החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה - ספטמבר 2022 - 2

ועדת ערר לענייני ארגונה כללית ערר מס': 140020222

שליד עיריית תל-אביב

בפני חברי ועד הערר:

יו"ר: עו'יד סטוקהולם כהן אבי

חבר: עו''ד פלדמן אהוד

העוררת: רינת מדינה

-נגד-

מנהל ארנונה תל-אביב- יפו

-נגד -

צדדי ג': שאשועה אסף

שאשועה אחזקות בע'ימ

הנכס נשוא תערר

1

העוררת הגבי רינת מדינה (לחלן גם: ''העוררת/) אשר על פי רישומי העירייה, רשומה כבעלת הנכט מספר 6 חהנות 5325 קומה 5 ברתי לוינסקי 108, בתחומה של עיריית תייא-יפו (להלן גם: ''הנכסי).

החוב נשוא ערר הינו בגין אי תשלומי ארנונה לתקופות 24.9.2010 ועד 4.3.2021. לטענת העוררת, המתזיקים הבלעדייס בנכס בתקופה האמורה, הינם, מר אסף שאשועה, בן ווגה לשעבר של העוררת וחברת שאשועה אחוקות בע"מ (להלן בהתאמה גם: ימר שאשועה", 'יהתאגיד'י, 'יהחברהי, ''ישאשועה בע"מ", ו- ''צדדי ג'/).

כפי שעולה מהערר ומכתב התשובה לערר שבפנינו, נטען כלפי העוררת כי היא מחויקה בחזקה קונסטרוקטיבית (מכוח זיקת בעלות) בשטת נשוא הערר, תחת סיווג של בניינים שאינם משמשים למגורים (נכט מסי 2000136204) בשטח כולל של 37 מ"ר (ת-ן מט'

0)...

לטענת העוררתת, מדובר בנכס יימשפחתייי שמוחזק ישירות על ידי צדדי גי, שהנם בן אוגה לשעבר של העוררת (אותו חיא מכנה גם יהגרושיי), על ידו או באמצעות חברה שבשליטתו, ו/או ביחד עס צדדים נוספים מתוך המעגל המשפתתי הקרוב של ייהגרושיי ו/או על ידי מי מטעמו.

לטענת העוררת, חוב הארנונה שנצבר לחובתה לכאורה בעירייה, לא היה אמור לחיות

מלכתחילה משויך אליה, שכן בפועל היא אינה מתזיקה כלל בנכס, לא כל שכן ביחס לתקופה הנטענת או חלק ממנה.

העוררת טוענת כי רצף האירועים, הפעילות בשטת ושלל האינדיקציות שהציגה בפני הועדה, לרבות דרך תיאורס של ההליכים המשפטיים שהתנהלו בינה לבין ייהגרושיי בערכאות שונות, כל אלו מוכיחים לטענתה שהיא נעדרת כל ויקה בפועל לשטת הנכס. לטענתה, חומר הראיות שצירפה תומך בעובדה שהיא לא עשתה בנכס כל שימוש ישיר או עקיף, חרף בעלותה הפורמלית. לשלמות התמונה, נציין כי בין העוררת וחבי שאשועה בע"מ נחתם הסכם שכירות בנוגע לנכס הנדון.

בנוסף, טוענת העוררת כי שאשועה בע"מ היא המתציקה בנכט גס מכות פסייד שניתן בעניינה בתמייש 31654-01-15 מדינה 3' שאשועה אחזקות בע"מ בבית המשפט לענייני משפחת בראשלייצ (להלן גם: 'פס'יד'). נציין שפסק הדין האמור לא נותר ייבאוויריי, וחוא יושם על ידי הצדדים הלכה למעשה, גס אם לא באופן מלא.

על פי פסייד האמור, למר אסף שאשועה ניתנה הרשאה תוקית, גישה או זכות שימוש בלעדית בחנות כל ומן שהחנות מופעלת על ידו או על ידי בני משפחח מקרבה ראשונה, לרבות כל עוסק מורשה או חברה שבעלי המניות בה הנם מר אסף שאשועה או בני משפתתו מדרגה ראשונה.

לטענת המשיב, העוררת לא הציגה, כפי שהתבקשה, אסמכתאות המעידות על התזקה בידי שאשועה בע"מ בתקופה שלה טוענוג העוררת.

העובדות שבבסיט המחלוקת

.10

1

.2

.3

.4

ביום 8.3.2017 קיבלה העוררת מכתב ממנהל ארנונה מיום 20.12.2017 לפיו הנכס הרשום על שם העוררת בספרי העירייה, נושא חובות ארנונה וכי נערכה ביקורת בנכס ונמצאז כי הנכס סגור. עוד נטען כל על חוית הכניסה לנכס הוצמד שילוט לפיו השוכר עבר לכתובת אחרת. משכך, התבקשה העוררת להודיע בעירייה האם אכן עובו המחויקים, מי המחזיק בנכס והחל ממתי נמטרה החוקח.

ביום 8.3.2018 השיבה העוררת, כי היא אכן בעלת הנכס שבנדון אולם בהתאם לפטייד של ביחמייש לענייני משפחה, המחציקה בנכס הינה חברת שאשועה בע"מ, וכל עוד איץ החלטה אחרת בעניין, אין להשית עליה כל חיוב בגין השימוש בנכט.

העוררת צרפה בתמיכה לערר שהגישה העתק מפסק הדין שניתן בעניינה. העוררת ציינה כל בכוונתה לפנות שוב לבהימייש כדי לקבל פסייד מנחה.

ביום 22.3.2018 חשיב מנהל הארנונה לעוררת, כי על רקע האמור במכתבה והאסמכתאות שצירפה בתמיכה לגרסתה, החוקה בנכס תיוותר על שס חברת שאשועה בעיים. עוד נתבקשה העוררת להמציא את החלטת ביחמייש לעניין החצקה בנכס, על מנת שיהיח ניתן לפעול על פיו בהתאם.

ביום 6.1.2019 הודיע מנהל הארנונה לעוררת כי בהמשך למכתב החמשיב מלוס 22.3.2018, מאחר שלא הומצאו לעיונו החלטת ביהמייש לעניין החצקה בנכס, בוצע באופן חד צדדי שינוי ברישום המחציק באופן שהחיוב בנכס נרשם על שם העוררת החל מיום 23.03.2018.

.5

.6

7

.8

.9

.0

1

7

.3

5

.6

7

.8

.9

.0

ביום 13.2.2019 דרשה העוררת לתקן את השינוי ברישום שס המחזיק ולהשיבו על שם המחויק 'יהמקורייי, התאגיד, ולתילופין ביחד עם המתזיק ששולט בו ומכוון את פעולותיו, שכן בפועל התוקה נתונה למחזיקים שאמורים להיות מוכרים לעירייה.

ביום 13.2.2019 חשיב מנהל הארנונה כי הוא נותר בעמדתו וכי חרישוס בארנונה נותר על כנו וכי העוררת היא זו שתהיה רשומח כמחציקה בלעדית בנכס.

ביום 27.2.2019 השיב מנהל הארנונה על מכתב הדרישה של העוררת לתקן את השינול ברישום ולחשיבו על שם צדדי גי, המתויקיס בפועל. מנהל הארנונה ציין כי חוא אינו צד לסכסוך בין הצדדים, וכי בהתאם למידע שברשותו, העוררת חינה בעלת הויקה הקרובה לנכס בהיותה בעלת הנכס, ועל כן, רישומח כמחויקה בארנונה יוותר על שמה.

על רקע קביעת המשיב מיום 27.2.2019 הגישה העוררת ערר ביום 28.4.2019, וחזרה על הטענות המפורטות לעיל.

הטענות שבבטיס המחלוקת

ביו העוררת לבין חברת שאשועה בע"מ נחתם הסכם שכירות של הנכס נשוא הערר.

בהתאם לפסק הדין שניתן בבית המשפט לענייני משפחה ההנות עדיין מוחוקת על ידי הגרוש, מר אסף שאשועה, אס באמצעותו או באמצעות בני משפחתו.

העוררת פועלת משפטית להשבת החזקה לידיה. העוררת הגישה בקשה לביטול החלטת ביחמייש לענייני משפחה אולם התביעה נדחתה, ומכאן שמי שנותר מחזיק כיום בנכס הנו כאמור מר אסף שאשועה.

העוררת הגישה תביעה לפינוי מושכר ושלתה בקשות לבייכ חברת שאשועה בע"מ לפינול החזקה בחנות במרוצת השנים, אולם נותרה ללא מענח.

העוררת לא יושבת בחיבוק ידיים אלא הציגה שחיא עושה מאמצ להביא לשינוי במצב שנוצר.

. העוררת טרם קיבלה החזקה לידיה ועל כן, יש לשנות את הרישום בעיריית תייא בהתאם.

בין חיתר ציינה העוררת כי החלטת המשיב התקבלה אצלה ביום 28.6.2019.

ביום 4.9.2019 נתקבל כתב התשובה מטעם המשיב ובו טען כי יש לדחות את הערר על הסף.

המשיב טוען כי העוררת לא עמדה במועד הגשת ההשגה וכל חלפו מעבר ל-30 ימים הקבועים בסי 6(א) לתוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו-1976.

המשיב בדעה כי העוררת מחזיקה בנכס על פי דין ורשומה כבעליו של הנכט ובעלת הזיקה הקרובה לנכס. בפניית העוררת למשיב מיום 13.2.2019, נטען כי לא נמסרה הודעה כדין בדבר חילוף המחזיקים שמכוחה ניתן להעביר את התיוב למחציק אהר.

עוד נטען כי טרם הסתיים הסכסוך בין הצדדים בפסק דין חלוט.

קו הטיעון המרכוי של שהמשיב היה ונותר לאורך כל ההליך כי מדובר בסכסוך בין מחציקים אשר העירייה אינה צד לו, כפי שנקבע בשורה של פסקי דין והחלטות ועדת הערר.

1

2

.3

6

האפיק הדיוני הייעודי להשגה וערר על ענייני ארנונה אינו מהווה ערכאה מתאימה להכרעה בסכסוך בין מחזיקים ויש לחותיר את העניינים חממוניים בין בני הזוג להכרעת הערכאה הדנה בעניינם. דברים אלו נכונים במיוחד במקרה של סכסוך בעל אופי משפתתי, אשר מתנהל בעניינו הליך נפרד בפני הערכאה הרלוונטית.

יש להותיר את המתלוקות בין הצדדים לפתרון במסגרת הליך אורתי רגיל.

בהתאם לקבוע בסי 325 לפקודת העיריות, חובתו של בעל הנכס היא חובה שיורית, וחיא תוטל עליו כל אימת שלא הודיע למשיב על חילופי המתזיקיס בהתאם, ואף במקרים בהם לא ניתן לגבות את הארנונח ממי שחב בה בפועל. כך, שבהעדר מחציק אחר שהודעה לגביו נתקבלה כדין, תשלום הארנונה מוטלת על העוררת.

עם ואת, ככל שהועדה תחליט לדון בכתב הערר, יש לזמן לדיוו בערר גס את המתויקה היוצאת, שאשועה אחוקות בע"מ, ואת הצד השני לסכטוך עם העוררת, מר אסף שאשועה.

מיותר לציין כי הותלט על צירופם הן של התאגיד והן של מר שאשועה לחליך, והם וומנו להשמיע את עמדתם בהליך, אולם רק מר שאשועה ניצל וכות וּו, ואף הגיש התייחסות כתובה מטעמו.

הדיון בפני הועדת

.5

.6

.7

.8

.9

0

1

ביום 3.10.2019 התקיים בפני ועדת הערר דיון מקדמי ובו הסכימו הצדדים כי העוררת תעביר לידי המשיב את כל האסמכתאות (התשובה לערעור ותצהיר) מביהמייש לעניינל משפחה שמהן עולח כי המתזיק בנכס הוא אכן מר אסף שאשועה בעצמו או באמצעות החברה. בדרך וו, כך סוכם, יוכל המשיב לבחון את החומר בכללותו, לבדוק את עמדתו המקורית בשנית וכן להעביר הודעה מתאימה לוועדה.

ביום 25.11.2019 נתקבלה תשובת חמשיב. לטענת המשיב, אין באסמכתאות שהעוררת מסרה לידיו כדי להעיד כי הוכרע הסכסוך בין העוררת לבין המהויקה הנטענת. בנסיבות אלו התבקשה הועדה לקבוע את סדרי הדין לצורך המשך ניחול התיק.

בהחלטה מיום 2.7.2020 הורינו על הנפקת וימונים לצדדי גי תוך ציון העובדה כי התייצבותס בדיון הנה הכרחית ונחוצה לשם קבלת הכרעה שתטיים את המחלוקת בכללותה.

בהחלטה מיום 26.7.2020 ביקשנו מהצדדים לשתף פעולה בניסיון להביא לידיעונם של צדדל גי אודות ההליך דנן לאחר שהמשיב ציין בהודעה מיום 5.7.2020 כי אין ברשותו פרטים לצורך המצאת וימונס לדיון.

בהחלטח מיום 6.8.2020 הוריגו כי להיעדר התייצבות צדדי גי לדיון הוכתות יהיח משקל בהכרעה, וכי מומלץ לצדדי גי להשמיע עמדתם אף ללא צורך בהגשת תצהירי עדות.

ביום 30.12.2019 נתקבל תצהיר עדות ראשית מטעם העוררת.

ביום 28.1.2020 נתקבלו ראיות מטעם המשיב ואליו צורף דוח ממצאי ביקורת חוצ שנערך ביום 14.1.2019 ע"י חוקר השומה לתיוב ארנונה בעיריית תיא, מר פז וברמן. נציין כי הממצא היתיד שעולו מתוכו הנו כי ייבשעת הביקורת נמצא נכס סגור'י.

2

.3

44

.5

.6

7

.8

9

.0

.1

.2

.3

ביום 2.2.2020 נתקבלה בקשה מטעם המשיב לדתיית דיון שנקבע ליום 6.2.2020 הואיל והעד מטעם המשיב, מר פו וברמן, לא יכול היה לחתייצב לתקירתו בפני הועדה, בשל כנס מקצועי של חוקרי שומה בעיריית תייא-יפו.

ביום 23.6.2020 התקבלה ע"י בייכ העוררת הודעה על החלפת ייצוג בתיק ובקשה דחופה לדחיית מועד דיון הקבוע ביום 25.6.2020, ואת לצורך למידת התיק.

עוד באותו יום בהתאם להחלטת ועדת ערר, התקבלה תגובת המשיב לבקשה לדתיית הדיון ובקשה להוספת צד ג', את חברת שעאשועה בע"מ, וכן את בן ווגה לשעבר של העוררת, לשם ליעול הדיון.

ביום 24.6.2020 ניתנה החלטה ע"י ועדת ערר, להיענות לבקשת המשיב ולזמן את צדדי גי כאמור, בהחלטה ציינה הועדה, כי אין בעצם וימנוס של צדדי גי או בהתייצבותם כדי לגרוע מנטלי ההוכחה הקבועים בדין. עוד באותו נושא קבעה הועדה כי על בייכ המשיב לסייע במאמצים להבטית את התייצבותו של מר שעאשועה (ומי מטעמו) בדיון שיקבע.

ביום 2.7.2020 התקבלה החלטה ע"י ועדת הערר, המשיב התבקש ליתן למצכירות ולעוררת פרטים על מנת להנפיק הזמנות וזימונים לצדדי ג'י, וכן לוודא כל הצימון נשלת מבעוד מועד.

נקבע על ידנו כי בנסיבות העניין התייצבות צד גי הכרחית בתיק והיא נחוצה לצורך מתן הכרעה טופית בתיק.

ביום 5.7.2020 התקבלה הודעה ובקשה מטעסם המשיב, פרטי צד גי אינם ידועים למשיב, וכי ניתן להניח שהם ידועים לעוררת היטב, וכי לעוררת אינטרס מובהק לדאוג להתייצבותו לדיון. על כן נתבקשנו לחורות לעוררת להמציא את פרטי צד גי למצכירות הועדה.

ביום 16.7.2020 התקבלה החלטה ע"י ועדת הערר יילעוררת אינטרס מובהק להצלית בהבאתו של צד גי לדיון או לחילופין בשיגור זימון ובתיעוד וימון לדיון לצד גייי.

בתאריך 6.8.2020, לאחר ניסיונות המצאה של כתבי טענות והמתנה לקבלת התייחטותט של צדדי גי לנטען בחליך שבפנינו, הוחלט על קביעת מועד לדיון הוכתות תוך ציפייה להתייצבותם של צדדי גי בשל האינטרט שלהסם בתוצאות ההליך.

ביום 23.09.2020 נתקבלה הודעה על השלמת פרטי צד גי לוימון לדיון (בהתאם לההלטת הועדה מיום 24.6.2020) ובקשה לצרוף צד גי לחשבון הארנונה עס בקשה לביצוע ביקורת חוצ בנכס מטעם העוררת, ואלו הנימוקים שהוצגו בתמיכה לבקשה.

במסגרת ההודעה נטען כי מר שאשועה והחברה מחציקיט בנכס, ועל כן ויש לרשום אותם בספרי העירייה ולהשית עליהם את החוב נשוא תיק זה. העוררת טענה כי היא אוחזת בידיה הוכחות מוצקות לכך, לרבות צילום מתכולת הנכס שצולם ביום 21.6.2020. משכך, טענה העוררת, יש לצרף את מר שאשועה והחברה כייחייביסיי לחשבון הארנונה, ולחילופין לראות בהם בתור בעלי דין בתיק.

לעניין הבקשה לביצוע ביקורת תוצ בנכס, לטענת העוררת, היה על חמשיב לבצע ביקורת נוספת בנכס טרם הדיון, וואת לצורך חקר האמת שכן, הנכס עודנו תפוס ע"י מר שאשועה ו/או החברה ומשמש אותם לצורכי פעילות מסחרית ו/או בתור מחסן.

עוד באותו היום, קבעה ועדת הערר כי אין לועדה סמכות להורות על צירוף חייב נוסף לתשבון הארנונה השוטף בתור יימשלסיי נוסף ביחד ולחוד של החיוב התקופתי, אולם יחד

68

5

.6

.7

.8

.9

.0

.1

.2

.3

.64

עם ואת, נקבע כי מאמציה של חעוררת בהקשר זה יבואו בחשבון במתן ההכרעה בהיבט הראייתי.

עוד קבעה ועדת הערר כי הועדה ממליצה למשיב לסייע ולנקוט בכל צעד על מנת להביא את צדדי גי להתייצב והוחלט על צירופם להליך דנו על רקע הקביעות שנקבעו במסגרת פסק הדין שניתן בעניינם של המבקשת וצדדי גי.

ביום 1.3.2021 נתקבלה בקשה לדחייה קצרח של מועד דיון שנקבע ליום 18.3.2021 בשל נסיעה מקצועית-עסקית של העוררת להוץ לאר\.

ביום 14.6.2021 התקבל עדכון מטעם העוררת לגבי סטטוס מחציקיס בנכס, ובצידה בקשה להחיל את ההחלטה בערר עד למועד חילופי המחזיקים. העוררת ביקשה להודיע כי ביום 1 בצעה העוררת הילופי מחציקיס בנכס באופן שהרישוס עבר ממר שאשועה אסף לעוררת.

עוד הוסיפה העוררת כי פנתה לעירייה בבקשה לחילופי המחויקים החל מיום 4.3.2021 (המועד בו פינה מר שאשועה את הנכס). העירייה נענתה לבקשת העוררת לרישום החלפת מחזיקים אולם דרשה ממנה להסדיר את חוב הארנונה בנכס עבור שנת המס 2021 לתקופה שטרם מועד חילופי המחויקים.

במענח לכך, ציין נציג העירייה כי התיק תלוי ועומד בפנינו וטרם נתנה החלטה בערר נשוא תיק וה, על כן מבוקש כי ההחלטה בערר תחול על התקופה של עד מועד חילופי מתזיקיס כאמור.

ביום 17.6.2021 התקיים דיון הוכחות, ובסיומו הוחלט על הגשת סיכומים וכי על העוררת להמציא לצד גי העתק מפרוטוקול שכן ראוי לתת לצדדי גי הודמנות נוספת להביע את עמדתם בהליך עקב היעדרותס בדיון ההוכחות וכן מהטעם כי יכולה להיווצר כלפיהם תבות במסגרת ההכרעה הסופית

נציין שלהודעת העדכון אודות החלפת מחויקים שהציגה העוררת מיום 14.6.2021, שנתמכה בתצהיר, צורפו העתקי התכתבויות טלפוניות שהתנהלו בין העוררת ומר שאשועה.

כמו כן, להודעת העדכון האמורה אף הוגש אישור מסירה מטעם שליח מיום 11.10.2020 אשר מעיד לכאורה כי התבצעה המצאח כדין של החומרים עבור מר שאשועה אסף.

בתאריך 22.11.2021 התקבלה גרסתו של מר שאשועה בכתב בצירוף אסמכתאות שהאחרון בחר לצרף בתמיכה לגרסתו.

חמשיב טוען כי יש לדחות על הסף את כתב הערר ואת בשל איחור הגשת הערר. עמדת חמשיב נשענת על התלטת המשיב מיום 27.2.2019 שניתנה לעניין וה במסגרת השגתה של העוררת לשנת 2019.

עד ליום 28.4.2019 לכל הפחות, לא הוגש ערר על ידי העוררת, כך שהערר שחהוגש, לכל הפחות, באיחור של 30 ימיט מהמועד הקבוע בדין.

המשיב טוען כי טענת העוררת, לפיה ניהלה מגעיט עם המשיב עד לקבלת התשובה בידה ועד להגשת הערר, אינם נתמכים בראיות ואף לא בתצהיר מטעם העוררת, ואין בכל אלו כדי להצדיק את האיתור שבהגשת הערר מטעמה. בין שכך ובין שאתרת, נטען כי גם ניהול מויימ

65

.6

.7

88

.9

.0

.1

2

3

6

.5

במהלך התקופה הקבועה לצורך הגשת ערר (בין שהתקיים ובין שלא), אינו יכול לחוות עילה לדתיית המועד להגשתו.

עוד חמשיבה טוענת כי, העוררת לא הגישה השגות עס עררים במהלך השנים 2018 ו--2020 1, וברי כי אין בהחלטת הועדה הנוגעת להזקה בשנת 2019, כדי להשליך על שנים אלו.

דיו הערר להידהות גס מן הטעם שהוא אינו מצוי בסמכותה העניינית של הועדה.

אין חולק כי העוררת היא בעלת הנכס בתקופת המחלוקת. העוררת אינה מכחישה ואת ותומכת ואת בתצהירה.

העוררת לא עדכנה את חמשיב באופן המצופה מבעליו של נכס באשר למצב החזקה בו, ואת עד לחודש 3/21, תום תקופת המחלוקת למעשה.

המשיבה פעלה באופן הנדרש ממנה על פי דין, ורשמה את העוררת, בעלת הנכס, כמחזיקה על פי דין.

חובת הדיווח על שינוי מחזיק חלה ראשית על המחגיק הנוכחי. משהובהר כי העוררת היא בעלת הנכס, ומשאין מחלוקת כי לא מסרה למשיב הודעה כדין על העברת החוקה בנכס, הרי שדין טענותיה בעניין וה להידחות.

בין העוררת ובין מר שאשועה התנהלו הליכים בערכאות אחרות החורגים באופן ניכר משאלת תשלום הארנונה בגין שימוש בנכס, ובין חיתר בביהמייש לענייני משפחה. לא חמשיב ולא הועדה מוסמכים לדון ולהכריעה במהלוקת המתקיימת בין השניים.

בין המחזיק הנטען ובין העוררת מתקליימת מחלוקת חוזית ועל כן החליך המנהלי אינו מיועד להכריע בסכסוכיס תוויים, וכי עליהם לפנות לערכאות המתאימות ולקבל פסק דין מתאים.

העוררת היא בעלת הנכס, היא לא פנתה אל המשיב בצירוף אסמכתאות מתאימות לעניין שינוי התוקה לאחר שהנכס פונה (כך לשיטתה), ובינה לבין המחויקים שלטענתה משתמשים בנכס קיים סכסוך התורג משאלת הארנונה.

הטענה שהמשיב נמנע כביכול מצירופו של מר שאשועה כצד להליך, איגה נכונה, שכן המשיב חוא שביקש להוסיף את המהציק הנטען כצד לתיק. בעקבות בקשת המשיב, ניתנה החלטת הועדה מיום 24/6/20, ובה נקבע כי המוכירות תומן את התאגיד ואת מר שאשועה, וכך אכן נעשה.

העוררת מנסה לתמוך את טענותיה בפסהייד שניתן בעניין דור אנרגיה, ואולם אין בן כדי לסייע לה. באותו עניין דובר על מקרה שבו העירייה ידעה באופן פוזיטיבי על קיומו של מחזיק אחר, בעוד במקרה שלפנינו אין מדובר בידיעה של העירייה, אלא בטענה של העוררת אשר לא הוכחח, ואף לא נמסרה בעניינה הודעה במועד כמצופה. כך שלטענת המשיב אין רלוונטיות לאמור בפסייד הזה לענייננו.

דיוו והכרעה

.6

7

.8

9

.0

.1

.2

דין הערר להתקבל.

השאלה שעמדה להכרעתנו היא מי ראוי להירשם כמחציק בנכס הנדון ביחס לתקופה שבין 8 ועד 4.3.2021, והאם נכון לקבל את עמדת חמשיב לפיה העוררת היא בעלת הויקה הקרובה והמחזיקה של הנכס מכוח זיקת בעלות.

המשיב טוען בהליך שלפנינו כי מאתר ולפי רישומי שומת העירייה העוררת הנה בעלת הוכיות בנכס, עליה לשאת בחיוב הנטען. העוררת טוענת מנגד כי הרישום בעירייה אמור היה להיות מוטל על חברת שאשועה אחזקות בע"מ, שכן חיא המתויקה בנכס מכוח תוזה החל מיום 29.4.2010 (יום חתימת הווה השכירות) ועד 4.3.2021 (חיום בו נטען שחבי שאשועה אחזקות בע"מ פינתה את הנכס), וכן מכוח הקביעות שעוגנו בפסייד שניתן בביהמייש לענייני משפחה.

שאלה נוספת שעלינו לבתון מכורח הנסיבות, היא האם יש באסמכתאות והראיות שהוצגו בפנינו כדי לעמוד ברף הראיות הנדרש כדי לבסס טענת אינני מחזיק, והאם יש להכיר בחבות המס שנצברה על שמה שנקבע כי החבות של העוררת בארנונה צמחה על רקע תכלית סעיף 324-326 לעניין חובת בעל נכס שחדל מלהתזיק בפועל את הנכס.

ראוי להביא תחילה את לשון סעיף 325 וסעי 326 לפקודת העיריות [נוסת חדש], שכותרתו

ייהארנונה בחדילת בעלות או התזקהיי:

''חדל אדם ביום מן הימים להיות בעלם או מהזיקס של קרקע או של בנין שהוא חב עליהם בארנונה לפי הוראות הפקודה, ימסור הוא או נציגו הודעה על כך בכתב לעירייה ולאחר מכן לא יהיה חייב בשיעורי ארנונה נוספים; אין האמור גורע מחבותו בשיעורי הארנונה המגיעים מלפני מסיירת ההודעה. 'י

סעיף 326 לפקודת העיריות, קובע כדלקמן:

* נעשה אדט בעלו או מחזיקו של נכס שמשתלמת עליו ארנונה, יהא חייב בכל שיעורי הארנונה המגיעים ממנו לאחר שנעשה בעל או מחזיק של הנכט, אלא שאם היתה כאן מכירה או העברה חייבים המוכר או המעביר או נציגיהם - ואם היתה כאן השכרת לתקופה של שנה או יותר חייבים המשכיר או נציגו - למסור לעיריה הודעה על העסקה באמור, ובה יפרשו שמו של הקונה, הנעבר או השוכר; כל עוד לא ניתנה הודעה כאמור, יהיו המוכר, המעביר או המשכיר חייבים בארנונה שהקונה, הנעבר או השוכר היו חייבים לשלם ולא שילמו; בהשפרה לתקופה הקצרה משנה אחת, יהיה המשכיר חייב בארנונה. ‏

סעיף 325 לפקודת העירייה קובע כי העירייה רשאית להטיל ארנונה על נישום שחדל מלהחזיק בנכס, כל עוד לא נמסרה מטעמו חודעה בכתב על הפסקת הבעלות או התוקה בנכס.

7

.3

.4

5

.6

.7

.8

9

.0

.1

.2

סעיף 326 לפקודת העיריות קובע, כי הארנונה מוטלת על מי שנעשה הבעלים או המהולק, ואף מטיל חובה על הבעלים או המחאיק של הנכס, שמכר או העביר את התזקה בנכט, למסור לעירייה הודעה בכתב על מהות העסקה והצדדים לה.

ראי/ה לעניין אה ברס 867/06 מנהלת הארנונה בעיריית חיפה נ' דור אנרגיה (1988) בע"מ (פורסם בנבו).

כלל ידוע הוא כי על נישום מוטלת חובה אקטיבית להודיע לרשות מקומית על חדילתו מבעלות או מהחזקה בנכס, שאם לא כן, רשאית העירייה לחמשיך ולראות בנישוס גח כחייב בארנונה. מטרתו של ההסדר, כפי שמבוקש לפרשו בענייננו, הוא להקל בנטל המוטל על העירייה לגבות את המס מהנישוס.

החבות בארנונה על פי פקודת העיריות חלה על ייהמתציקיי, בהיותו בעל הזיקה הקרובה ביותר לנכס.

סעי 3 לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית), תשל"ו--1976, מקנה לועדה סמכות לדון בטענת נישום בהשגה כי הוא אינו המחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו2697 לפקודת העיריות.

עד כה, פרשנו את כללי חיסוד שתשובים לדיוננו, אולם ראוי לסלק תחילה אי בהירות שלטעמנו עולה מן האופן שבו מנתח המשיב את הראיות שהביאה העוררת לצורך ביסוס עמדתה.

מהביקורת שערכה העירייה הסיק חמשיב כי בנסיבות שנוצרו, היה על העוררת ליווס מתן הודעה על החלפת מחציקים, ומשלא עשתה כך, יש לראות בה כחליבת ברירת מחדל - מכות הוראות התוק שהוכרנו לעיל, ועל רקע התכלית שבבסיסן.

חמשיב גס בדעה כי הועדה נעדרת סמכות עניינית להכריע בסכסוך ייאזרתייי בעל מאפיינים משפתתיים. מקו הטיעון שהמשיב נקט בו בהליך דנן עולה כי כוונתו בטענה המקדמית היאז, שאל לועדה להתערב בסכסוך פעיל וספציפי בין צדדים ניציס, בנוגע לשאלת האחריות על ניחול נכס יימשפחתליי, טעמנו אין מניעה מלדון בטוגיית בירור והות מחזיק בנכס מבתינה עובדתית גס כאשר מתנחל סכסוך רכושי מקביל בין אותם צדדים.

כלומר, המשיב שב וטען בהליך הנדון כי כל עוד מתקיים טכסוך רכושי בערכאות בין צדדים למחלוקת, אין וה יהיה ראוי שהועדה תתערב בסכסוך, ואל לנו לגוור מתוך ההליך האחר מטקנות לשאלות שנדונות בענייננו. לגישת חמשיב, כל עוד קיימת מחלוקת בין צדדים ניציס לגבי האחריות לתשלום הוב ארנונה, ראוי לחיצמד לקביעה של הגורם המנהלי באשר לקביעת והותו של בעל חזיקה הקרובה לנכס על פי ראותו ו/או פירושו את העובדות בשטת.

עיוןן במכלול הראיות שחוגשו לתיק, מלמד שהמתלוקת אשר נדונח בין העוררת ומר שאשועה בערכאות לא עסקה כלל בשאלח מי הוא המחזיק בנכס הנדון, ועל מי ראוי לחטיל את האחריות על תשלום הוצאות ומיסים שנובעים מהפעלת ייהמושבריי ומהשימוש, שלגביו אין עוררין שהוא ניתן תחילה לצדדי גי מכוח פסייד חלוט.

לו חיינו למדים כי קיימת מחלוקת כנה ואמיתית שמתוכה קיים קושי לאתר את זחותו של האחראי לניהול ואחוּקה של הנכס, מתוך שני מחויקיס פוטנציאליים (על פי לשונו של בייב המשיב) בתור סוגיה פרשנית, יתכן, ורק בנסיבות אלו בלבד, היח מקום להיוהר מהסקת

7

.3

.%

5

.6

.7

.8

9

100

מסקנות ביחס לאחריותו של צד כזה או אחר לחוב הארנונה הנדון, בנטייה להיצמד לפירוש ברירת המחדל של חהוק שמעדיף וודאות, יציבות וביטתון בגביית המס כמצוות המחוקק.

לא וח המקרה בענייננו. מעיון באסמכתאות שהוצגו לפנינו עולה תמונה עובדתית ברורת לפיה העוררת עשתה כל שביכולתה כדי לאכוף את פסייד שניתן, על יסוד הסכמות אופרטיביות לעתיד, באשר לאופן שבו ינוהל הנכס שנמצא אז בלב סכסוך בינאישי, שכללו הוראות מדויקות ביחס למספר תרתישים אפשריים שאת התרתשותס צפו בעת מתן פסייד.

המחלוקת שבפנינו היא פועל יוצא של ההסכמות שגובשו וייושמו בהתאם לפטייד הנטען, ושנושא הפרתן של אותן הסכמות היא וו שמחוצ לגבולות סמכותנו. בנסיבות העניין, לא ניתן היה שלא להתרשם מתוך מאמציה של העוררת לנסות ולאכוף את הסכמות נשוא פסייד על בן ווגה לשעבר כי בשורה התחתונה - היא איננח וו שמחציקה בפועל בנכס, לא ביחטי לתקופה המדוברת, ולא במועד כלשהו לפני כן.

גס אס הטכטוך המדובר בין הצדדים, כפי שהוא מצטייר מתוך כתבי הטענות שהוצגו בערכאות, תורג לכאורה משאלת הארנונה שעומדת להכרעה בפנינו, ואיננו סבורים שקביעה זו אכן נכונה או תקפה לענייננו, אין וה אומר שלא ניתן היה ללמוד ממנו על והותו של המחויק בנכט שבענייננו.

לא מצאנו בפרוטוקולים או בכתבי הטענות שהוגשו בהליכים שתוארו בפנינו הסתייגות או הכחשה כלשהי של מי מחצדדים לעצם שאלת החזקה בנכס נשוא הערר. גם אין עדות לקיומה של הסתייגות מההסכמה שקיבלה תוקף של פסייד לפיה החוקה בנכס ניתנה למר שאשועה אסף.

לפוכך, הישענות המשיב על העמדה לפיה די בעובדה שקיים סכסוך בין צדדים ניציס כדי ליטול מאתנו את סמכות ההכרעה לגבי שאלת מיחו מחויק בנכס, אין די בה, ומכאן שאנו דוחים את הטענה כי די בקיומו של חליך אוּרחי פעלל בין העוררת עם צדדי גי כי לבסס ויקת ייברירת מחדליי דווקא לחובתה, רק בשל היותה הבעלים הרשום.

ואת ועוד; חמשיב בחר לנחל את ההליך שבפנינו גם לאחר שכבר נתשף לכתב תביעה שהגישה העוררת ביום 22.4.2018 לביהמייש לענייני משפחה, אשר מתוכו עולה בבירור כל העוררת משוועת לסעד אופרטיבי שעניינו אכיפת התיוב על מר שאשועה, במטרה להביא אותו לשלם חובות ארנונה שהאחרון צבר עייש התאגיד, שנרשם כמחויק ושמניותיו רשומות, לפי הנטען, על שס אימו של מר שאשועה.

במהלך דיון ההוכחות כיוון המשיב בתקירתו לשאלות שנועדו למעשה לבסס עובדה שאינה כלל במחלוקת, והיא שהעוררת רשומה כבעלים של הנכס. הקירה זו התעלמה מן העובדה שהעוררת מסרה כבר לעיוננו נתונים עובדתיים ועדכנייס שהיו אמורים לעורר אצל חמשיב ספיקות ממשייס באשר להחלטת מנהל הארנונה לראות בעוררת מחזיקה יחידה ובלעדית בנכס.

.כמו כן, במהלך מתן עדותה, העוררת לא נשאלה על דבר אחד שיכול לקשור את העוררת עס

הנעשה בנכס ו/או עס התכולה שצולמה ושהעידה על כך שהשימוש בנכס אינו על ידה, ולכן גרסתה של העוררת לא קועקעה במישור העובדתי.

1. המשיב תלה את יהבו על כך שהעוררת לא טרחה להודיע למשיב ייבזמן אמתיי על עוּיבתס

של צדדי גי את הנכס טרם הפינוי בפועל, פינוי שתועד על ידי העוררת ביום 4.3.2021. אולם כל הראיות והאסמכתאות שהוצגו בפנינו מובילות למסקנה כי העוררת לא החציקה בנכס במועדים הרלבנטיים, ולכן לא ראתה לנכון לפנות מלכתחילה בהודעה לעירייה על החלפת מתזיקים, וכי הפעם הראשונה שהעוררת ימח פנייה, היה רק כשלמדה מהעירייח על קיומו של החוב בדיעבד.

2 פי רישומי השומה, העוררת היא אכן בעלת הנכס הרשומה. העוררת לא הכחישה את דבר היותה בעלת הנכס אולם העוררת שבה וטענה בפנינו כי חנסיבות הובילו אותה לכך שלא נמסרה לה התוקה ולכן לא חיה מקום לראות בה בעלת הויקה הקרובה ביותר לנכס.

3. העוררת מפנה לפסייד שניתן בביהמייש שמתוכו למדים כי ההסכמות שגובשו בין העוררת

לבין צדדי גי לעניין הנכס שבנדון, מעוגנות חיטב בפסייד /משקף על פניו הסדר מפורט לפיו החוקה בנכס שנמסרה לצדדי גי לא צמחה יש מאין, אלא נשענה על הצהרות מפורשות שהצדדים הצחירו מפורשות לפרוטוקול, והן כולן באות לידי ביטוי בגוף פסייד:

''כל ההוצאות מכל מן וסיוג הנובעות מהשימוש בחנות, ישולמו על ידי החברה באמצעותו/ת מנוהלת החנות. התובע (מר אסף שאשועה) *היה אחראי שאותו עסק או חברה ישלמו התשלומים בגין השימוש ולוודא את חילופי המחזיקים, ככל שיהיו, בעיריית ת''א והספקים למיניהם' (עמי 4 שורות 29-31).

4. ואת ועוד, ביום 24.9.2010 נכרת חוצה שכירות בין העוררת לצד גי לפיו החל מיום כריתת

החווה (24/9/2010) ועד ליום 4.3.2021 (מועד מסירת החזקה לעוררת) חבי שאשועה בע"מ היא מחויקת הנכס בפועל, ולכן חיה על המשיב לקחת ואת בהשבון במהלך גיבוש עמדתו באשר לרישום והות המחויק בעת שמצא את הנכס סגור.

5. העוררת אף הציגה לעיוננו שורה של פניות ומכתבים שנשלחו מטעמה אל בייכ שאשועה

בע"מ, לטובת השגת הסכמה לפינוי הנכס, שכאמור הושכר בהסכם שכירות שנשען על להסכמות שקיבלו תוקף של פסייד.

6.חרף כל המטסמכים והראיות שהציגו תמונה ברורה, נותר המשיב בעמדה כי אין באסמכתאות שהעוררת מסרה לעירייה כדי להעיד כי הטכסוך הוכרע בין העוררת לבין צדדי גי, כך שלמעשה בחר המשב יילהתרחקי מוירת מחלוקת שבה הבחין כי מתקיימים חילופי גרסאות אשר מקשה עליו יילתפוס צדיי.

7 בנסיבות אלו, סברנו שראוי גס לבחון האם יש בראיות ובאסמכתאות שהוגשו כדי להרים את הנטל הדרוש לבסס טענת ייאינני מחציק'י מצד העוררת.

8 פסייד שצרפה העוררת לכתב הערר, בנוגע לנכס שבנדון, נקבע כך:

ייכל התשלומים ו/או חלובים ו/או הוצאות ו/או מיסים הנובעים מהבעלות בזכויות בחנות, בשונה מאלו הנובעים מהשימוש, יתחלקו בין הצדדים בחלקים שווים עד להעברת הבעלות על שם הילדים. כל ההוצאות מכל ומן וסוג הנובעות מהשימוש בחנות, ישולמו על ידי החברה באמצעותו מנוהלתת החנות. התובע יהיה אחראי שאותו עסק או הברה

78

ישלמו את התשלומים בגין השימוש ולוודא את חילופי המחצזיקים, ככל שיהיו, בעיריית ת''א והספקים למיניהם.' (פסקה 10 לפסייד).

9. עוד נקבע באותו פסייד שניתן על יסוד הסכמות הצדדים למחלוקת סביב הנכס המדובר, כי:

''יהיה ולא ישלם התובע את התשלומים החודשיים (ככל שלא ישולמו שישה תשלומים ברצף), למעט מקרים של כוח עליון, יפנה התובעת את ההנות. החנות תושכר על ידי הצדדים במשותף לצד שלישי....".

0 תמיכה לגרסתה של העוררת, צורפה לתצהיר עדותה התלטה שיפוטית אחרת במסגרת פסייד שניתן בהליך אחר שבו נקטה העוררת, תהייס 37883-04-18 שבו עתרה לביטול הסכמות שקיבלו תוקף של פסייד, שכן לפי טענתה, התאגיד, שאשועה בע"מ, לא עמד בהתתייבויותיו והפר הסכמות מחייבות שהוטלו עליו מכוח פסהייד.

1, לעניין וה, ראוי לציין כי הגם שביהמייש שדן בהליך הנייל דחה את טענות העוררת וחותיר את ההסכמות בפסק הדין כפי שהן ניתנו במקור, עדיין, הוכח כי העוררת מעולם לא נותרה אדישה לסיטואציה הקשה שנוצרה, וכי היא פעלה לתפוס תזקה בנכס תוך ניסיון לכפות ואת באמצעות ביהמייש, אלא שלענייננו הדבר מהווה הוכחה לכך כי בתקופה הנטענת העוררת אכן לא החציקה בנכס.

2. ראוי לזכור בהקשר וה, כי במכתב העירייה מיום 22.3.2018 קיבל חמשיב את טענת העוררת

אשר נסמכה על החלטת פסייד שניתן בביהמייש לענייני משפחה והחליט בזמנו, גם אס באופן זמני, כי ההחוקה תיוותר על שס החברה, תוך שחרור העוררת מאחריות לחוב שנצבר עד לאותו מועד.

3. לא נעלמה מעיננו הטענה כל מבחינת המשיב, העוררת לא פעלה כפי שהעירליה ציפתה ממנה,

ולא טרחה לכאורה להמציא בומן אמת מסמכים נוספים כפי שהתבקשה, לרבות התלטה עדכנית של ביהמייש לעניין התוקה בנכס, אולם אנו סבורים שגם אס נכונה טענח וו לגבי מחדל העוררת, אין בעניין טכני וה כדי להוות שיקול מכריע לחובת העוררת.

4. ואת ועוד; העוררת הבהירה פעם אחר פעם כי היא נכונה לשתף פעולה עס חמשיב וביקשה

שתתבצענה ביקורות נוספות בנכס על מנת שיהיו בידיו נתונים שיוכיחו בבירור כי אין בידי העוררת גישה או השפעה על הפעילות במקום. על פי נראות המקום מתוך תמונות שהגישה העוררת, ושנלקחו ביומתה מבלי שהמשליב טרח לעשות כן מצדו, נראה היח בסבירות גבוהה שחשימוש בפועל נקשר לפעילות שצדדי גי ניחלו בנכס במשך שנים ללא הפרעה מצד העירייה.

5. פעילות מסחרית זו שנצפתה מהתמונות היא שהולידה ככל הנראה את חוב בארנונה, וחוב

ה הוא שלמעשה הביא את העירייה לנקוט בצעדי אכיפה ובנקייטת פעולות שתכליתן למנוע המשך מציאות שבה נכס מסחרי שמתוזק על ידי תאגיד, צובר חובות מס שוטפים, תוך חשש מנטישה ומהיעדר יכולת לבסס חוקה.

6. מתוך הומר הראיות שהוצג בפנינו, למדנו בסבירות גבוח כי התאגיד שהתזיק בנכס,

באמצעות מר שאשועה ששלט בחברה וכיוון את פעילותה, ניסה משלב מסוים ייליחנות מכל העולמות'י : גס להתנער מהסכם השכירות, גם לזנות את ההסכמות שניתנו על יסוד הצהרות

7%

מפורשות שקיבלו תוקף של פסייד, וגם לחמוק מלשלס תיוביס שוטפים שצמתו מאחריות חוזית שנטל על עצמו תוך תפיסת הזקה בנכס.

7 התקשר וּה, חשוב לחדגיש כי הגם שצדדי גי לא התייצבו לדיון הוכתות, ונמנעו מלהופיע בדיון קדם המשפט שאליו וומנו, ביום 2.12.2021 התקבלה במוכירות הועדה, גרסה בכתב של מר אסף שאשועה, שבה הודח כי ניתנה לו ייוכות ראשוניסיי בנכס כאמור אך חוא לא הפעיל את החנות ולא ניצל וכות זו.

8 מסגרת כתב טענות שהוגש בחתימתו, הכחיש מר שאשועה את גרסת העוררת וטען כי הוא לא הגורם שהפעיל את העסק, וכי הוא וה שפנח מלכתחילה אל העוררת בנושא על מנת שתדאג להפעיל את החנות מטעמה, ואף הוסיף וציין כי חברת שאשועה אחוקות בע"מ מעולם לא היתה שייכת לו.

9. לכתב טענות שחגיש מר שאשועה צורף כתב תביעה לביטול הסכם והעתק מפסייד שניתן

בתהייס 37883-04-18 (ביחמייש לענייני משפחה - ראשלייצ), וזאת בצירוף צילומי דפי התכתבויות טלפוניות שמתוכם לא ניתן ללמוד דבר וחצי דבר באשר לאמיתות גרסתו.

0. בהיעדר התייצבות מצד מר שאשועה בהליך שנוהל בפנינו, ומבלי שהוגש תצחיר מטעמו,

התקשינו לתת אמון בגרסתו זו שעל פניו, עומדת בסתירה עס תוכנס של המסמכים, הראיות והפרוטוקוליס שהגישה העוררת בנושא.

1 וד יובהר בהקשר וח, כי פסייד שדחה את עתירת העוררת שאותו צירף מר שאשועה לכתב טענות שהוגש מטעמו, לא תרם דבר לבירור המחלוקת בענייננו. מנימוקי פסייד עולה כי תביעת העוררת נדחתה רק משום שביחמייש הנכבד, שדן בתביעה לביטול ההסכם שנכרת ביניהם, סבר שהעוררת בחרה בסעד שאינו תואם את אופיו של ההליך שננקט על ידה, וגאת גם אס לוקחים בחשבון אפשרות שעילת התביעה תוכח במלואה.

2 מו כן, בהתחשב במכלול הראיות שהעוררת הציגה בפנינו בנוגע ליחסי הצדדים ולפעילות שנעשתה בנכס בכל התקופה שקדמה למועד היווצרות החוב השנוי במתלקות בארנונה, התרשמותנו מהימנעותו מלהתליצב לדיונים שאליהם צומן, ביחד עס העובדה שהתייחסותו לכל הנטען בנוגע לויקתו לנכס, לוקה בחסר, הנה דלה בפרטים ואינה נתמכת בראיות, היא שגרסתו מגמתית ואין לתת לח משקל של ממש.

3. ואת ועוד; דו"ח החקירה, כמו גס עדותו של חוקר התוא שהעיד מטעם חמשיב, גם הס אינם

תורמים דבר, אלא מגלים דווקא אולת יד מצד המשיב, שכן מעדות החוקר למדנו כי התוקר אף לא ניסה לתאם ביקורת עט מי מהצדדים טרם הגעתו, וגם לא ניסה ליצור קשר עס המחציק הרשום בעירייה, כך שמלבד תשיפת העובדה כי הנכס חיה סגור במועד הביקורת, אין בממצאי חמשיב כדי ללמדנו דבר על המהלוקת.

4. בנסיבות שבהן מתליט מנהל הארנונה לחשית באופן חד צדדי בתור אקט מנהלי חיוב על

מחויק קונסטרוקטיבי מכוח פירושו את העובדות בשטח, מצופה ממנו שיטרת יותר כדי לבסס עמדה שהיא לא יותר מאשר הנחה עובדתית לפי מיטב השפיטה.

5. תשוב גס לציין כי ההוקר, מר פו וברמן, בעת שנתקר, הודה בתשובותו כי הממצאים

והביקורת שערך במקום אינם תומכים בכלל באפשרות שהנכס ננטש על ידי המחזיק, אלא רק שהנכס נצפה כשהוא סגור, וזו הסיבה שלא נדרשה ביקורת נוספת.

6. היינו, גס החלופה האחרת מבתינה עובדתית, שיתכן והנכס ננטש על ידי צדדי ג', נדחתה

על ידי העד מטעם המשיב. כלומר, אם היה מקום לחנית שהנכס ננטש, היה מן הסתם אפשרי היה לקבוע כי העוררת אתראית לתוב בהיותה בעלים פורמלי, אולם משחלופה זו נשללח על ידי החוקר במהלך עדותו, מצאנו בעדותו תמיכה דווקא בגרסת העוררת.

7 בהקשר וּה, צודקת העוררת בטענה שהועלתה בסיכומיה, לפיה חמשיב לא עשה כל מאמ\;

שלא לומר מאמצ מיוחד, לבירור והות המחציק בפועל, בייחוד בסמוך לאחר שהחל להיווצר חוב ארנונה משמעותי. בנסיבות העניין, נדמה שהעירייה בחרה ייבדרך הקלהיי מבתינתה, ובתחרה להטיל את חיוב על העוררת דרך האפיק המנהלי, ללא כל בירור עובדתי של ממש ומבלי שנערכה תקירה מעמיקה לגבי השאלה האם אכן נעשה בנכס חילוף מחזיקים והאם יש בנכס דבר כלשהו שקושר אותה לתכולה שנצפתה.

8. יתרה מצו; גס כאשר כבר חיח ברור כי על רקע ראיות שהגישה העוררת, שהראו כי אין לה

כל קשר לנעשה בחנות, גם אז, כפי שנטען, בחר המשיב שלא לנקוט ביומה ובחר להסתפק בעריכת ביקורת בודדת בתאריך 14.1.2019, ללא כל התייחטות לציוד ולתכולה שהושארו בנכס ושמהס ניתן היה לכל הפחות להיווכת שהנכט אינו ריק וחוא לא נטוש.

9 התקשר וה יש להדגיש כי בעוד החליך מתנהל, ועוד בטרם ההל שלב ההוכתות, יומה העוררת פנייה לועדה ועדכנה כי לאחר דין ודברים שניהלה עס מר שאשועה, הביאה העוררת לכך שהחזקה בנכס תימסר לה, תוך שהיא מצרפת העתקים מהתכתבות ענפה שניהלה העוררת לכאורה עס מר שאשועה, שמוכיחה כי השניים נערכו מבעוד מועד וביצעו את ההחלפה בתיאום, ורק לאתר שניתנה לה מפתח וגישה, באופן שמוכיח כי הנכס אכן הותוק עד לאותו מועד על ידי צדדי גי ביחד ולחוד.

0. חיינו, גס כאשר נחשף המשליב לראיות העוררת, ואפילו שהיה בידו האפשרות לבחון מחדש

את עמדתו על רקע החומר הנוסף שהוגש ערב דיון ההוכחות, בחר המשיב להיצמד לגרסתו המקורית ולנהל את ההליך עד לקבלת הכרעה, כאשר מבחינה ראייתית, ידו על התחתונה וכי מלבד חיתלות בהיות העוררת הבעלים הפורמלי, לא הצליח המשיב להראות כל היגיון בגרסתו, ולא צירף בדל ראייה שמצדיק מדוע יש לראות דווקא בעוררת בעלת הויקה הקרובה ביותר.

1. בנסיבות העניין, הרינו לקבוע כי החלטת המשיב על החלפת מחזיקים החל מיום 22.3.2018

ניתנה באורח שרירותי, ללא כל ביסוט ועל כן יש לבטלה, תוך הטלת התיוב בגין חוב הארנונה הנטען שנצבר על צדדי גי ביחד ולתוד וזאת עד למועד שבו עודכן המשיב על החלפת מחזיקים בהודעה שהגישה העוררת מיום 14.6.2021.

טענות סף וצירוף צד ג' כצד להליך

2. החלטה בדבר צירופס של צדדי גי כצדדיס להליך דנן, אינח דבר של מה בכך, אולם על רקע

תיקון חקיקה של סדרי הדין שנוהגיס בוועדת ערר, שנכנס לתוקף בחודש מאי 2022, נדמה שנסללה בפנינו הדרך הן מבחינה דיונית והן מבחינה מהותית להרתיב את גבולות התערבותנו ביחס למחלוקת דנן, לא כל שכן על רקע סכסוך בין צדדים להסכם שכירות שבמהותו הנו בירור והותו של מחזיק בנכס נשוא הערר.

3. התיקון, על ידי חוספת סעיף 9א תקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)

(סדרי דין בועדת ערר), תשל"ו-1977, שנושא את הכותרת ייצירוף משיב נוסף", מסדיר את האופן שבו ניתן ליווס זימונו וצירופו של מתדיין נוסף בהליך המתקיים בפני הועדה, וחכל בתנאי שהדבר דרוש לשם הכרעה בערר.

4. הכללים והעקרונות המצדיקיס מתן החלטה על צירופיס של צדדים שלישיים להליך הנס

בין היתר: התכלית של ייעול ההתדיינות, ריכוז כל הראיות והעובדות הנוגעים לנכס מסוים

תחת קורת גג דיונית אחת, היכולת להצליב בין גרסאות סותרות והצורך באימותן של אותן גרסאות מבחינה עובדתית וכמובן תסכון בהוצאות הכרוכות בניהול הליך נפרד נגד צד שלישי ובפיצול ההתדיינות להליכים נפרדים.

5 נסיבות הענלין, נעשו מספר ניסיונות להביא הן את מר שאשועה והן את חברת שאשועה בע"מ להתייצב לדיון שהם כרוכיס בו כבר מראשיתו, בייחוד בשים לב לעובדה שהתאגיד שהחציק בנכס, עוד בטרם הפך חדל פירעון, הפעיל בנכס עסק.

6 עד חשוב לזכור כי מר שאשועה, שנטל חלק פעיל בהליכים קודמים שהתקיימו בערכאות שונות מול העוררת, לא טען בשום מקום כי התאגיד, חברת שעשועה אתזקות בע"מ, שהתייצבה בהליך שהתנהל בביהמייש לענייני משפחה בראשון לציון, אינו קשור אליו, כפי שטען לפנינו. מר שאשועה בחר לטעון את לראשונה רק במסגרת ההליך שבפנינו חרף הראיות שהראו את ההיפך.

7. על כן, בחרנו שלא לתת אמון בגרסתו של מר שאשועה, ומצאנו שיש לחייב את מר שאשועה

אסף ת.ז. ********, וכן את חברת שעשועה אחזקות בע"מ, בתור המחציקים ביחד ולחוד בנכס ביחס לתקופה נשוא החוב הנטען בהליך צה.

8.אנו ערים לעובדה כי בכל הנוגע לצירופם של צדדי גי להליך דנן, עשתה הועדה כל שביכולתה על מנת לאפשר לצדדי ג' להשמיע את עמדתם אף בטרם תוקן ההוק והוספה תקנה פא לתקנות הרשויות המקומיות, ערר על קביעת ארנונה כללית (סדרי דין בוועדת ערר( (תיקון), התשפייב-2022, וכי ההחלטה על צירופם לערר גה ניתנה על יסוד הראיות הישירות והנסיבתיות אשר הראו כי התקיימה הצדקה לצרף את צדדי גי כמשיבים נוספים, וכי

החלטה דיונית וו ניתנה על פי העקרונות הפסיקתיים המקובלים אף בטרם נכנס התיקון

לתוקף.

9. לעניין טענת הסף לאיתור בהגשת הערר, המשיב טען כי יש לדחות את הערר בשל הגשת

כתב הערר באיחור כפי שקבוע בדין.

0 כך השיבה העוררת כי היא לא איחרה במועד הגשת ההשגה. העוררת טענה כי מעולם לא נשלחה לעיונה שומת ארנונה מפורטת ותקפה. פניות המשיב לעוררת היו בעניין החלפת המחזיקים וחשומה שחוטלה עליה, שלגביה קבענו שנעשתה ללא ביסוס וללא בחינה עובדתית ראויח, ולכן לא ראינו מקום לחידרש לטענת סף צו, אף לא בשלב גה של ההכרעה, בייחוד על רקע המסקנה כי העוררת לא ישבה בחיבוק ידיים ופעלה רבות על מנת להוכיח את גרסתה, מאמצים שלא נחסכו גס בעיצומו של ההליך ותוך כדי ניהולו בפנינו.

טוף דבר

1. מכל הטעמים שלעיל, אנו קובעים בהרכב קטוע ובהתאם להסכמת הצדדים, כי דון תיוב

שהוטל על העוררת להתבטל, ותהוג העוררת יש לרשום את צדדי גי כמתויקיט בנכס ובתור בעלי ההוב לגבי התקופה הנטענת ביחד ולחוד.

2 נסיבות אלו שבהן פעלה העוררת על מנת להביא את המשיב לתוור בו מהחלטתו לרשום

50

\ +

את העוררת כמחזיקה ובעלת הציקה הקרובה ביותר חרף הראלות שביססו מסקנה חלופית ואחרת - אנו פוסקים לעוררת הוצאות משפט בסך של 3,500 ₪ לתשלום על ידי המשיב.

ניתן היום בהעדר הצדדים .7 . 0% .21),

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניונים מנחליים, התשייט-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי המשפטו לעניינים מנחליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת +כות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וואת בתוך 45 ימים מיוט קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי

דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורקם החלטה גו באונר האינטרנט של המשיב.

/>

יו"ר: עו"ד אבי סטוקהולם כהן חבר;: על אהוד פלדמן

קלדנית : ענת לור

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית עררים מט': 140021893 3

2

שליד עיריית תא -- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: אודי ויינריב, כלכלן

חבר: עו"ד אהוד פלדמן

העוררת: המרכז לאומנות צעירה חברה לתועלת הציבור בע'ימ -נגד-

מנהל הארנונה בעיריית ת''א- יפו

החלטת

1. הקדמה וגדר המחלוקת

העוררת, הינה תאגיד הרשום כחברה לתועלת הציבור (חלייצ), המחציקה בנכס ברחוב

המנור 10 בתייא הרשום בספרי העירייה כנכס מט' 2000426326, בשטח של 766 מ"ר והמסווג כבניינים שאינם משמים למגורים.

הערר נסב בשאלת סלווג הנכס. העוררת מבקשת לסווגו בסיווג ייחדר עבודה של אמן ולחלופין בסיווג של ייבית מלאכהיי. יצוין כי בהשגתה של העוררת מיום 18.3.20 סדר טענותיה היה תפוך, דהלינו, כי הסיווג של בית מלאכה יינתן כסעד עיקרי ואילו הסיווג של חדר אמן יינתן כסעד חלופי.

המשלב מסווג את הנכטיט כבנייניס שאינם משמשים למגורים.

2. תיק הערר הראשון הוגש בחודש יולי 2020 בייחס לשנת 2020 ולבקשת הצדדים אוחדו

לתיק זה גם תיקי ערר לשנים 2021 ו2022.

3. בהשגתה, ביקשה העוררת לא רק לשנות את סיווג הארנונה, אלא גם לאחד ארבעה

נכטים נפרדים בנימוק המפורט בסעיף 6 להשגה: ''מאחר ומדובר בחדרי עבודה לאמנים, המצויים באותו מבנה, יש לאחד את הנכסים הפיזיים ולסווג את כלל השטח תחת נכס פיזי אחד, שיהיה זכאי לתעריף המדורג הקבוע לסיווג בתי מלאכה בצו הארנונה של העירייה.!י

4. בתשובתו מיום 25.5.20, קיבל המנהל את בקשת איתוד השטחים אך דחה את הבקשה

לסיווג של יימלאכה ותעשייהיי וגם את הטענה החלופית שבהשגה לסיווג חדר עבודה של אמן.

המשיב נסמך על ביקורת שנערכה מטעמו ביום 11.5.20 ועל בדיקות שביצע אודות המתתט, מהם עלה כי הפעילות הנעשית בנכס רתבה ואינה עולה כדי מלאכה ותעשייה ואינה מתאימה לתנאי ההגדרה של חדר עבודה אמן.

.10

.1

.12

מקור נורמטיבי

הגדרת חדר עבודה של אמן מפורטת בסעיף 3.3.18 של צו הארנונה כדלהלן:

''יחדר עבודה של אמן בתחום ציור, פיסול, צילום, וידאו ארט (סמל 896)

חדר עבודה של אמן יחויב לפי טבלת התעריפים בסעיף זה בהתקיים כל התנאים

המופרטים להלן במצטבר:

האמן עוסק בתחום הציור, הפיסול, הצילום, וידאו ארט בלבד.

המקום משמש את האמן בלבד בעבודתו.

עבודת האמן הינה עצמאית שוטפת ויום יומית.

יצירותיו אינן מהוות אמנות שימושית.

יצירותיו אינן מוכוונות או מוזמנות על ידי לקות מסוים.

המקום אינו משמש לתצוגה, הוראת אומנות, מכירה או שימוש מטחרי כלשהו.

םת

סיווג זה יינתן לאמן בגין נכס אחד בלבד''י.

בתי מלאכה הוסדרו בסעיף 3.3.1 לצו הארנונה אשר אינו כולל בתוכו הגדרה מללולית,

ולת ההערה כי: ''שטח מבנה בו מאוחסנים חומרי גלם בלבד המשמשים את אותו

בית מלאכה או את אותו מפעל תעשיה, יחויב אף הוא בתעריף זה'י.

ההתדיינות בפננו

מטעם העוררת ניתן תצחירה של הגבי ורדית גרוס, המנהלת את ייפרויקט הדגליי של העוררת, דהיינו, ''התכנית לאמנים ארטפורט תל אביב, שמטרתו להוות בית יצירתי, פתוח ותומך לאמנים מתחילים השואפים לפלט את דרכם באופנים חדשים, תוך קבלת סיוע מקצועי ובלבלייי (טעיף 2 לכתב הערר וסעיף 4 לתצהלר).

מטעט המשיב הוגש תצהירו של חוקר החוץ מר אופיר טווילי, אשר ערך ביקורת בנכס ביום 11.5.20 והגיש דוח ביקורת, לו צירף תצלומים וכן פלט מתוך אתר חבית המקוון של העוררת.

בישיבת ההוכחות מיום 31.5.21 נחקרו מצהירי הצדדים, הצדדים הגישו סיכומים.

העוררת הדגישה בסיכומיח כי בנכס לא מבוצעת פעילות מטחרית, כי בנכט פעילים מדי שנה כ-8 אמנים, כאשר כל אמן מקבל חדר עבודה אישי, הפתוח עבורו כל שעות היממה, וכי הזכויות הקנייניות הנובעות מהפרויקטים של האמנים נשארים בבעלות האמנים בלבד.

כאמור לעיל, בסיכומיה טוענת העוררת, כי לחלופין, יש לסווג את הנכס בטיווג מלאכה, שכן מרכז הכובד של הפעילות המתבצעת בנכס נוטה יותר לכיוון של מלאכה מאשר לסיווג השיורי, לפיו סוג הנכס, כלומר ייבניינים שאינם משמים למגוריטיי.

נראה כי בסעיף 19 לסיכומי העוררת נפלה טעות והכוונה הייתה להמשיך בקו של בקשה עיקרית לסיווג של חדר אמן ולחלופין מלאכה.

המשיב, בסיכומיו, הבהיר כי העוררת אינה עומדת הכל התנאים המצטברים שבהגדרת חדר אמן וכי אין בטיט לסווגו כבית מלאכה. ומכל מקום, העוררת לא הרימה את הנטל חהמותר עליה להוכיח את טענותיה שבכתב הערר.

דיון והכרעה

מחומר הראלות שהוצג בפנינו לצד ניתות ההגדרות שבדין לסיווג של ייחדר עבודה של

אומןיי, או לחלופין של ייבית מלאכהיי, מצאנו כי יש לדחות את הערר ולקבל את עמדת המשיב.

הובהר בפנינו כי העוררת הינה חברה לתועלת הציבור הממומנת ע"י קרן אריסון.

העוררת מקיימת בנכס הנדון פעילות תחת המותג ארטפורט. כאמור לעיל: ייפרויקט הדגל של ארטפורט הינו תכנית רזידנסיי' לאמנים. הפרויקט הנל מכונה 'ארטפורט תל אביביי.

.3

14

.5

.6

.17

.8

9

.0

באתר הבית של העוררת, כפי שצולם והוגש בפנינו מתוארת כלל פעילותה של העוררת :

''מרכז האמנות העכשווית ארטפורט הוקם בשנת 2011 מתוך אמונה שלאמנים ולאמנות יש תפקיד מחולל שינוי חיובי בחברה, במטרה להוות בית לאמנים בשלבים משמעותיים בהתפתחותם המקצועית, לקיים סביבה מאפשרת ותומכת ליצירת אמנות חדשה. ארטפורט פועל ללא מטרות רווח לקידום וטיפוח האמנות העכשווית בישראל ובליבו תכנית רזידנסי לאמנים מהאר> ומחו''ל. לצד הרזידנסי פועלת גלריה ובה פעילות ענפה הכוללת יריד ספרי אמן שנתי, תערוכות, מפגשי אמן, סדנאות מקצועיות, קבוצות קריאה, הקרנות ועוד, במטרה לפעול להשמעת קולם של אמנים וחיזוק קהילת האמנים המקומית.

תוכנית הרזידנסי הישראלית נמשכת כשנה ומתחילה מדי ספטמבר. התכנית פתוחה לאמנים פלסטיים בשלבים שונים של הקריירה שלהם דרך קול קורא המתפרטם אחת לשנה. התוכנית הבינלאומית היא בהזמנה ודרך קולות קוראים המפורטמים על ידי תוכניות רזידנטי מובילות ברחבי העולם עימן יש לנו תוכניות חילופין.

ארטפורט נוסד ביוזמתו של ג'ייסון אריטון, יו''ר הקרן המשפחתית ע'יש תד אריסון והוא פועל בתמיכתה המלאה של הקרן. ארטפורט ממשיך את הפעילות הענפה של משפחת אריטון ביוזמה ובתמיכה בפרויקטים מובילים בתחום התרבות והאמנות באר ובארה/ב'י.

המצהירה מטעם העוררת הגבי ורדית גרוט נתקרה ביחס לפרסומים שבאתר הבית והשלימה את התמונה המלאה בצורה מרשימה ואמינה.

מתברר כי בשנת מתן עדותה (2021), פנו כ - 200 אמנים ישראלים ונוסף עליחט אמנים מתוייל, במטרה להתקבל לפרוייקט. האמנים שמתקבלים, מקבלים מלגת קיום חודשית בסך של 5000 ₪, המטרה לסייע להם להתפנות בעיקר בכל הקשור לעבודת האמנות שלהם. לפעמים אף ניתנת תמיכה נוספת בהפקת הפרויקט. חדר העבודה עצמו עומד לרשות האמן, בלא דרישות כספיות ממנו. מעת לעת נערכים סדנאות שהאמנים עושים בעצמם ולעיתים מצרפים גם אמנים מבחו\.

לעניין הגלריה, הבחירת הגבי גרוס כי הגלריה משמשת בעיקר את אמני התכנית ובוגרי התכנית, אך מתקיימות בה גס הרצאות או הקרנות הקשורות לנושא התערוכה.

בירדיס מוכרים האמנים את יצירותיהם.

קיימת גם תכנית בינייל ליוצריס ולאמנים מחוייל.

העוררת מעסיקה שתי עובדות במשרה מלאה, עובדת אחת ב80% משרה ועובדת אחת (של הגלריה) ב50% משרה.

נמצאנו למדים כי תכנית ‏ ירזידנסייי המופעלת בנכס במסגרת כלל פעילויות ייארטפורטיי, הינה תכנית חינוכית הכוללת סדנאות ומעניקה ייכלים שלא לומדים בביייט לאמנותיי, אם כי אין עבודת גמר, פעילות אשר אינה מתלישבת עס הסיווג של חדר אמן.

בנכס קיימת גלריה בה מוצגות תערוכות משתנות, דהיינו פעילות שגם היא אינה מתיישבת עס הגדרת חדר אמן.

עוד בטרט כניטה לששת התנאים המצטברים להתקיימות חדר עבודה של אמן, דורשת ההגדרה קיומו של ייחדריי בה בשעה שהנכס הינו מתחם בשטח כולל של 786 מ"ר ובו בין היתר גלריה, חללים משותפים, משרדי ההנהלה של העוררת, וחללי סטודיו. פער גדול מאוד, על פניו, בין העומד מאחורי חדר עבודה של אמן לבין המתחם של העוררת.

כמו כן - ועדיין בטרם כניסה לששת התנאים המצטברים - ההגדרה של חדר עבודה של אמן מחייבת תחום עיסוק בסוגי אמנות של אחד או יותר מן התחומים הבאים:

ציור, פיסול, צילום, ווידאו ארט. בעניין וּה הרי גס ההגבלה שבתת טעיף 1, חוזרת ומדגישה כי על האמן לעסוק בתחוט הציור, הפיסול, הצילום, וידאו ארט בלבד.

.1

.2

.3

4

.5

.6

7

למרות האמור לעיל, העוררת לא הגבילה את תכנית יירוידנסייי אך ורק לתחומי האמנות הנייל, אלא פתחה את התכנית לאמנים, על מנת שיוכלו ילהתרכז בעיקר לעבודת האמנות שלהסיי, כפי שהעידה הגברת גרוס בלא שצמצמה את תחומי עיסוקס.

ההגבלה השנייה שבצו הארנונה הינה: 'יהמקוס משמש את האמן בלבד בעבודתויי, בעוד הנכס מוחזק ע"י העוררת, שהינה תאגיד ואינה אמן, ומשמש אותה לפעילויות נוספות כגון יריד ספקי אמן, תערוכות, מפגשי אמן, סדנאות מקצועיות, הקרנות ופעילות שעניינה להשמיע קולם של אמנים וחיווק קחילת האמנות המקומית.

כך גם ההגבלה כי המקום ישמש את האמן בלבד בעבודתו, אינה מתיישבת עם אופל פעילות פרויקט יירוידנסייי, אשר עוטק באירוח אמנים המתתלפים מדי שנה, וכן אירוח אמנים מתוייל לתקופות קצרות בשעה שהצו קובע כי אמן טפציפי משתמש בחדר עבודה ספציפי.

האמנים עושים שימוש בחלקיו השונים של הנכס, הכוללים שטחים מסוגים שונים ובהם עובדים בשכר של העוררת, כל עובד בתפקידו, כפי שהעידה הגבי גרוס.

ההגבלה השלישית שבצו הארנונה הינה כי 'יעבודת האמן הינה עצמאית, שוטפת, ויום *ומית'י. מצב הדבריט כפי שהוצג בפנינו וכמתואר לעיל, אינו עומד בתנאי הגבלה וו ובפרט לנוכח תמחיל האמנים מהארצ ומחוייל ועובדי העוררת, המתערבבים בנכס כולו.

ההגבלה הרביעית הינה כי יצירות האמנות אינן מהוות אמנות שימושית. על העוררת היה להבהיר ולפרט כי יצירות האמנות אינן מהוות אמנות שימושית, דחיינו, פריט המעוצב באופן אמנותי, אך בעיקרו נועד לשימוש, דוגמת תכשיט, בגד, רחיט וכדומה.

ההגבלה החמישית הינה כי יצירות האמן 'יאינן מכוונות או מוזמנות ע''י לקוח מסויםיי. בסעיף 10 לטיכומי העוררת נאמר: ייככל שאמן מוכר את יצירתו הוא עושת זאת באופן אישי ופרטי, וההכנסה ממכירת היצירה לא מגיעה כלל לעוררתיי, שמע מיניה, כי הפעילות חורגת מן ההגבלה הנייל.

ההגבלה השישית חינה כי ייהמקום אינו משמש לתצוגה, הוראת אמנות, מכירה, או שימוש מסחרי כלשהויי. פעילות העוררת בכלל, ותכנית רזידנסי בפרט, עומדת בסתירה מוחלטת להגבלה השישית חנייל ולא נחזור ונפרט, אחד לאחד את כל שפירטנו לעיל, כפעולות החורגות מן ההגבלה הנייל.

לטענתה החלופית של העוררת, יש לסווג את הנכס בסיווג בתי מלאכה. לשיטתה יילא יכול לחיות חולק כי מרכז הכובד של הפעילות המתבצעת בנכס נוטח יותר לכיוון של מלאכה מאשר לסיווג חשיורי הקיים בצו הארנונה לפיו סווג הנכס ע"י המשיביי (סעיף 2 לסיכומי העוררת).

שני הצדדים הפנו בסיכומיהס לשני פסקי דין של בית המשפט העליון, האחד, בריים 9 מגנהל הארנונה של עיריית תא נ' מישל מרסייה בע''מ, והשני, עעיימ 2503/13 זהר נ' עיריית ירושלים, שניהם פורסמו בנבו.

בפרשת והר עמדה להכרעה השאלה האם מכבסתו של העורר הר היא בגדר ''מלאכה'י או בגדר שירותים.

כבי השופט מזוז תוחס סיווג של יימלאכחיי, כסיווג אשר יש בו שילוב בין מאפייני תעשייה למאפייני שירותים. ''מחד גיסא, בתי מלאכה לסוגיהם, מאופיינים במרכיב 'ישירותייי של מתן שירות מקצועי ללקוח קונקרטי, המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי. מאידך כיסא, השירות שניתן בבית המלאבה, הוא בעל מאפיין '/תעשייתייי, במובן של עבודת כפיים המתבצעת באמצעות פועלים ועובדי כפים מקצועיים (י/צווארון בחולי'), ולא ע'יי פקידים ובעלי מקצועות חופשים (''צוואדון לבן')י.

העולה מן הדבריט כי עבודת המלאכה הינה מתן שירות מקצועי ללקוח מסוים המגיע לבית המלאכה לקבלת שירות מקצועי, דהיינו החיפך הגמור מיצירותיו של האמן, בחדר עבודתו, אשר אינן יכולות לחיות יימכוונות או מוזמנות ע"י לקות מסוים'י.

נמצא, אפוא, כי לא רק שהנכס איננו בית מלאכה, מזּה וגם אינו חדר עבודה של אמן, מוח, אלא שהעוררת מבקשת סעדים חלופיים כאשר כל סעד מחייב הצגת תשתית עובדתית הפוכה, דבר אשר לא ייתכן לטעון בכתב טענות אחד.

8. העיון בפסק דינו של כבי השופט רובינשטיין בעניין מישל מרסייה (מספרה שהוכרה

בסיווג של בית מלאכה) יש בו כדי להבהיר את מאפייני בתי המלאכה שאליהם נשא הדין את עיניו, בבואו להקל עמהם בחיוב הארנונה, להבדיל מפעילותה של העוררת.

להלן סעיף כייט, בשלמותו, מפסק הדין: ''יתכן, כי בבסיס ההקלה בארנונה לה זוכים בתי מלאכה טמון - במידה רבה - יסוד סוציאלי. באופן מסורתי מתח הרווחים שסיפקו בתי המלאכה לבעליהם היה נמוך. בתי המלאכה היו מקומות פשוטים ונעדרי תחכום טכנולוגי (מה שמכנים בימינו 6601 10 ), שהיקף הכנסותיהם היה נמוך. בעליהם התפרנסו, בדרך כלל לא ברווח רב, מיגיע כפיהם. יחד עם זאת, סיפקו שירות חיוני לציבור, שהרי כל אדם זקוק היה מעת לעת לתספורת, לתפירה או להטלאת בגדיו או לתיקון נעליו ולעתים לתפירתן. משכך, מהטעם הסוציאלי של שיוכם המסורתי של בעלי המלאכה והרצון לאפשר להם להמשיך ולהתפרנס, יחד עם ההבנה כי הס מספקים שירות חיוני לציבור, שרצוי שיהיה נגיש ומצוי גם בשכונות מגורים - ניתנה ההקלה בתשלום הארנונה''.

9. העוררת אינה עוסקת במתן שירות מקצועי ללקוח מסוים, הפעילות אינה ניתנת

באמצעות עובדי כפיים מקצועיים, אין בפעילותה יסודות סוציאליים, אין בפעילותה צורך לשטח נכס גדול לשם הצבת מכונות, אין בפעילותה של העוררת מתן שירותים חיוניים הנדרשים לתושבי הסביבה. ברור ונעלה מכל ספק כי העוררת פועלת בתחום האמנות באמצעות המתארחיסם במסגרת תכנית יירזידנסייי, המקנה להם מלגה לצורך התפנותס לתחום האמנות.

0. אשר על כן דין הערר להידחות. בנסיבות העניין ואופייה של העוררת כחברה לתועלת

הציבור, לא מצאנו לנכון לחייב את העוררת בהוצאות.

ניתן בהעדר הצדדיסם היום 19.9.2022.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי המשפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב)

לתקנות בתי המשפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים ואת בתוך 45 ימים מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אהנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו-1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט שלמשיב.

) / "

2 של ]5 ]

יו"ר: עו"ד העוט חבר: אודי ויינריב, כלכלן חבר: עו"ד אהוד פלדמן

קלדנית : ענת לו

ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס': 140020499 שליד עיריית ת''א -- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד יהושע דויטש

חבר: אודי ויינריב, כלכלן

חבר: עו"ד אחוד פלדמן

העוררת: א.ד.א אינפורמטיקה דטה אינטגריישן בע'יימ -נגד-

מנהל הארנונה בעיריית ת'/א- יפו

החלטת

1. הקדמה וגדר המחלוקת

העוררת מחזיקה בנכסים המצולים ברחוב 2184, קריית עתידים, בניין 8, קומה 29, תל

אביב, והרשומיס בספרי העירייה כנכסים מספר 2000396872, ו-2000401869 בשטח כולל של 1550 מ"ר המסווגים כבניינים שאינם משמשים למגורים.

הערר נסב בשאלת סיווג הנכסיט. העוררת מבקשת לסווג את הנכסים כבית תכנה לפי סי 3.3.3 לצו הארנונה, והמשיב מטווג את הנכסים, כמפורט לעיל.

2. הערר דנו מתייחס לשנת 2019 בלבד.

3 יצוין כי העוררת מחציקה בנכס מאצ יום 13.10.13, תחת טיווג של בית תכנח, כפי שסווגו נכסיה הקודמים כבר משנת 2003.

לאחר שהעוררת עברה לנכסיה דהיום, בשלהי שנת 2013, ביקש המשיב לשנות את הסיווג למשרדים והעוררת בקשה להמשיך בסיווג של בתי תכנה. המחלוקת שבין הצדדים באה על פתרונה, בעקבות התדיינות בפני וועדת ערר, (בראשות חיוייר, עו"ד יהודה מאור) בהחלטה מיום 11.6.15, אשר נתנה תוקף להסכמת הצדדים כי הערר יתקבל, דהיינו כי הנכס יסווג כבית תכנה.

4. ביום 9.5.17, נענה המשיב לפניית בא כוח העוררת, ולאחר שבחן את המסמכים שהוצגו

בפניו קבע כי הנכסים ימשיכו להיות מסווגים כבתי תכנה גס בשנים 2017 ו-2018.

במכתבו מיום - 9.5.17 הוסיף חמשיב וכתב כהאי לישנא :

''החל מתאריך 1.1.19 *תעדכן סיווג הנכסים אוטומטית לתעריף בניינים אשר אינם משמשים למגורים. במידה ומרשתך תמשיך להחזיק בנכסים מעבר לתקופה האמורה לעיל והשימוש בהם יוותר ללא שינוי, יש להודיענו בסמוך לתום התקופה המוזכרת לעיל ובכפוף לביקורת חוזרת במקום, אנו נבחן את האפשרות להמשיך לחייב את הנכסים לפי תעריף בית תכנה בהתאם'י.

5. בהתאם לאמור במכתבו מיום 9.5.17 של המשיב ובפרט הפסקה המצוטטת לעיל, פנתה

העוררת בחודש אפריל 2019 (כנראה לאחר שקיבלה בראשית השנה דרישת תשלום ארנונח, על בסיס סיווג משרדים ולא בתי תכנה), בבקשה שכותרתה: ייבקשה לסיווג בית תכנה לחברות הצזנקיי.

6. המשיב דחה את בקשת הסיווג לבתי תכנה במכתבו המפורט מיום 28.5.19 ותשובה זו

עומדת ביסוד הערר שבפנינו.

10

.1

.2

.3

המשיב הבהיר בתשובתו כי בהתאסם לביקורת שביצע בנכס ביום 7.5.19, והמסמכים שהועברו אליו, נמצא כי עיקר פעילות התברה הינו בתחום מתן שירותי תכנה לתברת האם שמושבה בתוייל על בסיס פלטפורמה קיימת ומתפקדת, בעוד העוררת (המשיגה שבפני המשיב) מבצעת תיקונים ושדרוגים בהתאם לבקשת חברת האם שהינה הלקוחה היחידה הצורכת את מוצרי החברה.

העוררת מפנה, בין חיתר, להליך הערר הקודם ולבתינות נוספות שביצע המשיב לאחר מכן, אשר כולם הובילו למסקנה כי העוררת עוסקת בפיתות וייצור של תכנה וכי זה הסיווג המתאים לה. כך או כך, חזרה בראשית שנת 2019 על בקשתה לסיווג בית תכנה והתקשתה להבין את שינוי העמדה של הבוחן מטעם העירייה, בעקבות הביקורת שביצע ביום 7.5.19.

לגופו של עניין, העוררת טוענת כי היא עוסקת בפיתות וייצור של מספרי מוצרים בתחום ה-מ1010019010 12878, מוצרים שמטרתם לאפשר לארגונים גישה למקורות ידע ואפשרות למצג את הידע ממערכות מידע מבוזרות ושונות למקור מידע אחר.

מקור נורמטיבי

תקנות ההסדרים במשק המדינה (ארנונה כללית ברשויות המקומיות), תשס"ז- 2007

ייתקנות ההסדריסיי), הכילו לאחר תיקון משנת 2010 בהגדרה ייתעשיהיי, גם בתי תכנה: 'יתעשיה- לרבות...בתי תכנהיי.

בהתאט לתקנות ההסדרים, הגדיר צו הארנונה של עיריית תל אביב, בסעיף 3.3.3, את הסיווג של ייבתי תכנהיי במילים ייבתי תכנה, שעיסוקם העיקרי הוא ייצור תכנה'י.

עולה מן האמור כי על מנת שנכס מסויט יסווג בסיווג של בית תכנה יש להראות קיומם

של שלושה תנאים מצטברים:

א. בנכס מתבצעת פעולה של ייצור.

ב בנכס מיוצרת תכנה.

ג. | מדובר בעיטוקו העיקרי של המחזיק.

לאור ההגדרה שבתקנות ההסדרים, נמצא כי על מנת שנכט יוכה בתעריף המופחת של בתי תכנה, עליו לעמוד תחילה בכל המבחנים שנקבעו בפסיקה לעניין פעילות ייצורית אשר מקנה תעריף מופחת למפעלי תעשיה.

מבחני זיהוי הפעולות הייצוריות נקבעו בעייא 1690/90 פקיד שומה תא 5 ני חברת רעיונות בע"מ, פייד מח (1) 200 (1992). מבחנים אלה יושמו בעמיינ (מינהליים ת''א)

27 האניבוק אוונט פלנינג בע''מ נ' מנהל האונונה בעיריית תל אביב (פורסם בנבו, 29.05.2018) (להלן:''פסק דין האניבוק) , בו קובעת כבוד

השופטת שטופמן: ''משהוגדר 'בית התוכנה' בסיווג 'תעשיה' נבחן בפסיקה סיווג

'בית התוכנה' בהתאם למבחנים שנקבעו לסיווג 'תעשיה', והם המבחנים שנקבעו בהלכת רעיונות. מבחנים אלו הם: א. יצירת יש מוחשי אחד מיש מוחשי אחר; ב.

היקף השימוש במוצר המוגמר; ג. מבחן ההשבחה הכלכלי; ד. מבחן על דרך ההנגדה.

על מנת לסייע בהבחנה בין פעילות ייצורית לבין מתן שירותים, משתמשים לעיתים גם במבחן ה'קשר המתמשך בין העסק ללקוח'. ראוי לציין כי מבחנים אלו הם בגדר מבחני עזר, המשמשים רק למתן אינדיקציות לסוג הפעילות המתקיימת בנכט, ואינם מהווים מבחנים מצטברים או מחליבים. כמו בן, על מנת לעמוד בתנאי צו הארנונה, יש לעמוד גם בתנאי 'העיסוק העיקרי/ שלצורך בחינתו נקבעו שני מבחני עזר נוספים והם המבחן הכמותי והמבחן המהותי (עניין ווב סנס, פסקה 10)//.

בעמיינ (מינהליים תייא) 29761-02-10 ווב סנס בע"מ נ' מנהל הארנונה - עיריית תל אביב- יפו (פורסם בנבו, 08.08.2011) (להלן:''הלכת ווב סנס , קובעת כבוד השופטת ברוש כי לצורך סיווג נכס כבית תכנה עליו לקיים בעיקר ייפעילות ייצוריתיי של תכנה ועל העוררת חובה להוכיח קיומו של תנאי וּה.

מכאן שעל העוררת להוכית כי הינה מפתחת ומוכרת תכנה כסתורה (מוצר מדף) לציבור הרתב, דהלינו ייפעילות ייצוריתיי- להבדיל מפעילות עסקית המבוססת על תשלוט בגין

14

.5

.6

7

.8

9

שירות שנרכש עבור חשימוש בפלטפורמה/אפליקציה קיימת, דהיינו, פעילות של מתן שירות.

לאחר הגשת הסיכומים פורטט ביום 3.10.21, פסהייד בתיק עמיינ 60985-07-20 פריאמפט סקיוריטי בע"מ נ' מנהל הארנונה של עיריית רמת גן (פורסם בנבו).

בפסהייד (כבי השופט קירש) נקבע איוון בכל הקשור לטתירה הקיימת בין הפעילות המסחרית לבין זו התעשליתית, כאשר מרבית הפעילות המסחרית מתבצעת בידי חברת האם, ואילו עיקר הפעילות התעשייתית - ייצורית נעשית בתוככי הנכט אותו מבקשים לסווג בסלווג של בתי תכנה.

נקדים את המאותר, ונציין כי העוררת ביקשה להגיש סיכומי תגובה לנוכח פסק דין פריאמפט סקיורטי הנייל, אך המשיב ביקש כי פסק הדין החדש ייידבר בעד עצמויי, בלא שבב סיכומים חדש.

ההתדיינות בפנינו

בישיבה המקדמית הצענו לצדדים להגיע ביניהם להדברות ולהשלמת מטירת כל המטכיס הדרושים לעניין, גס בשים לב למצב המשפטי והעובדתי המוטכט שעד יום 8 וכן למסמכיט וכתבי הטענות שהוצגו עד לאותו שלב בפנינו.

הצדדים ביקשו אורכות לצורך הגשת ראיותיהם. לאתר שהמשיב קיבל את תצהירי העוררת, מסר ביום 7.7.20, כי חוקר השומה מטעמו, מר יוסי שושן, אשר ערך את הביקורת ביום 7.5.19, ואשר, בין היתר, על בסיטה נדחתה את בקשת העוררת, איננו עובד יותר אצל המשיב ועל כן לא יוכל להגיש תצחיר מטעמו ולהביאו לחקירה.

מסתבר כי המשיב ניטה לתאט באותה עת ביקורת נוספת, אלא היה גה לאחר פרוצ מגפת הקורונה על כל המשתמע, וכי באותה עו עבדו עובדי העוררת בביתם.

לפיכך הוחלט על דתיה נוספת בהגשת הראיות על מנת לאפשר עריכת ביקורת חליפית לוו שביצע מר יוסי שושן.

ביום 19.5.21 הגיש המשיב את ראיותיו, דהלינו, תצחירו של החוקר נעם אדלר מאותו יום, לו צירף את דוח הביקורת שערך ביום 18.5.21. יצוין כי המשיב ייצרףיי למסמך הנושא את הכותרת ייהגשת ראיות מטעם המשיביי גם את דוח הביקורת הקודמת שערך מר יוסי שושן בחוסיפו כל אינו מגיש תצהיר מטעם מר שושן.

למותר לציין, כבר בשלב זּה, כי דוח הביקורת של מר שושן אינו מהווה בפנינו ראיה שיש להתייחס אליה, אלא רק מהווה אסמכתא לכך כי ביום 7.5.19 ערך פלוני בשם יוסי שושן ביקורת במקום.

גם כאן נקדים את המאותר ונאמר כי בא כוח המשיב עצמו ציין בסעיף 3 לסיכומיו בי ''הביקורת שערך מר נעם אדלר, הגם שצורפה והוא נחקר עליה, אינה שופכת אור רב על פעילות החברה, בין היתר נוכח השינוי הניכר שחל בפעילות בנכס במהלך תקופת מגפת הקורונת'י.

דברי בא כוח המשיב חנייל מתחזקים לנוכח חקירתו הנגדית של מר אדלר, לפיה כלל לא ביקר בתוך משרדי החברה, שכן המקוט חיה טגור, לא ידע על כל תיאום ביחס לביקורו, הודה כי צריך להיכנס פיזית לנכס ולראות את העיסוק וכי לו עצמו אין שום ידיעה מה העוררת עושה. כן אישר כי את הביקורת הקודמת ערך מר יוסי שושן אשר עזב את העירייה, בלא כל קשר אליו.

העוררת הגישה תצהיר מפורט של מר מאיר ולצר מנהל הפיתות של החברה מאז שנת 2, המסביר את פעילותה הייצורית של העוררת.

כן הגישה העוררת את תצהירו של מר אופיר קייזרמן מנהל הכספים של העוררת מאז שנת 2011. בתצהירו הסבר מפורט של עיסוקה של העוררת, פירוט מצבת עובדיה ופילוח עיסוקס בחברה, דותות כספייסם מבוקרים ליוט 31.12.17 תוך הדגשת העובדה כי העוררת מוציאה מדי שנה את עיקר תקציבה לצרכי מוייפ ובשנות 2017 הס הסתכמו ב-93% מטך ההוצאות התפעוליות.

0

.1

.2

.3

4

5

.6

לתצהיר צורף תרשים המתאר את חלוקת הפריסה (ייהישיבהיי) של עובדי העוררת בנכס, לראיה כי העוררת מנצלת את רוב רובו של שטח העבודה לצורך ביצוע פעילות פיתוח וללצור.

כן צורף לתצהיר כתב הערר שהגישה העוררת בעקבות דרישת המשיב לשנות הסיווג, עת שהעוררת עברה למשכנה הנוכחי בסוף שנת 2013, פרוטוקול הדיון בפני וועדת הערר על חקירתו הנגדית של מר יוטי שושן, אשר חודה כי העוררת מפתחת ומייצרת תוכנות.

כן בורפה לתצחיר, החלטת וועדת הערר מיום 11.6.15 בה ניתן תוקף לבקשת הצדדים כי דין הערר להתקבל.

כן צורף לתצחיר מכתבו של המשיב מיוט 9.5.17, כי בהתאם למסמכים שהוצגו בפניו הסיווג של בתי תוכנה יחול גם על שנים 2017 ו-2018.

ביום 31.5.21 התקיימה בפנינו ישיבת הוכחות ובה נחקר מר אופיר קייורמן.

כמו כן נחקרה הגבי מריסה מנוחין אשר החליפה את מר ולצר בתפקידו.

על חקירתו של המצחיר מר נעם אדלר מטעם המשיבה, ראה סעיף 18 לעלל.

הצדדים הגישו סיכומים והמשיב הפנה את הועדה לפטהייד החדש בענייו פריאמפט סקיוריטי. כפי שציינו לעיל בא כוח המשיב התנגד למתן התייחסות של מי מן הצדדים

לפסהייד והוסיף: '"פסק הדין מדבר בעד עצמו, והוועדה הנכבדה יבולה לקרוא

ולהתרשם מהאמור בו''.

דיון והכרעת

מחומר הראלות שהוצג בפנינו השתכנענו כל בנכסים מתבצעת פעילות שעיקרה ייצור

תוכנה, ומשכך דין הערר להתקבל.

די בכך כי נפנה לחליך הקודם שהתנהל בין הצדדים ואשר שכנע גם את חמשיב כי הסיווג הנכון חינו סיווג של בית תוכנה, וכך גס השתכנע ביחס לשנים 2017 ו-2018.

באשר לשנת 2019, היא השנה היחידה, העומדת לדיון בערר צה, הרי העוררת חזרה והמציאה ראיות ותימוכין המחוויס מענה למכתבו מיום 9.5.17 של המשיב.

בשל החשיבות נתזור שוב ונצטט את סייפת מכתבו של המשיב בבואו להאריך את המוסכם בפני ועדת הערר הקודמת, גם לשנים 2017 ו 2018 :'/במיזיה ומרשתך תמשיך להחזיק בנכסים מעבר לתקופה האמורה לעיל והשימוש בהם יוותר ללא שינוי, יש להודיענו בסמוך לתום התקופה המוזכרת לעיל ובכפוף לביקורת חוזרת במקום, אנו נבחן את האפשרות להמשיך לחייב את הנכסים לפי תעריף בית תכנה בהתאם'י.

נוסיף ונאמר כי המשיב סייג, בצדק, את האפשרות להארכה נוספת של הסיווג, בבחינה מחודשת '/בכפוף לביקורת חוזרת במקום'י. דא עקא ובידינו דו"ח ביקורת, חסר כל ערך ותוכן, של חוקר השומה, מר אדלר. כך גם איננו יכולים להתייחס לדוייח של מר שושן.

ההתייחסות היחידה והרלוונטית, לדברי התוקר מר שושן, לענייננו, הינה בעדותו בפני וועדת הערר הקודמת, בישיבת יום 28.5.15, שם הודה מר שושן (חרף דו"ח ביקורת מיום 5.1.14 שהגיש ועליו נחקר): יאני מסכים כי החברה מפתחת ומייצרת תוכנות'י.

נמצא אפוא, כי אין בפי חמשיב כל ממצא הסותר את גרסת העוררת ובצדק ציין המשיב בסעיף 2 בסיכומיו כי עיקר הראיות הרלוונטיות הינן ראיותיה של העוררת.

גם העוררת הפנתה, בצדק, בסעיף 26 לסיכומיה לעובדה כי המשיב לא הציג מצדו ראיה כלשהי לערר.

פסהייד בעניין פריאמפט סקיוריטי הנייל, עשה סדר רב במנעד הקשת הרחבה של נסיבות כתיבת תוכנת מתשב, החל ממיום עסקי היוצר לעצמו תוכנה חדשה לצורך שימוש עצמי, למשל לצרכי הנהלת החשבונות שלו, אשר וודאי אינו בית תכנה, לבין הקצה השני, בו מצוי מיום העוסק בכתיבת תוכנה פרי פיתוחו ויוומתו ומשווק עותקים של התוכנה בקרב הציבור (בית תוכנה לכל הדעות).

7

.8

9

בתווך מצוי המקרח הגדון בפנינו (ואף בפרשת פריאמפט סקיוריטי), בו חמיוּס עוסק בכתיבת תוכנה חדשה, המלועדת לשיווק בקרב הציבור, בעוד המיוּס עצמו אינו עוסק בשיווק וכל המכירות נערכות ע"י גורם אחר, אשר ייתכן שהוא קשור למים המייצר, כמו חברת אם, בת, או אחות.

על כך קובע כבי השופט קירש: ‏ 'אמנם במקרה אחרון זה יש פן שירותי (יצירת התוכנה כדי שזו תימכו בידי הגורם האחר), אולם המיזם הנבחן עדיין מהווה חולייה חשובה בשרשרת הייצור והאספקה של תוכנה כמוצר מדף העומד למבירה. לטעמי, לצורך הטלת ארנונה עירונית ויישום התעריף המופחת ההל על *יבתי תוכנהיי, המקרה האחרון שתואר לעיל כן ראוי לזכות בתעריף המועדף, ולדעתי אין דבר בלשון החיקוק?ם שמונע זאת. /

המשיב שם דגש רב (מדי) בטיכומיו לכך כי העוררת יכלה להמציא מטמכים נוטפים על אלו שהמציאה, בכל הקשור לשמות עובדיה, והכשרתט המקצועית ועוד כהנה וכחנה מסמכים. לא ראינו לדרוש מן העוררת דרישות גבוהות יותר מאלו שנדרשה בעבר.

בכל מקרה העוררת הרימה את הנטל הנדרש ממנה, בנסיבות העניין.

לא זו אף גו, המצחיריס מטעם העוררת צלחו את חקירתם הנגדית בלא שנמצא בגרטתס המפורטת בתצהיריהם, סתירה או ממצא שיש בו כדי לשנות את תיאורס בדבר מהותו ואופיו של העיסוק המרכזי של העוררת בנכסים.

לחלופין, מבקש המשיב להתייחס למודל העבודה העסקי של העוררת בפורמט של ייקוסט פלוסיי, כאשר המוצרים נמכרים ע"י חברת האם. עמדת המשיב כי במקרה שכזה יש לקבוע כי החברה מספקת מוצר רק לחברה אחת, היא חברת האם, ומשכך נמצא כי חברת הבת היא חברת לאטפקת שירותים.

טענה וו תומך המשיב בפסהייד בעניין האניבוק אליו הפנינו בסעיף 11 לעיל.

ברס, המבחנים והקביעות שבפסייד האניבוק תקפות שרירות וקיימות, אלא, שבפסהייד החדש בעניין פריאמפט סקיוריטי קביעה מפורשת שמודל הקוסט פלוס (דהיינו קביעת תמורה על בסיס כיסוי הוצאות והוספת מרווח קבוע), אין בו כדי לפגוס בוכאות להטבה בארנונה במסגרת הסלווג של בתי תוכנה.

יתירה מכך, כבי השופט קירש, מבחין בין המקרה העובדתי שנדון בפרשת האניבוק לבין המקרה הנדון בפניו וכותב דברים אשר יפים, מילה במילה, גס למקרה שבפנינו

ונצטטס כלשונם :

"אשר לפסק דין האניבוק: ראשית, דומה כי המקרה שנדון שם שונה מבחינה עובדתית מזה שנבחן כאן. שם נמצא כי עיקר פעילות הנישומה היא "ניהול פלטפורמת אירועים עבור לקותות" וכי הנישומה עוסקת ‏ /בשיפור הטכנולוגיה/תוכנה הקיימת'' וכי היא ''מפתחת מוצר -5070106 ג 28 3010/86 85, ממצאים אלה שונים ממצג המערערת דנן - שלא נסתר - לפיו מוצר התוכנה מהווה ''פתרון הגנתי גנרי, המתאים לכל ארגון עסקיי' ובן- ''מוצר מדף'י.

אולם בית המשפט בעניין האניבוק המשיך ופסק כי ''אין ספק ש

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]