החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 21 לינואר 2019

.

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כה בטבת תשעט

0-9

מספר ערר: | 11:56 / 140019076

מספר ועדה: | 11834

+

4

בפני חברי ועדת הערר:

0 עו"ד קדם שירלי

בר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: מסעדת הדייגים בר-גיל בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאור עמדת ב"כ המשיב הערר מתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 02.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/

חבר: - ל רו"ח חבר: עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כו בטבת תשעט

9("

מספר ערר: | 10:33 / 140018111

מספר ועדה: | 11835

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חברה: רו"ח אורלי מלי

העוררים: קהן יעקב, כהן דרור

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר דיון ודברים נערך בתום ישיבת ההוכחות, העוררים מבקשים למשוך את הערר.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 03.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: כ חבר: עד מ 7 ג

שם לשה לוי

0

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר. 140017415

ליד עיריית תלאביב ‏ - יפו

העוררת: סקאנר לייט בע'/מ

- נגד-

המשיב: מנהל הארנונה עיריית תל --אביב יפו

החלטה

1 | עניינו של ערר וה הינו נכס המוחוק בידי העוררת, המצוי ברחי השרון 12 תל אביב (להלן: *'הנכסיי).

2 ביום 15.6.17 הגישה העוררת ערר על חיובי הארנונה שהושתו עליה.

3 ביום 14.12.17, הגישו הצדדים בקשה להסדר דיוני, לפיו יושחה הדיון בתיק, עד להכרעה בהליך המתקיים בין הצדדים בבית המשפט העליון, בעעיימ 8844/17.

4 ביום 4.7.18, הגיש חמשיב בקשה ליתן התלטה בתיק על סמך החומר המצוי בתיק, או לחילופין להורות על הגשת סיכומים, וזאת היות וניתנה החלטה בעעיימ 8844/17, לפיה הערעור נמחק, וחיות ובקשה לארכה להגשת רשות ערעור כנגד פסייד של בית משפט לעניינים מנהליים שניתן בעמיינ 5, שנוהל בין הצדדים, נדחתה.

5 | ביום 30.7.18 הורנו לעוררת להגיב לבקשת המשיב, עד ליום 4.8.18.

6 ביום 31.7.18 הגיש המשיב לוועדה הודעת עדכון, לפיה בקשה לביטול פסק הדין שניתן בעמיינ 5, כנמתקה ע"י כבוד השופט בכר.

7 ביום 5.8.18 הורינו לעוררת להגיב להודעת המשיב עד ליום 12.8.18.

8 ביום 7.8.18 הודיעה העוררת, כי הגישה תביעה לביטול פסק הדין שניתן בעמייג 17209-02-15, כפי הסיפא לפסק דינו של כבוד השופט בכר, שמחק את הבקשה לביטול פסק הדין שניתן בעמיינ 5,.,.,.

9 אנו הורינו למשיב להגיב להודעת העוררת, עד ליום 15.8.18.

0. ביום 15.8.18 הגיש המשיב תגובתו, בח חזר על בקשתו ליתן החלטה בתיק על סמך החומר המצוי

בתיק, או לחילופין להורות על הגשת טיכומים.

.1

.2

.3

4

.5

.6

7

.8

9

0

+

באותו לוס ניתנח על ידי יו"ר הוועדה החלטה כהאל לישנא:

1. משהבקשה לביטול פסק הדין נמחקה, ומשגס במסגרת תביעה לביטול פסק הדין שהוגשה על ידי

העוררים לא עוכב ביצוע פסק הדין, ובמיוחד לאור קביעותיו של כבוד השופט בכר בפסק חדין שניתן על ידו במסגרת הבקשה לביטול פסק הדין בעניין סיכויי התביעה, הגם שניתנו אגב אורתא, איני מוצאת כל סיבה להמשך עיכוב ההליכים בתיק וה.

2. ככל שהעוררת מעוניינת בהגשת סיכומים מטעמה, קודם למתן הכרעה בתיק גה, תודיע על כך

לוועדה ואת בתוך 7 ימים מהיום.

3. תבתר העוררת בהגשת סיכומים, יוגשו הסיכומים עד ליום 3.10.18. במקרה כאמור יגיש המשיב

סיכומים מטעמו, וזאת בתוך 30 יום ממועזד קבלת טיכומי העוררת.

4. לא תתקבל הודעת העוררת כי היא מעוניינת בהגשת סיכומים מטעמה, קודם למתן הכרעה בתיק

וח, תינתן הכרעה בתיק, בהסתמך על המצוי בתיק.

העוררת לא הגישה טיכומיס מטעמה, ואשר על כן הובא התיק בפנינו לשם מתן התלטה על בסיט החומר המצוי בתיק.

לאתר שעיינו בכתבי בי הדין שהוגשו על ידי הצדדים, הגענו לכלל דעה, כי דין הערר להידתות.

עד לשנת המס 2007 היה קיים בצו הארנונה של העירייה סיווג ייאולמות המשמשים לריקודים ו/או

למופעי בידוריי, וואת בסעיף 3.4.9 לצו:

''אולמות המשמשים לריקודים ו/או למופעי בידור -

אולמות המשמשים כדיסקוטקים ו/או למופעי בידור (למעט סטודיו למחול)......?.

בשנת המס 2007 שונה הסיווג ובסעיף 3.4.9 לצו נקבע כדלקמן:

''יאולמות המשמשים לריקודים -

אולמות המשמשים אך ורק לריקודים (למעט סטודיו למחול) .....** (ההדגשה שלנו -

החיימ).

מספרו של סעיף וה בצו הארנונה הרלוונטי לענייננו חינו 3.3.9, אך תוכנו לא שונה.

משינוי צו הארנונה עולה, כי אס במקום נעשה שימוש שאינו ריקודים, הרי אין מקום להתיל עליו את התעריף המתייחס לייאולמות המשמשים לריקודים'י.

כעולה מביקורות שערך חמשיב בנכס, הנכס אינו עומד בתנאי סעיף 3.3.9, אלא עסקינן באולם אירועים, ובו מתקיימות אף מסיבות פרטיות.

כאמור לעיל, העוררת בתרה שלא לנהל את התיק ואף לא להגיש סיכומים מטעמח, ואשר על כן אין לנו אלא לקבל את עמדת המשיב, הנתמכת בביקורות מטעמו.

יש לציין, כי בערר והה שנוהל על ידי העוררת (ערר 140008485) נקבע כי יש לסווג את הנכס כאולס המשמש לאירועים.

כאמור לעיל, החלטה וצו לא נהפכה, הגם שתלןליס בגינה הליכים בין הצדדים.

1

2

3

4

5

אשר על כן אנו דוחים את הערר.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

8 0 |

יה ארליך, עו"ד | חבר: אבשלום לוי עו"ד ורוייח חבר: מטרסו אחוד, עו"ד" ==

ניתן בהעדר הצדדים ביום | ).03.0

ע\535\1\105

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית. ערר 140015979

ליד

בעניין:

2

עיריית תלאביב ‏ - יפו

אס. בי. קי. אר סייף בע'ימ ח.פ. 515314037

-נגד-

מנהל הארנונה עיריית תל -אביב יפו

החלטה

עניינו של ערר וה חינו נכס המצוי במרתף שברתוב אלנבי 103, תל אביב (להלן: /,הנכסיי או !'המרתף').

תמצית טיעוני העורר

41

2

3

64

5

6

7

ביום 14.07.2015, שכרה העוררת מחברת נוף אלנבי בע"מ את הנכס, ואת לצורך הפעלתו כחדר כספות.

במועד חתימת הסכם השכירות, היה הנכט הרוס לתלוטין, חנוק בגז ראדון וקירותיו מטו לנפול.

הנכס היה באותה עת חורבה שאינהח ראויה לשימוש, מוזנח וחרוס, שלא אוכלס במשך שנים רבות, והווח נכס מסוכן לאכלוס מבחינה קונסטרוקטיבית.

בביקורת שבוצעה בנכס על ידי יהודה מאיר (להלן: ''המפקת') ביום 26.10.15, סמוך למועד חתימת הטכס השכירות, נמצא כי בשטח הנכס קלים גו ראדון, המגביל את השהייה בו ל-30 דקות בלבד, שלאתריהן יש להתאוורר כ-120 דקות לפחות. עוד קבע המפקח, כי תשתית האינסטלציה בנכט לוקה בתסר, וכי עקב כך נגרמות הצפות רבות בכל הדחת מים.

אס לא די בכך, נמצא צורך בתיווק מיידי של תקרת המבנה ע"י קורות פלדה, שאחרת מהווה המרתף טכנה וקיים חשש אמיתי לחיי אדם.

כמו כן, בוּמניס הרלוונטיים לערר, כתוצאה מליקוייס ברשת החשמל המרכוית שבבניין, לא ניתן היה לתבר את המרתף לרשת ההשמל, עובדה שהחמירה את בעיית גו הראדון מאחר ולא ניתן היה להפעיל את מערכות האוורור.

בבדיקה שערכה חברת החשמל לישראל במרתף נקבע, כי אין אפשרות לספק חשמל למרתף כל עוד הליקויים לא יתוקנו.

.8

9

0

1

12

68

.5

.6

7

.8

9

בחקירתו הנגדית עמד המפקה על חוות דעתו, ואישר את העדר החשמל והעלטה ששררה בנכס.

העד מטעם חמשיב אישר, שלא ניתן היה לראות אם יש או אין חשמל בנכס, שחוא ראה חוטים חשופים, שהוא אינו מכיר את דוח הליקויים של חברת החשמל, ושהוא לא בדק חיבורי התשמל לכל המרתף או את בעיית גז הראדון.

לאור היות המרתף נטוש, מוונת, הרוס, לא מתובר לתשתלות, ונכס מסוכן על פי ההגדרה שבהוק, באופן המהווה סכנה ממשית לחיי בני אדם המבקשים לשחות בו, נאלצה העוררת לבצע עבודות בניה קונסטרוקטיביות ושיפו מאסיביות על מנת לנטות ולהכשיר את הנכס למצב בו יחיה לא מסוכן וראוי לשהיית אדם. עד להשלמת העבודות כאמור, היח הנכס במצבו המסוכן והלא ראוי לשימוש באמור.

ביום 12.10.15 פנתה העוררת למשיב בבקשה לקבלת פטור מכח סעיף 330 לפקודת העיריות (לחלן: /'סעיף 330//).

במכתב נושא תאריך 10.5.16 השיב המשיב, כי לכאורה בשל אי קבלת הודעה בכתב מטעם העוררת במועד, לא ניתן לפטור מתשלום הארנונה בגין תקופת העבר.

מכתב וה לא הומצא לעוררת בזמן אמת, ותוכנו הובא לידיעתה רק ביום 9.8.16.

.2. ביום 5.6.16 , פנתה שוב העוררת למשיב.

בדיקה חווארת שערך המפקח למרתף ביום 26.6.16, העידה שנעשו עבודות מיווג נרחבות לפתרון בעיית הראדון, כי בעיות החשמל נותרו בעינן, וכי יציבות המבנה עודנה בספק. מכאן, שבמועד זה, נותר המרתף לא ראוי לשימוש ( ומסוכן גם לעובדי שיפוצים).

גס לשיטת המשיב, בחודש יולי 2016 טרם חיה המרתף ראוי לשימוש.

ביום 3.7.16, חודשיים לאתר שסירב לפטור את העוררת מתשלום הארנונה, שלח המשיב פקת מטעמו, וזה קבע שמבוצעות בנכס עבודות בניה נרחבות, תוטי חשמל חשופים פוורים, צינורות מיזוג אויר חשופים, הסניטריה מפורקת, ואף נראו סימני שבירת קירות פנימיים ותקרות אקוסטיות מפורקות.

למרות תוצאות בדיקת הפקת מטעמו, במכתב מיום 12.7.16, דחה המשיב, פעם נוספת, את בקשת העוררת.

גם תשובה וו לא הומצאה לעוררת בומן אמת.

טענת המשיב כאילו הערר לא הוגש בזמן, לא וו בלבד שהינה פרוצדוראלית בלבד, אלא שממילא לא תוכל לעמוד, מקום בו חמשיב לא המציא את תשובות:ו לעוררת, וממילא לא הפנה אותה לוכותה להגשת השגה ו/או ערר.

ביום 19.7.16 התקבל אצל העוררת מכתבו של המשיב לפיו סך חובות הארנונה של העוררת לעירייה הינן 104,935.42 ₪.

.0

1

.2

3

4

5

.6

7

.8

9

.0

לאור מכתב דרישה צו, התייצבה בייכ העוררת, במשרדי המשיב, על מנת לקדם את בירור בקשות העוררת לפטור מתשלום ארנונת. רק במעמד הפגישה נודע לעוררת לראשונה, כי בקשותיה נדחו על ידי חמשיב.

ביום 25.9.16, אכלסה העוררת את המושכר, וממועד וה ואילך בלבד, ראוי תלק מן המרתף לשימוש. עד היום לא ניתן להשתמש בחלק הארי של המרתף, מסיבות רבות כאי אספקת חשמל סדיר ובעיות קונסטרוקציה, שטרם נפתרו.

עדות עד המשיב התבררה כלא קוהרנטית ו/או נעדרת מומחיות ו/או שגויה, ויש להתעלם ממנה או לכל היותר לייחס לה משקל מצערי.

העד, מר אופיר טווילי, לא זכר לומר, וסתר עצמו בשאלה כמה ביקורים ערך, ואף טעה במיקום השירותים. הביקורת שערך העד היתה קצרה למדי (דקות בודדות), ואף היתה יהביקורת הראשונה שלליי. העד לא וכר אס ראה מערכת אוורור (במרתף 6 , לא בדק חיבור למים ולא ידע על קיומה של תקרת פל קל.

לאור חוור מנכ"ל משרד הפנים בשנים 1996 ו-1998, דו"ח ועדת זיילר והפסיקה שבעקבותיה, כבר משנת 1996 נחשב הנכס כמסוכן אף להגדרת המשיב, ולו בשל תקרת הפל קל.

לנוכח התשתית העובדתית הראויה, לרבות חוות הדעת והדוייחות השונים, אף מטעם חמשיב, אין חולק שבומניס הרלוונטיים, לא רק שהנכט לא היה ראוי לשימוש, אלא הוא אף היה מסוכן על פיי חוק העור לתל אביב יפו (מבנים מסוכנים), התשסייב -2001 .

על פי הדין והפסיקה, די בכך שלא ניתן לשבת בבניין כלשהו ואין יישבים בו, על מנת לוּכות בפטור מארנונה לפי סי 330, ו''השאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בויי. [ברייס 5711/06 7261/07 בריים 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע''מ נ. עיריית תל אביב יפו מנהל הארנונה ואח' (להלן: 'פרשת המגרש המוצלח'/)]

טענות המשיב הן פרוצדוראליות, שגויות ועוסקות במועד ובאופן הודעת העוררת, גרידא, וממילא לא הוכתו.

טענת חמשיב כאילו לא ידע על טענות המבקש לפני 11.4.16 מופרכת, שכן בדוח שצירף חמשיב עצמו, נכתב: ייתאריך הבקשה 12.10.15 ... תאריך הביקורת 13.10.15... טוענים כי השכירו חלק מהנכס לאם. בי. אך. סייףי!ו.

בית המשפט העליון כבר פסק, שידיעת הרשות מחליבת אותה, על אף היעדר הודעת המתציק, והתעלמות הרשות מידיעתה מפרה את חובת הגינותה ונאמנותה.

טענת המשיב כאילו הועדה נעדרת סמכות שגויה ולא ברורה, לאור סעיפים 3 ו-6 לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו -1976.

בית המשפט העליון כבר חביע את דעתו, שמן הראוי לפרש את הדין באופן מרתיב, ולא להחמיר לטובת חרשות. רי בגייץ 351/88 טית בית בע'/מ נ' עיריית פתח תקווה (נבו , 6.10.88 ).

3

תמצית טיעוני חמשיב

1

2

.3

48

.5

6

ביום 11.4.16, פנתה העוררת לראשונה למשיב וביקשה ליתן לנכס פטור מכוח סעיף ,330 בגין שיפוצים, וואת החל מיום 14.7.15 ועד ליום 25.9.16.

ביום 10.5.16, השיב המשיב לעוררת, כי בהתאט לביקורת שנערכה בנכס נמצא כי הנכס אינו עומד בתנאיו של סעיף 330, ולפיכך לא ניתן לאשר את בקשת לפטור. כמו כן, ציין חמשיב בי מאחר שלא נמסרה הודעה בכתב במועדד לא ניתן לאשר את הבקשה לתקופת העבר.

העוררת פנתה פעם נוספת למשיב ביום 10.8.16, וטענה כי רק ביום 9.8.16 נודע לה כי הבקשה שהגישה לפטור נדחתה, ושבה על בקשתה ליתן לנכס פטור לפי סעיף 330 ולחילופין פטור לנכס בשיפוצים.

ביום 6.9.16, חשיבה הגבי תמי לוי, מנהלת מחלקת שומה אי, לפניית העוררת והבהירה, כי המחוקק לא קבע פטור לנכס בשיפוצים אלא לנכס שאינו ראוי לשימוש, וכי בהתאכ לביקורות שנערכו בנכס, הנכס אינו עומד בתנאיו של סעיף 330, והפנתה את העוררת לתשובת המשיב מיום 6.

דחייה על הטף- איחור ניכר בהגשת הערר

1. תשובת המשיב הדותה את השגת העוררת נשלתה אליה ביום 10.5.16, ובה צוין כי

נתונים לרשות העוררת 30 ימיט לערור על תשובתו.

2. רק ביום 26.10.16, הגישה העוררת ערר על תשובת המשיב, דהיינו הערר דנא הוגש

באיחור ניכר של כ-4 חודש*ם מן המועד הקבוע בדין.

3. טענת העוררת, כי תשובת המשיב מיום 10.5.16 לא הגיעה אליה בוּמן אמת, עומדת

בסתירה למכתבו של בייכ העוררת מיום 5.6.16, שכותרתו הינה: הנדון: תשובה למכתבכם מיום 10/5/16/י.

4. גסם אם יש ממש בטענת העוררת כי קיבלה את תשובת המשיב רק ביום 9.8.16, אין בכך

כדי לטיייע לעוררת, שכן גס או הערר שבנדון הוגש באיתור של כחודשיים !

5. בשל מחדל זה של העוררת יש לדחות את הערר על הסף.

ראו לענייו וּח:

עמיינ 325/07 רז לי נכסים בע'ימ נ' מנהל הארנונה של עירית הרצליה ; עמיינ 170/06 ויתקין מרקט בע'ימ נ' מנהל הארנונה במועצה האזורית עמק תפל ואתי; ערר 32 גרשון *שראל.

דחייה על הסף -- נכט לא ראוי לשימוש לתקופת עבר

1. *ש לדחות את טענות העוררת ליתן לנכס פטור מכוח סעיף 330 ביחס לתקופה שקדמה

לקבלת הודעתה של העוררת בעירייה.

2

3

68

5

6

7

העוררת פנתה למשיב לראשונה בבקשה ליתן לנכס פטור ליינכס לא ראוי לשימושיי בגין שיפוצים אך ביום 11.4.16.

לצורך קבלת פטור מתשלום ארנונה, על המחזיק בנכס להודיע למשיב על מצב הנכס בומן אמת.

מסירת הודעה היא בבתינת תנאי קונסטיטוטיבי, וגם אם ניתן פטור, הוא ניתן מיום מסירת ההודעה בלבד.

נישום הטוען כי מצבו של הנכס עומד בתנאי חפטור, אך לא מודיע על כך לעירייח, שולל את האפשרות לבחון את טענותיו כראוי, ומסכל את היכולת לעמוד על מצבו של הנכס.

לעניין טענת העוררת, לפיה חמשיכב ידע על טענות העוררת לפני 11.4.16 תוך שהעוררת מפנה לדות ביקורת שנערכה בנכס ביום 13.10.15, יובהר, כי ביקורת וו התבצעה לנוכח פניית בנק מרכנתיל אל המשיב, בטענח שחלק משטח הנכס המוחוק על ידו הושכר לעוררת.

מכל מקום, אין בהפניית העוררת לדוח ביקורת זו כדי לחועיל לה שכן במטגרת דויית ביקורת וח העלו הממצאים כי בנכס מושא הערר לא מבוצעות כל עבודות.

7. העוררת לא הוכיחה כי הנכס אינו ראוי לשימוש

41

42

3

48

5

העוררת לא הוכיחה כי בתקופה שבמחלוקת בוצעו בנכס עבודות שיפוצ המצדיקות מתן פטור ליינכס לא ראוי לשימושיי מכוח סעיף 330.

ודוק: במסגרת ניהול הערר התברר כי גרסתה של העוררת רצופת סתירות (בדומה לגרסתה לגבי מועד הגשת הערר וקבלת תשובת המשיב להשגתה), וטענותיה נסתרו בזו אחר וו.

הגם שהעוררת טענה, כי הנכס לא היה מתובר לתשתיות ולא היה חיבור לחשמל, הרי המפקת מטעמה, טען במסגרת חוות הדעת שערך בגין שני ביקורים שערך בנכס בשנל מועדים שונים, כי ''המבנה מחובר כיום בחיבור ארעי חד פאזה החשמל במקום פועל לסירוגין'י. גס במסגרת חקירתו הנגדית העיד המפקת כי 'יהיה חיבור לחשמל זמנייי.

על העובדה שהנכס היה מחובר לתשמל מעידה גם העובדה שבמסגרת ביקורת שנערכה בנכס ביום 17.3.16 עלה כי ''בעת הביקורת נכח בעל מקצוע שהתקין מערכת מצלמות במקוט'י, ובתמונה שצולמה בביקורת נראה קודן של כספות.

טענת העוררת כי קיים גו ראדון בנכט המגביל את השהייה בו ל-30 דקות בלבד, עומדת בסתירה לטענת העוררת, כי התבצעו בנכס עבודות שיפוצ מאסיביווג במשך חודשים, ולעובדה שבמר\ 2016 בוצעו עבודות התקנת מצלמות.

46

מ

8

9

טענה זו עומדת גס בסתירה לאמור בחוות דעתו של המפקת מטעם העוררת, לפיה:

ייבבדיקה ראשונית נמצא כי קיים חשש לאור גילו המתקדם של הבניין להמצאות גז ראדון במרתף'י... ולתשובתו בחקירה הנגדית : ''אני לא יודע אם היה או לא היה גז רדון, גם היום אינני יודע. הבאתי בחור שבדק עס מכשלר וזה היהת סוג של גבולי. !ו

עוד יצוין כי תחום ההתמחות של המפקת מטעם העוררת הוא בנלין, וואת כפי שהעיד בפני ועדות הערר הנכבדה. המפקח אינו בודק ראדון מוסמך ואינו מתוּיק בתעודה אישית של בעל היתר למתן שירותי בדיקת גו ראדון כנדרש בדין.

גם טענת העוררת כי מדובר בנכס מסוכן על פי חוק העור לתל אביב יפו (מבנים מסוכנים), התשסייב - 2001 לא הוכחה, ולא בכדי לא הציגה העוררת, שנטל ההוכחה מוטל על כתפיה, כל אסמכתא לטענה צו.

גס טענת העוררת כי הנכס '' הושמשיי רק ביום 25.9.16, וגם ואת רק בחלקו וכי עדיין חלקו הארי של המרתף אינו בר שימוש, עומדת בסתירה לנתונים המופיעים בפרסומי העוררת באתר האינטרנט, שם נכתב -- * בלב ליבו הפועם של מרכז העסקים בתל אביב, בסמוך לשדרות רוטשילד הוקם בשנת 2015 חדר הכספות הראשון המאובטה והגדול ביותר בישראל.'' ובהמשך נכתב כי סניף תל אביב פתוח לרשות הלקוחות ברתוב אחד העם 40 בתל אביב.

0. אס בכך לא די העוררת פרסמה באינטרנט מבצע לרכישת כספות בהטבה של 30%

הנחה כאשר תקופת המבצע חוגדרה בתקנון המבצע מיוט 23.8.16 ועד ליום 1.9.17, כאשר נקבע בתקנון המבצע, כי ייהמבצע מתקיים בסניף רחוב אחד העם 40 תל אביב'י.

1.. גס גרסת העוררת לגבי מהות העבודות שהתבצעו בנכס נסתרה.

לפר עדויוות המפקת מטעם העוררת העבודות שבוצעו בנכס הן עבודות חשמל, חיזוק קורות, והתקנת מערכת מזווג ואוורור.

יתרה מכך, דוחות הביקורת שנערכו בנכס במספר מועדים שונים, העלו כי בנכס לא בוצעו שיפוצים של ממש, ובכל מקרה, לא כאלה שעשויים במקרי קיצון להצדיק מתן פטור מוחלט מתשלום ארנונה.

בדוייח הביקורת מיום 13.10.15 נקבע, כי השטח המטומן בירוק הושכר לעוררת, וכי בשטח וה יילא נראה עבודות כלליי; בדוייח הביקורת מיום 17.3.16 נכתב כי: ''מלבד התקנת מצלמות ומעט עבודות תקשורת, לא נראו עבודות במקום'י; בדויית הביקורת מיום 14.4.16 נכתב כי: ייבמקום לא נראו שיפוצים בנכס'י. בדוח הביקורת מיום ה18.8.16 נכתב כל ייבא,צ. הנל לא נראו עבודות בעת הביקורת'י.

על פי הדין והפסייקה, לא כל שיפוצ יוכה בהכרת בפטור.

12 גס טענת העוררת כי הנכס יינטוש ומוונתיי, אינה עומדת בקנה אחד עם ממצאי

הביקורות שנערכו בנכס, ועם התמונות שצורפו לחן, לפיהם בנכס אותסנו חפצים.

.8

3. ודוק : כְאשר הנכס אינו ריק מתכולח גס אס לא נעשה בו כל שימוש אחר חרי שאין כל

מקום להעניק לו פטור.

4.. מבלי לגרוע מהאמור , המשיב יטען כי במידה והעוררת בחרה שלא לקיים שימוש בנכס מכל סיבה שהיא- הרי שאין די בעובדה צו כדי ליתן לעוררת פטור מהארנונה.

מבלי לגרוע מאיזו מטענות המשיב, לכל היותר יש לפטור שטת של 70 מ"ר משטת הנכס, שכן, כפי

שאישר המפקת בעדותו: ".... השיפוצים נערכו רק בשטת המסומן בצחוב בתשריט שצורף

לדו''ח הביקורת שצורף לתצה*ר מטעם המשיב בשטח של כ70 מ"ר./

דיון והברעה

41

2

.3

4

5

.6

7

לאחר שבחנו את טיעוני הצדדים, הגענו לכלל דעה כי דין הערר להידהות.

בהתאם להוראות ס' 6(א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו -

6 (להלן: 'יחוק הערר"), מי שרואה עצמו ''מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר'י.

כעולה מכתב התשובה לערר שהגיש המשיב, המשיב דתה את פניית העוררת ביום 10.5.16, וציין בפני העוררת כי נתונים לרשותה 30 ימים לערור על תשובתו.

אנו מקבלים את טענת חמשיב, כי טענת העוררת שתשובת המשיב מיום 10.5.16 לא הגיעה אליה בזמן אמת, עומדת בסתירה למכתבו של בייכ העוררת מיום 5.6.16, שכותרתו הינה:

הנדון: תשובתה למכתבכם מלום 10/5/16/.

מן האמור לעיל עולה, כי כתב הערר הוגש באיחור ניכר, למעלה מארבעה חודשים לאחר משלוח תשובת המשיב.

לאור האמור לעיל, אין לנו אלא לקבל את עמדת המשיב ולקבוע, כי כתב הערר לא הוגש במסגרת הזמנים הקבועה בחוק הערר, וכי השומה שנשלחה לעורר הפכה תלוטה.

ראה לעניין וּח:

עמ'יינ 31945-12-11 קניון רמת אביב בע'יימ נ' מנהל הארנונה עיריית תל אביב יפו, (פורסם בנבו) ן

עייש 557/95 הד הקריות בע'יימ נ. מנהל הארנונה עיריית חיפה, ארנונה עירונית פסקי דין, המכון לחקר המיסוי חמוניציפלי, ברך ג', עמי 306 ;

עמיינ (תייא) 325/07 רז לי נכטים בע"מ נ' מנהל הארנונה של עירית הרצליה, (פורסם בנבו).

מבלי לגרוע מהאמור לעיל ולשם השלמת התמונה נבהיר, כי גם לולא דחינו את הערר מחמת איחור בהגשתו, הלינו דוחים אותו גם לגופו, שכן העוררת לא הרימה את הנטל להוכיח, כי הנכס אינו ראול לשימוש.

.5

.6

.8

9

0

1

12

בפרשת המגרש המוצלח, קבע בית המשפט העליון, כי לשם מתן פטור מכח סעיף 330, יש לבהון

את הנכס על פי מבחן פיי אובייקטיבי, ואת בעיני האדם הסביר:

ייהגענו לכלל מסקנה כי לצורך סעיף 330 ולעניין התנאי שבניין ''ניוק במידה שאי אפשר לשבת בו'' די בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש... העיקר הוא מצבו הנוכחי של הבניין ולא התנהגותו של הנישום והאפשרויות השונות העומדות בפניו. ......... המבחן הראוי להכרעה בשאלה מחו בניין ש''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו'' הוא מבחן פיזי אובייקטיבי וכדי לה*כנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 הבניין צריך להיות '/:יזק במידה שאי אפשר לשבת בו'י לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין.

4-ה שאלה היא האם מבחינה אובייקטיבית ניתן לומר כי הבניין ''ניזק במידה שאי אפשר לשבת בו''. אכן ייתכנו מקרים 'אפורים' וגם אם לא נלך לשיטת 'לכשאראנו אכירנויי, עדיין ניתן יהיה להכריע בשאלה לפי מבחן השכל הישר.

עוד נקבע בפרשת המגרש המוצלח, כי י'אין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בנלין בלתי ראול לשימוש, ומקובל עליי כי הנזק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותי?'י, וכי די בכך שניתן לעשות בנכס שימוש כלשהו, אשר תואם את אחד השימושים החוקיים בו, על מנת לקבוע כי הנכס אינו זכאי לפטור על פי הסעיף.

ראה גם:

עתיימ (בייש) 14/09 מנהל הארנונה נ' סולימה יעקב ו278 אתרים (פורסם בנבו);

עתיימ (תייא) 279/07 א.ב.גילרן בע'ימ נ' עיריית תל אביב (פורסם בנבו).

מהראיות שהוצגו בפנינו, הגענו לכלל דעה, כי לא ניתן לקבוע, כי הנכס ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

מקבלים אנו את טענת המשיב, כי בניגוד לטענת העוררת, הנכס היה מחובר לתשמל; את טענת המשיב, כי לא הוכת כדבעי קיומו של גו ראדון, וכי מכל מקום, אף לטענת העוררת, גס בתקופה בה לכאורה, לטענת העוררת, היה הנכט גז ראדון, שהו בו אנשים ועובדים; את טענת המשליב, כי טענת העוררת שעסקינן בנכס מסוכן על פי חוק העזר לתל אביב יפו (מבנים מסוכנים), התשסייב - 2001 לא הוכחה; ואת טענת המשיב, כי מהות העבודות שהוכח כי בוצעו בנכס והיקפן, לא מצדיקה מתן פטור.

יתירה מכך, אנו מקבלים את טענת המשיב, כי אין לקבל את בקשת הפטור בין מחמת שעל פי פרטומי העוררת באתר האינטרנט שלה, ובפרסומות מטעמה, הנכס היה פעיל בתקופה הרלוונטית לערר, ובין מחמת שהנכט לא היה ריק מתכולה, שכן היו מאוחסנים בו חפצים.

אשר על כן ולאור כל האמור לעיל, אנו דוחים את הערר.

בנסיבות העניין, אין צו להוצאות.

7 בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

8 בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

.| ניתן בהעדר הצדדים בו | 1

0 | /

לייר: וו ארליך, עו"ד חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורוי'ת חבר: מטרסו אהוד, עו"ד

בב

ע\539\1\105

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140018885

לו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: גברא פנינה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

העוררת מתציקה בנכס ברחוב רפידיט 20 תל אביב בשטת של 26 מ"ר.

העוררת פנתה למשיב ביום 21.05.18 בבקשה לפטור על פי סעיף 330 לפקודה החל מיוט 1.5.208, לחילופין ביקשה העוררת לאשר לנכט פטור בגין נכס ריק.

מנחל הארנונה דחה את בקשת העוררת לפטור בגין נכס ריק בטענה כי: *בלשימותינו נמצא כנ לנכס ניתנה הנחת נכס ריק במלואת מ 1.7.2007 ועד ליום 31,12,2007/

ביחס לבקשה לפטור את הנכס בשל היותו לא ראוי לשימוש השיב מנהל הארנונה: /במיקורת שערכנו במקום בתאריך 22.5.18 מצאנו כי הנכס אינו עומד בתנאיו של סעיף זה, לפיכך לא ניתן לאשר את הפטול?

ביום 26.11.2018 בעת הדיון המקדמי שבה העוררת על טענתה כי הנכס אינו ראוי לשימוש והסבירה כי היא ממתינה לפינוי הנכט במסגרת פרויקט פינוי בינוי. התברר כי הנכס עומד במצבו מאז שנת 2007 והעוררת ממתינה להתפתחות בנושא הפינוי וחבינוי.

בתום הדיון קיבלנו את ההתלטה הבאה:

/בטדם ניתן התלטה טומית נאפשר לעודרת להציג לנו תמונות עלכניות של מצב הנכס ועע המשיב להגיב לתמונות ...><

העוררת הגישה ביום 27.11.2018 קובצ של תמונות המתארות לטענתה את מצב הנכט היום .

המשיב צירף לכתב התשובה את דות ממצאי הביקורת בנכס מיום 22.5.2018 וביום 99.12.2018 הגיש את תגובתו לתמונות שהגישה עוררת, תגובה בה שב חמשיב על טענתו כי מצבו של חנכס אינו מאכה אותו בפטור לנכס לא ראוי לשימוש ועל אף שהוא נחזה להיות מוזנח בתמונות, לא קיימת מניעה פיוית לעשות בו שימוש. בהתאם להחלטתנו מיום 26.11.2018 הועבר ביום 8 פִתיק למתן ההלטה סופית בערר.

הנח כי כו מהממצאיס שהגישה העוררת , דוח ממצאי הביקורת , תמונות חדירה ודברי העוררת

במהלך הדיון בפנינו עולה התמוגה כדלסמן:

אין מחלוקת בין הצדדים כי מדובר בדירה מוונחת שלא נעשה בה שימוש יותר מ 8 שנים המחלוקת מתייחסת לשאלה האם מצבו של הנכס מצדיק כי הוא יקבל פטור בגין נכס לא ראוי לשימוש.

העוררת לא הניחה תשתית ראייתית התומכת בטענתה כי הדירה אינה ראויה לשימוש. חיא תיארה את מצב חדירה אשר עומדת ריקה מוה שנים וממתינה להתפתחויות בפרויקט הפינוי

ובינוי אך היא לא הניחה תשתית עובדתית המצדיקה קביעה כי הנכס הרוס ולא ניתן לשבת בו או לעשות בו שימוש.

עיון בדוייח ממצאי הביקורת ותמונות הנכס תומך בהתרשמות זו.

מעיון בממצאי הביקורת, התמונות, דברי העוררת שנשמעו בפנינו והתמונות שהציגה התרשמנו כאמור שמדובר בנכס מוונח וריק אולם בתקופה נשוא המחלוקת לא היה הנכס במצב בו ניתן להגדירו כנכס שאינו ראוי לשימוש.

העובדה שהעוררת לא פנתה למשיב וביקשה להכיר בנכס וּה כנכס שאינו ראוי לשימוש מאז שנת 7 תומכת במסקנתנו זו.

לאחר שבית המשפט העליון אמר את דברו בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלת בע"מ מ עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלתי), מצוויס אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריוניט אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזכיס אותו בפטור המבוקש.

אין חולק כאמור כי ההכרעה בשאלה האט הנכס נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של הנישום כי אם הכרעה אובייקטיבית.

מצוויס אנו להכריע, האם ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי הנכס יינהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בויי.

הגדרתו של הנכס דנן כנכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו אינה מתיישבת עם השכל הישר כמו גם עס מטרת המחוקק אשר ראה לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכס כוּה בשל מצבו מחד ואת חובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות המקומית מאידך.

בנסיבות שהוצגו לנו הרי שהנכס אינו עומד במבחנים שנקבעו בפסיקה ביחס לפטור על פי טעיף 0 לפקודת העיריות ביחס לתקופה שבמחלוקת.

אין בהחלטתנו +ו בכדי למנוע מהעוררת לשוב ולפנות למשיב אם יחול שינוי במצב הנכס בשנות המט הבאות.

לאור האמור לעיל דין הערר להידחות.

אין צו להוצאות

ניתן בהעדר הצדדים חיוט 7.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם התלטה זו באת נטרנט של חמשיב.

התש /

יו"ר עו"ד 606% חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לול ל גדי טל

קלדנית: ענת לול

.

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר: מט' ערר: 140016902

לו'/ר: עו''ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רוי/ח אבשלום לוי

חבר: עוי/ד גדי טל

העורר: גולדשטיין זאב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

העורר מחזיק בשני נכסים ברחוב מרכז בעלי מלאכה 6 תל אביב, האחד בשטח של כ 6 מ"ר והשנל בשטח של כ 9 מ"ר בגינם הגיש ערר על החלטת מנהל הארנונה לדתות את השגתו בה ביקש כי הנכסים יהיה פטורים מארנונה בשל מצבם בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות.

בתשובתו להשגה מיום 27.03.17 דחה מנהל הארנונה את בקשת העורר לפטור והתייחט בתשובתו לשני נכסים, האחד נכס בגינו ביקש העורר פטור בגין נכס ריק וחשני נכס בגינו ביקש העורר פטור בהתאם לסעיף 330 לפקודת העיריות. (אנו מציינים ואת כיוון שבהמשך הדיון טען העורר כי המשיב שגה בהתייחסותו להשגתו ובלבל בין נכס בגינו ביקש פטור על פי סעיף 330 לעומת נכס שלישי בגינו ביקש פטור בגין נכס ריק ואשר לשיטת העורר איגו חלק מהערר שבפנינו).

התיק נקבע לשמיעת הוכחות והעורר הגיש תצהיר מטעמו.

בתצהירו חזר העורר ותיאר את מצבם של הנכסים ואף צירף תמונות. הוא טען כי התמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת של המשיב בכתב התשובה שהגיש המשיב לערר אינם רק של הנכסים נשוא הערר כי אס גס של חנכט השלישי בגינו לא ביקש פטור על פי סעיף 330.

ביום 30.4.2018 נקבע התיק לשמיעת ראיות. חמשיב לא התייצב לדיון על אף שזומן כדין והדיון התקיים בהעדר המשיב. העורר נתקר על תצהירו הגיש במסגרת עדותו תמונות של הנכס הרלבנטי אשר לטענתו בגינו לא הגיש המשיב ראלות. התמונות הוגשו וסומנו ע/1.

לבקשת הועדה סימן העורר על גבי מ/1, תרשים המבנה שצורף לתצהיר המשיב, את המבנים נשוא הערר, אשר לטענתו מחוויס יחד כ 15 מ"ר ואשר נושאים באותו מספר צריכה בהתאם לרישומי חמשיב.

בתום הדיון קבענו כך :

לשמענו היום את העורר בהעדר התייצבות המשיב או עדיו וניתן לקבוע על פניו כי הנכס נשוא הערר עונה על תנאי סעיף 330 לפקולת העיריות, אך בטדם ניתן החלטתנו הסופית ולפנים משודת הדין נאפשר למשיב להתייחס בכתב , בהיקף שלא יעלה על עמוד אחד עד ליום 14.5.18 לממצאים העובדתיים שנקצעו היום. בהעדר תגובה תינתן החלטה טופית המקבלת את הערל./

המשיב לא הגיב וביום 21.5.2018 ניתנה החלטתה הועדה כדלקמן:

/בהתאם להחלטת הועדה מיום 30.4.208 ובהיעדר התייחסות של המשיב מתקבל הערר ללא צו להוצאות/.

בעקבות החלטה גו החלה מסכת פניות של המשיב בבקשה לבטל את החלטת הועדה בטענה כי העדר ההתייצבות לדיון או העדר התגובה נבעו מהפסקת עבודתה של אחת מעורכות הדין אצל

[

המשיב. לאחר קבלת תגובת העורר החליטה הועדה לבטל החלטתה ולקבוע את התיק לדיון מקדמי נוסף כנגד תשלוסם הוצאות לעורר.

בדיון הנוסף שנקבע ליום 15.10.2018 שב העורר על עמדתו והוסיף וטען כי הפקח מטעם המשיב צילם את הנכס בגינו לא ביקש פטוךר על פי סעיף 330. העורר הפנה לתמונות מספר 717-719, -712 5 כתמונות המשקפות את הנכסים בגינם ביקש את הפטור.

בייכ המשיב הודיעה כי לאתר ששמעה את העורר תביא את העניין לבחינה מחודשת אצל חמשיב אולם ביוט 2.12.2018 התקבלה הודעת המשיב לפיה: "לאחל בחינת נוספת שעלך המשיב (בהתאם לממצאי הביקורת מיום 13.3.2017 המשיב סבור כי בנכס לא מתקיימים התנאים הקבועים בסעיף 330 לפקודת העיריות למתן פטור מאלנונה כנכס לא ראוי לשימוש'י.

בהודעת המשיב לא ניתנה התייחסות לטענת העורר לפיה הדות מתייחס בחלקו לנכס שאו רלבנטי לדיון.

המשיב כאמור הגיש את תצהירו של חוקר השומה אבי חנוך אשר ביקר בנכס ביום 13.3.2017

וכתב בממצאי הביקורת בין היתר:

*מדובר בשני מבנים עשויים תלקט פח והלקם בלוקים ,קיימות ללתות, קיימים קילות ישנים, ויטרינה, ישנה תקדה וגג רעוע, קיים ליצוף הלקו מפולק ועליו לוחות עץ..%<

לדוח ממצאי הביקורת צורפו תמונות שצילס חוקר השומה.

התרשמנו כי כפי שמתואר לעיל חלק מהתמונות אינן תמונות של הנכסים בגינסם מבקש העורר פטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות.

התמונות שכן מתליחסות לנכסים נשוא הערר, גם בדוח ממצאי הביקורת, גס בתצהיר העורר וגם התמונות שהוצגו במהלך הדיון (ע/1), מדברות בעד עצמן, ומתארות את שתיאר העורר: נכסים ריקים, הרוסים, מוזנחים, תקרה וגג רעוע , מבנה נוטח על צידו, סדקיט ושבריס בקירות ובריצוף והזנחה ניכרת.

למעשה על ועדת הערר להכריע האם הנכסים נשוא הערר ניווקו במידה שאי אפשר לשבת בהם וואת בהתאם למבתנלס שאומצו בפסיקה לפרשנות הוראות טעיף 330 לפקודת העיריות.

התרשמנו מעדות העורר והיא מחימנה בעיננו. התרשמנו מהתמונות ומהעובדה שהמשיב התעלס מהטענה כי לדות ממצאי הביקורת צורפו תמונות שאינן רלבנטיות למתלוקת.

במקרה שפנינו, לאור ממצאי הביקורת, התמונות ועדות העורר הגענו למסקנה כי מדובר בנכסים שניווקו במידה שאי אפשר לשבת בחס.

על פי מצבם העובדתי הגענו למסקנה כי הנכסים עוברים את המבחנים הסבירים להגדירס כנכסים שאינם ראויים לשימוש.

וזו לשון סעיף 330 לפקודת העיריות :

/נהדס בנין שמשתעמת עליו אדנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזוק במידת שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויהולו הוראות אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הלום או ניזוק...=

בהתאם לפסיקה המנחה של בית המשפט העליון בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עירית תל אביב (להלן: ייפסק דין המגרש המוצלחיי), מצווים אנו לבחון האם הנכסים נשוא הערר עומדים בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העלריות (נוסח חדש)

המזּכיס אותם בפטור המבוקש.

כאמור לעיל, בשקלול הראיות שהובאו בפנינו, הפירוט בכתב הערר ודוח ממצאי הביקורת, הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל ועל המשיב לתת לעורר פטור על פי סעיף 330 בגין שני הנכסים המסומנים בתרשים חהמבנה מ/1.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 7.1.2019.

בהתאם לטעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייג -- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של חמשיב.

-23 1

לוייר: עו"ד א דוק חבר: עו"ד/רו"ח אבשלום לוי וו גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ב בשבט תשעט

9

מספר ערר: | 08:21 / 140018126

מספר ועדה: | 11837

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העורר/ת: אורון ישראלה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו נותנים תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החֶלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/--

יו"ר ו "ד ב חבר: עו"ד אהוד |פלדמן

קלדנית; ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ב בשבט תשעט

9

מספר ערר: | 09:26 / 140018383

מספר ועדה: | 11837

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העורר: קאופמן ישעיהו

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אין מחלוקת בין הצדדים שהנכס הנדון משמש כמחסן. אומנם העורר טוען כי מדובר במחסן "פרטי"

ולא עסקי שכן המחסן משמש אותו באופן אישי לחפציו ולא לעסקיו ואולם צו הארנונה אינו מבחין בין מחסן "פרטי" (הצמוד לבית מגורים) לבין מחסן עסקי המשמש את עסקו של אדם. לכך יש להוסיף את העובדה שלא מדובר בענייננו בשטח הטפל לשטח העיקרי בו נעשה שימוש במגורים, אלא ביחידה עצמאית אשר השימוש בה לצורך סיווגה נבחן לגופו - הנכס משמש לאחסנה ולא למגורים.

אין רלבנטיות לכך שהעורר משתמש בנכס לשימושו הפרטי שכן שימוש זה אינו הופך את השימוש בנכס לשימוש למגורים. נוסיף לכל אלה את העובדה שהעורר אינו מתגורר בסמוך לנכס, אלא בעיר אחרת ולכן לא מדובר בשימוש הטפל לשימוש למגורים.

ייתכן שראוי היה כי בצו הארנונה תעשה אבחנה בין מחסן המשמש לשימוש "פרטי" לבין מחסן המשמש לשימוש עסקי ואולם סעיף 3.3.2 לצו אינו עושה אבחנה כזאת ולכן אנו כבולים ללשונו של הצו.

בנסיבות האמורות אין מנוס, אלא לדחות את הערר.

בהסכמת המשיב אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.01.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 / / -₪

ה / |

יו"סֶל עו"דירוית פרינץ | חבר: עו"ד אהוד פלזְמן

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140016972

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד אחוד פלדמן

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר: טל אליהו סימן -טוב

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

הנכס נשוא הערר

הנכס נשוא הערר נמצא בקומת המרתף ברחוב ראשית חכמה 3 ושטחו הכולל 109.97 מ"ר המחוייב בסווג יישירותים כללייי.

בהתאם לתשריט שצורף לדוייח הביקורת מטעט המשיב והתשריט שהוגש על ידי העורר ביום 29.4.18,

הנכס מחולק למספר חלקים: שני חדרים צמודים (לכל אחד כניטה נפרדת) בשטח של כ- 11 מ"ר,

חדר נוסף בשטח של כ- 75 מ"ר (ייהסטויויי), ומטבחון (פינת קפה) בשטת של כ- 11 מ"ר.

ההשגה, הערר וההליבים שבפני הועדית

ביוט 26.3.2017 השיב המשיב להשגת העורר שהעתקה אינו מצוי בתיק (נספח א' לסיכומי חמשיב).

ביום 26.4.2017 הגיש העורר ערר על התשובה להשגה (ייכתב העררי). העורר כינה את הערר בטעות ייהשגחיי. עוד יש לצייין כי הערר הוגש בידי אחיו של המחציק הרשום בנכס- מר אריה סימן טוב.

ביום 15.5.2017 הגיש המשיב כתב תשובח לערר (ייכתב התשובה לעררי).

ביום 26.9.2017 נערך דיון בפני ועדת הערר בטיומו הסכים המשיב לשקול פעם נוספת את עמדתו בעניין חיוב העורר וביום 18.10.2017 הודיע המשיב לועדה כי אין שינוי מעמדתו המקורית בעניין סיווג הנכס.

ביום 14.11.2017 הגיש המחזיק הרשום, מר טל סימן טוב, תצחיר (ייתצהיר טלי) וביום 18.12.2017 הגיש המשיב תצחירים מטעמו (יידו'/ח החוקרי).

ביום 23.4.2018 נערך בתיק דיון הוכחות במהלכו הגיש אחיו של טל, אריה סימן טוב, תצהיר (ייתצהיר אריהי). בדיון נחקרו טל ואריה על תצהיריהם.

ביום 29.4.2018 הגיש אריה לבקשת הועדה תשריט ותמונות של הנכס (ייתשריט העוררי).

ביום 12.7.2018 הגיש אריה נייר מסכם מטעמו וביום 12.8.2018 הגיש המשיב סיכומים (ייטיבומי המשימבי).

הסוגיה הטעונה הכרעת

הסוגיה העומדת להכרעתגו היא האם הנכט שבנדון עונה, כולו או חלקו, להגדרה אשר בסעיף 3.3.18

לצו הארנונה שנוסתו:

חדר עבורה של אמן בתתוס ציור, פיסול, צילום, וידאו ארט (סמל 896 )

חדר עבודה של אמן יחויב לפי טבלת התעריפים בסעיף זה בהתקיים כל התנאים המפורטים להלו /

במצטבר:

האמן עוסק בתחום הציור ,הפיסול , הצילום, ולדאו אלט בלבל .

המקום משמש את תאמן בלבד בעבודתו

עבודת האמן הינה עצמאית שוטפת (יום יומית

. יצירותיו אינן מהוות אמנות שימושית

. *צירותיו אינן מוכוונות או מוזמנות על ידי עקוח מסוים

. המקום אינו משמש לתצוגה, הודאת אומנות, מכירה או שימוש מסחרי כלשהוא.

תס

יצויין כי לשאלת הועזדה במסגרת דיון ההוכחות השיב המשיב כי ניתן לפצל את הנכס לשני נכסים נפרדים ועל כן יש מקום לבחון האם רק חלק מן הנכס עונה להגדרה שבסעיף 3.3.18 לצר.

טענות העורר

במסגרת הערר טען העורר כי כ- 82 מ"ר מהשטח (י'הסטודיויי) משמש אותו לצילום אומנותי ואילו ביתרת השטת (28 מ"ר) משמש למטרה מטחרית: הקלטה ועריכת וידאו.

המקום מתולק בצורה ברורה שניתן להבחין בנקל בין השטח ייהאמנותליי לשטח ייהמטסחרליי.

בנכס עושים שימוש העורר (אריה) ואחיו (טל)- כל אחד בחלק אחר של הנכס (אריה עושה שימוש בסטודיו ואחיו טל עושה שימוש בחלק המסחרי).

הנכס נמצא בקומת מרתף ואין שילוט מבחוף המצזמין לקוחות פנימה. אין מכירה של מוצרי מדף.

טענות המשיב

לטענת המשיב אין לסווג את הנכס בסווג של ייסטודיויי שכן מן הביקורת שנערכה בנכס עולה שבמקום מתקיימת גס פעילות מסחרית ואילו כוונת הסעיף היא שהאמן לא יעסוק בכל פעילות אחרת לבד מאומנותו.

מבלי לגרוע מכך לא ניתן לסווג את הנכס כסטודיו שכן מי שעושה שימוש בחלק מן הסטודיו כסטודיו לצילומי עירוס היא דווקא אחיו של העורר (אריה) ולא העורר. במילים אחרות: מי שנרשט כמחזיק הנכס הוא אינו ייהאמןיי.

בנוסף מפנה המשיב לאתר האינרנט של העורר אשר בו מתאר עצמו העורר כצלם אופנה המבצע עבודות מוזמנות עבור לקוחות שונים (נספת א' לסיכומי חמשיב) וכן לצילומים ותמונות מעמוד הפייסבוק והאינסטרגם של העורר מחם ניתן ללמוד, לטענת המשיב, שהעורר עושח שימוש בנכס גם (אם לא רק) כסטודיו לצילומי אירועים.

דיוו והכרעת

כאמור לעיל, הסוגיה שבמחלוקת היא יש לסווג את הנכס שבנדון תחת סיווג של ייחדר עבודה של אמן

בתחום ציור, פיסול, צילום, וידאו ארטיי. על מנת לתכריע בכך יש לבתון האם העורר עמד בנטל המוטל עליו להוכיח שמתקיימים כל התנאים המצטברים המפורטים בסווג.

2

לאחר בחינת כלל הראיות שהוצגו בפני הועדה מזה ומזה, ובכלל וה עדותס של העורר אריה ואחלו טל, מצאנו כי העורר לא עמד בנטל המוטל עליו להוכיח כי מתקיימים בסטודיו כל התנאים המצטברים הקבועים בסעיף 18.3.3 לצו. נבאר להלן את מסקנתו.

סיימת הפרדה פיסית בין הסטודיו לשטח י:המסחרייי

במסגרת ההשגה טען אריה שהנכס מוחזק עס אחיו בצוותא וכי החלק המשמש כסטודיו לאומנות מופרד באופן פיסי מן התלק חמשמש את טל לשימוש מסחרי. הראיות שהוצגו לועדח תומכות בטענה זו

שטחו הכולל של הנכט נשוא הערר הוא 109.97 מ"ר. מהתשריט שהגיש אריה ומדוייח הביקורות שהגיש המשיב עולה שהנכס מחולק למספר חלקים: שני חדריט צמודים (בשטת כולך של 15 מ"ר כל אחד על פי דו"ח הביקורת) סטודיו (בשטח של 70 מ"ר על פי דו"ח הביקורת) (ייהסטודיויי), פינת קספה (10 מ"ר) ומסדרון.

הן בתשריט והן בדוח הביקורת מסומנות דלתות הכניסה לחדריט ומהן עולה כי לסטודיו דלת מן המסדרון ומפינת הקפה ואילו לשני החדרים דלתות נפרדות מן המסדרון. כלומר, קיימת הפרדה בין החדרים לסטודיו באופן שביניהם מפרידים פינת הקפה והמסדרון. גס החוקר מציין בתצהירו במפורש בי 'יהסטודיו מופרד ומתוחט בדלתות מפלילות'י. עובדה וו מוצגת גס בצילומים שצרף אריה לתשריט.

אין איפה מחלוקת, שהסטודיו והמשרדים הנס פיסית נפרדים זה מזה ובעלי כניסות נפרדות.

חמשיב טוען בסיכומיו, שעל פי הודאתסם עושיט שני האחים שימוש בסטודיו לצרכיהם השונים.

המשיב מתבסס בכך על מה שנרשם מפיו של אריה בדוייח הביקורת (סעיף 66, אלא שהעדויות הישירות של טל ואריה העידו אחרת. גם בתצהירו וגם בעדותו בפני הועדה לא נשמעה מפי טל הטענה שחוא עושה שימוש בסטודיו אלא במשרדים בלבד. בנוסף אריה הצהיר והעיד בפני הועדה כי הוא בלבד עושה שימוש בסטודיו לצרכיו, ועדות זו לא נסתרה בראיה אחרת. אין לקבל את טענת חמשיב שהעובדה ששני האחיט עושים שימוש ייבנכסיי חוסמת את העורר מלטעון שיש ייהפרדהיי בשימוש שכן הוכח שניתן להפריד בשימושים וכי בפועל מתבצעת הפרדה שכואת.

כאמור לעיל, המשיב אישר לשאלת הועדה שקיימת אפשרות לפצל את הנכס לשימושים שונים באופן שהסטודיו והמשרזיים *יחשבו כנכס נפרד לצרכי חיוב בארנונה ונוכת אישור זה בכוונתנו לבחון את השימושים בשני חלקי הנכט- הסטודיו מה והמשרזדים מזה.

טיב השימוש בסטודיו ובמשרדים

בעדותו בפני הוועדה, הן בקדס המשפט וחן במסגרת דיון ההוכחות, העיד אריה כי עיטוקו הראשי הוא כבאי ואילו כעיסוק משני, כתחביב, הוא משמש בסטודיו לצורך צילומי עירום כפעמייס בשבוע.

כאשר אינו מגיע לסטודיו הסטודיו ריק. את התמונות מציג אריה לטענתו באינסטגרט ובפייסבוק ולא בנכס.

תמיכח לעדויות אלו ניתן למצא בדוייח הביקורת שם מציין התוקר שבסטודיו (החדר המסומן בורוד)

ישנה תאורה לצילום, מצלמות, עדשות, מסכי רקע, פינת איפור ופינת חלבשה. לא צויין בדויית שבסטודיו מוצגים צילומים כלשהם לתצוגה ו/או מכירה.

בנוסף לעדויות אלו, מציין החוקר בדוייח כי לדבריו של אריה הוא צלם אומנותי ואילו אתיו עורך וידאו ארט. עוד נכתב מפיו של אריח, שהוא עוסק בעירוס אומנותי כ- 10 שנים ומצ:ג את עבודותיו בפרומים וגלריות סגורים. בנכס אין תצוגה או מכירה של צילומי העירוס.

מפיו של אריה נכתב עוד בדוייח החוקר כי טל הוא צלם אירועים וחתונות וכן צלם טטילס ואת הפגישות מקיים אחיו במשרדים. טענה זו נתמכת בתצהירו של טל המאשר כי הוא מקיים במשרדים פגישות אישיות עס לקוחותיו להבדיל מאריה שעושה שמוש בסטודיו לצילום אומנותי בלבד.

3

במסגרת סיכומיו חזר אריה על שנאמר על ידו לעיל: אריה הוא כבאי העובד במשמרות ואת זמנו הפנוי הוא מבלה בסטודיו בצילוט אומנותי. הצילומים מועלים על ידו לאינטרנט.

אין בידנו לקבל את טענת המשיב, שלמשיב לא חיתה הזדמנות לבתון את טענת העורר שצילומיו מוצגים רק באינטרנט וכי אין בהם שימוש מסחרי במסגרת הסטודיו (טעיף 13 ואילך לסיכומי המשיב). בניגוד לטענת חמשיב על כי טענת העורר הופיעה לראשונה רק בסיכומיו, הטענה נאמרה על ידי אריה בדיון הראשון בועדה (26.9.17) עוד קודם להגשת תצהירי עדות ראשית ומשכך היתה למשיב הודמנות להציג ראיות בנוגע לכך כמו גס לחקור את אריה במועד ההוכחות בעניינים אלו. המשיב בחר שלא לעשות כן, מטעמיו שלו. בהתאמה לכך, לא ניתן לסבל כראיות את נספחיט בי-די לסיכומי המשיב, שלא הוצגו במסגרת תצחיר המשיב וממילא לעורר לא היתה כל הודמנות להגיב להן ו/או לסתרן. על כן אנו מורים על מחיקתן מסיכומי המשיב.

בחינת השימוש בסטודיו בלבד מעלה איפה, כי השימוש בו על ידי אריה תואט חלק מן התנאים המצטברים שנקבעו בסעיף 3.3.18 לצו: הסטודיו משמש את אריה בתחוט הצילום והוא משמש רק לצורך כך ולא לשימושים נוספים (תנאי 1), הסטודיו משמש את אריה בלבד ולא את אתיו ואף הוסבר כי הוא נעול כאשר אריה אינו בסטודיו (תנאי 2), לא מדובר באומנות שימושית שכן הצילומיט אינם משמשים לקוחות (תנאי 4) והסטודיו אינו משמש למכירה ו/או תצוגה של יצירות האומנות של אריה (תנאי 5).

למרות כל האמור לעיל, העדויות והמסמכיט מעידים על כך שהשימוש בסטודיו אינו עומד בתנאי 3 לטעיף 3.3.18, המדבר על פעילות יישוטפת ויומיומיתיי של האמן בסטודיו. אריה העיד שהוא או עושה שימוש בנכס מדי יום אלא כפעמייט בשבוע. בנייר המסכם שהגיש אריה השביר אריה כי בתור כבאי הוא נדרש לתת 10 משמרות של 24 שעות. בהתחשב בכך שבחודש יש 22 ימי עבודה (בממוצע)

הרי שלפחות חצי מהחודש אריה לא עושה ולא יכול לעשות כל שימוש בסטודיו. גם אם נניח שכל דקה מוּמנו הפנוי מבלה אריה בסטודיו (חנחה מרתיקת לכת) ברור שאין מדובר בפעילות יישוטפת ויומיומיתיי כפי שקובע הצו.

מסקנה זו מתחייבת גם אם נלך לפרשנות המקלה (התכליתית) של הצו כמצוות בית המשפט עמינ (מינהליים תייא) 61534-01-12 מרית ביינרט ני מנחל הארנונת -עיריית תל אניב (פורסם בנבו, 3 אשר קבע שיש לפרש את לשון תנאי 3 באופן שהשימוש בסטודיו על ידי האמן צריך להיות קבוע שכן אין זה המקרה שלפנינו.

המשיב טוען בסיכומיו כי יש לדחות את הערר שכן העורר אינו המחזיק חרשום בנכס. אין אנו מקבלים טענח זו כנימוק לדחיית הערר. טל ואריה העידו כי הס מחזיקים בנכס במשותף והעובדה מי מהם נרשט כמחניק איננח מעלה ו/או מורידה לעניין בחינת טיב השימושים בנכס, ובפרט כאשר כאמור קיימת אפשרות לפצל את הנכט לשני שימושים שונים.

המשיב טוען לבטוף בסיכומיו, ובצדק, כי המטרה העומדת בבטיס סעיף 3.3.18 לצו חיא להעניק לאומנים העוסקים אך ורק באומנותם הקלה בנטל מס הארנונה על מנת לעודד אותם ליצור ולהקל עליהם, ואילו הסעיף אינו חל ייעל נכס שנעשית בו פעילות אחרתיי. אלמלא הגענו למסקנה שניתן לפצל את השימוש לשני חלקים נפרדים הרי שהצדק היה עם המשיב. משעה שהמשיב אישר כי ניתן לפצל את הנכס לשימושים שונים (ומכאן לטיווגים שונים) והואיל והשתכנענו כי בפועל קיימת הפרדה בין סוג השימוש בסטודיו להבדיל מן השימוש במשרדים, אין שאין מניעה עקרונית לקבוע שהשימוש בסטודיו בלבד (להבדיל מכלל הנכס) עונה להגדרה שבטעיף 3.3.18 ולסווגר כייתדר עבודה של אמןיי.

אלא, וכפי שפורט בהרחבה לעיל, השימוש בסטודיו אינו עונה לכל התנאים המצטברים של סעיף 3 לצו שכן גם העורר מודה שלא מתבצעת בו פעילות קבועה ויומיומיות. משכך, אין לנו אלא לדחות את הערר.

סוף דבר

מכל הטעמים שלעיל אנו דוחים את הערר.

אין צו להוצאות.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 8.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת-ארנונה כַּללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - סט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב/

6 [ = ש | \

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח = חבר: ען'יד פלדמן אוהד

קלדנית: ענת לוי

-

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית ערר: 140018175

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו"ד רוית פרינצ

חבר: עו"ד אחוד פלדמן

חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רוייה

העורר: רמי אלקלעי

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטה

הנכס נשוא הערר

הנכס נשוא הערר נמצא ברחוב קיבוצ גלויות 34 ושטחו חוא 69 מ"ר.

ההשגה, הערר וההליכים שבפני הועדת

ביום 10.11.17 השיב המשיב להשגת העורר שהעתקה אינו מצוי בתניק.

ביוט 26.12.17 הגיש העורר ערר על התשובה להשגה (ייכתב העררי).

ביום 9.4.18 הגיש המשיב כתב תשובה לערר (ייכתב התשובה לעררי).

ביום 1.5.18 נערך דיון בפני ועדת הערר בסיומו הסכים המשיב לשקול פעם נוספת את עמדתו בעניין חיוב העורר וביום 21.05.2017 הודיע המשיב לועדה כי אין שינוי מעמדתו המקורית.

ביום 24.5.18 הגיש העורר תצהיר קצר מטעמו (י'תצהיר העוררי) וביום 17.7.18 הגיש המשיב תצחיר של מר טל תנעמי המשמש כרכז חיובים במשיב (ייתצהיר הרכזיי).

ביום 4.9.18 התקיים דיון הוכחות בו נחקרו העורר והמצהיר מטעם המשיב.

ביום 5.9.18 הגיש העורר מטמכים נוספים (ייהפסיקתאותי).

ביום 12.11.18 הגיש המשיב סיכומיט (ייסיפומי המשיבי).

הסוגיה הטעונה הכרעת

הסוגיה העומדת להכרעתנו היא מי הגורם שעל המשיב לרשוט כמחזיק בנכט בתקופה שמיום 25.7.17 ועד ליום 2.10.17 (להלן: ייתקופת המחלוקתיי).

טענת העורר

לטענת העורר, שהינו הבעלים של הנכס, על המשיב לרשום כמחוּיק את מר משה סבח (להלן:

ייהשוכריי), שהחציק בנכס עד ליום 2.10.17 מכח הסכם שכירות שנתתם בינו לבין העורר.

במסגרת ההשגה טען העורר כי רק ביום 2.10.17 פונה השוכר מן הנכס בצו של בית משפט במסגרת הליך משפטי שהתקיים בין העורר לשוכר בבית משפט השלום בתל-אביב. להוכתת טענה זו הגיש

העורר מספר מסמכים:

1. פסק דין ופסיקתא מיום 25.7.17 הקובע שעל הנתבע, משה סבה, לפנות לאלתר את נכס

המקרקעין המצוי בקומה ראשונה, יחידה 204 בבניין ברחוב קיבוצ גלויות 34 בתל-אביב (להלן ייפסק הדיןיי).

2. צו פינוי של החייב (השוכר) באמצעות לשכת ההוצאה לפועל שהוצא ביום 1.10.17 בנוגע לנכס

ברחוב קיבוצ גלויות 34 (להלן: ייצו הפינוליי),

בנוסף, העורר העיד בפני הועדה כל:

1. לא ידע כי השוכר פנה למשיב וביקש להחליף מחזיקים ביום 27.8.17. עובדה זו נודעה לו בדיעבד.

2 ניהל הליך משפטי למול השוכר שכן האתרון סרב לפנות את הנכס וכי הפינוי התבצע כשלושה חודשים לאחר קבלת פסק חדין.

3 היה נוכח במועד שבו בוצע הפינוי (2.10.17) והשוכר פונה בכת בנוכחות שלושה שוטרים.

טענת המשיב

לטענת המשיב, המחזיק בנכס בתקופת המחלוקת הוא העורר.

בהתאם לתצהיר הרכו, ביום 27.8.17 פנה השוכר למשיב על גבי טופס שצורף כנספח אי לתצהיר הרכז והודיע על חדילה מחזקה בנכס מיום 25.8.17. לאור הודעתו הנייל של השוכר נרשם העורר כמחזיק החל מיום 28.8.17 שכן הוא בעל הציקה הקרובה ביותר לנכס כבעליו.

לטענת חמשיב, החלפת המחציקים נעשתה על פי דין ובהתאם לסעיף 325 לפקודת העיריות אשר קובע כך במפורש. המשיב מוסיף וטוען, שהטעם העומד בבסיס טעיף 325 לפקודה חנייל הוא שלא להכביד על הרשות ולא לחייבה לבדוק מי הוא המחזיק בפועל בנכס ובתוך כך פטורה העירייה מלהכריע בסכסוכי בעלים ושוכריס ביחט לזהות המחזיק.

דיון והכרעה

כאמור, הסוגיה שעלינו להכריע בה היא מי הוא הוגרם שיש לרשמו כמחויק בנכס בתקופת המחלוקת: העורר (בעל הנכס) או השוכר ששלח למשיב הודעה על חדילה מהחזקה.

החובה בתשלוט ארנונה לרשות המקומית בגין נכס חלה על המחזיק בנכס בהיותו בעל הויקה הקרובה ביותר לנכס, ולרבות שוכר (סעיף 1 לפקודת העיריות). הפקודה מסדירה בסעיף 325 את השינוי ברישום המחזיקים. השוכר או המחזיק העוזב את הנכס ומבקש לפטור את עצמו מחיובי הארנונה, נדרש למסור הודעה בכתב לעירייה בדבר חילופי הבעלות או החוּקה, ומעת שעשה כן, אין הוא חייב בארנונה.

אין חולק כי סעיף 325 לפקודה נועזד להקל על הרשות לגבות מסי ארנונה מבלי שתידרש לעקוב בעצמה אחר השינויים בתוזקה (בריימ 1962/06 שלמה כהן נ. מחלקת הארנונה בעריית חיפה (פורסם בנבו)); בריים 1008/06 טרכטינגוט נ. מנהל הארנונה(21/11/2006) [פורסט בנבו] ; בעמיינ (מינחליים תייא) 2053-10-10 מירב אלפנדרי פלקון נ' עיריית הרצלייה (פורסם בנבו, 26.09.2011).

בצד סעיף 325 לפקודה, מאפשר סעיף 3(א)(3) לחוק חרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 לנישום, להגיש השגה בטענה ייאינני מחזיקיי.

לגישת חמשיב, כפי באה לידי ביטוי בסיכומי המשיב, טעיף 325 לפקודה מהווה חסם מוחלט מפנל העורר לטעון שעל המשיב לבצע בדיקה ו/או חקירה נוספת מעבר להודעת המתציק.

גישה גורפת זו לא נתקבלה על ידי בית המשפט בקובעו שאינה סבירה. כך, בעניין עמיינ (מינהליים תי'יא) 10269-09-16 אור נחמיה סחר בע"מ נ' עיריית תל אביב יפו (פורסם בנבו, 22.08.2017) פנה השוכר של הנכס לעירייה, כחודשיים לאחר תחילת השכירות, והודיע כי אינו מחזיק במושכר.

העירייה פעלה בהתאם להודעה, מחקה את שם השוכר כמחזיק במושכר ורשמה את המערערות, בעלות הנכס כמחזיקות. המערערות הודיעו למשיב שחוזה השכירות תקף וכי השוכר עדיין מחזיק במושכר ואולם מנהל הארנונה הודיע בתגובתו שהעירייה אינה צד לסכסוכים ומחלוקות בין הטוענים לוכויות בנכס ולכן אין באפשרותה להיענות לבקשת המערערות. בית המשפט המחוזי קיבל את עמדת המערערות בקובעו שגישת העירייה איננה סבירה שכן משמעותה היא שהחלטת הועדה ידועה

ומוכתבת מראש:

"לטעמי אין מקום לגישה זו המיישמת אך ורק את פקודת העיריות והופכת את זכות ההשגה והגשת ערר לפלסתר. יש לפרש וליישם את הדין באופן שייצור הרמוניה חקיקתית המיישבת בין פקודת העיריות וחוק הערר, פרוש אשר עדיף על זה הגורם כי האחד גובר על השני ומעקר את משמעותו ותכליתו. יש לקבוע לפיכך, כי ככל ולא מוגשת השגה רשאי מנהל הארנונה לקבל את הודעת החדילה בהתאם להוראות סעיפים 325-326 לפקודת העיריות. אולם שעה שמוגשת השגה בטענת "אינני מחזיק" על מנהל הארנונה לפעול בגדרי סמכותו ולברר את הטענה בהשגה ולו ברמה עובדתית פשוטה ולקבוע מי הוא המחזיק בנכס"

הוא הדין בענייננו. כל שנדרש הוא בדיקה עובדתית פשוטה. אין מדובר בטענת זיוף או טענות אחרות המצריכות הכרעה של בית משפט מוסמך. המערערות כופרות בגדרה של ההשגה בהודעת החדילה של השוכר, מר משה דהליאון, בטענה כי הוא מחזיק בנכס בפועל בהתאם לחוזה השכירות. במקרה זה שומה היה על מנהל הארגונה לבצע ברור עובדתי פשוט בהתאם לסמכותו ולא נעשה, אף לא ניסיון קל, לבצע בירור עובדתי שכזה. מנהל הארגונה פטר את

עצמו בנימוק: "העירייה אינה צד לסכסוכים ומחלוקות בין הטוענים לזכויות בנכס. לאור

האמור לעיל, אין באפשרותנו להיענות לבקשתך לרישום הנכס הנדון על שם משה דהליאון מיום 10.8.2014". זאת אין לקבל.

הנה כי כן, בית המשפט קובע, שבסמכות מנהל הארנונה לדון בטענת י'אינני מחזיקיי עת מדובר בבירור עובדתי פשוט. על מנת לדייק בהצגת ההלכה בעניין וּח נוסיף ונציין, כי בית המשפט הבהיר שטענת לייזיוףיי הטכט שכירות (מצד הבעלים או השוכר) למשל אינה מסוג הטענות שעל ועדת הערר לברר (ראה עמיינ (מינהליים תייא) 18996-06-17 הבניין ברחוב שונצינו 17 בע"מ ני ד.ש. עוז יזום והשקעות בע"מ (פורסם בנבו, 07.01.2018).

לדעת הועדה המקרה שלפנינו נופל בגזזר המקרים שבטמכות הועדה להכריע בהם שכן מדובר בבירור עובדתי פשוט.

העובדות העולות מן המסמכים הן, שלמרות שהשופר הודיע למשיב על חדילה מהחזקה בנכט ביום 7, הרי שניתן כנגדו פסק דין לפינוי הנכס ביום 25.7.17 והפינוי בוצע בפועל בצו של הוצאה לפועל מיום 1.10.17. צו הפינוי כולל באופן ברור את שמות הצדדים להליך זה (העורר כזוכה והשוכר כחייב) וכן כתובת הנכס בצו הפינוי אהה לזו של הנכס שבנדון, ומשכך לא יכולה לחיות מחלוקת כי צו הפינוי מתייחט לשוכר ולנכס שלפנינו.

מן הצו עולה כי הפינוי בוצע ביום 2.10.17 בשעה 30 :8 (ראח חתימת המוציא לפועל בעמי השני לצו), בדוח מצויין כי השוכר סרב בתחילה לקחת את הציוד כי לא חיה לו היכן לאחסנו. ככל שניתן לחבין מן הדוייח, על השוטרים היה לפנות את השוכר בכח שכן ניטה להתפרע. עוד נכתב בדוייח כי השוטריט שבו לדירה לאחר כמה שעות (בשעה 14:00), התעמתו שוב עס השוכר ולקחו אותו לטיפול. העורר העיד כי הוא נכח בזמן הפינוי ואישר בעדותו שהפינוי נעשה בכח.

פסק הדין, צו הפינוי ועדותו של העורר בפני הועדה מוכיחים איפה מעל לכל ספק את טענת העורר שבינו לבין השוכר נתגלעה מחלוקת בשאלת פינוי הנכס עובדה שהביאה את העורר להגיש תביעת פינוי כנגד השוכר. תביעת הפינוי הסתיימה בפסק דין לפינוי אשר בוצע הלכה למעשה ביום 2.10.17 באמצעות לשכת ההוצאה לפועל ושוטריס שנשלחו למקום וזהו המועד שבו הנכס עבר לחוקת העורר.

במילים אחרות: מן המסמכים שהציג העורר עולה בבירור שהעורר לא החויק בנכס בתקופה

שבמחלוקת.

טוען המשיב בסיכומיו כי מצו הפינוי לא ניתן להבין מתי בוצע הפינוי. טענה זו אין לקבל כמפורט לעיל וכעולח מצו הפינוי. העובדה שהעורר לא הגיש לועדה העתק מכתב התביעה שהוגש כנגד השוכר איננה מעלה או מורידה שכן ממילא אין בסמכות העירייה לכנס לנבכי ופרטי הסכסוך שבין הצדדים, שאינם רלוונטים לצורך הכרעה בשאלת המחזיק. לדעתנו אין לייחס חשיבות לעובדה שהשוכר ציין בהודעת החדילה מספר יחידה 203 במקום 204. כעולה מן העובדות שהוצגו לפנינו, הודעת השוכר אינה תואמת המצב בשטח, בלשון המעטה, וככזאת ממילא אין להסתמך על האמור בה כייכוה ראה וקדשיי.

לסיכום :

עמדת המשיב ולפיה המשיב פטור מכל חובה לברר את מחלוקות בין מחויקים הינה גורפת מדי ואינה חלה במקרה שבו הבירור המשפטי פשוט, כבעניינו. הבירור העובדתי במקרה וח מעלה כי השוכר המשיך להחזיק בנכס עד ליום 2.10.17 ורק אז פונה בכת.

לאור זאת יש לקבל את הערר ולקבוע כי בתקופה שבין 28.7.17 ועד 1.10.17 החזיק בנכס השוכר, מר משה סבח, ואילו הנכס עבר לחזקת העורר רק ביום 2.10.17.

אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 8.1.2019.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 65 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלי תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

2 >

- פרינץ = חבר: דייר אחיקם פירסטנברג, רו"ח = חבר.: עו"ד פלדמן אוחד

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך | : ב בשבט תשעט

9"(

מספר ערר: | 14:12 / 140018681

מספר ועדה: | 11837

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר: יוחה פז אברהם

-נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 08.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשווות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסט החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/

/

< 6 <>

ץ | חבר: עו"ד אהוד פלדמן | חבר: ד"ר אחיקף פירסטנברג, רו"ח

ל

5% קלדנית: ענת לוי

| ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: פלאו שגיב

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ג בשבט תשעט

9"(

140017892 / 6

8

אנו מברכים את הצדדים על שהגיעו להסכמות בתיק ונותנים תוקף של החלטה להסכמות הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 09.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתו האינטרנט של המשיב.

|

חבר: פרופ' ו זיו, רו"ח

חבר:\עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140018131

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררים: ביטון יצחק ואחי

אברהם רובינשטיין ושות?

- נגךד ד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

לפי רישומי המשיב העוררים מתזיקים בנכט מספר 2000161060 ח-ן לקוח 10757617 בכתובת דרך מנחם בגין 37 תל-אביב-יפו בשטח של 284 מ"ר בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגוריםיי בתעריף המצערי.

בדיון בפנינו בתאריך 12.4.2018 בנוכחות עוהייד בייכ הצדדים, ניתנה החלטה לפיה על העוררים להגיש תצהירי עדות ראשית תוך 45 יום, והמשיב תוך 30 יום לאחר קבלת תצהירי העוררים.

בייכ העוררים לא המציא ראיותיו כפי שקבענו בדיון מיום 12.4.2018.

בתאריך 28.5.2018 הוגשה בקשה מטעם העוררת להארכת מועד להגשת תצהירים מטעמה, הבקשה הוגשה בהסכמה וניתנה החלטת הוועדה להאריך מועד ב- 30 יום נוספים.

בתאריך 27.6.2018 הוגשה בקשה נוספת להארכת מועד להגשת תצהירי עדות ראשית מטעם העוררת. ניתנה אורכה ב- 30 יום נוספים.

לצערנו העוררת לא המציאה תצהירי עדות ראשית למרות האורכות שניתנו לה. כך גם לא הוגשה בפנינו כל הצעת פשרה, כפי שטענה העוררת: 'יהצעת הפשרה מצויה בימים אלה בבתינת הגורמים הרלוונטיט אצל הצדדים. יי

כפי שנכתב בכתב התשובת לערר שהוגש לוועדה ביום 28.3.2018 המשיב העניק לנכס נשוא הערר פטור מכוח סעיף 330 לפקודת העיריות החל מתאריך 18.11.2014 ועד ליום 17.11.2017 לתקופה בת 3 שנים.

משחלפה תקופת הפטור הראשונה הקבועה בסעיף 330 (1) לפקודה, מחויב הנכס בארנונה החל מיום 18.11.2017 ולמשך תקופה בת 5 שנים בתעריף המזערי לפי השימוש האחרון שנעשה בנכס טרם מתן הפטור, ובהתאם לתקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות

10

11

2

.3

4

41585

המקומיות), התשסייו- 2007 כאמור בתשובות מנהלת המחלקה אצל המשיב (גבי תמי לו 6 מהתאריכיס 7.11.2017 ו- 30.11.2017.

העוררים לא המציאו כל ראיה, שיש לחייב את הנכס נשוא הערר בסיווג אחר לקביעת המשיב, קרי לשיטתס הסיווג המוערי יהא בשיעור הקבוע בתקנות לסיווג של תעשיה ומלאכה.

בייכ העוררים לא חלק בעררו כי לא חל שום שינוי במצבו הפיוי של הנכס וביקש המשך נתינת פטור לנכס כלא ראוי. נפנה לאמור בסעיף 14 לכתב הערר שהוגש לוועדה. טענתו החלופית הייתה שיש לסווג את הנכס בשיעור המזערי של תעשיה ומלאכה ולא לפי תעריף מזערי של מסחר-

כהחלטת המשיב.

כאמור, העוררים לא המציאו כל ראיה שיש בה כדי לבטל את סיווגו של המשיב.

בנוסף עומדת למשיב חוקת התקינות והעורריס לא טענו או שכנעו אותנו גס לא בטיעוניס שפורטו בערר מטעמם כי נפל פגם במעשה הרשות. טענת בייכ המשיב בסעיף 31 לכתב התשובה לערר מקובלת עלינו.

נראה כי העוררים לא מצאו עניין בעררים שכן ניתנה להם האפשרות לבסס טענותיהם בעדויות ולא לטעון כטענה סתמית לא מבוססת שהמשיב טעה.

נכון למועד כתיבת החלטתנו כאן לא באה כל תגובה מצד העוררים, או מי מטעמם, ולמצער אף לא הוגש כל מסמך המעיד כי הושגה פשרה בין הצדדים.

לגופו של עניין נראה מתוך כתב התשובה לערר מטעם המשיב כי הנכסים מחויבים בהתאם להוראת סעיף 330 (2) לפקודת העיריות (נוסח חדש) ומסווגיס על פי התעריף המזערי הקבוע ליימשרדים שירותים ומסחריי - בהתאם לשימוש האחרון שנעשה בנכס.

סוף דבר.

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היום, ‏ 10 בינואר 2019, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזאת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אמנונה כללית)(סדרי דין בוועדת עחד), התשלייו- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשל ,

]

| עב 55--=-.

יו"ר: עוישד יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ד בשבט תשעט

19

מספר ערר: | 09:57 / 140018211

8

מספר ועדה: | 11839

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: אוונטר טכנולוגיות בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש ניתנת בזאת תוקף של החלטה להסכמת הצדדים.

כך שהעוררת תחויב ב- 40% בסיווג בית תוכנה מיום 1/8/17 ועד ליום 1/9/18.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 10.01.2019.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדהי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

/ \

\

כ

" / בב 2

יו"ר: עו"ד|מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140017626 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

חבר: אבשלום לוי, עו"ד ורויית

העוררים: דן גינר, עויד

גרא -גסנר, עורבי דין

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

1. הצדדים חלוקים בשאלה היחידה שנותרה להכרעה בפנינו, האם יש מקום לתליב

בתוצאות את המשיב, בניהול תיק זה.

2 אין מחלוקת כי במועד בו הוגש הערר על ידי העוררים בתאריך 3.8.2017 לא ניתנו פסקי דין ששפכו אור על הסוגיה בדבר חיוב חדרי שירותים קומתיים במשרדים. פסק הדין בפרשת צפורן וישראלי ניתן ביום 25.12.2017 [עמיין 56033-02-17 ועמי/ן 30605-05-17 ].

פסייד של בית המשפט העליון בפרשת שחף טקט ואספרסו קלאב [עעיימ 9962/16 ועעיימ 6 ] נלתן ביום 4.10.2018.

3 מצאנו להדגיש את האמור בסעיף 25 לפסייד בפרשת צפורן, [עמ'ינ 56033-02-17] :

'יבהקשר וה ולאור האמור לעלל, גס מקובלת עלי החלטת ועדת הערר כי אילו היו מובאות ראיות לכך שמי מחהמשיבים עושה שימוש ייתודי בחדרי הנותיות, ייתכן שההחלטה הייתה שונה. כך גס ייתכן כי אילו דרישות החוק היו מחייבות את המשיבים להחזיק חדרי נותיות בצמוד למשרדם, ניתן היה לראות בכך אינדיקציה הקושרת את השטת לנכטי המשיבים, אולם אין מקום לקבוע מסמרות בענייננו, כיווו שהתקנות אליהן הפנה המערער אינן רלוונטיות למשרדי המשיביטיי.

4 כך מצאנו לציין את דברי כבי השופט מינץ בפרשת שתף טקס, בסעיף 18 שם כך:

י"אכן, יש ממש בטענת המערערות כי טוגיית סיווגם של שטתי השירותים המשותפים הוכרעה פעמים רבות על ידי ועדת הערר, וכי עד לקבלת הודעת העירייה לאחר מתן פסק הדין בעניין ציפורן, לא חיה בהליכי ההשגה והערר כדי להביא להפטקת הגבייה על ידי חעירייה שלא כהלכה. אין לכחד, ייאשר יגורתי בא לייי. החשש שהביעה השופטת די ברק-ארו בעניין אספיאדה כי חסימת הדרך בפני הגשת תובענה ייצוגית תאפשר לרשויות המקומיות לנקוט בגישה של ייהפרד ומשוליי, ללא הכרעה עקרונית, או תמור מכך, תאפשר לרשויות המקומיות 'ילהתעלסיי מהכרעה עקרונית כאמור בנימוקיס שונים, התממשהיי.

5

.10

.11

2

כב' הנשיאה א. חיות הוסיפה בפרשת שתף טקס כך:

'יבסוגיה נושא החליך דנן אישרה בפנינו באת כוח חמשיבה ברוב הגינותה כי לאורך שנים המשיבה לא יישמה באופן רוחבי את שנקבע בפסק הדין שניתן בעמיינ (תייא) 122/07 אליעד שרגא ושותי משרד עורכי דין ני מנחל הארנונה בעיריית תל אביב יפו (10.9.2009) (להלן: עניין שרגא), והמשיכה לתייב נישומים בחיוביס הנוגדיס את האמור בו. בנסיבות אלו, אלמלא פסק חדין שניתן לאחרונה בעמיינ (תייא) 5603-02-17 מנהל הארנונה בעיריית תל אביב יפו ני עזבון המנוחה חנה ציפורן (25.12.2017) ואלמלא הצהרתה של בא כוח המשיבה שלא נסתרח כי מיום שניתן פסק דין זה היא נוהגת לפיו לגבי כל הנישומים הרלבנטיים (למעט אלה אשר לגביהם יש בידה נתונים עובדתיים קונקרטיים המצדיקיס לנהוג אחרת), הייתי שוקלת שמא התנהלותה של חמשיבה בהתעלמה מפסק הדין בעניין שרגא מצדיקה לראות בענייננו מקרה חריג שיש ליתן בו אישור לניחול תובענה *יצוגית. אך משעניין וה בא עתה על תיקונו אני מצטרפת, כאמור, לתוצאה שאליה הגיע חברי ואסתפק, כהצעת חברי, בהטלת הוצאות על המשיבה אף שהערעוריס נדחיס".

העוררים בפנינו טוענים כי יש לראות בפסיקת ההוצאות בפרשת שתף טקס, 30,000 ₪ לכל אחד מהמערערים שם, אינדיקציה לחיובו של המשיב בהוצאות בתיק הערר בפנינו.

לאחר שעיינו בסיכומי הצדדים בסוגיית החיוב בהוצאות, מצאנו לקבוע שאין מקום לחייב את המשיב בהוצאות בערר בפנמינו.

ככלל, ועדות ערר אינן נוהגותת לחייב בהוצאות מי מהצדדים, אלא כאשר התנהלות העורר או המשיב חינה בלתי ראויה, בלתי סבירה, נעשתה בתוסר תום לב או בניצול לרעה של ההליכי

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]