החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 04 עד 28 לנובמבר 2019

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 13/12/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ווה

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ו בחשון תשף

19"

מספר ערר: | 09:51 / 140018439

מספר ועדה: | 11972

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת:

בית "הקישלה" יפו בע"מ הברה פרטית וו

חשבון לקוח: 10945203

מספר חוזה: 837307

כתובת הנכס: רזיאל דוד 22

בית "הקישלה" יפו בע"מ חברה פר וו

חשבון לקוח: 10969413

מספר חוזה: 862866

כתובת הנכס: רזיאל דוד 22

בית "הקישלה" יפו בע"מ חברה פרטי ה 8

חשבון לקוח: 10959905

מספר חוזה: 852790

כתובת הנכס: רזיאל דוד 22

ע"י ב"כ עו"ד: שלי יעקבי ועו"ד מוטי איצקוביץ

-1 ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן גולן אבני

נוכחים:

העורר/ת: ציון חורמרו - בית "הקישלה" יפו בע"מ

ב"כ העורר/ת עו"ד : שלי יעקבי ועו"ד מוטי איצקוביץ

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן גולן אבני

פרוטוקול

ב"כ הצדדים: הגענו להסדר פשרה בשני התיקים המאוחדים.

1. לתקופה החל מיום 13/12/17 ועד ליום 14/2/18 מועד קבלת טופס 4 יחויב

חשבון 10945203 עפ"י סיווג בית מלון 0-1 כוכב בהתאם לסמל 935, כל זאת בהתאם להצהרת נציג העוררת כי הנכס לא אוכלס ע"י אורחים בתקופה זו.

בכל הנוגע לחשבון 10959905, קרי החניון, תחילת חיובו יהיה מיום 1/11/18, זאת בהתאם לביקורת שבוצעה בנכס מחודש פברואר 2018 ולהצהרתו של נציג העוררת כי החניון לא היה פעיל בשל ליקויים במערכת שאיבת המים מהים וקריסת בורות שאיבת מי הים.

שטח של 473.50 מ"ר המחויבים בחשבון 10945203 ישונה סיווגם לסיווג קרקע שעיקר שימושה עם המבנה החל מיום 13/12/17, במקום חיוב של בית מלון. זאת בהסתמך על ממצאי הביקורת והסבר מחוקר השומה שנכח בשטח.

שטח של 88 מ"ר בקומה 2- יחויב בתעריף חניון במבנה ללא תשלום כחלק מחשבון 10959905 ויופחת מחשבון 10945203.

מובהר כי מעלית הרכבים מחויבת בתעריף חניון בהתאם לתשובת העירייה להשגה.

מוסכם כי כל האמור לעיל ממצה את כל הטענות ההדדיות של הצדדים ומביא את שני העררים לסיכום סופי ביחס לשנים 2018 ו- 2019 ואין בו כדי לחייב את הצדדים ביחס לשנים הבאות.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העוררת: בית "הקישלה" יפו בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזה תוקף של החלטה לכל המוסכם לעיל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.11.2019.

ו בחשון תשף

140018439 / 1

1712

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2//

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג,רו"ח חבר: אודי וינריב;5 לכלן

שם הקלדנית: ענת לוי

וו וו

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ו בחשון תשף

מספר ערר: | 11:18 / 140020323

מספר ועדה: | 11972

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

המשיב:

נוכחים:

ב"כ הצדדים:

העורר/ת:

איחוד ארגזי ישראל בע"מ חברה פרטיתןוווווות]

חשבון לקוח: 11037843

מספר חוזה: 935090

כתובת הנכס: שתולים 70 ב

איחוד ארגזי ישראל בע"מ חברה פרט יוו

חשבון לקוח: 11037844

מספר חוזה: 935091

כתובת הנכס: שתולים 70 ב

ע"י ב"כ עו"ד: שלי יעקבי

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: איחוד ארגזי ישראל בע"מ

ב"כ העורר/ת עו"ד : שלי יעקבי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

לאחר שהתקיים דיון בלתי פורמלי ולאור העובדה כי מדובר בחודש אחד (מרץ 2019)

מסכימים כי החיוב בגין נכס מספר 2000387311 בחשבון לקוח 11037843, בגין קרקע תפוסה בשטח של 252 מ"ר יבוטל בגין חודש מרץ 2019.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ו בחשון תשף

מספר ערר: | 11:18 / 140020323

מספר ועדה: | 11972

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח

חבר: אודי וינריב, כלכלן

העורר/ת: איחוד ארגזי ישראל בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

החיוב יבוטל כמוסכם לעיל.

הסכמה זו מביאה לסיום כל המחלוקות שבין הצדדים בתיק הנדון.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 04.11.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ \ שג 2

יו"ר: עו"ד יהו וי חבר: דר' אחיקם פירסטנברג, רו"ח חבר: אודי וינרימ//כלכלן

שם הקלדנית: ענת לוי

ופ

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפז

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

המשיב;

בוכחים:

העורר/ת:

ו ו

תאריך | : זז בחשון תשף

מספר ערר: | 10:51 / 140020321

מספר ועדה: | 11973

עמוס יניב 8

חשבון לקוח: 11014394

מספר חוזה: 910284

כתובת הנכס: נרדור 24

-נב ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

העורר/ת: עמוס יניב רם

מגהל הארגונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

פרוטוקול

הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנכס המחויב בחשבון מספר 11014394 יזוכה בהנחת נכס ריק לפי תקנה 13 החל מיום 1/11/18 ועד ליום 20/3/19 כולל ובנוסף יזכה להנחת נכס ריק בחודש יולי

ההסכמה אליה הגיעו הצדדים היא בנוסף להנחות ופטורים שניתנו לנכס בעבר.

העורר מוותר על טענותיו ביחס לסעיף 330 לפקודת העיריות.

הוועדה מתבקשת ליתן תוקף של החלטה להסכמות בין הצדדים.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ז בחשון תשף

מספר ערר: | 10:51 / 140020321

מספר ועדה: | 11973

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: עמוס יניב רם

א 2 =

מנהל הארְנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמות דלעיל.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 05.11.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשנז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד גדעוךזי 0/ ו בר: רו"ח שמעו\ז'יטניצקי | חבר: שד לדמ 0

ריסמ * [ - |

שם ו לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מס' : 140014438 שליד עיריית תל- אביב - יפו 2

בפני חברי וועדת הערר:

*/ר - עו'יד אפרת א. קפלן

חבר - עו'יד ראובן הרן

חבר - רו''ח יעקב ישראלי

העוררת: הולמס פלייס בע'ימ

- נגד-

מנהל הארנונה, עיריית תל - אביב - יפו

החלטה

עניינו של הערר בנכס הנמצא ברחוב דרך מנחם בגין 132, תל אביב- יפו, הרשום בספרי העירייה כנכס מס' 2000413324ח-ן ארנונח מט' 10784972.

המתלוקת בין הצדדים נוגעת לשטח שגודלו 150 מ"ר, המצוי על שטת הגג של קניון עזריאלי בתל אביב (להלן -- ייהנכסיי). בעקבות הודעת חדילת חוקה שמסרה העוררת ביום 26/10/2016 הוסר שמחה של העוררת כמחזיקה בנכס, והתוקה בו הוסבה על שס בעלת הנכס, חברת קנית השלום בע"מ. המחלוקת בין הצדדים נוגעת לתקופה החל מיום 1/1/2015 ועד ליום מסירת ההודעה בדבר חדילת חזקה מיום 26/10/2016.

יצוין בפתח הדברים כי חברת קנית השלום בע"מ, בעלת הנכס, שלטענת העוררת היא המתויקה בנכס, צורפה כצד שלישי להליך, אולם לא התייצבה לדיוניט. ביום 7/6/2017 הגיש בייכ העוררת בקשה למחיקת הצד השלישי, שעל פי האמור בה הוגשה בהסכמה ועל דעת בעלי הנכס, בה טען כי העוררת ובעלי הנכס הסכימו ביניהם כי ככל שוועדת הערר תחליט בניגוד לטענת העוררת שניתן לחייב שטת זה בארנונה, מוסכם בין העוררת לבין בעלי הנכס כי בעלי הנכס לא יחויבו כלל בארנונה, אלא העוררת היא גו שתחויב. בהחלטה מיוט 1/6/2017 קבעה יו"ר הוועדה, עו"ד שירלי קדם, כי ייאין בהסכמות שהושגו בין הצדדים כל רלבנטיות להליך. קנית השלום מוזמנת כצד העלול להפגע וככל שתחליט לא להופיע לדיונים זו וכותהיי.

בהתאם להתלטת יו"ר הוועדה עו"ד יהודה מאור מיום 21/12/2016 אוחדו העררים שבכותרת בהסכמת הצדדים כך שהחלטת הוועדה בערר מס' 140014438 חמתליחס לשנת 2015 תחול גס על ערר מס' 140015092 המתייחס לשנת 2016.

לטענת העוררת מדובר בשטח גג שאינו בר חיוב בארנונה. לתילופין היא טוענת כי היא אינה מחזיקה בשטח שבמחלוקת ולפיכך אין לחייבה בגינו. לחילופי חילופין טוענת העוררת כי ככל שמתקיימת פעילות בשטח הגג יש לחייבה בסיווג ייקרקע תפוסהיי ובאופן המקל עם הנישום.

טענות העוררת

* בחודש יוני 2015 קיבלה העוררת הודעת חיוב רטרואקטיבית מתחילת שנת 2015 בגין שטת שגודלו 150 מ"ר, המחווה חלק משטת הגג הכולל של קניון עזריאלי המשתרע על פני מאות מייר, בסיווג יימשרדיסיי. לטענתה שטח הגג המחויב אינו תחום ומופרד, אלא מהווה חלק משטת הגג הכולל.

לטענת העוררת השטח המתויב אינו בבעלותה או בתוּקתה, אין לה הסכם שכירות או זכות שימוש בלעדית וייחודית בו, היא אינה מגבילה את השימוש בו אינח יכולח להגביל את השימוש בו והוא אינו חלק משטח המושכר של מועדון הספורט הממוקם בתוך הקניון. בסיכומיה מדגישה העוררת כי אף העירייה מודה כל הגג אינו תלק מן השטח אותו שוכרת העוררת.

לטענת העוררת לשטח הגג ישנן מספר כניסות מהקומה העליונה של הקניון, כל אדסם רשאי להכנס אליו וחוא בשליטתו של קניון עזריאלי. מדובר בשטח השוף, ריק ממתקני ספורט אשר מתופעל במשך ימות השנה על ידי הנהלת הקניון. בכל ימות השנה נכנסים לשטח הגג מהכניסות השונות הן עוברי אורח והן מוומנים המשתמשים בגג לאירועים שאינם קשורים לעוררת. בסיכומיה העוררת מדגישה כי פקח העירייה מר אריאל שרעבי אישר כי השטח המחויב ריק, וכי הוא חלק אינטגראלי משטת הגג השלם של הקניון.

העוררת טוענת כי הנהלת הקניון אישרה לה להשתמש מידי פעם, באופן אקראי, בעונת הקי* בחלק משטח הגג לפעילות ספורטיבית, שלא הייתה חלק ממערכת השיעורים הקבועה של המועדון והייתה תלויה במזג האוויר ובמספר המשתתפים. השימוש בגג נעשה לעתים רחוקות וחיה כרוך באופרציה מסובכת. בסיכומיה ציינה העוררת כי גס לפי תשובת המשיב לערר העוררת השתמשה בגג כשעתייס בשבוע בלבד. לטענת העוררת העובדה שהנהלת הקניון איפשרה לה לעשות שימוש בחלק קטן מהגג במשך כשעה וחצי מידי פעם אינה הופכת את השטח לשטח המצוי בחזקתה ובשליטתה, ואין לראות בה כמחזיקה בנכס לצרכי ארנונה.

לאתר שהשגות העוררת שהוגשו בסוף שנת 2015 ובשנת 2016 נדחו, העוררת הפטיקה לחלוטין את השימוש בגג והודיעה לעירייה כי היא חדלה מלהשתמש בו. בעקבות כך ביטלה העירייה את חיוב העוררת החל מחודש אוקטובר 2016.

העוררת הפנתה לפסק הדין בעמיינ 26153-02-16 הולמס פלייס אינטרנשיונל בע"מ ג'

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב, בערעור שהיא הגישה כנגד החלטת ועדת הערר בעניין סיווגו של המועדון, בו קבע בית המשפט כי לפי טענת נציגי המערערת עצמה (העוררת כאן - הערת הוועדה) כלל לא ברור כי מדובר בשטח שמותזק על ידי המערערת וחיא כלל לא הוכיתה כי השטח הושכר לה באמצעות חווה שכירות או שחיא משלמת דמי שכירות בגינו. לטענת העוררת בית המשפט קבע כי הגג אינו מהווה מגרש ספורט לצרכי חיוב בארנונה רק מפני שאנשים משתמשיט בו לפעילות ספורטיבית כלשהי. לטענת העוררת מפסק הדין עולה כי בית המשפט קבע כי לא קיימת זיקה כלשהי בין שטת הגג ובין חיובה בארנונה לצורך וה. העוררת סבורה כי בעקבות פטק הדין היה על העירייה לבטל מיוזמתה את חיובה של העוררת בגין שטח זה.

העוררת מוסיפה וטוענת כי העירייה חייבה את העוררת בגין הנכס בניגוד לאמור בסעיף 6 לפקודת העיריות, ומאחר ומעולם לא נמסרה לה הודעה על כך שהעוררת מחזיקה בשטת זה, ומאתר ובעלי הקניון מתפעלים את שטח הגג של הקניון, החבות בארנונה בגינו מוטלת על בעלי הקניון.

לחילופין, העוררת טוענת כי שטת הגג שתוייב הינו שטח גג ולא שטח מרפסת או מרפסת גג, ולפיכך בהתאם להוראות סעיף 1.3.1 ב לצו הארנונה מדובר בשטח שאינו בר חיוב.

לטענת העוררת בתי המשפט קבעו כי שטח גג פתוח, שאינו חלק ישיר של אחת מקומות החבניין, אינו בר חיוב לפי סעיף גח לצו.

לחילופי חילופין העוררת טוענת כי ככל שנעשית פעילות על הגג החייבת בארנונה יש לחייב את השטח בסיווג של ייקרקע תפוסחיי, כמקובל למשל בחניות הנמצאות על גג בניין. העוררת מפנה בעניין וה לפסק הדין בעמיינ 262/06 גרף עסקי תעשיות תכנה בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו ולפסק הדין בעמיינ 217/04 חיימסון השקעות נ' מנהל הארנונה ועיריית תל אביב יפו.

בנוסף לכל האמור, העוררת טוענת כי ככל שישנו ספק לגבי פרשנות המונח 'יגג בניין'י הרי שיש לחורות על פרשנות המקלה על הנישום, כפי שנקבע, בין חיתר, בעייא 109777/06 דור אנרגיה בע'ימ נ' עיריית בני ברק .

* בתגובת העוררת לסיכומי חמשיב הוסיפה העוררת כי על סמך הפעילות שעשתה בנכס, פעם בשבוע, בכפוף למזג האוויר, ועל אף שחיא לא החזיקה בנכס, היא סברה כי ניתן לסווג את הנכס בסיווג מופחת של יימרכזי ספורט ונופשיי. העוררת הוסיפה וטענח כי בעלי הנכס/ חברת הניהול לא הציגו בפני העירייה הסכסם לפיו התוקה בנכס מועברת על שט העוררת, כפי שדורשת העירייה במקרים אחרים. לאור האמור טוענת העוררת כי טענת המשיב בסיכומיו לפיח העוררת לא הציגה כל מסמץך לפיו היא אינח מחזיקה בנכס אינה ברורה.

לאור כל האמור טוענת העוררת כי יש לקבל את הערר ולהורות על ביטול חיובה של העוררת בארנונה בגין הנכס.

טענות המשיב

* טענת העוררת לפיה בעלת הנכס, חברת קנית השלום בע"מ מחזיקה בנכס, מעלה באופן ברור סוגיה הנוגעת לסכטוך בין מחויקים, אשר מקומח להתברר בפני הערכאות המוסמכות לכך. לטענת המשיב, בניגוד לטענת העוררת, לא הוצג כל אישור מטעם בעלת הנכס כי היא מתזיקה בנכס או כי חיא אינה מתכתשת לאתזקתה בו. לפיכך טוען המשיב כי דין טענת העוררת להדחות על הסף.

* המשיב מפנה לכך שבמסגרת הליכים קודמים שהתנהלו בעניינה של העוררת, העוררת עצמה הודתה כי היא עושה שימוש בנכס, וטענה כי יש לסווגו כיימגרש ספורטיי, זאת על מנת שמכון הכושר המוחזק על ידה בצמוד יסווג כמגרש ספורט ונופש. טענות העוררת באשר לטיווג מכון הכושר והשטת נושא ערר וה כמגרש ספורט נדונו בערריט קודמים ונדתו בהחלטה מיום 18/11/2015. בהחלטת הוועדה נקבעו ממצאים עובדתיים ביחס לנכס שהתבססו על עדותה של מנכ"לית העוררת. במסגרת ערעור מנהלי שהגישה העוררת כנגד התלטת הוועדה טענה העוררת עצמה כי במרכו הספורט קיים יימגרש פתוחיי בו מתסיימיס בכפוף למזג האוויר שיעורים שונים. טענה זו נטענה גס בדיון בערעור המינהלי מיום 23/6/2016 כמו גס בסיכומים שהוגשו במטגרת הערעור.

* המשיב מדגיש כי טענות העוררת אודות השימוש שעשתה בשטח הגג נושא ערר וה שירתו אותה במסגרת הליכים קודמים, וכי בטופו של דבר דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הערעור שהגישה העוררת וקבע כי לא ניתן להכיר בשטח נושא הערר שבפנינו כמגרש ספורט. המשיב מדגיש כי אין בקביעות בית המשפט בערעור המינהלי כדי לשלול את חיובה של העוררת בארנונה בגין חנכס, שכן שאלת המחזיק בנכט ווחותו כלל לא נדונה בערעור וממילא לא הוכרעה. לטענת המשיב במסגרת ערר וה העוררת חוורת בה מן הטענות שהיא עצמה טענה בהליכים קודמים ומתכתשת להחוקתה בנכס. המשיב מוסיף כי עצם הגשת הודעה בדבר חדילת חזקה על ידי העוררת מעידה כי העוררת החציקה בנכסי קודם לכן.

* המשיב טוען כי יש לראות בעוררת כמחזיקה בנכס לצרכי ארנונה מכח היותה בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס. אין מדובר בהכרת במי שהוא בעל הזכויות המשפטיות המקיפות ביותר בנכס, אלא במי שהוא באופן יחסי בעל הויקה הקרובה ביותר אליו.

לשיטת המשיב המחזיק בנכס לצרכי ארנונה הוא בדרך כלל מי שעושה שימוש בפועל בנכס, ובמסגרת זו נהנה או יכול להנות מהשירותיט שמספקת הרשות המקומית.

* המשיב מדגיש כי אילו היה מתעלם מהעובדה שהעוררת עושה שימוש בנכס, הוא היה פועל בניגוד לפסיקת בית המשפט העליון, לפיה המצב בו קיימת ידיעה קונקרטית של הרשות בדבר מיהות המחזיק בנכס החלטתה להמשיך ולחייב את המחציק היוצא אינה מתיישבת עס חובת ההגינות המוטלת עליה.

* באשר לטענה כי הנכט אינו בר חיוב בארנונה; המשיב טוען כי מדובר בייבנייויי לפי סעיף 9 לפקודת העיריות וכי שטח מרפסת גג הוא בר חיוב בארנונה מכח סעיף 1.3.1 לצו הארנונה. אף אס מדובר בייגגיי, הרי שגג כשלעצמו אינו פטור מחיוב, שכן עצם ההחזקה בשטח שחוא בר חיוב היא זו שמקימה את חובת התשלום. נוכח הויקה של העוררת לנכס,

המתבטאת, בין היתר, בגישה ישירה אליו משטח מכון הכושר שבתוקתה, והשימוש המוצהר שנעשה על ידי העוררת בנכס, עולה כי חיובה בגינו נעשח כדין. חמשיב מדגיש כי תדירות השימוש אינה עילח למתן פטור מתחיוב וממילא טענותיה טותרות את טענות מנכ"לית העוררת בעבר, לפיה העוררת עשתה שימוש בנכס בתדירות גבוהה, לפחות פעמיים בשבוע, כי הכניסה אליו היא דרך המועדון וכי העוררת היא שמתתזקת את השטח.

= המשיב מוסיף כי לא ניתן לראות בשטת בנוי כייקרקע תפוסהיי, ומציין כי סיווגו של חנכט לפי סעיף 3.2 לצו נעשתה בהתאם לסיווגו של השטח העיקרי בו מחזיקה העוררת, קרי, מכון הכושר.

לאור כל האמור טוען המשיב כי יש לדחות את הערר על הסף ולגופו.

דיון והכרעת

בפתת הדברים נציין כי לערר וה קדמו שני עררים שהגישה חעוררת (ערר 140010982 וערר 7 כנגד החתלטת המשיב מיום 9.4.2014 בהשגה שהגישה העוררת ביחס לסיווג הנכס שבתזקתה. במטגרת עררים אלו טענה העוררת כי יש לסווג את הנכס בסיווג 3.3.17 לצו הארנונה, שעניינו יימרכז ספורט ונופש (קאנטרי קלאב)יי, בעוד הנכס סווג לפי סעיף 3.2 לצו הארנונה כייבניינים שאינם משמשים למגורים לרבות משרדים שירותים ומסחריי. נדגיש כי העררים לא עסקו בשאלת החזקה אלא בשאלת הטיווג בלבד. בהתאם לסעיף 12 לההלטה, הצדדים הסכימו כי ההכרעה בתיק הערר תתול גס על שנת 2015. בהחלטת ועדת הערר בראשות עו"ד אמיר לוי מיום 18.11.2015 קבעה הוועדה כי לא ניתן לראות בנכס נשוא הערר כנכס אשר עומד בתנאים לסיווגו כמרכז נופש וספורט - קאנטרי קלאב, מבחינת התנאים הקבועים בצו הארנונה.

כנגד החלטה זו הגישה העוררת ערעור מינהלי (עמיינ 26153-02-16 הולמס פלייס אינטרנשיונל ני מנהל הארנונה בעיריית תל אביב). ביום 22/9/2016 דחה בית המשפט לעניינים מינהליים את הערעור, וחייב את המערערת בהוצאות המשיב.

כעולה מן הערר שבפנינו, בחודש יוני 2015 קיבלה העוררת הודעת חיוב נוספת החל מיום 5 בגין שטת שגודלו 150 מ"ר, המהווה חלק משטח הגג בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריט לרבות משרדים שירותים ומסחריי (לחלן -- ייהנכסייי). ביום 26/10/2016 הודיעה העוררת למשיב על חדילת תזקה, ובהתאם ביטל המשיב את חיובה בארגונה החל ממועד מסירת הודעה זו והעביר את החוקה בנכס וה על שס בעלת הנכס, תברת קנית השלום בע"מ.

כאמור בפתח הדברים המחלוקת שבפנינו נוגעת לשאלה האט בתקופה שהחל מיום 1/1/2015 ועד ליום 26/10/2016 העוררת החזיקה בנכס, האם הנכס הוא בר חיוב בארנונה ומהו סיווגו הנכון של הנכס.

החזקה בנכס

כאמור, אין מתלוקת כי העוררת מחציקה במכון כושר הנמצא בקניון עוריאלי, וכי התל מיום 5 היא תויבה בנוסף בגין שטח נוסף, המהווה חלק משטח גג הקניון שגודלו 150 מ"ר.

בדוייח ביקורת מיום 14/4/2015 שערך החוקר מר אריאל שרעבי, נכתבה התייחטותו של דניאל,

מנהל העוררת, כך:

יילדברי דניאל אין מפעילים נוספים במקום פרט להולמט פלייס.

עוד לדבריו, בתלק משטח המרפטת של הקניון (מסומן בצהוב)

מתקיימים אימוני כושר (סדנאות תזונה, אימוני מדרגה, גומיות וכו...) ובאמפי תיאטרון של הקניון שבטמוך מקיימים לעתים אירועים (יש לבחון חיוב)./

בדוייח ביקורת מיום 17/4/2016 שערך החוקר תוארו הממצאים הבאים :

ייבעניין שטח הגג:

הגג נמצא מרוצף, מתוחם ולא קירוי.

דרכי הגישה מסומנות עייג השרטוטיי.

בהתייחסות הלקוח לדויית זה נכתבה התייחסותו של דניאל, מנהל המועדון:

ייבחלק משטח המרפסת של הקניון, מקיימים אימוני כושר (אימוני מדרגה, גומיות וכו.... עוד לדברי דניאל, הולמס פלייס משתמשים בחלק משטח המרפסת והאמפי לעתים רחוקות (אין בתוקתס מפתת לאמפס.

כעולה משני דוייחות הביקורת שנערכו בחודש אפריל 2015 ובחודש אפריל 2016, קרי במחלך התקופה שבמחלוסת, נציג העוררת טען במפורש כי העוררת עושה שימוש בנכס שבמחלוקת.

במסגרת דיון ההוכחות שהתקיים בעררים שהגישה העוררת בגין שנת 2014 ושנת 2015 בשאלת סיווג מכון הכושר, שהתקיים ביום 13/5/2015, קרי, בשלהי התקופה שבמתלוקת, העידה

מנכ"לית העוררת. במסגרת דיון וה היא העידה כך:

יייש שני שטחים בצידי הקומה הראשונה בשטת של כ- 150 מ"ר ששם עושים פעילות של יוגח, ספינינג ומתיחות (מציגה תמונה).

אני לא יודעת אס אנחנו משלמים ארנונה או משלמים שכירות. אני לא חושבת שהשטח הזה כלול בחוזה השכירות.

אנחנו עושים פעילות בתדירות גבוהה. לפחות פעמיים בשבוע.

הכניסה לשטת הזה הוא דרך המועדון. אנתנו מתתוקיס את השטח. לא זכור לי אס הנחנו את משטח הדשא.

היו כמח וכמה אירועים מיוחדים. אני גס יכולה להציג שיעורים.

כשאת אומרת לי שהפעילות בחוץ לא מופיע במערכת השעות אני מאשרת וּאת. עם את תלוי בכמות המשתתפיט בשיעור, במדריך ובמזג האוויר מוציאים את השיעור החוצה.

יש פעילות כולל ספינינג, יוגה ומתיחות. לפעמים אנחנו מוציאים את האופניים. אנתנו לא מוצאים את האופניים פעמיים בשבוע.

כשהמדריך רואה שהתנאיס טוביסם לכך או אנחנו מוציאיסיי.

בהחלטה מיום 18/11/2015 קבעה ועדת הערר, בנוגע לממצאים העובדתלים שעלו בפניה כך:

/13. מבחינה עובדתית התבררו בפנינו העובדות הבאות :

א. מדובר בשטח של 2,377 מ"ר. קומה גי מורכבת מעמדת קבלה,

משרדי הנחלה ומנהלי משמרת, שירותים מלתחות, מקלחות הכוללות טאונה יבשה ורטובה, בריכת שתייה וג'קוזי, אולם ספינינג;

קומה די מורכבת מסטודיו המשמש לאימוני פילאטיס, אירובי ועוד, מתתם הכולל 5 חדרים לטיפול ספא הכולל טיפול דיקור, עיסויים ועוד, תדר כושר, חדר ישיבות, חדר מנולה של המדריכים במקום.

ב. העוררת מפעילה מספר מועדונים בארץ. בתל אביב פועליסם מספר

מועדונים אך רק בגין הנכס נשוא הערר מבוקש הסיווג מרכו ספורט ונופש (קאנטרי קלאב). הדבר נובע מהבדלים שיש בין הנכס למועדונים אחרים בתל אביב מבחינת הגודל, משתרע על שתי קומות, השימוש בשטחים פתוחים וכאשר בנכס יש גס בריכה וגיקוצי.

ג. ‏ יש שטחים בצידי הקומה הראשונה בשטח של 150 מ''ר ששם

עושים פעילות של יוגה, ספיניג ומתיחות. מנכ'ילית העוררת לא ידעה להשיב האם בגין שטחים אלה משלמת העוררת ארנונה או דמי שכירות. למיטה ידיעתה מדובר בשטת שאינו כלול בחוזה השכירות. בשטח זה מבוצעת פעילות בתדירות של לפחות פעמיים בשבוע.

ד. הכניטה לשטח זה הינה דרך המועדון. עס ואת התברר כי

הפעילות מחוץ למועדון אינה מופיעה במערכת השעות. השימוש

בשטת תלוי בכמות המשתתפים בשיעור, במדריך ובמזג

האוולר...*.

(כל ההדגשות הוספו - הערת הוועדה).

בדיון ההוכחות שהתקיים בפנינו ביום 13/9/2018 העיד מר שמשון טאובר מטעט העוררת כך:

ייהנכס נשוא הערר הוא חלק מגג שלחלוטין לא שטח ספורט. הקניון מקיים בגג כל מיני אירועים. בעבר ביקשנו לעתים נדירות להשתמש ב 0 מ"ר שאינם מוגדרים לשיעורי ספינינג. וו אופרציה מאד מטובכת ואנחנו כבר לא עושים אאת.

באשר לפרוטוקול מלוס 13/5/2015 בו נחקרה מנכ"לית העוררת, אינני יודע אס דבריה ביחס לשטח נשוא הערר היו אמתני.

באותו דיון העיד גס מר אריאל שרעבי ערך את הביקורות בנכס, והוא העיד כי:

יבוּמן הביקורת לא ראיתי מתקני ספורט בגג.

מדובר בשטח פתות, גג היקפי שאינו תחום להולמט פלייס בלבדיי.

בדיון שהתקיים ביום 23/6/2016, קרי, בשלהי התקופה שבמחלוקת, בערעור המינהלי שהגישה

העוררת, טען בייכ העוררת כך:

יייש מגרש טפורט על גג מגדל עוריאלי שעושים בו פעילות ספורטיבית. המגרש הוא תחת כיפת השמיים... המגרשים הנמצאים על גג מגדלי עזריאלי מושכרים למערערת....

ובהמשך הדברים:

יש מגרש על גג מגדל עזריאלי, מגרש על גג פתוח שעושים בו פעילות ספינינג ופעילות ספורט נוספת....

(ראו עמי 2 לפרוטוקול הדיו.

מכלל האמור לעיל עולה כי על פי עדותה של מנכ'ילית העוררת בשלהי התקופה שבמחלוקת, אשר מתיישבת עם דו!'ח הביקורת שנערך בשלהי תקופה זו, העוררת נהגה לעשות שימוש בשטת גג ששטחו כ- 150 מ''ר ואשר קיימת גישה אליו מחדר הכושר של העוררת. השימוש שנעשה לדברי מנכ''לית העורת באותה עת בתדירות גבוהה, לפחות פעמיים בשבוע. מדובר בפעילות שלא חייבה הימצאות של מתקני ספורט וכללה ספינינג, *וגה ומתיחות. העובדה

שהשימוש שנעשה בשטח זה לא מחייב מתקני ספורט קבועים, מתיישב עם עדותו של החוקר מר שרעבי לפיה במועד הביקורת לא נראו מתקני טפורט במקום, אך אינו סותר את העדות מטעם מנכ''לית העוררת עצמה אודות השימוש הקבוע בשטח זה. עוד העידה מנכ"לית העוררת, בשלהי התקופה שבמחלוקת, כי הפעילות בשטח הגג התבצעה בהתאם למספר המשתתפים ובהתאם למיג האוויר, והיא העידה כי הכניסה לשטח זה היא דרך המועדון וכי העוררת היא זו שדאגה לתחזוקה של שטח זה.

בנסיבות אלו, רשאי היה המשיב לחייב את העוררת בגין השימוש שהיא עושה בשטח וה, ואת עד המועד בו הודיעה העוררת למשיב כי היא חדלה מלהחזיק בו.

עדותו של המצחיר מטעם העוררת בפנינו לא סתרח את עדותה של מנכ"לית העוררת, אלא שלא נוכל שלא להעיר כי מוטב היה אילו לא היה מעיד עד מטעמה של העוררת כי הוא אינו יודע אס עדותה של מנכ"לית העוררת היא אמת, ולו למען מראית פני הדברים. מכל מקום, עדותו כי דובר בשיעורי ספינינג בלבד אינה מתיישבת לא עם עדותה של מנכ"לית העוררת בשלהי התקופה שבמחלוקת, ולא עם טיעוני העוררת במסגרת העררים הקודמים בפני הוועדה ובמטגרת הערעור המינהלי בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

כך או כך, עדותו של המצהיר מטעם העוררת בפנינו, לפיה העוררת אינה עושה עוד שימוש בשטח הגג אינח מסייעת לעוררת, שכן על פי דברי מנכ"לית העוררת באותה עת, בתקופה שבמחלוקת העוררת עשתה שימוש בשטח גג בסך 150 מ"ר לכל הפחות פעמייט בשבוע, והעוררת התבססה על פעילות גו במסגרת טיעוניה בהשגה על סיווג הנכס, הן בפני וועדת הערר והן בפני בית המשפט לעניינים מינהליים.

קראנו את פסק חדין בערעור המינהלי שהגישה העוררת, ואשר דחה את הערר, אולם לא מצאנו בו תימוכין לטענת העוררת לפיה בית המשפט קבע כי העוררת אינח מתגיקה בנכס שבמחלוקת. בית המשפט דווקא ציין בדבריו כי מתקיימת פעילות בשטח נושא הערר שבפנינו, והפנה לדברי מנכ"לית העוררת לפיהם הפעילות הספורטיבית שמקיימת העוררת במרפסת הגג אינה ייחודית לשטח זה ואין הכרח לקיימה שם, כמו גם כי דובר בהעברה של הפעילות שמתקיימת בשגרה בתוך המבנה אל מחוץ למבנה. בית המשפט ציין בפסק דינו כי ייהעובדה שהמערערת בוחרת, לעתים, לקיים את תוגיה באוויר הפתוח על הגג אינה מספקת כדי להפוך את הגג ליימגרש ספורטיי ולהגדירו ככותיי. בית המשפט הוסיף כי ייחדבר נכון בוודאי מקום שבו, אליבא נציגת המערערת עצמה, כלל לא ברור שמדובר בשטח שמחוזק על ידי המערערת...*י. ברור כי אין לקרוא בהחלטת בית המשפט, שעסק בשאלת סיווגו של הנכס, בהתבסט על טענת העוררת כי הגג בו היא משתמשת מחווה יימגרש ספורטיי, וכי אין מקום לשנות את סיווג הנכס בהתאם לכך, כדי להוות קביעה פוזיטיבית בשאלת ההתזקה בגג, שכלל לא עמדה להכרעה בהליך דנן.

מכל מקום, בהתבסס על עדותה של מנכ"לית העוררת בתקופה שבמחלוקת, ולטיעוני בייכ העוררת בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בערעור, אנו דוחים את טענת העוררת כי היא לא עשתה שימוש בגג במהלך התקופה שבמחלוקת.

משקבענו כי העוררת עשתה שימוש בנכס שבמחלוקת, נותר לקבוע האם יש לראות בה כיימחזיקיי לעניין חיובה בארנונה, כמשמעותו של מונח וח בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות.

סעיף 8(א) לחוק ההסדרים במשק המדינה (תיקוני תקיקה להסדרת יעדי התקציב) חתשנייג -

2 קובע כי הארנונה תשולם על ידי המחזיק בנכט:

ו (א) מועצה תטיל בכל שנת כספים ארנונה כללית, על הנכסים שבתתומה שאינם אדמת בנין; הארנונה תחושב לפי יחידת שטח בהתאם לסוג הנכס, לשימושו ולמקומו, ותשולם בידי המחזיק בנכסיי.

סעיף 1 לפקודת העיריות (נוסח חדש) מגדיר מחזיק כלחלן:

משקבענו כי העוררת לפי הצהרותיה של מנכ"לית העוררת וטיעוניה שלה במהלך התקופה שבמחלוקת עשתה שימוש בגג בשטח 150 מטר לצורך שיעורי ספינינג, מתיחות, יוגה ועוד, לא נוכל לקבוע, כטענת העוררת, כי מדובר בשטח גג שאינו בר חיוב.

באשר לטענת העולרת אודות ס?ווג הנכס שבמחלוקת;

לא מצאנו ממש בטענתה החלופית של העוררת לפיה יש לסווג את הגג שבו היא עשתה שימוש בתקופה שבמחלוקת על פי תעריף של ייקרקע תפוסהיי, שכן ברור כי אין מדובר בקרקע וכי אין מדובר בקרקע תפוסה. חיובה של העוררת בגין הנכס שבמחלוקת נעשה על פי סיווגו של השטח העיקרי המוחזק על ידה, מכון הכושר, והעוררת לא הצביעה על סיווג אחר התואם את השימוש בפועל שעשתה בשטח זה בתקופה שבמחלוקת.

סיכומם של דברים; הערר נדחה.

ניתן בהיעדר הצדדים ביום 11.11.2019.

משפט לעניינים מינהליים (סדרי דין) תשס"א - 2000, קיימת לצדדים וכות ערעור בפני בית המשפט לעניינים מינהליים בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועד ערר) התשלייז- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

))%

9 חבר: יעקב ישראלי, רו''ח

קלדנית: ענת לוי

8% ]-

/ %

יו''ר: אפרת א. קפלן, עו]יד

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד פרינץ רוית

חבר: רו"ח מלי אורלי

המשיב;

בוכחים:

ב"כ העורר:

העורר/ת:

פולטוב אליהו

חשבון לקוח: 10054798

מספר חוזה: 71093

כתובת הנכס: מזרחי 2

ע"י ב"כ עו"ד: יוסי שקד

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

העורר/ת: פולטוב אליהו

ב"כ העורר/ת עו"ד : יוסי שקד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפז

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

פרוטוקול

ווה

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

מחפצים. בנסיבות אלה אבקש שהערר יימחק ללא צו להוצאות.

ב"כ המשיב:

אני מסכימה.

טו בחשון תשף

140020514 / 3

שמעתי את המלצת הוועדה שלא גיתן לתת פטור לנכס ריק אלה אם כן הנכס הוא ריק

דם- 77 0-42 577 0 שק

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טו בחשון תשף

11.9

מספר ערר: | 13:43 / 140020514

מספר ועדה: | 11978

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד פרינץ רוית

חבר: רו"ח מלי אורלי

העורר/ת:

פולטוב מתתתהההו

חשבון לקוח: 10054798

מספר חוזה: 71093

כתובת הנכס: מזרחי 2

ע"י ב"כ עו"ד: יוסי שקד

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

נוכחים:

העורר/ת: פולטוב אליהו

ב"כ העורר/ת עו"ד : יוסי שקד

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

החלטה

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.11.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: רוית חמב:\רו"ח מלי אורלי

שם הקלדנית: ליטל אלוש

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חברה: אורלי מלי, רו"ח

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

גילקרוב אילן |

חשבון לקוח: 1103/7794

מספר חוזה: 935045

כתובת הנכס: סמטת הכרמל 30

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

העורר/ת: גילקרוב אילן

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

פרוטוקול

וו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

טו בחשון תשף

119

********* / 4

בהסמכת הצדדים הדיון יתקיים בהרכב חסר של חבר הוועדה עו"ד מטרסו אהוד.

העורר: ב- 28/3/2019 ניתן צו הריסה לגג או למבנה. בפועל ההריסה התבצעה היום. המבנה לא ראוי

לשימוש.

ב"כ המשיב: העורר רשום כמחזיק ברישומי העירייה החל מיום 23.1.2019 והוא פנה ביום 8.5.2019

בבקשה לפתור את הנכס בגין שיפוצים. הצדדים הגיעו להסכמה לפיה הנכס יזוכה בהנגחת נכס ריק לפי תקנה 13 לתקנות ההסדרים החל מיום פניתו 8.5.2019 ועד ליום 22.9.2019.

והחל מיום 23.9.2019 עד ליום 13.12.19 הנכס יקבל פטור לא ראוי לשימוש מכוח סעיף 0 בגין שיפוצים וסוכם כי העורר יהיה רשאי סמוך לסוף התקופה לפנות למשיב ולבקש להאריך את הפטור.

העורר: אני מסכים.

]וו וו

תאריך | : טו בחשון תשף

119

מספר ערר: | 12:44 / *********

מספר ועדה: | 11978

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חברה: אורלי מלי, רו"ח

העורר/ת:

תק

חשבון לקוח: 11037794

מספר חוזה: 935045

כתובת הנכס: סמטת הכרמל 30

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: קרן מלר

נוכחים:

העורר/ת: גילקרוב אילן

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: קרן מלר

החלטה

אנו נותנים תוקף להחלטה להצעת המשיב דלעיל ולהסכמת העורר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 13.11.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייז - 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

ו ענת לוי

וו וו

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפ!

תאריך | : טזבחשון תשף

1199

מספר ערר: | 11:32 / 140020432

מספר ועדה: | 11970

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

המשיב:

נוכחים:

העורר/ת:

קניון רמת אביב בעמ הברה פרטי ו

חשבון לקוח: 11039145

מספר חוזה: 936583

כתובת הנכס: אינשטיין 40

קניון רמת אביב בעמ חברה מ |

חשבון לקוח: 11039146

מספר חוזה: 936594

כתובת הנכס: אינשטיין 40

-ג ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

העורר/ת: קניון רמת אביב בעמ

מורים אזולאי

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

פרוטוקול

בהסכמת הצדדים הדיון יתקיים בהרכב חסר של חבר הוועדה עו"ד מטרסו אהוד.

נציג העוררת: אנ מבקשים למשוך את הערר.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| טז בחשון תשף

מספר ערר: | 11:32 / 140020432

מספרועדה: | 11970

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העורר/ת: קניון רמת אביב בעמ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש.

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 14.11.2019.

יו"ר: עו"ד אבי =-- חבר: עו"ד אהוד 2 -

שם הקלדנית: ענת לוי

| ועדת ערר לענייגי ארנונה כללית ערר מס': 140017249 ישליד עיריית תל-אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*וייר: עו"ד סטוקהולס כהן אבי

חבר: עו"ד מטרסו אהוד

חברה: רו"ח מלי אורלי

העוררת:אורט ישראל (חלייצ)

- נגד.

מנהל הארנונה בעלריית תל-אביב-יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר

לפנינו כתב ערר שהוגש לדיון והכרעה בוועדה ביום 24.5.2017 (להלן: ייעררי' או ייכתב עררי) על יסוד תשובת מנהל הארנונה מיום 28.3.2017 (להלן: ייתשובה להשגחיי). מנהל הארנונה דחה את ההשגה על שומת ארנונה לשנת 2017 שהגישה העוררת ביוט 13.3.2017 (להלן: ''יההשגהיי), ובשל כך ננקט ההליך דנן.

כפי שעולה מההשגה ומכתב הערר שבפנינו, העוררת, אורט ישראל (חלייצ) (להלן גם : ייאורטיי) היא חברה לתועלת הציבור מוכרת וידועה אשר לטענתה מחזיקה ומנהלת רשת של בתי ספר בכל רחבי הארצ. ענליגנו מתמקד בנכס ספציפי נשוא הערר שבו מתזיקה אורט שממוקס בשדי חוד ד המלך 39 בתחומה של עיריית ת'יא (להלן: ''הנכסיי ו/או ייהמבנהי).

לטענת העוררת הנכס משמש אותה כמקום מושבה של ''המערכת המנהלת'י את בי הספר של אורט (סעי 2 להשגה). שומת המס לשנת המט 2017 שעליה השיגח העוררת, כך על פי נספח 3 להשגה, נושאת את התאריך 19.12.2016.

באשר לתפקודו של הנכס מבחינה פונקציונלית - במסגרת כתב תשובה לערר הבהיר המשיב כי מעיון בדוייח שערך חוקר תוצ מטעם העירייה בנוגע לנכס נכון למועד הביקורת מיום 21.1.2016 חסיק מנהל הארנונה כי המבנה משמש את העוררת כמשרדי הנחלה ראשליים וארצייט של אורט.

על פי שומת הארנונה הנייל, כמו גס בהתאם לחומר שהוגש לתיק, שטחו הכולל של הנכס נשוא הערר (נכס מטי 2000236468) הוא 1,847 מ"ר בסיווג של בניינים שאינם משמשיםט למגורים שהוא גס תעריף השימוש שמזוהה עם הסיווג של יימשודיםיי כפי שגם צוין במפורש על ידי מנהל הארנונה (ראי/ה לעניין זה סעי 11 לתשובת המשיב להשגה).

כבר בשלב ההשגה, נטען על ידי העוררת כי יש לקשור בין הפעילות החינוכית והלימודית שמתבצעת בבתי הספר שהיא מנהלת לבין הנכס נשוא הערר שבפועל מאייש בתוכו אנשי מנהלה שתפקידס הוא לקיים ו/או לתמוך בפעילות החינוכית במטרה לייעל את עבודתם של אלו שעושים במלאכה, לרבות ע"י מורים ותלמידים שלטענת העוררת פוקדים את הנכס מעת לעת.

על פי גרסתה, הפעילות ייהמשרדיתיי שחיא מקיימת בנכס הנדון מטרתה לשרת את בתי הספר שמקבלים את פניהס של אלפי תלמידים וכי תפקידם של גורמי הניהול שמועסקים במקום - נועד

.10

להעניק לעוררת שירותים מגוונים שלטענתה הס הכרחיים וקשורים קשר הדוק עם הפעילות הלימודית שהיא מקיימת בבתי הספר. מלבד פעילות ייחינוכיתיי או שמתקיימת בנכס נשוא הערר, כך הבהירה העוררת בהליך שבפנינו, לא מתקיימת כל פעילות אחרת.

מנהל הארנונה דחה את גרסתה וו של העוררת בתשובתו להשגה. מנחל הארנונה נימק את תשובתו בכך שהבהיר כי הפעילות החינוכית שמיותסת לאורט על פי טענתה :יכולה להיות רלבנטית אך ביחס לשטחיט אחרים שמותזקים על ידה במסגרת נכסים שונים בעיר אך ככל שחדבר נוגע לנכס הספציפי הנדון - התעריף של יימשרדיסיי שעל פיו נקבעה שומת המס הנו כדין והוא תואם את מצב הדברים כפי שתועד ע"י חוקרי שומה שערכו ביקורת במבנה ובסמוך לשטתי חיחידות ולאתר שלמדו על השימושים שהעוררת עצמה יימצהירהיי שהיא מקיימת בנכס.

לעניין זה נציין כי ההתרשמות של הועדה מהנכס מבתינה ויוּואלית, בהסתמך על השרטוטים, המדידות והתמונות שנלקתו על ידי העירייה במהלך הביקורת שנערכה ביתידות השונות (ראי/ה תצהיר חוקר חוצ באגף לחיובי ארנונח בעיריית תייא שהוגש לתיק ביום 14.1.2018), היא כל המדובר במבנה שמשתרע על פני שלוש קומות (קומת קרקע, קומה אי, קומה בי וקומת גג).

שטתי הקומות מחולקים למספר רב של חדרים ומשרדים שמאוהים על סמך מדידות שצורפו אף הס לתיק ושמתוכן עולה כי מדובר ביחידות חיוב פעילות. לדות הביקורת של העירייה צורפו צילומים של שלטי כניסה למספר חדרים בנכס ושמתוכם ניתן אף לזחות את שמות בעלי התפקידים שמכהנים במשרות ניהוליות שהעוררת מקיימת במקום ושעיקרן. ניהול אדמיניסטרטיבי כללי, ניהול משאבי אנוש, רכש, כספים וכדומה.

העור וההליכים בפני הועזיה

העוררת משיגה בין היתר על סינוג שטח הנכס, בטענה שתפעילות שמתבצעת במבנה והשימוש שנעשה בפועל על ידה בשטחי כל היחידות שבמבנה עונה על דרישות סיווג ספציפי שמזוהה עס נכסים המשמשים מוטדות להשכלה או הכשרה מקצועית, וואת בהתאם לסעי 3.3.24 לצו הארנונה של עיריית תייא שנתקק לטובת גני ילדים ומוטדות חינוך (בהתאם לצו הארנונה לשנת 2017, כאשר המקבילה של הוראה זו בצו לשנת המט הנוכחית הוא סעי 3.3.23 לצו), וזו לשונת:

''גני ילדים, בתי ספר, מוטדות להשכלה או להכשרה מקצועית (סמלים 837, 847, 848, 860, 861, 2, 088),

גני ילדים ובתי ספר ללימוד שיטתי לילדיט ונוער הניתן ב-12 שנות לימוד, וכן כל מוסד אחר המוכר ע''י משרד החינוך והתרבות ועוסק בהכנה לבחינות בגרות. מוסדות המוכרים ע'יי המועצה להשכבלה גבוה, וכל בל מוסד אחר ללימוד שיטתי ולהבשרה מקצועית המוכר ע'/י משרד החינוך והתרבות ו/או שירות התעסוקה, המקנה הכשרה ו/או השכלה, שמטרתה הנפקת תעודה מטעמו, מטעם שירות התעסוקה או משרד החינוך והתרבות, ולמעט מוסדות כאמור שאינם פתוחים לציבור הרחב'י.

ציטוט מהסעיף הרלבנטי הנייל אשר בצו הארנונה (לחלן גס: 'ימוסד חינוכייי) מובא בשלמותו במסגרת סעי 4 להשגה. לשון ההוראה שבצו הארנונה ברורה ונדמה שאין בה אי בחירות שיוצרת דו-משמעות לשונית כזו או אתחרת.

עס ואת, לשון הצו - ראוי לציין - הוא למעשה הבסיס הנורמטיבי שמכוחו סבורה העוררת כי יש לקבוע בעניינה סיווג ספציפי שונה ומופחת בתור נקודת מוצא. לדידו של המשיב, סיווג יימשרדיסיי, שנקבע בעניינה משקף את פעילותה ואת על בסיט נימוקים שפורטו בתשובה להשגה.

העוררת תוקפת בהליך דנן את שומות המס ביחס לשתי עילות: אחת, זו הנוגעת לסיווג ייהשגו שלגביו היא מבקשת שנבחן את פעילותה ייבעיןיי שונה מוּו שבחנה אותה העירייה, וחשנייה, קשורה בעמדתה החלופית לפיה הונחה בפנינו תשתית לקביעה כי העוררת פטורה מתיובי ארנונה, כפי שנפרט להלן.

העוררת טוענת שפעילותה תואמת את הגדרת הסיווג של מוסד חינוכי. העוררת נימקה בהשגתה ככ היא עוסקת בלימוד שיטתי ובהכשרה מקצועית דרך רשת בתי ספר שהיא מפעילה אשר מוכר על ידי משרד החינוך והתרבות, ובכובעה כעמותה שפועלת לקידום חינוך בישראל חיא מנפיקה תעודות לתלמידים שבהן מוטבע סמל משרד התינוך.

לטענתה, הלימודים שמתקיימים במוסדות שהיא מנהלות פתוחים לציבור הרחב - ועל כן היא סבורה כי יש בפעילות זו, כפי שהיא מתוארת, כדי להצדיק סיווג מופתת מזה שנקבע על ידי מנהל הארנונה נכון לשנות המס 2017-2018 שהן השנים הרלבנטיות לערר שבפנינו.

ראוי לציין בהקשר זה, כי במסגרת ההשגה לשנת 2017 לא העלתה העוררת ולו ברמז כי חיא כאית גם ו/או לחילופין לפטור מתשלום ארנונה בהתאסם לסעי 5ג(ה)(3) לפקודת מסי העירייה ומטי הממשלה (פיטורין) 1938 (להלן: ייפקודת הפיטוריניי).

היינו, מנהל הארנונה לא נדרש כלל לבחון עילה זו (פטור מכוח פקודת הפיטורין) במסגרת תשובתו להשגת העוררת לשנת המס 2017. בתשובתו להשגה התמקד מנהל הארנונה אך רק בשאלה האם הפעילות בנכס עונה על הסיווג הספציפי של מוסד חינוך תוך הפעלה של מבחן השימוש בפועל.

יחד עם ואת, מאחר והצדדים בערר הנדון תלוקיס באשר לשאלה האם הורחבה החצית ביחט לטענת העוררת להיוקקות להכרעה גם בשאלת הפטור מכוח פקודת הפיטורין, ראיתי לנכון להוסיף ולהביא בחשבון את העובדה כי בין הצדדים התגבשה הסכמה דיונית שעוררה מחלוקת בסוגיה שלגביה למדנו בעיקר מתוך מה שנטען על ידי הצדדים בשלב הסיכומים. לפיכך, ראינו לייחד לטוגיה זו כמה מילים לצורך תיאור ההשתלשלות שהובילה למחלוקת בנושא וּה, כדלהלן.

כשנה לאחר שהוגשה על ידי העוררת השגה לשנת המס 2017, הגישה האחרונה השגה נוספת לשנת המס 2018 לגבי הנכט נשוא הערר דנן. אלא מאי; במסגרת תקיפת השומה לשנת 2018 ביססה העוררת את טיעונה לא רק על אופי השימוש שנעשה לדידה בשטחי היחידה אלא גם בסיט נימוקים אשר מקיימים לטענתה את תנאי הזכאות לפטור מארנונה בהיותה מוסד חינוכי כמשמעו בפקודת הפיטורין (היינו, לא רק על בסיס הטענה כי הטיווג שנקבע עבורה נכון לשנת חמס 2017 הנו שגוי אלא בתור תקיפה אלטרנטיבית של השומה).

במסגרת תשובת מנהל הארנונה להשגה שאותה הגישה העוררת לשנת המס 2018 מיום 11.4.2018 (צורף כנספת א' לסיכומי המשיב שהוגשו במסגרת הערר דנן) - נדחתה בקשת העוררת לפטור מארנונה, בין חיתב, בנימוק כי לפנייתה לא צורף רישיון משרד החינוך, כמשמעו בחוק פיקות על בתי ספר, תשכ"ט-1969. נציין בהקשר זה כי לטענת המשיב, הצגה של רישיון בתוקף הוא בבחינת תנאי סף לשקילת הצכאות לפטור מארנונה על פי הפקודה.

מנחל הארנונה טען בתשובתו בנוסף כי העוררת, ולעניין זה אנו מפנים לתשובה של מר אלי מלאכי מיום 11.4.2018, אינה יכולה לתסות תחת הפטור הניתן למוסד חינוך מכוח פקודת הפיטורין שכן לטענתו השימוש שהעוררת עושת בפועל בנכס ו/או הפעילות שנצפתה על ידי העירייה, על פי מבחני השימוש, שוללים אפריורית את הטענה לוכאות לפטור.

לטענת העירייה, מאחר והתיעוד שמצוי בידיה מוכיח כי הפעילות שמתקיימת בנכט נשוא הערר הנה בעלת אופי משרדי ושפעילות אינה בבחינת פעילות חינוכית מזכה, אצי שאין מקום לקבל את

עמדתה. טענה נוספת שהועלתה בהקשר גה היא שהעוררת מקיימת הכשרה למבוגרים באופן שגם בהיבט זה, מבחינה עובדתית, תומך בתשובתה השלילית של העירייהח.

כפי שציינו לעיל, בתומר שמצוי בפני הועדה במסגרת הערר דנן אין ולו העתק של ההשגה אשר הוגשה לשנת המס 2018 ואף לא ניתנה לתברי הועדה הודמנות נאותה לבחון בשלב בירור הראיות את השאלה האם נבדקו התנאיט לצורך קבלת הפטור על פי פקודת הפיטורין, ומחי עמדת העוררת לנוכח הקביעה כי די באי המצאה של רישיון משרד התינוך כדי לשלול אפריורית וכאות לפטור.

כלומר, חזית הדיון 'יהחדשהיי שאותה עוררה העוררת בהשגה לשנת 2018 הובאה בפנינו רק בדיעבד, אך ואת בהסתייגויות שאותה אפרט להלן.

העוררת סבורה במסגרת הערר דגן כי על הועדה לדון (ולהכריע) גם בשאלת הוכאות לפטור מכוח פקודת הפיטורין וזאת, בין היתר, משום שבמהלך ההליך ניתנה על ידנו החלטה במסגרת בקשה מוסכמת מיום 29.5.2018 אשר הוגשה על ידי העוררת ושכותרתה ייבקשה מוסכמת מטעם העוררת'י. מהות הבקשה, בהסתכלות יילאחוריי כמובן, היא שכוונת הצדדים היתה להַחיל את ההתלטה אשר עתידה להינתן בערר דנן (שומת מס 2017) על שומת הארנונה לשנת המס 2018.

ויושס אל לב -- במסגרת סעי 4 לבקשה המוטכמת הנייל נמנעה העוררת מלהכתיר את הבקשה כבקשה לאיחוד עררים, כפי שנהוג בתיקיסם שבהם מתקיימת יריבות בעילות ופלוגתאות והות שמאכלטות לרוב טענות עובדתיות שתוזרות על עצמן ביחס לשומות מס עוקבות. אלא שהעוררת ביקשה בושרה התחתונה שהוועדה תקבע: '/... כי ההחלטה שתינתן בערר זה, תחול גם על שנת 8 בגין הנכס, מבלי שיוגש ערר נוסף בגין הנכס לשנת 2018//.

ערר נוסף לא הוגש מן הסתם אולם ראוי להדגיש כי לבקשה המוסכמת הנייל מיום 29.5.2018 לא צורף העתק מההשגה שהוגשה לשנת המס 2018, ואף לא העתק מהתשובה של מנהל הארנונה שבה פורטו נימוקי דחיית השגת העוררת מיום 11.4.2018. היינו, במועד גיבוש ההסדר הדיוני לא היתה בפני הוועדה היכולת לדעת מהן הטענות של העוררת כנגד השומה שהוצאה לשנת המס לשנת 2018 (חיינו, מהי חזית המריבה לשנה גו) וגם לא לגבי העובדה שהטענות ייהחדשותיי למעשה מרחיבות את המחלוקת שכן חן כוללות תקיפה של השומה בעילה חלופית ונוספת.

למעשה, הפעט הראשונה שבה נחשפו חברי הועדה לשיקוליט שבגינם בחר מנהל הארנונה לדחות את ההשגה של העוררת לשנת המס 2018, היתה בשלב קריאת הסיכומים שבמסגרתן נזקקו הצדדים להידרש לטענה להרחבת חגית וכן לשאלה האם היה דבר מה בהתנהלות המשיב שלמעשה ייהכשיריי את הדיון גם ביחס לייתקיפהיי של חלופת הפטור. שכן אס כך הוא הדבר, נדמה שעלינו להיוקק להכרעה גס בשאלת תתולת הפטור מכוח פקודת הפיטורין.

הכרתי עוד לציין בהקשר וח כי בסעי 2 לבקשה חדיונית המוסכמת הנייל הבהירה העוררת כי במהלך התקופה מאז הגשת הערר דנן (2017) לא חל שינוי בטענות העוררת בנוגע לנכס נשוא ערר צה, וכי כל מטרת ההסדר הדיוני שגובש על ידי הצדדים נועד לשם יעילות הדיון ותיסכון בוּמן ובמשאביט של כלל המעורבים בהליך דנן.

עוד הוטעם על יד העוררת במסגרת אותה בקשה, שלגביו כל אחד מהצדדים מייחס לו כאמור נפקויות משפטיות שונות, כי במידה ומי מהצדדים יבחר להגיש הליך ערעורי על ההחלטה בערר דנן, תחול אותה החלטה שתינתן במסגרת הליך גה גס על שומת המס לשנת 2018.

הבאנו לעיל את הרקע שקדם לגיבוש אותו הסדר דיוני שעורר מחלוקת עקרונית בין הצדדים אולם דווקא בנקודה וו חשוב להדגיש כי בסיכומו של דבר - הדיון בשאלת סיווג הנכס נותרה השאלה המרכצית שעומדת להכרעה.

גם אין זה בגדר סוד כי מבחינתה של העוררת - המוטיבציה העיקרית שהובילה אותה לנקוט בערר זה צמחה על רקע נימוקי הכרעה משפטית אחרת יישמרתפתיי מעל הליך ה במסגרת תיק בריימ 5 בעניין מכבי שירותי בריאות נ' מנהל האונונה בעיריית גבעתיים (פורסם בנבו, ניתן על ידי ביהמייש העליון ביום 31.10.16) (להלן: ייעניין מכבי שירותי בריאותיי) שאף צורף כאסמכתא.

במקרה הקונקרטי שמתואר בפסייד בעניין מכבי שירותי בריאות נקבע כי הפטור החלקי מחיובי ארנונה שניתן לקופת החולים בהתאם לפקודת הפיטורין יחול גס על משרדי הנהלה של הקופה, וכי אין לצמצמו רק ביחס לשטחים שבהם ניתנים על ידה שירותים רפואיים. על בסיס קביעה זו צומחת לטעמנו ציפייתה של העוררת שנפעל להסיק מסקנה דומה בנטיבות העניין כך שנכיר גס אנו בוכאותה לפטור על בסיס אותו כלל או רציונל פסיקתי כביכול.

לגבי הנפקות של פסייד בעניין מכבי שירותי בריאות לענייננו ולגבי משמעותו של ההסדר הדיוני האמור על ההכרעה לעניינו נידרש בהמשך אולם לשם שלמות התמונה נביא סקירה קצרה של יתר

האירועים וההליכים שקדמו להכרעה גו בפן הדיונל:

.4. ביום 14.11.2017 נערך דיון מקדמי ראשון בפני הרכב הועדה שבראשה עמדה עו"ד קניון אורה. במהלך הדיון חזרו בייכ העוררת על טיעוניהם וביקשו להבהיר כי לדידס מתקיימת בתיק דנן הלימה בין ההנמקה שניתנה בפסייד בעניין מכבי שירותי בריאות לבין המקרה דנן שכן לדידה ניתוח אופי השירות וטיבה של הפעילות הפטורה ביחס לשני המקרים מוביל למסקנה המאפשרת החלה של ההלכה על המקרה דנן.

4. בייכ העוררת הבהיר במהלך אותו דיון מקדמי הנייל כי ההבחנה שעושה המשיב בין

שאלת הסלווג לשאלת הפטור במטגרת התשובה לערר אינה רלבנטית אולם הוא ביקש לטעון לוּכאות לפטור מכות הפיטורין במסגרת התצהיריס.

. ביום 13.12.2017 הוגש על ידי העוררת תצהיר עדות ראשית מטעמה החתום על ידי מר רמי כורה שמכהן בתפקיד סמנכ"ל ראש מנהל רכש, נכסים ומערכות מידע מטעמה (להלן בהתאמה: ימר כורה'י, ייהמצהיריי ו -ייתצהיר העוררתיי).

.4. ביום 14.1.2018 הוגש על ידי המשיב תצהיר מטעמו החתום על ידי מר גלעד ענקי שמכהן בתפקיד תוקר חוץ באגף חיובי ארנונה בעיריית ת'יא אשר צירף לתצהירו דויית

סיכום ביקורת מיום 21.1.2016.

.4. ביום 5.2.2018 הגישה העוררת הודעה ובקשה בהתאם להחלטת הועדה בפרוטוקול הדיון שנערך ביום 14.11.2017 לפיה סבורה העוררת שמאחר ולא קיימת לטענתה מחלוקת עובדתית משמעותית שמצריכה שמיעת ראיות, אזי שבכוונתה לוותר על חקירת עדים מטעט המשליב.

4. המשיב, לעומתה, התנגד לבקשה ולהודעה שהגישה העוררת וביקש מצדו לקיים

ישיבת הוכחות. הדיון המקורי שנקבע להוכחות ביום 20.2.2018 נדחה, ובמקומו נקבעה ישיבת הוכתות שהתנהלה בפנינו ביום 27.3.18.

.4. ביום 24.5.2018 התקיימה ישיבת הוכחות שבמהלכה נחקרו מר כורה מטעם העוררת וכן מר גלעד ענקי מטעם המשיב.

4. ביום 22.5.2019 הגישה העוררת את הסיכומים מטעמה ואילו המשיב הגיש את

סיכומיו ביום 31.1.2019.

9. בין לבין הוגשו בקשות דיוניות שונות, ביניהן בקשה לצירוף ראות נוספות מיום

8, בקשה להארכת המועד להגשת הטיכומיס והבקשה להגדלת היקף הסיכומים, אשר כולן נענו על ידנו מנימוקים שמקורם בנכונות הועדה לאפשר לצדדים למצות ככל הניתן את בירור המחלוקת המרכוּית בשאלת דיוננו שהיא במהותה משפטית, פרשנית ועקרונית.

0. נדגיש בהקשר גה כי בהחלטה מיום 14.10.2018 התרנו לעוררת משיקולי צדק להגיש

ראייה נוספת שעניינה צירוף נתונים שעלו מתוך מכתב תשובה שנתקבל מטעם הממונה על חופש המידע בעיריית תייא לפי חוק חופש המידע, התשניית-1998, וואת חרף התנגדות המשיב שהבחיר כי קו הטיעון שהעוררת מפתחת על סמך מידע זה הוא בגדר הרחבת תצית אסורה.

1. כמו כן, בהחלטה מיום 16.12.2018 הכשרנו בדיעבד הרחבה משמעותית של היקף

סיכומים מטען העוררת תוך איזון זכות הטיעון על דרך מתן היתר למשיב להרחיב אף הוא את היקף סיכומיו וטיעוניו בסוגיות שבמחלוקת, והכל לטובת מתן הכרעה שקולה ומאוונת מבתינה דיונית וכוו שלוקחת בתשבון את כל השיקולים והמשתניס הרלבנטיים לגיבוש הכרעה משפטית צודקת וראולה בנסיבות העניין.

12. לסיום, נוּכיר כי בייכ הצדדים הצהירו לפרוטוקול הדיון במהלך ישיבת ההוכתות

שהתקיים בפנינו כי הס מתנגדים להרחבת חצית הדיון, ועתה, לאחר סקירת תמצית ייהתגלגלותיי ההליך, נדמה שניתן לצאת לדרך ולגמק את תוצאת דיוננו.

המחלוקת שטעונה הכרעה

5. השאלה העומדת להכרעתנו היא אפוא, כיצד יש לסווג את הפעילות שנעשית בנכס: האם תחת

הסיווג יבניינים שאינם משמשים למגוריםיי, כטענת העירייה, או תחת הסיווג הקונקרטי המופחת שנחקק ספציפית עבוך 'יגני ילדים ובתי ספר, מוסדות להשכלה או להכשרה מקצועיתיי.

במטגרת שאלה זו - עלינו לוכור כי העמדה העקרונית של העוררת היא שפסייד מכבי שירותי בריאות כללית הוא אירוע משנה שיח שייפתחיי עבורה פתת לפירוש הצו באופן שתומך בגרסתה.

6. ואם לאחוו את השור בקרניו, יעסוק דיוננו בקושיות הבאות - האחת, האם הסיווג הכללי ייבניניס

שאינם משמשים למגוריסיי שקבע מנהל הארנונה בנוגע לנכס נשוא הערר תואם את השימוש שהעוררת עושה בו בפועל (שירותי מנהלה שתומכים בפעילות החינוכית הנטענת); והשנייה, האם ראוי לסווג את פעילות העוררת באופן שונה מזו שבאה לידי ביטוי בעמדת מנהל הארנונה. ולאחר מכן, היה וניתן לפרש את השימוש שנעשה בנכס על ידי העוררת בתור פעילות חינוכית או לימודית, עלינו יחיה לחידרש גס לשאלה האם הפעילות שנצפתה בנכס (שימוש בפועל) עונה על התנאים המאפשרים לסווג את הנכס הנדון בתעריף הספציפי שנועד לחינוך, שהוא נבדל וכמובן מופחת.

7. באשר לשאלת וּכאותה של העוררת לפטור מתשלום ארנונה עבור מוסד חינוכי מכוח פקודת

הפיטורין, שאותה ייפיתחהיי העוררת בפרק הסיכומים כאמור, מצויה אף חיא במחלוקת (ראי/ה סעי 2 לסיכומיה), אולם לגביה נליחד התייחסות נפרדת בהכרעתנו.

דיון והכרעת

‎ .8‏ לאחר העיון בכתב הערר, בתשובת מנהל הארנונה, באסמכתאות ובסיכומי הצדדים ובנספתיהם, חוששני כי לא נוכל להיעתר לדרישתה להכיר בשימוש שנעשה בפועל על ידה בנכס ככגּה שנכנסי לגדר פעילות חינוכית שמצדיק שינוי הטיווג למוסד חינוכי בתעריף מופחת מזּה שנקבע עבורה.

.41

.42

.44

לא אכחד, כי מסקנתנו וו אינה חפה מלבטיט מליטרים מבחינה ערכית, אך גם במשקפי הגישה הפרשנית 'יהאוהדתיי, המודרנית, התכליתית והמרחיבה, לא הונח לגישתנו במקרה הנוכתחי מצע עובדתי שמקנה בסיס לפרש את הוראות הצו הרלבנטיות, שהנן בבתינת טקסט משפטי לכל דבר ועניין, באופן ובדרך שבה מבקשת העוררת שנלך בה מבחינה לשונית ותכליתית.

במסגרת הסיווג יבניינים שאינט משמשים למגוריסיי שנקבע לפי סעי 3.2 לצו הארנונה לשנת 7, החלופה הרלבנטית מבחינת הסיווג שנבחן על ידי המשיב בהתאם לשימוש שעושה העוררת בנכס היא יימשרדיםיי (ראי/ה סעי 8 לתשובת מנהל הארנונה מיום 28.3.2017).

עוד יש להבהיר כי שאלת הפרשנות שמתעוררת בתיק וה לגבי סיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי תתוּמה כזכור לשנות הכספים 2017-2018 ומכאן גס שהמונתיס וסעיפי הצו שנשתמש בהם להלן במסגרת החלטה זו נלקחים מצווי הארנונה הרלבנטייט לשנים הנייל.

העובדה המרכצית שמזדקרת מן החומר שלפננינו, למרות ניסיונה של העוררת לערער את אמינות ותקפות ממצאיו של חוקרי השומה מטעם המשיב, היא שהנכס הנדון מחולק לחדרים שמשמשים את העוררת לשימוש בעל אופי משרדי (ראי/ה גס בתצהיר של מר כורה שהוגש מטעם העוררת).

כאמור, טענת המשיב לעניין וח חינה כי הפעילות שמקיימת העוררת בנכס נלמדת מכוח העובדה שאת המקום מאכלסיס בעלי תפקידים מקרב המנהלה וההנהלה של העוררת. שטחי הנכס מחולקים ללשכות ולתדרים, כשבניהס נצפו חדרים ספציפיים שמשמשים את מנכ"ל העוררת, מנהל משאבי אנוש, מנהל הרכש ומנהל הכספים. לגבי שטחים אלו, הוצגו שרטוטיס ומדידות שבוצעו על ידי העירייה שלפיהס למדנו כי אכן מדובר בתפעול אדמיניסטרטיבי ומשרדי באופיו.

הצצה פנימח לנכס מבעד לצילומים שהוגשו לעיוננו, מראהח שהפעילות שנצפתה אכן נופלת לתוך שימוש שאינו יכול להיחשב, מבתינת שכל ישר, כפעילות שהיא לימודית, כפי שמכתיב הסיווג הספציפי של גני ילדים, בתי ספר, מוסדות להשכלה או להכשרה מקצועית לפי סעי 3.3.24 לצו הארנונה.

לגישת העירייה, בנכס אין לימודיט, אין כיתות לימוד, אין תלמידים ולא מתקיימיט שיעורים ולכן הגם שכולם מודעיט לפעילותה החינוכית של אורט שאותה היא מתקיימת במוסדות חינוך שממוקמים בנכסים אחרים, אין די בכך כדי להכיר בזכאותה לתעריף טפציפי ביחס לנכס הנדון.

לעומתה, טוענת העוררת כי פרשנות תכליתית של המונח ייפעילות חינוכיתיי מאפשרת לראות במערכת המנהלת והתומכת ברשת בתי הספר שלה בתור פעילות בעלת מאפיינים חינוכיים שאינם נופלים במהותם, נתיצותס ובתשיבותם מתפעילות הלימודית המועברת בתוך כיתות הלימוד עצמן (שמחוצ לנכט).

לדידה של העוררת, הפירוש ''הפונקציונלייי שהעוררת מבקשת מהוועדה שאותו נאמצ לגבי סוג השימוש שהיא עושה בנכס אינו פירוש יינועזיי או יימנותקיי מהקשר. לדידה, הפעילות המשרדית והשירותית שנצפתה מצויה בקשר הדוק עם פעילות חינוכית-לימודית ענפה שאורט מקיימת בבתי הספר בנכסים אחרים. ציקה גו שבין שני סוגי חשירותיס נותנת קונטקסט ייחודי לפירוש לו חיא מייחלת וכי הגישה לפיה יש לראות בכל הנעשה בנכס בתור שירות חינוכי אינה מצויה בחלל ריק.

לצורך יציקת תוכן קונקרטי וכללי לפרשנות המבוקשת - מפנה אותנו העוררת לפטייד בענייו מכבי שירותי בריאות שנזכר לעיל שבמסגרתו נקבע כי יש לתת לקופת החולים פטור מארנונה (בשונה אגב מחיוב בתעריף מופחת עקב סיווג שהוא תלוי שימוש) עבור שטתי המשרד ואת למרות שקופת החולים במקרה הקונקרטי העניקה בשטחים שנבחנו שירותים בעלי אופי אדמיניסטרטיבי (חיינו,

לא שירות רפואי פרופר). לדידה, נסיבות המקרה שס מהוות השראה פרשנית וכי פסיקה זו משמשת מקור יייניקהיי נורמטיבי לצורך הסקת מסקנות דומות בעניינה.

לשם מענה לשאלה פרשנית זו מוטלת עלינו החובה לפנות תתילה ללשון החוק, ומשם לסביבה הנורמטיבית ולמושגיס שמקניס לפרשן הטקסט את מרחב התמרון חלגיטימי שבתוכו הוא פועל ושממנו רשאי לבתור את הפירוש הנכון והראוי בנסיבות הנתונות מתוך כלל הפירושים האפשריים (ראי/ה לעניין הפרשנות אהרון ברק, על הזמן בפרשנות המשפט, מבתר כתבים ג', עיוניס חוקתיים 2017).

נקודת המוצא אם כן, ועל כך נאמר רבות, היא כי ועדת הערר מוסמכת לעסוק בשאלות פרשניות הנוגעות לצו הארנונה, וואת כאשר השאלות הפרשניות מחייבות הכרעה לגבי סוג חשימוש ובירור סיווגו של הנכס לצרכי חיוב בארנונה - סוגיה שמצויה בסמכות הוועדה לפי טעיף 3 לחוק הערר

כדלהלן:

(א) מי שחויב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגים עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או חשימוש בון

(ראי/ה לעניין זה גס בגייצ 3585/94 אגודת בריכת מגדלי דוד המלך בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, פורסם בנבו, ניתן ביום 28.8.1994).

תעריף הארנונה נקבע לפי שני פרמטרים עיקריים -- השימוש הספציפי וצו הארנונה הספציפי, שמצריך אותנו גס להפעיל ביקורת שיפוטית ולבדוק בין החיתר התאמה פיזית בין השימוש לבין התכונות הפיסייות של המבנה שנבדק לצורך העניין.

על המלאכה הפרשנית להיעשות בהתאם לכללי הפרשנות הנוהגיס בשיטתנו המשפטית, המשמשים גם לפירוש חקיקת מס שלגביה ליחדה העוררת, בצדק רב מבחינתה, פרק שלם וממצה בסיבומיה.

ובעניין וה ראוי להזכיר כי כלל יסוד בכללי הפרשנות של דבר חקיקה, הוא הכלל לפין: יי... אין שופט רשאי ליתן למלות החוק משמעות שהן אינן יכולות לשאת... אכן, גבול הלשון מבחין בין פרשנות לבין תקיקה. בפרשנות ניתן מובן לטקסט לשוני קיים. בתקיקה גוצר טקטט לשוני חדש?י (אהרן ברק פרשנות במשפט-פרשנות החקיקה, 82 תשניש).

נציין בהקשר וח כי ייבנדידהיי למקורות הנורמטיביים שמסייעים לפרשן במלאכה זו, שימשו אותנו חלק מפסקי הדין וההחלטות שניתנו בעניינה של העוררת בסוגיות שונות בתור ידיעה שיפוטית, וביניהם ראוי שנזכיר את אלו שהפנה אותנו המשיב ואלו שבהם נמצא מידע נוסף אשר טייע לנובשקילת הטענות כמכלול ובאיצון הערכים שמקיימים בענייננו תחרות ייצמודהיי.

ראי/ה לעניין אה עעיים 7749/09 ובגייץ 2018/10 אורט ישראל חברה לתועלת הציבור ואח' נ'

ממונה על מחוז ירושלים במשרד הפנים ואת (פורסם בנבו, ניתן ביום 30.11.2011); עתיימ 231-09 (מחוזי-ת''/א) אורט ישראל נ' עיריית תל- אביב- יפו (פורסם בנבו, ניתן ביום 29.9.2011).

העוררת תוקפת את הסוגיה הפרשנית מכמה כיוונים ''בערבוביהיי: כיוון אחד, כאמור לעיל, הוא על דרך הסתמכות על הפטור מארנונה הניתן למוסד חינוך (בהתקיים תתנאיס המפורטים בפקודת הפיטורין). לדידה, שירות מסוג יחינוךיי או יילימודיי אינו ניתן רק במסגרת שיעורים פרונטליים שבין תלמיד למחנך או מורה. בנסיבות שבהן עסקינן בניהול של רשת בתי ספר, השירות החינוכל הוא בעל רובד ייעמוק'י ומורכב יותר מאחר והוא מתקיים בתוך מערך פעילות שלם, מקיף ומבוור.

כשם ששירות רפואי שניתן בקופת חולים אינו בהכרח מצטמצם אך ורק לפרוצדורה רפואית שמתבצעת בדייכ על גופו של פציינט בחדרי הרופאים והאחיות, כך לדידה טיפול יירפואייי יכול לקבל יילבושיי אחר בדמות שירות מנהלתי שניתן במשרדי הקופה בתור שירות משלים והכרת?

לתפקודה של מערכת בריאות. לפיכך ניתן לראות בשירות משרדי או מנהלתי המתבצע בנכס הנדון על ידי גורמי הנחלה בתור המשך ישיר לפעולה החינוכית המתבצעת בכיתת לימוד טיפוסית או רגילה (ולכן ניתן לראותו כשירות בעל אופי תינוכי ולימודי).

לטענתה, הפעילות המנחלתית שהיא מקיימת בנכס נשוא הערר מהווה מערך משלים לפעילות התינוכית והענפה שהיא מקיימת בבתי הספר השונים. מאחר ושירותי רכש, תפעול או ניהול כספים חיוניים למערך השיעורים ולשירותיס הלימודיים שניתנים לתלמידים על ידי המורים בכיתות, נכון וראוי מבחינתה להכיר בשימוש המשרדי שנעשה במקום כשירות לימודי לכל דבר וענייו (מבתינת סיווג), ולו בתור המשך ייישיריי לפעילות החינוכית שניתנת במקום שצריכה ויכולה לטענתה לחטות תחת הפטור.

ואם להידרש למטלול הפטור מארנונה שיכול להינתן למוסד חינוכי, נביא לשם הדיון ציטוט מסעיף פג(ה)(3) לפקודת הפיטורין אשר מונה את התנאים לקבלת הפטור בלשונו:

''מוסד חינוך מוכר כבמשמעותו בחוק לימוד חובה, התש''ט-1949, מוסד חינוך כמשמעותו בסעיף 5 לחוק האמור ובית ספר כמשמעותו בחוק פיקוח על בתי טפר, התשב''ט-1969, שחל עליו החוק האמור, שבו לומדים או מתחנכים באופן שיטתי יותר מ-10 תלמידים ושניתן בו חינוך גן ילדים, חינוך יסודי וחינוך על יסודי לתלמידים עד גיל 18 שנים וכן בית טפר מקצועי, כהגדרתו בחוק החניכות, התשי''ג-1953, והכל אם אינו למטרות רווח ולגבי השטח המשמש לחינוך או ללימוד באמור ואשר אין בו פעילות עסקית ;' (הדגש אינו במקור).

ודוק - הסעיף הנייל מפרט את התנאים למתן פטור לשטח שמשמש לחינוך וללימוד. היינו, הפקודה מחייבת שהשטת שלגביו מבקשיט פטור - יקיים בתוכו אך ורק את הפעילות הפטורה שמוגדרת בהוראת הפקודה. במקרה הספציפי הנדון, העוררת מבהירה כי שימוש בעל אופי יימשרדייי ושימוש בעל אופי יילימודייי בהקשר של מוסד תינוך הוא היינו הך מבתינתה.

הרציונל מאחורי הטענה הזו של העוררת לראות בשני סוגי שימוש שונים, שכל אחד מהם גורר על פי צו הארנונה חיוב מס שונה, הוא בכך שמדובר בכלל שהוא חלק ממגמה פרשנית שעולה בקנה אחד עס עמדתה. לטענתה, השימוש המשרדי שהיא עושה בנכס הוא *יחודי במובן שהוא ייחופףיי ומעניק לפעילות הלימודית גג יימאחדיי. המדובר בהסתכלות נורמטיבית ועקבית עם הפסיקה 'יהחדשהיי.

רציונל זה גם נלמד להבנתה אפילו מתוך הטקסט המשפטי מכוח קל וחומר. היינו, כאשר משווים את לשון הפטור שניתן למוסד חינוכי בפקודה עם פטורים אתרים שמנוסחים בסעיפי משנה אחרים שבפקודה, עולה לטענת העוררת מסקנה פרשנית, שהיא פועל יוצא מניתוח הפסיקה כביכול, לפיה פעילות יילימודיתיי יכולה להתקיים בתוך משרד וכי הדבר מעוגן בלשון החוק.

במילים אחרות, נטען כי בעוד שפטור למוסד ייבריאותיי, למוסד ייספורטיי ו/או למוסד יימתנדבי טרח המחוקק להדגיש כי אלו יינתנו '/אך ורקי וכל עוד מתקיימת בנכט הנבדק פעילות שנופלת לתוך כל אחת מן התלופות הפטורות הנייל, אצי שדווקא בפטור שמתליחס למוסד חינוך, כבעניינה של העוררת, המונח המצמצם ייאך ורקיי, שאינו מופיע, מחזק את עמדתה. היינו, כל עוד לא צמוד לפטור הניתן למוסד חינוך המונח ''אך ורקיי אזי שעל הפרשן להסיק כי המחוקק התכוון שגם פעילות נלווית ומשלימה לפעילות הפטורה יכולה לזכות אף חיא בפטור.

.11

על יסוד הניתוח הלשוני הנייל, למדה העוררת כי בעניינה מתקיימת ביתר שאת הצדקה פרשנית להתיל פטור על כל חדרי הניהול שבנכס שכן לתפיסתה, בנסיבות של רשת חינוך, אין אה בגדר תנאי שבתוך השטח הנבדק חייב שתתקיים אך ורק פעילות לימודית ייטהורהיי. מבחינתה קיימת אפשרות להסיק כי פעילות משרדית משלימה אף היא נכנסת לגדר פעילות שהיא פטורה.

טיעון ּה, שלביסוסו רתמה העוררת ציטוטים שונים מהפסיקה, התמקד כאמור בשדה משפט ייתודי שבו מתקיים משטר של פטורים, כשהרלבנטי לעניינה של העוררת הוא כמובן הפטור הייעודי המוענק למוסד חינוך כהגדרתו בפקודה (ראי/ה לעניין וה פרק ג.2 לסיכומיה של העוררת).

העוררת מטכימה שהפקודה אכן מחייבת את מבקש הפטור להוכיח ראשית שהוא אכן מקיים בנכס פעילות פטורה (לימודים) אולם, שוב, לתפיסתה, פעילות משרדית הכרתית שתומכת בפעילות לימודית ישירה שאותה מקיים מוסד חינוכי בנכס שאינו בית ספר, נתפטות בעיני העוררת, כפעילויות שמקיימות מבחינה מהותית אותו שימוש בדיוק כאשר עסקינן ברשת חינוך שמצריך ניהול של מערך שלם מקיף ובעל נפת דומח לה שמנהלת אורט (במנותק משאלת הסיווג).

כידוע, המחוקק מסמן את אופק כוונותיו דרך החקיקה. ניתוח לשון התוק במקרה שלפנינו לא מאפשר לנו לקבל עמדה גו. ראשית, על העוררת מוטלת היתה חובה לשכנע כי השימוש ייהמשרדייו שהיא עושה בנכס לצורכי ארנונה, יכול מעשית להתקיים בנכט גס בלי שמתקיימים בו כלל שיעורים פרונטליים ובלי נוכתחות של תלמידים או מורים במסגרת כיתתית יירגילהיי. בהקשר זה נעיר כי למילים יש חשיבות, אך גס להיעדרן של מילים בחקיקה יש משמעות.

בנקודה זו ראינו לנכון להפנות לטיעון שהועלה על ידי העוררת שבסעי 34.3 לסיכומיה (עמי 10).

לאחר שהעוררת מנתה אחת לאחת את המאפיינים שמקיימים לדידה את תנאי הפקודה שמוכיס בפטור מתשלום חיובי ארנונה, ניסחה האחרונה את מסקנתה באופן הבא :

'הנכס משמש את המערכת המנהלת את רשת בתי הספר של אורט, והוא חיוני לפעילותם לצורך חינוך התלמידים. בכץ מתקיים התנאי השני הנייל למתן פטור למוסד חינוך'י.

התנאי השני שאליה כיוונה העוררת במשפט הנייל, והדבר עולה מתוך לשון הסעיף עצמו, הנו שהנכט נשוא הערר עונה על הגדרת מוטד חינוך מוכר כמשמעותו בחוק. אולם כבר ציינו לעיל כי כדי לכנות ולהחשיב נכס שמקייס אך ורק פעילות משרדית בתור מוסד חינוך, צריך עיגון מפורש לכך בתקיקה. גם אס נמצא עוגנים נורמטיביים שמצדיקיס מתן פירוש רחב שמאפשר הכרה שכזו, תדמה פעולה זו יותר כחקיקה שיפוטית מאשר למלאכה פרשנית גרידא. איננו סבורים שנסיבות העניין מאפשרות לנו יילדלגיי מרחק כה רבה מעל משוכה לשונית כה גבוהה.

ולגבי הפסייקה שממנה ציטטה העוררת בסיכומיה בתמיכה לגרסתה, גם אס יש להעניק לדברים משקל מסוים, נדמה כי אין בהם כדי לטשטש את נקודת המוצא והיא שיש מקום לאבחן בין המקרים שהעוררת הפנתה לעיוננו לבין המקרה הנדון: הנכס נשוא הערר משתרע על פני 1,847 מייר (ההיבט הכמותי-כלכלי) וכי על אף רוחבו וגודלו אין הוא משלב בתוכו אף לא כיתת לימוד אחת (ההיבט הפרקטי-שימושי).

בנקודה זו, אדגיש כי לא נעלם מעינינו הטיעון הכמותי וההשוואתי שהביאה העוררת בפרק ג.3 לטיכומיה, בנוגע להיקף השטחים שבהם ניתנים פטור עבור שירותי בריאות באופן שמגלה יחס מספרי שמעניק לטיעון זה משקל מאזן לנימוק הכמותי.

זאת ועוד; העוררת ציינה מקרים מהפסיקה שנוגעים למוסדות ספורט בתור דוגמא, לפיחט ניכר היה שלצד הפעילות העיקרית שפטורה (ספורט) התקיימה גם פעילות מנהלתית צמודה, תומכת ואינטגרטיבית שיתכן ומצדיקה לראות בפעילות המשרדית המשולבת כחלק מהפעילות הפטורה.

.66

דד.

אך פח ענייננו הוא ייתודי במובן שחשימוש שנעשה על ידי העוררת בשטתי הנכס הנדון מיועד כל כולו לטובת עבודות ניהול ותפעול וביצוע פעולות משרדיות ייטהורות'יי.

לפיכך, במקרה הנוכחי, אין להתעלם בענייננו מהעובדות בשטח לפיהן ברור כי אין המדובר במקרה שבו משולבים ביחד שני סוגי שימוש של חינוך ואדמיניסטרציה עד שהם לא ניתנים להפרדה (מבתינה מעשית או נורמטיבית) וגם לא ניתן להשתמש בענייננו מבתן של ייעיקר וטפליי שנהוג ליישם כשבוחניס בשיקול דעת ולפי שכל ישר שימוש בנכס שמקיים פעילות עסקית משולבת (ראי/ח לעניין זה סעי 36-39 לסייכומי המשיב).

דיני הארנונה מבוססים בעיקרס על השימוש בנכס בפועל, ולעתים, על יסוד השימוש הפוטנציאלי.

קרי חסיווג צריך לתאום את האפשרי והמצוי ביחס לנכס הספציפי, כאשר אפילו בנכסים שהם ריקים, הסיווג צריך שייעשה על פי חייעוד המקורי בכפוף לבחינה עובדתית (שימוש אפשרי על פי הדין) ולא על יסוד נתונים תיאורטייס שהם נעדרי אחיוה מבתינה עובדתית או תכנונית.

ושוב, על פי נסיבות ענייננו, בהן קיים ספק כי הפעילות המתקיימת בנכס חורגת מתחום מה שמוגדר כמוסד חינוך, והגם שלא הוברר בפנינו עד תום האם העוררת מקיימת את הקריטריונים המצטבריט לקבלת פטור, לא הוכח בפנינו כי מדובר בנכס שמקיים בתוכו מסגרת לימודית שמשלבת בתוכה פעללות תינוכית לצד פעילות משרדית תחת קורת גג אחת, כפי שניתן היה ללמוד ממקרים שונים שמתואריס בפסיקה.

הלכה פסוקה היא, כי ככל שבנכס מסוים מתבצע שימוש על ידי מחציק, המבחן הינו השימוש בפועל שנעשה בו. הגיונו של מבחן השימוש בפועל מתבסס על כך שהוא מסייע ללמוד על מידת ההנאה המופקת מהנכס. ראי/ה לעניין זה עעיימ 8804/10 חלקה 6 בגוש 6950 בע"מ נ' עיריית תל אביב-יפו, (פורסם בנבו, ניתן ביום 4.9.2012).

שאיפתה של העוררת להפחית את נטל המס על יסוד הקבלה מבחינה לשונית ומושגית עם מקריט אחרים שנזכריס בפסיקה הנו מהלך לגיטימי בשיטת משפטנו אולם כלל ידוע הוא כי הפרשן אינו רשאי לתת לנורמה אינדיבידואלית מובן שאינו תואם את אחד ממובניה הלשוניים שמציב בפנינו החוק וכי לפרשנות עצמה ישנן כאמור מגבלות.

פסיקת בתי המשפט בנושא פרשנות חוקים וטקסטיס משפטיים קבעו כחוט השני כי הכלל הבסיסי בטרם ניגשים לחלא פרשנות שהיא יימגשימהיי ותכליתית לגרסתו של צד אחד - היא בחינת התקיימותו של הכלל הלשוני והאם קיימת אחיוה לשונית לפירוש המוצע בהסתמך על לשון הטקסט.

ווחי מגבלה שמוכתבת לנו יימלמעלהיי כפרשנים וככאלו שמכהנים בתפקיד שיפוטי או מעין שיפוטי וזו היא גס נקודת המוצא להכרעה שבענייננו. לעניין זה ראי/ה כבי השי ברק (כתוארו אז)

בעייא 3622/96 א' חכם ואח' נ' קופת חולים מכבי, פייד נייב (2), עמי 638 - שם נפסק כמסגרת

לענייננו כל:

/'שליפת המשמעות המשפטית של הטקסט נעשית על פי אמת המידה של התכלית המונחת ביסוד הטקסט. אין הוא רשאי ליתן לטקסט משמעות שהוא אינו יכול לשאת בלשון שבה הוא מבוטא. לכל מובן משפטי צריך שיהיה עיגון לשוני...אמת, המרכיב הלשוני אינו תנאי מספיק לפרשנות, אך הוא תנאי הכרחי לה'י. (ההדגשות אינן במקור).

משפט ייאלמותייי נוטף שמזקק את הנושא שעמו ראוי לחתום נקודה ו בהכרעתנו הוא הכלל שנהוג לצטט ואשר מבהיר כי /'הפרשנות במשפט אינה מוגבלת אך ללשון, אל הלשון מגבילה את הפרשנות'י.

ואכן, הלשון שבה מנוסחת צו הארנונה, כמו גס ההוראה הספציפית בפקודת הפיטורין, תותמת אותנו לתת פירוש ייטבעייי לשימוש שנעשה על ידה בפועל. מטבעות הלשון יימוסד חינוכליי יישימוש לימודייי מציבות לעוררת מגבלה מהותית שאותה עלינו לזכור ושלאורה עלינו לנהוג בבואנו לבחון האם השימוש שעונה על

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]