפל לשטח עיקרי בו נעשה שימוש למגורים אלא ביחידה עצמאית אשר השימוש בה לצורך סיווגה נבחן לגופו - הנכס משמש לאחסנה ולא למגורים.
= גם היתר הבנייה של הנכס אינו מאפשר בו שימוש למגורים.
> אין רלבנטיות לכך שהעורר משתמש בנכס לשימוש פרטי , זה אינו הופך את השימוש לשימוש למגורים.
ביום 7.8.2017 התקיים דיון מקדמי בפנינו בו הסכימו באי כוח הצדדים כי הואיל ואין בין הצדדים מתלוקת עובדתית יסכמו את טענותיהם המשפטיות בכתב .
הצדדים הסכימו עובדתית כדלקמן:
שאנו מסכימים כי במחסן נשוא העדר מאחס( העודר פדיטים הקשודים בדירתו המצויה בכתובת אחרת בקרבת מקום ולא עושה בו שימוש מסחני?/
אכן הודמן בפנינו מקרה שלא מן המניין בו נישום שוכר לעצמו מחסן בסמוך לדירתו לצורך אחסנת פריטים שלו היה מאחסן אותם במחסן בבניין בו מצויה הדירה , מחסן הצמוד לדירתו, היה המחסן מסווג מן הסתם בסיווג מגורים.
לאחר עיון בטיעוני הצדדים ובצו הארנונה ועל אף ההבנה לטיעוניו של העורר לא מצאנו כי ביכולתנו להיעתר לבקשתו של העורר .
אין מחלוקת בין הצדדים ואין השגה על כך שעובדתית בנכס נשוא הערר מתבצעת פעילות אשר עונה על הגדרת ''מחסניסם'י בצו הארנונה .
העורר טוען כי מאחר והאחסנה ייטפלהיי לשימוש אשר הוא עושה למגורים בדירתו הסמוכה גיאוגרפית לנכס ובשל העובדה כי אין הוא מנהל בנכס עסק , יש לבחון את השימוש בפועל בנכס ולסווגו בסיווג מגורים.
אכן צודק העורר כי יש לבחון את השימוש בפועל בנכס. בחינת החיתר הבנייה של הנכס משמשת כאחד הכלים לבחינת השימוש בנכס אלא שהסיווג ייקבע על פי השימוש בפועל.
והנה, במקרה וה השימוש הינו לאחסנה.
צו הארנונה אינו מאפשר למשיב ו/או לוועדת הערר לבחון את סוג תת השימוש לאחסנה ואינו קובע סיווג אחד לשימוש בפועל למטרת מגורים ו/או שימוש בפועל למטרה אחרת, פרטית או עסקית (הגם שעצם השכרת המחסן לעורר מהווה פעילות עסקית של המשכיר, עסק לאחסנה).
אחסנה היא אחסנה ואין וה מעלה או מוריד האם העורר עושה שימוש בנכס לצרכיו הפרטיים האישיים.
לו אכן היה מדובר בנכס הצמוד קניינית לדירת העורר או סמוך לו מבחינה פיזית היה מקום לדרוש מהמשיב לראות הנכסים כיחידה אחת לצורך סיווג הנכס ולבחון האם השימוש לאחסנה טפל לשימוש למגורים.
אין וה המקרה שבפנינו.
לאור השימוש יש לקבוע כי השימוש תואם את האמור בצו הארנונה ועל כן יש לסווגו תחת סיווג ''מחסניםי'י.
בשולי הדברים נעיר כי יכול להיות שלא לסוג מחסן כזּה התכוון מתקין הצו כאשר ניסח את צו הארנונה בכלל ואת סעיף 3.3.2 לצו בפרט אלא שבהעדר סעיף ספציפי לעניין סיווג אחסנה
למטרות מגורים כבולות: דנ .
מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.
בנסיבות העניין אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 23.10.2017.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מִיוֶם קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות החשויות המק
בוועדת ₪ו התשלייו - 1977 תפורסם 8
(ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין
תר האינטרנט של המשיב.
\)
יו''ר: עוי'ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר ד גדי טל
קלדנית: ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015264
שליד
עיריית תל אביב-יפו
חברי ועדת הערר:
בפני
ייר :
חבר:
חבר:
עו"ד שירלי קדם
עו"ד גדי טל
פרופי יו רייך, רו"ח
העורר: הקרי דוד
נגד
מנהל האונונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
עניינו של הערר דנן בנכס הנמצא ברתוב יחיעם 36 בתל אביב יפו, הרשום בספרי העירח כנכס מספר 7 (להלן: ''הנבסיי).
תמצית טיעוני העוררת
המשיב החליט באופן שרירותי לייחס לעורר נכס הנמצא בטמוך לחנות הספרים שלו. מדובר בנכס אשר שימש בעבר כבית דפוס וכאשר עדיין מצויים בו מכונות דפוס כבדות ומוה שנים הוא מסווג כיימחסניט!י.
שומה מתוקנת התקבלה אצל העורר ביום 8.10.15, והעורר הגיש לאור השומה השגה. מנחל הארנונה לא השיב להשגה ועל כן יש לקבל השגה צו.
בשנת 2016 הגיש העורר השגה נוספת. אותה קיבל המשיב החל מיום 6.1.16.
הערר הינו על טענת העורר לגבי ההשגה הראשונה לשנת 2015.
ההשגה הראשונה לא הוגשה באיחור שכן היא התקבלה אצל חמשיב ביום 6.12.15 ורק בערר מעלה המשיב טענה גו וטוען כי השומה נשלחה לעורר ביום 3.9.15 ללא כל אסמכתא.
עיקר המחלוקת הינה לגבי והות המחזיק בחלק המסומן בתשריט בצהוב. אין תולק כי מי שהיה רשום טרם מועד הביקורת הוא מר הקרי יוסף בסיווג מחסנים.
העורר העיד בעצמו ואף הביא עדותו של מר הקרי יוסף שתמך בעדותו לפיה מי שהחזיק בנכס חוא הקרי יוסף.
המשיב לא הביא עד רלוונטי והעד מטעמו כלל לא ידע מדוע שונה חסיווג.
.10
.1
12
.3
4
.5
.6
.7
.8
9
.0
.1
2
3
46
5
.6
דוחויית המשיב אינם ערוכים כדין ויש להורות על הוצאתם מהתיק.
יש בלבול וחוסר ודאות לגבי וחות האדט אשר הכין וערך את חדוחויית.
אין לתת אמון בעדות העד אשר אישר כי אחד מהם עורך את הדוייח והשני קורא ומאשר.
הדוייח נעשה בצורה מגמתית כדי ליצור מצג שווא תוך יעצימת עינייסיי והימנעות מפעולות שיכלו לשסף את המציאות הקיימת.
לגבי טענת המשיב לפיה העורר סירב לאפשר לנציגי העיריה לבצע ביקורת. העורר הבחיר כי אינו יכול להראות מקום אשר לא שייך לו. דרישה כאמור היא אינה מידתית ואינה סבירה כלל.
העד לא ידע להסביר מדוע דרש דווקא מהעורר להכניס אותו אל הנכס ולא מהקרי יוסף. כמו כן, העד לא תיאס את הביקורת ככתוב בדו'יח עס העורר ועם הקרי יוסף.
באשר לקיום המעבר. לא הוכח שהיה מעבר פתוח. העד מטעם המשיב לא צילם את המעבר על אף שצילם את החנות.
המעבר, כעדות העד הוא דו כיווני ולכן לא ברור מדוע ניכסו את השטת לעורר.
גם אס תתקבל טענת העד כי בנכס עשו אחסון לא היה בכך כדי להצדיק את החלטת המשיב לייחס לעורר את החזקה בנכס קל וחומר כאשר הנכס ממילא מטשווג כמחסניס. אין חולק כי לא היו לקוחות בנכס וכי לא התבצעה שום פעילות מכירה.
החלטת המשיב לייחט לעורר החזקה נעשתה בניגוד להוראות הפקודה, בניגוד לנהלי עיריה ובניגוד להלכה הפסוקה. ראו לעניין זה עתיימ 7610/12/13 חי עי ני עירית תל אביב.
תמצית טיעוני המשיב
השאלה בערר זּה היא גודל השטח אשר יש לחייב את העורר בשנת המס 2015.
הערר אינו מהווה ערר שכן פניית העורר מיום 6.12.15 התקבלה על ידי המשיב במלואה.
אין כל החלטה הדוחה את ההשגה שכן טענת העורר היחידה בהשגה הינה טענת העורר להקטנת השטח, וזו נתקבלה במלואה.
לעניין זה ראו ע'יש שקד סוכניות לביטוח (1989) בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עירית תל אביב יפו.
לגופו של ענין ביום 24.8.15 ערך המשיב ביקורת בנכס. בביקורת או נמצא כי קייסם שטח רצוף לחנות המהווה חלק בלתי נפרזד ממנה. בשטח נצפה מעבר חופשי בין שטח העורר לשטח שבמחלוקת ובו נמפה אחסון.
בהתאט לממצאי הביקורת שונה שטח הנכס.
ביום 6.12.15 התקבלה בעיריה פניית העורר ובה הלין על השינוי בהתאם לכך ביקש המשיב לבחון טענתו שוב וביצע ביקורת ביום 22.12.15.
ביום זח, סרב העורר לעריכת הביקורת ולא איפשר לבחון את מצב הנכס.
7
.8
9
.0
.1
2
.3
6
5
.6
.7
.8
9
0
1
.2
3
44
התנהלות זו הינה בניגוד להוראות סעיפים 287-288 לפקודת העיריות.
מהמידע שעלה מהביקורת נוכח המשיב כי המצב לא שונה ועל כן פנייתו נדחתה.
ביום 6.1.16 בוצעה ביקורת נוספת בנכס בה נמצא כי חל שינוי בנכס ועל כן שינה חמשיב את החלטתו בהתאם.
ניתן ללמוד כי בין הביקורות הקודמות לבין גו האתרונה סגר העורר את המעבר שהיה פתוח ופינה את החפצים.
חיוב הארנונה מוטל על המחזיק בפועל בנכס וכאשר יש מספר מחזיקיט החוקה תקבע לפי מבחן הויקה הקרובה ביותר.
אין רלוונטיות לטענת העורר כי לא הגיש הודעה מטעמו שכן למשיב קיימת חובה לבחון ולחייב את השטחים המוחזקים על ידי הנישומים ולתייבס בהתאט למצב החזקה בפועל.
דיון והברעה
ראשית, לא ברורה לנו טענת המשיב כי אין בפנינו השגה לחלק משנת המס 2015. חמשיב טוען בסיכומיו כי הטענה היחידה בהשגה הייתה טענת העורר להקטנת השטח ובקשה צו נתקבלה במלואה.
העורר הגיש השגה הנושאת תאריך 25.11.15 בה טען כי שטחת החנות שלו הוגדל וכי הוא אינו מחזיק בשטת זה.
לא מצאנו בתיק הערר שלפנינו את תשובת מנהל הארנונה להשגה זו.
כל שיש בפנינו הוא מכתב תשובת מנהל הארנונה להשגת המשיב לשנת המס 2016.
לכן, לא ברורה לנו טענת המשיב כי השגת העורר לשנת המס 2015 התקבלה במלואה שחרי העורר טוען כי השגתו לא התקבלה ועל כן מתנהל בפנינו ערר וח.
על כן אנו דוחים את טענת המשיב בעניין וּח.
לגופו של עניין, לאחר שעיינו בראיות שהוצגו בפנינו מצאנו כי יש לדחות את הערר.
המשיב ביצע מטפר ביקורות בנכס. כעולה מביקורות אלו, השטת שבמחלוקת היווה שטח רציף לשטח התנות.
עדות התוקר מטעט המשיב אמינה עלינו ולא ברורות לנו טענותיו הרבות של העורר לגבי עדותו, תצהירו וכן תשובותיו.
מצאנו כי תשובותיו היו אמינות. הוא ידע במה מדובר. וּכר את הממצאיט ואת הביקורות שבוצעו בפועל.
טענת העורר כאילו הנכס איננו שלו ועל כן לא יכול להראות לחוקר מטעם העיריה את הנכס תמוהה.
מדובר בנכס של אביו, אשר חיה נוכת בשעת חביקורת.
5
.6
7
8
9
לא ברורה לנו כלל ועיקר טענת העורר שלא לאפשר לחוקריס לבצע עבודתם.
אמינה עלינו עמדת המשיב כי משעה שראה כי השטח שונה, נסגר והוצבו בו ספרים, וכן בביקורת מתואמת, בה ראה כי השטת שונה , ביצע את עבודתו ושינה את שטח העורר כפי שביקש.
נציג המשיב מתאר, כפי שהסביר בדיון את המצב בשטח, עיניו משמשות כיימצלמהיי עבור המשיב, אשר מחליט בהתאם לחומר הנמצא בפניו את אשר לבצע.
לאור האמור, אנו דוחים את הערר.
מצאנו כי התנהלות המשיב בעניין ה הייתה סבירה ואין להתערב בה.
ניתן בהעדר הצדדיים היום ?| . 0 " 05 .
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
]ב 6
[ שמש
יו"ר: עניי קָדם חבר: עו''ד גדי טל | חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016608 שליד עיריית תל אביב-יפו
ילייר :
חבר:
חבר:
עו"ד שירלי קדם
עו"ד גדי טל
פרופי יו רייך, רו"ח
העוררת: זיויאל השקעות בע"מ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטה
הנכס נשוא הערר מצוי ברחוב הברול 21 בתל -אביב יפו, רשום בפנקסי העירייה כנכס מסי 2000401514 בשטח של כ- 13.40 מ"ר בסיווג יימשרדיסיי (להלן: ייהנכסיי).
תמצית טיעוני העוררת
לגבי טענתו המקדמית של חמשיב בגין הרחבת חזית אסורה העוררת טוענת כי הגישה השגה על חיוב בגין שטח שמעולם לא התויקה בו, המשיב דחה את ההשגה ועל כך מוגש הערר.
בעקבות קבלת ההשגה באופן חלקי צומצמה המחלוקת ל-8 חודשים מיום 11.8.13 ועד ליום 30.4.14.
לגבי טענת המשיב לאיחור בהשגה, המשיב קיבל חלקית את בקשת העוררת, לו היה סבור המשיב כי ההשגה הוגשה באיחור היה דוחה את הבקשה במלואה. המשיב נתן בכל אישור דה פקטו לאיחור בהשגה או לאיחור בבקשה לרישוט לפי טעיף 326 לפקודת העיריות וחוא מנוע מלטעון טענה מקדמית זו.
העוררת טוענת כי בקשתה של העוררת התקבלה חלקית החל מיוט 1.5.14.
למשיב חייתה ידיעה פוזיטיבית כי העוררת אינה המחציקה בנכס אלא חברת הניהול החויקה בה באותה התקופה.
ראו לענין אה, בריימ 846/11 מנהל הארנונה בעירית הרצליה ג' מירב פלקון.
העוררת צירפה אישור תתוס ומאומת מטעט חברת הניהול לרשום אותה כמתזיקה בתקופה זו.
10
1
12
3
4
5
16
7
8
לפיכך אין מחלוקת עובדתית לטענת העוררת כי העוררת לא התזיקה בנכס בתקופת הערר.
משלא נותרה מחלוקת לגבי והות המחזיק, סמכותס של המשיב וועדת הערר לחייב רטרואקטיבית את המחציק.
ראו לענין זה, עייא 8417/09 עיריית ירושלים נ' ששון לוי
ת''א 10457/01 עיריית ירושלים נ' תורג'מן
עתיימ (י-ם) 51398/06/12 יורשי המנוחים יצחק ואסתר בן שושן נ' מועצה אזורית באר טוביה.
בענייננו אין מחלוקת לגבי והות המחויק כפי שניתן להיווכת ממצאי הביקורת מטעם המשיב, חברת הניהול מאשרת את היותה המחזיק ועל כן אין ספק שיש לרשום אותה כמחזיקה בנכס בתקופת הערר.
העוררת כבר ניהלה הליכים והיט כנגד חמשיב באותה עילה ממש ראו לעניין זה החלטת ועדה מספר ********* וכן עמיינ 27220/11/13 עירית תל אביב יפו נ' זויאל השקעות.
המשמעות המשפטית של ההחלטה בפסק חדין לעיל הינה מעשה בית דין בהתאם לתקנה 1 (א)1) לתקסדייא,
ראו לענין וה תי/א 4707/01/15 דגון בתי ממגורות לישראל נ' חברת נמלי ישראל פיתוח ונכטים.
לפיכך מבקשת העוררת כי ועדת הערר תורה למשיב לבטל את החיוב ולהשית אותו על חברת הניהול וכן לחייב את המשיב בהוצאות בגין התנהלותו בהליך זה.
תמצית טיעוני המשיב:
הנכס חויב לראשונה בשנת 2013 בעקבות ביקורת יוומה של העיריה ולא דיווח של הבעלים. הנכס חויב על שס העוררת החל מיום 11.8.13 ועד ליום 30.4.14.
כיוט, כעבור 4 שנים מבקשת העוררת לשנות את הרישום באופן שהעתרות לבקשתה תהפוך את סעיף 325 למיותר.
העוררת הגניבה מסמכים לסיכומיה והוועדה מתבקשת להתעלם ממסמכים אלה.
בהתאם לממצאי הביקורת נרשמה העוררת כמחזיקה. למשיב לא היתה בומן אמת כל אסמכתא המעידה על חזקה אחרת כפי שטוענת העוררת כלום.
אין חולק כי העוררת לא חלקה על חיוב הנכס בהזדמנות ראשונה עס מועד תחילת החזקה בנכס.
9
0
1
2
3
.4
5
6
7
8
9
0
31
ביום 23.10.13 עודכנה העוררת בדבר חיובה בגין הנכס. במסגרת פניה זו הוקנתה לעוררת הזכות להגיש השגה אולם העוררונ לא ניצלה זכות צו.
בשנות המס 2015 ו- 2016 העוררת לא חלקה על חיוב שעה שהגישה השגה וערר בנושאים אחריסם.
העוררת היתה צריכה להעלות טענותיה בדרך ובמועדים הקבועים לחוק הערר.
בנוסף, המשיב טוען כי העוררת לא הגישה השגה כדין.
בתאריך 11.8.13 נרשמה העוררת כמחזיקה וביום 23.10.13 עודכנה העוררת בין היתר בדבר חיובה.
ביום 28.12.16 חשיב מנהל מחלקת השומח לפניית העוררת, שנעשתה 4 שנים מאותר יותר והבהיר בסעיף 2 כי פניה זו אינה מהווה השגה.
אין חולק כי פניית העוררת נעשתה לאחר 90 הימים הקבועים בסעיף 3(א) לחוק הערר.
העוררת פנתה בעבר אל המשיב ביחס לשטח השירותים בשנים 2015 ו- 2016 ובמסגרת פניותיה אלו לא טענה את טענת החיוב.
לעניין וה ראו, עמייג 15918/12/09 רם- חן חניונים נ' מנהל הארנונה של עירית תא , עמ''נ 1069/06/13 יורם דב בולקינד נ' מנהל הארנונה בת'/א.
בנוסף, בפנינו אין כל ערר ולמשיב אין חובה להשיב על פניה שכזו על כן יש לדחות את טענת העוררת לנסות לעקוף את הפניה הנדרשת למנהל הארנונה במועד.
העוררת לא הגישה השגה כדין ובמועד ויש לדחות טענותיה על הסף.
העוררת לא פעלה בהתאם לסעיפים 325 ו- 326 לפקודת העיריות, לא הודיעה למשיב בזמן אמת על העברת בעלות בנכס, לא צירפה אסמכתאות ביחט לתקופה הקודמת ליום 4, ראו לענין וח, עייא 739/89 אהרן י' מיכקשוילי נ' עירית ת''א יפו, בריימ 6 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעירית חיפה, עתיימ 277/09 דובורונסקי ני עיריית תל אביב יפו, בר''מ 1008/06 טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עירית ת''א יפו, עעיימ 2611/08 שאול בנימין ני עירית תל אביב, עמיינ 4941/12/12 אשכנזי ני מנהל הארנונה עירית תייא יפו.
חבות בעל הנכס היא שיורית והיא תוטל כל אימת שלא הודיעו למשיב על חילופי מחזיקים. ראו לענין זה, עייא 8417/09 עירית ירושלים נ' ששון לוי, עתיימ 55444/06/13 חברת חלקה 109 בגוש 7207 בע''מ נ' עירית תל אביב יפו
2. ככל שהעוררת טוענת כי בתקופה שמיום 11.6.13 החוּיקה חברת הניהול, הרי שנטל
ההוכחה מוטל עליה ואין בממצאי ביקורת שצירפה העוררת לסיכומיה כדי להוכיח טענה צו.
3 למשיב לא היתח ידיעה פוציטיבית, מדובר בבנין חדש שהעוררת היא הבעלים ולא נמסרה למשיב הודעה, העוררת לא צירפה הוה מקורי בשום שלב.
4. התקופה המבוקשת חינה פחות מ- 12 חודשים מה שמלמד שלא היה ניתן לרשום את
נכסי אריאל
5 גם בפסק הדין עמיינ 27220/113/13 עירית תל אביב נ' זיויאל השקעות בע"מ קבע בית המשפט כי יש להשאיך את חברת זיויאל ולהוסיף את השוכר.
6. מכל הטעמיט מבקש המשיב לדחות את הערר.
דיון והברעה
7. ביום 28.6.2017 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה.
8 בדיון ּח טענה העוררת כי אין צורך בקיום ניהול הוכחות לגבי הטענה המקדמית שכן אין מחלוקת עובדתית עס המשיב, לטענתה. העוררת ביקשה וקיבלה רשות לצרף תצהיר מטעם חברת הניהול במעמד הדיון.
9. העוררת לא קיבלה רשות מהוועדה לצרף מסמכים נוטפים לסיכומים בטענות המקדמיות.
0. מצירוף המסמכים כאמור, ניתן ללמוד שהעוררת חלוקה עובדתית עם המשיב על
טענותיה. לא ברור אם כך מדוע התעקשה העוררת שלא לקיים הליך הוכתות בפנינו.
1. בהתלטה זו בתרנו שלא לתת משקל ראייתי למסמכים אלה. למשיב אין כל דרך לחקור
וכפי שטען, ואנו מקבלים טענח זו, בהצגת מסמכים אלה, אשר לא הוגשו במלואם (לדוגי דו"ח הביקורת מטעם המשיב), זכויותיו הדיוניות נפגעות ומוצגת תמונה חלקית בפנל הוועדה.
2. לגופו של עניין, לאחר שבחנו את טענות הצדדים, מצאנו כי הצדק עס המשיב.
3. כפי שטוען חמשיב, ולא נסתר על ידי העוררת, העוררת הגישה השגה לשנים 2015 ו-2016
בנושאים אחרים.
4. די בכך כדי לדחות את הערר.
5. לעוררת היה את יומה בפני וועדת הערר שנים קודמות לשנת המס 2017. העוררת,
מסיבותיה השמורות עמה בחרה שלא להלין על התיוב כאמור ולא טענה בשנים אלה כל היא אינה מחציקה בנכט. די בכך כדי לדחות טענותיה.
6. זאת ועוד, ביום רישום העוררת כמחציקה בנכס, בשלהי שנת 2013, העוררת לא עדכנה את
המשיב, כקבוע בסעיפים 325-326 לפקודת העיריות כי היא אינה מחזיקה בנכס ולא הציגה חוזּה או הסכם לתקופה אותה היא מבקשת כעת, בומן אמת.
ראו לעניין וה עת'ימ 1804-05-15 ראש (רמי, אריה, ששון) חשמל בע"מ נ' עירית *רושלים: ייתכליתם של סעיפים אלה ברורה. הם נועדו להקל על הרשות המקומית בתהליך גביית הארנונה, ופוטר אותה מן הצורך לברר בכל עת מי מהבעלים או המחציק בנכס. ההגיון העומד ביסוד תפישה וו הוא שהרשות המקומית, המופקדת על נכסים רבים בתחום שיפוטה, אינה יכולה לפקח על כל עסקה הנעשית בויי.
7 העוררת נרשמה בנכס מיום 11.8.13. פנייתה הראשונה של העוררת בעניין החיוב חינה מיום 21.9.16.
8. פניה זו הינה בחריגה מהמועדים הקבועים בדין.
לענין וה ראו ת'ייא 64448/04 עירית ירושלים נ' ששון לוי: ייהנתבע יכול היה לתקוף חיובו בדמי הארנונה, בו במועד, בכלים המשפטיים הנתונים לו מכוחו של חוק הערר על קביעת ארנונה כללית. דע עקא, הנתבע לא עשה מאומה בנדון (מלבד פניה בהשגה לחידה ומאוחרת)....
סבורני, לאור האמור ומשלא הוצג כל צידוק לדבר, כי אין לאפשר לנתבע להשיג על שומת הארנונת'י
9. גם כעת לא הוצג לוועדה, במעמד הדיון המקדמי חווה מטעט העוררת עם צד גי, לתקופה
הרלוונטית.
0. לאור האמור לעיל אנו דוחים את הערר.
1 נציין, מעבר לנדרש, כי עצם העובדה שחמשיב, באמצעות מנהל השומה, חחליט שכן לקבל באופן חלקי את טענות העוררת, לא מקנה לעוררת זכויות שאינן קנויות לה בחוק.
ניתן בהעדר הצדדיים היום ] | 53 .
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
| 1
חבר: שיד גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח
קלדנית : ענת לוי
בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014978 שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לוייר :| עו"ד שירלי קדם
חבר: | עויד גדי טל
חבר: | פרופי זיו רייך, רו''ח
העוררים: יהודה גל, נעם גל, גיל-עד גל, ענבר גל- שקלובסקי
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו
החלטת
1 הנכס נשוא הערר מצוי ברחוב אבן גבירול 75 בתל -אביב יפו, רשום בפנקסי העירייה כנכט מט'י 2000252858 בשטח של כ- 39 מ"ר בסיווג *בנליניס שאינם משמשים למגוריםי (להלן: ייהנבסיי).
תמצית טיעוני העוררת
2 מדובר בשתי חנויות נפרדות השייכות לשני בעלים שונים, 19.5 מ"ר כ"א. העוררים חינם בעלי וכויות של אחת באמצעות עזבון המנוח.
3 במועד כלשהו החליט המשלב לאחד את החנויות והודעה גו מעולם לא נמסרה לעוררים.
4. שתי החנויות הושכרו לאותה שוכרת בהסכם שעתיד היה לפוג באפריל 16.
5 המשיב טוען כי ביום 11.1.16 מטרה לה חברה בשם, הצלחה קפה בע"מ, אשר אינה השוכרת טופס העברת בעלות רטרואקטיבית לשוכר ייבוגן עורך דין גליי.
6. לאור זאת שינתה העיריה את שס המחניק לעוררים.
7 העוררים טוענים כי החזקה בתנות נלקחה על ידם ונמסרה להם רק במחצית אפריל 2016.
8 הזכויות בתנות הסמוכה שייכות, למיטב ידיעת העוררים לעזבון המותזק על ידי משרד עו"ד קוסובסקי שחור.
9 מדובר בשני נכסים, בבעלויות שונות עס חווּים נפרדים, שקטע קיר נפתח ביניהן ויש מעבר.
10
1
12
3
4
15
6
7
8
9
20
]21
22
3
לעוררים נודע כי בסוף יוני 2016 עודכן רישום המחזיקים רטרואקטיבית כך שהעוררים ועוייד שחור נרשמו כמחזיקים ביחד ולחוד מיום 1.1.16. זהו עדכון לא נכון. גם לאחר חוב זה לא הוזמן עו"ד שחור לדיון בפני הוועדה.
תצחירו של עו"ד גל מבהירה את תקופת הערר מינואר עד אפריל 2016.
גם דו'יח הפקח מטעט העיריה מאשש את טענת העוררים.
אף אחד מהסימניס שהפקח צלין, אין בהם כדי ללמד על חזקת העוררים בחנות.
המשיב מבסס עמדתו על הודעת חברת ייהצלחה מתוקה בעיימיי שהגיע למשיב כנראה ביום 11.1.16. אך המשיב לא עיגן טענה זו בתצחיר. העדר ראייח מנע מהעורריס לחקור אודות מסמך זה ויש בכך לקבל את הערר.
אותה חברה, אשר שלחה את ההודעה, אינה המחזיק בפועל ואין משמעות לכל הודעה מגורם אחר.
בנוסף, עו"ד גל הצהיר כי התזקה מעולם לא נמסרה לו ולא למרשיו וגם הפקח גיובאני לא נתקל בעוררים כמחזיקים,
לא ברור מדוע הסכים המשיב לחייב רטרואקטיבית את מי שהוצג בפניה כמחזיק חדש.
וכן לא ברור מדוע בניגוד לאמור בהצהרה בנוגע למקבל החדש של החוקה (בוגן+עו"ד גל)
חייב המשיב רק את מרשלו של עו"ד גל ולא את בוגן.
מי שהודיע על שינוי החצקה י'יהמחזיק היוצאיי הינו גוף שכלל לא היה בעל החזקה.
אין כל הצדקה ויסוד להטלת מלוא הארנונה בגין שתי חנויות רק על העוררים.
ביום 11.12.16 חודיע המשיב כי הוא הוסיף את עו"ד שתור כבעלים נוסף. וזאת במקום לתקן את טעותו ולשגר חיובים נפרדים לכל חנות.
מן הדין לבטל את החיוב המשותף שכן מדובר בשני נכסים שונים.
מי שמחויב בארנונה הוא המחציק בנכס. עצסם מסירת הודעה על הפסקת החזקה חינה דקלרטיבית הניתנת להפרכה בהוכתת המצב דה פקטו. כאמור לעיל הודעה כוו לא נמסרה על ידי המתזיקה אשר התזיקה את הנכס בתקופה הרלוונטית אלא על ידי תחברה אחרת.
לאור האמור תתבקש הוועדה לקבל את הערר.
4
5
6
7
8
39
0
31
12
3
4
תמצית טיעוני המשיב:
הערר דנן נסב על שתי סוגיות, רישומט של העוררים כמחזיקיס בנכס והשניה רישום העוררים ובעלי הזכויות הנוספות כמתזיקיס בכל שטח הנכס ביחד ולחוד.
טענת העוררים כאילו רק לאתרונה נודע להם כי השטח רשום כיחידה אחת והם המחזיקים הבלעדיים מעוררת תמיהה נוכח האמור במכתב בייכ העוררים מיום 9.6.16 אל מנהל עזבון המנוח אלכסנדר בוגן ו'יל אשר ממנו עולה כי בייכ העוררים ניהל במשך שנים את ההסדרה החוזית בין הצדדים.
חיה על העוררים לפנות לעיריה בומן אמת, ככל שסברו שיש טעות.
בנוסף, עובדה זו לא הועלתה במסגרת ההשגה מיום 17.4.16 והווכרה במובלע בכתב הערר, סעיף 11.
לפיכך יטען המשיב כי טענה זו הינה הרחבת חצית אסורה.
אף התכתובת שהוצגה ע"י בייכ העוררים במעמד דיון ההוכחות עם עו"ד קוסובסקי שחור לא העלתה טענה או בקשה מיתר בעלי הזכויות כי יצורפו לערר.
ראו לענין וה עתיימ 114/02 מנהלת הארנונה בעירית חוליון נ' הידרה שירותי הנדסה בע"מ, עמי'נ 08-09- 4219 תשתיות נפט ואנרגיה בע'/מ נ' עירית חיפה, עמ'/נ 182/05 קואופ ת'/א דן השרון בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית הרצליה.
העוררים מודים כי במשך שנים חוסרה המחיצה בין שתי החנויות והן מהוות יחידת שטח אחת, העוררים לא הבהירו מהי ההצדקה לפיצולו של השטח מקום בו אין הפרדה פיטית.
העובדה כי כל חלק מוחזק על ידי בעלים שונים לא מצדיק פיצולו באופן מלאכותי. ראו לענין וה, עמיינ 32765-01-12 מ.ל.ד השקעות בנדליץ בע"מ נ' מנהל הארנונה עירית תל אביב, ערר מספר 140014004.
ביום 11.12.16 הודיע חמשיב כי חיובי הארנונה בתקופה נשוא המחלוקת הושתו על כלל המחציקיט בנכס.
בייכ העוררים במסגרת תקירתו טען שהוא מכיר בכך שעד מרף ואפריל הוא (העוררים)
צריך לשלם ארנונה.
מדוע אם כך במטגרת הסיכומים תוזרים העוררים מהודאתס וטועניט כי תקופת המחלוקת היא מינואר עד מר\.
התלטת המשיב לבצע חילופי מחזיקים על יסוד הודעת השוכרת נעשתה כדין.ברישומי המשיב הוחוּק הנכס במשך התקופה נשוא הערר ע"י חברת הצלחה קפה בע"מ, אשר עולה כי היא השוכרת הקודמת בנכס.
.5
6
7
8
99
0
41
42
3
ככל הנראה בשנת 2014 בוצעו חילופי מחזיקים שלא דווחו למשיב והחוקה נמסרה לחברת הצלחה מתוקה בע"מ. הודעה זו נמסרה בדיעבד ע"י יתר בעלי הזכויות, רק ביום 6
נכון להגשת חילופי המחזיקים המחזיקה חיתה חברת הצלחה קפה בע"מ (ככל הנראה בטעות נרשם ע"י בייכ המשיב חברת הצלחה מתוקה) וקיימת זהות מוחלטת בין החברה שחדלה להחציק בנכס לבין החברה שהיתה רשומה.
הטכס השכירות מול חבי מתוקה בע"מ נושא תאריך 30.6.15 בעוד שבהתאט להודעת החילופים החברה מחציקה מיום 1.1.14.
היות והודעת החילופים נתקבלה ביום 11.1.16 ומועד ביצוע בהתאם לבקשה הינו מיום 6 בחרי מדובר בפרק זמן סביר במסגרתו היה גיתן לבצע את החילופים מהמועד המבוקש ולא ממועד קבלת ההודעה במשרדי המשיב.
הודעת חילופי החויקיס נתמכה בממצאי ביקורת מיום 7.1.16 מהם עולה כי במעמד חביקורת הנכס היה סגור ולא פעיל, בעלי חנויות סמוכות הסבירו לפקת כי העסק שהיה נסגר שבוע קודם ופונה מהסתורה, וכן הנכס הוצע להשכרה.
המשיב לא ראה כי היה ציוד בנכס, ואף אם היה אין בכל לקבוע כי השוכרת היא בעלת הויקה הקרובה ביותר.
העוררים גס לא ביקשו מהמשיב ביצוע ביקורת והזמינו את המשיב ופתחו את החנות בפניו.
עצם לקיחת הזקה במועד שבו החליטו העורריט מעיד על כך שיכלו לקחת תזקה ממועד מוקדם יותר, אך בחרו מסיבותיהט שלא לעשות כן.
מכל הטעמים מבקש חמשיב לדחות את הערר.
דיוו והכרעת
4. ראשית נתייחס לטענת המשיב כי הטענה של העוררים בדבר רישום הנכס על מתזיקים
נוטפים נטענה בהרחבת חצית אסורה.
5 על מנת לבדוק טענה גו נפנה להשגה שהוגשה על ידי העוררים מיום 17.4.16.
6. בהשגה זו טענו העורריםס כי השטח לתיוב ה
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]