החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 15 עד 31 לדצמבר 2017

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 18/12/2017
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך ‎ :‏ ל בכסלו תשעח

מספר ערר: | 12:19 / 140017432

מספר ועדה: | 11644

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד צדוק אלון

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

חבר: עו"ד טל גדי

העוררים: שביט דבורה,שביט אברהם

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר יימחק ללא צו להוצאות.

שמורה לעורר הזכות לפנות למשיב ולבקש לערוך ביקורת בדירה, אגב בקשת פטור מנכס ריק.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 18.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ר<

| /

יו"ר: ו אלון חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום חבר:\עו"ד טל גדי

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140015828 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

*ו'יר: עו'/ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו'/ה אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: סוטרה בע''מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת מתציקה בנכט ברחוב שביל המר> 4 תל אביב .

העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה שלא לפטור אותה מארנונה ולדחות טענתה כי הנכס אינו ראוי לשימוש. היא מבקשת לקבוע כי הנכט וכאי לפטור על פי סעיף 330 לפקודת העיריות בגין שיפוצים מיום 28.6.2016 ועד ליום 4.9.2016.

בכתב התשובה לערר שב המשיב והפנה לתשובתו להשגה .

בתשובתו להשגה מלוס 31.7.16 דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת לפטור בטענה כי **בבדיקה שערכנו במקום 3.7.2016 מצאנו כי הנכס אינו עומד בתנאיו של סעיף זת, לפיכך לא ניתן לאשר את הפטול".

בכתב התשובה לערר הוסיף המשיב וטען :

/מממצאי הביקורת ניתן לראות בבילוד כי המדובר בנכס במצב פיזי עובדתי תקין לגמרי, וודאי שאי( המדובד בנכס שנהרס וניזוק במידה שלא ניתן לשבת בו או לעשות בו שימוש.?

הצדדים הביאו ראיותיהס בדרך של תצהירי עדות ראשית.

העוררת הביאו את תצהירו של אייל אפלבאוט.

בתצהירו מפנה עד העוררת לעבודות שיפוץ אותן התלה העוררת לטענתו ביום 28.6.2016, חוא מפנה לעלות השיפוצים ולחשבוניות אותן צירף לתצהירו.

בחקירתו הנגדית כאשר עומת עד העוררת עס הטענה כי בחלק מקומת הקרקע לא בוצעו עבודות

בנייה בעת הביקורת השיב: ייהתמונות מדברות בעד עצמן....יש פסולת במה יש ציוד ודי בכך *.

עד העוררת נשאל לגבי התמונות מ/1 שצולמו בשטת הצחוב לגביו נטען על ידי עד המשיב כי לא

נראו עבודות מבוצעות והוא השיב:

/אני משיב שהנכס הוא נכס אחל, זה יחידת חשמל אחד. כשפירקנו את החשמל אין חשמל בכע הנכס וגם אין מים....מדובר בנכס אחד לא ניתן לעבוד שס בזמן שמתבצעות עבודות?.

באשר לטענת המשיב כי לא נראו עבודות שיפוצים בעת הביקורת השנייה (אוקטובר 2016) וכי

מדובר רק בפינוי פסולת הבנייה חשיב עד העוררת כדלקמן:

/כשאת אומרת לי שמהתמונות האלה מאוקטובד אפשר להבין שמה שבוצע ביולי הינו רק פינוג פסולת אני משיב שלכך הבאנו את הבניין בעבודות.?

חמשיב הגיש את תצהיריהם של חוקר השומה אלעד גרינבלט ושל חוקר חשומה נעם אדלר.

אלעד גרינבלט ערך ביקורת בנכס ביום 03.7.2016 וחילק את תשריט קומת הקרקע של הנכט לשני חלקים: חלק המסומן ייורודיי וחלק המסומן ייצהוביי.

ביחס לחלק הנכס המסומן ורוד ציין עד המשיב על גבי התשריט:

אשטח מרוצף, יש פסולת בנייה, אדוניות עץ, גופי תאורה מפודקים, צינורות ותעלות מיזוג חשופות.

ביחס לחלק המסומן צהוב :

לא נראו עבודות /כלי עבודה או חומרי בנייה . שטת זה נדאה ריק מכל תפץ ואדם?

בייכ העוררת בתר שלא להעיד את עדי המשיב.

הנה כי כן מהעדויות בפנינו, הממצאים שצורפו לתצהירים, דותות ממצאי הביקורת, תמונות הנכסים, והתשבוניות שצורפו לתצהיר עד העוררת עולה התמונה כדלקמן:

ביום 28.6.2016 פנתה העוררת למשיב וביקשה להגיע לנכס ולערוך ביקורת לצורך קבלת פטור בגין שיפוצ.

הביקורת בוצעה ביום 3.7.2016 וביחס לדוח ממצאי ביקורת וו אין מחלוקת בין הצדדים.

עד המשיב חילק את קומת הקרקע והגלריה בנכס על פי חלק המסומן בצבע וורוד, וחלק המטומן בצבע צהוב בתשריט המסומן .

מעיון בממצאי הביקורת, התמונות, עדות עד העוררת והראיות שצורפו לתצהירו התרשמנו כי אכן ביום 3.7.2016 החל שיפוץ יסודי בנכס וכי התלק המסומן ורוד בתשריט 4 וכן כל שטח בתשריט קומה א' המסומן ב היה במצב שנהרס לחלוטין.

לא התרשמנו כך ביחט לחלק המסומן צהוב בתשריט חנכט. העוררת מסבירה ואת בכך שתהליך השיפוצ החל באופן טבעי בחלקו הוורוד של הנכס ובקומה א ואילו הנכס כולו הושבת עס תחילת השיפוץ, תוך ניתוק מערכת התשמל והתשתיות.

יצוין כי דברי נציג העוררת בעת הביקורת כפי שתועדו בדוח ממצאי הביקורת תואמיט את גרסת העוררת.

ביום 27.10.16 התקיימה ביקורת נוספת בנכס כאשר בהוראות לתוקר החוא גרשם /לבדוק האם יש התקדמות בעבודות השיפוץ וההדיטסת/

ממצאי הביקורת מתארים נכס ריק, ללא שימוש אך לא במצב הרוט או במצב של שיפוץ יסודי המצדיק מתן פטור מארנונה בגין נכס לא ראוי לשימוש.

בביקורת זו אין התייחסות בנפרד לחלקיט הורוד או הצהוב בקומת הקרקע ולא לקומה אי, כך שנותר לנו לתעריך מה התרחש מיום הביקורת הקודמת ועד לביקורת זו.

צודקת בייכ המשיב בסיכומיה בקובעח כי הגרסה שהציגה העוררת לפיה המתזיקה הבאה בנכס היא זו שעשתה לאחר מכן את עיקר עבודות השיפוץ בנכס עומדת לרוע לעוררת שכן חיא מטילה ספק בדבר סדר הגודל והמהות של העבודות שהעוררת בעצמה ביצעה בנכס.

עלינו לפיכך להכריע בין גרסת המשיב אשר בעצם טוען כי העבודות שנחזו בחלק הוורוד של הנכס ובקומה אי היו עבודות פירוק או ניקוי של הנכס ולא עבודות המצדיקות מתן פטור מארנונח, לבין גרסת העוררת המבקשת להציג את מצב תלקו הורוד של הנכס וקומה אי כחלק משיפוצ מהותי ורציני המצדיק מתן פטור לנכט כולו.

כאמור התרשמנו כי בנכט החלו עבודות שיפוץ מסיביות שכללו עבודות תשתית בחיקף נרחב בחלק המסומן ורוד בתשריט ובקומה אי ואף חוצגו ראיות להשקעה כספית בעבודות אלת.

יחד עס ואת עיון ביתר הראיות ובתמונות של הנכס בשתי הביקורות מותיר את הרושם כי העוררת החלה בעבודות בהיקף מוגבל ולא השלימה את מלאכת השיפוץ של הנכס.

עד העוררת הודה בעדותו כי השיפו\ הנערך במהלך שנת 2017 אינו קשור בעוררת ייחשיפו> ב2017 לא קשור אליי, וה דייר אחר, זה מחזיק אחר. חוא משקיע בהתאמות של הנכס לשימושו והוא מתמודד מולכם בארנונתיי.

רוצה לאמר - הנכס שראינו בתמונות שצולמו בע הביקורת מיום 27.10.2016 נמסר במצבו לשוכר אשר עושה בו התאמות לשימושו.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי עבודות השיפוץ המסיביות בנכס אשר הביאו למצב של נכט הרוט ולא ראוי לשימוש, החלו בחלקים מאד מסויימים מהנכס ביום 28.6.16 אך נמשכו לפרק ומן מוגבל ואף לא הרחבו ליתר חלקי הנכס .

לאחר שבית המשפט העליון אמר את דברו בעניין בריימ 10313/07 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עירית תל אביב (לחלן: ייפסק דין המגרש המוצלתיי), מצווים אנו לבחון האם הנכס נשוא הערר עומד בקריטריונים אותם ציווה המחוקק בסעיף 330 לפקודת העיריות (נוסח חדש) המזּכים אותו בפטור המבוקש.

הראות שנשמעו ותמונות שהוצגו בפני ועדת הערר בעניין גה חותירו כאמור רושם ברור באשר למצבו הפיזי של הנכס כמתואר לעיל.

אין חולק כאמור כי ההכרעה בשאלה האם הנכט נהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בו אינה הכרעה סובייקטיבית מנקודת מבטו של הנישום כי אס הכרעה אובייקטיבית.

מצוויס אנו להכריע, האם ניתן לאמר בצורה אובייקטיבית כי הנכס כולו, בתקופות בו לא נעשה בו שימוש כאמור 'ינהרס או ניווק במידה שאי אפשר לשבת בויי.

הגדרתו של הנכס כולו כנכס שנהרס או ניווק במידה שלא ניתן לשבת בו בתקופת המחלוקת החל מיום 28.6.2016 ועד ליום 4.9.16, אינה מתיישבת עס השכל הישר כמו גס עס מטרת המחוקק אשר ראה לנגד עיניו מצב קיצוני בו לא ניתן לעשות שימוש בנכט כזה בשל מצבו מחד ואת חובתה של הרשות לספק לנכס ולבניין שירותים מהרשות חמקומית מאידך.

בנסיבות שהוצגו לנו חרי שלא כל הנכס אלא החלקים המסומן ורוד בתשריט מיום 3.7.2016 וקומה א' עומדים במבחניס שנקבעו בפסיקה ביחס לפטור על פי טעיף 330 לפקודת העיריות ביחס לתקופה שמתחילה ביום 28.6.2016 ומסתיימת ביום 4.9.16.

לאור האמור לעיל הננו מחליטים כדלקמן:

דין הערר - להתקבל תלקית.

על פי האמור לעיל מתקבלת חלקית טענת העוררת ביחס לחלק המסומן ורוד בתשריט שצורף לביקורת מיום 3.7.2017 וכן ביחס לקומה אי וזאת לתקופה מיום 28.6.16 ועד ליום 31.7.2016, תקופה בה אנו מעריכים כי העוררת הביאה את החלק הוורוד בנכס ואת קומה אי למצבס כפי שנחזה בביקורת, מיום 30.10.16.

המשיב יערוך שומה של החלק המטומן ורוד בתשריט ושל קומה אי מיום 3.7.2017 ויפטור חלקים אלה מארנונה לתקופה שמיום 28.6.16 הוא מועד ההודעה ועד ליום 31.7.16.

העוררת לא הביאה ראיות אחרות ביחס לביצוע עבודות דומות ביתר חלקי הנכס או בתקופה ארוכה יותר וקביעותנו מתבססות על דוח ממצאי הביקורת והתרשמותנו מהראיות שהובאו בפנינו.

בנסיבות החלטתנו אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של חמשיב.

| 7

אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: | 140015605 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העורר: שמואל בהר, אלי בכר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הנה נדרשים אנו שוב להכריע בערר נוסף מתוך השורה המתארכת של העררים שהובאו בפני ועדת הערר ואשר עניינו, כמו עניינם של יתר העררים, חלובס של מחציקים בגין ארנונה ביחס לייחנותיי אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכוּית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בח. מתתס התחנה המרכזית בתל אביב הנמצא ברחוב לוינסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע.

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנתיים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עוררים שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכצית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לזימון התחנה המרכצית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהתלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לוחות המחזיק לצרכי ארנונה.

בתיקים שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת העור בתיק 140014592 והיא מהווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זה. הנימוקים וההכרעה בהחלטה בתיק 140014592 הנ"ל יחולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק צח כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי ביתו של העורר שמואל בהר נכתב:

/יצוין כי מדובר בחנות ריקה שבנייתה לא הושלמת ושאין אליה גישה, כמו ליתר החנויות המצויות בטסמיכות אליה...

שמואל בהר נפטר למרבית הצער.

את הערר המשיך לנהל בשמו ובשם יורשי בהר השותף אלי בכר. (יורשי בהר גייל ואלי בכר יכונו לחלן: 'יהעוררים'י)

כמו בתיקים אחרים בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכוית החדשה (מאו הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך וה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת הראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש ביום 29.12.2016.

במסגרת תיק המוצגים הציג הצד השלישי טופס 6 המחווה לטענתו אישור למסירת התנות לעוררים חתוט ומאושר על ידי התחנה המרכולת לצרכי בנק השכרות וכן טופס 5 (פרוטוקול קבלת חנות) החתום לכאורה על ידי העוררים. כמו כן הציג הצד השלישי הסכם שכירות בין העורר לתמחיית לצורך העמדת החנות לבנק ההשכרות מטעסם התמחיית.

לבקשת העורריט הורתה הועדה על הגשת תצחיריס בתיק זה וקביעתו לשמיעת הוכתות.

העוררים הגישו את תצהירו של העורר אלי בכר אשר טען כי על אף המסמך שהוצג כפרוטוקול מסירה על ידי הצד השלישי (טופס 5) מעולם לא קיבלו לא הוא ולא שותפו שמואל בהר צייל חזקה בחנות בתתנה המרכצית.

העורר הודה כי הוא ושותפו חתמו על הטכסם שכירות עס התמחיית לצורך העמדת החנות להשכרה אולם מאז 20 שנה אין להם גישה לחנות שכן /'התמתיית הסמה את המעבר לאזור בו נמצאת החנות?.

המשיב הגיש את תצהירה של רוית דורון המשמשת כבוחנת חיוביט בכירה במתלקת שומה ב באגף לחיובי ארנונה והיא הצהירה כי מבליקה במסמכי העידיה, עולה כי בתאריך 6.7.1997 נשלחה הודעה לתחנה המרכזית החדשה, כי בהתאם לפנייתם לשם שינוי המחזיק בנכס, שונת שם המחזיק מהתחנה המרכזית החדשת לשמואל בהר וזאת החל מתאריך 1.1.99/,

העתק ההודעה בצירוף רשימת החנויות צורף לתצהיר עדת המשיב כנספת אי.

ביום 10.7.2017 התקלים דיון הוכחות בפנינו בו נחקר העורר אלי בכר על תצהירו והשיב בחקירתו

הנגדית בין השאר כדלקמן:

ל%אחרי שחתמנו על הסכם השכירות איש לא קרא לנו לבא ולקבל חזקה או את החנות... על מוצג ג (טופס 5 ) חתמתי כרוכש, אני לא חתמתי היכן שכתוב 4.1.94, אני לא זוכר את התאריך שזת נחתם. אמרו לי שהט ישכירו ויפתחו את התנות. אני לא זוכל אס היה משהו לאחד מכן. לא הלכתי לשט לבדוק ואני לא יודע אס החוזת בכלל נכנס לתוקף,/

עדת המשיב נחקרה על תצהירה והשיבה :

,אינני יודעת להסביר את הפער בין שנת 93 עת נחתם פרוטוקול המסירת לבין ההולעה שקיבת המשיב כמפורט בתצהירי בשנת פפ. אני יודעת רק לאמד שבשנת 99 התקבל דיווח מדוכז של התמתלת ועל בסיסו נדשמו חילופי המחזיקים?/

ייפרוטוקול קבלת חנותיי מיום 6.1.93 :

המשיב לא הניח בפני הועדה תשתית עובדתית או משפטית הנותנת הסבר לעובדה כי חילופי המחזיקים בוצעו על ידו ככל הנראה בשנת 1999 או בסמוך לכך, שנים רבות לאתר שנחתט ייפרוטוקול קבלת החנות'י.

לא נתתחמק מדיון במעמדו של מסמך כמו פרוטוקול קבלת החנות.

על פניו מדובר באישור לפיו קיבל העורר את התזקה בחנות מאת התחנה המרכצית החדשה בשנת 3.

אלא שאין לקרוא מסמך זה במנותק מהעובדות הנוגעות למצב החנות, מצב המתתם, מועד מסירת ההודעה למשיב מכוחה קמה הייאתזקהיי לצרכי ארנונה מבחינת העוררים ומעדותו של העורר אלי בכר ששופכת אור על נסיבות חתימת העורריט על המסמך, חתימה שנעשתה עובר להעברת הנכס לבנק ההשכרות של התמחיית ולא קדמה לה או באה בעקבותיה מטירה בפועל של החנות לידי העוררים..

אם נקרא מסמך וה במנותק מהעובדות ומהראיות עליהן אין מחלוקת כאמור לעיל, נתטא לאמת ככל שהיא רלבנטית לעניין ההחזקה לצרכי ארנונה.

אכן יכול לחיות שלמסמך פרוטוקול המסירה של החנות ישנן השלכות ביחס ליחסים החוצייט בין העוררים לבין הצד השלישי אולם מבחינת דיני ארנונה, הבסיס לחיוביס נשוא ערר וּה, להשגת העורריט ולפעולות המשיב לאורך השנים, הינו פניית הבעלים אשר נמסרה למשיב בשנת 1999 כמו ברוב מקרים וכפי שקרה במקרה שבפנינו. המשיב חוא שפעל על פיה ולא נכון יחיה לאפשר לו היום, לאחר שחלפו עשרות שנים ממועד חתימת העוררים כביכול על פרוטוקול קבלת החנות ולאחר שחלפו עשרות שנים מהמועד בו ביצע את תילופי המחזיקים לשנות מעמדתו.

לפיכך הננו קובעים כי אין בפרוטוקול מסירת החנות מיום 4.1.1993 בכדי לקבוע כי החל מהמועד בו הוא נחתם נמסרה לעוררים החזקה מבחינת דיני הארנונה.

ההכרעה בערר וּה, כמו במקרים דומים בעניינם של בעלי נכסים במתחם התחנה המרכזית החדשה תתבסס על בדיקת טענת העורריט כי אינם מחזיקים בנכס ככל שטענה וו מת*יחסת לחזקה שיוחסה לה על ידי המשיב משנת. 1999 , הוא המועד בו נמסרה למשיב לטענתו ייהודעהיי מבעלת הזכויות בנכס על חילופי מחזיקים ובשים לב למצב הנכס בהתאם לראלות שהובאו בפני הועדה.

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי המשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דו"ח פירוט העברת זכויות שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שגת 1999 .(ראה ההודעה מיום 6.7.99 אשר הוגשת עלי המשיב כנספח ב' וכתב התשובת לעדל),

ראה הצהרת עדת המשיב המצוטטת לעיל ותשובותיה בתקירתה הנגדית.

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת הודעת התחנה המרכצית ואף לא בדק את הנכס לאחר שקיבל את הודעת העורר כי לא ניתן לזהות את הנכס או לגשת אליו.

כאמור המשיב ביצע את חילופי המחציקיט , כך על פי הודעת מנחל הארנונה , בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכצית ההדשה.

העורר טען כאמור כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו , הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחציק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאסם לייהודעתיי התחנה המרכוית החדשה משנת 1999 ורשם את חילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכך שיכול ומדובר בטכטוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העורר ברורה כאמור:

המשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המתציקים לא בוצעו על פי הנחיות ונהלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מתזיקיט או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עם יום החיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחציקים.

הוראות ההסכמיט בין הצד השלישי לעורר מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמטר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסת לו על ידי חמשיב.

אין בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גסם בהחלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גס לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לזכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום העוררים בערר וּה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

\ :

/ 4 //

לו'יר: עוי / אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חב: עו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מט' ערר: | 140015666 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לו'יר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלוט לוי

חבר: עו'/ד גדי טל

העורר: עזבון יוסף מלמד (שמס") יל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

הצד השלישי: התחנה המרכזית החדשה בתל אביב

החלטת

הצדדים לתיק וה אימצו הסדר דיוני, כחלק מהטדר כולל בתיקים רבים ונוספים אשר עניינם חיובס של מחזיקים בגין ארנונה ביחט לייחנות'י אותה רכשו לפני עשרות שנים בתחנה מרכצית החדשה בתל אביב ואשר לטענת המשיב הס מחזיקים בה.

מתחם התחנה המרכצית בתל אביב הנמצא ברתי לולנסקי 108 בתל אביב הינו מתחם מוכר וידוע .

ועדות הערר בהרכביהן השונים כבר נדרשו עשרות פעמים בשנים האחרונות להכריע בעררים אשר הוגשו על ידי עורריס שרכשו לפני עשרות שנים חנויות בתחנה המרכוית החדשה.

במסגרת הדיונים נשמעו העוררים, נשמעה עמדת המשיב ונשמעו עמדות נציגי התחנה המרכצית החדשה הן ביחס לסוגיות הפרוצדוראליות הנוגעות לוימון התחנה המרכוית החדשה כצד שלישי שעלול להיפגע מהחלטת הועדה והן לגופה של המחלוקת באשר לזהות המחציק לצרכי ארנונח.

בתיקיט שנדונו ניתנו החלטות מפורטות ומנומקות.

בהתאם להסדר הדיוני אותו אימצו הצדדים הגישו בתיק שבפנינו העורר , המשיב והצד השלישי את כתבי הטענות מטעמם, צירפו אליהם את המסמכים הרלבנטיים וביקשו מועדת הערר ליתן

החלטה על סמך חומר הראיות שהגישו.

העורר הגיש כתב ערר בו העלה טענות כלליות ביחס למצב הנכס וביסס את טענתו כי לא החציק בנכס בכך שלא קיבל מפתחות לחנות וכי אין לחנות כל גישה.

העורר הפנה בכתב הערר לכך שמי שמחציקה בפועל בחנות נשוא הערר הינה התחנה המרכצית החדשה.

חמשיב הגיש כתב תשובה אליו צירף בין השאר את הודעת התחנה המרכצית משנת 1999 (נטפח בי לכתב התשובה) המהווה לשיטתו את הבסיט לפיו ערך המשיב שינוייסם בשמות המתציקיס בנכס.

המשיב שב על טענותיו לפיהן יש לדחות את הערר בשל כך שהעוררים חינם בעלי הזיקה הקרובה ביותר לנכס

התחנה המרכזית החדשה הגישה בהתאם להסדר הדיוני תיק מוצגים מטעמה שכולל את חוצה המכר, תעודת חיוב עבור השתתפות בהוצאות ודרישה לתשלום דמי ניהול.

להחלטה זו מצורפת החלטתה הסופית של ועדת הערר בתיק 140014592 והיא מחווה חלק בלתי נפרד מהחלטתנו בתיק זֶה. הנימוקים וההכרעה בהחהלטה בתיק 140014592 הנ"ל 'חולו

בהתאמה גם על תיק זה.

נוסיף, נציין ונפרט רק את הפרטים הספציפיים הנוגעים לתיק זה כדלקמן:

בכתב הערר שהוגש על ידי בייכ העורר נכתב:

*מדובר בחנות ריקה שבנייתת לא הושלמה ושאין אליה גישה, כמו גם ליתר החנויות המצויות בסמיכות אליה?/

...העורר מעולם לא קיבל מהתמחלת את החזקה בחנות ..%

כמו בתיקים אחריט בהם נשמעו ראיות בעניין התחנה המרכזית החדשה (מאו הוגשו סיכומי הצד השלישי בעניין עמדתם בקשר להשתתפות הצד השלישי בהליך זּה) אפשרנו לבייכ הצד השלישי להגיש לוועדה במסגרת הבאת חראיות, את ראיותיו במסגרת תיק מוצגים, ואכן תיק המוצגים הוגש בסופו של דבר לאחר שנמצאו המסמכיט והעורריס הצביעו על הקשר בין העיובון לבין המסמכים שבידי התמחיית והוגשו ביום 4.12.2017.

הצדדים הסכימו כי על סמך כתבי הטענות והמסמכים שהציגו תינתן החלטה סופית על סמך חומר הראיות בתיק.

הצד השלישי הגיש כאמור את האסמכתאות הרלבנטיות במסגרת תיק המוצגים שחגיש:

חוזה המכר בין התמחיית לבין מלמד שוקרללה מיום 7.11.88 אשר בא בהמשך לחוזה המקורי מיום 11.11.68.

עוד הציגה התחנה המרכצית חוזה ניהול ותעודות חיוב בהוצאות .

מהראיות שהוצגו לנו עולה כי חמשיב שינה את רישום המחזיקים על פי דיווח כלשהו שנמסר לו מהצד השלישי במהלך שנת 1999 .(לאה נספח ב / לכתב התשובה מטעם המשיב).

מבטט מכתב התשובתה :

שיודגש, חילופי המחזיקים בוצעו כבר בשנת 1992 ] וזאת על סמך הודעה מסודרת מאת הבעלים, התחנה המדכזית החדשה ..%

עוד עולה מכתב התשובה כי המשיב לא בדק את מצב הנכס בעת קבלת ייהודעתיי התחנה המרכזית ואף לא בדק את הנכס.

כאמור המשלב ביצע את חילופי המחזיקים, כך על פי הודעת מנהל הארנונה ועל פי כתב התשובה בעקבות פנייתה של חברת התחנה המרכזית החדשה.

העורר כאמור טען כי החזקה בחנות נשוא הערר מעולם לא נמסרה לו, הוא הצביע למעשה על התחנה המרכצית החדשה בתור הנישום המחזיק בנכס ואשר אליו יש להפנות את החיוב.

המשיב פעל בהתאם לייהודעתיי התחנה המרכזית התחדשה משנת 1999 ורשס את חילופי המחזיקים מינואר 1999. המשיב הפנה לכ שיכול ומדובר בטכטוך בין מחזיקים.

התמונה העובדתית שנפרסה בפנינו בעניין טענות העוריס ברורה כאמור:

חמשיב ביצע חילופי מחזיקים בשנת 1999.

חילופי המתזיקים לא בוצעו על פי הנחיות ונחלי המשיב לקיום הוראות סעיף 325-326 לפקודת העיריות.

לא נמסרה הודעה על חילופי מחויקיס או חדילת חזקה כנדרש על פי דין.

ההסכם שצירף בדיעבד הצד השלישי בין העורר לתחנה המרכזית החדשה, אין בו דבר וחצי דבר עס מסירת חזקה או עס יום התיוב ו/או עס המועד בו ביצע המשיב את חילופי המחזיקים. גם לא הועלתה טענה או הוצגה ראיה לכך שההסכם נמסר למשיב עובר למסירת ההודעה על חילופי המחזיקים.

הוראות ההסכמים בין הצד השלישי לעורריס מעמידות בספק רב את מהימנות ההודעה שמסר הצד השלישי למשיב בשנת 1999.

העורר לא החציק בנכס.

באמור לעיל את החלטה זו יש לקרוא יחד עם נימוקי ועדת הערר בהחלטתה הסופית מיום 6 בתיק 140014592 .

מכל האמור לעיל דין הערר להתקבל - מתקבלת הטענה כי העורר לא החויק בנכס בתקופות המיוחסות לו על ידי המשיב.

אין בהחלטה וו בכדי להוות קביעה כלשהי ביחס למערכת היחסים בין העורר לבין הצד השלישי.

החלטתנו וו נסמכת על הראיות שהומצאו לנו ונוגעת לתיק וה בלבד. אולם כפי שכבר אמרנו בעבר, יש גס בהתלטה וו משום תמרור אוהרה למשיב כמו גס לצד השלישי לנהוג בוהירות והקפדה רבה יותר באשר לוּכויותיהס של הנישומים דוגמת הנישום, העורר בערר זה.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטט אתר האינטרנט של המשיב.

- \ 0

יו''ר: עוד אלון צדוק חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר:ןעו''ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016755 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו'ייד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ה אבשלום לוי

חבר: עוי/ד גדי טל

העורר: סרג' סקנזי ז"ל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

ביום 22.3.2017 הוגש הערר בתיק זה.

בעת הגשת הערר עוד היה העורר בין החיים , הערר הוגש על ידי ב"כ העורר וב"כ רעייתו והם הפנו לנסיבות החריגות הנובעות ממצבו הרפואי הקשה של העורר שחלה בסרטן.

ב"כ הסביר כי נסיבותיו הקשות של העורר כפי שפורטו בהשגה מצביעות על כך שהגסיבות בהן היתה הדירה שלא בשימוש לא היו בשליטתו של העורר.

המשיב דחה את השגת העורר ואף צירף את תשובת ועדת ההנחות מאותו המועד (10.8.2016) בו נשלחה תשובתו של המשיב להשגה בה נקבע כי "הועדה לא מצאה כי בנסיבות אלה מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנ"ל".

ביום 17.7.2017 בתום הדיון המקדמי נתקבלה החלטת ועדת הערר כדלקמן:

"לא ברור מתשובת המשיב מאיזה נימוקים נדחתה הטעגה....גם מהחלטת ועדת ההנחות שצורפה למשיב לא נראה כי נערך דיון ביחס למצבו הרפואי של העורר בנסיבות אלה תתקשה ועדת הערר לקבל החלטה כאשר היא בוחנת את שיקול הדעת של מנהל הארנונה"

הורינו למשיב להודיע לועדה האם נדוגו טענות העורר ביחס למצבו הרפואי ולאיזה שנה מתייחס החיוב.

המשיב הגיש ביום 2.8.2017 הודעה בה מסר כי החיוב נשוא הערר מתייחס לשנת 2015 וכי טענות העורר בדבר מצבו הרפואי נדונו ונשקלו.

ביום 26.10.17 התקבלה הודעת ב"כ העורר בה נמסר לועדה כי העורר נפטר ביום 7.

ביקשנו את התייחסות ב"כ המשיב להודעה זו וביום 21.11.2017 שב המשיב על הודעתו מיום 2.8.2017.

כאמור, ביום 10.8.2016 הודיעה הגב' תמי לוי ממחלקת שומה א' כי ועדת ההנחות (שהוסמכה על פי תקנות ההסדרים לאשר תקופות שלא יבואו במניין תשעת החודשים לצורך חיוב נכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש וזאת בשל נסיבות שאינן בשליטת המחזיק)

דנה בעניין הנכס שבנדון ביום 04.8.2016 ומצאה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנ"ל.

את עמדתנו ביחס לעמדת המשיב ו/או טענותיו ביחס לתשובות ועדת ההנחות הבענו כבר

בהחלטותנו בעררים 140016626 | - 140016048 .

נשוב ונצטט את המובן מאליו מחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית),

תשל"ו-1976:

"הרואה עצמו מקופח בתשובת מנהל הארנונה על השגתו רשאי, תוך שלושים יום מיום שנמסרה לו התשובה, לערור עליה לפני ועדת ערר."

במקרה שבפגינו השיב מנהל הארנונה להשגת העורר ביום 10.8.2016 וציין בסיפת תשובתו כי עומדת לרשות המחזיק בנכס הזכות להגיש ערר על תשובת מנהל הארנונה.

לא זו אף זו, לתשובת מנהל הארנונה צורף כאמור מכתבה של הגב' תמי לוי מיום 6 בו הודיעה לעורר כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 04.08.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנ"ל.

הנה כי כן, תשובת מנהל הארנונה הפנתה להחלטת ועדת ההנחות והיא מהווה חלק בלתי נפרד משיקול הדעת שהנחה אותו לקבוע את סיווג הנכס שבפנינו.

תשובת מנהל הארנונה להשגת העורר כל כולה דנה בשאלת סיווג הנכס.

סעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 מסמיך את ועדת הערר לדון בסוגיות בגינן עומדת לעורר הזכות להשיג על שומה שנשלחה לו ובין השאר שאלת השימוש וסיווג הנכס כתוצאה מהשימוש בו.

מכל האמור לעיל הננו קובעים כי תשובת מנהל הארנונה להשגה כללה בתוכה גם את מכתבה של גב' תמי לוי מאותו היום בו הוא מודיע לעוררת כי ועדת ההנחות דנה בעניין הנכס ביום 04.8.2016 ולא מצאה כי מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנ"ל.

מכאן אנו גם קובעים כי כדין הוגש הערר על החלטתו של מנהל הארנונה לסווג את הנכס בהתאם לשיקולים המפורטים בתשובתו ובמכתב שצורף לה.

למעלה מן הצורך נציין כי ועדת הערר מוסמכת לדון ולבחון את שיקול דעתו של מנהל הארנונה על כלל הנימוקים שפורטו בתשובתו עת החליט לסווג את הנכס בסיווג מבנה מגורים שאינו בשימוש.

ועדת הערר אינה שמה עצמה כערכאת ערעור על החלטות ועדת ההנחות. ועדת הערר בוחנת את שיקול דעתו של מנהל הארנונה אשר מסתמך כאמור על החלטות ועדת ההנחות ובתור שכזו ייבחן שיקול דעתו של מנהל הארנונה.

מנהל הארנונה לא צירף בשום שלב את נימוקי ועדת ההנחות בתיק זה. החלטתו של מנהל הארנונה שלא לשתף את הנישום ו/או את ועדת הערר בנימוקי ועדת ההנחות אשר שימשו אותו לקבלת החלטותיו עומדת לחובתו וזאת מבלי להביע דעתנו על עצם ההחלטה שלא לחשוף בפני אזרח את נימוקי ועדת ההנחות שדנה בעניינו.

אין צורך להרחיב הדיון במשמעות "הימנעותו" של צד להליך מנהלי או משפטי מלהביא ראיות הקשורות במחלוקת, ראיות אשר אין חולק כי מצויות בידו. די לצטט את כתבי

התשובה והסיכומים בהם המשיב שב חדשות לבקרים על עמדה זו בהתייחס לנישומים המתדיינים בפנינו ונמנעים מהבאת ראיות המצויות בידו.

קביעת הפסיקה שהימנעות צד אחד מהבאת עד מוסיפה משקל לראיותיו של הצד שכנגד אינה דווקא באי הבאתו של עד אלא אף בכל מקרה בו נמנע צד אחד להביא כל ראיה "העומדת לרשותו".

הרציונל שעומד מאחורי קביעה זו נובע מכך שהימנעות שכזו מעוררת, מדרך הטבע, את החשד, כי בעל הדין שנמנע מלהציג ראיות רלבנטיות אשר בידו חושש מחשיפת הממצאים שיעלו מראיות אלה ומשכך הימנעות זו פועלת לרעתו במשקל הראיות ומיטיבה עם הצד שכנגד.

את הרציונל הזה נחיל גם במקרה שבפנינו.

במיוחד אמורים הדברים בשעה שלמרבית הצער ובנסיבות פטירתו של העורר ניתן תוקף מהותי גם אם טרגי ביותר לנסיבות אשר הובאו לדיון בפני ועדת ההנחות ובפני מנהל

יש להצטער על כך שהמשיב לא מצא לשוב ולשקול את עמדתו עת שנודע על פטירתו של העורר.

בסופו של יום גם הרשות צריכה לזכור את שאמרו רבים לפנינו כי חוקים נוקשים הופכים לעיתים לאי צדק גדול.

מכל האמור לעיל, לאחר שעיינו בכתב הערר על נספחיו ולמדנו על הנסיבות האישיות הקשות הקשורות במצבו הרפואי של העורר שמנעו את השימוש סיבות אשר לא היו בשליטתו של העורר ומנעו ממנו ומרעייתו לעשות שימוש בדירה בתקופה הרלבנטית לערר, הגענו למסקנה כי לאור הנסיבות הקשות והטרגיות, יש להכיר בתקופה המתחילה ביום 1.1.14 ומסתיימת ביום 31.12.14 כתקופה שאינה נכללת במניין תשעת החודשים לצורך הגדרת הדירה כמבנה מגורים שאינו בשימוש.

החלטתנו זו יחד עם עמדתו של המשיב ושיקול דעתו כפי שעולה מתשובתו להשגה שכנעו אותנו כי טעה במקרה זה מנהל הארנונה עת סיווג את הנכס וקבע כי הנכס לא שימש

למגורים דרך קבע.

החלטת המשיב שקבעה כי לא מתקיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנ"ל מוטעית במקרה זה ועל כן דין הערר כלל שהוא נוגע לסיווג הדירה להתקבל.

משלא נתבקשנו על ידי העורר לעשות כן - אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 18.12.2017.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מקום/ל קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ו - 1977 תפורסם התלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו'יר: עו"ד אלְ[ן צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר: %/ גדי טל

קלדנית)\ ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בטבת תשעח

117

מספר ערר: | 11:25 / 140017420

מספר ועדה: | 11649

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: צלניקר מרדכי

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.12.2017.

יו"ר: עו" או שלומית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| א בטבת תשעח

מוונ/שץ ו

מספר ערר: | 12:21 / 140017835

מספר ועדה: | 11649

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד ארליך שלומית

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העוררים: חיון רבקה, חיון רפאל

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפ!

החלטה

לאור האמור לעיל נדחה בזה הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 19.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר הְאינֶטרנט של המשיב.

יו"ר: שק שלומית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016243 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר

חבר:

:| עו"ד אורה קניון

עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רויית רונית מרמור

העוררת: אנבוי בע'ימ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

הנכסים נשוא הערר נמצאים ברחי גרשון שץ גגה 13 תייא, האחד שטחו 879.12 מ"ר והוא מסווג בסיווג י*בניינים שאינם משמשים למגוריםיי, והשני שטחו 150.62 מ"ר וחוא מסווג בסיווג יימגרש חניה ללא תשלוסיי.

עניינו של הערר הוא טענת העוררת כי יש ליתן לנכסים פטור מתשלוט ארנונה לתקופה 1.8.16 עד 7.9.16 עפ"י סעי 330 לפקי העיריות, בגין היותם נכס לא ראוי לשימוש. הפטור ניתן לעוררת מיום 8.9.16 בלבד.

טענות העוררת

העוררת טוענת כי היא חברה העוסקת בתכנון, עיצוב פנים, לווי ופיקוח על פרויקטים של בניה, ובעיקר שיפוצים. במסגרת עבודתה היא שוכרת נכסים שאינט ראויים לשימוש, משפצת אותם ומשכירח אותם לאחר השיפוץ בשכירות משנה. זו הסיבה היחידה בגינה היא שכרה את הנכסיט דנן, והשימוש היחיד שהיא עשתה בהט כל עוד החזיקה בהם, היה לשם שיפוצים.

ביקורת ראשונה נערכח בנכטים ביום 10.8.16 ולאחריה נדחתה בקשת הפטור שלה, בנימוק שהנכסלס לא עומדים בקריטריוניט למן הפטור בגלל שאינם ריקים מתכולה.

לטענת העוררת מדובר בתכולה שהיתה בנכסים עס קבלת החוקה בהם, והעוררת, בין היתר, עסקה בפינויים. נוכח הכמות האדירה של התפצים פינויים ארך ומן רב. אין מדובר בשימוש לצורך אחסון. התכולה שהיה צריך לרוקן מהנכס, מהווה את אתת הסיבות בגינן לא ניתן לעשות בנכס שימוש.

בעקבות הביקורת השניה הוענק לעוררת פטור בגין היות הנכסים לא ראויים לשימוש, מיום 6

.10

העוררת טוענת כי ההבחנה שעושה המשיב בין מצב הנכט בשתי הביקורות היא מלאכותית.

גם בביקורת השנייה נמצאה בנכסים פסולת וגם ממצאי הביקורת הראשונה מצביעים על שיפוצים שנערכו בנכסים, ולכן יש להעניק לה את הפטור גס לתקופה 1.8.16 עד 7.9.16.

טענות חמשיב

לא כל שיפוצ מזכח נכס באופן אוטומטי בפטור לנכס לא ראוי לשימוש, ומשניתן פטור חוא לא מוקנה אוטומטית לכל תקופת השיפוצים.

במועד הביקורת הראשונה לא נראו עבודות שיפוצ ולעומת זאת נמצאו בנכס חפצים רבים.

עפ"י הפסיקה על הנישום להרים את הנטל ולהוכיח באופן פיזי אוביקטיבי כי מדובר בנזק משמעותי לפיו הנכס ניּוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי.

כאשר הנכסים אינם ריקים מתכולה, גס אס לא נעשה בהם כל שימוש אחר, אין מקום להעניק את הפטור.

סעיף 330 לפקי העיריות לא נועד לצורך שיפוצים והרחבתו נעשתה רק במקרים בהם מדובר בשיפוצים מסיביים.

בביקורת הראשונה עדיין טרם החלו השיפוצים ולכן הנכסיט טרם נכנטו תחת הגדרת הפטור.

בביקורת השניה נמצא שבנכסיס החל שיפוץ מסיבי ולכן הוענק להם הפטור רק מיום ההודעה חשנייה, ואין מקום להעניק אותו ממועד מוקדם יותר.

דיון ומסקנות

יצויין תחילה כי העוררת נימקה בסיכומיה לראשונה, את העובדה שפנייתה השנייה למשיב

הוגשה רק לאתר מספר שבועות, בכך שחל עיכוב של המשיב בהמצאת תוצאות הביקורת הראשונה. | טענה זו הועלתה ע"י העוררת לראשונה בסיכומים ולפיכך היא מהווה הרחבת חזּית אסורה, שלא נדרש לה.

סעיף 330 לפקי העיריות ([נוסח חדש) קובע כדלהלן:

י330. נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניווק במידה שאי אפשר

לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק החבניין לעירייה הודעה על כך בכתב, ויחולו הוראות

אלה, כל עוד הבניין במצב של נכס הרוס או ניווק -

(2) עס מסירת ההודעה לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים בשלוש השנים שממועד מסירת ההודעה (להלן -- תקופת הפטור הראשונה);

(2) חלפה תקופת הפטור הראשונה יהיה חייב בארנונח לגבי אותו בניין בתמש השנים שמתוס אותח תקופה, בסכום המוערי בהתאם להוראות לפי סעיפים 8 ו- 9 לחוק הסדרים במשק המדינה (תיקוני חקיקה להשגת יעדי התקציב), התשנייג-1992, הקבוע לסוג הנכס המתאים לבניין על פּי השימוש האתרון שנעשה בבניין (בסעיף אה - תקופת התשלוט);

(3) חלפה תקופת התשלום והבניין נותר במצב של נכס הרוס או ניזוק כאמור ימטור מחזיק הבניין לעירייה הודעה בכתב על כך ולא יחיה חייב בשיעורי ארנונה נוטפים ;

(4) התקופות כאמור בפסקאות (1) ו- (2) ייספרו בין ברציפות ובין במצטבר;

אין האמור גורע מתבותו של מחציק בשיעורי הארנונה שהגיע זמן לפירעונס לפנל מסירת ההודעהיי.

בית המשפט העליון ובתי המשפט המתוצליס בשבתס כבתי משפט מנהליים, קבעו כל

פטור מארנונה עפ"י סעי 330 לפקודה ינתן רק כאשר הוכת עפ"י מבחן פיי אוביקטיבי כי חבניין ניזווק במידה שאי אפשר לשבת בו.

בעניין וּח נקבע ע"י ביהמייש העליון בבריימ 5711/06 חברת המגרש המוצלח בע"מ נ. עיריית תי'א יפו -- מנחל הארנונה כי המבחן הקובע הוא יימבחן פיוי אוביקטיבייי, נקבע כי: יידי בכך שלא ניתן לשבת בבניין, דהיינו שהבניין לא ראוי לשימוש ואין יושבים בו".

עוד נקבע: *יאין לומר כי כל בניין מוזנח הוא בהכרח בניין בלתי ראוי לשימוש, ומקובל עלי ביג

הנוק בו עוסק סעיף 330 הוא נזק משמעותל. כדי להיכנס בגדרי הפטור שלפי סעיף 330 חבניין צריך לחיות ייניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו לכל סיווג חוקי שהוא לגבי הבניין'י.

ביהמייש המשיך וקבע כי אין לעשות לשם כך שימוש במבחן ייהכדאיות הכלכליתיי, ואין להידרש לשאלה האם המחציק בנכס יכול לשוב ולהשמישו בעלות סבירה.

בפסייד הובהר כי המבחן שיש להשתמש בו הוא מבחן פיי אובייקטיבי בעיני האדם

הסביר, וניתן להכריע בו לפי מבחן השכל הישר.

הלכה דומה נפסקה בעניין עמיינ (ת'/א-יפו) 29825-10-11 גלגלי הפלדה בע"מ נ. מנחל הארנונת

של עיריית הרצליה, שס נפטק:

ייכדי להוכיח את הזכאות לפטור, על הנישום להוכית -- הן כי מצב הנכס הוא כזה שהוא ניווק עד כי שאי אפשר לשבת בו, הן כי בפועל אין יושבים בנכט, וחן כי הוא מטר הודעה על כך לעירייה. אם יוכיח את התסיימותס של שלושת התנאים הללו, יהיה וכאי לפטור מארנונה ממועד מטירת הודעתו ואילך.

המערערת חייבת הייתה אט כן להוכיח את שלושת התנאים הללו כתנאי לכך שהתקבל

פטור מארנונה בהתאם לבקשתהיי.

מהאמור לעיל עולה כי על מנת שנכס יוכה לפטור מתשלום ארנונה בגין היותו נכס לא

ראוי לשימוש, על הנישום לעמוד ב- 3 תנאים מצטברים:

(1) הנכס ניווק עד כדי כך שאי אפשר לשבת בו.

(2) בפועל אין יושבים בנכס.

(3) הוא מסר הודעה על כך לעירייה.

אין מחלוקת כי העוררת מסרה, לעירייה ביום 4.8.16 הודעה כי הנכס לא ראוי לשימוש וביקשה פטור מתשלום ארנונה, בד בבד עס הודעה על חילופי מחציקיט מיוט 1.8.16.

.20

עלינו לבחון עתה האם הנכס ניזוק עד כדי כך שאי אפשר לשבת בו, והאם בפועל לא ישבו בו בתקופה נשוא הערר 1.8.16 עד 7.9.16.

נבחן תחילה את השאלה האם בפועל לא ישבו בנכס בתקופה האמורה.

המשיב מבקש להסיק מהעובדה שבנכטיס נמצאו חפצים רבים, על כי נעשה שימוש בנכסים לאחת מבין תכליות השימוש שבצו הארנונה, דהיינו לאיחסון.

העד מטעם העוררת הצהיר שאין מדובר בחפציס מאותסנים אלא בפסולת המיועדת להיזרק.

תימוכין לכך ניתן למצוא בצילומיס שצורפו לביקורת שנערכה ע"י המשיב ביום 10.8.16 ובהם נראה שאין מדובר בתפציס מאוחסניט אלא בפסולת. בהתאמה בדו'יח הביקורת עצמו נאמר שבחניה נראו בין חיתר מכולה לפינוי פסולת ומספר ארגצי עץ. ואילו, החפציט שנראו בנכט

המבונה מתואריס כדלהלן:

ייפלטות גבס + תומכים, עגלות סופר, פחי שפכטל, ארוניות... מסי ארוניות ברול.... סורגי ברול מפורקים, 2 ספות, כורסא, שולחן, ומקרר.... סולם, סורגי ברול מפורקים, כסאות, מנוע מוּגן מפורק, ארונות, מזרן, ארגניס וכני..."

לגבי אחת הקומות נאמר: ייפסולת נמצאה ורוקה בפינתויי.

יצוייְן שמדובר בנכס גדול בן כמה קומות, והחפציס המתואריס לעיל היו מפוזרים במקומות שונים בנכס.

בצילומיס שצורפו לביקורת נראים המטלטלין כגרוטאות המונחות בחלק מחדרי הנכס.

שוכנענו כי מלבד תומרי גלס וכלי עבודה ושיפוץ, התכולה שחיתה בנכסים באותה עת היתה תכולה שהיתה בהם עס קבלת התזקה בנכסיט, תכולה שכללה כמות גדולה ביותר של פסולת וחפצים שנועדו להיזרק וחיה צורך לרוקן מהנכס. תכולה גו היוותה את אחת הסיבות בגינן לא ניתן חיה לעשותת שימוש בנכס.

לא מדובר בשימוש לצורך אחסון.

ההחלטות בעררים ובפסהייד אותם מצטט חמשיב, לפיהם הפטור ינתן מיום פינוי המטלטלין, מתייחסות למטלטלין של הנישום שהיו מאוחסניס בנכט. לכן נקבע בהם כי הנישומים עושים שימוש בנכס לאחסון ציוד או ריחוט.

לא כך בענייננו. כאמור לא מדובר כאן בעוררת שעשתה שימוש בנכס לשם איחסון של מטלטלין, ציוד או רחיטים, אלא בפסולת אשפה ומטלטלין שאינם שייכים לעוררת ושהיא נדרשה לפנות אותם מהנכסים לפני תחילו: השיפוצ, וכדי לאפשר את השיפו.

יוער כי בחלק מחדרי הנכס נמצאו עדיין פסולת ומטלטלין במועד הביקורת השנייה, אך המשיב לא ביקש לחטיק מכך שבנכס נעשה שימוש לאחסנה, כמו שביקש לעשות לאחר הביקורת הראשונה.

מהאמור לעיל ניתן להסיק איפוא שבפועל לא ייישבויי בנכס בתקופה נשוא הערר.

עלינו להשיב עתה על השאלה האם הנכס ניזוק עד כדי כך שאי אפשר לשבת בו.

כדעת המשיב גס דעתנו היא כי סעיף 330 לפקי העיריות לא נועד לצורך שיפוצים, והרחבתו לעניין זה נעשתה כדי לשמש כאחד הקריטריונים לבחינת השאלה האם הנכס ניווק עד כדי כך שאי אפשר לשבת בו. לכן, העובדה כשלעצמה שבביקורת הראשונה לא נראו בכל הקומות פועלים שעסקו בשיפוצ, אין בה כשלעצמה כדי לשלול את התשובה לשאלה הנייל.

כבר בביקורת הראשונה נצפו עבודות שיפוץ. היו במקום שלושה פועלים, שניים מהם עפ"י דו"ח הביקורת עסקו ייבהנחת תשתיות (תומכים לגבס) כהכנה לבגיית מחיצות פניםיי.

בקומה אחרת נמצאו ייפלטות גבס + תומכיסיי שאין ספק ששימשו לצורך השיפוף.

עוד נמצאו בשתי קומות טורגי ברוּל מפורקיס ומנוע מיזוג מפורקיס, שעובדת קיומם מצביע על כך שהם פורקו לפני הביקורת.

בנוסף, הממצאים בביקורת השנייה, שנערכה שבועות ספורים לאחר הראשונה, מצביעים על עבודות שיפו> שנערכו עובר לביקורת השניה דהיינו בתקופה נשוא הערר. בכלל זאת נראו קירות ומחיצות פנים חדשות, סימני חציבה בקירות, הקירות באחת הקומות נראו לאחר צביעה ועוד.

הקבלן שביצע את השיפוצ הצחיר:

ייבמשך שבועיים שלמים פועלים עסקו בעיקר בהכנת הבניין לצורך המשך עבודות חשיפוצ, לרבות פינוי רהיטים וציוד, פירוק סורגיס וברוליס מהחלונות ופירוק מחיצות של בלוקים וגבס. עבודות השיפוץ החלו בכל קומות הבניין במקביל. כבר בתחילת העבודה בבניין היה צורך להביא את הציוד הנדרש לשיפוץ, כגון: מכולה לפינוי פסולת, פלטות גבס וכיוצייב, בשלבים ראשוניים אלה של השיפוץ אין צורך שיהיו נוכחים פועלים רבים בבנייןי.

כל האמור לעיל מעיד שגם בתקופה נשוא הערר נערכו בנכס עבודות שיפו\.

זאת ועוד, מהתמונות שצורפו לדוייח הביקורת הראשונה, כמו גם מתצהירו של העד מטעם העוררת שוכנענו שהנכט לא היה ראוי לשימוש, כבר בתקופה נשוא הערר.

מכל המקובץ אנו מקבלים את הערר וקובעים כי יש להעניק לעוררת פטור בגין היותם של הנכסים לא ראויים לשימוש גס בתקופה נשוא הערר, דהיינו מיום 1.8.16 עד 7.9.16.

אין בו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 7

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

2 [ ב[ 2

יו''יר: עו'יד אורה קניון חברה: רו''ח רונית מרמור חבר: עו'/ד ורו''ח אבשלום לוי

קלדנית : ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016102 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר :

יו'יר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו''ד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר: הררי מיבאל

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

המחלוקת נשוא ערר זה נוגעת לשני נכסים ברחוב נמל יפו 107 תל אביב האחד בשטת של 526 מ"ר והשני בשטח של 1194 מ"ר וביחס לתקופת חיוב המתחילה ביום 6.2.13 ומסתיימת ביום 4

נקדים ונציין כי ערר זה הועבר להכרעתה של ועדת הערר לאחר שנדון בפני בית המשפט המחוצי בשבתו כבית משפט לעניינים מנהליים בעתיימ 8723-05-16 ובעקבות עתירה מנהלית אותה הגיש העורר כנגד המשיב .

ביום 9.11.2016 יצא פסק דין תחת ידו של בית המשפט בו נקבע כי הדיון בעתירה יועבר לוועדת הערר לענליני ארנונה ולא תיטען כלפי העורר טענת שיהול.

בפסק דינו קבע בית המשפט כדלקמן:

*הדיון בוועדת העלר *תנהחל על פי כתבי הטענות שהוגשו לבית המשפט במסגרת העתירה והתגובת המקדמית מטעם המשיבה.

במהלך הדיון הבעתי דעתי שראוי שוועדת הערר תשקל ואף תיתן החלטת בנוגע לטענה כי בידי המשיבה מצוי אישורו של קבייט מנהל תפעול נמל יפו מיום 9.6.14 (נספח 1 לעתידה) לפיו העותר מיכאל הדרי לא החזיק מעולם בנכס המדובר, לא לש לנכס ולא עשה בו שימוש בעבודתו. יצוין כי המשיבת קיבלה על עצמה, באופן חלקי בלבד, את המסקנה המתתייבת מהאישור האמור , וחדלת לחייב את העורר בתשלום האדנונת בגין הנכס החל מהמועד שבו נכתב 9.6.14 אולם לאור העוברת שבאישור נכתב כי העותר מעולם לא החזיק בנכס המדובר , על ועדת הערר לבדוק מדוע יש מקום עדיין לתייבו בגין השנה המתתילה בשנת 2013 ועד 2014 %

הנה כי כן, בית המשפט הורה באופן טפציפי לוועדת הערר לדון בטענות הצדדים וליבדוק וענמק מדוע יש מקום עדיין לחייבו בגין השנה המתחילה ב2013 ועד 2014?/,

מצוויס אנו כמובו לפעול כמצוות בית המשפט ועל כן בהחלטתנו שלהלן נדון בטענת העורר כי לא החויק בנכסים נשוא הערר בשי לב לדברי כבוד השופטת אבניאלי בפסק דינה מיום 9.11.2016 ולאור מכתבו של קבייט חנמל מיום 9.6.14.

בעתירתו ובכתב הערר טען העורר כי לא החציק בנכטים נשוא הערר בתקופת נשוא המתלוקת .

בתשובתו להשגת העורר נימק מנהל הארנונה את החלטתו להשית על העורר את תיובי הארנונה *פנייתו של מד הדר מיכאל אל אגפנו מיום 12.5.14 בדבר אי החזקתו נענתה על 5 דנו וכאמול אפשרנו לו כהמציא אישור מטעם חברת מנהל מקרקעי ישדאל כי לא החזיק בנכס כמי שטען, מסמך זה טרם הומצא למשרדנו....%.

ביום 24.4.2017 התקייט דיון מקדמי בפני ועדת הערר בסיומו דתינו את בקשת חמשיב להוסיף צד שלישי לדיון בערר זה ביחס למתזיקים פוטנציאליים. אמרנו בהתלטתנו ונשוב על כך כעת כי במקרח וה הצד השלישי שאת גימונו מבקשים אינו בבחינת מחזיק חלופי כי אס עד שעדותו נדרשת לדיון בטענות העורר כי לא החזיק בנכס.

הצענו למשיב לקבל את הערר ונימקנו הצעתנו בכך שהרצון לנהל בפנינו דיון שיביא לבירור בשאלת המתזיק בפועל בנכסים ולא בטענת העורר כי אינו מתזיק נוגד את התלטת בית המשפט.

וכך קבענו בהחלטתנו:

*תשומת לב המשיב לכך שלא ראוי בעיני הוועדה שהתיק יתברר לצורך בחינת זהות המחזיק שכן בית המשפט העביר את התיק להכרעת ועדת הערר לצורך דיון בשאלה אחת והי:א טענת העורר שלא החזיק בנכס בתקופה הנלל ובכלל,

בעקבות הודעת המשיב מיום 16.5.2017 שדחתה את הצעת הועדה נקבע התיק לשמיעת ראיות.

העורר הגיש תצהיר עדות ראשית מטעמו בו פירט את השתלשלות העניינים. הוא צירף את מכתב הקבייט, תלושי שכר ומכתביט התומכים בטענתו כי מעולם לא החציק בנכסים בנמל יפו.

המשיב הגיש תצהירים מטעם חוקר השומה , מפקח במרחב השמירה ברשות מקרקעי ישראל ותצהיר מטעם ממונח הגבייה בחברת עמידר.

ביום 18.9.2017 התקיים דיון ההוכחות בפנינו.

העורר נחקר על תצהירו והשיב כי עבד בנמל יפו וחיה בקשר בעבודתו עס קבייט הנמל. ?אנ עובל בנמל כעובד אחזקה והוא היה הבוס שלי למעשת.

כאשר נשאל מדוע לא ביקש מקבייט הנמל להעיד לטובתו הסביר:

*לא פניתי לקובי שיעיד מטעמי. אחרי ששלחתי מכתבים לעירייה ולא ענו לי הלכתי קודם למנכ"ל הנמל כדי לשאול אותו מה לעשות. קובי הקבייט :שב איתו ומיוזמתו צלצל למחלקת הארנונה לגב ורדי כדי לברר למה לא התקבל הערר שלי בעיריה. זה היה בהתחלה לא עכשיו (לא בהערכות לדיוני ועדת הערר עכשיו. כרגע הוא בצרפת כי הוא לא עובד יותר בעיריית?,

כשנשאל על ידי הועדה על הביקור של המפקח במרתב השמירה ברשות מקרקעי ישראל (שלומי גרופר) השיב שאינו זוכר את הביקור, אינו יודע במי מדובר וכי מה שכתוב בדוייח של שלומי גרופר מעולם לא היה *לא שאלו אותי את השאלות שמצוינות שם ומעולם לא עניתי את התשובות האלה. אני עובד שם כאיש אחזקה.

העורר סיפר כי הוא מועסק על ידי בני ירוחם או אשתו או חברה בשם צוות 3 שעובדת בנמל יפו ואף הפנה לצילום רכב מתוך דוח חוקר השומה שזהו הרכב של בני המעסיק שלו.

העורר נשאל מספר פעמים מדוע לא הביא אישור ממנחל מקרקעי ישראל כי אינו מתזיק בנכס

והשיב בצורח עקבית את אותה התשובה:

שורדי ביקשה שאני אביא אישור ממנהל המקרקעי ישראל שאני לא החזקתי בנכס המסוים הזה. אין כזת אישור בממלי, אמרו לי שיכולים לאשר שאינני מחזיק בשום עסק אבל לא בעסק ספציפי/

עד חמשיב דב אילוביץ העיד כי פנה בשם עמידר בשנת 2012 לחברת חקירות אשר סיפקה לו דו"ח בו צויין כי העורר הינו המחציק בנכס נשוא הערר . בעקבות ואת אף הוגשה תביעה לסילוק ידו של העורר מהמקרקעין וביום 23.10.13 נתקבל פסק דין בהעדרו, בהעדר הגנה כמבוקש בכתב התביעה.

בחקירתו לא ידע העד אילוביצ להסביר את מהות הדוייח של חברת התקירות או כיצד הגיעה החברה למסקנה כי העורר הוא המחציק בנכט .

הוא אישר כי לא הוא צילם את התמונות שצורפו לתצחירו וכי אינו בקיא בפרטי הדוח שצורף לתצהירו.

/אינני יודע כנציג עמידר לאמר לך אם בעקבות הפסיקתא ננקטו איזה שהם הליכים לפינוג הנתבע מהנכס.....<

גם לשאלת הועדה ענה העד כי אינו לודע מה נעשה במקרה וה בקשר למימוש הוראות הפסיקתא.

עד המשיב שלומי גרופר נתקר על תצהירו ונשאל לגבי דו"ח הפיקות שערך ונטפח ב/1 לתצהירו.

הוא נשאל לגבי המכונית המופיעה בתמונה בדויית , אותה מכונית שהעורר טען כי היא בבעלות המעסיק שלו, והשיב: "לא בלקתי מה מספר המכונית שמופיעה בתמונות ולא בדקתי מי הבעלים שלה./

הוועדה הפנתה את עד המשיב לסתירה העולה מהדוייח בקשר לייחוס האחצקה לעורר לתקופה של ? שנים כאשר במקום אתר בדוייח מצוין כי העורר מועסק כאיש אחזקה עבור קבלן והעד השיב

כך:

*כשהוועדה שואלת אותי על סתילה שעולה בדוייח לפיה העורר מחזיק 7 שנים במחטן ומצד שני הוא עובד כאיש אחזקה עבור קבלן, אני מציין שהדוייח נערך לפני כ 5 שנים וקשה לי לזכור בדיוק את הפלטים, למיטב זכרוני תמידע שנמסר לי מהעורד שהציוד שבמחסן הוא שלו ובנוסף הוא עובד אצל הקבלן.....הדרי אמר לי שהציוד שלו . הוא משפץ ובונה דברים שם, אני לא זוכל אס הוא אמל שהעסק שפו..%

בשאלת בירור מיחות המחזיק השיב עד המשיב כדלקמן:

+כשאתה שואל אותי מדוע בנסיבות אלה לא פניתי לקגלן שמעסיק את העורר כפי שציינתי בדוייח ושאלתי אם הוא מחזיק בנכס, אנ משיב כי אינני זוכר. .... אני בצעתי מספר סיורים בהשתתפות חוקד, למיטב זכרוני יצא חוקר חיצוני לבדוק מי מחזיק שם. בשאר הסיולרים לא ראיתי פעילות ולא ראיתי מי מחזיק כי הנכס היה נעולל,

עד המשיב שלומי גרופר התייתט בעדותו גס לקבייט הנמל ומסר כי את נספח ב/1 לתצהירו ערך לאחר שיחה עס הקבייט. לטענתו הקבייט הוא שסיפר לו כי העורר היה פולש בנכס.

כאשר עומת מר גרופר עם נספח 1 לתצהירו של העורר, מכתבו המפורסם של קבייט הנמל השיב :

**אני אומרד שזה מה שמסר לי הקמייט, אין לי איך ליישב את הסתירת.

עד המשיב נעם אדלר הודה בחקירתו כי לא ראה את העורר , הוא לא מכיר אותו וכי כל שרשס בדוייח ממצאי הביקורת נמסר לו מהמנהלת שכן בשעת הביקור היה הנכס סגור.

לאחר ששמענו את כלל הראיות בתיק עלינו להכריע בטענת העורר כי לא החציק בנכס בתקופות המיוחסות לו.

אין זו התלטה רגילה מבחינתנו שכן סמכותנו במקרה זה הוגדרה גם בפסק דינו של בית חמשפט אשר ביקש מהוועדה לדון בטענת העורר בשים לב למכתבו של הקבייט קובי אבורמד מיום 4

וכך כותב הקבייט לגבי ורדי לוי נציגת המשיב :

*הריני לאשר כי מיכאל הררי לא החזיק מעולם בנכס המדובר,

מדובר בעובד פשוט שלא פלש לנכס המלובר ולא עשת בו שימוש בעבולתו.

אבקש התחשבותכם בנלון שכן מהיכלותי האישית מדובר באדם הגון נישל.

כידוע לכם בכל מצב של פלישה |/או פליצה ואו נסיון מכל סנג שהוא אנו מתריעים למינהק מקדקעי ישראל על הנכסים המדוברים אפילו שאינם באחליותנו.*

התזקתו של העורר הופסקה עוד קודם למכתבו של הקבייט - כך עולה ממכתבה של הגבי ורדי לוי מיום 19.5.2014 אשר מודיעה לעורר כי התזקתו הופסקה מיום 11.5.14 בהתאם להודעתו.

מהמסמכים שצורפו לתצהיר המשיב עולה כי בין העורר למשיב התנהלה התכתבות שכל כולה טביב נושא קבלת אישור ממנהל מקרקעי ישראל כי העורר אינו מחזיק בנכס נשוא הערר.

גם לשיטתם של חמשיב ונציגיו לו היה מוצג אישור של מנהל מקרקעי ישראל כי העורר לא החציק בנכס היה המשיב משנה את עמדתו ובוחן את ביטול התיובים.

מחובתנו לעשות שימוש בסמכות המסורה לנו בסעיף 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976 ולהכריע בטענת העורר כי הוא אינו ח''מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 (-269 לפקודת העלריות/.

במקרה שבפנינו כבר נדרש כאמור בית חהמשפט לענליניס מנהליים לדיון בטענות העורר.

כל שנותר לוועדת הערר הוא לקבוע מתוך הממצאיט העובדתייס שחוצגו לנו האם העורר התויק בנכס בתקופה נשוא המחלוקת.

המשיב טען כי הואיל ולקביעתנו השלכות על מעמד צדדים שלישיים ו/או צד שלישי כלשהו, היה נכון לאמנו כצד שלישי שעלול לחיפגע מהחלטתנו, אולם קבענו בהחלטתנו מיום 24.4.2017 כי במקרה זה אין מדובר במחויק או בטענה למחזיק כשלהו וכי הצדדים הצביעו על הצד השלישי בתור עד שעדותו עשויה לסייע בדיון בטענות העורר כי לא החציק בנכס בתקופות הרלבנטיות .

מהממצאיס העובדתיים שהוצגו לנו עולה כי היח בידי המשיב לברר ו/או לבדוק בין באמצעות התוקריס מטעמו, בין באמצעות רשויות הנמל ובין באמצעות מנהל מקרקעי ישראל האם קיים צד שלישי שמעורבותו נדרשת ואם היה בידיו מידע כוה חזקה עליו שהיה מבקש לצרפו ו/או להעביר את החיובים על שמו.

העורר כשלעצמו שב וטען בפניותיו למשיב כי אינו מחזיק בנכס, כי הוא מועסק כשכיר על ידי חברה שמנהלת את עסקיה בנכס ואף צירף את מכתבו של קבייט הנמל, הקשור במשיב ומאשר כל העורר לא החזיק בנכס.

טוף דבר עלינו לשקול כמצוות בית המשפט את מכתב הקבייט מיום 9.6.14 ולברר את הסיבה לתיוב העורר בארנונה לשנים 2013-1014.

שבנו והפכנו בתצהירים שהוגשו על ידי המשיב, בנספחים שצורפו להם ובעדויות עדי המשיב בפנינו. מדובר במידע רב הנוגע לשימוש במבנה ולטיפול הרשויות במבנה אך נותרנו עם הרושם כי לא הוצגה לגו תשתית ראייתית מניחה את הדעת לגבי האחוקה בנכס לצרכי ארנונה.

עדי המשיב הציגו גרסאות סותרות ומבולבלות ביתס למידע שהניחו בפנינו. העד מטעט עמידר לא הצליח להסביר את פשר מחדלה של הרשות בביצוע פסק הדין שיצא כנגדו של העורר בעוד המפקח מטעם מנהל מקרקעי ישראל לא הצליח לשכנע אותנו כי מצא ממצאים פוזיטיביים התומכים בטענה כי העורר הוא המחזיק.

אין ספק כי העורר עשה שימוש בנכס, אלא שנותר ספק רב האם עשה שימוש כזּה כעובד של התברה שהעסיקה אותו או כפולש.

מקום בו קיים ספק רב, הרי שדווקא מכתבו של הקבייט מיישב את הסתירות ומתיר את הספקות.

כל הגופים שהופיעו בפנינו הצביעו על הקבייט כמקור המידע שלהם. אנחנו מפנים בעניין וה לעדותו של עד המשיב גרופר אשר הסביר כי המידע ששימש לעריכת הדוח שלו התקבל אצלו מהקבייט.

והנה , בפני בית המשפט ובפני הוועדה עמד כאמור מכתבו של הקבייט, נספח 1 לתצהיר העורר, הקובע שחור על גבי לבן כי העורר לא החזיק מעולם בנכס וה.

העורר הציג טופסי 106 לשנים הרלבנטיות המצביעים על כך שהועסק באותה התקופה כשכיך ואת הודעתו למשיב מיום 26.5.2013.

גס לשיטתו של המשיב אשר טען כי הוא פעל מידית עס קבלת הודעת חדילת החוקה בשנת 2014 והפסיק את החזקתו של העורר, היה עליו לפעול כך גס עס קבלת הודעת העורר משנת 2013, ושנתקבל אצל המשיב ביום 26.5.2013 (נספח 3 לתצהיר העורר).

מכל האמור לעיל נותרנו עס הרושם כי קיים ספק רב בשאלת החוקתו של העורר בנכס נשוא הערר בשנים 2013,2014.

הספק פועל במקרה זה לטובתו של העורר במיוחד לאור העובדה שגוף קשור לעירית תל אביב הוא שאישר בכתב למחלקת הארנונה בשנת 2014 כי העורר לא מחזיק בנכס ולא החויק בו או פלש אליו מעולסם. ולראייה - המשיב פעל בעקבות מכתבו של הקבייט והפסיק את החוקתו של העורר בנכס, אך ואת רק מיום קבלתו.

מאחר ומדובר בשטח שהמשיב ו/או עירית תל אביב מכירים ו/או מנהלים אותו, חוקה על המשיב כי ידע להצביע על המחזיק הראוי והנכון באותן התקופות.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל.

בייכ העורר ביקש להשית הוצאות נכבדות על המשיב בנסיבות המתוארות בסיכומיו וביחס לעוול שנגרם לעורר.

בשים לב לספק שנותר, לא מצאנו מקום להשית על המשיב הוצאות יתרות במקרה זה.

יחד עס ואת, ולאור תוצאות החלטתנו על המשיב לשאת בהוצאות ההליך בסך 1,000 ₪ + מעיימ.

ניתן בהעדר הצדדים היום ?] .9 .ה .

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין /בוועדת ערר) התשלייז -- 1977 תפורסם החלטֶהָ זו באתר האינטרנט של המשיב.

יחיר: עו"ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חבר, עָו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ב בטבת תשעח

מספר ערר: | 10:02 / 140016532

מספר ועדה: | 11645

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת: פנדום בע"מ

- נ ג ד-

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

אנו מברכים את הצדדים על שהשכילו לסיים את התיק ונותנים בזאת תוקף של החלטה להסכמות שהושגו ביניהם.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 20.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: פרופ' רייך זיו, רו"ח חבר) עו"ד גד טל .

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך : ג בטבת תשעח

217

מספר ערר: | 12:09 / *********

מספר ועדה: | 11642

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר: בלולו יוסף

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמות הצדדים.

הערר מתקבל ללא חיוב בהוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 21.12.2017.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית ערר) התשַל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

דרי דין בוועדת

יו"ר: עו'ד אור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140015601 שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו''ח

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוייח

מבוא

העוררים: הלפרין זאב, הלפרין גבעונה

- הגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

הנכט נשוא הערר מצוי ברחוב אמיר גלבוע 9 בתל אביב-יפו, רשום בפנקסי העירייה כנכט מס' 2000417632 ; ח-ן לקוח 10826803 בשימוש והחוקת העוררים למטרות ימגוריסי.

מדובר בדירה מספר 28 חממוקמת בקומה 10 בבניין מתוך 11 קומות חקיימות בבניין והיא במחלוקת בערר וה.

אין חולק כי באותו בניין, בקומח 11 ממוקמת דירה נוספת מספר 30 שאינה נשוא הערר.

המחלוקת בין הצדדים נעוצה בשאלה כיצד יש לסווג, חלק משטת חדירה היינו האם כימרפסת' או כימרפטת גגי נוטחו בצו ישטח גג מרוצףי. כלומר, האם שטח המרפסת שבמחלוקת תסווג על פי הקבוע בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה אן על פי סעיף 1.3.1 ו' לצו.

החלטת המשיב נושאת תאריך 5.5.2016 קבעה את השטח הכולל לתיוב.

על 300.66 מ"ר (כולל מחסן ביתי בשטח של 11.86 מ"ר ותחלקם של העוררים בשטח המשותף.)

חיובי המשיב כללו את שטח הדירה, עצמה, של 286.31 מ"ר. לשטת הדירה נוספו, שטת המחסן וחלק ברכוש המשותף. חיבורס המתמטי בצוותא, מביא לתוצאה של הנכס

המחויב בשלמותו: 300.66 מ"ר.

לטענת העוררים: יש להפחית מהשטת של 286.31 מ"ר את השטת של: 88.40 מ"ר+ 18.46

מייר, [טהייכ 106.86 מ"ר], כמצוין בתרשים המשיב, מפאת העובדה כי מדובר במרפסת גג ולכן יש לחייבה בשיעור של 30% מכלל שטח חדירה הנותר= 179.45 מ"ר.

[286.31 --106.86 = 179.45 26 30% = 53.83 מ"ר.]

8 טענת המשיב: שטת המרפסת יש להכפיף להגדרה בהתאם לאמור בסעיף 1.3.1 בי כחלק מהדירה שבאותה קומה. אין מדובר במרפסת גג/שטח גג מרוצף, הזכאית לתישוב של % משטח הדירה הצמוד לגג.

9 לאחר בחינת הראיות וטיעוני הצדדים בסיכומיהם לרבות הפסיקה אליה הופנתת הוועדה, החלטנו כי בנסיבות הקונקרטיות של ערר זה לא נפל פגם בהחלטת המשב ודין הערר להידחות.

דיו

0. תצהיר עדות ראשית מטעם העורריט נחתם ע"י מר הלפרין ואב, הוגש לוועדה ביום

7 בשמו ובשם רעייתו, להלן: ייהלפריןיי.

1 תצהיר עדות ראשית מטעם המשיב, הוגש לוועדה ביוט 20.4.2017 ע"י מר ליאור יהודה, להלן: יייהוזדהיי בתפקידו כתוקר חוץ באגף לתיובי ארנונה אצל חמשיב.

2. לדוייח יהודה צורף בסוגיה הרלוונטית בפנינו, תרשים המבנה בקומה 10 דירה 28 -- חיא

דירת העוררים; וכן צורף תרשים קומה 11 דירה 30 שאינה נשוא הערר. לדוייח צורפו תמונות לדירה נשוא הערר וכן תמונות הבניין כולו.

3 שתי הדירות הנייל, כונו ע"י העוררים דירות 'יפנטהאוניי. [ראה סעיף 6 לתצהיר הלפרין.]

4. מצאנו לבדוק, מיוזמתנו, את רישומי השטחים והחלוקה במייר בתרשימים בקומה 10-

נשוא הערר.

דירה 28 קומה 10 היא דירת העוררים.

5. בתרשים עולה כי השטח לחיוב כולו עמד על 286.31 מ"ר. שטח זה כולל את ה- 88.40

מייר+18.46 מ"ר, סה"כ 106.86 מ"ר המתואר כמרפסת פתוחה כולל פרגולה (קיר 1).

[לשטח זה נתייחס כשטח במחלוקת, ללא אבחנה יפרגולה' או מרפסת רגילה או גג. נושא זה הובחר ע"י בייכ העוררת בדיון מיום 14.2.2017.]

6. שטח הדירה עצמה=175.11 מ"ר וכולל את השטתים:

7. בתרשים נרשמו שטחים כ 'הוספות' ריכוז השטחים מביא לתוצאה של = 4.34 מ"ר.

8. סה''כ: 4.34 + 106.86 + 175.11 = 286.31 מ"ר. [כאמור ללא מחסן וחלק ברכוש

המשותף.]

9. בונרשיס סומן שטח של 23.64 מ"ר כבריכת שחיה שטרם נבנתה. ובשל כך בהתלטתנו זו

שטח זה נכלל במסגרת שטח המרפסת הפתוחתה.

דירה 30 קומה 11 היא הדירה העליונה בבניין ואינה נשוא הערר,

0. באשר לדירה 30 אין חולק שהיא חדירה העליונה בבניין ואין מעליה שום דירה.

1 טענת האפליה אינה בסמכותנו אך ניתן להתרשם מתצחיר הלפריןו בסעיף 12 בו שלגישתו, היה על המשיב להגיש את החישובים לשטח הגגות בקומה 11- לדירה שמעל לדירת העוררים.

2. מתשובות הלפרין בדיון בפנינו עולה כך: ייבקומה 10 יש שתי דירות. 28 ו- 29. שלנו דירה

8. בקומה 11 יש דירה אחת. דירה 30. דירה 30 היא נסוגה, אבל חלק מדירתנו נמצאת

מתחתיה. מתחתנו הבניין ברובו מגורים.י

3. מעיון בנספת 5 לתצהיר הלפרין, שהוגש לא בשלמותו מאחר ולטענתו לא ניתן היה לצרף

את כל התכניות (נפנה לסעיף 22 טיפא לתצהירו); תכניות שלגרסתו נמצאות אצל המשיב, [ויוער לדעתנו הכוונה לוועדת התכנון והבניה ולא המשיב), עולה תמונה שדירת העוררים מצויה ברובה מתחת לקומה 11 דירה 30 , והטענה העובדתית מתומצתת רק לעובדה כי הגג ינסוגי מדירה 30 והוא פונה לחלל הרוס, היינו מעל שטת וה לא נמצא שום דירה, ומשכך שטח זה יש לסווג כגג מרוצף ולא כמרפסת.

4. יודגש כי במועד הרלוונטי לערר לא נטענו עובדות בגין השימוש שנעשה ע"י העוררים

בשטת שבמחלוקת, מכיוון שהדירה הייתה 'חדשה'. אין בכך כדי לפגום במסקנתנו לאור הפוטנציאל בשימוש בשטת צה. [יוער- גס אס לא יעשה בעתיד כל שימוש בשטת.]

5. נלתן לקבוע, גם מפי בייכ העוררים כעולה מדיון יום 14.2.2017 שטענת העוררים מתמקדת

בטיעונה כך: יילאור התגובה של חברתי עולה כאילו אנתנו לא נמצאים ברוס הבניין. אני

טוענת שזו טעות. ישנה הדירה של העורר שהיא בקומה 10 ויש דירה נוספת שהיא דירה מסי 30 בקומה 11. מדובר בשתי דירות שהן נסוגות אחת מהשנייה, דהיינו, כל אחת נמצאת ברום הבניין, כל אחת בקומתה'י. [הדגשה שלנו.]

6. טענה זו אינה מדויקת. בנספח 5 לתצהיר הלפרין נראה כי דירתו מצויה מתחת לקומה 11,

כל מה שנראה שהשטח שבמחלוקת רק הוא פונה לרוס הרקיע, ברס אינו מצוי בקומה העליונה של הבניין.

7 נתמקד אך ורק בסוגיה האם בדירה 28 בקומה 10 היא דירת העוררים, יש לסווג את השטח שבמחלוקת, כשטח גג מרוצף, או שצדק המשיב בהוספת שטחים אלה לתיוב הרגיל מפאת היות שטח ה 'מרפסתי, ככוונה בסעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה.

סעיף 1.3.1 וי לצו הארנונה של עיריית תל אביב, קובע כך:

*'ישטח גג מרוצף בבניני מגורים המשמש דירה אחת בלבד ויש אליו גישה מאותה דירה, נכלל בשטח הדירה בשיעור שלא יעלה על 30% משטח הדירה הצמודה לגג, או משטח המפלס שמתחת לגג (בדירות להן יואר ממפלס אחד) למעט מרפסות (ההדגשה שפנו.]

סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע:

'יבשטח הבניין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבניין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריבות שחיה'י. (ההדגשה שלנו.]

סעיף 1.1 בי לצו הארגונה קובע: /בהחלטה זו, המונחים 'נכסיי, = בניין'י, ''אדמה חקלאית'י ו ''קרקע תפוסה''י במשמעותם בסעיף 269 לפקודת העלריות (נוסח חדש).

הגדרת ייבניןיי בסעיף 269 לפקודת העיריות מנוסחת כדלקמן:

*יבנין! - כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח

הקרקע שעיקר שימושו עם המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך

אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לפך המועצה,

למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או

בחלקו".

עלינו לקבוע על פי הראיות שבפנינו, על פי הצו והפסיקה האם השטח נשוא הערר הוא גג

מרוצף' או ימרפסתי.

אין חולק כי בצו הארנונה אין הגדרה של המונחים ייגגיי ויימרפסתיי.

בתקנות התכנון והבניה (חישוב שטתים ואחוזי בניה בתכניות ובהיתרים), תשנ"ב-1992

מצאנו הגדרה למונח ''מרפטת גג'/ ושם נקבע כך:

יימרפסת גגי' - חלק ממישור גג שטוח המופרד באמצעות קיר

משאר הגג והמוקף מעקה, אשר רצפתו מחוברת לרצפת דירה או

אולם הנמצאים על הגג האמור ודלת מעבר ביניהם ;

לא מצאנו שעלינו להקיש מהוראות התכנון והבנייה כפי שבייכ העוררים טוענת בסעיף 16 לסיכומיה, גם אס המונח 'יגגיי הוגדר בתקנה 4 (ח) (עד לביטולו), שכן ההוראות הנייל באות לקבוע חישובי שטחים ואתווי בנייה מותרים בתכניות המוגשות וההיתרים המונפקים.

מסכימים אנו לטענה שיש מקום להכניס הגדרות מדויקות לצו הארנונה בכל הקשור לשטח גג מרוצף ולמרפסת; אך פסיקות בתי המשפט וועדות הערר נתנו מענה מתי שטת יסווג כשטח גג מרוצף ומתי כמרפסת.

להפיס דעה של בייכ העוררים נציין כי לו 2 הדירות המכונות ייפנטהאוז יי היו ממוקמות באותו גובה קרי רום הבניין בקומה העליונה באותו בניין, והיה סיווג שונה לשטחים המכונים ייגג מרוצףיי או יימרפסתיי היה מקום להתערבותנו.

לא וּה המקרה הקונקרטי שלפנינו. דירת העוררים, מרבית שטחה, כמוכח בפנינו מצויה מתחת לדירה 30 (קומה 11) והעובדה ששטח המחלוקת כלשון העוררים ינסוגהיי מקומה 1 אינה יכולה להוות ראיה כי מדובר בשטח שהוא בבתינת גג מרוצף'' רק מפאת היותו ייפתנוחיי לחלל הרקיע.

יכול להיות מצב מבחינה ארכיטקטונית כטענת בייכ העוררים כי ישנם מספר גגות מרוצפים באותו בניין. בייכ העוררים נסמכת על החלטת ועדת הערר בפרשת לוי חנה ואמנון (ערר 140014038) אך לדעתנו העובדות שס היו שונות, מיוחדות ולא היה בהתלטת הוועדה כדי להשליך על פרשנות סעיף 1.3.1 וי לצו, או לקבוע פרשנות אחרת במקרים של בניינים מדורגים או מרפסות מדורגות.

שם נקבע: ייכי מיקומו של הגג במקרה וה מעל לחלק המסחרי הנמוך ממגדל המגורים

ובשטח שהוגדר על ידי רשויות התכנון והבנייה כחלק מייהגגות הנמוכיטיי...כחלק המכסה העליון של הבניין הנמוך בו נבנו החלקיט המטחריים, המשרדים וקומת המגורים ואשר בניגוד לקומות המגורים במגדל המגורים הוא מכוטח בייגגות נמוכיסיי משלו. כלומר הנכס נשוא הערר נמצא על גג הבניין המסחרי מה שמאפשר לראות בו שטת גג בבניין מגורים המשמש דירה אחת בלבד המהווה חלק מגג צמוד ולא מרפסת ברת חיוב..... יותר נכון לקבוע שמרגע שנכפה על העוררים מצב תכנוני לפיו דירתס נמצאת במפלט הגגות הנמוכים של המבנה המסחרי, המשרדים וקומת המגורים שנמצאים מתחת לדירתס הוצמדה להם 'ימרפסת גגיי אשר חסרת פרופורציה לדירתס ואשר לא ניתן לעשות ברובה שימוש...שוכנענו כי במקרה שבפנינו לבניין יש לפחות שני סוגי גגות'י.

לא מצאנו בראיות בתיק שלפנינו כי לבניין בו נמצאות 2 הדירות, דירת העוררים ודירה 0 (בניין 138) יש סוגי גגות. לא ניתן לקבוע כי בדירת העוררים השטח שבמחלוקת מהווה סוג שונה של גג מהגג הקיים ברוט הבניין. העובדה שמעל השטח שבמחלוקת לא נמצאת שום קומה נוספת, אינה הופכת אותו לגג מרוצף.

לדעתנו פרשנות המשיב להיות שטת זה מרפסת ומשכך שטחה נשוס כייתר הדירה אינו מוטעה. אגב יוער כי שטח התשריט בדירה 30 [55 מ"ר], בו מוקמה פרגולה, נשוס כחלק מהדירה ולא כשטת גג מרוצף.

הפרשנות המללולית של הגדרת ייגגיי מתייחסת לחלק

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]