החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 03 לינואר 2018
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015911 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
לו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: עיזבון ידביגה זלמן ז''ל
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
ביום 5.6.2017 נתנה ועדת הערר התלטה בתיק זה.
הועדה הוכירה בהחלטתה מיום 5.6.2017 כי ביום 20.7.2016 השיבה הגבי שגית יעקב ממחלקת שומה בי לפניית העורריט והודיעה להם כי ועדת ההנחות (שהוסמכה על פי תקנות ההסדרים לאשר תקופות שלא יבואו במניין תשעת החודשים לצורך חיוב נכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש וזאת בשל נסיבות שאינן בשליטת המחציק) דנה בעניין הנכס שבנדון ביום 07.7.2016 ומצאה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל.
הורינו לצדדים בהחלטתנו מיום 5.6.2017 להשלים את טיעוניהם .
עוד ביקשנו מהמשיב להמציא מסמכים ספציפיים לעוררת וגו לשון החלטתנו:
ייהמשיב מתבקש לצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא מתייחס לנכסי נשוא הערר."
ביום 30.7.2017 הגיש המשיב את השלמת טיעוניו ולא מילא אחר החלטת הועדה שביקשה ממנו לצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא מתייחס לנכס נשוא הערר.
המשיב בחר לעשות דין לעצמו ונימק את החלטתו שלא למלא אחר הבקשה בזו הלשון :
/,..נשוב ונדגיש כי ועדת הערר אינה מהווה, בכל הכבוד, עדכאת ערעור על ועדת ההנחות ואינה גוף המבקר את התלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקוע דיוני ועדת ההנחות בפני ועדת הערר הנכבדה, לצורך דיון בנימוקי ועדת ההנחות?
לא זו אף זו,
המשיב טוען בהשלמת טיעוניו כי *מתן זכות הערר כפי שהובאה במכתבו של המשיב מקודה בטעות..%
כלומר לשיטתו של המשיב תשובתו להשגה בטעות מקורה ובמקרה וה לעוררת, אין כלל וכות להגיש השגה על החיוב שיצא תחת ידי מנהל הארנונה.
מובן בנסיבות העניין כי לעמדתו זו של המשיב לא היה כל זכר בתשובתו להשגה או בכתב התשובה לערר וברור שמדובר בהרחבת חזית פטולה המקימה יתרון דיוני למשיב ופוגעת בזכויותיה של העוררת.
את עמדתנו ביחט לטענות אלה של המשיב הבענו כבר בהחלטותנו בעררים 140016626 \ -
8, בערר 140016626 העלה המשיב טענות דומות (על אף שהעיריה בעצמה העמידה לרשות הנישום את פרוטוקול ועדת ההנחות באותו המקרה) ואין לנו אלא לשוב ולצטט אותת :
נאמר כבר בראשית התייחסותנו לעמדתו וו של המשיב שהדעת אינה יכולה לסבול את המחשבה לפיה המשיב יינותן'י לעורר את הזכות לערור או שהמשיב יכול להחליט באילו מטענות הנישומים תוקנה לעורר זכות לערור על תשובתו להשגה ובאילו מקרים לא תעמוד לו לנישום הזכות לערור על עמדת המשיב.
אמנם ערכאה מנהלית אנו אולם לא נוכל שלא להתעכב ולתת דגש על וּכות הערעור שחתינה זכותו של אדם לערער על הכרעה שיפוטית שניתנה בעניינו בפני ערכאה מוסמכת, וכן וכותו של אדם לערור על החלטה מנהלית בפני רשות ערר מנהלית (או בפני בית משפט מוסמך). הזכות מבטיחה שהעניין יידון בפני יותר מערכאה אחת (כדי למזער טעויות), וכן כי העניין יזכה גס לעיונה של ערכאה שיפוטית בכירה ועצמאית.
הדברים יפים הן לעניין החלטותיו של מנהל הארנונה והן לעניין החלטות המשפיעות של שיקול דעתו של מנהל הארנונה כמו במקרה שבפנינו, החלטותיה של ועדת ההנחות.
קיימים תוקים שונים המקיימיט ביקורת שיפוטית (ובכלל וה ערר) על התלטות מנהליות כדוגמת
החלטותיו של מנהל הארנונה או ועדת ההנחות בעירייה ואף קיימת וכות יסוד לפניה לבגייצ
(כחלק מעקרונות היסוד וכנגזר מתוק-יסוד: השפיטה) אלא שמצוויס אנו להעמיד את עצמנו כערכאה מנהלית לרשותה של המערכת המשפטית העמוסה גם כך לעייפה ולברר ברמה' המנהלית את טענותיהם של העוררים מקום שהוסמכנו לדון במטריה הנוגעת בדבר.
המשיב בהודעתו מיום 30.7.2017 ממהר להחפנות את העורר (חיורש הפוטנציאלי) במקרה הנדון בפנינו לעתור בעתירה מנהלית לבית המשפט לעניינים מנהליים וממאן להעמיד במבחן במקרה וה את החלטתו של מנהל הארנונה בפני ועדת הערר אלא שהמשיב טועה במקרה וה שכן השיקולים אותם יש לקחת בחשבון, מעבר לרצון למזער טעויות ולהבטיח הליך הוגן על ידי שופטים בכירים ועצמאיים, הינם שיקולי יעילות ותקציב. מחובתנו כערכאה מנהלית שלא להתנער מהחובה שהוטלה עלינו לברר את טענותיהם של נישומים ולהפנות את עניינס למערכת בתי המשפט בפנל שופטיט שתפקידם יהיה לדון בערעורים שאין לה הכלים לברר עובדתית את טענות העוררים.
אס נאמצ את גישת חמשיב נביא בטופו של דבר לפגיעה ביעילות הדיון בפני בתי המשפט ולבזבוו מנו של המשיב אשר בכדי להגיע להכרעה בנושאים יומיומיים כגון הנושא הנדון בפנינו שעניינו בסופו של יום סיווג נכס לצרכי ארנונה, יידרשו המתדייניט בכדי להגיע להכרעה לפנות לכמה ערכאות דבר שיביא לבזבוז זמן ומשאבים של הצדדים.
עמדת חמשיב לייגלגליי את ההכרעה בנושא שבפנינו לבית המשפט לעניינים מנהליים גס תביא בהכרח לפגיעה בעקרון של סופיות הדיון.
דיון בנושאים עובדתיים כגון הטענות המובאות בפנינו ביחס לבדיקת מצבה של דירה העומדת ללא שימוש והסיבות שהביאו לכך אינו הדיון שראוי שיתברר בפני בית המשפט לענליניס מנהליים, הוא יביא לעומס מיותר על ערכאת הערעור, עומט שעלול להביא להכרעות מוטעות.
המשיב אינו צריך לחשוש מתהליך של פיקוח על החלטותיו או שיקול דעתו, יש בכך ערך כשלעצמו. העובדה שהמחוקק בתר בערכאות מנהליות כדוגמת ועדת הערר כערכאת פיקוח על
החלטות מנהליות של מנהל הארנונה מלמדת כי כאשר הסתמך המשיב כמקרה זה בעת שקיבל
החלטתו ביחס לטיווג הנכס על החלטות ועדת ההנחות ראוי שיבואו תחת פיקוח או ערעור של מותבים מנהליים ולא יובאו לדיון מטריד ומכביד על המערכת ועל האזרחים בבית המשפט לעניינים מנהליים, גס אס יש מי שיראו בכך פיקות עקיף על התלטות גופים אחרים בעירייה כמו ועדת ההנחות.
היינו מרגישים נח יותר לו היה המשיב מכיור בחשיבות של זכות הערעור וזכותו של נישום שענינו ידון וייבחן בפני ועדת הערר או בזכותה של העוררת לעיין בפרוטוקול ועדת הנחות הנוגע לעניינה האישי וכל זאת תחת ניסיונותיו להתנער מדיון, ביקורת או פיקוח על החלטותיו כפי שעולה מהודעתו לוועדת הערר מיום 30.7.17.
מכאן מסתבר שהדרך קצרה אל אי-סדר אמיתי בו המשיב קובע בהודעתו בי הוא ש'ימעניקיי
לאזרח את הזכות לערער על החלטותיו הדוחות השגה.
נשוב ונצטט את המובן מאליו מחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-
%6:
*יהרואה עצמו מקופת בתשובת מנהל האדנונה על השגתו דרשאי, תוך שלושים *ום מיום שנמסדה לו התשובה, לערור עלית לפני ועדת עלר./
במקרה שבפנינו השיב מנהל הארנונה להשגת העורר ביום 13.12.2016 ולא נסכים לקבל הטענה הנוכתית כאילו בטעות ציין בסיפת תשובתו כי עומדת לרשות המתגיק בנכס הזכות להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה.
לא וו אף זו, לתשובת מנהל הארנונה צורף מכתבה של מנהלת מחלקת שומה ב באגף לתיובי הארנונה מאותו היום בו הוא מודיע לעוררת כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 07.07.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות מצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס חנייל.
הנה כי כן, תשובת מנהל הארנונה הפנתה להחלטת ועדת ההנתות וחיא מהווה חלק בלתי נפרד משיקול הדעת שהנחה אותו לקבוע את סיווג הנכס שבפנינו.
תשובת מנהל הארנונה להשגת העורר כל כולה דנה בשאלת סיווג הנכס.
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 מסמיך את ועדת הערר לדון בסוגיות בגינן עומדת לעורר הזכות להשיג על שומה שנשלתה לו ובין השאר שאלת השימוש וסיווג הנכס כתוצאה מהשימוש בו.
מכל האמור לעיל הננו קובעים כי תשובת מנהל הארנונה להשגה כללה בתוכה וכחלק בלת? נפרד ממנה גם את מכתבה של הגב' יעקב ממחלקת שומה ב' באגף לחיובי הארנונה מאותו היום בו הוא מודיע לעוררת כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 07.07.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנ'/ל.
מכאן אנו גס קובעים כי כדין הוגש הערר על החלטתו של מנהל הארנונה לטווג את הנכט בהתאם לשיקולים המפורטים בתשובתו ובמכתב שצורף לת.
למעלה מן הצורך נציין כי ועדת הערר מוטמכת לדון ולבחון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה על כלל הנימוקים שפורטו בתשובתו עת החליט לסווג את הנכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש.
המשיב מציין בהודעתו מיוט 30.7.2017 כי ועדת הערר אינה מהווה, בכל הכבוד, ערכאת ערעור על ועדת ההנחות ואינה גוף המבקר את החלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקול דיוני ועדת ההנחות בפני וועדת הערר הנכבדה לצורך דיון בנימוקי ועדת ההנחות.
פעם נוספת נפלה שגגה תחת ידו של המשיב ובא כוחו.
ועדת הערר אינה שמה עצמה כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות . ועדת הערר בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה אשר בין השאר מסתמך כאמור על החלטות ועדת ההנחות ובתור שכזו ייבחן שיקול דעתו של מנהל הארנונה.
התלטתו של מנהל הארנונה שלא לשתף את הנישום ו/או את ועדת הערר בנימוקי ועדת ההנתות אשר שימשו אותו לקבלת החלטותיו עומדת לחובתו וזאת מבלי להביע דעתנו על עצם ההתלטת שלא לחשוף בפני אזרת את נימוקי ועדת ההנחות שדנה בעניינו, החלטה בעייתית עד כדי כך שעלולה לעורר תהייה ע'יי האורת אס היה קיים פרוטוקול שכזה באותה עת .
אין צורך להרחיב הדיון במשמעות ייהימנעותויי של צד להליך מנהלי או משפטי מלהביא ראיות הקשורות במחלוקת, ראיות אשר אין חולק כי מצויות בידו. די לצטט את כתבי התשובה והסיכומיס בהם המשיב שב חדשות לבקרים על עמדה זו בהתייחס לנישומים המתדיינים בפנינו ונמנעיס מהבאת ראיות המצויות בידו.
קביעת הפסיקה שהימנעות צד אחד מהבאת עד מוסיפה משקל לראיותיו של הצד שכנגד אינה
דווקא באי הבאתו של עד אלא אף בכל מקרה בו סירב צד אחד להביא כל ראיה ייהעומדת לרשותו''.
הרציונל שעומד מאחורי קביעה וו נובע מכך שהימנעות שכוו מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי בעל הדין שנמנע מלהציג ראיות רלבנטיות אשר בידו חושש מחשיפת הממצאים שיעלו מראיות
אלה ומשכך הימנעות זו פועלת לרעתו במשקל הראות ומיטיבה עס הצד שכנגד.
במקרה וה פעל המשיב ביודעין בניגוד להחלטה המורה לו לפעול להמצאת המסמך .
את הרציונל הזה נחיל גם במקרה שבפנינו.
מכל האמור לעיל, לאחר שעיינו בכתב הערר על נספחיו ולמדנו על הנסיבות המשפטיות שמנעו את השכרת הדירה, בין השאר כפי שעולה מכתב הערר, מדברי נציג העוררים בדיון המקדמי ומסיכומי טענותיהם של העוררים לא השתכנענו כי התקיימו במקרה וגה סיבות אשר לא היו בשליטתס של העוררים ומנעו מהם לעשות שימוש בדירה בתקופה הרלבנטית לערר.
העוררים ציינו באופן כללי כי עזבון המנוחה כלל תנייה המחייבת שמירה על צביונה של הדירה במשך חמש שנים אך לא הסבירו ולא הניחו ראיות בפני הועדה אשר באמצעותם היה ניתן לבחון או לבקר את שיקול הדעת של המשיב ולבחון האם אומנם הסיבות לאי השכרת הדירה היו שלא בשליטתם.
בייכ העוררת טען בדיון המקדמי כי בכוונתו לתקוף את עצם החלת התקנה או השינוי בחוק על הדירה נשוא הערר וכלל בכתבי הטענות ובסיכומיס טענות נכבדות ביחס לתקיפת חוקיות ההוראה המהוה את הבסיס לתיקון בצו הארנונה ואת חוקיות יישום ההוראה בצו הארנונה עצמו.
נודה כי גילינו סימפטיה רבה לחלק מטיעוני בייכ העוררים אלא שסמכותנו מוגבלת לבחון את שיקול הדעת של מנהל הארנונה ואין אנו מוסמכים לבקר את דבר החקיקה או את אופן יישומו במסגרת צו הארנונה גס לא בדרך של תקיפה עקיפה.
העוררים טוענים בכתב הערר כי רק כשנתקבלה הצוואה ממשרד המשפטים החלו בהסדרת הבעלות על הדירה אך לא הסבירו כיצד המצב המשפטי מנע מהם, שלא בשליטתם, לעשות שימוש בדירה.
מכל האמור לעיל לא מצאנו להתערב בהחלטת המשיב שקבעה כי לא מתסיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל ועל כן דין הערר ככל שהוא נוגע לסיווג הדירה להידחות.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.1.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המק יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטיק זו באתר האינטרנט של המשיב. ה
| 6
7
1
יו"ר: עו)\ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140014427 שליד עיריית תל אביב- יפו 11
בפני חברי ועדת הערר:
<ו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררת: חברת יעקב עובדיה פיתוח בע'ימ
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
בפנינו עררים מאוחדים בגין דחיית השגתה של העוררת המתייחטת לנכס ברחוב שטיבל 7 בתל אביב ,(נכסים מספר 2000275621, 2000275626 - להלן: ייהנכסיי)
אין מחלוקת בין העוררת למשיב כי הנכס אינו ראוי לשימוש וכי הוא וכאי לפטור בהתאם להוראות סעיף 330 לפקודת העיריות.
המחלוקת נתגלעה בעקבות סיומה של תקופת הפטור הראשונה על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.
הנכס אכה לפטור מלא מארנונה מיום 1.1.13 ועד ליום 31.12.15 ואילו בהתאם לתיקון סעיף 330 לפקודה חויב הנכס החל מיום 1.1.16 בתקופת תשלום של חמש השנים על פי התעריף המזערי יילפי השימוש האחרון שנעשה בו טרם מתן הפטוריי.
כאמור נציין כי מדובר בנכס אשר גם על דעתו של מנהל הארנונה אינו ראוי לשימוש ובהתאם אף נעתר המשיב לבקשת העוררת והעניק לנכס פטור עד ליום 31.12.2015.
אלא שבראשית שנת 2016 ועל פי הוראות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות הודיע מנהל הארנונה לעוררת כי מאחר וחלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב הנכס בארנונה לגבי חמש השנים הבאות בסכום המזערי בהתאם לחוק ההסדרים על פי השימוש האחרון שנעשה בבניקן.
מכאן מתחילה המחלוקת בין הצדדיםס:
העוררת טוענת כי בנסיבות התכנוניות המיותדות לנכס וה כפי שפירטה ולאור התמשכות הליכי הרישוי טעתה והותירה את הנכס הקודם על כנו תחת הריסתו ובנייה מחדש של נכס חדש בהתאם לתכנית הסופית שאושרה לה (בעקבות ניוד וכויות נוספות מנכס בשימור לכתובת הנכס נשוא הערר).
אין חולק כי לנכס נשוא הערר ניתן בשנת 2013 חיתר מספר 13-0755 אשר שינה שני היתרים קודמים והתיר לעוררת להוסיף 3 קומות מעל קומת הביניים הקיימת לשימוש לאכסניה במסגרת תמי'א 38.
לאחר מכן פנתה העוררת לוועדה המקומית בבקשה להוסיף וכויות בנייה במסגרת הליך מורכב של ניוד זכויות מכתובת אחרת בתל אביב מה שהביא בסופו של יום להיתר לבניית 9 קומות מעל הקרקע ולהקמת בניין בהיקף בניח גדול הרבה יותר.
העוררת טוענת כי למעשה מדובר בבניית בניין חדש ולא בתוטפת בנייה וכי לו הייתה יודעת בתחילתו של התהליך כי יותר לה בסופו לבנות 9 קומות לא חייתה מותירה את הבניין על כנו ולא היה בא ערר זה לעולם כיון שלא הייתה מתויבת בארנונה בתקופת הבנייה.
כטענה חלופית טוענת העוררת כי שטח כולל של 1430 מ"ר מתוך הבניין הישן נהרס במסגרת עבודות הבנייה כך שמהבניין הישן נותר רק חלק של כ 25% ועל כן אין לחייבה בגין שטחים שלא קיימים עוד. בעניין וה מצביעה העוררת על כך שאת טענתה צו לגבי הריסת חלקים מהבניין ופטור מחיובס בשל כך קיבל חמשיב רק ביחט לקומת הקרקע.
המשיב דוחה את טענות העוררת וטוען כי אין מדובר בבניין חדש או בשטחים שאין להגדירס בייבנייןיי, אלא בנכס ישן, אשר אינו ראוי לשימוש בשל עבודות הבנייה שנעשות בו וכי חוראות החוק בייעניין וה ברורות.
המשיב טוען כי הנכס נשאר ברמת שלד ומעטפת ודוחה למעשה את טענתה החלופית של העוררת.
הצדדים הגישו תצהירי עדות ראשית לתמיכה בעמדתם.
עד העוררת יעקב עובדיה שב על עמדת העוררת והפנה לתצהירו של אדריכל העוררת ביתס לטענתה החלופית של העוררת.
העוררת הגישה את תצהירו של האדריכל יובל צפנת אשר הפנה בין השאר לתכניות מדידה עליהם סומנו בצהוב שטחים שנהרסו כליל ואין לחייבס בארנונה.
כאמור אין מחלוקת במקרה שבפנינו ביחט למצבו של הנכס, המחלוקת נוגעת להיקף או גודל הנכס שכן העוררת טוענת כי תלקיט מהבניין כבר אינם קיימים ובשל כך יש לפטור אותם מארנונה.
עוד מעלה העוררת טענות ביתס לכך שבנסיבותיו המיוחדות של המקרה שבפנינו ולאור העיכובים התכנוניים אשר מנעו לטענתה את השלמת בניית הנכט והותירו אותו במצבו כיום אין להחיל עליו את הוראות סעיף 330 (2) לפקודת העיריות.
יכול לחיות שהצדק עס העוררת ואין והו המקרה אליו כיוון המחוקק ביחט להפחתת ההנחה לתקופה של חמש שנים בכדי לעודד בעלי נכטיטס לעשות מאמצ סביר ולהשמיש את הנכסים שבבעלותם.
אלא שוועדת הערר אינה לדעתנו הגורם שהוטמך לקבוע מהו אותו מאמצ סביר. קביעה שתצא תחת ידה של ועדת הערר לפיה הוראות החוק על פי כוונת המחוקק לא חלות במקרה כדוגמת המקרה שבפנינו, אינה בתחום המחלוקות שנמסרו לוועדת הערר לבירור.
ועדת הערר מוסמכת לקבוע האם נכס ראוי לשימוש אם לאו. פרשנות משפטית של כוונת המחוקק ביחס לתחולת הוראות סעיף 330 (2) לפקודה ראוי שתיקבע על ידי בית המשפט לעניינים מנהליים.
אשר על כן אנו דוחים את טענת העוררת בעניין וה.
לגופו של עניין יש לבחון בכובד ראש את טענתה של העוררת אשר נתמכת בתצהירו של האדריכל שלא נסתר כי רס 25% מהבניין המקורי נותרו ועל כן אין לחייבה בגין השטחים המסומנים צהוב בתשריטי המדידה ובמיוחד לאור העובדה שמנהל הארנונה קיבל טענת העוררת ביחס לקומת
הקרקע.
חמשיב מפנה בעניין זה לדוח ממצאי הביקורת ולתמונות שצורפו לו מהם עולה הרושם כי מדובר בנכס בהיקף נרתב וכי אין בסיס לטענתה זו של העוררת.
עיינו בדוח ממצאי הביקורת וניכר כי אין בו התייחסות לשאלת היקף המטרים שהיו בבניין הקודם ונהרטו.
יחד עס ואת מתמונות הנכס ניתן להתרשם כי בחלק מהמקרים או חלק מחהקומות אכן נהרטו חלקים מסוימים אולם אין בידי ועדת הערר את הכלים לקבוע מסמרות בעניין זה והצדדים לא הניתו ראיות מתאימות בסוגיה זו.
אנו יכולים לציין כי שלא כמו במקרה רמת קרת בע"מ אשר צוטט בהרחבה בסיכומי העוררת -
במקרה שלנו מבחן היישכל הישריי אינו מוביל למסקנה כי בנסיבות שהוצגו לנו אין לחייב בכלל את כלל המבנה או השלד בארנונה.
אנו סבורים כי מדובר במבנה ישן, אשר נקבע כי אינו ראוי לשימוש וכי השתלשלות העניינים התכנונית אינה יכולה לשנות עובדה זו.
אמרנו בהחלטתנו בתום דיון ההוכחות כי מדובר במקרה מיוחד שנכון יהיה כי הצדדים יתורו אחר דרך מוסכמת לסיום המחלוקת אך לא השתכנענו בסופו של יום כי מדובר בנכס שאין להגדירו ייבנייןיי או בנכס שכולו פרי עבודות בנייה חדשות.
בשים לב לאמור לעיל אנו דוחים את טענת העוררת לפיה יש לפטור את כלל הנכס מארנונה .
יחד עם ואת אנו סבורים כי יש לבחון בצורה יסודית את טענת העוררת באשר לשטחים שהיו קיימים בעבר ואינם קיימים עוד בנכס.
למדנו מהעובדות שהובאו בפנינו כי טענתו וו של העוררת התקבלה חלקית אולם לא קיבלנו התייחסות של המשיב לשטחים בקומות האחרות.
אף לא ניתן לקבל את תשריטי המדידה שצורפו לתצהיר האדריכל כראייה חותכת לעניין השטחים שנהרסו כיון שהאדריכל מציין כי חלק מהשטחים נהרסו וחלק נהרסו לצורך בנייתם מחדש.
הצעד הראוי הינו לבחון אחת לאחת את קומות הנכס הקודמות , להשוות להיתר הבנייה שחיה קיים ולבחון מה נותר מאותה הקומה כיום.
ודוק : שטחים שנהרסו - אין לחייבם עוד !
לפיכך הננו מורים למשיב לבצע ביקורת נוספת בנכס, בנוכחות נציגי העוררת . מומלצ כי לביקורת יגיעו חוקרי השומה מצוידיס בתכניות ההיתר החדשות ובתוכניות ההיתר של הנכס הישן וישוו בין הקיים לבין שהיה בעבר.
המשיב יגיש תצהיר של חוקר שומה מטעמו בצירוף תוצאות הביקורת הנוספת וזאת עד ליום 8..
העוררת תגיש את התייחסותה לתצהיר המשיב בתוך 15 יום מקבלת תצהיר המשיב.
עס קבלת תגובת העוררת וככל שתיוותר מחלוקת בסוגייה וו ייקבע המשך הדיון בתיק וה.
אנו ממליצים שוב לצדדים לנסות ולהגיע להסכמה ביחס לסוגייה שנותרה מבלי להטריח את
הוועדה בנושא זה.
0 ,
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו"ד גדי טל
ניתן בהעדך הצדדים היום 1.1.2018.
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017021 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו''ד/רו'י/ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: 15 גולן מיה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטה
הנכס נשוא הערר סווג כיימבנה שאינו בשימושיי מכוח צו הארנונה. בהתאט לתקנות ההסדרים במשק המדינה המגדירות מבנה מגורים שאינו בשימוש כמבנה מגורים בו לא התגורר איש דרך קבע במשך תשעה מבין שנים עשר התודשיס שקדמו ל 1 דצמבר לפני שנת הכספים בעדה מוטלת הארנונת.
על התלטתו זו של מנהל הארנונה הגישה העוררת ערר בו טענה בין השאר:
* הנכס שימש את העוררת אשר שהתה בו בשל טיפוליט רפואיים שנוקקה להם מזזי פעם בפעם בתל אביב לאור מצבה הרפואל כפי שפרטח.
* החלטת ועדת ההנחות עליה מטתמך מנהל הארנונה כללית וסתומה ואינה מפרטת את הנימוקים שהביאו את מנהל הארנונה לדחות את ההשגה.
ביום 23.10.2017 בעת הדיון המקדמי ביקשה אחותה של העוררת להביא תצהיר מטעם העוררת אשר יפרט את השימוש אותו עשתה העוררת בנכס נשוא הערר לפחות 3 חודשים במהלך שנת 5
בייכ המשיב ציין במעמד הדיון כי לאתר עיון בתצהיר יודיע לוועדה האם ניתן להשאיר במקרה וצה את החלטה הטופית בערר לשיקול דעת הוועדה.
ביום 20.11.2017 הוגש תצהיר מטעמה של העוררת בו היא מצהירה כי עשתה שימוש חלקי בדירה בתקופה הרלבנטית לתיוב וזאת בשל בדיקות שבועיות שנערכו לה במסגרת טיפול במחלת הסרטן.
שעל מנת להימנע מנטיעות בינעירוניות ארוכות הכרוכות לעיתים בעמידה ממושכת בפקקים שהיתי בדירה ברחוב בנימיני לצרכי מנוחה ושינה. לאוד מחלתי לא עשיתי שימוש במי ברז לצרכי שתייה וכן נמנעתי משימוש במקלחת מאחר ואני נוהגת להתקעה בבית בשרון ולפיכך צריכת המים והחשמל בלירת נמוכה יחסית?
ביום 11.12.2017 נתקבלה הודעת המשיב לפיה לאחר עיון בתצהיר עוררת המשיב מתכבד להודיע כי הוא מותיר את ההחלטה בערר שבנדון לשיקול דעת הוועדת.
מעיון בכתב הערר, פרוטוקול חדיון והתצהיר שהוגש על ידי העוררת עולה כי קיים ספק באשר לשאלת השימוש בדירח בתקופה נשוא הערר.
בנסיבות המיוחדות לתיק זה הספק פועל לטובתה של העוררת.
אין לפיכך לקבל הקביעה כי לא התגורר איש בדירה דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר התודשים שקדמו ל- 1/12/2015,
לפיכך מתקבל הערר.
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.1.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
8
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר דגדי טל
אלון צדוק
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016091 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברל ועדת הערר:
לו'/ר: עו'/ד אלון צדוק
חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לול
חבר: עו"ד גדי טל
העורר: להב לול
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו
החלטת
בפנינו בקשת סילוק על הסף של ערר זה בטענות הבאות :
* מעשה בית דיו בשל התלטה קודמת של ועדת הערר באותה המחלוקת ובגין אותן הפלוגתות.
* העדר סמכות ועדת הערר לדון בערר בהעדר תשובת מנהל הארנונה להשגה הדוחה את ההשגה (בהעדר השגה).
* איחור בהגשת ההשגה ו/או הערר.
המשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בבקשה לסילוק על הסף במסגרת כתב התשובה לערר.
ביום 15.11.2016 הגיש העורר בקשה להארכת מועד להגשת הערר מהנימוקים שפירט בבקשתו.
בהחלטת הועדה מיום 21.11.2016 הוארך המועד להגשת הערר אולם בהתלטתה הורתה הוועדה
לעורר כדלקמן:
*המבקש יציין בכתב הערר על איזו תשובה של מנהל האדנונה הדוחה את השגתו הוא מעדרער?
בכתב הערר שהגיש העורר לא ציין העורר על איזו תשובה של מנהל הארנונה הדוחה את השגתו הוא עורר.
ביום 23.10.2017 התקיים דיון מקדמי בפנינו בו חר בייכ המשיב על בקשתו לדחות על הסף את הערר.
אפשרנו בהחלטתנו מאותו היום לעורר להשיב לבקשת המשיב בכתב אולם העורר לא פעל בהתאט להחלטת הועדה גם לאחר שניתנה לו ארכה לעשות כך.
חמשיב בבקשתו לדחייה על הטף העלה כאמור מספר טענות המצדיקות דחיית הערר על הסף :
* העורר לא השיג על הודעת התיוב נשוא הערר, הודעה אותה הנפיק המשיב ביום 5 (בעקבות החלטת ועדת הערר בערר 140013755 מיום 28.12.2015), ממילא לא דחה מנהל הארנונה את ההשגה ובהעדר תשובת המשיב להשגה לא קמה לוועדת הערר הסמכות לדון בערר שהוגש.
* העורר זומן כדין לדיוני ועדת הערר בתיק 140013755 ומשניתנה החלטתה הסופית של הועדה ביום 28.12.2015 הרי שקיים מעשה בית דין ואין ועדת הערר יכולה לשמש
כערכאת ערעור על החלטותיה שלה.
* גם אם היה מבקש העורר לראות בכתב הערר שהגיש השגה הרי שהשגה וו הוגשה באיחור רב שלא במסגרת המועדיט הקבועים בתוק.
*+ בנסיבות המקרה הרי שנכון יהיה כי ועדת הערר תימנע מדיון והכרעה בסכטוך בין המחזיקים והכתובת לברר את המחלוקות בין המחזיקים הינה בפני בית המשפט.
העורר לא פירט, לא בכתב הערר כמו גס לא בדיון המקדמי נימוקים המסביריס את העובדה שפנה ישירות לוועדת הערר ולא למנהל הארנונה או ביתס לאיחור במועד פנייתו פרט לאמירה כללית לפיה רק לאחר שננקטו הליכי גבייה נגדו נודע לו על החיוב. תוקה על העורר כי כפי שהגיש בקשה להארכת מועד להגשת ערר יכול היה לפנות באותה בקשה למנהל הארנונה ולבקש להאריך המועד להגיש השגה על התיוב נשוא הערר. \
בחיעדר פירוט ומאחר ולא הוצגו בפני הועדה כל ראיות התומכות בטענה כללית זו אין על הועדה לחידרש לעניין וח.
בבר'ים 6333/09 רס חן חניונים בע'ימ ג. מנהל הארנונה של עיירת תל אביב, אימצ בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחוצי אשר קבע כי משחלף המועד החתוקי להגשת השגה הופכת השומה לחלוטה והנישוס מאבד את וּכותו להשיג על חיוביו בארנונה.
עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מהותי,.על כן גס אין להיעתר לטענות כלליות ובלתי מנומקת שהועלו בכתב הערר מבלי שהעורר טרח לפנות למנהל הארנונת בבקשה להאריך את המועד להגשת ההשגה , כאילו עניין לנו בסוגיית טכנית שאינה מחותית.
לא ראינו ולו נימוק אחד עובדתי או משפטי המצדיק את ביטול החשיבות המוטלת על הרשויות (בין השאר למען שמירת קנינו של האזרח) בשמירת המועדיט הקבועים בחוק ובשמירה על עיקרון סופיות השומה, אשר אינו עניין פרוצדוראלי גרידא כי אס עניין משמעותי העומד בבסיס יכולתה של רשות לכלכל את תקציבה השנתי, ואגב כך להקפיד על זכויותיהם של יתר התושבים בתחומי העיר לקבל שירות כראוי ולשאת בנטל המיסוי בצורה שוויונית.
וכבר אמרנו בעניין אחר, כי גס אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל התלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק ,שאין בהם עניין פרוצדוראלי כי אט עניין מהותי המשליך על וכויותיהם של הצדדים להליך.
אין מחלוקת על כך שסמכותה של ועדת הערר לדון בעררים קמה מתוך בחינת שיקול הדעת של מנהל הארנונה ביחס לדחיית ההשגות שהוגשו לו.
בהעדר השגה, לא קמה סמכות לוועדת הערר לדון בערר, העורר לא הצביע על מקור סמכות לעשות כך וצודק המשיב בבקשתו לדחות על הסף את הדיון בערר שבפנינו בהעדר סמכות לוועדה.
באשר לטענת חמשיב כי יש לדחות את הערר על הסף מהטעם שהמחלוקת בעניין זה כבר הוכרעה
וכי החלטת ועדת הערר הקודמת מהווה מעשת בית דיו:
למקרא כתב הערר מתקבל הרושם כי למעשה מבקש העורר להעביר תחת ביקורתה של ועדת הערר את התלטתה הקודמת של ועדת הערר.
על החלטתה הקודמת של ועדת הערר לא הוגש ערעור ו/או לא בקשה להארכת מועד להגשת ערעור מנהלי .
טענות העורר לא הצביעו על עילה המצדיקה דיון מחודש באותן הפלוגתאות ובדאי שלא הצביע על שינוי עובדתי ו/או שינוי משפטי מאצ שניתנה החלטת הועדה הקודמת.
בהיעדר שינוי במצב העובדתי או המשפטי - קיים מעשה בית דין.
אין חולק כי במקרה שבפנינו מדובר באותה תפלוגתא שעלתה בהתדיינות הקודמת ואף אין חולק כי נערך דיון באותה הפלוגתא בפני ועדת הערר.
ועדת הערר סיימה את מלאכתה עת דנה בעבר בערר מספר 140013755 בין העורר שס (מגן אליהו)
לבין העורר שבפנינו אשר זומן כדין באותו הליך כצד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטת הוועדה ובחר שלא להתייצב. בהחלטה מיום 28/12/15 נקבעה קביעה פוזיטיבית וקביעות עובדתיות לפיהן הערר באותו מקרה התקבל.
ברור כי וועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה שלה.
מכל האמור לעיל דין הערר להידחות על הסף.
שמורה לעורר הזכות לפנות לערכאות המתאימות לערוך בירור במחלוקות בינו לבין הצד השלישי
אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.1.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זּכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של חמשיב.
ו אלון צדוק חבר: עו'יד/רו/'ח אבשלום לוי אוה גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: | 140013114 שליד עיריית תל אביב- יפו 112
2
בפני חברי ועדת הערר:
לויר: עו"ד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי
חבר: עו'יד גדי טל
העוררת: מועדון לענפי ספורט מכבי תל אביב
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
החלטה
העוררת הינה עמותה רשומה המחציקה בנכס ברחוב שטרית בכור בתל אביב בשטח של 390 מ"ר.
העוררת הגישה בקשה לקבלת פטור מארנונה כללית וואת על פי הוראות סעיף 5(ח) לפקודת מיסי העירייה ומיסי הממשלה (פיטורין) להלן: ייפקודת הפיטוריןיי, בקשתה התקבלה אולם ביום 5 הודיע לעוררת מנהל הארנונה כי הפטור מבוטל רטרואקטיבית מיום 1.9.2014 וזאת לאור ביקורות שנערכו בנכס ומידע שנמצא ונבדק ממנו עולה כי בנכס מתקלימים חוגים שונים אשר אינם קשורים ל'מועלון לענפי ספורט מכבי תל אביג/
על החלטה זו הגישה העוררות הערר שבפנינו.
מנהל הארנונה דחה את השגתה של העוררת ופירט בהרחבה בתשובתו את ממצאי הביקורות בנכס מהן עולה כי הנכט משמש כחדר כושר וחוגים לאומנויות הלחימה.
מנחל הארנונה פירט בתשובתו להשגה את ממצאי הביקורות לרבות הראיות התומכות במסקנה כי בנכס מתבצעת פעילות להפעלת חדר כושר צו/ג ]שד ז6₪055"1 וחוג לאומנויות לתחימה בשט ייפרנקו לתימה משולבתיי.
בכתב הערר טוענת העוררת כי הנטל על המשיב להוכיח כי בנכט מתבצעות הפעילויות שאינן מזכות אותה בפטור שכן הוא ששב מעמדתו המזכה את הנכט בפטור.
לגופו של עניין טענה העוררת כי הנכס מחולק לשני אולמות, באחזד מהם מתאמנת מחלקת הרמת המשקולות של האגודה וכי עיקר הפעילות בנכס היא לשסם כך ואילו באולם השני עיקר הפעילות הינה של ספורטאי מכבי .
ויצוין כבר בראשית הדברים כי בכתב הערר אין הכחשה מפורשת של ממצאי הביקורות כפי שפורטו כאמור בהרחבה בתשובת מנהל הארנונה להשגה.
ביחס לאולם לגביו נטען על ידי מנחל הארנונה כי הוא משמש לפעילות זו?68055 הרי שהחל מיום 9.2.2016 שינח מנהל הארנונה את עמדתו והטכים להענקת פטור לחלק גה של הנכס לאחר
שנמצא כי הופסק השימוש בחלק זה של הנכס על ידי מפעיל חדר הכושר זו-6₪055 , ראח לעניין זה את תשובת מנהל הארנונה מיום 29.3.2016 שהוגשה במהלך דיון ההוכחות וסומנה ע/1 .
נברר עובדתית את נושא השימוש של העוררת בכל אחד מהאולמות:
אולם בשטח של 229 מ"ר:
העוררת הגישה את ראיותיה בדרך של תצהירי עדות ראשית.
ניר קינן מנכ"ל העוררת הצהיר כי באולם בשטח של 229 מ"ר מתאמנת מחלקת הרמת המשקולות של האגודה ר /כמו כן ספודטאי מחלקת הרמת המשקולות מבצעים פעילות בשיטת אימון
שנקראת ז: 080551/,
במהלך חקירתו הנגדית התברר כי הניסוח שבחר בסעיף 16 לתצהירו אינו משקף את המציאות כהווייתה אס לא לאמר יימיתמסיי.
ידון הוא שמפעיל את הקדוספיט למבוגרים. ההתנהלות של מנויי הקרוספיט היא ישירות מול *דון וגם כאן יש ספורטאים שמתאמנים אצלו ולא משלמים.......אין לי את ההסכט עם :רו .
למיטב זכרוני הוא משלם בסביבות 2000 ₪ לתודש על השימוש באולם...ירון קובע את המחירון...+
המשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה אפי בסנו אשר ביקר בנכס בשלוש הזדמנויות שונות, ציטט מדברי הנוכחים במקום ואף צילם את השללוט בנכס לרבות ביחס לכל אחד מהאולמות,
הרושסם העובדתי המתקבל מדוחות ממצאי הביקורת ביחס לאולם בשטח של 229 מ"ר חינו כי בנכס מופעל מרכצ לאימון גופני פונקציונלי העונה לשם זו 680555, לרבות הציוד המאפיין מכון כושר מסוג זה (משקולות , שקי אגרוף, חבלים וכיוייב). לדות ממצאי הביקורת אף צורף צילום מדף הבית של אתר האינטרנט של המכון המפעיל את הפעילות בנכס וממנו עולה כי מדובר בפעילות מסחרית לכל דבר אשר אינה קשורה בלעדית או בדרך כלשהי לספורטאי מחלקת הרמת המשקולות של חעוררת.
מכל האמור לעיל, מעדותו של ניר קינן, מהודאתו ביחס ליחטיס המסחריים בין קרוספיט לבין העוררת ודוח ממצאי הביקורת אשר אינו משתמע לשתל פנים עולה כי באולם בשטח של 229 מ"ר לא מתנהלת פעילות שאינה משמשת למטרות רווח של המחציק בנכס או של כל אחד אחר.
תצחירו של אורן שי מנחל מחלקת המשקולות אצל העוררת על נספחיו רק מחזק את הרושם כי בין העוררת לבין מפעיל מכון ה ]|"68055 היו יחסים מסחריים אשר לפחות מפעיל מכון הקרוספיט נהנה מרווח כתוצאה מהם.
העובדה כי מנהל הארנונה נענה לבקשת העוררת והשיב את הפטור לאתר שהוצג לו כי ההתקשרות עם ירון נוף בעגיין מכון ה 68055711 הופסקה רק מחזקת את ההתרשמות הצו.
בהתבסס על האמוך לעיל הננו דוחים את הערר ככל שהוא נוגע לחלק הנכס , אולם בשטח של 229 מייר בו התנחלה בתסופות הרלבנטיות לערר פעילות שאינה מגכה בפטור על פי פסודת הפיטוריו.
החלטת המשיב לבטל את הפטור רטרואקטיבית מיום 1.9.2014 חינה סבירה בשים לב למועד הענקת הפטור באמצע חודש ספטמבר ומועד הביקורת הראשונה בה נמצאו הממצאים התומכים בהחלטת מנהל הארנונה ביום 5.10.14. מהתרשמות מדוח ממצאי הביקורת מיום 5.10.2014 אפשר להניח ברמת וודאות כמעט מוחלטת כי ביום 1.9.2014 לא היח המצב העובדתי בנכס שונה.
מקום בו מוענק פטור על סמך הצהרתו של נישום אשך נמצאת כלא נכונה עובדתית הוא בדיוק המקום לשנות את התיוב רטרואקטיבית ממועד ההצהרה שנמצאה כבלתי מהימנה.
אולם בשטח של 5 מ'יר, ושטחי שירותים ומחסנים.
עד העוררת ניר קינן הצהיר ביחס לאולם זה כי הוא משמש את מחלקת אומנויות הלחימה של ספורטאי מכבי הרשומיסם אצל העוררת.
אין בתצהירו התייחסות לממצאי הביקורת אשר מהם עולה כי באולם וּה מתנחל מכון לאומניות לחימה בשם ייפרנקו לתימה משולבתיי.
בחקירתו הנגדית ניסה עד העוררת להסביר כי מדובר בשיתוף פעולה עבור מתעמלי העוררת.
כאשר נשאל לגבי היחטיס בין העוררת לאיציק פרנקו אשר מפעיל את מכון אומנויות הלחימה
השיב :
*אין לי את ההטכט כאן. הוא משלם עגוד השימוש. אינני יודע לאמד כמה. מדובר בהסכסם טלום תקופתי. הוא משלם לתנהלתת החשבונות...המפעיל קובע את מחילון החוגים. אנחנו אלה שנושאים בעלות הציוד לספורטאים. באשר לילדים שמתאמנים אצלו זה חל עליו.. כל ההתנהלות הכספית מול הורה הילדים שמשלמים מתנהלת ישירות מול המפעיל/
נציין כי תשובת מנכ"ל העוררת כי אינו בקיא בתנאי ההתקשרות של העוררת מול מפעיל המכון לאומנויות לחימה וכי אינו יודע כמה דמי שימוש הוא משלם מתקבלת כתשובה מתחמקת . אין זה סביר כי מנכ"ל העוררת אינו בקיא בפרטים אלה.
מדוחות ממצאי הביקורת של המשיב שנערכו בנכס מצטיירת תמונה ברורה אתרת, של אולם בו מתנהל חוג לאומניות לחימה עם מערכת שעות מפורסמת, פרסומים מקצועיים, שילוט נפרד ועוד.
לא נמצאו ראיות התומכות בטענה כי פעילות זו חינה חלק מפעילות או פעילות המשרתת את העוררת.
אין הפעילות מוגדרת כפעילות של העוררת כי אס של מכון אומנויות הלחימה. בדוייח ממצאי הביקורת מיום 9.11.2015 מציין עד המשיב (אשר עדותו לא נסתרה) כי/לדבריו של איציק פרנקו הוא מלמד שס על בסיס :ומי ילדים (נעדים את מקצועות הלחימה והג'/ודו. לדבריו של איציק הוא משלם למועדון הספורט מכבי תל אביב שכידות בגין שימוש במקום....בשיחת טלפון עם ניר המנכ"ל נאמל לי כי נעדכים במקום שיעולים של איציק פלנקו במקצועות הנל על בסיס של יום או יומיים בשבוע בלבד וכי איציק פרנקו משלט עו לפי ילד/
אה המקום לציין כי ממערכת השעות שצורפה כראייה לדוח ממצאי הביקורת עולה כי הפעילות הינה יומיומית, שישה ימים בשבוע. התמונה העובדתית העולה מהראיות שהביאו הצדדים, ומתקירותיהס במסגרת דיון ההוכחות היא כי האולם בשטח 124.9 מ"ר משמש כמכון לאומניות לחימה ואינו מופעל שלא למטרות רווח על ידי העוררת.
מדובר במפעיל מסחרי הגובה תשלום עבור השירותים אותו הוא מעניק ומשלם בתמורה דמי שימוש או דמי שכירות לעוררת.
אין חולק כי הפעילות שהעוררת עושה בחלק וה של הנכט אינה עונה על תנאי פקודת הפיטורין -
חלק זה של הנכס אולי משמש לצרכי ספורט ותרבות הגוף אך מותזק הלכה למעשה על ידי מוסד שפועל למטרות רווח ומשמש למטרות רוות.
פעילות העוררת ביחס לחלק זה חינה פעילות שמשמעותה גביית תמורה או דמי שימוש ממי שאינו פועל שלא למטרות רווח. אין מדובר בפעילות ספורט שלא למטרות רווח.
דיו חדרי השירותים ודין המתחטן המשרתים נכט וה הינו אותו הדין. אין מדובר בנכסים המזכים את העוררת בפטור על פי פקודת הפיטורין מאותן הסיבות המפורטות לעיל.
גם ביחס חלקו וּה של הנכס הוכח מדוחות ממצאי הביקורת כי מתסיימות הנסיבות החריגות המצדיקות להתלת ביטול הפטור רטרואקטיבית מיום 1.9.2014, ראה הפירוט מעלה ביחס לאולם
המשמש כ [68₪055"1.
לפיכך, נדחה גם חלק הערר המתייחס ליתר הלקי הנכס, האולם בשטת של 124.90 מ"ר, חדרי השירותים והמחסן.
לא נסיים מלאכתנו מבלי להביע פליאה על התנהלותה של העוררת אשר הגישה השגה וערר תוך הצגה תמונה חלקית ומטעה ביחס לעובדות ולהתנהלות בנכס תוך שהיא מסתתרת מאחורי
מטרות העמותה כפי שהוגדרו במסמכי היסוד שלה ומנסה להסתיר את הפעילות המתנהלת בנכסי שלא על ידי העוררת ושלא למטרות רווח.
מאחר והמשיב לא עמד על כך אין במקרה זה צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.1.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.
0
יו'יר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו/'ח אבשלום לוי חבר: ע'ד גדי טל
קלדנית : ענת לוי
ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית מס' ערר: 140016407 שליד עיריית תל אביב- יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו'יר: עו'יד אלון צדוק
חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי
חבר: עו"ד גדי טל
העוררים: כלבו שלמה כלבו רבקה זייל
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו
החלטה
ביום 12.6.2017 נתנה ועדת הערר החלטה בתיק זה.
בתחלטתה קבעה הוועדה כי בטרם נכריע נבקש למצות הבירור ביחס למלאכתה של ועדת ההנחות.
הועדה הוכירה בהתלטתה מיום 12.6.2017 כי ביום 13.12.2016 השיב מר אלברט גולבר מנהל מחלקת שומה גי לפניית העוררת והודיע לה כי ועדת ההנחות (שהוסמכה על פי תקנות ההסדרים לאשר תקופות שלא יבואו במניין תשעת החודשים לצורך חיוב נכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש וואת בשל נסיבות שאינן בשליטת המחזיק) דנה בעניין הנכס שבנזון ביום 01.12.2016 ומצאח כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל.
הורינו לצדדים בהחלטתנו מיום 12.6.2017 להשלים את טיעוניהם.
עוד ביקשנו מחמשיב להמציא מסמכים ספציפיים לעוררת וזו לשון החלטתנו:
''יהמשיב מתבקש לצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא מתייחס לנכס נשוא הערר."
ביום 26.6.2017 הגיש המשיב את השלמת טיעוניו ולא מילא אחר החלטת הועדה שביקשה ממנו לצרף לטיעוניו את פרוטוקול הדיון של ועדת ההנחות ככל שהוא מתייחס לנכט נשוא הערר.
המשיב בחר לעשות דין לעצמו ונימק את החלטתו שלא למלא אחר הבקשה בזו הלשון :
,.,נשוב ומרגיש כי ועדת העדר אינה מהווה, בכל הכבוד, ערכאת עדעור על ועדת ההנחות ואינה גוף המבקר את החלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בתעברת פרוטוקול דיוני ועדת תהנחות בפני ועדת הערד הנכבדה, לצורך דגון בנימוקי ועדת ההנתות?
לא זו אף זר,
המשיב טוען בהשלמת סייעוניו כי'*מתן זכות הערר כפי שתובאה במכתבו של המשיב מקודה בטעות...?
כלומר לשיטתו של המשיב תשובתו להשגה בטעות מקורה ובמקרה זה לעוררת, אין כלל וכות להגיש השגה על החיוב שיצא תחת ידי מנהל הארנונה.
מובן בנטיבות העניין כי לעמדתו זו של המשיב לא חיה כל גּכר בתשובתו להשגה או בכתב התשובה לערר וברור שמזדובר בהרחבת חגית פסולה המקימה יתרון דיוני למשיב ופוגעת בזכויותיה של העוררת.
את עמדתנו ביחס לטענות אלה של המשיב הבענו כבר בהתלטותנו בעררים 140016626 ו - 140016048, בערר 140016626 העלה המשיב טענות דומות (על אף שהעיריה בעצמה העמידה לרשות הנישום את פרוטוקול ועדת ההנחות באותו המקרה) ואין לנו אלא לשוב ולצטט אותה :
נאמר כבר בראשית התייתסותנו לעמדתו זו של המשיב שהדעת אינה יכולה לסבול את המחשבה לפיה המשיב יינותןיי לעורר את הזכות לערור או שהמשיב יכול להחליט באילו מטענות הנישומים תוקנה לעורר זכות לערור על תשובתו להשגה ובאילו מקרים לא תעמוד לו לנישום הזכות לערור על עמדת המשיב.
אמנם ערכאה מנהלית אנו אולם לא נוכל שלא להתעכב ולתת דגש על זכות הערעור שהינה וכותו של אדם לערער על הכרעה שיפוטית שניתנה בעניינו בפני ערכאה מוסמכת, וכן זכותו של אדם לערור על החלטה מנהלית בפני רשות ערר מנהלית (או בפני בית משפט מוסמך). הזכות מבטיחה שהעניין יידון בפני יותר מערכאה אחת (כדי למצער טעויות), וכן כי העניין יכה גס לעיונה של ערכאה שיפוטית בכירח ועצמאית.
הדברים יפים הן לעניין החלטותיו של מנהל הארנונה והן לעניין החלטות המשפיעות של שיקול דעתו של מנחל הארנונה כמו במקרה שבפנינו, החלטותיה של ועדת ההנחות.
קיימים חוקים שונים המקיימים ביקורת שיפוטית (ובכלל וה ערר) על החלטות מנחליות כדוגמת
החלטותיו של מנהל הארנונה או ועדת ההנחות בעירייה ואף קיימת זכות יסוד לפניה לבגייצ (כחלק
מעקרונות היסוד וכנגזר מחוק-יסוד: השפיטה) אלא שמצוויס אנו להעמיד את עצמנו כערכאה מנהלית
לרשותה של המערכת המשפטית העמוסה גם כך לעייפה ולברר ברמה המנהלית את טענותיהם של העוררים מקום שהוסמכנו לדון במטריה הנוגעת בדבר.
המשיב בהודעתו מיום 26.7.2017 ממהר להפנות את העוררת (היורשת) במקרה הנדון בפנינו לעתור בעתירה מנהלית לבית המשפט לענייניט מנחליים וממאן להעמיד במבחן במקרה זה את התלטתו של מנהל הארנונה בפני ועדת הערר. אלא שהמשיב טועה במקרה וה שכן השיקולים אותם יש לקחת בחשבון, מעבר לרצון למזער טעויות ולהבטיח הליך הוגן על לדי שופטים בכירים ועצמאליים, חינם שיקולי יעילות ותקציב, מחובתנו כערכאה מנהלית שלא להתנער מהחובה שהוטלה עלינו לברר את טענותיהם של נישומים ולהפנות את עניינס למערכת בתי המשפט בפני שופטים שתפקיזים יחיה לדון בערעורים, שאין לה הכלים לברר עובדתית את טענות העוררים.
אס נאמצ את גישת המשיב נביא בסופו של דבר לפגיעה ביעילות הדיון בפני בתּי המשפט ולבובוז אמנו של המשיב אשר בכדי להגיע להכרעה בנושאים יומיומיים כגון הנושא הנדון בפנינו שעניינו בסופו של יום סיווג נכס לצרכי ארנונה, יידרשו המתדייניס בכדי להגיע להכרעה לפנות לכמה ערכאות דבר שיביא לבוּבוז זמן ומשאבים של הצדדים,
עמדת המשיב לייגלגליי את ההכרעה בנושא שבפנינו לבית המשפט לעניינים מנהליים גס תביא בהכרת לפגיעה בעקרון של סופיות הדיון.
דיון בנושאים עובדתיים כגון הטענות המובאות בפנינו ביחס לבדיקת מצבה של דירה העומדת ללא שימוש והסיבות שהביאו לכך אינו הדיון שראוי שיתברר בפני בית המשפט לעניינים מנהליים , הוא יביא לעומס מיותר על ערכאת הערעור, עומס שעלול להביא להכרעות מוטעות.
המשיב אינו צריך לחשוש מתחליך של פיקוח על החלטותיו או שיקול דעתו, יש בכך ערך כשלעצמו.
העובדה שהמחוקק בחר בערכאות מנהליות כדוגמת ועדת הערר כערכאת פיקוח על החלטות מנהליות של מנחל הארנונה מלמדת כי כאשר הסתמך המשיב כבמקרה וה בעת שקיבל החלטתו ביחט לטיווג הנכס עפ"י החלטות ועדת הנחות ראוי שיבואו תחת פיקוח או ערעור של מותבים מנהלייט ולא יובאו לדיון מטריד ומכביד על המערכת ועל האזרחים בבית המשפט לעניינים מנהליים, גט אם יש מי שיראה בכך פיקוח עקיף, על התלטות גופים אחרים בעירייה כמו ועדת ההנחות.
היינו מרגישים נח יותר לו היה המשיב מכיר בחשיבות של זכות הערעור וזכותו של נישום שענינו ידון וליבחן בפני ועדת הערר או בזכותה של העוררת לעיין בפרוטוקול ועדת הנחות הנוגע לעניינה האישי וכל זאת תחת ניסיונותיו להתנער מדיון, ביקורת או פיקוח על החלטותיו כפי שעולה מהודעתו לוועדת הערר מיום 26.7.17.
מכאן מסתבר שהדרך קצרה אל אי-סדר אמיתי בו המשליב קובע בהודעתו כי הוא ש'/מעניקי' לאזרח את
הזכות לערער על החלטותיו הדוחות השגה.
נשוב ונצטט את המובן מאליו מחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 :
*הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל האדנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים :ום מיום שנמסדה לו תתשובה, לערור עליה לפני ועדת עלל =
במקרה שבפנינו השיב מנהל הארנונה להשגת העורר ביום 13.12.2016 ולא נסכים לקבל הטענה הנוכתית כאילו בטעות ציין בסיפת תשובתו כי עומדת לרשות המחזיק בנכס הזכות להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונח.
לא זו אף זו, לתשובת מנהל הארנונה צורף מכתבו של מנהל מחלקת שומח ג באגף לחיובי הארנונה מאותו היום בו הוא מודיע לעוררת כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 01.12.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכט הנייל.
הנה כי כן, תשובת מנהל הארנונה הפנתה להחלטת ועדת ההנחות והיא מהווה חלק בלתי נפרד משיקול הדעת שהנחה אותו לקבוע את סיווג הנכס שבפנינו.
תשובת מנהל הארנונה להשגת העורר כל כולה דנה בשאלת סיווג הנכס
סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 מסמיך את ועדת הערר לדון בסוגיות בגינן עומדת לעורר הזכות להשיג על שומה שנשלהה לו ובין השאר שאלת השימוש וסלווג הנכס כתוצאה מהשימוש בו.
מכל האמור לעיל הננו קובעים כי תשובת מנהל הארנונה להשגה כללה בתוכה וכחלק בלתי נפרד ממנה גם את מכתבו של מנהל מחלקת שומה ג באגף לחיובי הארנונה מאותו היום בו הוא מודיע לעוררת כל ועזית ההנחות דנה בענלין הנכס ביום 01.12.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נסייבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכט הג'יל.
מכאן אנו גם קובעים כי כדין הוגש הערר על התלטתו של מנהל הארנונה לסווג את הנכס בהתאם לשיקולים המפורטים בתשובתו ובמכתב שצורף לח.
למעלה מן הצורך נציין כי ועדת הערר מוסמכונ לדון ולבחון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה על כלל הנימוקים שפורטו בתשובתו עת החליט לסווג את הנכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש,
המשיב מציין בהודעתו מיום 26.7.2017 כי ועדת הערר אינה מהווה, בכל הכבוד, ערכאת ערעור על ועדת ההנחות ואינה גוף המבקר את החלטותיה של ועדת ההנחות ולפיכך המשיב אינו מוצא טעם בהעברת פרוטוקול דיוני ועדת ההנחות בפני וועדת הערר הנכבדה לצורך ציון בנימוקי ועדת ההנחותיי.
פעם נוספת נפלה שגגה תחת ידו של המשיב ובא כותו.
ועדת הערר אינה שמה עצמה כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות . ועדת הערר בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה אשר בין השאר מסתמך כאמור על החלטות ועדת ההנחות ובור שכזו *יבתן שיקול דעתו של מנהל הארנונה.
החלטתו של מנהל הארנונה שלא לשתף את הנישום ו/או את ועדת הערר בנימוקי ועדת ההנתות אשר שימשו אותו לקבלת החלטותיו עומדת לחובתו וואת מבלי להביע דעתנו על עצם ההחלטה שלא לחשוף בפני אזרח את נימוקי ועדת ההנחות שדנה בעניינו, החלטה בעייתית עד כדי כך שעלולה לעורר תהייה ע"י האזרח אם היה קיים פרוטוקול שכוה באותה עת.
אין צורך להרחיב הדיון במשמעות ייהימנעותויי של צד להליך מנהלי או משפטי מלהביא ראיות הקשורות במתלוקת, ראיות אשר אין חולק כי מצויות בידו. די לצטט את כתבי התשובה והסיכומיס בהם המשיב שב חדשות לבקרים על עמדה זו בהתייחס לנישומים המתדיינים בפנינו ונמנעיס מהבאת ראיות המצויות בידו.
קביעת הפטיקה שהימנעות צד אחד מהבאת עד מוטיפח משקל לראיותיו של הצד שכנגד אינה דווקא באי הבאתו של עד אלא אף בכל מקרה בו סירב צד אחד להביא כל ראיה ייהעומדת לרשותו.
הרציונל שעומד מאחורי קביעה זו נובע מכך שחימנעות שכזו מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי בעל הדין שנמנע מלהציג ראיות רלבנטיות אשר בידו חושש מחשיפת הממצאים שיעלו מראיות אלה ומשכך
הימנעות זו פועלת לרעתו במשקל הראות ומיטיבה עם הצד שכנגד, במקרה וה פעל המשיב ביודעין בניגוד להחלטה המורה לו לפעול להמצאת המסמך .
את הרציונל הזה נחיל גם במקרה שבפנינר.
מכל האמור לעיל, לאחר שעיינו בכתב הערר על נספחיו ולמדנו על הנסיבות המשפטיות שמנעו את השכרת הדירה , בין השאר כפי שעולה ממכתבו של בא כח העוררת מיום 28.5.2017 , סיבות אשר לא היו בשליטתה של העוררת ומנעו ממנה לעשות שימוש בדירה בתקופה הרלבנטית לערר והגענו למסקנה כי לאור המצב המשפטי שקדם להחלטת בית המשפט לעניני משפחה שאפשרה לצדדים (בהסכמה) להגיע להסדר ביניים לפיו הוסרה המניעה לשימוש בדירה, הדירה תושכר ושכר הדירה יופקד בנאמנות עד להכרעה בסכסוך הנוגע לצוואה, יש להכיר בתקופה המתחילה ביום 1.12.13 ומסתיימת ביום 31.05.16 כתקופה שאינה נכללת במניין תשעת החודשים לצורך הגדרת הדירה מבנה מגורים שאינו בשימוש.
החלטתנו זו יחד עס עמדתו של המשיב ושיקול דעתו כפי שעולה מתשובתו להשגה שכנעו אותנו כי טעה במקרה גה מנהל הארנונה עת סיווג את הנכס וקבע כי הנכס לא שימש למגורים דרך קבע.
החלטת המשיב שקבעה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל מוטעית במקרה וּה ועל כן דין הערר כלל שהוא נוגע לסיווג הדירה להתקבל.
משלא נתבקשנו על ידי העוררת לעשות כן - אין צו להוצאות.
ניתן בהעדר הצדדים היום 1.1.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.
יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר ו גדי טל
קלדנית: ענת לוי
ועדת ערר לענייני ארנונה כללית
שליד עיריית תל אביב-יפו
תאריך :| טו בטבת תשעח
2.08
מספר ערר: | 13:30 / *********
מספר ועדה: | 11651
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר: עו"ד ארליך שלומית
חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
העורר/ת: אילן עמירב אדריכלים בע"מ
-נ ג ד-
מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו
י החלטה
\
הננו סבורים כי בנסיבות העניין 4\ לעכב מתן החלטה בתיק המצב המשפטי נכון להיום לא מצדיק שינוי מההחלטה המהווה מעשה בית דין ומשלא נטען לכל שינוי עובדתי, אנו סבורים כי מן הדין לקבל ן
את הערר, וכך אנו קובעים.
ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.01.2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האיגטרנט של המשיב.
\
א
יו"ר: עו"ד ארליך 0 חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום
שם הקלדנית: ענת לוי
בפני
ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015762
שליד עיריית תל אביב-יפו
חברי ועדת הערר:
בפני
לוייר :
חבר:
חבר:
עו"ד שירלי קדם
עו"ד גדי טל
פרופי ויו רייך, רוי'יח
העוררת: עמותת קרן הישג (ע'יר)
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
עניינו של הערר דנן הינו נכס המוחוק על ידי העוררת ברחוב שדרות רוטשילד 46 בתל אביב יפו, הידוע בפנקסי העיריה כנכט מספר 2000126235 ח-ן לקות 10756918 בשטח של 1404.01 מ"ר. לטענת העורר אין לתייבה בגין שטח של 200.59 מ"ר מאתר ואינו בר חיוב בארנונה.
לטענת המשיב שטח זה מהווה ייגגיי בר חיוב בארנונה.
תמצית טיעוני העוררת
1. דרישת העיריה בוצעה רק לפי ביקורת מיום 6.7.16 ובה נימוק אחד בלבד.
2. לטענות המשיב עצם היות הגג מרוצף ומתותס הינה סיבה מספקת. כל יתרת טענות של המשיב
הועלו בהרחבת חזית אסורה.
3. יש לדחות טענת המשיב לחיוב רק משום שייגגיי מהווה חלק מבנייו.
4 בהתאם לצו הארנונה סעיף 1.3.1 בי הארנונה מוטלת על שטחים מקוריט בתוך הבניין ואילו שטחים שלא בתוך בניין, אלא מעליו ושאינם מקורים, אינם מושא לחיוב. למעט חריגים.
5 בצו הארנונה אין וּכר לתיוב גג למעט דירת מגורים. אין ספק שגג המהווה מכסה עליון אינו חייב בארנונה. ראה עמיינ 264/06 גרף עסקי תעשיות תוכנה בע'ימ נ' מנהל האונונה עיריית תל אביב.
6. עצם התיוב נובע מהגישה הקיימת והשימוש, לטענת המשיב.
7. הנתת המשלב אינה נכונה. אין בגג כל שימוש.
.8
9
.0
1
2
.3
6
.5
6
7
.8
9
לא מתקיים מבחן רציפות השטח עתיימ 166/09 אורדב בניה והשקעות בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו.
הוכח לוועדה כי הכניסה היא מחדרי מדרגות משותפים ואינה מתוך שטחי המשרדים או שטת הפגודה.
לפי צו הארנונה ניתן לחייב בגין מרפסת גג בבתי מגורים, כאשר יש גישה מאותה דירה. במקרה דנן אין גישח לגג מתוך שטח המשרדים בנכס, רק מחדר המדרגות המשותף.
שטח הגג אינו מהווה מרפסת גג גם בהתאם לתקנות התכנון והבניה חישוב שטתים ואחוזל בניה בתכניות ובהיתריס 1992. גס שס נדרשת רציפות שטת מרצפת דירה או אולם,
לא נעשה בגג שימוש בפועל.
היציאה לגג היא דרך גרם מדרגות מבניין אלרוב ולא רק מבניינה של העוררת. מפנה לתצהירו של אביב בושינסקי.
הפסיקה אליח מפנה המשיב אינה רלבנטית. עמיינ 254/08 אפריקה ישראל נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו אף תומך בטענות העוררת.
גס עמיינ 30710-11-10 רו''ח (עו'יד) משה אהרוני נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב יפו שונה לחלוטין מענליננו.
כפי שצוין בתצהירו של מר בושינסקי הגג בנוי לפי חיתר מיום 1994 ומאו ועד היום, למרות ביקורות שבוצעו מעולם לא חויב הגג בארנונה.
די בעצם ביקורות קודמות ובידיעת המשיב על קיום הגג כדי לדחות את טענות חמשיב, שכן לא חל כל שינוי בנכט וחמשיב מנוע מלתקן את חיובי הארנונה.
אס לא תתקבלנה טענות העוררת, יש לסווג את הגג בתעריף הנמוך ביותר.
העוררת הינה קרן פילנתרופית שעובדיה עוסקים בפעילויות חברתיות. הטלת ארנונה על שטת הגג תפגע בתקציבה השנתי של העוררת.
תמצית טיעוני המשיב
41
2
3
4
5
6
בהתאם לביקורת מיום 6.7.2016 מדובר בגג בר חיוב בארנונת.
מפנה לסעיפים 1.3.1 בי ו- 1.1 בי לצו הארנונה.
מפנה לסעיף 269 לפקודת העיריות, הגדרת 'יבנליןיי.
מפנה לעמיי: 254-08 אפריקה ישראל נ' מנהל האונונה של עיריית תל אביב יפו, השולל
לחלוטין את העמדה שלפיה פרשת ייגרףיי קבעה כי אין לחייב גגות.
בית המשפט העליון אישר את פסק הדין בעמיינ 254-08 בבריימ 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.
אין להסתמך על פרשת ייגרףיי.
7
.8
9
0
1
2
.3
4
5
.6
7
.8
בעניין תיוב שטח גג מפנה לעמיינ 106-09 יהודה טוניק ושות' משרד עורכי דין נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו הקובע כי המבחן לחיוב בארנונה של שטח גג הוא מבחן פונקציונלי הנגזר גסם משאלת השימוש בו.
בפרשת טוניק קבע בית המשפט כי החלטת הוועדה סבירה ואין להתערב בה.
במסגרת בקשת ערעור בבריימ 7095/11 יהודה טוניק משרד עורי דין נגד מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, אישר בית המשפט את פטק דינו של בימייש לעניינים מנהליים.
שטח בניין כהגדרתו בצו הארנונה כולל את כל השטת הנכלל ביחידת הבניין וכולל את גג הבניין.
סעיף 1.3.1 ו' לצו מתייחס להקלה בתיוב הניתנת לשטח גג מרוצף. ברור כי לו היה ממש בעמדה לפיה שטח גג כלל אינו נחשב כחלק מבניין בר חיוב בארנונה לא היה מקום לחוקק את הסעיף הקטן האמור.
אין הגיון בהפטרה כללית וגורפת של גגות אשר לעיתים בעלי פוטנציאל ממשי ושימוש בפועל.
במקרה הנדון פוטנציאל השימוש ברור. מצהיר העוררת הצהיר כי בשטח נעשה שימוש בפועל.
גם מבחינה פונקציונלית, הגג במוד לשטח המשרד והגישה הינה דרך גרם מדרגות. בכל רגע נתון השטת יכול להיות נגישד ושמיש.
חיוב אינו מותנה שימוש ודי באפשרות הנאה מהנכט. מפנה לעתיימ 258-07 חירון מסחר והשקעות בע''מ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.
המחזיק כהגדרתו בחוק ההסדרים אינו יכול להמנע מארנונח רק כי בחר שלא לעשות שימוש בנכס או בחלקו.
מפנה לעמיימ 30710-11-10 אהרוני נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.
לא ניתן להפריד בין שטת הגג ליתר הנכס לעניין סיווג וול. סיווג משרדיט חינו חסיווג הנכון.
3
סיכומי תשובת
1. סיכומי חמשיב מכילים סילופים.
2 סעיף 17 לטיכומי המשיב, מכיל חלקי אמת. מקריאת תשובתו המלאה של המצהיר ניתן לראות כי הכוונה היא לשימוש בבניין ולא בגג.
3. סיכומי המשיב לא מתייחטים לעובדה, כי הוכת, כי קיימת גישה לגג גם מבניין אלרוב הסמוך.
4 בסעיף 18 לסיכומי המשיב נטען כי שטח הגג צמוד לשטח המשרד, עובדה שאינה נכונה.הגישה לגג מחדר המדרגות היא נפרדת לחלוטין מהגישה למשרד תוך הפרדה באמצעות שתי דלתות נעולות ונפרדות לחלוטין.
5. פסיקת המשיב לעניין מרפסת שיש אליה גישה אינה רלבנטית שכן הוכח כל אין רצף או יציאה
בין המשרד לגג והוא אינו מהווה חלק אינטגראלי מחדר הפגודה המהווה לגישתו משרד.
6. סעיף 24 לטיכומי חמשיב נדמה כי נגזרו מתיק אחר שאינו רלבנטי לענייננו.
דיון והכרעת
41
2
3
סעיף 269 לפקודת העיריות מגדיר ייבניין'י כדלקמן:
יכל מבנה שבתחום העירייה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא *ותור' מהשטח שקבעה לכך המועצה למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, בולו או בחלקו'י.
סעיף 1.3.1 (בי) לצו הארנונה של עיריית תל אביב, קובע כי השטח לצורכי חישוב שטח הבניין
כולל את :
''...בל שטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה'.
בתי המשפט שבחנו סעיף וּה, הגיעו למסקנות שאינן חד משמעיות לגבי חיוב גג. להלן סקירה קצרה של מספר פסקי דין מנחים בעניין חיוב גג.
בעמ''נ 264/06 גרף עסקי תעשיות תכנה בע'ימ נגד מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו סבר בית המשפט כי יש להחיל סעיף ספציפי בצו הארנונה לתיוב גגות בבניינים שאינם משמשים
למגורים :
ייאינני סבורה כי טענה זו ראויה שהרי סעיף 1.3.1 (ו) מתייחס לשטת גג מרוצף המשמש דירה אחת שלה גישה אותה דירה לגג, לפיכך אס סבר מחוקק המשנה כי גג מרוצף הוא שטח בתוך *חידת הבניין ויש להחיל עליו תשלום ארנונה בבניינים שאינסם משמשים למגורים היה עליו לחוקק סעיף פרטני ומפורש בצו הארנונה."
בעמ'י: 258/07 חירון מסחר והשקעות בע'ימ נ' מנהל ארנונה בעלריית ת''א- יפו סבר כבוד בית
המשפט כי השימוש בגג הוא הקובע את הסיווג ואת מהות הגג:
'יהגג אינו שטת בלתי מקורה המשמש כתקרה חיצונית לבניין, אלא כפי שקבעה הועדה על סמך עדות מר דמרי, נועד לשמש כחניון ואף הוכשר לשימוש וה. בכך הפך הגג את פניו משטח
4
חיצוני המחווה תקרה חיצונית גרידא, לשטח ששימושו חניון. הווה אומר, ''הגג'' הפך להיות על פי מהותו חניון שהובשר על המשטח העליון של הבית'י.
יש להבתין בין שאלת החיוב של שטח לפי ההגדרות בסעיף 1.3.1 ובין שאלת השימוש לצורך סיווג השטח, ''יעוד השטח והשימוש בו, הם גורמיט שיש להביאם בחשבון הן לשאלת החיוב והן לשאלת הסיווג''.
בעמ'ינ 106/09 יהודה טוניק ושות'- משרד עורכי דין נ' מנהל הארנונה של עיריית ת'/א קבע בית חמשפט כי אין בהעדר התייחסות ספציפית של חמונת 'יגגיי כדי לקבוע שאין לחייב בגינו
בארנונה:
ייסעיף 1.3.1(ב) אינו נוקט במפורש במונח 'יגג'י, אך אין לקבל את טענת המערער כי בהעדר התייחסות כזו לא ניתן לחייב גגות בתייא בארנונה. השאלה היא האם ה ''גג 'יהוא קיר חיצונל בלבד, שאצ אינו יישטחיי בר חיוב לפי הסעיף, או שמא הוא חלק מ ''יחידת הבנייןיי ,יישטח מקורה'' , ''מרפסת "או''יסבבה. 'י
... כך או כך, אין כל רלוונטיות, אס נעשה בשטח שימוש כוה או אחר בפועל, הקובע לעניין הגדרתו כיישטתיי בר חיוב בארנונה הוא הפוטנציאל הטמון בשטח זה"
בעמי'נ (ת''א) 30710-11-10 רו"ח (עו'יד) משה אהרוני נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
נקבע כי יש לבחון כל מקרה לגופו לענייין סיווג הגג:
ייכאשר בוחנים כיצד יש לסווג נכס לצורכי ארנונה יש לקחת בחשבון את *יעודו של השטח ואת השימוש בו בנסיבות הספציפיות של המקרה, כפי שקבעה כבי השופטת קובו בעניין חיימסון ייעל מנת לקבוע האם שטח הגג הינו מרפסת, גג או כל צורת בנייה אחרת, וכיוצא בוּה האם כלול הוא בשטח המחויב בארנונה אס לאו, יש לבחון את הנתונים העובדתיים המתייחטים לשטח הגג...מה הופך שטח ליימרפסתיי במובחן מייגגייו.. ייעוד הבניין על פי התכניות הרלוונטיות, וכיוצא בוה ייעוד שטח חגגיי (עמיינ 217/07 חיימסון השקעות (1992) בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב (15.1.2006) ייעודו של השטח והשימוש בו משמשים הן לשאלת חיובו של הנכס והן לשאלת סיווגו (כבי השופטת ברוש בעתיימ 258/07 חירון מסחר והשקעות בע"מ ני מנחל הארנונה בעיריית תי/א (17.6.2010.((
מכאן שהמבחן הקובע לעניין סיווגו של נכס אינו מבחן מילולי כי אם מבחן פונקציונאלי, אינל מוצאת להידרש לעניין ההכרעה האם בענייננו עסקינן ב י'גגיי או ביימרפטתיי למרות שנוטה אנל לראות בשטח שבמחלוקת יימרפטתיי בשל מיקומו בבניין, נוחות הגישה אליו ויכולת השימוש בו וניצולו. ואולם, גם אם ב''גג'' עסקינן הרי שגגות ככלל אינם פטורים באופן גורף מח?וב בארנונה, כפי שקבעתי בעניין אפריקה ישראל (עמיינ 254/08 אפריקה ישראל ני מנהל הארנונה של עיריית תייא (6.9.2010), שם פסקה 11). היות הגג בר חיוב תלוי בכל מקרה ונסיבותיו./
בבר''מ 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נגד מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו
נקבע כל:
באשר לשטח הגג טוענת המבקשת, כאמור, כי חיובה עומד בניגוד לקביעות המצויות - לשיטתה - בפסקי הדין של בית המשפט המחוזי בעניין גרף וחיימסון, וכי הסונירות בין פסקי דין אלה,
4
5
6
7
.8
9
0
לבין המקרה שלפנינו, מצדיקות להידרש לשאלה בשלישית. אין בידי לקבל טענה גו. פפי שקבע גם בית המשפט המחוזי, בפרשת חיימסון לא נפסק כי שטח גג אינו בר-חיוב בארנונה. כל שנפסק הוא, שלא הונחו בפני וועדת הערר שס נתונים מספקים, בין היתר באשר לתכליתו של הגג, מיקומו והשימוש שנעשה בו בפועל, וכי בנסיבות אלה - נוכח החסר העובדתי שהתקלים -
חרגה החלטתה של הוועדה ממתחם הסבירות. אף בקביעות המצויות בפרשת גרף אין כדי להועיל למבקשת במקרה וה. הכרעתו של בית המשפט בפרשת גרף נטועה בנסיבותיו הקונקרטיות של המקרה שם, ואין בה קביעה וגורפת באשר לחיובו של שטח הגג בארנונה.
חיוב זה תלוי בנסיבותיו של כל מקרה לגופו. מסקנה זו אף וכה לחיווק נוכח העיקרון הכללי שלפיו סיווג הנכס ייקבע באופן פרטני, בהתאם לשימוש שנעשה בשטח ונוכת צו הארנונה הרלוונטי (עייא 8838/02 גולדהמר ני עיריית חיפה, פסקה 5 (לא פורסם, 20.9.2006); וראו גם:
פרשת השקעות כדאיות, פסקה 4). במצב דברים זה, נוכח העובדה שמדובר בבדיקה קונקרטית התלויה בנסיבות העניין וקשורה באופן הדוק למקרה הספציפי - אין בה כדי להצדיק מתן רשות ערעור.
כל ההדגשות לעיל של החיימ.
הפסיקה קובעת כי יש לבתון כל מקרה לגופו. אנו סבורים שאין לחייב אוטומטית ייגגיי בבניין שאינו ראוי למגורים וכן אין גס החלטה גורפת שלא לעשות כן. כאמור, כל מקרה ונסיבותיו.
מהראיות שהוצגו בפנינו, כפי שפורטו לעיל, הן בטיעוני עוררת והן בטיעוני המשיב, עולה כי העוררת היא בעלת הציקה הקרובה ביותר לנכס אך כי יש כניסה נוספת לגג מחניון בניין אלרוב הסמוך. אין ספק שבמבחן המציאות, אין כל סיבה לבאי החניון לעלות לגג המבנה.
מהראיות עולה עוד, כי השטח אינו נמצא בשימוש. גס מבחינת מיקום הגג והגישה אליו לפיה יש לעבור דרך שתי דלתות נעולות מחזקת את הטענה, שלא הופרכה על יד המשיב, כי הנכט אינו בשימוש.
המשיב טוען כי בגג נעשה שימוש לאור המטך המוצב על הקיר. העוררת באמצעות מצהיר מטעמה מר בושינסקי טוענת, וטענה זו אמינה עלינו כי בשנים 2006 ו- 2007 נעשה בבניין
שיפו\. כפי שהעיד בפנינו מר בושינסקי:
ייבמסגרת השיפוץ שהיה אותה חברה שעשתה את השיפוצ הציבה שס מסך. המסך משנת 2009 שגמרנו לשפ\ הוא לא היה בשימוש. אולי רק בומן השיפוצים על ידי הקהילה הגאה. המסך לא מחובר לשום דבריי.
לעניין רציפות השטח. טוענת העוררת, והמשיב לא סתר טענה זו כי הכניסה לשטח הגג הינה משותפת למהזיק נוסף.
מצהיר המשיב מר רואי אריהח, בדוייח ביקורת מיום 23.3.2017 ציין כי:
יי...לשטח זה ניתן לחיכנס גס דרך גרם המדרגות הצבוע בכחול, דרך גרם המדרגות הצבוע בירוק ודרך המעלית...
נציין כי לו היה שימוש בפועל בשטת זה קביעתנו היתה ודאי שונה כי מבחן המציאות הוא ששימוש בפועל אס יהיה, יחיה על ידי העוררת ולא על ידי באי חניון מבניין אלרוב.
1. אך כיוון שמצאנו שאין שימוש בנכס טענה זו רק מחזקת את טענות העוררת.
2. נדמה כי בנסיבות העניין הספציפי בערר זה טעה המשיב עת חייב את העוררת בשטח ה''גגיי.
אנו סבורים כי מכלול הראיות בתיק וה מובילות למסקנה כי הגג, אינו בשימוש, איננו בתוקה בלעדית של העוררת, איננו בגישה ישירה ורציפה מהנכס ועל כן ומכל האמור מצאנו כי יש לקבל את הערר.
ניתן בהעדר הצדדייס היום 3/1/2018.
בהתאם לסעיף 5 (2) לתוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..
בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)
התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.
: 3
*ו''ה+.עו"ד יקדםס חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי גיו רייך, רויית
קלדנית: ענת לוי
/ בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מסי ערר: 140014076
שליד עיריית תל אביב-יפו
בפני חברי ועדת הערר:
יו"ר
חבר:
חבר:
:| עו"ד שירלי קדם
עו"ד גדי טל
פרופי זיו רייך, רוי'ת
העורר: חבני זכריה
נגד
מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו
החלטת
ערר וה עניינו נכס המוחזק על ידי העורר, ברחוב הרב עובדיה בידאני 1, תל אביב, הרשום בספרי העיריה כח-ן 10790739 נכס מספר 2000401329 (להלן: 'יהנכסיי).
ערר וה כלל טענות מקדמית של המשיב לפיהן ההשגה והערר לא הוגשו במועדס. בסיכומי חמשיב
+נח
הוא טענות אלה זו לאור הראלות שהוצגו על ידי העורר. על כן הוועדה אינה נדרשת לטענות
אלה והן לא תפורטנה בהחלטה.
תמצית טיעוני העורר
1
כעולה מנספת בי לתצהיר העורר חברת מר גן דיוותה על עזיבת הנכט ולא התייחסה למכולות הריקות שנותרו בנכס.
עד שהוציאה החברה את המכולות הן נותרו ריקות בנכס.
העורר לא יכל לדווח מבעוד מועד על המכולות הריקות שכן נודע לו על דיוות חברת מר גן רק בסוף חודש אוגוסט כאשר קיבל את הודעת השומה.
הודעת חברת מר גן התקבלה בדיעבד. פקידי העיריה שוחחו ביום 20.7.15 עם נציגי החברה אשר אמרו כי עובו את הנכס כולו. המשיב לא בדק זאת עם העורר.
חברת מר גן השאירה את המכולות והעורר חויב בגינן מיום 1.6.15 ועד ליום 31.8.15.
לפיכך את התיוב בגין המכולות יש להשית על חברת מר גן או ליתן פטור נכס ריק בגינן.
אין בסיס לטענת המשיב כי לא ניתן לתת הנחת נכט ריק בדיעבד.
המשיב מודח כי המכולות היו ריקות שאם לא כן כיצד מסתפק הוא בהודעה חד צדדית ואינו בודק את נכונות ההודעה.
העורר צירף תמונות מחודש אוגוסט 2015 טרם פינוי המכולות בהן רואים כי המכולות ריקות. חברת מר גן פינותה את המכולות ביוני והתמונות מאוגוסט מוכיחות שהנכס ריק לכן טביר כי הנכס היה ריק בחודשים אלה.
1
.10
.1
.2
.3
4
5
העורר קיבל את הודעת החיוב רק בסוף חודש אוגוסט 2015 וביום 31.8.15 הוצאו המכולות מהמתחם. לא ניתן לדרוש מהעורר לדוות טרם ידע על החיוב. בחקירה הנגדית של מצחיר המשיב הבחיר הוא כי לתצחיר צורפו תמונות שאינן רלוונטיות וזאת בחוסר תום לב ונסיון להטעות את ועדת הערר.
שטת של 68 מ"ר הינו חלק מהשטח שפונה על ידי חברת מר גן ביום 1.6.15 , שטח זה שימש לאחסון ולצורך השכרתו עבר שיפוץ, בניית קירות, תקרה ומערכת חשמל. ביום 20.9.15 נרשמה חברת פארטי פור יו כמחזיקה.
העורר טוען לסעיף 330 לתקופת השיפוץ בשטח ה ולצורך כך צירף תמונות. חברת פארטי פור יו טענו שהנכס במצב שלד ואינו ראוי לשימוש ולכן נדרש השיפוצ.
לחלופין טוען העורר לסיווג הזול ביותר שניתן לפי חייעוד התכנוני שהוא סיווג יימגוריםיי.
לחילופי חילופין טוען העורר לטיווג הזול שאינו למגורים ייסטודיו. לצייריסיי, . יימלון. 1 כוכבים'י, ''חנלוןיי.
כל טענה שהעורר לא הודיע על חשיפוצ מבעוד מועד היא מופרכת. עס פינוי המכולות מהנכס נותרה קרקע בנכט 2000343058 שבהתאם לתכנית המתאר מדובר בשטח יגינוןי' או ייחניחי הצמודים למגורים ואין לחייבס בארנונח.
תמצית טיעוני המשיב
.6
7
.8
.9
.0
.1
2
3
ביום 15.6.15 התקבלה הודעה מאת חברת מר גן לפיה עובו את הנכס בחודש יוני 2015.
בהתאם להודעה שונה שם המחציק לשם העורר. הודעת חדילה נשלחה אל הפונים ואל העורר.
חברת מר גן והעורר התזיקו בנכס במשותף. בהתאם לסעיף 316 לפקודת העיריות מחויקיס במשותף חבים בארנונה ביחד ולחוד. לעניין זה ראו: ה''פ 200480/05 מוטי צ'רכי נ' עיריית תל אביב, עמ''נ 242/05 הילה כהן נ' עיריית חיפה וכן ת'/א 11372/05 בעז ברזילי נ' עיריית תל אביב.
חובת הדיווח חלה על המחציק. סעיפים 325-326 לפקודת העיריות קובעים נורמה פוציטיבית סטטוטורית המוטלת על מחציקים ובעליט להודיע לעירייה ותכליתם חיא להקל על מאמצי
העירייה ראו לעניין אה: ע'/א 739/89 אהרן *' מיכקשוילי נ' עיריית ת''א יפו, בר''מ 1962/06
שלמה בהן נ' מנהל הארנונה בעיריית חיפה.
מדובר בסכסוך משפתתי שאין העירייה צד לו.
העורר לא הוכיח טענתו כי חברת מר גן המשיכה את החזקה.
בהתייחס לשטח של 68 מ"ר פנה העורר לראשונה ביום 20.9.15. הודעה זו נמסרה בדיעבד ולא אפשרה למשיב לבדוק את נכונותה.
משכשל העורר להודיע על מצבו של הנכס בוּמן אין בכך כדי למלא את דרישות סעיף 330 לפקודת העיריות. לעניין וה ראו: עמ''ג 46146/02/13 ליאורה מיכקשוילי נ' עיריית תל אביב יפו, החלטת ועדת ערר מס' 40008960 ארטור ישאלוב נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו.
לא הוצגו קבלות המעידות על שיפוצ ולא הוגש תצהיר של קבלן המעיד על שיפוץ.
4. בהתייחט לטענת העורר לגבי שטת קרקע מספר 2000343058 מדובר בהרחבת חזית אסורה
שכן טענה זו לא הועלתה בהשגה ובערר.
דיון והכרעת
5. לאחר עיון בתומר הראיות, שמיעת העדויות מטעם חצדדים, אנו סבורים כי דין הערר
להידחות.
6. המשיב, כפי שהוכת לנו פעל בהתאם להודעת חברת מר גן לפיה הס חדלו מלהתזיק בנכס
מיוט 1.6.15.
7. בעקבות הודעת החדילה, רשם המשיב את החתזקה בנכט על שס העורר.
סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:
/325. | חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות
[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]