החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 22 לאוקטובר 2018

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 28/06/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017782

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: פרופי זלו רייך, רו"ח

.10

העוררת: טחנת קמח יפו בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של ערר וּה בנכסים המוחזקים על ידי העוררת ברחוב פוריה 26 ובדרך שלמה 25 בתל אביב יפו הידועים כמספרי נכס 2000346924 ו- 2000191741 שניהם בסיווג ייתעשיה ומלאכהיי.

ביום 28.6.17 פנתה העוררת אל המשיב בשתי טענות.

המשיב, בדק את הטענות אשר עלו מפניה זו וקיבל טענה אחת, כלומר, סיווג נכס מספר 1 שונה לייתעשיה ומלאכהיי.

בקשתה השניה של העוררת לאיחוד הנכסים נדחתה על ידי המשיב, בטענה כי מבדיקה שערך המשיב נמצא כי אין הנכסים מהווים יחידה אחת ועל כן הגישה העוררת ערר. והו הערר דנן.

חמשיב טוען כי פניית העוררת מיום 28.6.17 אינה מהווה השגה שכן הוגשה באיחור ניכר מהמועדיס הקבועים בחוק.

העוררת טוענת כי עצם העובדה שבדק המשיב את הטענות לגופן, קיבל חלק מהן וכן לא טען בהודמנות הראשונה כי ההשגה הוגשה באיחור, מוכיחה למעשה כי אין איתור בהגשת ההשגה.

ביום 11.4.18 התקיים דיון בפני הועדה. בדיון וה העלו הצדדים את טענותיהם. לאחר שמיעת הטענות החליטה הועדה לקבוע את התיק להגשת סיכומים בטענות המקדמיות.

הסיכומיט הוגשו על ידי הצדדים וחתיק בשל להכרעה.

בתשובת מנהלת המחלקה צוין כי הטענות נבדקו, חלקן התקבלו. לא צוין כי לעורר יש וכות ערר וכן אין ספק שהפניה נענתה על ידי מנהלת מחלקה ולא מנהל הארנונה.

העוררת לא נימקה בסיכומים מטעמה מדוע הוגשה ההשגה באיחור. כל טענתה נטובה סביב תשובת המשיב שבדק את הטענות לגופן ולא ציין כי אין מדובר בהשגה בהזדמנות הראשונה.

.17

.20

אין אנו מסכימים עם טענות העוררת.

גס אם המשיב אינו מפרט כי אין מדובר בהשגה, על אותו משקל אין המשיב פתח בפנל העוררת צכות ערר.

לועדה הסמכות והחובה להתייחס לטענות איחור בתגשת השגה ולהעלות טענה זו אף אס המשיב אינו מעלה.

העוררת לא העלתה נימוקים לעצם האיחור להגשת ההשגחה.

חזקה כי הודעת התשלום נתקבלה בסמוך למועד המשלות, ועל העוררת מוטל הנטל לסתור חוקה זו.

ההשגה שהוגשה מטעם העוררת, התקבלה באגף לתיובי ארנונה ביום 6.7.17 כפי שצוין במכתב מנהל מתלקת שומה והעוררת לא הכחישה עובדה וו בכתבי טענותיה ובמהלך הדיון.

לאור כל האמור לעיל, אין לנו אלא לקבוע כי ההשגה הוגשה בחלוף 90 הימים כקבוע בחוק.

בנוסף, טענת העוררת כי יש לקבל את ההשגה כלשונה ככל שטענת המשיב מתקבלת, נדחית על הסף.

בעניין בריים 9179/05 המקום של ש' שמחה נ' מנהל הארנונה, תק-על 3(2006), 1517, נקבע כי אס מוגשת השגה באיחור, אין פגם בכך שתשובת העירייה עליה, ניתנת באיחור וניתן היה

שלא לראות בפניה כהשגה:

''נראה על פני הדברים, לפי טיבה של הדרישה שבגינה המבקשת טוענת

בי הגישה השגה, כי העיריה רשאית היתה שלא לראות בפנייתה השגה

כיוון שהוגשה באיחור ולא בתגובה לדרישה הראשונה לתשלום ארנונה.

מכל מקום, גם אם צודקת המבקשת שהדרישה שכנגדה היא טוענת אכן

היתה הדרישה הראשונה, הוי היה עליה להוכיח זאת במועד הגשת

השגתה. נראה כי בנסיבות הענין לא נפל איפא, פגם בעצם הימנעות

העיריה מלהשיב למבקשת בתוך המועד של 60 ימים'י.

נפנה גס לאמור בבריים 6333/09 רם חן חגיונים בעי'מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל-אביב, תק-על 4(2009), 225, בו נקבע כי לנוכח העובדה שההשגה הוגשה באיחור, לא נפל פגם בהימנעות העירייה מלהשיב לבקשת המשיבה בתוך 60 יום, שכן לא רואים בפניית המשיבה כהשגה. והרי אס היה מקום לראות בפניה כהשגה, אצי לא ניתן היה למחול למנהל הארנונת מלהשיב להשגה בתוך 60 יום, ואם לא היה עושה כן, הייתה עומדת כנגדו הטנקציה הקבועה

בסעיף 4(ב) לחוק הערר, לפיה ההשגה תתקבל:

''בהתבסט על קביעה זו קבע בית משפט קמא כי השגה שהוגשה באיחור

איננה מחייבת את העירייה להשיב לה במועדים שנקבעו בחוק הערר,

במובן זה שלא תחול עליה הסנקציה הקבועה בסעיף 4(ב) לחוק הערר.

קביעה זה מהווה יישום, למעשה, של פסק הדין של בית משפט זה בעניין

המקום של שמחה, הגם שפסק דין זה היה קצר ותמציתי ביותר, המסר

שעלה ממנו היה כי בנסיבות שבהן לא הוכיחה המשיגה כי ההשגה הוגשה

במועד ויש חשש כי הוגשה באיחור, לא נפל פגם בהימנעות העירייה

מלהשיב לבקשת המשיגה בתוך 60 ימים. נראה כי נסיבות אלה התרחשו

גם בענייננר'י.

ראו גס את פסיקת בית המשפט המחוזי, בשבתו כבית משפט לעניינים מינהליים בעמיינ (מתוזי תייא) 241/08 רם-חן חניונים נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, תק-מת 9), 7440 ובענלין עת'ימ (מחוזי ת'יא) 1791/08 מקס מאייר נ' עירית נס ציונה ואח'י, תק-

מח 3(2008), 13166.

לטעמנו, תשובתה של מנהלת מחלקת שומה נשוא הערר, אינה בבחינת החלטה בהשגה מטעם מנהל הארנונה עליה ניתן להגיש ערר.

. לא כל מכתב תשובה של מאן דהוא מהאגף לחיוב ארנונה בעירייה, מהווה החלטת מנהל אגף ארנונה עליה ניתן להגיש ערר על פי חוק הערר, וכאמור בפסיקה דלעיל, העירייה הייתה רשאית שלא לראות בפניה כהשגה, ועצם מתן תשובה לפנייה אינה משנה עובדה זו.

סעיף 2 לחוק הערר קובע כי ''המועצה תמנה אחד מעובדיה להיות מנהל הארנונה לענין חוק זה'י. תפקידו של מנהל הארנונה הוא סטטוטורי ורק החלטה של מנהל הארנונה עצמו, שניתנה תוך הפעלת שיקול דעתו, ניתנת להגשת ערר, בהתאם להוראות סעיף 6(א) לחוק הערר, אשר

קובע כי: ''הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום

מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר'י.

אומנם העובדה שמנהלת מחלקת שומה חתומה על המכתב ולא מנהל הארנונה, אינה חזות הכל ואין בה כשלעצמה כדי לגזור את סמכות ועדת הערר, כך שכל מקרה ייבחן לגופו ובשים לב לנסיבותיו.

הרציונל העומד בבסיס המועדים הנקובים בחוק הערר, הוא מתן אפשרות לעירייה לכלכל צעדיה בהסתמך על תקציבה, אשר תלוי במידה רבה על חיובי הארנונה. לו תינתן האפשרות לכל תושב להשיב השגה בכל עת, לא תתמלא הוודאות הנדרשת. עקרון היעילות הדיונית נסוגה בנסיבות המקרה דנן ועל הציבור ליתן אמון במערכת גס בנסיבות דחיית טענותיו, עת מבוצע הדבר בהתאם להוראות הדין כפי שבפנינו.

בהקשר וּה נעיר כי לעמדתנו יש ליתן משקל גס למידת 'יהאיחוריי בהגשת ההשגה, עת נבחנת השאלה האם יש להורות על סילוק ערר על הסף מחמת העובדה שההשגה הוגשה באיחור ובענייננו, האיחור הוא רב ואין מקום להתיר פתח לחוסר וודאות תקציבית וערעור המסגרת הנורמטיבית שבדיני ההשגה והערר.

בין יתר השיקולים אנו מונים גם את העובדה כי עדיין שמורה לעוררת האפשרות לפנות בהשגה בהתאם להוראות הדין לשנת המס הבאה ולמצות את טיעוניה ווכויותיה בהתאם. כך שבאיוון הכולל עדיין תוכל העוררת לקבל את יומה בפני המשיב ובפני ועדת הערר במידת הצורך ולממש את הזכויות להן טוענת בבקשה.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהלייםס, התש''ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט שלוְהמשיב.

חבר: עו'יד גדי טל חבר: פרופי זיו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מסי ערר: 140018132

ליד עיריית תל אביב-יפו

חברי ועדת הערר:

בפני

לכייר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי ציו רייך, רו"ח

העורר: שלמת פזי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

עניינו של ערר וח חינו נכס ברחוב עזה 20 תל אביב יפו הרשום בספרי העיריה כמספר נכס 8 חחשבון מספר 10942486 בשטח של 45 מ"ר, המסווג בסיווג של יימגוריסיי. (להלן:

*'הנפסי").

במסגרת הערר טוען העורר כי יש להתזיר את רישום החזקה בנכס על שס השוכרת.

ביום 25.4.2018 התקיים דיון בפני הועדה, בו ויתרו הצדדים על הליך ניהול הוכתות והתיק נקבע להגשת סיכומים.

משהוגשו הסיכומים, בשל התיק למתן החלטה.

תמצית טיעוני העורר

1 העורר טוען כי יש לרשום את השוכרת בנכס, הגב' נועה לב, עד ליום 30.9.17 ולא עד ליום 7,.,

2 העורר טוען כי אין לקבל את הודעת החדילה של הגב' לב שכן וו הוגשה למשיב בדיעבד.

3 כלעוד קיים הסכם שכירות לא היה רשאי המשיב לעשות כן.

4 יש לבטל את התיוביט בארנונה על שס העורר לתקופה נשוא הערר.

תמצית טיעוני המשיב

1 מדובר על תקופת ערר של יומיים בלבד.

2 העורר אינו תולק כי גבי לב פינתה את הנכס ביום 28.9.17.

3. לו תתקבל טענת העורר יש לרשום אותו כמתזיק לתקופה ארוכה יותר שכן השוכר הנכס לאחר

גב' לב הודיע על כניסתו לנכס בדיעבד.

העורר מבקש כי חמשיב יפעל בצורה דווקנית היכן ובהתאט לנוחיות המיטיבה עם העורר.

המשיב פועל בהתאם לנהלים סבירים הקובעים פרק זמן של 15 ימים בהם רשאי המחציק להודיע בדבר חדילת החוקתו. מדובר בסכום חיוב של 10 ₪. העורר בהתאם למסמכים שצורפו על ידו, ביצע התחשבנות מקיפה עס השוכרת ועל כן היה חוסך את ניחול ערר זה לו היה מבקש ממנה לשלם 10 ₪ לצורך סגירת השבון הארנונה.

הועדה תתבקש לדחות את הערר ולחייב את העורר בהוצאות.

דיוו ותהכרעת

484

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

עניינו של הערר דנן הינה שאלת החוקתה של העורר בנכס, וזאת לאור הודעת חדילה שנתקבלה מאת צד גי.

בעקבות הודעת החדילה, רשם המשיב את החזקה בנכס על שס הבעלים - העורר.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

/325. חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם באונונה לפי הוראות הפקודה, ימטור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יחיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעה'י.

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

"326,| נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכט, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרת לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו -- למסור לעירייה הודעה על העטקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה.'/.

מטרתם של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, להקל את הנטל המוטל על העירייה לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחויק בכל נכס ונכט, הינה גזירה שהרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה.

ראה לעניין וּח:

ברייס 1962/06 שלמה כהן נ' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, (פורטס בנבו):

'יהעיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (ס' 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה

על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב. הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מים?

הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה.../.

אנו סבורים שחמשיב פעל בהתאם למצופה ממנו נסיבות העניין.

טענות העורר מעלות תהייה באשר לרצונו העז כי המשיב יפעל בהתאם למוטל עליו. מצד אחד, מבקש הוא כי חמשיב לא יכבד הודעת השוכרת היוצאת שכן זו ניתנה בדיעבד. מצד שני, מבקש כי חמשיב יקבל את הודעת השוכרת הנכנסת אף שוו ניתנה בדיעבד שכן אז, פעולה זו של המשיב תטיב עם העורר.

בנוסף, העורר פונה לועדת ערר, מצרף מסמכים לערר מטעמו אך בותר שלא לנהל הליך הוכחות. העורר אף מציין כי מדובר בטענה עקרונית שכן מדובר בסכום זנית.

לו היה העורר רוצה לברר דבריט על דיוקם היה עליו לנהל הליך הוכחות. להביא את השוכרת בפני הועדה ולהעיד בפנינו. העורר מחליט להביא בפני הודעה את המחלוקת אך בוחר שלא לנחלה אלא לוותר על הליך הבאת ראיות ולכן הגשת הוכחות מטעמו וכן חהמסמכיס שצירף בעלי משקל נמוך.

לו היה מתנהל הליך הוכחות בפני הועדה יתכן וחיינו מגיעים לתוצאה אחרת. אך אנו סבורים שיש בסכום החוב, 10 ₪ וכן בתקופת הערר, יומיים, שהביאו את העורר לוותר על הליך ניהול הוכחות בפנינו.

הועדה אינה מזלולת בשום טענה, דין מאה כדין פרוטה. אך אף העורר טרת לציין בפני הועדה יינ.ב. האמת חיא שכל הזמן ההשקעה שלי בנושא לא שוות לערך הכספי המדובריי.

כלומר, העורר בחר להעביר לועדה את כל המסמכיט, ללא ניהול התיק, על מנת שזו תכריע, ללא ניהול הוכחות.

העורר גם ציין בכנות בסיכומים מטעמו כי ניחול הערר הוא עקרוני וכן את אכזבתו מהתנהגות העוררת.

נציין כי טענת חמשיב לגבי נוחל פנימי אינן חוכחו בפנינו ולכן, וככל שנוהל פנימי שכזה בנמצא, ככל שהוא מבורך, נטען בהרחבת חצית ולא הוכת בפנינו.

אף על פי כן מצאנו כי מדובר בטכסוך בין מחציקים.

ראה לעניין זה :

ברייס 1008/06 יצחק טרבטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

ייהלכה היא שתכלית סעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל זיהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית האנונה אל בעלי היחסי לנכס (ראו: עי/א 739/89 מיבקשוילי ג' עיריית תל אביב-יפו, פ'יד מה(3) 769 (1991)).

המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכטוך החוזי שלו עם השוכר. ואולם מסעיף 325 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סכסוך זה,... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוני ולפיה אין להפוך את העירייה

לצד לסבסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדים האמיתיים ל'סכסוך'', וצד הרוצה בכך יכול לנקוט בהליבים משפטיים ולהביא ראיות. .....-... אין להטיל על העירייה תפסיך של ישופטיי בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להטתמך על ההודעה

בבתב שסיבלת

7. דברים אלה עולים בקנה אחד עס תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העיריות, כאמור, והיא חקלה

על מאמצי הרשות המקומית לגבות כספים, והטלת חובת מסירת הודעה בדבר שינוי מחזיקים או שינוי בעלים, על מחציקיס ובעלים של נכט, בהיותס מונע הנוק הזול והיעיל.

ראה לעניין ּה:

עייא 739/89 מיבקשווילי נ' עיריית תל אביב יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775:

'/ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיק'' לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה.

בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שיגויי מצב'י.

ע'יא 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואחי:

''אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבור'י.

וראה גס :

עמיינ 226/04 מנהל הארנונה בעת'/א נ' יצחק טרכטינגוט, תק- מח 2005 (4) 1015 :

... קבע המחוקק נוהל סטטוטורי, על פיו יועבר החיוב בארנונה ממחזיק או בעלים אחד למשנהו. על פי נוהל זה, די בהודעה בכתב למערער בדבר ''חדילת החזקה' (או הבעלות) בנכס במועד מסוים, כז'י להפסיק את חיובי הארנונה לאותו אדם. המחוקק אינו דורש מהמחזיק להוכיח את הפסקת החזקה על ידו בפועל, ע'י/י הצגת הסכם המעיד על כך או בהצגת ראיה אחרת, אלא מסתפק בהודעה בכתב מטעמו, ולא בבדי.

דרישה להוכיח את הפסקת החזקה הייתה יוצרת מצב על פיו הרשות המנהלית, קרי העיריה, הגובה את מיסי הארנונה, תמצא עצמה מעורבת בסכסוכים המתגלעים בין בעלי נכסים לשוכריהם בשאלה על מי מוטל החיוב בארנונה וממתי, וממילא מחויבת לפסוק או לנקוט עמדה לגביהם. ממעורבות זה ביקש המחוקק לפטור את הרשויות הממונות על גביית הארנונה... אילולא כך, היה נאלץ מנהל הארנונה להבריע בין הודעת המחזיק בדבר ''חדילת החזרה'' לבין ההודעה המאוחרת יותר שנשלחה מטעם בעל הנכס (המשיב) בדבר אי חדילת החזקה ע'יי השוכר, כמו במקרה שבפני ללא שיחיו לו הכלים לכך''.

8. במקרה דנן, הצדדים בחרו שלא לנחל הליך הוכחות ולא להזמין את צד גי כצד בערר על מנת

שיהיה נסיון לפתור את המחלוקת בין כל הצדדים. במצב גה ועל פי הראיות שמוכחות בפנינו אין ספק כי המשיב פעל כדין.

9. אשרעל כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

0. לאור התוצאה אליה הגענו מצאנו שיש לחייב את העורר בהוצאות המשיבה בסך 500 ₪. .

ניתן בהעדר הצדדייס היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

זְ / ל--%

יו"ר: עגייד ₪ ודם חבר: עו"ד'גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייגי ארנונה כללית מס' ערר: 140018448

ליד

עיריית תל אביב-יפו

לחיר

חבר:

+ עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי ויו רייך, רו"ח

העוררת: גל מת'יש נכסים בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הערר דון עניינו חיובי ארנונה בנכסים המותוקיס על ידי העוררת ברחתוב יונה הנביא 2, בתל אביב יפו, חרשומיס בפנקסי העיריה כנכטים מס': 2000140456, 2000140461, 2000140466, 1, 200014044760, 2000140481, 2000140486, 2000140491 (להלן: 'יהנכסיטיי).

העוררת טוענת כי יש להעניק לנכסים פטור בהתאם לטעיף 330 לפקודת העיריות. לחילופין טוענת העוררת כי יש להעניק לנכסים פטור נכס ריק בהתאם לסעיף 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנחה מארנונה) תשנ"ג 1993.

המשיב טוען טענה מקדמית לפיה דין הערר להידחות על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-

דיןו.

ביום 1.8.2018 התקיים דיון בפני הועדה. הצדדים חזרו על טענותיהם המקדמיות והתיק הועבר למתן החלטה בטענה המקדמית כאמור.

דיון והחלטה

העוררת פנתה הליך של השגה וערר באותן נושאים העומדים בפני ועדת הערר. העוררת הגישה ערר והשגה לשנת המס 2016. כבי היוייר שולמית ארליך, אשר דחתה את הערר שהגישה העוררת, קבעה כי הערר נדחה לשנות המס 2016, 2017.

ההחלטה כאמור ניתנה ביום 13.6.2018.

ככל חידוע לועדה, על החלטה גו לא הוגש ערעור לבית המשפט.

כעת, פונה העוררת לועדה לשנת המס 2018.

מקריאת השגת העוררת אשר הוגשה ביום 7.2.2018 אנו למדים שהמצב העובדתי בנכס, לטענת העוררת לא השתנה. סעיף 2 להשגת העוררת ייעל אף שהמצב העובדתי בנכס לא השתנה, לשט הזהירות בלבד מוגשת בקשת וו אף ביחס לשנת המס 2018 למתן פטור לנכס לא ראוי...*.

בערר שהוגש מטעם העוררת לא עלה ולו פעם אחת כי הל שינוי כלשהו בין השנים 2016-2017 לבין שנת חמס 2018.

אף הרחיבה העוררת ובכתב הערר מטעמה סעיף 10, חצרה על טענותיה בערר 2016-2017 ועל שנאמר שם, כחלק מהטענותיה לגבי המצב העובדתי הקיים לשנת המס 2018.

הכלל של מעשה בית-דין מגלם את כוחו של פטק-הדין לשים קצ להתדיינות מסוימת בין הצדדים. מטרתו לייעל את הדיון ולגרום לכיבוד שלטון החוק ומערכוג המשפט. משמעותו היא כי משניתן פסק דין סופי בהתדיינות מסוימת, מקים פסק חדין מחסום דיוני בפני בעל דין, הבא להתדיין פעם נוספת בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין.

ראה בעניין אה את האמור בספרח של נינה ולצמן, יימעשה בית-דין בחליך אזרחייי (1991)

בעמ' - 3-6 :

יימשנתן בית-משפט מוסמך פסק דין סופי בהתדיינות כלשהי, מקים פסק הדין מחטום דיוני לפני בעלי-הדין, המונע כל התדיינות נוספת ביניהם בנושא או בשאלה שהוכרעו בפסק-הדין, כל עוד לא בוטל פסק הדין, בין אס על-ידי ערכאת ערעור ובין על-ידי בית המשפט שנתנו, מתייב פסק-הדין את הצדדים לו ביחט לכל קביעה עובדתית או משפטית הכלולה בו, ואין איש מהם יכול להעלות במסגרת התדיינות אחרת כלשהי ביניהם, טענה העומדת בסתירה לקביעה וויי.

ועוד, שס בעמי 14

ייאינטרס החברה הוא לשים סוף להתדיינות, ובכך לשמור על כבודה ויוקרתה של המערכת השיפוטית ולהבטיח יציבות וודאות לגבי כוחו המחייב את המעשה השיפוטי. אס יותר לבעל-

דין שאינו מרוצה מתוצאות פסק-הדין לחזור ולהתדיין עס בעל הדין יריבו באותו עניין עד שישיג את ההכרעה הראויה בעיניו, משמעות הדבר היחלשות מעמדו של בית-המשפט בעינל הבריות ויצירת סכנה של הכרעות שיפוטיות סותרות באותו עניין או באותה שאלה. מכאן כבר קצרה הדרך לערעור מוחלט של הביטחון והיציבות המשפטיתיי.

מעשה בית דין יכול לחול בהתקיים כלל השתק עילה או כלל השתק פלוגתא. כפי שיפורט להלן אנו סבורים, כי בענייננו דין הערר להידתות מפאת מעשה בית-דין בשל הכלל של ייהשתק פלוגתאיי.

על מנת שיחול הכלל בדבר השתק פלוגתא על תובענה כלשהי בגין התדיינות קודמת, צריכים להתקיים ארבעה תנאים. ראה עייא 8558/01 המועצה המקומית עילבון נ. מקורות חברת

חמים בע"מ, וכן ספרה של דרי נינה ולצמן בעמי 141 :

ייניתן, אס כך, להעמיד ארבעה תנאים עיקריים להיווצרותו של השתק-פלוגתא :

התנאי הראשון הוא, שהפלוגתא העולה בכל אחת מן ההתדיינויות היא אכן אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתייס והמשפטיים.

התנאי השני הוא, שהתקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ועל-כן לבעל הדין שכנגדו מועלית טענת ההשתק בהתדיינות השניה 'יהיה יומו בבית המשפטיי ביחס לאותח פלוגתא.

התנאי השלישי הוא, שההתדיינות הסתיימה בהכרעה, מפורשת או מכללא, של בית-המשפט באותה פלוגתא בקביעה ממצא פוזיטיבי, להבדיל ממצא של חוסר הוכחח.

התנאי הרביעי הוא, שההכרעה תייתה חיונית לצורך פסק הדין שניתן בתובענה הראשונה להבדיל מכל הכרעה שולית, תוספת חינם, שאינה נחוצה לביסוסו של פסק הדין בתובענח!'י.

באשר למעשה בית-דין בעניינים פסקלים הרתיב ביהמייש בפסייד בעניין בשייא 2190/08 פסיד השומה למפעלים גדולים נ. התברה האמריקאית ישראלית לגז בע"מ ואחי, בקובעו:

ייאם כן, הבנה ראויה של עקרון היות ייכל שנה בפני עצמחיי תהא עצם היכולת לבחון בקשר עם כל שנת מס אם חלו שינויים עובדתיים או משפטיים המצדיקים בחינה מחדש של קביעות שנקבעו בקשר עס שנות מש קודמות. בלא שינויים כאמור, הגם שמדובר בשנת מס נפרדת, קביעות חלוטות שנקבעו בקשר עס מתלוקות עבר, הרי שהן תקפות ויחסס דיון מחודש באותן מתלוקות. בחינה זו נעשית הן על ידי המשיב ובבוא העונ על ידי בית המשפט בעת שהוא בוחן את שקול דעת המשיב... אולם האוטונומיה של שנת חמס אין משמעותה פריצה מוחלטת של עקרון מעשה בית דין. הרציונאל שבבסיסו נותר תקף גס בקשר עס בחינת סוגיות פיסקאליות בידי בית משפט של מסים. האוטונומיה של כל שנת מס מניחה הבדל בין שנת מס לרעותה בשל אותה דינאמיקה כלכלית, עסקית, מסחרית, פיסקאלית. אולם מקום שלא קיים הבדל כזה, או הבדל שיש לו השלכה על סוגיות שהוכרעו, אין מקום לדון בהן מחדש. משהוכח כי סוגיה שבמחלוקת הוכרעה בהתלטה חלוטה בין הצדדים בעבר, על המבקש לפתוח מחדש את הדיון בשל שינוי הנסיבות, העובדתיות או המשפטיות, לשאת בנטל להוכית ולשכנע דבר שינול ה כמו את הקשר הטיבתי שבין השינוי לבין הצורך בדיון המחודש או הצדקת הבחינה המחודשת לאור השינוייי.

העורר לא הציג כל שינוי במסכת העובדתית שיש בו כדי לפתוח את חדיון. ההיפך הוא הנכון.

העוררת במסדרת ההשגה מטעמה אף טענה כי אין שינוי עובדתי.

כל שהעוררת טוענת בכתב הערר מתייחס לתקופות עבר ולטענות שנטענו והוכרעו על ידי ועדת ערר בראשותה של יו"ר הגבי שולמית ארליך.

העורר, לא הציג כל שינוי משפטי, המצדיק דיון מחודש בעניינו. העורר טען בפנינו כי בידיו חווייד שמאית שיש בה כדי להראות על השינוי העובדתי לכאורה. אך שינוי כוה, דה פקטו לא הוצג בפנינו לא במלל ולא בתמונות.

8. שוכנענו כי במקרה דנן מתקיימים כל התנאים הנדרשים לצורך קיומו של הכלל של השתק

פלוגתא :

(1) בערר הקודם ובערר דנן התעוררה אותה פלוגתא, על רכיביה העובדתייס והמשפטיים.

(2) התקיימה התדיינות בין הצדדים באותה פלוגתא במסגרת ההתדיינות הראשונה, ולכן היה לעורר יומו בפני ועדת הערר באותה פלוגתא.

(3) ההתדיינות הסתיימה בהכרעה פוזיטיבית מפורשת לגופו של עניין.

(4) ההכרעה הייתה חיונית לצורך מתן ההחלטה הקודמת ולא נאמרה אגב אורחא.

9. עוד נוסיף, כי טענת העוררת לסיווג בתעריף יימחסניסיי נטענה בהרחבת חוית. הטענה לא

הועלתה בהשגה בפני מנהל הארנונה ולכן מהווה הרחבת חצית אסורה.

0. לאור האמור, אנו קובעים כי יש לדחות את הערר על הסף מחמת קיומו של מעשה בית-דין.

לאור התוצאה אליה הגענו מצאנו כי יש לחייב את העוררת בהוצאות המשיבה בסך 2,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

> /

2 ָ ש ס חבר: ע קטל חבר: פרופי ציו רייך,

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140014963

שליד עיריית תל אביב-יפו 100

בפני חברי ועדת הערר:

ליר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי יו רייך, רו"ח

העוררת: ב.ו.ב מדף 35 בע'/ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטהת

עניינו של הערר דנן הינו נכס המוחוק על ידי העוררת ברחוב אחד העט 13 בתל אביב יפו והידוע בספרי העירייה כנכס מס' 2000137426 ח-ן לקוח 10814193 בשטח של 4,798 מ"ר (להלן: י*הנכסיי).

העוררת טוענת כי הנכס ניזוק ויש להעניק לנכס פטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות החל מיום 24.6.16.

העוררת טוענת גס טענות חילופיות אשר נדון בהן בהמשך בהתאט להחלטתנו להלן.

חמשיב טוען כי הנכס במצב פיי עובדתי תקין ומצבו אינו מצדיק מתן פטור מארנונה.

1 דיון והכרעת

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לקבל את הערר.

מהדוחויית שהוצגו על יד המשיב וכן מראיות העוררת, למדנו כי חנכס נטוש, אינו בשימוש, מנותק ממערכות מים וחשמל.

אנו ערים לעובדה כי בטרט ביקשה העוררת פטור לפי סעיף 330 היה הנכס במצב תקין.

אין אה מעניינה של ועדת הערר, כך קבעה הפסיקה, האם העוררת הרסה או חיבלה בנכס על מנת לקבל פטור אס לאו.

על ועדת הערר לבחון את מצב הנכס בתקופה הרלוונטית, בה ביקשה העוררת את מתן הפטור.

סעיף 330 קובע כדלקמן:

יינחרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחציק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא יהיה תייב בשיעורי ארנונה נוספיםי

מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניּוק, הנוק חינו במידה שאי אפשר לשבת בנכס, בפועל

אין יושבים בנכס, חודעה בכתב נמסרה לעיריית.

8. על פי חלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכס על פי מבחן פיצי אובייקטיבי, וזאת בעיני

האדם הסביר:

ייהגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דחיינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכתי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפנלו. 4-. המבתן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין שייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי הוא מבחן פיי אובייקטיבי וכזי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך לחיות ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ייניוק במידה שאי אפשר לשבת בויי. אכן ייתכנו מקרים ייאפוריסיי וגם אס לא נלך לשיטת יילכשאראנו אכירנויי, עדיין ניתן יחיח להכריע בשאלה לפי מבחן השכל חישר.

9 עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלח, כי ייאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותייי, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה ני סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסט בגב ;

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע"מ ני עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

0. לא מצאנו מהו חשימוש שניתן לעשות בנכס.

1. הנכט נצפה בתמונות כאשר הקרה האקוסטית פורקה, ישנם חיווטיס חשופים מחתקרה, חוטי

חשמל ומזגן.

2. לא נסתרה הטענה לפיה הנכס ללא חיבור לחשמל או מים.

3. בנכס לא מתבצע אחסון.

4. נציין כי אין כל ספק אף כי אין אנו נדרשים להכריע בסוגיה זו, כי חנכט מחווח בנלין.

5. מצאנו כי הליקויים בנכס עולים לכדי הרס או נזק אשר מונעים כל שימוש בנכסים ואכן בפועל,

לא נעשה שימוש בנכסים.

6. במצב דברים וּה, לא נותתר לנו אלא לקבל את הערר.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 10.10.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

*ויירועוייד שילי ו ו טל 0 זיו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית מספר ערר: 140013461 שליד עיריית תל אביב-יפו 4

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד שירלי קדם

חבר: דרי רייך ויו, רויית

חברה: עו"ד גדי טל

העוררת: מונשט בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. ענייננו בעררים מאוחדים לשנות חמט 2015-2016.

2 ועדת הערר בראשותו של עו"ד אמיר לוי, דנה בעררים אלו ודחתה אותם ביום 27.10.16.

3. העוררת הגישה ערעור מנהלי, במסגרתו הוחלט, בהסכמת הצדדים, להתגיר את הדיון בפני

ועדת הערר על מנת שתוכל העוררת להגיש מסמכים נוספים ביחט לפעילותה לגבי ערר וּה.

4. העוררת הגישה ראיות נוספו. דיון הוכתות בתיק זה התקיים ביום 22.11.2017.

5. הצדדים הגישו טיכומיהס והתיק בשל להכרעה.

6. נציין כי ועדת הערר אינה משמשת כערכאת ערעור על החלטת ועדת ערר אחרת.

7. מקריאת ההחלטה שניתנה ע"י ועדה בראשותו של עו"ד לוי למדנו כי כשלה העוררת בהבאת

ראיותיה להוכחת טענותיה.

8 כפי שציין עו"ד לוי בהחלטתו:

יימחומר הראיות שהונח בפנינו, לרבות מעדותו של מנכ"ל העוררת, למדנו כי העוררת עוסקת בניתוח מידע במטרה לשפר את הביצועיט של הלקוחות באמצעות אתרי האינטרנט. ניתוח וה בוצע על ידי העוררת תחילה ייבאופן ידנייי ולאחר שהעוררת צברה כסף היא החלה לפתת אלגוריתס באמצעות מפתח שגייסה לחברה. בתחילת שנת 2015 האלגוריתס שפותת כבר היה שמיש. אלגוריתס זה עדיין בפיתוח ואינו מוצר מדף. מנכ"ל העוררת אף הבהיר כי הצורה שהעוררת מתכוונת לתמחר את האלגוריתט עדיין אינה ברורה. אלגוריתם זה נועד להחליף את הפעילות 'הידנית' שמתבצעת לנתח את המידע, כפי שביצעה העוררת, אולם ואת לצורך מתן שירות ולא כבית תוכנה שעניינה בייצור תוכנה.

עוד טען בפנינו מנכ"ל העוררת כי העוררת משווקת מוצר אשר מאפשר ללקותח להתקשר מישראל אך השיחה תוצג כאילו היא יצאה מארהי'יב. לא הוצגו לנו ראיות בעניין מהן ניתן ללמוד כי ייצור תוכנה זו הינה פעילות עיקרית של העוררת במכלול פעילויותיה. לעניין זה

נוסיף כי העוררת לא הציגה ואיות מספקות להוכחת טענותיה, לרבות דוחות כספיים לבחינת מרכיבי הפעילות, ההכנסות וההוצאות של העוררת, מהן ניתן ללמוד לעיתים רבות האט אכן מדובר בפעילות בתחום הפיתות וליצור התוכנה או בפעילות שירותית עטקית, הגם שהיא מבוצעת עם כלים טכנולוגיים ובכלל זה תוכנות.

נוסיף כי מעדותו של מנכ"ל העוררת עלה כי החברה מפנה לקוחות חדשים ממאות חברות שונות, וזאת באמצעות האלגוריתס וכך היא מרוויחה. לעוררת יש חוזים עס החברות וככל שהעוררת תצלית להגדיל את המכירות של אותן חברות, תגדל העמלה בגין כל מכירה. עובדות אלה מלמדות אף חן על אופי הפעילות שמתבצעת בנכט, פעילות עסקית-שירותית שחהיא המרכזית ביחס לפעילות של ייצור תוכנה.

עוד נציין את העובדה שבמודל העסקי והכנטות העוררת לשנים 2014-2015 שצורף לבקשה שהוגשה לעוררת לטיווג בית תוכנח, צוין כי בנכס מועטקים 11 עובדים, מחס שישה שהוגדרו בתפקיד ייפרסוס ממומניי. מנכ"ל העוררת ציין בעדותו כי הכוונה לשיווק. בנוסף מועסקים בנכס עובד אחד בתפקיד קידום אורגני/סושיאל מדיה, שלושה מפתחיסם ומנהל פיתוח. מנכ"ל העוררת ציין בעדותו כי כל איש שיווק הוא מנחל לקות, אשר לומד את הנישה בו פועל הלקוח, מעניק לו י:עוץ ומבצע את החלטותיו. הינה כי כן, גס מבחינה כמותית, בהתייחס למספר עובדים, עולה כי רובם עוסקים בשיווק ולא בפיתות ובייצור התוכנה.

נעיר כי מנכ"ל העוררת ציין בעדותו כי החברה בתהליך של הכנת בקשה למדען הראשי לפי חוק עידוד השקעות הון. חוק עידוד השקעות הון דן בין היתר בפעולות של ימתקרי ויפיתותי.

בקשה כגון זאת לא הוצגה בפנינו ובשלב ה אין לנו אלא לבחון את חומר הראיות כפי שהונת בפנינו. גס טענת העוררת לפיה היא גייסה עובדים נוספים וכי היא מקווה שתוכל למכור את התוכנה כמוצר מדף אינה יכולת לסייע לעוררת להוכחת טענותיה על בסיס התומר שהונת בפנינו. כאמור, לעת הזאת לא הוכיחה החברה כי היא עומדת בתנאים לסיווג הנכס כבית תוכנה.

העוררת טענה בסיכומים מטעמח כי נציג העירייה אישר כי קיימים מוצרים שפותחו על ידי החברה. ואולם, השאלה העיקרית אינה האם קלים מוצר שפותח על ידי התברה אלא האם הפעילות העיקרית שמתבצעת בנכס היא ייצור תוכנה ולא פעילות אתחרת שמתבצעת באמצעות תוכנות, ובסיוע תוכנות אלה, שבאמצעותן העוררת מעניקה שירותים ללקוחותיה.

ההדגשות אינן במקור. ש.ק.

9. לאחר שמיעת הראיות הנוספות, שוכנענו כי אין לשנוות את החלטת הועדה.

0. לא מצאנו בראיות העוררת טענות אשר יש בהן כדי לשנות את החלטת הועדה בעניין.

1. לעניין הבקשה למדען הראשי שצורפה בהליך וּה, כפי שהצהיר עד העוררת, הבקשה הוגשת

בסוף שנת 2017 וטרם ניתנה החלטת המדען הראשי.

2 עניין הדוחויית הכספיים שצורפו, לא מצאנו כי עיקר ההוצאות הינן בגין *יצור תכנה.

3 נוסף, אנו לא מקבלים את הצהרות העוררת שיש בהן כדי לשנות מדיון ההוכחות בתיק הקודם.

6. לדוגי עובדים שתוארו בערר הקודם כעובדי פרסום, תוארו בערר וה כבודקי תכנה (08). אין

בידנו כדי לקבל מקצה שיפורים זה.

5 אנו סבורים כי החלטתו של עו"ד לוי תואמת גס לימים אלה, לאחר הבאת ראיות נוספות מטעם העוררת.

6. לכן, מצאנו שיש לדחות את הערר.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

1 .-

יו"ר/עו"ד שיַרלי שי -ת 4 טל חבר: 0 רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140015530 שליד עיריית תל אביב-יפו 15

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: | עויד גדי טל

חבר: | פרופי זיו רייך, רוח

העוררת: פאהן קנה ושות' בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטתה

ערר זה עניינו נכסים שמספריהם ידועים בספרי העיריה 2000417490 בסיווג חניון ונכס מספר 9, בסיווג בניינים שאינם משמשים למגורים.

דיו

נכס מספר 2000417489- משרדים

1. ראשית נציין כי ביום 3.6.18 הודיע חמשיב כי הפחית את שטחי המדרגות ולכן אין

הועדה נדרשת להתלטה בעניין צה.

2. העוררת טוענת כי המשיב כלל שטחים משותפים שחיצוניים למשרדים כגון חלובי

הקומתי, שטתי מעברים וחדרי שרותים.

3 לטענת העוררת שטחים אלו משותפים לכל הבנין.

4. סעיף 1.3.1 (ח) לצו הארנונה (להלן : סעיף הפטור), קובע בוו הלשון:

יישטח משותף בבנין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יתויב, למעט בנין או קומה אשר לפתות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק על ידי מחויק אחד. שטתים משותפיט אלו יחולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקיט'י.

5. הוכח בפנינו, והעוררת אינה מתנגדת לכך, כי העוררת מחזיקה באופן בלעדי בקומות 3-5

(כולל) ולכן אנו מאמציט את גישת המשיב ששטחים אלו ברי חיוב.

6. אין בפסיקה שצירפה העוררת כדי לשנות מעמדתנו ואת שכן אין המקרים המוצגים שם

תואמים את המקרה שבפנינו.

נכס 2000417490 חגיון

7 העוררת טוענת כי העבירה למשיב 4 חווּי שכירות והמשיב סרב לבצע חילופי מתויקיסם מאחר ולטענת המשיב מדובר בקבוצת חברות אחת ו/או לא קיים שילוט.

8 העוררת טוענת כי כל חברה היא ישות משפטית נפרדת על כל המשתמע מכך.

211

המשיב טוען כי העוררת בעלת מניות בשלושת החברות, כי העוררת לא הראתה את תקבול דמי השכירות מאותן חברות בדוחויית כספיים או אטמכתא אחרת, כי אין לעוררת חוזי שכירות מול החברות, כי טענת העוררת כי כל חברה בעלת פעילות נפרדת לא הוכחה.

מבדיקה בתיק הערר, צודק המשיב כי העוררת לא הרימה את הנטל להוכחת טענותיה.

העוררת לא צירפה דוחויית כספיים לשנת 2016, מהם טענה כי ניתן ללמוד על קבלת תקבולים בגין החניות. העוררת לא צירפה אסמכתאות מהן ניתן ללמוד על הפעילות הנפרדת, צוות עובדים נפרד וכו', כפי שטענה.

בנוסף, ניתן ללמוד מביקורת נציג המשיב, שהתקיימה ביום 30.7.17 פי בנכס חברה אחת, העוררת.

לפיכך, העוררת לא הרימה את הנטל חמוטל עליה, ולא הוכיחה כי מדובר בישויות נפרדות, צוות עובדים נפרד וכוי כפי שטענה.

העוררת טוענת עוד כי נציג חמשיב, שביקר כאמור במקום, לא סימן את כל החניות ולא ביצע עבודתו נאמנה.

העוררת, לא המציאה ראיות בעניין זה .

מבדיקת תצהירו של נציג המשיב, מר לוי, מצאנו כי עשה הוא את עבודתו נאמנה.

בנוסף, העוררת לא סתרה את תצהירו של מר לוי.

מבדיקת חווי השכירות שצורפו לתיק הערר למדנו כי לא צורפו תשריטים לתוזים, מהם ניתן ללמוד על מיקום החניה הטפציפי וסימון החניה.

פסקי הדין שצורפו על ידי העוררת אינם רלוונטיים לטעמינו למקרה הנדון.

כאמור, העוררת לא הוכיחה כי מדובר בחברות נפרדות, כי קיימים חוציסם מהם ניתן ללמוד על

השכרת התניות, כי העוררת מקבלת תקבולים על החניות, כי החניות הן ספציפיות.

אנו מסכימים עס עמדת המשיב כי אינו יכול להסב חניות שאינן ספציפיות.

2. היה על העוררת להציג תשריטים ספציפיים ופרטי חניות ספציפיות.

3. אשר על כן ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר על כל טענותיו.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 10.10.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר: 0 חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי ציו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016362 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: | עו"ד גדי טל

חבר: פרופי ויו רליך, רו'יח

העוררת: שקוף דיגיטל בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1 עניינו של ערר וה הינו נכס המוחזק על ידי העוררת ברחוב בן צבי 84 תל אביב יפו, ורשום בספרי העיריה כנכס מספר 2000381295 בשטח של 127 מ"ר בסיווג ייבניינים שאינם משמשים למגורים (לחלן: ייהנכסיי).

2 העוררת טוענת כי יש לטווג את הנכס כייבית תוכנהיי.

3 דיון ותכרעת

1. לאחר ששמענו את הצדדים, עיינו בסיכומים שהוגשו על ידם, כמו גס באסמכתאות אליהן

הופנינו, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידחות.

2 בית תוכנה מוגדר בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה כדלקמן:

'/בתי-תוכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תוכנה...'/ 3 על פי דהיינו, שני תנאים מצטברים לקבלת סיווג כבית תוכנה לצרכי ארנונה:

1. בנכס מתבצע ייצור תוכנה.

2. *ילצור תוכנה הוא העיסוק העיקרי בנכס.

4 הדין והפסיקה לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנחיי על העוררות החובה להוכית את קיומם של שני התנאיט האמורים.

ראה לעניין ּח:

עמיינ 29761-02-10 ווב סנס בע'ימ נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 1 (להלן: ''עניין ווב טנס ;

עמיינ 186/07 גאו דע ניהול ומידע מקרקעין ונכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (פורטס בנבו, 15.11.2007) (להלן: ''עניין גאו דעיי).

5. וראה גם עמיינ 12244-07-11 אלעד מערכות נ' עיריית ת'/א ואח' (נבו):

'"ילצורך סיווג נכס בסיווג של 'יבתי תוכנה'' נדרש כי תתקיים בו בעיקר ''פעילות ייצורית'י של ייצור 'יתוכנה'' הסעיף כולל בחובו שלושה מונח? מפתח: ''בעיקריי, 'יייצוריי י*ותוכנה'י. המונח '/בעיקר'י מכוון, הן למבחן כמותי והן למבחן מהותי. במטגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטח בו מתקיימת בעילות ייצורית לעומת

גודלט של השטחים המשמשים לפעילות אחרת. במסגרת המבחן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס (עמ''ג 29761-02-10 ווב סנס בע''מ נ' מנהל האונונה בעיריית תא; עת'ימ 239/08 טרווליסט בע'ימ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א)י

לאחר שבחנו את שני המבחתניס האמורים, הגענו לכלל דעה כי בנכס לא מנוהל בית תוכנה כהגדרתו בסעיף 3.3.3 לצו הארנונה.

האם

241

בעסק מתבצע ייצור תופנה!

. בעניין ווב סנס סקר בית המשפט את מבתני הפסיקה לצורך קיומה של פעילות ייצורית בנכס וקבע, כי מדובר בחמישה מבחנים, המהווים אינדיקציות לפעילות ייצורית המבוצעת בנכטיס - מבחן ''יצירתו של יש מוחשי אחד מיש מוחשלי אחר' (האם בעסק מתנהל הליך של הפיכת חומרי גלם למוצריס מוגמריס); מבחן 'טיבו של ההליך העסקייי (מהן אמות המידה של ההליך העסקי המתנהל בעסק, בין היתר, נבחנים טיבו של תהליך הייצור בשלביו השונים, טיבו והיקפו של הציוד בעסק, וחיקף הפעילות הכלכלית של העסק); מבחן ''היקף השימוש במוצר המוגמר: (האם המוצר המוגמר מוצע לשימוש כללי של הציבור הרתב, או שמא יוצר לשימושו של הלקות שהצמינו);

מבחן ''השבחת הנכטיי (האם מתקיים בעסק תהליך המעלה את הערך הכלכלי של המוצר המיוצר בו); ומבחו על דרך ההנגדה'י (האם מרכז הכובד של הפעילות הנדונה, הוא בייצור מוצרים או שמא במתן שירותים).

כן ראה לעניין וּה:

עתיימ 275-07 אינדקט מדיה בע''מ ג' עיריית תל-אביב (פורסם בגבו, 30.6.2010).

מחומר הראות שהונח בפנינו עולה, כי פעילותה של העוררת אכן כוללת מרכיב של פיתוח תוכנה, השאלה אס פיתוח זה עולה כדי ייצור תוכנה, כנדרש בצו הארנונת.

מהעדויות שהובאו בפנינו עולה, כי העוררת עוסקת בפיתוח אתרים למאות לקוחות בתחומים שונים.

העוררת, כפי שהעיד המצהיר מטעמה בדיון ההוכתחות שהתקיים בפנינו ביום 15.11.17, בונה אתרים מותאמים ללקוחות ספציפיים, מותאמיט לאותו לקות, והקשר עס הלקוח הוא ארוך טווח, כאמור עד לסיום בניית האתר.

העוררת גס לא המציאה דוחויית כספיים מהסם ניתן ללמוד כי עיקר הכנסותיה הן מייצור תכנה.

ראה:

עתיימ 239/08 טרווליסט בע"מ נ' מנהל הארנונה בעיריית ת''א ;

''במקרה זה טענת המערערת, כי 15 מתוך 20 עובדיה הינם מתכנתים ומבך ביקשה להסיק כי עיקר שטחו של הנכס משמש לפיתוח מנוע חיפוש באינטרנט... דא עקא שהבחינה הנדרשת היא גם מהותית. המערערת אינתה מייצרת תוכנות (מנועי חיפוש) למבירה, אלא עוסקת במתן שירות מתמשך ללקוחותיה באמצעות ''מנוע החיפוש האיגטרנטייי י"שפיתחת'י.

ערר 140004744 בזק בע"מ נקבע:

'יכשאדם מייצר תוכנות למכירה כסחורה, אז *יחשב כבית תוכנה, *יצור תוכנה שכל תפקידה למכור טוב יותר את השרות בו העוררת עוסקת בעצמה, אינו בגדר פעולה ייצורית''.

ערר 2007-07-059 2008-05-130 גי אינטראקטיב בתל אביב בע"מ נ' מנהל הארנונה

בעיריית ת'/א:

'י... לעיתים המוצר הייעודי המופק עבור הלקוח הינו תולדה של כתיבת תוכנה.

אולם גם כאן אותה תוכנה היוצרת את המוצר אינה נמכרת ללקוח כ'יתוכנה"י אלא המוצר מטרתו שונה ... רוצה לומר שלא האינטנסיביות המרובה הנדרשת בעבודת מפתחי התוכנה לייצור המוצר הנמכר על ידי בית העסק או למתן שירות היא המבחן להגדרתו כבית תוכנה, אלא תכליתו העסקית היא הנותנת. אם תכלית זו הינה ייצור התוכנה מכירתה או מתן רשות שימוש בה, יהיה העסק בית תוכנה, ואילו אם לעסק תכלית שונה וכתיבת התוכנה היא רק כלי להגשמת תכליתו לא ניתן יהיה להגדירו כבית תוכנה'י.

יפים בהקשר זה גם דבריו של בית המשפט (כבוד השופטת דייר מיכל אגמון-גונן)

בעמיינ 19893-02-12 פורמלי מערכות טפסים חכמים בע'ימ נ' עיריית תל אביב יפו

(פורסם בנבו 7.12.2013):

''המדובר בפעולות תכנות הנדרשות לצורך מתן שירות ללקוח. ואכן, המערערת מתאימה את המערכת לכל לקוח באופן ספציפי בהתאם לצרכיו ובהתאם למאפיינים שונים נדרשים... הנה כי כן, ככל שמתקיים הליך של פיתוח, הרי שהליך זה מתמצה בהתאמת המערכת לדרישות הלקוח. ברם, אין בכך די כדי להיכנס לגדרו של סעיף 3.3.3 לצו הארנונה של העירייה, הדורש בי 'עיקרי/ הפעילות תהיה של ייצור /'תוכנת'י.

8. האם ייצור תוכנה הוא עיסוקה העיקרי של העוררת בנבסי 1

הגם שדי באמור לעיל כדי לדחות את הערר, נוסיף, למען הסר ספק, כי העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח את התנאי השני, הנדרש על פי צו הארנונה, והוא כי ייצור התוכנה הוא עיסוקה העיקרי של העוררת בנכס, לא מן הבחינה המהותית ולא מן הבחינה הכמותית.

על מנת לקבוע כי ייצור התוכנה הוא העיסוק העיקרי בעסק, יש לערוך בחינה כמותית ומהותית לעיטוק המתבצע בנכס. במסגרת המבחן הכמותי יש לבחון את גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות ייצורית לעומת גודלו של השטת בו מתקיימת פעילות אחרת. במסגרת המבתן המהותי, יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

ראה לעניין זח:

עניין ווב סנסי.

עניין גאו דע.

העוררת לא עמדה לא במבחן המהותי ולא במבחן הכמותי. העוררת לא הוכיחה, כי עיקר פעילותה הוא ייצור תוכנה, ולא כי הפעילות חייצורית שחיא מבצעת בנכס הלא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס.

כפי שהעיד בפנינו נציג העוררת 50% מהעסק, מהפעילות עוטקת בפיתוח (- 50% נוספים נובעים מאחסון שנובע מהפיתוח.

כאמור לעיל, העוררת לא הוכיחה כי רכיב ההכנטות נובע מייצור התכנה.

גם ממצאי הביקורת של המשיב, אשר לא נסתרו, ניתן ללמוד כי רוב שטת הנכס אינו מורכב מאנשי פיתוח תכנה.

נציין כי, הועדה המליצה לצדדים פשרה לטיוס התיק ואלה היו צריכים להודיע עמדתם

עד ליום 25.11.17. משלא פעלו הצדדים בהתאם להחלטת ועדה , ביום 29.11.17 קבעה הועדה את התיק להגשת סיכומים.

9 אשרעל כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

0. אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

|( 22 -

לו'/ר: עו"ד [דס קש טל חבר: פרופי ציו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140016722

ליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

עו"ד שירלי קדם

ייר :

חבר:

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו"ח

העוררים: ‏ 1. אורן עקיבא

2. איצטרולב בע"מ

אי נגד ה 1

' + 4 1

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הערר דנן עניינו הינו ביחס לנכסים ברתוב ציילנוב 47,51 ו-53 , תל אביב יפו, הרשומים בספרי העיריה כנכסייס מספר 2000116867, 2000117042, 2000116847, 2000116872, 2000116857, 2000117012, 2, 2000117000 (להלן: ''הנכסיים").

תמצית טיעוני העוררים

468

העוררים טוען כי יש להעביר את רישום הנכסים על שם צד גי בחורה שכן המשיב העביר באופן רטרואקטיבי ושגוי על שס העוררים.

בהתאם להסכמי השכירות שהוצגו, המחציק בנכטים היה מר סיבוני אברהם.

מיד בסמוך לחתימת הסכמי השכירות ביום 5.1.15 מסרו העוררים הודעות כדין.

רק בתחילת דצמבר 16 התקבלה אצל העוררים פניה מטעם המשיב לפיה צד גי אינו משלם את תשלומי הארנונה.

העוררים פנו לצד ג' וזה טען כי בינו לבין העיריה מחלוקת והנושא מטופל על ידי עו"ד מטעמו.

משהבינו העוררים כי צד גי אינו מתכוון לשלם את חוב הארנונה פעלו על מנת לסלקו מהנכסים.

החל מיום 1.3.17 מתזיק עורר 1 את הנכסים אשר בבעלות עוררת 2.

צד גי אף שהתייצב פעם אחת לדיון לא טרח להתייצב פעם נוספת לאחר שגרטתו במשטרה התגלתה כשקרית.

בתחילת ההליכים ביום 7.3.17 טען מר סיבוני שאין לו קשר לנכסים בניגוד לעדותו בדיון שס

טעם שהשכיר דירה אחת.

ביום 10.8.17 חתייצב העורר 1 לתקירה בתחנת משטרה לאור תלונת צד ג'. בהתאם למזכר המשטרה מר טיבוני קשר את עצמו לנכסים.

העד מר טספלה אפטאי אישר כי במועדים הרלבנטיס לערר שכר את הדירה ממר סיבוני שהציג עצמו כבעלים.

העוררים אינם מחזיקים בנכסים בתקופה הרלבנטית.

למשיב לא חיתה סמכות לשנות את והות המחזיקים.

העוררים הוכיחו כי בתקופת הערר ממר סיבוני החזיק בנכסים.

המשיב אינו מוסמך לחטיל חיובים באופן רטרואקטיבי.

הועדה מתבקשת לקבל את הערר ולחייב את המשיב בהוצאות העוררים וכן שכייט עו"ד.

תמצית טיעוני המשיב

טענה לחיוב רטרואקטיבי אינה מבין הטענות המנויות בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו 1976.

ראו עתיימ (תייא) 8708-05-15 מרום פאר נדליין בע"מ ני עירית תל אביב, עמיינ 14848-02-13 עופר שערים אוטומטיים בע"מ ני עירית ראשון לציון, עתיימ 1170/06 דור אנרגיה (1988) בע"מ ני עירית כרמיאל.

העוררים הס בעלי הוּיקה לנכסים ואין תוצא בין הבעלים לנכסים.

בגין חובות אשר נצברו בנכסים הוציא המשיב ביקורת במועדים 9.11.16, 10.11.16 מחס עלה כי מדובר במספר רב של יחידות לרבות קיוסק, דירה עם גן ילדים.

בביקורת עלה כי קיים באחד הנכסים שלט להשכרה עס מסי הטלפון של עורר מסי 1 ואף נמסר מאת הדיירים כי עורר מס' 1 הוא בעל חבית.

בהתאם לביקורות הוחלט להוסיף את עוררת 2 ואת עורר 1 כמחזיקים בנכסים החל מיום פתיחת החשבון.

נודע לעיריה כי מר סיבוני אינו מחציק בפועל בנכסים והעורריס לא הודיעו לעיריה.

חובתו של בעל הנכס היא חובה שיורית ראו לענין ה עייא 8417/09 עירית ירושלים ני ששון לוי.

עניין לנו בסכסוך בין מחזיקים שאינו בסמכות ועדת הערר.

ראו ברייס 1008/06 יצחק טרכטינגוט ני מנהל הארנונה של עירית תל אביב, עתיימ (חי) -37332 1 משה הרשקובי> ני עירית נהריה.

מר נחמן סנדרס מנהל חבי עוררת 2 העיד כי הוא מאשר שעורר 1 מנחהל הנכסים ושוכר

.12

מהעוררת נכסים.

עורר 1 אישר כי הוא מכיר את צד גי שנים וכי השלט עס הטלפון שלו תמיד קיים שם (חיכן שהפנה החוקר בדוייח) כיוון שיש לו נכסים באצור.

בהינתן כל הסיבות לעיל, יש לראות בבעל הנכס ומנהלה כמי שחביס בארנונה מכח חבותס השיורית.

דיון והכרעה

לאחר שבחנו את טענות הצדדים ואת האסמכתאות אליהן הופנינו, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

התרשמנו כי מדובר בסכסוך בין מחזיקים עס מערכת יחסים ארוכת שנים ולא במחלוקת אשךר בסמכות ועדת הערר או המשיב לחקור אותה.

המשיב פעל נכון עת בדק מה קורה בפועל בנכסים שכן תשלומי הארנונה לא שולמו.

הועדה וכן המשיב אינם משטרה ואינם בלשים. מדובר במצב בו קיימת מערכת יחסים ארוכת שנים בין מר סיבוני לבין עורר 1. לא ברור טיב מערכת היחסיסם ואין זה מעניינה של הועדה.

עצם העובדה שהדיירים במקום טענו שהעורר 1 הוא בעל הבית, שהשוכר שבא בפנינו טען כי עורר 1 הוא המנחל, כי עורר 1 בעצמו אמר שהשלט בנכס תמיד נמצא כי יש לו נכסים באזור.

כל אלה ועוד מותיר טפק רב באשר להתנהלות ואמינות העוררים.

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

'/325, חדל אדם ביום מן הימיםט להיות בעלס או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסירת ההודעת'"י.

סעיף 326 לפקודת העיריות (נוסח חדש), קובע כדלקמן:

"326 נעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהס - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או *ותר חייבים המשכיר או נציגו - למטור לעירייה הודעה על העסקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנוגה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלט ולא שילמו; בהשכרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהית המשכיר חייב בארנונה.".

מטרתס של סעיפים 325 ו-326 לפקודת העיריות, להקל את הנטל המוטל על העירייהח לגבות את המס, מתוך הכרה בכך שהטלת נטל של בדיקה אקטיבית באשר לזהותו של המחציק בכל נכס ונכס, הינה גזירה שחרשויות המקומיות לא תוכלנה לעמוד בה.

ראה לעניין זח:

ברייס 1962/06 שלמה כהן ג' מנהלת הארנונה בעיריית חיפה, (פורסם בנבו):

''העיקרון הבסיסי של חיוב הארנונה הוא שהחיוב יושת על המחזיק בנכס (ס' 8 לחוק ההסדרים). תכליתו של סעיף 325 לפקודת העיריות הינה להעביר את נטל ההודעה על שינוי חזקה אל המחזיק העוזב, הוראה זו נועדה להקל על הרשות לגבות את מיסי הארנונה בלא שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בחזקה...'.

הליך של ערר אינו ההליך המתאים לבירור סוגיות שעניינן סכסוך בין מחזיקים, ואת המחלוקת באשר לזחות המחזיק בנכס במועד הרלבנטי לערר, על הצדדים החלוקים ביניחס לברר במסגרת הליך אורתי.

ראה לעניין זה :

ברייס 1008/06 יצחק טרכטינגוט נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו:

ייהלכה היא שתכלית טעיף 325 לפקודת העיריות הינה ליצור מנגנון חובת הודעה המעביר את נטל זיהוי המחזיק מן הרשות האחראית על גביית האנונה אל בעלי היחסי לנכס (ראו: ע'/א 739/89 מיבקשוילי נ' עיריית תל אביב-יפו, פיד מה(3) 769 (1991)).

המבקש מבקש להעביר לידי הרשות המנהלית את ההכרעה בסכסוך החוזי שלו עם השוכר. ואולם מסעיף 325 אנו למדים שהנתיב המנהלי אינו הנתיב הנכון לשם בירור סנסוך זה,... מקובלת עלי קביעת בית המשפט המחוזי ולפיה אין להפוך את העיריית לצד לסכסוך בין משכירים ושוכרים. אלה הצדדים האמיתיים ל'/סבסוך'י, וצר הרוצה בכך יכול לנקוט בהליכים משפטיים ולהביא ראיות. -......-..... אין להטיל על העירייה תפסיד של יישופטי' בין הצדדים, ומותר היה לעירייה להסתמך על ההודעה

בכתב שקיבלת'י.

דברים אלה עולים בקנה אחד עס תכלית ההסדר הקבוע בפקודת העיריות, כאמור, והיא הקלה על מאמצי הרשות המקומית לגבות כספים, והטלת חובת מסירת הודעה בדבר שינוי מתויקים או שינוי בעלים, על מחציקיס ובעלים של נכט, בהיותס מונע הנזק הגול והיעיל.

ראה לעניין זה:

עייא 739/89 מיבקשווילי ג' עיריית תל אביב יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775:

'ניכר בפקודת העיריות [נוסח חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה ''מחזיק'' לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה.

בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינויי מצב'י.

עייא 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואחי:

'/אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את זהות המחזיקים בבל נכט ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי הציבור'י.

0. אכן כפי שנקבע בפסיקה, ישנן נסיבות מסוימות בהן נדרש המשיב לערוך בדיקה מקיפה יותר,

ולבדוק באופן אקטיבי אם חל שינוי בחוקה בנכס (ברייס 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע'יימ (פורסם בנבו)). כפי שביצע המשיב במקרה דנן, בו לא שולם החוב של תשלומי הארנונה, בדק המשיב האם צד ג' הוא המחזיק בפועל בנכסים והתברר לו שאין וה המקרה.

1. מהעובדות שהוכחו לנו בתיק ערר וה עולה כי העוררים לא טרחו להודיע מתי הפסיק מר סיבוני

להחזיק בנכסים ולולא בדיקת המשיב מר סיבוני היה רשום כמחויק עד לעצם יום זה.

2. דו"ח הביקורת שהוצג על ידי המשיב אמין עלינו.

3. התרשמנו מהראיות שהוצגו בתיק כי העוררים הס המחציקיס בנכסים והחלטת המשיב נעשתה

כדין.

4. אשרעל כן, ולאור כל האמור לעיל אנו דוחים את הערר.

5. נוסיף כי, טענות העוררים לגבי סמכות המשיב להשית חובות ארנונה באופן רטרואקטיבי אינן

במסכות הועדה ולכן אין הועדה נדרשת לדון בטענות אלה.

6. אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

ש \

יד חבר: עו"ד גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

ודו

תאריך | : א בחשון תשעט

מספר ערר: | 11:36 / 140018489

מספר ועדה: | 11784

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

5 ו ו

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר ועו"ד קרן גולן אבני

נוכחים:

העורר/ת: לוי יואב - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר ועו"ד קרן גולן אבני

החלטה

הדיון בתיק היה קבוע לשעה 11:15. השעה כעת 12:35. אין התייצבות לעורר למרות אישור מסירה כדין המצוי בתיק.

מדובר בדיון שני אליו לא הגיע העורר ובהתאם להחלטת ועדת הערר מיום 25/7/18 לפיה אי התייצבות העורר לדיון הנדחה הקבוע להיום, יביא למחיקת הערר.

נראה כי העורר זנח את הערר ובנסיבות אלו הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשץץ - 1977 תפורסם החלטה זו הו האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' 1 זיו, רו"ח חבר: ו יטל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140014104

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפנל

חברי ועדת הערר:

לוייר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי ציו רייך, רו''ח

העוררים: גברין אדריכלים בע'ימ

בלפרין יונה

יוגב דורון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

עניינו של הערר דנן הינו נכס המוחזק על ידי העוררים ברחוב הרבסט קרול 1 תל אביב, המווחה בספרי העירייה כנכס מסי 2000281253 בסיווג 'ימגוריסיי בשטח המחויב בהערכה 226 מ"ר וכן נכס מספר 2000281258 בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריסיי ומחויב בהערכה 116 מ"ר.

העורריט טוענים כי הייהערכהיי שבוצעה על ידי המשיב אינה נכונה ויש להשאיר את השטחים ללא שינול.

עוד טוענים כי בהסתמך על בגייצ 4377/93 אין למשיב כל וכות לבצע מדידה במרתף חבית אלא רק בשטח המגורים.

לטענתם לא ניתן לבצע מדידה על פי דרישת העיריה בין השאר משום שזו פגיעה בפרטיות בניגוד לחוק יסוד כבוד האדם וחירותו.

הסכמת העורריט לביצוע מדידה בשטח המגורים ניתנה משום שהמדידה האחרונה בוצעה לפני 21 שנים.

מדידת המרתף בוצעה לפני 7 שנים ולכן אין כל סמכות למשיב לבצע מדידה.

במסגרת ההליך דנן נבדק שטח המגורים.

המחלוקות לשטת המגורים הינן ביחס לתיוב שטחי הנישות, שטח מחיצת פנים, שטח מדרגות.

המחלוקת הנוספת בערר דנן היא לגבי שטח המרתף.

המשיב טוען שיש להשאיר את השטח שנקבע על ידו אשר בוצע בהערכה.

העוררים טוענים שלא בוצע כל שינוי במרתף ועל כן יש להשאיר את חשטת על כנו.

דיון והכרעת

1. לאתר שבחנו את טיעוני הצדדים, לרבות את פסקי הדין והחלטות אליהן הופנינו, הגענו לכלל

דעה, כי דין הערר להידחות.

לעניין שטח המגורים.

2. נפסק לא אחת באשר לחיוב מתיצות שאינן מגיעות עד גובה התקרה.

3. שטח זה הינו בר חיוב. מה עוד, שבהתאם לעדויות שהונחו בפנינו בשטת גה מבוצע שימוש.

4. כך גם לגבי ייקיר מדורגיי לטענת העוררים.

5. לטעמנו שטחים אלה, אשר מתבצע בהם שימוש, אינם מגיעים עס התקרה, ולא מדובר בקיר

אלא בשטח שיש לחייבו בארנונח.

6. לגבי הנישות, נפסק לא אחת בועדות הערר שמדובר בשטח בגוי שהינו חלק מהנכס.

7. בהתאם לראיות שהובאו בפנינו ניתן ללמוד כי נעשה שימוש בשטתי הנישות כספריה, הנחת

חפצי נוי, פסלים וכדי.

8. נציין כי גם אס לא היה שימוש בשטתיס אלה אין היינו קובעים אחרת.

9. טענות העוררים לתיוב כפול בשטח המדרגות לא הוכחו על ידם.

0. עמדת המשיב, אשר אנו מאמצים היא שהחיוב לא בוצע בכפל, בוצע בהתאסט לשיטת

ייההשטחהיי אשר אומצה בפסקי דין.

לעניין שטח המרתף

1. בנלגוד לטענת העוררים, נטל ההוכחה להוכתת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען

כנגד השומה.

ראה לעניין גּח:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית תל אביב

תק- מח 2003 (2) 33252 :

''פעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנגישום המערער עליו. לכן, על הנישום רוב\ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השננוע, זאת זולת אם קיימת הוראת מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות'י.

תייא (תל אביב יפו) 22282/94 עיריית תל אביב נ' טרכטינגוט תק של 97 (2337)3 :

''אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוכיח כל טעות ממשית בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים'י.

בריים 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע'ימ תק על 2006 (4) 1520 :

'יהמשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה כי יש לסווג את שטח המחסן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזה שבו סווג על ידי המבקש. לפיכך הנטל היה על המשיבה להואות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג כמחסן על פי טעיף 1 לצו הארנונה, היינו להגיע ראיות לכך שהמחסן מאושר על פי היתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי היתר אחר כשלהו. דא עקא, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הביאה כל ביסוס לטענתה כי תנאי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה מתקיימים בעניינה. באשר להיתר הבניה אף המשיבה עצמה, כאמור לעיל, אינה טוענת בבירור כי היתר הבניה שניתן לה מתייחס למחטן, אלא היא מנסה להטיל את הנטל לעניין זה על המבקש. משמצאנו כי הנטל האמור מוטל על המשיבה, אין מנוס מן המסקנה כי היא אינה עומדת בדרישה כי המחסן יהיה מאושר על פי היתר בניה'י

2. העוררים טוענים כי לאור פסיקת בית משפט עליון אין למשיב כל סמכות לבצע את המדידה

בשטח המרתף.

3,. אף אס צודקים העוררים, משהוכת לנו על ידי המשיב, כי בוצעו שינויים שלא הוצגו לנו בשקיפות על ידם, אין לעורריס להלין אלא על עצמם.

4.. הוכח לנו כי בנכס, בוצעו שינויים שיש בחט כדי להשפיע על שטח החיוב בארנונה, לחיוב ולשלילה, כגון, הגדלה בשטח חדר בעקבות ביטול קיר, הקטנה של שטח מרפטת וכדי.

5. אף העוררים מודים כי בתישוב בשנת 1995 לא נלקח בחשבון שטח המדרגות.

6.. העוררים חוצרים ומדגישיס את החלטת בגייצ לסירובס העיקש לביצוע מדידה.

7, נדגליש כי הועדה הורתה לעורריס ליתן למשיב לבצע מדידה, גס במרתף, והכל מתוך כוונה להגיע לחקר האמת אך העוררים נשארו בשלהס.

8. הוכת לנו על ידי המשיב כי נעשו שינויים בנכט בשטח המגורים ואת למרות ועל אף טענות

העוררים שלא בוצע כל שינוי.

9. אין לנו אלא לאמף את עמדת המשליב ואת ההערכה שבוצעה על ידו.

0. יצוין כי ועדת הערר חיפשה את פסק הדין שהפנו העוררים לכל אורך ההליך כמצדיק את

מעשיהם והתנהגותם.

1. הועדה לא מצאה את פסק הדין אלא רק אזכורים שונים המתייחסים אליו.

2. העוררים גם לא צירפו את פסק הדין.

3. על פי ההלכה הפסוקה ''מעמידים בעל דין בחזקתו, שלא ימנע מבית המשפט ראיה, שהיא

לטובתו, ואם נמנע מהבאת ראיה רלוונטית שהיא בהישג ידו, ואין לו לכך הסבר טביר, ניתן להסיק, שאילו הובאה הראיה, היתה פועלת כנגדו''.

ראה לעניין וּח:

עייא 548/78 שרון נ' לוי, פייד לה (1) 736.

כן ראת:

עייא 9656/05 שוורץ נ' רמנוף חברה לסחר וציוד בניה בע'ימ (פורסם בנבו):

'ילעיתים, הדרך שבה מנהל בעל דין את עניינו בבית המשפט הינה בעלת משמעות ראייתית, באופן דומה לראיה נסיבתית, וניתן להעניק משמעות ראייתית לאי הגשת ראיה. התנהגות כגון דא, בהעדר הסבר אמין וסביר - פועלת לחובתו של הנוקט בה, שכן היא מקימה למעשה חזקה שבעובדה, הנעוצה בהיגיון ובניסיון חיים, לפיה דין ההימנעות כדין הודאה בכך שלו הובאה אותה ראיה, היא הייתה פועלת לחובת הנמנע ותומכת בגרסת היריב. בדרך זו ניתן למעשה משקל ראייתי לראיה שלא הובאה'י.

3. לאור האמור לעיל בנסיבות אלו אין לנו אלא לקבוע כי יש לדחות את הערר.

4. בנסיבות העניין מצאנו לחייב את העוררים בהוצאות לטובת המשיב בסך 2,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 10.10.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לוייר: עו"ד/שירלי קז 4 . גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רויית

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארגונה כללית מט' ערר: 140016677

1058

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד שירלי קדם

חבר: פרופי ציו רייך, רו"ח

העוררת: אר.אס.אט שיווק יינות ומזון בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של ערר וה הינו נכס ברחי המנוע 3 בתייא, הידוע בפנקסי העירייה כנכס מספר 2000363307

(להלן: ''הנכטיי).

העוררת טוענת כי יש לסווג את הנכט תחת סיווג יימלאכה ותעשיהיי, שכן מדובר בנכס המשמש כמפעל (מטבח יצרני) לתיתוך פירות ואשר לא מתבצעת ממנו כל פעילות מכירה או שיווק. המשיב טוען מנגד כי חסיווג הנכון הוא יישירותיםיי שכן בנכס מתבצע מסחר, פעילות של מכירת פירות

ללקוחות וכי אין בחיתוך הפירות ובאריותס פעילות ייצורית אלא פעילות מטחרית.

לאחר שנוהל דיון הוכחות בו הציגו הצדדים את עמדותיהם, הוגשו סיכומים בתיק, התיק בשל

להכרעה.

דיון והכרעת :

1 לאחר שבחנו את הראיות שהוצגו בפנינו, כמו גם את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין

הערר להידחות.

2 עמדתנו היא, כי חיתוך פירות ואריותם, אינו עולה כדי ייתעשיהיי או יימלאכהיי.

3 | בנכס לא מתבצע ייצור של הפירות ולמעשה לא מתבצע ייצור כלל. בנוסף, בנכס מתבצע אחסון של כל המוצרים כמו גם הפירות הנארזציס כחלק מהמארז.

4 | כפי שהוכח בפנינו, בנכס אחטון מלבד הפירות, גט של בקבוקי יין ושוקולדיס המשמשים לעיתים כחלק ממארצי הפירות.

העוררת לא הוכיחה כי מייצרת או מגדלת פירות בנכס.

שימוש בשטח נכס לאחסון של סחורה ומלאי אינו מחווה שימוש התואט לסעיף 3.3.1. טעיף וה כולל אומנם התייתסות לשטח אחטון המשמש את בית המלאכה או המפעל, אך כולל במסגרת שטח זה רק את השטח המשמש לאחסון של חומרי גלם, זאת להבדיל מסתורה או מלאי, קל ותחומר כאשר אלו לא יוצרו כלל בנכס.

נטל ההוכחה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד חשומה. בענליננו, כאמור, נטל וה לא הורם.

ראה לעניין ות:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע''מ גנ' מנהל הארנונה שליד עיריית

תל אביב תק- מת 2003 (2) 33252 :

ברייס 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע'יימ תק על 2006 (6 1520.

באמור, בנכס לא מבוצעת פעילות של תעשיית

1 סוגית הפרשנות של המונח ייתעשיהיי הגיעה לא אחת לפתחס של בתי המשפט אשר נדרשו להכריע בשאלה האם פעילות מסוימת היא ייפעילות ייצוריתיי אשר רק אותה ניתן לסווג בסיווג ייתעשיהיי.

2 בעייא 1960/90 פקיד השומה תל אביב 5 נ' חברת רעיונות בע'ימ, פייד מת(1) 200, קבע בית המשפט העליון ארבעה מבחנים לשם הכרעה בסוגיה מתי השימוש בנכס

עולה כדי תעשייה: מבחן יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; היקף חשימוש

במוצר המוגמר; מבחן השבחת הנכסים ומבחן ההנגדה -- מרכז הפעילות.

3 בענייננו הפעילות בנכס אינה עונה למבחנים האמורים:

יבירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר -

-פעילות העוררת, כמתואר על ידי עדת העוררת, אינה בבחינת יצירת יש מוחשי חדש.

-הפירות אומנם משנים צורתס אך אין בכך כדי יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר.

ראה לעניין גּת:

עמיינ 193/09 הוצאת ספרים עם עובד בע'ימ נגד עיריית תל אביב, מנהל הארנונה של

עיריית ת''א, דינים 2010 (32) 336 :

/יסינון כתב יד, עריכה, הגהה, שיווק והפצה אינם יצירת 'יש מוחשי בנכס מיש אחר/ /

וראה גם :

עייא 798/85 פקיד השומה *רושלים נ' חברת ניקוב שירותי מחשב ירושלים (1979)

בע"מ פייד מב (4) 162 (1988) (שם נקבע כי סידור של חומר, שינויו מבחינת הצורה אך לא מבחינת המהות איננו בגדר ייש חדשי במהותו. ואשר על כן פעילות כזו איננה פעילות ייצורית).

היקף השימוש במוצר המוגמרב

-על 5י הפסיקה, פעילות תיחשב ייצורית אס המוצר נועד לשימוש הציבור הרחב, ולא תיחשב כזו אס חיא נועדה ללקוח שהזמינה.

-העוררת לא מייצרת בנכס מוצרים אשר נמכריס לציבור הרחב.

-אין מדובר במוצר אשר קיים על המדפיס אלא במוצר אשר מוזמן ומכינים אותו בהתאם לאותה הזמנה. לא מדובר במוצר מדף.

מבחן התועלת הכלכלית -

-פעילות ייצורית היא פעילות המשביחה את הערך הכלכלי של הטובין והחומר בהם נעשה שימוש.

-תהליך וה לא מתקיים בענייננו.

-עצם העובדה שהפירות חתוכים, נארוּיס בצורה יפה וכן ישנן תוספות של יין או שוקולד, ודאי שלקוח ישלם על התכנון של האריוה. אין בכך כדי להשביח את ערך הפרל.

מבחן ההנגדה או מבחן מרכו הפעילות =

-הפעילות המדוברת אינה נמשכת אל מרכז הגראוויטציה של פעילות ייצורית אלא אל מתן שירותים.

לאור האמור לעיל, אנו סבורים, כי הפעילות המבוצעת על ידי העוררת בנכס, דומה יותר להענקת שירות, לפעילות מסתרית, וכי לא ניתן להגמיש את המונח

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]