החלטות ועדת ערר לענייני ארנונה 01 עד 31 לאפריל 2018

עיר: תל אביב-יפו
קטגוריה: ועדת ערר לענייני ארנונה
תאריך: 03/01/2018
מקור: הקובץ המקורי באתר תל אביב-יפו

פתח את קובץ ה-PDF באתר המקור

מזוווווווורוווווו

תאריך : כו בניסן תשעח

מספר ערר: | 13:24 / 140017384

מספר ועדה: | 11704

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קדם שירלי

חבר: עו"ד גדי טל

העורר/ת:

מזרחי רחל תעודת זהות *********, מזרחי צמח תעודת זהות 4, רחמים רות תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10736856

מספר חוזה: 605136

כתובת הנכס: אשרמן יוסף 3

ע"י ב"כ עו"ד: מושל דפנה

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: יניב טוירמן

נוכחים:

העורר/ת: מזרחי רחל,מזרחי צמח,רחמים רות - אין נוכחות ב"כ העורר/ת עו"ד : מושל דפנה - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: יניב טוירמן

החלטה

ביום 3/1/18 התקיים דיון כאשר העוררת לא הופיעה לדיון על אף שהיה בתיק אישור מסירה כדין.

במסגרת ההחלטה הובהר כי במידה ולא תהיה הופעה לדיון הנדחה יימחק התיק.

ביום 19/2/18 פנתה העוררת בבקשה לדחות את מועד הדיון אשר היה קבוע ליום 21/2/18, בקשתה התקבלה והדיון נדחה להיום לשעה 12:15. השעה כעת 13:28. העוררת או מי מטעמה לא הופיעו לדיון על אף שיש אישור מסירה אשר נשלח לעוררת לבאת כוחה.

לאור האמור לעיל הערר יימחק.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 11.04.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש"ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס"א-2000, לרשות הצדדים קיימת זכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר ו של המשיב.

"ה עד שן

חבר: עו"ד גדי טל

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני

ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מסט' ערר: 140016127

שליד עיריית תל אביב-יפו

חברי ועדת הערר:

בפנל

ילייר :

חבר:

עו"ד שירלי קדם

עו"ד גדי טל

פרופי זיו רייך, רו"ח

העורר: = יואב גולדיאק

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב-יפו

החלטת

עניינו של הערר דנן הינו נכס ברחוב קשאני אליעזר 11 בתל אביב-יפו, הידוע בספרי העירייח כנכס מס' 2000331147 ח-ן לקוח 10312276 (להלן: ''הנכס).

טענות העורר

העורר טוען כי הערר לא הוגש באיחור. מפנה לנטפח ג' לתצהירו.

העורר טוען כי אין בטענתו כי הנכס אינו ראוי לשימוש משום הרחבת חזית.

העורר טוען כי לאורך כל הדרך טען כי דירתו אינה בשימוש, לא מתגוררים בה שנים ואינה ראויה למגורים. העורר אומנם לא ציין במפורש בערר את סעיף 13א להוראת השעה (הוראת שעה) התשעייד 4 אך טענותיו התבססו גס על אותה הוראת שעה.

דירת העורר עומדת ריקה וללא שימוש שנים כתוצאה מחדירת מים בלתי פוטקת מהדירה שמעליה אשר גרמה לפגיעה קשה בתקרה ובקירות הנכס.

בית משפט שלום קבע בתיק 18109/06 כי על השכן שמלמעלה לתקן את הננילות ובית משפט מחוצי חזר על התלטה זו.

העורר תמך גירסתו בחווייד מהנדס מומחה אשר לא נטתרה על ידי המשיב.

המשיב מצא לנכון לשלות פקיד עיריה נעדר מומתיות. וזה צילם מספר תמונות ונמנע בתקירתו

.10

מלפרשם. המשיב לא ביצע צילומי תקריב ואת כל מוקדי חנזקיס.

הוועדה מופנית לחווייד מומחה, סעיף 11.

העורר טוען כי הריחוט בדירה נעדר כל ערך וכי הוא היה אמור לזרוק אותו אך עקב מחלתו לא עשה כן. עדותו גו לא נסתרה.

מהתמונות ניתן לראות שיירי רהיטים, כיורים מפורקים , אין יכולת להשתמש במים. אחייכ טען מצחיר המשיב שאינו זוכר באיוה חלק מהדירה נמצאים אותם כיורים.

גם בפטייד של בימייש התייחס ביהמייש לנזקיט שנגרמו לתכולת הדירה.

בפסייד נגד השכן חוייב השכן לפצות את העורר אך באותה החלטה לא ניתן צו עשה כנגד השכן על מנת לחייבו לתקן את הליקויים. דא עקא שלא ניתן לבצע תיקונים בדירת העורר כל עוד לא יתוקנו הליקויים בדירה שמעל. בנוסף, דירת השכן נמכרה פעמיים ובעליה מתחמקים מלמלא חובתם,

המשיב נמנע מהצגת חווייד מומחה מטעמו.

בהתאם לבריימ 5711/06 חב' המגרש המוצלח בע"מ ואחי ני עיריית תל אביב נקבע מבחן אובייקטיבי.

העורר הוכיח כי הנכט אינו ראוי למגורים ושהדירה ניווקה במידה שאי אפשר לשבת בה.

אין במיטלטלין המצויים בדירה כדי להוביל למסקנה שנעשה בדירה שימוש. חוכח כי בדירה לא מתגוררים בכלל ודרך קבע בפרט.

הועדה מתבקשת לקבל את הערר.

הועדה מתבקשת לפטור את העורר מתשלום ארנונה לפי סעיף 330 לפקודת העיריות ומתוספת הוראת השעה תשע"ד 2014 לדירה שאינה בשימוש.

לחייב את המשיב בהוצאות.

טענות החמשיב

ביום 9.6.16 פנה העורר למשיב בבקשה לבטל את חיובו בגין מבנה מגורים שאינו בשימוש.

ביום 31.7.16 דחה המשיב את השגת העורר ופירט החלטתו.

ביום 20.7.16 נערכה ביקורת בנכס אך הנכס היה סגור. ניתנה לעורר הודמנות להמציא מסמכים המעידים על שימוש והעורר לא עשח כן.

ביום 15.8.16 הגיש העורר בקשה למתן ארכה וניתנה לו ארכה עד ליום 1.10.16. רק ביום 27.11.16 הגיש העורר את הערר, באיחור של חודשיים. מפנח לעמיינ 325/07 רז לי נכסים בע"מ ני מנהל הארנונה של עיריית הרצליה.

במטגרת דיון ההוכחות טען העורר כי קיבל את תשובת המשיב באוקטובר, בסתירה למכתבו מיום 6

אשר על כן הערר הוגש באיחור.

בנוסף, העורר לא ביקש במסגרת ההשגה פטור לפי סעיף 330. טענה וו הועלתה רק בערר משכך טענה צו מהווה הרתבת חצית. מפנה לעמיינל 4219-08-0 תשתיות נפט ואנרגיה ני עיריית חיפה, חיימ 820/95 מנהל תארנונה בעירית תל אביב ני אליעזר ומרים שוורף.

ההליך המנהלי של הגשת ערר אינו יכול לשמש למקצה שיפורים כאשר למשיב אין יכולת להתייחס אליהן. ראו בריימ 08/793 ריבוע כחול בע"מ ני מנהל הארנונה.

הועדה תתבקש לדחות את הערר על הסף או לחלופין לדון רק בטענת מבנה מגורים שאינו בשימוש.

אין תולק כי הנכס מיועד למגורים.

אחד התנאים למתן פטור לפי סעיף 330 הוא כי העורר לא עושה שימוש בנכס.

ביום 13.9.16 נערכה ביקורת ונמצא כי הנכס ראוי לשימוש וחנכס אינו עונה לתנאי סעיף 330.

בפועל, הנכס משמש את העורר לאחסנה של תמונות ותפצים, קרטוניסם וכדי.

העורר ציין כי המיטלטלין בנכס ניזוקו אולם טענה וו לא הוכחה.

כאשר נכט אינו ריק מתכולה אין מקום להעניק לו פטור. מפנה לערר 140013299 אדלר רפאל, ערר 8 קובי אלי, ערר 140011018 אילן אליעזר.

אף אס הנכס מנותק מחשמל ומים אין בכך לוכות את העורר. ראו עתיימ 29631-10-13 שמחה פרא ני עיריית נשר.

לאור האמור יש לדחות את הערר ולקבוע כי חיוב הנכס נעשח כדקו.

דיון והחלטה

אנו מקבלים את טענת המשיב כי הערר הוגש באיחור.

ביום 15.8.2016 העורר פנה לועדה בבקשה להגיש את הערר באיחור. :וייר אלון צדוק אישר לעורר להגיש את הערר עד ליום 1.10.2016.

העורר לא הגיש את הערר במועד.

העורר הגיש את הערר באיחור של חודשיים, בתאריך 27.11.2016, ללא כל אישור ממן דהוא.

רק מטעם זה יש לדחות את הערר על הסף.

לפניט משורת הדין נתייחס לטענות הנוספות שעלו בערר וּח.

העורר טוען לפטור לפי טעלף 330.

המשיב טוען, ובצדק, שהעורר לא העלה טענה וו בשלב ההשגה , כפי שהיה עליו לעשות ולכן טענה וו נטענה בהרחבת חצית אסורת.

אנו מסכימים עט עמדת המשיב.

העורר לא העלה טענה זו במסגרת הגשת ההשגה, לא העלה טענה וו במסגרת הבקשה מיום 15.8.16, והעלה טענה זו לראשונה במסגרת הערר. על כן, טענה גו נטענה בהרחבת חזית ויש לדחות את הערר גט מטעם זה.

נציין עוד, העורר לא הוכיח שהנכט עומד בתנאי הפטור לפי סעיף 330 לפקודה.

הנכס אינו ריק, הנכס משמש לאחסנה בפועל, ויש בעובדות אלה כדי לשלול את הזכאות לפטור לפי סעיף 330 לפקודה.

על פי תקנה 1.1 לצו הארנונה:

יידירה המיועדת למגורים ושלא התגורר בה איש דרך קבע בתשעה מבין שניים עשר החודשים שקדמו ל- 1/12/2015 תחויב ב- 223.58 ₪ למייר בכל האזורים. יי

העורר הצהיר והסביר כי אף אחד אינו מתגורר בדירה ולא התגורר בשנים הרלוונטיות.

בנסיבות אלו אין לנו אלא לקבוע כי סיווגו של הנכס נעשה כדין.

לאור כל האמור, לעיל מצאנו כי יש לדחות את הערר.

בנסיבות העניין לא מצאנו לחייב את מי הצדדים בתוצאות.

בהתאט לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי המשפט לעניינים מנחליים (סדרי די), תשס"א -- 2000, לרשות הצדדיט קיימת וכות ערעור לפני בי המשפט לעניינים מנהליים וּאת בתוך 45 ימים מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) (סדרי דין בוועדת ערר) התשלייז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

ניתן בהעדר הצדדייס היום 11.4.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס''א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפי בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה..

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר)

התשלייו - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

לו'יר: עו"ד / חבר: עוייך גדי טל חבר: פרופי/עי/רייך, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| כז בניסן תשעח

מספר ערר: | 11:20 / 140015763

מספר ועדה: | 11708

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד מאור יהודה

חברה: רו"ח רונית מרמור

חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

העורר/ת: נטר אבנר

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

לאחר ששמענו את הצדדים מצאנו מקום לקבל את הערר.

אין צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 12.04.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כ סדרי דין בוועדת ערר) - - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

. ו

יו"ר; עד מאור יהודה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ורו"ח לוי אבשלום

שם הקלדנית: ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארגונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140017271

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יחודה מאור, עו"ד

חברה : רונית מרמור, רוי'ח

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוייח

העורר: | שמעון גמליאל

- המד | -

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

עניינו של ערר זה חינו בסוגיית וכאותו של העורר לקבל את הפטור הקבוע בסעיף 330 לפקודת העיריות בגין הנכס נשוא הערר.

הנכס בענייננו נמצא ברחוב אלתרמן נתן 26 בתל-אביב-יפו, הרשום אצל חמשיב כנכס מספר 8 חר-ן לקוח 10375344 בשטת 61 מ"ר בסיווג יימגוריסיי, להלן: 'יהנכסיי.

העורר צירף לכתב הערר שהוגש לוועדה ביום 25.5.2017 את תשובת המשיב נושאת תאריך 7,.,

בכתב התשובה לערר שהוגש לוועדה בתאריך 22.6.2017 , נרשם בו כי המשיב חור על האמור במכתבו מיום 16.2.2017 ודותה את בקשת הפטור בהסתמך על דו"ח ממצאי הביקורת מטעמו שנערך בנכס ביום 9.2.2017 .

המשיב העלה טענה נוספת לפיה הערר הוגש באיחור של יותר מחודשיים. [סעיף 6 לתשובה לערר.] העורר אומן כדין לדיון ליום 9.11.2017 ולא התייצב לדיון.

החלטת הוועדה מיום 9.11.2017 לפיה נקבע כי על העורר להמציא ראיות בתצחיר, שוגרה לכתובת העורר בדואר רשום.

העורר לא המציא ראיותיו ושוגרה למענו תוכורת נוטספת בה נכתבה החלטתנו מיום 28.12.2017 שעליו להמציא תצהיר להוכתת טענותיו תוך 20 יום.

עד למועד כתיבת התלטתנו לא הוגשו תצהירי עדות ראשית מטעם העורר.

על פניו נראח כי העורר למעשה ונח את הערר ולא מצא בו <ותר עניין ולא מצא לנכון להביא ראותלו בפנינו.

יוער כי חלף צמן ניכר ממועד הגשת הערר ולא נמצא כי העורר ציית להחלטות הוועדה ולאורכות שניתנו או שגילה עניין מיוזמתו מה גורל עררו.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העורר.

מיוזמתנו, עיינו בהחלטת המשיב מיום 16.2.2017 וכן בכתב התשובה לערר מטעמו. מיום 7 ולא מצאנו כי נפלה שגגה בהחלטתו.

ההיפך הוא הנכון. מעיון בדוייח החוקר ותמונותיו נראה כי הנכס אינו עומד בתנאי הפטור.

בממצאי הדוייח נרשם במפורש כי: יילא נראו במקום ליקויים ועבודות. נראו במקום מקרר, מזנון, ארגזיס, מערכת סטריאו וידאו ועוד."

בנסיבות ערר וה וכאמור בהעדר ראיות מטעם העורר, לא מצאנו כי העורר וכאי לפטור מארנונה במיוחד שעיון במסמכי המשיב בתיק הערר בפנינו לא הראו כי הנכס לכשעצמו במצב גרוע אובייקטיבית, שלא נעשה בו שימוש ושיש לבטל את החלטת המשיב.

סעיף 330 לפקודת העיריות [נוסח חדש] קובע בוו הלשון: ''נהרס בנין שמשתלמת עליו ארנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו...'/

נקבע לעניין הפטור כי המבחן למתן פטור מתשלום לנכס שנהרס, על פי סעיף 330 הינו ''מבחן פיסי אובייקטיבי בעיני האדם הסביריי ויש לקבוע אם הנוק הוא נוק משמעותי. [ראה: בריימ 6 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עיריית תל אביב יפו; עמיין 23951-10-12 עו"ד אבנר כהן ני. עיריית נהריה; עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה ני. עיריית רחובות ועוד]).

ממסמכי התיק לא שוכנענו כי נפלה שגגה בהחלטת המשיב.

בפועל העורר לא רק שוּנת את עררו בהעדר כל ראיות מצדו, דבר שהצריך מחיקה/דחיה על הסף, גם לגוף העניין מעיון במסמכי תיק הוועדה לא מצאנו ששגה המשיב בסירובו ליתן פטור על פי סעיף 330 לנכס נשוא הערר.

סוף דבר.

הערר נדחה. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היום, ‏ 12 באפריל 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשסי'א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים וזּאת בתוך 65 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם ולתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת\ ארונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייץ- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט ₪ 4 ב.

₪0 7% ל

יו"ר: עוי יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ורוייח אבשלום לוי

| קלדנית : ענת לוי

2 4

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית ערר מס' 140015894 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת ערר:

יו"ר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רו"ח

העוררות : אופטיסטור. נט בע'יימ

- נגד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטת

מבוא

בהסכמת הצדדים מיום 11.1.2018 שמיעת הראיות ומתן ההחלטה יינתנו בהרכב חסר של חברי הוועדה לאור היכרות אישית של חבר הוועדה עס העורר.

בערר שלפנינו נדונה סוגית החיוב של העוררת בנכס המצוי ברחוב דיונגוף 281 תל-אביב-יפו, הרשום ברשומות המשיב כנכט מספר 2000110180 ח-ן לקוח 10775873 בשטח כולל של 305.77 מ"ר בסיווג 'מסחר קמעונאי כלליי, להלן: ייהנכסיי.

המחלוקות העיקריות הט בקשר להגדלת חיובי העוררת בשטח של 45.14 מ"ר שלטענת המשיב הינו ימרפסת גגי; ושטח של 7.51 מ"ר שלטענת המשיב הוא ישטת כניסה' לנכס הרשום בכללותו על שט העוררת.

הגדלת המייר בוצעה לאחר ביקורת שערך המשיב בתאריך 14.7.2016 ומאותו מועד תוקן שטחה של העוררת בחלוביס בגין שטתים אלה.

הערר בפנינו איגו חל על שנת המס 2017 . נפנה לתגובת העוררת שהוגשה לוועדה בתאריך 9.1.2018 שם צוין במפורש בסעיף 6 : יייתרה מכך הביקורת של הפקת נוגעת לשנת 2017. תיק ערר וה נוגע לשנת 2016 בלבד. לא הוגש ערר בגין שנת המס 2017. לכן ממצאי הביקורת אינם רלוונטים.

התנגדות בייכ העוררת להגשת תומר זה (דו''ח 2017 ) התקבלה בהחלטתנו מיום 11.1.2018

דיון ומסקנות

1. לא נתייחס לשאלה האם חמשיב, עת מחייב: ייבשטח גג שאינו בשימוש ואין לו כל תכליתיי

פועל בתוסר סבירות קיצונית - כטענת בייכ העוררת בסיכומיו בסעיף 21 ; שכן לדעתנו אין לוועדה סמכות לדון בסוגיה וו, כפי שטענה בייכ המשיב בסיכומיה בסעיף 24.

2. בייכ העוררת עצמו מצטט מתוך החלטת בגייצ והחלטת עתירה מנהלית. אס לשיטתו צודק

בטיעוניו דרכו סלולה לפנות לערכאה מתאימה ולא בפנינו.

3 עוד מצאנו להדגיש כי צודקת באת כוח המשיב בטענתה המפורטת בסעיף 4 לסיפומיה בהדגישה כי טענת העוררת שמדובר בערר בשטתיס משותפים הפטורים מתיובי ארנונה, לא נטענה לא בהשגה ולא בערר.

.10

.11

בייכ העוררת שלא הגיש את ההשגה והערר אכן טען בסיכומיו שאין לחייב שטחים משותפים, והדגיש בפנינו את פסק הדין בפרשת עמיין 11515-01-16 עיריית תל-אביב-יפו ני.

אס.אל פי מוצרי מעבדות בע"מ. [נפנח לסעיף 22 בסיכומיו; ובטיעונים נוספים כמפורט בסעיפים 23 - 25 לסיכומיו.]

למרות שלדעתנו צודקת בייכ המשיב שמדובר בהרחבת חזית אסורה שאחת דינה דחייה על הסף; לשיטתנו לא הוצג בפנינו כל ביסוס ראייתי להוכחת האלמנטים הנדרשים במתן הפטור לשטחים משותפים כמשמעותם בסעיף 1.3.1ח' לצו הארנונה, למרות שבסעיף 13 לתצהיר העוררת נאמרו הדברים. ויפורט בהמשך.

כאמור בייכ העוררת טוען כי השטחים נשוא הערר הס שטחים משותפים. טיעונו ממוקד בסעיף 25 לסיכומיו, בניסיונו לשכנע אותנו כי השטח אינו בשימוש ולכן אינו בר תיוב וכלשונו: **...עדין לא יכול היה המשיב לחייבה בגין שטח זה מפאת היותו שטח משותף'י.

לצערנו בייכ העוררת לא מצא לנכון להציג בראיות ביסוס עובדתי חיכול לתמוך בטענותיו כפי שהרחיב בסיכומים בסעיפים 21 עד הסוף. נראח על פניו כי בייכ העוררת היה ער לחולשת ראיותיו בנדון היות השטחים שבמחלוקת ישטחים משותפים' ומצא לצטט מסקנות משפטיות שכדי לאמצן היה צורך בהבאת ראיות.

סעיף 1.3.1 (ח) לצו הארנונה (להלן : סעיף הפטור), קובע בזו הלשון:

'ישטח משותף בבניין או בקומה שרובו אינו משמש למגורים, לא יחויב, למעט בניין או קומה אשר לפחות 80% מהשטח הלא משותף מוחזק ע''י מחזיק אחד. שטחים משותפיט אלה *חולקו ויחויבו באופן יחסי בין המחזיקים. שטחים המשמשים למערכות אנרגיה, מיזוג אוויר וכיוצא בזה והמוחזקים באחריות חברת ניהול או ועד בית - יחויבו במלואם/י.

לא חיינו מרחיבים בניתוח פסקי הדין שהביא בפנינו בייכ העוררת עצמו, שכן עיון מעמיס בהם דווקא משמיט את הקרקע מטיעוניו.

סקירת פסייד בפרשת בעמ'ינ 11515-01-16 עירית תל-אביב-יפו נ' אס,אל. פי מוצרי מעבדות בע'ימ מחזקת את דעתנו כי דין הערר כאן להידחות.

שם נקבעו מבחנים רלוונטים לענייננו ,ונצטט מתוכו מעט בהרחבה להבנה, בין היתר כך:

'יכאמור, נקודת המוצא לענייננו היא קיומו של פטור מתשלום ארנונה בגין שטת משותף בבניינס שאינם למגורים. החריג הוא השתת ארנונה בגין שטח משותף, אך ואת בתנאי, והוא: החזקה על ידי מחזיק אחד ב-80% ומעלה מן השטח הלא משותף בקומה או בבניין, לפי העניין.

עלינו לתת את הדעת לא רק ללשונו של סעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה, אלא גס לתכליתו.

בניגוד לשטחים משותפים בבתי מגורים, אשר מצורפים לשטח חדירה ומחויביס בתשלום ארנונה, ראתה העירייה להקל עס מבנים שאינם משמשים (ברובם) למגורים, בהענקת פטור בנסיבות מסוימות בגין שטחים משותפים. ואת, ככל הנראה בשל כך שסכום הארנונה המוטל על הבניינים שאינם למגוריט גבוה משמעותית מאשר וה המוטל על דירות.

נוסף על התכלית האמורה, יש לתת את הדעת גס למהותו של אותו שטח משותף המועמד לשאת בחיובי ארנונה. השילוב בין השניים יוליך לתוצאה הפרשנית הראוייה.

'יבכל הנוגע לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה, יש לנקוט מבחן תלת שלבי כדלקמן:

ראשית, יש לאתר את השטח המשותף, את מיקומו, תכליתו ומאפליניו.

.12

שנית, יש לבחון אס השטח משרת, על פי טיבו וטבעו, את כלל דיירי הבניין (כגון לובי כניסה, חדר מדרגות או חדר אשפה), או שמא את דיירי הקומה הספציפית (כגון שירותים, לובי, מטבחון או חדר אשפה קומתלים).

שלישית, יש לבחון את והות המחזיק ושיעור ההחוקה. כך, שעה שענייננו בשטח המשותף לכל דיירי הבניין, נדרש לבחון אס קיים דייר אחד המחויק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין, אס לאו. בהעדר דייר אחד המחויק ב-80% ומעלה מכלל השטת הלא משותף בבניין כולו - יחסה השטח המשותף בצילו של הפטור שברישא לחגדרה בסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. מנגד, אם מצוי דייר אחד המחציק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בבניין - כי אז לא יחול הפטור שברישא לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. שטת משותף זח יחויב בארנונה. הארנונה תשולם על ידי כלל המחזיקים בבניין, באופן יחסי להחזקתס, בין אס עושים חס שימוש בשטת משותף זה ובין אס לאו (כפי שעולה מפרשת הולנדיה חנייל).

אם ענייננו בשטח משותף קומתי נדרש לבתון אס דייר אחד מחויק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומה שבה מדובר, אס לאו. בהעדר דייר אחד המחזיק ב-80% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומח וו - יחסה השטת המשותף, שבקומה חמדוברת, בצילו של הפטור שברישא להגדרה בטעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. מנגד, אס קלים דייר אחד המחזיק ב-

% ומעלה מכלל השטח הלא משותף בקומה הספציפית - כי או יחול החריג, לא הפטור שברישא לסעיף 1.3.1 ח לצו הארנונה. שטח משותף קומתי זה יחויב בארנונה. היא תשולם על ידי כלל המחציקיס בקומה הנדונה, באופן יחסי להתצקתס (ושוב: שאלת השימוש בפועל על ידי דייר זה או אחר באותה קומה, אינה רלוונטית. על פי פרשת הולנדיה, בריח התיכון הוא ההחזקה, לא השימוש).י

מסקנת כבי השופט יפרת נכונה לענייננו ונצטט כך:

"כאמור, נקודת המוצא לענייננו היא קיומו של פטור מתשלום ארנונה בגין שטח משותף בבניינס שאינם למגורים. החריג הוא השתת ארנונה בגין שטח משותף, אך ואת בתנאי, והוא: החזקה על ידי מחוּיק אחד ב-80% ומעלה מן השטח הלא משותף בקומה או בבניין,

לפי העניין".

הלכה בנדון ברורה ולאתרונה חור בית המשפט ואימ\ אותה בפטק הדין שניתן ביום 25 דבמבר 2017 בעמ''נ 56033-02-17 מנהל הארנונה בעיריית ת'/א-יפו ג' ציפורן.

בדיון הראיות בפנינו טען מר דוד פוליטי המצהיר מטעם העוררת, להלן: " פוליטייי כך:

'אני מאשר כי בשטח המושכר לעוררת בבניין נכללים אף שטח הגג ושטח הגישה החיצונית ...השוכר המשנה שמחזיק בקומה השניה שמו נתי, הוא אינו מורשה לעשות שינויים בגג ו/או שימוש בו בלי אישור שלי ושל בעלת הנכס. הוא לא מבצע שימוש בגג לדעתי. לדעתי הדלת פתוחה. אין מפתח כניסה לגג. אני השוכר הראשי של כל הבניין וכל שימוש מהותי בגג דורש אישור שלי ושל בעלת הבניין. אם נעשה שימוש שאינו מהותי במו עישון בקומת הגג, אינני יודע...יש לגו קומת קרקע ויש קומה ראשונה שתי הקומות האלה הן חנות האופטיקה. הקומה השנייה היא סטודיו לכושר...מי שלא רוצה לעבור דרך חנות האופטיקה יש מדרגות חיצוניות שמובילות לקומה ראשונה ומשם דרך חדר מדרגות מרכזי שמוביל לקומה שנייה ולגג...הגישה למחסן ולגג היא דרך חדר מדרגות ראשי שמתחיל מקומה ראשונה./

ביו אס נעשה שימוש קל ללא ידיעת העוררת ואישורה, ונתי שוכר המשנה אולי משתמש בגג לעישון ואולי לא, (כפי שראינו בדוייח הוא מאשר כי משתמש בו), וגם אס הגג תשוף לרוחות

וגשמים, לא ניתן לאמצ דברי פוליטי בסעיף 7 לתצהירו, שכן חיקף חשימוש לדעתנו אינו רלוונטי במקרה זּה.

פוטנציאל השימוש בגג נתון בידי העוררת, אף אם נקבל טענתה שכל הציוד נותר שם לאחר עזיבת המסעדה, השימוש בגג יעשה על פי החלטת העוררת ולא דייר המשנה שלה,

פוליטי בתצהירו מבקש לבטל חיוביו מאחר ולשיטתו מדובר בשטחים משותפים כשבקומה 2 קיים שוכר משנה המשתמש שסם כסטודיו לאימוני כושר ומאחר והוא שוכר משנה לא הודע למשיב שיש לחייבו בארנונה.

עיקר טענתו הגג אינו מקורה חשוף לגשם וללוחות ואינו בשימוש. בעבר עת שכנה שם מסעדה היא כנראה עשתה שימוש בגג והיא שרצפה את הגג בפרקט.

נספת 3 לתצהיר פוליטי המפורט בסעיף 10 , הימגו מנסה העוררת להסיק מסקנה כי הגג הוא 'גג רגילי, בהתאם להיתר הבניה משנת 1983 ואין לחייבה בארנונה איגו מאשר דרישתה של העוררת שכן לא נפסק כי שטח גג אינו בר חיוב בארנונה. [נפנה לעמיין 30710-11-10 אחרוני ני. מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב; ובריימ 8940/10 אפריקה ישראל להשקעות בע"מ ני. מנהל הארנונה בעיריית תל-אביב- צוטטו בטעיפיס 14, 15 לסיכומי המשיב).

הוכח מדוייח החוקר מטעט המשיב ותמונותיו כי הגג מרוצף בדק עצ, ונמצאים בו פריטים.

כפי שנקבע בפסקי הדין אותט ציטט בייכ העוררת, אין בתצהיר פוליטי ולא בעדותו בפנינו כל פירוט ראייתי שעל פיו ניתן לקבוע האם יש להחיל את הפטור הקבוע בסעיף 1.3.1ח' לצו.

גס אס נסכים עובדתית כי חנות אופטיקה (העוררת) ששכרה את הבניין, אינה עושה שימוש כלשהו בגג או בחדר המדרגות, הרי שהיא בעלת הויקה הקרובה ביותר לשטח הגג, ושוכר המשנה נתל, אינו רשאי לעשות כל שימוש ללא אישורה.

גס אותו מתסן הממוקט לטענת פוליטי בכניסה לגג ולא בגג עצמו הוא המשתמש בו ומאשר כי: ייהגישה למחסן ולגג היא דרך חדר מדרגות ראשי שמתחיל מקומה ראשונהיי.

על מנת לזכות בפטור היה על העוררת להמציא הוכחות שחיא אינה המחציקה בלפחות 80% בשטח הלא משותף, למעשה שוכנענו כי היא בעלת שליטה ב- 100% בשטת הבנלין כולו, ראיות אחרות בקשר לקומה מקומות הבניין לא הובאו בפנינו.

נדגיש האמור בסעיף 13 בתצהירו של פוליטי בזו הלשון: מאחר ומדובר בשוכר משנה, הוא לא נרשם כמחזיק, אולם אין כל ספק כי שטחי המדרגות בקומות, המבואה למדרגות, חדרי השירותים והגג, הינם שטחים משותפים שאינם ברי חיוביי.

לוּ היה פוליטי ממציא ראיות התומכות באמירתו חנייל, שלדעתנו נאמרו בעלמא, ללא תימוכין ראייתי, חיה מקום לברר טענותיו אט אמנם חל סעיף הפטור (1.3.1 תי ) - דבר שלצערנו לא נעשה כאן.

שטח המבואה מאפשר גישה חיצונית לקומה הראשונה והשניה. לגביה כאמור לעיל מעיד פוליטי: יימי שלא רוצה לעבור דרך חנות האופטיקה יש מדרגות חיצוניות שמובילות לקומה ראשונה ומשם דרך חדר מדרגות מרכצי שמוביל לקומה שנייה ולגגיי.

לשיטתנו חיוב העוררת נעשה כדין ונפרט כך:

סעיף 1.3.1 בי לצו הארנונה קובע:

''בשטח הבנין נכלל כל השטח שבתוך יחידת הבנין, לרבות יציע וכל שטח מקורה אחר וכן מרפסות, סככות ובריכות שחיה'י.

9. כך בהתאם להגדרה בסעיף 269 לפקודת העיריות [נוסח חדש], מגדיר נכסים :

יינכסיסיי - בנינים וקרקעות שבתחום העיריה, תפוסים או פנויים, ציבוריים או פרטיים, למעט רחוביי.

יייבניןי - כל מבנה שבתחום העיריה, או חלק ממנו, לרבות שטח הקרקע שעיקר שימושו עס המבנה כחצר או כגינה או לכל צורך אחר של אותו מבנה, אך לא יותר מהשטח שקבעה לכך המועצה, למעט קרקע שהמבנה שעליה לא היה תפוס מעולם, כולו או בחלקו'י.

0. אין חולק כי סמכות המשיב לחייב ארנונה את שטח המדרגות הנייל, מעוגנת בהגדרה

שבסעיף 269 לפקודת העיריות ועל סעיף 1.3.1 בי לצו.

1. כדי להתריגם מחיוב היה על העוררת להוכיח את האלמנטים הקבועים בסעיף הפטור

בהתאם לקבוע בסעיף 1.3.1 ח' לצו. ראיות כאלה לא הובאו בפנינו, לא לעניין הגג ולא לעניין המדרגות.

2. בתצהיר מטעם החוקר בן ישי בדוייח שהגיש ובתמונות שצרף, ובעדותו בפנינו, לא נראח כי

נפלה שגגה מצד המשיב בחיובי העוררת. גס אס בשטח הגג אותו ציוד הרשום בדוייח כמו :

יימספר כסאות, שטיחים, פחי צבע וסולסיי אינם רכושה של העוררת ונותרו שם ע"י המסעדה ששכרה את השטח בעבר, הרי שהעוררת לא הצליחה בחקירתה את החוקר להשמיט את האמור בדויית שנערך בנוכחות אותו נתי- שוכר המשנה של העוררת (במכון הכושר) שאישר כך: יילשאלתנו את נתי מסר כי שטח הגג אכן בשימושו ואת חשבון הארנונה משלם לחברת אופטיסטור.י

3. נתונים אלה שלא נסתרו ע"י העוררת אין בהם כדי לשכנע אותנו שחיובי העוררת בשטחי

המחלוקת נעשו שלא כדין.

סוף דבר

הערר נדחה . בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות .

ניתן היום, 12 באפריל 2018 , בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 3(ב) לתקנות בתי משפט לעניניס מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לענינים מינהליים ואת בתוך 45 יום מיום מסירת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוווגדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה גו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עזייז\יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור

קלדנית : ענת לוי

בפני ועדת הערר על קביעת ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו ערר מס' 140017181

בפני חברי ועדת ערר:

*וייר: יהודה מאור, עו"ד

חברה: רונית מרמור, רויית

חבר: אבשלום לול, עו"ד ורוייח

העורר: שיך יחיא יוסף

- גד --

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב

החלטה

1. עניינו של ערר זה הינו בסוגיית וכאותו של העורר לקבל את הפטור לא ראוי לשימוש הקבוע

בסעיף 330 לפקודת העיריות בגין הנכס נשוא הערר.

2. הנכס בענייננו נמצא ברחוב רומן רולן 10 בתל-אביב-יפו, הרשום אצל המשיב כנכט מספר

5 חר-ן לקוח 10892179 בשטח 117.56 מ"ר בסלווג יימגוריסיי, להלן: ייהנכסיי.

3 העורר צירף לכתב הערר שהוגש לוועדה ביום 14.6.2017 את תשובת חמשיב נושאת תאריך 7

4. בכתב התשובה לערר שהוגש לוועדה בתאריך 11.7.2017 , נרשם בו כי חמשיב חוזר על האמור

במכתביו מיום 20.3.2017 , ומיום 29.3.2017 ודוחה את בקשת הפטור בהסתמך על דו"ח ממצאי הביקורת מטעמו שנערך בנכס ביום 4.12.2016 , בנוכתות העורר.

5. המשיב העלה טענה נוספת לפיה הערר הוגש באיחור, סעיף 6 לתשובה לערר, ברס התעלם

מהארכה שניתנה לעורר להגשת הערר ביום 18.5.2017.

6. העורר וומן כדין לדיון ליום 4.1.2018 ולא התייצב לדיון.

7. בהתלטת הוועדה מיום 4.1.2018 נקבע כי על העורר להמציא ראיותיו בתצהיר, תוך 30 יום.

8 ההתלטה שוגרה לכתובת העורר בדואר רשום ונתקבלה לפי אישור דואר ישראל המצוי בתיק.

9. העורר לא המציא ראיותיו ועל פי תרשומת מוכירות הוועדה מיום 6.3.2018 הושארה הודעה

טלפונית בהעדר מענה בטלפון.

0. עד למועד כתיבת ההלטתנו, לא הוגשו תצחירי עדות ראשית מטעם העורר.

.12

על פניו נראה כי העורר למעשה ונח את הערר ולא מצא בו יותר עניין ולא מצא לנכון להביא ראיותיו בפנינו.

די באמור לעיל , כדי למחוק את הערר מפאת חוסר מעש מצד העורר.

עיינו בהחלטת המשיב מיום 29.3.2017 וכן בדוייח החוקר מיום 4.12.2016 ולא מצאנו כי נפלה שגגה בהחלטתו.

עיון בדוייח החוקר ותמונותיו נראח כי הנכס אינו עומד בתנאי הפטור. בממצאי הדוייח שנערך בנוכתות העורר, נרשם במפורש כי: ייהנכס מאוכלס ויש בו ציוד ביתי כגון מקרר, שולחנות, כיסאות ספות מיטות וארונות'י.

העובדה שנרשמה כי הנכס טרם חובר לחשמל וטופס 4 ניתן לעורר רק ביום 2.3.2017 אינה כשלעצמה , ראיח כי הנכס עונה על דרישות טעיף 330 לפקודת העיריות.

טענת המשיב כמפורט בסעיפיט 19 - 21 לכתב התשובה לערר מקובלות עלינו. אס טבר העורר כי הנכס עונה על דרישות סעיף הפטור, היה עליו לשקוד במועד ולהגיש ראיותיו במיוחד לאור הפירוט בדו'יח החוקר בביקורת בנכס בנוכחות העורר.

בנסיבות ערר אה וכאמור בהעדר ראיות מטעם העורר, לא מצאנו כי העורר זכאי לפטור מארנונה במיוחד שעיון במטמכי המשיב בתיק הערר בפנינו לא חראו כי הנכס לכשעצמו במצב גרוע אובייקטיבית שיש לבטל את החלטת המשיב.

טעיף 330 לפקודת העיריות [נוסת חדש] קובע בזו הלשון: ''נהרס בנין שמשתלמת עליו אדנונה לפי הוראות הפקודה, או שניזק במידה שאי אפשר לשבת בו, ואין יושבים בו, ימסור מחזיק הבניין לעיריה הודעה על כך בכתב, ועם מסירת ההודעה לא *היה חייב בשיעורי ארנונה נוספים... !+

נקבע לעניין הפטור כי המבחן למתן פטור מתשלום לנכס שנהרס, על פי סעיף 330 חינו יימבחן פיסי אובייקטיבי בעיני האדם הסביריי ויש לקבוע אס הנוק הוא נוּק משמעותי. [ראה: בריימ 6 חברת המגרש המוצלח בע"מ ני עיריית תל אביב יפו, עמיין 23951-10-12 עו"ד אבנר כחן ני. עיריית נהריה; עעיימ 9130/11 יורשי המנוח יוסף סויסה ני. עיריית רחובות ועוד).

ממסמכי התיק לא שוכנענו כי נפלה שגגה בהחלטת המשיב. לו סבר העורר כי הנכס, לאחר הביקורת שנערכה תואם לדרישתו לקבלת הפטור היה עליו להקפיד ולהוכית בפניגו טענותיו. [נפנה לעמיין 143/02 יעד פירזול (1984) בע"מ ני. מנהל הארנונה שליד עיריית תל-אביב.

סוף דבר.

הערר נמחק. בנסיבות העניין לא חייבנו בהוצאות.

ניתן היום, ‏ 12 באפריל 2018, בהעדר הצדדים.

בהתאם לסעיף 23 (ב) לתקנות בתי משפט לענינים מינהליים (סדרי דין), תשס"א - 2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניניס מינהליים ואת בתוך 45 :וס מיום מסירת ההתלטה.

בהתאם לתקנה 20(ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת אףנונח/כללית)(סדרי דין בוועדת ערר), התשלייז- 1977 תפורסם החלטה וו באתר האינטרנט של המשיב.

| ארי ב

₪

לוייר: עו |

יהודה מאור חברה: רו"ח רונית מרמור | חבר: עו"ד ובו'ח אבשלום לוי

₪

| \ קלדנית: ענת לוי

שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר: מס' ערר: 140015549

*וייר: עו"ד אלון צדוק

חבר: עו"ד/רו'יח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: סקינזי דינה

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב -- יפו

החלטת

העוררת מחציקה בדירה ברחוב מאיר יערי 26 תל אביב בשטח של 174.22 מ"ר.

העוררת הגישה ערר על החלטת מנהל הארנונה שלא לבטל את התיוב המוגדל בארגונה בגין דירתה על פי התקנות המגדירות מבנח מגורים שאינו בשימוש וכן לפטור אותה מארנונה בשל טענתה כי בתקופות הרלבנטיותת לחיוב בוצעו עבודות בדירה אשר מצדיקות סיווג הנכס בסיווג נכס שאינו ראוי לשימוש. יצוין כי השגת העוררת (שנדחתה על ידי מנהל הארנונה) גם ביחס לעבודות שטענה כי בוצעו בדירה הוגשה בעקבות חיוב העוררת בארנונה מוגדלת על פי הוראת צו הארנונה המגדירה יימבנה מגורים שאינו בשימושיי.

העוררת פנתה לראשונה בכתב למשיב ביום 19.5.2016 בהשגתה ובמסגרת זו גם טענח לפטור על פל סעיף 330 לפקודת העיריות (נכס לא ראוי לשימוש).

העוררת הציגה תשתית עובדתית בצירוף ראיות ביחס למצב הנכס בשנים הרלבנטיות לערר (בין 3 ועד סוף 2015) וטענה כי בשל נזילות משמעותיות ועבודות שבוצעו לשיפוצ הדירה ותיקון הרטיבות יש לפטור את הנכט מארנונה בהתאסם לסעיף 330 לפקודת העיריות בטענה כי מדובר בנכס שניווק ונמצא במצב תתזוקה שלא איפשר שימוש בנכס בתקופה הרלבנטית לחיוב, ולא נעשה בו שימוש.

בכתב התשובה שב המשיב והפנה לתשובתו להשגה .

כמו כן הפנה המשיב לדוייח ממצאי הביקורת שנערכה בדירה ביום 31.5.16.

בתשובתו להשגה מיום 6.7.16 דחה מנהל הארנונה את בקשת העוררת לפטור בטענה כי על מנת לקבל פטור נכס שאינו ראוי לשימוש, על הנכס לעמוד בתנאיו של סעיף 330 לפקודת העיריות והוסיף כי /*בבדיקה שביצענו ברישומנו לא נמצאו פניות קודמות בנושא זה... בשיחות טלפון שקיימנו איתך בבקשת לתיאום ביקורת לבחינת מצבו של הנכס מסלת כי העבודות הסתיימו..

עוד התבקשת למסור מסמכים המעידים על ביצוע עבודות בנכט - עד למועד זה טרם קיבלנו מסמכים המאפשרים לנו לבחון את טענתך. לאול האמור לעיל אין באפשלותנו לבטל את החיוב./

בכתב התשובה לערר הוסיף המשיב וטען:

*יהעודרת צירפה לכתב הערר חש בוניות שונות אך כפי שניתן לראות החשבוניות הללו מתייחסות לשנת 2015 ואין בהן כדי להוכית כי בנכס התקיים שיפוץ בשנת 2014 ומה היה היקפו...+

באותה נשימה שב המשיב וציין כי בהתאם לפקודת העיריות אין כל אפשרות לתת פטור על פי סעיף 330 ללא בדיקה בזמן אמת.

ביום 24.4.17 בעת הדיון המקדמי שבה העוררת וטענה ביחס למצב הדירה ואמרה כי יש באפשרותה להמציא לוועדה תצהיר אליו יצורפו תמונות שיעידו על מצב הדירה כדירה שאינת ראויה למגורים בשנים 2014-2015 המועד בו המשיך השיפוצ בדירה שהחל בשנת 2013 . //העולדת תוכיח כי הסיבה שלא ניתן היה לעשות שימוש בדירה היה בשל נסיבות שלא בשליטתה?.

אמרנו בהתלטתנו מאותו היום כי /,כפי שנקבע כבר בפני הרכבים אחלים, היהת ויוכת כי מצב הדירה היה כזה ( לא ראוי לשימוש) באופן שלא ניתן היה לעשות שימוש בדירת ואכן לא נעשת בה שימוש, הדי שבמקרים כאלה נקבע כי יש לשקו 2 את ביטול החיוב על פי תקנה 1.1 ד לצו האלנונה... לפיכך נאפשר לעודרת להביא ראיות התומכות בעמדה זו ולאחר שנעיין בתצהיר ותינתן תגובת ב''כ המשיב תינתן החלטת סופית בתיקי/.

העוררת הגישה תצהיר עדות ראשית ביום 11.6.2017 אליו צורפו הראיות מטעמה לתמיכה בטענותיה.

התיק נקבע לשמיעת ראיות וביום 22.6.2017 הגיש המשיב הודעה מטעמו בה דחה את עמדת העוררת ואף טען כי ועדת הערר אינה מוסמכת לדון בטענת העוררת כי מצב הדירה מהווה נסיבות שאינן בשליטת העוררת שכן העוררת לא העלתה טענה שכזו בהשגתה והוועדה אינה מוסמכת להידרש לטענות אלא מלוזמתה.

עוד טען המשיב כי לא מתקיימות במקרה וה נסיבות המצדיקות מתן פטור על פי סעיף 330 לתקופה שקדמה למתן ההודעה למשיב.

ביום 23.10.2017 התקיים דיון הוכחות בפנלנו במסגרתו נחקרה העוררת על תצהירה.

בטרם נדון בממצאים העובדתיים בעקבות ניתות הראיות אותן הניחו הצדדים בפנינו נתייתס

לטענות שהעלה המשיב ביחס לסמכות הועדה לדון בטענות העוררת :

המשיב טוען כי אל לוועדה להידרש לטענות העוררת ביחס לפטור על פי סעיף 330 לפקודת

העיריות בגין מצב הדירה וזאת משני טעמים :

האחד - העוררת לא הודיעה בזּמן אמת למשיב על מצב הדירה והיא מבקשת להתיל את הפטור המבוקש רטרואקטיבית.

השני - העוררת מבקשת לעשות שימוש במצבה של הדירה ובבקשה לפטור על פי סעיף 330 כטענה המבססת את עמדתה כי מצב הדירה הינו תוצאת נסיבות שאינן בשליטתה, ומשלא העלתה טענה את בהשגתה מדובר בהרתבת חצית פטולה ועל כן אין להידרש לטענות אלה.

ביחט לטענתו הראשונה של המשיב אין לקבלה ולו מהטעם שחמשיב בעצמו בתשובתו להשגה ביקש מהעוררת להניח בפניו ראיות בדבר מצב הדירה בתקופה שקדמה להודעתה הראשונת ולהשגתה וקבע בתשובתו להשגה כך - :י.. עול התבקשת למסור מסמכים המעידים על ביצוע עבודות בנכס - עד למועד זה טרם קיבלנו מסמכים המאפשרים לנו לבחון את טענתך. לאור האמור לעיל אין באפשרותנו לבטל את החיוב,./

אם נכונה עמדת המשיב כי אין לדון קטגורית בטענת העוררת על מה ולמה ביקש ממנה להמציא לו מסמכים בדבר מצב חדירה בתקופה שקדמה למועד בו הודיע ראשונה על השיפוציט בדירה !

האם נסיבות המקרה שבפנינו מצדיקות סטייה מהכלל לפיו פטור על פי סעיף 330 לפקודה יינתן מיום מתן ההודעה שכן יש בידי העוררת ובכוחה להוכיח כי הנכס לא היה ראוי לשימוש בשנים 5, נוסף מצדיקות העתרות להחלה רטרואקטיבית של הפטור על אף שההודעה למשיב נמטרה רק במהלך תודש מאי 2016 ולאחר שמצב הנכס השתנה.

המשיב כאמור טוען כי אין לח לעוררת זכות לקבל את הפטור שכן התוק מחייב את מבקש חפטור לתת לעירייה הודעה בכתב קודם לבתינת זכאותו לפטור.

המשיב מבסס עמדתו על הסיפא של הוראת סעיף 330 האמור הקובעת כי *אין האמור גורע מחבותו של מחזיק בשיעורי הארנונה שהגיע ומן פרעונס לפני מטירת ההודעה". כלומר הפטור

שיינתן לנישום בהתאם לסעיף 330 חל על חיובים החלים לאחר מועד מסירת ההודעה ואין בו כדי לפטור את הנישום מחיובים שהוטלו עליו לפני מועד המסירה .

אין חולק כי תכלית הוראות סעיף 330 בעניין זה נועדה להבטית שהנישוס יעמוד בנטל ההודעה שמוטל עליו- כך יתאפשר לעירייה לקיים הליכי גבייה ראויים של הארנונה ויימנע מצב שבו תצטרך העירייה לבתון בעצמה את מצבו של כל נכס ונכס המצוי בתחומה.

בתי המשפט מצאו כי ישנם מקרים יוצאים מן הכלל אשר יצדיקו היעתרות לבקשה מאוחרת שכזו אלא שבהחלטות בתי המשפט לא היה משום ביטול חכלל.

הנימוק שהנחה את בית המשפט (גם בעניין עתיימ 14-90 וגם בעניין הייפ 176468/94 ) כאשר הכריע כי אין לפרש בדווקנות את הוראות סעיף 330 לפקודה היה כי למשיב באותם מקרים היו נתונים אודות מצב הנכסים בעת משלוח הודעות חשומה , ללא צורך בבדיקה פוויטיבית מבתינתו.

האם המקרה שבפנינו דומה למקרים שנוכרו בפטיקה ביחס ליוצא מן הכלל !

ההודעה נמסרה לאחר תחילת התקופה (ואף לאחר שנסתיימה התקופה) בעניינה מתבקש הפטור.

העוררת בתשובה לשאלה בנושא ה במהלך חקירתה השיבה:

לא היה לי מושג שניתן לקבל פטור כזה. עשיתי מאמצים לשלם את האלנונה והזכות הזאת נודעה לי בדיעבד, לו הייתי יודעת הייתי פונה ולא הייתי כאן היום?/

כפי שיובחר בהמשך, צדקה העוררת כאשר טענה במסגרת חקירתה כי לו חייתה מודעת לזכותה על פי החוק בייזמן אמתיי לא היה מתקיים דיון בעניינה הלום שכן על פי הראיות שהניחה העוררת בפני הועדה במסגרת תצהירה ועל פי עדותה אין מחלוקת כי בשנים 2013-2015 הייתה הדירה במצב המצדיק מתן פטור על פי סעיף 330 לפקודת הראיות.

נידרש איפה להכריע האם זהו המקרה שנסיבותיו מצדיקות סטייה מהעיקרון המנוסח בסעיף 330 לפקודה.

הוראות החוק ברורות ומאפשרות למשיב ליתן פטור לנכס על פי סעיף 330 לפקודת הראיות רק אס נמצא כי מדובר בנכס ריק ואשר אינו ראוי לשימוש.

המשיב אינו יכול לוודא כי והו המצב בשעה שהביקורת הראשונה בנכס מוומנת לתקופה שלאחר מועד החיוב הרלבנטי.

במקרה שבפנינו הניחה העוררת תשתית ראייתית מרשימה הכוללת תמונות מתאריכיט ספציפיים בשנת 2013 ו 2015 המדברות בעד עצמן ומצביעות על דירה הרוסה שמתבצעות בה עבודות אשר אינן מאפשרות בה שימוש למגורים או כל שימוש אחר. עוד צירפה העוררת חשבוניות המתארות את העבודות שבוצעו ומכתב מחברת הניהול של הבניין המאשר כי השיפוצ החל בשנת 2013 ומסיבות שונות הושלם רק בתתילת שנת 2016. אימייל עט סיכום פגישה בנושא הסדרת העבודות תומך בעדות העוררת כמו גם עדותה בפני הוועדה.

*בתקופה הרלבנטית כן נערכו עבודות בדירה . עבודות השיפוץ החלו בחודש מאי 2013 ובמשך 3 חודשים הרסו את הדירה ובחודש אוגוסט או ספטמבר נתקלתי בבעיה מול הקבלן ושלחתי תמונות על מצג הדירת שעמדה ללא קירות וללא כלים סניטריים וניתן לדאות בתמונות. למשל אני מפנה לתמונות שרואים שקים כתומים עם ההריסות וזה היהת מצב הדירת במשץ שנתיים שלא יכולתי לפנות את זה כי יש צורך במנוף לפנות את הפסולת. הדירה בקומה התשיעית...

לדעתי בסוף 2016 הצלחתי לתכניס מטבת ...%

אכן אין טענה וממילא אין תיעוד לכך שהעוררת פנתה עוד בשנת 2013 או בשנת 2015 בבקשה לפטור בגין נכס שאינו ראוי לשימוש אולם העוררת הצליחה להציג (כפי שדרש ואת המשיב)

אסמכתאות או ראיות התומכות בטענתה כי קודם ליום 31.12.15 היה הנכס במצב שהוא נהרס או ניזוק במידה שאי אפשר לשבת בו.

מהתמונות שהוצגו לנו נראה כי הנכס ניווק ברמה המצדיקה ליתן לו פטור לנכס שאינו ראוי לשימוש. עולה מהתמונות ומהראיות הנוספות שהציגה העוררת כי מדובר בנכס שלא התגוררו בו ממושכות וניווק במידה המצדיקה את ההנחה כי לא ניתן היה לשבת בו בתקופת הערר.

משקבענו כי הדירה בתקופה הרלבנטית לחיובה בארנונה בהתאם לחיוב הנוגע לדירות רפאים עונה על מצב של דירה שאינה ראויה לשימוש הרי שלא נותר לנו אלא לקבוע כי הנסיבות המתוארות לעיל בדבר מצב הדירה ונסיבותיה האישיות של העוררת שהביאו אותה למצב בו עמדה דירתה במצבה במשך שלוש שנים, מהוות סיבות אשר לא היו בשליטתה ומנעו ממנה לעשות שימוש בדירה בתקופה הרלבנטית לערר.

לפיכך הגענו למסקנה כי לאור מצב הדירה ונסיבותיה האישיות של העוררת יש להכיר בתקופה המתחילה ביום 1.1.13 ומסתיימת ביום 31.12.15 כתקופות שאינן נכללות במניין תשעת החודשים לצורך הגדרת הדירה כמבנה מגורים שאינו בשימוש.

החלטתנו זו מתייחסת לשנות המס 2015 ו- 2016.

החלטתנו גו יחד עס בקשתו של המשיב ובקשתו להצגת מסמכים שיאפשרו קבלת החלטה תשובתו להשגה, שכנעו אותנו כי טעה במקרה וה מנהל הארנונה עת סיווג את הנכס וקבע כי הנכס לא שימש למגורים דרך קבע.

החלטת המשיב שקבעה כי לא מתסיימות נסיבות המצדיקות את הפחתת החיוב ביחס לנכס הנייל מוטעית במקרה זה ועל כן דין הערר ככל שהוא נוגע לסיווג הדירה להתקבל.

נשוב ונציין, כי סיווג הדירה במקרה כמו במקרה שבפנינו כיידירת רפאיסיי, בשים לב למצב הדירה, נסיבות אחזקתה ונסיבותיה האישיות של העוררת עומד בניגוד לכוונת המחוקק ולמטרות החקיקה כפי שפורטו בהצעת החוק ובפרוטוקול הדיון שנערך בבית המחוסקים עובר לאישור

התקנות.

אס נדחה את הערר ניתן ידינו לעיוות הדין ולפגיעה בנישוס בניגוד לכללי הצדק הטבעי ולכך לא ניתן את ידינו.

מכל האמור לעיל, מתקבל הערר.

בנסיבות העניין אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 16.4.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התשייס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי

משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו - 1977 תפורסם החלטו וו באתר האינטרנט של המשנב.

₪

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי חברג עו"ד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס'ערר: 140017428 שליד עיריית תל אביב- יפו

יח/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו'יד גדי טל

העוררת: יהודית וינקלר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר ביחט לנכס בו היא מחזיקה ברחוב עמק ברכה 23 תל אביב בטענה כי יש לפטור מבנח שחויב בארנונה בטענה כי מדובר בפרגולה שכן אין להגדירו כפרגולה.

הערר הוגש על תשובת מנהל הארנונה מיום 22.5.2017 בו דחה מנחל הארנונה את השגת העוררת

וקבע:

,,,עוד נוסיף כי בביקורת נמצא כי הפרגועה נתמכת על ידי 2 קירות ...בהתאם לכך חיוב הפרגולת בארנונה כללית הינו נכון (יוותר בעננו...*

המחלוקת בין הצדדים נוגעת לשאלה האם מתוחמת הפרגולה במקרה זה בין שני קירות או יותר כאמור בסעיף 1.3.1 לייג לצו הארנונה.

למעשה אין מחלוקת עובדתית בין הצדדים.

המחלוקת נוגעת לפרשנות אותה יש לתת להוראות סעיף 1.3.1 לייג לצו הארנונה.

העוררת טוענת כי הפרגולה נשענת על קיר אחד (המזרתי) ואילו הקיר הדרומי מרוחק מהפרגולה והיא אינה מחווּקת לקיר וה. משכך פני הדברים טוענת העוררת כי יש לקבוע שמקום בו פרגולה מחוברת לקיר אחד בלבד לא מתקיימות הוראות סעיף 1.3.1 לייג לצו הארנונה.

המשיב, אשר דחה כאמור את השגת העוררת טוען כי הוראות אותו הסעיף קובעות כי הפרגולה תתויב אם יש לה שני קירות או יותר. צו הארנונה אינו קובע כי על הפרגולה להיות מחוברת לכל אחד מהקירות כי אס להיות מתוחמת בשני קירות, יותר מתוקף המבחן הפונקציונאלי שיוצרים שני קירות הנובע מתיחום שטח הפרגולה בין שני קירות יותר.

העוררת צירפה לכתב הערר תמונות המציגות וממחישות את טענותיה.

המשיב צירף לכתב התשובה את דוח ממצאי הביקורת שנערך בנכס בצירוף תמונות.

ביום 18.12.17 נערך דיון מקדמי בפנינו במטגרתו שבו הצדדים על טענותניהס והבהירו את פרשנותם לעובדות אשר אינן שנויות במחלוקת.

העוררת הפנתה לכך שבקיר הדרומי אין שום הברגה בין הקיר לפרגולה ואף הפנתה לתמונות.

המשיב הפנה לדוח ממצאי הביקורת לפיהן הקיר היה מוברג לפרגולה, וגם ביחס לכך אין מחלוקת שכן העוררת מודה כי רק לאחר מכן החיבור הנייל הוטר.

הורינו למשיב לקיים ביקורת נוספת בנכס וביקורת כוו הוגשה לוועדח ביום 31.1.18 בצירוף הודעת המשיב לפיה הוא אינו משנה מעמדתו שכן ממצאי הביקורת מוכיחים כי מדובר בפרגולה *הסוגרת על שני קירות (יוצרת מבנה סגור משני צדידית/,

העברנו הודעת המשיב לתגובת העוררת אשר הגישה עמדתה ביום 27.2.18 וטענה בין היתר:

*הפרגולה רחוקה מהקיר הדרומי במרחק של 0.33 ס'/מ ואינה נתמכת בשני קירות וכן הקיר הדרומי אינו סוגר את הפרגולת ..%

אפשרנו למשיב להתייחס להודעת העוררת וקבענו כי התיק יועבר לאחר מכן להחלטה סופית הואיל ולא מצאנו כי יש מחלוקת עובדתית המצדיקה הבאת ראיות נוספות.

מהתמונות שצורפו לדוח ממצאי הביקורת ומהתמונות שהציגה העוררת לוועדה ניתן לראות פרגולה התלויה מעל שטח מרפסת ואשר אין חולק באשר לחיבור שלה או לתיחוס שלה על ידי הקיר המזרתי. עוד ניתן להבחין כי מצידה הדרומי של הפרגולה קיים קיר . העוררת הצביעה על כך שהפרגולה כיום אינה מחוברת לקיר וה אלא יש רווח צר של כ 30 סיימ בין הפרגולה לבין הקיר הסמוך.

המחלוקת מתמקדת למעשה בשאלה האם העובדה שהפרגולה אינה מחוברת עוד בברגיס לקיר הדרומי מבטלת את התיחוס הנדרש בין שני קירות כאמור בצו הארנונה.

בעצם קיום רווח ה מבקשת העוררת לקבוע כי הפרגולה אינה מתוחמת מצד ּה שכן הרווח מבטל את התנאי המוגדר בצו הארנונה וכי ייקבע שהפרגולה מחוברת לקיר המזרתי בלבד ואין חיא מתוחמת בשני קירות.

אמרנו בעבר ונשוב ונאמר כי איננו יכולים לקבל את הטענה כי בשל רווח של כמה סנטימטרים בין הפרגולה אשר מתוחמת הלכה למעשה בין שני קירות, רק בשל כך שבין הקיר הדרומי לחיבור לפרגולה יש רווח של כשלושים סיימ אין מדובר בפרגולה שמתוחמת בין שני קירות.

גס אם יש רווח כטענת העוררת הרי שאין בכך בכדי לשלול את העובדה כי הקיר הדרומי תוחס את מתחם הפרגולה מצידו וה.

הוראות סעיף 1.3.1 יייג לצו הארנונה אינן קובעות כי הפרגולה תחוייב רק אס שני הקירות שלה מחוברים לפרגולה או מקובעיס אליה אלא מתייחסות מהותית לתיחוס שנוצר במקרה שכוה ולפונקציונאליות שעומדת מאחורי קביעה זו.

מכל האמור לעיל , מעדויות הצדדים, מדוייח ממצאי הביקורת ומהתמונות שצורפו לכתב הערר ולדוח ממצאי הביקורת הגענו למסקנה כי דין הערר להידחות ביחס לנכס וה.

אין חולק כי מדובר בפרגולה ונכון עשה המשיב כאשר חייב חלק וה בארנונה במסגרת הוראות סעיף 1.3.1 יייג לצו הארנונה.

יודגש כי קביעתנו מסתכמת על נתוני ערר וה וכל ערר ייבחן לגופו.

בנסיבות ניהול התיק אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 16.4.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'יס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשס'יא-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאסם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקוממות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

6 =

לו'יר: 4 ע צדוק חבר: עו'יד/רוודאבשלום לוי חבר: וו טל קלדנית : לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016897 שליד עיריית תל אביב- יפו

ח/ר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו''ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: בעניין : מרקט מסטר בע"מ

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטת

העוררת הגישה ערר בגין חיובה בארנונה ביחס לנכס בו היא מתויקה ברחוב החשמונאים 99 תל אביב בטענה כי יש לסווג את הנכסים תחת יימלאכה ותעשייהיי ולא תחת סעיף העסקים, שכן בנכס נעשה כתלק מתהליך ייפוסט פרודקשייןיי אשר הוכר לטענת העוררת כתעשיה ועל כן, יש לסווגו על פי הוראות בית המשפט העליון כחלק מהתהליך הייצורי המצדיק סיווג הנכס בסיווג מלאכה ותעשייה.

מנהל הארנונה דחה את בקשת העוררת בטענה כי בנכס לא מתבצעת פעילות פוטט פרודקשלין כי אם פעילות קדם הפקה והפקה שאינה מזכה בסיווג מופחת של תעשייה ומלאכתלי.

למעשה אין מחלוקת משפטית בין הצדדים כי אס מחלוקת עובדתית הנוגעת לפעילות אותה מבצעת העוררת בנכט. המשיב טוען כי העוררת עוסקת בתחום קדט ההפקה וההפקה ורק בחלק קטן מהנכס מתבצעת פעילות פוסט פרודקשיין ועל כן ומאחר ודין הטפל ללכת אחר העיקר סווגה העוררת נכונה.

העוררת טוענת כאמור כי היא מבצעת בנכט פעילות ייצורית המהווה חלק מפעילות ייפוסט פרודקשילניי.

העוררת מבקשת להתבטט על פסק הדין בעניין ייברודקאסטיי וטוענת כי פעילותה עונה על התנאיט שנקבעו על ידי בית המשפט (בריימ 1676/15 ברודקאסט וידאו ש.ב. בע"מ גי מנהל הארנונה תל אביב יפו ) להלן : ייברודקאסטיי. לטענת העוררת היא עומדת בכל המבחנים שנקבעו בפסק דין זה לזיחוי פעילות ליצורית .

המשיב טוען כי העוררת אינה עומדת במבחניס שצוינו בפסיקה לצורך בחינתה של פעילות ייצורית.

עוד טועו המשיב כי בהתאם לפסק דינו של בית המשפט יש לבחון כל מקרה לגופו ואילו בעת בחינת המסכת העובדתית שבפנינו עולה כי מרכז הכובד של העסק אותו מנהלת העוררת בנכס אינו עסק בו מתנהלת פעילות פוסט פרודקשיין ועל כן אין להיענות לבקשתה בנושא סיווג הנכס.

העוררת הגישה את תצהירו של אחוד שדמי.

עד העוררת תיאר את פעילות העוררת כך:

*מרקט מסטר הינה חבדת הפקה ופוסט פרודקשיין ,. בנכס מבוצעים העיצוב הגרפי, עריכת הוידאו , הנפשה באפטר אפקטס (אנימציית תלת מימ 7...%

בהמשך מתאר עד העוררת את מצבת העובדים, שימוש בחלקים בנכס לצורך פעילות פוסט פרודקשיין ושימוש בתלקיט מהנכס גם לתהליך ההפקה עצמו. בסעיף 10 לתצחירו מציין עד

העוררת כי עיקר הפעילות הינה למטרת פוסט פרודקשיין ומצביע על הפעילות בכל אחד מההדרים כמו חדר עריכה אונליין, חדר טכנאים ניהול פוסט, חדרי עריכה אופליין, חדר לשרת פוא, חדר אנימציה, חדר הפקת פוסט - ו

בעיקר יוצא עד העוררת עובדתית נגד הניסיון של המשיב לטענתו, לפצל את פעילות הפוסט פרודקשיין של העוררת בנכס לחלקים קטנים וכפועל יוצא מכך ההחלטה לייתס רק לתלקים קטנים מהנכס שימוש לפוסט פרודקשליין.

עד העוררת נחקר בחקירה נגדית על תצהירו בדיון ביום 11.12.2017.

הוא נשאל על מצבת העובדים וגרסתו כפי שהעיד בתצהירו לא נסתרה.

בהתייחס לטענה כי בנכס מתבצעת פעילות קריאטייב ולא רק פוסט פרודקשיין השיב עד העוררת :

יבפועל אנחנו עובדים מול משדלי פרסום. נכון שגם בשלב העריכה יש תהליך של קדיאטייב אבל במובן הקלאסי של קריאטיב 99% מגיע ממשללי הפרסום.... 90% מהחלל בחדר זה פוסט פרודקש:ין כולל חדר שרתים אבל אין מה לעשות במסגרת עריכה יש גם ליווי קריאטיבי כמו שהסברתי קולם... בבדלודקסט יושבות 20-30 מפיקות מוסט בדיוק כמו שאצלי והסברתי את זה בתצהירי בסעיף 7 שעיקר פעילותן הינה פוסט פרודקש:ין...

עד העוררת הצביע על התשריט ועל התחדריס בהם מתבצעת פעילות עריכה :אלה החדרים שהם עריבה פרופר!י

לטענת עד העוררת הפעילות בנכס היא פעילות ייפוסט פרודקשייןיי על כך תעיד רשימת העובדים של העוררת הכולע 55 עורכים מתוך 66 עובלים?.

המשיב הגיש את תצהירו של אפי בסנו אשר ביקר בנכט ביום 2.2.2017 אשר תיעד במהלך ביקורו

את שראה והרחיב בסעיף ייהתייחסות הלקותיי :

אהוד ( עד העוררת) שהתייחסותו נרשמה בעת הביקורת מציין כי בנכס מתבצעת פעילות מגוונת, בחלקה גם פעילות שאינח פוסט פרודקשיין.

על גבי תשריט הנכס רשם עד המשיב את השימושים בכל חדר כפי שנמסרו לו מאהוד שדמי.

העוררת ויתרה על תקירתו של עד המשיב.

לאחר שעיינו בתצהירי הצדדים, בנספתיס שצורפו להם, בפרוטוקול חדיון ובכתבי הסיכומיט אפשר לאפיין את המחלוקת בין הצדדים בשאלת המינון: עד כמה נרחב השימוש שעושח העוררת במסגרת שימושה בנכס בעבודות עריכה שאופיינו על ידי בית המשפט העליון כחלק מתהליך הפוסט פרודקשיין.

לא נתיימר לקבוע כי ועדת הערר הינה בעלת מומתיות בכדי לנתח את העובדות המקצועיות כפי שפורטו על ידי עד העוררת, הראיות שהוצגו וטענות הצדדים בכדי לקבוע האם העוררת עוסקת בעיקר בפעילות פוסט פרודקשיין או בעיקר בפעילות הפקה או קדם הפקה.

בסופו של יום נדרשנו לשאלת היקף השימוש לעבודות העריכה/פוסט פרודקשיין מול יתר המלאכות הנעשות בנכס. ניתחנו את הראיות שבפנינו תוך שימוש בייחוס השימוש בכל אחד מחלקי הנכס על פי עדות עד העוררת ועל פי ממצאי הביקורת שנערכה בנכס.

הגענו למסקנה שהעוררת עוסקת בתלק ניכר מעבודתה בפעילות פוסט פרודקשיין.

אין חולק גס לדעת המשיב כי בתלק מהנכס מבצעת העוררת פעילות שהיא חלק מתהליך חייפוסט פרודקשייניי, פעילות המהווה פעילות ייצורית, יחד עם ואת טוען כאמור המש 5ב כי עיקר הפעילות נוטה לכלוון פעילות אותח יש לאפיין כפעילות של מתן שירותים ללקוחות העוררת.

עיון בתשריט שצורף לדוח ממצאי הביקורת מלמד כי בחלקים לא מבוטלים של הנכס נעשה שימוש לעבודות שניתן לאפיין אותן כחלק ממלאכת הפוסט פרודקשיין : נכסים עליהם ציין עד המשיב מספרים (לפי מספרי התמונות) מספר 86-91, 96-97, 99, 100,01. ביחס לשטתי השירותים והמטבת ניתן לקבל את טענת העוררת כי הס משמשים לפחות בחלק היחסי גם את החלקים בהם מבוצעות עבודות העריכה.

בעדותו של עד העוררת נוספו גס החלקים שסומנו במספרים 77,78,75,76 00 כחלקים בהם יושבים עובדים העוסקים בפוסט פרודקשיין.

התרשמנו גס מעדותו של עד העוררת בפנינו ממנה עולה כי חלק ניכר מפעילות העוררת בנכס הינו למטרות פוסט פרודקשיין.

באותה נשימה למדנו כי בנכס מבוצעות גם פעולות שאין בינן לבין פעילות פוסט פרודקשיין דבר כדוגמת קריאטייב או צילום.

בשים לב לאמור לעיל החלטנו כי נכון יהיה במקרה וה לקבל את הערר חלקית באופן בו תסווג מחצית מהנכס בסיווג מלאכה ותעשייה ואלו מחציתו בסיווג בנינים שאינם משמשים למגורים.

בנסיבות אלה אין צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 16.4.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש'/'ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייו -- 1977 תפורסם החל 70/וו באתר האינטרנט של המשיב.

חבר: עו"ד/רו''ח אבשלום לוי חבר: ען'/ד גדי טל

יו'/ר: עה'ראלון צדוק

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140017629 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר:

לוייר: עו'יד אלון צדוק

חבר: עו'יד/רו'/ח אבשלום לוי

חבר: עו"ד גדי טל

העוררת: איה וינדמילר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב - יפו

החלטה

בפנינו ערר שהוגש על התלטת מנהל הארנונה לשנות את סיווג הנכס ולא להתיל עליו את הסיווג הקבוע בצו הארנונה לחדר עבודה של אומן בתחום ציור, פיסול, צילום, וידאו ארט.

עניינו של ערר זה יוכרע על בסיס הוראות סעיף 3.3.18 לצו הארנונה.

בתשובת מנהל הארנונה להשגה דחה מנהל הארנונה את ההשגה בטענה כי מבדיקה שנערכה וממידע שאסף המשיב באתר האינטרנט של העוררת נמצא כי הסטודיו משמש לצילום מוצרים, צילומי פקשוט, צילום תכשיטים, צילום פרטי אופנה ועוד. עוד ציין מנחל הארנונה כי באתר מפורסמת רשימת לקוחות והעבודות מוכוונות ומוזמנות ללקוחות אלה.

בכתב התשובה שב המשיב על עמדתו וצירף את דוח ממצאי הביקורת.

עיינו בדוח ממצאי הביקורת מיום 7.7.17 ולא מצאנו בו תמיכה לממצאים המצוטטיס בתשובת מנהל הארנונה להשגחה.

הממצאיט בדוייח המבקר מטעם המשיב לא הצביעו על סמננים של מכירה ו/או צילום עבור לקוחות ואו צילום מסתרי. לא וו אף זו - התייחסות הלקות כפי שמצוטטת בדוח ממצאל הביקורת מעידה על קוהורנטיות מלאה עס עמדת העוררת לפיה הנכס משמש כחדר אומן ללא מכירות או פעילות מסחרית.

ביום 5.2.208 נערך דיון מקדמי בו נערכה למעשה חקירה נגדית של העוררת על עמדתה והיא שיתפה פעולה וחשיבה לשאלות בייכ המשיב ביחט לאופי פעילותה בנכס.

את התרשמותנו תמצתנו בהחלטתנו בתום הדיון:

*שמענו בהרחבה היום את העוררת (היא שיתפה פעולת וענתה בכנות רבה לשאלות ב''כ המשיב, התרשמנו שאילולא היה לעוררת אתר אינטדנט או דף פייסבוק לא מעודכן בו היא מדברת על הסטודיו שהיה בעבר בביתה וממנו עולת כאילו ביחידה הנוכתית ששכרת היא מבצעת עבודות צילום מסחריות, לא היה בא בכלל ערר זה לעולם.

נאפשר לעודרת להגיש תצהיר בו תפרט את העבודות המסחריות שביצעה מאז 1.7.2017 כשאר בתצהיר יפורט שם מומין העבודה ומיקוסם ביצוע העבודה. במידה ונתרשס כי אכן כלל הכנסותית של העוררת קשורדות בעבודות שבוצעו מחוץ לנכס נשוא הערר ניתן יהיה לקבל את הערר.

העוררת תגיש את התצהיר בצירוף העתקים מהחשבוניות בתוך 14 יום מהיום ועם הגשתו יועבל לתגובת ב'/כ המשיב אשר יודיע בתוך 14 ימים נוספים האם חל שינוי בעמדת המשיב.

ביום 20.2.2018 הגישה העוררת תצהיר בו פירטה רשימה של כל עבודותיה ממוספרות לפי מספרי החשבוניות ( ללא העתק מהחשבוניות) כאשר בצד כל חשבונית ציינה את מקום ביצוע העבודה.

אף לא אחת מהעבודות בגינן הנפיקה העוררת חשבונית מיום 2.7.2017 ועד ליום 31.1.2018 לא בוצעה בנכס נשוא הערר.

אמרנו כבר בעבר כי אין חולק שמטרת מתקין צו הארנונה הייתה חברתית וערכית וכיוונה להקלה בנטל המס המוניציפאלי המוטל על אומנים העוסקים באומנות בתחומי העיר תל אביב. כמו סעיפים אחרים בצו הארנונה המקליס עס העוסקים במלאכה, תעשייה או יצירת תוכנה כך גס בעניינם של צייריס פסלים , או שמא אומנים, התכוון מתקין הצו להקל עס הנישומים.

ביום 12.3.2018 הועבר התיק למתן החלטה סופית וואת בהעדר התייחסות של המשיב לתצהיר העוררת.

לאחר שעיינו בכתב הערר על נספחיו, כתב התשובה, דוח ממצאי הביקורת ותצהיר שהוגש ביום 8 השתכנענו כי הנכס נשוא הערר משמש את העוררת כאמנית, אותה בלבד ואין מדובר באומנות שימושית. עוד התרשמנו שהנכס אינו משמש לתצוגה או פעילות מסחרית.

מכל האמור לעיל הגענו למסקנה כי דין הערר להתקבל ללא צו להוצאות.

ניתן בהעדר הצדדים היום 16.4.2018.

בהתאם לסעיף 5 (2) לחוק בתי משפט לעניינים מנהליים, התש''ס-2000 ותקנה 23 (ב) לתקנות בתי משפט לעניינים מנהליים (סדרי דין), תשסי'א-2000, לרשות הצדדים קיימת וכות ערעור לפני בית המשפט לעניינים מנהליים וזאת בתוך 45 יום מיום קבלת ההחלטה.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשלייץ - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו''ר: עו''ד אלון צדוק חבר: עו'יד/רו'/'ח אבשלום לוי חבר: עו'יד גדי טל

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב באייר תשעח

1.008

מספר ערר: | 12:53 / 140018033

מספר ועדה: | 11706

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חבר: רו"ח שמעון זיטנצקי

העורר/ת: טימפקיאנקי סופיה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכמה בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.04.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יאיש 3

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמך-* חבר: עו"ד אהוד מטרסו ‏ -=-=שבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

[

שם הקלדנית: ענת לוי |

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ב באייר תשעח

1.708

מספר ערר: | 13:40 / 140017747

מספר ועדה: | 11706

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד גדעון ויסמן

חבר: עו"ד אהוד מטרסו

חבר: רו"ח שמעון ז'יטניצקי

העורר/ת: אילן סטלה

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

הערר נמחק ללא צו להוצאות.

אנו מודים לצדדים על הדיון הענייני והמועיל.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 17.04.2018.

שש

== = ...= 46

יו"ר: עו"ד גדעוךזיסמן חבר: עו"ד אהוד מטרס!--//\ חבר: \רו"ח שמְעון ז'יטניצקי

77 / ! /

שם הקלדנית: ענת לןי

ורוו

תאריך | : ח באייר תשעח

8מ|ט|2

מספר ערר: | 12:38 / 140017529

מספר ועדה: | 11709

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ

חבר: עו"ד משה קורן

חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

העורר/ת:

שבי גאולה תעודת זהות *********,צגיר שושנה תעודת זהות

0 ;האבדר גילה שמחה תעודת זהות *********,גרופי יגאל תעודת זהות *********,פדל אביחיל תעודת זהות *********,גורופי לבנון תעודת זהות *********,גרופי עמי עותניאל תעודת זהות *********,גורופי גדעון תעודת זהות *********,גורופי אביבה איריס תעודת זהות *********,גרופי משה תעודת זהות *********,אונגר תמר תעודת זהות *********,ג'רופי אביעד תעודת זהות *********,לסן ירדנה בת שבע תעודת זהות *********

חשבון לקוח: 10902495

מספר חוזה: 792354

כתובת הנכס: הרותם 15

-נ ג ד -

המשיב: מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ע"י ב"כ עו"ד: ספיר קטינא

נוכחים:

העורר/ת:שבי גאולה,צגיר שושנה,אבדר גילה שמחה,גרופי יגאל,פדל ביחיל,גורופי לבנון,גרופי עמי עותניאל,גורופי גדעון,גורופי אביבה איריס,גרופי משה,אונגר תמר,ג'רופי אביעד,לסן ירדנה בת שבע, אבדר גילה שמחה - אין נוכחות

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

ב"כ המשיב עו"ד: ספיר קטינא

החלטה

הדיון קבוע לשעה 11:45. השעה כעת 12:45. אין הופעה מצד העוררת למרות אישור המסירה המצוי בתיק. כך גם בדיון שהיה קבוע ליום 23/1/18 לא הופיעה העוררת לדיון.

אי הופעת העוררת לדיון הנוסף שנקבע לפנים משורת הדין משמע זניחת הערר מחוסר מעש והערר יימחק ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות ב"כ המשיב בלבד היום 23.04.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט 4 המשיב.

ב ( //3+ -₪--

יו"ר: עו"ד רוית פרינץ | חבר: עו"ד משה קורן חבר: ד"ר אחיקם פירסטנברג, רו"ח

קלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך :| ט באייר תשעח

22108

מספר ערר: | 11:50 / 140018095

מספר ועדה: | 11710

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: י.מ.ד. סופט בע"מ

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

ניתן תוקף של החלטה להסכם הפשרה שהושג בין הצדדים.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.04.2018.

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה-כללית)(סדרי דין בוועדת ערר) התשל"ז - 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: ע1ד-ורו"ח אבשלום לוי

[

שם הקלדנית: ענת לוי

ועדת ערר לענייני ארנונה כללית

שליד עיריית תל אביב-יפו

תאריך

מספר ערר :

מספר ועדה:

בפני חברי ועדת הערר:

יו"ר: עו"ד קניון אורה

חברה: רו"ח מרמור רונית

חבר: עו"ד ורו"ח אבשלום לוי

העורר/ת: נתן אסתר, נתן עוזי

-נ ג ד -

מנהל הארנונה בעיריית ת"א-יפו

החלטה

כמבוקש. אנו מורים על מחיקת הערר ללא צו להוצאות.

ניתן והודע בנוכחות הצדדים היום 24.04.2018.

ט באייר תשעח

208

********* / 9

בהתאם לתקנה 20 (ג) לתקנות הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית)(סדדי דין בוועדת

ערר) התשל"ז -- 1977 תפורסם החלטה זו באתר האינטרנט של המשיב.

יו"ר: עו"ד קניון אורה חברה: רו"ח מרמור רונית חבר: עו"ד ו"ח אבשלום לוי

שם הקלדנית: ענת לוי

₪

בפני ועדת הערר לענייני ארנונה כללית מס' ערר: 140016205 שליד עיריית תל אביב- יפו

בפני חברי ועדת הערר+

ויר :| עו"ד אורה קניון

חבר: | עו"ד ורוייח אבשלום לוי

חברה: רו"ח רונית מרמור

העוררת: אסתר רחל סופר

נגד

מנהל הארנונה בעיריית תל אביב- יפו

החלטת

1. עסקינן בשני נכסים המצויים ברחי יפת 30 תייא. האחד שטחו 60 מ"ר והשני שטחו 56 מ"ר

והם מסווגים בסיווג ייבנייניס שאינם משמשים למגורים"י.

2 המחלוקת בין הצדדיט נטבה סביב והות המחציק בנכס בתקופה נשוא הערר.

3. העוררת טוענת בין היתר כי היא אינה מחזיקה בנכסים וכי יש לרושמס עד ליום פינויים

מציוד על שם השוכרת ייחברת נף קולינריהיי (להלן ייהשוכרתיי). לטענתה רק במהלך תודש אפריל 2016 העבירה לה השוכרת את מפתתות הנכסים, וגם או הוברר לעוררת כי השוכרת הותירה במקום ציוד רב שמנע את השכרת הנכסים לשוכר חדש. לכן לטענתה עד לפינוי הנכסים, יש לחייב את השוכרת בתשלום ארנונה בגלנס.

4. המשיב טוען כי רישומה של העוררת כמחזיקה בנכטים נעשה כדין הן בהתאם להודעה

שמסרה השוכרת על החוקתה בנכסים מיום 1.1.16, הודעה שנעשתה לפי סעי 325 לפקי העיריות, וכלולה בה גס בקשה לרשום כמחזיקה בנכטיס את העוררת שהיתה בעלת הנכסים ;

והן בשל היותה בעלת הנכטיס ובעלת הזיקה הקרובה ביותר אליהם.

5. המשיב טען בכתב התשובה לערר טענה מקדמית, לפיה מדובר במחלוקת בין מחזיקים

שהמשיב אינו צד לה ותיא אינה בסמכות ועדת הערר, ולכן לטענתו יש למחוק את הערר על הסף.

משמועלית טענה מקדמית כזו אנו סבורים כי יש להכריע בה תחילה. לשם כך הורינו לצדדים להגיש סיכומים בכתב. התלטתנו זו מתייחסת איפוא רק לשאלה המקדמית, האם יש או אין לועדת הערר סמכות לדון בערר לגופו.

6. העוררת טוענת שהיא אינה מחזיקה בנכס. לטענתה ווהי את העילות להגשת השגה, המנויות

בסעיף 3 (א) לחוק הרשויות המקומיות (ערר על קביעת ארנונה כללית) תשל"ו-1976 (להלן ייהוק הערריי) ולכן ההשגה הוגשה כדין. משנדחתה ההשגה בעילה זו, מוסמכת לטענתה ועדת הערר לדון בערר.

7 המשיב טוען לעניין הסמכות, כי תפקידו של מנהל הארנונה מתמצה בתחום המשפט המינהלי, דחינו האם נמסרה לו במועד, הודעה על חילופי מחציקים. משנמסרה למשיב הודעה כזו, היא נרשמה כדין.

לטענתו עפ"י הפסיקה שאלת בירור אקטיבי לגבי והות המתויק, במקרים בהם קיימת מחלוקת ברורה בין שוכר לכאורה לבעלים של הנכס, אינה בסמכות ועדת הערר.

דיון ומסקנות

8 סמכותה העניינית של ועדת הערר מעוגנת בסעיף 3 לתוק הערר לפיו:

ימי שחוייב בתשלום ארנונה כללית רשאי תוך תשעים ימים מיום קבלת הודעת התשלום

להשיג עליה לפני מנהל הארנונה על יסוד טענה מטענות אלה:

(1) הנכס שבשלו נדרש התשלום אינו מצוי באזור כפי שנקבע בהודעת התשלום ;

(2) נפלה בהודעת התשלום שמשיגיס עליה טעות בציון סוג הנכס, גדלו או השימוש בו;

(3) הוא אינו מחזיק בנכס כמשמעותו בסעיפים 1 ו- 269 לפקודת העיריות ;

(4) חיה הנכס עסק כמשמעותו בסעיף 8(ג) לחוק הסדרים התשנייג - שהוא אינו בעל שליטה או שחוב הארנונה הכללית בשל אותו הנכס נפרע בידי המחציק בנכסיי.

9. הטענות שהועלו על ידי העוררת בערר דנן, אינן נמנות על אלה המפורטות בסעיף 3 (א) לחוק

הערר.

בענייננו מדובר בסכסוך הוצי מורכב בין הבעלים של הנכסים לבין השוכר שלהם, שאינו נוגע לדיני הארנונה, דהיינו בסכסוך בין מתויקים.

הלכה היא כי כאשר קלימת מחלוקת אובליגטורית בין הצדדים באשר לזהות הבעלים של נכס או לזהות המחציק בנכס, ההכרעה בה אינה בסמכות מנהל הארנונה או ועדת הערר. בעתיימ (חיפה) 37332-11-11 משה הרשקוביץ נ. עיריית נהריה ואתי קבע ביהמייש המחוצי בתיפה:

'יבמקרה מעין זה, בו קיימת מחלוקת באשר לוהות הבעלים על הנכס, אל לה לעירייה או לרשות המינהלית לשמש טריבונל שיפוטי ולהכריע במחלוקת המשפטית העולה בין הצדדים.

זאת מקום ואין לה הכלים לעשות כן.

אלא שעל העירייה להיצמד להוראות פקי העיריות ולפעול על פיהסיי

ממשיך ביהמייש וקובע:

יי...באשר המחלוקת לגופו של עניין באשר למחזיק בנכס, עליה להתברר בין הצדדים החלוקים על סוגיית ההחוקה בנכס, במסגרת הליך אזרח'י.

ואילו בעעיימ 2611/88 שאול בנימין נ. עיריית תייא קבע ביהמייש העליון מפיו של כבי השופט

רובינשטיין:

.10

יי... ככל שיש בפי המערער טענות כלפי בעל הנכס, אס בטענת גציוף ואם בטענה אחרת, האכסניה המתאימה לטענות אלה הלא במסגרת תביעה אזרחית אל מולם'י.

הלכה דומה נקבעה בעתיימ 594/02 אנגל מרכזי מסחר בע"מ נ. עיריית חיפה שם נקבע:

יילמרות האמור, השאלה היא, מח מידת המעורבות שצריכה להיות לרשות מינחלית המוסמכת לגבות מס, כאשר מתגלע סכטוך בין צדדים לנכס בשאלה, מי היה למתויק בנכס ומתי חל השינוי בהחזקה צו, וכאשר אין חולק כי היימחזיקיי לצורך חיוב במס ארנונה הוא המחציק הפונקציונלי ולא המחזיק המשפטי. כעיקרון, הליך מינהחלי אינו בא לפתור או להכריע, לפחות לא באופן ישיר, בסכסוך בין אנשים פרטיים. מעצט מהותו, ההליך המינהלי, חולש על מחלוקות המתגלעות בין הפרט לבין חרשות. כאשר יש מחלוקת בין פרטים, שההכרעה בה יכול שתשפיע על חיובם של מי מהפרטיט כלפי הרשות, צריכה הרשות להמשיך ולמלא חובותיה, תוך ראיית טובת כלל הציבור ותכלית החובה אותה היא מוציאה לפועל, מבלי להתערב במחלוקת בין הפרטיט מצד אחד, ותוך הבהרת האמור לצדדים שבמחלוקת מצד שני. ואת ועוד, הרשות אינה מוסמכת להכריע בחילוקי הדעות בין הפרטים הניצים.

בהעדר הסמכה מפורשת, משוללת

[הטקסט קוצץ - הקובץ המלא זמין בקישור למקור]