החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 21 עד 28 לפברואר 2018

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 05/04/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ודו

תאריך : | | באדר תשעח

20008

מספר ערר: | 11:34 / *********

מספר ועדה: | 11681

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

קוזרו רינת תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10880454

מספר חוזה: 768960

כתובת הנכס: בן עזריה אלעזר 1

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:;

העורר/ת: קוזרו רינת וקוזרו דרור - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

הדיון קבוע לשעה 11:15. אין התייצבות מטעם העוררים. זוהי פעם שניה שהעוררים לא מתייצבים

לדיון ולא טורחים למסור כל הודעה לוועדה.

בנסיבות אלו נראה כי העוררים זנחו את הערר ולכן יימחק הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 21.02.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבר: עְו'ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017507

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: | עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: | פרופ' ציו רייך, רוי'ח

העוררת: קרסו מוטורס בע'י/מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הערר שבפנינו הינו בהתייחס לנס ברחי ריבייל 22 תל אביב יפו, הידוע בפנקסי העיריה כח-ן

מספר 10694257 בשטח של 802 מ"ר בסיווג יימשרדיס שירותים ומסחריי.

2 טענת העוררת בערר זה היא כי שומת הארנונה שגויה שכן מדובר בשטח המשמש לחניית רכבים ללא פעילות נוספת.

3 המשיב טוען כי השגת העוררת לא הוגשה במועד אך בחר לקבל את טענתה החלופית של העוררת ולשנות את סיווג השטח ליימוסדיי מיום פניית העוררת.

4. העוררת טוענת כי ההשגה הוגשה במועד, כי המשיב כשל ולא השיב במסגרת הימים הנתונים

לו וכי יש לקבל את ההשגה כלשונה.

5 ביום 13/12/17 התקיים דיון מקדמי בפני הוועדה.

6. בדיון זה תזרו הצדדים על טענותיתס ונקבע כי הצדדים יגישו סיכומים בטענות המקדמיות.

7 הצדדים הגישו סיכומיהס והתיק בשל להכרעה.

דיון והכרעת

8 המשיב לא הציג ראיה בפני הועדה שיש בה כדי להעיד על מועד שליחת השומה אך ברי כי אין בידי המשיב ראיה לכל נישום ונישוס בעניין וח.

.10

המשיב, כפי שציין בסיכומיו, שולת שומות ארנונה לא פעם במועד מוקדם יותר מזה שעליו חלות השומות.

ענייננו בשומת ארנונה שתחילתה ביום 1.1.2017.

המשיב בסיכומיו טוען כי המועד האחרון להגשת השגה על ידי העוררת, בהעדר כל ראיה אחרת על ידי העוררת, הינו עד ליום 30/3/17.

העוררת טוענת, בהעדר ראיה אחרת על ידי המשיב, כי המועד האחרון להגשת השגה הינו עד ליום 1/4/17,

העוררת טוענת כי ההשגה התקבלה על ידי חמשיב ביום 2/4/17 והמשיב טוען כי ההשגה התקבלה אצלו ביום 5/4/17,

העוררת טוענת כי האיחור נבע מכך שלא ניתן היה להמציא את ההשגה בתאריכים 31/3/17 (-

7 אשר היו שישי שבת וכי שלחה את ההשגה ביום 28/3/17.

גם העוררת וגם המשיב המציאו סימוכין לקבלת ההשגה ביום 5/4/17 על ידי המשיב ושליחת ההשגה ביוט 28/3/17 על ידי העוררת.

המשיב המציא אישור להארכת מועד להגשת תשובה להשגה.

כלומר ובהתאט לאמור לעיל, חמשיב הוכיח בפני הועדה כי הגיש תשובתו במועד ובזמן שניתן לו על ידי הועדה.

העוררת, הגישה לכל היותר את ההשגה באיחור של מספר ימים, גס אס נפרש, לתומרא לשיטת המשיב.

נפנה לאמור בבריים 6333/09 רס חן חניונים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-

אביב, תק-על 4(2009), 225, בו נקבע כי לנוכח העובדה שההשגה הוגשה באיחור, לא נפל פגט בהימנעות העירייה מלהשיב לבקשת המשיבה בתוך 60 יום, שכן לא רואים בפניית המשיבה כהשגה. והרי אס חיה מקום לראות בפניה כהשגה, אי לא ניתן היה למחול למנהל הארנונה מלהשיב להשגה בתוך 60 יום, ואם לא היה עושה כן, הייתה עומדת כנגדו

הסנקציה הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק הערר, לפיה ההשגה תתקבל:

''בהתבסס על קביעה זו קבע בית משפט קמא כי השגה שהוגשה באיחור

איננה מחייבות את העירייה להשיב לה במועדים שנקבעו בחוק הערר,

במובן זה שלא תחול עליה הסנקציה הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק הערר.

קביעה זה מהווה יישום, למעשה, של פסק הדין של בית משפט זה בעניין

המקום של שמחה, הגם שפסק דין זה היה קצר ותמציתי ביותר, המסר

שעלה ממנו היח כי בנסיבות שבהן לא הוכיחה המשיגה כי ההשגה הוגשת

במועד ויש חשש כי הוגשה באיחור, לא נפל פגם בהימנעות העירייה

מלהשיב לבקשת המשיגה בתוך 60 ימים. נראה כי נסיבות אלה התרחשו

גם בענייננוי.

ראו גס את פסיקת בית המשפט המחוצי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעמיינ (מחוזי ת'יא) 241/08 רס-חן הניונים נ' מנחל האונונה של עיריית תל אביב יפו, תק-מח 9), 7440 ובעניין עתיימ (מחוצי תייא) 1791/08 מקס מאייר נ' עירית נס ציונה ואחי, תק-

מח 3(2008), 13166.

בהקשר זה נעיר כי לעמדתנו יש ליתן משקל גס למידת 'יהאיחוריי בהגשת ההשגה, ככל שאכן היה כזה. גס האיחור הנטען במקרה זה הוא אינו רב שכן מדובר במטפר ימים, בהם לעוררת עומד הסבר מתקבל על הדעת ונדמה כי אין להפעיל סנקציה של דחיית הערר רק בשל נימוק זה.

נציין עוד כי המשיב, בתשובתו התייחס לטענות העוררת לגופו של עניין ושינה את סיווג השטח.

אנו סבורים כי במקרה וה עלינו לבחון את הטענות לגופו של עניין ולא לקבוע מסמרות בשלב כה מקדמי.

לעניין ה ראו:

בריימ 901/14 עבוד ויקטור ואחי ני עירית חיפה וועדת ערר לענייני ארנונה חיפה כבי השופטת די ברק-ארז

ל כך ניתן להוסיף, כי בנסיבות העניין שבפנינו, החלטתה של ועדת הערר מעוררת קושי מטעם נוסף: אני סבורה כי משעה שמנהל הארנונה נמנע מדחיית ההשגה על הסף (בהתאם לסמכות הנתונה לו כאמור להארכת מועד להגשת ההשגה), המשיבה הייתה מנועה מלהעלות בפני ועדת הערר טענה זו, מכוח חובת ההגינות שבה היא חייבת (ראו: ארנונה עירונית ב, שם; עייש (מחוזי חיפה) 5245/99 חוולס ני ועדת הערר ארנונה. - עיריית חיפה(5.5.1999)). בהתאמה, גט ועדת הערר לא הייתה רשאית לדתות את הערר רק בשל האיחור בהגשת ההשגה בנסיבות אלה. על כן, הערעור גס הוא מתקבל, במובן זה שההשגה תובא בפני ועדת הערר על מנת שוו תבחן אך את הטענות הנמצאות בטמכותה לעניין שטח הנכס וייעודו.

2 לאור האמור לעיל טענתה המקדמית של העוררת נדחית ואנו קובעים כי חמשיב הגיש תשובתו במועד. עס ואת, ולאור נימוק המשיב לגופו של עניין אנו קובעים כי העוררת תקבל את יומה בפני הוועדה וקובעים את התיק לדיון הוכחות.

3. העוררת תגיש ראיותיה בתוך 30 ימים מהיום.

4. המשיב יגיש ראיותיו בתוך 30 ימים מיום קבלת ראיות העוררת.

5. מוכירות הוועדה תקבע את התיק למועד לדיון הוכחות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.2.2018.

7 3

יו"ר: 0 חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

תארי : ובאדר תשעח

2.208

מספר ערר: | 13:30 / 140017797

מספר ועדה: | 11681

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ותז:

לין טל תעודת זהות *********,חן שמעון תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10721442

מספר חוזה: 589017

כתובת הנכס: פרי מגדים 5

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: לין טל

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

הדיון יתקיים בהרכב חסר של חבר הוועדה פרופ' זיו רייך, רו"ח.

הצדדים: אנו מסכימים.

העוררת: אני תושבת ת"א כל חיי. המשפחה שלי הקימה את ת"א.

אני בסה"כ רוצה להבין איך גג, מקום פתוח מחויב בארנונה.

הפרגולה לא מגיעה לקיר. אין לי טענות לגבי המדידה ואין לי טענות לגבי התמונות שהחוקר צילם. אני חושבת שצריך לחייב את הפרגולה כמו גג.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ו באדר תשעח

200008

מספר ערר: | 13:30 / 140017797

מספר ועדה: | 11681

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: לין טל, חן שמעון

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר שהוסבר לעוררת האמור בצו הארנונה ולאחר שניתנה לעוררת האפשרות להגיש סיכומים או למחוק את הערר, החליטה העוררת למחוק את הערר ללא צו להוצאות ועל כן הערר נמחק.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.02.2018.

חבר: שו" טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140015150

שליד עיריית תל אביב-יפו 15

בפני חברי ועדת הערר:

ייר

חבר:

: עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי ויו רייך, רו"ח

העוררת: ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

העררים דנן עניינס חיובי ארנונה בנכס ברחוב ניסים אלוני 10, תל אביב יפו, הידועים בפנקסי העירייה כתשבון מספר 10586243 נכס מסי 2000387178 בסיווג ייחניוניס במבנה בתשלוסיי (להלן:

'יהנכסייי).

תמצית סיבומי העוררת :

העוררת טוענת שיש להשיב את רישום חברת גזית גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ (להלן: יגזיתי)

כמחזיקה ב- 40 מחניותיה ולחילופין לרשום את חברת גוית גלוב כמחזיקה החל מיום 1.1.2016.

העוררת טוענת כי יש לבטל את החיוב בגין השטחים המשותפים בחניון, ללא תלות בשאלת רישום התוקה.

משנת 2010 מוחזק החניון במשותף על ידי העוררת וגזית, אשר מחגיקה ב-40 חניות המהוות מעל % משטתחי החניות בכל מפלס.

גוית רשומה כמחויקה החל משנת 2012.

העוררת וגצית חיו רשומות במשותף בהתאט להטכם פשרה עד לסוף שנת 2015. בשנת 2016 הודיע המשיב כי שתי המחזיקות תחויבנה בשטחי התניון.

בניגוד להודעה זו בוטל חיובה של גוית והעוררת חויבה בכל שטחי התניות לרבות השטחיט המשותפים, צאת על אף שהעוררת העבירה למשיב הארכת הסכם החניות מול גזית וכן אישור מגוית, שהיא המחזיקה עד לסוף שנת 2017 ומוכנה לשאת בחיובי ארנונת.

המשיב נמנע מלהראות כל ביקורת שבוצעה לבדיקת טענות אלה.

הביטול נעשה שלא כדין, ממניעיס ורים ובחוסר תום לב. המשיב לא נימק החלטתו כקבוע בסעיף 2ב לחוק לתיקון סדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט 1958, לביטול הרישום ופעל בניגוד לסעיף 325

.10

.20

לפקודת העיריות.

יש לדחות טענת המשיב כי חוקה על רישומיה שהם תקינים.

על העיריה מוטל הנטל הראשוני להראות תקינות התלטה ולנמק החלטח. ראו עמיינ 29825-10-11 גלגלי הפלדה ני הרצליה, בריימ 42/12 הרצליה ני גב ים, עעיימ 4072/11 עיריית בת ים ני ירדנה לול.

בנוסף, הימנעות המשיב מלשוב ולרשוס את גזית כמחזיקה משוללת כל בטיט שבדין.

גזית מבקשת לחיות מחויבת וכן היא המחזיקה בפועל. סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנייב 1992 קובע כי ייארנונה תשולם בידי מחזיקיי. ראו רעייא 0 עירית ראשלייצ ני עו"ד וינבוים, עייא 8417/19 עיריית יס ני ששון לוי. הלכה היא כי החייב בארנונה הוא המחזיק למעשה בין אס הינו יישוכר או בר רשות או מחויק באופן אחריי. ראו ברייע 5 חברת בתי גן להשכרה ני עירית תייא.

בית המשפט כבר הבהיר בעמיינ 196/05 אפריקח ישראל להשקעות בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו כי שוכרי החניות הס בעלי הויקה הקרובה ביותר לאותט שטחים ולא המשכיריס.

סירוב העיריה עומד בניגוד לסעיף 326 לפקודת העיריות שכן גוית ביקשה להיות כרשומה, הגישה את הארכת ההסכם ואישור מטעמה. ראו עמיינ (תייא) 28859-12-13 עירית תל אביב (מנהל הארנונה) מ קניון רמת אביב בע"מ.

אף שלא נאמר מפורשות ברור כי הסירוב נובע מהרצון לחיוב השטחים המשותפים בחניון.

הלכה מקובלת היא כי שטחי המעבר והתמרון בחניון מהווים שטחים משותפים כאשר אין מחזּיק שמחזיק בשיעור של למעלה מ-80% כקבוע בסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה של עירית תייא. ראו עייש (ת'יא) 3098/97 אלקס, שטרן, אשר, רום עורכי דין ני מנחל הארנונה, עירית תייא, בריימ 7703/06 מנהל הארנונה עירית תייא ני אפריקה ישראל להשקעות בע"מ.

גוית מחזיקה בלפתות 20% משטחי החניות בכל קומה וסירוב המשיב להפחית את השטחים המשותפיםט סותר את הוראות צו הארנונה.

במקרה דנן אין 'ימחויק למעשהיי בשטח של מעל 80% משטחי החניות. ראו ערר 140007015 בצק מ מנהל הארנונה בעירית תי'א.

דיני מס יש לפרש לטובת הנישום. ראו בגייצ 198/75 מנהל עזבון המנוח פייביש מושקוביץ ני ראש עירית בת יס, עייא 10977/03 דור אנרגיה ני בני ברק, עמיינ (תי/א) 21850-07-11 חברת אופקים נסיעות ותיירות (1979) בע"מ ני עירית תייא.

יש לדחות את הטענה מקדמית בערר 140015150 לפיה הערר הוגש באיחור. הערר הוגש במועד, בהתאם למועד בו התקבלה התשובה אצל הנישום. ראו סעיף 6(א) לתחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976, עמיינ (חיי) 13121-07-14 יוסף נחמיאט ובניו בע"מ ני מנהל הארנונה עירית חיפה.

תמצית טיעוני המשיב

תנאי לרישומו של מחציק בארנונה חיא כי לאותו מחויק תהא הויקה הקרובה ביותר לנכס לתקופה

העולה על שנה. ויקה כאמור צריכה למצוא ביטוי בחסכם לנכס ברור ספציפי וקבוע באמצעות תשריט.

3. בנוסף, על המחזיק להוכית אינדיקציה ליישום שימוש בלעדי בחניה באמצעות שילוט.

4. העוררת הציגה תוספת להסכם המקורי מיום 1/1/06 ותשריט אשר אינו מהווה את נספח בי להסכם

ואופן עריכתו אינו ברור.

5. לא הוצג לועדה הסכם אליו מפנה התוספת ולא הובהר כי קיים הסכם בתוקף.

6. במהלך דיון ההוכתות נאמר כי התשריט נערך לצורך חדיון.

7. העוררת לא הציגה את המסמכיסם הנדרשים כגון הסכם שכולל את הפרטים המנויים לעיל וגם

התשריט נעשה במנותק להסכמות התוציות.

8. העוררת צירפה רק 3 תמונות מתוך כלל החניות לגביהן טוענת.

9. דרישת העיריה נועדה ליצור ודאות באשר לעמידה בדרישת המסוימות, השכרת חניות נוטה להיות

דינאמית.

0. המשיב פעל בהתאם להלכות שנקבעו בבית המשפט. ראו עמיינ (ת'יא) 134/07 חברת לב גן העיר בע"מ

ני מנהל הארנונה בעירית תייא יפו.

1. הקביעה היא כי נטל הוכחח מוגבר יוטל על המבקשת לפטור אותה מארנונה. החלטה זו אושררה

בבריימ 388/10 אשר דחה את בקשתה של גן חעיר לערער על החלטת בימייש מחוצי.

2. בנוסף ראו עמיינ 34083-11-09 מרכצ לוינסקי בע"מ ני מנחל הארנונה בעירית תייא יפו וכן בריימ

1 מרכו לוינסקי, עמ'ינ 14032-04-15 מ.צ.5 אחזקות נדליין בע"מ ני עירית תייא. במ.צ.פ הסכם השכירות לא כלל פירוט ספציפי של החניות המושכרות ובית המשפט קבע כי אין מדובר בהודעה כדין לצורך רישום התניות. מ.צ.5 הגישה בקשת רשות ערעור, שנדחתה.

3. העוררת גס לא טרחה לציין מתי הוצבו השלטים. אף כי אין בכך חזות הכל שכן מדובר באלמנט בר

שינוי

4. העוררת צירפה 3 תמונות בלבד מתוך כלל החניות.

5. התשריט שצורף על ידה חסר כל ערך ראייתי, שכן לא צורף להסכם או להארכתו. יש להניח כי נערך

בדיעבד.

6. לחילופין, וככל שתתקבל טענת העוררת כי הוצג לוועדה חווה שכירות המוכיח כי גזית היא המחזיקה,

הרי שחילופי מחציקיס יוכלו לחתבצע רק מיום הצגתם לעיריה בכפוף לביקורת שתאשר החהזקתס.

דיוו והכרעת

7. ביום 3.3.16 הגישה העוררת השגה ובה טענה כי היא מחזיקה לכל חיותר בשטחי חניה בהיקף של

0 מ"ר ויתר החניות אינן מוחוקות על ידה. העוררת לא ציינה בהשגה זו מי הס המתציקים האתרים או צירפה אטמכתא או הסכם לזיחוי אותם מחציקים נוטפים,

.12

ביום 17.4.2016 השיב המשיב לעוררת כי טענתה לפיה אין היא המחציקה אינה מגובה שום מסמך ועל כן חיובה יוותר על כנו.

העוררת הגישה ערר ביום 14.6.2016. בערר זה חורה העוררת על טענותיה כי יש לתייבה לכל היותר בשטחי חניה בהיקף של 1,800 מ"ר וכן כי יתר החניות אינן מוחזקות על ידה. כמו כן, טענה העוררת כי אין לחייבה בשטחים המשותפים שכן היא איננה מחזיקה ביותר מ-80% מן השטחים שאינם משותפים.

העוררת ציינה בערר כי גזית מחזיקה ב-40 חניות וצירפה תמונה לדוגמא.

יצויין כי גם בהשגה וגם בערר ביקשה העוררת מהמשיב להבחיר על טמך מח נקבעה השומה.

בנוטף, טענה העוררת בערר כל כוון שמדובר בחיוב ראשוני על המשיב להעביר את הנימוק להחלטתו.

המשיב, בתשובתו לערר טען, בין היתר, כי הטענה כי גזית מחזיקה בחניות הועלתה רק בשלב הערר ועל כן לא היה באפשרותו לבחון את האמור.

ביום 24.7.17, לאתר מספר בקשות על ידי הצדדים לדחות את הדיון, התקיים בפנינו דיון הוכחות.

מצהיר העוררת, מר אילן דניאל, הצחיר בפנינו כי גוית מתויקה ב-40 חניות, כי לא חיו שינויים במספר החניות, כי לא היו שינויים במיקומי החניות, כי יש שילוטים על כל החניות של גצית.

בנוסף, כפי שהצהיר מר דניאל במסגרת תצחירו, אשר לא נסתר על ידי המשיב, רישום גוית כמחזיקה על ידי העירה החל ביום 1.1.2012. בנוסף, הצהיר כי נחתם הסכם פשרה מול העיריה שהוארך עד לסוף שנת 2015 עם הסכמות לחיוב בשנת 2016.

כלומר, העוררת הוכיחה בפנינו כי משנת 2012 היא משכירה לגזית 40 חניות, כי מיקומן לא השתנה, כי גוית מקבלת את חיוב הארנונה, כי קיים הסכם, המוארך מידי כשנה לאותן חנלות.

חמשיב, מצידו, לא הגיש לוועדה כל תצהיר, לא סתר את טענות העוררת וכן לא התייחס ולו במעט לטענות העוררת ולהסכס הפשרה שהיה בין הצדדים.

זאת ועוד, על אף שאין וּח בסמכות הוועדה להתערב בהסכם שהיה והסתיים, היה זה מן הראוי שחמשרב יציג בפני הוועדה את התמוגה המלאה עת באה הוועדה ליתן החלטה.

המשיב טוען כי העוררת לא הוכיחה אך לא הביא שום ראיה לסתור טענה גו ואף לא טרח להסביר החלטתו לתחילת תיוב בשנת 2016 בניגוד לשנים קודמות, ללא כל נימוק.

מצאנו שהמצהיר מטעם העוררת אמין, ואנו מקבלים את רישום החניות על התשריט, על ידו. המשיב לא בדק ואף לא סתר טענה וו וכן לא הציג תצחיר סותר מטעמו.

המצהיר הצהיר עוד כי כל החניות משולטות ומסומנות. המשיב לא סתר טענה צו.

ראו לעניין וה עמיינ (תייא) 28859-12-13 עירית תל אביב ני קניון רמת אביב:

ייהצורך בזיהוי מחציק מתעורר במצבי יריבות, כאשר לא נמטרה הודעה לרשות המקומית וכך יצא שהמחויק הראשון המשיך להיות מתויב במקום המחזיק בפועל, כמו למשל במקרה בו שוכר נכנס לנכס, והמשכיר אינו מדוות על כך, כשהשוכר שעוּב הותיר אחריו חובות ארנונה, או לתלופין, שוכר

.00

שעוב את הנכס בתום תקופת השכירות ולא הודיע על כך לעירייה, יטען כשיגיעו אליו החיובים שהוא אינו חייב בארנונה אלא הבעלים. למעשה הגדרת מחזיק נועדה לקבוע מי מבין מספר מחזיקים אפשריים, שכולם כופרים בחובתט לשלם ארנונה, יהיה חייב בארנונה. כך למשל נקבע כי בעל עכבון אינו מחזיק

(ראו: בר"מ 7856/06 איגוד ערים אילון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) נ'מועצה אזורית חבל מודיעין

))2008(

אולם, משעח שמליסרון מעוניינת לשלם ארנונה, מכוח חוזה בינה לבין הקניון, איני סבורה פי יש להתערב ביחסים החוזיים בין הצדדים ולקבוע אחרת. משעה שיש מי שנושא בנטל ומשלם את הארנונה, מה לה לעירייה לבדוק האם הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

כאשר אין מהלוקת בין צדדים קרובים לנכס מי יישא בתשלומי הארנונה, וכל עוד אלו משולמים כסדרם, אין מקום לרשות להתערב. מבחן ההנאה מהנכס במקרה זה יהיה מבחן סובייקטיבי. מנגד, אס כל הקשורים לנכס מכחישיס את חבותם בתשלומי ארנונה, אצי תחול הפסיקה הקובעת שהעניין יוכרע על פי מבחן אובייקטיבי של בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס....

...מכל מקום, גם אם קיים שיקול דעת לעירייה, לסרב רישום מחזיק, ואיני מביעה דעתי בעניין זה, שיקול דעת זה הוא מצומצם ביותר. וודאי שאינו חל במקרח שלפניי בו שתי חברות עורכות חוזה חוקי להשכרת חניות. (הדגשות ע"י החיימ)

נציין כי על אף התרשמותנו התיובית ממצהיר העוררת לא מצאנו כי יש הודעה בחתאס לסעיף 326 כל יש לרשום את גזית כמחזיקיס בנכס החל מתאריך 1.1.16.

בהשגה שהוגשה מטעם העוררת ציינה חיא כי היא אינה המתזיקה בכלל הנכס.

בערר שהגישה העוררת, ציינה היא כי גזית מחויקה ב- 40 חניות אך לא ציינה תאריך וכן לא צירפה בקשה מטעם גצית כי היא מבקשת להעביר את רישום הארנונה על שמה.

נציין כי מקרה וה הינו יוצא דופן ועל אף שלא הציגה העוררת את המסמכים כנדרש, בשלב ההשגה ובשלב הגשת הערר עדיין, אנו סבורים שהצדק עם העוררת.

העוררת הציגה בפנינו תשתית ראייתית לפיה במשך שנים חויבה גוית כמחויקה עד, שהחליט חמשיב, ללא כל נימוק או הסבר, או דו"ח ביקורת או תשריט מטעמו לשנות את הסיווג.

לא נוכל להתעלם מהתנהלות המשיב במקרה וּה.

המשיב בחר, מסיבותיו השמורות עמו, שלא לביין דבר בנושא, שלא להסביר, שלא לצרף תצהיר ועל כן ועל אף שחיה על העוררת להבהיר בקשתה כבר בשלב ההשגה, מצאנו שסענותיה מוצדקות ועל כן התלטנו לקבל את הערר.

ראו לעניין וה עעיימ 4072/11 (סעיף 18 לסיכומי העוררת):

חוקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן לחניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה וו היא חוקה פרגמטית. רשויות המינהל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עס טענות שיחייבו אותן לתוכיח כל פעם, ומהתחלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן

התייעצות במקום שבו נדרשה הרשות לקיים התייעצות (רעייפ 1088/86 מחמוד ני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המורחי, פייד מד(?) 417, 419 (1990) (להלן: עניין מחמוד)); שהחלטה מסוימת מכוחה הרשות מתיימרת לפעול אמנם התקבלה (עייא 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו ני אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פייד נד(3) 749, 756-755 (2000) (להלן: עניין אבן אור)); או שדיון מסוים אכן התקיים (בגייץ 5621/96 הרמן ני השר לענייני דתות, פייד נא(5) 791, 1997(816) ). היבט פרגמטי וה יפה במיוחד למקרים, כמו וּה הנוכחי, שבהם נדונה גבייתם של תשלומי חובה על בסיס פעילות מינהלית שהשתרעה על פני שנים רבות והרישומיס שבוצעו בהן (השוו: עייא 3901/11 מחקשווילי ני רשות המסים בישראל (טרם פורסם, 7.8.2012), בפסקאות 23-22 לפסק דיני). במקביל, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האזרח המבקש לסתור את החזקה ''לסדוק'' בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לבאורה בפעולתה של הרשות (ראו באופן כללי: יצחק ומיר ''ראיות בבית-המשפט הגבוה לצדקיי משפט וממשל א 1993(.295)

אנו סבורים שהעוררת 'יסדקהיי את חוקת התקינות במקרה וה, והמשיב לא נימק, מטעמו את פעילותו ואת החלטתו.

לאור האמור אנו קובעים כי הערר התקבל.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

/ |

9 עויד יקדם \ ייד גדי טל חבר: פרופי גיו רייך, רויית

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016715

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: פרופי ציו רייך, רו''ת

העורר: אלדד טלמון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1 עניינו של הערר דנן חינו נכס ברחוב בבלי 17 בתל אביב-יפו, חידוע בספרי העירייה כנכס מסי 5, חה-ן לקוח 10687894 (להלן: ''הנכסיי).

2 חמשיב טוען כי יש לחייב את הדירה בהתאם לתקנות ההסדריט במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות התשייז 2007 שכן תוכח לועדה שאיש לא התגורר בנכס בשנים 2015-2016.

3 העורר מצידו טוען כי פקד את הדירה שלוש פעמים בשבוע ויש לתייב את הדירה כמגורים.

4 הצדדים הגישו טיכומיהס והחתניק בשל להכרעה.

5 על פי תקנה 1.1 די ל תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות) התשסייז

7, מוגדר מבנה שאינו בשימוש כדלקמן:

יידירה המלועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1/12/2014 תחויב ב- 220.78 ₪ למייר בכל האזורים.

6 המתלוקת בין הצדדים היא האם הדירח משמשת בפועל למגורים אס לאו.

7 העורר טוען כי תוא מגיע לדירה מספר פעמים בשבוע, כי אינו משתמש במיט ובחשמל על מנת לחסוך.

8 העורר גס הצהיר בפנינו כי מתגורר בדירת חדר, בכתובת אחרת, שאינה הנכס נשוא הערר וכי גס כך רשום במשרד הפנים.

9 העורר צירף לערר שחוגש מטעמו מכתב מוועד הבית וכן מכתב משכן נוסף אך אלו לא באו להעיד בפנינו ועל כן לא ניתן לתת משקל ראייתי רב לתצחיריס אלה.

0. בנוסף, אף אס פוקד העורר את הדירה שלוש פעמים בשבוע אין ספק כי הדירה אינו משמשת אותו

לצרכי מגורים.

1. העורר מתגורר בדירה אחרת. אין וה סביר כי לן בדירה נשוא הערר שלוש פעמים בשבוע ללא שימוש

כלל במים ובחשמל.

2. העורר גס לא הוכית בפנינו כי הוא מתגורר בדירה מספר פעמים בשבוע ואף צירף חוות דעת הנדסית

מטעמו כי הנכס היה בשיפוצים וכי הוא אינו ראוי לשימוש בשנות המס הרלוונטיות.

3. נותן חוות הדעת מטעם העורר לא הגיע להחקר על תצהירו וגם תצהירו וה אינו מסייע לטענת העורר

כי הנכס שימש אותו לצרכי מגורים בשנות חמס עליהן הוגש הערר.

4. אנו ערים ומודעיס למצב העורר, כפי שתאר אותו אך אין בסמכותנו לסטות מהוראות הדין.

5. המשיב, עומד על וכותו כי הדירה תחויב על פי סעיף 1.1.די לצו הארנונה.

6. בנסיבות אלו אין לנו אלא לקבוע כי סיווגו של הנכס נעשה כדין, ולדחות את הערר.

7. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

8. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

9. בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת

ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה וו באתר חאינטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסט החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

/ :

יו"ר: עועך שירל) קדם חבר: / גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140014867

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העורר:

המשיב:

א. סמואל בע'ימ

-נגד-

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס בשטח 139.61 מ"ר, הנמצא ברחוב שביל המפעל 6 בתל אביב יפו, הידוע בפנקסי העירייה כנכס מספר 2000394462 ; ח-ן לקוח 10769359 (להלן: ''הנכסיי).

העוררת מפעילה מפעל תעשייתי אשר מתמחה בתכנון, *צור, הרכבה והתקנה של דלתות אוטומטיות מסתובבות, מערכות כניסה משולבות ומתן פתרונות מתקדמים בתחום הנעילה.

פעילות החברה נעשית במבנה ששטתו 333.72 מ"ר, אשר מחולק לשתי קומות המחוברות על ידי גרם מדרגות, קומת מרתף בשטת של 194.11, וקומת גלריה בשטת של 139.61 מ"ר.

מנהל הארנונה סיווג כל קומה בסיוג שונה לצרכי ארנונה. את קומת המרתף סיווג המשיב כייתעשייח ומלאכהיי, ואת קומת הגלריה בסיווג חשיורי ייבניינים שאינם למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

בהשגתה טענה העוררת כי ההפרדה שגויה ומלאכותית, וכי יש לאחד את שתי הקומות תחת הסיווג ייתעשיה ומלאכהיי, שכן מדובר במבנה אחז עס תכלית אחת של תעשיה ומלאכה.

המשיב קיבל את ההשגהח בחלקה, שינה את סיווגו של שטת של 20.19 מ"ר המצו? בגלריה, ומשמש לאחסון חומרי גלם לייצור, ודחה את ההשגח ביחס לחלק העיקרי של הקומה בשטת

של 119.42 מ"ר.

כפי שהוכת, המבנה הוא יחידה פיוית אתת בעלת תכלית אחידה, ולכן אין לפצל את הנכט ליחידות שונות, אלא להתיל את הכלל של ייהטפל הולך אחרי העיקריי.

ההלכה הפסוקה קובעת שניתן לפצל יחידות שטח סמוכות לסיווגים נפרדיט, רק כאשר כל חלק בנכס משמש למטרה שונה, ואין לפצל נכס המקייס מהות אחת לנתחים קטנים, טפלים ושולייס למהות העיקרית.

בנוסף נקבעו בפסיקה שני מבחנים בכדי שיחידות שטח סמוכות בנכס יסווגו תחת סיווגים

נפרדים :

1. מבתן הציקה, לפיו יש לבתון קיומה של זּיקה בין התכלית של יתידת שטח אחת

לאחרת.

2. מבחן התלות, לפין יש לבחון האם חשימוש ביחידת השטת הספציפית הכרחי למחות

הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו.

כפי שהוכת ולא נסתר, לחברה ישנה תכלית אחת שהיא ייצור, התקנה והרכבה של דלתות ואספקת פתרונות נעילה, ואין לה מהות אחרת או מטרה אחרת מלבד תכליתח צו. עוד חוכת, כי ישנה ויקה הדוקה בין קומת המרתף לבין קומת הגלריה.

לא יכול להיות ספק, כי השימוש בשטת שבמחלוקת הכרתי למהות הארגון ולמימוש תכליתו, שכן בלי מנחלת המשרד לא יתקבלו הזמנות, בלי השרטוטים לא ניתן יהיה לבצע ייצור, בלי גבייה לא ניתן יחיה לשלם משכורות לעובדי הייצור וכדי.

ואת ועוד, חדר הישיבות וחדר המנכייל משמשים להכנת תשריטים. פעילויות אלו מהוות חלק מתחליך תכנון המוצר שהנו חלק בלתי נפרד משרשרת חייצור, שכן חברה אינה יכולה להתחיל לייצר מוצר מבלי לתכנן אותו. בנוסף ישנם שטחים מעורבים המשמשים גס את עובדי הייצור, כמו חדרי שירותים ומטבתון. \

שטחים אלה מתווספים לשטח של 20.19 מ"ר המשמש כמחסן הומרי גלס, ואשר חוכר על ידי המשיב, ויחד מובילים לקביעה כי יש לחתייחסי לשטח שבמחלוקת כשטח אינטגרלי ובלתי נפרד משטח המפעל כולו.

קיימת ויקה הדוקה בין שתי הפעילויות שנעשות בנכס, וחן משולבות ומשלימות זו את זו במתן השירותים העסקיים של העוררת. ברור כי המפעל לא יכול להתקיים ללא ההנהלה הבסיטית, ולהנהלה לא היתה וכות קיום בלי פעילות המפעל.

בעמיינ (תייא) 233/06 תכם סוכנויות 1993 נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו)

(להלן: ''עניין תכפ סוכנויות'יי) התקבל ערעור על החלטת ועדת ערר לפצל נכס בשטח 292 מ"ר.

במקרה וה התקיים מבחן הויקה בלבד, ושם עמד בית המשפט על כך שניתן לפצל יימתקן רב תכליתייי, רק כאשר מדובר בנכס רחב מימדיס בעל תכליות שונות.

בענייננו מדובר בנכס בשטת קטן יחסית של 333.72 מ"ר, המהווה יתידה פיוית אחת (ובכך גם המשיב מודה), ומשכך אין לפצל את הנכט לצרכי ארנונה. בנוסף, מדובר בנכס הומוגני המקיים מהות אחת של ייצור דלתות ואספקת פתרונות בתחוט הנעילה.

בדומה לנטיבות העניין בעניין תכפ סוכנויות, גס אצל העוררת, לקות פוטנציאלי יכול ויחא מעוניין ברכישת דלת ומנעול כאחד.

גם מבחינת גודל השטח יש לאחד בין השטחים, תחת הסיווג ייתעשיהיי, שכו המשרדים הינם טפלים לשטח הייצור (כחצי משטת הייצור) ומהווים כשליש משטח הנכס (119 מ"ר מתוך 333

מייר).

בצו הארנונה של חמשיב אין סיווג של יימשרדיס בתעשייחיי, ולכן פיצול הנכס לסיווגים שונים נעשה בניגוד לצו הארנונה.

תמצית טיעוני המשיב

בביקורת שנערכח בנכס ביום 18.4.16 עולה, כי קומת הקרקע (194.11 מ"ר) וקומת הגלריה הקטנה (20.19 מ"ר) משמשות לצורכי ייתעשיה ומלאכהיי, ואילו קומת הגלריה הגדולה (119.42 מייר) שאינה רציפה לגלריה הקטנה, משמשת לצרכי מסתר, שיווק ומכירח, ועל כן, בהתאם לשימוש בפועל, סווג שטח וח 'יבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.

בביקורת שנערכח בנכס נמצא כי השטח שבמחלוקת משמש לתצוגה של מנעולים ולצרכיט משרדייס-מסחריים מובהקים, המהווים את לב לבו של העסק, שכן העוררת אינה יכולה להתקיים בלעדיו. מעדותו של עד העוררת ניתן ללמוד כי בנכס מתקיימת פעילות מסחרית של מכירה ושיווק, וכי לקותות יכוליט להגיע ולהתרשם מהתצוגה הקיימת בנכס ולרכוש מוצרים.

בביקורת שערך חמשיב נמצא כי הפעילות בקומת הגלריה מחולקת לחדר תצוגה של מנעולים, שני חדרים של עובדים העוסקים בשיווק ומכירה, חדר הנהלת השבונות, חדר מככייל, שירותים ומטבחון וארכיון.

העוררת לא הוכיחה כי בשטחים הנייל מתקיימת פעילות ייצורית המצדיקה סיווג מוזל של ייתעשיה ומלאכחיי ולא עמדה בנטל הראיה המוטל עליה.

העוררת לא הוכיחה את טענתה כי השירותים והמטבתון משמשים את כל עובדי המפעל, ואף אין וה הגיוני כי בנכס לא יחיו שירותים ומטבחון והעובדים יבואו להשתמש בשירותים ובמטבחון המצויים בקומת הגלריה. יש להניח כי גם בקומת הקרקע קיימים שטחים חיוניים אלו לרווחת. העובדים, ואילו בקומת הגלריה השטחים משמשים את עובדי המשרד ולקוחותיהם.

העוררת איננה מכתישח את השימושים השונים הנעשים בנכס, אך לטעמה חלה בעניינה הלכת ייהטפל אחר העיקריי.

פיצול חנכס לצורכי סיווג נעשה באופן המשקף את השימוש שנעשה בפועל בנכס, אין מדובר בשטחים המהווים נתחים קטנים, טפלים ושולייס למהות העיקרית כטענת העוררת.

מדובר בשטח של 119.42 מ"ר, המהווה כ-1/3 מכלל שטח הנכס, מכאן, כי מדובר בשטח גדול המצדיק סיווג נפרד לאור השימוש שנעשה בו ולאור חיותו מתקן רב תכליתי, שכן לא לכך כוונה הלכת הטפל הולך אחרי העיקר.

פעילות של שיווק, מכירה ומסחר, ובין היתר ניהול שוטף של העסק, אינן פעולות טפלות כלל ועיקר.

פעילות העוררת בשטח שבמחלוקת חינה פעילות מסחרית לכל דבר שבמסגרתה מפעילה העוררת עסק המספק שירותים ללקוחות, ואיו ספק כי שימוש זה אינו עומד במבחני הפסיקה לצורך סיווג הנכס כמלאכה ותעשייח: מבתן יייצירתו של יש מותשי אחד מיש מוחשי אחר", מבחן ייטיבו של ההליך העסקייי, מבחן היקף השימוש במוצר המוגמריי, מבחן ייהשבחת הנכטיי ומבחן ייעל דרך ההנגדהי"י.

בנסיבות אלה, בחן הפעילות בכל אחד מהחלקים שונה ומופרדת גם באופן פיוי לפעילות מסחרית מחד גיסא ופעילות ייצורית מאידך גיסא, אין כל מניעה לפיצול סיווגו של חנכס ויישום הלכת נכס רב תכליתי, המאפשרת פיצול סיווג לצורך תשלום ארנונה על פי חלקיו השונים של הנכס, כך שעל כל חלק ממנו תוטל ארנונה המתאימה לאופי הפעילות חנפרדת המתבצעת בו.

אס הפעילות המשרדית של התברה היתה ממוקמת בנכס אחר ובכתובת שונת העוררת לא היתה מבקשת לסווג את הפעילות המשרדית כפעילות ייצורית, לכן ברור כי קבלת טענת העוררת תביא לתוצאה אבסורדית, שכן לא על פי מיקומם חפיוי מסווגים הנכסים אלא בשל הפעילות בהם, השימוש שנעשה בתס וייעודס.

העוררת איננה עומדת בשני המבחנים שאומצו על ידי בית המשפט העליון בסוגיית מתקן רב תכליתי. לא קיימת זיקה בין תכלית השטח בו נעשה שימוש של תעשיה ומלאכה לבין תכלית השטת שבמחלוקת, ואין חולק כי כל יחידה יכולה להתקיים בנפרד, באופן עצמאל ובלעדי מהשנייה, וכי חשימוש בשטח אינו הכרחי למחות השימוש העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו, שהוא השימוש של תעשיח ומלאכה.

בנוסף, אין כל יחסי תלות בין שתי חיחידות, וכל עסק מחזיק משרדים לצורך תפעולו וניהולו השוטף. העובדה ששטחת וּה ממוקם בסמוך לשטת בו מתקיימת הפעילות הייצורית, אין בח כדי להפוך את הנכס ליחידה אתת מבחינת הסיווג.

תשובת העוררת לסיבומי המשיב

גם בשטח שסווג 'ימשרדיסיי נעשית פעילות המהווה חלק מהפעילות התעשייתית. כך, בחדר המנכייל ובחדר הישיבות (ולא ייחדר תצוגהיי כפי שכינה המשיב) מתבצעת עבודת שרטוט.

בנלגוד לטענת המשיב, לקוחות כמעט שאינם מגיעים לנכט, וודאי שלא לרכוש מנעולים, וניסיון חמשיב לצייר את חדר הישיבות, המשמש בעיקר לשרטוטים, אשר מצויים בו מספר מנעולים ישנים בעלי ערך סנטימנטלי ומנעוליס חדשים הנמכריס ביחד עט דלתות שהעוררת מייצרת, כמרכ רוות נפרד, אליו מגיעים לקוחות בלי קשר לפעילות התעשייתית - מהווה הרחבת חצית אסורה, השגויה עובדתית, חוטאת אל האמת ולראלות חתיק.

פעולת השרטוט המתבצעת בחדר המנכייל ובחדר חישיבות שונה מעבודה משרדית, שכן השרטוט מהווה את החלק הראשון בשרשרת חייצור, אשר מתחילה בשרטוט ומסתיימת בייצור ללקוח והתקנה בביתו.

כפי שהוכח בתצהיר מנכ"ל העוררת שלא נסתר, המטבחון, תדרי השירותים וחדר הישיבות משמשים גם ובעיקר את עובדי חייצור.

טיווג המחסן הקטן בשטח של 20.19 מ"ר, אשר אף הוא מצוי בקומת הגלריה, תחת הסיווג מחסנים, מעיד כי גס המשיב יודע כי לא מדובר בשני נכסים נפרדים.

דיוו והכרעת

לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, כמו גס את טיעוני הצדדים, כפי שבאו לידי ביטוי בסיכומיהס, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להתקבל.

הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן יירב תכליתייי בעל שימושים מגוונים, אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות חשונות זו בוו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסיווג.

על פי ההלכה הפסוקה, שאלת אופיו של מתקן וה או אתר נבחנת בשים לב לוּיקה הקיימת בין תכליתה של יחידה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה, ובשים לב לשאלה אס חשימוש בחלק ספציפי הכרת? למהות הארגון בנכס ולמימוש תכליתו.

עוד קובעת ההלכה הפסוקה, כי אין לפצל נכס המקייט מהות אחת, לנתחיס קטנים טפלים ושולייס למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימוש.

ראה לעניין וח :

(ייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון, (פורסם

בנבו, 9.2.2003):

''השאלה היא, אם כן, מתי נאמר כי ביחידות שטח סמוכות נעשה שימוש שונה בכל אחת מהן, המצדיק סיווג נפרד, ומתי נאמר שגם אט בכל אחת מיחידות אלה מתרחשת אמנם פעילות שונה, משולבות פעילויות אלה זו בזו ותכליתן אחת ועל כן אין מקום לפצלן לצורך הסיווג. לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבחן אחד הוא, בחינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-תכליתי' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד... מבחן אחר הוא, האם השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...".

וראה גס :

בריימ 9205/05 מנהל הארנונה נ' היפר שוק 1991 בע'ימ, תק-על 4(2006) 1520 :

''בפסיקתנו נקבע בעבר הכלל כי במתקן רב תכליתי, שניתן להפריד בין חלקיו השונים, *יעשה סיווג הנכס לצרכי ארנונה לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (ראו, בג'/צ 764/88 דשנים וחומרים בימיים בע'/מ נ' עיריית קריית אתא, פ'יד מו(1)

3, 816). בפסיקה מאוחרת יותר אימץ בית משפט זה את המבחנים שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים להכרעה בשאלה מתי תסווגנה יחידות שטח סמוכות תחת סיווגים נפרדים ומתי תסווגנה תחת סיווג אחד, על אף שבכל יחידת שטת מתנהלת פעילות אחרת. לעניין זה אומצו שני מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה. המבחן האחד הוא בחינת קיומה של זיקה בין היחידות השונות, שאם היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכס אחד לצרכי סיווג הארנונה. המבחן האחר שאומץ הוא האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו''.

כן ראת:

בריימ 8099/09 ונדוס אופנה בע''מ נ' עיריית תל אביב- מנהל הארנונה, דיניס עליון 2005 (101)

''הלכה פטוקה היא כי יש לסווג נכט בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן ''רב תכליתי'' בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בר''ס 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת ([פורסם בנבו], 2.1.2007); בגי/צ 8 דשנים וחומריט כימיים בע''מ נ' עיריית קרית אתא פ'יד מו (1) 793, 816 (1992)), אולם, מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בזו ותכליתן אחת - אין מקוט לפצלן לצורך הטיווג (וראו: בריים 8242/08 מפעלי נייף אמריקאיים ישראליים בע'ימ ג' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה ([פורסם בגבו], 9)), בג'יצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע''מ נ' עיריית קריית אתא, פייד מו(1) 793 (1992). שאלת אופיו של מתקן זה או אחר נבחנת בשים לב לזיקה הקיימת בין תכליתה של יחידה אחת לתכליתה של החיחידה הסמוכה; ובשים לב לשאלה אם השימוש בחלק ספציפי הכרחי למחות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...'

וראה גס :

בריימ 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע'ימ נ' מנהל הארנונה, תק-על 1(2007) 31.

בעניין תכפ סוכנויות, שס בית המשפט את הדגש על גודל הנכס, וקבע כי לשם פיצול נכס לצורכי החיוב בארנונה על הנכס לחיות יירחב מימדיםיי. עוד נקבע כי אין לפצל נכס שהינו נכס הומוגני בעיקרו, המקייס מהות אחת, ואשר פיצולו לצרכי סיווג ארנונח חינו מלאכותי בעליל:

'יכאמור לעיל - גודלו הכולל של הנכס נשוא ערעור זה הוא 292 מ'יר, בלבד. אין ספק בעיני כי לא לכך כיוונה הפטיקה בדרישה כי לשם פיצול הנכס עליו להיות ''רחב מימדים'י..

צייד

לגישתי - וגם זאת עולה מהפסיקה - הדרישה של היות הנכס רב תכליתל?! ו'/בעל שימושים מגוונים'' מצריך שונות תפקודית ותוכנית של השימושים. בענייננו תנכס נשוא הדיון הוא י'נכס הומוגני בעיקרויי, ''המקיים מהות אחת', שפיצולו לצרכי סיווג ארנונה הינו מלאכותי בעליל. שכן, אפילו אם אין כל אחת משתי התכליות ''הכרחית''

לרעותה - הרי שקיימת ביניהן ''זיקה'' מובהקת, והן ''משולבות'' זו בזו ומשלימות זו את זו במתן השירותים העסקיים של המערערת.'י

יושומו של תכלל בענייננו מוביל למסקנח, כי לא ניתן לפצל את הנכס לשתי תכליותיו, וואת הן לאור שטחו הכולל של הנכס, אשר לגבי שטח דומח לו נקבע בעניין תכפ סוכנויות, כי לא מדובר בשטח יירחב מימדיטיי אליו כיוונה הפסיקה בדרישה לשט פיצול הנכס, והן לאור העובדה שקיימת זיקה ישירה בין שתי חיחידות, שכן הפעילות המתבצעת בשטח קומת הגלריה, לרבות שרטוט, הנהלת חשבונות ושיווק, הינה הכרחית למהות המפעל וקיומו.

ראה לעניין וח :

עמנ (מרכו) 38160-04-13 מנהל הארנונה בעיריית ראשון לציון נ' עופר שערים אוטומטיים

בע'ימ (פורסם בנבו) :

''אין טפק שניהול, רכש, בטיחות, טיפול ותיקון תקלות, מזכירות, והנהלת חשבונות הכרחיים בכל מפעל מייצר, ומממשים את תכליתו, את המטרה לשמה הוא הוקם ולשמה הוא פועל. כל אחד מהתפקידים הללו הוא חלק מהמערך הכולל, אין בלתו והוא אינו עומד בפני עצמו, באופן שיכול להתקיים במנותק מהמפעל (ואין הכוונה במנותק פיזית מהמפעל, אלא במנותק מקיום המפעל עצמו) ."

6 יישומו של הכלל לענייננו, מוביל גס למסקנה כי שטח הגלריה הינו נלווה וטפל לשטח העיקרי, המשמש כבית מלאכה, בו מיוצרות דלתות אוטומטיות מסתובבות, מערכות כניסה משולבות ופתרונות בתחום הנעילה, וכי שטח הנכס כולו משמש לצורך מטרה אחת כחלק מיחידה כלכלית אחת.

5 אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו מקבלים את הערר.

6. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בהוצאות.

7 בהתאם להסכמתם הדיונית של הצדדים, החלטה וו חלה גס על שנת המס 2017.

8 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 85 ימים מיום מטירת ההחלטה.

9 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 6

לףיר: של ליה עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח חברה/ ש דס, עו"ד

ע\489\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140016037

שליד עיריית | תלאביב | - *פו

העורר:

המשיב:

גולדקלנג משה

-נגדד

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

1 עניינו של הערר דנן חינו נכס הנמצא ברחוב וולצר 14 בתל אביב יפו, חידוע בפנקסי העירייח כנכס מספר 2000337998 ; ח-ן לקוח 10274848 בשטח 64 מ"ר (להלן: ''הנכסי).

2 תמצית טיעוני העורר

כעולה מעדות העורר ומעדותו של עד העורר, האינסטלטור, מר חיים גביזון, הנכס נותק מתשתית הביוב על ידי השכן מקומת הקרקע בעקבות הרתבת דירתו, החל משנת 2013.

לנציגי המשלב שהגיעו לביקורת לא היה ידע באינסטלציה, והמשיב לא שלח לביקורת נוספת אינסטלטור. מדובר בהודאה של חמשיב כי חדירה מנותקת מביוב התל משנת 2013.

האמור לעיל, די בו כדי להוכיח כי חדירה ניווקה במידה שאינה ראויח לשימוש, ולפיכך יש ליתן לעורר פטור בגינה מכח טעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: ''סעיף 330//).

על פי הפסייקה, יש להפעיל את מבחן השכל הישר, ולקבוע כי דירה המנותקת מביוב אינה ראויה לשימוש.

כפי שעולה גס מהצילומיס של פקחי המשיב, העורר אינו מאחסן ריהוט בדירה, ולפיכך, יש לדחות את הטענה כי הדירה משמשת לאחטנה, וזהו אף לא יעודה.

אין לראות בכך שחעורר שילט ארנונה בתעריף רגיל עד ליולי 2016, כהודאה מכללא בחבות, שכן העורר שילם את הארנונה מתוך הערכה שהסכטוך עס השכן יגיע לפתרון.

ביולי 2016 הודיע המשיב לעורר לראשונח על כוונתו לחייב את הנכס בארנונה בשיעור מוגדל, בגין חיות הנכס יימבנה מגורים שאינו בשימושיי, וואת רטרואקטיבית החל משנת

העורר הגיש השגח מיד עס קבלת ההודעה האמורה.

מכח עקרון ההדדיות, כשם שהמשיב החליט לחייב את העורר באופן רטרואקטיבי בארנונה מוגדלת, כך עומדת לעורר הזכות לדרוש פטור לפי סעיף 330 באופן רטרואקטיבי.

תמצית טיעוני המשיב

רק ביום 23.8.16 העורר העלה לראשונה את הטענה לפיה יש להעניק לנכס פטור בגין נכס לא ראוי החל משנת 2015,

ביום 6.9.16 חמשיב ערך ביקור בנכס על מנת לבחון האם ניתן לוּכות את הנכס בפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש, ממועד הפניה ואילך.

כעולה מדויית הביקורת הרצפה, הקירות והתקרה, המקלחת, והמטבת במצב שלם ותקין, השירותים שלמים למעט ניאגרה מפורקת. נמצא, כי בנכס יש דליי צבע וצינורות.

ממצאי הביקורת שנערכה בנכס, מעלים כי הנכס לא נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו, וכי הוא ראוי פונקציונאלית לשימוש. עצם העובדה שהנכס מנותק ממערכת הביוב אינה מקנה פטור מארנונה.

לא וו אף זו, העד מטעם העורר מר חייט גביוון העיד כי ייבאופן עקרוני אפשר לחבר כל צנרת לביוביי, ולאחר מכן ציין, כי ייבנכס הוה וה היה בלתי אפשרי בגלל בעיות עס השכןי/.

בנוסף ציין העד כי בכל פעם שניסה לחבר את הביוב, השכן מלמטח ניתק אותו וגנב את החלקים.

מן האמור לעיל עולה, כי לעורר יש אפשרות לעשות חיבור נפרד לביוב, אלא שהוא בתר שלא לעשות כן.

מדובר בסכסוך בין העורר לבין צד שלישי, שעל העורר לפתור אותו בכלים המשפטיים שמעמיד המשפט הפרטל.

היות ואין מניעה אובייקטיבית להתקין חיבור נפרד לביוב, הרי ברי כי מבתינח פיסית אובייקטיבית אין מדובר בנכס אשךר ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

בכל מקרה, מדובר בנכט ראוי לשימוש, וניתן לעשות שימוש בנכס לצרכי אחסנה.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל, פניית העורר למשיב בבקשה לזכות את הנכס בפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש נעשתה ביום 23.8.16, וואת רק לאחר שקיבל את החיוב המוגדל בגין מבנה מגורים שאינו בשימוש. כפי שאף מודה העורר, אילו הוא לא היה מקבל את החיוב המוגדל, הוא לא היה מגיש בקשה לפטור לפי סעיף 330. הזכות למימוש פטור בגין נכט שאינו ראוי לשימוש לפי סעיף 330 קמה ממועד זה, ולא קודם לכן. לעניין וה נקבע בפסיקה, כי ההודעה הינה מרכיב קרדינלי במימוש הזכות לקבלת הפטור.

מקום שהעורר אינו חולק על כך שלא עשה שימוש בנכט, נעדרת וועדת הערר סמכות לדון בטענות העורר בנוגע לסיווג הנכס כמבנה מגורים שאינו בשימוש, ואף שטענה ואת הועלתה בדיעבד, לגופה של הטענה דינה לחידחות.

העורר העלה טענות אחרות כנגד חיובו שעניינן נסיבות חיצוניות בגינן לא ניתן היח לעשות שימוש בנכס ובעקבות כך הועברה פנייתו לוועדת ההנחות של העירייה, הרשאית לאשר תקופות אשר לא יבואו במניין תשעת החודשים בהגדרת מבנה מגורים שאינו בשימוש.

וועדת ההנחות בתנה את הפנייה בהתאם לאמות המידה שנקבעו בהחלטת המועצה, אשר קבעה את הכללים לקביעת תעריף ארנונה מוגדל לדירות מגורים שלא נעשה בהן שימוש, ודחתה את ההחלטה בעניינו.

בית המשפט לעניינים מנחליים חוא בעל הסמכות לדון בעתירה מנהלית נגד התלטה של רשות בענייני ארנונת, לרבות וועדת ההנחות (ראו לעניין וה ת.א (חדי) 856-12-10 חסין ותד נ' עירית באקה אל גרבייה).

4 דיון ותכרעת

לאחר שבתנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי עם כל ההבנה למצוקת העורר, עלינו לדחות את הערר.

סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניוּוק, הנוק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירייה.

בבריימ 10313/17 חברת המגרש המוצלח בע''מ ואח' נ' עיריית תל אביב (להלן: ''הלפת המגרש המוצלת'), קבע בית המשפט העליון, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פטי

אובייקטיבי, וואת בעיני האדם הסביר:

''הגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש...

העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש''ניזק במידת שאי אפשר לשבת בו'י הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'י לכל טיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

.-השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אכן ייתכנו מקרים 'אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת "לבשאראנו אכירנו"', עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כי ''אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותיי'י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

ראת גס :

עת'ימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו);

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב. גילרן בע'ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

מהראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל דעה, כי לא ניתן לקבוע, כי הנכס ניווס במידה שאל אפשר לשבת בו.

העובדה שישנה תקלה במערכת הביוב, כתוצאח מסכסוך עס צד שלישי, אין בה כדי לקבוע כי מדובר בנכס הרוס אשר חדל להיות בנין, ובכלל וה נכס שניוּוק במידה שאי אפשר לשבת 3

יתרה מכך, הוכת בפנינו כי יש לעורר אפשרות לחבר את הנכס לביוב באמצעות חיבור נפרד.

גם בכך יש כדי לחעיד כי אין מדובר בנכס שלא ניתן לשבת בו לכל סיווג חוקי שהוא.

לא זו אף זו, הנכס יכול לשמש לסיווגים חוקיים אחרים, שאינם מצריכים חיבור לביוב, כגון אחסנה.

לאור האמור לעיל אנו קובעים, כי העורר לא הרים את נטל ההוכחה הנדרש להוכחת זכותו לקבלת פטור לפי סעיף 330 לפקודה.

מאליו מובן, כי אין באמור כדי למנוע מהעורר מלפעול במישור האזרחי מול צד גי אשר לטענת העורר גרם נזק לקו הביוב של הנכס.

באשר לטענות בדבר חיוב העורר באופן רטרואקטיבי, הרי אלו אינן בסמכות ועדת הערר, ואשר על כן הננו מנועים מלדון בהן.

סעיף 3(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), התשלייו - 1976 קובע עילות ספציפיות בהן מוסמך מנהל הארנונה לדון, וכפועל יוצא גס ועדת הערר. סוגית החיוב הרטרואקטיבי אינח נמנית עימן.

ראה לעניין וּח:

עתיימ (ת''א) 8708-05-13 מרום פאר נדליץ בע''מ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו, 3))) עעיים 1280/10 מעונות מכבי נ' עיריית רמת גן [נבו] (18.3.2012); עמ'י'נ -14848 3 עופר שערים אוטומטיים בע''מ נ' מנהל הארנונה עיריית ראשון לציון [גבת (18.11.2013); ברייס 7164/06 וינברג נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו ((פורסם בנבו], 6); בריים 9817/06 וינברג נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו ([פורסים בנבו], 8.1.2007 ; עייא (חיפה) 2622/02 יעקובוביץ עוזי נ' מועצה מקומית ; וג עייש (חיפה) 109/00 חברת יאיר ש. שיווק בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית חדרה.

5. | בנסיבות העניין נדחה הערר ללא צו להוצאות.

6 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשט"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 ימים מיום מטירת

ההחלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות חמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר הא טרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדים ביום 90/8 \ 0 6%

/ ו

יו"ר: שלומית לו עו"ד | חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורו''ת חברת: ם, עו"ד

ע\487\1\105

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' עררים: 140015150 שליד עיריית תל אביב-יפו 145

צ11

בפני חברי ועדת תערר:

ייר : עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: פרופ' יו רליך, רוייה

העוררת: ג'י ישראל מרכזים מסחריים בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

1. העררים דנן עניינם חיובי ארנונה בנכס ברחוב ניסים אלוני 10, תל אביב יפו, חידועיס בפנקסי

העירייה כתשבון מטספר 10586243 נכס מס' 2000387178 בסלווג *חניונים במבנה בתשלוסיי (להלן:

ייהנכסיי).

תמצית סיכומי העוררת:

2 העוררת טוענת שיש להשיב את רישום חברת גוית גלוב ישראל (פיתוח) בע"מ (לחלן: יגזיתיי)

כמחזיקה ב- 40 מחניותיה ולתילופין לרשום את חברת גוית גלוב כמחויקה החל מיום 1.1.2016.

3 העוררת טוענת כי יש לבטל את החיוב בגין השטחים המשותפים בתניון, ללא תלות בשאלת רישום החזקה.

6. | משנת 2010 מוחזק החניון במשותף על ידי העוררת וגוּית, אשר מחזיקה ב-40 חניות חמהוות מעל

% משטחי החניות בכל מפלס,

5. גזית רשומה כמחגיקה החל משנת 2012.

6. העוררת וגוית היו רשומות במשותף בהתאם להסכם פשרה עד לסוף שנת 2015. בשנת 2016 הודיע

המשיב כי שתי המחציקות תחויבנה בשטחי התניון.

7 בניגוד להודעה זו בוטל חיובה של גוית והעוררת חויבה בכל שטתי חהחניות לרבות השטחים המשותפים, את על אף שהעוררת העבירה למשיב הארכות הסכם החניות מול גצית וכן אישור מגזית, שחיא המחציקה עד לסוף שנת 2017 ומוכנה לשאת בתיובי ארנונה.

8 המשיב נמנע מלחראות כל ביקורת שבוצעה לבדיקת טענות אלח.

9 הביטול נעשה שלא כדין, ממניעים זרים ובתוסר תום לב. המשיב לא נימק החלטתו כקבוע בסעיף ?ב לחוק לתיקון טדרי המינהל (החלטות והנמקות) תשי"ט 1958, לביטול הרישום ופעל בניגוד לסעיף 325

לפקודת העלריות.

יש לדחות טענת המשיב כי חוקה על רישומיה שהם תקינים.

על העיריה מוטל הנטל הראשוני להראות תקינות החלטה ולנמק התלטה. ראו עמיינ 29825-10-11 גלגלי הפלדה ני הרצליה, בריימ 42/12 הרצליה ני גב ים, עעיימ 4072/11 עיריית בת ים ני ירדנה לול.

בנוסף, חימנעות המשיב מלשוב ולרשום את גזית כמתזיקה משוללת כל בסיס שבדין.

גוית מבקשת לחיות מחויבת וכן היא המחויקה בפועל. סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי תקציב) התשנייב 1992 קובע כי ייארנונה תשולם בידי מחזיקיי. ראו רעייא 0 עירית ראשלייצ ני עו"ד וינבוים, עייא 8417/19 עיריית ים ני ששון לוי. הלכה חיא כי החייב בארנונח הוא המחויק למעשה בין אס הינו יישוכר או בר רשות או מחזיק באופן אחריי. ראו ברייע 5 חברת בתי גן להשכרה ני עירית תייא.

בית המשפט כבר הבהיר בעמיינ 196/05 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית תל אביב יפו כי שוכרי החניות הט בעלי הציקה הקרובה ביותר לאותם שטחים ולא המשכירים.

סירוב העיריה עומד בניגוד לסעיף 326 לפקודת העיריות שכן גוית ביקשה להיות כרשומה, הגישה את הארכת ההסכט ואישור מטעמה. ראו עמיינ (תייא) 28859-12-13 עירית תל אביב (מנהל הארנונה) ני קניון רמת אביב בע"מ.

אף שלא נאמר מפורשות ברור כי הסירוב נובע מהרצון לחיוב השטחים המשותפים בחניון.

הלכה מקובלת היא כי שטחי המעבר והתמרון בחניון מהווים שטתים משותפים כאשר אין מחויק שמחזיק בשיעור של למעלה מ-80% כקבוע בסעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה של עירית ת'יא. ראו עייש (תייא) 3098/97 אלקס, שטרן, אשר, רום עורכי דין ני מנהל הארנונה, עירית תייא, בריימ 7703/06 מנהל הארנונה עירית תייא ני אפריקה ישראל להשקעות בע"מ.

גוית מחויקה בלפחות 20% משטחי החניות בכל קומה וסירוב המשיב להפחית את השטחים המשותפים סותר את הוראות צו הארנונה.

במקרה דנן אין י*מתויק למעשהיי בשטח של מעל 80% משטחי החניות. ראו ערר 140007015 בוק מ מנהל הארנונה בעירית תי/א.

דיני מס יש לפרש לטובת הנישום. ראו בגייצ 198/75 מנהל עובון המנוח פייביש מושקוביץ ני ראש עירית בת יםו, עייא 10977/03 דור אנרגיה ני בני ברק, עמיינ (תייא) 21850-07-11 חברת אופקים נסיעות ותיירות (1979) בע"מ ני עירית תייא.

יש לדתות את הטענה מקדמית בערר 140015150 לפיה הערר הוגש באיחור. הערר הוגש במועד, בהתאם למועד בו התקבלה התשובה אצל הנישום. ראו סעיף 6(א) לחוק החרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976, עמיינ (חיי) 13121-07-14 יוסף נחמיאס ובניו בע"מ ני מנהל הארנונה עירית חיפה.

תמצית טיעוני חמשיב

תנאי לרישומו של מחזיק בארנונה היא כי לאותו מחזיק תהא הזיקה הקרובה ביותר לנכס לתקופה

העולה על שנה. זיקה כאמור צריכה למצוא ביטוי בהסכם לנכט ברור ספציפי וקבוע באמצעות תשריט.

3. בנוסף, על המחזיק להוכית אינדיקציה ליישום שימוש בלעדי בתניה באמצעות שילוט.

4. העוררת הציגה תוספת להסכם המקורי מיוט 1/1/06 ותשריט אשר אינו מהווח את נספח בי להסכם

ואופן עריכתו אינו ברור.

5. לא הוצג לועדה הסכם אליו מפנה התוספת ולא הובהר כי קייט הסכם בתוקף.

6. במהלך דיון ההוכחות נאמר כי התשריט נערך לצורך הדיון.

7. העוררת לא הציגה את המסמכים חנדרשים כגון הסכם שכולל את הפרטים המנויים לעיל וגם

התשריט נעשה במנותק להסכמות החוציות.

8. העוררת צירפה רק 3 תמונות מתוך כלל החניות לגביהן טוענת.

9. דרישת העיריה נועדה ליצור ודאות באשר לעמידה בדרישת המסוימות, השכרת חניות נוטה לחיות

דינאמית.

0. המשיב פעל בהתאם להלכות שנקבעו בבית המשפט. ראו עמיינ (תייא) 134/07 חברת לב גן חעיר בע"מ

ני מנהל הארנונה בעירית תייא יפו.

1. הקביעה היא כי נטל הוכחה מוגבר יוטל על המבקשת לפטור אותה מארנונה. החלטה גו אושררת

בבריימ 388/10 אשר דחה את בקשתה של גן העיר לערער על החלטת בימייש מחוני.

2. בנוסף ראו עמיינ 34083-11-09 מרכז לוינסקי בע"מ ני מנהל הארנונה בעירית תיא יפו וכן בריימ

1 מרכ לוינסקי, עמיינ 14032-04-15 מ.צ.פ אחזקות נדליין בע"מ ני עירית תייא. במ.צ.פ הסכם השכירות לא כלל פירוט ספציפי של החניות המושכרות ובית המשפט קבע כי אין מדובר בהודעה כדין לצורך רישום החניות. מ.צ.5 הגישה בקשת רשות ערעור, שנדחתה.

3. העוררת גם לא טרחה לציין מתי הוצבו השלטים. אף כי אין בכך חוּות הכל שכן מדובר באלמנט בר

שינוי.

4. העוררת צירפה 3 תמונות בלבד מתוך כלל החניות.

5. התשריט שצורף על ידה חטר כל ערך ראייתי, שכן לא צורף להסכם או להארכתו. יש להניח כי נערך

בדיעבד.

6. לתילופין, וככל שתתקבל טענת העוררת כי הוצג לוועדה חוזה שכירות המוכיח כי גוית היא המחציקה,

הרי שחילופי מתזיקים יוכלו להתבצע רק מיום הצגתם לעיריה בכפוף לביקורת שתאשר התוקתס.

דיון והכרעה

7 ביום 3.3.16 הגישה העוררת השגה ובה טענה כי היא מחויקה לכל היותר בשטחי חניה בהיקף של 0 מ"ר ויתר החניות אינן מוחוקות על ידה. העוררת לא ציינה בהשגה זו מי חס המחזיקים האחרים או צירפה אטמכתא או הסכם לויהוי אותם מחתזיקים נוספים.

ביום 17.4.2016 השיב המשיב לעוררת כי טענתח לפיה אין היא המחציקה אינה מגובה שום מסמך ועל כן חיובה יוותר על כנו.

העוררת הגישה ערר ביום 14.6.2016. בערר ה תורה העוררת על טענותיה כי יש לחייבה לכל היותר בשטחי חניה בחיקף של 0 מ"ר וכן כי יתר החניות אינן מוחוקות על ידה. כמו כן, טענה העוררת כי אין לחייבה בשטחים המשותפים שכן היא איננה מחזיקה ביותר מ-80% מן השטחים שאינם משותפים.

העוררת ציינה בערר כי גוית מחזיקה ב-40 חניות וצירפה תמונה לדוגמא.

לצויין כי גם בהשגה וגם בערר ביקשה העוררת מחמשיב להבהיר על סמך מה נקבעה השומה.

בנוסף, טענה העוררת בערר כי כיוון שמדובר בחיוב ראשוני על חמשיב להעביר את הנימוק להחלטתו.

המשיב, בתשובתו לערר טען, בין היתר, כי הטענה כי גוית מחזיקה בחניות הועלתה רק בשלב הערר ועל כן לא היה באפשרותו לבחון את האמור.

ביום 24.7.17, לאחר מספר בקשות על ידי הצדדים לדחות את הדיון, התקיים בפנינו דיון הוכחות.

מצחיר העוררת, מר אילן דניאל, הצהיר בפנינו כי גוּית מחוּיקח ב-40 חניות, כי לא היו שינויים במספר החניות, כי לא היו שינויים במיקומי החניות, כי יש שילוטים על כל החניות של גזית,

בנוסף, כפי שהצחיר מר דניאל במסגרת תצחירו, אשר לא נסתר על ידי המשיב, רישום גוית כמחזיקה על ידי העירה החל ביום 1.1.2012. בנוסף, הצהיר כי נחתם הטכס פשרה מול העיריה שהוארך עד לסוף שנת 2015 עם הטכמות לחיוב בשנת 2016.

כלומר, העוררת הוכיחה בפנינו כי משנת 2012 היא משכירה לגזית 40 חניות, כי מיקומן לא השתנה, כי גּית מקבלת את חיוב הארנונה, כי קיים הסכם, המוארך מידי כשנה לאותן חניות.

המשיב, מצידו, לא הגיש לוועדה כל תצהיר, לא סתר את טענות העוררת וכן לא התייחס ולו במעט לטענות העוררת ולהטכם הפשרה שחיה בין הצדדים.

ואת ועוד, על אף שאין וח בסמכות הוועדה להתערב בהסכם שחיה והסתיים, היה וה מן הראוי שהמשיב יציג בפני הוועדה את התמונה המלאה עת באה הוועדה ליתן החלטה.

המשיב טוען כי העוררת לא הוכיחה אך לא הביא שום ראיה לסתור טענח גו ואף לא טרת להסביר החלטתו לתחילת חיוב בשנת 2016 בניגוד לשנים קודמות, ללא כל נימוק.

מצאנו שהמצהיר מטעם העוררת אמין, ואנו מקבלים את רישום החניות על התשריט, על ידו. המשיב לא בדק ואף לא טתר טענה זו וכן לא הציג תצחיר סותר מטעמו.

המצחיר הצחיר עוד כי כל החניות משולטות ומסומנות. חמשיב לא סתר טענה גו.

ראו לעניין צה עמיינ (תי/א) 28859-12-13 עירית תל אביב ני קניון רמת אביב:

ייהצורך בציהוי מחויק מתעורר במצבי יריבות, כאשר לא נמטרה הודעה לרשות המקומית וכך יצא שהמחזיק הראשון המשיך להיות מחויב במקום המחויק בפועל, כמו למשל במקרה בו שוכר נכנט לנכס, והמשכיר אינו מדווח על כך, כשהשוכר שעוב חותיר אתריו חובות ארנונה, או לחלופין, שוכר

שעוב את הנכט בתום תקופת השכירות ולא הודיע על כך לעירייה, יטען כשיגיעו אליו התיובים שחוא אינו חייב בארנונה אלא הבעלים. למעשה הגדרת מחזיק נועדה לקבוע מי מבין מספר מחזיקים אפשריים, שכולם כופריט בחובתם לשלם אונונה, יהיה חייב בארנונה. כך למשל נקבע כי בעל עכבון אינו מחניק

(ראו: בר"מ 7856/06 איגוד ערים אילון (ביוב, ביעור יתושים וסילוק אשפה) נ'מועצה אזורית חבל מודיעין

))2008(

אולם, משעה שמליטרון מעוניינת לשלם ארנונה, מכות חוזה בינה לבין הקניון, איני סבורה פי יש להתערב ביחסיט החוזיים בין הצדדים ולקבוע אחרת. משעה שיש מי שנושא בנטל ומשלם את הארנונה, מה לה לעירייה לבדוק האם הוא בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

כאשר אין מחלוקת בין צדדים קרובים לנכס מי יישא בתשלומי הארנונה, וכל עוד אלו משולמים כטדרם, אין מקום לרשות להתערב. מבחן ההנאה מהנכס במקרה וה יהיה מבחן סובייקטיבי. מנגד, אס כל הקשורים לנכס מכחישים את חבותם בתשלומי ארנונה, אצי תחול הפסיקה הקובעת שהעניין יוכרע על פי מבחן אובייקטיבי של בעל הוציקה הקרובה ביותר לנכס....

...מכל מקום, גם אם קיים שיקול דעת לעירייה, לסרב רישום מחזיק, ואיני מביעה דעתי בעניין זה, שיקול דעת זה הוא מצומצם ביותר. וודאי שאינו חל במקרה שלפניי בו שתי חברות עורכות חוגה חוקי להשכרת חניות. (הדגשות ע"י החיימ)

נציין כי על אף התרשמותנו התיובית ממצהיר העוררת לא מצאנו כי יש הודעה בהתאם לסעיף 326 כי יש לרשום את גזית כמחזיקיס בנכס החל מתאריך 1.1.16.

בהשגה שהוגשה מטעם העוררת ציינה היא כי היא אינה המתויקה בכלל הנכס.

בערר שהגישה העוררת, ציינה היא כי גוית מחזיקה ב- 40 חניות אך לא ציינה תאריך וכן לא צירפה בקשה מטעם גצית כי חיא מבקשת להעביר את רישום הארנונה על שמה.

נציין כי מקרה זה הינו יוצא דופן ועל אף שלא הציגה העוררת את המסמכיסם כנדרש, בשלב ההשגה ובשלב הגשת הערר עדיין, אנו סבורים שהצדק עס העוררת.

העוררת הציגה בפנינו תשתית ראייתית לפיה במשך שנים חויבה גוית כמחזיקה עד, שהתליט המשיב, ללא בל נימוק או הסבר, או דו"ח ביקורת או תשריט מטעמו לשנות את הסיווג.

לא נוכל להתעלם מהתנהלות המשיב במקרה ּה.

המשיב בחר, מטיבותיו השמורות עמו, שלא לציין דבר בנושא, שלא להסביר, שלא לצרף תצהיר ועל כן ועל אף שחיה על העוררת להבהיר בקשתה כבר בשלב ההשגה, מצאנו שטענותיה מוצדקות ועל כן התלטנו לקבל את הערר.

ראו לעניין וח עעיימ 4072/11 (סעיף 18 לסיכומי העוררת):

חזקת התקינות המינהלית קובעת שברגיל ניתן להניח לטובתה של הרשות כי נהגה כדין. חזקה גו היא חוקה פרגמטית. רשויות המינחל אינן יכולות ואינן צריכות, כעניין שבשגרה, להתמודד עט טענות שיחייבו אותן להוכית כל פעם, ומהתתלה, כי החלטות שהתקבלו בהן ומשמשות בסיס לפעולותיהן

התייעצות במקום שבו נדרשה הרשות לקיים התייעצות (רעייפ 1088/86 מחמוד ני הוועדה המקומית לתכנון ולבנייה הגליל המורחי, פייד מד(2) 417, 419 (1990) (להלן: עניין מחמוד)); שהחלטה מסוימת מכוחה הרשות מתיימרת לפעול אמנם התקבלה (עי/א 6066/97 עיריית תל-אביב-יפו ני אבן אור פסגת רוממה בע"מ, פייד נד(3) 749, 756-755 (2000) (להלן: עניין אבן אור)); או שדיון מסוים אכן התקיים (בגייץ 5621/96 הרמן ני השר לענייני דתות, פייד נא(5) 791, 1997(816) ). חיבט פרגמטי וה יפה במיוחד למקרים, כמו גה הנוכחי, שבהם נדונה גבייתם של תשלומי חובה על בסיס פעילות מינהלית שהשתרעה על פני שנים רבות והרישומיס שבוצעו בהן (השוו: עייא 3901/11 מחקשווילי ני רשות המסים בישראל (טרם פורסם, 7.8.2012), בפסקאות 23-22 לפסק דיני). במקביל, זוהי חזקה הניתנת לסתירה, על מנת שלא להעמיד את האזרח בפני חומה ביורוקרטית בצורה ולא ניתנת להבקעה. על האזרח המבקש לסתור את החזקה ''לסדוק'' בהנחת התקינות, על ידי כך שיצביע על בעייתיות לבאורה בפעולתה של הרשות (ראו באופן כללי: יצחק ומיר ייראיות בבית-המשפט הגבוה לצדקיי משפט וממשל א 1993(.295)

אנו סבורים שהעוררת יסדקהיי את חוקת התקינות במקרה וּה, והמשיב לא נימק, מטעמו את פעילותו ואת החלטתו.

לאור האמור אנו קובעים כי הערר התקבל.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 21.2.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יים-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט

לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים

מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

עו -

יו"ר? עוי/ד'שיתְגי קדם 0 ₪ טל חבר: פרופי גיו רייך, רוייתח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016118

שליד עיריית תל אביב-יפו

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: עוד גדי טל

חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

העוררים: זינגר לאה

זינגר זנגמונד

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1 עניינו של הערר בטענת העוררים שהושתו עליהם בגין נכס בכתובת יהונתן 14, תייא יפו, , והרשוס בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000221861 בשטח של 21.55 מ"ר ו-8.25 מ"ר (להלן:

'יהנכסיי).

תמצית טיעוני העוררים

2 תצחיר העוררים לא נטתך. כפי שעולה מתצחירו של מר צינגר, שטח הגג בגודל 8.25 מ"ר חינו גג חדר ממייד שנבנה לפני שנים ונותר ללא ריצוף, אין גישה לשטח אלא דרך הגג חנוסף בשטת 21.55 מ"ר כאשר על מנת להגיע אליו יש לרדת כמטר.

שטח הגג השני, הינו בשטח של 21.55 מ"ר. אין גישה טבעית לשטח זה והשהליה בו

מסוכנת, השטח מוקף מעקה שאינו תקני. מפנה לסעיף 5 לתצהירו של העורר.

4 שטת הגג 21.55 מ"ר מרוצף לצרכי איטום מפני מי גשמים בלבד ומצוייס בו מוזגניס ופתח לניקוז מי גשמים.

5 העורר הצהיר ועדותו וו לא נסתרה, כי בשטח כלל לא נעשה שימוש וכי הגישה לשטח היא מטוכנת ונעשית דרך חלון צרפתי.

6 גם מראיות הצדדים ניתן ללמוד כי בשטת לא נעשה שימוש.

7 מדובר במכסה העליון של קומת הקרקע דחיינו שטח גג לכל דבר ועניין. גס המשיב מודה בתשובתו להשגה כי מדובר בשטח גג.

1ב

אין הוראה בצו המסמיכה לגבות ארנונה בגין גגות ועל כן פועל המשיב בדרך יצירתית על מנת להעשיר את קופת העיריה על תשבון הנישומים.

העוררים הצחירו כי אינם יכולים להשתמש בשטח הגג וכי אינם מעוניינים להכשירו לשימוש. ברי כי לכל גג חייבים שתהיה גישה לצורך תיקונים.

הפסיקה קובעת כי המבחן אינו רק מבחן מילולי אלא מבחן פונקציונאלי אשר נגזר גם משאלת השימוש בו. ראו עמיינ 18026-01-11 קודאק איי אל בע"מ ני עירית פיית, עתיימ 9 אורדב בניה והשקעות בע"מ ני עירית תל אביב, עמיינ 106/09 יהודה טוניק ושותי משרד עורכי דין ני מנהל הארנונה של עירית תייא (לחלן: ייפרשת טוניקיי).

פסקי הדין מטעם המשיב אינם רלוונטיים לענייננו.

לאור האמור הגג בשטח 8.25 מ"ר אינו מרוצף, הגישה לגגות אינה טבעית, השהייה על הגגות מסוכנת ובפועל, אין כל שימוש בגגות.

העוררים מבקשים לקבל את הערר ולהשית על המשיב הוצאות בגין ניהול הליך זה.

תמצית טיעוני חמשיב:

לעוררים בית פרטי בו שני מפלסים. לשטת המרפסת :ציאה דרך דירת העוררים ולמעשה זו הדרך היתידה לשטח המרפסת.

איו ספק כי מדובר בשטת מרפטת שהינה ברת חיוב מכח סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונח.

מעיון בתמונות 13,14 עולה כי שטח המרפסת מרוצף ומשמש את העוררים, ישנה גישה ישירה, שאינה חסומה משטח הנכס העיקרי למרפסת.

בתמונות נראח כי בשטת שמשיה מקופלת, מזגנים וסולס,

המצחיר מטעם המשיב הצחיר כי מדובר בשטת אינטגראלי לדירת העוררים וניתן לעבור לשטח שבמתלוקת ללא כל מאמצ מיוחד. ראו עתיימ 2810/05 שמואל כהן, עו"דני עירית תל אביב.

לא מדובר בשטח גג. על פי ההלכה כאשר ביטוי אינו מוגדר בחיקוק יש לפרשו לפי המשמעות שמייחסים לו בני אדם. ראו עייא 753/68 מלכה פרנסיס ואח' ני בנימין רוזנברג, עייא 307/72 ברטולד מוך ני פקיד שומה, ירושלים.

גם לפי הגדרת מילון אבן שושן אין מדובר בגג.

גם מהתמונות ניתן לראות כי לנכס גג קלאטי המחווה את המכסה העליון של המבנח.

2 אין רלוונטיות ליציאה לשטח דרך חלון בלגי. ראו לעניין אה ערר 140005720 קצב רונן משה ני מנחל הארנונה בעירית תל אביב, ערר מספר 1400000640 אורן ומירב ירושלמי מ מנחל הארנונה בעירית תל אביב.

3 גם מבחינה פונקציונלית של השטח והשימוש בו מדובר במרפסת. מרפסת מתאפיינת במידת נגישות גבוחה מהשטת העיקרי.

4 השטח מהווה המשך ישיר לדירה. ראו פרשת טוניק וכן בריימ 7095/11 יהודה טוניק ושות' משרד עורכי דין ני מנהל הארנונה של עירית תל אביב ואת קביעותיו של כבי השופט פוגלמן.

5. המקרה דנו מתאים לפרשת טוניק.

6 טענת העוררים כי אין הס עושים שימוש בשטת המרפסת אינה טענה המצדיקה שינוי בסיווג השטח. ראו בע

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]