החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 28 עד 31 למאי 2018

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140017963 שליד עיריית תל אביב- יפו

לוייר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'יה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: כהן יוסף מאיר

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו בקשת סילוק על הסף של ערר זה בשל איחור בהגשת הערר.

המשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בבקשה לטילוק על הסף במסגרת כתב התשובה לערר וטען כי העורר איחר בהגשת ערר.

לטענת המשיב המועד להגשת הערר היה 30 יום מהמועד בו הצהיר העורר כי קיבל את תשובת מנהל הארנונה להגשה.

על פי הצהרת העורר מניין 30 הימים להגשת הערר מסתיים ביום 24.10.2017.

העורר טען כי פגרת בתי המשפט אינה באה במניין 30 הימים הקבועים בחוק להגשת הערר ועל כן המועד להגשת הערר נדחה ליום 1.11.2017.

המשיב טוען כי פגרת בית המשפט אינה חלה בעת מניין המועדים המתייחטים לוועדת הערר וממילא, גם אס ייקבע כי ימי פגרת סוכות חלים על המועדיט הקצוביס בחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית (התשלייו )1976, הרי שהעורר איחר בהגשת הערר שכן הערר הוגש למשרדי ועדת הערר ביום 2.11.2018.

העורר מבסס את עיקר טיעוניו על רעייא 4990/05 מועצה אזורית עמק חפר ג יצחק ליבט.

המשיב טוען כי פסק הדין הנייל בעניין ליכט אינו מתייחס לוועדת הערר לענייני ארנונה כי אם לוועדות ערר הדנות לפי חוק הרשויות המקומיות אשר ממוקמות בתוככי בית המשפט ובראשן יושב שופט בית משפט שלום,

בית המשפט בפרשת ליכט הגדיר כך את השאלה שהובאה להכרעתו:

*שאלת אחרונת שעלינו להכריע היא מה הדין כאשר התקופה בה יש להגיש עדר לפי סעיף 30 לחוק הדרשויות המקומיות (ביוב) או חלק ממנה, חלה בגדר פגרת בתי המשפט, האם יש בכך כדי להשפיע באופן כלשהו על מניין תימים להגשת העדר 7?/

בית המשפט בעניין ליכט חנייל סוקר את התשתית החוקית לקביעת ימי הפגרה מחד וההשלכות של קביעת פגרה על גופים שיפוטיים כגון בתי משפט, בתי דין מנהליים, בית הדין לעבודה וכלובי.

עיקר הדיון בפסד דין אה עוסק בתחולתו של סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות על כל מועד שנקבע בחיקוק או בתוראת מנהל .

*שאלה מורכבת יותד היא האם ח2 סעיף 10 (0) לחוק הפרשנות כאשד מלובל בפגדת בתי המשפט. כאמור בתי הדין המנהליים אינם נמצאים בפגרה בזמן זה, לפחות מבחינת

פורמלית. יטען איפה הטוען , כי סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות חל, ככל שהדברים נוגעים לפגרה, דק לגבי ההליכים הננקטים בפני גוף הנמצא בפגדה. אולם אין מדובר בדרישה אולטימטיבית. פגרה עשויה להיות ללוונטית במקרים מסוימים גם אס אינה מתקיימת בגוף הספצימי שמולו מבוצעת הפעולה אלא בגוף אחר. לאחר ששקלנו בדבר באנו לכל 2 דעה, כי לעניין תתולתו של סעיף 10 (ג) לחוק הפרשנות , פגרת בתי המשפט רלוונטית להליך המתקים בפני ועדת הערר הפועלת לפי חוק הרשויות המקומיות (ביוב)."

בית המשפט הוסיף וקבע כי לדעתו העיקרון לפיו על הכללים העוסקים בסדרי הדין לחיות פשוטים ובהיריס ככל האפשר, מביאים לכך שיש לתתור לכך שהפרוצדורה תהיה ידידותית למשתמש.

בשולי הדברים קבע בית המשפט כך:

/,.,כפי שראינו בכל הנוגע לפגלות בבתי המשפט מצויה התשובה בדברי חקיקה שונים .

הנושא של פגלות בבתי דין מנהליים לא הוסדר. נראה לכאורה שהפגדות בבתי המשפט- פגרת הקיץ, פגרת הסוכות ופגדת תפסת-:חולו אף בכל הנוגע למניין המועדים לשם נקיטת הליך בכתי דין מנהליים. אין להתעלם מכך שמקומות עבודה רבים מקלימים חופשה בחג הטוכות ובתג הפסת.+

לאחר שעיינו בטיעוני הצדדים ובפסק דינו של בית המשפט בעניין ליכט הנייל הגענו למססנה כי דין בקשת המשיב להתקבל ודין הערר להידחות על הסף ואת מהנימוסיס הבאים:

* פסק הדין בעניין ליכט מתייחס באופן ברור לערר על פי חוק הרשויות המקומיות (ביוב)

ולא לעררים המוגשיט לוועדות הערר לענייני הארנונה על כל המשתמע מכך. (הרכב שונת של ועדת הערר וסדרי דין שונים)

ועדת הערר לענייני ארנונה אעה מוסמכת להרחיב ולהחיל את הוראות בית המשפט , גם אם רוח הדברים בפסק הדין ברורה, על ערכאה שעניינה לא נדון בפני בית המשפט.

העורר במקרה שבפנינו לא הניח תשתית עובדתית או טענה כלשהי המצביעה על כך שסבר כי פגרת בתי המשפט אינה באה במניין הימים להגשת הערר בפני ועדת הערר וממילא לא הגיש בקשה להארכת מועד להגשת הערר ברוח צו או מכל סיבה מוצדקת אחרת.

בסופו של יום הוגש הערר באיחור גם אס לא יבואו ימי פגרת בית חמשפט במניין 30 חימיס להגשת הערר.

נציין כי לו הייתה בפנינו תשתית עובדתית אחרת ו/או בקשה להארכת מועד להגשת הערר היינו מתקשיט להתעלט מהשיקולים שהנתו את בית המשפט בעניין ליכט הנייל.

וכבר אמרנו בהחלטות בעבר בעניינים אחרים כי גם אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות, אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בתוק, שאין בהם עניין פרוצדוראלי כי אס עניין מחותי המשליך על זכויותיהם של הצדדיט להליך.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית

המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו

יו צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

ר האינטרנט של המשיב.

|

|

= גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016412 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'/ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: גל אור פיתוח מערכות ותוכנה בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מחציקה בשטח של 491.96 מ"ר ברחוב מנחט בגין 134 תל אביב ואשר מחויב בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריםי'י.

העוררת טענה כי משנת המס 2012 ועד לשנת המס 2016 סווגה פעילות העוררת בנכסים בהן החציקה בסיווג בית תוכנה.

בעקבות ביקורת שנערכה בנכט אותה מחציקה העוררת משלהי שנת 2016, חודיע המשיב לעוררת כי הנכס לא יסווג עוד בסיווג בית תוכנה.

לטענת העוררת יש לחייב את הנכס הנוכחי בו מחזיקה העוררת בסווג בתי תוכנה הואיל ועיקר פעילותה בנכס הינו ייצור תוכנת יי 58ז₪005 |=/חדיי אשר הינה בהליכי פיתוח (להבדיל מתוכנה אתרת שפותחה על ידי העוררת בעבר, היא תכנת גלבוע, אשר הינה מוצר מוגמר אשר מסב רווחים לעוררת).

לטענת המשיב פעילות החברה בנכס הנוכחי אינה מהווה עוד ייצור תוכנה שכן בביקורת שנערכה

בנכס נמצא כי:

*עיקר פעילותה הינה בביצוע התאמות והוספת פיצ/דים לשתי פלטפורמות קיימות לניהול סוכנויות תיירות (זאת בהתאם ללרישות השוק ודרישות הלקותות....העיסוק בחברה מתמקד

בפעילות מסחרית ש: ווקית הכוללת, שימוש בפלטפורמה קיימת בתתום העוסק בש:ווק

(תתזוקה של הפלטפורומות הקיימות. גם המשך פיתות מודלים,תחזוקה, הטמעה של המערכת ושידרוג, אין בהם משום עיקר העיסוק של כתיבת התוכנה עצמה...."

ביום 16.05.2017 התקיים דיון מקדמי ובמהלכו הצחירה בייכ העוררת כי//בנכס בעיקדו מתגצעת פעילות כבית תוכנה למדות שבחלק קטן מאד שלו נמכרת תוכנה אחדת שממנה יש הכנסות אשר בין השאר משמשות למימון הפיתוח?

התיק נקבע לשמיעת ראיות.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית מטעמח של רו"ח עידית בן עזרא אשר מבקרת את הדוחות הכספיים של העוררת בו תיארה את פעילות החברה.

היא העידה כי מפילוח הוצאות החברה ניתן לאמר כי כמעט כל פעילות החברה עוסקת בייצור תוכנת ה 18 בעוד שתוכנת הגלבוע רק מתותזקת בתמיכה שולית ובאמצעותה ניתן לממן את פעילות ייצור תוכנת ה 8ד.

היא צירפה לתצהירה את הדוחות הכטפייס לשנות המס 2014 ו- 2015 והבהירה כי בעת הגשת תצהירה טרם הושלמה הכנת הדוחות לשנת 2016.

בסעיף 11 לתצהירה הרחיבה עדת העוררת ופירטה ביחס להוצאות החברה שס קבעה בין השאר:

**עיקד הוצאות החברה מממנות שכר עובדים בלוטו, דמי שכירות ותחזוקת משדדים כאשר הוצאות השינוק הינן שוליות....למיטב ידיעתי עיקר עיסוקם של עובדי החברה הוא מחקד

ופיתוח של תוכנת ה 8ד .....מתוך כלל הוצאות התברה לשנת 2015 94% מההוצאות שימשו

להוצאות פיתות ונלוות של תוכנת ה 8ד ורק 4% מההוצאות שמשו לתחזוקה ותמיכה של תוכנת גלבוע ....מתוך כלל הוצאות התברה לשנת 2016 92% מההוצאות שימשו להוצאות פיתות ונלוות

של תוכנת ה 18 ורק 8% מההוצאות שמשו לתחזוקה ותמיכה של תוכנת גלבוע...+ לגבי ההכנסות הצהירה עדת העוררת כי כ 70% מהכנסות החברה מתקבלות מתוכנת גלבוע.

בחקירתה הנגדית ביום 27.11.2017 הסבירה עדת העוררת כי תצהירה מתבסס בין השאר על נתונים ממערכת הנהלת החשבונות של התברה אשר מועברים אליה כמבקרת של החברה.

במענה לשאלת בייכ המשיב אשר טענה כי מהדוחות הכספיים של החברה אשר צורפו לתצחיר

העדה לא ניתן לזהות את ההוצאות לצרכי מתקר ופיתוח השיבה העדה:

*אני משיבה כי בלוחות הכספיים עצמט את לא יכולה ללמוד את זה אלא שמהמספרים עליהסם מבוססים המספרים חד משמעית ניתן ללמוד. דותות כטספיים מוגבלים במלל ובלמת הפירוט ,אולם בסופו של :וס הם מבוססים על עסקאות אמיתיות. למשל סעיף ההכנסות מבוסס על כלל החשבוניות שהונפקו על ידי החברת?

בהתייחס לסעיף 11 לתצהירה הסבירה העוררת כי את שהצהירה ביחס לתתוס עיסוקס של העובדים הצהירה על סמך הצהרה של העובדים, אין לה יכולת למפות את העובדים על סמך התמחותם.

בהתייחס לאבחנה בין תוכנת גלבוע לתכנת ה 18 השיבה עדת העוררת בחקירתה הנגדית כך:

\לחברה כ 11 מיליון ₪ הפסד בשנה מהפעילות של ה מד...בהתייחס לסעיף 6 לתצהירי ערכתי פילות מזערי על סמך נתוני הנתח והשוויתי בין ה מד לבין הגלבוע ואני מפנה לדוגמא לשנת 5 שס היו הכנסות מ פד בשיעור של כ 6 מיליון ₪ לעומת הוצאות של כ 17 מיליון ₪.

בהתייחס לסעיף 11.2.4 לתצהירי כ 30% מההכנסות בגין ד הם אינם בגין הרישיונות אלא בגין הטמעות או הדרכות או פיתוחים טפציפיים וזה מה שביסס את מסקנתי כמפולט בסעיף 11.2.4 כאשר ההכנסות מגלבוע מאופיינות ממכידרת דיש?ונות.. .=

עד העוררת אליצור לבנוני ואחד ממייסדי התברה הצהיר כי במשך 14 שנה שווגה פעילות החברה בסיווג בית תוכנה.

העד הסביר כי פעילות ייצור התוכנה ממומנת מתוכנה קודמת שפיתחה החברה, תכנת גלבוע אשר פיתוחה הושלם אולם בשל היותה מוגבלת לשוק הישראלי מייצרת החברה תוכנה חדשה היא

תוכנת ה 8ד.

החברה שוקדת על פיתוח התוכנה במשך 9 שנים ופרסום התוכנה באתר האינטרנט של העוררת נעשה לשם חשיפתה לשוק הפוטנציאלי כחלק משיווקה העתידי.

לשיטת פרסום זו של הצגת תוכנה בטרם הסתיים הפיתוח שלה, הינה נפוצת וידועה בקלב חברות סטארט אפ ומשמשת לגיוס עוגדים, שותפים משקיעים וכן כהכנת הקרקע למציאת לקוחות פוטנציאליים בעתיד.. .>

גם עד העוררת לא התכחש לעובדה כי לחברה הכנסות נכבדות מתוכנת הגלבוע אולם הכנסות אלה משמשות לטענתו למימון פעילות הפיתוח של תוכנת ה 8ז.

אנכון לשנת 2015 תחברה מנתה 56 עובדים ונכון לשנת 2016 58 עובדים אשד לובם המוחלט

עוסק בייצור תוכנה: מתכנתים, אנשי 03 ,מנהלי פרויקטיי פיתות (עוד..%

בסעיפים 16-21 לתצהירו פירט עד העוררת בהרחבה את מאפייני הפיתוח של תוכנות ה מד.

עד העוררת נחקר על תצהירו בחקירה נגדית ביום 27.11.2017 ועדותו לא נסתרה.

הוא הצהיר כי העוררת פנתה למדען הראשי \'/אנחנו מפעל מאושר על ידי המדען הדאשי. אנחנו מפעל מאושר לפיתוח תוכנת?

לשאלת הוועדה הסביר עד העוררת כי את הנתונים עליהם התבססה עדת העוררת רואת החשבון בן עזרא ביחס להוצאות העובדים העבירה העוררת לרבות שיוכט לפיתוח תוכנה.

עד העוררת עדי שפיגל משמש בשנים האחרונות כמנהל מחלקת המוצר בחברה.

הוא העיד בתצהירו כי בשנת 2015-2016 חיו בחברה בין 43-44 עובדים אשר עסקו בפיתוח

ותמיכת הפיתוח של תוכנת ה ₪ד:

ללמעשת בשנים האחרונות בכלל והחל משנת 2015 בפרט , כל עבודות הפיתות והעבודות הנלוות

לה עסקו בפיתוח תוכנת ה 8 . לדאייה מכל 2 עובלי הפיתות בחברה לק עובד אחד עוסק בפיתות תוכנת הגלבוע?

ביתר תצהירו תיאר עד העוררת שפיגל את מלאכת פיתוח וייצור התוכנה בנכס.

בחקירתו הנגדית ביום 27.11.2017 לא נסתרה עדותו.

הוא הצליח לעמוד על ההבדליט בין תוכנת הגלבוע לתוכנת ה 18 והסביר כי הגלבוע משמשת

כתוכנת מדף ואילו תוכנת ה 8ד עדיין רתוקה מכך. העוררת לטענתו מנסה לשווק את ה 8ך ללקותות קצה אולם אין לה מערך שיווק ומכירות ולא ניתן לרכוש רשיון ברשת לשימוש בתוכנה אלא לאחר פנייה ישירה לחברה.

הוא נשאל לגבי רשימת עובדי הפיתות אליה התייחס בתצהירו והשיב:

*כשאת מבקשת ממני לפרט 43-44 עובדים שעוסקים בפיתות או בתמיכת הפיתוח אני עונה שהרשימה של 43-44 הינה רשימה קיימת וצולפת לתצהיר של מנהל משאבי אנוש, אני עברתי על הלשימתה (אני מכיר כל אחד מהם ובעקבות זאת כתבתי את התצהר?,

עדת העוררת פרנסין שובל עובדת בחברה מאו 2010 בתפקיד מנחלת משאבי אנוש .

היא הצהירה כי משנת 2015 מועסקים בחברה כ 56 עובדים אשר רובם המוחלט עוטק בפיתוח תוכנה. היא צירפה לתצהירה את רשימת עובדי החברה ותפקידיהס לשנת 2015 ולשנת 2016.

*מתוך כלל עובדי החברה בשנים 2015-2016 רק בין 5-6 עובדים (מתוכם רק מפתח אחל) עסקו בשימוד לקוחות, הטמעה ותמיכה בתוכנת הגלבוע. יתד העובדים מאותרים, מגויסים (מוכשרים

לשם עבודת הפיתוח של תוכנת ה 8ד בלבד?/

חמשיב הגיש את תצהירו של חוקר השומה יוסי שושן אשר ביקר בנכס ביום 6.10.2016 (לתצהירו צורף דוח ממצאי הביקורת).

חוקר החוץ של המשיבה תיעד למעשה את שנמסר לו ואף אישר את בתקירתו הנגדית . הוא ציין את עיסוקי עובדי העוררת כפי שנמסר לו על גבי תשריט הנכס,

לא מצאנו בדוח ממצאי הביקורת ממצאיט התומכים בטענה כי בנכס לא מבוצעת פעילות שעיקרה ייצור פיתוח תוכנה.

עלינו להכריע בשתי סוגיות.

האחת, האם חל שינוי עובדתי ו/או משפטי מאז החלטתו הקודמת של המשיב לסווג את פעילות העוררת במשך שנים רבות תחת סיווג בית תוכנה או שחל שינוי עובדתי או משפטי המצדיק את שינוי הסיווג.

אס אכן נתרשם כי חל שינוי כלשהו עלינו להכריע האם אכן צודק המשיב והעוררת אינה עוסקת עוד בייצור תוכנה כי אס במתן שירותים או מכירות, אופי שימוש המונע סיווג פעילותה תחת ליווג בתי תוכנה.

נקדים ונציין בטרם ניתן את התלטתנו כי העוררת הניתה תשתלת ראייתית נרחבת ומרשימה הנתמכת בעדויות של רואת החשבון של החברה, מחלקת גיוס עובדים, מנהל מחלקת מוצר ומנהל העוררת.

התשתית הראייתית כללה תומריס מהנהלת התשבונות, דוחות כספיים, רשימות עובדים ועדויות מפורטות שלא נסתרו במהלך דיון ההוכחות.

חמשיב לעומת זאת הסתפק בדות ביקורת שנערך בנכס אשר רובו ככולו מורכב מהתייחסות נציגי העוררת לשאלות החוקר ותמונות.

מעיון בראיות שהובאו בפנינו לרבות דוח ממצאי הביקורת, עדויות עדי העוררת ועדות עד המשיב לא התרשמנו כי חל שינוי עובדתי בתמהלל העיסוקיס של העוררת.

המשיב לא הצליח להעביר הנטל לכתפי העוררת להוכיח כי עיקר פעילותה בנכס אינו לייצור או פיתוח תוכנה כפי שהיה בשניט הקודמות.

המשיב לא הרים הנטל להוכית כי חל שינוי עובדתי או משפטי המצדיק שינוי הסיווג.

מעבר לאמור, עדי העוררת והראיות שהציגה אישרו כי עיקר הפעילות הנכס הינה לייצור פיתות תוכנה ואם נעשית פעילות בנכס למכירות ו/או שיווק ו/או מתן שירותים הרי שמדובר בפעילות שולית.

ניתן להבין את פליאתו של המשיב שכן מדובר בעוררת אשר מצחירה ולא מתכחשת לכך שיש לה הכנסות נכבדות מתוכנת הגלבוע אולם עצם העובדה שהעוררת מממנת את פעילות ייצור התוכנה

של תוכנת ה 18 בהכנסות ממכירת תוכנה אחרת אינה אמורה לפעול כנגדה.

בסופו של יום השאלה היא איזו פעילות מתבצעת בנכס נשוא הערר. חוּקה על המדען הראשי כי בדק ובחן את פעילות העוררת בטרם הכיר בה כפעילות שיש לתמוך בה לייצור תוכנח.

העוררת הוכיחה כי עיקר הפעילות, עיקר העובדים ועיקר ההוצאות בנכס משמשות לייצור פיתות תוכנה.

המשיב לא חנית כל תשתית ראיית התומכת בעמדת המשיב כפי שבאה לדי ביטוי בתשובת מנהל הארנונה להשגה.

המשיב מקפיד ובצדק לדרוש מחברות המבקשות לסווגן בסיווג בית תוכנה רשימות עובדים, דוחות כספיים ופירוט של פעילות החברה.

במקרה שבפנינו הוגשו דוחות כספיים וחוגשו ראיות המוכיחות כי עיקר עיסוקה של העוררת הינה ייצור תוכנה.

התרשמנו מעדויות עדי העוררת כי מודל פעילותה של העוררת בנכס הינו פיתוח וייצור תוכנת ה 8 בשעה שבאותו הנכס מתקבלות הכנסות נכבדות בגין תוכנת הגלבוע שמהווה מוצר מוגמר.

בית המשפט בעניין ווב סנס בע'ימ (עמ''נ 29761-02-10) קבע כי לצורך סיווג נכס בסיווג של ייבתי תוכנהיי צריכה להתקיים בנכס פעילות ייצורית של ייצור תוכנה. ‏ יש לבחון האם הפעילות הייצורית היא החלק העיקרי של הפעילות העסקית המתבצעת בנכס .

עולה כאמור בעדויות הצדדים בפנינו כי גם על פי המבחן הכמותי וגם על פי המבחן המהותי שנקבע בפסיקה עיקר הפעילות בנכס נשוא ערר זה הינה פעילות ייצורית , על אף שלעוררת פעילות לשיווק ומכירת תוכנת הגלבוע ולמתן שירותים ללקוחות שרכשו תוכנה זו, אלא שהוכת במקרה שבפנינו כי פעילות וו הינה פעילות נלווית לפעילות הייצורית לאור היקף ההשקעה

בפעילות ייצור תוכנת ה 18, רשימות העובדים והתמחותס והעדויות המפורטות של עדי העוררת.

בעמיינ (מחוצי תייא) 147/03 מנהל הארנונה של עיריית הרצפיה נ' טאי מידל איסט בע מנתח בית המשפט את מבחן הייהנגדהיי על פיו ייקבע האם הפעילות שנעשית בנכס נוטה לכיוון מרכז הגרוויטציה של פעילות ייצורית או של מתן שירותים.

מהראיות שהובאו בפנינו ועדות עדי העוררת, עולה כי עיקר פעילותה של העוררת בנכס הינה בתחום ייצור פיתוח תוכנה ולראיה מצבת המועסקים וההיקף המזערי של העוסקים בתחומים שאינם עיצוב ופיתוח תוכנות.

עדות עדי העוררת ודוח ממצאי הביקורת תומכים כאמור בהתרשמותנו זו.

המשיב לא הצביע כאמור על שינוי בפעילות העוררת בנכס וה לעומת השימוש שעשתה בעבר ואשר סווג בסיווג בית תוכנה במשך שנים רבות.

בית המשפט בעניין ווב סנס בע"מ (עמ'ינ 29761-02-10) קובע כי:

''ברור הוא, כי אם החליט המנהל לקבוע לנישום בשנת מס מסוימת סיווג השונה מהסווג בשנות המס שקדמו לה, מוטל על המנהל להציג בסיס עובדתי לשינוי.//

במקרה הנדון בפנינו לא הניח המשיב בסיס ראייתי לשינוי בסיווג הכולל את דוח ממצאי הביקורת על צרופותיו והראיות המוכיחות כי אופי הפעילות בנכס החדש אינו שונה מהפעילות בנכס הקודם וכי עיקר הפעילות הינה כאמור ייצור תוכנה.

לפיכך, ובהתבסס על הראיות שנשמעו בפני ועדת הערר הננו קובעים כי יש לקבל את הערר.

המשיב יישא בהוצאות העוררת בסך 2,500 ₪ + מעיימ.

ניתן בהעדר הצדדים היום 28.5.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם

7

*ו'יר: עו'יד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית עררים מס' 140006266, שליד עיריית | תלאביב | - יפו 2, 140010577,

227

העורר: בהן דוד

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

1 עניינם של העררים דנן, שחדיון בהם אוחד, חיגו נכס ברחוב הרוגי מלכות 7, תל אביב (נכס מסי 8 רהרהר-ן 10150435) (להלן: ''הנכסי).

2 העורר מנחל בנכס מכבסה.

3 הצדדים בפנינו חלוקים בשאלח כיצד לסווג את הנכס לצרכי תשלום ארנונה כללית; האם יש לסווג את הנכס בסיווג ייבתי מלאכה מפעלי תעשליהיי, כטענת העורר, או שמא יש לסווג את הנכס כייבנייניס שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים, שירותים ומסחריי, כטענת המשיב.

4. תמצית טיעוני העורר

1 בנכס מוצבים מכונות וציוד המשמשים מכבסות. בחקירתו, העיד עד חמשיב, כי המכונות תופסות את יירוב השטת או חצי מהשטחיי). בנכס מבצעים יעובדי צווארון כחוליי עבודת כפיים מפרכת, לאורך כל :ום העבודה, רובה ככולה בעמידה, תוך הרמת משאות של פריטי טקסטיל, שימוש במכונות ובציוד מסוכנים, שימוש בחומרים כימיים מסוכנים, בטביבת עבודה הכוללת מטרדי רעש וריח חמורים. הכובסיס עוסקים בביצוע מלאכות כפיים, בתנאים וסביבת עבודה הדומיס לבית חרושת, והינם מן חקשים ביותר בין בתּי המלאכה השונים.

2 לנכס יש חיתר רעלים, ואסור לפתוח בסביבתו עסקיים לממכר מזון.

3 סיווג הנכס כיישירותיסיי שגוי מיסודו וחסר בסיס.

4. בראשית, אין איוכור למכבסות או לשימוש דומה למכבטות, בפירוט השימושים בהגדרת

המתוקק ליימשרד, שירותים ומסתריי בטעיף 1 לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונח כללית ברשויות המקומיות), תשס"ו-2007 (להלן: 'יתקנות ההסדריםי).

5

.6

7

8

9

.0

בעעיימ 1330/09 אליהו זהר נ' עיריית ירושָלִים (פורסם בנבו) (להלן: ייעניין אליהו זהר'י) נקבע, בקשר להגדרת ייבתי מלאבהיי, בל יווש על כן לחסיק, כי חדוגמא (היחידה) שציין המחוקק בהגדרת יימלאכהיי (מוסך), לא על עצמה בלבד יצאח ללמד אלא על הכלל כולויי. בהתאם לכך, השימושים שציין המחוקק בהגדרת סיווג יימשרדים, שירותים ומסחריי לא על עצמם באים ללמד, אלא על הכלל כולו.

שנית, העובדים בנכס הס עובדי צווארון כתול, הואיל ועבודת כפיים הינה מאפיין עיקרי של העבודה בנכס, שחינה ייכביסה קיפול וגיהוצ'י, כדברי עד המשיב.

בחתאס לפסק הדין בעניין אליהו זהר, יש לסווג נכסים בחס העובדים הינם עובדי צווארון כחול תחת טלווג ייבתי מלאכהיי.

שלישית, בחינת מאפייני השימוש בנכס, ובחט מלאכת כפיים, מאמ) פיוי, מכשירים מסוכנים, חומרים מסוכנים, מטרדי רית, מטרדי רעש, אי-נוחות מנח העבודה, סכנת פציעות ונוקי גוף וייצווארוףי מעלה, כי מאפייני השימוש בנכס דומים למאפייני השימוש בבתי מלאכה קלאסיים, ושוניס במובחק ממאפייני חשימוש של נכטי שירותים קלאסייס.

רביעית, המכבסה אינה מכבסה אוטומטית או עסק המעמיד שירות משלוחים, כלל לא מתבצעת בו מכירת מוצרים, ומלוא עבודת המכבסה מתבצעת בנכס עצמו ללא מיקור חוץ.

בהתאם להלכה שנקבעה בעניין אליהו ווחר, מכבסות מרכזיות מסווגות תחת סיווג 'ימלאכהיי.

מאפייני השימוש בנכס דומים למאפייני השימוש במכבסות מרכציות, הן מבחינת סוג הציוד והיקפס והן מבחינת מאפייני עבודת הכפיים.

חמישית, על פי הפסיקה, יש להעדיף סיווג ספציפי על פני סיווג שיורי.

אין לקבל את ההשוואה שעלתה בהתלטות עבר של ועדת הערר הנכבדה בענין מכבסות, לשימושים אחרים, אשר חמשיב אינו מסווג כייבתי מלאכחיי, כגון מורה, רופא, סייעת בגן, אדריכל, מאבטח, מדריך כושר, מנתח, מהנדס תומריס ולאמירות של וועדת הערר בהתלטות עבר, כי יילא כל עבודה הכרוכה במאמצ פיזי מסוים היא יימלאכהיי, שכן:

1, שש לבתון כל שימוש לגופו ולסווגו בהתאם למאפייניו. מאפייני השימושים חמיל אינם הולמים את מאפייני חשימוש של ייבתי מלאכהיי. למשל, מורה אינו חשוף למטרדים וסכנת פציעות, ופרנסתו לא נובעת מעבודת כפיים; אדריכל אינו חשוף למטרדים, ועיקר פרנסתו אינו בהפקת שרטוטים (מכוני הדפסות למשל אכן ווכיס לסיווג ייבתי מלאכהיי).

2. על מנת לסווג שימוש כייבית מלאכהיי דרוש מתאם בין מרבית מאפייני אותו שימוש

למאפייני השימוש של ייבתי מלאכחיי, ולכן אין די בטענה כי מורה עומד על רגליו כדל לסווג את הכיתה כייבית מלאכתיי.

3. אחד או יותר משימושים אלה מסווג בסיווג שאינו יישירותיםיי או ייבית מלאכהיי.

4. אף אם מאפייני אחד או יותר משימושים אלה הולם מאפייני בית מלאכה, הרי שהדבר

עשוי להעיד על סיווג שגוי, ואץו בכך כדי לרפא את הסיווג השגוי בענייננר.

.1

.12

הנכס הולם את חיטוד הסוציאלי של הקלה עס בעלי מלאכה בעלי פוטנציאל רוות נמוך, הואיל ומבוצעות בו מלאכות כפיים מפרכות, אשר אין בהן אלא פרנסה צנועה.

לא ניתן ללמוד מתכלית החקיקה שתיקון בגדים, המסווג כמלאכה, עולה בחשיבותו על ניקיונס. לניקיונם של פריטי טקסטיל יש חשיבות רבה בשמירה על בריאות הפרט והציבור.

תמצית טיעוני המשיב

1

2

3

4

5

.6

7

.8

9

.0

מביקורת אשר נערכה בנכס עולח, כי מדובר בנכס שעיקר פעילותו חינה נתינת שירותי כביסה ושירותים גלוויס, ומכאן שמדובר בנכס שמאפייניו חס כאלו המתאימיט יותר לכיוון של שירותים.

מאפייני השימוש בנכס אותם מנה העורר, לא נקבעו בפסיקה כקריטריוניס להגדרה כמלאכה.

מדובר בייקריטריוניסיי פרי יצירתו של העורר, שאין להם וּכר בפסיקה, וחלקם מחווים לכל היותר פרשנות יצירתית למבחנים שבפסיקה.

הנכס אינו עומד במבחני הפסיקה לצורך קביעת טיווג מלאכה ו/או תעשייה, והם יצירת יש מאין, ייצור לשימוש המוני, שטחים גדולים, מרכו פעילות ייצורית, מספר עובדים גדול, השבחה כלכלית של מוצר, מתח רווחים נמוך ופעולות ייאומןל.

פטק הדין בעניין אליהו ּוחר תומך בעמדת המשיב. בפסק דין אליהו ווהר צוין באופן מפורש, כי מכבסה אינה בגדר מפעל תעשייתל.

משכך, קל ותומר כי במקרה הנדון כאשר מדובר במכבסה קטנה של כ-39 מ"ר אין אפשרות לסווגה בסלווג של ייתעשייהיי.

אין מדובר במקרה דנן אף בייבית מלאכחיי, אשר יש להקל עליו משיקולים סוציאליים.

אמנם בעניין אליהו ווהר נקבע סיווג של ייבית מלאכהיי למכבסה באותו עניין, אולם בית המשפט נימק את התלטתו בטעס שמדובר במכבסה גדולה, תעשליתית, וזאת בניגוד למכבסות קטנות ושכונתיות, אשר לדידו יש לסווגן כשירותים. המכבסח בעניין וּוהר חיתה מכבסה תעשייתית בת 200 מ"ר, אליה קובצו ייחומרי גלסיי מאתרים רבים, ונעשתה בה עבודת כפיים בחיקפיס משמעותיים, על ידי מספר ניכר של עובדים.

המכבסה בנכס הינה מכבסה שכונתית קטנה, בה נעשית עבודת כפיים בהיקפים קטנים, ובשטת העומד על 39 מ"ר בלבד, כאשר פעולות הגיהוץ והקיפול הינן נלוות ולא עיקריות לכיבוס ולניקוי היבש המתבצע במכונות.

החלטות וועדת הערר בענייו עמיר ערן (ערר 140004563) ובערר דוד זריהן (140010559), שעניינן

מכבטות דוגמת המכבסה בנכס, תומכות בעמדת המשיב.

הנה כי כן, עמדתו של המשיב קיבלה תיווק משמעותי בפסק הדין בעניין אליהו ווהר, אשר מצא לנכון להחריג באופן מפורש מכבסות מסוג המכבסה שמפעיל העורר, וקבע, כי בניגוד למצב של מכבסות תעשייתלות גדולות, המכבסות הקטנות אינן עונות לתנאיט הנדרשים להכרה בהן כבית מלאכה.

.6

דיוו ותכרעה: : המי

.1

2

3

4

5

.6

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, לרבות את פסקי הדין והתלטות אליהן הופנינו, ובשים לב לפסקי חדין שדנו בסוגיית סיווגה הנכון של מכבסה לצרכי ארנונה, ובמיוחד פסק הדין בעניין אליהו ווהר, הגענו לכלל דעה, כי פעילות העורר בנכס מתאימה יותר לסיווג יישירותיסיי, ולפיכך הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידחות.

על פי חוק ההסדרים ארנונה תוטל על נכס בהתאם לשטחו, לסוג הנכס ולשימוש שנעשה בו.

תקנות ההסדרים הגדירו (בתקנה 1) ייבית מלאכה - לרבות מוסך'י; ויימשרד, שירותים ומסחר-

לרבות מיתקן חשמל, תחנת אוטובוס, מסעדה, בית קולנוע, תחנת דלק, חנות, רשת שיווק, דוכן, מרכול, בית מרקחת, סניף דואר וסוכנות דואר, שבהם ניתן שירות לציבור ולמעט בנק וחברת ביטות'י.

צווי הארנונח של עיריית תל אביב לשנות המס הרלבנטיות לעררים דנן קובעים, בסעיף 3.2, כי הארנונה הכללית לגבי בניינים שאינם משמשים למגורים, לרבות משרדים שירותים ומסחר, תחושב לפי תעריפים אחידים, למעט שימושים/סיווגים שנקבע להם תעריף מיוחד כמפורט בסעיף 3.3.

אחד מהסיווגיס המיוחדים הקבועים בסעיף 3.3 לצו הארנונה הינו ייבתי מלאכה ומפעלי תעשיהיי, סיווג אשר לטענת העורר יש להחיל על הנכס.

בפסק הדין שניתן בעניין אליהו ווהר חידד בית המשפט העליון את ההבחנה בין נכס המשמש לייתעשיהיי, לבין נכס המשמש ליימלאכהיי, לבין נכט המשמש ליישירותיסיי, בקבעו כהאי

לישנא:

ינפס המשמש ל'יתעשיה'', מאופיין, בבלל, בכבך שמתקיימת בו פעילות ייצור (ייצור מוצר מחומר גלם), במבנה תעשייתי, באמצעות מכונות ופועלי ייצור. מפעל תעשיה מאופיין גס בכך שהוא עוסק בייצור המוני של מוצרים, ולא בייצור על פי הזמנה של לקות קצה ספציפי.

לעומת זאת, הנכסים המשמשים לענפי ה'ישירותים'' הס נכסים שהפעילות בהם מאופיינת, בכלל, במתן שירות אישי בהתאם לצרביו של לקוח קונקרטי, לרוב במבנה משרדים, ועל-ידי בעל מקצוע חופשי (''צווארון לבן'), כגון עורך-דין, רואה-חשבון, רופא, יועץ פיננסי וכדומה.

בתווך בין שתי הקבוצות הללו מצויה קטגורית הנכסים המשמשים ל''מלאכה'י, אשר יש בה שילוב בין מאפייני תעשיה למאפייני שירותים. מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם מאופיינים במרכיב 'ישירותייי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך גיסא, השירות שניתן בבית מלאכה הוא בעל מאפיין ''/תעשייתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפיים מקצועיים ('צווארון כחולי), ולא על ידי פקידים ובעלי מקצועות חופשיים (''צווארון לבן'). כמובן שבעידן המודרני אין מדובר עוד בכוכים חשוכים מוארים בעששיות, אלא בבתי מלאכה המשלבים לצד עבודת כפיים גם עבודה עם מיכון מקצועי מתאים. מאפיינים אלה תואמים לחלוטין את האופי של

4

7

8

.9

0

.1

2

פעילויות הנחשבות כמלאכה קלאסית, דוגמת אלה הנזכרים בהגדרה המילונית של 'יבית מלאבה'' (נגריה, מסגריה וסנדלריה), וכן סוגים נוספים של בתי מלאכת שהשלרות שניתן בהם ללקוחות הוא שירות אישל המאופיין בעבודת כפיים מקצועית.

פעילות המקיימת שני מאפיינים אלה ראויה להיות מסווגת לצרכי ארנונה בסיווג של 'מלאבה'' או '/בית מלאבה'י. '/

בבחינת המבחנים הללו קבע בית המשפט העליון בעניין אליהו ווהר, שדן בסיווג מכבסות לצרכי ארנונה, כי מכבסות מרכזיות, המעניקות שירות המאופיין בעבודת כפיים של עובדי המכבטה, הדורשת מומחיות ומיומנות מקצועית, המבוצעת בחלקה באופן ידני ובחלקה באמצעות מכונות, במבנה בעל אופי תעשייתי ולא במשרד (בשונה מנותני שירותים, כגון עורכי דין, רואי חשבון, רופאים, יועצים פיננסייט, סוכני ביטוח וכדי), הינן בגדר ''מלאכהיי.

כך, קבע בית המשפט העליון בעניין אליהו ווחר, כי לשירות המכבסה המרכזית גלוויס מאפיינים של מיכון ועבודת כפיים מקצועית, אשר הצטברותם מגדירה את המכבסה כמלאכה ומבתינה אותה מעסקי שירותים.

עוד קבע בית המשפט העליון, כי האמור בעניין אליהו ווהר מתייחס יילמכבסות מרכזיות דוגמת מפבסת המערער, ואינם יפים למכבסות שכונתיות המעמידות שירות של מכבסות אוטומטיות, או עסקים המעמידים שירות של משלות פריטים. המתקבלים אצלם לטיפול במכבסה מרכזית. במכבסות כאלה לא מתקיים המאפיין של עבודת כפיים, ובוודאי לא עבודת כפיים של בעל מקצוע, שכן המלאכה מתבצעת על-ידי הלקוח עצמו (במכבסות האוטומטיות), או על-ידי מכבסה אחרת (בדוגמת התיווך והמשלוח למכבסה המרכזית), או שמרביב עבודת הכפיים הוא שולי (במכבסות שבונתיות המבצעות רק בעילות בסיסית של כביסה וגיהוציי.

בענייננו, תיאור הפעילות המתבצעת בנכס, גודלו של הנכס (39 מ"ר), מספר המכונות המצומצם (רי ממצאי הביקורת שנערכה מטעט המשיב, לפיה נראו בנכס 3 מכונות כביסה, 2 מייבשי כביסה, מתלים ובהם בגדים בקולביס, שקיות נילון ובהם בגדים, שולתן גיהוצ עס מגה קיטור ושולחן עס קופה רושמת ומכשיר ויוּח, וילונות על מתלים, חומרי כביסה), מצביע על כי לא מדובר במכבסה מרכזית דוגמת המכבסח שעניינה נדון בעניין אליהו ווהר, העולה כדי בית מלאכה, אלא כי מדובר במכבסה שכונתית, וכי הפעילות המתבצעת בנכס הינה פעילות בטיטית של כביסה וגיהוץ, לגביה נקבע בעניין אליהו זוהר, כי היא כוללת מרכיב עבודת בפיים שולי.

לאור האמור לעיל, אנו קובעים, כי לא ניתן להגמיש את הסיווג ייבית מלאכחיי כך שיכלול בגדרו גם את הנכס.

למען שלמות חתמונה יצוין, כי בניגוד לטענת העורר, או עסקינן בטיווג שיורי.

לאחר פסק הדין בבריימ 4021/09 מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע"מ (פורסם בנבו), אשר קבע, כי יש לסווג מספרה כייבית מלאכחיי, וכי יש להעדיף הגדרה ספציפית על פני הגדרה שיורית, תוקן צו הארנונה של עיריית תל אביב, באישור שר הפנים ושר האוצר, באופן שלהגדרת הסיווג בסעיף 3.2 שכותרתו ייבנינים שאינם משמשים למגוריסיי התווספה התיבה יילרבות משרדים, שירותים ומסחריי.

הערר דנן מתייחס לשנות המט המאוחרות לתיקון סעיף 2.3 לצו הארנונה, לפיכך, אין עסקינן בסיווג שיורי, אלא בסיווג ספציפי של משרדים, שירותים ומסחר.

3. אשר על כן, ולאור האמור לעיל, אנו דוחים את הערר,

7 בנסיבות העניין, לא מצאנו לנכון לחייב את העורר בהוצאות בקשתו זו שנדחתה.

8 בהתאם לסעיף 3 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

9 בהתאסם לתקנה 0 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

-..

0. ניתן בהעדר הצדדים ביום 2 3.

לוייר: שלגמ']: ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורו'יח

ע\496\1\105

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית ערר 140016862

שליד עיריית תל אביב - יפו

דרור סארוגטי ת.ז. *********

- נגדי

מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטת

עניינו של ערר וה הינם הנכסים המפורטים להלן, אשר כינוייס בערר וה יחיה כמפורט להלן:

.1

2

.3

4

5

.6

נכס 1 -- שמספרו בעירייה -- 2000274726.

נכס 2 א',

נכס 2 בי - שמספרו בעירייה - 2000274731.

נכס 3 - שמספרו בעירייה - 2000274676.

נכס 4 - שמספרו בעירייה - 2000405519.

נכס 5 - שמספרו בעירייה 200274691.

תמצית טיעוני העוררת

1

2

3

68

5

6

בשנת 2014 התנהל ערר מס' 140010846 ביחס לנכסים 1-4 מושא ערר זה, אשר בסופו הגיע המשיב עס העורר להטכס פשרה, שעמד בתוקפו עד ליום 31.12.2015.

בשנת 2016 חויבו הנכסים באופן שרירותי, שלא על פי סיווגם בפועל.

במהלך שנת 2016 נפטר אביו של העורר. לכן ועקב נטיבותיו האישיות, לא יכול היה לפעול בעניין שינוי הסיווגים בשנת 2016.

בנכסים 1-4 לא חל שום שינוי מאז חתימת הסכט הפשרה. למעשה, השינוי היתיד שבוצע הוא תוספת של נכס 5 בשטח של 39.30 מ"ר המשמש כנגריה ולאחסון חומרל הנגרייה, לייצור מנורות וליטוש רהיטים.

על אף אופיים המובהק של נכסים 2 אי ו- 5 כנגריה, נכס 3 כאולפן הקלטות ונכסים 1, ;בי ו- 4 כמחסניס - סווגו הנכסים באופן שרירותי כייבנייניס שאין משמשים למגורים'י.

העורר ובת צוגו עושיט בנכסים את אותו שימוש במשך שנים רבות. חנכטיס היו רשומים עייש בת צוגו של העורר וסווגו עפ"י תכליתס במשך תקופה ארוכה, עד לבקשתו של העורר לשנות את שם המתזיק על שמו.

7. הנכסים 2א' ו-5 משמשים לייצור רחיטים ותידוש רהיטים קיימים. בנכסים מצויות מכונות

שונות המשמשות לעבודת הנגרות כגון מסור חשמלי, מלטשת חשמלית מקדחת עמוד ועוד. כמו כן מצויים בנכסים האמורים כלי עבודה כגון פטישים, מסורים מברגים וכוי, וכן חומרי גלס ליצירת רהיטים כגון סוגים שונים של משטחי עצ. הציוד והחומרים הנייל נראו ותועדו ע"י פקת העיריה שביקר בנכס.

8. המושג יינגריהיי הובא לא אחת כדוגמא מובהקת לעסק אשר יש לסווגו כבית מלאכה.

ראה לעניין וה:

עתיימ (בייש) 255/07 איזוטום בע'ימ נ' עירית אשדוד) [פורסם בנבו).

*'...נמצא שהמעבדה אינה מתאימה לסיווג מלאכה, כי לא מייצרים שם דבר, להבדיל ממרפדיה מוסך או נגריה...'/

9. נכס 3 משמש כאולפן הקלטות. חלל האולפן משמש להקלטות חיות של הרכבים גדולים

ותזמורות, ומצויים בו מיקרופונים, עורי מחשוב ומכשור אנלוגי ודיגיטלי להקלטות.

0. באולפן מבוצעות ונערכות יצירות מווּיקליות לכדי פס קול. נכס זה ראוי שיחיה מסווג על פי

תכליתו - אולפן הקלטות, שכן הוא עונח במדויק על ההגדרה שבסעיף 3.3.30 לצו הארנונה של עיריית תל אביב, מכיוון שהוא משמש אולפן הקלטות בו מבוצעות ומוקלטות יצירות מוסיקליות ע"י אמנים שונים לכדי פס קול.

1. הנכסים 1, 2 בי משמשים כמחסן שאינו משמש לשיווק והפצה, ולקוחות העסק אינם מבקרים

בו. מדובר באחסנת טובין בלבד.

12 ₪4 משמש את העורר ובת וגו כמחטן אביורים. העורר ובת ווגו הס מעצבי תפאורה ותלקיס, והם משתמשים בנכס 4, לשם אחסון אביזרים וחלקי תפאורה המשמשים אותם לעבודתס.

3 ססים 1, 2 בי ו- 4 עומדים כולם בהגדרח יימתסניסיי כפי שנקבעה בצוו הארנונה של עיריית תייא.

הנכסים משמשים לאחסנה בלבד ולקוחות אינם מבקרים בהם.

6. חיוב השטתיט שכוסו ביריעת ברונט בכניסה לאולפן התקלטות (נכס 3) ולמחסן אביוּרים (נכס 4)

תמוה ואינו ברור כלל וכלל. מדובר ביריעה שעומקה 1.80 מי בלבד, אשר נועדה להגן על תכולת אולפן ההקלטות ומחסן האביוריס.

5. לחלופין, מדובר בשטחי קרקע שעיקר שימושם עס המבנה, כאמור בסעיף 3.3.20 לצו הארנונה,

ולפיכך יש לתליבס עפ"י תעריף קרקע תפוסה.

6 סט 2 מחווה יימתקן רב תכליתייי כפי שהוגדר בפסיקה, שכן הנגרייה והמהסנים משמשים למטרות שונות לחלוטין, ועל כן יש להפריד בין המחסנים לבין הנגרייה ולסווגם באופן שונה.

ראה לעניין גּח:

עייא 7975/98 אחוזת ראשונים ג' עיריית ראשון לציון [פורסם בנבו].

7. חמשיב עצמו פיצל את נכס 2 לשני חלקים (נכס 2 ונכס 64 תוך שהוא קובע להם סיווג זהה של

ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי. אילו היה סבור המשיב כי החלקיט בנכס 2 משמשים לאותה מטרה לא היה מפצל את הנכס.

תמצית טיעוני המשיב

1

2

.3

4

5

.6

.7

העורר מבקש להסתמך על הסכם פשרה שתקפו פג, ואשר חלק מן ההסכמות בו כלל אינן רלוונטיות לעניינו (לדוגמא לעניין מתן פטור לנכס).

אין בכוחו של הסכם וה כדי לחייב את הצדדים לו והמשיב מוסמך ואף מחויב לחייב ולסווג את הנכסים בהתאם לשימוש הנעשה בהם בפועל.

העורר מנהל עסק של השכרת אביורים ותלקי תפאורות, וכן השכרת חללים לצורך אחסון אביוריס, כאשר חלק מן האביורים עוברים על ידו יישיפוציי על מנת להתאימם לצרכי הלקותות.

על כך העיד העורר בעדותו: '//בהתייחס לתמונות המתעדות את הנכס שמסתלים בספרות 519, אני משיב שכל הציוד מוצע להשכרה. חלק החפצים שנמצאים בחדר הזה לאחר שמתבקשת השכרתם אנו מבצעים בהם שיפוצ'י; ''בהתייחס לתמונות המתעדות את הנכס שמסתיים בספרות 691, אם אני מופנה לתמונה שמסומנת 3, אני משיב שהשעונים שנראים בתמונה מיועדים להשכרה. כל התפצים עוברים לנגריה לשיפוצ וחוזרים להשכרה''.

הנכסים מושא הערר אינם נלווים לנכס אחר בו מתנהל עסקו של העורר, אלא הס עצמם מהווים את עסקו של העורר. אין המדובר בעניינו במחסן ייקלאסייי המשמש לאחסנה ארוכת טוות של טובין, אלא שהציוד המצוי בנכסים מושכר בתלקו ללקוחות העורר, ובסיוס תקופת ההשכרה מוחוּר אל הנכסים עד להשכרה הבאה.

המחוקק העירוני ביקש לייחד את התעריף המיוחד והוול רק לסוג המסוים מאוד של מתסנים -

מחסנים ייקלאסייסיי, שנועדו לאחסנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, אינם ממוקמים לידו, אינט נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ואינם משמשים לצורך קבלת קהל. הנכסים שבענייננו אינם עונים להגדרה צו.

סי 3.3.2 לצו קובע 4 תנאים אשר צריכים להתקיים במצטבר על מנת שנכס :וכר כמתסן, שחינס: (א) הנכס משמש לאחסנה בלבד; (ב) לקוחות אינם מבקרים בו; (ג) הנכס אינו נמצא בקומת העסק אותו הוא משרת או בקומה רצופה לו; (ד) הנכס אינו משמש לשיווק והפצה.

די באי התקיימותו של אחד התנאים, על מנת לשלול את הסיווג האמור. העורר לא הוכיח כי מתקיימים בעניינו התנאים לסיווג הנכס כמחסן.

באשר לתנאי הראשון - בנכסים נעשה שימוש מעורב, ולא ניתן לחסיק כי חשימוש חיתיד הנעשה בהם הינו לצרכי אתסנהח.

כך, בנכס 2 בי נעשח גם שיפוצ של אביוריס באמצעות עבודת נגרות, ובנכס 1 קלימת עמדת איפור המשמשת את האולפן הסמוך, חדר אוכל וחדר צוות.

גם העובדה כי העורר משכיר שטתי אחטנה, שוללת את קיומו של התנאי, כי הנכס משמש לאחסנה בלבד.

8. ביתט לתנאי השני - עולה מדברי העורר כי לקוחותיו פוקדיס את הנכסים ואף התשלום תמורת

האביוריס נעשה לעיתים בנכס עצמו.

ניתן להבחין מן התמונות שצורפו לתצהיר המשיב, כי המשרד מצוי בשטחו של נכס 4. הפעילות הנעשית במשרד חמצוי בנכס, כפי שעולה מעדות העורר עצמו, שוללת אף היא את סיווגו של הנכס כמחסן.

9. ביחס לתנאי השלישי - משעה שהוכת כי המתסן הא למעשה העסק עצמו, אף תנאי וח אינו

מתקיים בענליננו.

0 תס לתנאי הרביעי - עולה מעדות העורר, כי הנכסים משמשים לשיווק והפצה של הציוד והאביוּרים.

1. עולה מן האמור, כי לא מתקיים בענייננו ולו תנאי אחד מבין התנאים המנויים לעיל, לשם הכרה

בנכסים כמחסנים, ולפיכך דין טענות העורר בעניין זה להידחות.

2 חס לנכס 2 בי, מדובר בנכס המשמש הן להשכרת אביוריס וחן לשיפוץ האביורים, כאשר אין הפרדה בין חלקי הנכס השונים, ומדובר בשטח אינטגראלי אחד. מסיבה זו אף אין כל הצדקה לפצל את הנכס לתשבונות שונים כבקשת העורר.

3 אס מתקיימת בנכס פעילות של נגרייה, הרי שזו אינה עומדת בפני עצמה אלא כרוכה בפעילות העסקית של העורר.

4. ממילא אין המדובר בבית מלאכה קלאטי המשרת תכלית סוציאלית שיש הצדקה לעודד אותה

באמצעות הטיווג חמוזל.

העורר לא הוכית כי הוא מספק שירותי נגרות לתושבי הסביבה, ואף לא הוכיח כי הוא סובל ממתת רווחים נמוך.

ראו לעניין זת:

בריימ 4021/09 מנהחל הארנונה של עיריית תל אביב נ' חברת מישל מרסייה בע'יימ (פורסם בנבו).

עעיימ 2503/13 אליהו זהר נ' עיריית ירושלים (פורסם בנבו).

5. העורר לא הניח בפני הועדה הנכבדה תשתית ראייתית לעניין היקף הפעילות של הנגרייה בביצוע

עבודות שאינן כרוכות בעיסוקו של העורר בהשכרת האביורים ושיפוצם.

שיפוצ האביוריס כשלעצמו אינו מצדיק את סיווגו של הנכס כבית מלאכה.

עמ'ינ 44487-08-14 חברת ט.אם.אס תקשורת בע'ימ נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בגבו).

6 5 משמש לאחטנת ציוד רב, כגון אביורי תאורה תלולים, תצוגת שעונים, קרטונים, שולחן

וכו', המשמשים את העורר לצורך ניחול עסקו, ואינם משמשים כתומרי גלם של ייבית המלאכהיי. לפיכך, דין טענות העורר אף בעניין וה להידתות.

7. העורר מבקש להחיל על נכס 3 סיווג אשר אינו תואם את השימוש הנעשה בו, ואת אף אליבא

דיעורר עצמו.

במעמד הביקורת מסר העורר לתוקר השומח, כי: "הנכס משמש כאולפן סאונד וצילום לפרסומות, דיבוב פרסומות ועוד...'.

צילום פרסומות ודיבוב פרסומות תורגיס מן חשימוש המעוגן בהוראת סי 3.3.30 לצו.

8.. התפציס שנראו בנכס, כגון מצלמות, אקרנים, פסי תאורה, חצובות, מטבח מאובור ופינת אוכל, מעידים כי בנכס נעשים שימושים שאינם עונים להגדרת אולפן הקלטות. מנגד לא נראו בנכס ציוד ואבוור המעידים, כי בנכס נעשה שימוש כאולפן הקלטות, כגון ציוד הקלטה, חדרי עריכה, חלל הרמטל וחלל בקרה וכיוצייב.

ראו לעניין וּח:

עמיינ (תייא) 27754-5-11 מאיר אשל נ' ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית תל אביב-*19 (פורסם

בנבו).

9. שטתי הכניסה המקורים בברזנט ונתמכיס ע"י קונסטרוקציית ברול, הינם שטחים המקורים

בקירוי מקובע, קבוע ויביב, ומשכך נכללים בשטח יחידת הבניין, לפי סי 1.3.1 לצו הארנונה. *

0. אין כל הצדקה לאיחוד חלק מהנכסים, היות והם מופרדים פיוּית צה מצה. נוכח השימוש המגוון

הנעשה בנכסים, אין גס כל הצדקה מהותית לאחדס.

4. דיון ותכרעה

1. לאתר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידחות.

2 נקדים ונבחיר, כי צודק חמשיב בטענתו, כי משפג תוקפו של הסכם הפשרה, הוא מוסמך ואף מחויב לתייב ולסווג את הנכסים בהתאם לשימוש הנעשה בהם בפועל, גס אס סיווגם באופן שונת.

ראה לעניין זה:

עמיינ 44487-08-14 חברת טי.אט. סי.אס תקשורת בע'ימ נ' עיריית פתח תקווה (פורסם בנבו):

''משמצא מנהל הארנונה כי הסיווג חיה מוטעה והוא אינו מחויב בהתאם לדין, וכי קיים סיווג ספציפי החל על הנכס, הרי שהדרך הנכונה הייתה לתקן את הסיווג ולהתאים את חיובי הארנונה לשימוש הנכון שנעשת בנכס, כפי שנהג מנהל הארנונה'י.

3. גס לגוף חעניין, אין לנו אלא לדחות את טענות:ו של העורר.

64. אף לא אחד מהנכסים צריך לחיות מסווג בסיווג מחסנים

1 סעיף 3.3.2 לצו הארנונה קובע כדלקמן:

"מחטני ערובה, מחסני עצים, וכן מחסנים אחרים המשמשים לאחסנה בלבד ובתנאי שלקוחות א*נם מבקרים בהם, אינם נמצאים בקומת העסק אותו הם משרתים, ואינם.

נמצאים בקומות רצופות לעסק, ולמעט מחסנים המשמשיט לשיווק והפצה, יחויבו

לפי התעריפים המפורטים לחלן: ....'* (ההדגשות אינן במקור)

2

3

4

לשון הצו אינה גורסת כי כל מחסן מכל מין וסוג שהוא יסווג בסיווג 'ימחסניסיי לצרכי ארנונה. נהפוך הוא. בתּי המשפט קיבלו את עמדת חמשיב, לפיה מחוקק המשנה בעיר תל-אביב ביקש לייחד את התעריף המיותד והצול של יימחסניסיי, רק לסוג מסוים מאוד של מתסנים - מחסנים ייקלאסייסיי, שנועדו לאחסנה ממושכת של טובין, שאינם משמשים את העסק באופן שוטף, ואנם נגישים באופןו תדיר לבעלי העסק, עובדיו /או לקוחותיו ואשר מטבע הדברים מתאפייניס בשטח גדול מימדיס. וו גס הסיבה לכך שהתעריף שנקבע ליימתסניםיי הינו תעריף מוול.

בעניין אה קבעה כבי השופטת אסתר קובו בעתיימ 1710/08 ד.ג.ש בודי פרטס בע'ימ ני

עיריית תל-אביב יפו ואת', (פורסם בנבו) כדלקמן:

/24. ניתן לה*ווכח, כי תכלית העמדה ביטוד חקיקת צו הארנונה, הינה לקבוע תעריף מופחת למחסנים *''קלאסיים'' אשר אינסם משמשים באופן שוטף את העסק העיקרי, ואינם נגישים באופן תדיר לבעלי העסק ולקוחותיו, כלומר הכוונה הינה לכלול בתוך ההגדרה מחסנים המשמשים לצורך אחסנה בלבד, ואשר אינם ממוקמים בצמוד לעסק אותו הם משרתים, ואינם מהווים חלק אינטגראלי ממנו'י. (ההדגשות אינן במקור - התיימ)

ראה לעניין וה גם :

עמיינ 50496-07-10 חברת סבן ניסיים מסחר בעי'ימ נ' עיריית תל אביב - יפו.

עמיינ 21112-01-10 שלמה זבידה נכסים (1999) בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב-יפו (פורסם בנבו) (8.9.2011).

מהעדויות שהובאו בפנינו שוכנענו כי הנכסים מושא הערר אינם משמשים לאחסגה בלבד.

מקבלים אנו את טענתו של המשיב, כי הנכסים מושא הערר אינם נלווים לנכס אחר בו מתנהל עסקו של העורר, אלא הס עצמם מהווים את עסקו של העורר. הציוד חמצוי בנכסיים מושכר בתלקו ללקותות העורר, ובסיוס תקופת ההשכרה מותגר אל הנכסים עד להשכרה הבאה, ברי אס כן, כי בנכס נעשה שימוש מעורב, ולא ניתן להסיק כי השימוש חיתיד הנעשה בהם הינו לצרכי אחסנה.

ראה לענייץ וה:

עמיינ 335/03 מרפז הגניטה - שירותי גניזה בע'יימ נ' מנהלת הארנונה במועצת

האזורית מעלה י*וסף (פורסם בנבו):

'לא בכדי נקבע למחסנים שעור ארנונה נמוך למטר רבוע ביחס לעסקים אחרים.

נקודת המוצא היא ששטחו של מתסן משמש שטח עזר לעסק, והוא נועד לאחסן סחורות. הארנונה לעסק נקבעת על פי מיקומו ועל פי מהותו, ואילו הארנונה למחטן נקבעת רק על פי שטחו, בשיעור מופחת אחיד לגבי כל סוגי העטסקים.

באשר, כמו בענייננו המחסן הוא העסק, אין הצדקה להעניק לעסק זה תקלה גורפת בארנונה רק משום שפל העסק מתנהל במחסן שבו נותנת המערערת שירותי גניזה ואחסגה'י.

5

6

7

עת'ימ (נצרת) 1064/05 תנועת ההעסק ושות' נ' מנהלת הארנונה בעיריית עפולה :

'...נכס מאחסן בתוכו סחורה שלא לשם אתסון ככזה אלא במעין ''יעמדת המתנת"י לממכר בכל זמן נתון, הגם שנועדה לממכר סיטונאי, אין לסווג וכמחסן אלא ב'יעסק'י לבל דבר ועניין...'',

עמ'ינ (נצרת) 107/02 הריבוע הכחול נ' מנהלת הארנונה בעיריית עפולה, תק- מח (2003

(7181)02:

%/44. אלן המדובר באתסון טחורה לשם אחסון אלא רק החזקת סחורה במעין ''עמדת המתנה'י, בשהיא זמינה בכל זמן לשמש כסחורה בעסק עצמו, זו סחורה המיועדת לממבר בלי זמן נתון ואין מדובר בסחורה המיועדת לאחסון.......-5',

עתיימ (נצרת) 1064/05 תנובת העמק ושות' ג' מנהלת הארנונה בעירית עפולה, תק- מח

5), 8923 :

''מכלל האמור, הגעתי למסקנה אליה הגעתי גם בעמ'ינ (נצרת) 107/02 ריבוע בחול נ' מנהלת הארנונה בעירית עפולה, תק- מח 2(2003) 7181, כי נכס המאחסן בתוכו סחורה שלא לשם אחסון ככזה אלא במעין ''עמדת המתנה'' לממבר בכל זמן נתון, הגם שנועדה לממכר סיטונאי, אין לסווגו במחטן אלא ב'יעסק'' לבל דבר ועניין, וזאת הגם שכאן, בניגוד לעמ''נ 107/02 הנ''ל מיקום הימצאו של המחסן שונה (אין מדובר בענייננו כאן במחסן הצמוד לרשת שלווק). משהגעתי למסקנה כאמור, (גם כאשר ראוי, עדיף ונכון היה לפרט בצווי הארנונה הגדרות כהלכתן ומוטב שהמשיבה אכן תנהג כך) אין לומר כי החלטת הרשות בסיווג הנכס נגועה בחוסר סבירות קיצוני, המצדיקה התערבות של בית המשפט"י.

עמיינ (חיפה) 304/03 המשביר לצרכן ישראל בע'יימ (בהקפאת הליבים) נ' עיריית

כרמיאל תק- מח 1(2006) 2569:

'שטחי המחסנים של המערערת אינם נכסים עצמאיים ואוטונומיים, שתכליתם אחסון, ובהט מוחזקת סחורה לתקופת אחסון ארוכה, אלא הם קיימים כחלק ממכלול עסקי המורכב משטחי מכירה ושטחי אחסון'.

את ועוד, בנכס 2 בי נעשה גם שיפוצ של אביוריס באמצעות עבודת נגרות, ובנכס 1 קיימת עמדת איפור המשמשת את האולפן הסמוך, חדר אוכל וחדר צוות.

גס העובדה כי חעורר משכיר שטחי אחסנה, שוללת את קיומו של התנאי, כי הנכס משמש לאחסנה בלבד.

גם התנאי שיילקותחות אינם מבקריט בהסיי לא עומדת העוררת. שכן, כעולה מדברי העורר לקוחותיו פוקדיס את הנכסים, ואף התשלוט תמורת האביוריס נעשה לעיתים בנכס עצמו.

5 אין לסווג את חיינגרייהיי כבית מלאכה

1

מקבלים אנו את עמדת חמשיב כי פעילות הנגרות המתבצעת על ידי העורר אינה מצדיקה את סיווג הנכס כבית מלאכח.

2

3

8

5

6

7

מדובר בנכס חמשמש הן להשכרת אביורים והן לשיפוץ האביורים, כאשר אין הפרדה בין תלקי הנכס השונים, ומדובר בשטת אינטגראלי אחד.

העורר לא הנית בפני הועדה הנכבדה תשתית ראייתית לעניין היקף הפעילות של הנגרייה בביצוע עבודות שאינן כרוכות בעיסוקו של העורר בהשכרת האביורים, ומהראיות שחוצגו בפנינו, עולה, כי, הפעילות בנגריה אינה אלא לצרכים עצמיים, קרי, חלק בלתי נפרד מפעילות השכרת האביורים, ולא נועדה אלא לצורך וה.

לא מצאנו כל הצדקה לפצל את הנכס להשבונות שונים כבקשת העורר.

הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאט לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן יירב תכליתייי בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין תלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד. מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו באו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הטיווג.

על פי ההלכה הפסוקה, שאלת אופיו של מתקן וה או אחר נבחנת בשים לב לויקה הקיימת בין תכליתה של יחידה אחת לתכליתה של חיתידה הסמוכה, ובשים לב לשאלה אס השימוש בחלק ספציפי הכרתי למהות הארגון בנכס ולמימוש תכליתו.

עוד קובעת ההלכה הפטוקה, כי אין לפצל נכס המקיים מהות אחת, לנתחיס קטנים טפליס ושולייסם למחות העיקרית, על מנת לסווג כל חלק וחלק בנפרד לפי שימוש.

ראה לעניין ּח:

עייא 7975/98 אחוזת ראשונים רובינשטיין שותפות רשומה נ' עירית ראשון לציון,

[פורסם בנבו], 9.2.2003):

''השאלה היא, אם כן, מתי נאמר כי ביחידות שטח סמוכות נעשה שימוש שונה בכל אחת מהן, המצדיק סיווג נפרד, ומתי נאמר שגם אם בכל אחת מיחידות אלה מתרהחשת אמנם פעילות שונה, משולבות פעילויות אלה זו בזו ותכליתן אחת ועל כן אין מקום לפצלן לצורך הסיווג. לעניין זה הוצעו מספר מבחנים. מבחן אחד הוא, בחינת קיומה של זיקה בין תכליתה של יחיזדה אחת לבין תכליתה של יחידה סמוכה. אם קיימת זיקה כזו, נראה ב'מתקן הרב-תכליתי' נכס אחד ואילו בהעדר זיקה כזו, הרי שכל יחידה תסווג בנפרד... מבחן אחר הוא, האם השימוש בחלק ספציפי, הכרחי למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו...'/.

וראח גס :

בריימ 9205/05 מנהל הארנונה נ' היפר שוק 1991 בע"מ, תק-על 4(2006) 1520 :

'יבפסיקתנו נקבע בעבר הכלל כי במתקן רב תכליתי, שניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה סיווג הנכס לצרכי ארנונה לפי השימוש וחתכלית של בל חלק בנפרד (ראו, בג'יצ 764/88 דשנים וחומרים כימיים בע'ימ נ' עיריית קריית אתא, פ'יד מו(1) 793, 816). בפטיקה מאוחרת יותר אימף בית משפט זה את המבחנים

8

שנקבעו בפסיקת בתי המשפט המחוזיים להכרעה בשאלה מתל תסווגנה יחידות שטח סמוכות תחת סלווגים נפרדים ומתי תסווגנה תחת סייווג אחד, על אף שבכל יחידת שטח מתנהלת פעילות אחרת. לעניין זה אומצו שני מבחנים, שאינם מהווים רשימה סגורה. המבחן האחד הוא בחינת קיומה של זיקה בין היתידות השונות, שאם היא קיימת אז יש לראות במתקן הרב התכליתי נכס אחד לצרבי סיווג הארנונה. המבחן האחר שאומץ הוא האם השימוש בחלק ספציפי של הנכס הפרח למהות הארגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתויי.

כן ראה:

ברמ 8099/09 ונדום אופנה בע''מ נ' עיריית תל אביב-מנהל הארנונה, דיניס עליון 2009

(101) 1284 :

''הלכה פסוקה היא כי יש לסווג נכס בהתאם לשימוש שנעשה בו. מקום בו מדובר במתקן ''רב תכליתייי בעל שימושים מגוונים אשר ניתן להפריד בין חלקיו השונים, ייעשה הסיווג לפי השימוש והתכלית של כל חלק בנפרד (בריים.

6 מצספה תת ימי ים סוף בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עיריית אילת ([פורסים בנבו], 2.1.2007); בג''צ 764/88 דשנים והומרים כימיים בע'/מ נ'

עיריית קרית אתא פ'/ד מו (1) 793, 816 (1992)). אולם, מקום בו מדובר במתקן רב תכליתי בו משולבות הפעילויות השונות זו בזו ותכליתן אחת - אין מקום לפצלן לצורך הסיווג (וראו: בר''ם 8242/08 מפעלי נייר אמריקאיים ישראליים בע'ימ נ' מנהלת הארנונה של עיריית חדרה ((פורסם בנבו], 22.7.2009); בג'ייצ 8 דשנים וחומרים בימלים בע'ימ נ' עיריית קריית אתא, פיד מו(1) 793 (1992). שאלת אופיו של מתקן זה או אחר נבחנת בשים לב לזיקה הקיימת בין תכליתה של יחידיה אחת לתכליתה של היחידה הסמוכה; ובשים לב לשאלה אם השימוש בחלק ספציפי הכרחי למהות האוגון העיקרי בנכס ולמימוש תכליתו... ''

וראה גס:

בריימ 5557/06 מצפה תת ימי ים סוף בע'ימ נ' מנהל הארנונה, תק-על 1(2007) 31.

בעמיינ 233/06 תכפ סוכנויות 1993 בע'יימ ג' מנהל הארנונה בעיריית ת'/א [פורסם בנבו], 6.5.2007 שס בית המשפט את הדגש על גודל הנכס, וקבע כי לשם פיצול נכס לצורכי החיוב בארנונה על הנכס להיות יירתב מימדיסיי. עוד נקבע כי אין לפצל נכס שחינו נכס הומוגני בעיקרו, המקייס מהות אתת, ואשר פיצולו לצרכי סיווג ארנונה

חינו מלאכותי בעליל:

"כאמור לעיל - גודלו הבולל של הנכס נשוא ערעור זה הוא 292 מ''ר, בלבד. אין ספק בעיני בי לא לכך כיוונה הפסיקה בדרישה כי לשם פיצול הנכס עליו להיות 'ירחב מימדים"י..

.6

9

0

1

10

לגישתי - וגם זאת עולה מהפטיקה - הדרישה של היות הנכס "רב תכליתייי ו'/בעל שימושים מגוונים" מצריך שונות תפקודית ותוכנית של השימושים.

בענייננו הנכס נשוא הדיון הוא ''נכסי הומוגני בעיקרו'י, '*המקיים מהות אחת'יי, שפיצולו לצרכי סיווג ארנונה הינו מלאכותי בעליל. שבן, אפילו אם אין כל אחת משתי התכליות ''הכרחית'' לרעותה - הרי שקיימת ביניהן 'זיקה'' מובהקת, והן ''משולבות'' זו בזו ומשלימות זו את זו במתן השירותים העסקיים של המערערת. 'י

יישומו של הכלל בענייננו מוביל למסקנה, כי לא ניתן לפצל את הנכס לשתי תכליותיו, וואת הן לאור שטחו הכולל של הנכס, והן לאור העובדה שקיומה של הנגרייה הינו הכרתי למהות פעילות ההשכרה של העורר, וקיימת זיקה ישירה בין שתי חיחידות.

יישומו של חכלל לענייננו, מוביל גס למסקנה כי קיומה של הנגרייח הכרתי למהות עסקו של העורר, הוא המאפשר את השכרת הציוד והאביורים, כי השטת המשמש לנגרייה הינו נלווה וטפל לשטח העיקרי, המשמש להשכרת ציוד ואביוּרים, וכי שטת הנכס כולו משמש לצורך מטרה אחת כחלק מיתידה כלכלית אחת.

אשר על כן, ומהטעמיס שלעלל, אין לנו אלא לדחות את הערר בעניין וּה.

אין לסווג איוח מהנכסים כאולפן הקלטות.

1

2

3

סעיף 3.3.30 לצו הארנונח כולל סיווג של יאולפן הקלטותי, אשר נוסף לצו הארנונה של עיריית תל אביב בשנת 2014, על מנת להוזיל במעט את הארנונה החלה על אולפני הקלטות, הגם שלא הוכרו כימלאכה ותעשייחי.

אולפן הקלטות מוגדר בסעיף 3.3.30 כיימקום בו מבוצע מעובד ומתועד (מוקלט) תחת קורת גג אחת, קול מוסיקלי בלבד (שירה ונגינה) בנוכחות של אמן במקום לכדי פורמט דיגיטלי או אנלוגי שלא ביחד עם שימושים אחרים והוא מהווה עסק בשלעצמויי.

הצהרות העורר בפני תוקר השומה במעמד הביקורת, כי: ''הנכס משמש באולפן טאונד וצילום לפרסומות, דיבוב פרסומות ועוד...'י, והתפצים שנראו בנכס, כגון מצלמות, אקרניס, פסי תאורה, חצובות, מטבת מאובור ופינת אוכל, מעידים כי בנכס נעשים שימושים שאינם עונים להגדרת אולפן הקלטות, ואשר על כן, אינם מאפשרים את החלת סעיף 3.3.30 לצו על הנכס.

חיוב השטח המקורת

1

2

העורר תולה יהבו בעניין גח בטענה, שעסקינן בקרוי מברונט שעומקו 1.8 מי בלבד.

דא עקא, שעל פי הפסיקה קירוי הוא קירוי - יחיה מקורו אשר יהיה, וממילא אין השטת מתולב, אלא על פי השטח המקורה בלבד, ואם עסקינן ב 1.80 מי, אזי והו השטת חמתוייב.

10

11

ראה לעניין וה:

עמיינ 28710-10-11 דלק חברת הדלק של הישראלית בע''מ נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (פורסם בנבו)

3 מדובר בשטתים המקורים בקירוי מקובע, קבוע ויציב, ומשכך נכללים בשטח יחידת

הבניין, לפי סי 1.3.1 לצו, לפיו:

''בשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין לרבות *ציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות טככות ובריבות שחייה'"'.

5 אשרעל כן אנו דותחיס את הערר. בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

6. בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות

הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

7 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

8 ניתן בהעדר הצדדים ביום >ב|5

]

יו"ר ו ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

ע\512\1\105

11

בפני ועדת הערר לקביעת ארנונה כללית עררים 140015447, 140017292,140018306

שליד עיריית | תלאביב | - יפו

העוררת: טלקאר חברה בע''מ

- נגדז

המשליב: מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו

החלטה

1 עניינו של ערר וח חינם שטחים בבניין שבבעלות העוררת, המצוי ברתוב המסגר 32 בתל אביב,

הרשומים בפנקסי העירייה כנכס מס' 2000393111, ומחוייבים בח-ן 10598504 ובח-ן 10598503 (להלן: ''הנכסי).

תמצית טיעוני העוררת

< 2.1. עד סוף שנת 2015 החזיקה העוררת בכל שטתי המבנה שברחוב המסגר 32 ותויבה בגינו בארנונה.

2. התל מתחילת שנת 2016 השכירה העוררת את השטתיס המצויים בקומות 3-5 וכן שטתי חנילה

המצוליס בקומות 4 ו- 2] ולאור ואת העוררת מחויקה בפחות מ- 80% מכלל השטחים המצוליס במבנת.

3. בנכס אין וועד בית או חברת ניהול המחציקים בשטחים המשותפים.

64 על אף האמור, העוררֶת מחויבת בארנונה בגין השטחים המשותפים המשרתים את כל דיירי

הבניין הכוללים :

1 165.27 מ"ר המצויים בקומות שטחי החנלון התת קרקעיים, שתויבו בסיווג ייעסקיס", והמשמשים כחדרי שירות, הכוללים שירותים משותפים, חדרי ניקיון, חדרי מכונות

וכו

2 570.87 מ"ר המצויים בקומת הגג ובקומות המרתף, המשמשים כחדרי מכונות ומנועל המזגנים של כל הבניין, שחויבו בסיווג יימלאכהי.

5. חדרי המכונות מצויים בגג ובמרתף וכן חדרי השירות המצויים במרתף, הס שטה משותף;

הפטור מארנונה.

6. היות ובבניין מצויים מספר מחציקיס ואין נישום המחויק ביותר מ- 80% משטחי הבניין, אין

לחליב בבנלין ה בגין שטתים משותפים.

7. בפסייד שנתן בעמיינ 11515-0116. עיריית תל אביב יפו נגד אס.אל.פי. מוצרי מעבדות בע'ימ

(להלן: /פס/ד אס.אל.פי./) נקבע, כי שטח המשותף המשמש את כלל דיירי הבניין כתדר מדרגות ותדר אשפה פטור מארנונה בהתאם להוראות סעיף 1.3.1 לצו הארנונה של העירייה.

8. בענייננו אין כל הבדל בין תדרי השירות וחדרי המכונות המשותפים, ובין חדרי האשפה וחדרי

המדרגות, אותן פטר מארנונה בית המשפט בפטייד אס אל.פי.

9. בהתלטות שבערר פי שבע טכנולוגיה בע'ימ נ' מנחל הארנונה של עיריית תל אביב ובערר קרנית

קרן לפיצוי נפגעי תאונות נ' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב נקבע, כי איו לחייב בארנונח שירותים, חדרי מדרגות, חדרי מעליות, מטבתון וחדרי שירות אחרים.

0. משחמשיב לא ערער על החלטות אלה, יש לקבוע שמדובר בשטחים משותפים, אשר דינם לא

להיות מחויב בארנונה.

1. בכדי שנישוס יחויב בארנונה בגין שטח מסוים הוא צריך לההציק בו. בהטלת החיוב על שטת זה

התעלס המשיב לתלוטין מהעובדה, כי העוררת אינה המהציקה בשטחים המשותפים, ואינה בעלת הויקה הקרובה ביותר אליהם, וכי שטחים אלו משרתים את כל דיירי הבנילן.

2. מבדיקת הראיות שהגיש המשיב לוועדת הערר עולה, כי המשיב כלל לא בדק את טענות העוררת

המתליחסות לשטחים המשותפים, אלא הסתמך על דויית ביקורת מיום 14.4.2015 (שנח לפנל הגשת ההשגה), אשר בו נבדקו שטחי החניון בלבד.

3. דו'יח הביקורת משנת 2015 שהגיש המשיב, אינו רלוונטי לעניין השטהים המשותפים, חואיל

ובשנת 2015 החויקה העוררת בכל שטחי הבניין, ורק לאחר שהשכירה למעלה ממחצית השטחים בבניין בתחילת 2016, הוגדרו לראשונה חדרי המכונות, מנועי המזגנים בקומת הגג, וחלקיט מהשטהיט בקומת המרתף כיישטחיס משותפיסיי, הואיל והחלו לשמש את כל דיירי הבניין.

4. הגשת ההשגה, בעקבות השינויים שחלו בנכס, חייבה את המשיב לבדוק את טענת העוררת

כדבעי, מבלי להעביר את הנטל על כתפיה של העוררת, ובוודאי שאין להסתמך על דו"ח ביקורת מתקופה שאינה רלוונטית להשגה, שאם לא כן, אין כל משמעות לוכות הנישום להגשת ההשגת.

5" טס אם יש ספק לגבי פרשנות המונת ייבנייןיי בצו הארנונה של העירייה, חרי שעדיין תיטה הכף לפרשנות העוררת נוכח ההלכה בדיני המיסים, לפיה כאשר תכליתו של דבר חקיקה אינה ברורה יש לפרשה באופן המקל עם הנישום.

לפיכך, וככל שיש מחלוקת לגבי חיובס של השטחים המשותפים, הרי שיש להעדיף את פרשנות העוררת.

3 תמצית טיעוני המשיב

1. דתיליה על הסף -- איחור בהגשת ההשגה

1 ביום 12.1.16, בעקבות השכרת הלק משטחים בבניין ע"י העוררת, נשלחה לעוררת הודעת שומח עליה ניתנה לה הצכות להגיש השגה כדין.

3

4

5

העוררת פנתה למשיב לראשונה במכתב מינם 5.5.16 המתיימר לחלות 'יהשגהיז.

לא ניתן לראות בפנייה וו שחוגשה באיתור ניכר, אמן רב לאחר המועד הקובע בדין לצורך הגשת השגה, משום ייהשגת".

המשיב הבהיר לעוררת שפנייתה אינה בגדר השגה כדין, אך זו בתרה שלא להתליחס לעניין וה באופן ענייני בין במסגרת תצחיריח ובין במסגרת סיכומיה; וכלל לא טרחה להבהיר את המועד בו קיבלה את דרישת התשלום.

הערר דנא למעשה אינו ייערריי על תשובת מנהלת הארנונה, על אף כותרתו של המסמך, שכן לא ניתן לחגיש ערר מקום בו לא הוגשה השגה כדין, ולכן יש לדחות את הייערריי דנא על חסף.

2. דחייה על הסף -- הרחבת חזית

41

2

43

4

בפניית העוררת מיום 5.5.16 ביקשה העוררת להפחית מחיוביה, את השטחים הטפניים בבניין המחויבים תחת ח-ן 10598504.

במסגרת התצהיר והסיכומים שהוגשו מטעמה של העוררת, הוסיפה העוררת טענה חדשה, לפיה יש להפתית מחיוביה שטת של 165.27 מ"ר, המהווים שטתים משותפים לכל דיירי חבניין, וכוללים חדרי שירות, מחסנים וחדר האחראי לתחזוקת הבניין מטעם הדיירים המחציקיים בבניין.

טענות אלו לא הועלו ע"י העוררת במסגרת השגתה והערר שהוגשו, ומשכך, יש לדחות על הסף את טענות העוררת בעניין זה, המהוות הרחבת חצית אסורה.

ואת ועוד, תשריט השטחיט המשותפים, צורף כנספת אי לסיכומי העוררת, וכלל לא היווה חלק מהראלות שהוגשו לוועדת הערר הנכבדה, ולפיכך אין ליתן לו כל משקל בנסיבות הערר דנא, ובפרט כשעולה ממנו כי חוא מיום 2.4.12.

3. חיוב העוררת בשטתים הטכניים נעשה בדין

1

2

3

העוררת מצטטת לעניין וה בסיכומיה באופן חלקי ובחוסר תום לב של ממש את האמור בסעיף 1.3.1 ת' לצו הארנונה, תוך שהיא משמיטה חימנו את סיפת הסעיף, לפיה:

"*שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אויר וכיוצא בזה והמוחזקים באחריות חברת נלהול או ועד הבית - יחויבו במלואם'י.

השטחים עליהם מלינה העוררת מהווים שטחים טכניים, שהחינם ברי חיוב בהתאם לסיפא של סעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, הקובע באופן ספציפי ומפורש כי מדובר בשטתיס שאינם פטורים ויתויבו במלואם, ואת להבדיל משטחים משותפים אחרים העונים לתנאים הקבועים ברישא של הסעיף.

העוררת מבקשת לתמוך טענותיה בפסייד אס.אל.פי., אך הדברים אינם דומים כלל למקרה שלפנינו. בפסייד אס.אל.פי. דובר על חיוב של גרם מדרגות, אשר לקביעת בית המשפט כלול בגדר הנכסים המצוינים ברישא של טעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה, כאשר בענלינו המדובר בשטחים טכניים, התוסייס תחת הטיפא של הסעיף.

4

468

5

6

7

8

מבדיקה שנערכה ע"י המשיב ומהמידע..שנמסר ע"י העוררת, עולה כי שטת .הנכט מושא המחלוקת בו מצויים מתקנים טכניים כגון: מנועי מזגנים, חדרי מכונות וכדי המשמשים את העוררת ואת שוכריה בבנלין, נמצא בשליטתה ובתוקתה הבלעדית של העוררת, והעוררת אתראית על תהזוקתם, ניחולס ותפעולס של השטתים.

אין בהשכרת חלק מהשטחים בבניין ע"י העוררת בכדי להשפיע על חבותה בגין השטחים הטכניים בבניין, בהיותה הגורם המחזיק, בעל השליטה, והאתראי על תתזוקתם ותפעולס של השטתיס אלו. משכך, ולנוכת העובדה שהשגתה של העוררת הוגשה באיחור והתייחסה אך ורק לשטחים הטכניים, הרי מבלי לגרוע מטענת המשלב, כי נטל ההוכחה מוטל על העוררת, ממילא לא היה צורך בעריכת ביקורת בנכס לצורך בחינת נושא זח.

מבלי לגרוע מטענת המשיב, כי טענות העוררת כי אין לתייבה בגין שטתי שירות כדוגמת חדר תקשורת, חדר ניקיון וכדי, הינן בבתינת הרחבת חצית, הרי מדובר בטענות לאקוניות וכלליות. לא ברור מהו גודל השטח הנטען, מהו מיקומו, מח חשימוש שנעשה * בו, ומי הגורם המחזיק בו, וכבר משום כך יש לדהות טענות אלו.

טענה וו אף סותרת את האמור בתצחירו של מר דה טולדו, שטען כי /'*שטחים אילו הינם שטחים משותפים לכל דיירי הבניין וכוללים חדרי שירות, מחסנים וחדר האחראי לתחזוקת הבניין מטעם הדיירים המחזיקים בבנייןי.

מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולמען הוהירות בלבד, יצוין כי העוררת כלל לא הוכיחה כדבעי כי אין מחוּיק המחויק בלפחות 80% בכל קומה; וממילא לא הוכיתה כי מדובר בשימושים שיש לפטרס מתשלום ארנונה, אף אס משתמשים או נהנים מהם מספר מחזיקים במשותף.

תמצית טיעוני תשובה מטעם העוררת

1 דרישת השומה התקבלה אצל העוררת בתחילת חודש מרף 2016. המשיב קיבל את ההשגה ביום

.2

3

4

6 הננו כ - 60 יום לאחר קבלת עדכון שומת הארנונה על ידי העוררת. לאור האמור, לא חל כל איחור בהשגת העורר לשנת 2016 כטענת המשיב.

בהשגה שהגישה פרטה העוררת את כל השטחים המצוליס בנכס, וטענה באופן כללי כנגד תוב השטחים המשותפים בגג המבנה ובקומות המרתף בהם נכללים חדרי מכונות, שירות (אשפה וניקיון) מתקנים וכוי.

מחאמור בהשגה יהשטחיס המשותפיט משמשיט כחדרי מכונות ומתקנים בקומת הגג וקומות המרתףיי, ניתן להיווכת כי כוונת העוררת היתה להדגיס את השימוש בשטחים המשותפים, ולא להציג רשימה סגורה ומפורטת של כל השימושים בשטחים המשותפים המצוליס בבניין.

את ועוד, בסעיף 3 לערר לשנת 2016 נאמר -- ייהשטתיס המשותפים המשמשים כחדרי מכונות, מתקנים ומשרדים המצויים בגג המבנה ובקומות המרתף המשרתים את כל דיירי הבנללן.

.5

מהאמור בערר ניתן להיווכת כי טענה העוררת שאין לתייב את השטתים שסווגו בתעריף יימשדדים'י הכוללים חדרי שירות, חדר האתראי על תתזוקת הבניין והמתסניס, וואת בניגוד לטענת המשיב, שטען כי העוררת לא הכלילה שטחים אלו.

5. *תרה מכך, בהשגה ובערר לשנת 2017 שאוחד על ידי וועדת הערר עס הערר לשנת 2016 הציגה

העוררת את השטחתים המשותפים ביתר פירוט כדלהלן - השטחים המשותפים המשמשים כחדרי מכונות, מתקנים ומשרדים המצויים בגג המבנה ובקומות המרתף שחויבו בהשבונות הארנונה מס' 10598504, 10598503 .

דיוו והכרעת

1 לאחר ששמענו את הצדדים, עלינו בסיכומיהס, כמו גס באסמכתאות שהוגשו על ידם, הגענו לכלל דעח, כי הגם שדין טענות המשיב למחלקת הערר על הסף דינן להידתות, הרי אין לנו אלא לדחות את הערר לגופו.

2 לא הוכת איחור בהגשת ההשגה

1 סעיף 3(א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו - 1976

(להלן: ''חוק הערר'י), קובע כהאי לישנא :

''ימי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלוט להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...'/

2 כעולה מלשון הסעיף, מנין תשעים הימים להגשת ההשגה מתחיל ביום קבלת הודעת התשלום.

ראה לעניין ות:

תייא 177/92 עיריית תל-אביב - יפו נ' בוקסנבוים ואח'.

43 ככאשר עסקינן בטענות בדבר מסירה, אשר החל ממועדה נספרים מועדים על פי דין, יש להוכיח מסירה בפועל לנישום.

4- בענילננו, חמשיב לא הציג בפנינו כל ראיה כי הודעת השומה נמסרה לעוררת קודם למועד חמוצהר על ידה, ואשר על כן אין לנו אלא לדחות את טענתו בעניין וּח.

3 הרתבת חצית

1 צר לנו על כי בבקשתה לאיחוד הדיון של הערר שהוגש בגין שנת 2017 עס הערר שהוגש לעניין חיובי הארנונה בגין שנת 2016, הטעתה העוררת בטענה, כי מדובר בעררים המעליס שאלות וחות, ועל כי המשיב לא הפנה את שימת לב הוועדה לשוני זח.

2 עיון מדוקדק בעררים מצביע על הבדל מהותל בין העררים.

3 אתר שבתנו חיטב את העררים שהגישה העוררת, הגענו לכלל דעה, כי בניגוד מותחלט לטענות העוררת, הערר לשנת 2016, הוגש אך ורק בגין השטח של 570.87 מ"ר, המתויב בתשבון ארנונה 10598504, ולא התייחס לשטת של 165.27 מ"ר, המחויב בחשבון ארנונה 10598503.

4

5

6

7

.8

9

ויודגש, איננו מקבלים את טענת העוררת בתשובתה לסיכומי חמשיב, כאילו כשכתבה בהשגתה, כי ייהשטחיס המשותפים משמשים כחדרי מכונות ומתקנים בקומת הגג וקומות המרתףיי, היא התכוונה להדגיס את השימוש בשטתיס המשותפים, ולא לפרט רשימה סגורה. אין מדובר אלא בניסיון ללהטט במילים, בניגוד גמור ללשון המפורשת בו נכתבו הדברים. אמנם העוררת השתמשה באות 'יכיי - ייכחדרי מכונות ..*, ואולם ברי מהמשפט כולו, כי לא חיתה כוונה לפרט רשימה של דוגמאות לשימוש, אלא להבהיר במפורש, למה משמש החדר.

לא זו אף זו, עיון בהשגה בגינה הוגש הערר, מעלה כי העוררת כתבח במפורש, בסעיף 5 להשגתה, כי ההשגה מתייחסת לשטחיט המתויבים בחשבון ארנונה 10598504. הא ותו לא!

לאור האמור לעיל, אנו מקבלים את טענת המשיב, כי טענות העוררת באשר לשטת של 7 מ"ר המתויבים בחשבון ארנונה 10598503, הינה בבתינת הרחבת חצית, בכל חקשור לערר שהוגש לשנת 2016.

להבדיל מהערר לשנת 2016, בהשגות ובעררים לשנים 2017 ו- 2018 טענה העוררת מפורשות, כי השגותיח מתייחסות לשטתיס המחויבים בתשבון ארנונה 10598504 ובחשבון ארנונה 10598503.

לא זו אף זו, בניגוד לטענת המשיב, בתצחירו התליתס עד העוררת במפורש לשנל חשבונות הארנונה האמורים.

בהקשר זה נציין, כי דווקא טענת חמשיב, כי העוררת כלל לא הוכיחה כדבעי, כי אין מחויק המחויק בלפתות 80% בכל קומת, הינה בבחינת הרחבת חזית. טענה גו לא נטענה על ידי המשיב בתשובות להשגה ולא בכוגבי התשובה לעררים, ומכאן שאיננו יכולים לקבלה.

4 העוררת חבה בתשלום ארנונם בגיו השטח של 570.87 מ"ר, המתוייב בהשבון ארגונה 14

1

2

מחראיות שהוצגו בפנינו עולה, כי שטח הנכס בו מצויים מתקנים טכניים כגון: מנועל מזגנים, חדרי מכונות וכדי, המשמשים את העוררת ואת שוכריהח בבניין, נמצא בשליטתה ובחוקתה הבלעדית של העוררת, וכי העוררת אחראית על תחווקתס, ניהולס ותפעולס של השטתים.

הדברים עולים מפורשות, מעדותו של, מנחל הכספים של העוררת, מר יגאל דה טולדו, שהעיד, כי: '/אנתנו אחראים על התחזוקה של השטחים מושא העררי; 'ילעוררת יש נכטים רבים ויש מחלקת תחזוקה שהיא בין השאר מבצעת את התחזוקה של השטחים מושא הערר, כמו גט שטחים נוספים, שמוחזקים ע'יי העוררת'י.

3

08

מהראלות שהוצגו בפנינו עולה, כי בהעדר חברת ניהול תיצונית לבניין, העוררת, שחינת הבעלים חיחידי של הבניין, משמשת בפועל כחברת הניהול של הבניין ו/או כוועד הבית של הבניין, והיא אחראית על תתזוקה ותפעול של השטחים הטכניים בבניקן, ולפיכך בעלת הציקה הקרובה ביותר לשטתים.

אף אס אין תחברת ניהול תיצונית לבניין, ו/או לא נבתר וועד בית לבניין, בהיות העוררת הבעלים היחידי של הבניין, ובנושאה בפועל בתפקיד, חברת הניהול ו/או וועד הבית חבה היא בתשלום בגין שטחים טכניים אלה, שהינם ברי חיוב על פי סעיף בסעיף 1.3.1 חי לצו הארנונה קובע, כי *שטחים המשמשים למערכות אנרגיח, מיזוג א

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]