החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 23 עד 30 נובמבר 2018

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140016805

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

העוררת: מנחם נוי ואח' מחב' שבזי בר בע''מ (מסעדת סוזאנה)

- המד | -

מנהל האונונה בעיריית תל אביב

התחלטת

מבוא

1. העוררת הינה המחזיקה של נכס חמצוי ברתוב שבוי 9 תל-אביב-יפו, בו מנחלת עסק של

מסעדה, (מסעדת סוזאנה) הרשום בפנקסי העירייח כנכס מסי 2000161557; ח-ן לקות 0 בשטת של 379 מ"ר, כרשוט בכתב התשובה לערר שהוגש לוועדה ביום 7 בסיווג ייבנינים שאינם משמשים למגוריסיי (להלן: ייהנכסיי).

2 הערר הוגש בתאריך 27.4.2017 על החלטת המשיב מיום 28.3.2017 שצורפה כנספח ייא הן לכתב הערר והן לכתב התשובה לערר.

3 טרם נדון לגוף המחלוקות בערר זּה, מצאנו להביא את החקיקה הרלוונטית ובכפוף לראיות שבפנינו תינתן ההחלטה.

4. סעיף 269 לפקודת העיריות (נוסח חדש) קובע כך:

ייבניןיי - כל מבנה שבתתוס העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עס חמבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוט מעולם, כולו או בחלקו;

ייאדמה חקלאיתיי - כל קרקע שבתתוס העיריה שאינח בנין, המשמשת מטע או משתלה או משק בעלי חיים או לגידול תוצרת חקלאית או לגידול יער או פרחים; אלא שקרקע כזאת, אס היא נמצאת באוור מגורים או באזור מסחרי ואינה עולה בשטחה על חמישה דונם, רשאית המועצה לראותה שלא כאדמה תקלאית, בשים לב לדרגת התפתחותו של אותו אצורץ .

"קרקע תפוסה'י- כל קרקע שבתחתוס העיריה שאינה אדמה הקלאית, שמשתמשים בה ומחזיקים אותה לא יחד עס בנין ;

ייאדמת בנין'' - כל קרקע שבתחוט העיריה שאינה לא בנין ולא אדמה חקלאית ולא קרקע תפוסה;

5. מחוקק המשנה, בצו הארנונה בפרק ייכללייי, אימצ את המונחים שבפקודת העיריות

הנייל. ([ראה סעיף 1.1 ב. לצו.]

.10

1

.2

.3

6

.5

.6

מחוקק המשנה, בצו הארנונה בפרק ייהגדרות'יי, קבע בסעיף 1.3.1 ב. לצו בזּו הלשון:

ייבשטח הבנין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבנין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיהיי.

נוסחו של סעיף 1.3.1*? לצו הארנונה קובע כל:

יישטחים בחצר, במעברים וכדומה המשמשים את בית הקפה או המטעדה, יחוייבו ב- 50% משטחס בתעריף המפורט בסעיף 3.2."

עוד נפנה לסעיף 3.2 לצו הארנונה, הקובע כך:

'יהאלנונה הכללית לגבי בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משלדים שירותים ומסחד, תחושג לפי תעליפים אחידים, למעט שימושים/טיווגיס שנקבע להם תעליף מלוחד כמפולט בסעלך 33 ...2

אין חולק כי בסעיף 3.3 לצו, בפירוט התעריפים המלוחדים, לא נמצא תעריף מיוחד ל:

'מסעדות'.

נציין כי בעבר, עד ליום 10.11.2016, חויבה העוררת, מסעדת ייסוזאנהיי, בשטח כולל של 1 מ"ר, ולאתר ביקורונ יאומה, תוקן חיובה לשטח כולל של 379.79 מ"ר.

תצחירי המשיב על נספתיהם, הוגשו לוועדה ביום 23.11.2017 מטעט חוקר השומה יהודה בן ישי (לחלן: בן ישייי), ותצהיר הגבי חגית עיואן רכזת חיובים באגף לחיובי ארנונה, להלן: ייחגיתיי. נפנה לנספת ייביי לתצהיר תגית, שהוא מכתבה של מנהלת היחידה אצל המשיב מתאריך 15.11.2016 שקבעה את שינוי השטח לחיוב, באופן שכל שטחו (גם כפי שמופיע בכתב התשובה לערר), יסווג כבתי קפה ומסעדות.

תצהיר מטעם העוררת, מר מנתם נוי, להלן: יינוייי, מנכ"ל ומנחל המטעדה הוגש ביום 7

הפער בין השטחיסם לחיוב נעוצ בעובדה שאת שטח השולחנות והכיסאות, 128.56 מ"ר, המשיב חליב בעבר ב-50% משטחו, היינו 64.27 מ"ר; וכעת חויב בשלמות.

החלטת המשיב מיום 28.3.2017 נסמכת הן על ההגדרות שבסעיף 1.1. ב. לצו; חן על פי סעיף 1.3.1 ב. ; ובחסתמך על הביקורת מטעמו שנערכה בתאריך 10.11.2016 .

הטענה המרכצית מפי החמשיב כי את כל השטחים שבמחלוקות בערר, יש לחייב בהתאם לכלל שטח המטעדה, בסעיף ובשיעור כפי שקבע על כל שטח המסעדה, קרי בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי.

המשיב בסעיף 5 בהחלטתו, סרב להחיל את טעיף 1.3.1 *' לצו הארנונה, על שטה של 6 מ"ר; לתפתיתס משטח המסעדה כולה ולתייבה ב- 50% בלבד.

7

8

העוררת חולקת על דעת המשיב שאת שטחי המחלוקת כאן הצמודים למטעדה, יש לסווג כיימרפסת'י, המחוויבת בתעריף מלא.

בייכ העוררת לא חלק על נתוני השטחים שהוצגו ע"י המשיב בתשריטים ולא הגיש לנו מדידות אחרות מטעמו, לכן השטחים שרשומים בספרי המשיב הם השטחים הנכונים במייר . המחלוקת היחידה נעוצה בסיווגים.

דיון ומסקנות

.9

0

.1

.2

.3

4

5

.6

נתנו דעתנו כי בהחלטת המשיב הוא נסמך על ביקורת מטעם חוקר מטעמו, בן ישי, אשר ערך ביקור בנכס ביום 10.11.2016 בתצהיר בן ישי, בסעיף 3, מאשר כי ערך ביקור בנכס נשוא הערר בתאריך הנייל.

לתצהיר צורף תרשים המבנה בקומת הקרקע בו רשומיט חנתוניס הבאים: שטח בנול 4 מ"ר, שטח שולתנות 128.54 מ"ר. בטבלה העליונה מצד ימין נרשם כך: שטת רגיל לחיוב 170.63 מ"ר, שטת שולחנות 128.54 מ"ר- לתיוב מחציתו קרי 64.27 מ"ר, מרפסת גג 61.92 מ"ר.

תרשים זה שאומת בתצהירו אינו מפרט את השטחים של 8.64 מ"ר + 3.74 מ"ר.

למרות שבן ישי מאשר בחקירתו לבייכ העוררת, כי השטחים 8.64 + 3.74 (12.38 מ"ר), לא מופיעים בתרשים הראשון, מצאנו לדון גס בשטחים אלה, הן בגלל שתשובת המשיב מתייחסת גס לשטחים אלה, (ראה תשובתו-נספח ייאיי לערר) , וחן בגלל שהעוררת עצמה מתלייחסת בעררה לשטתים אלה, וצורף כנטפח בי התרשים ששטחו שונה, ושמענו טיעונל הצדדים בדיון ההוכחות בפנינו.

לשני התרשימים, הן אה בתצהיר והן זה בכתב הערר, צורף תרשים של קומת הגג. שטת?

הגג, אהיס ברישומיהם, בהם נרשם שהשטח הבנוי בקומת הגג חוא 24.58 מ"ר ושטתי מרפסת הגג הוא 61.92 מ"ר.

נסכם את שטחי התיוב בתרשים הראשון: חיוב שטח בנוי רגיל: 146.04 +24.58, קרי קומת הקרקע וקומת הגג, סה"כ השטח הוא 170.62 מ"ר, עליהם נוסיף את השטח של 3 מ"ר, המהווים 183 מ"ר- כמופיע בטבלה בתרשים השני.

למעשה, כפי שציינו המחלוקת שיש לתת עליה את הדעת, בעיקרה נעוצה בשאלה האם שטת 128.54 מ"ר ישולתנות וכיטאותי - יש לחייב מלא בסיווג שטחי חמטעדה, או ב-

% משטתו.

יוער כי השטת הרשום בתרשיט כ- 'יהמעבר למסעדות'י ששטחו 12.65 מ"ר- חויב ע"י המשיב במחציתו קרי 6.32 מ"ר- כפי שאישר בתשובתו בסיפא לסעיף 5. (תשובה שצורפת גם כנספח ד' לתצהירי המשיב.).

7

טרם נדון במחלוקת העיקרית מצאנו לדון בייתר המחלוקות.

חיוב שטח הגג

.8

.9

.0

.1

.2

.3

6

5

תשריט המשיב קובע את שטח קומת הגג כך: מרפסת גג פתוחה 57.09 מ"ר+ מרפסת גג 3 מ"ר סהייב: 61.92 מ"ר. שטח בנוי על הגג מפורט כך: 6.71 מ"ר מדרגות+ 12.80 מייר+5.07 מ"ר סה"כ השטח הבנוי על הגג הוא: 24.58 מ"ר.

מנתם נוי מטעם העוררת, אישר בדיון ההוכחות בפנינו, כי אינו תולק על החיוב של השטת בגג 12.80 מ"ר, בו נמצא ציוד המסעדה, וכל עררו הינו בעניין סיווג המרפסת בגג, היינו שטחיט 61.92=57.09+4.83 מ"ר

לשיטת העוררת, התשובה של חמשיב מיום 28.3.2017 בסעיף 3 בה לעניין שטחי מרפסות בגג הלא שגויית.

לאחר שקראנו את תצהיר נוי בסוגיה זו, עדותו בפנינו; את תצהיר החוקר בן ישי לרבות ביקורת יוומה שערך במקום ביום 10.11.2016 ; את תצחירה של הגבי חגית עיואן רכזת חיוביט אצל המשיב, אשר לגביה ויתר בייכ העוררת על תקירתה (כשמשמעות אי חקירתה מביא למטקנה שדבריה בתצחיר ונספתלו, משמשים כראיה) ; תשובת המשיב כאמור לעיל, תמונות מטעם המשיב, בהם נראה הגג והמדרגות העולות אליו, הימצאותס של רהיטים - לא מצאנו שנפל פגם אצל המשיב בתיוב שטח וּח.

כך ציין נוי בתשובתו: ''אני מאשר ''כי השטח במחלוקת בגג מרוצף בדק והוא משמש

כמעבר לאותו מחטן. הציוד על הגג הוא ציוד ישן של המסעדה והוא אשפה. אין כל מניעה מצד המסעדה לפנות את הציוד. על הגג הזה לא באים לקוחות המטעדה./

בייכ העוררת מציין בסעיף 36 לסיכומיו כי אין לחייב את הגג בארנונה שכן הגג אינו מקורח ואינו עונה להגדרת יבניויי כמשמעותו בצו. טענתו החלופית כי יש לחייב את שטת הגג רק ב- 50% בהתאם לסעיף 1.3.1 *י לצו.

לא הוצגו ע"י העוררת ראיות שמהן ניתן להסיק שהגג אינו חלק מהבנין, לא נעשה בו שימוש, או שיש לחייבו רק במחצית הארנונה. ההיפך, גם אם בגג מאחטניט ריהוט שהוא אולי פסולת, לא ניתן לפטור אותו מארנונה.

שוכנענו כי חגג מהווה שטת מבונה בתחוקתה הבלעדית ושימושה של העוררת לצרכי המסעדה עצמה, והחיוב בהתאם לסעיף 1.3.1 בי לצו הוא נכון. עיון בתמונות 2+3 שצורפו לתצהיר בן ישי מראות כי הגג בהיקפו מגודר ומתוחס ולמרות שבעדותו בפנינו מאשר:

יאני מאשר ששטח הגג אינו מקורה, יש קטע שהוא כן מקורהיי; הקירוי או העדרו, או פוטר את התיוב בארנונה, במיוחד שגם העוררת מאשרת כי קיים שס ציוד המסעדה שגם אס הוא ישן וניתן לפנותו, עדיין לא מצאנו כל בטיס לטענה שיש לפטור את העוררת מארנונה.

.6

.7

עוד נדגיש. סומנו על ידנו תמונות כמוצגים ב/מש/1 + ג/מש/1 + ד/מש/1 [תמונות שצורפו כמוצגי המשיב], די במראה עיניים כדי לקבוע שהציוד, פינות הישיבה שולתנות, ספסלי עצ, רצפות דק עצ, מוכיחות כי שטחים אלה בשימוש העוררת.

לא מצאנו כי נפל פגם בחיוב המשב את שטח הגג, בשטח כרשום ברישומיו.

חיוב ''מקרר'' בשטח 4.82 מ'יר. שטח זה יחויב בהתאם להחלטת המשיב.

.8

העוררת ויתרה על טיעונה כעולה מסעיף 15 בתצהיר נוי, ולאור אישורה בפרוטוקול הדיון מיום 1.2.2018 חיוב שטת ה אינו במחלוקת בערר ונעשה כדין.

חיוב חדר אשפה וחדר בלוני תגז

.9

.0

1

2

3

.4

5

7

הצדדים תלוקיס בעניין חיוב השטחים, האחד בשטח של 8.64 מ"ר; השני בשטח 3.74 מייר.

מצאנו לציין כי בתצחיר בן ישי ובתרשיט שצורף לו, כתרשים קומת הקרקע, לא פורטו שני השטתים הנייל המצוייט במחלוקת בערר.

נוי בסעיף 13 בתצהירו, חולק על החיוב בשטח חדר אשפה של 3.78 מ"ר, המצוי לשיטתו מחוץ למסעדה ממוקט על חלק מהרחוב הצלבורי.

אין חולק כי חלק משטת חדרי האשפה, ממוקמים על ייהמדרכה'י. נפנה לתמונה שסומנה על ידנו כ- אמש/1 ולאישורו של בן ישי: ''אני משיב כי המתקן הזה נמצא על המדרכת בצמוד לעמוד החשמל שאותו אני רואה בתמונת'י.

לשאלת חיוייר עונה בן ישי כך: "יאני משיב כי השטח של המתקן אותו הגדרתי מתקן אשפה בתמונה מסי 1 דלתות כחולות הוא מסומן בתרשים של העירייה אותו אני מסמן 6 מ"ר (מסומן 1 אי) ויש לו קיר משותף עם שטח של 8.64 מ"ר ששם נמצא מתקן גז ופת ירוק. אין מעבר בינלהם. יי

לדעתנו ממראה התמונות ועדות בן ישי, הגם ששטח מסוים בנוי על המדרכה, על כך אין חולק, לא מצאנו לפטור את העוררת מחלובה.

לא מצאנו לקבל את טענת העוררת כי: ייעוברי אורח ושכניס אף חס זורקים אשפה למתקן ות'י.

הממצא כרשום בדוייח בן ישי: ''שטח המסומן 8 בתמונה המצורפת ובשרטוט חינו חדר פחים בשרות המטעדה בעת הביקורת נצפה אחד מעובדי המקום זורק זבל ונשאל הא שייך רק למסעדה ענה שכן, /

עיון בתמונה 1 לתצחיר בן ישי והרשוס 8 מראה שבדלתות הברצל בצבע כחול קלים ברית , וגם אס אינו נעול באופן תמידי, לא שוכנענו כי המטעדה פטורה מארנונה בשטת ות.

.8

9

.0

.1

.2

.3

5

.6

לא הוכח בפנינו ברמה הנדרשת לקבלת טענות העוררת כי בשטת של 3.7% מ"ר, גם שכנים ועובריט ושבים בכל שעות היממה (סעיף 13 לתצהיר+ התמונה), משתמשים בפתל האשפה. לדלתות הברול הכחולות, הצמודות לעמוד החשמל, קלים בריה, אפילו שאינו סגור במנעול, שוכנענו כי המסעדה משתמשת בו ואין מקום שלא לחייבה בשטת זה.

לאור הממצאים בפנינו, מצאנו שיש לחייב את העוררת, בשטח של 3.74 מ"ר למרות הטענה שהמבנה הנייל בנוי על המדרכה, בין בשלמות ובין בחלקו.

העוררת מלינה בתצהירה בסעיף 11 על חיובה בשטח של 8.64 מ"ר-שטח שאינו מגודר מצוי מתחת לכיפת השמיים ומשמש להצבת בלוני הגו המשמשים את המסעדה.

בסיכומים מטעמה בסעיף 32 נאמר כי שטח זה מגודר ואינו מקורה משמש להצבת פח?

אשפה וגם לבלוני חגו. נפנה גס לתשובת המשיב בסעיף 4 המתייחט לשטתיס אלה ולשימושים בחס.

העוררת אינה טוענת כי גם שטח זה ממוקם על מדרכה. טענתה כי השטח 8.64 מ"ר חנייל פתוח תחת כיפת השמיים ולפי דברי נוי מכות יעו\ משפטי שקיבל, אין לתייב שטח זה מאחר ואינו מהווה יי/בניין' כמשמעותו בצו. טענתו החלופית שיש לסווג שטח זה בסווג כייקרקע תפוסחיי.

מצאנו לחעיר כי בממצאי חביקורת מיום 10.11.2016 רשם בן ישי: יי * שטח המסומן באדום חינו שטח המסעדה ובו מעבר ומשני צדו קיימים פחי אשפה וכלוב ובתוכו בלונל ער

לדעתנו התרשים בו מטומן בצבע אדום שטח 8.64 מ"ר (עמי 9 מתוך 20 -- הגט שרשום עליו יימבוטליי), אינו מפרט את שטח המעבר, אינו מפרט האם מצד שמאל למעבר, וה השטח בו נמצא את יכלובי בלוני הגז. אנו מסיקיס מסקנות מתוך עיון בתמונות שצורפו, בהם נראה שער עצ ובתמונה נרשם 'חמשמש למעבר ומשני צידו בלוני גו וכן פחי אשפחי.

אכן רואים בתמונה בלוני גד מצד שמאל (מגודר בפסי עץ), ומצד ימין פח אשפה ירוק. לא חוכת בפנינו האם קייט פיצול בשטחים אלח, או ששני השטחים בשני צידי השביל שטתם הכולל הוא 8.64 מ"ר. העוררת עצמה לא התייחסה לממצאי התרשים בנקודה זו.

בכל אופן גס ששטחיס אלה אינם מקורים וכך אנו למדים הן מהעוררת והן מתשובות בן

ישי במהלך חדיון: ייבנוגע לכלוב הגו אני משיב לך כי השטח הזה אינו מקורה. בנוגע

לחדר האשפה אני משיב לך כי חדר האשפה פתוח." -- לא מצאנו פגם בהחלטת המשיב.

אין אנו מקבלים את הטענה החלופית של העוררת ששטח וה יחויב בסיווג יקרקע תפוסתי כטענתו בסעיף 34 לסיכומיו ובסעיף 12 בתצהיר נול.

אנו מקבלים את טענת המשיב כעולה בסעיף 31 בסיכומיה, שכן השטחים הנייל למרות שאינם מקורים, מהווים שטחים סגורים שהם חלק בלתי נפרד מהמסעדה נמצאים בשימוש המסעדה בלבד. [ונוסיף- אינם עונים להגדרת סעיף 4.1 ו- 4.2.1 לצו הארנונה.]

חיוב השטח 128.56 מ''ר- שטח שולחנות וכיסאות

7

.8

9

00

.1

2

.83

4

65

עיקר המחלוקת כאמור לעיל הינה בתיוב שטה 128.54 מ"ר בסיווג ימרפסתי, שלדעת המשלב יש לחייב על פי האמור בסעיף 1.3.1ב'י לצו, או כטענת העוררת כשטח על פי טעיף 1ִ לצו, שייחויב ב- 50% משטחס בתעריף המפורט בסעיף 3.2.

במחלוקת הנייל דעתנו כדעת העוררת שיש לחתייב שטח וה ב- 50% כמצוות סעיף 91.3.1 לצו הארנונה.

אין חולק כי מעיון בתמונות שצורפו בנדון ע"י הצדדים, נראים עצים, עבי גוע, המצלים על השטת כולו, ובו ממוקמים שולחנות וכסאות המשמשים את באי המסעדה. אין גם חולק שעד ליום 10.11.2016 השטח חויב במחצית שטחו. נפנה לנספת בי לתצחיר תגית מטעם חמשיב.

אין חולק כי הכניטה למסעדה לשטח חבנוי בקומת הקרקע 146.04 מ"ר היא מאותה כניסה כמופיע בתמונח, דרך 3 מדרגות, כשחכניסה למסעדה היא מרתי שבצי 9, בה נראח גס מעקה ברול . כניסה זו היא גם לשטחת בו ממוקמים השולחנות והכיסאות מחוצ למסעדה.

אין חולק כי הכניסה למסעדה אינה ממפלט הרחוב, אלא כאמור באמצעות המדרגות.

ממצאי הביקורת מיום 25.2.2018 עניינס תיאור העצים וצירוף תמונות. בבירור ניתנה החלטתנו ביום 1.2.2018 להגיש צילומי העצים בלבד. לא ביקשנו לערוך ביקורת נוספת, כפי שטענה בייכ חמשיב, בסעיף 9 להודעתה מיום 11.3.2018 ; כך שהנאמר בסיפא:

יייצויין כי שטח שגודלו 128.54 מ"ר היה מקורה וכל השטח סגור ומתוחס בקירות צכוכית.* - גם אס הוא נכון לאותו תאריך, אינו יכול לבוא במקום עדותו של התוקר אשר טען מפורשות כי השטת במחלוקת בקומת הקרקע אינו מקורה.

בדויית פירוט העצים כפי שרשס התוקר בן ישי בביקור מיום 25.2.2018 קיבלנו לעיון 9 תמונות. אין אנו מקבלים את מלוא ממצאיו כפי שנרשמו כלשונו, כך: ייניתן להבחין שהעצים נטועים מחוץ לשטת המרפסת הם בקו התומה המקיפה את המרפסת וכי חלק קטן של שורשיהם זולג לשטח הפנימי הקרוב לקו התומה הפנימית של המרפסת...חלק משורשי העצ יושבים על קו החומה ורק חלק קטן זולג לכיוון המרפטת בה מוצבים שולחנות וכסאות..." [הדגשות שלנו.]

בסוף תיאור הממצאים נרשם כך: יייצויין כי שטח שגודלו 128.54 מ"ר היח מקורה וכל השטח סגור ומתוחס בקירות זכוכית'י.

הערות לסדר. אחת, בעדותו בפנינו נמנע התוקר, ובדין נמנע, לציין כי מדובר במרפסת.

במונח וה השתמש החוקר, לא פעם, בדוייח הנייל. שנית, לא בעדות ולא בדוייח הקודם מציין החוקר כי קיימת 'חומה' המקיפה את הנכס שבמחלוקת. אין כל פירוט מה גובהה

.6

.7

.8

9

0

.1

2

3

והאם בכלל ניתן לראות כי מדובר בגדר אבן. שלישית, לא דרשנו מהמשיב לטעון טענות נוספות ולציין כי השטת מקורה מתותס וסגור בקירות וכוכית. עובדה זו ככול שממצאיה יהיו קבועים, ולא עונתיים, מקומה בדיונים עתנידיים.

שום צד לא טען, לא בהשגה, בתשובת המשיב, בערר, ובסיכומים כל קיים ייקירוי וקירות זכוכיתיי. ההיפך, השטח במחלוקת לא היה מקורה במועד שמיעת הראיות.

אין אנו מקבלים כעת טיעון עובדתי כמפורט לעיל, במיוחד שלדעתנו אין הקירוי הופך מגל וביי את השטח למרפסת. קירוי וסגירה באופן שנטען כעת, מצריך היתר הרשות המוסמכת וכרוך בתשלום אגרה, אפילו שהיתר כוה זמני לתקופות החורף והגשמיס, ולאחר מכן חינו מפורק.

עיון בתמונות הנוספות שהגיש התוקר, יחד עס עיון בתמונות שהגישה העוררת בהודעתה מיום 19.2.2018 מראות לנו כי אמנם מדובר בעצים גדולים (על כך אין מחלוקת) אשר הגוע של לפחות אחד מהם, ממוקם חלקו מחוץ לגדר וחלקו בתוך השטח שבמחלוקת.

(נפנה לנספה א תמונת העוררת שהוגשה לוועדה ביום 19.2.2018 ). אין מדובר על חלק משורשי העף כטענת החוקר, אלא בגזע ממש. אפילו אס מדובר בגזע רתב שחלקו בתוך השטח שבמחלוקת וחלקו על המדרכה מחוץ לשטח.

עמדת בייכ חמשיב כמפורט בסעיף 7: ייכי גס אס הייתה נבנית מרפסת מטביב לעצ שנטוע באמצע השטח, קיומו של עצ אינה הופך אותה ליילא מרפסתיי.

טיעון וח לכשעצמו נכון, אך בנסיבות ערר וה ובדיקת נתוני הקרקע בשטת שבמחלוקת , אינו תואם את מבחן ההיגיון והשכל הישר. לא הוכת לנו כי העוררת בנתה 'מרפסתי ושילבה בה עצים גדולים (כנטען בני 100 שנה).

לא ניתן להתעלם מהרציונל שהביא את עיריית תל אביב-יפו לקבל החלטה שעניינה שינוי בסיווג הארנונה של חצר הצמודה למסעדה או בית קפה. נפנה להיסטוריה שנדונה בפרשת אלמוג יומות ואחי עעייס 5767/12 ופסק הדין מיום 18.6.2015.

ניווכח לראות כי מאז שנת המס 2008 נקבע כי שטח החצר של מסעדה או בית קפה יסווג בהתאם לתעריף שחל על מבנה המסעדה עצמו (על-פי 50% משטחו של שטח החצר).

באופן זה חויבה העוררת לפנינו, שחינה מסעדה וותיקה בעיר, עד ליום 10.11.2016 בשיעור מחצית מהשטח ובתעריף מסעדות.

הלשון הברורה של צו הארנונה בסעיף הרלוונטי הנייל, לא דורשת או קובעת כי שטחים בחצר, אינם יכולים להיות מקורים בחלק מהשנה, או שיש לסווג ייחצריי אך אט היא אדמה בלבד, שתולה בדשא או עצים ופרחים, עליה ממוקמים שולתנות וכיסאות. אין בסעיף דרישה שהחצר לא תהא מרובדת בבטון, כפי שנראה בצילומי חנכס בפנינו.

4. לדעתנו, לשונו של צו הארנונה היא ברורה וקובעת כי יישטחים בחצר, במעברים וכדומה

המשמשים את בית הקפה או המסעדה, יחויבו ב-50% משטחס בתעריף המפורט בסעיף

2. כך אין גס צורך שהחצר תהא גס מעבר לציבור. הלשון ברורה לאחר המילה חצר לא

נמצא את וו החיבור המחברת את המילה חצר ל ייבמעברים וכדומהיי.

5. מסקנת בייכ המשיב כמפורט בסעיפים 7 ו- 11 לסיכומיה הדורשת לפרש את הרציונל

באופן שהשטח ישמש גס למעבר לציבור הרחב שאינו מנוי על לקותות המסעדה- אינו מקובל עלינו. הגדרת הסעיף אינה פוגמת בשימוש בחצר אך ורק ללקוחות המסעדה.

6. ברור שכל מקרה יידון על פי ראיותיו. הסתמכות המשיב על פסקי הדין שניתנו בפרשת

רולדין (עתיימ 249/08)) ופרשת קפה בויה (עמיין 278/05 ) אינה תואמת לעובדות בערר זה. צירוף השטח של 128.54 מ"ר המצוי לשיטתנו מחוץ לשטח הבנוי של המסעדה:

6 מ"ר, הינה מלאכותית ומאולצת ומנוגדת ללשון צו הארנונה. במקרה הקונקרטי לפנינו אנו בדעה כי השטח במחלוקת עונה על דרישות המחוקק משכך יש לחייב את השטח ב- 50% .

סוף דבר

הערר מתקבל בחלקו באופן חלקי כדלקמן:

שטח שולחנות וכסאות בסך 128.54 מ'/ר יחוייב במחצית שטחו ובסיווג מסעדות. ייתר טענות העוררת נדחות.

בנסיבות העניין לא חייבנו את העוררת בהוצאות המשיב.

ניתן היום, 22 בנובמבר 2018 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)\ התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט ש

\ אוע. 5 --

יו"ר: עו"ד (הודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורו'יח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

7

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך: יד בכסלו תשעט

22008

מספר ערר: | 13:16 / 140018677

מספרועדה: | 11811

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: א יצחקי חברה לבנין והשקעות בעמ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 22.11.2018.

\

בהתאם לֶתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

עב כ---

יו"ר: ע\'ד|מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

סדרי דין בוועדת

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' ערר: 140017625

בפני חברי ועדת הערר:

לריר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: אסקייפ סיטי בידור בע'/מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בעקבות התלטת מנחל הארנונה מיום 19.6.2017 שלא לסווג את הנכס אותו מתזיקה העוררת ברחוב בן יהודה 32 בתל אביב בסיווג של אולמות המשמשים כתיאטראות על פי סעיף 3.3.8 לצו הארנונח יאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מתול וקונצרטיסיי.

בהחלטתו הדוחה את בקשת העוררת נימק המשיב את התלטתו בכך ש/בביקורת שנערכת בנכסים נמצא כי מדובר בשימוש עסקי בנכטים (חדדי בליחה, בל -- מסעדה, הופעות בתשלום, משללים וכיוצא בזה) המנותל ע*י הבלה בע/מ למטרות כוות *.

עוזד קבע המשיב בתשובתו:

שהעובדה כי החבלה בחלה לשלב תפאורת תיאטלון לצולך הפעלת העטק לא תופכת את השימוש בנכסים לאולם להצגות תיאטלון?

העוררת טוענת כי השימוש בנכט חינו למתחם תיאטרון ובידור ועל כן יש לסווג את הפעילויות בנכס כתיאטרון.

נקדיט ונציין כי ועדה וו כבר הכריעה בסוגיה דומה עת הובא להכרעתה טוגיה דומה.

קבענו בהחלטתנו בתיק 140017231 כך:

לא מיתן למתוח את משמעות המושג אופס תיאטלון ועהלתיבו גם על פעילות כפי שמתבצעת בנכס של תעולל.

אפשר תמיד להלחיק במחונזות הדמיון ולטעון כי לכל העולסם במה" אך תחת האטפקלריה של הולאות סעיף 3.3.8 לצו הארנונה לא מיתן לקבוע כי בכל מקום בו מתבצעת פעילות הדומה לפעילות תיאטלון או משלבת בעילות משחק , כל מקום כזת *סווג כאולם המש מש להצגת תיאטלון.

הנכס נשוא העלד אינו משמש להצגת תיאטלון. הוא משמש לחונית תדל בליתה אשל

משלבת גס תיאטרון א: נטלאקטיבי (גס זאת דק במקלה בו המשתתפים מוכנים לשלם

עבור השתתפותו של שחקן מקצועי בחונית.

אם בכל נכס בו ישתתף שחקן מקצועי בחוניה כלשהי , גם אם מדובר בחווית תיאטדון אינטראקטיבי נקבע כי הנכס משמש כאולם להצגת תיאטרון הרי שנייחס פלשנות מלחיבה ובלתי מתקבלת על הדעת להוראות סעיף 3.3.8 לצו האלנונה.?

בתום דיון ההוכחות בתיק זה ביום 18.6.2018 קיבלח ועדת הערר את ההחלטה הבאה:

לשמענו בקשב לב את הצלדים שהביאו בצולת מקצועית ומפורטת כל צד את עמדתו ואנחנו טבולים שבמקרת הזה נכון היה להגיע לתסדר ולא להביא להכרעה שכן, על פניו, שלא כמו במקלים אחלים שבאו בפני ועדות הערד שעניינם ניהול חדר בדיחת, במקדת הזה קיימת תשתית עובדתית שמאפשלת לבחון טיווג של חלק מהנכס בסיווג שאינו בניינים שאינם משמשים למגודים. חזקה על הצדדים שידעו לעשות זאת בינם לבין עצמם בד 77 נכונה יותר ועל כן אנו מציעים להם לבוא בדברים ולנסות לחלק את סיווג הנכס לפי השימושים המתאימים.

בשלב זה ובכדי לדלבן אותם לעשות כן, לא נקבע את התיק לסיכומים, אלא לתזכורת בה <ודיע ב''כ העוררת האם הגיעו הצדדים להסכמה וזאת עד ליום 15.7.2018 , /

ביום 2.9.2018 חודיע בייכ העוררת על כישלון המויימ בין הצדדים ובהתאם ניתנה החלטת הועדה על הגשת סיכומים על ידי הצדדים.

למעשה על הוועדה להכריע האם יש לדחות את הערר ביחס לכל חלקי הנכס כפי שנקבע בהחלטת הוועדה בתיק 140017231 או שמא יש לאבחן את עניינה של העוררת במקרה גה שכן בתלק מהנכט נמצאו מאפיינים המצדיקים סיווג של חלק מהנכס לפתות בסיווג ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטיס'י.

באופן עקרוני כבר אמרנו את דעתנו ביחס לשימוש בנכס לחדר בריתה גס במקרה בו משולבת במסגרת השימוש בנכס פעילות ייתאטרליתיי.

בתמונות שראינו ובעדויות ששמענו במקרה הנוכחי הרי שבכלל הנכס לא נראו מאפיינים מסורתיים של אולם תיאטרון למעט חלק אחד מהנכס לגביו נטען כי יש בו אזור ישיבה, במה אך גס שולחנות ישיבה ובר למכירת משקאות.

עד העוררת טוען כי בחלק זה של הנכס נעשה שימוש למופעים כדוגמת אולם תיאטרון ( סטנד אפ קומדי למשל). על כך מצביע עד העוררת כדוגמא לכך שמדובר באולם תיאטרון במובן המסורתי של המושג י/אולם תיאטרוןיי.

הנה כי כן התמונה העובדתית ברורה כפי שעולה מהעדויות והממצאיס שפורטו לעיל.

נותר לנו להכריע על סמך העדויות והעובדות שהובאו בפנינו האם עומדת הפעילות שנערכת בנכסי על ידי העוררת בתנאי סעיף 3.3.8 לצו הארנונח.

האם פעילות העוררת נכנסת בהגדת /אולמות המש משיס להצגת תיאטרון מחול וקומצלטים ..%

אמרנו כאמור בעבר כי לא ניתן לקבוע כי בכל מקום בו מתבצעת פעילות הדומה לפעילות תיאטרון או משלבת פעילות משחק, יסווג נכס שכזה כאולס המשמש להצגת תיאטרון.

הנכס נשוא הערר על שלל תלקיו אינו משמש להצגות תיאטרון. הוא משמש לחוויות חדר בריחת , חדרי קריוקי, חדרי גימיינג וחלק ממנו משלב גס אצור למופעים.

עד העוררת פירט בתצהירו בהרחבה את השימוש בחלקי הנכס ואף טען כי המטריט בחדרי הבריחה מועבריט בצורה תיאטרלית. בענלין אה הננו שבים על שקבענו בעבר וקובעים כי אין לסווג את הפעילות בתחדרי הבריתה כהצגה או כמופע תיאטרון.

באשר למתחם בו פועל אולם ובר ובו מתקלימות לטענת העורר הופעות אומנים בשטת של כ 150 מייר, הרי שמאחר ולאולס וה מאפיינים מסוימים של אולם הופעות כפי שעולה מדות ממצאי הביקורת של המשיב ומהתמונות שצורפו כראיות לתצחיר העורר, מנימוקים אלה הפננו את

הצדדים להידבר ביניהם ולנסות להגיע להסכמה ביחס לסיווגו של חלק וה בלבד בסיווג המיוחד לו.

משהצדדים לא הגיעו להסכמה ביניהם עלינו להכריע האם ניתן לסווג חלק וה של הנכס בסיווג אולמות תיאטרון.

בחקירתו הנגדית נשאל העורר על ידי ועדת הערר על השימוש בחלק זה והשיב כי מדובר באולם הופעות בלבד בו מתקיימים כ 10 מופעים בחודש ואף נמכריס לו כרטיסים בנפרד.

בהמשך חקירתו נסתרה גרסתו זר :

/אני לא *ודע היכן מפולסם לוח ההופעות. אני לא עוסק בניהול יומיומי של העסק...2 מיטב לדיעתי אין באתר לוח הופעות, כנראה שגם לא ניתן לרכוש...יש למנו בחור חדש שנכנס לעסק.

אנתנו מוכרים דרך חבלות בין אס הס מביאות את הסטנדפיסט או מבצעות את המכירה

בעצמה..%

עיון בראיות שהציגו הצדדים, בעדות עד העוררת ובהגדרה בצו הארנונה מביא למסקנה כי לא ניתן לסווג את השטח בו מתקיימים מופעים כנטען, בסיווג אולמות תיאטרון.

אין שימוש בנכס וה לתיאטרון גם אס יש לו חלק ממאפייני אולם ( כמו במה או כיסאות).

העורר מודה כי אין במקום מופעים סדירים ו/או לוח מופעים ו/או מכירת כרטיסים.

השכרת האולם לחברות עסקיות או הוזמנת מופעים לעיתים כמו סטנד אפ או מופע אחר, אינה הופכת את הנכס לאולם תיאטרון.

לא כול חדר או אולם בהם מוצבים במה וכיסאות ומועלים בהם מופעים מדי פעם, עומדים בתנאים לסיווגס כאולס תיאטרון.

במקרה שבפנינו הגענו למסקנה, לאחר ששקלנו בכובד ראש את העניין, כי האולם בשטת של כ 0 מ"ר מהווה חלק בלתי נפרד מהמתתם הכללי המשמש לחדרי בריחה, גיימינג וקריוקי ואינו משמש כאולם תיארטון או אולם מופעים.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

משלא התבקשנו לעשות כך , אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 26.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות /המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החל מאתר האינטרנט של המשיב.

|

יו"ר: עו"ד אלון בדוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016476 שליד עיריית תל אביב- יפו

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: נזמי יוסיפוב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו בקשה לטילוק על הסף של ערר זה בטענה כי הייהשגהיי נשוא הערר אינה השגה כלל וכלל מהטעם שהוגשה באיחור ולפיכך הפכו שומות חמש השנתלות ביחט לנכס 2000304865 לחלוטות משנת 2011 ועד למועד הגשת ההשגה בשנת 2016 , ואילו ביחס לנכס מספר 2000388659 אשר קיבל פטור על פי סעיף 330 לפקודה במהלך שנת 2011 הפכו שנות המש 2012 עד 2015 לתלוטות.

לטענת המשיב מאחר והעורר לא הגיש השגה בתוך פרק הזמן הקבוע בתוק להגשת השגה ומאחר ופנייתו הראשונה למנהל הארנונה נעשתה ביום 30.11.2016 דין הערר להידחות על הסף.

בתשובתו להשגת העורר הודיע חמשיב לעורר כי ביתס לנכט 2000388659 אשר קיבל בעבר פטור על פי סעיף 330 יקבל העורר פטור לשנות המט 2016-2019 כולל ואילו בתום חמש שנים (הלוקחות בחשבון גם את שנת המס 2011) יחויב הנכס בתעריף המצערי לפי השימוש האחרון בנכס.

ביחס לנכס 2000304865 דחה המשיב את ההשגה אך הפחית את שטת הנכס לחיוב עקב פיצול שטח הקרקע.

עוד מסר המשיב כי העורר חדל מלהחציק בנכס זה בחודש יוני 2016.

המשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בבקשה לסילוק על הסף במסגרת כתב התשובה לערר ובסיכומים שהוגשו בעניין הטענות חמקדמיות.

בעת הדיון המקדמי ביום 12.3.2018 השיב בייכ העורר לטענה בדבר האיתור בהגשת ההשגה וטען כי ביחס לנכס 2000388659 אשר קיבל בעבר פטור על פי טעיף 330 הייתה חובה על המשיב להמשיך ולהעניק לו פטור שכן לא חל שינוי במצבו ולראיה חידוש תקופת הפטור בין השנים 9,.

ביחס לנכט 2000304865 טען בייכ העורר כי בשנת 2011 הוגשה בקשה בשם העורר לקבלת פטור וכי לבקשה צו לא ניתן מענה כלשהו.

עוד ביקש בייכ העורר בדיון להגיב לבקשת הדחייה על הסף שהוגשה על ידי המשיב ולהגיש בקשה להארכת מועד להגשת ההשגות בשל נסיבות מיוחדות הקשורות בעורר.

ביום 25.3.2018 הגיש העורר בקשה למתן ארכה להגשת השגה ותשובה לבקשה לדחייה על הסף.

נימוסי העורר :

נסיבות מיוחדות וקשות של העורר אשר מצוי במעצר מאז 2013 ברוסיה.

העורר אינו דובר עברית ופועל באמצעות נציגיו באר\, הם אשר הגישו את הבקשה לטעמו בשנת 1.

נכסיו עוקלו בשל החובות הרובציט עליהם והחשש הוא שמימוש נכסים אלה יפגע בסיוע בהגנה על העורר ברוסיה.

נכס 2000388659 כבר קיבל פטור כנכס לא ראוי לשימוש עד סוף שנת 2011. מאחר והמשיב הסכים לפטור נכס וה החל מ 2016 המשיב תייב לפטור אותו גס בשנים 2012-2015. הנטל לטפל בחידוש חפטור אינו על העורר כי אם על המשיב.

ביחס לנכס 2000304865 טוען העורר כי שלח הודעה לעירייה כי הנכס נהרס ביום 30.10.2011.

נימוסי המשיב :

הגשת ההשגה באיתור כה ניכר פוגעת בעקרון סופיות השומה.

בקשתו של העורר להאריך לו את המועד להגשת ההשגה על בסיס הלכת 'יעבודיי דינה להידחות שכן בבריימ עבוד ויקטור ני עיריית חיפה נתקבלה החלטה ביחס לעובדות אחרות מאחר ובפרשת עבוד לא אפשר בית המשפט להאריך את המועד להגשת ההשגה ביחס לבקשה לפטור על פי סעיף 0 לפקודה.

בנסיבות שפורטו אין להידרש לבקשת העורר שכן אין מדובר בנטיבות חריגות.

כפי שנציגי העורר פעלו בשמו בשנת 2009 באמצעות ייפוי כוח יכול היה העורר לפעול באמצעות שליתלו גס בתום שנת 2011 או עד למעצרו בשנת 2013, ולראיה פניות נציגיו בערר שבפנינו בשנת 6.

לאחר שעיינו בבקשת העורר להארכת מועד, בנימוקי המשיב בבקשה לדחייה על הסף ובתשובת העורר הגענו למסקנה כי דין הבקשה להארכת מועד לחידחות ודין הערר להידחות על הסף.

על פי פסק חדין בעניין עבוד על הועדה לעשות שימוש בסמכותה ליתן ארכה להגשת השגה בוּהירות רבה ובמשורה. אין מדובר בסמכות שיש להפעילה בצורה אוטומטית או בקלות אלא במקרים מיוחדים ומסיבות מוצדקות. במקרה שבפנינו העלה העורר בקשתו לראשונה לאהר הדיון המקדמי ומהנסיבות המפורטות בה, גם אם הן מצערות, לא נמצא כי יש קשר בין מצבו של העורר לבין אי הגשת השגות במועדים שנקבעו בחוק. במיוחד נכונים הדברים בשנים שקדמו למעצרו.

העורר לא מסביר בבקשתו מדוע איתר בהגשת ההשגות עוד טרם מעצרו או לתילופין מדוע לא פעלו נציגיו לאחר שפניותיהט כך לשיטתו, לא נענו.

אין מדובר בנוהל אוטומטי וכאשר הפנה בית המשפט לסמכותה של ועדת הערר להאריך מועדים שנקבעו בחוק להגשת השגה הורה לה לעשות ואת בכובד ראש ותוך שיקול דעת המתליחס לנסיבות הבקשה.

פניית העורר למשיב בשנת 2011 לא הוגדרה כהשגה ולו היה מדובר בהשגה שלא נענתה על ידי מנהל הארנונה חזקה על העורר שהיה מבקש לאכוף את הוראות המחוקק בעניין זת.

העורר , מסיבותיו שלו בתר שלא לשוב ולפנות למשיב על אף שתקופת הפטור ביחס לאחד מהנכסים נקצבה מפורשות.

בשנת המס 2012 עוד בטרט נעצר יכול היה העורר לפנות למשיב.

נציגיו, שפעלו בשמו עוד קודם לכן וגם בשנת המס 2016 יכוליט חיו לפנות למשיב.

גס העובדה כי בסופו של יום, בשנת 2016 , נאות חמשיב להעניק פטור לאותו הנכס אינה מצדיקה לסטות במקרה וה מעיקרון סופיות השומה. לא רק שאין בידי המשיב לבדוק היום את מצב הנכס באותן השנים אלא שתקציב המשיב לא רק שאושר אלא גם מומש ביחס לאותן השנים.

אין וו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה זו, כמו גם בתּי המשפט שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין וה.

כאמור לא מצאנו בטיעוני העורר עובדות או אסמכתאות שישנו את שנפסק בנושאים דומים בעבר.

מתן ארכה להגשת השגה וקבלת הערר ביחס לשנות המס 2012-2016 תביא לפגיעה בלתי מוצדקת בקופה הציבורית ותושבי תל אביב. כמעט מיותר לציין כי חוּקת התקינות חלה במקרה זה על פעולותיה של הרשות וחוקה זו לא נסתרה על ידי העורר.

המחוקק קבע בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה הכללית) תשל"ו-1976 דרך ברורה וסד ומניס קבוע להגשת השגה. בחיעדר השגה הופכת השומה לחלוטה וסופית ולא ניתן להשיג עליה.

בבר'ים 6333/09 רם חן חניונים בע''מ נ. מנהל הארנונה של עירית תל אביב, אימץ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוצי אשר קבע כי משחלף המועד החוקי להגשת השגה הופכת השומה לחלוטה והנישוס מאבד את וכותו להשיג על חיוביו בארנונה.

עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מהותי.

המקרה שבפנינו אינו נוגע להקפדה דווקנית על הוראות הפרוצדורה אלא מהווה עניין מהותי הקשור בתכנון תקציב העירייה ובהקפדה על הנוהל שנקבע בחוק לבתינת השגותיהס של הנישומים בראשיתה של כל שנת מס.

גס אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק ,שאין בהם עניין פרוצדוראלי כי אס עניין מהותי המשליך על זכויותיהם של הצדדים להליך.

אשר על כן אנו דוחים את הערר על הסף.

בנסיבות העניין - אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 26.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה ;ו באתר האינטרנט של המשיב.

0 0-7

ימיר: ו צדוק חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

1 - 211 - 8 87 8 ד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך: | יח בכסלו תשעט

2108

מספר ערר: | 12:15 / 140018878

מספר ועדה: | 11812

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

פאבין אתי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10145265

מספר חוזה: 104151

כתובת הנכס: ניר עם 4

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

נוכחים:

העורר/ת: פאבין אתי

נוגה פאבין - הבת

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

החלטה

לאחר שהסברנו לעוררת שאין בסמכותה של הוועדה לדון בתביעת השבה אנו מפנים את העוררת למנהל יחידת השומה הרלבנטית על מנת שתבדוק איתו את נושא ההשבה.

למען הסר ספק יובהר כי אין במחיקת הערר כדי למנוע מהעוררת למצות את זכותה על פי כל דין.

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערֶיע?/ קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו ב של -

יו"ר: עו"ד צדוק אלו ) חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חְבַר: עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

כהן אמנון תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10939667

מספר חוזה: 831530

כתובת הנכס: הנצי"ב 39

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

וזו וו

תאריך | : יח בכסלו תשעט

2008

מספר ערר: | 12:28 / 140018467

מספר ועדה: | 11812

נוכחים:

העורר/ת: כהן אמנון

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליטל בן צבי חסיד

פרוטוקול

הצדדים: הגענו להסכמה לפיה יינתן לנכס פטור מנכס לא ראוי לשימוש עד ליום 14/2/18.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ יח בכסלו תשעט

2%8

מספר ערר: | 12:28 / 140018467

מספר ועדה: | 11812

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר: כהן אמנון

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

היה והעורר יחליט בתחילת שנת 2019 להגיש ערר ביחס לסיווג הנכס בתקופה שהנכס ריק, שמורה לו הזכות לבקש מועדת הערר לדון בשאלת הסיווג גם לתקופה מיום 15/2/18 וועדת הערר תכריע בשאלה זו במסגרת הדיון לשנת 2019.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 26.11.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדוק חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר: עו"ד טל גדי

[

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016839 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: | רשת מלונות אטלס בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר על החלטת מנהל הארנונה לדתות את השגת העוררת בגין שומת הארנונה ביחט לנכס ברחוב יאיר פנחס 7 תל אביב.

לטענת העוררת שגה מנהל הארנונה בתשובתו להשגה והיא מבקשת מוועדת הערר להורות כל :

אינה מחזיקה או משתמשת בשטת מחסן בקומת המרתף בשטת של 12.89 מ"ר יש להפתית שטח של 92 מ"ר המשמש כגג טכני ואינו בר חיוב בארנונה.

יש להפחית שטחים של 58.53 מ"ר ו 17.19 מ"ר מסך השטחים לחיוב בשל טעויות בתשריטי העירייה, לפיהם כלולים השטחים בשטח המלון. .

יש להפחית חצי מטר בכל אחת מקומות 1-3 בהיותו שטת חלל במדרגות שאינו בנוי.

המשיב דחה את טענות העוררת מהטיבות כדלקמן:

ביחס לשטח של 12.89 קיבל המשיב את עמדת העוררת והסב את התיוב בשטח וה על שם המחזיק עדי קיהן מיום 1.1.2017 .

ביחס לגג הטכני טוען המשיב כי מדובר בשטת בר חיוב בארנונח . המתקנים המוצבים על הגג מעידים על שימוש של העוררת בשטח זה ובהתאם לפסיקת בתי המשפט וועדות הערר (לרבות בעניינה של העוררת עצמה ביחס לנכס אחר שחיא מתציקה) שטת זה חינו בר חיוב בארנונה.

חמשיב טוען כי העוררת לא הוכיחה את טענתה ביחס להתזקה בשטחים של 58.53 מ"ר ו 9 מ"ר.

ביחס לשטח התלל בחדר המדרגות מפנה המשיב להוראות סעיף 1.3.1 בי לצו לפיו מדובר בשטח בתוך יחידת הבניין ובשטח מקורה בר תיוב בארנונה.

העוררת הגישה את תצהירו של לב דבוסקין . המשיב הגיש את תצהירו של תוקר השומה אלעד גרינבלט.

ביום 2.7.2018 התקיים דיון הוכתות בפני ועדת הערר.

בתקירתו נשאל עד העוררת בעיקר ביחס לשטחים לגביהם טענה העוררת כי אין לחייבם מאחר ואינה מחזיקה בהם .

עד חמשיב נשאל בעיקר ביחס לקומת הגג ולשטחים לגביהם טוענת העוררת כי אינה מחזיקת

בהם.

שטח המחסן בשטח של 12.89 מ"ר :

אין למעשה מחלוקת ביחס לסוגיה זו וזאת מאחר והמשיב חודיע כי קיבל את הודעת העוררת על חילופי מחזיקים ורשס את המחזיק עדי קיהן מיום 1.1.2017. העוררת מבקשת כי רישום המחזיקים יבוצע בפועל משנת 2014 . בפני ועדת הערר לא הוצגו ראיות ביחס להודעות על תילופל מתויקים שנמסרו קודם ליום 2.3.2017. בנסיבות אלה לא נכריע בטוגיה זו. חוקהח על העוררת כל תערוך את ההתהשבנות בינה לבין המחזיק עדי קיחן ביחס לשטח וה בכל הקשור לתקופה הקודמת ליום 1.1.2017 .

חיוב שטחים טכניים בגג :

העוררת טוענת כפי שטענה בעניין קודם ודומה שנדון ביחס לשטת אחר אשר בהתזקתה כי שטח זה אינו בר חיוב בארנונה שכן שטת הגג במקרה וה מופרד ומצוי בקומה נפרדת כאשר מתחתלו מצויה מרפסת גג ולפיכך ובהסתמך על פסק דינו של בית המשפט בעמיינ 264/06 גרף עטטי תעשיות תוכנה בע'ימ נ' מנהל הארנונה תל אביב כאשר מדובר בגג ריק ונעול שלא נעשה בו כל שימוש אין לתייבו בארנונה.

עובדתית, לא נטתרו ממצאי דו"ח הביקורת של המשיב על פיו בשטח הגג מתקנים טכניים המשמשים את העוררת. למעשה גט עד העוררת מודה כי בשטת הגג מותקן ציוד המשמש את

העוררת בסעיפים 9 ו 10 לתצהלרו :

ייהשימוש שנעשה במדרגות אלה (כדי להגיע לשטח הגג) מותר אך ורק לאנשי אחזקה הנדרשים לגישה לציוד הטכני המצול בו...בשטת הגג מוצבים : דוד שמש, מדחסי מזגניט מערכות מיווג אויר וצנרת לאספקת מים חמים...%

העוררת מפנה בסיכום טענותיה להחלטות בתי המשפט בעניין גרף הנייל ובעניין אפריקה ישראל אלא שהנסיבות במקרח שבפנינו דווקא עומדות לרועצ לעמדתה של העוררת שכן מתברר עובדתית כי העוררת עושה שימוש בגג . משכך פני הדבריט, לא ניתן לקבל את טענתה של העוררת כי מדובר בגג פתוח אשר אינו בר חיוב בארנונה.

אמרנו בהחלטתנו הקודמת בענינה של העוררת כי בפסק הדין בעמיינ 264/06 הנייל נקבע כי אין לפרש את הפסיקה שעטקה בחיוב שטחי גג כאילו שטח גג אינו בר חיוב בארנונה.

בהתאם לפסיקה יש לבחון בכל מקרה את שטח הגג בהתאם לתשתית העובדתית המוצגת בכל הקשור לתכלית הגג, מיקומו, השימוש הנעשה בו והאחזקה בו.

בבריים 8940-10 אפריקה ישראל נ' מנהל הארנונה תל אביב בהתייחסו להוראות עמ'יג 264/06

ו/או לפסק חדין בעניין חיימסון ונצטט את הדברים:

*באשד לשטח הגג טוענת המבקשת, כאמוד, כי חיובה עומד בניגוד לקביעות המצויות -

לשיטתה - בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בעניין גרף (חיימסון, וכי הסתילות בין פסק? דין אלה, לבין המקרה שלפנינו, מצדיקות להידרש לשאלה בשלישית. אין בלדי לקבל טענה זו. כפי שקבע גם בית המשפט המחוזי, בפרשת תיימסון לא נפסק כי שטת גג אינו בר- חיוב בארנונה. כל שנפסק הוא, שלא הונתו בפני (ועלת העדר שס נתונים מספקים, בין היתר באשר לתכליתו של הגג, מיקומו והשימוש שנעשה בו בפועל, וכ בנסיבות אלה - נוכח החסר העובדתי שתתקיים - הדגה ההלטתה של הוועדה ממתחם הסבירות. אף בקביעות המצויות בפרשת גרף אין כדי להועיל למבקשת במקרה זת.

הכרעתו של בית המשפט בפרשת גרף נטועת בנסיבותיו הקונקרטיות של המקלה שס, ואין בה קביעה גודפת באשר לתיובו של שטח הגג באלנונה. חיוב זה תלוי בנסיבותיו של כל מקלת לגופו. מסקנה זו אף זוכה לחיזוק נוכת העיקדון הכללי שלפיו סיווג הנכס <יקבע באופן פרטני, בהתאם לשימוש שנעשה בשטת ונוכת צו תאלנונה הללוונטי (/א 2 גולדהמל נ' עיריית חיפה, פסקה 5 (לא פורסם, 20.9.2006); ולאו גס: פרשת השקעות כלאיות, פסקה 4). במצב דברים זה, נוכת העובדה שמדובר בבליקה קונקרטית

2

התלויה בנסיבות העניין וקשולת באופן חדוק למקרה הספציפי - אין בה כדי להצדיק מתן לשות עדעול./

הוכת בפנינו ואין חולק כי השטח שבמחלוקת מוחזק על ידי העוררת והיא עושה בו שימוש לצרכיה.

בנסיבות השימוש אשר אין מחלוקת ביחס אליו אין לקבוע כי שטת הגג פטור מחיוב.

נוסיף ונאמר כי הוראות סעיף 1 חי והוראות סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה מסמיכוות את המשיב לתייב שטחים במבנה המשמשים לצרכים טכניים לרבות על גג המבנה.

כאמור בהתאם לפסיקת בית המשפט בברמ 8940/10 אפליקה ישראל להשקעות בעלמ ני מנהל האלנונה בעיריית תל אביב *פו שטחים טכניים על גג מבנה הינם שטתים בני חיוב וכל מקרה ייבחן לגופו בהתאם לשימוש.

אשר על כן נדחה הערר בכל הקשור לחיוב שטת הגג.

הפחתת שטחים בקומת המרתף :

העוררת טוענת כי מדובר ביישטחים שאינם קיימיסיי. למעשה טוענת העוררת טענת אינני מחציק.

בדיון שהתקליס התברר כי אכן הייתה טעות בתשריט שצורף לדוח ממצאי הביקורת אולם הובהר כי העוררת אינה מחויבת בכפל וכי מהותית המחלוקת נוגעת לשאלת ההחוקה בשטת של 58.53 מייר ו 17.19 מ"ר המטומניס בכחול בתשריט שצורף לדות ממצאי הביקורת מיום 21.2.2017 .

העוררת טוענת למעשח כי השטח המצוי מתחת לקומת הקרקע ואשר אסורת הגישה אליו בשל העובדה שמדובר בשטת עתיקות אינו בחוקתה ועל כן יש לפטור אותה מארנונה בגין שטת זת.

עיינו בתצהיר העוררת, בעדות העד מטעמה, בדוח ממצאי הביקורת, בעדות עד המשיב ובתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת והגענו למסקנה כי מדובר בשטח אשר העוררת הינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר אליו ועל כן יש לדחות טענתה כי אינה מחזיקה בו.

אין חולק כי השטח מצוי בתהוס המלון אשר בו מתציקה העוררת. מדובר בשטתיס חמצוייס בקומת המרתף, מתחת לקומת הקרקע ואשר ניתן לצפות אליחס מבעד לתקרת הזכוכית בקומת הקרקע. אמנם העוררת הצביעה על איטור להיכנס למתחם השטחיט האלה אולם אין חולק כי נעשה בהם שימוש מטשויס כדוגמת שימוש עיצובי , הנחת בקבוקי יין ושימוש כחלק מעיצוב המלון , קומת הקרקע והנוף המשתקף מבעד לתקרת הזכוכית.

אס טוענת העוררת כי יש לפטור אותה מחיוב בארנונה בגין שטח זה בהיותו שטת עתיקות (טענה שלא עלתה בהשגה או בערר) הרי שעליה לפרט טענתה ושמורה לה הזכות לשוב ולהעלות טענות אלה בהשגות עתידיות.

לגופו של עניין במקרה שבפנינו נדחית טענת העוררת כי היא אינה מחציקה בשטתים אלה.

חיוב שטת חלל המדרגות :

העוררת טוענת כי יש להפתית שטח של חצי מטר בכל אחת מהקומות 1-3 בשל שטת חלל שנוצר ביו המדרגות.

המשיב בתשובה לערר מפנה לעקרון ההשטחה ולפסק הדין בעניין דיקשטיין.

אין ה המקרה בו יש ליישם את עקרון ההשטחה. מדובר בשאלת תיובו של חלל המצוי בין שטת גרם המדרגות ולא בשאלה הנוגעת למחלוקת סביב עקרון ההשטתה.

אנו סבורים כי הצדק עס העוררת . במקרה וה מדובר בחלל ללא רצפה ( שחוליב פעם אחת בשטת הקומה הנמוכה יותר בנכס) . המשיב טען באופן כללי כי מדובר בשטת בר חיוב וכן הוא חויב בהתאם לפסיקת בית המשפט בעניין דיקשטיין, אלא שאין ה המקרה שנדון בעניין דיקשטיין או במסגרת החלטות אחרות של ועדת הערר אליהן הפנה המשיב בתשובתר .

בנסיבות שהוצגו בפנינו אין מדובר בשטח בר חיוב בארנונה על פי סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה כי אס בחלל אשר אינו בר חיוב, אינו מהווה חלק מהקומות ואינו מהווה חלק מגרס המדרגות.

אשר על כן מתקבל הערר ביחס לטענת העוררת כי יש להפחית מהחיוב חצי מטר בכל אחת מהקומות 1,2,3 .

סוף דבר, הערר נדחה למעט האמור לעיל ביחס לשטח חלל המדרגות.

אין צו להוצאות.

מכל האמור לעיל דין הערר להידחות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 26.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גן באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140018261 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררים: הלר צבי ומרים

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מחזיקה בנכס ברחוב התלוציס 47 תל אביב בשטת של כ 16 מ"ר. (שני נכסים אחרים בגינם הוגשחז ההשגה והערר קיבלו פטור כמבוקש).

העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה שלא לפטור אותה מארנונה ולדחות טענתה כי הנכס אינו ראוי לשימוש.

בתשובתו להשגה מיום 25.01.18 דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת לפטור בטענה כי הנכס אינו עומד בתנאי סעיף 330 לפקודת העיריות .

מנהל הארנונה התליחט בתשובתו לטענה כי הנכט נמצא כבניין מסוכן וצייץ :

יי... כמו כן המסמך בפנינו (סעיף 3 לחוק העור) אינו מונע שימוש בנכט אלא דורש מהמחציק לבצע עבודות תהזוקה כנדרש בסעיף 3

התיק נקבע לשמיעת הוכחות והעוררת הגישה תצהיר מטעמה.

העוררת תיארה בתצחירה את הנכס והצביעה על כך שאינו ראוי לשימוש בעקבות בניין שנבנת בסמוך לבניין בו מצוי הנכס אשר גרט ללתף על הבניין של העוררת שהביא לשבריס בקורות מרכזיות תומכות, סדקים ושברים בקירות וברצפות הנכסים עד כדי חורים דרכם ניתן לראות את הרחוב דרך הקיר

העוררת צירפה כנספחים לתצהירה את חוות דעת המהנדס מטעם עירית תל אביב ממדור מבנים מסוכנים מיום 31.10.2017. ואת ההודעה על פי סעיף 3 לתוק העור העירוני מבנים מסוכנים .

המשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומח פז וברמן אשר ביקר בנכס ביום 24.6.2018 וכתב

בממצאי הביקורת בין חיתר :

/מדובר בנכס בקומת קרקע, בכניסה יש דלת זכוכית הניתנת לפתיחה (סגידה, חלונות הוויטלינה נראים תקינים, יש ליצוף בכל שטח הנכס, קיים פתת בקיר הגבס בין שני יחידות צמודות, צבע וטיח מתקלף מהתקלה למעט פסולת על הריצפת לא נלאה שימוש במקום.?

לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות שצילס חוקר השומח.

התמונות מדברות בעד עצמן, ומתארות את שתיארו הן העוררת והן חוקר השומה. נכס ריק, הרוס, מוזנח, חורים בקירות, סדקים בקירות אלא שאכן ניתן לראות כי חויטרינה תקינה וכי גם הריצוף אינו במצב בלתי ראוי אלא מוונח.

למעשה על ועדת הערר להכריע האם הנכס נשוא הערר ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו וזאת בהתאם למבחנים שאומצו בפסיקה לפרשנות הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות כאשר חהנימוק העיקרי של העוררת נוגע להכרזה על הבניין כבניין מסוכן והתלטתה בעקבות ההכרזה ותוות דעת

המהנדס מטעם העירייה ומהנדסים ששכרה שלא להמשיך ולהשכיר שטחים שבבעלותה עד להסדרת הליקויים.

ביום 26.11.2018 התקיים דיון הוכחות בפנינו ושמענו את עדויות העוררת וחוקר השומה.

התרשמנו מעדות העוררת כי אכן, כפי שחדלה מלעשות שימוש בנכסים אחרים בבניין מאותן הסיבות בדיוק, כך נכונים הדברים גס ביחס לנכס בשטח של 16 מ"ר נשוא ערר וה.

לא ניתן להתעלם מההכרוה על הבניין כמבנה מסוכן ולא ניתן להתעלם מחוות דעת המהנדס של עיריית תל אביב.

מצופה מאורגניס של העירייה שיהיו קשובים האחד לעמדתו של השני אס לא לאמר מתואמים.

מקום בו הכריוה העירייה על מבנה כמבנה מסוכן הרי שעצם ההכרוה ובוודאי חוות דעת המהנדס המצביעה על הליקויים צריכים לחילקח על ידי מנהל הארנונה וועדת הערר במסגרת השיקולים בבואס להכריע בשאלה האם נהרס הנכס במידה שאינה מאפשרת שימוש בו.

במקרה שבפנינו, לאור ממצאי הביקורת, התמונות, ההכרוה ודוח המהנדס הגענו למסקנה כי מדובר בנכס שניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

על פי מצבו העובדתי הגענו למסקנה כי הנכס עובר את המבחנים הסביריס להגדירו כנכס שאינו ראוי לשימוש.

וזו לשון סעיף 330 לפקודת העיריות :

/נהלס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסוד מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הולאות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הדוס או ניזוק..<

בהתאם לפסיקה המנחה של בית המשפט העליון בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלחי'), מצוויס אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזכים אותו בפטור המבוקש.

כאמור לעיל, בשקלול הראיות שהובאו בפנינו, הפירוט בכתב הערר דוח ממצאי הביקורת, ההכרוה על הבניין בו מצוי הנכס כמבנה מסוכן וחוות דעת מהנדס עירית תל אביב הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל ועל המשיב לתת לעוררת פטור על פי סעיף 330 מיום פניית העוררת למשיב בעניין נכס וּה.

אין בו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 26.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם הקלטה זן באתך האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו 7 , ק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי ו

קלדנית: ענת לוי

וו

תאריך | : יט בכסלו תשעט

8 27

מספר ערר: | 13:57 / 140018684

מספר ועדה: | 11804

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת:

זאבי מרים תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10904744

מספר חוזה: 794693

כתובת הנכס: מרכלת 11 א

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר

נוכחים:

העורר/ת: זאבי מרים - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר

החלטה

הדיון להיום נקבע לשעה 12:15. השעה עתה היא 14:00. אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה על אף שהודעה בדבר מועד הדיון נשלחה לה כדין. העוררת גם אישרה בפני המזכירות שקיבלה את ההזמנה לדיון.

זו הפעם השנייה שהעוררת אינה מופיעה לדיון שנקבע בעניינה ולפיכך יש להסיק מכך שהיא זנחה את הערר.

לפיכך אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 27.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנוק 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימתן זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ל ב(ער צ-/

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רו חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך: | יט בכסלו תשעט

278

מספר ערר: | 14:05 / 140018360

מספר ועדה: | 11804

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת:

בוגרשוב 57 בע"מ חברה פרטית 515024990

חשבון לקוח: 10885883

מספר חוזה: 776767

כתובת הנכס: בוגרשוב 57

בוגרשוב 57 בע"מ חברה פרטית 515024990

חשבון לקוח: 10903115

מספר חוזה: 792964

כתובת הנכס: בוגרשוב 57

בוגרשוב 57 בע"מ חברה פרטית 515024990

חשבון לקוח: 10903116

מספר חוזה: 792966

כתובת הנכס: בוגרשוב 57

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר

נוכחים:

העורר/ת: בוגרשוב 57 בע"מ - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר

החלטה

הדיון להיום נקבע לשעה 13:15. השעה עתה היא 14:10. אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה על אף שההודעה בדבר מועד הדיון נשלחה לעוררת כדין.

זו הפעם השלישית שהעוררת אינה מופיעה לדיון שנקבע לעניינה וניתן להסיק מכך שהיא זנחה את

הערר.

לפיכך אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 27.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת/כות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליף)(סדרי דין בוועדת ערר) התש 7 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של ו

ה כ( ב 2.. .

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"דזרו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017506

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר

חבר:

חבר:

:| עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופ' ציו רייך, רו"ח

העורר: ישראל רדעי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

עניינו של ערר וה בנכסים המותזקים על ידי העורר במתחם 723 5501 בתל אביב יפו חידועיס

כמספרי נכס 2000422448 \- 2000422446 .

המשיב טוען לדתיית הערר על הסף בשל איחור בהגשת השגה וערר.

לאחר בתינת טענות אלה כל פי הראיות שהוצגו בתיק וכן הסיכומים שהוגשו מצאנו שצודק

המשיב בטענותיו.

המשיב תוכיתח בפנינו כי דרישת התשלום הועברה לעורר בספטמבר 2016. העורר לא הכחיש

את והצהיר כי קיבל את דרישת התשלוט באוקטובר 2016.

העורר פנה למשיב לראשונה ביום 26.3.17.

העורר לא העלה נימוקים לעצם האיחור להגשת ההשגה.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להקן ייחוק

הערריי) קובע כדלהלן:

יי(א) מי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך 90 ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנחל הארנונה על ייסוד טענה מטענות אלח..'

.10

.1

.12

העורר לא ביקש ארכה ממנהל הארנונה או ועדת הערר להגשת השגה באיחור.

לאור כל האמור לעיל, אין לנו אלא לקבוע כי התשגה הוגשח בחלוף 90 הימים כקבוע בחוק.

ראו לעניין זה בברייס 6333/09 רם חן חניונים בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב, ע"ש (חיפה) 57/95 הד הקריות בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית חיפה, בריימ 9179/05 המקום של שמחה נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א, עמיינ (תייא) 167/07 פאנצ' ליין בע"מ נ' מנהל האונונה בעיריית ת'/א;

עמיינ (תי'א) 170/04 ויתקין מרקט בע"מ נ' מנהל הארנונה במועצה המקומית עמק חפר, עמיינ (ת''א) 230/04 מנהל הארנונה בעיריית ת''א נ' אפרתי מדפיסי

נכסיט בע'ימ.

את ועוד, הוכח על ידי המשיב כי אף הערר הוגש באיחור.

הרציונל העומד בבסיט המועדים הנקובים בחוק הערר, הוא מתן אפשרות לעירייה לכלכל צעדיה בהסתמך על תקציבת, אשר תלוי במידה רבה על חיובי הארנונה. לו תינתן האפשרות לכל תושב להשיב השגה בכל עת, לא תתמלא הוודאות הנדרשת. עקרון היעילות הדיונית נסוגה בנטיבות המקרה דנן ועל הציבור ליתן אמון במערכת גם בנסיבות דחלית טענותיו, עת

מבוצע הדבר בהתאם להוראות הדין כפי שבפנינו.

בהקשר וה נעיר כי לעמדתנו יש ליתן משקל גם למידת 'יהאיחוריי בהגשת ההשגה, עת נבחנת השאלה האם יש להורות על סילוק ערר על הסף מחמת העובדה שההשגה הוגשה באיחור ובענייננו, האיחור הוא רב ואין מקום להתיר פתח לחוסר וודאות תקציבית וערעור המסגרת

הנורמטיבית שבדיני ההשגה והערר.

העורר חפנה לדיון מיום 13.12.17 וטען כי הטענות וכו להתליחסות שם, בדיון. אין צדק בדברי העורר. על אף שזה טען טענותיו בפני הועדה, לא הסכים המשיב עס טענותיו ודרש, וטענתו

התקבלה, לקיים דיון הוכחות גם לגבי הטענה המקדמית.

3 ין יתר השיקולים אנו מונים גס את העובדה כי עדייו שמורה לעוררת האפשרות לפנות בהשגה בהתאם להוראות הדין לשנת המס הבאה ולמצות את טיעוניה וזכויותיה בהתאם. כך שבאיוון הכולל עדיין תוכל העוררת לקבל את יומה בפני המשיב ובפני ועדת הערר במידת

הצורך ולממש את הזכויות להן טוענת בבקשה.

4. לאור האמור לעיל מצאנו שיש לדחות את הערר בשל טענותיו המקדמיות של המשיב, בצדק,

בגין איחור בהגשת השגה ואיחור בהגשת ערר.

5. העורר ישא בהוצאות המשיב בסך 500 ₪.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 28.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

- \

יו'יר: עו"ד שירלי קדם חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי גיו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017819

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יןייך :

חבר:

הבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו"יתח

העורר: מור וישנא עזרא

בנגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

עניינו של הערר הינו סיווג חדר בשטח של 21 מ"ר הנמצא בדירת מגורים ברחוב בני אפרים 299 בתל

אביב יפו, חידוע כנכס מס' 2000268611 (ח-ן לקוח 10188387) (להלן: ''החדר').

החדר סווג כיימשרד עויידיי בהתאם לבקשת העוררת ולהיונר בניה מספר 16-0962 מיום 10/10/16.

לאחר תשעה חודשים פנתה העוררת אל המשיב בבקשח לבטל את הסיווג כמשרד ולסווג את החדר כחלק משטח המגורים בדירתה.

המשיב סירב ולטענתו לאור הממצאים שעולים מדוייח הפיקות בחדר מתקיים משרד עו"ד.

העוררת, טוענת, כי אינה כשירה לעבוד כעוייד, הציגה מסמכים רפואיים, וכן כי אין בממצאים

שהוצגו על ידי המשיב כדי להוכיח כי השימוש בחדר עולה לכדי משרד עו"ד.

לאחר ששמענו את הצדדים, בחנו את הראיות שהוגשו בתיק וכן את הסיכומים, מצאנו שיש לקבל את הערר.

נציין כי החלטה זו אינה פשוטה לועדה לאור הממצאים שעלו בתיק ולכן קבענו וככל שהעוררת לא

תפעל בהתאם להמלצתנו אנו סבורים שהחלטה זו לא תהיה תקפה לשנת המס הבאה.

ובמה דברים אמוריסם,

סעיף 8 לחוק ההסדרים במשק המדינה (ארנונה ברשויות מקומיות) תשנ"ג - 1993 (להלן: ''חוק

ההסדרים') קובע כי הארנונה תחושב בהתאם לשימוש העיקרי הנעשה בנכס.

1

2

3

4

5

.6

7

מו הפסיקה עולה, שאופי השימוש העיקרי בנכט הוא המבחן המרכזי לסיווגו לצורך חיוב

בארנונה.

ראה לעניין זח:

בגייצ 1804/93 דשנים וחומרים כימיים נ' עיריית קרית אתא ;

עייא 7975/98 אחוזת ראשונים נ' עיריית ראשון לציון;

עייא 4335/01 עיריית צפת נגד חברת בזק, בר'ים 9205/05 עיריית טבריה נגד היפר שוק ;

עמ''נ 8846-05-11 חברת גב ים לקרקעות בע'ימ נגד עיריית הרצליה.

עיקר השימוש בדירה הוא לצרכי מגורים.

עיקר השימוש בחדר הוא לצרכי עבודה ואחטון.

אמינה עלינו עדות העוררת כי אינה כשירה לעבוד כעוייד אך יש טעם לפגם בכך שהשלט על דלת ביתה מציג את הפעילות בתוך הנכס כיימשרד עויידיי. לא ניתן להתעלם מהשילוט, הוהה לשילוט במשרדי עורכי דין. אין מדובר בשילוט לבית וכן אין אנו חושבים שיש סבירות בהצגת

שלט כגון זה במקום, בו לא מתנהל משרד עורכי דין.

נראות החדר והפריטיס המוצגים בו אף כי דומים יותר למשרד מאשר לחדר עדיין משמשים

לטעמנו ולאור הסבר העורכת כחלק ממשק בית משותף.

תקנות ההסדרים במשק חמדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומלות), תשס"ז-2007 (להלן:

''תקנות ההסדריט') קובעות כי קביעת סוג הנכט תיעשה בהתאם לשימוש בו.

גם בעי'א 8588/00 עיריית עפולה נ' בזק חברה ישראלית לתקשורת בע'ימ, פייד נז (3) 337

נקבע, כי המבחן המרכזי לקביעת סיווג נכס הוא מבחן השימוש.

.8

9

0

1

.172

בעייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומת נ' עירית ראשון לציון (פורסט בנבו, 9.2.2003) (להלן: ''עניין אחוזת ראשונים") נקבע, כי ייכאשר מדובר ב'מתקן רב-תכליתיי בעל שימושים מגוונים שניתן להפריד בין מתקניו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בג'/ץ 764/88, 1437/90, 1985 דשנים וחומרים בימיים בע'ימ בי עיריית קרית אתא, פ'יד מו(1) 793, 816)'י, אולם נקבע, בי ''אין לפצל בל נכס המקיים מהות אחת, לנתחים קטנים טפלים ושוליים למהות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימושו. הטעט לכך כפול: ראשית, הרחבת ההלכה כאמור עלולה להביא לתוצאות על גבול האבסורד, כגון: משרד שבו כלולים חדר מנוחה, שירותים וארכיון יחוייב בשיעורי מס שונים לכל חלק; שנית, הרחבה כזו עלולה להגדיל ולהאדיר את הסכסוכים והמחלוקות בין

הפרט והרשות'י (שם, פסקה 8).

המבחניט שנקבעו בפסיקה לבחינת השימוש הנעשה בנכס המצדיק טיווג נפרד חלנם: (1) בתינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחידה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אס קיימת זיקה כזו, נראה במתקן הרב-תכליתי נכס אחד ואילו בהיעדר ויקה כזו כל יחידה תסווג בנפרד; (2)

האם השימוש בחלק ספציפי הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו (עניין

אחוזת ראשונים).

נציין כי החלטתנו בערר זה נובעת אך יותר מדברי והצהרות העוררת כי בפועל, אינה עושה שימוש בחדר כמשרד עו"ד וכן כי אינה כשירה לעבוד כעוייד, לפתות בשלב זה, של תקופת

הערר.

על פי מבחני הפטיקה והממצאיס שהוצגו לועדה מדובר במקרה שנוי במחלוקת ולכן החלטה זו

אינה מובהקת ורצופה לבטים.

לאור האמור, מצאנו שיש לקבל את הערר אך לשוב ולבחון את הממצאים כפי שהוצגו,

ובמיוחד את השילוט המוצג בפתח ביתה של העוררת.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 28.11.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וזכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

קוו יי

למיר: > חבר: שיד גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018507

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני

חברי ועדת הערר:

ייר :

חבר:

חבר:

.10

.1

12

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו'ח

העוררת: חברת נוה שאנן 6 בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס הנמצא נוה שאנן 6 בתל אביב יפו, הידוע בפנקסי העירייה; כנכס מספר 3, (להלן: ''הנכסיי).

העוררת טוענת שיש ליתן לנכסים פטור מכח סעיף 330 לפקודה, כיוון שהנכס נטגר בצו סגירה שיפוטי מטעם בית המשפט.

חמשיב טוען מנגד, כי עצם אטימת הנכס, אף אס בהוראת בית משפט, אינח מהווח עילה לאי חיוב שטח הנכס.

נציין כי ביום 30.5.18 ביקש המשיב, במסגרת תגובח מטעמו לאחד את הערר הנדון עס עררים מספר 6 ר- 140017355. ביום 31.5.18 הוחלט כי הבקשה תידון במסגרת הדיון הקבוע בפני הועדה.

ביום 1.8.18 התקיים דיון כאמור.

בדיון זה, לא חר המשיב על בקשתו לאחד את העררים וכן לא עלתה סוגיה זו גס מטעם העוררת.

מבדיקה שביצעה הועדה עלה כי ביום 26.7.18 התקבלה התלטה בעררים לעיל, לפיה הערר התקבל.

נציין כי הועדה בחנה את ההחלטה ומצאה כי שם, הועלו טענות והוצגו ראיות שונות מהנטען בערר זת.

כאמור לעיל, בדיון המקדמי, שהתקיים בפני הועדה, נשאל בייכ העוררת לגבי המחלוקות העובדתיות בתיק.

בייכ העוררת טען כי הנכס טגור ואטוס לאור צו שיפוטי.

כיוון שבייכ המשיב לא חלקה על עובדות אלה, כלומר, היות הנכס אטום לאור צו סגירה, נקבע התיק לטיכומיס.

בסיכומיה חזרה העוררת על חטיעון העיקרי בו יש ליתן החלטה, היות הנכס סגור לאור צו שיפוטי.

.3

אין בה כדי לפטור את חיובו של חנכס.

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדתות את הערר.

.1

.2

.3

48

.5

.6

.7

סעיף 330 קובע כדלקמן:

'/נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים"י

מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכט

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נחרס או ניווק, הנזק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, הודעה בכתב נמסרה לעירליה.

על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבתון את הנכס על פי מבחן פיצי אובייקטיבי, וזאת בעיני

האדם הסביר:

''הגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו.

4. המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש'/ניזק במידה שאי אפשר לשבת בויי

הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות

''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

--..השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר בי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אכן ייתכנו מקרים ''אפוריט'/ וגם אם לא נלך לשיטת '/לבשאראנו אבירנו'י, עדיין ניתן ייה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלת, כי ''אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרת בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותייי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השלמושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכט אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

עתניימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימת יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו ;

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע'ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

במקרה חנדון מדובר בנכס טגור על פי צו בית משפט.

לא נטען כי הנכס נמצא במצב הרוס.

בית המשפט קבע כי חוסר יכולת משפטית לעשות שימוש בנכס אין בה עילה לפטור. ראו עת''מ 1 שמעון אגבר נ' עיריית חולון, שם נקבע על ידי כבי הסגנית הנשיאה מיכל

רובינשטיין:

"לעניין טענת העותר בדבר מניעת השימוש בנכס לייעודו על ידי המשיבה , קבעה הפסיקה אין

14

.15

.6

.17

.8

.9

לראות בקיומה של חוסר יכולת ''משפטית'' לעשות שימוש בנכס או באי שימוש בו מסיבות אחרות משום עילה לפטור את המחזיק מחובת תשלום ארנונה (עייא 110/96 ; 111/96 עיריית נתניח ני ניר בניה והשקעות בע"מ, ארנונח עירונית - פסקי דין כרך ג עמי 635; עייש 752/87 (תייא) יצחק ארוין רונן נגד ועדת הערר לעניני ארנונה בעירית נתניה,דיניס מחווי 1988 (1) 378.( גם פרשת קרשין עליה מסתמך העותר בטיעוניו, אינה יכולה להיות לו לעזר מאחר ושם אסרת העירייה שימוש בנכס לייעודו המקורי לאור שינוי שנעשה בתבייע ולא לאור מצבו של הנ

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]