החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 12 ליוני 2018

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 08/12/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כא בסיון תשעח

08|

מספר ערר: | 10:50 / 140018048

מספר ועדה: | 11740

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר: סטולוביץ חיים

- נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.06.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד יושע דוי חבר: עו"ד אהוץ פלדמן חבר: אודי ויבריב,. כלמלן

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בסיון תשעח

מספר ערר: | 13:15 / 140018128

מספר ועדה: | 11707

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העוררים: מרקוביץ משה, מרקוביץ ארנה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזה תוקף של החלטה להסכמת הצדדים לפיה תינתן לנכס הנחת נכס ריק מיום 8/12/17 ועד יום 8

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.06.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (עַרֶר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ו ...ה

שש

יו"ר: עו"ד קניון אורה חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כב בסיון תשעח

08"

מספר ערר: | 13:57 / 140017988

מספר ועדה: | 11707

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: שרנסקי אריה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הטענות המועלות ע"י העורר בערר דנן הן על כך שהעורר אינו מחזיק בנכס נשוא הערר, אלא שהנכס הנ"ל הוא בחזקתו של פולש.

טענה זו מעלה בפנינו כי שורש הטענות המועלות ע"י העורר מעוגן בסכסוך בין מחזיקים.

סכסוך כזה עפ"י הדין אינו בסמכות ועדת הערר פסקי הדין העוסקים בסוגיה זו פורטו בסעיפים 15 עד 0 לכתב התשובה לערר.

בנסיבות אלה אין מנוס אלא להיעתר לבקשת המשיב ולהורות על מחיקת הערר דנן בשל חוסר סמכות של הוועדה לדון בטענות המועלות בו.

לפיכך אנו מורים על מחיקת הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.06.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיוף-קבלֶת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (עוך על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטוקנט של המשיב.

7777777777

שרי יי כ

יו"ר: עו"ד קניון אורה חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענליני ארנונה כללית מסי ערר: 140014282

ליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר : עו"ד שירלי קדם

חבר: | עויד גדי טל

חבר: | פרופ' ויו רייך, רו"ח

העורר: | מאיר דלויה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

1 | ענלנו של ערר זה הינו נכס המצוי ברחי קפאת יחיח 1 בתל אביב, הידוע בספרי העיריה כנכס מספר 3 ח-ן לקוח 10771120 (להלן: ''הנכסי).

2 המשיב בערר זה העלה טענות מקדמיות.

3 ביום 10.1.18 במסגרת דיון ההוכחות הותלט כי החלטה בעניין הטענות המקדמיות תוכרע במסגרת ההחלטה הסופית.

4 דיון והכרעת

לאחר שקראנו את הסיכומים, כמו גס הראיות שבפנינו מצאנו כי יש לדחות את הערר.

נציין כי העורר בחר שלא לטעון כלל ולא להנייחס לטענות המשיב לעניין הטענות המקדמיות.

הרחבת חזית אטורה

ראשית נתייחס לטענת המשיב כי יש לדחות את הערר בשל הרחבת חזית אסורה.

איננו מסכימים עם טענה זו.

העורר, בהשגה שהוגשה מטעמו ציין מפורשות כי חוא מבקש פטור מארנונה לגלריח, ציין כי הגלריה אטומה וכי אין גישה אליה וכן התייחס לגובה הגלריה.

אנו מתייחטיס להשגה אליה הפנה אותנו העורר במסגרת דיון ההוכתות. השגה מיוט 4/2/16.

המשיב לא הפנה אותנו להשגה אחרת ועל כן החלטה זו נסמכת על ההשגה אליה הפנה אותנו העורר.

צודק חמשיב כי העורר לא ציין ואת בערר שהוגש מטעמו.

גל

אך לטעמנו, אין בכך כדי לדחות את הערר על הסף בשל הרחבת חזית אסורה.

העורר, טען טענותיו בהשגה ומנהל הארנונה השיב להשגה וו. אומנם לא העלה זאת שוב בערר אך כיוון שטענה זו נטענה בהשגה, הועלתה בפני מנהל הארנונה ומנהל הארנונה השיב עליה אין אנו רואים בכך הרחבת חזית אסורה.

היה על העורר לבקש לתקן את כתב הערר שהוגש מטעמו שכן ניתן לטעון כי ונח טענה זו ולא העלה אותה שוב בערר.

נציין כי פסקי הדין שצירף המשיב נוגעים כולם למקרה בו טען הנישום טענות נוספות שלא הועלו בהשגה מטעמו. אין זה המקרה בענייננו.

הטענה הועלתה בפני מנהל הארנונה ומשכך בסמכות הועדה לדון בטענה זו.

איחור בהגשת הערר

בתיק הערר שבפנינו ישנה תשובת המשיב להשגה שנתקבלה ביום 10/11/2015.

המשיב הגיש תשובתו להשגה גו ביום 9/12/15.

הערר, לשנת 2015 הוגש ביום 4/2/16.

המשיב טוען, ובצדק, לאיחור בהגשת הערר.

העורר בחר שלא לתתליחט לטענה צו.

לפיכך, אנו מסכימים עם חמשיב כי אכן יש לדחות את הערר לשנת המס 2015 מפאת איחור בהגשת הערר.

לפנים משורת הדין נתייחס גם לטעגה לגופו של עניין, שגם בה מצאנו כי יש לדחות את הערר.

העורר טוען כי יש לפטור אותו מתשלום ארנונה כיוון שגובה הגלריה הינו 1.5 מי.

העורר לא טרת להוכיח טענה זו, לערוך מדידה ולמעשה לא הביא בדל ראיה.

1, נטל ההוכחה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומח.

ראה לעניין גח:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 *עד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנהל הארנונה שליד עיריית

תל אביב תק- מח 2003 (2) 33252 :

''פעולתה של רשות מט, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה כדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הגישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מטוים, שאת שינויו מבקש המעוער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראת מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות'י.

2, תייא (תל אביב יפן) 22282/94 עיריית תל אביב נ' טרכטינגוט תק של 97 (2337)3 :

'/אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוכיח כל

טעות ממשית בחישובים או בבסיס להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העיריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים'י.

3. ברייס 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' היפר שוק 1991 בע"מ תק על 2006

:1520 )64(

'יהמשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה בי יש לסווג את שטח המחסן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזה שבו סווג על ידי המבקש. לפיכך הנטל היה על המשיבה להראות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג כמחסן על פי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה, היינו להגיע ראיות לכך שהמחסן

מאושר על פי היתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי היתר אחר

כשלהו. דא עקא, המשיבה לא עמדה בנטל המוטל עליה ולא הביאה כל ביסוס לטענתה כי תנאי סעיף 11.1.1 לצו האונונה מתקלימים בעניינה. באשר להיתר הבניה אף המשיבה עצמה, כאמור לעיל, איגה טוענת בבירור כי היתר הבניה שניתן לה מתייחס למחסן, אלא היא מנסה להטיל את הנטל לעניין זה על המבקש. משמצאנו כי הנטל האמור מוטל על המשיבה, אין מנוס מן המטקנה כי היא אינה עומדת בדרישה כי המחסן יהיה מאושר על פי היתר בניה'י.

העורר אשר חובת ההוכתה מונחת לפתחו, לא טרח להמציא את הראיה כמצופה וכנדרש ממנו ולא עמד בנטל הראיה המינימאלי.

נציין עוד כי לא חוכת בפנינו כי אכן מדובר בגלריח.

המשיב טוען, והעורר לא הוכיח אחרת כי מדובר בקומה ובנכט עצמאי.

ככל שהעורר היה מביא ראיות לכך להיות הנכס ריק, היה ניתן להתייחט למתן פטור נכס ריק.

אין באטימת הנכס כדי לפטור אותו מארנונה.

נציין כי המשיב טען גס לדחייה על הסף מחמת מעשה בית דין.

העורר טען שלא מדובר במעשח בית דין.

לא הוכח בפנינו כי חל שינוי במצבו של הנכט ולכן גס מטעם גה היה ניתן לדחות את הערר.

לאור האמור לעיל, מצאנו שיש לדחות את הערר ולחייב את העורר בהוצאות לטובת המשיב בסך 0 .

ניתן בהעדר הצדדייס היום 9 .6 .6 ,

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

עד גדי טל

חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

₪

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: 140016921

ליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

כןייר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו'יח

העוררת: בית פלט 25 יפו בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס המוחוק על ידי העורר ברתוב בית פלט 25 תל אביב יפו והידוע בספרי העירייה כנכט מס' 200033300 ח-ן לקוח 10858307 (להלן: ''הנכסי).

ביום 3/1/18 התקיים דיון הוכתות בפנינו.

המתלוקת בערר צומצמה כך שתקופת המחלוקת הינה מיוט 6/3/17 ועד ליום 19/10/17.

הצדדים הגישו סיכומים והתיק בשל להכרעה.

דיוו והכרעה

1. לאתר שבתנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי יש לדחות את הערר.

2. סעיף 330 קובע כדלקמן:

''נהרס בניין, שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב ועם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים"י

3. מן האמור לעיל עולה, כי סעיף 330 קובע ארבעה תנאים מצטברים לקבלת פטור בגין נכס

שאינו ראוי לשימוש: הנכס נהרס או ניזוק, הנזק הינו במידה שאי אפשר לשבת בנכט, בפועל

אין יושבים בנכט, הודעה בכתב נמטרה לעיריית.

4. על פי הלכת המגרש המוצלח, יש לבחון את הנכט על פי מבחן פטי אובייקטיבי, ואת בעיני

האדם הסביר:

'יהגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניזק במידה שאי

אפשר לשבת בו די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש...

העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשדרויות השונות העומדות בפניו. ............ המבחן הראוי להכרעה בשאלה מהו בניין ש'יניוק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' לכל סיווג חוקי שהוא לגבי חבמיין.

4" השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'. אכן ייתכנו מקרים 'אפורים'' וגם אם לא נלך לשיטת ''לבשאראנו אכירנויי, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישף.

עוד נקבע בהלכת המגרש המוצלח, כי '/אין לומר כי בל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי'י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכט שימוש כלשהו, אשר תואט את אחד השימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו וּכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל האונונה נ' סולימה יעקב ו278 אחרים (פורסם בנבו) ;

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע''ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

אין חולק כי העוררת לא הודיעה לעירייה במועד הרלוונטי על היות הנכס הרוס לפי סעיף 330 ועל כן לא היה בידי המשיב לבדוק ואת בוּמן אמת. כיוון שסוכם בין הצדדים כי המחלוקת היא ממר\ 2017 ובתאריך זה בוצעה ביקורת מצאנו שאין לדתות את הערר בשל טענה זו.

עס זאת וכפי שהחלטנו בלא מעט עררים בעניין את, ככל שהנכט לא היה ריק לתלוטין, וכעולה מעדות מצחיר העוררת ומביקורת הפקח מטעט המשיב, כך עולה, לא ניתן לתת לנכס פטור בהתאם לסעיף 330.

חעוררת בדיון ההוכחות, באמצעות המצחיר מטעמה למעשה מודה כי בנכס היו חפצים והוא לא חיה ריק לחלוטין. *י...התפציס שאת מראה לי נמצאים בחדר אחד שהוא המטבח וחדר נוסף בשטת של כ- 30 מ"ר. איו חלונות בבית, אין חשמל. הציוד שרואים היה שייך לאנשיסיי...

העובדה כי בנכט מאוחסניס חפצים מערערת את התנאי הקובע בסעיף 330 לפקודת העיריות ולטעמנו די בכך כדי לדחות את הערר.

כאשר בנכס מאוחסנים חפצים, ואין וה משנה אס בחלק הנכס או בכולו, משמש הנכס לאחסון אותם פראים ולא ניתן לקבוע כי לא נעשה בנכס כל שימוש.

בנוסף, נציין, כי העוררת הציגה לא מעט תמונות מטעמה. החתמונות לא נושאות תאריך ולא ניתן לדעת מתי הן צולמו.

אין ספק כי מדובר בנכס מוזנת אך מצאנו שלאור האמור לעיל אין בכך די על מנת לקבל פטור נכס לא ראוי בהתאם לסעיף 330 לפקודה.

במצב דברים זה, לא נותר לנו אלא לדחות את הערר.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 2 46

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

4 - ב60% 4

לוייות: עו"ד יקדם חבר: שו גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס ערר: 140016942

ליד עיריית תל אביב-יפו

בפני

חברי ועדת הערר:

יןייר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופ' ציו רייך, רו*ח

העוררת: נציגות הבית המשותף ברחוב ארתור רובינשטיין 7 תל אביב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של ערר זה הינו בחיוב שטח של 60.7 מ"ר המצוי בבעלות ומוחזק על ידי דיירי הבנלין ברתוב

ארתור רובינשטיין 7 בתל אביב יפו (להלן: ''הנכס/).

המשיב טוען כי יש לחייב שטת גה בארנונה שכן הנכס משמש את דיירי הבניין כמעין מועדון דיירים.

העוררת טוענת כי הנכס משמש אותה כלובי, ושאין לחייב את הנכס בתשלום ארנונה.

ביום 24/1/18 התקיים דיון הוכחות בפנינו.

הצדדים הגישו סיכומיהס והתיק בשל להכרעה.

דיוו והברעה

1. לאחר שקראנו את הסיכומים, כמו גס הראיות שבפנינו מצאנו כי יש לקבל את הערר.

2 נציין כי אנו מתייחסים אך ורק לעובדות שהעלו בפנינו לפיחן ניתן ללמוד על מצב הנכס

בתקופות שבמחלוקת.

3. אין בהתלטה זו משום החלטה גורפת על היות הנכט מועדון דיירים טרם מתן ההתלטה וככל

שבעתיד ישונה השימוש בנכס, יהא על המשיב לחייב את העוררת בגין נכס זה.

4. כאמור, ההחלטה מתבסטת על העובדות כפי שהונחו בפנינו.

העוררת הרימה את הנטל להוכיח כי לא מבצעת שימוש בשטח צה וששטת זה אינו משמש את

הדיירים כיימועדון דייריסיי לשיטת המשלב..

1. נטל ההוכחה להוכחת הטענות הנטענות בערר מוטל על הנישום הטוען כנגד השומה.

ראה לעניין זח:

עמיימ (תל אביב יפו) 143/02 יעד פירזול (1984) בע'ימ נ' מנחל הארנונה שליד עיריית

תל אביב תק- מח 2003 (2) 33252 :

'יפעולתה של רשות מס, המעוגנת בחוק, מוחזקת כפעולה שנעשתה בדין, והמעוניין בביטולו של הצו שהוציאה הרשות הוא הנישום המערער עליו. לכן, על הנישום רובץ הנטל לשכנע את בית המשפט כי יש לבטל את הצו או לשנותו. עם הוצאת הצו נוצר מצב מסוים, שאת שינויו מבקש המערער, ומי שמבקש את השינוי עליו נטל השכנוע, זאת זולת אם קיימת הוראת מיוחדת בחוק לעניין נטל השכנוע ו/או נטל הבאת הראיות'י.

2. תיא (תל אביב יפו) 22282/94 עיריית תל אביב נ' טרכטינגוט תק של 97 (2337)3 :

'אני סבורה כי משהנתבע לא ערער על הנתונים שבספרי העיריה, ולא הוכיח כל טעות ממשית בחישובים או בבטיט להם, ולאור החזקה הקבועה בסעיף 318 לפקודת העלריות הוא לא הרים את הנטל שהוטל עליו ולכן אין לקבל את טענתו לפיה הוכח כי חישובי התובעת אינם נכונים'י.

3. בריים 9205/05 מנהל הארנונה- עיריית טבריה נ' חיפר שוק 1991 בע'ימ תק על 2006

(4) 1520 :

''יהמשיבה היא שהשיגה על חיוב הארנונה שהוצא לה והיא זו שטענה כי יש לסווג את שטח המחטן, בו היא מחזיקה, בסיווג שונה מזה שבו סווג על ידי המבקש. לפיכך הנטל היה על המשיבה להראות כי מתקיימים לגביה התנאים לסיווג במחסן על פי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה, היינו להגיע ראיות לכך שהמחטן

מאושר על פי היתר הבניה שהוצא למבנה הסופרמרקט או על פי היתר אחר

בשלהו. דא עקא, המשיבה לא עמזיה בנטל המוטל עליה ולא הביאה כל ביסוטי לטענתה כי תנאי סעיף 11.1.1 לצו הארנונה מתקיימים בעניינה. באשר להיתר הבניה אף המשיבה עצמה, כאמור לעיל, אינה טוענת בבירור כי היתר הבניה שניתן לה מתייחט למחסן, אלא היא מנסה להטיל את הנטל לעניין זה על

המבקש. משמצאנו בי הנטל האמור מוטל על המשיבה, אין מנוס מן המסקנה בי

.10

היא אינה עומדת בדרישה כי המחסן יהיה מאושר על פי היתר בניה'י.

העוררת אשר חובת ההוכחה מונחת לפתחה, הוכיתה בפנינו כי בנכס לא נעשה שימוש למועדון

דיירים.

העוררת באמצעות המצהיר מטעמה הצהירה, ועדות זו אמינה עלינו, כי בנכס לא מתקיימות ישיבות

ועד הבית, לא מתקיימים ארועים שונים מטעם הדיירים.

העוררת אף ציינה כי בעבר ניסו דיירים לקיים ארועים בשטח וח אך הועד התנגד ואף הזניק את

המשטרח.

נציין כי לטעמנו אין לאתסן פריטים כגון כסאות בשטח זה אך אין בכך כדי לחייב את העוררת

בארנונה.

אין במספר כסאות פלסטיק עדות לכך שהנכס משמש כמועדון דיירים.

גס המפקח מטעם המשיב העיד כי לא ראה שימוש במקום, מלבד שצילם.

העוררת ציינה ואף הציגה בתצהיר שהוגש מטעמה, כי לא ניתן להשתמש ולשהות בשטת שהות ארוכה

שכן השטח סגור, ללא חלונות ואינו מאוורר.

המשיב לא סתר את האמור בתצהיר.

נציין כי טענותיה המרובות של העוררת לעניין היתרי הבניה וכו' אין בהם רלוונטיות ומשמעות רבה לעניין הארנונה. החיוב נעשה בהתאם לשימוש בפועל. ומשהוכחת כי חשימוש בפועל לא משמש את

הדיירים כמועדון דיירים מצאנו שיש לקבל את הערר.

מצאנו להעיר פעם נוספת שהתלטתנו זו נסמכת על הנתונים שהוצגו בפנינו אך ורק ביחט לשנת המס הרלוונטית לערר וּה. אין בהחלטה גו כדי להשליך על תקופות עבר וכן תקופות עתיד ככל שיהיה שינוי

בשימוש.

לאור האמור לעיל, מצאנו שיש לקבל את הערר ולחייב את המשיב בהוצאות לטובת העוררת בסך

.₪ 0

ניתן בהעדר הצדדייס היום 1 , 6 וס (/

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

4] 6%-

יו"ר: עו שירל/קאס חבף: עו( גדי טל חבר: פרופי ויו רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כג בסיון תשעח

0008

מספר ערר: | 11:21 / 140018243

מספר ועדה: | 11737

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העוררים: בוגיסקי נגלר ענבר, נגלר מיכאל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

בהתאם לזימון שנשלח לעורר הודע לו ע"י הוועדה כי ככל שלא יופיע רשאית הוועדה לדון בהעדרו ולהחליט על יסוד החומר שהובא בפני הוועדה.

העורר בחר שלא להתייצב היום לדיון ולהשמיע את טענותיו על אף שזומן כדין.

לאחר בחינת התיק לגופו ולאור טענות המשיב, אנו מסכימים עם המשיב כי העורר לא הוכיח טענותיו וכי החיוב של המשיב נעשה כדין.

לאור האמור הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.06.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו ה ל האינטרנט של המשיב.

/-]

חבר: פרופ' רייך:זיו, רו"ח

+ עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

וו

תאריך ‏ : כג בסיון תשעח

08(

מספר ערר: | 11:42 / 140018281

מספר ועדה: | 11737

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

סלם מלכה תעודת דע - ="

חשבון לקו 10

מספר חוזה

כתובת הנכס:

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: תהילה זמל

נוכחים:

העורר/ת: סלם מלכה

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: תהילה זמל

החלטה

לאחר דיון מחוץ לפרוטוקול בו הוסבר לעוררת את מגבלות צו הארנונה אליו הוועדה מחויבת, החליטה העוררת למחוק את הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 06.06.2018.

חבר: פרופ'/כייך זיו, רו"ח חבר: עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : | כג בסיון תשעח

מספר ערר: | 12:55 / 140018449

מספר ועדה: | 11773

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: חן יהודית

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

אנו מברכים את הצדדים על שהגיעו להסכמות ביניהם ונותנים להסכמה תוקף של החלטה.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.08.2018.

/ \ 1

// 2

חבר: פרופ' דייך זיו, רו"ח 1 טל

שם הקלדנית: ענת לוי

דוו

תאריך | : כג בסיון תשעח

מספר ערר: | 13:03 / 140018052

מספר ועדה: | 11737

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

יעקובשוילי . ענו.......א

חשבון לקוח: 1

מספר הוזה: 6899

כתובת הנכס:

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: תהילה זמל

נוכחים:

העורר/ת: יעקובשוילי זורב - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: תהילה זמל

החלטה

ב"כ המשיב מסכימה לדון בתיק בהרכב חסר של חבר הוועדה פרופ' זיו רייך, רו"ח.

השעה כעת 13:25. הדיון קבוע לשעה 13:15. אין התייצבות לעורר. זו פעם שנייה שהעורר בוחר לא להתייצב לדיון. בהחלטתנו מיום 25/4/18 הבהרנו כי במידה והעורר לא יתייצב לדיון הנדחה יימחק הערר.

מעבר לנדרש אף לגופו של עניין מדובר בטענה של זיוף שאינה בסמכותה של ועדת הערר.

לאור האמור הערר נדחה ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 06.06.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר:/ עו"ד גדי טל

יו"ר: עו"ד3ּ.קדם

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב- יפו ערר מט' 140017298

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוייח

העורר: בן נון (צדוק) יהושע

- כמד ‏ -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

עניינו של ערר זה הינו בסוגיית סיווגו של הנכס, חלק ממנו בשטח של 11.28 מ"ר, האם כטענת העורר שמדובר בדירת מגורים כפי שסיווג המשיב את יתרת השטח של 64.06 מ"ר, או לפי החלטת המשיב שיש לחייב את הנכס בחלקו, בסיווג משרדים בהתאם לסעיף 3.2 לצו הארנונה.

הנכס בענייננו נמצא ברחוב הגדוד העברי 3 תל-אביב-יפו, הרשום אצל המשיב, כנכס מספר %

43 הר-ן לקות 10063394 אשר חלקו מסווג כדירת מגורים [64.06 מ"ר] לגביו אין ערר,

ויתרת השטח של 11.28 מ"ר בסיווג משרדים, לגביו הוגש הערר, להלן: ייהנכטיי,

תשובת המשיב נושאת תאריך 24.4.2017 שוגרה לכתובת מגוריו של מר יצחק בן נון, ברחוב גלילי ישראל 12 תל-אביב.

הערר נושא תאריך 29.5.2017 הוגש לוועדה ע"י עו"ד אברחם ילין בתאריך 1.6.2017 וכפי שרשס בערר, חוא מייצג את מר יוסף צדוק ויצחק בן נון, בעלי הבניין ברחוב הגדוד העברי 3 תייא.

בישיבת יום 23.11.2017 התייצבו עו"ד ילין ומר בן נון (צדוק) יהושע שאישר לוועדת כי עו"ד ילין אברחס מייצג בתיק למרות שלא קיים יפוי-כוח בתיק.

לאחר ששמענו את טענות באל כוח הצדדים הורינו על הגשת תצהירי עדות ראשית מטעם העורר תוך 5 יום, והמשיב תוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי העורר.

תצהיר העורר לא הוגש במועד שנקבע ובתאריך 8.2.2018 ניתנה לעורר, לפנים משורת הדין, אורכה להגשת תצהיר תוך 20 יום.

העורר לא ציית להחלטה ולא הגיש תצהיר עדות מטעמו על אף הארכה שניתנת.

בתאריך 15.2.2018 הוגש לוועדה מכתבו של עו"ד אברהם לילין, שציין כי אינו מייצג יותר את הלקות ואינו מתכוון להגיש תצהלריס.

ביום 27.2.2018 הודע לעוייד ילין שעליו להמציא פרטי התקשרות עס לקוחו ובהעדר מידע ממנו הערר יימחק.

פרטים נדרשים לא נמסרו לוועדה, משכך הוחלט ביום 20.4.2018 לפנות שוב לעוייד ולמר יצחק בן נון והודע להם, שוב, שאם לא יוגשו תצהירי עדות מטעם העורר - הערר יימחק ללא כל דיון.

מזּכירת הוועדה שוחחה טלפונית ביום 22.4.18 עס מר יצחק בן נון וחזרה על תוכן ההחלטה, והוא אישר בפניה שאם לא יגיש תצהיר עדות ראשית תוך 10 ימים נוספים, אז שיימחק הערר.

עד למועד כתיבת החלטתנו לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העורר אף לא באה כל התעניינות מצדו בערר שלפנינו.

על פניו נראה כי העורר למעשה ונח את הערר ולא מצא בו יותר עניין ולא מצא לנכון להביא ראיותיו בפנינו או לבקש בקשה כל שהיא לאורכה כדי לשמוע טענותיו.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העורר.

סוף דבר.

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות. מזכירות הוועדה תשגר החלטתנו לכתובת הנכטי

וכן לכתובת שצוינה ככתובת מגוריו של מר יצחק בן נון, גלילי ישראל 12 תל-אביב-יפו- 6937712 .

ניתן היום, ]\,) \ב 8, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה.כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

, [\4/ ב כב-

יו"ר: עו"ד יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

| \ קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייגי ארגונה כללית מס' ערר: 140017725 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

ייר

תבר:

: עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העורר: אלי פרי

גגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר נמצא ברחי הפצ חיים 8 ת'יא, שטחו 183.17 מ"ר והוא מסווג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריסיי.

העורר שכר את הנכס והוא מחזיק בו מיום 1.4.17.

עניינו של הערר הוא סיווגו של הנכס, כאשר לטענת העורר הסיווג בו סווג חנכס אינו הסלווג הנכון.

בכתב התשובה לערר טוען המשיב כי סיווג הנכס נעשה כדין ומוסיף כי יש לדחות את הערר על הסף מהטעמים שפורטו בתשובה.

משמועלות טענות לפיהן יש לדחות את הערר על הסף אנו סבורים כי יש לדון בהן תחילה.

לשם כך הורינו לצדדים לסכם טענותיהם לגבי הטענות המקדמיות. הטיכומיס הוגשו.

התלטתנו זו היא איפוא בטענות המקדמיות לפיהן לטענת המשיב, יש לדחות את הערר על הסף.

טענות חמשיב

בהשגה מיוט 23.5.17 טען העורר כי ייהעסק מוגדר כייסטודיו לאומניטיי וסוכנות ייצוג (חללים שמיועדים לתזרות של תאטראות מכל הארצ)יי לטענת המשיב משתמע מכך שהסיווג המבוקש על ידי העורר הוא זה הקבוע בסעיף 3.3.18, שענינו: ייחדר עבודה של אמן בתחום ציור, פיסול, צילום, וידאו ארטיי.

המשיב מוסיף כי בתשובה להשגה הוא התליחס לבקשה הנייל.

בכתב הערר שינה העורר את גרסתו וטען כי בתשובה להשגה נאמר: '*המקום משמש כחדר חזרות לשחקני תיאטרוןיי אני רוצה לערער על כך ולהוסיף שהמקום משמש גס להצגות תאטרון (בנוסף לחזרות)יי. לטענת המשיב משתמעת מכך בקשה לסווג את הנכס בסיווג הקבוע בסעיף 3.3.8 שעניינו: ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטיטיי.

המשיב טוען כי עולה מהאמור, שהעורר העלה בערר לראשונה, טענות שלא הועלו על ידו בהשגה.

המשיב לא יכול חיה להתייחט בתשובה להשגה לטענה שהועלתה רק בערר ויש בה משוסם הרחבת חזית אסורה. עפ"י הדיו הערר לא יכול להיות מקצה שיפורים להוספת טענות שלמשיב לא הייתה אפשרות להתייחס אליהן בתשובה להשגה ולכן גם אין לועדת הערר סמכות לדון בהן.

המשיב מוסיף שהנכס אינו משמש לאף אתת מהפעילויות המפורטות לעיל.

המשיב טוען עוד כי בהודעת בייכ העורר נטען כי מכתבו של העורר למשליב מיום 23.5.17 אינו מהווה השגה.

לטענת המשיב, אס לא מדובר בהשגה, חרי ממילא גס אין לעורר וכות ערר.

טענות העורר

בייכ העורר טוענת כי מכתבו למשיב מיום 23.5.17 אינו מהווה השגה.

בייכ העורר טענה עוד כי במכתב הנייל לא טען העורר שיש לסווג את הנכס עפ"י סעיף 3.3.18 (בסיכומים נאמר טעי 3.3.17 אך כנראה הכוונה היא לסעיף 3.3.18) וכי חן בייהשגהיי והן בערר טען העורר שיש לסווג את הנכס בסיווג אולמות המשמשים להצגות תאטרון, משמע, לפל סע 8 בצו הארנונה. לכן יש לטענתו להסיק כי טענותיו בערר אינן מהוות הרחבת חצית אטורה.

בעת הגשת הפניות למשיב, לא היה העורר מיוצג והוא אינו בקי ברגי החוק והפסיקה, ולכן הוא לא הגדיר די את אופי השימוש בנכס, שגם היה רק בתחילת דרכו.

יש לסווג את הנכס בסיווג הקבוע בסעיף 3.3.8 י*יאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטיםיי או לחילופין לפי סעיף 3.3.1 ייבתיי מלאכח, מפעלי תעשייהיי.

דיון ומסקנות

השגת

העורר טוען כי לא היה מיוצג בעת הגשת פניותיו לעירייה, הוא אינו בקי ברוּי החוק והפסיקת וכי אין למנוע ממנו להעלות את טענותיו עתה, בשל כך.

הלכה היא כי אי ידיעת התוק אינה פוטרת. הלכה גו צריכח לחיות ידועה לעורר, ועל אחת כמה וכמה לבייב.

אין לעורר אלא להלין על עצמו שלא ברר לפני פנליתו לעירייה את הדין החל עליו, או לא פנה לייצוג משפטי לפני חפנייה.

מכל מקום עפ"י הדין טענה זו לא תעמוד לעורר.

סעיף 3 (א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן

ייחוק הערריי) קובע כדלהלן:

יימי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה...*.

סעיף 4 (א) לחוק הערר קובע:

'ימנהל הארנונה ישיב למשיג תוך שישים :וס מיום קבלת ההשגהיי.

סעיף 6 (א) לחוק הערר קובע:

ייהרואה עצמו מקופת בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערריי.

בייכ העורר טענה כאמור שפנייתו של העורר למשיב מיום 23.5.17 אינה מהווח השגה. ביזכ העורר אינה מצביעה על ייפניהיי אחרת שלו למשיב, המהווה השגה.

טענה זו תמוהה ביותר שכן היא משמיטה את כל הבסיס להתדיינות בפנינו. בהעדר ייהשגהיי אין תשובה להשגה ולא קמה זכות להגשת ערר. מן הראוי חיה שבייכ העורר תבחן את טיעוניה, בוהירות המתבקשת.

הלכה שנקבעה בשורה ארוכה של פסקי דין היא כי, לאחר שחלף המועד להגשת השגה הנישום אינו זכאי עוד להגיש השגה, והחיוב הופך לחלוב חלוט שלא ניתן להשיג או לערער עליו. כפועל יוצא מכך, למנהל הארנונה ולועדת הערר, אין סמכות לדון בהשגה שהוגשה באיחור, על אחת כמה וכמה בערר שהוגש ללא השגה.

בעמיינ (תייא) 170/04 ויתקין מרקט בע"מ נ. מנהל הארנונה במועצה המקומית עמק חפר

וועדת ערר לענייני ארנונה, קובעה כבי השופטת גרסטל:

ייזכותו של האזרת לערור על תיובו במס הוגבלת ע"י המחוקק בזמן. ומכלל הן אתה שומע לאו שאחרי עבור הצמן הקבוע לכך בתוק שוב אי אתה יכול להישמע בערר על חיובך במסיי.

לא רק זו אף זּו, כבי השופטת גרסטל קובעת, כי תשובת או החלטת מנהל הארנונה להשגה, אינה מרפאת את הפגם שנפל בהגשה באיחור, ואינה עוצרת את מנין המועדים.

לפיכך אין נפקא מינה שמנהל הארנונה ציין בתשובתו כי לעוררת זכות להגיש ערר.

הלכה דומה נקבעה בעניין רס-חן חניונים. כבי השופטת רות רונן ניתחה בו את פסחייד בעניין המקום של שמחה וקבעה כל יימשחלף המועד החוקי להגשות השגה, הופכת השומה לתלוטה, והנישום מאבד את וכותו להשיג על ייחיובו בארנונה'י.

כבי השופטת ממשיכה וקובעת :

יילגישת בית המשפט העליון, משחלף המועד להגשת השגה, הופך התיוב לחלוט, ולא ניתן עוד לערער עליו. מדובר - לאור גישה וו - במקרה הדומה יותר לייהתיישנות מהותיתיי (ולא דיונית) - בה הזכות של הנישום (לחלוק על חיובי הארנונה שלו), מתבטלת עם חלוף המועד להגשת השגה. לכן, אף אס העירייה איננה מגיבה לטענות הנישום במועד, וגם אס בתשובתה הראשונית היא איננה מעלה את טענת האלחור - אין בכך כדי לייהחיותיי את הוכות'י.

עמיינ (ת''א) 241/08 רס - חן תניונים נ. מנהל הארנונה של עיריית תי'א.

בריימ 6333/09 רס-חן חניונים נ. מנהל הארנונה של עיריית תייא.

לפיכך, אס היינו מגיעים למסקנה כי בעניננו פניית העורר לא היוותה השגה, הפכה שומת העורר לחלוטה ואין הוא יכול עוד לערור עליה. אולם איננו סבורים כי פניית העורר לא הייתה השגה. שלא כמו בייכ העורר, המשיב הת:יחס לפניות העורר מ- 23.5.17 כייהשגהיי וחשיב עליה ביום 15.6.17 (נשלת ב- 28.6.17)

סעיפים 1-2 בתשובה לייהשגחיי עוסקים בסיווג הנכס. בסי 1 צויין כי בביקורת שנערכח בנכס ב-

7 יינמצא כי המקום משמש כחדר חזרות המושכר לשחקני תיאטרוןיי.

ובסעיף 2 לתשובה נאמר שהפעילות המתוארת היא עיסקית, ולכן לא ניתן לסווג את חנכט בסיווג ייבתי מלאכה ומפעלי תעשייהיי כפי שסווג הנכס בתקופה בה הוחזק הנכס ע"י הבעלים, וגם לא כחדר עבודה של אמן עפ"י סעיף 3.3.18 לצו הארנונה, כפי שביקש העורר.

בשולי התשובה נאמר:

יילעניין סעיפים 1-2 עומדת לרשות המחזיק בנכס הוכות להגיש ערר על תשובתו זו תוך 30 יום.

כתב הערר ימסר לועדה או ישלח בדואר רשום בחמישה עותריס....

גם העורר עצמו התיחס לפנייתו ואת כייהשגהיי. בנסיבות אלה אין מקום להורות על מחיקת הערר בנימוק שלא הוגשה השגה.

שאלת הרחבת חזית אסורה בערר

משנדחתה השגתו, הגיש העורר ביום 13.8.17 ערר (נושא תאריך 8.8.17).

אין ספק כי הלכה היא שהערר מוגש על התלטות מנחל הארנונה בטוגיות שנכללו בהשגה, ומטעם זּה אין העורר רשאי להעלות בערר עילות נוספות. ביחמייש פסק כי ועדת ערר אינה רשאית לדון בטענות שהועלו בפניה לראשונה בערר, ולא חוגשו קודם לכן בהשגה. עלינו לבתון איפוא אם יש בפנינו הרחבת חוית אסורה.

המשיב טוען כאמור, שבהשגה ביקש העורר לסווג את הנכס עפ"י סעיף 3.3.18 לצו הארנונה ייחדר עבודה של אומן...'י. ואילו בערר ביקש העורר לסווג את הנכס לפי סעי 3.3.8 לצו הארנונה ; ייאולמות המשמשים להצגות תיאטרון...+

בשל הסתירה בין טענות אלה לאלה, טוען המשיב, כי יש בפנינו הרחבת חזית אסורה, ולפיכך דין הערר להידחות.

העורר טוען שבהשגה הוא לא ביקש לסווג את הנכס עפ"י סעיף 3.3.18 לצו, וכי הן בהשגה והן בערר הוא ביקש לסווגו כאולמות המשמשים להצגות תיאטרון, דחיינו לפי סעי 3.3.8 לצו הארנונה.

כדי להכריע במחלוקת וו מן הראוי לבחון את האמור בשני המסמכים שהוגשו ע"י העורר.

מודגש כי באף אחד מהמסמכים לא צויין לאיוה סעיף בצו הארנונה הוא מתייחט.

בהשגה נאמר:

'יהעסק מוגדר כייסטודיו לאומניםיי וסוכנותת ייצוג (חללים שמיועדים לחזרות של תיאטראות מכל האך))'י.

המשיב ביקש להסיק מהאמור לעיל כי כוונת חעורר חייתה לסעיף 3.3.18 לצו הארנונה, שעניינו חדר עבודה של אומן בתחום ציור, פיסול, צילום וידאו ארט.

מקריאת ההשגה לא מצאנו ולו רמז לכך שכוונת העורר הייתה לסווג הנכס עפ"י סעי 3.3.18.

אמנם נאמר בה יסטודיו לאומניסיי, אולם בהמשך ישנו פירוט המבחיר כי הכוונה היא:

ייחללים שמיועדים לחזרות של תיאטראות מכל הארצ'י. אין ספק כי אין בהשגה טענה שעסקינן בחדר עבודה של צייר, פטל, צלם וכדי.

נוסח הייהשגהיי מתאים יותר איפוא לסעיף 3.3.8 לצו הארנונה דהיינו: *אולמות המשמשים להצגות תיאטרון...*.

תימוכין לכך ניתן למצוא בדבריו של העורר בעת הביקורת שנערכה ע"י המשיב, שבה הוא טען: ייהנכס משמש כחדרי חזרות לשחקנים...*.

בכתב הערר נאמר שבביקורת שנערכה בנכס נכתב כי: ייהמקוס משמש כחדר חזרות לשחקנל תיאטרוןיי. אני רוצה לערער על כך ולהוסיף שהמקום משמש להצגות תיאטרון (בנוסף לתזרות)'י.

משתמע מכך כי הסיווג הנטען בערר הוא עפ"י טעיף 3.3.8 לצו הארנונה, דהיינו: אולמות המשמשים להצגות תיאטרון. גס המשיב סבור כך לגבי הערר.

המסקנה העולה מהאמור לעיל היא כי הן בהשגה והן בערר מבקש העורר לסווג את הנכס עפ"י סעיף 3.3.8 לצו הארנונה. בנסיבות אלה אין בענייננו הרחבת חזית אסורת.

שאלת הרחבת חצית אטורה בסיכומים

לא כך באשר לטענה התילופית של בייכ העורר, שנטענה בסיכומים לעניין הטענות המקדמיות, ולפיה יש לסווג את הנכס בסיווג ייתעשליה'י.

טענה זו הועלתה ע"י בייכ העורר לראשונה בסיכומים הנייל, ולכן אין ספק שיש בה משום הרחבת חצית אסורה.

יתר על כן, ווהי טענה תמוהה ביותר נוכת הצהרתו המפורשת של העורר בכתב ערר,

(שנאמרה בתגובה להונייחסות המשיב בתשובה להשגה על סיווג מלאכה ותעשייה של הבעלים הקודם). העורר טען: יילא ביקשתי לסווג את הנכס כייבית מלאכהיי.

אנו מגיעים איפוא למסקנה שטענה זו מחווה הרחבת חזית אסורה, ולפיכך אין אנו נדרשים לדון בה.

מועד הגשת כתב התשובה לערר

בסיכומים לענלין הטענות המקדמיות טענה בייכ העורר כי המשיב איחר בהגשת כתב התשובה לערר, שהוגש על ידו באיחור של כשלושה וחצי חודשים.

בייכ העורר טוענת שבשל כך בלבד, חיה מן הראול לדחות על הסף את טענותיו המקדמיות של חמשיב.

איננו סבורים כך.

ראשית לכל, אין מעשהו של צד אחד מאין את מעשהו של הצד השני.

שנית כפי שיפורט להלן, עפ"י החלכה איחור בהגשת כתב תשובה, אינו מחייב את קבלת הערר.

על הסוגיה של איחור בהגשת כתב תשובה לערר הרתיב כבי השופט דרי ד. ביין, בפסייד בעניין עייש (חי) 109/00 חברת יאיר ש. שיווק בע"מ נ. מנחל הארנונה בעיריית חדרה, שבו נקבע:

ייהמחוקק הבחין הבחן היטב בין אי מתן תשובה להשגה במועד לבין אי הגשת התשובה לערר במועד, בעוד שלגבי האיחור מהסוג הראשון בתר המחוקק לקבוע טנקציה מרחיקת לכת של קבלת ההשגה (ראה סעיף 4(א) לחוק הערר), הוא לא קבע סנקציה דומה לאי מתן תשובה לערר במועד (או בכלל).

הטעם לאבתנה נעוץ בכך שאם אין ניתנת תשובה להשגה, עומד האורח במצב ייקפקאייי בו אין הוא יודע מאיפה יינפתחה הרעהיי ומה הטעם בו חויב בארנונה (אס בכלל ואם לפי תעריף הנראה מכביד). לכן, נמצא הוא במצב שגם אינו יודע כיצד להתמודד עס אותה עמדה של מנהל הארנונה.

יתר על כן, העדר תשובה בהשגה אינו מאפשר לאזרח גט לערור עליה בפני ועדת ערר, שכן לפי טעיף 6 לחוק, זכות הערר נתונה רק על תשובת המנהל בהשגה ולא על העדר השגה.

המצב שונה בשלב הערר. במקרה וה כבר יודע האורח בפני איוו עמדה של מנהל הארנונה הוא עומד. דלתות ערכאת הערר המינהלית כבר פתוחות בפניו והוא בערר מעלה נימוקים מנימוקים שונים כדי לתקוף את התשובה בהשגה. אס מנחל הארנונה נמנע מלהגיש כתב תשובה, הרי הדבר פועל לרעתו, שכן נשאר הוא עומד בפני הועדה כשייאשפת התיציסיי שלו כוללת רק את נימוקיו בהשגה (שבמקרה זה צורפו לכתב הערר) והוא שולל מעצמו את הפריבליגיה של התמודדות מסודרת עס טענות העורר.

יש לוכור שלפי תקי 9 רשאית ועדת הערר לדון בערר רק על סמך התומר שבכתב והמשיב ימצא בעמדת נחיתות אס לא יגיש כתב תשובה. הועדה תוכל במקרה זה להסתפק בהסתמכות

על התשובה בהשגה (חשוה גס פסק דינו של כבי השופט א. גרוניס בחייפ (בייש) מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ. מועצת קרית גת ואתי פיימ תשנ"א (א) 485).

המצב בערר מנהלי אינו דומה לוה הקיים בדיון אזרתי שבו בהעדר כתב הגנה רשאי ביחמייש ליתן פסק דין לטובת התובע. בערר מנהלי לא עומד על הפרק רק האינטרט חפרטי של האזרת, אלא שומה על ועדת הערר לקחת בתשבון את האינטרט הציבורי ואת הצורך לשמור על שלטון החוק ולכן העדרה של תשובה אינה מחייבת את ועדת הערר לקבל את הערר כאשר עמדת מנהל הארנונה גלויה לפניה ועומדת לביקורת...

עוד יצוין, כי בנימוקי התשובה להשגה מצויים למעשה (אס כי בצורה תמציתית) כל הנימוקים שבכתב התשובה, ובמידה ובכתב התשובה מצויים נימוקים נוספים, רשאית חיתה הועדה להיוקק להם אס סברה ששמיעת הנימוק יידרושה למען הצדקיי כאמור בתקנות 17 לתקנות הערר.

לדעתנו ייהצדקיי שעליו מדובר בתקי 17 הנייל צריך להתפרש באופן ליברלי, לפחות כאשר מדובר בנימוקים בעלי אופי משפטי ובתנאי שהם חשובים לבירור הסוגיה שעל הפרק, ואין בקבלתס בשלב מאותר יותר כדי לפגוע באפשרות של העורר להתמודד עס אותם נימוקים חדשיטיי.

הלכה דומה נקבעה ע"י כבי השופט דרי א. גרוניס בשבתו בביהמייש המחוזי בבאר-שבע, בפסק הדין שניתן בהייפ (באר-שבע) 1/90 מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ נ. מועצת קרית גת ואחי. גם בעניין וה הועלתה הטענה כי בהעדר כתב תשובה לערר יש לקבל את הערר.

כבי השופט גרוניס דחה את הטענה וקבע:

ייאין כל טיבה שועדת ערר לא תוכל לקבוע שגם בהעדר תשובה מנומקת ניתן לקיים את הדיון לגופו בהסתמך על התשובה להשגה שתחשב כתשובה לערריי.

סוף דבר

(1) נוכח העובדה שהעורר עצמו (שלא כמו בייכ) וגם המשיב ראו בפניית העורר למשיב מיום 7 ייהשגהיי, והמשיב לא העלה כל טענה לעניין וה בתשובה להשגה או בכתב התשובה לערר, אנו מחליטים גס כן לראות במסמך וה ייהשגחיי.

(2) לא מצאנו בערר הרחבת חזית אטורה.

(3) הטענה שהעלה העורר במסגרת סיכומיו בשאלות המקדמיות, כי יש לחילופין לסווג את הנכס בסיווג 'יתעשליהיי, מהווה הרחבת חזית אסורה, שאין אנו נדרשים לדון בה.

(4) העובדה שכתב התשובה לערר הוגש באיתור אינה מהווה עילה לדחיה על הסף של טענות המשיב, ולא לקבלת הערר.

(5) לפיכך אנו קובעים את הערר להוכחות בשאלה: האם כטענת המשיב הנכס סווג כדין בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים לפי סעי 3.2 לצו הארנונה, או כטענת העורר יש לסווג את הנכס עפ"י סעיף 3.3.8 לצו הארנונה: אולמות המשמשים להצגות תיאטרון, מחול וקונצרטים.

0. הצדדים יגישו עדויות ראשיות בתצהירים.

העורר יגיש תצהירי עדות ראשית בתוך 30 יום ממועד קבלת החלטה זו.

המשיב יגיש עדויות ראשיות בתצהיריס בתוך 30 יום ממועד קבלת תצהירי העורר.

המזכירות תקבע מועד לשמיעת הוכחות. במועד גה יתייצבו המצהיריסם לחקירה על תצהיריהס.

ניתן בהעדר הצדדייס היום. 24 / / / ₪

= /. ב 5

יו"ר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו''יד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

]ודודו

תאריך | : כד בסיון תשעח

08(

מספר ערר: | 10:46 / 140018248

מספר ועדה: | 11721

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת:

חשבון לקוה 1090608

מספר חוזה *שעושיפיל

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ספיר קטינא

נוכחים:

העורר/ת: דקל אביבה, דקל יחיאל

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ספיר קטינא

החלטה

לאור המלצת הוועדה מצאה לנכון העוררת לחזור בה מעררה מבלי לחייב בהוצאות.

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 07.06.2018.

" שר =

יו"ר: | "ד מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

\ שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140012140

ערר מס' 140014714

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברח: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לולי, עו"ד ורויה

העוררים: | אברבנאל יוסף ז''ל, בן עטיה שלום ז''ל, בן עטיה רחל זל

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

ובעניין: התמח'ית- ע'יי ב'יב עו"ד הדר חשמונאי.

החלטת

בתאריך 20.7.2017 ניתנה החלטת הוועדה למחיקת העררים בנדון מהנימוקים שפורטו בהחלטה.

בתאריך 27.9.2017 הוגשח בקשה לביטול ההחלטה שניתנה, מהנימוקים שפורטו ע"י עו"ד אשר פדלון, בייכ היורשת [עיזבון בן עטיה].

בייכ המשיב הודיעה לוועדה ביום 6.11.2017 באדיבותה הרבה שהיא משאירה לשיקול דעת הוועדה, האם לבטל את ההחלטה שניתנה אס לאו.

לאחר עיון בנימוקי הבקשה ולאור העובדה כי מי מהעוררים ונדייק יורשיהם, לא התייצב לדיון הוכתות ולא ניתן לו יומו בפנינו; ומאחר שמדובר בנכס המצוי במתחם התמחיית ברח' לוינסקי 108 תייא, שהקושי המשפטי והעובדתי במתחם זה מוכר לוועדה, מצאנו לנכון לבטל את החלטת המחיקה כפי שניתנה על ידנו, ביום 20.7.2017

בהמשך להחלטת הביטול, התלטנו ביום 23.11.2017 בוו חלשון:

ייאנו מורים לעוייד אשר פדלון להמציא ראיותיו בדרך הגשת תצחיר עדות ראשית מטעם לקוחו, תוך 30 יום מהיום. התצהיר יפרט את כל המסמכים שברשותו ואת כל נימוקי ההשגה שהגיש למשיביי.

עוד הדגשנו בהחלטתנו הנייל כי: יי עס כל ההבנה שאנו נותנים לטענות עו"ד פדלון ולמצבו האישי, אנו מבהירים כי העדר מענה מצידו בהבאת ראיותיו במועד שנקצב לעיל, יאל אותנו לחזור ולמחוק את העררים'י.

.10

עו"ד פדלון הגיש תצהיר עדות מטעמו ביום 17.1.2018.

למרות הדחיות המרובות בוניק והתתלטות שניתנו, בכל הקשור לערר שהוגש על ידי עו"ד אשר פדלון בשם רעייתו דליה פדלון - יורשת הוריה המנוחים בן עטיה שלום ורחל צ'יל, לצערנו לא התייצב עו"ד פדלון לדיון יום 3.5.2018

תתת הופעתו לתקירה על תצהירו, התייצבה עו"ד קארין דונל לישיבה הנייל והודיעה במפורש: ייאני לא בקיאה בתיק ולכן אני לא יכולה לחקור. עו"ד פדלון נמצא מחוצ לגבולות האר> ולכן לא יכל להגיע לדיון"י.

דיון זה חיה דיון טרק ועיון בפרוטוקול מעיד כי המשיב ובא כוחו נכחו בדיון, כך גס בייב התמחיית.

לא נכביר מלים על התנהלות עו"ד פדלון, שלטעמנו יש בה יותר מצלוול בוועדה ובייתר הצדדים, ונראה כי אין לו כל עניין לנהל תיק הוכחות בפנינו, למרות שכאמור באדיבות בייכ חמשיב ובייכ התמחיית הסכימו הנייל בעבר לביטול החלטתנו שניתנה ביום 20.7.2017

אין להלוס מצב בו טוען עו"ד פדלון בעררו כי: ייאם הוכנסו רהיטים לנכס הס הוכנסו ע"י פולש ובוודאי לא ע"י העורר עצמו- כניסת פולש לנכס ושימוש בו אין בה כדי לקיים חיוב של העורר.יי נפנה גס לסעיף 6 בכתב התשובה לערר שהוגש לוועדה ביום 15.3.2015

טענה זו אמורה להיות מוכתת בפנינו, במיוחד לאור המסמכים שהוצגו בפנינו ע"י המשיב והתמחיית, שכאמור עוהייד שהתייצבה לדיון, לא יכולה הייתה לחקור אותם בהעדר מושג קלוש בעובדות התיק.

עו"ד פדלון אמור היה לשגר מטעמו, לכל הפחות כדי לחקור את הצדדים האחרים בתיק, מי המצוי בעובדות, שכן כבר ביום 18.4.2016 הודע לו כי בקשתו לתקור את תוקר החוצ של המשליב אושרה על ידנו.

די לציין כי המסמך מש/1 המצוי בתיק, צורף לכתב התשובה לערר מאת המשיב, רשום בו ע"י חוקר השומח של חמשיב מר מאור שמאי- לעניין החנות מספר 3335 נשוא הערר כי

לצד החנות בערר נרשם: החנות ייפתוחיי, יילא פעיליי אך נראו בו שולחן+דלפק. יי כך גם

מעידים תצלומיס של הנכס.

יותר מכך עו"ד פדלון עצמו הציג מסמך לוועדה ביום 15.5.2016, מטעם חברת תתשמל, אישור מיום 10.5.16 המציין כי שס הלקוח בתנות נשוא הערר, הוא מר סוחורוצקין אלכסנדר ומעיד האישור כי אין צריכת חשמל מיום 19.2.2007 עד חודש 19.4.2016 .

לא קיבלנו כל הסבר מיהו אותו אדם הרשום כצרכן אצל חברת החשמל, ואין אנו יכולים לפסוק לטובת מרשתו של עו"ד פדלון, כל ממצא עובדתי שיש בו כדי לסייע לטיעוניו.

לא ברור לנו כיצד עו"ד מנוסה כעוייד פדלון המייצג אך ורק את אשתו, ולא את כל רוכשי הנכס, המקוריים, (אברבנאל יוסף), סובר כי מונחת בפנינו תשתית ראייתית מבלי שייחקר על תצהירו, כך שנוכל להגיע למסקנה לטובת העוררת, רעייתו דליה.

ויוער. על פי הכתוב בסעיף 2.. לערר נרשם כך: ייאכן יש סכסוך בין העורר לבין התחנה המרכזית החדשה אך הסכסוך מתברר אצל בורר מוסכט ואיננו קשור כלל לערר דכאן."

לא הונחה בפנינו כל ראיה מי הבורר, מה התלטתו והאם יש בה כדי להשפיע על החלטתנו.

כך גסם לאחר עיון במקבצ המסמכים שהוגשו לוועדה ע"י עו"ד פדלון כתיק מוצגים בתאריך 13.3.2016 לרבות מסמך שכותרתו 'הסכם שיתוף בחנות' מיום 10.10.93 בין עטיה לאברבנאל, אין בו ראיה כדי לחלק את התיובים בשטחים הנטענים לחלוקה בין הרוכשים. פועל יוצא שחיובי המשיב יחולו על הרוכשים המקוריים או יורשיהם, על פי רישומי המשיב במסמביו.

מאתר והראיות הוגשו ע"י עו"ד פדלון, מבלי שנחקר עליהם, נוסיף ונציין כי החלוקה בנכס על פי הרשום בחוזה העבודה מיום 10.10.93 לעיצוב החנות בין חבי עיצוביט 2000 לבין עטיה ואברבנאל [75%- 25% ] אינה מהווה ראיה בפנינו, אין במקבץ המסמכים ראיה או שכנוע שיש לקבל את הערר.

יותר מכך. התמחיית הציגה טופס 5 שכותרתו ''פרוטוקול קבלת החנות'' 3335 - אף אס לא ניתן לראות תאריך מדויק של החתימה או מי באמת חתום על המסמך, הנטל רובץ על העוררת לטעון כנגד מסמך זה, או נפקות היותו פרוטוקול קבלת החנות, על אף שניתן להיווכח כי עבודות נוספות בחנות יש להשלים עד 25.4.94.

לעניין טופס 5 נדגיש כי כבר בדיון יום 30.7.2015 בנוכחות עו"ד פדלון ונציגי הצדדים, הוא היה מודע לקיומו של טופס 5 וח.

לא ניתן להתעלם ממכתב חתום ע"י רוכשי החנות, או מי מטעמם, מופנה לתמחיית, שס צויין בנדון כי קבלת החנות מתאריך 13.5.96 בו רשום: ייחרף האמור לעיל, אנו מוכנים לקבל את החזקה בחנות כדי להקטין את נזקינו וכדי שנוכל לנסות ולמצוא שימוש לחנות בתנאים הקיימים. יי

העורר לא עשה כל מאמא להופיע לדיון ביום 3.5.2018 לתקור על המסמכיסם ולהפריך את אמיתותס של מסמכי התמחיית.

מכל האמור לעיל דין העררים להידחות - בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את העוררת בהוצאות נוספות, ברם תיוותר בעינה החלטתנו מיום 3.5.2018 לעניין ההוצאות ולפיה

העוררים ישאו בהוצאות בסך כולל של 1,000 ₪ כולל מע'ימ, 500 ₪ לתמח'ית ו- 500 ₪ למשיב.

ניתן היום, 3 |\\\ג , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23(ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם, החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

- ג( ב <.

לוייר: 2 \יהודה מאור | חבר: עו''ד ורו''ח אבשלום לוי | חברה: רו''ח רונית מרמור \

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140016093 שליד עיריית תל אביב- יפו 100

בפני חברי ועדת ערר:

לוייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוייח

העוררת: אלדן תחבורה בע'/מ

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

העוררת רשומה אצל המשיב כמחזיקה של נכס המצוי ברחוב לבנדה 53 בתל אביב-יפו, הרשום בפנקסי העירייה כנכט מט' 2000191092 ; ח-ן לקוח 10225511, המחויב בשטח של 1408.56 מ"ר, בסיווג יישטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנהיי ; (להלן: י*הנכסיי).

טענת העוררת בהשגות שהוגשו מטעמה לשנות המס 2016 ו- 2017 (הדיון בהם אוחד) נעוצות בטענתה כי את חיובה בארנונה בגין הנכס, יש לסווגה בהתאם לנוסח הצו בסעיף 4.2.3 ולא על פל סעיף 3.3.20 בצו.

החלטות המשיב בהשגות חן מיוט 25.9.2016 ו- 2.6.2017.

בסיכומיה ביקשה העוררת כטענה חלופית (נפנה לכתוב בסעיף 44) כי באם לא נקבל את גרסתה, הרי שיש להורות על פיצול הנכס באופן שלכל הפחות, הלקו המשמש לחניית רכביהס של עובדיה, יסווג בהתאט לבקשתה.

על אתר נציין כי טענה חלופית וו אין מקומה בערריט כאן שכן המשיב אמור לקבל תיחוס ופירוט למבוקש ולאחר בדיקתו, אולי ימצא לנכון לפצל את הנכס. נושא וה לא נטען כלל בהשגות ובערריס משכך גס אנו לא נתייחס למבוקש.

הדיון בפנינו:

1 המצהיריס מטעט הצדדים נתקרו בפנינו בישיבת יו 8.2.2018.

2 מטעסם העוררת הוגש תצהיר ע"י מר דרור בן עזרא, להלן ייז'רוריי ; מטעם המשיב הוגש תצהיר תוקר השומה מר מאור שמאי, להלן: "שמאייי.

3 להבנת המתלוקת מצאנו לצטט כלשונם את הסעיפים הרלוונטים בצו הארנונה, בנוסחס התקף לשנות המס נשוא העררים,

.12

סעיף 3.3.20 שכותרתו יישטח קרקע שעיקר שימושו עס המבנה (סמל 090) מורה בצו הלשון:

שטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנה, יחויב לפי התעריפים המפורטים בסעיף 4.2.1, למעט שטחים המשמשים לחניית רכב ולתחנות דלק.יי [הדגשה שלנו.]

סעיף 4.2.3 שכותרתו יימגרש חניה ללא תשלוסיי (סמל 099) מורה בגו הלשון: יישטח קרקע

לחניית מכוניות ללא תשלום יחויב לפי התעריפים דלהלן:..." . השיעור נקבע לפי האזור בו מצוי השטת ולפי גודלו. יוער כי החיוב הכספי כאן נמוך מהחזוב התעריפי הנקוב בסעיף 4.2.1 בצו.

סעיף 4.2.1 שכותרתו ייקרקע תפוסה (סמל 094) מורה בזו הלשון: יישטח קרקע שמשתמשים בו ומחזיקים אותו לא *חד עם הבנין, למעט שטחים המשמשים לתניית מכוניות ושטחים שנקבעו לחס תעריפים מיוחדים, יחויבו לפי התעריפים דלהלקן...יי. השיעור נקבע לפי האזור בו מצוי השטח ולפי גודלו. יוער כי החיוב הכספי כאן גבוה מהחיוב התעריפי הנקוב בסעיף 3 בצו. [הדגשה שלנו.]

דומה כי פרשנות המונח 'חניית רכבי או יחניון' הוא פשוט ויחד עס ואת מעסיק את בתי המשפט למכביר, שכן סיווג נכס לצורכי ארנונה משליך על התעריף שעל-פיו מחושב החיוב בארנונה של המחציק בנכס. העיקרון הכללי הוא, כי סיווג הנכס ייקבע באופן פרטני, בהתאט לשימוש שנעשה בו בפועל ולנוכת צו הארגונה הרלוונטי.

ככלל, התעריף המוצל לחניונים נועד, לעודד הקצאת מקומות חנייח ולהקל על מצוקת החנייה. זו הסיבה לדיונים הרבים בערכאות המשפטיות בנושא.

נפנה למקצת ההלכות שנקבעו בפסיקה: עמיין 37309-11-14 אלף בית בייבי בע"מ ני. עיריית אור יהודה ; בריימ 5299/05 עיריית רמת גן ני אורי חן, משרד עו"ד; רעייא 10463/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ ני עיריית הרצליה ו- דני'א 4488/06 בנדון; עייא 8838/02 אבי גולדהמר ושות' ני עיריית חיפה; עתיימ 173-09 קל אוטו פרוייקטים בע"מ ני עיריית תל-אביב, וברייס 7280/11 בעניינה, [כשבית המשפט העליון החליט לא להתערב במסקנת ועדת הערר ובית המשפט.] ; עמיינ 23668-01-13 שפיר נתיב מהיר בע"מ ני מנהל הארנונה של המועצה האזורית עמק לוד. ועוד אתרים.

צו הארנונה בענייננו, מפנה במטפר סעיפים להגדרות הרלוונטיות לעררים בפנינו. הסעיפים הם: טעיף 3.3.15 עניינו חניונים בבנין לחניית רכב בתשלום וללא תשלום ; סעיף 3.3.20 -

מפנה רק לתעריפי החיוב המפורטים בסעיף 4.2.1 ; טעיפים: 4.2.1 ; 4.2.2 | 4.2.3 העוסקים בקרקע יילא יחד עס הבנין'' המשמשים לחניה בתשלום וללא תשלום.

לאחר בחינת הראיות עיון בתצהיריס, החקירות והסיכומים שהוגשו, אנו מחליטים

שהעוררת חויבה כדין ואין פגם בהחלטות המשיב.

תצהיר דרור בסעיפים 5 ו- 6 בו, מפרט את עיסוקה של העוררת: ייהעוררת הינה חברה המעניקה ללקוחותיה, בין היתר, שירותי קניית רכב, השכרת רכב, ליסינג תפעולי והשכרה

עסקית. בנכס נשוא תצהירי זה, מעניקה העוררת ללקוחותיה שירותי השכרה ו/או מכירה של רכבים'י.

בסעיף 9 לתצחיר נאמר: יומן השהות של הרכבים המיועדים להשכרה בשטח נשוא המחלוקת הינו מסי ימיט (לעיתים מסי שעות בלבד) ווּאת לעומת זמן השהות של הרכבים המיועדים למכירה בשטח נשוא המחלוקת שיכול להיות ממושך לותר."

בדיון בפנינו עונח דרור בחקירתו: יילפנל שהרכב נמסר ללקות אנחנו עושים שואב וניקיון חיצוני. (כך נרשם) ברוב המקרים הניקיון עצמו לא מתבצע בנכס. יש גם ניקיון בנכס...בנכס יש מנהל טניף, דיילת מכירות שאתראית על השכרה, נציג מכירות ונהגים. יש גם שוטף בנכט שתפקידו לשטוף את המכוניות'י.

תצהירו של דרור ותשובתו בחקירתו אינה תומכת בשום דרך בטיעון בערר ובהשגה, שיש לסווג את הנכס לפי נוסח הצו בסעיף 4.2.3 לעיל, קרי שטח קרקע לחניית מכוניות ללא תשלום.

נפנה לתשריט ולתמונות שצורפו לדוייח ישמאיי ונראה בקלות רבה שהעוררת מחזיקה בכתובת הנכס, ובמתתס הקרקע, שטת המיועד למשרדיה. די לראות את תמונות חמשיב, את הכיתוב בתמונה יימשרד מכירת רכביי שילוט העוררת וסמלילה, ולהיווכח כי מדובר בשטת קרקע שעיקר שימושו עס המבנה.

העוררת לא מכתישה בתצהירה כי מנחלת במקום עסקי מכירה וליסינג. ותומכת ברשוס בדוייח התוקר כי מבצעים שט גס ניקיון לפני מסירה הרכבים ללקותווניה.

דוייחות שמאי בשני ביקוריו מציינים במפורש לגבי יחידה 001 בתשריט שאינה בערר כאן, כל מדובר במבנה המחולק למטפר חדרים פנימיים. נראה עמדת ישיבה ללקוחות, דלפק עס נציגי שירות, משרד פנימי עם ציוד משרדי, ונצפו לקותות במקום. אין גס מתלוקת כי בתשריט סומן שטח בצבע צהוב ונרשם בדוייח יינראה שטח מקורה בצלונית, במקום נראה עובד ושני רכבים בתהליך ניקוי, נראו מטפר חומרי ניקוי ושואב אבק גדול.

הדברים הנייל תואמים גס לעדות ולתצהיר דרור מטעם העוררת.

לא נסתרה העובדה כי שטת הקרקע מסביב למבנים משמש את העוררת בעסקיה. החלטת

המשיב בציינו: *י...ואילו שטח הנכס נשוא ההשגה נועד כאמור אך ורק לצרכיט מטחרייס

הקשורים לפעילותה הספציפית של המשיגה ובין היתר לצרכי אחסנה, תצוגה, השכרה ומכירה של כלי הרכב בהם סוחרת המשיגה.'י -- לא נסתרה בפנינו.

עוד נציין כי טענת העוררת שיש ללמוד מההגדרה הרשומה בסעיף 4.2.1 : יישטח קרקע שמשתמשים בו ומתזיקיט אותו לא יחד עם הבנין, למעט שטחים המשמשים לחניית מכוניות ...י' כפרשנות המועילה לטענתה, אינה נכונה, שכן טעיף 3.3.20 מפנה לתעריפים בהם יש לחייב.

מסקנתנו כי שטח הקרקע לפנינו עיקר שימושו עם המבנה משכך לא נפלה שגגח אצל המשיב בקביעתו.

גרסת העוררת בסיכומיה כמפורט בסעיפים 15 ו- 16 שדי לנו בחימצאות 3 תנאים מצטברים של: יי שטח הקרקע; חניית מכוניות; ללא תשלום, ייכדי שנקבל את עררה, אינה מקובלת עלינו ומערבת מין שאינו במינו; שכן חניית מכוניות ללא תשלום, אינה הופכת את השטת לכוה שיש לסווגו על פי הקבוע בסעיף 4.2.3 לצו שמשמעו ככותרתו: 'מגרש חניה ללא תשלום'י.

הציבור הרחב אינו יכול לחיכנט לחצרי העוררת ולחנות שם ללא תשלום. הנכנטיס בשעריה הס לקוחות העוררת הבאים לבדוק ולראות את המוצר/הטחורה העומד לתצוגה ומכירה.

הפרשנות המילולית וההגיונית שאין השטח כאן משמש לחניית רכב. נכון שרכבי העוררת נמצאים במצב יחונהיי ברס לא מדובר בשטת המיועד לחניית רכבים כשלעצמס, אלא עומדים ותונים שס לצורכי תצוגה ומכירה ובתמיכה לעסקיח.

העוררת לפנינו משתמשת בשטת קרקע יחד עס מבנה במקום לעסקיה. ואין לאמף את טענתה כי המונח יילמעטיי שטחים המשמשיט לחניית רכב, לתחנות דלק ולגני ילדים תומך בגירסתה.

בייכ העוררת מפנה את תשומת לבנו לעובדה כי בפרשת 'קל-אוטוי מדובר היה בפרשנות חניה בבניין. לשיטתה, אין משמעו החלה אוטומטית על חניה בקרקע. נפנה לטעיפים 19 - 25 בטיכומים.

גס אם צודקת העוררת נראה בעיננו כי נפלה שגגה בפרשנות שנתנה וההשלכה למקרה שלפנינו, לאור העובדות שנגולו הן בוועדת הערר, הן בערעור המנהלי והן בהחלטת העליון בבריימ שהוגש.

כב' השופטת ברוש פרטה את העובדות בקל אוטו וקבעח, בין היתר כך: (סעיף 8 שס)

'יחניית הרכבים קשורה להספקת הרכביט שהוזמנו לידי הלקוחות, כך שהנכס משמש את התהליך העסקי של המערערת, ומשמש ככלי עור בתהליך. תהליך זה לא יכול להתקיים במנותק מהחנייה הצמנית בנכס, ובכך נוצרת זיקה מהותית בינו ובין הפעילות העסקית של המערערת. העובדה ששלבים אתריט של הפעילות המסחרית מבוצעים במקומות המנותקים פיזּית מהנכס, ואף על ידי אישיות משפטית אחרת, אינה משנה.

מה גם, שבענייננו, הוצג קרוואן במקום בו מתבצעת פעילות משרדית. מר שמוליק קליין, מנכ"ל המערערת העיד בעדותו בפני הועדה כי ''בהתייחס לקרוואן...אני טוען שאכן מתבצעת שם פעילות משרדית, אבל אין קבלת קהל'י (ראו, פרוטי הדיון מיום 18.12.07, נספח 8 לכתב התגובה לערעור). חרף דבריו, טענה המערערת בפני כי '/בנכס קיים קרוון המשמש את העובדים המועטים במקום'' (סעיף 11 לסיכומים)י.

0. בעררים לפנינו הוכת כי לעוררת משרד; קיימת פעילות של ניקיון רכבים טרם מסירה ללקות;

הדוייח והתמונות מטעם המשיב ודברי העוררת עצמה, מעידים עובדתית כי פעילות העוררת זהה במהות לפעילות בפרשת קל אוטו. ההבחנה היא רק האם יש בעובדות שהוכחו בפנינו שלא לאמף את ההחלטה של המשיב בהינתן הדעת לנוסח של סעיף 3.3.20 שכאמור מפנה לשיעור התעריף לפי הקבוע בצו בסעי 4.2.1 אך לא הופך את שטח הקרקע לשטח המשמש לחניית רכב.

1 הקרקע לפי מה שהוכת בפנינו אינה עונה להגדרה של קרקע תפוסה (לא יחד עס בנין), המשמשת לתניית רכב. הפעילות בפועל היא הנותנת שלא נפל פגם בהחלטת המשיב.

2. ניסיונה של העוררת להקהות את העוקף ע"י הטענה בסיכומיה, (בהסתמך על עדות המצחיר)

שמזה 8 חודשים לא מתקיימת פעילות של מכירה והפעילות היחידה הינה פעילות של השכרת מכוניות, ראה סעיף 30 לסיכומיה- גם ה לא שכנע אותנו כי שגה המשיב. בכל מקרה יכולה העוררת לפנות למשיב, ככול שהעובדות בפועל השתנו, לחוור ולבדוק מה נעשה בשטת בפועל.

יוער, שלא נחווה דעה לבקשה החלופית של העוררת לתחום חלק בשטח כחניית העובדים

בלבה:

3. טיעונה של העוררת כי בחנייתה בשטח נשוא הערר יש ממין ההקלה על מצוקת החניה בתל-

אביב, אינה משכנעת, שכן כמפורט עיקר השימוש בקרקע בצמוד למבנה שלה הוא לפיתוח מטרות עיסוקיה ולא כל דבר אחר.

סוף דבר

הערר נדחה. בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב בהוצאות את העוררת.

ניתן היום, / | 0 | ב , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דיו בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה זו זאינטרנט של המשיב.

/\|/בב-----

יו"ר: וו מאור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי חברה: רונית מרמור, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140016093 שליד עיריית תל אביב-יפו ס1

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררת: אלדן תחבורה בע'יימ

- גד --

מנהל האונונה בעיריית תל אביב

החלטה

מבוא

העוררת רשומה אצל חמשיב כמחזיקה של נכס המצוי ברחוב לבנדה 53 בתל אביב-יפו, הרשום בפנקסי העירייה כנכט מט' 2000191092; ח-ן לקוח 10225511, המחויב בשטח של 1408.54 מ"ר, בסיווג יישטח קרקע שעיקר שימושו עס המבנחיי ; (להלן: *יהנכסיי).

טענת העוררת בהשגות שהוגשו מטעמה לשנות המס 2016 ו- 2017 (הדיון בהם אוחד) נעוצות בטענתה כי את חיובה בארנונה בגין הנכס, יש לסווגה בהתאם לנוסח החצו בסעיף 4.2.3 ולא על פי סעיף 3.3.20 בצו.

החלטות המשיב בהשגות הן מיוט 25.9.2016 ו- 2.4.2017.

בסיכומיה ביקשה העוררת כטענה חלופית (נפנה לכתוב בסעיף 44) כי באם לא נקבל את גרסתה, הרי שיש להורות על פיצול הנכס באופן שלכל הפחות, חלקו המשמש לתניית רכביהס של עובדיה, יטווג בהתאט לבקשתה.

על אתר נציין כי טענה חלופית זו אין מקומה בעררים כאן שכן המשיב אמור לקבל תיחוס ופירוט למבוקש ולאחר בדיקתו, אולי ימצא לנכון לפצל את הנכס. נושא וה לא נטען כלל בהשגות ובערריס משכך גם אנו לא נתייחט למבוקש.

הדיון בפנינו:

1. המצהירים מטעם הצדדים נתקרו בפנינו בישיבת יום 8.2.2018.

2 מטעם העוררת הוגש תצהיר ע"י מר דרור בן עזרא, להלן יידרוריי ; מטעם המשיב הוגש תצחיר חוקר השומה מר מאור שמאי, להלן: יישמאליי.

3 להבנת המחלוקת מצאנו לצטט כלשונס את הסעיפים הרלוונטים בצו הארנונה, בנוסחס התקף לשנות המס נשוא העררים.

סעיף 3.3.20 שכותרתו יישטת קרקע שעיקר שימושו עס המבנה (סמל 090) מורה בזו הלשון:

שטח קרקע שעיקר שימושו עם המבנה, יחויב לפי התעריפים המפורטים בסעיף 4.2.1, למעט שטחים המשמשים לתניית רכב ולתחנות דלק.יי [הדגשה שלנו.]

סעיף 4.2.3 שכותרתו יימגרש חניה ללא תשלוסיי (סמל 099) מורה בזו הלשון: יישטח קרקע

לחנייות מכוניות ללא תשלום יחויב לפי התעריפים דלהלן.:...* . השיעור נקבע לפי האזור בו מצוי השטח ולפי גודלו. יוער כי החיוב הכספי כאן נמוך מהתיוב התעריפי הנקוב בסעיף 4.2.1 בצו.

סעיף 4.2.1 שכותרתו 'יקרקע תפוסה (סמל 094) מורה בוו הלשון: יישטח קרקע שמשתמשים בו ומחויקיס אותו לא יחד עם תבגין, למעט שטחיט המשמשים לחניית מכוניות ושטחים שנקבעו להם תעריפים מיוחדים, יחויבו לפי התעריפים דלהלן...י. השיעור נקבע לפי האזור בו מצוי השטח ולפי גודלו. יוער כי התיוב הכספי כאן גבוה מהחיוב התעריפי הנקוב בסעיף 3 בצו. [הדגשה שכלנו.]

דומה כי פרשנות המונח 'חניית רכבי או יחניוןי הוא פשוט ויחד עס ואת מעסיק את בתי המשפט למכביר, שכן סיווג נכס לצורכי ארנונה משליך על התעריף שעל-פיו מחושב החיוב בארנונה של המחציק בנכס. העיקרון הכללי הוא, כי סיווג הנכס ייקבע באופן פרטני, בהתאם לשימוש שנעשה בו בפועל ולנוכת צו הארגונה הרלוונטי.

ככלל, התעריף המוזל לחניונים נועד, לעודד הקצאת מקומות חנייה ולהקל על מצוקת החנייה. +ו הסיבה לדיונים הרביט בערכאות המשפטיות בנושא.

נפנה למקצת ההלכות שנקבעו בפסיקה: עמיין 37309-11-14 אלף בית בייבי בע"מ ני. עיריית אור יהודה ; בריימ 5299/05 עיריית רמת גן ני אורי חן, משרד עו"ד; רעייא 10463/02 חבס ח.צ. פיתוח 1993 בע"מ ני עיריית הרצליה ו- דנייא 4488/06 בנדון; עייא 8838/02 אבי גולדהמר ושותי ני עיריית חיפה; עתיימ 173-09 קל אוטו פרוייקטים בע"מ ני עיריית תל-אביב, וברייס 7280/11 בעניינה, [כשבית המשפט העליון ההליט לא להתערב במסקנת ועדת הערר ובית המשפט.] ; עמיינ 23668-01-13 שפיר נתיב מחיר בע"מ ני מנהל הארנונה של המועצה האזורית עמק לוד. ועוד אחרים.

צו הארנונה בענייננו, מפנה במספר סעיפים להגדרות הרלוונטיות לעררים בפנינו. הסעיפים הם: סעיף 3.3.15 עניינו חניונים בבנין לחניית רכב בתשלום וללא תשלום ; סעיף 3.3.20 -

מפנה ק לתעריפי החיוב המפורטים בטעיף 4.2.1 ; סעיפים: 4.2.1 ; 4.2.2 = 4.2.3 העוסקים בקרקע יילא יחד עס הבניןיי המשמשים לתניה בתנשלוט וללא תשלום.

לאחר בחינת הראיות עיון בתצהירים, החקירות והסיכומים שהוגשו, אנו מחליטים

שהעוררת חויבה כדין ואין פגם בהחלטות המשיב.

תצחיר דרור בסעיפים 5 ו- 6 בו, מפרט את עיסוקה של העוררת: ייהעוררת הינה תברה המעניקה ללקוחותיה, בין היתר, שירותי קניית רכב, השכרת רכב, ליסינג תפעולי והשכרה