החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 31 למרץ 2019

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 19/10/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140018653 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררות: מלון קוסמופוליטן 1971 בע"מ ושלמה תחבורה (2007) בע'יימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

ביום 19.10.2017 נתנה ועדת הערר בהרכבה הנוכחי בתיק 140014026 החלטה הדוחה את הערר שהגישו העוררות על החלטת מנחל הארנונה לדחות ההשגה שהגישו ביחס לנכס נשוא הערר.

ביום 10.2.2019 הגיש המשיב בקשה לדחיית הערר על הסף מחמת יימעשה בית דיןיי בטענה כי העוררות כבר פנו בהליכי השגה וערר בנוגע לפלוגתאות מושא הערר בשנות המס 2015-2017 במסגרת עררים מאוחדים וביום 19.10.2017 קיבלה ועדת הערר החלטה הדוחה את אותן הפלוגתאות.

אין מחלוקת בין הצדדים כי על החלטת ועדת הערר מיום 19.10.2017 הגישו העוררות ערעור מנהלי וכי ביום 18.11.2018 חורה בית המשפט על מחיקת הערעור לאור בקשת המערערות למחיקת הערעור.

זה המקום לציין כי לוועדה בהרכבה הנוכחי הגישו הצדדים בקשות לדחות את הדיון בערר שבפנינו עד לחכרעת בית המשפט בערעור המנהלי.

לאחר שביקשו העוררות למחוק את הערעור המנהלי הודיעו לוועדה הנוכחית כי/,העוללת סגודת כי התיק הנדון שונה מהלכת פטד דומיקאר וכי ממילא קיימת טענה אשר לא רלבנטית להלי 1 בבית המשפט ו/או לא הוכרעה בעדר הקודם שהתנהל בפני ועדת העדר המדובל בטענת העוררת בנוגע לחיוב שטת משותף?

בתגובת העוררות לבקשה לדתייה על הסף מפנות העוררות לכך שהחלטת ועדת הערר בעבר נתקבלה בין השאר בשל כך שלא נמצא בסיס ראייתי לעניין סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה ובין השאר לכך שהעוררות באותו העניין לא צירפו לפנייה מטעמן תשריט או מפת מודד מוסמך.

בשל כך שמות העוררות את כל יהבן על כך שלערר הנוכחי צורפה מפת מודד מוסמך אשר לא צורפה להליך הקודם וכי המצב העובדתי השתנה בשל חלוקת החיוב בין העוררות בינן לבין עצמן.

באשר להליך שנוהל בבית המשפט לערעוריס ואשר נמחק על ידי העוררות מסבירות העוררות

בתגובתן לבקשה לדחייה על הסף:

'ייובהר כי הדברים אינם עומדים בסתירה לעמדתה של העוררת עת מחקה את הערעור המנהלי הקודם שחוגש, שכן העוררת כבר הבהירה בפני ועדה נכבדה גו כי הטענה בדבר שטח משותף לא רלבנטית להלכת פטייד דומיקאר מאחר ושם כלל לא נדונה הטענה בדבר חיוב שטחי מעבר ותמרוןיי.

עיינו בהשגת העוררת, בכתב הערר ובהחלטת ועדת הערר מיום 19.10.2017.

עיינו גס בהודעת העוררות לבית המשפט בעת שהורו על מחיקת הערעור מנחלי.

בהודעת העוררת לועדה מיוט 16.12.2018 קבעו העוררות בין השאר כך :

/העוררת סבורה כי התיק שבנדון שונת מהלכת פסייד דומיקאר וכי ממילא קיימת טענת אשר לא רלבנטיות להליך בבית המשפט ונאו לא הוכרעה בערר הקודם שהתנהל בפני ועדת העלר-

המדובר בטענת העוררת בנוגע לחיוב שטת משותף?

נקדים ונאמר כבר עתה.

הודעת העוררות כפי שהוגשה לועדת הערר ביום 16.12.2018 מטעה.

ועדת הערר בההלטתה מיום 19.10.2017 דנה והכריעה בסעיפים 19-25 להחלטה בטענת העוררות בנוגע לחיוב שטח משותף.

גט עיון בכתב הערר שהוגש בתיק וה אינו מלמד על טענה עובדתית או משפטית חדשה בהשוואה לעררים שנדונו והוכרעו.

טענת העוררות כי בפני ההרכב הנוכתי הונחו ראיות שלא היו בפני ועדת הערר בהרכבה הקודם אינה מהווה מצב עובדתי או משפטי חדש.

היא מחווה הלכה למעשה, ניסיון של העוררות להעמיד במבחן חדש ו/או לקיים מקצה שיפורים להחלטת הועדה הקודמת שכן טוגיית השטחים המשותפים הוכרעה גס אם חלק מנימוקי הועדה נגעו לכך שהעוררות לא ביטסו ראייתית את טענותיהן.

עיון בהשגת העוררות נשוא הערר שבפנינו מלמד כי בהשגה לא הונחה כל תשתית ראייתית חדשה ועל כן, תשובת מנהל הארנונה שעוברת תחת שבט ביקורתה של ועדת הערר הנוכחית אינה כוללת ממילא התייחטות לכל טענה עובדתית או משפטית חדשה.

עיינו בהחלטת הועדה בתיק 140014026 ובכתב הערר שהוגש בערר זה והצדק עס המשיב, העוררות שבו על אותן טענות בדיוק.

נשוב ונציין כי העוררות אינן מעלות בכתב הערר טענות חדשות ואינן טוענות לשינוי עובדתי.

נכריע לפיכך בשאלת מעשה בית הדין.

טענות העוררות כפי שהעלו נגד הבקשה לדחייה על הסף הינן טענות כלליות שלא לאמר סתמיות, הן לא הרימו את הנטל הנכבד המצדיק דיון נוסף ומחודש חרף העובדה שלא חלו לא שינול עובדתי ולא שינוי משפטי הרלבנטי לשימוש של העוררת בנכס מאז שניתנו ההחלטות הקודמות.

בהיעדר שינוי במצב העובדתי או המשפטי - קיים מעשה בית דין.

ראה לעניין ווה מספר מקריט בהט נדרשו בתי המשפט לסוגיה וו, ובכולס פסקו כי הטענה לפיה כל שנת מס עומדת בפני עצמה אינה מצדיקה דיון מחודש בכל שנת מס בהחלטות שניתנו על ידי ועדות ערר או ערכאות אחרות, כל ואת מקום בו לא הוכת כי חל שינוי עובדתי או משפטי.

ראה לעניין אח:

עתיימ 12900-03-09 סאיקלון מוצרי תעופה בע'ימ נגד המועצה האזורית אשר.

עמיינ (מחויו תי/א) 268/08 קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע"מ נ' עיריית תל אביב

עייא 823/08 חזן נ' רשות המיסים

עייא 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפריים נ' דינרמן חברה לבניין ופיתוח.

בשים לב לפסקי הדין הנייל ולהלכה בדבר השתק פלוגתא הרי שאין חולק כי במקרה שבפנינו מדובר באותן הפלוגתאות שנדונו בהתדיינות הקודמת ואף אין חולק כי נערך דיון בין הצדדים באותן הפלוגתאות בפני ועדת הערר ולעוררות היה את יומן בפני ועדת הערר.

ועדת הערר סיימה את מלאכתה עת דנה בעבר בפלוגתאות בין הצדדים בהכרעה המפורשת והחיונית לאותה המחלוקת תוך קביעה פוזיטיבית וקביעות עובדתיות לפיהן הערר בעבר נדחה ואין לסווג את הנכס כפי בקשת העוררות. לא כל שכן מקום בו העוררות הגישו ערעור מנחלי על החלטת ועדת הערר ומחקו אותו .

ברור כי וועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה שלה.

בנסיבות אלה דין הערר להידחות על הסף.

העוררות תישאנה בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום 4.3.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות הַמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם הח ו באתר האינטרנט של המשיב.

ר/ - 2

2 צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חגר עד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כז באדר-א תשעט

29|

מספר ערר: | 11:30 / 140018494

מספר ועדה: | 11870

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד/רו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: ד.ש. עוגנים נדל"ן בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו נותנים תוקף להסכמה לפיה הערר יתקבל חלקית באופן שהפטור עפ"י סעיף 330 יוארך עד ליום 8 ובכך מגיע לסיומה המחלוקת וכל טענות הצדדים ההדדיות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיוו/(ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באוקר האיְנטְרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צזעק אָלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום 0 ל עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כז באדר-א תשעט

0-09"

מספר ערר: | 12:19 / 140019368

מספר ועדה: | 11870

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת: ציר שלבים בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור ההסכמה בין הצדדים מתקבל הערר כאמור לעיל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיותּ (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדוק אלו ן חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום ו עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ורוו

תאריך | : כז באדר-א תשעט

מספר ערר: | 12:40 / 140019097

מספר ועדה: | 11870

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העורר/ת:

רחמים מיכאל ובניו בע"מ חברה פרטית 511527848

חשבון לקוח: 10848251

מספר חוזה: 734925

כתובת הנכס: דרך שלמה 38 !

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן גולן אבני

נוכחים:

העורר/ת: רחמים מיכאל ובניו בע"מ - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן גולן אבני

החלטה

הדיון היה קבוע לשעה 12:30. השעה כעת 12:45. אין התייצבות לעוררת. מדובר בדיון שני אליו לא

מתייצבת העוררת.

בהחלטת הוועדה מיום 7/1/19 נקבע כי במידה והעוררת לא תתייצב לדיון הנוסף יימחק הערר.

בנסיבות אלו נמחק הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 04.03.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיו על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר ה א של המשיב.

יו"ר: עו"ד צדוק/אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חברי-ע"דוטל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח באדר-א תשעט

מספר ערר: | 08:31 / 140018855

מספר ועדה: | 11872

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: מולדבסקי שמעו

[

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אר>ונה/כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשים

/ וי

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח באדר-א תשעט

מספר ערר: | 10:58 / 140019422

מספר ועדה: | 11872

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: אביבה מזרחי ניהול נכסים בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

אנו מורים על מחיקת הערר על הסף ללא צו להוצאות בשל איחור ניכר בהגשת הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) הז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. /

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו'זעבו"\ אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כח באדר-א תשעט

מספר ערר: | 11:37 / 140019395

מספר ועדה: | 11872

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: לוי זיוה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בנסיבות העניין אנו מקבלים את הערר וקובעים כי הפטור לנכס לא ראוי לשימוש יוארך עד יום 8.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליָת)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

29 6 שמ ר' 22

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140015081

שליד עיריית תל אביב-יפו 104

בפני חברי ועדת הערר: 155

לוייר : עו"ד אורה קניון 2

חבר: | עויד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רות רונית מרמור

העוררת: אלדן תחבורה בעי/מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. הנכס נשוא הערר נמצא ברחי הירקון 114 תייא ושטחו 40.47 מ"ר. הנכס סווג ע"י חמשיב

בסיווג משרדים.

2 לבקשת הצדדים אוחדו ארבעת העררים שבכותרת.

3. תחילה טענה העוררת 3 טענות חלופיות :

האחת - שיש להעניק לנכס פטור בגין היותו לא ראוי לשימוש לפי סע' 330 לפקי העיריות.

חשנייה - כי יש להעניק לנכס פטור לנכס ריק עפ"י סעיף 13 לתקנות ההסדרים במשק המדינה (הנתות מארנונה).

השלישית -- כי יש לסווג את הנכס בסיווג הנמוך ביותר האפשרי עפ"י דין.

4. בדיון שהתקיים בפנינו ביום 9.5.17 הצחיר בייכ העוררת כי השאלה היחידה שנותרה

במחלוקת היא השאלה השלישית.

דהיינו מהו ייהיעוד התכנונייי הנמוך ביותר האפשרי לפי דין, לפיו יש לסווג נכס ריק שאינו בשימוש. האם כטענת העוררת הכוונה ליעוד התכנוני התואט את התבייע החלה על הנכס, או כטענת המשיב היעוד התכנוני התואם את חיתר הבנליה.

לפיכך איננו נדרשים לדון ולהכריע בשתי הטענות האחרות שהעלתה העוררת.

הטוגיה המשפטית הנייל הובאה לפתחו של ביהמייש העליון במספר הליכים :

בריימ 991/16 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ נ. מנהל הארנונה בעיריית ת'א-יפו ואת (להלן: ייפסייד אפריקה ישראליי) ובריימ 5254/16 עיריית תיא יפו ואחי נ. בית ארלווורוב חברה בע"מ. (להלן: ייפסייד בית ארלוזורובי)

טענות העוררת :

הנכס היה ריק מכל אדם וחפ ולא נעשה בו שימוש, מתחילת חיוב העוררת בגינו, בשנת 2016.

טענתה העיקרית של העוררת נוגעת לסיווג הנכס ולפיה יש לפרש את המונח יייעוד תכנונייי לפי מירב השימושים האפשרייט עפ"י התבייע החלה על האצור בו מצוי הנכס, ולא עפ"י חיתר הבנליה.

במסגרת החלת היעוד התכנוני יש להחיל את השימוש המותר הזול ביותר מבתינת הנישום.

לטענתה היעוד המקורי של הנכס דנן עפ"י התבייע הוא יימגוריסי.

גם אם יקבע שיש לסווג את הנכס עפ"י הסיווג המקורי שבהיתר הבנייה, הרי היעוד המקורי עפ"י היתר הבנייה חיה יימגוריס'י.

לחילופין, לפי היתר הבנייה משנת 1972 היעוד המקורי של הנכס הוא ייסטודיויי ועל כן בהיותו ריק וללא שימוש יש לסווג את הנכס בסיווג ייסטודיויי.

טענות המשיב:

הנכס היה ריק מכל אדט ותפ רק מיום 17.5.16.

את היעוד התכנוני יש לקבוע עפ"י החיתר הבנייה לנכס, ולא עפ"י התבייע החלה על האזור בו הוא מצוי.

טענת העוררת שהיעוד התכנוני עפ"י היתר הבניה הוא מגורים, הינה שגויה, נטענה בעלמא ולא הוכתה.

יש לדחות את טענת העוררת לפיה יש לסווג את הנכס בסיווג ייסטודיויי, משני טעמים:

האחד - מאחר שיש לבחון את היעוד המקורי בהתאם להוראות התכנוניות החלות על הנכס במועד הטלת ההיוב, ובענייננו אה היתר הבנייה.

והשני - מאחר שסיווג ייסטודיויי דורש שימוש של ממש בפועל, ובענייננו הנכס כאמור ריק וללא שימוש.

דיון ומסקנות

נכס ריט

המועד בו הפך הנכס לנכס ריק מכל אדם וחפץ חשוב נוכת העובדה שעסקינן בשאלת סיווג עפ"י יעוד תכנוני, כאשר ההלכה היא שאנו נדרשים לסווג נכס עפ"י היעוד התכנוני רק כאשר הוא ריק מכל אדם וחפצ ולא נעשה בו שימוש.

בביקורת שערך המשיב בנכס ביום 7.4.16 נמצא שהנכס אינו ריק ויש בו ציוד רב כגון:

שולתנות, כסאות, ארגזיס, כסאות לתינוק, עמדת קבלת קחל, תמונות, מחשבים ועוד.

מסקנות הביקורת לא נסתרו ע"י העוררת.

בביקורת נוספת שערך המשיב בנכס ביום 17.5.16 נמצא שהנכס ריק לתלוטין מכל אדם ותפ\.

על כך גס הצחיר בייכ המשיב בדיון שהתקיים בפנינו ביוט 13.12.16.

בנסיבות אלה אנו קובעים כי החל מיום 17.5.16 הנכס דנן ריק מכל אדם ותפ\ ולא נעשה בו שימוש.

היעוד התכנוני (תבייע או היתר בניה)

המסגרת ההלכתית נקבעה כאמור בפטהייד של ביהמייש העליון בשני הערעורים שהווכרו על

ידינו לעיל:

פסייד אפריקה ישראל ופסייד בית ארלוצורוב.

ביחמייש מפי כבי השופט פוגלמן קבע:

''...מהפסיקה הקיימת עד כה עולה כי כשעסקינן בסיווגו של נכס ריק לצרכי ארנונה, משאין במבחן השימוש בפועל לסייע לצורך סיווגו, יש ליישם מבחן דו שלבי. בשלב הראשון, מבין כלל השימוש התיאורטייט בנכט, יש לבחור רק את ייסליי השימושים המתאימים לייעודו התכנוני. בשלב השני, לאתר שאותרה מסגרת השימושים האפשריים על פי הדין, יש לבחור את הסיווג הזול ביותר התואם את השימושים חמותרים על פי דין בנכסיי.

השאלה שדרשה הכרעה בערעורים הנייל בביהמייש העליון היתת:

ייסיווג נכס ריק - על פי התכניות או על פי ההיתרזיי

גו השאלה הדורשת הכרעה גם בענייננו.

כבי השופט פוגלמן קובע: ייעניינס של הערעורים שלפנינו בשלב הראשון, השאלה היא אם

ייסליי השימושים האפשריים על פי הדין מוגבל אך ורק לשימושים שהותרו בהיתר הבנייה או שמא ניתן לכלול בו גם שימושים התואמים את הייעודים שנקבעו בתכנית החלה על הנכסיי.

יי... לאחר שאותר ייטליי השימושיט האפשריים בנכס על פי מצבו התכנוני, יסווג הנכט בהתאם לשימוש הזול ביותר מבין השימושים האמוריסיי.

ממשיך כבי השופט פוגלמן וקובע:

'יחוק התכנון והבנייה אוסר לעשות בנכס שימוש שאינו עולח בקנה אחד עס חנורמות התכנוניות שחלוו עליו, ובכללן היתר הבנייה אס קיים...

יישימוש אסוריי מוגדר בסעיף 203 לחוק התכנון והבניה, בין החיתר כשימוש ייבניגוד לתנאי היתר או שימוש במקרקעין בניגוד לתכניתיי. כלומר, משניתן היתר בנייה לנכס מסוים, רואים בו דיני התכנון והבניה כהסדר ממצה לעניין השימושים המותרים בנכס ואוסרים על כל שימוש אחר בו, גם אט שימוש וח הותר מלכתחילה בתכנית...

סייכומו של דבר: משחוצא היתר בנייה לנכס, כל שימוש שנעשה בו שלא על פי החיתר אינו

כדין, וואת אף אס מדובר בשימוש שהותר בתכנית החלה על הנכס. בהקשר שבו עסקינן, בשלב הראשון שעניינו בחינת יסליי השימושים בנכס, יש לאתר את אפשרויות השימוש הקיימות למחציק בנכס הריק. כנובע מדיני התכנון והבניה, אפשרויות אלו הן רק אלו שהותרו בהיתר הבנייה. מכאן כי שימוש שנעשה בניגוד לחיתר, אף אס הוא תואם את התכנית, אינו משוט שימוש אפשרי העומד לנישום..."

'יסוף דבר: אציע לחבריי לקבוע כי לצורך סיווג נכס ריק לצרכי ארנונה, יש להתחשב בשימושים אפשריים לפי היתר הבנליה. אין די בשימושים הקבועים בתוכנית החלה על הנכס, כל עוד לא נקבעו במפורש בהיתר בנייה".

בהתאם להלכה זו, אנו קובעים כי גס בענייננו, ‏ יש לקבוע את יעודו התכנוני של הנכס עפ"י החיתר הבנייה שניתן לנכס, ולא עפ"י התבייע.

עלינו לבחון עתה מהו היעוד התכנוני של הנכס דנן עפ"י היתר הבניה.

הוצגו לגו 2 חיתרי בניה: האחד משנת 1972 והשני משנת 1990.

סיווג מגורים :

טענת העוררת כי היעוד התכנוני עפ"י היתר הבניה הוא למגורים נטענה בעלמא ללא כל הוכתה.

בתצהיריח מתייתסת העוררת אך ורק לסיווג מגורים עפ"י התבייע החלה על האיגור בו מצול הנכט, אך אין כל התייחסות לסיווג עפ"י היתר הבנייה.

לעומת ואת המשיב מתייחס להיתרי הבנייה בתצהיר שהוגש מטעמו ע"י הגבי יעל אלפסי.

באשר להיתר הבנייה הראשון, הוצהר כי בהתאם להיתר הבניה הספציפי שניתן לבניית השטח שבמחלוקת בשנת 1972 ייהיעוד של השטת אינו למגוריסיי והמצהירה ממשיכה

ומבהירה:

יילשטח שבמחלוקת יש רק שירותים וכיור לפי ההיתריי.

דהיינו, פונקציונלית לא יכול שטח זה לשמש למגורים מאחר שאין בו עפ"י ההיתר פונקציות הכרחיות לדירת מגורים.

ובתקירה נגדית תצרה העדה והדגישה:

ייהיעוד המקורי לא היה למגורים"י.

עפ"י הדין החיוב בהתאם ליעודו המקורי של הנכס אינו יכול להיעשות במנותק מפוטנציאל השימוש בנכט לפי החיתר הבנייה.

לעניין צה, ראו עמיינ 46446-05-15 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו ני אפריקה ישראל

להשקעות בע"מ שם נקבע:

י... השימוש למגורים, במקרה צה, מנותק לחלוטין מהנכסים נושא הערעור. לא ניתן להתעלם מכך שנדרשת זיקה בין סיווג הנכס לצרכי ארנונה ובין מאפייני הנכס ויכולתו של בעל הנכס לעשות בנכס את חשימוש המתאים לאותו סיווג. לא ניתן לקבוע סיווג תיאורטי בלבד לנכס לצרכי ארנונה (ראה גס: עמיינ (מחוזי ת'יא) 225/07 השקעות כדאיות בע"מ נ. עיריית הרצליח, (פורסם בנבו), 1.9.08 החלטת ביהמייש המחוצי בעניין אפריקה ישראל שלעיל אושררה ע"י ביהמייש העליון והערעור שהוגש עליה נדחה במסגרת בריימ 991/16 אפריקה ישראל ני מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב ובריימ 5234/16 מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב ני בית ארלוזורוב, שהווכרו לעיל.

באשר להיתר הבניה השני נשאלה עדת המשיב לגבי משמעות סעיף 2 בחיתר הבניה משנת

0 בו נאמר:

יישימוש חורג בקומת הקרקע ממגורים לבית קפה בשטח 136 מייריי,

(סעיף שהעוררת מבקשת לבסס עליו את טענתה שיעוד השטח היה בעבר למגורים), העדה

השיבה:

ייסעיף 2 לא רלבנטי לשטת נשוא הערר. ניתן לראות בתשריט המצורף להיתר היכן ממוקם בית הקפה ביחס לבניין. בית הקפה טומן במרקר בצבע כתום ואילו השטח נשוא הערר נמצא בצד חשני של הבניין במקום שסומן במרקר בצבע צהוב שבו כתוב 'יחנותיי יי

משמע, המשפט הנייל בחיתר מ- 1990 הנוגע לשימוש החורג, אינו מתייחס לשטח נשוא הערר ואין לחסיק ממנו שהשטח נשוא הערר יועד בעבר למגורים.

כאמור הוצגו לנו 2 חיתרי בנייה. האחד מ- 1972 וחשני מ- 1990. מאחר שעפייי עדות עדת המשיב שלא נסתרה, ההיתר משנת 1990 אינו נוגע לנכס נשוא הערר, הרי ההיתר שנותר רלבנטי לנכס זה הוא ההיתר משנת 1972, שלא מצויין בו יעוד יימגוריטיי.

ייטיווג סטודירי?

העוררת טענה כי לתילופין יש לסווג את השטח שבמחלוקת בסיווג ייסטודיןיי.

טענה וו נשענת על סעיף 4 לתצהיר עדת המשיב ועל עדותה.

בתצחיר עדת המשיב נאמר:

יילשטח שבמחלוקת קייט היתר ספציפי מטפר 845 משנת 1972, השטח נבנח כסטודיויי.

ואילו בעדותה אמרה הגבי אלפסי:

'יבהתייחס לסעיף 4 לתצהירי שכתבתי ייסטודיויי התכוונתי שיש מגוון רחב של דברים שיכול להיות סטודיו, סטודיו לאומן לדוגמא. וה לא יכול לחיות סטודיו למגוריםי.

העוררת טוענת כי בדברי הגבי אלפסי יש לראות הודאת בעל דין, לסיווג הנכס כסטודיו לאומן. לטענתה עפ"י סעי 3.3.18 לצו הארנונח נקבע תעריף מופחת לחדר עבודה של אומן;

דהיינו 'יסטודיויי, ולאור הודאת עדת המשיב יש לטענת העוררת, להעניק לעוררת את הסיווג המופחת הנייל.

המשיב טוען כי עפ"י ההלכה, סיווג סטודיו לא נועד לחינתן כשימוש תיאורטי אלא בגין שימוש בפועל כייסטודיויי לאומנים. מטרתו לעודד ולקדם שימוש בפועל של האומנים בנכסים ברתבי העיר, ולשם כך ניתנת להם ההנתה מארנונה.

(עמיינ 27623-07-15 וינברג נ. מנהל הארנונה)

נקדים ונאמר כי לעניין סיווג הנכס כייסטודיו לאומןיי, דעתנו כדעת המשיב.

המילה ייסטודיויי מופיעה בצו הארנונה עד שנת 2016 בהקשר של ייטטודיו של ציירים ופסלים'י,

סיווג נכס כייטטודיויי לאומן לא נועד לחינתן כשימוש תיאורטי או עפ"י פוטנציאל השימוש בנכס. סיווג וה המאפשר שיעור מופחת של תשלומי ארנונה נועד לעודד שימוש בפועל בנכס למטרת עיסוק בתחומי האומנות המפורטים בצו.

על פי סעיף 3.3.18 בצו הארנונה, המגדיר איוה נכס יסווג כסטודיו לאומן, נדרש חן עפ"י נוסחו | הקודם (עד שנת 2016) והן עפ"י נוסחו המתוקן (משנת 2017 ואילך),שימוש בפועל בתחומי האומנות, כשהוא אף גורע במפורש מתחולתו נכס המשמש לתצוגה, מכירה או הוראת אומנות.

דחיינו הסיווג המופחת ינתן רק לאומנים העושים בנכס שימוש בפועל בתחומי האומנויות המפורטות בצו הארנונה.

יישאם לא כן מתן ההנחה מחטיא את המטרה וכל נכס ריק שאינו מקדם את המטרה ליהנה מהנחה שלא נועדה לויי (ראה עמיינ 27623-07-15 סמדר וינברג נ. מנהל הארנונה עיריית תל-

אביב)

עולה מהאמור לעיל שלא ניתן לסווג את הנכס דנן בסיווג ייסטודיןי.

סוף דבר

1. מכל המקוב\ אנו דוחים את הערר וקובעים כי הנכס סווג כדין.

אין בו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 5.3.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

4 7 // 5%

יו"ר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס ערר:140016761 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר :| עו"ד אורה קניון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לול

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: א.י.א מדיקל עין טל בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1. עסקינן בשני נכסים המוחזקים ע"י העוררת במספר קומות בבניין שברת! הברזל 15 ת''א,

המטווגיס כמרפאה פרטית.

2 בערר עתרח העוררת לשינוי סיווגס של הנכטים ולהפחתת שטחים שלטענתה אינם ברי חלוב בארנונה.

3 לאחר הגשת הערר חזרה בה העוררת מהשגותיה לגבי סיווג חנכסיס, וחמשיב קיבל חלק מטענותיה לגבי שטתי הנכסים, ובתוך כך הופחת מהנכסים שטת של כ- 40 מ"ר, מיום 1.1.17.

טענות הצדדים

4 לאתר האמור לעיל נותרו במחלוקת 3 טענות של העוררת :

(1) יש להפחית שטח של 14.3 מ"ר מנכט 2000414382, המחויב בארנונה בגין חלקה היחסי של העוררת בשטת השירותים הקומתליס ובשטת טכני שבקומה 2.

(2) יש להפחית 5.44 מ"ר מנכס מס' 2000413255 המחויב בארנונה בגין שטחים טכניים, שבקומה 7.

(3) יש להחיל את הפחתת השטחים דלעיל כמו גס את 40 מ"ר שהופחתו ע"י המשיב, מיוט תחילת החצקה של העוררת בנכס --1.5.15.

שטתי השירותים

העוררת טוענת כי בקומה השניה יש להפתית מהשטח בו מחוליבת העוררת שטח של 14.3 מ"ר שהם שטחי השירותים הקומתיים ושטחים טכניים וואת עפ"י סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה הפוטר מחיוב בארנונה שטתים משותפים בבניין שאינו משמש למגורים, ובלבד שאין בקומה או בבניין מחזיק המחזיק בלמעלה מ- 80% מהשטת הלא משותף.

לטענתה, מאחר שאין בקומה מחויק המחציק בלמעלה מ- 80% משטח הלא משותף, אין לחייב את העוררת בגין השטחים המשותפים האלה.

נקדים ונאמר כבר עתה, כי בעניין וה, המשיב בסיכומיו הצהיר כי הוא מסכים לקבל את הערר חלקית ואת בגין שטח השירותים שבקומה השנייה, אך הותיר במתלוקת שטת של כ- 4 מייר המהווה את חלקה היחסי של העוררת בשטחים טכניים המצויים בקומת זו.

שטתים טכניים

טומה 2

בטענותיה לגבי חיובה בגין כ- 4 מ"ר בקומה 2, המחוויס את חלקה היחסי של העוררת בשטחים הטכנייט שבקומה השנייה, התבסטה העוררת על אותם נימוקים שהעלתה לגבי הפטור מתשלום ארנונה בגין השירותים המשותפים. דהיינו שמדובר בשטח משותף הפטור מארנונה מאחר שאין בקומה או בבניין מחזיק המתויק בלמעלה מ- 80% מהשטת הלא משותף.

המשיב טוען כי מדובר בשטחים טכניים שיש לחייבס במלואם, בלי קשר לשיעור המחזיקים בשטחים הלא משותפים בבניין או בקומה.

סומח 7

לטענת העוררת אין לחייבה בגין שטח של 5.46 מ"ר שחם שטתים טכניים המצויים בקומה השביעית. לטענתה חדרי התשמל, התקשורת, והצנרת בקומה גו אינם בשימושה חבלעדי או בתזקתה, והיא אינה אמונח על התפעול והטיפול השוטף שלהם.

עד העוררת העיד אמנם כי כל הקומה השביעית היא בחזצקת העוררת, אך לטענתו השטחים הטכניים שבקומה משרתים את כלל המהציקים בנכסים בבניין, וכי בחלק משטחים אלה אין רצפה ומדובר בארונות המכסיס כבלים וצנרת העוברים בכל הבניין.

חמשיב טוען כי העוררת היא המחזיקה הבלעדית בכל הקומה השביעית לרבות השטחים הטכניים ולכן כלל אין מדובר בקומה גו בשטחים משותפים.

לטענתו, גס בהסכם השכירות של העוררת, נהשביס השטחיט הטכניים כשטח בלתי נפרד מהמושכר והעוררת היא המתויקה בהם ומשתמשת בהחם.

לחילופין טוען חמשיב, כי מדובר בשטתים טכניים ועפייי הסיפא של סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, שטחים טכניים יחוייבו במלואם.

מועד תחילת הפחתת התיוב של השטתיס שבמחלוקת

לטענת העוררת יש להתיל את הפחתת השטחים שנותרו במחלוקת ואלו שהופחתו ע"י המשיב לאחר הגשת הערר, מיום תחילת החזקה של העוררת בנכס דהיינו - 1.5.15 ולא מיום 1.1.17, מאחר שהתיוב נובע מטעויות מדידה של המשיב.

המשיב טוען כי העוררת פנתה אליו לראשונה ביום 5.2.17 ולכן יש להחיל את הפחתת השטחיט רק מיום 1.1.17. טענות העוררת בעניין וה נוגעות לחיובי מס בשנים קודמות בחריגה ממסגרת המועדים הקבועים בחוק, ואף בניגוד לעקרון סופיות חשומה ויש לדחותן על הסף.

לטענתו אין לעוררת אלא להלין על עצמה שלא נקטה בשנים קודמות בחליכי השגה וערר, ובנסיבות העניין השומות הפכו חלוטות, ואין עוד מקום לדון בהן.

דיון ומסקנות

חדרי השירותים בקומה חשניה

כאמור המשיב הסכים לקבל את הערר לגבי חדרי השירותים שבקומה השניה ואנו נותנים

להסכמתו זו תוקף של התלטה. לפיכך אין אנו נדרשים עוד לטענות הנוגעות לחדרי השירותים.

שטתים טכניים בקומה שניה ובקומה חשביעית

המחלוקת נשוא הערר מעוגנת בסעיף 1.3.1 תי לצו הארנונה הקובע כדלהלן:

יישטח משותף בבנין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יתויב, למעט בנין או קומה אשר לפחות 80% מהשטת הלא משותף מוחזק ע"י מחזיק אחד.

שטחיט המשמשים למערכות אנרגיה, מיווג אויר וכיוצא בוה והמותזקים באחריות חברת ניהול או ועד הבית - יחויבו במלואסיי.

רבות נכתב על אי הבחירות בנוסחו של הסעיף שעוררה מחלוקות רבות, שבגינה ניתנו לא אחת

החלטות סותרות. נוטח הסעיף שונה כמה פעמים מאצ הותקן לראשונה. בנוסחו האחרון --

הנוכחי - מבחין הסעיף בין בניין שרובו משמש למגורים לבין בניין שרובו אינו משמש

למגורים. הרישא של חסעיף קובעת את הכלל לפיו לא יחוייב בתשלום ארנונה שטת משותף בבניין או קומה שאינם משמשים למגורים.

לאחר מכן קובע הסעיף שני חריגים לכלל הנייל שבהתקיימס יחוייב השטח בתשלום ארנונח;

החריג האחד: בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף בו מוחזק ע"י מתציק

אחד.

בהתקיים תריג צה, יתוליבו שטחים משותפים אלה באופן יחסי בין המחזיקים בהם.

החריג השני: שטחיט המשמשים למערכות אנרגיה, מיווג אוויר וכיוצא בזה והמותזקיס

באחריות חברת ניהול או ועד הבית - יחוליבו במלואם.

(ראה בעניין וח עעיימ 867/11 + 869/11 עיריית תיא יפו נ. איי.בי.סי. ניהול ואחוקה בע"מ ואחי וכן עמיינ 254-08 אפריקה ישראל נ. מנהל הארנונה של עיריית ת'יא).

אין מחלוקת בענייננו כי עסקינן בבניין שאינו משמש למגורים. המחלוקת בין הצדדים הדורשת את הכרעתנו היא, האם עסקינן בשטחים משותפים או טכניים, והאם חלים או לא חלים התריגיס המחייבים תשלוט ארנונה, ואת מי יש לתייב בתשלום הארנונה בגינם.

קומה 2:

העוררת טענה כאמור כי מדובר בשטת משותף שאינו בר חיוב בארנונה מאחר ואין בקומה או בבניין מחזּיק המחזיק בלמעלה מ- 80% מהשטח הלא משותף. לטענתה היא מחזיקה ב- 47% מהקומה ובשאר השטח יש מחציקה אחרת.

טענה גו של העוררת לא נסתרה ע"י חמשיב אולם, לטענת המשיב עסקינן בשטחים טכנייט שיש להחיל עליהם את הסייג השני של סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, לפיו שטתים טכניים מתוליביס במלואם ללא קשר או תלות בשיעור המהציקים בשטחים הלא משותפים בבניין או בקומח.

בעניין זח דעתנו כדעת המשיב, ולפיה כאשר מדובר בשטתיס טכניים יש להתיל את החריג השני. כתנאי להחלת החריג המתייחס לשטחים הטכניים בבניין, נדרש ששטחים אלה יחיו מוחזקיס באחריות חברת ניהול או ועד חבית.

עד העוררת העיד כי השטתים הטכניים שבקומה השניה מוחוקיס באחריות חברת הניהול.

עפ"י עדותו:

*יהבניין אתראי לניקיון השירותים בקומח 2, יש לנו חברת ניחול ואנחנו משלמים להיי.

וגם: ייעל התתזוקה והתפעול של השטח הטכני בקומה 2 חברת הניהול אחראיתיי.

עולה מכך שהשטתיס הטכניים בקומה 2 ברי חיוב בארנונה.

לגבי השאלה את מי יש לחייב בארנונה בגין שטחים אלה, סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה אינו מספק תשובה.

השאלה את מי יש לחייב בגין שטתים טכניים, נדונה בפסחייד עמיינ (ת'יא יפו) 254-08 אפריקה ישראל נ. מנחל הארנונה של עיריית תייא. ביחמייש קבע לעניין וח, כי יש להעדיף את מי שהינו בעל הויקה הקרובה ביותר לנכט. בתוך כך נקבע כי בעלת הבניין שתחזקה וניהלה אה הבנין,

ואחראית כלפי הדיירים לתפקודו התקין של הציוד המצוי בשטחים הטכניים, משמשת גם כחברת ניהול לכל דבר ועניין והילא בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכט. לפיכך חיובה עבור השטחים הטכניים נעשה כדין.

פסהייד מעלה נימוק נוסף לחיוב חברת הניהול בתשלום ארנונה בגין השטתים הטכניים והוא:

יימאחר שעסקינן בשטתי שירות שעליהם מצויים מתקנים המשרתיםס את מערכות הבניין השונות לשימושם והנאתט של כלל חדיירים...י.

הרציונל העומד מאחורי חיוב חברת הניהול הוא איפוא, מחד היותה בעלת חציקה הקרובה ביותר לשטחים הטכניים, ומאידך העובדה שכל אחד מהמתציקים בנכסים שבמבנה, משתתף באופן יחסי בהוצאות ההחוקה של הרכוש המשותף והשטחים הטכניים, באמצעות תשלומיט לחברת הניחול.

בנסיבות אלה אין לחייב את העוררת בארנונה בגין השטתים הטכניים שבקומח 2.

סומה ?

המשיב טוען כי מאחר שהעוררתת היא המחזיקה היחידה בקומה השביעית, כלל אין מדובר

בשטחיט משותפים, אלא בשטחיט שבחזקת העוררת.

מעדותו של עד העוררת שוכנענו כי השטחים הטכניים בקומה ה- 7 הס של כלל הבניין.

אמינים עלינו דבריו של העד העוררת :

יילנו יש חדר חשמל משלנו וחדר תקשורת משלנו. במסגרת השטח העיקרי שלנו בקומה 7 והשטחים הטכניים שאנתנו מערערים עליהם של ה- 5 מ"ר, הס נוספים והם של כלל הבנינניי.

עולה מכך כי השטחים חטכניים שבקומה 7 המשמשיט כחדרי חשמל, תקשורת וצנרת, משרתנים את כל המחזיקים בנכטים שבמבנה, והעוררת אינה אתראית על התפעול והטיפול השוטף בהם, והם אינם בשימושה הבלעדי או בהתזקתה של העוררת.

כפי שקבענו לעיל, שוכנענו כי לבניין יש חברת ניהול. כמו לגבי השטחים הטכניים בקומח 2, כך גס לגבי השטחים הטכניים שבקומה 7, עפ"י טעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה הס יחויבו במלואם בארנונה.

התשובה לשאלה אס יש לחייב את העוררת בתשלום ארנונה בגין השטתיס הטכניים שבקומה 7 והה לתשובה אליה הגענו לגבי שטחים אלה בקומח ח- 2.

דהיינו אין לחייב את העוררת בגין השטתים הטכניים שבקומה 7.

הרחבת חצית אסורת

הטענה התלופית של העוררת לפיה יש לתייב את השטחים הטכניים בהתאם לתעריף החיוב הקבוע לסיווג יישטחים טכנייסיי, הועלתה לראשונה ע"י העוררת בסיכומים, ולכן היא מהווה הרחבת תצית אסורה, שאין אנו נדרשים לדון בה. (ראה עמיינ 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה נ. עיריית חיפה)

מכל מקום משהגענו למסקנה דלעיל לפיה אין לחייב את העוררת בגין השטתים הטכנייט מתליתר ממילא הצורך לדון בטענה זו של העוררת.

מועד הפחתת שטחי החיוב:

הצדדים חלוקים כאמור בשאלה האם יש להפחית את שטחי החיוב מיום תחילת התוקה של העוררת בנכס, או ממועד פנייתה של העוררת למשיב לראשונה.

סעיף 3 (א) לחוק הערר קובע:

יימי שחויב בתשלום ארנונה רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליה לפני מנהל הארנונה... *.

ביהמייש העליון, בתי המשפט המתוזייס בשבתם כבית משפט לעניינים מינחליים, כמו גם ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה. ההלכה שעברה עד לאחרונה כחוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות חיא, כי לאתר שחלף המועד להגשת השגה, הנישום אינו וּכאי עוד להגיש השגה, והחיוב הופך להיות חלוט ולא ניתן עוד לערער עליו.

אולם, ביום 6.7.14 ניתן ע"י ביחמייש העליון פסק דין לפיו:

ייהן למנחל הארנונה והן לוועדות הערר מוקנית סמכות להארכת מועד להגשת השגהיי.

(בריימ 901/14 עבוד ויקטור ואחי נ. עיריית חיפה ואחי). אולם ביהמייש סייג את הסמכות

הנייל בקובעו:

ייחשוב להטעיס סמכות - לחוד, ושיקול דעת - לתוד. סמכותס של מנהל הארנונה וועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה לחיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובזהירות, זאת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן כה חשובות בתחום הדינמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל - שומה שלא הוגשה בגינה השגה במועד הופכת לסופיתיי. (כבי השופטת דפנה ברק ארוז)

כבי השופט עוזי פוגלמן מצטרף להטתייגותה של כבי השופטת ברק ארז ומתריע באותו פסייד כי נודעת חשיבות יילמתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה, על מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהס של הנישומיט ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה (שהיא תשלום בגין תקופה מסויימת) המחייב את סיום ההתדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסיתיי.

גם כבי השופט אליקים רובינשטיין המצטרף לדעתה של כבי השופטת ברק ארז, מוסיף:

ייכבר הטעימה חברתי כי 'יסמכות-לחוד ושיקול דעת -- לחודי' והסמכות צריך שתהא מופעלת אך באורת חריג, כדרך הארכות מועדיי.

עלינו לבחון איפוא האם בעניינו ניתן להפעיל את הסמכות להארכת המועד להגשת השגה.

העוררת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה, לא למשיב ולא לועדת הערר.

לא רק זו, אלא שהעוררת לא נימקה את מחדלה ולא הצביעה על טיבה כלשהי המצדיקה מחדל זה.

את הפחתת שטחי התיוב החיל המשיב מיום 1.1.17, דהיינו מתחילת שנת המס נשוא הערר דנן. העוררת טוענת כאמור, שיש להפחית את שטחי החיוב מיום תתילת החצקה של העוררת בנכס -- 1.5.15.

כפי שפורט לעיל, עפ"י הוראות חוק הערר היה על העוררת להגיש השגה בהתאם למועדים הקבועים בדין.

העוררת פנתה למשיב לראשונח ביום 5.2.17, דהלינו זמן רב לאחר חלוף המועד הסטטוטורי להגשת השגה בגין השנים הקודמות.

כאמור, ההלכה היא ששומת ארנונה שלא הוגשה עליה השגה במועד הנקוב בתוק, מהווה שומה מוחלטת וסופית, ואת הסמכות להארכת המועד יש להפעיל רק לעיתים חריגות במתינות ובוהירות. אנו סבורים, כי בנסיבות דנן אין להפעיל את הטמכות להארכת המועד.

לפיכך טענות העוררת הנוגעות לחיוב מס בשנים קודמות נטענות בתריגה מהמועדיס הקבועים לחוק ובניגוד לעקרון סופיות חשומה, ודינן להידחות.

איןו לעוררת אלא להלין על עצמה, שלא הגישה השגות וערריס במועד.

סוף דבר

מכל המקובצ ניתן בוּאת תוקף של החלטה להסכמת המשיב להפחית משטחי הנכסים המחוייבים בארנונה, את השטח היחסי של השרותים המשותפיט שבקומה השנייה.

אנו דוחים את הערר בכל הנוגע למועד הפחתת השטחים וקובעים כי יש להחיל את ההפתתה מיום 1.1.17.

אנו מקבלים את הערר בכל הנוגע להפתתת שטחים טכניים בקומה השנייה והשביעית.

6. אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 5.3.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי/א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כלליָת)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

= 4 באעב 5:?

יחיר: עו"ד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

וזו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

כט באדר-א תשעט

140018166 / 6

פרדקין שרה תעודת זהות *********,צרקוב ניצה ויקטוריה תעודת זהות

8, חביב אהרן תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10926307

מספר חוזה: 817506

כתובת הנכס: בית ירח 20

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר

העורר/ת: פרדקין שרה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר

החלטה

בהתאם לצו קיום צוואה מיום 31/10/18 ובהתאם לתצהירים מיום 27/6/18 מטעמם של כל היורשים, הצדדים מסכימים כי האדונים הנכבדים הגב' יפה בכור, הגב' רוזי שרי חזן והאדון אברהם חזן יתווספו כרשומים כבעלי הנכס נשוא הערר ביחד עם העוררת והגב' ניצה ויקטוריה שרקוב והאדון אהרון חביב.

שלושת הבעלים הנוספים יתווספו לרישום הבעלים הקיימים החל מיום 27/6/2018.

לצדדים לא יהיו טענות נוספות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ורוו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : כט באדר-א תשעט

מספר ערר: | 12:51 / 140019346

מספר ועדה: | 11873

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

עמית גד תעודת זהות *********,יפת עמית מרים תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10856365

מספר חוזה: 743508

כתובת הנכס: חברון 1

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר

העורר/ת: עמית גד,יפת עמית מרים - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר

החלטה

העורר בחר שלא להגיע לדיון היום על אף שקיבל זימון כדין. נדמה כי העורר זנח טענותיו.

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.03.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ"דייך-זיו, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך :ל באדר-א תשעט

מספר ערר: | 12:07 / 140019427

מספר ועדה: | 11871

4 2

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

כפתורי ראובן תעודת זהות *********,כפתורי מרי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 11004546

מספר חוזה: 900096

כתובת הנכס: עמיחי יהודה 14ב

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ליבנת שובלי ועו"ד ענבל בשן

נוכחים:

העורר/ת: כפתורי ראובן

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ליבנת שובלי ועו"ד ענבל בשן

לאה חודורסקי - מתמחה

החלטה

מאחר והעורר קיבל נכס לא ראוי עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות וזאת עד ליום 28/2/19 ומאחר והעורר טוען כי עדיין הנכס אינו ראוי לשימוש, בשלב זה מצאנו למחוק את הערר מבלי לחייב בהוצאות.

העורר יפנה לאלתר למשיב בדרישה או להאריך את הפטור עפ"י סעיף 330 לאחר ביקור במקום או במידה והנכס ריק מכל חפץ ואין מתגוררים בו, יבקש פטור עפ"י תקנה 12 כנכס ריק.

הערר נמחק.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.03.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה )(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ 0% 2%

יו"ר: עו"ד מָאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ל באדר-א תשעט

מספר ערר: | 12:25 / 140019428

מספר ועדה: | 11871

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: פנקוב מרינה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אהנונה כל דרי דין בוועדת ערר) ו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב;

וער על

יו"ר: עו"ד מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 29

שליד עיריית תל אביב- יפו 2

1013

בפני חברי ועדת הערר:

לו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עיד גדי טל

העוררת: מלונות פתאל בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מחזיקה בנכס ברחוב דרך מנחם בגין 46 בתל אביב.

חלקו העיקרי של הנכס סווג על ידי המשיב בסיווג בית מלון חמישה כוכבים, חלק מהנכט סווג בסיווג בתי קפה ומטעדות.

העוררת השיגה על תיובי הארנונה בטענות הבאות :

פטור על פי סעיף 330:

העוררת טוענת כי יש להאריך תוקף הפטור אשר לגביו הוסכם בין הצדדים בהסכם פשרה מיום 6 בתיק מאוחד בעררים קודמיט. על פי ההסכם נקבע כי בית המלון ושני מחסנים יהנו מפטור על פי הוראות סעיף 330 לפקודת העיריות עד ליום 31.3.2016. העוררת טוענת כי יש להאריך את תוקף הפטור עד לתום תקופת ההרצה של המלון ביום 31.8.2016 שכן עבודות הבניה וההקמה בנכט לא הסתניימו קודם למועד וה.

סיווג הנכסי:

העוררת טוענת כי המשיב טעה עת סיווג את השימוש בנכס בהתאם למלון חמישה כוכבים. לטענת העוררת יש לסווג את הנכס בסיווג מלון ארבעה כוכבים.

עוד טוענת העוררת כי יש לאחד המתסנים עם שאר שטחי המלון ולסווגם באותו הסיווג של המלון.

טענה ביחס לשטחים :

לטענת העוררת יש להפחית מסך התיובים בגין הנכס שטח חדר חשמל בשטח של כ 14 מ"ר בקומת מרתף תחתון.

שטת של 143 מ"ר על הגג יש לסווג לטענת העוררת כמלון ו/או לתילופין שטת טכני.

המשיב דחה את השגת העוררת.

גם הביקורת מיום 6.4.2016 מחזקת את הרושם הנייל. הנכס מרוהט ומוכן להפעלה.

מכל האמור לעיל ובשים לב לעדותה של עדת העוררת דין הערר ככל שהוא מתייחס לטענת העוררת כי יש להאריך את התקופה בה הוענק לנכס פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות להידחות.

סיונג המלון:

העוררת טוענת כי אינה עומדת בקריטריונים הקבועים למלון 5 כוכבים.

היא מפנה לתקן המנהל הכללי של משרד חתיירות המתייחס לטענת העוררת למלון המקביל

בדירוג למלון 5 כוכבים ונחשב מלון בדרגה . לטענת העוררת במלון נשוא הערר אין חניה , אין בריכה, אין אמבטיה במרבית החדרים ואין חנויות.

העוררת הפנתה לכך שעד המשיב לא סתר את הממצאים ו/או את עמדת העוררת עת העיד בתקירתו כי לא ראה בריכה או מסעדות פעילות בנכס בעת ביקורתו.

לטענת המשיב לאור העדרס של קריטריונים ברורים לקביעת רמת השירות בבתי מלון נקבע בצו הארנונה כי הסיווג ייקבע בהתאט לרמת השירות המקבילה במלונות קיימים.

עמדת המשיב היא שהעדר קריטריונים ברורים לקביעת רמת שירות בבתי מלון נקבע בצו הארנונה כל הסיווג ייקבע בהתאם לקמת השירות המקבילה במלונות קיימים.

המשיב והעוררת חלוקיט ביניהם באשר למעמדס של חוזרי מנכ"ל משרד התיירות וחור מנכ"ל ייתקניס פיויים לתכנון וסיווג אכסון תירותי יי בפרט .

עמדת המשיב היא שחוגרי המנכייל של משרד התיירות אינם מחייבים את המשיב /עם זאת המשיב נעזר בדירוג האמור לצורך ההבתנה בין רמות השירות של בתי המלון וס?ווגם תחת טעיף 6 לצו האלנונת.

המתלוקת ביחס למקור על פיו יש לצקת תוכן להוראות סעיף 3.3.6 לצו הארנונה אינה חדשה לועדות הערר ואין זו פעם ראשונה שועדות הערר מתבקשות לבתון את סבירות שיקול הדעת של מנהל הארנונה בעת יישום הוראות סעיף 3.3.6 לצו.

נצטט לדוגמא חלקים מהחלטת ועדת הערר בראשות היוייר שירלי קדם בעניין קלישר מלונות בוטיק, ערר מס' 140015716 +

....המשיב טוען כי התקנות הן עניין וולונטארי ואין כל רלוונטיות לאמור בהן.

האומנם?

לא מצאנו לכל אורך ההליך, ולא הוצג לנו לכל אורך ההליך, כל משנה סדודה לפית ניתן ללמוד כיצד קובע המשיב את דירוג המלונות. המשיב גם לא נתן דוגמאות של מלונות אחרים, בדרגת שידות דומה מהם ניתן ללמוד כ? החלטתו נכונה בנסיבות הענלין, המשיב טוען בפנינו, כי יש לו את המבחנים לפיהם הוא קובע את דירוג המלון ואין הוא מחויב לפעול בהתאם לתקנות.

מהם אותם מבחנים? כיצד קובע המשיב את הד:רוג 1....<

,ו היה מציג המשיב לוועדה בסיס כלשהו על פיו היה ניתן ללמוד מאין שואב הוא את קביעת טיונג תמקון היה ניתן לתת משקל לדבריו. אך, ההיפך הוא הנכון.

סעיף חצו קובע, בלחל ביתך הקטנה, כי על תמשיב לבחון בבתי מלון חדשים (כך מגדיר המשיב את הנכס, בסעיף 3 לסיכומיו) בהתאם לרמת שידות מקבילת במלונות קיימים.

כלומר, בעוד בכל מקדה אחל, אין בסמכות ועדת הערר לבדוק ולעשות השוואות לנכסים דומים, במקרים אחרים, בטענת אפליה שאין בסמכותה, דווקא כאן, כאשר יש סמכות <וועדת העדר לבחון התאמת והשוואה למלונות אחלים, ממע המשיב זאת ממנה ולא הביא בפניה דוגמאות אשר יש בהן כדי ללמד על הסיווג במקרה דנן...+

.....הוועדה אינה קובעת דירוגים של מלונות.

הוועדה מוסמכת לבלוק את ההלטת המשיב ולבחון האם היא סבירה אס לאו.

בנסיבות העניין, אנו סבורים כי תמשיב כשל ולא הוכיח בפני הוועדת כי ההלטתו לקביעת הדידוג הינה סבירה.

כאמור, המשיב לא הסביר לוועלה כיצד נקבע סינוג 3 כוכבים ומה עומד מאחורי החלטתו.

לעניין זה ראו עמי/נ 23476/09/15 קריגר אחוד ני מנהל הארנונת בעיריית תל אביב יפו:

...צו האדנונה קובע כי כאשר העירייה משיתה תשעומי אלנונה על בית מלון, בגין סיווג כוכבים, גאם מדובד בבית מלון חדש עליה להתייהס לרמת שירות מקבילה במלונות אחרים בעלי אותה דרגת כוכבים שהיא מבקשת להשית על הנכס נשוא החיוב בארנונה. נראת כי בענייננו פעולות העירייה אינן עולות בקנה אחד עם האמור בצו. אין די בתאוד קיומם של שירותים כאלה ואחלים כדי לקבוע שהמדובר במלון בדרגת 5 כוכבים, ולהשית עליו תשלומי אלנונה בהתאם. על הליך ההשוואה למלונות מקבילים להיות סדור ובהיר, ומצדיק קביעה כי המדובר ברמת שירות דומה. משנמנעה העירייה מלעשות כן, לא ניתן לקבל את מסקנתה כי המדובד במלון ברמת שירות של 5 כוכבים?,

אנו מסכימים עם המשיב, כי הכלל הוא שהרמת נטל ההוכחה מוטל על העולר. אך במקדה דנן כיצד יכולה העוררת להרים את תנטל כאשר אינה *ודעת מהן דרישות העיריית וכיצד נבתן ס*ווג הגכס,

לאור האמור לעיל, אנו קובעים כי הצדק עם העורדת ויש לחייב את המלון בהתאם לסיווג של 3 כוכבים בצו הארנונת...%

בבואנו להכריע במחלוקת בין המשיב לעוררת ובשים לב להחלטות קודמות של ועדות הערר חשוב לשוב ולציין כי תפיסת המשיב את הוראות סעיף 3.3.6 לצו הארנונה והאופן בו הוא מיישס את קביעת רמת השירות של בתי מלון חדשים לצורך סיווגס על פי צו הארנוגה הינה בלתי נסבלת.

שום מערכת משפטית במסגרת דמוקרטית אינה יכולה לסבול מצב בו הוראת צו תנוסח באופן כללי ללא קריטריונים והדרך לצקת בה תוכן וליישם אותה מעשית לצורך הטלת מס תהיה תלויה בשיקול דעתו הבלעדי של מתקין הצו ו/או מנהל הארגונה שמנפיק את התיובים על פיו, מבלי לאפשר ביקורת על שקול דעתו.

המשיב מודה שהוא רואה בחוזרי המנכייל כלי עור, הס אינם מתייביט אותו, הוא משתמש בהם בהתאם לשיקול דעתו. יחד עס ואת הוא אינו מפנה את הנישומים להוראות אחרות אשר מבססות את עמדתו ביחס לרמת שירות.

בעת הנפקת החיובים ולא כל שכן, בעת תשובתו להשגות ולכתבי הערר המשיב אינו טורת להציג את השומות שעלץ /בהתייחס לרמת השירות המקבילה במלונות קיימים?

שבנו ועיינו בתשובות מנהל הארנונה להשגות העוררת במקרה שבפנינו, לדוחות ממצאי הביקורת ולעדויות עדי המשיב. לא רק שאין כל חפנייה לבדיקת מקבילה של רמות השירות אלא שהמשיב אפילו לא טורח להפנות לבדיקה כזו או למאפייניס כאלה בסיכום טענותיו.

אין זו הפעם הראשונה או הועדה הראשונה שמצביעה על כך שהמשיב אינו עורך השוואה כמחויב מהוראות סעיף 3.3.6 לצו הארנונה בין בתי מלון אחרים לצורך קביעת רמת השירות.

כאמור מדובר במצב בלתי נסבל מבחינת ועדות הערר. בנסיבות אלה, ידיהן של ועדות הערר כבולות.

במקרה שבפנינו הוכיחה העוררת כי אין במלון חניה, אין בריכה, אין חנויות וכיוייב.

חמשיב לא הניח כל תשתית עובדתית אחרת וממילא לא הניח כל תשתית עובדתית ביחס לרמת השירות של המלון או לרמתו ביחס לבתי מלון ברמח מקבילה.

לפיבך, הננו מקבלים את הערר בכל שהוא נוגע לסיווג בית המלון.

איחוד מחסנים עם שטחי המלונ

העוררת מבקשת כי ועדת הערר תשנה את סיווגס של הנכסים המסווגים כמתטניס ותאחדם עם שטתי הנכסים של המלון. בתשובת מנהל הארנונה מלוס 16.3.2017 דחה מנהל הארנונה את השגת העוררת בטענה כי מדובר בנכסים הנמצאים בכתובת אחרת השונה מו של כתובת התשבון הראשי.

יצוין כי תשובת מנהל הארנונה עומדת בסתירה לציון כתובות הנכסים האלה בכותרת לאותה תשובה של מנהל הארנונה.

העוררת לא התייתסה בתצהיריה או בסיכומיה לטענה כי מדובר בנכס הממוקט בכתובת אחרת.

עלינו בדותות ממצאי הביקורת.

נכטים אלה נבדקו בעת אחת מעם כלל הנכסים שבערר ותוקר השומה מטעם המשיב ערך בהם ביקורת והעלה על הכתב את ממצאי הביקורת מבלי שהוא מסתייג ביחס לכך שמדובר בנכסים הממוקמים בכתובת אחרת ולא בכתובת הנכס.

אנו בדיעה כי אס נכסים אלה מצויים בכתובת הנכס ומהווים חלק מבית המלון הרי שיש לסווגם במאוחד על פי השימוש בנכס העיקרי אותו הס משרתים, היינו בית המלון אולם בהיעדר התייחסות של הצדדים מבתינה ראייתית לאישוש הטענה כי מדובר בנכטיס אשר אינם מצויים

בכתובת הנכס או אינם מהווים חלק מהנכס, לא נוכל להשלים החלטתנו בעניין זה ולא נוכל לקבל את הערר בסוגיה צו.

משכך הערר בסוגיית המחסנים נדחה.

טענה ביחס להפחתת שטחים :

העוררת טוענת כי יש להפחית מסך השטחים בהם היא מחויבת שטת של 14.05 מ"ר בגיו חדר חשמל אשר לטענת העוררת אין לה גישה אליו ויש להסב את החיוב בגינו על שט חברת החשמל.

המשיב טוען כי עדת העוררת אישרה בעדותה כי חדר וה משרת את הבניין בו מצוי המלון ולפיכך חויבה העוררת כדין . עדת העוררת לא אישרה כי חדר החשמל משרת את הבניין אלא הפנתה לכך שמדובר בחדר תשמל שמשרת לא רק את הבניין נשוא הערר אלא גם בניין סמוך.

לא מצאנו בדוחות ממצאי הפיקות ו/או בתשובות מנהל הארנונה התייחסות לחדר התשמל או תמיכה בעמדת המשיב.

מאחר ועדות העוררת בעניין וה לא נסתרה יש לקבל את הערר ולהפתית מסך השטחים לחיוב שטח של 14.05 מ"ר ולקבל את טענת העוררת כי אינה מחציקה בשטת זה.

שטחים טכניים:

באשר לטענת העוררת בעניין הפחתת החיוב בגין שטחים טכניים על גג הנכס הרי שאין בין הצדדים מתלוקת כי שטח זה על מתקניו משרת את המלון.

לפיבך, יחויבו שטחים אלא בסיווג בית מלון בהתאם לחיוב יתר חלקי הנכס.

סיווג שטח המסעדה :

כאמור לעיל מבקשת העוררת לבטל את החיוב הנפרד של כ- 374 מ"ר בסיווג בתי קפה ומסעדות ואת החל מלוס 26.6.2016,

בדוחות ממצאי הביקורת מיום 18.7.2016 ו 28.7.2016 נמצא כי חלק הנכס הנייל מופעל על ידי מפעלל חיצוני ואינו משרת את אורחי המלון בלבד.

על פי ממצאי הביקורת המסעדה אומנם מספקת ארוחות בוקר לאורחי המלון אולם היא מופעלת על ידי מפעיל חיצוני ומספקת שירותים גם לאורתים תיצונייס בתמורה לתשלום .

עדת העוררת אף הודתה בכך הלכה למעשה בתקירתה הנגדית :

ייהמסעדה נסגרה באפריל 2017 והיום אנחנו מגישים שם בתפעול ישיר ארוחת בוקר. קחל שהם לא אורחי המלון י*כוליס לאכול שס ארוחת בוקר . אין לקוחות למסעדה לאחר 10:30 בבוקר.

אנחנו מלון עסקי שמארח אורחים עסקיים שיוצאים מוקדם בבוקר וחוזרים בערב . המסעדה הזו אינה מתפקדת גם לארוחות ערב. המטעדה הקודמת שהופעלה תיצונית חייתה מסעדה לכל דבר ועניין. אבל חיא נסגרה. המסעדה הקודמת סיפקה גס את ארוחת הבוקר, אבל מאז שהיא נסגרה היא מתפקדת באופן ומנ

מהאמור לעיל עולה כי אכן עד ליום 20.4.2017 עת נסגרה המסעדה נעשה שימוש בשטח וה של הנכט למסעדה.

צו הארנונה של המשיב צפה שימוש מעורב שכזה בנכס המשמש כבית מלון וקבע בסעיף 3.3.6 לצו הארנונה כי חנויות, משרדים ועסקים אחרים המצויים בתוך מלון יחויבו על פי שימושם.

סוף דבר, בהתבסס על תצחירי הצדדים, עדות עדת העוררת כפי שנחקרה בפני ועדת הערר וממצאי הביקורת שצורפו לתצהיר עד המשיב הגענו למסקנה כי לא הונחה כל תשתית עובדתית או

משפטית המצדיקה את סיווג החלק בו נעשה שימוש במסעדה עד ליום 20.4.2017 כבית מלון וכי כדין פעל המשיב עת ייחס את השימוש בנכס לשימוש כמסעדה.

יחד עס ואת , אמינה עלינו עדות עדת העוררת ביחס לסגירת המסעדה והפעלת חלק וה של הנכס לצורך אספקת ארוחות בוקר לאורתי המלון (גס אס אורתיס מחוצ למלון יכולים לאכול ארוחת בוקר, אפשרות שעומדת ופתוחה לכל אורח כמעט בכל מלונות העיר בתל אביב ).

לפיכך, החל מיום 21.4.2017 יסווג חלק המסעדה בסיווג בית מלון וזאת עד שיוכח כי המצב העובדתי לפיו אין במקום כיום מסעדה ישתנה.

מכל האמור לעיל מתקבל הערר חלקית באמור לעיל.

בנסיבות החלטתנו אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 7.3.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות ו (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם - באתר האינטרנט של המשיב.

1 /

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר) עו''ד גדי טל

אלון צדוק

קלדנית: ענת לוי

באשר לטענה בדבר הארכת תוקפו של הפטור על פי הסכם הפשרה טען המשיב כי מביקורת שנערכה בנכסים ביוט 6.4.2016 נמצא כי הנכסים כולם תקינים ולא מתבצעת בהם כל עבודת שיפו\.

ביחס לטענה בדבר שינוי סיווג שטח המסעדה וטיווגה כמלון, טוען המשיב כי מדובר בהרחבת חזית פסולה ומבקש לדחות על הסף טענה זו.

ביחס לטענת הטיווג למלון ארבעה כוכבים במקום תמישה כוכביט טוען המשיב כי מחומר הראיות שהובא בפניו ובפני ועדת הערר עולה כי השימוש בבית המלון תואם את אמות המידה הקבועות בתקנות לאמת חדירוג הגבוהה ביותר. ''מדובר במלון בוטיק אורבני המספק רמת

שירותים גבוהה, העונה להגדרה מלונית עירונית ברמה 4''.

טענה מקדמית - דחייה על הסף :

המשיב טוען כי הטענות הנוגעות לפיצול החיוב בגין שטת המסעדה נטענו לראשונה בערר 13 ולא נזכרו בהשגת העוררת מיום 7.2.2017.

עוד טוען המשיב כי הודעת החיוב ביתס לפיצול המסעדה נשלחה לעוררת ביום 28.8.16 ואילו השגת העוררת בגין חיוב ּה נשלחה רק ביום 18.4.2017 ודי בכך בכדי לדחות טענתה גו של העוררת על הסף.

עררים 140014772 ו 140014529 אשר אוחדו לבקשת הצדדים בהחלטת ועדת הערר מיום 6.6.2016 אכן אינם נוגעים למחלוקת בדבר פיצול המטסעדה משאר חלקי הנכס.

ערר 140016843 אוחד עס העררים הגייל בהחלטת ועדת הערר בראשות עוחייד יהודה מאור מיום 7 לאתר שבייכ העוררת הצהיר בפני הועדה במהלך הדיון המקדמי כי ערר 140016843 כולל טענות בדבר ייצירוף שטחים נוספים לבית קפהיי. כתב הערר וכתב חתשובה כוללים התייחסות לטענות בקשר לפיצול בית הקפה.

לאור החלטת ועדת הערר מיום 3.8.2017 לא ברורה טענת המשיב ביחס להרחבת חזית פסולה ככל שחיא מתייחסת לתיק 140016843 והילא נדחיתת.

המשיב טוען כי דין ערר 140017497 דחייה על הסף בשל איחור בהגשת ההשגה, אלא שערר וה נמחק ע"י העוררת לבקשתה ביום 9.1.2018.

בשים לב לאמור לעיל, הואיל וערר 140017497 נמחק ולאור תוצאות התלטתנו לגופן של הטענות כפי שיפורט להלן, אין עוד צורך בהכרעה בטענות המקדמיות.

הטענה בדבר הארכת תוקפו של הפטור על פי סעיף 330 :

העוררת טוענת כי יש להאריך את תוקפו של הפטור עד לתום תקופת ההרצה של המלון.

בדוייח ממצאי הביקורת שנערכה בנכס ביום 26.6.2016 צוטט בפרק המתייחס להתליתחסות הלקות

לממצאים בך: /בית המלו[ נפתח רק לפני שבוע ולכן הוא עדיין בשלבי הקמה ותפעול?

לדוייח צורפו ממצאים שנאספו על ידי חוקר השומה באותו הביקור כמו תשבונית שקיבל מהמסעדה, תמונות מחלקים ציבוריים של הנכס ומחדר לדוגמא. גט לדות ממצאי הביקורת מיום 6 צורפו תמונות המדברות בעד עצמן.

העוררת לא הניחה ממצאים הטותריס את התמונה העובדתית העולה מדוחות ממצאי הביקורת .

היא מבקשת לראות בתקופה זו תקופה של ייהרצהיי. ויש להניח כי אכן בתקופה גו תופעל המלון במסגרת של הרצה אולם מעצם ההכרצה על תפעול ולו לצורך הרצה, שומטת העוררת את הבסיס החוקי למתן פטור לפי סעיף 330 לפקודת העיריות. אין מדובר בנכט ריק ואין מדובר בנכס הרוס,

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' עררים: 140017368 שליד עיריית תל אביב- יפו 13

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: קל אוטו בע"מ

גגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה לדחות את ההשגה שהגישה בגין נכסים ברחוב המסגר 5 ו- 3 תל אביב.

החלק שנותר להכרעה בעררים המאוחדים שהגישה העוררת (לאחר שהצדדים הגיעו להסכמות

ביחט לחלק מסעיפי הערר) נוגע לסוגיות הבאות :

* הפחתת שטח של 12.8 מ"ר בנכס 2000221654 בקומה 1 אשר לטענת העוררת אינו בר חיוב.

* הפחתת שטת של 1.1 מ"ר ארונות חשמל בנכס 2000221654 אשר לטענת העוררת חינו שטח משותף בבניין.

* הפחתת שטת חדר אשפה בשטח של 5.38 מ"ר וארונות חשמל בשטח של 0.85 מ"ר בנכס 9 אשר לטענת העוררת הנס שטחים משותפים בבניין.

ביום 2.7.2018 התקיים דיון הוכחות בתיק זּה.

בתום הדיון הציעה ועדת הערר לצדדים מתווה להסדר מוסכט.

המתווה לא התגבש לכלל הסדר כולל אולם אומ\ חלקית על ידי חמשיב.

כאמור נותרו לדיון המחלוקות שפורטו לעיל ונכריע בהן אחת לאתת :

שטת של 12.8 מ"ר בקומה 1 -

העוררת טוענת כי מדובר בשטח שאינו בר חיוב בארנונה הואיל ואינו מהווה חלק מהבניין או מהנכס, העוררת אינה עושה שימוש בו, אין שטח זה מחווה מרפסת בשל העדר גישה או שימוש, מדובר בשטח לא מרוצף ומלבד העובדה שהוא נמצא בטמוך לנכס של העוררת אין לה כל זיקה או קשר אליו.

המשיב לעומת זאת עמד על כך שמדובר בשטת קייטס ובר חיוב. הוא מהווח חלק מהייבניין'י הוא מצוי ברציפות לנכסה של העוררת, רק לעוררת יש גישה אליו ועל כן מדובר במרפסת בר תיוב בארנונה.

עיינו בתצהירי הצדדיים ובדותות ממצאי הביקורת.

עיינו גס בתמונות הנכס שבמהלוקת.

מדובר בחלק שאינו מרוצף ברותב של כ 20 סיימ, נראה יותר כאדנית מאשר מרפסת, אדנית שאינה בשימוש. רצועת בטון שהגישה אליה אפשרית דרך חלון העוררת ואשר יש לטפס אליו וממנו לרדת לנכס.

עד המשיב השיב בחקירתו הנגדית כך:

*השטח אינו מדוצף. יש בו רצפת בטון. לא יצאתי פיזית. צילמתי דרך הדלת. מדובר בדלת מוגבהת עם ידית. בכדי לצאת מהדלת צריך לטפס מעט כי היא מעל מפלס הקרקע של המשלד וגם כשעוברים מבעד לדלת יש מפלס נמוך יותר *?

מעדותה של עדת העוררת גלית אוהב ציון השתכנענו שלא נעשה כל שימוש בנכס נשוא המחלוקת על ידי העוררת.

לאחר ששקלנו את מכלול הראיות שהונחו בפנינו הגענו למטסקנח כי אין לקבל את קביעת המשיב כי מדובר במרפסת בר תיוב בארנונה.

הנכס נשוא המחלוקת אינו מרפסת.

הוא יצור כלאיים בין תזית הבניין לבין הנכס הגובל שהוא במקרה נכס שבשימושה של העוררת.

אין לעוררת ציקה אמיתית לנכס וח.

אשר על כן יש לקבל את הערר בנקודה זו ולהורות על הפחתת השטח של 12.8 מ"ר בגינו תויבת העוררת ביחס לנכס וּה.

הפתתת שטח של 5.38 מ"ר בגין חדר אשפה :

לטענת העוררת, חדר האשפה משמש את כלל מחזיקי הבניין ולא רק את העוררת. עדת העוררת העידה על כך ואף הסבירה כי הקודן בכניסה לחדר האשפה חוצב על ידי בעל הבניין ולא על יד העוררת.

יייש קודן בכניטה לחדר האשפה....לכל הדיירים יש את הקודן...

עד המשיב חיזק בתקירתו הנגדית את עמדת העוררת :

/למיטב זכרוני היה קודן בכניסה (ציינתי את זה בביקורת. לא זכור לי שראיתי חדד אשפה נוסף בבנלין./

לא ברורה עמדת המשיב בסוגיית חדר האשפה. הוא אומר בטיכומיו כי הגיונס של הדבריט הוא כ?ל המשתמשת העיקרית או הבלעדית בחדר האשפה היא העוררת וואת מבלי לחציב הבסיס לייהגיונסיי של הדברים ....

אם מבקש מנהל הארנונה כי נבתן את שיקול דעתו לאור הגיונס של חדבריס הרי שעדויות הצדדים לרבות עד חמשיב תומכים מבחינה הגיונית בטענה כי העוררת אינה מחזיקה בלעדית או עיקרית בחדר האשפה ועל כן יש לקבל טענתה כי במבחן השימוש אין לחייב אותה בארנונה בגין חדר האשפה.

הטענה ביחס לארונות החשמל:

העוררת טוענת כי שטתי ארונות התשמל מהווים חדר אינטגראלי ובלתי נפרד מחדר המדרגות וכי בהחלטתו של המשיב להפחית את חדרי המדרגות היה עליו להפחית גם שטח זה.

המשיב טוען כי שטתים אלה נמצאים בחזקתה, שימושה ואחריותה של הבלעדית של העוררת.

אנו טבוריס שבמקרה וה הצדק עס העוררת. העוררת אינה בעלת הזיקה הקרובה ביותר לנכסים אלה שכן הס מצויים בשטת משותף של הבניין. עדת העוררת חיוקה את ההתרשמות חזו בעדותת.

ארונות החשמל ממוקמים בחלל חדר המדרגות ובשטח שהמשיב סיווג כשטח משותף של הבניין.

לא הונחה תשתית התומכת בעמדת המשיב בדבר החוקתה הבלעדית של העוררת בארונות החשמל, אלא להיפך.

זה המקום לציין כי הן לעניין חדר האשפה והן לעניין ארונות החשמל מקובלת עלינו טענת העוררת לפיה מדובר בשטח משותף של הבניין ולא נסתרה טענת העוררת שאין מחויק המחציק מלמעלה מ- 80% מהשטחים הלא משותפים בבניין.

לפיכך מתקבל הערר ככל שהוא נוגע להפחתת שטחי ארונות החשמל.

סוף דבר הערר מתקבל.

משלא נתבקשנו לעשות כך אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 11.3.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטף וצו באתר האינטרנט של המשיב.

₪-

/ \ \

, א"

יו'יר: עו"ד א חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי = טל

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ה באדר-ב תשעט

מספר ערר: | 11:36 / 140019435

מספר ועדה: | 11876

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: א. כפיר אחזקות ובנין (1991) בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור בקשת העוררת יימחק הערר ללא צו להוצאות.

הפטור שניתן לנכס מספר 2000283851 מיום 3/10/18 יבוטל ותוצא לעוררת שומה בגין תקופה זו אשר תשולם על ידה.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.03.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ ק 7

ו שלומית חבר: עו"ד משה קורן חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

)(סדרי דין בוועדת

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ז באדר-ב תשעט

2009

מספר ערר: | 13:38 / 140019331

מספר ועדה: | 11878

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חברה: רו"ח אורלי מלי

העורר/ת: רתם מנחם

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.03.2019.

ר: עו"ד אבי סטוקהולם,,. חבר: עו"ד אהוד מטה 16/ חברה:.רו"ם אורלי מלי

שם הקלדנית: ענת לוי