החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 14 לדצמבר 2017

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 04/12/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז בכסלו תשעח

מספר ערר: | 11:39 / 140017353

מספר ועדה: | 11632

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: אורבן פלייס בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מקבלים את הערר מהנימוקים שפורטו ע"י ב"כ העוררת. העובדה כי בענייננו העבודות ביתרת שטח הנכס החלו בתוך כחודש מתחילת העבודות ואף ניתן בגינן פטור בגין כח סעיף 330 לפקודה, אך מחזקת את עמדתנו בעניין זה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האונטוקנט של המשיב.

\\ .

יו"ר: עו"ד ות חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

דוו

תאריך :| טז בכסלו תשעח

17|

מספר ערר: | 12:39 / 140017761

מספר ועדה: | 11677

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

ביטון רפאל תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10134928

מספר חוזה: 14281

כתובת הנכס: הירקון 98

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: רחלי ברלינר

נוכחים:

העורר/ת: ביטון רפאל - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: רחלי ברלינר

החלטה

העורר הוזמן לדיון אך לא הגיע.

בנסיבות העניין ולאור האמור בתגובת המשיב אנו דוחים את הערר.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 4.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות/ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה-זן באתר|הא/נטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד ]\ שלומית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | יז בכסלו תשעח

1.7"

מספר ערר: | 13:10 / 140017239

מספר ועדה: | 11633

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העוררים: שטיינברג אהובה בינה, שוייצר שמואל

-:נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כאמור, הדיון להיום נקבע לשעה 12:45 והשעה עתה היא 13:20. אך אין הופעה מצד העוררת או מי מטעמה על אף שהודעה בדבר מועד הדיון נמסרה לה כדין.

אין זו הפעם הראשונה שהעוררת אינה טורחת להגיע לדיונים שנקבעו בפנינו. גם לדיון הקודם שהיה קבוע ליום 14/11/17 לא טרחה העוררת להופיע.

בנסיבות אלה ניתן להסיק שהעוררת זנחה את הערר ולפיכך אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 05.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כְּללִית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ו ושי .

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015919 שליד עיריית תל אביב-יפוּ

בפני חברי ועדת הערר+

לוייר

חבר:

:| עו"ד אורה קניון

עו"ד ורו'יח אבשלום לוי

חברה: רו'יית רונית מרמור

העוררת: אר.אס.אס, שיווק יינות ומזון בע''מ

בגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר נמצא ברחי המנוע 3 תייא, שטחו 155.26 מ"ר והוא סווג בסיווג ייבניניס שאינם משמשים למגוריסיי.

העוררת טוענת שמדובר בנכס המשמש כמפעל לחיתוך פירות ויש לסווג אותו בסיווג תעשיה

או מלאכה.

עוד טוענת העוררת שהיא חויבה ביתר בגין שטחים שאינט בחוקתה.

לעניין טיווגו של הנכס טוען המשיב שסיווגו נעשה כדין ואין לסווגו בסיווג תעשיה או מלאכה.

בנוסף, העלה המשיב שתי טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף מכמה נימוקים: ההשגה הוגשה באיחור; הערר לא הוגש על תשובת מנהל הארנונה ; וטענות העוררת בכל הנוגע לשטת הנכס הועלו לראשונה בערר והן מחוות הרחבת חזית אסורה.

משמועלות טענות מקדמיות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף אנו סבורים שיש להכריע בהן תחילה. לשם כך הורינו לצדדים להגיש טיכומיס בשאלות המקדמיות, ואלו הוגשו.

החלטתנו זו היא איפוא בשאלות המקדמיות בלבד.

טענות העוררת

העוררת טוענת שפנייתה מיום 26.7.16 נעשתה בזמן שלא היתה מיוצגת ע"י עו"ד, ולא חייתה בקיאה במועדים להגשת השגה.

הפנליה נעשתה לאתר ייהליכיסיי שהתקיימו בין העוררת לעירייה במסגרתם ביקשה העוררת שיערך ביקור בנכס, וחיא סברה שטענתהח לעניין הסיווג תתקבל.

רק לאחר שהוטלו עליה עיקולים במסגרת הליכי גביה, היא הבינה שבקשתה נדחתה.

הייהשגהיי הוגשה על ידי העוררת ב- 26.7.16, ומי שהשיב עליח חיא מנהלת מחלקת שומחה.

מנהחל הארנונה לא השיב, ולכן יש להחיל את טעיף 4 לתוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן יחוק הערריי), ולראות ואת כאילו התליט מנהל הארנונה לקבל את ההשגה.

טענות חמשיב

המשיב טוען כי הנכס מוחזק ע"י העוררת החל מיוט 16.5.15.

פנית העוררת למשיב המוניימרת להיות 'יהשגחיי, נעשתה על ידה באיחור רב מהמועד הקבוע בחוק להגשת השגה, אין לראות בה השגה ולכן הפך החוב להיות חלוט ולא ניתן עוד להשיג או לערור עליו.

העוררת לא הגישה כל בקשה להארכת המועד להגשת השגה וגם לא נימקה את האיחור בהגשתו.

מאחר שאין לראות בפניית העוררת למשיב ייהשגהיי, המשיב אינו מחוייב להשיב עליה. לפיכך מי שהשיב לעוררת ביום 29.8.16 הייתה מנהחלת מחלקת השומה, ובתשובה הובהר לעוררת כל פנייתה אינה מהווה השגה.

מאחר שאין לראות בפניית העוררת למשיב השגה, אין בסיס לטענת העוררת בדבר אי מתן תשובה להשגה, ומכיוון שהמשיב לא היה מחוייב עפ"י החוק להשיב לפניית העוררת אין להחיל את סעיף 4 לחוק הערר.

בהעדר תשובה של מנהל הארנונה להשגה, גם לא ניתן להגיש ערר, שכן עפ"י הדין הזכות לערור היא רק על תשובת מנהל הארנונה.

מהטעמים המפורטים לעיל טוען המשיב, כי יש לדחות את הערר על הסף.

דיון ומסקנות

איחור בהגשת ההשגה

סעיף 3 (א) לחוק הערר קובע:

יימי שחויב בתשלום ארנונה רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום, להשיג עליח לפני מנהל הארנונה...'.

אין מחלוקת כי העוררת פנתה למשיב לראשונה ביום 26.7.16, דהיינו זמן רב לאחר תלוף 90 הימים הקבועים בחוק להגשת השגה.

ביהמייש העליון, בי המשפט המחוציים בשבתט כבית משפט לעניינים מינהליים, כמו גס ועדות הערר, הכריעו פעמים רבות בשאלה המשפטית הנוגעת לאיחור בהגשת השגה. ההלכת שעברה עד לאתרונה כחוט השני בכל פסקי הדין וההחלטות היא, כי לאחר שחלף המועד

להגשת השגה, הנישום אינו וכאי עוד להגיש השגה, והתיוב הופך להיות חלוט ולא ניתן עוד לערער עליו.

אולם, ביום 6.7.14 ניתן ע"י ביהמייש העליון פסק דין לפיו:

ייהן למנהל הארנונה והן לוועדות הערר מוקנית סמכות להארכת מועד להגשת השגה 'י.

(בריימ 901/14 עבוד ויקטור ואחי נ. עיריית חיפה ואח). אולם ביחמייש סייג את הסמכות

הנייל בקובעו:

ייחשוב להטעיס סמכות - לחוד, ושיקול דעת - לתוד. סמכותם של מנהל הארנונה וועדת הערר להארכת מועד לקבלת השגה שהוגשה באיחור אמורה להיות מופעלת אך לעיתים חריגות, במתינות, ובוּתירות, וּאת, על מנת שלא לפגוע ביציבות ובוודאות שהן כה חשובות בתתוס הדינמי של חיובי ארנונה, שכן ככלל - שומה שלא הוגשה בגינה השגה במועד הופכת לסופית'י. (כב' השופטת דפנה ברק ארו)

כבי השופט עווּי פוגלמן מצטרף להסתייגותה של כבי השופטת ברק ארו ומתריע באותו פסייד כי נודעת חשיבות יילמתן תשובות במועד להשגות בתחום הארנונה, על מנת לתרום לתכנון הכלכלי של פעולותיהם של הנישומים ובעיקר כאשר הדעת ניתנת לאופי העתי של הארנונה (שהיא תשלום בגין תקופה מסויימת) המחייב את סיום ההתדיינות בקשר אליה בתוך תקופה קצרה יחסיתיי.

גט כבי השופט אליקיט רובינשטיין המצטרף לדעתה של כבי השופטת ברק ארו, מוסיף:

ייכבר הטעימה חברתי כי ייסמכות-לחוד ושיקול דעת - לתודי' והסמכות צריך שתהא מופעלת אך באורח חריג, כדרך הארכות מועדיי.

עלינו לבחון איפוא האם בענייננו ניתן להפעיל את הסמכות להארכת המועד להגשת השגה.

כאמור פניית העוררת למשיב נעשתה באיחור של חודשים רבים.

העוררת לא הגישה בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה, לא למשיב ולא לועדת הערר.

בקשה כזו גם לא מוצאת ביטוי בכתב הערר.

לא רק זו, אלא שהעוררת לא נימקה את מחדלה ולא הצביעה על סיבה המצדיקה מחדל וּה.

הטענה של אי ידיעת החוק לאו סיבה היא

יוער כי טענת העוררת ממנה משתמע כי חל עיכוב בפנייתח למשיב בשל ייחליכיםיי במסגרתם היא ביקשה לערוך ביקור בנכס, לא רק שאין בה כשלעצמה להצדיק את פנייתה המאוחרת למשיב, אלא שאינה מדויקת, נוכח העובדה שבקשת העוררת מהמשיב לערוך ביקור במקום נעשתה במטגרת פנייתה אליו מיום 26.7.16 ולא קודם לכן. משמע היא לא חיתה חלק יימהליכיסיי כלשהם שקדמו לפנליה.

ביהמייש העליון קבע כאמור כי הכלל הוא ששומה שלא הוגשה עליה השגה במועד הופכת לסופית ואת הסמכות להארכונ המועד יש להפעיל רק לעיתים חריגות, במונינות ובוחירות.

אנו סבורים כי בנסיבות המקרה שפורטו לעיל אין להפעיל את הסמכות להארכת מועד להגשת התשגה, אלא יש להחיל את הכלל ששומה שלא הוגשה בגינה השגה במועד, חופכת לסופית.

בנסיבות אלה אין לראות בפניית העוררת למשליב מיום 26.7.16 ייהשגה!'י.

כבר מטעמים אלה דין הערר להידחות על הסף.

אי מתן תשובת מנהל הארנונה לייהשגהיי.

העוררת טענה כי משלא ניתנה תשובה לייהשגהיי ע"י המשיב, דינה להתקבל מכח סעיף 4 (ב)

לתוק הערר.

נקדים ונאמר שאין אנו סבורים כך.

סעיף 4 לחוק הערר קובע כדלהלן:

יי(א) מנהל הארנונה ישיב למשיג תוך שישים :וס מיום קבלת ההשגה.

(ב) לא השיב מנהל הארנונה תוך שישים יום - יחשב חהדבר ככאילו החליט לקבל את ההשגה...."

משהגענו למסקנה שאין מדובר בהשגה שהתקבלה עפ"י החוק, פניית העוררת איגה מחייבת מענה ע"י מנהל הארנונה.

בפסהייד של ביהמייש העליון בבריימ 5412/15 רומי טוויג נ. מנחל הארנונה בעיריית תייא נקבע, כי על השגה שהוגשה באיחור, לא תחול הסנקציה של טי 4 (ב) לתוק הערר, אף אס

מנהל הארנונה לא השיב להשגה בתוך 60 יום :

ייבית משפט ה כבר קבע בעבר שכאשר קיים חשש שהמשיג הגיש את השגתו באיחור, והוא לא הוכיח כי הגיש את השגתו במועד, הסנקציה הקבועה בסעיף 4 (ב) לחוק הערר לא תחול על מנחל הארנונה, אף אס לא השיב למשיג בתוך שישים יום (ראו: בריימ 9197/05 המקום של ש.

שמחה בע"מ נ. מנחל הארנונה בעתייא; בריימ 6333/09 רס חן חניונים בע"מ נ. מנהל הארנונה של עתייא)יי.

בנטיבות אלה חל עקרון סופיות השומה, לפיו משחלף המועד הקבוע בדין להשיג על השומה היא הפכה לחלוטה, ולא ניתן להשיג עליה.

הגשת ערר

עפ"י סעיף 6 (א) לחוק הערר, ערר רשאי להגיש מי שרואה עצמו יימקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתני/.

כאשר אין מדובר בהשגה שהוגשה כדין, מנהל הארנונה אינו מחויב כאמור להשיב עליה, ובהעדר תשובת מנהל הארנונה לא מוענקת הזכות להגיש ערר.

ראה בעניין וה עייש 1644/95 שקד סוכנויות לביטוח (1989) בע"מ נ. מנהל הארנונה של תייא.

שטח הנכס - הרחבת חוית אסורה

בערר טענה העוררת כי היא חויבה בין היתר בגין שטחים שאינם מוחזקים על ידח.

לבד מהעובדה שטענה זו נכתבה באופן סתמי וללא פירוט, היא הועלתה ע"י העוררת לראשונה בכתב הערר, ולפיכך היא מהווה הרחבת חוית אסורה.

הלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסייד היא כי אין להעלות לפני ועדת הערר נושאים שלא פורטו או לא נטענו בהשגה.

כך בין החיתר נקבע:

בעמיינ 4219-08-09 תשתיות נפט ואנרגיה בע"מ נ. עיריית חיפה

ייטענתה של תשתיות נפט בנוגע לסיווג ייתעשיהיי לא הועלתה על ידה בהשגה שהגישה למנהלת הארנונה בהתייחס לשנים 2004 - 1997. הטענה הועלתה לראשונה רק לפני ועדת הערר, ולפיכך, מהווה הרחבת חזית אסורה. ממילא, לא הייתה צריכה ועדת הערר להידרש לטענה זו, וראוי היה לדחותה על הסף'י.

נוסף על כך, דומה אף שהעוררת ונחה בסיכומיה את טענותיה לגבי השטחים בהם היא מחוייבת.

סוף דבר

מכל המקוב> אנו דוחים את הערר על הסף.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 5.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונח כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

*ו'/ר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור "חבר: עו'יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015592 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר

חבר:

:| עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררים: שפיר יואב

גוילי יפה

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברתי הקישון 53 ת''א.

עסקינן בדירה בת חדר אחד בשטח של 28 מ"ר הממוקמת בקומת הגג של הבניין.

הערר נסב על חיובס של העוררים עפ"י סעיף 1.1 די לצו הארנונה, בגין דירת מגורים שלא התגוררו בה בתשעה מבין 12 החודשים של תקופה 1.12.13 עד 30.11.14.

טענות העוררים

העוררים טוענים שמדובר בבניין ישן בן למעלה מ-80 שנה.

בתקופה נשוא הערר דלף גג הדירה והקירות היו טפוגיס במים, לא ניתן היה להתגורר בה, והיה צורך לבצע בה שיפוץ רחב היקף, ובכלל ואת להקים ולהחליף את כל הגג בעלות של עשרות אלפי שקלים.

העוררים הס פנסיונרים בני 70 ו- 75 שנה. ועפייי אישורים רפואיים שהוצגו בפני הועדה אינם בקו הבריאות.

העוררת בעלת נכות בשיעור 100% היתה מאושפוּת בשנים 2013, 2014, 6-5 פעמים.

העורר החל לשפץ את הדירה בעצמו, אך במהלך השיפוץ הוא נפל מסולס ונוקק עקב כך בעצמו לאישפוז ושיקום. בינתיים הושלם שיפוץ הדירה, והיא מושכרת מחודש מר> 2015.

העורריט אינם מבקשים פטור מתשלום ארנונה בגין היות הנכט לא ראוי לשימוש בתקופה נשוא הערר, אלא טוענים כי בנסיבות העניין אין להחיל עליהט את סעיף 1.1 די לצו הארנונה.

טענות המשיב

המשיב טועןו שלא ניתן להעניק לנכס פטור מתשלום ארנונח בגין חיותו לא ראוי לשימוש, מאחר שלצורך קבלת פטור כזה על המחציק בנכס להודיע למשיב על מצב הנכס בזמן אמת, כדי לאפשר למשיב לבדוק האם מצבו הפיצי של הנכס עונה על דרישות טעי 330 לפקי העירלות, לצורך מתן הפטור. ואילו בענייננו, העוררים העלו את טענת היות הנכס לא ראוי למגורים, רק בדיעבד, לאחר כשנה וחצי מן המועד בו היה עליהם למסור למשיב הודעה בעניין זה.

טענת העוררים בערר לפיה יש להעניק לנכס פטור לנכס ריק מהווה הרתבת חצית אסורה, וגם לגופו של עניין לא ניתן להידרש לה מאחר שגם היא הועלתה בדיעבד.

עסקינן בדירה המיועדת למגורים, והעורריט לא התגוררו בה בתשעה מבין 12 החודשים שקדמו ל- 1.12.14.

המשיב מוטיף כי העוררים טענו שהט לא התגוררו בדירה בנסיבות שאינן בשליטתם, אולם לועדת הערר אין סמכות לדון ולהכריע בטענה צו. ווהי טענה המצויה בסמכות ועדת ההנחות של העירייהח.

העוררים פנו לועדת ההנחות שדנה בטענותיהם, אך זו החליטה לדחות את בקשתם.

ועדת הערר אינה מהווה סמכות ערעור על ועדת ההנחות, וסמכות גו נכונה לביהמייש לעניינים מינהליים בלבד.

דיון ומסקנות

ככל שהשתמע מהערר שהעוררים טוענים בדיעבד כי יש ליתן לנכס פטור מתשלום ארנונה בגין היותו לא ראוי לשימוש, או פטור בגין חיותו ריק, זנחו העוררים טענות אלה בסיכומיהס והדגישו כי חס לא ביקשו ולא מבקשים לקבל פטור מתשלום ארנונה, אלא מבקשים שלא לתייבס בתוספת תשלום מכח סעיף 1.1 די לצו הארנונה.

בנסיבות אלה אין אנו נדרשים לדון או להכריע בשאלה אס הנכס היה וּכאי לפטור המוענק לנכס לא ראוי לשימוש או לנכס ריק. אולם, יאמר במאמר מוסגר כי כדעת המשיב, גס דעתנו היא שלא ניתן להתיל פטורים אלה בדיעבד.

סעיף 1.1 די לצו הארנונה עליו נסב הערר דנן קובע כדלהלן:

יידירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1.12.14, תחוייב ב- 220.78 ₪ למייר בכל האצוריסיי.

טענות העוררים הנוגעות לנסיבות חייהם הקשות ומצבט הבריאותי והסוציאלי הקשה, אינן בסמכות ועדת הערר. טענות אלה הועלו ע"י העוררים בפני ועדת ההנחות של העירייה, אך זו דחתה את בקשותיהס.

כמו המשיב אף אנו סבורים כי ועדת הערר לענייני ארנונה כללית, אינה משמשת כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות של העירייה, ולפיכך לא נוכל להידרש להחלטת ועדת ההנחות.

4. עלינו לבחון איפוא האם ניתן להחיל על הנכס נשוא הערר את סעיף 1.1 די לצו הארנונה.

השאלה הדורשת הכרעה היא האם לא נעשה בה שימוש דרך קבע בתשעה מבין שנים עשר החודשים שקדמו ל- 1.12.14.

5. אין מחלוקת כי הנכס נשוא הערר היא דירה המיועדת למגורים.

העוררים טענו כי בחודשים האחרונים של שנת 2014 בוצע בדירה שיפוץ רחב היקף, שבמסגרתו הוקמו פיגומיס והוחלף הגג, בעלות של עשרות אלפי שקלים.

את השיפוץ החל לבצע העורר עצמו, אשר בתוך כדי ביצועו נפל מסולס ונוקק לאישפוו ושיקום.

העוררים טענו כי לא שמרו על מרבית הקבלות המעידות על ההוצאות שלהן הס נדרשו לצורך השיפו.

הס המציאו 3 קבלות בלבד, המעידות על רכישת חומרי בניין החל מחודש ספטמבר 2014, כמו גס הזמנת עגלה לפינוי פסולת.

6. אמנם כפי שקבענו לעיל לא ניתן להעניק לנכס דנן פטור בדיעבד הניתן לנכס שאינו ראוי

לשימוש, או נכס ריק. אולם, אנו סבורים כי ניתן לראות את תקופת השיפוצ כתקופה בה נעשה שימוש בדירה דנן המיועדת למגורים.

שימוש וּה נעשה ע"י העוררים לפחות בחודשים ספטמבר - נובמבר 2014, דהיינו לפחות במשך 3 חודשים, מבין 12 החודשים שקדמו ל- 1.12.14..

לפיכך אין להחיל על הנכס את סעיף 1.1 די לצו הארנונה.

7. מסקנתנו היא שיש לקבל את הערר.

אין בו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 5.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של חמשיב.

ב / עב =-

יו'/ר: עו'ייד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייגי ארנונה כללית מס' ערר: 140016169 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר

חבר:

:| עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לול

חברה: רויית רונית מרמור

העורר: גרגורי לירון

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברח' קדומים 3 תייא, ושטחו 63 מ"ר.

עניינו של הערר הוא סיווגו של הנכס.

המשיב סיווג את הנכט בסיווג י*בניינים שאינם משמשים למגוריסיי ואילו העורר טוען שיש לסווגו בסיווג ייסטודיו לציור ופיסוליי עפ"י סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

העורר מחציק בנכט מיום 1.7.16.

הערר הוגש בגין שנת 2016, אולם הצדדים הגיעו ב- 8.8.17 להסכמה דיונית, לפיה נוכח השינוי שחל בשנת 2017 בנוסת סעיף 3.3.18 לצו הארנונה, יחולו הקביעות העובדתיות הן על שנת 6 והן על שנת 2017, כאשר ההתלטה שתתקבל על ידינו תחול על כל אחת מהשנים האלה בהתחשב בנוסח השונה של סעיף 3.3.18 לצו הארנונה, בכל אחת מהשנים הנייל.

להסכמה דיונית זו ניתן תוקף של החלטה.

טענות העורר

העורר שכר את הנכט מהחברה לפיתוח יפו העתיקה בע"מ והוא מחזיק בו מיום 1.7.16.

העורר הוא פסל. הנכס משמש אותו בלבד והוא מבצע בו עבודות פיסול בלבד. לצורך כך יש בנכס כלי עבודה מסוגים שונים, שולחן עבודה, מסורים חשמליים, מכונות ליטוש וערגול מתכת ועוד.

בעבר הוא עסק גס בצורפות, אך עכשיו חוא עוסק בפיסול בלבד.

העורר עומד בכל התנאיט המפורטים בסעיף 3.3.18 של צו הארנונה לשנים 2016 ו- 2017.

הוא עוסק בפיסול בלבד; המקום משמש אותו בלבד כסטודיו של פיסול; עבודתו עצמאית ושוטפת יום יומית; יצירותיו לא מהוות אמנות שימושית ; הן לא מכוונות ולא מוזמנות ע"י

לקוח מטויס ; המקום אינו משמש לתצוגה, להוראת האומנות, למכירה או לשימוש מסחרי כלשהו. עבודותיו לא נמכרות בנכס, אלא מוצגות ונמכרוות בגלריות בארצ ובחוייל.

החברה לפיתוח יפו העתיקה בע"מ שהיא חברת בת של עיריית תייא התנתה את השימוש בנכס לייסטודיו לעיצוב בלבדיי ולכך הוא משמש. עוד דרשה החברה להשאיר את דלת הנכס פתוחה על מנת לאפשר לאנשים לצפות בתהליך היצירה ובעבודת האומן. על כן דלת הנכס פתוחה ומפעם לפעט מגיעים מבקרים לצפות בתחליך העבודה.

בטרט החל להחציק ולהשתמש בנכס דנן, הוא פעל בעיר בת-יס בנכס של הרשות המקומית, וזכה שס להכרה ופטור מתשלומי שכירות וארנונה.

טענות חמשיב

המשיב טוען שהשימוש שעושה העורר בנכס אינו עומד בדרישות סעיף 3.3.18 לצו הארנונה, הן לפי נוסחו בשנת 2016 והן לפי נוסחו בשנת 2017.

בהשגה טען העורר שחלל הנכס משמש במשולב כסטודיו וכאזור מכירח.

נוסח הסעיף בשתי השנים אמנם אינו והה אך יש בהם דרישה מהותית כי הנכס ישמש כסטודיו לאומנות בלבד ולא ישמש לתצוגה, להוראת האומנות למכירה וכדי.

הנכס דנן פתוח לציבור הרחב על מנת שיוכל לצפות בתהליך העבודה וכן בעבודות גמורות פרי יצירתו של העורר, וכן נערכים בנכס סיורים מאורגניס של החבי לפיתוח יפו העתיקה, מה שמצביע, לטעת המשיב, על כך שהנכס לא משמש את העורר בלבד אלא גם את החברה לפיתוח יפו העתיקה, ונעשה בנכט שימוש מסחרי לצורך פרסום ושיווק.

בנוסף, העובדה שהעורר כפוף לתנאים המוכתבים לו ע"י המשכירה יש בה כדי להגביל את עצמאותו.

הנכס משמש בין היתר לתצוגה של עבודותיו של העורר, ועצם פתיתת שער הנכס לקהל הרחב מחווה כשלעצמה תצוגה.

בכתבה שפורסמה אודות העורר נאמר שהוא פתח לאחרונה סטודיו לצורפות (בנכס דנן) והוא מציג בו קולקציה חדשה של תכשיטים.

טענת העורר שהראיון נערך לפני שהחל להחזיק בנכס דנן, אינח מתיישבת עס מועד פרסום הכתבה.

טענת העורר כי הוא נמצא בנכס מדי יום ביומו משעות הבוקר עד שעות הערב, לא עולה בקנה אחד עם העובדה שלפחות 2 נסיונות לערוך ביקורונ בנכס בשעות הבוקר לא התאפשרו נוכת כך שהמקוט חיה סגור.

הפטור ממנו נחנה העורר מעיריית בת-ים אינו רלבנטי לענייננו והטענה אינה מצויה בסמכות הועדה, בהיותה טענת אפליה או טענה המכוונת לחוקיות הטעיף בצו הארנונה של עיריית תייא.

דיוו ומסקנות

ראשית אנו מוצאים לנכון לציין כי, העובדה שהעורר הופטר מתשלום ארנונה בעת שהחזיק ועשה שימוש בנכט בתחומי עיריית בת-יס, אינה רלבנטית לענייננו. בענייננו עסקינן בנכט אחר חמצוי בתחומי העיר תיא שעליו חל צו הארנונה של תייא.

בעניין וה כמו המשיב אף אנו סבורים, כי טענות אפליה או חוקיות צו הארנונה, אינן בסמכות ועדת הערר.

כאמור בהסכמת הצדדיט תחול החלטתנו זו חן על שנת 2016 והן על שנת 2017.

בשנת 2017 שונה נוסת סעיף 3.3.18 של צו הארנונה, המאפשר תעריף מופחת של נכס המסווג כסטודיו לציירים ופסלים.

נוסחו של סעיף וה בצו הארנונה לשנת 2016 היה כדלהלן:

ייסטודיו של צייריס ופסלים:

בנייען המשמש כסטודיו בלבד של ציירים ופסלים, ואינו משמש לתצוגה, מכירה או להוראת אומנות הציור או הפיסול וכיוצא באלה, יחוייב בכל האזורים לפי התעריפים הבאים :...%.

ואילו נוסחו של הסעיף בצו הארנונה לשנת 2017 הוא כדלהלן:

'יחדר עבודה של אמן יחויב לפי טבלת התעריפים בסעיף זה בהתקיים כל התנאים המפורטים

להלן במצטבר:

1. האמן עוסק בתתוס הציור, הפיסול, הצילום, וידאו ארט בלבד.

2 המקום משמש את האמן בלבד בעבודתו.

3 עבודת האמן הינה עצמאית שוטפת ויום יומיות.

6. יצירותיו אינן מהוות אמנות שימושית.

5. יצירותיו איגן מוכוונות או מוומנות על ידי לקוח מטויס.

6. המקום אינו משמש לתצוגה, הוראת אומנות, מכירח או שימוש מסחרי כלשהו.

סיווג זה יינתן לאומן בגין נכס אחד בלבדיי

נוסתו של הסעיף שונה בשנת 2017, באופן בו מחד נוספו תחומי עיסוק חדשים המזכים את העוסקים בהם בתעריף המופחת, ומאידך נוספו תנאים הצריכים להתקיים במצטבר על מנת לוכות בתעריף המופחת.

בתוך כך, נותרה דרישה משותפת לשתי השנים והיא כי הנכס לא ישמש לתצוגה, מכירה או הוראת האומנות.

נבחן איפוא תחילה את הדרישה המשותפת הזו.

טענת העורר שהמקום אינו משמש להוראת האומנות לא נסתרה ע"י המשיב. חוקר השומה

אף העיד: יילא נתקלתי במקום באיפיוניס של כיתת לימוד או סטודנטיטיי.

לא נסתרה טענת העורר שהמקום אינו משמש למכירח או לשימוש מסחרי כלשהו. טענה זו אף מוצאת תימוכין בדוייח הביקורת בו נאמר: ייבמקוס לא נראה קופה רושמתיי, וחוקר

חשומה העיד: יילא ראיתי במקום פנקס חשבונות ולא פנקט הזמנותיי.

העורר טוען שהמקום אינו משמש לתצוגה של עבודותיו.

לעומתו טוען חמשיב כי הנכס משמש לתצוגה של עבודותיו של העורר, בנימוק שבדויית

הביקורת נאמר:

ייבמקוס נראו: תצוגה של מיצגיס הנמצאים בתוך שולתנות סגורים בזכוכיתיי.

לא הוברר מהם אותם יימיצגיסיי הנמצאים בשולתנות הוכוכית.

חוקר השומה לא פירט במה דברים אמורים והעורר לא נשאל על כך כשהעיד בפנינו.

בסיכומיו טען העורר שמדובר במיצגים הנמצאים לרוב בתהליך עבודה ונשמריס לשם השראה לאמן, או בשל החשש מפגיעה בהם.

לבד מיימיצגים'י אלה המצוייניס בדויית הביקורת, לא נאמר דבר על תצוגה של עבודות מוגמרות של העורר, לא בדוייח הביקורת ולא בעדותו של חוקר השומה בפנינו.

אנחנו סבורים כי את פתיחת דלת הנכס כשלעצמה על מנת לאפשר למבקרים לראות את האומן בעבודתו, לא ניתן להגדיר כייתצוגה'י.

בנסיבות אלה לא שוכנענו שהמקום משמש את העורר לתצוגה של עבודותלו.

כאמור עפ"י נוסח טעיף 3.3.18 של צו הארנונה לשנת 2016, על מנת לזכות בתיוב המופחת של סטודיו לציירים ופטליס, הנכס צריך לשמש לסטודיו בלבד של ציירים ופסלים ולא לתצוגה, מכירה או הוראת האומנות.

עפ"י האמור לעיל שוכנענו כי הנכס אכן משמש כסטודיו בלבד של פסל והוא עומד בתנאי סעיף 3.3.18 של צו הארנונה לשנת 2016.

לצד הדרישה הזהה בשני צווי הארנונה כאמור לעיל, נוספו לסעיף 3.3.18 של צו הארנונה לשנת 2017 תנאים נוספים הצריכים להתקיים במצטבר, ועלינו לבחון עתה האם הם מתקיימיט בנכס דנן בשנת 2017.

(1) האם האומן עוסק בתחום שהוגדר בצו

שוכנענו שהעורר עוסק בנכס בתחום הפיסול, ובכך בלבד.

(?) האם המקום משמש את האומן בלבד בעבודתו:

העורר הצהיר שהמקום משמש אותו בלבד לעבודתו.

עדותו לא נסתרה, והיא אף מוצאת תימוכין בדוייח הביקורת ובעדות בוחן השומח לפיה מלבד העורר לא היו בנכס אנשים אחרים.

כך גם לא צויין שנמצאו ראיות לכך שהנכס משמש אנשים אחרים מלבד העורר.

טענת המשיב כי יש לראות את החברה לפיתוח יפו העתיקה בע"מ כגוף נוסף העושה שימוש בנכס, אין לה כל אחיזה בעובדות והיא טענה מרתיקה לכת שאין לקבלה.

(3) האם עבודת האומן היא עצמאית ויום יומית

שוכנענו כי עבודת האומן היא עצמאית. העובדה שעל פי הסכם השכירות עליו להשאיר את דלת הנכס פתוחה לצורך צפיית מבקרים בתהליך היצור, אין בה משום פגיעה כלשהי בעבודתו האומנותית העצמאית. גס כאן אנו סבורים כי הפרשנות שמבקש המשיב ליתן לכך היא מרחיקת לכת.

עוד שוכנענו כי עבודתו היא שוטפת ויום יומית. העורר הצהיר שהוא מגיע לנכס מדי יום ביומו. טענת המשיב כי בביקורות שניסו לבצע בשעות הבוקר נמצא הנכס סגור, אינה מלמדת על כך שהוא לא נפתח בשעה מאוחרת יותר.

תימוכין לשימוש היום יומי של העורר בנכס אפשר למצוא בדוייח הביקורת מ- 6.9.17 בו

נאמר:

ייהביקורת נערכה בתאריך 6.9.17. הגעתי למקום בסביבות השעה 09:30. הנכס נמצא סגור בעלת עסק סמוך מסרה כי אינה יודעת מי המחזיק - והוא מגיע בשעות שונות לרוב אחה'ציי.

(4) האם יצירותיו מהוות אמנות שימושית

שוכנענו כי העורר הוא פסל, המפסל בחומרים שונים, ואין הוא עוסק עוד בצורפות, מקצוע שהוא עסק בו בעבר.

העובדה שהוא עסק בעבר בצורפות אין בה בהכרת כדי להצביע על השימוש הנוכחי שהוא עושה בנכס.

(5) יצירותיו אינן מכוונות ואינן מוומנות ע"י לקוח מסוים שוכנענו שהעורר יוצר יצירות עצמאיות, שניתן לרכוש אותן בגלריות בהן הן מוצגות, ואין הוא יוצר יצירות המוזמנות ע"י לקוח מסוים.

6. לא שוכנענו כי העובדה שהעורר לא הציג את חוזה השכירות שלו, יש בה כדי לפגוע בטיעוניו

לגבי השימוש שהוא עושה בנכס.

סיווג של הנכס נקבע עפ"י השימוש הנעשה בו ולא עפ"י תנאי חוזה השכירות שבין הבעלים לבין השוכר.

7. לאור המקוב אנו מגיעים למסקנה כי דין הערר להתקבל וכי יש לסווג את הנכס הן לגבי שנת

6 והחן לגבי שנת 2017 עפ"י סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיים היום 5.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה סללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. \

/ ב == ,

יו'יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'/ד-ורו'ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יח בכסלו תשעח

מספר ערר: | 12:56 / 140017477

מספר ועדה: | 11634

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: אבקה ג'ון קוובנה, אסנדו סינתיה בואטמה -נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה: העורר יקבל פטור לנכס לא ראוי לשימוש מיום 1/8/15 עד ליום

5 ומיום 27/9/15 ועד ליום 26/10/15 יחויב העורר.

הוועדה ממליצה להתחשב במצב הכלכלי של העורר וככל שניתן לפרוס את החוב למס' תשלומים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבר] עו"ד גד טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ורוו

0 206 =

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יח בכסלו תשעח

מספר ערר: | 13:28 / 140017024

מספר ועדה: | 11634

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

חנניה אחינועם נעמי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10892073

מספר חוזה: 781389

כתובת הנכס: חיי אדם 6

חנניה אחינועם נעמי תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10892074

מספר חוזה: 781390

כתובת הנכס: חיי אדם 6

-נ ג ד-

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: חנניה אחינועם נעמי - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

השעה כעת 13:30. הדיון קבוע לשעה 11:15. אין התייצבות מטעם העוררת על אף שיש בתיק מסירה כדין. זו הפעם השנייה שהעוררת אינה טורחת להגיע לדיון ונדמה כי זנחה טענותיה על אף שאיננו נדרשים לכך גם לגופו של עניין בהתאם לדו"ח הביקורת שצורף ע"י המשיב ואין ממש בטענות העוררת.

לאור האמור הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע היום בנוכחות ב"כ המשיב בלבד 6.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

-/ - 1977 תפורסם החלטה זו כו של המשיב.

4 שירלי חבר: פרופ' רייך "ח חבר:

שם הקלדנית: ענת לוי

די טל

וו וו

תאריך :| יח בכסלו תשעח

מספר ערר: | 13:25 / 140017053

מספר ועדה: | 11634

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

פרלשטיין אלחנן שמשון תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10885629

מספר חוזה: 774407

כתובת הנכס: אנדרסן 14

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: פרלשטיין אלחנן שמשון - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

השעה 13:26. התיק קבוע לשעה 11:00. אין הופעה לעורר או מי מטעמו על אף שיש זימון כדין בתיק. זוהי הפעם השנייה שהעורר אינו טורח להופיע בפני הוועדה.

לאור האמור נראה כי העורר זנח טענותיו על אף שאיננו נדרשים לכך נדמה כי גם לגופו של עניין ובהתאם לדו"ח הביקורת שצורף מטעם המשיב אין ממש בטענות העורר.

לאור האמור לעיל הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויותהמקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה ז/ באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פוטפ' רעך זיו, רו"ח

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מס' 140015037

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררת: ח.י. קשרים הפקות ויחסי ציבור בע''מ

‎ -‏ נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

הערר דנן שהוגש ביום 5.6.2016 עניינו בטענת העוררת כי יש לבטל את החיוב בארגונה של שטח ששימש בעבר ולא במועדים הרלוונטים לערר כשטת לצורכי המטעדה/בית קפה בהתזקתה מפאת חיות השטח שבמחלוקת שטח מעבר חיצוני שאינו מקורה ואינו חלק ממבנה המסעדה.

הנכס רשום כמוחזק על ידי העוררת ברתוב הירקון 163 תל- אביב-יפו , ורשום בפנקסי העירייה כנכס מסי 2000111192 , ח-ן לקוח 10784454 בשטח של 165.70 מ"ר, המחויב בסיווג ייבתי קפה ומסעדותיי (להלן: ייהנכסיי).

דיו

41 כאמור, הערר הוגש בתאריך 5.6.2016 כנגד החלטת המשיב מיום 11.4.2016

2 עיקר תשובת המשיב נסבה על דחיית הבקשת לביטול חיוב בגיון שטח שולחנות וכסאות מאחר והנכס לטענת העוררת ריק וללא שימוש.

3 המשיב הודיע לעוררת כי הוא דוחה את ההשגה, בין היתר, מפאת היות השטח צמוד לנכס ונראו בו ספות, שולחנות וכטאות ובהתאט לטעיף 1.3.1 יי לצו הארנונה יחוייב השטת ב-

% משטחו. (נפנה לסעיף 3 במכתב המשיםב.)

4 כתב תשובה לערר הוגש מטעם המשיב בתאריך 23.8.2016.

5. העוררת הגישה בקשות לדחיית מועדי הדיון מנימוקים שונים והוועדה דחתה מועדים

אלה. נפנה להחלטת היוייר מיום 15.12.2016 ; 9.1.2017 ; 27.2.2017,

6. בתאריך 27.4.2017 בדיון הוועדה בנוכתות הצדדים, הורינו על הגשת תצהירי עדות

ראשית מטעם העוררת, תוך 30 יום ; והמשיב תוך 30 יום לאתר קבלת תצהירי העוררת.

בתאריך 29.6.2017 ניתנה אורכה לבייכ העוררת להגיש תצהירי עדות ראשית מטעמה עד ליום 27.7.2017 כבקשתה.

בתאריך 2.8.2017 ניתנה החלטת הוועדה כתזכורת להגשת התצהירים תוך 30 יום נוספים ואם לא יוגשו אלה הערר ימחק מפאת חוסר מעש מצד העוררת.

עד למועד כתיבת החלטתנו לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העוררת.

על פניו נראה כי העוררת באמצעות באי כוחה למעשה ונחו את הערר ולא מצאו בו יותר עניין.

יוער כי חלף אמן ניכר ממועד הגשת הערר ולא נמצא כי העוררת צייתה להחלטות הוועדה ולאורכות שניתנו ברותב לב והעוררת או מי מטעמה לא מצאו לנכון להגיש תצחיר וראיות מטעמה לשם הוכחת טענותיה עד עצט היום הזה.

די באמור לעיל , כז'י למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העוררת.

מיוזמתנו, עיינו בהחלטת המשיב מיום 11.4.2016 וכן בכתב התשובה לערר מטעמו מיום 6 ולא מצאנו כי נפלה שגגה בהתלטתו. ההיפך הוא הנכון. ניתנו לעוררת הודמנויות להמציא ראיות לוועדה על מנת שניתן לקבוע כי אולי יש ממש בטענותיה.

עוד יודגש מעיון בכתב התשובה לערר שהגיש המשיב על צרופותיו לרבות דוייחות ביקורת בנכס מהתאריכים 6.1.16 , 27.4.16 מהם לא עולה כי נפלה שגגה בהחלטת המשיב.

ההחלטה מבוססת על סעיף 1.3.1 <י לצו הארנונה כפי שחוייבה העוררת הקובע באופן ברור כך: י*שטחים בחצר, במעברים וכדומה המשמשים את בית הקפה או המסעדה, יחויבו ב-

% משטחם בתעריף המפורט בסעיף 3.2

זאת ועוד. לא מצאנו פגם בסירוב המשיב להעניק פטור לנכס ריק בהסתמך על ממצאי הביקורת. [ראח: עייש 261/92 דניה סיבוס חברה לבניה בע"מ ני. מנהל הארנונה, שצוטט ע"י בייכ המשיב בסעיף 22 לכתב התשובה לערר.]

כך ברור כי הנטל להוכחת הטענות בערר מוטל על כתפי העוררת שבחרה לא להציג בפנינו כל ראיה.

סוף דבר

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את העוררת בהוצאות המשיב.

ניתן היום, 7.12.2017 בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזּאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה זו ר האינטרנט של חמשיב.

/ / ונעי כ

לוייר: עויידי %דה מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רו"ח רונית מרמור

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יט בכסלו תשעח

מספר ערר: | 07:52 / 140015164

מספר ועדה: | 11635

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: סדזבקה משה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק מבלי חיוב להוצאות העורר.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב. %(/

יו"ר: עו" מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

\ \ שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארגונה כללית ערר מס' 140015865 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העורר: שרגא בלפוריה

- גד --

מנהל האונונה בעיריית תל אביב

ובעניין: חברת התחנה המרכזית החדשה בת'/א בעי/מ להלן : 'יהתמח'/ת'י.

החלטה

בישיבת יום 26.10.2017 הסכימו הצדדים להודיע לוועדה אס ברצונס להגיש סיכומי טענות לערר

ה. בייכ המשיב הודיעה ביוט 1.11.2017 כי היא מוותרת על הגשת סיכומים בתיק זה.

בהעדר קבלת עדכון מצד העורר לגבי טיכומיו כאמור בפרוטוקול מיוט 26/10/17 אנו רואים את עדותה וראיותיה כסכומיס.

תיק זה הוא אחד מרביס הבא לדיון בפנינו, כמו בפני ועדות נוספות, המעלה סוגיה קשה הן בחיבט המשפטי, והן בפן הכלכלי הסוציאלי, שיש בו משום פגיעה רוחבית קשה באנשים שאיבדו רכושס, אינם צעירים לימים ומרביתס, אלה שנותרו בחיים, חולים ואינם בעלי יכולות לנחל משפטים ארוכים ויקריס מול התמחיית או הנאמנים מטעם בית המשפט.

בהיבט הפרוצדוראלי התלטנו ביום 7 בדצמבר 2015 בתיק ערר 140010350 וערריס נוספים לפי רשימה שצורפה, שלתמחיית יוותר שיקול דעת אס להתייצב בדיונים לפנינו ולהציג עמדתו מבחינת החומר הראליתי שמצוי ברישומיו, או שלא. החלטתנו מצורפת כאן כחלק בלתי נפרד מהחלטתנו לגוף הערר.

הכרעתנו נדרשת רק ביחס לאחת מהסוגיות הנוגעות למתחט ות וענינה חיובס בארנונה של רוכשים שרכשו חנות במתחם. ברור שלא נדון האם לעורר וכויות קנייניות בתנות, בין אכות רשומה ובין וכות אובליגטורית - נושא וה קרוב לוודאי יידון בערכאות אחרות.

המשיב בתשובתו להשגה מיום 29.8.16 הודיע, כי הנכט ווכה בפטור בגין 'עכס לא ראוי לשימושי לתקופה של 12 שנים ברציפות, אשר אחריה קיבל פטור נוסף לתקופה החל מיום 1.1.2013 ועד ליום 31.12.2015 - לפיכך, התל מיום 1.1.2016 , ולמשך תקופה בת 5 שנים, כל עוד לא יחול שינוי במצבו של הנכס, יחויב הנכס לפי הוראות סעיף 330

.10

לפקודת העיריות [נוסח חדש] על פי התעריף המוערי, לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, בהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות) התשסייז - 2007 .ו

המשיב נטמך על אותה טענה והחל לחייב את העוררת בשיעור המוּערי החל מיום 6 נ[נפנה לסעיף 4 לתשובתו.]

אין תולק כי המחוקק מצא לתתוס את מתן הפטור שעל פי סעיף 330 לפקודת העיריות באופן שקצב מועדים החל מיום 1.1.2013 ואילך. [ראה ס.ח. 2374 תיקון מסי 131 שתחילתו מיום 43

סעיף 325 לפקודת העיריות (נוסח חדש) (להלן: ייהפקודהיי) קובע:

'חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מחזיקם של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעיריה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מטלרת ההודעה'.

סעיף 326 לפקודה, קובע:

'ינעשה אדם בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכס, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרה לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העטקה כאמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשביר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשכוה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה/י

נבטט מקצת מהפסיקה. בע''א 2520-05-12 שרעבי נ' עיריית רחובות ואח' שס נקבע:

'על פי סעיפי הפקודה הנוכריס לעיל, מוטלת חובה על בעלים, או על מחזיק, של נכט החייב בארנונה, להודיע בכתב לעירייה על חדילתו מהחזקת הנכס (להלן: 'יהודעת חדילת'י) כתנאי לאי חיובו בתשלום ארנונה בגין הנכס מאותה עת ואילך. כל עוד לא נמסרה הודעה, כאמור, יחויב אותו מחזיק או בעליו של הנכס בארנונה בגין הנכס.

ביסוד ההסדר המטיל חובת מסירת הודעה, כאמור, על מחויקים או בעלים של נכס טמון הרציונאל כי הס בבחינת יימונע הנזק הצוליי. הנטל המוטל עליהם למסור הודעת הדילה הינו נטל קל ביותר. אילו היתה נקבעת קביעה הפוכה, שלפיה על הרשויות המקומיות לבדוק, באופן אקטיבי, את והות המחציקיט בכל נכס ונכס, על פני תקופות שונות, היה הדבר מטיל על הרשויות המקומיות נטל כבד מנשוא שעלותו גבוהה ביותר, והממומן מכספי חציבורי.

על תכלית ההסדר הקבוע בסעיפים 325, 326 לפקודה, נפנה לעייא 739/89 אחרון *' מיבקשוילי מי

עיריית ת''א-יפו, פייד מה(3) 769 (1991) 775 שס נקבע:

עיכר בפקודת העיריות [נוסת חדש] כי מגמתה שלא להכביד על עירייה יתר על המידה באיתור הגורם המהווה יימחציקיי לגבי נכס מסוים לצורך תשלום הארנונה. בדרך כלל רשאית היא להסתמך על רישום ועל הודעות מתושביה בדבר שינוי מצבי.

בבריימ 1008/06 יצחק טרכטינגוט ג' מנהל הארנונה של עיריית תל אביב יפו, נקבע שהרציונל חל גם בכל האמור בחדילת חזקה של מחזיקיט וכי על מנהל הארנונה להסתפק בהודעה על חדילת חוקה של שוכר, על פי סעיף 325 לפקודה, ולגרוע את השוכר מרישומיו ואין בסמכותו להכריע בין הודעת שוכר בדבר ייחדילת החזקחיי לבין הודעה מאוחרת יותר אס נשלחת מטעם בעליו של נכס אשר סותרת את ההודעה המקורית שכן אין להפוך את מנהל הארנונה לגורם הבוחן את מהימנות המסמכיט המוצגים לו ואין זה תפקידו לרדת לחקר האמת.

העובדות שהוכחו הן כדלקמן:

א. | הנכס מצוי בתחנה המרכוית התדשה, חנות מספר 3604 ברחי לוינסקי 108 תייא, רשום

אצל המשליב בח-ן לקוח 10860957 נכס 2000133978 על שם העוררת.

ב. הנכס נרכש ע"י המנוח אליהו שרגא גצייל (בעלה של העוררת).

תיק מוצגים מטעם התמחיית בקשר לחנות 3604 הוגש לוועדה ביום 29.12.2016 וכלל את:

* חוזה מכר חתום מיום 23 בספטמבר 1988 בינח לבין המנוח. (מוצג א).

* טופס 6 ייאישור למסירת חנותיי מיום 10.8.1993 -- שאינו חתום ע"י הרוכש או נציגו המעמיד את הנכס לידי התמחיית כ- ייבנק השכרותיי. (מוצג בי).

* טופס קבלת החנות [טופס 5] מיום 10.8.1993 חתוט ע"י הרוכש/המנוח, המעיד על קבלת התוקה בהחנות. בטופס נמצאת תתימת נציג מהתמחיית מיום 16.8.93 חמציין כי יש צורך בהפעלת מערכות מיווג אוויר וחשמל בחנות.

(מוצג ג').

*הסכם שכירות בין הרוכש/המנוח לתמחיית מיום 16.7.1993 (טרם חתימת מוצג גי. (מוצג די.)

*מכתב התמחיית לרוכש/המנות מיום 1.1.97 המודיע לו שלא ניתן לפטור אותו מתשלום דמי

השתתפות בגין החנות. (מוצג חי.)

*דרישת תשלום חיוב כדמי ניהול לתנות. (מוצג ו).

חמשיב הגיש דו"ח ממצאי ביקורת מטעם חוקר מטעמו מיום 18.5.2014 (מוצג מש/1) בו נרשם במפורש: יבביקורת במקום נמצא כי מדובר בנכס במתחם הסגור ולא ניתן לחיכנס, ישנו שער ברזל סגריי.

חסימת הכניטה לתנות הנרכשת, מחזקת את טענות העוררת (אשת המנוח) ואנו נותנים אמון בדבריה.

כך נרשמו דברי העוררת בדיון יום 26.10.17 : יי אני מודיעה לוועדה כי מפתחות החנות בעלי לא קיבל אותם מעולם. בעלי נפטר בשנת 2012 ואו התחלתי לקבל חיובי ארנונה עייש בעלי

צייל.... המתחם סגור כפי שמסרה המצהירה מטעם המשיב. אני שבה ואומרת שלא קבלנו מפתח מעולם לא השתמשנו בחנות ועד היום לא ניתן להשתמש בחנות והיא באזור סגור ואיננה בשליטתי לחלוטין. אני מפנה לביקורת המשיב במקום מיום 18.5.2014 מסומן מש/1 ובו רשום

בממצאי הביקורת: בביקורת במקום נמצא כי מדובר בנכס במתחם הסגור ולא ניתן להיכנס, שער

ברול סגוריי.

בייכ התמחיית נסמכת על טופס 5- מוצג ג', שנחתם לאחר מועד חוזה השכירות מוצג די.

טופס 5 אינו משכנע אותנו כי הנכס נמסר לרוכש המקורי/המנוח, כשהוא תקין וראוי לשימוש, כפי שנרשמה בו הערה שמערכות המיווג והחשמל טרם מופעלות. לא באה כל ראיה כי המערכות חוברו לנכס ולאחר מכן הושכרו לתמחיית. ההיפך. חוזה השכירות נחתם קודם לחתימת טופס 5 .

על פי טענת המשיב כעולה מכתב תשובתו לערר, החוקה נרשמה, בשעתו, על שס הרוכש שרגא אליהו זייל מכוח הודעה מחודש יולי 1999 מטעם התמחיית, כפי שבוצע בתיקים השונים העוסקים באותו עניין. אין אנו מקבלים כי מסמך וה מהווה ראיה שהחוקה אמנם נמסרה לרוכש המקורי או ליורשיו וכי המשיב פעל כדין עת רשם אותם כמחזיקים בנכס ברישומיו.

רישומה של העוררת אצל המשיב נעשה ביום 1.8.2016 כמפורט בתצהיר רוית דורון מטעם המשיב, בסעיף 6 לתצהירה.

מעדותה המשכנעת של העוררת אלמנתו של אליהו גייל, שלא נסתרה כלל וכלל, אנו מאמצים את טענותיה וקובעים כי החנות לא נמסרה לידיה, החוקה והשימוש מעולם לא היו בשליטתה, והמשיב עצמו בדוייח מציין כי הנכס סגור ומסוגר ואין אליו כל גישה.

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל. אין צו להוצאות.

ניתן היום, ‏ 7 בדצמבר 2017 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרש(יו/ המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עְרר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

| 0 / ל בש-פה-החה

יו"ר: וד יהודה מאור | חבר: עו"ד ולח אבשלום לוי | חברה: רו''ח רונית מרמור

| קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מט' 14001750 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העורר: | דגיאל מאיר

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית חיוב העורר בדירה שסווגה בטיווג *מבנה מגורים שאינו בשימושיי.

הנכס בענייננו מצוי ברחוב אחד העם 87 בתל-אביב-יפו, חרשוס בפנקסי העירייה כנכס מספר 0, ח-ן לקוח 10403910 בשטח 67 מ"ר להלן: ייהנכטיי .

אין מתלוקת עובדתית בין הצדדים כי העורר מחויק בדירה נוספת באותה כתובת, דירת חדר בקומה הרביעית בסיווג מגורים ושטחה הוא 17 מ"ר. [רשומח בספרי המשיב כנכס 2000140880 , ח-ן לקוח מספר 10014664), זו אינה בערר שלפנינו.

יוער על אתר כי סברנו שהיה מקוט להסדיר את המחלוקת, מחוץ לכתלי הוועדה, לשם כך אף ניתנה אורכה בת 10 ימים , בישיבת יום 19.10.2017 לבירור עמדת המשיב.

המשיב הגיש לוועדה הודעה ביוט 30.10.2017 בה פירט התנגדותו.

העורר מטעמו הגיש לנו עמדתו בתגובה לעמדת המשיב ביוט 14.11.2017.

דיוו ומסקנות

1. בישיבת יום 19.10.2017 נרשמו דברי העורר כך: יאני מצהיר בשבועה בפני הוועדה לאחר

שהווהרתי לומר אך ורק את האמת: אני עושה שימוש באופן שוטף יום יומי בשתי היחידות שנמצאות באותו בניין. את השינה והרחצה אני מבצע בדירח העליונה ששטחה 17 מ"ר ואת הבילוי היום <ומי וחלק מהפעילות היומית שלי אני עושה בדירה התחתונה. אני חי בגפי והצריכה שלי של מים וחשמל היא מינימלית. בשתי הדירות יש לי פס אינטרנט אחד משותף לשתי הדירותיי.

2. העורר השיב לשאלות בייכ המשיב כך: יייש לי מקרר שהוא מנותק מחשמל ואני לא משתמש

בו בנכס נשוא הערר. יש לי שס ארון בגדים. אני לא מבצע שום כביסה לא בדירח נשוא הערר ולא בדירה מעליה. את הכביסה אני עושה במקום אחר. יי

3 לא מצאנו תימוכין לטענת המשיב כמפורט בסעיף 4.2 ו- 4.4 להודעתו מיום 30.10.17.

.10

תשובת העורר לשאלות בייכ המשיב מפורטת בדיון ?וס 19.10.2017 ולא רשום שם כי העורר העיד ונשאל על הכנת מזון וארוחות או שבדירת החדר מבצע שם כביסה. נטען כי הכביסה אינה לא בנכט נשוא הערר ולא בחדר בקומה הרביעית.

תשובת המשיב עליה נסב הערר היא מיוט 18.5.2017 - על פי התותמת, נשלחה לת.ד. של העורר ביום 23.5.2017.

תשובת מנהל הארנונה לחיוב העורר בסיווג יימבנה מגורים שאינו בשימושיי היא בהתאם להוראת השעה לתקנות הסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות מקומיות) התשסייו - 2007 ונסמכת על נתוני צריכת המים שנמדדה בין התאריכים 1.12.14 ועד ל- 30.11.15.

אין חולק כי חיוב העורר בוצע בנכס נשוא הערר בהסתמך על צו הארנונה בסעיף 1.1.די הקובע כך : יידירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1/12/2015 תחויב ב- 223.58 ₪ למייר בכל האזורים. *י

כתב התשובה לערר מטעם המשיב שהוגש לוועדה ביום 13.8.2017 בסעיף 6 בו חוור על הקביעות הנייל.

אין חולק כי מכתבו של המשיב מיום 18.5.2017 מפנה או העורר להגיש ערר על תשובתו.

סוגיית חשימוש כמגורים ואופייה בהינתן לאמור בטעיף בצו הארנונה, מצויה בסמכות ועדת הערר כעולה מסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) התשלייו-

6 -- השימוש בנכס כלולה באחת מטענות העורר שיש לדון בה.

לאחר עיון במסמכי התיק לרבות עדות העורר בפנינו מצאנו לקבל את הערר ולבטל את החלטת המשיב לסווג את הנכס בסיווג שקבע יימבנה מגורים שאינו בשימושיי, ולחייב את הנכס כדירת מגורים.

לא מצאנו בנסיבות הקונקרטיות של ערר צה, וסגנון חייו של העורר בדירה נשוא הערר:

מגורים בגפו, ללא בישול וכביסה, ללא צריכה רגילה של מים, השינה בחדר בקומה העליונה, ופעילות אחרת בקומות מתחת, שיש לשלול את הצהרתו כי משתמש מידי יום ביומו בשתי הדירות. אין לשכוח כי מדובר בדירה (ספק דירה) בשטח 17 מ"ר, ובדירה נשוא הערר באותה כתובת אף היא אינה רחבת ידיים.

לבוא ולקבוע כפי שעשה המשיב שאין בח שימוש לאור צריכת המים, ולהתעלם מנתוני היסוד בסגנון החיים של העורר, אינה מספקת בענייננו.

אין לנו צורך לקבוע שהדירה אינה מרכז חייו של העורר, אין בה משק בית מסודר ורגיל, שכן הסברו של העורר משכנע אותנו שהשימוש שהוא עושה בדירה, סגנון חייו האישי, אינו מצריך הוכתה לעניין דירת מגורים רגילה ומאפייניה.

כך שהנימוקיס שהובאו בפנינו בתגובת המשיב מיום 30.10.17 אין בהם כדי לשלול את קביעת המשיב שאכן מדובר במבנה למגורים -- אך השיעור הגבוה בתיוב הארנונה נעוצ בעובדה הנוספת שהיא במחלוקת יישאינו בשימושיי.

מסקנתנו שאין להשית על העורר את השיעור הגבוה בתשלום הארנונה - התל על ידירת רפאים'.

הרציונל שעמד בבסיסה של הוראת סעיף 1.1 די לצו הארנונה, להגדיל את מטפר דירות המגורים בשוק, ידוע לכל, בין אס יש כאלה המסכימיס או חולקים על חמטרה שלשמה חוקקה. לא ידוע לנו אם כוונת המחוקק לכלול את הוראת השעה גס לשנת המס 2018 או שעומדים לבטלה.

עדותו של העורר בפנינו מספקת כדי לתאר את סגנון חייו האישי. עובדת הלינה, רחצה בדירה העליונה, אינה משמיטה את הפעילות האחרת שלו בנכס נשוא הערר, הגם ששם אינו לן ואינו מתרת) או מבשל.

לו סובר המשיב שאין לסווג את הדירה נשוא הערר בסיווג דירת מגורים, יתכבד ויבדוק בשנית השימושים בפועל, ואין לנו צורך להכריע האם עושה העורר שס תרגילי יוגה או התעמלות -פיציוטרפיה רפואית לאור מצבו.

לא מצאנו להתייחס לטענות העורר כעולה מסעיף 4 להודעתו מיום 15.11.2017 משום שלא קבענו לקיים דיון הוכחות וחקירה על עמדות הצדדים בפנינו.

לא מצאנו לקבוע בערר וה, האם פעל המשיב בתום לב ועל פי הנחיות היועצ המשפטי לממשלה בסוגיה של הפעלת הכוח הטמון בהליכי גבייה על פי פקודת המטיט (גביה) והטלת עיקול בבנק של העורר.

מבלי לקבוע מסמרות, שכן אין אנו יודעים על מה הוטל העיקול, נראה על פני הדברים, כי הטלת העיקול בחשבון העורר מתאריך 2.7.17 נעשתה במחירות בהינתן הדעת לחותמת מישגור תשובת המשיב מתאריך 23.5.2017 ( ככול שיש קשר בין ערר זה לעיקול. ]

בכל אופן לאור התוצאה אליה הגענו, יש להתאים את החיובים, ובמקרה של עיקול ומימושו, מן הראוי להתתשבן עם העורר, מבלי להפנותו לערכאות המוסמכות לטפל בסוגיה צו.

4. לא הטלנו ספק בדברי העורר שצוטטו ברישא להחלטתנו, והסבריו על צריכת המים המועטה

בנכס. מכל מקום עדותו לא נסתרה בפנינו בתקירתו.

5 הפרשנות הראויה לידירת רפאים' והרציונל שעמד בעת חקיקתו של הסעיף, לדעתנו אינה חלה במקרה הקונקרטי שלפנינו, בהינתן הדעת להיות העורר חי בגפו בנכס, ושימושו הן בחדר בקומה העליונה והן בדירה נשוא הערר.

סוף דבר.

הערר מתקבל . אין צו להוצאות.

ניתן היום, 7 בדצמבר 2017, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב:

\\ % ל --

מו ,

יו"ר: עו/ד יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור ‏ חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

| \(

' \ צי קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| יט בכסלו תשעח

מספר ערר: | 13:03 / *********

מספר ועדה: | 11635

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: אסרק יזמות ובנייה בע"מ

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בשלב זה ולאור המלצת הוועדה מבוקש למחוק את הערר ללא חיוב בהוצאות.

המשיב יחייב בארנונה מחצית מהתקופה שבמחלוקת והמחצית השנייה תהנה מפטור עפ"י סעיף 330 לפקודת העיריות נוסח חדש.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\, | 0 ש/ע רז

יו"ר: עו מאור יהודה חברה: רו"חז מרמור רונית

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016061 שליד עיריית תל אביב- יפו

לויר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: עמותת לפיד גדעון

נגד

מנהל האונונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטה

בפנינו בקשה לטילוק על הסף של ערר וה בטענה כי הייההשגהיי נשוא הערר המתייחסת לשנת המס 2016 אינה השגה כלל וכלל מהטעם שהוגשה באיחור ולפיכך הפכה שומת מס שנת 2016 שנשלתה לעוררת לתלוטה. לטענת המשיב מאחר והעוררת לא הגישה השגה בתוך פרק הומן הקבוע בחוק להגשת השגה ומאחר ופנייתה לראשונה למנהל הארנונה נעשתה ביום 23.8.2016 דין הערר ככל שהוא מתייחס לשנת המט 2016 להידחות על הסף.

חמשיב פירט את טענותיו ונימוקיו בתשובתו להשגה ובבקשה לטילוק על הסף במסגרת כתב התשובה לערר.

בעת הדיון המקדמי ביום 03.4.2017 התעוררה מחלוקת בין הצדדים בשאלת זכותו של המשיב להעלות את הטענה המקדמית במסגרת הדיונים בערר לאור הסכמה דיונית אליה הגיעו הצדדים במסגרת עת'ימ 59569-08-16.

במטגרת החלטתנו מיום 3.4.2017 הורינו לצדדים להביא בפנינו ראיות נוספות ביחס להסכמה הדיונית ולמשא ומתן שנוהל בין הצדדים עובר להסכמה הדיונית הוו בכדי לבחון את טענת העוררת אלא שלאחר שהמשיב הגיש ביום 4.4.2017 את חלופת האימילייס שקדמה להסכמה הדיונית בין הצדדים הודיעה העוררת בהודעתה מיום 25.6.2017 כי היא חוזרת בה מהטענות כי המשיב אינו רשאי להעלות טענות מקדמיות בפני ועדת הערר.

נאמר רק כי נכון עשתה העוררת כאשר החליטה לשוב בה מטענותיה אלה.

לגופו של האיחור הנטען על ידי המשיב בהגשת ההשגה טוענת העוררת כי שומת הארנונה לשנת 6 הגיעה לידיה לראשונה במהלך חודש מאל 2016 ואת במסגרת קבלת דרישות תשלום מכות סעיף 4 לפקודת המיסים (גבייה) (נספח ו' להודעת העוררת מיום 22.6.2017) וכי השגתה הוגשה במסגרת 90 חימים העומדים לנישום ממועד קבלת דרישת התשלום על פי פקודת המיטים גבייה, היא לטענת העוררת השומה הראשונה שקיבלה.

בסיכומיה, העוררת שבה על הטענה כי לא קיבלה חשבון ארנונה מסודר מעיריית תל אביב עבור שנת 2016.

עוד טוענת העוררת כי גם אס איחרה בהגשת ההשגה *עדיין לא יעלה על הדעת שמלשתנו שזכאית לפטודר מלא על פי דין תשלם את כל הסכום המבוקש על ידי הרשות רק בשל פגם פדוצדוראל/,

העוררת מפנה בסיכומיה לפטקי דין הקובעים כי הפרוצדורה אינה מיטת טדוס וכי על בית המשפט להרשות תיקון פרוצדוראלי בנדיבות ורוחב לב או לתילופין על בית המשפט לאשר סטייה מכללי הפרוצדורה בנטיבות מתאימות.

המשיב מפנח לכך כי הטענה ביחס לכך שהעוררת לא קיבלה הודעת תשלום קודם לדרישה על פי פקודת המיטים גבייה לא עלתה במהלך הדיון המקדמי וכי טענה גו יינולדהיי לאחר שהעוררת חזרה בה מהעמדה לפיה המשיב אינו רשאי להעלות טענה מקדמית בדבר האיחור בהגשת ההשגה.

במבוא לתשובת המשיב לפניית העוררת מיום 21.8.2016 נכתב כך:

*בראשית הדברים *וסבר כי פנייתך אינה מהוות השגה. סעיף 3 לחוק הדשויות המקומיות עדר על קביעת אלנונה כללית) התשל/ו- 1976 , קובע רשימה של עילות אשר לגביה רשאי מישום להגיש השגה בפני מנהל האלנונה בתוך 90 יום מקבלת הודעת התשלום. מי שלא הגיש השגה למנהל הארנונת במועל החמיץ את ההזדמנות שניתנה לו לתקיפת שומה זו..%

עוד מפנה המשיב לכך שהדרישה אותה קיבלה העוררת לתשלום על פי פקודת המיסים גבייה נשלחה לאותה הכתובת אליה נשלחה שומת הארנונה לשנת 2016 (שובר התשלום שנשלח לעוררת ביום 18.12.2015).

למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים באשר למועדים בהם הוגשה הייהשגהיי עליה מצביעה העוררת כהשגה ולגביה טוען המשיב כי אין לראות בה השגה.

פניית העוררת נתקבלה אצל המשיב ביום 23.8.2016

נקדים ונאמר כי אין זו הפעם הראשונה בה נדרשת ועדת ערר לסוגיה וו , כמו גס בתי המשפט

שדנו ובחנו החלטות של ועדת הערר בעניין וּח.

כבר בראשית הדבריט נציין כי לא מצאנו בטיעוני העוררת עובדות או אסמכתאות שישנו את שנפסק בנושאים דומים בעבר.

העוררת לא פירטה, לא בכתב הערר כמו גס לא בדיון, נימוקים המסביריס את האיחור חניכר בפנייה למשיב בעניין שומת שנת 2016.

העובדה כי בין העוררת לבין המשיב נחתם הסכט פשרה שתוקפו פג בשלהי שנת 2015 רק עומדת לחובתה של העוררת אשר ידעה כי ההסכמה בין המשיב לבין העוררת מוגבלת בומן וכי המשיב יכול מבתינת ההסכמה בין הצדדים להנפיק שומה חדשה לשנות המס 2016.

העוררת לא הסבירה איך ומדוע קרה שלאותה הכתובת אליה נשלחו גס הודעת התשלום השנתית וגם דרישת התשלוט נספח זי להודעתה, המסמך השני התקבלו המסמך הראשון לא התקבל.

אין בפני מנחל הארנונה ו/או הועדה בקשה להארכת מועד להגשת ההשגה ו/או אין בפני הועדה נימוקים או נסיבות מיוחדות המצדיקיס סטייה מהכלל (כמצוות פסקי הדין אליהם הפנתה העוררת) במקרה וּה.

קבלת טענת העוררת תביא לפגיעה בלתי מוצדקת בקופה הציבורית ותושבי תל אביב. כמעט מיותר לציין כי חזקת התקינות חלה במקרה וח על פעולותיה של הרשות ותוקה גו לא נסתרה על ידי העוררת.

המחוקק קבע בחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 דרך ברורה וסד ומניס קבוע להגשת השגה. בהיעדר השגה הופכת השומה לחלוטה וסופית ולא ניתן להשיג עליה.

בבר'ים 6333/09 רם חן הניונים בע''ימ נ. מנהל הארנונה של עירית תל אביב, אימף בית המשפט העליון את פסק דינו של בית המשפט המחווי אשר קבע כי משחלף המועד החוקי להגשת השגה הופכת השומה לחלוטה והנישום מאבד את זכותו להשיג על חיוביו בארנונה.

עקרון סופיות השומה אינו עיקרון טכני פרוצדוראלי הוא עיקרון מחותי.

המקרה שבפנינו אינו נוגע להקפדה דווקנית על הוראות הפרוצדורה, גס בנסיבות דנן בהן מבקשת העוררת פטור מלא מחיובי ארנונה, אלא מהווה עניין מהותי הקשור בתכנון תקציב העירייה ובהקפדה על ההוראות שנקבעו בחוק לבחינת השגותיהס של הנישומים בראשיתה של כל שנת מס.

גם אס מצופה מועדת הערר לנהוג גמישות יתר בכל הקשור לסדרי הדין לעומת ערכאות אחרות אין בכך בכדי להביא אותה לקבל החלטה שמשמעותה שינוי הסדרים שנקבעו בחוק ,שאין בהם עניין פרוצדוראלי כי אס עניין מהותי המשליך על וכויותיהס של הצדדים להליך.

אשר על כן אנו דוחים את הערר על הסף.

משלא נתבקשנו לעשות כך - אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 11.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יים-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

ות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

ר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חברג עו"ד גדי טל

בהתאם

בוועדת

קנה 20 (ג) לתקנות הרשויות ה

) התשלייו - 1977 תפורסם החלטט

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016765 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לויר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רוייה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: *ובל סיגלר תקשורת בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר על החלטתו של מנהל הארנונה לדחות השגה שהגישה בגין נכס בו היא מחזיקה ברחוב קויפמן 6 בתל אביב.

בערר מבקשת העוררת לשנות סיווג הנכס לסיווג תעשייה ומלאכה.

העוררת מפרטת בכתב הערר את ההחלטות הקודמות וההליכים שהתנהלו בינה לבין המשיב במסגרת ועדת הערר ובית המשפט לעניינים מנהליים בעניין טענתה החוזרת כי יש לסווג את פעילותה בנכס (או בנכס קודם שהתזיקה) בסיווג מלאכה ותעשייה.

העוררת אף מפנה להחלטתו של המותב הנוכחי מיום 22.2.2016 אשר דחה את הערר שהגישה.

בכתב התשובה לערר הדגיש המשיב כי על החלטתה זו של ועדת הערר הגישה העוררת ערעור מנהלי אשר נדחה בפסק דינו של בית המשפט בעמיינ 30599-05-16 מיום 3.1.2017 .

המשיב העלה בכתב התשובה טענה מקדמית לפיה לאור העובדה שאין שינוי במצב העובדתי או המשפטי הרי שקיים בעניין הערר נשוא החלטתנו צו מעשה בית דין ודין הערר לפיכך להידחות על הסף.

בדיון המקדמי ביום 7.8.2017 טען בייכ העוררת כי לא קייט מעשה בית דין במקרה שבפנינו שכן חל שינוי משפטי וגם עובדתי הואיל והעוררת שינתה את אופי השימוש במושכר.

בסיכומיה טוענת העוררת כי פסק דינו של בית המשפט העליון בבריימ 1675/15 ברודקאסט וידאו ני מנהל הארנונה של עיריית תל אביב (להלן ייברודקאסטיי) משנה את המצב המשפטי החל על המחלוקת נשוא הערר שבפנינו וכי ועדת הערר בהחלטתה מיום 22.2.2016 או בית המשפט שדן בערעור המנהלי על החלטה זו ונתן החלטתו ביום 3.1.2017 לא התייחטו להלכת ברודקאסט הנייל.

צודקת העוררת כי בפסק דינו של בית המשפט מיום 3.1.2017 שדחה את ערעורה של העוררת על החלטתה הקודמת של ועדת הערר אין אצכור לעניין הלכת ברודקסט הנייל על אף שבאותו מועד כבר ניתנה החלטתו של בית המשפט העליון בענייו ברדוקאסט הנייל.

יחיה עלינו להחליט האם יש בכך משוט תמיכה בטענת העוררת כי חל שינוי משפטי מאז

החלטותיהס הקודמות של ועדת הערר ובית המשפט ואם אכן חל שינוי כזה האם הוא רלבנטי

לשימוש אותו העוררת עושה בנכס.

נכריע לפיכך בשאלת מעשה בית הדין וואת לאור החלטת ועדת הערר מ<וס 22.6.2016 אשר ערעור עליה לבית המשפט לערעורים מנהליים נדחה כאמוך ביום 3.1.17.

בסיכומי הטענות שהגישה העוררת ביום 3.9.2017 ּנחה למעשה העוררת את טענתה כפי שהעלתה בדיון המקדמי לפיה חל שינוי עובדתי בשימוש בנכס.

העוררת לא הצביעה על שינוי כלשהו בין חשימוש הנעשה לשיטתה כעת בנכס לעומת השימוש שנעשה על ידה עובר למתן החלטותיהט הקודמות של ועדת הערר ובית המשפט אליו הגישה העוררת ערעור על החלטת ועדת הערר.

תחת דיון בשינוי העובדתי כפי שהיא טענה, מפנה העוררת לסעיפים בכתב התשובה של המשיב לערר מהט עולה לטענתח כי המשיב מכיר בכך שבחלק מהנכס נעשה שימוש שניתן לאפיינו כשימוש לפוסט פרודקשיין ובעקבות כך להלכה המחייבת במקרים אלה לראות בנכט נכס רב תכליתי ולהכיך בתלקים ממנו כחלקיס שיש לסווגם לשימוש למלאכה ותעשייה.

לא מיותך לציין כי איננו שותפים למסקנתה של העוררת כי העולה מכתב התשובה מהווה הודאה של חמשיב כי בחלק מהנכס נעשה שימוש שניתן לסווגו כפוסט פרודקשיין. המשיב מתייחס לטענות העוררת ומסביר מדוע לא ניתן לעשות, לאור השימוש העיקרי בנכס , את כלל פעילות העוררת בסיווג מלאכה ותעשייה.

באשר לשינוי המשפטי הנטען על יד העוררת, לאחר שעיינו בהשגת העוררת , כתב הערר ובהחלטת בית המשפט מיוט 3.1.2017 הגענו למסקנה כי דין טענתה זו של העוררת להידחות.

ראשית, יש לחדגיש כי בפני בית המשפט, בעת שנתן החלטתו הדוחה את הערעור המנהלי של העוררת עמדה גם הלכת ברודקאסט. חזקה על העוררת שלו חשבה כי הלכת ברודקאטט חלה על השימוש שהיא עושה בנכס הייתה מעלה ואת בפני בית המשפט במסגרת הערעור המנהלי שנדחה כאמור.

שנית יצוין כי העוררת לא מצליחה לקשור בטענותיה בין השינוי המשפטי כטענתה לבין השימוש שהיא עושה בנכס.

העוררת בעצמה מפנה לכך שאת סיווג פעילותה בנכס במסגרת פעילות פוסט פרודקשיין יש לשקול במסגרת טענה חלופית(ראה סעיפים 40-46) לכתב הערר.

ביתר טעיפי הערר חוזרת למעשה העוררת על כל טענותיה כפי שכבר נדונו בפני ועדת הערר ובית המשפט בעניין סיווג הנכס כפעילות ייצורית תוך התמודדות עס טענות שכבר נדונו בעניין הלכת ייעם עובדיי והמבחניס להכרה בפעילות כפעילות ייצורית.

למקרא כתב הערר מתקבל הרושם כי למעשה מבקשת העוררת להעביר תחת ביקורתה של ועדת הערר לא רק את התלטתה הקודמת של ועדת הערר כי אס גם את החלטתו הברורה והחד משמעית של בית המשפט לערעורים שקבע כי דין הערעור להידחוות תוך שהוא מנמק בין השאר

כדלקמן:

*הלכתת עם עובד על הקביעות העוברתיות שבה תואמת את ענייננו ותואמת גס את מסקנות גית המשפט בפסייד תכלת תקשודת שניתן לאחרונה. גם שם נידונה פעילותו של נכס בו מתבצעת פעילות של הוצאה לאור של כתבי עט שונים ואשר טווג לצרכי אדנונה בסינוג /בנינים שאינסם משמשים למגורים לדבות משלדים שילותים ומסחל'י בית המשפט קבע כי אין לשנות מסיווג זה/

בסהייכ מונחת בפנינו בקשתו המנומקת של חמשיב המתבטסת על הכרעה קודמת מפורטת ועובדתית של ועדת הערר אשר נבחנה בעיניו הביקורתיות של בית המשפט לעניינים מנהליים וקיבלה הלכה למעשה את הגושפנקא של ערכאת הערעור עת נדחה ערעורה של העוררת .

טענות העוררת כפי שהעלתה נגד הבקשה לדתייה על הסף הינן טענות כלליות שלא לאמר טתמיות, היא לא הרימה את הנטל הנכבד המצדיק דיון נוסף ומחודש חרף העובדה שלא חלו לא שינוי עובדתי ולא שינוי משפטי הרלבנטי לשימוש של העוררת בנכס מא שניתנו ההחלטות הקודמות.

בהיעדר שינוי במצב העובדתי או המשפטי - קיים מעשה בית דין.

ראה לעניין ה מספר מקרים בהם נדרשו בתי המשפט לסוגיה זו, ובכולס פסקו כי הטענה לפיה כל שנת מס עומדת בפני עצמה אינה מצדיקה דיון מחודש בכל שנת מס בהחלטות שניתנו על ידי ועדות ערר או ערכאות אחרות, כל ואת מקום בו לא הוכח כי חל שינוי עובדתי או משפטי.

ראה לעניין זה :

עת'ימ 12900-03-09 סאיקלון מוצרי תעופה בע''מ נגד המועצה האזורית אשר.

עמיינ (מחוצי תי'א) 268/08 קרן ביטוח נזקי טבע בחקלאות בע''מ נ' עיריית תל אביב עייא 823.08 חזן נ' רשות המיסים

עייא 59970-12-12 מועצה מקומית מעלה אפריים נ' דינרמן חברה לבניין ופיתוח.

בשים לב לפסקי הדין הנייל ולהלכה בדבר השתק פלוגתא הרי שאין חולק כי במקרה שבפנינו מדובר באותה הפלוגתא שעלתה בהתדיינות הקודמת ואף אין חולק כי נערך דיון בין הצדדים באותה הפלוגתא בפני ועדת הערר ולעוררת היה את יומה בפני ועדת הערר ובפני בית המשפט.

ועדת הערר סיימה את מלאכתה עת דנה בעבר בפלוגתאות בין הצדדים בהכרעה המפורשת והחיונית לאותה המחלוקת תוך קביעה פוזיטיבית וקביעות עובדתיות לפיהן הערר בעבר נדחה ואין לסווג את הנכס כפי בקשת העוררת.

לא וו אף זו החלטת ועדת הערר עברה תחת עינו הביקורתית של בית המשפט לערעוריס אשר מצא כי לא נפל כל פגם בהחלטת ועדת הערר .

ברור כי וועדת הערר אינה יושבת כערכאת ערעור על החלטותיה שלה.

בנסיבות אלה דין הערר להידחות על הסף.

בשים לב להתנהלות העוררת לאורך השנים ופנייתה שוב ושוב למשיב ו/או לבתי המשפט באותן פלוגתאות יש מקום להסתייג מהתנהלותה.

מכל האמור לעיל מצאנו כי דין הערר להידחות על הסף.

העוררת תישא בהוצאות המשיב בסך 2,000 ₪.

ניתן בהעדר הצדדים היום 11.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

יות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין

תר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: 0% צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו''ד גדי טל

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המ

בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015679 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: ט.ר. אלקטרו סטריאו בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מחזיקה בנכט ברחוב ריבייל 12 תל אביב.

לטענת העוררת היא עושה שימוש בנכס למעבדת תיקונים של מערכות סטריאו

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]